כזכור דיבור = 222 – קול א-להים = 222 התפקיד של אליהו (52) הנביא הוא להביא אותנו למצב שקודם לבחינת משיח בן דוד. כמו שכבר דיברנו על זה בעבר (ראו תגית: גילוי אליהו)

(הסבר בקצרה: התפקיד של אליהו זה להביא אותנו עד הגאולה (להביא אותנו עד י-הוה) ז”א אנחנו צריכים לעשות את הפעולה האחרונה של הגילוי… לכן אליהו מורכב מהאותיות: אל + יהו  — וכן: נתן יהו — כשאנחנו צריכים להשלים את האות ה’ האחרונה של הקב”ה שהיא המלכות.  ואז שם הויה שלם ובליבינו קבוע ומושרש “שאין עוד מלבדו + טוב ומטיב. זה נקרא שגלינו את משיח)

התפקיד של אליהו (52) זה לקחת את אותיות המימד החמישי\משיחי (5) ולחבר אותם למימד (2) מימד הדיבור = 222 ואז קיבלנו 52 = אליהו

לכן החל מתחילת שנת 2020 אנו רואים את המספר של אליהו 52 ביתר שאת

ביאת אליהו הנביא = 2020 במשולש !!!

שמעתי מהרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א שהשתלשלות השנה הלועזית 2020 מרמזת על פעמים האות כ”ף שמספרה 20. והמקום היחיד בתורה שמצינו באותו פסוק פעמיים כ”ף מופיע בנצחון של יעקב על שרו של עשו שהוא הנצחון של הגאולה העתידה: (בראשית לב, כה) “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ וגו’. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה”. וכן הַכָּתוּב (בראשית לב, לב) “כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה” ר”ת בִּיבִּ”י. וְכֵן “יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה” אוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת גרע”ן וְס”ת תֵּבוֹת כָּבֵ”ד. רמז על גרעון כבד בשלטון ביבי בגלל שפגעו בירך יעקב, היינו שפגעו בממון העניים והתלמידי חכמים. וגרעון אין הכונה רק לגרעון תקציבי שהולך ומתגבר, אלא לכל המצב הגרוע שיש במלכות הערב רב. 

והוסיף הרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שכ”ף במילוי כ”ף פ”י בגימטריא ק”ץ. וכן המספר המסתתר בין אותיות כ”ף הוא 780 היינו שנת תש”פ. וכן כ”ף אותיות פ”ך רמז לפך השמן של חנוכה שהתחיל מהפכים קטנים של יעקב ששם הוא ניצח את שרו של עשו בסוד פעמיים כ”ף.

וכן פעמיים כ”ף נרמז בכתוב של ישועת דוד: (ש”ב כב, א) “וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה’ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה’ אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל” וכן “מִכַּף כָּל אֹיְבָיו” בגימטריא 220 שנת תש”פ מסוף האלף. ואותם מספרים של 2020. וכן מובא בספר ‘נר אלהים’ לרבי אברהם אבועלפיא: יבחר השם כף מכף ויאר כף לכף וישא כף לכף וישמר כף מכף ויחון כף בכף וישם כף בכף, וזהו נשיאות כפים. וכן כתוב (יחזקאל כא, יט) “וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף” וברש”י שם כף אל כף כדרך הסופדים. וכידוע דִּבְרֵי רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב שֶׁמְּחִיאַת כַּף אֶל כָּף מַמְתִּיקָה אֶת הַדִּינִים וּמְבַטֶּלֶת אוֹתָם, לָכֵן תּוּבַל קַיִן שהיה “לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל” וְהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַדִּינִים בָּעוֹלָם הִתְבַּטֵּל בִּמְחִיאַת כַּף. והוסיף הרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שבִּמְחִיאַת כַּף בגימטריא גדולה עם האותיות עולה 1290 זמן הקץ בדניאל.

וכן נראה שפעמיים כ”ף מרמזים שהעולם נמצא בדין בין כ”ף זכות לכ”ף חובה, כמובא בַּגְּמָרָא (קידושין מ:) יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, עָבַר עֲבֵרָה אַחַת אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה. וְכֵן שָׁם עָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת, עָבַר עֲבֵרָה אַחַת אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף חוֹבָה.  וכן שמעתי שכששני יהודים נותנים כף לכף אחד לשני מתוך דבוק חברים ומאחלים זה לזה לשלום, יש כאן פעמיים כ”ף שעולה 200 לרמז על הערלה שבטלה ב200. ואם נוסיף לזה שני אותיות יו”ד כנגד שני היהודים נקבל 220 שזה שנת תש”פ מסוף האלף ומרמז גם על 2020.

והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שעשרי”ם אותיות רשעי”ם ופעמיים עשרי”ם מרמז שהרשעי”ם נהיו עוד יותר רשעי”ם, וכפי שמובא בדניאל שכך יהיה בזמן הקץ: (דניאל יב, ט) “וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ: יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ”.

וכבר הבאנו שהמספר 2020 נרמז גם בשנה העברית, כי 2020 זה אותם מספרים של 220 שנת תש”פ מסוף האלף. וְכֵן שְׁנַת שְׁבַע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 2020. וְכֵן בְּמִצְרַיִם ה’ קִזֵּז 220 שָׁנִים מִ430 לְ210. וְכֵן עֶשְׂרִים בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר. וכן האות יו”ד במילוי שמסמלת את הכתר בְּגִימַטְרִיָּא 20. וְכֵן הָר”ת שֶׁל כָּל הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ” עוֹלָה 22 רֶמֶז עַל 2020.

בַּשְּׁבוּעָה שֶׁה’ נִשְׁבַּע עַל גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ כָּתוּב (דניאל יב, ז) “וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י שָׁם “וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ” כְּשֶׁתִּכְלֶה תְּקוּמָתָם וְחֹזֶק יְדֵיהֶם שֶׁהָיְתָה נְפוֹצָה אֵילָךְ וָאֵילָךְ גְּבוּרָה וְתוֹעֶלֶת לִפְשׁוֹט אָנֶה וָאָנָה, וְאַחַר שֶׁתִּכְלֶה גְבוּרָתָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁפָלִים לִמְאֹד: “תִּכְלֶינָה” אֵלּוּ הַצָּרוֹת וְיָבֹא מָשִׁיחַ, כִּדְאָמְרִינָן “כִּי אָזְלַת יָד”. וְרוֹאִים שֶׁהַגְּאֻלָּה תָּבֹא כְּשֶׁתִּהְיֶינָה שִׁפְלוּת, וַעֲנִיּוּת, וְאָזְלַת יָד, אֵצֶל עַם קֹדֶשׁ. וּמְבָאֵר הַסֵּפֶר ‘נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ’ שֶׁלָּכֵן אוֹמֵר הַכָּתוּב “וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ“, לְרַמֵּז שֶׁתִּכְלֶינָה אוֹתִיּוֹת נפ”ץ שֶׁל מנצפ“ך, וְתִשָּׁאֵרְנָה רַק אוֹתִיּוֹת מָ”ךְ שֶׁל מנצפ”ך, הַמְסַמְּלוֹת עֲנִיּוּת, כְּמוֹ “כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ”, אָז יָבֹא זְמַן קֵץ דִּבְעִתָּהּ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֶפְרַיִם קַרְמִיזִי שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (ויקרא כה, מז) “וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְגוֹ’ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ” הַיְינוּ שֶׁאַחֲרֵי מָךְ יָבֹא בֶּן דָּוִד לְגָאֳלֵנוּ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. ש. שליט”א שֶׁ“וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ” בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן נַפֵּץ בְּגִימַטְרִיָּא דִיּוּר אוֹ דִּירָה. והוסיף הרה”ג ר’ משה לוינגר שליט”א שנַפֵּץ בגימטריא של 220 שנת תש”פ מסוף האלף, אותם מספרים של 2020.

הַפָּסוּק הַ5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה. 

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. כָּלִיל שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַ5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי הַסְּפִירָה הָרְגִילָה הוּא: (דברים לב, כח) “כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל  עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹבְדִים עֵצוֹת מִבְּחִינָה פּוֹלִיטִית וְעוֹד בְּחִינוֹת וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לְהָבִין מָה ה’ רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ. וְכֵן בְּחִירוֹת לַכְּנֶסֶת הַכ”ג וְהַכ”ד עוֹלֶה 1249 וְזֶה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק “כִּי גוֹי אֹבֵד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה”.

רוּחוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין אֱדוֹם לְפָרַס, הֵם סְבִיב מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת תּוֹרַת הָרֶמֶז. וארה”ב שׁוֹלַחַת 2200 אַנְשֵׁי מִלְחָמָה לָאֵזוֹר, שֶׁמְּרַמְּזוֹת עַל 22 הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעוֹסְקִים בָּהֶן בְּתוֹרַת הָרֶמֶז.

הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁרוּחוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין אֱדוֹם לְפָרַס, הֵם סְבִיב מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז, הַמְרַמְּזִים עַל עִנְיַן הָרֶמֶז שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה. וְארה”ב שׁוֹלַחַת 2200 אַנְשֵׁי מִלְחָמָה לָאֵזוֹר, שֶׁמְּרַמְּזוֹת עַל 22 הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעוֹסְקִים בָּהֶן בְּתוֹרַת הָרֶמֶז. וְאוֹתִיּוֹת רֶמֶ”ז סְמוּכוֹת לְאוֹתִיּוֹת נָחָ”שׁ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וְכֵן עָרֹד שֵׁם הַנָּחָשׁ, עוֹלֶה כְּמִנְיַן גִּימַטְרִיָּא. 

וְהֶרְאוּנִי דָּבָר מַבְהִיל בְּסֵפֶר ‘כְּלִי פָּז’ שֶׁהָיָה לִפְנֵי כְּאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (ישעי’ לד) שֶׁהַ”זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה” שֶׁיִּהְיֶה בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יִתְרַחֵשׁ בְּמָקוֹם עַל יַד בַּצְרָה שֶׁשְּׁמוֹ הוּרְמוּז. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְגוֹ’, כִּי יוֹם נָקָם לַה’ שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן”. וְאָמַר “וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וְכוּ”, לְהַגִּיד שֶׁהַרְבֵּה מְלָכִים מִשְּׁאַר הָאֻמּוֹת יִתְחַבְּרוּ עִם אֱדוֹם לְעָזְרָם. “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה”, מְדִינָה יֵשׁ רָחוֹק מִבָּבֶל שְׁמָהּ בָּצְרָה, וְהִיא בֵּין גְּבוּל אֲשׁוּר וּפָרַס וּבֵין גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם, הוּרְמוּז, וְהִיא הַיּוֹם תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת הַיִּשְׁמָעֵאלִים. וּבָרוּךְ הַיּוֹדֵעַ אֲמִתָּתָם שֶׁל דְּבָרִים, אוּלַי יִהְיֶה דֶּרֶךְ שָׁם הַמִּלְחָמָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים”. מַה שֶּׁכּוֹתֵב שֶׁהוּרְמוּז הִיא בִּגְבוּל אֱדוֹם אֲשׁוּר וּפָרַס, אֵין הַכַּוָּנָה דַּוְקָא שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַגְּבוּל, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לֶאֱדוֹם וַאֲשׁוּר וּפָרַס עִנְיָן בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב גֶּפְנֶר שליט”א שֶׁהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב מַשְׁמַע שֶׁכָּל הָאֵזוֹר יֵהָפֵךְ לְזֶפֶת בּוֹעֵר, וּמַתְאִים מְאֹד לְאֵזוֹר זֶה שֶׁמָּלֵא בְּנֶפְט שֶׁהוּא זֶפֶת. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַפְּסוּקִים (ישעי’ פרק לד) “קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ תֵּבֵל וְכָל צֶאֱצָאֶיהָ: כִּי קֶצֶף לַה’ עַל כָּל הַגּוֹיִם וְחֵמָה עַל כָּל צְבָאָם הֶחֱרִימָם נְתָנָם לַטָּבַח: וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם: וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה: כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט: חֶרֶב לַה’ מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם: וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן: כִּי יוֹם נָקָם לַה’ שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן: וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה: לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁמֵּצָרֵי הוּרְמוֹז נִקְרְאוּ כָּךְ עַל שֵׁם דֶּקֶל הַתָּמָר, שֶׁבְּפַרְסִית הוּא דוֹמֶה לְהוּרְמוֹז, וְתָמָר מְסַמֵּל אֶת הַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרַת הָרֶמֶז. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי הָרֶמֶ”ז הֵן דֶּקֶ”ל ו’, כִּי אוֹת ו’ מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז בְּגִימַטְרִיָּא טִיפַּת מוֹחִין שֶׁיּוֹרֶדֶת לַיְסוֹד, וּבְגִימַטְרִיָּא סוֹדוֹת קַבָּלָה, וּבְגִימַטְרִיָּא תרי”ג מִצְווֹת, וּבְגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּבְגִימַטְרִיָּא דָּבָר שֶׁבָּא לְלַמֵּד, וּבְגִימַטְרִיָּא אוֹרוֹת, וּבְגִימַטְרִיָּא חָכְמָה בִּינָה דַּעַת. וּבְגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (ש”א ב, ח) “מֵקִים מֵעָפָר דָּל”. וּבְגִימַטְרִיָּא שְׁרִיקָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חולין סג.) עַל הַכָּתוּב “אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁמֵיצָרֵי הוּרְמוֹז בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר לְעֵשָׂו: (בראשית כז, מ) “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ”, לְרַמֵּז שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁמֵּצָרֵי הוּרְמוֹז נִקְרְאוּ כָּךְ עַל שֵׁם דֶּקֶל הַתָּמָר בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן דֶּקֶ”ל אוֹתִיּוֹת דֶּלֶ”ק שֶׁקָּשׁוּר עִם הַמָּקוֹם הַזֶּה. 

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ש. צוּר שליט”א שֶׁהוּרְמוּז בְּגִימַטְרִיָּא טֶהֱרַן בִּירַת אִירַן, אוֹ אַפְגַּנִיסְטַן שֶׁהִיא בַּת בְּרִית שֶׁל אִירַן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנִּמְצָאִים שָׁם מֵעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. וְכֵן טֶהֱרַן מְרַמֶּזֶת עַל טָהֳרַת הָעוֹלָם וּגְאֻלָּתוֹ שֶׁתַּתְחִיל מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, כְּשֶׁיְּכַלּוּ אֶת הָרְשָׁעִים שָׁם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁאֶחָד מִמִּתְקַנֵי הַגַּרְעִין שֶׁלָּהֶם נִמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ ‘קוֹם’, וּמְרַמֵּז עַל ‘קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל’, וּכְשֶׁזֶה נוֹפֵל, זֶה קָם. וְהַכּוּר בּוּשְׁהַר יֵהָפֵךְ לִבְשׂוֹרָה שֶׁל קוֹל מְבַשֵּׂר מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר. וְכֵן נִקְרָאִים בְּנֵי הָעָם הָאִירַאנִי שִׁיעִים מִלְּשׁוֹן יְשׁוּעָה. וְכֵן שֵׁם הַמַּנְהִיג שֶׁלָּהֶם רוּחָאנִי, מְרַמֵּז עַל מַהֲלָךְ רוּחָנִי שֶׁל תְּשׁוּבָה שֶׁיִּשְׁתַּלְשֵׁל דַּרְכָּם. וְכֵן מִשְׁמְרוֹת הַמַּהְפֵּכָה מְרַמְּזוֹת עַל מַהְפֵּכַת הַגְּאֻלָּה.

וְיִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מֵהָאֶנֶּרְגִיָּה שֶׁל הָעוֹלָם עוֹבֶרֶת בְּמֵצָרֵי הוּרְמוּז, לְרַמֵּז עַל הָאוֹר אֵין סוֹף שֶׁיּוֹרֵד מֵעוֹלַם הָרֶמֶז – יְצִירָה, לְעוֹלַם הַפְּשָׁט – עֲשִׂיָּה, וּבַשֶּׁפַע הַזֶּה נִכְלֶלֶת כָּל הָאֶנֶּרְגִיָּה הָרוּחָנִית שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. עַיֵּן בְּרַשִּׁ”י (סנהדרין לט.) שֶׁהוּרְמִיז הוּא גַּם שֵׁם שֶׁל הקב”ה, וְגַם שֵׁם שֶׁל שֵׁדִים. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן בְּחִינָה שֶׁל זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, בִּמְקוֹם סְפִירַת הַיְסוֹד, שֶׁהִיא הַמַּעֲבָר וְהַחִבּוּר שֶׁל הָעוֹלָמוֹת. וְכֵן מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז מְחַבְּרִים בֵּין הָאוֹקְיָנוּס הַהוֹדִי לַמִּפְרָץ הַפַּרְסִי, וְיֵשׁ כָּאן סֵמֶל לַיְסוֹד שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין הַנֶּצַח וְהַהוֹד, כִּי הוֹדוּ שַׁיֶּכֶת לִסְפִירַת הַהוֹד, וּפָרַס הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח דִּקְלִפָּה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יומא עז:) שֶׁגַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ הִכְנִיעַ אֶת דּוּבִּיאֵל שַׂר פָּרַס בַּשָּׁמַיִם עִם הַפָּסוּק “שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם”. וְהַבֵּאוּר כֵּיוָן שֶׁקְּלִפַּת פָּרַס הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח דִּקְלִפָּה, מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, דְּהָנֵץ הוּא מִלְּשׁוֹן נֶצַח, שֶׁמִּתְנוֹצֶצֶת נְקֻדַּת הַנֶּצַח שֶׁל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד שֶׁמֵּאִיר לְמַטָּה דֶּרֶךְ הַנֶּצַ”ח שֶׁמְּרַמֵּז עַל הָנֵ”ץ חַמָּה. וְכֵן אֵלִיָּהוּ קָשׁוּר לְשֵׁבֶט גָּד שֶׁמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַנֶּצַח. שֶׁלְּשֵׁבֶט גָּד הָיָה אֶת כֹּחַ הַנִּצָּחוֹן שֶׁל סְפִירַת הַנֶּצַח, וְהֵם הָיוּ יוֹצְאֵי צָבָא לְרַמֵּז שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לַחֵצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל שֵׁם צְבָאוֹת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַנֶּצַח, וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”מ פה:) שֶׁאֵלִיָּהוּ נִדְמֶה כְּדֹב שֶׁל אֵשׁ. וְכֵן פָּרַס קְשׁוּרָה עִם פּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶצַח.  וכן שמעתי שפרס אירן בגימטריא רגלי משיח שהם נצח והוד.

עדכונים 11/10 

מאת: ליאור

בכל מספר עגול יש התעוררות הגאולה

מאת: כותב בצא”ט

מאתים עשרים – שזה מה שנשאר החל מתשפ עד סוף האלף הששי, בגמטריה – 1111 !!!
וזה גם מסתנכרן עם מה שנאמר גאלת אחרית כבראשית. כי משנגזרה גזרת הגלות הראשונה .
מברית בין הבתרים – עד יציאת מצרים עברו 430 שנים. אבל בני ישראל היו במצרים 210 שנים

.וזה יוצא קיזוז של 220 שנה.

***

תוספת גימטריות לרשימת 1234

ראינו כבר המון גימטריות גאולה עם מספר עגול 1234  כמו שהצגנו בגלרית בשורת משיח

הנה 2 גימטריות חדשות לרשימה

איפה אשכון ?

בליבו של האדם שהוא בבחינת בית המקדש

1234 = התגלות הויה ומשיח / התגלות השכינה

1202 = התגלות משיח / בראשית ברא א-להים

הכפלה 358066 !!!!

הכפלה זה להכפיל כל אות במספר של עצמה (!) 358 = משיח + 66 = בן דוד

***

מאת ליאור

בחרו בזמר ששר וחי גאולה להופיע בכנסת ה22 .

ישי ריבו.

ישי – אבי דוד

ישי ריבו = 538 – ספרות 358 = משיח

 הזכרנו בעבר שזמן השיר של ישי ריבו שהנושא שלו הוא ׳משיח׳ מתנגן במשך 3:58  358 = משיח
 בחרו בזמר ששר וחי גאולה.

***

שבעים ושתים שנה הסתיימו להם !

הגימטריה מאת יניב: 

המשיח למי?

1541 = ישראל

מתי?

5780 = התש”פ

שנת תש”פ שמחברת את שנות הע’ עם שנות הפ’ יחד אותיות ע”פ שנרמזות בעפעף שבעי”ן שעולה בגימטריא גדולה תש”פ.

כָּתוּב (שופטים טז, כח) “וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה’ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה’ זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים”. וְלִכְאוֹרָה מַה עִם הַנְּקָמָה עַל הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים נִקְּרוּ לְשִׁמְשׁוֹן. וּמְבָאֵר הַיְרוּשַׁלְמִי (סוטה ז:) “וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים”, אָמַר רַבִּי אָחָא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תֵּן לִי שְׂכַר עֵינִי אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׂכַר עֵינִי אַחַת מֻתְקֶנֶת לִי לֶעָתִיד לָבֹא. ונראה לבאר שֶׁשִּׁמְשׁוֹן רָמַז שֶׁאֶת הָעַיִן הַב’ הוּא שׁוֹמֵר לֶעָתִיד לָבֹא לִשְׁנַת עי”ן בגימטריא תש”פ לאחר שהשלמנו עי”ן שנים של חבלי משיח. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַדִּיר בַּמָּרוֹם’ לָרַמְחַ”ל (ח”א) הָאוֹת עַיִ”ן הִיא הַשּׁוֹלֶטֶת בָּעֵינַיִם, כִּי הָעַיִן אֵינוֹ אֶלָּא אוֹת עַיִ”ן בְּמִלּוּאָהּ. כַּמּוּבָא וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְהַר שָׁלוֹם’ (מג.) מִן הָע”ב נַעֲשִׂים הָעַפְעַפַּיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶעָבִים הַסּוֹגְרִים עַל הָעֵינַיִם לִמְנֹעַ הָרְאוּת וְזֶה סוֹד “עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה”, גַּם זֶה סוֹד “בְּעַב הֶעָנָן” שֶׁהוּא ע”ב שֶׁל הָעַפְעַפַּיִם. והוסיף הרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שלפי זה יש עוד רמז על שנת תש”פ שמחברת את העשור שנים של הע’ עם העשור החדש של הפ’ יחד אותיות ע”פ שנרמזות בעפעף שבעין שמסמל את שם ע”ב כמנין חסד שממנו הגאולה העתידה.

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קכח.) אַרְבַּע גְּוָנִים יֵשׁ בָּעַיִן כְּנֶגֶד אַרְבַּע פָּנִים שֶׁל כָּל חַיָּה, וּשְׁתֵּי כַּנְפֵי הָעַיִן שֶׁהֵם עַפְעַפַּיִם, וּשְׁנֵי כְּרוּבֵי הָעַיִן, הֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁל כָּל חַיָּה. וְרוֹאִים שֶׁעַפְעַפֵּי הָעַיִן נִקְרָאִים כְּרוּבֵי הָעַיִן. וּמוּבָא שָׁם בַּזֹּהַר שֶׁאִם הַכְּרוּבִים אֵינָם מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה, יֵשׁ כָּאן סִימָן שֶׁהַנָּחָשׁ מוֹנֵעַ אֶת הַיִּחוּד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘זֶרַע קֹדֶשׁ’ (פרשת תרומה) עַפְעַפֵּי עֵינָא לְכַסּוֹת אֶת הָעַיִן מְרַמְּזִים עַל עַפְעַפֵּי עַיִן הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁלִּפְעָמִים מְכֻסִּים כְּדֵי לְהַעֲלִים עַיִן מִסּוֹרְרִים, וְהֵם עֲשׂוּיִים בַּחֲצִי עִגּוּל כְּמוֹ נוּ”ן כְּפוּפָה, וּמִזֶּה הַטַּעַם הַנּוּ”ן מְרַמֵּז עַל נְפִילָה וְהַסְתָּרָה מֵהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֲבָל אוֹת סָמֶ”ךְ שֶׁהוּא בְּעִגּוּל כְּמוֹ הָעִגּוּל בְּבַת עַיִן הוּא מְרַמֵּז עַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְהַעֲמָדָתוֹ, עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ, וְהִנֵּה הָאָרוֹן שֶׁשָּׁם הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, וּמִשָּׁם יוֹצֵא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְכָל הָעוֹלָם, מְרַמֵּז עַל בָּבַת עַיִן, וְלָכֵן נִכְתָּב בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַפָּרָשָׁה וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן, בֵּין שְׁנֵי נוּנִי”ן הֲפוּכִים, מוֹרֶה עַל עַפְעַפֵּי עֵינָא, וּבֵינֵיהֶם שׁוֹרָה בָּבַת עַיִן, וְשַׁפִּיר אָמְרוּ חֲזַ”ל שֶׁהַנּוּ”ן שֶׁהוּא דִּמְיוֹן עַפְעַפֵּי עַיִן לְכַסּוֹת הָעַיִן, הוּא מְרַמֵּז עַל הַנְּפִילָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל דָּוִד סְמָכָהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאָמַר סוֹמֵךְ ה’ לְכָל הַנּוֹפְלִים, שֶׁלָּכֵן נִקְרָא הָאוֹת הֶעָגֹל סָמֶ”ךְ לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ עַל הַבְּרוּאִים בְּשָׁוֶה, בָּזֶה הוּא סוֹמֵךְ לְכָל הַנּוֹפְלִים.

וְכֵן מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בָּאָה בְּסִיּוּם עַיִ”ן שָׁנָה שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְהַמִּלְחָמָה תִּסְתַּיֵּם בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוכה ב.) לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בְּסֻכָּה מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא. רוֹאִים שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לָאָדָם קֶשֶׁר עַיִן עִם הַסְּכָךְ, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַסְּכָךְ כָּל הַזְּמָן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר עַל עַנְנֵי הַכָּבוֹד (אמור קג.) עַנְנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן שֶׁכָּתוּב “אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה [אוֹתִיּוֹת אַהֲרֹן] אַתָּה ה’ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם”. וְכֵן מוּבָא בְּ’תוֹרַת מְנַחֵם’ שֶׁסֻּכָּה הִיא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה יד.) שֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיָפְיָהּ. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת עַיִ”ן הוּא 100 כְּמִנְיַן סְכָ”ךְ. וְכֵן עַיִ”ן בְּא”ט ב”ח הַצֵּ”ל. וְכֵן לְפִי הַיְנוּקָא הַסִּינִים פּוֹתְחִים בְּמִלְחָמָה, וְהַסִּינִים נִכָּרִים בְּעֵינֵיהֶם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֶפְרַיִם קַבְּלָן שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁאֶרֶץ סִין מְכֻנָּה אֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה, וְגַם רוּסְיָה הַקְּשׁוּרָה עִם סִין מְכֻנָּה שֶׁמֶשׁ הָעַמִּים. וְהוֹסִיף הָרמ”ז שליט”א שֶׁעָנָן שֶׁנִּקְרָא “עַב הֶעָנָן”, בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף דָּוִד.

מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בַּיְסוֹד, וּבְחִלּוּף אוֹתִיּוֹת טצ”ץ שֶׁמִּתְחַלְּפוֹת בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט לך לך סד) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת נִכְפְּלוּ וְכֻלָּן לְשׁוֹן גְּאֻלָּה. ך”ך שֶׁבּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ אַבְרָהָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים שֶׁנֶּאֱמַר “לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ”. ם”ם בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ יִצְחָק מִיַּד פְּלִשְׁתִּים שֶׁנֶּאֱמַר “לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד”. ן”ן בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ יַעֲקֹב מִיַּד עֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר “הַצִּילֵנִי נָא”. ף”ף בּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם “פָּקֹד פָּקַדְתִּי”. ץ”ץ בּוֹ עָתִיד הקב”ה לִגְאֹל לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף מַלְכוּת רְבִיעִית שֶׁנֶּאֱמַר “אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח”.

וְנִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּאוֹת ץ’ סוֹפִית, עַל פִּי מַה שֶּׁשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד בֶּן שׁוּשַׁן שליט”א שֶׁהַמִּלָּה עֵץ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁצּוּרָתָן שָׁוָה, הַיְינוּ הָאוֹת ץ’ הִיא אוֹת ע’ הֲפוּכָה, וּשְׁתֵּיהֶן יַחַד מְחֻבָּרוֹת מְרַמְּזוֹת עַל הִתְפַּשְּׁטוּת עַנְפֵי הָעֵץ. [ד’ עֲנָפִים בְּסוֹד פַּרְדֵּ”ס, הִתְקַבֵּל מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א]. וכיון שהגאולה תלויה באות ע’ כדלעיל, היא קשורה גם עם האות צ’ סופית שהיא המקבילה של הע’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ש. צוּר שליט”א שֶׁעֵץ בְּגִימַטְרִיָּא מִגְּאוּלָה לִגְאוּלָה בְּסוֹד חִבּוּר עֵץ יוֹסֵף וְעֵץ דָּוִד, הַיְינוּ חִבּוּר הַמְּשִׁיחִים.

וְכֵן עֵץ בְּגִימַטְרִיָּא יַיִן מַיִם וְהוּא מוֹזֵג יַיִן בְּמַיִם, כִּי הָאוֹת ע’ שֶׁל עֵץ בְּגִימַטְרִיָּא יַיִן, וְהָאוֹת צ’ שֶׁל עֵץ בְּגִימַטְרִיָּא מַיִם, וְהָעֵץ מְחַבֵּר שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ בְּסוֹד מִזּוּג הַיַּיִן בְּמַיִם. כִּי עֵץ הוּא סֵמֶל שֶׁל קַו הָאֶמְצַע שֶׁמַּמְתִּיק אֶת הַגְּבוּרוֹת עִם הַחֲסָדִים, בְּסוֹד מִתּוּק הַגְּבוּרוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת יַיִן עִם הַחֲסָדִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מַיִם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמְּרֻמָּז בְּנֹסַּח הַתְּפִלָּה וּפְרוֹשֹ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. דִּכְשֵׁם שֶׁהַסֻּכָּה מְסַמֶּלֶת אֶת אוֹר הָאֱמוּנָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאִמָּא עִלָּאָה, כָּךְ הָעֵצָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַלּוּלָב שֶׁהוּא דוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹר בִּפְנִימִיּוּת דֶּרֶךְ הַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְכֵן מִצְוַת סֻכָּה יֵּשׁ בָּהּ ע’ פָּרִים, וְכֵן נִּסּוּךְ הַמַּיִם שֶׁהָיָה בֶּחָג. וְכָתַב הָרַמְבַּ”ם (תמידין ומוספין י, ו) שֶׁבְּסֻכּוֹת נִסְכוּ מַיִם וְיַיִן יַחַד בְּכָל בֹּקֶר יַחַד עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְגַם אִם עֵרֵב אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְנִסֵּךְ יָצָא. רוֹאִים שֶׁהָיְתָה מְזִיגַת מַיִם בְּיַיִן עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּסֻכּוֹת. וְאֵלּוּ נִמְזְגוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִשְּׁתֵּי כּוֹסוֹת כֶּסֶף בְּגִימַטְרִיָּא עֵץ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (סוכה כח:) יָרְדוּ גְּשָׁמִים [בַּסֻּכָּה] מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו. רוֹאִים שֶׁמִּצְוַת סֻכָּה הִיא בִּבְחִינַת מְזִיגַת כּוֹס שֶׁל מַיִם וְיַיִן לְרַבּוֹ. וְהַסְּכָךְ אָכֵן עָשׂוּי מֵעֵץ בְּגִימַטְרִיָּא מַיִם יַיִן שֶׁנִּמְזָגִים יַחַד בַּכּוֹס לְרַבּוֹ. וְהַלּוּלָב שֶׁהוּא עֵץ דּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה מַמְשִׁיךְ אֶת אוֹר הַסְּכָךְ בִּפְנִימִיּוּת. וְכֵן סוּכָּה אוֹתִיּוֹת כּוֹס ה’ דְּעַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה מְעוֹרְרִים אֶת מְזִיגַת הַכּוֹס לְה’. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א (ע’ מה) שֶׁאוֹתִיּוֹת יַיִן סְמוּכוֹת לָאוֹתִיּוֹת סְכָךְ. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי נְטִילַ”ת לוּלָ”ב הֵן סְכָ”ךְ מָזַ”ג מַיִ”ם, לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי נְטִילַת לוּלָב בַּסֻּכָּה שֶׁמַּמְשִׁיכִים אֶת הַמַּקִּיף בִּפְנִימִיּוּת זוֹכִים לְעוֹרֵר אֶת מְזִיגַת הַמַּיִם עַל יְדֵי הַסְּכַךְ. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי לוּלָ”ב הֵן מְמַזֵּ”ג.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוכה ה.) הַטַּעַם שֶׁסֻּכָּה פְּסוּלָה מִתַּחַת לַעֲשָׂרָה, שֶׁלֹּא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וְנִלְמָד מֵהַכָּתוּב (שמות כה, כ) “וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת”. שֶׁסֻּכָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּמָצִינוּ שֶׁהַכְּרוּבִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָאִים צַעֲצוּעִים, שֶׁמְּרֻמָּז בָּהֶם ב’ פְּעָמִים עֵ”ץ, כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (דברי הימים ב’ ג, י) “וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׁה צַעֲצֻעִים”. וְרוֹאִים שֶׁגַּם הַכְּרוּבִים הַסּוֹכְכִים הֵם בְּסוֹד סְכַךְ הַסֻּכָּה שֶׁמְּמַזֵּג אוֹתִיּוֹת עֵ”ץ בְּסוֹד מִזּוּג יַיִן בְּמַיִם. וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָשָׂה כְּרוּבִים מֵעֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מ”א ו, כג) “וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ”. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד בֶּן שׁוּשָׁן שליט”א שֶׁב’ פְּעָמִים עֵ”ץ נִרְמָזוֹת בַּכָּתוּב עַל דָּוִד שֶׁרָקַד לִפְנֵי אֲרוֹן ה’ שֶׁעָלָיו הָיוּ הַכְּרוּבִים: (ש”ב ו, ה) “וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה’ בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים”. כִּי הָרִקּוּד מְסֻגָּל מְאֹד לִדְחוֹת אֶת הַקְּלִפּוֹת. כַּמּוּבָא בְּ’חִדּוּשֵׁי הָרִי”ם’ שֶׁרִקּוּד הוּא מִלְּשׁוֹן מְרַקֵּד הַמְסַלֵּק אֶת הַפְּסֹלֶת מֵהָאֹכֶל. וְכֵיוָן שֶׁהַקְּלִפּוֹת בָּאוֹת לִינוֹק מֵהָאָרוֹן בַּזְּמַן שֶׁהוּא נוֹסֵעַ, כְּמוֹ הַמַּסָּעוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר עִם הָאָרוֹן שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת גָּלֻיּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקְּלִפָּה יוֹנֶקֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה, לָכֵן דָּוִד מְרַקֵּד בְּכָל כֹּחוֹ לְסַלֵּק אֶת הַקְּלִפּוֹת, וְעוֹשֶׂה זֹאת יַחַד עִם צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת עֵ”ץ.

וְכֵן רִקּוּד בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים עֵץ אוֹ צַעֲצֻעַ לְרַמֵּז שֶׁהָרִקּוּד שֶׁל דָּוִד כְּנֶגֶד הָאָרוֹן מַכְנִיעַ אֶת הָאוֹיְבִים בְּסוֹד מְזִיגַת אוֹתִיּוֹת עֵ”ץ. וְכֵן ב’ פְּעָמִים עֵץ נִרְמְזוּ בַכָּתוּב (ישעי’ ח, י) “עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל”. וְיֵשׁ כָּאן ר”ת דָּוִ”ד וְס”ת רוֹמָ”א, לְרַמֵּז שֶׁבִּזְכוּת דָּוִ”ד ה’ מֵפֵר אֶת עֲצַת רוֹמָ”א. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שֶׁרוֹאִים צֵרוּף אוֹתִיּוֹת עֵ”ץ כַּמָּה פְּעָמִים בַּכָּתוּב עַל הַגְּאֻלָּה: (שה”ש ב, יב) “הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ”, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שהש”ר ב, לג) “עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ” הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה לְהִזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת כּוּתִים שֶׁתִּכְלֶה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁתִּגָּלֶּה. “וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ” זֶה קוֹלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

וְכֵן כְּרוּב בְּגִימַטְרִיָּא עֵץ חַיִּים, לְרַמֵּז שֶׁשְּׁנֵי הַכְּרוּבִים הַמְסוֹכְכִים הָיוּ בְּסוֹד סְכָךְ שֶׁהוּא עֵץ שֶׁמּוֹזֵג יַיִן בְּמַיִם, גַּם הַכְּרוּבִים הֵם בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה, וְהֵם סוֹד הָעֲצֵי חַיִּים שֶׁל הַתּוֹרָה. וְכֵן רוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַכְּרוּבִים לָעֵץ חַיִּים בַּכָּתוּב (בראשית ג, כד) “וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים”. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (בראשית לא:) שֶׁהַכְּרוּבִים בְּפֶתַח גַּן עֵדֶן שׁוֹמְרִים אֶת דֶּרֶךְ עֵץ חַיִּים שֶׁל הַתּוֹרָה, וְכָאן נִמְצָא סוֹד הַגְּאֻלָּה, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: “וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת” מִתְהַפֵּךְ מִמַּטֶּה לְנָחָשׁ וּמִנָּחָשׁ לְמַטֶּה. וְאִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל כְּלַפֵּי חֶסֶד לְיָמִין, וְיֵצְאוּ בְרַחֲמִים. וְאִם לָאו מַטֶּה כְּלַפֵּי חוֹבָה, לְצַד הַגְּבוּרָה, שֶׁשָּׁם הַנָּחָשׁ אֵל אַחֵר שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִשְׁפֹּךְ דָּם, וְנֶהֱרָג מָשִׁיחַ וְרַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל, וְלָכֵן נֶאֱמַר “שִׁכְבִי עַד הַבּקֶר”, שֶׁהוּא בֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁיִּהְיֶה מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וּבִגְלַל זֶה “וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת”, וְהַכֹּל כְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהִיא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ “עֵץ חַיִּים הִיא”, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.

וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַכְּרוּבִים “סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וְכֵן אוֹתִיּוֹת סוּכָּ”ה וְאוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ דּוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶם ד’ אוֹתִיּוֹת מִד’ מוֹצָאוֹת הַפֶּה, מִלְּבַד מֵהַלָּשׁוֹן. כִּי לָשׁוֹן בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי, אוֹ שֵׁם שפ”ו וּמִמֵּילָא מָשִׁי”חַ אֵינוֹ צָרִיךְ אוֹתִיּוֹת מֵהַלָּשׁוֹן בִּשְׁמוֹ כִּי זֶה הוּא בְעַצְמוֹ. וְכֵן כָּתוּב (משלי טו, ד) “מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים” וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר בֵּין הַלָּשׁוֹן לָעֵץ חַיִּים שֶׁהֵם הַכְּרוּבִים הַסּוֹכְכִים כְּדִלְעֵיל.

רמזים נוספים

3022 ו 4142 המספרים החזקים של כט אלול פרטים בגלרית כט אלול בדף יום הדין

עוד עדכונים מהצאט

לא יאומן דבר שלא שמתם לב
תשעה באב בדיוק עולה תש”פ !!!
וכנראה שכל הייעודים הטובים כאמור לעיל לאורך ולרוחב דבר שמסמל שעד חודש החורבן השנה תהיה בנייה גדולה ואמיתית קרי בית המקדש ועוד הרבה זמן לפני כי בניסן נגאלו וכידוע לפי רבי אליעזר בתשרי ??
אלא כדברי הגר”א זה מתחיל בתשרי ובניסן הגאולה בפועל וכמובן בכל יום ויום נמתין שיבוא

***

מאת ליאור

מה שעושים לנתניהו זה עינוי הדין ועיוות הדין.

עינוי הדין = 215 – ספרות 521 = נתניהו

מאת עופר מצאט האתר

תש”פ = פ = 80 = ומשה בן 80 שנה בדברו אל פרעה
וגם פ = פרעה !
שואלים מה הולך להיות השנה ???
אמרתי בדרשה אתמול זה נרמז בתהילים לראש השנה בפרק פ”א כתוב
שפת לא ידעתי אשמע שפת אותית תש”פ
 תש”ף תהא שנת גאולה = 2701 גדול
משיח נשבע = 780 = תשפ

משיח נשבע שהוא יבוא = 1111
 מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל אֵלִיָּהוּ וְגַבְרִיאֵל בּאוּ נָא עִם הַגּואֵל קוּמוּ בַּחֲצִי הַלָּיְלָה

בּאוּ נָא עִם הַגּואֵל קוּמוּ בַּחֲצִי הַלָּיְלָה כט אלול התשעט = 358,5 את-בש

הגאולה בחצות היום בכט אלול התשעט = 5779 משולש

(תזכורת התאריך כט אלול על שלל רמזיו זהו מספר יסוד בגאולה ללא קשר לשום מימד או גילוי פיזי גשמי)

תש״פ טעמים מי שר – בארץ (הקטע המסומן)

עדכון כד אלול תשעט 24/09/2019 נוסף עלון חדש הרבה עדכונים חדשים

מאת יוסף בלו

הבלוק הימני בהובלת בנימין נתניהו – רמז לגאולה

עדכון כג אלול תשע”ט – 23/09/2019

מאת ע”י מספרי הקדמונים נשלף פירושו לספר דניאל של המלבי”ם על הפסוק “וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה” [יב, ז].
המלבי”ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכֵל וייזר), פרשן שחי במאה ה-18, הסביר את הפסוק כך: “שתכלינה ממשלות השרים העומדים על שפת היאור, כי אז תתחיל מלכות שמים”. מכאן יש שמצאו רמז ששפ”ת רומז לשנת תש”ף.

עדכון ראשון יח אלול תשע”ט – 18/09/2019 רמזים מאת “סוד החשמל”

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (כי תבוא עג:) שֶׁחֲכָמִים שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי מַדּוּעַ בַּתּוֹכֵחָה שֶׁל חֻמָּשׁ וַיִּקְרָא שֶׁהִיא כְּנֶגֶד גָּלוּת בֵּית רִאשׁוֹן יֵשׁ אַחֲרֶיהָ נְחָמוֹת “וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי וְגוֹ'”, וְאִלּוּ בַּתּוֹכֵחָה שֶׁל פרשת כי תבוא בחומש דְּבָרִים שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה אֵין אַחֲרֶיהָ נְחָמוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן עָנָה לָהֶם שֶׁקֵּץ הַגְּאֻלָּה נִרְמָז בַּפָּסוּק הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר שֶׁבַּתּוֹכֵחָה בפרשת כי תבוא:(דברים כח, סו) “וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: “בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב“. ושמעתי רמז נפלא שאם נספור 780 פסוקים מתחילת חומש דברים נגיע לפסוק הזה, לרמז שהקץ בשנת תש”פ. וכן יֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַ“לַיְלָה וְיוֹמָם”;יוֹמָם, כְּנֶגֶד הָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי וְלַיְלָה כְּנֶגֶד הַ500 שָׁנִים בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וַעֲדַיִן לֹא תָּבֹא הַגְּאֻלָּה עַד הָעֶרֶב, כְּפִי שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכָּתוּב“בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב”.

שמעתי רמז פלא על שנת 5780 שבה נזכה לגילוי המשיח. הפסוק (שמות יח, כה) “וַיִּבְחַר משֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת” בגימטריא 5780 ורואים שהגימטריא שעולה 5780 מסתיימת באותיות

משי”ח

וכן הר”ת של כל הקטע שעולה 5780 עולה 1336 שזה מיד אחרי הקץ בדניאל של 1335. 

מאת ליאור שטרית

עדכון 25/12/2019 נוספו 4 תמונות חדשות

מאת יניב: לכבוד חנוכה "הוּא אֱלהֵינוּ הוּא אָבִינוּ הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא מושִׁיעֵנוּ. וְהוּא יושִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית. וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמר. הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים" -- המילים: "וְהוּא יושִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית" = 1336 רגיל - את-בש 1789 - וכעת ההסבר: הרגיל 1336 בגימטריה "הסתר אסתיר" (ראה תמונה הבאה) אנו רואים מכאן את מה שאנו כבר יודעים שכל הישועה והגאולה תהיה דרך ההסתרה... "והוא יושיעינו ויגאלנו"... עד שלא נבין שגם בתוך ההסתרה הקב"ה שוכן ומפעיל את הכל. וכתוצאה מכך נהיה בבטחון ובשמחה... עד שלא נגיע למצב כזה לא נצליח לגלות את משיח... כי הקב"ה מסתתר ואנו צריכים לגלותו שהוא טוב ומטיב... האתבש 1789 גימטריה של "התגלות משיח" (מסתתר) זאת אומרת ש'התגלות משיח' והישועה נמצאים דווקא בתוך ההסתרה... ושניהם אחד: הסתרה + גאולה

שימו לב הגימטריה 1336 "הסתר אסתיר" מזכירה לנו את המספר של חג ההסתר "פורים =336" אותם ספרות בדיוק. המצב של יום הגאולה זה מציאות של חג הפורים לכן "מגילת אסתר" תשאר גם לעתיד ולא תתבטל. היות וההסתרה נצרכת גם להמשך תהליך ימות המשיח...

לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות

נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַמִּסְפָּר 1820 שֶׁהִתְגַּלָּה כְּמִסְפָּר קָדוֹשׁ בַּתּוֹרָה; שֶׁהֲרֵי שֵׁם הוי”ה מוֹפִיעַ בַּתּוֹרָה 1820 פְּעָמִים, וְכֵן אִם נִכְתֹּב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הוי”ה עֶשְׂרִי”ם שֵׁ”שׁ בְּמִלּוּי יוֹצֵא 1820. וְכֵן הַמִּסְפָּרִים מֵ26 עַד 65 שֶׁהוּא גִימַטְרִיָּא שֵׁם אדנ”י יוֹצֵא 1820. וְכֵן כ”ח פְּעָמִים אדנ”י אוֹ סוֹ”ד פְּעָמִים הוי”ה בְּגִימַטְרִיָּא 1820. וְכֵן מִלּוּי בְּרֵאשִׁי”ת בְּגִימַטְרִיָּא 1820. וְכֵן הַתּוֹרָה מֻרְכֶּבֶת מֵ1820 שָׁרְשֵׁי מִלִּים. וּבָהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח יֵשׁ 1820 מִלִּים. וְהַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת וְהָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל פְּסוּקֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּגִימַטְרִיָּא 1820. וְעוֹד רְמָזִים רַבִּים נִפְלָאִים שֶׁהִתְגַּלּוּ עַל יְדֵי הרה”ג ר’ זַלְמֶן הוּרְבִיץ זצ”ל שספר לפני יותר ממאה שנה את שמות הוי”ה בתורה וחיבר ספר על המספר 1820. ובארנו במאמר ‘חשמל תורה’ כֵּיוָן שֶׁ10 פְּעָמִים יַעֲקֹ”ב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת כָּל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁל יַעֲקֹב עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא 1820, הַמִּסְפָּר הַזֶּה קָשׁוּר לְשֵׁם הוי”ה הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁל יַעֲקֹב, וְכָל עִנְיָנֵי שֵׁם הוי”ה וְהַמִּסְתָּעֵף מַגִּיעִים לַמִּסְפָּר הַזֶּה. וְכֵן מִסְפַּר הַמִּלִּים שֶׁדִּבֵּר יַעֲקֹב עִם רָחֵל וְלֵאָה בַּתּוֹרָה הוּא 1820. והוסיף הרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א שיעקב אבינו נולד בשנת 2108 אותם ספרות של 1820. וּבְנוֹסָף יֵשׁ בַּמִּסְפָּר הַזֶּה אֶת הָרֶמֶז שֶׁל מִסְפַּר ח”י הַמְסַמֵּל אֶת עַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁל יַעֲקֹב בִּבְחִינַת ח”י חוּלִיּוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה וְעוֹד. ועשרים בגימטריא כֶּתֶר הָעוֹמֵד בְּרֹאשׁ עַמּוּד הָאֶמְצַע. והוסיף הרה”ג ר’ אברהם אגשי שליט”א שעשרים בגימטריא רגילה יחד עם גדולה, ויחד עם העשרים עולה 1820. וכן השתלשל בשעון שעת 18:20 שהיא 6:20 כמנין כתר.  

ובדקתי בקורקודנציה (אבן שושן) על שאר שמות הקדש כמה מופיעים בתנ”ך. ומובא שם שיש 424 מופעים של שם אדנ”י במשמעות של ה’ אלהי ישראל, ויש עוד אחד שכתוב אדונ”י עם ו’. כפי שנביא בהמשך. שם אדנ”י מסמל את ספירת המלכות, וגם המספר 424 עולה שם כד”ת שהוא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וקשור עם שם אדנ”י, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְהִלַּת יַעֲקֹב’ כד”ת ר”ת כ”ד תַּכְשִׁיטִין, וְהֵם סוֹד כ”ד צֵרוּפֵי אדנ”י, וּבָהֶן מִתְקַשֵּׁט מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְשֵׁם זֶה [כד”ת] חָקוּק עַל מִצְחוֹ. וְכֵן מוּבָא בִּ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (וירא) “כֵּן תַּ’עֲשֶׂה כַּ’אֲשֶׁר דִּ’בַּרְתָּ ר”ת כד”ת הוּא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. זֶה שֶׁכָּתוּב “רַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם” “לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם”, וּכְשֶׁיַגִּיעוּ הַנְּשָׁמוֹת רַגְלִין בְּרַגְלִין אָז שְׁעַת הַגְּאֻלָּה. וְכֵן כד”ת ר”ת כֶּתֶר דַּעַת תִּפְאֶרֶת, וּמְרַמֵּז עַל בִּנְיַן כֶּתֶר הַמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בָּ’עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שער לה ח”ב קעא) בְּסוֹד עֲלִיַּת הַגְּבוּרוֹת בַּנּוּקְ’ לִבְנוֹת אֶת הַכֶּתֶר שֶׁלָּהּ. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ ‘בְּרִית עוֹלָם’ עַל סֵפֶר חֲסִידִים (תתקכ”ח) רָאִיתִי בְּשֵׁם מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ שֶׁיֵּשׁ תכ”ד פִּרְקֵי מִשְׁנָיוֹת כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כִּי בִּזְכוּת קְרִיאַת הַמִּשְׁנָיוֹת יָבֹא מָשִׁיחַ.

המופע הנוסף היחיד בתנ”ך שכתוב שם אדונ”י עם ו’ מדבר על הבשורה של לדת שמשון שהיה בסוד משיח בן דוד: (שופטים יג, ח) “וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל הוי”ה וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד”. ויחד עם הפסוק הזה מופיעים 425 פעמים שמות אדנ”י בכל התנ”ך כְּמִנְיַן שֵׁם כה”ת שֶׁנִּרְמָז בּוֹ קֵץ הַגְּאֻלָּה והיחוד השלם שמחבר שם אדנ”י לשם הוי”ה דרך שם שד”י שמסמל את היסוד, לכן מופיע אדונ”י עם ו’ לרמז על חיבור שם אדנ”י לשם שד”י בסוד חיבור יסוד ומלכות. כַּמּוּבָא בִּ’פְרִי עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ח תנו) וִיכַוֵּן לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ ס”ת תכ”ה. וְכֵן מוּבָא שָׁם (קריאת התורה שח) “כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹּרְשֶׁיךָ ה'”, ס”ת תכ”ה, וְהוּא הַשֵּׁם אֲשֶׁר הָרַג מֹשֶה בּוֹ אֶת הַמִּצְרִי, “לָמָה תַכֶּה רֵעֶךָ” וְהוּא פְּנִימִי שֶׁל שַׁדַּי, וְכָל הַמְכַוֵּן בּוֹ נִיצוֹל מֵאָדָם רָע כָּל הַיּוֹם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי לֵוִי יִצְחָק’ שֶׁאוֹתִיּוֹת שֵׁם תכ”ה בָּאוֹת אַחֲרֵי אוֹתִיּוֹת שֵׁם שד”י, כִּי שֵׁם שד”י הוּא בַּיְסוֹד, וּמַה שֶּׁאַחֲרָיו מְסַמֵּל מַלְכוּת. לָכֵן תכ”ה בְּגִימַטְרִיָּא “גּוּר אַרְיֵה”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים תנ) כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ. ר”ת כה”ת י”ה. וְהִנֵּה זֶה כה”ת, הוּא שֵׁם א’ מִשֵּׁם ע”ב. וְאָמְנָם שָׁרְשׁוֹ הוּא י”ה, כִּי יוֹ”ד פְּעָמִים הֵ”י גִּימַטְרִיָּא ש’. וְיוֹ”ד הֵ”י, יוֹ”ד הֵ”ה, יוֹ”ד הֵ”א, עוֹלֶה קֵ”ץ, הֲרֵי ת”כ. וְשֹׁרֶשׁ הַה’, הֲרֵי תכ”ה, וְהָבֵן זֶה. והוסיף הרה”ג ר’ יעקב מטר שליט”א שאם נחשב שם אדונ”י בהכפלה א’ כפול ד’ כפול ו’ כפול נ’ כפול י’ נקבל 12000 וגם שם שד”י אם נחשב ש’ כפול ד’ כפול י’ נקבל 12000 כי מספר 12 מסמל את שלימות המלכות שיש בה 12 חודשים ו12 מזלות ו12 שבטים וכו’. והוסיף הרה”ג ר’ אברהם הכטמן שליט”א ששם תכ”ה שאיתו משה הכה את המצרי קשור גם עם שמשון שהרבה להכות את הפלשתים ואת אויבי ישראל בימיו.

וכן מובא ב’ילקוט ראובני’ בשם האריז”ל שהת”ך במגילת אסתר היה משרש השם תכ”ה. ומצינו בַּגְּמָרָא (מגילה טו.) הֲתָךְ זֶה דָּנִיֵּאל. דְּדָנִיֵּאל הָיָה בִּבְחִינַת עֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד שמחברת שם אדנ”י לשם הוי”ה בסוד החיבור של מרדכי ואסתר שהוא תיווך ביניהם, וכפי שמובא בְּ’סֵפֶר הַפְּלִיאָה’ שֶׁדָּנִיֵּאל הוּא אוֹתִיּוֹת לַאֲדֹנָי. וְכֵן כְּשֶׁדָּנִיֵּאל הִתְפַּלֵּל לַה’ שֶׁיִּבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּתוּב (דניאל ט, יז) “וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָ”י”. ולכן השם הזה נרמז במופע שבו יש אדונ”י עם ו’ שמרמז על היחוד והחיבור של שם אדנ”י לשם הוי”ה דרך שם שד”י שמסמל את היסוד.

סוד החיבור של שם אדנ”י ושם שד”י מסמל את שרש בריאת העולם יש מאין, שהכל תלוי ביחוד העליון. כי בשם שד”י יש אותיות י”ש, ובשם אדנ”י יש אותיות אי”ן, ונשארו שתי אותיות דל”ת שמסמלות את הדלתות שנפתחות בזמן היחוד העליון. וכפי שמובא בפירוש הראב”ד לספר יצירה (הקדמה) יצאו המים הנמשכים אל התפארת אל דרך שתי הצינורות אחד מצד נצ”ח ואחד מצד הו”ד ונתקבצו כולם אל היסוד אז סגר הקב”ה את שתי הצינורות אשר הגיעו אל היסוד בדלתים אחד של אדנ”י ואחד של שד”י נשאר י”ש מן שד”י ונשאר אנ”י מן אדנ”י וצירופן ישאני כי הוא נושא עליונים ותחתונים. וכן מובא בפירוש הרמ”ז על הזוהר (ויקרא) בבריאה מאיר א”ל שד”י ובעשיה א”ל אדנ”י, ואם תחבר אל שם שד”י שם אדנ”י יעלו משכ”ן, לרמוז להתחברות שני העולמות יחדיו, ועליהם נאמר “הוקם המשכן”. וכן מובא בספר ‘קהלת יעקב’ (ערך חש) כתב במעבר יבק שהיסוד נקרא חשמל, חשמל גימטריא שד”י אדנ”י.

וְכֵן שמעתי מהרה”ג ר’ יצחק איזנבך שליט”א ששנת תש”פ בגימטריא בִּי כפול אֲדֹנִי שנרמז בַכָּתוּב הַמְסַמֵּל אֶת חִבּוּר מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד (בראשית מד, יח) “וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי”. וזה נרמז גם בפסוק של חיבור המשיחים שהבאנו: (שופטים יג, ח) “וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל הוי”ה וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מֹשֶה לֶוִינְגֶּר שליט”א שֶׁיְּהוּדָה רָמַז לְיוֹסֵף “בִּי אֲדֹנִי”, שֶׁהַשְׁפָּעָת יוֹסֵף נִמְצֵאת בּוֹ, וְדַרְכּוֹ הוּא פּוֹעֵל בָּעוֹלָם. וְכֵן “אֲדֹנִי” מְרַמֵּז עַל שֵׁם אדנ”י שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף כֹּהֵן שליט”א שֶׁבִּ”י ר”ת בִּנְיָמִין יוֹסֵף, הַיְינוּ שֶׁהַוִּכּוּחַ שֶׁלָּהֶם הָיָה עַל בִּנְיָמִין, וִיהוּדָה רָמַז שֶׁבִּנְיָמִין מְקַשֵּׁר בֵּין יוֹסֵף וּבֵינוֹ, וְדֶרֶךְ בִּנְיָמִין “בִּי אֲדֹנִי”.

כתוב (שמות ד, יב) “וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר: וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח”. ומבאר רש”י “בְּיַד תִּשְׁלָח” ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד יש לך שלוחים הרבה. וגם כאן יש את הרמז על שנת תש”פ בגימטריא בִּי כפול אֲדֹנָי. וכן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׁבִילֵי אֱמוּנָה’ (הנתיב העשירי) “נָא בְּיַד תִּשְׁלָח”, בְּגִימַטְרִיָּא ‘זֶה מְנַחֵם בֶּן עַמִּיאֵל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ’. וכן שמעתי בשם הרה”ג ר’ פנחס שינברגר שליט”א ש“בי”ד” ר”ת דוד בן ישי. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות ד, יג) “שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח“. ר”ת וְס”ת עם האותיות בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א.

שם שד”י מופיע בכל התנ”ך מ”ח פעמים כי שם שד”י מסמל את ספירת היסוד שמושכת את הטיפה מהמ”ח. ואם נצרף את המ”ח לתכ”ה שמופיע שם אדנ”י נקבל תע”ד כמנין דע”ת שמייחדת יסוד ומלכות.

שם צבאות שמסמל את ספירות הנצח וההוד שהם בסוד שני רגלים, מופיע בכל התנ”ך 283 פעמים כמנין רגלי”ם. וכמנין זרעו כי ברא כרעה דאבוה. היינו זרעו ובניו הם בחינת רגליו של אדם. וכן 283 זה המספר של זרוע, כי שני ידים קשורים עם שני רגלים כידוע. וכן ברכיים עם הכולל בגימטריא 283.

שם א”ל שמסמל את ספירת החסד מופיע בכל התנ”ך 228 פעמים כמנין ברו”ך או ברכ”ו, לרמז שברכה ממשיכה את החסד מה’. וכמו שאומרים בתפילה ‘אל ברוך גדול דעה’. ‘לאל ברוך נעימות יתנו’. ‘ברוך אל ההודאות’. וכן כתוב על אברהם איש החסד: (בראשית יד, יט) “וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל”. וכן 228 זה המספר של ‘אלהי יעקב’ כי המשכת החסד היא דרך קו האמצע של יעקב.

שם אלהים במשמעות קדש מופיע בכל התנ”ך 1101 פעמים ויש עוד 17 מופעים של אלהיך יחד 1118 כמנין “שמע ישראל הוי”ה אלהינו הוי”ה אחד”. ויש כאן רמז שכל השמות אלהים שמסמלים את מדת הדין יש בתוכם שם הוי”ה שהוא רחמים, כפי שנרמז בפסוק “שמע ישראל” שהוי”ה הוא אלהינו. וכן 1101 מרמז על המספרים 111 שמסמלים אחדות ה’ בסוד הוי”ה אחד. וכן 1101 זה הגימטריא של מתן תורה שניתן משם אלהים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ, א) “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מכות כד.) אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם, וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי שֵׁם אֱלֹהִי”ם הֵן בַּמּוּכָ”ן רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אַחֲרֵי הַהֲכָנָה שֶׁל יְמֵי סְפִירַת הָעֹמֶר, וְכֵן בַּמּוּכָ”ן נוֹטָרִיקוֹן בְּאִידִישׁ בְּמ’ וָאכְן, הַיְינוּ בְּמ’ יָמִים שֶׁמֹּשֶׁה עָלָה לַשָּׁמַיִם שֶׁמַּתְחִילִים מֵחַג הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁהֵם וָאכְן בְּאִידִישׁ. וְכֵן הַר סִינַי נִקְרָא חוֹרֵב גִּימַטְרִיָּא גְּבוּרָה. וְלָכֵן מוּבָא בַּ’טּוּר’ (או”ח ס’ תיז) שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא כְּנֶגֶד יִצְחָק, וְלָכֵן עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה בְּיוֹם זֶה, דְּלַיְלָה הוּא בְּחִינַת גְּבוּרָה. וכן שם אלהים בתרגום לארמית מופיע בכל התנ”ך 95 פעמים כמנין דניאל ורוב המופעים אכן נמצאים בספר דניאל. וכן שם אהי”ה שמסמל את ספירת הבינה שכולל ג’ ספירות ראשונות כתר חכמה בינה מופיע ג’ פעמים בלבד כנגד ג’ ספירות ראשונות שנכללים בו.

וכן שם הוי”ה שמופיע 1820 פעמים בתורה, מופיע בכל התנ”ך 6645 פעמים, כי שם הוי”ה מסמל את ספירת התפארת ששייכת למספר 6, והמספר 45 עולה כמנין גאולה, כי התפארת משפיעה למלכות. וכן 645 בגימטריא אברהם יצחק ויעקב עם הכולל, כי אברהם יצחק ויעקב נכללים במדת התפארת של יעקב. וכן 645 זה הגימטריא של דוד מלך ישראל שכולל את כל הג’ קוים של ג’ אבות. והוסיף הרה”ג ר’ יעקב מטר שליט”א ש6645 מרמז על שם הוי”ה שפירושו היה הוה יהיה שעולה 66 יחד עם שם הוי”ה במילוי מ”ה שעולה 45. כי סתם שם הוי”ה הכונה לשם הוי”ה במילוי מ”ה.

וְכֵן הָאוֹת הַ1820 מִתְּחִילַת הַתּוֹרָה הִיא הָאוֹת ו’ שֶׁבַּכָּתוּב (בראשית ב, ד) “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת הוי”ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם”. וְכֵיוָן שֶׁתּוֹלְדוֹת הִיא סֵמֶל שֶׁל מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁמּוֹלִידָה דֶרֶךְ הַיְסוֹד, וְהָאוֹת ו’ שֶׁל תּוֹלְדוֹת הִיא בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת, זֶה הַסּוֹד שֶׁל קַו הָאֶמְצַע שֶׁנִּרְמָז בַּמִּסְפָּר 1820. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ ה. חוֹדֵר שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר 1820 מְרַמֵּז גַּם עַל אַבְרָהָם וְיִצְחָק שֶׁנִּכְלָלִים בְּיַעֲקֹב, הַמִּסְפָּר אֶלֶף מְרַמֵּז עַל הַמִּסְפָּר אֶחָד שֶׁמְּסַמֵּל אֶת אַבְרָהָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לג, כד) “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם”. וְהַמִּסְפָּר 820 בְּהִפּוּךְ 208 בְּגִימַטְרִיָּא יִצְחָק. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף מוֹרָד שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב” מְרַמֵּז שֶׁיַּעֲקֹב הוּא בְּסוֹד שֵׁם הוי”ה בְּמִלּוּי מ”ה הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁל יַעֲקֹב.

וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר, עִם הַג’ אָבוֹת, וְכָל צֶאֱצָאֵי יַעֲקֹב שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם בָּאֹפֶן הַזֶּה: שֵׁם, עֵבֶר, אַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב, רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, יִשָּׂשכָר, זְבוּלֻן, דָּן, נַפְתָּלִי, גָּד, אָשֵׁר, יוֹסֵף, בִּנְיָמִן, דִּינָה, חֲנוֹךְ, פַלּוּא, חֶצְרֹן, כַּרְמִי, יְמוּאֵל, יָמִין, אֹהַד, יָכִין, צֹחַר, שָׁאוּל, גֵּרְשׁוֹן, קְהָת, מְרָרִי, שֵׁלָה, פֶרֶץ, זָרַח, חֶצְרֹן, חָמוּל, תּוֹלָע, פֻּוָּה, יוֹב, שִׁמְרֹן, סֶרֶד, אֵלוֹן, יַחְלְאֵל, צִפְיוֹן, חַגִּי, שׁוּנִי, אֶצְבֹּן, עֵרִי, אֲרוֹדִי, אַרְאֵלִי, יִמְנָה, יִשְׁוָה, יִשְׁוִי, בְּרִיעָה, שֶׂרַח, חֶבֶר, מַלְכִּיאֵל, מְנַשֶּׁה, אֶפְרָיִם, בֶּלַע, בֶכֶר, אַשְׁבֵּל, גֵּרָא, נַעֲמָן, אֵחִי, רֹאשׁ, מֻפִּים, חֻפִּים, אָרְדְּ, חֻשִׁים, יַחְצְאֵל, גוּנִי, יֵצֶר, שִׁלֵּם, נְקַבֵּל מִסְפַּר 18200 שֶׁהוּא עֶשֶׂר פְּעָמִים 1820. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁכָּל הַנְּפָשׁוֹת הָאֵלּוּ נִכְלָלוֹת בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁל יַעֲקֹב, הֵן עֶשֶׂר פְּעָמִים עֶשֶׂר הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל יַעֲקֹב. וְשָׁמַעְתִּי מֵהַג”ר מְנַשֶּׁה רַיְיזְמַאן שליט”א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל בְּפָרָשַׁת בַּמִּדְבָּר לַמִּסְפָּר בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס הוּא 1820, וּשְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁנּוּי מִפָּרָשַׁת בַּמִדְבָּר לְפָרָשַׁת פִּנְחָס; רְאוּבֵן, גָּד, אֶפְרַיִם, בִּנְיָמִן אָשֵׁר נַפְתָּלִי בְּגִימַטְרִיָּא 1820.

וְכֵן סְפִירַת הַמַּלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַתִּפְאֶרֶת נִרְמֶזֶת בַּמִּסְפָּר 1820, כִּי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם בְּגִימַטְרִיָּא 819 וְיַחַד עִם הַמִּסְפָּר 1 הַמְסַמֵּל אֶת הַכּוֹלֵל וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַתִּפְאֶרֶת נְקַבֵּל 1820, כִּי הַמִּסְפָּר 1 גַּם מַשְׁלִים לְ820 וְגַם עוֹמֵד בְּסָמוּךְ לְהַשְׁלִים לְ1820.

מוּבָא מֵהרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל יָנִיב שליט”א שֶׁהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל שִׁירַת הַיָּם הִיא 38220 כְּמִנְיַן 21 פְּעָמִים 1820, כִּי קְרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה בְּיוֹם כ”א נִיסָן, וְהָיְתָה בְּכֹחַ הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא שֵׁם אהי”ה שֶׁעוֹלֶה כ”א. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בִּזְכוּת יַעֲקֹב אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם. וְגַם הַכֹּל קָשׁוּר עִם יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁמַּכְלִיל אֶת שְׁנֵי הַקַּוִּים. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקהל קצח:) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְּנָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם עִם הַיָּם שֶׁיִּבָּקַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מא.) שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ. וְכֵן מוּבָא בְּ’דַעַת זְקֵנִים מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת’ (בראשית א, ט) שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף נִרְמֶזֶת בַּכָּתוּב שֶׁל בְּרִיאַת הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי “יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”. וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תשא נה.) יוֹם הַשְּׁלִישִׁי כְּנֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁהוּא קַו הָאֶמְצָעִי, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית “יִקָּווּ הַמַּיִם”. וְרוֹאִים שֶׁהַכָּתוּב “יִקָּווּ הַמַּיִם” מְרַמֵּז עַל עַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁמְּאַחֵד אֶת כָּל הַקַּוִּים. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף נֶעֶשְׂתָה דֶּרֶךְ עַמּוּד הָאֶמְצַע. הַיְינוּ אוֹתוֹ עַמּוּד הָאֶמְצַע, שֶׁבִּבְרִיאַת הָעוֹלָם אָסַף אֶת כָּל הַמַּיִם לְמָקוֹם אֶחָד, עָשָׂה אֶת קְרִיעַת יַם סוּף. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘סוֹד הַחֵצִי’ שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה בְּמָקוֹם שֶׁצּוּרָתוֹ בַּמַּפָּה הִיא מְשֻׁלָּשׁ, וּמְסַמֵּל אֶת הַג’ קַוִּים שֶׁיֵּשׁ בְּעַמּוּד הָאֶמְצַע. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘סוֹד הַחֵצִי’ שֶׁסּוֹד הַבְּקִיעָה מְאַחֵד אֶת כָּל הַג’ קַוִּים, וְזֶה סוֹד בְּקִיעַת הָעֵצִים בַּעֲקֵדַת יִצְחָק וְזֶה סוֹד הַבְּקִיעָה בְּיַם סוּף. וְכֵן יַעֲקֹב מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (תהילים עח, יג) “בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם” בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂפְתֵי כֹּהֵן’ שֶׁיַּעֲקֹב נִרְמָז בַּכָּתוּב “וַיִּבָּקְעוּ הַמַּיִם”, וְנִשְׁאֲרוּ ב’ אוֹתִיּוֹת ו’ בִּתְחִלַּת הַתֵּבָה וּבְסוֹפָהּ כְּנֶגֶד י”ב חֲלָקִים שֶׁהַיָּם נִבְקַע. וְהוֹסִיף הרה”ג יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁי”ב פְּעָמִים יִבָּקְעוּ בְּגִימַטְרִיָּא קְרִיעַת יַם סוּף.