הִתְקָרְבוּת נְדִירָה בֵּין כּוֹכַב שַׁבְּתַאי לְכוֹכַב צֶדֶק בְּיָמִים אֵלּוּ | עוד על צופן הפלא 1820 | סוד החשמל

הִתְקָרְבוּת נְדִירָה בֵּין כּוֹכַב שַׁבְּתַאי לְכוֹכַב צֶדֶק בְּיָמִים אֵלּוּ. מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘תַּרְבּוּת הַמַּאיָה וְהַיַּהֲדוּת’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן וּפְּרוֹפֶסוֹר הָארְלִיק, שֶׁמְּבִיאִים תַּרְבּוּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם מִלִּפְנֵי יוֹתֵר מִ2000 שָׁנָה שֶׁהִתְיַחֲסוּ לִשְׁנַת 2012 לְמִנְיָנָם כְּסוֹף הָעוֹלָם, וּבְיֶתֶר דִּיּוּק הֵם מְסַיְּמִים אֶת הַלּוּחַ שֶׁלָּהֶם בְּיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת ה’תשע”ג. 21/12/12 וְהַמַּאיָה הִגִּיעוּ לְזֶה עַל פִּי מַדַּע …

עודכן יום ה# המשך לצופן משיח טבת עשירי שפורסם בתשע”ו

עדכון יום ה’ ט טבת תוספת מדהימה מאת יניב

רבי רבי = 424

עדכון ראשון בפוסט

תמונת הצופן שפורסם בדילוג 1820 חותם הקודשמאת סוד החשמל:

בענין הצופן הידוע (בדילוג 1820): משיח_טבת_עשירי. ידוע שלידו כתוב: תשע”ו, ועבר עליהם מה שעבר ועדיין לא נושענו. אך אם ממשיכים לקרוא, כתוב בצופן כך: לתשע”ו_נָּסוּ_ה’, שיש לפרש שהכוונה היא שמהשנה תשע”ו ברחו ה’ שנים (כלומר בעוה”ר נדחה הקץ עוד ה’ שנים אחרי תשע”ו), כלשון הפסוק “וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ”, כך שמגיעים לשנת תשפ”א. ויש בטבלה גם א”ש פ”ת (בשתי שורות אחד ליד השני) בדילוג 1820.

חשוב לציין, שחז”ל הבטיחו שמשיח לא יגיע בערב שבת (והשנה י’ בטבת חל בערב שבת), כך שכוונת הצופן הנ”ל היא אחת משנים: או משיח יגיע עוד לפני כן, ואז ב”טבת עשירי” כבר יהיה “משיח”, או שביום זה הקב”ה יגזור שיבוא משיח כדברי החת”ס שבעשרה בטבת מחליטים אם השנה תהיה הגאולה, ויכול להגיע בהמשך השנה עד סוף תשפ”א

ועוד הוסיפו שכיון שהצופן הוא בצורת כסא, ניתן לראות בצופן גם צורת הדום רגליו שמופיע אותיות תשפ”א בשתי שורות אחד ליד השני בדילוג 1820, וכתוב א”ש פ”ת רמז על בית המקדש שעתיד להבנות בא”ש. וכמו שכתוב על בית המקדש: [ישעיה סו, א] “כֹּה אָמַר יְהֹוָ”ה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי”. ובנוסף רואים את המילים: לתשע”ו נָּסוּ ה’, שיש כאן רמז שמשנת תשע”ו ברחו ה’ שנים כלשון הפסוק שבמלחמת המלכים שהצופן עובר “וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ”, ולפי זה מגיעים לעשרה בטבת תשפ”א. חשוב לציין, שחז”ל הבטיחו שמשיח לא יגיע בערב שבת והשנה עשרה בטבת חל בערב שבת, כך שכוונת הצופן היא שביום זה הקב”ה יגזור שיבוא משיח בהמשך השנה עד סוף תשפ”א

עודכן# צופן מבהיל בתורה בדילוג 1480 הגענו לרגע האחרון בתשפ”א – מדהים!!! | צופן לתושבי חו”ל | סרטון מדהים

יום רביעי 25/11/2020 נוסף עדכון חדש מתחת לסרטון ~~ צופן בדילוגי אותיות בתורה בסיכוי סטטיסטי מדהים ביותר בנושא: אירן | מלחמת אזרחים בארה”ב | מלחמת גוג ומגוג | תשובה

תזכורת: מטרת הצפנים היא לא חיזוי לעתיד. אלא רק להראות את גדולת יוצר התורה

מצורף לינק כשר לסרט 

עדכון יום ד’ 25/11/2020 נוסף קובץ שמע הסבר נוסף לצופן וכן תמונת צופן נוסף

 
צופן: ויהי אש בהתשפא + פסוקי אש
לצפייה במצגת 11 צפנים מרתקים המסבירים את נושא הדילוגים בתורה לינק כשר לחץ כאן  – לינק ליוטיוב לחץ כאן
מדהים ביותר צפונות בתורה של כי לה' המלוכה

המשך לקרוא“עודכן# צופן מבהיל בתורה בדילוג 1480 הגענו לרגע האחרון בתשפ”א – מדהים!!! | צופן לתושבי חו”ל | סרטון מדהים”

הפסוקים ה358 כמנין משיח מתחילת כל חומש מרמזים על שנת תשפ”א | סוד החשמל

שמעתי מהרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א שספר מתחילת כל חומש את הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת כל חומש, וקיבל את הפסוקים האלו: (בראשית יד, כא) “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ”. (שמות יד א) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם”. (ויקרא יג נא) “וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא”. (במדבר ח, כג) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד”. (דברים יב, יד) “כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ”. הגימטריא של כל החמשה פסוקים עולה 21784 ועם הכולל עולה 21785 שטמון בפנים המפר 5781. ונשאר הספרה 2 שמרמזת שזה יהיה בתוך 2000 שנות משיח. וכן בכל החמשה פסוקים יש 220 אותיות שזה מספר השנים שנשארו מתשפ”א עד סוף האלף. 

וכן הפסוקים מספר 434 בכל חומש כמנין משיח בן דויד בתוספת 358 כמנין משיח עולים בגמטריא עם האותיות והמילים והכולל 21784. וכן 21784 עם ה5 כוללים ומספר הקץ 1335 עולה 4 פעמים 5781. וכן קץ הוי”ה 21784 בגימטריא 220000. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יבמות סג:) “וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה’ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל” מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. וכן מובא ב’אור החיים’ (במדבר לג, ט) שכשיש כ”ב אלף זוכים להשראת שם צבאות, וכבר בארנו ששם צבאות בא”ת ב”ש אותיות ה’תשפ”א. וכן שם צבאות במילוי צדי”ק בי”ת אל”ף וא”ו תי”ו כפול 5 פעמים עם הכולל עולה 5781.

וכן אם ניקח 67 אותיות מתחילת כל חומש, רמז על היחוד השלם חיבור יסוד ומלכות שהם סוד המספרים 6 ו7. נקבל את אותו גימטריא 21784. וכן 67 כפול חמש עולה 335 אותיות שמרמזים על הקץ בסוף דניאל במספר 1335. וכן אם ניקח 9 אותיות מתחילת כל חומש, יחד 45 אותיות רמז על הגאולה בגימטריא 45, ונחשב רק את המילוי לבד של כל האותיות נקבל עם הכולל 5781. וכן אם נחשב שני פסוקים מתוך ה5 שהזכרנו “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר”. “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר” במילוי האותיות עם המילים והכולל עולה 5781

וכן תוכן הפסוקים קשורים למשיח, הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש בראשית מדבר על מֶלֶךְ סְדֹם שאמר לְאַבְרָהָם (בראשית יד, כא) “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ” שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְרַמֶּזֶת עַל הַמַּלְכוּת שֶׁתִּשָּׁאֵר אֶצְלוֹ בִּסְדוֹם, כִּי נִשְׁמַת מָשִׁיחַ הָיְתָה שָׁם בְּאוֹתוֹ זְמַן לִפְנֵי שֶׁלּוֹט בֵּרֵר אוֹתָהּ. וְהָרְכוּשׁ, אַדְּרַבָּה, שֶׁאַבְרָהָם יִקַּח כְּדֵי שֶׁלַּקְּלִפָּה תִּהְיֶה יְנִיקָה. והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שכל הפסוק הזה ס“ת ככ”ר של”ם משי”ח, יחד עם האות נ’ שהיא הסוד של חודש חשון בספר יצירה שבו אנו קוראים את הפרשה הזאת. כי היה שם דיון על נשמת משיח, בהשתתפות מלך סדום שמלך על ערי הככר, ומלכי צדק מלך שלם שהוציא לחם ויין. וכן ככ”ר של”ם משי”ח מרמז על חיבור ירושלים שנקראת שלם לערי הככר ששם נולד שרש משיח. ואולי זה הסוד שמברכים על ככר לחם שלם, כי לֶחֶם מִשְׁנֶה מְרַמֵּז עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת לֶחֶם שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מֵהַשְּׁמִינִי, וְלָכֵן שֹׁרֶשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא מִבֵּית לֶחֶם, שֶׁשָּׁם בֹּעַז נָשָׂא אֶת רוּת. וְשָׁם גַּם קָבְרוּ אֶת רָחֵל אִמֵּנוּ שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ סְפִירַת הַמַּלְכוּת. כִּי בֵּי”ת לֶחֶם מְרַמֵּז עַל ב’ לֶחֶם הַיְינוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה. וְכֵן בֵי”ת לֶחֶם מְרַמֵּז עַל ב’ לֶחֶם, הַקָּרְבָּן שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְכֵן בֵּי”ת לֶחֶ”ם ס”ת הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל דָּוִד, (ש”ב כג, א) “מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל“. וְכֵן בֹּעַז בְּגִימַטְרִיָּא לֶחֶם, וְכֵן דָוִד נִקְרָא בַּכָּתוּב (ש”א יז, נח) “דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי”. וְכֵן סִבַּת בּוֹאָן שֶׁל נָעֳמִי וְרוּת לְבֵית לֶחֶם הָיְתָה כַּכָּתוּב (רות א, ו) “כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד ה’ אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם”. וְכֵן שְׁמָהּ שֶׁל רוּת בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א’ כד, כב) “וְיָשֻׁבִי לָחֶם”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש שמות מדבר על יציאת מצרים, שהיתה סימן לגאולה העתידה: (שמות יד א) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש ויקרא מדבר על נגעים שקשורים למשיח כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח:) שֶׁבִּזְמַן הַגָּלוּת הַמָּשִׁיחַ הוּא מְצֹרָע חִיוָורָא דְּבֵי רַבִּי: (ויקרא יג נא) “וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש במדבר עוסק בעבודת בית המקדש שקשורה למשיח: במדבר ח, כג) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש דברים עוסק בעבודת בית המקדש שקשורה למשיח: (דברים יב, יד) “כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָ”ה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ”. וּכְפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ט. חַיְמוֹבִיץ שליט”א שֶׁמָּשִׁי”חַ מְרֻמָּז שָׁם בַּכָּתוּב “בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר”. וכן “בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ” מרמז אל התאריך אחד בחודש שבט שמסוגל לגאולה, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּ’סֵפֶר יְצִירָה’ שֶׁחֹדֶשׁ שְׁבָט נוֹצַר בָּאוֹת צ’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, וּלְפִי הַחֲלֻקָּה שֶׁל י”ב חֳדָשִׁים כְּנֶגֶד י”ב שְׁבָטִים, חֹדֶשׁ שְׁבָט הוּא כְּנֶגֶד יוֹסֵף. וּכְפִי שֶׁמַּאֲרִיךְ הַ’פְּרִי צַדִּיק’ מַדּוּעַ שׁוֹבָבִי”ם הֵם בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט. ומובא בְּלק”ת מֵהָאֲרִיזַ”ל (בלק ע’ רכח) “וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל”, שֶׁהוּא הַיְסוֹד, וְשֵׁבֶט גִּימַטְרִיָּא אִישׁ, כִּי יְסוֹד זְעֵיר אַנְפִּין נִקְרָא אִישׁ. וְרוֹאִים שֶׁהָאֲרִיזַ”ל מְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק בִּנְבוּאַת בִּלְעָם שֶׁמְּדַבֵּר עַל הַגְּאוּלָה “וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל” שֶׁהַקִּימָה תִּהְיֶה דֶּרֶךְ בְּחִינַת “שֵׁבֶט” שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא אִישׁ הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בָּ’אוֹר הַחַיִּים’ עַל הַפָּסוּק הַזֶּה: “וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל”, יִרְמֹז עַל מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם. וְרוֹאִים שֶׁ“וְקָם שֵׁבֶט” הוּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן חֹדֶשׁ שְׁבָט מִלְּשׁוֹן שֵׁבֶט, שֶׁהוּא יְסוֹד. 

מובא ב’בעל הטורים’ (דברים לד, יב) אותיות ראשונות של כל נ”ד פרשיות שבתורה עולין תשצ”א כמנין “ודבר ה’ בפיך אמת”. ושמעתי מהרה”ג ר’ צ. פ. שליט”א שאם נוריד את האותיות הראשונות של האזינו וזאת הברכה נקבל תש”פ. כי ב’ הפרשיות האחרונות הם כנגד המאתיים שנים האחרונות של האלף השישי שזה זמן השכר השלם. והם מכונות כנגד השנים שאחרי שנת תש”פ עד סוף האלף שאלו יהיו השנים של הגאולה. כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ”ן עַל שִׁיר הַשִּׁירִים (שה”ש ח, ב הובא בכתבי רמב”ן ח”ב הוצאת מוסד הרב קוק) “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה” רָמַז בְּכָאן עַל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיְּהֵא אֶלֶף שָׁנִים, הוּא הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי מִשְּׁנוֹת עוֹלָם, “וּמָאתַיִם” מִן הָאֶלֶף הַזֶּה “לַנּוֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ” לְשׁוֹמְרֵי שְׂכַר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, רָצָה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי קוֹדֶם מָאתַיִם שָׁנָה, וְתִגָּלֶּה הַגְּאֻלָּה וְהַיְשׁוּעָה. וְכֵן בְּסֵפֶר ‘יַם הַחָכְמָה’ מֵהַגרי”מ מוֹרְגֶּנְשְׁטֶרְן שליט”א (תשע”א) הַגְּרָ”א ז”ל אָמַר כִּי בְּסֵפֶר מִשְׁנֶה תּוֹרָה מְרֻמָּז בְּכָל סִדְרָה מַה שֶּׁיֶאֱרַע בְּמֵאָה שָׁנִים מֵאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, כְּסֵדֶר יוֹ”ד פַּרְשִׁיּוֹת נֶגֶד יוֹ”ד מֵאוֹת, כִּי נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ נֶחֱשָׁבִים לְאֶחָד כַּיָּדוּעַ. דְּהַתּוֹרָה כְּלוּלָה מִשִּׁשָּׁה סְפָרִים, לְפִי שֶׁמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית חֲשִׁיב כְּסֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ (עיין זהר משפטים קיט:). וְכֵן כָּתַב הָרַב בַּעַל עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כּוֹלֶלֶת שִׁשָּׁה קְצָווֹת, גַּם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שִׁשָּׁה סְדָרִים כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה קְצָווֹת וְכוּ’, כִּי הַשְּׁתֵּי תּוֹרוֹת הַלָּלוּ מְכֻוָּנוֹת כְּאַחַת מְיֻחָדוֹת זוֹ בְּזוֹ, זוֹ מֻשְׁפַּעַת בְּזוֹ וְכוּ’. וְאֵלוּ הַשִּׁשָּׁה סְפָרִים הֵמָּה כְּנֶגֶד שִׁית אַלְפֵי שָׁנֵי דֶּהֱוֵי עָלְמָא, וְסֵפֶר מִשְׁנֶה תּוֹרָה כְּנֶגֶד הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְכָלוּל מֵעֶשֶׂר פַּרְשִׁיּוֹת, כָּל פָּרָשָׁה כְּנֶגֶד מֵאָה שָׁנָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁוַּיֵּלֶךְ הַאֲזִינוּ זֹאת הַבְּרָכָה בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ שהיא השנה שמחברת אותם. וְכֵן כִּי תָבוֹא נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ הַאֲזִינוּ עִם הכולל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ

 

רמז ברש”י במסכת ביצה על מגיפת הקורונה שנקראת קובי”ד בלע”ז שתפסק בתקופת טבת, והלידה של משיח תהיה בניסן.

כָּתוּב (בראשית ט, יב) “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד יִצְחָק וַיְצְמַן שליט”א שֶׁהַמִּלִּים בַּפָּסוּק “לְדֹרֹת עוֹלָם” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת תש”פ. רֶמֶז שֶׁעַד לִשְׁנַת תש”פ יֵשׁ אֶת בְּרִית הַקֶּשֶׁת שֶׁה’ לֹא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. אֲבָל מִשְּׁנַת תש”פ וּבִפְרָט בְּחֹדֶשׁ בּוּל שֶׁבּוֹ הִתְחִיל הַמַּבּוּל, הִתְחִיל שׁוּב מַבּוּל, כַּמּוּבָא בַּתּוֹסֶפְתָּא (תענית ב, יא) “וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַּבּוּל וְגוֹ'” רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין אֲבָל מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ וְשֶׁל גָּפְרִית יֵשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵבִיא עַל הַסְּדוֹמִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר “וַה’ הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְגוֹ'”, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַבּוּל שֶׁל כָּל בָּשָׂר אֵין אֲבָל מַבּוּל שֶׁל יְחִידִים יֵשׁ כֵּיצַד נָפַל לַיָּם טָבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם וָמֵת הֲרֵי הוּא מַבּוּלוֹ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין אֲבָל מַבּוּל שֶׁל דֶּבֶר לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר “וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וְגוֹ'” מַהוּ אוֹמֵר “וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא”. וְרוֹאִים שֶׁרַבִּי יוֹסֵי בְּשׁוֹנֶה מִשְּׁאַר הַתַּנָּאִים מוֹסִיף מִלִּים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. לְרַמֵּז שֶׁאָכֵן יָבוֹא מַבּוּל שֶׁל דֶּבֶר בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּפִי שֶׁרוֹאִים הַיּוֹם אֶת מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה. וְכֵן הַנֻּסָּח אֲבָל מַבּוּל שֶׁל דֶּבֶר לְעֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ בְּגִימַטְרִיָּא הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים 2020. וְכֵן רוֹאִים שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר מְשֻׁנָּה מִכָּל הַשָּׁנִים, וְזֶה מַמָּשׁ הַמַּצָּב שֶׁל הַמַּבּוּל שֶׁקַּיִץ וָחֹרֶף מְשַׁמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְיוֹצְאִים מֵהַסֵּדֶר הָרָגִיל שֶׁה’ קָבַע לָהֶם אַחֲרֵי הַמַּבּוּל: (בראשית ח, כב) “עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ”. 

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נח נד:) שֶׁתֵּבַת נֹחַ מְרַמֶּזֶת עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁתִּהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, שֶׁיִּנָּצְלוּ שְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, לָכֵן כָּתוּב “שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה”. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּנָּצְלוּ שִׁבְעָה מִמִּשְׁפָּחָה, כְּמוֹ הַבְּהֵמוֹת הַטְּהוֹרוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לַתֵּבָה “שִׁבְעָה שִׁבְעָה”. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. תֵּיבַת נֹחַ יוֹם הַכִּפּוּרִים. רוֹצֶה לוֹמַר תֵּיבָה לְשׁוֹן תְּיוּבְתָא. וְכֵן אָמַר עַל “וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה”, דָּא אִיהוּ בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה דְּחַלּוֹנוֹת הַתְּשׁוּבָה פְּתוּחִים. רוֹאִים שֶׁהַצֹּהַר סִמֵּל אֶת חַלּוֹן הַתְּשׁוּבָה וְהַגְּאֻלָּה. וְהַתֵּבָה נִקְרֵאת תֵּבָה מִלְּשׁוֹן תְּיוּבְתָא, תְּשׁוּבָה.

וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יהודה ניימן שליט”א שהשנים תש”פ תשפ”א נרמזים במידות התיבה, שהיתה ש’ אמה אורך, ונ’ אמה רוחב, ול’ אמה גובה יחד פ’, ובתוספת האמה מלמעלה נרמז גם תשפ”א, ולכן כתוב “וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה” מלשון תכלה וסיום וכדלקמן. וכן עשיית התיבה מתחילה ומסתיימת במילת תעש”ה שעם האותיות והכולל בגימטריא תש”פ: (בראשית ו, טו) “וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ: צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ”. וכן ה”צהר” מרמז על הפסוק שנאמר על הגאולה העתידה: (ירמי’ ל, ז) “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”, היינו שבזכות התשובה שנרמזת בצהר של התיבה כפי שהבאנו מהזהר, הצרה תתהפך לצהר, ויתקיים המשך הכתוב: “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”, וְכֵן “וְעֵת צָרָה” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. והוסיף הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א שבתיבה היו 45 אלף אמות מרובעות, ומספר 45 מסמל את שם מ”ה שהוא שם התיקון ובגימטריא גאולה וכו’. וכן 45 פעמים אלף עולה 4995 ועוד המילים אמות ריבועים עם הכולל עולה 5781.

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רנח:) שֶׁהַקֵּץ נִרְמָז בְּתֵבַת נֹחַ שֶׁנָּחָה עַל הָרֵי אֲרָרָט בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, וּלְפִי מָסֹרֶת מֵהַגְּרָ”א תִּהְיֶה שָׁם אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה. ומצינו בגמרא (ביצה י.) בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל: אמר רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה ראשונה דבית שמאי סברי גזרינן דלמא אתי לאמלוכי ובית הלל סברי לא גזרינן אבל בבריכה שניה דברי הכל בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא. ומבאר רש”י בבריכה ראשונה דרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה של כל שנה, להיות צוות [צוותא] לאמה: גזרינן כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי, וחייס עלייהו והוי ליה טלטול שלא לצורך, ומשנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס. בריכה קובי”ד בלע”ז, שהיונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש, והן שני גוזלות זכר ונקבה, ומפסיקין בתקופת טבת, וחוזרים ויולדים בניסן. ושמעתי מהרה”ג ר’ בנימין נתאי שליט”א שיש כאן רמז על מגיפת הקורונה שנקראת קובי”ד בלע”ז שתפסק בתקופת טבת, והלידה של משיח תהיה בניסן, כמובא בזהר (פנחס רמט:) שֶׁעִקַּר נְקֻדַּת הַלֵּדָה שֶׁל ב’ מְשִׁיחִין הִיא בְּי”ד בְּנִיסָן. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א ששני משיחין עם המילים והכולל בגימטריא תשפ”א. וכן מצינו במדרש (בתי מדרשות ח”א פרקי היכלות לט, ד) דע כי מנחם בן עמיאל יבא בארבעה עשר בניסן ויעמד על בקעתי ויען ויאמר מנחם בן עמיאל לזקנים אני הוא משיח ה’ אשר שלחני לבשר אתכם. וְכֵן יד’ נִיסָן בְּגִימַטְרִיָּא “פָּקֹד”. וּמוּבָא בָּ’אוֹר הַחַיִּים’ (שמות ג, טז) שֶׁהַלָּשׁוֹן “פָּקֹד” בַּכָּתוּב שָׁם, מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ אברהם ויספיש שליט”א שהכתוב שם: “פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם” ר”ת פ’ פ”א, רמז שהשנתיים של לידת משיח יהיו בשנים תש”פ תשפ”א. וכן “פָּקֹד פָּקַדְתִּי” עם האותיות בגימטריא ה’תשפ”א. וְכֵן פָּרָשַׁת פְּקוּדֵ”י שֶׁבָּהּ נִרְמָז הַקֵּץ בַּכָּתוּב “וְאֶת הָאֶלֶף” וְגוֹ’ אוֹתִיּוֹת פּוּ”ק י”ד, שֶׁנִּזְכֶּה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת בְּי”ד בְּנִיסָן. וְכֵן יד’ בְּנִיסָן בָּא אַחֲרֵי קֵ”ץ יָמִים מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה. וְכֵן חֹדֶשׁ נִיסָן נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים ב, ו) “וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי” וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “הוי”ה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה” עם המילים בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א, וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ” בְּגִימַטְרִיָּא יְרוּשָׁלַיִם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ד. לֵב שליט”א שֶׁנִיסָן בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף דָּוִד, הַמְסַמְּלִים חִבּוּר ב’ מְשִׁיחִים. וכן נִיסָן ה’תשפ”א עִם הַמִלִים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב “אֲנִי הוי”ה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה” עם האותיות והמילים.

צופן מאת הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א תשפ”א מופיע בדילוג 1670 מהאות ת’ שבתחילת ספר שמות שנתחיל לקרוא בחודש טבת אחרי פרשת ויחי ששם סוד הקץ, ועובר את הפסוק “פקד פקדתי”. כאשר האות ת’ הראשונה היא האות מס’ 78072 בתורה. היינו אחרי שנת 780 כשיסתיימו ה72 שנים. וכן המספר 1670 מרמז על שנת תשפ”א: אל”ף בגימטריא 111 ועוד 670 עולה 781.

עוֹד הוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א בְּעִנְיַן הַמִּסְפָּר 1670 שֶׁמְּרַמֵּז עַל אֶלֶ”ף כְּמִנְיַן 111 וְעוֹד 670 יַחַד תשפ”א שֶׁגַּם הַפָּסוּק: (דברים כ, ד) “כִּי יְהֹוָ”ה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא 1670. וְכֵן “כִּי” כָּפוּל “יְהֹוָ”ה” בְּגִימַטְרִיָּא 5780. וְכֵן שְׁנַת תשפ”א נִרְמֶזֶת בַּמִּלִּים: “לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם”. וְכֵן 1670 נִרְמָז בַּכָּתוּב עַל שְׁלַל מִלְחֶמֶת מֹשֶׁה בְּמִדְיָן: (במדבר לא, לב) “וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזֲזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים” וְאַחֲרֵי שֶׁנְּחַשֵּׁב 1670 בְּמִסְפַּר תשפ”א נוֹסִיף לָזֶה אֶת הַ“חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים” שְׁמֻּזְכָּרִים בַּפָּסוּק וּנְקַבֵּל 5781. וְלָכֵן מִיַּד אַחַר כָּךְ כָּתוּב “וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף” לְרַמֵּז שֶׁהִגַּעְנוּ לַבֹּקֶר אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הַ72 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכֵן תש”פ נִרְמֶזֶת בַּס”ת “שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף“. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א שֶׁלָּכֵן 1670 עוֹלָה כְּמִנְיַן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תשפ”א עִם מָשִׁי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת עם האותיות שֶׁעוֹלֶה 889 שֶׁזֶּה גַם בְּגִימַטְרִיָּא “קֵץ שָׂם לְחוֹשֵׂךְ”. וְכֵן 1670 זֹאת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁמוֹ שֶׁל הקב”ה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל זְעֵיר אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט בראשית קנז) בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, אָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ פְּסוּל בְּמִטָּתִי כְּאַבְרָהָם אֲבִי אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וּכְיִצְחָק אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אָמְרוּ לוֹ “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'” כְּשֵׁם שֶׁאֵין בִּלְבָבְךָ אֶלָּא אֶחָד כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד, מִיַּד פָּתַח וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְגוֹ’. אָמַר לוֹ הקב”ה “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”, אֵין הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ שֶׁלְּךָ שֶׁנֶּאֱמַר “הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד”. וְרוֹאִים שֶׁה’ אָמַר עַל גִּלּוּי הַקֵּץ אֶת הַפָּסוּק: (משלי כה, ב) “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁזֶּה גּוּפָא נִרְמָז בַּפָּסוּק שֶׁכָּל עוֹד הַקֵּץ רָחוֹק “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”, אֲבָל כְּשֶׁהַקֵּץ קָרוֹב וּכְבָר נִרְאִים הַסִּימָנִים בָּעוֹלָם, אָז הַזְּמַן לַחְקוֹר אֶת הַקֵּץ: “וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר”. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב, ד) “וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת”. וְרוֹאִים שֶׁבִּזְמַן הַקֵּץ “יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת”. וּמְבָאֵר הַ’מְּצוּדַת דָּוִד’ שָׁם בְּבֹא הָעֵת אָז יֻפְקְחוּ עֵינֵי כֹּל לְהָבִין רִמְזֵי זְמַן הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וירא קיח.) אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֵית רֵעוּתָא דְּקב”ה בְּדָא דְּיִתְגַּלֵי כָּל כָּךְ לְעָלְמָא, וְכַד יְהֵא קְרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא, אֲפִלּוּ רַבְיֵי דְּעָלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכְּחָא טְמִירִין דְּחָכְמָתָא, וּלְמִנְדָּע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבָּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְיָא לְכֹלָּא. הַיְינוּ שֶׁקָּרוֹב לִזְמַן הַקֵּץ יֵדְעוּ אוֹתוֹ כֻּלָּם, אֲפִלּוּ יְלָדִים קְטַנִּים. וביאר הרה”ג ר’ מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א שֶׁלָּכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר” עוֹלָה 1670. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁ“כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. וְכֵן יֵשׁ 8 תֵּבוֹת בַּפָּסוּק, וְהָר”ת בְּגִימַטְרִיָּא 88, וְהַס”ת בְּגִימַטְרִיָּא 888, וְיֵשׁ לָזֶה קֶשֶׁר לְאוֹר הַגְּאֻלָּה שֶׁבָּא מֵהָעוֹלָם הַשְּׁמִינִי, הַיְנוּ אִמָּא עִלָּאָה בְּסוֹד שֵׁם אֶהֱיֶה. וְכֵן כָּל הַפָּסוּק בְּלִי הַס”ת עוֹלֶה 781 הַיְנוּ שְׁנַת תשפ”א. וְכֵן הַסְתֵּר דָּבָר” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר “הַסְתֵּר” לְמִסְפַּר “חֲקֹר” הוּא 358 כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה לָאוֹתִיּוֹת א”ח שֶׁל אֶחָ“ד שֶׁבַּפָּסוּק “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'”: (ח”ג רלו:) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”. אוֹת ע’ גְּדוֹלָה וְאוֹת ד’ גַּם כֵּן. וְסִימָן זֶה עֵד. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב “עֵד ה’ בָּכֶם”. נִשְׁאֲרוּ אוֹתִיּוֹת ש”מ. מ’ פְּתוּחָה. מָה הַטַּעַם לֹא סְתוּמָה, מִשּׁוּם שֶׁם’ סְתוּמָה הִיא מֶלֶךְ עֶלְיוֹן מ’ פְּתוּחָה הִיא מֶלֶךְ תַּחְתּוֹן. אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת נִשְׁאֲרוּ א’ ח’, עֲלֵיהֶן כָּתוּב “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”. וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קכג.) שֶׁהַמִּלָּה אֶחָד מְרַמֶּזֶת עַל הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם. דְּאוֹת ד’ מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת נְקֵבָה, וְאוֹתִיּוֹת א”ח מְסַמְּלוֹת אֶת הַתֵּשַׁע סְפִירוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת זָכָר שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת. לכן הזהר מקשר את המילים “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר” לָאוֹתִיּוֹת א”ח שֶׁל אֶחָ“ד שהם כנגד הזכר ששם הקץ נסתר, מה שאין באות ד’ שהיא סוד המלכות הקץ מתגלה בסוד “וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צ. פ. שליט”א שֶׁ“כְּבֹד אֱלֹהִים” בְּגִימַטְרִיָּא רְגִילָה וּמִלּוּי יַחַד עוֹלֶה 1358 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל ‘בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד’. וְנִרְמָז בִּשְׁנֵיהֶם הָעִנְיָן שֶׁל כְּבוֹד ה’.

וכן הבאנו מֵהרה”ג ר’ י. ב. א. שליט”א שֶׁהָאוֹת הַ123 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה כְּמִנְיַן מִלְחָמָ”ה, הִיא הָאוֹת כ’ בַּפָּסוּק (בראשית א, ד) “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ”. וְאִם נְחַשֵּׁב “כִּי טוֹב” כָּפוּל מִלְחָמָ”ה נְקַבֵּל 5781. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה יז:) מִלְחָמָה אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה הִיא. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה עַצְמָהּ הִיא הָאוֹר כִּי טוֹב שֶׁל אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה. והוסיף הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א ש“כי טוב” במילוי האותיות כ”ף יו”ד ט”ת וא”ו ב”ת עם האותיות והכולל עולה 1670. וכן מגילה פרק שני דף יז עם האותיות והמילים והכולל בגימטריא 1670. ומגילה דף י”ז כמנין טוב מרמזת על האור כי טוב.

וצוח להון סיפרי קיסמי בגימטריא תשפ”א.

דוקניתא דהיא טבא מן כולם בגימטריא ה’תשפ”א.

מצינו ב’ירושלמי’ (מעשרות טז:) תאינה שהיא עומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב. [כיון שהחצר קובע למעשר, לא שייך לאכול עראי בלי להפריש מעשר, רק אחד אחד שזה דרך אכילה ולא דרך ליקוט] רבי שמעון אומר אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו. עלה לראשה ממלא חיקו ואוכל [כי למעלה באויר חצר אין לו דין חצר]. רבי לעזר בי רבי שמעון אומר שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו, רבי אלעזר בי רבי שמעון על ידי דהוה אכלן הוה משער גרמיה כן. רבי לעזר בי רבי שמעון אזל לגביה רבי שמעון בי רבי יוסי בן לקוניא חמוי, הוה מזג ליה והוא שתי, מזג ליה והוא שתי. אמר ליה לא שמעת מן אבוך כמה אדם צריך לגמות בכוס. אמר ליה כמות שהיא אחת, בצונין שתים, בחמין שלש, ולא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה, ולא בכוסך שהוא קטן, ולא בכריסי שהיא רחבה. והוה רבי יהושע בן קרחה צווח ליה חלא בר חמרא. אמר ליה למה את צווח לי כן. אמר ליה עד דערקת ואזלית לך ללודקיא. [היינו שילך לגור במקום אחר ולא ימסור את הגנבים מישראל למלכות], אמר ליה ולא קוצין כסיחין כסחתי. [היינו שמכלה קוצים מהכרם]. אמר ליה ולא היה לך לילך לסוף העולם להניח בעל הגינה שיקוץ את קוצין. [היינו שישאיר את זה לקב”ה]. רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא היתה ניטלת בדוקני. [היינו אם יש לו תאנה בכל יד ועוד אחד בזקן האם זה כמו בפה לרבי שמעון] רבי זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתבין, והוה רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצוח להון סיפרי קיסמי. [רבי זעירא אמר על דורשי אגדות שהם סופרים קוסמים, שמפרשים כל פסוק איך שרוצים], אמר ליה רבי בא בר כהנא למה את מקנתר לון שאל ואינון מגיבין לך. אמר ליה מהו דין דכתיב “כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור”. אמר ליה “כי חמת אדם תודך” בעולם הזה, “שארית חמות תחגור” לעולם הבא. [היינו שה’ שומר את שארית הכעס לעולם הבא, שהאדם יודה בעולם הזה שלא קיבל את כל הכעס של ה’]. אמר ליה או נימר “כי חמת אדם תודך” בעולם הבא, “שארית חמות תחגור” בעולם הזה. [היינו שה’ יגמור את הכעס בעולם הזה כדי שאדם יודה לו בעולם הבא], אמר רבי לוי כשתעורר חמתך על הרשעים צדיקים רואין מה את עושה להן והן מודין לשמך. אמר רבי זעירא היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום. ירמיה בני אזל צור צור דוקניתא דהיא טבא מן כולם. [תקח את השאלה ששאלת על תאנה בזקן שהיא טובה מכל דרשות האגדה שמהפכים אותם לכל מיני צדדים]. 

וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שהפסוק הזה (תהילים עו, יא) “כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר” מדבר על חזקיהו שמודה לה’ שהושיע אותו מסנחריב הרשע, וזה מתחבר לפסוקים שחזקיהו הודה לה’ כשקם מחליו, (ישעיה לח, טז) “אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי: הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי: כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ: יְהֹוָ”ה לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִינוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית יְהֹוָ”ה: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי”. ולכן הירושלמי דורש את הפסוק על סוד החיבור בין העולם הזה לעולם הבא, כי זה הסוד של נצחון חזקיהו על סנחריב, שהתנוצץ שם אור הגאולה שמחבר בין העולם הזה לעולם הבא כשמשיח מנצח את גוג ומגוג, כמובא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צד.) בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. ולכן כל הפסוק “כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר” עולה בגימטריא גדולה 3963 ואם נוסיף לזה עוד 1818 כנגד הפסוק “חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ” נקבל 5781 ששוב יתנוצץ האור הזה של הגאולה העתידה. וכן “חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ” מרמז על חיבור העולם הזה והעולם הבא שנודה לה’ בשני עולמים כמו שהירושלמי דורש את הפסוק “חמת אדם תודך”. כי ח”י אחד הוא בעשרות כנגד העולם הזה, וח”י השני במאות שהוא סוד העולם הבא, היינו 1818

וכן מה שקנתר רבי זעירא את בעלי האגדה וצוח להון סיפרי קיסמי בגימטריא תשפ”א, וגם המשך הקנתור דוקניתא דהיא טבא מן כולם בגימטריא ה’תשפ”א. לרמז להם שעיקר לימוד האגדה הוא לחבר את כל הפרד”ס יחד שלזה נזכה בזמן הגאולה בשנת תשפ”א, מה שאין כן אלו שדורשים אגדה לבד, הוא אמר שעדיף ללמוד פשט לבד ולא ללמוד אגדה לבד. ובאופן אחר אפשר לפרש שעד שנת תשפ”א תגדל מעלת לימוד הפשט, ומשנת תשפ”א שנזכה לתורתו של משיח שיחבר את כל הפרד”ס יחד, אז נעריך את אגדות חז”ל יותר מהפשט כפי מקומם האמיתי שהם סמוכים לסוד. שאז תתגלה מעלת האגדות. ולכן הוא רמז שהוא מעדיף את הספק בענין ההלכה על השאלה ששאל בענין תאנה בזקן, ולא ספק בעניני אגדה שדורשים אותם לכמה פנים. כי ספק בענין הלכה גם אם נשאר בספק יש כללים מה עושים כשיש ספק, כגון ספק דאורייתא לחומרא, וספק דרבנן לקולא וכו’. אבל בענין אגדה היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום. ולכן הם רמזו לרבי זעירא בדרוש שמדבר על החיבור של עולם הזה ועולם הבא, לרמז לו שבחיבור הזה שיהיה בזמן הגאולה, אז הוא יגלה את מעלת הדרוש על הפשט כשיחברו את כל הפרד”ס יחד. כי העולם הזה הוא בחינת פשט, והעולם הבא הוא בחינת סוד, ובזמן ביאת המשיח יתחברו העולמות יחד בסוד היחוד, ולכן תורתו של משיח היא לחבר את כל הפרד”ס יחד דרך תורת הרמז, וכפי שמצינו בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא דרב כהנא ב) “סַכּוֹתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק” מַהוּ נָשֶׁק א”ר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כַּיּוֹם שֶׁיַּשִּׁיקוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת זֶה לָזֶה הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. ורואים שדחיבור העולמות הוד סוד נשיקת היחוד שמחברת את כל הפרד”ס יחד.

וכן רואים את הקשר לתאנים בשני המקומות, ברפואת חזקיהו כתוב שם “וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי”. וגם את דרשת הפסוק “חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ” הירושלמי מסמיך להלכות התאנים, ורבי זעירא אמר שעדיף לחקור בהלכות התאנים בחצר מאשר לדרוש את הפסוק הזה כדלעיל. כי התאנה מסמלת את אור הגאולה כשעץ הדעת יחזור להיות כולו טוב, כמובא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים ע’ שמא) הַתְּאֵנָה הוּא נֶגֶד מַה שֶּׁנִּתְבָּרֵר הַכֹּל, כִּי הַכֹּל טוֹב [הַיְינוּ דְּבִפְרִי הַתְּאֵנָה אֵין קְלִפּוֹת וְגַרְעִינִין], וְאִילַן סְרָק הַכֹּל רַע, וְיֵשׁ אִילָנוֹת שֶׁפְּרִי שֶׁהוּא הַמֹּחַ מִלְּגָיו, וְהַקְּלִפָּה חוֹפֵף עָלָיו מִבַּחוּץ כְּמוֹ אֱגוֹזִים וְרִמּוֹנִים, וְיֵשׁ מִינֵי אִילָנוֹת כְּגוֹן זֵיתִים וּתְמָרִים שֶׁהַמֹּחַ מִלְּבַר וְהַקְּלִפָּה מִלְּגָיו שֶׁהוּא הַגַּרְעִינִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעֲנָבִים וְכַיּוֹצֵא. וְכֵן תְּאֵנָה בְמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת תָּי”ו אָלֶ”ף נוּ”ן הֵ”א בְּגִימַטְרִיָּא עֵץ הַדַּעַת, דִּתְאֵנָה הִיא הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל עֵץ הַדַּעַת, הַיְינוּ צַד הַקְּדֻשָּׁה וְהַטּוֹב שֶׁבּוֹ. ולכן כל זה קשור להלכות התאנים שדרשו רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוכה מה:) אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי אֶלְעָזָר בְּנִי עִמִּי, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ עִמָּנוּ, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. ויוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא תְּאֵנָה, כִּי הוּא הָיָה מֶלֶךְ שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְלֹא נִמְצָא בּוֹ שׁוּם פְּגָם, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דהי”ב כז, ב) יוֹתָם לֹא נִמְצָא בוֹ שׁוּם דֹּפִי. וְכֵן “יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן” ר”ת יוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁמַּצִּילִין אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין. ולכן הירושלמי מסמיך שם את הדיון על רבי אלעזר בן רבי שמעון שמסר את הגנבים למלכות לכלות קוצים מהכרם, שזה אור הגאולה העתידה. שהוא אור התאנה שאין לה קוצים וגרעינים וקליפות. וכן הסיום של פרק ע”ו בתהילים אחרי הפסוק “חמת אדם תודך” מדבר על מלך המשיח: “נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיהֹוָ”ה אֶלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא”.

וכן השתלשל הלכות התאנים שרבי שמעון התיר לצרף אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו בבחינה של ג’ קוים, ורבי אלעזר הוסיף שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו בבחינת של תשע ספירות שנכללים בג’ קוים. כְּפִי שמצינו בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר מו, א) אָמַר רַב יוּדָן מָה הַתְּאֵנָה הַזֹּאת אֵין לָהּ פְּסֹלֶת אֶלָּא עֻקְצָהּ בִּלְבַד, הַעֲבֵר אוֹתוֹ וּבָטֵל הַמּוּם, כָּךְ אָמַר הקב”ה לְאַבְרָהָם אֵין בְּךָ פְּסֹלֶת אֶלָּא הָעָרְלָה, הַעֲבֵר אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם, היינו שֶׁהַבְּרִית שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם הָיָה בִּבְחִינַת נְטִילַת עֹקֶץ הַתְּאֵנָה, וַה’ רָמַז לוֹ שֶׁהָעָרְלָה אֵינָהּ חֵלֶק מִמֶּנּוּ רַק בִּבְחִינַת עֹקֶץ שֶׁאֵינוֹ חֵלֶק מֵהַפְּרִי, וּכְשֶׁאַבְרָהָם יִטּוֹל אֶת הָעֹקֶץ הוּא יְגַלֶּה שֶׁמְּקוֹם הַמִּילָה הוּא בִּבְחִינַת תְּאֵנָה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם קְלִפּוֹת, וְאָז הוּא יוּכַל לְהוֹלִיד אֶת יִצְחָק שֶׁהוּא פְּרִי קֹדֶשׁ. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר מו, ב) שֶׁהַבְּרִית מִילָה הָיָה הֶכְרֵחִי לְלֵדַת יִצְחָק. הַיְינוּ בִּזְכוּת שֶׁאַבְרָהָם עָשָׂה בְּרִית מִילָה בִּבְחִינַת נְטִילַת עֹקֶץ הַתְּאֵנָה הוּא זָכָה לְהוֹלִיד אֶת יִצְחָק, לכן תְּאֵנָה בְּגִימַטְרִיָּא אַבְרָהָם יִצְחָק, וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית כה, יט) “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק” בְּגִימַטְרִיָּא תְּאֵנָה. כִּי הַתְּאֵנָה הִיא סוֹד חִבּוּר אַבְרָהָם לְיִצְחָק שֶאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וכשיש ב’ קוים של אברהם ויצחק, זוכים גם לקו השלישי שמחבר אותם יחד. ובהלכות אלו רמזו רבי שמעון ורבי אלעזר את אור הגאולה שקשור עם הג’ קוים שנכללים בתאנה כשמסירים את הערלה להתייחד עם המלכות. והתעוררה שאלה על תאנה בזקן שזה בחינה יותר גבוה של אור הכתר שהוא שרש הג’ קוים. ועל השאלה הזאת אמר רבי זעירא צור דוקניתא דהיא טבא מן כולם בגימטריא ה’תשפ”א היינו אור הכתר של הגאולה שיאיר בשנת תשפ”א הוא טוב מכולם. וכן הגימטריא של שד”ה שעולה 309 נרמז בהלכות התאנים 3 או 9 שדינם בחצר כמו בשדה שעדין לא קובע למעשר. וכן אם נחשב 9 ועוד 3 שעולה 12 ונכפיל במספר של תאנ”ה ונוסיף את המספר של שד”ה נקבל 5781. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יצחק אבוהב שליט”א ששנת תשפ”א בא”ת ב”ש אותיות אבו”ת שמסמלים את הג’ קוים, וגם אם נוסיף את האות ה’ של ה’תשפ”א להחליפה בא”ת ב”ש לצ’, הרי אוֹת צ’ דּוֹמָה לַסִּפְרָה 3, ושוב נרמזים הג’ קוים. וכן ימין שמאל פה בגימטריא משיח בן יוסף שהוא מסמל את עטרת היסוד שכוללת ג’ קוים בבחינת התאנה שמסמלת את מקום המילה כדלעיל. (בביאור מאמר זה סייעני הרה”ג ר’ א. י. שליט”א).

רֶמֶז עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מַכְשִׁיר הַמַּגְנוֹמֶטֶר שֶׁמְּגַלֶּה אֶת הַדְּבָרִים הַנִּסְתָּרִים לגימטריות | הַלִּוְיָתָן הוּא סוֹד הַדַּעַת. | סוד החשמל

הָרדב”ז קוֹרֵא לְדוֹרְשֵׁי גִּימַטְרִיָּאוֹת מְגַמְטְרִים, רֶמֶז עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מַכְשִׁיר הַמַּגְנוֹמֶטֶר שֶׁמְּגַלֶּה אֶת הַדְּבָרִים הַנִּסְתָּרִים. נָבִיא צִטּוּט מִדִּבְרֵי הַגָּאוֹן ר’ מֹשֶה שַׁפִּירָא זצ”ל שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי שֶמִּסְתַּתֵּר בְּכָל דָּבָר בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי. (הובא בתחילת ספר ‘שבטי נחלתך’). הָרַמְבַּ”ן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל לְבָאֵר עִנְיְנֵי …

72 שְׁנוֹת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ וְלֵדַת מָשִׁיחַ אֲמוּרוֹת לְהִסְתַּיֵּם לְכָל הַמְּאֻחָר בִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ שְׁבָט ה’תשפ”א + צופן | הַפָּסוּק הַ5781 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה | סוד החשמל

מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (כג) שָׁמַעְתִּי מִמּוֹרִי ז”ל, כִּי כָל הַנִּקְבָּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַחַר חָמֵשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וְשָׁעָה חֲמִישִׁית בִּכְלָל, אֵינוֹ רוֹאֶה חִבּוּט הַקֶּבֶר, כִּי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת מַפְרִיד מִמֶּנּוּ הַקְּלִפָּה בְּלִי צַעַר חִבּוּט הַקֶּבֶר. וְזֶה סוֹד “יוֹם הַשִּׁשִּׁי” בְּהֵ”א יְתֵרָה, כִּי מִשָּׁעָה חֲמִישִׁית שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי וּלְמַעְלָה, כְּבָר קְדֻשַּׁת שַׁבָּת …

גשמי אותיות ‘משיג’ דווקא ע”י הגשמיות ניתן להשיג את כבוד ה’

מאת סוד החשמל  נָבִיא צִטּוּט מִדִּבְרֵי הַגָּאוֹן ר’ מֹשֶה שַׁפִּירָא זצ”ל שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי שֶמִּסְתַּתֵּר בְּכָל דָּבָר בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי. (הובא בתחילת ספר ‘שבטי נחלתך’). הָרַמְבַּ”ן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל לְבָאֵר עִנְיְנֵי פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה הוּא פּוֹתֵחַ בִּלְשׁוֹן ‘וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת’ וְזֶה תָּמוּהַּ מְאֹד הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה …

#עודכן# הִתְפּוֹצֵץ בְּבֵירוּת בִּירַת לְבָנוֹן הִתְפּוֹצֵץ מַחְסָן וּבוֹ אָמוֹנְיָה, רֶמֶז מִשָּׁמַיִם שֶׁה’ שֹׁבֵר אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן כְּדֵי לְהָבִיא לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא לְבָנוֹן | סוד החשמל

בַּיָּמִים י”ד וְט”וּ בְּאָב תש”פ הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁהִתְפּוֹצֵץ בְּבֵירוּת בִּירַת לְבָנוֹן מַחְסָן וּבוֹ חֹמֶר שֶׁנִּקְרָא אָמוֹנְיָה וְהָרַס רְחוֹבוֹת שְׁלֵמִים עִם עַשְׂרוֹת הֲרוּגִים וְאַלְפֵי פְּצוּעִים. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז מִשָּׁמַיִם שֶׁה’ הוֹרֵס אֶת הַלְּבָנוֹן דִּקְלִפָּה, כְּדֵי לְהָבִיא לָנוּ אֶת הַלְּבָנוֹן דִּקְדֻשָּׁה, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּקְרָא לְבָנוֹן. וְלָכֵן הַ”ר הַבַּיִ”ת מְרֻמָּז בָּאוֹת הַשְּׁנִיָּה בַּכָּתוּב …

והריחו ביראת ה’ הקורונה פוגעת בחוש הריח | סוד החשמל

טַעַ”ם וְרֵי”חַ שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה שֶׁנּוֹטֶלֶת מֵהָאֲנָשִׁים אֶת חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ, וּמְכַסִּים בְּמַסֵּכוֹת אֶת הַפֶּה וְהָאַף נִרְמָזִים בַּכָּתוּב עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ “וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי”.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (סוטה מח.) מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ. וּבַגְּמָרָא (סנהדרין עה:) אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִטְּלָה טַעַם בִּיאָה. וְרוֹאִים שֶׁבִּזְמַן חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁפָּסְקָה טָהֳרָה מִיִּשְׂרָאֵל נִטַּל טַעַם וְרֵיחַ וּבִזְמַן הַגְּאֻלָּה יַחְזְרוּ הַטַּעַם וְהָרֵיחַ לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁטַּעַ”ם וְרֵי”חַ נִרְמָזִים בַּכָּתוּב עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ: (ישעי’ יא, א) “וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי”. הַיְנוּ טַעַ”ם נִרְמָז בָּאֶמְצַע וּבַצְּדָדִים: “חֹטֶר מִגֶּזַע“. וְרֵי”חַ נִרְמָז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאֶמְצַע וּבַצְּדָדִים: “חֹטֶר מִגֶּזַע”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶת הַטַּעַם וְהָרֵיחַ שֶׁנֶּאֶבְדוּ מֵאִתָּנוּ. וְלָכֵן זֶה נִרְמָז בָּאֶמְצַע וּבַצְּדָדִים שֶׁל הַמִּלִּים, כִּי טַעַם וְרֵיחַ בָּאִים מִסְּפִירַת הַכֶּתֶר שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הָאֶמְצַע וְהַצְּדָדִים שֶׁל כָּל הַג’ קַוִּים. כִּי שֹׁרֶשׁ הַטַּעַם הַגַּשְׁמִי בָּא מִטַּעֲמֵי תּוֹרָה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת סְפִירַת הַכֶּתֶר. והוסיף הרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שחוט”ר ר”ת חוש טעם וריח. וכן משי”ח ס”ת חוש טעם וריח. והוסיף הרה”ג ר’ חיים ש. שליט”א שחוש טעם וריח בגימטריא “ח‍ֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי”. וְכֵן “וְיָצָא חו‍ֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עִם הַמִּלִּים, וְכֵן “וְיָצָא חו‍ֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף אֶת הַו’ לַחוֹטֶר שֶׁיִּהְיֶה אוֹתִיּוֹת טַעַם וְרֵיחַ לְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם. כִּי הַטַּעַם נִפְגַּם בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהָרֵיחַ לֹא נִפְגַּם. וּבַזְּמַן הַגְּאֻלָּה יִתְחַבָּרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לִהְיוֹת מְתֻקָּנִים. לָכֵן מַמְשִׁיךְ שָׁם הַכָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ “וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'”. 

וּלְפִי זֶה יִתָּכֵן שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה שֶׁנּוֹטֶלֶת מֵהָאֲנָשִׁים אֶת חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ. וּמְכַסִּים בְּמַסֵּכוֹת אֶת הַפֶּה וְהָאַף שֶׁשָּׁם הַטַּעַם וְהָרֵיחַ, לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיַּחְזְרוּ הַטַּעַם וְהָרֵיחַ הָאֲמִתִּיִּים לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הַטַּעַם וְהָרֵיחַ עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן הַי’ שֶׁל רֵיחַ נִרְמֶזֶת בָּאוֹתִיּוֹת ג”ז, כִּי גָ”ז פֵּרוּשׁוֹ נֶאֱבַד, כְּמוֹ “כִּי גָז חִישׁ”. וְזֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּסִיּוּם הַשִּׁבְעִים שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּרְמַז בַּכָּתוּב שָׁם: (תהילים צ, י) “יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה”. וְכֵן “כִּי גָז חִישׁ” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. והוסיף הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א שמשיח אותיות חשי”ם, רמז על חושי הטעם והריח. ולכן כתוב (במדבר לב, יז) “וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם” כי האותיות לפני האותיות בנ”י ישרא”ל בגימטריא תש”פ. וגם “לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” עם האותיות בגימטריא ה’תש”פ. 

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר טַעַ”ם לְמִסְפַּר רֵי”חַ, הוּא אוֹתוֹ הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין מִסְפַּר שָׁמַיִ”ם לְמִסְפַּר אֶרֶ”ץ. הַיְינוּ שֶׁשָּׁמַיִם וְרֵי”חַ הֵם הַמִּסְפָּרִים הַגְּבוֹהִים, וְטַעַ”ם וְאֶרֶ”ץ הֵם הַמִּסְפָּרִים הַנְּמוּכִים, וְהַהֶפְרֵשׁ בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הוּא כְּמִנְיַן צ”ט שֶׁמְּסַמֵּל אֶת לֵידַת מָשִׁיחַ וְאֶת הַזְּמַן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ הַטַּעַם וְהָרֵיחַ וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר כז, ז) ק’ פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. וְכֵן 99 הוּא הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל חֶבְלֵי לֵידָה, לְרַמֵּז שֶׁבְּלֵדַת מָשִׁיחַ יִתְחַבָּרוּ שׁוּב הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְיַחְזְרוּ חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ הָאֲמִתִּיִּים לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שׁוֹקָלָד שֶׁהוּא מַאֲכָל שֶׁל תַּעֲנוּג, מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (שמות כ, ח) “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ“. לְרַמֵּז שֶׁהַתַּעֲנוּג שַּׁיָּךְ לְשַׁבָּת שֶׁהִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא שֶׁאָז נִזְכֶּה לְהִתְעַנֵּג עַל ה’ בְּיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת.

מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שה”ש א, ב) “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ” זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמָנוּתָהּ מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף אַךְ אֲנִי מִתְאֲוָה וְשׁוֹקֶקֶת לֶהֱיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַּמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן כְּחָתָן אֶל כַּלָּה פֶּה אֶל פֶּה. וְנֹאמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טַעֲמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ וְזֶהוּ יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. וְרוֹאִים שֶׁגִּלּוּי טַעֲמֵי תוֹרָה הוּא בְּחִינַת נְשִׁיקוֹת פִּיהוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה מִשְׁתּוֹקֶקֶת לָזֶה יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, לָכֵן מִשְׁתַּלְשֵׁל בְּמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה שֶׁכֻּלָּם מְכַסִּים אֶת הַפֶּה. כִּי ה’ מְרַמֵּז שֶׁצְּרִיכִים לְבַקֵּשׁ אֶת הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם שֶׁנִּזְכֶּה לִנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ שֶׁל הקב”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּין חֹדֶשׁ נִיסָן בּוֹ קוֹרְאִים אֶת מְגִלַּת שִׁיר הַשִּׁירִים לַפָּנִים נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים ד, ז)נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'”. וְעוֹד הוֹסִיפוּ שֶׁמַּקְפִּידִים בְּפֶסַח לְהַרְגִּישׁ טַעַם בַּמַּצָה וּבַמָּרוֹר, וְרוֹאִים שֶׁפֶּסַח קָשׁוּר לְטַעַם. וְכֵן נִיסָן בְּגִימַטְרִיָּא טְעָמִים. וְכֵן חֹדֶשׁ נִיסָן מֵאִיר בּוֹ שֵׁם הוי”ה כְּסִדְרוֹ בִּבְחִינַת פָּנִים. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי ‘חֲסַ”ל סִדּוּר פֶּסַח’ הֵן טַעַ”ם. וְהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי טַעַ”ם הֵן פָּנִי“ם, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר רַשִּׁ”י שֶׁהַטַּעַם הוּא נְשִׁיקִין פָּנִים בְּפָנִים

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שיהש”ר ז, ב) כָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְכוּת מִילָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (הובא בספר ‘בית הלוי’ פ’ לך לך) “מַה יָּפִית” בַּמִּילָה, “וּמַה נָּעַמְתְּ” בַּפְּרִיעָה. וְכָתוּב זֶה מְדַבֵּר עַל תַּעֲנוּגִים, “מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים”. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לְתַעֲנוּג צָרִיךְ לְהָסִיר אֶת כָּל סוּגֵי הָעָרְלָה לְהִתְחַבֵּר לְאוֹר הַגְּאֻלָּה לְהַחְזִיר אֶת חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יז, כו) “בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם” ר”ת הֲנָאָ”ה. ולכן יֵשׁ בִּבְרִית מִילָה תְּכוּנוֹת שֶׁל קָרְבַּן שְׁלָמִים דִּשְׁלָמִים הֵם מִלְּשׁוֹן שָׁלֵם. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא יא.) שְׁלָמִים הֵם שְׁלוֹם הַכֹּל, שָׁלוֹם לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. וּמָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (נדרים לא:) גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”. וְכֵן שְׁלָמִים הֵם מִלְּשׁוֹן שָׁלֵם, בִּגְלַל שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם חֵלֶק לַבְּעָלִים וְחֵלֶק לַכֹּהֵן, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא יא.) “וּבוֹאִי תֵימָן”, אֵלּוּ שְׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחָטִים בַּדָּרוֹם, לְפִי שֶׁהֵם שָׁלוֹם שֶׁל הַכֹּל, שְׁלוֹם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְהֵם שְׁלֵמוּת צְדָדֵי הָעוֹלָם, שְׁלֵמוּת הַכֹּל מִצַּד הָאֱמוּנָה, וְהַשְּׁלָמִים לְפִי שֶׁהֵם שָׁלוֹם שֶׁל הַכֹּל, הַבְּעָלִים אוֹכְלִים מֵהֶם וְנֶהֱנִים מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי הַשָּׁלוֹם הוּא לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם בְּמַדְרֵגָה אַחַת. וְכֵן בִּבְרִית מִילָה יֵשׁ שְׁלֵמוּת שֶׁמְּבִיאָה תַּעֲנוּג לָאָדָם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁשָׁלֵם אוֹתִיּוֹת שֶׁמָּל.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מא.) בְּרִית מִילָה לְגַבֵּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת גַּד וְסוֹד הַדָּבָר “וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא”, בְּאוֹתָהּ יוֹ”ד נַעֲשֵׂית גִּי”ד. וּמַדּוּעַ נִקְרֵאת גַּד מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִז’ סְפִירוֹת שֶׁעוֹלוֹת לְחֶשְׁבּוֹן גַּד. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּן הָיָה בִּבְחִינַת מָזוֹן מָהוּל שֶׁעָשׂוּ לוֹ בְּרִית מִילָה. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י “מְחֻסְפָּס”, מְגֻלֶּה, וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם מְקַלַּף לְשׁוֹן “מַחְשׂף הַלָּבָן”. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּן הָיָה בִּבְחִינַת מָזוֹן מָהוּל בְּלִי הָעָרְלָה וְהַמֹּץ הַמִּתְלַבְּשִׁים בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל הַתְּבוּאָה, וְלָכֵן הוּא נִבְלַע בָּאֵבָרִים בְּלִי פְּסֹלֶת. וְכֵן מִילָ”ה ר”ת הַכָּתוּב (שמות טז, כז)יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט”. וְכֵן מִילָה עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מָּן. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר הַמִּדְרָשׁ (ילקוט שה”ש תתקפ”ו) “וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי” זֶה הַמָּן שֶׁיָּרַד לְיִשְׂרָאֵל בְּעַיִן יָפָה וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל טוֹעֲמִין בּוֹ תקמ”ו טְעָמִים מִנְיַן מָתוֹ”ק. כִּי שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה בְּגִימַטְרִיָּא תקמ”ו כִּי גַם שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה הֵם שֹׁרֶשׁ כָּל הַטְּעָמִים וְהַתַּעֲנוּגִים. וְכֵן הָר”ת שֶׁל כָּל הַסְּפִירוֹת שֶׁנִּכְכָלוֹת בַּיְסוֹד בִּמְקוֹם הַמִּילָה כח”ב חג”ת נהי”ם בְּגִימַטְרִיָּא תקמ”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁתקמ”ו הוּא גִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק: (שה”ש ד, טז) “יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁתקמ”ו מ”ן נִרְמָזִים בַּכָּתוּב עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁנִּזְכֶּה שׁוּב לְטַעַם וְרֵיחַ: (תהילים קב, יד) “אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד”.

הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ הוּא 552 כְּמִנְיַן הֶסַּח הַדַּעַת.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צז.) שְׁלֹשָׁה בָּאִין בְּהֶסַּח הַדַּעַת, אֵלּוּ הֵן, מָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב. וְרוֹאִים שֶׁמָּשִׁיחַ יָבֹא רַק כְּשֶׁיִּהְיֶה הֶסֵּח הַדַּעַת מִמֶּנּוּ, וְזֶה הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא שֶׁאוֹמֵר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבֹא רַק כְּשֶׁיְבַקְּשׁוּ אוֹתוֹ: א”ר שִׁמְעוֹן בַּר מְנַסְיָא אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִין סִימַן גְּאֻלָּה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם. וְנִרְאֶה לְבָאֵר לְפִי מַה שֶּׁמּוּבָא בַּמהרש”א שֶׁכְּשֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבֹא, לְחֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים תִּהְיֶה בִּיאָתוֹ בְּחִינַת מְצִיאָה שֶׁיָּבִיא לָהֶם שִׂמְחָה. וּלְחֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים תִּהְיֶה בְּחִינַת נְשִׁיכַת עַקְרָב. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבֹא בִּבְחִינַת מְצִיאָה לְמִי שֶׁיְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ וְיִזְכֶּה לְסִימָן שֶׁמֵּבִיא אֶת הַמְּצִיאָה. הַיְינוּ זֶה וַדַּאי שֶׁיְבַקְּשׁוּ אוֹתוֹ כְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, אֲבָל צוּרַת בִּיאָתוֹ תִּהְיֶה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָשִׂימוּ לֵב. כֵּיוָן שֶׁהַיִּחוּד יִהְיֶה בְּהֶסְתֵּר בִּבְחִינַת הֶסֵּח הַדַּעַת. שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁמָּשִׁיחַ בָּא בְּהֶסֵּח הַדַּעַת כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָשִׂים לֵב שֶׁהַמָּשִׁיחַ בָּא כְּבָר בַּתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יְקַבֵּל סִימָן שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ אֶת אוֹר הַמְּצִיאָה גַּם בִּזְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ הוּא 552 כְּמִנְיַן תַּעֲלוּמָה, וּכְמִנְיַן הֶסַּח הַדַּעַת. לְרַמֵּז שֶׁבִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הִיא תַּעֲלוּמָה שֶׁל סוֹד שֶׁצָּרִיךְ לְגַלּוֹת כְּמוֹ שֶׁמְּגַלִּים תַּעֲלוּמוֹת הַתּוֹרָה, וְהַמָּשִׁיחַ בָּא בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת שֶׁשָּׁם הוּא מִסְתַּתֵּר בַּמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר שֶׁלּוֹ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר 552 הוּא הַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר תַּלְמוּד בַּבְלִי לְמִסְפַּר תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי. הַיְנוּ אוֹר הַמָּשִׁיחַ מְחַבֵּר בֵּין הַתַּלְמוּד שֶׁל הַגָּלוּת לַתַּלְמוּד שֶׁל הַגְּאֻלָּה.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ’ (ח”א תמח) וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעֹצֶם הֶרְגֵּשׁוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרְאוֹת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד כִּי בָּעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ כְּלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק, וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו. אוּלַי כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם וְלֹא יֵדְעוּ כִּי כְּבָר הוּא. וּבְבֵאוּר יוֹתֵר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן יְשחֲֹחוּ מָשִיחַ מָשִׁיחַ, וּלְבַסּוֹף הִנֵּה הוּא.

וְהַטַּעַם לָזֶה כֵּיוָן שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית ח:) אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. לָכֵן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּדֶרֶךְ נִסְתֶּרֶת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. אִם נוֹצִיא אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל סָמוּ”י מֵהַמִּסְפָּר שֶׁל עַיִ”ן נְקַבֵּל מִסְפַּר דָּוִ”ד. וְכָל זֶה עַד שְׁנַת תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא עַיִ”ן. כִּי כָּאן כְּבָר חַיָּב לְהִתְגַּלּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. אִם נוֹצִיא אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל סָמוּ”י מֵהַמִּסְפָּר שֶׁל עַיִ”ן נְקַבֵּל מִסְפַּר דָּוִ”ד.

“וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ” רֶמֶז שֶׁאַחֲרֵי אוֹתִיּוֹת רַעַ”שׁ הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת תש”פ, נִזְכֶּה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֵּרֵד בָּנוּי בָּאֵשׁ מֵהַשָּׁמַיִם.

כָּתוּב (יחזקאל א, ד) “וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ”. יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא רָאָה אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיּוֹרֶדֶת לָעוֹלָם, שֶׁנִּקְרֵאת חַשְׁמַל, וְאֶת הַקְּלִפּוֹת הַסוֹבְבִים אוֹתָהּ. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְהַר שָׁלוֹם’ לָרַשַּׁ”שׁ (בהקדמתו לברכת מלביש ערומים) סְבִיב הַחַשְׁמַל מַלְבִּישׁ קְלִפַּת נֹגַהּ, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת עָנָן גָּדוֹל, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה. וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מד:) “רוּחַ סְעָרָה”, דָּא מַלְכוּת בָּבֶל. “עָנָן גָּדוֹל”, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת מָדַי. “וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת”, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת אֱדוֹם. “וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב”, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת יָוָן. וּלְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁהֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק “וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה. וְכֵן “מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ גַּמְלִיאֵל רַבִּינוֹבִיץ שליט”א שֶׁהָר”ת שֶׁל נֻסַּח הַתְּפִלָּה ‘כְּנֹעַם שִֹיחַ סוֹד שַֹרְפֵי קֹדֶשׁ’ בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁד’ חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה אָדָם וְשׁוֹר וְאַרְיֵה וְנֶשֶׁר בְּגִימַטְרִיָּא 1335 מִסְפַּר הַקֵּץ שֶׁל דָּנִיֵּאל. 

מָצִינוּ אֵצֶל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא כָּתוּב (מלכים א’ יט, יא) “לֹא בָרוּחַ ה’ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה’: וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה’ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה”. וּבַמַּלְבִּי”ם (יחזקאל א, יד) מְפָרֵשׁ כָּתוּב זֶה, דְּהָרוּחַ הוּא קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה, הָרַעַשׁ הוּא קְלִפַּת עָנָן גָּדוֹל, [דְּהָרַעַשׁ בָּא מֵהָעֲנָנִים שֶׁמִּתְנַגְּשִׁים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ וְנַעֲשִׂים רְעָמִים], וְהָאֵשׁ הוּא קְלִפַּת אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְאַחַר כָּל אֵלֶּה הַקְּלִפּוֹת הָיָה הַקּוֹל דְּמָמָה דַקָּה, הַחַשְׁמַל, שֶׁלִּפְעָמִים הֵם בִּבְחִינַת קוֹל מְמַלְּלוֹת, וְלִפְעָמִים דְּמָמָה שׁוֹתְקוֹת, [פֵּרוּשׁ זֶה מְרֻמָּז גַּם בְּזֹהַר (תקונים ג:)], וְשָׁמַעְתִּי רֶמֶז שֶׁכָּתוּב “וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ” רֶמֶז שֶׁאַחֲרֵי אוֹתִיּוֹת רַעַ”שׁ הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת תש”פ נִזְכֶּה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֵּרֵד בָּנוּי בָּאֵשׁ מֵהַשָּׁמַיִם כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת ‘נַחֵם’ ‘כִּי אַתָּה ה’ בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ כָּאָמוּר “וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה’ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאַחַר הָרַעַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ. וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה” הַיְנוּ אַחַר אוֹתִיּוֹת אֵ”שׁ נִזְכֶּה לָאוֹתִיּוֹת בַּ”ת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת וְר”ת בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ. וְכֵן הַחַשְׁמַל נִקְרָא בַּפְּסוּקִים “כְּעֵין הַחַשְׁמַל” וְעַיִן בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ.

הקב”ה פָּתַח אֶת הַשְּׁבָחִים בָּהֶם מְשַׁבֵּחַ אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בַּפָּסוּק “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” וּבַהֶמְשֵׁךְ הקב”ה מְסַיֵּם אֶת הַשְּׁבָחִים שׁוּב בַּמִּלִּים “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא 5780. 

כָּתוּב (שה”ש ו, ד) “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד: שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים”. הקב”ה פָּתַח אֶת הַשְּׁבָחִים בָּהֶם מְשַׁבֵּחַ אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בַּפָּסוּק “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” וּבַהֶמְשֵׁךְ הקב”ה מְסַיֵּם אֶת הַשְּׁבָחִים שׁוּב בַּמִּלִּים “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. בְּכָל הַתַּנַ”ךְ לֹא מוֹפִיעוֹת עוֹד מִלִּים אֵלּוּ, וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁשְּׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ: “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” בְּגִימַטְרִיָּא עִם הַמִּלִּים שְׁנַת 5780 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.

הַכָּתוּב מְתָאֵר אֶת יֹפִי הַשְּׁכִינָה בְּהִתְנוֹצְצוּת הַשַּׁחַר וּבִיצִיאַת הַלְּבָנָה בָּעֶרֶב. שְׁנֵי אֵלּוּ הֵם חִבּוּרִים שֶׁל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שֶׁמְּרַמְּזִים עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁקָּשׁוּר עִם חִבּוּר הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה יד, ז) “וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָ”ה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר”. וּבְיֶתֶר עֹמֶק, הַפָּסוּק “וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר” מְרַמֵּז שֶׁבִּזְמַן הָעֶרֶב יִתְנוֹצֵץ אוֹר הַשַּׁחַר שֶׁל הַגְּאֻלָּה. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְנֵר שִׁטְרִית שליט”א שֶׁשַּׁחַר עֶרֶב בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וּזְמַנִּים אֵלּוּ קְשׁוּרִים עִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר וּמְחַבֵּר אֶת כָּל הַזְּמַנִּים בַּעֲבוֹדַת ה’. וְכֵן דָּוִד עֶרֶב שַׁחַר בְּגִימַטְרִיָּא “אָעִירָה שָׁחַר”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁמִּלּוּי עֶרֶ”ב עַיִ”ן רֵי”שׁ בֵּי”ת, הוּא אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי שֶׁל שַׁחַ”ר שִׁי”ן חֵי”ת רֵי”שׁ. וְהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַמִּלּוּי עוֹלָה תש”פ. וְגַם הָר”ת שֶׁל שְׁנֵי הַפְּסוּקִים עִם הַמִּלִּים עוֹלִים ה”א תש”פ. וְכֵן ב’ פְּעָמִים “יָפָה” שֶׁמּוֹפִיעַ בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ. וְכֵן ב’ פְּעָמִים נִדְגָּלוֹת עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא 1000 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן “כְּתִרְצָה נָאוָה” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן “כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה” עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי” בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ. 

נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי הַ’מּוֹשַׁב זְקֵנִים’ מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסְפוֹת (ויקרא טו, כה) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא הָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶם רוֹאִים דַּם נִדּוֹת מִפְּנֵי אֵימַת מִצְרַיִם שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְנוֹתֵיהֶם, וְכֵן בַּמִּדְבָּר לֹא הָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶם רוֹאוֹת דַּם נִדּוֹת מִפְּנֵי אֵימַת שְׁכִינָה שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, “גַּן נָעוּל מַעְיָן חָתוּם”, לְשׁוֹן אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לָהֶם דְּגָלִים בַּמִּדְבָּר וּמַחֲנֵה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם אָז גַּן נָעוּל, וְלַסּוֹף שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִכָּל הַמִּצְוֹת הָיוּ שׁוֹפְעוֹת דָּם. וְרוֹאִים שֶׁ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הַפֵּרוּשׁ מַצָּב שֶׁל טָהֳרָה וְיִחוּד בְּלִי הֶפְסֵק, שֶׁאֵין כִּבְיָכוֹל דַּם נִדָּה לַשְּׁכִינָה לְהַרְחִיקָהּ מִקב”ה, שֶׁזֶּה יִהְיֶה בַּיִּחוּד שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהּ. וְכֵן מוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (מאמר ‘מאה קשיטה’ נד) וּמִמַּה שֶּׁהָיְתָה בְּסוֹד פַּרְצוּף אָחוֹר בְּאָחוֹר נַעֲשֵׂית “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” פָּנִים אֶל פָּנִים. לָכֵן נִרְמֶזֶת שְׁנַת 5780 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַיִּחוּד הַשָּׁלֵם. וְלָכֵן פּוֹתֵחַ הַפָּסוּק “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, כִּי מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדה לא:) אָמְרָה תּוֹרָה תְּהֵא טְמֵאָה שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעֲלָהּ כִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ לַחֻפָּה. לָכֵן מְצַיֵּן הקב”ה “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי” לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ טְהוֹרָה כָּל הַזְּמַן “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְכֵן מוּבָא בַּ’בֶּן יְהוֹיָדָע’ (ברכות ג.) שֶׁשֻּׁלְחָ”ן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיִּחוּד נִרְמָז בָּר”ת בַּכָּתוּב שָׁם: “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְכֵן חַמָּה וּלְבָנָה מְסַמְּלִים יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת. וְכֵן “כַּנִּדְגָּלוֹת” בְּגִימַטְרִיָּא 9 וָחֵצִי פְּעָמִים מַטֶּה שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יְרוּשַׁת הָאָרֶץ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לד, יג) “וַיְצַו משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ”ה לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה”. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל טַבּוּר הָאָרֶץ. וְשֶׁל חָתָן כַּלָּה.

וְכֵן הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הָרִאשׁוֹן מְרַמֵּז עַל הַחֲלֻקָּה שֶׁהָיְתָה בַּמַּלְכוּת בֵּין מַלְכוּת יְהוּדָה שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בְּתִרְצָה: “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, וְלָכֵן עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לַגְּאֻלָּה. אֲבָל כְּשֶׁיִּתְאַחֲדוּ תִרְצָה וִירוּשָׁלַיִם נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. לָכֵן תִּרְצָה יְרוּשָׁלַיִם בְּגִימַטְרִיָּא 1290 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַמִּלִּים “כְּתִרְצָה כִּירוּשָׁלָם” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים עוֹלָה 1335. וְכֵן כָּל הַפָּסוּק “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” עִם הַמִּלִּים, בְּגִימַטְרִיָּא 3146. וּבִשְׁנַת 3142 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִצְטָרַע עוּזִיָּה הַמֶּלֶךְ וּמָלַךְ כ”ו שָׁנִים מַלְכוּת מְנֻגַּעַת. וּמוּבָא בַּ’מְּאִירִי’ (מו”ק ז:) וְעוּזִיָּהוּ מָלַךְ חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה נִמְצֵאת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁהֵם חֲצִי זְמַן מַלְכוּתוֹ בְּמַלְכוּת מְנֻגַּעַת. וְרוֹאִים שֶׁעוּזִיָּהוּ מָלַךְ ב”ן שָׁנִים, בְּסוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׁם הוי”ה בְּמִלּוּי ב”ן, וַחֲצִי מֵהַשָּׁנִים שֶׁהֵם כ”ו הָיְתָה הַמַּלְכוּת מְנֻגַּעַת, לְרַמֵּז עַל חֲלֻקַּת הַמַּלְכוּת בֵּין תִּרְצָה לִירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיְתָה בְּאוֹתָן שָׁנִים. וּבְאוֹתָן שָׁנִים מִי שֶׁמָּלַךְ בְּפֹעַל הָיָה יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ. וּבִגְלַל שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו וְלֹא לָקַח כֶּתֶר מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוכה מה:) אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי אֶלְעָזָר בְּנִי עִמִּי, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ עִמָּנוּ, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י: יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ צַדִּיק הָיָה, וְעָנָיו יוֹתֵר מִשְּׁאָר מְלָכִים, וְזָכָה בְּכִבּוּד אָבִיו, וְעָלָיו נֶאֱמַר “בֵּן יְכַבֵּד אָב”, שֶׁכָּל הַיָּמִים שֶׁהָיָה אָבִיו מְצוֹרָע וְהוּא הָיָה שׁוֹפֵט עַם הָאָרֶץ, לֹא נָטַל עָלָיו כֶּתֶר מַלְכוּת בְּחַיָּיו, וְכָל דִּינִין שֶׁהָיָה דָּן אוֹמְרָן בְּשֵׁם אָבִיו. יוֹצֵא שֶׁבְּאוֹתָן שָׁנִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הָרִאשׁוֹן, ה’ הֵכִין אֶת הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הַשֵּׁנִי, שֶׁבִּזְכוּת יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וְכֵן בַּיּוֹם שֶׁנִּצְטָרַע עוּזִיָּהוּ הָיָה רַעַשׁ אֲדָמָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא צו יג) “וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים” הֵם הַמְּזוּזוֹת הַהֵיכָל “מִקּוֹל הַקּוֹרֵא” מִקּוֹל הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים, הוּא הָיָה יוֹם הָרַעַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ “וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְגוֹ'”, כִי בַיּוֹם שֶׁעָמַד עֻזִּיָּה לְהַקְטִיר בַּהֵיכָל רָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁכָּל זֶה הָיָה הֲכָנָה לָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחֲרֵי הָרַעַ”שׁ הַיְנוּ תש”פ. 

לָכֵן אַחֲרֵי הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הָרִאשׁוֹן כָּתוּב: “הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי”. וּמְבָאֵר רַשִׁ”י “הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי” כְּבָחוּר שֶׁאֲרוּסָתוֹ חֲבִיבָה וַעֲרֵבָה עָלָיו וְעֵינֶיהָ נָאוֹת וְאוֹמֵר לָהּ הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי כִּי בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ לִבִּי מִשְׁתַּחֵץ וּמִתְגָּאֶה עָלַי וְרוּחִי גַּסָּה כִּי אֵינִי יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק. הַיְנוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה מְעוֹרֶרֶת אֶת הַיִּחוּד, וְהקב”ה מְרַמֵּז לָהּ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנִּרְמָז בַּ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הַשֵּׁנִי, שֶׁשָּׁם מַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים” שֶׁזֶּה אוֹר תּוֹרַת הָרֶמֶז שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁמְּעוֹרֵר אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן. כַּמּוּבָא בַּ’חֲתַם סוֹפֵר’ (‘תורת משה’ דרוש לח’ טבת) “אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי” גִּ’נַּ’ת’ ר”ת גִּ’מַטְרִיָּה נ’וֹטָרִיקוֹן תְּ’מוּרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים עא.) גִּנַּ”ת ג’ גִּימַטְרִיָּאוֹת דְּאִינוּן פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה, נ’ נוֹטְרִיקוּן, ת’ תְּמוּרָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (ירמי’ לא, כא) “כִּי בָרָא ה’ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר” ר”ת גִּנַּ”ת, וּ“תְּסוֹבֵב” בְּגִימַטְרִיָּא “גִּנַּת אֱגוֹז”, שֶׁהִיא מַמָּשׁ הָעִנְיָן שֶׁל “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא” שֶׁתּוֹרַת הַגִּימַטְרִיָּאוֹת וְהַמִּסְפָּרִים שֶׁשַּׁיֶּכֶת לִבְחִינַת הַנְּקֵבָה תַּעֲלֶה לְמַעְלָה וּתְּסוֹבֵב גָּבֶר, וְתִתְגַּלֶּה מַעֲלַת תּוֹרַת הַנְּקֵבָה עַל הַזָּכָר שֶׁהִיא הַסּוֹד שֶׁל “גִּנַּת אֱגוֹז”. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁגִנַּת בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹאֵל טַיְטֶלְבּוֹיְם שליט”א שֶׁ”גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי” ר”ת גֶּיְ”א. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁאֱגוֹ”ז אוֹתִיּוֹת זִוֻּג א’. וְכֵן “זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר” ס”ת תּוֹרָ”ה. וְכֵן תֵּבַת “הַנִּשְׁקָפָה” יֵשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת נָשַׁק פֶּה, לְרַמֵּז עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנִּרְמָזִים בַּפָּסוּק “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”. 

וְלָכֵן מָצִינוּ אֶת עִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת בְּדִגְלֵי הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (במדבר ב, ב) “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם”. וּמוּבָא בְּ’מִדְרַשׁ פְּלִיאָה’ (אות קנט) “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת” אַל תִּיקְרֵי בְאֹתֹת אֶלָּא בְּאוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘הִפּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת’ שֶׁדֶּגֶל פֵּרוּשׁוֹ אִסּוּף, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שבת סג.) הַמַּדְגִּילִים מְאַסְּפִין זֶה אֶת זֶה. וְזֹאת בְּחִינַת הַיְסוֹד שֶׁמְּאַסֵּף אֶת כָּל הַסְּפִירוֹת וּמְאַחֵד אֶת כֻּלָּם. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם סֵפֶר ‘אֶרֶץ צְבִי’ שֶׁהַדְּגָלִים הָיוּ חִבּוּק חוֹזֵר שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל לַקב”ה כִּבְיָכוֹל, שֶׁסִּבְּבוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן בִּבְחִינַת חִבּוּק, וְזֶה כְּנֶגֶד הַחִבּוּק שֶׁל עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׂה’ חִבֵּק אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּתוּב (שיר השירים ב, ד) “וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה”.

מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘בֶּן יְהוֹיָדָע’ (ברכות ג.) אוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם. נִרְאֶה לִי בס”ד בַּכִּנּוּי שֻׁלְחָן דְּנָקִיט הָכָא וְהוּא עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב בס”ד בְּבֵאוּר שִׁיר הַשִּׁירִים בַּפָּסוּק “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, זֵכֶר ד’ תָּאֳרִים כְּנֶגֶד ד’ מִינֵי לִמּוּד, שֶׁהֵם מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, קַבָּלָה. וְהַיְנוּ כְּנֶגֶד לִמּוּד מִקְרָא אֲשֶׁר “נִשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר”, כִּי לִמּוּד זֶה הוּא בִּתְחִלַּת יָמָיו שֶׁיָּצָא מִן הַחֹשֶׁךְ וְנִכְנַס לְאוֹר תּוֹרָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל בֶּן חָמֵשׁ לְמִקְרָא, וּכְנֶגֶד לִמּוּד הַמִּשְׁנָה הַבָּא אַחֲרָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֶּן עֶשֶׂר לְמִשְׁנָה, אָמַר “יָפָה כַלְּבָנָה”, כִּי הַלְּבָנָה גּוּפָא חָשׁוּךְ וּמְקַבֶּלֶת אוֹר מִן הַשֶּׁמֶשׁ, כֵּן הַמִּשְׁנָה גּוּפָהּ חָשׁוּךְ וּמְקַבֶּלֶת אוֹר מִן הַגְּמָרָא, כִּי לָכֵן אֵין פּוֹסְקִין דִּין מִן הַמִּשְׁנָה, דְּמִלְּתָא בְּלֹא טַעֲמָא לֹא מִתְיַשְּׁבָא כְּהִלְכָתָא, וּכְנֶגֶד לִמּוּד הַתַּלְמוּד הַבָּא אַחַר הַמִּשְׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְתַלְמוּד, אָמַר “בָּרָה כַּחַמָּה” שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אוֹר לָעוֹלָם, כֵּן הַתַּלְמוּד מֵאִיר עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בַּהֲלָכוֹת, וּמֵאִיר אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנֶה, וּכְנֶגֶד לִמּוּד הַקַּבָּלָה, שֶׁהוּא עֶלְיוֹן וְחָזָק וּמְשֻׁבָּח, אָמַר “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְרוֹאִים שֶׁ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” מְרַמֵּז עַל לִמּוּד הַקַּבָּלָה לוֹ נִזְכֶּה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שהש”ר ו, כה) רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי כִּדְגָלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא “כַּנִּדְגָּלוֹת” כְּדוֹר שֶׁנִּתְנַדְנֵד לְגַלּוֹת וְלֹא גָלָה, וְאֵיזֶה זֶה זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב “וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה”, וּמִנַּיִן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵימָה שֶׁנֶּאֱמַר “וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו”. וְרוֹאִים שֶׁהַפְּסוּקִים מְדַבְּרִים עַל דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵןאֲיוּמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר טו, ו) כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל יְרֵאִים מִן הקב”ה וּמִן הַמַּלְאָכִים, כָּךְ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָיוּ יְרֵאִים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר “וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ”, לְכָךְ נֶאֱמַר “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ח”א קע.) רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיוּמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ וְנִתְבָּאֵר. אֲבָל מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקִים אוֹתָם וְיוֹצִיאֵם מִן הַגָּלוּת, אָז יִפְתַּח לָהֶם פֶּתַח שֶׁל אוֹר דַּקִּיק קָטָן, וְאַחַר כָּךְ פֶּתַח אַחֵר שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְתַּח לָהֶם שְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים פְּתוּחִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְכֵן מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘שֵׂכֶל טוֹב’ מְרַבֵּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זצ”ל: “אֲיֻמָּ”ה כַּנִּדְגָּלוֹת” גִּימַטְרִיָּא חַיִּי”ם הַמַּלְכוּ”ת. גַּם תֵּבַת נִדְגָּלוֹת הוּא נ”ד גָּלוּ”ת. וְכֵ”ן “כַּנִּדְגָּלוֹת” כֵּ”ן גַּדְלוּ”ת, שֶׁהֵן הֵמָּה יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁמֵּהֶם וּבָהֶם חַיִּים נִצְחִיִּים יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ שֶׁנָּדְדָה שְׁנַת הַגָּלוּת מִכֹּל וָכֹל, וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם גַּדְלוּת אַחַר גַּדְלוּת “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת”.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְבוּאַת הַיֶּלֶד’ (אגרת סוד הגאולה) “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” “כְּמוֹ שָׁחַר” בִּגְאֻלָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁנַת הר”ף כִּי עֲדַיִן לֹא הֵאִיר הַיּוֹם אֲבָל הִתְחִיל בְּאֵיזֶה מָקוֹם כְּמוֹ הַשַּׁחַר. “יָפָה כַלְּבָנָה”, בִּגְאֻלָּה שֵׁנִית שֶׁל שְׁנַת הָעֲטָרָ”ה שֶׁתִּהְיֶה יוֹתֵר גְּדוֹלָה וּמְפֻרְסֶמֶת אֲבָל עֲדַיִן לֹא הֵאִיר הַיּוֹם לְגַמְרֵי, וַעֲדַיִן הוּא לַיְלָה זוּלָתִי שֶׁהַלְּבָנָה הִיא מְאִירָה. “בָּרָה כַּחַמָּה” בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שְׁנַת הר”ץ שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַמָּשִׁיחַ בַּגָּלִיל, וְאִם כֵּן כְּבָר זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ. “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” בַּגְּאֻלָּה הָרְבִיעִית שֶׁבִּשְׁנַת ה’רצ”ו שֶׁאָז תִּהְיֶה הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה אֲיֻמָּה כְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ הַנּוֹשְׂאוֹת דִּגְלֵי הַמֶּרְכָּבָה.

כָּתוּב (במדבר כא, כ) “וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן: עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא”. וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂפְתֵי כֹהֵן’ (חוקת) שֶׁתֵּבַת “וְנִשְׁקָפָה” יֵשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת נָשַׁק פֶּה, לְרַמֵּז עַל מִיתַת נְשִׁיקָה שֶׁל מֹשֶה שֶׁהָיְתָה בַּגָּי. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנִּרְמָזִים בַּפָּסוּק “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”, שֶׁמֹּשֶה זָכָה בְּמִיתָתוֹ בַּגָּי לְגִלּוּי שַׁעַר הַנ’. וְכָל עַם יִשְׂרָאֵל יִזְכּוּ לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן “וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי” מְרַמֵּז עַל נְשִׁיקַת פָּנִים שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן “וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן“, מְרַמֵּז עַל עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה נִיצוֹץ מֹשֶה, מֵהַשֶּׁמֶן הָעֶלְיוֹן, וְקָשׁוּר לִנְשִׁיקַת פֶּה שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּכִתְבֵי הַגרמ”מ מִשְּׁקְלוֹב זצ”ל שֶׁיְשִׁמוֹן ר”ת שְׁמוֹת הַתַּנָּאִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, יְהוּדָה, שִׁמְעוֹן, יוֹסִי, מֵאִיר, נְחֶמְיָה, תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּהֶם שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹאֵל טַיְטֶלְבּוֹיְם שליט”א שֶׁדָּוִ”ד בֶּ”ן יִשַׁ”י נִרְמָז בַּכָּתוּב שָׁם כְּשֶׁהִפְסִידוּ מוֹאָב אֶת חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, ל) “וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא” לְרַמֵּז שֶׁהִפְסִידוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן שֶׁהִיא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וּמִתְקַשִּׁים הַמְפָרְשִׁים שָׁם בְּפֵרוּשׁ הַמִּלָּה “וַנִּירָם” בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק, וְנִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁ“וַנִּירָם” אוֹתִיּוֹת מִירוֹן הַמָּקוֹם שֶׁל תּוֹרַת הַגְּאֻלָּה שֶׁבָּאָה מֵרַשְׁבִּ”י שֶׁקָּשׁוּר לַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁ“וַנַּשִּׁים” מְרַמֵּז עַל הַיְשִׁימֹן“, וְעַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. וְ”עַד דִּיבוֹן” מְרַמֵּז עַל בֶּן דָּוִד. וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ”י שָׁם “וַנִּירָם אָבַד” מַלְכוּת שֶׁלָּהֶם: “אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן” מַלְכוּת וְעֹל שֶׁהָיָה לְמוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן אָבַד מִשָּׁם “נִיר” לְשׁוֹן מַלְכוּת כְּמוֹ “לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִד עַבְדִּי”, וְרוֹאִים שֶׁרַשִּׁ”י מְרַמֵּז עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁיָּצָא הַנִּיצוֹץ מִשָּׁם עַל יַד שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב טִהֲרוּ בְּסִיחוֹן עֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁיְּשִׁימוֹ”ן הֵן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל מִלּוּי תּוֹרַת הָרֶמֶ”ז רֵי”שׁ מֵ”ם זַיִ”ן. וְכֵן וְנִשְׁקָפָ”ה גַיְ”א בְּאַ”ל ב”ם לְשֶׁפַ”ע גִּיחוֹ”ן, כִּי נְהַר גִּיחוֹן מְסַמֵּל אֶת תּוֹרַת הָרֶמֶז כְּדִלְעֵיל.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (במדבר כא, כז) “עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ” בְּגִימַטְרִיָּא 5776. וְאִם נוֹסִיף 4 כּוֹלְלִים לַג’ פְּסוּקִים וְכוֹלֵל נְקַבֵּל 5780. וְכֵן “אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ” בְּגִימַטְרִיָּא 999 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי” עִם הַמִּלִּים עוֹלֶה 5780. וּמְחַשְּׁבִים רַק “עַד” אֶחָד מִתּוֹךְ הַג’, כִּי הוּא כּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ חוֹזֵר הַפָּסוּק ג’ פְּעָמִים “עַד”, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל מָשִׁיחַ. “עַד דִּיבוֹן” אוֹתִיּוֹת בֶּן דָּוִיד. “עַד נֹפַח” בְּגִימַטְרִיָּא מְנַחֵם שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. “עַד מֵידְבָא” ר”ת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל. וְכֵן “וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן” בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקִיֵּם.

שְׁנַת תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא תִּשְׁעָה בְּאָב, כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּכִפְלַיִם אֶת שֹׁרֶשׁ הַצָּרָה וְשֹׁרֶשׁ הַנֶּחָמָה שֶׁקְּשׁוּרִים בַּיּוֹם הַזֶּה. 

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (זוטא איכה א) כְּתִיב “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי” לָמָּה שְׁנֵי פְּעָמִים רַבִּי אוֹמֵר לְפִי שֶׁכָּל מַכּוֹת שֶׁלָּהֶן כְּפוּלוֹת, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה הָיָה אוֹמֵר “שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא”. “בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה”. “עֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מָיִם”. “חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם”. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּכִפְלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי”. וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ בְּכִפְלַיִם לָקוּ בְּכִפְלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי לָקְחָה מִיַּד ה’ כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ”. וּלְפִי שֶׁמַּכּוֹתֶיהָ כְּפוּלוֹת כָּךְ נְחָמוֹתֶיהָ כְּפוּלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי”. “עוּרִי עוּרִי”. “קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ”. “אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ”. “אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם”. “שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בָּהּ'”. “סֹלּוּ סֹלּוּ”. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁכֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא תִּשְׁעָה בְּאָב, יוֹצֵא שֶׁהַשָּׁנָה יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב, הוּא יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁבְּתִשְׁעָה בְּאָב. כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּכִפְלַיִם אֶת שֹׁרֶשׁ הַצָּרָה וְשֹׁרֶשׁ הַנֶּחָמָה שֶׁקְּשׁוּרִים בַּיּוֹם הַזֶּה. 

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘פסיקתא רבתי’ כח לפי גירסת הר”ז מרגליות) אָמְרוּ מִשּׁוּם אַבַּיֵּי אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְפִי שֶׁקָּבְעוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר “וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל’ (מסעי) וְהִנֵּה הַצַּדִּיק אִישׁ אֱלֹהִים מוה’ יַעֲקֹב יִצְחָק אָמַר פֵּרוּשׁ הַגְּמָרָא בִּקֵּשׁ רַבִּי לַעֲקֹר תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, וְאָמַר הוֹאִיל וְאִידְחִי יִדְחִי. פֵּרוּשׁ שֶׁרָצָה לַעֲקֹר צָרַת תִּשְׁעָה בְּאָב כְּלָל וְעִקָּר וּלְגַלּוֹת הַקֵּץ עַל יְדֵי שֶׁחָל בְּשַׁבָּת יוֹם הַקָּדוֹשׁ, וְהוֹאִיל וְאִידְחִי יִדְחִי לְגַמְרֵי. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁבִּקֵּשׁ רַבִּי לַעֲקֹר תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת הַיְנוּ שֶׁחָל בְּתש”פ. כִּי אוֹתִיּוֹת בִּ’ וּפ’ מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן בְּתוֹךְ הָאֵשׁ הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל אוֹת פ’ יֵשׁ בִּפְנִים אֵשׁ לְבָנָה שֶׁל אוֹת ב’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ח. א. ש. שליט”א שֶׁהַנֹּסַח בַּגְּמָרָא (מגילה ה.) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא רַבִּי נָטַע נְטִיעָה בְּפוּרִים וְרָחַץ בְּקֹרוֹנָה שֶׁל צִפּוֹרִי בְּשִׁבְעָה עֶשֶׂר בְּתַמּוּז וּבִיקֵּשׁ לַעֲקֹר תִּשְׁעָה בְּאָב בְּגִימַטְרִיָּא 5780.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישב קפ:) כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם עָשָׂה אוֹתוֹ עַל הַדִּין, וְעַל הַדִּין מִתְקַיֵּם, וְכָל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם הֵם מִתְקַיְּמִים בְּדִין, מִלְּבַד זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֹאבַד פָּרַשׂ עָלָיו רַחֲמִים. רוֹאִים שֶׁבְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה בְּמִדַּת הַדִּין, דִּבְכָל הַפָּרָשָׁה שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד לְאַחַר וַיְכֻלּוּ, מֻזְכָּר רַק שֵׁם אֱלֹהִים וְדִין. דְּתַכְלִית הַבְּרִיאָה הִיא לְהֵיטִיב לַנִּבְרָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז, יח) “חָפֵץ חֶסֶד הוּא” לָכֵן בָּרָא הקב”ה אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁבָּהּ טְמוּנִים הַחֲסָדִים הַיּוֹתֵר נַעֲלִים. וְאַף שֶׁמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית א, א) שֶׁרָאָה הקב”ה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם וְשִׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים, שֶׁהִיא שִׁלּוּב מִדַּת הַחֶסֶד יַחַד עִם הַדִּין, הַבְּרִיאָה הִתְחִילָה בְּמִדַּת הַדִּין וְתִגָּמֵר בְּמִדַּת הַדִּין, וְהקב”ה מְשַׁלֵּב אֶת מִדַּת הַחֶסֶד יַחַד עִם הַדִּין, רַק כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם יִתְקַיֵּם. דִּכְשֵׁם שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּמִדַּת הַדִּין עַל יְדֵי שֵׁם אֱלֹהִים, כָּךְ בְּסוֹף הַבְּרִיאָה תִּהְיֶה מִדַּת הַדִּין. דְּתַכְלִית הַבְּרִיאָה הִיא לְהַגִּיעַ לַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַדִּין. וְכֵן מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויושע) לְקֵץ אַלְפַּיִם שָׁנָה יֵשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כִּסֵּא דִּין בְּעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי’ יג, ט) “הִנֵּה יוֹם ה’ בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף” וְגוֹ’, רוֹאִים שֶׁבְּסוֹף הַבְּרִיאָה יִהְיֶה דִּין. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. ב. א. שליט”א שֶׁצֵּרוּף אוֹתִיּוֹת הוי”ה הָרִאשׁוֹן בַּתּוֹרָה מוֹפִיעַ בַּפָּסוּק (בראשית א, ה) “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד”. וְצֵרוּף זֶה הוּא צֵרוּף שֶׁל דִּין שֶׁמְּכַוְּנִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפָּסוּק “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל תִּשְׁעָה בְּאָב תש”פ שֶׁחָל בְּלֵיל ה’ שֶׁנִּזְכֶּה לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה. כִּי “לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד”. אֶפְשָׁר לִקְרֹא לֵיל ה’ הוי”ה יֶעֱרַ”ב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. וְכֵן הַמִּלִּים “לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד” זֶה הַצֵּרוּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל מִלִּים שְׁלֵמוֹת שֶׁעוֹלֶה תש”פ. וְכֵן צֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁל תש”פ נִמְצָא כָּאן בַּפָּסוּק “יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה”. וְכֵן הַס”ת מֵהָאוֹר עַד הַלַּיְלָה: “וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ” עוֹלֶה ב’ פְּעָמִים תש”פ. וכן לי”ל הוי”ה בא”ט ב”ח בגימטריא משיח בן דוד.

הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר שֶׁתִּהְיֶינָה שְׁתֵּי מַגֵּפוֹת בִּזְמַן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ; הָרִאשׁוֹנָה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְתַכֶּה אֶת הַכַּלְכָּלָה, וּמִיַּד אַחֲרֶיהָ מַגֵּפָה שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁתָּבִיא לִקְרִיסָה כַּלְכָּלִית מֻחְלֶטֶת לְרוֹמִי הָרְשָׁעָה | סוד החשמל

  מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘בתי מדרשות’ פרק ו אות ב) יוֹם נְקָמָה שֶׁעָתִיד וְשָׁמוּר לְרוֹמִי הָרְשָׁעָה תַּעֲלֶה עָנָן אַחַת וְתִשְׁמֹר לְמַעְלָה מֵרוֹמִי וְתוֹרִיד שְׁחִין לַח עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַכֶּסֶף וְעַל הַזָּהָב וְעַל כְּלֵי מַתָּכוֹת שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ תַּעֲלֶה עָנָן אַחֶרֶת וְתִרְאֶה אֶת חֲבֶרְתָּהּ וְתַעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְתוֹרִיד …