הודעות שתייגו‘תשע”ח’

צופן יחיד בתורה של “ימות המשיח” בדילוג 7790 = תשע”ט | >> רמזים על שנת תשע”ט מתעדכן ##

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גלריות גימטריה, כללי, צפונות בתורה

גלרית צפנים תשע"ט

צופן מדהים בו מופיע בצורת מ”ם סתומה שנפתחת המילים: ה’תעש”ט, גו”ג מגו”ג אכל”ה, באופן שהגו”ג והמגו”ג מחוברים על ידי אות ג’ משותפת, רמז שה’ יכלה את גוג ומגוג. והתשע”ט נראה כמו הדלת שפתחה את המ”ם סתומה. במרכז המ”ם בדיוק מופיע האות ע’ רמז על סיום ע’ שנים של חבלי משיח, והע’ היא של תבת “ערב”, כי אני נמצאים בזמן הערב של האלף השישי ו”לעת ערב יהיה אור”, וכן רואים בתוך הריבוע של המ”ם את המילים “כל קהל ישראל” כאשר בתוך זה מופיע המילה שיל”ה. היינו כל קהל ישראל יחד עם המשיח שנקרא שילה סגורים בגלות בתוך המ”ם סתומה, ושנת התשע”ט פותחת את המ”ם, שזה סוד הגאולה, כמובא בְּ’רַבֵּנוּ בַּחְיֵי’ (בראשית מז, כח) “לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה”, מִשְׁפָּט הַמֶּ”ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה לִהְיוֹת פְּתוּחָה וְזוֹ סְתוּמָה לִרְמֹז כִּי הַמַּעֲלָה וְהַמִּשְׂרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֲלֹא הִיא סְתוּמָה בִּזְמַן הַגָּלוּת. אָז תִּפָּתַח הַמִּשְׁרָה שֶׁהִיא סְתוּמָה. ולכן רואים בתוך הריבוע את המילה גא”ל, כי כאן טמון סוד הגאולה, ומול הפתח שנפתח רואים גא”ל אליה”ו. וכן רואים גם את עש”ו שנמצא על גבולות הריבוע לסמל שהוא יונק מהריבוע הזה ויש לו פתח החוצה, היינו עש”ו לא סגור בפנים, אלא יונק ומוציא את השפע החוצה. וכן לו יצוייר שהריבוע היה שלם הצד שסוגר יש בו אותיות אד”ם ל’, שמסמלים את המלכות,אד”ם ר”ת אדם דוד משיח, והמלכות נקנית בל’ מעלות.

וכן מופיע גם מ“ם סתומה נוספת שנפתחת שבה המילים : אר”ם, ערב”י. וכן רואים מילת גו”ג נוספת שמופיעה ליד המילה נשי”א.

בראש הצופן מופיע המילה תוב”ל היא צפון קוריאה כמבואר בירושלמי [מגילה י.], וליד זה: טרמ”פ, ובצד השני: אר”ם. ובסיום הצופן מופיע המילה: מש”ך היא רוסיה כמובאר בירושלמי שם, ומעל זה בדיוק: עו”ץ היא פרס כמפורש במדרש איכה רבה ד’ כ”א, ומעל זה מופיע: רומ”י. כל שמות הארצות בני הברית הרוסית רוסיה, פרס, צפון קוריאה, וסוריה מופיעים כולם באותו דילוג בדיוק, בניגוד לרומ”י וטרמ”פ שמופיעים בדילוגים אחרים.

בצופן מופיעים כל המילים הקשורות למלחמת גוג ומגוג: גוג מגוג נשיא משך תובל רומי עוץ ארם, עם התאריך ה’תשע”ט.

עד כאן הצופן

ראה פוסט שעלה לאחרונה על סוד המ’ והרמז – איך המ’ קשורה למשיח 


וכן עלה רמז מעניין מהרעידות אדמה אתמול 10.10 וזה גם קשור לנושא המ’ והרמז

בסדרת רעידות אדמה שהיו אתמול 10.10 ראינו רמזים מעניינים לביאת משיח, רעידה בעוצמה של ‘73 = חכמה’ ורעידה נוספת בעוצמה של ‘67 = בינה’… תוצאה של החיבור של “חכמה ובינה” אנו מקבלים “דעת=474” וזו: בשורת משיח = 4740 (משולש) כנאמר בנביא: {ירמיהו לא} “ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את י-הוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם י-הוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד”…. כשיודעים ומבינים ברור: שאין עוד מלבדו והקב”ה עשה עושה ויעשה לכל המעשים… ממילא נמחקים מיד כל העוונות, (כנאמר בספרים הקדושים) כי ברגע האמונה אתה נכלל בקב”ה והמחובר לטהור טהור… וכן הרעידה אחת היתה בעומק 10 (10.10 היום) ואחת היתה בעומק 40 = מ’ (וזה קשור לסוד האות מ’ שתפתח בגאולה כפי שנכתב על זה בפוסט באתר- וכן רעידת אדמה זה נושא של בקיעה ופירוק העולם הישן, לקראת עולם חדש, וכן הבורסות ירדו ביום זה בחדות שלא היתה שנתיים, רמז שעולם החו(מ)ר נופל

לְהַלָּן צֹפָן מַדְהִים בּוֹ נִרְאוֹת הַמִּלִּים: בְּעִתָּ”הּ אֲחִשֶׁנָּ”ה זוֹ לְיַד זוֹ, מְכֻוָּנוֹת בְּאוֹתוֹ דִּלּוּג. מִלִּים אֵלּוּ חוֹצוֹת אֶת הַמִּלִּים: בִּשְׁנַת הוי”ה שֶׁעוֹלוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת תשע”ח שֶׁהִיא הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ לְפִי חֲזַ”ל, אוֹ עִם הַכּוֹלֵל תשע”ט. וְזֶה נִמְצָא בַּכָּתוּב עַל הַיּוֹבֵל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה: (ויקרא כז, כג) “וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַהוי”ה: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב”. מֵעַל זֶה, בְּאוֹתוֹ דִלּוּג: קֵץ מִתשנ”ב, רֶמֶז שֶׁהַתַּהֲלִיךְ הִתְחִיל מִשְּׁנַת תשנ”ב שֶׁהָיְתָה אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ וּנְפִילַת הַקּוֹמוֹנִיזְם וְכוּ’, הַיְינוּ אַחֲרֵי חֲצוֹת שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁתשנ”ב אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנַ”ת.

הממצאים שאנו רואים:

התשעט – גאולה  מקבילים!!

אליהו, בעתה,

מעניין הדילוג שנמצא שיש בו ספרות –  778 ו 779 ו 1 אלופו של עולם

חיפשנו את כל מילות הצופן בתוכנת הגימטריה התוצאה 1358 משיח + הקב”ה

צופן יחיד בכל התורה של המילים “ימות המשיח” והדילוג במספר אותיות שווה של 7790 בדיוק !! הצופן אולי מרמז שיתחילו ימות המשיח ב779 – תשע”ט ? זה כהמשך לרמזים שראינו על כ”ט אלול התשע”ח,

וכמו שהוסבר רבות שאדם לא יכול לדעת או להבין בסוד ה’ או בזמן הגאולה ! 

המשך הממצאים בצופן במקטעים הבאים

 

מאת: סוד החשמל עוד בענין הצופן יחיד בתורה ימו”ת המשי”ח שמופיע בדילוג של 7790 אנו רואים אותיות מכ”י משני צידי הצופן ומכ”י בגימטריא 70 רמז שאנו נמצאים בסיום 70 שנים של חבלי משיח. וכן מכ”י מרמז על הגאולה, כמו שכתוב (במדבר יג, טו) “לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי“.

שימו לב מתי זה אמור להתרחש- בירוק- מעל לצופן- ע״ח (חז״ל) ואז אנו רואים יחון מלשון חנינה

ומתחת לצופן -באדום- התנאי לגאולה – לשפוך את הלב לפני הקב״ה- ׳שפכי׳ 

בהמשך אנו רואים מתחבר ליחון פעמים פסוקים ממקומות שונים בנושא של כיבוס וטיהור

וכן אנו רואים שהגאולה בזכות אבות (לחץ לגלריה) וזכרתי להם ברית ראשונים, ואז הקב”ה ישלח את אליהו (הא’ של ראשונים)

בצד ימין אנו רואים “וילחם בישראל” וכן אירן (יראה נון – מלחמת גוג ומגוג זה לגלות את שער הנ‘)

גם אתמול ראינו בחדשות במדינה רמז בנושא של גאולה ברחמים ("אליאב 45 רחמים" לחץ כאן)

רמזים נוספים על שנת תשע"ט = 779
בשבעים = 424
בשבעים שנה = 779

כָּתוּב (יחזקאל יא, יט) “וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה מְרַמֵּז עַל חַגֵּי חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי לְפִי הַסֵּדֶר; הַפָּסוּק מַתְחִיל עִם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד” ר”ת אֱלוּ”ל, שֶׁבֶּאֱלוּל ה’ מֵסִיר אֶת עָרְלַת הַלֵּב מֵעַם יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים שֶׁהַכָּתוּב (דברים ל, ו) “וּמָל הוי”ה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב” ר”ת אֱלוּ”ל. וְאַחַר כָּךְ “וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם” כְּנֶגֶד רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁמִּתְחַדְּשִׁים כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד. וְאַחַר כָּךְ “וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם” כְּנֶגֶד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁה’ מֵסִיר אֶת הַשָּׂטָן שֶׁהוּא לֵב הָאֶבֶן. וְהַפָסוּק מְסַיֵּם “וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר” ר”ת לוּלָ”ב שֶׁכְּבָר זוֹכִים לְלֵב בָּשָׂר אַחֲרֵי הֲסָרַת הָעָרְלָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוכה מה:) מַה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וּכְעֵין זֶה מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות נז.) הָרוֹאֶה לוּלָב בַּחֲלוֹם, אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם יִצְחָק וַיְנְבֶּרְג שליט”א שֶׁלּוּלָ”ב ר”ת וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַלּוּלָב דּוֹמֶה לְשִׁדְרָה וְהָאֶתְרוֹג לְלֵב, הַשִּׁדְרָה הִיא קַו הָאֶמְצַע שֶׁכּוֹלֵל אֶת הַכֹּל וּבִּפְרָט אֶת הַלֵּב שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֶמְצַע, וְלָכֵן נִכְלָלִים כָּל הַמִּינִים בַּלּוּלָב. וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל ג’ פְּעָמִים לֵב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֵב אֶחָד”, “לֵב בָּשָׂר” יַחַד עִם “לֵב” בְּלִי “הָאֶבֶן”, כִּי אֶת הָאֶבֶן הֵסַרְנוּ, עוֹלָה 611 כְּמִנְיַן תּוֹרָה רֶמֶז לְיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה לוֹ אָנוּ זוֹכִים אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֱלוּל וְתִשְׁרֵי.

הַתַּרְגּוּם יוֹנָתָן כָּאן מְתַרְגֵּם: וְאֶתֵּן לְהוֹן לֵב דְחִיל, וְרוּחַ דְחִילָא, אֶתֵּן בְּמֵעֵיהוֹן, וְאֶתְּבַר לִבָּא דְרַשִׁיעָא דְהוּא תַּקִּיף כְּאַבְנָא מִבִּסְרֵיהוֹן, וְאֶתֵּן לְהוֹן לֵב דָחִיל קֳדָמַי לְמֶעְבַד רְעוּתָי. וְרוֹאִים שֶׁמְּתַרְגֵּם גַּם אֶת הַ“לֵב אֶחָד”, וְגַם אֶת הַ“לֵב בָּשָׂר”, וְגַם אֶת הָ“רוּחַ חֲדָשָׁה” בַּמִּלָּה דְחִיל שֶׁפֵּרוּשָׁהּ יִרְאָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַדְרֵגוֹת בַּיִּרְאָה בָּהֶן עוֹלִים בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת.

עֲבוֹדַת הַשּׁוֹפָר בֶּאֱלוּל וְיָמִים נוֹרָאִים קְשׁוּרָה עִם בְּרִית מִילָה, כַּמּוּבָא בַּ’ט”ז’ (או”ח תקפד, ב) שָׁמַעְתִּי שֶׁהַגָּאוֹן הָרַב מהר”ר פֵיווּשׁ מִקְּרָאקָא ז”ל הָיָה מָל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא קִנַּח פִּיו אַחַר הַמִּילָה, אֶלָּא בַּפֶּה הַמְלֻכְלָךְ בְּדַם מִילָה תָּקַע בַּשּׁוֹפָר לְעָרֵב מִצְוַת מִילָה בַּשּׁוֹפָר. וְכֵן יוֹם הַכִּפּוּרִים קָשׁוּר עִם בְּרִית מִילָה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׂפַת אֱמֶת’ (יוה”כ תרנ”ב) יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, וְהוּא יוֹם מְיֻחָד מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּמֵאַחַר שֶׁשס”ה יָמִים בַּשָּׁנָה הֵם נֶגֶד שס”ה גִּידִים בַּנֶּפֶשׁ, נִרְאֶה כִּי זֶה הַיּוֹם הוּא גִּיד הַמִּילָה, לָכֵן נִתַּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת לְהָסִיר הָעָרְלָה מִזֶּה הַגִּיד, וְהוּסַר הַשָּׂטָן מִזֶּה הַיּוֹם כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא נְדָרִים ל”ב, לָכֵן אִיתָא בְּפִרְקֵי דְר”א כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ נִמּוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ כֵן זֶה לְעֻמַּת זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב מְיֻחָד נֶגֶד גִּיד הַנָּשֶׁה, כִּדְאִיתָא בַּזוה”ק, וּכְמוֹ שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה מַשְׁכִּיחַ עֲבוֹדַת השי”ת, כְּמוֹ כֵן הַמִּילָה הוּא בְּחִינַת זְכִירָה. רוֹאִים שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְקַשֵּׁר עִם מִצְוַת מִילָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַיּוֹם הַשְּׁמִינִי. וְכֵן יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמִינִי. וְכֵן בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא הַמְדַבֶּרֶת עַל עֲבוֹדַת הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יֵשׁ שְׁמוֹנָה פְּרָקִים. וְהַפֶּרֶק הַשְּׁמִינִי נִקְרָא יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן בְּכָל הַתַּנַּ”ךְ מוֹפִיעָה שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים הַמִּלָּה כִּפּוּרִים. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל אֶנְגֶל שליט”א שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא הַשְּׁמִינִי לְאַחַר ז’ יְמֵי עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהָיוּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

לָכֵן מַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב: “לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים”. כִּי אַחֲרֵי הֲסָרַת הָעָרְלָה מֵהַלֵּב בִּבְחִינַת בְּרִית מִילָה אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְמִצְווֹת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (נדרים לב.) גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים לא:) גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל. רוֹאִים שֶׁהַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם קֹדֶם הַמִּילָה לֹא הָיוּ שְׁלֵמוֹת, וּלְאַחַר שֶׁמָּל נִקְרָא שָׁלֵם, וּמִצְווֹתָיו שְׁלֵמוֹת. וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בְּרִית שֶׁעוֹלָה 612 מְחַבֶּרֶת אֶת הַמִּסְפָּר 611 שֶׁל תּוֹרָה, לַמִּסְפָּר 613 שֶׁל מִצְוֹת. כִּי בְּרִית מִילָה הִיא הֶכְשֵׁר לַתּוֹרָה, כִּי תוֹרָה בְּלִי מִצְוֹת אֵינָהּ תּוֹרָה, הֱיוֹת שֶׁתַּכְלִית הַתּוֹרָה עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהַבְּרִית מְחַבֶּרֶת אֶת הָאוֹר שֶׁל הַמִּצְוֹת לָאוֹר שֶׁל הַתּוֹרָה חַיָּבִים אֶת הַבְּרִית שֶׁמַּשְׁלִימָה אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וּלְפִי זֶה מְבֹאֶרֶת גַּם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁהֵבֵאנוּ עַל ג’ פְּעָמִים לֵב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “לֵב אֶחָד”, “לֵב בָּשָׂר” יַחַד עִם “לֵב” בְּלִי “הָאֶבֶן”, כִּי אֶת הָאֶבֶן הֵסַרְנוּ, עוֹלָה 611 כְּמִנְיַן תּוֹרָה שֶׁנִּשְׁלֶמֶת בִּזְכוּת הַבְּרִית שֶׁמְסִירָה אֶת הָעָרְלָה מֵהַלֵּב.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מִילָ”ה הֵן מוּכָ”ן, לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי בְּרִית מִילָה מוּכָן הָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (אמור צא:) מִי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְמִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל מְשַׁקֵּר בִּשְׁתֵּי בְּרִיתוֹת, מְשַׁקֵּר בִּבְרִית הַתּוֹרָה, וּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית צַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַתּוֹרָה לְזֶה הַמָּקוֹם נִתְּנָה וְלֹא לְאַחֵר. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שַׁעֲרֵי אוֹרָה’ (שער ב’) מִתּוֹךְ בְּרִית בָּשָׂר יִכָּנֵס אָדָם לִבְרִית הַלָּשׁוֹן שֶׁהוּא קְרִיאַת הַתּוֹרָה.

טַעַם נוֹסָף בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘תּוֹרָה מָזוֹן’ מַדּוּעַ מִסְפַּר תּוֹרָה הוּא 611, וּמִסְפַּר הַמִּצְווֹת 613, וְהַמְחַבֵּר בֵּין מִסְפַּר תּוֹרָה לְמִסְפַּר הַמִּצְווֹת הִיא הַבְּרִית שֶׁמִּסְפָּרָהּ 612, כֵּיוָן שֶׁמִּצְווֹת הֵן מַקִּיפִים וְתוֹרָה הִיא פְּנִימִית, צָרִיךְ אֶת הַבְּרִית לְחַבֵּר בֵּינֵיהֶן לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמַּקִּיפִים בִּפְנִימִיּוּת, וּמִצְוַת מִילָה שֶׁהִיא בַּבְּרִית יֵשׁ לָהּ אֶת הַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹר שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת בִּפְנִימִיּוּת, כְּמוֹ הַלּוּלָב שֶׁדּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁסִּיּוּמָהּ בַּיְסוֹד וְעוֹלֶה עַד הַדַּעַת לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַקִּיפֵי הַסֻּכָּה בִּפְנִימִיּוּת, כָּךְ בְּרִית מִילָה שֶׁהִיא בַּיְסוֹד עוֹלָה עַד הַדַּעַת לְהַמְשִׁיךְ אֶת מַקִּיפֵי כָּל הַמִּצְווֹת בִּפְנִימִיּוּת. דְּבִשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ מַקִּיף בִּפְנִימִיּוּת צָרִיךְ אֶת הַיְסוֹד שֶׁעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּקַו הָאֶמְצַע שֶׁל הַסְּפִירוֹת עַד לְמַעְלָה בַּדַּעַת שֶׁשָּׁם יֵשׁ חִבּוּר לַמַּקִּיפִים, כַּיָּדוּעַ שֶׁדַּעַת הִיא חִיצוֹנִיּוּת הַכֶּתֶר, וּבְנוֹסָף הַיְסוֹד יָכוֹל לְהוֹרִיד אֶת הָאוֹר עַד לְמַטָּה מַטָּה בַּמַּלְכוּת שֶׁיִּתְקַבֵּל בִּפְנִימִיּוּת. וְגַם כָּאן רוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַבְּרִית לַלּוּלָב שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְסַמְּלִים אֶת הַמְשָׁכַת הַמְקִיפִים בִּפְנִימִיּוּת. וְלָכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מכות כג:) דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלָאִי, תַּרְיַ”ג מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה שְׁסַ”ה לָאוִין, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. רְמַ”ח עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם. אָמַר רַבִּי הַמְנוֹנָא, מַאי קְרָא “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה”. תּוֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא שִׁית מֵאָה וְחַד סְרֵי הַוְיָין, “אָנֹכִי”, וְ”לֹא יִהְיֶה לְךָ”, מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעֲנוּם. רַב הַמְנוּנָא מְרַמֵּז שֶׁשְּׁתֵּי הַדִּבְּרוֹת אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מְחַבְּרִים אֶת מִסְפַּר 611 שֶׁל תּוֹרָ”ה, לַמִּסְפָּר 613 שֶׁל הַמִּצְווֹת, כֵּיוָן שֶׁשְּׁתֵּי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ הֵם בִּבְחִינַת בְּרִי”ת שֶׁמִּסְפָּרוֹ 612 וּמְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לד, כז) “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שָׁם עִם ה’ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים”.

לְפִי זֶה בֵּאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר” יַחַד עִם בְּרִי”ת נְקַבֵּל אֶת הַמִּסְפָּר 5778, וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק יַחַד עִם תרי”ג נְקַבֵּל אֶת הַמִּסְפָּר 5779, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מְרַמֵּז עַל הֲסָרַת עָרְלַת הָלֵּב בֶּאֱלוּל כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לָבֹא לְסֻכּוֹת עִם לֵב בָּשָׂר וְעִם שְׁלֵמוּת הַתרי”ג מִצְווֹת, לָכֵן בֶּאֱלוּל כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן בִּשְׁנַת תשע”ח וַעֲדַיִן עוֹסְקִים בַּהֲסָרַת הָעָרְלָה, הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק עִם בְּרִית עוֹלִים 5778, וּבְתִשְׁרֵי כְּשֶׁעוֹבְרִים לְשָׁנָה חֲדָשָׁה שְׁנַת תשע”ט וְזוֹכִים כְּבָר לִשְׁלֵמוּת הַתרי”ג מִצְווֹת, לָכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק עִם תרי”ג עוֹלִים 5779.

נִרְאֶה שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּין אוֹתִיּוֹת אֱלוּ”ל לְאוֹתִיּוֹת לוּלָ”ב הוּא הָא’ שֶׁעוֹלָה לִהְיוֹת ב’, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הֲסָרַת הָעָרְלָה מֵהַלּוּלָב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְאַחֲרֵי הַמִּילָה מִתְגַּלִּים בּוֹ הַחֲסָדִים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁהָיוּ סְתוּמִים לִפְנֵי הַמִּילָה, הַיְינוּ שֶׁעוֹלָה לַב’ סְפִירוֹת שֶׁל חֶסֶד וּגְבוּרָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁלּוּלָב הוּא אוֹתִיּוֹת לוֹ לֵב. כִּי ל”ו הוּא חֵצִי מִמִּסְפַּר חֶסֶ”ד, וְל”ב הוּא חֵצִי מִמִּסְפַּר דִּי”ן. שֶׁהַלּוּלָב הוּא הַשִּׁדְרָה שֶׁבְּקַו הָאֶמְצַע שֶׁחֶצְיוֹ חֲסָדִים וְחֶצְיוֹ גְּבוּרוֹת לָכֵן מְכַוְּנִים בְּכַוָּנוֹת הַלּוּלָב לְהַמְשִׁיךְ חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת מֵהַדַּעַת וּלְגַלּוֹתָם בַּיְסוֹד. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוכה מה.) אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל הַנּוֹטֵל לוּלָב בְּאִגּוּדוֹ, וַהֲדַס בַּעֲבוֹתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ, וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן. שֶׁנֶּאֱמַר “אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ”. וּמֻדְגָּשׁ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַגְּבוּל שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהָיָה ל”ב אַמָּה עַל ל”ב אַמָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מט:) הַלֵּ”ב הוּא לַהַ”ב הַמִּזְבֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁל”ב פְּעָמִים ל”ב בְּגִימַטְרִיָּא לוּלָב אֶתְרוֹג הֲדָס עֲרָבָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁל”ב פְּעָמִים ל”ב בְּגִימַטְרִיָּא “זֹאת הַתּוֹרָה” שֶׁמְּסַמֵּל אֶת שִׂמְחַת תּוֹרָה לְאַחַר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת.

לְהַלָּן צֹפָן מַדְהִים בּוֹ נִרְאוֹת הַמִּלִּים: בְּעִתָּ”הּ אֲחִשֶׁנָּ”ה זוֹ לְיַד זוֹ, מְכֻוָּנוֹת בְּאוֹתוֹ דִּלּוּג. מִלִּים אֵלּוּ חוֹצוֹת אֶת הַמִּלִּים: בִּשְׁנַת הוי”ה שֶׁעוֹלוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת תשע”ח שֶׁהִיא הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ לְפִי חֲזַ”ל, אוֹ עִם הַכּוֹלֵל תשע”ט. וְזֶה נִמְצָא בַּכָּתוּב עַל הַיּוֹבֵל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה: (ויקרא כז, כג) “וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַהוי”ה: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב”. מֵעַל זֶה, בְּאוֹתוֹ דִלּוּג: קֵץ מִתשנ”ב, רֶמֶז שֶׁהַתַּהֲלִיךְ הִתְחִיל מִשְּׁנַת תשנ”ב שֶׁהָיְתָה אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ וּנְפִילַת הַקּוֹמוֹנִיזְם וְכוּ’, הַיְינוּ אַחֲרֵי חֲצוֹת שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁתשנ”ב אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנַ”ת.

הַפְּסוּקִים בְּיִרְמְיָה שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַ”בְּרִית חֲדָשָׁה” שֶׁתִּהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה מְרַמְּזִים עַל שְׁנַת תשע”ט.

כָּתוּב (ירמיה לא, ל) “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם הוי”ה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם הוי”ה: כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם הוי”ה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת הוי”ה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם הוי”ה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד”. בִּפְסוּקִים אֵלּוּ מְנַבֵּא יִרְמְיָה עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁתִּהְיֶה גְאֻלָּה נִצְחִית שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָלוּת, וַה’ יִכְרֹת עִם עַם יִשְׂרָאֵל בְּרִית חֲדָשָׁה. וְיָדוּעַ שֶׁהַנּוֹצְרִים ימ”ש לָקְחוּ אֶת הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה לְהַלְבִּישׁ עֲלֵיהֶם אֶת אֱמוּנָתָם בַּבְּרִית הַחֲדָשָׁה שֶׁלָּהֶם וְכוּ’, כְּדַרְכָּהּ שֶׁל קְלִפָּה שֶׁלּוֹקַחַת נִיצוֹץ קָדוֹשׁ לִינוֹק מִמֶּנּוּ וּלְהַלְבִּישׁ עָלָיו אֶת הַשֶּׁקֶר שֶׁהִיא מְפִיצָה. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּזֹּהַר (הקדמה ב:) שֶׁהָאוֹת שׁ’ הִיא אוֹת שֶׁל אֱמֶת וּקְדֻשָּׁה, וְג’ הַקַּוִּים שֶׁבָּהּ הֵם כְּנֶגֶד ג’ אָבוֹת. וְאוֹת זֹאת מִתְחַבֶּרֶת לַקְּלִפָּה לָתֵת יְנִיקָה לַקְּלִפָּה. הַיְינוּ שֶׁיְּנִיקַת הַקְּלִפָּה הַשַׁיֶּכֶת לָאוֹתִיּוֹת ק’ וְר’ הִיא מֵהָאוֹת ש’, שֶׁהִיא אוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, וְזֶה סוֹד הַשֶּׁקֶ”ר שֶׁהַק”ר יוֹנְקִים מֵהַשִּׁי”ן. וְכֵן רוֹאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקְּלִפּוֹת בּוֹנִים אֶת הַמִּסְגָּדִים וְהַכְּנֵסִיּוֹת שֶׁלָּהֶם דַּוְקָא בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים לִינוֹק מֵהֶם. עַל כָּל פָּנִים, נִרְאֶה רְמָזִים מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א בִּפְסוּקִים אֵלּוּ שֶׁמְּרַמְזִים עַל הַשָּׁנִים תשע”ח/תשע”ט שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַגְּאֻלָּה, הַפָּסוּק “הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם הוי”ה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה” עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 5778, וְאִם נוֹסִיף אֶת הַכּוֹלֵל נְקַבֵּל 5779. וְכֵן אִם נִסְפֹּר מִתְּחִלַּת יִרְמְיָה אֶת הַפְּסוּקִים, נִרְאֶה שֶׁהַד’ פְּסוּקִים הָאֵלּוּ הֵם 776/777/778/779 מִתְּחִלַּת יִרְמְיָה, וְסֵפֶר יִרְמְיָהוּ עַצְמוֹ מְרַמֵּז עַל הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי, כִּי הוּא הַשִּׁשִּׁי מִסִּפְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁהֵם: יְהוֹשֻׁעַ, שׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל, מְלָכִים, יְשַׁעְיָהוּ, יִרְמְיָהוּ. וְכֵן הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן עַל הַ“בְּרִית חֲדָשָׁה” הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּפֶרֶק ל”א פָּסוּק ל’, יַחַד יוֹצֵר אֶת הַמִּלָּה “לְאֵל” שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ, כַּמּוּבָא בְּ’הֵיכַל הַבְּרָכָה’ מִקָּאמַרְנָא עַל הַכָּתוּב (דברים כח, לב) “בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ”. “נְתֻנִים לְעַם אַחֵר” בַּעֲלֵי מִלְחָמוֹת, “וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם” דְזֶה שֶׁהוּא הַגְּזֵרָה הַנִּמְשֶׁכֶת עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִיאַת הַגּוֹאֵל יִהְיֶה בְּעִתָּהּ “וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ” לְמַהֵר וְלִזְכּוֹת לַאֲחִישֶׁנָּה. הַיְינוּ שֶׁגְּזֵרַת הַגִּיּוּס לַצָּבָא תִמָּשֵׁךְ עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַפֵּרוּשׁ בַּפָּסוּק “וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ” הוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַאֲחִישֶׁנָּה וְצָרִיךְ לְחַכּוֹת לַבְּעִתָּהּ. וְכֵן “לְאֵל יָדֶךָ” נִרְמָז בַּכָּתוּב שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים אֶת הַגְּאֻלָּה: (איכה ג, מא) “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם”. וְכֵן “בְּרִית חֲדָשָׁה” בְּגִימַטְרִיָּא בְּרִית אַבְרָהָם אָבִינוּ, כִּי הַגְּאֻלָּה בָּאָה מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁל אַבְרָהָם בְּסוֹד “קֵץ הַיָּמִין”. וְכֵן עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִיחַ בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה.

הַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַקֵּץ “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” הוּא הַפָּסוּק הַ5779 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁמּוֹנִים אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּטַעַם עֶלְיוֹן.

מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם מַיְיזְלֶעס שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַקֵּץ: (דברים לב, לד) “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” הוּא הַפָּסוּק הַ5779 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁמּוֹנִים אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּטַעַם עֶלְיוֹן וְאָז יֵשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה 5839 פְּסוּקִים. בְּאֹפֶן אַחֵר, אִם מוֹנִים בְּטַעַם עֶלְיוֹן גַּם אֶת הַפָּסוּק (בראשית לה, כב) “וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר”, שֶׁבַּטַּעַם הַתַּחְתּוֹן הוּא שְׁנֵי פְּסוּקִים וּבַטַּעַם הַעֶלְיוֹן הוּא פָּסוּק אֶחָד, בַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה הַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַקֵּץ “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” הוּא הַפָּסוּק הַ5778 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה כִּי אָז יֵשׁ בְּכָל הַתּוֹרָה 5838 פְּסוּקִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ פ. ל. שליט”א שֶׁהַהֲלָכָה פּוֹסֶקֶת שֶׁבְּצִבּוּר קוֹרְאִים בַּטַּעַם הָעֶלְיוֹן, וּמִמֵּילָא בְּמַה שֶּׁקָּשׁוּר לִגְאֻלַּת הַצִּבּוּר, הַיְינוּ הַגְּאֻלָּה הַכְּלָלִית זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְפִי הַטַּעַם הָעֶלְיוֹן. וְכֵן צִבּוּר קוֹרְאִים בַּטַּעַם הָעֶלְיוֹן בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת בְּה’ אֲלָפִים תשע”ט. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁתשע”ט ר”ת תְּהֵא שְׁנַת טַעַם עֶלְיוֹן, רֶמֶז שֶׁאִם נְחַשֵּׁב לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן נִזְכֶּה שֶׁהַשָּׁנָה תִּהְיֶה שְׁנַת קֵץ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁ“חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” מְרַמֵּז עַל יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא שֶׁצְּפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וְהוּא נִקְרָא יוֹם הַחוֹתָם, בְּסוֹד חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם אַחֲרֵי הַחוֹתָם שֶׁל נְעִילָה, וְלָכֵן חוֹתָם תּוֹךְ חוֹתָם בְּגִימַטְרִיָּא 1335 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַמִּלָּה הַ778 מִסּוֹף הַתּוֹרָה הִיא “כָּמֻס” בַּפָּסוּק הַזֶּה, וְזֶה אִם מְחַשְּׁבִים אֶת “אֵשְׁדָּת” לְמִלָּה אַחַת לְפִי הַקְּרִי, וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת “אֵשׁ דָּת” לִשְׁתֵּי מִלִּים לְפִי הַכְּתִיב יוֹצֵא שֶׁהַמִּלָּה הַ779 מִסּוֹף הַתּוֹרָה הִיא “כָּמֻס”, בְּדִיּוּק שְׁתֵי הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים. בְּנוֹסָף “כָּמֻס” אוֹתִיּוֹת סָמֶ”ךְ לָכֵן זֶה פָּסוּק 60 כְּמִנְיַן סָמֶ”ךְ מִסּוֹף הַתּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דברים לב, מג) “כָּמוּס עִמָּדִי” אוֹתוֹ הַכּוֹס שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כוֹס בְּיַד ה’ וְגוֹ'”. וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק (תהילים עה, ט) “כִּי כוֹס בְּיַד הוי”ה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ” עִם הָאוֹתִיּוֹת עוֹלֶה 5779. פֶּלֶא פְּלָאִים אֵיךְ מִכָּל הַכִּוּוּנִים כָּמֻס עִמָּדִי מַגִּיעַ לְתשע”ח/תשע”ט.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות כא:) אָמַר רַב יוֹסֵף אֲפִלּוּ מַאן דְלָא דְּרִישׁ סְמוּכִים בְּכָל הַתּוֹרָה בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה דְּרִישׁ. הַיְינוּ יֶשְׁנָה מַחֲלֹקֶת אִם דּוֹרְשִׁים שְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁסְּמוּכִים זֶה לָזֶה כֵּיוָן שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, אֲבָל בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה אֵין חוֹלֵק שֶׁדּוֹרְשִׁים סְמוּכִים כִּי יֵשׁ מַשְׁמָעוּת לַסֵּדֶר וּמִקּוּם הַפְּסוּקִים. וּלְפִי זֶה בֵּאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁלָּכֵן “כָּמֻס” אוֹתִיּוֹת סמ”ך לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לִדְרוֹשׁ כָּאן אֶת הַסְּמוּכִים וְאֶת הַמִּקּוּם הַמְדֻיָּק שֶׁל הַפָּסוּק שֶׁבּוֹ טָמוּן הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן, וְלָכֵן מְקַשֵּׁר זֹאת רַשִּׁ”י לַפָּסוּק “כִּי כוֹס בְּיַד הוי”ה וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ” לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לְמַלֵּא אֶת הַ“מֶּסֶךְ” שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַ“כָּמֻס” וְהַסְּמוּכִים וּלְחַשְׁבֵּן אֶת מְקוֹם סְמִיכוּת הַפָּסוּק. וְכֵן “כּוֹס” בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֱלֹהִים וְהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת שֵׁם אֱלֹהִים בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל, וְהַפָּסוּק אוֹמֵר “כִּי כוֹס בְּיַד הוי”ה” הַיְינוּ בְּשָׁנָה זוֹ שֵׁם אֱלֹהִים נִמְצָא כַּבְיָכוֹל בַּיָּדַיִם שֶׁל שֵׁם הוי”ה שֶׁהוּא שֵׁם הָרַחֲמִים שֶׁמַּמְתִּיק אֶת שֵׁם אֱלֹהִים, וּמָה הַהֶפְרֵשׁ בֵּין הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שֵׁם הוי”ה לַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִים, בְּדִיּוּק הַמִּסְפָּר 60 כְּמִנְיַן סָמֶ”ךְ אוֹתִיּוֹת כָּמֻ”ס שֶׁהוּא הַפָּסוּק הַ60 מִסּוֹף הַתּוֹרָה. וְכֵן הָר”ת שֶׁל “כִּי כוֹס בְּיַד הוי“ה וְיַיִן חָמַר מָלֵא” הֵם ח’ כּוֹכָבִי”ם, רֶמֶז לַז’ כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שצ”ם חנכ”ל, שֶׁסּוֹבְבִים אֶת הָאָרֶץ שֶׁהִיא הַכּוֹכָב הַ8, וְעַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָאִים בְּמַזָּל הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא מֵעַל הַ7 מַזָּלוֹת וְזוֹכִים לַגְּאֻלָּה.

וְיִתָּכֵן שֶׁלָּכֵן מוּבָא בַּסְּפָרִים שֶׁאֵין אוֹת סָמֶ”ךְ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, עַד סוֹף וַיְּכֻלּוּ. דְּאוֹת סָמֶ”ךְ מְסַמֶּלֶת אֶת הַס”ם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁהַס”ם וְכֹחוֹת הָרָע נֶהֱפָכִים לְטוֹב, כָּאן דַּוְקָא הַסָּמֶ”ךְ מְגַלֶּה אֶת הַכָּמֻ”ס וְאֶת סוֹד הַקֵּץ. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַ’חוֹזֶה מִלּוּבְּלִין’ שֶׁהָאוֹת סָמֶ”ךְ הִיא מִלְּשׁוֹן שָׂמֵ”חַ, לָכֵן “הִנֵּה” שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה בְּגִימַטְרִיָּא סָמֶ”ךְ. כֵּיוָן שֶׁהָאוֹת סָמֶ”ךְ מְסַמֶּלֶת אֶת הַשָּׂטָן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר יז, ו), לָכֵן כְּשֶהוּא מִתְהַפֵּךְ לְטוֹב הִיא מְבִיאָה אֶת הַשִּׂמְחָה.

וְכֵן מוּבָא בִּ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (פנחס וכי תבוא ובכ”מ) שֶׁ”כָּמֻס עִמָּדִי” מְרַמֵּז עַל כַּפָּרָה מְחִילָה סְלִיחָה, וְהוּא כְּמִנְיַן ק”כ, כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל מֹשֶה, וּכְנֶגֶד ק”כ יָמִים שֶׁמֹּשֶה עָלָה לְקַבֵּל תּוֹרָה, וּכְנֶגֶד כ’ שָׁנִים שֶׁל מֹשֶה בְּמִצְרַיִם, וְס’ שָׁנִים שֶׁהָיָה בְּכוּשׁ וּבְמִדְיָן, וּמ’ שָׁנִים שֶׁגָּאַל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵדֶר הַדּוֹרוֹת’ (ד’ אלפים רמ”ה) וְזֶה הַמְפָרֵשׁ [רַבִּי אַבְרָהָם הַלֵּוִי] שָׁאַל בַּחֲלוֹם מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ מִישָׁאֵל אֶלְצָפָן וְסִתְרִי, גַּם בְּבַחֲרוּתוֹ שָׁאַל בַּחֲלוֹם זֶה וְהֵשִׁיבוּ לוֹ “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁ”הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי” מְרַמֵּז עַל אוֹתִיּוֹת הו”א שֶׁחֲסֵרוֹת לַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תהילים ט) א”ר לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא, כָּל זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק קַיָּם לֹא הַשֵּׁם שָׁלֵם וְלֹא הַכִּסֵּא שָׁלֵם עַד שֶׁיֹּאבַד זִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ”. וּכְשֶׁיֹּאבַד זִכְרוֹ שֶׁל עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם, הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם. הַיְינוּ ‘כִּסֵּא’, שֶׁחֲסֵרָה לוֹ אוֹת א’. וְשֵׁם ‘הוי”ה’ שֶׁחֲסֵרוֹת לוֹ אוֹתִיּוֹת ו”ה, יוּשְׁלְמוּ בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה. וְכֵן “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” ס”ת בְּגִימַטְרִיָּא 122 שֶׁהוּא הִפּוּךְ 221 שְׁנַת תשע”ט מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְכֵן תשע”ט שְׁנַת בְּעִתָּהּ עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית 2018.

וְכֵן הַפָּסוּק הַ5779 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי מִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁמּוֹנִים אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת בְּטַעַם עֶלְיוֹן, וּמִנְיָן זֶה מוֹסִיף עוֹד 8 פְּסוּקִים, יוֹצֵא הַפָּסוּק: “לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא הוי”ה פָּעַל כָּל זֹאת” שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַפָּסוּק מִנְּבוּאַת בִּלְעָם שֶׁנִּרְמָז בּוֹ קֵץ הַגְּאֻלָּה “מַה פָּעַל אֵל”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁ“פָּעַל כָּל זֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שֶׁבִּזְכוּתָם נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּנֵי דָוִד’ מֵהַחִידָ”א (חקת) “וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת”. בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִהְיוֹת כְּמֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר “בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ”, יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ “וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת” “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”. פֵּרְשׁוּ רַבָנֵי אַשְׁכְּנַז דִּשְׁלֹמֹה הָיָה חָפֵץ לָדַעַת טַעַם פָּרָה אֲדֻמָּה. וּמָצָא רֶמֶז בְּפָסוּק זֶה “לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת” ר”ת שְׁלֹמֹה, וִיהֵיב אַדַּעְתֵּיהּ לִטְרוֹחַ לְהַשִּׂיג לְהָבִין טַעַם פָּרָה אֲדֻמָּה מֵאַחַר דְּמָצָא שְׁמוֹ רָמוּז בְּפָסוּק זֶה. לָכֵן יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה “וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת” כְּלוֹמַר הֵטַבְתָּ לִרְאוֹת יֵשׁ רֶמֶז בַּפָּסוּק אַךְ טָעִיתָ דְּצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת ר”ת בְּיֹשֶׁר, “לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת” הוּא לְמֹשֶׁ”ה דְּהוּא יָדַע טַעַם פָּרָה אֲדֻמָּה. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א כֵּיוָן שֶׁלְמֹשֶׁ”ה בְּא”ל ב”ם יוֹצֵא אבי”ע לְפִי הַסֵּדֶר, לוֹ רָאוּי לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה שֶמּוֹצִיא אֶת הַנִּיצוֹץ מִמֶּנָּה וּמְחַבֵּר אֶת עוֹלָמוֹת אבי”ע, אֲבָל שְׁלֹמֹ”ה שֶׁיּוֹצֵא בְּא”ל ב”ם אבי”ע שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן יֵשׁ כָּאן חִסָּרוֹן בְּחִבּוּר הָעוֹלָמוֹת, וְלָכֵן הוּא לֹא הִשִּׂיג אֶת הַסּוֹד שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה. וְכֵן פָּרָה בְּגִימַטְרִיָּא טַעַם עֶלְיוֹן לְרַמֵּז שֶׁהַטַּעַם שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה הוּא עֶלְיוֹן וְנִתַּן רַק לְמֹשֶׁה. וְכֵן רוֹאִים בְּטַעֲמֵי הַתּוֹרָה שֶׁהַטַּעַם קַרְנֵי פָרָה הוּא מֵעַל הָאוֹתִיּוֹת בִּבְחִינַת טַעַם עֶלְיוֹן, וּמֵאִידָךְ הַטַּעַם יֶרַח בֶּן יוֹמוֹ שֶׁמְּרַמֵּז עַל מַלְכוּת שְׁלֹמֹה הוּא מִתַּחַת לָאוֹתִיּוֹת בִּבְחִינַת טַעַם תַּחְתּוֹן. וְכֵן אבי”ע מְכֻוָּן כְּנֶגֶד טְעָמִים נְקֻדּוֹת תַּגִּים אוֹתִיּוֹת, וְלָכֵן הַכָּתוּב שֶׁצָּרִיךְ לְדָרְשׁוֹ בְּטַעַם עֶלְיוֹן: “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי” בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עוֹלֶה טְעָמִים נְקוּדוֹת תַּגִּים אוֹתִיּוֹת עִם הַמִּלִּים, כִּי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל אֵלּוּ הִיא בְסוֹד טַעַם עֶלְיוֹן שֶׁנִּתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה, וּמִכָאן יָצָא רֶמֶז שֶׁסּוֹד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן טָמוּן בַּסּוֹד שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה, וּמֹשֶׁה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ טַעַם עֶלְיוֹן שֶׁל פָּרָה, נִתְגַּלָּה לוֹ גַם סוֹד הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּשׁוּר עִם טַעַם עֶלְיוֹן וְעִם הַפָּסוּק “הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי” וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַגְּאֻלָּה תְלוּיָה בְּתִקּוּן פְּגַם הַנַּצְרוּת שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אִגָּרָא דְכַלָּה’ (קרח), וּמוּבָא בָּרַמְחַ”ל שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה הִיא הַתִּקּוּן לִקְלִפַּת הַנַּצְרוּת. דִּשְׂרֵפַת פָּרָה אֲדֻמָּה הִיא סוֹד שֶׁהַשְּׁכִינָה כַּבְיָכוֹל מוֹסֶרֶת אֶת עַצְמָהּ לִשְׂרֵפָה עֲבוּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שְׂרֵפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁכִּלָּה חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים. וְיוֹצֵא שֶׁסּוֹד הַקֵּץ טָמוּן בְּסוֹד פָּרָה אֲדֻמָּה. וְכֵן פָּרָה אֲדוּמָה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְנַחֵם בֶּן עַמִּיאֵל. (בביאור זה סייעני הרה”ג ר’ א. י. שליט”א).

נמצאה גם הגימטריה המעניינת הזו, ואפשר להסביר אולי לפי השיטות שאנחנו כעת רק בשנת תשע”ו וכעת נכנסים לתשע”ז

מאת צ.ס היסח הדעת=בלא שימת לב. בלא שימת=783=ה’תשע”ח. 

שימת לב=782=ה’תשע”ז . יוצא ששנת תשע”ח היא שנת  היסח הדעת

7*7*9 = 441 עם הספרות = 444 מקדש

קץ לשנת תשע”ח / ר’ עודד כיטוב

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, משיח בתשע"ו, שבעים שנה

המאמר במקור: כאן ידוע שימות עולם חלוקים לשני אלפים תוהו – עד עת שהיה אברהם (שנולד ב-1948) בן 52 שנה (אשר קבלה בידינו שאז החל לעשות נפשות בחרן[1]) ; שני אלפים תורה (- משמע זמן שמסוגלים לקבל תורה כפי שהיא, “מן השמים”, בלי לתהות ולשאול יותר מדאי שאלות…) – בערך עד חתימת המשנה (כמדומה שהשנה המדויקת אינה ידועה, וגם כי נראה שהמשנה ‘נפתחה’ גם בזמן ‘רבותינו’ נכדי רבי, ואכמ”ל); ושני אלפים ימות המשיח – שכבר אין הדורות מסוגלים להפיק תורה חתוכה שתתקבל כמות שהיא, ואז עיקר העניין לתהות על התורה החתומה ולשאת ולתת בה ו’לתרגם’ אותה (‘אמורא’ היינו מתורגמן) באופן המתיישב על הלב, כך שיגבר ‘חסד נעורים’ – דור המדבר, המרכזי בשני אלפים תורה – על ‘חטאת נעורים’ – דור המבול, המרכזי בשני אלפים תוהו – בדורו של משיח.
והנה ידוע שבכל דבר יש התכללות, וראוי אם כן לחלק כל אחד מן השלוש לשלושה.
אם כן, ה’תורה שתוהו’ תתחיל בסביבות שנת 666 ליצירה, שהיא שנת 44 לחנוך, שאולי אז עמד על דעתו והחל לחנך ולהתהלך את האלוקים, ותסתיים בערך בהיות נח קרוב לגיל 400, שאולי אז החלו דור המבול לפרוק מעליהם עול תורת מתושלח, למך ונח,[2] עד שהפכו מי הדעת למים הזידונים והחזירו העולם לתוהו ובוהו; ומאז ועד אברהם יחשבו שנות ‘משיח שבתוהו’, שראוי היה אז להגביר התיקון על התוהו, אך בעוונות יצאו השנים ועדיין לא בא התיקון. (ומכל מקום אינו תוהו גמור כעשרה דורות שלפני המבול, כי “בא אברהם וקיבל שכר כולם”. והיחס ביניהם כבוהו מול תוהו ואכמ”ל).
ובתוך אלפיים שנות התורה יהא השליש הראשון בערך עד ימי בועז, שממנו החל יחס בית דוד. שעד אז התורה במידה מסוימת ‘בשמים’ (לשון שממה ותוהו) ואינה מיושבת בארץ, ובועז תיקן לשאול בשלום חברו בשם – להוריד העניין האלקי לארציות ממש, אשר זה עניין “מלכות פה תורה שבעל-פה קרינן לה”; ומשם עד סוף ימי בית ראשון יש שכינה ומלכות בישראל, והוא ה’תורה שבתורה’; ומאז ועד חתימת המשנה בסילוק שכינה ונבואה (וממילא גם סילוק מלכות של ממש), הוא שנות ה’תוהו שבתורה’.
ובשני אלפים ימות המשיח, יהא השליש הראשון, ה’תוהו-שבימות-המשיח’, מימי האמוראים, התוהים ושואלים שאלות על המשנה המסורה בידם, ועד קרוב לאמצע ימי הגאונים, שהחלו להתחבר ספרי הלכות פסוקות והלכות גדולות וכיוצא בהן; ומשם כל ימי הראשונים והפוסקים הגדולים ועד דור השו”ע, ובמקביל האריז”ל בפנימיות התורה – הרי הן שנות ה’תורה שבימות המשיח’.
וכשבאנו לכך, נחלק גם את השליש האחרון, אשר משנת של”ג, ‘ימות המשיח שבימות המשיח’ – שכבר ערוכה בידינו גם תורת הפוסקים הראשונים, ולא רק המקרא והמשנה – לשלוש יחידות של 222 שנה, ויהא השליש הראשון, ה’תוהו שבימות המשיח שבימות המשיח’, עידן הנושאי כלים ש’פותחים מחדש’ את ספרי הפוסקים ודנים בדבריהם כדרך הגמרא למשנה. ובפנימיות התורה הוא עידן גורי האריז”ל ותלמידיהם, עם ‘בעלי השם’ הנסתרים, כולל רבינו הבעש”ט ותלמידיו הראשונים; ועד סביבות שנת תקנ”ה שהחלה להתגבש תורת הגר”א מצד אחד ותורת אדמו”ר הזקן מצד שני, ומאז הן שנות ה’תורה שבימות המשיח שבימות המשיח’, עד לימינו אלה, היינו סביבות שנת תשע”ח שכבר מלאה הארץ ספרים אין קץ והידע מונח וזמין לכול והגיע השעה שתהא “תורת כל אחד בידו” מופנמת, וגוברת על התוהו שבנפשו. ובא לציון גואל בימות המשיח-שבימות המשיח- שבימות המשיח, בתלת זימני הוי חזקה ולא יתמהמה עוד, אלא בוא יבוא לא יאחר, אמן.
[1] פ”ק דע”ז. וראו במאמר לפרשת לך לך איך מתיישב זה עם דברי סדר עולם שיצאו מאור כשדים לחרן 5 שנים קודם לך לך בגיל 75.
[2] שהיו מסוגלים לקבל תורה, ונשמת משה-‘בשגם’ הייתה שם, כפי הנראה בתוך מתושלח, אך סרב להשתלח ולהיות משיח, וכשמת השליח בא המבול, ואכמ”ל.

צופן חזק ונדיר יחיד בתורה, על פסח תשע”ח – מדהים !!

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-בית המקדש השלישי, גלריות גימטריה, צפונות בתורה

ממצאים נדירים: הכוללים צופן + גימטריה על פסח תשע”ח… 3 תמונות נדירות ביותר  !!

אורות של פסח באתר !! הרבה חומר חדש

עדכון יב ניסן תשע"ח - שוב המילים שנמצאו על המטבעות מביאות פלאות המילוי של המילים "גאלת ציון 2018" מביאה 363 = המשיח !!

עדכון 27.3.2018 נוספו 3 תמונות

שימו לב נכתוב בדיוק מה שכתוב על המטבעות שנמצאו בירושלים בערב פסח בשנת ה70 לספירה, נוסיף את השנה והנה נקבל 2018

עדכון 27.3.2018

הפסח יבואו בע"ה אליהו + שתי המשיחים... גימטריה מדהימה שהתקבלה... אנו מקבלים את המספר הקדוש 1820 (סוד הויה) כזכור 1820 זה הספרות של 2018 מספר שראינו רבות בהקשר לפסח. והגימטריה הגדולה מפתיעה לא פחות 384 = "משיח הויה" רגיל !!!) וכמו שהוסבר: כל התרחשויות הגאולה מתרחשות בעיקר אצלנו בתודעה, לפתח את הדעת שלנו להבין ש"אין עוד מלבדו"
לחץ כאן להצגת תמונות נוספות

גלרית רמזים תשע”ז | גלרית רמזים תשע”ח

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גלריות גימטריה, כללי

גלרית רמזים בחדשות תשע”ח

מומלץ לפתוח כל פעם גלריה אחת

עדכון 17.10.18

נשמעה 'אזעקה' ב"באר שבע (7)" א'-זעק ה.... השעות שנכתבו מרמזים ברור על משיח...

עדכון 15.10.2018

שני רמזים מעניינים לגאולה המשלבים נחש = 358 = משיח - וכן - פרץ / צרפת, וזה קרה בסין = '120 = אליהו הנביא' משיח נקרא בן פרצי שפורץ את גבולות הגשמיות, וכן יש "גשם" בכתבה משמאל, וכן חמישה אותיות המשיח, המעוניין להיות קרוב למשיח צריך תמיד לפרוץ את גבולות רצונותיו ה'גשמ'יים, וללכת באמונה למעלה מהדעת
לחץ כאן להצגת תמונות נוספות

גלרית רמזים בחדשות תשע”ז – ותחילת תשע”ח

לרמזים נוספים במספר ‘גאולה = 45’ מומלץ לצפות בגלרית רמזי 45 

עדכון 10.8.17

שימו לב: טראמפ משתמש בצמד המילים באיום על צפון קוריאה - ״זעם ואש״ (=424= משיח בן דוד = דונלד טראמפ) מילים שהושתלו במוחו בידי בורא עולם. רגע לפני הגאולה מאת: ע' דונלד הוא סוג של שליח האל. אז דונלד טראמפ השליח = 777
לחץ כאן להצגת תמונות נוספות
 

רמזים על שנת תשע”ח | אֲזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם וים המלח בעומק 424 מטר | סוד החשמל – מתעדכן #

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל

אֲזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאֵזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן וְאֵזוֹר שַׁעַר יָפוֹ וְהָרֹבַע הַיְּהוּדִי הֵם בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַמָּקוֹם עִם שְׁנַת תשע”ח שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַהֲקָמַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וּכְעֵין זֶה שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ש. רֵייְסְקִין שליט”א שֶׁלָּכֵן הִשְתַּלְשֵׁל שֶׁיַּם הַמֶּלַח הוּא 424 מֶטְרִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָּם כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְרַמֵּז שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר בֵּין יַם הַמֶּלַח לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי הימים ב’ יג, ה) “הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח”. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁמָּשִׁיחַ וּמֶלַח פּוֹתְחִים וּמְסַיְּמִים בְּאוֹתִיּוֹת חֹ”ם הַמְסַמְּלוֹת אֶת הָאֵשׁ שֶׁל הַגְּבוּרָה, וְכָל הַהֶבְדֵּל הוּא שֶׁבְּמֶלַח יֵשׁ ל’ בָּאֶמְצַע וּבְמָשִׁיחַ יֵשׁ ש”י בָּאֶמְצַע. וְאִם נְחַלֵּק שׁ’ לְי נְקַבֵּל ל’. וְכֵן כָּל הַמְּצִיאוּת שֶׁל יַם הַמֶּלַח נוֹצְרָה לְאַחַר הֲפִיכַת סְדֹם, כְּשֶׁהוֹלִידוּ אֶת נִשְׁמַת דָּוִד וּמָשִׁיחַ בִּסְדֹם, דִּשְׁלִיטַת הַגְּבוּרוֹת וְהַמֶּלַח, יָצְרָה אֶת יַם הַמֶּלַח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יג, י) “וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. וּמַשְׁמַע שֶׁלִּפְנֵי הֲפִיכַת סְדֹם הָיָה הַמָּקוֹם פּוֹרֵחַ וּמְלַבְלֵב, וְאַף שֶׁמּוּבָא בַּכָּתוּב (בראשית יג, ג) “כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח”, וְזֶה הָיָה קֹדֶם הֲפִיכַת סְדֹם. מוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם “הוּא יָם הַמֶּלַח”, אַחַר זְמָן נִמְשַׁךְ הַיָּם לְתוֹכוֹ וְנַעֲשָׂה יַם הַמֶּלַח, מַשְׁמַע שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמָן עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יַם הַמֶּלַח. וְכֵן הַתַּרְגּוּם מְתַרְגֵּם שָׁם הוּא אֲתַר יַמָּא דְמִלְחָא, הַיְינוּ הַמָּקוֹם שֶׁל יַם הַמֶּלַח. אֲבָל עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יַם הַמֶּלַח עַצְמוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית יד, י) “הוּא יָם הַמֶּלַח”, שֶׁבַּעֲוֹנָם נַעֲשָׂה אוֹתוֹ הָעֵמֶק מַיִם מְלוּחִים. (בביאור זה סייעני הרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א).

עדכון קודם כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁל 5760 בֵּיצִים, בֵּיצָה לְכָל שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתָּן לְהוֹסִיף עַד ג’ לוּגִין מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁהֵם י”ח בֵּיצִים, מִזֶּה נִלְמַד שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה עַד מַקְסִימוּם י”ח שָׁנָה מִשְּׁנַת 5760, עַד שְׁנַת 5778 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ (מעין ב נהר נט) וְדַע כִּי בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת יֵשׁ שֵׂעָר בַּגּוּף כְּנֶגֶד י’ כִּתּוֹת הַטֻּמְאָה, שְׂעַר הָרֹאשׁ רוֹמֵז לָרִאשׁוֹנָה, שֵׂעָר שֶׁעַל לֶחִי יָמִין רוֹמֵז לַב’, וּשְׂעַר לֶחִי הַשְּׂמֹאל רוֹמֵז לַג’, וְזֶה רוֹמֵז לַג’ עֶלְיוֹנוֹת שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן חֲשׁוּבוֹת אַחַת, וְשֶׁל בֵּית הַשֶּׁחִי הַיָּמִין רוֹמֵז לָרְבִיעִית שֶׁהוּא זְרוֹעַ יָמִין, וְעַל הַשֶּׁחִי הַשְּׂמָאלִי רוֹמֵז לַה’, וְשֵׂעָר שֶׁעַל הַגָּרוֹן וְהַלֵּב רוֹמֵז לַו’ שֶׁהוּא גוּף הָאִילָן, וְשֵׂעָר שֶׁבַּיָּרֵךְ יָמִין רוֹמֵז לַז’, וְשֶׁבַּשְּׂמֹאל רוֹמֵז לַח’, וְשֶׁסְּבִיב הַצַּדִּיק רוֹמֵז לַט’, וְשֶׁל אֲחוֹרָיו רוֹמֵז לָעֲשִׂירִית. וְעֶשֶׂר מְקוֹמוֹת אֵלּוּ הֵם כִּסֵּא לְעֶשֶׂר כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה לָחוּל עֲלֵיהֶם אִם יִטְמָא: וְדַע כִּי שִׁעוּר הַמִּקְוֶה הֵם ה’ אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים בֵּיצִים, וְסוֹד הָעִנְיָן הוּא כִּי לְסוֹף ה’ אֲלָפִים וְתש”ס שָׁנִים יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק “וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ”, וְיִתְקַיֵּם מִקְרָא דִּכְתִיב “מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ”, דְּהַיְינוּ כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה כַּנִּזְכָּר בַּזֹּהַר. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ פ. ל. שליט”א שֶׁלָּכֵן מְקַשֵּׁר הַ’חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ אֶת י’ הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם יֵשׁ שֵׂעָר בַּגּוּף שֶׁמֵּהֶם יוֹנְקִים הַחִיצוֹנִים עִם עִנְיַן הַקֵּץ שֶׁהוּא מְבָאֵר בִּשְׁנַת 5760 בְּסוֹד הַמִּקְוֶה, כִּי שֵׂעָר כָּפוּל 10 בְּגִימַטְרִיָּא 5700, וּמֵאִידָךְ שֵׂיעָר עִם י’ כָּפוּל 10 בְּגִימַטְרִיָּא 5800, וְהַ’חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ מְרַמֵּז שֶׁהַקֵּץ תָּלוּי בְּתִקּוּן הַשֵּׂעָר לְהַפְסִיק אֶת יְנִיקַת הַחִיצוֹנִים, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ 10 מְקוֹמוֹת שֶׁל שֵׂעָר זֶה מַגִּיעַ לְ100 שָׁנִים שֶׁמִּ5700 עַד 5800 שֶׁהֵן הַ100 שָׁנִים שֶׁל קֵץ בְּעִתָּהּ שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר, וּבְתוֹךְ זֶה הוּא רוֹאֶה אֶת שְׁנַת 5760 כִּשְׁנַת מִפְנֶה בְּתוֹךְ הַ100 שָׁנִים. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת (פנחס רנב. וירא קיט.) שֶׁמְּדַבֵּר עַל תַּהֲלִיךְ שֶׁל גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאָה שָׁנָה וְהוּא נוֹקֵט זְמַן שֶׁל שִׁשִּׁים שָׁנִים תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קיט:) שֶׁשִּׁבְעִים הַשָּׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הִתְחִילוּ בִּשְׁנַת תש”א, שֶׁמּוּבָא שָׁם כַּד אֲעֵילַת רֵישָׁהָא בֵּין בִּרְכָּהָא. הַיְינוּ בֵּין נֶצַח לְהוֹד. שֶׁאָז מַתְחִילָה תְּחִילַת זַעֲקָתָהּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהוּא בִּכְנִיסַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה תש”א, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶלֶף שָׁנָה מִתְחַלֵּק לְעֶשֶׂר מֵאוֹת, שֶׁהֵן כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת כַּנּוֹדַע, וּכְנִיסַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תש”א הָיְתָה הַנְּקֻדָּה שֶׁבֵּין הַמֵּאָה שֶׁל הַנֶּצַח לַמֵּאָה שֶׁל הַהוֹד בֵּין בִּרְכָּהָא. כִּי בִּשְׁנַת תש”א הִתְחִילָה הַמֵּאָה שֶׁל סְפִירַת הַהוֹד, וְאִם נִסְפֹּר מִשָּׁם 60 שָׁנִים, מַגִּיעִים לַקֵּץ שֶׁל 5760 שֶׁעָלָיו דִּבֵּר הַ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’, וּכְפִי שֶׁרָאִינוּ בִּשְׁנַת 5764 שֶׁהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לִשְׂרֹף אֶת הַפֵּאוֹת וְיִתָּכֵן שֶׁהָיִינוּ זוֹכִים לַגְּאֻלָּה בִּזְכוּת תִּקּוּן הַשֵּׂעָר, אֶלָּא שֶׁמַּעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ לִדְחוֹת אֶת הָעִנְיָן. וְנָבִיא אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר: שִׁבְעִים הַקּוֹלוֹת שֶׁצּוֹוַחַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עַל בָּנֶיהָ, שֶׁהִתְחַזֵּק עֲלֵיהֶם הַקַּדְרוּת בַּגָּלוּת, בְּשִׁבְעִים הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל, “כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךְ ה’. וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ ה’ אֱלֹהֵינוּ”. וּבָהֶם הָאַיֶּלֶת מַכְנִיסָה רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ. הָרֹאשׁ הוּא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. בֵּין בִּרְכֶּיהָ שֶׁהֵם נֶצַח וְהוֹד. וְנִשְׁבַּע לָהּ בּוֹ לִפְדּוֹת אֶת בָּנֶיהָ בַּבֹּקֶר, שֶׁהִיא אַרְיֵה, בֹּקֶר יָמִין שֶׁל אַבָרָהָם, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיּוֹצֵא מִיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה”. וּמִשּׁוּם זֶה “חַי ה’ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר”. וְהַגְּרָ”א (על הזהר פנחס ריט:) מְחַבֵּר אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת עִם הַזֹּהַר שֶׁל תַּהֲלִיךְ מֵאָה שָׁנָה.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (מקואות ז, ב) כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב וְנָפַל מֵהֶן קֹרְטוֹב לְתוֹכוֹ, לֹא הֶעֱלָהוּ, פּוֹסְלוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁמִּדִּבְרֵי הַ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ נִתָּן לִלְמֹד עַד מָתַי נִתָּן לִדְחוֹת אֶת גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ וּמַה סּוֹד הַדְּחִיָּה שֶׁשּׁוֹמְעִים מִצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱלָצִים לִדְחוֹת אֶת הַקֵּץ. כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁל 5760 בֵּיצִים, בֵּיצָה לְכָל שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתָּן לְהוֹסִיף עַד ג’ לוּגִין מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁהֵם י”ח בֵּיצִים, מִזֶּה נִלְמַד שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה עַד מַקְסִימוּם י”ח שָׁנָה מִשְּׁנַת 5760, עַד שְׁנַת 5778 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. בְּדֶרֶךְ זֹאת שֶׁמּוֹסִיפִים מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁאֵינָם פּוֹסְלִים. וְכֵן מַיִם הַשְּׂאוּבִים בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁמִּתְמַהְמֵהַּ בַּבְּחִינָה הַזֹּאת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁאֲחִישֶׁנָּה אוֹתִיּוֹת ח”י שָׁנָה, לְרַמֵּז שֶׁהָאֲחִישֶׁנָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּעִתָּהּ נִמְצָא בַּח”י שָׁנִים הָאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן נִתַּן לִדְחוֹת, וּבָהֶם צָרִיךְ לִפְעוֹל אֶת הָאֲחִישֶׁנָּה. וכן ענין הטהרה קשור בעיקר לתיקון השער, כידוע בהלכות טהרה שאם שערה אחת יוצאת מהמים האדם לא טהור, לכן הטהרה יש לה כח להוציא את החיצונים שיונקים דרך השער וְכֵן מַיִם שְׁאוּבִין בְּגִימַטְרִיָּא פַּרְצוּף זְעֵיר אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת, וּמֵאִידָךְ 963 לוּגִין שֶׁבַּמִּקְוֶה שֶׁכָּלוּל בָּהֶם גַּם הָאַרְבָּעִים סְאָה וְגַם הַשְּׁלֹשָה לוּגִין שֶׁנּוֹסְפוּ בְּגִימַטְרִיָּא פַּרְצוּף אֲרִיךְ אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת. כי בבחינת זעיר אנפין שנקרא שם מ”ה עדין שייך להתמהמה, אבל כְשֶׁמַּגִּיעִים לְפַרְצוּף אֲרִיךְ אַנְפִּין שֶׁהוּא הַכֶּתֶר שָׁם כְּבָר אֵין דְּחִיּוֹת.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר סט, ז) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָן גָּבֹהַּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּן אֶלָּא י”ח מִיל, מַאי טַעְמָא “וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם” מִנְיָן “וְזֶה”. וּבְסֵפֶר ‘תּוֹרַת הָעוֹלָה’ לָרמ”א (פ”א) מְבָאֵר אֶת הַמִּדְרָשׁ עַל פִּי הָרַמְבַּ”ם (יסודי התורה ג, ה) מִסְפַּר כָּל הַגַּלְגַּלִּים הַמַּקִּיפִין אֶת כָּל הָעוֹלָם שְׁמוֹנָה עָשָׂר. וְרוֹאִים שֶׁמִּסְפַּר ח”י מְחַבֵּר אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה עִם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה. וְכֵן בְּעִנְיַן הַקֵּץ יִתָּכֵן שֶׁהוּא מְחַבֵּר אֶת קֵץ הַיָּמִין לְמַטָּה עִם קֵץ הַיָּמִין לְמַעְלָה שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת תשל”ו לְפִי הָאֲרִיזַ”ל. וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ שָׁהָה בְּסֻכּוֹת י”ח חֳדָשִׁים, וְהִתְעַכֵּב בְּמִסְפַּר י”ח מִלְּהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית לג, יז). וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּקְּלִפָּה בִּשְׁנַת תש”ס שֶׁהָיְתָה שְׁנַת 2000 לְמִנְיָנָם שֶׁהֵם דִּבְּרוּ עַל סוֹף הָעוֹלָם, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁיָּכוֹל לְהִדָּחוֹת בְּעוֹד 18 שָׁנִים עַד שְׁנַת 2018 לְמִנְיָנָם.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא, אָמַר, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶן, לִכְשֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת, אָמַר לָהֶן, וְלֹא כָּךְ אֲמַרְתֶּם לִי, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת, אָמְרוּ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לָהֶם, אִם כָּךְ יֵהָפְכוּ מֵי מְעָרַת פַּמְיָס לְדָם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ אַבָרָהם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַכַּוָּנָה לִנְפִילַת קְלִפַּת הַשֵּׂעָר שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹנְקִים הָאֻמּוֹת, וּמִמֶּנָּה יֵשׁ לָהֶם אֶת הַשַּׁעַר שֶׁל הַמָּמוֹן וְהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם. וְהַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעִרְעֲרוּ עַל עֲבוֹדָה זָרָה בַּפֵּאוֹת הָיְתָה בִּשְׁנַת תש”ל, וְאָז חָזַר וְנִבְנָה, כִּי גְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל חָלְקוּ עַל הַגר”מ שְׁטֶרְנְבּוּךְ שֶׁעוֹרֵר זֹאת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה בִשְׁנַת תשס”ד בָּהּ שָׂרְפוּ אֲלָפִים אֶת הַפֵּאוֹת, וְחָזַר וְנִבְנָה דֶרֶךְ הַהֶכְשֵׁרִים שֶׁהֵקִימוּ. וְאָנוּ מְקַוִּים כָּעֵת בִּשְׁנַת תשע”ח שֶׁשּׁוּב מִתְעוֹרֵר הָעִנְיָן שֶׁמְּעַרְעֲרִים עַל הַהֶכְשֵׁרִים וּנְקַוֶּה שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְכֵן יִפֹּל הַשַּׁעַר וְיִבָּנֶה, בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשס”ג. כִּי שְׁנַת תשס”ד הִיא תשס”ג לְפִי חֲזַ”ל. וְכֵן שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא תשע”ז לְפִי חֲזַ”ל, ר”ת תַּם שְׂעַר עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן הוֹסִיפוּ שֶׁיִּפֹּל וְיִבָּנֶה מְרַמֵּז עַל בִּנְיַן הַשֵּׂעָר, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (שבת צה.) דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא “וַיִּבֶן ה’ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע” מְלַמֵּד שֶׁקִּלְּעָהּ הקב”ה לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם. שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעֲתָא בִּנִּיתָא. וְרוֹאִים שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ אֶת עִקַּר הַבִּנְיָן שֶׁל חַוָּה מֵהַצֶּלַע בְּעִנְיַן הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל חַוָּה.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. פַּנֶּט שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (עובדיה א, כא) “וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה’ הַמְּלוּכָה”. וְרוֹאִים שֶׁתְּחִלַּת עֲלִיַּת הַמּוֹשִׁיעִים הִיא “בְּהַר צִיּוֹן”, כִּי הָר בְּאִידִישׁ הוּא שֵׂעָר, וְצִיּוֹן בְּגִימַטְרִיָּא נְקֵבָה, הַיְינוּ שְׂעַר הַנְּקֵבָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹנֵק עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר. וְכֵן שֵׂעָ”ר נִרְמָז בַּמִּלִּים “הַר עֵשָׂו”. וְכֵן לִשְׁפּוֹט אוֹתִיּוֹת שֵׁטְ”ל פ”ו, הַיְינוּ פֵּאָה הַנִּקְרֵאת שֵׁיטְל בְּאִידִישׁ וּפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא פֵּאָה. וּכְשֶׁעוֹצְרִים אֶת יְנִיקַת עֵשָׂו מִצִּיּוֹן אָז “וְהָיְתָה לַה’ הַמְּלוּכָה”. וּמְרֻמָּז בַּמִּשְׁנָה (חגיגה י.) כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִן בְּשַׂעֲרָה. וְכֵן מוּבָא (עיין בספר זהב לבושה ע’ רעו) בְּשֵׁם הָאַדְמוֹ”ר רַבִּי פִּינְחָס מִקּוֹרִיץ זצ”ל שֶׁאָמַר שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ יִרְאוּ שֶׁהַגְּאֻלָּה הָיְתָה תְּלוּיָה בְּחוּט הַשְּׂעָרָה שֶׁל שֵׂעַר הַנָשִׁים.

וְכֵן פֵּאָ”ה נִרְמֶזֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית הֲפוּכָה בַּכָּתוּב (בראשית ג, ג) “וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ פ. ל. שליט”א שֶׁגַּם שֵׂעָ”ר נִרְמָז בְּאוֹתָן מִלִּים בְּאוֹת שְׁנִיָּה הֲפוּכָה “וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן”. וְכֵן יֵצֶ”ר נִרְמָז בְּס”ת בְּאוֹתָן מִלִּים “וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן”.  והוסיף הרה”ג ר’ י. ב. ג. שליט”א שיצר פאה בגימטריא שם שפ”ו שבו תלויה הגאולה, כַּמּוּבָא בִּתְפִלַּת הָר”ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי שֶׁאוֹמְרִים בְּעֶרֶב פֶּסַח: וּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זַ”ל: הַשֵּׁם שפ”ו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, דָּוִ”ד בֶּ”ן יִשַׁ”י גִּימַטְרִיָּא שֵׁם שפו, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם דַּוְקָא בָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וְכֵן שֵׁם שפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, (בראשית ג, ה) “כִּי ידֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע”.

וְכֵן פֵּיאָ”ה בְּא”ת ב”ש מַצּוֹ”ת, וְיִתָּכֵן שֶׁלָּכֵן בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הָאֹפִים נִרְמָזוֹת הַמַּצּוֹת כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם “סַלֵּי חֹרִי” סַלִּים שֶׁל נְצָרִים קְלוּפִים חוֹרִין חוֹרִין וְדֶרֶךְ מוֹכְרֵי פַּת כִּסְנִין לְתִתָּם בְּאוֹתָן סַלִּים. וְסַלֵּי לֶחֶם מְחֹרָרִין מְרַמְּזִים עַל הַמַּצָּה שֶׁהִיא לֶחֶם מְחֹרָר. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַיָּשָׁר’ (הובא ב’סדר הדורות’ ב’ אלפים כ”ג) שֶׁלִּפְנֵי שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם הוּמְלַךְ שָׁם פַּרְעֹה חָדָשׁ שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רִקָּיוֹן. וְיֵשׁ שָׁם מַעֲשֶׂה אָרֹךְ אֵיךְ הִמְלִיכוּהוּ אַחֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹהֵג לִישׁוֹן בְּבֵית הָאוֹפִים. וְכֵן שַׂר הָאֹפִים הָיָה מַגִּישׁ תִּקְרֹבֶת לְפַרְעֹה שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, מִמֵּילָא הוּא מְסַמֵּל בְּעַצְמוֹ אֶת מַהוּת הַתִּקְרֹבֶת לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּפֵאָה נָכְרִית כְּדִלְקַמָּן. וְכֵן שַׂר הָאֹפִים הִתְגַּלְגֵּל בְּהָמָן אוֹתִיּוֹת נִמָא שֶׁהִיא שַׂעֲרָה, וְכֵן הָמָן הָיָה סַפָּר שֶׁל כְּפַר קַרְצוּם. וְכֵן שַׂר הָאוֹפִים הִתְגַּלְגֵּל בְּיֵשׁ”וּ בֶּן פַּנְדִּירָא ר”ת פֵּאָה נָכְרִית. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁהָמָן קָשׁוּר גַּם לְחֵטְא עֵץ הַדַּעַת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חולין קלט:) הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן “הֲמִן הָעֵץ”. וְהַכָּתוּב מְדַבֵּר עַל חֵטְא עֵץ הַדַּעַת. וְכֵן הָמָן יָצָא “אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ”, לְרַמֵּז עַל קִלְלַת עֵץ הַדַּעַת שֶׁהָאִשָּׁה עֲטוּפָה כְּאָבֵל. וְכֵן מְגִלַּת אֶסְתֵּר פּוֹתַחַת עִם הוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. וְכֵן פָּרֵס אוֹתִיּוֹת סַפָּר.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ולשלום אתם וכל הנלוים אליכם, ונזכה לשנת גאולה וישועה ברחמים.

מוּבָא

בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (וארא תרל”ז) ד’ מַלְכֻיּוֹת הֵם נֶגֶד אַרְבַּע פֵּרוּשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה פַּרְדֵּ”ס. וְהֵם הַד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר עוֹד טַעַם מַדּוּעַ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּלִמּוּד הַסּוֹד דַּוְקָא. כֵּיוָן שֶׁהַד’ מַלְכֻיּוֹת הֵן כְּנֶגֶד פַּרְדֵּ”ס, יוֹצֵא שֶׁהַמַּלְכוּת הָרְבִיעִית הִיא כְּנֶגֶד הַסּוֹד, וְרַק בְּלִמּוּד הַסּוֹד אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אוֹתָם. וְכֵן מוּבָא מהג”ר בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי שליט”א עַל הַכָּתוּב “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַמְתָּקַת תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, הַיְינוּ שֶׁאִם רוֹצִים שֶיִּהְיֶה “וְהָיָה” שֵׁם הוי”ה הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים, “עֵקֶב”, בִּזְמַן הָעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, תִּלְמְדוּ תּוֹרַת רַבִּי עֲקִיבָא, “תִּשְׁמְעוּן” תִּלְמְדוּ תּוֹרַת שִׁמְעוֹן סֵפֶר הַזֹּהַר. וְכֵן “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, ר”ת עִתּ”וֹ, וּמְרַמֵּז עַל זְמַן גְּאֻלָּה בְּעִתָּהּ. וּמְרֻמָּז גַּם כֵּן שֶׁהָעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא תִּהְיֶה רַק עַד שְׁנַת תִּשְׁמְעוּן. וּמְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל מַה שֶּׁאָמַר מָשִׁיחַ לְריב”ל כְּשֶׁשָּׁאַל מָתַי יָבוֹא “הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ”. וְכֵן “תִשְׁמָעוּ” אוֹתִיּוֹת עֵשָׂ”ו מֵ”ת, וְכֵן תִשְׁמָעוּ מְרַמֵּז עַל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן שְׁמִיעָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁ”הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ” ר”ת אַהֲבַ”ת לְסַמֵּל אֶת קֵץ הַיָּמִין שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָ”ה, וְזֶה גַם ר”ת תְּבֻאָ”ה הַמְסַמֶּלֶת פַּרְנָסָה. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יוסף מרציאנו שליט”א שתבת היו”ם בכל סוגי המילויים, ה”י ה”ה ה”א, יו”ד, וי”ו וא”ו ו”ו, מ”מ ם’. בגימטריא תשע”ח. והוסיף הרה”ג ר’ מרדכי אברויה שליט”א שרש”י אומר על הפסוק “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, שמרמז על מצות שאדם דש בעקביו, ותשע”ח בגימטריא שדש בעקב. וכן מובא במחזורים בשם הרוקח לומר בימים נוראים ז’ פעמים היום, הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ: הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ: הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ: הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה: הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ: הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ. כנגד ז’ תבות שבפסוק “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה’ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם”.

וכן

שנת תשע”ח בסדור הרש”ש היא בסוד הוד שבהוד שבהוד, היינו המאה השמינית באלף השישי, העשור השמיני והשנה השמינית בתוך העשור. וסוד הַמִּסְפָּר 888 הוא הגימטריא שֶׁל הַכָּתוּב (איוב כח, ג) “קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ”. וכן תשע”ח ר”ת תהא שנת בעתה אחישנה. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ אברהם מייזלעס שליט”א שתשע”ח ר”ת תהא שנת חיי עולם. וכן ב’ פעמים פשט בגימטריא תשע”ח, לרמז שצריך ללמוד את הפשט ומה שמסתתר בפנים היינו הסוד. וְכֵן שְׁנַת תשע”ח מְרֻמֶּזֶת בָּרַמְבַּ”ן רשב”א ריטב”א ר”ן וְעוֹד, כְּשֶׁמְסַיְּמִים סֵפֶר כּוֹתְבִים תָּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם. וְכֵן הַכָּתוּב (דניאל יב, א) “יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב שָׁם “וּבָעֵת הַהִיא”. וְכֵן ס”ת שֶׁל כָּל הַפִּסְקָה, וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ. וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ. וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ. וְנָסוּ הַצְּלָלִים, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן גְּאוּלָה הָעֲתִידָה בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח וְכֵן נֹסַח הַתְּפִלָּה ‘הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא‘. בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן נֻסַח הַתְּפִלָּה וּגְאָלֵנוּ גְאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן הַפָּסוּק (ישעי’ יא, א) “וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן זָכֹר וְשָׁמוֹר בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח וְכֵן “כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְגוֹ’ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ”, עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. והוסיף הרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א שמשיח גאולה שלמה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן שמעתי שה’תשע”ח בְּגִימַטְרִיָּא לְשׁוֹן הַגְּמָרָא (סנהדרין צח.) לֹא זָכוּ “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר” עם המילים והכולל. וכן ענ”י אותיות עי”ן, רמז שסיימנו עי”ן שנים של חבלי משיח, וכן רֹכֵב בגימטריא 222 מספר השנים שנשארו מתשע”ח עד סוף האלף.

וכן

תשע”ח מרמזת על שע”ח נהורין שהם סוד החשמל, כמובא ברמח”ל (ספר ‘פנות המרכבה’ פנה שניה) כְּשֶׁעָלָה הַנָּבִיא מְאִירִים בּוֹ מִיָּד אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְזֶה הַכֹּחַ יוֹצֵא מִגַּן עֵדֶן עַל הַר צִיּוֹן וְלָכֵן נִקְרָא “הַר קָדְשִׁי”, וְאָז כָּל זֶה מִתְפַּשֵּׁט עַד הַצַּדִּיק לְמַטָּה, הַנִּקְרָא עֵץ הַחַיִּים, כִּי בֶּאֱמֶת לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נִתְקָנִים בָּאוֹת צ’ הַזֶּה, וְעַל כֵּן “יִירְשׁוּ אָרֶץ”, מְקוֹם עֲלִיָּה לְקַבָּלַת הַנְּבוּאָה, מִיָּד הַנְּבוּאָה תִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל יִשְׂרָאֵל, “וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם”, אֵשׁ גָּדוֹל מִתְלַהֵט בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וְסוֹד זֶה חַשְׁמַל, חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת, כִּי הַנְּשָׁמָה מִתְדַּבֶּקֶת בָּם בְּנֹעַם גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט מִתְפָּרֵשׁ מִן הַגּוּף, בְּרֹב הַדְּבֵקוּת, וְאָז מִתְעוֹרֵר הָאֵשׁ הַזֶּה הַמִּתְלַהֵט בְּסוֹד הַחַשְׁמַל שע”ח מִינֵי שַׁלְהֲבִיּוֹת מִתְלַהֲטִים מִן הָאֵשׁ הַזֶּה, וְהוּא כְּמִנְיַן חַשְׁמַל, וְהֵם מִתְלַהֲטִים לְנֶגֶד הַנְּשָׁמָה הָעוֹלָה לְקַבֵּל הַנְּבוּאָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁנֹּסַּח הַתְּפִלָּה חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה ר”ת שע”ח. וְכֵן אוֹתִיּוֹת שע”ח מְרֻמָּז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁקּוֹדֶם טֹטָפֹ”ת. חחע”ש, שֶׁהֵן הָר”ת שֶׁל מִסְפַּר שֵׁם הוי”ה חָמֵשׁ, חָמֵשׁ, עֶשֶׂר, שֵׁשׁ. כי תפילין משפיע את השפעות המזל שבאות דרך שע”ח נהורין.

 

ראש השנה אבילקע ארויף, אבילקע אראף.

ישנה

אמרה מהאדמו”ר רבי ברוך ממז’יבוז’ זצ”ל שאמר שהוא חושש יותר מחג השבועות שבו יש יום הדין על תורה, מאשר ראש השנה שבו נידונים על פרנסה, והוא אמר את המשפט ראש השנה אבילקע ארויף, אבילקע אראף. היינו לחמניה אחת פחות או אחת יותר לא מדאיגה אותו, אבל שבועות שנידונים על חידושי תורה זה הדין הגדול. ושמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שב’ פעמים בילקע בגימטריא משיח בן דוד, וארוף אראף בגימטריא משיח בן יוסף עם המילים, וכן

בלשון

הקדש ב’ פעמים לחם בגימטריא יוסף, היינו שבראש השנה נידונים על החלק של הפרנסה שבאה מיחוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. וכן בילקע מרמז על שם יב”ק שמסמל יחוד יסוד ומלכות.וכידוע שמעבר יב”ק בגימטריא משיח בן דוד. וכן אבילקע ארויף, אבילקע אראף בגימטריא ראש השנה הוא יום הדין עם המילים והכולל. וכן בלק”ע נרמז באמצע התבות של הפסוק “נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל”, ומצינו בַּגְּמָרָא (מו”ק טז:) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב, “נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל” שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. היינו שהמלכות מקימה עולה של תשובה דרך השפעת הפרנסה שהיא משפיעה, כמובא בַּזֹּהַר (בראשית כט:) חַיִּים תְּלוּיִים בְּבֶן יִשַׁי, וּבַוָּא”ו נִמְשָׁכִים לוֹ, וּבָהֶם שׁוֹלֵט בַּכֹּל, וְהָאָרֶץ מִמֶּנּוּ נִזּוֹנָה. רוֹאִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ יַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה דֶּרֶךְ הָאוֹת ו’ וּבְכֹחַ זֶה הוּא שׁוֹלֵט בַּכֹּל, ומעורר את עם ישראל לתשובה. דְּבַעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה. וְכֵן קֶמַ”ח מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (ש”א ב, י) “וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ” בְּדִלּוּג ג’ אוֹתִיּוֹת. וכן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי צַדִּיק’ (שבת ה) דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה שֶׁהוּא הַתְחָלַת אוֹר הַמָּשִׁיחַ הוּא הַגֶּבֶר שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וּמָשִׁיחַ יִהְיֶה הַסּוֹף וְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיְּתֻקַּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יָדוֹ. וכן ראש השנה הוא יום של קבלת מלכות ה’, ממילא היום הזה קשור עם המלכות, לכן אוכלים בראש השנה דְּבַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, וכן המזמור של ראש השנה (תהילים פ”א) מסיים בפסוק “וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ”. וְכֵן דְּבַ”שׁ מְרֻמָּז בַּכָּתוּב “דָּוִד בֶּן יִשַׁי”. וְכֵן גַּלְגַּל חֹזֵר בָּעֹלָם בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חוּטֵי הַחַשְׁמַל’ שֶׁגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם לְהַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה הֵם הַמַּלְאָכִים הָאוֹפַנִּים שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרָאִים גַּלְגַּלִּים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת צִיּוֹן’ מִבַּעַל הַ’נּוֹדָע בִּיהוּדָה’ כָּל הַמַּטְבֵּעוֹת אֲשֶׁר הֵם עוֹבֵר לַסּוֹחֵר כֻּלָּם הֵם עֲגֻלִּים, לְרַמֵּז דָּבָר עָגֹל מִתְעַגֵּל וּמִתְגַּלְגֵּל, וְאֵין לוֹ תְּקוּמָה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהוּא גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם.

וּבְיֶתֶר

עֹמֶק נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַמָּמוֹן נוֹתֵן אֶת הַשְּׁלִיטָה לַמָּשִׁיחַ, יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר, כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. דְּהִתְגַּלּוּת הַמָּשִׁיחַ הִיא בְּדוֹר אַחֲרוֹן שֶׁל שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת מִבְּחִינַת תַּחְתִּית הָרֶגֶל, כִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר (פקודי רנח.) כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַגָּלוּת בְּהַמְשָׁכַת הָרַגְלַיִם, אָז “וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַיּוֹם הַהוּא”. וּמְבָאֵר הַ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (ויחי) בְּזֹהַר פְּקוּדֵי כַּד אִשְׁתַּלִים זִוּוּגָא עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין כְּדִין אָתִי מְשִׁיחָא, כִּי הֲלֹא סוֹד מְלָכִים אֵלּוּ, סוֹד אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ, וְרַגְלָיו אֲשֶׁר נִטְבַּע בִּקְלִפּוֹת אֵלּוּ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ מַעֲלִין מַיִּין נוּקְבִּין מַעֲלִין נִיצוֹצוֹת, וְכַאֲשֶׁר הַנִּיצוֹצוֹת יַעֲלוּ מֵחֵלֶק הָרַגְלַיִם דִּילֵיהּ וְיֻבְרְרוּ, אֲזַי מִיָּד יָבֹא מָשִׁיחַ. זֶה שֶׁכָּתוּב “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה” זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְאֵימָתַי יָבֹא מָשִׁיחַ בְּשָׁעָה שֶׁיְּהֵא “וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו”. וּבָרַגְלַיִם מְאִירָה יוֹתֵר הֶאָרַת הַמָּמוֹן מֵהֶאָרַת הַחָכְמָה, דְּהָרַגְלַיִם רְחוֹקוֹת מֵהַמֹּחַ, וּמְאִירָה בָּהֶן רַק הֶאָרָה קְלוּשָׁה מֵהַמֹּחַ. מֵאִידָךְ הָרַגְלַיִם הֵן בְּחִינַת מָמוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.) “וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם”, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו.

וְכֵן

לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ עַל מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת צְפֵה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ רוֹמֵז עַל דְּרִיכַת הָרֶגֶל. וְכֵן “דָּרַךְ כּוֹכָב” מְרַמֵּז עַל דְּרִיכַת הָרֶגֶל. כֵּיוָן שֶׁרַגְלַיִם מְסַמְּלוֹת אֶת הַמָּמוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.) “וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם”, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְכֵן “דָּרַךְ כּוֹכָב” מְרַמֵּז עַל דְּרִיכַת הַמַּזָּל, כִּי כּוֹכָב מְסַמֵּל מַזָּל, כַּיָּדוּעַ שֶׁה’ בָּרָא בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם אֶת הַכּוֹכָבִים יַחַד עִם הַמַּזָּלוֹת, וּשְׁנֵיהֶם מַשְׁפִּיעִים יַחַד. וְזֶה עֹמֶק הַ“דָּרַךְ כּוֹכָב” שֶׁהַמַּזָּל יִדְרוֹךְ בָּרַגְלַיִם לְמַטָּה מַטָּה בְּכֹחַ הַמָּמוֹן כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן הַכָּתוּב (ש”א ב, ח) “מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאוֹמְרִים עַל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן שֶׁפָּשַׁט רֶגֶל, הַיְינוּ שֶׁאֵין לוֹ כַּבְיָכוֹל לְבוּשׁ לָרֶגֶל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמָּמוֹן. וְכֵן הַכָּתוּב “עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי” ר”ת נַעַ”ל.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַמִּצְווֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (עקב ע’ צו) שֶׁהַכַּוָּנָה בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ הִיא ה’ מוֹצִיא, הַה’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, מוֹצִיאָה אֶת הַלֶּחֶם מִן הָאָרֶץ לְהַשְׁפִּיעַ לְכָל הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א (ע’ 282) שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב שֶׁיּוֹסֵף אָמַר (בראשית מז, כג) “הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה”, שֶׁיּוֹסֵף הַיְסוֹד מַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע דֶּרֶךְ הָאוֹת הֵ”א הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן בְּצִיעָ”ה מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב שֶׁדָּוִד אָמַר (ש”ב ו, כא) “אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם הוי”ה” בְּדִלּוּג ה’ אוֹתִיּוֹת, דְּדָוִד הוּא הַבּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁאוֹתִיּוֹת לֶחֶ”ם מַקְבִּילוֹת לָאוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ. שֶׁהֲרֵי אוֹתִיּוֹת מ”ח יֵשׁ בִּשְׁנֵיהֶם, וְהָאוֹתִיּוֹת ש”י שֶׁל מָשִׁיחַ מַקְבִּילוֹת לָאוֹת ל’ שֶׁל לֶחֶם, כִּי אִם נְחַלֵּק ש‘ לְי‘ נְקַבֵּל ל’. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ש. רֵייְסְקִין שליט”א שֶׁשְּׂדֵה חִטָּה נִקְרָא שָׂדֶה לָבָן מִלְּשׁוֹן לְבָנָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. והוסיף הרה”ג ר’ אברהם ויספיש שליט”א שתשע”ח בגימטריא לחם.

וְכֵן

מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין לֶחֶם לַמִּסְפָּר עֶשֶׂר הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֶּן אִישׁ חַי’ (אמור) יִתֵּן שְׁתֵּי יָדָיו עַל הַפַּת בִּשְׁעַת בְּרָכָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּפַּת, וְגַם כְּנֶגֶד עֶשֶׂר מְלָאכוֹת שֶׁיֵּשׁ מִן הַחֲרִישָׁה עַד הָאֲפִיָּה, כִּי בְּכָל מְלָאכָה נַעֲשֶׂה בֵּרוּר נִיצוֹצוֹת קְדֻשָּׁה, כַּנּוֹדַע, לְכָךְ יֵשׁ עֶשֶׂר תֵּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא, וְעֶשֶׂר תֵּבוֹת בַּפָּסוּק עֵינֵי כֹל וְכוּ’, וּבְסִדּוּר רַבֵּינוּ הָרַשַּׁ”שׁ ז”ל כָּתוּב, תָּנִיחַ שְׁתֵּי יָדֶיךָ עַל הַפַּת וּתְכַוֵּין לְהַשְׁפִּיעַ מִכָּל הַי’ סְפִירוֹת עַל הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת לֶחֶם.

 

ב’ פעמים שטף עולה תשע”ח, ונרמז בכתוב “וְקִצּוֹ בַ – שֶּׁטֶף”.

כָּתוּב

(דניאל ט, כו) “וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף”. ושמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שאם נחשב ב’ פעמים שטף עולה תשע”ח, ונרמז בכתוב “וְקִצּוֹ בַ – שֶּׁטֶף”. וכפי שרואים שמשתלשל 2 הוריקנים. וְכֵן שֵׁם שפ”ו עִם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהוּא שֵׁם הַקֵּץ בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁטֶף. וְכֵן ארה”ב מְרֻמֶּזֶת בַּפָּסוּק שֶנִּדְרַשׁ עַל הַמַּבּוּל (תהילים לו, ז) “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם”. וכן ארה”ב אותיות אַרֻבָּ”ה, וְכָּתוּב (בראשית ז, יא) “נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ”. וְכֵן שֹׁרֶשׁ מַיִ”ם מוֹפִיעַ בְּכָל הַתַּנַּ”ךְ 580 פְּעָמִים כְּמִנְיַן גִּשְׁמֵי בְרָכָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁ580 זוֹ גַם גִּימַטְרִיָּא שֶׁל פֶּתֶק שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא בּוֹ נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם.

בענין

הסערות שפוקדות את העולם מן הראוי להביא דברי המלבי”ם (תהילים כט, א) “מזמור לדוד” הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא על ידי סופה וסער מתחולל, על ידי זרם ושטף מים רבים, על ידי אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, על ידי רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה’ ברך את עמו בשלום. “הבו לה'” הזמינו את עצמכם לה’ להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמיכם לה’ השולח אתכם לעשות דברו, “הבו” והזמינו עצמיכם לה’ להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז, אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה’ ועוזו וגבורותיו: “הבו” והזמינו עצמיכם לה’ להראות גם כן כבוד שמו, כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו גם כן כבוד לשמו, כי תשתחוו לה’ בהדרת קדש עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה’, שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה: “קול” מצייר תהלוכות בני אלים אלה, פרץ מים שוטף את הארצות המשורר אומר, הקול הנורא הנשמע על המים הוא קול ה’ הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר אל הכבוד הוא הרעים, השטף הולך ומתרבה, אומר ה’ הוא המרעים ופוקד על מים רבים: “קול” עתה התעורר נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר קול ה’ נשמע בכל כח, קול ה’ נשמע בכל הדר, כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה’ נשמע בו ונחת זרועו יראה: קול הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר קול ה’ הוא השובר ארזים, וה’ הוא המשבר את ארזי הלבנון עד שירקדו מפניו כעגל, והלבנון והשריון עצמו ירקדו לפניו כבן ראמים. “קול” הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר קול ה’ הוא החוצב להבות אש: “קול ה'” הוא אשר יחיל מדבר כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, וה’ הוא יחיל מדבר קדש: “קול” מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה’ ודברו, קול ה’ בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו: “ה'” גם אם ה’ למבול ישב גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, “וישב ה’ מלך לעולם” לשפוט את כל הארץ, כי ה’ ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו , בכל זאת. “ה’ עוז לעמו יתן” לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו על ידי זה עז ותעצומות, וה’ יברך את עמו בשלום שעל ידי כן נחרבו הרשעים הנלחמים מהם והיה להם שלום מני צרים. והוסיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שהסופה אירמ”ה ר”ת רבנו ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים זצ”ל. והסופה חוז”א ר”ת חזון איש, לרמז שזכותם של שני גדולי הדור האחרון מביאה את הסופות להציל את היהודים ממקום הסכנה של אמריקה ולהביאם לארץ ישראל, ולכן חוז”א או חזו”א ר”ת “אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”, וכידוע שהחזון איש ייסד את החיים עם המצוות התלויות בארץ. וכן ארה”ב ר”ת רבי אליעזר בן הורקנוס, שהוא אמר בתשרי עתידים להגאל, וה’ יעשה נקמות בגויים בחודש תשרי ובפרט בחג הסוכות. וכן הורקנוס מרמז שצריך לנוס מפני ההוריקן. וכן הורקנוס בגימטריא משיח בן דוד עם המילים. וכן רבי אליעזר הוא בחינת ימין, בסוד קץ הימין, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ הָרד”ל עַל ‘פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (אות ב’) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר נִקְרָא הַגָּדוֹל לְרַמֵּז שֶׁשָׁרְשׁוֹ מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּקְרֵאת גְּדֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (איכה קיג:) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר הָיָה גִּלְגּוּל רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב. וּרְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת יָמִין. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׁאֵרִית יַעֲקֹב’ מֵהַגרי”מ מוֹרְגֶנְשְׁטֶערְן שליט”א (ע’ קכג) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַת רְאוּבֵן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מֵהַיָּמִין, וְלָכֵן שְׁמוֹ מַתְחִיל בָּאוֹתִיּוֹת אֵל שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁל הַיָּמִין. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגר”א עַל הַזֹּהַר (פקודי רנד:) רְאוּבֵן הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְלָכֵן נִקְרָא הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל שֶׁבָּאַחִים. וְכֵן פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִים בַּפָּסוּק “מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה בִּבְחִינַת חֶסֶד שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה’ וּלְהַמְתִּיקָם. וְכֵן מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהַרַ”ן’ (תנינא ז’) שֶׁאֱלִיעֶזֶר ר”ת “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘תּוֹרַת לֵוִי יִצְחָק’ שֶׁאֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם הוי”ה. לָכֵן הוּא אָמַר אֶת הַמַּאֲמָר בַּגְּמָרָא (ברכות נז.) “וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הוי”ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ” ר’ אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

גּ’וֹנְג הַמְרַמֵּז עַל גּוֹג מאיים על האי גואם, בבחינת גוג שיוצא להלחם בארץ המגוג.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר שֶׁבְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יָבֹא עַם מִסּוֹף הָעוֹלָם לְהִלָּחֵם נֶגֶד אֱדוֹם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁהָעָם מִסּוֹף הָעוֹלָם שֶׁיָּבֹא לְהִלָּחֵם בֶּאֱדוֹם הוּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה ר”ת קֵ”ץ. וּמוּבָא בְּקֻנְטְרֵס ‘וְעָנְתָה הַשִּׁירָה’ מֵהָרַב נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁמִּיּוֹם י”ז בְּתַמּוּז עַד יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, יִהְיוּ ג’ חֳדָשִׁים שֶׁכָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְיִתָּכֵן שֶׁרָמַז עַל הַג’ חֳדָשִׁים שֶׁל הַזֹּהַר כְּדִלְעֵיל. כִּי גְמַר מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וְהַנִּצָּחוֹן, צְפוּיִים לִהְיוֹת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן אָשֵׁר שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר סְיָיפֵי עָלְמָא בְּגִימַטְרִיָּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה. וְכֵן צְפוֹן קוֹרֵיאָה בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ מָשִׁיחַ. וְכֵן סִיאוֹל מְרַמֶּזֶת עַל הַשְּׁאוֹל. וְרוֹאִים בַּמַּפָּה שֶׁצְּפוֹן קוֹרֵיאָה נִמְצֵאת בַּקָּצֶה הַמִּזְרָחִי בְּיוֹתֵר בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה, שֶׁהוּא הַקָּצֶה הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁמֵּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַתְחִיל הַשֶּׁפַע שֶׁל הָעוֹלָם, הַנְּקֻדָּה שֶׁל צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁהִיא הָרְחוֹקָה בְּיוֹתֵר בַּיַּבֶּשֶׁת, רְאוּיָ’ה לְהִקָּרֵא סוֹף הָעוֹלָם.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם’ מֵאֵת הרה”ג ר’ חַיִּים קִינְגְסְבֶּרְג שליט”א אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ אֶת הַסַּנְדְּלָר הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר הרה”ג ר’ מֹשֶה רַבִּיקוֹב זצ”ל מִתֵּל אָבִיב, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהַסַּנְדְּלָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים בְּרוּרִים שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג תַּתְחִיל מֵהַמִּזְרָח הָרָחוֹק. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עוּבְדוֹת וְהַנְהָגוֹת לְבֵית בְּרִיסְק’ בְּשֵׁם הַמַּשְׁגִּיחַ ר’ אֵלִיָּהוּ לָאפְּיַאן זצ”ל שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק (דברים כח, מט) “יִשָּׂא ה’ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ: גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן”. וְכֵן קֵץ נִרְמָז בְּ”מִקְצֵה הָאָרֶץ”. והוסיף הרה”ג ר’ אבישי כהן שליט”א ש“יִשָּׂא הוי”ה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ” בגימטריא צבא קוריאה הצפונית עם האותיות והמילים.

וְכֵן

מוּבָא בְּסִפְרֵי הַהֲלָכָה שֶׁבְּקוֹרֵיאָה עוֹבֵר קַו הַתַּאֲרִיךְ, וְקוֹרֵיאָה, קוֹרַעַת אֶת הָעוֹלָם בְּקַו הַתַּאֲרִיךְ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשָּׁם סוֹף הָעוֹלָם, וְשָׁם תַּתְחִיל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּקְרַע אֶת הָעוֹלָם, וְתָבִיא סוֹף לָעוֹלָם הֶחָשׁוּךְ שֶׁל הַגָּלוּת. וְכֵן שָׁלְחוּ לִי שִׂיחָה מֵאֵת הָאַדְמוֹ”ר מֵחב”ד זצ”ל בְּעִנְיַן הָאָטוֹם. (שיחת י’ שבט תשמ”ו) בּוֹ הוּא מַעֲלֶה חֲשָׁשוֹת שֶׁהָאָטוֹם יִפּוֹל לְיָדַיִם שֶׁל נַעַר צָעִיר בִּלְתִּי שָׁפוּי כִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁיּוּכַל בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי לְרָעָה ח”ו בְּכָל הָעוֹלָם.

וְכֵן

צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁל הַיּוֹם, נוֹסְדָה וְקִבְּלָה עַצְמָאוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁבָּהּ קָמָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, ב – 1948. וְדִגְלָהּ דּוֹמֶה לְדֶגֶל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁבִּשְׁנַת 1948 חִלְּקוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁנַיִם, וְחִלְּקוּ אֶת קוֹרֵיאָה לִשְׁנַיִם. וְכֵן קוֹרֵיאָה מְרַמֶּזֶת עַל הַחֲלֻקָּה לִשְׁנַיִם בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְכַן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית כְּמוֹ אוֹת נוּ”ן הֲפוּכָה, לְרַמֵּז עַל סוֹף הַחֲרוֹן אַף שֶׁל הקב”ה. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית יא, לב) “בְּחָרָן”, הַנּוּ”ן הֲפוּכָה לוֹמַר לְךָ עַד אַבְרָם חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁעַד שֶׁאַבְרָהָם נוֹלַד עָבְרוּ 1948 שָׁנִים שֶׁל חֲרוֹן אַף, כָּךְ מֵחֻרְבָּן הַבַּיִת יֵשׁ 1948 שָׁנִים שֶׁל חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם. וְכֵן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית בְּצוּרַת נַעַל הַמְרַמֵּז עַל הַסּוֹף, דֻּגְמַת הַנַּעַל שֶׁהִיא סוֹף קוֹמַת הָאָדָם. וּמְרֻמָּז גַּם בַּכָּתוּב “מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ”, וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁאָמַר עַל צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁהֵם נַאצִים. וְאָטוֹם בְּקוּרִיאָנִית נִקְרָא וַאנְזָה, כְּשֵׁם הַמָּקוֹם בּוֹ כִּנְּסוּ הַנַּאצִים ימ”ש אֶת הַוְּעִידָה שֶׁהֶחְלִיטָה עַל הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי. וְכֵן בְּקוֹרֵיאָה כֻּלָּהּ יֵשׁ 71 מִילְיוֹן תּוֹשָׁבִים כְּמִנְיַן וַאנְזָה. עַד כָּאן דִּבְרֵי הָרַב רֵייסְקִין שליט”א. וְכֵן פֻּרְסַם שֶׁמַּנְהִיג צְפוֹן קוֹרֵיאָה הַנּוֹכְחִי חִלֵּק מַתָּנָה לַחֲבֵרָיו לִכְבוֹד יוֹם הֻלַּדְתּוֹ, אֶת סִפְרוֹ הַיָּדוּעַ שֶׁל הִיטְלֶר ימ”ש.

 

וְנָבִיא טַבְלָה מֵהרה”ג ר’ מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א בָּהּ רוֹאִים אֶת הַמִּלִּים הָאִיּוּ”ם מִלְחָמָ”ה שׁוֹאָ”ה אֲטוֹמִי”ת צְפוֹ”ן קוֹרֵיאָ”ה. [שׁוֹאָ”ה אֲטוֹמִי”ת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח]

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁצְפוֹן קוֹרֵאָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא יִשְׂרָאֵל. וְקוֹרֵיאוֹת מְרֻמָּזוֹת בַּפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה (זכריה יד, ו) “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י’ ש’ צוּר שליט”א שֶׁצְפוֹן קוֹרֵיאָה בְּגִימַטְרִיָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶות. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵייסְקִין שליט”א שֶׁקוֹרֵיאָ”ה בְּא”ת ב”ש דפגמת”צ בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרוֹ”ת. וְכֵן שֵׁם הַמַּנְהִיג שָׁם הוּא גּ’וֹנְג הַמְרַמֵּז עַל גּוֹג. וְכֵן קוֹרֵיאָה בְּקוֹרִיאָנִית הִיא הַנְגּוֹג וּבָהּ אוֹתִיּוֹת גּוֹג, וּבְגִימַטְרִיָּא גּוֹ”ג מָגוֹ”ג עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן שֵׁם מְדִינַת צְפוֹן קוֹרֵיאָה בֶּעָבָר, הָיָה גוֹגְ‘סאוֹן, וּבָהֶמְשֵׁךְ, גּוֹגוֹרִיאוּ. וְכֵן עַל הַנָּשִׂיא גּוֹג נֶאֱמַר “נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל” וּבְסֵפֶר צִפִּיתָ לִישׁוּעָה מֵהרה”ג ר’ יוֹאֵל שְׁוַוארְץ שליט”א (עמ’ 69) מְבָאֵר שֶׁ“תֻּבָל” הֵם קוֹרֵיאָה, כַּמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי (מגילה פ”א הל’ ט’) שֶׁתֻּבָל זוֹ “וִיתַנְיָיה”. וְכֵן גּ’וֹנְג מאיים על האי גואם, בבחינת גוג שיוצא להלחם בארץ המגוג, וכן שמעתי שקוראה נרמזת בכתוב (דברים לא, כט)וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים”, וכפי שמובא ב’בעל הטורים’ שם “הרעה באחרית הימים” ר”ת עולה בגימטריא גוג. “וקראת” ד’ במסורה. “וקראת אתכם הרעה”. “וקראת שמו ישמעאל”. “וקראת שמו עמנואל”. “וקראת ישועה חומותיך”. כשתקרא אתכם הרעה וקראת ישמעאל שתתפלל לאל שישמע אליך ויהיה עמנו ותשוב אליו בתשובה אז וקראת ישועה חומותיך.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁשְּׁנַת 2018 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁה’ הֶרְאָה לְאַבְרָהָם אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים (נב) “אֵימָה”, זוֹ בָּבֶל. “חֲשֵׁכָה”, זוֹ יָוָן. “גְּדֹלָה”, זוֹ מָדַי. “נֹפֶלֶת עָלָיו”, זֶה אֱדוֹם. והיא הָיְתָה מֻרְכֶּבֶת מִ70 שָׁנָה שֶׁל אַבְרָהָם וְעוֹד 1948 שָׁנִים עַד לֵדַת אַבְרָהָם, וְזֶה כְּנֶגֶד 70 שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בַּיִת רִאשׁוֹן, וְעוֹד 1948 שָׁנִים מֵחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, יַחַד נְקַבֵּל 2018 שָׁנִים. וְה’ הֶרְאָה לְאַבְרָהָם בִּשְׁנַת 2018 אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁתִּהְיֶינָה 2018 שָׁנִים עַד הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. וְכֵן בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1335 כַּמּוּבָא בְּקֵץ דָּנִיֵּאל (יב, יב) “אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה”. וְכֵן “אֵימָה” בְּגִימַטְרִיָּא אָטוֹם, “חֲשֵׁכָה” בְּגִימַטְרִיָּא גַּרְעִין. וְכֵן בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים בְּגִימַטְרִיָּא נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁם נוֹלְדָה נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יעקב אשר בנדיקט שליט”א שיש רמז פשוט ונפלא על בפסוק “אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה”. כי אֶלֶף מרמז על האלף האחרון, האלף השישי, שְׁלשׁ מֵאוֹת מרמז על השְׁלשׁ מֵאוֹת שנים האחרונים בתוך האלף שהחלו משנת ת”ש, שְׁלשִׁים מרמז על השְׁלשִׁים שנים האחרונים במאה הזאת,  “וַחֲמִשָּׁה” מרמז על החֲמִשָּׁה האחרונים בתוך העשר, שהתחילו משנת תשע”ו.

מוּבָא

בְּ’לִקּוּטֵי תּוֹרָה’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שמות קכד) עִנְיַן גּוֹג וּמָגוֹג עוֹלֶה ע’ כְּנֶגֶד כָּל הָע’ אֻמּוֹת. כִּי אָז יִמְלֹךְ גּוֹג וּמָגוֹג עַל כָּל ע’ אֻמּוֹת וְכֻלָּם יָבֹאוּ יַחַד עַל יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ מִיָּדָם אָז יִהְיֶה הוֹשַׁעְנָא רַבָּא כִּי עַתָּה שֶׁנִּגְאֲלוּ מִיַּד בָּבֶל גָּלוּ לְמַדָּי וְאַחַר כָּךְ לְיָוָן וְאַחַר כָּךְ לֶאֱדוֹם וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה גְּאֻלָּה בְּהֶחְלֵט. וְכֵן עִנְיַן ז’ יְמֵי הֶחָג נֶגֶד ע’ שָׂרִים וּבְכָל יוֹם נִיצוֹלִים מִיַּד שַׂר אֶחָד שֶׁהוּא כּוֹלֵל עֲשָׂרָה, וְגוֹלִים לְיַד שַׂר אַחֵר, וְיוֹם הַז’ נִיצוֹלוּ מִיַּד כֻּלָּם, וְלָכֵן הוּא יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וְכֵן רוֹאִים בַּהוֹשַׁעְנוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא “הוֹשַׁעְנָא לְמַעַן תּוֹלְדוֹת אַלּוּפֵי יְהוּדָה תָּשִׂים כְּכִיּוֹר אֵשׁ”. וּמְקוֹרוֹ מֵהַפָּסוּק (זכריה יב, ו) “בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם”. וְכֵן הֲרִיגַת הָרְשָׁעִים בְּמִשְׁפְּטֵי נִירְנְבֶּרְג אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, נֶעֶשְׂתָה בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תש”ז, וְהֵבֵאנוּ מֵהֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה חֵלֶק מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.

וְכֵן

הַכָּתוּב (תהילים כז, ה) “כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה”, אוֹתִיּוֹת יוֹם עֲרָבָה. כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּמִּשְׁנָה בְּסוּכָּה שֶׁהַתַּנָּא קוֹרֵא לְהוֹשַׁעְנָא רַבָּא יוֹם עֲרָבָה. וְכֵן שְׁנֵי אֵלּוּ עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 333 כְּמִנְיַן גַּרְעִין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל הַפָּסוּק “וַיִּצְעַק אֶל הוי”ה”. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שהושענא רבה אותיות עונ”ש ארה”ב. וְכֵן יוֹם גִּלּוּי אַמֶּרִיקָה עַל יְדֵי קוֹלוֹמְבּוּס הָיָה הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וכן יש רמז שה’ יעשה נקמה בגויים בחג הסוכות, בכתוב (תהילים קמט, ז) “לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָה” כי “מִשְׁפָּט כָּתוּב” מרמז על הלולב שהתמר נקרא כותבת, “הָדָר” מרמז על האתרוג שנקרא “פרי עץ הדר”, “לְכָל חֲסִידָיו” מרמז על ההדס אותיות חס”ד בחילות ה’ בח’.

מוּבָא

בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ אחרי ע’ רכג) שֶׁאָדָ”ם, ר”ת אָדָם, דָּוִד, מָשִׁיחַ. דְּג’ אֵלּוּ שַׁיָּכִים לְאוֹתוֹ מַזָּל וּלְאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ וְלָכֵן הֵם מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ’ לָאַבַּרְבַּנֵּאל (ח”ב עיון ראשון פ”ה) וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁהַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ תִּתְגַּלְגֵּל בּוֹ נִשְׁמַת אָדָם הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהוּא הָיָה רִאשׁוֹן בַּחֲזָרָה וְעוֹמֵד בִּמְקוֹם אָדָם רִאשׁוֹן. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהִיא עַצְמָהּ הָיְתָה נִשְׁמַת דָּוִד, כִּי הָיְתָה אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה תְּחִילָה בָּעוֹלָם בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבְאֶמְצַע זְמַן הָעוֹלָם בְּקֵרוּב הָיְתָה בְדָוִד, וּבְסוֹף הָעוֹלָם תִּהְיֶה בְמָשִׁיחַ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר “וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שה”ש ד) “מִצַּוְּרֹנָיִךְ” זֶה דָוִד שֶׁהָיָה בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת. וְעוֹד מָצִינוּ עַל דָּוִד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶמְצַע, בְּסֵפֶר ‘שֵׁם מִשְּׁמוּאֵל’ (תצוה תרפ”א) אָרוֹן וְשֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מִתְיַחֲסִים לִשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, מְנוֹרָה מִתְיַחֶסֶת לְדָוִד וּלְמָשִׁיחַ, וּבַשַּׁ”ס סוכה נ”ב. מַאן נִינְהוּ שִׁבְעָה רוֹעִים דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח בְּיָמִינוֹ, אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ, הֲרֵי שֶׁדָּוִד מַקְבִּיל לְגוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, שְׁלֹשָׁה קְנֵי הַמְּנוֹרָה הַיְמָנִים וְכֵן הַשְּׂמָאלִים פּוֹנִים אֶל פְּנֵי הָאֶמְצָעִי. וְכֵן מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘תִּפְאֶרֶת שְׁמוּאֵל’ (חנוכה) “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה'”, הַפָּסוּק הַזֶּה אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת לְאֶמְצַע הַשִּׁירָה, וְכָתְבוּ דִלְכָךְ הִפְסִיק בְּאֶמְצַע הַשִּׁירָה, יַעַן שֶׁכְּשֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים בְּכָל הַנִּסִּים לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת, שֶׁהָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבָּם, וְצָעֲקוּ בְּאֶמְצַע הַשִּׁירָה מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה’, וּלְכָךְ הִפְסִיק גַּם כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ “בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'”, וּבְאֶמְצַע הַקַּפִּיטְל הִפְסִיק גַּם כֵּן בְּהַפָּסוּק מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה’, אֲשֶׁר גַּם כֵּן אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת שָׁם, אַךְ לְפִי שֶׁהִזְכִּיר שָׁם נִפְלְאוֹת ד’ לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת הַבּוֹעֵר בְּקִרְבּוֹ, וְהוּכְרַח לוֹמַר בָּאֶמְצַע מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה’. וְכֵן עַל הָאוֹת ל’ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת מָצִינוּ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֶמְצַע הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן רוֹאִים בִּשְׁמוֹ שֶׁל דָּוִ”ד שֶׁיֵּשׁ ד’ מִיָּמִין, וְד’ מִשְּׂמֹאל וְהַו’ בָּאֶמְצַע. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט”א שֶׁגַּם בַּשֵּׁם יִשַׁ”י נִרְמְזָה צוּרַת אוֹתִיּוֹת דּוֹמָה לְדָוִד בִּבְחִינַת יָמִין שְׂמֹאל אֶמְצַע, וּבִּפְרָט שֶׁאוֹתִיּוֹת יִשַׁ”י ר”ת יָמִין שְׂמֹאל, וְכֵן ר”ת יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְאַחֲדִים בְּקַו הָאֶמְצַע. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אֶת שְׁנַת הָאֶמְצַע שֶׁל חַיֵּי דָוִד הַמֶּלֶךְ, הַיְינוּ שְׁנַת הָאֶמְצַע שֶׁל שִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו, יוֹצֵאת שְׁנַת 2889 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם וְאִם נוֹסִיף עוֹד 2889 לָדַעַת מָתַי נִזְכֶּה שׁוּב לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, יוֹצֵאת שְׁנַת 5778. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוּדָה וַיְנְגּוּט שליט”א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אוֹתוֹ חֶשְׁבּוֹן עַד לֵדַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּמִלֵּדַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, נַגִּיעַ לִשְׁנַת תש”ח שֶׁהָיְתָה זְמַן פְּקִידָה שֶׁהֻחְמְצָה כְּדִלְקַמָּן. יוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁיֶּשְׁנוֹ הֶפְרֵשׁ שֶׁל 70 שָׁנָה בֵּין שְׁתֵּי הַפְּקִידוֹת כְּמִסְפַּר שְׁנוֹת חַיֵּי דָוִד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן דָּוִד בֶּן יִשַׁי לְפִי מִסְפָּר גָּדוֹל עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לְרַמֵּז שֶׁהֵם הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישִׁים עָלָיו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט”א שֶׁבְּיוֹם ה’ בְּאִיָּר וְהַיּוֹמַיִם שֶׁאַחֲרָיו צֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת הֵן שפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא דָוִד בֶּן יִשַׁי. וכן שמעתי שהשתלשל במדינת ישראל שעשו את הסמל של המדינה מגן דוד, וכמו שדוד אמר לה’ “הודיעני ה’ קיצי”, היינו שסיום חייו של דוד מסמלים את הקץ, כך יהיה אחרי 70 שנים של מדינת ישראל יהיה זמן הקץ.

“הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם” מְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (מועדים ג’ ע’ קי’) כָּתְבוּ סִפְרֵי הַחָכְמָה שֶׁכְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא הָעוֹלָם, צִמְצֵם כַּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאוֹר אֵין סוֹף, וְנִתְהַוָּה מָקוֹם חָלָל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וּבֶחָלָל הַזֶּה הִמְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹכוֹ אוֹר חָדָשׁ, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹמַר טַעַם חָדָשׁ לָמָּה תְּקִיעַת שׁוֹפָר צָרִיךְ לִהְיוֹת דַּוְקָא בְּשׁוֹפָר דְּהַיְנוּ בַּקְּרָנוֹת הַחֲלוּלִים, לְפִי שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק הַחִיּוּת שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה זֶהוּ כְּמוֹ צִמְצוּם, וְנִתְהַוֶּה מָקוֹם חָלָל לִבְרִיאַת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, וְצִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר שֶׁהוּא מְקוֹם חָלָל, וְעַל יְדֵי הַתְּקִיעָה אֲנַחְנוּ מְפִיחִים בַּמָּקוֹם הֶחָלָל רוּחַ חָדָשׁ וְעַל יְדֵי זֶה אָנוּ מְעוֹרְרִים גַּם לְמַעְלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן מַמְשִׁיךְ אוֹר חָדָשׁ בְּתוֹךְ הֶחָלָל, וְכֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַזֶּה נָפַח בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁמַת חַיִּים, וְעַל יְדֵי שֶׁאָנוּ תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר וַאֲנַחְנוּ מְפִיחִים בּוֹ מֵרוּחֵנוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵפִיחַ בָּנוּ כַּבְיָכוֹל אוֹר אֱלֹקִי חָדָשׁ, וַאֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה. נִרְאֶה דְּלָכֵן קוֹל הַשּׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֶת הַקַּו וְחוּט לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, דְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְהִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָפִיחַ אֶת הָאוֹר חָדָשׁ בֶּחָלָל וְיִבְרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ה ח”ב ע’ רסח) שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר עוֹשָׂה תָּקַע יָהּ וּמְזַוֶּגֶת אַבָּא וְאִמָּא. אַף עַל פִּי שֶׁהַזִּוּוּג בַּפַּרְצוּפִים הַתַּחְתּוֹנִים יִהְיֶה רַק בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, תְּקִיעַת שׁוֹפָר מְכִינָה אֶת הַזִּוּוּג הַזֶּה וּפוֹעֶלֶת אֶת הַזִּוּוּגִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְהוֹרִיד אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (הקדמה יג:) שֶׁהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁמִינִי. וְהַקּוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא שֶׁהִיא הַשְׁפָּעַת הַשְּׁמִינִי. וְכֵן רוֹאִים בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ שֶׁהֶבֶל הַשּׁוֹפָר הוּא מִלּוּי שֵׁם ס”ג, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא עִלָּאָה. וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַמַּנְהִיג’ (ר”ה כא) שֶׁמֵּאָה הַקּוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר הֵם כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁהַיּוֹלֶדֶת צוֹעֶקֶת בִּזְמַן לֵדָה, וְרוֹאִים שֶׁשּׁוֹפָר קָשׁוּר עִם מְקוֹם הַלֵּדָה.

כָּתוּב

(ישעיה מא, כג) “הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו: הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם”. הַנָּבִיא מְדַבֵּר לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּמְצַוֶּה אוֹתָם לוֹמַר אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁיָּבֹאוּ לָעוֹלָם לְאָחוֹר, הַיְינוּ קוֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ, וְאָז נֵדַע שֶׁנְּבוּאָתָם אֱמֶת. וְשָׁמַעְתִּי קוּשְׁיָא מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א מַדּוּעַ קָרָא הַכָּתוּב לָאוֹתוֹת בַּשֵּׁם אוֹתִיּוֹת. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁגַּם הָעֲבוֹדָה זָרָה מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶרֶךְ אֲחוֹרַיִם כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַ’תַּנְיָא’ (אגה”ק כב) לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים מַשְׁפִּיעַ חַיֵּי גוּפָם שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן וַחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְכָךְ נִקְרָא אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁיּוֹנְקִים מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִם. וְהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁאִם הַקְּלִפּוֹת יַגִּידוּ אֶת “הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר” הַיְינוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶרֶךְ הָאָחוֹר לְהַשְׁפִּיעַ לַקְּלִפּוֹת, אָז תִּתְגַּלֶּה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה וְיוּכְלוּ לוֹמַר עֲתִידוֹת גַּם דֶּרֶךְ הַקְּלִפָּה “וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם”. וּכְמוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן”, הַיְינוּ שֶׁגַּם אַתֶּם מִשְׁתַּלְשְׁלִים יֵשׁ מֵאַיִן מִצַּד הָאֲחוֹרַיִם דִּקְדֻשָּׁה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאִם נַהֲפֹךְ אֶת הַמִּלָּה “לְאָחוֹר” וְנִקְרָא אוֹתָהּ מֵהַסּוֹף לָהַתְחָלָה בִּבְחִינַת אָחוֹר, יוֹצֵא רוּ”חַ אֵ”ל, בְּחִינַת הַשֵּׁם אֵ”ל שֶׁבְּתוֹךְ שֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁהוּא נִיצוֹץ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיּוֹרֵד לְהַחֲיוֹת אֶת הַקְּלִפָּה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר כז, ז) רַבִּי לֵוִי פָּתַח “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע”, מֵאַיִן מִלֹּא כְלוּם וּמֵלֵחָה סְרוּחָה, מֵאָפַע מִק’ פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” אַף עַל פִּי שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה יוֹצֵא מִתּוֹךְ מֵעֵי אִמּוֹ מְלֻכְלָךְ וּמְטֻנָּף מָלֵא רִירִין וְדָם הַכֹּל מְחַבְּקִין אוֹתוֹ וּמְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁהוּא זָכָר. דָּבָר אַחֵר “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן” אָמַר ר’ בְּרֶכְיָה הֵן לְשׁוֹן יְוָנִי הוּא אֶחָד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֻמָּה אַחַת אַתֶּם לִי מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵאַיִן מֵאוֹתָן שֶׁכָּתַב בָּהֶם “כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ”, “וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע” אָמַר ר’ לֵוִי כָּל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל פּוּעָה שֶׁפְּעִיתֶם לְפָנַי בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם “כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”, “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” אוֹתָהּ תּוֹעֵבָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ “עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה” מֵאוֹתָהּ הַתּוֹעֵבָה הָבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר “שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב”. רוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ דּוֹרֵשׁ אֶת הַפְּסוּקִים עַל לֵדָה וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עֶל ק’ פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בִּזְמַן הַלֵּדָה שֶׁפְּעִיָּה אַחַת הִיא לְחַיִּים. וּמַמְשִׁיךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁהַפְּעִיָּה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל פָּעוּ לְחַיִּים בְּמַתַּן תּוֹרָה, הִיא נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בְּחִינַת לֵדָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אֵם סִיסְרָא פָּעֲתָה מֵאָה פְּעִיּוֹת כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַלֵּדָה שֶׁבִּיסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁנִּקְרָא שׁוֹפָר, וְגַם שָׁם הָיְתָה פְּעִיָּה אַחַת לְחַיִּים, וְהִיא לֵדַת נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא מִסִּיסְרָא וְיָעֵל, כִּי רַבִּי עֲקִיבָא הוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁפָּעוּ בְּסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְכֵן מוּבָא בְּחִדּוּשֵׁי הָרשב”ץ (ר”ה) בַּעַל הָעָרוּךְ כָּתַב שֶׁתּוֹקֵעַ מֵאָה כְּנֶגֶד מֵאָה פְּעִיּוֹת דְּאִימֵיהּ דְּסִיסְרָא, כִּדְדַרְשִׁינַן “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע” מִמֵּאָה פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּלִדְתָּהּ. תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁגַּם בַּשּׁוֹפָר יֵשׁ תְּקִיעָה אַחַת שֶׁמּוֹסִיפִים עַל מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה אַחַת לְחַיִּים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא הַזְּמֶן שֶׁה’ נִתְרַצָה עַל חֵטְא הָעֵגֶל עַל מַה שֶּׁפָּגְמוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וּכְפִי שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמִּדְרָשׁ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” לָאֵם שֶׁרוֹחֶצֶת אֶת הַתִּינוֹק אַחֲרֵי הַלֵּדָה מִכָּל הַלִּכְלוּךְ, כָּךְ ה’ רָחַץ אוֹתָנוּ מֵהַלִּכְלוּךְ שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל, וְזֶה הָיָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לָכֵן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אָנוּ תּוֹקְעִים תְּקִיעָה אַחַת כְּנֶגֶד הַפְּעִיָּה אַחַת שֶׁל חַיִּים. וְזֶה גַם סוֹד נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁקְּשׁוּרָה עִם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלָכֵן הַמְיַלְּדוֹת נִקְרָאוֹת שִׁפְרָה וּפוּעָה בְּסוֹד הַפְּעִיּוֹת שֶׁל הַשּׁוֹפָר שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַלֵּדָה שֶׁפּוֹעִים לַוָּלָד וּמְשַׁפְּרִים אוֹתוֹ. וְכֵן הַכָּתוּב “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא דִבְרֵי ה’ אַחֲרֵי הַכַּפָּרָה עַל הָעֵגֶל “סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ”. וְכֵן הַכָּתוּב שָׁם “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן” בְּגִימַטְרִיָּא 100 וְעוֹד 1. וְכֵן “הֵן אַתֶּם” בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת, כִּי הַמַּלְכוּת “רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת” וְהִיא צְרִיכָה אֶת הֶאָרַת הַכֶּתֶר מֵאַיִן שֶׁהִיא הַפְּעִיָּה הַ100 שֶׁמְּבִיאָה לָהּ אֶת הַחַיִּים.

וְכֵן

תְּחִלַּת הַכָּתוּב שָׁם מְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר: “הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו”, כִּי הַשּׁוֹפָר מַעֲלֶה אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִכָּל הַבְּרִיאָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲדָשׁוֹת בְּקַו הַיּשֶׁר לְחַדֵּשׁ אֶת הַחַיִּים לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, יוֹצֵא שֶׁהַשּׁוֹפָר מַעֲלֶה גַם אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּאָחוֹר שֶׁל הַקְּלִפּוֹת כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶת הַפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל זֶה, וּבָזֶה טָמוּן הַסּוֹד שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקֵּן אֶת הַלִּכְלוּךְ, כִּי מַעֲלִים אֶת שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִפָּה וּמַמְשִׁיכִים מַיִּין דְּכוּרִין לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָמִים. וְיֵשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב שָׁם עַל הַמְתָּקַת וַהֲטָבַת שֵׁם אֱלֹהִים בִּתְקִיעַת תְּרוּעָה בַּשּׁוֹפָר: “כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ” וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר (תהילים מז, ו) “עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה’ בְּקוֹל שׁוֹפָר”. וְכֵן “וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן” מְרַמֵּז עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁנֵּדַע מַה יִּהְיֶה בַּשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. וְכֵן אֵצֶל הַמְיַלְּדוֹת יֵשׁ רֶמֶז עַל הַמְתָּקַת הַדִּינִים וַהֲטָבַת שֵׁם אֱלֹהִים בַּכָּתוּב (שמות א, כ) “וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד”.

מוּבָא

בַּמַּלְבִּי”ם (תהילים פא, ג) “שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף” לָשִׁיר בְּשִׁיר, וְגַם תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר שֶׁבָּא הַשִּׁיר וּתְרוּעַת הַשּׁוֹפָר בְּיַחַד. וְרוֹאִים שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת שִׁיר. נִרְאֶה דְּלָכֵן בְּסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂים שִׂירְטוּט לְיַשֵּׁר אֶת הָאוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז שֶׁיּוֹשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת קָשׁוּר עם תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁנִּקְרֵאת טוּט, הַיְינוּ יֹשֶׁר טוּט אוֹ שִׂיר טוּט הֵם סוֹד תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁנִּקְרֵאת טוּט וְנִקְרֵאת שִׁיר וּמְחַדֶּשֶׁת אֶת הַיּוֹשֶׁר. וְכֵן שִׂירְטוּט בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב עַל כַּפָּרַת הָעֵגֶל (במדבר יד, כ) “וַיֹּאמֶר הוי”ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ”, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַשּׁוֹפָר מְתַקֵּן אֶת חֵטְא הָעֵגֶל.

וְכֵן

מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘בְּנֵי יִשָּׂשכָר’ שֶׁהַשִּׂרְטוּט מְגַלֶּה אֶת אוֹר הָאוֹתִיּוֹת מֵהָהֶעְלֵם לַגִּלּוּי: (סיון ד) הִנֵּה זֹאת הַתּוֹרָה צְרִיכָה שִׂרְטוּט, וְדָרְשׁוּ חֲזַ”ל בַּפָּסוּק בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ יָצָאת בַּת קוֹל “וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת”, וּלְדַעְתִּי הוּא הַסּוֹד “דִּבְרֵי חֵפֶץ” הוּא סוֹד הַשִּׂרְטוּט, שֶׁהוּא סוֹד הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמָה קוֹדֶם הִתְגַּלּוּתָהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, וְהוּא סוֹד הַתּוֹרָה בֶּהֱיוֹתָהּ בִּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה סוֹד חָכְמָה, הוּא סוֹד בְּרֵאשִׁית תַּרְגּוּמוֹ בְּחָכְמָתָא, כִּי סוֹד הַחָכְמָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אִם לֹא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר אֲנַחְנוּ מְצִיצִים מִן הַחֲרַכִּים עַל יְדֵי הָאוֹתִיּוֹת סוֹד הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמָה, הִיא הַחֶסֶד הַגָּמוּר אֲשֶׁר הִתְחַסֵּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ לָהֶם הַחָכְמָה בְּאוֹתִיּוֹת וְלָשׁוֹן.

וְכֵן

עִנְיַן הַשִּׂרְטוּט קָשׁוּר עִם בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁבַּתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה טז:) “דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת”, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם וְאָמְרֵי לָהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי, מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּמוּבָא בַּסֵּפֶר ‘אוֹר שָׂמֵחַ’ (הלכות מגילה ב, ט) לְעִנְיַן שִׂרְטוּט אָמַר כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה דַּהֲלָכָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה צְרִיכָה שִׂרְטוּט נִסְמְכָה עַל קְרָא דְּכָתוּב “יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת” וְזֶה שִׂרְטוּט וְסִרְגּוּל, וְלָכֵן דָּרִישׁ כַּאֲמִתָּהּ עַל וֶאֱמֶת לְעִנְיַן שִׂרְטוּט שֶׁבָּזֶה שָׁוֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה דִּכְתִיב בָּהּ “יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת”. וְזֶה סוֹד הַשּׁוֹפָר שֶׁמִּתְגַּלֶּה הַתִּקּוּן “וֶאֱמֶת” מֵהַי”ג תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא בַּפָּנִים שֶׁל הַתּוֹקֵעַ, כַּמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ה ז) וְעַתָּה נְבָאֵר מָה הֵם הַקּוֹלוֹת שֶׁיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפָר. הִנֵּה הוֹדַעְתִּיךָ כִּי הַתִּקּוּן הַז’ דִּבְי”ג תִּקּוּנֵי דִיקְנָא דְּעַתִּיקָא הוּא נִקְרָא וֶאֱמֶת וְהוּא בְּחִינַת תְּרֵין תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין דְּעַתִּיקָא וְכוּ’, וּנְבָאֵר עִנְיַן הָאָדָם הַתּוֹקֵעַ אֲשֶׂר פָּנָיו מִתְאַדְּמִים בְּעֵת שֶׁתּוֹקֵעַ וְהוּא כִּי בֶּהֱיוֹתוֹ תּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא ז’ הֲבָלִים וְקוֹלוֹת אֵלּוּ מִחוּץ לַשּׁוֹפָר אָז מִתְעוֹרְרִים שָׁרְשֵׁיהֶם וּמְקוֹרֵיהֶם שֶׁהֵם ז’ הֲוָיוֹת דְּס”ג אֲשֶׂר בִּתְרֵין תַּפּוּחִין דְּעַתִּיקָא וּמְאִירִין וּמִתְאַדְּמִין פָּנָיו. וְזֶה סוֹד הֶאָרַת פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ וְגַם לְסִבָּה זוֹ נִקְרָא שׁוֹפָר מִלְּשׁוֹן שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר מִתְעוֹרֵר יוֹפִי הָעֶלְיוֹן שֶׁל תְּרֵין תַּפּוּחִין דְּעַתִּיקָא וּמִתְגַּלֵּית הֶאָרָתָם לְמַטָּה בְּעֵת תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר כַּאֲשֶׂר מִתְאַדְּמִים פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ. וְכֵן הָאֱמֶת שֶׁבַּשִּׂרְטוּט קְשׁוּרָה עִם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁיֵּשׁ בַּשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בַּתּוֹסְפוֹת (מנחות לב:) “דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת” מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, לֹא כְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם בַּקֻנְטְרֵס דְּמַיְירִי בְּסֵפֶר תּוֹרָה מַמָּשׁ אֶלָּא בִּמְזוּזָה קָאמַר שֶׁהִיא אֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יח:) וְהִלְכְתָא תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, מְזוּזוֹת צְרִיכִין שִׂרְטוּט. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁתְּפִלִּין הֵם סוֹד הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא סוֹד הַשִּׂרְטוּט לָכֵן תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, כִּי מַהוּת הַתְּפִלִּין עַצְמָם הֵם שִׂרְטוּט. וְכֵן שִׂרְטוּט הַמְּזוּזָה בַּדֶּלֶת מְרַמֵּז עַל מְקוֹם הַלֵּדָה שֶׁהוּא בְּסוֹד דֶּלֶת וְשׁוֹפָר שֶׁצָּרִיךְ שִׂרְטוּט לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹרוֹת בַּיֹּשֶׁר.

וְכֵן

שִׂירְטוּט אוֹתִיּוֹת טוּט שָׁרִי, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּעִנְיַן נִדּוּי שֶׁהַשּׁוֹפָר עוֹשֶׂה אֶת הַנִּדּוּי וּמַתִּירוֹ: (מו”ק טז.) אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל טוּט אָסַר וְטוּט שָׁרִי. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל קוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר שֶׁ99 סוֹגְרִים בִּבְחִינַת מָוֶת, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ בְּסוֹד הַחַיִּים. וְכֵן אָסַר וְשָׁרִי בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת הַקֵּץ תשע”ז שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַשּׁוֹפָר שֶׁל מָשִׁיחַ, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז גַּם עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁפּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר אֶת הַפְּצָעִים לִהְיוֹת מוּכָן לִגְאוֹל אֶת יִשְׂרָאֵל.

עוֹד

הוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים שָׁם בִּישַׁעְיָה קֶשֶׁר לְפָרָשַׁת הַמְיַלְּדוֹת (מא, כא) “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה’ הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב”, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַכָּתוּב עַל הַמְיַלְּדוֹת (שמות א, כ) “וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד”, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר עַל ה’ שֶׁמְּסַנְגֵּר עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהוּא מֵבִיא כְּתָב הֲגָנָה [עֲצוּמָה] לְהָגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּת שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁקַּבָּלַת הַתּוֹרָה הִיא סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁבּוֹ נִרְמַז סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁל הַלֵּדָה, וְשֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, וְשֶׁל אֵם סִיסְרָא, וְשֶׁל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ: (תהלים כ) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְאֻמּוֹת הָעַכּוּ”ם, בּוֹאוּ וְדוּנוּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה’ הַגִּישׁוּ ה’ הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם”. וְהֵם אוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי עוֹשֶׂה קוֹמְטוֹמוֹרִיסוֹן שֶׁל בָּנֶיךָ. וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן, אֲנִי כַּבְיָכוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר “הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם”. וְשָׂרֵי אֻמּוֹת הָעַכּוּ”ם אוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכִי מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, אֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת. אֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים וְאֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים. אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה. מִפְּנֵי מָה הַלָּלוּ יוֹרְדִין לַגֵּיהִנָּם, וְהַלָּלוּ אֵינָן יוֹרְדִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצָא סַנֵּגוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר “וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ”. וְאֵין הָעֹמֵד אֶלָּא מִשְׁתַּתֵּק שֶׁנֶּאֱמַר “חַתּוּ לֹא עָנוּ”. עוֹד שֶׁרָצָה לְלַמֵּד סַנֵּגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּק אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיכָאֵל נִשְׁתַּתַּקְתָּ וְאֵין אַתָּה מְלַמֵּד זְכוּת וְסַנֵּגוֹרְיָא עַל בָּנַי, שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם צְדָקָה וּמוֹשִׁיעָם, שֶׁנֶּאֱמַר “אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ”. וּבְאֵיזֶה צְדָקָה. רַבִּי פִּנְחָס וְר’ אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר בַּצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתֶם עִמִּי וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא קִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הָיִיתִי מְכַלֶּה אֶתְכֶם. וְחַד אָמַר בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתֶם וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הָיִיתִי מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם וּמַחֲזִירוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, “וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ”. וְכֵן הַכָּתוּב “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי”הבְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אִתּוֹ (תהילים סח, לו) “נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם”. וזה גם הגימטריא של הכתוב (במדבר כט, א) “יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם”.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ (פרק ב’ סימן ל”ה) “הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם”, “הַקָּטָן” הַיְינוּ אֶפְרַיִם, כַּכָּתוּב “אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ”. וְכֵן “הַצָּעִיר” הוּא אֶפְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה, אִם הוּא יַגִּיעַ עַד דַּרְגַּת הָאֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, הַיְינוּ טצ”ץ בַּיְסוֹד, שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אִיתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אָז אֲנִי ה’ אֲפִלּוּ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. כִּי אָז דַּרְגַּת הָאֶלֶף עַצְמָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת בְּעַנְנֵי שְׁמַיָּא בְּדֶרֶךְ נִסִּית כֻּלָּהּ. “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, מִנְיַן חֲלָקִים שֶׁנִּתְחַלְּקָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הַמִּסְפָּר אֶלֶף הוּא כְּנֶגֶד מֹשֶה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרוֹן וּמַשְׁלִים לְמִסְפַּר אֶלֶף, בְּסוֹד “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הַמִּסְפָּר 1000 בַּפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁבּוֹ נִרְמַז סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁל הַלֵּדָה, וְשֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, וְשֶׁל אֵם סִיסְרָא, וְשֶׁל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהִיא סוֹד הַפְּעִיָּה שֶׁל מִסְפַּר 1000 שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר לְחַיִּים שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה: “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי”ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב”, הַמִּלִּים: “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר” בְּגִימַטְרִיָּא 831 כְּמִנְיַן אֶלֶ”ף לְפִי חֶשְׁבּוֹן פ’ סוֹפִית בְּמִסְפַּר 800, וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם בְּגִימַטְרִיָּא 1000. וְכֵן שֵׁם הוי”ה שֶׁנִּשְׁאָר בָּאֶמְצַע בֵּין שְׁתֵּי הַגִּימַטְרֵאוֹת אִם נְחַשֵּׁב 13 כָּפוּל 13 שֶׁמְּרַמֵּז עַל שֵׁם הוי”ה שֶׁעוֹלֶה 26, יוֹצֵא 169 וְאִם נוֹסִיף זֹאת לְמִסְפַּר 831 שֶׁלְּפָנָיו עוֹלִים יַחַד 1000. וְכֵן “הַגִּישׁוּ” בְּגִימַטְרִיָּא ח”י פְּעָמִים ח”י וְ“עֲצֻמוֹתֵיכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא הוי”ה פְּעָמִים הוי”ה וּשְׁנֵיהֶם יַחַד עוֹלִים 1000. וְכֵן קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי“ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב”, ר”ת הַכָּתוּב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְחִבּוּר הָעוֹלָמוֹת: “יְהִ”י רָקִי”עַ”. וְ“יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “בְּתוֹךְ הַמָּיִם”. וְכֵן “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי”ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר” בְּגִימַטְרִיָּא חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַּח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט“א שֶׁבְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה בְּא”ת ב”ש בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁהַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף הַכַּוָּנָה לַמִּסְפָּר הַקָּטָן שֶׁל הָאוֹת אָלֶף שֶׁהוּא 1 יִהְיֶה לְאֶלֶף שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹת אָלֶף רַבָּתִי, וְאָז נִזְכֶּה לַתּוֹסֶפֶת שֶׁל טצ”ץ כְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יהודה שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר 1000 בגימטריא בראש השנה הוא יום הדין. וזה גם המספר של האמרה מהאדמו”ר רבי ברוך ממז’יבוז’ זצ”ל על ראש השנה אבילקע ארוף, אבילקע אראף עם המילים והכולל.

מצינו

בגמרא (סוטה יב:) “וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד”. וַתֵּרֶא מִבָּעֵי לֵיהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁרָאֲתָה שְׁכִינָה עִמּוֹ. “וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה”, קָרִי לֵיהּ “יֶלֶד”, וְקָרִי לֵיה “נַעַר”, תָּנָא הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה, אִם כָּךְ עֲשִׂיתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּבַעַל מוּם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ חֻפַּת נְעָרִים בַּתֵּבָה, אָמְרָה, שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה לְחֻפָּתוֹ. וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א ששפרה עשתה למשה חופה בגימטריא 99, לרמז שחסר עדין הפעייה ה100 של השופר שנרמז בשפרה, שתביא את החיים למשה, כי הוא עדין בסכנה, ולכן מרים שהיא פועה התייצבה “מרחוק לדעה מה יעשה לו”, היינו לראות איך היא פועה את הפעייה ה100 לחיים להצילו. וכן הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, מרמז על קול השופר שיש בו שברים ותרועה בסוד גַּנּוּחֵי גָנַח וְיַלּוּלֵי יַלֵּיל. היינו הבכי של ילד זה יַלּוּלֵי יַלֵּיל והבכי של נער זה גַּנּוּחֵי גָנַח. וכן מצינו שהקול של משה היה בבחינת קול שופר של מתן תורה ששם היה הפעייה לחיים כשאמרו נעשה ונשמע כדלעיל, כמו שכתוב (שמות יט, יט) “וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל”. וכפי שמבאר ה’אור החיים’ שהיה משה מדבר לפני ה’ דברי שיר ושבח, כמקביל פני מלך הגדול ברוך הוא, והאלהים יעננו בקול, פירוש בקול האמור בסמוך, שהוא קול השופר, כמי שמתרצה בדבריו. ורואים שה’ ענה על השיר של משה אם השיר של השופר. וכן ילד נער בגימטריא השטן, רמז לקול השופר שמכניע את השטן.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘לֵב אֵלִיָּהוּ’ סוֹף ח”א מֵהַגר”א לָאפְּיַאן זַצַּ”ל בְּשֵׁם הַגר”א וַסֶרְמַן הי”ד שֶׁהֶ’חָפֵץ חַיִּים’ אָמַר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁ25 שָׁנִים אַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁגַּם הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן’ (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ’חָפֵץ חַיִּים’, וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׁבְחֵי רַבִּי אַהֲרֹן’ שֶׁהָאַדְמוֹ”ר רַבִּי אַהֲרוֹן רָאטָה זצ”ל בַּעַל הַ’שּׁוֹמְרֵי אֱמוּנִים’ אָמַר אַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הִיא מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה שֶׁאִתָּהּ יָבֹא מָשִׁיחַ שֶׁמֵּהַמַּבּוּל לֹא הָיָה כָּמוֹהָ. וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שיתכן שמשה בכה בתבה על מלחמות גוג ומגוג להציל את ישראל, כי הגדולים התבטאו על מלחמות אלו שהם בסוד מִשְׂחַק יְלָדִים, היינו קינדער שפיל באידיש, והאותיות בתוך המילים קינדער שפיל הם יל”ד פ”י נע”ר, כדברי הגמרא הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, והר”ת שנשארו קינדער שפיל זה ק”ש, כמו שכתוב (עובדיה א, יח) “וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה’ דִּבֵּר”. וְכֵן קַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבַּע מֵאוֹת כְּמִנְיַן אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שֶׁל עֵשָׂו. וְכֵן כָּתַב רַשִּׁ”י (בראשית כה, כז) שֶׁעֵשָׂו שָׁאַל אֶת אָבִיו הָאֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַתֶּבֶן שֶׁהוּא קַשׁ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי חַיִּים’ שֶׁ“לְקַ”שׁ”, ר”ת הַכָּתוּב (איוב כח, ג)קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ”. וכן קינדער בגימטריא משיח בן דויד, וגם שפיל עם האותיות בגימטריא משיח בן דוד. וכן מצינו במדרש שהבכי של משה היה על צער ישראל: (במדב”ר ג, ו) אמר רבי אלעזר “בכושרות”, בכי ושירות, אותן שהיו בוכין אלו ישראל ומשה, “והנה נער בוכה”, וכן “ויאנחו בני ישראל וגו'”, הרי הם משוררין עכשיו שנאמר “אז ישיר משה ובני ישראל”.

רצף של מספרי 5778 בהגרלת ה700 מיליון בארה”ב

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד האותיות והמספרים, תיעוד אירועים

מאת: עמיחי: רמזים פשוט מדהימים. במשך שעתיים מהבוקר מצאתי רמזים על שנת 5778 או 778 כמו שלא מצאתי מעולם. מבטיח מבטיח להראות לכם. דברים שאתם לא יכולים להאמין – הכל פשוט כתוב בבירור. רק אתמול כתבתי לכם שבעת האחרונה אנו מוצפים בסימני ה-877 או 778 – והנה עוד רמז ענק לפניכם בצילום – 758.7 = 5778 !!
ובכן יש לנו את שם הזוכה ב- 758.7 (5778) דולר. שמה – מייביס וונזיק.
האמת שפעם ראשונה שממש ממש היה לי חשוב לקבל מידע גימטרי שתואם את טענתי שלמעשה קיבלנו כאן סימן אלוקי פלאי (סכום הזכייה)
שמה של הזוכה אמור היה מבחינתי לתת חותמת אמיתית לטענתי.
בהתחלה לא ממש מצאתי. אומנם – מייביס וונזיק בימינו = 429 = המשיח בן דוד (רגיל) אבל זה לא ממש שיכנע אותי…ולפתע ראיתי את המספר האלוקי שחיפשתי מונח לי מול העניים ???
מצאתי אותו במילוי רגיל. מייביס וונזיק בימינו = 8775 !!! כזכור המילה בימינו חשובה כמו שראינו כאן (5778 היפוך)
וגם העיתוי את מספר הזכייה הפלאי ראיתי כשעתיים לאחר שמצאתי פלאי פלאים לגבי המספר 5778 – 778 וגם תשע״ח. לכן גם התרגשתי מיד כשצפיתי בו. הבטחתי לתת לכם את הרשימה הפלאית שגיליתי לגבי 5778 שנת ה70 למדינת ישראל ב״ה מחר. שימו לב להמשך הפלאי. מייביס וונזיק ממסצ׳וסטס = 676 רגיל (מספר הגאולה החזק). ו-7780 מילוי גדול !! ו-4500 א״ת-ב״ש ! (פי5) מייביס וונזיק מסצ׳וסטס = 14770 = 477 = משיח בא בזמן הזה = בעתה (משולש רגיל וגדול) ! ושוב – לא ייאמן !! ? 18775 – ריבוע רגיל וגדול !! (5778 כמובן – היפוך)
מי שבעניינים יודע את משמעות הדברים. נדיר. נדיר מאוד לקבל הרצף כזה את מספרי ה-5778 וזה לא עוצר
שימו לב לצילום האחרון.
מייביס וונזיק בת 53 = 7875 מילוי רגיל (5778 כמובן)
ממש חזק,?????
גם הזכיה שלה גם השם שלה
עמיחי: הרצף הזה של מספרי ה-5778 בכל פרט ופרט נדיר מאוד. סימן מענק מהשם יתברך. והחותמת הסופית בהחלט מדהים ביותר
מייביס וונזיק בת 53 במסצ׳וסטס = 2018 רגיל !
ו…358 ראשי תיבות !
(358=משיח)
2018 = 5778 = 778 = תשע״ח…
2018 כאמור (רגיל) מייביס וונזיק אחות בבית חולים = 1234 = קבלת שבת (רגיל) התגלות הויה ומשיח =1234
כבר חזרנו על זה הרבה פעמים לפי שעון החול בשמיים אנחנו בהכנות האחרונות לשבת מלכתא – היא שבת גאולה נצחית. הצילום משעה 00:14 (דוד) מסתבר שהיא תושבת העיר ״צ׳יקופי״ במסצ׳וסטס.
מכולת בציקופי = 4740 = דעת (מסתתר) בימינו = 4740 !
לפי הכתבה קנתה כרטיס ההגרלה במכולת בצ׳יקופי.
עמיחי מתכתב בקבוצת הוואצאפ “כי לה המלוכה” להצטרפות לשלוח הודעה ל 0556622489

רמזים מהליקוי חמה שהתרחש בארה”ב

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-אסונות/תופעות טבע, ארה"ב, כללי, תיעוד אירועים

מאת: סוד החשמל

ביום כ”ט אב היה ליקוי חמה גדול בארה”ב, כמו דף כ”ט של מסכת סוכה שמדבר על ליקוי חמה, ונמצא בעמוד א’ שפירושו שהליקוי מתרחש בחצי היום הראשון, ומצינו בגמרא שם “לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא, ביציאתו ממהרת לבא” ולפי זה אם השמש לוקה ביציאתה שזה בזמן הבוקר אז הפורענות שוהה לבוא, זאת אומרת שהיא היתה אמורה להגיע כבר, וזה רומז שכל המלחמה הזאת היתה צריכה להיות כבר אבל היא נדחתה לזמן הקרוב. וכל זה קשור למסכת סוכה, כי סוכות הוא הזמן של מלחמת גוג ומגוג.

ואם מסתכלים על המסלול של השמש באותו יום בזמן ליקוי החמה רואים שהוא מתפרס על ארצות הברית בעיקר ששם בלבד יהיה החושך המוחלט, כי הוא מתריע מפני מלחמה בארה”ב.

ומצינו בגמרא שם “לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב“, וכאן רואים שהשמש לוקה במערב העולם שזה ארה”ב סימן רע ליושבי מערב.

ליקוי החמה בהקף כזה לא היה כמותו מאז 8/6/1918, ובאופן מדהים אחרי הליקוי חמה של 1918 הצטרפה ארה”ב למלחמת העולם הראשונה. (וכעת אולי מתחילה מלחמת אזרחים שם)

לפי לוח דבר בעתו ליקוי בחודש אלול יעשה בלבול נזק ואנדרלמוסיה במלכי מזרח, ויתכן שיש כאן רמז על מלחמה עם צפון קוריאה וסין שנמצאות במזרח העולם.

בטבלה להלן מופיע דילוג “חמ”ה לוק”ה“, ובהמשך הדילוג כתוב באופן מדהים: “חוש”ך חמ”ה לוק”ה“, ובמקביל לדילוג זה יש דילוג: “ש”ל ארה”ב“, ובנוסף הדילוגים חותכים את פרשת “ראה אנכי” שבה היה הליקוי חמה.

ובצד שמאל של הדילוג חותך הדילוג הארוך: “עור”ו י”ל ימו”ת חוש”ך“, כי י”ל ימות זה 40 בגימטריה כמו שחותך הדילוג את הפסוקים של “ארבעים שנה” ו”ארבעים יום”. רמז שעלינו להתעורר במשך 40 ימות הסליחות מא’ אלול עד י’ תשרי, כי ליקוי החמה יוצא בכ”ט אב. ואלו ארבעים יום הם ימי הסליחות שה’ מעורר אותנו לתשובה.


מאת: א אגאסי

כעת נודע לי כי הליקוי  החמה המלא כעת בארה”ב הוא פעם ב99 – שנה

והנה- מדהים ביותר!

תִשְׁעִים וְתֶּשָׁע

1596

מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת

1596

מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף- מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד

1000=1

יְרוּשָלַיִם

596


מאת י.ו
ליקו החמה בארה”ב מביא לנו את המספר של – משיח בן דוד = 424 – וזה המשך לרמזי 424 – שרואים בשמו של נשיא ארה”ב והאירועים מסביבו כמו שמפורט כאן

הליקוי התחיל באורגון ראה בויקיפדיה כשנכתוב ליקוי באורגון שוב נקבל 424 !!

אפליקציית ״ריידר״ חדלה לעבוד היום, גם בכלל חבלה מכוונת של עובדיה. בתהליך חידלון. אבל מה זה בעצם מענין אותנו. ריידר = 424 = משיח בן דוד (רגיל)


גם תאריך הליקוי 21.8 – שזה גימטריה של ירח = 218

שנרשום את השנה התשע”ח + 783 בתוכנה – נקבל 218 במיקום האות – ורגיל 2180 – פי 10 כשנחבר את המילוי נקבל את מס הגאולה 5776

עם ישראל נמשל ללבנה (ירח) רמז יפה

מידע על הליקוי מויקיפדיה שימו לב יש כמה מספרי גאולה 223 (אין עוד מלבדו = 223 – השנה שלנו מסוף האלף) 77 – 1776
ליקוי החמה המלא ב-21 באוגוסט 2017 היה ליקוי חמה מלא בארצות הברית, כ-38 שנה לאחר הפעם האחרונה שבה נראה ליקוי חמה מלא בארצות הברית בשנת 1979. משך הליקוי המרבי היה 2:41.6 דקות במדינת אילינוי ורוחב הליקוי המלא היה כ-115 ק"מ ברצועה שנמשכה ממדינת אורגון במערב עד קרוליינה הדרומית במזרח. הליקוי המלא התחיל ב-16:48:32 UTC, שיאו היה ב-18:26:40 UTC והוא הסתיים ב-20:01:35 UTC.

ליקוי חמה זה היה ה-22 מתוך 77 ליקויים בסדרת סארוס 145, שהליקוי הקודם בה היהליקוי החמה המלא ב-11 באוגוסט 1999, שנמשך 2:23 דקות. הליקויים בסדרה זו מאופיינים בזמן עולה של משך הליקוי, והליקוי הארוך ביותר בסדרה, ליקוי 50, צפוי להתרחש ב-25 ביוני 2522, במשך 7:12 דקות, קרוב למשך הליקוי הארוך ביותר האפשרי, שהוא 7:32 דקות.

מסדרון הליקוי המלא היה צר וכולו בארצות הברית. הליקוי הארוך ביותר, 2:41.6 דקות, היה בקואורדינטות 37°35′0″N 89°7′0″W, מעט דרומית לעיר קרבונדייל שבאילינוי. להבדיל מרוב ליקויי החמה המלאים, שמתרחשים מעל הים או באזורים דלילי אוכלוסין, ליקוי זה נראה באזורים בעלי אוכלוסייה רבה. זהו גם ליקוי החמה הראשון שנראה כליקוי מלא רק בארצות הברית מאז הקמתה בשנת 1776.

מסדרון הליקוי המלא חלף במדינות ארצות הברית לפי הסדר הבא: אורגוןאידהוויומינגנברסקהמיזוריאילינויקנטקיטנסיקרוליינה הצפוניתקרוליינה הדרומית. בכל אחת מהמדינות היו אירועי צפייה המוניים מלווים בהסברים מקיפים על התופעה.

נהנה מהאתר? נא השתתף בהחזקתו

  • לתרומה תרומה חד פעמית או הוראת קבע בכרטיס אשראי, לחץ כאן

הרשם לרשימת התפוצה

חלון הצאט
אנונימי73920
אהבתי את הרעיון עם הספר והדפים. של אתמול
אנונימי73920
תודה רבה על החיזוקים שלכם אנשים כולם בזכותכם אני מתחזק וחוזר בתשובה
אנונימי73920
ואת האמת אני גם מציע לכולם
אנונימי73959
אשריך אח יקר שאתה מתחזק ומחזק את עצמך. וגם אם קרה ונפלת פעם אחת או פעמיים אל תתייאש ותגיד לעצמך מה יהיה איתי עכשיו? אל תדאג! כי ככל שאתה עולה בצורה בטוחה יותר ואולי קצת איטית, ככה ההתעלות שלך תהיה הרבה יותר גבוהה ואמיתית! גם אדם הראשון כשל בעבירה. ואדם הראשון כמובן בצלם א-לוקה נברא. ואתה בן אדם, תדע לך שככל שתקיים את דברי ה' מהתורה, ככה ירווח לך לך כי תבין שאתה מתקן לא רק את עצמך ועוזר לזרז את הגאולה השלימה, אתה גם מתקן עוד עשרות מעידות של אחרים ברגע שאתה מקיים מצוה אחת אפילו! אשריכם ישראל ורב שלום בניך
אנונימי73959
תראו איזה יום יפה הקדוש ברוך הוא בחר לנו להיום... בתוך ארץ ישראל היפה ומלאת כל טוב שלנו. הלב רוצה רק לומר תודה על היכול בכלל לנשום את האוויר הצח של הארץ הקדושה הזו. תתארו לכם שהייתם חיים לפני 200 שנה בגלות והיו מודיעים לכם שעוד 200 שנים מהיום אתה תשב בארץ ישראל כשמסביבך מליוני יהודים והכל כתוב בעברית ואפילו השירים יהיו בעברית! הייתם מאמינים לזה? סביר להניח שכן כי בתורה יש לנו אין ספור רמזים לתקופה הזו וכשמגלים את הרמזים האלו שכמובן מתקשרים אחד לשני, מבינים באמונה שאכן זה יקרה. ואכן זה קרה! אמנם יש עוד קצת הפרעות מהצד אבל אלו רק הקליפות האחרונות... מה נשאר... כל מה שהיה צריך לקרות קרה כבר ומה שעוד לא קרה אולי לא צריך לקרות... ברגע שתסתכל בעיניים שלך על המצב הכל יראה טבעי ואקראי. אבל ברגע שתביט על המציאות בעזרת העיניים הפנימיות שלך, תבין שהכל מנוהל על ידי הקדוש ברוך שהוא מסדר וקובע ומאזן את הכל, ושהכל תלוי בו והוא נותן לנו את הזכות לבחור איך ומתי.
אנונימי74242
יום טוב ושמח לכולם אחים שלי
אנונימי74242
הגאולה מוכנה
אנונימי74242
ובעזרת ה היום משיח
נכד דוד
אז בואו ונעשה תשובה שלמה ונצעק לה' שיגלה משיח צדקנו!!
אנונימי74569
אם אתה תעשה תשובה מלאה אז הקול שלך יהיה לו כוח להשפיע בעזרת ה'.
נכד דוד
אין יאוש בעולם כלל
אנונימי74569
אני מישתדל ללמוד ההלכה כולה ואז אולי יהיה לי כוח להשפיע בעזרת ה'. האם אתה גם?
אנונימי74569
אם לא עושים מספיק אז הכלל הזה לא אומר כלום.
נכד דוד
עם ישראל! בואו ונעשה תשובה שלמה לפני ה' אלהינו, בצניעות בקדושה בטהרת המשפחה, בשמירת הלשון והשבת, בשמירת הברית והמחשבה והעינים, בזהירות בבין אדם לחבירו והכל
ובשמירת כל התורה, ומשיח מיד בא~!
אנונימי74569
אם אתה רוצה שיתקיימו דבריך תלמד הלכה בעל פה כדי שלא תחטא. כי הוטא דבריו לא נשמעים.
נכד דוד
יוסף בן רוחמה?
אנונימי74569
תיתרכז בעיקר.
אנונימי74569
אולי תענה אתה אם ה' בעל הבית והוא היחיד שעושה הכול אז בשביל מה צריך משיח?
אנונימי74608
במדרש תנחומא (אחרי מות פרק יב)

אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, ראה מה כתיב (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא, צדיק ומושיע אין כתיב, אלא צדיק ונושע הוא. וכן הוא אומר (ישעיה סב) אמרו לבת ציון הנה ישעך בא, מושיעך בא אין כתיב כאן, אלא ישעך, כביכול הוא נושע.

וההסבר בסוף המדרש שם -
אמר הקב"ה בעה"ז הייתם נושעים ע"י בני אדם במצרים ע"י משה ואהרן בימי סיסרא ע"י ברק ודבורה במדינים ע"י שמגר בן ענת שנא' (שופטים ג) ויושע גם הוא את ישראל וכן על ידי שופטים וע"י שהיו ב"ו הייתם חוזרין ומשתעבדין, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים:

דהיינו שהגאולה העתידה תהיה על ידי הקב"ה לבד, ולכן לא כתוב על המשיח "מושיע", אלא נושע, שהוא עצמו נושע על ידי הקב"ה.
אנונימי74608
וכן מתפללים כל יום שלושה פעמים "ברוך אתה ה' גואל ישראל" - שהשם הוא יגאל אותנו, וישלח לנו את מלכינו שימלוך עלינו בפועל בעולם הזה כפי התורה - והוא מלך המיח
אנונימי74608
המשיח
אנונימי74569
צדיק, אתה צודק אז למה אנחנו מחכים למשיח, אולי נחכה ל תשועת ה' ונעשה משהו למענו לפי התורה. כלומר שיש לנו תפיסה לא נכונה לגבי הגאולה.
אנונימי74569
אולי משיח הראשון שיגאל את משפחתו ואז יראה לנו איך כל אחד יגאל את משחתו וכך ה' יגאל אותנו בכללית.
אנונימי74608
נכון , משיח זה ה"דובדבן" בעל הענין האלוקי הנשגב ששמו "גאולה", אבל הכל נעשה וייעשה על ידי הקב"ה לבד
אנונימי74608
כתבתי נכון על מה שכתבת מקודם - לא על מה שכתבת בסוף
אנונימי74608
משיח זה לא קשור דווקא למשפחתו - משיח הוא שליח אלוקי עבור כל כלל ישראל, להיות מלך עליהם ולהראות להם דרך עבודת השם הנכונה בעולם הזה, כדי שנהיה מוכנים לעולם הבא,
אנונימי74608
הרמב"ם הגדיר מצויין , למה אנו מחכים למשיח ? ואני מעתיק
אנונימי74608
(ד) לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה: (משנה תורה הלכות מלכים פרק יב)
אנונימי74569
אז לפי זה נראה אצל משיח רק שהוא חוזר בתשובה לפי ההלכה וכך מחזיר בתשובה את משפחתו והלאה. אבל לא נראה עליו שום כוח חוץ מכוח ה'. לחזור ולהחזיר בתשובה זה הכוח הגדול ביותר בעולם. איזהו גיבור הכובש את יצרו.
אנונימי74608
"אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה - כדי שיזכו לחיי העולם הבא " - זו מטרת המשיח !
אנונימי74608
69 אתה צודק, אבל מפורש בנביאים שיהיו לו כוחות רבים
אנונימי74608
והריחו ביראת אלקים, ונחה עליו רוח חכמה גבורה וכו' כו'ו
אנונימי74608
ושכל העולם כולו - כול הגויים והיהודים - ישתעבדו אליו, ויהיו כפופים אליו, מהרגע הראשון שהוא יבוא
אנונימי74608
בגמרא כתוב, שביום הראשון שהמשיח יבוא, כל העולם יכנע תחתיו, והגויים יהיו עבדים לישראל
אנונימי74569
להחזיר בתשובה זה הכוח הגדול ביותר כי זה נעשה כנגד היצר שהוא בעל כוחות אדירים יותר מאשר כל העולם ביחד.
אנונימי74608
(בבלי עירובין מג ע"ב)
אנונימי74608
69 אמת ! לנצח את היצר הרע ולהכניעו הכנעה סופית. כתוב שאחרי שיבוא המשיח, יבוא שלב שיעשו הספד גדול על היצר הרע, וכולם יבכו, הצדיקים והרשעים
אנונימי74608
הצדיקים יבכו משמחה, איך הצלחנו להתגבר על הר גדול כזה ?
אנונימי74608
והרשעים יבכו מעצבות, איך לא הצלחנו להתגבר על חוט השערה כזה ?
אנונימי74608
(בבלי סוכה נב)
אנונימי74569
הם יכנעו תחת ה' . והמשיח רק שליח ה' ואין לו צורך לשלוט בהם פיזית.
אנונימי74608
ברור שהוא ישלוט בהם פיזית ממש
אנונימי74608
הם יכנעו תחתיו ויבקשו להיות עבדיו, ומלכים יבקשו להיות משרתים להחליף את הטיטול לילדיו... ומי שיזכה בזה זה רק הצדיקים של הגויים - ככה כתוב בנביאין
אנונימי74608
*בנביאים
אנונימי74569
ה' ישלוט בהם, והם יראו את שילטון ה' אולי דרכו. והיה ה' למלך על כל הארץ.
אנונימי74608
ברור שה' ישלוט בהם , אלא מה ? כל הכוח של המשיח זה רק לגודל צדקותו ויראת ה' שתהיה שורה עליו , וכל העולם יכיר בזה לכן כולם יהיו כפופים לו - שזה למעשה כפיפות להשם על ידי שליחו שבארץ
אנונימי74608
לכן התנאי של המשיח זה שיהיה צדיק מופלג , ולא סתם נקרא "משיח צדקינו "
אנונימי74608
האמונה במשיח זה מי"ג עיקרי אמונת ישראל , ולא סתם - כי משיח זהו עידן שתסור ההסתר פנים, וכל העולם יראו ויכירו במלכות ה' "כי לה' המלוכה
אנונימי74569
המשיח יהיה כל כך עצמאי שהוא לא ייתן לאף גוי או יהודי לשמש אותו או להיות בביתו , אישתו וילדיו יעזרו אם צריך. הוא יתברך בכול כמו חסידים ראשונים. וגם הוא יהנה מיגיע כפיו ולא יצתרך לאף אחד לפרנס אותו.
אנונימי74608
ברור שהוא לא ייתן ... כולם ירצו להיות עבדיו ועבדי היהודים - כי תרום קרן כל היהודים
אנונימי74569
מה זה צדיק מופלג?
אנונימי74608
ובאותו זמן שעליו אנו מדברים שיבוא במהרה בימינו אמן - זהו זמן התממשות כל התפילות של מיליוני יהודים במשך אלפי שנים !!! כל התחינות שלהם להצלחה וישועה ופרנסה וכו' וכו' ויהיה הכל - ומי שצדיק יותר יקבל יותר - כמו שאומרים מפורש בתפילות של ימים נוראים
אנונימי74608
מה זה צדיק מופלג ? .. בשביל זה צריך שהמשיח יבוא ונראה
אנונימי74608
זה תכלית הצדיקות בכל דבר - בעיני אישית למשל, הצדיק הכי גדול שהיה בדורות האחרונים - זהו החפץ חיים ! המשיח צריך להיות כפל כפליים בתכלית השלימות .. אתה מכיר מישהו כזה היום ?... לכן כל המשיחים למיניהם צריכים לארוז
אנונימי74569
לדעתי . זה אדם שלא משקר, נהנה מיגיע כפיו, עושה צדק מבחינת משפט. בעל חסד גדול מאוד. עם יראת ה' גדולה מאוד משתדל ללמוד הלכה כדי לקיימה. ועוד דברי תורה. בעל חמלה גדולה. בקיצור כל דבר שהוא עושה יצא מזה רק טוב.
אנונימי74608
בעיני זה הרבה מעבר לזה , זה תכלית השלימות שאף אחד לא יכול להגיע אליה - כי ככה השם רוצה . השם רוצה שרק המשיח יגיע לתכלית הזו , ולכן בדיוק הוא משיח
אנונימי74608
צריך להבין את זה , שמשיח זה לא עוד בן אדם . ידוע שאדם ראשי תיבות "אדם - דוד - משיח "
אנונימי74569
08 אל תביא דוגמאות כי אתה לא יודע את האמת לאמיתה עד הסוף. תביא בבקשה הגדרות. לפי חז"ל.
אנונימי74569
08 משיח זה אדם מזרעו של דוד המלך. רק הנשמה שתיתעבר בוא תהיה נשמת משיח מיוחדת מבריאת העולם.
אנונימי74608
נכון אתה צודק שאין להביא דוגמאות , אבל הנביא וחז"ל עצמם הביאו לנו את הדוגמה הכי טובה - דוד המלך - המשיח צריך להיות צדיק כמו דוד המלך
אנונימי74608
בפרקי תהלים רואים את זה בהרבה מקומות, שדוד המלך מדבר על עצמו והמפרשים מסבירים שכך בדיוק גם המשיח , אצטט פרק אחד לדוגמא
אנונימי74569
גם דוד המלך היה אדם וגם עבר עליו מהלכי בני אדם וגם הוא מודה שעשה תשובה וכו'. ומשיח יהיה מזרעו ויותר ממנו.
אנונימי74608
ברור שדוד המלך היה בשר ודם, אבל הוא אדם יחיד וחריג בין מיליוני בני אדם יהודים צדיקים - דוד המלך גדול יותר מהם , ואני לא יודע מי יותר גדול משיח או דוד המלך , זו שאלה
אנונימי74608
אלו הם אנשים נשמות יחידות מבין רבבות נשמות שהקב"ה ברא בעולם
אנונימי74644
אין להשוות בין צדיקים ובמיוחד אם אין אנו צדיקים
אנונימי74608
לא צריך להשוות, אבל למי יש ספק שדוד המלך הוא מהגדולים ביותר , יחד עם האבות הקדושים ומשה רבינו
אנונימי74569
08 אם ה' ברא צדיקים אז איך יכולה להיות זכות בחירה להיות צדיק.
אנונימי74608
אני מצטט מהגמרא סוכה את רשימת הצדיקים הגדולים ביותר והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו:
אנונימי74608
69 מה הכוונה ? יש בחירה לכל אדם
אנונימי74608
השם לא בורא "צדיקים" , השם ברא אנשים רגילים שהם הצליחו להתעלות מכל כולם ולהיות צדיקי עולם , כמו אברהם אבינו שעמדו בכל הנסיונות ועבדו את השם בלב שלם (כמו שאומרים בויברך דוד , שה' בחר באברהם כי הוא עבד אותו בלב שלם)
אנונימי74644
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.
אנונימי74569
08 אם ה' הוא הבורא את הצדיק בעולם כמו את מי שהיזכרתה אז איך תיתכן זכות בחירה אם ה' מחליט מי יהיה צדיק.?
אנונימי74608
כי בסופו של דבר השם מגלגל את הכל , והשם גלגל שיוולד ילד לעמרם ויהיה בבית פרעה וייצא ממנו משה רבינו וכו'
אנונימי74644
בך הבחירה אם להקשיב ליצר הטוב או ליצר הרע וכנראה שהצדיקים בחרו בטוב
אנונימי74608
ובמענה לשאלתך , כבר כתבו בספרים שמצד האמת האובייקטיבית - כלומר מצד הקב"ה - אין באמת "בחירה" , כי השם מגלגל את הכל - אבל בסופו של דבר מצידינו - מצידי ומצידך - יש בחירה
אנונימי74569
ואם אתה אומר שהאדם מחליט להיות צדיק. אז למה יש אדם שמחליט להיות צדיק ויש שמחליט להיות פחות צדיק. מה בדיוק בבריאה שלו מטה אותו לכך. הרי נברנו בני אדם שוים אתה אומר.
אנונימי74608
לא אמרתי שנבראנו שווים , כל אחד נולד במקום אחר
אנונימי74608
אבל בסופו של דבר כל אדם לפי מקומו ולפי מדריגתו - יש לו בחירה
אנונימי74569
אתה אומר דברים סוטרים לא הגיוניים. ולא מובנים לעמך.
אנונימי74608
כמו שלך ולי יש כעת בחירה אם להקליד במחשב, או לא , אז יש לנו בחירה - כך גם בקיום המצוות
אנונימי74608
נא להסביר לי מה סוטר ומה לא הגיוני .. אני מנסה לומר את מה שאני חושב..
אנונימי74608
ומה שלימדו אותי בתלמוד תורה ..
אנונימי74644
הכל בידי שמיים חוץ מייראת שמיים בןאדם
אנונימי74608
ברור אמת ויציב
אנונימי74608
הבן אדם יכול להחליט אם להיות ירא שמים או לא
אנונימי74569
אתה כתבתה שאצל ה' אין בחירה אבל אצלנו יש בחירה . ה' ה' ברא אותנו בעלי בחירה. והשאלה הגדולה מה משפיע על כל אחד מה לבחור. ואל תגיד הסביבה או ההורים או השורש . כי אם כך אז זה לא זכות בחירה.
אנונימי74608
בסופו של דבר לכל אדם יש את האפשרויות שלו , והוא יכול לבחור במה שהוא רוצה מבין האפשרויות - ואני מדגיש מבין האפשרויות -
אנונימי74608
אתה שואל מה משפיע ? הרצון שלו ,. מה שהוא רוצה
אנונימי74608
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו - חז"ל
אנונימי74569
מה משפיע על הרצון שלו?
אנונימי74644
הנשמה של האדם אומרת לגוף מה לעשת.
אנונימי74644
הנשמה שלנו מניע אותנו
אנונימי74608
הרצון של הבן אדם , זה האדם האמיתי עצמו
אנונימי74608
כמו שאומר 44 - כשבן אדם יושב עם עצמו ובודק "מה אני באמת רוצה" , אז הוא יכול להגיע להחלטה (לכן אגב חשוב מאוד התבודדות !)
אנונימי74569
ומה משפיע על הנשמה. למה אחד בוחר בטוב ואחד בוחר ברע.?
אנונימי74608
אי אפשר לעשות השוואה בין שני אנשים , זה לא נכון , כל אחד נמצא במקום אחר לגמרי . כל אחד יכול לדעת רק על עצמו
אנונימי74569
התבודדות זה ביטול תורה ומעשים טובים. חסד של רגע או לימוד תורה של רגע שווה את הדברים האחרים כפול אלף אולי.
אנונימי74608
חחח השאלה מה עושים בהתבודדות
אנונימי74644
ולכן רק כשהנשמה יוצאת מהאדם האדם נפטר
אנונימי74608
התבודדות זהו דבר שעשו כל הצדיקים מאליהו הנביא עד החפץ חיים
אנונימי74569
ומה עושה את השינוי בניהם. כיצד אחד בוחר כך והשני אחרת. מה הכוח המשפיע?
אנונימי74608
זה לא רק המצאה של ברסלב. וזה כתוב גם במסילת ישרים , שהוא ספר שמקובל אצל כולם
אנונימי74608
הרצון הפנימי של הבן אדם . (כמו שכל אדם בוחר מקצוע אחר, זה בוחר משפטים וזה מחשבים, מדוע ? כל אחד יש לו את הרצון הפנימי שלו )
אנונימי74644
זה כבר לפי גלגולים לדוגמא אם גנבת בגלגול הקודם יגנבו לך בגלגול הבא כי זה התיקון
אנונימי74608
כך גם בעבודת השם , יש אחד - שזה אגב רוב העולם - בכלל לא מעניין אותם עבודת השם, ויש אחד שהחליט שזה כן מעניין אותו והולך לבית מדרש ללמוד מה צריך לעשות
אנונימי74608
44 לא מסכים גלגולים בעניין זה, לעניות דעתי
אנונימי74608
אבל אתה צודק בדברים כמו שהבאת , שגנובים לך, שזה יתכן שזה קשור לגלגול
אנונימי74644
הגלגולים של האדם משפיעים על האדם גם בעולמו הבא כי הנשמה שלך ממדיכה לחיות רק שעוברת לגוף אחר והיא זוכרת דברים שהמח שלך לא יכול לזכור
אנונימי74608
אולי, אבל בתכלס אני אישית לא יודע מה הגלגול שלי , ומה זה עוזר לי.
אנונימי74569
היתבודדות היא נגזרת על האדם והשאלה מה הוא עושה בה. כמו ר' שמעון שניגזר עליו לשבת במערה ולמד שם כל הזמן תורה. אליהו הנביא התבודד לצורך השעה כי לא היו צדיקים שישב איתם וילמד תורה. ובוודאי ששינן תורה בעל פה כל הזמן. וכך כל הצדיקים כאשר הוצרכו להיתבודד שיננו תורה וחסד כמו יוסף הצדיק שהיה מבודד בביח הסוהר אבל עזר לכולם ושם ה' היה שגור בפיו.
אנונימי74608
בסופו של דבר , לכל אדם , לכל יהודי , יש בחירה , והכל תלוי בהחלטה הרצינית שלו בינו לבין עצמו
אנונימי74644
כי זה משפיע עליך גם בעולם הזה
אנונימי74608
69 סורי , לא יודע מה כל כך מפריע לך , שבן אדם מתבודד ועושה חשבון נפש עם עצמו ? זה כלל יסודי בעיני גדולי הצדיקים ביהדות
אנונימי74644
למרות שיש כאלה מעטים שזוכרים פה ושם
אנונימי74608
אי אפשר להגיע לשום מקום בעבודת השם , בלי שבן אדם יודע היכן הוא נמצא
אנונימי74644
נכון. אני מסכים איתך
אנונימי74608
69 יש ספר של רבי אברהם בן הרמב"ם , מלפני 700 שנה, שמו "המספיק לעבודת השם" - שם הוא מאריך להסביר בטוב טעם את כל הענין של ההתבודדות , והוא מביא על כך מקורות רבים מחז"ל ומהצדיקים לאורך כל הדורות עד דורו .
אנונימי74569
רק ע"י לימוד התורה יכול האדם לדעת על עצמו ואיפה הוא נימצא. שום היתבודדות לא תעזור לו. והוא יכול ע"י מחשבות מרובות רק לגרום לקיצוניות יתר וריחוק מהתורה. רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.
אנונימי74608
ברור אמת ויציב . בלי לימוד תורה אי אפשר כלום! - ולא תהיה שווה שום התבודדות , אם הוא לא יודע תורה ולא לומד תורה ! לימוד תורה זה הכל
אנונימי74608
אבל זה לא סותר - כל יהודי צריך לקבוע עתים לתורה , וגם יכול מידי פעם כשמזדמן לו לעשות התבודדות בכל דרך שטובה לו
אנונימי74644
לכן צריך לחזור בתשובה!! כי בלי תורה אנו כלום!!
אנונימי74569
בכול התורה והמצוות לא כתוב שהיתבודדות זה מיצווה. אולי זה ברחה מלהיתמוד מול בעיות שלימוד התורה וההלכה ודברי חכמים יכולים לפתור וגם בטוח שיכולים לפתור.
אנונימי74608
תבין. זה לא מצווה. זה חשבון נפש, זה קשור לכל המצוות כולן. אי אפשר למשל לקיים מצוות "תשובה" בלי שהוא עושה התבודדות
אנונימי74608
כך גם תפילה בהתבודדות ששופך ליבו לפני קונו , בהתבודדות (ולא בבית כנסת ובית מדרש) הוא יכול להתפלל בשפה שלו כפל כפליים
אנונימי74644
כשאתה לבד אתה הכי חכם !! כי אז אתה מקשיב לעצמך הכי טוב בלי הרעשים של הסביבה!!
אנונימי74608
לא מבין מה הרתיעה מ"התבודדות" .. לא אמרתי לך ליסוע לאומן ...
אנונימי74608
44 אמת ויציב !
אנונימי74644
תורה רבה לך
אנונימי74569
מה שהיו אולי הצדיקים עושים היתבודדות זה להיתקשר עם ה' יתברך באופן רוחני אחרי שכול התורה מונחת בכיסם וגם בעלי דרגה רוחנית גבוה. אבל היו זה רק בריחה מלימוד תור ועשיית חסד כיוון שיש בזה מאמץ והשקעה מרובה. יגעת ומצת תאמין.
אנונימי74608
69 - מסכים לגמרי שאם התבודדות באה על חשבון לימוד תורה - או עשיית חסד עם אשתו וילדיו - אזי זו לא מצווה, זו עבירה גמורה !! אסור לבטל תורה בשביל התבודדות , ואם בן אדם יוצא ליער להתבודד ומשאיר את אשתו וילדיו בוכים - אזי זו עבירה חמורה !
אנונימי74608
התבודדות זהו צורך בשביל כל יהודי שרוצה לעבוד את השם בתמימות , לעשות חשבון נפש בינו לבין עצמו , איך קיום המצוות שלי ? איך התפילה שלי ? איך עבודת המידות שלי ? וכו' וכו' וכן להתפלל לקב"ה בשפה שלו,
אנונימי74644
התבודדות זה קבלת רוחניות. ואם אנו מתבודדים ומדברים אם ה כשאנו מתבודדים אנו מקבלים רוחניות קודש קדושה
אנונימי74569
דרך אגב אתה יכול להיכנס לחדר ולבקש מה' כל מה שאתה רוצה מבחינה רוחנית ואצל ה' זה יכול לקחת אפילו שניה אחת . ה' יכול לשמוע אותך גם כשאתה לא מדבר.
אנונימי74608
נכון . אבל אתה רואה שבתפילת שמונה עשרה , יש הלכה שצריך להוציא בשפתיו , מדוע ? הרי ה' יכול לשמוע ?
אנונימי74569
כדי שתדע אתה ותשמע שהכול רק ה' יכול לעשות. ודרך אגב מוציא בשפתיו ולא משמיע קול כך הזוהר כותב. כמו חנה . "וקולה לא ישמע"
אנונימי74608
נכון שאפשר להיכנס לחדר להתפלל, וברור שזה זה , אבל אם בן אדם מתפנה כעת שעה שלימה מכל עיסוקיו , ומתנתק מכל הפלאפונים והמשחבים וכו' וכל ההפרעות , אזי התפילה שלו - הוא ירגיש - תהיה פי מאה
אנונימי74608
זה בדיוק נקרא "התבודדות" - ביער זה הרבה יותר טוב .. אבל ברור שגם נכנס לחדר זה נפלא
אנונימי74608
נכון, תפילה בלי השמעה לאוזן
אנונימי74569
לימוד התורה הוא ההיתנתקות הטובה יותר בעולם והיא עוזרת פלאים , ולא רק לקבוע עיתים אלא ללמוד בכול הזדמנות. תנסו זה בדוק.
אנונימי74644
הכי חשוב הכוונה. חשוב להוציא המילים מהפה כי כך אתה גם מזכה הסובבים אותך למצווה כי כך הם שומעים אותך ומקשיבים כאילו לדברי אלוהים
אנונימי74608
69 אמת ויציב ,דבר ראשון לימוד תורה! התבודדות זה רק אחרי שבן אדם קבע עתים לתורה
אנונימי74569
אסור ב 18
אנונימי74608
זזתי חברים , תצליחו !
אנונימי74644
תודה רבה אמן ואמן
אנונימי74569
חברי יקרים תיקו .תשבי יבוא ויתרץ . הייתם נעימים וצדיקים להיתראות יש מה לעשות אז תבורכו אחים יקרים.
אנונימי74644
תודה רבה אמן ואמן
אנונימי74820
תודה רבה על החיזוקים שכתבתם
חסיד חבד
מה שלא ידוע הוא – שהצדיק הקדוש "בעל התניא" זיע"א חיבר שלוש ספרי תניא, חוץ מ"ספרן של בינונים" הוא חיבר גם "ספרן של צדיקים" וגם "ספרן של רשעים", מקובל שספרן של צדיקים נשרף, וספרן של רשעים – נאבד.
אנונימי74881
מה היה כתוב בספיר הללו מאד מעניין
חסיד חבד
התניא, זה תורה שבכתב של החסידות, אז בעל הטורים אמר שהתורה מתחילה באמת, "בראשית ברא אלקים" סופי תיבות אמת, אז לכן התניא נכתב בדקדוק בכל מילה ומילה ובכל אות ואות, התניא מתחיל במילים: תניא משביעין אותו.

והוא ראשי תיבות אמת. לא רק סופי תיבות אמת כמו בראשית ברא אלקים. אלא ראשי תיבות אמת.

סוד התניא (הסוד של התניא) מה זה סוד התניא? עם הכולל בגימטריא מטפחת - שזה הסוד של התניא, בגימטריא מטפחת, עם הכולל.

וזה הסוד של התניא, למה? כי התחלת התניא: משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע, אז איך מי שלובשת– שייטל, פאה ובעלה והילדים הם ההפך מצדיקים, אם יש עבודה זרה בבית! וממש בית עבודה זרה! זה הכוונה שכתוב תהיה צדיק ואל תהיה רשע.

עכשיו אגלה לכם עוד סוד, 'משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע', מה זה רשע? בגימטריא ירא שייטל, למה? כי האשה שהולכת בשייטל היא לא יראת שמים, אלא יראת שייטל, היא מפחדת שהשייטל [שלה] לא מספיק יפה....

כי הדרך האמיתי הוא להיות האור המקיף הקדוש של הטיכל, מטפחת, שמקיף את האשה באור קדוש ועליון, שאין מלאכי מעלה יכולים להסתכל! וכשהאשה תגיע לשמים היא תראה את כל זה, ותאיר כקרני שמש בצהרים!!!

ועכשיו שהפאה היא עבודה זרה, אין שום היתר בעולם ללבוש את זה, ומי שלובשת פאה היא מוקפת חושך עצום, ומונע מאיתה ומשפחתה בני חיי ומזוני רוויחי!
אנונימי74976
יישר כוחו של חסיד חבד על הדברים הנאים שכתב
אנונימי74976
רק צריך לזכור שבנוסף לאיסור הפאה , יש חובה עלינו הגברים לשלוט על המוח ועל הלב , להיות חזקים ולא להסתכל . זו חובה גדולה גם עלינו .
אנונימי74951
חזרה בתשובה שלמה !! !!
אנונימי74951
תזרז הגאולה
אנונימי74976
בנביא ישעיה מפורש , שמי שמקפיד על שמירת עיניו הוא זה שיזכה לראות את המשיח ! ומכלל הן אתה שומע לאו
אנונימי74569
יש רק כוח אחד שיכול לעזור וזה כוח ה' דרך התורה בלבד ולא שום פטנט.
אנונימי74951
נכון מאד אתה צודק
אנונימי74976
אני מעתיק את הפסוקים
אנונימי74976
(יד) פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה מִי יָגוּר לָנוּ מוֹקְדֵי עוֹלָם:
(טו) הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע:
(טז) הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים:
(יז) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים:
אנונימי74976
ועוצם עיניו מראות ברע - אמרו חז"ל בבלי - זה שאין מסתכל על הנשים [אפילו] בשעה שעומדות על הכביסה
אנונימי74569
כוח התורה שיש בו קיום מצוותיה ולא לעשות עבירות על פי ההלכה.
אנונימי74951
כל הכבוד צדיק
אנונימי74569
והלימוד עוזר להיתגבר על היצר. ברתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו.
אנונימי74951
תגיד אתה יודע איך שולחים סרטונים לכאן ?
אנונימי74569
אולי תעשה העתק הדבק.
אנונימי74951
תודה רבה על העזרה חבר
אנונימי74951
מכירים את המשפט : "אלוהים עם כולם אבל לא כולם עם אלוהים"
חסיד חבד
חידוש
בראשית ראשי תיבות: תורת רבינו - אין שום יאוש בעולם!
ברא ראשי תיבות: אין רשעים בישראל!
אנונימי74951
לצערי הרב זה לא נכון כי האמת שגם בארץ שלנו ארץ ישראל יש רשעים והרשעים האלה לא יודעים וגם לא רוצים וירצו לדעתת מה גורלם ומה סופם.
אנונימי74569
אין רשעים בעולם . ועמך כולם צדיקים אבל חוטאים יש ועובדה ניתנה תורה כדי לא לחטא.
אנונימי74951
אז שיילמדו תורה
אנונימי74569
רק משיח יכול להכריח אותם ללמוד תורה בכוח ה'. ה' כרגע במצב ישראל היום לא יכול להשרות שכינתו ולהשפיע ישירות לכן הוא ישתמש במשיח שהוא בשר ודם כדי שעם ישראל לא ינזק.
אנונימי74951
תגיד אתה דתי ?
אנונימי74951
זה בסדר אם תגיד שלא פשוט זה מעניין אותי
אנונימי74569
אני יהודי משתדל לקיים את כל המצוות וכן ללמוד תורה והלכה כמה שאני יכול.
אנונימי74951
אשריך הלוואי שתגיע לגדולות תלמד עוד ועוד תורה זה הדבר הכי טוב שקיים
אנונימי74569
תודה וכן למור ולכול עם ישראל בעזרת ה'. אני מאמין שכך יהיה בעזרת ה' דרך משיח צדקנו.
אנונימי74951
" הצדיקים ישארו והרשעים ימותו ויאבדו "
אנונימי74569
יתמו חטאים ולא חוטאים. רק רשעים שאין להם סיכוי לחזור בתשובה יאבדו ואת מי הם רק ה' יודע.
י יו יוס יוסף
המקור - וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים
קבלה מן הנביאים: "מלחמה הנוראה שבעולם, שלא היתה כמותה,תהיה ממש לפני שערי ירושלים - לא ישארו רק קדושים!"

וְאֵין זֶה פֵּרוּשׁ מִסְּבָרָא, רַק קַבָּלָה מְקֻבֶּלֶת אֶצְלָם מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיְתָה בָּעוֹלָם תִּהְיֶה מַמָּשׁ לִפְנֵי שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, בָּהּ יִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֶחָד מֵהֶן לֹא נֶעֱדַר, בְּצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת הַמַּחְזִיקוֹת דָּת נוֹצְרִית, וּבְצַד אֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן מַאֲמִינוֹת בְּדָת זוֹ, וּמְקֻבָּל שְׁמוֹת שָׂרֵי הַצָּבָא מִכָּל צַד וְאֵיזוֹ אֻמָּה הַנּוֹצַחַת. וְעַל מִלְחָמָה זוֹ נִבֵּא בִּלְעָם בְּאוֹמְרוֹ "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשּׂוּמוֹ אֵל", שֶׁיָּבוֹאוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבִּשְׁמָם שֵׁם אֵל, וּבְדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מָנוֹס לְחַיִּים, וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם רַק קְדוֹשִׁים כְּמַלְאָכִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעיה ד', ג'wink "הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וְהַנִּשְׁאָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלַיִם", וּמִי יֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. ("אבות על בנים" לצדיק הקדוש רבי שאול בראך זיע"א, בהקדמה)
י יו יוס יוסף
ועוד מקור -

כלומר שבגוג ומגוג ישארו "רק הקדושים ויראי האל באמת" ציטוט מלשון הרד"ק, יואל ג, ה
לשון הרד"ק זיע"א: "כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל זמן מועט ... ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו"".
הנביא יואל התנבא (יואל ג,ה): "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט [ינצל], כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה', וּבַשְּׂרִידִים [בצדיקים] אֲשֶׁר ה' קֹרֵא. [כי אז במלחמת גוג ומגוג תהיה צרה גדולה לישראל... ואז יכלו רבים מישראל, והקדושים ויראי האל באמת ימלטו, רד"ק]".
אנונימי74569
צדיק אתה לא מביא מקור אחר שה' הבטיח להחזיר את כל עם ישראל בתשובה ויעשה מכולם קדושים. כי יתבטל כוח הרע שמשפיע. לכן מה שכתוב נכון רק צריך להבין את זה.
י יו יוס יוסף
מה המקור של זה?
אנונימי74569
גמרא חז,"ל והתורה. {ל} בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: שבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו. גם זה רמז לגאולת בבל ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו לקול הנביאים אשר הקים להם ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם ולא ישכח ברית אבותם כאשר אמר (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' ובסוף הספר ירמוז לגאולה העתידה כאשר פירשתי (שם בפסוק טז) ואזכרנו עוד בע"ה
אנונימי74951
תורה זה לא צחוק אנשים
אנונימי74951
בלי להעליב זה נראה שיש פה כמה מזלזלים באתר
אנונימי74569
תלמד זכות.
אנונימי74951
מה ?
אנונימי74951
למה ככה
אנונימי74951
מי שרוצה לזלזל שיזלזל אך לא כאן. זה אתר תורה
אנונימי74951
ובתורה אףאחד לא יזלזל
אנונימי74569
איפה ראיתה זלזול. אולי אין להם אמונה.
אנונימי74569
וחוץ מיזה רק מי שמכיר תורה ומזלזל אז זה לא טוב.
אנונימי74951
זה לא נכון. אףאחד לא צריך לזלזל ואפילו לא רק בתורה
אנונימי74569
אתה צודק אבל איפה היה זילזול אולי לא הבנת נכון. קורא צדיק.
אנונימי74951
אני לא יגיד לך מי כתב כי אסור אבל אני יכול להגיד לך שמישהו פה זילזל
אנונימי74951
כי זה יוציא עליו שם רע ואת זה אני לא רוצה לעשת לאף אדם
אנונימי74569
מה היה הזילזול. ואין כאן לשון הרע כי לא מכירים את מי שכתב.
אנונימי74951
אתה מבין ?
אנונימי74569
לא
אנונימי74951
אני מחכה למשיח
אנונימי74951
עם ישראל חזור בתשובה
אנונימי74569
לא עניתה על מה שכתבתי.
אנונימי74951
מה בןאדם
אנונימי74569
לילה טוב צדיק ניתראה אולי מחר בעזרת ה'.
אנונימי74951
לילה טוב ה אוהב אותך
אנונימי74569
גם את כול עם ישראל ברוך ה'
אנונימי74951
ברוך ה'
אנונימי74951
" ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה "
אנונימי74951
נצר - ענף רך. הצמיחה החשה תתחיל מן השורשים, מאותו החלק שהוא לבדו נשאר לפליטה במות העץ.
אנונימי74951
רבים יראו את המשיח כדמות ניסית " והאדון אשר אתם מבקשים יבוא להיכלו " המשיח יהיה נביא גדול ואיש פוליטי ודימוקרטי שלא יהיה ידוע מקודם בשם אביו ומשפחתו. וילמד תורה שבכתב ושבעל פה ותנוח עליו רוח ה רוח חכמה רוח בינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה ושפט בצדק דלים ולא ע"פ מראה עיניו ישפוט כי ידע הדברים ע"פ הרגשתו ולפי ריחו ישפוט ואז ידבר ה מתוכו וברוח שפתיו ימית רשע. ואז ישרה הטוב בעולם
אנונימי74951
וזה רק חלק מדמותו העצום של המשיח
אנונימי74569
המשיח כולו מקרין הערצה לה' יתברך אין ממנו כלום והוא אפילו עם מינוס.
אנונימי75728
כן אבל הוא לא יתחיל עם זה ישר אומרים שהוא יהיה בעל תשובה והוא יתפתח יגדל ויתגדל ויתקדש
אנונימי75728
וכנראה שגם הוא יטעה בחיים בהתחלה והחיים שלו לא יהיו להיט
אנונימי75728
ואז כשהוא יגיע לשלמותו הוא יגעל ויושיע את העולם ויהיה המשיח כמובן אחרי שאליהו הנביא ימליך אותו כ שה יגיד לו ואת זה אנחנו יכולים גם לזרז
אנונימי75728
בזכות התפילות המצוות הלימוד תורה והחסדים והמעשים הטובים שלנו
אנונימי75626
חידה לפרשת השבוע : היכן רמוזה גאולה בפרשה ?
אנונימי76401
אומרים דהמשיח יתגלה ויתכסה יתגלה ויתכסה עד לפני הגילוי הסופי
אנונימי76401
שאליהו הנביא ימליך אותו למלך המשיח
יהודי פשוט
אברהם אבינו מלמד לברך
אמרו חז"ל (סוטה יsmile אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא" - מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב''ה בפה כל עובר ושב, כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: "וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם".
ופירש רש"י ז"ל: אלא ויקריא. למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם: כיצד לאחר שאכלו ושתו. משלו היו עומדין לברכו לאברהם, והוא אומר להם וכי משלי אכלתם? עכ"ל
אנונימי76731
בוקר טוב עם ישראל אחים שלי
אנונימי76855
בוקר טוב גם לך צדיק
אנונימי76855
הגאולה מוכנה בעזרת ה היום המשיח אם יגיע לנו לקבל אותו היום. אבל אל תשכחו לנקות את כל חטיאכם בשבילכם
אנונימי76855
קראתי בטלפון שהמשיח יזדהזה מלאן שאנחנו היהודים הגענו ומהמצב שלנו שאנו נמצאים בו כיום וירצה לשנות את דרכינו והוא יצליח לשנות אותנו לטובה זאת אומרת שהמשיח לא יתחבר לתעוות שלנו ולריגושים שלנו כיום ודרכי חשיבתו יהיו שונים מכל האדם ולכן יהיה הכחם בעולם כי הוא בראשו נכנס למעמקי העולם הנסתר ויכול לראות דברים שאנו לא יכולים כולל לחזות דברים ויהיה נביא גדול. ויהיה סלחן גדול עד שישב על כסאו זאת אומרת כסא ה
אנונימי76855
כנראה שזה הכוונה קרוב ורחוק בו זמנית
אנונימי76855
מי שרוצה שאני אפרש את שמו שיפנה אליי ולמי שרוצה לדעת שמי דניאל שרעבי
אנונימי76855
וכמו שנכתב פה אתמול הוא יהיה איש פוליטי ודימוקרטי
אנונימי76855
ואז הוא יצליח לשנות את דרכינו ואת דרך חשיבתנו ואז נראה שיש אלוהים לעולם
אנונימי76855
מי רוצה שאני אפרש את שמו ?
אנונימי77163
מי יהיה איש פוליטי ודמוקרטי??.
אנונימי76855
אני מדבר עכשיו על המשיח
אנונימי77163
אז זה שקר מה שאמרת
אנונימי77163
לך תעבוד על אחרים לא עליי ביי
אנונימי76855
יכול להיות שעכשיו הוא בפוליטיקה
אנונימי76855
לא הבנתי אותך יקירה ?
אנונימי76855
מה כוונתך למילה שיקרתי
אנונימי77163
שקרן כמו כת ניר בוכריץ מתלמים
אנונימי76855
בטח אתה חילוני
אנונימי76855
אני בסך הכל מעתיק את מה שכותבים פה באתר רק במילים שלי בןאדם
אנונימי76855
המשיח יהיה אדם שיודע את הכל מבלי לראות ולשמוע זאת אומרת רק יריח הדברים וידע אותם את הכל
אנונימי76855
והוא יזדהזה מכל החטים והעוונות שלנו
אנונימי76855
עד שישב על כסא ה זאת אומרת שאליהו הנביא ימליך אותו למלך המשיח
אנונימי77325
דניאל שרעבי אתה באמת מלך חח
אנונימי77325
אהבתי את מה שכתבת מקודם. ענק
אנונימי77485
נראה לי באמת ניר בוכריץ הוא המשיח נכנסתי לראות מי זה ואמרו שהוא נעלם ואף אחד לא יודע איפה הוא. לא מוזר ?
אנונימי77485
והוא עוסק בגאולה ובקבלה זאת אומרת בתוך העולם של הנסתר
אנונימי77485
את האמת אני חושב דהגזמנו עם עניין המשיח ובואו למה נראה לכם שהוא ידע הכל מבלי לדעת כלום כמו שאתם תמיד כותבים שהוא ידע דברים שאףאחד לא יודע מבלי לדעת ומבלי לראות כלום
אנונימי77485
יכול להיות שיהיו לו כמה נבואות אבל לא יותר מזה אנשים
אנונימי77485
אבל כן יכול להיות שהוא יהיה פוליטי ודימוקרטי כמו שכתבתם קודם כי בכל זאת אם הוא ירצה וישנה את העולם הוא באמת צריך להיות אחד כזה
אנונימי77485
אולי דונלד טראמפ הוא המשיח
אנונימי77485
אפילו בגימטריה 424 משיח בן דוד וגם דונלד טראמפ
אנונימי77485
= 424. חח סתם
אנונימי77485
למרות שזה באמת נכון
אנונימי77485
דוד מלך ישראל חי וקיים דוד המלך חי וקיים
אנונימי77985
מה הקשר דונלד טראמפ המשיח
אנונימי77985
אחי המשיח אומרים שנמצא בארץ
אנונימי77985
איזה אתר מטומטם
אנונימי77985
זה אתר חילול ה זה לא אתר קידוש ה נראה לי
אנונימי77985
אנשים הכותבים ולא יודעים לכתוב אני ממליץ לכם לא לנסות לכתוב כי אז הכוונות הטובות שלכם הופכות לתוצאות רעות.
אנונימי78036
ודבר אחד נוסף דניאל שרעבי אתה לא המשיח.
אנונימי78036
ממה שכתבתי לך אתמול
אנונימי78036
אז אל תבלבל לנו כאן את המוח בבקשה
אנונימי78036
יש דבר נוסף שאתה יודע לעשת חוץ מלפרש שמות לאנשים ולבלבל להם שאתה המשיח דניאל שרעבי
אנונימי78036
עאלק לפרש שמות חח חח
אנונימי78036
חוץ מזה שהמשיח לא יהיה פוליטי ודימוקרטי אלא לפי דעתי הוא יהיה אדם דיקטטורי שכולם ישמעו לו יקשיבו לו וילכו אחריו
אנונימי78036
המשיח יהיה אדם דיקטטור
אנונימי78036
המשיח יהיה אדם דיקטטור ולא פוליטי ודימוקרטי
אנונימי78244
שבוע טוב בשורות טובות לכל עם ישראל בעזרת ה
אנונימי78357
36 המשיח יתנהג בדיוק לפי התורה, זכות הבחירה שניתנת בתורה היא הדמוקרטיה הטובה ביותר. אי הישר בעיניו יעשה רק שידע על כל רע שיעשה יצטרך לשלם. משיח יראה דוגמא טובה ומשתלמת כדי לחזק את האדם ללכת לפי התורה שנותנת חרות לאדם יותר מכל משטר אחר .
אנונימי78620
המשיח יהיה מלך על פי התורה
אנונימי78620
צריך לזכור שבגנים של המשיח הדם הכחול של כל מלכי בית דוד, וקוראים לו 'מלך המשיח' כי הוא קודם כל יהיה מלך, אחר כך משיח
אנונימי78745
בכל הדורות לא הייתה בחינת היחידה בנשיאי הדורות בשלימות הגילוי, ולכן הייתה בהם הסתלקות.

אבל בדורנו הודיע הרבי מלך המשיח שמכיוון שכבר הסתיים בירור העולם, הרי בימינו אלו ישנה התגלות עצם החיות של משיח, ומובנת הסיבה להבטחה שהוא זכה לחיים נצחיים (ובגאולה יגלה משיח את הבחינה הזו בכולנו).

הרבי קובע, אשר מכיון שדורנו השלים את עבודתו, וזוכה לגאולה השלימה בקרוב, לכן הוא זוכה לחיים נצחיים.

חז"ל קובעים שבני-האדם ימותו שעה אחת לפני תחיית המתים ואז יקומו שוב, בהתבסס על הנאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", אך הרבי אומר שדבר זה נעשה על-ידי העבודה הרוחנית של "ונפשי כעפר לכל תהיה", זוהי הסיבה ששייכת מציאות שלא יצטרכו למות לפני תחיית המתים, אלא כל אנשי הדור יעברו חיים לגאולה - בלי הפסק בינתיים
אנונימי78745
ב"ה הוא מגיע כל שניה. כל הזמן אנחנו מתקדמים לעבר הגאולה וכך גם אנחנו מברכים בשמונה עשרה - "גואל ישראל".
זה משהו שקורה עכשיו.
אז איפה הוא? למה לא רואים אותו?
כי כמו הרבה דברים, זה תהליך.
כמו שהקב"ה עשה אינו חסד שהשמש זורחת ושוקעת באיטיות כך שנוכל להתרגל לאור/חושך בלי לפגוע בעין כך גם לגבי הגאולה (זה מופיע בירושלמי במסכת ברכות ובמסכת יומא).
אנונימי78778
הכל בצדק הכל בהשגחה והכל לטובה
אנונימי79156
מה החידוש?
אנונימי79738
כל התפילות משפיעות. כמו כל מצווה שאנחנו עושים.
אפשר לראות את זה כמו לבנים.
כל מעשה טוב שאנחנו עושים, כל מצווה וכל תפילה מוסיפה לבנה. היא בונה פה משהו.
היא מגלה יותר ויותר את הקשר שלנו עם הקב"ה.
עוד מסך יורד ואנחנו מרגישים איך אנחנו מתקרבים לקב"ה.
ככל שהקרבה יותר מורגשת אז זה אנחנו מתקדמים - כאנשים פרטיים, כעם וכעולם.
אנחנו שואפים להגיע לעולם יותר מתוקן. יותר שלם.
זה מה שקורה בתהליך של גאולה.
אנונימי79156
המצווה זה הבלוק והתפילה זה מה שמדבק את הבלוקים לעשות בניין.
אנונימי79156
התפילה היא לא מתרייג מצוות.
אנונימי79738
כיוון ש"שכר מצווה - מצווה", לכן השכר של כל מצווה מוגדר ומיוחד בהתאם לפעולה הרוחנית של המצווה, ואין שכר מצווה זו כשכרה של מצווה אחרת:

אילו שכר המצוות היה כמו השכר שפועל מקבל ממעסיקו בעולמינו, הרי לכל המצוות היה אותו סוג שכר - ברכה והצלחה בגשמיות וכו' (כי אף שיש הבדל בכמות השכר הניתן בין מצווה למצווה, הרי באיכות הם זהים), כשם שעובדי מפעל שכרם זהה, כולם מקבלים משכורת כספית, ההבדל בין מנהל המפעל לאחרון העובדים הוא בכמות השכר, ולא באיכות וסוג השכר - כולם מקבלים ממון גשמי;

אבל בשכר המצוות יש הבדל גדול בין שכר מצווה זו לשכר מצווה אחרת:

שכר המצוות הוא כשכרו של חקלאי העמל בחרישה, זריעה, שתילה וכו' ששכרו מותאם לעבודתו, מי ששתל עץ זית - ימסוק זיתים, ומי ששתל גפן - יזמור ענבים וכיוצא בזה; כך גם שכר המצוות הוא כקטיפת פרי של עמל אותה מצווה שהאדם עשה, לדוגמא בשכר מצוות צדקה - זוכים בעושר. בשכר עזרה לחולים - נושעים ממחלות. בשכר עידוד נדכאים - לא יהיו בעצבון. בשכר לימוד תורה לזולת - ייעשה המוח והלב זכים להבין את התורה הקדושה.

לכל מצווה נברא מלאך לפי סוג ואופי המצווה שהוא מקיים: לאדם העובד את ה' במדת האהבה ניתן שכר של אהבה ונברא לו מלאך של חסד ולאדם העובד את את ה' בדין וגבורה ניתן שכר של מדת הגבורה ונברא לו מלאך השומר ומגן עליו, ממלאך הגבורה, וכן הלאה.
אנונימי79742
156 ? ולעבדו בכל לבבכם, איזוהי עבודה בלב? הוי אומר זו תפילה (חז"ל) לדעת הרוב תפילה היא מתריג מצוות
אנונימי79156
תפילה שאין עימה תשובה היא לא תפילה כך אמר משהוא.
אנונימי79742
מדוע מתפללים גם על התשובה עצמה
אנונימי79156
מתפללים על התשובה לאחר רק אחרי שאתה מחליט לחזור בתשובה ומתחרט על מעשיך. ואז ה' מסייע בידך לעשות תשובה. אבל אם לא חשבתה לעשות תשובה אז איך אתה מתפלל על התשובה.
אנונימי79742
מתפלל שהשם יעזור לי לחשוב לעשות תשובה
אנונימי79742
על הכל אפשר להתפלל .. גם על התפילה עצמה, להתפלל שנזכה להתפלל כמו שצריך
אנונימי79156
38 תגיד בקיצור את המסר שלך ממה שכתוב בדיוק.
אנונימי79156
42 אדם שלא חושב על תשובה הוא לא מתפלל על התשובה בכלל. אלא מתפלל על הבעיות שלו. ולכן הנביא אומר אם לא חושב לעשות תשובה גם תפילתו לא נשמעת.
אנונימי79742
טוב מאוד שהוא מתפלל על הבעיות שלו , מה יותר טוב מזה , הוא מתפלל להשם !
אנונימי79742
כל יהודי בפנים באמת כן רוצה לחזור בתשובה
אנונימי79156
אם משתחוים להבל וריק ומתפללים לאל ,לא יושיע. כך כתוב בעלינו לשבח. אל תהיה תמים תפילה זה לא פטנט לקבל בלי לתת. מי שאומר לך זאת טועה ומטעה. כל הזמן מתפלים ורק חלק קטן נענה. לכול אשר יקראוהו באמת. אמת זה רצון לתת ולהשקיע. שונא מתנות יחיה. אין מתנות חינם.
אנונימי79156
הרצון הפנימי צריך להוציא לחוץ. אין שמירת מצוות ע"י הרצון הפנימי. ורק שמירת מצוות יכול להוציא מצרה ולהוליך לדרך הטובה.
אנונימי79742
תפילה זה לא בשביל לקבל , תפילה זה בשביל לומר לקב"ה : הכל בידך . אם יהיה לי זכויות , תמלא משאלות ליבי לטובה. ואם ח"ו אין לי זכויות , גם כן אודה לך על הכל. ואני יודע שכל מה שאתה הקב"ה עושה , בסוף הכל הכל לטובתי , כי אני בנו של הקב"ה והוא אוהב אותי מאוד
אנונימי79742
רצון פנימי חזק , יגרור בסופו של דבר קיום מצוות מעשיות כפי ההלכה
אנונימי79156
אתה צודק לכן צריך רצון פנימי חזק לקיים מצוות ואז התפילה תעזור ואז בעזרת ה' כולנו נחזור בתשובה שלמה כי זה התכלית של התפילה זה להיתקרב לה' ולשמור מצוותיו . ומי שאומר אחרת שה' יעזור לו להבין את בדבר על בוריו.
אנונימי79742
אמן! שנזכה לחזור בתשובה מאהבה.
אנונימי79156
הסדר הוא כך קודם תשובה מיראה ואחר כך מאהבה. כפה עליהם ההר כגיגית ולאחר שקיימו וקיבלו עליהם את התורה והבינו את סודה קיבלו מאהבה בזמן מרדכי ואסתר .
אנונימי80811
בס"ד
אנונימי80811
בס"ד, מכייון שהצ'אט המרכזי לא מצליח לאפשר לי לכתוב, אנסה לומר את אשר עם דעתי וליבי, אולי אכוון בזה לתרום משהו למצפי הגאולה. כמו שאמרתי יש להתבונן במצבו הרוחני הנגלה של עמנו האהוב היושב בארץ ישראל, כדי לדעת למה לצפות. מיעוט הגשמים בשנים האחרונות, התרבות הנגלית המכוסה רובה בקליפת ערב רב(עריות, גסות דיבור, דברי שקר וחנופה, ערעור על סגולת ישראל, הכלה של השונה ללא גדר של קדושת ישראל ועוד ועוד המתגלים דרך התנהלות ההנהגה הפוליטית, התקשורת, המשפט והאקדמיה-לרבות הצבא, הם מחייבים התעוררות רשעי כל העולם ובחזית הקדמית מדינות ערב לרבות הסוניות לפגוע ולתקוף את מדינת ישראל, כרגע פעילה החזית הצפונית והדרומית. נשארו עוד שתיים להצטרף, החזית המזרחית והחזית הפנימית-קרי ערביי ישראל. חוסר יכולת המשילות של השלטון החילוני ימני של בנימין נתניהו ואזלת היד של ראשי כוחות הבטחון מול אתגרים אלה, ילכו ויתבררו. הדרישה למנהיג חזק תלך ותגבר ככל שארבעת החזיתות ילכו ויגבירו לחצם על היהודים בארץ וגם בעולם (אנטישמיות תגבר גם כן). זהו הרקע להתגלות משיח בן יוסף בצפון על רקע ותוך כדי סבבי לחימה שיכפו על ישראל למרות נסיונות נתניהו וראשי מערכת הביטחון הישראלי להמנע מהן בדרכים דיפלומטיות. לא יעזרו מיתוקי הצדיקים לאורך זמן. סוף הגלות בארצנו קרוב מאד להתגלות. לעניות דעתי אין מי מהצדיקים יודע מיהו משיח בן יוסף, ואפילו הוא עצמו איננו יודע בכל מקרה זו אישיות המכירה את השלטון מבפנים וכן את מערכת הביטחון, ומחוייבת פנימית וחיצונית לדעת תורה!
אנונימי80910
לפני בוא משיח יהיה ערבוב גדול ואנדרלמוסיה גדולה מאוד. מצב קשה מאוד. ואנשים לא ידעו מה לעשות וגם יהיה פחד גדול. ואז יתגלה אורו של משיח.
אנונימי80964
אנשים תגידו תודה על כל דבר שיש לכם ושה נתן לכם ולא רק על הטוב אלא גם על הפחות טוב כי אם אנו נתחיללהוגותלהעלכלדברשנתןלנווגםעלהרעהואיראהשאנומביניםשהכלזה מלמעלה ולטובה ואז הוא ישנה ויהפוך את הרע שבינינו לטוב כי כמו שאומרים הכל זה לטובה והכל זה מלמעלה ושום דבר לא קורה סתם כי מיקרה זה רק מה יתברך שמו לעד
אנונימי80964
ושתדעו שניסים קורים לנו בכל יום אך אנו קשה לנו לראות אותם
אנונימי80964
בגלל שאנחנו לא מאפשרים לעצמינו לראותם וזה בגלל שאנו כל יום וכל היום מול המסכים הטלפונים שלנו הורגים אותנו מבפנים אנשים
אנונימי80964
בזכות התודה תבוא הישועה כפי שהזכרתי קודם תבורכו
אנונימי81028
כל הכבוד לך בן אדם
אנונימי81028
בטח יש לך בבית ספר תודה כמו אמרתי תודה ונושעתי שזה ספר טוב ואני ממליץ אותו לכל בן אדם
אנונימי81028
אנשים אתם יודעים שאדם מזליסט זה אדם בעל ניסים ולדוגמא איזה מזל שלא תפסת אותי אוכל שוקולד בשיעור זה נס זה נס שקרא לך אבל אנחנו מטעבינו אומרים מזל ופחות משתמשים במושג הזה נס
אנונימי81028
כי כיו אנשים חושבים שניסים היו רק בתורה ושצריך צלקרות איזה משהוא ממש גדול בשביל
אנונימי81028
בקיצור אנשים מה שאני רוצה להגיד לכם זה שיד לכם עוד זמן לתקן הכל ובכל רגע שהמשיח עוד לא הגיע ועוד לא בא גם על זה אתם צריכים לאמר ולהגיד תודה כי כשיבוא כבר לא יהיה הסמן לתקן כלום
אנונימי81028
" כל עוד הנר דולק אפשר לתקן הכללל "
אנונימי81113
"היהודים העניקו לנו את החוץ ואת הפנים - ואת השקפת העולם שלנו את חיינו הפנימיים... אנו חולמים חלומות יהודיים, מקווים תקוות יהודיות, רוב המילים החשובות היותר שלנו, כמו - חדש, הרפתקה, הפתעה, ייחודי, פרט, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קדמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק - הן מתת היהודים" וכך גם ספרו של קהיל. (ניו יורק טיימס)
אנונימי81113
מתת היהודים - ספר אדיר
אנונימי81068
אסור לוותר כל אחד ואחד על התיקון הפרטי וההשתדלות לעלות במדרגת האמונה והבטחון בטוב ה' יתברך ותורתו שהורה לנו על ידי משה ושרשרת גדולי ישראל בתורה. אבל עיקר התיקון בארץ ישראל עכשיו הוא תיקון ציבורי לאומי. הציבור חייב להבין (בעוונותינו דרך הרגלים והייסורים) שהוא חייב להתפלל ולהחליף את שליחיו מראש הממשלה ועד השרים וראשי הצבא ומעצבי דעת הקהל במנהיגים המחוייבים לדעת תורה. אם תהיינה בחירות וראש הממשלה הבא יהיה עוד פעם מהימין החילוני, אזי אורו של משיח יתגלה ביותר ייסורים. אם ראש הממשלה הבא יהיה אדם מחוייב לדעת תורה ויפעל בנחישות לקדם לצמתי קבלת ההחלטות אליטות המחוייבות לתורת ישראל ורוחה, יהיה בזה מיתוק אדיר של הסבל חס ושלום שעומד לפתחנו. זמן האליטות החילוניות או המסורתיות לסוגיהן הסתיים בשמים וגילוי בארץ קרוב. תיקון הציבור פנימי יותר ועצמתי יותר מהתיקון הפרטי שבוודאי משתקף ממילא בתיקון הציבורי. כשהציבור זז בארץ לכיוון הנכון ע"פ תורת משה, קל גם לפרט ממילא להשלים ולזוז בתיקונו הפרטי. הסדר תמיד מהפנים לחוץ ואחר כך מהחוץ לפנים: כלל ופרט וכלל
אנונימי81224
כריכה פנימית.pdf
אנונימי81224
ב"ה ספר חדש שיוצא לאור, מה דעתכם?
אנונימי71903 IL
אנונימי78917 US
אנונימי79041 IL
אנונימי80690 IL
אנונימי80910 IL
אנונימי81042 IL
אנונימי81128 IL
אנונימי81166 IL
אנונימי81176 IL
אנונימי81244 IL
אנונימי81245 IL
אנונימי81259 CH
אנונימי81261 IL
אנונימי81262 US
אנונימי81265 IL
אנונימי81269 IL
אנונימי81281 IL
אנונימי81283 IL
אנונימי81285 IL
אנונימי81286 IL
מס' משתתפים בצאט: 20

הגדרות