שיעורי תנך ואקטואליה מפי הרב לוי סודרי | מתעדכן

שיעורים של הרב לוי סודרי ראש מכון “צמח דוד” בנושא אקטואליה על פי התנ”ך מדהים ביותר

תאריך שיעור 24/5/2020

שאול – דוד . ליכוד – ימינה. אופוזיציה. משפט נתניהו.

***

כל עדכוני ורמזי ביב נתניהו כאן בפוסט *** פוסט ראשי מתעדכן בנושא הגאולה בחירות, טראמפ, ביבי נתניהו

מאת: Levi Sudri עיון ב 4 מילים גורליות בספר שמואל “ואנוכי אהיה לך למשנה” דברי יהונתן (לדוד) האחרונים בתנ”ך לפי האדמו”ר מסוכוטשוב ועוד, כיון ש4 מילים אלו לא התממשו בתנ”ך , הן מתממשות בדורנו. ולדברינו ,הן מתממשות בבנימין נתניהו ,כפי הנראה לעניות דעתנו. לשון אחר : יתכן שנתניהו גלגול יהונתן בן שאול להבנת העניין ראו את הסרטון

וירוס הקורונה מספר ממצאים מדהימים וחזקים מצפונות התורה | מצגת פלאית

וירוס הקורונה ממצאים של פרופ’ ריפס והרב מתתיהו גלזרסון יש המשך לממצאים שהובאו כאן בפוסט צופן חזק על מגפת קורונה | מסר של אהבה | רמז בנושא השמש בגאולה

צופן חזק על מגפת קורונה | מסר של אהבה | רמז בנושא השמש בגאולה

צופן חזק על מגפת קורונה בהסתברות סטטיסטית נמוכה. ראו את הסרטון אח”כ ראו תמונת הצופן עם ההסבר שלנו

 

שימו לב המקבילות של המילה “הסבר” מסביר לנו את המצב
  • רואים שכל זה סביב פסח המילה פסח במרכז “הסבר”
  • סביב האות ק של המילה קורונה רואים שזה האות הראשון “ישמעו לקול האות הראשון”
  • רואים שה’ עזר בניסים שהמגפה תהיה יחסית קטנה יש את המילים “יפלה י-הוה בין מצרים ובין ישראל” כמו שכולם רואים
  • “י-הוה נלחם להם במצרים” ה’ עוזר לעם ישראל להתנתק מהצעצועים ומהבלי העולם המילים >>> “איש כפי אוכלו” <<< ממורכזות…  “וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אוכלו וחם השמש, ונמס” חצי מליון ישראלים מפוטרים שיאלצו לרדת ברמת החים. ולהסתפק בפרנסה דלה מה שהקב”ה יקציב להם ללא מותרות. וזאת לטובתם כדי שיגיעו ליעד שלשמו נבראו…. וכן כמו אז שהיו צריכים לצאת תחת השמים לחפש אוכל כל יום. גם היום הקב”ה יצר מציאות שהתפילות נערכות תחת השמים כדי שנזכור למי מתפללים
מסר בנושא זה
התמודדות היא המרפא
מאת ח.א
💫מסר של אהבה שקיבלתי על מנת להעביר לכל בית ישראל💫
ישראל אהובים,
העולם עומד בפני זעזועים גדולים ורבים שכל מטרתם היא להפיל ולנפץ אלילי השקר וחומריות העולם.
דעו שהמנוחה היא השקר הגדול ביותר!!!
גדלתם לתוך תפיסה של שקר, ניוון רוחני ונפשי, של חיפוש “חיים קלים”…
כעת אתם מצויים בתהליכי גמילה מאותה תפיסה רופסת, שכבר הפילה חללים הרבה, שמרבית העולם שבויים בה.
זוהי בדיוק עצת היצר הרע וחיילותיו וזו הדרך הקלה ביותר להחזיק את עם ישראל בשעבודם, בגלות דעתם.
קל, נוח, נעים, כיף, מנוחה, פינוק, בא לי… אלו רק חלק קטן משמותיו של היצר הרע
דחפיהם של בני האדם להשיגם, גורם להם לתסכולים וכאב כל ימיהם.
הפחד מפני התמודדות עם קושי, גורם לכם לברוח מהאמת, מה שמייצר כאב ותסכול שוב ושוב…
נדמה לכם שהנה נפלתם שוב ושוב לאותם הבורות,
אך אין זה נכון משום שהמציאות הנקרית בדרככם משתנה מרגע לרגע ואתם משתנים ביחד איתה.
התמודדות היא המרפא, צריך להסכים לחוות אותה ולהביא עימה את התובנות והשיעורים החשובים המבקשים לרדת לעולם, דרככם.
האנושות מכורה לכאב! כולם מבינים ומדברים את השפה שלו… שפת הכאב.
וכעת הגיע הזמן להתכונן לקראת עולם חדש, עולם של גילוי שכינה, של טוב מוחלט ושלם, של השכנת האמת על כל הארץ.
התגלות הגאולה המתהווה, יוצרת עוד ועוד התמודדויות…
אין זה רע… אין זה בא להכאיב… אלא זו הדרך ליצירת כלים בנפשכם, לקראת התגלות האהבה השלמה על פני כדור הארץ.
מי שלא בוחר להשתחרר מהשעבוד לסבל, לרע, לכאב, למלחמה – היאך יוכל להכיל ולהתחבר לשפת האהבה, השלום, השמחה והאמת???
עם ישראל משועבדים לכאב…
המנוחה היא הכאב, שכן היא כמו סם שנותן תענוג לרגע ובשאר הזמן יוצר סבל מתמשך…
החיפוש אחר חיים קלים יוצר חיים בלתי נסבלים…
שהרי כל התמודדות עם קושי מתנגשת וחושפת את השקר של שפת ה”בא לי” או “לא בא לי” של היצר הרע.
אנשים מפרקים את חייהם במו ידיהם ואח”כ באים בטענות לקב”ה על מה ולמה עשה להם כך וכך.
עם ישראל צריך להבין שזהו עולם המעשה, עולם העשייה…
כל ניסיון להגיע למציאות הפוכה מעשייה, יגיעה והתפתחות תמידית, מועד לכישלון צורם ומייאש.
אם כל אחד יבין את הדברים ויקחם לליבו, מתוך יגיעה על מידותיו יהווה הוא דוגמה אישית לסובביו, שיראו האמת ויפנימו אותה אף הם.
וזה יקרה אך ורק על ידי קבלת המציאות, הכלתה וקבלת המתרחש באהבה ובהסכמה, מה שיביא ליישוב הדעת ולשלוות הנפש.
הורים מזיקים לילדיהם דווקא ברחמנותם הרבה עליהם,
אלו רחמים פסולים שנוטלים מהילדים את הכוח והמוטיבציה להתפתח…
במקום זאת עליהם להאציל עליהם סמכויות ולחנכם לנתינה, לעזרה ולשותפות בבית,
תוך שהם מסבירים להם, מתוך האמת הפנימית, בלי לחשוש, בסבלנות ובאהבה – שעיקר האדם הוא בנתינה לזולת ובהתחשבות באחר
מה שיאפשר להם כאנשים בוגרים לחיות חיים נכונים ובריאים יותר, והדבר דומה לשריר שכדי לחזקו יש לאמנו…
ילדים שהתרגלו לא לעשות דבר בביתם, יהפכו לאנשים בוגרים שיינשאו ויפרקו לעצמם את הבית בשל אנוכיותם וציפייתם לקבל, כל הזמן, גם מבן זוגם…
רוב האנשים היום פועלים כך.
כעת העולם משתנה ותודעת האמת יורדת על עם ישראל, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע✨
משיח כבר נמצא ופועל להשיב לב כל ישראל.
העצבות שהיא משורש עיצוב, מעידה על סטיה מדרך האמת ומתריעה בפני האדם לשוב אליה, לתור אחריה.
העצבות חושפת את ההתנגשות בין הדברים אליהם מתאווה האדם לבין האמת הא-לוקית המתרחשת במטרה להביאו לתיקונו.
כשהעצבות משתלטת, ישב האדם עם עצמו, ינשום נשימות עמוקות למשך מספר דקות, ובלב שבור יזעק ויבקש את בוראו, את אמת נשמתו.
נכון לו לאדם להרגיל עצמו לעצור ולנשום נשימות עמוקות, בהרפיית הגוף והשרירים בכל יום ויום למען בריאות גופו, נפשו ונשמתו.
גאולת האדם, היא גאולת העולם תלויה בהסכמת כל איש מישראל לשהות ולהתבונן, לחשב את מסלול חייו ואת מטרותיו.
האמת מביאה לשינוי המעשים.
התהליך שהחל בעולם, יוצר שינוי מהותי בתפיסת היהודי,
שינוי הדרגתי שמסיר את משענות הקנה הרצוץ, שיוצר הסתכלות חדשה על העולם.
תפקיד הרע, זה המוגדר כ”סדר עולמי חדש”, הינו לתועלת גדולה וחשובה – פירוק תודעת השקר והחומרניות
וכן, ראיית תכנית אותו הרע, יוצרת סאת נפש ומיאוס בשקר.
בני אדם אט אט מבינים שהם הולכים ונהפכים לרובוטיים, ממוחשבים, מהונדסי רגשות.
ואם השתלטות המחשבים על החיים, על כל בית ובית, על עולם הילדים והמבוגרים לא הספיק כדי לנער את המוח החושב,
אזי הגילויים הרבים החדשים יעשו זאת.
ככל שיחישו להבין את גודל השעבוד ויבחרו למאוס ברע ולהתנתק ממנו, כך תתגלה האמת ותוחש הגאולה השלמה.
הרע הוא רק מראה המשקפת את המתרחש בתודעת בני האדם!
התהליך שהחל יפרק את תודעת השיעבוד והכניעה למחשבים המנוונים את המוחות.
הצפת המידע תלך ותגבר מרגע לרגע, עד שיזעקו כל ישראל לקב”ה שיושיע אותם ויצילם מכל הטומאה בדעת שנשאבו לתוכה.
גלות הדעת מביאה לגלות הגופים, גאולת הדעת תביא לגאולת הגופים.
הסדר עולמי חדש, הוא בסה”כ כלי שרת המשקף לבני האדם שאם לא יתנערו מהשקר, יאבדו יחד איתו
ולא כעונש, אלא כפועל יוצא של החלפת המוח האנושי במחשבים, בעולם וירטואלי נטול ממשות.
וזה לא ייתכן כי הרי יהודי הוא עולם ומלואו!
לא תשוב עוד השיגרה המוכרת הישנה, מסגרות החינוך לא ישובו עוד לקדמותן וכל ניסיון סרק לדחוק בשעה לא יצלח…
השקר מאבד אחיזה.
הדרך היחידה לשמור על שפיות ודעת בריאה בתוך התהליך, ובתוך הבתים פנימה, היא להתחזק ולחזק את בני הבית בשלבי התהליך כמובא בדברים הנ”ל, בחשיבות עבודת המידות והתיקון הפנימי, בנשימות עמוקות, התבוננות על תכלית החיים והקיום.
ובעיקר בהבנה שאין עוד מלבדו, כמובא בסגולת “נפש החיים”.
רק דעו שאם עם ישראל לא יבחר לצאת ממצרים, הקב”ה ידאג להוציא את מצרים מתוכם! וזאת מאהבתו הגדולה אותם
זוהי רק ההתחלה בתהליך ההתפרקות של תודעת השקר…
💥על כל בית ישראל בגלויות לשוב בדחיפות לארץ הקודש, שהיא בחינת תיבת נוח השטה לבטח על מי המבול הבא על העולם!!!
והחכמים שימהרו להידבק באמת ולבקש אחריה יעברו את התהליך של שחרור התודעה בקלות רבה יותר
בהתחזקות גדולה לעבודת יוצרם, לקראת גאולתם, כי קרובה השעה.
הגיע זמן הפירעון מכל האוייבים הקמים על בני המלך.
בקרוב תגלו כיצד משתבשות תוכניותיהם של אנשי בבל, הם אנשי הסדר עולמי החדש…
ובמקום להיות עסוקים בהוצאת מזימתם לפועל, יסתכסכו הם בינם לבין עצמם וילחמו אלה באלה,
“חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה”.
ורק הכבשה בין שבעים הזאבים תברח ותמצא מסתור תחת כנפי השכינה המתעוררת וקמה להגנת בניה.
ואם בהלה אחזה בכם התעוררו לתפילה מעומק הלב, לתשובה שלמה ולתיקון המעשים
וזכרו שאומר הקב”ה לבניו: “בניי מפני מה אתם מתייראים?! אל תיראו!!!
כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, הגיע זמן גאולתכם!
ברוכים תהיו…
צופן “יהיה אור”

בספר זכריה פרק יד, מפסוק ז’ עד פסוק ט’ נכתב:
וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה–לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד.

רמז בנושא השמש בגאולה
בסרט שפורסם בעולם השנה 2020 סרט בשם “אל תוך הלילה” מופיעים רמזי גאולה רבים… הסרט מראה שמי שנחשף לשמש מת ובשרו מצומק. וזה כמו הנבואה הידועה
“כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק”

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ … ממשנת הצדיק ר’ ישראל אליהו וינטרויב זצ”ל

המשגיח ממיר ר’ ירוחם ז”ל בדעת תורה פרשת וישלח [עמ’ ר”ו] אחרי שמאריך במעלת יעקב שהיה “לבדו” כתב “יוצא לנו הערה נוראה כי סוד עוה”ב הוא עד כמה שהאדם הוא “לבדיי” “עצמיי” והוא מבהיל, עכ”ל [עיי”ש]

להב מפיו יצא נפשו 269 קור ד לעבדו לבדו

רמזי גאולה מדהימים ‘ללידת משיח’ עדן ילדה בן ראשון ב 5/5 בשעה 5:55 | מתי יציאה מהסגר? | רמזים חזקים מאד

רמזי הגאולה = 50 ממשיכים ביתר שאת ולא עוצרים לרגע
וכעת אנו רואים רמז מדהים שבא בתקופת סיום 72 שנות המדינה שאז זה זמן לידת משיח כפי שהורחב בעבר מהמון מקורות
אנו מקבלים רמז דרך לידת בן ראשון ל”עדן בן זקן”
בן = 52 = אליהו
הלידה התרחשה ביום שלישי (3) בשעה 5:55 בתאריך 5/5/2020
יש לנו כאן חיבור מדהים של הספרות 5+3
וכזכור ביאת אליהו הנביא = 533 משולש 2020

המשך לקרוא“רמזי גאולה מדהימים ‘ללידת משיח’ עדן ילדה בן ראשון ב 5/5 בשעה 5:55 | מתי יציאה מהסגר? | רמזים חזקים מאד”

הקשר בין הקורונה לביאת המשיח | מאמר לקראת סיום 72 שנות המדינה ולידת משיח | ספר | סוד החשמל

ספר בן 152 עמודים בקובץ pdf לקריאה והורדה

מאמר הקשר בין קורונה לביאת המשיח

מאמר על סיום 72 שנה

סוד החשמל פרשת אמור תש''פ

המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות מה סוד העטלף שגרם לקורונה | בתוך הDNA צפון שם הוי”ה

המטרה לראות את הקולות והרמזים שהקב”ה שולח
תראו מה נכתב בספר בעמוד 247 = רמז
המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות

המשך לקרוא“המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות מה סוד העטלף שגרם לקורונה | בתוך הDNA צפון שם הוי”ה”

המטרה לראות את הקולות והרמזים שהקב”ה שולח
תראו מה נכתב בספר בעמוד 247 = רמז
המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות

המשך לקרוא“המטרה: לראות את הקולות כמו העטלף. קולות אותיות קול אות מה סוד העטלף שגרם לקורונה | בתוך הDNA צפון שם הוי”ה”

“חִכִּיתֶם לְתוֹרָתִי וְלֹא חִכִּיתֶם לְמַלְכוּתִי” שלא עסקתם בפנימיות התורה שעל ידם רואים את גדולת מלכות ה’ | סוד החשמל

חִכִּיתֶם לְתוֹרָתִי וְלֹא חִכִּיתֶם לְמַלְכוּתִי.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא רבתי לד) “גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ”, זֶה שֶׁנִּקְרָא מֶלֶךְ שֶׁעָתִיד הוּא לִמְלֹךְ עַל דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים וְעַל דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים וְהקב”ה מַכְרִיז לָהֶם לְכָל צַדִּיקֵי דוֹר וָדוֹר, אָמַר לָהֶם צַדִּיקֵי עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים הֵם עָלַי, שֶׁחִכִּיתֶם לְתוֹרָתִי וְלֹא חִכִּיתֶם לְמַלְכוּתִי, שְׁבוּעָה הִיא לְפָנַי שֶׁכָּל שֶׁחִכָּה לְמַלְכוּתִי אֲנִי בְעַצְמִי מֵעִיד בּוֹ לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר “לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה’ לְיוֹם קוּמִי לְעַד”, בָּאֲבֵלִים שֶׁנִּצְטָעֲרוּ עִמִּי עַל בֵּיתִי הֶחָרֵב וְעַל הֵיכָלִי הַשָּׁמֵם עַכְשָׁיו אֲנִי מֵעִיד בָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר “אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ”, אַל תְּהִי קוֹרֵא אֶת דַּכָּא אֶלָּא אִתִּי דַכָּא, אֵלּוּ אֲבֵלֵי צִיּוֹן שֶׁהִשְׁפִּילוּ אֶת רוּחָם וְשָׁמְעוּ אֶת חֶרְפָּתָם וְשָׁתְקוּ וְלֹא הֶחֱזִיקוּ טוֹבָה לְעַצְמָם. דָּבָר אַחֵר לְיוֹם קוּמִי לְעַד בְּיוֹם קוּמִי לְהָעִיד בַּמָּשִׁיחַ שֶׁשְּׁקוּלָה זְכוּתוֹ כְּנֶגֶד פַּמַּלְיָא שֶׁלִּי, וְכִי כָל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ לְפָנַי וְלֹא תְחַכּוּ לִי, אוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֵב אֶבֶן נָתַתָּה לָנוּ וְהוּא הִתְעָה אוֹתָנוּ, וּמָה עֻזָּא וַעֲזָאֵל שֶׁגּוּפָן אֵשׁ כְּשֶׁיָּרְדוּ לָאָרֶץ חָטְאוּ אָנוּ לֹא כָל שֶׁכֵּן, אָמַר לָהֶם אֲבֵלִים זִכּוּהוּ שֶׁהוֹדוּ בוֹ וְלֹא חֶפְצָם בָּהֶם, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עֲתִידִים לִבְכּוֹת כָּל צַדִּיקֵי עוֹלָם אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵם עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה וְאָנוּ לֹא עָלִינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּבְכּוּ קְדוֹשַׁי וְאַדִּירָי כְּבָר שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלַּתְכֶם, שֶׁמָּא קִפַּחְתֶּם שְׂכַר תּוֹרַתְכֶם כָּל שֶׁכֵּן שְׂכַרְכֶם כָּפוּל שֶׁנֶּאֱמַר “וְלָכֵן יְחַכֶּה ה’ לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה’ אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ: כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ”. וְצָרִיךְ לְהָבִין מָה הַטַּעֲנָה כְּלַפֵּי צַדִּיקֵי עוֹלָם שֶׁלֹּא חִכּוּ לִישׁוּעָה, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁצַּדִּיקֵי עוֹלָם אֵינָם חֲשׁוּדִים שֶׁלֹּא צִפּוּ לִישׁוּעָה, וּבְּוַדַּאי אָמְרוּ בְכָל יוֹם אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ וְכוּ’. וְנִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהַטַּעֲנָה הִיא שֶׁלֹּא עָסְקוּ כָּרָאוּי בְּלִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַיְשׁוּעָה. דְּצִפִּיָּה לִישׁוּעָה הִיא מִלְּשׁוֹן לִצְפּוֹת בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה כְּדִלְעֵיל, כִּי לִמּוּד זֶה מְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה, וְעַל זֶה טָעַן ה’ שֶׁחִכִּיתֶם לְתוֹרָתִי וְלֹא חִכִּיתֶם לְמַלְכוּתִי לְקָרֵב אוֹתָהּ עַל יְדֵי לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה.

וְכֵן מוּבָא בַּבַּ”ח (או”ח מז) רַבֵּנוּ מֵבִיא רְאָיָה מֵרַב יְהוּדָא אָמַר רַב שֶׁהקב”ה מַקְפִּיד עַל לוֹמְדֵי תּוֹרָה אֲפִלּוּ עוֹסְקִין בָּהּ טוּבָא אִם אֵינָן זְהִירִין לְבָרֵךְ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. וְאִיכָּא לִתְמֹהַּ טוּבָא לָמָּה יָצָא כָּזֹאת מִלְּפָנָיו לְהַעֲנִישָׁם בְּעֹנֶשׁ גָּדוֹל וָרָם כָּזֶה עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה שֶׁהוּא לִכְאוֹרָה עֲבֵרָה קַלָּה. וְנִרְאֶה דְּכַוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵעוֹלָם הָיְתָה שֶׁנִּהְיֶה עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁתִּתְעַצֵּם נִשְׁמָתֵנוּ בְּעַצְמוּת וְרוּחָנִיּוּת וּקְדֻשַּׁת מְקוֹר מוֹצָא הַתּוֹרָה, וְלָכֵן נָתַן הקב”ה תּוֹרַת אֱמֶת לְיִשְׂרָאֵל בְּמַתָּנָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח מֵאִתָּנוּ כְּדֵי שֶׁתִּתְדַּבֵּק נִשְׁמָתֵנוּ וְגוּפֵנוּ בְּרמ”ח אֵיבָרִים וְשס”ה גִּידִין בְּרמ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשס”ה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאִם הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה עַל הַכַּוָּנָה הַזֹּאת, הָיוּ הֵמָּה מֶרְכָּבָה וְהֵיכָל לִשְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ בְּקִרְבָּם כִּי הֵיכַל ה’ הֵמָּה, וּבְקִרְבָּם מַמָּשׁ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה קוֹבַעַת דִּירָתָהּ, וְהָאָרֶץ כֻּלָּהּ הָיְתָה מְאִירָה מִכְּבוֹדוֹ. וּבָזֶה יִהְיֶה קִשּׁוּר לְפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה עִם פָּמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד. אֲבָל עַתָּה שֶׁעָבְרוּ חֹק זֶה שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה כִּי אִם לְצֹרֶךְ הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים לַהֲנָאָתָם, לֵידַע הַדִּינִים לְצֹרֶךְ מַשָּׂא וּמַתָּן, גַּם לְהִתְגָּאוֹת לְהַרְאוֹת חָכְמָתָם, וְלֹא נִתְכַּוְּנוּ לְהִתְעַצֵּם וּלְהִתְדַּבֵּק בִּקְדֻשַּׁת וְרוּחָנִיּוּת הַתּוֹרָה וּלְהַמְשִׁיךְ הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה בָּאָרֶץ כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה נִשְׁמָתָם לְמַדְרֵגָה גְדוֹלָה אַחֲרֵי מִיתָתָם. הִנֵּה בָּזֶה עָשׂוּ פֵּרוּד שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִן הָאָרֶץ וְעָלְתָה לָהּ לְמַעְלָה וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה בְּגַשְׁמִיּוּתָהּ בְּלִי קְדֻשָּׁה, וְזֶה הָיָה גּוֹרֵם חֻרְבָּנָהּ וַאֲבֵדָתָהּ, וְהוּא אֲמָרוֹ “מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְגוֹ’ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וְגוֹ’ וַיֹּאמֶר ה’ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְגוֹ'” וְאָמַר תּוֹרָתִי תּוֹרַת אֱמֶת אֲשֶׁר נָתַתִּי בְּמַתָּנָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ לְמֵדִין וְשׁוֹכְחִין, וְגַם פֵּרַשְׁתִּי לָהֶם טַעַם כָּל הַדְּבָרִים וּפֵרוּשֵׁיהֶם וְזֶהוּ “אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם” כְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ וְכוּ’, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל פָּסוּק “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם”. וְכַוָּנָתִי שֶׁיִּתְקַשְּׁרוּ בְּעֶצֶם קְדֻשַּׁת תּוֹרָתִי תּוֹרַת אֱמֶת וְהַשְּׁכִינָה תְּהֵא שׁוֹרָה בְּקִרְבָּם, וְהֵמָּה עָזְבוּ אֶת תּוֹרָתִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ, פֵּרוּשׁ תְּחִלַּת הַהֲלִיכָה בְּרוּחָנִיּוּת הַתּוֹרָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה כְּדֵי שֶׁתִּתְדַּבֵּק הַנְּשָׁמָה בְּעַצְמוּת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה לֹא הָלְכוּ בָהּ, דְּהַיְנוּ לֹא הָלְכוּ בָהּ לִשְׁמָהּ בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ לִפְתֹּחַ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, וּלְבָרֵךְ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וּלְהוֹדוֹת לוֹ עַל נְתִינַת הַתּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבֵקִים בִּקְדֻשָּׁתָהּ וּבִשְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְהוּא הַמְּכֻוָּן בְּבִרְכַּת אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ עַל אֲשֶׁר קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְנָתַן לָנוּ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּלִי חֶמְדָּתוֹ, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ בְּכָל יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּתְדַּבֵּק נִשְׁמָתֵנוּ בְּעַצְמוּת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְרוּחָנִיּוּתָהּ וּלְהוֹרִיד הַשְּׁכִינָה בְּקִרְבֵּנוּ. לֹא הָלְכוּ בָהּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה לִשְׁמָהּ, כִּי בָּזֶה נֶעֶנְשׁוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים. וְאָז אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר, כְּלוֹמַר נֶחְרְבָה וְנִשְׁאֲרָה חֳמְרִית מִבְּלִי עֹבֵר, שָׁם קְדֻשַּׁת הַשְּׁכִינָה כִּי נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה לְגַמְרֵי מִן הָאָרֶץ וְעָלְתָה לָהּ לְמַעְלָה.

ביום ג (3) אישרה הממשלה השתתפות בל”ג (33) בעומר ס”ה (3) רבנים ו (300) משתתפים – האש של רבי שמעון בר יוחאי בוערת אש תורת הסוד מהותה “גל(33)” גילוי \ גאולה כל הגאולה היא מלשון גילוי גל (33) עיני ואביטה נפלאות מתורתך…

“כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר”

שֶׁלֹּא יְאַחֵר כְּמִנְיַן יְאַחֵ”ר שָׁנִים מִסּוֹף הָאֶלֶף אֶלָּא יָבוֹא לִפְנֵי זֶה בִּשְׁנַת תש”פ. וְכֵן “לֹא יְאַחֵר” אוֹתִיּוֹת “אַיִל אַחַר” וְנִרְמָז בַּפָּסוּק “אַחַר יָשֻׁבוּ וּבִקְשׁוּ אֶת י”י אֱלֹהֵיהֶם”.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמואל קו) א”ר שִׁמְעוֹן בַּר מְנַסְיָא אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִין סִימַן גְּאֻלָּה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב “אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם” זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, “וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם” זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, “וּפָחֲדוּ אֶל ה’ וְאֶל טוּבוֹ” זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְרוֹאִים אֶת הַהַדְגָּשָׁה שֶׁל “יָשֻׁבוּ” לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה, הַיְינוּ שֶׁצְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּדָּבָר הַזֶּה. וְכֵן מוּבָא בַּ’בֵּית יוֹסֵף’ (או”ח קפ”ח הלכות ברכת המזון) כָּתַב הָרַמְבַּ”ם שֶׁהַטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בִּבְרָכָה זוֹ הַיְינוּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא עִנְיַן הַבְּרָכָה שֶׁאֵין נְחָמָה גְמוּרָה אֶלָּא בַּחֲזָרַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וּבַשִּׁבֳּלֵי הַלֶּקֶט כָּתַב הַטַּעַם פֵּרֵשׁ הָרַב בִּנְיָמִין לְפִי שֶׁצְּרִיכִים אָנוּ לְהַזְכִּיר מַלְכוּת שָׁמַיִם וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַזַּ”ל בְּיוֹם שֶׁנֶּחְלַק מַלְכוּת בֵּית דָּוִד כָּפְרוּ בִּשְׁלֹשָה דְבָרִים בְּהקב”ה וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְאֵין נִגְאָלִין עַד שֶׁיִּתְוַדּוּ וְיִתְבְּעוּ שְׁלָשְׁתָּן וְגַם בַּתְּפִלָּה מַזְכִּירִין שְׁלָשְׁתָּן; מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה זֶה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְרוֹאִים אֶת הַלָּשׁוֹן ‘שֶׁיִּתְוַדּוּ וְיִתְבְּעוּ שְׁלָשְׁתָּן’ לְשׁוֹן וִדּוּי וּתְשׁוּבָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּג’ דְּבָרִים מָאֲסוּ בְּגִימַטְרִיָּא קוֹרוֹנָה. וְכֵן חֵלֶק בְּדָוִד נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁסִּימַן גְּאוּלָּה לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ.

וְכֵןרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר מְנַסְיָא’ ר”ת מַשְׁבֵּ”ר, אוֹ מְבַשֵּׂ”ר, כִּי בַּזְּמַן שֶׁהִגִּיעוּ בָּנִים עַד מַשְׁבֵּר שֶׁל לֵדַת מָשִׁיחַ, זֶה הַזְּמַן שֶׁל הַמְבַשֵּׂר שֶׁמַּמְתִּיק אֶת זֶה. לָכֵן הוּא נוֹתֵן עֵצוֹת לְהָחִישׁ לֵדַת מָשִׁיחַ בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָאִים בְּמַשְׁבֵּר, כְּמוֹ הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. וּמָה הָעֵצוֹת, לְעוֹרֵר מִלְּמַטָּה אֶת הַצִּפִּיָּה וְהַיִּחוּל לַגְּאֻלָּה וּבָזֶה עוֹזְרִים לַוָּלָד לָצֵאת וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קיט, קסו) “שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ”. הַ”שִׂבַּרְתִּי” עוֹזֵר לַמְבַשֵּׂר לְהַמְתִּיק אֶת הַמַּשְׁבֵּר.

וְכֵן בִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם מָצִינוּ שֶׁהָיוּ סִימָנִים לַגְּאֻלָּה יַחַד עִם הַלֵּדָה עַל הַמַּשְׁבֵּ”ר כְּשֶׁהִתְחִיל מֹשֶׁה לִהְיוֹת הַמְבַשֵּׂ”ר. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות קעד) כָּךְ אָמַר הקב”ה “פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם” סִימָן הָיָה לְיִשְׂרָאֵל כָּל גּוֹאֵל שֶׁבָּא בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁהוּא גוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת. וְכֵן מָצִינוּ סִימָנִים אֵצֶל הַמְיַלְּדוֹת, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר א, יד) “וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת” אָמְרוּ לוֹ מֵהֵיכָן נֵדַע אִם זָכָר אִם נְקֵבָה אָמַר רַב חֲנִינָא סִימָן גָּדוֹל מָסַר לָהֶם אִם פָּנָיו לְמַטָּה דְּעוּ שֶׁהוּא זָכָר שֶׁמַּבִּיט בְּאִמּוֹ בָּאָרֶץ שֶׁמִּמֶּנָּה נִבְרָא, וּכְשֶׁהוּא פָנָיו לְמַעְלָה הִיא נְקֵבָה שֶׁמַּבֶּטֶת בִּבְרִיָּתָהּ בַּצֶּלַע שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו”. וְכֵן הַשָּׂכָר שֶׁקִּבְּלוּ הַמְיַלְּדוֹת, מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שמות א, כא) “וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים” בָּתֵּי כְהֻנָּה וּלְוִיָּה וּמַלְכוּת שֶׁקְּרוּיִין בָּתִּים. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים שֶׁבָּאִים קוֹדֶם הַגְּאֻלָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמְיַלְּדוֹת יָרְאוּ אֶת ה’ וּבִקְּשׁוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות א, יז) “וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים”, זָכוּ לְבָתֵּי כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה שֶׁשַּׁיָּכִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְבָתֵּי מַלְכוּת שֶׁיָּצְאָה מֵהֶם מִרְיָם שֶׁהָיְתָה אַחַת הָאִמָּהוֹת לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וּכְשֵׁם שֶׁבַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה נֶאֱמַר (ישעיה סו, ז) “בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר”, כָּךְ בְּמִצְרַיִם נֶאֱמַר עַל לֵדַת הַזְּכָרִים: (שמות א, יט) “כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ”.

וּכְשֵׁם שֶׁלִּפְנֵי הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יִהְיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, שֶׁיִּהְיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁיְּנַסּוּ לְמַהֵר אֶת הַקֵּץ, וְהַתְּקוּפָה שַׁיֶּכֶת לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְסוֹבְלִים מִקְּלִפַּת הַפְּלִשְׁתִּים. כָּךְ בִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה לִפְנֵי שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הַיְינוּ שִׁבְעִים שָׁנָה לִפְנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִסּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לְמַהֵר אֶת הַקֵּץ וְיָצְאוּ מִמִּצְרַיִם לִפְנֵי הַזְּמַן, וְנֶהֶרְגוּ עַל יְדֵי הַפְּלִשְׁתִּים. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צב:) וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל, אָמַר רַב אֵלּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם שֶׁמָּנוּ לַקֵּץ וְטָעוּ, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ”.

כָּתוּב (חבקוק ב, ג) “כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר”. וְשָׁמַעְתִּי רֶמֶז נִפְלָא שֶׁהַפָּסוּק מְרַמֵּז “לֹא יְאַחֵר” שֶׁלֹּא יְאַחֵר כְּמִנְיַן יְאַחֵ”ר שָׁנִים מִסּוֹף הָאֶלֶף אֶלָּא יָבוֹא לִפְנֵי זֶה בִּשְׁנַת תש”פ. וְכֵן “לֹא יְאַחֵר” נִרְמָז בַּפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה: “אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת י“י אֱלֹהֵיהֶם”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁ”לֹא יְאַחֵר” אוֹתִיּוֹת י”ח אִיָּ”ר שֶׁלֹּא יְאַחֵר אַחַר ל”ג בָּעֹמֶר תש”פ. וְכֵן סוֹפֵי הַמִּלּוּי שֶׁל אַחֵ”ר אָלֶ”ף חֵי”ת רֵי”שׁ זֶה תש”פ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁסּוֹפֵי הַמִּלּוּי שֶׁל אַחֲרִי”ת הַיָּמִי”ם אָלֶ”ף חֵי”ת רֵי”שׁ יוּ”ד תָי”ו הֵ”א יוּ”ד מֵ”ם יוּ”ד מֵ”ם יוֹצֵא דַּ”ם אֱדוֹ”ם תש”פ.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר נו, ט) “וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו”, מַהוּ אַחַר אָמַר רַבִּי יוּדָן אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּעֲבֵרוֹת וּמִסְתַּבְּכִין בְּצָרוֹת וְסוֹפָן לִיגָאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר “וַה’ אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְגוֹ'”. רַבִּי לֵוִי אָמַר לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ רוֹאֶה אֶת הָאַיִל נִיתּוֹשׁ מִן הַחוֹרֵשׁ הַזֶּה וְהוֹלֵךְ וּמִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹרֵשׁ אַחַר, אָמַר לוֹ הקב”ה כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לְהִסְתַּבֵּךְ לַמַּלְכֻיּוֹת; מִבָּבֶל לְמָדַי, מִן מָדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם וְסוֹפָן לִיגָאֵל בְּקַרְנוֹ שֶׁל אַיִל הָדָא הוּא דִּכְתִיב “וַה’ אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע”. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁ“בְּקַרְנָיו” מְרַמֵּז עַל מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה. וְכֵן “נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו”, בְּגִימַטְרִיָּא נָגִיף הַקּוֹרוֹנָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית כב, יג) “וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם”. בְּגִימַטְרִיָּא מַגֵּיפַת הַקּוֹרוֹנָה. וּבְגִימַטְרִיָּא אוֹת צַדִּי”ק סוֹפִית שֶׁבָּהּ עָתִיד ה’ לִגְאֹל אוֹתָנוּ בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן “וְהִנֵּה אַיִל אַחַר” אוֹתִיּוֹת “לֹא יְאַחֵר” וְנִרְמָז בַּפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה: “אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת י“י אֱלֹהֵיהֶם”. וְכֵן מוּבָא בְּ’פִרְקֵי דְר”א’ (לא) אֶפְרוֹ שֶׁל אַיִל הוּא יְסוֹד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וְהַיְסוֹד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַיְסוֹד מְקוֹם הַיִּחוּד, לָכֵן שָׁם שָׁפְכוּ אֶת רֹב דַּם הַקָּרְבָּנוֹת, כִּדְבֵאַרְנוּ בַּמַּאֲמָר ‘חַשְׁמַל דָּם’. וּמָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י שָׁם “וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו”, שֶׁהָיָה רָץ אֵצֶל אַבְרָהָם וְהַשָּׂטָן סוֹבְכוֹ וּמְעָרְבוֹ בָּאִילָנוֹת. וְרוֹאִים שֶׁהַשָּׂטָן נֶאֱחָז בְּמַעֲשֵׂה הַיִּחוּד. וְכֵן “אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ” בְּגִימַטְרִיָּא נָחָש שֶׁהוּא הַשָּׂטָן הַמְעַכֵּב אֶת מָשִׁיחַ.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂיחַ יִצְחָק’ מֵרַבִּי יִצְחָק אַיְזִיק חֶבֶר (דרוש לסיום הש”ס) הָאַיִל הָיָה מוּכָן מִו’ יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְהוּא הָיָה הֲכָנָה לִנְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, וְנִכְרַת בְּרִית שֶׁלֹּא יִשָּׁכַּח מִפִּי זַרְעוֹ, וְשֶׁתּוֹרָה לֹא תְהֵא בְּטֵלָה מֵהֶם אַף בְּאֹרֶךְ זְמַן גָּלוּתָם וְגֹדֶל טִלְטוּלָם וְשִׁעְבּוּדָם שֶׁל כָּל כֹּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא יָזִיזוּ אוֹתָם מִמְּקוֹמָם, וְהוּא עַל יְדֵי הַכְנָעַת וְקֶשֶׁר הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְשָׁרְשׁוֹ, שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יְדֵי הָעֲקֵדָה וַאֲחִיזַת הָאַיִל בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, וְהוּכַן עַל יְדֵי זֶה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּרְחֲךָ נִגְאָלִים בְּסוֹף הַיָּמִים בַּזְּמַן שֶׁל בְּעִתָּהּ, בָּעֵת שֶׁיִּבַּשׁ קְצִירָהּ שֶׁל הָרִשְׁעָה, כִּי גְבוּל וְסוֹף נִתַּן לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל, אַף לֹא בִּזְכוּתָם, כִּי אִם מִצַּד שֹׁרֶשׁ אֲחִיזָתָם לְמַעְלָה, וְהַכֹּל עַל יְדֵי הַקְרָבַת הָאַיִל הַזֶּה בְּקַרְנָיו בִּזְמַן הָעֲקֵדָה, וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁאוֹתוֹ שׁוֹפָר שֶׁל הָאַיִל הוּכַן לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר “בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל”. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁל אַיִל שֶׁבָּא לְעוֹרֵר אֶת הַצִּפִּיָּה לִישׁוּעָה בַּפָּסוּק: (שה”ש ב, ז) “הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ”, וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁתש”פ ר”ת תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה פֶּה. רֶמֶז שֶּׁשָּׁנָה זוֹ קְשׁוּרָה עִם תְּקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁתּוֹקְעִים בַּפֶּה.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רמט:) בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת נִסְתֶּמֶת. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּהּ לֵילֵד בּוֹכָה וּמְרִימָה קוֹלוֹת, קוֹל אַחַר קוֹל עַד שִׁבְעִים קוֹלוֹת כְּחֶשְׁבּוֹן תֵּבוֹת שֶׁל מִזְמוֹר “יַעַנְךָ ה’ בְּיוֹם צָרָה”, שֶׁהִיא שִׁירָה שֶׁל הַמְעֻבֶּרֶת הַזֹּאת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ לָהּ וּמָצוּי אֶצְלָהּ. וְאָז מוֹצִיא נָחָשׁ אֶחָד גָּדוֹל מִתּוֹךְ הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וּבָא בֵּין הֶהָרִים, פִּיו מְלַחֵךְ בְּעָפָר, מַגִּיעַ עַד אַיָּל זֶה, וּבָא וְנוֹשֵׁךְ לָהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם פַּעֲמַיִם. פַּעַם רִאשׁוֹנָה יוֹצֵא דָּם וְהִיא לוֹחֶכֶת. פַּעַם שְׁנִיָּה יוֹצֵא מַיִם וְשָׁתוּ כָּל אוֹתָן הַחַיּוֹת שֶׁבֶּהָרִים וְנִפְתַּחַת וְיוֹלֶדֶת. וְסִימָנְךָ “וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם”, וְכָתוּב “וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם”. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עָלֶיהָ מַה כָּתוּב “קוֹל ה’ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשּׂף יְעָרוֹת וְגוֹ'”. “קוֹל ה’ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת” אֵלּוּ חֲבָלִים וְצִירִים לְעוֹרֵר אֵלּוּ הַשִּׁבְעִים קוֹלוֹת. מִיָּד “וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת”, לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ נָחָשׁ וּלְהִתְגַּלּוֹת אוֹתָהּ חַיָּה בֵּינֵיהֶם לָלֶכֶת. “וּבְהֵיכָלוֹ”, מַהוּ וּבְהֵיכָלוֹ בְּהֵיכָלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל אֵלּוּ הַהֲמוֹנִים פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים כָּבוֹד. מַהוּ כָּבוֹד “בָּרוּךְ כְּבוֹד ה’ מִמְּקוֹמוֹ”. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלְּשִׁבְעִים שָׁנָה תָּחִיל וְלִשְׁתֵּי שָׁנִים יוֹלֶדֶת, הֲרֵי כָּתוּב “בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה”. וְסוֹד הַדָּבָר “וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה”. וּמַהוּ “בְּטֶרֶם” אֶלָּא קֹדֶם שֶׁיִּשְׁלְמוּ שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים יִתְגַּלּוּ שְׁנֵי מְשִׁיחִים בָּעוֹלָם. וְרוֹאִים שֶׁבִּזְמַן לֵידַת מָשִׁיחַ, נִמְשֶׁלֶת הַשְּׁכִינָה לְאַיָּלָה, וְהַזֹּהַר דּוֹרֵשׁ עָלֶיהָ אֶת הַפָּסוּק “קוֹל ה’ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת”. וְזֶה מִתְחַבֵּר לְלֵדַת מָשִׁיחַ שֶׁה’ מַזְמִין נָחָשׁ שֶׁהוּא הַשָּׂטָן לְהַכִּישׁ אֶת הָאַיִל וּלְסַבֵּךְ אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה הוּא מוֹלִיד אֶת מָשִׁיחַ. וְנִרְאֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ רְאָיוֹת שֶׁהַזֹּהַר מָנָה מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מוֹנִים, מִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, וּמַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל פּוֹסְקִים לְמַטָּה, כָּךְ פּוֹסְקִים בַּשָּׁמַיִם. וּבִּפְרָט בְּעִנְיְנֵי קְבִיעַת הַזְּמַנִּים שֶׁה’ נָתַן לַחֲכָמִים אֶת הַסַּמְכוּת הַמְּלֵאָה בָּעִנְיָן. וְכֵן הָאֵרוּעִים שֶׁל תש”ט וְתשנ”א מַרְאִים שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן נָכוֹן, וּבְשָׁנִים אֵלוּ הִתְחִילוּ שָׁעוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁל הָאֶלֶף. וּבֶאֱמֶת רָאִיתִי שֶׁמְּבִיאִים עַל הרה”צ ר’ דָּוִד בַּהֲרָ”ן זצ”ל, שֶׁאָמַר עַל הַשָּׁנִים תש”ח וְתשכ”ז שֶׁהֵם שָׁנִים מְסֻגָּלוֹת לַגְּאֻלָּה, עַל פִּי הַגְּרָ”א. וְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה מַזְכִּיר אֶת הָעִנְיָן, הָיָה אוֹמֵר שֶׁתש”ח יִתָּכֵן שֶׁהִיא תש”ט, וְתשכ”ז יִתָּכֵן שֶׁהִיא תשכ”ח. כֵּיוָן שֶׁהָיָה לוֹ סָפֵק בְּעִנְיַן סֵדֶר הַשָּׁנִים.

וְזֶה לְשׁוֹן הַ’לֶּשֶׁם’ (‘הקדמות ושערים’ דף קו) שִׁעוּר הָעֲטָרָה עַל הַיְסוֹד הוּא יָדוּעַ לְכָל טוֹעֲמֵי טַעַם עֵץ הַחַיִּים, וַהֲרֵי הוּא גַּם כֵּן מֶשֶׁךְ זְמָן רָב, וְכָל אוֹתָהּ הַזְּמָן הוּא הַכֹּל הַקֵּץ דִּבְעִתָּהּ, וְזֶהוּ פַּשְׁטוּת הַכָּתוּב “אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה”, הַכָּתוּב מַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יֻמְשָׁךְ כָּל הַזְּמָן כֻּלּוֹ דִּבְעִתָּהּ, אֶלָּא שֶׁיָּחִישׁ עֵת הַפִּדְיוֹן, וַהֲרֵי יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵיהֶם “בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה”. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר “כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר”, שֶׁלֹּא יְאַחֵר עַד סוֹף כָּל הַזְּמַן דִּבְעִתָּהּ כֻּלּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה אֲחִישֶׁנָּה גַּם כֵּן. אֲבָל כָּל זֶה הוּא רַק כְּשֶׁיַּגִּיעַ הָעֲטָרָה לְשִׁפּוּלוֹ. וְכֵן מוּבָא בַּ’לֶּשֶׁם’ (‘הקדמות ושערים’ דף פח, פט) שֶׁהַתְּקוּפָה עַד שֶׁתַּגִּיעַ הָעֲטָרָה לַשִׁיפּוּל, הִיא תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ הָעֲטָרָה לַשִׁיפּוּל תַּתְחִיל תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי לְשִׁיפּוּל הָעֲטָרָה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד שֶׁעֲתִידִים לְהִתְחַבֵּר אַחֲרֵי שִׁיפּוּל הָעֲטָרָה. וְכֵן הָעֲטָרָה לְשִׁפּוּלוֹ מְרַמֵּז עַל הָעֲטָרָה שֶׁתַּגִּיעַ לִיסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁנִּקְרָא שֵׁם שפ”ו.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. כָּלִיל שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַ5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי הַסְּפִירָה הָרְגִילָה הוּא: (דברים לב, כח) “כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹבְדִים עֵצוֹת מִבְּחִינָה פּוֹלִיטִית וְעוֹד בְּחִינוֹת וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לְהָבִין מָה ה’ רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ. וְכֵן בְּחִירוֹת לַכְּנֶסֶת הַכ”ג וְהַכ”ד עוֹלֶה 1249 וְזֶה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק “כִּי גוֹי אֹבֵד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שַׁלִּיטָ”א שֶׁהַבֵּן הָרְבִיעִי בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, רוֹמֵז פַּעֲמַיִם עַל הַקּוֹרוֹנָה. שֶׁאֵינוֹ בְּגִימַטְרִיָּא קוֹרוֹנָה וְגַם לִשְׁאוֹל בְּגִימַטְרִיָּא קוֹרוֹנָה. וְהַפִּתְרוֹן נִמְצָא בְּתֵבַת יוֹדֵעַ, בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹת הוי”ה אדנ”י שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּסוֹד יְדִיעָה, כְּמוֹ “וַיֵּדַע אָדָם אֶת חַוָּה”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט”א שֶׁוְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל בְּגִימַטְרִיָּא 830 שֶׁזֶּה הַזְּמַן שֶׁהָיוּ שְׁנֵי בָּתֵּי מִקְדָּשׁוֹת, וּבְאֹפֶן אַחֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים בַּיִת. לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁאוֹל אֶת הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, וְלָכֵן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל ר”ת שְׁלִישִׁ”י שֶׁלֹּא מְבַקְּשִׁים מַסְפִּיק אֶת הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי. וְכֵן קוֹרוֹנָ”ה בְּמִלּוּי בְּגִימַטְרִיָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אֵיתָן בּוּכְנִיק שליט”א שֶׁקּוֹרֹנָה בְּגִימַטְרִיָּא קִיוּוּי צִפּוּי חִכּוּי, הַיְנוּ שֶׁזֶּה בָּא לְעוֹרֵר אֶת הַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה וְכֵן קִוּוּי צִפּוּי חִכּוּי ר”ת צְחֹ”ק הַסּוֹד שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה מִשֹּׁרֶשׁ יִצְחָק אוֹתִיּוֹת קֵ”ץ חָ”י. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁהָר”ת שֶׁל וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה עוֹלֶה קוֹרוֹנָה. וְכֵן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה בְּגִימַטְרִיָּא קֹרוֹנָה. וּלְמַעַן בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ.