אבא, העולם נהיה יותר ויותר משוגע, מטורף ['כי הים הולך וסוער…'], אני לא יודע, אין לי מספיק מילים מתאימות כדי לתאר את הבלאגן שיש בעולם. [ירמיהו ד'] אנחנו רואים בכל מקום את הרישעות יוצאת החוצה, מתגלית, יוצאת בכמויות אדירות [מזמור י"ד: 'הכל סר יחדיו נאלחו…'], וכבר אי אפשר להאמין כמעט לאף-אחד [ירמיהו ט']. משקרים לנו מכל הכיוונים. אין לי מילים לתאר את זה. לא חלמתי, אפילו שידעתי שאנחנו לפני הגאולה-השלימה, אבל לא הבנתי שזה יכול להיות כל-כך מבלבל, כל כך רע, שאנשים יכולים לשקר, לעשות הצגות ולהביא את העולם לקריסה כלכלית, שיכולים להיכנס לחשבונות שלנו בבנק ופשוט להוציא מה שרוצים [תרגום פר' נח: 'ומליא ארעא חטופין']. מי היה מאמין שתנועות הניאו-נאצים (הנאצים החדשים) עולות כיום שוב בארצות כמו: גרמניה, אמריקה, אנגליה, צרפת, אוסטרליה, וכו', וגורמים לאנטישמיות מעל ומעבר יחד עם המוסלמים. ['בפרוח רשעים', עי' פרקי דר' אליעזר פרק י"ט]. מי יכל להאמין שתהיה קבוצה שעורפת ראשים כמו קצבים, ומשתמשים בדמיון שלהם בשביל לגרום למוות בצורה כל-כך קשה כמו שעשו עם הטייס הירדני – שרפו אותו חי בתוך כלוב. כבר שכחנו שכך היו הקתולים רוצחים יהודים שלא מוכנים להתנצר ['כי אכל את יעקב', גמ' פסחים פז:: 'אכזריות אדום', ע"ש]. מי היה מאמין שבימינו נעשים כאלה מקרי רצח אכזריים, ובלי בושה – הרוצחים מצלמים ומפרסמים את זה בכל העולם.
אבא, עם-ישראל רואה את זה, ולא רק עם-ישראל, כל העולם רואה את זה, אבל רוב העולם ישן ולא רוצה לדעת. יש כמה שמבינים מה שהולך, ומה הן התוכניות של הרשעים, ואיך שהם כבר השתלטו על רוב העולם, אבל לא רוצים לדעת. אני לא דואג לגויים, שהם הרוב העצום בעולם, הרשעים שביניהם יֵעלמו, אני רק דואג לעם-ישראל, ועם-ישראל, לרוב, ישֵנים, אבא, ישֵנים שינה עמוקה וקשה להם להתעורר ['כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם']. מה אפשר לעשות, אבא, מה אפשר לעשות? כואב לי הלב.
אתה יודע, אבא, לפני מלחמת-העולם-השניה, התאספו רבנים להחליט מה לעשות, המצב כל-כך קשה [יונה א': 'כי הים הולך וסוער עליהם…'], הנאצים הולכים לכבוש את העולם, ח"ו, ומה אנחנו עושים?! הם רוצים להרוג את היהודים! מה עושים?… אז אספו את כל הרבנים הכי-חשובים כדי לחשוב מה לעשות. האחד אמר להגיד תהילים כל יום, אחד אמר להגיד וידוי כל יום, כל אחד אמר משהו, האחרון שדיבר היה הרב של פונוביז' זצ"ל. הוא אמר כך: "יש בית שנשרף, הלהבות עולות עד לשמים, אנשים רצים ורצים, ונודע להם שיענקל'ה עוד בפנים, ישן. יענקל'ה ישן – והוא יכול למות, אבל אי-אפשר להיכנס לבית כי האש חזקה מאד, וצריכים להעיר את יענקל'ה. אז אחד אומר: 'בוא נגיד תהילים', אחד אומר 'נבקש מה' להציל אותו'. אבל הוא ישן! לא צריכים לעשות את כל הדברים האלה. צריכים לצעוק: 'יענקל'ה תתעורר! תתעורר, יענקל'ה! תתעורר! תצא החוצה, יענקל'ה!' ['מה לך נרדם?… קום קרא אל אלוקיך…'] זה זמן של לפני מלחמה. אנחנו בסכנה. זה לא מספיק להגיד תהילים. צריכים להעיר את כולם. הם ישנים! איך אפשר להציל אותם? צריך לצעוק לשמים! לבכות! לצעוק ולעשות תשובה! זה הדבר היחיד שיכול להציל אותנו!".
אבל זה לא היה, לא התאספו. כל אחד התפלל בלב וביקש, אבל לא התאספו ביחד לעשות תשובה, לבכות, לעשות תפילת יום-כיפור קטן. לא! [ישעיהו מ"ב: 'ותלהטהו מסביב ולא ידע, ותבער בו ולא ישים על לב…'] טוב, זה הכל מן השמים.
'נשארה רק דרך אחת להצלתינו! שלום בינינו ובין אבינו שבשמים…'
רבי אלחנן וסרמן זצ"ל בספרו 'עקבתא דמשיחא'
מתוך הספר "שבחו של אהרן", תולדות רבי אהרן ראטה זצוק"ל בעל השומר אמונים וטהרת הקודש, פרק י"ז: – "שנת ת"ש, לך כנוס את כל היהודים".
רבנו הקדוש אמר תמיד לתלמידיו, וכן כתב בכמה איגרות, כי ליבו מפחד מאד משנת ת"ש. ולכן רצה להקדים נסיעתו לארץ ישראל לפני כן, וכן היה כידוע מהגזירות הנוראות בשואה. ותמיד כָּמַהּ ליבו הטהור לאסוף עַם רב וגדול מעם-ישראל הקדוש,ולזעוק, ולצעוק לה' שיבטל הגזירה הנוראה. והלך לדבר עם כמה מגדולי-ישראל שהיו אז בחוץ-לארץ, והציע להם והסביר להם כי היות והגזרות מתחדשות מיום ליום ועַם הקודש נמצא בצער ובמצוקה גדולה, אז כדאי שיתאספו בכל עיר ועיר ויעשו עצרות רבתי-עם, ויזעקו זעקה גדולה ומרה בתפילות ובתחנונים שיקרע הקב"ה רוע גזר דיננו, ואין כחנו אלא בפה, ואולי יוכלו לבטל את הגזירות הנוראות. אך דעתם לא נחה מדברי רבנו הקדוש, ודחו את דבריו הק', ואמרו לו שלא צריך להכניס פחד ויראה בלבם של ישראל. [ר' חיי מוהר"ן אות רע"ז] ורבנו הקדוש ראה שלא קבלו את דבריו, החליט לכל הפחות להציל את עצמו ובני ביתו ולעלות לארץ הקודש, ולחונן עפרה הקדוש בכל מיני מסירות-נפש (ואחר כך פרצה מלחמת העולם השניה כידוע).
ואנחנו שוב באותו מצב. פעם נוספת אנחנו באותו המצב. יענקל'ה ישן – והבית בוער, ואין מי שיצעק לשמים. ויענקל'ה – זה יעקב, עם ישראל. נכון שרק ה' יכול להציל את עם ישראל, אבל אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו, ולצעוק ליענקל'ה להתעורר. ['ונרדמים הקיצו מתרדמתכם…']
אנחנו שמענו מכל מה שכולם כותבים על המצב שלנו, המצב הקשה – באמת קשה, ואנחנו צריכים לדעת את זה, כי רק כשאנחנו נרגיש באיזה מצב קשה אנחנו – אז אולי אנחנו נתעורר ונצעק לשמים, ונבין מה העיקר ומה הטפל. שהעיקר – זה קדושה, והטפל – זה חתונות גדולות ויקרות ומלאות פריצות. [מאמרו של מוישל'ה: 'כדאי שתהיו רציניים'] אנחנו צריכים לדעת באיזה מצב קטסטרופלי אנחנו נמצאים בכדי לדעת שאנחנו צריכים לצעוק לשמים. אבל עכשיו, אני חושב שכל אחד כבר יכול לדעת, ואם הבן-אדם לא רוצה לדעת, אז אפשר לקרוא עוד פעם את התקשורים שלנו, אפשר להתקשר למספר (המוקד הטלפוני) שם אפשר לשמוע את כל התיקשורים שלנו, להסתכל בנבואות שכמעט כולם כבר התקיימו ורק הסוף עוד לא התקיים. וזה יהיה עוד מעט, בעזרת ה'.
אני רק רוצה להגיד לכם איך להציל את עצמכם.
דבר ראשון, שאמרנו אותו הרבה פעמים – ה' לא ישאיר אף נשמה יהודית אמיתית. כל נשמה שעמדה בהר סיני – תינצל ['ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל…'], ולא משנה כמה רחוקה היא, הנשמה הזו יקרה ביותר לקב"ה, וה' לא יעזוב אותה בשום-פנים-ואופן. אבל מי שרחוק ולא רוצה לדעת, לא רוצה לקשור קשר עם הקב"ה, אבל הנשמה שלו היא נשמה של יהודי-אמיתי, ה' יציל אותו, ה' ימשוך אותו בכוח, הוא ירביץ לו, הוא יעלה אותו, הוא יוריד אותו [עמוס ט': 'והניעותי את בנ"י בכברה, ולא יפול צרור ארץ…'], הוא יעלה אותו שוב, עד שיקבל ויבין שה' הוא הכל-יכול, עד שיקשור את הקשר החשוב הזה עם הקב"ה, עד שהוא יאמין שה' יצר את הכל, גם את אותו יהודי וגם את הנשמה שלו, עד שהוא ירגיש את הנשמה שלו, עד שהנשמה הזו תתגעגע לקשר עם הבסיס שלו – הקב"ה [מזמור ס"ג: 'דבקה נפשי אחריך…']. ואז כל יהודי אמיתי יִנָצֵל.
יש ערב רב, ובכל יהודי יש קצת ערב רב, כי הערב-רב התערב בכל עם ישראל. הערב רב לא עמדו מתחת להר סיני. כאשר הקב"ה הרים את הר-סיני מעל עם ישראל הערב רב עמדו בצד ולא נכנסו מתחת להר סיני ואמרו "נעשה ונשמע" [זוה"ק נשא דף קכ"ה]. הם אף פעם לא היו חלק מעם-ישראל ממש. אמנם הם התמזגו לתוך העם ונהיו 'חֵלֶק', אבל רק באופן שטחי. לפי הדין הם יהודים, אבל הם – לא. הם ערב-רב בכל זאת. והערב רב הזה, שרוב מהותו היא של ערב רב – יֵעָלֵם. ואמרנו את זה הרבה פעמים. שיהיה ברור. הם יֵעלמו יחד עם כל הרשעים. ['וברותי מכם המורדים והפושעים בי', ור' ספר מעוז הדת לר' יהושע העליר זצ"ל סו"פ י"ב, וכבר הובאו דברי רבינו יונה לאבות א' ז' עה"פ 'ופיד שניהם מי יודע']. בשלב מסויים זה יֵראה לנו כאילו שהרשעים מנצחים, אבל ה' יהפוך את הכל, משיח יגיע, הכל יתהפך, ונראה את הגאולה השלמה [ר' אגרת הנחמה לרבינו מימון, בפי' עה"פ 'בבוקר יציץ וחלף'].
אבל אנחנו, עם ישראל, כדי להגיע לזה – אנחנו חייבים לצעוק לשמים, להתבודד עם ה'. אנחנו לא יכולים להילחם נגד הרשעים האלה פנים-אל-פנים, אנחנו חלשים מדי, אין לנו את הכח הזה, הם מאד חזקים, אך לא מבחינה רוחנית. בזה אנחנו החזקים יותר ['באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו', תהלים סו"ס ס']. אבל מבחינה כוחנית, כח גופני, כח של כל מיני נשק, פצצות וכו' – אין לנו. אנחנו רק קבוצה קטנה 'פיצית' (קטנטונת), של יהודים אמיתיים בעולם-הזה. אבל אנחנו עַם ה', ואם אנחנו עִם ה' אז הם לא יכולים להפיל אותנו. לא יכולים. ['כי יפול לא יוטל']
לכן, כדי להינצל מכל הסבל הזה, אנחנו חייבים לצעוק לקדוש ברוך הוא, ולבקש עם כל המהות שלנו שה' יסלח לנו, ולהגיד וידוי [ויקרא כ"ו, תהלים ק"ו]. אנו צריכים לבקש מהקב"ה לעזור לנו לקשור איתו קשר חזק, שה' לא יאשים אותנו ולא יעניש אותנו על כל העבירות שלנו, שה' יעזור לנו לעשות תשובה ולהיות קדושים, שוב, בלי כתם על הנשמה. אנחנו צריכים לבכות ולבקש – גם סליחה וגם קירבה [ישעיהו כ"א: 'שובו אתיו…', ירמיהו ל"א: 'בבכי יבואו…', ר' שע"ת ש"א העיקר הט"ו], וברגע שנתחיל להוריד את כל הקליפות שנדבקו בנו ונשבור את המחיצה המפרידה בינינו לקב"ה – אז נוכל שוב להתחבר למקור שלנו [ר' שפת אמת, ניצבים תר"ן, ד"ה בפרשת התשובה]. וזה יהיה יותר טוב מגן עדן! [אבות ד' י"ז: 'יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט…']
ולכן, אני מבקש מכם, למה לסבול?!… עכשיו, עכשיו! תשתדלו, תעשו, תעזבו את הגשמיות, תעזבו את זה, עוד מעט לא יהיה כסף… נצטרך שיהיה לנו בטחון רק בה' – ולא בשום דבר אחר. אנחנו כבר יודעים שכל העניין של הרופאים, בתי-החולים, הביטוח-הלאומי, הפוליטיקה וראשי-המדינות – הכל שקר, שקר, שקר… ['שוא תשועת אדם']. רק על הקב"ה אפשר לסמוך, ואנחנו צריכים, חייבים להגיע למצב הזה, לבטוח רק בקב"ה – ולא במשהו אחר. אנחנו בוטחים רק בקב"ה, ריבונו של העולם, ואין לנו שום כוח בלי זה. אנחנו עם קטן, 'פיצי', כמו שאמרתי – אין לנו את הכוח, אבל אם אנחנו עִם הקב"ה – אין דבר בעולם שיכול להפיל אותנו, לא בעולם הזה ולא בשום עולם ['ה' לי ולא אירא'].אבל אנחנו צריכים לרצות, לרצות לעזוב את עגל-הזהב, לרצות לעלות רוחנית ולעזוב את הגשמיות, להתבודד מעולם השקר הסובב אותנו ['לבדד ישכון', רע"מ פר' נשא, שימ"ש כלל ד'],לסגור את עצמינו בתוך הבתים, בתי-הכנסת, ובתי-המדרש שלנו, ולא לתת לרשעים למשוך אותנו לשקר שלהם. ואם נעשה את זה – אז יהיה לנו נצח. נצח – שבכל יום, בכל רגע, תהיה לנו הנאה ושמחה אמיתית יותר גדולה מהרגע הקודם [מזמור ס"ח: 'וצדיקים ישמחו… וישישו בשמחה…'], כי אנחנו נתקרב יותר ויותר לקב"ה עד שנהיה אחד איתו ["קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא"]
אני לא יכול להסביר בדיוק מה יהיה בעולם הבא ['עין לא ראתה…'], רק את הקצת הזה אני יכול להגיד. מה שאני כן יכול להגיד שזה צריך להיות משהו 'מעל ומעבר', משהו שעכשיו אין לנו את הכלים והיכולת הרוחנית להבין את זה, אבל כשנגיע לזה, נהיה בריאים ושלמים בגוף ובנשמה, נהיה כל כך נקיים מכל הלכלוך והקליפות שנדבקו בנו מהחטא-הראשון ועד היום הגדול והנורא, ורק ההרגשה הטהורה הזו תהיה כמו גן-עדן. ועוד מחכה לנו הרבה יותר מזה בעולם בלי יצר הרע.
בס"ד, תקשור עם דניאל, ירושלים, י"ט שבט תשע"ה