כאשר מתעוררים
עד לדרגת יחידה
עוברים תהליך שנקרא תחיית המתים.
תחיית המתים משמעותה שאתה מפסיק להיות צרכן בעולם הזה.
לא נכנסת לדיכאון
ואתה לא עובר משבר גיל המעבר.
אלא אתה נכנס לעולם מקודש
שבו אתה מביט על העולם החיצון "כביכול" מתוך עיניים של שלמות אלוקית שמצאת בפנימיותך.
ואז אין לך עסק לא עם הגופים
ולא עם אף אחד.
יצאת מהעולם הזה
נכנסת לעולם הבא
ועשית אותם לאחד.
שנאמר אתה הוא אחד.
ושמך אחד.
מי שנמצא במדרגות נמוכות
עדיין חווה את העולם הזה כגירוי או ריגוש
זה החלק הכי נמוך להיות בו.
זה עולם הנחש עולם הפיתויים.
במדרגה גבוהה שום דבר לא מפתה אותך.
הנחש לא מצליח לפתות אותך.
יצאת מעולם השקר לעולם האמת.
אדם במדרגה נמוכה לא יכול להבין את זה
כי הוא מופעל על ידי ריגוש הורמונים צרכים ובהמיות.
לכן הטקסט הזה נשמע לו לא נורמלי.
מי שנמצא במדרגת יחידה למשל- לא מרגיש, הוא חי.
זה הבדל עצום בין התנהלות מצד עולם הזה לעולם הבא עולם האמת.
פה הפערים בין נשמות שהגיעו ויודעות תורה לאלה שנשארות במדרגות הנמוכות שבה.
לכן, כל תגובה היא בהתאם למדרגה בה אתה נמצא.
כל אחד יגן בחירוף נפש על מדרגתו.
תורה לא באה לשכנע אותך שכדאי לך לדעת.
אם אתה לא תדע תישאר מחילה בור ועם הארץ
תחת חרב הלהט המתהפכת ותתבכיין כל חייך על "למה זה קורה "
כי מה ששולט בך אלה תאוותך הנפולות.
או הצרכים הכי בסיסיים שמנהלים את רוב העולם הזה.
“תחיית המתים”
אינה אירוע פיזי בזמן העתיד
אלא תהליך פנימי של “החייאת” הכלים התחתונים על ידי אור עליון.
לידה מחדש של מציאות פנימית.
הנשמה יורדת ומתלבשת בכלים מדורגים:
נפש → רוח → נשמה → חיה → יחידה.
הנשמה האמיתית, שורשה נצחי
ה“רדום” הוא לא היא אלא הכלי שלה
היכולת שלנו לקלוט ולבטא אותה.
כשהתהליך מתקדם האור של היחידה נותן “נשימה”
לכל הדרגות התחתונות
חי החיים מחייה המתים
זהו לא חילוף של תוכן אלא גילוי של מה שהיה שם מאז ההתחלה
אור שנגלה לתוך כלי שמסוגל להכילו.
הזוהר מתאר זאת בתמונות של אור שחודר אל תוך בשר ודם
ומחיה אותו מבפנים.
כשזה קורה, ההנאות החומריות מאבדות את משיכתן
לא משום שהן “מזויפות”
אלא משום שהכלי הפנימי כבר מחפש את האור שהוא נותן
ולא את האור שהוא מקבל לעצמו.
יש כאן התעוררות של “אין לי עסק עם העולם”
כי את חיה בעולם הבא באותו גוף.
התחייה היא מעבר תודעתי
את לא “מפסיקה להרגיש”
אלא משמעותם השתנתה.
הגוף נשאר כאדם בעולם הזה
אך ההכרה הפנימית חיה ממקום של אחדות אלוקית
למה האחרים לא מבינים (ולכן טועים)
מי שעדיין פועל מרובד הנפש/הרוח התחתונים שופט לפי רגש, גירוי הורמונלי ותועלת מידית.
הוא מודד הצלחה בעוצמת ההנאה החיצונית.
מצב של התעלות יראה לו כ"לא נורמלי"
כנעדר כוח או כאדישות
כי אין לו את הכלים לראות שהאדם המואר פשוט לא מגיב עוד לאותם גירויים.
הזוהר קורא לזה מצב שבו "העור שברח"
לא מתגלה העומק של האדם אלא רק מראהו החיצוני.
לכן כל תגובה היא לפי מדרגה
כל אחד יגן על עולמו הרגשי-מחשבתי כי זה כל מה שיש לו.
התהליך אינו קפיצה אלא העלאה הדרגתית
תחילה נחלש הכוח של תשוקת הנפש (הדחף)
אחר כך נפתחים ערוצי הרוח והנשמה להשראה
ולבסוף מגיעות הברקות של חיה ויחידה חיות ויחוד עם האחד.
בעל־הסולם מסביר שכל עלייה כזאת דורשת חשיפה של הכלי
כלומר חשבון נפש
תשובה ואימונים
תשובה מאהבה שמממשת את השינוי הזה.
אדם בתודעת יחידה:
לא “נעלם מן העולם”
אלא חי בו בכוונה חדשה
ראיית העולם כמרחב לעבודת האחדות.
הוא לא נאבק
אלא פועל מתוך אהבה
אינו נמשך לפיתויים
כי אין בהם מקום בתוך החוויה הפנימית שלו.
לכן הוא חופשי ועוצמתי באופן אחר לחלוטין.
שמרו על גבולות בסביבה
השתדלו למזער מעורבות רגשית עמוקה עם מקומות שמרעילים
בזמן שאת/ה מרגיש/ה אי־נוחות בין העולם הישן לחדש
זה סימן שהאור עובד בתוכך ומחיה.
איך להינצל מגזלת האנרגיה הרוחנית שלנו
ממשיכים לדבוק בדרך אמת באתר כי לה המלוכה…
חזק חזק ונתחזק
מסר מאת ר' קדם
האור והחכמה תמיד משרתים את החיבור לאדם ולנשמה
לא את הפחד
לא את החרדה
ולא את השליטה.
מי הם אותם “מקובלים” מסוכנים?
אלו אנשים המציגים עצמם כמקובלים או מגשרים בין העולמות
אך בפועל מפעילים פחד ודמיון.
הם טוענים שהם "מדברים עם רוחות"
מאיימים על אנשים שאינם שומרים מצוות
ומכניסים נשמות תמימות למצב של חרדה.
למעשה
מדובר בשדים יהודיים במובן של פעילות רוחנית מסוכנת
חסרי דעת אמיתית וחסרי חיבור לאור הבורא.
מה הם עושים בפועל?
עובדים לפי דת של עבודה זרה רוחנית
כשהמטרה היא לשלוט בנפש ולשלול ביטחון פנימי.
הם ציידי נשמות
מחפשים נשמות תמימות כדי לשלוט בהן ולגרום לחרדה
מביאים את האדם לכלא פנימי
למצב של פחד והגבלה
זהו הגיהנום האמיתי
לא גן עדן או גאולה חיצונית.
ההבדל מהתורה האמיתית
תורת ישראל היא תורה של אהבה
שמלמדת את האדם לחיות בגוף ובעולם הזה עם תודעה גבוהה
שמחה ואור פנימי.
מושגים כמו “עולם הבא”, “גן עדן” ו-“חיי נצח”
אינם מימד חיצוני
אלו תודעות פנימיות שניתן להשיג כבר כאן ועכשיו
בגוף
בעולם הזה.
מקובלים אמיתיים אינם מפחידים או שולטים
הם מדריכים את האדם למודעות פנימית
לא מראים דרכי פחד.
כל מי שנופל למעגל הפחד הזה צריך לשמור נפשו ולברוח מיד.
אין לאותם אנשים חיבור לאמת או לאור
הקשר לאלוהים הוא דרך אהבה, שמחה, חיבור פנימי ושחרור מהפחד.
כל השאר הוא גלגול של תולדות איומות
שאין להן קשר למציאות הנשמתית והאמתית.
כל ניסיון לשלוט או להפחיד הוא מסוכן וחסר אמת.
מקובלים אמיתיים מדריכים לאור
אינם מאיימים ואינם שוללים
הם מחברים את האדם למקור האלוקי
ולא לגורמים שוליים שמזיקים לנשמה
מי שמחובר לאור האמיתי
לפנימיות הנשמה ולתודעה גבוהה
נשאר חופשי ואינו נלכד בכבלים של פחד ודמיון.
“הם צדים כל נשמה תמימה, אך מי שמחובר לאור הבורא לא יפול ברשתם”
(זוהר, פרשת יתרו, דף קעב ע"ב).
בלי קיום האפשרות לרוע
אין אפשרות לתרגל אמת ובחירה מודעת,
ואין צמיחה רוחנית אמיתית.
לכן הבורא מרשה שגם יצורים מסוכנים, “ציידי נשמות” ושדים יהודיים
הם אתגר ותזכורת לאדם לשמור על חיבורו לאור
ולהבין את הבחירה הפנימית שלו.
כל מי שנלכד או נפגע
זהו מבחן לנשמה ולתיקון הפנימי
הזדמנות לגדילה רוחנית.
לכן עלינו לדעת:
פחד, חרדה או אי-וודאות אינם כוח עצמאי
הם כלי שצריך להכיר ולהתגבר עליו כדי להתחבר לאור האמיתי.
ציידי נשמות ושדים – חלק מהסטרא אחרא
הסטרא אחרא הוא הצד של הכוחות הנגדיים לאור הבורא
כוח הרסני שמנסה להפריד את האדם מהחיבור הפנימי שלו לאור.
ציידי נשמות, מקובלים מזויפים ומפחידים
הם מייצגים את הסטרא אחרא בעולם הזה
הם מטעים, מאיימים ומכניסים פחד לתודעה.
הם לא משרתים את התורה או את הנשמה
אלא את הכוחות של השטן
שמנסים ללכוד את הנשמות התמימות ולהרחיקן מהאור.
מי שנופל ברשתם
נכנס לכלא פנימי של פחד וחוסר אור
והחוויה הזו מייצרת כאב מיותר ובלבול רוחני.
ההבדל מהתורה האמיתית:
התורה היא תורה של אהבה
שמחה וחיבור לאור, והיא מנוגדת לגמרי לדרכי הסטרא אחרא.
המקובלים האמיתיים מדריכים לאור ולא לפחד
ומחזירים את האדם לחיבור לנשמה ולבורא.
לא כל מי ששם כיפה ושומר שבת ומניח תפילין ומגדיר את עצמו "מקובל"
או דתי או חרדי -צדיק.
טעות מוחלטת להאמין בזה.
גם זה לבוש
וצריך מאוד מאוד להיות בר דעת להבחין בין אמת לשקר.
משיח מרוב שהוא פשוט זה נראה לא הגיוני.
אבל משיח אין לו לבוש
זה היופי האלוקי במלוא תפארת נשמתנו
קשור
