הודעות שתייגו‘משיח’

קץ לשנת תשע”ח / ר’ עודד כיטוב

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, משיח בתשע"ו, שבעים שנה

המאמר במקור: כאן ידוע שימות עולם חלוקים לשני אלפים תוהו – עד עת שהיה אברהם (שנולד ב-1948) בן 52 שנה (אשר קבלה בידינו שאז החל לעשות נפשות בחרן[1]) ; שני אלפים תורה (- משמע זמן שמסוגלים לקבל תורה כפי שהיא, “מן השמים”, בלי לתהות ולשאול יותר מדאי שאלות…) – בערך עד חתימת המשנה (כמדומה שהשנה המדויקת אינה ידועה, וגם כי נראה שהמשנה ‘נפתחה’ גם בזמן ‘רבותינו’ נכדי רבי, ואכמ”ל); ושני אלפים ימות המשיח – שכבר אין הדורות מסוגלים להפיק תורה חתוכה שתתקבל כמות שהיא, ואז עיקר העניין לתהות על התורה החתומה ולשאת ולתת בה ו’לתרגם’ אותה (‘אמורא’ היינו מתורגמן) באופן המתיישב על הלב, כך שיגבר ‘חסד נעורים’ – דור המדבר, המרכזי בשני אלפים תורה – על ‘חטאת נעורים’ – דור המבול, המרכזי בשני אלפים תוהו – בדורו של משיח.
והנה ידוע שבכל דבר יש התכללות, וראוי אם כן לחלק כל אחד מן השלוש לשלושה.
אם כן, ה’תורה שתוהו’ תתחיל בסביבות שנת 666 ליצירה, שהיא שנת 44 לחנוך, שאולי אז עמד על דעתו והחל לחנך ולהתהלך את האלוקים, ותסתיים בערך בהיות נח קרוב לגיל 400, שאולי אז החלו דור המבול לפרוק מעליהם עול תורת מתושלח, למך ונח,[2] עד שהפכו מי הדעת למים הזידונים והחזירו העולם לתוהו ובוהו; ומאז ועד אברהם יחשבו שנות ‘משיח שבתוהו’, שראוי היה אז להגביר התיקון על התוהו, אך בעוונות יצאו השנים ועדיין לא בא התיקון. (ומכל מקום אינו תוהו גמור כעשרה דורות שלפני המבול, כי “בא אברהם וקיבל שכר כולם”. והיחס ביניהם כבוהו מול תוהו ואכמ”ל).
ובתוך אלפיים שנות התורה יהא השליש הראשון בערך עד ימי בועז, שממנו החל יחס בית דוד. שעד אז התורה במידה מסוימת ‘בשמים’ (לשון שממה ותוהו) ואינה מיושבת בארץ, ובועז תיקן לשאול בשלום חברו בשם – להוריד העניין האלקי לארציות ממש, אשר זה עניין “מלכות פה תורה שבעל-פה קרינן לה”; ומשם עד סוף ימי בית ראשון יש שכינה ומלכות בישראל, והוא ה’תורה שבתורה’; ומאז ועד חתימת המשנה בסילוק שכינה ונבואה (וממילא גם סילוק מלכות של ממש), הוא שנות ה’תוהו שבתורה’.
ובשני אלפים ימות המשיח, יהא השליש הראשון, ה’תוהו-שבימות-המשיח’, מימי האמוראים, התוהים ושואלים שאלות על המשנה המסורה בידם, ועד קרוב לאמצע ימי הגאונים, שהחלו להתחבר ספרי הלכות פסוקות והלכות גדולות וכיוצא בהן; ומשם כל ימי הראשונים והפוסקים הגדולים ועד דור השו”ע, ובמקביל האריז”ל בפנימיות התורה – הרי הן שנות ה’תורה שבימות המשיח’.
וכשבאנו לכך, נחלק גם את השליש האחרון, אשר משנת של”ג, ‘ימות המשיח שבימות המשיח’ – שכבר ערוכה בידינו גם תורת הפוסקים הראשונים, ולא רק המקרא והמשנה – לשלוש יחידות של 222 שנה, ויהא השליש הראשון, ה’תוהו שבימות המשיח שבימות המשיח’, עידן הנושאי כלים ש’פותחים מחדש’ את ספרי הפוסקים ודנים בדבריהם כדרך הגמרא למשנה. ובפנימיות התורה הוא עידן גורי האריז”ל ותלמידיהם, עם ‘בעלי השם’ הנסתרים, כולל רבינו הבעש”ט ותלמידיו הראשונים; ועד סביבות שנת תקנ”ה שהחלה להתגבש תורת הגר”א מצד אחד ותורת אדמו”ר הזקן מצד שני, ומאז הן שנות ה’תורה שבימות המשיח שבימות המשיח’, עד לימינו אלה, היינו סביבות שנת תשע”ח שכבר מלאה הארץ ספרים אין קץ והידע מונח וזמין לכול והגיע השעה שתהא “תורת כל אחד בידו” מופנמת, וגוברת על התוהו שבנפשו. ובא לציון גואל בימות המשיח-שבימות המשיח- שבימות המשיח, בתלת זימני הוי חזקה ולא יתמהמה עוד, אלא בוא יבוא לא יאחר, אמן.
[1] פ”ק דע”ז. וראו במאמר לפרשת לך לך איך מתיישב זה עם דברי סדר עולם שיצאו מאור כשדים לחרן 5 שנים קודם לך לך בגיל 75.
[2] שהיו מסוגלים לקבל תורה, ונשמת משה-‘בשגם’ הייתה שם, כפי הנראה בתוך מתושלח, אך סרב להשתלח ולהיות משיח, וכשמת השליח בא המבול, ואכמ”ל.

תגלית מדהימה מוכיחה: הנחש היה עם רגלים בדיוק כמו בספר בראשית

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-אסונות/תופעות טבע, כללי, סרט

זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה התגלה נחש עם רגליים.

בספר התנ”ך מתואר כי בגן העדן הנחש פיתה את חווה ובתיאורים לנחש היו רגליים.

כעת הגיע סרטון

עדכון קודם
כעת, מדענים תארו את מה שהתגלה בברזיל והוסתר במשך עשרות שנים, נחש עם ארבעה רגליים.
התגלית הוסתרה במשך שנים רבות בכדי לא לעורר הצתה ומחלוקות.
המדענים נדהמו מהתגלית המרעישה של המאובן הראשון הידוע כנחש עם ארבעה רגליים.
התגלית מוכיחה ומאמתת את סיפורי התנ”ך, כי נחשים הלכו על רגליהם,
במקום לזחול על גחונם. זה בדיוק כמו שכתוב בתנ”ך בספר בראשית, כי לנחשים היו 
 
אומר ז’אק גוטייה במוזיאון להיסטוריה של הטבע באוניברסיטת ייל.
הגוף הארוך עם הגפיים המופחתים, יחד עם גרם התומך באגן עבור לבבות הלימפה, שנועדו לשאוב דם חזרה ללב,
עולים בקנה אחד כי מדובר בנחש.”
המאובן הוסתר באוסף פרטי במשך כמה עשורים לפני שהוא צבר את תשומת לבו של חבר צוות, דוד מרטיל מאוניברסיטת פורטסמות.
הוא נתקל בדגימה במהלך טיול עם תלמידי המוזיאון סולנהופן בגרמניה. לא קיימות עדויות על מתי או איפה הוא נמצא, אומרים החוקרים.
אבל מאפיינים מסוימים של הגיר שהיה קבור עם המאובן והצבע הכתום-חום הברור של העצמות עצמם,
מעידים כי זה בא מאזור מסוים של צפון מזרח ברזיל, אומר לונגריך.
 

בעוד שהאבולוציה טוענת כי הנחשים באו מלטאות ימיות, התגלית החדשה קוברת את התאוריה הישנה,
ועכשיו הם טוענים כי זה אולי ‘התפתחות’ ולא כמו שהמדע טוען שהנחש מקורו מהים.
במילים אחרות, הנחש מאז ומתמיד היה יצור היבשה, אשר כנראה איבד את רגליו ביבשה
וזו הוכחה המאמתת את הכתוב בתנ”ך: כאשר אלוהים העניש את הנחש “על גחונך תלך
למעשה המדענים עכשיו מסיקים כי התגלית היא “אב הקדמון של הנחשים של ימינו”.
ההבדל היחיד בין הנחש העתיק הזה והנחש המודרני של ימינו, הוא הרגליים.

 

 

רמזים על שנת תשע”ח | אֲזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם וים המלח בעומק 424 מטר | סוד החשמל – מתעדכן #

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל

אֲזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' ל. שִׁטְרִית שליט"א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאֵזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן וְאֵזוֹר שַׁעַר יָפוֹ וְהָרֹבַע הַיְּהוּדִי הֵם בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַמָּקוֹם עִם שְׁנַת תשע"ח שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַהֲקָמַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וּכְעֵין זֶה שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' ש. רֵייְסְקִין שליט"א שֶׁלָּכֵן הִשְתַּלְשֵׁל שֶׁיַּם הַמֶּלַח הוּא 424 מֶטְרִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָּם כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְרַמֵּז שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר בֵּין יַם הַמֶּלַח לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי הימים ב' יג, ה) "הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח". וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁמָּשִׁיחַ וּמֶלַח פּוֹתְחִים וּמְסַיְּמִים בְּאוֹתִיּוֹת חֹ"ם הַמְסַמְּלוֹת אֶת הָאֵשׁ שֶׁל הַגְּבוּרָה, וְכָל הַהֶבְדֵּל הוּא שֶׁבְּמֶלַח יֵשׁ ל' בָּאֶמְצַע וּבְמָשִׁיחַ יֵשׁ ש"י בָּאֶמְצַע. וְאִם נְחַלֵּק שׁ' לְי נְקַבֵּל ל'. וְכֵן כָּל הַמְּצִיאוּת שֶׁל יַם הַמֶּלַח נוֹצְרָה לְאַחַר הֲפִיכַת סְדֹם, כְּשֶׁהוֹלִידוּ אֶת נִשְׁמַת דָּוִד וּמָשִׁיחַ בִּסְדֹם, דִּשְׁלִיטַת הַגְּבוּרוֹת וְהַמֶּלַח, יָצְרָה אֶת יַם הַמֶּלַח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יג, י) "וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". וּמַשְׁמַע שֶׁלִּפְנֵי הֲפִיכַת סְדֹם הָיָה הַמָּקוֹם פּוֹרֵחַ וּמְלַבְלֵב, וְאַף שֶׁמּוּבָא בַּכָּתוּב (בראשית יג, ג) "כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח", וְזֶה הָיָה קֹדֶם הֲפִיכַת סְדֹם. מוּבָא בְּרַשִּׁ"י שָׁם "הוּא יָם הַמֶּלַח", אַחַר זְמָן נִמְשַׁךְ הַיָּם לְתוֹכוֹ וְנַעֲשָׂה יַם הַמֶּלַח, מַשְׁמַע שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמָן עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יַם הַמֶּלַח. וְכֵן הַתַּרְגּוּם מְתַרְגֵּם שָׁם הוּא אֲתַר יַמָּא דְמִלְחָא, הַיְינוּ הַמָּקוֹם שֶׁל יַם הַמֶּלַח. אֲבָל עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יַם הַמֶּלַח עַצְמוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית יד, י) "הוּא יָם הַמֶּלַח", שֶׁבַּעֲוֹנָם נַעֲשָׂה אוֹתוֹ הָעֵמֶק מַיִם מְלוּחִים. (בביאור זה סייעני הרה"ג ר' ציון דוד סיבוני שליט"א).

עדכון קודם כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁל 5760 בֵּיצִים, בֵּיצָה לְכָל שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתָּן לְהוֹסִיף עַד ג' לוּגִין מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁהֵם י"ח בֵּיצִים, מִזֶּה נִלְמַד שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה עַד מַקְסִימוּם י"ח שָׁנָה מִשְּׁנַת 5760, עַד שְׁנַת 5778 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.

מוּבָא בְּסֵפֶר 'חֶסֶד לְאַבְרָהָם' (מעין ב נהר נט) וְדַע כִּי בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת יֵשׁ שֵׂעָר בַּגּוּף כְּנֶגֶד י' כִּתּוֹת הַטֻּמְאָה, שְׂעַר הָרֹאשׁ רוֹמֵז לָרִאשׁוֹנָה, שֵׂעָר שֶׁעַל לֶחִי יָמִין רוֹמֵז לַב', וּשְׂעַר לֶחִי הַשְּׂמֹאל רוֹמֵז לַג', וְזֶה רוֹמֵז לַג' עֶלְיוֹנוֹת שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן חֲשׁוּבוֹת אַחַת, וְשֶׁל בֵּית הַשֶּׁחִי הַיָּמִין רוֹמֵז לָרְבִיעִית שֶׁהוּא זְרוֹעַ יָמִין, וְעַל הַשֶּׁחִי הַשְּׂמָאלִי רוֹמֵז לַה', וְשֵׂעָר שֶׁעַל הַגָּרוֹן וְהַלֵּב רוֹמֵז לַו' שֶׁהוּא גוּף הָאִילָן, וְשֵׂעָר שֶׁבַּיָּרֵךְ יָמִין רוֹמֵז לַז', וְשֶׁבַּשְּׂמֹאל רוֹמֵז לַח', וְשֶׁסְּבִיב הַצַּדִּיק רוֹמֵז לַט', וְשֶׁל אֲחוֹרָיו רוֹמֵז לָעֲשִׂירִית. וְעֶשֶׂר מְקוֹמוֹת אֵלּוּ הֵם כִּסֵּא לְעֶשֶׂר כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה לָחוּל עֲלֵיהֶם אִם יִטְמָא: וְדַע כִּי שִׁעוּר הַמִּקְוֶה הֵם ה' אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים בֵּיצִים, וְסוֹד הָעִנְיָן הוּא כִּי לְסוֹף ה' אֲלָפִים וְתש"ס שָׁנִים יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ", וְיִתְקַיֵּם מִקְרָא דִּכְתִיב "מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ", דְּהַיְינוּ כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה כַּנִּזְכָּר בַּזֹּהַר. וּבֵאֵר הרה"ג ר' פ. ל. שליט"א שֶׁלָּכֵן מְקַשֵּׁר הַ'חֶסֶד לְאַבְרָהָם' אֶת י' הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם יֵשׁ שֵׂעָר בַּגּוּף שֶׁמֵּהֶם יוֹנְקִים הַחִיצוֹנִים עִם עִנְיַן הַקֵּץ שֶׁהוּא מְבָאֵר בִּשְׁנַת 5760 בְּסוֹד הַמִּקְוֶה, כִּי שֵׂעָר כָּפוּל 10 בְּגִימַטְרִיָּא 5700, וּמֵאִידָךְ שֵׂיעָר עִם י' כָּפוּל 10 בְּגִימַטְרִיָּא 5800, וְהַ'חֶסֶד לְאַבְרָהָם' מְרַמֵּז שֶׁהַקֵּץ תָּלוּי בְּתִקּוּן הַשֵּׂעָר לְהַפְסִיק אֶת יְנִיקַת הַחִיצוֹנִים, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ 10 מְקוֹמוֹת שֶׁל שֵׂעָר זֶה מַגִּיעַ לְ100 שָׁנִים שֶׁמִּ5700 עַד 5800 שֶׁהֵן הַ100 שָׁנִים שֶׁל קֵץ בְּעִתָּהּ שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר, וּבְתוֹךְ זֶה הוּא רוֹאֶה אֶת שְׁנַת 5760 כִּשְׁנַת מִפְנֶה בְּתוֹךְ הַ100 שָׁנִים. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת (פנחס רנב. וירא קיט.) שֶׁמְּדַבֵּר עַל תַּהֲלִיךְ שֶׁל גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאָה שָׁנָה וְהוּא נוֹקֵט זְמַן שֶׁל שִׁשִּׁים שָׁנִים תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קיט:) שֶׁשִּׁבְעִים הַשָּׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הִתְחִילוּ בִּשְׁנַת תש"א, שֶׁמּוּבָא שָׁם כַּד אֲעֵילַת רֵישָׁהָא בֵּין בִּרְכָּהָא. הַיְינוּ בֵּין נֶצַח לְהוֹד. שֶׁאָז מַתְחִילָה תְּחִילַת זַעֲקָתָהּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהוּא בִּכְנִיסַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה תש"א, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶלֶף שָׁנָה מִתְחַלֵּק לְעֶשֶׂר מֵאוֹת, שֶׁהֵן כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת כַּנּוֹדַע, וּכְנִיסַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תש"א הָיְתָה הַנְּקֻדָּה שֶׁבֵּין הַמֵּאָה שֶׁל הַנֶּצַח לַמֵּאָה שֶׁל הַהוֹד בֵּין בִּרְכָּהָא. כִּי בִּשְׁנַת תש"א הִתְחִילָה הַמֵּאָה שֶׁל סְפִירַת הַהוֹד, וְאִם נִסְפֹּר מִשָּׁם 60 שָׁנִים, מַגִּיעִים לַקֵּץ שֶׁל 5760 שֶׁעָלָיו דִּבֵּר הַ'חֶסֶד לְאַבְרָהָם', וּכְפִי שֶׁרָאִינוּ בִּשְׁנַת 5764 שֶׁהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לִשְׂרֹף אֶת הַפֵּאוֹת וְיִתָּכֵן שֶׁהָיִינוּ זוֹכִים לַגְּאֻלָּה בִּזְכוּת תִּקּוּן הַשֵּׂעָר, אֶלָּא שֶׁמַּעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ לִדְחוֹת אֶת הָעִנְיָן. וְנָבִיא אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר: שִׁבְעִים הַקּוֹלוֹת שֶׁצּוֹוַחַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עַל בָּנֶיהָ, שֶׁהִתְחַזֵּק עֲלֵיהֶם הַקַּדְרוּת בַּגָּלוּת, בְּשִׁבְעִים הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל, "כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךְ ה'. וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ". וּבָהֶם הָאַיֶּלֶת מַכְנִיסָה רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ. הָרֹאשׁ הוּא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. בֵּין בִּרְכֶּיהָ שֶׁהֵם נֶצַח וְהוֹד. וְנִשְׁבַּע לָהּ בּוֹ לִפְדּוֹת אֶת בָּנֶיהָ בַּבֹּקֶר, שֶׁהִיא אַרְיֵה, בֹּקֶר יָמִין שֶׁל אַבָרָהָם, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיּוֹצֵא מִיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה". וּמִשּׁוּם זֶה "חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר". וְהַגְּרָ"א (על הזהר פנחס ריט:) מְחַבֵּר אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת עִם הַזֹּהַר שֶׁל תַּהֲלִיךְ מֵאָה שָׁנָה.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (מקואות ז, ב) כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב וְנָפַל מֵהֶן קֹרְטוֹב לְתוֹכוֹ, לֹא הֶעֱלָהוּ, פּוֹסְלוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁמִּדִּבְרֵי הַ'חֶסֶד לְאַבְרָהָם' נִתָּן לִלְמֹד עַד מָתַי נִתָּן לִדְחוֹת אֶת גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ וּמַה סּוֹד הַדְּחִיָּה שֶׁשּׁוֹמְעִים מִצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱלָצִים לִדְחוֹת אֶת הַקֵּץ. כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁל 5760 בֵּיצִים, בֵּיצָה לְכָל שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתָּן לְהוֹסִיף עַד ג' לוּגִין מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁהֵם י"ח בֵּיצִים, מִזֶּה נִלְמַד שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה עַד מַקְסִימוּם י"ח שָׁנָה מִשְּׁנַת 5760, עַד שְׁנַת 5778 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. בְּדֶרֶךְ זֹאת שֶׁמּוֹסִיפִים מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁאֵינָם פּוֹסְלִים. וְכֵן מַיִם הַשְּׂאוּבִים בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁמִּתְמַהְמֵהַּ בַּבְּחִינָה הַזֹּאת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁאֲחִישֶׁנָּה אוֹתִיּוֹת ח"י שָׁנָה, לְרַמֵּז שֶׁהָאֲחִישֶׁנָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּעִתָּהּ נִמְצָא בַּח"י שָׁנִים הָאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן נִתַּן לִדְחוֹת, וּבָהֶם צָרִיךְ לִפְעוֹל אֶת הָאֲחִישֶׁנָּה. וכן ענין הטהרה קשור בעיקר לתיקון השער, כידוע בהלכות טהרה שאם שערה אחת יוצאת מהמים האדם לא טהור, לכן הטהרה יש לה כח להוציא את החיצונים שיונקים דרך השער וְכֵן מַיִם שְׁאוּבִין בְּגִימַטְרִיָּא פַּרְצוּף זְעֵיר אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת, וּמֵאִידָךְ 963 לוּגִין שֶׁבַּמִּקְוֶה שֶׁכָּלוּל בָּהֶם גַּם הָאַרְבָּעִים סְאָה וְגַם הַשְּׁלֹשָה לוּגִין שֶׁנּוֹסְפוּ בְּגִימַטְרִיָּא פַּרְצוּף אֲרִיךְ אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת. כי בבחינת זעיר אנפין שנקרא שם מ"ה עדין שייך להתמהמה, אבל כְשֶׁמַּגִּיעִים לְפַרְצוּף אֲרִיךְ אַנְפִּין שֶׁהוּא הַכֶּתֶר שָׁם כְּבָר אֵין דְּחִיּוֹת.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר סט, ז) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָן גָּבֹהַּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּן אֶלָּא י"ח מִיל, מַאי טַעְמָא "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" מִנְיָן "וְזֶה". וּבְסֵפֶר 'תּוֹרַת הָעוֹלָה' לָרמ"א (פ"א) מְבָאֵר אֶת הַמִּדְרָשׁ עַל פִּי הָרַמְבַּ"ם (יסודי התורה ג, ה) מִסְפַּר כָּל הַגַּלְגַּלִּים הַמַּקִּיפִין אֶת כָּל הָעוֹלָם שְׁמוֹנָה עָשָׂר. וְרוֹאִים שֶׁמִּסְפַּר ח"י מְחַבֵּר אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה עִם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה. וְכֵן בְּעִנְיַן הַקֵּץ יִתָּכֵן שֶׁהוּא מְחַבֵּר אֶת קֵץ הַיָּמִין לְמַטָּה עִם קֵץ הַיָּמִין לְמַעְלָה שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת תשל"ו לְפִי הָאֲרִיזַ"ל. וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ שָׁהָה בְּסֻכּוֹת י"ח חֳדָשִׁים, וְהִתְעַכֵּב בְּמִסְפַּר י"ח מִלְּהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית לג, יז). וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּקְּלִפָּה בִּשְׁנַת תש"ס שֶׁהָיְתָה שְׁנַת 2000 לְמִנְיָנָם שֶׁהֵם דִּבְּרוּ עַל סוֹף הָעוֹלָם, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁיָּכוֹל לְהִדָּחוֹת בְּעוֹד 18 שָׁנִים עַד שְׁנַת 2018 לְמִנְיָנָם.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא, אָמַר, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶן, לִכְשֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת, אָמַר לָהֶן, וְלֹא כָּךְ אֲמַרְתֶּם לִי, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת, אָמְרוּ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לָהֶם, אִם כָּךְ יֵהָפְכוּ מֵי מְעָרַת פַּמְיָס לְדָם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וּבֵאֵר הרה"ג ר' אַבָרָהם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַכַּוָּנָה לִנְפִילַת קְלִפַּת הַשֵּׂעָר שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹנְקִים הָאֻמּוֹת, וּמִמֶּנָּה יֵשׁ לָהֶם אֶת הַשַּׁעַר שֶׁל הַמָּמוֹן וְהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם. וְהַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעִרְעֲרוּ עַל עֲבוֹדָה זָרָה בַּפֵּאוֹת הָיְתָה בִּשְׁנַת תש"ל, וְאָז חָזַר וְנִבְנָה, כִּי גְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל חָלְקוּ עַל הַגר"מ שְׁטֶרְנְבּוּךְ שֶׁעוֹרֵר זֹאת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה בִשְׁנַת תשס"ד בָּהּ שָׂרְפוּ אֲלָפִים אֶת הַפֵּאוֹת, וְחָזַר וְנִבְנָה דֶרֶךְ הַהֶכְשֵׁרִים שֶׁהֵקִימוּ. וְאָנוּ מְקַוִּים כָּעֵת בִּשְׁנַת תשע"ח שֶׁשּׁוּב מִתְעוֹרֵר הָעִנְיָן שֶׁמְּעַרְעֲרִים עַל הַהֶכְשֵׁרִים וּנְקַוֶּה שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְכֵן יִפֹּל הַשַּׁעַר וְיִבָּנֶה, בְּגִימַטְרִיָּא ה'תשס"ג. כִּי שְׁנַת תשס"ד הִיא תשס"ג לְפִי חֲזַ"ל. וְכֵן שְׁנַת תשע"ח שֶׁהִיא תשע"ז לְפִי חֲזַ"ל, ר"ת תַּם שְׂעַר עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן הוֹסִיפוּ שֶׁיִּפֹּל וְיִבָּנֶה מְרַמֵּז עַל בִּנְיַן הַשֵּׂעָר, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (שבת צה.) דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע" מְלַמֵּד שֶׁקִּלְּעָהּ הקב"ה לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם. שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעֲתָא בִּנִּיתָא. וְרוֹאִים שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ אֶת עִקַּר הַבִּנְיָן שֶׁל חַוָּה מֵהַצֶּלַע בְּעִנְיַן הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל חַוָּה.

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י. פַּנֶּט שליט"א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (עובדיה א, כא) "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה". וְרוֹאִים שֶׁתְּחִלַּת עֲלִיַּת הַמּוֹשִׁיעִים הִיא "בְּהַר צִיּוֹן", כִּי הָר בְּאִידִישׁ הוּא שֵׂעָר, וְצִיּוֹן בְּגִימַטְרִיָּא נְקֵבָה, הַיְינוּ שְׂעַר הַנְּקֵבָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹנֵק עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר. וְכֵן שֵׂעָ"ר נִרְמָז בַּמִּלִּים "הַר עֵשָׂו". וְכֵן לִשְׁפּוֹט אוֹתִיּוֹת שֵׁטְ"ל פ"ו, הַיְינוּ פֵּאָה הַנִּקְרֵאת שֵׁיטְל בְּאִידִישׁ וּפ"ו בְּגִימַטְרִיָּא פֵּאָה. וּכְשֶׁעוֹצְרִים אֶת יְנִיקַת עֵשָׂו מִצִּיּוֹן אָז "וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה". וּמְרֻמָּז בַּמִּשְׁנָה (חגיגה י.) כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִן בְּשַׂעֲרָה. וְכֵן מוּבָא (עיין בספר זהב לבושה ע' רעו) בְּשֵׁם הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי פִּינְחָס מִקּוֹרִיץ זצ"ל שֶׁאָמַר שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ יִרְאוּ שֶׁהַגְּאֻלָּה הָיְתָה תְּלוּיָה בְּחוּט הַשְּׂעָרָה שֶׁל שֵׂעַר הַנָשִׁים.

וְכֵן פֵּאָ"ה נִרְמֶזֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית הֲפוּכָה בַּכָּתוּב (בראשית ג, ג) "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' פ. ל. שליט"א שֶׁגַּם שֵׂעָ"ר נִרְמָז בְּאוֹתָן מִלִּים בְּאוֹת שְׁנִיָּה הֲפוּכָה "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן". וְכֵן יֵצֶ"ר נִרְמָז בְּס"ת בְּאוֹתָן מִלִּים "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן".  והוסיף הרה"ג ר' י. ב. ג. שליט"א שיצר פאה בגימטריא שם שפ"ו שבו תלויה הגאולה, כַּמּוּבָא בִּתְפִלַּת הָר"ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי שֶׁאוֹמְרִים בְּעֶרֶב פֶּסַח: וּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י זַ"ל: הַשֵּׁם שפ"ו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, דָּוִ"ד בֶּ"ן יִשַׁ"י גִּימַטְרִיָּא שֵׁם שפו, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם דַּוְקָא בָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וְכֵן שֵׁם שפ"ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, (בראשית ג, ה) "כִּי ידֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע".

וְכֵן פֵּיאָ"ה בְּא"ת ב"ש מַצּוֹ"ת, וְיִתָּכֵן שֶׁלָּכֵן בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הָאֹפִים נִרְמָזוֹת הַמַּצּוֹת כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י שָׁם "סַלֵּי חֹרִי" סַלִּים שֶׁל נְצָרִים קְלוּפִים חוֹרִין חוֹרִין וְדֶרֶךְ מוֹכְרֵי פַּת כִּסְנִין לְתִתָּם בְּאוֹתָן סַלִּים. וְסַלֵּי לֶחֶם מְחֹרָרִין מְרַמְּזִים עַל הַמַּצָּה שֶׁהִיא לֶחֶם מְחֹרָר. וְכֵן מוּבָא בְּ'סֵפֶר הַיָּשָׁר' (הובא ב'סדר הדורות' ב' אלפים כ"ג) שֶׁלִּפְנֵי שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם הוּמְלַךְ שָׁם פַּרְעֹה חָדָשׁ שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רִקָּיוֹן. וְיֵשׁ שָׁם מַעֲשֶׂה אָרֹךְ אֵיךְ הִמְלִיכוּהוּ אַחֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹהֵג לִישׁוֹן בְּבֵית הָאוֹפִים. וְכֵן שַׂר הָאֹפִים הָיָה מַגִּישׁ תִּקְרֹבֶת לְפַרְעֹה שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, מִמֵּילָא הוּא מְסַמֵּל בְּעַצְמוֹ אֶת מַהוּת הַתִּקְרֹבֶת לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּפֵאָה נָכְרִית כְּדִלְקַמָּן. וְכֵן שַׂר הָאֹפִים הִתְגַּלְגֵּל בְּהָמָן אוֹתִיּוֹת נִמָא שֶׁהִיא שַׂעֲרָה, וְכֵן הָמָן הָיָה סַפָּר שֶׁל כְּפַר קַרְצוּם. וְכֵן שַׂר הָאוֹפִים הִתְגַּלְגֵּל בְּיֵשׁ"וּ בֶּן פַּנְדִּירָא ר"ת פֵּאָה נָכְרִית. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁהָמָן קָשׁוּר גַּם לְחֵטְא עֵץ הַדַּעַת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חולין קלט:) הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן "הֲמִן הָעֵץ". וְהַכָּתוּב מְדַבֵּר עַל חֵטְא עֵץ הַדַּעַת. וְכֵן הָמָן יָצָא "אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ", לְרַמֵּז עַל קִלְלַת עֵץ הַדַּעַת שֶׁהָאִשָּׁה עֲטוּפָה כְּאָבֵל. וְכֵן מְגִלַּת אֶסְתֵּר פּוֹתַחַת עִם הוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. וְכֵן פָּרֵס אוֹתִיּוֹת סַפָּר.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ולשלום אתם וכל הנלוים אליכם, ונזכה לשנת גאולה וישועה ברחמים.

מוּבָא

בַּ'שְּׂפַת אֱמֶת' (וארא תרל"ז) ד' מַלְכֻיּוֹת הֵם נֶגֶד אַרְבַּע פֵּרוּשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה פַּרְדֵּ"ס. וְהֵם הַד' לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר עוֹד טַעַם מַדּוּעַ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּלִמּוּד הַסּוֹד דַּוְקָא. כֵּיוָן שֶׁהַד' מַלְכֻיּוֹת הֵן כְּנֶגֶד פַּרְדֵּ"ס, יוֹצֵא שֶׁהַמַּלְכוּת הָרְבִיעִית הִיא כְּנֶגֶד הַסּוֹד, וְרַק בְּלִמּוּד הַסּוֹד אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אוֹתָם. וְכֵן מוּבָא מהג"ר בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי שליט"א עַל הַכָּתוּב "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַמְתָּקַת תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, הַיְינוּ שֶׁאִם רוֹצִים שֶיִּהְיֶה "וְהָיָה" שֵׁם הוי"ה הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים, "עֵקֶב", בִּזְמַן הָעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, תִּלְמְדוּ תּוֹרַת רַבִּי עֲקִיבָא, "תִּשְׁמְעוּן" תִּלְמְדוּ תּוֹרַת שִׁמְעוֹן סֵפֶר הַזֹּהַר. וְכֵן "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", ר"ת עִתּ"וֹ, וּמְרַמֵּז עַל זְמַן גְּאֻלָּה בְּעִתָּהּ. וּמְרֻמָּז גַּם כֵּן שֶׁהָעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא תִּהְיֶה רַק עַד שְׁנַת תִּשְׁמְעוּן. וּמְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל מַה שֶּׁאָמַר מָשִׁיחַ לְריב"ל כְּשֶׁשָּׁאַל מָתַי יָבוֹא "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ". וְכֵן "תִשְׁמָעוּ" אוֹתִיּוֹת עֵשָׂ"ו מֵ"ת, וְכֵן תִשְׁמָעוּ מְרַמֵּז עַל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן שְׁמִיעָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁ"הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ" ר"ת אַהֲבַ"ת לְסַמֵּל אֶת קֵץ הַיָּמִין שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָ"ה, וְזֶה גַם ר"ת תְּבֻאָ"ה הַמְסַמֶּלֶת פַּרְנָסָה. וכן שמעתי מהרה"ג ר' יוסף מרציאנו שליט"א שתבת היו"ם בכל סוגי המילויים, ה"י ה"ה ה"א, יו"ד, וי"ו וא"ו ו"ו, מ"מ ם'. בגימטריא תשע"ח. והוסיף הרה"ג ר' מרדכי אברויה שליט"א שרש"י אומר על הפסוק "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", שמרמז על מצות שאדם דש בעקביו, ותשע"ח בגימטריא שדש בעקב. וכן מובא במחזורים בשם הרוקח לומר בימים נוראים ז' פעמים היום, הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ: הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ: הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ: הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה: הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ: הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ. כנגד ז' תבות שבפסוק "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

וכן

שנת תשע"ח בסדור הרש"ש היא בסוד הוד שבהוד שבהוד, היינו המאה השמינית באלף השישי, העשור השמיני והשנה השמינית בתוך העשור. וסוד הַמִּסְפָּר 888 הוא הגימטריא שֶׁל הַכָּתוּב (איוב כח, ג) "קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ". וכן תשע"ח ר"ת תהא שנת בעתה אחישנה. וכן שמעתי מהרה"ג ר' אברהם מייזלעס שליט"א שתשע"ח ר"ת תהא שנת חיי עולם. וכן ב' פעמים פשט בגימטריא תשע"ח, לרמז שצריך ללמוד את הפשט ומה שמסתתר בפנים היינו הסוד. וְכֵן שְׁנַת תשע"ח מְרֻמֶּזֶת בָּרַמְבַּ"ן רשב"א ריטב"א ר"ן וְעוֹד, כְּשֶׁמְסַיְּמִים סֵפֶר כּוֹתְבִים תָּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם. וְכֵן הַכָּתוּב (דניאל יב, א) "יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל" בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. וְכֵן גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב שָׁם "וּבָעֵת הַהִיא". וְכֵן ס"ת שֶׁל כָּל הַפִּסְקָה, וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ. וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ. וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ. וְנָסוּ הַצְּלָלִים, בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. וְכֵן גְּאוּלָה הָעֲתִידָה בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח וְכֵן נֹסַח הַתְּפִלָּה 'הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא'. בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. וְכֵן נֻסַח הַתְּפִלָּה וּגְאָלֵנוּ גְאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. וְכֵן הַפָּסוּק (ישעי' יא, א) "וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי" עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. וְכֵן זָכֹר וְשָׁמוֹר בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. וְכֵן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח וְכֵן "כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְגוֹ' וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ", עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. והוסיף הרה"ג ר' ציון דוד סיבוני שליט"א שמשיח גאולה שלמה בְּגִימַטְרִיָּא תשע''ח. וְכֵן שמעתי שה'תשע"ח בְּגִימַטְרִיָּא לְשׁוֹן הַגְּמָרָא (סנהדרין צח.) לֹא זָכוּ "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" עם המילים והכולל. וכן ענ"י אותיות עי"ן, רמז שסיימנו עי"ן שנים של חבלי משיח, וכן רֹכֵב בגימטריא 222 מספר השנים שנשארו מתשע"ח עד סוף האלף.

וכן

תשע"ח מרמזת על שע"ח נהורין שהם סוד החשמל, כמובא ברמח"ל (ספר 'פנות המרכבה' פנה שניה) כְּשֶׁעָלָה הַנָּבִיא מְאִירִים בּוֹ מִיָּד אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְזֶה הַכֹּחַ יוֹצֵא מִגַּן עֵדֶן עַל הַר צִיּוֹן וְלָכֵן נִקְרָא "הַר קָדְשִׁי", וְאָז כָּל זֶה מִתְפַּשֵּׁט עַד הַצַּדִּיק לְמַטָּה, הַנִּקְרָא עֵץ הַחַיִּים, כִּי בֶּאֱמֶת לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נִתְקָנִים בָּאוֹת צ' הַזֶּה, וְעַל כֵּן "יִירְשׁוּ אָרֶץ", מְקוֹם עֲלִיָּה לְקַבָּלַת הַנְּבוּאָה, מִיָּד הַנְּבוּאָה תִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל יִשְׂרָאֵל, "וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם", אֵשׁ גָּדוֹל מִתְלַהֵט בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וְסוֹד זֶה חַשְׁמַל, חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת, כִּי הַנְּשָׁמָה מִתְדַּבֶּקֶת בָּם בְּנֹעַם גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט מִתְפָּרֵשׁ מִן הַגּוּף, בְּרֹב הַדְּבֵקוּת, וְאָז מִתְעוֹרֵר הָאֵשׁ הַזֶּה הַמִּתְלַהֵט בְּסוֹד הַחַשְׁמַל שע"ח מִינֵי שַׁלְהֲבִיּוֹת מִתְלַהֲטִים מִן הָאֵשׁ הַזֶּה, וְהוּא כְּמִנְיַן חַשְׁמַל, וְהֵם מִתְלַהֲטִים לְנֶגֶד הַנְּשָׁמָה הָעוֹלָה לְקַבֵּל הַנְּבוּאָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁנֹּסַּח הַתְּפִלָּה חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה ר"ת שע"ח. וְכֵן אוֹתִיּוֹת שע"ח מְרֻמָּז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁקּוֹדֶם טֹטָפֹ"ת. חחע"ש, שֶׁהֵן הָר"ת שֶׁל מִסְפַּר שֵׁם הוי"ה חָמֵשׁ, חָמֵשׁ, עֶשֶׂר, שֵׁשׁ. כי תפילין משפיע את השפעות המזל שבאות דרך שע"ח נהורין.

 

ראש השנה אבילקע ארויף, אבילקע אראף.

ישנה

אמרה מהאדמו"ר רבי ברוך ממז'יבוז' זצ"ל שאמר שהוא חושש יותר מחג השבועות שבו יש יום הדין על תורה, מאשר ראש השנה שבו נידונים על פרנסה, והוא אמר את המשפט ראש השנה אבילקע ארויף, אבילקע אראף. היינו לחמניה אחת פחות או אחת יותר לא מדאיגה אותו, אבל שבועות שנידונים על חידושי תורה זה הדין הגדול. ושמעתי מהרה"ג ר' א. י. שליט"א שב' פעמים בילקע בגימטריא משיח בן דוד, וארוף אראף בגימטריא משיח בן יוסף עם המילים, וכן

בלשון

הקדש ב' פעמים לחם בגימטריא יוסף, היינו שבראש השנה נידונים על החלק של הפרנסה שבאה מיחוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. וכן בילקע מרמז על שם יב"ק שמסמל יחוד יסוד ומלכות.וכידוע שמעבר יב"ק בגימטריא משיח בן דוד. וכן אבילקע ארויף, אבילקע אראף בגימטריא ראש השנה הוא יום הדין עם המילים והכולל. וכן בלק"ע נרמז באמצע התבות של הפסוק "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל", ומצינו בַּגְּמָרָא (מו"ק טז:) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב, "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל" שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. היינו שהמלכות מקימה עולה של תשובה דרך השפעת הפרנסה שהיא משפיעה, כמובא בַּזֹּהַר (בראשית כט:) חַיִּים תְּלוּיִים בְּבֶן יִשַׁי, וּבַוָּא"ו נִמְשָׁכִים לוֹ, וּבָהֶם שׁוֹלֵט בַּכֹּל, וְהָאָרֶץ מִמֶּנּוּ נִזּוֹנָה. רוֹאִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ יַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה דֶּרֶךְ הָאוֹת ו' וּבְכֹחַ זֶה הוּא שׁוֹלֵט בַּכֹּל, ומעורר את עם ישראל לתשובה. דְּבַעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה. וְכֵן קֶמַ"ח מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (ש"א ב, י) "וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" בְּדִלּוּג ג' אוֹתִיּוֹת. וכן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי צַדִּיק' (שבת ה) דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁהוּא הַתְחָלַת אוֹר הַמָּשִׁיחַ הוּא הַגֶּבֶר שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וּמָשִׁיחַ יִהְיֶה הַסּוֹף וְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיְּתֻקַּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יָדוֹ. וכן ראש השנה הוא יום של קבלת מלכות ה', ממילא היום הזה קשור עם המלכות, לכן אוכלים בראש השנה דְּבַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, וכן המזמור של ראש השנה (תהילים פ"א) מסיים בפסוק "וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ". וְכֵן דְּבַ"שׁ מְרֻמָּז בַּכָּתוּב "דָּוִד בֶּן יִשַׁי". וְכֵן גַּלְגַּל חֹזֵר בָּעֹלָם בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חוּטֵי הַחַשְׁמַל' שֶׁגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם לְהַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה הֵם הַמַּלְאָכִים הָאוֹפַנִּים שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרָאִים גַּלְגַּלִּים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אַהֲבַת צִיּוֹן' מִבַּעַל הַ'נּוֹדָע בִּיהוּדָה' כָּל הַמַּטְבֵּעוֹת אֲשֶׁר הֵם עוֹבֵר לַסּוֹחֵר כֻּלָּם הֵם עֲגֻלִּים, לְרַמֵּז דָּבָר עָגֹל מִתְעַגֵּל וּמִתְגַּלְגֵּל, וְאֵין לוֹ תְּקוּמָה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהוּא גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם.

וּבְיֶתֶר

עֹמֶק נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַמָּמוֹן נוֹתֵן אֶת הַשְּׁלִיטָה לַמָּשִׁיחַ, יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר, כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. דְּהִתְגַּלּוּת הַמָּשִׁיחַ הִיא בְּדוֹר אַחֲרוֹן שֶׁל שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת מִבְּחִינַת תַּחְתִּית הָרֶגֶל, כִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר (פקודי רנח.) כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַגָּלוּת בְּהַמְשָׁכַת הָרַגְלַיִם, אָז "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַיּוֹם הַהוּא". וּמְבָאֵר הַ'מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת' (ויחי) בְּזֹהַר פְּקוּדֵי כַּד אִשְׁתַּלִים זִוּוּגָא עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין כְּדִין אָתִי מְשִׁיחָא, כִּי הֲלֹא סוֹד מְלָכִים אֵלּוּ, סוֹד אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ, וְרַגְלָיו אֲשֶׁר נִטְבַּע בִּקְלִפּוֹת אֵלּוּ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ מַעֲלִין מַיִּין נוּקְבִּין מַעֲלִין נִיצוֹצוֹת, וְכַאֲשֶׁר הַנִּיצוֹצוֹת יַעֲלוּ מֵחֵלֶק הָרַגְלַיִם דִּילֵיהּ וְיֻבְרְרוּ, אֲזַי מִיָּד יָבֹא מָשִׁיחַ. זֶה שֶׁכָּתוּב "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְאֵימָתַי יָבֹא מָשִׁיחַ בְּשָׁעָה שֶׁיְּהֵא "וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו". וּבָרַגְלַיִם מְאִירָה יוֹתֵר הֶאָרַת הַמָּמוֹן מֵהֶאָרַת הַחָכְמָה, דְּהָרַגְלַיִם רְחוֹקוֹת מֵהַמֹּחַ, וּמְאִירָה בָּהֶן רַק הֶאָרָה קְלוּשָׁה מֵהַמֹּחַ. מֵאִידָךְ הָרַגְלַיִם הֵן בְּחִינַת מָמוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.) "וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו.

וְכֵן

לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ עַל מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת צְפֵה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ רוֹמֵז עַל דְּרִיכַת הָרֶגֶל. וְכֵן "דָּרַךְ כּוֹכָב" מְרַמֵּז עַל דְּרִיכַת הָרֶגֶל. כֵּיוָן שֶׁרַגְלַיִם מְסַמְּלוֹת אֶת הַמָּמוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.) "וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְכֵן "דָּרַךְ כּוֹכָב" מְרַמֵּז עַל דְּרִיכַת הַמַּזָּל, כִּי כּוֹכָב מְסַמֵּל מַזָּל, כַּיָּדוּעַ שֶׁה' בָּרָא בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם אֶת הַכּוֹכָבִים יַחַד עִם הַמַּזָּלוֹת, וּשְׁנֵיהֶם מַשְׁפִּיעִים יַחַד. וְזֶה עֹמֶק הַ"דָּרַךְ כּוֹכָב" שֶׁהַמַּזָּל יִדְרוֹךְ בָּרַגְלַיִם לְמַטָּה מַטָּה בְּכֹחַ הַמָּמוֹן כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן הַכָּתוּב (ש"א ב, ח) "מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאוֹמְרִים עַל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן שֶׁפָּשַׁט רֶגֶל, הַיְינוּ שֶׁאֵין לוֹ כַּבְיָכוֹל לְבוּשׁ לָרֶגֶל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמָּמוֹן. וְכֵן הַכָּתוּב "עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" ר"ת נַעַ"ל.

וְכֵן

מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַמִּצְווֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (עקב ע' צו) שֶׁהַכַּוָּנָה בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ הִיא ה' מוֹצִיא, הַה' הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, מוֹצִיאָה אֶת הַלֶּחֶם מִן הָאָרֶץ לְהַשְׁפִּיעַ לְכָל הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ' מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א (ע' 282) שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב שֶׁיּוֹסֵף אָמַר (בראשית מז, כג) "הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה", שֶׁיּוֹסֵף הַיְסוֹד מַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע דֶּרֶךְ הָאוֹת הֵ"א הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן בְּצִיעָ"ה מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב שֶׁדָּוִד אָמַר (ש"ב ו, כא) "אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם הוי"ה" בְּדִלּוּג ה' אוֹתִיּוֹת, דְּדָוִד הוּא הַבּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה"ג ר' יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁאוֹתִיּוֹת לֶחֶ"ם מַקְבִּילוֹת לָאוֹתִיּוֹת מָשִׁי"חַ. שֶׁהֲרֵי אוֹתִיּוֹת מ"ח יֵשׁ בִּשְׁנֵיהֶם, וְהָאוֹתִיּוֹת ש"י שֶׁל מָשִׁיחַ מַקְבִּילוֹת לָאוֹת ל' שֶׁל לֶחֶם, כִּי אִם נְחַלֵּק ש' לְי' נְקַבֵּל ל'. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' ש. רֵייְסְקִין שליט"א שֶׁשְּׂדֵה חִטָּה נִקְרָא שָׂדֶה לָבָן מִלְּשׁוֹן לְבָנָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. והוסיף הרה"ג ר' אברהם ויספיש שליט"א שתשע"ח בגימטריא לחם.

וְכֵן

מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין לֶחֶם לַמִּסְפָּר עֶשֶׂר הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'בֶּן אִישׁ חַי' (אמור) יִתֵּן שְׁתֵּי יָדָיו עַל הַפַּת בִּשְׁעַת בְּרָכָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּפַּת, וְגַם כְּנֶגֶד עֶשֶׂר מְלָאכוֹת שֶׁיֵּשׁ מִן הַחֲרִישָׁה עַד הָאֲפִיָּה, כִּי בְּכָל מְלָאכָה נַעֲשֶׂה בֵּרוּר נִיצוֹצוֹת קְדֻשָּׁה, כַּנּוֹדַע, לְכָךְ יֵשׁ עֶשֶׂר תֵּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא, וְעֶשֶׂר תֵּבוֹת בַּפָּסוּק עֵינֵי כֹל וְכוּ', וּבְסִדּוּר רַבֵּינוּ הָרַשַּׁ"שׁ ז"ל כָּתוּב, תָּנִיחַ שְׁתֵּי יָדֶיךָ עַל הַפַּת וּתְכַוֵּין לְהַשְׁפִּיעַ מִכָּל הַי' סְפִירוֹת עַל הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת לֶחֶם.

 

ב' פעמים שטף עולה תשע"ח, ונרמז בכתוב "וְקִצּוֹ בַ - שֶּׁטֶף".

כָּתוּב

(דניאל ט, כו) "וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף". ושמעתי מהרה"ג ר' א. י. שליט"א שאם נחשב ב' פעמים שטף עולה תשע"ח, ונרמז בכתוב "וְקִצּוֹ בַ - שֶּׁטֶף". וכפי שרואים שמשתלשל 2 הוריקנים. וְכֵן שֵׁם שפ"ו עִם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהוּא שֵׁם הַקֵּץ בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁטֶף. וְכֵן ארה"ב מְרֻמֶּזֶת בַּפָּסוּק שֶנִּדְרַשׁ עַל הַמַּבּוּל (תהילים לו, ז) "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם". וכן ארה"ב אותיות אַרֻבָּ"ה, וְכָּתוּב (בראשית ז, יא) "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ". וְכֵן שֹׁרֶשׁ מַיִ"ם מוֹפִיעַ בְּכָל הַתַּנַּ"ךְ 580 פְּעָמִים כְּמִנְיַן גִּשְׁמֵי בְרָכָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁ580 זוֹ גַם גִּימַטְרִיָּא שֶׁל פֶּתֶק שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא בּוֹ נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם.

בענין

הסערות שפוקדות את העולם מן הראוי להביא דברי המלבי"ם (תהילים כט, א) "מזמור לדוד" הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא על ידי סופה וסער מתחולל, על ידי זרם ושטף מים רבים, על ידי אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, על ידי רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה' ברך את עמו בשלום. "הבו לה'" הזמינו את עצמכם לה' להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמיכם לה' השולח אתכם לעשות דברו, "הבו" והזמינו עצמיכם לה' להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז, אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה' ועוזו וגבורותיו: "הבו" והזמינו עצמיכם לה' להראות גם כן כבוד שמו, כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו גם כן כבוד לשמו, כי תשתחוו לה' בהדרת קדש עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה', שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה: "קול" מצייר תהלוכות בני אלים אלה, פרץ מים שוטף את הארצות המשורר אומר, הקול הנורא הנשמע על המים הוא קול ה' הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר אל הכבוד הוא הרעים, השטף הולך ומתרבה, אומר ה' הוא המרעים ופוקד על מים רבים: "קול" עתה התעורר נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר קול ה' נשמע בכל כח, קול ה' נשמע בכל הדר, כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה' נשמע בו ונחת זרועו יראה: קול הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר קול ה' הוא השובר ארזים, וה' הוא המשבר את ארזי הלבנון עד שירקדו מפניו כעגל, והלבנון והשריון עצמו ירקדו לפניו כבן ראמים. "קול" הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר קול ה' הוא החוצב להבות אש: "קול ה'" הוא אשר יחיל מדבר כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, וה' הוא יחיל מדבר קדש: "קול" מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה' ודברו, קול ה' בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו: "ה'" גם אם ה' למבול ישב גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, "וישב ה' מלך לעולם" לשפוט את כל הארץ, כי ה' ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו , בכל זאת. "ה' עוז לעמו יתן" לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו על ידי זה עז ותעצומות, וה' יברך את עמו בשלום שעל ידי כן נחרבו הרשעים הנלחמים מהם והיה להם שלום מני צרים. והוסיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שהסופה אירמ"ה ר"ת רבנו ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים זצ"ל. והסופה חוז"א ר"ת חזון איש, לרמז שזכותם של שני גדולי הדור האחרון מביאה את הסופות להציל את היהודים ממקום הסכנה של אמריקה ולהביאם לארץ ישראל, ולכן חוז"א או חזו"א ר"ת "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", וכידוע שהחזון איש ייסד את החיים עם המצוות התלויות בארץ. וכן ארה"ב ר"ת רבי אליעזר בן הורקנוס, שהוא אמר בתשרי עתידים להגאל, וה' יעשה נקמות בגויים בחודש תשרי ובפרט בחג הסוכות. וכן הורקנוס מרמז שצריך לנוס מפני ההוריקן. וכן הורקנוס בגימטריא משיח בן דוד עם המילים. וכן רבי אליעזר הוא בחינת ימין, בסוד קץ הימין, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ הָרד"ל עַל 'פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' (אות ב') שֶׁר' אֱלִיעֶזֶר נִקְרָא הַגָּדוֹל לְרַמֵּז שֶׁשָׁרְשׁוֹ מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּקְרֵאת גְּדֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (איכה קיג:) שֶׁר' אֱלִיעֶזֶר הָיָה גִּלְגּוּל רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב. וּרְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת יָמִין. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שְׁאֵרִית יַעֲקֹב' מֵהַגרי"מ מוֹרְגֶנְשְׁטֶערְן שליט"א (ע' קכג) שֶׁר' אֱלִיעֶזֶר הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַת רְאוּבֵן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מֵהַיָּמִין, וְלָכֵן שְׁמוֹ מַתְחִיל בָּאוֹתִיּוֹת אֵל שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁל הַיָּמִין. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגר"א עַל הַזֹּהַר (פקודי רנד:) רְאוּבֵן הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְלָכֵן נִקְרָא הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל שֶׁבָּאַחִים. וְכֵן פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִים בַּפָּסוּק "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה בִּבְחִינַת חֶסֶד שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' וּלְהַמְתִּיקָם. וְכֵן מוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהַרַ"ן' (תנינא ז') שֶׁאֱלִיעֶזֶר ר"ת "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה". וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'תּוֹרַת לֵוִי יִצְחָק' שֶׁאֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם הוי"ה. לָכֵן הוּא אָמַר אֶת הַמַּאֲמָר בַּגְּמָרָא (ברכות נז.) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הוי"ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

גּ'וֹנְג הַמְרַמֵּז עַל גּוֹג מאיים על האי גואם, בבחינת גוג שיוצא להלחם בארץ המגוג.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר שֶׁבְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יָבֹא עַם מִסּוֹף הָעוֹלָם לְהִלָּחֵם נֶגֶד אֱדוֹם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגוֹ'". אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, "לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'". וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב "ה' צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך". וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ"ל שֶׁהָעָם מִסּוֹף הָעוֹלָם שֶׁיָּבֹא לְהִלָּחֵם בֶּאֱדוֹם הוּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה ר"ת קֵ"ץ. וּמוּבָא בְּקֻנְטְרֵס 'וְעָנְתָה הַשִּׁירָה' מֵהָרַב נַחְמָנִי זצ"ל שֶׁמִּיּוֹם י"ז בְּתַמּוּז עַד יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, יִהְיוּ ג' חֳדָשִׁים שֶׁכָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְיִתָּכֵן שֶׁרָמַז עַל הַג' חֳדָשִׁים שֶׁל הַזֹּהַר כְּדִלְעֵיל. כִּי גְמַר מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וְהַנִּצָּחוֹן, צְפוּיִים לִהְיוֹת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן אָשֵׁר שליט"א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר סְיָיפֵי עָלְמָא בְּגִימַטְרִיָּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה. וְכֵן צְפוֹן קוֹרֵיאָה בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ מָשִׁיחַ. וְכֵן סִיאוֹל מְרַמֶּזֶת עַל הַשְּׁאוֹל. וְרוֹאִים בַּמַּפָּה שֶׁצְּפוֹן קוֹרֵיאָה נִמְצֵאת בַּקָּצֶה הַמִּזְרָחִי בְּיוֹתֵר בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה, שֶׁהוּא הַקָּצֶה הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁמֵּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַתְחִיל הַשֶּׁפַע שֶׁל הָעוֹלָם, הַנְּקֻדָּה שֶׁל צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁהִיא הָרְחוֹקָה בְּיוֹתֵר בַּיַּבֶּשֶׁת, רְאוּיָ'ה לְהִקָּרֵא סוֹף הָעוֹלָם.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר 'בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם' מֵאֵת הרה"ג ר' חַיִּים קִינְגְסְבֶּרְג שליט"א אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ אֶת הַסַּנְדְּלָר הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר הרה"ג ר' מֹשֶה רַבִּיקוֹב זצ"ל מִתֵּל אָבִיב, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהַסַּנְדְּלָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים בְּרוּרִים שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג תַּתְחִיל מֵהַמִּזְרָח הָרָחוֹק. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'עוּבְדוֹת וְהַנְהָגוֹת לְבֵית בְּרִיסְק' בְּשֵׁם הַמַּשְׁגִּיחַ ר' אֵלִיָּהוּ לָאפְּיַאן זצ"ל שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק (דברים כח, מט) "יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ: גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן". וְכֵן קֵץ נִרְמָז בְּ"מִקְצֵה הָאָרֶץ". והוסיף הרה"ג ר' אבישי כהן שליט"א ש"יִשָּׂא הוי"ה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ" בגימטריא צבא קוריאה הצפונית עם האותיות והמילים.

וְכֵן

מוּבָא בְּסִפְרֵי הַהֲלָכָה שֶׁבְּקוֹרֵיאָה עוֹבֵר קַו הַתַּאֲרִיךְ, וְקוֹרֵיאָה, קוֹרַעַת אֶת הָעוֹלָם בְּקַו הַתַּאֲרִיךְ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשָּׁם סוֹף הָעוֹלָם, וְשָׁם תַּתְחִיל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּקְרַע אֶת הָעוֹלָם, וְתָבִיא סוֹף לָעוֹלָם הֶחָשׁוּךְ שֶׁל הַגָּלוּת. וְכֵן שָׁלְחוּ לִי שִׂיחָה מֵאֵת הָאַדְמוֹ"ר מֵחב"ד זצ"ל בְּעִנְיַן הָאָטוֹם. (שיחת י' שבט תשמ"ו) בּוֹ הוּא מַעֲלֶה חֲשָׁשוֹת שֶׁהָאָטוֹם יִפּוֹל לְיָדַיִם שֶׁל נַעַר צָעִיר בִּלְתִּי שָׁפוּי כִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁיּוּכַל בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי לְרָעָה ח"ו בְּכָל הָעוֹלָם.

וְכֵן

צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁל הַיּוֹם, נוֹסְדָה וְקִבְּלָה עַצְמָאוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁבָּהּ קָמָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, ב - 1948. וְדִגְלָהּ דּוֹמֶה לְדֶגֶל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁבִּשְׁנַת 1948 חִלְּקוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁנַיִם, וְחִלְּקוּ אֶת קוֹרֵיאָה לִשְׁנַיִם. וְכֵן קוֹרֵיאָה מְרַמֶּזֶת עַל הַחֲלֻקָּה לִשְׁנַיִם בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְכַן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית כְּמוֹ אוֹת נוּ"ן הֲפוּכָה, לְרַמֵּז עַל סוֹף הַחֲרוֹן אַף שֶׁל הקב"ה. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית יא, לב) "בְּחָרָן", הַנּוּ"ן הֲפוּכָה לוֹמַר לְךָ עַד אַבְרָם חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁעַד שֶׁאַבְרָהָם נוֹלַד עָבְרוּ 1948 שָׁנִים שֶׁל חֲרוֹן אַף, כָּךְ מֵחֻרְבָּן הַבַּיִת יֵשׁ 1948 שָׁנִים שֶׁל חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם. וְכֵן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית בְּצוּרַת נַעַל הַמְרַמֵּז עַל הַסּוֹף, דֻּגְמַת הַנַּעַל שֶׁהִיא סוֹף קוֹמַת הָאָדָם. וּמְרֻמָּז גַּם בַּכָּתוּב "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ", וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ"ל שֶׁאָמַר עַל צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁהֵם נַאצִים. וְאָטוֹם בְּקוּרִיאָנִית נִקְרָא וַאנְזָה, כְּשֵׁם הַמָּקוֹם בּוֹ כִּנְּסוּ הַנַּאצִים ימ"ש אֶת הַוְּעִידָה שֶׁהֶחְלִיטָה עַל הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי. וְכֵן בְּקוֹרֵיאָה כֻּלָּהּ יֵשׁ 71 מִילְיוֹן תּוֹשָׁבִים כְּמִנְיַן וַאנְזָה. עַד כָּאן דִּבְרֵי הָרַב רֵייסְקִין שליט"א. וְכֵן פֻּרְסַם שֶׁמַּנְהִיג צְפוֹן קוֹרֵיאָה הַנּוֹכְחִי חִלֵּק מַתָּנָה לַחֲבֵרָיו לִכְבוֹד יוֹם הֻלַּדְתּוֹ, אֶת סִפְרוֹ הַיָּדוּעַ שֶׁל הִיטְלֶר ימ"ש.

 

וְנָבִיא טַבְלָה מֵהרה"ג ר' מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א בָּהּ רוֹאִים אֶת הַמִּלִּים הָאִיּוּ"ם מִלְחָמָ"ה שׁוֹאָ"ה אֲטוֹמִי"ת צְפוֹ"ן קוֹרֵיאָ"ה. [שׁוֹאָ"ה אֲטוֹמִי"ת בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ח]

וְהוֹסִיף

הרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁצְפוֹן קוֹרֵאָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא יִשְׂרָאֵל. וְקוֹרֵיאוֹת מְרֻמָּזוֹת בַּפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה (זכריה יד, ו) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י' ש' צוּר שליט"א שֶׁצְפוֹן קוֹרֵיאָה בְּגִימַטְרִיָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶות. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ש. רֵייסְקִין שליט"א שֶׁקוֹרֵיאָ"ה בְּא"ת ב"ש דפגמת"צ בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרוֹ"ת. וְכֵן שֵׁם הַמַּנְהִיג שָׁם הוּא גּ'וֹנְג הַמְרַמֵּז עַל גּוֹג. וְכֵן קוֹרֵיאָה בְּקוֹרִיאָנִית הִיא הַנְגּוֹג וּבָהּ אוֹתִיּוֹת גּוֹג, וּבְגִימַטְרִיָּא גּוֹ"ג מָגוֹ"ג עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן שֵׁם מְדִינַת צְפוֹן קוֹרֵיאָה בֶּעָבָר, הָיָה גוֹגְ'סאוֹן, וּבָהֶמְשֵׁךְ, גּוֹגוֹרִיאוּ. וְכֵן עַל הַנָּשִׂיא גּוֹג נֶאֱמַר "נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל" וּבְסֵפֶר צִפִּיתָ לִישׁוּעָה מֵהרה"ג ר' יוֹאֵל שְׁוַוארְץ שליט"א (עמ' 69) מְבָאֵר שֶׁ"תֻּבָל" הֵם קוֹרֵיאָה, כַּמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי (מגילה פ"א הל' ט') שֶׁתֻּבָל זוֹ "וִיתַנְיָיה". וְכֵן גּ'וֹנְג מאיים על האי גואם, בבחינת גוג שיוצא להלחם בארץ המגוג, וכן שמעתי שקוראה נרמזת בכתוב (דברים לא, כט) "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", וכפי שמובא ב'בעל הטורים' שם "הרעה באחרית הימים" ר"ת עולה בגימטריא גוג. "וקראת" ד' במסורה. "וקראת אתכם הרעה". "וקראת שמו ישמעאל". "וקראת שמו עמנואל". "וקראת ישועה חומותיך". כשתקרא אתכם הרעה וקראת ישמעאל שתתפלל לאל שישמע אליך ויהיה עמנו ותשוב אליו בתשובה אז וקראת ישועה חומותיך.

וְהוֹסִיף

הרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁשְּׁנַת 2018 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁה' הֶרְאָה לְאַבְרָהָם אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים (נב) "אֵימָה", זוֹ בָּבֶל. "חֲשֵׁכָה", זוֹ יָוָן. "גְּדֹלָה", זוֹ מָדַי. "נֹפֶלֶת עָלָיו", זֶה אֱדוֹם. והיא הָיְתָה מֻרְכֶּבֶת מִ70 שָׁנָה שֶׁל אַבְרָהָם וְעוֹד 1948 שָׁנִים עַד לֵדַת אַבְרָהָם, וְזֶה כְּנֶגֶד 70 שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בַּיִת רִאשׁוֹן, וְעוֹד 1948 שָׁנִים מֵחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, יַחַד נְקַבֵּל 2018 שָׁנִים. וְה' הֶרְאָה לְאַבְרָהָם בִּשְׁנַת 2018 אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁתִּהְיֶינָה 2018 שָׁנִים עַד הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. וְכֵן בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1335 כַּמּוּבָא בְּקֵץ דָּנִיֵּאל (יב, יב) "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה". וְכֵן "אֵימָה" בְּגִימַטְרִיָּא אָטוֹם, "חֲשֵׁכָה" בְּגִימַטְרִיָּא גַּרְעִין. וְכֵן בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים בְּגִימַטְרִיָּא נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁם נוֹלְדָה נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. וכן שמעתי מהרה"ג ר' יעקב אשר בנדיקט שליט"א שיש רמז פשוט ונפלא על בפסוק "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה". כי אֶלֶף מרמז על האלף האחרון, האלף השישי, שְׁלשׁ מֵאוֹת מרמז על השְׁלשׁ מֵאוֹת שנים האחרונים בתוך האלף שהחלו משנת ת"ש, שְׁלשִׁים מרמז על השְׁלשִׁים שנים האחרונים במאה הזאת,  "וַחֲמִשָּׁה" מרמז על החֲמִשָּׁה האחרונים בתוך העשר, שהתחילו משנת תשע"ו.

מוּבָא

בְּ'לִקּוּטֵי תּוֹרָה' לְהָאֲרִיזַ"ל (שמות קכד) עִנְיַן גּוֹג וּמָגוֹג עוֹלֶה ע' כְּנֶגֶד כָּל הָע' אֻמּוֹת. כִּי אָז יִמְלֹךְ גּוֹג וּמָגוֹג עַל כָּל ע' אֻמּוֹת וְכֻלָּם יָבֹאוּ יַחַד עַל יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ מִיָּדָם אָז יִהְיֶה הוֹשַׁעְנָא רַבָּא כִּי עַתָּה שֶׁנִּגְאֲלוּ מִיַּד בָּבֶל גָּלוּ לְמַדָּי וְאַחַר כָּךְ לְיָוָן וְאַחַר כָּךְ לֶאֱדוֹם וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה גְּאֻלָּה בְּהֶחְלֵט. וְכֵן עִנְיַן ז' יְמֵי הֶחָג נֶגֶד ע' שָׂרִים וּבְכָל יוֹם נִיצוֹלִים מִיַּד שַׂר אֶחָד שֶׁהוּא כּוֹלֵל עֲשָׂרָה, וְגוֹלִים לְיַד שַׂר אַחֵר, וְיוֹם הַז' נִיצוֹלוּ מִיַּד כֻּלָּם, וְלָכֵן הוּא יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וְכֵן רוֹאִים בַּהוֹשַׁעְנוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא "הוֹשַׁעְנָא לְמַעַן תּוֹלְדוֹת אַלּוּפֵי יְהוּדָה תָּשִׂים כְּכִיּוֹר אֵשׁ". וּמְקוֹרוֹ מֵהַפָּסוּק (זכריה יב, ו) "בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם". וְכֵן הֲרִיגַת הָרְשָׁעִים בְּמִשְׁפְּטֵי נִירְנְבֶּרְג אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, נֶעֶשְׂתָה בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תש"ז, וְהֵבֵאנוּ מֵהֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה חֵלֶק מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.

וְכֵן

הַכָּתוּב (תהילים כז, ה) "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה", אוֹתִיּוֹת יוֹם עֲרָבָה. כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּמִּשְׁנָה בְּסוּכָּה שֶׁהַתַּנָּא קוֹרֵא לְהוֹשַׁעְנָא רַבָּא יוֹם עֲרָבָה. וְכֵן שְׁנֵי אֵלּוּ עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 333 כְּמִנְיַן גַּרְעִין. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל הַפָּסוּק "וַיִּצְעַק אֶל הוי"ה". וכן שמעתי מהרה"ג ר' א. ה. שליט"א שהושענא רבה אותיות עונ"ש ארה"ב. וְכֵן יוֹם גִּלּוּי אַמֶּרִיקָה עַל יְדֵי קוֹלוֹמְבּוּס הָיָה הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וכן יש רמז שה' יעשה נקמה בגויים בחג הסוכות, בכתוב (תהילים קמט, ז) "לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָה" כי "מִשְׁפָּט כָּתוּב" מרמז על הלולב שהתמר נקרא כותבת, "הָדָר" מרמז על האתרוג שנקרא "פרי עץ הדר", "לְכָל חֲסִידָיו" מרמז על ההדס אותיות חס"ד בחילות ה' בח'.

מוּבָא

בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' אחרי ע' רכג) שֶׁאָדָ"ם, ר"ת אָדָם, דָּוִד, מָשִׁיחַ. דְּג' אֵלּוּ שַׁיָּכִים לְאוֹתוֹ מַזָּל וּלְאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ וְלָכֵן הֵם מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ' לָאַבַּרְבַּנֵּאל (ח"ב עיון ראשון פ"ה) וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁהַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ תִּתְגַּלְגֵּל בּוֹ נִשְׁמַת אָדָם הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהוּא הָיָה רִאשׁוֹן בַּחֲזָרָה וְעוֹמֵד בִּמְקוֹם אָדָם רִאשׁוֹן. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהִיא עַצְמָהּ הָיְתָה נִשְׁמַת דָּוִד, כִּי הָיְתָה אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה תְּחִילָה בָּעוֹלָם בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבְאֶמְצַע זְמַן הָעוֹלָם בְּקֵרוּב הָיְתָה בְדָוִד, וּבְסוֹף הָעוֹלָם תִּהְיֶה בְמָשִׁיחַ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם". וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שה"ש ד) "מִצַּוְּרֹנָיִךְ" זֶה דָוִד שֶׁהָיָה בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת. וְעוֹד מָצִינוּ עַל דָּוִד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶמְצַע, בְּסֵפֶר 'שֵׁם מִשְּׁמוּאֵל' (תצוה תרפ"א) אָרוֹן וְשֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מִתְיַחֲסִים לִשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, מְנוֹרָה מִתְיַחֶסֶת לְדָוִד וּלְמָשִׁיחַ, וּבַשַּׁ"ס סוכה נ"ב. מַאן נִינְהוּ שִׁבְעָה רוֹעִים דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח בְּיָמִינוֹ, אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ, הֲרֵי שֶׁדָּוִד מַקְבִּיל לְגוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, שְׁלֹשָׁה קְנֵי הַמְּנוֹרָה הַיְמָנִים וְכֵן הַשְּׂמָאלִים פּוֹנִים אֶל פְּנֵי הָאֶמְצָעִי. וְכֵן מוּבָא בַּסֵּפֶר 'תִּפְאֶרֶת שְׁמוּאֵל' (חנוכה) "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה'", הַפָּסוּק הַזֶּה אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת לְאֶמְצַע הַשִּׁירָה, וְכָתְבוּ דִלְכָךְ הִפְסִיק בְּאֶמְצַע הַשִּׁירָה, יַעַן שֶׁכְּשֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים בְּכָל הַנִּסִּים לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת, שֶׁהָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבָּם, וְצָעֲקוּ בְּאֶמְצַע הַשִּׁירָה מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה', וּלְכָךְ הִפְסִיק גַּם כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'", וּבְאֶמְצַע הַקַּפִּיטְל הִפְסִיק גַּם כֵּן בְּהַפָּסוּק מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', אֲשֶׁר גַּם כֵּן אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת שָׁם, אַךְ לְפִי שֶׁהִזְכִּיר שָׁם נִפְלְאוֹת ד' לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת הַבּוֹעֵר בְּקִרְבּוֹ, וְהוּכְרַח לוֹמַר בָּאֶמְצַע מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'. וְכֵן עַל הָאוֹת ל' שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת מָצִינוּ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֶמְצַע הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן רוֹאִים בִּשְׁמוֹ שֶׁל דָּוִ"ד שֶׁיֵּשׁ ד' מִיָּמִין, וְד' מִשְּׂמֹאל וְהַו' בָּאֶמְצַע. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט"א שֶׁגַּם בַּשֵּׁם יִשַׁ"י נִרְמְזָה צוּרַת אוֹתִיּוֹת דּוֹמָה לְדָוִד בִּבְחִינַת יָמִין שְׂמֹאל אֶמְצַע, וּבִּפְרָט שֶׁאוֹתִיּוֹת יִשַׁ"י ר"ת יָמִין שְׂמֹאל, וְכֵן ר"ת יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְאַחֲדִים בְּקַו הָאֶמְצַע. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אֶת שְׁנַת הָאֶמְצַע שֶׁל חַיֵּי דָוִד הַמֶּלֶךְ, הַיְינוּ שְׁנַת הָאֶמְצַע שֶׁל שִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו, יוֹצֵאת שְׁנַת 2889 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם וְאִם נוֹסִיף עוֹד 2889 לָדַעַת מָתַי נִזְכֶּה שׁוּב לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, יוֹצֵאת שְׁנַת 5778. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יְהוּדָה וַיְנְגּוּט שליט"א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אוֹתוֹ חֶשְׁבּוֹן עַד לֵדַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּמִלֵּדַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, נַגִּיעַ לִשְׁנַת תש"ח שֶׁהָיְתָה זְמַן פְּקִידָה שֶׁהֻחְמְצָה כְּדִלְקַמָּן. יוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁיֶּשְׁנוֹ הֶפְרֵשׁ שֶׁל 70 שָׁנָה בֵּין שְׁתֵּי הַפְּקִידוֹת כְּמִסְפַּר שְׁנוֹת חַיֵּי דָוִד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן דָּוִד בֶּן יִשַׁי לְפִי מִסְפָּר גָּדוֹל עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לְרַמֵּז שֶׁהֵם הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישִׁים עָלָיו. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט"א שֶׁבְּיוֹם ה' בְּאִיָּר וְהַיּוֹמַיִם שֶׁאַחֲרָיו צֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת הֵן שפ"ו בְּגִימַטְרִיָּא דָוִד בֶּן יִשַׁי. וכן שמעתי שהשתלשל במדינת ישראל שעשו את הסמל של המדינה מגן דוד, וכמו שדוד אמר לה' "הודיעני ה' קיצי", היינו שסיום חייו של דוד מסמלים את הקץ, כך יהיה אחרי 70 שנים של מדינת ישראל יהיה זמן הקץ.

"הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם" מְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר.

מוּבָא

בְּסֵפֶר 'אֱמוּנַת עִתֶּיךָ' (מועדים ג' ע' קי') כָּתְבוּ סִפְרֵי הַחָכְמָה שֶׁכְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא הָעוֹלָם, צִמְצֵם כַּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאוֹר אֵין סוֹף, וְנִתְהַוָּה מָקוֹם חָלָל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וּבֶחָלָל הַזֶּה הִמְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹכוֹ אוֹר חָדָשׁ, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹמַר טַעַם חָדָשׁ לָמָּה תְּקִיעַת שׁוֹפָר צָרִיךְ לִהְיוֹת דַּוְקָא בְּשׁוֹפָר דְּהַיְנוּ בַּקְּרָנוֹת הַחֲלוּלִים, לְפִי שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק הַחִיּוּת שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה זֶהוּ כְּמוֹ צִמְצוּם, וְנִתְהַוֶּה מָקוֹם חָלָל לִבְרִיאַת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, וְצִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר שֶׁהוּא מְקוֹם חָלָל, וְעַל יְדֵי הַתְּקִיעָה אֲנַחְנוּ מְפִיחִים בַּמָּקוֹם הֶחָלָל רוּחַ חָדָשׁ וְעַל יְדֵי זֶה אָנוּ מְעוֹרְרִים גַּם לְמַעְלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן מַמְשִׁיךְ אוֹר חָדָשׁ בְּתוֹךְ הֶחָלָל, וְכֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַזֶּה נָפַח בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁמַת חַיִּים, וְעַל יְדֵי שֶׁאָנוּ תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר וַאֲנַחְנוּ מְפִיחִים בּוֹ מֵרוּחֵנוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵפִיחַ בָּנוּ כַּבְיָכוֹל אוֹר אֱלֹקִי חָדָשׁ, וַאֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה. נִרְאֶה דְּלָכֵן קוֹל הַשּׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֶת הַקַּו וְחוּט לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, דְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְהִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָפִיחַ אֶת הָאוֹר חָדָשׁ בֶּחָלָל וְיִבְרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ.

וְכֵן

מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (ר"ה ח"ב ע' רסח) שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר עוֹשָׂה תָּקַע יָהּ וּמְזַוֶּגֶת אַבָּא וְאִמָּא. אַף עַל פִּי שֶׁהַזִּוּוּג בַּפַּרְצוּפִים הַתַּחְתּוֹנִים יִהְיֶה רַק בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, תְּקִיעַת שׁוֹפָר מְכִינָה אֶת הַזִּוּוּג הַזֶּה וּפוֹעֶלֶת אֶת הַזִּוּוּגִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְהוֹרִיד אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (הקדמה יג:) שֶׁהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁמִינִי. וְהַקּוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא שֶׁהִיא הַשְׁפָּעַת הַשְּׁמִינִי. וְכֵן רוֹאִים בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ"שׁ שֶׁהֶבֶל הַשּׁוֹפָר הוּא מִלּוּי שֵׁם ס"ג, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא עִלָּאָה. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'הַמַּנְהִיג' (ר"ה כא) שֶׁמֵּאָה הַקּוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר הֵם כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁהַיּוֹלֶדֶת צוֹעֶקֶת בִּזְמַן לֵדָה, וְרוֹאִים שֶׁשּׁוֹפָר קָשׁוּר עִם מְקוֹם הַלֵּדָה.

כָּתוּב

(ישעיה מא, כג) "הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו: הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם". הַנָּבִיא מְדַבֵּר לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּמְצַוֶּה אוֹתָם לוֹמַר אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁיָּבֹאוּ לָעוֹלָם לְאָחוֹר, הַיְינוּ קוֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ, וְאָז נֵדַע שֶׁנְּבוּאָתָם אֱמֶת. וְשָׁמַעְתִּי קוּשְׁיָא מֵהרה"ג ר' א. י. שליט"א מַדּוּעַ קָרָא הַכָּתוּב לָאוֹתוֹת בַּשֵּׁם אוֹתִיּוֹת. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁגַּם הָעֲבוֹדָה זָרָה מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶרֶךְ אֲחוֹרַיִם כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַ'תַּנְיָא' (אגה"ק כב) לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים מַשְׁפִּיעַ חַיֵּי גוּפָם שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן וַחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְכָךְ נִקְרָא אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁיּוֹנְקִים מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִם. וְהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁאִם הַקְּלִפּוֹת יַגִּידוּ אֶת "הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר" הַיְינוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶרֶךְ הָאָחוֹר לְהַשְׁפִּיעַ לַקְּלִפּוֹת, אָז תִּתְגַּלֶּה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה וְיוּכְלוּ לוֹמַר עֲתִידוֹת גַּם דֶּרֶךְ הַקְּלִפָּה "וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם". וּכְמוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכָּתוּב "הֵן אַתֶּם מֵאַיִן", הַיְינוּ שֶׁגַּם אַתֶּם מִשְׁתַּלְשְׁלִים יֵשׁ מֵאַיִן מִצַּד הָאֲחוֹרַיִם דִּקְדֻשָּׁה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁאִם נַהֲפֹךְ אֶת הַמִּלָּה "לְאָחוֹר" וְנִקְרָא אוֹתָהּ מֵהַסּוֹף לָהַתְחָלָה בִּבְחִינַת אָחוֹר, יוֹצֵא רוּ"חַ אֵ"ל, בְּחִינַת הַשֵּׁם אֵ"ל שֶׁבְּתוֹךְ שֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁהוּא נִיצוֹץ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיּוֹרֵד לְהַחֲיוֹת אֶת הַקְּלִפָּה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ויק"ר כז, ז) רַבִּי לֵוִי פָּתַח "הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע", מֵאַיִן מִלֹּא כְלוּם וּמֵלֵחָה סְרוּחָה, מֵאָפַע מִק' פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. "תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם" אַף עַל פִּי שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה יוֹצֵא מִתּוֹךְ מֵעֵי אִמּוֹ מְלֻכְלָךְ וּמְטֻנָּף מָלֵא רִירִין וְדָם הַכֹּל מְחַבְּקִין אוֹתוֹ וּמְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁהוּא זָכָר. דָּבָר אַחֵר "הֵן אַתֶּם מֵאַיִן" אָמַר ר' בְּרֶכְיָה הֵן לְשׁוֹן יְוָנִי הוּא אֶחָד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֻמָּה אַחַת אַתֶּם לִי מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵאַיִן מֵאוֹתָן שֶׁכָּתַב בָּהֶם "כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ", "וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע" אָמַר ר' לֵוִי כָּל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל פּוּעָה שֶׁפְּעִיתֶם לְפָנַי בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם "כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", "תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם" אוֹתָהּ תּוֹעֵבָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ "עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" מֵאוֹתָהּ הַתּוֹעֵבָה הָבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב". רוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ דּוֹרֵשׁ אֶת הַפְּסוּקִים עַל לֵדָה וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עֶל ק' פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בִּזְמַן הַלֵּדָה שֶׁפְּעִיָּה אַחַת הִיא לְחַיִּים. וּמַמְשִׁיךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁהַפְּעִיָּה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל פָּעוּ לְחַיִּים בְּמַתַּן תּוֹרָה, הִיא נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בְּחִינַת לֵדָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אֵם סִיסְרָא פָּעֲתָה מֵאָה פְּעִיּוֹת כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַלֵּדָה שֶׁבִּיסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁנִּקְרָא שׁוֹפָר, וְגַם שָׁם הָיְתָה פְּעִיָּה אַחַת לְחַיִּים, וְהִיא לֵדַת נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא מִסִּיסְרָא וְיָעֵל, כִּי רַבִּי עֲקִיבָא הוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁפָּעוּ בְּסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְכֵן מוּבָא בְּחִדּוּשֵׁי הָרשב"ץ (ר"ה) בַּעַל הָעָרוּךְ כָּתַב שֶׁתּוֹקֵעַ מֵאָה כְּנֶגֶד מֵאָה פְּעִיּוֹת דְּאִימֵיהּ דְּסִיסְרָא, כִּדְדַרְשִׁינַן "הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע" מִמֵּאָה פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּלִדְתָּהּ. תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁגַּם בַּשּׁוֹפָר יֵשׁ תְּקִיעָה אַחַת שֶׁמּוֹסִיפִים עַל מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה אַחַת לְחַיִּים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא הַזְּמֶן שֶׁה' נִתְרַצָה עַל חֵטְא הָעֵגֶל עַל מַה שֶּׁפָּגְמוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וּכְפִי שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמִּדְרָשׁ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב "תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם" לָאֵם שֶׁרוֹחֶצֶת אֶת הַתִּינוֹק אַחֲרֵי הַלֵּדָה מִכָּל הַלִּכְלוּךְ, כָּךְ ה' רָחַץ אוֹתָנוּ מֵהַלִּכְלוּךְ שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל, וְזֶה הָיָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לָכֵן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אָנוּ תּוֹקְעִים תְּקִיעָה אַחַת כְּנֶגֶד הַפְּעִיָּה אַחַת שֶׁל חַיִּים. וְזֶה גַם סוֹד נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁקְּשׁוּרָה עִם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלָכֵן הַמְיַלְּדוֹת נִקְרָאוֹת שִׁפְרָה וּפוּעָה בְּסוֹד הַפְּעִיּוֹת שֶׁל הַשּׁוֹפָר שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַלֵּדָה שֶׁפּוֹעִים לַוָּלָד וּמְשַׁפְּרִים אוֹתוֹ. וְכֵן הַכָּתוּב "תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם" בְּגִימַטְרִיָּא דִבְרֵי ה' אַחֲרֵי הַכַּפָּרָה עַל הָעֵגֶל "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ". וְכֵן הַכָּתוּב שָׁם "הֵן אַתֶּם מֵאַיִן" בְּגִימַטְרִיָּא 100 וְעוֹד 1. וְכֵן "הֵן אַתֶּם" בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת, כִּי הַמַּלְכוּת "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת" וְהִיא צְרִיכָה אֶת הֶאָרַת הַכֶּתֶר מֵאַיִן שֶׁהִיא הַפְּעִיָּה הַ100 שֶׁמְּבִיאָה לָהּ אֶת הַחַיִּים.

וְכֵן

תְּחִלַּת הַכָּתוּב שָׁם מְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר: "הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו", כִּי הַשּׁוֹפָר מַעֲלֶה אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִכָּל הַבְּרִיאָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲדָשׁוֹת בְּקַו הַיּשֶׁר לְחַדֵּשׁ אֶת הַחַיִּים לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, יוֹצֵא שֶׁהַשּׁוֹפָר מַעֲלֶה גַם אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּאָחוֹר שֶׁל הַקְּלִפּוֹת כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶת הַפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל זֶה, וּבָזֶה טָמוּן הַסּוֹד שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקֵּן אֶת הַלִּכְלוּךְ, כִּי מַעֲלִים אֶת שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִפָּה וּמַמְשִׁיכִים מַיִּין דְּכוּרִין לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָמִים. וְיֵשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב שָׁם עַל הַמְתָּקַת וַהֲטָבַת שֵׁם אֱלֹהִים בִּתְקִיעַת תְּרוּעָה בַּשּׁוֹפָר: "כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר (תהילים מז, ו) "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר". וְכֵן "וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן" מְרַמֵּז עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁנֵּדַע מַה יִּהְיֶה בַּשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. וְכֵן אֵצֶל הַמְיַלְּדוֹת יֵשׁ רֶמֶז עַל הַמְתָּקַת הַדִּינִים וַהֲטָבַת שֵׁם אֱלֹהִים בַּכָּתוּב (שמות א, כ) "וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד".

מוּבָא

בַּמַּלְבִּי"ם (תהילים פא, ג) "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף" לָשִׁיר בְּשִׁיר, וְגַם תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר שֶׁבָּא הַשִּׁיר וּתְרוּעַת הַשּׁוֹפָר בְּיַחַד. וְרוֹאִים שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת שִׁיר. נִרְאֶה דְּלָכֵן בְּסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂים שִׂירְטוּט לְיַשֵּׁר אֶת הָאוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז שֶׁיּוֹשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת קָשׁוּר עם תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁנִּקְרֵאת טוּט, הַיְינוּ יֹשֶׁר טוּט אוֹ שִׂיר טוּט הֵם סוֹד תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁנִּקְרֵאת טוּט וְנִקְרֵאת שִׁיר וּמְחַדֶּשֶׁת אֶת הַיּוֹשֶׁר. וְכֵן שִׂירְטוּט בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב עַל כַּפָּרַת הָעֵגֶל (במדבר יד, כ) "וַיֹּאמֶר הוי"ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַשּׁוֹפָר מְתַקֵּן אֶת חֵטְא הָעֵגֶל.

וְכֵן

מוּבָא בַּסֵּפֶר 'בְּנֵי יִשָּׂשכָר' שֶׁהַשִּׂרְטוּט מְגַלֶּה אֶת אוֹר הָאוֹתִיּוֹת מֵהָהֶעְלֵם לַגִּלּוּי: (סיון ד) הִנֵּה זֹאת הַתּוֹרָה צְרִיכָה שִׂרְטוּט, וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל בַּפָּסוּק בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ יָצָאת בַּת קוֹל "וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת", וּלְדַעְתִּי הוּא הַסּוֹד "דִּבְרֵי חֵפֶץ" הוּא סוֹד הַשִּׂרְטוּט, שֶׁהוּא סוֹד הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמָה קוֹדֶם הִתְגַּלּוּתָהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, וְהוּא סוֹד הַתּוֹרָה בֶּהֱיוֹתָהּ בִּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה סוֹד חָכְמָה, הוּא סוֹד בְּרֵאשִׁית תַּרְגּוּמוֹ בְּחָכְמָתָא, כִּי סוֹד הַחָכְמָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אִם לֹא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר אֲנַחְנוּ מְצִיצִים מִן הַחֲרַכִּים עַל יְדֵי הָאוֹתִיּוֹת סוֹד הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמָה, הִיא הַחֶסֶד הַגָּמוּר אֲשֶׁר הִתְחַסֵּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ לָהֶם הַחָכְמָה בְּאוֹתִיּוֹת וְלָשׁוֹן.

וְכֵן

עִנְיַן הַשִּׂרְטוּט קָשׁוּר עִם בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁבַּתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה טז:) "דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת", אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם וְאָמְרֵי לָהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי, מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּמוּבָא בַּסֵּפֶר 'אוֹר שָׂמֵחַ' (הלכות מגילה ב, ט) לְעִנְיַן שִׂרְטוּט אָמַר כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה דַּהֲלָכָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה צְרִיכָה שִׂרְטוּט נִסְמְכָה עַל קְרָא דְּכָתוּב "יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת" וְזֶה שִׂרְטוּט וְסִרְגּוּל, וְלָכֵן דָּרִישׁ כַּאֲמִתָּהּ עַל וֶאֱמֶת לְעִנְיַן שִׂרְטוּט שֶׁבָּזֶה שָׁוֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה דִּכְתִיב בָּהּ "יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת". וְזֶה סוֹד הַשּׁוֹפָר שֶׁמִּתְגַּלֶּה הַתִּקּוּן "וֶאֱמֶת" מֵהַי"ג תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא בַּפָּנִים שֶׁל הַתּוֹקֵעַ, כַּמּוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (ר"ה ז) וְעַתָּה נְבָאֵר מָה הֵם הַקּוֹלוֹת שֶׁיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפָר. הִנֵּה הוֹדַעְתִּיךָ כִּי הַתִּקּוּן הַז' דִּבְי"ג תִּקּוּנֵי דִיקְנָא דְּעַתִּיקָא הוּא נִקְרָא וֶאֱמֶת וְהוּא בְּחִינַת תְּרֵין תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין דְּעַתִּיקָא וְכוּ', וּנְבָאֵר עִנְיַן הָאָדָם הַתּוֹקֵעַ אֲשֶׂר פָּנָיו מִתְאַדְּמִים בְּעֵת שֶׁתּוֹקֵעַ וְהוּא כִּי בֶּהֱיוֹתוֹ תּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא ז' הֲבָלִים וְקוֹלוֹת אֵלּוּ מִחוּץ לַשּׁוֹפָר אָז מִתְעוֹרְרִים שָׁרְשֵׁיהֶם וּמְקוֹרֵיהֶם שֶׁהֵם ז' הֲוָיוֹת דְּס"ג אֲשֶׂר בִּתְרֵין תַּפּוּחִין דְּעַתִּיקָא וּמְאִירִין וּמִתְאַדְּמִין פָּנָיו. וְזֶה סוֹד הֶאָרַת פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ וְגַם לְסִבָּה זוֹ נִקְרָא שׁוֹפָר מִלְּשׁוֹן שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר מִתְעוֹרֵר יוֹפִי הָעֶלְיוֹן שֶׁל תְּרֵין תַּפּוּחִין דְּעַתִּיקָא וּמִתְגַּלֵּית הֶאָרָתָם לְמַטָּה בְּעֵת תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר כַּאֲשֶׂר מִתְאַדְּמִים פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ. וְכֵן הָאֱמֶת שֶׁבַּשִּׂרְטוּט קְשׁוּרָה עִם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁיֵּשׁ בַּשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בַּתּוֹסְפוֹת (מנחות לב:) "דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, לֹא כְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם בַּקֻנְטְרֵס דְּמַיְירִי בְּסֵפֶר תּוֹרָה מַמָּשׁ אֶלָּא בִּמְזוּזָה קָאמַר שֶׁהִיא אֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יח:) וְהִלְכְתָא תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, מְזוּזוֹת צְרִיכִין שִׂרְטוּט. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁתְּפִלִּין הֵם סוֹד הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא סוֹד הַשִּׂרְטוּט לָכֵן תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, כִּי מַהוּת הַתְּפִלִּין עַצְמָם הֵם שִׂרְטוּט. וְכֵן שִׂרְטוּט הַמְּזוּזָה בַּדֶּלֶת מְרַמֵּז עַל מְקוֹם הַלֵּדָה שֶׁהוּא בְּסוֹד דֶּלֶת וְשׁוֹפָר שֶׁצָּרִיךְ שִׂרְטוּט לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹרוֹת בַּיֹּשֶׁר.

וְכֵן

שִׂירְטוּט אוֹתִיּוֹת טוּט שָׁרִי, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּעִנְיַן נִדּוּי שֶׁהַשּׁוֹפָר עוֹשֶׂה אֶת הַנִּדּוּי וּמַתִּירוֹ: (מו"ק טז.) אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל טוּט אָסַר וְטוּט שָׁרִי. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל קוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר שֶׁ99 סוֹגְרִים בִּבְחִינַת מָוֶת, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ בְּסוֹד הַחַיִּים. וְכֵן אָסַר וְשָׁרִי בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת הַקֵּץ תשע"ז שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַשּׁוֹפָר שֶׁל מָשִׁיחַ, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז גַּם עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁפּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר אֶת הַפְּצָעִים לִהְיוֹת מוּכָן לִגְאוֹל אֶת יִשְׂרָאֵל.

עוֹד

הוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁרוֹאִים בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים שָׁם בִּישַׁעְיָה קֶשֶׁר לְפָרָשַׁת הַמְיַלְּדוֹת (מא, כא) "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה' הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב", וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַכָּתוּב עַל הַמְיַלְּדוֹת (שמות א, כ) "וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד", וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר עַל ה' שֶׁמְּסַנְגֵּר עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהוּא מֵבִיא כְּתָב הֲגָנָה [עֲצוּמָה] לְהָגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּת שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁקַּבָּלַת הַתּוֹרָה הִיא סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁבּוֹ נִרְמַז סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁל הַלֵּדָה, וְשֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, וְשֶׁל אֵם סִיסְרָא, וְשֶׁל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ: (תהלים כ) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְאֻמּוֹת הָעַכּוּ"ם, בּוֹאוּ וְדוּנוּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה' הַגִּישׁוּ ה' הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם". וְהֵם אוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי עוֹשֶׂה קוֹמְטוֹמוֹרִיסוֹן שֶׁל בָּנֶיךָ. וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן, אֲנִי כַּבְיָכוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר "הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם". וְשָׂרֵי אֻמּוֹת הָעַכּוּ"ם אוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכִי מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, אֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת. אֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים וְאֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים. אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה. מִפְּנֵי מָה הַלָּלוּ יוֹרְדִין לַגֵּיהִנָּם, וְהַלָּלוּ אֵינָן יוֹרְדִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצָא סַנֵּגוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ". וְאֵין הָעֹמֵד אֶלָּא מִשְׁתַּתֵּק שֶׁנֶּאֱמַר "חַתּוּ לֹא עָנוּ". עוֹד שֶׁרָצָה לְלַמֵּד סַנֵּגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּק אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיכָאֵל נִשְׁתַּתַּקְתָּ וְאֵין אַתָּה מְלַמֵּד זְכוּת וְסַנֵּגוֹרְיָא עַל בָּנַי, שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם צְדָקָה וּמוֹשִׁיעָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ". וּבְאֵיזֶה צְדָקָה. רַבִּי פִּנְחָס וְר' אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר בַּצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתֶם עִמִּי וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא קִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הָיִיתִי מְכַלֶּה אֶתְכֶם. וְחַד אָמַר בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתֶם וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הָיִיתִי מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם וּמַחֲזִירוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ". וְכֵן הַכָּתוּב "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי"ה" בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אִתּוֹ (תהילים סח, לו) "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם". וזה גם הגימטריא של הכתוב (במדבר כט, א) "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם".

מוּבָא

בְּסֵפֶר 'קוֹל הַתּוֹר' (פרק ב' סימן ל"ה) "הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם", "הַקָּטָן" הַיְינוּ אֶפְרַיִם, כַּכָּתוּב "אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ". וְכֵן "הַצָּעִיר" הוּא אֶפְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה, אִם הוּא יַגִּיעַ עַד דַּרְגַּת הָאֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, הַיְינוּ טצ"ץ בַּיְסוֹד, שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אִיתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אָז אֲנִי ה' אֲפִלּוּ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. כִּי אָז דַּרְגַּת הָאֶלֶף עַצְמָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת בְּעַנְנֵי שְׁמַיָּא בְּדֶרֶךְ נִסִּית כֻּלָּהּ. "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב" בְּגִימַטְרִיָּא טצ"ץ, מִנְיַן חֲלָקִים שֶׁנִּתְחַלְּקָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, "וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא טצ"ץ עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הַמִּסְפָּר אֶלֶף הוּא כְּנֶגֶד מֹשֶה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרוֹן וּמַשְׁלִים לְמִסְפַּר אֶלֶף, בְּסוֹד "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה". וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁרוֹאִים כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הַמִּסְפָּר 1000 בַּפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁבּוֹ נִרְמַז סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁל הַלֵּדָה, וְשֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, וְשֶׁל אֵם סִיסְרָא, וְשֶׁל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהִיא סוֹד הַפְּעִיָּה שֶׁל מִסְפַּר 1000 שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר לְחַיִּים שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה: "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי"ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב", הַמִּלִּים: "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר" בְּגִימַטְרִיָּא 831 כְּמִנְיַן אֶלֶ"ף לְפִי חֶשְׁבּוֹן פ' סוֹפִית בְּמִסְפַּר 800, וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם בְּגִימַטְרִיָּא 1000. וְכֵן שֵׁם הוי"ה שֶׁנִּשְׁאָר בָּאֶמְצַע בֵּין שְׁתֵּי הַגִּימַטְרֵאוֹת אִם נְחַשֵּׁב 13 כָּפוּל 13 שֶׁמְּרַמֵּז עַל שֵׁם הוי"ה שֶׁעוֹלֶה 26, יוֹצֵא 169 וְאִם נוֹסִיף זֹאת לְמִסְפַּר 831 שֶׁלְּפָנָיו עוֹלִים יַחַד 1000. וְכֵן "הַגִּישׁוּ" בְּגִימַטְרִיָּא ח"י פְּעָמִים ח"י וְ"עֲצֻמוֹתֵיכֶם" בְּגִימַטְרִיָּא הוי"ה פְּעָמִים הוי"ה וּשְׁנֵיהֶם יַחַד עוֹלִים 1000. וְכֵן "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הויהַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב", ר"ת הַכָּתוּב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְחִבּוּר הָעוֹלָמוֹת: "יְהִ"י רָקִי"עַ". וְ"יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב" בְּגִימַטְרִיָּא הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב "בְּתוֹךְ הַמָּיִם". וְכֵן "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי"ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר" בְּגִימַטְרִיָּא חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַּח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁ"בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" בְּא"ת ב"ש בְּגִימַטְרִיָּא טצ"ץ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יַעֲקֹב מָטָר שליט"א שֶׁ"הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף" הַכַּוָּנָה לַמִּסְפָּר הַקָּטָן שֶׁל הָאוֹת אָלֶף שֶׁהוּא 1 יִהְיֶה לְאֶלֶף שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹת אָלֶף רַבָּתִי, וְאָז נִזְכֶּה לַתּוֹסֶפֶת שֶׁל טצ"ץ כְּדִבְרֵי הַגְּרָ"א. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יהודה שליט"א שֶׁהַמִּסְפָּר 1000 בגימטריא בראש השנה הוא יום הדין. וזה גם המספר של האמרה מהאדמו"ר רבי ברוך ממז'יבוז' זצ"ל על ראש השנה אבילקע ארוף, אבילקע אראף עם המילים והכולל.

מצינו

בגמרא (סוטה יב:) "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד". וַתֵּרֶא מִבָּעֵי לֵיהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁרָאֲתָה שְׁכִינָה עִמּוֹ. "וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה", קָרִי לֵיהּ "יֶלֶד", וְקָרִי לֵיה "נַעַר", תָּנָא הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה, אִם כָּךְ עֲשִׂיתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּבַעַל מוּם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ חֻפַּת נְעָרִים בַּתֵּבָה, אָמְרָה, שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה לְחֻפָּתוֹ. וביאר הרה"ג ר' א. י. שליט"א ששפרה עשתה למשה חופה בגימטריא 99, לרמז שחסר עדין הפעייה ה100 של השופר שנרמז בשפרה, שתביא את החיים למשה, כי הוא עדין בסכנה, ולכן מרים שהיא פועה התייצבה "מרחוק לדעה מה יעשה לו", היינו לראות איך היא פועה את הפעייה ה100 לחיים להצילו. וכן הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, מרמז על קול השופר שיש בו שברים ותרועה בסוד גַּנּוּחֵי גָנַח וְיַלּוּלֵי יַלֵּיל. היינו הבכי של ילד זה יַלּוּלֵי יַלֵּיל והבכי של נער זה גַּנּוּחֵי גָנַח. וכן מצינו שהקול של משה היה בבחינת קול שופר של מתן תורה ששם היה הפעייה לחיים כשאמרו נעשה ונשמע כדלעיל, כמו שכתוב (שמות יט, יט) "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל". וכפי שמבאר ה'אור החיים' שהיה משה מדבר לפני ה' דברי שיר ושבח, כמקביל פני מלך הגדול ברוך הוא, והאלהים יעננו בקול, פירוש בקול האמור בסמוך, שהוא קול השופר, כמי שמתרצה בדבריו. ורואים שה' ענה על השיר של משה אם השיר של השופר. וכן ילד נער בגימטריא השטן, רמז לקול השופר שמכניע את השטן.

מוּבָא

בְּסֵפֶר 'לֵב אֵלִיָּהוּ' סוֹף ח"א מֵהַגר"א לָאפְּיַאן זַצַּ"ל בְּשֵׁם הַגר"א וַסֶרְמַן הי"ד שֶׁהֶ'חָפֵץ חַיִּים' אָמַר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁ25 שָׁנִים אַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁגַּם הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן' (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ'חָפֵץ חַיִּים', וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ'חָפֵץ חַיִּים' שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שִׁבְחֵי רַבִּי אַהֲרֹן' שֶׁהָאַדְמוֹ"ר רַבִּי אַהֲרוֹן רָאטָה זצ"ל בַּעַל הַ'שּׁוֹמְרֵי אֱמוּנִים' אָמַר אַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הִיא מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה שֶׁאִתָּהּ יָבֹא מָשִׁיחַ שֶׁמֵּהַמַּבּוּל לֹא הָיָה כָּמוֹהָ. וביאר הרה"ג ר' א. י. שליט"א שיתכן שמשה בכה בתבה על מלחמות גוג ומגוג להציל את ישראל, כי הגדולים התבטאו על מלחמות אלו שהם בסוד מִשְׂחַק יְלָדִים, היינו קינדער שפיל באידיש, והאותיות בתוך המילים קינדער שפיל הם יל"ד פ"י נע"ר, כדברי הגמרא הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, והר"ת שנשארו קינדער שפיל זה ק"ש, כמו שכתוב (עובדיה א, יח) "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר". וְכֵן קַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבַּע מֵאוֹת כְּמִנְיַן אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שֶׁל עֵשָׂו. וְכֵן כָּתַב רַשִּׁ"י (בראשית כה, כז) שֶׁעֵשָׂו שָׁאַל אֶת אָבִיו הָאֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַתֶּבֶן שֶׁהוּא קַשׁ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי חַיִּים' שֶׁ"לְקַ"שׁ", ר"ת הַכָּתוּב (איוב כח, ג) "קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ". וכן קינדער בגימטריא משיח בן דויד, וגם שפיל עם האותיות בגימטריא משיח בן דוד. וכן מצינו במדרש שהבכי של משה היה על צער ישראל: (במדב"ר ג, ו) אמר רבי אלעזר "בכושרות", בכי ושירות, אותן שהיו בוכין אלו ישראל ומשה, "והנה נער בוכה", וכן "ויאנחו בני ישראל וגו'", הרי הם משוררין עכשיו שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל".

רְמָזִים עַל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז תשע”ז רמזים רבים על אפשרות של מלחמת גוג ומגוג בחודש הנוכחי | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל

רְמָזִים עַל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז תשע”ז.

הוספות על מאמר חודש תמוז משבוע שעבר.

כָּתוּב

(בראשית א, יא) “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה רְמָזִים שֶׁמַּרְאִים קֶשֶׁר בֵּין הַפָּסוּק הַזֶּה לִשְׁנַת תשע”ז. הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמּוֹפִיעָה אוֹת ז’ בַּתּוֹרָה נִמְצֵאת כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה, וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ג’ פְּעָמִים ז’ לְרַמֵּז עַל שְׁנַת 777. וְלִפְנֵי הָאוֹת ז’ הָרִאשׁוֹנָה יֵשׁ 25 אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן 7, כִּי 2 וְעוֹד 5 עוֹלֶה 7. וְכֵן אַחֲרֵי הָאוֹת ז’ יֵשׁ 43 אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּסוֹד 7 בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה, וְיַחַד עִם הָאוֹת ז’ שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין הַ25 לַ43 יֵשׁ כָּאן 777. וְכֵן ג’ אוֹתִיּוֹת ז’ מוֹפִיעוֹת בְּהֶקְשֵׁר לַמִּלָּה “זֶרַע” בְּגִימַטְרִיָּא 277 שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע”ז שֶׁהִיא 277 מִשְּׁנַת ת”ק בָּהּ הִתְחִיל הַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי. וְכֵן בְּכָל הַפָּסוּק יֵשׁ 69 אוֹתִיּוֹת שֶׁמְּרַמְּזוֹת עַל שְׁנַת תשע”ז שֶׁהִיא לַשִּׁיטָה הֲכִי מְאֻחֶרֶת הַשָּׁנָה הַ69 לְמִנְיַן 70 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶּר שליט”א שֶׁתַּדְשֵׁא בְּגִימַטְרִיָּא תש”ה וְ“עֵשֶׂב” ר”ת ע”ב שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ וְלֵדָה שֶׁהִתְחִילוּ בְּתש”ה וּמִסְתַּיְּמוֹת בִּשְׁנַת תשע”ז. והוסיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שכתוב על זמן הגאולה (ישעיה סו, יד) “וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד ה’ אֶת עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת אֹיְבָיו”.

כָּתַב

הָאַדְמוֹ”ר ר’ יוֹאֵל מִסַּטְמַאר זצוק”ל סֵפֶר ‘עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה’ שֶׁמְּבֻסָּס עַל מִדְרַשׁ חֲזַ”ל (רות רבה ז, יב) “וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר”, רַבִּי חֲנִינָא פָּתַר קְרָא בְּיִשְׂרָאֵל לְשֶׁעָבַר הָיוּ מְקַלְּסִין עַל הַגְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”, וְעַכְשָׁו עַל הַתְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר “וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב” אֵין לְךָ מְנֻוָּל וּמְשֻׁקָּץ וּמְשֻׁנֶּה כַּשּׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל עֵשֶׂב. וּמְבָאֵר שָׁם בַּאֲרִיכוּת שֶׁכָּל סוֹד עִכּוּב הַגְּאֻלָּה הוּא בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁהֵמִירוּ אֶת הַגְּאֻלָּה “בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב” כְּמוֹ בְּחֵטְא הָעֵגֶל. וּבֵאֵר הָרמ”ז שליט”א שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא, מְרַמֵּז בִּשְׁמוֹ עַל הַשּׁוֹר שֶׁהוּא תּוֹרְתָא בַּאֲרָמִית, וְהוּא אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָה יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ, לְרַמֵּז עַל כָּךְ שֶׁיָּמִירוּ אֶת הַגְּאֻלָּה בָּעֵשֶׂב הַזֶּה שֶׁהַשּׁוֹר אוֹכֵל, וְזֶה בַּלְּחָיַיִם כַּבְיָכוֹל שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְינוּ שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא הַמִּסְפָּר שֶׁבַע שֶׁנֶּהְפָךְ לְעֵשֶׂב בִּזְמַן הַגָּלוּת, וְהִיא הַגְּאוּלָה שֶׁנֶּהֱפֶכֶת לִתְמוּרָה. הַיְינוּ שֶׁיָּמִירוּ אֶת הַשְׁפָּעַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא סוֹד הַמַּלְכוּת, שֶׁיּוֹצֵאת מֵהַלְּחָיַיִם [דִּיקְנָא] שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה לְהַשְׁפָּעַת עֵשֶׂב שֶׁהַשּׁוֹר אוֹכֵל, כְּמוֹ בְּחֵטְא הָעֵגֶל שֶׁהֵמִירוּ אֶת הַשְׁפָּעַת הַתּוֹרָה בְּשׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (כב) שֶׁשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז ר”ת עֵשֶׂ”ב, לְרַמֵּז עַל הַפָּסוּק בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב“, שֶׁמְּדַבֵּר עַל חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁחָטְאוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז, וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר הַ’לִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים צב) עַל הַפָּסוּק “בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב”, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הָעִנְיָן הַזֶּה. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז גַּם עַל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז תשע”ז שֶׁיָּחוּל בְּיוֹם ג’, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר הַפָּסוּק שֶׁל הַקֵּץ שֶׁהִזְכַּרְנוּ “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע”. כִּי הַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר עַל בְּרִיאַת יוֹם ג’ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁיּוֹם ג’ נִכְפַּל בְּכִי טוֹב וּ17 בְּתַמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא טוֹב וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה יִתְהַפֵּךְ לְטוֹב (זכריה ח, יט) “כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים“. וְהַשָּׁנָה לְמִנְיָנָם הִיא שְׁנַת 17 כְּמִנְיַן טוֹב. וְכֵן ע”ז בְּגִימַטְרִיָּא מַזָּל טוֹב. והוסיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שמצינו במדרש (תנחומא וירא טו) אמר רבי לוי כשתקופת תמוז נכנס מיבשת העשבים ומפרחת האילנות. ורואים שחדש תמוז פועל על העשבים.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (שבועות ו.) רַבִּי עֲקִיבָא קֵרֵחַ הָיָה כִּדְאָמְרִינָן בִּבְכוֹרוֹת ‘חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה’. וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל יְנִיקַת הַחִיצוֹנִים מִשְּׂעָרוֹתָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה כִּדְבֵאַרְנוּ, לָכֵן הוּא נִקְרָא קֵרֵחַ. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (לד) רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה מִשֹּׁרֶשׁ קַיִן שֶׁהוּא עִיטְרָא דִּגְבוּרָה, וְעַל יְדֵי חֲסִידוּתוֹ גִּלֵּחַ כָּל שַׂעֲרוֹת וְכֹחוֹת הַדִּין, וְלָכֵן הָיָה קֵרֵחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות כט:) בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ, אָמַר לוֹ אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּילִין תִּילִין שֶׁל הֲלָכוֹת. רוֹאִים שֶׁהַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה שֶׁבָּהּ הוּא מִתְעַלֶּה עַל מֹשֶה רַבֵּינוּ, הִיא לִדְרֹשׁ הֲלָכוֹת עַל קוֹץ וְקוֹץ, הַמְרַמְּזִים עַל קוֹצֵי הַשְּׂעָרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם סוֹד הַהֲלָכוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים קמד:) הֲלָכוֹת שֶׁהֵם נִימֵי שַׂעֲרוֹת. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַיְנִיקָה מֵרַבִּי עֲקִיבָה הִיא מִבְּחִינַת שְׂעָרוֹת. והוסיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שמצינו בגמרא (עירובין כא:) “קְווּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב” אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מַר עוּקְבָא מְלַמֵּד שֶׁיֵשׁ לִדְרוֹשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּילֵּי תִּילִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. והכתוב (שה”ש ה, יא) “רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב, עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם” ס”ת תמו”ז, וכפי שבארנו שחודש תמוז הוא בחינת העשב שצריך תיקון. ולכן מוזכרים בפסוק העורב והיונה כי נח שלח את העורב והיונה בחודש תמוז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר על הפסוק הזה: “רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז” שהוא קשור לשילוח היונה של נח: (שלח קסד:) “וַיִּשְׁלַח אֶת הַיּוֹנָה” וְכוּ’, וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד” לֹא יָדַע בַּר נַשׁ לְאָן אָזְלַת, וְהִיא תֵּבַת לְאַתְרָה וְאִתְגְּנִיזַת בְּפִתְחָא דָּא, וְאִיהִי תִּטּוֹל עֲטָרָה בְּפוּמְהָא וּתְשַׁוֵּי עַל רֵישֵׁיהּ דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא מָטֵּי וְלָא מָטֵּי. וּכְדִין כְּתִיב “תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז”. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט תהילים תש) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ, וְהקב”ה נוֹתֵן עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּמַהוּ עֲטָרָה שֶׁל הקב”ה “כֶּתֶם פָּז”, שֶׁנֶּאֱמַר “רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז”, וּכְתִיב “תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז”. וכן העינים שמוזכרות בפסוק מרמזות על חודש תמוז שהוא בסוד עינים. וכן הק”ץ נרמז ב“קְווּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים”. וכן “עלה זית טרף” אותיות “עֲטֶרֶת פָּז”.

מָצִינוּ

בגמרא (פסחים קיח.) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן “וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה” זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי וַחֲמוֹר נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם” מִיָּד נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אַשְׁרֵינוּ שֶׁלֹּא עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה. אָמַר אַבַּיֵּי, אַכַּתִּי לָא פַּלְטִינָן מִינָהּ, דְּקָא אַכְלִינָן עִשְׂבָּא דְּחַקְלָא. וביאר הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שאדם הראשון בכה על הגלות שיעלו עשבים בלחיים של רבי עקיבא, וכיון שקליפת חמור יונקת מרבי עקיבא, לכן הוא אמר אֲנִי וַחֲמוֹר נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד, וכפי שמובא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי שׁוֹשַׁנִּים’ מֵהָר”ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי (פסחים מט) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה גִּלְגּוּל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, וּמְרֻמָּז בַּגְּמָרָא (פסחים מט:) תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁהָיִיתִי עַם הָאָרֶץ, אָמַרְתִּי, מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר. וְשְּׁכֶם בֶּן חֲמוֹר נִרְמָז בַּמִּלִּים: מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר. וכן רבי עקיבא היה בתחילת דרכו אצל כלבא שבוע שיש בו אותיות אוכל עשב. וכשה’ אמר לו “בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם” נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. כי זעת בגימטריא בעתה, ו“אפיך” מרמז על רוח אפינו משיח ה’, שנזכה ללחם דקדושה. וכן זעת נרמז ב “עלה זית” שמסמל את מלך המשיח. ובזָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. ובשנת תשע”ז.

וכן

מצינו בירושלמי (שקלים כב:) אמר רבי עקיבא שח לי שמעון בן לוגא מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק, אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על כבוד של בית אבא שנתמעט, ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא. אמר רבי יוחנן בן נורי מלקט הייתי עשבים אני וזקן אחד, פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס ומגילת סמנים בידו אמר לי רבי לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו ועכשיו שאינן בית אבא נאמנים הילך את המגילה והזהר בה, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי עקיבא זלגו עיניו דמעות ואמר מעתה אין אנו רשאין להזכירן לגנאי. וכאן רואים שהשתלשל מעשה של זליגת דמעות של רבי עקיבא יחד עם ליקוט העשבים דומה למה שהיה אצל אדם הראשון, וכפי שבארנו שזליגת הדמעות של אדם הראשון קשורה ליעלו עשבים בלחייך שנאמר על רבי עקיבא שזה סוד הגלות. ולכן רבי עקיבא בכה על סוד עשיית הקטורת שנעלם מאיתנו כחלק מחורבן בית המקדש.

מצינו

בזהר (תיקונים סז:) וְאִם אֻמּוֹת הָעוֹלָם דּוֹחֲקִים אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּאי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל ד’ מִן חֶסֶד, שֶׁהִיא דָלֶ”ת בַּגָּלוּת, וּמִתְקַיֵּם בּוֹ הַכָּתוּב בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, וְשִׁבְעִים תֵּבוֹת שֶׁל הַמִּזְמוֹר יַעַנְךְ יהו”ה בְּיוֹם צָרָה, הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׂרִים, שֶׁהֵם הַצִּירִים וְהַחֲבָלִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה, וְשִׁשִּׁי הוּא הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, שְׁבִיעִי יְסוֹד, בּוֹ נִכְלְלוּ וְהִתְיַחֲדוּ שֵׁשׁ סְפִירוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַשְּׁכִינָה שֶׁהֵם ו”ה, יוֹם הַשִּׁשִּׁי, מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁאוֹחֵז בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְזֶהוּ כֹ”ל, וְעָלָיו נֶאֱמַר וְכָל צְבָאָם, מַה זֶּה צְבָאָם שְׁנֵי עַמּוּדֵי אֱמֶת. וּבוֹ נִקְרְאוּ שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת שְׁבִיעִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְכַל אֱלֹהִי”ם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִי”ם אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ מִצַּד שֶׁל בְּרָכָה, וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ מִצַּד שֶׁל קְדֻשָּׁה, וַיִּשְׁבּוֹת בּוֹ מִצַּד שֶׁל הַיִּחוּד. ורואים שג’ פעמים יום השביעי שנאמרו בפסוק נכללים ביום השישי שמרמז על האלף השישי לבריאת העולם. וביאר הרה”ג ר’ יוסף מרציאנו שליט”א שג’ פְּעָמִים “שְׁבִיעִי” מרמז על הַמִּסְפָּר 777 ויום השביעי בגימטריא תמוז. ובגימטריא מלך המשיח.


עד כאן התוספת


כָּתוּב

(בראשית א, יא) “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה רְמָזִים שֶׁמַּרְאִים קֶשֶׁר בֵּין הַפָּסוּק הַזֶּה לִשְׁנַת תשע”ז. הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמּוֹפִיעָה אוֹת ז’ בַּתּוֹרָה נִמְצֵאת כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה, וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ג’ פְּעָמִים ז’ לְרַמֵּז עַל שְׁנַת 777. וְלִפְנֵי הָאוֹת ז’ הָרִאשׁוֹנָה יֵשׁ 25 אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן 7, כִּי 2 וְעוֹד 5 עוֹלֶה 7. וְכֵן אַחֲרֵי הָאוֹת ז’ יֵשׁ 43 אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּסוֹד 7 בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה, וְיַחַד עִם הָאוֹת ז’ שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין הַ25 לַ43 יֵשׁ כָּאן 777. וְכֵן ג’ אוֹתִיּוֹת ז’ מוֹפִיעוֹת בְּהֶקְשֵׁר לַמִּלָּה “זֶרַע” בְּגִימַטְרִיָּא 277 שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע”ז שֶׁהִיא 277 מִשְּׁנַת ת”ק בָּהּ הִתְחִיל הַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי. וְכֵן בְּכָל הַפָּסוּק יֵשׁ 69 אוֹתִיּוֹת שֶׁמְּרַמְּזוֹת עַל שְׁנַת תשע”ז שֶׁהִיא לַשִּׁיטָה הֲכִי מְאֻחֶרֶת הַשָּׁנָה הַ69 לְמִנְיַן 70 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּא בִּבְחִינַת עֵשֶׂב. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: (הקדמה כה:) “וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה”, זֶה מָשִׁיחַ רִאשׁוֹן, “טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ”. “וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח”, זֶה מָשִׁיחַ שֵׁנִי. וְלָמָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם מֹשֶׁה לַעֲבֹד אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר “וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה”. וְסוֹד הַדָּבָר “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה” זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. “וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו”, זֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. “עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹ”ה” זֶה מֹשֶׁה. חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּזֶה. דָּבָר אַחֵר “וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה” ע”ב שי”ן. תְּלַת עָלִין דְּאִנּוּן ש יאהדונה”י. וְאִנּוּן ע”ב עַנְפִּין דְּתַלְיָין בְּהוֹן בְּחוּשְׁבַּן ע”ב. כֻּלְהוּ לָא אִתְאַחֲדִין בְּאַתְרָא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִקְרֵי אָדָ”ם דְּאִיהוּ יו”ד ה”א וא”ו ה”א. וְדָא אִיהוּ וְאָדָ”ם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר אֶת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד לְעֵשֶׂב, שֶׁזֶּה הַסּוֹד שֶׁל שֵׁם ע”ב שֶׁמֵּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה.

מוּבָא

בְּפֵרוּשׁ הָרשב”ץ לְפִיּוּט הָרי”ץ גֵּאוּת בְּשֵׁם מִדְרָשׁ. כְּשֶׁצִּוָּה הַבּוֹרֵא “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע”, צָמְחוּ אֶלֶף מָאתַיִם תִּשְׁעִים מִינֵי דְּשָׁאִים וַעֲשָׂבִים. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל סוּגֵי הָעֵשֶׂב שֶׁל הַגָּלוּת, שֶׁהֲרֵי דָּנִיֵּאל נִבָּא עַל הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁתִּמָּשֵׁךְ אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים שָׁנָה, וּכְנֶגֶד זֶה נִבְרְאוּ אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים מִינֵי עֲשָׂבִים שֶׁשַּׁיָּכִים לִזְמַן הַגָּלוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקרא יב.) כָּתוּב “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ”, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב” מָתַי מִתְגַּדֶּלֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּמִתְעַטֶּרֶת בְּעַטְרוֹתֶיהָ, הֱוֵי אוֹמֵר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אָז מִתְחַבֶּרֶת כַּלָּה עִם הַמֶּלֶךְ לְהוֹצִיא דְּשָׁאִים וּבְרָכוֹת לָעוֹלָם.

מוּבָא

בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (כב) שֶׁשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז ר”ת עֵשֶׂ”ב, לְרַמֵּז עַל הַפָּסוּק בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב“, שֶׁמְּדַבֵּר עַל חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁחָטְאוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז, וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר הַ’לִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים צב) עַל הַפָּסוּק “בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב”, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הָעִנְיָן הַזֶּה. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז גַּם עַל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַּמּוּז תשע”ז שֶׁיָּחוּל בְּיוֹם ג’, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר הַפָּסוּק שֶׁל הַקֵּץ שֶׁהִזְכַּרְנוּ “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע”. כִּי הַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר עַל בְּרִיאַת יוֹם ג’ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם. והוסיף הרה”ג ר’ אברהם ויספיש שליט”א שיום ג’ נכפל בכי טוב ו17בתמוז בגימטריא טוב וכמו שכתוב שהיום הזה יתהפך לטוב (זכריה ח, יט) “כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים“. ואנו למנינם בשנת 17 כמנין טוב. וכן ע”ז בגימטריא מזל טוב.

וְכֵן

בֶּן יִשַׁי בְּגִימַטְרִיָּא עֵשֶׂב, וְכֵן עֵשֶׂ”ב הוּא אוֹתִיּוֹת הָאֶמְצַע שֶׁל בֹּעַז עֹבֵד יִשַׁי שֶׁמֵּהֶם יָצָא דָּוִד. וְכֵן עֵשֶׂב אוֹתִיּוֹת שֶׁבַע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁעֵשֶׂ”ב אוֹ שֶׁבַ”ע ר”ת בֵּין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, לְרַמֵּז שֶׁהוּא מַעֲלֶה מַיִּין נוּקְבִּין מֵהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן לָעֶלְיוֹן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁאִרְגּוּן דַּאעֶשׁ נִרְמָז בְּ”דֶּשֶׁא עֵשֶׂב”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁ“דֶּשֶׁא עֵשֶׂב” בְּגִימַטְרִיָּא 677 אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל 776.

מָצִינוּ

בִּירוּשַׁלְמִי (תענית כד.) ר’ עֲקִיבָה כַּד הֲוָה חָמִי בַּר כּוּזִבָה הֲוָה אֲמַר דִּין הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, א”ל ר’ יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא עֲקִיבָה יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא יָבֹא. וּבֵאֵר הָרמ”ז שליט”א שֶׁאָמַר יַעֲלוּ עֲשָׂבִים אוֹתִיּוֹת שִׁבְעִים לְרַמֵּז עַל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ שֶׁעַד זְמַן זֶה לֹא יָבֹא, וּבִזְמַן זֶה יָבֹא. וְכֵן עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא יָבֹא עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן.

וְכֵן

כָּתַב הָאַדְמוֹ”ר ר’ יוֹאֵל מִסַּטְמַאר זצוק”ל סֵפֶר ‘עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה’ שֶׁמְּבֻסָּס עַל מִדְרַשׁ חֲזַ”ל (רות רבה ז, יב) “וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר”, רַבִּי חֲנִינָא פָּתַר קְרָא בְּיִשְׂרָאֵל לְשֶׁעָבַר הָיוּ מְקַלְּסִין עַל הַגְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”, וְעַכְשָׁו עַל הַתְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר “וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב” אֵין לְךָ מְנֻוָּל וּמְשֻׁקָּץ וּמְשֻׁנֶּה כַּשּׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל עֵשֶׂב. וּמְבָאֵר שָׁם בַּאֲרִיכוּת שֶׁכָּל סוֹד עִכּוּב הַגְּאֻלָּה הוּא בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה שֶׁהֵמִירוּ אֶת הַגְּאֻלָּה “בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב” כְּמוֹ בְּחֵטְא הָעֵגֶל. וּבֵאֵר הָרמ”ז שליט”א שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא, מְרַמֵּז בִּשְׁמוֹ עַל הַשּׁוֹר שֶׁהוּא תּוֹרְתָא בַּאֲרָמִית, וְהוּא אָמַר לְרַבִּי עֲקִיבָה יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ, לְרַמֵּז עַל כָּךְ שֶׁיָּמִירוּ אֶת הַגְּאֻלָּה בָּעֵשֶׂב הַזֶּה שֶׁהַשּׁוֹר אוֹכֵל, וְזֶה בַּלְּחָיַיִם כַּבְיָכוֹל שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הַיְינוּ שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא הַמִּסְפָּר שֶׁבַע שֶׁנֶּהְפָךְ לְעֵשֶׂב בִּזְמַן הַגָּלוּת, וְהִיא הַגְּאוּלָה שֶׁנֶּהֱפֶכֶת לִתְמוּרָה. הַיְינוּ שֶׁיָּמִירוּ אֶת הַשְׁפָּעַת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא סוֹד הַמַּלְכוּת, שֶׁיּוֹצֵאת מֵהַלְּחָיַיִם [דִּיקְנָא] שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה לְהַשְׁפָּעַת עֵשֶׂב שֶׁהַשּׁוֹר אוֹכֵל, כְּמוֹ בְּחֵטְא הָעֵגֶל שֶׁהֵמִירוּ אֶת הַשְׁפָּעַת הַתּוֹרָה בְּשׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם מַייזֶעלְס שליט”א שֶׁ“תַּדְשֵׁא” בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת, הוּא “אֵשׁ דָּת” שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַתּוֹרָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַדֶּשֶׁא וְהָעֵשֶׂב הוֹפִכים אֶת הַשְׁפָּעַת הַתּוֹרָה לַלְּעֻמַּת זֶה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ג. ב. שליט”א שֶׁעֵשֶׂב דֶּשֶׁא לְחָיַיִם עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח.

מָצִינוּ

בְּ’מִדְרַשׁ פְּלִיאָה’ (אות ה) כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא” נִזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, מִיָּד הֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת רַגְלֵי יוֹסֵף כְּנֶגְדּוֹ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּהַמִּדְרָשׁ מְרַמֵּז שֶׁהָעוֹלָם הִזְדַּעְזֵעַ מִבְּרִיאַת הָעֵשֶׂב, וּמֵהָאֶפְשָׁרוּת לַהֲפֹךְ אֶת הַשֶּׁבַע לְעֵשֶׂב, וְאֶת הַגְּאֻלָּה לִתְמוּרָה שֶׁל שׁוֹר אוֹכֵל עֵשֶׂב, לָכֵן מִיָּד הֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת רַגְלֵי יוֹסֵף כְּנֶגְדּוֹ לְרַמֵּז עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁיָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (שבועות ו.) רַבִּי עֲקִיבָא קֵרֵחַ הָיָה כִּדְאָמְרִינָן בִּבְכוֹרוֹת ‘חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה’. וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל יְנִיקַת הַחִיצוֹנִים מִשְּׂעָרוֹתָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה כִּדְבֵאַרְנוּ, לָכֵן הוּא נִקְרָא קֵרֵחַ. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (לד) רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה מִשֹּׁרֶשׁ קַיִן שֶׁהוּא עִיטְרָא דִּגְבוּרָה, וְעַל יְדֵי חֲסִידוּתוֹ גִּלֵּחַ כָּל שַׂעֲרוֹת וְכֹחוֹת הַדִּין, וְלָכֵן הָיָה קֵרֵחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות כט:) בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ, אָמַר לוֹ אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּילִין תִּילִין שֶׁל הֲלָכוֹת. רוֹאִים שֶׁהַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָה שֶׁבָּהּ הוּא מִתְעַלֶּה עַל מֹשֶה רַבֵּינוּ, הִיא לִדְרֹשׁ הֲלָכוֹת עַל קוֹץ וְקוֹץ, הַמְרַמְּזִים עַל קוֹצֵי הַשְּׂעָרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהֵם סוֹד הַהֲלָכוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים קמד:) הֲלָכוֹת שֶׁהֵם נִימֵי שַׂעֲרוֹת. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַיְנִיקָה מֵרַבִּי עֲקִיבָה הִיא מִבְּחִינַת שְׂעָרוֹת.

וְכֵן

בְּחֵטְא הָעֵגֶל הָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ, וְעוֹד שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף נָשִׁים. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יב, לז) “וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות רט) “וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם” מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְזֶה גַּם בְּעֶרֶךְ הַמִּסְפָּר שֶׁל כָּל אוֹתִיּוֹת הַתנ”ך בַּגִּירְסָא הַמְקֻבֶּלֶת הַיּוֹם: 1.203.006.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת: (ואתחנן ער. ויקרא טז.) שֶׁבִּזְמַן שֶׁיָּחוּל הָעֶרֶב שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, הַיְינוּ סוֹף תַּמּוּז שְׁנַת תשע”א, הַזְּמָן הַזֶּה יִקָּרֵא סוֹף הַגָּלוּת, וְאַחַר כָּךְ יָחֵל הַשָּׁלָב הַבָּא שֶׁיִּקָּרֵא ‘גּוֹג וּמָגוֹג וּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ’. ואם שם התחיל השבוע שבן דוד בא לפי הסוברים שאין הכונה לשמיטה אלא לקבוצה של שבע שנים, אז בתמוז תשע”ז מתחילה השנה השביעית שבה צפויות המלחמות. כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַגְּמָרָא בִּשְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא.

וְכֵן

רוּחוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין אֱדוֹם לְפָרַס, הֵם סְבִיב מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז, הַמְרַמְּזִים עַל עִנְיַן הָרֶמֶז שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה. וְיֵשׁ אִיּוּמֵי מִלְחָמָה בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז, שֶׁדּוֹמֶה לְהוּרְמוּז. וּמֵיצָרֵי הוּרְמוּז, מְרַמְּזִים עַל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים. וְכֵן הַמֵּצַר מִתְפַּתֵּל כְּמוֹ נָחָשׁ, בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּתְּמוּנָה. וְהֶרְאוּנִי דָּבָר מַבְהִיל בְּסֵפֶר ‘כְּלִי פָּז’ שֶׁהָיָה לִפְנֵי כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (ישעי’ לד) שֶׁהַ“זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה” שֶׁיִּהְיֶה בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יִתְרַחֵשׁ בְּמָקוֹם עַל יַד בַּצְרָה שֶׁשְּׁמוֹ הוּרְמוּז.

וְכֵן

הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה דּוֹמָה לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז, טו) “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת”. וּגְאֻלַּת מִצְרַיִם הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ בַּתְּקוּפָה שֶׁל תַּמּוּז ב’ אֲלָפִים תמ”ז לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּשֶׁמֹּשֶה וְאַהֲרֹן הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה וְעָשׂוּ אֶת הָאוֹתוֹת, וְאָז הָיְתָה מַכַּת דָּם (כי כל מכה שמשה חודש ימים).

וכן

בי”ז בתמוז תשס”ו התחילה מלחמת לבנון השניה. וְכֵן מִבְצַע צוּק אֵיתָן הִתְחִיל בְּי’ בְּתַמּוּז תשע”ד. וְהָיְתָה מֵעֵין הַפְסָקָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ נֹעַם יַעֲקֹבִּי שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאִרְגּוּן דֶּע”שׁ הַמּוּסְלְמִי פּוֹצֵץ בְּחֹדֶשׂ תַּמּוּז תשע”ד אֶת קֶבֶר יוֹנָה הַנָּבִיא בְּעִירַק, וּפוֹצֵץ גַּם אֶת קֶבֶר הַנָּבִיא דָּנִיֵּאל, לְרַמֵּז שֶׁמִּשָּׁמַיִם מְעוֹרְרִים אֶת יוֹנָה הַנָּבִיא לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ לְהַעֲבִיר אֶת הַשֶּׁפַע מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם לְעַם יִשְׂרָאֵל, כְּפִי שֶׁהוּא הִתְחַיֵּב לַה’ בִּמְעֵי הַדָּגָה. וּמְעוֹרְרִים גַּם אֶת הַנָּבִיא דָּנִיֵּאל שֶׁנִּבָּא עַל קֵץ הַיָּמִין שֶׁהִגִּיעַ זְמַן נְבוּאָתוֹ לְהִתְגַּשֵּׁם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל דָּנִיֵּאל (דניאל יב, יב) “וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין”. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּיוֹם כ”ז בְּתַמּוּז תשע”ה כְּשֶׁהוֹדִיעוּ עַל חֲתִימַת הֶסְכֵּם בֵּין בְּנֵי עֵשָׂו לְפָרַס. וְכֵן בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז תשע”ה יָוָן קוֹרֶסֶת. וְכֵן בְּיוֹם י”ט בְּתַמּוּז תשע”ד הִתְרַסֵּק מָטוֹס מַלָּזִי וְכָל 295 הַנּוֹסְעִים נִסְפּוּ. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עַל אִבּוּד הַמַּזָּל.

וְכֵן

דַּעַת ‘שַׁלְשֶׁלֶת הַקַּבָּלָה’ שֶׁכ”ז בְּתַמּוּז הוּא יוֹם פְּטִירַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וּמִתְנוֹצֵץ הָאוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. שְׁוַרְץ שליט”א שֶׁכ”ז תַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא הַצֵּרוּף שֶׁל חֹדֶשׁ תַּמּוּז “זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי” וְכֵן כ”ז תַּמּוּז הוּא נְקֻדַּת הָאֶמְצַע שֶׁל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים. וְכֵן חוֹדֶשׁ תַּמּוּז עם האותיות והמילים והכולל בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשע”ז.

וְכֵן

כ”ד בְּתַמּוּז תשע”ז יוֹצֵא בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי הַמְרַמֶּזֶת עַל גְּאֻלָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁתַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן כ”ד תַּמּוּז ר”ת כד”ת בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּמְרַמֵּז עַל קֵץ הַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְהִלַּת יַעֲקֹב’ כד”ת ר”ת כ”ד תַּכְשִׁיטִין, וְהֵם סוֹד כ”ד צֵרוּפֵי אדנ”י, וּבָהֶן מִתְקַשֵּׁט מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְשֵׁם זֶה [כד”ת] חָקוּק עַל מִצְחוֹ.

שָׁמַעְתִּי

מֵהרה”ג ר’ דָּוִד אַבּוּחֲצִירָא שליט”א בְּהֶסְפֵּדוֹ עַל אָחִיו הרה”ג ר’ אֶלְעָזָר אַבּוּחֲצִירָא זצ”ל שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה בְּמוֹצָאֵי יוֹם כ”ו בְּתַמּוּז תשע”א, שֶׁהָר”ת שֶׁל “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” הֵן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְהוֹסִיף שֶׁהָא’ שֶׁל “אֵלֶּה” מְרַמֶּזֶת עַל אָחִיו הרה”ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ”ל, שֶׁלְּפִי דְּבָרָיו יֵשׁ לוֹ נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן מָרָן הָראשל”צ רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ”ל נָפַל לְמִשְׁכָּב הָאַחֲרוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ לֹא קָם בְּיוֹם א’ בְּתַמּוּז תשע”ג. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁא’ בְּתַמּוּז הוּא יוֹם פְּטִירַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק. וּכְפִי שֶׁהֶאֱרַכְנוּ שֶׁמָּרָן הָיָה בְּחִינַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז תשע”ב נִפְטַר מָרָן הַגרי”ש אֶלְיָשִׁיב זצ”ל, וּכְפִי שֶׁהֶאֱרַכְנוּ שֶׁהָיָה מִשֹּׁרֶשׁ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁבְּכ”ג בְּתַמּוּז שְׁנַת ש”ל נִפְטַר הָרמ”ק זצ”ל שֶׁהָאֲרִיזַ”ל אָמַר עָלָיו שֶׁמֵּת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ. וְכֵן יוֹם מְצִיאַת גּוּפוֹת הַנְּעָרִים אֱיָיל נַפְתָּלִי גִּלְעָד הי”ד הָיָה בְּג’ בְּתַמּוּז תשע”ד שֶׁגַּם הוּא יוֹם קָשֶׁה בְּחב”ד בְּהִסְתַּלְּקוּת הָאַדְמוֹ”ר הָאַחֲרוֹן, וְזֶה גַם הַיּוֹם בּוֹ הֻגְלָה הָאַדְמוֹ”ר הָרי”ץ לְגָלוּת. וְכֵן בְּג’ בְּתַמּוּז אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע י, יב) “שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן”, וְאַחַד הַנְּעָרִים בָּא מִיִּשּׁוּב נוֹף אַיָּלוֹן, וְכָל הַשְּׁלֹשָה נִקְבְּרוּ בָּעִיר מוֹדִיעִין הַסְּמוּכָה. וְכֵן יּוֹם חֲטִיפָתוֹ שֶׁל גִּלְעָד שַׁלִּיט הָיָה בְּא’ בְּתַמּוּז.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. לְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁלְּכָל הַמְאֻחָר ג’ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הוֹשַׁעְנָא רַבָּא בְּתַמּוּז, צְפוּיָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כִּי בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם תַּמּוּז לַכּוּר הַגַּרְעִינִי הָעִירַקִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל הִפְצִיצוּ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ לֵוִי יִצְחָק לֶדֶּרְמַן שליט”א שֶׁהַתַּאֲרִיךְ כ”א בְּתַמּוּז הוּא בְּדִיּוּק תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים מִשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמוּבָא בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ שֶׁהַיִּחוּד הַכְּלָלִי שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי נַעֲשָׂה רַק בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְאָז נַעֲשֵׂית קְלִיטַת הַזֶּרַע, וְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים לְאַחַר מִכֵּן צְרִיכָה לִהְיוֹת לֵדָה, וְזֶה יוֹצֵא בְּדִיּוּק בְּכ”א בְּתַמּוּז שֶׁאָז צְפוּיָה לֵדַת מָשִׁיחַ, כִּי הַיִּחוּד שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי הוּא יִחוּד כְּלָלִי שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה.

וְכֵן

מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהֶחֳדָשִׁים בָּהֶם צְפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אָב אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. וּמְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, הוּא חֹדֶשׁ תַּמּוּז זַעַם וְעֶבְרָה בַּכֹּל תִּמָּצֵא, וּמֶלֶךְ מִבַּלְעָדֵי שָׁמַיִם יֵצֵא, חֲסַן מַסְטִין יֹאמַר לוֹ צֵא וְרֶוַוח וְהַצָּלָה לַמְּעוּטִים תִּמָּצֵא. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אגדת בראשית סח) בַּיּוֹם שֶׁהֶחֱרִיב נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת הַבַּיִת נוֹלַד מָשִׁיחַ. וְכֵן י”ז בְּתַמּוּז תשע”ז יָחוּל בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת בָּלָק בָּהּ הַמָּקוֹם הַיָּחִיד בַּתּוֹרָה בּוֹ מוֹפִיעַ הָעִנְיָן שֶׁל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בִּנְבוּאַת בִּלְעָם “דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַעֲקֹב”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב כ”ב בְּתַמּוּז, וְעוֹד כ”ג וְעוֹד כ”ד וְכוּ’ עַד כ”א בְּתִשְׁרֵי, נְקַבֵּל מִסְפַּר 1335 שֶׁהוּא מִסְפַּר הַקֵּץ שֶׁל דָּנִיֵּאל.

וְכֵן

י”ז בְּתַמּוּז התשע”ז בְּגִימַטְרִיָּא 1254 וְיַחַד עִם הַמִּסְפָּר הֶהָפוּךְ ו2 הכוללים 4521 עוֹלֶה 5777. וְכֵן שְׁבַע עֶשְׂרֵה בְּתַמּוּז בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה בְּגִימַטְרִיָּא 2253 וְיַחַד עִם הַמִּסְפָּר הֶהָפוּךְ 3522 עוֹלֶה 5777.

וְכֵן

יָדוּעַ שֶׁכַּמָּה מִתַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד מִמֶּעזֶרִיטְשׁ זי”ע נִתְאַחֲדוּ בַּעֲבוֹדָה לְהָחִישׁ אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בַּשָּׁנִים תקע”ב תקע”ה, וְנִסְתַּלְּקוּ בִּשְׁנַת תקע”ה. הֲלֹא הֵמָּה: הַמַּגִּיד מִקָּאזְ’נִיץ, וְרַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל מִרִימְנָאב, וְהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין. וּבִזְמַנָּם מִלְחֶמֶת נַפּוֹלְאוֹן נֶגֶד אַלֶכְּסַנְדֶּר הָרוּסִי פָּרְצָה בְּי”ד בְּתַמּוּז תקע”ב. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל’ שֶׁתַּמּוּ”ז אוֹתִיּוֹת תָּם ו’ ז’, הַיְינוּ שֶׁיִּסְתַּיֵּם הַפֵּרוּד בֵּין אוֹתִיּוֹת ו’ וְז’ שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְתַתְחִיל הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מְבָאֵר אֶת הַכָּתוּב “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. “וְעֵת צָרָה” בְּגִימַטְרִיָּא חוֹדֶשׁ תַּמּוּז.

כָּתוּב

(קהלת ג, א) “לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם וְגוֹ’ אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף”. מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ”א (הובא ב’לב אליהו’ בשלח) שֶׁבְּסֵפֶר קֹהֶלֶת מְחֻלָּקִים הַזְּמַנִּים לְכ”ח עִתִּים שֶׁמַּתְחִילִים מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד סוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. שַׁרְקִי שליט”א, אִם נְחַלֵּק אֶת הַ6000 שָׁנִים שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם לְכ”ח נְקַבֵּל 214.2 וְיוֹצֵא בְּדִיּוּק, שֶׁבְּי”ז בְּתַמּוּז שְׁנַת תשפ”ו אָנוּ נִכְנָסִים לַ214.2 שָׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁמַּקְבִּילוֹת לָעֵת הָאַחֲרוֹן בְּקֹהֶלֶת, “עֵת שָׁלוֹם”. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הָעֵת מִלְחָמָה הִתְחִילָה בְּאֶמְצַע שְׁנַת תקע”ב, וּבְדִיּוּק בְּשָׁנָה זוֹ בְּי”ד בְּתַמּוּז פָּרְצָה מִלְחֶמֶת נַפּוֹלֵיאוֹן, שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ בָּהּ אֶת תְּחִלַּת מִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן שְׁנַת ה’תשע”ו מְרֻמֶּזֶת בְּחִבּוּר הַמִּלִּים “עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם” דְּשָׁנָה זוֹ צְפוּיָה לִהְיוֹת בְּחִינַת מְחַבֵּר בֵּין תְּקוּפַת הַמִּלְחָמוֹת לִתְקוּפַת הַשָּׁלוֹם, כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַגְּמָרָא בִּשְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא.

מוּבָא

בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וְשׁוּב שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בְּכ”ד בְּתַמּוּז, וּבְיוֹם כ”ד בְּתַמּוּז חָזְרָה הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְכֵן רָאִיתִי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז הוּא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בַּשָּׁנָה שֶׁיּוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּלוּיוֹת בִּבְעִתָּהּ בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְרַק חֵלֶק הַמִּלּוּי בֵּית עַיִן תָּו הֵא בְּעַצְמוֹ, שׁוּב בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְכֵן כ”ד תַּמּוּ”ז בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא עִם המילים והַכּוֹלֵל תשע”ז. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא גוֹג וּמָגוֹג בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל וָי”ו מֶ”ם גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁכ”ד תַּמּוּז לְפִי שִׁיטַת גִּימַטְרִיָּא שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ בַּמִּדְבָּר רַבָּה י”ד, י”ז, יוֹצֵא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁמִּלְחָמָה אַמֶּרִיקָה רוּסְיָה עם האותיות והכולל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ז.

וְכֵן

הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁעַצְמָאוּת ארה”ב הָיְתָה בִּשְׁנַת 1776 לְמִנְיָנָם בְּיוֹם י”ז בְּתַמּוּז, וּבִשְׁנַת תשע”ז יִמָּלְאוּ לָהֶם 241 שָׁנִים כְּמִנְיַן שֹׁרֶשׁ קְלִפַּת אֲרָם שֶׁל הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה. הַיְינוּ שֶׁיַּגִּיעוּ לְסוֹף הַדֶּרֶךְ. [וְכֵן יוֹם גִּלּוּי אַמֶּרִיקָה עַל יְדֵי קוֹלוֹמְבּוּס הָיָה הוֹשַׁעְנָא רַבָּא שֶׁהוּא יוֹם מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג]. וְלָכֵן סוֹף הַמִּלּוּי שֶׁל ארה”ב אָלֶ”ף רֵי”שׁ הֵ”א בֵּי”ת בְּגִימַטְרִיָּא התשע”ו. וְכֵן הַכָּתוּב (איכה א, ג) “כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ז, הַיְינוּ שֶׁרַק עַד שָׁנָה זוֹ הִשִּׂיגוּהָ. וְכֵן יוֹם הַדִּין אַרְצוֹת הַבְּרִית בְּגִימַטְרִיָּא מְשֻׁלֶּשֶׁת עוֹלֶה 5430 וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ והכוללים 0345 עוֹלֶה 5777.  וְכֵן דִּין ארה”ב בְּגִימַטְרִיָּא מְשֻׁלֶּשֶׁת עוֹלֶה 1074 וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ והכוללים 4701 עוֹלֶה 5777. וְכֵן יוֹם הַדִּין ארה”ב בְּגִימַטְרִיָּא גַּרְעִין. וְהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין הָאוֹתִיּוֹת יוֹ”ם הַדִּי”ן ארה”ב הוּא 1692 הַמִּסְפָּר שֶׁל חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ. וְכֵן דִּין אֵרוֹפָּה עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ, וְהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין הָאוֹתִיּוֹת דִּי”ן אֵרוֹפָּ”ה הוּא 588 כְּמִנְיַן מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַקַּיִץ הוּא זְמַן שֶׁל קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘פסיקתא רבתי’ כח לפי גירסת הר”ז מרגליות) אָמְרוּ מִשּׁוּם אַבַּיֵּי אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְפִי שֶׁקָּבְעוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר “וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם”.

כְשֵׁם שֶׁבַּצִּיצִית יֵשׁ צְבָעִים שֶׁל לָבָן וּתְכֵלֶת, וְהַתְּכֵלֶת קָשׁוּר לַצֶּבַע הַשָּׁחֹר, הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁבָּעֵינַיִם יֵשׁ רַק צְבָעִים לָבָן שָׁחֹר וּתְכֵלֶת וְגַם בַּיָּם יֵשׁ צֶבַע תְּכֵלֶת לַמַּיִם, וְצֶבַע לָבָן לְגַלֵּי הַיָּם, וְצֶבַע חוּם לַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וְגַם בְּחוּטֵי הַחַשְׁמַל הַגַּשְׁמִי הִשְׁתַּלְשְׁלוּ הַצְּבָעִים תְּכֵלֶת חוּם.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (תיקונים כו.) כַּנְפֵי מִצְוָה מְלַמְּדִים סוֹד, שֶׁהֵם ח’ חוּטִים לְכָל צַד, כְּנֶגֶד אַרְבַּע פָּנִים, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁל כָּל חַיָּה. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְבָאֵר אֶת הַפְּסוּקִים “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם”, “הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת”, שֶׁהַלָּשׁוֹן כַּנְפֵי, כָּנָף, הִיא מִלְּשׁוֹן כַּנְפֵי הַמַּלְאָכִים. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ציצית ח”א ע’ מב) שֶׁד’ פְּעָמִים כָּנָף בְּגִימַטְרִיָּא צִיצִית, דְּד’ כַּנְפֵי הַצִּיצִית הֵם כְּנֶגֶד ד’ כַּנְפֵי הַחַיּוֹת. וְכֵן “צִצִּית” בְּגִימַטְרִיָּא כַּנְפֵי הַחַיּוֹת.

כָּתוּב

(יחזקאל א, ד) “כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ”, וְכֵן כָּתוּב (שם כז) “כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ”, וְכֵן כָּתוּב (שם ח, ב) “כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה”. רוֹאִים שֶׁהַכָּתוּב מַזְכִּיר חַשְׁמַל יַחַד עִם עַיִן, “כְּעֵין הַחַשְׁמַל”, דְּחַשְׁמַל הוּא בְּחִינַת עַיִן. וּמוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם (א, ד) “כְּעֵין הַחַשְׁמַל”, חַשְׁמַל מַלְאָךְ שֶׁשְּׁמוֹ כָּךְ, וְיִתָּכֵן שֶׁיְּהֵא חַשְׁמַל שֵׁם הָעַיִן, שֶׁהוּא קָרוֹב לְעֵין הָאֵשׁ, רוֹאִים שֶׁהַחַשְׁמַל וְהָעַיִן הֵם אֶחָד.

כָּתוּב

(שם א, יח) “וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב”, וְכֵן שָׁם (י, יב) “הָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב”. נִרְאֶה דְּהַמַּלְאָכִים הֵם בִּבְחִינַת עֵינַיִם, לָכֵן הֵם מְלֵאִים עֵינַיִם. וְכֵן רוֹאִים בָּעַיִן הַגַּשְׁמִית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רִיסִים שֶׁהֵם שְׂעָרוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִן הָעַיִן, וְגַבּוֹת שֶׁהֵן שְׂעָרוֹת מֵעַל הָעַיִן, נִרְאֶה דְּזֶה בָּא לְסַמֵּל שֶׁהָעַיִן מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת חוּט. וְכֵן רִיסִים בְּגִימַטְרִיָּא נַעַר הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְאָךְ מְטַטְרוּ”ן שֶׁכָּל הַמַּלְאָכִים נִכְלָלִים בּוֹ. וְכֵן נִקְרֵאת הָעַיִן בְּשֵׁם גַּלְגַּל הָעַיִן. וְגַם הָאוֹפַנִּים נִקְרָאִים בַּכָּתוּב בְּשֵׁם גַּלְגַּל דִּשְׁנֵיהֶם אוֹתָהּ בְּחִינָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קכח.) אַרְבַּע גְּוָנִים יֵשׁ בָּעַיִן כְּנֶגֶד אַרְבַּע פָּנִים שֶׁל כָּל חַיָּה, וּשְׁתֵּי כַּנְפֵי הָעַיִן שֶׁהֵם עַפְעַפַּיִם, וּשְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן, הֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁל כָּל חַיָּה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר עז, ב) הֶעֱבִיר הַמַּלְאָךְ אֶת שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב כְּהֶרֶף עַיִן. נִרְאֶה דְּלָכֵן פְּעֻלַּת הַמַּלְאָךְ נַעֲשֵׂית כְּהֶרֶף עַיִן, דְּמַלְאָךְ הוּא בְּחִינַת עַיִן. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (שמות יב, מא) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ לֹא עִכְּבָן הַמָּקוֹם כְּהֶרֶף עַיִן. וּבֵאַרְנוּ לְעֵיל בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל אוֹת’, שֶׁגְּאֻלַּת מִצְרַיִם הָיְתָה דֶּרֶךְ הַחַשְׁמַל.

נִרְאֶה

דְּלָכֵן צִוְּתָה הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת צִיצִית עַל קְדֻשַּׁת הָעֵינַיִם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, לט) “וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם”. דְּצִיצִית מְסַמֶּלֶת אֶת הַחַשְׁמַל דִּקְדֻשָּׁה כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל צִיצִית’, וְצָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”, לְקַשֵּׁר אֶת הָעַיִן עִם הָעַיִן דִּקְדֻשָּׁה צִיצִית. וְעַל יְדֵי זֶה יָבוֹא הָאָדָם לְ“וּזְכַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'”. וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” דְּאָסוּר לַהֲפֹךְ אֶת חַשְׁמַל הָעַיִן לְנָחָשׁ.

מוּבָא

בְּשו”ע (או”ח כד, ד) יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְוּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וְלִתֵּן אוֹתָם עַל הָעֵינַיִם, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא וְחִבּוּבֵי מִצְוָה וּבַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה שָׁם (סק”ז) נִמְצָא בְּשֵׁם הַקַּדְמוֹנִים שֶׁכָּל הַמַּעֲבִיר צִיצִית עַל עֵינָיו כְּשֶׁקּוֹרֵא פָּרָשָׁה צִיצִית, יְהֵא מֻבְטָח שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סִמּוּי עֵינַיִם. וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ, דְּצִיצִית הִיא בִּבְחִינַת עַיִן, לָכֵן צָרִיךְ לִתֵּן אֶת הַצִּיצִית עַל הָעֵינַיִם, וְלָכֵן הוּא סְגֻלָּה שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סִמּוּי עֵינַיִם. וְכֵן מוּבָא בְּ’יַלְקוּט רְאוּבֵנִי’ (פ’ שְׁלַח אות קכג) מֵהָאֲרִיזַ”ל שֶׁצִּיצִית מַצִּילָה מֵעֵינָא בִּישָׁא שֶׁל רוּחוֹת הַטֻּמְאָה. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (קריאת שמע ח”א ע’ קעג) שֶׁהַמַּלְכוּת לְמַטָּה אֵין לָהּ בְּחִינַת עַיִן, דְּעַיִן שַׁיֶּכֶת לַיְסוֹד וְלַדְּרָגוֹת שֶׁמֵּעַל הַמַּלְכוּת וְעַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת בַּצִּיצִית מַמְשִׁיכִים בַּמַּלְכוּת אֶת בְּחִינַת הָעֵינַיִם. וְהֵם דְּבָרֵינוּ דְּעַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת בַּצִּיצִית מִתְקַשְּׁרִים עִם חַשְׁמַל הַיְסוֹד שֶׁמֵּעַל הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֶּן אִישׁ חַי’ (נח) שֶׁרנ”ו חוּטֵי הַצִּיצִית, [8 כָּפוּל 8 כָּפוּל 4] הֵם כְּמִנְיַן עַיִ”ן בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת עַיִ”ן יוֹ”ד נוּ”ן.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שלח תשנ) רַבִּי אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִיצִית עַל שֵׁם שֶׁהֵצִיץ הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר “מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים”. רוֹאִים שֶׁהַצִּיצִית הִיא מִלְּשׁוֹן לְהָצִיץ וּלְהִסְתַּכֵּל. וּמְבֹאָר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּחוּטֵי הַצִּיצִית הֵם בִּבְחִינַת עַיִן. וְלָכֵן הַמִּדְרָשׁ מֵבִיא אֶת הַכָּתוּב “מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים”, דְּחוּטֵי הַצִּיצִית מְסַמְּלִים אֶת חוּטֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמְּצִיצִים מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת דֶּרֶךְ בְּחִינַת חֲרַכִּים וְחוֹרִים קְטַנִּים. וְכֵן קְלִפַּת מִצְרַיִם הִיא בִּבְחִינַת חוֹרִים קְטַנִּים, כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (ב”ב נח:) אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית, כֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ. וְהָיְתָה כָּאן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁהַחוֹרִים קְטַנִּים דִּקְדֻשָּׁה, הֵצִיצוּ מִבֵּין הַחוֹרִים קְטַנִּים דִּקְלִפָּה לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁ”מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים”, ר”ת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַפַּרְדֵּס’ לְרש”י (ציצית לו) שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלַּיְלָה הוּא לָאו זְמַן צִיצִית, אִם נִמְצָאִים עַל יַד נֵר דּוֹלֵק חַיָּבִים בְּצִיצִית, כִּי יֵשׁ “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”. וְרוֹאִים שֶׁבְּחִינַת הָרְאִיָּ’ה לְהָצִיץ, הִיא מַהוּת מִצְוַת צִיצִית. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁצִּיצִית בְּגִימַטְרִיָּא ת”ר נִרְמֶזֶת בַּפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת צִיצִית עַל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם “וְלֹא תָתוּרוּ“.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (שבת קד.) מנצפ”ך צוֹפִים אֲמָרוּם. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁמנצפ”ך אוֹתִיּוֹת מ”צ כנ”ף, רֶמֶז לְמִצְוַת צִיצִית שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, וּמְקַיְּמִים אוֹתָהּ עַל הַכָּנָף. סֵדֶר זֶה שֶׁל מ”צ כנ”ף הוּא הַסֵּדֶר בּוֹ מוֹפִיעוֹת אוֹתִיּוֹת מנצפ”ך לָרִאשׁוֹנָה בַּתּוֹרָה, הַיְינוּ קוֹדֶם יֵשׁ ם’ סוֹפִית, וְאַחֲרֵי זֶה ץ’ סוֹפִית וְכֵן הָלְאָה, וְלָכֵן מנצפ”ך צוֹפִים אֲמָרוּם מִלְּשׁוֹן צְפִיָּה וּרְאִיָּה שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוַת צִיצִית. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ דָּוִד לַיְיטְנֶער שליט”א שֶׁהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַמנצפ”ך בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עוֹלֶה 3500 כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַז’ רְקִיעִים, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חגיגה יג.) מִן הָאָרֶץ וְעַד לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ ת”ק שָׁנָה, וְעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ ת”ק שָׁנָה, וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ. וְרוֹאִים שֶׁאוֹתִיּוֹת הַמנצפ”ך קְשׁוּרוֹת עִם הָרְקִיעִים שֶׁדּוֹמִים לִתְכֵלֶת וּלְמִצְוַת צִיצִית.

נִרְאֶה

דִכְשֵׁם שֶׁבַּצִּיצִית יֵשׁ צְבָעִים שֶׁל לָבָן וּתְכֵלֶת, וְהַתְּכֵלֶת קָשׁוּר לַצֶּבַע הַשָּׁחֹר, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר טו, מא) “פְתִיל תְּכֵלֶת”, עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת, תַּרְגּוּם שֶׁל שִׁכּוּל תִּכְלָא, וּמַכָּתָם הָיְתָה בַּלַּיְלָה, וְכֵן צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב. וְכֵן בַּטַּלִּית מִנְהַג יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת פַּסִּים שְׁחֹרִים, וְכָךְ הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁבָּעֵינַיִם יֵשׁ רַק צְבָעִים לָבָן שָׁחֹר וּתְכֵלֶת וְלֹא צְבָעִים אַחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשְׁנָן עֵינַיִם בַּצְּבָעִים יָרֹק וְחוּם, הַיָּרֹק דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, וְהַחוּם דּוֹמֶה לְשָׁחֹר, הַיְינוּ הַשָּׁחֹר נוֹצָר מִצֶּבַע אָדֹם שֶׁהִתְקַלְקֵל, וּכְשֶׁעֲדַיִן נִשְׁאֲרָה בוֹ קְצַת אַדְמִימוּת הוּא חוּם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁגַּם בְּחוּטֵי הַחַשְׁמַל הַגַּשְׁמִי הִשְׁתַּלְשְׁלוּ הַצְּבָעִים תְּכֵלֶת חוּם וְיָרֹק בָּהֶם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכָל מָקוֹם, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַחַשְׁמַל הַגַּשְׁמִי הוּא סֵמֶל לַחַשְׁמַל הָרוּחָנִי שֶׁנִּקְרָא עַיִן בְּכָל מָקוֹם “כְּעֵין הַחַשְׁמַל”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות מג:) “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”, תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מַה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְסַפִּיר, וְסַפִּיר דוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וְרוֹאִים שֶׁהַתְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית דּוֹמָה לַיָּם וְלָרָקִיעַ וּלְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וְגַם בַּיָּם יֵשׁ צֶבַע תְּכֵלֶת לַמַּיִם, וְצֶבַע לָבָן לְגַלֵּי הַיָּם, וְצֶבַע חוּם לַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וְכֵן כָּחוֹל חוּם בְּגִימַטְרִיָּא כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהַצִּיצִית דּוֹמָה לוֹ. וְכֵן חוֹל הַיָּם נִרְמָז בַּצֶּבַע הַכָּחוֹל. וְכֵן פְּתִיל תְּכֵלֶת בְּגִימַטְרִיָּא 1370. וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר הַפִּלְאִי וְהֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁהִתְגַּלָּה בְּחָכְמַת הַפִיזִיקָה הוּא מִסְפַּר 137 כְּמִנְיַן תֵּבַת אוֹפַן אוֹ קַבָּלָה. אוֹ פֶּלֶא הוי”ה. וְכֵן ג’ פְּעָמִים 137 בְּגִימַטְרִיָּא חוּטֵי חַשְׁמַל.  

מוּבָא

בִּ’תְּשׁוּבוֹת הָרשב”א’ (ח”א תתעח) הָעִקָּר הוּא הַתְּכֵלֶת, מִכָּל מָקוֹם בְּרָכָה מְבָרְכִינַן עֲלַיְיהוּ לְהִתְעַטֵּף בַּצִּיצִית מִסָּפֵק, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא סָפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה. רוֹאִים שֶׁהָעִקָּר בַּצִּיצִית הוּא חוּטֵי הַתְּכֵלֶת, וְלֹא חוּטֵי הַלָּבָן, וְאָנוּ שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת אָנוּ מְבָרְכִים מִסָּפֵק. וּמְדֻיָּק בַּכָּתוּב “הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”, שֶׁהַתְּכֵלֶת יִהְיֶה לְצִיצִית לְהִסְתַּכֵּל, “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ אֶת הַתְּכֵלֶת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֶּן אִישׁ חַי’ (שנה ראשונה פ’ נח) נָכוֹן לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית, וִיכַוֵּן וִיצַיֵּר בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כְּאִלּוּ יֵשׁ בָּהֶם חוּט מַרְאֵה תְּכֵלֶת. וְכֵן שָׁלְחוּ לִי מַאֲמָר מַדָּעִי לְבָאֵר אֶת עִנְיַן הַצְּבָעִים עַל פִּי מַדָּע שֶׁהַצֶּבַע בָּא מִקַּרְנֵי אוֹר אֲשֶׁר הַמּוֹלֶקוּלָה קוֹלֶטֶת וּמְשַׁקֶּפֶת, וְהֵם מוֹדְדִים זֹאת בְּמִדָּה הַנִּקְרֵאת נָנוֹמֶטֶר. וְהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגוֹן הַתְּכֵלֶת שֶׁמּוּפָק מֵהַחִלָּזוֹן שֶׁהַנָּנוֹמֶטֶר שֶׁלּוֹ הוּא מִסְפַּר 613, וְהוּא הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר בַּגְּרָף, מִכָּל גּוֹנֵי הַתְּכֵלֶת. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁהַתְּכֵלֶת קְשׁוּרָה לְכָל הַ613 מִצְווֹת, כִּי רְאִיַּת הַתְּכֵלֶת מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְקִיּוּם תרי”ג מִצְווֹת. וְכֵן תְּכֵלֶת נִרְמֶזֶת בָּעַיִן הַמִּסְתַּכֶּלֶת. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ מֹשֶׁה אַרְמוֹנִי שליט”א שֶׁתְּכֵלֶת בְּגִימַטְרִיָּא צִצִּית עַיִן עַיִן, הַיְינוּ שְׁתֵּי עֵינַיִם שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בַּצִּיצִית שֶׁצְּרִיכִים לִרְאוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת. והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שמצינו במשנה (בכורות לח.) אחד מהמומים שבעינים נקראים חלזון. ורואים קשר בין עינים לתכלת שבא מחלזון. וכן המום שנקרא נחש מרמז על התכלת שנקרא נחש בזהר (ח”ב קנב:).

וְכֵן

נִרְאֶה שֶׁהַצֶּבַע הַפְּנִימִי שֶׁל הָעַיִן הוּא שָׁחֹר אוֹ תְּכֵלֶת וְהַלָּבָן רַק מִסָּבִיב לְרַמֵּז שֶׁפְּנִימִיּוּת הַהִסְתַּכְּלוּת הִיא קְשׁוּרָה עִם הַתְּכֵלֶת אוֹ הַשָּׁחֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּכֵלֶת כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵרַשִּׁ”י צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב. וְחוּטֵי הַלָּבָן שֶׁנִּרְמָזִים בַּלֹּבֶן שֶׁבָּעַיִן הֵם רַק מִסָּבִיב. והוסיף הרה”ג ר’ י. ש. צור שליט”א שגם בחוטי הציצית השתלשל שחוטי הלבן הם רבים וחוט התכלת יחיד לרמז שהלבן מסובב את התכלת כמו בעין.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (סנהדרין קח.) גַּלְגַּל עַיִן דּוֹמֶה לְמַיִם, מַיִם דּוֹמֶה לְגַלְגַּל הָעַיִן. וְכֵן רוֹאִים שֶׁצֶּבַע הַתְּכֵלֶת לֹא הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּצּוֹמֵחַ וּבְּבַעֲלֵי חַיִּים חוּץ מֵעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁבַּיָּם, [אוֹ פְּרָחִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לְמַאֲכָל וְהֵם יְכוֹלִים לִהְיוֹת סֵמֶל בִּלְבָד], כִּי הַתְּכֵלֶת קָשׁוּר לְיָם, וְהַדָּגִים נִבְרְאוּ מֵהַיָּם, וְכֵן הָעוֹפוֹת נִבְרְאוּ מִיָּם וְיַבָּשָׁה יַחַד, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חולין כז:). וְנִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל סוֹד הָעֵינַיִם שֶׁקְּשׁוּרִים לִתְכֵלֶת וְלַצִּיצִית וְלַדָּגִים, כִּי דָּגִים הֵם בְּחִינַת עַיִן, כַּיָּדוּעַ שֶׁעֵינֵי הַדָּג מְרַמְּזוֹת עַל עֵינָא פְּקִיחָא שֶׁאַף פַּעַם אֵינָהּ נֶעֱצֶמֶת, וְלָכֵן נָהַג הָרה”ק מֵרוּזִין לֶאֱכֹל עַיִן שֶׁל דָּג בְּשַׁבָּת לְעוֹרֵר אֶת הָעֵינָא פְּקִיחָא. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות כ.) שֶׁדָּגִים אֵין שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם עַיִן הָרָע, וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים נד:) שֶׁאֲכִילַת דָּגִים מְבִיאָה רְפוּאָה בְּסוֹף מַחֲלַת עֵינַיִם. וְכֵן מוּבָא בְּ’טַעֲמֵי הַמִּנְהָגִים’ (ע’ קמד בשם כתבי האר”י) שֶׁצַּדִּיקִים מִתְגַּלְגְּלִים בְּדָגִים, וְכֵן הַדָּגִים לֹא מֵתוּ בַּמַּבּוּל. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר כ, ג) שֶׁהַדָּג הוּא בַּעַל הַחַיִּים הַיָּחִיד חוּץ מֵהַנָּחָשׁ, שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה דִּבְּרָה אִתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יונה ב) “וַיֹּאמֶר ה’ לַדָּג”. וְכֵן רוֹאִים שֶׁעוֹלַם הַדָּגִים יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר יֹפִי חִיצוֹנִי מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים, דְּרוֹאִים שָׁם צְבָעִים וְצוּרוֹת יָפוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרוֹאִים בַּיַּבָּשָׁה. וְזֶה גַּם מַרְאֶה שֶׁזֶּה יוֹתֵר רוּחָנִי, וְיוֹתֵר עֶלְיוֹן. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (בכורות ח.) הַכֹּל מְשַׁמְּשִׁין פָּנִים כְּנֶגֶד עֹרֶף, חוּץ מִשְּׁלשָׁה שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים, וְאֵלּוּ הֵן, אָדָם, דָּג, וְנָחָשׁ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁתְּכֵלֶת בְּגִימַטְרִיָּא הָר”ת שֶׁל יָמָה קֵדְמָה צָפֹנָה נֶגְבָּה רֹאשׁ תַּחַת. לְרַמֵּז שֶׁהַתְּכֵלֶת מַרְאָה אֶת כָּל הַתְּמוּנָה מֵהָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ וּמַכְנִיסָה בָּאָדָם יִרְאַת שָׁמַיִם.

כָּתוּב

(במדבר טו, לט) “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ רְאִיַּת הַצִּיצִית מַזְכִּירָה לָאָדָם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, וְגַם אִם יֵשׁ בָּזֶה אֵיזֶה רֶמֶז בְּגִימַטְרִיָּא וְכוּ’ לְהַזְכִּיר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, מַדּוּעַ זֶה מְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְווֹת. וְכֵן צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן זָכָר “אֹתוֹ” וְלֹא בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה אֹתָהּ, וְכֵן צָרִיךְ לְהָבִין אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם לְפָרָשַׁת צִיצִית, כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (שם מא) “אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ'”.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (תרומה קמז.) תְּכֵלֶת הִיא חֲזָקָה, וְאֵין מִי שֶׁשּׁוֹלֵט עָלֶיהָ לְחַיִּים, שֶׁהִיא כִּסֵּא הַדִּין לִשְׁרוֹת בּוֹ דִּין חָזָק. וְכֵן שָׁם (קמח.) תְּכֵלֶת יֶרֶךְ שְׂמֹאל, וְכֵן שָׁם (קמט:) בַּיָּם נִצְבָּע בּוֹ גָּוֶן תְּכֵלֶת שֶׁהוּא כִּסֵּא דִּין. רוֹאִים שֶׁצֶּבַע הַתְּכֵלֶת מְסַמֵּל כִּסֵּא דִּין וּגְבוּרָה שֶׁנִּמְצָא בִּשְׂמֹאל, וְכִסֵּא דִּין הַכַּוָּנָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (שלח קעה:) מַהִי תְּכֵלֶת ר’ יְהוּדָה אוֹמֵר כִּסֵּא הַכָּבוֹד נִקְרֵאת, הַיְינוּ שֶׁתְּכֵלֶת וְכִסֵּא הַכָּבוֹד מְסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר ד, יג) שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיעַ וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד.

עַל

פִּי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַ“פְּתִיל תְּכֵלֶת”, שֶׁמָּצִינוּ בְּמִצְוַת צִיצִית, וּבַצִּיץ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, לט) “וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת” (שמות כח, לו) “וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וְגוֹ’ וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת”, דְּהַלָּשׁוֹן צִיץ וְצִיצִית, הִיא מִלְּשׁוֹן לְהָצִיץ וּלְהִסְתַּכֵּל, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בַּצִּיץ וּבַצִּיצִית, וְלִרְאוֹת אֶת הַתְּכֵלֶת, וּלְהִזָּכֵר בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁשָּׁם דָּנִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְשָׁם גּוֹזְרִים עַל עִנְיְנֵי הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ וְכוּ’, וְזֶה יָבִיא אֶת הָאָדָם לְקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת. וְזֶה שֶׁכָּתוּב “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”, שֶׁעַל יְדֵי רְאִיַּת הַצִּיצִית וְהַתְּכֵלֶת, בָּאִים לְקִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת. וְלָכֵן כָּתוּב “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ” בִּלְשׁוֹן זָכָר וְלֹא אוֹתָן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, דְּצָרִיךְ לִרְאוֹת בַּצִּיצִית אֶת הקב”ה וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וְעָלָיו נֶאֱמָר “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”. וְכֵן “צִּיץ זָהָב טָהוֹר” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר שֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד הִיא בְּסוֹד הַתְּכֵלֶת וְכִסֵּא דִין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב עַל הַצִּיץ, (שמות כח, לח) “וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן” עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִיד בֶּן יִשַׁי.

וְכֵן

מוּבָא בַּזֹּהַר (שלח קעה.) וְעַל כֵּן עוֹלֶה בַּצִּיצִית גָּוֶן תְּכֵלֶת, שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, מַה כִּסֵּא הַכָּבוֹד עוֹשֶׂה לָאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְטָהֳרוֹ, אַף תְּכֵלֶת זֶה עוֹשֶׂה לָאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בְּוַדַּאי. וְכֵן בַּצִּיץ מוּבָא בַּזֹּהַר (תצוה ריז: וכעין זה בזוהר ויקהל ריח:) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מָה נִקְרָא צִיץ מַשְׁמָעוּתוֹ הִסְתַּכְּלוּת, לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהִסְתַּכֵּל נָפְלוּ פָּנָיו מֵאֵימָה וְהָיָה נִשְׁבָּר לִבּוֹ, וְכֵן כָּתוּב (שמות כח, לח) “וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד”, דְּיֵשׁ עִנְיָן שֶׁהַכֹּהֵן גָּדוֹל יִלְבַּשׁ אֶת הַצִּיץ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, כֵּיוָן שֶׁזֶּה מְעוֹרֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים טז, ח) “שִׁוִּיתִי הוי”ה לְנֶגְדִּי” בְּגִימַטְרִיָּא תְּכֵלֶת. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁצִּיץ וְצִיצִית מֻזְכָּרִים בַּתּוֹרָה, כָּל אֶחָד מֵהֶם שָׁלֹש פְּעָמִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ש. צוּר שליט”א שֶׁתְּכֵלֶת בְּגִימַטְרִיָּא טוֹ”ב פְּעָמִים יָ”ם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַתְּכֵלֶת מְסַמֶּלֶת אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּיָּם שֶׁמְּעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (שבת יב.) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִילִין כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ, מַה צִּיץ שְׁאֵין בּוֹ אֶלָא אַזְכָּרָה אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה, “וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד” שֶׁלֹּא יָסִּיחַ דַּעֲתּוֹ מִמֶּנוּ, תְּפִלִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רוֹאִים שֶׁתְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת צִיץ, וּתְפִלִּין גְּבוֹהִים יוֹתֵר מִצִּיץ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהֲרֵי צִיץ הוּא בְּחִינַת צִיצִית, וּכְשֵׁם שֶׁתְּפִלִּין גְּבוֹהִים יוֹתֵר מִצִּיצִית, כָּךְ הֵם גְּבוֹהִים יוֹתֵר מֵהַצִּיץ. וְכֵן צִיץ קוֹדֶשׁ בְּגִימַטְרִיָּא צִיצִית, כִּי עַל הַצִּיץ הָיָה כָּתוּב קוֹדֶשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רנד:) שֶׁמְּעִיל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה בִּבְחִינַת צִיצִית, וְהַצִּיץ הָיָה בִּבְחִינַת תְּפִלִּין.

כָּתוּב

(במדבר לא, יז) “וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ” רְאוּיָה לִבָּעֵל, וְלִפְנֵי הַצִּיץ הֶעֱבִירוּם וְהָרְאוּיָה לִבָּעֵל פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת, נִרְאֶה דְּלָכֵן הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִּיץ דַּוְקָא, דְּהַתְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיץ מְסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה וְהַדִּין, וּמִי שֶׁהָיְתָה חַיֶּבֶת מִיתָה, הָיוּ פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת לִפְנֵי הַצִּיץ.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שלח תשנ) ר’ אֶלְעָזָר בְּר’ שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תְּכֵלֶת עַל שֵׁם שֶׁנִּתְכַּלּוּ הַמִּצְרִים בִּבְכוֹרֵיהֶם, דָּבָר אַחֵר עַל שֶׁכָּלוּ הַמִּצְרִים עַל הַיָּם, רַבִּי אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ צִיצִית עַל שֵׁם שֶׁהֵצִיץ הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר “מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים”. רוֹאִים שֶׁהַלָּשׁוֹן תְּכֵלֶת הִיא מִלְּשׁוֹן כִּלּוּי וְדִין, וְצִיצִית הִיא מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת לְהָצִיץ, וּכְשֵׁם שֶׁמִּדַּת הַגְּבוּרָה וְכִסֵּא הַכָּבוֹד הֵצִיצָה מִן הַחֲרַכִּים בְּמִצְרַיִם, עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ לְשָׁמְרָם, וּמֵאִידָךְ עָשְׂתָה דִּין בַּבְּכוֹרִים שֶׁל הַמִּצְרִים, כָּךְ אָנוּ צְרִיכִים לְהָצִיץ בַּצִּיצִית, וְלִזְכֹּר אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה הַזֹּאת שֶׁהָיְתָה בְּמִצְרַיִם, וּלְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, וְלָכֵן מַזְכִּירָה הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת צִיצִית אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “אֲנִי ה’ אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם”. כֵּיוָן שֶׁבִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה הִתְגַּלּוּת שֶׁל מִדַּת הַגְּבוּרָה וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַצִּיצִית. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ש. צוּר שליט”א שֶׁהַתְּכֵלֶת כִּלְּתָה אֶת הַמִּצְרִים גַּם בְּיַם סוּף, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר ד, יג) שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם. וְכֵן תְּכֵלֶת בְּגִימַטְרִיָּא מַה נִּשְׁתַּנָּה, שֶׁשּׁוֹאֲלִים בְּלֵיל פֶּסַח, כִּי הַתְּכֵלֶת עָשְׂתָה אֶת הַשִּׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּשֶׁהָרְגָה רַק אֶת הַבְּכוֹרִים שֶׁל הַמִּצְרִים. וְכֵן אוֹתִיּוֹת חָמֵ”ץ נִרְמָזוֹת בַּכָּתוּב עַל הַצִּיץ: “וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד” בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז שֶׁהַצִּיץ הוּא בְּחִינַת צִיצִית שֶׁהוֹפֵךְ אֶת הֶחָמֵץ לְמַצָּה בְּסוֹד גְּאֻלַּת מִצְרַיִם.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קלה.) תְּכֵלֶת זֶה פֶּסַח שִׁלְטוֹן סוֹד הָאֱמוּנָה, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת לֹא שָׁלְטָה עַד שֶׁכִּלְּתָה וְהָרְגָה כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם. רוֹאִים שֶׁהַתְּכֵלֶת וּמִדַּת הַגְּבוּרָה, הִיא זוֹ שֶׁהָרְגָה אֶת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם. וְכֵן הָאֵשׁ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה טִבְעָהּ לְכַלּוֹת כָּל דָּבָר כְּמוֹ תְּכֵלֶת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי שׁוֹשַׁנִּים’ בְּשֵׁם סֵפֶר הַפְּלִיאָה שֶׁבַּגֵּיהִנָּם יֵשׁ תת”ן חֲדָרִים כְּמִנְיַן תְּכֵלֶ”ת. וְכֵן הָאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם בָּאָה מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד. כַּמּוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (‘עשרה מאמרות’ מאמר חיקור דין ח”ג פ”ב), שֶׁהָאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם בָּאָה מִנְּהַר דִּינוֹר הַנִּמְשָׁךְ מִזֵּעָתָן שֶׁל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנּוֹשְׂאוֹת אֶת כִּסֵּא הַכָּבוֹד.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ”י (במדבר טו, מא) “פְתִיל תְּכֵלֶת”, עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת, תַּרְגּוּם שֶׁל שִׁכּוּל תִּכְלָא, וּמַכָּתָם הָיְתָה בַּלַּיְלָה, וְכֵן צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַתְּכֵלֶת מְרַמֶּזֶת עַל הַלַּיְלָה, וּבַלַּיְלָה הָרָקִיעַ מְקַבֵּל צֶבַע תְּכֵלֶת, דְּבַלַּיְלָה שׁוֹלֶטֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה בִּבְחִינַת תְּכֵלֶת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (וילך רפד.), וּמִמֵּילָא זֶה הַזְּמָן שֶׁהַתְּכֵלֶת פּוֹעֶלֶת בָּעוֹלָם. וְכֵן מָצִינוּ בַּ’הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח’ אֹמֶץ גְּבוּרוֹתֶיךָ הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה. וְכֵן מוּבָא בִּ’פְרִי עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הברכות ע’ מב) שֶׁיָּד חֲזָקָה מְסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה. וּבִיצִיאַת מִצְרַיִם מָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הַלָּשׁוֹן יָד חֲזָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ו, א) “כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ”, וְכֵן הַכָּתוּב (שם יג, ט) “כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ הוי”ה מִמִּצְרָיִם” ס”ת יָ”ד כֵּהָ”ה הַמְסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’. וְכֵן יָ”ד כֵּהָ”ה מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב (בראשית נ, כד) “וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת” בְּדִלּוּג ג’ אוֹתִיּוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (השמטות רסא:) שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה דֶּרֶךְ מִדַּת הַבִּינָה, שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ מִדַּת הַגְּבוּרָה.

וְכֵן

שָׁמַעְתִּי מִמו”ר הָרה”צ ר’ פִישְׁל אַיְיזֶנְבַּךְ זצוק”ל, שֶׁבִּקְרִיעַת יַם סוּף מָצִינוּ לָשׁוֹן “יָד הַגְּדוֹלָה” שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַחֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יד, לא) “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ בְּמִצְרַיִם” דְּבִקְרִיעַת יַם סוּף פָּעֲלָה גַּם מִדַּת הַחֶסֶד הַנִּרְמֶזֶת בְּשֵׁם ע”ב הַיּוֹצֵא מֵהַפְּסוּקִים שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף “וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט”. מַה שֶּׁאֵין כֵּן יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה רַק דֶּרֶךְ מִדַּת הַגְּבוּרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות נח.) “לְךָ ה’ הַגְּדֻלָּה” זוֹ קְרִיעַת יַם סוּף. “וְהַגְּבוּרָה” זוֹ מַכַּת בְּכוֹרוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בִּקְרִיעַת יַם סוּף (שמות טו, ו) “יְמִינְךָ ה’ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה’ תִּרְעַץ אוֹיֵב”, וְגוֹ’, נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ: נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ”. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קיט:) בְּיַמִּינָא אִיתְּבַּקְעָא יַמָּא. וְכֵן מָצִינוּ בִּקְרִיעַת יַם סוּף לְשׁוֹן יְשׁוּעָה, (שמות יד, ל) “וַיּוֹשַׁע ה’ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם”. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קסט.) מִי הֵן יְשׁוּעוֹת, זֶה יָמִין שֶׁהוּא מוֹשִׁיעַ מִכָּל מְקַטְרְגֵי הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב “הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי”. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קע:) שֶׁבִּזְכוּת אַבְרָהָם הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַחֶסֶד נִקְרַע הַיָּם, לָכֵן כָּתוּב “וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר”, הַמְרַמֵּז עַל הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם. וְכֵן הַכָּתוּב “וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ” מְרַמֵּז עַל אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא אֵיתָן. וְכֵן כָּתוּב (ישעי’ סג יב) “מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם”. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קטו.) שֶׁהַכָּתוּב “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי”ה” ר”ת בְּגִימַטְרִיָּא חֶסֶד לְרַמֵּז עַל מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁפָּעֲלָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְכֵן כָּמֹכָה מְרַמֵּז עַל מַלְאַךְ הַחֶסֶד מִיכָאֵל.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (מנחות מד.) מִצְוָה אַחַת צִוָּנוּ ה’ אֱלֹהֵינוּ וְצִיצִית שְׁמָהּ, וּכְתִיב בָּהּ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִפָּרַע וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְשַׁלֵּם שָׂכָר. מְסֻפָּר שָׁם עַל אֶחָד שֶׁמִּצְוַת צִיצִית הִצִּילָה אוֹתוֹ מֵחֵטְא שֶׁל זְנוּת, וְרוֹאִים שֶׁהַצִּיצִית הִזְכִּירָה לוֹ אֶת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְשָׂכָר וָעֹנֶשׁ, וְזֶה מָנַע אוֹתוֹ מֵהַחֵטְא, וְהוּא לָמַד אֶת זֶה מֵהַכָּתוּב “אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם”, שֶׁנֶּאֱמַר עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפָרָשַׁת צִיצִית, כֵּיוָן שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיְתָה הִתְגַּלּוּת מִדָּה זוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (בבא מציעא סא:) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר אֲנִי עָתִיד לִפָּרַע וְכוּ’ רוֹאִים שֶׁבְּמִצְרַיִם נִתְגַּלְּתָה מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁל כִּסֵּא הַכָּבוֹד שָׂכָר וָעֹנֶשׁ.

 

הַמְתָּקַת הַגְּאֻלָּה טְמוּנָה בְּחִבּוּר הַזְּאֵב לְכֶבֶשׂ, בְּסוֹד “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְגוֹ’ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וְגוֹ'”.

כָּתוּב

(ויקרא ד, כה) “וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה” וְכֵן כָּתוּב (מלכים א’, א, נ) “וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ”. וְכֵן (שם ב, כח) “וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה’ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ”. נִרְאֶה דְּלָכֵן הֵם אָחֲזוּ בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמִּיתָה. דְּקְרָנוֹת בְּגִימַטְרִיָּא סְפִירוֹת, וכפי שנבאר שהמזבח נקרא זאב שהוא בגימטריא 10 ומסמל את ה10 ספירות שנכללות במלכות. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ש. צוּר שליט”א שֶׁד’ קְרָנוֹת בְּגִימַטְרִיָּא הַג’ סְפִירוֹת רִאשׁוֹנוֹת כֶּתֶר חָכְמָה בִּינָה. שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַסְּפִירוֹת חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְהַקְּרָנוֹת מִתְקַשְּׁרוֹת יָשָׁר לְמַעְלָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (השמטות רנח.) שֶׁקַּרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ מְסַמְּלוֹת אֶת ג’ הַסְּפִירוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, שֶׁהֵן בִּבְחִינַת רֹאשׁ, שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לַקֶּרֶן הָרְבִיעִית שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת דָּוִד. וְהַיְסוֹד בַּמִּזְבֵּחַ מְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַיְסוֹד. וְלָכֵן דַּם קָרְבַּן חַטָּאת, נִזְרַק עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.

מוּבָא

בַּ’כְּלִי יָקָר’ (שמות כז, ד) מָצִינוּ שֶׁהָיוּ בַּמִּזְבֵּחַ מַעֲשֵׂה נִסִּים שֶׁהָיָה נִיצוֹל מִן הָאֵשׁ, שֶׁהֲרֵי הָיָה הָאֵשׁ דּוֹלֵק בּוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְלֹא שָׂרַף הָאֵשׁ וְלֹא נִתַּךְ נְחָשְׁתּוֹ, וְהָיָה נִיצוֹל מִמַּיִם, כִּי לֹא כִּבּוּ הַגְּשָׁמִים הָאֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְהָיָה נִיצוֹל מִן הָרוּחַ, כִּי לֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ חָלוּל וּמָלֵא אֲדָמָה אוֹ מִזְבַּח אֲבָנִים אֲשֶׁר לֹא הוּנַף עָלָיו הַחֶרֶב, וְכָל זֶה רֶמֶז לָאָדָם שֶׁעַל יְדֵי הַמִּזְבֵּחַ הָאָדָם נִיצוֹל וְאֵינוֹ מְקַבֵּל נֶזֶק בְּכָל ד’ יְסוֹדוֹת שֶׁבּוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת”, כִּי כְמוֹ שֶׁמִּזְבַּח הָעוֹלָה נִיצוֹל מִן אֵשׁ וּמַיִם כָּךְ יִנָּצֵל הָאָדָם מֵהֶם עַל יָדוֹ. וְכֵן הַמִּזְבֵּחַ מַצִּילוֹ מִן כָּל ד’ מִיתוֹת בֵּית דִּין מִסְּקִילָה בָּאֲבָנִים יִנָּצֵל עַל יְדֵי מִזְבַּח אֲבָנִים. מִשְּׂרֵפַת אֵשׁ יִנָּצֵל עַל יְדֵי אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר תּוּקַד בּוֹ. מִן הֶרֶג בַּחֶרֶב יִנָּצֵל עַל יְדֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ “לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֵל וְגוֹ'”, מִן חֶנֶק יִנָּצֵל כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִיצוֹל מִשֶּׁטֶף מֵי גְשָׁמִים כָּךְ החוֹטֵא לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ. לְפִי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ אָחֲזוּ בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לְהִנָּצֵל מִמִּיתוֹת בֵּית דִּין, כִּי הַמִּזְבֵּחַ בֶּאֱמֶת מַצִּיל בְּכָל ד’ מִיתוֹת בֵּית דִּין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁשֵּׁם הַמִּזְבֵּחַ לוֹקוּס מְרַמֵּז שֶׁהוּא מַצִּיל מִסְּקִילָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (סוכה מח:) וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ, הַגְבֵּהַּ יָדֶךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן. וְרוֹאִים שֶׁהַצְּדוֹקִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶת עֲבוֹדַת הַמִּזְבֵּחַ כָּרָאוּי נֶעֱנַשׁ שֶסְּקָלוּ אוֹתוֹ. וְכֵן אֶבֶ”ן מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב (מ”א א, נא) “אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ” בְּדִלּוּג ג’ אוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מַצִּיל מִסְּקִילַת אֲבָנִים.

וְכֵן

לוֹקוּס פַּרוּשׁוֹ זְאֵב, כַּמּוּבָא בַּמִּשְׁנָה (סוכה נו:). כִּי הַמִּזְבֵּחַ נִקְרֵא זְאֵב כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויחי רמז:) “בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף”, שֶׁהֲרֵי מִזְבֵּחַ בְּחֶלְקוֹ הָיָה, וּמִזְבֵּחַ הוּא זְאֵב, שֶׁהָיָה אוֹכֵל בָּשָׂר כָּל יוֹם, “בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד”, בַּבֹּקֶר שֶׁאַבְרָהָם מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם וּשְׁעַת רָצוֹן נִמְצֵאת, הַקָּרְבָּן עוֹשֶׂה הִתְעוֹרְרוּת וּמְנוּחָה וְעוֹלֶה עַד ע”ד, אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁכָּתוּב “וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אֱלֹהֶיךָ”, “וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל” שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ יִתְבָּרֵךְ בָּרִאשׁוֹנָה, וְעַכְשָׁיו מְחַלֵּק בְּרָכוֹת לְכָל הָעוֹלָמוֹת, נִרְאֶה דְּלָכֵן הַזֹּהַר מְדַמֶּה אֶת הַמִּזְבֵּחַ לִזְאֵב, כִּי זְאֵב מְסַמֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁל בִּנְיָמִין שֶׁשָּׁם כֶּתֶר הַמַּלְכוּת, וְהַמִּזְבֵּחַ הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁמַּמְתִּיקָה אֶת הַדִּינִים וּמַשְׁפַּעַת חֲנִינָה לְכָל חַיָּבֵי מִיתוֹת. וְכֵן זְאֵב בְּגִימַטְרִיָּא 10 הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, וְלָכֵן הַמִּזְבֵּחַ הָיָה 10 אַמּוֹת גֹּבַהּ. וְכֵן זְאֵב מוֹפִיעַ בְּכָל הַתַּנַּ”ךְ 10 פְּעָמִים. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ ויחי ע’ קל) טַעַם אַחֵר וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַמִּזְבֵּחַ הָיָה בּוֹ יְסוֹד מִצַּד מַעֲרָב וְצָפוֹן וְדָרוֹם, וּמִצַּד מִזְרָח לֹא הָיָה בּוֹ יְסוֹד, מִשּׁוּם שֶׁמִּזְבֵּחַ הוּא בִּבְחִינַת הַמַּלְכוּת, וְאֵין בּוֹ יְסוֹד, אֲבָל בִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת יְסוֹד וְלָכֵן בְּאוֹתָן הַצְּדָדִין שֶׁהָיוּ מִבִּנְיָמִין הָיָה בָּהֶם יְסוֹד. וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמִּזְבֵּחַ (שמות ל, ג) “וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב” ר”ת לוֹקוּ”ס הַכִּינוּי שֶׁל זְאֵב הַמִּזְבֵּחַ, וְכֵן זְאֵ”ב נִרְמָז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית הֲפוּכָה בַּכָּתוּב (דברים כז, ו) “אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה’ אֱלֹהֶיךָ”. וְכֵן זְאֵ”ב בְּא”ל ב”ם צֶלֶ”ם, כִּי בַמִּזְבֵּחַ הָיָה צֶלֶם שֶׁל אֵשׁ מִלְמַעְלָה. וְהַמִּזְבֵּחַ הֶחֱזִיר אֶת הַצֶּלֶם לְכָל חַיָּבֵי מִיתוֹת. וְכֵן זְאֵ”ב בְּאח”ס בט”ע חָנַ”ט וּמְרַמֵּז עַל חֲנִיטַת הַפְּרִי שֶׁקְּשׁוּרָה עִם עֲטֶרֶת הַיְסוֹד, כִּי הָאִילָן מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְהַפְּרִי מְסַמֵּל אֶת הַמַלְכוּת, וַחֲנִיטַת הַפְּרִי הִיא סוֹד עֲטֶרֶת הַיְסוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁזְאֵ”ב בְּא”ת ב”ש תֵּשַׁ”ע שֶׁהוּא עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁכּוֹלֶלֶת תֵּשַע סְפִירוֹת, וְגַם תֵּשַׁ”ע הוּא מִסְפַּר 770 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מִסְפַּר שֶׁבַע עֲטֶרֶת הַיְסוֹד. וְכֵן זְאֵ”ב ר”ת כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב “אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ”.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (גיטין נו.) אָמַר לֵיהּ לְקֵיסָר מָרְדוּ בְךָ יְהוּדָאֵי. אָמַר לֵיהּ מִי יֵימַר, אָמַר לֵיהּ שְׁדַר לְהוּ קוּרְבָּנָא, חָזֵית אִי מְקָרְבִין לֵיהּ. אָזַל שָׁדַר בְּיָדֵיהּ עֶגְלָא תִּילָתָּא. בַּהֲדֵי דְּקָאָתֵי שָׁדִי בֵיהּ מוּמָא בְנִיב שְׂפָתַיִם, וְאָמְרֵי לָהּ בְּדוּקִין שֶׁבָּעַיִן, דּוּכְתָּא דִּלְדִידָן הֲוָה מוּמָא, וּלְדִידְהוּ לָאו מוּמָא הוּא. סָבוּר רַבָּנָן לִקְרוּבֵיהּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. אָמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס יֹאמְרוּ בַעֲלֵי מוּמִין קְרֵבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, סָבוּר לְמִקְטְלֵיהּ דְּלֹא לֵיזִיל וְלֵימָא. אָמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה יֹאמְרוּ מַטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים יֵהָרֵג, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס הֶחֱרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ, וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ, וְהֶגְלִיתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ. וְרוֹאִים שֶׁרַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס לֹא נָתַן לִפְגּוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְנִרְמָז בִּשְׁמוֹ גַם הַלּוֹקוּס, וְגַם הַזְּאֵ”ב ר”ת זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל אֵלּוּ שֶׁהוֹלִידוּ אֶת מַחֲרִיבֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (אסת”ר ג, ה) “יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר”, שְׁנֵי יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ לוֹ זֶה רוֹמוּס וְרוֹמִילוּס נָתַתָּה רְשׁוּת לָהּ לַזְּאֵבָה לְהָנִיקָן וּבַסּוֹף עָמְדוּ וּבָנוּ שְׁנֵי צְרִיפִין גְּדוֹלִים בְּרוֹמִי. רוֹאִים שֶׁיָּנְקוּ מִבְּחִינַת זְאֵבָה. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁיְּנִיקַת הַמַּחֲרִיבִים הָיְתָה מִבְּחִינַת זְאֵב הַמְסַמֵּל אֶת רַבִּי זְכַרְיָה בֶן אַבְקִילַס.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְהִלַּת יַעֲקֹב’ (ערך זאב) זְאֵב רוֹמֵז עַל מִדַּת מַלְכוּת, וְעַל כֵּן נִקְרָא הַמִּזְבֵּחַ זְאֵב, דְּבַמַּלְכוּת הוּא בְּחִינַת אֶתְוָון זְעִירִין, זְאֵ”ב רָאשֵׁי תֵבוֹת לְמַפְרֵעַ בְּ’חִינַת אֶ’תְוָון זְ’עִירִין, גַּם נוֹדַע דְּמַלְכוּת בְּחִינַת אַהֲבָה זוּטָא וּזְעֵיר אַהֲבָה רַבָּה, זְאֵ”ב רָאשֵׁי תֵבוֹת לְמַפְרֵעַ בְּ’חִינַת אַ’הֲבָה ז’וּטָא, זְאֵב גִּימַטְרִיָּא עֶשֶׂר כִּי הַמַּלְכוּת כְּלוּלָה מִכָּל עֲשָׂרָה, גַם יֵשׁ בָּהּ ה’ חֲסָדִים וְה’ גְבוּרוֹת שֶׁהֵן עֶשֶׂר, וְעַל כֵּן זְאֵב בְּאת ב”ש גִּימַטְרִיָּא דָּא ה’ חֲסָדִים וְה’ גְבוּרוֹת וְי’ כּוֹלְלִים.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁסְּקִילָה וּרְגִימָה מְרַמְּזִים בְּחִינַת סִלּוּק וּגְמַר, שֶׁעִנְיָנָם לְהַגִּיעַ לַסּוֹף, כִּי הַנִּסְקָל נִרְגָּם בַּאֲבָנִים שֶׁהֵם דּוֹמֵם וּמְסַמְּלִים אֶת סוֹף הַמַּדְרֵגוֹת, שֶׁהַנִּסְקָל יֵרֵד אֵלֶיהָ. וְכֵן מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (מגילה י:) רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּיה בַּר בָּא תִּרְגֵּם עֲקִילַס הַגֵּר הַתּוֹרָה לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְקִלְּסוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ “יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם”. וְרוֹאִים שֶׁקִּילְסוּ אֶת עֲקִילַס שֶׁהוּא אוּנְקְלוֹס, עַל הַתַּרְגּוּם שֶׁתִּרְגֵּם וְהוֹרִיד אֶת אוֹר הַתּוֹרָה לַמַּדְרֵגָה הַנְּמוּכָה בְּיוֹתֵר שֶׁשַּׁיָּךְ לְהוֹרִידָהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (גיטין נז.) שֶׁאוּנְקְלוֹס הֶעֱלָה בְּאוֹב אֶת יֵשׁ”וּ הַנּוֹצְרִי שֶׁנִּסְקַל בְּבֵית דִּין. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת יֶרֶק הַסֶּלֶק שֶׁצִּבְעוֹ כְּצֶבַע דָּם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּדְרֵגָה הַנְּמוּכָה שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דָּם. וְכֵן סֶלֶק בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ שֶׁמְּסַמֵּל סוֹף. וְכֵן סֶלֶ”ק בְּא”ל ב”ם אֶחָ”ד לְרַמֵּז עַל אַחְדּוּת ה’ שֶׁיּוֹרֶדֶת לַמְּקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר. וְכֵן סֶלֶ”ק בְּא”ט ב”ח עֶצֶ”ם שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁמִּתְגַּלֶּה בָהּ אוֹר הָעַצְמוּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁקּוֹדֶם אוֹתִיּוֹת לַ”ג בָּעֹמֶ”ר, הֵן אוֹתִיּוֹת סִלֵּ”ק כְּאֵ”ב וְאוֹתִיּוֹת סל”ק בָּאוֹת לִפְנֵי אוֹתִיּוֹת עֹמֶ”ר, וְכֵן רַשְׁבִּ”י בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם הַמַּשְׁקֶה שֶׁעוֹשִׂים מֵהַסֶּלֶק בָּארְשְׁ”ט. דְּאוֹר הָרַשְׁבִּ”י יוֹרֵד לַמַּדְרֵגוֹת הַנְּמוּכוֹת בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הוֹד שֶׁבַּהוֹד לְהַמְתִּיק הַדִּינִים.

וְכֵן

נִרְאֶה לְבָאֵר הַכָּתוּב (ישעי’ יא, ו) “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ” שֶׁנִּזְכֶּה שׁוּב לַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת זְאֵב וּמִתְחַבֵּר לַכְּבָשִׂים שֶׁמַּקְרִיבִים עָלָיו, וּבְנוֹסָף הוּא גַם מִתְחַבֵּר לְכֶבֶשׁ הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁעָלָיו עוֹלִים לְהַקְרִיב. וְכֵן כָּתוּב “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים”. וְרוֹאִים שֶׁחִבּוּר “זְאֵב וְכֶּבֶשׂ” קָשׁוּר לְ“הַר קָדְשִׁי” לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן כָּתוּב (ישעיה סה, כה) “זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר ה'”. וְרוֹאִים שֶׁחִבּוּר “זְאֵב וְטָלֶה” קָשׁוּר לְ“הַר קָדְשִׁי” לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ” ס”ת מְבַשֵּׂ”ר הַגְּאֻלָּה, וּמְקוֹם הַבְּשׂוֹרָה הוּא עַל גַּג בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תצט) בְּשָׁעָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא, עוֹמֵד עַל גַּג בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהוּא מַשְׁמִיעַ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר עֲנָוִים הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם.

בְּיֶתֶר

עֹמֶק נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁרוֹאִים מֵהַפְּסוּקִים שֶׁהַמְתָּקַת הַגְּאֻלָּה טְמוּנָה כָּאן בְּחִבּוּר הַזְּאֵב לְכֶבֶשׂ, שֶׁ“לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי”, כִּי בִּטּוּל הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁבַּחַיּוֹת הָרָעוֹת מְסַמֵּל אֶת בִּטּוּל הַצָּרוֹת מֵהָעוֹלָם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַחִבּוּר לַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא סוֹד חִבּוּר זְאֵב לְכֶבֶשׂ, מַצִּיל מִמִּיתָה וּמִכָּל מִינֵי דִינִים קָשִׁים. וּלְפִי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ תּוֹלֶה הַפָּסוּק אֶת הַהַצָּלָה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, “לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים”. כִּי מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קעג:) שֶׁהַבְּשׂוֹרָה עַל הַגְּאֻלָּה תָּבֹא דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁתְּמַלֵּא אֶת הָאָרֶץ דֵּעָה הִיא סוֹד הַחִבּוּר שֶׁל הַזְּאֵב לְכֶבֶשׂ שֶׁמַּצִּילָה מִכָּל דִּינִים הַקָּשִׁים. וְלָכֵן “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ” ס”ת מְבַשֵּׂ”ר הַגְּאֻלָּה. וְכֵן “וְגָר זְאֵב” מְרַמֵּז עַל חִבּוּר הַג”ר הַיְינוּ ג’ סְפִירוֹת רִאשׁוֹנוֹת עִם הַזְּאֵב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁאוֹתוֹ סוֹד שֶׁיֵּשׁ בַּמִּזְבֵּחַ שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁמְּחַבֵּר כָּל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּתְעוֹרֵר בעבודת המזבח, כך יהיה לעתיד לבא בהמתקת הגאולה על ידי חיבור כל חלקי התורה שמעורר את הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן ויבטל כל הַמַּזִּיקִים מֵהָעוֹלָם בְּסוֹד “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְגוֹ’ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וְגוֹ'”. וְכֵן זְאֵב כֶּבֶשׂ בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת הַפְּטִירָה שֶׁל הָאֲרִיזַ”ל של”ב בָּהּ הִתְחִיל הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘כִּכָּר לָאָדֶן’ מֵהַחִידָ”א (על ‘אבות דרבי נתן’ פכ”א עמוד רמה) כָּתוּב בְּשֵׁם הָאֲרִ”י שֶׁמִּשְּׁנַת ש”ל עָבַר גְּבוּל אֲחִישֶׁנָּה וְנִכְנַס גְּבוּל בְּעִתָּהּ. וְכֵן “וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ” מְרַמֵּז עַל גּוּרֵי הָאֲרִיזַ”ל. וְכֵן מֵרוֹ”ן נִרְמָז בְּהֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק “וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ”. וְכֵן הָאֲרִיזַ”ל שֶׁשֵּׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ לוּרְיָא, נִרְמָז שָׁם “וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן”. וְכֵן הָאֲרִיזַ”ל נִפְטַר בְּגִיל ל”ח לְרַמֵּז עַל הַלַּחְלוּחִית שֶׁהִכְנִיס בַּעֲבוֹדַת ה’. וְתַאֲרִיךְ הַפְּטִירָה ה’ אֲלָפִים ה’ אָב, אוֹתִיּוֹת אַהֲבָ”ה, לְרַמֵּז עַל הָאַהֲבָה שֶׁהִכְנִיס בַּעֲבוֹדַת ה’. וְכֵן מְנַחֵם אָב ה’ של”ב ר”ת אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וְנִרְמָז גַּם בְּנֹסַח הַתְּפִלָּה, הַפּוֹתֵחַ שַׁעַר לְדוֹפְקֵי בִתְשׁוּבָה, וְהַפִּסְקָא מַתְחִילָה וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא עוֹנֶה לָחַשׁ, לְרַמֵּז עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שזְאֵב כֶּבֶשׂ זְאֵב טָלֶה בְּגִימַטְרִיָּא שם שפ”ו כמנין דוד בן ישי שהוא סוד היחוד העליון. ושאר המילים בפסוקים “וְגָר עִם”, “יִרְעוּ כְאֶחָד” בגימטריא אברהם יצחק יעקב שמסמלים את הג’ קוים של הג”ר.

וכן

כבש מסמל את היחוד העליון כמובא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (קדושים ע’ קצב) סוֹד הַדַּעַת נִקְרָא יְסוֹד, וְהוּא סוֹד הַכְּבָשִׂים, כִּי כֶּבֶשׂ הוּא בְּהִפּוּךְ שָׁכַב, כִּי מִמֶּנּוּ סוֹד הַשְּׁכִיבָה הָעֶלְיוֹנָה, וְזֶה סוֹד וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וכן כבש בגימטריא אפרים שמסמל את היסוד שמתחבר לזאב שהוא מלכות. וכן כבש בגימטריא שחיטה שמתחיל את עבודת המזבח לעורר את היחוד העליון. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת’ (ע’ קו) בְּשֵׁם סֵפֶר ‘אִגָּרָא דְכַלָּה’ פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא שֶׁכב”ש ר”ת כֶּסֶף שְׁטָר בִּיאָה הַמְזַוְּגִים יְסוֹד וּמַלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם’ שֶׁכַּלָּ”ה ר”ת לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ דְּכִבְשָׁן הוּא מִלְּשׁוֹן “וְכִבְשֻׁהָ” הַנֶּאֱמָר עַל הַזִּוּוּג, וְהָאֵשׁ הוּא אוֹתִיּוֹת אִשָּׁה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רכו.) “אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם”. דְּאִיהוּ רָזָא דְּכַבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא, דְּאוֹקְמוּהָ עָלַיְיהוּ רַבָּנָן, גַּבֵּי כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא לָמָּה לָךְ. אֶלָּא מִלִּין דִּיהוֹן תְּחוֹת כִּבְשׁוֹנֵי דְּעָלְמָא, יִהוֹן מְכוּסִין תְּחוֹת לְבוּשָׁךְ. מַה לְבוּשׁ אִיהוּ מְכַסֶּה עַל גּוּפָא, אוּף הָכִי צָּרִיךְ לְכַסָּאָה רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא. וְכוּ’, זַכָּאִין אִינּוּן אֵבָרִים דְּמִתְקַדְּשֵׁי בְּשָׁעַת תַּשְׁמִישׁ, דְּאִינּוּן עֲצֵּי הָעוֹלָה, דַּאֲחִידָן בְּהוֹן אֶשִּׁין קַדִּישִׁין, שֵׁם ה’ דְּאָחִיד בְּאֶשִׁין דִּלְהוֹן. וּבְגִין דָּא “בָּאוּרִים כַּבְּדוּ יְיָ” עַל כֵּן כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא, הַיְינוּ “אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם”. רוֹאִים שֶׁכֶּבֶשׂ מְסַמֵּל כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא, הַיְינוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. דִּכְשֵׁם שֶׁכֶּבֶ”שׂ בְּא”ת ב”ש לב”ש, וְהוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ, כָּךְ אֶת הַכַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא צָרִיךְ לְהַלְבִּישׁ בִּלְבוּשׁ הָרָאוּי לָהֶם לְהוֹרִיד אוֹתָם לְמַטָּה וּלְבָאֲרָם בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. וְכֵן רוֹאִים שֶׁקָּרְבַּן הַתָּמִיד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר וְכֶבֶשׂ בָּעֶרֶב, וּכְפִי שֶׁמְּרַמֵּז הַזֹּהַר שֶׁעֲצֵי הָעוֹלָה הֵם רֶמֶז לָאֵבָרִים הַמִּתְקַדְּשִׁים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ שֶׁאֵשׁ הַשְּׁכִינָה מִתְאַחֶדֶת עִמָּהֶם, כִּי כָל אֵלּוּ הֵם רֶמֶז לַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּקָרְבַּן הַתָּמִיד בְּכָל יוֹם, וְהַיִּחוּד מִתְעוֹרֵר בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה עַל יְדֵי לִמּוּד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת כַּבְשֵׁי דְּרַחְמָנָא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה” ר”ת כֶּבֶ”שׂ וְזֶה גַם הָר”ת שֶׁל קִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן. וְעוֹד נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁכַּבְשֵׁי דְּרַחְמָנָא מְרַמְּזִים עַל בְּחִינַת כָּבוּשׁ כִּמְבֻשָּׁל, כַּמּוּבָא בַּ’חִזְקוּנִי’ (שמות לד, כו) בִּשּׁוּל לְשׁוֹן גְּמַר, כְּמוֹ “הִבְשִׁילוּ אֶשְׁכֹּלֹתֶיהָ עֲנָבִים”.

הַכֹּהֲנִים בִּזְמַן הַבְּרָכָה מְחַלְּקִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לַמִּסְפָּר שֶׁל שֵׁם אהי”ה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר (פקודי רכה.) בְּשָׁעָה שֶׁכֹּהֵן פּוֹרֵשׂ יָדָיו לְבָרֵךְ הָעָם אָז הַשְּׁכִינָה בָּאָה וְשׁוֹרָה עָלָיו וּמְמַלְּאָה יָדָיו וְכוּ’, וְאָז כָּל הַדְּרָגוֹת כֻּלָּן מִתְבָּרְכוֹת מִמְּקוֹר הַכֹּל, מְקוֹר הַבְּאֵר מִי הוּא, זֶה צַדִּיק, מְקוֹר הַכֹּל זֶה הוּא הָעוֹלָם הַבָּא. רוֹאִים שֶׁהַמְשָׁכַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בָּאָה מֵהַשְּׁמִינִי שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם הַבָּא.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (סוטה לט:) בִּזְמַן שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת הָעָם, מָה הֵן [הַצִבּוּר] אוֹמְרִים אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא, “בָּרְכוּ ה’ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ וְגוֹ’, בָּרְכוּ ה’ כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ וְגוֹ'”, וְרוֹאִים שֶׁהַשְׁפָּעַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הִיא דֶּרֶךְ הַמַּלְאָכִים. וְכֵן הֵבֵאנוּ מֵהַזֹּהַר (אמור קג.) שֶׁבִּרְכַּת אַהֲרֹן הִיא דֶּרֶךְ עַנְנֵי הַכָּבוֹד הַמְסַמְּלִים אֶת הַחַשְׁמַל.

וְכֵן

בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמְרֵי חֲנֻכָּה שֶׁבִּרְכַּת כֹּהֲנִים קְשׁוּרָה לַשְּׁמִינִי, וְלָכֵן כָּתוּב “כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם”. דְּעוֹלַם הַשְּׁמִינִי נִקְרָא כֹּה. וְכֵן מוּבָא מֵהָרַב אוּרִי יוּנְגְרַייז שליט”א, בְּשֵׁם הַגר”מ שַׁפִּירָא שליט”א, שֶׁכֹּהֵן אוֹתִיּוֹת כֹּה נ’, דְּהַכֹּהֵן מִתְקַשֵּׁר לִבְחִינַת כֹּה נ’. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁכ”ה נ’, זֶה הַגִּיל שֶׁהַכֹּהֵן נִמְצָא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מִגִּיל כ”ה עַד גִּיל נ’. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר ח, כד) מִבֶּן כ”ה בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים, וּבֶן ל’ עוֹבֵד. וְכֵן בְּכָל תֵּבָה מִבִּרְכַּת כֹּהֲנִים יֵשׁ אוֹתִיּוֹת מִתֵּבַת שְׁכִינָ”ה, לְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל יְדֵיהֶם. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁבְּפֶרֶק קל”ד בּוֹ מֻזְכָּר הַכָּתוּב “שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת הוי”ה” יֵשׁ כ”ה תֵּבוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם יִצְחָק וַיְנְבֶּרְג שליט”א שֶׁ”כֹּה תְבָרְכוּ” ר”ת כַּף הַיָּד. וְכֵן הַלָּשׁוֹן פָּנָיו מְרַמֶּזֶת עַל הַחַשְׁמַל שֶׁמַּשְׁפִּיעַ מֵהַשְּׁמִינִי כִּדְבֵאַרְנוּ לְעֵיל עַל הַכָּתוּב “לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן”.

מָצִינוּ

מִדְרָשׁ (‘משנת ר’ אליעזר’ יב) שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת וִיחֻנֶּךָּ לַבִּינָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁמִינִי, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שָׁם “וִיחֻנֶּךָּ” יִתֵּן בְּלִבְּךָ בִּינָה וַחֲנִינוּת. וְכֵן מוּבָא שָׁם (ד) “וִיחֻנֶּךָּ” שֶׁיִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶן חוּט שֶׁל חֶסֶד. רוֹאִים שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת וִיחֻנֶּךָּ לַחוּט. הֵבֵאנוּ בְּמַאֲמְרֵי חֲנֻכָּה שֶׁ“וִיחֻנֶּךָּ” הוּא מִלְּשׁוֹן חֲנֻכָּה, דְּהַשְׁפָּעַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בָּאָה מֵהַשְּׁמִינִי בִּבְחִינַת חֲנֻכָּה, וְכֵן הַמִּלָּה וִיחֻנֶּךָּ הִיא הַמִּלָּה הַשְּׁמִינִית בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, בֵּין מֵהַהַתְחָלָה וּבֵין מֵהַסּוֹף. וְהִיא גַּם הַמִּלָּה הָאֶמְצָעִית דְּהַשְׁפָּעַת הַשְּׁמִינִי הִיא לְעַמּוּד הָאֶמְצַע.

בְּסֵפֶר

‘שַׁעֲרֵי אוֹרָה’ (שער ה’) מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלָּה וִיחֻנֶּךָּ לַשֵּׁם אֶהְיֶ”ה הַמְסַמֵּל אֶת הַשְּׁמִינִי. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁהַכֹּהֲנִים בִּזְמַן הַבְּרָכָה מְחַלְּקִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת בְּכָל יָד, וְאֶצְבְּעוֹת הַבֹּהֶן מִתְחַבְּרוֹת יַחַד וּמְהַוּוֹת קְבוּצָה חֲמִישִׁית. וְאִם נְחַלֵּק 28 אוֹתִיּוֹת א’ ב’ כּוֹלֵל מנצפ”ך וְא’ רַבָּתִי לְ4 קְבוּצוֹת, וְאֶת הָאוֹת הַשְּׁבִיעִית שֶׁל כָּל קְבוּצָה נָשִׂים בְּנִפְרָד כְּנֶגֶד אֶצְבְּעוֹת הַבֹּהֶן, נְגַלֶּה בְּכֻלָּן מִסְפָּר שֶׁמִּתְחַלֵּק לַמִּסְפָּר שֶׁל שֵׁם אהי”ה שֶׁמְּרֻמָּז בָּאוֹת הַשְּׁבִיעִית שֶׁל הַד’ קְבוּצוֹת. כַּאֲשֶׁר כָּל הַגִּימַטְרִיָּאוֹת לְפִי מִקּוּם הָאוֹתִיּוֹת, הַיְינוּ שֶׁאוֹת כ’ עוֹלָה 11 וְאוֹת ל’ 12 וְכֵן הָלְאָה. הַצִּיּוּר הוּא כָּזֶה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת ם ן ץ ף ך א’ רַבָּתִי. וְרוֹאִים שֶׁקְּבוּצָה א’ שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת מֵא’ עַד ו’ יוֹצֵאת בְּגִימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן שֵׁם אהי”ה שֶׁנִּרְמָז בָּאוֹת א’ רַבָּתִי שֶׁל הַשְּׁבִיעִיּוֹת, כִּי זֶה שֵׁם אהי”ה אֶחָד כְּמִנְיַן א’. קְבוּצָה ב’ שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת מֵח’ עַד מ’ עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 3 פְּעָמִים שֵׁם אהי”ה שֶׁנִּרְמָז בָּאוֹת ש’ שֶׁל הַשְּׁבִיעִיּוֹת. [וְזֶה גַם עוֹלֶה כְּמִנְיַן שֵׁם ס”ג שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְּׁמִינִי, וּכְמִנְיַן “אֲשֶׁר אֶהְיֶה” לְפִי מִקּוּם הָאוֹתִיּוֹת.] קְבוּצָה ג’ שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת מִס’ עַד ר’ עוֹלִים 5 פְּעָמִים שֵׁם אֶהְיֶ”ה שֶׁנִּרְמָז בָּאוֹת נ’ שֶׁל הַשְּׁבִיעִיּוֹת. קְבוּצָה ד’ שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת מִת’ עַד ץ’ סוֹפִית עוֹלִים 7 פְּעָמִים שֵׁם אֶהְיֶ”ה שֶׁנִּרְמָז בָּאוֹת ז’ שֶׁל הַשְּׁבִיעִיּוֹת. וּמִכָּאן רוֹאִים אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים לַשֵּׁם אֶהְיֶ”ה שֶׁפּוֹעֵל דֶּרֶךְ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם צִנּוֹרוֹת הַשֶּׁפַע וְהַבְּרָכָה. וְכ”ח אוֹתִיּוֹת עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא פַּעֲמַיִם י”ד, לְרַמֵּז עַל הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל 2 יָדַיִם שֶׁמַּשְׁפִּיעָה דֶרֶךְ כ”ח אוֹתִיּוֹת כִּדְבֵאַרְנוּ.

וְכֵן

הָאוֹתִיּוֹת הַשְּׁבִיעִיּוֹת אזנ”ש בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ, וְלָכֵן הֵן קְשׁוּרוֹת לַקְּבוּצָה שֶׁל הַבֹּהֶן שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות קפג) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יַד יְמִינוֹ שֶׁל הקב”ה כֻּלָּם לְסוֹד גְּאֻלָּה, אֶצְבַּע קְטַנָּה בָּהּ הֶרְאָה הקב”ה מַה לַּעֲשׂוֹת בַּתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר “וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ”, אֶצְבַּע שְׁנִיָּה לַקְּטַנָּה בָּהּ הִכָּה אֶת הַמִּצְרִיִּים “אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא”, כַּמָּה לָקוּ בְּאֶצְבַּע וְגוֹ’, שְׁלִישִׁית שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית לַקְּטַנָּה כָּתַב בָּהּ הַלּוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר “כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים”, רְבִיעִית שֶׁהִיא שְׁנִיָּה לַבֹּהֶן בָּהּ הֶרְאָה לְמֹשֶה מַה יִּתְּנוּ לְפִדְיוֹן נַפְשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר “זֶה יִתְּנוּ”, בֹּהֶן וְכָל הַיָּד בָּהּ עָתִיד לְהַשְׁמִיד אֶת צָרָיו וּלְהַכְרִית אֶת שֶׁהֵן אוֹיְבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר “תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ”. וְכֵן בֹּהֶן בְּגִימַטְרִיָּא זָן, וְהַבֹּהֶן מְסַמֶּלֶת אֶת כֹּחַ הַפַּרְנָסָה שֶׁבָּאָה מִבְּחִינַת כָּל הַיָּד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קמה) “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי בֹּהֶ”ן הֵן אד”ם ר”ת אָדָם דָּוִד מָשִׁיחַ. וְכֵן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא יָד. וְכֵן אוֹתִיּוֹת אזנ”ש הֵן אֹזֶ”ן שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁמִינִי שֶׁמִּמֶּנּוּ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וְאוֹת הַש’ מְסַמֶּלֶת אֶת הַג’ קַוִּים שֶׁפּוֹעֲלִים דֶּרֶךְ הַיָּד. כְּמוֹ הַסּוֹד שֶׁל הַשֵּׁם שַׁדַּי שֶׁאוֹמֵר לָעוֹלָם דַּי, וּבוֹ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה אוֹתִיּוֹת ש’ יָד. וְכֵן הַפָּסוּק “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי”ה אֱלֹהֵינוּ הוי”ה אֶחָד” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹת ה’ אֶצְבְּעוֹת הַיָּד אֶצְבַּע בֹּהֶן אַמָּה קְמִיצָה זֶרֶת.

מוּבָא

בָּ’רוֹקֵחַ’ (פרשת תצוה) אִם הָיוּ שְׁלשׁ מְאוֹת כֹּהֲנִים עוֹמְדִים בְּהַר הַזֵּיתִים וְהָיוּ אוֹמְרִים בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הָיָה בָּא מָשִׁיחַ. נִרְאֶה דְּהָ’רוֹקֵחַ’ מְרַמֵּז שֶׁאִם הָיוּ שְׁלשׁ מְאוֹת כֹּהֲנִים כְּמִסְפַּר הָאוֹת שׁ‘, עוֹמְדִים בְּהַר הַזֵּיתִים הַמְסַמֵּל אֶת הַחִבּוּר לַשְּׁמִינִי, הָיוּ פּוֹעֲלִים בְּבִרְכָּתָם אֶת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂפְתֵי כֹהֵן’ שֶׁהַבְּרָכָה יוֹצֵאת מֵהַשְּׁמוֹנָה אֲוִירִים שֶׁבֵּין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים, ד’ אֲוִירִים סְתוּמִים כְּנֶגֶד שֵׁם הוי”ה, וְד’ אֲוִירִים פְּתוּחִים כְּנֶגֶד שֵׁם אדנ”י. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַמְשָׁכַת הַבְּרָכָה מֵהַחַשְׁמַל שֶׁמְּחַבֵּר שֵׁמוֹת הוי”ה אדנ”י וְנִמְשָׁךְ מֵהַשְּׁמִינִי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַתַּקָּנָה לְהַסְמִיךְ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים אֶת הַמִּשְׁנָה אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר, מְרַמֶּזֶת שֶׁבְּרָכָה זוֹ הִיא עַד בְּלִי דָי בְּלִי שִׁיעוּר.

וְכֵן

הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבֵּרֵךְ אַהֲרֹן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, הָיְתָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ט, כב) “וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “וַיְבָרֲכֵם” בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, “יְבָרֶכְךָ, יָאֵר, יִשָּׂא”. וְכֵן מוּבָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשת שמיני אות יז) “וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם”, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָכָה בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו. וּבַיּוֹם הַזֶּה הָיָה חִבּוּר לַשְּׁמִינִי, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (שמיני לז.) פָּתַח ר’ אֶלְעָזָר וְאָמַר “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי” זַכָּאִים הֵם כֹּהֲנִים שֶׁמִּתְעַטְּרִים בַּעֲטָרוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וּמְשׁוּחִים בְּשֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְעוֹרֵר שֶׁמֶן עֶלְיוֹן שֶׁמַּשְׁקֶה לְכָל שִׁבְעָה, וְנִמְשָׁכִים מֵאוֹתָהּ מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, וְנִדְלָקִים מִמֶּנּוּ כָּל אֵלּוּ שִׁבְעָה נֵרוֹת, וְזֶה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה הוּא כְּלַל כָּל הַשִּׁבְעָה, וְכֻלָּם בּוֹ נִכְלָלִים, כֵּיוָן שֶׁזֶּה הַשִּׁבְעָה מַשְׁלִים אֶת הַכֹּהֲנִים וּמְעַטֵּר אוֹתָם וּמוֹשֵׁחַ אוֹתָם בַּכֹּל. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא שְׁמִינִי נִצְטַוָּה אַהֲרֹן לְהַקְרִיב עֵגֶל וְכוּ’, וְנִמְצָא הַכֹּהֵן שָׁלֵם הַכֹּל בִּשְׁמוֹנָה לְבוּשֵׁי כָבוֹד וְכוּ’. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר אֶת יוֹם הַשְּׁמִינִי לַשֶּׁמֶן, וְלַמַּדְרֵגָה הַשְּׁמִינִית. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (גיטין ס.) שְׁמוֹנֶה פָּרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׁבִילֵי פִּנְחָס’ שֶׁאַהֲרֹן הִשִּׂיג מֵעַצְמוֹ אֶת הַזְּכוּת לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, עוֹד לִפְנֵי שֶׁה’ צִוָּה אוֹתוֹ, כְּפִי שֶׁרוֹאִים מֵהַ’תּוֹרַת כֹּהֲנִים’, לָכֵן הַכֹּהֲנִים לֹא מְבָרְכִים אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְכוּ’, אֶלָּא אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבַּיּוֹם שֶׁזָּכָה אַהֲרֹן לְהִתְחַבֵּר לַשְּׁמִינִי, הוּא הִשִּׂיג אֶת הַכֹּחַ וְהַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל מֵהַשְּׁמִינִי.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר יח, כא) שֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יעקב מטר שליט”א שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים יֵשׁ ט”ו תֵּבוֹת כְּמִנְיַן י”ה הַמְסַמֵּל אֶת הַשְּׁמִינִי, ושישים יחד עם י”ה עולה כמנין כה”ן. וְכֵן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הִיא עַל הַדּוּכָן. וְדוּכָן בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹנִים.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (חולין כד:) נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ רָאוּי לִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דִּזְקַן אַהֲרֹן מְסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אַהֲרֹן דֶּרֶךְ הַזָּקָן שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַשֶּׁמֶן לָכֵן צָרִיךְ הַכֹּהֵן שֶׁיִּתְמַלֵּא זְקָנוֹ בִּשְׁבִיל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים.

מסר ממלך המשיח (חלום הרב עובדיה זצ”ל כפי שסיפר לרב מוצפי)

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סרט, רמזים מצדיקים

סיפור שהתפרסם בשנת 2011 הרב עובדיה זצ”ל דיווח למקורביו בהתרגשות שראה את המשיח מגיע לכותל ומכריז: “אני רוצה שכל האברכים יתגייסו ללמד תורה”. הרב עובדיה סיפר שבחלום “בכל ירושלים היו רק יהודים, וכל הזרים שאינם מזרע ישראל לא היו, וכבר גורשו מארץ ישראל”. הרב בן ציון מוצפי, מחשובי הרבנים בש”ס: “זה מראה שהגאולה ממש קרובה”

גלרית בשורת משיח (גימטריות 777-778) גלרית פסח

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גלריות גימטריה, סוד האותיות והמספרים

כשתבוא הגאולה נבין שהכל כבר מתרחש רק לא היה לנו עיניים לראות  לכן – בעתה = 477 כמניין אתמול = 477

גלרית בשורת משיח

עדכון 9.10.2018

גימטריה מדהימה ביותר 779 = תשע"ט - 4240 = משיח בן דוד (פי 10!!)
לחץ כאן להצגת תמונות נוספות

החל משנת תשע”ה אנו רואים גימטריות ורמזים כמעיין המתגבר המראים שאנו בעיצומה של גאולה,  “בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל”כעת נראה חלק קטן מן הגימטריות בסיכוי אפסי שזה מקרי, לאחר כל מה שכבר ראינו

גלרית פסח

אורות של פסח באתר !! הרבה חומר חדש

עדכון יב ניסן תשע"ח - שוב המילים שנמצאו על המטבעות מביאות פלאות המילוי של המילים "גאלת ציון 2018" מביאה 363 = המשיח !!

עדכון 27.3.2018 נוספו 3 תמונות

שימו לב נכתוב בדיוק מה שכתוב על המטבעות שנמצאו בירושלים בערב פסח בשנת ה70 לספירה, נוסיף את השנה והנה נקבל 2018

עדכון 27.3.2018

הפסח יבואו בע"ה אליהו + שתי המשיחים... גימטריה מדהימה שהתקבלה... אנו מקבלים את המספר הקדוש 1820 (סוד הויה) כזכור 1820 זה הספרות של 2018 מספר שראינו רבות בהקשר לפסח. והגימטריה הגדולה מפתיעה לא פחות 384 = "משיח הויה" רגיל !!!) וכמו שהוסבר: כל התרחשויות הגאולה מתרחשות בעיקר אצלנו בתודעה, לפתח את הדעת שלנו להבין ש"אין עוד מלבדו"
לחץ כאן להצגת תמונות נוספות

 

הקשר בן טראמפ לכורש – צפנים + עלון מדהים

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, עלוני גאולה, צפונות בתורה

מצורף עלון בנושא טראמפ’ והגאולה השלישית ברשיון אומות העולם ועוד מאת הרב יצחק ברנד


דונלד טרמפ -כורש – משיח בקודים בתורה גלזרסון


מצורף טבלה בה רואים אותיות אמריק”א רושי”ה בתוך טראמ”פ כאשר גו”ג מגו”ג חותך אותם כמו צלב. והכל בתוך פרשת נגעים, שכידוע נגע בגימטריא צלב. וּמְרֻמָּז בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה(נגעים יא, ח) הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד. וְכֵן בְּפָרָשַׁת נִגְעֵי בְגָדִים מַזְכִּירִים הַפְּסוּקִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁתִי וָעֶרֶב בְּעִנְיַן הַנְּגָעִים. ויש גם עיר”ק ואס”ד. והמילים “ירקרק או אדמדם” נמצאים במרכז הצלב ירקרק שמסמל את ישמעאל מימין, ואדמדם שמסמל את אדום משמאל. ויש כאן רמז על מלחמת אדום וישמעאל שהיא מלחמת גוג ומגוג בזמנו של טראמפ.

%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%9f-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4

אוסף רמזים מבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה”ב והקשר החזק לגאולה | רמזים חזקים

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, סרט, תיעוד אירועים

מאת י’ שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. אצל למך הכל 7 הזכירו הרבה את למך,
“למך בן מתושאל”
מתושאל = 777
למך = מלך

הרמזים בעמוד לא מסודרים למי שכאן פעם ראשונה שיראה את הסרטון ואח”כ יציצ בשאר הרמזים

סרטון רמזים מבחירתו של דונלד טראמפ – לנשיאות רמזים קודמים בהמשך העמוד מומלץ לראות פוסטים נוספים בקטגורית 70 שנה לחץ כאן – 777
לינק כשר

מאת חבר בואצאפ:

נתניהו-טראמפ = 851 בעתה אחישנה = 851


המספר 7 -7 -7 שולט שימו לב שבעה ימים (7) אחרי בחירתו של טראמפ ביום שבת (7) חתם צו מניעת כניסה מ (7) מדינות ס”ה 777


כמו שהיה צפוי  ע”פ הגימטריות: טראמפ הוא הנשיא הבא וזה כהשתקפות של מלחמת משיח בעמלק !
“דונלד טראמפ” = 424 = משיח בן דוד
נגד:
קלינטון = 255 = עמלקיה
(שימו לב! שלושת השמות של קלינטון נותנות 255)

הילרי = 255

רודהם = 255

קלינטון = 255

העמלקי = 255

עמלק + יה (עמלק רוצה להפריד את: י-ה מ: וה)

וכן בשבוע הבחירות קיבלנו רמז חזק מפרשת “לך לך” על תוצאות הבחירות, מתוך הקריאה של העליה הרביעית התואמת ליום רביעי (בשניים מקרא ואחד תרגום-כל עלייה היא במקביל לימות השבוע):-בראשית יד’ ,ז’-“וישבו ויבאו אל עין משפט היא קדש , ויכו את כל שדה ‘העמלקי’ וגם את האמרי הישב בחצצן תמר”. “העמלקי” = 255 = הילרי = רודהם = קלינטון = 255 !!! מאת צ.ס


יום בחירתו של טראמפ הוא:
9.11
אסון התאומים היה ב:
11.9 
119
הילארי זה היה אסון לאמריקה וטרמאפ זה נצחון… הכל התחיל מאסון התאומים ששם התחילה מלחמת העולם השלישית – תפנית נוספת התרחשה בבחירתו של טראמפ

רמזים נוספים מדף הפיסבוק

דונלד = דוד נולד

דוד המלך נפטר בגיל 70 דונלד נבחר בגיל 70 דוד היה ג’ינג’י גם דונלד ג’ינג’י יש עוד הרבה רמזים משיח בן דוד בהתגלות בלי מסכים בלי הסתרה

דונלד נולד בסיון –  כמו דוד המלך שנולד בסיון

דונלד טראמפ נולד ב – 14.6.46. 14 = גימטריה דוד

תאריך כניסתו לבית הלבן 20.1.2017

חטר = 217

וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה

(מעניין שיש פעמים בתאריך את המספר 201 – שזה בהיפוך כמניין “אמונה = 102”)

דוד הכין את התשתית לבית המקדש, וטראמפ יסייע להכין את התשתית לבית המקדש השלישי

ראו עוד פוסטים בקטגורית 70 שנה לחץ כאן


טראמפ הוא הנשיא ה 45 של ארה”ב – אדם = 45 = הגאולה = 45
שיבוא משיח יהיה תיקון של חטא “אדם” הראשון

ואדם הביא לדוד 70 שנה מחייו כידוע

אדם זה:  א’דם  ד’וד  מ’שיח

עוד מעניין: המתמודד שמקבל 270 מתוך 538 קולות מכל המדינות הוא המנצח 538 זה אותו מספר של:

358 = משיח

לסיכום!  מה שיש לנו כעת בבחירות ארצות הברית כעת, הוא הצגה לפני הקרב האמיתי…

עוד על הקשר בין דולנד – לדולר (=240) והקשר ל(מיצר) הדרדנלים בשיעור סוד החשמל 10 דק’
>> שיעור 327 שיעור מיוחד בעקבות בחירתו של דולנד טראמפ <<

טראמפ נבחר למפלגה תוך כדי צבירת 1,237 אלקטורים שזה גימטריה של “התגלות” (מסתתר) וכן גימטריה של “התגלות י-הוה ומשיח” = 1234 (נוסיף את הכולל שזה 3 נקבל 1237)
וכן שעת התגלות המשיח בשעון הקב”ה דקה 1237 – לחץ כדי לדעת
דונלד טרמפ התגלות

הלם בארה”ב ובכל העולם – בעלייתו המטאורית של דונלד טראמפ וקריסת כל הממסד הישן של השמאל / תקשורת / סוקרים וכו’ רמזים רבים יש בכל האירוע הזה
מנהל הקמפיין של טראמפ לא שולל אפשרות למנות תובע מיוחד לקלינטון בהמשך: ‏רויטרס מפי MSNBC: מנהל הקמפיין של דונלד טראמפ לא שולל אפשרות למנות תובע מיוחד לקלינטון בהמשך (רמז: משיח מטפל בעמלק !?)

לעבור מאובמה לטראמפ זה מעבר מחשך לאור- צפו בסרטון המצורף

הפנטאהוז הפרטי של טראמפ במנהטן בצבעי זהב – שזה צבע שקשור לגאולה %d7%9e%d7%98%d7%91%d7%a2
כזכור לפני כמה ימים התגלה מטבע זהב נדיר משנת 777 לספירה בגליל התחתון, סימן חשוב מהשם יתברך לינק>> פוסט רמזים בחדשות במספר 777 מתעדכן #1

מטבע זהב בעוד שאנחנו שמים שלט צנוע על הדלת עם שם המשפחה שלנו, הכניסה לבניין של טראמפ מעוטרת באותיות זהב. הבניין המאסיבי בשדרה החמישית בניו יורק הוא משכן  המשרד המרכזי של טראמפ, שממנו הוא מנהל את האימפריה שלו, נוסף להיותו גם הבית שבו הוא מבלה את מרבית זמנו. הפנטהאוז העצום בן השלוש קומות עוצב בהשראת ארמון ורסאי וצופה על סנטרל פארק. אין דומה לו באזור היוקרתי ביותר במנהטן, הודות לעיטורי הזהב (24 קראט), היהלומים, השיש וציורי התקרה שנעשו בעבודת יד. השווי המוערך של הפנטהאוז בשדרה החמישית מספר 725 הוא אחד מהגבוהים בניו יורק סיטי. אם יחליט טראמפ למכור אותו היום, הוא יקבל על פי ההערכות כ-100 מיליון דולר.

shutterstock_269142062_c

 הניצחון הפאנטסטי של טראמפ- מאת ד”ר גיא בכור לחץ כאן

3 שעות אחרונות לפני ביאת המשיח – מצמרר ! | סרט חדש בחגווי הסלע

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, מסרים, סרט

סרט חדש מצמרר מדהים ומעורר 3 שעות האחרונות הסרט הכי חזק הכי יפה והכי מרגש שיצא בזיכוי הרבים!!! הסרט מגלה מה יהיה בשלוש שעות האחרונות שלפני גילוי משיח!!! יצא לאור העולם בהסכמתו ובעידודו של הגה”צ הרב דב הכהן קוק שליט”א הכל אמת ומצווה וחובה להפיץ את זה

לינק כשר

   

סוד משיח: גילוי האמונה לבני ישראל ולעולם כולו | מסר בת קול ישראל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, מסרים

משיח איש מלחמה: והכה ארץ בשבט פיו, ברוח פיו ימית רשע, משיח איש הצדק: ושפט בצדק דלים,

אשריכם אנשי קודש, ומרי נפש המתפללים ומתחננים לפני י-ה-ו-ה ברוך הוא לגלות משיח, ולגאול עמו ישראל,

סוד המתגלה כי כל איש מזרע ישראל בכוח נשמתו לחזק ולזרז גילוי משיח, ובפרט נשמות עיקבתא דמשיחא, אלו נשמות שירדו בדור האחרון, “נשמות כתר מלכות” נשמות שאין להם מעצמם כלום, נשות ישראל, ילדי משיח, בעלי תשובה אמיתיים, וצדיקים אמיתיים  הקשורים למלכות, יזכו לקבל פני משיח בן דוד והארת עתיקא קדישא, ומלכות י-ה-ו-ה ברך הוא, מה  שלא זכו צדיקים וגדולי הדורות זה מאות בשנים, יזכו נשמות  המלכות הקשורות למלכות בית דוד  כי מהם מתחלת התנוצצות אורו של משיח,

והיה אחרי-כן, אשפוך את-רוחי על-כל-בשר, וניבאו, בניכם ובנותיכם, זקניכם, חלומות יחלומון–בחוריכם, חזיונות יראו. וגם על-העבדים, ועל-השפחות, בימים ההמה, אשפוך את-רוחי.

ראו כי הזקנים יזכו להתגלות ה’ בחינת חלום בלבד, אבל הבחורים יזכו לחזיונות ממש, כי נשמות הדור הצעיר קשורות לרוח משיח, המעורר רוח עצומה בכל העולמות,

משיח  בן דוד אינו איש שלום, – אין שלום לרשעים אמר ה’ צבאות,

משיח בן דוד  לא מגיע עם זרי פרחים ושושנים, משיח בן דוד לא מגיע עם רכבי פאר והדר, – עני ורוכב על חמור 

משיח בן דוד לא מגיע עם גבאים ואנשי שיווק וחצירות, – איש נבזה ידוע חולי,

משיח בן דוד לא בא עם הרצאות ופירושים יפים במדרשים,  משיח בן דוד אינו מפלפל בפלפולי הבל וסרק, וצועק הב הב כלבים עזי נפש,  משיח אינו מרצה ונואם בחסד עליון – ” ניגש והוא נענה, ולא יפתח-פיו, כשה לטבח יובל, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו.  (ישעיה נ”ג)

משיח בן דוד אינו לבוש בבגדי הדר,  משיח אינו בעל תואר והדרת פנים, –  “ויעל כיונק לפניו, וכשורש מארץ צייה, לא-תואר לו, ולא הדר,  ונראהו ולא-מראה, ונחמדהו” (ישעיה נ”ג)

משיח אינו בעל אישיות תורנית למרות שתורה ה’ על פיו ותורת עץ החיים מאיתו תצא –  “נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי” (ישעיה נ”ג)

משיח אינו יושב בבית מדרש ובבתיהם של מנהיגי וגדולי הדור  – ואת-פושעים נמנה” (ישעיה נ”ג)

משיח אינו בעל ייחוס ושולשלת נפלאה מרבנים ואנשי שם, יחוסו של משיח מפוקפק, מזרע בית דוד, בא מזיווג לוט עם בנותיו (גילוי עריות), יהודה ותמר (ויחשבה לזונה), בועז ורות (ויחרד האיש וילפת), ישי אבי דוד (שחשב דוד המלך לממזר,), דוד ובת שבע (שחשבו כי בא על אשת איש),

משיח בן דוד לא בא  לפתור לאנשים בעיות, וצרות, ענינו של משיח “גילוי רזא דמהמנותא”,  

משיח מגלה  סוד האמונה בי-ה-ו-ה ברוך הוא,  סוד הנעלם זה מאות שנים מעם הקודש, עד כי נאסר לקרוא שם י-ה-ו-ה באותיותיו, וההוגה שם י-ה-ו-ה, אין לו חלק לעוה”ב,  ואנכי הסתר אסתיר פני, כי גם שם י-ה-ו-ה נסתר מעם הקודש, ומכך שורש הדינים הקשים, האסונות הנוראים, והצרות הגשמיות וברוחניות,

ארבעה אנשים במשך כל הדורות זכו להכיר את י-ה-ו-ה מעצמם, ולימדו לאחרים: אברהם אבינו, איוב, חזקיה, ומשיח בן דוד,  משיח בן דוד מכיר מתוך עצמו את י-ה-ו-ה ברוך הוא, כי אין המלמד סוד זה בספרים ובמסורת, משיח מלמד תורת עץ החיים  ודעת ה’, לעם ישראל ולעולם כולו,

הנה משה רעיא מהימנא לימד סוד ייחוד ורזא דמיהמנותא לכל ישראל ונאמר ויאמן העם, ובצאת ישראל ממצרים  ניסה העם את ה’ האם יש י-ה-ו-ה בקרבינו או אין, פירוש כי באמת לא ידעו עם הקודש, האם הנהגתם כללית כמו הנהגת העולם כולו בחינת אין, או שהנהגתם בסוד שם י-ה-ו-ה הנאצל מאור אין סוף ברוך הוא,

סוד זה  דהנהגת י-ה-ו-ה, יגלה משיח בן דוד, בתחילה ליחידים ואחר מכן לעם ישראל ולאחמ”כ לעולם כולו,   וכשידע העם לעבוד את ה’ ולדעת את י-ה-ו-ה, אז יונהג עם ישראל בהנהגה ובהשגחה גלויה, וידעו אותי כולם למקטנם ועד גדלם,

הנה זה מאות בשנים נמצא עם הקודש בהסתר פנים, עד כי טענו אומות העולם כי י-ה-ו-ה עזבם והניחם לידי המקרה, בצרות רעות ורבות, אך סוד ההשגחה הוא:  כי נשכחה עבודת הקודש  למנוע חילול שם ה’  בין הגויים, כי אם ח”ו סוד י-ה-ו-ה היה גלוי, ועם הקודש ממשיך ברעתו, היה מתחלל שמו ברוך הוא בין הגויים,  כי הנה ככול הגויים בית ישראל, ונמצא אלוהי ישראל  כאלוהי כול הגויים, ולכך סובב כל עלמין, הסתיר הנהגת יחודו מעם הקודש, ושפך חמתו על עצים ואבנים, ושם י-ה-ו-ה לא מחולל בין הגויים, מחמת ששם י-ה-ו-ה נסתר גם מבני ישראל,

הנה התקבצו עם הקודש  מד’ רוחות העולם לארץ הקודש זה עשרות שנים,  אך עם הקודש בגלות איומה ונוראה, בהסתר גדול שלא היה כמותו מבחירת עם הקודש לעם הנבחר, קשה גלות בביית, מגלות שאינה בביית,  ואין לך גלות גדולה יותר מגלות בבית,  עם ישראל שב לארץ מולדתו, ובית מקדש ו ותפארתו חרב,  שועלים הלכו בו, שכינה בעפר מיללת אוי לי אהה עלי,

נשטפתם במרוצת החיים, במרוצת התאוות הגשמיות, גם ציבור שומר התורה נמשך אחרי דרכים לא ידעום, במנהגי הבל, בלבושי שחץ וגאווה,  ראו והתבוננו דרך ה’ בקיום מצוות התורה ככתבם וכלשונם, ואתם עסקתם בהיתרים להתחמק מקיום התורה ומצוותיה, משל הייתה תורה חוקי בשר ודם, חיפשתם פתרונות וטצדקי, לברוח מקיום מצוות ה’, ושכחתם כי י-ה-ו-ה בוחן ליבות וכליות, אין דבר הנעלם ונסתר,

יען כי בשפתיו כיבדני וליבו רחק ממני, בקהילות וחסידויות בסעודות וטישים, בפילוגים ומחלוקות ברבנים ועסקנים, הפכתם  תורת ה’ קרדום לחפור בה לצורככם, לצורך בניכם ובנותיכם, לצורך קרובכם, ואנשי שלומכם, דימיתם תורה הקדושה, לנואף אשה חסר לב, הנהנה מגופה של אשה לצורכו,

שכחתם כי ה’ אלוהים שוכן עם דכא ושפל רוח, אוהב עני וגר, נדכא ושפל רוח,  גאיתם בליבכם ומעשיכם כלפי חוץ, גם לבושכם לבושי שחורים, משל הייתם אנשי כמורה ונצרות ר”ל, נשמות ערב רב מגלגולים קודמים שורים בתוככם, והפסולת מרובה מהסולת, מי יוכל לתקן אתכם? מלבד משיח בן דוד, ואתם במרוצה אחר רבנים מנהיגים ואדמורי”ם, אנשי קבלה, ובאבות, אשר לא ידעו סוד ה’ ואת דרכו לא הבינו, בחשכה יתהלכו, דרכם כסל למו, אין המושיע מלבד משיח בן דוד המגלה סוד רזא דמהמנותא לכל באי עולם,

שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּ֥י אָנֹכִ֖י בָּעַ֣לְתִּי בָכֶ֑ם וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן׃  ראו המון אנשי הערב רב והמתבוללים מקרב בני ישראל  מתו בשואה הנוראה, וכן יהיה  במלחמה האחרונה יתבררו ויזדככו עם ישראל לקראת גילוי י-ה-ו-ה ברוך הוא,

תנוקה: קליפת ישמעאל קליפת זנות ותאווה, מים הזדונים והרעים, אשר חדרו לתוך ספינת שומרי התורה והמצוות, והנה חישבה הספינה להישבר לולי ה’ שהיה לנו , ארורים הנצמדים לבעל פעור,

תנוקה:  קליפת עשיו, קליפת הרציחה והכעס  במחלוקות ופילוגים, בדברי לשון הרע, באהבת עצמו ושנאת האחר, בדאגה לאנשי שלומינו, בזריקת ילדי ישראל לרחובות, מחמת מוצא עדתם, וצבע עורם,  ארורים הנצמדים לקליפת עשיו, 

תנוקה: קליפת עמלק, אין כסא השם שלם,  עד שימחה שם עמלק,  ימח שמו וזיכרו לעד ולעולמי עולמים,

תנוקהה קליפת הערב רב השוכן בתוך עם ישראל, הדומים בחזותם לשומרי התורה והמצוות, ומחזיקי “הדגל”,  וליבם רחק מאת ה’ ברוך הוא, משיח אינו מקרב ערב רב, כפי שקרבם משה רבינו ביציאתם ממצרים, משיח מבערם מן העולם,  כבער האש את הקוצים בשדה הכרם, כי ברוח פיו ימית רשע,

צאו וזעקו בכל מקום ובכל שעה לאלוקי ישראל כי יגלה משיח וסוד אלהותו בכל העולם כולו, ואל יבוש מן המלעיגים עליו, כי בקרוב יזעקו כולם, ויצעקו אל י-ה-ו-ה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם, 

סוד פירוש הזוהר פרשת בהעלותך את הנרות, כי בהדלקת הנרות פועל אהרן הכהן, העלאה עד עתיקא קדישא וזהו לשון בהעלותך את הנרות שהעלה הנרות היינו ז’ ספירות עד מדת עתיקא,,  כי כי בהדלקת הנרות והקטורת מעורר עד הבינה ושורה השמחה, ובהדלקת הנרות מתעןרר עתיקא קדישא להוריק שפע והאצלה לבחינת ז”א ומשם למלכות עם ישראל ואז שורה השמחה, כי בהתאחדות כול המידות והכוחות נקשרים כולם עד הבינה וגדולה השמחה,

ובכוח עתיקא קדישא מתעורר לתקן גם הכוחות הרעים והז’  קליפות ומידות הרעות, שהוא סוד אל מול פני המנורה, כי בהתעוררות עתיקא קדישא שב הכול למקומו ושורשו, כי בעתיקא אין טוב ואין רע, איון מצווה ואין עבירה הכול טוב גמור בחסד גמור, ולימוד זה  הוא סוד בעלי תשובה להשיב כל המעשים לעתיקא קדישא, ולהפוך הרע לטוב ולהוציא מגו חשוכא נהורא, ולהוציא יקר מזולל  וזהו סוד שבת קודש, וזהו סודו של משיח ותקיעת שופר, והיה ביום ההוא יתקע שופר גדול, לאמור לאסורים צאו, לאשר בחשך הגלו, והיה י-ה-ו-ה למלך ביום ההוא יהיה י-ה-ו-ה למלך על כל הארץ , וסוד י-ה-ו-ה ליראיו ולשומרי בריתו ועדותיו, ברוך היודע

נהנה מהאתר? נא השתתף בהחזקתו

  • לתרומה תרומה חד פעמית או הוראת קבע בכרטיס אשראי, לחץ כאן

הרשם לרשימת התפוצה

חלון הצאט
אנונימי73920
ואת האמת אני גם מציע לכולם
אנונימי73959
אשריך אח יקר שאתה מתחזק ומחזק את עצמך. וגם אם קרה ונפלת פעם אחת או פעמיים אל תתייאש ותגיד לעצמך מה יהיה איתי עכשיו? אל תדאג! כי ככל שאתה עולה בצורה בטוחה יותר ואולי קצת איטית, ככה ההתעלות שלך תהיה הרבה יותר גבוהה ואמיתית! גם אדם הראשון כשל בעבירה. ואדם הראשון כמובן בצלם א-לוקה נברא. ואתה בן אדם, תדע לך שככל שתקיים את דברי ה' מהתורה, ככה ירווח לך לך כי תבין שאתה מתקן לא רק את עצמך ועוזר לזרז את הגאולה השלימה, אתה גם מתקן עוד עשרות מעידות של אחרים ברגע שאתה מקיים מצוה אחת אפילו! אשריכם ישראל ורב שלום בניך
אנונימי73959
תראו איזה יום יפה הקדוש ברוך הוא בחר לנו להיום... בתוך ארץ ישראל היפה ומלאת כל טוב שלנו. הלב רוצה רק לומר תודה על היכול בכלל לנשום את האוויר הצח של הארץ הקדושה הזו. תתארו לכם שהייתם חיים לפני 200 שנה בגלות והיו מודיעים לכם שעוד 200 שנים מהיום אתה תשב בארץ ישראל כשמסביבך מליוני יהודים והכל כתוב בעברית ואפילו השירים יהיו בעברית! הייתם מאמינים לזה? סביר להניח שכן כי בתורה יש לנו אין ספור רמזים לתקופה הזו וכשמגלים את הרמזים האלו שכמובן מתקשרים אחד לשני, מבינים באמונה שאכן זה יקרה. ואכן זה קרה! אמנם יש עוד קצת הפרעות מהצד אבל אלו רק הקליפות האחרונות... מה נשאר... כל מה שהיה צריך לקרות קרה כבר ומה שעוד לא קרה אולי לא צריך לקרות... ברגע שתסתכל בעיניים שלך על המצב הכל יראה טבעי ואקראי. אבל ברגע שתביט על המציאות בעזרת העיניים הפנימיות שלך, תבין שהכל מנוהל על ידי הקדוש ברוך שהוא מסדר וקובע ומאזן את הכל, ושהכל תלוי בו והוא נותן לנו את הזכות לבחור איך ומתי.
אנונימי74242
יום טוב ושמח לכולם אחים שלי
אנונימי74242
הגאולה מוכנה
אנונימי74242
ובעזרת ה היום משיח
נכד דוד
אז בואו ונעשה תשובה שלמה ונצעק לה' שיגלה משיח צדקנו!!
אנונימי74569
אם אתה תעשה תשובה מלאה אז הקול שלך יהיה לו כוח להשפיע בעזרת ה'.
נכד דוד
אין יאוש בעולם כלל
אנונימי74569
אני מישתדל ללמוד ההלכה כולה ואז אולי יהיה לי כוח להשפיע בעזרת ה'. האם אתה גם?
אנונימי74569
אם לא עושים מספיק אז הכלל הזה לא אומר כלום.
נכד דוד
עם ישראל! בואו ונעשה תשובה שלמה לפני ה' אלהינו, בצניעות בקדושה בטהרת המשפחה, בשמירת הלשון והשבת, בשמירת הברית והמחשבה והעינים, בזהירות בבין אדם לחבירו והכל
ובשמירת כל התורה, ומשיח מיד בא~!
אנונימי74569
אם אתה רוצה שיתקיימו דבריך תלמד הלכה בעל פה כדי שלא תחטא. כי הוטא דבריו לא נשמעים.
נכד דוד
יוסף בן רוחמה?
אנונימי74569
תיתרכז בעיקר.
אנונימי74569
אולי תענה אתה אם ה' בעל הבית והוא היחיד שעושה הכול אז בשביל מה צריך משיח?
אנונימי74608
במדרש תנחומא (אחרי מות פרק יב)

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, ראה מה כתיב (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא, צדיק ומושיע אין כתיב, אלא צדיק ונושע הוא. וכן הוא אומר (ישעיה סב) אמרו לבת ציון הנה ישעך בא, מושיעך בא אין כתיב כאן, אלא ישעך, כביכול הוא נושע.

וההסבר בסוף המדרש שם -
אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם במצרים ע"י משה ואהרן בימי סיסרא ע"י ברק ודבורה במדינים ע"י שמגר בן ענת שנא' (שופטים ג) ויושע גם הוא את ישראל וכן על ידי שופטים וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים:

דהיינו שהגאולה העתידה תהיה על ידי הקב"ה לבד, ולכן לא כתוב על המשיח "מושיע", אלא נושע, שהוא עצמו נושע על ידי הקב"ה.
אנונימי74608
וכן מתפללים כל יום שלושה פעמים "ברוך אתה ה' גואל ישראל" - שהשם הוא יגאל אותנו, וישלח לנו את מלכינו שימלוך עלינו בפועל בעולם הזה כפי התורה - והוא מלך המיח
אנונימי74608
המשיח
אנונימי74569
צדיק, אתה צודק אז למה אנחנו מחכים למשיח, אולי נחכה ל תשועת ה' ונעשה משהו למענו לפי התורה. כלומר שיש לנו תפיסה לא נכונה לגבי הגאולה.
אנונימי74569
אולי משיח הראשון שיגאל את משפחתו ואז יראה לנו איך כל אחד יגאל את משחתו וכך ה' יגאל אותנו בכללית.
אנונימי74608
נכון , משיח זה ה"דובדבן" בעל הענין האלוקי הנשגב ששמו "גאולה", אבל הכל נעשה וייעשה על ידי הקב"ה לבד
אנונימי74608
כתבתי נכון על מה שכתבת מקודם - לא על מה שכתבת בסוף
אנונימי74608
משיח זה לא קשור דווקא למשפחתו - משיח הוא שליח אלוקי עבור כל כלל ישראל, להיות מלך עליהם ולהראות להם דרך עבודת השם הנכונה בעולם הזה, כדי שנהיה מוכנים לעולם הבא,
אנונימי74608
הרמב"ם הגדיר מצויין , למה אנו מחכים למשיח ? ואני מעתיק
אנונימי74608
(ד) לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה: (משנה תורה הלכות מלכים פרק יב)
אנונימי74569
אז לפי זה נראה אצל משיח רק שהוא חוזר בתשובה לפי ההלכה וכך מחזיר בתשובה את משפחתו והלאה. אבל לא נראה עליו שום כוח חוץ מכוח ה'. לחזור ולהחזיר בתשובה זה הכוח הגדול ביותר בעולם. איזהו גיבור הכובש את יצרו.
אנונימי74608
"אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה - כדי שיזכו לחיי העולם הבא " - זו מטרת המשיח !
אנונימי74608
69 אתה צודק, אבל מפורש בנביאים שיהיו לו כוחות רבים
אנונימי74608
והריחו ביראת אלקים, ונחה עליו רוח חכמה גבורה וכו' כו'ו
אנונימי74608
ושכל העולם כולו - כול הגויים והיהודים - ישתעבדו אליו, ויהיו כפופים אליו, מהרגע הראשון שהוא יבוא
אנונימי74608
בגמרא כתוב, שביום הראשון שהמשיח יבוא, כל העולם יכנע תחתיו, והגויים יהיו עבדים לישראל
אנונימי74569
להחזיר בתשובה זה הכוח הגדול ביותר כי זה נעשה כנגד היצר שהוא בעל כוחות אדירים יותר מאשר כל העולם ביחד.
אנונימי74608
(בבלי עירובין מג ע"ב)
אנונימי74608
69 אמת ! לנצח את היצר הרע ולהכניעו הכנעה סופית. כתוב שאחרי שיבוא המשיח, יבוא שלב שיעשו הספד גדול על היצר הרע, וכולם יבכו, הצדיקים והרשעים
אנונימי74608
הצדיקים יבכו משמחה, איך הצלחנו להתגבר על הר גדול כזה ?
אנונימי74608
והרשעים יבכו מעצבות, איך לא הצלחנו להתגבר על חוט השערה כזה ?
אנונימי74608
(בבלי סוכה נב)
אנונימי74569
הם יכנעו תחת ה' . והמשיח רק שליח ה' ואין לו צורך לשלוט בהם פיזית.
אנונימי74608
ברור שהוא ישלוט בהם פיזית ממש
אנונימי74608
הם יכנעו תחתיו ויבקשו להיות עבדיו, ומלכים יבקשו להיות משרתים להחליף את הטיטול לילדיו... ומי שיזכה בזה זה רק הצדיקים של הגויים - ככה כתוב בנביאין
אנונימי74608
*בנביאים
אנונימי74569
ה' ישלוט בהם, והם יראו את שילטון ה' אולי דרכו. והיה ה' למלך על כל הארץ.
אנונימי74608
ברור שה' ישלוט בהם , אלא מה ? כל הכוח של המשיח זה רק לגודל צדקותו ויראת ה' שתהיה שורה עליו , וכל העולם יכיר בזה לכן כולם יהיו כפופים לו - שזה למעשה כפיפות להשם על ידי שליחו שבארץ
אנונימי74608
לכן התנאי של המשיח זה שיהיה צדיק מופלג , ולא סתם נקרא "משיח צדקינו "
אנונימי74608
האמונה במשיח זה מי"ג עיקרי אמונת ישראל , ולא סתם - כי משיח זהו עידן שתסור ההסתר פנים, וכל העולם יראו ויכירו במלכות ה' "כי לה' המלוכה
אנונימי74569
המשיח יהיה כל כך עצמאי שהוא לא ייתן לאף גוי או יהודי לשמש אותו או להיות בביתו , אישתו וילדיו יעזרו אם צריך. הוא יתברך בכול כמו חסידים ראשונים. וגם הוא יהנה מיגיע כפיו ולא יצתרך לאף אחד לפרנס אותו.
אנונימי74608
ברור שהוא לא ייתן ... כולם ירצו להיות עבדיו ועבדי היהודים - כי תרום קרן כל היהודים
אנונימי74569
מה זה צדיק מופלג?
אנונימי74608
ובאותו זמן שעליו אנו מדברים שיבוא במהרה בימינו אמן - זהו זמן התממשות כל התפילות של מיליוני יהודים במשך אלפי שנים !!! כל התחינות שלהם להצלחה וישועה ופרנסה וכו' וכו' ויהיה הכל - ומי שצדיק יותר יקבל יותר - כמו שאומרים מפורש בתפילות של ימים נוראים
אנונימי74608
מה זה צדיק מופלג ? .. בשביל זה צריך שהמשיח יבוא ונראה
אנונימי74608
זה תכלית הצדיקות בכל דבר - בעיני אישית למשל, הצדיק הכי גדול שהיה בדורות האחרונים - זהו החפץ חיים ! המשיח צריך להיות כפל כפליים בתכלית השלימות .. אתה מכיר מישהו כזה היום ?... לכן כל המשיחים למיניהם צריכים לארוז
אנונימי74569
לדעתי . זה אדם שלא משקר, נהנה מיגיע כפיו, עושה צדק מבחינת משפט. בעל חסד גדול מאוד. עם יראת ה' גדולה מאוד משתדל ללמוד הלכה כדי לקיימה. ועוד דברי תורה. בעל חמלה גדולה. בקיצור כל דבר שהוא עושה יצא מזה רק טוב.
אנונימי74608
בעיני זה הרבה מעבר לזה , זה תכלית השלימות שאף אחד לא יכול להגיע אליה - כי ככה השם רוצה . השם רוצה שרק המשיח יגיע לתכלית הזו , ולכן בדיוק הוא משיח
אנונימי74608
צריך להבין את זה , שמשיח זה לא עוד בן אדם . ידוע שאדם ראשי תיבות "אדם - דוד - משיח "
אנונימי74569
08 אל תביא דוגמאות כי אתה לא יודע את האמת לאמיתה עד הסוף. תביא בבקשה הגדרות. לפי חז"ל.
אנונימי74569
08 משיח זה אדם מזרעו של דוד המלך. רק הנשמה שתיתעבר בוא תהיה נשמת משיח מיוחדת מבריאת העולם.
אנונימי74608
נכון אתה צודק שאין להביא דוגמאות , אבל הנביא וחז"ל עצמם הביאו לנו את הדוגמה הכי טובה - דוד המלך - המשיח צריך להיות צדיק כמו דוד המלך
אנונימי74608
בפרקי תהלים רואים את זה בהרבה מקומות, שדוד המלך מדבר על עצמו והמפרשים מסבירים שכך בדיוק גם המשיח , אצטט פרק אחד לדוגמא
אנונימי74569
גם דוד המלך היה אדם וגם עבר עליו מהלכי בני אדם וגם הוא מודה שעשה תשובה וכו'. ומשיח יהיה מזרעו ויותר ממנו.
אנונימי74608
ברור שדוד המלך היה בשר ודם, אבל הוא אדם יחיד וחריג בין מיליוני בני אדם יהודים צדיקים - דוד המלך גדול יותר מהם , ואני לא יודע מי יותר גדול משיח או דוד המלך , זו שאלה
אנונימי74608
אלו הם אנשים נשמות יחידות מבין רבבות נשמות שהקב"ה ברא בעולם
אנונימי74644
אין להשוות בין צדיקים ובמיוחד אם אין אנו צדיקים
אנונימי74608
לא צריך להשוות, אבל למי יש ספק שדוד המלך הוא מהגדולים ביותר , יחד עם האבות הקדושים ומשה רבינו
אנונימי74569
08 אם ה' ברא צדיקים אז איך יכולה להיות זכות בחירה להיות צדיק.
אנונימי74608
אני מצטט מהגמרא סוכה את רשימת הצדיקים הגדולים ביותר והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו:
אנונימי74608
69 מה הכוונה ? יש בחירה לכל אדם
אנונימי74608
השם לא בורא "צדיקים" , השם ברא אנשים רגילים שהם הצליחו להתעלות מכל כולם ולהיות צדיקי עולם , כמו אברהם אבינו שעמדו בכל הנסיונות ועבדו את השם בלב שלם (כמו שאומרים בויברך דוד , שה' בחר באברהם כי הוא עבד אותו בלב שלם)
אנונימי74644
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
אנונימי74569
08 אם ה' הוא הבורא את הצדיק בעולם כמו את מי שהיזכרתה אז איך תיתכן זכות בחירה אם ה' מחליט מי יהיה צדיק.?
אנונימי74608
כי בסופו של דבר השם מגלגל את הכל , והשם גלגל שיוולד ילד לעמרם ויהיה בבית פרעה וייצא ממנו משה רבינו וכו'
אנונימי74644
בך הבחירה אם להקשיב ליצר הטוב או ליצר הרע וכנראה שהצדיקים בחרו בטוב
אנונימי74608
ובמענה לשאלתך , כבר כתבו בספרים שמצד האמת האובייקטיבית - כלומר מצד הקב"ה - אין באמת "בחירה" , כי השם מגלגל את הכל - אבל בסופו של דבר מצידינו - מצידי ומצידך - יש בחירה
אנונימי74569
ואם אתה אומר שהאדם מחליט להיות צדיק. אז למה יש אדם שמחליט להיות צדיק ויש שמחליט להיות פחות צדיק. מה בדיוק בבריאה שלו מטה אותו לכך. הרי נברנו בני אדם שוים אתה אומר.
אנונימי74608
לא אמרתי שנבראנו שווים , כל אחד נולד במקום אחר
אנונימי74608
אבל בסופו של דבר כל אדם לפי מקומו ולפי מדריגתו - יש לו בחירה
אנונימי74569
אתה אומר דברים סוטרים לא הגיוניים. ולא מובנים לעמך.
אנונימי74608
כמו שלך ולי יש כעת בחירה אם להקליד במחשב, או לא , אז יש לנו בחירה - כך גם בקיום המצוות
אנונימי74608
נא להסביר לי מה סוטר ומה לא הגיוני .. אני מנסה לומר את מה שאני חושב..
אנונימי74608
ומה שלימדו אותי בתלמוד תורה ..
אנונימי74644
הכל בידי שמיים חוץ מייראת שמיים בןאדם
אנונימי74608
ברור אמת ויציב
אנונימי74608
הבן אדם יכול להחליט אם להיות ירא שמים או לא
אנונימי74569
אתה כתבתה שאצל ה' אין בחירה אבל אצלנו יש בחירה . ה' ה' ברא אותנו בעלי בחירה. והשאלה הגדולה מה משפיע על כל אחד מה לבחור. ואל תגיד הסביבה או ההורים או השורש . כי אם כך אז זה לא זכות בחירה.
אנונימי74608
בסופו של דבר לכל אדם יש את האפשרויות שלו , והוא יכול לבחור במה שהוא רוצה מבין האפשרויות - ואני מדגיש מבין האפשרויות -
אנונימי74608
אתה שואל מה משפיע ? הרצון שלו ,. מה שהוא רוצה
אנונימי74608
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו - חז"ל
אנונימי74569
מה משפיע על הרצון שלו?
אנונימי74644
הנשמה של האדם אומרת לגוף מה לעשת.
אנונימי74644
הנשמה שלנו מניע אותנו
אנונימי74608
הרצון של הבן אדם , זה האדם האמיתי עצמו
אנונימי74608
כמו שאומר 44 - כשבן אדם יושב עם עצמו ובודק "מה אני באמת רוצה" , אז הוא יכול להגיע להחלטה (לכן אגב חשוב מאוד התבודדות !)
אנונימי74569
ומה משפיע על הנשמה. למה אחד בוחר בטוב ואחד בוחר ברע.?
אנונימי74608
אי אפשר לעשות השוואה בין שני אנשים , זה לא נכון , כל אחד נמצא במקום אחר לגמרי . כל אחד יכול לדעת רק על עצמו
אנונימי74569
התבודדות זה ביטול תורה ומעשים טובים. חסד של רגע או לימוד תורה של רגע שווה את הדברים האחרים כפול אלף אולי.
אנונימי74608
חחח השאלה מה עושים בהתבודדות
אנונימי74644
ולכן רק כשהנשמה יוצאת מהאדם האדם נפטר
אנונימי74608
התבודדות זהו דבר שעשו כל הצדיקים מאליהו הנביא עד החפץ חיים
אנונימי74569
ומה עושה את השינוי בניהם. כיצד אחד בוחר כך והשני אחרת. מה הכוח המשפיע?
אנונימי74608
זה לא רק המצאה של ברסלב. וזה כתוב גם במסילת ישרים , שהוא ספר שמקובל אצל כולם
אנונימי74608
הרצון הפנימי של הבן אדם . (כמו שכל אדם בוחר מקצוע אחר, זה בוחר משפטים וזה מחשבים, מדוע ? כל אחד יש לו את הרצון הפנימי שלו )
אנונימי74644
זה כבר לפי גלגולים לדוגמא אם גנבת בגלגול הקודם יגנבו לך בגלגול הבא כי זה התיקון
אנונימי74608
כך גם בעבודת השם , יש אחד - שזה אגב רוב העולם - בכלל לא מעניין אותם עבודת השם, ויש אחד שהחליט שזה כן מעניין אותו והולך לבית מדרש ללמוד מה צריך לעשות
אנונימי74608
44 לא מסכים גלגולים בעניין זה, לעניות דעתי
אנונימי74608
אבל אתה צודק בדברים כמו שהבאת , שגנובים לך, שזה יתכן שזה קשור לגלגול
אנונימי74644
הגלגולים של האדם משפיעים על האדם גם בעולמו הבא כי הנשמה שלך ממדיכה לחיות רק שעוברת לגוף אחר והיא זוכרת דברים שהמח שלך לא יכול לזכור
אנונימי74608
אולי, אבל בתכלס אני אישית לא יודע מה הגלגול שלי , ומה זה עוזר לי.
אנונימי74569
היתבודדות היא נגזרת על האדם והשאלה מה הוא עושה בה. כמו ר' שמעון שניגזר עליו לשבת במערה ולמד שם כל הזמן תורה. אליהו הנביא התבודד לצורך השעה כי לא היו צדיקים שישב איתם וילמד תורה. ובוודאי ששינן תורה בעל פה כל הזמן. וכך כל הצדיקים כאשר הוצרכו להיתבודד שיננו תורה וחסד כמו יוסף הצדיק שהיה מבודד בביח הסוהר אבל עזר לכולם ושם ה' היה שגור בפיו.
אנונימי74608
בסופו של דבר , לכל אדם , לכל יהודי , יש בחירה , והכל תלוי בהחלטה הרצינית שלו בינו לבין עצמו
אנונימי74644
כי זה משפיע עליך גם בעולם הזה
אנונימי74608
69 סורי , לא יודע מה כל כך מפריע לך , שבן אדם מתבודד ועושה חשבון נפש עם עצמו ? זה כלל יסודי בעיני גדולי הצדיקים ביהדות
אנונימי74644
למרות שיש כאלה מעטים שזוכרים פה ושם
אנונימי74608
אי אפשר להגיע לשום מקום בעבודת השם , בלי שבן אדם יודע היכן הוא נמצא
אנונימי74644
נכון. אני מסכים איתך
אנונימי74608
69 יש ספר של רבי אברהם בן הרמב"ם , מלפני 700 שנה, שמו "המספיק לעבודת השם" - שם הוא מאריך להסביר בטוב טעם את כל הענין של ההתבודדות , והוא מביא על כך מקורות רבים מחז"ל ומהצדיקים לאורך כל הדורות עד דורו .
אנונימי74569
רק ע"י לימוד התורה יכול האדם לדעת על עצמו ואיפה הוא נימצא. שום היתבודדות לא תעזור לו. והוא יכול ע"י מחשבות מרובות רק לגרום לקיצוניות יתר וריחוק מהתורה. רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.
אנונימי74608
ברור אמת ויציב . בלי לימוד תורה אי אפשר כלום! - ולא תהיה שווה שום התבודדות , אם הוא לא יודע תורה ולא לומד תורה ! לימוד תורה זה הכל
אנונימי74608
אבל זה לא סותר - כל יהודי צריך לקבוע עתים לתורה , וגם יכול מידי פעם כשמזדמן לו לעשות התבודדות בכל דרך שטובה לו
אנונימי74644
לכן צריך לחזור בתשובה!! כי בלי תורה אנו כלום!!
אנונימי74569
בכול התורה והמצוות לא כתוב שהיתבודדות זה מיצווה. אולי זה ברחה מלהיתמוד מול בעיות שלימוד התורה וההלכה ודברי חכמים יכולים לפתור וגם בטוח שיכולים לפתור.
אנונימי74608
תבין. זה לא מצווה. זה חשבון נפש, זה קשור לכל המצוות כולן. אי אפשר למשל לקיים מצוות "תשובה" בלי שהוא עושה התבודדות
אנונימי74608
כך גם תפילה בהתבודדות ששופך ליבו לפני קונו , בהתבודדות (ולא בבית כנסת ובית מדרש) הוא יכול להתפלל בשפה שלו כפל כפליים
אנונימי74644
כשאתה לבד אתה הכי חכם !! כי אז אתה מקשיב לעצמך הכי טוב בלי הרעשים של הסביבה!!
אנונימי74608
לא מבין מה הרתיעה מ"התבודדות" .. לא אמרתי לך ליסוע לאומן ...
אנונימי74608
44 אמת ויציב !
אנונימי74644
תורה רבה לך
אנונימי74569
מה שהיו אולי הצדיקים עושים היתבודדות זה להיתקשר עם ה' יתברך באופן רוחני אחרי שכול התורה מונחת בכיסם וגם בעלי דרגה רוחנית גבוה. אבל היו זה רק בריחה מלימוד תור ועשיית חסד כיוון שיש בזה מאמץ והשקעה מרובה. יגעת ומצת תאמין.
אנונימי74608
69 - מסכים לגמרי שאם התבודדות באה על חשבון לימוד תורה - או עשיית חסד עם אשתו וילדיו - אזי זו לא מצווה, זו עבירה גמורה !! אסור לבטל תורה בשביל התבודדות , ואם בן אדם יוצא ליער להתבודד ומשאיר את אשתו וילדיו בוכים - אזי זו עבירה חמורה !
אנונימי74608
התבודדות זהו צורך בשביל כל יהודי שרוצה לעבוד את השם בתמימות , לעשות חשבון נפש בינו לבין עצמו , איך קיום המצוות שלי ? איך התפילה שלי ? איך עבודת המידות שלי ? וכו' וכו' וכן להתפלל לקב"ה בשפה שלו,
אנונימי74644
התבודדות זה קבלת רוחניות. ואם אנו מתבודדים ומדברים אם ה כשאנו מתבודדים אנו מקבלים רוחניות קודש קדושה
אנונימי74569
דרך אגב אתה יכול להיכנס לחדר ולבקש מה' כל מה שאתה רוצה מבחינה רוחנית ואצל ה' זה יכול לקחת אפילו שניה אחת . ה' יכול לשמוע אותך גם כשאתה לא מדבר.
אנונימי74608
נכון . אבל אתה רואה שבתפילת שמונה עשרה , יש הלכה שצריך להוציא בשפתיו , מדוע ? הרי ה' יכול לשמוע ?
אנונימי74569
כדי שתדע אתה ותשמע שהכול רק ה' יכול לעשות. ודרך אגב מוציא בשפתיו ולא משמיע קול כך הזוהר כותב. כמו חנה . "וקולה לא ישמע"
אנונימי74608
נכון שאפשר להיכנס לחדר להתפלל, וברור שזה זה , אבל אם בן אדם מתפנה כעת שעה שלימה מכל עיסוקיו , ומתנתק מכל הפלאפונים והמשחבים וכו' וכל ההפרעות , אזי התפילה שלו - הוא ירגיש - תהיה פי מאה
אנונימי74608
זה בדיוק נקרא "התבודדות" - ביער זה הרבה יותר טוב .. אבל ברור שגם נכנס לחדר זה נפלא
אנונימי74608
נכון, תפילה בלי השמעה לאוזן
אנונימי74569
לימוד התורה הוא ההיתנתקות הטובה יותר בעולם והיא עוזרת פלאים , ולא רק לקבוע עיתים אלא ללמוד בכול הזדמנות. תנסו זה בדוק.
אנונימי74644
הכי חשוב הכוונה. חשוב להוציא המילים מהפה כי כך אתה גם מזכה הסובבים אותך למצווה כי כך הם שומעים אותך ומקשיבים כאילו לדברי אלוהים
אנונימי74608
69 אמת ויציב ,דבר ראשון לימוד תורה! התבודדות זה רק אחרי שבן אדם קבע עתים לתורה
אנונימי74569
אסור ב 18
אנונימי74608
זזתי חברים , תצליחו !
אנונימי74644
תודה רבה אמן ואמן
אנונימי74569
חברי יקרים תיקו .תשבי יבוא ויתרץ . הייתם נעימים וצדיקים להיתראות יש מה לעשות אז תבורכו אחים יקרים.
אנונימי74644
תודה רבה אמן ואמן
אנונימי74820
תודה רבה על החיזוקים שכתבתם
חסיד חבד
מה שלא ידוע הוא – שהצדיק הקדוש "בעל התניא" זיע"א חיבר שלוש ספרי תניא, חוץ מ"ספרן של בינונים" הוא חיבר גם "ספרן של צדיקים" וגם "ספרן של רשעים", מקובל שספרן של צדיקים נשרף, וספרן של רשעים – נאבד.
אנונימי74881
מה היה כתוב בספיר הללו מאד מעניין
חסיד חבד
התניא, זה תורה שבכתב של החסידות, אז בעל הטורים אמר שהתורה מתחילה באמת, "בראשית ברא אלקים" סופי תיבות אמת, אז לכן התניא נכתב בדקדוק בכל מילה ומילה ובכל אות ואות, התניא מתחיל במילים: תניא משביעין אותו.

והוא ראשי תיבות אמת. לא רק סופי תיבות אמת כמו בראשית ברא אלקים. אלא ראשי תיבות אמת.

סוד התניא (הסוד של התניא) מה זה סוד התניא? עם הכולל בגימטריא מטפחת - שזה הסוד של התניא, בגימטריא מטפחת, עם הכולל.

וזה הסוד של התניא, למה? כי התחלת התניא: משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע, אז איך מי שלובשת– שייטל, פאה ובעלה והילדים הם ההפך מצדיקים, אם יש עבודה זרה בבית! וממש בית עבודה זרה! זה הכוונה שכתוב תהיה צדיק ואל תהיה רשע.

עכשיו אגלה לכם עוד סוד, 'משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע', מה זה רשע? בגימטריא ירא שייטל, למה? כי האשה שהולכת בשייטל היא לא יראת שמים, אלא יראת שייטל, היא מפחדת שהשייטל [שלה] לא מספיק יפה....

כי הדרך האמיתי הוא להיות האור המקיף הקדוש של הטיכל, מטפחת, שמקיף את האשה באור קדוש ועליון, שאין מלאכי מעלה יכולים להסתכל! וכשהאשה תגיע לשמים היא תראה את כל זה, ותאיר כקרני שמש בצהרים!!!

ועכשיו שהפאה היא עבודה זרה, אין שום היתר בעולם ללבוש את זה, ומי שלובשת פאה היא מוקפת חושך עצום, ומונע מאיתה ומשפחתה בני חיי ומזוני רוויחי!
אנונימי74976
יישר כוחו של חסיד חבד על הדברים הנאים שכתב
אנונימי74976
רק צריך לזכור שבנוסף לאיסור הפאה , יש חובה עלינו הגברים לשלוט על המוח ועל הלב , להיות חזקים ולא להסתכל . זו חובה גדולה גם עלינו .
אנונימי74951
חזרה בתשובה שלמה !! !!
אנונימי74951
תזרז הגאולה
אנונימי74976
בנביא ישעיה מפורש , שמי שמקפיד על שמירת עיניו הוא זה שיזכה לראות את המשיח ! ומכלל הן אתה שומע לאו
אנונימי74569
יש רק כוח אחד שיכול לעזור וזה כוח ה' דרך התורה בלבד ולא שום פטנט.
אנונימי74951
נכון מאד אתה צודק
אנונימי74976
אני מעתיק את הפסוקים
אנונימי74976
(יד) פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם:
(טו) הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע:
(טז) הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים:
(יז) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים:
אנונימי74976
ועוצם עיניו מראות ברע - אמרו חז"ל בבלי - זה שאין מסתכל על הנשים [אפילו] בשעה שעומדות על הכביסה
אנונימי74569
כוח התורה שיש בו קיום מצוותיה ולא לעשות עבירות על פי ההלכה.
אנונימי74951
כל הכבוד צדיק
אנונימי74569
והלימוד עוזר להיתגבר על היצר. ברתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו.
אנונימי74951
תגיד אתה יודע איך שולחים סרטונים לכאן ?
אנונימי74569
אולי תעשה העתק הדבק.
אנונימי74951
תודה רבה על העזרה חבר
אנונימי74951
מכירים את המשפט : "אלוהים עם כולם אבל לא כולם עם אלוהים"
חסיד חבד
חידוש
בראשית ראשי תיבות: תורת רבינו - אין שום יאוש בעולם!
ברא ראשי תיבות: אין רשעים בישראל!
אנונימי74951
לצערי הרב זה לא נכון כי האמת שגם בארץ שלנו ארץ ישראל יש רשעים והרשעים האלה לא יודעים וגם לא רוצים וירצו לדעתת מה גורלם ומה סופם.
אנונימי74569
אין רשעים בעולם . ועמך כולם צדיקים אבל חוטאים יש ועובדה ניתנה תורה כדי לא לחטא.
אנונימי74951
אז שיילמדו תורה
אנונימי74569
רק משיח יכול להכריח אותם ללמוד תורה בכוח ה'. ה' כרגע במצב ישראל היום לא יכול להשרות שכינתו ולהשפיע ישירות לכן הוא ישתמש במשיח שהוא בשר ודם כדי שעם ישראל לא ינזק.
אנונימי74951
תגיד אתה דתי ?
אנונימי74951
זה בסדר אם תגיד שלא פשוט זה מעניין אותי
אנונימי74569
אני יהודי משתדל לקיים את כל המצוות וכן ללמוד תורה והלכה כמה שאני יכול.
אנונימי74951
אשריך הלוואי שתגיע לגדולות תלמד עוד ועוד תורה זה הדבר הכי טוב שקיים
אנונימי74569
תודה וכן למור ולכול עם ישראל בעזרת ה'. אני מאמין שכך יהיה בעזרת ה' דרך משיח צדקנו.
אנונימי74951
" הצדיקים ישארו והרשעים ימותו ויאבדו "
אנונימי74569
יתמו חטאים ולא חוטאים. רק רשעים שאין להם סיכוי לחזור בתשובה יאבדו ואת מי הם רק ה' יודע.
י יו יוס יוסף
המקור - וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים
קבלה מן הנביאים: "מלחמה הנוראה שבעולם, שלא היתה כמותה,תהיה ממש לפני שערי ירושלים - לא ישארו רק קדושים!"

וְאֵין זֶה פֵּרוּשׁ מִסְּבָרָא, רַק קַבָּלָה מְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה בָּעוֹלָם תִּהְיֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּהּ יִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֶחָד מֵהֶן לֹא נֶעֱדַר, בְּצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת הַמַּחְזִיקוֹת דָּת נוֹצְרִית, וּבְצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן מַאֲמִינוֹת בְּדָת זוֹ, וּמְקֻבָּל שְׁמוֹת שָׂרֵי הַצָּבָא מִכָּל צַד וְאֵיזוֹ אֻמָּה הַנּוֹצַחַת. וְעַל מִלְחָמָה זוֹ נִבֵּא בִּלְעָם בְּאוֹמְרוֹ "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשּׂוּמוֹ אֵל", שֶׁיָּבוֹאוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁמָם שֵׁם אֵל, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיה ד', ג'wink "הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם", וּמִי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. ("אבות על בנים" לצדיק הקדוש רבי שאול בראך זיע"א, בהקדמה)
י יו יוס יוסף
ועוד מקור -

כלומר שבגוג ומגוג ישארו "רק הקדושים ויראי האל באמת" ציטוט מלשון הרד"ק, יואל ג, ה
לשון הרד"ק זיע"א: "כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל זמן מועט ... ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו"".
הנביא יואל התנבא (יואל ג,ה): "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט [ינצל], כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה', וּבַשְּׂרִידִים [בצדיקים] אֲשֶׁר ה' קֹרֵא. [כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל... ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו, רד"ק]".
אנונימי74569
צדיק אתה לא מביא מקור אחר שה' הבטיח להחזיר את כל עם ישראל בתשובה ויעשה מכולם קדושים. כי יתבטל כוח הרע שמשפיע. לכן מה שכתוב נכון רק צריך להבין את זה.
י יו יוס יוסף
מה המקור של זה?
אנונימי74569
גמרא חז,"ל והתורה. {ל} בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: שבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו. גם זה רמז לגאולת בבל ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו לקול הנביאים אשר הקים להם ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם ולא ישכח ברית אבותם כאשר אמר (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' ובסוף הספר ירמוז לגאולה העתידה כאשר פירשתי (שם בפסוק טז) ואזכרנו עוד בע"ה
אנונימי74951
תורה זה לא צחוק אנשים
אנונימי74951
בלי להעליב זה נראה שיש פה כמה מזלזלים באתר
אנונימי74569
תלמד זכות.
אנונימי74951
מה ?
אנונימי74951
למה ככה
אנונימי74951
מי שרוצה לזלזל שיזלזל אך לא כאן. זה אתר תורה
אנונימי74951
ובתורה אףאחד לא יזלזל
אנונימי74569
איפה ראיתה זלזול. אולי אין להם אמונה.
אנונימי74569
וחוץ מיזה רק מי שמכיר תורה ומזלזל אז זה לא טוב.
אנונימי74951
זה לא נכון. אףאחד לא צריך לזלזל ואפילו לא רק בתורה
אנונימי74569
אתה צודק אבל איפה היה זילזול אולי לא הבנת נכון. קורא צדיק.
אנונימי74951
אני לא יגיד לך מי כתב כי אסור אבל אני יכול להגיד לך שמישהו פה זילזל
אנונימי74951
כי זה יוציא עליו שם רע ואת זה אני לא רוצה לעשת לאף אדם
אנונימי74569
מה היה הזילזול. ואין כאן לשון הרע כי לא מכירים את מי שכתב.
אנונימי74951
אתה מבין ?
אנונימי74569
לא
אנונימי74951
אני מחכה למשיח
אנונימי74951
עם ישראל חזור בתשובה
אנונימי74569
לא עניתה על מה שכתבתי.
אנונימי74951
מה בןאדם
אנונימי74569
לילה טוב צדיק ניתראה אולי מחר בעזרת ה'.
אנונימי74951
לילה טוב ה אוהב אותך
אנונימי74569
גם את כול עם ישראל ברוך ה'
אנונימי74951
ברוך ה'
אנונימי74951
" ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה "
אנונימי74951
נצר - ענף רך. הצמיחה החשה תתחיל מן השורשים, מאותו החלק שהוא לבדו נשאר לפליטה במות העץ.
אנונימי74951
רבים יראו את המשיח כדמות ניסית " והאדון אשר אתם מבקשים יבוא להיכלו " המשיח יהיה נביא גדול ואיש פוליטי ודימוקרטי שלא יהיה ידוע מקודם בשם אביו ומשפחתו. וילמד תורה שבכתב ושבעל פה ותנוח עליו רוח ה רוח חכמה רוח בינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה ושפט בצדק דלים ולא ע"פ מראה עיניו ישפוט כי ידע הדברים ע"פ הרגשתו ולפי ריחו ישפוט ואז ידבר ה מתוכו וברוח שפתיו ימית רשע. ואז ישרה הטוב בעולם
אנונימי74951
וזה רק חלק מדמותו העצום של המשיח
אנונימי74569
המשיח כולו מקרין הערצה לה' יתברך אין ממנו כלום והוא אפילו עם מינוס.
אנונימי75728
כן אבל הוא לא יתחיל עם זה ישר אומרים שהוא יהיה בעל תשובה והוא יתפתח יגדל ויתגדל ויתקדש
אנונימי75728
וכנראה שגם הוא יטעה בחיים בהתחלה והחיים שלו לא יהיו להיט
אנונימי75728
ואז כשהוא יגיע לשלמותו הוא יגעל ויושיע את העולם ויהיה המשיח כמובן אחרי שאליהו הנביא ימליך אותו כ שה יגיד לו ואת זה אנחנו יכולים גם לזרז
אנונימי75728
בזכות התפילות המצוות הלימוד תורה והחסדים והמעשים הטובים שלנו
אנונימי75626
חידה לפרשת השבוע : היכן רמוזה גאולה בפרשה ?
אנונימי76401
אומרים דהמשיח יתגלה ויתכסה יתגלה ויתכסה עד לפני הגילוי הסופי
אנונימי76401
שאליהו הנביא ימליך אותו למלך המשיח
יהודי פשוט
אברהם אבינו מלמד לברך
אמרו חז"ל (סוטה יsmile אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא" - מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב''ה בפה כל עובר ושב, כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: "וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם".
ופירש רש"י ז"ל: אלא ויקריא. למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם: כיצד לאחר שאכלו ושתו. משלו היו עומדין לברכו לאברהם, והוא אומר להם וכי משלי אכלתם? עכ"ל
אנונימי76731
בוקר טוב עם ישראל אחים שלי
אנונימי76855
בוקר טוב גם לך צדיק
אנונימי76855
הגאולה מוכנה בעזרת ה היום המשיח אם יגיע לנו לקבל אותו היום. אבל אל תשכחו לנקות את כל חטיאכם בשבילכם
אנונימי76855
קראתי בטלפון שהמשיח יזדהזה מלאן שאנחנו היהודים הגענו ומהמצב שלנו שאנו נמצאים בו כיום וירצה לשנות את דרכינו והוא יצליח לשנות אותנו לטובה זאת אומרת שהמשיח לא יתחבר לתעוות שלנו ולריגושים שלנו כיום ודרכי חשיבתו יהיו שונים מכל האדם ולכן יהיה הכחם בעולם כי הוא בראשו נכנס למעמקי העולם הנסתר ויכול לראות דברים שאנו לא יכולים כולל לחזות דברים ויהיה נביא גדול. ויהיה סלחן גדול עד שישב על כסאו זאת אומרת כסא ה
אנונימי76855
כנראה שזה הכוונה קרוב ורחוק בו זמנית
אנונימי76855
מי שרוצה שאני אפרש את שמו שיפנה אליי ולמי שרוצה לדעת שמי דניאל שרעבי
אנונימי76855
וכמו שנכתב פה אתמול הוא יהיה איש פוליטי ודימוקרטי
אנונימי76855
ואז הוא יצליח לשנות את דרכינו ואת דרך חשיבתנו ואז נראה שיש אלוהים לעולם
אנונימי76855
מי רוצה שאני אפרש את שמו ?
אנונימי77163
מי יהיה איש פוליטי ודמוקרטי??.
אנונימי76855
אני מדבר עכשיו על המשיח
אנונימי77163
אז זה שקר מה שאמרת
אנונימי77163
לך תעבוד על אחרים לא עליי ביי
אנונימי76855
יכול להיות שעכשיו הוא בפוליטיקה
אנונימי76855
לא הבנתי אותך יקירה ?
אנונימי76855
מה כוונתך למילה שיקרתי
אנונימי77163
שקרן כמו כת ניר בוכריץ מתלמים
אנונימי76855
בטח אתה חילוני
אנונימי76855
אני בסך הכל מעתיק את מה שכותבים פה באתר רק במילים שלי בןאדם
אנונימי76855
המשיח יהיה אדם שיודע את הכל מבלי לראות ולשמוע זאת אומרת רק יריח הדברים וידע אותם את הכל
אנונימי76855
והוא יזדהזה מכל החטים והעוונות שלנו
אנונימי76855
עד שישב על כסא ה זאת אומרת שאליהו הנביא ימליך אותו למלך המשיח
אנונימי77325
דניאל שרעבי אתה באמת מלך חח
אנונימי77325
אהבתי את מה שכתבת מקודם. ענק
אנונימי77485
נראה לי באמת ניר בוכריץ הוא המשיח נכנסתי לראות מי זה ואמרו שהוא נעלם ואף אחד לא יודע איפה הוא. לא מוזר ?
אנונימי77485
והוא עוסק בגאולה ובקבלה זאת אומרת בתוך העולם של הנסתר
אנונימי77485
את האמת אני חושב דהגזמנו עם עניין המשיח ובואו למה נראה לכם שהוא ידע הכל מבלי לדעת כלום כמו שאתם תמיד כותבים שהוא ידע דברים שאףאחד לא יודע מבלי לדעת ומבלי לראות כלום
אנונימי77485
יכול להיות שיהיו לו כמה נבואות אבל לא יותר מזה אנשים
אנונימי77485
אבל כן יכול להיות שהוא יהיה פוליטי ודימוקרטי כמו שכתבתם קודם כי בכל זאת אם הוא ירצה וישנה את העולם הוא באמת צריך להיות אחד כזה
אנונימי77485
אולי דונלד טראמפ הוא המשיח
אנונימי77485
אפילו בגימטריה 424 משיח בן דוד וגם דונלד טראמפ
אנונימי77485
= 424. חח סתם
אנונימי77485
למרות שזה באמת נכון
אנונימי77485
דוד מלך ישראל חי וקיים דוד המלך חי וקיים
אנונימי77985
מה הקשר דונלד טראמפ המשיח
אנונימי77985
אחי המשיח אומרים שנמצא בארץ
אנונימי77985
איזה אתר מטומטם
אנונימי77985
זה אתר חילול ה זה לא אתר קידוש ה נראה לי
אנונימי77985
אנשים הכותבים ולא יודעים לכתוב אני ממליץ לכם לא לנסות לכתוב כי אז הכוונות הטובות שלכם הופכות לתוצאות רעות.
אנונימי78036
ודבר אחד נוסף דניאל שרעבי אתה לא המשיח.
אנונימי78036
ממה שכתבתי לך אתמול
אנונימי78036
אז אל תבלבל לנו כאן את המוח בבקשה
אנונימי78036
יש דבר נוסף שאתה יודע לעשת חוץ מלפרש שמות לאנשים ולבלבל להם שאתה המשיח דניאל שרעבי
אנונימי78036
עאלק לפרש שמות חח חח
אנונימי78036
חוץ מזה שהמשיח לא יהיה פוליטי ודימוקרטי אלא לפי דעתי הוא יהיה אדם דיקטטורי שכולם ישמעו לו יקשיבו לו וילכו אחריו
אנונימי78036
המשיח יהיה אדם דיקטטור
אנונימי78036
המשיח יהיה אדם דיקטטור ולא פוליטי ודימוקרטי
אנונימי78244
שבוע טוב בשורות טובות לכל עם ישראל בעזרת ה
אנונימי78357
36 המשיח יתנהג בדיוק לפי התורה, זכות הבחירה שניתנת בתורה היא הדמוקרטיה הטובה ביותר. אי הישר בעיניו יעשה רק שידע על כל רע שיעשה יצטרך לשלם. משיח יראה דוגמא טובה ומשתלמת כדי לחזק את האדם ללכת לפי התורה שנותנת חרות לאדם יותר מכל משטר אחר .
אנונימי78620
המשיח יהיה מלך על פי התורה
אנונימי78620
צריך לזכור שבגנים של המשיח הדם הכחול של כל מלכי בית דוד, וקוראים לו 'מלך המשיח' כי הוא קודם כל יהיה מלך, אחר כך משיח
אנונימי78745
בכל הדורות לא הייתה בחינת היחידה בנשיאי הדורות בשלימות הגילוי, ולכן הייתה בהם הסתלקות.

אבל בדורנו הודיע הרבי מלך המשיח שמכיוון שכבר הסתיים בירור העולם, הרי בימינו אלו ישנה התגלות עצם החיות של משיח, ומובנת הסיבה להבטחה שהוא זכה לחיים נצחיים (ובגאולה יגלה משיח את הבחינה הזו בכולנו).

הרבי קובע, אשר מכיון שדורנו השלים את עבודתו, וזוכה לגאולה השלימה בקרוב, לכן הוא זוכה לחיים נצחיים.

חז"ל קובעים שבני-האדם ימותו שעה אחת לפני תחיית המתים ואז יקומו שוב, בהתבסס על הנאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", אך הרבי אומר שדבר זה נעשה על-ידי העבודה הרוחנית של "ונפשי כעפר לכל תהיה", זוהי הסיבה ששייכת מציאות שלא יצטרכו למות לפני תחיית המתים, אלא כל אנשי הדור יעברו חיים לגאולה - בלי הפסק בינתיים
אנונימי78745
ב"ה הוא מגיע כל שניה. כל הזמן אנחנו מתקדמים לעבר הגאולה וכך גם אנחנו מברכים בשמונה עשרה - "גואל ישראל".
זה משהו שקורה עכשיו.
אז איפה הוא? למה לא רואים אותו?
כי כמו הרבה דברים, זה תהליך.
כמו שהקב"ה עשה אינו חסד שהשמש זורחת ושוקעת באיטיות כך שנוכל להתרגל לאור/חושך בלי לפגוע בעין כך גם לגבי הגאולה (זה מופיע בירושלמי במסכת ברכות ובמסכת יומא).
אנונימי78778
הכל בצדק הכל בהשגחה והכל לטובה
אנונימי79156
מה החידוש?
אנונימי79738
כל התפילות משפיעות. כמו כל מצווה שאנחנו עושים.
אפשר לראות את זה כמו לבנים.
כל מעשה טוב שאנחנו עושים, כל מצווה וכל תפילה מוסיפה לבנה. היא בונה פה משהו.
היא מגלה יותר ויותר את הקשר שלנו עם הקב"ה.
עוד מסך יורד ואנחנו מרגישים איך אנחנו מתקרבים לקב"ה.
ככל שהקרבה יותר מורגשת אז זה אנחנו מתקדמים - כאנשים פרטיים, כעם וכעולם.
אנחנו שואפים להגיע לעולם יותר מתוקן. יותר שלם.
זה מה שקורה בתהליך של גאולה.
אנונימי79156
המצווה זה הבלוק והתפילה זה מה שמדבק את הבלוקים לעשות בניין.
אנונימי79156
התפילה היא לא מתרייג מצוות.
אנונימי79738
כיוון ש"שכר מצווה - מצווה", לכן השכר של כל מצווה מוגדר ומיוחד בהתאם לפעולה הרוחנית של המצווה, ואין שכר מצווה זו כשכרה של מצווה אחרת:

אילו שכר המצוות היה כמו השכר שפועל מקבל ממעסיקו בעולמינו, הרי לכל המצוות היה אותו סוג שכר - ברכה והצלחה בגשמיות וכו' (כי אף שיש הבדל בכמות השכר הניתן בין מצווה למצווה, הרי באיכות הם זהים), כשם שעובדי מפעל שכרם זהה, כולם מקבלים משכורת כספית, ההבדל בין מנהל המפעל לאחרון העובדים הוא בכמות השכר, ולא באיכות וסוג השכר - כולם מקבלים ממון גשמי;

אבל בשכר המצוות יש הבדל גדול בין שכר מצווה זו לשכר מצווה אחרת:

שכר המצוות הוא כשכרו של חקלאי העמל בחרישה, זריעה, שתילה וכו' ששכרו מותאם לעבודתו, מי ששתל עץ זית - ימסוק זיתים, ומי ששתל גפן - יזמור ענבים וכיוצא בזה; כך גם שכר המצוות הוא כקטיפת פרי של עמל אותה מצווה שהאדם עשה, לדוגמא בשכר מצוות צדקה - זוכים בעושר. בשכר עזרה לחולים - נושעים ממחלות. בשכר עידוד נדכאים - לא יהיו בעצבון. בשכר לימוד תורה לזולת - ייעשה המוח והלב זכים להבין את התורה הקדושה.

לכל מצווה נברא מלאך לפי סוג ואופי המצווה שהוא מקיים: לאדם העובד את ה' במדת האהבה ניתן שכר של אהבה ונברא לו מלאך של חסד ולאדם העובד את את ה' בדין וגבורה ניתן שכר של מדת הגבורה ונברא לו מלאך השומר ומגן עליו, ממלאך הגבורה, וכן הלאה.
אנונימי79742
156 ? ולעבדו בכל לבבכם, איזוהי עבודה בלב? הוי אומר זו תפילה (חז"ל) לדעת הרוב תפילה היא מתריג מצוות
אנונימי79156
תפילה שאין עימה תשובה היא לא תפילה כך אמר משהוא.
אנונימי79742
מדוע מתפללים גם על התשובה עצמה
אנונימי79156
מתפללים על התשובה לאחר רק אחרי שאתה מחליט לחזור בתשובה ומתחרט על מעשיך. ואז ה' מסייע בידך לעשות תשובה. אבל אם לא חשבתה לעשות תשובה אז איך אתה מתפלל על התשובה.
אנונימי79742
מתפלל שהשם יעזור לי לחשוב לעשות תשובה
אנונימי79742
על הכל אפשר להתפלל .. גם על התפילה עצמה, להתפלל שנזכה להתפלל כמו שצריך
אנונימי79156
38 תגיד בקיצור את המסר שלך ממה שכתוב בדיוק.
אנונימי79156
42 אדם שלא חושב על תשובה הוא לא מתפלל על התשובה בכלל. אלא מתפלל על הבעיות שלו. ולכן הנביא אומר אם לא חושב לעשות תשובה גם תפילתו לא נשמעת.
אנונימי79742
טוב מאוד שהוא מתפלל על הבעיות שלו , מה יותר טוב מזה , הוא מתפלל להשם !
אנונימי79742
כל יהודי בפנים באמת כן רוצה לחזור בתשובה
אנונימי79156
אם משתחוים להבל וריק ומתפללים לאל ,לא יושיע. כך כתוב בעלינו לשבח. אל תהיה תמים תפילה זה לא פטנט לקבל בלי לתת. מי שאומר לך זאת טועה ומטעה. כל הזמן מתפלים ורק חלק קטן נענה. לכול אשר יקראוהו באמת. אמת זה רצון לתת ולהשקיע. שונא מתנות יחיה. אין מתנות חינם.
אנונימי79156
הרצון הפנימי צריך להוציא לחוץ. אין שמירת מצוות ע"י הרצון הפנימי. ורק שמירת מצוות יכול להוציא מצרה ולהוליך לדרך הטובה.
אנונימי79742
תפילה זה לא בשביל לקבל , תפילה זה בשביל לומר לקב"ה : הכל בידך . אם יהיה לי זכויות , תמלא משאלות ליבי לטובה. ואם ח"ו אין לי זכויות , גם כן אודה לך על הכל. ואני יודע שכל מה שאתה הקב"ה עושה , בסוף הכל הכל לטובתי , כי אני בנו של הקב"ה והוא אוהב אותי מאוד
אנונימי79742
רצון פנימי חזק , יגרור בסופו של דבר קיום מצוות מעשיות כפי ההלכה
אנונימי79156
אתה צודק לכן צריך רצון פנימי חזק לקיים מצוות ואז התפילה תעזור ואז בעזרת ה' כולנו נחזור בתשובה שלמה כי זה התכלית של התפילה זה להיתקרב לה' ולשמור מצוותיו . ומי שאומר אחרת שה' יעזור לו להבין את בדבר על בוריו.
אנונימי79742
אמן! שנזכה לחזור בתשובה מאהבה.
אנונימי79156
הסדר הוא כך קודם תשובה מיראה ואחר כך מאהבה. כפה עליהם ההר כגיגית ולאחר שקיימו וקיבלו עליהם את התורה והבינו את סודה קיבלו מאהבה בזמן מרדכי ואסתר .
אנונימי80811
בס"ד
אנונימי80811
בס"ד, מכייון שהצ'אט המרכזי לא מצליח לאפשר לי לכתוב, אנסה לומר את אשר עם דעתי וליבי, אולי אכוון בזה לתרום משהו למצפי הגאולה. כמו שאמרתי יש להתבונן במצבו הרוחני הנגלה של עמנו האהוב היושב בארץ ישראל, כדי לדעת למה לצפות. מיעוט הגשמים בשנים האחרונות, התרבות הנגלית המכוסה רובה בקליפת ערב רב(עריות, גסות דיבור, דברי שקר וחנופה, ערעור על סגולת ישראל, הכלה של השונה ללא גדר של קדושת ישראל ועוד ועוד המתגלים דרך התנהלות ההנהגה הפוליטית, התקשורת, המשפט והאקדמיה-לרבות הצבא, הם מחייבים התעוררות רשעי כל העולם ובחזית הקדמית מדינות ערב לרבות הסוניות לפגוע ולתקוף את מדינת ישראל, כרגע פעילה החזית הצפונית והדרומית. נשארו עוד שתיים להצטרף, החזית המזרחית והחזית הפנימית-קרי ערביי ישראל. חוסר יכולת המשילות של השלטון החילוני ימני של בנימין נתניהו ואזלת היד של ראשי כוחות הבטחון מול אתגרים אלה, ילכו ויתבררו. הדרישה למנהיג חזק תלך ותגבר ככל שארבעת החזיתות ילכו ויגבירו לחצם על היהודים בארץ וגם בעולם (אנטישמיות תגבר גם כן). זהו הרקע להתגלות משיח בן יוסף בצפון על רקע ותוך כדי סבבי לחימה שיכפו על ישראל למרות נסיונות נתניהו וראשי מערכת הביטחון הישראלי להמנע מהן בדרכים דיפלומטיות. לא יעזרו מיתוקי הצדיקים לאורך זמן. סוף הגלות בארצנו קרוב מאד להתגלות. לעניות דעתי אין מי מהצדיקים יודע מיהו משיח בן יוסף, ואפילו הוא עצמו איננו יודע בכל מקרה זו אישיות המכירה את השלטון מבפנים וכן את מערכת הביטחון, ומחוייבת פנימית וחיצונית לדעת תורה!
אנונימי80910
לפני בוא משיח יהיה ערבוב גדול ואנדרלמוסיה גדולה מאוד. מצב קשה מאוד. ואנשים לא ידעו מה לעשות וגם יהיה פחד גדול. ואז יתגלה אורו של משיח.
אנונימי80964
אנשים תגידו תודה על כל דבר שיש לכם ושה נתן לכם ולא רק על הטוב אלא גם על הפחות טוב כי אם אנו נתחיללהוגותלהעלכלדברשנתןלנווגםעלהרעהואיראהשאנומביניםשהכלזה מלמעלה ולטובה ואז הוא ישנה ויהפוך את הרע שבינינו לטוב כי כמו שאומרים הכל זה לטובה והכל זה מלמעלה ושום דבר לא קורה סתם כי מיקרה זה רק מה יתברך שמו לעד
אנונימי80964
ושתדעו שניסים קורים לנו בכל יום אך אנו קשה לנו לראות אותם
אנונימי80964
בגלל שאנחנו לא מאפשרים לעצמינו לראותם וזה בגלל שאנו כל יום וכל היום מול המסכים הטלפונים שלנו הורגים אותנו מבפנים אנשים
אנונימי80964
בזכות התודה תבוא הישועה כפי שהזכרתי קודם תבורכו
אנונימי81028
כל הכבוד לך בן אדם
אנונימי81028
בטח יש לך בבית ספר תודה כמו אמרתי תודה ונושעתי שזה ספר טוב ואני ממליץ אותו לכל בן אדם
אנונימי81028
אנשים אתם יודעים שאדם מזליסט זה אדם בעל ניסים ולדוגמא איזה מזל שלא תפסת אותי אוכל שוקולד בשיעור זה נס זה נס שקרא לך אבל אנחנו מטעבינו אומרים מזל ופחות משתמשים במושג הזה נס
אנונימי81028
כי כיו אנשים חושבים שניסים היו רק בתורה ושצריך צלקרות איזה משהוא ממש גדול בשביל
אנונימי81028
בקיצור אנשים מה שאני רוצה להגיד לכם זה שיד לכם עוד זמן לתקן הכל ובכל רגע שהמשיח עוד לא הגיע ועוד לא בא גם על זה אתם צריכים לאמר ולהגיד תודה כי כשיבוא כבר לא יהיה הסמן לתקן כלום
אנונימי81028
" כל עוד הנר דולק אפשר לתקן הכללל "
אנונימי81113
"היהודים העניקו לנו את החוץ ואת הפנים - ואת השקפת העולם שלנו את חיינו הפנימיים... אנו חולמים חלומות יהודיים, מקווים תקוות יהודיות, רוב המילים החשובות היותר שלנו, כמו - חדש, הרפתקה, הפתעה, ייחודי, פרט, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קדמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק - הן מתת היהודים" וכך גם ספרו של קהיל. (ניו יורק טיימס)
אנונימי81113
מתת היהודים - ספר אדיר
אנונימי81068
אסור לוותר כל אחד ואחד על התיקון הפרטי וההשתדלות לעלות במדרגת האמונה והבטחון בטוב ה' יתברך ותורתו שהורה לנו על ידי משה ושרשרת גדולי ישראל בתורה. אבל עיקר התיקון בארץ ישראל עכשיו הוא תיקון ציבורי לאומי. הציבור חייב להבין (בעוונותינו דרך הרגלים והייסורים) שהוא חייב להתפלל ולהחליף את שליחיו מראש הממשלה ועד השרים וראשי הצבא ומעצבי דעת הקהל במנהיגים המחוייבים לדעת תורה. אם תהיינה בחירות וראש הממשלה הבא יהיה עוד פעם מהימין החילוני, אזי אורו של משיח יתגלה ביותר ייסורים. אם ראש הממשלה הבא יהיה אדם מחוייב לדעת תורה ויפעל בנחישות לקדם לצמתי קבלת ההחלטות אליטות המחוייבות לתורת ישראל ורוחה, יהיה בזה מיתוק אדיר של הסבל חס ושלום שעומד לפתחנו. זמן האליטות החילוניות או המסורתיות לסוגיהן הסתיים בשמים וגילוי בארץ קרוב. תיקון הציבור פנימי יותר ועצמתי יותר מהתיקון הפרטי שבוודאי משתקף ממילא בתיקון הציבורי. כשהציבור זז בארץ לכיוון הנכון ע"פ תורת משה, קל גם לפרט ממילא להשלים ולזוז בתיקונו הפרטי. הסדר תמיד מהפנים לחוץ ואחר כך מהחוץ לפנים: כלל ופרט וכלל
אנונימי81224
כריכה פנימית.pdf
אנונימי81224
ב"ה ספר חדש שיוצא לאור, מה דעתכם?
אנונימי80910
מי שרוצה לזכות למשיח צריך לעשות הדברים הבאים. להגיד רק את האמת שלא פוגעת. ליהנות מיגיעת כפיו. מי שהגיע פירקו צריך להינשא. סור מרע ועשה טוב. לעשות כמה שיותר חסד לא רק בכסף. וכמובן בראש זה לימוד התורה וקיום מצוותיה. בלי זה לדעתי לא ניתן אפילו להיתקרב למשיח. כדאי לקבל על עצמנו את זה בשלבים ובהדרגה. בעזרת ה'.
אנונימי80910
ה' ידע בדיוק מתי האדם מוכן לקבל פני משיח , ורק הוא יכול לקרב אותו אחר שבחן אותו ליהנות מכבוד משיח.
אנונימי71903 IL
אנונימי78917 US
אנונימי79041 IL
אנונימי80690 IL
אנונימי80910 IL
אנונימי81042 IL
אנונימי81128 IL
אנונימי81166 IL
אנונימי81176 IL
אנונימי81259 CH
אנונימי81265 IL
אנונימי81289 IL
אנונימי81297 IL
אנונימי81301 IL
אנונימי81304 IL
אנונימי81310 IL
אנונימי81311 IL
אנונימי81312 IL
אנונימי81315 IL
אנונימי81316 IL
אנונימי81317 IL
אנונימי81318 IL
אנונימי81319 IL
אנונימי81320 IL
מס' משתתפים בצאט: 24

הגדרות