“להרגיש את השקט” – סוד המשיח שבתוכנו | הרצאות
דף הרצאות מאת הרב אריק נווה
חלון צאט vip
מערכת כי לה' המלוכה
צאט זה סגור למבזקים בלבד ולחברי vip המעוניין לכתוב כאן מתבקש לשלוח בקשה בטופס https://forms.gle/jd6LeHQpmahEHY95A
baruc
***** ישנם שני מצבים עיקריים שהאור יורד אל תודעת האדם.
.
**** מצב ראשון:
.
האור אמור לרדת בצורה קוהרנטית, בצורה ישירה כמו לייזר, בלי הפרעות. מעולם עליון, עד העולם הזה.
אך הבעיה מתחילה, כשאין ישורת בירידת האור, והוא לא מצליח להכנס לכלי.
האור יורד מעולם המחשבה, עובר לעולם הרגשות ואז יורד עד לעולם המעשה.
זאת אומרת, קודם המחשבה נוצרת אצל האדם, אחר כך המחשבה מייצרת רגש, ואחר כך מתחילה הפעולה הפיזית על ידי הנעת גוף האדם לעשות משהו בעולם הזה.
פעולה זו שהאור יורד אל הכלי, נקראת:: “הבורא יורד לדירה בתחתונים” , הבורא מוציא שמותיו, פעולותיו וכינוייו.
.
מכיוון ששם הבורא הוא : “אהבה” והבורא בעצמו אהבה, הבורא יפשט את אור “האהבה שבדעת” על ידי, שמות של אהבה, פעולות של אהבה, וכינויים של אהבה, שאנחנו הנבראים נצטרך לחוות אותם, על פי מרחקים שונים מעצמות האהבה… בין השאר נלמד מה זה “כעס מאהבה (אדם שכועס כי לא אוהבים אותו) , פחד מאהבה (אדם שמפחד לחיות חיים אוהבים) וכו’… נלמד אהבה, גם דרך , מה זה לא אהבה, ודרך מה זה כן אהבה. נלמד ונתנסה בכל האיוושות האהבה של שמות הבורא. על מנת שנדע כמה אנחנו יישיות של אהבה.
.
כאן בעולם הזה, אנחנו רק רואים את העולם של הסמלים שמתקבלים מתנועות תודעתיות של אהבה, שהנשמה עוברת בעולם העליון, ואז נחווה את ההקרנה של הדבר , כאן בעולם הזה.
.
הבעיה מתחילה כשהאדם:
.
חושב א’
מרגיש ב’
עושה ג’
יוצא שהאור שיורד ומשתלשל מהעולם העליון אל הכלי/הנברא, לא מצליח לקבל ירידה חדה לתוך תודעת האדם, ומתפזר לכל עבר.
.
על מנת שהאור ירד אל תודעת האדם, אדם צריך :
לחשוב א’
להרגיש א’
לעשות א’.
.
לדוגמה: אם אני רוחצת כלים, אני צריכה לחשוב על רחיצת הכלים, להרגיש את רחיצת הכלים, ולעשות את רחיצת הכלים.
אך רב האנשים, בזמן רחיצת הכלים, מחשבתם נודדת, לכל מיני מטלות אחרות, כמו להביא את הילדים לחוג. במקביל הם מרגישים איך הבן זוג מזלזל בדברים שהם עושים, ובמקביל הם עסוקים ברחיצת הכלים.
יוצא שהאור / הארה שצריכים לקבל דרך תנועות תודעתיות בעולם העליון, שכאן מתקבלות, כ”סמלים”, של אדם רוחץ כלים, לא מצליחים להיכנס לתודעת האדם.
בלשון של תודעת הנסתר ביהדות, אין קוהרנטיות.
.
מצב שני, זה שהאור לא ירד עד קומה שלמה.
.
**** ירידת האור לקומה שלמה, תעזור לאדם לחיות בהרמוניה.
.
בעיה שניה בהורדת האור אל הכלי, היא שדווקא האנשים הכי רוחניים, שעושים הגות, או מדיטציה, או מטפלים באחרים, נהיים בעצמם חולים.
.
בגלל שרב האור נשאר תקוע בתוך התודעה, ולא יורד לקומה שלמה, מכח הפוטנציאל, לפועל עצמו , במציאות חיי היום יום.
יוצא שהאור שהם משיגים אותו, באמצעות מדיטציות למשל, או טיפולים
.
**** מצב ראשון:
.
האור אמור לרדת בצורה קוהרנטית, בצורה ישירה כמו לייזר, בלי הפרעות. מעולם עליון, עד העולם הזה.
אך הבעיה מתחילה, כשאין ישורת בירידת האור, והוא לא מצליח להכנס לכלי.
האור יורד מעולם המחשבה, עובר לעולם הרגשות ואז יורד עד לעולם המעשה.
זאת אומרת, קודם המחשבה נוצרת אצל האדם, אחר כך המחשבה מייצרת רגש, ואחר כך מתחילה הפעולה הפיזית על ידי הנעת גוף האדם לעשות משהו בעולם הזה.
פעולה זו שהאור יורד אל הכלי, נקראת:: “הבורא יורד לדירה בתחתונים” , הבורא מוציא שמותיו, פעולותיו וכינוייו.
.
מכיוון ששם הבורא הוא : “אהבה” והבורא בעצמו אהבה, הבורא יפשט את אור “האהבה שבדעת” על ידי, שמות של אהבה, פעולות של אהבה, וכינויים של אהבה, שאנחנו הנבראים נצטרך לחוות אותם, על פי מרחקים שונים מעצמות האהבה… בין השאר נלמד מה זה “כעס מאהבה (אדם שכועס כי לא אוהבים אותו) , פחד מאהבה (אדם שמפחד לחיות חיים אוהבים) וכו’… נלמד אהבה, גם דרך , מה זה לא אהבה, ודרך מה זה כן אהבה. נלמד ונתנסה בכל האיוושות האהבה של שמות הבורא. על מנת שנדע כמה אנחנו יישיות של אהבה.
.
כאן בעולם הזה, אנחנו רק רואים את העולם של הסמלים שמתקבלים מתנועות תודעתיות של אהבה, שהנשמה עוברת בעולם העליון, ואז נחווה את ההקרנה של הדבר , כאן בעולם הזה.
.
הבעיה מתחילה כשהאדם:
.
חושב א’
מרגיש ב’
עושה ג’
יוצא שהאור שיורד ומשתלשל מהעולם העליון אל הכלי/הנברא, לא מצליח לקבל ירידה חדה לתוך תודעת האדם, ומתפזר לכל עבר.
.
על מנת שהאור ירד אל תודעת האדם, אדם צריך :
לחשוב א’
להרגיש א’
לעשות א’.
.
לדוגמה: אם אני רוחצת כלים, אני צריכה לחשוב על רחיצת הכלים, להרגיש את רחיצת הכלים, ולעשות את רחיצת הכלים.
אך רב האנשים, בזמן רחיצת הכלים, מחשבתם נודדת, לכל מיני מטלות אחרות, כמו להביא את הילדים לחוג. במקביל הם מרגישים איך הבן זוג מזלזל בדברים שהם עושים, ובמקביל הם עסוקים ברחיצת הכלים.
יוצא שהאור / הארה שצריכים לקבל דרך תנועות תודעתיות בעולם העליון, שכאן מתקבלות, כ”סמלים”, של אדם רוחץ כלים, לא מצליחים להיכנס לתודעת האדם.
בלשון של תודעת הנסתר ביהדות, אין קוהרנטיות.
.
מצב שני, זה שהאור לא ירד עד קומה שלמה.
.
**** ירידת האור לקומה שלמה, תעזור לאדם לחיות בהרמוניה.
.
בעיה שניה בהורדת האור אל הכלי, היא שדווקא האנשים הכי רוחניים, שעושים הגות, או מדיטציה, או מטפלים באחרים, נהיים בעצמם חולים.
.
בגלל שרב האור נשאר תקוע בתוך התודעה, ולא יורד לקומה שלמה, מכח הפוטנציאל, לפועל עצמו , במציאות חיי היום יום.
יוצא שהאור שהם משיגים אותו, באמצעות מדיטציות למשל, או טיפולים
baruc
***** תהליך פתיחת דלת העולם העליון על ידי ביעור חמץ פנימי , לפי תודעת הנסתר ביהדות. וזה קורה פעם בשנה, ורק יום לפני ליל הסדר (היום, ברגעים אלו, לכן כדאי להזדרז).
----------------------------------------------------------------------------
כמה חיכיתי שירד הלילה בכדי שאוכל להתחיל את פעולת ביעור החמץ התודעתי. האם ידעתם שרק היום, מתאפשר לכל אדם, ללא קשר בדרגת התודעה שלו, לחוות זמן תודעתי מיוחד מאד, שבו האדם יכול לפתוח דלת בין שני מימדים . דלת בין העולם הזה, לבין העולם העליון, בלי שהוא צריך לעשות עליה רוחנית.
רק היום זה קורה, ורק אחרי צאת שלושה כוכבים בשמים.
כמו שלמדנו, כל מה שרואים מחוץ לגוף, למעשה זוהי הקרנה גשמית של מה שנמצא בעולם העליון, עולמות עליונים, זה עמקי התודעה של הבורא.
לכן, כל דבר שקורה לנו במציאות, מתרחש לנו על התודעה. ובתודעת הנסתר, לומדים כיצד האלגוריתמים התודעתיים משפיעים לנו על ההקרנה הגשמית, שלה אנחנו קוראים מציאות.
***** ביעור חמץ באמצעות נר בחושך.
המטרה של ביעור החמץ התודעתי, הוא לחפש בעמקי ובנבכי תת המודע שלנו, את התנועות התודעתיות הנסתרות והחשוכות, שגורמות לנו, פחדים, חששות, כעסים, שפיטה, לשון הרע, וכל תנועה תודעתית שרחוקה על מד האהבה מהדרגה התודעתית הכי גבוהה, שהיא עצמות האהבה שלא תלויה בדבר.
התהליך של חיפוש החמץ והביעור שלו, הינו תהליך מאד פשוט, אך דורש ריכוז גדול, נוכחות, רצינות אך בעיקר ענוה.
*****
כיצד עושים את מציאת החמץ התודעתי בעמקי תת המודע.
את התהליך עושים בכל רחבי הבית , חוץ מהשירותים.
1. יש להדליק נר רגיל
2. לכבות את כל האורות בבית
3. להתחיל להסתובב ברחבי החדרים. לעבור חדר חדר, ללכת לפינות החדר, לעבור לאורך הקירות, להכנס למקומות הכי נסתרים בתוך החדר, לאור הנר, ותוך כדי התהליך עצמו, להכנס פנימה למחשבה הפנימית.
4. להחזיק את המילה "חמץ" במחשבה ולנסות להרגיש אילו הרגשות "מחסור" "פירוד" "פחד" "שקר" מתחילות להציף אותנו תוך כדי החיפוש עם אור הנר, בחדרים החשוכים.
5. ממשיכים בתהליך, עד שמרגישים שדמעות שחונקות את הגרון מתחילות לעלות מתוכינו. ממש לתת לדמעות לעלות ולהציף את כל גופינו, לשטוף את החמץ.
6. הדמעות עצמן שמגיעות מעמקי הנשמה שרוצה להרגיש נקיה, הן אילו שיפתחו את הדלת בין הממדים, ואור עצום ישטוף את התודעה שלנו, וינקה את החמץ הנפשי, התודעתי והרוחני.
7. לאחר תהליך הניקיון שיכול לקחת מינימום עשר דקות ועד כמה שאתם מרגישים שצריך. (מקובלים שדברתי איתם, ספרו שלפעמים זה לקח להם אפילו עד שעות הבוקר, עד שעלה האור ממש, כי הם נכנסים עמוק מאד, לבחון את העולם הפנימי שלהם שמקרין לעולם החיצוני, על כל דבר פעוט)
לאחר התהליך עם הנר והדמעות שהציפ
----------------------------------------------------------------------------
כמה חיכיתי שירד הלילה בכדי שאוכל להתחיל את פעולת ביעור החמץ התודעתי. האם ידעתם שרק היום, מתאפשר לכל אדם, ללא קשר בדרגת התודעה שלו, לחוות זמן תודעתי מיוחד מאד, שבו האדם יכול לפתוח דלת בין שני מימדים . דלת בין העולם הזה, לבין העולם העליון, בלי שהוא צריך לעשות עליה רוחנית.
רק היום זה קורה, ורק אחרי צאת שלושה כוכבים בשמים.
כמו שלמדנו, כל מה שרואים מחוץ לגוף, למעשה זוהי הקרנה גשמית של מה שנמצא בעולם העליון, עולמות עליונים, זה עמקי התודעה של הבורא.
לכן, כל דבר שקורה לנו במציאות, מתרחש לנו על התודעה. ובתודעת הנסתר, לומדים כיצד האלגוריתמים התודעתיים משפיעים לנו על ההקרנה הגשמית, שלה אנחנו קוראים מציאות.
***** ביעור חמץ באמצעות נר בחושך.
המטרה של ביעור החמץ התודעתי, הוא לחפש בעמקי ובנבכי תת המודע שלנו, את התנועות התודעתיות הנסתרות והחשוכות, שגורמות לנו, פחדים, חששות, כעסים, שפיטה, לשון הרע, וכל תנועה תודעתית שרחוקה על מד האהבה מהדרגה התודעתית הכי גבוהה, שהיא עצמות האהבה שלא תלויה בדבר.
התהליך של חיפוש החמץ והביעור שלו, הינו תהליך מאד פשוט, אך דורש ריכוז גדול, נוכחות, רצינות אך בעיקר ענוה.
*****
כיצד עושים את מציאת החמץ התודעתי בעמקי תת המודע.
את התהליך עושים בכל רחבי הבית , חוץ מהשירותים.
1. יש להדליק נר רגיל
2. לכבות את כל האורות בבית
3. להתחיל להסתובב ברחבי החדרים. לעבור חדר חדר, ללכת לפינות החדר, לעבור לאורך הקירות, להכנס למקומות הכי נסתרים בתוך החדר, לאור הנר, ותוך כדי התהליך עצמו, להכנס פנימה למחשבה הפנימית.
4. להחזיק את המילה "חמץ" במחשבה ולנסות להרגיש אילו הרגשות "מחסור" "פירוד" "פחד" "שקר" מתחילות להציף אותנו תוך כדי החיפוש עם אור הנר, בחדרים החשוכים.
5. ממשיכים בתהליך, עד שמרגישים שדמעות שחונקות את הגרון מתחילות לעלות מתוכינו. ממש לתת לדמעות לעלות ולהציף את כל גופינו, לשטוף את החמץ.
6. הדמעות עצמן שמגיעות מעמקי הנשמה שרוצה להרגיש נקיה, הן אילו שיפתחו את הדלת בין הממדים, ואור עצום ישטוף את התודעה שלנו, וינקה את החמץ הנפשי, התודעתי והרוחני.
7. לאחר תהליך הניקיון שיכול לקחת מינימום עשר דקות ועד כמה שאתם מרגישים שצריך. (מקובלים שדברתי איתם, ספרו שלפעמים זה לקח להם אפילו עד שעות הבוקר, עד שעלה האור ממש, כי הם נכנסים עמוק מאד, לבחון את העולם הפנימי שלהם שמקרין לעולם החיצוני, על כל דבר פעוט)
לאחר התהליך עם הנר והדמעות שהציפ
baruc
קצת טעימות מהסודות הנסתרים שקשורים לחג הפסח, לפי תודעת הנסתר הקדמונית ביהדות.
.
חג שמח לכולם.
קריעת ים סוף, זה התהליך התודעתי של קריעת ה"סוף" וההתגלות לאין סוף. כי קריעת ים סוף, נעשתה בתודעה. כשכתוב לנו בתנ"ך שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר, אנחנו שואלים את עצמינו... איך? את המדבר הזה גומרים בשלושה ימי הליכה.
הסוד הוא, שזה לא ארבעים שנה במדבר, אלא ארבעים שערי תודעה, שהתודעה הקולקטיבית של עם ישראל, היתה צריכה לעבור, ולעלות מדרגת התודעה: ארבעים ותשע דטומאה... כאשר טומאה, זה מלשון "אטום".
מה שאוטם את התודעה, וקדושה, זה מה שמקדם את התודעה להתפתח לעבר מטרת האהבה והאחדות.
הכל זה עולם תודעתי וההקרנה מתקבלת כאן בגשמי, כתודעת חלקיק שהוקרסה. סוד קריעת ים סוף, זה שהגבול נפרץ והתבנית נשברת, והבורא מתגלה. וכאן אנחנו צריכים לתת מתן תוקף לנוכחות של הבורא בביתינו. זה היום שצריך להתבודד, אתם עם הבורא... להתפעם, ולהתאהב. השם המפורש של הבורא הוא: אהבה. כך כתוב לנו בספרי תודעת הנסתר.
אהבה זה לא לאבי דאבי, או אהבה בין גבר לאישה, כי בעולמות העליונים, אין פיזיקאליות ולא גופים.
אהבה זה הכח שמרכיב את כל היקום, מלשון א' הבה. שזה אומר, הכח שמחבר ושומר על תשתית רקמת האחדות שהכל בנוי בתוכה.
אם חס וחלילה, אדם פוגע ברקמת האחדות שכבר מתקיימת, על ידי לשון הרע, שיימינג, עצבות דטומאה, פחד דטומאה, כעסים, שפיטה וכו'. זה נקרא "עבודה זרה" , כי תנועות כאלו בתוך יישות אלוקית, זרים לה. כי אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, שאין קשר לעצבות, כעסים, פחדים למהות שלנו שהיא אהבה.
לכן הבריאה שיש לה מערכת חיסונית לשמור על האחדות, תשלח יסורים לאדם, כמו מחלות, כאבים, תאונות, וכו'... על מנת לעצור את הנשמה, שתתבונן על עולם האשליה שהיא נותנת לו כח לנהל אותה.
ותגרום לנשמה לשאול שאלות ושהיקום ישלח לה תשובה.
זה מה שנקרא: "לחזור בתשובה" . האדם שואל, הבורא עונה תשובה. וכל שאלה, זה כלי להורדת אור שזה התשובה, עד שהאדם מזדכך על ידי שאילת שאלות יקומיות..
.
כל הגמרא מבוססת על שאלה ותשובה, ובעולם העליון, אנשים שחוו מוות קליני, מספרים על השאלה שהחזיקו בתודעתם, ומיידי חוו את התשובה, כי שם אין זמן ומרחב.
עד ששבו דרך המנהרה התודעתית של האור.
כשכתוב, שאסור לעשות פסל או תמונה, הכוונה, לא להגשים את העולם הזה, כי אין עולם פיזיקאלי, ולא לתת כח לסמלי האשליה שהמח מייצר לנו מאותות חשמליים, כי כלום לא נמצא באמת מחוץ לגופינו. זה הכל רק תודעה.
.
בשפת הקודש, לא רק מסתכלים על הויזואליה, אלא גם על הסאונד. זה משמעות של שם לפי הסאונד, או אותיות מתחלפות .
י. ה. ו. ה. מלשון התהוות
א. ה. ב. ה מלשון א' הבה התאהבות.
.
**
.
חג שמח לכולם.
קריעת ים סוף, זה התהליך התודעתי של קריעת ה"סוף" וההתגלות לאין סוף. כי קריעת ים סוף, נעשתה בתודעה. כשכתוב לנו בתנ"ך שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר, אנחנו שואלים את עצמינו... איך? את המדבר הזה גומרים בשלושה ימי הליכה.
הסוד הוא, שזה לא ארבעים שנה במדבר, אלא ארבעים שערי תודעה, שהתודעה הקולקטיבית של עם ישראל, היתה צריכה לעבור, ולעלות מדרגת התודעה: ארבעים ותשע דטומאה... כאשר טומאה, זה מלשון "אטום".
מה שאוטם את התודעה, וקדושה, זה מה שמקדם את התודעה להתפתח לעבר מטרת האהבה והאחדות.
הכל זה עולם תודעתי וההקרנה מתקבלת כאן בגשמי, כתודעת חלקיק שהוקרסה. סוד קריעת ים סוף, זה שהגבול נפרץ והתבנית נשברת, והבורא מתגלה. וכאן אנחנו צריכים לתת מתן תוקף לנוכחות של הבורא בביתינו. זה היום שצריך להתבודד, אתם עם הבורא... להתפעם, ולהתאהב. השם המפורש של הבורא הוא: אהבה. כך כתוב לנו בספרי תודעת הנסתר.
אהבה זה לא לאבי דאבי, או אהבה בין גבר לאישה, כי בעולמות העליונים, אין פיזיקאליות ולא גופים.
אהבה זה הכח שמרכיב את כל היקום, מלשון א' הבה. שזה אומר, הכח שמחבר ושומר על תשתית רקמת האחדות שהכל בנוי בתוכה.
אם חס וחלילה, אדם פוגע ברקמת האחדות שכבר מתקיימת, על ידי לשון הרע, שיימינג, עצבות דטומאה, פחד דטומאה, כעסים, שפיטה וכו'. זה נקרא "עבודה זרה" , כי תנועות כאלו בתוך יישות אלוקית, זרים לה. כי אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, שאין קשר לעצבות, כעסים, פחדים למהות שלנו שהיא אהבה.
לכן הבריאה שיש לה מערכת חיסונית לשמור על האחדות, תשלח יסורים לאדם, כמו מחלות, כאבים, תאונות, וכו'... על מנת לעצור את הנשמה, שתתבונן על עולם האשליה שהיא נותנת לו כח לנהל אותה.
ותגרום לנשמה לשאול שאלות ושהיקום ישלח לה תשובה.
זה מה שנקרא: "לחזור בתשובה" . האדם שואל, הבורא עונה תשובה. וכל שאלה, זה כלי להורדת אור שזה התשובה, עד שהאדם מזדכך על ידי שאילת שאלות יקומיות..
.
כל הגמרא מבוססת על שאלה ותשובה, ובעולם העליון, אנשים שחוו מוות קליני, מספרים על השאלה שהחזיקו בתודעתם, ומיידי חוו את התשובה, כי שם אין זמן ומרחב.
עד ששבו דרך המנהרה התודעתית של האור.
כשכתוב, שאסור לעשות פסל או תמונה, הכוונה, לא להגשים את העולם הזה, כי אין עולם פיזיקאלי, ולא לתת כח לסמלי האשליה שהמח מייצר לנו מאותות חשמליים, כי כלום לא נמצא באמת מחוץ לגופינו. זה הכל רק תודעה.
.
בשפת הקודש, לא רק מסתכלים על הויזואליה, אלא גם על הסאונד. זה משמעות של שם לפי הסאונד, או אותיות מתחלפות .
י. ה. ו. ה. מלשון התהוות
א. ה. ב. ה מלשון א' הבה התאהבות.
.
**
baruc
[10:24, 19/4/2019] +972 52-657-5533: ** ישנם ארבעה סוגי תקשורת של הנברא עם הבורא
מדבר בתודעת הנסתר, זה מלשון דיבור. וזו דרגת תודעת נפש. הדרגה הנמוכה ביותר... דיבור זו הדרך שבא הנברא מתקשר עם הבורא
רוח- דרגת התפילה, האדם מתפלל לבורא
דרגת הנשמה - תקשורת דרך שירה. מקובלים רבים כתבו שירה, בינם לבין הבורא
. דרגת חיה - תקשורת דרך ניגון... מקובלים אחדים, עלו לעולמות עליונים והביאו משם ניגונים, ניגוני הבעל שם טוב, ניגוני אשלג וכו'
דרגת יחידה- דרך התקשורת היא ריקוד. זו כבר אומנות בפני עצמה, כי כאן נכנסים לעולמות עליונים דרך ריקוד, התבטלות, עשיית סלטות ותנועות תיקון על התודעה, תוך כדי הריקוד.
לרקוד עם הבורא, זה לקום בבוקר, ולהגיד לבורא, אני רוקד איתך. כל דבר שאתה שולח לי היום, אני פשוט מתנהל לפי מה ששלחת, מקבל באהבה, מתבונן ומוצא, מה רצית שאלמד היום שקשור לאהבה. דרך מה זה לא אהבה ודרך מה זה כן אהבה.
מי יתן ושישאר לנו האור אין סוף בתוך כל תא בתודעה המוקרסת שלנו גם כגוף וגם כנשמה כתודעת גל.
מדבר בתודעת הנסתר, זה מלשון דיבור. וזו דרגת תודעת נפש. הדרגה הנמוכה ביותר... דיבור זו הדרך שבא הנברא מתקשר עם הבורא
רוח- דרגת התפילה, האדם מתפלל לבורא
דרגת הנשמה - תקשורת דרך שירה. מקובלים רבים כתבו שירה, בינם לבין הבורא
. דרגת חיה - תקשורת דרך ניגון... מקובלים אחדים, עלו לעולמות עליונים והביאו משם ניגונים, ניגוני הבעל שם טוב, ניגוני אשלג וכו'
דרגת יחידה- דרך התקשורת היא ריקוד. זו כבר אומנות בפני עצמה, כי כאן נכנסים לעולמות עליונים דרך ריקוד, התבטלות, עשיית סלטות ותנועות תיקון על התודעה, תוך כדי הריקוד.
לרקוד עם הבורא, זה לקום בבוקר, ולהגיד לבורא, אני רוקד איתך. כל דבר שאתה שולח לי היום, אני פשוט מתנהל לפי מה ששלחת, מקבל באהבה, מתבונן ומוצא, מה רצית שאלמד היום שקשור לאהבה. דרך מה זה לא אהבה ודרך מה זה כן אהבה.
מי יתן ושישאר לנו האור אין סוף בתוך כל תא בתודעה המוקרסת שלנו גם כגוף וגם כנשמה כתודעת גל.
baruc
בבריאה חוק האיזומופריה עובד להפליא, והוא פועל מהגלקסיות הכי גדולות ועד החלקיקים הקוונטיים הכי קטנים , דבר אשר משמר את המכנה המשותף של שפת הבריאה על כל רבדיה. מבחינתי אין איפא ואיפא בין בני האדם. לא בגיל, ולא בתרגיל, לא בדת, לא בלאום, לא במגדר ולא במצב האישי או הסוציואוקונומי.
.
למדתי כבר למצוא את הבורא בכל אדם ואדם, ולראות השתלשלות של אירועים בטבע, מקבלים אפילו ביטוי בתוך התודעה הקולקטיבית והפרטית של האדם. לכן כשאני מדריכה לקוחות פרטיים, אחד על אחד, אני מתבוננת עליהם כעוד מלבוש של הבורא, רק בתצורה שונה. אין מולי אדם, אלא יישות אלוקית וזה הדבר היחיד שאני רואה, מרגישה וחווה.
.
כעת רק ניתן לאפשר לאותו אדם להזכר כיצד מתחברים לתודעה האלוקית, לעולם האמת, וכמה שיותר להתנתק מעולם האשליה.
.
כמה שעולים בתודעה, כך גם התרגום של המציאות של הכרה אנושית שהשתחלפה להכרה אלוקית, מקבלת תרגום בהתאם לדרגת התודעה שהיא נמצאת, ומובן שמגיעים איתו השגות תודעתיות, עם כל שלב ושלב. לי כבר מזמן אין אפשרות לראות את העולם כעולם פיזיקאלי, אלא אני כבר רואה את הכל כמחובר. אני רואה את הכל כרשת של אדוות, שפעולה אחת במקום ובזמן מסוים משפיעה על פעולה שניה במקום אחר בעולם ובזמן אחר. מדוע? כי הכל קשור להכל, וקוראי הפוסטים כבר למדו, שאפילו הנפרדות היא אשליה. כי אם אני אוריד את העור לכל האנשים בעולם, ואני אגע באדם אחד בלבד, כולם ירגישו כאילו אני נוגעת גם בהם, וכולנו מחוברים בניורוני האמפתיה במח.
.
.
******* "עלמא דשיקרא ועלמא דקשוט - עולם השקר ועולם האמת, לפי תודעת הנסתר ביהדות.
.
.
אנו חיים בתרגום של עולם אשלייתי לחושים שלנו, בתודעת הנסתר, בארמית זה נקרא: "עלמא דשיקרא" ולכן עושים המון טעויות בתפיסות החיים שלנו. שחלקן אפילו מסכנות חיים, או עושות נזקים רבים. מדוע ?
.
לבריאה יש המון חוקי אקסיומה שלמדנו עליהם בסמינרים של כיתות, וזה מתקשר כבר ללימוד : "עלמא דקשוט" - עולם האמת. שפועל לפי מערכת חיסונית של אחדות הבריאה.
.
חוקים כמו:
.
מה שאתה רודף אחריו יברח ממך
.
ממה שאתה בורח זה ירדוף אחריך
.
עולם הניגון על הקלידים הלבנים והשחורים
.
גילוי מתוך האפשרויות
.
מה שתזלזל בו, יזלזל בך
.
למדתי כבר למצוא את הבורא בכל אדם ואדם, ולראות השתלשלות של אירועים בטבע, מקבלים אפילו ביטוי בתוך התודעה הקולקטיבית והפרטית של האדם. לכן כשאני מדריכה לקוחות פרטיים, אחד על אחד, אני מתבוננת עליהם כעוד מלבוש של הבורא, רק בתצורה שונה. אין מולי אדם, אלא יישות אלוקית וזה הדבר היחיד שאני רואה, מרגישה וחווה.
.
כעת רק ניתן לאפשר לאותו אדם להזכר כיצד מתחברים לתודעה האלוקית, לעולם האמת, וכמה שיותר להתנתק מעולם האשליה.
.
כמה שעולים בתודעה, כך גם התרגום של המציאות של הכרה אנושית שהשתחלפה להכרה אלוקית, מקבלת תרגום בהתאם לדרגת התודעה שהיא נמצאת, ומובן שמגיעים איתו השגות תודעתיות, עם כל שלב ושלב. לי כבר מזמן אין אפשרות לראות את העולם כעולם פיזיקאלי, אלא אני כבר רואה את הכל כמחובר. אני רואה את הכל כרשת של אדוות, שפעולה אחת במקום ובזמן מסוים משפיעה על פעולה שניה במקום אחר בעולם ובזמן אחר. מדוע? כי הכל קשור להכל, וקוראי הפוסטים כבר למדו, שאפילו הנפרדות היא אשליה. כי אם אני אוריד את העור לכל האנשים בעולם, ואני אגע באדם אחד בלבד, כולם ירגישו כאילו אני נוגעת גם בהם, וכולנו מחוברים בניורוני האמפתיה במח.
.
.
******* "עלמא דשיקרא ועלמא דקשוט - עולם השקר ועולם האמת, לפי תודעת הנסתר ביהדות.
.
.
אנו חיים בתרגום של עולם אשלייתי לחושים שלנו, בתודעת הנסתר, בארמית זה נקרא: "עלמא דשיקרא" ולכן עושים המון טעויות בתפיסות החיים שלנו. שחלקן אפילו מסכנות חיים, או עושות נזקים רבים. מדוע ?
.
לבריאה יש המון חוקי אקסיומה שלמדנו עליהם בסמינרים של כיתות, וזה מתקשר כבר ללימוד : "עלמא דקשוט" - עולם האמת. שפועל לפי מערכת חיסונית של אחדות הבריאה.
.
חוקים כמו:
.
מה שאתה רודף אחריו יברח ממך
.
ממה שאתה בורח זה ירדוף אחריך
.
עולם הניגון על הקלידים הלבנים והשחורים
.
גילוי מתוך האפשרויות
.
מה שתזלזל בו, יזלזל בך
baruc
אין זמן ואין מרחב, הכל כתוב והרשות נתונה. כל המציאות מתקיימת בו זמנית, ולאדם יש יכולת לשוטט עם התודעה שלו, על כל עמודי הספר שנכתב מראש.
.
לאדם יש אפשרות לגרום למציאות להתיישר אליו, לפי דרגת האור האלוקי שהוא מחזיק, בדרגת האחדות שלו וקיום ואהבת לרעך כמוך. תודעת הייחוד.
.
הבורא הוא לא זה שמסתיר את עצמו, אלא האדם מסתיר את עצמו מהבורא- המון תלמידים חוו ניסים אחרי ניסים מעל הטבע, כשהבינו את זה.
.
לא אתם אילו שצריכים את הדברים, אלא הדברים צריכים אתכם, כי אתם ישות שעושה פוטוסינתזה לאורות אלוקיים, לקבל התגשמות.
.
. זכות הבחירה שיש לתודעה הקולקטיבית שמתאחדת, שיכולה על ידי אחדות או אי אחדות "להושיב את הבורא על כסא דין (גזירה) או כסא הרחמים (אחדות ואהבה).
.
שמץ מינהו
.
ועוד ועוד..
.
**** עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני
.
חוק אקסיומתי חשוב מאד הוא, שעולם פנימי מקרין לעולם חיצוני. אין באמת שני עולמות. יש רק עולם אחד פנימי, וכל תנועה שעוברת על האדם בתודעה, כאילו מסתכלת בתוך מראה שאנו קוראים לה: "מציאות" .
.
כל מה שקורה לאדם, זה רק השתקפות במראה שמאפשרת לנשמה שלנו, לראות מה מתחולל אצלה בפנים, ואילו תנועות הנפש של האדם עוברת, ואותן תנועות בתודעת האדם , מקבלות בסך הכל תרגום "ויזואלי". ממש כמו סמלים של אימוג'י בסלולרי..
.
אך זכרו, המציאות כלל לא נמצאת מחוץ לנו. המציאות נמצאת מאחורי הסמלים של האימוג'י.
למעשה הדעת של האדם מתחברת כל הזמן לתתי תודעות , ובהתאם לחיבור שהיא התחברה, זה התרגום והחוקים של התודעה שפועלים בדרגה שהתחברנו אליה, זו המציאות שנחווה.
.
לאדם יש אפשרות לגרום למציאות להתיישר אליו, לפי דרגת האור האלוקי שהוא מחזיק, בדרגת האחדות שלו וקיום ואהבת לרעך כמוך. תודעת הייחוד.
.
הבורא הוא לא זה שמסתיר את עצמו, אלא האדם מסתיר את עצמו מהבורא- המון תלמידים חוו ניסים אחרי ניסים מעל הטבע, כשהבינו את זה.
.
לא אתם אילו שצריכים את הדברים, אלא הדברים צריכים אתכם, כי אתם ישות שעושה פוטוסינתזה לאורות אלוקיים, לקבל התגשמות.
.
. זכות הבחירה שיש לתודעה הקולקטיבית שמתאחדת, שיכולה על ידי אחדות או אי אחדות "להושיב את הבורא על כסא דין (גזירה) או כסא הרחמים (אחדות ואהבה).
.
שמץ מינהו
.
ועוד ועוד..
.
**** עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני
.
חוק אקסיומתי חשוב מאד הוא, שעולם פנימי מקרין לעולם חיצוני. אין באמת שני עולמות. יש רק עולם אחד פנימי, וכל תנועה שעוברת על האדם בתודעה, כאילו מסתכלת בתוך מראה שאנו קוראים לה: "מציאות" .
.
כל מה שקורה לאדם, זה רק השתקפות במראה שמאפשרת לנשמה שלנו, לראות מה מתחולל אצלה בפנים, ואילו תנועות הנפש של האדם עוברת, ואותן תנועות בתודעת האדם , מקבלות בסך הכל תרגום "ויזואלי". ממש כמו סמלים של אימוג'י בסלולרי..
.
אך זכרו, המציאות כלל לא נמצאת מחוץ לנו. המציאות נמצאת מאחורי הסמלים של האימוג'י.
למעשה הדעת של האדם מתחברת כל הזמן לתתי תודעות , ובהתאם לחיבור שהיא התחברה, זה התרגום והחוקים של התודעה שפועלים בדרגה שהתחברנו אליה, זו המציאות שנחווה.
baruc
***** מהם חלומות .
חלום זה בסך הכל , כיס תת תודעתי, שדעת האדם מטיילת בו, לרגעים מסוימים, וחווה שם תיקוני תודעה, של תנועות תודעתיות שהיא לא הספיקה לחוות בזמן העירות שלה. בחלום פשוט משלימים לדעת האדם, את תנועות התודעה שדעת האדם היתה צריכה לסיים לאותו יום.
דעת האדם, עוברת מסטאטוס של תודעה אחד לסטאטוס של תודעה שניה, בין מימדים ומציאויות מקבילות. (נדרש פוסט)
.
בדיוק כמו בחלום, אנחנו בטוחים שאנו חווים מציאות, ובטוחים שמפעילים את חמשת החושים שלנו, רואים, שומעים, וכו', כשלמעשה אנחנו ממש לא, וכשאנו מתעוררים אנו מגלים שהדעת שלנו, פשוט טיילה במציאות שהיתה "אשליה".
חלום לא נועד שיפרשו אותו, כי גם ככה הפירושים יהיו לפי האמת הסובייקטיבית של החולם או המפרש. חלום נועד להשלים תנועות תודעתיות שדעת האדם צריכה לעבור, ולכן, רב פרשני החלומות, מפרשים לפי האמת הסובייקטיבית של עצמם ולא לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. כי הדברים שרואים בחלום, זה כלל לא תואם לפירושים האמיתיים שתודעת האדם חווה.
ובתודעת הנסתר לומדים, שחלום זה בסך הכל הרהורי ליבו של האדם, שמקבלים סימליות, בסטאטוס של תודעה, שאין שם מרחב וזמן ולכן גם אין גבולות ויש ערבוב חושים.
כל מראה ויזואלי בחלום, זו תנועה תודעתית שאין קשר כלל לאיך שהסמל שלה נראה. ובהתאם לדרגת התודעה שדעת האדם נמצאת, אילו החלומות שהוא יחווה, כי זה בסך הכל בא לתקן לו את התודעה, ולא להעביר לו שום מסרים.
המון אנשים רצים לפרש את החלום דרך ספרים שעוסקים בנושא, או אנשים שמפרשים להם חלומות. אין קשר בין פירוש החלום לפי האמת הסובייקטיבית שהאדם מפרש, לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. המושגים של כסא שזה התכנסות התודעה או שולחן , שילוח אורות, ליוותן, ליווי , עז, נחישות ותעוזה, נחש, לנסות לראות בחשכה ולנחש... ואין קשר לפיתוי ומיניות למשל, כמו שמציגים בגלל פיתוי הנחש את חוה... , רצפה, חלון וכו'... הם שונים לחלוטין מסתם להגיד פירוש לפי מה שאנחנו חושבים...
.
מכיוון שחלומות הם תנועות תודעתיות, שמעצבים לנו את העולם הפנימי, תוך כדי שינה, ישנם מצבים שנראה את ההשפעה שלהם לאחר מכן, גם במראה של העולם החיצוני.
.
בחלומות מסרים גבוהים מגיעים כשהם רק בדרגה גבוהה מאד, כשרוח הקודש שורה על האדם.
לא פעם פנו אליי אנשים שאמרו לי שהם לא חולמים, או לא זוכרים חלום. אין אדם שלא חולם, כי אחרת זו יישות אלוקית שלא עוברת את המשך תנועות התודעה שהיא צריכה לעבור כאן. אם אדם לא זוכר את החלום, זה מעיד על כך, שהוא לא מזוכך במידותיו, ולכן משכיחים ממנו את החלום.
.
אומנם בחלום וגם במציאות, העין רואה שולחן, אך שולחן זה רק סמל האימוג'י של תנועה בתודעת האדם,
חלום זה בסך הכל , כיס תת תודעתי, שדעת האדם מטיילת בו, לרגעים מסוימים, וחווה שם תיקוני תודעה, של תנועות תודעתיות שהיא לא הספיקה לחוות בזמן העירות שלה. בחלום פשוט משלימים לדעת האדם, את תנועות התודעה שדעת האדם היתה צריכה לסיים לאותו יום.
דעת האדם, עוברת מסטאטוס של תודעה אחד לסטאטוס של תודעה שניה, בין מימדים ומציאויות מקבילות. (נדרש פוסט)
.
בדיוק כמו בחלום, אנחנו בטוחים שאנו חווים מציאות, ובטוחים שמפעילים את חמשת החושים שלנו, רואים, שומעים, וכו', כשלמעשה אנחנו ממש לא, וכשאנו מתעוררים אנו מגלים שהדעת שלנו, פשוט טיילה במציאות שהיתה "אשליה".
חלום לא נועד שיפרשו אותו, כי גם ככה הפירושים יהיו לפי האמת הסובייקטיבית של החולם או המפרש. חלום נועד להשלים תנועות תודעתיות שדעת האדם צריכה לעבור, ולכן, רב פרשני החלומות, מפרשים לפי האמת הסובייקטיבית של עצמם ולא לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. כי הדברים שרואים בחלום, זה כלל לא תואם לפירושים האמיתיים שתודעת האדם חווה.
ובתודעת הנסתר לומדים, שחלום זה בסך הכל הרהורי ליבו של האדם, שמקבלים סימליות, בסטאטוס של תודעה, שאין שם מרחב וזמן ולכן גם אין גבולות ויש ערבוב חושים.
כל מראה ויזואלי בחלום, זו תנועה תודעתית שאין קשר כלל לאיך שהסמל שלה נראה. ובהתאם לדרגת התודעה שדעת האדם נמצאת, אילו החלומות שהוא יחווה, כי זה בסך הכל בא לתקן לו את התודעה, ולא להעביר לו שום מסרים.
המון אנשים רצים לפרש את החלום דרך ספרים שעוסקים בנושא, או אנשים שמפרשים להם חלומות. אין קשר בין פירוש החלום לפי האמת הסובייקטיבית שהאדם מפרש, לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. המושגים של כסא שזה התכנסות התודעה או שולחן , שילוח אורות, ליוותן, ליווי , עז, נחישות ותעוזה, נחש, לנסות לראות בחשכה ולנחש... ואין קשר לפיתוי ומיניות למשל, כמו שמציגים בגלל פיתוי הנחש את חוה... , רצפה, חלון וכו'... הם שונים לחלוטין מסתם להגיד פירוש לפי מה שאנחנו חושבים...
.
מכיוון שחלומות הם תנועות תודעתיות, שמעצבים לנו את העולם הפנימי, תוך כדי שינה, ישנם מצבים שנראה את ההשפעה שלהם לאחר מכן, גם במראה של העולם החיצוני.
.
בחלומות מסרים גבוהים מגיעים כשהם רק בדרגה גבוהה מאד, כשרוח הקודש שורה על האדם.
לא פעם פנו אליי אנשים שאמרו לי שהם לא חולמים, או לא זוכרים חלום. אין אדם שלא חולם, כי אחרת זו יישות אלוקית שלא עוברת את המשך תנועות התודעה שהיא צריכה לעבור כאן. אם אדם לא זוכר את החלום, זה מעיד על כך, שהוא לא מזוכך במידותיו, ולכן משכיחים ממנו את החלום.
.
אומנם בחלום וגם במציאות, העין רואה שולחן, אך שולחן זה רק סמל האימוג'י של תנועה בתודעת האדם,
baruc
שנקראת : "שילוח" . וכסא זה סמל /אימוג'י , ממש כמו סמיילי בסלולרי, שמה שיוצר לנו את ההקרנה של הצורה שלו, זה התנועה התודעתית שנקראת: "התכנסות" ... הרי אפילו לפי המדע, אין אנו יודעים איך באמת נראה כסא, ואיך נראה שולחן, כי העין שלנו קולטת רק תנועות סיבוב של אלקטרונים שמתסובבים מסביב לגרעין האטום. לכן אנו רואים רק תוצאה של "הקרנה" בצורת כסא או שולחן, אך לא באמת יודעים איך נראה כסא או שולחן.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, המקובלים כלל לא מסתכלים על העולם של האשליה ולא מנתחים סמלים, עבורם זה העולם של הסמלים שמתקבלים ממהירות האור של הפוטונים שמייצרים לנו "אשליה" שיש משהו לנגד עייננו, כשלמעשה אין באמת שום דבר מחוץ לגופינו. בתודעת הנסתר עובדים עם הרגשים , ההרגשים הם הקודים הרוחניים והתודעתיים שבונים לנו את ההקרנה שלה אנו קוראים "המציאות הפיזית."
.
בסמינר, כשאנשים עלו על הבמה וסיפרו את סיפורי חייהם, התלמידים למדו לעשות "הרגש הזולת" , דרגה תודעתית יותר גבוהה מיכולת "הרגש הזולת" נקראת: יכולת: "שמיעה רוחנית".
.
**** מהי שמיעה רוחנית.
.
שמיעה רוחנית, זו יכולת שיש לכל אדם, אך צריך להתחבר לתודעה שמאפשרת אותה.
.
למעשה אין קשר בשמיעה רוחנית , לחוש השמיעה.
.
כל דבר ביהדות, אפילו בכל תפילה, כשמופיעה המילה "שמע" , כמו "שמע ישראל" ... "נעשה ונשמע" ... אין קשר לחוש השמיעה, אלא למילה "משמעות".
.
חוש השמיעה הרוחנית, זה למעשה יכולת לסרוק. ממש כמו שיש לך ברקוד, או סקאנר, אתם יכולים לעמוד ליד משהו, או מישהו, ופשוט לסרוק אותו ולקבל מידע על הנשמה, על תנועות התודעה שהוא עובר, מדוע הוא תקוע בחייו, מה הדרך לממש את שיא הפוטנציאל , מה נכון לו, מה יקרה אם הוא יבחר בזה או בזה וכו'...
.
וזו יכולת שכל אחד ואחד יצטרך להגיע אליה, כי לשם התודעה של עם ישראל אמורה להגיע, ובקרוב מאד.
.
מה יקבע את הצלחת האדם ? זה החיבור של הדעת שלו אל התודעה הנכונה.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, המקובלים כלל לא מסתכלים על העולם של האשליה ולא מנתחים סמלים, עבורם זה העולם של הסמלים שמתקבלים ממהירות האור של הפוטונים שמייצרים לנו "אשליה" שיש משהו לנגד עייננו, כשלמעשה אין באמת שום דבר מחוץ לגופינו. בתודעת הנסתר עובדים עם הרגשים , ההרגשים הם הקודים הרוחניים והתודעתיים שבונים לנו את ההקרנה שלה אנו קוראים "המציאות הפיזית."
.
בסמינר, כשאנשים עלו על הבמה וסיפרו את סיפורי חייהם, התלמידים למדו לעשות "הרגש הזולת" , דרגה תודעתית יותר גבוהה מיכולת "הרגש הזולת" נקראת: יכולת: "שמיעה רוחנית".
.
**** מהי שמיעה רוחנית.
.
שמיעה רוחנית, זו יכולת שיש לכל אדם, אך צריך להתחבר לתודעה שמאפשרת אותה.
.
למעשה אין קשר בשמיעה רוחנית , לחוש השמיעה.
.
כל דבר ביהדות, אפילו בכל תפילה, כשמופיעה המילה "שמע" , כמו "שמע ישראל" ... "נעשה ונשמע" ... אין קשר לחוש השמיעה, אלא למילה "משמעות".
.
חוש השמיעה הרוחנית, זה למעשה יכולת לסרוק. ממש כמו שיש לך ברקוד, או סקאנר, אתם יכולים לעמוד ליד משהו, או מישהו, ופשוט לסרוק אותו ולקבל מידע על הנשמה, על תנועות התודעה שהוא עובר, מדוע הוא תקוע בחייו, מה הדרך לממש את שיא הפוטנציאל , מה נכון לו, מה יקרה אם הוא יבחר בזה או בזה וכו'...
.
וזו יכולת שכל אחד ואחד יצטרך להגיע אליה, כי לשם התודעה של עם ישראל אמורה להגיע, ובקרוב מאד.
.
מה יקבע את הצלחת האדם ? זה החיבור של הדעת שלו אל התודעה הנכונה.
baruc
**** מה זה תודעה לפי המדע.
.
עד היום, המדע הכי עדכני לא יודע להגדיר מה זה תודעה. גם אם היתה פעם תאוריה שנקראת תורת המיתרים, שרב המורים הרוחניים שלא מעודכנים ממשיכים ללמד אפילו כעת, את מה שכבר הופרך מזמן, וכל שני וחמישי יש תאוריה אחרת, המדע לא מתקרב אפילו להסביר מה זה תודעה.
.
מדוע ? כי העולם הפיזיקאלי לא באמת קיים. אלא מה שמתקיים לפי המדע, זה רק הסתברויות של גלים פוטנציאליים, שעד שהאדם לא שם את תשומת ליבו על נושא מסוים, אותו גל, שזו אחת מהאופציות שמתקיימות בו זמנית, עדיין לא קיבל ביטוי מהכח אל הפועל.
.
כשעשיתי הרצאה באחת האוניברסיטאות, עמדתי על הבמה לפני המדענים, ופשוט נאלצתי לשים להם מול הפנים, את העובדה שהם הכי מפחדים ממנה, ולהגיד להם: "המלך הוא עירום" . אתם בודקים פיזיקאליות ועושים מחקרים, על מה שגדולי המדענים בכל הזמנים אמרו, אין באמת עולם פיזיקאלי, אז מה אתם בדיוק מודדים ?
.
מיותר לציין כיצד קיבלו את המסר הזה. אבל חלקם באמת ניגשו והתעניינו, להבין בתודעת הנסתר ביהדות, וחלקם הסתגרו. אחרת צריך לשנות את כל ספרות הפיזיקה ויש מצב שחלק אפילו יאבדו את מקומות העבודה שלהם.
.
למעשה, כמה שמתרחש תהליך אחישנה שהתלמידים והקוראים למדו על כך, כך אנו עדים לתופעה ולגילויים של המדע, שמיום ליום מתקרב יותר ויותר לידע שקיים בתודעת הנסתר ביהדות.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, הידע הזה כתוב לנו כבר בזוהר. אם הכל בנוי מאטומים, וכל אטום בנוי מ99.999 אחוז חלל ריק, אז אין באמת חומר, והכל למעשה מחובר.
.
תתארו לכם כיצד מגיבים הלקוחות שלי, כשאני מסבירה להם שכל מה שהם עומלים ורודפים אחריו, לא באמת קיים באופן פיזיקאלי, וזה לא אני אמרתי, אני מביאה להם נתונים מדעיים. ועוד יותר כיצד הם מגיבים שהם נחשפים לעובדה, שחמישים מיליון איש שחוו מוות קליני, אמרו: נישארתי אותו אני. היישות הזו שחושבת ומרגישה, היא נצחית, רק החזירו אותי לחיים כי אמרו לי שהזמן שלי עדיין לא הגיע לעזוב את המימד הזה, או לא השגתי עדיין את מה שהייתי צריך לעשות כאן. אז הם גם מבינים, שאף אדם לא לוקח שום דבר איתו מכאן אחרי שהנשמה עוזבת את המימד הזה. וכשפותחים לנשמה ומגלים לה את מה שהיה נסתר ממנה, רובם בשוק, ששבעים שנה בממוצע, בזבזו את חייהם ברדיפה ופתחו תלות אחרי משהו שאין לו טעם והוא אשליה גמורה.
.
תתארו לכם את ההלם הראשוני שאני נמצאת עם אנשים שרובם חיים בתוך בריכות של כסף, מותגים, מכוניות מפוארות, בתים של המאיון העליון, יאכטות, ואז באה איזשהי ישראלית קטנה ונסתרת, ומיידעת אותם, שגם הגוף שלהם שהם משקיעים מאות אלפים לטיפוח שלו, גם הוא הקרשה של תודעה.
.
תתפלאו, אבל זה בדיוק מה שהם זקוקים לשמוע. כשח
.
עד היום, המדע הכי עדכני לא יודע להגדיר מה זה תודעה. גם אם היתה פעם תאוריה שנקראת תורת המיתרים, שרב המורים הרוחניים שלא מעודכנים ממשיכים ללמד אפילו כעת, את מה שכבר הופרך מזמן, וכל שני וחמישי יש תאוריה אחרת, המדע לא מתקרב אפילו להסביר מה זה תודעה.
.
מדוע ? כי העולם הפיזיקאלי לא באמת קיים. אלא מה שמתקיים לפי המדע, זה רק הסתברויות של גלים פוטנציאליים, שעד שהאדם לא שם את תשומת ליבו על נושא מסוים, אותו גל, שזו אחת מהאופציות שמתקיימות בו זמנית, עדיין לא קיבל ביטוי מהכח אל הפועל.
.
כשעשיתי הרצאה באחת האוניברסיטאות, עמדתי על הבמה לפני המדענים, ופשוט נאלצתי לשים להם מול הפנים, את העובדה שהם הכי מפחדים ממנה, ולהגיד להם: "המלך הוא עירום" . אתם בודקים פיזיקאליות ועושים מחקרים, על מה שגדולי המדענים בכל הזמנים אמרו, אין באמת עולם פיזיקאלי, אז מה אתם בדיוק מודדים ?
.
מיותר לציין כיצד קיבלו את המסר הזה. אבל חלקם באמת ניגשו והתעניינו, להבין בתודעת הנסתר ביהדות, וחלקם הסתגרו. אחרת צריך לשנות את כל ספרות הפיזיקה ויש מצב שחלק אפילו יאבדו את מקומות העבודה שלהם.
.
למעשה, כמה שמתרחש תהליך אחישנה שהתלמידים והקוראים למדו על כך, כך אנו עדים לתופעה ולגילויים של המדע, שמיום ליום מתקרב יותר ויותר לידע שקיים בתודעת הנסתר ביהדות.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, הידע הזה כתוב לנו כבר בזוהר. אם הכל בנוי מאטומים, וכל אטום בנוי מ99.999 אחוז חלל ריק, אז אין באמת חומר, והכל למעשה מחובר.
.
תתארו לכם כיצד מגיבים הלקוחות שלי, כשאני מסבירה להם שכל מה שהם עומלים ורודפים אחריו, לא באמת קיים באופן פיזיקאלי, וזה לא אני אמרתי, אני מביאה להם נתונים מדעיים. ועוד יותר כיצד הם מגיבים שהם נחשפים לעובדה, שחמישים מיליון איש שחוו מוות קליני, אמרו: נישארתי אותו אני. היישות הזו שחושבת ומרגישה, היא נצחית, רק החזירו אותי לחיים כי אמרו לי שהזמן שלי עדיין לא הגיע לעזוב את המימד הזה, או לא השגתי עדיין את מה שהייתי צריך לעשות כאן. אז הם גם מבינים, שאף אדם לא לוקח שום דבר איתו מכאן אחרי שהנשמה עוזבת את המימד הזה. וכשפותחים לנשמה ומגלים לה את מה שהיה נסתר ממנה, רובם בשוק, ששבעים שנה בממוצע, בזבזו את חייהם ברדיפה ופתחו תלות אחרי משהו שאין לו טעם והוא אשליה גמורה.
.
תתארו לכם את ההלם הראשוני שאני נמצאת עם אנשים שרובם חיים בתוך בריכות של כסף, מותגים, מכוניות מפוארות, בתים של המאיון העליון, יאכטות, ואז באה איזשהי ישראלית קטנה ונסתרת, ומיידעת אותם, שגם הגוף שלהם שהם משקיעים מאות אלפים לטיפוח שלו, גם הוא הקרשה של תודעה.
.
תתפלאו, אבל זה בדיוק מה שהם זקוקים לשמוע. כשח
baruc
אבל זה בדיוק מה שהם זקוקים לשמוע. כשחיים בכזה פאר , שלא באשמתם, אלא רובם הם יורשים ונכנסים למציאות הזו, כמה רגיעה הם מקבלים פתאום, שמישהו באמת מלמד אותם, כיצד העולם הזה עובד. ועוד יותר הם שמחים לדעת, שהם כאן בשביל מטרה מסוימת ויש להם יעוד רוחני ולא רק גשמי.
.
אז מבחינת המדע עד לא מזמן, המדענים חשבו שהמח מייצר תודעה. בזוהר אצלינו מוסבר כיצד התודעה למעשה מייצרת מח. ומיום ליום אנו עדים לכך, יותר ויותר.
.
אז מבחינת המדע עד לא מזמן, המדענים חשבו שהמח מייצר תודעה. בזוהר אצלינו מוסבר כיצד התודעה למעשה מייצרת מח. ומיום ליום אנו עדים לכך, יותר ויותר.
baruc
***** שאלה:
מטריד אותי משהו יקירה לא יודעת אם קשור לכאן: העם מפולג, השכינה זועקת לאנרגיית האחדות, ממש יכולה לשמוע אותה, העם הזה עוצמתי מאוד באחדותו, אני חושבת שאנחנו לא ממש מבינים עד כמה. ניסים קורים כשהוא מאוחד והוא לא, מה קורה עם זה? טריגרים יגיעו על מנת לאחד, כולל מהגויים שכמהים " ...............
***** תשובה:
צודקת, אכן... העם מפולג, כאן בעולם הזה, אך בעולם העליון, הנשמות מאד מחוברות אחת עם השניה... ובונות נשמה אחת.
לבריאה יש מערכת חיסונית, שאחראית לשמור על רקמת האחדות שלה. אך היא עושה זאת בשני אופנים. או יסורים, או תודעה. ובמילים יותר קבליות, או תורה, או דרך ארץ. ... אם העם לא מאוחד, ישנה גזרה. ולא מתוך עונש, אלא מתוך עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, של התודעה הקולקטיבית. ואם עם ישראל מפולג, אנשים מדברים לשון הרע אחד על השני, מה שהיה בבחירות, היה שפל המדרגה, שיימינג שעושים על ילדים , חרם שעושים בבתי הספר על ילדים, בני זוג שהם אלימים וכו'... כל זה בונים תודעה קולקטיבית של פחדים, חששות, לחצים, וכו'.. וזה יתורגם למצבים שישמרו על האחדות, כמו מלחמה, שכולם צריכים להתפלל, רעידות אדמה, חס וחלילה, טילים , שריפות גדולות , אסונות... ואז רואים את עם ישראל שיש לו לב ענק, מנחמים אחד את השני באחדות... זו דרך אחת, ונקראת "יסורים" מלשון להסיר את מה שמסתיר לנו להיות יישויות אלוקיות..
כשיש גזרה, המקובלים יפנו לעם ישראל לעשות צום. על מנת שהרוח תגבר על החומר.
מצד שני, אפשר דרך העלאת התודעה... ללמוד שהכל זה הבורא, וכל אדם הוא חלק חשוב בפאזל, והוא מתגלגל רק בשביל לתקן מצבי אהבה, וכולם עדיין כניצנים שרק נפתחים כעת... ואז עם ישראל מתאחד דרך תודעה קולקטיבית של לב אוהב וחם, ודוגמה טובה שאיחדה את עם ישראל, זו להקת שלוה, שהתגלתה פתאום וקיבלה פרסום, ועם ישראל התאחד לאהוב את השונה, ולראות בו את המיוחדות.
ככה או ככה, מבניות הבורא תמיד תשמור על רקמת האחדות. הכל תלוי על איזה כסא אנחנו מושיבים את הבורא.
כסא הדין, שמפעיל חוקי אקסיומה , כמו ילד שמכניס אצבע לחשמל, ומתחשמל . זה לא שהחשמל כועס על הילד, זה פשוט, חוק אקסיומתי שמופעל.
או כסא הרחמים, שזו התודעה הקולקטיבית שהיא אוהבת, מקבלת אורות גבוהים לתודעה, בלי צורך לעבור יסורים.
בסיפורי התנ"ך, אפשר לראות בבירור, שהיכן שעם ישראל היה מפולג, וגם בהיסטוריה שלנו, כמו במגילת אסתר, שלטו עלינו האויבים.
כשעם ישראל הפך ליישות אחת, אי אפשר לגעת בו, כי הוא מקבל את כח האחדות של הנחיל. הסופר אורגניזם.
לא סתם כתוב לנו "והיום נהיית לעם" ... לא כתוב נהייתם, אלא נהיית. גוף אחד מאוחד ומיוחד.
מטריד אותי משהו יקירה לא יודעת אם קשור לכאן: העם מפולג, השכינה זועקת לאנרגיית האחדות, ממש יכולה לשמוע אותה, העם הזה עוצמתי מאוד באחדותו, אני חושבת שאנחנו לא ממש מבינים עד כמה. ניסים קורים כשהוא מאוחד והוא לא, מה קורה עם זה? טריגרים יגיעו על מנת לאחד, כולל מהגויים שכמהים " ...............
***** תשובה:
צודקת, אכן... העם מפולג, כאן בעולם הזה, אך בעולם העליון, הנשמות מאד מחוברות אחת עם השניה... ובונות נשמה אחת.
לבריאה יש מערכת חיסונית, שאחראית לשמור על רקמת האחדות שלה. אך היא עושה זאת בשני אופנים. או יסורים, או תודעה. ובמילים יותר קבליות, או תורה, או דרך ארץ. ... אם העם לא מאוחד, ישנה גזרה. ולא מתוך עונש, אלא מתוך עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, של התודעה הקולקטיבית. ואם עם ישראל מפולג, אנשים מדברים לשון הרע אחד על השני, מה שהיה בבחירות, היה שפל המדרגה, שיימינג שעושים על ילדים , חרם שעושים בבתי הספר על ילדים, בני זוג שהם אלימים וכו'... כל זה בונים תודעה קולקטיבית של פחדים, חששות, לחצים, וכו'.. וזה יתורגם למצבים שישמרו על האחדות, כמו מלחמה, שכולם צריכים להתפלל, רעידות אדמה, חס וחלילה, טילים , שריפות גדולות , אסונות... ואז רואים את עם ישראל שיש לו לב ענק, מנחמים אחד את השני באחדות... זו דרך אחת, ונקראת "יסורים" מלשון להסיר את מה שמסתיר לנו להיות יישויות אלוקיות..
כשיש גזרה, המקובלים יפנו לעם ישראל לעשות צום. על מנת שהרוח תגבר על החומר.
מצד שני, אפשר דרך העלאת התודעה... ללמוד שהכל זה הבורא, וכל אדם הוא חלק חשוב בפאזל, והוא מתגלגל רק בשביל לתקן מצבי אהבה, וכולם עדיין כניצנים שרק נפתחים כעת... ואז עם ישראל מתאחד דרך תודעה קולקטיבית של לב אוהב וחם, ודוגמה טובה שאיחדה את עם ישראל, זו להקת שלוה, שהתגלתה פתאום וקיבלה פרסום, ועם ישראל התאחד לאהוב את השונה, ולראות בו את המיוחדות.
ככה או ככה, מבניות הבורא תמיד תשמור על רקמת האחדות. הכל תלוי על איזה כסא אנחנו מושיבים את הבורא.
כסא הדין, שמפעיל חוקי אקסיומה , כמו ילד שמכניס אצבע לחשמל, ומתחשמל . זה לא שהחשמל כועס על הילד, זה פשוט, חוק אקסיומתי שמופעל.
או כסא הרחמים, שזו התודעה הקולקטיבית שהיא אוהבת, מקבלת אורות גבוהים לתודעה, בלי צורך לעבור יסורים.
בסיפורי התנ"ך, אפשר לראות בבירור, שהיכן שעם ישראל היה מפולג, וגם בהיסטוריה שלנו, כמו במגילת אסתר, שלטו עלינו האויבים.
כשעם ישראל הפך ליישות אחת, אי אפשר לגעת בו, כי הוא מקבל את כח האחדות של הנחיל. הסופר אורגניזם.
לא סתם כתוב לנו "והיום נהיית לעם" ... לא כתוב נהייתם, אלא נהיית. גוף אחד מאוחד ומיוחד.
baruc
אור הנשמה, מהות הסבל, תכלית כל הדברים, הצדק שבהגיון, אחדות ההפכים, מהות האושר, החלל והזמן, מה זה "אני"?
הרגשתם פעם שמשהו חסר? נדמה היה לכם ששכחתם משהו ואינם מצליחים להיזכר במה? מרגישים מנותקים מהמציאות? לא מוצאים את התכלית?
כל התיאורים האלה הם תיאורים של אותה תחושה, שהיא השורש של הסבל והיא הניתוק מאור הנשמה. לרוב האנשים אין מושג בכלל מה הוא ה"אני שלהם"
לכל אחד מאיתנו יש "רצונות" אותם רצונות עשויים מאותו החומר שעשוי ה"אני" שלנו. האני שלנו הוא הרצון הראשון שלנו והוא ה"חור" שממנו יוצאים כל הרצונות האחרים שלנו.
רצון הוא חוסר. חסר = נפרד. כל מה שחסר את מה שהוא לא הוא במהותו נמצא בנפרדות. כל הרצונות שלנו הם חוסרים. המילה רצון מבטאת את הדרך שבה דורש החוסר את מילויו.
מטבעו - דורש החוסר את מילויו, כי כל החסר, חסר דבר מה. ואותו הדבר אותו הוא חסר, מתבקש מטבעו למלא להתאחד עם מה שהוא חסר אותו.
רעב הוא חוסר בשובע, הרעב בפני עצמו הוא לא משהו, הוא חוסר במשהו.
האני שלנו הוא רצון (חוסר) כי הוא חסר את כל מה שהוא לא (את כל המציאות שמסביבו). שורש הסבל וחוסר התכלית בכל נובע מהנפרדות של האדם מהמציאות.
האחדות האמיתית היא הסוד לצדק שבהגיון ולאושר המוחלט. האני של האדם הוא מרכז הנפרדות שלו מהמציאות. אם אין "אני", אין משהו שהמציאות חווה כנפרדת ממנה.
המציאות עצמה היא ביטוי של מחשבה אלוקית, כל המציאות שלנו עשויה ממחשבה, בראשית הזמן כשברא אלוקים את המציאות הוא השתמש באותיות ה"אבג" בכדי ליצור את החלל והזמן, על זה ניתן ללמוד יותר ב"סוד האותיות" בספר היצירה.
החומר במציאות הוא יציקה של צליל שמקבל צורה בחומר דרך תנועה של התהוות מותנית. הצלילים שמהווים את המציאות הם תוצאה של התנהגותם של החלל הזמן. חוקי הפיזיקה מתייחסים לדרך שבה עובד החלל הריק הפנוי במציאות.
אותו חלל ריק הוא למעשה אותם אותיות שמהוות את הבריאה, שהן מעין "תבניות על". אפשר לכנותן "הקוד של המציאות". בנוסף לאותיות יש גם ניקוד וטעמים, שהם "תוספים" שמאפשרים יצירה של מימדים נוספים של מורכבות הצליל שיוצר את הצורה.
כל הנשמות הנפרדות הן התפצלות של אותה הנשמה האחת, שכשהיא שלמה, היא נקראת אור אחד המציאות האחת. שהיא המקום והזמן שבו אין יותר דברים. אלא רק דבר אחד, והיא התודעה הכללית של המציאות כפי שהיא חווה את עצמה מחוץ למקום ולזמן.
איחוד כל הנשמות הוא מהות האהבה. אהבה בין שני אנשים כולל אהבה רומנטית, אהבה משפחתית או חיבה הן ביטויים של אותה תחושה של אהבה שהיא בעצם ה"רשימו" (זיכרון מוטמע רושם) מהמקום והזמן שבו כל הדברים הם אחד.
ישנה רמה מסוימת באהבה, שכשאדם מאוהב כל כך והוא מסתכל למי שהוא
הרגשתם פעם שמשהו חסר? נדמה היה לכם ששכחתם משהו ואינם מצליחים להיזכר במה? מרגישים מנותקים מהמציאות? לא מוצאים את התכלית?
כל התיאורים האלה הם תיאורים של אותה תחושה, שהיא השורש של הסבל והיא הניתוק מאור הנשמה. לרוב האנשים אין מושג בכלל מה הוא ה"אני שלהם"
לכל אחד מאיתנו יש "רצונות" אותם רצונות עשויים מאותו החומר שעשוי ה"אני" שלנו. האני שלנו הוא הרצון הראשון שלנו והוא ה"חור" שממנו יוצאים כל הרצונות האחרים שלנו.
רצון הוא חוסר. חסר = נפרד. כל מה שחסר את מה שהוא לא הוא במהותו נמצא בנפרדות. כל הרצונות שלנו הם חוסרים. המילה רצון מבטאת את הדרך שבה דורש החוסר את מילויו.
מטבעו - דורש החוסר את מילויו, כי כל החסר, חסר דבר מה. ואותו הדבר אותו הוא חסר, מתבקש מטבעו למלא להתאחד עם מה שהוא חסר אותו.
רעב הוא חוסר בשובע, הרעב בפני עצמו הוא לא משהו, הוא חוסר במשהו.
האני שלנו הוא רצון (חוסר) כי הוא חסר את כל מה שהוא לא (את כל המציאות שמסביבו). שורש הסבל וחוסר התכלית בכל נובע מהנפרדות של האדם מהמציאות.
האחדות האמיתית היא הסוד לצדק שבהגיון ולאושר המוחלט. האני של האדם הוא מרכז הנפרדות שלו מהמציאות. אם אין "אני", אין משהו שהמציאות חווה כנפרדת ממנה.
המציאות עצמה היא ביטוי של מחשבה אלוקית, כל המציאות שלנו עשויה ממחשבה, בראשית הזמן כשברא אלוקים את המציאות הוא השתמש באותיות ה"אבג" בכדי ליצור את החלל והזמן, על זה ניתן ללמוד יותר ב"סוד האותיות" בספר היצירה.
החומר במציאות הוא יציקה של צליל שמקבל צורה בחומר דרך תנועה של התהוות מותנית. הצלילים שמהווים את המציאות הם תוצאה של התנהגותם של החלל הזמן. חוקי הפיזיקה מתייחסים לדרך שבה עובד החלל הריק הפנוי במציאות.
אותו חלל ריק הוא למעשה אותם אותיות שמהוות את הבריאה, שהן מעין "תבניות על". אפשר לכנותן "הקוד של המציאות". בנוסף לאותיות יש גם ניקוד וטעמים, שהם "תוספים" שמאפשרים יצירה של מימדים נוספים של מורכבות הצליל שיוצר את הצורה.
כל הנשמות הנפרדות הן התפצלות של אותה הנשמה האחת, שכשהיא שלמה, היא נקראת אור אחד המציאות האחת. שהיא המקום והזמן שבו אין יותר דברים. אלא רק דבר אחד, והיא התודעה הכללית של המציאות כפי שהיא חווה את עצמה מחוץ למקום ולזמן.
איחוד כל הנשמות הוא מהות האהבה. אהבה בין שני אנשים כולל אהבה רומנטית, אהבה משפחתית או חיבה הן ביטויים של אותה תחושה של אהבה שהיא בעצם ה"רשימו" (זיכרון מוטמע רושם) מהמקום והזמן שבו כל הדברים הם אחד.
ישנה רמה מסוימת באהבה, שכשאדם מאוהב כל כך והוא מסתכל למי שהוא
baruc
מאוהב בו בעיניים הוא רואה דרכו דרכה את עצמו בתוך הבן אדם השני מסתכל על עצמו דרך העיניים שלו (כן.. קחו לכם זמן לקרוא את זה שוב)
תחושת האהבה התאהבות היא למעשה שורש תחושת האושר. ובכדי להגיע אל האושר המוחלט על כל הנשמות המפוצלות לעבור תהליך לאחר "שכחה ניתוק" מאמת של המציאות אל עבר האחדות הכוללת ומימוש תכלית הדברים.
מדובר בתהליך שיכול אף לקחת עשרות ומאות גלגולי חיים, הגילוי הסופי היחיד שהוא תכלית המסע והדרך הוא הגילוי של סוד אחדות ההפכים, שהוא החיבור לאהבה האין סופית של הבורא.
הנשמה בעולם הפיזי יותר מתייחסת לדרך שבה אנחנו מסתכלים על המציאות, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור מי שאנחנו חושבים שאנחנו.
כל הדברים "קורים" אבל בכל רגע יש לנו בחירה בכיצד להסתכל עליהם.
מקור ההסתכלות הפנימית של הנשמה הוא בחלל הריק, שהוא למעשה כלי התפיסה של הנשמה. החלל הריק הוא החיבור בין הנשמה למציאות הפיזית והוא המסך שמסתיר מאיתנו את עצמיותנו המקורית הנשמה.
הסוד של גילויי ההפכים שווה לסוד של גילוי שלמות העשיה, והתאהבות ללא תנאי בעצמי. מערכת היחסים היחידה במציאות היא מערכת היחסים בין הבורא לנברא. ואהבה היחידה שקיימת היא האהבה של הבורא והנברא.
להתאהב בעצמנו = להתאהב בחלק בנו שאין לנו בו שליטה (כל המציאות). כי כפי שכבר נכתב, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור הגוף, ואין לנו בחירה על איך לחשוב מה להרגיש או מה לרצות.
רוב האנשים כועסים ואף שונאים את עצמם. הרבה אנשים אומרים "אני שונא את עצמי, למה אני כל כך רוצה את הבחורה או הבחור הזה למרות שאני יודע שאני לעולם לא אשיג אותו אותה" הם מאשימים את החלק בהם שאין להם בו שליטה, שרוצה משהו שאין להם אפשרות להשיג.
מהרגע שבו מתאהב האדם באהבה אמיתית ללא תנאי באותו חלק בעצמיותו הוא משיג אהבה בדרגה חדשה שנקראת חמלה. שהיא למעשה אהבה ללא תנאי לחי, צומח ולדומם ללא נבדלים וללא הנחות.
הדרך להנות במציאות היא על ידי אהבה עצמית, שהיא למעשה מילוי הרצון הגדול ביותר (האני). אהבה = חיבור לבורא, אני = נפרדות מהבורא.
אהב העצמית = השלמות שבנפרדות מהבורא. (יינ ינג). כשאנחנו מתאהבים במישהו אחר אנחנו מתאהבים בו בגלל הדרך שבה הוא גורם לנו להרגיש בתור החלק בנו שאין לנו עליו שליטה.
כשאנחנו מאוהבים במישהו החלק בנו שאין לנו בו שליטה פתאום הופך לטוב ומוצלח והוא משרת אותנו וגורם לנו להתאהב בו ולהיות שמחים בחלקנו ומעצם היותנו.
תחושת האהבה התאהבות היא למעשה שורש תחושת האושר. ובכדי להגיע אל האושר המוחלט על כל הנשמות המפוצלות לעבור תהליך לאחר "שכחה ניתוק" מאמת של המציאות אל עבר האחדות הכוללת ומימוש תכלית הדברים.
מדובר בתהליך שיכול אף לקחת עשרות ומאות גלגולי חיים, הגילוי הסופי היחיד שהוא תכלית המסע והדרך הוא הגילוי של סוד אחדות ההפכים, שהוא החיבור לאהבה האין סופית של הבורא.
הנשמה בעולם הפיזי יותר מתייחסת לדרך שבה אנחנו מסתכלים על המציאות, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור מי שאנחנו חושבים שאנחנו.
כל הדברים "קורים" אבל בכל רגע יש לנו בחירה בכיצד להסתכל עליהם.
מקור ההסתכלות הפנימית של הנשמה הוא בחלל הריק, שהוא למעשה כלי התפיסה של הנשמה. החלל הריק הוא החיבור בין הנשמה למציאות הפיזית והוא המסך שמסתיר מאיתנו את עצמיותנו המקורית הנשמה.
הסוד של גילויי ההפכים שווה לסוד של גילוי שלמות העשיה, והתאהבות ללא תנאי בעצמי. מערכת היחסים היחידה במציאות היא מערכת היחסים בין הבורא לנברא. ואהבה היחידה שקיימת היא האהבה של הבורא והנברא.
להתאהב בעצמנו = להתאהב בחלק בנו שאין לנו בו שליטה (כל המציאות). כי כפי שכבר נכתב, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור הגוף, ואין לנו בחירה על איך לחשוב מה להרגיש או מה לרצות.
רוב האנשים כועסים ואף שונאים את עצמם. הרבה אנשים אומרים "אני שונא את עצמי, למה אני כל כך רוצה את הבחורה או הבחור הזה למרות שאני יודע שאני לעולם לא אשיג אותו אותה" הם מאשימים את החלק בהם שאין להם בו שליטה, שרוצה משהו שאין להם אפשרות להשיג.
מהרגע שבו מתאהב האדם באהבה אמיתית ללא תנאי באותו חלק בעצמיותו הוא משיג אהבה בדרגה חדשה שנקראת חמלה. שהיא למעשה אהבה ללא תנאי לחי, צומח ולדומם ללא נבדלים וללא הנחות.
הדרך להנות במציאות היא על ידי אהבה עצמית, שהיא למעשה מילוי הרצון הגדול ביותר (האני). אהבה = חיבור לבורא, אני = נפרדות מהבורא.
אהב העצמית = השלמות שבנפרדות מהבורא. (יינ ינג). כשאנחנו מתאהבים במישהו אחר אנחנו מתאהבים בו בגלל הדרך שבה הוא גורם לנו להרגיש בתור החלק בנו שאין לנו עליו שליטה.
כשאנחנו מאוהבים במישהו החלק בנו שאין לנו בו שליטה פתאום הופך לטוב ומוצלח והוא משרת אותנו וגורם לנו להתאהב בו ולהיות שמחים בחלקנו ומעצם היותנו.
baruc
התאהבות באחר = התאהבות בחלק בעצמנו שהוא לא בשליטנו, הרי שכל המציאות עצמה היא אחת, וכל אותם חלקים שנראים לנו נפרדים מאיתנו הם אך ורק ביטוי של החלקים המודחקים של עצמנו ושל הנשמה שלנו שמקבלים ביטוי דרך אור הבורא במציאות.
אור הבורא = יצירת מציאות. הקרנה של צורות בחומר דרך סאונד. הכלי שדרכו יוצר הבורא את המציאות נקרא היכל הבורא. היכל הבורא עצמו הוא החלל הריק שמורכב מאותן אותיות שבהן השתמש בכדי ליצור צליל ותנועה בחומר.
הסוד הצדק שבהגיון (הסוד ללהיות מאושר למרות שאין במציאות הגיון וצדק) הוא החיבור שלנו למחשבת הבריאה, ולתכלית כל הדברים. מהרגע שבו מגיע האדם בתודעתו למצב של אחדות בין ההפכים, הוא רוכש הגיון חדש.
אותו הגיון הוא החיבור של שני השכלים, הזכרי והנקבי, והוא השכל האולטימטיבי להבנת המציאות. קנאביס לדוגמא הוא צמח שעם צריכתו מתרחשת אינטגרציה בין שני צידי המוח וחיבור בין הצד הנקבי לצד הזכרי, בין הרגש להגיון.
אין הבדל בין התהליך שעובר אחד בכדי להגיע להארה, לתהליך שעובר תינוק משהוא נולד ועד שהוא מזדקן, מדובר בתהליך אחד של הבנת המציאות. בדיוק כפי שהרעיון עבור תינוק בעולם על זה שההורים שלו הולכים לעבוד באיזה מפעל מוזר בשביל להביא משהו שנקרא כסף כדי לקנות אוכל הביתה מחנות ייראה מופלא ויוצא דופן, גם לנו בני האדם נראים הרעיונות האידאות הגבוהות שמנהלות את המציאות ממש יוצאות דופן ומופלאות, כך גם העולמות העליונים. (ביטוי של מחשבת הבורא במימדים אחרים של חלל-זמן)
בשביל להאיץ את התהליך ולהגיע להארה ולאחדות על האדם למקד את הרצון שלו רק בדבר אחד. ולשם כך עליו להבין את עצמו בשלמות ולהגיע לאושר פנימי אמיתי ראשית.
אור הבורא = יצירת מציאות. הקרנה של צורות בחומר דרך סאונד. הכלי שדרכו יוצר הבורא את המציאות נקרא היכל הבורא. היכל הבורא עצמו הוא החלל הריק שמורכב מאותן אותיות שבהן השתמש בכדי ליצור צליל ותנועה בחומר.
הסוד הצדק שבהגיון (הסוד ללהיות מאושר למרות שאין במציאות הגיון וצדק) הוא החיבור שלנו למחשבת הבריאה, ולתכלית כל הדברים. מהרגע שבו מגיע האדם בתודעתו למצב של אחדות בין ההפכים, הוא רוכש הגיון חדש.
אותו הגיון הוא החיבור של שני השכלים, הזכרי והנקבי, והוא השכל האולטימטיבי להבנת המציאות. קנאביס לדוגמא הוא צמח שעם צריכתו מתרחשת אינטגרציה בין שני צידי המוח וחיבור בין הצד הנקבי לצד הזכרי, בין הרגש להגיון.
אין הבדל בין התהליך שעובר אחד בכדי להגיע להארה, לתהליך שעובר תינוק משהוא נולד ועד שהוא מזדקן, מדובר בתהליך אחד של הבנת המציאות. בדיוק כפי שהרעיון עבור תינוק בעולם על זה שההורים שלו הולכים לעבוד באיזה מפעל מוזר בשביל להביא משהו שנקרא כסף כדי לקנות אוכל הביתה מחנות ייראה מופלא ויוצא דופן, גם לנו בני האדם נראים הרעיונות האידאות הגבוהות שמנהלות את המציאות ממש יוצאות דופן ומופלאות, כך גם העולמות העליונים. (ביטוי של מחשבת הבורא במימדים אחרים של חלל-זמן)
בשביל להאיץ את התהליך ולהגיע להארה ולאחדות על האדם למקד את הרצון שלו רק בדבר אחד. ולשם כך עליו להבין את עצמו בשלמות ולהגיע לאושר פנימי אמיתי ראשית.
baruc
*** אתם לא באמת נוגעים במשהו בחייכם...
אם אלקטרונים דוחים אחד את השני... ואלקטרונים נמצאים מסביב לגרעין האטום, ואתם כולכם עשויים מאטומים, וכל אטום בנוי מ 99.9999. אחוז חלל ריק... יוצא שאתם לא באמת נוגעים בכלום, כי האלקטרונים של הגוף, דוחים את האלקטרונים של המקלדת... אז מי בעצם כותב עבורי, ומי בעצם מחזיק אותי על הכסא, כי אין כלל מגע... מי הוא זה שכותב בעט ומיהו זה שמדפדף לי דפים במחברת?... הרי האלקטרונים דוחים אחד את השני, ויוצא שאני לא נוגעת באמת בכלום.... אההההה... זה נקרא אלוקות... מעניין מאד מי עושה עבורי הכל, ואני רק תודעה, נשאר לי להתבונן ולהזדהות
אם אלקטרונים דוחים אחד את השני... ואלקטרונים נמצאים מסביב לגרעין האטום, ואתם כולכם עשויים מאטומים, וכל אטום בנוי מ 99.9999. אחוז חלל ריק... יוצא שאתם לא באמת נוגעים בכלום, כי האלקטרונים של הגוף, דוחים את האלקטרונים של המקלדת... אז מי בעצם כותב עבורי, ומי בעצם מחזיק אותי על הכסא, כי אין כלל מגע... מי הוא זה שכותב בעט ומיהו זה שמדפדף לי דפים במחברת?... הרי האלקטרונים דוחים אחד את השני, ויוצא שאני לא נוגעת באמת בכלום.... אההההה... זה נקרא אלוקות... מעניין מאד מי עושה עבורי הכל, ואני רק תודעה, נשאר לי להתבונן ולהזדהות
baruc
מהו סוד שחלוף ההכרה האנושית להכרה האלוקית. מה באמת מאפשר לאדם שנמצא בעולם הזה, שהוא אינו עולם פיזיקאלי, לצאת מגבולות זמן ומרחב, ובאמת לחוות תודעת אלוקות, תודעת האחד.
.
פוסטים רבים נכתבו על כך שהמסע של אדם שלומד תודעה גבוהה, הוא לעבור במצבי תודעה שונים על מנת להגיע למצב של שחלוף מההכרה האנושית , שמזוהה עם הארציות / עולם הזה/ אגו/ גוף ונפש , שמי שלא יודע כיצד לעשות נכון את המסע הזה, מרגיש ריקנות בחייו, דכאון, עצבות, סבל, בדידות, וחוסר חיות.
.
.
פוסטים רבים נכתבו על כך שהמסע של אדם שלומד תודעה גבוהה, הוא לעבור במצבי תודעה שונים על מנת להגיע למצב של שחלוף מההכרה האנושית , שמזוהה עם הארציות / עולם הזה/ אגו/ גוף ונפש , שמי שלא יודע כיצד לעשות נכון את המסע הזה, מרגיש ריקנות בחייו, דכאון, עצבות, סבל, בדידות, וחוסר חיות.
.
baruc
.
רב האנשים שחוו מוות קליני הבינו שהם רק תודעה ודיווחו על משהו שנקרא "זמן הסתגלות" וזה היה החלק הכי מורכב עבורם. הם פתאום היו מודעים שהם לא צריכים רגליים ולא צריכים ידיים, והם לא צריכים מישהו להישען עליהם שמא יפלו, הם לא צריכים עיניים לראות ולא אוזניים לשמוע, ואפילו לקח להם מעט זמן להיות מודעים שהם בכלל כנשמה לא צריכים גם לנשום. הם פשוט הבינו שהם זה לא הגוף שהיה רק מלבוש עבור הנשמה שלהם. רק חליפה שהנשמה נכנסה בה...
אין לזלזל בגוף כמובן, רק לא להזדהות איתו כאילו זה אתם.
.
כמה שאתם נאחזים עוד יותר בהזדהות הרוח שלכם עם הגוף והנפש, כך דרגת התודעה שלכם יורדת עוד יותר, וככל שנאחזים בגוף עוד יותר, ככה יורדים עוד יותר, האחיזה בגוף היא חזקה מאד, והיא כוללת גם את הגוף הפיזי, גם את הנפש, וגם את האגו, ולמעשה האדם צריך לנטוש את הגוף וגם לא לתת לגוף לנהל לו את המצב הטבעי שלו כרוח... "איך אני נראה, מה אומרים עליי, אני זה מה שאני מרגיש, אני לא שווה, אני כן שווה, אני מוצלח, אני כישלון, אני בודד " וכו'
.
.
נכון, רב הפילוסופיות מחברות גוף ונפש ורוח, אך למרות שזה קשה, דרושה כאן תפיסת חיים שונה לחלוטין על מנת לעמוד במה שהמקובלים השיגו.. וכל אחד יכול לעשות זאת, כן כן, אפילו ילדים בני חמש.
רב האנשים שחוו מוות קליני הבינו שהם רק תודעה ודיווחו על משהו שנקרא "זמן הסתגלות" וזה היה החלק הכי מורכב עבורם. הם פתאום היו מודעים שהם לא צריכים רגליים ולא צריכים ידיים, והם לא צריכים מישהו להישען עליהם שמא יפלו, הם לא צריכים עיניים לראות ולא אוזניים לשמוע, ואפילו לקח להם מעט זמן להיות מודעים שהם בכלל כנשמה לא צריכים גם לנשום. הם פשוט הבינו שהם זה לא הגוף שהיה רק מלבוש עבור הנשמה שלהם. רק חליפה שהנשמה נכנסה בה...
אין לזלזל בגוף כמובן, רק לא להזדהות איתו כאילו זה אתם.
.
כמה שאתם נאחזים עוד יותר בהזדהות הרוח שלכם עם הגוף והנפש, כך דרגת התודעה שלכם יורדת עוד יותר, וככל שנאחזים בגוף עוד יותר, ככה יורדים עוד יותר, האחיזה בגוף היא חזקה מאד, והיא כוללת גם את הגוף הפיזי, גם את הנפש, וגם את האגו, ולמעשה האדם צריך לנטוש את הגוף וגם לא לתת לגוף לנהל לו את המצב הטבעי שלו כרוח... "איך אני נראה, מה אומרים עליי, אני זה מה שאני מרגיש, אני לא שווה, אני כן שווה, אני מוצלח, אני כישלון, אני בודד " וכו'
.
.
נכון, רב הפילוסופיות מחברות גוף ונפש ורוח, אך למרות שזה קשה, דרושה כאן תפיסת חיים שונה לחלוטין על מנת לעמוד במה שהמקובלים השיגו.. וכל אחד יכול לעשות זאת, כן כן, אפילו ילדים בני חמש.
baruc
בדרגות גבוהות יותר, מקובלים כבר לא מזדהים, לא מדברים ולא חושבים אפילו בלשון "אתה" אלא ממש מתנתקים מההזדהות עם הגוף ומשתמשים בגוף שלישי "הוא". .. "הוא עייף, הוא רעב. הוא עצבני הוא לא מרוצה, הוא צמא, עצבנו אותו, רגשו אותו, שמחו אותו, " וכו'...ואז אתם מנותקים ממנו לגמרי
מערכת כי לה' המלוכה
הרב נווה שליט"א:
*'יום הזכרון'*
אחד הימים הקשים כל כך רגשית להכיל-
23,741 חללים המדוייק נכון לשעת כתיבת שורות אלו.
כל חייל וחיילת נספרו,
כל בן של או בת של,
אח של או אחות של.
עולמות שלמים, משפחות שלמות.
'ויקרא שמם אדם'.
אנחנו קוראים לזה 'יום הזכרון' ,
הכוונה שיהיה ערב שבו העם החי והיושב בציון יזכור את בניו ובנותיו שנפטרו במערכות ישראל על הגנת המולדת כדי שתהיה לנו אחת.
אבל אולי ליום הזכרון יש משמעות אפילו עמוקה יותר?!-
הרי כל מדינה ואפילו מדינות אויבינו מציינים אצלם יום זכרון
על אותה סיבה בדיוק
גם הם חושבים שהם מגנים מפנינו על מולדתם .
אבל האם הלב לא חש בהבדל?!
בחוסר הצדק הפנימי שזועק ׳אבל זה לא אותו דבר׳???!!!
אז אולי חשוב להבהיר לעצמנו לפחות-
׳למה בעצם זה לא אותו דבר׳
העם היהודי הוא העם היחידי בעולם שיש לגביו תיעוד מלווה ועקבי זה קרוב ל 6000 שנה
ראשיתו נעוצה באברהם אבינו כניצן שחנט מעץ מיוחס ונצטווה לראשונה- לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך...
או אז כבר אז נתגלה הקשר המיסטי בין האדם למקום ועל מושג האדם הקדוש, הזמן הקדוש והמרחב הקדוש.
הזמן הקדוש הוא זמן התפקחות האדם והתעוררותו לטבעו הרוחני ולגילוי מהותו,
האדם הקדוש- היא מהותו של האדם כישות שלתודעה שלו אין קץ ולא גבול לה ולרוממותה
והמרחב הקדוש- הוא מקום ההתפתחות של אדם זה כמקום ייחודי שרק בו יוכל לקיים את ייעודו כמו אמן הזקוק לבית מלאכתו.
העם היהודי,
בה׳ באייר התש׳ח,
בארץ ישראל
הם שלושת החיבורים הנדרשים לארוע הגדול ביותר שיחווה העם היהודי והאנושות כולה לקראת האנושות החדשה-
גאולתו של העם היהודי מגלותו.
הגעתו של העם היהודי בזמן הזה לארץ ישראל כמוה כהגעתו של אמן המגיע לבית מלאכתו כדי להשלים את כלי האומנות החשוב ביותר של המלך ערב הכתרתו.
העם היהודי נושא מאז אברהם אבינו מסר חשוב מאד מעבר להיותו עדת אנשים הנושאת מטען גנטי משותף.
אברהם אבינו קרוי איש החסד והנתינה ואנו בניו- בעלי אותה תכונה דומיננטית של נתינה ואהבה ללא תנאי.
יצחק איש הגבורה שעליו נאמר איזהו גיבור- הכובש את יצרו
ויעקב איש הרחמים והאמת המגשר והממזג בין השניים
ואנו בניו וצאצאיו.
ב 70 נפש ירדנו למצרים ופרינו ורבינו לכדי 600 אלף איש
ההתייחסות למספר זה היא עקב ההתפרטות של שלושת האבות הראשיים
ואנו הנשאים במינונים שונים של מידותיהם האופייניים.
משמעות נשיאת המטען הערכי הזה הוא שאנו מסוגלים בינינו לבין עצמנו לקיים אחדות חברתית עמוקה ואמיצה תוך הרגש הזולת והענקת חסד ואהבה שאינם תלויים בדבר עקב עובדת היותינו ישות אחת שורשית.
ממשיך התיעוד ומתאר את אחדותנו במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד
ובנדוד
*'יום הזכרון'*
אחד הימים הקשים כל כך רגשית להכיל-
23,741 חללים המדוייק נכון לשעת כתיבת שורות אלו.
כל חייל וחיילת נספרו,
כל בן של או בת של,
אח של או אחות של.
עולמות שלמים, משפחות שלמות.
'ויקרא שמם אדם'.
אנחנו קוראים לזה 'יום הזכרון' ,
הכוונה שיהיה ערב שבו העם החי והיושב בציון יזכור את בניו ובנותיו שנפטרו במערכות ישראל על הגנת המולדת כדי שתהיה לנו אחת.
אבל אולי ליום הזכרון יש משמעות אפילו עמוקה יותר?!-
הרי כל מדינה ואפילו מדינות אויבינו מציינים אצלם יום זכרון
על אותה סיבה בדיוק
גם הם חושבים שהם מגנים מפנינו על מולדתם .
אבל האם הלב לא חש בהבדל?!
בחוסר הצדק הפנימי שזועק ׳אבל זה לא אותו דבר׳???!!!
אז אולי חשוב להבהיר לעצמנו לפחות-
׳למה בעצם זה לא אותו דבר׳
העם היהודי הוא העם היחידי בעולם שיש לגביו תיעוד מלווה ועקבי זה קרוב ל 6000 שנה
ראשיתו נעוצה באברהם אבינו כניצן שחנט מעץ מיוחס ונצטווה לראשונה- לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך...
או אז כבר אז נתגלה הקשר המיסטי בין האדם למקום ועל מושג האדם הקדוש, הזמן הקדוש והמרחב הקדוש.
הזמן הקדוש הוא זמן התפקחות האדם והתעוררותו לטבעו הרוחני ולגילוי מהותו,
האדם הקדוש- היא מהותו של האדם כישות שלתודעה שלו אין קץ ולא גבול לה ולרוממותה
והמרחב הקדוש- הוא מקום ההתפתחות של אדם זה כמקום ייחודי שרק בו יוכל לקיים את ייעודו כמו אמן הזקוק לבית מלאכתו.
העם היהודי,
בה׳ באייר התש׳ח,
בארץ ישראל
הם שלושת החיבורים הנדרשים לארוע הגדול ביותר שיחווה העם היהודי והאנושות כולה לקראת האנושות החדשה-
גאולתו של העם היהודי מגלותו.
הגעתו של העם היהודי בזמן הזה לארץ ישראל כמוה כהגעתו של אמן המגיע לבית מלאכתו כדי להשלים את כלי האומנות החשוב ביותר של המלך ערב הכתרתו.
העם היהודי נושא מאז אברהם אבינו מסר חשוב מאד מעבר להיותו עדת אנשים הנושאת מטען גנטי משותף.
אברהם אבינו קרוי איש החסד והנתינה ואנו בניו- בעלי אותה תכונה דומיננטית של נתינה ואהבה ללא תנאי.
יצחק איש הגבורה שעליו נאמר איזהו גיבור- הכובש את יצרו
ויעקב איש הרחמים והאמת המגשר והממזג בין השניים
ואנו בניו וצאצאיו.
ב 70 נפש ירדנו למצרים ופרינו ורבינו לכדי 600 אלף איש
ההתייחסות למספר זה היא עקב ההתפרטות של שלושת האבות הראשיים
ואנו הנשאים במינונים שונים של מידותיהם האופייניים.
משמעות נשיאת המטען הערכי הזה הוא שאנו מסוגלים בינינו לבין עצמנו לקיים אחדות חברתית עמוקה ואמיצה תוך הרגש הזולת והענקת חסד ואהבה שאינם תלויים בדבר עקב עובדת היותינו ישות אחת שורשית.
ממשיך התיעוד ומתאר את אחדותנו במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד
ובנדוד
baruc
להירגע אל תוך הרגע
בכדי להירגע עליכם להיות כנים עם עצמכם עד הסוף תמיד ז"א לא להדחיק, ולא משנה מה שאתם חושבים שלא בסדר במציאות פשוט אל תדחיקו יותר, עליכם להבין שאם רע לכם יש משהו שאתם מדחיקים ועליכם לקחת זאת ברצינות כמו "תרגול" ולבצע זאת מספר פעמים ביום, המטרה היא להבין בדיוק ובפרטי פרטים למה באמת רע לנו, ולמה אנחנו מרגישים בצורה מסוימת לא מסופקים מהמציאות. לאחר מכן יש להבין כיצד לקבל את מה שאנחנו חושבים ש"לא בסדר" בשלמות ולהגיע למצב של רגיעה הדרגתית, חזרה לגוף ולמודעות והרפיה מלאה של הגוף הפיזי והכלים המחשבתיים שלנו. במהלך הדרך ייתכן שנתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלנו ונגלה משהו מצמרר. לאחר שנתמודד עם הפחד לחלוטין נגיע לרגיעה ושלווה ולמצב של אמון מלא ברגע הזה בעצמנו, ובמה שקורה עכשיו. זה ייתן לכם תחושה של ביטחון עצום ושל חום שמאיר את הפחדים. אתם תרגישו הרפיה הדרגתית בכל הגוף עד למצב של רגיעה מושלמת וזרימה עם הרגע הזה, במצב הזה יהיה ביכולתכם להשפיע בצורה מודעת על "תפיסת" האני שלכם, שהיא הדרך שבה אתם תופסים את עצמכם במציאות. שימו לב שהמינוח אני מתייחס לתפיסה שלנו, ז"א לדרך שבה אנו תופסים את המציאות ולא. המילה "רגיעה" באה מהמילה "רגע" שהוא הדרך לתאר את מה שקורה מעבר לשליטה שלנו כבני אדם בתוך גבולות הגוף שלנו. הרגע הוא כל מה שהוא לא אנחנו שקיים במציאות. המשפט "אני מרגיש את עצמי בגוף שלי" נשמע לכם הגיוני? אם כן, סימן שאתם מודעים מספיק כדי להבין מה המשמעות של זה. אני מרגיש את עצמי, אני הוא החלק בנו שאין לנו עליו שליטה כביכול כשעצמי הוא החלק בנו שקשור לרגשות. מדובר על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות באותו רגע ביחס לתפיסת האני שלנו, הדרך להארה ולשלמות פנימית היא על ידי התמודדות עם התדר של הפחד,
בכדי להירגע עליכם להיות כנים עם עצמכם עד הסוף תמיד ז"א לא להדחיק, ולא משנה מה שאתם חושבים שלא בסדר במציאות פשוט אל תדחיקו יותר, עליכם להבין שאם רע לכם יש משהו שאתם מדחיקים ועליכם לקחת זאת ברצינות כמו "תרגול" ולבצע זאת מספר פעמים ביום, המטרה היא להבין בדיוק ובפרטי פרטים למה באמת רע לנו, ולמה אנחנו מרגישים בצורה מסוימת לא מסופקים מהמציאות. לאחר מכן יש להבין כיצד לקבל את מה שאנחנו חושבים ש"לא בסדר" בשלמות ולהגיע למצב של רגיעה הדרגתית, חזרה לגוף ולמודעות והרפיה מלאה של הגוף הפיזי והכלים המחשבתיים שלנו. במהלך הדרך ייתכן שנתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלנו ונגלה משהו מצמרר. לאחר שנתמודד עם הפחד לחלוטין נגיע לרגיעה ושלווה ולמצב של אמון מלא ברגע הזה בעצמנו, ובמה שקורה עכשיו. זה ייתן לכם תחושה של ביטחון עצום ושל חום שמאיר את הפחדים. אתם תרגישו הרפיה הדרגתית בכל הגוף עד למצב של רגיעה מושלמת וזרימה עם הרגע הזה, במצב הזה יהיה ביכולתכם להשפיע בצורה מודעת על "תפיסת" האני שלכם, שהיא הדרך שבה אתם תופסים את עצמכם במציאות. שימו לב שהמינוח אני מתייחס לתפיסה שלנו, ז"א לדרך שבה אנו תופסים את המציאות ולא. המילה "רגיעה" באה מהמילה "רגע" שהוא הדרך לתאר את מה שקורה מעבר לשליטה שלנו כבני אדם בתוך גבולות הגוף שלנו. הרגע הוא כל מה שהוא לא אנחנו שקיים במציאות. המשפט "אני מרגיש את עצמי בגוף שלי" נשמע לכם הגיוני? אם כן, סימן שאתם מודעים מספיק כדי להבין מה המשמעות של זה. אני מרגיש את עצמי, אני הוא החלק בנו שאין לנו עליו שליטה כביכול כשעצמי הוא החלק בנו שקשור לרגשות. מדובר על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות באותו רגע ביחס לתפיסת האני שלנו, הדרך להארה ולשלמות פנימית היא על ידי התמודדות עם התדר של הפחד,
baruc
סימן שאתם מודעים מספיק כדי להבין מה המשמעות של זה. אני מרגיש את עצמי, אני הוא החלק בנו שאין לנו עליו שליטה כביכול כשעצמי הוא החלק בנו שקשור לרגשות. מדובר על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות באותו רגע ביחס לתפיסת האני שלנו, הדרך להארה ולשלמות פנימית היא על ידי התמודדות עם התדר של הפחד, שהוא למעשה גם המפתח לתדר אחר, שקשור לסוג מסוים של סכנה, שהיא לא הסכנה "למות או להיפגע פיזית או רגשית" אלא לסכנה מהרגע הזה, שהוא תמיד משתנה, והוא אף פעם לא זהה למה שהוא היה מקודם. מדובר על הפחד לאבד שליטה. לאבד שליטה = להגיע לתדר שתמיד משתנה ושאף פעם הוא לא זהה לקודמיו. ועל כן הוא חלק מהפוטנציאל הטהור שדרכו מתכווץ החלל הריק לתוך הזמן ויוצר את ה"יש". ברגע הזה כל מה שקורה עכשיו הוא ההתגלמות של המהות של הצורה של ההגיון שבצדק של הבורא לתוך החלל הריק דרך הזמן. הפירוש של מה שכתוב פה במילים אחרות זה שחוקי ההגיון של האדם נוצרים בתוך מציאות שבה כל מה שקורה הוא חלק מההגיון של הבורא. "צדק" היא המילה הכי טובה לתאר את הדרך שבה הדרך שבה הבורא חושב "בצורה צודקת" את המחשבה שלו אל תוך המציאות דרך חוקי הטבע, שהם האופן שבו היש נוצר דרך החלל שמתכווץ אל הדבר שנקרא זמן. הזמן האמיתי הוא אין סוף רגעים שקיימים בו זמנית, בתוך החלל הריק, החלקיקים שהמציאות עשויה מתוכם שינו את מיקומם ביחס לחלל הריק אין סוף פעמים בתוך ה"אין סוף זמן" שקיים במציאות שהוא עצמיותו של חלק בבורא, שיצר את כל הרגעים שקיימים במרחב זמן דרך המחשבה האין סופית שלו ברגע הזה. הרגע הזה הוא הרגע היחידי שקיים ועצמיותו עצמה של הבורא קיימת במימדים יותר עמוקים שהם ההשתלשלויות הגבוהות יותר של חוקי הטבע והזמן שקיימות כאן ועכשיו במציאות שלנו בלי שתהיה לנו את היכולת בתור בני אדם להבחין בהם. אם תיקחו תינוק שזה עתה נולד ותשימו אותו בתוך עיר הומה אדם שמלאה במכוניות ובדברים משונים זה יהיה מעין "אונס לתודעה שלו" בגלל שחשפתם אותו לדברים שהם לא חלק מהמקום והזמן שלו כרגע בתור יישות. באותה הדרך אם תיקחו חיידק ותשימו אותו בתוך גוף של תינוק שזה עתה נולד זה יהיה מעין "אונס לתודעה" שלו. מישהו פה פעם חשב איך זה באמת מרגיש להיות חיידק? חשבתם כמה הוא רחוק בהבנה שלו מהבנה שלכם את המציאות ואת איך הדברים קורים? ההתפתחות שאנו חווים היא התפתחות תודעתית של ההכרה האלוקית במציאות שהיא חלק מתת-המודע הכללי של המציאות. המציאות היא יצירה של הבורא וכך גם התת-מודע עצמו. אלא שהתת מודע שקיים במציאות הוא חלק יותר עמוק והוא חלק בעצמיותו של הבורא עצמו ולא חלק במציאות של הבורא שעשויה מחלק אחר בו. המטרה שלנו כרגע במימד הזה הי
baruc
היא להתעורר ולהבין את החוקים שבהם עובד הצדק האמיתי של הדברים, שהוא חלק מהמצב הטבעי והעמוק שקיים בטבע של עצמיותו של הבורא. במקום והזמן הזה, כל הדברים קורים בהתאם לתפיסת מציאות אחרת. השער שדרכו האדם מגיע אל מציאויות אחרות של ממש, כמו אל מציאויות שהוא רוצה בעזרת הרצון שלו היא דרך זה שינוי של תפיסת האני שלו, שהיא המפתח שדרכו הוא מנהל את מערכת היחסים שלו עם המציאות, ישנן גם אין סוף תפיסות אני שהן חלק מעצמיותו של הבורא. כל תפיסת אני היא כמו טביעת אצבע, והיא משנה את הדרך שבה האדם תופס את המציאות עד לרמה של יופי ושל טעם, של מחשבה ושל רגש וכו.. תפיסת האני הנכונה היא התפיסה של אין תפיסה והיא החיבור של התודעה עם עצמיותו של הבורא, שהיא הקדושה והחלק במציאות שגורם לכל הדברים לקרות ברגע הזה. אפשר לקרוא לכוח הזה "כוח הרצון" או הכוח המחיה. והוא הכוח שמזיז את כל החלקיקים לאין סוף דרכים באין סוף חלל ריק, ויוצר את הזמן. לכל אחד מאיתנו כאינדיבידואל יש בתודעה שלו את הזיכרון של האחדות שהוא הרגע שבו הכל היה אחד והוא הרגע שבו נוצרה המהות הכללית של הדברים שהיא הזמן, והיא החלק בבורא שמחייה את המציאות, והמסע שלנו בתור נשמות הוא מרסיסי רגעים בכוורת האין סופית של הרגע הזה, אלא הרגע שבו כל הדברים קורים עכשיו, שהוא הפוטנציאל והחיבור שלנו למציאות עצמה ולקשר שלנו עם הבורא.
baruc
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"
• זע – זע ונע
• אפיך - רוחניות
• תאכל – ניזון תודעתית
• לחם - הלחמה
• עד שובך - התחברות
• אל האדמה – אדמה לעליון
הבריאה פועלת מידה כנגד מידה
הבורא לא שופט את האדם – האדם שופט את עצמו.
הבריאה מזמנת לכם מקרה דומה למה ששפטתם אדם אחר, ואתם צריכים לשפוט את עצמכם
הבורא מביא מלבוש שלו לפני האדם – ומבקש מהאדם, תבדוק איך אתה לא בסדר כלפיו. לא כלפי
האדם אלא כלפי הבורא.
צריך להיות בהמון שתיקה- עד ששומעים את הנשימה ממש של עצמך
אין למעלה מענג
• אם האדם לא נמצא בהרגש של ענג רוחני, זה אומר שהאדם לא נמצא מחובר לבורא.
• עצבני, מרוגז, עצוב, במרה, בשפיטה, וכו'...
זה מעיד על כך שהאדם נמצא בסטאטוס תודעתי שהבורא לא נמצא בו. וזה נקרא מדומיין
יצר – מלשון ציור
יצר הרע – ציור הרע
יצר הטוב – ציור הטוב
התבטלות – לאפשר לבורא, למחוק ולצייר נכון את מה שטוב לבריאה כולה.
השתחלפות מסוף אל האין סוף
מכיוון שתודעת הבורא היא אור אין סוף, דעת האדם אמורה לעשות השתוות הצורה
על ידי שבירת הסוף אל האין סוף
איכה
האדם ירד מתודעת אין סוף לתודעת סוף
ולכן הבורא שאל לאיזו תודעה אתה מחובר
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"
• זע – זע ונע
• אפיך - רוחניות
• תאכל – ניזון תודעתית
• לחם - הלחמה
• עד שובך - התחברות
• אל האדמה – אדמה לעליון
הבריאה פועלת מידה כנגד מידה
הבורא לא שופט את האדם – האדם שופט את עצמו.
הבריאה מזמנת לכם מקרה דומה למה ששפטתם אדם אחר, ואתם צריכים לשפוט את עצמכם
הבורא מביא מלבוש שלו לפני האדם – ומבקש מהאדם, תבדוק איך אתה לא בסדר כלפיו. לא כלפי
האדם אלא כלפי הבורא.
צריך להיות בהמון שתיקה- עד ששומעים את הנשימה ממש של עצמך
אין למעלה מענג
• אם האדם לא נמצא בהרגש של ענג רוחני, זה אומר שהאדם לא נמצא מחובר לבורא.
• עצבני, מרוגז, עצוב, במרה, בשפיטה, וכו'...
זה מעיד על כך שהאדם נמצא בסטאטוס תודעתי שהבורא לא נמצא בו. וזה נקרא מדומיין
יצר – מלשון ציור
יצר הרע – ציור הרע
יצר הטוב – ציור הטוב
התבטלות – לאפשר לבורא, למחוק ולצייר נכון את מה שטוב לבריאה כולה.
השתחלפות מסוף אל האין סוף
מכיוון שתודעת הבורא היא אור אין סוף, דעת האדם אמורה לעשות השתוות הצורה
על ידי שבירת הסוף אל האין סוף
איכה
האדם ירד מתודעת אין סוף לתודעת סוף
ולכן הבורא שאל לאיזו תודעה אתה מחובר
baruc
גמר תיקון והארה יצירת מציאות ובחירה חופשית המימד הבא והחלל והזמן
למה אין לנו בחירה חופשית אמיתית במימד הזה? מה זה בכלל מימד? מה היא התעוררות רוחנית במימד הזה ומה קורה אחריה?
גמר תיקון הוא המקום והזמן שבו מגיע אחד למצב של שלמות, שנובעת מתוך המודעות השלמה שלו כלפי המציאות.
מימדי מציאות זה עניין שקשה להבין אותו, בעיקר בגלל שהוא תלוי בחלל הריק שמקיף את המציאות החומרית. (ההוויה של כל הדברים במימד).
הסיבה שאין לנו באמת בחירה חופשית במימד הזה של המציאות היא שכל הרגעים שקיימים במימד הזה, כלומר כל אופציות המציאות שניתן להגיע אליהן, כבר כתובות ורשומות, והעולם הזה הוא למעשה "משחק שהוא מבחן".
ובשביל לשחק אותו כל מה שצריך זה להיות קיימים בו, הלימוד, ההתפתחות וההכרה של העולם מתבצעת בלאו הכי עם חלוף הזמן בעוד שניתן להאיץ את ההתפתחות על ידי הכרה ותרגול של דרגות הרצון.
הרצון שלנו הוא המקור לבחירה החופשית היחידה שלנו במימד הזה, כי כפי שכבר נאמר, אין לנו בחירה חופשית אמיתית, כל הרגעים שניתן לחוות במימד הזה כבר כתובים מראש והם חלק מהמבחן שהוא העולם הזה.
אין לנו בחירה חופשית אמיתית במובן של ליצור מציאות, אלא רק במובן של מתוך סט מוכן של רגעים לבחור לאיזה רגע להגיע.
ההבדל בין מימד זה למימדים אחרים בבריאה הוא בדרך שבה עובד החלל הריק כדי ליצור את המציאות, כלומר = חוקי הטבע במימדים אחרים שונים.
חוקי הטבע מקורם בחלל הריק, ומקורו של החלל הריק הוא במפץ הגדול, שהוא למעשה אחד הכלים שדרכם מסוגלת ישות בדרגת בורא ליצור מציאות.
יצירת המציאות מתבצעת דרך הגדרה מראש של חוקי טבע מסוימים ואז הפעלתם דרך מפץ שהוא למעשה כלי שדרכו יכול הבורא להמיר חלקיק קטן (ניצוץ) מאור אין סוף שלו בכדי לתפעל ולהחיות מרחב מקודש של מציאות.
אנחנו כרגע יצורים שמסוגלים לחוות את עצמנו מבחינה תודעתית במקום ובזמן אחד ורק במימד הזה של הקיום.
לבחירה חופשית יש דרגות (בסדר אקראי): אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה מקומות להיות בו זמנית, אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה זמנים להיות בו זמנית. אם ליישות את היכולת לבחור באיזה מקום וזמן במימד הספציפי היא רוצה להיות, אם ליישות יש את היכולת לבחור באיזה מימד היא רוצה להיות. ברמה יותר גבוהה: אם ליישות יש את היכולת לשנות את הקיום העצמי שלה, אם ליישות יש את היכולת ליצור מימדים חדשים של זמן חלל וכו..
בגלל שאנחנו כרגע בתוך המשחק, ועלינו להגיע לגמר תיקון - אין לנו באמת בחירה חופשית אמיתית, אלא רק חלקית, ואסביר:
גמר תיקון הוא תמיד כאן ועכשיו, כל המסע שאנחנו עוברים הוא המסע לכאן ועכשיו, לרגע הזה.
דיסאסוציאציה הוא מצב שמ
למה אין לנו בחירה חופשית אמיתית במימד הזה? מה זה בכלל מימד? מה היא התעוררות רוחנית במימד הזה ומה קורה אחריה?
גמר תיקון הוא המקום והזמן שבו מגיע אחד למצב של שלמות, שנובעת מתוך המודעות השלמה שלו כלפי המציאות.
מימדי מציאות זה עניין שקשה להבין אותו, בעיקר בגלל שהוא תלוי בחלל הריק שמקיף את המציאות החומרית. (ההוויה של כל הדברים במימד).
הסיבה שאין לנו באמת בחירה חופשית במימד הזה של המציאות היא שכל הרגעים שקיימים במימד הזה, כלומר כל אופציות המציאות שניתן להגיע אליהן, כבר כתובות ורשומות, והעולם הזה הוא למעשה "משחק שהוא מבחן".
ובשביל לשחק אותו כל מה שצריך זה להיות קיימים בו, הלימוד, ההתפתחות וההכרה של העולם מתבצעת בלאו הכי עם חלוף הזמן בעוד שניתן להאיץ את ההתפתחות על ידי הכרה ותרגול של דרגות הרצון.
הרצון שלנו הוא המקור לבחירה החופשית היחידה שלנו במימד הזה, כי כפי שכבר נאמר, אין לנו בחירה חופשית אמיתית, כל הרגעים שניתן לחוות במימד הזה כבר כתובים מראש והם חלק מהמבחן שהוא העולם הזה.
אין לנו בחירה חופשית אמיתית במובן של ליצור מציאות, אלא רק במובן של מתוך סט מוכן של רגעים לבחור לאיזה רגע להגיע.
ההבדל בין מימד זה למימדים אחרים בבריאה הוא בדרך שבה עובד החלל הריק כדי ליצור את המציאות, כלומר = חוקי הטבע במימדים אחרים שונים.
חוקי הטבע מקורם בחלל הריק, ומקורו של החלל הריק הוא במפץ הגדול, שהוא למעשה אחד הכלים שדרכם מסוגלת ישות בדרגת בורא ליצור מציאות.
יצירת המציאות מתבצעת דרך הגדרה מראש של חוקי טבע מסוימים ואז הפעלתם דרך מפץ שהוא למעשה כלי שדרכו יכול הבורא להמיר חלקיק קטן (ניצוץ) מאור אין סוף שלו בכדי לתפעל ולהחיות מרחב מקודש של מציאות.
אנחנו כרגע יצורים שמסוגלים לחוות את עצמנו מבחינה תודעתית במקום ובזמן אחד ורק במימד הזה של הקיום.
לבחירה חופשית יש דרגות (בסדר אקראי): אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה מקומות להיות בו זמנית, אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה זמנים להיות בו זמנית. אם ליישות את היכולת לבחור באיזה מקום וזמן במימד הספציפי היא רוצה להיות, אם ליישות יש את היכולת לבחור באיזה מימד היא רוצה להיות. ברמה יותר גבוהה: אם ליישות יש את היכולת לשנות את הקיום העצמי שלה, אם ליישות יש את היכולת ליצור מימדים חדשים של זמן חלל וכו..
בגלל שאנחנו כרגע בתוך המשחק, ועלינו להגיע לגמר תיקון - אין לנו באמת בחירה חופשית אמיתית, אלא רק חלקית, ואסביר:
גמר תיקון הוא תמיד כאן ועכשיו, כל המסע שאנחנו עוברים הוא המסע לכאן ועכשיו, לרגע הזה.
דיסאסוציאציה הוא מצב שמ
baruc
דיסאסוציאציה הוא מצב שמתאר ניתוק מסוים של האדם מהמציאות, למעשה כולם כולל כולם סובלים מדיסאסוציאציה מסוימת, כי כל מי שקיים, הוא נמצא ברמה מסוימת של ניתוק מכלל הדברים ומשאר המציאות ברמה התודעתית.
וזו היא הסיבה לניתוק מהרגע הזה, והפתרון לדיסאסוציאציה, שהיא ניתוק של המודעות, היא כמובן להיות מודעים בשלמות להכל.
והדרך היחידה להיות ברגע הזה היא לפתח מודעות שלמה. בכל רגע מסוגלת התודעה שלנו לפי רמת ההתפתחות התודעתית שלנו לקלוט ולעבד מידע.
מי שיכולת ניתוח התהליכים שלו יותר חזקה = הוא מסוגל בכל רגע נתון שחולף לקלוט יותר מידע ובכך להבין יותר את המציאות.
מי שניחן ביכולת ניתוח תהליכים אין סופית מסוגל דרך כל רגע לראות את הבריאה כולה ודרך כל רגע ורגע במציאות להיזכר ולחוות את גמר תיקון הכללי, שזה הרגע שבו כל רסיסי הנשמה האחת של הבורא באיחוד ודבר והיפוכו הם אחד.
בחירה חופשית היא גם היכולת להיות מודע. לנשימה שלנו נגיד - אנחנו מודעים לפעמים ולפעמים לא, כשאנחנו לא מודעים לכך שאנחנו נושמים, אנחנו אומרים שהנשימה נשמה לבד. וכשאנחנו כן מודעים לעובדה שאנחנו נושמים ברגע הזה אנחנו מרגישים ומקבלים את התחושה שיש לנו שליטה על הנשימה.
כנ"ל לגבי כל שאר הדברים, מודעות לדבר = בחירה חופשית. אם היינו מסוגלים להיות מודעים מבפנים לפעולה שהלב שלנו פועם היינו אומרים אני מפעים את הלב שלי ולא הלב שלי פועם וכנ"ל לגבי שאר האיברים הפנימיים והמערכות בגוף.
אותו כוח שמניע את כלל הטבע שנמצא מחוץ לגבול המודעות האישית שלנו שמאפשרת לנו להרגיש את התחושה של הבחירה החופשית, מניע גם את החלקים בנו שאנו מרגישים שמתרחשים לבד כגון המערכות השונות בגוף, תהליכי חשיבה ורגש ועוד...
הדרך להגיע להארה, ז"א לגמר תיקון היא על ידי זה שהאדם מגיע למודעות אין סופית ליכולת ניתוח תהליכים אין סופית. ועל ידי כך הוא יהיה מסוגל להרגיש בתחושה של ממש שכאילו הוא זה שאחראי על כל מה שקורה ברגע הזה בצורה ישירה, בדיוק כמו שאנחנו מרגישים שאנחנו שולטים על הנשימה שלנו ועל תנועות הגוף.
המשחק שאנחנו משחקים כאן בעולם הזה מטרתו לעזור לנו לפתח אינדיבידואליות של ממש, דרך שעורים שאנו חווים ביום-יום דרך סיטוצאציות שקשורים לנתינה וקבלה נכונה, ולכיצד לקבל ולתת בצורה מושלמת (בצורה שדומה לדרכו של הבורא).
כל הסיטואציות שקיימות פה בעולם הזה והמצבים הפסיכולוגיים השונים הם כולם נועדו להוביל את האדם בהבנה שלו, ז"א בדרך שבה הוא מסתכל על המציאות לגמר תיקון הפרטי.
כי אלוהים ברא אין ספור רגעי מציאות במימד הזה, ואין ספור דרכים להסתכל על כל רגע, וגמר תיקון זה כשהאדם חווה את עצמו כאן ועכש
וזו היא הסיבה לניתוק מהרגע הזה, והפתרון לדיסאסוציאציה, שהיא ניתוק של המודעות, היא כמובן להיות מודעים בשלמות להכל.
והדרך היחידה להיות ברגע הזה היא לפתח מודעות שלמה. בכל רגע מסוגלת התודעה שלנו לפי רמת ההתפתחות התודעתית שלנו לקלוט ולעבד מידע.
מי שיכולת ניתוח התהליכים שלו יותר חזקה = הוא מסוגל בכל רגע נתון שחולף לקלוט יותר מידע ובכך להבין יותר את המציאות.
מי שניחן ביכולת ניתוח תהליכים אין סופית מסוגל דרך כל רגע לראות את הבריאה כולה ודרך כל רגע ורגע במציאות להיזכר ולחוות את גמר תיקון הכללי, שזה הרגע שבו כל רסיסי הנשמה האחת של הבורא באיחוד ודבר והיפוכו הם אחד.
בחירה חופשית היא גם היכולת להיות מודע. לנשימה שלנו נגיד - אנחנו מודעים לפעמים ולפעמים לא, כשאנחנו לא מודעים לכך שאנחנו נושמים, אנחנו אומרים שהנשימה נשמה לבד. וכשאנחנו כן מודעים לעובדה שאנחנו נושמים ברגע הזה אנחנו מרגישים ומקבלים את התחושה שיש לנו שליטה על הנשימה.
כנ"ל לגבי כל שאר הדברים, מודעות לדבר = בחירה חופשית. אם היינו מסוגלים להיות מודעים מבפנים לפעולה שהלב שלנו פועם היינו אומרים אני מפעים את הלב שלי ולא הלב שלי פועם וכנ"ל לגבי שאר האיברים הפנימיים והמערכות בגוף.
אותו כוח שמניע את כלל הטבע שנמצא מחוץ לגבול המודעות האישית שלנו שמאפשרת לנו להרגיש את התחושה של הבחירה החופשית, מניע גם את החלקים בנו שאנו מרגישים שמתרחשים לבד כגון המערכות השונות בגוף, תהליכי חשיבה ורגש ועוד...
הדרך להגיע להארה, ז"א לגמר תיקון היא על ידי זה שהאדם מגיע למודעות אין סופית ליכולת ניתוח תהליכים אין סופית. ועל ידי כך הוא יהיה מסוגל להרגיש בתחושה של ממש שכאילו הוא זה שאחראי על כל מה שקורה ברגע הזה בצורה ישירה, בדיוק כמו שאנחנו מרגישים שאנחנו שולטים על הנשימה שלנו ועל תנועות הגוף.
המשחק שאנחנו משחקים כאן בעולם הזה מטרתו לעזור לנו לפתח אינדיבידואליות של ממש, דרך שעורים שאנו חווים ביום-יום דרך סיטוצאציות שקשורים לנתינה וקבלה נכונה, ולכיצד לקבל ולתת בצורה מושלמת (בצורה שדומה לדרכו של הבורא).
כל הסיטואציות שקיימות פה בעולם הזה והמצבים הפסיכולוגיים השונים הם כולם נועדו להוביל את האדם בהבנה שלו, ז"א בדרך שבה הוא מסתכל על המציאות לגמר תיקון הפרטי.
כי אלוהים ברא אין ספור רגעי מציאות במימד הזה, ואין ספור דרכים להסתכל על כל רגע, וגמר תיקון זה כשהאדם חווה את עצמו כאן ועכש
baruc
כלומר הוא מסיר את הפילטר של "איך להסתכל על המציאות" ושל "אני נמצא במקום וזמן מוגדר" והוא מגיע למצב שבו המציאות ברגע הזה כאן ועכשיו לנצח נחווית כפי שהיא ללא פילטרים מסיכות. (קליפות)
דרגות הבחירה החופשית קשורות לרצון, והרצון עצמו הוא מילה שמתארת את הדרך שבה "דורש החוסר את מילויו". וכל רצונותיו של האדם הם השתלשלות שיוצאת ומתחילה ב"אני" של האדם, שהוא למעשה הרצון (החוסר שדורש להתמלא) הכי גדול.
כי הרי האני של האדם, חסר את כל מה שהוא לא, ז"א את כל שאר המציאות, ואני הוא מרכז הנפרדות של האדם משאר הדברים במציאות. והוא למעשה גם החוסר הכי גדול של האדם, כי הוא חסר את כל מה שהוא לא.
והבחירה החופשית שאנחנו קיבלנו בתור התחלה שממנה אנחנו אמורים להגיע לדרגה של הבורא בסופו של דבר ולגמר התיקון היא הבחירה באיך להסתכל על הדברים ולא באיזה מקום וזמן להיות.
והסוד לשלמות העשיה ולשלמות התודעה (ההסתכלות החווה) היא דרך זה שהאדם יגיע לסינכרון הרמוניה מושלמת. על ידי הגעה למצב של אין תפיסה אין מקום וזמן.
שזה אומר חזרה בתוך העצמיות של אחד לתוך החלל הריק הפוטנציאל (שונייתא). שבו נוצרים כל התפיסות ובו נוצרים כל המקומות וכל הזמנים.
והאושר האמיתי, הוא נמצא אך ורק בגמר תיקון. כי האושר החלקי, הוא האושר שהאדם חווה ביום יום, והוא אושר שנובע מקבלה, ולא מנתינה.
האושר שאנו חווים נובע ממילוי הרצון שלנו. למעשה, אושר = מילוי רצון. בעוד שסבל = חוסר מילוי רצון. מדובר במילים נרדפות.
לאחר שמגיע האדם במציאות זו לאחר ייזע ומאמץ רב לכך שהמציאות תהיה ככ רצונו הוא מגיע מבין שהוא עדיין רוצה עוד, ושעדיין חסר לו.
וממצב זה מתחיל האדם לפתח רצון חדש, שהוא רצון אין סופי, שהמילוי שלו אפשרי רק על ידי מילוי ישיר מאור אין סוף של הבורא, רצון זה נקרא נקודה שבלב.
אם אתם קוראים את הפוסט הזה עד לכאן, סביר להניח שכבר יש לכם "נקודה שבלב" ושזו הסיבה שהובילה אתכם ללקרוא את זה.
דרגות הבחירה החופשית קשורות לרצון, והרצון עצמו הוא מילה שמתארת את הדרך שבה "דורש החוסר את מילויו". וכל רצונותיו של האדם הם השתלשלות שיוצאת ומתחילה ב"אני" של האדם, שהוא למעשה הרצון (החוסר שדורש להתמלא) הכי גדול.
כי הרי האני של האדם, חסר את כל מה שהוא לא, ז"א את כל שאר המציאות, ואני הוא מרכז הנפרדות של האדם משאר הדברים במציאות. והוא למעשה גם החוסר הכי גדול של האדם, כי הוא חסר את כל מה שהוא לא.
והבחירה החופשית שאנחנו קיבלנו בתור התחלה שממנה אנחנו אמורים להגיע לדרגה של הבורא בסופו של דבר ולגמר התיקון היא הבחירה באיך להסתכל על הדברים ולא באיזה מקום וזמן להיות.
והסוד לשלמות העשיה ולשלמות התודעה (ההסתכלות החווה) היא דרך זה שהאדם יגיע לסינכרון הרמוניה מושלמת. על ידי הגעה למצב של אין תפיסה אין מקום וזמן.
שזה אומר חזרה בתוך העצמיות של אחד לתוך החלל הריק הפוטנציאל (שונייתא). שבו נוצרים כל התפיסות ובו נוצרים כל המקומות וכל הזמנים.
והאושר האמיתי, הוא נמצא אך ורק בגמר תיקון. כי האושר החלקי, הוא האושר שהאדם חווה ביום יום, והוא אושר שנובע מקבלה, ולא מנתינה.
האושר שאנו חווים נובע ממילוי הרצון שלנו. למעשה, אושר = מילוי רצון. בעוד שסבל = חוסר מילוי רצון. מדובר במילים נרדפות.
לאחר שמגיע האדם במציאות זו לאחר ייזע ומאמץ רב לכך שהמציאות תהיה ככ רצונו הוא מגיע מבין שהוא עדיין רוצה עוד, ושעדיין חסר לו.
וממצב זה מתחיל האדם לפתח רצון חדש, שהוא רצון אין סופי, שהמילוי שלו אפשרי רק על ידי מילוי ישיר מאור אין סוף של הבורא, רצון זה נקרא נקודה שבלב.
אם אתם קוראים את הפוסט הזה עד לכאן, סביר להניח שכבר יש לכם "נקודה שבלב" ושזו הסיבה שהובילה אתכם ללקרוא את זה.
baruc
אנו חברי מועצת האור פונים אליכם ומבקשים:
עורו אחים עורו
מצאו את הלב המאחד את כל הנשמות לכדי נשמה אחת גדולה ומוארת.
עליכם אהובים יקרים להפסיק להיות בתרדמת ולהתעורר אל קולות האהבה
המתנגנים להם בחדווה בכל היקומים.
עורו אחים עורו, נשמות על חי
ובקשו מהאלוהים את אשר אתם חפצים בלבכם!
חיבור עמוק אל הבריאה ולנפש הגבוהה יובילו אתכם לעולמות טובים יותר מזה שאתם חווים.
לו כולכם הייתם בחיבורים מלאים אל עצמכם ונשמתכם,
הייתם מבינים שהחיים יכולים להיות הרבה יותר קלים.
עורו אחים עורו
הביאו את נשמכם אל קדמת הבמה ואפשרו לעצמכם להיות בהגשמה מלאה של מי שהנכם.
הפסיקו עם מחול השדים, הזימה, הקנאה, צרות העין והמלחמה.
צריכים אתם אהובים יקרים, לחיות בעולמות גבוהים ולא בנמוכים.
אם כל אחד ואחת מכם יהיו נאמנים לתדר הפנימי שלהם, אזיי יבואו ימים יפים יותר על פני כדור הארץ.
הבעיה הגדולה עמכם, בני האדם שהינכם מטילים ספק בכך שהעולם של מעל קיים,
לכן אתם לא פותחים את ליבכם אל האור הגדול והנפלא הקיים בעולמכם.
עורו אחים עורו
וקחו את גורלכם בידכם, התבוננו על סביבתכם ותבינו מה יצרתם בלבבכם.
הן כל יצירה בסביבה בה אתם חיים, היא יצירה פנימית של כל מה שמתחולל בלבבכם הקט, אהובים!
לכן אם אינכם מרוצים, הבינו שזה מה שאתם יוצרים בכך שאינכם מרוצים מחייכם והגשמתכם הפנימיים.
עורו אחים עורו!
זמנים חדשים מאפשרים לכם אהובים להתחדש באנרגיות של מעלה,
באנרגיות של אור מופלא היורד קבין קבין לעולמכם
ומטהר את כל השרץ, הכעס והאימה שיצרתם בעולמכם.
זהו זמן גדול עבורכם יקרים לפתוח את לבבותיכם לאהבה,
אהבה גדולה המקיפה אתכם בתדרי החמלה.
עורו אחים עורו יקרים,
פתחו את ליבכם לשירי הלב המתנגן ביקומים של אור רבים.
אם רק תקשיבו במעט אל המסרים המגיעים אליכם אהובים,
תדעו שאנו קיימים ופועלים על מנת ליצור בעולמכם תדרים חדשים של אהבה ואחדות הלבבות בכל העולם.
הפסיקו לקלל, להשמיץ, לשנוא ולהאמין לריכולים ודברים קשים ומראות מזוויעות!
התנתקו מעט מכל המדיה הסובבת אתכם, נטרלו את השפעתה מעולמכם!
תנו לעצמכם זמן ואפשרו חמלה לעצמכם, התייחדות עם הלב של האחר,
זמן לגעת ולאהוב את כל מה שבעולמכם ומסביבכם.
עורו אחים עורו יקרים,
כי הגיע הזמן לעשות מעשה ולא רק לשבת על הכיסא ולצפות שאחרים,
יעשו זאת עבורכם.
זהו זמן תפילה, זמן הודיה לבריאה,
זהו זמן להתגבר על כל הכעס והכאב שסוחבים אתם מכל שלב של חייכם.
הן סוחבים אתם עול כבד על גבכם.
עורו אחים עורו אהובים,
כי לכל אחד יש תפקיד עליון ברקמת הבריאה בעולמכם
עורו אחים עורו אהובים,
כי הנה מגיעים להם ימים טובים,
אנרגיה מתחדשת שזורמת אליכם ומרפאה א
עורו אחים עורו
מצאו את הלב המאחד את כל הנשמות לכדי נשמה אחת גדולה ומוארת.
עליכם אהובים יקרים להפסיק להיות בתרדמת ולהתעורר אל קולות האהבה
המתנגנים להם בחדווה בכל היקומים.
עורו אחים עורו, נשמות על חי
ובקשו מהאלוהים את אשר אתם חפצים בלבכם!
חיבור עמוק אל הבריאה ולנפש הגבוהה יובילו אתכם לעולמות טובים יותר מזה שאתם חווים.
לו כולכם הייתם בחיבורים מלאים אל עצמכם ונשמתכם,
הייתם מבינים שהחיים יכולים להיות הרבה יותר קלים.
עורו אחים עורו
הביאו את נשמכם אל קדמת הבמה ואפשרו לעצמכם להיות בהגשמה מלאה של מי שהנכם.
הפסיקו עם מחול השדים, הזימה, הקנאה, צרות העין והמלחמה.
צריכים אתם אהובים יקרים, לחיות בעולמות גבוהים ולא בנמוכים.
אם כל אחד ואחת מכם יהיו נאמנים לתדר הפנימי שלהם, אזיי יבואו ימים יפים יותר על פני כדור הארץ.
הבעיה הגדולה עמכם, בני האדם שהינכם מטילים ספק בכך שהעולם של מעל קיים,
לכן אתם לא פותחים את ליבכם אל האור הגדול והנפלא הקיים בעולמכם.
עורו אחים עורו
וקחו את גורלכם בידכם, התבוננו על סביבתכם ותבינו מה יצרתם בלבבכם.
הן כל יצירה בסביבה בה אתם חיים, היא יצירה פנימית של כל מה שמתחולל בלבבכם הקט, אהובים!
לכן אם אינכם מרוצים, הבינו שזה מה שאתם יוצרים בכך שאינכם מרוצים מחייכם והגשמתכם הפנימיים.
עורו אחים עורו!
זמנים חדשים מאפשרים לכם אהובים להתחדש באנרגיות של מעלה,
באנרגיות של אור מופלא היורד קבין קבין לעולמכם
ומטהר את כל השרץ, הכעס והאימה שיצרתם בעולמכם.
זהו זמן גדול עבורכם יקרים לפתוח את לבבותיכם לאהבה,
אהבה גדולה המקיפה אתכם בתדרי החמלה.
עורו אחים עורו יקרים,
פתחו את ליבכם לשירי הלב המתנגן ביקומים של אור רבים.
אם רק תקשיבו במעט אל המסרים המגיעים אליכם אהובים,
תדעו שאנו קיימים ופועלים על מנת ליצור בעולמכם תדרים חדשים של אהבה ואחדות הלבבות בכל העולם.
הפסיקו לקלל, להשמיץ, לשנוא ולהאמין לריכולים ודברים קשים ומראות מזוויעות!
התנתקו מעט מכל המדיה הסובבת אתכם, נטרלו את השפעתה מעולמכם!
תנו לעצמכם זמן ואפשרו חמלה לעצמכם, התייחדות עם הלב של האחר,
זמן לגעת ולאהוב את כל מה שבעולמכם ומסביבכם.
עורו אחים עורו יקרים,
כי הגיע הזמן לעשות מעשה ולא רק לשבת על הכיסא ולצפות שאחרים,
יעשו זאת עבורכם.
זהו זמן תפילה, זמן הודיה לבריאה,
זהו זמן להתגבר על כל הכעס והכאב שסוחבים אתם מכל שלב של חייכם.
הן סוחבים אתם עול כבד על גבכם.
עורו אחים עורו אהובים,
כי לכל אחד יש תפקיד עליון ברקמת הבריאה בעולמכם
עורו אחים עורו אהובים,
כי הנה מגיעים להם ימים טובים,
אנרגיה מתחדשת שזורמת אליכם ומרפאה א
baruc
אנרגיה מתחדשת שזורמת אליכם ומרפאה את ליבותיכם.
נצלו אותה לטובתכם והפעילו מחדש את התדרים בגופכם!
זהו זמן נפלא לעשות עבודה פנימית, להשתנות ולשנות הרגלים.
אם כל אחד ואחת מכם תאפשרו לתדר החדש ליצור שינוי בחייכם,
הרי תהיו מאושרים ותחיו בעולם חדש וטוב יותר.
אנו קוראים לכם ליצור מעמד הר סיני חדש בחייכם ולקבל את תורת הלב,
עורו אחים עורו יקרים, כי הגיעו זמנים חדשים,
אתם נקראים להחליף מחלפותיכם וללבוש בגדים לבנים לטובת קבלת האור בחייכם
עורו אחים עורו אחים!
נצלו אותה לטובתכם והפעילו מחדש את התדרים בגופכם!
זהו זמן נפלא לעשות עבודה פנימית, להשתנות ולשנות הרגלים.
אם כל אחד ואחת מכם תאפשרו לתדר החדש ליצור שינוי בחייכם,
הרי תהיו מאושרים ותחיו בעולם חדש וטוב יותר.
אנו קוראים לכם ליצור מעמד הר סיני חדש בחייכם ולקבל את תורת הלב,
עורו אחים עורו יקרים, כי הגיעו זמנים חדשים,
אתם נקראים להחליף מחלפותיכם וללבוש בגדים לבנים לטובת קבלת האור בחייכם
עורו אחים עורו אחים!
אנונימי160132 
אנונימי161824
אנונימי167459
אנונימי168251
אנונימי169839
אנונימי170198
אנונימי171744
אנונימי172213 
אנונימי161824
אנונימי167459
אנונימי168251
אנונימי169839
אנונימי170198
אנונימי171744
אנונימי172213
מס' משתתפים בצאט: 8
גלרית רמזים כללית
עדכון 24/5/2019
גם מי שרצה לאסור מדורות הרשב"י בגלל החום וכו', קיבל אותם בדרך אחרת לצערנו
לא משחקים עם צדיקים בגודל כזה שיכולים לבד לפטור את כל העולם
רבי שמעון בר יוחאי - אשרי יולדתך ואשרי העם הם לומדיך !
מאת חבר הצא"ט: זית"א
עדכון 17/5/2019
תנו לתרנגול להרים את הגביע !! התרנגול מככב בחדשות בדיוק כמו שנכתב ברמז לפני חמישה ימים... הקב”ה יתברך שמו מדבר דרך כל המצבים דרך כל האנשים ודרך החדשות.
תרנגול = 424 (מסתתר) - משיח בן דוד = 424 - הסבר מפורט בשני התמונות הבאות.
