אם אנחנו לא משתנים אנחנו מחריבים את עצמנו.
ככה עובד הטבע מצד האלוקות.
כביכול אנחנו חיים בעולמות מקבילים.
עולם הזה
ועולם הבא
זה שקר מוחלט.
כל מטרת הבריאה היא עולם הבא תהיה בחייך.
כלומר שתעשה בעולם הזה את התהליך מאני לאין.
תתאיין לחלוטין.
ואז לא תבדיל
ולא תפריד
ולא תחייה בדואליות.
זה נקרא התעלות הרוח מעל לחומר.
כל קריסה חיצונית או התנהגות
שהיא מנוגדת לתהליך הרוחני
תביא אותנו לקריסה מוחלטת
ואומר-
בדיוק כמו עולם תחתון מקרין לעולם עליון.
כלומר כל תנועה שלנו למטה גורמת לעליון לפעול עלינו מלמעלה למטה.
בעולם הזה כביכול
אם נסתכל על "ההנהגה"
מה שקורה בתוכה
זה מה שקורה בתוכנו.
חורבן עצמי מוחלט.
לא צריך להיות גאון
כדי להבין שהתמונה הזו מעוותת לחלוטין.
והיא אות אזהרה לנו להתחיל להנהיג לפני הכל את עצמנו.
ולצאת מכל ההתפעמות החיצונית מכל בשר.
אין עוד מלבדו בכל מזג אוויר
בכל מצב רוח.
זו עלייה שלך מעל לכל חורבן עצמי.
זה משנה אותך מקצה לקצה.
זה נקרא לצאת מהמוות לנצח.
העולם הזה הבל הבלים מוחלט.
מה שעושים אנשים חסרי דעת זה רק להזמין לעצמם טרגדיות.
כביכול הם בטוחים שהם יודעים מה שהם עושים.
אדם בלי דעת בלי לדעת קבלה
לא יודע שום דבר מחייו.
הוא מובל ולא מוביל.
זה להיות עבד כפוף ושפוט של דור חברה תרבות מציאות שבה אתה שפוט למאסר עולם.
רק כשאנחנו משנים את ההכרה התודעה לכיוון שהעולם הזה מגחך עליו
יוצא לגמרי מאחיזת הנחש…
אתה מתחיל להבין אפוא אתה חי.
התיקון התודעתי השלם
אם האדם לא עובר תיקון הוא נכנס להתנגדות גמורה עם מחשבת הבריאה.
כל מטרת הבריאה היא שעולם הבא יהיה בחייך
זהו בדיוק מה שאומר הזוהר הקדוש (ויקרא):
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס
אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס
ועולם הבא
בלשון חכמים
הוא לא מקום אלא מדרגה.
עולם הבא הוא תודעה של קיום רוחני נצחי בתוך הגוף.
והאדם
בעודו בגוף
צריך להשיג דעת עליון עד שיהיה לו השגה של עולם הנשמות
אף על פי שהוא חי בתוך העולם הזה
“להתאיין” = "מאני לאין"
המונח הזה שאת משתמשת בו נוגע בדיוק ביסוד כל התיקון
צמצום תנועה של קבלת הצורה של אין.
האין אינו חידלון אלא שלמות.
רק כשהאדם נפסק מלהיות מרכז העולם
הוא יכול להתחיל להיות שותף לבורא.
כל זמן שה'אני' קיים לא יכול ה'אין סוף' לשכון בו.
“לצאת מכל ההתפעמות החיצונית מכל בשר”
זהו שורש העבודה של דור הגאולה
תיקון המלכות
תיקון המלכות שנפלה
לבשר, לתאווה, לחומר.
החטא היותר נורא הוא ההתפעלות מן החיים החיצוניים.
יש לשוב ולהפנות את העין פנימה
אל יסוד הנשמה.
“אין עוד מלבדו בכל מזג אוויר, בכל מצב רוח”
זוהי תודעת יחידה
השגה שאין רע יורד מלמעלה
גם לא תחושות
מצבים
או קריסות.
הכול הופעה של טוב מוחלט
גם אם נדמה שהוא רע.
כשאדם יודע
שכל מה שבא עליו
בא מה' יתברך
אפילו הייסורים
ממילא לא נופל רוחו
כי הכל בהשגחה לטובתו
הרצון לקבל אשליה או מציאות?
הרצון לקבל זו גם אשליה
אין מה לקבל
יש מה לדעת
כל זמן שהאדם רוצה לקבל
הוא עדיין חי באשליית ישות עצמית נפרדת.
אבל באמת, כמו שאומר הרמח"ל (קל"ח פתחי חכמה פתח א'):
ה' יתברך הוא לבדו נמצא באמת
ואין עוד שום מציאות אלא גילוי שלו
כלומר
כל קיום אחר
אינו אלא כלי לגילוי דעת ה'
אז מהו הרצון לקבל?
מצע של אשליה שניתן לנו כדי לתקן.
ברגע שהוא מתוקן
הוא מתבטל בצורתו המקורית
והופך לרצון לדעת
לרצון להשפיע, לרצון לאהוב.
להיות צינור לאין סוף.
לצאת ממוות לנצח
מהאני החומרי אל תודעת אין-עוד-מלבדו
כמו שנאמר בזוהר:
עתיד הקב"ה להוציא את עם ישראל מהגלות הזו
לא בגוף
אלא בתודעה
גלות התודעה היא העיקר
וגאולת הדעת
היא הגאולה האמיתית
ולכן..
אין עוד חורבן חיצוני
אלא השתקפות של קריסה פנימית
ואין עוד גאולה
אלא התעוררות ההכרה לאחדות.
אין עוד מלבדו גם בתוהו
הרצון הוא בריאה שלמה.
אך כשהוא תופס את עצמו כ"ישות נפרדת מהאור"
הוא הופך לאשליה
לכלי שבור.
תורת משיח איננה מדברת רק על שינוי התנהגות
אלא על שינוי צורת ההכרה.
שיבקש לדעת
להכיר
לאהוב
להשפיע
כמו הבורא.
האדם נעשה דומה לאלוקות
לא כשהוא צם או סובל
אלא כשהוא משנה את צורת הרצון מקבלה פרטית להשראה אלוקית.
תורת משיח מלמדת
כל מה שקורה לך
הוא תהליך הולך ומתעצם של לידה מחדש.
לפי הרב קוק:
"הכפירה הגדולה ביותר, תביא לאמונה הגדולה ביותר"
העולם הזה מתפורר
כדי שהפנים יתגלה.
תודעת משיח שוכנת במעמקי ההכרה
והיא מנערת את כל המסכים
כדי שהנשמה תתעורר לידע אמיתי
לא מה יש לי
אלא מי אני
לא מה אני מקבל
אלא מה נבראתי לדעת.
ממהות ליעוד
"הנברא לא בא אלא להידמות ליוצרו"
ולכן אין קיום לנברא
אלא כשהוא חוזר לצורתו האמיתית
רוחנית
נצחית
כלולה באור העליון.
.
האדם חייב להתאיין מהאשליה של עצמו כנפרד.
כשהנשמה יוצאת מהאשליה
היא איננה צריכה למלא יותר
היא שוכנת בידיעה
החושך הוא לא "אין אור", אלא שכינה בלבוש דינים
הזוהר הקדוש מלמד
שהאור לעולם אינו נעלם
אלא נכנס למצב של הסתרה
הסתלקות זמנית
כדי לאפשר לנשמה לבנות כלים חדשים שיכילו אותו מתוך רצון עצמאי ואמיתי.
אין חושך שהוא העדר
אלא חושך שהוא מדרגה.
בזוהר (תרומה, דף קנ"ב) נאמר:
"וכול סטרין דא יאות, דא בשעתא דחשוכא, שריא שכינתא בגלותא, לאתנסא בר נש, וכד סליק ניסיונא – אתגליא אור דמארי עלמא."
כל הצדדים נכונים
גם בזמן החושך שורה השכינה בגלות
כדי לנסות את האדם.
וכשהסתיים הניסיון
מתגלה אור אדונו של עולם
החושך הוא לא "אין אור", אלא שכינה בלבוש דינים.
הנשמה רואה עצמה כנטושה
אבל האור שם
רק הפך לנסתר כדי שהאדם יזעק מעצמו, יחשוק, יתעורר
ויבנה כלי שיקבל אותו בהשוואת צורה.
הזוהר רומז שכאשר האדם נופל לתחושת אפסות וריק
זהו הרגע שבו השכינה הקרובה אליו ביותר.
דווקא השפל, תחושת חוסר האור, היא שיא הקירבה, כי משם יכולה לצמוח
"תשובה מהאהבה"
חזרה לאור מתוך ידיעה שהכול ממנו ואין עוד מלבדו.
לפי תורת אשל"ג
זהו מצב שנקרא "ירידה לצורך עלייה"
שבו הכלי מתרוקן כדי שיהיה מקום לאור גבוה יותר
כזה שלא יישבר בו.
תודעת משיח באה ללמד שאפילו החושך הוא אמצעי של האור
כי הקב"ה לא עוזב את האדם אף פעם
אלא מתלבש בהסתרה כדי לקרב את האדם לשורשו לא דרך קבלה
אלא דרך בחירה פנימית.
אם כך
כשאין באדם אור
יש בו הכנה עילאית לקבלת אור גדול יותר.
ויותר מזה:
כשהאדם נושא את החושך בענווה, בלי לרדוף אור חיצוני, הוא מגלה שהחושך
עצמו הוא אור בגוונא דיליה.
וכמו שנאמר בזוהר:
"במחשכים הושיבני זה תלמודה של משיח."
(איכה רבה, זוהר חדש)
דווקא מתוך החושך נבראת תודעת המשיח
לא האור שהאדם רואה
אלא זה שהוא מוכן לשאת באמונה
ולהפוך לכלי אלוקי גם מבלי להבין עדיין.
תמונה שממחישה את המסר
🛑 גוג ומגוג. יעקב. בלבול. משיח. יציאה.
בתמונה — רכב עם מדבקה: "המשיח", שלצידה שלט ברור: "יציאה".
מתחת, מספר לוחית: 70-541-70 — קוד פתוח למי שיש לו עיניים לראות.
🔢 70 — גימטריה של "בלבול". וכן גימטריה של 'גוג ומגוג'
🔢 541 — גימטריה של "ישראל".
המספר הזה לא מקרי.
זהו סיפור הירידה למצרים:
לא כ"ישראל", אלא כ"בני יעקב".
וכשיעקב יורד — הוא נושא עמו את הבלבול (70), ואת החיפוש. כידוע יעקב ירד עם 70 נפש למצרים
כי "יעקב" זה יבק + ע׳
👉 יבק – המקום שבו האדם נאבק עם עצמו, עם מלאך, עם מצבים, עם אמת חיה.
👉 גימטריה של יבק = 112 — צירוף של שם הוי"ה (26) עם שם א-להים (86).
זה החיבור בין הגלוי לנסתר, בין הרצון העליון לרצון הארצי.
ואם נלך עם זה עוד צעד —
משיח = 112 (אתבש) — זהו ההיפוך של כל הבלבול. זה האור שצומח מתוך ההסתרה.
—
🌄 העלות של השחר: לצאת מהבלבול
"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" —
המאבק הפנימי עד שנבקע האור,
ועד שהאדם מגלה מי הוא באמת.
גימטריה מסתתרת של "עלות השחר" = 1237 —
רמז לעומק הנשמה, לסדר הגבוה שמתעורר רק אחרי מאבק.
—
🧭 "לך לך" — קריאה פנימית אל היעוד
אברהם שמע: "לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך"
והוא הלך.
אבל לאן?
לרצון האותנטי ביותר שבתוכו.
הארץ = הרצון.
"אשר אראך" = הרצון שייתגלה לך רק אחרי שתעז ללכת, בלי לדעת.
—
🔥 מסר רוחני מהתמונה:
אתה רוצה לצאת מהבלבול?
רוצה לגלות את ה"ישראל" שבך?
רוצה לפגוש את המשיח שבתוכך?
לך בכל הכוח. כמו יעקב.
נאבק. נופל. קם.
והולך עם הקול הפנימי — גם אם הוא לא ברור עדיין.
רק אז תגלה שהיציאה —
הייתה תמיד מול העיניים שלך
התמונה מאת סאלי מור,
הטקסט בעזרת gpt
