הודעות שתייגו‘הר הבית’

רמזים חזקים על הכרזת טראמפ והכרה בירושלים כבירת ישראל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, רמזים חזקים, שבעים שנה, תיעוד אירועים

  • כמה מפליא שהכרזתו של דונלד טראמפ (= 424=משיח בן דוד) על ירושלים כבירת ישראל היא בשנת ה70 שנה למדינת ישראל וכזכור טראמפ נכנס לנשיאות בגיל 70 שנה 7 חודשים ו 7 ימים בשנת 777 ראה סרטון

  • 70 = גוג ומגוג – כפי שנאמר בספרים גוג ומגוג זו המלחמה הקשה ביותר וזה מלחמה על האמונה הקדושה, להאמין (ולהרגיש) שאין שום מציאות מלבד הקב”ה

<< נא לשתף את הפוסט לחברים – סרגל השיתוף בצד ימין – תודה <<

אוסף רמזים שהתקבלו ממקורות שונים

  • וכן ידוע שיש לירושלים 70 שמות, ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל לאחר 70 שנים מיום הקמתה מראה שנגמרו כל הבירורים הנדרשים דבר התואם לכל המתרחש בעולם . עכשיו נשאר רק שיהיה לירושלים שם חדש כפי שכתוב “וקורא לך שם חדש שפי ה’ יקבנו”

  • באנו חושך לגרש ! לאחר נאומו של טראמפ: מסגד אל אקצא כיבה את אורותיו (רוטר) כל כך סימבולי לקראת חג האור ואורו של משיח… שנזכה לראות בקרוב את המנורה מאירה בתפארתה!

 

שימו לב 2 רמזים בנושא ירח בשבוע של הכרזת טראמפ … ירח…לבנה… מלכות בית דוד שנמשלה לירח…  שימו לב למספרים בתמונה למעלה 358000 = משיח (פי אלף!!!! ) וכן יש 14 = דוד – וכן המספר 7 – בתמונה למטה 363 = המשיח – 76 = בן דויד –



רמז יפה שנשלח 193 מדינות באום ו192 בגימטריה “כי לה המלוכה” להמשך הפעילו את קובץ השמע


מאת סוד החשמל
  • בְּיוֹם י”ז בְּכִסְלֵיו תש”ח הָיְתָה הַחְלָטַת הָאוּ”ם שֶׁיְרוּשָׁלַיִם תִּשָּׁאֵר תַּחַת שְׁלִיטַת הָאוּ”ם. בְּעִקְבוֹת זֹאת פָּרְצָה מִלְחֶמֶת הַשִּׁחֲרוּר, וּבְדִיּוּק 70 שָׁנָה אַחֲרֵי אוֹתוֹ יוֹם מַמָּשׁ, בְּיוֹם י”ז בְּכִסְלֵיו תשע”ח, מַכְרִיז נְשִׂיא ארה”ב הַכְרָזָה הִסְטוֹרִית שֶׁיְרוּשָׁלַיִם הִיא בִּירַת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן בְּיוֹם י”ח בְּכִסְלֵיו תשמ”ח פָּרְצָה הָאִנְתִּיפַאדָה הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן בְּיוֹם י”ז בְּכִסְלֵיו תש”ב התקיפו היפנים את פרל הרבור ואמריקה נכנסה להלחם במלחמת העולם השנייה.

בְּיוֹם י”ז בְּכִסְלֵיו תש”ח הָיְתָה הַחְלָטַת הָאוּ”ם 181 עַל תָּכְנִית הַחֲלֻקָּה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּנְתִינַת מָקוֹם לִמְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּנוֹסָף הֵם הִכְרִיזוּ אָז שֶׁיְרוּשָׁלַיִם תִּשָּׁאֵר תַּחַת שְׁלִיטַת הָאוּ”ם. בְּעִקְבוֹת זֹאת פָּרְצָה מִלְחֶמֶת הַשִּׁחֲרוּר כַּמָּה יָמִים אַחֲרֵי זֶה. וְהִנֵּה בְּדִיּוּק 70 שָׁנָה אַחֲרֵי אוֹתוֹ יוֹם מַמָּשׁ בְּיוֹם י”ז בְּכִסְלֵיו תשע”ח, מַכְרִיז נְשִׂיא ארה”ב הַכְרָזָה הִסְטוֹרִית שֶׁיְרוּשָׁלַיִם הִיא בִּירַת יִשְׂרָאֵל וּמְתַכְנֵן לְהַעֲבִיר אֶת הַשַּׁגְרִירוּת הָאַמֶּרִיקָאִית לִירוּשָׁלַיִם, וְהָעֲרָבִים מִתְעוֹרְרִים לְמִלְחָמָה היל”ת. יַחַד עִם זֹאת מוֹדִיעִים הָאַמֶּרִיקָאִים לְאֶזְרָחֵי ארה”ב שֶׁיְרוּשָׁלַיִם נֶהֶפְכָה לְמָקוֹם מְסֻכָּן שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹת בּוֹ, וּמִזֶּה מִתְגַּלָּה כַּוָּנָתָם הָאֲמִתִּית שֶׁרוֹצִים בְּעַצְמָם לִשְׁלוֹט בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיָה לִפְנֵי 70 שָׁנָה שֶׁהָאוּ”ם שָׁלַט בִּירוּשָׁלַיִם. כָּל זֶה רֶמֶז בָּרוּר מִשָּׁמַיִם עַל הַשְׁלָמַת 70 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ וּמַלְכוּת הָעֵרֶב רַב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לקריאת עלון סוד החשמל המלא לחץ כאן 
  • “זכור ה’ לבני אדום.. את יום ירושלים” האומרים ערו ערו ” מרמז הדבר שכאשר אדום ארה”ב) יזכירו את ירושלים ערו ערו התעוררו ישראל לתשובה והתעוררו הגויים למלחמה על ירושלים . עוד אפשר לומר שאדום תיקנה במעשה הכרזה זאת את חטא העבר נקווה שהכל יתוקן במהרה בביאת גואלנו.

  • האם בעל הטורים רמז על כך שארה”ב תכיר בירושלים? מפתיע: בפרשת השבוע (וישב) משווה בעל הטורים את תמר, אשת יהודה, לירושלים עיר הקודש. כדרכו, משווה בעל הטורים מילים וביטויים המופיעים בלשון זהה בתנ”ך, ובאופן זה מפרש את הנאמר. על תמר נאמר “ויחשבה לזונה” (בראשית לח, טו), ועל ירושלים נאמר “איכה היתה לזונה” (ישעיה א, כא) מפרש בעל הטורים: “כמו תמר. תחילתה בביזיון וסופה בכבוד – אף ירושלים סופה בכבוד, דכתיב: ‘ולכבוד אהיה בתוכה'”. מסיים בעל הטורים את פירושו, ומציין: “וזהו ‘זאת קמתך דמתה לתמר'”. כלומר, הפסוק המובא בשיר השירים משווה את ירושלים לתמר על שם הכבוד שנחלו תמר וירושלים לבסוף. מובן כי דברי הקב”ה ‘ולכבוד אהיה בתוכה’ מתייחסים לעולם המתוקן, כאשר תבוא הגאולה השלמה וכבוד ה’ ימלא את עיר הקודש. עם זאת, ניתן לראות בפירוש זה רמז קטן המקשר את דברי נשיא המעצמה הגדולה בעולם, שהכירה סוף סוף בזכותו של העם היהודי על ירושלים.

  • מאת ע: “הכרזת ירושלים” ? כן, זו הכותרת הרשמית אתמול בערב בעיתונים ובאתרים החדשות.ומול זה – “הכרזת כורש” (פירוט בויקיפדיה)שימו לב ……………הכרזת כורש = 1158 רגיל הכרזת ירושלים = 1228 רגיל מה ההפרש ? 70 !!וגם הכרזת דונלד טראמפ = 700 מסתתר רגיל (בקיצור 70)

צפנים שמראים את הקשר בין חודש אב תשע”ז למה שקורה בהר הבית

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-בית המקדש השלישי, כללי, צפונות בתורה

צופן חידה על ה' באב תשעז צופן "חידה" שכותב משפט שלם ברצף, שכתוב כך: אמיץ לב שאי מילה צר ב-ה' אב תשעז כותב . לא הכל נכנס בתמונה מחמת ארכו של הצופן.

חידושים על הר הבית וממלכת ירדן והקשר לגאולה | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-בית המקדש השלישי, כללי, סוד החשמל, עלוני גאולה, צפונות בתורה

להורדת העלון בpdf לחץ כאן

בטבלה הבאה אנו רואים את המילים א”ל אקצ”ה ה”ר הבי”ת א”ב הכל בדילוג 77 שמרמז על חודש א”ב שנת תשע”ז והכל בתוך הפסוקים של אלופי עשו.

הר עשו המקראי נמצא בשטח של מדינת ירדן ששם האזור של ארץ אדום ומקומו של עשו היכן שהיה חי. יהי רצון שיקויים בקרוב הכתוב “וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה’ הַמְּלוּכָה”. היינו שהמושיעים יעלו בהר ציון שהוא הר הבית לשפוט את הר עשו שהיא ממלכת ירדן שהשתלטה עליו.

וְרוֹאִים בַּטַּבְלָה אֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּשְּׂאָה לְעֵשָׂו, שֶׁאוֹמְרִים בִּסְלִיחוֹת, כַּלֵּה שֵׂעִיר וְחוֹתְנוֹ וְיַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים. וְלֹא אָמַר כַּלֵּה עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁעִקַּר הַסַּכָּנָה הוּא הַחִבּוּר שֶׁל עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וְיֵשׁ לְכַלּוֹת אֶת הַחִבּוּר שֶׁלָּהֶם, בְּקִשְׁרֵי חִתּוּן, שֵׂעִיר וְחוֹתְנוֹ, וְאָז יַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים. וכן בשמת נקראת גם בשם מחלת שמראה קשר למקום המקדש שמשם באה מחילת עונות, וכן מחלת בגימטריא בעתה, לרמז שהיא קשורה לגאולה בעתה. וכן בשמת בגימטריא קו התאריך שמרמז על הקץ. והוסיף הרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א שבשמת בת ישמעאל ס”ת תת”ל מספר השנים שאחריהם נחרבו שני בתי מקדשות.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ב. שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ [ב”ר סז, ח] שֶׁהַסִּבָּה שֶׁעֵשָׂו הִתְחַתֵּן עִם בַּת יִשְׁמָעֵאל הָיְתָה בִּשְׁבִיל לַהֲרוֹג אֶת יַעֲקֹב, וְנָבִיא אֶת דִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: “וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו” וְנַעֲשָׂה לוֹ שׂוֹנֵא וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר, רַבָּנָן אָמְרִי אִם הוֹרְגוֹ אֲנִי יֵשׁ שֵׁם וָעֵבֶר יוֹשְׁבִין עָלַי בַּדִּין וְאוֹמְרִים לִי לָמָה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ, אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְחַתֵּן לְיִשְׁמָעֵאל וְהוּא בָּא וְעוֹרֵר עִמּוֹ עַל הַבְּכוֹרָה וְהוֹרְגוֹ, וַאֲנִי עוֹמֵד עָלָיו כְּגוֹאֵל הַדָּם וְהוֹרְגוֹ, וְיוֹרֵשׁ אֲנִי שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת.

ומלכות ירדן של ימינו שמקורבת גם לאדום וגם לישמעאל וכידוע שהמלכים שלה מתחנכים באנגליה וכו’, הם ההר עשו שמלביש על הר ציון, וכשמתעורר מה שמתעורר על הר הבית זה רמז ברור שהמושיעים כבר פועלים בהר ציון.

עבדללה מלך ירדן הראשון ניהל שיחות שלום עם ישראל ובגלל זה הוא נרצח בדיוק לפני 66 שנים בכניסה למסגד אל אקצה על ידי מתנקש מוסלמי ששמו מוסטאפה עשו. כביכול הר עשו רמז לו שאסור לו להתקרב מידי ליהודים בגלל שהר עשו רצה לשלוט עוד בהר ציון. וכעת באותם תאריכים הכל מתנפץ.

רצח עבדללה היה ט”ז תמוז תשי”א [20 ביולי 1951] וכעת בכ’ תמוז תשע”ז [14 ביולי 2017] התחילו המהומות כשהתחילו שנת ה51 לכיבוש הר הבית. וכן עבדלל”ה נרמז באות שניה הפוכה בפסוק “וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל”.

שֵׁם הָעֲיָּרָה בָּהּ גָּר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ רַאדִין יֵּשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת יַרְדֵּן.

מוּבָא

בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (דברים ע’ רסד) יַרְדֵּן סוֹד יְסוֹד דְּנוּקְבָא וְכוּ’ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַנּוּקְבָא וְהַיַּרְדֵּן יְסוֹד. רוֹאִים שֶׁהַיַּרְדֵּן הוּא בְּחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, לָכֵן אֱלִישָׁע רִפֵּא אֶת הַצָּרַעַת בַּיַּרְדֵּן, וְלָכֵן הוּא אָמַר לוֹ לִטְבֹּל “שֶׁבַע פְּעָמִים”, כְּדֵי לְהִתְקַשֵּׁר עִם מִסְפָּר שֶׁבַע דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמַּשְׁפִּיעָה אֶת הַשֶּׁפַע לַיַּרְדֵּן הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (ב”ב עד:) יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְּיַיס וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְכִי וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לַיָּם הַגָּדוֹל, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר “יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ”. בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל צַדִּיק’, שֶׁהַלִּוְיָתָן הוּא פַּרְעֹה הַיְסוֹד דִּקְלִפָּה שֶׁמַּכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ לְגַן עֵדֶן לְצַד הַקְּדֻשָּׁה, וּמְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁפַע לְהַעֲבִיר לְכָל הַקְּלִפָּה. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַיַּרְדֵּן נִשְׁפָּךְ בְּסוֹפוֹ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל לִוְיָתָן, דִּלְאַחַר שֶׁהַקְּדֻשָּׁה לָקְחָה אֶת הַשֶּׁפַע מֵהַיְסוֹד וּמֵהַיַּרְדֵּן, הוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לְהַשְׁפִּיעַ גַּם לִיסוֹד הַקְּלִפָּה פִּיו שֶׁל לִוְיָתָן, דְּעִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפָּה הִיא בַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְהַיַּרְדֵּן הוּא הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן נִרְאֶה דִּיצִיאַת הַיַּרְדֵּן מִמְּעָרַת פַּמְּיַיס שֶׁהוּא מָקוֹם נִסְתָּר מְרַמֶּזֶת עַל הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרָא בֵּית הַסְּתָרִים (ע’ במהר”ל ח”א ב”ב עד). וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר כא, יח) שֶׁהַשְׁפָּעָה זוֹ שֶׁל הַיַּרְדֵּן לַלִּוְיָתָן נַעֲשֵׂית אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וְרוֹאִים קֶשֶׁר לַמִּסְפָּר שֵׁשׁ הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁלָּכֵן הַיַּרְדֵּן מְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְכִי לְרַמֵּז עַל הַיְרִידָה לִמְקוֹם הַקְּלִפָּה, שֶׁשָּׁם הַכֹּל מִסְתַּבֵּךְ. וְכֵן פַּמְיָס בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ, הַמְסַמֵּל אֶת נְקֻדַּת הַסּוֹף שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְחִבּוּרָהּ לַקְּלִפָּה. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁלָּכֵן מְקוֹר הַיַּרְדֵּן הָיָה בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דברים לג, כב) שֶׁהַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְּיַיס שֶׁבְּנַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן. דְּשֵׁבֶט דָּן מְסַמֵּל אֶת נְקֻדַּת סוֹף הַקְּדֻשָּׁה שֶׁשָּׁם מִתְחַבֶּרֶת הַקְּלִפָּה. וְכֵן יַרְדֵּן אוֹתִיּוֹת יָרַד דָּ”ן. וְלָכֵן הַיַּרְדֵּן עוֹבֵר בִּטְבֶרְיָא, שֶׁשָּׁם פֶּתַח הַגֵּהִנָּם, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (שבת לט.) שֶׁחֲמֵי טְבֶרְיָה עוֹבְרִים עַל פֶּתַח הַגֵּיהִנָּם, לְסַמֵּל שֶׁהוּא יוֹרֵד לַקְּלִפָּה לִמְקוֹם הַגֵּיהִנָּם.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (בכורות נה.) אָמַר רַב כַּהֲנָא זַכְרוּתֵיהּ דְיַרְדֵּנָא מִמְּעָרַת פַּמְּיַיס. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י זַכְרוּתֵיהּ דְיַרְדֵּנָא עִקָּרוֹ שֶׁל יַרְדֵּן. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַגְּמָרָא נָקְטָה לְשׁוֹן זַכְרוּתֵיהּ דְיַרְדֵּנָא, דְּכֵיוָן שֶׁהַיַּרְדֵּן הוּא יְסוֹד נוּקְבָא, וְהוּא יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְּיַיס, הֲרֵי שֶׁבִּמְעָרַת פַּמְּיַיס יֵשׁ בְּחִינַת יְסוֹד זָכָר שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לַיַּרְדֵּן. וְכֵן יַרְדֵּן בְּגִימַטְרִיָּא דַּם טוֹהַר שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.

מוּבָא

בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (עקב ע’ רמח) שֶׁכִּנֶּרֶת בְּגִימַטְרִיָּא תרע”א שֶׁזֶּה שֵׁם אֲדֹנָ”י בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת, דְּכִנֶּרֶת הִיא בִּבְחִינַת מַלְכוּת. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַיַּרְדֵּן עוֹבֵר בַּכִּנֶּרֶת לְסַמֵּל שֶׁהַיַּרְדֵּן הַמְסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא הוּא חֵלֶק מֵהַכִּנֶּרֶת הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן יַרְדֵּן בְּגִימַטְרִיָּא סַהַר שֶׁהוּא שֵׁם שֶׁל הַיָּרֵחַ הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל אַחֲרוֹן הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לַסְּפִירוֹת. וְכֵן יַרְדֵּן בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (בראשית מט, כ) “מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ”. וְכֵן מוּבָא בִּ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן סא) שֶׁיַּרְדֵּן בְּגִימַטְרִיָּא י’ פְּעָמִים שֵׁם הֲוָיָ”ה. דְּהַיַּרְדֵּן שַׁיָּךְ לְמִדַּת הַמַּלְכוּת הָעֲשִׂירִית.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֵׁם הָעֲיָּרָה רַאדִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת יַרְדֵּן, בָּהּ גָּר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ זצ”ל שֶׁדִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת, וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּמִשָּׁם בָּא לָעוֹלָם עִנְיַן שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וְתִקּוּן הַדִּבּוּר שֶׁקָּשׁוּר עִם שֵׁם שפ”ו שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא וְשֵׁם שפ”ו הוּא בְּגִימַטְרִיָּא לָשׁוֹן. וְכֵן בִּנְדָרִים הִקְפִּידוּ עַל הַלָּשׁוֹן וְהַדִּין מִשְׁתַּנֶּה לְפִי לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. דְּיַרְדֵּן אוֹתִיּוֹת נָדַר י’.  וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מג:) פּוּמָא דִּילֵיהּ מַלְכוּת, תְּרֵין שִׂפְוָון נֶצַח וָהוֹד, יְסוֹד לְשׁוֹן לִמּוּדִים.  וְכֵן מוּבָא בְּ’אוֹצְרוֹת חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הארות זו”ן פ”ז) שֶׁיְּסוֹד הַנּוּקְ’ נִקְרָא פֶּה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות צח.) פֶה שֶׁלְּמַעְלָה, פֶּה שֶׁלְּמַטָּה. דְּפֶה בִּכְלָלוּתוֹ הוּא מַלְכוּת, וְהַלָּשׁוֹן הִיא בִּבְחִינַת יְסוֹד דְּנוּקְ’, לָכֵן אוֹמְרִים בְּרִית הַלָּשׁוֹן, וְלֹא בְּרִית הַפֶּה, כִּי הַבְּרִית הִיא דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן שֶׁהִיא בִּבְחִינַת יְסוֹד דְּנוּקְ’.

נִרְאֶה

דְּהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת בְּמַמְלֶכֶת יַרְדֵּן, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֶלֶךְ עִם גִּינוּנֵי מַלְכוּת וְכוּ’, שֶׁכִּמְעַט אֵינוֹ מָצוּי בְּיָמֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁהֵם הַקְּלִפָּה הַמַּלְבֶּשֶׁת עַל הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁשָּׁם מְקוֹמוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל מַטֶּה’. לָכֵן הַמַּלְכוּת אֶצְלָם הִיא דָּבָר עִקָּרִי. וְכֵן מַמְלֶכֶת מוֹאָב הַקְּדוּמָה שֶׁמִּמֶנָּה יָצָא דָּוִד הַמֶּלֶךְ מֵרוּת, הָיְתָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל מַמְלֶכֶת יַרְדֵּן הַיּוֹם, וְהֵם הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל מַמְלֶכֶת מוֹאָב הַקְּדוּמָה. וְכֵן מֶלֶךְ יַרְדֵּן בְּגִימַטְרִיָּא 354 אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל 453 בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הַיְינוּ שֶׁהוּא הוֹפֵךְ אֶת הַמִּסְפָּר מִקְּדֻשָּׁה לַקְּלִפָּה. וכן עבדללה מלך ירדן בגימטריא מלכות.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן הַיַּרְדֵּן נִמְצָא בְּנַחֲלַת הַשְּׁבָטִים יוֹסֵף וּבִנְיָמִין. דְּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן הָיְתָה נַחֲלַת חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וּבַצַּד שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה נַחֲלַת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וְנַחֲלַת אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין. דְּהַיַּרְדֵּן הוּא בְּחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִין הֵם בְּחִינַת יְסוֹד וַעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל אוֹת’, וִיסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת מִתְחַבֵּר לַיְסוֹד. וְכֵן הַיַּרְדֵּן הוּא סָמוּךְ לִשְׁכֶם, וּבֵאַרְנוּ שֶׁשְּׁכֶם מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית לד, יב) “הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה” ס”ת יַרְדֵּ”ן, דְּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל מִילָה’ שֶׁשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הָיָה הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד דִּקְלִפָּה, וּשְׁכֶם חָשַׁק לְהִזְדַּוֵּג עִם דִּינָה שֶׁהִיא יְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת יַרְדֵּן. וְזֶה מְרַמֵּז הַכָּתוּב שֶׁשְּׁכֶם הִסְכִּים לָתֵת נְדוּנְיָה גְּדוֹלָה בִּשְׁבִיל לְהִזְדַּוֵּג עִם הַיַּרְדֵּן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם ר’ נָטֶע מֵאָוֶורִיטְשׁ שֶׁהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי יַרְדֵּן הֵן שְׁכִנָה, כִּי אַחֲרֵי הַנּוּ”ן יֵשׁ עוֹד נוּ”ן.

וְכֵן

הָעִיר יְרִיחוֹ שֶׁנִּמְצֵאת סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן וְנִקְרֵאת בַּכָּתוּב (במדבר לג, מח) “יַרְדֵּן יְרֵחוֹ”, קְשׁוּרָה לַיְסוֹד וְלָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁמִּתְחַבֵּר לַיַּרְדֵּן, דִּירִיחוֹ נִקְרֵאת בַּכָּתוּב “עִיר הַתְּמָרִים”. וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל לוּלָב’ שֶׁהַתָּמָר מְסַמֵּל יְסוֹד וּמַלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יוֹסִיפוּן’ (פל”ח) שֶׁיְּרִיחוֹ הִיא עִיר הַיָּרֵחַ, בָּהּ רָאוּ לָרִאשׁוֹנָה אֶת מוֹלַד הַיָּרֵחַ לִפְנֵי כָּל הַמְּקוֹמוֹת, וְיָרֵחַ מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן הַשֵּׁם יְרִיחוֹ הוּא עַל שֵׁם הָרֵיחַ שֶׁל הַמַּלְכוּת.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט דברים תתקנז) דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה. וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל צַדִּיק’ שֶׁמִּסְפָּר חֲמֵשׁ מֵאוֹת הוּא מִלּוּי שֶׁל שֵׁם שַׁדַּ”י, וּמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר י, לב) כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַלְּקִין אֶת הָאָרֶץ הָיָה דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ ת”ק אַמָּה עַל ת”ק אַמָּה וְהִנִּיחוּהוּ מִלַּחֲלוֹק, אָמְרוּ מִי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ הוּא יִטְלֶנּוּ. וּמָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (מידות ב, א) הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה. רוֹאִים שֶׁדָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ קָשׁוּר לְהַר הַבַּיִת שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ בְּמִסְפָּר ת”ק עַל ת”ק אַמָּה. וְכֵן מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ספרי בהעלתך) שֶׁהֵנִיחוּ אֶת נַחֲלַת יְרִיחוֹ לְמִי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה בְחֶלְקוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית כז.) שֶׁחֵלֶק מֵהַמִּשְׁמָרוֹת הָיוּ בִּירִיחוֹ, וְחֵלֶק בִּירוּשָׁלַיִם. וְכֵן מוּבָא בָּראב”ד (תמיד ג, ח) שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים בִּירִיחוֹ בְּנֵס אֶת הַדְּבָרִים שֶׁקָּרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, כִּי יְרִיחוֹ הִיא כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן מְקוֹר הַיַּרְדֵּן הָיָה בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דברים לג, כב) שֶׁהַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְּיַיס שֶׁבְּנַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן. דְּשֵׁבֶט דָּן מְסַמֵּל אֶת שֵׁם אֲדֹנָ”י כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל סֻלָּם’. וְכֵן הַיַּרְדֵּן מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁשַּׁיָּךְ לַשֵּׁם אֲדֹנָ”י. וְכֵן יַרְדֵּ”ן מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (תהילים קלג, ג) “כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן” בְּדִלּוּג הָפוּךְ שֶׁל ד’ אוֹתִיּוֹת, דְּכָתוּב זֶה מְרַמֵּז עַל שֶׁפַע הַיְסוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת טַל וְהָר הַמֻּשְׁפָּע לְצִיּוֹן הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל מַטֶּה’. וְהַיַּרְדֵּן שַׁיָּךְ לִבְחִינַת צִיּוֹן הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת.

וְכֵן

בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘סוֹד הַחֵצִי’ שֶׁהַיַּרְדֵּן הָיָה גְבוּל בְּצַד הָרֹחַב שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְרוֹחַב בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַיַּרְדֵּן הוּא סֵמֶל שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין, וְהוּא מִלְּשׁוֹן דָן שֶׁל שֵׁם אדנ”י הַמְרַמֵּז עַל הַדִּין, לָכֵן הוּא גְבוּל בְּצַד הָרֹחַב שֶׁהוּא דִין. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן ה’ סוֹבֵב שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בְּיוֹם י’ בְּנִיסָן בִּימֵי עֶרֶב פֶּסַח שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּהֶם מִדַּת הַחֶסֶד, כְּדֵי שֶׁהַחֶסֶד יַמְתִּיק אֶת הַדִּין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁיַּרְדֵּן בְּגִימַטְרִיָּא לֵיל הַסֵּדֶר.

כָּתוּב

(יהושע ד, ה) “וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ה’ אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל: לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה’ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם”. נִרְאֶה דְּלָכֵן ה’ צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לָקַחַת י”ב אֲבָנִים מֵהַיַּרְדֵּן. דִּכְשֵׁם שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה דֶּרֶךְ הָיְתָה דֶּרֶךְ ארונו שֶׁל יוֹסֵף, כָּךְ בְּקִיעַת הַיַּרְדֵּן הָיְתָה דֶּרֶךְ אֲרוֹן בְּרִית ה’ וְהַלּוּחוֹת שֶׁבְּתוֹכוֹ.

מִשְׁנֶה תּוֹרָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְהַד’ סְפָרִים בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.

סִיחוֹן הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְעוֹג בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד.

מוּבָא

בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (דברים תרנ”ט) מִשְׁנֶה תּוֹרָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְהַד’ סְפָרִים בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, לָכֵן יֵשׁ בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה כָּל הַנֶּאֱמַר בַּד’ סְפָרִים הַקּוֹדְמִים כְּמוֹ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁכָּל הַד’ פַּרְשִׁיּוֹת בְּבַיִת אֶחָד, וְלָכֵן נִקְרָא דְבָרִים דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת שֶׁהֵם מְקָרְבִין לִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד “וּקְשַׁרְתָּם” וְהוּא נֶגֶד הַלֵּב. וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ שֶׁהוּא מַדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁכֵּן הָיָה הַנְהָגַת דּוֹר הַמִּדְבָּר בְּהִתְגַּלּוּת שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וּמִשְׁנֶה תּוֹרָה הוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, “וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ”. בְּכֹחַ מִשְׁנֶה תּוֹרָה מִתְדַּבְּקִין בְּכָל הַתּוֹרָה וּקְשַׁרְתָּם וַהֲדָר וְהָיוּ לְטֹטָפֹת. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ב. צ. ג. שליט”א שֶׁאָכֵן רוֹאִים שֶׁכָּל הַפְּסוּקִים שֶׁכְּתוּבִים בַּתְּפִלִּין שֶׁל הקב”ה נִמְצָאִים בְּחֻמָּשׁ דְּבָרִים, וּכְפִי שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁגַּם בַּתְּפִלִּין שֶׁל הקב”ה כָּל הַפַּרְשִׁיּוֹת כְּתוּבוֹת שׁוּב גַּם בַּתְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְנָבִיא אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (ברכות ו.) אָמַר רַבִּי אַבִּין בַּר רַב אַדָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין שֶׁנֶּאֱמַר “נִשְׁבַּע ה’ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ”, וְאֵין “יְמִינוֹ” אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר “מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ”. וְאֵין “עֻזּוֹ” אֶלָּא תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר “ה’ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן”. וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב “וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ”. וְתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּא בַּר אַבִּין הַנֵי תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא, מַה כְּתִיב בְּהוּ אָמַר לֵיהּ “וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד”. אָמַר לוֹ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי תֵּינַח בְּחַד בֵּיתָא בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי אָמַר לֵיהּ “כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל”, “וּמִי גּוֹי גָּדוֹל”, “אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל”, “אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים” “וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן”, אִי הָכִי נְפִישֵׁי לְהוּ טוּבָא בָּתֵּי, אֶלָּא “כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל”, וּ”מִי גוֹי גָּדוֹל”, דְּדַמְיָן לַהֲדָדֵי בְּחַד בֵּיתָא. “אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל” וּמִי כְּעַמְךָ בְּחַד בֵּיתָא. “אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים” בְּחַד בֵּיתָא. “וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן” בְּחַד בֵּיתָא. וְכוּלְהוּ כְּתִיבֵי בְּאֶדְרְעֵיהּ.

מוּבָא

בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (דברים תר”מ)  סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן שֹׁרֶשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת נֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. עוֹג בְּעַשְׁתְּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הַמַּעֲשֶׂה נֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְרוֹאִים שֶׁחֻמָּשׁ דְּבָרִים פּוֹתֵחַ בַּפְּסוּקִים שֶׁל הַכְנָעַת סִיחוֹן וְעוֹג: (דברים א, ד) “אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי”, וּכְפִי שֶׁמְּבָאֵר שֶׁבְּאֶדְרֶעִי, מְרַמֵּז עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁהוּא הַסּוֹד שֶׁל חֻמָּשׁ דְּבָרִים. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁהָאוֹת שִׁי”ן שֶׁל תְּפִלִּין מְסַמֶּלֶת אֶת יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת מֵהַתְּפִלִּין כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר, לָכֵן הַתְּפִלִּין קְשׁוּרוֹת לְסִיחוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁהוּא סוֹד הָאוֹת שִׁי”ן שֶׁיּוֹנֶקֶת מֵהַתְּפִלִּין.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (נח סד.) “אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים: בָּרוּךְ ה’ שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם” וְכִי יֵשׁ שִׁנַּיִם לַמַּיִם וְכוּ’. וּמְבָאֵר שָׁם שֶׁיְּנִיקַת הַקְּלִפָּה מֵהַקְּדֻשָּׁה הִיא דֶּרֶךְ בְּחִינַת שִׁנַּיִם. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (איכה קיא. עם פירוש ‘מתוק מדבש’) שֶׁיֵּצֶר הָרָע שֶׁמַּחֲטִיא אֶת הָאָדָם הוּא נוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פָּנִים יָפוֹת’ לְבַעַל הַ’הַפְלָאָה’ (וישלח) שֶׁיִּצְחָק בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים שֵׁם הוי”ה, וְהוּא הוֹרִישׁ שֶׁבַע שְׁמוֹת הוי”ה לְיַעֲקֹב, לָכֵן יַעֲקֹב בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁבַע פְּעָמִים שֵׁם הוי”ה, וְשֵׁם הוי”ה אֶחָד הוֹרִישׁ יִצְחָק לְעֵשָׂו שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקָתוֹ, לָכֵן שֵׁם הוי”ה עִם אוֹתִיּוֹת שֵׁ”ן בְּגִימַטְרִיָּא עֵשָׂו. וּמְבָאֵר שֶׁשֵּׁן מְסַמֶּלֶת אֶת כְּלָלוּת שִׁבְעַת כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁל עֵשָׂו, שֵׁן בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁבַע פְּעָמִים טָמֵא, וְלָכֵן יַעֲקֹב הִשְׁתַּחֲוָה לְעֵשָׂו שֶׁבַע פְּעָמִים לְבַטֵּל אֶת שִׁבְעַת כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁלּוֹ, “עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו” לִנְקֻדַּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבּוֹ שֶׁהִיא שֵׁם הוי”ה כְּמִנְיַן אָחִיו, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (קידושין כט:) עַל אוֹתוֹ חָסִיד שֶׁכָּרַע שֶׁבַע כְּרִיעוֹת וְעִם כָּל כְּרִיעָה וּכְרִיעָה נָשַׁר רֹאשׁ אֶחָד מֵאוֹתוֹ נָחָשׁ שֶׁהָיָה שָׁרוּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְרוֹאִים שֶׁמַּהוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַנִּרְמֶזֶת בִּשְׁמוֹ הִיא יְנִיקָתוֹ מִשֵּׁם הוי”ה דֶּרֶךְ שִׁנָּיו. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁאוֹתִיּוֹת נוֹשֵׁ”ךְ הֵן שֵׁ”ן כ”ו, לְרַמֵּז שֶׁהַשֵּׁ”ן דִּקְלִפָּה נוֹשֶׁכֶת אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁבָּא מִשֵּׁם הוי”ה כְּמִנְיַן כ”ו.

וְכֵן

מוּבָא בַּמהרש”א (ב”ק ג:) שֶׁעֵשָׂו הוּא בִּבְחִינַת שֵׁן הַמַּזִּיק, וְכֵן מוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן (בראשית כה, כה) שֶׁעֵשָׂו נוֹלַד עִם שִׁנַּיִם. וְכֵן רוֹאִים בַּכָּתוּב, (דניאל ז, ז) שֶׁכֹּחוֹ שֶׁל עֵשָׂו הוּא בַּשִּׁנַּיִם, “חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ”. וְעַיֵּן בְּ’בַעַל הַטּוּרִים’ (בראשית לג, ד) שֶׁעֵשָׂו בְּגִימַטְרִיָּא שִׁינָיו.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (הקדמה ב:) שֶׁהָאוֹת שׁ’ הִיא אוֹת שֶׁל אֱמֶת וּקְדֻשָּׁה, וְג’ הַקַּוִּים שֶׁבָּהּ הֵם כְּנֶגֶד ג’ אָבוֹת. וְאוֹת זֹאת מִתְחַבֶּרֶת לַקְּלִפָּה לָתֵת יְנִיקָה לַקְּלִפָּה. הַיְינוּ שֶׁיְּנִיקַת הַקְּלִפָּה הַשַׁיֶּכֶת לָאוֹתִיּוֹת ק’ וְר’ הִיא מֵהָאוֹת ש’, שֶׁהִיא אוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, וְזֶה סוֹד הַשֶּׁקֶ”ר שֶׁהַק”ר יוֹנְקִים מֵהַשִּׁי”ן.

וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (בין המצרים ח”ב ע’ רה) שֶׁחִלּוּפֵי שֵׁם הֲוָיָ”ה הַמְּאִירִים בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים וּמְרַמְּזִים עַל הַהַשְׁפָּעָה שֶׁיּוֹרֶדֶת מִשֵּׁם הֲוָיָ”ה לַקְּלִפָּה, הֵם בְּסוֹד הָאוֹת שִׁי”ן, דְּג’ הַחִלּוּפִים טדה”ד, כוז”ו, מצפ”ץ הֵם בְּגִימַטְרִיָּא שִׁי”ן. וְכֵן צָרָה עִם שֵׁם אדנ”י בְּגִימַטְרִיָּא שִׁי”ן, וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל בֵּין הַמְּצָרִים, בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שִׁי”ן, אֶחָד שֶׁל הַג’ חִלּוּפִים, וְהַשֵּׁנִי שֶל צָרָ”ה אדנ”י.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ’ (ערך חמס) בְּשֵׁם הַבעש”ט וְהַגר”א שֶׁאוֹתִיּוֹת ש”ן שֶׁיֵּשׁ בְּתֵבוֹת שָׂטָן וְנָחָשׁ, הֵן אוֹתִיּוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶן, וְאוֹתִיּוֹת ח”ט הֵן אוֹתִיּוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁלָּהֶן. (עיין בפרוש הגר”א על תיקוני זהר תיקון יט) נִרְאֶה דְּלָכֵן עֵשָׂו נוֹשֵׁךְ בְּשִׁנָּיו, אֶת צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, דְּמָצִינוּ בְּ’מִדְרַשׁ אוֹתִיּוֹת דְּר”ע’ (אות ש’) שֶׁהַשֵּׁן הִיא בִּבְחִינַת אוֹת שִׁי”ן. וְכֵן לַשֵּׁן יַחַד עִם הַשָּׁרָשִׁים שֶׁלָּהּ יֵשׁ צוּרַת אוֹת שִׁי”ן כְּפִי שֶׁהֶרְאֵנוּ בַּצִּלּוּם הַשִּׁנַּיִם. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ עַל הַזֹּהַר (בהעלתך קנד:) שֶׁשֵׁ”ן בְּגִימַטְרִיָּא הָאֲחוֹרַיִם שֶׁל שֵׁמוֹת ע”ב ס”ג. קפ”ד קס”ו. וַאֲחוֹרַיִם מְסַמְּלִים אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁיּוֹרֵד לַקְּלִפָּה.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁהַשֵּׁן הִיא הָאֵבָר הַיָּחִיד בְּגוּף הָאָדָם שֶׁעָשׂוּי מֵאֶבֶן, וְלָכֵן הַקְּלִפּוֹת יוֹנְקוֹת דֶּרֶךְ הַשִּׁנַּיִם כִּי אֶבֶן מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַדּוֹמֵם שֶׁקְּרוֹבָה אֶל הַקְּלִפָּה. וְכֵן סֶלַ”ע נִרְמָז בִּלְעִיסָה.

וְכֵן

מָצִינוּ שֶׁיְּנִיקַת הַקְּלִפָּה הִיא בְּחִינַת שִׁנַּיִם שֶׁיּוֹנְקוֹת חָלָב, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תדבא”ר כו) מִכָּאן אָמְרוּ שֶׁלֶּעָתִיד לִימוֹת בֶּן דָּוִד שֶׁיִּהְיוּ שִׁנֵּיהֶם שֶׁל אוֹכְלֵי יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁכִין כ”ד אַמּוֹת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שְׁלֹשִים וְשָׁלֹש אַמּוֹת, וּמַה נִּשְׁתַּנָּה ל”ג מִן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, אֶלָּא כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים לִמְעֻבֶּרֶת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לִמְנִיקוֹת, כְּנֶגֶד כָּל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ אַמָּה אַחַת.

וְכֵן

הָאוֹת שִׁי”ן שֶׁנִּמְצֵאת בַּמִּלָּה רָשָׁע מְסַמֶּלֶת אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבּוֹ שֶׁמִּשָּׁם הוּא יוֹנֵק, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘תִּפְאֶרֶת שְׁלֹמֹה’ (פורים) עַל הַכָּתוּב “יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים” שֶׁאִם נוֹצִיא מֵהָרָשָׁע אֶת הָאוֹת שִׁי”ן וְהוּא יִשָּׁאֵר רַק רָע הוּא יִגָּמֵר וְיָמוּת, דְּלֹא תִּשָּׁאֵר לוֹ הַיְנִיקָה מֵהַקְּדֻשָּׁה.  וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מַקָּק בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵק שֶׁמְּגָרְשִׁים אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת תַּרְסִיס קֵ”י 300 כְּמִנְיַן ש’ לְרַמֵּז שֶׁהָאוֹת ש’ מַכְנִיעָה אֶת עֲמָלֵק וְיוֹרֶדֶת אֵלָיו לְהַכְנִיעוֹ דֶרֶךְ הָאוֹת ק’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַנָּחָשׁ. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת לִקְרֹא לְרֶגַע הָאֱמֶת שְׁעַת הַשִּׁי”ן, דְּאוֹת שִׁי”ן הִיא הָאֱמֶת שֶׁמְּחַיָּה אֶת הַקְּלִפּוֹת וּפוֹעֶלֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה.

מוּבָא

בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א עַל הַכָּתוּב (דברים טז, יח)שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר הוי”ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק”. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ז’ אוֹתִיּוֹת שִׁי”ן כְּנֶגֶד ז’ שְׁעָרִים שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁ הָאָדָם, עֲלֵיהֶם צָרִיךְ לִשְׁמֹר. נִרְאֶה לְהוֹסִיף עַל פִּי דְּבָרֵינוּ שֶׁשַּׁעַר הוּא אוֹתִיּוֹת ש’ רָע, לְרַמֵּז שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שַׁעַר שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵא שֶׁפַע, יֵשׁ אוֹת שִׁי”ן שֶׁמְּחַבֶּרֶת לָרַע אִם אֵין הָאָדָם שׁוֹמֵר עַל שְׁעָרָיו. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עֵר וְלִשְׁמֹר שֶׁהָרַע לֹא יִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַשִּׁי”ן.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (השמטות לס’ שמות רעג.) בִּזְמַן שֶׁמֵּת אוֹתוֹ בֶּן אָדָם, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוֹטְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי אוֹתוֹ בֶּן אָדָם, וְתוֹפְסִים אוֹתוֹ, וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מְשַׁבֵּר אֵלּוּ קְשָׁרִים וּמוֹרִיד, אוֹתוֹ חֵטְא [פְּגַם הַבְּרִית] מֵעַל צַוָּארוֹ, וְעַל סוֹד זֶה כָּתוּב “אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן”. רוֹאִים שֶׁשְׁלֹש מֵאוֹת שׁוֹטְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי אוֹתוֹ בֶּן אָדָם, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּשְׁלשׁ מֵאוֹת הוּא הַמִּנְיָן שֶׁל הָאוֹת ש’, דַּרְכָּהּ נַעֲשָׂה הַפְּגָם. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (גיטין סח.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשׁ מֵאוֹת מִינֵי שֵׁדִים הָיוּ.

וְכֵן

מָצִינוּ רְמָזִים בַּכְּתוּבִים שֶׁהַמִּלְחָמָה בָּרְשָׁעִים הִיא בְּשִׁנֵּיהֶם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ג, ח) “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ”. (שם קיב, י) “רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס”, וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ (‘אותיות דר”ע’ אות שי”ן) “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ” וְכוּ’, שֶׁעֲתִידִין שִׁנֵּיהֶם שֶׁל אוֹכְלִין מָמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ לִהְיוֹת יוֹצֵא מִפִּיהֶן כ”ב אַמּוֹת, וְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם רוֹאִין וְאוֹמְרִים מֶה חָטְאוּ אֵלּוּ שֶׁכָּךְ יוֹצְאִין שִׁנֵּיהֶם מִפִּיהֶן, מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִים מִפְּנֵי שֶׁאָכְלוּ מָמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רוֹאִים שֶׁהָרְשָׁעִים נֶעֱנָשִׁים בְּשִׁנֵּיהֶם מִשּׁוּם שֶׁבְּשִׁנֵּיהֶם הֵם מְכַלִּים מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקָתָם, וּמִשָּׁם הֵם לוֹקְחִים אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִילָם. וְלָכֵן הָעֹנֶשׁ הוּא בְּהַגְדָּלַת הַשִּׁנַּיִם לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם אֶת גֹּדֶל הַיְנִיקָה שֶׁיָּנְקוּ מִיִּשְׁרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּגִלָיוֹן ‘מֵרֵיחַ נִיחוֹחַ’ מֵהרה”ג ר’ מַסְעוּד אַבּוּחֲצִירָא שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ” ר”ת שֹׁרֶ”שׁ וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁמַּכִּים אוֹתָם בַּשִּׁנַּיִם שֶׁשָּׁם הַשֹּׁרֶשׁ מִמֶּנּוּ הֵם יוֹנְקִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁעוֹנֶשׁ אוֹתִיּוֹת עָוֹ”ן ש’. כִּי הָעֹנֶשׁ בָּא מֵעָוֹן שֶׁיָּנַק דֶּרֶךְ הַש’.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁעֲקִיצַת הַנָּחָשׁ נִקְרֵאת נְשִׁיכָה, (פסיקתא רבתי יג) כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחֹשֶךְ מְשַׁמֵּשׁ וּבָא, וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר אוֹי לִי שֶׁמָּא נָחָשׁ בָּא לְנָשְׁכֵנוּ, שֶׁמָּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתַב בּוֹ “הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ” בָּא לְנָשְׁכֵנִי. וְכֵן רוֹאִים בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ הַדְגָּשָׁה עַל הָאוֹת שִׁי”ן בַּכָּתוּב (בראשית ג, יג) “הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי”. לְרַמֵּז שֶׁנְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ הִיא דֶּרֶךְ הַשֵּׁן שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא בְּסוֹד הָאוֹת שִׁי”ן. וְכֵן יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת מֵהַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל הָיְתָה עַל שֵׁן סֶלַע, כַּמּוּבָא בִּתְפִלַּת מוּסָף לְיוֹם כִּפּוּר שֵׁן סֶלַע הָדְפוּ וְגִלְגֵּל וְיָרַד. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים קכד, ו) “בָּרוּךְ ה’ שֶׁלּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם” ר”ת נִטְל, דְּלֵיל נִטְל הוּא הַלַּיְלָה שֶׁל יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת.

וְכֵן

יֵשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (תהילים לז, יב) “זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו”, הָרָשָׁע זוֹמֵם לִכָּנֵס בְּשִׁנָּיו בַּצַּדִּיק, לִינֹק מִמֶּנּוּ. וְכֵן לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהִתְגַּבְּרָה יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת, כָּתוּב (איכה ב, טז) “פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ”, הֵם חָרְקוּ וְטָחֲנוּ אֶת הַשִּׁנַּיִם אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, כִּי הִרְגִּישׁוּ אֶת הַיְנִיקָה הַגְּדוֹלָה מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶּרֶךְ שִׁנֵּיהֶם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים לט:) שֶׁ“שָׁרְקוּ” מְרַמֵּז עַל נִקּוּד הַשׁוּרֻ”ק הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, “וַיַּחַרְקוּ” מְרַמֵּז עַל נִקּוּד הַחִירִיק הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, דְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ פָּגַם בְּזִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘יְצִירָה’ (ב א) מ’ דּוֹמֶמֶת, ש’ שׁוֹרֶקֶת. וּמְבָאֵר הַגְּרָ”א ש’ שׁוֹרֶקֶת שֶׁהִיא מֵהַלָּשׁוֹן בַּשִּׁנַּיִם, וְהִיא שׁוֹרֶקֶת יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן צוּרַת הַשְּׁרִיקָה נַעֲשֵׂית דֶּרֶךְ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת יַחַד עִם הַלָּשׁוֹן שֶׁיּוֹצֶרֶת אֶת צוּרַת הָאוֹת שִׁי”ן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַנִּיקוּד’ לָר”י גִּיקְטִילְיָא כְּתִיב “אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים”, כִּי בִּהְיוֹת הַשּׁוּרֻק שָׁרוּי בַּמַּלְכוּת אֲזַי יִתְקַבְּצוּ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל זֶה בֶּהֱיוֹתוֹ שׁוֹכֵן מִלְמַעְלָה, אֲבָל בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן כְּשֶׁנִּפְרַד הַשּׁוּרֻק מִן הַחִירִק, נֶחֱרַב הַבַּיִת וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל. נִרְאֶה דְּסוֹד הַשְּׁרִיקָה הוּא הִתְקַשְּׁרוּת עִם הָאוֹת שִׁי”ן שֶׁמְּחַיֶּה אֶת הַקְּלִפָּה, שרק אוֹתִיּוֹת שֶׁקֶר. וּכְשֶׁיֵּשׁ זִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּסוֹד שׁוּרֻ”ק וְחִירִיק, אֶפְשָׁר עַל יְדֵי שְׁרִיקָה לְהִתְקַשֵּׁר לַשִּׁי”ן שֶׁהוּא שׁוּרֻ”ק. וּלְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִידֵי הַקְּלִפָּה. לָכֵן הַגְּאֻלָּה בָּאָה דֶּרֶךְ שְׁרִיקָה “אֶשְׁרְקָה וַאֲקַבְּצֵם”. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּזְמַן הַגָּלוּת שֶׁהַיְסוֹד הִתְרַחֵק מֵהַמַּלְכוּת. הַשִּׁי”ן בְּיַד הַקְּלִפָּה, וְהַקְּלִפָּה שׁוֹרֶקֶת. “שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן”. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַ’טּוּר’ עַל הַתּוֹרָה (בראשית כז, ג) שֶׁעֵשָׂו הָיָה שׁוֹרֵק לַחַיּוֹת וְצָד אוֹתָן, לָכֵן כָּתוּב “כִּי צַיִד בְּפִיו”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁעֵשָׂו פּוֹעֵל דֶּרֶךְ שְׁרִיקָה לָצוּד אֶת נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה לְחֶלְקוֹ. וְכֵן מוּבָא בָּ’אוֹר הַחַיִּים’ (בראשית מט, א) וּכְנֶגֶד גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּעֵזֶר הַשֵּׁם שֶׁתִּהְיֶה בְּיָמֵינוּ אָמַר “וְלַשֹּׂרֵקָה”, פֵּרוּשׁ בָּעֵת אֲשֶׁר יִשְׁרֹק ה’ דִּכְתִיב “אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם”. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַיעב”ץ עַל הַגְּמָרָא (ברכות נז) הָרוֹאֶה שׂרֵקָה בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לַמָּשִׁיחַ. שֶׁנֶּאֱמַר “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ”. וּכְתִיב “אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם”.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (חולין סג.) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, “רָחָם” זוֹ שְׁרַקְרַק. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָה “רָחָם” אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רָחָם, בָּאוּ רַחֲמִים לָעוֹלָם. אָמַר רַב בִּיבִּי בַּר אַבַּיֵי, וְהוּא דְּיָתִיב אֲמִידֵי, וְעָבִיד “שְׁרַקְרַק”, וּגְמִירִי דְּאִי יָתִיב אֲאַרְעָא וְשָׁרִיק אַתִי מְשִׁיחָא, שֶׁנֶּאֱמַר, “אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם”. וְכֵן שֹׁרֶשׁ אוֹתִיּוֹת שר”ק הוֹלֵךְ מֵהַסּוֹף לָהַתְחָלָה, מֵהָאוֹת ש’ שֶׁהִיא בַּסּוֹף, לָאוֹת ר’ שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְלָאוֹת ק’ שֶׁלְּפָנֶיהָ. וְזֶה מְסַמֵּל אֶת הַמַּיִּין נוּקְבִּין שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁעוֹלִים מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (תיקונים ט.) שֶׁבְּב’ אוֹתִיּוֹת שִׁי”ן שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ יֵשׁ שִׁבְעָה קַוִּים, אַרְבָּעָה בְּשִׁי”ן שֶׁל אַרְבָּעָה, וּשְׁלֹשָה בְּשִׁי”ן שֶׁל שְׁלֹשָה, כְּנֶגֶד “שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ”. וּכְנֶגֶד שִׁבְעָה “רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ”. וּפְסוּקִים אֵלּוּ מְרַמְּזִים עַל חִבּוּר עוֹלַם הַבְּרִיאָה וְהָאֲצִילוּת כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ ‘מָתוֹק מִדְּבַשׁ’ שָׁם. וְרוֹאִים שֶׁגַּם הָאוֹת שִׁי”ן שֶׁבַּתְּפִלִּין מְרַמֶּזֶת עַל חִבּוּר הַקְּלִפָּה וְהַקְּדֻשָּׁה. דִּבְעוֹלַם הַבְּרִיאָה יֵשׁ קְלִפָּה. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן הַחִבּוּר נִרְמָז בִּפְסוּקֵי מְגִלַּת אֶסְתֵּר, דְּבָזֶה שֶׁנֶּהֱנוּ יִשְׂרָאֵל מִסְּעֻדָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע נָתְנוּ יְנִיקָה גְּדוֹלָה לַקְּלִפָּה, כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁבְּשׁוּשָׁן יֵשׁ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שִׁי”ן. וּכְשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתִּקּוּן כָּתוּב (אסתר ט, טו) “וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם”. הָרְגוּ שְׁלֹש מֵאוֹת כְּמִנְיַן שִׁי”ן לְנַתֵּק אֶת יְנִיקַת הַשִּׁי”ן, וְלֹא שָׁלְחוּ יָדָם בַּבִּזָּה שֶׁלֹּא לָתֵת יְנִיקָה לַקְּלִפָּה מֵהֲנָאַת מָמוֹנָם.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’עוֹלַת תָּמִיד’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ע’ צט) בְּעִנְיַן שְׁנֵי הַשִּׁינִין שֶׁל תְּפִלִּין, נִתְבָּאֵר כִּי הֵם הַד’ מוֹחִין דְּקַטְנוּת וְכוּ’, וּמֵאֵלּוּ הַמּוֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהֵם אֱלֹהִים נִמְשָׁכִים י”א סִמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁהֵם רוּחָנִיּוּת הַקְּלִפּוֹת. רוֹאִים שֶׁיְּנִיקַת הַקְּלִפּוֹת הִיא בָּאוֹתִיּוֹת שִׁי”ן שֶׁבַּתְּפִלִּין. וְכֵן מוּבָא בְּ’אֵלִיָהוּ רַבָּה’ (לא, ב) שֶׁיֵּשׁ שִׁי”ן יָמִים בְּשָׁנָה שֶׁבָּהֶם מַנִּיחִים תְּפִילִין, וְנִרְמָזִים בָּאוֹת שִׁי”ן הָחֲקוּקָה בַּתְּפִילִין, וְכֵן הַכָּתוּב (דברים כח, י) “וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הוי“ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ” ר”ת שִׁי”ן אוֹ שְׁכִינָ”ה.

מוּבָא

בְּלקו”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (דברים רלד) עוֹג הוּא עוֹר הַפְּרִיעָה הַמְעַכֵּב הַבְּרִית, וְזֶהוּ עָג עֻגָּה, כִּי הִיא דַּקָּה וּקְרוֹבָה יוֹתֵר אֶל הַקְּדֻשָּׁה. רוֹאִים שֶׁעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מְסַמֵּל אֶת קְלִפַּת נֹגַהּ שֶׁעִנְיָנָהּ לִינוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה וּלְהַעֲבִיר לַקְּלִפָּה. כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים סט:) שֶׁהַפְּרִיעָה כְּנֶגֶד קְלִפַּת נֹגַהּ שֶׁנִּמְצֵאת בַּעֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת. וְכֵן פְּרִיעָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַהִפּוּךְ מִטּוֹב לְרָע וּמֵרָע לְטוֹב שֶׁיֵּשׁ בִּקְלִפַּת נֹגַהּ, שֶׁהוּא סוֹד הֲפִיכַת עוֹר הַפְּרִיעָה, וּכְפִי שֵׁאֶצֶל עוֹג הָיְתָה הֲפִיכָה מֵרָע לְטוֹב וְלָהֵיפֶךְ בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְאוֹר הָאֲפֵלָה’ “כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן”. “הֲלֹה” כְּתִיב בְּה’, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה כָּתוּב עַל עַרְשׂוֹ אוֹת אַחַת מִשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ וְהִיא ה’, לְפִיכָךְ אֵין אָדָם יָכוֹל לְהַזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ. רוֹאִים שֶׁלְּעוֹג הָיְתָה אֲחִיזָה בַּקְּדֻשָּׁה דֶּרֶךְ הָאוֹת ה’ וּבְחִינַת מִטָּה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט במדבר תשס”ח) עוֹג הוּא אֱלִיעֶזֶר וּפַרְסוֹת רַגְלָיו אַרְבָּעִים מִיל, וְאַבְרָהָם הָיָה טוֹמְנָם בְּכַף יָדוֹ, פַּעַם אַחַת גָּעַר בּוֹ אַבְרָהָם וּמִיִּרְאָתוֹ נָפַל שִׁנּוֹ מִמֶּנּוּ וּנְטָלוֹ אַבְרָהָם וַעֲשָׂאוֹ מִטַּת שֵׁן וְהָיָה יָשֵׁן שָׁם. בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘כֹּחַ הָאַחְדוּת’ שֶׁנִּמְרוֹד וּבְנוֹ עוֹג שֶׁהוּא אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שַׁיָּכִים לַיָּמִין דִּקְלִפָּה שֶׁיּוֹנֵק מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ הַמְסַמֵּל אֶת הַיָּמִין דִּקְדֻשָּׁה. נִרְאֶה דְּלָכֵן גַּעֲרַת אַבְרָהָם הִפִּילָה אֶת שִׁנּוֹ שֶׁל עוֹג, דְּגַעֲרַת אַבְרָהָם בִּטְּלָה אֶת יְנִיקָתוֹ, וּמִמֵּילָא נָפְלָה הַשֵּׁן, וְלָכֵן אַבְרָהָם לָקַח אֶת הַשֵּׁן לְשִׁמּוּשׁוֹ, דְּשֵׁן זוֹ שַׁיֶּכֶת לַקְּדֻשָּׁה שֶׁל עוֹג שֶׁמִּמֶּנָּה הוּא יוֹנֵק וְרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. וְנִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הָיוּ נִיצוֹצוֹת קְדֻשָּׁה דַּוְקָא בַּמִּטָּה וּבַשֵּׁינָה שֶׁל עוֹג, וּמַדּוּעַ עָשָׂה אַבְרָהָם מֵהַשֵּׁן שֶׁל עוֹג מִיטָה, דְּבֵאַרְנוּ שֶׁאוֹת שִׁי”ן וְשִׁינַיִם, מְרֻמָּזוֹת בְּתֵבַת שֵׁינָה, לְרַמֵּז שֶׁשֵּׁנָה הִיא בְּסוֹד הָאוֹת שִׁי”ן וְשִׁנַּיִם שֶׁמְּחַבְּרוֹת אֶת הַקְּדֻשָּׁה לַקְּלִפָּה. וְכֵיוָן שֶׁעוֹג הָיָה בִּבְחִינַת אוֹת שִׁי”ן וְשִׁנַּיִם שֶׁמְּחַבְּרוֹת קְדֻשָּׁה לַקְּלִפָּה, הָיוּ גַם בִּשְׁנָתוֹ נִיצוֹצוֹת קְדֻשָּׁה מֵהֶם יָנַק. וְאַבְרָהָם שָׁאַב מִמֶּנּוּ אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, מִשִּׁנָּיו וּמִבְּחִינַת מִטָּה.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘עֶרְכֵי הַקֹּדֶשׁ’ בְּשֵׁם הָ’רוֹקֵחַ’ (סוף פרשת חקת) עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִקְרָא הַבָּשָׁן כְּמוֹ בֵּין שִׁנַּיִם כִּי מִן שִׁנָּיו עָשׂוּ הַחוֹמָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁכָּל יְנִיקָתָם הָיְתָה דֶּרֶךְ הַשִּׁנַּיִם שֶׁל עוֹג, לָכֵן הֵם עָשׂוּ אֶת הַחוֹמָה וְהַשְּׁמִירָה שֶׁלָּהֶם מִשִּׁנַּיִם אֵלּוּ. וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב (תהילים לה, טז) “בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ”.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (ברכות נד:) אֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִזְרֹק עַל יִשְׂרָאֵל, אָמַר מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הָוֵי תְּלָתָא פַּרְסֵי, אֵיזִיל וְאֶיעְקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאֶישְׁדֵּי עֲלַיְיהוּ, וְאִיקְטְלִינְהוּ, אֲזַל עֲקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאַיְיתֵי עַל רֵישֵׁיהּ, וְאַיְיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵיהּ קַמְצֵי וְנַקְבוּהָ, וּנְחֵית בְּצַוַּארֵיהּ, הֲוָה בָּעֵי לְמִישְׁלְפַהּ מָשְׁכִי שִׁינֵּיהּ לְהַאי גִּיסָא וּלְהַאי גִּיסָא. מָצִינוּ בַּזֹּהַר (חקת קפד.) שֶׁעוֹג נִסָּה לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ זְכוּת הַמִּילָה שֶׁלּוֹ שֶׁנִּמּוֹל עַל יְדֵי אַבְרָהָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה שֶׁאֵין לוֹ מַה לְּפַחֵד מֵעוֹג דְּעוֹג קִלְקֵל אֶת בְּרִיתוֹ בַּחֲטָאָיו. וּבָרשב”א בְּ’חִדּוּשֵׁי אַגָּדוֹת’ מְבָאֵר הַגְּמָרָא שֶׁעוֹג עָקַר הַר, הַכַּוָּנָה שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזְּכוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא הַר. רוֹאִים שֶׁעוֹג נִסָּה לְהִלָּחֵם בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, בְּכֹחוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה. לָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִלְחַם בַּשִּׁנַּיִם שֶׁל עוֹג, דְּשָׁם יְנִיקָתוֹ. וְדֶרֶךְ יְנִיקָתוֹ הוּא נִסָּה לְהִלָּחֵם.

מוּבָא

בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הקדמה לו) מֹשֶה רַבֵּנוּ ע”ה הָרַג לְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, וּבוֹ הָיָה כָּלוּל נִיצוֹץ נִשְׁמַת ר’ שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל יְרֵא חֵטְא, וְלָכֵן הוּא ר”ת בָּשָׁ”ן, וּמִפְּנֵי אוֹתוֹ נִיצוֹץ קְדֻשָּׁה הַמְעֹרֶבֶת בְּעוֹג, הַנִּקְרָא יְרֵא חֵטְא, הָיָה מֹשֶה מִתְיָרֵא לְהָרְגוֹ. וְרוֹאִים שֶׁמֹּשֶה פָּחַד מֵעוֹג בִּגְלַל נִיצוֹץ קָדוֹשׁ שֶׁל ר’ שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל שֶׁהָיָה כָּלוּל בְּנִשְׁמַת עוֹג, וְרוֹאִים שֶׁהַנִּיצוֹץ קָדוֹשׁ נִרְמָז בְּתֵבַת בָּשָׁ”ן שֶׁהִיא ר”ת שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל.

ראה גם פוסט אל אקצה = 223 השנה שלנו מסוף האלף – רמזים בנושא המהומות / מגנומטרים / הפיגוע בחלמיש

גימטריות מדהימות על בית המקדש השלישי | סוד האותיות

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-בית המקדש השלישי, כללי, סוד האותיות והמספרים

עדכון יום שלישי לפרשת בהעלותך נוספו 4 תמונות חדשות

שימו לב שני מילים הכי בסיסיות שיש מקבלים ברגיל 5777 ריבוע 1202 = התגלות משיח – מיקום האות 800 = שנת הגאולה

המילוי של המשפט המדהים הזה מביא לנו את השנה – בזכות 611 = תורה

המשך לקודם: נוסיף את השנה בשלמות ‘בהתשע”ז’ נקבל את השנה הלועזית 2017

453 = מלך המשיח + השנה 2017 פי 10 !!!

למה רואים תאריך לועזי, להראות שמלכות ה’ שולטת על הכל ומשתלשלת בלועזי


עדכון קודם * נוספו 3 תמונות

הגימטריה החזקה ביותר – 111 = פלא

עדכון קודם: נכתוב את כל הטקסט הזה בשיטת הכאת מילה (כל פעם נוריד אות) והתוצאה שנקבל הפתיעה גם אותנו (‘השלשי’ כותבים בלי ‘יוד’ כמו שכותבים בתנ”כ)

בית המקדש השלשי ירד מן השמים בהתשעז

בית המקדש השלשי ירד מן השמים בהתשע

בית המקדש השלשי ירד מן השמים בהתש

בית המקדש השלשי ירד מן השמים בהת

בית המקדש השלשי ירד מן השמים בה

בית המקדש השלשי ירד מן השמים ב

בית המקדש השלשי ירד מן השמים

בית המקדש השלשי ירד מן השמי

בית המקדש השלשי ירד מן השמ

בית המקדש השלשי ירד מן הש

בית המקדש השלשי ירד מן ה

בית המקדש השלשי ירד מן

בית המקדש השלשי ירד מ

בית המקדש השלשי ירד

בית המקדש השלשי יר

בית המקדש השלשי י

בית המקדש השלשי

בית המקדש השלש

בית המקדש השל

בית המקדש הש

בית המקדש ה

בית המקדש

בית המקד

בית המק

בית המ

בית ה

בית

בי

ב

 ======

44400


שימו לב לתוצאה שקיבלנו 444 כמניין “מקדש” כפול 100 (!!)

למה לא קיבלנו ספרה אחת יותר או ספרה פחות ? זה מראה על קשר בין הנתונים אנו מדברים על מקדש ומקבלים מקדש !!

נמשיך הלאה – נוסיף את המילה בהתשע”ז והנה קיבלנו באתב”ש 586 שזה גימטריה של ירושלם שזה כמובן מקום המקדש

ירושלם = 586 (בלי ‘יוד’ כמו שכותבים בתנ”כ) וכן שופר = 386

וכמו שהסברנו לא פעם שכל המספרים באתר זה הכל התרחשות רוחנית ! אנו לא עוסקים במימד הגשמי

   

המקובל חיים שבילי מתאר לפי הנביאים יחזקאל, זכריה ויואל כחלק מארועי גוג ומגוג: מסגד עומר ושאר המסגדים והכנסיות בירושלים, יעלמו באדמה ברעידת האדמה הגדולה בירושלים

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-בית המקדש השלישי, כללי, רמזים מצדיקים

page-54-A mosque-earthqueke page-54-B page-55-A page-55-B page-56-A page-56-B page-57-A page-57-B page-58-A page-58-B   page-56-B page-59-A page-59-Bpage-60-A page-60-B page-61-A page-61-B page-62-A

עד כאן דברי הרב המקובל חיים שבילי ז”ל

צפו בסרט החדשסוף גלות ישראל 3

סערת הוריקן בתימן מרמזת על בוא המשיח – לפי הנביא זכריה והזוהר | סרט

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-אסונות/תופעות טבע, כללי, סרט, תיעוד אירועים

מאת: סוד תורה בבוקר יום שלישי כ”א חשון 3.11 למניינם הכתה סופת הוריקן גדולה הנקראת “צ’פלה” בחופי תימן וזרעה הרס עצום, המים שהמטירה שם ביום אחד שווים למשקעים של כל השנה (300 מ”מ). כל רחובות תימן המדבריים הפכו לנחלי מים. המיוחד בדבר זה – שברך כלל רוב הסופות שמתחילות באוקיינוס ההודי מגיעות למפרץ סניגל ולהודו ואלו שמגיעות לים הערבי יותר צפויות לפגוע באומן ולא בתימן, ולכן דבר זה הוא בגדר פלא כי מעולם לא תועדה סופת הוריקן בתימן (וכל זה לפי CNN). האם יתכן שכל זה קשור למשיח ומרמז על בואו המיידי? ולמה דווקא תימן?

לינק כשר

האם יש יש קשר בין המים בכותל לסופה בתימן וגם למי צריך לפקוח את העיניים??


סרטים שחובה לראות

תמונת סרט

סרט אחרון שעלה מס’ 13 בסדרה

רקע סרט

עליית אורי אריאל להר הבית מקבילה לעליית אריאל שרון להר הבית | שיעור שמע סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל

הקבלה בין עליית אורי אריאל להר הבית ערב ראש השנה התשע”ו והתחלת המהומות…

לאריאל שרון שעלה להר הבית בערב ראש השנה לפני כ15 שנה והתחילו מהומות…

ההקבלות מדהימות!

אורי אריאל היה עוזר של אריאל שרון.. התחלת הדרך של שרון משרד החקלאות.. ומשרד הבינוי

וכן אורי אריאל אותו דבר… התחיל במשרד החקלאות ומשרד הבינוי…

ההפרש הוא 15 שנה כנגד 15 מעלות של בית המקדש – וזה קרה דווקא בערב ראש השנה

ראש השנה = 861 בדיוק כמניין בית המקדש = 861…

שיעור חזק מאד – המון רמזים נוספים להאזנה לחץ על הלינק..

שיעור 85 עליית אורי אריאל להר הבית מקבילה לעליית אריאל שרון להר הבית
ראו שיעור המשך בנושא זה שיעור מס’ 86 ב דף השיעורים המלא
תוספות שלנו: גם השמות שלהם ‘אריאל’ כינוי למקדש.. וכן הם עבדו במשרדים (חקלאות ובינוי) משרדים שקשורים (והרי המקדש (אבן השתיה) כידוע זה הקרקע של העולם  שממנו הושתת הכל והתפתח העולם) – וכן פרצופיהם דומים להפליא… והדברים מדהימים… אורי אריאל

שיעורי קשור סוד משיח בן יוסף בימינו

קטע מהעלון החדש סוד החשמלגל הירש

 

נהנה מהאתר? נא השתתף בהחזקתו

  • לתרומה תרומה חד פעמית או הוראת קבע בכרטיס אשראי, לחץ כאן

הרשם לרשימת התפוצה

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE