הודעות שתייגו‘סוד החשמל’

מערכת הבטחון אישרה העברת 222 מיליון ₪ לצרכי מיגון בצפון הארץ

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גימטריות, כללי

222 זה מספר השנה שלנו… 5778 + 222 = 6000

הודעה יפה ומעניינת מקו סוד החשמל בנושא זה

לחץ כאן לשמיעה

כתבה עם המספר 222 מאתר הכנסת כאן

   

מאמר מדהים על טראמפ ועוד מאמר על 70 שנים של מדינת ישראל | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל, שבעים שנה, תיעוד אירועים

תוספות שהתקבלו לפוסט האחרון

שלום רב,
 
מלכות אדום נמשל לחזיר. אומר המדרש : ולמה נקרא שמה חזיר ? שמחזרת עטרת (של מלכות) לבעליה (מלך המשיח). 
 
יום של חנוכת נשיא ארצות הברית זה כ״ בינואר. יש בתאריך זה רמז למלכות : כ״ ר״ת כתר, ינואר חודש ראשון שלכם כנגד ניסן חודש ראשון למלכי ישראל. יום חנוכת נשיא טראמפ חול בכ״ב טבת התשע״ז ו״כב טבת״ בגמטריה ״יום שבן דוד בא בו״ לשון הרמבם (הל״ נזירות ד, יא). הוא מחזיר עטרת המלכות למלך המשיח ב״ה. 
 
שבת שלום.
י"ו 
 
בס"ד
שבוע טוב הרב
בהמשיך לעניין של הגיל של טראמף ביום כהונתו הייתי רוצה להוסיף שזה רמז שהוא נולד לתפקיד הזה! שים לב - נולד בתוך אותיות דונלד! ובנוסף -
777 מוזכר אצל למך (וכולם חשבו שטראמף הוא "למך". למך תיקן את קין והרגו ונפטר בגיל שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה. אולי טראמף ממשיך ב777 להפוך את למך למלך?
החתן של טראמף הוא יהודי בשם ירד קושנר. הוא בחכמתו גרם לנצחן של טראמף בשימוש גאוני של האינטרנט. ירד בספר בראשית הוא הסבא רבא של למך וישתלשל בגשמיות שהכתובת שלו בניו יורק 666 אבני 5 ומשם הוא ניהל את הקמפיין. 6 היסוד בקדושה מ -666 גרם לעליה של טראמף ב-777!
גם שמעתי מהרב מנדל קסין רעיון - ידוע שברק אובמה גמאטריה משיח - וגם דונלד טראמף משיח בן דוד. היתכן שהם משיח? הם לא עונים בקריטריון הנצרך בהלכה בכלל! אולי יש משיח לישמעאל וגם לעשיו?
אם משיח גורם למהפך - כמו המהפכה של פורים. אולי אובמה היה נשאי על מנת לעזור את ישמעאל לרפות את עצמו. במקום הוא גרם למהפך - זה פעם הראשון ב1,400 שנה שהשיעים ביד על העליונה נגד הסונים - עד שהם יכולים לראות תילים על מכא.  זה יגרום למלך ערביה לבקש עזרה נגד הפרסים ממלך אדום בדיוק כמו שכתוב במדרש ילקות שמעוני.
גם טראמף בה לתקן את אדום - "וינערו רשעים" מהעולם. שניהם גרמו לזעזועים- חבלי משיח להכין את הבמה למשיח של עם ישראל - המשיח של כל העולם.
שבוע טוב
שמואל 

טבלת הוספה על טבלת טראמפ מדהים%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4-%d7%aa%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%aa


 

למאמר המלא על דונלד טראמפ. בקובץ PDF לחץ כאן

המקובל הגר"ש דבליצקי שליט"א, והאדמו"ר מויז'ניץ מונסי שליט"א התבטאו שאם קלינטון תנצח הדבר יהיה סכנה עצומה לעם ישראל ולעולם כולו. והאדמו"ר מרימנוב שליט"א מארה"ב התבטא שבחירת קלינטון היא סכנה לקדושת העינים של עם ישראל. והג"ר משה ואלפסאן שליט"א אמר לפני הבחירות שכמו שלפני בנין בית המקדש השני היה אחשורוש שהיה מלך שוטה, כך יהיה מלך שוטה לפני בנין בית המקדש השלישי. וכן המקובל ר' דב קוק שליט"א בירך שהחיינו בשם ומלכות על בחירת טראמפ ואמר שהוא בחינת כורש.

נביא כמה רמזים לכבוד נצחון טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב:

ההפרש בין מספר דולר למספר דונלד הוא מספר קו"ם לרמז על זה נופל וזה קם, "קום בתולת ישראל".

הלרי קלינטון בגימטריא 500 שהוא מספר מילוי שם שד"י שהוא דין.

דונלד טראמפ בגימטריא 424 כמנין משיח בן דוד, היינו שהוא קליפה שנצרכת לביאת המשיח. וכן תאריך לדתו בט"ו סיון תש"ז הוא תאריך לדת יהודה ראש השבט של מלכות בית דוד. וכן התאריך הלועזי 14 ביוני מרמז על דוד בגימטריא 14, ויוני מרמז על שמו של משיח ינון. וכן אמריקה עם האותיות בגימטריא משיח.

ההפרש בין 500 ל424 הוא 86 כמנין שם אלהים שהוא דין.

היינו שקלינטון היא דין וטראמפ הוא קליפת ימין שתביא את העולם לקץ הימין.

דולרים נרמזים באות ראשונה שניה שלישית בדוד מלך ישראל חי וקים, כי הדולר בגימטריא עמלק הוא האדמוני דקליפה שיונק מהאדמוני דקדושה שהוא דוד המלך, וכשזה נופל זה קם.

יניקת הקליפה היא מהפיכת הד' של "אֵל אֶחָד" לר' של "אֵל אַחֵר", וכעת נרמז החזרה לאות ד' בסוד דולר שהופך לדונלד.

והוסיף הרה"ג ר' יואל טיטלבוים שליט"א שטראמ"פ נרמז בפסוק "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ". וכן יום כניסתו לנשיאות בפועל יוצא ביום שלישי שאחרי פרשת ויחי שבה קוראים את הפסוק הזה, ולפי חלק מהראשונים יום שלישי שאחרי, עדין שייך לפרשה הקודמת.

והוסיף הרה"ג ר' שמואל טריאסטר שליט"א שהיום שבו נכנס להיות נשיא בפועל 20/1/2017 זה בדיוק 70 שנה ו7 חודשים ו7 ימים מיום לדתו ב14/6/1946 וזה מתחבר לשנת תשע"ז שהיא שנת 777.

ואולי זה סוד מעבר הדרדנלים שהד' מתגבר על הר' כמובא  בְּסֵפֶר 'אוֹרְחוֹת רַבֵּנוּ' מֵהַסְּטַיְיפְּלֶר [עקבתא דמשיחא חלק ה עמוד עג וכעין זה בחלק א עמוד מד] קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִתַּלְמִידֵי הַגְּרָ"א בְּשֵׁם הַגָּאוֹן: אִם הַסְּפִינוֹת שֶׁל מַלְכוּת רוּסְיָא יֶחֱצוּ אֶת מֵיצַר הַ'דַּרְדַּנַלִּים' צְרִיכִים לִלְבֹּש בִּגְדֵי שַׁבָּת, לוֹמַר לְךָ, שֶׁהַשָּׁעָה קְרוֹבָה אָז לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ.

כָּתוּב (ישעי' לו, ו) "הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ", רוֹאִים שֶׁחוּטֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל מִצְרַיִם, נִמְשְׁלוּ לְקָנֶה, שֶׁנִּשְׁבָּר בְּקַלּוּת, "קָנֶה רָצוּץ". וְאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר הוּא קוֹץ שֶׁדּוֹקֵר. ורואים שמצרים מדרדרת מיום ליום. וְכֵן מוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (תהילים תלו) "גְּעַר חַיַּת קָנֶה", כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הַנִּקְרָא חָמֵץ, וְסִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה הַנִּקְרָא מַצָּה, וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַחֵי"ת, תִּשָּׁאֵר ה'. וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַק' שֶׁל קָנֶ"ה, יִשָּׁאֵר הִנֵּ"ה, בְּסוֹד "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם". כְּשֵׁם שֶׁהֲפִיכַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּאוֹת ה' לִקְלִפָּה שֶׁבְּאוֹת ק' בְּסוֹד קָנֶה, הִיא בִּבְחִינַת קוֹץ, כָּךְ מָצִינוּ שֶׁהֲפִיכַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּאוֹת ד' לִקְלִפָּה שֶׁבְּאוֹת ר', מֵ"אֵל אֶחָד" לְ"אֵל אַחֵר", הִיא בְּסוֹד קוֹץ. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'אִגָּרָא דְּכַלָּה' עַל הַכָּתוּב (בראשית ג, יח) "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", שֶׁחֵטְא עֵץ הַדַּעַת גָּרַם לְהוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ מֵהָאוֹת ד' וְנֶהֶפְּכָה לָאוֹת ר'. לָכֵן כָּתוּב "וְקוֹץ וְדַרְדַּר", וְכֵן קוֹץ ד' בְּגִימַטְרִיָּא ר'. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הָרה"ג ר' יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא סוֹד דִּרְדּוּר הַדּוֹרוֹת, וְהַמְּרִידָה בַּה'. וְנִרְמָז בַּכָּתוּב (שמות יז, טז) "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁחֵטְא הָעֵגֶל שֶׁהָיָה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל חֵטְא עֵץ הַדַּעַת, גָּרַם שֶׁעִגְּלוּ אֶת הַפִּנָּה שֶׁל הָאוֹת ד' לָאוֹת ר'. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת"ר ט, ב) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקּוֹץ לִפְנֵי הקב"ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁאֵין לִי בַּמֶּה לִתְלוֹת, אֶתֵּן אֶת עַצְמִי וְיִתָּלֵה טָמֵא זֶה, שֶׁאֲנִי נִקְרָא שְׁמִי קוֹץ, וְהוּא קוֹץ מַכְאִיב, וְנָאֶה שֶׁיִּתָּלֵה קוֹץ עַל קוֹץ.

והוסיף הרה"ג ר' יוסף מורציאנו שליט"א ש'דונלד טראמפ' עם האותיות והמילים והכולל בגמטריה "אלוף עירם״ שהוא מלך אדום האחרון, כמו שכתוב [בראשית לו, מ] "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת: אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן: אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר: אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם".

מצורף טבלה בה רואים אותיות אמריק"א רושׂי"ה בתוך טראמ"פ כאשר גו"ג מגו"ג חותך אותם כמו צלב. [הש' של רושׂי"ה היא שי"ן שמאלית בתבת "שׂפם"]. והכל בתוך פרשת נגעים, שכידוע נגע בגימטריא צלב. וּמְרֻמָּז בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (נגעים יא, ח) הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד. וְכֵן בְּפָרָשַׁת נִגְעֵי בְגָדִים מַזְכִּירִים הַפְּסוּקִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁתִי וָעֶרֶב בְּעִנְיַן הַנְּגָעִים. ויש גם עיר"ק ואס"ד. והמילים "ירקרק או אדמדם" נמצאים במרכז הצלב ירקרק שמסמל את ישמעאל מימין, ואדמדם שמסמל את אדום משמאל. ויש כאן רמז על מלחמת אדום וישמעאל שהיא מלחמת גוג ומגוג בזמנו של טראמפ. והוסיף הרה"ג ר' אברהם אגשי שליט"א שכתוב בטבלה המילים "הוא טמא" אותיות האטו"ם.

 

והוסיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שמצינו במשנה [נגעים ב, א] בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגַּרְמוֹנִי כֵּהָה, וְהַכֵּהָה בַּכּוּשִׁי עַזָּה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַפָּרָתָן, הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ,לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים, אֶלָּא בֵּינוֹנִיִּים. ורואים שבאומות העולם לא שייך נגעים כי צבע העור הבהיר של הגרמני, וצבע העור הכהה של הכושי לא יכולים לזהות נגע, מאידך בני ישראל שצבע העור שלהם בין לבן לשחור כדוגמת עץ האשכרוע שייך לזהות בהם נגע. ומבואר לדברינו שאומות העולם כל מהותם נגע ולא שייך בהם נגע על נגע, מאידך בני ישראל שהם טהורים שייך בהם נגע כדי לכפר. ולפי זה יוצא שצורת הצלב בטבלה מרמזת על שני נשיאי אמריקה, הגוג השחור והגוג הגרמני שבתקופה של החיבור ביניהם תהיה מלחמת גוג ומגוג על הצלב בגימטריא נגע, כי המלחמה היא על אמונת הנוצרים כידוע. ואז יתרפא המשיח מצרעתו שסובל יסורים לכפר עונות ישראל ונקרא מצורע דבי רבי.

%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%9f-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4

וכן הדילוג אמריק"א רושׂי"ה בתוך טראמ"פ מופיע בויקרא פרק יג בגימטריא טראמפ והפסוק הוא מ"ה, כי הוא הנשיא ה45, וכן מ"ה בגימטריא גאולה וכו' והוא מחליף את הנשיא ה44 כמנין גולה או דם וכו'. וכן הדילוג טראמ"פ הוא של 8 אותיות שמרמז על תקופת חנוכה שאז תתחיל נשיאותו, וכן חנוכה בגימטריא 44 ועוד 45 יחד פ"ט, כי בחנוכה יהיה המעבר בין הנשיא ה44 לנשיא ה45. וכן פ"ט יש בטראמפ ובפוטין, היינו פוטין אותיות פ"ט יו"ן, וטראמפ אותיות פ"ט אר"ם שהיא קליפת אמריקה. וכן הוסיפו ש"אדמדם" בגימטריא פ"ט. והוא מרמז על מ"ד נרות חנוכה, בסוד "הפ"ח נשבר" לב' פעמים מ"ד  "ואנחנו נמלטנו". וכן "יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם" נרמזים בפסוק שנאמר על המשיח [במדבר כד, יז] "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת: וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה" וברש"י שם "ומחץ פאתי מואב" זה דוד שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית". וכן "בַשְּׁתִי" אותיות תשבי.

ונביא את לשון הפסוק לראות עוד רמזים: "וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא". השער הפרוע מזכיר את טארמפ, ובנוסף "פָרוּעַ" בגימטריא אמריקה. "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא" בגימטריא דונלד, וכן יַעְטֶה וְטָמֵא" אותיות האטו"ם. וכן "יַעְטֶה" אותיות העיט, וכפי שמצינו במדרש (ילקוט בראשית עו) "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים" זֶה דָוִד בֶּן יִשַׁי שֶׁנִּמְשַׁל כְּעַיִט, "הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי", כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ מִן הַמִּזְרָח הָיָה אַבְרָהָם יוֹשֵׁב מֵנִיף עֲלֵיהֶם בְּסוּדָרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְשֹׁל בָּהֶן הָעַיִט עַד שֶׁבָּא הָעֶרֶב. ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין מוֹשְׁלָן שֶׁל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת הַלָּלוּ אֶלָּא יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל הקב"ה א"ל ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ כִּדְבָרְךָ שֶׁנֶּאֱמַר "נְתָנַנִּי שׁוֹמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה" חוּץ מִשְּׁתֵּי יָדוֹת שָׁעָה תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן בּוֹא וּרְאֵה כְּשֶׁהַחַמָּה נוֹטָה לָבוֹא בַּמַּעֲרָב שְׁתֵּי יָדוֹת שָׁעָה תָּשׁ אוֹרוֹ אֵין נֹגַהּ לוֹ. וְכֵן עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הָעֶרֶב יִצְמַח אוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. רוֹאִים שֶׁדָּוִד בֶּן יִשַׁי הוּא עוֹף הָעַיִט שֶׁנִּסָּה לִטְרֹף אֶת הַפְּגָרִים שֶׁחָתַךְ אַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, כֵּיוָן שֶׁהֵם סִמְּלוּ אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁמְּצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל. וְאַבְרָהָם הִרְחִיק אֶת הָעַיִט מֵהַפְּגָרִים עַד זְמַן הָעֶרֶב שֶׁתָּבֹא גְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבִזְמַן הָעֶרֶב הָעַיִט יִטְרֹף אֶת הַפְּגָרִים, "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר". וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אִגָּרָא דְּכַלָּה' (דף ש"צ) בַּפָּסוּק "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים" נִרְמֶזֶת הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רז"ל "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים", שֶׁרָצָה דָּוִד לְכַלּוֹת אֶת הָאֻמּוֹת, וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחוֹ עַד שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּרְמָז בְּעַיִ"ט. וְכֵן מוּבָא בָּ'רמ"ע מִפָּאנוֹ' (מאה קשיטה) "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם" "הָעַיִט" הִיא מִלָּה כּוֹלֶלֶת מִינִים רַבִּים, מַחֲשַׁבְתָּן הַטּוֹבָה שֶׁל כְּנוּפִיַּת הָעוֹף הַהִיא, צֵרְפָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעֲשֶׂה, בְּיוֹם בֹּא גוֹג, דִּכְתִיב "לְעֵיט צִפּוֹר כָּל כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה", וְטַעַם הַדָּבָר שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן בִּימֵי אַבְרָהָם, וְהוּא מְזֻמָּן לְיוֹם בֹּא גוֹג, תֵּדַע כִּי עַיִט בְּא"ת ב"ש זְמָן. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ כִּי הָעַיִט רָמַז לְדָוִד, וְהוּא בָּרוֹעִים אֶמְצָעִי מְשֻׁבָּח דִּכְתִיב בֵּיהּ "אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל", וְהוּא מִתְחַזֵּק נֶגֶד גּוֹג וּמָגוֹג בְּכֹחַ צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֵׁת חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח, וּבְכֹחַ גֵּרִים מַמָּשׁ אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב וּמֹשֶה עִמָּהֶם דִּכְתִיב בֵּיהּ "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה".

וכן הוסיפו שמצינו במדרש על הפסוק הזה שמרמז על חורבן שתי בתי מקדשות וגלות ישראל, והקץ. [איכה רבה כא] רבי אלכסנדרי פתח "והצרוע אשר בו הנגע וגו'", "והצרוע" זה בית המקדש, "אשר בו הנגע" זו עבודת כוכבים שהיא מטמאה כנגע, "וראשו יהיה פרוע" הוא שנאמר "ויגל את מסך יהודה" גלי דכסיא. "ועל שפם יעטה" כיון שגלו ישראל לבין אומות העולם לא היה אחד מהן יכול להוציא דבר תורה מפיו. "וטמא טמא יקרא" חורבן ראשון וחורבן שני. אמר רבי יוסי בן חלפתא כל שהוא יודע כמה שנים עבדו ישראל עבודת כוכבים הוא יודע אימתי בן דוד בא.

והוסיף הרה"ג ר' י. א. שליט"א שהכתוב שממנו לומדים תקיעת שופר שמרמזת על הגאולה [שופטים ה, כח] "בְּעַד הַחַלּוֹן בגימטריא דונלד. נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב" בגימטריא משיח. היינו שזה מתחיל מקליפת טראמפ ועובר למשיח.

וכן תאריך הנצחון היה ב9/11 שמזכיר את תאריך נפילת התאומים ב11/9 כי שני אירועים אלו מסמלים את הכנעת קליפת אדום בסוד המספרים 9 ועוד 11 שעולה עשרים בגימטריא כתר. והוא מכניע את הקליפות שמסלפים את הבסיס של 10 ספירות, ומשנים ל9 או 11 לכפור באמת האלוקית. ולכן הפיגוע בתאומים ונצחון טראמפ השתלשלו באופן גבוה ומדהים לרמז שירד כאן אור גדול של הכתר שקשור לגאולה. וכן תאריך הנצחון לפי התאריך העברי הוא ח' מרחשו"ן אותיות חמו"ר נח"ש. כי הנחש שהוא הקליפה של משיח, ניצח את מפלגת החמור של קלינטון שהסמל שלהם חמור.


"טֶבַח, גַּחַם" בְּגִימַטְרִיָּא 70, וְכָל זֶה מַתְחִיל מִ"תַּחַשׁ" הַיְינוּ שְׁנַת תש"ח, וּבַסּוֹף יֵשׁ "מַעֲכָ"ה" ר"ת 'מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם'.

מוּבָא

בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' תרומה ע' קנז) שֶׁג' יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הֵן כְּנֶגֶד ג' קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁמְּסוֹבְבוֹת אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁהָיָה בִּפְנִים בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים. וּלְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁהַמִּכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ שֶׁהָיָה עַל הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיָה הַחִיצוֹנִי בְּיוֹתֵר, הוּא מְסַמֵּל אֶת קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה שֶׁהִיא הָרְחוֹקָה בְּיוֹתֵר מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּפְנִים. וּמוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' שִׁמְעוֹן כַּץ שליט"א מִפֶּתַח תִּקְוָה שֶׁמִּכְסֵה עוֹר הַתַּחַשׁ שֶׁהָיָה עַל הַמִּשְׁכָּן, הָיָה מֻרְכָּב לְפִי חֵלֶק מֵהַשִּׁיטוֹת מִצּוּרַת מְשֻׁלָּשׁ גָּדוֹל וּשְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים קְטַנִּים, וְאִם נְצָרֵף אֶת שְׁנֵי הַקְּטַנִּים לְאֶחָד, נְקַבֵּל יַחַד שְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים גְּדוֹלִים. בֵּאַרְנוּ שֶׁצּוּרַת הַמָּגֵן דָּוִד שֶׁמֻּרְכֶּבֶת מִשְּׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים, מְסַמֶּלֶת יִחוּד קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, נִרְאֶה שֶׁלָּכֵן עַל הַמִּכְסֶה הָיְתָה צוּרַת שְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים לְסַמֵּל אֶת יְנִיקַת הַקְּלִפָּה מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהָיָה בִּפְנִים בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, לָכֵן הַמְּשֻׁלָּשִׁים הָיוּ נִפְרָדִים לְרַמֵּז שֶׁהַקְּלִפָּה מַפְרִידָה בֵּין קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ וּמוֹנַעַת אֶת הַיִּחוּד. וְיִתָּכֵן שֶׁהַמְּדִינָה הוּקְמָה בִּשְׁנַת תש"ח אוֹתִיּוֹת תַּחַ"שׁ, וְחָרְטָה עַל דִּגְלָהּ אֶת צוּרַת הַמָּגֵן דָּוִד, לְרַמֵּז שֶׁהֵם בְּסוֹד הָעוֹר תַּחַשׁ שֶׁעָלָיו יֵשׁ צוּרַת מָגֵן דָּוִד, שֶׁיּוֹנֵק מֵהַמָּגֵן דָּוִד שֶׁבִּפְנִים. כֵּיוָן שֶׁהֵם בָּאִים בְּסוֹד קְלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּבָּנֶה בב"א.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קלט.) וְעֹרֹת תְּחָשִׁים צַד אֶחָד יֵשׁ שֶׁגָּדֵל בְּתוֹךְ הַצַּד הָאַחֵר בְּחֻרְבָּה, וְלֹא נִמְצָא בְיִשּׁוּב, וְזֶהוּ צַד טֹהַר, וְנִקְרָא תַּחַשׁ. וּמְבָאֵר הַ'מָּתוֹק מִדְּבַשׁ' שֶׁהַכַּוָּנָה לִקְלִפַּת נֹגַהּ שֶׁמְּעֹרֶבֶת טוֹב וְרָע וּמְחַבֶּרֶת בֵּין הַקְּדֻשָּׁה לַקְּלִפָּה, וּנְבָאֵר שֶׁהַמְּדִינָה הִיא בְּסוֹד קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁשַּׁיָּכִים לִקְלִפַּת נֹגַהּ. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בראשית כח: נשא קכה. תיקונים צז.), שֶׁעֶרֶב רַב הֵם בְּסוֹד קְלִפַּת נֹגַהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר שָׁם (תרומה קמז. עם פירוש 'מתוק מדבש') שֶׁעוֹר תַּחַשׁ הוּא בְּסוֹד תַּחַשׁ וּמַעֲכָה שֶׁהָיוּ אֲחֵי יִשְׁמָעֵאל מֵאֵם, כֵּיוָן שֶׁנּוֹלְדוּ מֵהָגָר אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ אַבְרָהָם וְנִשְּׂאָה לְנָחוֹר, וְהֵם שַׁיָּכִים לִקְלִפַּת הַיָּמִין שֶׁהִיא מַקְבִּילָה לְיִשְׁמָעֵאל. וְגַם בַּמְּדִינָה רוֹאִים שֶׁחַיִּים בְּיַחַד עִם הַיִּשְׁמָעֵאלִים וְהֵם לְצַעֲרֵנוּ, חֵלֶק מֵהַמְּדִינָה. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַזֹּהַר: "וְעֹרֹת תְּחָשִׁים" אֵלֶּה הֵם לִפְנִים בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְנֶאֱחָזִים בַּקְּדֻשָּׁה וְלֹא נֶאֱחָזִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאַבְרָהָם הֲרֵי הוֹלִיד בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת אֶת תַּחַשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶת תַּחַשׁ", וְאֵלּוּ הֵם בָּאִמָּא שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, אֲחִיהֶם שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת בְּעֵשָׂו, כָּךְ גַּם יֵשׁ מַדְרֵגוֹת בְּיִשְׁמָעֵאל. אִמּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל הוֹלִידָה לְתַחַשׁ, וּמִצִּדּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בָּאָה. וְעַיֵּן שָׁם בְּהֶמְשֵׁךְ הַזֹּהַר שֶׁקְּלִפַּת הַתַּחַשׁ הִיא בְּסוֹד הַפְּסֹלֶת שֶׁל הָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, הַיְינוּ הַפְּסֹלֶת שֶׁל אוֹר הַגְּאֻלָּה. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל הַגְּאֻלָּה.

וְהוֹסִיף

הרה"ג ר' אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁהַכָּתוּב (בראשית כב, כד) "וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה" מְרַמֵּז כֻּלּוֹ עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, כִּי רְאוּמָה מְרַמֵּז עַל רְאוּ שֵׁם מ"ה שֶׁמֵּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, הַיְינוּ שֶׁרוֹאִים מֵרָחוֹק אֶת הַהֲכָנוֹת לַגְּאֻלָּה, וְאַחַר כָּךְ יֵשׁ טֶבַח וְגַחַם שֶׁעוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 70 כְּמִנְיַן שְׁנוֹת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ וּקְלִפַּת הָעֵרֶב רַב, וְכָל זֶה מַתְחִיל מִתַּחַשׁ הַיְינוּ שְׁנַת תש"ח, וּבַסּוֹף יֵשׁ מַעֲכָ"ה ר"ת 'מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם'. וְכֵן "מַעֲכָה", הִיא הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים 'מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם'.

עַיֵּן

בַּ'חֲתַם סוֹפֵר' (שמות כו, יד) שֶׁתְּחָשִׁים הֵם מִלְּשׁוֹן אֲחִישֶׁנָּה, וּמְרַמְזִים עַל הַזְּרִיזוּת בַּמִּצְווֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַפָּסוּק "אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". בְּסוֹד הֲכָנָה לַגְּאֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל הַתַּחַשׁ עִנְיָן שֶׁל גַּאֲוָה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (שמות כה, ה) סַסְגּוֹנָא שֶׁשָּׂשׂ וּמִתְפָּאֵר בַּגְּוָונִין שֶׁלּוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית ג, כא) שֶׁהַכָּתְנוֹת עוֹר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ מֵעוֹר תַּחַשׁ. וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל חֵטְא' שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּן עֵדֶן הָיוּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן כָּתְנוֹת אוֹר, וּכְשֶׁיָּצָא הַחוּצָה הוּא קִבֵּל כָּתְנוֹת עוֹר. דְּעוֹר מְסַמֵּל מַצָּב שֶׁל טוֹב וָרָע, כַּמּוּבָא בְּ'עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שער לא ח"ב ע' רצא) שֶׁעוֹר אוֹתִיּוֹת רַע שֶׁבְּתוֹכָן יֵשׁ ו' וּמְרַמֵּז עַל הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ו', וְעוֹר הָעָרְלָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת רַע מְסוֹבֵב אוֹתוֹ. וְכֵן מְדִינַת יִשְׂרָאֵל בְּגִימַטְרִיָּא עוֹר תְּחָשִׁים עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן בַּמִּלָּה תְּחָשִׁים יֵשׁ הִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת מָשִׁיחַ. לְרַמֵּז שֶׁהֵם הָעָרְלָה עַל הַמָּשִׁיחַ, לָכֵן זֶה בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת. וְכֵן תְּחָשִׁים בְּגִימַטְרִיָּא נָחָשׁ ת'. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּמַאֲמַר 'דֶּרֶךְ עֵץ חַיִּים' לָרמח"ל. אֵין הַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹנֶקֶת כִּי אִם מִן הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת, וְסוֹד זֶה אוֹת תָּי"ו שֶׁבְּאָלֶ"ף בֵּי"ת, סוֹף הָרֶגֶל הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּהּ הִיא הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּהּ יוֹנְקִים, וְהוּא עִנְיַן עִקּוּם הָרֶגֶל הַזֹּאת. וְכֵן תַּחַשׁ מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (שמות י, טו) "וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יְהוֹנָתָן ג. שליט"א שֶׁמְדִינָה בְּגִימַטְרִיָּא מָגֵן דָּוִד עִם הַמִּלִּים, כֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵהַמָּגֵן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁ"עֹרֹת תְּחָשִׁים" בְּגִימַטְרִיָּא יַיִן וּבְשָׂמִים וְאֵשׁ, עִם הַמִּלִּים. דְּאֵלּוּ מְחַבְּרִים קֹדֶשׁ וְחוֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט"א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי נֹגַ"הּ הַיְינוּ מֵעֲלֵיהֶן בִּבְחִינַת הַחַשְׁמַל שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹנֵק הַנֹּגַהּ, הֵן מב"ד ר"ת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי מב"ד הֵן גֹּאֵ"ל. וְכֵן מב"ד בְּגִימַטְרִיָּא אֵלִיָּה הַנָּבִיא. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י. א. שליט"א שֶׁשְּׁנַת תשע"ו מְרֻמֶּזֶת בְּר"ת שֶׁל הַכָּתוּב (שמות כה, ה) "וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים". וְכֵן מְאָדָּמִי"ם ר"ת הַכָּתוּב (ש"א ב, ח) "מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן". וְכֵן אֵילִים מְסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁל יִצְחָק, אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁבִּזְכוּתוֹ תָּבֹא הַגְּאֻלָּה, וְכֵן מְאָדָּמִים מְסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אָדֹם. וְכֵן "מֵעָפָר דָּל" בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן מְאָדָּמִי"ם ר"ת מֹשֶה אַהֲרֹן מִרְיָם דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהֵם הַגּוֹאֲלִים בִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם וּבַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן מְאָדָּמִים מְרַמֵּז עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּקְרָא אַדְמוֹנִי.

גִלּוּי הַקֵּץ מְסַלֵּק אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמְזָרֵז אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. | עוד על סוד עשרה בטבת | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, משיח בתשע"ו, סוד החשמל

מוּבָא בָּרַמְחַ”ל (ליקוטים) טַעַם לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים בַּזֹּהַר, שֶׁבְּסוֹף הַגָּלוּת אֲפִלּוּ הַתִּינוֹקוֹת יֹאמְרוּ קִצִּין. סוֹד הָעִנְיָן הוּא, שֶׁהַז”א בַּגָּלוּת הוּא בְּסוֹד קַטְנוּת, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא יֵשׁ לָהּ אֲחִיזָה, וּבְסוֹף הַגָּלוּת שֶׁצָּרִיךְ לְסַיֵּם זֶה הַדָּבָר, הַתִּינוֹקוֹת יְגַלּוּ קִצִּים, שֶׁבַּגִּלּוּי שֶׁלָּהֶם יִתְרַחֲקוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁנִּתְאַחֲזָה בְּז”א בִּזְמַן קַטְנוּתוֹ, וּבָזֶה יִתְגַּדֵּל בְּמַדְרֵגָתוֹ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. וְרוֹאִים שֶׁגִּלּוּי הַקֵּץ מְסַלֵּק אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמְזָרֵז אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘אוֹר הַחַמָּה’ (הקדמה), מָצָאתִי כָּתוּב כִּי מַה שֶּׁנִּגְזָר לְמַעְלָה שֶׁלֹּא יִתְעַסְּקוּ בְּחָכְמַת הָאֱמֶת בְּגָלוּי הָיָה לִזְמַן קָצוּב עַד תַּשְׁלוּם שְׁנַת הָר”נ, וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ יִקָּרֵא דָּרָא בַּתְרָאָה וְהֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְכוּ’, וּמִשְּׁנַת הַש’ לַיְצִירָה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּרַבִּים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. כָּאן רוֹאִים שֶׁבִּשְׁנַת ש’ הִתְחִילָה תְּקוּפַת בְּעִתָּהּ, וְאִם נוֹסִיף לַש’ אֶת מִסְפַּר בְּעִתָּ”הּ נַגִּיעַ לְסוֹף שְׁנַת תשע”ו, שֶׁאָז מִסְתַּיֶּמֶת תְּקוּפַת בְּעִתָּהּ.

מוּבָא

בְּשֵׁם הרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה חַנְסִיאָב שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְרוֹאִים דְּבַר פֶּלֶא שֶׁגַּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו וְגַם בַּאֲרָמִית יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא יוֹצֵא אוֹתוֹ מִסְפָּר. וְכֵן יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא ר”ת וְס”ת מָגֵ”ן אֲנִ”י, כִּי תוֹרָתוֹ שֶׁל רשב”י מָגֵן לָנוּ. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁתשע”ו בְּמִלִּים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וָשֵׁשׁ בְּגִימַטְרִיָּא יִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת יוֹד פֵּי קוֹף וָיו נוּן מֶם נוּן גִּימֶל לָמֶד וָיו תָּיו אָלֶף בֵּית רֵישׁ חֵית מֶם יוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ע. טוּבִּי שליט”א שֶׁנֹּסַּח הַפִּיּוּט ‘וְאַפֵּק יַת עַמֵּךְ מִגּוֹ גָלוּתָא’ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְכֵן הַיְשׁוּעָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁתּוֹרָה מִסִּינַי בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשע”ו. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות יט, יא) “לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי” עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו.

מוּבָא

בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (וארא תרל”ז) ד’ מַלְכֻיּוֹת הֵם נֶגֶד אַרְבַּע פֵּרוּשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה פַּרְדֵּ”ס. וְהֵם הַד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר עוֹד טַעַם מַדּוּעַ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּלִמּוּד הַסּוֹד דַּוְקָא. כֵּיוָן שֶׁהַד’ מַלְכֻיּוֹת הֵן כְּנֶגֶד פַּרְדֵּ”ס, יוֹצֵא שֶׁהַמַּלְכוּת הָרְבִיעִית הִיא כְּנֶגֶד הַסּוֹד, וְרַק בְּלִמּוּד הַסּוֹד אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אוֹתָם. וְכֵן מוּבָא מהג”ר בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי שליט”א עַל הַכָּתוּב “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַמְתָּקַת תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, הַיְינוּ שֶׁאִם רוֹצִים שֶיִּהְיֶה “וְהָיָה” שֵׁם הוי”ה הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים, “עֵקֶב”, בִּזְמַן הָעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “תִּשְׁמְעוּן” תִּלְמְדוּ תּוֹרַת שִׁמְעוֹן סֵפֶר הַזֹּהַר. וְכֵן “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, ר”ת עִתּ”וֹ, וּמְרַמֵּז עַל זְמַן גְּאֻלָּה בְּעִתָּהּ. וּמְרֻמָּז גַּם כֵּן שֶׁהָעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא תִּהְיֶה רַק עַד שְׁנַת תִּשְׁמְעוּן. וּמְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל מַה שֶּׁאָמַר מָשִׁיחַ לְריב”ל כְּשֶׁשָּׁאַל מָתַי יָבוֹא “הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ”. וְכֵן “תִשְׁמָעוּ” אוֹתִיּוֹת עֵשָׂ”ו מֵ”ת, וְכֵן תִשְׁמָעוּ מְרַמֵּז עַל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן שְׁמִיעָה.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ חַיִּים אָדָם שליט”א שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בַּמֵּאָה הַשְּׁמִינִית שֶׁבָּאָה לְאַחַר הַשֶּׁבַע, וְהִיא בְּסוֹד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁבָּא לְאַחַר הַשֶּׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע, מֵעַל הַטֶּבַע, וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הוּא בְּסוֹד שֵׁם אֶהְיֶה [אִמָּא] שֶׁגּוֹאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרֹן כֹּהֵן שליט”א שֶׁאָנוּ גַם נִמְצָאִים בְּעֶשֶׂר הַשְּׁמִינִי שֶׁל הַמֵּאָה, שֶׁהִתְחִיל בִּשְׁנַת תשע”א. וְכָל זֶה נִרְמָז בַּפְּסוּקִים “לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח“. “עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח“. “עַד מָה ה’ תֶּאֱנַף לָנֶצַח“. “עַד מָה ה’ תִּסָּתֵר לָנֶצַח“. “לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ”. שֶׁבִּזְמַן שֶׁשׁוֹלֶטֶת סְפִירַת הַנֶּצַח הַשְּׁבִיעִית, עֲדַיִן יֵשׁ הֶסְתֵּר פָּנִים, וּכְשֶׁמַתְחִילָה סְפִירַת הַהוֹד הַשְּׁמִינִית מַתְחִיל הַתִּקּוּן. וְכֵן בְּפֶרֶק ה’ שֶׁל מְגִלַּת אֵיכָה יֵשׁ תשע”ה אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת, אִם מַחֲשִׁיבִים גַּם אֶת הַקְּרִי וְגַם אֶת הַכְּתִיב, וּפֶרֶק זֶה מְסַיֵּם בַּפָּסוּק לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מֹשֶה לֶוִינְגֶּר שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (ישעי’ סג, ד) “כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה”. בְּגִימַטְרִיָּא נ’ שַׁעֲרֵי בִּינָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (ישעי’ סג, ד) “וּשְׁנַת גְּאוּלַי” בְּגִימַטְרִיָּא 800. וְכֵן “וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה” עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא גְּאֻלָּה תשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן אָשֵׁר שליט”א שֶׁכָּל הָאֵרוּעִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בַּשִָּׁנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹת ח’; א’תתקמ”ח נוֹלַד אַבְרָהָם, ב’מ”ח נוֹלַד יִצְחָק, ב’ק”ח נוֹלַד יַעֲקֹב, ב’תמ”ח הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם וּמַתַּן תּוֹרָה. ב’תפ”ח נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ב’תתקכ”ח הִתְחִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן. ג’של”ח נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן. ג’ת”ח הִתְחִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי. ג’תתקכ”ח נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי. וְכֵן בִּשְׁנַת תשע”ו אָנוּ נִמְצָאִים 1948 שָׁנִים מֵהַחֻרְבָּן. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה תַּהֲלִיךְ שֶׁל גְּאֻלָּה עַד תשע”ח כְּפִי שֶׁאָמְרוּ צַדִּיקִים.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (קה”ר יב, ט) בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל הַקֵּץ מָתַי, שֶׁנֶּאֱמַר “אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ”, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר “כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה”. רַבִּי שָׁאוּל דְנָוֶוה מַתְנִי לֵהּ בְּשֵׁם ר’ שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ “כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי” כְּתִיב, ר’ יְהוּדָה בְּר’ סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוֵי שְׁלֹשָה סִימָנִים סִימַנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבֻרָתוֹ שֶׁל מֹשֶה “בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר”, וְאַף עַל פִּי כֵן “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” לִבָּא לְפוּמָא לֹא גַּלֵּי. וְרוֹאִים שֶׁקֵּץ הַגְּאֻלָּה נִרְמָז בִּקְבוּרַת מֹשֶה, וּכְמוֹ שֶׁעַל קְבוּרַת מֹשֶה כָּתוּב “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ”, כָּךְ זְמַן קֵץ הַגְּאֻלָּה נִסְתָּר וְלֹא נוֹדַע. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ יוֹסֵף מוֹרְסִיָּאנוֹ שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” ס”ת תשע”ו. שֶׁאָז כְּבָר יָבֹא מָשִׁיחַ וְיִהְיֶה “יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” וְלָכֵן זֶה נִרְמָז בְּסוֹפֵי תֵבוֹת שֶׁמְּרַמְּזִים עַל הַסּוֹף. וְכֵן בֵּית פְּעוֹר עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” בְּגִימַטְרִיָּא חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ הַיְינוּ 5776. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תצא רפ.) עַל הַכָּתוּב “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי“, שֶׁמֹּשֶה נִקְבַּר בְּסוֹד הַכָּתוּב “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”. וְעַל זֶה נֶאֱמַר הַפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עַל הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, “וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח”. וְכֵן אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְכֵן אֵלִיָּה”וּ בְּמִלּוּי אָלֶ”ף לָמֶ”ד יוֹ”ד הֵ”א וָא”ו בְּגִימַטְרִיָּא 224 כְּמִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִשְּׁנַת תשע”ו עַד סוֹף הָאָלֶף.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תצא רפ.) עַל הַכָּתוּב “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי“, שֶׁמֹּשֶה נִקְבַּר בְּסוֹד הַכָּתוּב “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”. וְעַל זֶה נֶאֱמַר הַפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עַל הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, “וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח”. וְכֵן “וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן“, מְרַמֵּז עַל תִּקּוּן שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּעֲוֹן זִמְרִי, וּמְרַמֵּז גַּם, לְהַבְדִּיל, עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה נִיצוֹץ מֹשֶה, מֵהַשֶּׁמֶן הָעֶלְיוֹן, וְקָשׁוּר לִנְשִׁיקַת פֶּה שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן “וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב” מְרַמֵּז עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁיּוֹצֵא מִמּוֹאָב וּמְגַלֶּה אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁקְּשׁוּרִים לַגַּיְא.

וְכֵן

הַכָּתוּב (בראשית מה, א) “וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו” בְּגִימַטְרִיָּא 5776. וְכֵן תשע”ו מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב “אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בִּכּוּרֵי חוֹתָם’ מֵרַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זצ”ל שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה מְרַמֵּז עַל קֵץ הַגָּלוּת, שֶׁהקב”ה לֹא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק עוֹד מִלִּגְאֹל, “וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ” מְרַמֵּז שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוּכַל יוֹתֵר לְקַטְרֵג בַּזְּמַן הַזֶּה. מוּבָא מֵהַגר”ח פְרִידְלַנְדֶּר זצ”ל (בפירושו להקדמת ‘דעת תבונות’ לרמח”ל) שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיּוֹסֵף אָמַר “אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם” וְהֵבִינוּ הָאַחִים אֶת כָּל הַמְּאוֹרָעוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁפָּקְדוּ אוֹתָם בְּמֶשֶׁךְ 22 שָׁנָה מֵאָז מְכִירַת יוֹסֵף, כָּךְ כְּשֶׁיֹּאמַר הקב”ה לֶעָתִיד לָבֹא “אֲנִי הוי”ה” יָבִינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַמְּאוֹרָעוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁפָּקְדוּ אוֹתָם בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שְׁנוֹת הַגָּלוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ויגש ה) אָמַר רַבִּי יִצְחָק וַוי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וַוי לָנוּ מִיּוֹם תּוֹכֵחָה, וּמַה יּוֹסֵף כְּשֶׁאָמַר לְאֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כְּשֶׁעוֹמֵד הקב”ה לְדִין דִּכְתִיב בֵּיהּ “וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ” שֶׁכָּתוּב בּוֹ “כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי” עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה זֶּה נִבְהֲלוּ אֶחָיו מִפָּנָיו כְּשֶׁיָּבוֹא הקב”ה לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹן הַמִּצְוֹת וּפִשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא פִּיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּכִיָּה כָּךְ כְּשֶיִּגְאַל הקב”ה אֶת יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ בְּכִיָּה הוּא גוֹאֲלָם שֶׁנֶּאֱמַר “בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם”.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (דבר”ר א, יט) אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו וְרָאָה שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת אָמַר לוֹ לֹא הִנַּחְתָּ לִי אֲפִלּוּ בְּרָכָה אַחַת שֶׁנַּאֱמַר “הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה” אָמַר לוֹ יִצְחָק אֲפִלּוּ אֲנִי מְבָרֶכְךָ לוֹ אֲנִי מְבָרֵךְ, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ “הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ” הָעֶבֶד וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לֹא שֶׁל אֲדוֹנָיו הֵם, אָמַר רַב חִיָּא אָמַר לָהֶם אִם רְאִיתֶם אוֹתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִתְגָּרוֹת בָּכֶם אַל תַּעַמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר עוֹלָמוֹ, הֱוֵי “פְּנוּ לָכֶם צָפוֹנָה” אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם אִם רְאִיתֶם שֶׁמִּזְדַּוֵּג לָכֶם בִּרְחוּ לַתּוֹרָה וְאֵין צָפוֹנָה אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר “יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה”, דָּבָר אַחֵר מַהוּ “צָפוֹנָה” אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הקב”ה הַמְתִּינוּ עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לָבֹא מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. רוֹאִים שֶׁהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מֵעֵשָׂו הִיא רַק עַל יְדֵי הַצְפָּנָה לַסּוֹדוֹת הַצְּפוּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה, בְּסוֹד הַכָּתוּב “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ”, וְלָזֶה נִזְכֶּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן מְקַשֵּׁר הַמִּדְרָשׁ אֶת הָעִנְיָן לְטַעֲנַת עֵשָׂו לְיִצְחָק “הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה”, מִלְּשׁוֹן עוֹלַם הָאֲצִילוּת, כִּי לִמּוּד הַסּוֹד שֶׁנִּקְרָא אֲצִילוּת מַשְׁפִּיעַ גַם לַמַּלְכוּת, וּמִמֵּילָא גַּם אֱדוֹם שֶׁהִיא הַקְּלִפָּה שֶׁל הַמַּלְכוּת מְקַבֶּלֶת אֶת חֶלְקָהּ, אֲבָל כְּפִי שֶׁאָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו שֶׁהוּא עֶבֶד שֶׁל יַעֲקֹב וְכָל יְנִיקָתוֹ הִיא רַק דֶּרֶךְ לִמּוּד הָאֲצִילוּת שֶׁל יַעֲקֹב וְלֹא בְּאֹפֶן אַחֵר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁמִּלּוּי אוֹתִיּוֹת קַבָּלָ”ה, קוֹ”ף בֵּי”ת לָמֶ”ד הֵ”א, יֶפֶ”ת אֱדוֹ”ם. וְכֵן קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא עֵשָׂו, לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁאוֹת שׂ הִיא מִסְפַּר 60. וְכֵן אֱדוֹם בְּגִימַטְרִיָּא תּוֹרָה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר חָדָשׁ (יתרו לט.) שֶׁשּׁוֹאֵל מַדּוּעַ הִזְכִּיר הקב”ה לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם חֲמִשִּׁים פְּעָמִים בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם שֶׁיּוֹצִיא אֶת בָּנָיו מִמִּצְרַיִם וְקִיֵּם אֶת הַהַבְטָחָה. וּמְיַשֵּׁב הַזֹּהַר שֶׁהַהַבְטָחָה לְאַבְרָהָם הָיְתָה לִגְאֹל אֶת הַגּוּפִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל נְתִינַת הַתּוֹרָה. לָכֵן הִזְכִּיר הקב”ה חֲמִשִּׁים פְּעָמִים אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם, לְרַמֵּז שֶׁהוּא נָתַן לָנוּ אֶת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה בַּחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים, אַף שֶׁלֹּא הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה מִמִּצְרַיִם וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא הוּא הֲשָׂגַת הַתּוֹרָה וְקִיּוּמָהּ, וְכָל שְׁאַר הָעִנְיָנִים הֵם רַק הֶכְשֵׁר וְלֹא הָעִקָּר.

בְּעִנְיַן

תּוֹרַת הָרֶמֶז מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק רב.) דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵשׁ בָּהֶם פְּשָׁט דְּרוּשׁ רֶמֶז וְסוֹד. הַזֹּהַר נוֹקֵט הַסֵּדֶר שֶׁל פְּשָׁט דְּרוּשׁ רֶמֶז סוֹד לְרַמֵּז שֶׁהַדְּרוּשׁ וְהָרֶמֶז מְחַבְּרִים בֵּין הַפְּשָׁט לַסּוֹד. הַיְינוּ שֶׁדֶּרֶךְ הַדְּרוּשׁ וְהָרֶמֶז אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֶת הַפְּשָׁט עַל פִּי הַסּוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עַרְבֵי נַחַל’ (פרשת נשא) שֶׁפְּשָׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ סוֹד הֵם כְּנֶגֶד הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְרוֹאִים שֶׁבִּשְׁבִיל לַעֲלוֹת מֵעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת פְּשָׁט, לְעוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת סוֹד, צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ עוֹלָמוֹת הַבְּרִיאָה וְהַיְצִירָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת דְּרוּשׁ וְרֶמֶז. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (בראשית ג:) גִּימַטְרִיָּאוֹת וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ’ מִשָּׁם נִכְנָס הָאָדָם לָדַעַת לְמַעְלָה. וְזֶה לְשׁוֹן הָרמ”ק בְּסִפְרוֹ ‘פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים’ (ע’ סח:) יְדִיעַת סוֹדוֹת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הוּא עַל יְדֵי הַצֵּרוּפִים, וְהַגִּימַטְרִיָּאוֹת, וְהַתְּמוּרוֹת, וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת, סוֹפֵי תֵּבוֹת, וְתוֹכֵי אוֹתִיּוֹת, וְרָאשֵׁי פְּסוּקִים, וְסוֹפֵי פְּסוּקִים, וְדִלּוּג אוֹתִיּוֹת וְצֵרוּף אוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בַּגְּרָ”א (משלי א, כ) רֶמֶז הוּא פֶּתַח שַׁעַר לְהַסּוֹדוֹת. רוֹאִים שֶׁיְּדִיעַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הִיא דֶּרֶךְ תּוֹרַת הָרֶמֶז. וְכֵן אוֹתִיּוֹת רָז נִמְצָאוֹת בְּרֶמֶז בְּתֵבַת רֶמֶז, לְרַמֵּז שֶׁדֶּרֶךְ הָרֶמֶז מַגִּיעִים לָרָז. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (חגיגה יא:) אֵין דּוֹרְשִׁין בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. וּמְבָאֵר הָרַמְבַּ”ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְהוּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ וְיָבִין הַכַּוָּנָה מֵעַצְמוֹ וְלֹא יִהְיֶה צָרִיךְ לְפֵרוּשׁ אֶלָּא שֶׁרוֹמְזִין לוֹ הָרְמָזִים, וְהוּא סוֹבֵר בָּהֶן סְבָרָתוֹ וְשִׁקּוּל דַּעְתּוֹ. וְרוֹאִים דִּין שֶׁל מִשְׁנָה שֶׁמֻּתָּר לְלַמֵּד נִסְתָּר רַק לְמִי שֶׁמֵּבִין רֶמֶז, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהָרָז וְהָרֶמֶז הוֹלְכִים יַחַד.

 

מַדּוּעַ “שֵׁם הַיּוֹם” וְ”עֶצֶם הַיּוֹם” קְשׁוּרִים עִם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת.

הַ’חֲתַם

סוֹפֵר’ שׁוֹאֵל (‘תורת משה’ דרוש לז’ אדר, דרשות לח’ טבת) מַדּוּעַ צוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת חָמוּר יוֹתֵר מִצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב, כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב אֵינוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת, וְצוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת דּוֹחֶה שַׁבָּת. [בַּלּוּחַ שֶׁלָּנוּ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת לֹא יָחוּל בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה, יִתָּכֵן שֶׁיָּחוּל]. וּמְבָאֵר הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שֶׁהַתְחָלַת הַצָּרָה קָשָׁה יוֹתֵר מִגְּמַר הַצָּרָה, כִּי שָׁם הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת, וְכָל הַשְּׁאָר הֵם תּוֹצָאָה מִמַּה שֶּׁהִתְחִיל שָׁם. וְאַדְּרַבָּה גְּמַר הַצָּרוֹת מְצַיֵּן אֶת סוֹף הַצָּרוֹת וּתְחִלַּת צְמִיחַת הַיְשׁוּעָה שֶׁנּוֹלַד מָשִׁיחַ בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וּמוֹסִיף הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כְּשֶׁמַּגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, יוֹשְׁבִין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה וְגוֹזְרִין הַחֻרְבָּן שֶׁל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. נִרְאֶה דְּלָכֵן מְצַיְּנִים אֶת צָרַת הַנַּצְרוּת בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁאָז חָל הַנִּיטְל, לְרַמֵּז שֶׁצָּרַת הַנִּיטְל הִיא בִּבְחִינַת עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, כְּשֵׁם שֶׁעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּךְ צָרַת הַנִּיטְל שֶׁבָּהּ נֶחְרְבָה צִיּוֹן הִיא שֹׁרֶשׁ הַשֳּׁרָשִׁים שֶׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בְּאֵר יִצְחָק’ (על ‘אגרת רבי יוחנן בן זכאי’) שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ נוֹלַד בְּעֶרֶב עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֲפִיקֵי יָם’ (בין המצרים רנז) בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים לִמְגִלַּת תַּעֲנִית שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ נוֹלַד בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת כְּשֶׁסִּיְּמוּ לְתַרְגֵּם אֶת הַתּוֹרָה לִיוָנִית עֲבוּר תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ. וּבְסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי לֵוִי יִצְחָק’ מוּבָא שֶׁחֹדֶשׁ טֵבֵת הוּא הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא הַסְּפִירָה הָעֲשִׂירִית. לָכֵן נִקְרָא טֵבֵת מִלְּשׁוֹן ט’ בַּת. הַיְינוּ ט’ סְפִירוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לַבַּת, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּרַשִׁ”י (אסתר ב, טז) שֶׁחֹדֶשׁ טֵבֵת הוּא עֵת צִנָּה שֶׁהַגּוּף נֶהֱנֶה מִן הַגּוּף. וְכֵן טֵבֵת הוּא מִלְּשׁוֹן הַטָּבַת הַנֵּרוֹת. וְלָכֵן תְּקוּפַת טֵבֵת, הִיא הַתְּקוּפָה הָרְבִיעִית, דְּמַלְכוּת הִיא הָאוֹת הָרְבִיעִית שֶׁבְּשֵׁם הוי”ה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁחֹדֶשׁ זֶה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, וּבִּפְרָט יוֹם הָעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁהוּא עֲשִׂירִי שֶׁבָּעֲשִׂירִי, בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַלְכוּת. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁשָּׁם שֶׁשָּׁם יּוֹנֶקֶת קְלִפַּת הַנַּצְרוּת, שֶׁהוּא הַצִּיּוּן שֶׁבְּצִיּוֹן, בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַלְכוּת. כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן שֶׁקֵּבֶר נִקְרָא צִיּוּן מִלְּשׁוֹן צִיּוֹן. וְקֶבֶר דָּוִד הוּא הַצִּיּוּן שֶׁבְּצִיּוֹן. וְכֵן עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הוּא יוֹם הַ100 מִתְּחִילַת הַשָּׁנָה בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁהִיא אֶחָד חֶלְקֵי 100 מִכָּל הַסְּפִירוֹת.

כָּתוּב

(יחזקאל כד, א) “וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה”. יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא הָיָה בְּבָבֶל וְנִבָּא בְּיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת אֶת מַה שֶּׁקָּרָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהִתְחִיל הַמָּצוֹר. וְהַמַּלְבִּי”ם הִתְקַשָּׁה מַדּוּעַ “שֵׁם הַיּוֹם” וְ”עֶצֶם הַיּוֹם” קְשׁוּרִים עִם הַנְּבוּאָה כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק, וּמְבָאֵר שֶׁהַמִּלָּה עָשׂוֹר שֶׁהִיא “שֵׁם הַיּוֹם” יַחַד עִם עוֹד מִסְפַּר י’ שֶׁהוּא “עֶצֶם הַיּוֹם” בְּגִימַטְרִיָּא יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵן י”א טֵבֵת בְּגִימַטְרִיָּא נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁסָּמַךְ עַל יְרוּשָׁלַיִם בְּאוֹתוֹ יוֹם. נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ מְבָאֵר הַמַּלְבִּי”ם אֶת הַפָּסוּק דֶּרֶךְ גִּימַטְרִיָּא, כֵּיוָן שֶׁגִּימַטְרִיָּא שַׁיֶּכֶת לַמַּלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַמִּסְפָּר כַּיָּדוּעַ מִסִּדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ, לָכֵן הַבֵּאוּר הוּא בְּדֶרֶךְ גִּימַטְרִיָּא. וּלְפִי דְבָרֵינוּ שֶׁיּוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הוּא סוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁבַּמַּלְכוּת לֹא קָשָׁה קוּשְׁיַת הַמַּלְבִּי”ם, וּמְבֹאָר מַדּוּעַ שֵׁם הַיּוֹם הַזֶּה, וְעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה קְשׁוּרִים לְצִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. וְכֵן רוֹאִים שֶׁאַף שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן “עֶצֶם” בְּכָל הַתּוֹרָה רַק ח”י פְּעָמִים, כָּאן כְּתוּבָה שְׁנֵי פְּעָמִים הַלָּשׁוֹן “עֶצֶם”, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁנִּרְמְזָה כָּאן נְקֻדַּת צִיּוֹן שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָעַצְמוּת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בָּעוֹלָם מִלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘פֶּתַח לְסִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ’ וּמִמֶּנָּה שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת אָדָם דָּוִד מָשִׁיחַ. וְכֵן אוֹמְרִים בִּסְלִיחוֹת לַעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, יֶרַח טֵבֵת מְאֹד לָקִיתִי בוֹ. וְנִשְׁתַּנּוּ עָלַי סִדְרֵי נְתִיבוֹ. סָרַרְתִּי פָּשַׁעְתִּי יְגַלֶּה לִי טוּבוֹ. הָאוֹמֵר לַיָּם עַד פֹּה תָבֹא. וְרוֹאִים שֶׁטֵּבֵת הוּא מִלְּשׁוֹן טוֹב, וּלֶעָתִיד לָבֹא יִתְגַּלֶּה הַטּוֹב שֶׁבּוֹ. והוסיף הרה”ג ר’ אליהו נחמני שליט”א שב’ פעמים עצם היום הזה בגימטריא תִּקוּן או קִינוֹת.

וְכֵן

מוּבָא בְּסִדּוּרִים יְשָׁנִים לִפְנֵי הַצֶּנְזוּרָה, שֶׁהַפַּיָּט הוֹסִיף בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת קֶטַע מְיֻחָד עַל חֻרְבַּן אוֹתוֹ הָאִישׁ: צִיּוֹן הַדְּרוּשָׁה, צְבִי כָל־עֹבֵר. נְתוּנָה לְמוֹרָשָׁה, לְצִיּוּן הַקָּבֶר. לְנִבְלַת בֶּן־אִשָּׁה, פְּשׂוּקָה לְכָל־עֹבֵר. וְהוּא חֹבֵר חֶבֶר, כִּי חַטַּאת־קֶסֶם מֶרִי: חֵלֶף מְקוֹם הַשִּׁית, הַיּוֹרֵד לַתְּהוֹם. שָׂמוּ חֲשׂוּפֵי שֵׁת, וְשָׁם קֶבֶר הַתְּהוֹם. כְּרוּחַ הַחֲרִישִׁית, לְבָבִי כֵּן יִנְהוֹם. וְכָל־הָעִיר תֵּהוֹם, וּמֶה חֳרִי.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, וּמוּבָא מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בַּיְסוֹד, וּבְחִלּוּף אוֹתִיּוֹת טצ”ץ שֶׁמִּתְחַלְּפוֹת בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר. שֶׁהֵן כְּמִנְיַן תתקצ”ט מַדְרֵגוֹת שֶׁיֵּשׁ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּסְפָּר הַזֶּה הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁאָז יַגִּיעַ לְהַשְׁלָמַת תַּפְקִידוֹ. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַסֵּפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ (פרק ב’ סימן ל”ה) “הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם”, “הַקָּטָן” הַיְינוּ אֶפְרַיִם, כַּכָּתוּב “אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ”. וְכֵן “הַצָּעִיר” הוּא אֶפְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה, אִם הוּא יַגִּיעַ עַד דַּרְגַּת הָאֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, הַיְינוּ טצ”ץ בַּיְסוֹד, שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אִיתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אָז אֲנִי ה’ אֲפִלּוּ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “לְאֶלֶף”, הַיְינוּ עַד אֶלֶף, וְלֹא עַד בִּכְלָל. כִּי אָז דַּרְגַּת הָאֶלֶף עַצְמָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת בְּעַנְנֵי שְׁמַיָּא בְּדֶרֶךְ נִסִּית כֻּלָּהּ. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, מִנְיַן חֲלָקִים שֶׁנִּתְחַלְּקָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הַמִּסְפָּר אֶלֶף הוּא כְּנֶגֶד מֹשֶה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרוֹן וּמַשְׁלִים לְמִסְפַּר אֶלֶף, בְּסוֹד “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא פֶּתַח תִּקְוָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תב) בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ תתקצ”ט מַלְאָכִים מְלַמְּדִין חוֹבָה וּמַלְאָךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הקב”ה מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַה טַּעַם “אִם יֶשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף וְגוֹ’ וַיְחֻנֶּנּוּ”.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּסִפְרֵי הָרַמְחַ”ל דְּבָרִים מְפֹרָשִׁים שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה מִקְּלִפַּת עֵשָׂו שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְסוֹד הַגְּאֻלָּה יִהְיֶה כְּשֶׁיְּנַתְּקוּ אֶת יְנִיקָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ מִמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְנָבִיא תַּמְצִית דְּבָרָיו: (‘אדיר במרום’ ח”א מאמר ‘בריך ברי’) “רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וְגוֹ’ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא” הַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל עִנְיַן הַטָּמֵא שֶׁהָיָה בְּיִשְׂרָאֵל [אוֹתוֹ הָאִישׁ] רַק שֶׁנִּדְחָה אַחַר כָּךְ. אַךְ הָאֱמֶת הוּא שֶׁמֵּעֵשָׂו הִתְחִילוּ הַדְּבָרִים, וַחֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל גָּרְמוּ לַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהִתְגַּבֵּר וְכוּ’. וְגַם בֶּאֱמֶת זֶה הַדָּבָר הִגִּיעַ הַרְבֵּה לְדָוִד. וְהִנֵּה לְפִי שֶׁהָיָה מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר, “וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן”, כִּי הוּא מַחְשִׁיב עַצְמוֹ כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ. וְכוּ’. וּמִכָּאן יִהְיֶה גַּם כֵּן כִּלְיוֹן הַסִּטְרָא אַחֲרָא לֶעָתִיד לָבֹא, וְזֶה סוֹד “בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלּוּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ”, כִּי בְּסוֹד הַתַּנּוּר וְלַפִּיד הָאֵלֶּה, יֵרְדוּ אַלּוּפֵי יְהוּדָה אֵלֶּה בְּתוֹךְ הַקְּלִפּוֹת בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁבָּהֶם, וְאָז יֹאכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, וְיַכְרִיתוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֲשֶׁר סְבִיבָם. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד, “וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנוּ”, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲבֹר בְּסוֹד אַלּוּפֵי יְהוּדָה בֵּין הַגְּזָרִים, הִנֵּה יַבְלִיעַ אֶת הַטֻּמְאָה בְּסוֹף הַזּוּהֲמָא שֶׁהִיא צוֹאָה רוֹתַחַת, [שֶׁנִּדּוֹן בָּהּ אוֹתוֹ הָאִישׁ] עַד שֶׁלֹּא יֵרָאֶה עוֹד כְּלָל, וְלֹא יִפְגֹּם עוֹד. וְתָבִין שֶׁזֶּה נֶאֱמַר גַּם כֵּן עַל כָּל מִי שֶׁנִּכְרַת מֵעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל לוֹ בִּפְרָט יִהְיֶה זֶה הָעִנְיָן לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. וְהִנֵּה אַחַר כָּךְ יִשְׁתַּלֵּם הַתִּקּוּן, וְהוּא סוֹד, “שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר”, כִּי דָּוִד הָיָה מַכָּתוֹ תַּמָּה, שֶׁנּוֹלַד מָהוּל וְאָדָם הָרִאשׁוֹן גַּם כֵּן נוֹלַד מָהוּל, אֶלָּא שֶׁבְּחֶטְאוֹ נִמְשְׁכָה עָרְלָתוֹ. אַךְ דָּוִד הָיָה תִּקּוּן לְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהַחֲזִירוֹ בְּסוֹד הַיֹּשֶר, וְעַל כֵּן נוֹלַד מָהוּל. אֶלָּא שֶׁהוּא צָרִיךְ עֲדַיִן שְׁמִירָה, כִּי לֹא נִשְׁלַם הַתִּקּוּן עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן אָמַר, “שְׁמָר תָּם”, שֶׁהוּא דָּוִד. “וּרְאֵה יָשָׁר”, שֶׁהוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן הַנִּתְקָן בְּכֹחוֹ בְּתִקּוּן זֶה. וְזֶהוּ סוֹד הָא’ וְהַד’ שֶׁל אָדָם. אַךְ סוֹף הַכֹּל בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא סוֹף הָאָדָ”ם, בְּסוֹד הַם’ שֶׁלּוֹ, וְאָז יִהְיֶה הַתִּקּוּן שֶׁל שָׁלוֹם, בְּסוֹד, “וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם”, וְלָכֵן, “כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם”. וְזֶהוּ תִּקּוּן שָׁלֵם שֶׁל אָדָ”ם אָ’דָם דָּ’וִד מָ’שִׁיחַ. וְאָז, “וּפֹשְעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו”. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַטָּמֵא נִבְלַע בְּזוּהַמְתּוֹ שֶׁל הַצּוֹאָה רוֹתַחַת. (‘אדיר במרום’ ח”ב מאמר ביאור ז’ מלכין) וְהִנֵּה הַנִּזְכָּר יֵשׁ”וּ הוּא בְּסוֹד אֱדוֹם, בְּסוֹד עֵשָׂו, וְכֹחַ טֻמְאָתוֹ בְּסוֹד צוֹאָה רוֹתַחַת, שֶׁעַל כֵן הוּא נִדּוֹן בָּהּ. וְהוּא בְּחִינַת הַזּוּהֲמָא הַנִּדְחֵית מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְרוֹתַחַת בַּדִּין קָשֶׁה שֶׁבָּהּ. וּמִשָּׁם כֹּחַ גָּדוֹל לַסִּטְרָא אַחֲרָא לְטַמֵּא הַבְּרִיּוֹת. וְזֶה סוֹד פְּעוֹר, שֶׁעֲבוֹדָתוֹ בְּכָךְ. [א”ה לָכֵן בַּעַל פְּעוֹר בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ, שֶׁמִּשָּׁם הֵם יוֹנְקִים. וְכֵן פְּעוֹר בְּגִימַטְרִיָּא נוֹצְרִי. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין סד.) מַעֲשֶׂה בְּסַבְטָא בֶּן אל”ס, שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹרוֹ לְעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים אַחַת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר, אָמְרָה לוֹ, הַמְתֵּן, עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. לְאַחַר שֶׁיָּצָאת, אָמַר לָהּ, אַף אַתְּ הַמְתִּינִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. אָמְרָה לוֹ, וְלֹא יְהוּדִי אַתָּה אָמַר לָהּ, וּמַאי אִיכְפַּת לִיךְ נִכְנַס, פָּעַר בְּפָנָיו, וְקִנֵּחַ בְּחָטְמוֹ, וְהָיוּ מְשָׁרְתֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מְקַלְּסִין לוֹ, וְאוֹמְרִים, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעֲבָדוֹ לְזוֹ בְּכָךְ. הַיְינוּ שֶׁקִּשֵּׁר אֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה לִבְחִינַת חֹטֶם, שֶׁהוא סוֹד “רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'”.] וְתָבִין קֶשֶר הַדְּבָרִים, כִּי סִטְרָא אַחֲרָא זֹאת אֵינָהּ מִתְחַזֶּקֶת בָּעוֹלָם אֶלָּא עַל יְדֵי הַזְּנוּת דַּוְקָא, וְזֶה סוֹד שִׁטִּים, שֶׁהוּא מַעְיָן הַגּוֹרֵם זְנוּת. וְזֶה הַדָּבָר עוֹמֵד תַּחַת קְלִפַּת מוֹאָב, שֶׁגַּם הִיא בְּסוֹד הַזְּנוּת, בַּחוּצְפָּא שֶׁהִיא הַבְּכִירָה, שֶׁקָּרְאוּ כָּךְ עַל שֵׁם אָבִיהָ, וְהַבְּכִירָה וְהַצְּעִירָה הֵם שְׁתֵּי קְלִפּוֹת קָשׁוֹת, וְהִנֵּה הָלְכוּ הַמִּדְיָנִים וְנִתְחַבְּרוּ בְּמוֹאָב, וְאָז נִתְגַּבֵּר הַזְּנוּת, וְנִתְחַזֵּק עִנְיַן הַצּוֹאָה רוֹתַחַת, וְיָצְאָה אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת, שֶׁהִוא כָּזְבִּי, עַל יְדֵי הַטָּמֵא יֵשׁ”וּ שֶׁהוּא זִמְרִי. וְאָז אָמְרוּ לְמֹשֶה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ, וְזֶה הָיָה הַקִּלְקוּל הוֹלֵךְ לִבְחִינַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ. וְהִנֵּה זֶה הַטַּעַם שֶׁנִּקְבַּר מֹשֶה מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ קְלִפָּה זֹאת, עַד שֶׁתִּבְעַר מִן הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבֹא. וְאָז יֵצֵא מֹשֶה מִקְּבוּרָתוֹ, כִּי הוּא הַמַּחְזִיק הַתּוֹרָה. וַאֲפָרֵשׁ לְךָ עַתָּה סוֹד גָּדוֹל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה הַמּוֹאָב, כִּי הָעֲטָרָה שֶׁל דָּוִד שֶׁהִיא כֹּחוֹ מַמָּשׁ הָיְתָה שְׁקוּעָה שָׁם, וְהוּא סוֹד הַמְּשִׁיחוּת הָעוֹמֵד לְהַחֲזִיר כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם תַּחַת שִׁעְבּוּד הַקְּדֻשָּׁה, בְּסוֹד “כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה”. וְזֶה סוֹד דָּוִד שֶׁיָּצָא מִמּוֹאָב. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁזִמְרִ”י בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט חוקת תשנ”ט) “פָּרָה אֲדֻמָּה”, מִפְּנֵי מַה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בָּאִים זְכָרִים וְהִיא נְקֵבָה, אָמַר רַבִּי אַיְיבוּ מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ הַצּוֹאָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז גַּם עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, כֵּיוָן שֶׁהַגְּאֻלָּה הִיא אוֹר שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה שֶׁתַּעֲשֶׂה תִּקּוּן לְמַה שֶּׁפָּגַם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהוּא בֶּן הַשִּׁפְחָה שֶׁל הַגּוֹי שֶׁטִּנֵּף פַּלְטִין שֶׁל מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, וּבִזְמַן הַגְּאֻלָּה תְּתֻקַּן הַצּוֹאָה שֶׁפָּגַם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. א. שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן ‘רַבֵּנוּ בַּחְיֵי’ תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ צוֹאַת בְּנָהּ, ר”ת צְבָאוֹ”ת, וְכֵן צוֹאַת בְּנָהּ, אוֹתִיּוֹת צְבָאוֹת נֶצַּח הוֹד. כִּי בִּסְפִירוֹת הַנֶּצַּח וְהַהוֹד שֶׁהֵן שְׁתֵּי רַגְלַיִם בְּחִינַת שֵׁם צְבָאוֹת, שֶׁיּוֹרֵד לְעִמְקֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שָׁם יֵשׁ אֶת לִכְלוּךְ הַצּוֹאָה שֶׁצָּרִיךְ קִנּוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ש”א כד, ד) “לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו”.  

וְאַף

עַל פִּי שֶׁאִמָּא עִלָּאָה מַשְׁפִּיעָה לִסְפִירַת הַהוֹד שֶׁנִּמְצֵאת בְּקַו הַשְּׂמֹאל כַּיָּדוּעַ, וְלֹא לִסְפִירַת הַנֶּצַּח שֶׁמְּקַבֶּלֶת מֵאַבָּא, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחַנָּה אֵם שְׁמוּאֵל שֶמְּסַמֶּלֶת אֶת אִמָּא עִלָּאָה הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקָּרְאָה לַה’ צְבָאוֹת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות לא:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ‘צְבָאוֹת’, עַד שֶׁבָּאתָ חַנָּה וּקְרָאַתּוֹ ‘צְבָאוֹת’. אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִכָּל צִבְאֵי צְבָאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ, קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ לִתֵּן לִי בֵּן אֶחָד. וְשְׁמוּאֵל תִּקֵּן אֶת הַנֶּצַח כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בראשית כא:) עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל “וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם”. וְכֵיוָן שֶׁבְּנָהּ שֶׁל חַנָּה שְׁמוּאֵל תִּקֵּן אֶת הַנֶּצַח, הָיָה לְחַנָּה כֹּחַ לִקְרֹא לַה’ צְבָאוֹת וּלְהַשְׁפִּיעַ גַּם לַנֶּצַח וְגַם לַהוֹד, וּמִמֵּילָא אִמָּא מְקַנַּחַת אֶת הַצּוֹאָה שֶׁל הַנֶּצַח וְהַהוֹד. (בביאור זה סייעני הרמ”ז שליט”א).

יוֹצֵא

לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁקֶּבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן, וְיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הֵם בְּחִינַת עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ; הַיְינוּ הַר צִיּוֹן בָּעוֹלָם, יוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בַּשָּׁנָה, וְדָוִד וּמָשִׁיחַ בַּנֶּפֶשׁ. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ יוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת לֹא קִבֵּל מֵעַם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת אֶת הַהִתְיַחֲסוּת הָרְאוּיָה, אַף שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מִתִּשְׁעָה בְּאָב וְדוֹחֶה שַׁבָּת וּבֹו דָּנִים עַל הַגְּאֻלָּה וְכוּ’, מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כִּשְׁאַר הַצּוֹמוֹת. וְכֵן קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מֻזְנָח רֹב הַשָּׁנִים כַּיָּדוּעַ, כֵּיוָן שֶׁהַחֵלֶק שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַיְינוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ סוֹבֵל יִסּוּרִים בִּזְמַן הַגָּלוּת, וְחֵלֶק מֵהַיִּסּוּרִים הֵם שֶׁלֹּא מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כָּרָאוּי וְכוּ’, זֶה מִתְפַּשֵּׁט גַּם לְחֶלְקוֹ בָּעוֹלָם וּבַשָּׁנָה שֶׁיִּהְיוּ מֻזְנָחִים, וּלְפִי זֶה מְבֹאָר הַמִּדְרָשׁ (ילקוט שמואל קו) א”ר שִׁמְעוֹן בַּר מְנַסְיָא אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִין סִימַן גְּאֻלָּה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב “אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם” זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, “וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם” זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, “וּפָחֲדוּ אֶל ה’ וְאֶל טוּבוֹ” זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֶׁיְּבַקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת דָּוִד מַלְכָּם יִרְאוּ סִימַן גְּאֻלָּה שֶׁיַּתְחִילוּ לְהִתְעוֹרֵר לָבֹא לְקֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּבְמַקְבִּיל יַתְחִילוּ לְהַחֲשִׁיב יוֹתֵר אֶת יוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת וּכְפִי שֶׁרוֹאִים הַיּוֹם. וכן קבר דוד המלך בגימטריא טבת.

2016 שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית שֶׁל תשע”ו. מְרַמֵּז עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה לַגּוֹיִים. | מאמר סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, משיח בתשע"ו

מאמר מתוך עלון "סוד החשמל" פרשת וישלח תשע''ו

2016 שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית שֶׁל תשע"ו. מְרַמֵּז עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה לַגּוֹיִים שֶׁקְּשׁוּרִים עִם הַתַּאֲרִיךְ הַלּוֹעֲזִי, שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָּא 216. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁהַכָּתוּב שֶׁאָמַר יִתְרוֹ עַל קִדּוּשׁ ה' בְּעֵינֵי הַגּוֹיִים, (שמות יח, יא) "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל הויה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" בְּגִימַטְרִיָּא 2160. וְכֵן הַכָּתוּב "בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית" ר"ת תשע"ו. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּבַעַל הַ'טּוּרִים' שָׁם קָדְחָה. וַתִּיקַד. וַתֹּאכַל. וַתְּלַהֵט. כְּנֶגֶד ד' מַלְכֻיּוֹת בָּבֶל מָדַי יָוָן אֱדוֹם. וְכֵן תשע"ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (דברים טו, ו) "וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ". וְכֵן הַמִּלִּים לְתשע"ו נְקָמָה בַגּוֹיִם נִרְמָזוֹת בַּכָּתוּב שֶׁהַחִידָ"א דּוֹרֵשׁ עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה: (תהילים קמט, ז) "לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם".

וְכֵן

שְׁנַת תשע"ו מְרֻמֶּזֶת בְּנִצְחוֹן יַעֲקֹב עַל עֵשָׂו, (בראשית כה, כו) "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב". וּכְפִי שֶׁנְּבָאֵר שֶׁאוֹת תּ' מְרַמֶּזֶת עַל תַּחְתִּית הַקְּדֻשָּׁה. וְהַכָּתוּב (בראשית כה, כה) "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" מְרַמֵּז שֶׁיַּעֲקֹב אוֹחֵז ת' שֶׁעֵשָׂו יוֹנֵק מִשָּׁם, כְּדֵי לְהַפְסִיק חִיּוּתוֹ. כַּמּוּבָא בְּמַאֲמַר 'דֶּרֶךְ עֵץ חַיִּים' לָרמח"ל, אֵין הַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹנֶקֶת כִּי אִם מִן הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת, וְסוֹד זֶה אוֹת תָּי"ו שֶׁבְּאָלֶ"ף בֵּי"ת, סוֹף הָרֶגֶל הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּהּ הִיא הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּהּ יוֹנְקִים, וְהוּא עִנְיַן עִקּוּם הָרֶגֶל הַזֹּאת. וְכֵן הָאוֹת תָּי"ו הִיא הַמִּסְפָּר אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁשָּׁם מִתְחַבְּרִים הַקְּדֻשָּׁה לָאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁהָיוּ עִם עֵשָׂו. וְכַבְיָכוֹל תשע"ו הִיא עֵשָׂ"ו יַחַד עִם הַת' אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית לב, ו) "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" ס"ת תשע"ו, וְר"ת ע' אֻמּוֹ"ת שֶׁנִּכְלָלִים בּוֹ.

וְהוֹסִיף

הרה"ג ר' יוֹסֵף מָרְצִיָּאנוֹ שליט"א שֶׁתשע"ו מְרֻמֶּזֶת בָּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח 'בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְֹרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ לַעֲשֹוֹת'. וְכַבְיָכוֹל כָּתוּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ לִשְׁנַת תשע"ו. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּגְּרָ"א הַבֵּאוּר עַל כָּךְ שֶׁהקב"ה חִשַּׁב לְזָרֵז אֶת הַקֵּץ בִּבְחִינַת אֲחִישֶׁנָּה כְּמוֹ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁה' בָּרָא בַּיּוֹם הַשִּׁישִׁי כָּפוּל כְּדֵי לִשְׁבּוֹת בְּשַׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר שֶׁבְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יָבֹא עַם מִסּוֹף הָעוֹלָם לְהִלָּחֵם נֶגֶד אֱדוֹם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ"ל שֶׁהָעָם מִסּוֹף הָעוֹלָם שֶׁיָּבֹא לְהִלָּחֵם בֶּאֱדוֹם הוּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה ר"ת קֵ"ץ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן אָשֵׁר שליט"א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר סְיָיפֵי עָלְמָא בְּגִימַטְרִיָּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה.

 

גְּאֻלָּה חָתוּל וְעַכְבָּר בְּגִימַטְרִיָּא ה'תשע"ו.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבתי בתחילת הפרשה) בִּתְחִלָּה בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ חָתוּל וְעַכְבָּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֻׁתָּפִין זֶה עִם זֶה, יוֹם אֶחָד נִכְנַס תַּחֲרוּת בְּלִבּוֹ שֶׁל עַכְבָּר וְהָלַךְ אֵצֶל אָדָם, אָמַר לוֹ אֲדֹנִי תֵּן לִי רְשׁוּת עַל הֶחָתוּל לְהָרְגוֹ שֶׁהוּא גַּנָּב, אָמַר לוֹ אָדָם הוֹאִיל וְסִפַּרְתָּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע תִּהְיֶה לוֹ לְמַאֲכָל, מִיָּד קָפַץ הֶחָתוּל עַל הָעַכְבָּר וַהֲרָגוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ בָּנָיו שֶׁל עַכְבָּר בָּרְחוּ לִסְעִיפֵי הֶהָרִים. כְּשֶׁבָּא נֹחַ וְהִכְנִיסָן בַּתֵּבָה יוֹם אֶחָד אָמַר הֶחָתוּל לִנְקֵבָתוֹ זְכוּרַנִּי כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק הֵבִיא לִי אַבָּא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל זֶה וַאֲכַלְתִּיו וְהָיָה טוֹב לְמַאֲכָל, וְעַתָּה אֶרְדֹּף אַחֲרָיו וַאֲשִׂיגֶנּוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הָעַכְבָּר נַס מִפָּנָיו וְרָדַף הֶחָתוּל אַחֲרָיו וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְנִזְדַּמֵּן לוֹ חוֹר אֶחָד וְנִכְנַס שָׁם, הִכְנִיס הֶחָתוּל יָדוֹ בַּחוֹר לְהוֹצִיאוֹ וּנְשָׁכוֹ הָעַכְבָּר, גַּם הֶחָתוּל קָרַע לוֹ בְּצִפָּרְנוֹ שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, הָלַך הָעַכְבָּר אֵצֶל נֹחַ וְתָפַר קַרְעוֹ. בַּגְּרָ"א עַל חַד גַּדְיָא מוּבָא שֶׁחָתוּל מְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין ק:) לָמַדְנוּ צְנִיעוּת מֵחָתוּל. צְנִיעוּת שַׁיֶּכֶת בְּעִקָּר לָאִשָּׁה הַמְסַמֶּלֶת אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת, וְהָעַכְבָּר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל הַצַּדִּיק דִּקְדֻשָּׁה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'אַדִּיר בַּמָּרוֹם' לָרַמְחַ"ל (ח"ב מאמר ז' מלכין) וְהָעַכְבָּר אוֹמֵר בְּפִרְקֵי שִׁירָה "וְאַתָּה צַדִּיק וְכוּ'", כִּי הַצַּדִּיק בֶּהֱיוֹתוֹ שׁוֹלֵט, נֶאֱמַר "וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן", וְהַדִּין הֶפֵךְ זֶה, נִקְרָא עַכְבָּר, עַכְבְּרָא דְּשָׁכִיב אֲדִינָרֵי, [וְאֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ], וְתִרְאֶה שֶׁבַּצַּדִּיק תְּלוּיָה הַזְּכִירָה, וְהָעַכְבָּר הוּא מַמָּשׁ הַמְשַׁכֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּגְּמָרָא. וְתִרְאֶה שֶׁהַצַּדִּיק אוֹכֵל אֶת הָרָאוּי לוֹ דַּוְקָא, כִּי אֵינוֹ נֶהֱנָה אֶלָּא מִדָּבָר מְתֻקָּן, וּמְקַבֵּל הֲנָאָה מִמַּעֲשָׂיו. אֲבָל הָעַכְבָּר אֵינוֹ אוֹכֵל, אֶלָּא מַפְסִיד בְּלֹא הֲנָאָה. וְעַל כֵּן קְרוּיִים עַכְבָּרֵי רְשִׁיעֵי שֶׁהוּא מַמָּשׁ הֶפֵךְ עִנְיַן הַצַּדִּיק. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'נְהוֹרָא דְּיוֹסֵף' שֶׁעַכְבָּ"ר הוּא אוֹתִיּוֹת אַבְרֵ"ךְ הַשֵּׁם שֶׁל יוֹסֵף הַיְסוֹד, כִּי אוֹתִיּוֹת אָלֶ"ף וְעַיִ"ן מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁעַכְבָּר אוֹתִיּוֹת רֶכֶב ע' לְרַמֵּז שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁרוֹכֵב עַל הַמַּלְכוּת הַנִּרְמֶזֶת בָּאוֹת ע'. וְכֵן רוֹאִים בַּכָּתוּב (ש"א ו, ד) שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים שָׁלְחוּ עַכְבְּרֵי זָהָב לִכְבוֹד אֲרוֹן הַבְּרִית הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן עַכְבָּר קָשׁוּר וְגָר בְּתוֹךְ חוֹר הַמְסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַלָּשׁוֹן חָתוּל הִיא כְּרִיכָה בִּבְגָדִים, שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁל צְנִיעוּת, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (יחזקאל טז, ד) "וְהַחְתֵּל" לְשׁוֹן כְּרִיכָה בִּבְגָדִים וְכֵן "וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ" הוּא שֶׁמְּלַפְּפִין אֶת הַוָּלָד. וְכֵן חָתוּל בְּגִימַטְרִיָּא 444 אוֹ מִקְדָּשׁ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מְקוֹם הַיִּחוּד.

וְנִרְאֶה

לְבָאֵר אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן גָּרַם פֵּרוּד בֵּין הֶחָתוּל לָעַכְבָּר, כֵּיוָן שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֶטְאוֹ הִפְרִיד בֵּין הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת, לָכֵן הוּא הִפְרִיד בֵּין הֶחָתוּל לָעַכְבָּר. וְאֵצֶל נֹחַ בַּתֵּבָה הֵם שׁוּב חָיוּ יַחַד, כִּי בַּתֵּבָה הָיָה חִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת דֶּרֶךְ נֹחַ. אָמְנָם הָיְתָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה כֵּיוָן שֶׁהַחִבּוּר בַּתֵּבָה הָיָה בְּמַצָּב שֶׁל דִּין, אֲבָל לֹא הָיוּ בְּמַצָּב שֶׁל פֵּרוּד וַהֲרִיגָה. וְכֵן גְּאֻלָּה חָתוּל וְעַכְבָּר בְּגִימַטְרִיָּא ה'תשע"ו, כִּי בְשָׁנָה זוֹ יַחֲזֹר הַיִּחוּד בעז"ה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ש. רֵיְיסְקִין שליט"א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם שֶׁל חָתוּל בְּאִידִישׁ קֶץ מְרַמֵּז עַל קֵץ הַגְּאֻלָּה. וּבְאַנְגְּלִית שֵׁם הֶחָתוּל קַט בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אוֹ מָגֵן דָּוִד עִם הַמִּלִּים.

וְכֵן

מְסֻפָּר עַל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי שְׁלֹמֹה מִזְּוועהִיל זצ"ל שֶׁהָיוּ חֲתוּלִים מִסְתּוֹבְבִים בְּבֵיתֹו וְהָיָה דוֹאֵג לָהֶם וּמַאֲכִילָם, אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהָיָה בִּבִחיַנת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד, וְנִפְטַר בְּיוֹם יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר. וְכֵן אָמְרוּ עַל הָאַדְמוֹ"ר ר' יְשַׁעְיָ' מִקְּרֶעסְטִיר זצ"ל שֶׁתְּמוּנָתוֹ הִיא סְגֻלָּה לְהַבְרִיחַ עַכְבָּרִים כַּיָּדוּעַ, שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד.

וְכֵן

הֶחָתוּל אוֹמֵר בְּפֶרֶק שִׁירָה "אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" אוֹתִיּוֹת מַלְכוּת. וְכֵן אוֹתִיּוֹת חָתוּ"ל נִרְמָזוֹת בְּמַלְכוּ"ת, כִּי ח' וְכ' מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (שבת קכח:) שֶׁהֶחָתוּל אוֹכֵל נְחָשִׁים, וְאֵינוֹ מְפַחֵד מֵהָאֶרֶס שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ. וְרוֹאִים שֶׁהִיא סֵמֶל לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל הַנָּחָשׁ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם פֶלְדְּמַן שליט"א שֶׁחָתוּל נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא שׁוּנְרָא, אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹן. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר טו, א) צִיּוֹן נִקְרָא רִאשׁוֹן.

וְכֵן

נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הִשְׁתַּלְשְׁלָה בַּתֵּבָה מְרִיבָה בֵּין נֹחַ לָאַרְיֵה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית ז, כג) "וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ" שֶׁאִחֵר מְזוֹנוֹת לָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ. כִּי נֹחַ הָיָה בְּחִינַת יְסוֹד, וְהָאַרְיֵה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, וּבַתֵּבָה הָיָה חִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּמַצָּב שֶׁל דִּין. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁ"וַיִּשָּׁאֶר אַךְ" אוֹתִיּוֹת אַכִּישׁוֹ אֲרִי.

וְעוֹד

שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א עַל הַמִּשְׁנָה (ב"מ מ.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלוֹא אוֹכְלִין בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא. שֶׁלָּכֵן הַמֵּימְרָא עַל שִׁעוּר עִכּוּל שֶׁל עַכְבָּרִין נֶאֶמְרָה עַל יְדֵי ריב"נ, כִּי לָעַכְבָּרִין אוֹתִיּוֹת ריב"נ עִכֻּ"ל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַנֵּר שֶׁמְּסַמֵּל יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת, הוּא יוֹדֵעַ אֶת סוֹדוֹת הָעַכְבָּרִים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַיְסוֹד. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁחָתוּל מְיַלֵּל מִי – יהו, כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַשֶּׁפַע מֵהָאִמָּא שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְפַרְצוּף ז"א, בְּסוֹד מִי שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְיה"ו. וּבְדֶרֶךְ צַחוּת שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' י. ג. שליט"א שֶׁחָתוּל בְּגִימַטְרִיָּא אֱמֶת עִם הָאוֹתִיּוֹת, לָכֵן צוֹעֲקִים לוֹ קִישְׁטָא שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אֱמֶת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בְּסִיּוּם קַו הָאֶמְצַע שֶׁנִּקְרָא אֱמֶת.

 

אֲרָמִי נִרְמָז בְּאַמֶּרִיקָה וּבְרוֹמִי

מָצִינוּ בַּתּוֹרָה כְּשֶׁיַּעֲקֹב הָיָה אֵצֶל לָבָן, עֵשָׂו לֹא נִלְחַם בּוֹ וְלֹא נִסָּה לְהַזִּיק לוֹ בְּשׁוּם דֶּרֶךְ, וּמִיָּד כְּשֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִלָּבָן כָּתוּב (בראשית לב, ז) "בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ", מַדּוּעַ דַּוְקָא עַכְשָׁו הִתְעוֹרֵר עֵשָׂו לְהִלָּחֵם בְּיַעֲקֹב, הֵיכָן הוּא הָיָה כָּל הַשָּׁנִים. וְאִם נֹאמַר שֶׁעֵשָׂו לֹא יָדַע הֵיכָן יַעֲקֹב, מִי גִּלָּה לוֹ עַכְשָׁו. וְיֵשׁ מְבָאֲרִים שֶׁעֵשָׂו פָּחַד מִלָּבָן, וַעֲדַיִן קָשֶׁה מַה הִשְׁתַּנָּה כְּשֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִלָּבָן, הֲרֵי יַעֲקֹב הוֹלֵךְ עִם נְשׁוֹתָיו שֶׁהֵן בְּנוֹת לָבָן, וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ מַה לְּפַחֵד. וְנִרְאֶה לְבָאֵר דִּלְאַחַר שֶׁיַּעֲקֹב לָקַח אֶת הַבְּרָכוֹת בְּמִרְמָה, הִתְעוֹרֵר קִטְרוּג חָזָק בְּצַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא נֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁלָּקַח אֶת הַבְּרָכָה גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזֶה גָּרַם שֶׁהַשַּׂר שֶׁל עֵשָׂו בַּשָּׁמַיִם הִפְעִיל אֶת עֵשָׂו לְמַטָּה, שֶׁיִּרְצֶה לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב, וְרִבְקָה יָדְעָה אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַשָּׂטָן, לָכֵן הִתְחַכְּמָה נֶגְדּוֹ, וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בראשית כז, מג) "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה", הַיְינוּ שֶׁיַּעֲקֹב יֵלֵךְ לְלָבָן, וְיִהְיֶה תַּחַת חֲסוּתוֹ שֶׁל לָבָן שֶׁהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּרוּעַ מֵעֵשָׂו, וְהַשַּׂר שֶׁל עֵשָׂו נִרְגַּע, אַדְּרַבָּה שֶׁיַּעֲקֹב יֵלֵךְ לְלָבָן שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל וְהוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְכָל זֶה הָיָה לְצֹרֶךְ הַצָּלָה מִיָּדִית שֶׁל הַגּוּף שֶׁל יַעֲקֹב, כְּדֵי שֶׁהַשָּׂטָן כַּבְיָכוֹל יֵרָגַע, וְיַעֲבֹר זְמַן מְסֻיָּם, וְאָז קִוְּתָה רִבְקָה שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן יִשְׁתַּפֵּר הַמַּצָּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מד) "וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ", וְהַכַּוָּנָה לַשַּׂר שֶׁל עֵשָׂו בַּשָּׁמַיִם שֶׁתָּשׁוּב חֲמָתוֹ. וְכָל זֶה לֹא עָזַר, דְּבָרֶגַע שֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִלָּבָן, וְהַשָּׂטָן רָאָה שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם, הוּא הִתְעוֹרֵר בְּקִטְרוּגוֹ מֵחָדָשׁ וְהִפְעִיל אֶת עֵשָׂו לְמַטָּה לִפְעֹל נֶגֶד יַעֲקֹב, וּמִמֵּילָא יָצָא עֵשָׂו וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וְכֵן אַמֶּרִיקָה בְּגִימַטְרִיָּא לָבָן בִּלְעָם בָּלָק הַשַּׁיָּכִים לִקְלִפַּת לָבָן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קה.) הוּא בְּעוֹר, הוּא לָבָן הָאֲרַמִּי, וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָיָה בֶּן אוֹ נֶכֶד שֶׁל לָבָן הָאֲרַמִּי. וְכֵן נָשִׂיא בַּרַק אוֹבָּמָה בְּגִימַטְרִיָּא בִּלְעָם הָרָשָׁע. וְכֵן אֲרָמִי נִרְמָז בְּאַמֶּרִיקָה וּבְרוֹמִי. וְכֵן אֲרָם הִיא סוּרְיָא שֶׁהִיא מְמֻצָּע בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁאַר אֲרָצוֹת וּבִנְפִילָתָהּ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁמִּשָּׁם עוֹבֶרֶת יְנִיקַת הָאֻמּוֹת מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְכֵן הַשָּׂפָה הָאֲרָמִית הִיא מְמֻצַּעַת בֵּין לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לִלְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים, כַּמּוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהֲרָ"ן' (א, יט) וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע זֶה לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבֵין לָשׁוֹן שֶׁל שִׁבְעִין עֲמָמִין. וּלְשׁוֹן עֲמָמִין, כְּשֶׁרוֹצִים לִינֹק מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינֹק מִמֶּנּוּ אֶלָּא עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם. וְכֵן רוֹאִים שֶׁלָּבָן הָאֲרָמִי דִּבֵּר אֲרָמִית כְּשֶׁאָמַר יְגַר שָׂהֲדוּתָא.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס

וְהוֹסִיף הָרה"ג ר' לֵוִי יִצְחָק לֶדֶּרְמַן שליט"א שֶׁהַמַּחְשֵׁב נִרְמָז כְּאַחַד הַסִּימָנִים שֶׁל עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, בְּ'פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' (כט) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר חֲמִשָּׁה עָשָׂר דְּבָרִים עֲתִידִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְכוּ', וְיִקָּמֵל הַנְּיָר וְהַקּוּלְמוֹס. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַ'בֶּן אִישׁ חָי' שֶׁמְּבָאֵר אֶת הַגְּמָרָא (סנהדרין צז.) אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּמַטְבֵּעוֹת, וְזֶה מִתְקַיֵּם לְעֵינֵינוּ עִם כַּרְטִיסֵי אַשְׁרַאי וְכַדּוֹמֶה.

 

זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם

מוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי תּוֹרָה' לְהָאֲרִיזַ"ל (מקץ קח) "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" הִנֵּה "שְׁנָתַיִם יָמִים" גִּימַטְרִיָּא תש"ל, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי בְּכָל שָׁנָה שס"ה יָמִים, וּב' פְּעָמִים שס"ה הוּא תש"ל, וּכְלָלוּת ו' אוֹתִיּוֹת שס"ה שס"ה גִּימַטְרִיָּא תשל"ו, כְּמִנְיַן אדנ"י פָּשׁוּט וּמִלּוּאוֹ גִּימַטְרִיָּא תשל"ו, וְהוּא נִקְרָא קֵץ הַיָּמִין לְמַעְלָה. וּשְׁנַת תשל"ו וְעוֹד מ' שָׁנָה שֶׁמַּגִּיעַ לִשְׁנַת תשע"ו מְרֻמָּזִים בְּנֹסַּח בִּרְכַּת הַמָּזוֹן 'בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה''. וְכֵן הַמִּלִּים מִתשע"ו וְאַרְבָּעִים שָׁנָה נִמְצָאוֹת בַּכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל יוֹבֵל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים (ויקרא כה, ח) "וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה".

 

תשע"ו מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה הֲפוּכָה בַּמִּלִּים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

 

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט בראשית קנז) בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, אָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ פְּסוּל בְּמִטָּתִי כְּאַבְרָהָם אֲבִי אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וּכְיִצְחָק אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אָמְרוּ לוֹ "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'" כְּשֵׁם שֶׁאֵין בִּלְבָבְךָ אֶלָּא אֶחָד כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד, מִיַּד פָּתַח וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְגוֹ'. נִרְאֶה דְּיַעֲקֹב רָמַז לָהֶם עַל הַגְּאֻלָּה גַּם בַּמִּלִּים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁמְּרַמְּזוֹת עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּת ה' לָנֶצַח, לְעוֹלָם וָעֶד. וְלָכֵן מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ו (עיין בבן יהוידע חגיגה יג: שתיבות אלו מרמזים על הגאולה). וְכֵן תשע"ו מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה הֲפוּכָה בַּמִּלִּים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ ל"ו מְרַמְּזוֹת עַל הַקֵּץ שֶׁל תשל"ו. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יַעֲקֹב מָטָר שליט"א שֶׁתשע"ו בְּגִימַטְרִיָּא לְעוֹלָם אִם מְחַשְּׁבִים אֶת הָאוֹת ם' סוֹפִית גַּם בְּמִסְפַּר 40 וְגַם בְּמִסְפַּר 600 כְּפִי שֶׁמְּחַשֵּׁב הַסֵּפֶר 'כְּתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ' עַל מִדְרַשׁ פְּלִיאָה (פנחס. וכן מובא ב'צפנת פענח' על הכתוב "ויחן שם ישראל"). וְכֵן תשע"ו בְּגִימַטְרִיָּא עָבָר הֹוֶה עָתִיד עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. הַיְינוּ שָׁנָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת נֶצַּח מֵעַל הַזְּמָן. וְכֵן גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מָשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ו. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י. ג. שליט"א שֶׁתשע"ו מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה בַּכָּתוּב (יחזקאל לז, כד) "וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם בְּב' אֳפָנִים".

מוּבָא בַּגְּרָ"א (תיקונים תיקון כ"ב) עַל הַפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ", שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא שפ"ה כְּמִנְיַן שְׁכִינָה, וְאִם יֵשׁ בְּשָׁנָה מְעֻבֶּרֶת שפ"ה יָמִים, הִיא מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּעֲלָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁל הַשָּׁנִים, וּמְסֻגֶּלֶת לִגְאֻלָּה. וּבִשְׁנַת תשע"א, וְגַם בִּשְׁנַת תשע"ד, וְגַם בִּשְׁנַת תשע"ו יֵשׁ שפ"ה יָמִים, וְצֵרוּף שֶׁל ג' שָׁנִים מְעֻבָּרוֹת רְצוּפוֹת שפ"ה, לֹא יִהְיֶה עַד סוֹף הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי. וְכֵן שְׁנַת תשע"ו הִיא שָׁנָה י"ט לְמַחֲזוֹר הַשָּׁנִים הַמְעֻבָּרוֹת, וְיֵשׁ בָּהּ סְגִירַת מַעֲגָל מֻשְׁלָם בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, וּבְצֵרוּף שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית זֶה קוֹרֶה רַק פַּעַם בְּ133 שָׁנִים.

הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁעַצְמָאוּת ארה"ב הָיְתָה בִּשְׁנַת 1776 לְמִנְיָנָם בְּיוֹם י"ז בְּתַמּוּז, וּבִשְׁנַת תשע"ו יִמָּלְאוּ לָהֶם 240 שָׁנִים כְּמִנְיַן עֲמָלֵק וּכְמִנְיַן דּוֹלָר, הַיְינוּ שֶׁיַּגִּיעוּ לְסוֹף הַדֶּרֶךְ וְשׁוּב יָחוּל בְּיוֹם י"ז בְּתַמּוּז. וְלָכֵן סוֹף הַמִּלּוּי שֶׁל ארה"ב אָלֶ"ף רֵי"שׁ הֵ"א בֵּי"ת בְּגִימַטְרִיָּא התשע"ו. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁהַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל קֵץ גָּלוּת מִצְרַיִם, "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" בְּגִימַטְרִיָּא 1776. וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְרוּת (רות ב, יב) "וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה" בְּגִימַטְרִיָּא 1776. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁ"מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה" אוֹתִיּוֹת מְשָׁכֵךְ רוּת שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁהַכָּתוּב (מ"א ד, א) "וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה "מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל" בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ו.

רוֹאִים מֵהַזֹּהַר חָדָשׁ (בלק סח:) שֶׁיִּהְיֶה חֻרְבָּן בְּבֵית כְּנֶסֶת בַּדָּרוֹם וְיָמוּתוּ חֲמִשָּׁה צַדִּיקִים, וְאָכֵן רָאִינוּ בְּכ"ה בְּחֶשְׁוָן תשע"ה שֶׁנַּעֲשָׂה חֻרְבָּן גָּדוֹל בְּבֵית כְּנֶסֶת בִּדְרוֹם מַעֲרַב יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁכוּנַת הַר נוֹף, וּבִכְלַל, יְרוּשָׁלַיִם הִיא עִיר דְּרוֹמִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְנִרְצְחוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם אַרְבָּעָה צַדִּיקִים, וּבְיוֹם י"א בְּחֶשְׁוָן תשע"ו כְּשָׁנָה לְאַחַר הַפִּגּוּעַ נִפְטַר מִפְּצָעָיו הֶהָרוּג הַחֲמִישִׁי הרה"ג ר' חַיִּים יְחִיאֵל רוֹטְמַן הי"ד. יוֹצֵא שֶׁיַּחַד נֶהֶרְגוּ חֲמִשָּׁה. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַזֹּהַר: הַשְּׁכִינָה תֵּלֵךְ וְתַחֲזֹר לְמשֶׁה שִׁבְעִים יָמִים. לְסוֹף שִׁבְעִים יָמִים עוֹלָה נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁיִּהְיוּ מְצִיקִים לָהֶם בְּכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם. וּכְנֶסֶת אַחַת לְצַד דָּרוֹם תֹּאבַד וְתֶחֱרַב, וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקֵי אֱמֶת יֵהָרְגוּ בֵּינֵיהֶם. וְאָז, לְסוֹף שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם יָמִים שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת הַכְּנֶסֶת הַהִיא יִלְבַּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִנְאָה לְאוֹתוֹ שׁוֹפָר קָטָן וְכוּ', וּמִשָּׁם יֵלְכוּ וִיעוֹרְרוּ קְרָבוֹת עַל הָעוֹלָם. וּבְעוֹד שֶׁהֵם יַעַרְכוּ קְרָבוֹת עִם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, יִתְכַּנְּסוּ בְּנֵי אֱדוֹם עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְיִתְפְּסוּ אוֹתָהּ, וְיִשְׁלְטוּ עָלֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר יְרָחִים. לְסוֹף שְׁנֵים עָשָׂר יְרָחִים יִתְגָּעֵשׁ וְיִרְעַשׁ כָּל הָעוֹלָם. וְאִם נוֹסִיף לִסְפֹּר 32 יָמִים מִי"א בְּחֶשְׁוָן תשע"ו, מַגִּיעִים לְי"ג בְּכִסְלֵיו תשע"ו, שֶׁאָז צְרִיכוֹת לְהַתְחִיל הַמִּלְחָמוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת בַּזֹּהַר. אָמְנָם בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּהַר נוֹף בָּרוּךְ הַשֵּׁם לֹא נֶחֱרַב, וּבַזֹּהַר כָּתוּב שֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת יֵחָרֵב, אֲבָל רָאִינוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם בּוֹ נֶהֱרַג הֶהָרוּג הַחֲמִישִׁי נִשְׂרַף בֵּית כְּנֶסֶת בִּנְיוּ גֶ'רְזִי בְּארה"ב, [בֵּית הַכְּנֶסֶת נִשְׂרַף בְּיוֹם ו' בְּשָׁעָה 4 אַחַר הַצָּהֳרַיִם כְּשֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבָר הָיָה שַׁבָּת], וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁהַדִּין עָבַר לְשָׁם, כַּיָּדוּעַ בַּחֲזַ"ל שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁהֶעֱבִירוּ אֶת הַדִּין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְהַמְתִּיקוֹ. וּבִּפְרָט שֶׁשָּׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת פּוֹעֲלֵי צֶדֶק וְעִנְיַן הַצֶּדֶק מֻזְכָּר בַּפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל תְּחִילַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ". וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק קצט.) שֶׁה' יָדוּן אֶת הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא בְּמִדַּת הַצֶּדֶק. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ "צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו". וְכֵן נְיוּ גֶ'רְסִי עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא הַר נוֹף. וְכֵן גֶ'רְסִי דּוֹמָה לִרְחוֹב אַגָּסִי שָׁם הָיָה הַפִּגּוּעַ בְּהַר נוֹף. וְכֵן הַהֲרוּגִים בְּהַר נוֹף הי"ד הָיוּ בִּמְקוֹרָם מֵארה"ב. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהִתְחִילוּ מְהוּמוֹת בִּבְרִיסֶל שֶׁבְּבֶלְגִּיָּה לִקְרַאת סוֹף הַל"ב יוֹם, וּבֶלְגִּיָּה מְרַמֶּזֶת עַל ל"ב יָמִים שֶׁמִּסְתַּיְּמִים בְּי"ג בְּכִסְלֵיו, לְאַחַר הֲרִיגַת הַה' צַדִּיקִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ('בתי מדרשות' ח"ב מדרש אלפא ביתות) וְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה יָבֹא גּוֹג וּמָגוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְעוֹשֶׂה עִם מָשִׁיחַ וְעִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשָה מִלְחָמוֹת בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת; מִלְחָמָה אֶחָד בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת וּמִלְחָמָה אֶחָד בְּל' בְּטֵבֵת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּלּוּחַ הַתַּאֲרִיךְ ל' בְּטֵבֵת יִתָּכֵן שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה יִתְמַלֵּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בְּרוּחָנִיּוּת וְתִהְיֶה בְּחִינָה שֶׁל ל' גַּם בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י. ג. שליט"א שֶׁהַפַּרְשִׁיּוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ טֵבֵת; מִקֵּץ, וַיִּגַּשׁ, וַיְחִי בְּגִימַטְרִיָּא 583 אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל 358 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מָשִׁיחַ. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג מָגוֹג.

וְכֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּחֹדֶׁשׁ כִּסְלֵיו תשע"ו הָיָה פִּגּוּעַ בְּפָרָשַׁת וַיֵּצֵא בְּצֵאת הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא זְמַן סְעֻדַּת דָּוִד, בָּעִיר קִרְיַת גַּת, בִּרְחוֹב דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מִסְפַּר 26, וְיָדוּעַ שֶׁהָעִיר קִרְיַת גַּת קְשׁוּרָה לְדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה בְּגָלוּת אֵצֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. וְנִפְצַע אַבְרֵךְ בְּשֵׁם צִיּוֹן וְיָדוּעַ שֶׁצִּיּוֹן הִיא מְקוֹמוֹ שֶׁל דָּוִד.

גַּם הָיָה פִּגּוּעַ בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח בְּתַחֲנַת דֶּלֶק דּוֹר אַלּוֹן וְנִרְמָז בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: "וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת", וְנֶהֱרַג שָׁם זִיו מִזְרָחִי הי"ד, וְנִרְמֶזֶת בִּשְׁמוֹ זְרִיחַת זִיו הַגְּאֻלָּה, וְהוּא הָיָה גָּר בִּרְחוֹב אַלּוֹן בְּגִבְעַת זְאֵב וְהָרְחוֹב קָרוּי עַל שֵׁם דּוֹדוֹ שֶׁגַּם הוּא נֶהֱרַג בְּפִגּוּעַ הי"ד.

וְכֵן נִרְמָז הַפִּגּוּעַ בְּגוּשׁ עֶצְיוֹן בּוֹ נֶהֶרְגָה הַנַּעֲרָה הָדָר בּוּכְרִיס הי"ד, שֶׁהָיְתָה גָּרָה בִּצְפַת וְעָבְרָה לַיִּשּׁוּב בַּת עַיִן, וְנִקְבְּרָה בְּיוֹם פְּטִירַת הַ'בַּת עַיִן' הַקָּבוּר בִּצְפַת. וּשְׁמָהּ בּוּכְרִיס מְרַמֵּז עַל בְּכִי מִבֵּין רִיסֵי הָעַיִן. וְכֵן כִּסְלֵיו תשע"ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל פְּרֵדַת יַעֲקֹב מִלָּבָן הָאֲרָמִי בִּגְבוּל סוּרְיָא וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְסַמֵּל אֶת סוֹף הַגָּלוּת: (בראשית לא, כח) "וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" וּמְרֻמָּזוֹת גַּם אוֹתִיּוֹת תשע"ו.

 

מובא בשם הג"ר יורם אברג'יל זצ"ל שאמר לפני מותו שהיה לו חזיון שבעשרה בטבת תשע"ו יכלו הרשעים ותתחיל גאולת ישראל.

מובא

בשם הג"ר יורם אברג'יל זצ"ל שאמר לפני מותו שהיה לו חזיון שבעשרה בטבת תשע"ו יכלו הרשעים ותתחיל גאולת ישראל, והזהיר מאד לא ליסוע לארה"ב בזמן הזה. והענין נרמז בכתוב שמדבר על כליון הרשעים: (תהילים צא, ח) "רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט [אותיות י' טבת] וְשִׁלֻּמַת [בגימטריא תשע"ו] רְשָׁעִים תִּרְאֶה". והוסיף הרה"ג ר' ראובן פרנקל שליט"א שהענין נרמז גם בדברי הגמרא שמדברת על הִתְחַדְּשׁוּת הַמַּלְכוּת בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה: (ר"ה כה.) אָמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי חִיָּא, זִיל לְעֵין טַב וְקַדְּשֵׁיהּ לְיַרְחָא, וּשְׁלַח לִי סִימָנָא "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם". עין טב מרמז על הפסוק  "בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט".

הַ'חֲתַם

סוֹפֵר' שׁוֹאֵל ('תורת משה' דרוש לז' אדר, דרשות לח' טבת) מַדּוּעַ חָמוּר יוֹתֵר צוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת מִצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב, כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב אֵינוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת, וְצוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת דּוֹחֶה שַׁבָּת. [בַּלּוּחַ שֶׁלָּנוּ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת לֹא יָחוּל בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה, יִתָּכֵן שֶׁיָּחוּל]. וּמְבָאֵר הַ'חֲתַם סוֹפֵר' שֶׁהַתְחָלַת הַצָּרָה קָשָׁה יוֹתֵר מִגְּמַר הַצָּרָה, כִּי שָׁם הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת, וְכָל הַשְּׁאָר הֵם תּוֹצָאָה מִמַּה שֶּׁהִתְחִיל שָׁם. וְאַדְּרַבָּה גְּמַר הַצָּרוֹת מְצַיֵּן אֶת סוֹף הַצָּרוֹת וּתְחִלַּת צְמִיחַת הַיְשׁוּעָה שֶׁנּוֹלַד מָשִׁיחַ בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וּמוֹסִיף הַ'חֲתַם סוֹפֵר' בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כְּשֶׁמַּגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, יוֹשְׁבִין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה וְגוֹזְרִין הַחֻרְבָּן שֶׁל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּבְסֵפֶר 'לִקּוּטֵי לֵוִי יִצְחָק' מוּבָא שֶׁחֹדֶשׁ טֵבֵת הוּא הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא הַסְּפִירָה הָעֲשִׂירִית. לָכֵן נִקְרָא טֵבֵת מִלְּשׁוֹן ט' בַּת. הַיְינוּ ט' סְפִירוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לַבַּת, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת. וְלָכֵן תְּקוּפַת טֵבֵת, הִיא הַתְּקוּפָה הָרְבִיעִית, דְּמַלְכוּת הִיא הָאוֹת הָרְבִיעִית שֶׁבְּשֵׁם הוי"ה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁחֹדֶשׁ זֶה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, וּבִּפְרָט יוֹם הָעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁהוּא עֲשִׂירִי שֶׁבָּעֲשִׂירִי, בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַלְכוּת. לְפִי זֶה, מַתְאִים מְאֹד שֶׁתְּחִילַת הִתְנוֹצְצוּת הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה בְּרֵאשִׁית חֹדֶשׁ טֵבֵת, כְּשֵׁם שֶׁתְּחִלַּת הַצָּרוֹת הָיוּ בִּזְמַן הַזֶּה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת ר"ת וְס"ת בְּעִתָּ"הּ. וְכֵן עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף מַרְצִיָּאנוֹ שליט"א שֶׁיּוֹד בְּטֵבֵת בְּגִימַטְרִיָּא לְשׁוֹן הַגְּמָרָא (עירובין מג.) יוֹם שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בוֹ. וְנָבִיא צֹפָן יְחִידִי מַדְהִים; מָשִׁי"חַ טֵבֵ"ת עֲשִׂירִ"י שֶׁמּוֹפִיעַ פַּעַם אַחַת בִּלְבָד בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, וְהוּא מוֹפִיעַ בְּדִלּוּג 1820 אוֹתִיּוֹת, שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל בְּרֵאשִׁית בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת, וְהוּא כַּיָּדוּעַ, מִסְפָּר שֶׁל חוֹתָם קָדוֹשׁ בַּתּוֹרָה, כְּמִסְפַּר שְׁמוֹת הוי"ה שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וּמִצַּד שְׂמֹאל צָמוּד לַדִּלּוּג מַמָּשׁ, יֵשׁ תשע"ו מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה.

 

וְכֵן

מוּבָא בְּעַלּוֹן 'כִּי לַה' הַמְּלוּכָה' שֶׁהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת אוֹר ה'תשע"ו [988], הוּא אוֹתוֹ מִסְפָּר שֶׁל אוֹ"ר ה'תשע"ו [988], כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע"ו הִיא שְׁנַת מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, הַנִּסְתָּר נֶהְפָךְ לְנִגְלֶה. וּמָה אוֹמֵר הַמִּסְפָּר 988 גִּימַטְרִיָּא שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל גַּרְעִין עִם הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַמִּסְפָּר שֶׁל לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּגִימַטְרִיָּא 776 וְהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי בְּגִימַטְרִיָּא 988

לכניסה לאתר - לחץ

דויד בן ישי = 396

216 = יראה

396 - 2015

בזכות לימוד פנימיות התורה נזכה לגאולה ברחמים – על חובת הבנת תורת הגימטריה | זוהר

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-משיח בתשע"ו

מַאֲמַר

זֶה תַּכְלִיתוֹ לְעוֹרֵר אֶת הַקּוֹרֵא לִתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכָל אֶחָד יוֹדֵעַ בַּמֶּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק. וּבִפְרָט לְעוֹרֵר לְהַתְחִיל לִקְבֹּעַ עִתִּים לַעֲסֹק בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, וְלֹא לִדְחוֹת אֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד. אֵין שׁוּם עֵצָה לַעֲבֹר אֶת תַּהֲלִיכֵי הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים וּבַחֲסָדִים רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הָעִנְיָנִים הָאֵלּוּ, כַּמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר פָּרָשַׁתנָשׂא, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. לֹא מֻזְכָּר בַּחֲזַ”ל שֶׁאִם כָּל עַם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, הַגְּאֻלָּה תָּבֹא בְּרַחֲמִים,מֻזְכָּר שֶׁתְּשׁוּבָה מְבִיאָה אֶת הַגְּאֻלָּה, אֲבָל לֹא מֻזְכָּר אִם בְּדִין אוֹ בְּרַחֲמִים. מֵאִידָךְ לְגַבֵּי הָעֵצָה שֶׁל לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה מֻזְכָּר שֶׁזֶּה מֵבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וּמַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קיח.) כָּל הַמְקַיֵּם שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת, נִיצוֹל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כָּל זֶה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן פְּרָטִי. וּכְמוֹ שֶׁהַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת נִצְּלוּ בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה שֶׁגָּלוּ לְשַׁנְחַאי. אֲבָל עֵצָה לְהַמְתִּיק אֶת כְּלָלוּת הַגְּאֻלָּה שֶׁתָּבֹא בְּרַחֲמִים, וּלְהַצִּיל אַחֵרִים, עַל זֶה מָצִינוּ בַּחֲזַ”ל רַק אֶת הָעֵצָה שֶׁל לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. כְּמוֹ כֵּן מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִפְנִימִיּוּת לְאַחַר גִּלּוּי הַמָּשִׁיחַ בַּיָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם“אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ”, אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל לְמִי שֶׁנִּכְנַס לְלִמּוּד הַפְּנִימִיּוּת בִּזְמַן הַגָּלוּת. וְכֵן הַלָּשׁוֹן בַּזֹּהַר בְּכָל מָקוֹם תָּא חָזִי מְרַמֵּז עַל וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְכֵן מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא זוֹהַר קַבָּלָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן רָז בְּגִימַטְרִיָּא פִּדְיוֹן הַבֵּן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת גְּאֻלַּת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הַבֵּן שֶׁל הקב”ה “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁתשע”ה בְּגִימַטְרִיָּא גְּאוּלָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּכוֹחַ לִימוּד הַזּוֹהַר. וּבְגִימַטְרִיָּא אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ עִם הַמִּלִּים. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה חַנְסִיאָב שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר כָּאן וּבְעוֹד הַרְבֵּה מְקוֹמוֹתיִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְרוֹאִים דְּבַר פֶּלֶא שֶׁגַּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו וְגַם בַּאֲרָמִית יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא יוֹצֵא אוֹתוֹ מִסְפָּר. וְכֵן יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא ר”ת וְס”תמָגֵ”ן אֲנִ”י, כִּי תוֹרָתוֹ שֶׁל רשב”י מָגֵן לָנוּ. וכן מובא ב’עלון כי לה’ המלוכה’ שתשע”ו במילים חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושש בגימטריא יִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי במלוי האותיות  יוד פי קוף ויו נון מם נון גימל למד ויו תיו אלף בית ריש חית מם יוד.

כזכור הגאולה ברחמים = 1692 (רגיל ומשולש) = חמש שבע שבע שש


מִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹנוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת עָתִיד לָרֶדֶת לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בַּגֵּיהִנָּם – זוהר הקדוש


 מָצִינוּ דְּבָרִים מַבְהִילִים בַּזֹּהַר חָדָשׁ (תיקונים קטז.) שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹנוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת עָתִיד לָרֶדֶת לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בַּגֵּיהִנָּם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בַּגִּימַטְרִיָּאוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, עָתִיד לָרֶדֶת לַשְּׁאוֹל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּמִּדְרָשׁ, “כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה”. וּמְבָאֵר הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ שֶׁגִּימַטְרִיָּאוֹת מְיַחֲדוֹת קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם עָלוּל לְהִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרוֹת שֶׁמּוֹרִידוֹת אוֹתוֹ לַשְּׁאוֹל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁתּוֹרַת הָרֶמֶז הִיא סוֹד הַיִּחוּד וְהַגְּאֻלָּה לְחַבֵּר אֶת הָעוֹלָמוֹת, וְיֵשׁ לָהּ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה מְאֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אוֹר הַמֵּאִיר’ בְּשֵׁם סֵפֶר ‘דַּרְכֵי נֹעַם’ שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע, רָמְזוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ יָבָא לְבַשְּׂרֵנוּ עַל הַגְּאֻלָּה כְּשֶׁנַּעֲסֹק בְּכָל הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים פְּשַׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ וְסוֹד.

מוּבָא

בְּשֵׁם הַגְּרָ”א עַל הַפָּסוּק (ישעי’ מ, ד) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא תִּנָּשֵּׂא וְתִתְרוֹמֵם מְאֹד תּוֹרַת הָרֶמֶז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קכ:) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, אֵלּוּ גִּימַטְרִיָּאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה. וְכֵן רֶמֶז אוֹתִיּוֹת זֶמֶר, הַמְסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁיְּזַמְּרוּ אֶת הָעָרְלָה, וִיזַמְּרוּ לַה’. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שהש”ר ב, לג) “עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ” הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה לְהִזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת כּוּתִים שֶׁתִּכְלֶה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁתִּגָּלֶּה. “וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ” זֶה קוֹלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּכְשֵׁם שֶׁגּוֹ”ג וּמָגוֹ”ג הֵם ר”ת גָּלוּת וּגְאֻלָּה, כֵּיוָן שֶׁעִנְיָנָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה לַעֲבֹר מִגָּלוּת לִגְאֻלָּה, כָּךְ הָרֶמֶז וְהַדְּרוּשׁ הֵם אוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. וְכֵן תּוֹרַת הָרֶמֶז תָּבִיא מָזוֹר וּרְפוּאָה לְכָל הָעוֹלָם.

סוד סעודת הלויתן – הקשר לקריסת יון | אודיו

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-משיח בתשע"ו, סוד החשמל

הקב”ה מדבר איתנו מתוך הטבע דרך האירועים והמקרים,

קובץ שמע של 42 דקות – סוד החשמל

בנושא: סעודת המשיח שור הבר והלויתן, הדג של יונה הנביא, העשירות שתהיה בימות המשיח, הקשר למציאת מאגר לויתן בישראל, הקשר לנפילת יון ועוד,

מרתק!

להאזנה לחץ כאן

סעודת המשיח = 2015 (מילוי)

 שיעורי סוד החשמל

סוד משיח בן יוסף בימינו – סוד החשמל | אודיו

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-משיח בתשע"ו

פוסט זה מחולק ל 3 חלקים • הרצאה מאת: סוד החשמל • צופן בנושא משיח בן יוסף • גימטריות למתקדמים •


הרצאה בנושא משיח בן יוסף ופעולתו ב70 שנים האחרונות – חובה לשמוע

לינק כשר

לעדכוני גאולה יומיים – טלפון של קו הגאולה מבית “סוד החשמל”

053-310-3534 שלוחה 1-1


צופן יחיד בתורה “איתו בא אובאמה” דף הצופן מכוון לכך שהופעתו של בן יוסף תקדים במקצת את הגעת אובאמה, והדבר יראה כאילו הם באים יחד..

מאת: “קודים בתורה


גימטריות מעניינות – למתקדמים הסבר מספר מסתתר

566 משיח בן יוסף
566 הוא מסתתר – מסתתר
566 סוד משיחך בימינו
1000 משיח בן יוסף משיח בן דויד

איחוד המשיחים

1000 במוצאי שביעת בן דוד בא
1000 עשרה בטבת סוד יהו-ה – מסתתר
1000 משיח בן יוסף ואליהו הנביא בימינו – מסתתר
1000 שער נון משיח – מסתתר
1139 אליהו יבשר, משיח בן יוסף – מסתתר
1139 משיח התשעו

תהליך הבשורה התחיל בקום המדינה

1948 יבשר – משולש
1948 מדינת ישראל תוקם בשנה

גימטריות נוספות

566 עתי – מילוי
566 עתי אלה-ים
566 תיקון
1000 בן דויד עבדך אליהו תשע”ו
1000 אליהו הנביא עבדך בא התשע”ו
1000 מתי יבא שילה לציון
1000 קץ ישמעאל קץ אדום בימינו – 1566 אתבש
1139 עת מלחמת העולם
1139 דאעש יביס את סוריה
1139 אירן התשע”ה – מסתתר
1139 עת מלחמת העולם
1139 יהוה ילחם בעמלק בהתשעו

כזכור בימינו = 474 = דעת – פרטים נוספים בסרט סוף גלות ישראל בימינו 1

אוסף רמזים על מלחמות גוג ומגוג שעלולה לפרוץ בחודש תמוז השנה | מתוך מאמר קץ הגאולה סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי

עדכון 25.6.2015 הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁנָּתְנוּ שֵׁם לְגַרְעִינֵי מִשְׁמֵשׁ גּוֹגוֹאִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה גַרְעִינִית.

מוּבָא

מֵהַג”ר יוֹסֵף בֶּן פּוֹרָת שליט”א בְּשֵׁם הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ (הובא במוסף ‘שבת קדש’ של ‘יתד נאמן’ לך לך תשע”ה) שֶׁהֶ’חָפֵץ חַיִּים’ אָמַר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁ25 שָׁנִים אַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְ75 שָׁנִים לְאַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁגַּם הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וּכְשֵׁם שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה פָּרְצָה 25 שָׁנָה אַחֲרֵי פְּרוֹץ הָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ בִּשְׁנַת תשע”ה 75 שָׁנָה אַחֲרֵי פְּרוֹץ הַשְּׁנִיָּה צְפוּיָה לִפְרֹץ הַמִּלְחָמָה הַשְּׁלִישִׁית.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן’ (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ’חָפֵץ חַיִּים’, וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת.

לְפִי

זֶה יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁנָּתְנוּ שֵׁם לְגַרְעִינֵי מִשְׁמֵשׁ גּוֹגוֹאִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה גַרְעִינִית. וְלָכֵן מְשַׂחֲקִים בָּהֶם הַיְלָדִים בַּקַּיִץ מִלְּשׁוֹן קֵץ, וּמְסַמֵּל אֶת הַקֵּץ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. כִּי הַנְּבוּאוֹת עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ וְגַם שֶׁל הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין נָקְטוּ בַּמִּלִּים: מִשְׂחַק יְלָדִים. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מִשְׂחַק הַיְלָדוֹת בַּקַּיִץ בְּחֶבֶל מְרַמֵּז עַל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכֵן הַמִּשְׁמֵשׁ מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הַמְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. וְכֵן הַפְּרִי נִקְרָא מִשְׁמֵשׁ מִלְּשׁוֹן שֶׁמֶשׁ, כִּי יֵשׁ לוֹ צוּרַת שֶׁמֶשׁ, וְהוּא בָּשֶׁל בִּזְמַן תֹּקֶף הַשֶּׁמֶשׁ בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּ”ז וְהֵבֵאנוּ שֶׁחֹדֶׁשׁ תַּמּוּז הוּא זְמַן מְסֻגָּל לְהַתְחָלַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְלָכֵן הר”ת זְמַנֵּי תְּשׁוּבָה מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים. וּמְרַמֵּז גַּם עַל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישָׁה אֶת הָרְשָׁעִים בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג, יט) “כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא”. וְכֵן כָּתוּב עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְשׁוֹן מִשְׂחָק: (תהילים ב, ד) “יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה’ יִלְעַג לָמוֹ”, וְכֵן כָּתוּב עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה (זכריה ח, ה) “וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבתֶיהָ”. “אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ”. וְכֵן הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין מְרַמֵּז עַל קְטַנִּים, וְקַרְלִין מְרַמֵּז עַל “הַבֵּן יַקִּיר לִי”. וְכֵן מִשְׂחֲקִים אוֹתִיּוֹת מָשִׁיחַ קָם. וְכֵן תשע”ו הִיא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל תֵּבַת שַׁעֲשׁוּעַ.

וְכֵן

שְׁנֵי הַמִּשְׂחָקִים; גּוֹגוֹאִים וְחֶבֶל בַּקַּיִץ, מְיֻחָדִים בֶּהֱיוֹתָם מִשְׂחָקִים נִפְרָדִים גּוֹגוֹאִים לְבָנִים בִּלְבָד, וְחֶבֶל לְבָנוֹת בִּלְבָד, וּמְסַמְּלִים אֶת עִנְיַן הַצְּנִיעוּת וּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם שֶׁנִּצְרֶכֶת בַּקַּיִץ כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהַמִּלְחָמָה, וְכֵן מוּבָא מֵהַ’חֲקַל יִצְחָק’ מִסְּפִּינְקָא הי”ד, מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְיָבֹא מִקּוֹדֶם לְתַקֵּן הָעֵינַיִם. וּמְקַשֵּׁר שָׁם עִנְיָן זֶה לְחָדְשֵׁי תַּמּוּז אָב שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֵינַיִם בְּסוֹד הַכָּתוּב “עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מָיִם” כְּנֶגֶד שְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ. וְכֵן אוֹמְרִים בְּנֹסַח הַתְּפִלָּה ‘וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים’. וְכֵן רוֹאִים מֵהַפָּסוּק (זכריה יד, יב) שֶׁתִּהְיֶה מַגֵּפָה בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה עַל הָעֵינַיִם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַכָּתוּב “וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה’ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם”. וכן פרי המשמש שהוא בחינת שמש הוא בסוד עין, כי הַשֶּׁמֶשׁ הִיא בִּבְחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (אגדת בראשית פב) “עֵינַיִךְ יוֹנִים” זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה. וְכֵן אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת נִשְׁמַת וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר לח, ח) שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת גַּלְגַּל הַחַמָּה עִם גַּלְגַּל הָעַיִן. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות ב:) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עָלָיו. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁרְאִיַּת הָעַיִן נִקְרֵאת שִׁזּוּף. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כח, ז) “שְׁזָפַתּוּ עֵין”. וְכֵן (שם כ, ט) “עַיִן שְׁזָפַתּוּ” וּבִ’מְצוּדַת צִיּוֹן’ שָׁם “שְׁזָפַתּוּ” רָאַתְהוּ. וְכָתוּב (שיה”ש א, ו) “שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ” וּבִ’מְצוּדַת צִיּוֹן’ שָׁם “שֶׁשְּׁזָפַתְנִי” עִנְיַן רְאִיָּ’ה וְהַבָּטָה, כְּמוֹ “שְׁזָפַתּוּ עֵין”.

וּרְאֵה

זֶה פֶלֶא: הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהַגּוֹגוֹאִים דּוֹמִים בְּצוּרָתָם לְעֵינַיִם, וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת צוּרַת עַיִן פְּקוּחָה עִם כָּל הַפְּרָטִים מִכָּל הַצְּדָדִים כּוֹלֵל הָעַפְעַפַּיִם הַפְּתוּחוֹת, וְכֵן עַיִן נִרְמֶזֶת בְּגַרְעִין, וְגַם אִירַאן הִיא מִשֹּׁרֶשׁ רְאִיָּה, וְכֵן שְׁמוֹ שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ הָיָה יִשְׂרָאֵל מֵאִיר, שֶׁהֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבוּאָה. וְכֵן מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בָּאָה בְּסִיּוּם עַיִ”ן שָׁנָה שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְהַמִּלְחָמָה תִּסְתַּיֵּם בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוכה ב.) לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בְּסֻכָּה מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא. רוֹאִים שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לָאָדָם קֶשֶׁר עַיִן עִם הַסְּכָךְ, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַסְּכָךְ כָּל הַזְּמָן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר עַל עַנְנֵי הַכָּבוֹד (אמור קג.) עַנְנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן שֶׁכָּתוּב “אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה [אוֹתִיּוֹת אַהֲרֹן] אַתָּה ה’ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם”. וְכֵן מוּבָא בְּ’תוֹרַת מְנַחֵם’ שֶׁסֻּכָּה הִיא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה יד.) שֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיָפְיָהּ. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת עַיִ”ן הוּא 100 כְּמִנְיַן סְכָ”ךְ. וְכֵן עַיִ”ן בְּא”ט ב”ח הַצֵּ”ל. וְכֵן לְפִי הַיְנוּקָא הַסִּינִים פּוֹתְחִים בְּמִלְחָמָה, וְהַסִּינִים נִכָּרִים בְּעֵינֵיהֶם. וְכֵן יְלָדִים קְטַנִּים מְרַמְּזִים עַל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהַקְּטַנִּים עֲרֵבִים בַּעֲדֵנוּ, וְיֵשׁ רֶמֶז בְּמַתַּן תּוֹרָה עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כִּי הָיוּ קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְקוֹל שׁוֹפָר, וּכְפִיַּת הָהָר כְּגִיגִית מְרַמֶּזֶת עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁמַּעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְסִינַי מְרַמֵּז עַל סִין.

וְיִתָּכֵן

שֶׁדִּבְרֵי הַיְנוּקָא עַל הַסִּינִים מְרֻמָּזִים בַּזֹּהַר (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. לְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁלְּכָל הַמְאֻחָר ג’ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תשע”ו בְּכ”א בְּתַמּוּז תשע”ה, צְפוּיָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כִּי בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהֶחֳדָשִׁים בָּהֶם צְפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אָב אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ לֵוִי יִצְחָק לֶדֶּרְמַן שליט”א שֶׁהַתַּאֲרִיךְ כ”א בְּתַמּוּז הוּא בְּדִיּוּק תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים מִשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, ומובא בסדור הרש”ש שהיחוד הכללי של חודש תשרי נעשה רק בשמיני עצרת ואז נעשה קליטת הזרע, ותשעה חודשים לאחר מכן צריכה להיות לדה, וזה יוצא בדיוק בכ”א תמוז שאז צפויה לדת משיח, כי היחוד של חודש תשרי הוא הוא יחוד כללי של כל השנה. וכן השתלשל השם תמוז לכור הגרעיני העירקי שמדינת ישראל הפציצה. וּמְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, הוּא חֹדֶשׁ תַּמּוּז זַעַם וְעֶבְרָה בַּכֹּל תִּמָּצֵא, וּמֶלֶךְ מִבַּלְעָדֵי שָׁמַיִם יֵצֵא, חֲסַן מַסְטִין יֹאמַר לוֹ צֵא וְרֶוַוח וְהַצָּלָה לַמְּעוּטִים תִּמָּצֵא. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אגדת בראשית סח) בַּיּוֹם שֶׁהֶחֱרִיב נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת הַבַּיִת נוֹלַד מָשִׁיחַ. וְרוֹאִים שֶׁתִּשְׁעָה בְּאָב הוּא הַיּוֹם שֶׁל לֵדַת מָשִׁיחַ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַתְחָלַת הִתְנוֹצְצוּת הַגְּאֻלָּה. וכן י”ז בתמוז תשע”ה יחול בשבת בה קוראים בתורה את פרשת בלק ששם המקום היחיד בתורה בו מופיע הענין של ביאת המשיח בנבואת בלעם “דרך כוכב מיעקב” וכו’ וכבר הבאנו שדר”ך בגימטריא 224 כמנין השנים מתשע”ה עד סוף הששת אלפים שנה שהעולם קים. והוסיף הרה”ג ר’ מנחם ברהום שליט”א שאם נחשב כ”ב תמוז, ועוד כ”ג ועוד כ”ד וכו’ עד כ”א תשרי, נקבל מספר 1335 שהוא מספר הקץ של דניאל. והוסיף הרה”ג ר’ א. עברון שליט”א שי”ז בתמוז במשולש עולה 1775. וכן י”ז בתמוז בהתשע”ה בגימטריא 1254 ויחד עם המספר ההפוך 4521 עולה 5775 וכן שבע עשרה בתמוז בעתה אחישנה בגימטריא 2253 ויחד עם ההפוך 3522 עולה 5775. וכן המספר המסתתר בין אותיות שבת י”ז תמוז תחל מלחמת גוג ומגוג הוא 2015 כמנין השנה הלועזית. וכן השם של השכינה בלשון חז”ל, שכינתא בגימטריא ה’תשע”ו שנת ביאת המשיח.

וְכֵן

גַּרְעִינֵי הַחֲמָנִיָּה מְרַמְּזִים עַל פְּצָצַת הַגַּרְעִין שֶׁל חֲמִנַּאי, וְהַצֶּבַע הַשָּׁחֹר שֶׁלָּהֶם קָשׁוּר לְאוֹבָּאמָה שֶׁהוּא גוֹג כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה. (מדרש רשב”י עמוד 556) הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם אוֹהֵב כֶּסֶף וְזָהָב, וְהוּא אִישׁ שָׁחוֹר וּגְבַהּ קוֹמָה.

מוּבָא

בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וְשׁוּב שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בְּכ”ד בְּתַמּוּז, וּבְיוֹם כ”ד בְּתַמּוּז חָזְרָה הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ, וְכן כ”ד בְּתַמּוּז תשע”א הָיָה הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁמְּחַלְּקִים לְשֵׁשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת. [הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא כ”ו בְּתַמּוּז, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”א הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁתַּנֶּה הַחֶשְׁבּוֹן לְכ”ד בְּתַמּוּז]. וְכֵן מִבְצַע צוּק אֵיתָן הִתְחִיל בְּי’ בְּתַמּוּז תשע”ד. וְהָיְתָה מֵעֵין הַפְסָקָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְכֵן רָאִיתִי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז הוּא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בַּשָּׁנָה שֶׁיּוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּלוּיוֹת בִּבְעִתָּהּ בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְרַק חֵלֶק הַמִּלּוּי בֵּית עַיִן תָּו הֵא בְּעַצְמוֹ, שׁוּב בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְכֵן כ”ד תַּמּוּ”ז בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה. וּבַמְּשֻׁלָּשׁ עוֹלֶה עִם הַכּוֹלֵל 1775. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא גוֹג וּמָגוֹג בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל וָי”ו מֶ”ם גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁכ”ד בְּתַמּוּז תשע”ה בְּגִימַטְרִיָּא 1254 וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ 4521 יוֹצֵא 5775. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת כ”ד תַּמּוּ”ז ה’תשע”ה הוּא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים. וְשֶׁל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”. וְשֶׁל שְׁנַת הַגְּאוּלָה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁכ”ד תַּמּוּז לְפִי שִׁיטַת גִּימַטְרִיָּא שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ בַּמִּדְבָּר רַבָּה י”ד, י”ז, יוֹצֵא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲרִיאֵל עֲדִי שליט”א שֶׁגַּם בְּעִתָּהּ בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר יוֹצֵא גִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה.

נִרְאֶה

רְמָזִים עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּחַג הַסֻּכּוֹת תשע”ו שֶׁהִיא דֶרֶ”ךְ שָׁנִים מִסּוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה שֶׁל הָעוֹלָם, בַּפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים עַל הַגְּאֻלָּה, וְעַל הֲקָמַת סֻכַּת דָּוִד, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם רֶמֶז לְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּחַג הַסֻּכּוֹת: (עמוס ט, יא) “בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם: לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ עֹשֶׂה זֹּאת: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ”.

וְכֵן

יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי’ א, יא) “מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד  אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ: וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. מֵרוּסְיָה שֶׁנִּמְצֵאת בִּצְפוֹן הָעוֹלָם תִּפָּתַח הָרָעָה שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן “הָרָעָה” מְרַמֵּז עַל רע”ה שָׁנִים מֵהַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַה’, שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִיד הַנָּה שליט”א שֶׁ“עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ה. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז עַל גּוֹג בִּשְׁנַת רע”ה בַּכָּתוּב (תהילים קז, כו) “נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג“.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש) “וַיִּשְׁקֹד ה’ עַל הָרָעָה”. וְכָתוּב “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה”. וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. וְרוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר דּוֹרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק עַל פְּתִיחַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁ“מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” עַל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי רַבֵּינוּ שליט”א שֶׁהַמהרש”א מְחַבֵּר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה גַם לְג’ שָׁבוּעוֹת בֵּין הַמְּצָרִים, וְגַם לְג’ שָׁבוּעוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, וְיֵשׁ רֶמֶז בָּרוּר בִּדְבָרָיו שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג קְשׁוּרָה לִשְׁנֵי הַתַּאֲרִיכִים וּכְדִלְעֵיל. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (בכורות ח:) רָמַז יִרְמִיָּה “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה” שֶׁהֵם כ”א יוֹם מִי”ז בְּתַמּוּז עַד ט’ בְּאָב, וְהֵם רָמְזוּ לוֹ יָמִים אֵלּוּ בְּזוּגִיתָא אוּכְמְתָא עַל שֵׁם הַגָּלוּת, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד כ”א יְמֵי סְלִיחָה וְשִׂמְחָה מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד כ”א תִּשְׁרֵי שֶׁהוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּא יוֹם גְּמַר הַחֲתִימָה כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁוֹת, וְהוּא שֶׁרָמַז לוֹ בְּזוּגְתָא חִיוַרְתָּא גַם כֵּן עַל שֵׁם לִבּוּן עֲוֹנוֹת וְכוּ’, הֵן ב’ שְׂעִירִים שֶׁהֵבִיאוּ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן רוֹאִים שֶׁשִּׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁל הַנְּחָמָה מִסְתַּיְּמִים בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, וְהֵם מְחַבְּרִים אֶת יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים לַיָּמִים שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַקַּיִץ הוּא זְמַן שֶׁל קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘פסיקתא רבתי’ כח לפי גירסת הר”ז מרגליות) אָמְרוּ מִשּׁוּם אַבַּיֵּי אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְפִי שֶׁקָּבְעוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר “וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם”.

וְכֵן

מוּבָא בַּ’צֶּמַח צֶדֶק’ (אור התורה פרשת כי תבוא) שֶׁאוֹתָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעַל פִּי רֹב הֵעִיקוּ לְיִשְׂרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְבָּרֵר כְּלָל גַּם לֹא לֶעָתִיד לָבֹא, וְאִבּוּדָם זֶהוּ תִּקּוּנָם, בִּבְחִינַת שְׁבִירָתָן הִיא טֳהָרָתָם, וְכָךְ גַּם לְגַבֵּי עֲמָלֵק. וְרוֹאִים שֶׁהַנְּבוּאָה שֶׁל גּוֹג וּמָגוֹג בְּיַחַס לַגּוֹיִם אֵינָהּ נְבוּאָה לְרָעָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהִתְבַּטֵּל, אַדְּרַבָּה הִיא נְבוּאָה לְטוֹבָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְבַּטֵּל.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. לְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁלְּכָל הַמְאֻחָר ג’ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תשע”ו בְּכ”א בְּתַמּוּז תשע”ה,  צְפוּיָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כִּי בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהֶחֳדָשִׁים בָּהֶם צְפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אָב אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. ומרומז בדברי רבי אליעזר הקליר בימים ההם ובעת ההיא, בחודש הרביעי, הוא חודש תמוז זעם ועברה בכל תִמצֵא, ומלך מבלעדי שמים יצא, חסן מסטין יאמר לו צא ורווח והצלה למעוטים תִמצֵא.

וְכֵן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה דּוֹמָה לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז, טו) “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת”. וּגְאֻלַּת מִצְרַיִם הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ בַּתְּקוּפָה שֶׁל תַּמּוּז ב’ אֲלָפִים תמ”ז לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּשֶׁמֹּשֶה וְאַהֲרֹן הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה וְעָשׂוּ אֶת הָאוֹתוֹת, וְאָז הָיְתָה מַכַּת דָּם (כי כלמכה שמשה חודש ימים). וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁתַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְהֶרְאוּ לִי בְּגִלָּיוֹן ‘פְּנִינִים’ שֶׁמֵּבִיא צִטּוּט מֵהַ’חֲקַל יִצְחָק’ מִסְּפִּינְקָא הי”ד, מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְיָבֹא מִקּוֹדֶם לְתַקֵּן הָעֵינַיִם. וּמְקַשֵּׁר שָׁם עִנְיָן זֶה לְחָדְשֵׁי תַּמּוּז אָב שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֵינַיִם כַּיָּדוּעַ. וְכֵן אוֹמְרִים בְּנֹסַח הַתְּפִלָּה ‘וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים’.

וְכֵן יָדוּעַ שֶׁכַּמָּה מִתַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד מִמֶּעזֶרִיטְשׁ זי”ע נִתְאַחֲדוּ בַּעֲבוֹדָה לְהָחִישׁ אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בַּשָּׁנִים תקע”ב תקע”ה, וְנִסְתַּלְּקוּ בִּשְׁנַת תקע”ה. הֲלֹא הֵמָּה: הַמַּגִּיד מִקָּאזְ’נִיץ, וְרַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל מִרִימְנָאב, וְהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין. וּבִּזְמַנָּם מִלְחֶמֶת נַפּוֹלְאוֹן נֶגֶד אַלֶכְּסַנְדֶּר הָרוּסִי פָּרְצָה בְּי”ד בְּתַמּוּז תקע”ב, וְנִמְשְכָה עַד י’ בְּסִיוָן תקע”ה. וְכָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ נִתְאַמְּצוּ הָרמ”מ מִרִימְנָאב זיע”א עִם עוֹד גְּדוֹלִים לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּלְחָמָה לְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְהָחִישׁ אֶת הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל’ עַל הַכָּתוּב “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. “וְעֵת צָרָה” בְּגִימַטְרִיָּא חוֹדֶשׁ תַּמּוּז.

מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וְשׁוּב שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בְּכ”ד בְּתַמּוּז, וּבְיוֹם כ”ד בְּתַמּוּז חָזְרָה הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ, וְכן כ”ד בְּתַמּוּז תשע”א הָיָה הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁמְּחַלְּקִים לְשֵׁשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת. [הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא כ”ו בְּתַמּוּז, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”א הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁתַּנֶּה הַחֶשְׁבּוֹן לְכ”ד בְּתַמּוּז]. וְכֵן מִבְצַע צוּק אֵיתָן הִתְחִיל בְּי’ בְּתַמּוּז תשע”ד. וְהָיְתָה מֵעֵין הַפְסָקָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְכֵן רָאִיתִי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁכ”דתַּמּוּז הוּא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בַּשָּׁנָה שֶׁיּוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּלוּיוֹת בְּבְּעִתָּהּ בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְרַק חֵלֶק הַמִּלּוּי בֵּית עַיִן תָּו הֵא בְּעַצְמוֹ, שׁוּב בְּגִימַטְרִיָּא 477. וכן כ”ד תמו”ז בחילוף אי”ק בכ”ר עולה בגימטריא עם הכולל תשע”ה. ובמשלש עולה עם הכולל 1775.והוסיף הרה”ג ר’ א. עברון שליט”א שכ”ד בתמוז תשע”ה בגימטריא 1254 ויחד עם ההפוך 4521 יוצא 5775. וכן המספר המסתתר בין אותיות כ”ד תמו”ז ה’תשע”ה הוא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים. וְשֶׁל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”. וְשֶׁל שְׁנַת הַגְּאוּלָה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. והוסיף הרה”ג ר’ אריאל עדי שליט”א שגם בְּעִתָּהּ בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר יוֹצֵא גִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה.

וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי’ א, יא) “מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד  אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ: וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. מֵרוּסְיָה שֶׁנִּמְצֵאת בִּצְפוֹן הָעוֹלָם תִּפָּתַח הָרָעָה שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן “הָרָעָה” מְרַמֵּז עַל רע”ה שָׁנִים מֵהַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַה’, שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִיד הַנָּה שליט”א שֶׁ”עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ” בְּגִימַטְרִיָּאתשע”ה. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש) “וַיִּשְׁקֹד ה’ עַל הָרָעָה”. וְכָתוּב “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה”. וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. וְכֵן הַכָּתוּב (איכה א, ג) “כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו, הַיְינוּ שֶׁרַק עַד שָׁנָה זוֹ הִשִּׂיגוּהָ. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל ”הֵמָּה כ”א הַיָּמִים מִי”ז בְּתַמּוּז עַד ט’ בְּאָב’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” בְּגִימַטְרִיָּא 1434 וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת זֶה גַם הָפוּךְ:4341, נְקַבֵּל אֶת שְׁנַת 5775 בָּהּ צָפוּי הַפָּסוּק לְהִתְקַיֵּם. וְכֵן מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא הַנִּקּוּד שֶׁל הַמִּלִּים “וַיֹּאמֶר יְהוָ”ה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. וְכֵן תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא הָאוֹת הַשְּׁנִיָּה בַּכָּתוּב “וַיֹּאמֶר יְהוָ”ה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אִם נְחַשֵּׁב אֶת הַמִּלִּים מָשִׁיחַ מַגִּיעַ בְּגִימַטְרִיָּא 481 וּבְגִימַטְרִיָּא מְשֻׁלֶּשֶׁת 1862, שְׁתֵּיהֶן יַחַד יוֹצֵא 2343, וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ 3432, יוֹצֵא 5775. וְכֵן הִתְגַּלּוּת בּוֹרֵא הָעוֹלָם בְּגִימַטְרִיָּא רְגִילָה וּמְשֻׁלֶּשֶׁת וְהַמִּלִּים יוֹצֵא 5775.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד אַבּוּחֲצִירָא שליט”א בְּהֶסְפֵּדוֹ עַל אָחִיו הרה”ג ר’ אֶלְעָזָר זצ”ל שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה בְּמוֹצָאֵי יוֹם כ”ו בְּתַמּוּז תשע”א, שֶׁהָר”ת שֶׁל “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” הֵן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְהוֹסִיף שֶׁהָא’ שֶׁל “אֵלֶּה” מְרַמֶּזֶת עַל אָחִיו הרה”ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ”ל, שֶׁלְּפִי דְּבָרָיו יֵשׁ לוֹ נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן מָרָן הראשל”צ ר’עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ”ל אָמַר בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּקֻנְטְרֵס ‘נִשְׁמָתִין חַדְתִּין’ מֵהַגרי”מ מוֹרְגְּנְשְׁטֶרְן שליט”א שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן הַהַלְוָיָה וְהַהֶסְפֵּד יָצְאוּ מִישִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לה סעי ני שראל עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”א.וְיֵשׁ בְּתֵבוֹת “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ” כ”ו אוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז עַל יוֹם כ”ו לַחֹדֶשׁ, וְהָר”ת וְס”ת שֶׁבַע תֵּבוֹת אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא בְּתַמּוּז. וְכֵן “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא אֶלְעָזָר מָשִׁיחַ יוֹסֵף עִם הַמִּלִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר אֲבִיחֲצִירָא בְּגִימַטְרִיָּא נִצוֹץ מִמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁמָשִׁיחַ אֶלְעָזָר בְּגִימַטְרִיָּא 666 הַמְרַמֵּז עַל יוֹסֵף שֶׁשַּׁיָּךְ לְמִסְפַּר 6. וכן מרן הראשל”צ רבי עובדיה יוסף זצ”ל נפל למשכב האחרון שממנו לא קם ביום א’ תמוז תשע”ג. ויש אומרים שא’ תמוז הוא יום פטירת יוסף הצדיק. וכפי שהארכנו שמרן היה בחינת משיח בן יוסף. וכן בחודש תמוז תשע”ב נפטר מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שהיה משורש משיח בן יוסף כפי שבארנו.

וְכֵן תשע”ה בִּמְשֻׁלָּשׁ יוֹצֵא 2930 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַכָּתוּב (עובדיה א, כא) “וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה להוי”ה הַמְּלוּכָה”. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת “וְעָל”וּ מוֹשִׁעִי”ם” הוּא תשע”ו. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז נִפְלָא עַד מְאֹד שֶׁהַשָּׁנָה בָּהּ יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק מִסְתַּתֶּרֶת בֵּין הָאוֹתִיּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁשְּׁנַת הַגְּאוּלָה התשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא 1581, וְאִם נִכְתֹּב אֶחָד חָמֵשׁ שְׁמוֹנֶה אֶחָד זֶה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת קֵ”ץ הֶסְתֵּ”ר פָּנִי”ם הוּא ה’תשע”ה.

וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁאוֹר ה’ תשע”ו עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1000 שֶׁהִיא הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִת בֶּן דָּוִד בָּא. וּבְגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים. וְכֵן מָשִי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא יִגְאָלֵנוּ בְּתשע”ו. וְכֵן י’ טֵבֵת ה’תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ שִׁמְעוֹן גּוֹלְדְבֶּרְג שליט”א שֶׁהָר”ת וְס”ת שֶׁל הַפָּסוּק (תהילים קמז, יב) “שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת הוי”ה”, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאֶמְצַע, בְּגִימַטְרִיָּא תקע”ו, וּמְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם מַייזֶעלְס שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַיָּחִיד בַּתנ”ך שֶׁעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא5775 מְדַבֵּר עַל חִפּוּשִׂים אַחֲרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, (ש”א כג, כג) “וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה”, לְרַמֵּז שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יִתְקַיֵּם הַכָּתוּב (הושע ג, ד) “וּבִקְשׁוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם”. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁלְּחַפֵּשׂ מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו, וּבָרִבּוּעַ יוֹצֵא 1692 הַמִּסְפָּר שֶׁל חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ

——————-

תמוז = 453

מלך המשיח = 453

הישיגוה בן המצרים = 776

מתי יפסקו הרדיפות ?

תשע”ו = 776

ביאת המשיח = 776

מנגינת אין עוד מלבדו = 776

תשעה באב = 780

לאיזה שנה זה תואם?

התשע”ה = 780

רמזים חדשים -פוסט מתעדכן- המלחמה בתימן יכולה להתפתח לגוג ומגוג – ההתגרות של מלך פרס ומלך ערבי (סעודיה) מהמדרש משמע שההתגרות תתחיל בחודש ניסן

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, תיעוד אירועים

רמזים חדשים עודכן יב’ ניסן
שם המבצע בתימן ,כלומר שם המבצע המתרחש בתימן במלחמה בין כוחות פרס (אירן) לכוחות מדינות ערב נקרא בשם” סופה נחרצת” וכתוב על המלחמה האחרונה שיעשה השם ,”עמק החרוץ ” בספר יואל (תרי עשר ) אז הנה באה ונהייתה היום אשר דיבר השם כי קרוב הוא מאד
1900448_1563580457264667_705094138938275100_o
שימו לב להשתלטות איראן על מיצרי ” באב אל- מאנדב” נראה כמו צופן מאלוקים… באב = בחודש אב אל = אלוקים וזה מתאים לזמן המלחמה כמו שראינו בתורה – ראה בספר ביאת משיח עמוד 48 הקשר לחודש אב ולמלחמה האחרונה – עוד פרטים יהיו בסרט תשעה עת צרה 2

אורן עברון
  “סופה נחרצת” = 899 (רגיל) “סופה נחרצת” = 3712 (משולש) “סופה נחרצת” = 4611 (רגיל + משולש)… אור ישר ואור חוזר = 1164… ביחד = 5775!!!! (1164+4611) התשע”ה לבריאת העולם = 5775 יש משפט אחד בתורה שהערך שלו 4611: (שמות, פרק יב’, לד’) “וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת-בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל-שִׁכְמָֽם:” = 4611

עוד המון מידע על המלחמה בתימן בגליון סוד החשמל פסח תשע”ה

ה’ שולח את אליה הנביא לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא, וזאת ע”מ לעשות שלום בינינו ובתוכנו , ובין עם ישראל לקב”ה…להחזיר אותנו בתשובה ולמשוח את מלך המשיח… ומתי זה יקרה ?
“לפני בוא יום ה’… = 261 אירן = 261. כלומר, ה’ יטפל באירן ביום ה’ הגדול והנורא. “הגדול והנורא”+ 317 יאוש. = 317 זריף ג’וואד = 317 (שר החוץ האירני, המנהל את המשא ומתן על הסכם הגרעין עם המעצמות)….
יאוש=ר”ת- ינון ואליה אני שולח… כלומר, כשיהיה יאוש מהמצב, ה’ ישלח את אליהו והמשיח לגאול אותנו…ניראה לי, שאנו מאוד קרובים ליאוש…אז זה יקרה בקרוב, ממש. אכי”ר.
מאת: ציון סיבוני
לקריאה מייטבית נא לעשות ZOOM למסך

 מֶלֶךְ פָּרַס מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. (מאת: סוד החשמל)


בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תצט. פסיקתא לו) אָמַר רַבִּי יִצְחָק שָׁנָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נִגְלָה בּוֹ, כָּל מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, מֶלֶךְ פָּרַס [אִירַן] מִתְגָּרֶה בְּמֶלֶךְ עַרְבִי [סַעוּדְיָה שֶׁנִּקְרֵאת עֲרָב הַסַּעוּדִית], וְהוֹלֵךְ מֶלֶךְ עַרְבִי לֶאֱדוֹם [אַמֶּרִיקָה] לִיטוֹל עֵצָה מֵהֶם, וְחוֹזֵר מֶלֶךְ פָּרַס וּמַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְכָל אֻמּוֹתהָעוֹלָם מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְיֶאֱחֹז אוֹתָם צִירִים כְּצִירֵי יוֹלֵדָה, וְיִשְׂרָאֵל מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְאוֹמֵר לְהֵיכָן נָבֹאוְנֵלֵךְ, לְהֵיכָן נָבֹא וְנֵלֵךְ, וְאוֹמֵר לָהֶם בָּנַי אַל תִּתְיָרְאוּ כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מִתְיָרְאִים אַלתִּירָאוּ הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל וַיְנְגּוּרְט שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא רבתי לז) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַגְבִּיהוֹ הקב”ה לַמָּשִׁיחַ עַד שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וּפוֹרֵשׂ עָלָיו מִזִּיו כְּבוֹדוֹ מִפְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בִּפְנֵי הַפַּרְסִיִּים הָרְשָׁעִים אוֹמֵר לוֹ אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הֱוֵי דַּיָּן עַל אֵלּוּ וַעֲשֵׂה בָּהֶם מַה שֶּׁנַּפְשְׁךָ חֲפֵצָה שֶׁאִלְמָלֵא רַחֲמִים שֶׁגָּבְרוּ עָלֶיךָ בְּיוֹתֵר, כְּבָר אִבְּדוּךָ מִן הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד. וְרוֹאִים שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה הַפַּרְסִיִּים יִפְעֲלוּ בְּרֶגַע אֶחָד. וְכֵן אִירַ”ן ר”ת הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף (ירמי’ לא, יט) “הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם הוי“ה”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵייסְקִין שליט”א שֶׁאִירַ”ן ר”ת הַפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים עַל שְׁלִיטַת יוֹסֵף וְנֶכְדּוֹ יְהוֹשֻׁעַ עַל הָאֻמּוֹת (בראשית מא, מא) “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם”, (יהושע ו, ב) “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל”.

וכן רואים בגמרא שמלחמת פרס ואדום בזמן הגאולה קשורה עם ארץ תימן, כפי שרבי יהושע בן לוי מזכיר את הפסוק “לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה’ אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יוֹשְׁבֵי תֵימָן. וכן תֵימָן פֵּרוּשׁוֹ דָּרוֹם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת צַד הַיָּמִין. וּבלע”ז מְכֻנָּה אֶרֶץ זוֹ יֶמֶן. ויש כאן רמז על התעוררות “קץ הימין”. וְכֵן תֵּימָן בְּגִימַטְרִיָּא ת”ק כְּמִסְפַּר הַמִּלּוּי שֶׁל שֵׁם שד”י שֶׁאוֹמֵר דָּי, וְעוֹשֶׂה קֵץ וְסוֹף לְכָל דָּבָר בַּבְּרִיאָה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (חגיגה יב.) “אֲנִי אֵל שַׁדַּי”, אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי דַּי. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית מג, יד)לְפִיכָךְ הִתְפַּלֵּל בְּאֵל שַׁדַּי מִי שֶׁאָמַר לָעוֹלָם דַּי יֹאמַר לְצָרוֹתַי דַּי. וְכֵן כָּתוּב עַל הַגְּאֻלָּה “אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא”. (זכריה ט, יד)ֹ “וַאדֹנָי ה’ בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן”.מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא י.) אָמַר רַבָּה בַר בַּר חַנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי, עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד פָּרַס, קַלוָחֹמֶר מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּמַה מִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבְּנָאוּהוּ בְנֵי שֵׁם וְהֶחֱרִיבוּהוּ כַשְׂדִּים, נָפְלוּ כַשְׂדִּים בְּיַד פַּרְסִיִּים, מִקְדָּשׁ שֵׁנִישֶׁבְּנָאוּהוּ פַרְסִיִּים וְהֶחֱרִיבוּהוּ רוֹמִיִּים, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְּלוּ רוֹמִיִּים בְּיַד פַּרְסִיִּים, אָמַר רַב, עֲתִידָה פָרַס שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד רוֹמִי. אֲמַר לֵיהּ רַבכַּהֲנָא וְרַב אַסִי לְרַב, בַּנָּאֵי בְיַד סְתוֹרָאֵי, אֲמַר לֵיהּ, אִין, גְּזֵירַת מֶלֶךְ הִיא. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה לֶעָתִיד לָבֹא הִיא בֵּין פָּרַס לְרוֹמִי, וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת מִי מְנַצֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בַּגְּמָרָא שָׁם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר רַבִּי, עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד פָּרַס, שֶׁנֶּאֱמַר, “לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה’ אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יוֹשְׁבֵי תֵימָן, אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם: מִקֹּול נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ צְעָקָה בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ: הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיֹּום הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מַרְצִיָאנוֹ שליט”א מִצָּרְפַת, שֶׁפָּרַס נָפַל בְּיַד רוֹמִי עם המילים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו.

וכן רואים ביום ו’ ניסן תשע”ה שסעודיה נלחמת בפרסים בארץ תימן, ומתקיימים דברי המדרש שמלך פרס מתגרה במלך ערבי, ורואים מהמשך הילקוט שמעוני שם שכל זה קורה בחודש ניסן. וכפי שמובא בהמשך המדרש שם ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה: שנו רבותינו עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אף על פי שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ וכו’.

וְכֵן בַּפְּסִיקְתָא כָּתוּב מֶלֶךְ עַרְבִּיָּא, וְזֶה מַמָּשׁ הַשֵּׁם שֶׁל עֲרַב הַסַּעוּדִית שֶׁקּוֹרִים לְעַצְמָם עַרַבְּיָא סַעוּדְיָה. וְכֵן עֲרָב הַסַּעוּדִית ר”ת וְס”ת בְּעִתָּ”הּ. וְכֵן סַעוּדְיָה אוֹתִיּוֹתהַיְסוֹ”ד ע’, אוֹ יְסוֹד ע”ה, שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע”ה. כֵּיוָן שֶׁהִיא שַׁיֶּכֶת לִקְלִפַּת הַיְסוֹד שֶׁל ע’ אֻמּוֹת, שֶׁכְּפוּפָה לְיוֹסֵף הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וְדַרְכָּהּ הוּא פּוֹעֵל. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁרֹב הָאֶנֶרְגִּיָּה שֶׁל הָעוֹלָם בָּא מִשָּׁם, וְאֶנֶרְגִּיָּה בָּאָה מֵהַיְסוֹד, וּבְנוֹסָף זֶהוּ מָקוֹם שֶׁאוֹסְפִים אֶת הַכֶּסֶף מִכָּל הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף. וְכֵן הַסַּעוּדִים הֵם בְּנֵי בְרִית שֶׁל אֱדוֹם הַשְּׂמֹאל דִּקְלִפָּה, וְזֶה מַרְאֶה עַל שַׁיְּכוּתָם לַיְסוֹד שֶׁמִּתְאַחֵד עִם כֻּלָּם אַף שֶׁהוּא נוֹטֶה לַיָּמִין כַּיָּדוּעַ. וְכֵן סַעוּדְיָה מְרַמֶּזֶת עַל סְעֻדָּה וְשֶׁפַע. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ר. שפיר שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁמֵּת מֶלֶךְ סַעוּדְיָה הַשִּׁישִׁי, בִּבְחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד דִּקְלִפָּה, כִּי מִסְפַּר שֵׁשׁ מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְיֵשׁ בְּכָךְ סֵמֶל שֶׁהִסְתַּיְמָה תְּקוּפַת הַיְסוֹד שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּמַתְחִילָה תְּקוּפַת הַמַּלְכוּת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

וְכֵן פֻּרְסַם שֶׁשַּׂר הַחוּץ שֶׁל ארה”ב הִכְרִיז שֶׁארה”ב תָּגֵן עַל סַעוּדְיָה וּבְנוֹת בְּרִיתָהּ בַּמִּפְרָץ, מִפְּנֵי כָּל הַתְקָפָה אִירַנִּית, גַּם אִם יִהְיֶה צֹרֶךְ בְּנֶשֶׁק גַּרְעִינִי. וּמִתְקַיּמִים לְעֵינֵינוּ דִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁמֶּלֶךְ עֲרָבִי נוֹטֵל עֵצָה מֵאֱדוֹם וְכוּ’, וְנִשְׁאָר רַק הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁל מֶלֶךְ פָּרַס מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם ה”י.

וְכֵן סִפֵּר לִי אַבְרֵךְ שֶׁשָּׁאַל אֶת הַגר”א גֶּנִיחוֹבְסְקִי זצ”ל לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כְּשֶהִתְחִילוּ רוּחוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין אִירָאן, לְארה”ב וְאֵירוֹפָא, הַאִם עֲלֵיהֶם דִּבֵּר הַמִּדְרָשׁ. וְאָמַר לוֹ שֶׁאָכֵןהַחֵצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמִּדְרָשׁ כְּבָר מִתְקַיֵּם, וְעַכְשָׁו מְצַפִּים רַק לַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִזְעַק אֶל ה’ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַגְּאֻלָּה. וּמַה נֹּאמַר הַיּוֹם כְּשֶׁאָנוּ עֵדִים לְהִתְגָּרוּת חֲזָקָה בֵּין פָּרַס לְמֶלֶךְ עֲרָבִי, שֶׁאֵין שׁוּם סָפֵק שֶׁדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ מִתְקַיְּמִים לְעֵינֵינוּ בָּאֹפֶן הַבָּרוּר בְּיוֹתֵר, וְהֶמְשֵׁךְ הַדְּבָרִים בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, הֲרֵי זֶה נוֹרָא נוֹרָאוֹת, וּמִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי וְכוּ’. וְכֵן מוּבָא בְּגִלָּיוֹן ‘מְסִלּוֹת’ שֶׁל חֲסִידֵי סַאדִיגוּרָא (גיליון י”ב משנת תשמ”ו ניתן לראות ב’אוצר החכמה’) מַאֲמָר מֵאֵת הרה”ג ר’ חַיִּים דּוּבֶּער גְּלוֹבְסְקִי שליט”א דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִסָּבוֹ הָאב”ד בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל ר’ חַיִּים מִבְּרִיסְק רַבִּי שִׂמְחָה זֶלִיג רִיגֶר זצ”ל שֶׁהוּא הַיָּחִיד שֶׁהַגר”ח מִבְּרִיסְק מֵבִיאוֹ בִּסְפָרָיו. וּמֵבִיא מִמֶּנּוּ כַּמָּה עִנְיָנִים בְּקֶשֶׁר לְמַלְכוּת רוּסְיָה שֶׁהֵם חָיוּ שָׁם. וְכָתַב שֶׁסָּבוֹ אָמַר לוֹ שְׁמְּקֻבָּל בְּיָדָיו מִתַּלְמִידֵי הַגְּרָ”א בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁמַּלְכוּת רוּסְיָה תִּתְחַזֵּק לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְכָל הָאֻמּוֹת יְפַחֲדוּ מִמֶּנָּה. וְכֵן מֵבִיא שֶׁהָרוּסִים יָרְשׁוּ אֶת קְלִפַּת פָּרַס דּוּבִּיאֵל. מַה שֶּׁרוֹאִים בְּיָמֵינוּ שֶׁהָרוּסִים הֵם בְּנֵי בְּרִית שֶׁל הַפַּרְסִים. וְכֵן דֹּב נִרְמָז בִּשְׁמוֹ שֶׁל רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת רוּסְיָה מְדַבְדֵּב, וּבְרוּסִית פֵּרוּשׁוֹ דֹּב. וְהרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א בֵּאֵר שֶׁפָּרַס הֵם בְּחִינַת הַדֹּב הַחוּם, וְרוּסְיָה בְּחִינַת הַדֹּב הַלָּבָן, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּגַשְׁמִיּוּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁמֶּלֶךְ עֲרָב בְּגִימַטְרִיָּאאַמֶּרִיקָאִי, לְרַמֵּז שֶׁהֵם בְּנֵי בְרִית. וְדוּבִּיאֵל בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת לְאִיבּוּ”ד, כְּפִי שֶׁרוֹאִים אֶצְלָם אֶת הַהִתְאַבְּדוּת בַּמִּלְחָמָה, וּכְפִי שֶׁאוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֵם יְאַבְּדוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יַלְקוּט אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל’ הרה”ק רַבִּי מָרְדֳּכַי מִסְּלוֹנִים זיע”א סִפֵּר שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם הָרה”ק מֵאַפְּטָא זיע”א שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִרְצוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִלָּחֵם זֶה בָּזֶה, אַךְ יַחְשְׁבוּ וְיִתְבּוֹנְנוּ שֶׁתֵּצֵא מִזֶּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, וְיִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם לְהַשְׁווֹת הַחִלּוּקִים בֵּינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהִלָּחֵם, אַךְ זֶה לֹא יַעֲזֹר לָהֶם, וְהֵם יִלָּחֲמוּ זֶה בָּזֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ סוֹפָם. וְסִיֵּם שֶׁמֻּתָּר לוֹמַר הַדָּבָר בִּשְׁמוֹ, כָּאוֹמֵר בְּשֵׁם נָבִיא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶּר שליט”א שֶׁפָּרַ”ס ר”ת פָּרַס רוּסְיָה סִין, שֶׁאֵלּוּ הַשָּׁלֹש הוֹלְכוֹת יַחַד נֶגֶד אֱדוֹם, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּיָמֵינוּ. וְכֵן הוֹסִיף שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב לְוִין זצ”ל שֶׁהָיָה מִזִּקְנֵי חֲסִידֵי קַרְלִין, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהָאַדְמוֹ”ר הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין זצ”ל, [הַפְרַנְקְפוּרְטֶר] שֶׁהָיָה בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה מֵהַיְחִידִים שֶׁצָּפוּ אֶת הַשּׁוֹאָה הַרְבֵּה שָׁנִים קוֹדֶם, וְהוּא אָמַר שֶׁסִּין תַּהֲפֹךְ לְמַעֲצָמָה חֲזָקָה לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהִיא תַחְרִיב אֶת נְיוּ יוֹרְק, פָּרִיז, וְלוֹנְדּוֹן, [ר”ת נפ”ל] בְּתוֹךְ שָׁלֹש דַּקּוֹת. זֹאת הוּא אָמַר לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה בְּטֶרֶם נוֹדַע בָּעוֹלָם עַל פִּצְצוֹת אָטוֹם, וְסִין הָיְתָה מְדִינַת עֹנִי. וְאָכֵן בְּיוֹם ו’ י”ג בְּכִסְלֵיו תשע”ה פֻּרְסַם בְּ’הַמּוֹדִיעַ’ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה סִין הִיא מַעֲצָמָה כַּלְכָּלִית חֲזָקָה יוֹתֵר מֵארה”ב. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵייסְקִין שליט”א שֶׁהָעִיר נְיוּ יוֹרְק מְרֻמֶּזֶת בְּדִלּוּג ט”ו אוֹתִיּוֹת בַּפְּסוּקִים (יחזקאל ז, ד) “וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָ‘ה: כּה אָמַר אֲדנָי הוי”ה רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה: קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה”.

וכן מובא ב’מלבי”ם’ (זכריה ט, יד) ובמלחמה האחרונה של גוג ומגוג ה’ אלהים בשופר יתקע לקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ, כמו שכתוב “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו’, והלך בסערות תימן”, שנגד חיל גוג שיבא מארץ צפון, יבא נגדם רוח סערה מן הדרום להומם ולאבדם.

וכן מצינו במדרש (במדב”ר יג, ב) רבי יוסי בן חנינא “עורי צפון ובואי תימן” פתר ליה בגליות, “עורי צפון” לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון, יבאו ויחנו בדרום, לכשיתעורר גוג שהוא נתון בצפון יבא ויפול בדרום, לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון יבא ויבנה את בהמ”ק שהוא נתון בדרום. ובתחילת המדרש שם מקשר את הפסוק “עורי צפון ובואי תימן” לחודש ניסן. וכן מובא בספר ‘קול התור’ בשם הגר”א “עורי צפון ובואי תימן”, ראשי תבות עצו״ת בגימטריא ״משיח בן יוסף״.

 להבנת המהלכים הבאים ראו את הסרטונים תשע”ה עת צרה ואובמה נחש 4האטום – התחלת כליון הערב רב בתשע”ה כפי שראינו באובמה נחש 3


הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה’ צבאות: {ב} ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים: (מלאכי ג’)


{א} הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה’ צבאות: {ב} ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים:

פירוש מצודת דוד:

מצודת דוד> {א} הנני שולח מלאכי . מוסב למעלה להשיב על תלונותן שאמרו איה אלהי המשפט ויאמר הנה בזמן הגאולה העתידה אשלח אני מלאך מן השמים והוא יפנה הדרך לפני ר”ל הוא יבער מן העולם הפושעים והמורדים לטהר את הארץ לפני בואי להשרות שכינתי בארץ : האדון וגו’ . זהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו : ומלאך הברית . כן יקרא אליהו הנביא כי הוא קנא על ברית המילה שמנעה מלכות אפרים כן ארז”ל : אשר אתם חפצים . שיבא לבשר הגאולה ולהחיות המתים כי הוא מעותד על הבשורה הזאת ועל התחיה כמ”ש בסוף הספר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו’ :הנה בא . אמר בלשון עבר כי כאשר יבא המשיח יהיה אליהו כבר בא כי הוא יקדים לבוא : {ב} ומי מכלכל . ומי יוכל לסבול את יום בוא המלאך המפנה הדרך ומי היוכל להתקיים ביום שיהיה נראה ונגלה המלאך ההוא והוא כפל ענין במ”ש : כי הוא . כי המלאך ההוא יהיה כאש המצרף את הכסף ושורף את הסיג וכבורית של המכבסים שמסיר כתמי הבגדים כי כן הוא ישמיד ויכלה כל הפושעים והמורדים.

“בזמן הגאולה העתידה” = 2015 (במילוי)!!!

 תראו:

“וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת” = מיקום האות 781! וגם עצם העניין לומר “מיקום האות” יש בו רמז עצום! (כזכור, 781=התשעו)

 מאת: אורן עברון

מעניין שכינה = 1820 רגיל + משולש – לדף הגימטריות המלא לחץ

 כולם לבוא לעצרת השבוע11096699_380843595420536_355771721889030535_n

עשרה בטבת תשע”ו יוצא באותו תאריך שדיברו עליו תרבות המאיה כסוף העולם “רק” בהפרש של שלוש שנים..

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-משיח בתשע"ו, עשרה בטבת

  • הַתַּאֲרִיךְ הלוֹעֲזִי שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ו הוּא22.12 וְזֶה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תַּמּוּ כָּל הַקִּצִּים וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה = 2212

  • וכן השנים 2012 ו2015 הם אותו מספר כי ספרה היא ספרה הפוכה.

  • תזכורת: בכל מציאות בעולם שמתרחשת גם במספרים לועזיים יש רמזים מאלוקים.. כי מלכותו בכל משלה.. וכמו שראינו כאן לגבי שנת 67 והמספר הלועזי

 

2012

 
פולארד

מעניין שגם שחרור פולארד מיוחד לתאריך הזה

 

המאמר המלא של “סוד החשמל” עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ו יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ לוֹעֲזִי שֶׁל עֶרֶב עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ג, וְנָבִיא לְקַמָּן מִסֵּפֶר ‘תַּרְבּוּת הַמַּאיָה וְהַיַּהֲדוּת’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹןו ּפְּרוֹפֶסוֹר הָארְלִיק, שֶׁמְּבִיאִים תַּרְבּוּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם מִשֶׁבֶט הַמַּאְיָה מִלִּפְנֵי יוֹתֵר מִ2000 שָׁנָה שֶׁהֵם מְסַיְּמִים אֶת הַלּוּחַ שֶׁלָּהֶם בְּיוֹם עֶרֶב עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת ה’תשע”ג כְּסוֹף הָעוֹלָם, וְהִגִּיעוּ לְזֶה עַל פִּי מַדַּע הָאֶסְטְרוֹנוֹמְיָה. וְיִתָּכֵן שֶׁטָּעוּ בְּ3 שָׁנִים וְיוֹצֵא אוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ לוֹעֲזִי. וְהוֹסִיף הר’ מ.צ שליט”א שֶׁהַתַּאֲרִיךְ הלוֹעֲזִי שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ו הוּא 12 – 22 וְזֶה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תַּמּוּ כָּל הַקִּצִּים וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה שֶׁעוֹלֶה 2212. וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדְּךָ חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ. וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בֶּן דָּוִיד יָבוֹא בְּי’ טֵבֵת בְּחָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ בִּשְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ והוסיף מ.צ שמעניין שהשנים 2012 ו2015 הם אותו מספר כי ספרה היא ספרה הפוכה.ראו את הגימטריות בתמונה של המספר 2212

2212

לא יודע מה זה התאריך י’ טבת לחץ כאן לסרט עת רצון להתגלות משיח – והמקדש בצפונות התורה

בקרוב חוברת סוד הגאולה בתשע”ו מידע המבוסס על הצפנים וההרצאות  בדף משיח בתשע”ו חובה לראות!

דפדפו באלבום – הגימטריות החדשות תמיד בהתחלה

[widgetkit id=2493]

נהנה מהאתר? נא השתתף בהחזקתו

  • לתרומה תרומה חד פעמית או הוראת קבע בכרטיס אשראי, לחץ כאן

הרשם לרשימת התפוצה

חלון הצאט
אנונימי73920
אהבתי את הרעיון עם הספר והדפים. של אתמול
אנונימי73920
תודה רבה על החיזוקים שלכם אנשים כולם בזכותכם אני מתחזק וחוזר בתשובה
אנונימי73920
ואת האמת אני גם מציע לכולם
אנונימי73959
אשריך אח יקר שאתה מתחזק ומחזק את עצמך. וגם אם קרה ונפלת פעם אחת או פעמיים אל תתייאש ותגיד לעצמך מה יהיה איתי עכשיו? אל תדאג! כי ככל שאתה עולה בצורה בטוחה יותר ואולי קצת איטית, ככה ההתעלות שלך תהיה הרבה יותר גבוהה ואמיתית! גם אדם הראשון כשל בעבירה. ואדם הראשון כמובן בצלם א-לוקה נברא. ואתה בן אדם, תדע לך שככל שתקיים את דברי ה' מהתורה, ככה ירווח לך לך כי תבין שאתה מתקן לא רק את עצמך ועוזר לזרז את הגאולה השלימה, אתה גם מתקן עוד עשרות מעידות של אחרים ברגע שאתה מקיים מצוה אחת אפילו! אשריכם ישראל ורב שלום בניך
אנונימי73959
תראו איזה יום יפה הקדוש ברוך הוא בחר לנו להיום... בתוך ארץ ישראל היפה ומלאת כל טוב שלנו. הלב רוצה רק לומר תודה על היכול בכלל לנשום את האוויר הצח של הארץ הקדושה הזו. תתארו לכם שהייתם חיים לפני 200 שנה בגלות והיו מודיעים לכם שעוד 200 שנים מהיום אתה תשב בארץ ישראל כשמסביבך מליוני יהודים והכל כתוב בעברית ואפילו השירים יהיו בעברית! הייתם מאמינים לזה? סביר להניח שכן כי בתורה יש לנו אין ספור רמזים לתקופה הזו וכשמגלים את הרמזים האלו שכמובן מתקשרים אחד לשני, מבינים באמונה שאכן זה יקרה. ואכן זה קרה! אמנם יש עוד קצת הפרעות מהצד אבל אלו רק הקליפות האחרונות... מה נשאר... כל מה שהיה צריך לקרות קרה כבר ומה שעוד לא קרה אולי לא צריך לקרות... ברגע שתסתכל בעיניים שלך על המצב הכל יראה טבעי ואקראי. אבל ברגע שתביט על המציאות בעזרת העיניים הפנימיות שלך, תבין שהכל מנוהל על ידי הקדוש ברוך שהוא מסדר וקובע ומאזן את הכל, ושהכל תלוי בו והוא נותן לנו את הזכות לבחור איך ומתי.
אנונימי74242
יום טוב ושמח לכולם אחים שלי
אנונימי74242
הגאולה מוכנה
אנונימי74242
ובעזרת ה היום משיח
נכד דוד
אז בואו ונעשה תשובה שלמה ונצעק לה' שיגלה משיח צדקנו!!
אנונימי74569
אם אתה תעשה תשובה מלאה אז הקול שלך יהיה לו כוח להשפיע בעזרת ה'.
נכד דוד
אין יאוש בעולם כלל
אנונימי74569
אני מישתדל ללמוד ההלכה כולה ואז אולי יהיה לי כוח להשפיע בעזרת ה'. האם אתה גם?
אנונימי74569
אם לא עושים מספיק אז הכלל הזה לא אומר כלום.
נכד דוד
עם ישראל! בואו ונעשה תשובה שלמה לפני ה' אלהינו, בצניעות בקדושה בטהרת המשפחה, בשמירת הלשון והשבת, בשמירת הברית והמחשבה והעינים, בזהירות בבין אדם לחבירו והכל
ובשמירת כל התורה, ומשיח מיד בא~!
אנונימי74569
אם אתה רוצה שיתקיימו דבריך תלמד הלכה בעל פה כדי שלא תחטא. כי הוטא דבריו לא נשמעים.
נכד דוד
יוסף בן רוחמה?
אנונימי74569
תיתרכז בעיקר.
אנונימי74569
אולי תענה אתה אם ה' בעל הבית והוא היחיד שעושה הכול אז בשביל מה צריך משיח?
אנונימי74608
במדרש תנחומא (אחרי מות פרק יב)

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, ראה מה כתיב (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא, צדיק ומושיע אין כתיב, אלא צדיק ונושע הוא. וכן הוא אומר (ישעיה סב) אמרו לבת ציון הנה ישעך בא, מושיעך בא אין כתיב כאן, אלא ישעך, כביכול הוא נושע.

וההסבר בסוף המדרש שם -
אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם במצרים ע"י משה ואהרן בימי סיסרא ע"י ברק ודבורה במדינים ע"י שמגר בן ענת שנא' (שופטים ג) ויושע גם הוא את ישראל וכן על ידי שופטים וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים:

דהיינו שהגאולה העתידה תהיה על ידי הקב"ה לבד, ולכן לא כתוב על המשיח "מושיע", אלא נושע, שהוא עצמו נושע על ידי הקב"ה.
אנונימי74608
וכן מתפללים כל יום שלושה פעמים "ברוך אתה ה' גואל ישראל" - שהשם הוא יגאל אותנו, וישלח לנו את מלכינו שימלוך עלינו בפועל בעולם הזה כפי התורה - והוא מלך המיח
אנונימי74608
המשיח
אנונימי74569
צדיק, אתה צודק אז למה אנחנו מחכים למשיח, אולי נחכה ל תשועת ה' ונעשה משהו למענו לפי התורה. כלומר שיש לנו תפיסה לא נכונה לגבי הגאולה.
אנונימי74569
אולי משיח הראשון שיגאל את משפחתו ואז יראה לנו איך כל אחד יגאל את משחתו וכך ה' יגאל אותנו בכללית.
אנונימי74608
נכון , משיח זה ה"דובדבן" בעל הענין האלוקי הנשגב ששמו "גאולה", אבל הכל נעשה וייעשה על ידי הקב"ה לבד
אנונימי74608
כתבתי נכון על מה שכתבת מקודם - לא על מה שכתבת בסוף
אנונימי74608
משיח זה לא קשור דווקא למשפחתו - משיח הוא שליח אלוקי עבור כל כלל ישראל, להיות מלך עליהם ולהראות להם דרך עבודת השם הנכונה בעולם הזה, כדי שנהיה מוכנים לעולם הבא,
אנונימי74608
הרמב"ם הגדיר מצויין , למה אנו מחכים למשיח ? ואני מעתיק
אנונימי74608
(ד) לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה: (משנה תורה הלכות מלכים פרק יב)
אנונימי74569
אז לפי זה נראה אצל משיח רק שהוא חוזר בתשובה לפי ההלכה וכך מחזיר בתשובה את משפחתו והלאה. אבל לא נראה עליו שום כוח חוץ מכוח ה'. לחזור ולהחזיר בתשובה זה הכוח הגדול ביותר בעולם. איזהו גיבור הכובש את יצרו.
אנונימי74608
"אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה - כדי שיזכו לחיי העולם הבא " - זו מטרת המשיח !
אנונימי74608
69 אתה צודק, אבל מפורש בנביאים שיהיו לו כוחות רבים
אנונימי74608
והריחו ביראת אלקים, ונחה עליו רוח חכמה גבורה וכו' כו'ו
אנונימי74608
ושכל העולם כולו - כול הגויים והיהודים - ישתעבדו אליו, ויהיו כפופים אליו, מהרגע הראשון שהוא יבוא
אנונימי74608
בגמרא כתוב, שביום הראשון שהמשיח יבוא, כל העולם יכנע תחתיו, והגויים יהיו עבדים לישראל
אנונימי74569
להחזיר בתשובה זה הכוח הגדול ביותר כי זה נעשה כנגד היצר שהוא בעל כוחות אדירים יותר מאשר כל העולם ביחד.
אנונימי74608
(בבלי עירובין מג ע"ב)
אנונימי74608
69 אמת ! לנצח את היצר הרע ולהכניעו הכנעה סופית. כתוב שאחרי שיבוא המשיח, יבוא שלב שיעשו הספד גדול על היצר הרע, וכולם יבכו, הצדיקים והרשעים
אנונימי74608
הצדיקים יבכו משמחה, איך הצלחנו להתגבר על הר גדול כזה ?
אנונימי74608
והרשעים יבכו מעצבות, איך לא הצלחנו להתגבר על חוט השערה כזה ?
אנונימי74608
(בבלי סוכה נב)
אנונימי74569
הם יכנעו תחת ה' . והמשיח רק שליח ה' ואין לו צורך לשלוט בהם פיזית.
אנונימי74608
ברור שהוא ישלוט בהם פיזית ממש
אנונימי74608
הם יכנעו תחתיו ויבקשו להיות עבדיו, ומלכים יבקשו להיות משרתים להחליף את הטיטול לילדיו... ומי שיזכה בזה זה רק הצדיקים של הגויים - ככה כתוב בנביאין
אנונימי74608
*בנביאים
אנונימי74569
ה' ישלוט בהם, והם יראו את שילטון ה' אולי דרכו. והיה ה' למלך על כל הארץ.
אנונימי74608
ברור שה' ישלוט בהם , אלא מה ? כל הכוח של המשיח זה רק לגודל צדקותו ויראת ה' שתהיה שורה עליו , וכל העולם יכיר בזה לכן כולם יהיו כפופים לו - שזה למעשה כפיפות להשם על ידי שליחו שבארץ
אנונימי74608
לכן התנאי של המשיח זה שיהיה צדיק מופלג , ולא סתם נקרא "משיח צדקינו "
אנונימי74608
האמונה במשיח זה מי"ג עיקרי אמונת ישראל , ולא סתם - כי משיח זהו עידן שתסור ההסתר פנים, וכל העולם יראו ויכירו במלכות ה' "כי לה' המלוכה
אנונימי74569
המשיח יהיה כל כך עצמאי שהוא לא ייתן לאף גוי או יהודי לשמש אותו או להיות בביתו , אישתו וילדיו יעזרו אם צריך. הוא יתברך בכול כמו חסידים ראשונים. וגם הוא יהנה מיגיע כפיו ולא יצתרך לאף אחד לפרנס אותו.
אנונימי74608
ברור שהוא לא ייתן ... כולם ירצו להיות עבדיו ועבדי היהודים - כי תרום קרן כל היהודים
אנונימי74569
מה זה צדיק מופלג?
אנונימי74608
ובאותו זמן שעליו אנו מדברים שיבוא במהרה בימינו אמן - זהו זמן התממשות כל התפילות של מיליוני יהודים במשך אלפי שנים !!! כל התחינות שלהם להצלחה וישועה ופרנסה וכו' וכו' ויהיה הכל - ומי שצדיק יותר יקבל יותר - כמו שאומרים מפורש בתפילות של ימים נוראים
אנונימי74608
מה זה צדיק מופלג ? .. בשביל זה צריך שהמשיח יבוא ונראה
אנונימי74608
זה תכלית הצדיקות בכל דבר - בעיני אישית למשל, הצדיק הכי גדול שהיה בדורות האחרונים - זהו החפץ חיים ! המשיח צריך להיות כפל כפליים בתכלית השלימות .. אתה מכיר מישהו כזה היום ?... לכן כל המשיחים למיניהם צריכים לארוז
אנונימי74569
לדעתי . זה אדם שלא משקר, נהנה מיגיע כפיו, עושה צדק מבחינת משפט. בעל חסד גדול מאוד. עם יראת ה' גדולה מאוד משתדל ללמוד הלכה כדי לקיימה. ועוד דברי תורה. בעל חמלה גדולה. בקיצור כל דבר שהוא עושה יצא מזה רק טוב.
אנונימי74608
בעיני זה הרבה מעבר לזה , זה תכלית השלימות שאף אחד לא יכול להגיע אליה - כי ככה השם רוצה . השם רוצה שרק המשיח יגיע לתכלית הזו , ולכן בדיוק הוא משיח
אנונימי74608
צריך להבין את זה , שמשיח זה לא עוד בן אדם . ידוע שאדם ראשי תיבות "אדם - דוד - משיח "
אנונימי74569
08 אל תביא דוגמאות כי אתה לא יודע את האמת לאמיתה עד הסוף. תביא בבקשה הגדרות. לפי חז"ל.
אנונימי74569
08 משיח זה אדם מזרעו של דוד המלך. רק הנשמה שתיתעבר בוא תהיה נשמת משיח מיוחדת מבריאת העולם.
אנונימי74608
נכון אתה צודק שאין להביא דוגמאות , אבל הנביא וחז"ל עצמם הביאו לנו את הדוגמה הכי טובה - דוד המלך - המשיח צריך להיות צדיק כמו דוד המלך
אנונימי74608
בפרקי תהלים רואים את זה בהרבה מקומות, שדוד המלך מדבר על עצמו והמפרשים מסבירים שכך בדיוק גם המשיח , אצטט פרק אחד לדוגמא
אנונימי74569
גם דוד המלך היה אדם וגם עבר עליו מהלכי בני אדם וגם הוא מודה שעשה תשובה וכו'. ומשיח יהיה מזרעו ויותר ממנו.
אנונימי74608
ברור שדוד המלך היה בשר ודם, אבל הוא אדם יחיד וחריג בין מיליוני בני אדם יהודים צדיקים - דוד המלך גדול יותר מהם , ואני לא יודע מי יותר גדול משיח או דוד המלך , זו שאלה
אנונימי74608
אלו הם אנשים נשמות יחידות מבין רבבות נשמות שהקב"ה ברא בעולם
אנונימי74644
אין להשוות בין צדיקים ובמיוחד אם אין אנו צדיקים
אנונימי74608
לא צריך להשוות, אבל למי יש ספק שדוד המלך הוא מהגדולים ביותר , יחד עם האבות הקדושים ומשה רבינו
אנונימי74569
08 אם ה' ברא צדיקים אז איך יכולה להיות זכות בחירה להיות צדיק.
אנונימי74608
אני מצטט מהגמרא סוכה את רשימת הצדיקים הגדולים ביותר והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו:
אנונימי74608
69 מה הכוונה ? יש בחירה לכל אדם
אנונימי74608
השם לא בורא "צדיקים" , השם ברא אנשים רגילים שהם הצליחו להתעלות מכל כולם ולהיות צדיקי עולם , כמו אברהם אבינו שעמדו בכל הנסיונות ועבדו את השם בלב שלם (כמו שאומרים בויברך דוד , שה' בחר באברהם כי הוא עבד אותו בלב שלם)
אנונימי74644
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
אנונימי74569
08 אם ה' הוא הבורא את הצדיק בעולם כמו את מי שהיזכרתה אז איך תיתכן זכות בחירה אם ה' מחליט מי יהיה צדיק.?
אנונימי74608
כי בסופו של דבר השם מגלגל את הכל , והשם גלגל שיוולד ילד לעמרם ויהיה בבית פרעה וייצא ממנו משה רבינו וכו'
אנונימי74644
בך הבחירה אם להקשיב ליצר הטוב או ליצר הרע וכנראה שהצדיקים בחרו בטוב
אנונימי74608
ובמענה לשאלתך , כבר כתבו בספרים שמצד האמת האובייקטיבית - כלומר מצד הקב"ה - אין באמת "בחירה" , כי השם מגלגל את הכל - אבל בסופו של דבר מצידינו - מצידי ומצידך - יש בחירה
אנונימי74569
ואם אתה אומר שהאדם מחליט להיות צדיק. אז למה יש אדם שמחליט להיות צדיק ויש שמחליט להיות פחות צדיק. מה בדיוק בבריאה שלו מטה אותו לכך. הרי נברנו בני אדם שוים אתה אומר.
אנונימי74608
לא אמרתי שנבראנו שווים , כל אחד נולד במקום אחר
אנונימי74608
אבל בסופו של דבר כל אדם לפי מקומו ולפי מדריגתו - יש לו בחירה
אנונימי74569
אתה אומר דברים סוטרים לא הגיוניים. ולא מובנים לעמך.
אנונימי74608
כמו שלך ולי יש כעת בחירה אם להקליד במחשב, או לא , אז יש לנו בחירה - כך גם בקיום המצוות
אנונימי74608
נא להסביר לי מה סוטר ומה לא הגיוני .. אני מנסה לומר את מה שאני חושב..
אנונימי74608
ומה שלימדו אותי בתלמוד תורה ..
אנונימי74644
הכל בידי שמיים חוץ מייראת שמיים בןאדם
אנונימי74608
ברור אמת ויציב
אנונימי74608
הבן אדם יכול להחליט אם להיות ירא שמים או לא
אנונימי74569
אתה כתבתה שאצל ה' אין בחירה אבל אצלנו יש בחירה . ה' ה' ברא אותנו בעלי בחירה. והשאלה הגדולה מה משפיע על כל אחד מה לבחור. ואל תגיד הסביבה או ההורים או השורש . כי אם כך אז זה לא זכות בחירה.
אנונימי74608
בסופו של דבר לכל אדם יש את האפשרויות שלו , והוא יכול לבחור במה שהוא רוצה מבין האפשרויות - ואני מדגיש מבין האפשרויות -
אנונימי74608
אתה שואל מה משפיע ? הרצון שלו ,. מה שהוא רוצה
אנונימי74608
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו - חז"ל
אנונימי74569
מה משפיע על הרצון שלו?
אנונימי74644
הנשמה של האדם אומרת לגוף מה לעשת.
אנונימי74644
הנשמה שלנו מניע אותנו
אנונימי74608
הרצון של הבן אדם , זה האדם האמיתי עצמו
אנונימי74608
כמו שאומר 44 - כשבן אדם יושב עם עצמו ובודק "מה אני באמת רוצה" , אז הוא יכול להגיע להחלטה (לכן אגב חשוב מאוד התבודדות !)
אנונימי74569
ומה משפיע על הנשמה. למה אחד בוחר בטוב ואחד בוחר ברע.?
אנונימי74608
אי אפשר לעשות השוואה בין שני אנשים , זה לא נכון , כל אחד נמצא במקום אחר לגמרי . כל אחד יכול לדעת רק על עצמו
אנונימי74569
התבודדות זה ביטול תורה ומעשים טובים. חסד של רגע או לימוד תורה של רגע שווה את הדברים האחרים כפול אלף אולי.
אנונימי74608
חחח השאלה מה עושים בהתבודדות
אנונימי74644
ולכן רק כשהנשמה יוצאת מהאדם האדם נפטר
אנונימי74608
התבודדות זהו דבר שעשו כל הצדיקים מאליהו הנביא עד החפץ חיים
אנונימי74569
ומה עושה את השינוי בניהם. כיצד אחד בוחר כך והשני אחרת. מה הכוח המשפיע?
אנונימי74608
זה לא רק המצאה של ברסלב. וזה כתוב גם במסילת ישרים , שהוא ספר שמקובל אצל כולם
אנונימי74608
הרצון הפנימי של הבן אדם . (כמו שכל אדם בוחר מקצוע אחר, זה בוחר משפטים וזה מחשבים, מדוע ? כל אחד יש לו את הרצון הפנימי שלו )
אנונימי74644
זה כבר לפי גלגולים לדוגמא אם גנבת בגלגול הקודם יגנבו לך בגלגול הבא כי זה התיקון
אנונימי74608
כך גם בעבודת השם , יש אחד - שזה אגב רוב העולם - בכלל לא מעניין אותם עבודת השם, ויש אחד שהחליט שזה כן מעניין אותו והולך לבית מדרש ללמוד מה צריך לעשות
אנונימי74608
44 לא מסכים גלגולים בעניין זה, לעניות דעתי
אנונימי74608
אבל אתה צודק בדברים כמו שהבאת , שגנובים לך, שזה יתכן שזה קשור לגלגול
אנונימי74644
הגלגולים של האדם משפיעים על האדם גם בעולמו הבא כי הנשמה שלך ממדיכה לחיות רק שעוברת לגוף אחר והיא זוכרת דברים שהמח שלך לא יכול לזכור
אנונימי74608
אולי, אבל בתכלס אני אישית לא יודע מה הגלגול שלי , ומה זה עוזר לי.
אנונימי74569
היתבודדות היא נגזרת על האדם והשאלה מה הוא עושה בה. כמו ר' שמעון שניגזר עליו לשבת במערה ולמד שם כל הזמן תורה. אליהו הנביא התבודד לצורך השעה כי לא היו צדיקים שישב איתם וילמד תורה. ובוודאי ששינן תורה בעל פה כל הזמן. וכך כל הצדיקים כאשר הוצרכו להיתבודד שיננו תורה וחסד כמו יוסף הצדיק שהיה מבודד בביח הסוהר אבל עזר לכולם ושם ה' היה שגור בפיו.
אנונימי74608
בסופו של דבר , לכל אדם , לכל יהודי , יש בחירה , והכל תלוי בהחלטה הרצינית שלו בינו לבין עצמו
אנונימי74644
כי זה משפיע עליך גם בעולם הזה
אנונימי74608
69 סורי , לא יודע מה כל כך מפריע לך , שבן אדם מתבודד ועושה חשבון נפש עם עצמו ? זה כלל יסודי בעיני גדולי הצדיקים ביהדות
אנונימי74644
למרות שיש כאלה מעטים שזוכרים פה ושם
אנונימי74608
אי אפשר להגיע לשום מקום בעבודת השם , בלי שבן אדם יודע היכן הוא נמצא
אנונימי74644
נכון. אני מסכים איתך
אנונימי74608
69 יש ספר של רבי אברהם בן הרמב"ם , מלפני 700 שנה, שמו "המספיק לעבודת השם" - שם הוא מאריך להסביר בטוב טעם את כל הענין של ההתבודדות , והוא מביא על כך מקורות רבים מחז"ל ומהצדיקים לאורך כל הדורות עד דורו .
אנונימי74569
רק ע"י לימוד התורה יכול האדם לדעת על עצמו ואיפה הוא נימצא. שום היתבודדות לא תעזור לו. והוא יכול ע"י מחשבות מרובות רק לגרום לקיצוניות יתר וריחוק מהתורה. רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.
אנונימי74608
ברור אמת ויציב . בלי לימוד תורה אי אפשר כלום! - ולא תהיה שווה שום התבודדות , אם הוא לא יודע תורה ולא לומד תורה ! לימוד תורה זה הכל
אנונימי74608
אבל זה לא סותר - כל יהודי צריך לקבוע עתים לתורה , וגם יכול מידי פעם כשמזדמן לו לעשות התבודדות בכל דרך שטובה לו
אנונימי74644
לכן צריך לחזור בתשובה!! כי בלי תורה אנו כלום!!
אנונימי74569
בכול התורה והמצוות לא כתוב שהיתבודדות זה מיצווה. אולי זה ברחה מלהיתמוד מול בעיות שלימוד התורה וההלכה ודברי חכמים יכולים לפתור וגם בטוח שיכולים לפתור.
אנונימי74608
תבין. זה לא מצווה. זה חשבון נפש, זה קשור לכל המצוות כולן. אי אפשר למשל לקיים מצוות "תשובה" בלי שהוא עושה התבודדות
אנונימי74608
כך גם תפילה בהתבודדות ששופך ליבו לפני קונו , בהתבודדות (ולא בבית כנסת ובית מדרש) הוא יכול להתפלל בשפה שלו כפל כפליים
אנונימי74644
כשאתה לבד אתה הכי חכם !! כי אז אתה מקשיב לעצמך הכי טוב בלי הרעשים של הסביבה!!
אנונימי74608
לא מבין מה הרתיעה מ"התבודדות" .. לא אמרתי לך ליסוע לאומן ...
אנונימי74608
44 אמת ויציב !
אנונימי74644
תורה רבה לך
אנונימי74569
מה שהיו אולי הצדיקים עושים היתבודדות זה להיתקשר עם ה' יתברך באופן רוחני אחרי שכול התורה מונחת בכיסם וגם בעלי דרגה רוחנית גבוה. אבל היו זה רק בריחה מלימוד תור ועשיית חסד כיוון שיש בזה מאמץ והשקעה מרובה. יגעת ומצת תאמין.
אנונימי74608
69 - מסכים לגמרי שאם התבודדות באה על חשבון לימוד תורה - או עשיית חסד עם אשתו וילדיו - אזי זו לא מצווה, זו עבירה גמורה !! אסור לבטל תורה בשביל התבודדות , ואם בן אדם יוצא ליער להתבודד ומשאיר את אשתו וילדיו בוכים - אזי זו עבירה חמורה !
אנונימי74608
התבודדות זהו צורך בשביל כל יהודי שרוצה לעבוד את השם בתמימות , לעשות חשבון נפש בינו לבין עצמו , איך קיום המצוות שלי ? איך התפילה שלי ? איך עבודת המידות שלי ? וכו' וכו' וכן להתפלל לקב"ה בשפה שלו,
אנונימי74644
התבודדות זה קבלת רוחניות. ואם אנו מתבודדים ומדברים אם ה כשאנו מתבודדים אנו מקבלים רוחניות קודש קדושה
אנונימי74569
דרך אגב אתה יכול להיכנס לחדר ולבקש מה' כל מה שאתה רוצה מבחינה רוחנית ואצל ה' זה יכול לקחת אפילו שניה אחת . ה' יכול לשמוע אותך גם כשאתה לא מדבר.
אנונימי74608
נכון . אבל אתה רואה שבתפילת שמונה עשרה , יש הלכה שצריך להוציא בשפתיו , מדוע ? הרי ה' יכול לשמוע ?
אנונימי74569
כדי שתדע אתה ותשמע שהכול רק ה' יכול לעשות. ודרך אגב מוציא בשפתיו ולא משמיע קול כך הזוהר כותב. כמו חנה . "וקולה לא ישמע"
אנונימי74608
נכון שאפשר להיכנס לחדר להתפלל, וברור שזה זה , אבל אם בן אדם מתפנה כעת שעה שלימה מכל עיסוקיו , ומתנתק מכל הפלאפונים והמשחבים וכו' וכל ההפרעות , אזי התפילה שלו - הוא ירגיש - תהיה פי מאה
אנונימי74608
זה בדיוק נקרא "התבודדות" - ביער זה הרבה יותר טוב .. אבל ברור שגם נכנס לחדר זה נפלא
אנונימי74608
נכון, תפילה בלי השמעה לאוזן
אנונימי74569
לימוד התורה הוא ההיתנתקות הטובה יותר בעולם והיא עוזרת פלאים , ולא רק לקבוע עיתים אלא ללמוד בכול הזדמנות. תנסו זה בדוק.
אנונימי74644
הכי חשוב הכוונה. חשוב להוציא המילים מהפה כי כך אתה גם מזכה הסובבים אותך למצווה כי כך הם שומעים אותך ומקשיבים כאילו לדברי אלוהים
אנונימי74608
69 אמת ויציב ,דבר ראשון לימוד תורה! התבודדות זה רק אחרי שבן אדם קבע עתים לתורה
אנונימי74569
אסור ב 18
אנונימי74608
זזתי חברים , תצליחו !
אנונימי74644
תודה רבה אמן ואמן
אנונימי74569
חברי יקרים תיקו .תשבי יבוא ויתרץ . הייתם נעימים וצדיקים להיתראות יש מה לעשות אז תבורכו אחים יקרים.
אנונימי74644
תודה רבה אמן ואמן
אנונימי74820
תודה רבה על החיזוקים שכתבתם
חסיד חבד
מה שלא ידוע הוא – שהצדיק הקדוש "בעל התניא" זיע"א חיבר שלוש ספרי תניא, חוץ מ"ספרן של בינונים" הוא חיבר גם "ספרן של צדיקים" וגם "ספרן של רשעים", מקובל שספרן של צדיקים נשרף, וספרן של רשעים – נאבד.
אנונימי74881
מה היה כתוב בספיר הללו מאד מעניין
חסיד חבד
התניא, זה תורה שבכתב של החסידות, אז בעל הטורים אמר שהתורה מתחילה באמת, "בראשית ברא אלקים" סופי תיבות אמת, אז לכן התניא נכתב בדקדוק בכל מילה ומילה ובכל אות ואות, התניא מתחיל במילים: תניא משביעין אותו.

והוא ראשי תיבות אמת. לא רק סופי תיבות אמת כמו בראשית ברא אלקים. אלא ראשי תיבות אמת.

סוד התניא (הסוד של התניא) מה זה סוד התניא? עם הכולל בגימטריא מטפחת - שזה הסוד של התניא, בגימטריא מטפחת, עם הכולל.

וזה הסוד של התניא, למה? כי התחלת התניא: משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע, אז איך מי שלובשת– שייטל, פאה ובעלה והילדים הם ההפך מצדיקים, אם יש עבודה זרה בבית! וממש בית עבודה זרה! זה הכוונה שכתוב תהיה צדיק ואל תהיה רשע.

עכשיו אגלה לכם עוד סוד, 'משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע', מה זה רשע? בגימטריא ירא שייטל, למה? כי האשה שהולכת בשייטל היא לא יראת שמים, אלא יראת שייטל, היא מפחדת שהשייטל [שלה] לא מספיק יפה....

כי הדרך האמיתי הוא להיות האור המקיף הקדוש של הטיכל, מטפחת, שמקיף את האשה באור קדוש ועליון, שאין מלאכי מעלה יכולים להסתכל! וכשהאשה תגיע לשמים היא תראה את כל זה, ותאיר כקרני שמש בצהרים!!!

ועכשיו שהפאה היא עבודה זרה, אין שום היתר בעולם ללבוש את זה, ומי שלובשת פאה היא מוקפת חושך עצום, ומונע מאיתה ומשפחתה בני חיי ומזוני רוויחי!
אנונימי74976
יישר כוחו של חסיד חבד על הדברים הנאים שכתב
אנונימי74976
רק צריך לזכור שבנוסף לאיסור הפאה , יש חובה עלינו הגברים לשלוט על המוח ועל הלב , להיות חזקים ולא להסתכל . זו חובה גדולה גם עלינו .
אנונימי74951
חזרה בתשובה שלמה !! !!
אנונימי74951
תזרז הגאולה
אנונימי74976
בנביא ישעיה מפורש , שמי שמקפיד על שמירת עיניו הוא זה שיזכה לראות את המשיח ! ומכלל הן אתה שומע לאו
אנונימי74569
יש רק כוח אחד שיכול לעזור וזה כוח ה' דרך התורה בלבד ולא שום פטנט.
אנונימי74951
נכון מאד אתה צודק
אנונימי74976
אני מעתיק את הפסוקים
אנונימי74976
(יד) פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם:
(טו) הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע:
(טז) הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים:
(יז) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים:
אנונימי74976
ועוצם עיניו מראות ברע - אמרו חז"ל בבלי - זה שאין מסתכל על הנשים [אפילו] בשעה שעומדות על הכביסה
אנונימי74569
כוח התורה שיש בו קיום מצוותיה ולא לעשות עבירות על פי ההלכה.
אנונימי74951
כל הכבוד צדיק
אנונימי74569
והלימוד עוזר להיתגבר על היצר. ברתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו.
אנונימי74951
תגיד אתה יודע איך שולחים סרטונים לכאן ?
אנונימי74569
אולי תעשה העתק הדבק.
אנונימי74951
תודה רבה על העזרה חבר
אנונימי74951
מכירים את המשפט : "אלוהים עם כולם אבל לא כולם עם אלוהים"
חסיד חבד
חידוש
בראשית ראשי תיבות: תורת רבינו - אין שום יאוש בעולם!
ברא ראשי תיבות: אין רשעים בישראל!
אנונימי74951
לצערי הרב זה לא נכון כי האמת שגם בארץ שלנו ארץ ישראל יש רשעים והרשעים האלה לא יודעים וגם לא רוצים וירצו לדעתת מה גורלם ומה סופם.
אנונימי74569
אין רשעים בעולם . ועמך כולם צדיקים אבל חוטאים יש ועובדה ניתנה תורה כדי לא לחטא.
אנונימי74951
אז שיילמדו תורה
אנונימי74569
רק משיח יכול להכריח אותם ללמוד תורה בכוח ה'. ה' כרגע במצב ישראל היום לא יכול להשרות שכינתו ולהשפיע ישירות לכן הוא ישתמש במשיח שהוא בשר ודם כדי שעם ישראל לא ינזק.
אנונימי74951
תגיד אתה דתי ?
אנונימי74951
זה בסדר אם תגיד שלא פשוט זה מעניין אותי
אנונימי74569
אני יהודי משתדל לקיים את כל המצוות וכן ללמוד תורה והלכה כמה שאני יכול.
אנונימי74951
אשריך הלוואי שתגיע לגדולות תלמד עוד ועוד תורה זה הדבר הכי טוב שקיים
אנונימי74569
תודה וכן למור ולכול עם ישראל בעזרת ה'. אני מאמין שכך יהיה בעזרת ה' דרך משיח צדקנו.
אנונימי74951
" הצדיקים ישארו והרשעים ימותו ויאבדו "
אנונימי74569
יתמו חטאים ולא חוטאים. רק רשעים שאין להם סיכוי לחזור בתשובה יאבדו ואת מי הם רק ה' יודע.
י יו יוס יוסף
המקור - וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים
קבלה מן הנביאים: "מלחמה הנוראה שבעולם, שלא היתה כמותה,תהיה ממש לפני שערי ירושלים - לא ישארו רק קדושים!"

וְאֵין זֶה פֵּרוּשׁ מִסְּבָרָא, רַק קַבָּלָה מְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה בָּעוֹלָם תִּהְיֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּהּ יִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֶחָד מֵהֶן לֹא נֶעֱדַר, בְּצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת הַמַּחְזִיקוֹת דָּת נוֹצְרִית, וּבְצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן מַאֲמִינוֹת בְּדָת זוֹ, וּמְקֻבָּל שְׁמוֹת שָׂרֵי הַצָּבָא מִכָּל צַד וְאֵיזוֹ אֻמָּה הַנּוֹצַחַת. וְעַל מִלְחָמָה זוֹ נִבֵּא בִּלְעָם בְּאוֹמְרוֹ "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשּׂוּמוֹ אֵל", שֶׁיָּבוֹאוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁמָם שֵׁם אֵל, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיה ד', ג'wink "הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם", וּמִי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. ("אבות על בנים" לצדיק הקדוש רבי שאול בראך זיע"א, בהקדמה)
י יו יוס יוסף
ועוד מקור -

כלומר שבגוג ומגוג ישארו "רק הקדושים ויראי האל באמת" ציטוט מלשון הרד"ק, יואל ג, ה
לשון הרד"ק זיע"א: "כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל זמן מועט ... ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו"".
הנביא יואל התנבא (יואל ג,ה): "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט [ינצל], כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה', וּבַשְּׂרִידִים [בצדיקים] אֲשֶׁר ה' קֹרֵא. [כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל... ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו, רד"ק]".
אנונימי74569
צדיק אתה לא מביא מקור אחר שה' הבטיח להחזיר את כל עם ישראל בתשובה ויעשה מכולם קדושים. כי יתבטל כוח הרע שמשפיע. לכן מה שכתוב נכון רק צריך להבין את זה.
י יו יוס יוסף
מה המקור של זה?
אנונימי74569
גמרא חז,"ל והתורה. {ל} בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: שבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו. גם זה רמז לגאולת בבל ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו לקול הנביאים אשר הקים להם ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם ולא ישכח ברית אבותם כאשר אמר (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' ובסוף הספר ירמוז לגאולה העתידה כאשר פירשתי (שם בפסוק טז) ואזכרנו עוד בע"ה
אנונימי74951
תורה זה לא צחוק אנשים
אנונימי74951
בלי להעליב זה נראה שיש פה כמה מזלזלים באתר
אנונימי74569
תלמד זכות.
אנונימי74951
מה ?
אנונימי74951
למה ככה
אנונימי74951
מי שרוצה לזלזל שיזלזל אך לא כאן. זה אתר תורה
אנונימי74951
ובתורה אףאחד לא יזלזל
אנונימי74569
איפה ראיתה זלזול. אולי אין להם אמונה.
אנונימי74569
וחוץ מיזה רק מי שמכיר תורה ומזלזל אז זה לא טוב.
אנונימי74951
זה לא נכון. אףאחד לא צריך לזלזל ואפילו לא רק בתורה
אנונימי74569
אתה צודק אבל איפה היה זילזול אולי לא הבנת נכון. קורא צדיק.
אנונימי74951
אני לא יגיד לך מי כתב כי אסור אבל אני יכול להגיד לך שמישהו פה זילזל
אנונימי74951
כי זה יוציא עליו שם רע ואת זה אני לא רוצה לעשת לאף אדם
אנונימי74569
מה היה הזילזול. ואין כאן לשון הרע כי לא מכירים את מי שכתב.
אנונימי74951
אתה מבין ?
אנונימי74569
לא
אנונימי74951
אני מחכה למשיח
אנונימי74951
עם ישראל חזור בתשובה
אנונימי74569
לא עניתה על מה שכתבתי.
אנונימי74951
מה בןאדם
אנונימי74569
לילה טוב צדיק ניתראה אולי מחר בעזרת ה'.
אנונימי74951
לילה טוב ה אוהב אותך
אנונימי74569
גם את כול עם ישראל ברוך ה'
אנונימי74951
ברוך ה'
אנונימי74951
" ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה "
אנונימי74951
נצר - ענף רך. הצמיחה החשה תתחיל מן השורשים, מאותו החלק שהוא לבדו נשאר לפליטה במות העץ.
אנונימי74951
רבים יראו את המשיח כדמות ניסית " והאדון אשר אתם מבקשים יבוא להיכלו " המשיח יהיה נביא גדול ואיש פוליטי ודימוקרטי שלא יהיה ידוע מקודם בשם אביו ומשפחתו. וילמד תורה שבכתב ושבעל פה ותנוח עליו רוח ה רוח חכמה רוח בינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה ושפט בצדק דלים ולא ע"פ מראה עיניו ישפוט כי ידע הדברים ע"פ הרגשתו ולפי ריחו ישפוט ואז ידבר ה מתוכו וברוח שפתיו ימית רשע. ואז ישרה הטוב בעולם
אנונימי74951
וזה רק חלק מדמותו העצום של המשיח
אנונימי74569
המשיח כולו מקרין הערצה לה' יתברך אין ממנו כלום והוא אפילו עם מינוס.
אנונימי75728
כן אבל הוא לא יתחיל עם זה ישר אומרים שהוא יהיה בעל תשובה והוא יתפתח יגדל ויתגדל ויתקדש
אנונימי75728
וכנראה שגם הוא יטעה בחיים בהתחלה והחיים שלו לא יהיו להיט
אנונימי75728
ואז כשהוא יגיע לשלמותו הוא יגעל ויושיע את העולם ויהיה המשיח כמובן אחרי שאליהו הנביא ימליך אותו כ שה יגיד לו ואת זה אנחנו יכולים גם לזרז
אנונימי75728
בזכות התפילות המצוות הלימוד תורה והחסדים והמעשים הטובים שלנו
אנונימי75626
חידה לפרשת השבוע : היכן רמוזה גאולה בפרשה ?
אנונימי76401
אומרים דהמשיח יתגלה ויתכסה יתגלה ויתכסה עד לפני הגילוי הסופי
אנונימי76401
שאליהו הנביא ימליך אותו למלך המשיח
יהודי פשוט
אברהם אבינו מלמד לברך
אמרו חז"ל (סוטה יsmile אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא" - מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב''ה בפה כל עובר ושב, כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: "וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם".
ופירש רש"י ז"ל: אלא ויקריא. למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם: כיצד לאחר שאכלו ושתו. משלו היו עומדין לברכו לאברהם, והוא אומר להם וכי משלי אכלתם? עכ"ל
אנונימי76731
בוקר טוב עם ישראל אחים שלי
אנונימי76855
בוקר טוב גם לך צדיק
אנונימי76855
הגאולה מוכנה בעזרת ה היום המשיח אם יגיע לנו לקבל אותו היום. אבל אל תשכחו לנקות את כל חטיאכם בשבילכם
אנונימי76855
קראתי בטלפון שהמשיח יזדהזה מלאן שאנחנו היהודים הגענו ומהמצב שלנו שאנו נמצאים בו כיום וירצה לשנות את דרכינו והוא יצליח לשנות אותנו לטובה זאת אומרת שהמשיח לא יתחבר לתעוות שלנו ולריגושים שלנו כיום ודרכי חשיבתו יהיו שונים מכל האדם ולכן יהיה הכחם בעולם כי הוא בראשו נכנס למעמקי העולם הנסתר ויכול לראות דברים שאנו לא יכולים כולל לחזות דברים ויהיה נביא גדול. ויהיה סלחן גדול עד שישב על כסאו זאת אומרת כסא ה
אנונימי76855
כנראה שזה הכוונה קרוב ורחוק בו זמנית
אנונימי76855
מי שרוצה שאני אפרש את שמו שיפנה אליי ולמי שרוצה לדעת שמי דניאל שרעבי
אנונימי76855
וכמו שנכתב פה אתמול הוא יהיה איש פוליטי ודימוקרטי
אנונימי76855
ואז הוא יצליח לשנות את דרכינו ואת דרך חשיבתנו ואז נראה שיש אלוהים לעולם
אנונימי76855
מי רוצה שאני אפרש את שמו ?
אנונימי77163
מי יהיה איש פוליטי ודמוקרטי??.
אנונימי76855
אני מדבר עכשיו על המשיח
אנונימי77163
אז זה שקר מה שאמרת
אנונימי77163
לך תעבוד על אחרים לא עליי ביי
אנונימי76855
יכול להיות שעכשיו הוא בפוליטיקה
אנונימי76855
לא הבנתי אותך יקירה ?
אנונימי76855
מה כוונתך למילה שיקרתי
אנונימי77163
שקרן כמו כת ניר בוכריץ מתלמים
אנונימי76855
בטח אתה חילוני
אנונימי76855
אני בסך הכל מעתיק את מה שכותבים פה באתר רק במילים שלי בןאדם
אנונימי76855
המשיח יהיה אדם שיודע את הכל מבלי לראות ולשמוע זאת אומרת רק יריח הדברים וידע אותם את הכל
אנונימי76855
והוא יזדהזה מכל החטים והעוונות שלנו
אנונימי76855
עד שישב על כסא ה זאת אומרת שאליהו הנביא ימליך אותו למלך המשיח
אנונימי77325
דניאל שרעבי אתה באמת מלך חח
אנונימי77325
אהבתי את מה שכתבת מקודם. ענק
אנונימי77485
נראה לי באמת ניר בוכריץ הוא המשיח נכנסתי לראות מי זה ואמרו שהוא נעלם ואף אחד לא יודע איפה הוא. לא מוזר ?
אנונימי77485
והוא עוסק בגאולה ובקבלה זאת אומרת בתוך העולם של הנסתר
אנונימי77485
את האמת אני חושב דהגזמנו עם עניין המשיח ובואו למה נראה לכם שהוא ידע הכל מבלי לדעת כלום כמו שאתם תמיד כותבים שהוא ידע דברים שאףאחד לא יודע מבלי לדעת ומבלי לראות כלום
אנונימי77485
יכול להיות שיהיו לו כמה נבואות אבל לא יותר מזה אנשים
אנונימי77485
אבל כן יכול להיות שהוא יהיה פוליטי ודימוקרטי כמו שכתבתם קודם כי בכל זאת אם הוא ירצה וישנה את העולם הוא באמת צריך להיות אחד כזה
אנונימי77485
אולי דונלד טראמפ הוא המשיח
אנונימי77485
אפילו בגימטריה 424 משיח בן דוד וגם דונלד טראמפ
אנונימי77485
= 424. חח סתם
אנונימי77485
למרות שזה באמת נכון
אנונימי77485
דוד מלך ישראל חי וקיים דוד המלך חי וקיים
אנונימי77985
מה הקשר דונלד טראמפ המשיח
אנונימי77985
אחי המשיח אומרים שנמצא בארץ
אנונימי77985
איזה אתר מטומטם
אנונימי77985
זה אתר חילול ה זה לא אתר קידוש ה נראה לי
אנונימי77985
אנשים הכותבים ולא יודעים לכתוב אני ממליץ לכם לא לנסות לכתוב כי אז הכוונות הטובות שלכם הופכות לתוצאות רעות.
אנונימי78036
ודבר אחד נוסף דניאל שרעבי אתה לא המשיח.
אנונימי78036
ממה שכתבתי לך אתמול
אנונימי78036
אז אל תבלבל לנו כאן את המוח בבקשה
אנונימי78036
יש דבר נוסף שאתה יודע לעשת חוץ מלפרש שמות לאנשים ולבלבל להם שאתה המשיח דניאל שרעבי
אנונימי78036
עאלק לפרש שמות חח חח
אנונימי78036
חוץ מזה שהמשיח לא יהיה פוליטי ודימוקרטי אלא לפי דעתי הוא יהיה אדם דיקטטורי שכולם ישמעו לו יקשיבו לו וילכו אחריו
אנונימי78036
המשיח יהיה אדם דיקטטור
אנונימי78036
המשיח יהיה אדם דיקטטור ולא פוליטי ודימוקרטי
אנונימי78244
שבוע טוב בשורות טובות לכל עם ישראל בעזרת ה
אנונימי78357
36 המשיח יתנהג בדיוק לפי התורה, זכות הבחירה שניתנת בתורה היא הדמוקרטיה הטובה ביותר. אי הישר בעיניו יעשה רק שידע על כל רע שיעשה יצטרך לשלם. משיח יראה דוגמא טובה ומשתלמת כדי לחזק את האדם ללכת לפי התורה שנותנת חרות לאדם יותר מכל משטר אחר .
אנונימי78620
המשיח יהיה מלך על פי התורה
אנונימי78620
צריך לזכור שבגנים של המשיח הדם הכחול של כל מלכי בית דוד, וקוראים לו 'מלך המשיח' כי הוא קודם כל יהיה מלך, אחר כך משיח
אנונימי78745
בכל הדורות לא הייתה בחינת היחידה בנשיאי הדורות בשלימות הגילוי, ולכן הייתה בהם הסתלקות.

אבל בדורנו הודיע הרבי מלך המשיח שמכיוון שכבר הסתיים בירור העולם, הרי בימינו אלו ישנה התגלות עצם החיות של משיח, ומובנת הסיבה להבטחה שהוא זכה לחיים נצחיים (ובגאולה יגלה משיח את הבחינה הזו בכולנו).

הרבי קובע, אשר מכיון שדורנו השלים את עבודתו, וזוכה לגאולה השלימה בקרוב, לכן הוא זוכה לחיים נצחיים.

חז"ל קובעים שבני-האדם ימותו שעה אחת לפני תחיית המתים ואז יקומו שוב, בהתבסס על הנאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", אך הרבי אומר שדבר זה נעשה על-ידי העבודה הרוחנית של "ונפשי כעפר לכל תהיה", זוהי הסיבה ששייכת מציאות שלא יצטרכו למות לפני תחיית המתים, אלא כל אנשי הדור יעברו חיים לגאולה - בלי הפסק בינתיים
אנונימי78745
ב"ה הוא מגיע כל שניה. כל הזמן אנחנו מתקדמים לעבר הגאולה וכך גם אנחנו מברכים בשמונה עשרה - "גואל ישראל".
זה משהו שקורה עכשיו.
אז איפה הוא? למה לא רואים אותו?
כי כמו הרבה דברים, זה תהליך.
כמו שהקב"ה עשה אינו חסד שהשמש זורחת ושוקעת באיטיות כך שנוכל להתרגל לאור/חושך בלי לפגוע בעין כך גם לגבי הגאולה (זה מופיע בירושלמי במסכת ברכות ובמסכת יומא).
אנונימי78778
הכל בצדק הכל בהשגחה והכל לטובה
אנונימי79156
מה החידוש?
אנונימי79738
כל התפילות משפיעות. כמו כל מצווה שאנחנו עושים.
אפשר לראות את זה כמו לבנים.
כל מעשה טוב שאנחנו עושים, כל מצווה וכל תפילה מוסיפה לבנה. היא בונה פה משהו.
היא מגלה יותר ויותר את הקשר שלנו עם הקב"ה.
עוד מסך יורד ואנחנו מרגישים איך אנחנו מתקרבים לקב"ה.
ככל שהקרבה יותר מורגשת אז זה אנחנו מתקדמים - כאנשים פרטיים, כעם וכעולם.
אנחנו שואפים להגיע לעולם יותר מתוקן. יותר שלם.
זה מה שקורה בתהליך של גאולה.
אנונימי79156
המצווה זה הבלוק והתפילה זה מה שמדבק את הבלוקים לעשות בניין.
אנונימי79156
התפילה היא לא מתרייג מצוות.
אנונימי79738
כיוון ש"שכר מצווה - מצווה", לכן השכר של כל מצווה מוגדר ומיוחד בהתאם לפעולה הרוחנית של המצווה, ואין שכר מצווה זו כשכרה של מצווה אחרת:

אילו שכר המצוות היה כמו השכר שפועל מקבל ממעסיקו בעולמינו, הרי לכל המצוות היה אותו סוג שכר - ברכה והצלחה בגשמיות וכו' (כי אף שיש הבדל בכמות השכר הניתן בין מצווה למצווה, הרי באיכות הם זהים), כשם שעובדי מפעל שכרם זהה, כולם מקבלים משכורת כספית, ההבדל בין מנהל המפעל לאחרון העובדים הוא בכמות השכר, ולא באיכות וסוג השכר - כולם מקבלים ממון גשמי;

אבל בשכר המצוות יש הבדל גדול בין שכר מצווה זו לשכר מצווה אחרת:

שכר המצוות הוא כשכרו של חקלאי העמל בחרישה, זריעה, שתילה וכו' ששכרו מותאם לעבודתו, מי ששתל עץ זית - ימסוק זיתים, ומי ששתל גפן - יזמור ענבים וכיוצא בזה; כך גם שכר המצוות הוא כקטיפת פרי של עמל אותה מצווה שהאדם עשה, לדוגמא בשכר מצוות צדקה - זוכים בעושר. בשכר עזרה לחולים - נושעים ממחלות. בשכר עידוד נדכאים - לא יהיו בעצבון. בשכר לימוד תורה לזולת - ייעשה המוח והלב זכים להבין את התורה הקדושה.

לכל מצווה נברא מלאך לפי סוג ואופי המצווה שהוא מקיים: לאדם העובד את ה' במדת האהבה ניתן שכר של אהבה ונברא לו מלאך של חסד ולאדם העובד את את ה' בדין וגבורה ניתן שכר של מדת הגבורה ונברא לו מלאך השומר ומגן עליו, ממלאך הגבורה, וכן הלאה.
אנונימי79742
156 ? ולעבדו בכל לבבכם, איזוהי עבודה בלב? הוי אומר זו תפילה (חז"ל) לדעת הרוב תפילה היא מתריג מצוות
אנונימי79156
תפילה שאין עימה תשובה היא לא תפילה כך אמר משהוא.
אנונימי79742
מדוע מתפללים גם על התשובה עצמה
אנונימי79156
מתפללים על התשובה לאחר רק אחרי שאתה מחליט לחזור בתשובה ומתחרט על מעשיך. ואז ה' מסייע בידך לעשות תשובה. אבל אם לא חשבתה לעשות תשובה אז איך אתה מתפלל על התשובה.
אנונימי79742
מתפלל שהשם יעזור לי לחשוב לעשות תשובה
אנונימי79742
על הכל אפשר להתפלל .. גם על התפילה עצמה, להתפלל שנזכה להתפלל כמו שצריך
אנונימי79156
38 תגיד בקיצור את המסר שלך ממה שכתוב בדיוק.
אנונימי79156
42 אדם שלא חושב על תשובה הוא לא מתפלל על התשובה בכלל. אלא מתפלל על הבעיות שלו. ולכן הנביא אומר אם לא חושב לעשות תשובה גם תפילתו לא נשמעת.
אנונימי79742
טוב מאוד שהוא מתפלל על הבעיות שלו , מה יותר טוב מזה , הוא מתפלל להשם !
אנונימי79742
כל יהודי בפנים באמת כן רוצה לחזור בתשובה
אנונימי79156
אם משתחוים להבל וריק ומתפללים לאל ,לא יושיע. כך כתוב בעלינו לשבח. אל תהיה תמים תפילה זה לא פטנט לקבל בלי לתת. מי שאומר לך זאת טועה ומטעה. כל הזמן מתפלים ורק חלק קטן נענה. לכול אשר יקראוהו באמת. אמת זה רצון לתת ולהשקיע. שונא מתנות יחיה. אין מתנות חינם.
אנונימי79156
הרצון הפנימי צריך להוציא לחוץ. אין שמירת מצוות ע"י הרצון הפנימי. ורק שמירת מצוות יכול להוציא מצרה ולהוליך לדרך הטובה.
אנונימי79742
תפילה זה לא בשביל לקבל , תפילה זה בשביל לומר לקב"ה : הכל בידך . אם יהיה לי זכויות , תמלא משאלות ליבי לטובה. ואם ח"ו אין לי זכויות , גם כן אודה לך על הכל. ואני יודע שכל מה שאתה הקב"ה עושה , בסוף הכל הכל לטובתי , כי אני בנו של הקב"ה והוא אוהב אותי מאוד
אנונימי79742
רצון פנימי חזק , יגרור בסופו של דבר קיום מצוות מעשיות כפי ההלכה
אנונימי79156
אתה צודק לכן צריך רצון פנימי חזק לקיים מצוות ואז התפילה תעזור ואז בעזרת ה' כולנו נחזור בתשובה שלמה כי זה התכלית של התפילה זה להיתקרב לה' ולשמור מצוותיו . ומי שאומר אחרת שה' יעזור לו להבין את בדבר על בוריו.
אנונימי79742
אמן! שנזכה לחזור בתשובה מאהבה.
אנונימי79156
הסדר הוא כך קודם תשובה מיראה ואחר כך מאהבה. כפה עליהם ההר כגיגית ולאחר שקיימו וקיבלו עליהם את התורה והבינו את סודה קיבלו מאהבה בזמן מרדכי ואסתר .
אנונימי80811
בס"ד
אנונימי80811
בס"ד, מכייון שהצ'אט המרכזי לא מצליח לאפשר לי לכתוב, אנסה לומר את אשר עם דעתי וליבי, אולי אכוון בזה לתרום משהו למצפי הגאולה. כמו שאמרתי יש להתבונן במצבו הרוחני הנגלה של עמנו האהוב היושב בארץ ישראל, כדי לדעת למה לצפות. מיעוט הגשמים בשנים האחרונות, התרבות הנגלית המכוסה רובה בקליפת ערב רב(עריות, גסות דיבור, דברי שקר וחנופה, ערעור על סגולת ישראל, הכלה של השונה ללא גדר של קדושת ישראל ועוד ועוד המתגלים דרך התנהלות ההנהגה הפוליטית, התקשורת, המשפט והאקדמיה-לרבות הצבא, הם מחייבים התעוררות רשעי כל העולם ובחזית הקדמית מדינות ערב לרבות הסוניות לפגוע ולתקוף את מדינת ישראל, כרגע פעילה החזית הצפונית והדרומית. נשארו עוד שתיים להצטרף, החזית המזרחית והחזית הפנימית-קרי ערביי ישראל. חוסר יכולת המשילות של השלטון החילוני ימני של בנימין נתניהו ואזלת היד של ראשי כוחות הבטחון מול אתגרים אלה, ילכו ויתבררו. הדרישה למנהיג חזק תלך ותגבר ככל שארבעת החזיתות ילכו ויגבירו לחצם על היהודים בארץ וגם בעולם (אנטישמיות תגבר גם כן). זהו הרקע להתגלות משיח בן יוסף בצפון על רקע ותוך כדי סבבי לחימה שיכפו על ישראל למרות נסיונות נתניהו וראשי מערכת הביטחון הישראלי להמנע מהן בדרכים דיפלומטיות. לא יעזרו מיתוקי הצדיקים לאורך זמן. סוף הגלות בארצנו קרוב מאד להתגלות. לעניות דעתי אין מי מהצדיקים יודע מיהו משיח בן יוסף, ואפילו הוא עצמו איננו יודע בכל מקרה זו אישיות המכירה את השלטון מבפנים וכן את מערכת הביטחון, ומחוייבת פנימית וחיצונית לדעת תורה!
אנונימי80910
לפני בוא משיח יהיה ערבוב גדול ואנדרלמוסיה גדולה מאוד. מצב קשה מאוד. ואנשים לא ידעו מה לעשות וגם יהיה פחד גדול. ואז יתגלה אורו של משיח.
אנונימי80964
אנשים תגידו תודה על כל דבר שיש לכם ושה נתן לכם ולא רק על הטוב אלא גם על הפחות טוב כי אם אנו נתחיללהוגותלהעלכלדברשנתןלנווגםעלהרעהואיראהשאנומביניםשהכלזה מלמעלה ולטובה ואז הוא ישנה ויהפוך את הרע שבינינו לטוב כי כמו שאומרים הכל זה לטובה והכל זה מלמעלה ושום דבר לא קורה סתם כי מיקרה זה רק מה יתברך שמו לעד
אנונימי80964
ושתדעו שניסים קורים לנו בכל יום אך אנו קשה לנו לראות אותם
אנונימי80964
בגלל שאנחנו לא מאפשרים לעצמינו לראותם וזה בגלל שאנו כל יום וכל היום מול המסכים הטלפונים שלנו הורגים אותנו מבפנים אנשים
אנונימי80964
בזכות התודה תבוא הישועה כפי שהזכרתי קודם תבורכו
אנונימי81028
כל הכבוד לך בן אדם
אנונימי81028
בטח יש לך בבית ספר תודה כמו אמרתי תודה ונושעתי שזה ספר טוב ואני ממליץ אותו לכל בן אדם
אנונימי81028
אנשים אתם יודעים שאדם מזליסט זה אדם בעל ניסים ולדוגמא איזה מזל שלא תפסת אותי אוכל שוקולד בשיעור זה נס זה נס שקרא לך אבל אנחנו מטעבינו אומרים מזל ופחות משתמשים במושג הזה נס
אנונימי81028
כי כיו אנשים חושבים שניסים היו רק בתורה ושצריך צלקרות איזה משהוא ממש גדול בשביל
אנונימי81028
בקיצור אנשים מה שאני רוצה להגיד לכם זה שיד לכם עוד זמן לתקן הכל ובכל רגע שהמשיח עוד לא הגיע ועוד לא בא גם על זה אתם צריכים לאמר ולהגיד תודה כי כשיבוא כבר לא יהיה הסמן לתקן כלום
אנונימי81028
" כל עוד הנר דולק אפשר לתקן הכללל "
אנונימי81113
"היהודים העניקו לנו את החוץ ואת הפנים - ואת השקפת העולם שלנו את חיינו הפנימיים... אנו חולמים חלומות יהודיים, מקווים תקוות יהודיות, רוב המילים החשובות היותר שלנו, כמו - חדש, הרפתקה, הפתעה, ייחודי, פרט, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קדמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק - הן מתת היהודים" וכך גם ספרו של קהיל. (ניו יורק טיימס)
אנונימי81113
מתת היהודים - ספר אדיר
אנונימי81068
אסור לוותר כל אחד ואחד על התיקון הפרטי וההשתדלות לעלות במדרגת האמונה והבטחון בטוב ה' יתברך ותורתו שהורה לנו על ידי משה ושרשרת גדולי ישראל בתורה. אבל עיקר התיקון בארץ ישראל עכשיו הוא תיקון ציבורי לאומי. הציבור חייב להבין (בעוונותינו דרך הרגלים והייסורים) שהוא חייב להתפלל ולהחליף את שליחיו מראש הממשלה ועד השרים וראשי הצבא ומעצבי דעת הקהל במנהיגים המחוייבים לדעת תורה. אם תהיינה בחירות וראש הממשלה הבא יהיה עוד פעם מהימין החילוני, אזי אורו של משיח יתגלה ביותר ייסורים. אם ראש הממשלה הבא יהיה אדם מחוייב לדעת תורה ויפעל בנחישות לקדם לצמתי קבלת ההחלטות אליטות המחוייבות לתורת ישראל ורוחה, יהיה בזה מיתוק אדיר של הסבל חס ושלום שעומד לפתחנו. זמן האליטות החילוניות או המסורתיות לסוגיהן הסתיים בשמים וגילוי בארץ קרוב. תיקון הציבור פנימי יותר ועצמתי יותר מהתיקון הפרטי שבוודאי משתקף ממילא בתיקון הציבורי. כשהציבור זז בארץ לכיוון הנכון ע"פ תורת משה, קל גם לפרט ממילא להשלים ולזוז בתיקונו הפרטי. הסדר תמיד מהפנים לחוץ ואחר כך מהחוץ לפנים: כלל ופרט וכלל
אנונימי81224
כריכה פנימית.pdf
אנונימי81224
ב"ה ספר חדש שיוצא לאור, מה דעתכם?
אנונימי71903 IL
אנונימי78917 US
אנונימי79041 IL
אנונימי80690 IL
אנונימי80910 IL
אנונימי81042 IL
אנונימי81128 IL
אנונימי81166 IL
אנונימי81176 IL
אנונימי81183 IL
אנונימי81220 IL
אנונימי81244 IL
אנונימי81245 IL
אנונימי81259 CH
אנונימי81261 IL
אנונימי81262 US
אנונימי81265 IL
אנונימי81269 IL
אנונימי81272 IL
אנונימי81281 IL
אנונימי81283 IL
אנונימי81284 IL
אנונימי81287 IL
מס' משתתפים בצאט: 23

הגדרות