ארכיון כתב

רמזים חזקים לגאולה מרעידות האדמה שמורגשות בארץ – וסוד חמורו של משיח | # עודכן יום שלישי בצהרים

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, רמזים חזקים, תיעוד אירועים

פוסט רמזים מתעדכן, פתחו את האקורדיון לקריאת תגובות חדשות
בס”ד ערב טוב משהו קורה שם בטבריה האדמה רועדת , אם זה לא פעמי משיח שיתגלה בטבריה אז מה זה ? רעידות האדמה שפוקדות בימים האחרונים את צפון הארץ הן תזכורת לכך שמחרתיים (יום ד’) יצויין “יום הולדת” 91 לרעידת האדמה הגדולה שפקדה את ישראל ב-1927. ברעידה, שזכתה לכינוי “רעידת יריחו”, נהרגו 285 בני אדם ואלפי בתים קרסו. (YNET) *חלפו בדיוק 91 שנים מהרעידה הגדולה ושוב האדמה רועדת, 91 כמניין שם הויה+אדנות, וכן כמניין אמן ומלאך , וגם כמניין סא”ל שזה שם קדוש היוצא מפסוק: אתה סתר לי , וכן כמניין פא”י שם קדוש היוצא מפסוק: פותח את ידיך. כל זה בא לרמז על משהו יכול להיות , להראות שהשם שולט בבריאה כולה וברעידות האדמה שבאות ממקום מסתור מתוך ליבת כדור הארץ , וכל זה כדי להעיר אותנו שהנה עוד מעט מגיע מלאך הברית אשר אתם חפצים (מלאכי ג,א) והנה ידוע שאליהו ימשוח את בן דוד למלך לעיני הסנהדרין בטבריה.
 
  •  
    ישר כח ב”ה..שמתי לב בלילות האחרונים ישנם רעידות אדמה כביכול קלות ורובם בעוצמה של 3.2 היו גם 3.1 אך במיוחד 3.2 חוזר על עצמו כבר כמה לילות וגם בצהריים..32=לב, יתכן שהקב”ה רומז לנו שדווקא עכשיו שכל כך חשוך לכולנו[לא רואים רוחנית טוב הכל מטושטש ולא ברור האמת נעדרת ואין מנהיג שיאחד את כולנו] וכל אחד עם צרותיו וכבר התייאשנו שעדיין לא הגיעה הגאולה ולא משיח ומחזיקים בקשיים רבים באמונה בחושך הקשה הזה.. ה’ אומר לנו דווקא עכשיו “את הלב שלכם אני רוצה” שבכל דבר שנעשה ובאמונה שלנו בחסדים שלנו בחיי היום יום נכניס את הלב שהמעשים יהיו מתוך הלב חמים ופועמים ואמיתיים, כמו שחותמו של הקב”ה אמת כך הלב היהודי כולו אמת.
  •  

    היו 15 רעידות בשבוע אחד בטבריה , התושבים כבר מתחילים לחשוש מפני רעידה חזקה יותר שלדעתם “יהיו יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל” “עד עכשיו ידענו שיש לנו אויבים מצפון, ואויבים מדרום”, אמר יאיר, תושב העיר, והוסיף בקריצה: “עכשיו גילינו שיש לנו אויב מתחת לאדמה”. אולי מתקרבים לנבואה מיחזקאל שיהיה רעש גדול על אדמת ישראל , ושוב מי שיהיה בתשובה אין לו מה לדאוג , היום גיליתי שלראש העיר טבריה קוראים יוסי בן דוד , צירוף מקרים ? בנוסף למה שאמרת , לב= לב נתיבות החכמה כי התורה מתחילה ב-ב (בראשית) ומסתיימת ב-ל (לעיני כל ישראל) ה’ רוצה שיתחזקו בתורה ובמצוות. היו עוד כמה מספרי גאולה מעניינים חוץ מ-3.2 היה גם 4.5 = גאולה, רעידת אדמה של 3.9 = טל שזה טל תחיית המתים שיקומו מבטן האדמה , וגם השכינה שהיא הא שכינתה בגלותה תקום מעפר ותתחבר עם טל=יוד הא ואו ותשלים את שם השם ואז יוצא מה=45=גאולה.

    •  
      מדהים..הקב”ה נותן לנו מיידע במה להתחזק ולתקן דרך הרעידות האלה ובכל מה שקורה לאחרונה הן בארץ ובעולם..והמשכילים להבין את דיבורו של הקב”ה דרך הרמזים והסימנים מתוך מה שקורה וע”י זה לתקן ולשפר את מעשיהם כדי שלעתיד לבוא יזכו לגאולה שלמה, ועוד הבנה לפסוק בדניאל הנביא [כנראה] “והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע”..אלה המשכילים להבין את דרכו של הקב”ה עם ברואיו דרך הניסיונות והאירועים שפוקדים אותנו.
     
     

כיסא הנוחות הוא גם המצב המקובע של ההרגל 
והיופי בכל הרעידות שהן נעשות ברחמים גמורים… טילטולים עדינים.

טלטולים כמו בעריסת תינוק … באהבה.

אך אם לא יהיה שינוי, עלולות להגיע גם רעידות אדמה יותר רציניות.

[10:02, 10/7/2018] עמיחי: מדוע דווקא טבריה ?
מקום בואו של המשיח
סימנים

משיח טבריה תשע”ט = 1363

(המשיח = 363)

עכשיו שימו לב מה נקבל במסתתר

מצצצצמממררר !

משיח – טבריה – תשע”ט = 1343 מסתתר רגיל

משיח – כינרת – תשע”ט = 1343 מסתתר רגיל

נדיר ביותר

מה בעצם מסמן לנו המספר הקסום הזה ?

1343 = יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא !!!

וגם

שבחי ירושלים את יה-וה

שימו לב

אלף שלוש מאות ארבעים ושלוש – סימן גאולה בימינו = 4770 מסתתר גדול !

(רגיל. לא פי5) 

שימו לב

הגענו לזמנים שצריך קצת להתאמץ לגלות הרמזים
לא הכל על מגש של כסף.

טבריה בימינו = 552 מסתתר רגיל
משיח = 552 מסתתר רגיל !!

דבר מתוך דבר – אחד ועוד אחד

והמבין יבין.
[10:20, 10/7/2018] עמיחי: …ואך ורק כשמדובר במסתתר הרגיל !!!
(סימן אלוקי שניתן לנו ברוב חסדו)
[10:23, 10/7/2018] עמיחי: טבריה סימן למשיח = 777 רגיל ומילים !!
גדול 424 !!
גדול ומילים 427 !!

המשיח בא מטבריה
והרי ידענו זאת מראש.

הגליל יחרב״

הגליל= 78= ע״ח.
יחרב= 222( מילה וכולל)

רעידת אדמה נקראת רעש אדמה.

רעש אותיות ש(י)ער

יתכן שהרעידות בטבריה הם למעשה על עניין הפאות?

מה שבטוח הוא שאנחנו בסוף חבלי הלידה:

טבריה היא ׳טבורה׳ של ארץ ישראל.

כאשר נולד תינוק מנתקים את חבל הטבור
ורק אז אומרים מזל טוב על שהסתיימה הלידה בהצלחה.
הרעידות בטבריה שהיא הטבור ששם מתקיים החיבור למשיח ( לידת משיח) רועד משום שהוא לפני חיתוך. חיתוך סופי שמבשר על לידת המשיח.

מדוע דווקא בטבריה ?

מי ראש עיריית טבריה ?
בן דוד !

יוסי בן דוד = 152 רגיל (צמח דוד)

יוסי בן דוד = 160 רגיל (סימן)

שימו לב

יוסי בן דוד סימן גאולה בימינו = 458 מסתתר רגיל !!

יוסי בן דוד ראש עיריית טבריה = 888 מסתתר רגיל !!

יוסי זה יוסף.
יש כאן רמז גם למשיח בן יוסף וגם למשיח בן דוד.
[10:00, 10/7/2018] עמיחי: איך פיספסנו…

יוסי בן דוד – טבריה – בימינו = 424 ראשון שני וכו. !!

[10:19, 10/7/2018] עמיחי: יוסי בן דוד – רעש אדמה = 777 רגיל ומילים !

3860 ! (פי5)

יוסי בן דוד – גאולה – טבריה = 424 רגיל והכולל

💡💡💡

יוסי בן דוד זה יוסף בן דוד – חיבור בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד שיש דיעה שזה אדם אחד – שבתחילה מתגלה בו בחינה של משיח בן יוסף ואח״כ הוא נהפך למשיח בן דוד.
יוסף בן דוד = 222
בחמישי האחרון היינו בדיוק 222.222 שנים לסוף האלף השישי

רעידת אדמה מוכיחה את גדולתו של הבורא יתברך. במסכת ברכות מובא כי בעת רעידת אדמה יש לברך: “שכוחו וגבורתו מלא עולם”, כשם שמברכים על ברקים ורעמים. דעה נוספת היא שמברכים “עושה מעשה בראשית”.

הנביאים זכריה, יחזקאל וישעיהו ניבאו כי בתהליכי הגאולה, בעת שתבוא קואליציה שלימה מעמי תבל לאיזורינו בכדי להתערב בהליכים במדינת ישראל, או אז תרעד הארץ באיזור ירושלים בדרגה גבוהה ביותר, וזאת כחלק מגילוי מלכות שמים בכל העולם כולו לעיני כל העמים.

אין הדברים אמורים להכניס אותנו ללחץ, חלילה. חשוב לזכור כי לאחר מלחמת גוג ומגוג תבוא הגאולה השלמה, אליה אנו מצפים ומייחלם כל ימינו. עוד יש לשנן את דברי ה’חפץ חיים’, שהבטיח כי מקובל בידינו איש מפי איש כי יראי ה’ לא יינזקו באותן מאורעות שמימיים. עוד יש לשים לב כי בתוך הפסוקים, מובאים משפטי נחמה: “והיה ה’ למלך על כל הארץ”, “וישבה ירושלים לבטח”, “מלך ה’ צבקות בהר ציון ובירושלים”, “הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים”, “ה’ צבקות עמנו מבטח לנו אלוקי יעקב סלה”.

כה דברי הנביא יחזקאל (פרק ל”ח):

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’ אלוקים תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי: וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה וְכֹל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְכָל חוֹמָה לָאָרֶץ תִּפּוֹל:

גם הנביא זכריה (פרק י”ד) התנבא על הרעידה, והוסיף פרטים שונים לפיהם עולה כי הרעידה תהיה בעוצמה כל כך חזקה עד כדי גרימת שינויים מפליגים בכל הטופוגרפיה באיזור ירושלים. כה דבריו:

וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַיִם לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר, וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְיָצָא ה’ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב [ביום קריעת ים סוף]: וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה: וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא ה’ אלוקיי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ: וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ: וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַיִם לָבֶטַח:

גם הנביא ישעיהו (פרק כ”ד) מתאר רעידת אדמה, כאשר בורא העולם יפקוד ויעניש את הבוגדים בו. כה דבריו:

מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ, צְבִי לַצַּדִּיק, וָאֹמַר רָזִי-לִי רָזִי-לִי, אוֹי לִי; בֹּגְדִים בָּגָדוּ, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ. פַּחַד וָפַחַת, וָפָח; עָלֶיךָ, יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד, יִפֹּל אֶל-הַפַּחַת, וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת, יִלָּכֵד בַּפָּח:  כִּי-אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ, וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה, הָאָרֶץ; פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ. נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה; וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ, וְנָפְלָה וְלֹא-תֹסִיף קוּם. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד ה’ עַל-צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל-מַלְכֵי הָאֲדָמָה, עַל-הָאֲדָמָה.  וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל-בּוֹר, וְסֻגְּרוּ עַל-מַסְגֵּר; וּמֵרֹב יָמִים, יִפָּקֵדוּ. וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה:  כִּי-מָלַךְ ה’ צבקות, בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו, כָּבוֹד.

פרק מ”ו בתהילים מדבר על רעידת האדמה הגדולה שתהיה, ועל כך שיראי ה’ ומקיימי מצוותיו יזכו להינצל ממנה. פרק זה מהווה אף סגולה להינצל ממלחמת גוג ומגוג, ועל כן מומלץ לאומרו:

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קֹרַח עַל-עֲלָמוֹת שִׁיר. אלוקים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד: עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה: אלוקים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אלוקים לִפְנוֹת בֹּקֶר: הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ: ה’ צבקות עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אלוקי יַעֲקֹב סֶלָה: לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה’ אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ: מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת, עַד-קְצֵה הָאָרֶץ: קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר, וְקִצֵּץ חֲנִית; עֲגָלוֹת, יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ. הַרְפּוּ וּדְעוּ, כִּי-אָנֹכִי אלוקים אָרוּם בַּגּוֹיִם, אָרוּם בָּאָרֶץ. ה’ צבקות עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אלוקי יַעֲקֹב סֶלָה:

כאמור, אין להיכנס ללחץ, אלא להיות בטוחים בה’ שיגאלנו וישמרנו בעת מאורעות אלה. תפקידינו הוא רק לחשוב כיצד אנו מנצלים את האיתותים לטובתנו ולתועלת, ללא פחדים או חששות מיותרים. בעניין זה יש לזכור את דבריו של רבי אליעזר הגדול, המובאים בגמרא: “מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים”. על ידי לימוד התורה והקפדה על מצוות חסד – צובר האדם לעצמו זכויות שיגנו עליו במאורעות מלחמת גוג ומגוג, וההתרחשויות שיהיו אז.

כיצד נינצל מחבלי משיח? צפו בתשובתו של רבי אליעזר הגדול:

לומר 3 פעמים את הפסוק:
״וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָ֖ה ממקומו״
בשורות טובות.

רמזים מהרעידות האחרונות
שימו לב רעידת אדמה נוספת ביום שני כ"ו בתמוז בעוצמה 3.2 (לב) שימו לב לשעת פרסום הידיעה 18:20 זה קוד הגאולה (וכתובת האתר) "סוד = 70 * 26 = הויה = 1820 שימו לב לכותב ההודעה באתר רוטר יש 222 הודעות כמניין "דיבור" ה' מדבר איתנו דרך הטבע !! - ה' שם את המילים והמחשבות למקלידי האתרים לעורכי העיתונים, לחץ על התמונה להגדלה

מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה = 1820

כדי לראות את הסרטון על הסוד הגדול ביותר בכל הזמנים "סוד 1820" לחץ על הלוגו
ביום ראשון כ"ה תמוז בשעה 16:31 בצהרים רעידת אדמה נוספת, בצפת, (זה השעה המדויקת, קיבלנו טלפון ממישהו מקומי,) באותה שעה פורסמה על רעידת אדמה ביוון- שזה הצד ההופכי של המשיח , משיח יושב על פתחי רומי (יוון) וכן יון = 66 - כמניין בן דוד = 66 ולכן קיבלנו בעוצמה 5 (חמישה אותיות המשיח)
עדכון ראשון בפוסט, איך רצף הרעידות התחילו ברצף של רמזי ה"גאולה" = 45​
קיבלנו רמזי גאולה מהחזקים אי פעם בבוקר יום 4.7.2018 “למניינם
יום העצמאות של ארה”ב
רמזים על הגאולה ומשיח המתגלה מהכנרת/מטבריה
 
הרעידה הראשונה ב-4.50 לפנות בוקר !
45 = גאולה
מצמרר !
 
 
לאחר מכן סדרה של רעידות נוספות לפנות בוקר, נחבר את השעות בהן ארעו רעידות האדמה: ודווקא שלושה מהחזקות נותנות גימטריות מעניינות
 
(לפי השעות)
4.50 (גאולה)
4:58 (המלך המשיח)
6:51 (משיח כבר כאן)
 
מקור הרעידות בטבריה / כינרת שידוע שמשם משיח מתגלה !
 
באותו יום בערב רעידת אדמה נוספת מזעזעת את הצפון
ועוצמתה שוב
4.5
גאולה = 45
לא יאמן פלא פלאים
 
ולמה כל זה קורה ביום 4.7 שזה יום העצמאות של ארה”ב שבה יש את הנשיא מספר 45
ששמו בגימטריה 424 – כמניין ‘משיח בן דוד’
 
???
כל זה מתחבר לפרשת השבוע ולחמורו של משיח שהוא “נולד מאתנו של בלעם”
כמו שכבר ראינו רבות ברמזים בשנים האחרונות
וכן זה מוזכר בספרים הקדושים, שבגאולה הכל יהיה ‘הפוך’,
ובדווקא דרך הדברים שנראים כטומאה כמו תאריך לועזי למשל או נשיא גוי, דווקא שם נראה את גילוי השגחתו יתברך, כי מלכותו מושלת על הכל,
 
(על דרך שקום המדינה היא בשנת 1948 “למניינם” וזו שנת לידת אברהם מבריאת העולם, וכן זה שהמדינה הוקמה ע”י הרצל החילוני וכו’.  רואים שהתיקון מתחיל בקודש ומסתיים דרך הצד ההופכי)
ואז יבינו כולם שכל הפעולת הנפעלות גם בצד ההופכי הם רק ממנו יתברך ולא משום גורם אחר במציאות, כי אין עוד מלבדו … (=111)
 
הפוך = 111
פלא = 111
 
בגאולה הכל יכול להתהפך כאחת , מה שחשבנו שזה שחור יהיה ללבן והפוך…
כמו הסיפור של בן המלך ובן השפחה שהתחלפו …
 
מה נשאר לנו כדי להכניס את הגאולה לתוך הגולה, רק להכניס את האות “אלף = 111” לתוך הגולה ואז נקבל “גאולה” להבין ולחוש בכל רגע שכל מה שאני חש וכל דיבור סביבי זה בא רק מהקב”ה, והוא מדבר איתי דרך הטבע ומצייר לי את כל המציאות, כולל הפרטים הקטנים ביותר, ולי נשאר רק להדבק בו ולהגיד תודה גם על הדבר שנראה הכי קשה, כי אני נמצא בתוכו, והוא מטפל בי כרגע אז אני צריך לשמוח ולהנות מזה שהוא חושב עלי ומטפל בי כעת !!! מחשבה כזו שלי עושה לה’ תענוג… ואז נקבל את הגאולה בשמחה, זה הגאולה, זה מציאות של משיח, להיות דבוק בה’ 24/7 (247 = רמז)
לכן בעתה = 477 – כמניין אתמול = 477 כי כשתבוא הגאולה נבין שהכל כבר קרה “אתמול” רק ‘לא ראינו’ כי היינו עדיין בתוך ה”גולה” ולא ראינו את הא‘ של הבורא שמפעיל הכל… וכשנזכה לקבל הכל בשמחה נזכה ונראה ניסים גלויים בטבע שידוד הטבע ממש…
 
כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף
 
וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף.  וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ…
 
שהאדם רואה ומבין איך הכל משתלשל מלמעלה ובדווקא דרך ההפוך / הלועזי, הוא מקבל ענג מכבוד ה’ שמתגלה לו, הוא פתאום מבין שדווקא דרך הדבר שהוא חשב שהכי עשה לו רע בחיים שם נמצאת הרפואה הכי גדולה שלו,
 
לכן:
 
לועזי = 123
ענג = 123
התגלות י-הוה ומשיח = 1234
התגלות השכינה = 1234

קבלת שבת = 1234

 
וכן
 
מבין = 102
אמונה = 102
השגחה פרטית = 1020
 
אחד תלוי בשני אין הבנה… ההבנה היחידה זה אמונה ואז תראה בעין השגחה פרטית
 
“וְנִגְלָה כְּבוֹד יְ-הוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְ-הוָה דִּבֵּר”
 
דיבור = 222
קול א-להים = 222
 
למה דווקא קול א-להים? ולא קול י-הוה ? כי א-להים בגימטריה ‘הטבע’ ולשמוע את קולו דרך הטבע. זה החידוש של הגאולה וזה הדיבור השמימי
בֵּא-לֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּי-הוָה אֲהַלֵּל דָּבָר. (דוד המלך בתהילים)
 
המשיח יבוא דרך החומר ודרך הגילויים בחדשות הקרובות והרחוקות, שאז נבין שיש כוח אחד שפועל והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים,
 
לכן “חדשות” זה בגימטריה “עני ורוכב על חמור”
 

וכן אנו בערב פרשת פנחס

פנחס התשעח = 981
גאולת ישראל = 981

ואנו בפרשות שעוסקות בעניין בלעם, וחמורו שהוא מוליד את חמורו של משיח שזה ההפוך

להרחבה בנושא ראו כותרות מתוך עלון סוד החשמל של השבוע שמדבר בדיוק על נושא ההפכים

  • מֵאֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם נוֹלַד הַחֲמוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ. וּ’פִּינְחָס אֶלְעָזָר אַהֲרוֹן’ שֶׁנִּלְחַם בָּהֶם בְּגִימַטְרִיָּא ‘תשע”ח’.
  • אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִשְׁמָעֵאל, וּבַצַּד הַחָמְרִי זֶה הָפוּךְ יִּשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא הָאָתוֹן מוֹלִיד אֶת הַחֲמוֹר שֶׁל אַבְרָהָם.
  • מֹשֶׁה רָכַב עַל חֲמוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַלחץ כאן לקריאת העלון פרשת פנחס תשע”ח


בלעם מלשון בלע מ‘ זה המ’ של משיח זה המ’ הסתומה שתפתח זה המ’ של החומר ראה מאמר סוד המ’ והרמז לחץ כאן


פתיחת השגרירות בירושלים עלה סרטון הרמזים לינק יוטיוב

 

 

 
 

רמזים נוספים שהתקבלו

מאת ל:ש זהו מקום הרעידות הבוקר בתוך הכנרת.

• בקרבת כביש 87 (ספרות 78= ע״ח)

• בסמוך ל׳כפר נחום׳ - ״נחמו נחמו עמי״- הקב״ה מקדים תרופה למכה.

•בסמוך לעין שבע (7)

עין שבע נקראת גם ׳טבחה׳. אולי רמז ל״טבח לה׳ בבצרה״...

בתוך תחומי עין שבע יש את.. כנסיית הלחם והדגים= 1,821( אחד יותר..)

אולי רמז לסעודת לוויתן (לוויתן הוא דג. דג=7).

• בקרבת גינוסר- מקום קבורת גוג ...

כנרת זו גינוסר- שפירותיה מתוקים (ערבים) כקולו של הכינור (מגילה ו.).

לכנרת יש את צורת הכינור. דוד ניגן בכינור.

וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה (שמואל א,טז,כג)

״עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שחר״ (תהלים נז,ט).

הרעידות היום מרגישות כאילו דוד המלך מתחיל לפרוט על מיתרי הכינור ולעורר את השחר- הגאולה , בב״א. גינוסר- אותיות סנגורי(ה). סנגור- יה. הקב״ה סנגורם של ישראל ולכן גוג אמור להיקבר בחוף ימה של גינוסר.

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גוג (יחזקאל לט, יא)

תרגום יונתן על הפסוק:

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג אֲתַר כָּשַׁר לְבֵית קְבוּרָא בְּיִשְׂרָאֵל בְּחֵילְתָּא מְגִיזָתָא מַדְנַח יַם גִינוֹסַר.

מאת: סוד החשמל

רְעִידוֹת אֲדָמָה בְּבִקְעַת אַרְבֵּל שֶׁעַל יַד טְבֶרְיָה.

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צג.) הָאָרֶץ רוֹעֶדֶת מִצִּיּוֹן. נִרְאֶה דְּלָכֵן רְעִידַת הָאֲדָמָה בָּאָה מִצִּיּוֹן, דְּמוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי (ברכות סד.) מִפְּנֵי מַה בָּאִין זְוָעוֹת לָעוֹלָם, בְּשָׁעָה שֶׁהקב”ה מַבִּיט בְּבָתֵּי תֵּיטְרִיּוֹת וּבְּבָתֵּי קִרְקָסִיּוֹת יוֹשְׁבוֹת בֶּטַח וְשַׁאֲנָן וְשַׁלְוָה, וּבֵית מִקְדָּשׁוֹ חָרֵב, הוּא אַפִּילוֹן לְעוֹלָמוֹ לְהַחֲרִיבוֹ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב “שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ”. בִּשְׁבִיל נָוֵיהוּ. וְרַבָּנָן אָמְרוּ מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אֵין רַעַשׁ אֶלָּא הֶפְסֵק מַלְכוּת. כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר “וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל”. וְכֵיוָן שֶׁצִּיּוֹן הִיא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת בָּעוֹלָם, כְּשֶׁיֵּשׁ זַעְזוּעַ וְהֶפְסֵק בַּמַּלְכוּת, זֶה גּוֹרֵם אֶת הָרְעִידָה מִצִּיּוֹן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בא לד:) אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנִים מִזְדַּעְזֵעַ הָעוֹלָם מִפְּנֵי זֶה הַתַּנִּין הַגָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הוּא מַעֲלֶה סְנַפִּירִין וּמִזְדַּעְזֵעַ, אָז כֻּלָּם מִזְדַּעְזְעִים בְּאֵלּוּ הַיְאוֹרִים, וְכָל הָעוֹלָם מִזְדַּעְזֵעַ וְהָאָרֶץ רוֹעֶדֶת. רוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין רְעִידַת הָאָרֶץ לַלִּוְיָתָן, וּנְבָאֵר לְקַמָּן שֶׁהַלִּוְיָתָן שַׁיָּךְ לְצִיּוֹן, וְלָכֵן לִוְיָתָן בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת.

מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (ברכות ד:) רָבָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָווּ מְהַלְּכִין בַּהֲדָא בִּקְעַת אַרְבֵּל בִּקְרִיצָתָהּ וְרָאוּ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ. אָמַר רַבִּי חִיָּא רָבָה לְר’ שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בֵּי רֶבִּי כָּךְ הִיא גְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְחִילָה קִמְעָא קִמְעָא כָּל מַה שֶּׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא רַבָּה וְהוֹלֶכֶת. וְרוֹאִים שֶׁהֵם רָאוּ בְעֵינֵי רוּחָם אֶת הַגְּאֻלָּה בְּבִקְעַת אַרְבֵּל שֶׁעַל יַד טְבֶרְיָה.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעיהו תכט) וּטְבֶרְיָה עֲמֻקָּה מִכֻּלָּם. כְּדִכְתִיב “וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי”. וּמִשָּׁם עֲתִידִין לְהִגָּאֵל שֶׁנֶּאֱמַר “הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם”. “תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים”, אָמַר רַבִּי טְבֶרְיָה מְשַׁלֶּמֶת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר “תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי וְגוֹ'”, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו “וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא”. רוֹאִים שֶׁהַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה תַּתְחִיל בִּטְבֶרְיָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר “הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז גַם עַל רְעִידוֹת אֲדָמָה בִּטְבֶרְיָה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, בְּסוֹד נִעוּר הֶעָפָר. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁרְעִידַת אֲדָמָה נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן חֲזַ”ל זְוָועוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת. וְרוֹעֶדֶת בְּגִימַטְרִיָּא כִּינֶרֶת מְקוֹם הַמַּלְכוּת. וְיִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלוּ הַשָּׁבוּעַ רְעִידוֹת אֲדָמָה בְּבִקְעַת אַרְבֵּל שֶׁעַל יַד טְבֶרְיָה בַּשָּׁבוּעַ בּוֹ פָּרְצוּ מַחְלֹקוֹת קָשׁוֹת בֵּין גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בִּימֵי חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן תשע”ד שֶׁהִתְרָחֲשׁוּ כַּמָּה רְעִידוֹת אֲדָמָה בַּכִּנֶּרֶת בַּשָּׁבוּעַ בּוֹ פָּרְצוּ מַחֲלֹקוֹת קָשׁוֹת בֵּין גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בְּחֹדֶשׁ חֶשְׁוָן תשע”ד הִסְתַּלֵּק מָרָן הָראשל”צ רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ”ל שֶׁנּוֹלַד בִּשְׁנַת תרפ”א כְּמִנְיַן כִּנֶּרֶ”ת עִם הַכּוֹלֵל, וְהִשְׁאִיר רְבָבוֹת לְלֹא מַנְהִיג, וּבְנוֹסָף. וְעוֹד רָאִינוּ בְּאוֹתָם יָמִים מַמָּשׁ, שֶׁרֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל בִּקֵּר בְּאִיטַלְיָא עַל מְנָת לָדוּן שָׁם עִם הַוָּתִיקָן עַל הַעֲבָרַת מִתְחַם קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה לִרְשׁוּתָם היל”ת, וּכְפִי שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁכִּנֶּרֶת הִיא הַסּוֹד שֶׁל כִּנּוֹר דָּוִד, וְהִתְרָחֲשׁוּ זַעֲזוּעִים קָשִׁים בַּמַּלְכוּת מִכָּל הַצְּדָדִים.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁרְעִידוֹת הָאֲדָמָה אֵרְעוּ בְּסָמוּךְ לִכְפַר נַחוּם, רֶמֶז עַל נְחָמַת הַגְּאֻלָּהָ, וּבְסָמוּךְ לְעֵין שֶׁבַע שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַמַּלְכוּת שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְמִסְפַּר שֶׁבַע. וּבְסָמוּךְ לַיִּשּׁוּב גֵּנוֹסָר שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר בְּ’תַרְגּוּם יוֹנָתָן’ שֶׁהַנִּצָּחוֹן עַל גּוֹג וּמָגוֹג יִהְיֶה בִּטְבֶרְיָה, (יחזקאל לט, יא) וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג אֲתַר כָּשַׁר לְבֵית קְבוּרָא בְּיִשְׂרָאֵל בְּחֵילְתָּא מְגִיזָתָא מַדְנַח יַם גִינוֹסַר. וְכֵן גֵּנוֹסַר אוֹתִיּוֹת סַנֵּגוֹר רֶמֶז שֶׁה’ מְלַמֵּד סַנְּגוֹרְיָא עַל עַם יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל בְּרַחֲמִים. וְזֶה גַם בְּגִימַטְרִיָּא מֵי הַיַּרְדֵּן שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְיָדוּעַ שֶׁהַכִּנֶּרֶת מִתְחַבֶּרֶת לַיַּרְדֵן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁטְּבֶרְיָא בְּגִימַטְרִיָּא 222 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 שָׁנָה מִסּוֹף הָאֶלֶף.

פִּסְגַּת ארה”ב וּצְפוֹן קוֹרֵיאָה | סוד החשמל | עַכְבָּ”ר מְרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא כב”ר שָׁנִים מִסּוֹף הָאֶלֶף, וּשְׁנַת הָע’ לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל, שבעים שנה, תיעוד אירועים

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁפִּסְגַּת ארה”ב וּצְפוֹן קוֹרֵיאָה הִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּמָקוֹם שֶׁנִּקְרָא סַנְטוּסָה בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ, וְהַמָּקוֹם מְכֻנֶּה ‘אִי הַמָּוֶת שֶׁמַּגִּיעַ מֵאָחוֹר’. כְּמוֹ כֵן הַפִּסְגָּה הִתְקַיְּמָה בְּמָלוֹן קַפֶּלָה אוֹתִיּוֹת קְלִפָּה שֶׁנִּקְרֵאת מָוֶת וְנִקְרֵאת אָחוֹר. וְכֵן בַּמָּלוֹן יֶשְׁנָם 112 חֲדָרִים כְּמִנְיַן שֵׁם יב”ק שֶׁמְּסַמֵּל אֶת חִבּוּרֵי הָעוֹלָמוֹת שֶׁשָּׁם עוֹבְרִים הַמֵּתִים. כַּמּוּבָא בְּפרע”ח לְהָאֲרִיזַ”ל (התפילין ע’ סח) שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת אֶהְיֶ”ה הֲוָיָ”ה אֲדֹנָ”י שֶׁהֵם גִּימַטְרִיָּא יַבֹּ”ק, כִּי דֶּרֶךְ אֵלּוּ עוֹבֵר כָּל הַשֶּׁפַע מִתְּחִלַּת אֲצִילוּת עַד סוֹפָהּ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁפִּסְגַּת סִינְגַּפּוּר בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יִצְחָק א. שליט”א בְּדֶרֶךְ צַחוּת שֶׁפְּגִישַׁת קִים וּטְרַאמְפְּ נִרְמֶזֶת בַּכְּלָל הַיָּדוּעַ קִים לִי בְּדַרְבָּה מִינֵיהּ, כִּי טְרַאמְפְּ גָּדוֹל יוֹתֵר מִקִּים, וְכֵן בְּדַרְבָּה מִינֵיהּ עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא טְרַאמְפְּ, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל עִנְיַן הַמָּוֶת שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר הַכְּלָל קִים לִי בְּדַרְבָּה מִינֵיהּ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁגַּם הַכְּלָל בַּשַּׁ”ס קִים לֵיהּ בְּגַוֵיה מְרַמֵּז עַל מִיתָה בִּבְחִינַת גְּוִיָּה, וְכֵן קִים לִי בְּגַוֵיה עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 222 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 שָׁנָה מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְכֵן קִים לֵיהּ בְּגַוֵיה בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הַכּוֹלֵל עוֹלֶה ה’תשע”ח.

וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁקְּלִיפַּת עֲמָלֵק בְּא”ת ב”ש יוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 112, וְזֶה הַמִּסְפָּר שֶׁל מָשִׁי”חַ בְּא”ת ב”ש, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁא”ת ב”ש מְסַמֵּל דָּבָר וְהִפּוּכוֹ, הַצַּד הֶהָפוּךְ שֶׁל עֲמָלֵק יוֹנֵק מֵהַצַּד הֶהָפוּךְ שֶׁל מָשִׁיחַ, הַיְינוּ הַגָּבֹהַּ שֶׁל עֲמָלֵק מִתְחַבֵּר לַנָּמוּךְ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ לִינוֹק מִמֶּנּוּ. וְכֵן מִסְפַּר 112 הוּא שֵׁם יב”ק שֶׁשָּׁם נִמְצֵאת נְקֻדַּת הַחִבּוּר בֵּין עֵשָׂו וַעֲמָלֵק לְיַעֲקֹב, כַּמּוּבָא בָּרמח”ל (פרוש המצוות) “וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק”, כָּאן נִזְמַן לוֹ קִטְרוּג תַּקִּיף שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מַהוּ סוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁרָצָה לָצֵאת לְמַטָּה לְהָאִיר לָעוֹלָם נִזְדַּמֵּן לוֹ קִטְרוּג זֶה, מַהוּ יַבֹּ”ק הֲוָיָ”ה אֱלֹהִי”ם. וְכֵן מַעֲבַר יַבֹּק בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

וְכֵן סִינְגַּפּוּ”ר בְּגִימַטְרִיָּא אֵלִיָּה”וּ מָשִׁי”חַ, וְזֶה מִסְפָּר 410 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁמוֹת הָעוֹלָם הַשְּׁמִינִי שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאָה הַגְּאֻלָּה: שְׁמִינִי אוֹ קָדוֹשׁ אוֹ דְרוֹר אוֹ אַחַת אוֹ מִשְׁכָּן אוֹ קֹשֶׁט אוֹ שֶׁקֶט. וּפְגִישַׁת הַפִּסְגָּה הֵחֵלָה בְּשָׁעָה 4:10 בְּדִיּוּק הַמִּסְפָּר הַזֶּה.

וְהוֹסִיף חָכָם אֶחָד שֶׁסִּינְגַּפּוּר אוֹתִיּוֹת סִין גַּפְרוּר, הַגַּפְרוּר שֶׁיַּדְלִיק אֶת סִין, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב לְוִין זצ”ל שֶׁהָיָה מִזִּקְנֵי חֲסִידֵי קַרְלִין, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהָאַדְמוֹ”ר הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין זצ”ל, [הַפְרַנְקְפוּרְטֶר] שֶׁהָיָה בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה מֵהַיְחִידִים שֶׁצָּפוּ אֶת הַשּׁוֹאָה הַרְבֵּה שָׁנִים קוֹדֶם, וְהוּא אָמַר שֶׁסִּין תַּהֲפֹךְ לְמַעֲצָמָה חֲזָקָה לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהִיא תַחֲרִיב אֶת נְיוּ יוֹרְק, פָּרִיז, וְלוֹנְדּוֹן, [ר”ת נפ”ל] בְּתוֹךְ שָׁלֹש דַּקּוֹת. זֹאת הוּא אָמַר לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה בְּטֶרֶם נוֹדַע בָּעוֹלָם עַל פִּצְצוֹת אָטוֹם, וְסִין הָיְתָה מְדִינַת עֹנִי.

לְהַלָּן מִמְצָא יָחִיד בַּתַּנַּ”ךְ שֶׁל אוֹתִיּוֹת סִנְגַּפּוּ”ר בְּנוֹטָרִיקוֹן בְּתוֹךְ פָּסוּק.

רוֹאִים שֶׁסִנְגַּפּוּ”ר מְרֻמֶּזֶת בַּפָּסוּק עַל בַּקָּשַׁת דָּוִד מֵה’ לִגְאוֹל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁה’ יִשְׁמוֹר עַל פְּלֵיטַת עַמּוֹ, וּמֻזְכָּרִים גַּם “בְּנֵי תְמוּתָה”. וְכֵן הוֹסִיף חָכָם אֶחָד שֶׁ“תָּבוֹא” בְּגִימַטְרִיָּא סִינְגַּפּוּר, “לְפָנֶיךָ” בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ. “אָסִיר” בְּגִימַטְרִיָּא הֵרָיוֹן, רֶמֶז עַל לֵדַת מָשִׁיחַ. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל קִים גְ’אוֹנְג אוֹן.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מֹשֶׁה לֶוִינְגֶּר שליט”א שֶׁסִנְגַּפּוּ”ר אוֹתִיּוֹת סוֹ”ף רג”ן, הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּתִקּוּנָם תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘דָּן יָדִין’ לְרַבִּי שִׁמְשׁוֹן מֵאוֹסְטְרוֹפָּלְיָא (מאמר ג) יָדוּעַ מִדִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים שֶׁהַנָּבִיא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הוּא הַמְבַטֵּל קְלִפַּת קַיִן שֶׁהוּא הָאִישׁ הָרָמוּז בְּר”ת “וְנוֹקֵב שֵׁם הוי”ה” וְהוּא קְלִפַּת עוֹרֵב שֶׁהוּא סוֹד שֶׁכָּתְבוּ הַמְקֻבָּלִים. וְסוֹד יוֹנָה בְּסוֹד רג”ן נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים גִּימַטְרִיָּא גַרְדּוֹם שֶׁהִפִּיל בּוֹ אֶת הַקּוֹרָה סוֹד קְלִפַּת הָאִישׁ קְלִפַּת עוֹרֵב. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אִגָּרָא דְכַלָּה’ (קרח) גֹּרֶ”ן נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה כַּבְיָכוֹל רנ”ג אֵבָרִים דְּנוּקְבָא עִם הַמַּפְתֵּחַ לְדַעַת רַבִּי עֲקִיבָא עַל כֵּן נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹם גֹרֶ”ן, וְרוּת אִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת בָּאתָ אֶל הַגֹּרֶ”ן לְבֹעַז לְיַסֵּד יְסוֹד הַמַּלְכוּ”ת. (פרשת נח) “אֶ”ת הָעֹרֵ”ב” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹ הַיָּדוּעַ וְאֶחָד נוֹסָף לְהוֹרוֹת שֶׁמְּלֻבָּשׁ בּוֹ נִיצוֹץ קָדוֹשׁ וּבִמְהֵרָה יוֹצִיאוּ בְּלָעוֹ מִפִּיו וְהַקְּלִפָּה תִּתְבַּטֵּל בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

מְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ בְּסִינְגַּפּוּר יָדוּעַ כַּאֲתַר שַׁעֲשׁוּעִים וּמִשְׂחָקִים, וּמוּבָא בְּשֵׁם הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ (הובא במוסף ‘שבת קדש’ של ‘יתד נאמן’ לך לך תשע”ה) שֶׁהֶ’חָפֵץ חַיִּים’ אָמַר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁ25 שָׁנִים אַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְ75 שָׁנִים לְאַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁגַּם הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן’ (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ’חָפֵץ חַיִּים’, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׁבְחֵי רַבִּי אַהֲרֹן’ שֶׁהָאַדְמוֹ”ר רַבִּי אַהֲרוֹן רָאטָה זצ”ל בַּעַל הַ’שּׁוֹמְרֵי אֱמוּנִים’ אָמַר אַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הִיא מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה שֶׁאִתָּהּ יָבֹא מָשִׁיחַ שֶׁמֵּהַמַּבּוּל לֹא הָיָה כָּמוֹהָ. לְפִי זֶה יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁנָּתְנוּ שֵׁם לְגַרְעִינֵי מִשְׁמֵשׁ גּוֹגוֹאִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה גַרְעִינִית. וְלָכֵן מְשַׂחֲקִים בָּהֶם הַיְלָדִים בַּקַּיִץ מִלְּשׁוֹן קֵץ, וּמְסַמֵּל אֶת הַקֵּץ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. כִּי הַנְּבוּאוֹת עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ וְגַם שֶׁל הַ’יְנוּקָא’ מִקַּרְלִין, וְגַם שֶׁל הָאַדְמוֹ”ר רַבִּי אַהֲרוֹן רָאטָה, נָקְטוּ בַּמִּלִּים: מִשְׂחַק יְלָדִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד יִצְחָק ו. שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מִשְׂחָק קַפְּלָה כְּשֵׁם הַמָּלוֹן בּוֹ הִתְקַיְּמָה הַפִּסְגָּה, וּבַמִּשְׂחָק הַזֶּה בּוֹנִים מִגְדָּלִים יָפִים וּגְבוֹהִים וּבְרֶגַע אֶחָד הַכֹּל נוֹפֵל כְּמִגְדַּל קְלָפִים. כָּךְ צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁכָּל הַהֶסְכֵּמִים שֶׁנֶּחְתְּמוּ בְּמָלוֹן קַפֶּלָה חַסְרֵי עֶרֶךְ, וְאִם ה’ לֹא יִשְׁמוֹר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּמִשְׂחָק קְלָפִים שֶׁשּׁוֹלְפִים קְלָף מְנַצֵּחַ שֶׁנִּקְרָא טְרַאמְפְּ.

222 = דיבור - 776 = ביאת המשיח - 207 = אור / אין סוף = 207

עַכְבָּ"ר מְרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע"ח שֶׁהִיא כב"ר שָׁנִים מִסּוֹף הָאֶלֶף, וּשְׁנַת הָע' לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אִילָנָא דְחַיֵּי’ שָׁמַעְתִּי שֶׁנִּמְצָא בְּמִדְרַשׁ אַבְכִּיר שֶׁבְּעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא יִהְיֶה מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִגְזֹר גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ, וְלֹא לְתוֹעֶלֶת הַמְּדִינָה, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא הָנֵי עַכְבְּרֵי רְשִׁיעֵי נִינְהוּ, וְיִמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדָר, שֶׁאַחֲרָיו יָבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְיִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, כִּי הֲדָר זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מֹשֶׁה לֶוִינְגֶּר שליט”א שֶׁעַכְבָּ”ר מְרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא כב”ר שָׁנָה מִסּוֹף הָאֶלֶף, וּשְׁנַת הָע’ לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לְרַמֵּז שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יִסְתַּיֵּם שִׁלְטוֹן עַכְבְּרֵי רְשִׁיעֵי וְנִזְכֶּה לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבתי בתחילת הפרשה) בִּתְחִלָּה בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ חָתוּל וְעַכְבָּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֻׁתָּפִין זֶה עִם זֶה, יוֹם אֶחָד נִכְנַס תַּחֲרוּת בְּלִבּוֹ שֶׁל עַכְבָּר וְהָלַךְ אֵצֶל אָדָם, אָמַר לוֹ אֲדֹנִי תֵּן לִי רְשׁוּת עַל הֶחָתוּל לְהָרְגוֹ שֶׁהוּא גַּנָּב, אָמַר לוֹ אָדָם הוֹאִיל וְסִפַּרְתָּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע תִּהְיֶה לוֹ לְמַאֲכָל, מִיָּד קָפַץ הֶחָתוּל עַל הָעַכְבָּר וַהֲרָגוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ בָּנָיו שֶׁל עַכְבָּר בָּרְחוּ לִסְעִיפֵי הֶהָרִים. כְּשֶׁבָּא נֹחַ וְהִכְנִיסָן בַּתֵּבָה יוֹם אֶחָד אָמַר הֶחָתוּל לִנְקֵבָתוֹ זְכוּרַנִּי כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק הֵבִיא לִי אַבָּא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל זֶה וַאֲכַלְתִּיו וְהָיָה טוֹב לְמַאֲכָל, וְעַתָּה אֶרְדֹּף אַחֲרָיו וַאֲשִׂיגֶנּוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הָעַכְבָּר נַס מִפָּנָיו וְרָדַף הֶחָתוּל אַחֲרָיו וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְנִזְדַּמֵּן לוֹ חוֹר אֶחָד וְנִכְנַס שָׁם, הִכְנִיס הֶחָתוּל יָדוֹ בַּחוֹר לְהוֹצִיאוֹ וּנְשָׁכוֹ הָעַכְבָּר, גַּם הֶחָתוּל קָרַע לוֹ בְּצִפָּרְנוֹ שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, הָלַך הָעַכְבָּר אֵצֶל נֹחַ וְתָפַר קַרְעוֹ. בַּגְּרָ”א עַל חַד גַּדְיָא מוּבָא שֶׁחָתוּל מְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין ק:) לָמַדְנוּ צְנִיעוּת מֵחָתוּל. צְנִיעוּת שַׁיֶּכֶת בְּעִקָּר לָאִשָּׁה הַמְסַמֶּלֶת אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת, וְהָעַכְבָּר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל הַצַּדִּיק דִּקְדֻשָּׁה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַדִּיר בַּמָּרוֹם’ לָרַמְחַ”ל (ח”ב מאמר ז’ מלכין) וְהָעַכְבָּר אוֹמֵר בְּפִרְקֵי שִׁירָה “וְאַתָּה צַדִּיק וְכוּ'”, כִּי הַצַּדִּיק בֶּהֱיוֹתוֹ שׁוֹלֵט, נֶאֱמַר “וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן”, וְהַדִּין הֶפֵךְ זֶה, נִקְרָא עַכְבָּר, עַכְבְּרָא דְּשָׁכִיב אֲדִינָרֵי, [וְאֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ], וְתִרְאֶה שֶׁבַּצַּדִּיק תְּלוּיָה הַזְּכִירָה, וְהָעַכְבָּר הוּא מַמָּשׁ הַמְשַׁכֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּגְּמָרָא. וְתִרְאֶה שֶׁהַצַּדִּיק אוֹכֵל אֶת הָרָאוּי לוֹ דַּוְקָא, כִּי אֵינוֹ נֶהֱנָה אֶלָּא מִדָּבָר מְתֻקָּן, וּמְקַבֵּל הֲנָאָה מִמַּעֲשָׂיו. אֲבָל הָעַכְבָּר אֵינוֹ אוֹכֵל, אֶלָּא מַפְסִיד בְּלֹא הֲנָאָה. וְעַל כֵּן קְרוּיִים עַכְבָּרֵי רְשִׁיעֵי שֶׁהוּא מַמָּשׁ הֶפֵךְ עִנְיַן הַצַּדִּיק. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְהוֹרָא דְּיוֹסֵף’ שֶׁעַכְבָּ”ר הוּא אוֹתִיּוֹת אַבְרֵ”ךְ הַשֵּׁם שֶׁל יוֹסֵף הַיְסוֹד, כִּי אוֹתִיּוֹת אָלֶ”ף וְעַיִ”ן מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁעַכְבָּר אוֹתִיּוֹת רֶכֶב ע’ לְרַמֵּז שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁרוֹכֵב עַל הַמַּלְכוּת הַנִּרְמֶזֶת בָּאוֹת ע’. וְכֵן רוֹאִים בַּכָּתוּב (ש”א ו, ד) שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים שָׁלְחוּ עַכְבְּרֵי זָהָב לִכְבוֹד אֲרוֹן הַבְּרִית הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן עַכְבָּר קָשׁוּר וְגָר בְּתוֹךְ חוֹר הַמְסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַלָּשׁוֹן חָתוּל הִיא כְּרִיכָה בִּבְגָדִים, שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁל צְנִיעוּת, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (יחזקאל טז, ד) “וְהַחְתֵּל” לְשׁוֹן כְּרִיכָה בִּבְגָדִים וְכֵן “וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ” הוּא שֶׁמְּלַפְּפִין אֶת הַוָּלָד. וְכֵן חָתוּל בְּגִימַטְרִיָּא 444 אוֹ מִקְדָּשׁ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מְקוֹם הַיִּחוּד.

וְנִרְאֶה לְבָאֵר אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן גָּרַם פֵּרוּד בֵּין הֶחָתוּל לָעַכְבָּר, כֵּיוָן שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֶטְאוֹ הִפְרִיד בֵּין הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת, לָכֵן הוּא הִפְרִיד בֵּין הֶחָתוּל לָעַכְבָּר. וְאֵצֶל נֹחַ בַּתֵּבָה הֵם שׁוּב חָיוּ יַחַד, כִּי בַּתֵּבָה הָיָה חִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת דֶּרֶךְ נֹחַ. אָמְנָם הָיְתָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה כֵּיוָן שֶׁהַחִבּוּר בַּתֵּבָה הָיָה בְּמַצָּב שֶׁל דִּין, אֲבָל לֹא הָיוּ בְּמַצָּב שֶׁל פֵּרוּד וַהֲרִיגָה. וְכֵן גְּאֻלָּה חָתוּל עַכְבָּר עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח, כִּי בְשָׁנָה זוֹ יַחֲזֹר הַיִּחוּד בעז”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם שֶׁל חָתוּל בְּאִידִישׁ קֶץ מְרַמֵּז עַל קֵץ הַגְּאֻלָּה. וּבְאַנְגְּלִית שֵׁם הֶחָתוּל קַט בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אוֹ מָגֵן דָּוִד עִם הַמִּלִּים.

וְכֵן מְסֻפָּר עַל הָאַדְמוֹ”ר רַבִּי שְׁלֹמֹה מִזְּוועהִיל זצ”ל שֶׁהָיוּ חֲתוּלִים מִסְתּוֹבְבִים בְּבֵיתֹו וְהָיָה דוֹאֵג לָהֶם וּמַאֲכִילָם, אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהָיָה בִּבִחיַנת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד, וְנִפְטַר בְּיוֹם יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר. וְכֵן אָמְרוּ עַל הָאַדְמוֹ”ר ר’ יְשַׁעְיָ’ מִקְּרֶעסְטִיר זצ”ל שֶׁתְּמוּנָתוֹ הִיא סְגֻלָּה לְהַבְרִיחַ עַכְבָּרִים כַּיָּדוּעַ, שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד. וְכֵן הֶחָתוּל אוֹמֵר בְּפֶרֶק שִׁירָה “אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם” אוֹתִיּוֹת מַלְכוּת. וְכֵן אוֹתִיּוֹת חָתוּ”ל נִרְמָזוֹת בְּמַלְכוּ”ת, כִּי ח’ וְכ’ מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (שבת קכח:) שֶׁהֶחָתוּל אוֹכֵל נְחָשִׁים, וְאֵינוֹ מְפַחֵד מֵהָאֶרֶס שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ. וְרוֹאִים שֶׁהִיא סֵמֶל לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל הַנָּחָשׁ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם פֶלְדְּמַן שליט”א שֶׁחָתוּל נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא שׁוּנְרָא, אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹן. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר טו, א) צִיּוֹן נִקְרָא רִאשׁוֹן.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְהִלַּת יִצְחָק’ (במדבר טז, לב) אִיתָא בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית דַּף ח’ שֶׁחוּלְדָה וּבוֹר הֶעֱמִידוּ עֵדוּתָן, עַיֵּן שָׁם בְּתוֹסֶפְתָּא שֶׁכָּתְבוּ מַעֲשֶׂה הָיָה בְּנַעֲרָה אַחַת שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר, וּבָא בָּחוּר אֶחָד וְאָמַר אִם אֲנִי אַעֲלֵךְ תִּנָּשְׂאִי לִי, אָמְרָה לוֹ הֵן וְנִשְׁבְּעוּ בֵּינֵיהֶן, וְאָמְרוּ מִי מֵעִיד בֵּינֵינוּ וְהָיְתָה חֻלְדָּה אַחַת הוֹלֶכֶת לִפְנֵי הַבּוֹר, וְאָמְרוּ אֵלּוּ שְׁנַיִם בּוֹר וְחֻלְדָּה יִהְיוּ עֵדִים בֵּינֵינוּ, וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם, וְהִיא עָמְדָה בִּשְׁבוּעָתָהּ וְהוּא נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְיָלְדָה בֵן, בָּאת חֻלְדָּה וּנְשַׁכְתּוֹ וָמֵת, וְיָלְדָה לוֹ בֵּן שֵׁנִי וְנָפַל לְבוֹר וָמֵת, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מַה זֶּה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּנֵינוּ מֵתִים בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה, נִזְכַּר הַשְּׁבוּעָה וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה, אָמְרָה לוֹ אִם כֵּן חֲזוֹר וְקָחֶנָּה, וְכָתַב לָהּ גֵּט, וְהָלַךְ וְנָשָׂא אֶת הַבְּתוּלָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַחֻלְדָּה מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, וְהַבּוֹר מְסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא בְּחִינַת הַחֹר שֶׁל הַחֻלְדָּה, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁכָּרְתוּ בְּרִית עַל נִשּׂוּאִים בִּשְׁנֵי אֵלּוּ.

וְעוֹד שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א עַל הַמִּשְׁנָה (ב”מ מ.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלוֹא אוֹכְלִין בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא. שֶׁלָּכֵן הַמֵּימְרָא עַל שִׁעוּר עִכּוּל שֶׁל עַכְבָּרִין נֶאֶמְרָה עַל יְדֵי ריב”נ, כִּי לָעַכְבָּרִין אוֹתִיּוֹת ריב”נ עִכֻּ”ל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַנֵּר שֶׁמְּסַמֵּל יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת, הוּא יוֹדֵעַ אֶת סוֹדוֹת הָעַכְבָּרִים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַיְסוֹד. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁחָתוּל מְיַלֵּל מִי – יהו, כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַשֶּׁפַע מֵהָאִמָּא שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְפַרְצוּף ז”א, בְּסוֹד מִי שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְיה”ו. וּבְדֶרֶךְ צַחוּת שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. ג. שליט”א שֶׁחָתוּל בְּגִימַטְרִיָּא אֱמֶת עִם הָאוֹתִיּוֹת, לָכֵן צוֹעֲקִים לוֹ קִישְׁטָא שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אֱמֶת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בְּסִיּוּם קַו הָאֶמְצַע שֶׁנִּקְרָא אֱמֶת.

וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם עַכְבָּר בַּכְּלִי שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַמַּחְשֵׁב, וְהָעַכְבָּר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַדִּיר בַּמָּרוֹם’ לָרַמְחַ”ל (ח”ב מאמר ז’ מלכין). וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְהוֹרָא דְּיוֹסֵף’ שֶׁעַכְבָּ”ר הוּא אוֹתִיּוֹת אַבְרֵ”ךְ הַשֵּׁם שֶׁל יוֹסֵף הַיְסוֹד, כִּי אוֹתִיּוֹת אָלֶ”ף וְעַיִ”ן מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁעַכְבָּר אוֹתִיּוֹת רֶכֶב ע’ לְרַמֵּז שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁרוֹכֵב עַל הַמַּלְכוּת הַנִּרְמֶזֶת בָּאוֹת ע’. וְכֵן רוֹאִים בַּכָּתוּב (ש”א ו, ד) שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים שָׁלְחוּ עַכְבְּרֵי זָהָב לִכְבוֹד אֲרוֹן הַבְּרִית הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּמַּחְשֵׁבִים הַשֵּׁם צֹרֵב בְּגִימַטְרִיָּא עַכְבָּר.

גילוי מעניין: טרור העפיפונים מופיע בתורה בדילוגי אותיות

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, צפונות בתורה

האם טרור העפיפונים מופיע כצופן תנכ”י המתגלה בדילוגי האותיות בתורה? הסבר ששלח אדם שבקי בחוכמת הצופן התנכ”י ושיטת דילוגי האותיות.

“מה שמעניין בצופן הזה הוא שכל הדילוגים הם זהים בדיוק”, הוא מסביר לצד צילום הטבלה שמסבירה את הנושא. “בדילוגים של 974 מתקבלת הגימטריא ‘עפיפון-תבערה’. בפרשת תולדות, בראשית כ”ו פסוקים י”ד-ט”ו, מספרת התורה על ה’פלשתים’ – אומה שהתגוררה באזור עזה ועל שמם נקראו ה’פלסטינאים.

“אותם פלישתים קצת קינאו ביצחק אבינו, ומתוך כך פעלו לגרום לו נזקים כלכליים. בפסוק זה, בדיוק במילה פלשתים – בדילוגים מופיעה המילה ‘עפיפון’ ומשני הצדדים של המילה עפיפון מופיעות בדילוגים המילים ‘אש-שדה’. באותו דילוג מופיעה גם המילה ‘דרום’ שיוצאת מתוך המילה ‘שדה’“.

 

ממשיך הגולש וכותב: “ליד כל זה, באותו דילוג, מופיע כעין מסר מהקב”ה לבניו האהובים – משפט שמופיע ברצף: ‘שובו בני אמן אמן’. וכמו כן מופיעים ביחד שלושת הביטויים הידועים בספרות הקבלה כצעדים שמסוגלים להעביר את הצרות שהם: צום (תשובה) קול (תפילה) וממון (צדקה)”.

גם התאריך המדויק שבו החל טרור העפיפונים מופיע באותו דילוג, “אלא שבזה מסתתרים דברים עמוקים יותר”, מסביר הגולש. “בזוהר הקדוש ובביאור הגאון מווילנא על דברי הזוהר שם – מדברים על כך שיהיו לעם ישראל שנים של צער שמכונים ‘חבלי לידה’, לפני ביאת המשיח.

“שנים אלו יהיו בבחינת אות ע’ שמתחלקת לשתי אותיות: כ”ן. אות כף = 20, ואות נון = 50, שביחד יוצרות סכום של 70. התאריך שמופיע בצופן, מופיע באופן שאות ע’ מתחלקת לאותיות כ”ן, דהיינו שכתוב תשכנ”ח – כלומר תשע”ח”.

טרור העפיפונים מרמז על הגאולה | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל, תיעוד אירועים

778 = תשע"ח

עֲפִיפוֹנִי"ם נִרְמָזִים בַּפְּסוּקִים עַל שִׁמְשׁוֹן שֶׁשָּׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַפְּלִשְׁתִּים לִפְנֵי שֶׁיָּרַד לְעַזָּה.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. מ. ה. שליט”א שֶׁעֲפִיפוֹנִי”ם נִרְמָזִים בְּדִלּוּג ד’ אוֹתִיּוֹת בַּפְּסוּקִים עַל שִׁמְשׁוֹן שֶׁשָּׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַפְּלִשְׁתִּים: (שופטים טו, ג) “וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה: וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ: וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת: וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ”. וּכְמוֹ שֶׁשִּׁמְשׁוֹן שָׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַחִטִּים שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים עַל יְדֵי זַנְבוֹת הַשּׁוּעָלִים, כָּךְ שׂוֹרְפִים הַפְּלִשְׁתִּים אֶת שְׂדוֹת הַחִטִּים שֶׁל הַיְּהוּדִים עַל יְדֵי עֲפִיפוֹנִים שֶׁקְּשׁוּרִים בְּחוּט הַדּוֹמֶה לְזָנָב. וּכְמוֹ שֶׁאֵצֶל שִׁמְשׁוֹן לֹא הָיָה לָהֶם מַה לַּעֲשׂוֹת נֶגֶד זֶה, כָּךְ הַיּוֹם אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת נֶגֶד הַטֶּרוֹר הַזֶּה.

כָּתוּב (בראשית מט, יז) “יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י מְבָאֵר כָּתוּב זֶה עַל שִׁמְשׁוֹן שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת נָחָשׁ. ושמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שרואים כאן רמז על העפיפו”ן בפסוק “שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח”, ובאופן אחר שפיפו”ן אותיות עפיפו”ן אם נחליף ש’ בע’ בסוד ש”ע נהורין שקשורים לנקמת שמשון בעזה שנקרו לו את העינים וחתכו לו את השערות כדלקמן, וכן נחש יש לו צורת חוט.

מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (סוטה ז.) תָּנִי רֶבִּי אוֹמֵר לְפִי שֶׁתְּחִלַּת קַלְקָלָתוֹ בְּעַזָּה לְפִיכָך עָנְשׁוֹ בְּעַזָּה. וְהַכְּתִיב “וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה”. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן דֶּרֶךְ נִשּׂוּאִין הָיוּ. וְרוֹאִים שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שִׁמְשׁוֹן בְּתִמְנָה שֶׁנָּשָׂא פְּלִשְׁתִּית, וְחָד חִידָה בַחֲתֻנָּה וְהַפְּלִשְׁתִּים פִּתּוּ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתּוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה, וְאָז הוּא נָקַם בָּהֶם וְהָרַג בָּהֶם שְׁלוֹשִׁים אִישׁ, וְהֵם לָקְחוּ אֶת אִשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ, וּבָהֶמְשֵׁךְ הוּא שָׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַפְּלִשְׁתִּים עַל יְדֵי זַנְבוֹת הַשּׁוּעָלִים, וּכְתוֹצָאָה מִזֶּה הַפְּלִשְׁתִּים נָקְמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן וְאֶת אָבִיהָ עַל מַה שֶּׁגָּרְמוּ לָהֶם, עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אוֹמֵר הַיְרוּשַׁלְמִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם חֵטְא, כִּי שִׁמְשׁוֹן גִּיֵּר אֶת אִשְׁתּוֹ הַפְּלִשְׁתִּית, וּבַמַּעֲשֶׂה אַחַר כָּךְ שֶׁיָּרַד לְעַזָּה וּבָא עַל אִשָּׁה זוֹנָה, שָׁם הָיָה חֵטְא, וְלָכֵן הִתְגַבְּרוּ עָלָיו הַפְּלִשְׁתִּים בְּעַזָּה עַד שֶׁהֵמִית עַצְמוֹ עִם הַפְּלִשְׁתִּים. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּמַּלְבִּי”ם (שופטים טז, ד) הָרִאשׁוֹנָה גִיֵּר וְשִׁנָּה שְׁמָהּ לְשֵׁם יַהֲדוּת, אֲבָל זוֹ לֹא נִתְגַּיְּרָה וְנִשְׁאָר שְׁמָהּ דְּלִילָה, וְכֵן אָמַר הַיְרוּשַׁלְמִי שֶׁבְּתִמָנָתָה דֶּרֶךְ נִשּׂוּאִין הָיָה וְלֹא בְעַזָּה, וַחֲזַ”ל דָּרְשׁוּ דִלְדְּלָה כֹּחוֹ וּמַעֲשָׂיו וְלִבּוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָעֲפִיפוֹנִי”ם נִרְמָזִים בַּפְּסוּקִים עַל שִׁמְשׁוֹן שֶׁשָּׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַפְּלִשְׁתִּים בְּתִמְנָה, לְרַמֵּז שֶׁהָעֲפִיפוֹנִי”ם מֵעַזָּה רוֹצִים לִנְקוֹם עַל מַה שֶּׁשִּׁמְשׁוֹן עָשָׂה לָהֶם בְּתִמְנָה, וְלָכֵן זֶה בָּא דַוְקָא מֵעַזָּה כִּי שָׁם שִׁמְשׁוֹן חָטָא, וְשָׁם הֵם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו.

אֲבָל אִם נִרְאֶה אֶת הֶמְשֵׁךְ דִבְרֵי הַיְרוּשַׁלְמִי שָׁם נָבִין אֵיךְ כָּל זֶה מוֹבִיל אוֹתָנוּ לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה: “וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים”, אָמַר רַבִּי אָחָא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תֵּן לִי שְׂכַר עֵינִי אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׂכַר עֵינִי אַחַת מֻתְקֶנֶת לִי לֶעָתִיד לָבֹא. וְרוֹאִים שֶׁאָמְנָם הִתְגַבְּרוּ הַפְּלִשְׁתִּים עַל שִׁמְשׁוֹן בְּעַזָּה בִּגְלַל הַחֵטְא, אֲבָל ה’ שָׁמַע תְּפִלָּתוֹ עַל מַה שֶּׁנִּקְרוּ אֶת עֵינָיו וְהוּא נָקַם בָּהֶם בְּמוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַה שֶּׁנָּקַם בָּהֶם בְּחַיָּיו, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי שָׁם שֶׁעֶשְׂרִים שָׁנָה אַחֲרֵי זֶה הֵם עֲדַיִן פָּחֲדוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה לְעַם יִשְׂרָאֵל: אָמַר ר’ אָחָא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַפְּלִשְׁתִּים יְרֵאִים מִמֶּנּוּ כ’ שָׁנָה לְאַחַר מוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מִמֶּנּוּ כ’ שָׁנָה בְחַיָּיו. וְאִם שִׁמְשׁוֹן אָמַר שֶׁכָּל הַנְּקָמָה שֶׁנָּקַם בָּהֶם הָיְתָה רַק עַל עַיִן אַחַת, וְאֶת הַנְּקָמָה עַל הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה הוּא שׁוֹמֵר לַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, יֵשׁ כָּאן רֶמֶז בָּרוּר שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים בְּעַזָּה מַרְגִּישִׁים וּמְפַחֲדִים מִנִּקְמַת שִׁמְשׁוֹן שֶׁכַּנִּרְאֶה כְּבָר בַּדֶּרֶךְ אֲלֵיהֶם, לָכֵן הֵם הִתְחִילוּ אֶת מִלְחַמְתָּם עַל יְדֵי הָעֲפִיפוֹנִים שֶׁקְּשׁוּרִים בַּחֶשְׁבּוֹן הַיָּשָׁן שֶׁלָּהֶם עִם שִׁמְשׁוֹן. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן עַזָּה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וכן שמשון התגרה בפלישתים כשחד להם חידה “מֵעַז יָצָא מָתוֹק” ולא ידעו לפתור, והוא רמז להם שמעזה יצא המתקת הדינים של גאולת ישראל. והפתרון של החידה הוא על האריה שהוא עז שיצא ממנו הדבש שהוא רדה מגויית האריה, ויש כאן רמז על בית המקדש שנקרא אריה שיצא מכל זה כדלקמן.

וְנִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַדִּלּוּג שֶׁל הָעֲפִיפוֹנִי”ם מוֹפִיעַ בְּדִלּוּג 4 אוֹתִיּוֹת, כִּי מִסְפַּר 4 קָשׁוּר לְשִׁמְשׁוֹן, כְּפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁשִּׁמְשׁוֹן בֶּן צְלַלְפוֹנִית בְּגִימַטְרִיָּא 1444, וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אֶפְרַיִם קַבְּלָן שליט”א שֶׁ4 פְּעָמִים שִׁמְשׁוֹן בֶּן צְלַלְפוֹנִית עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 5777 שֶׁזֹּאת הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ לְפִי חֲזַ”ל שֶׁלֹּא מָנוּ אֶת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כְּשָׁנָה. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הֶרְאָה גְבוּרָה בְּעַזָּה בְּדַלְתוֹת הָעִיר, הַיְינוּ בַּחוֹמָה שֶׁל עַזָּה שֶׁהֵם סָגְרוּ אֶת הַדְּלָתוֹת לִמְנוֹעַ יְצִיאָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים טז, ג) “וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן”. וּדְלָתוֹת מְרַמְּזוֹת עַל הָאוֹת דָּלֶ”ת וּמִסְפַּר 4, כַּמּוּבָא בְּפרע”ח לְהָאֲרִיזַ”ל (פורים ע’ תעט) שֶׁהָאוֹת ד’ הִיא בִּבְחִינַת דֶּלֶת, דְּדֶלֶת מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, הַשַּׁיֶּכֶת לְשֵׁם אדנ”י שֶׁעוֹלֶה בְּמִלּוּיוֹ כְּמִנְיַן תרע”א, שֶׁהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל שַׁעַר וְדֶלֶת. וְכֵן מוּבָא שָׁם (העמידה ע’ ריט) שֶׁהַד’ אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ לַנְּקֵבָה יוֹתֵר מֵהַזָּכָר הֵם שְׁנֵי צִירִים וּשְׁתֵּי דְּלָתוֹת הַנִּמְצָאִים בִּיסוֹד הָאִשָּׁה. וְרוֹאִים שֶׁבְּחִינַת הַנְּקֵבָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, נִרְמֶזֶת בַּמִּסְפָּר ד’ וּבִדְלָתוֹת הַמְרַמְּזוֹת עַל ד’. וְכֵן דֶּלֶת בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד. וְלָכֵן הֵם זוֹרְקִים אֶת הָעֲפִיפוֹנִים מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת עַזָּה, כִּי חוֹמוֹת עַזָּה הֵן מְקוֹם הַחִכּוּךְ שֶׁלָּהֶם עִם שִׁמְשׁוֹן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. מ. ה. שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים יִפְּלוּ בִּידֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: (ישעיה יד, כט) לֹא תֵיחְדוּן פְּלִשְׁתָּאֵי כּוּלְכוֹן אֲרֵי אִתְּבַּר שׁוּלְטַן דַהֲוָה מַפְלַח בְּכוֹן אֲרֵי מִבְּנֵי בְנוֹהִי דְּיִשָׁי יִפּוֹק מְשִׁיחָא וִיהוֹן עוֹבָדוֹהִי בְּכוֹן כְּחֵיוֵי מַפְרִיחַ.

וְכֵן מִסְפָּר 4 הוּא סוֹד הַגְּאֻלָּה וְסוֹד הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא 444. כִּי מִסְפַּר 4 מְסַמֵּל אֶת סוֹד מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁיּוֹצֵאת מִשִּׁמְשׁוֹן דֶּרֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁאִמּוֹ מִדָּן, כִּי מַלְכוּת בֵּית דָּוִד הִיא בְּסוֹד מִסְפַּר 4, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל שׁוֹפָר’ שֶׁיְהוּדָה הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת הָיָה הַד‘ בַּבָּנִים, וְהוּא אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ”ה ד’, וְדָוִד מַתְחִיל וְנִגְמָר בָּאוֹת ד’, וְהוּא הָרֶגֶל הַד’ בַּמֶּרְכָּבָה, וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְכֵן 444 הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל מִדַּת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת פַּרְצוּף לֵאָה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל שֶׁמִּמֶּנָּה יָצְאָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְכֵן 4 פַּעֲמַיִם ק”ו בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד לְרַמֵּז שֶׁבַּמַּלְכוּת מִתְפַּצֵּל הַקַּו לְ4. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁדָּוִי”ד עִם י’, הוּא בִּבְחִינַת ד’ אוֹתִיּוֹת יהו”ה בְּחִלּוּף אוֹתִיּוֹת ד’ בְּה’. וְכֵן יְהוּדָה הוּא הַדּוֹר הַד’ בְּסֵדֶר הַדּוֹרוֹת שֶׁמּוֹנִים מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ. וְהוֹסִיף מו”ח הָרה”ג ר’ אַבְרָהָם מֹשֶה גְּרוֹסְמַן זצ”ל שֶׁדָּוִד הוּא הַדּוֹר הַד’ מִבֹּעַז וְרוּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה תָּם שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת דָּוִ”ד הוּא ד’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁנֶּפֶשׁ דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא 444. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד עִם הַמִּלִּים. וְכֵן שֶׁל אֶמֶת עִם הַמִּלִּים. וְכֵן שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַשְּׁמִינִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד. וְכֵן הָאוֹת ד’ הִיא הַד’ בִּשְׁמוֹ שֶׁל יְהוּדָה. וְיֵשׁ טַעַם רְבִיעִי הַמְרַמֵּז עַל הָאוֹת ד’ בַּכָּתוּב (בראשית מד, יח) “וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה“. וְכֵן מוּבָא בְּ’דַעַת זְקֵנִים מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת’ (בראשית לח, יח) בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה “צָדְקָה מִמֶּנִּי” אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִצַּלְתָּ אַרְבַּע נְפָשׁוֹת שְׁלֹשָה מֵאֵשׁ וְאֶחָד מִן הַבּוֹר, חַיֶּיךָ שֶׁאַצִּיל בָּנֶיךָ אֶחָד מִן הַבּוֹר וּשְׁלֹשָה מִן הָאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ שָׁם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. וְרוֹאִים שֶׁיְּהוּדָה פָּעַל בְּמִסְפַּר ד’. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר (תיקונים מז:) שֶׁהַטַּעַם רְבִיעִי מַעֲלֶה אֶת הַמַּלְכוּת לְיִחוּד. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (קעח) שֶׁגֹּדֶל סְפִירַת הַמַּלְכוּת בִּתְחִלָּתָהּ קוֹדֶם הָעִבּוּר בִּמְעֵי אִמָּא, הִיא רְבִיעִית הַיְסוֹד. וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ תִּקֵּן סְעֻדָּה רְבִיעִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת שַׁבָּת וְרָאָה שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים. וְכֵן שִׁעוּר כּוֹס יַיִן הוּא ‘רְבִיעִית’, וְכוֹס מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת דָּוִד. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קכא:) שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא רְבִיעִית לְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ שֶׁהִיא שַׁיֶּכֶת לָאוֹת הָרְבִיעִית שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ”ה.

והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שרואים קשר בין שמשון לבית המקדש, ולהשפעת ש”ע נהורין של בני חיי ומזוני שבאים לעולם דרך בית המקדש. דמצינו בגמרא (סוטה י:) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד בֵּין כְּתֵפָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שִׁשִּׁים אַמָּה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזֻזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ, וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו”, וּגְמִירִי, דְּאֵין דַּלְתוֹת עַזָּה פְּחוּתוֹת מִשִּׁשִּׁים אַמָּה. וכן בית המקדש היה בבחינת בֵּין כְּתֵפָיו שִׁשִּׁים אַמָּה, כמו שכתוב על בית המקדש (דברים לג, יב) “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן”. וכתוב (מ”א ו, ב) “וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה’ שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ”, ו“שכן” בגימטריא ש”ע נהורין, ולכן הפלשתים בעזה נלחמו בעינים ובשערות של שמשון, כי הם נלחמים בש”ע נהורין של בית המקדש. וכן שמשון בגימטריא שִׁשִּׁים אַמָּה וכמעט אותם אותיות. וכן מובא ברש”י (זבחים נד.) על הכתוב “חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן”,  חופף כמו נזיר חופף ומפספס. ושמשון היה נזיר. וְכֵן עַזָּה בְּגִימַטְרִיָּא נָבָל, הַקְּלִפָּה שֶׁהִלְבִּישָׁה עַל הַשֶּׁפַע שֶׁל הש”ע נהורין של דוד המלך וְנִלְחֲמָה בּוֹ [נָבָל הַכַּרְמֵלִי]. וְכֵן עַזָּה הָיְתָה בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים א, יח) “וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ”. וְכֵן עַזָּה נִלְחֶמֶת בְּאַשְׁדּוֹד אוֹתִיּוֹת אֵ”שׁ דָּוִ”ד, כִּי אַשְׁדּוֹד הִיא גַם חֵלֶק מִנַּחֲלַת יְהוּדָה. וְכֵן בֹּעַז עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא עַזָּה.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי עַזָּ”ה הֵן סוֹ”ד לְפִי הַסֵּדֶר. לְרַמֵּז שֶׁלִּמּוּד הַסּוֹד מַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים שֶׁבָּאִים מֵעַזָּה, כֵּיוָן שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּרְמָז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם. וְכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלוּ שְׁמוֹת רָאשֵׁי הַחַמָּאס בְּעַזָּה זוֹהֲרִי, אַזַהָר, מְרַמֵּז שֶׁהַצָּרוֹת בָּאוֹת בִּגְלַל שֶׁלֹּא לוֹמְדִים מַסְפִּיק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי מָגוֹ”ר הֵן קַבָּלָ”ה, לְרַמֵּז שֶׁאִם יֵשׁ מָגוֹר וּפַחַד צָרִיךְ לִלְמֹד קַבָּלָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”ב י.) פַּחַד קָשֶׁה יַיִן מְפִיגוֹ. וְקַבָּלָה הִיא בְּחִינַת יַיִן שֶׁמֵּפִיג פַּחַד. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי רַקֶּטָ”א הֵן רַשְׁבִּ”י. וְהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי רַקֶּטָ”ה סַמָּאֵ”ל הֵן רַבִּ”י שִׁמְעוֹ”ן. וְכֵן צָרַת הַמִּנְהָרוֹת מְרַמֶּזֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּנֵס לַמִּנְהָרוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. כַּמוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבא ו) “הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו”, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לְהקב”ה חַדְרֵי חֲדָרִים בְּתוֹרָתוֹ, כָּךְ יֵשׁ לָהֶם לַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חַדְרֵי חֲדָרִים בְּתוֹרָתוֹ, וְאִם רָאִיתָ שֶׁהַיִּסּוּרִין מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאוֹת עָלֶיךָ רוּץ לְחַדְרֵי דִבְרֵי תוֹרָה וּמִיָּד הַיִּסּוּרִין בּוֹרְחִין מִמְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר “לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ”. והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א ששמשון מתחלף בשמעון בחילוף אותיות ש”ע נהורין. וכן שמעון בגימטריא ב’ פעמים רגל, שמרמז על שמשון שהיה חיגר בשתי רגלים כמובא בגמרא (סנהדרין קה:) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּלְעָם חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי”. שִׁמְשׁוֹן בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר “שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס”. ולכן רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד דורש את הדרשה שבֵּין כְּתֵפָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שִׁשִּׁים אַמָּה. וכן חסיד בגימטריא עזה.

וכן יש רמז בכתוב (שה”ש ח, ו) “כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה”, ורואים שהיחוד העליון שקשור עם פנימיות התורה קשור עם עזה, לכן “כַמָּוֶת” בגימטריא שמעון. או ב’ פעמים רגל שמרמז על שמשון שהיה לו בחינת מות ברגליים כדלעיל. כמו שבארנו שאם לא עוסקים בתורת רבי שמעון לעורר את האהבה, אז חס ושלום ה“עזה” יכול להתהפך למות. וכן מצינו עוד מקום שרבי שמעון החסיד דורש על עזה: (חגיגה יג:) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד אֵלּוֹ תֵּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּע דּוֹרוֹת שֶׁקוּמְטוּ לְהִבָּרְאוֹת קוֹדֵם שֶׁנִבְרָא הָעוֹלָם וְלֹא נבראו. עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁתָּלָן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְהֵן הֵן עֲזֵי פָּנִים שֶׁבַּדוֹר.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (זבחים נד:) שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ וּשְׁמוּאֵל חָשְׁבוּ בִּתְחִלָּה לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּעֵין עֵיטָם, שֶׁהוּא הַמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה גָּבֹהַּ מִקַּרְקַע הָעֲזָרָה עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ אַמּוֹת. וְאַחַר כָּךְ לָמְדוּ מֵהַפָּסוּק “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן” שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם הֲכִי גָּבֹהַּ בִּבְחִינַת רֹאשׁ, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ מְעַט, בִּבְחִינַת כְּתֵפַיִם. ואת המים של בית המקדש לקחו מעֵין עֵיטָם. שמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שרואים אחרי המעשה ששמשון שרף את שדות הפלשתים הוא ישב במקום שנקרא עיטם ונלחם בפלשתים והרג בהם 1000 איש, כמנין ב’ פעמים כת”ף, וה’ עשה לו נס שהוציא לו מים מתוך השן של לחי החמור שאיתה הוא הרג את ה1000 פלשתים, וכמו שלשמשון היה 60 אמה בין כתפיו, כך השינים של עוג מלך הבשן התארכו לאורך 60 אמות, וגם השרביט הזהב של אחשורוש התארך ל60 אמה, ואז הוא אמר “עד חצי המלכות” ולא רצה לתת את בית המקדש. וגם אמתה של בת פרעה התארכה על המים להציל את משה לאורך 60 אמה, כמובא בגמרא: (מגילה טו:) “וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ”, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְדַּמְּנוּ לָהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶחָד שֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת צַוָּארָהּ, וְאֶחָד שֶׁמָּשַׁךְ עָלֶיהָ חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְאֶחָד שֶׁמָּתַח שַׁרְבִיטוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְכַמָּה מְתָחוֹ, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיָה, וְהֶעֱמִידוֹ עַל שִׁשִּׁים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַאֲמָתָהּ שֶׁל בַּת פַּרְעֹה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְשִׁנֵּי רְשָׁעִים דִּכְתִיב “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ”, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אַל תִּקְרֵי “שִׁבַּרְתָּ”, אֶלָּא שִׁרְבַּבְתָּ. ומבאר רש”י  שיני רשעים עוג מלך הבשן שעקר הר בת שלש פרסי להשליכו על ישראל ונתנו על ראשו, ושלח הקדוש ברוך הוא נמלים ונקבוהו, ונכנס בצוארו, בקש לשומטו ונשתרבבו שיניו לכאן ולכאן. ומבואר לדברינו שה60 אמה שבין כתפיו של שמשון קשורים ל60 אמה של אורך המקדש שנקרא “בין כתפיו שכן”. וזה נלחם בשיני רשעים שלוקחים מעם ישראל את הש”ע נהורין, לכן הנמלים שנקראים עש נלחמו בשינים של עוג שהתארכו ל60 אמה. וכן שן עוג בגימטריא ש”ע נהורין. וכן לחי שאיתה שמשון נלחם, מרומז בכתוב (תהילים ג, ח) “קוּמָה ה’ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ”. וכן “אֹיְבַי” בגימטריא כ”ג, רמז לעין עיטם שהיה כ”ג אמה מעל בית המקדש. ומהלחי יצא מים שהם בחינת המים של עין עיטם. וכן מצינו בגמרא (יומא עו.) “וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח” מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַ שִׁשִּׁים אַמָּה.

ונביא את לשון הפסוקים אצל שמשון: (שופטים טו, א) וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא: וַיֹּאמֶר אָבִיהָ אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ: וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה: וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ: וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת: וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ: וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל: וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם: וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ: וַיֵּרְדוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם: וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם: וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע: הוּא בָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’ וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו: וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ: וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי: וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל ה’ וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים: וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.

מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין שִׁמְשׁוֹן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר צח, יד) שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ [אֶת שִׁמְשׁוֹן] וְסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שֶׁמֵּת אָמַר אַף זֶה מֵת, “לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה””. וְכֵן מוּבָא שָׁם (צט, י) “דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד”, כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים זֶה יְהוּדָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר י, ה) שִׁמְשׁוֹן בָּא מִשֵּׁבֶט דָּן וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויחי קס.) “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה”, זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיָּצָא מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים, אָבִיו מִיהוּדָה וְאִמּוֹ מִדָּן. רוֹאִים שֶׁשִּׁמְשׁוֹן אִחֵד בְּתוֹכוֹ אֶת שְׁנֵי הַקְּצָווֹת שֶׁל יְהוּדָה וְדָן כְּמוֹ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הוּא בֵּן אַחַר בֵּן שֶׁל חֻשִׁים בֶּן דָּן. וְחֻשִׁים אוֹתִיּוֹת מָשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בִּירוּשַׁלְמִי (יבמות מח:) שֶׁהַפָּסוּק בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א’ ח, ח) קוֹרֵא לְבֹעַז בִּזְמַן שֶׁנָּשָׂא אֶת רוּת לְהוֹלִיד אֶת שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ בְּשֵׁם “חוּשִׁים”, שֶׁחָשׁ לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכָה מוֹאֲבִי וְלֹא מוֹאֲבִית. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי אֲמָרִים’ מֵר’ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין (אות טז) עִנְיַן שִׁמְשׁוֹן. אָמְרוּ חז”ל שֶׁחָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כִּי אִמּוֹ הַצְּלַלְפוֹנִי הִיא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה מִבְּנֵי חוּר שֶׁמִּמֶּנּוּ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת בֵּית דָּוִד גַּם כֵּן מִבְּצַלְאֵל. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה אָבִיו מִיהוּדָה וְאִמּוֹ מִדָּן וְהוּא לְהֵיפֶךְ, כִּי עִנְיַן יְהוּדָה וְדָן שֶׁהֵם רֹאשׁ וְסוֹף הַשְּׁבָטִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל אֵין לְךָ גָּדוֹל מִיהוּדָה וְיָרוּד מִדָּן, וְחִבּוּרָם הַיְינוּ שֶׁמִּתְחַבֵּר הָרֹאשׁ לַסּוֹף נַעֲשָׂה עָגֹל כְּשֶׁלּוֹקְחִים קַו יָשָׁר וְכוֹפְפִים הָרֹאשׁ לְחַבֵּר עִם הַסּוֹף. וְהוּא סוֹד הַמָּחוֹל לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (בראשית לח, יג) “עֹלֶה תִמְנָתָה”, וּבְשִׁמְשׁוֹן הוּא אוֹמֵר “וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה”, בְּשִׁפּוּעַ הָהָר הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת, עוֹלִין לָהּ מִכָּאן וְיוֹרְדִין לָהּ מִכָּאן. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין מַעֲשֶׂה יְהוּדָה וְתָמָר לְהָקִים אֶת הַמַּלְכוּת, לְמַעֲשֶׂה שִׁמְשׁוֹן שֶׁהָלַךְ לָשֵׂאת אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת הַפְּרָטִית שֶׁלּוֹ. וְכֵן שֵׁם שפ”ו שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וְהוּא מֵבִיא אֶת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, נִרְמָז בְּתֵבַת שִׁפּוּעַ. וְהוֹסִיף הרה”ג א. צ. א. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (במדבר יג, יב) “לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּבְגִימַטְרִיָּא שֵׁם כד”ת שֶׁחָקוּק עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְהִלַּת יַעֲקֹב’. וְכֵן כָּל הַפָּסוּק בְּא”ת ב”ש בְּגִימַטְרִיָּא 1335 מִסְפַּר הַקֵּץ שֶׁל דָּנִיֵּאל. וְכֵן “דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְנַחֵם בֶּן עַמִּיאֵל, וְיִתָּכֵן שֶׁנִּקְרָא בֶּן עַמִּיאֵל עַל שֵׁם עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי.

וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”ב צא.) שֶׁלְּבֹעַז הָיוּ שִׁשִּׁים יְלָדִים, וְעָשָׂה לָהֶם מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁתָּאוֹת, לְאֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין, וְלֹא הִזְמִין לַמִּשְׁתָּאוֹת אֶת מָנוֹחַ אֲבִי שִׁמְשׁוֹן שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ לוֹ יְלָדִים, וּמָנוֹחַ נִפְגַּע מִזֶּה, וּבֹעַז נֶעֱנַשׁ שֶׁמֵּתוּ לוֹ כָּל הַשִּׁשִּׁים יְלָדִים. וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בֵּן שֶׁהָיָה זָרִיז יוֹתֵר מִכָּל הַשִּׁשִּׁים. וְהָרשב”ם שָׁם מֵבִיא ב’ פֵּרוּשִׁים אוֹ שֶׁהַבֵּן שֶׁנּוֹלַד הוּא עוֹבֵד שֶׁנּוֹלַד מִבֹּעַז וּמִמֶּנּוּ יָצָא דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אוֹ שֶׁהוּא שִׁמְשׁוֹן שֶׁנּוֹלַד מִמָּנוֹחַ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּדָוִד וְשִׁמְשׁוֹן הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אוֹתָהּ בְּחִינָה.

מוּבָא בַּ’חֲתַם סוֹפֵר’ (‘תורת משה’ הפטרת נשא. ‘דרשות חתם סופר’ ח”ב רות תקצ”ד) שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַפְּלִישְׁתִּים נִקְּרוּ אֶת עֵינָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן, שָׂמוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְהָיוּ מְבִיאִים לוֹ נְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁיִּתְעַבְּרוּ מִמֶּנּוּ גִּבּוֹרִים. הֵבִיאוּ לְפָנָיו אֶת עָרְפָּה, וְהוֹלִידָה מִמֶּנּוּ שִׁשָּׁה גִּבּוֹרִים, וּבְרֹאשָׁם גָּלְיַת, וְכֻלָּם מֵתוּ בְּיַד דָּוִד וַאֲנָשָׁיו. וְהַגרי”ח סוֹפֵר בְּסִפְרוֹ ‘הֲדַר יַעֲקֹב’ (ח”ה סט”ז) מֵבִיא שֶׁשָּׁאַל אֶת הַגר”ח קַנְיֶבְסְקִי שליט”א עַל מְקוֹרוֹ שֶׁל הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ וְהֶרְאָה לוֹ כְּתַב יָד שֶׁל תּוֹסֶפְתָּא עַל תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ מַדּוּעַ שִׁמְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת גָּלְיַת, דְּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה ב, ט) ר’ בִּיבִּי בְּשֵׁם ר’ רְאוּבֵן אָמַר רוּת וְעָרְפָּה בְּנוֹתָיו שֶׁל עֶגְלוֹן הָיוּ. וּמוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ש”א שעא) שֶׁאִם עָרְפָּה הָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם רוּת הָיְתָה מְתַקֶּנֶת אֶת עַצְמָהּ וְלוֹקַחַת חֵלֶק בְּבִנְיַן הַמַּלְכוּת, וּכְשֶׁהֵן נִפְרְדוּ, רוּת לָקְחָה אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּעָרְפָּה, וְעָרְפָּה לָקְחָה אֶת הָרַע שֶׁבְּרוּת, וּמִזֶּה נוֹלַד גָּלְיַת שֶׁהָיָה הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וְרוֹאִים שֶׁעַל עָרְפָּה הָיָה הֲוָה אֲמִינָא אוּלַי יֵצֵא הַמָּשִׁיחַ מִמֶּנָּה, וּבַסּוֹף יָצְאָה מִמֶּנָּה הַקְּלִפָּה שֶׁהִיא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד. וְכֵיוָן שֶׁגָּלְיַת הוּא הַקְּלִפָּה שֶׁל מָשִׁיחַ, הוּא נוֹלַד מִשִּׁמְשׁוֹן שֶהָיָה לוֹ שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צו:) שֶׁשְּׁמָהּ שֶׁל רוּת קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה הָיָה גִּלִּית, נִרְאֶה דְּגָלְיַת הוּא אוֹתִיּוֹת גִלִּית, לְרַמֵּז שֶׁהָרַע שֶׁל רוּת הַנִּרְמָז בִּשְׁמָהּ קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה, נִכְנַס בּוֹ כְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל. וְכֵן גָּלְיַ”ת מְרֻמָּז בַּכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל דָּוִד (ש”ב ה, ב) “וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל” בְּדִלּוּג הָפוּךְ שֶׁל ב’ אוֹתִיּוֹת, דְּגָלְיַת הוּא הַקְּלִפָּה הַמִּתְנַגֶּדֶת לְדָוִד לָכֵן הוּא נִרְמָז בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא עַל גָּלְיַת (סוטה מב:) “וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב”, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּדֵי לְבַטְּלָם מִקְּרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. דְּגָלְיַת הוּא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת לָכֵן הוּא מִתְנַגֵּד לְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְכֵן עָרְפָּה הִיא אוֹתִיּוֹת פֶּה רַע, כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּסוֹד פֶּה טוֹב, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הַשֻּׁלְחָן פֶּה’.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה י.) “וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים”, מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר מִמֶּנּוּ. וְכוּ’, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְשׁוֹן דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, “דָּן יָדִין עַמּוֹ, כְּאַחַד” וְגוֹ’. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְשׁוֹן, עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר, “כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה’ אֱלֹהִים”. אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יִמָּחֵק, אֶלָּא מֵעֵין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָגֵן עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אַף שִׁמְשׁוֹן הֵגֵן בְּדוֹרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רוֹאִים שֶׁהַגְּמָרָא מַזְכִּירָה עַל שִׁמְשׁוֹן חֲטָאִים, וּמִיָּד אַחַר כָּךְ מַזְכִּירִים אֶת מַעֲלוֹתָיו הַגְּבֹהוֹת, נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהַמַּהֲלָךְ הַפְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל הָיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהַנְּפִילָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה רַק בָּזֶּה שֶׁצֵּרֵף תַּאֲוָה לְמַעֲשֵׂה הָעֲבֵרָה לִשְׁמָהּ. דְּשִׁמְשׁוֹן מֵאָז הֱיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן סִפְּרוּ לוֹ הוֹרָיו אֶת הַסִּפּוּר עִם הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּגְלָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם (שופטים יג, ה) “הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים”. לָכֵן חָשַׁב כָּל יָמָיו אֵיךְ הוּא יִזְכֶּה לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. וְהוּא יָדַע שֶׁאִם הוּא יָבֹא לְהִלָּחֵם כְּנָצִיג שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הוּא מְסַכֵּן אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִלְחָמוֹת, וְאֶת זֶה הוּא לֹא רָצָה. לָכֵן הוּא חִפֵּשׂ עֲלִילָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מְרִיבָה פְּרָטִית עִם הַפְּלִשְׁתִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים יד, א) “וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ’ כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים“. הַיְינוּ הוּא הִתְחַתֵּן אִתָּם וְחָד לָהֶם חִידוֹת וְכוּ’ כְּדֵי לִמְצֹא עִלָּה לָרִיב אִתָּם וְלַהֲרֹג בָּהֶם, וּלְהָטִיל פַּחְדוֹ עֲלֵיהֶם. וְלָכֵן רוּחַ ה’ הִתְגַּלְּתָה אֵלָיו לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁחָטָא וְנָפַל בְּתַאֲוָה כַּמּוּבָא בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים שָׁם, וּכְשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שׁוּב חָזַר כֹּחוֹ וְהֵמִית אֶת עַצְמוֹ עִם הַפְּלִשְׁתִּים וְכוּ’. וְדַרְגָּה כָּזֹאת שֶׁל עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ עֲבוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל, מָצִינוּ גַם אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּא עַל בַּת שֶׁבַע בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה עָלֶיהָ אֶת הָאוֹר שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְפִי עֶרְכּוֹ הָיָה בָּזֶה חֵטְא. וְזוֹ דַּרְגַּת מְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּבוֹהָה מְאֹד שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל שִׁמְשׁוֹן וְדָוִד, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לַחֲטֹא וְלִמְסֹר נַפְשָׁם גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא עֲבוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל.

וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז שֶׁהַגְּאֻלָּה תַּתְחִיל מִנְּפִילַת עַזָּה, בַּפְּסוּקִים (זכריה פרק ט) “תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב: וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים: וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי: וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְּעֵינָי: גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת”. וְכֵן רוֹאִים בִּנְבוּאַת עָמוֹס שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ אֶת נְפִילַת דַּמֶשֶּׂק עִם נְפִילַת עַזָּה: (עמוס א, ה) “וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה אָמַר ה’: כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ”. וּמֻזְכָּרוֹת שָׁם גַּם צֹר וְצִידוֹן: (ב) “וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ צֹר וְצִידוֹן”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ד. לֵב שליט”א שֶׁרְצוּעַת עַזָּה בְּגִימַטְרִיָּא שֻׁבוּ יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה“.

הַצָּרוֹת שֶׁסּוֹבְלִים הַיּוֹם מֵעַזָּה, נִגְרְמוּ כְּתוֹצָאָה מֵהֶסְכְּמֵי אוֹסְלוֹ הַיְדוּעִים לְשִׁמְצָה, בָּהֶם נָתְנוּ לָעֲרָבִים בְּעַזָּה מְדִינָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁיּוּכְלוּ לְהַכְנִיס נֶשֶׁק וְלַחְפֹּר מִנְהָרוֹת וְכוּ’. וְהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּהֶסְכֵּמִים אֵלּוּ הַהֶסְכֵּם הָרִאשׁוֹן בַּשֵּׁם עַזָּה וִירִיחוֹ תְּחִלָּה. וְנִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל תְּחִלַּת הַגְּאֻלָּה שֶׁתִּהְיֶה קְשׁוּרָה עִם יְרִיחוֹ תִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעַזָּה, דִּירִיחוֹ מְרַמֶּזֶת עַל רָחֵל הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, וְעִם הָאוֹתִיּוֹת עוֹלָה בְּגִימַטְרִיָּא רָחֵל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א (ע’ 56) שֶׁיְּרִיחוֹ הִיא מִלְּשׁוֹן יָרֵחַ הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן הָעִיר יְרִיחוֹ שֶׁנִּמְצֵאת סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן וְנִקְרֵאת בַּכָּתוּב (במדבר לג, מח) “יַרְדֵּן יְרֵחוֹ”, קְשׁוּרָה לַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרָא יַרְדֵּן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יוֹסִיפוּן’ (פל”ח) שֶׁיְּרִיחוֹ הִיא עִיר הַיָּרֵחַ, בָּהּ רָאוּ לָרִאשׁוֹנָה אֶת מוֹלַד הַיָּרֵחַ לִפְנֵי שְׁאַר מְקוֹמוֹת, וְיָרֵחַ מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן הַשֵּׁם יְרִיחוֹ הוּא עַל שֵׁם הָרֵיחַ כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (מ”ב כ, יג) שֶׁהָיָה גָּדֵל שָׁם אֲפַרְסְמוֹן שֶׁנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא לט:) עִזִּים שֶׁבִּירִיחוֹ הָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ קְטֹרֶת. נָשִׁים שֶׁבִּירִיחוֹ אֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְבַּשֵּם מֵרֵיחַ קְטֹרֶת. וְרֵיחַ מְסַמֵּל אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ (ישעי’ יא ג) “וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הוי”ה”. וְכֵן עַזָּה וִירִיחוֹ תְּחִלָּה עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח, לְרַמֵּז שֶׁשָּׁם הִתְחִילָה הַגְּאֻלָּה שֶׁל שְׁנַת תשע”ח.

כָּתוּב (ישעי’ ז, א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ: וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ: יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר: נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה: כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם וְגוֹ’. לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל”. הַנְּבוּאָה נֶאֶמְרָה בִּזְמַן שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת, מַלְכוּת אָחָז מִבֵּית דָּוִד שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם, וּמַלְכוּת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֵאֶפְרַיִם שֶׁמָּלַךְ בְּשׁוֹמְרוֹן. וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ כָּרַת בְּרִית עִם רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם מִדַּמֶּשֶׂק, וְעָלוּ לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם. וִישַׁעְיָהוּ נִבָּא לְאָחָז שֶׁלֹּא יְפַחֵד מֵהֶם, כִּי לֹא יַצְלִיחוּ לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וּבְנוֹסָף, הוּא נִבָּא שֶׁמַּלְכוּת אֶפְרַיִם תִּגְלֶה וּתְסַיֵּם אֶת תַּפְקִידָהּ אַחֲרֵי שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְתִיפּוֹל יַחַד עִם אֲרָם, שֶׁהִיא דַּמֶּשֶׂק. בְּעִיּוּן בְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א נִרְאֶה, שֶׁהַפְּסוּקִים מְרַמְּזִים גַּם עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים לֶעָתִיד לָבֹא. שֶׁמַּלְכוּת אֶפְרַיִם הִיא כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁתִּהְיֶה לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קוֹדֶם הַגְּאֻלָּה. וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד עִמָּנוּאֵל שֶׁהוּא חִזְקִיָּה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (‘ספרא דצניעותא’ פ”א) וְזֶה סוֹד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי בְּסוֹפוֹ שֶׁהוּא עֲטֶרֶת הַיְסוֹד. וְזֶה סוֹד “וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֶת בֶּן טָבְאַל”, כִּי הַחֲלֻקָּה שֶׁל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁנֶּחְלְקָה עֲטֶרֶת הַיְסוֹד מִן הַמַּלְכוּת, שֶׁשְּׁנֵיהֶן הֵם סִטְרָא דְּמַלְכוּת, וְלָקְחוּ יִשְׂרָאֵל סִטְרָא דִּימִינָא וְנִכְלְלוּ בַּנֶּצַח, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד סִטְרָא דִּשְׂמֹאלָא בַּנּוּקְבָא. וּכְשֶׁחָטָא שְׁלֹמֹה נֶחְלְקָה לִשְׁנַיִם. וְרָצָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחֲזֹר כָּל הַמְּלוּכָה לְיָדוֹ, כֻּלָּא בְּסִטְרָא דִּימִינָא, וְזֶהוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֶת בֶּן טָבְאַל, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה” שֶׁיִּתְבַּטֵּל חַס וְשָׁלוֹם מַלְכוּת נוּקְבָא. וְזֶה סוֹד בִּתְחִלָּה מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם שֶׁהוּא עֲטֶרֶת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְאַחַר כָּךְ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאָז יִתְבַּסְּמוּ וְיַתְחִיל הַתִּקּוּן. יוֹצֵא שֶׁתְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף עִם מַלְכוּת הָעֶרֶב רַב שֶׁשַּׁיֶּכֶת לִתְקוּפָה זוֹ, נִרְמֶזֶת בִּפְסוּקִים אֵלּוּ, וּמֶמְשֶׁלֶת אֶפְרַיִם וְיוֹסֵף תִּיפּוֹל יַחַד עִם דַּמֶּשֶׂק. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם”. וְאָז תִּתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה שֶׁל לֵדַת עִמָּנוּאֵל שֶׁהוּא חִזְקִיָּה, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

וְנִרְאֶה דְּלָכֵן נִקְרֵאת מֶמְשֶׁלֶת הָעֶרֶב רַב בַּפָּסוּק בְּשֵׁם זְנָבוֹת, כִּי מָצִינוּ עוֹד מָקוֹם אֶחָד בִּלְבַד בְּכָל הַתַּנַּ”ךְ שֶׁמֻּזְכָּרִים בּוֹ שְׁנֵי זְנָבוֹת, וְגַם שָׁם שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת נִשְׂרָפוֹת. (שופטים טו, ד) “וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ: וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים”.

וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׁנֵי זְנָבוֹת אֵלּוּ מְסַמְּלִים אֶת הַחִכּוּךְ שֶׁיֵּשׁ בֵּין שִׁמְשׁוֹן לְעַזָּה שֶׁיִּהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן תִּסְתַּיֵּם מַלְכוּת אֶפְרַיִם יַחַד עִם מַלְכוּת דַּמֶּשֶׂק וְנִזְכֶּה לַמָּשִׁיחַ. וְכֵן זָנָב מְרַמֵּז עַל קֵץ וְסוֹף. וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל יָאִיר לַפִּיד וְאָבִיו, שֶׁהֵם שְׁנֵי לַפִּידִים שֶׁשּׂוֹרְפִים אֶת שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת שֶׁל דַּמֶּשֶׂק וְאֶפְרַיִם הַמֻזְכָּרִים בִּנְבוּאַת יְשַׁעְיָהוּ שֶׁהֵבֵאנוּ. וְכֵן מֻזְכֶּרֶת שָׁם “תְּעָלַת הַבְּרֵכָה” וּמְרַמֶּזֶת עַל שׁוּעָלִים שֶׁנִּקְרָאִים בַּתַּרְגּוּם תְּעָלַיָא. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יְהוּדָה סִילְמַן שליט”א שֶׁאָמַר בִּדְרָשַׁת שַׁבָּת שׁוּבָה תשע”ד, שֶׁזָּנָ”ב ר”ת זֶה נְתַנְיָהוּ בִּנְיָמִין, וְעוֹד זָנָ”ב ר”ת זֶה נַפְתָּלִי בֶּנֶט, וַה’ קָשַׁר אוֹתָם יַחַד עִם הַלַּפִּיד בָּאֶמְצַע, וְשׂוֹרְפִים אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם. וְכֵן “וַיִּלְכֹּד” מְרַמֵּז עַל מִפְלֶגֶת הַלִּיכּוּד. וְכֵן יָדוּעַ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כְּשֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּיִּשּׁוּב ‘שְׁאָר יָשׁוּב’ אֲסוֹן הַמְּסוֹקִים, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁבּוֹ קָרְאוּ אֶת הַהַפְטָרָה הַזֹּאת, אָמְרוּ כֻלָּם שֶׁהָאָסוֹן מְרֻמָּז בַּהַפְטָרָה בַּפְּסוּקִים “אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ וְגוֹ’, הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה”. וְרָאִינוּ גַם אָז שֶׁהָאָסוֹן שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל נִרְמַז בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת.

מוֹל סוּף” בְּגִימַטְרִיָּא 222 הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 מִסּוֹף הָאֶלֶף.

כָּתוּב (דברים א, א) “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב”, וּמְבָאֵר רַבִּי יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר: “מוֹל סוּף” כְּלוֹמַר לְאַחַר שֶׁגָּזַר לָהֶם הקב”ה יַם סוּף. “מוֹל” לְשׁוֹן גָּזַר, כְּמוֹ “מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” שֶׁהוּא גָזַר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ לְשׁוֹן צִוּוּי, וְזֶה שֵׁם דָּבָר, כְּמוֹ “לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים”. וְכֵן מְבָאֵר ‘בַּעַל הַטּוּרִים’ “מוֹל” ב’ בַּמְסוֹרָה. “מוֹל סוּף”. וְאִידָךְ “מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית”, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ הקב”ה לִיהוֹשֻׁעַ “עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים” וְאַל תָּמוּל בְּקָנֶה הַגָּדֵל בַּסּוּף, פֵּרוּשׁ בָּאֲגָם. וְזֶהוּ מוֹל סוּף מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרוֹאִים שֶׁ“מוֹל סוּף” מְרַמֵּז עַל קְרִיעַת יַם סוּף בִּבְחִינַת מִילָה, כְּמוֹ לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁ“מוֹל סוּף” בְּגִימַטְרִיָּא 222 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 שָׁנָה מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל זְמַן הַמְסֻגָּל לַגְּאֻלָּה כְּמוֹ קְרִיעַת יַם סוּף, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (חקת סא.) “דֶּרֶךְ יַם סוּף” דֶּרֶךְ הוּא לְיַם סוּף, סוֹף הַדְּרָגוֹת, שֶׁהָיְתָה מַנְהִיגָה לִפְנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר וּמְלַמֶּדֶת אוֹתָם דַּרְכֵי הַחַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַדֶּרֶךְ לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן “דֶּרֶךְ יַם סוּף” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁשֵׁם ע”ב שֶׁבּוֹ תְלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יוֹצֵא מֵהַפְּסוּקִים שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף “וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט” בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בשלח נ.) הַיָּם הָעֶלְיוֹן הִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם, וְנִמְחוּ בְּיָדָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ “טֻבְּעוּ בְיַם סוּף”, סוֹף הַדְּרָגוֹת. וְרוֹאִים שֶׁיַּם סוּף מְרַמֵּז עַל נְקֻדַּת הַסּוֹף וְהַקֵּץ.

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קטו.) שֶׁהַכָּתוּב “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי“ה” ר”ת בְּגִימַטְרִיָּא ע”ב לְרַמֵּז עַל מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁפָּעֲלָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְכֵן מוּבָא בְּ’יַלְקוּט רְאוּבֵנִי’ (ערך גאולה) שֶׁהַגְּאֻלָּה תָּבֹא דֶּרֶךְ שֵׁם ע”ב, שֶׁיִפְעַל דֶּרֶךְ שֵׁם ע”ה שֶׁהוּא אַחַד הַשֵּׁמוֹת שֶׁל ע”ב כְּמִנְיַן כֹּהֵ”ן אִישׁ הַחֶסֶד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁכֹּהֵן עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח, אִם נְחַשֵּׁב גַּם אֶת מִסְפַּר שְׁבַע מֵאוֹת וְגַם אֶת מִסְפַּר חֲמִישִׁים שֶׁל הָאוֹת נ’ כְּפִי שֶׁמְּחַשֵּׁב הַסֵּפֶר ‘כְּתֹנֶת תַּשְבֵּץ’ עַל מִדְרַשׁ פְּלִיאָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מָרְצִיָּאנוֹ שליט”א שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתוּב מָשִׁיחַ בַּתּוֹרָה: (ויקרא ד, ג) “הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ”, לְרַמֵּז שֶׁמָּשִׁיחַ יָבֹא בִּשְׁנַת ה’כהן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן בַּתּוֹרָה הוּא כְּמִנְיַן כֹּהֵ”ן, וּמִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת בִּנְקֻדַּת הָאֶמְצַע שֶׁל הַתּוֹרָה בֵּין ו’ דְּגָחוֹן לְ“דָרֹש דָּרַשׁ” הוּא לֵוִ”י פְּעָמִים לֵוִ”י, שֶׁעוֹלֶה 2116 בִּבְחִינַת גְּבוּרָה שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָּא 216 מִדָּתוֹ שֶׁל לֵוִי שֶהוּא כְּנֶגֶד הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וְהַתּוֹרָה מְסַיֶּמֶת בְּ“יִשְׂרָאֵל”. וְכֵן כְּלִ”י ר”ת כֹּהֵן לֵוִי יִשְׂרָאֵל מְרֻמָּז בִּנְקֻדַּת הַיִּחוּד שֶׁל סִיּוּם הַתּוֹרָה “לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל”. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁנֹּסַח הַמִּדְרָשׁ (ב”ר פה, א) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא 2116. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ד. לֵב שליט”א שֶׁהַס”ת שֶׁל ג’ שְׁמוֹת הַפַּרְנָסָה הַיּוֹצְאִים מֵהַכָּתוּב “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ” פא”י, סא”ל חת”ך הֵן כְּלִ”י לְרַמֵּז עַל הַכְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁהָר”ת שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי“ה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט. וְכָתוּב זֶה נִכְתָּב בַּסֵּפֶר תּוֹרָה בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע שִׁירַת הַיָּם, הַיְינוּ הַלְּבֵנָה הָאֶמְצָעִית, לְרַמֵּז שָּכָּתוּב זֶה הוּא הַבָּרִיחַ הַתִּיכוֹן שֶׁל כָּל הַשִּׁירָה, לָכֵן הוּא נִמְצָא בִּנְקֻדַּת הָאֶמְצַע. וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל קְרִיעַת יַם סוּף (שמות טו, ו) “יְמִינְךָ ה’ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה’ תִּרְעַץ אוֹיֵב” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא, אָמַר, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶן, לִכְשֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת, אָמַר לָהֶן, וְלֹא כָּךְ אֲמַרְתֶּם לִי, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת, אָמְרוּ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לָהֶם, אִם כָּךְ יֵהָפְכוּ מֵי מְעָרַת פַּמְיָס לְדָם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וּפֶלֶא שֶׁפַּמְיָס אוֹתִיּוֹת יַם סֻף.

מֹשֶה שָׁלַח אֶת הַמְרַגְּלִים לְמ’ יוֹם. וּפָרָשַׁת שְׁלַח יַחַד עִם מ’ אוֹתִיּוֹת חַשְׁמַל.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וישלח ד) “וָיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ”, בִּקֵּשׁ עֵשָׂו לְנָשְׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְשַׁיִשׁ. שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי פְרַנְק שליט”א שֶׁפָּרָשַׁת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו נִקְרֵאת “וַיִּשְׁלַח”, לְרַמֵּז שֶׁיְּנִיקַת עֵשָׂו מִיַּעֲקֹב דֶּרֶךְ שִׁנָּיו הִיא בִּבְחִינַת שִׁלּוּחַ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ב”ק ג.) שֶׁלְּשׁוֹן שִׁלּוּחַ מְרַמֶּזֶת עַל שֵׁן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לב, כד) “וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם”. וְלָכֵן פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח מְסַפֶּרֶת עַל יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח מַתָּנָה לְעֵשָׂו, דְּשִׁלּוּחַ זֶה הָיָה לָתֵת לוֹ יְנִיקָה דֶּרֶךְ שִׁנָּיו שֶׁלֹּא יִלָּחֵם בּוֹ. וְכֵן נִרְאֶה דְּפַרְשִׁיּוֹת וַיִּשְׁלַח, בְּשַׁלַּח, שְׁלַח, נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן שִׁלּוּחַ הַמְרַמֶּזֶת עַל שֵׁן, דְּגַם בָּהֶם יֵשׁ חִבּוּר קְדֻשָּׁה וּקְלִפָּה, בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה בִּתְחִלָּה שׁוֹלֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם לִינוֹק מֵהֶם. וּבְפָרָשַׁת שְׁלַח הָיָה שִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים שֶׁנָּתַן יְנִיקָה גְּדוֹלָה לַקְּלִפָּה. וְכֵן לְשׁוֹן שִׁלּוּחַ מְרַמֶּזֶת עַל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁנּוֹתְנִים יְנִיקָה לַקְּלִפָּה מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן ג’ פַּרְשִׁיּוֹת וַיִּשְׁלַח בְּשַׁלַּח שְׁלַח אֵלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁמֻּזְכָּר בָּהֶן עֲמָלֵק. בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח “וַתֵּלֵד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק”. בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח “וַיָּבֹא עֲמָלֵק”. בְּפָרָשַׁת שְׁלַח “עֲמָלֵק יוֹשֵב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב”. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי שֵׁ”ן הֵן מ”ר בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵ”ק. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. מ. שליט”א שֶׁשְׁלַח אוֹתִיּוֹת חָלָשׁ הַמְרַמֵּז עַל צַד הַקְּלִפָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמֹּשֶה שָׁלַח אֶת הַמְרַגְּלִים לְמ’ יוֹם. וּפָרָשַׁת שְׁלַח יַחַד עִם מ’ אוֹתִיּוֹת חַשְׁמַל. לְרַמֵּז שֶׁהָיָה כָּאן שִׁלּוּחַ לָתֵת יְנִיקָה מֵהַחַשְׁמַל. וְכֵן מְרַגְּלִים אוֹתִיּוֹת מ’ יֹ”ם רֶגֶ”ל.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן אֵרַע בִּשְׁנַת ג’ אֲלָפִים של”ח לְרַמֵּז שֶׁהוּא עֹנֶשׁ עַל הַבְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם שֶׁפָּגְמוּ אֶת ג’ אוֹתִיּוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת שְׁלַח. כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תענית כט.) “וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא” אָמַר רַבָּה אָמַר ר’ יוֹחָנָן אוֹתָהּ לַיְלָה תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וַאֲנִי קוֹבֵעַ לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וְכֵן חֵטְא הַמְרַגְּלִים הָיָה בְּלָשׁוֹן הָרָע הַנֶּאֱמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּלַחַשׁ, וְעוֹרְרוּ פַחַד מֵהַגִּבּוֹרִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְמָז בַּכָּתוּב (משלי כו, יג) “אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת”. וְהֵם רָצוּ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יַרְגִּישׁ ‘חָלָשׁ’ אַךְ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב עוֹדְדוּ אֶת הַ’נֶּחֱשָׁלִים’ לְהִתְחַזֵּק. וְכֵן חֹדֶשׁ אָב מַזָּלוֹ אַרְיֵה שֶׁנִּקְרָא שַׁחַל. וְכֵן בַּחֻרְבָּן כִּלָּה ה’ חֲמָתוֹ עַל הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים בְּגִימַטְרִיָּא מְרַגְּלִים. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁבְּפָרָשַׁת שְׁלַח יֵשׁ קי”ט פְּסוּקִים כְּמִנְיַן דִּמְעָ”ה.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תהילים יט) “וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ” מֶה חָתָן זֶה נִכְנָס גִּבּוֹר וְיוֹצֵא חָלוּשׁ, כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ יוֹצֵא גִּבּוֹר וְנִכְנָס חָלוּשׁ מֵעֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל בְּרִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר מֶה חָתָן זֶה נִכְנָס טָהוֹר יוֹצֵא טָמֵא, כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִכְנָס טָהוֹר וְיוֹצֵא טָמֵא. רוֹאִים שֶׁכָּל הַטַּעַם שֶׁחָתָן נִכְנָס גִּבּוֹר וְיוֹצֵא חָלוּשׁ, הוּא מִשּׁוּם שֶׁנִּכְנָס טָהוֹר וְיוֹצֵא טָמֵא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁנֶּאֱחָזוֹת בְּמַעֲשֵׂה הַתַּשְׁמִישׁ הֵן גּוֹרְמוֹת אֶת הַחֻלְשָׁה, וְכֵן הַשֶּׁמֶשׁ אִם לֹא הָיְתָה נִפְגֶּמֶת מֵהַחֲטָאִים הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת כַּבְיָכוֹל גִּבּוֹרָה וּטְהוֹרָה. לְפִי זֶה נִרְאֶה דְּלָכֵן לַחַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא חָלָשׁ, לְרַמֵּז שֶׁיֵּשׁ אֲחִיזָה לַחִיצוֹנִים בַּיִּחוּד שֶׁל תְּפִלַּת הַלַּחַשׁ, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִתִפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ יִחוּד שֶׁנַּעֲשָׂה בַּחֲשַׁאי לְמָעֵט יְנִיקָתָם. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי זָכָ”ר הֵן חָלָ”שׁ, לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי פְּעֻלַּת הַזָּכָר הוּא יוֹצֵא חָלָשׁ. וְכֵן חָלָשׁ אוֹ לַחַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא לְבוּשׁ, אוֹ הַכְחָשָׁה, לְרַמֵּז שֶׁהֵם צְרִיכִים לְבוּשׁ וְכִסּוּי מֵאֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁגּוֹרְמִים הַכְחָשָׁה. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת לַחַ”שׁ הוּא 314 כְּמִנְיַן שֵׁם שַׁדַּ”י, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים, כַּמּוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (יחזקאל ע’ תטז) שֶׁהַהַשְׁפָּעָה שֶׁבָּאָה מֵהַמַּלְאָךְ מְטַטְרוּ”ן שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שֵׁם שַׁדַּ”י, יִתָּכֵן שֶׁתֵּהָפֵךְ לְנָחָשׁ. וְכֵן רֹבַע שֶׁמְּסַמֵּל זִוּוּג בְּא”ט ב”ח חָלָ”שׁ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (ברכות לח.) שֶׁאֵבָרֵי הַתַּשְׁמִישׁ מִתְמָעֲכִים וְלָכֵן נִקְרָאִים חֲשִׁילְתָּא. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַחֲלִישׁוּת שֶׁיֵּשׁ בַּתַּשְׁמִישׁ. וְכֵן מֹשֶׁה שָׁלַח אֶת הַמְרַגְּלִים בְּפָרָשַׁת שְׁלַח אוֹתִיּוֹת לַחַשׁ, כִּי שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים הָיְתָה בַּחֲשַׁאי וְסִמְּלָה אֶת תְּחִילַת הַיִּחוּד עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת נְקֵבָה. וְלָכֵן הֵם נִשְׁלְחוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת תִּפְאֶרֶת וִיסוֹד. וְהֵעִיר חָכָם אֶחָד שֶׁלַּחַשׁ אוֹתִיּוֹת שַׁחַל הַכִּנּוּי לָאַרְיֵה שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קו.) אָמַר רַב יְהוּדָה, אוֹי לָהּ לָאֻמָּה, שֶׁתִּמָּצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּדְיוֹן לְבָנָיו, מִי מַטִּיל כְּסוּתוֹ בֵּין לָבִיא לִלְבִיאָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָקִין זֶה עִם זֶה.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן תְּפִלַּת הַחֲזָרָה הִיא בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר בִּבְחִינַת חג”ת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַזְּרִיחָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁיּוֹצֵא גִבּוֹר וְאֵין בּוֹ חֻלְשָׁה, לָכֵן אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּקוֹל רָם וְלֹא מְפַחֲדִים מֵהַחִיצוֹנִים. וְכֵן הַחֲזָרָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַתּוֹצָאָה שֶׁל הַזִּוּוּג בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ כְּפִי שֶׁהִיא מִתְגַּלָּה בַּמַּלְכוּת שֶׁיּוֹצֶרֶת עִבּוּר וְלֵדָה, וּבַמַּלְכוּת יֵשׁ עִנְיָן שֶׁל גִּלּוּי כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּעִבּוּר וְלֵדָה שֶׁמִּתְגַּלִּים לְעֵין כֹּל. וְכֵן הַיְסוֹד בּוֹ סוֹד כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַזֹּהַר וּבַמַּלְכוּת הַכֹּל מִתְגַּלֶּה, לָכֵן מִטִּפָּה סְרוּחָה מִתְפַּתֵּחַ וּמִתְגַּלֶּה עֻבָּר שָׁלֵם. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם שַׁחֲלוֹת לִמְקוֹם בֵּיצֵי הָאִשָּׁה לְסַמֵּל שֶׁמָּקוֹם זֶה מִתְחַבֵּר לַזִּוּוּג שֶׁנִּקְרָא לַחַשׁ. כִּי הַשַּׁחֲלָה הִיא הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁהָאִשָּׁה מַזְרִיעָה, וְהוּא קָשׁוּר לַיִּחוּד שֶׁנַּעֲשָׂה בַּחֲשַׁאי. מֵאִידָךְ הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם חֲצוֹצְרוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא הַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי שֶׁהַחֲצוֹצְרָה מַעֲבִירָה אֶת הַבֵּיצִית לָרֶחֶם לִמְקוֹם הַגִּלּוּי, לָכֵן הִיא מְרַמֶּזֶת עַל נְקֻדַּת הַמַּלְכוּת שֶׁעִנְיָנָהּ גִלּוּי, כִּי עִנְיַן הַחֲצוֹצְרָה הוּא פִּרְסוּם וְרַעַשׁ וְגִלּוּי שֶׁקָּשׁוּר לַמַּלְכוּת. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שֶׁה’ אָמַר לְמֹשֶה (במדבר י, ב) “עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת”. שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ כְּמֶלֶךְ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (ערכין יג.) אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. וְרוֹאִים שֶׁהָיוּ לְפָחוֹת שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁכְּלִי הַחֲצוֹצְרָה מְחֻלָּק בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִשְּׁנֵי חֲלָקִים, אוֹ חֵלֶק אֶחָד מְקֻפָּל לִשְׁנַיִם, וּמִסְפַּר שְׁנַיִם מְסַמֵּל אֶת הַזִּוּוּג. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁחֲצֹצְרוֹת מְגַלּוֹת הַחוּצָה אֶת שִׁכְבַת הַזֶּרַע הַיּוֹרָה כְּחֵץ, וְכֵן שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת צ’ שֶׁבַּחֲצוֹצְרוֹת מְרַמְּזוֹת עַל יִחוּד שְׁנֵי הַיְסוֹדוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ בָּאוֹת צ’. וְכֵן חֲצוֹצְרָה הִיא מִלְּשׁוֹן חָצֵר שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת יְצִיאַת הָאוֹרוֹת הַחוּצָה לִמְקוֹם הַנּוּקְבָא. וְכֵן חֲצֹצְרוֹת בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלוֹם בַּיִת עִם הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַלְּשׁוֹנוֹת בְּצִוּוּי ה’ אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת חֲצוֹצְרוֹת “עֲשֵׂה לְךָ” “וְהָיוּ לְךָ” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. וְלָכֵן הָיוּ הַחֲצוֹצְרוֹת עֲשׂוּיוֹת מִכֶּסֶף מִלְּשׁוֹן כִּסּוּפִין שֶׁל הַיִּחוּד. וְכֵן הַתּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת הֵם בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְלֹא הַלְּוִיִּים, לְרַמֵּז עַל מִדַּת הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּסֶף שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַכֹּהֲנִים שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי הַלְּוִיִּם הֵם בְּחִינַת זָהָב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַגְּבוּרָה. וְכֵן הַחִנּוּךְ מוֹנֶה אֶת מִצְוַת הַחֲצוֹצְרוֹת בְּמִסְפַּר שפ”ד בְּמִנְיַן הַמִּצְווֹת, וְשפ”ד בְּגִימַטְרִיָּא זָכָר נְקֵבָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ זַלְמָן פִישֶׁר שליט”א שֶׁהַפַּעַם הַג”ן שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵאמֹר הוּא בְּפָרָשַׁת הַחֲצוֹצְרוֹת, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים כט:) שֶׁגַּ”ן ר”ת גֶּבֶר נְקֵבָה. כִּי הַתַּעֲנוּג בְּגַן עֵדֶן בָּא מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, לָכֵן הוּא קָשׁוּר לַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קסו:) שֶׁהַצַּדִּיק יְסוֹד הוּא הַגַּנָּן שֶׁל גַּן עֵדֶן.

הַמְרַגְּלִים הִתְרַחֲקוּ מִתּוֹרַת הָרֶמֶז.

הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שׁוֹאֵל; הֲרֵי מֹשֶׁה אָמַר “וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ” וּמַדּוּעַ הֵבִיאוּ הַמְרַגְּלִים רַק גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן וְלֹא זַיִת וְתָמָר שֶׁהֵם גַּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. וְנִרְאֶה לְבָאֵר לְפִי דִבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁגֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן מְסַמְּלִים אֶת נִגְלוֹת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מֵאִידָךְ זַיִת וְתָמָר מְסַמְּלִים אֶת עֵץ הַחַיִּים וְלָכֵן לֹא לָקְחוּ מֵהֶם, כִּי גֶפֶן שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מִמֶּנָּה יַיִן מְסַמֶּלֶת עֲדַיִן אֶת הַבְּחִינָה הַחִיצוֹנִית, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ז ע’ רפב) בְּשֵׁם הר”ש אוֹסְטוֹפֶּלֶער עַל הַכָּתוּב “וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים”, שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּאוֹת קֹדֶם הַמִּלָּה עֲנָבִם הֵן סַמָּאֵ”ל. וְכֵן תְּאֵנָה הִיא עֵץ הַדַּעַת לְפִי פַּשְׁטוּת הַפְּסוּקִים בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית. וְכֵן עַל הָרִמּוֹן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (יחזקאל ע’ תטז) שֶׁהַמִּלָּה מְטַטְרוּ”ן, מִתְחַלֶּקֶת לְטָט, רִמּוֹ”ן. טָט בְּגִימַטְרִיָּא חַ”י, וּבָזֶה אֵין אֲחִיזָה לַקְּלִפּוֹת. וְרִמּוֹן בְּגִימַטְרִיָּא רָצוֹא, וְשָׁם יֵשׁ אֲחִיזָה לַקְּלִפּוֹת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא ר’ מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּזַּיִת גַּם הַפְּרִי וְגַם הַשֶּׁמֶן מְסַמְּלִים אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּ’תוֹרַת מְנַחֵם’ (ח’ ע’ 130) שֶׁמֶן הוּא בְּחִינַת חָכְמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ”, שֶׁקֹּדֶשׁ הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, וְהַזַּיִת שֶׁהוּא מְקוֹר הַשֶּׁמֶן, בְּחִינַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעַצְמִי. וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַזַּיִת אֵינוֹ מְקַבֵּל הַרְכָּבָה, וְעַד שֶׁפּוֹעֵל גַּם בְּהַשֶּׁמֶן שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְעָרֵב עִם הַשְּׁאָר מַשְׁקִין. וְכֵן תָּמָר מְרַמֵּז עַל הַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרַת הָרֶמֶז שֶׁמְּחַבֶּרֶת אֶת הַפְּשָׁט לַסּוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁלָּכֵן תָּמָר שָׁלְחָה לִיהוּדָה בְּרֶמֶז לִפְנֵי לֵדַת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ, “הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת” וְגוֹ’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב עַל הַמְרַגְּלִים שֶׁכָּרְתוּ וְהִתְרַחֲקוּ מִתּוֹרַת הָרֶמֶז: (במדבר יג, כג) “וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁג’ אֵלּוּ הֵם הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר מִתֵּבַת אֶרֶץ בְּשִׁבְעַת הַמִּינִים, לָכֵן הַמְרַגְּלִים אֲשֶׁר רָצוּ לְהַרְחִיק אֶת יִשְׂרָאֵל מֵהָאָרֶץ הֵבִיאוּ דַוְקָא אוֹתָם. וְכֵן שֶׁל תְּאֵנָה גֶפֶן רִמּוֹן ר”ת תג”ר שֶׁמְּרַמֵז עַל תִּגְרָא וּמְרִיבָה שֶׁעָשׂוּ הַמְרַגְּלִים.

מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (חוקת רנה) שֶׁה’ אָמַר לְמֹשֶה לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע וּלְהַשְׁפִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַשְׁפָּעַת הַמַּיִם הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְלָקַחַת בַּיָּד אֶת הַמַּטֶּה הַמְרַמֵּז עַל נִגְלוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הַגּוּף וְהַקְּלִפָּה שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קְצַת גּוּף. וּמֹשֶה חָשַׁב שֶׁבִּגְלַל הָעֵרֶב רַב אֵין הֵם רְאוּיִים לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְהוּא הִכָּה אֶת הַסֶּלַע לִשְׁבֹּר אֶת קְלִפּוֹת הַתּוֹרָה וּלְהַשְׁפִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתַּלְמוּד בַּבְלִי וִירוּשַׁלְמִי. וְלָכֵן כָּתוּב “וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם”, שֶׁמִּזֶּה שָׁתוּ גַם הָעֵרֶב רַב הַנִּמְשָׁלִים לִבְעִירִים. וְאִם מֹשֶה הָיָה מַשְׁפִּיעַ אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה הָיוּ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם מֹשֶה, וְזוֹכִים לַגְּאֻלָּה דֶּרֶךְ פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וּבִגְלַל שֶׁמֹּשֶה מָנַע אֶת זֶה הוּא נֶעֱנַשׁ שֶׁלֹּא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ לָבֹא בְּכָל הַגָּלֻיּוֹת לַעֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל לְבָרֵר אֶת קְלִפּוֹת הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיִּזְכּוּ לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה וְלַגְּאֻלָּה, עַד כָּאן דִּבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר בְּחֵטְא מֵי מְרִיבָה: (במדבר כ, ה) “וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת” רוֹאִים שֶׁהִתְלוֹנְנוּ רַק עַל גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן לְרַמֵּז שֶׁהַטַּעַם שֶׁאֵין מַיִם לִשְׁתּוֹת הוּא מִשּׁוּם שֶׁעוֹסְקִים רַק בְּנִגְלוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן. וְכֵן תְּאֵנָה גֶפֶן רִמּוֹן ר”ת תג”ר שֶׁמְּרַמֵּז עַל תִּגְרָא וּמְרִיבָה שֶׁל חֵטְא מֵי מְרִיבָה שֶׁהַמַּיִם עָשׂוּ תִגְרָא וּמְרִיבָה עִם מֹשֶׁה וְלֹא רָצוּ לְהַשְׁפִּיעַ בִּגְלַל הַחִסָּרוֹן בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה.

וְכֵן בִּתְאֵנָה גֶּפֶן וְרִמּוֹן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת נוּ”ן, וּבְזַיִת וְתָמָר אֵין אוֹתִיּוֹת נוּ”ן, וּמָצִינוּ שֶׁהָאוֹת נוּ”ן מְסַמֶּלֶת אֶת נְפִילַת הַשְּׁכִינָה וִירִידַת הַתּוֹרָה לְדַרְגּוֹת נְמוּכוֹת. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂיחַ יִצְחָק’ (ליקוטים ו’) אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מַה לֹא נֶאֶמְרָה נוּ”ן בְּאַשְׁרֵי כִּי נוּ”ן מְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, בְּסוֹד נ’ הֲפוּכָה דְּ”וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן”, וְהוּא מְרַמֵּז עַל נְפִילָה דִּילֵהּ בְּגָלוּתָא בֵּין נוּנֵי יַמָּא רַבָּא וּתְהוֹמָא רַבָּא, וְהֵם ב’ נוּנִי”ן, לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ, וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלְתּוֹן, שֶׁהֵם זו”נ דִּלְהוֹן, נ’ כְּפוּפָה הוּא הַנְּקֵבָה, וְנ’ פְּשׁוּטָה דְּכוּרָא דִּלְהוֹן. וְלָכֵן רָצָה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁיֵּשׁ ג’ נוּנִי”ן בִּשְׁמוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתִּקּוּן. וְכֵן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה יֵשׁ נוּ”ן בִּשְׁמוֹ.

מוּבָא בְּשֵׁם הַגר”ח קַנְיֶבְסְקִי שליט”א שֶׁשָּׁאַל מַדּוּעַ הַמִּשְׁנָה בְּבִכּוּרִים מְצַיֶּנֶת רַק גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן: (ביכורים ג’ א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים, יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. וּמְבָאֵר שֶׁג’ אֵלּוּ מִתְבַּשְּׁלִים בְּאוֹתוֹ זְמַן כְּפִי שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים “וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים”. וְנִרְאֶה לְבָאֵר לְפִי מַה שֶּׁהֵבֵאנוּ בְּמַאֲמָרֵי הַבְּכוֹרָה מֵהַחִנּוּךְ שֶׁטַּעַם מִצְוַת בִּכּוּרִים וּבְכוֹר הוּא אוֹתוֹ טַעַם שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַמֻּבְחָר וּלְהַפְרִישׁוֹ לַה’, וּבָזֶה הוּא מְסַמֵּל שֶׁהַכֹּל שֶׁל ה’. לָכֵן צִיְּנָה הַמִּשְׁנָה גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וַהֲנָאָתָם הִיא מִיָּד בְּלִי לְהַמְתִּין לְהוֹצָאַת הַפְּנִימִיּוּת כְּמוֹ זַיִת וְתָמָר שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לַאֲכִילָה מִיָּד. וּכְשֶׁאָדָם מַפְרִישׁ אֶת אֵלּוּ שֶׁלִּבּוֹ קָרוֹב עֲלֵיהֶם מַחֲמַת הַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ מֵהַחִיצוֹנִיּוֹת, זֶה מְסַמֵּל שֶׁהוּא מַפְרִישׁ אֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לַה’. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה הִסְמִיכָה גֶּפֶן לִתְאֵנָה אוֹ לְרִמּוֹן לְעִנְיַן הֲנָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ג, י) “בַּיּוֹם הַהוּא תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה”, (מ”א ה, ה) “אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ”. (יואל ב, כב) “תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם”. (מ”ב יח, לא, ישעי’ לו, טז) “וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ”. וְכֵן הַכָּתוּב (שה”ש ו, יא) “הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים”. וְכֵן לְאַחַר הַחֻרְבָּן כָּתוּב (ירמי’ ח, יג) “אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה”, וְלֶעָתִיד לָבוֹא תַּחֲזֹר הַשְׁפָּעַת הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְאָז “תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מעילה יא:) ר”א בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר לוּל קָטָן הָיָה בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה פִּרְחֵי כְּהוּנָה יוֹרְדִין בּוֹ וּמְבִיאִין יַיִן קָרוּשׁ שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְעִגּוּלֵי דְּבֵלָה. רוֹאִים שֶׁיַּיִן קָרוּשׁ דּוֹמֶה לִתְאֵנִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא עו.) שֶׁיֶּשְׁנָם תְּאֵנִים שֶׁאֲכִילָתָן מְשַׁכֶּרֶת כְּמוֹ יַיִן, וְכֹהֵן שֶׁאוֹכֵל אוֹתָם אָסוּר לוֹ לַעֲבוֹד בַּמִּקְדָּשׁ.

התינוק הדרוזי שמדבר אנגלית – הוכחה חדשה לגלגול נשמות

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-התחזקות, כללי, לאטאיסט

סיפורו הנדיר של אוניל שעד גיל שנתיים לא דיבר עד שיום אחד הוא התחיל לדבר אנגלית שוטפת במבטא בריטי. איך זה קרה? ומה לדעתם של בני משפחתו התשובה לכך?

מאת: ערוץ 10

פוסט רמזים חזקים במספר 22 / 222 / סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד האותיות והמספרים, סוד החשמל, רמזים חזקים

222 = דיבור - 776 = ביאת המשיח - 207 = אור / אין סוף = 207

מאת: סוד החשמל 

שְׁנַת תשע”ח מְרֻמֶּזֶת בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ בַּכָּתוּב עַל הַמַּסָּע הָרִאשׁוֹן שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁהוּא הָיָה מַסָּע שֶׁל גְּאֻלָּה.

שָׁמַעְתִּי רֶמֶז נִפְלָא עַל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 מִסּוֹף הָאֶלֶף, שֶׁמְּרֻמֶּזֶת בַּפָּסוּק שֶׁל הַמַּסָּע הָרִאשׁוֹן שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁהוּא הָיָה מַסָּע שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁה’ רָצָה לְהַכְנִיס אוֹתָם לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (במדבר י, יא) “וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן” וְרוֹאִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶת הַמִּסְפָּר 2, וּבָהֶמְשֵׁךְ כָּתוּב “וַיִּסְעוּ מֵהַר ה’ דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה’ נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה”, וּמוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם מִיָּד עַד ג’ יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בַּמִּתְאוֹנְנִים, וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וּכְסָבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבַּמִּסְפָּר 222 טָמוּן אוֹר הַגְּאֻלָּה שֶׁל הַמְּנוּחָה וְהַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ.

לא במקרה אנו רואים לאחרונה את המספר 22

לחץ על התמונה לפוסט הרמזים המלא
לחץ על התמונה לפוסט הרמזים המלא

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁנּוּ”ן הֲפוּכָה בְּגִימַטְרִיָּא 222, רֶמֶז שֶׁנִּפְגַּם הָאוֹר שֶׁל 222 שֶׁבּוֹ טָמוּן הַקֵּץ וְלֹא זָכוּ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִיָּד, בִּגְלַל שֶׁחָטְאוּ בַּמִּתְאוֹנְנִים, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂיחַ יִצְחָק’ (ליקוטים ו’) אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מַה לֹא נֶאֶמְרָה נוּ”ן בְּאַשְׁרֵי כִּי נוּ”ן מְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, בְּסוֹד נ’ הֲפוּכָה דְּ”וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן”, וְהוּא מְרַמֵּז עַל נְפִילָה דִּילֵהּ בְּגָלוּתָא בֵּין נוּנֵי יַמָּא רַבָּא וּתְהוֹמָא רַבָּא, וְהֵם ב’ נוּנִי”ן, לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ, וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלְתּוֹן, שֶׁהֵם זו”נ דִּלְהוֹן, נ’ כְּפוּפָה הוּא הַנְּקֵבָה, וְנ’ פְּשׁוּטָה דְּכוּרָא דִּלְהוֹן. וְרוֹאִים שֶׁהַ2נוּנִי”ן הַהֲפוּכִין בְּפָרָשַׁת “וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן” מְסַמְּלוֹת אֶת נְפִילַת הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁאוֹר הַגְּאֻלָּה שֶׁהוּא בְסוֹד 222 כְּמִנְיַן נוּ”ן הֲפוּכָה נִפְגַּם בַּמִּתְאוֹנְנִים. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר י, לו) “וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה'” מְנַחֵם תִּרְגְּמוֹ לְשׁוֹן מַרְגּוֹעַ וְכֵן “בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן”. “רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל”, מַגִּיד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל פְּחוּתִים מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת. וְשׁוּב רוֹאִים אֶת מִסְפַּר 22 שֶׁקָּשׁוּר עִם מְנוּחַת הַשְּׁכִינָה כְּשֶׁהָאָרוֹן נוֹסֵעַ “לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה”. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית יא, לב) “בְּחָרָן”, הַנּוּ”ן הֲפוּכָה לוֹמַר לְךָ עַד אַבְרָם חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם. וְכֵן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית כְּמוֹ אוֹת נוּ”ן הֲפוּכָה, לְרַמֵּז עַל סוֹף הַחֲרוֹן אַף שֶׁל הקב”ה.

וְכֵן הַמַּסָּע הָרִאשׁוֹן הָיָה מִסִּינַי לְפָארָן בְּגִימַטְרִיָּא 1111 שֶׁמְּרַמֵּז גַּם עַל 222 כִּי פַעֲמַיִם 1 הֵן 2וְיֵשׁ 2 זוּגוֹת שֶׁל 2 וּ2. וְכֵן 1111 בְּגִימַטְרִיָּא תַּאֲרִיךְ שֶׁמְּרַמֵּז עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה, וּבְגִימַטְרִיָּא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. וְכֵן שְׁנַת הַקֵּץ תשע”ח נִרְמֶזֶת בַּכָּתוּב עַל אַבְרָהָם שֶׁהָלַךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִמְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ: (בראשית כב, ג) “וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים”, הַמִּלִּים “וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ” בְּגִימַטְרִיָּא 222 מִסְפַּר הַשָּׁנִים מִתשע”ח עַד סוֹף הָאֶלֶף. “אֶל הַמָּקוֹם” גַּם בְּגִימַטְרִיָּא 222“אֲשֶׁר אָמַר לוֹ” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח.

וְכֵיוָן שֶׁלֹּא זָכִינוּ לַגְּאֻלָּה בַמַּסָּע הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה, לָכֵן כָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁנָּסְעוּ בַמִּדְבָּר עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ סֵמֶל לְמַסָּעוֹת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה עַל כָּל צָרוֹתֶיהָ עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, כַּמּוּבָא בָּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (במדבר לג, ב) “וַיִּכְתֹּב מֹשֶה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם”, וְחָזַר וְאָמַר “וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם”, כִּי הָאֶחָד הוּא יְצִיאַת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְהַשֵּׁנִי יְצִיאָתֵנוּ מִן הַגָּלוּת הָחֵל הַזֶּה. רוֹאִים שֶׁמַּסָעוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר מְרַמְּזִים עַל מַסָעוֹת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל אוֹת’ שֶׁהַחֲנָיָה “בְּחַשְׁמוֹנָה” מְרַמֶּזֶת עַל חֲנֻכָּה, וְהַחֲנָיָה “בִּרְפִידִם” מְרַמֶּזֶת עַל פּוּרִים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בְּאֵר שָׁבַע’ שֶׁהָר”ת שֶׁל הַד’ גָּלֻיּוֹת בָּבֶל מָדַי יָוָן אֱדוֹם, ר”ת שֶׁל הַכָּתוּב (במדבר לג, א) “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׁבִילֵי פִּנְחָס’ בְּשֵׁם הַ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (ואתחנן ר”מ), שֶׁלָּכֵן עַל אַרְבַּע הַמִּלִּים הַלָּלוּ, בָּהֶן רְמוּזוֹת אַרְבַּע הַגָּלֻיּוֹת, “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַטְּעָמִים הֵם: “אַזְלָא גֶּרֶשׁ מוּנַח רְבִיעִי”, לְרַמֵּז שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל “אַזְלָא גֶּרֶשׁ”, הוֹלְכִים מְגֹרָשִׁים בַּגּוֹלָה, “מוּנַח רְבִיעִי” מוּנָחִים בְּאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל’ שֶׁכ”א יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים, וְכ”א לֵילוֹת, יַחַד מ”ב, הֵם כְּנֶגֶד מ”ב מַסָּעוֹת שֶׁקּוֹרְאִים בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “אֵלֶּה מַסְעֵי וְגוֹ” עוֹלָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ כָּל הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן בַּתּוֹרָה “בְּרֵאשִׁית בָּרָא וְגוֹ” שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה, כִּי גַם מ”ב מַסָּעוֹת מְסַמְּלִים אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִילָתָהּ עַד סוֹפָהּ. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי יֶשְׁנָן ה’ אֲלָפִים תשע”ג אוֹתִיּוֹת. וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת אַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הַפָּרָשָׁה וְהַכּוֹלֵל נַגִּיעַ לְה’ אֲלָפִים תשע”ח אוֹתִיּוֹת. וְכֵן פָּרָשַׁת מַסְעֵי מְסַיֶּמֶת אֶת חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר הַמְסַמֵּל גָּלוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת מִדְבָּר, לְרַמֵּז שֶׁעַד כָּאן הַגָּלוּת, וְאַחַר כָּךְ עוֹבְרִים לְסֵפֶר דְּבָרִים שֶׁבּוֹ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד גְּאֻלָּה. וְהוֹסִיף הָרמ”ז שליט”א שֶׁפַּרְשִׁיּוֹת מַטּוֹת מַסְעֵי שֶׁקּוֹרְאִים בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים מְרַמְּזוֹת עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא בַּכָּתוּב (מ”ב יא, ב) “חֲדַר הַמִּטּוֹת”. שֶׁנָּסַע מֵאִתָּנוּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא ט:) שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא בַּכָּתוּב בְּשֵׁם מַצָּע שֶׁהִיא מִטָּה.

כָּתוּב (במדבר לג, מט) “וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב”. וְכָאן הַתּוֹרָה מִתְיַחֶסֶת לַחֲנָיָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַחֲנָיָה זוֹ מְרַמֶּזֶת עַל קֵץ הַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘הֵיכַל הַבְּרָכָה’ (קאמרנא דף רכה) וְסוֹד “עַרְבוֹת” הוּא עוֹלַם הַתִּקּוּן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר מוֹרִי וְרַבִּי רַבֵּינוּ צְבִי הַקָּדוֹשׁ מִזִּידִיטְשׁוֹב זי”ע בְּסִפְרוֹ צְבִי לַצַּדִּיק עַל הַזֹּהַר דְּשֵׁם עַרְבוֹת הוּנַח עַל כְּלָלוּת עוֹלַם הַתִּקּוּן, אֲשֶׁר עִקַּר הַתִּקּוּן לְהִתְעָרֵב זֶה בָּזֶה, לְהִסְתַּכֵּל אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וּלְהִתְלַבֵּשׁ זֶה בָּזֶה. וְכֵן “שִׁטִּים” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘שֹׁרֶשׁ דָּוִד’ אֶת הַטַּעַם שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הִצְלִיחוּ לְהַחֲטִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְנוּת, בִּגְלַל שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגִּישׁוּ שֶׁבִּבְנוֹת מוֹאָב יֵשׁ נִשְׁמַת מָשִׁיחַ וְרָצוּ לְהוֹצִיאָה. וּמָקוֹם זֶה נִקְרָא עַרְבֹת מוֹאָב, שֶׁשָּׁם הָיָה שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבָּא מִמּוֹאָב. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, כָּךְ יִהְיוּ הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה וְהַנִּצָּחוֹן עַל גּוֹג בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וַה’ הֶרְאָה לְמֹשֶה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב אֶת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, וְאֶת מַפָּלַת גּוֹג בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. (מכילתא פרשת עמלק ב) וּמִנַּיִן שֶׁהֶרְאָהוּ גוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּקְעַת יְרֵחוֹ, וְלָמַדְנוּ שֶׁעֲתִידִין גּוֹג וְכָל הֲמוֹנוֹ לַעֲלוֹת וְלִנְפֹּל בְּבִקְעַת יְרֵחוֹ. וְכֵן “בְּעַרְבֹת” מְרַמֵּז עַל זְמַן הָעֶרֶב שֶׁהוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה. וְכֵן עַרְבוֹת מוֹאָב מ”ב, עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁ“עַרְבֹת מוֹאָב” נִמְצָאִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְשָׁם כָּתוּב (דברים יא, כט) “וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְגוֹ’, הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן”, וּמִשְׁנַת תשע”ח נִשְׁאֲרוּ בר”ך שָׁנִים עַד סוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם. וְיַרְדֵּן הוּא בִּבְחִינַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, וְהַיַּרְדֵּן הוּא בְּחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (דברים ע’ רסד) יַרְדֵּן סוֹד יְסוֹד דְּנוּקְבָא וְכוּ’ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַנּוּקְבָא וְהַיַּרְדֵּן יְסוֹד.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁנְּהַר הַטִּיבֶּר שֶׁחוֹצֶה אֶת רוֹמָא בְּגִימַטְרִיָּא 222, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּשַׁעֲרֵי רוֹמָא עַד שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְכֵן טִיבֶּר מְרַמֵּז עַל הָעִיר טְבֶרְיָה שֶׁמִּשָּׁם תַּתְחִיל הַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעיהו תכט) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶשֶׂר גָּלֻיּוֹת גָּלְתָה סַנְהֶדְּרִין. מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית לַחֲנֻיּוֹת. וּמֵחֲנֻיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וּמִירוּשָׁלַיִם לְיַבְנֶה. וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא. וּמֵאוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם. וּמִשְּׁפַרְעָם לְבֵית שְׁעָרִים. מִבֵּית שְׁעָרִים לְצִפּוֹרִי. מִצִּפּוֹרִי לִטְבֶרְיָה. וּטְבֶרְיָה עֲמֻקָּה מִכֻּלָּם. כְּדִכְתִיב “וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי”. וּמִשָּׁם עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר “הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם”. “תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים”, אָמַר רַבִּי טְבֶרְיָה מְשַׁלֶּמֶת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר “תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי וְגוֹ'”, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו “וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה ו.) וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ “טְבֶרְיָא”, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְרוֹאִים שֶׁהָעִיר טְבֶרְיָה נִקְרֵאת טְבֶרְיָה מִלְּשׁוֹן טַבּוּר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִזּוֹן הַוָּלָד בָּרֶחֶם, שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַלֵּדָה, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַנִּצָּחוֹן עַל גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁקָּשׁוּר עִם תְּחִלַּת פְּעֻלַּת הַמּוֹשִׁיעִים יִהְיֶה בִּטְבֶרְיָה, כַּמּוּבָא בְּ’תַרְגּוּם יוֹנָתָן’ (יחזקאל לט, יא) וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג אֲתַר כָּשַׁר לְבֵית קְבוּרָא בְּיִשְׂרָאֵל בְּחֵילְתָּא מְגִיזָתָא מַדְנַח יַם גִינוֹסַר. וְכֵן מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (ברכות ד:) רָבָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָווּ מְהַלְּכִין בַּהֲדָא בִּקְעַת אַרְבֵּל בִּקְרִיצָתָהּ וְרָאוּ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ. אָמַר רַבִּי חִיָּא רָבָה לְר’ שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בֵּי רֶבִּי כָּךְ הִיא גְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְחִילָה קִמְעָא קִמְעָא כָּל מַה שֶּׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא רַבָּה וְהוֹלֶכֶת. וְרוֹאִים שֶׁהֵם רָאוּ בְעֵינֵי רוּחָם אֶת הַגְּאֻלָּה בְּבִקְעַת אַרְבֵּל שֶׁעַל יַד טְבֶרְיָה. וְכֵן פֶּרֶק אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר בִּתְהִלִּים הוּא פֶּרֶק 22.

מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (בהעלותך רמח) “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר”, ר”ת עֵ’ירוּבִין נִ’דָּה יְ’בָמוֹת. וְהַמהרש”ם בְּהַסְכָּמָתוֹ לַסֵּפֶר ‘מִנְחַת יִשְׂרָאֵל’ מֵבִיא שֶׁמַּסֶּכֶת עֵירוּבִין הִיא הָרִאשׁוֹנָה בְּסִימָנֵי הַמָּשִׁיחַ, וּמִצְוָה לַעֲסֹק בָּהּ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁסּוֹד הַגְּאֻלָּה הוּא סוֹד הָעֶרֶב, שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת הָעֵרֶב רַב, וְאֶת הָעַרְבִיִּים וְכוּ’. לָכֵן לִמּוּד מַסֶּכֶת עֵירוּבִין, שֶׁדָּנָה בְּמִצְוַת עֵירוּב שֶׁעוֹשִׂים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מְקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁמַּסֶּכֶת עֵרוּבִין מַתְחִילָה מֵהַדַּף הַ222 מִתְּחִילַת הַשַּׁ”ס. וְכֵן מַסֶּכֶת עֵרוּבִין הִיא הַמַּסֶּכֶת הַ3 בַּשַּׁ”ס, וְהִיא פּוֹתַחַת בְּתֵבַת מָבוֹי בְּגִימַטְרִיָּא 58 יַחַד 358 כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ. וכן צירופי אותיות רכ”ב היינו 222 יש צירופים: ב.כ.ר. – ב.ר.כ. – ר.כ.ב. – ר.ב.כ. – כ.ב.ר. – כ.ר.ב. ואם נחשב פעמים 222 עם המספרים והכולל נקבל 1335 מספר הקץ בסוף דניאל.

מוּבָא בַּ’צִיּוּנִי’ (הובא בסוף ספר קרניים) שֶׁיֵּשׁ קְלִפָּה שֶׁנִּלְחֶמֶת בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְרַק הַשֵּׁם כד”ת הֶחָקוּק עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְנַצֵּחַ אוֹתָהּ, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: קְלִפָּה אַחַת נִקְרָא רִי”ב, וְעִמָּהּ תר”ה חֵילוֹת כְּמִנְיַן אַדֶּרֶ”ת שֵׂעָר. וּקְלִפָּה זוֹ מְמֻנָּה לְהַשְׁכִּיחַ וּלְהַעֲקִיר תּוֹרָתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם, וְהַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַנִּקְרָא כד”ת הַכָּתוּב עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְבַטֵּל אוֹתוֹ קְלִפָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘זִקּוּקִין דְּנוּרָא’ שֶׁשֵּׁם כד”ת בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים רִי”ב, וְהוּא מְבַטֵּל אוֹתוֹ חַד בִּתְרֵי. וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר בְּאֹפֶן אַחֵר שֶׁהוּא תּוֹפֵס אֶת הָרִי”ב מִשְּׁנֵי צְדָדָיו, לָכֵן הוּא מְנַצְּחוֹ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁרִי”ב בְּגִימַטְרִיָּא ז’ אֲדָר יוֹם פְּטִירַת מֹשֶה שֶׁהִסְתַּלֵּק בִּגְלַל חֵטְא מֵי מְרִיבָה, וְלָכֵן נִשְׁתַּכְּחוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם הַרְבֵּה הֲלָכוֹת בִּגְלַל קְלִפַּת רִי”ב. והוסיף הרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שהשתלשל בשנת תשע”ח שהיא 222 מסוף האלף שהתאריך ז’ באדר היה ביום 22/2 רמז על המספר של השנה 222, ואם נעשה גימטריא ז’ באדר עם האותיות והמילים והכולל נקבל שוב 222. רמז ששנה זו קשורה עם יום ז’ באדר לבטל את קליפת רי”ב על ידי שם כד”ת.

שמעתי מהרה”ג ר’ ד. הנה שליט”א שאם נחשב את תבת בראשית כפול 7 פעמים, כי בראשית הוא השרש של שבעת ימי הבריאה, שהם השרש של שבעת אלפים שנה של הבריאה וכו’, נקבל את המספר 6391, והמספר הזה מורכב מ5778 ועוד 613, רמז שבשנת 5778 נזכה לקיים את כל ה613 מצוות בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן. וכן רואים בתוך המספר 6391 את המספרים 613 ואת המספרים 913 הגימטריא של בראשית.


מאת יניב: 222.222 כפול 26 שוה 5777.772


מאת ליאור: השנה יצא התאריך 22.2 למניינם ביום ז׳ באדר.

משה הוא גואל ראשון וגואל אחרון. מדהים שביום פטירתו חל השנה תאריך הקשור לשנה שלנו-222.

ז׳ באדר= 222 ( אותיות מילים וכולל).


מאת רמיהמספר 22 – כנגד האות ה-22 – ת׳ – שהיא מסמלת את הסוף – קץ.

וגם 222.222 שנים לסוף האלף השישי לבריאת העולם – נכנסת התקופה האחרונה של 27 תקופות עולם בנות 222.222 שנים כל אחת – שהיא כנגד האות ץ׳ סופית – שהיא האות של הגאולה האחרונה והעולמית – שהיא האות ה-27 והאחרונה כשמחשיבים גם כל אחת מהאותיות הסופיות כאות בפני עצמה.
ואז נכנסים לשער ה-ן׳ של הקדושה.
וביחד – נ+ת+ץ – אותיות ״נתץ״ – שאז יתחיל בעזרת השם תיקון עולם וניתוץ כל הגילולים במלכות ש-ד-י.
והכל קורה בזמן 222/222.222 שנים לסוף האלף השישי ו-22/22.22 שנים לסוף המאה ה-58 – שזה ממש בעתיד הקרוב – בעוד שבועות ספורים.

לפני 22 שנים ויומיים (לפי לוח השנה הלועזי-רומי) – ביבי נבחר לראשונה בתור ראש ממשלת ישראל – בבחירות לכנסת ה-14 ולראשות הממשלה (כיום אנחנו מתקרבים לסוף הכנסת ה-20 – אמור/צפוי להיות בעוד כשנה)
https://he.m.wikipedia.org/…/הבחירות_לכנסת_הארבע_עשרה_ו

רמז לסוכת עורו של לויתן

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-אסונות/תופעות טבע, כללי, תיעוד אירועים

לוויתן כחול באילת! הלוויתן הגדול ביותר בכדור הארץ נצפה באילת

לוויתן כחול = 566

משיח בן יוסף = 566

תקופת משיח בן יוסף הסתיימה ב “כט” אייר תשע”ח העברת השגרירות

רמזים חזקים מהעברת השגרירות לירושלים לאחר 70 שנה בדיוק מהכרזת העצמאות | רמזי תחרות הארווזיון

על פי הערכה של ד”ר אסף זבולוני אקולוג ים מחוז דרום מדובר כנראה בלוויתן כחול. בעל החיים הכבד ביותר שהתקיים אי פעם על פני כדור הארץ. ארץ ישראל ומפרץ אילת נמצא הרחק מתחום התפוצה שלו (צפון האטלנטי וחצי הכדור הדרומי, כולל אנטרטיקה). מדובר במין שכמעט נכחד בגלל צייד מאסיבי שהיה נהוג בעיקר בתחילת המאה העשרים. היום הוא נחשב מין בסכנת הכחדה (EN). גודל הפרט שנצפה לפחות 20 מטרים, על סמך מדידה ביחס למזח קצא”א. אורך של 20 מטר רק ביצבץ מחוץ למים, ייתכן שהפרט גדול יותר בחלק שלא ניתן לצפייה בתוך הים.  מדובר בתצפית מאוד מרגשת, לוויתנים נודדים לפעמים למרחקים אדירים. מידי פעם, פרטים מסויימים מגדילים את טווח הנדידה שלהם והסיבות יכולות להיות רבות (למשל, זמינות מזון, פגיעה באזורי המחייה האחרים שלהם, שינויי אקלים וכדומה). במפרץ אילת, זו לא הפעם הראשונה שנצפים לוויתנים, אבל לא מוקרת תצפית של לוויתן בסדר גודל כזה. הלוויתן הכחול אינו מסוכן לציבור. לוויתני מזיפות ניזונים מסינון המים (בד”כ ניזונים מקריל). זה מרגש מאוד לראות אותם מקרוב, אבל נדרש לשמור על מרחק סביר מהם ולא לחסום להם את נתיב השחייה/צלילה. כלי שיט גם עלולים לפגוע בהם ואף לגרום להם לפציעות חמורות, על כן חשוב לתת להם את המרחב לו הם נחוצים. צילום: גולן רידר רשות הטבע והגנים
 

הקץ בדניאל- שבועות תשע״ח — מניין 222 – סוד האותיות

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד האותיות והמספרים

נתחיל בזה שהגימטריה הרגילה של שבעות (כמו הכתיבה במקור) זה בדיוק 778 כמו תשע”ח, המילוי מפתיע 1331

778 = תשע

שזה המשולש של משיח 1331 – משולש זה גימטריה אלוקית 

ובכן אנו רואים שוב כמו בכל החגים האחרונים את הקשר החזק בין שבועות  (החג) השנה למשיח. בסוף העמוד תמונות גימטריה נוספות על השנה


מאת: ליאור שטרית

 
מחילה מראש אם חלק מהדברים נאמרו/ נכתבו ע״י מאן דהוא בעבר. 
הדברים נכתבים ממה שמן השמים סייעו בידי. אם הדברים ידועים אשמח לדעת.  
 
הרב חיד״א בברכי יוסף מביא בשם הזוהר 
(לא זוכר כרגע מקור).
(ברכי יוסף- ב.ר.כ = 222 לסוף האלף)
שיחזקאל הנביא ראה את חיזיון מעשה מרכבה בחג השבועות לכן אנו קוראים הפטרה זו בחג השבועות.  
 
ההפטרה מתחילה ב״ ויהי בשלשים שנה 
ברביעי בחמשה לחודש – 4…ו…5…-
45 = (אדם… גאולה)
ואני בתוך הגולה״= 44 (45 עם הכולל). 
״עם נהר כבר״ – כבר – 222
הקשר הראשון שעלה לי הוא חיזיון המרכבה של יחזקאל מתקשר עם מה שראו עם ישראל כאשר הקב״ה ירד להר סיני עם המלאכים ׳והמרכבה׳. 
 
שם הם ראו רק את ׳רגל השור׳ וזה מה שהביא אותם לעשות דווקא עגל- הדומה לשור(בנוסף לטס ׳עלי שור׳ שזרק מיכה לבפנים). 
 
מרכבה – שורש ר.כ.ב = 222
על מרכבתו  של הקב״ה נאמר:
״ רכב אלקים ריבותיים אלפי שנאן״
רכב – 222
ריבותיים- 20,000 (מיעוט רבים 2  כדרישת חז״ל)
אלפי- 2,000 (מיעוט רבים 2). 
סה״כ – 22,000
מניין שבט לוי שהוא הפמלייה של הקב״ה בעולם- 22,300. 
 
״ובנוחה יאמר שובה ה׳ ריבבות אלפי ישראל״
השכינה שורה במלוא תפארתה מ-22,000 איש מישראל. 
אחזור בעז״ה בהמשך לנבואת יחזקאל…
 
חג השבועות קשור לספרה 2:
 
2 לוחות…2 הלחם…
מעמד הר סיני-חתן וכלה-זוג.. הקב״ה וכנסת ישראל-2 
 
בהקשר של המרכבה- אין דורשים במעשה מרכבה ביחיד- משמע שלכל הפחות ב-2. 
 
באופן מדהים…
 
שמתי לב למספר המסתתר בקץ המובא בדניאל :
1335-המסתתר..22
1-3=2
3-3=0
5-3=2
22
כ״ב אותיות התורה שניתנה בשבועות. 
 
בהמשך הנבואה…
פסוק יא׳- לאיש שתים(2) …חוברות איש.. ושתים(2) מכסות״- 2..2..
פסוק כג׳- לאיש שתים (2) ולאיש שתים (2)..- 2…2…
 
נעשה גימטריה של כל ה׳אנשים׳ ללא האות ו המשמשת לחיבור…
לאיש..איש..לאיש..לאיש..=1335 (עם הכולל). 
 
לפני כן…
פסוק י׳- מתוארות החיות שבמרכבה..
אדם=45
אריה= 216
שור= 506
נשר= 550
סה״כ- 1335 (אותיות+מילים+ כולל) 
 
ר״ת של החיות…
 
אאש״נ= 357( אותיות וכולל) טחד פחות מ358- משיח. 
 
 
ניקח את המילה ׳שבעות׳ כפי שכתובה באחת ההטיות שלה. 
 כפי שהרב הזכיר בעבר…
׳שבעות׳ =778= תשע״ח
 
נכתוב אותה במילוי…
ש- ין=360
ב-ית= 412
ע-ין= 130
ו-ו=12
ת-יו=416
סה״כ= 1335( כולל המספרים)
 
המלאך אומר לדניאל:״ ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין״ 
לגורלך=776(76= בן דויד). 
 

(נבואת בלק על אחרית הימים גם היא קשורה ב׳2׳- במדבר כב= 22. )

בדקתי את השנה שלנו במילוי 
 
ת-יו= 416
ש-ין=360
ע-ין=130
ח-ית=418
 
סה״כ= 1,324
 
זה הכי קרוב ל1,335 ללא הוספות. 
 
ההוספה שהכי קרובה יצאה לי 1,336
( 12 אותיות המילוי ) 
ואז אם עושים את הכולל של המס׳ 1,335 בפני עצמו זה משתווה ל1,336. 
( משום מה זה מרגיש לי לא הכי במקום. 
אם הרב יצליח להשוות ל1,335 זה יהיה מדהים. 
נקבל את הקץ בדניאל בשבועות תשע״ח)
 
ממשיך…
 
קריאת התורה היו״ט׳ שני של שבועות היא ׳כל הבכור׳.  שוב שורש ב.כ.ר 222
 
עניין אותי האם ישנה השתלשלות הקורה למס׳ 222 בתיקון קוראים בו אנו משתמשים להכנת הקריאה בתורה.
(אשתדל לצרף תמונה) 
פלא פלאים!!!
פתחתי תיקון קוראים ׳איש מצליח׳
עמוד 222 …
יצאה הקריאה ׳׳כל הבכור׳ …ב.כ.ר 222
אני מנסה לעכל את הדבר הזה ואני שם לב 
שיש הערה בפסוק י׳ ( ״כאשר יברכך ה אלוקיך״)
ההערה מפנה לתחתית העמוד אבל נמצאת בצמוד למילה יברכך…(שורש ב.כ.ר 222
 
מס׳ ההערה … 22
פשוט לא יאומן!!!
בדקתי בהוצאה מוקדמת יותר של התיקון הזה …
העמוד יצא זהה אבל אין הערה 22 במחלה הנ״ל. 
ז״א שיש כאן כוונה מלמעלה שאפתח דווקא את ההוצאה הזו ( נדמה לי הוצאת תש״ע)
 
חיפשתי את הדף ה222 מתחילת התלמוד הבבלי..
ברכות- 64
שבת- 157
סה״כ- 221
דף 222 לכאורה לא קיים כי המסכת הבאה ׳עירובין׳ מתחילה בדף ב ואס קיבלנו 223. 
לענ״ד יש כאן עניין של להסתיר את הנה שלנו ובאמת תחילת מסכת עירובין היא 222 היא התפר שבין 222 ל 223 
נוסיף לרשימה גם את הדף עצמו ב (2)   
ההמשך מדהים ביותר..
 המסכת פותחת במילה ׳מבוי׳
המסכת השלישית-3
מבוי = 58
נצרף יחד ונקבל 358 = משיח. 
אולי רמז לכך שמשיח מגיע כאשר העולם מגיע למבוי סתום. 
 
 
המשנה פותחת במילים: ׳מבוי שהוא גבוה 20 אמה׳ 
בהמשך העמוד.. ׳ פיתחו של היכל גבוה מ 20 אמה׳
עוד מוזכרים … משכן… מקדש…
״ ונתתי את משכני בתוככם״ 
בעמוד ב.. 
״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ 
 
 
עוד רמז..
הדף היומי ביום ראשון הקרוב- חג השבועות…
זבחים לז
שם מוזכרים… בכור… שורש ב.כ.ר 222
וכן טוטפות (שתים ושתים כמה פעמים)
 
 
גם המילה ׳חמישה׳- המשיח…
 
 
רמז נוסף…
להבדיל מהנכתב עד עתה..
 
כביש מס׳ 2 – ״כביש החוף׳=424 (משיח בן דוד)
כביש מס׳ 22 – עוקף קריות- 
׳נתיבי המפרץ׳= 887 (ספרות של 778). 
 
כביש 222 – עדין לא עמדתי על ׳טיבו׳. 
 
גימטריות של 1,335
 
משיח בר יוסף
משיח בר דוד
בלבי צפנתי אמרתך
המלכת המשיח בעתה
יום גאולתינו התשע״ח 
 
(לא בדקתי מה הפסוק ה222 מתחילת התורה…) 
אולי כדאי לבדוק מה המילוי של ׳ מאתים עשרים ושתים׳ 
(קוצר הזמן לא מאפשר כרגע)
 
יש אפשרות לחבר את דפי מסכתות ברכות ושבת. 
הדף ה 222 הוא למעשה 221 עם הכולל הדף האחרון של מסכת שבת ( בבחינת יום השביעי והאלף השביעי). 
במשנה שם מוזכרת ׳גיגית׳ …
מזכיר את כפיית ההר כגיגית במתן תורה המתקרב…
גיגית= 427 (כולל)
משיח בן דוד= 427 (מילים וכולל)

 

רמזים חזקים מהעברת השגרירות לירושלים לאחר 70 שנה בדיוק מהכרזת העצמאות | רמזי תחרות הארווזיון

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, סרט, רמזים חזקים, תיעוד אירועים

נוסף סרטון – תודה לאסתר על העריכה המדהימה

להורדת הסרטון למחשב לינק כשר, לחץ כאן

העברת השגרירות

הרמזים מאת: קרניאל, יוסי, ליאור,

הכרזת המדינה על ידי דוד בן גוריון התרחשה ביום 14/5 בשעה 16:00.

העברת השגרירות האמריקאית לירושלים התרחשה ע”י דיוויד ביום 14/5 בשעה 16:00.

בדיוק לאחר 70 שנה באותה שעה – סגירת מעגל.

14 = דוד

5 (חמישה) = המשיח

וכן השגרירות נמצאת ברחוב דוד פלוסר 14

 הטקס הונחה ע”י “דיוויד פרידמן”

שוב דוד ו 14

בזמן הפתיחה הפגינו והתפרעו בכניסה לשגרירות – ונעצרו ע”י המשטרה בדיוק 14 איש !!!

70 = גוג ומגוג 14 = דוד

דוד מלך ישראל, חי וקיים

ביום חנוכת השגרירות ספרנו 45 יום לעומר

הנשיא טראמפ הוא הנשיא מספר 45

 45 = גאולה

(דיוויד פרידמן = 424 כמניין: משיח בן דוד = 424 שזה מניין של: דונלד טראמפ = 424)

אנו בעיצומה של  מלחמת גוג ומגוג, המלחמה על האמונה והידיעה המוחלטת שהקב”ה הוא השליט הבלעדי על כל פרט ולו הקטן ביותר במציאות שלך, כמה שתחייה לפי זה, כך תהיה בשמחה, וכך תהיה מוכן לעולמו של משיח… כי בשמחה תצאו !

מתוך הכתבה על העברת השגרירות: שוב מספרי “הגאולה =50” / שער החמישים ו “גאולה = 45” ציטוט: הפקיד הבכיר אמר: “לא רק שהיה לנו החזון והאומץ להכיר בירושלים כבירת ישראל, היה לנו גם האומץ לפתוח את השגרירות בתוך 4.5 או 5 חודשים מרגע הצהרת הנשיא על העברת השגרירות לירושלים”. הוא אמר ששגריר ארה”ב בישראל דייוויד פרידמן יחלק את זמנו בין ירושלים לתל-אביב, וכי העברת מחלקות השגרירות לירושלים תיעשה מהר ככל האפשר. ביום עבודתה הראשון של השגרירות בירושלים יעבדו בה 50 איש ויעניקו שירותים קונסולריים

וכן ידוע שיש לירושלים 70 שמות, ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל לאחר 70 שנים מיום הקמתה מראה שנגמרו כל הבירורים הנדרשים דבר התואם לכל המתרחש בעולם . עכשיו נשאר רק שיהיה לירושלים שם חדש כפי שכתוב “וקורא לך שם חדש שפי ה’ יקבנו”

הזכיה באירווזיון

מאת: ד’ ארזי

תודה לקדוש ברוך הוא שמדבר אתנו כל הזמן ומעניק לנו המון מתנות

בורא עולם מדבר אתנו דרך אירועים, מילים של שירים ועוד.

אתמול כשעה לפני הזכייה של נטע, כתבתי שברור שהיא תזכה כי יש בשיר מסר.

ישראל כבר לא הצעצוע של העולם. אנחנו הרמנו בחודשים האחרונים את הראש וחזר לנו הבטחון העצמי.

אני לא יודעת אם שמתם לב. הקדוש ברוך הוא בלבל את כל ההצבעה ויצר פער בין הניקוד של קפריסין ושל ישראל. 
ואז בהצבעה האחרונה, כבדרך נס, ישראל קבלה את הניקוד הגבוה ביותר.
זו דרכו של בורא עולם. להביא את הדברים עד הקצה ואז להפתיע בבת אחת. כי אחרת לא נבין שזה נס.

ממש לא במקרה זכינו באירוויזיון במקום הראשון ביום ירושלים.

בורא עולם הגיב לאירופה שהתנגדה להזכרת המילה ״ירושלים״, דרך הזכייה במקום הראשון. לא רציתם להזכיר את ירושלים? אז הנה – יזכירו אותה מליוני פעמים בשנה הקרובה וגם יחגגו בה את האירוויזיון הבא.

שום דבר לא במקרה והכל מנוהל מלמעלה. עלינו להיות טובים, מאוחדים, מאמינים ומלאי הודיה לקדוש ברוך הוא.

לגבי ההצלחה הגדולה של ראש הממשלה הנפלא שלנו. 
בורא עולם רואה לתוך הנשמה. 
ראש הממשלה נלחם שנים ובשקט ובורא עולם בחר בו. 
הכל ממנו.

אנשים יכולים לצאת לאלף הפגנות, יכולים להמציא מיליון תיקים. בסופו של דבר רק בורא עולם קובע.

לגבי תמר זנברג שבחרה לא להגיע מחר לטקס בירושלים. אין זו הבחירה שלה. 
היא רק חושבת ככה
זו הבחירה של הקדוש ברוך הוא.

רוב האנשים עדיין לא הגיעו לרמה הרוחנית הגבוהה הזו. קורים לנו יום יום ניסים על גבי ניסים ועדיין לא קולטים עד הסוף.

בקרוב כולם יבינו. 
וגם את הזמן הזה בורא עולם יקבע.
כאשר כולם יבינו – זו בעצם הגאולה

שבוע טוב ומבורך
ומזל טוב וחג שמח
יום ירושלים, העברת שגרירויות ארה״ב לירושלים, זכיה במקום הראשון בתחרות הארוויזיון, ביטול הסכם הגרעין, ניסים גדולים לצה״ל ועוד המון דברים שאנחנו חייבים כבר להתחיל לשים לב ולהודות לבורא עולם.

בטקס היו 26 מדינות

השיר שזכה “אני לא צעצוע”

השיר בוצע ע”י “נטע ברזילי”

בסיום הטקס אמרה “לשנה הבאה בירושלים” על אפם וחמתם של האנטישמים

מאת: איציק (צא”ט)

נטע ברזילי…השם מסתיים באות ע…והמשפחה מתחיל באות ב. ע”ב זה שם הרחמים.”הנה אנכי רוכב על עב קל” פסוק המבשר את הגאולה. עכשיו תחשבו רגע…..26 מדינות כמניין הו-יה משתתפות באירווזיון. לב ליבו של שם הרחמים [הו-יה ] הוא ע”ב . והפסוק הנ”ל מצטרף לרמז של ביאת המשיח ממש בקרוב.

מאת: ברסלבר ויניב (צא”ט)

התרנגול מסמל את עלות השחר שכן הוא מודיע שהגיע הבוקר והיא השמיעה קול תרנגול יהי רצון שזהו סוף החושך ותחילת האור 
ברוך הנותן לשכוי (סוג תרנגול) בינה להבחין בין יום ובין לילה (בין גאולה לגלות) נטע ברזילי – וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. (עמו’ ט טו) מלבים: “ונטעתים על אדמתם”, מאז יהיו כעץ הנטוע במקומו שא”א לעקרו מאדמתו כן לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם. מצודת דוד: “ולא ינתשו” – ולא יהיו נעקרים עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם מאז ר”ל לא יגלו עוד ממנה כי שמה ישבו עד עולם.

ראו הרמזים וגימטריות 4 תמונות

ד”ר גיא בכור: הלם, בלבול, ועולם שהשתנה ברגע היציאה מעסקת הגרעין, הרקע, מי מפסיד

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, תיעוד אירועים

הלם, בלבול, ועולם שהשתנה ברגע: היציאה מעיסקת הגרעין, הרקע, מי מפסיד, והאם איראן תגיב צבאית? מאת ד”ר גיא בכור

1

העולם כולו השתנה בבת אחת, לאחר הנאום חמור הסבר והאמיץ של 12 וחצי דקות, ולא רק המזרח התיכון: הכל מעכשיו ייראה אחרת, והרבה יותר טוב מבחינתנו. הנשיא הדגול דונלד טראמפ ייבש בבת אחת את ביצת המשאבים הכספיים האדירים, שהעמיד הנשיא האמריקני הקודם עבור ציר הרשע השיעי-רוסי. אובמה הפשיר להם 150 מליארד דולר, ובכספים העצומים האלה הם הבעירו את המזרח התיכון כולו, בתימן, בסעודיה, בסוריה, בעיראק, בלבנון בעזה, ועוד. תוך כמה חודשים הכספים יתחילו להיגמר, והיכולת השיעית הצבאית צפויה לרדת. זהו צעד גאוני, אמיץ ומחוכם. טראמפ אוהב לתת לכסף לעבוד בשבילו, כמו המלכה אליזבת הראשונה. זוהי מלחמה לא רק כנגד איראן, אלא כנגד הסדר העולמי כולו. ההשפעות יהיו ניכרות בצפון קוריאה, בהסכמי הסחר, עם סין, עם רוסיה, סוריה, ובמה לא. העולם כולו רואה מנהיג נחרץ ונוקשה, שאינו מוותר. והרי טראמפ כבר קבע לפני עשרות שנים בספרו איך להצליח בחיים – “מי מנצח? זה שאינו מוותר“. הנשיא טראמפ לא רק שיצא מעסקת הגרעין, אלא החזיר את כל הסנקציות האמריקניות הראשוניות והמשניות על איראן, כולל חנק פיננסי, מסחר בינלאומי, מניעת חומרי גלם, כניסת אזרחים לארה”ב, ביטול כרטיסי האשראי האמריקניים, הקפאת תעשיות הרכב, ביטול עסקאות קיימות, רכישת דולרים ועוד. וכן סנקציות משניות, בהודעה שכבר יצאה לכל החברות האירופיות, ובמיוחד הגרמניות, לסיים את כל העסקים שלהן, בין אם חתמו כבר או יחתמו, עם איראן, וזאת תוך שלושה עד ששה חודשים, על פי קריטריונים שכבר נקבעו. מי שיישאר ביחסים כלכליים עם איראן לאחר מכן – יהיה אסור כניסה לארצות הברית, ויוחרם כלכלית. המשמעות היא שכבר היום כל העסקות הבינלאומיות עם איראן צפויות לקרוס, עם אובדן עצום לכלכלה האיראנית, הרי אף חברה לא תעדיף את איראן, שכלכלתה כחמישה אחוזים מכלכלת ארצות הברית, ותפסיד את אמריקה. גם חברות אמריקניות יפסידו, למשל עסקת הענק של בואינג למכור לאיראן 80 מטוסי נוסעים תמורת 8 מליארד דולר – העיסקה הזו היא כבר היסטוריה מהיום. יהיו לזה השלכות דרמטיות על העוצמה הצבאית האיראנית במזרח התיכון. היא נלחמת דרך מיליציות שיעיות, להן היא משלמת, והכסף ייגמר מהר מאוד. מרחב השיקולים האיראני יעבור עכשיו טלטלה.

2

האירופים בהלם – אפילו בחלומות הגרועים ביותר מדינות מערב אירופה לא האמינו שהנשיא טראמפ יפרוש, וגם יחזיר את כל הסנקציות, כולל על חברות אירופיות ועולמיות. הוא הרי בחר באפשרות הנוקשה ביותר. הם ידעו שזו אפשרות, אך הן לא הביאו אותה לתחום המודעות. את כל הכלכלה שלהן הציבו איטליה, צרפת, בריטניה וגרמניה על עסקות עשרות מליארדי דולרים על הנפט והגז האיראניים. הנשיא מקרון הכניס את העסקות האלה לתקציב המקרטע של ארצו, ועכשיו הכל קורס. ההשפעה צפויה להיות כל כך דרמטית מבחינתן, עד שהן בהלם ובאלם. היחידה שהופיעה מיד היא האיטלקייה הטיפשה פדריקה מוגריני, שרת החוץ של “האיחוד האירופי”, שהיא בעצמה שפוטה של האיראנים לכל דבר. היא מיהרה להכריז שאירופה תמשיך עם עסקת הגרעין, מה שמראה שהיא אפילו אינה מבינה את מידת האיום על החברות האירופיות. הגברת הזאת מנותקת לגמרי מן המציאות. למשל, חברת האנרגיה הצרפתית “טוטאל” חתמה עם איראן על חוזה בסך 4.8 מיליארד דולר לפיתוח שדה הגז “דרום פארס” במפרץ הפרסי, שעתודותיו מוערכות בכ- 50 טריליון מ”ק. טוטאל יכולה עכשיו להגיד שלום לעיסקה, ולגז. כך גם חברת פז’ו הצרפתית, בעיסקה של 400 מליון אירו, לייצור מכוניות באיראן, או עסקאות של חברות גרמניות (סחר שנתי הדדי של שלושה מליארד אירו) כמו מפעל לבניית משאיות של חברת פולקסווגן, חברות גרמניות בתחום הבריאות שמספקות מוצרים רפואיים לאיראן ואף נושאות ונותנות על הקמת בתי חולים במדינה; אספקת מכונות ותחנות חשמל על ידי חברת סימנס; אספקת מכונות וחלקי חילוף ועוד. כל זה יקרוס מיידית, משום שהוא תלוי בבנקים אירופיים לסחר חוץ (למינוף ולאשראים דוקומנטריים), ואף בנק לא יסתכן בסילוק הסניפים שלו מארצות הברית. גם חברות ביטוח לא יבטחו עוד עסקים עם איראן, והאירופים בהלם. הם מפחדים מן הסנקציות של טראמפ לא פחות מהאיראנים. אירופה מבינה היום שמה שהיה לא יהיה עוד.

3

ההנהגה הרוסית רותחת מזעם ומדאגה – רוסיה בנתה את האסטרטגיה “הסורית” שלה כולה על איראן, כמממנת. במאמרים קודמים ראינו שהגז הסורי נשלל מהרוסים בידי הנשיא טראמפ, מה שהשאיר להם רק את איראן כמקור למימון ההפסדים העצומים ב”סוריה”. ההנחה היתה שאיראן תכרות עסקות ענק עם האירופים, אלה יעבירו סכומים גדולים לאיראן תמורת זיכיונות נפט וגז, ואת הכסף הזה תשלם איראן לרוסיה, בקניית נשק. אבל עכשיו הכסף הזה יימוג, וכך גם האסטרטגיה של הרוסים האומללים. טראמפ ייבש אותם, והם נשארו באוויר. ולמה שטראמפ יישאר בהסכם הגרעין? היחידות שנהנות ממנו הן איראן, רוסיה והאירופאיות. וממילא כלכלת ארה”ב אינה מקבלת ממנו כמעט דבר. אז למה שיישאר בעיסקה שאינה מועילה לו? רק טיפש יסכים להסכם שבו הוא אינו מקבל דבר, ואויביו מתעשרים. רוסיה ניסתה לאיים ביומיים האחרונים על טראמפ, וכנראה שפוטין חושב שעדיין אובמה ניצב מולו. איומים רק מקשיחים את הנשיא טראמפ, ורוסיה השיגה לכן את ההיפך. זהו איתות ברור של ארצות הברית, שחופש הפעולה הרוסי במזרח התיכון – נגמר.

4

המלכוד האיראני – איראן תקועה במלכוד משתק: אם תחזור להעשיר אורניום, תפסיד מיד את מדינות אירופה, שהיא מקווה עכשיו להציב יחד איתה. ואם לא תעשיר אורניום – היא תאבד את כלי הלחץ היחיד שלה על ארצות הברית. האם איראן תגיב צבאית, נגד מטרות אמריקניות או ישראליות? היא יכולה, אך זו תהיה התאבדות כפולה. ראשית, היא תוכיח בכך את מה שטען טראמפ שהיא מדינת טרור מסוכנת, ושנית, היא חושפת את עצמה לתגובת מחץ משתקת של ארצות הברית, ואיראן אינה טיפשה לעשות זאת. האם איראן תגיב כנגד מטרות בישראל? היה חשש במערכת הביטחון שאיראן תורה למיליציות שיעיות בסוריה לתקוף יעדים בישראל, תוך שהיא מסתירה את חלקה. ישראל הפכה את הכוונות האלה לפומביות, וקשרה בכך בין עסקת הגרעין לבין “סוריה”. כלומר אם איראן תורה על תקיפה מסוריה, זה ייראה כחלק מתגובתה על עסקת הגרעין, מה שיעמיד אותה מול זעם ארה”ב. ולכן גם כאן, איראן ממולכדת. היא מבינה שטראמפ רציני, והוא עלול להיות מסוכן מאוד מבחינתה. גם חיזבאללה מבין את זה. “חגיגותיו” המבויימות הפכו לדיכאון. בתוך רגע עבר המשטר באיראן מגן עדן אובמי, לגהינום טראמפי. מרחב התמרון שלו הוגבל מאוד, והבלופים שלו נחשפו. במשך שנים איים על העולם, ועכשיו מתברר שהאיומים שלו היו ריקים מתוכן. מעניינות התגובות באיראן: דווקא הכוחות “המתונים” לכאורה, כמו הנשיא רוחאני ושר החוץ הדוחה זריף, הפיצו איומים על העשרה מיידית של אורניום, בעוד המנהיג הרוחני ח’מנאי קבע שאיראן תשמור על הפרמטרים של הסכם הגרעין, והוא הקובע. אז למה הציר המתון עצבני? כי הוא מבין שזה סוף הדרך שלו. הוא הבטיח פירות מדיניים וכלכליים, וקטף לבסוף חורבן. וכך, בירייה אחת פגע טראמפ בשלוש ציפורים במכה אחת: באיראן, רוסיה והאירופים, שלושתם שנואים עליו. גאוני.

כמה תאריכים נכנסים עכשיו להיסטוריה שלנו: 6 בדצמבר 2017, יום ההכרה האמריקנית בירושלים בירת ישראל; 8 במאי 2018, יום יציאת ארצות הברית מעיסקת הגרעין, ו- 14 במאי 2018, יום חנוכת השגרירות האמריקנית החדשה בבירתנו. אלה ימים היסטוריים, כמוהם לא זכורים לנו מאז קום המדינה. כמו עם ירושלים, שוב הוכח שהפחדות “התקשורת” וכת ה– PC על מלחמה איומה ונוראה – הפחדות אלה הזויות.

5

המסר של הנשיא טראמפ היה גם לעם האיראני, על העדות והדתות שלו, למרוד במשטר. הוא לא יהיה אובמה, ששתק במרידה הגדולה בשנת 2009, כאשר מיליון יצאו לרחובות טהראן נגד המשטר השנוא. ההיפך, הוא יתמוך במורדים נגד המשטר. המסר הזה יחלחל מהר מאוד לציבורים רבים באיראן, שיבינו שיש מי שעומד מאחוריהם, אפילו עד למיגור המשטר. גם שר החוץ האמריקני החדש, מייק פומפאו, חזר על המסר ובייתר שאת: אנחנו יוצאים לעימות עם משטר הרשע, ובכל החזיתות, גם הגרעינית, גם הטילים, גם זכויות האדם, ונעמוד ביחד עם בעלי הברית שלנו. אלה רגעים קשים למשטר, שנכנס גם לדילמה פנימית: אם ימגר בכוח את המהומות שיכולות לפרוץ, יפסיד את האירופים. ואם יניח להן להתפתח – הוא עלול להיעלם. מאפס דילמות, לים של דילמות, והכל בזכות היציאה האמריקנית המדהימה. באיראן ההפגנות לא נעלמו, הן מתקיימות, אך בלי עניין של התקשורת העולמית. האם האזרחים יחטפו את ההזדמנות שבפניהם? את זה נראה בשבועות ובחודשים הבאים. איראן, בכל מקרה, נכנסה למטחנה כלכלית, וכל אזרחי איראני ירגיש את זה. מסכנים אזרחי איראן, שהם קורבן של העולב האסלאמי הזה.

6

הציר החדש, שסברנו שיקרום עור וגידים, כלומר היועץ לביטחון לאומי החדש, ג’ון בולטון, ושר החוץ החדש מייק פומפאו – ניצח. שר החוץ הקודם טילסון הועף, ושר ההגנה ג’יימס מטיס מוזער, וסביר להניח שבקרוב יראו לו את הדרך החוצה. בולטון הוביל את הקו העוין ביותר כנגד איראן, וגם פומפאו הצטרף אליו בגישה הנוקשה ביותר. גישת השניים חריפה כלפי איראן אף יותר מזו של נתניהו, ומבית לבן שיעי בתקופת הנשיא הקודם, לבית לבן עם גישה ישראלית מובהקת כיום. קשה לומר שהוא עם הסונים, כי לצוות ביקורת קשה גם על סעודיה, וקשריה לטרור הסוני בעולם. זהו תיקון טעות ההפצצה הרופסת האחרונה על משטר בשאר, כפי שאותו מאטיס היתווה. היה זה במחצית חודש אפריל, בולטון נכנס אז רק לתפקיד, ופומפאו היה עדיין בחוץ. עכשיו, המאזנים השתנו, וכבר רואים את זה. אין להתייחס להדלפות מהפנטגון על האיום על ישראל, אלה הדלפות של כת ה– PC, המבקשות להראות שביטול העיסקה מאיים על ישראל. צריך להבין שגם האליטה הביטחונית בארץ תומכת בהסכם הגרעין, ויש לה עניין להראות שאנחנו מאויימים עכשיו יותר. עם הציר החדש הזה, נוכל להשיג הרבה מאוד גם בתחומים האחרים הלוחצים עלינו: בולטון אינו מוכן לשום מדינה פלשתינאית, והוא מדבר על האופציה הירדנית, ואת פומפאו ניתן לשכנע להכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן, כתגובת נגד לעויינות הרוסית-שיעית. הכרה אמריקנית בסיפוח הגולן היא הערובה הטובה ביותר ליציבות באיזור המוכה הזה של העולם. לא ברור, לפי שעה, מה עמדת הציר בולטון-פומפאו כלפי השולטן ארדואן. מצד אחד הם בוחנים אמברגו נשק שיוטל עליו, בשל ההתפרעות הבלתי נגמרת, אך מן הצד השני הם זקוקים לו, להדק את החרם על איראן. השבועות הקרובים יעידו, ויש פה עדיין התלבטות אמריקנית. היציאה עליה החליט הנשיא טראמפ היא מכה למימסד הביטחוני גם בארצות הברית וגם בישראל. המסר כלפי שניהם הוא, שיש בעל בית חדש לעולם, עם סדר יום אחר לגמרי.

7

האם ארצות הברית תצא מסוריה? כבר ראינו במאמרים קודמים שבפועל ארצות הברית עשתה את ההיפך, בבנייה ובהשקעה של כעשרים בסיסים בצפון ומזרח סוריה. מי שמקים תשתיות כאלה לא מתכוון לצאת. עכשיו, עם הנטישה של העיסקה, והעימות הכולל נגד איראן, בוודאי שלא נראה יציאה כזו, מה גם שמאטיס נדחק עכשיו החוצה. הנשיא טראמפ לא אוהב להקריב את החיילים שלו למען אחרים, ויתכן שהוא יכפה על מדינות ערביות או אירופיות להיכנס לשטח, תוך עליונות אווירית אמריקנית משתקת. את זה עוד נראה. בכל מקרה, כבר בקרוב אנו צפויים לראות פחות נשק רוסי לבשאר ולמקורביו, כי לא יהיה מי שישלם על כך. בשאר צריך להיות מודאג, ויש כאן חיים חדשים למורדים הסונים, אם יידעו לפעול נכון.

במקביל להחלטת הנשיא, הקונגרס מאשר את החלטת הפנטגון לממן ולאמן “קבוצות בסוריה” עד לסוף 2019. הכוונה למיליציה הכורדית של “סוריה הדמוקרטית”; למורדים סונים הנתמכים בידי ארה”ב לשליטה במעבר הגבול טאנף; וגם במורדים סונים בדרום סוריה, על גבולנו. אלה חדשות מעניינות וחשובות.

8

ההשפעה של הצעד הדרמטי על הפלשתינאים היא מהממת. עכשיו הם מבינים שמדובר באופי אחר לחלוטין משל אובמה, וטראמפ מסוגל לחסל אותם כמנהיגות. כבר עתה המימון האמריקני לרשות הופסק בידי טראמפ והקונגרס (חוק “טיילור פורס”), והתקציב האמריקני לאונר”א כמעט חוסל. הנשיא העניק את ירושלים לישראל, העביר את השגרירות, וקבע שהסכסוך עם ישראל לא מפריע לשלום וליציבות במזרח התיכון. בקרוב אנו עשויים לראות את וושינגטון מסלקת את המחבל הפלשתינאי, המופיע שם כשגריר הרשות, ועוד צעדים משתקים. גם בנאום ההסתלקות מהגרעין כרך הנשיא טראמפ את חיזבאללה יחד עם חמאס והטליבן, כגרורות איראניות, ואיראן נדרשת להפסיק לתמוך בחיזבאללה ובחמאס. הפלשתינאים חזרו בזה עשרות שנים אחורה, לכנופיות של טרור. היום הבין עבאס שהוא בבעיה קשה, ובטיפשותו הוא מבין את זה בביקור מתריס דווקא אצל שנואי נפשו של טראמפ, וונצואלה. במו ידיו כרך עבאס את עצמו בברית של מצורעות, והיכולת שלו להגיע לאיזשהי הסכמה עם ישראל נראית דמיונית.

אלה המיליציות השיעיות מעיראק ומלבנון, שמשתלטות עכשיו על דמשק, וגם בשאר לא אוהב את זה, בוודאי לא הרוסים. זה אספסוף שאיראן מממנת, והוא מבטיח “לכרות את ראשי הסונים ולגרשם”, ומי שיתנגד – הם ישרפו את דמשק כולה. הם כבר תלו כרזות שיעיות על המסגד הסוני האומיי הגדול של דמשק, והם מעוררים זעם עצום אצל הסונים. לא צריך להתערב, הם כבר יעשו את העבודה עבורנו, בין הסונים לשיעים, רק תנו להם קצת זמן.

9

בנאום ובכלל העניק הנשיא טראמפ קרדיט עצום לישראל ולמודיעין הישראלי. אותו ארכיון שישראל העלימה מן האיראנים זכה כאן לנחירות בוז של “התקשורת”, אך הוא הופיע בראשית נאומו של טראמפ, ונראה שהוא העניק לו יותר אמינות מאשר לדו”חות המודיעין שלו. קשה להאמין שהארכיון הזה היטה את הכף אצל טראמפ, משום שהוא כנראה תכנן לסגת מעסקת הגרעין מזמן, הרי זו היתה הבטחת בחירות מרכזית. אך הארכיון משמש לגיטימציה והוכחה, ולכן היה לו תפקיד היסטורי בהסתלקות האמריקנית מן ההסכם. טראמפ אימץ לחלוטין, ואף יותר מכך, את גישתו של ראש הממשלה נתניהו, להטיל “סנקציות משתקות” (זה המונח של נתניהו) על איראן. השפעתו של ראש הממשלה על הממשל הזה בארצות הברית היא מוחלטת. זוהי תמונת מראה למשטר הקודם בוושינגטון, שהתייחס אל ישראל ואל המודיעין שלה בזלזול מופגן. לאובמה ולקרי לא נותר אלא לקונן על עיסקת חייהם, שנרמסה וחוסלה היום. בכל נמחקה בכך כל מורשת אובמה, החל ממדיניות החוץ עם קובה, הפלשתינאים ואיראן, והמשך בנושאי הפנים, ובראשם ביטוח הבריאות. אובמה מופיע היום כאדם המיותר ביותר בעולם, ומורשתו נראית נלעגת ועלובה. סגרנו מעגל, והמאמר שלנו מ 2013 קבע שהאמת מנצחת תמיד. היא אכן ניצחה. ועוד בנוגע לישראל, שוב השדרנים נראו מוכים ונוגים על מסכי הטלוויזיה, בעקבות ביטול עסקת הגרעין. כמה מכות הם עוד יכולים לספוג מטראמפ, כל יום? עולם הפי סי הולך ומתמוטט, וכך זה היה צפוי שיקרה. אותם פרשנים ושדרנים הופכים לאנשים המבודדים והלא רלבנטיים בישראל, והם שייכים לעידן אחר ואפל. הציבור איבד בהם אמון, בהם ובפניקה שהם נוהגים לשדר.

10

מה עוד נבקש מהנשיא הנהדר טראמפ? הרי כתבנו על כך מאמר שלם, על חג ההודיה. זהו הנשיא הטוב ביותר לישראל אי פעם בתולדות ארצות הברית, ונקווה להשיג ממנו עוד פירות, שישמרו על ישראל בעשרות השנים הבאות, למשל, ברית הגנה צבאית. כיוון שהזדמנות כזו אולי לא תחזור עוד עשרת שנים, חובה לקבל הכרה אמריקנית בריבונות שלנו בגולן, אולי כאנטי תיזה לאיראנים המאיימים שם, ולמי שרוצה, גם הכרה בשטחי סי בריבונות ישראלית, ללא צורך בחילופי שטחים. בוודאי יש מקום למבצע כמוהו לא נראה מאז שנות השבעים ליישוב השטחים המזרחיים בירושלים, הרי בשבוע הבא תכיר ארה”ב רשמית וסופית בירושלים בירת ישראל. אז האם ישראל לא תוכל לבנות את בירתה? זו גם החובה לבנות ביו”ש בקצב מואץ, כדי להגיע למיליון תושבים מעבר לקו הירוק כבר בשנים הקרובות, והמספר אינו רחוק מכך ביו”ש ובמזרח ירושלים. מרחב ההזדמנויות שבפני ישראל הוא עצום, רק צריך להעז. בצעד ההסתלקות מעיסקת הגרעין התעלם טראמפ, כדרכו, מן האו”ם, ומזכ”ל האו”ם הפגוע מיהר לקרוא לאחרים להישאר בעסקה. זה מציב את המזכ”ל ההזוי ואת ארגונו המיותר במסלול התנגשות עם טראמפ. הנשיא האמריקני כבר קיצץ את התמיכה האמריקנית באו”ם, אך יש לקוות, גם דרך השגריר פרידמן, לשינוי גורף במוסד האו”ם, אולי סילוקו מארצות הברית. גם היום התבטאה השגרירה היילי שהיחס באו”ם כלפי ישראל הוא כאל ילד מוכה. אז הילד המוכה מבקש, מספיק. סלקו את המכים.

הנשיא האהוב הזה מספק לנו כמעט כל שבוע מתנות, ועוד מתנות. האם אחריו המצב ישתנה באופן קיצוני? קשה להאמין, משום שהאוונגליסטים ממשיכים לגדול ולהתרחב, והשליטה שלהם בממשל מתרחבת גם היא. איתם, כמאה מיליון בצפון אמריקה, אנחנו מסודרים לעוד שנים ארוכות, במיוחד שהנשיא טראמפ איפשר לכנסיות חופש דיבור ועיסוק גם בנושאים פוליטיים. הוא הרי חתם על צו נשיאותי, המבטל את “תיקון הנשיא לינדן ג’ונסון”, משנת 1964, המאיים על אנשי כנסייה בביטול הניכוי ממס לתרומות לכנסיותיהם, אם יתבטאו בענייני ציבור ופוליטיקה. הביטול הזה מעצים את היכולות של הכנסיות, ואנו מרוויחים מכך. לאוונגליסטים היתה השפעה ישירה גם על ביטול עסקת הגרעין. ימים היסטוריים מאחורינו עם טראמפ, ימים היסטוריים יש לנו איתו עכשיו, עם ההסתלקות מעסקת הגרעין, וימים היסטוריים צפויים כבר בשבוע הבא, עם הפתיחה של השגרירות האמריקנית החדשה בירושלים. איך זכינו לכך הטוב הזה, ואיך זה מגיע לנו

הרשם לרשימת התפוצה