מתוך כתבה במקור ראשון
המונים נוהרים לשיעוריו שבהם הוא דורש בכל התורה ואף מנגן בפסנתר, וגדולי תורה מבוגרים מעריצים אותו ובאים להתברך מפיו. מי הוא הרב שלמה יהודה בארי שבגיל 33 כבר מרתק את העולם החרדי?
מאת משה ליפשיץ י״ד בשבט ה׳תשפ״ב (16/01/2022 11:29)
הרב שלמה יהודה בארי. צילום: באדיבות המצלם
השם נלחש בשנים האחרונות מפה לאוזן בתוך העולם החרדי ואף מעבר לו: הרב שלמה יהודה בארי מראשון־לציון, אברך בן 33, מוסר שיעורים תורניים לפני קהל ענק, כשבשורה הראשונה יושבים רבנים מפורסמים ואנשי שם, ומקשיבים לדברי הרב הצעיר שזכה זה מכבר לכינוי "הינוקא".
על הבימה יושב "הינוקא", כובעו שמוט מעל מצחו, ומתחיל במסירת השיעור בקול רגוע ובנעימה שקטה ונוגה. משני צידיו ובשורות הראשונות של הקהל נראים ראשי ישיבות מפורסמים, רבנים, ואפילו אדמו"ר ירושלמי אחד. הקהל הרב מגוון מבחינה מגזרית: חסידים מירושלים הקנאית לצד חסידים מודרנים, בני ישיבות אשכנזיות וספרדיות, תלמידי ישיבות תיכוניות וסתם עמך, מגיל נערות ועד שיבה.
לשיעור, שלטענת חסידיו אינו מוכן מראש, אין כללים. הוא מתחיל בדברי רגש והתעוררות, ועובר לדיוק בהלכות תפילה לרמב"ם. הינוקא משווה בין סוג הדעת והכוונה הנדרשת בהלכות נדרים, לזו הנצרכת בתפילה. הוא מדלג באופן אסוציאטיבי ממקור למקור, מציין הפניות מדויקות ומצטט את הטקסטים מילה במילה. הוא מזכיר פסוק בתהילים ומעניק לו פרשנות חסידית, ומיד עובר להציג מחלוקת למדנית בפוסקים סביב השאלה אילו סוגי בדים חייבים בציצית. כשיסיים לפרוש את כל השיטות יעבור לפרש את ה"סודות" שמאחורי המחלוקת ואת משמעותה המיסטית, הנוגעת לשאלה היכן מופיע אור התורה ואור השם בעולם. מכאן יעבור לדבר על השפעות רוחניות ויזכיר את סוד הגאולה.
בסיום השיעור פוצח הרב בנגינה על פסנתר, ואליו מצטרפים הכנר דניאל אהביאל והחזן חיים אליעזר הרשטיק בשירי רגש חסידיים. תוך כדי הנגינה מתחילה קבלת הקהל, ואנו עדים למחזה יוצא דופן: רבנים מכובדים עטויי "פראק" רוכנים מעל אברך המתחבא מאחורי פסנתר דו־קומתי, ומבקשים את תשובתו וברכתו. קבלת הקהל נמשכת עד ש"היהודי האחרון", כלשונו של הרב בארי, יקבל מענה, מה שעלול להתרחש רק בשעות הקטנות של הלילה. באמצע קבלת הקהל ניגש יהודי נרגש ומברך בשם ומלכות, "ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו".
הרב שמעון בעדני, חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, מבקר אצל הרב בארי. צילום: באדיבות המצלם
קהל מאזיניו של הינוקא כולל נוכחות מרשימה של מעריצים מהשכבה הלמדנית הגבוהה של העולם החרדי. הבולטים שבהם הם הרב משה מרדכי קארפ ממודיעין עילית, פוסק נחשב בציבור הליטאי; הרב יצחק אזרחי, מראשי ישיבת מיר; הרב אברהם חנון, האדמו"ר של "קהל חסידי ירושלים"; הרב שמעון בעדני, זקן חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס; האדמו"ר מנדבורנה; המקובל הרב דוד בצרי; והרב שלמה בוסו, נכדו של הבאבא סאלי. באחד משיעוריו של הינוקא נצפה רב עיר נכבד ומבוגר מדלג בעזרת מקורביו על אחת הגדרות שהוצבו במקום לשמירת הסדר, כדי להגיע לשיעור. הגדיל לעשות הרב בוסו, שבאירוסי בתו סיפר בפירוט רב כיצד השידוך שנרקם הוא פרי "מופת" גלוי של הינוקא.
קהל מעריציו של הינוקא מורכב מגוונים מגזריים שונים. מתלמידי ישיבות ליטאיות שנשבו בקסמו, דרך אברכים חסידיים ממגוון קהילות, ועד קהל מזרחי מסורתי. בהתאם, האווירה שנוצרה סביבו משלבת דמות של "באבא" מחולל ישועות, עם זו של למדן תורני
הגבאי גילה
הרב שלמה יהודה בארי נולד בחולון בשנת 1988. בילדותו עברו הוריו לספרד, מסיבות כלכליות. אביו, שנפטר בשנים האחרונות, היה אדם פשוט שעמל לפרנסתו. החסידים מספרים בשמו הנהגות מיוחדות של גדולה שניכרו בינוקא בשנות ילדותו. לדברי האב, הוא חסך פרוטה לפרוטה כדי לקנות לבנו ספרים של סיפורי צדיקים וספרי עיון תורניים שהיו מעבר לרמה המקובלת בגילו הצעיר. על פי האב, בנו היה ער לילות שלמים בילדותו, בתפילה ובבכי.
נטייתו לעצמאות נמשכה אף כשהחל להתבגר ולהתבודד. לקראת גיל בר־מצווה חזר הילד בגפו לארץ, וגדל אצל סבתו בראשון־לציון. באותה תקופה הוא שיגר מכתב נרגש לאביו, שנפתחה במילים "אגרת לכבוד אבי מורי מאת בנו הקטן שלמה יהודה". בין דברי ההתרפקות והגעגועים נכתב שם: "תדע שאני בנך הקטן תמיד נמצא בתפילה עליך שהאל בשמים ישגיח עליך ויברך אותך בכל עת אשר אתה נמצא אי שם בארצות הגויים"…
בראשון־לציון החלה תקופת הלמידה האינטנסיבית שלו. לפי המסופר, גבאי בית הכנסת השכונתי התבקש להשאיר בידיו מפתח כדי שיוכל להיכנס וללמוד בכל עת. הגבאי המדובר הוא דמות מפתח בסיפורו של הינוקא, שכן הוא נחשב לראשון ש"גילה" אותו. אותו גבאי, כך מספרים, התעקש שלא לאפשר לו ללמוד בספר הקבלה של רבי שמשון מאוסטרופולי שהיה בבית הכנסת, מחמת גילו הצעיר. רק משעמד על בקיאותו הרבה הניח לו ללמוד בספר וכיבד אותו באמירת שיעורים בבית הכנסת. כך למעשה הכול התחיל. לימים יפַתח הינוקא קשר מיוחד עם דמותו של רבי שמשון מאוסטרופולי (בן המאה ה־17; נרצח בפרעות ת"ח), ויערוך תפילות ביום ההילולא שלו על קבר שמשון הגיבור ליד בית־שמש.
שיעוריו הראשונים של הינוקא נמסרו אפוא באותו בית כנסת בראשון־לציון. תחילה כללו השיעורים דברי אגדה וסיפורי צדיקים בזמן סעודה שלישית, ובהמשך עבר ללמד הלכה וגמרא. בדרכו המתבודדת לא הלך ללמוד בישיבה, אלא למד עם עצמו או עם חברותות. נאמר לי שבאותן שנים הוא למד עם הרב משה הלברשטם, מרבני העדה החרדית (נפטר ב־2006), ועסק בקבלה עם חכם אברהם חי מפרדס־כץ (נפטר ב־2016). הוא נישא בראשית שנות העשרים לחייו, וכיום הוא אב לארבעה.
חלק ממעריציו כיום הכירוהו כבר באותן שנים מוקדמות. אחד מהם מספר שלפני כ־15 שנה, כשלמד בישיבת מיר הירושלמית, שמע מחבר על נער צעיר שבקיאותו התורנית יוצאת דופן. לדבריו, הוא נסע לראשון־לציון רק כדי להוכיח לאותו חבר שאין להאמין לכל שטות שמספרים. הציץ ונפגע, ומאז הוא ממעריציו המושבעים של הינוקא ומגדולי מפיצי תורתו. חסיד אחר סיפר לי סיפור דומה. לדבריו, לפני כעשור עלה על טרמפ בירושלים, והנהג הציע לו להצטרף אליו לשיעור שמסר הינוקא בבית פרטי בשכונת רמת־שלמה. הוא הסתקרן לראות את הגאון הצעיר והלא מוכר, הגיע לשיעור והפך לחסיד נלהב. הנרטיב העולה מן הסיפורים הללו הוא שפרסומו הציבורי של הינוקא נעשה באופן ספונטני, תוך שחבר מביא חבר וגדולתו מסופרת מפה לאוזן.
לראות את הטוב
אכן, המרכיב הבולט ביותר בדמותו של הינוקא הוא בקיאותו החריגה במקורות התורניים. בקיאות זו מאפשרת לו למסור שיעורים בכל נושא ללא כל ספר פתוח לפניו, תוך שהוא מצטט מקורות מגוונים מכל מרחבי וסוגי הספרות התורנית. כאשר הוא מצטט ספר לא מוכר, הוא מקדיש כמה מילים למחבר, תקופתו וקורות חייו. הינוקא אינו מחויב לאסכולה תורנית ספציפית או למגזר מסוים. הוא עשוי להביא בנושא אחד את דבריו של רב לא מוכר מהיישוב הישן בירושלים לצד דברי החיד"א, פוסקים בני תקופתנו, זוהר, מדרש, גמרא וסיפור חסידי. תורה בלולה זו נארגת אצלו למשנה אחת, כשענפי התורה השונים משלימים זה את זה.
אך מעבר לידיעותיו התורניות, משיחות עם מקורביו ומעקב אחר שיעוריו המוקלטים עולה תמונה של אדם בעל רגש דתי עמוק. למשל, כאשר הוא מזכיר בשיעוריו פסוק העוסק בבית המקדש, הוא נעצר וחוזר עליו כמה פעמים באנחה. דרך הלימוד שהוא מנסה להנחיל לתלמידיו היא באמצעות דמיון והמחשה עצמית. הוא מדריך לדמיין את אברהם אבינו ואת סיפורי התורה כאילו הדברים קורים זה עתה לנגד עינינו, לתאר לעצמנו כיצד היה נראה הוויכוח בין התנאים והאמוראים בשעת אמת, וכך הלאה. לפי שיטתו זוהי הדרך הטובה ביותר לזכור את הנלמד – זכירה מתוך אהבה, חיבור וחיות.
סדר יומו, מתארים חסידיו, מתחיל בטבילה במקווה קר ותפילה עם הנץ החמה. משם הוא פונה ללימוד תורה אינטנסיבי לבדו כל שעות היום, מלבד זמני השיעורים וקבלת הקהל. זמנו מחושב בקפדנות ומנוצל באופן מקסימלי, ויש לו אף סדרי לימוד של דקות בודדות.
המסר הכללי של דבריו מתמקד בחיוב: ראיית הטוב שבכל אחד, וטיפוח יחס של אהבה וכבוד לזולת. אסור לדבר בשלילה, הוא שב ומדגיש. הוא קובל על כך שהנאבקים על שמירת חומות הדת אינם משקיעים את כוחם בהעמקת הכבוד ההדדי. הוא עשוי להקדיש שיעור שלם ומסועף, בלול מדיסציפלינות תורניות שונות, כדי ללמד על חובת הכבוד והאהבה בין איש לרעהו. גם כשדיבר על הזהירות מהידבקות בקורונה, הוא נימק זאת בצורך להראות לקדוש ברוך הוא כמה אנחנו דואגים לעם ישראל ומרחמים על כולם, ולכן אנו מחמירים כל כך בדיני נפשות. בדבריו הוא שם דגש רב על התעוררות הלב והרגש בעבודת השם.
לא רק בילדותו בכה והתפלל כעדות אביו, אלא גם כיום, כעדותו העצמית, התפילה היא האמצעי שלו להשגת יכולות. לדבריו, מעולם לא למד נגינה אלא העתיר בתפילה לקבל את כוח הנגינה ומאז ידע לנגן. גם את זיכרונו ובקיאותו קנה לדבריו על ידי תפילה ובכי, והכנתו לשיעור מסתכמת בתפילה להצלחת השיעור.
באופיו הוא אדם שקט ועדין, ובלימודו ובתפילתו אין הרמת קול או תנועות חריגות. הוא בעל נפש אמנותית, עוסק בהלחנת שירים, נגינה וציור, ומעריך אסתטיקה, היגיינה ונקיות. ניכרת בו נטייה לביישנות, ואנשים יודעים לספר שבתחילת דרכו כשהגיעו לראותו היה הולך לבית כנסת אחר כדי להסתתר. עם זאת, הוא מודע היטב לעניין שהוא מייצר סביבו ולפרסום שבעקבותיו. כשבאחד השיעורים מישהו מנסה להוציא ממנו מקורות כדי להתרשם מבקיאותו, הוא נאנח ותוהה: "למה אתה שואל מה המקור?", אך לבסוף נעתר ומצטט רשימה של מקורות. בשל מעמדו הוא חש מחויבות לקבל כל פונה, עניין שמהווה מבחינתו "אחריות עצומה". עם זאת, הוא איננו מקבל נשים.
הרב בארי מגלה עניין רב בכתבי יד עתיקים של גדולי הרבנים מדורות קודמים. מעריצים אמידים רכשו עבורו כתבי יד מהחוזה מלובלין ומרבי נתן מנמירוב, וספרים עתיקים ממהדורות ראשונות. לדבריו, המאמץ שהושקע בכתיבתם ובהדפסתם בימים ההם הפך אותם לקדושים. בניגוד לאספנים אחרים הוא אינו משאיר את חפצי הערך אצלו, אלא מעבירם בין תלמידיו הקרובים כדי שילמדו בהם ויספגו מהקדושה.
מבחינה ציבורית, נדמה שהינוקא מתרחק מבורות שעלולים להפיל אותו ונמנע מלהתבטא בנושאים נפיצים. הוא אינו מביע דעתו בסוגיות פוליטיות, אם כי הוא עצמו אינו מצביע בבחירות. כאשר שואלים אותו האם להצביע בבחירות ולמי, הוא משיב: "תשאל את מי ששאלת עד היום". בנוסף, למרות ידיעותיו התורניות הוא מתחמק מפסיקת הלכה, ולרוב יבקש מהשואל לפנות ל"פוסקים".
כיום הוא עומד בראש כולל של כעשרים אברכים מכל המגזרים. תורותיו מתפרסמות בגיליון שבועי בשם "משולחן שלמה", ובשישה ספרים שחיבר. עשרות קבוצות ווטסאפ נפתחו כדי לשתף דברי תורה וחיזוק מהינוקא, סיפורי מופת וישועות, ועדכונים על אירועים ושיעורים.
צילום: באדיבות המצלם
החסידים והחשדנים
קהל מעריציו של הינוקא מורכב מגוונים מגזריים שונים. מתלמידי ישיבות ליטאיות שנשבו בקסמו, דרך אברכים חסידיים ממגוון קהילות, ועד קהל מזרחי מסורתי. בהתאם, האווירה שנוצרה סביבו משלבת דמות של "באבא" מחולל ישועות, עם זו של למדן תורני. מצד אחד חסידיו מרבים לספר על התמדתו הקיצונית וידיעותיו המופלגות, אך באותה נשימה יתארוהו כ"נשמה מיוחדת שיורדת לעולם פעם באלף שנה" ומפיצה "אור גדול ומיוחד", ידגישו שמדובר בצאצא של האר"י ושאשתו צאצאית של ר' לוי יצחק מברדיטשוב, וישוו אותו לגדולי החסידות בדורות עברו.
הצד המיסטי בולט בתיאורי חסידיו, המייחסים לו מופתים וישועות. אחד מהם סיפר לי על נסיעה של הינוקא עם חסידים לטבילה בחוף הים, כאשר לפתע נפל מפתח של אחד החסידים לבור עמוק. הינוקא הסיח את דעת החסידים בדברים, ובסיום, כך מספרים החסידים, נמצא המפתח למעלה באורח פלא. במקרה אחר, מספרים, הוא יעץ למשה אבוטבול, ראש העירייה הקודם של בית־שמש, לזרוק אבנים למרחק וכך לגרום לסילוק המחסומים הבירוקרטיים המונעים את הרחבתה של בית־שמש. מעריציו מוסיפים ומספרים על חולים שהבריאו ועל ישועות שלמעלה מן הטבע. הם מייחסים לו כוחות על־אנושיים בכך שהוא מקבל קהל בסבלנות מדי לילה עד שעות מאוחרות ביותר, וזאת לאחר ימים ללא שינה. לטענתם הוא כה מנותק מענייני העולם, שהוא אינו מבדיל בין פתקי ברכה לצ'קים שניתנו לו ומערבב הכול בערימה אחת.
העובדה שהינוקא לא למד בישיבה ואינו מזוהה עם שום זרם, מייצרת סקרנות והופכת אותו לדמות אאוטסיידרית שקל להזדהות איתה בלי לשלם מחיר פוליטי. הכיוון החיובי שלו, ודמות הצדיק המתכנס והבודד, מעוררים השראה בלב חסידיו. נוסיף לכך את נגינתו הפומבית בסוף השיעורים, וקיבלנו מתכון מדויק לאטרקציה תורנית שיש לה ביקוש רב. גם העובדה שאין לו קהילה מגובשת ומוסדות רשמיים משדרת נקיות והיעדר אינטרסים, ותורמת לכך שניתן ליהנות מדמותו ללא צורך לשלם במחויבות קהילתית ושעבוד למוסדות. הרב בארי גם בחר להישאר בראשון־לציון ולא להצטרף לאחד הריכוזים החרדיים, ובכך הוא שומר על מרחק ועל נבדלות מהמיינסטרים החרדי.
המדרג המקובל והיסודי בעולם החרדי הוא שהצעירים, מוכשרים ככל שיהיו, כפופים לזקני הדור הקודם, ורק לאחר שהלמדן עובר את ההכשרה המקובלת בעולם הישיבות ולומד מדרכיהם של רבותיו המבוגרים ("שימוש תלמידי חכמים"), הוא הופך לבעל השפעה בעצמו. מבחינה זו, תופעת הינוקא משנה סדרי עולם. ייתכן שהנהירה בציבור החרדי אחר דמותו מצביעה על תחושת מיצוי מסוימת מהממסד הקיים. אימוץ דמותו של אדם שלא גדל בבית חרדי קלאסי, לא למד בישיבות ומשמיע קול עצמאי ושונה, הוא בוודאי תופעה חריגה.
לא ייפלא אפוא שההערצה המתפתחת סביב הינוקא נתקלת גם בחשדנות וחשש. ממעקב אחר התגובות בפורומים השונים ומשיחות עם אנשי מפתח בעולם החרדי עולים קולות של התלבטות ופקפוק. המבקרים יציינו את גילו הצעיר, את רקעו הלא חרדי, ואת העובדה שלא ידוע ממי למד ולפיכך יש להטיל ספק בשיטת לימודו. בשיחה עם אברך חסידי בעל תפיסה מיסטית הוא אף תהה האם הכוחות שמיוחסים לו מגיעים מצד הקדושה. מתברר שדיבור על סגולות מיסטיות עשוי לשמש גם גורם מסייג.
המהפך לפני שלוש שנים
אחרי יותר מעשור של פעילות שקטה יחסית, הרחק מעין הציבור ומקולות הביקורת, החל שמו של הינוקא להתפרסם בקרב הציבור הרחב לפני כשלוש שנים. בין המרואיינים לכתבה, חסידים וחשדנים כאחד, שוררת הסכמה שבשלוש השנים האחרונות התחולל שינוי ביחס לפרסומו בציבור, כאשר כל אחד מסביר זאת בדרכו שלו.
לדברי אחד החסידים, פריצת הדרך התחוללה כאשר תלמיד חכם מפורסם פגש בו ועמד על טיבו. אפוף התפעלות רץ האיש לספר לחבריו, וכך יצא שמעו של הינוקא ברבים. על פי חסיד אחר, הרעש נוצר בעקבות שיעורי ההמונים שהחל הינוקא למסור לפני כשלוש שנים בירושלים. המרחבים שבהם נמסרו השיעורים הם כאלה המזוהים עם השדרה המרכזית של הציבור החרדי, ויש שיאמרו שהם נבחרו בקפידה כדי לבטא את המסר הזה. כך, השיעור הראשון התקיים בבית המדרש של חסידות צאנז בירושלים, ושיעור נוסף בבית הכנסת של חסידי פינסק־קרלין. הינוקא אף ערך בירושלים מעמד המוני של סיום הש"ס, ששודר במסכי ענק לקהל שהתאסף מחוץ לאולם האירועים.
הרב הראשון של הדתל"שים: 100 שנים למותו של הרב דוד צבי הופמן
הרב הראשון של הדתל"שים: 100 שנים למותו של הרב דוד צבי הופמן
אייזק ניוטון וכתבי היד האבודים על התוכנית האלוהיתממומן
אייזק ניוטון וכתבי היד האבודים על התוכנית האלוהית
מגזין אפוק
Recommended by
עניין נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו בהקשר זה הוא ערוצי היוטיוב שנפתחו בתקופה זו ומפיצים את שיעורי הינוקא. לדברי מקורבים, הרב התנגד תחילה לפרסום ביוטיוב, וניאות רק לאחר שכנועים מרובים שהדבר יהיה לתועלת הכלל. ביום הולדתו האחרון פורסם סרטון מושקע מאת אחד מחסידיו, שמגולל את קורות חיי הינוקא, למן ילדותו המתוארת כילדות קדושה ונדירה ועד היום.
כאמור, לא כולם מקבלים בעין יפה את הופעתו של הינוקא בשולחן הכבוד של גדולי ישראל. מצנני ההתלהבות מכנים בציניות את הפרסום סביבו כ"מתקפת יח"צ" של חסידיו.
בנוסף לטענות העניניות שהללו מעלים אודות שיטת לימודו העצמאית, העלאת הספק באיכות התוכן וציון העובדה שלא למד בישיבה, נתקלתי גם בטענות לא עניניות שמטרתן להטיל ספקות ואף לייצר קונספירציות בדבר זהותו של הרב וספריו. לצד עיסוק קטנוני בשאלה עד כמה שורשי הרב ומשפחתו הם "משלנו".
טענות אלה מתקבלות בלחץ רב אצל חסידי הינוקא. לטענתם, הם חווים רדיפה של ממש והם מרגישים צורך להגן על הרב ועל שמו.
החיפוש האובססיבי של המתנגדים מחד, והלחץ של החסידים מאידך, יצר מצב מוזר שבו אשכולות שלמים בפורומים הפנים חרדיים העוסקים בדמותו של הינוקא נמחקים ללא הסבר. בנוסף, נמנעים המקורבים מלציין פרטים אודות בני משפחתו של הינוקא כדי לשמור עליהם מחוץ לרעש הציבורי.
הרב בעדני מגיע
כדי להשלים את התמונה ולהתחקות מקרוב אחר דמותו של הינוקא, שמתי פעמיי לראשון־לציון. נאמר לי שהרב מקבל קהל בבית כנסת שכונתי במערב ראשל"צ, ושמומלץ לבוא בשעת ליל מאוחרת. כשהגעתי לכתובת שנמסרה לי מצאתי רחוב שקט ומנומנם, אך ללא חניה ריקה אחת לרפואה. שני תושבים שפגשתי זעמו על כלי הרכב של מעריצי הרב שחונים באמצע הדרך וחוסמים את המעבר. שאלתי אותם היכן בית הכנסת של הינוקא. שתהיו לנו בריאים, הם השיבו לי, הרגתם אותנו, תראה מה הולך פה, רכבים בכל מקום, אי אפשר לזוז. בשיחה שקשרתי איתם התברר שהינוקא דווקא נערץ על שכניו, שרואים לעצמם זכות גדולה בקרבתו. ובכל זאת, הם לא מרוצים מהבלגן סביבו שמפריע לשגרת חייהם.
בהכוונתם של השכנים הגעתי בסופו של דבר לבית הכנסת המדובר, ונחשפתי למעין איצקוביץ' בלב ראשון־לציון. בחוץ תכונה גדולה, אנשים בחזות ישיבתית יוצאים ונכנסים, מתארגנים לתפילת ערבית. ניגשתי לאחד הצעירים, שהתנדנד עם ספר קטן בידו והזדהה כתלמיד ישיבה מבני־ברק, ושאלתי: איך הגעת לרב? לפני חודשיים חבר הביא אותי לפה, סיפר לי תוך שהוא ממשיך להתנדנד, ומשעה שראיתי את הקדושה והתמימות של הרב לא יכולתי לעמוד בפניהם.
בתוך בית הכנסת מצאתי כשישים ממתינים מפוזרים, לומדים ומדברים. באת בלילה טוב, אמר לי אחד מהם, תמיד הרבה יותר עמוס פה. הקהל כולל את כל סוגי המגזרים – שוטר שחבש כיפה לכבוד האירוע, ברסלבים שמתאספים ומדברים על התקרבות לצדיק, אנשים שמנסים לאמץ חזות חרדית אך ניכר שהם לא בקיאים בקוד הלבוש, אנשי עמל בבגדי עבודה, חרדים מזרחים ואשכנזים.
בתוך חלל מוקף מחיצות וּוילונות, יושב הינוקא עם ספריו ומקבל את משחרי פניו. בתוך החדר שני גבאים, ובחוץ עוד שניים שמנווטים את התור. אנשים מתחננים להיכנס, והלחץ רב. הממתינים מספרים לי בעיניים בורקות על גדולתו של "הרב", כפי שהם מכנים אותו. הם מעבירים ביניהם חבילה של מסכות־פנים, שכן הרב מקפיד על זהירות בעניין הקורונה.
התכונה שפגשתי הייתה מוכרת לי היטב מחצרות אדמורי"ם שביקרתי בהן במהלך השנים. גם כאן נתקלתי בחצר חסידית לכל דבר ועניין, כאשר הינוקא בדמותו והנהגותיו משמש כאדמו"ר ממש. המחזה שבו אדם מבוגר בעל זקן שיבה עומד הכן לשרת אברך צעיר, הזכיר לי אף הוא את מחוזות ילדותי. השוני היחיד הוא בהטרוגניות המגוונת של קהל החסידים, המורכב כאן מאנשים מעולמות שונים. וכמובן, הפעם מדובר בצעיר נטול ייחוס שהגיע למעמדו בכוחות עצמו.
לפתע קבלת הקהל נעצרת. הרב בעדני מגיע, מסביר לי אחד החסידים. ואכן, לאחר כמה דקות של התרגשות בקהל ודוחק ליד הדלת, מופיע בפתח הרב שמעון בעדני בן ה־93, כאמור חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס. לקול שירת "ימים על ימי מלך", נכנס הרב בעדני ל"חדרו" של הינוקא. חיש מהר הולאם הסמארטפון שלי בידי אחד החסידים שהיה חייב לצלם את שני הצדיקים בשיחם. בזריזות רבה הוצבו כיסאות ליד המחיצות, ואנשים נעמדו עליהם בצפיפות כדי להציץ פנימה. נדחקתי אף אני ביניהם, וזכיתי להאזין לוויכוח קצר בין הרב הצעיר לישיש מי יתיישב קודם. לאחר מכן שיתף הרב בעדני את הינוקא בחידושיו, ואמר כי הוא מצפה להערותיו על ספר ששלח לו. בהמשך השיחה שאל הרב בעדני את הינוקא כיצד מזרזים את הגאולה. הינוקא לא מיהר לקחת על עצמו את התפקיד. לדבריו, המחוזקים בציטוטים מגדולי החסידות, הגאולה אולי תבוא כשעם ישראל ישוועו לה'.
השיחה נמשכה כארבעים דקות, כאשר הרב בעדני והינוקא מחזיקים ידיים זה לזה בחיבה, דבר שגרם ללחשושי התרגשות בקרב הקהל. אכן, ביקור של רב ישיש ומפורסם שמטריח עצמו לראשון־לציון כדי לשוחח בדברי תורה עם אברך בן 33, אינו עניין של מה בכך. אחרי יציאתו של הרב בעדני מהמקום, תוך שהוא מלווה בשירת "ובכן צדיקים", חזרה קבלת הקהל לסדרה, ובהגיע תורי הוכנסתי לרב.
ייתכן שהנהירה הזו מצביעה על תחושת מיצוי מסוימת מהממסד הקיים. אימוץ דמותו של אדם שלא גדל בבית חרדי קלאסי, לא למד בישיבות ומשמיע קול עצמאי ושונה, הוא בוודאי תופעה חריגה
זהירות מעצות
מטעמי קורונה, הינוקא יושב מאחורי מחיצת פלסטיק ומקבל את הקהל. על שולחנו ערמת ספרים ופתקאות של בקשת ברכה. על סטנד שעומד לידו תפילות שונות שחיבר ובהן תפילה להסרת דאגות, תפילה למציאת זיווג ועוד. בנוסף לתפילה הרלוונטית שהוא מעניק לכל פונה, מחלק הרב גם ספרון המכיל וידוי מפורט שחיבר רבי נפתלי כ"ץ, מקובל אשכנזי מראשית המאה ה־18. התפילות שחיבר הינוקא והווידוי שהוא ממליץ לחסידיו לומר מפעם לפעם, מלמדים על דרך רוחנית שחותרת לשבירת לב פנימית ושפלות רוח. "רחום וחנון, העולם אפל מאוד ואינו מאיר, ואיך אבקש את עזרתך שאתה אמת לאמיתה ואני בשקר הנורא והתרחקתי ממך", נאמר ב"תפילה להסרת הדאגות".
כדי לקצר את זמן ההמתנה, נכנסים אל הרב חמישה פונים יחד. המעוניין לזכות בפרטיות עם הרב, צריך לבקש זאת במיוחד. עימי נכנס אל הרב אברך שסיפר על חולשתה של אשתו. הינוקא השיב שכורכום וג'ינג'ר הם תוספי מזון מומלצים לחולשה, ובאמצעות חפצים המונחים על שולחנו המחיש את הכמות המומלצת. החסידים מצידם לא קונים את תצוגת הפשטות הזו, ומשוכנעים שהעצות הפרקטיות הן כיסוי בדרך הטבע למופת העל־טבעי.
בהגיע תורי מצאתי מולי אדם עם ביטחון עצמי רב, קסם אישי, ערני ומהיר מחשבה. הוא משדר אמפתיה רבה ועדינות, אם כי נראה שקבלת הקהל והתכונה הרועשת של החצר באה לו בטבעיות, או שהוא לפחות התרגל לכך. הערנות מפתיעה לאור העובדה שלדברי החסידים הרב לא ישן זה יומיים. הוא מתייחס לכל פונה בסבלנות וברוגע, מבלי להתייחס לאורך התור ולשעה המאוחרת.
לאחר ששאל לשמי ולמצבי המשפחתי, הורה הרב לגבאי לתת לי "תפילה למציאת זיווג", והוסיף: "אפילו שהוא לא ביקש". בשאלות שהפניתי אליו ניסיתי לגלות טפח מהשקפתו ועולמו הפנימי. הרבה אנשים, אמרתי, לומדים תורה ולא מגיעים להתרוממות, השגות, רוח הקודש וכדומה. האם דברים אלה שייכים בזמננו? והתשובה: רוח הקודש אין כל כך בזמננו, אבל יש סייעתא דשמיא למי שלומד תורה מתוך קדושת המחשבה וטהרת הלב, ודרכן ניתן להגיע לדרגות גדולות.
האם אנחנו בדור של משיח? של גאולה? ניסיתי לגרור את השיחה למחוזות המיסטיקה, אך קיבלתי תשובה למדנית. זה תלוי בשאלת התכלת, השיב הרב. הרי כתוב שמשיח יבוא לאחר שיתגלה דג התכלת בעולם, ויש מחלוקת הפוסקים לגבי התכלת המצויה בזמננו אם זוהי התכלת האמורה בתורה. אז אני לא יודע, סיים את תשובתו המתרחקת מנבואות וחישובי קיצין.
עם מי צריך להתייעץ? לבקש ברכה? ניסיתי להבין את השקפת הרב על מקומו של הצדיק בעולם. אתה גר בירושלים, השיב, הרי יש לך את הכותל, את קבר דוד שהוא הראשון למקומות הקדושים. לא לשכוח שחטא אדם הראשון התחיל מחמת עצה. היזהר מלקבל עצות מכל אחד. רוצה עצה? תתפלל להשם, תרים את העיניים לשמים, זו העצה הכי טובה שיש.
מה האתגר שעומד בפני הדור הזה? שאלתי. כאן כבר התפרצתי לדלת פתוחה, והינוקא ענה לי בהתרגשות: לאהוב את כולם, את כל עם ישראל באמת. צריך להבין שכשהשם ברוך הוא נותן נשמה לאדם הרי ש"מאן דנפח מדיליה נפח" [מי שנופח – מעצמו נופח], הנשמה היא חלק א־לוה ממעל והאדם הוא צלם אלוקים. לכן, כששונאים לאדם חלילה שונאים להשם ברוך הוא. הפירודים והשנאה זו שנאה כלפי שמיא, ואז השם גם מראה את מידת הדין וחרון אף.
כדי לסיים בדבר טוב בירך אותי הרב בשמחה תמידית, בהיעדר פחד ובהצלחה. קיבלתי ערבה חבוטה לשמירה, את הווידוי של רבי נפתלי כ"ץ ושלוש תפילות שחיבר הרב. מיהרתי לפנות את מקומי. בכל זאת כבר היה אחר חצות לילה, ואחריי המתינו עוד עשרות אנשים.
לסיכום: לפנינו ללא ספק תופעה ייחודית של צעיר בעל גדלות תורנית יוצאת דופן ואישיות שכובשת לבבות רבים – הן בקרב הציבור הרחב והן אצל רבנים נחשבים. האם מדובר בעניין ספונטני או שיש מאחוריו גורמים ש"דוחפים" אותו ודואגים להפצתו? כמו במקרים אחרים, האמת נמצאת איפה שהוא באמצע. אין כאן מערכת סמויה מן העין, אלא בעיקר חסידים שמלאים הערצה כנה ואהבת אמת לדמותו של רבם. אבל סביב הינוקא התפתחה בהחלט חצר תוססת, שאנשיה, כמו בקהילות דתיות אחרות, שואפים לגלות את האור לרבים ולזכות בהכרה ובהשפעה. ימים יגידו לאן תתפתח דמותו של הינוקא: האם הוא יהפוך לחלק חשוב מההנהגה התורנית, תוך שהוא מבטא קול שונה וייחודי, או שהוא ומעריציו יישארו תופעה קהילתית מתוחמת, המתקיימת לצידו של המיינסטרים