מה לומר, מה לומר, מה עוד יש להגיד. דבר אחד אני כן יכול להגיד לכם, שזה שהרב וואזנר זצ”ל בן ה-102 עזב את העולם שלנו, שה’ קרא אותו בחזרה לעולם שכולו טוב – זהו הסימן שאנחנו בתחילת ההתדרדרות הגדולה ביותר לפני הגאוה”ש. וזה ילך מהר, זה ילך ממש מהר. הירידה – חדה, ובכל ירידה חדה יש מהירות גדולה. לכן אני מזהיר את כולם, מזהיר את כולם, לקחת נשימה ארוכה, ולקשור קשר חזק מאד עם הקב”ה, כי אם לא – הנפילה הזאת תפחיד ותשגע אתכם, ולא תוכלו אפילו לנשום, אפילו לחשוב איך להציל את עצמכם. מי שמתכונן עכשיו – לא יפחד, הם יֵדעו שהם כביכול בידים של הקב”ה ולא יהיה להם את הפחד של הירידה החדה הזאת.
אתם בודאי עברתם פה-ושם פיזית ירידות חדות. לא מדבר על בחינה רגשית, אני מדבר כמו על רכבת-שדים. זו הרגשה שעולים למעלה, וכשיורדים – הבטן עולה לגרון… וזה פחד נוראי, אפילו שאתם יודעים שזה רק ‘כאילו’. אבל עכשיו זה לא ‘כאילו’, עכשיו זה באמת. כשמתחילים לרדת למטה, אז באמת זה מפחיד אם לא מוכנים. אבל אפשר לעצור את ההרגשה המאד-לא-טובה, אפשר לעצור את הסכנה, אם אנחנו מחזיקים בחבל הרוחני שקושר אותנו אל הקב”ה. כל זמן שאנחנו מחזיקים בחבל הזה – אי אפשר לרדת, ומהחבל הזה ה’ ימשוך אותנו למעלה, למעלה, ולא נרד. אנחנו נחזיק את החבל, כולם יֵרדו – ואנחנו נעלה. רק להחזיק את החבל. אבל זה לא פשוט להחזיק את החבל הזה, צריכים להאמין, צריכים לרצות להיות עם הקב”ה, לא רק להציל את עצמינו אלא בראש ובראשונה להיות עם הקב”ה יותר מכל דבר בעולם, יותר מכל קשר בעולם הזה [‘מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ…’], רק את זה אנחנו רוצים, ואז הוא ימשוך אותנו למעלה עם החבל הזה.
הרב שמואל, הצדיק הגדול זצ”ל, הוא היה ממש יהודי ‘מעל ומעבר’, הוא לא נכנס לשום מחלוקת, הוא פסק במה שהוא היה בטוח שזה אמת ולא נכנס לשום ריב עם אף אחד. הוא נשאר בד’ אמות של התורה ולא יצא ולא התערבב עם כל הפוליטיקאים בין החרדים. הוא לא לקח צד אחד נגד השני. הוא פשוט פסק. הוא פסק – וזהו. הוא פסק בלי השפעות של עסקנים. הוא פסק את האמת שהוא האמין בזה, מבוסס על הקירבה שלו להקב”ה ועל הידע העצום שלו בתורה והאהבה שלו לעם ישראל. ברגע שפסק גמר את העסק.
אבל הוא נשאר בסוף. הוא נשאר האחרון של הדור הזה והסתלק מן העולם. הוא נשאר האחרון שהוא למעשה היה האהוב של כולם, גם האשכנזים-הליטאים, גם החסידים, גם הספרדים. ואפילו החילוניים חילקו לו כבוד, למה? כי הוא לא ירד לרמה שלהם, הוא לא התעסק עם הפוליטיקה שלהם. הוא סגר את עצמו מאחרי ד’ אמות של התורה ולא הוציא את עצמו בכלל לרחוב המלוכלך. ולכן הוא היה האחרון שה’ לקח בחזרה לפני הצרות הענקיות שמחכות לעולם הזה, ההרס והמוות העצום שעומד לנו בעתיד הקרוב. הוא האחרון. הוא לא יכול כבר יותר לכסות אותנו ולשמור שהמקטרגים בשמים לא ידברו נגדינו. הוא שׁם עם כל הצדיקים, ועכשיו אין לנו אף רב שיכול להציל אותנו, אין לנו אף צדיק שיכול להבטיח לנו שבזכות שלו אנחנו נינצל. יש צדיקים, אבל את זה הם לא יכולים להבטיח, כי הם צדיקים, בודאי צדיקים, אבל לא לכל העם, הם לא עִם כל העם. הם בחלק רציני עם הפוליטיקה, ומי שֶעִם פוליטיקה כבר לא יכול להציל אותנו. לכן, אנחנו בודדים, בודדים ולבד. ויכול להיות שיש אשה עם בעל וילדים, ויכול להיות גבר עם אשה וילדים ומיליון קרובים, וכולם ‘חרדים כביכול’, אבל כל אחד יהיה לבד, כל אחד יִשָפֵט לבדו. וכל אחד יצטרך להציל את עצמו, בלי הרבנים הצדיקים שפעם היו, שיכלו להתערב בשבילנו, שיכלו להבטיח לנו ש’אם נעשה כך וכך ה’ יציל אותנו’. זה כבר נגמר, זה כבר לא קיים. כל הצדיקים האלה הם כבר בשמים, ועכשיו כל אחד יצטרך להציל את עצמו. איך אומרים באנגלית? Every man for himself. אין מה לעשות.
נצטרך להחליט שזורקים את העגל הזהב וזורקים את כל הגעטשקע’ס (האלילים) שיש לנו מהעגל הזהב אפילו שאנחנו ‘כאילו חרדים’, וחיים אך ורק כדי להיות קרוב להקב”ה, וסוגרים את עצמינו בתוך הגטאות שלנו, ומתנתקים מהסביבה הגדולה והמטונפת, ומשתדלים לחיות אך ורק להיות קרובים להקב”ה, ואם לא – לא נוכל אף פעם לעשות תשובה [ישעיהו ל”א ז’: ‘כִּי בַּיּוֹם הַהוּא יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא’, ור’ יחזקאל י”ח ל”א]. חייבים לזרוק את הכל מהעולם הזה המטונף – ולחפש את הקב”ה בלבד, איך שהוא רוצה שנחיה. ואם נדאג לכסף, אוכל, קורת-גג, זה הוא שידאג לנו אם אנחנו נהיה אתו. ואם לא, ח”ו, אז לא משנה כמה כסף כביכול יהיה לנו בבנקים, זה לא יעזור לנו, לא יהיה לנו איפה להסתתר, ה’ ימצא אותנו ויגמור אותנו, ח”ו [עמוס ט’]. לכן ישנה רק דרך אחת לכל נשמה יהודית, וזה – לזרוק את השקר ולתפוס באמת, ומי שלא יכול, פשוט לא מסוגל לעזוב את כל הטינופת ואת כל השטחיות – אז כנראה שהוא לא היה מההתחלה נשמה יהודית, או שהוא היה ערב רב, או שהוא פשוט גוי שהתגלגל בין היהודים.
הרב ואזנר זצ”ל, סגר היסטוריה, תקופה גדולה, שה’ נתן לנו בגלות. הקב”ה יצא איתנו לגלות, הוא שלח את השכינה שלו לַגָלוּת יחד איתנו [זו”ח בלק, מאמר ‘אראנו ולא עתה’…’]. ועכשיו השכינה פה בארץ, הוא עזב את העולם הגדול, הוא פה בארץ ישראל. ליהודים פה בא”י יש יותר סיכוי לראות את האמת, ולאלה שבחו”ל יש פחות סיכוי, כי הם יותר מבולבלים, אבל גם פה הרוב מבולבלים, אפילו בין החרדים, אבל יש לנו פה יותר סיכוי. השכינה נמצאת לגמרי פה, עזבה את חוץ לארץ, ולכן יש הרבה יותר אנטישמיות שכל יום זה גדל וגדל וגדל, וזה הגיע גם כן לכך שראשי-מדינות וכל מיני אנשים חשובים כבר נותנים גם כן רמזים שנמאס להם מן היהודים. [עי’ תפארת יהונתן על פר’ ניצבים, הובא במאמר ‘בלע המות לנצח’].
הקב”ה פה איתנו. אם נהיה איתו – ארץ ישראל תהיה המקום הבטוח ביותר [‘ובהר ציון תהיה פליטה…’, ס’ עובדיה]. בחו”ל, אם יש צדיקים שמה, אז ודאי ה’ יציל אותם, זה לא יהיה פשוט. וכמה יהודים בטוחים שהם כל כך צדיקים, וזה שהם בונים בתי-מדרש בתוך הבתים שלהם זה עוד לא עושה אותם צדיקים, זה הרבה פעמים עושה אותם ‘שוויצרים’ (גאים), ששמחים להראות שיש להם כסף, ובונים בית כנסת בתוך הבית, וכו’ וכו’ [‘וישכח ישראל עושהו – ויבן היכלות’, אש”ל י”א ח’, המין הד’]. לצערי הרב, הם חיים הרבה באשליות גדולות. יש הרגשה שכל הבתים האלה שיש בהם בית כנסת או בית מדרש בתוך הבית יעופו וימצאו מקום לנחות פה בא”י… טעות, טעות גדולה! זה רק אלה שצדיקים ממש. וכמה יש כאלה? יש הרבה ‘כביכול צדיקים’, אבל כמה שבאמת צדיקים?
אני לא צריך שוב להזכיר לכם שרוב עם ישראל זה ערב רב, הרוב הגדול, אז מי אנחנו? איך נדע שאנחנו לא ע”ר? אני אגיד לכם איך. נדע זאת בכך שהלב היהודי – הוא שמח, שמח שכבר גומרים את הגלות הנוראית הזו, ובכך שמוכנים לתת את כל הכסף בעולם, את כל הגשמיות, רק כדי לצאת מזה, ולחזור לעולם שכולו טוב, שבו האמת שולטת, והשקר נעלם, שהנחש שחוט, שהיצר הרע שחוט, ואנחנו באמת בני חורין. כי עד שהיצה”ר לא נעלם – אנחנו לא בני-חורין, אנחנו עבדים ליצה”ר, וכל הזמן צריכים להילחם נגדו כדי להיות בקשר עם הקב”ה, ולהלחם ולהילחם. והחלק הכי יפה, הכי גדול, שנהיה באמת בני חורין – זה שאנחנו השתחררנו מההשפעה הקשה ביותר של היצה”ר, ונהיה בטוחים, שמחים, עול ירד מאיתנו, איזה שמחה זה יהיה! מה שוה כסף? כסף, מליונים, בליונים? מי צריך את זה כשיש רגיעה נפשית רוחנית מכל הכיוונים, רגיעה ושמחה שה’ הוריד מאתנו את העול הקשה הזה של היצה”ר.[‘וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה’ לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ…’, ישעיה י”ד ג’]. אוי אוי אוי, איזה דבר נפלא זה צריך להיות! אנחנו נוצרנו, האדה”ר נולד בן חורין, הוא הכניס את עצמו לתוך הבוץ, הוא הכניס את עצמו לתוך עול של עבירות ושל היצר הרע. ואנחנו מתקנים את זה דור-דור, דור אחרי דור, דור אחרי דור, לאורך כל ההיסטוריה מאז החטא.
רמב”ן עה”ת פר’ ניצבים עה”פ ‘ומל ה’ את לבבך…’: ‘כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע, אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם בטבע, ולא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון…’
ועכשיו נצא מהעול הזה אל החופש, וזה החופש! נתפטר מהיצר הרע! מה יכול להיות יותר טוב מזה?! מה יכול להיות יותר משמח מזה?! חשבון בנק מלא דולרים שלא שוים כלום… או אירו, שזה פרי דמיון של האדם?… [‘ורהבם עמל ואון’] מה? זה הכל דמיונות, שטויות שהיצר-הרע שולח לנו. העולם הזה – שקר, שקר, שקר. והכנסנו את השקר הזה פנימה, עם החטא הראשון של האדם הראשון, ועכשיו נתפטר מזה. וזה נקרא ‘לצאת ממצרים’, זה ‘לצאת לחופש’, ‘להיות בני חורין’, להיות הבנים האמיתיים של הקב”ה [מלאכי ג’ י”ז]. וזה מה שיש לי להגיד.
אני בוכה מאד-מאד על החורבן שלנו, הרב וואזנר זצ”ל, שאנחנו אין לנו כבר מה שקוראים ‘מטריה’ מעל ראשינו ששומר עלינו שפצצות לא יפלו עלינו וכו’ וכו’, אבל עדיף שנתקרב עוד לקב”ה. ר’ שמואל – הוא במקום מעולה, אין לו שום בעיה, אין לו שום דבר לדאוג לזה, הוא מסודר, ה’ אוהב אותו ויש לו מקום שמור רק בשבילו בגן עדן. עכשיו בא התור שלנו להוכיח את עצמנו לקב”ה, שאחרי כל השנים האלה מהאדה”ר סוף-סוף אנחנו מגיעים למטרה, מגיעים לשבת. נגיע, נצא מהעוה”ז, וניכנס בדיוק לשבת. נדליק נרות, נתפלל, נגיד קידוש, ניטול ידים ונאכל. [‘הכל מתוקן לסעודה’, אבות ג’ ט”ז. עי’ ביה”ל סי’ רמ”ב, ס’ ‘שולחן של ארבע’ לרבנו בחיי – השער הד’, מדרש אותיות דר”ע אות כ’, שבת דף קנג.]. וזו תהיה ההתחלה של העליה הכי גדולה שיהיה לנשמה, וזה ימשיך לנצח.
