שמעתי מהרה"ג ר' ל. שטרית שליט"א שאנו רואים בשנת תש"פ לאחר שהיתה עצירת גשמים, כשהתחילו הארועים בעולם שהגבירו את הצפייה לישועה אצל בני ישראל, ירדו גשמים מרובים ושפע רב, היינו הצפייה הביאה הצפות של גשמים. ולכן השתלשל שנחל הגעתון בנהריה עלה על גדותיו כמה פעמים. לרמז שעם ישראל מחיש את הגעתו של מלך המשיח בכח התגברות הצפייה. וכן נהריה מרמז על הנהר היוצא מבית ה'. וכן בשנת תש"ן כשהאדמו"ר מחב"ד הגביר את הצפייה אצל בני ישראל, היה חורף סוער מאד בארץ ישראל יותר משאר השנים. וכן המשיח קשור עם העננים, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי כְּתִיב "וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה" וּכְתִיב "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר", זָכוּ "עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא". וכן שמעתי מהרה"ג ר' א. י. שליט"א שיש רמז בכתוב (ישעיה נ, ג) "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת" ר"ת אֲחַכֶּה לוֹ בְכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא, הַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל זְמַן הַחֻרְבָּן שֶׁנִּמְשָׁל לַעֲנָנִים שְׁחוֹרִים, אֲבָל טָמוּן כָּאן רֶמֶז עַל התיקון שיבוא מהצפייה לישועה שתחזיר את ענני הגשם שיביאו את הגאולה. וְכֵן אַלְבִּישׁ בְּגִימַטְרִיָּא גֶשֶׁם, וכן מובא בְּסֵפֶר 'פְּרִי חַיִּים' שֶׁגֶּשֶׁ"ם ר"ת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה. וְכֵן הַפָּסוּק (שמות ו, יב) "וַיְדַבֵּר משֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה" ר"ת אַלְבִּי"שׁ אֲחַכֶּה לוֹ בְכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ רָמַז שֶׁאִם אֵין צִפִּיָּה לִישׁוּעָה וְלֹא שׁוֹמְעִים אֵלָיו, לֹא שַׁיָּךְ שֶׁפַּרְעֹה יִשְׁמַע לוֹ וְיִזְכּוּ לִגְאֻלָּה.
וכן יש רמז על תקיעת שופר של איל שבא לעורר את הצפייה לישועה, בפסוק: (שה"ש ב, ז) "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", וכן אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה מרמזים על התעררות השופר של איל באלול כשהמלך בשדה. וכפי שמצינו בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר יב, ט) בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל הַקֵּץ מָתַי, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה". לִבָּא לְפוּמָא לֹא גַּלֵּי. והביאור בעומק כיון שצפיה לישועה מעוררת את האדם לתשובה מתוך שמחה יותר מכל דבר, כי הוא מבין שבכל רגע העולם במצבו היום עומד להסתיים וצריך להיות מוכן. ולכן אחד השאלות המרכזיות ששואלים את האדם בבית דין של מעלה צפית לישועה כי המצפה לישועה חי חיים של תשובה ושמחה במדרגה אחרת לגמרי. זה נרמז בשופר שבא לעורר, ושניהם מערבבים את השטן. וכן צפית לישועה בְּגִימַטְרִיָּא יראת שמים.
וְכֵן רוֹאִים מִנֹּסַּח הַכָּתוּב "קַוֵּה אֶל הוי"ה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל הוי"ה". הַמִּלִּים "קַוֵּה אֶל הוי"ה" חוֹזְרוֹת שׁוּב לְרַמֵּז שֶׁזֶּה צָרִיךְ לְהִמָּשֵׁךְ בְּלִי הֶפְסֵק. וְכֵן הָעוֹסְקִים בְּתוֹרַת הָרֶמֶז שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָּא 247 בִּבְחִינָה שֶׁל 24/7 זוֹכִים לִחְיוֹת אֶת הַצִּפִּיתָ לִישׁוּעָה וְלִרְאוֹת בְּכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם אֶת פַּעֲמֵי הַגְּאֻלָּה. וְכֵן 24 בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִיד, וְשֶׁבַע בְּגִימַטְרִיָּא בֶּן יִשַׁי, יַחַד מְקַבְּלִים דָּוִיד בֶּן יִשַׁי שֶׁהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בִּשְׁמוֹ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' ד. לֵב שליט"א שֶׁמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא צִפִּיתָ לִישׁוּעָה.
וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר ג, ד) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ סִימָן לַגְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּאָנֹכִי יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" וּבְאָנֹכִי אֲנִי מַעֲלֶה אֶתְכֶם וְסִימָן לַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּאָנֹכִי הֵם מִתְרַפְּאִין וְהֵן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל שֶׁנֶּאֱמַר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא". נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז לְדִבְרֵי הַסמ"ג בְּסֵפֶר הַמִּצְווֹת שֶׁמּוֹנֶה אֶת מִצְוַת צִפִּיתָ לִישׁוּעָה שֶׁנִּלְמֶדֶת מֵהַדִּבֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת: (שמות כ, ב) "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", הַיְינוּ שֶׁאִם נְצַפֶּה וּנְבַקֵּשׁ נִזְכֶּה לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, כי נוגעים בנקודה הפנימית ביותר של"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ". וּכְפִי שֶׁמְּרַמֵּז הַמִּדְרָשׁ שֶׁבְּאָנֹכִי נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. וְכֵן כָּתוּב (ישעיה סו, יג) אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ. וְכֵן כָּתוּב עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה (דברים לב, מ) "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' צ. פ. שליט"א שֶׁאָנֹכִ"י הוי"ה בִּמְשֻׁלָּשׁ כָּזֶה עוֹלֶה הַמָּשִׁיחַ.
וְנָבִיא חֵלֶק מִמִּכְתָּב שֶׁכָּתַב הרה"ג ר' אֶלְחָנָן וַסֶּרְמַן הי"ד (קובץ מאמרים ואגרות ח"א עמוד שכט) צָרִיךְ לְפַרְסֵם גָּלוּי לַכֹּל כִּי הִנְּנוּ עַכְשָׁיו בִּתְקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, דָּבָר זֶה בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ. וְאוֹדִיעוֹ אֲשֶׁר עָלָה בְּדַעֲתִּי זֶה יָמִים רַבִּים כִּי רָאוּי מְאֹד לֶאֱסֹף מֵכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וּמִדִּבְרֵי רז"ל כָּל הַכְּתוּבִים וְהַמַּאֲמָרִים מֵעִנְיְנֵי תְּקוּפָתֵנוּ וּלְבָאֵר אֶת פְּשָׁטֵי הַדְּבָרִים וְכוּ', לְהַרְאוֹת אֵיךְ שֶׁהַדְּבָרִים נִתְקַיְּמוּ וּמִתְקַיְּמִים לְעֵינֵינוּ מַמָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (שבת לא.) צִפִּיתָ לִישׁוּעָה, לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים.
***********
מאת: א כותבת בצא"ט האתר
