שינוי שם המחלה ורמז מהתורה על המגיפה | מגיפת קורונה רמוזה בנביא יחזקאל |

מגיפת קורונה רמוזה בנביא יחזקאל

מאת צ.ס

💎תיראו מה כתוב בספר יחזקאל פרק ל’ פסוק טו’:
” *וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי, עַל-סִין מָעוֹז מִצְרָיִם; וְהִכְרַתִּי, אֶת-הֲמוֹן נֹא*”. הקב”ה משלם לכל עם כגמולו…סין רצו להשתלט על העולם ונגעו לקב”ה בארץ הקודש, קנו את נמל אשדוד, חיפה, תנובה ועוד…ותכננו עוד לקנות דוקא בארץ ישראל הקטנה,הקב”ה מבודד את סין, מפרק את סין כלכלית ומתים בה המונים במגיפה . מידה כנגד מידה לא פסקה מהעולם. ישתבח שמו לעד…

הקב”ה מדבר אל עם ישראל דרך סין , לעשות תשובה לשוב לה’ ומייד ע”י תרי”ג מצוות :-

“על סין מעוז מצרים”= 713=תשובה.

“סין מעוז מצרים”=613=תרי”ג.

🙏💎🕍💎🙏🕍💎

הדברים מדברים בעד עצמם. סין מוזכרת עם אוכלי השקץ . שזה מקור הנגיף כידוע


רמז על המחלה ברש”י מפרשת בא

התנצלות: המאמר לא ערוך מספיק טוב

\

מאת: כותבים לסוד החשמל

באומרם שזהו ראשי תיבות של המילים  קורונה וירוס Disease תרגום למילה מחלה שהתגלה ב-2019

העתקה מתוך כתבה של קופת כללית:

מדובר בנגיף נפוץ שתוקף כמעט כל אדם לפחות פעם בחיים – בעיקר בתקופת הילדוּת – וכאמור לרוב הוא אינו מסוכן. עם זאת, מדובר בנגיף בעל יכולת גבוהה לעבור מוטציות. באחרונה הוא אכן עבר מוטציה והפך לאלים (לכן ארגון הבריאות העולמי כינה אותו בהתחלה “נגיף הקורונה החדש”. לאחר מכן שונה שמו הרשמי ל־COVID-19 – קיצור של coronavirus disease 2019 ובעברית: מחלה של נגיף הקורונה 2019).  

ופלא איך שהם תיקנו את הרמזים של המחלה בדיוק לפי הכתוב:
רמז 1 אל תאכלו ממנו נא – שאינו צלוי כל צרכו קוראו נא בלשון ערבי (הרשי המפורסם בפרשת בא)
רמז 2:  השם של המחלה שמורכב מראשי תיבות מזכיר את הכתוב מר’ שמשון: על הרמז שגם הוא מובא בפרשת בא.
וּמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: “וַעֲלֵיהֶם וְעַל כֻּלָּם הַשַֹּר הַנִּקְרָא תקא, כַּוָּנָתוֹ, כִּי רָאשֵׁי תֵיבוֹת שֶׁל אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, דצ”ך עד”ש באח”ב, בְּגִימַטְרִיָּא תקא, כְּמִנְיַן הַשַֹּר מַמָּשׁ, וּכְמִנְיַן אשר, וְזֶהוּ סוֹד כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּסֵדֶר בֹּא: “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אשר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם”, אשר דַּיְקָא, שֶׁהוּא כְּמִסְפַּר תקא,  

                                        תקא קורונה וירוס מחלה תשע עשרה  =  עולה במדויק 2578

דברי רש”י במלואם: אל תאכלו ממנו נא – שאינו צלוי כל צרכו קוראו נא בלשון ערבי

                            אל תאכלו ממנו נא – שאינו צלוי כל צרכו קוראו נא בלשון ערבי = עולה במדוייק 2578

עוד רמז:

מיקום הפסוק: אל תאכלו        “שמות בא יט ב”   =  במדוייק 770

וכן הפסוק היחיד בתורה שמזכיר את העם הסיני:

וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי  עולה במדוייק:  אלף  –  שבע מאות שבעים


 

סֵּפֶר ‘מְאוֹר הָאֲפֵלָה’ מֵחַכְמֵי תֵּימָן בִּתְחִלַּת הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי כּוֹתֵב מְפֹרָשׁ לִפְנֵי 700 שָׁנָה עַל שְׁנַת ה’תש”פ שֶׁהִיא שְׁנַת הַקֵּץ. | הַקֶּשֶׁר בֵּין “מַקְרִן מַפְרִיס” לְמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה | סוד החשמל

בַּסֵּפֶר ‘מְאוֹר הָאֲפֵלָה’ מֵחַכְמֵי תֵּימָן בִּתְחִלַּת הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי כּוֹתֵב מְפֹרָשׁ לִפְנֵי 700 שָׁנָה עַל שְׁנַת ה’תש”פ שֶׁהִיא שְׁנַת הַקֵּץ.

מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘מְאוֹר הָאֲפֵלָה’ מֵרַבֵּנוּ נְתַנְאֵל בֶּן יְשַׁעְיָה מֵחַכְמֵי תֵּימָן בִּתְחִלַּת הָאֶלֶף הַשִּׁישִׁי (עמוד שפ”ג ניתן לראות באוצר החכמה)  “וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ”, אָמְרוּ שֶׁמַּלְכוּת הָרְבִיעִית תִּמָּשֵׁךְ כְּמִנְיַן יַעַ”ן שֶׁהֵם תש”ף. וְרוֹאִים שֶׁכּוֹתֵב מְפֹרָשׁ לִפְנֵי 700 שָׁנָה עַל שְׁנַת תש”פ שֶׁהִיא שְׁנַת הַקֵּץ. וְנִלְמָד מֵהַפָּסוּק (ויקרא כו, מג) “וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם”. כִּי יַעַ”ן בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עוֹלָה תש”פ. וְעַד שְׁנַת יַעַ”ן הָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם. נִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל הָעוֹף הֲכִי גָדוֹל שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא יָעֵן, [וְיֵשׁ שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בַּת יַעֲנָה], לְרַמֵּז שֶׁהוּא מְסַמֵּל אֶת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר. וְעוֹפוֹת אֵלּוּ מַגִּיעִים לְגֹבַהּ 2.6 מֶטֶר לְרַמֵּז עַל שֵׁם הוי”ה שֶׁעוֹלֶה 26 שֶׁנִּמְצָא עִם עַם יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם. וְכֵן עוֹף הַיַּעַן רָץ עַל הַיַּבָּשָׁה מַהֵר יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹפוֹת, לְרַמֵּז שֶׁה’ מֵחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ. וְכֵן נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּפָּסוּק (במדבר כ, יב) “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם”. הַיְנוּ עַד שְׁנַת “יַעַן” מֹשֶׁה לֹא יִזְכֶּה לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּשְׁנַת יַעַ”ן נִזְכֶּה לַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא מֹשֶׁה שֶׁיִּכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגָאֳלֵנוּ. וְכֵן יַעַ”ן אוֹתִיּוֹת עָנִ”י שֶׁנֶּאֱמַר עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיַּעַן פֵּרוּשׁוֹ בִּגְלַל בְּגִימַטְרִיָּא בֶּן דָּוִד.

הַקֶּשֶׁר בֵּין “מַקְרִן מַפְרִיס” לְמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה שֶׁתּוֹקֶפֶת אֶת הַסִּינִים בִּגְלַל הַחִבּוּר שֶׁלָּהֶם לְפָרַס.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶּר שליט”א שֶׁפָּרַ”ס ר”ת פָּרַס רוּסְיָה סִין, שֶׁאֵלּוּ הַשָּׁלֹש הוֹלְכוֹת יַחַד נֶגֶד אֱדוֹם, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּיָמֵינוּ. וְכֵן הוֹסִיף שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב לְוִין זצ”ל שֶׁהָיָה מִזִּקְנֵי חֲסִידֵי קַרְלִין, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהָאַדְמוֹ”ר הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין זצ”ל, [הַפְרַנְקְפוּרְטֶר] שֶׁהָיָה בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה מֵהַיְחִידִים שֶׁצָּפוּ אֶת הַשּׁוֹאָה הַרְבֵּה שָׁנִים קוֹדֶם, וְהוּא אָמַר שֶׁסִּין תַּהֲפֹךְ לְמַעֲצָמָה חֲזָקָה לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהִיא תַחְרִיב אֶת נְיוּ יוֹרְק, פָּרִיז, וְלוֹנְדּוֹן, [ר”ת נפ”ל] בְּתוֹךְ שָׁלֹש דַּקּוֹת. זֹאת הוּא אָמַר לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה בְּטֶרֶם נוֹדַע בָּעוֹלָם עַל פִּצְצוֹת אָטוֹם, וְסִין הָיְתָה מְדִינַת עֹנִי. וְאָכֵן בְּיוֹם ו’ י”ג בְּכִסְלֵיו תשע”ה פֻּרְסַם בְּ’הַמּוֹדִיעַ’ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה סִין הִיא מַעֲצָמָה כַּלְכָּלִית חֲזָקָה יוֹתֵר מֵארה”ב. וְאַף עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תצט) אָמַר רַבִּי יִצְחָק שָׁנָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נִגְלָה בּוֹ, מֶלֶךְ פָּרַס מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. וּמַדּוּעַ הוּא אָמַר שֶׁסִּין תַּחֲרִיב. כַּנִּרְאֶה שֶׁסִּין וּפָרַס יַחַד תַחְרֶבְנָה אֶת כָּל הָעוֹלָם כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן בְּרִית, וְלוּלֵי הַסִּינִים שֶׁתּוֹמְכִים בָּאִירַנִּים הֵם הָיוּ נוֹפְלִים מִזְּמַן מֵהַסַּנְקְצִיּוֹת הַכַּלְכָּלִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ נֶגְדָּם בָּעוֹלָם.

כָּתוּב (תהילים סט, לא) “אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה: וְתִיטַב לַה’ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס: רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם“. שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁ“מַקְרִן מַפְרִיס” בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁתש”פ נִרְמֶזֶת בָּר”ת “וְתִיטַב לַה’ מִשּׁוֹר פָּר”, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל קְלִפַּת פָּרַס בַּמִּלָּה “מַפְרִיס”. וְכָעֵת רוֹאִים שֶׁהַסִּינִים קִבְּלוּ עֹנֶשׁ מֵה’ מַגֵּפַת קוֹרוֹנָה, שֶׁנִּרְמֶזֶת בְּמַקְרִן וְכָל זֶה בִּגְלַל הַחִבּוּר שֶׁלָּהֶם לְפָרַס שֶׁנִּרְמָז בְּמַפְרִיס. הַיְנוּ ה’ מְבוֹדֵד אוֹתָם בְּבִדּוּד מִכָּל הָעוֹלָם, לְרַמֵּז לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲבֵרִים רָעִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהִתְבּוֹדֵד מֵהֶם. אֶלָּא שֶׁרְשָׁעִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל נִשְׁאָרִים רְשָׁעִים, וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה יוֹבִיל אוֹתָם לְהַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. וְכֵן סִין בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הַנִּקּוּד בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְעוֹד הוֹסִיפוּ שֶׁסִּי”ן נִרְמֶזֶת בְּ”מַקְרִן מַפְרִיס“. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ רֹקֵ”ם פָּרַ”ם לְרַמֵּז שֶׁה’ רָקַם אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין סִין לְפָרַס, וְכָעֵת הוּא פּוֹרֵם אוֹתוֹ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי יִצְחָק שליט”א שֶׁהָעִיר וְאָהָ”ן שֶׁשָּׁם פִּרְצָה הַמַּגֵּפָה, ר”ת לְפִי הַסֵּדֶר שֶׁל הַכָּתוּב: (יחזקאל ל, טו) “וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עַל סִין מָעוֹז מִצְרָיִם וְהִכְרַתִּי אֶת הֲמוֹן נֹא”.

וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלָה הַמַּגֵּפָה הַזֹּאת אֵצֶל הַסִּינִים שֶׁיֵּשׁ לַחַיְדַקִּים צוּרַת כֶּתֶר, וְהֵם קָרְאוּ לָזֶה קוֹרוֹנָה עַל שֵׁם כֶּתֶר שֶׁנִּקְרָא בְּלָטִינִית קוֹרוֹנָה. וְהַכֹּל הִתְחִיל בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית 2020 אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל 220 שְׁנַת תש”פ מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְאָנוּ נִמְצָאִים בַּפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁה’ קִזֵּז 220 שָׁנִים מִ430 לְ210. כִּי עֶשְׂרִים בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר. וְכֵן הָאוֹת יוֹ”ד בְּמִלּוּי שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַכֶּתֶר בְּגִימַטְרִיָּא 20. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘אותיות דר”ע’ אות כ’) שֶׁהָאוֹת כָּ”ף שֶׁמִּסְפָּרָהּ 20 יֵשׁ לָהּ צוּרַת כּוֹס, דְּהִיא מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת כּוֹס וְכִסֵּא וְכֶתֶר הַמִּתְקַשְּׁרִים לָאוֹת כָּ”ף. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קכג.) שֶׁהָאוֹת כ’ מִתְקַשֶּׁרֶת לַמַּלְכוּת, וְלָכֵן הָיוּ מוֹשְׁחִים אֶת הַמֶּלֶךְ כְּעֵין כָּ”ף. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘סוֹדֵי רָזַיָּא’ (אות כ’) שֶׁהָאוֹת כָּ”ף מִתְקַשֶּׁרֶת לַלְּבָנָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת וְלָכֵן לַלְּבָנָה יֵשׁ צוּרַת כָּ”ף וְעוֹד. וְכֵן שְׁנַת שְׁבַע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 2020. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁנְּגִיף הַקּוֹרוֹנָה בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עוֹלֶה כֶּתֶר חָכְמָה בִּינָה דַּעַת. וּבְגִימַטְרִיָּא רְגִילָה עוֹלֶה 515 ואִם נְחַשֵּׁב אֶת הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי ג’ סְפִירוֹת רִאשׁוֹנוֹת כֶּתֶר חָכְמָה בִּינָה, עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 515, וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי כֶּתֶר חָכְמָה בִּינָה, גַּם יוֹצֵא 515 לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁל א’ רְגִילָה אַחֲרֵי ת’. וְכֵן נָגִיף הַסִּינִי בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הַמִּלִּים עוֹלֶה 1000 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן סִין נֶגֶף הַקּוֹרוֹנָה בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר. וְכֵן קוֹרוֹנָה עִם הַנִּקּוּד בְּגִימַטְרִיָּא קֶרֶן הַיּוֹבֵל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַכֶּתֶר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁעַל הַדֶּגֶל שֶׁל סִין יֵשׁ 5 כּוֹכָבִים, וְ5 פְּעָמִים כּוֹכָב עוֹלֶה עֲמָלֵק. וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל סִין עִם הַ7 אוֹתִיּוֹת שֶׁל סִין וְכוֹכָב עוֹלָה קוֹרוֹנָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁסִּי”ן נִרְמֶזֶת בַּפָּסוּק שֶׁל מִלְחֶמֶת מֹשֶׁה בַּעֲמָלֵק: (שמות יז, טו) “וַיִּבֶן משֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה’ נִסִּי: וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר”.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁגַּם בְּמִצְרַיִם הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁמֹּשֶׁה הוֹרִיד אֶת הַכֶּתֶר מֵרֹאשׁ פַּרְעֹה, וּבִזְכוּת הַפֶּה שֶׁנִּרְמָז בִּשְׁנַת תְּהֵא שְׁנַת פֶּה, מֹשֶׁה נִצָּל וְנִצַּח, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה א, כו) “וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וְגוֹ'” הָיְתָה בַת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאֲתוֹ מִפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה כָּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ מִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו, וְהָיָה פַּרְעֹה מְנַשְּׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּשֶׁהָיָה גָדוֹל. וִהְיוּ שָׁם יוֹשְׁבִין חַרְטוּמֵי מִצְרַיִם וְאָמְרוּ מִתְיָרְאִין אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרֶךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁעָתִיד לִטּוֹל מַלְכוּת מִמְּךָ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ, וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם הַנַּעַר הַזֶּה אֵין בּוֹ דַּעַת אֶלָּא בַּחֲנוּ אוֹתוֹ וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת, אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ דַּעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת אֵין בּוֹ דַּעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפָּט מָוֶת, מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו וְשֶׁלַח יָדוֹ לָקַח הַזָּהָב, וּבָא גַבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת יָדוֹ וְתָפַשׂ אֶת הַגַּחֶלֶת וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה “כְּבַד פֹּה וּכְבַד לָשׁוֹן”. 

וְכֵן פֻּרְסַם שֶׁמַּגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה פָּרְצָה מֵאֲנָשִׁים שֶׁאָכְלוּ בְּשַׂר נָחָשׁ שֶׁהָיָה בּוֹ הַנָּגִיף. וְזֶה אֵרַע בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא שֶׁה’ הִכָּה אֶת הַמִּצְרִים בְּמַכַּת שְׁחִין שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ כֵּיוָן שֶׁהוּא הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישָׁה וְיוֹנֶקֶת מֵהַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת עז:) שֶׁהַנָּחָשׁ הוּא רְפוּאָה לִשְׁחִין סַפַּחַת, שֶׁהוּא אַחַד הַנְּגָעִים הַיְדוּעִים. וְכֵן קוֹרוֹנָה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁחִין. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘בתי מדרשות’ פרק ו אות ב) יוֹם נְקָמָה שֶׁעָתִיד וְשָׁמוּר לְרוֹמִי הָרְשָׁעָה תַּעֲלֶה עָנָן אַחַת וְתִשְׁמֹר לְמַעְלָה מֵרוֹמִי וְתוֹרִיד שְׁחִין לַח עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַכֶּסֶף וְעַל הַזָּהָב וְעַל כְּלֵי מַתָּכוֹת שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ תַּעֲלֶה עָנָן אַחֶרֶת וְתִרְאֶה אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְתַעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְתוֹרִיד נֶגַע צָרַעַת סַפַּחַת בַּהֶרֶת עַל רוֹמִי עַד שֶׁיֹּאמַר אָדָם הֵי לְךָ רוֹמִי וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ בִּפְרוּטָה וְיֹאמַר אֵינָהּ מִתְבַּקֶּשֶׁת. רוֹאִים שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה ה’ יַכֶּה אֶת הַגּוֹיִים בִּשְׁחִין, וּמִזֶּה תִּלְקֶה הַכַּלְכָּלָה שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים אֶת הַתּוֹצָאוֹת שֶׁל מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שהש”ר ב, לג) אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַבָּא סָמוּךְ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ דֶּבֶר גָּדוֹל בָּא לָעוֹלָם וְהָרְשָׁעִים כָּלִים, אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר “וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלָיִם”. וְכֵן סִי”ן נִרְמֶזֶת בִּשְׁחִי”ן בְּחִלּוּף ס’ בְּש’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁסִּי”ן נִרְמֶזֶת בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא (סנהדרין צז.) אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס.

מוּבָא בְּ’בֶן יְהוֹיָדָע’ (יומא י.) שֶׁלִּפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ חַיֶּבֶת לִפּוֹל קְלִפַּת פָּרַס, וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: גְּזֵרַת מֶלֶךְ שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת רוֹמִי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כִּדְאָמַר רַב אַחַר זֶה, וְאִם כֵּן מֻכְרָח שֶׁגַּם פָּרַס יִפְּלוּ בְיָדָם לְקַיֵּם גְּזֵרָה זוֹ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (שמות י, כו) ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה” שֶׁקְּלִפַּת פָּרַס תִּתְבַּטֵּל וְלֹא תִשָּׁאֵר לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. כִּי הֵם מְעַכְּבִים אֶת הַמִּקְנֶה וְהַמָּמוֹן שֶׁל רַגְלֵי מָשִׁיחַ כְּדִלְקַמָּן.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַפְּלִיאָה’ (ד”ה וראה והבן) גַּם תָּבִין זֶה מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה קָרְבָּנוֹ כָּזֶה שֶׁארז”ל שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אֶחָד הָיָה לוֹ בְמִצְחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “וְתִיטַב לַה’ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס”. מִקֶּדֶ”ם בְּגִימַטְרִיָּא מַפְרִי”ס, וְהַסּוֹד כִּי י’ מִסְפָּר, סְפָרִים, רוֹצֶה לוֹמַר י’ מִסְפָּ”ר הוּא מַפְרִי”ס וְאִם תְּהַפְּכֵהוּ הוּא סֹפְרִים. וְהִנֵּה מַקְרִ”ן בְּגִימַטְרִיָּא זָכָ”ר וּנְקֵבָ”ה מַפְרִי”ס בְּגִימַטְרִיָּא זָכָר וּנְקֵבָה וְהִנֵּה זָכָר וּנְקֵבָה בְּגִימַטְרִיָּא הַשְּׁכִינָ”ה וְכוּ’. וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ כָּאן רְמָזִים גְּדוֹלִים בַּמִּסְפָּר שֶׁל מַקְרִן אוֹ מַפְרִיס שֶׁעוֹלִים כָּל אֶחָד 390 וְיַחַד עוֹלִים תש”פ.

וְנִרְאֶה שֶׁהַקֶּרֶן אַחַת שֶׁהָיְתָה לַשּׁוֹר הַזֶּה בְּמִצְחוֹ, מְסַמֶּלֶת אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַשּׁוֹר עִם מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁעוֹלָה לַכֶּתֶר, בְּסוֹד קַו הָאֶמְצַע. וְלֹא כְּמוֹ שְׁתֵּי קַרְנַיִם שֶׁיֵּשׁ לְכָל הַבְּהֵמוֹת שֶׁמְּסַמְּלוֹת חֶסֶד וּגְבוּרָה. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלָה הַמַּגֵּפָה הַזֹּאת אֵצֶל הַסִּינִים שֶׁיֵּשׁ לַחַיְדַקִּים צוּרַת כֶּתֶר, וְהֵם קָרְאוּ לָזֶה קוֹרוֹנָה עַל שֵׁם כֶּתֶר שֶׁנִּקְרָא בְּלָטִינִית קוֹרוֹנָה. כִּי אָכֵן זֶה קָשׁוּר עִם הַקֶּרֶן שׁוֹר שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצַע מִצְחוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר פָּר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה “מַקְרִן מַפְרִיס”. וְכֵן סִין הֵם מֵהַתִּפְאֶרֶת דִּקְלִפָּה בְּמִּזְרַח הָעוֹלָם, כִּי צַד מִזְרָח הוּא תִּפְאֶרֶת. וְכֵן סִין בְּגִימַטְרִיָּא עַמּוּד הָאֶמְצַע. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁאֶרֶץ סִין מְכֻנָּה אֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה, וְשֶׁמֶשׁ וּמִזְרָח מְרַמְּזִים עַל הַתִּפְאֶרֶת. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁהַסִּינִים מְכַבְּדִים אָדָם בַּעַל כֶּרֶס, לְרַמֵּז שֶׁשָּׁרְשָׁם מֵהַתִּפְאֶרֶת שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּרֶס. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּאֶרֶץ סִין שֶׁהֵם מִצְטַיְּנִים בִּבְנִיַּת גְּשָׁרִים גְּבוֹהִים וְכוּ’. וְגֶשֶׁר מְסַמֵּל אֶת עַמּוּד הָאֶמְצַע שֶׁמְּחַבֵּר שְׁנֵי צְדָדִים בִּבְחִינַת גֶּשֶׁר. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צ. פ. שליט”א שֶׁשֹּׁרֶשׁ חֹדֶשׁ נִיסָ”ן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַתִּפְאֶרֶת נִרְמָז בְּאֶרֶץ סִין שֶׁהִיא בְּמִזְרַח הָעוֹלָם, בִּבְחִינַת תִּפְאֶרֶת דִּקְלִפָּה. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּאֶרֶץ סִין שֵׁם הַנָּשִׂיא שַׁי, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הָאוֹת שִׁי”ן שֶׁמְּחַבֶּרֶת ג’ קַוִּין בְּסוֹד מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת כַּיָּדוּעַ. וְכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלָה בַּדֶּגֶל שֶׁלָּהֶם צוּרַת כּוֹכָבִים בִּבְחִינַת “דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב”. כִּי יַעֲקֹב הוּא הַתִּפְאֶרֶת דִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת סֵפֶר הַשִּׂיאִים שֶׁל גִּינֶ”ס אוֹתִיּוֹת סִי”ן ג’. הַיְנוּ סִין שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַקַּו הַג’ שֶׁל הַקְּלִפָּה, וּבוֹ יֵשׁ אֶת כָּל הַשִּׂיאִים. כִּי קַו הַג’ עוֹלֶה לַכֶּתֶר.

כָּתוּב (שה”ש ז, ט) “אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים”. וּמוּבָא בַּ’מַּלְבִּי”ם’ (יחזקאל יז, ד) שֵׁם סַנְסָן לֹא נִמְצָא רַק גַּבֵּי תָּמָר, “אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו”, שֶׁהֵם הָעוּקְצִים שֶׁבְּלוּלָבֵי הַתָּמָר שֶׁבָּהֶם יֹאחַז הָעוֹלֶה בְתָמָר שֶׁהוּא חָלָק וְגָבֹהַּ. וְרוֹאִים שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּעֵץ הַתָּמָר שֶׁהַלּוּלָב דּוֹמֶה לַשִּׁדְרָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת, עוֹלִים עָלָיו מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה דֶרֶךְ סַנְסִינָיו שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֶת הָאוֹתִיּוֹת סִי”ן. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי’ א, יא) “מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ: וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁסִּי”ן נִרְמֶזֶת בְּ“סִיר נָפוּחַ” וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף רוּזִין שליט”א שֶׁשָּׁקֵד בְּאִידִישׁ נִיס אוֹתִיּוֹת סִין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁסַּנְסַן בְּגִימַטְרִיָּא 220 שֶׁהִיא שְׁנַת תש”פ מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְכֵן קֶרֶן בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עוֹלָה 1000 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה.

וְכֵן רוֹאִים בַּפְּסוּקִים שֶׁבְּרֶגַע שֶׁהִגִּיעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִדְבַּר סִין, הִתְחִילוּ לְהִתְלוֹנֵן עַל אֹכֶל שֶׁקָּשׁוּר עִם צָרְכֵי הַגּוּף שֶׁל מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טז, א) “וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה’ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁמִדְבַּר סִין בְּגִימַטְרִיָּא קוֹרוֹנָה.

וְכֵן הַמַּגֵּפָה בְּסִין הִיא מַכַּת דֶּבֶר שֶׁבָּאָה מֵבַּעֲלֵי הַחַיִּים לָאָדָם, וּמַכַּת דֶּבֶר שֶׁהָיְתָה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הִיא כְּנֶגֶד סְפִירַת הַתִּפְאֶרֶת, וְכֵן רוֹאִים שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת שֶׁהָיְתָה הַתְרָאָה, ה’ אָמַר לְמֹשֶה “וְאָמַרְתָּ אֵלָיו”, וְרַק בְּמַכַּת דֶּבֶר ה’ אָמַר “וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו”. כֵּיוָן שֶׁמַּכַּת דֶּבֶר הִיא כְּנֶגֶד סְפִירַת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּבּוּר. כַּמּוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (שמות ל, יט) שֶׁעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת שֶׁבַּיָּד שֶׁהֵן בְּחִינַת תִּפְאֶרֶת, מִתְקַשְּׁרוֹת עִם בְּרִית הַפֶּה. וְעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת שֶׁבָּרֶגֶל מִתְקַשְּׁרוֹת עִם בְּרִית מִילָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קכג.) מַהוּ פֶּה דַּעַת גְּנוּזָה בְּפִי הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּקְרָא תִּפְאֶרֶת. וְכֵן דֶּבֶר וּבָרָד הֵם אוֹתָן אוֹתִיּוֹת, כִּי שְׁנֵיהֶם בְּקוֹמַת הַחג”ת, הַבָּרָד בְּיָמִין וְהַדֶּבֶר מַקְבִּיל אֵלָיו בָּאֶמְצַע. וְעוֹד רוֹאִים בִּשְׁתֵּי הַמַּכּוֹת הָאֵלּוּ שֶׁהַמִּצְרִים שֶׁהִכְנִיסוּ אֶת הַבְּהֵמוֹת לַבַּיִת כִּדְבַר ה’ לֹא נִיזוֹקוּ.

מוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם “וְתִיטַב” הִלּוּלַי לַה’. “מִשּׁוֹר פָּר” הוּא שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא בְּקוֹמָתוֹ, וּבַיּוֹם שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר בּוֹ בַּיּוֹם הֱבִיאוֹ שֶׁהַשּׁוֹר בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר “שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד”, בּוֹ בַּיּוֹם נִדְמֶה לְפַר שֶׁהוּא בֶּן שָׁלֹשׁ. “מַקְרִן מַפְרִיס” קַרְנוֹתָיו קָדְמוּ לְפַרְסוֹתָיו שֶׁהֲרֵי בְּקוֹמָתוֹ וּבְקַרְנָיו נִבְרָא, וְרֹאשׁוֹ יָצָא מִן הָאָרֶץ תְּחִלָּה כְּדֶרֶךְ כָּל הַנּוֹלָדִים הוֹצִיאָתָן הָאָרֶץ נִמְצְאוּ קַרְנָיו קָדְמוּ לְרַגְלָיו. הַיְינוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ הִתְפַּלֵּל לַה’ שֶׁתְּפִלּוֹתָיו תִּהְיֶינָה חֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר מֵהַשּׁוֹר פָּר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן בַּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא לְכַפֵּר עַל חֶטְאוֹ. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבִּשְׁנַת תש”פ הַקַּרְנַיִם תִּקְדַּמְנָה לַפַּרְסוֹת, הַיְנוּ שֶׁהַקַּרְנַיִם שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (הוריות יב.) דָּוִד וּשְׁלֹמֹה שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְקֶרֶן נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן. שָׁאוּל וְיֵהוּא שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְפָךְ לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתָן, תְּנַצַּחְנָה אֶת קְלִפַּת פָּרַס שֶׁנִּרְמֶזֶת בְּפַרְסוֹת הַשּׁוֹר. כִּי קְלִפַּת פָּרַס הִיא בְּחִינַת פַּרְסַת הָרֶגֶל, בְּסוֹד נֶצַח דִּקְלִפָּה שֶׁהוּא רֶגֶל. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יומא עז:) שֶׁגַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ הִכְנִיעַ אֶת דּוּבִּיאֵל שַׂר פָּרַס בַּשָּׁמַיִם עִם הַפָּסוּק “שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם”. וְהַבֵּאוּר כֵּיוָן שֶׁקְּלִפַּת פָּרַס הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח דִּקְלִפָּה, מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, דְּהָנֵץ הוּא מִלְּשׁוֹן נֶצַח, שֶׁמִּתְנוֹצֶצֶת נְקֻדַּת הַנֶּצַח שֶׁל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד שֶׁמֵּאִיר לְמַטָּה דֶּרֶךְ הַנֶּצַ”ח שֶׁמְּרַמֵּז עַל הָנֵ”ץ חַמָּה. וְכֵן אֵלִיָּהוּ קָשׁוּר לְשֵׁבֶט גָּד שֶׁמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַנֶּצַח. שֶׁלְּשֵׁבֶט גָּד הָיָה אֶת כֹּחַ הַנִּצָּחוֹן שֶׁל סְפִירַת הַנֶּצַח, וְהֵם הָיוּ יוֹצְאֵי צָבָא לְרַמֵּז שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לַחֵצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל שֵׁם צְבָאוֹת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַנֶּצַח, וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”מ פה:) שֶׁאֵלִיָּהוּ נִדְמֶה כְּדֹב שֶׁל אֵשׁ. וְכֵן פָּרַס קְשׁוּרָה עִם פּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶצַח. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁפָּרַס אִירַן בְּגִימַטְרִיָּא רַגְלֵי מָשִׁיחַ.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘תּוֹלַעַת יַעֲקֹב’ מִבַּעַל ‘עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ’ שֶׁבַּפָּסוּק הַזֶּה נִרְמַז תִּקּוּן הַמַּלְכוּת וְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, וְגַם אֹרֶךְ הַזְּמַן שֶׁזֶּה יִקַּח (הקדמה): בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וּלְהָשִׁיב אֵם עַל בָּנִים וְיָבִיא קָרְבָּן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא לְקָרֵב מַה שֶּׁהִרְחִיק וּלְיַחֵד מַה שֶּׁהִפְרִיד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז”ל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְמִצְחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “וְתִיטַב לַה’ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס”. וְחַכְמֵי לֵב יוֹדְעִים עַד הֵיכָן הִגִּיעַ חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, וּכְשֶׁבָּא לְתַקֵּן הֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְהִקְרִיב שׁוֹר, כִּי פְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל, וְקֶרֶן אֶחָד יִרְמֹז לְמַה שֶּׁתִּקֵּן שֶׁהוּא קֶרֶן הַיּוֹבֵל וְהוּא קֶרֶן דָּוִד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַצִּיּוֹנִי’ (בראשית): עוֹד יִתְבּוֹנָן חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִמַּה שֶּׁהִזְכִּירוּ חֲזַ”ל בִּתְשׁוּבָה. שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְמִצְחוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “וְתִיטַב לַה’ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס”, מַקְרִן כְּתִיב וְקֶרֶן רוֹמֵז לַמַּלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר “וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ”. “אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עַבְדִּי”. וְאָמְרוּ אַחַת לִרְמֹז כִּי תִקֵּן מַה שֶׁקִּלְקֵל.

וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ראש השנה כו.) “וְתִיטַב לַה’ מִשּׁוֹר פָּר”, אִם שׁוֹר לָמָּה פָּר, וְאִם פָּר לָמָּה שׁוֹר, אֶלָּא מַאי שׁוֹר פָּר מִשּׁוֹפָר. וְרוֹאִים שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁתְּפִלּוֹתָיו תִּהְיֶינָה חֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר מִתְּפִלּוֹת שֶׁבָּאוֹת יַחַד עִם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁנִּרְמְזָה כָּאן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁנִּזְכֶּה לִתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ.

2 סיפורי ישועה של ניסים מעל הטבע – בזכות בחור שבלם את פיו בשעת מריבה – מי שמעביר על מידותיו זוכה לישועה

מתוך עלון- טוב לחסות בה’- פרשת בשלח תש”פ

2 סיפורי ישועות  אמיתיים של ניסים מעל הטבע! שארעו  בדיוק שנה שעברה שבט- תשע”ט

  • סיפור 1: של  רווקה בת 32  שהיתה בצער שנים רבות, בגלל שהיתה מעוכבת  שידוך והתארסה בדיוק חודש אחרי.
  • סיפור 2 :  אדם  בן 73 שחלה במחלה  הנוראה בערמונית ונרפא לחלוטין תוך חודשיים.

בזכות מה? בזכות בחור חילוני שבלם את פיו בשעת מריבה והתבקש לברך את הרווקה ואת האדם החולה

סיפור אישי מטלטל ומבהיל! אדם מקבל בחלום מסר על שליחותו בעולם והוא לא מבין זאת ומתעלם…(סיפור טרי מזמן אחרון- פר’ בשלח תש’פ)

מתוך העלון- “טוב לחסות בה’ ” פרשת בשלח תש”פ

 אברך צעיר מקבל בחלומו מסר על שליחתו בעולם. הוא מתעלם שוב ושוב מעוד מסרים דומים  וחושב ” חלומות שווא ידברו”

הקב”ה מלא רחמים ומנסה הוא לשלוח רמזים ואותות לאדם שיתקן את מעשיו, אך אם הוא אינו  מבין זאת, אז אין ברירה אלא לעורר את האדם בצורה פחות נעימה, על מנת להביאו אל התיקון  השלם שלו, אשר רק ע”י כך יגיע האדם  אל מנוחתו ונחלתו וישלים את היעוד שאליו הגיע בעולם הזה!

 

המשך הסיפור של האיש עם החלום

 

האברך שחיזק את עם ישראל מדבר ממיטת חוליו

הרופאים כבר הרימו ידיים ממצבו הקשה של האברך ר’ חזקיהו יוסף בן שרה פייגא שחלה במחלה הקשה. הוא פרסם בכל העולם את החלום שחלם שלא לדבר בשעת התפילה ובחסדי שמים חל שיפור במצבו

2משה ויסברג, י”ד שבט תש”פ 09/02/2020 13:19
לא לדבר בתפילהאילוסטרציהאילוסטרציהצילום: הדס פרוש / פלאש 90

התעוררות ברחבי העולם היהודי בעקבות מכתבו של האברך רבי חזקיהו יוסף בן שרה פייגא (פלמן) מבית שמש, שחלה ל”ע במחלה הקשה והנוראה, ובמכתבו שפורסם לראשונה ב’בחדרי חרדים’ הוא מבקש מכל אחד ואחד להעתיר בתפילה ולבקש רחמים עליו, ובפרט שלא לדבר בבית הכנסת בשעת התפילה וקריאת התורה לכל הפחות 40 יום.

בשיחה לקו החסד ‘אמר אביי’ של הרב יונתן שטנצל, מספר הרב פלמן ממיטת חוליו בבית החולים ‘הדסה עין כרם’, שבזכות כך שאלפים מתחזקים יש שיפור במצבו לאחר שחלה במחלה הנוראה.

הרב שטנצל בישר לחולה הרב פלמן על ההתעוררות העצומה שיש בציבור, על 8000 איש בקו שלו שהתחזקו שלא לדבר בתפילה והוא ביקש להודות לעם ישראל, “אתם מחזקים את האנשים בזכות זה אלפי אנשים הפסיקו לדבר בתפילה”, הוא מספר בהתרגשות “כי בעפולה היו 150 נשים שעשו הפרשת חלה, בקרית גת 200 נשים שאמרו שיר השירים לרפואתו”.

שטנצל סיפר כי בכל העולם גם בלייקווד ובכל מקום אנשים מתחזקים שלא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה.

הוא גילה כי הרופאים כבר הרימו ידיים ובזכות שקיבלו לא לדבר בשעת התפילה בישר בשבוע שעבר פרופ’ נחושתן בשורה משמחת ורואים ניסים ונפלאות ובקרוב ממש הוא מקווה ללכת על רגליו.

“אני רוצה לברך את כל אלו שקיבלו לא לדבר בשעת התפילה שה’ ימלא כל משאלות ליבם לטובה ונשמע בשורות טובות בקרוב ממש”.

הדברים מתפרסמים בקו החסד של ‘אמר אביי’ 0772247333

הגר”ש עמאר על עסקת המאה כל גדולי הדור אומרים שהמשיח קרוב | גלימת הבאבא סאלי | צפו

צפו בנאומו המרגש של הראש”ל הגרש”מ עמאר: “אנו בימים של פעמי משיח”. וההתבטאות המיוחדת של הגר”ח קנייבסקי, והגלימה המיוחדת שהוציא בבא ברוך בהילולא. על חילולי השבת: “ראשי ערים משקיעים מליונים לחלל שבת בפרהסיא”

אלפים השתתפו בהילולת הבבא סאלי זיע”א שנערכה סמוך לציונו הקדוש בנתיבות. במעמד נטלו חלק בנו האדמו”ר רבי ברוך אבוחצירא, הראש”ל הגרש”מ עמאר, הגר”א חפוטא, הגה”צ רבי משה אבוחצירא, ועוד.
את המשא המרכזי נשא הראשון לציון, בדבריו התבטא באופן נדיר כי ימים אלו הם פעמי משיח. “אני רוצה לומר דברים שכואבים לי וכואבים לי מאד, ואני בטוח שלא רק לי זה כואב גם לכם וגם לרוב עם ישראל”. פתח הראשון לציון את משאו המרגש.
“אנחנו נמצאים במצב נוראי. מעולם לא היה כדבר הזה עושים בחירות, אני לא איש פוליטי ולא דברתי על כך, אבל עוד בחירות ועוד בחירות ולא רואים דרך. הלא דבר הוא. מי יודע מה הקב”ה מכין לנו, מי יודע אם לא מלך המשיח כבר בדרך.
“אני לא אומר את זה רק על דעת עצמי רבותי. גם מה שעושה נשיא ארה”ב טראמפ, דברים שלא חלמנו בחלום הכי טוב, והולך ומוסיף, וכל המנהיגים שהגיעו, פוטין מכאן, וזה מכאן ונותנים הרחבת הארץ. אי אפשר להתעלם. אלו דברים שלא חלמנו מעולם האם זה לא הכנה לקראת ביאת המשיח”. התבטא הגרש”מ עמאר כשהציבור התרגש לנוכח הדברים.
בהמשך דבריו סיפר הראש”ל על ההתבטאות המיוחדת ששמע בשמו של הגר”ח קנייבסקי. “זו ההכנה. אין לי ספק בעולם. אני רוצה לספר לכם דבר אישי. לפני כמה שבועות הלכתי לחתונה בבני ברק. הייתי שם. אמרו לי לומר דבר תורה בתוך החתונה. אמרתי, והנה נכנס לשם המשגיח שלי בישיבה קטנה תפארת ציון. ישיבה שהחזון איש הקים אותה, למדתי שם. שם למדו ר’ חיים גריינמן ר’ חיים קנייבסקי ועוד.
רבותי, לא ראיתי אותו חמישים ואחד שנה מיום החתונה שלו וכשהוא נכנס ובא אלי התרגשתי כ”כ כאילו הוא בא מעולם אחר. ישבנו יחד כשעתיים מדברים, אח”כ לקחתי אותו לבית. איש קדוש וגדול”.
“לפני שירד ירדתי ללוות אותו ואמר לי שלפני כמה זמן רצה לנסוע לחו”ל בשביל הכולל שלו. הלך לר’ חיים קנייבסקי לומר לו שלום שהוא נוסע. אמר לו ר’ חיים. רבי יצחק אתה נוסע לחו”ל?, אתה לא יודע שהמשיח על הקיר עומד. אמר לו תישאר כאן והוא נשאר”. סיפר הגרש”מ עמאר בהתרגשות והוסיף.
“רבותי כל גדולי הדור אומרים שהמשיח קרב ובא. כל הסימנים שהנביאים נתנו, כל הסימנים שנאמרו בגמרא, במשנה, במדרש, הכל יתקיים אחת לאחת. רק צריכים אנחנו עוד חיזוק”.
בדבריו כאב הראש”ל את כאבו הגדול על קדושת השבת שעל כך מעורר בכל הזדמנות. “אבל זה לעומת זה עשה אלוקים, קמו כמה אנשים שהם שרים, ראשי ערים, ורוצים לפרוץ את חומות התורה. משקיעים מליונים לחלל שבת בפרהסיא”.
כאן שיבח הראשון לציון הגרש”מ עמאר את ראש העיר נתיבות. “יש לנו את ראש העיר כאן שהוא דוגמא ומופת לכל ראשי ערים. כבר זה למעלה מעשרים שנה הסתובבתי אצל ראשי ערים בכל הארץ ובקשתי שישתפו פעולה להציל בנות ישראל מהנכרים. לא היה ראש עיר שנענה כמו יחיאל זוהר”, אמר.
בסיום דבריו סיפר הראש”ל על הבבא סאלי שהיה שומע ביאת המשיח היה קופץ ממקומו. “אנחנו מבקשים ממנו כאן במקום שלו שלא יפסיק את תפילותיו לא נשקוט ולא ינוח עד שיתגלה משיח צדקנו”.
תוך כדי משאו של הראש”ל סיפר האדמו”ר רבי ברוך אבוחצירא בנו של הבבא סאלי זיע”א לראש”ל. “את ההילולא השנה עשינו בסימן ביאת המשיח. הוצאתי את הגלימה המיוחדת שבבא סאלי תפר לביאת המשיח”. סיפר האדמו”ר כשהראשון לציון אומר את הדברים בפני האלפים ומברכו “כבודו יזכה לקבל פני משיח בקרוב בע”ה”.

פחד פחדים: סיפור אמיתי! כבוד הזולת- לעולם אל תלעג ותתבדח על חשבון הזולת- כי אותו פגם שלעגת יחזור אליך

סיפור אמיתי – מתוך עלון דובדבן של השבת- פרשת וארא תש”פ

סיפור אמיתי שממחיש איך התבדחות  ולעג על חשבון הזולת- פוגעת ברבות הימים במי שלעג.

לפעמים  אנו רואים אנשים עם כל מיני  לקויות או חריגות . הרבה סיבות עמוקות לדבר, אולם אחת הסיבות, שרואים אדם עם לקות, היא שאותו אדם לעג למישהו אחר באותו ענין, בגלגול הקודם או הזה, ועתה בא על תיקונו, וצריך לסבול את  אותה הלקות על בשרו, או על  בני משפחתו. הקב”ה לא שוכח דבר. לכן עד כמה עלינו להיזהר בעניינים  של בין אדם לחברו  – זה אש!!

חייבים לחנך את ילדינו- לעולם לא לצחוק על אף אחד!

לדוגמא:

  • אל תצחקי שחברתך שמנה, אל תכני אותה “יא  שמנה”: – כי  יום יבוא ויתכן ואת תהיי שמנה בדיוק כמוה!  בחיים האלה או בחיים הבאים, או שתסבלי שבתך/בנך  יהיו  שמנים וכו
  • אל תצחק שחברך מכוער./.טפש.. וכו.. כי יום יבוא  ויתכן שאתה תתכער  ו/או  תהיה טפש, או שבנך יהיה מכוער/טפש, או שבגלגול הבא תהיה מכוער./טפש

מדברי הרמח”ל: השלמת האדם תהיה בשנת תש”פ !!! | מהירות האור מרמזת על הגאולה

רמחל ב”אדיר במרום” מדבר על קס ו-תרך מאורות.
סהכ תשפ מאורות.

להשלמת האדם . וידוע ש“אדם = 45” = גאולה. האדם השלם יהיה בזמן הגאולה. שזה זמן של

שלמות = 776

ביאת המשיח = 776

המשך לקרוא“מדברי הרמח”ל: השלמת האדם תהיה בשנת תש”פ !!! | מהירות האור מרמזת על הגאולה”

מדהים! עץ פרי על הכותל. מים מתוקים יוצאים מהכותל | רמזים מדהימים לגאולה 2020 תש”פ

רמזים מדהימים ביותר לגאולה…

יש בדיקה קפדנית הרבה שנים בכל הנעשה בכותל

הכותל מוציא פירות , מה שלא היה עד היום

האבן שמוזילה מים מלוחים קבוע, החלה להוציא מים מתוקים

ראו את הסרטון המצורף

המשך לקרוא“מדהים! עץ פרי על הכותל. מים מתוקים יוצאים מהכותל | רמזים מדהימים לגאולה 2020 תש”פ”

הצפייה לגאולה הביאה הצפות של גשמים | סוד החשמל

שמעתי מהרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שאנו רואים בשנת תש”פ לאחר שהיתה עצירת גשמים, כשהתחילו הארועים בעולם שהגבירו את הצפייה לישועה אצל בני ישראל, ירדו גשמים מרובים ושפע רב, היינו הצפייה הביאה הצפות של גשמים. ולכן השתלשל שנחל הגעתון בנהריה עלה על גדותיו כמה פעמים. לרמז שעם ישראל מחיש את הגעתו של מלך המשיח בכח התגברות הצפייה. וכן נהריה מרמז על הנהר היוצא …