על מהומות הערבים שהתחילו בלוד | הָעִיר לוֹד הִיא בְּסוֹד הַלֵּידָה | תורת משיח נעלמה ממשה, מדוע? | סוד החשמל

הָעִיר לוֹד הִיא בְּסוֹד הַלֵּידָה.  מָצִינוּ בַּזֹּהַר (הקדמה יג:) שֶׁהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁמִינִי. וְהַקּוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא שֶׁהִיא הַשְׁפָּעַת הַשְּׁמִינִי. וְכֵן רוֹאִים בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ שֶׁהֶבֶל הַשּׁוֹפָר הוּא מִלּוּי שֵׁם ס”ג, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא עִלָּאָה. וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַמַּנְהִיג’ (ר”ה כא) שֶׁמֵּאָה הַקּוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר הֵם כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁהַיּוֹלֶדֶת צוֹעֶקֶת …

רמזי המספר 73 שהם שנות המדינה | אִיָּ”ר רֶמֶז עַל שְׁנַת תשפ”א ר”ת תְּהֵא שְׁנַת אוֹר פָּנֶיךָ | צופן חזק בדילוג 2021 | סוד החשמל

1671 = מלך המשיח - המדינה נשלטת בידי מלך המשיח
עוד על המספרים 1671 בפוסט רמזים ראשי ביבי

1 67 1

עצמאות 73.. כמניין 'חכמה' הרחבנו רבות על מעלת ספרות 3+7 - 7+3 מספרי החכמה.. המסתתר של חכמה זה 67 = בינה... היות והבינה מוסתרת בחכמה

בינה = 67 = בי + נ

המשולש של חכמה = 271 = הריון !!!

המילוי של חכמה = 613

המילוי דמילוי – 123 = ענג

ע”י ראיית החכמה האלוקית מקבלים ענג. ומגיעים ל “התגלות השכינה = 1234” כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

שמחה = 353

ע”י זה מקבלים את 

סוד הויה ליריאו = 353

המילוי בלבד זה השורש. וזה המספר הכי גדול בתורה 1820 – מספר שמות הויה בתורה.

סוד כפול הויה = 1820

כמו שראינו בסרטון “סוד 1820”

מאת צ.ס

🇮🇱🕎🇮🇱🕎🇮🇱🕎🇮🇱

המספר 73 הוא מספר מיוחד מיוחד.

חכמה=73.

ובהיפך הקדושה:-

73=עג

“עג” היה קליפה מאוד גדולה לפני הכניסה לישראל.

ע”ג-ר”ת-עבודת גלולים(עבודה זרה).

חכמה (במילוי) = 613=תרי”ג.

אור חוזר של 73 הוא 37.

דרגת משיח היא יחידה.

יחידה=37=דגל.

וכאשר נכה זה בזה נקבל:-

73×37=2701.

“בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ”=2701.

כולנו מצפים לגאולה:-

ג×א×ו×ל×ה=2700.

ועם הכולל=2701.

73

שבע = 372 = בן ישי

הריון קשור ,כמובן, למצווה הראשונה “פרו ורבו”.

והכל מתקשר גם למה שכתבתי על הריון…

פרו(במילוי) = 613 = תריג=משה רבינו = חכמה במילוי !!!
 “מאז שחרב בית המקדש אין לו לקב”ה בעולמו, אלא ד’ אמות של הלכה”.

ואם זה “רק” מה ש”נותר” לקב”ה , הרי צריך להיות שם גם סוד שנת הגאולה…

בדקתי ומצאתי ש:-

“ד’ אמות של”=781= תשפ”א !!!

הריון = 271

“דלת אמות של הלכה”=1271.

1271=הריון משיח בן דויד משיח בן יוסף.

חתן וכלה מרמזים על הריון.

החלטתי לבדוק מה הן אותן ד’ אמות של הלכה(לא לפי הפשט, אלא לפי הרמז…) ומצאתי ש:-

בתורת הרמז (אותיות)=1271=דלת אמות של הלכה !!!

ד’=דלת=434=משיח בן דויד.

הריון(ן)=921 = ראש הממשלה (ממשלת מלך המשיח).

חג עצמאות 73 שמח
🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱

מי מנהיג את כל מלכי הארץ? זה מלך המשיח... המשיח זה כוח הקב"ה כפי שמתגלה לנבראים כוח ששולט על כל הברואים כל היצורים. כנאמר לב מלכים ושרים ביד ה'... אין משהו אחר חוץ מהקב"ה

טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא ה’ בְּאִיָּר תשפ”א בּוֹ יֻשְׁלַם הַזְּמַן שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְנִזְכֶּה לְהִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

מוּבָא עַל הרה”צ ר’ דָּוִד בַּהֲרָ”ן זצ”ל, שֶׁאָמַר עַל הַשָּׁנִים תש”ח וְתשכ”ז שֶׁהֵן שָׁנִים מְסֻגָּלוֹת לַגְּאֻלָּה, עַל פִּי הַגְּרָ”א וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהָיְתָה זְמַן פְּקִידָה שֶׁהֻחְמְצָה. וְכֵן מוּבָא בְּהַסְכָּמַת רַבִּי יוֹסֵף סַלַּנְט זצ”ל לְסֵפֶר ‘מִדְרַשׁ שְׁלֹמֹה’, שֶׁהרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה רִיבְלִין זצ”ל הִכְרִיז לִפְנֵי ‘כָּל נִדְרֵי’ שֶׁל שְׁנַת תש”ח בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁשָּׁנָה זוֹ תִּהְיֶה פְּקִידָה גְדוֹלָה בְּתַהֲלִיכֵי הַגְּאֻלָּה לְפִי הַגְּרָ”א, וְיִהְיֶה מַעֲבָר קָשֶׁה מְאֹד, שֶׁבְּסוֹפוֹ יִהְיֶה נִצָּחוֹן גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁהָרַב רִיבְלִין זצ”ל אָמַר בְּשֵׁם הַגְּרָ”א עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי קוּם הַמְּדִינָה, שֶׁה’ בְּאִיָּר הוּא תַּאֲרִיךְ שֶׁקָּשׁוּר לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכ”ז בְּאִיָּר [הַזְּמַן שֶׁל מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים] הוּא תַּאֲרִיךְ שֶׁקָּשׁוּר לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוּדָה וַיְנְגּוּט שליט”א שֶׁכ”ח בְּאִיָּיר הוּא יוֹם פְּטִירַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שֶׁהִמְלִיךְ גַּם אֶת שָׁאוּל וְגַם אֶת דָּוִד. לָכֵן בְּיוֹם זֶה הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ הֶאָרַת דָּוִד. וְעִקַּר הַהִתְנוֹצְצוּת הִתְחִילָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהִיא בְּסוֹד נֶצַח, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות נח.) “וְהַנֵּצַח” זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. “וְהַהוֹד” זוֹ בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כִּי שְׁמוּאֵל תִּקֵּן אֶת הַנֶּצַח כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בראשית כא:) עַל הַפָּסוּק שֶׁשְּׁמוּאֵל אָמַר “וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם”. וְכֵן ה’ בְּאִיָּר בְּגִימַטְרִיָּא יָרֵחַ. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּתּוֹסְפוֹת (ר”ה ה. ד”ה אמרה) שֶׁבְּה’ בְּאִיָּר הָיוּ בּוֹדְקִים אֶת הַיָּרֵחַ לָדַעַת מָתַי יִהְיֶה חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְכֵן ה’ אִיָּר אוֹתִיּוֹת אַרְיֵ”ה שֶׁמְּסַמֵּל מַלְכוּת. וְהַצֵּרוּף שֶׁל חֹדֶשׁ אִיָּר יהה”ו מוֹפִיעַ בְּכָל הַתנ”ך בְּר”ת וְס”ת יַחַד 65 פְּעָמִים כְּמִנְיַן שֵׁם אדנ”י שֶׁמְּסַמֵּל מַלְכוּת. וְאֶחָד מֵהֶם הוּא בַּכָּתוּב (תהילים קמט, ד) “כִּי רוֹצֶה הוי”ה בְּעַמּוֹ” וְרוֹצֶ”ה ר”ת רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ טוּבְיָה שְׁרַגַּאי שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁהָעֲרָבִים קוֹרְאִים לְיוֹם הָעַצְמָאוּת יוֹם הַנֶּכְבָּה אוֹתִיּוֹת הַנְּקֵבָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת.

וְכֵן דָּוִד בֶּן יִשַׁי לְפִי מִסְפָּר גָּדוֹל עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לְרַמֵּז שֶׁהֵם הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישִׁים עָלָיו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט”א שֶׁבְּיוֹם ה’ בְּאִיָּר וְהַיּוֹמַיִם שֶׁאַחֲרָיו צֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת הֵן שפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא דָוִד בֶּן יִשַׁי. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ אֶת סֵמֶל הַמְּדִינָה מָגֵן דָּוִד, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד לַה’ “הוֹדִיעֵנִי ה’ קִצִּי”, הַיְינוּ שֶׁסִּיּוּם חַיֵּי דָוִד מְסַמֵּל אֶת הַקֵּץ, כָּךְ יִהְיֶה אַחֲרֵי 70 שָׁנִים שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עִם עוֹד שְׁנָתִיִּים לֵדָה יִהְיֶה זְמַן הַקֵּץ.

מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בַּיְסוֹד, וּבְחִלּוּף אוֹתִיּוֹת טצ”ץ שֶׁמִּתְחַלְּפוֹת בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר. שֶׁהֵן כְּמִנְיַן תתקצ”ט מַדְרֵגוֹת שֶׁיֵּשׁ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּסְפָּר הַזֶּה הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁאָז יַגִּיעַ לְהַשְׁלָמַת תַּפְקִידוֹ. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַסֵּפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ (פרק ב’ סימן ל”ה) “הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם”, “הַקָּטָן” הַיְינוּ אֶפְרַיִם, כַּכָּתוּב “אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ”. וְכֵן “הַצָּעִיר” הוּא אֶפְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה, אִם הוּא יַגִּיעַ עַד דַּרְגַּת הָאֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, הַיְינוּ טצ”ץ בַּיְסוֹד, שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אִיתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אָז אֲנִי ה’ אֲפִלּוּ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “לְאֶלֶף”, הַיְינוּ עַד אֶלֶף, וְלֹא עַד בִּכְלָל. כִּי אָז דַּרְגַּת הָאֶלֶף עַצְמָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת בְּעַנְנֵי שְׁמַיָּא בְּדֶרֶךְ נִסִּית כֻּלָּהּ. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, מִנְיַן חֲלָקִים שֶׁנִּתְחַלְּקָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הַמִּסְפָּר אֶלֶף הוּא כְּנֶגֶד מֹשֶה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרוֹן וּמַשְׁלִים לְמִסְפַּר אֶלֶף, בְּסוֹד “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא פֶּתַח תִּקְוָה. וְכֵן טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא ה’ בְּאִיָּר תשפ”א שֶׁיֻּשְׁלַם הַזְּמַן שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְנִזְכֶּה לְהִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג תִּהְיֶה בִּשְׁנַת הַ73 אַחֲרֵי שֶׁנְּסַיֵּם 70 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ וְעוֹד שְׁנָתַיִם שֶׁל לֵדַת מָשִׁיחַ. וְזֶה מַמָּשׁ עַכְשָׁו שֶׁהִשְׁלַמְנוּ 72 שָׁנִים מֵה’ בְּאִיָּר תש”ט שֶׁאָז הִשְׁלִימוּ אֶת הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל קוּם הַמְּדִינָה: (וירא קיט.) בְּשַׁבְעִין וּתְלָת, כָּל מַלְכֵי עָלְמָא יִתְכַּנְּשׁוּן לְגוֹ קַרְתָּא רַבְּתָא דְּרוֹמִי, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר עָלַיְהוּ אֶשָּׂא וּבַרְדָּא וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וְיִתְאַבְּדוּן מֵעָלְמָא. בַּר אִנּוּן מַלְכִין דְּלָא יִמְטוּן לְתַמָּן, וְיָהַדְרוּן לְאַגָּחָא קְרָבִין אַחֲרָנִין, וּמֵהַהוּא זִמְנָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְּעַר בְּכָל עָלְמָא, וְיִתְכַּנְּשׁוּן עִמֵּהּ כַּמָּה עַמִּין וְכַמָּה חַיָּלִין מִכָּל סַיְפֵי עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנְּשׁוּן בְּכָל אִנּוּן אַתְרֵי. עַד דְּאִשְׁתְּלִימוּ אִנּוּן שְׁנִין לַמֵּאָה, כְּדֵין וָא”ו יִתְחַבָּר בְּהֵ”א, וּכְדֵין “וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהו”ה וְגוֹ'”. וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל זְמִינִין בְּהַהוּא זִמְנָא לְאִתְּעָרָא עַלֵיהוֹן עִם כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא לְמֵיתֵי עַל יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִּיב “וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַיִם לַמִּלְחָמָה וְגוֹ'”, וּכְתִיב “יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יהו”ה וְעַל מְשִׁיחוֹ”, וּכְתִיב “יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק יהו”ה יִלְעַג לָמוֹ”. לְבָתַר וָא”ו זְעֵירָא יִתְּעַר, לְאִתְחַבְּרָא וּלְחַדְּשָׁא נִשְׁמָתִין דַּהֲווֹ עַתִּיקִין, בְּגִין לְחַדְתָּא עָלְמָא, כְּמָה דִּכְתִּיב “יִשְׂמַח יהו”ה בְּמַעֲשָׂיו”, וּכְתִיב “יְהִי כְבוֹד יהו”ה לְעוֹלָם”, לְאִתְחַבְּרָא כַּדְקָא יֵאוֹת. “יִשְׂמַח יהו”ה בְּמַעֲשָׂיו”, לְנַחְתָּא לוֹן לְעָלְמָא, וּלְמֶהֱוֵי כֻּלְּהוֹן בִּרְיָן חַדְתִּין, לְחַבְּרָא עָלְמִין כֻּלְּהוּ כְּחַד. וְרוֹאִים שֶׁבִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים וְשָׁלֹש תַּתְחִיל הַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם וְהקב”ה יַמְטִיר עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, וְתַתְחִיל תְּקוּפָה שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה’. והוסיף הרה”ג ר’ חיים ש. שליט”א שמדינת ישראל הפציצה את הכור הגרעיני האיראני ביום ל’ ניסן ר”ח אייר, שזה מרמז על התנוצצות המלחמות שהם אתחלתא דגאולה בחודש ניסן שעתידין להגאל, וזה מתעורר ביום א’ איר אותיות אירא“ן, כאשר האות נו”ן מרמזת על נו”ן ימי הספירה שאנחנו נמצאים בתוכם.

מוּבָא בְּ’פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (לח) שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שָׁכַב אוֹתָהּ [אֶת דִּינָה] וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת בְּאֹהֶל יַעֲקֹב, מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וּשְׁלָחָהּ וְהָלְכָה לָהּ, וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָהּ כְּבַת, וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל (בראשית ל, כא) שֶׁרָחֵל וְלֵאָה הִתְעַבְּרוּ יַחַד בְּדִינָה וְיוֹסֵף, וּבִתְחִלָּה הָיְתָה דִּינָה אֵצֶל רָחֵל וְיוֹסֵף אֵצֶל לֵאָה, וְהִתְחַלְּפוּ הָעֻבָּרִים. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין דִּינָה לְיוֹסֵף. וּבַ’של”ה’ (וישלח) מְבֹאָר שֶׁהַחְלָפַת הָעֻבָּרִים גָּרְמָה שֶׁהָיְתָה לְדִינָה תְּכוּנַת זָכָר וְהָיְתָה יַצְאָנִית וְנִכְשְׁלָה עִם שְׁכֶם. וְיוֹצֵא שֶׁיּוֹסֵף גָּרַם אֶת הֻלֶּדֶת אָסְנַת. וְכֵן רוֹאִים מֵהַ’פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ שֶׁאֲחֵי יוֹסֵף שֶׁרָצוּ לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, רָצוּ לַהֲרֹג גַּם אֶת אָסְנַת אִשְׁתּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר פ, א) לֵית אִתְתָא זַנְיָא עַד דִבְרַתָה זַנְיָא, אָמְרוּ לֵיהּ אִם כֵּן לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה, אָמַר לָהֶם “וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ”, יָצָאת מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ “וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ז ע’ טז) שֶׁבְּדִינָה הָיָה נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְלָכֵן “וַתֵּצֵא דִינָה” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן דִּינָ”ה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת דָּלֶ”ת יוֹ”ד נוּ”ן הֵ”א, בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף.

מִכָּל זֶה מִתְבָּאֵר שֶׁדִּינָה הִיא מִשֹּׁרֶשׁ יוֹסֵף, וְתַפְקִידָהּ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַקְּלִפָּה לִפְעֹל עֲבוּר יוֹסֵף לְהוֹלִיד אֶת אָסְנַת וְאֶת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וּלְפִי זֶה יֵשׁ מְבָאֲרִים שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּגַשְׁמִיּוּת הַקְּלִפָּה שֶׁפּוֹעֶלֶת אֶת הַכֵּלִים עֲבוּר מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהִיא נִקְרֵאת בְּשֵׁם מְדִינָה, לִרְמֹז שֶהִיא מִשֹּׁרֶשׁ דִּינָה, מִ דִּינָה. וְיוֹצֵא שֶׁהַסּוֹד שֶׁל הַמְּדִינָה הוּא הַסּוֹד שֶׁל הַזְּנוּת שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר עִם דִּינָה. וְחָשׁוּב לְהַבְהִיר שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּין הַשָּׁלִיחַ לַמְּשַׁלֵּחַ הִיא רַק פְּעֻלַּת הַשְּׁלִיחוּת, שֶׁאֵלּוּ נִבְחֲרוּ לִהְיוֹת הַשְּׁלִיחִים בְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה לִפְעֹל אֶת הֲכָנַת הַכֵּלִים, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם לוֹמַר עַל אֲנָשִׁים פּוֹרְקֵי עֹל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ וְכַדּוֹמֶה, כְּמוֹ שֶׁהַרְבֵּה טָעוּ בָּזֶה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁהַמְּדִינָה הוּקְמָה בְּחֹדֶשׁ אִיָּר שֶׁמַּזָּלוֹ שׁוֹר הַמְסַמֵּל אֶת יוֹסֵף שֶׁכָּתוּב עָלָיו “בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ”. יוֹם הַהֲקָמָה הָיָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי פָּרָשַׁת אֱמוֹר ה’ בְּאִיָּר תש”ח. וְיוֹם שִׁשִּׁי הוּא בְּחִינַת יוֹסֵף הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁה’ בְּאִיָּר הוּא תַּאֲרִיךְ שֶׁקָּשׁוּר לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. יְסוֹד שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁקְּרַ”ב תש”ח אוֹתִיּוֹת חֶרֶ”ב קֶשֶׁ”ת, לְרַמֵּז שֶׁעָמְדָה לָהֶם זְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּשֶׁכָּבַשׁ אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף בִּשְׁכֶם וְאָמַר לְיוֹסֵף, (בראשית מח, כב) “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” וּבַתַּרְגּוּם שָׁם מְתַרְגֵּם “בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי.

וְעוֹד חֶשְׁבּוֹן כָּתַב לִי חָכָם אֶחָד שליט”א שֶׁשָּׁאוּל וְדָוִד מָלְכוּ יַחַד 43 שָׁנִים; שָׁאוּל מָלַךְ 3 שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ נֶהֱרַג. וְאָז מָלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים, וְהָיְתָה חֲפִיפָה בֵּין זַרְעוֹ שֶׁל שָׁאוּל לְדָוִד. וְאַחַר כָּךְ מָלַךְ דָּוִד לְבַדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם 33 שָׁנִים. וְאִם נִתְיַחֵס לַשָּׁנִים מִתש”ח עַד סוֹף הָאֶלֶף שֶׁהֵן 292 שָׁנָה שֶׁמְיֹעָדוֹת לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַתְּקוּפָה שֶׁל הָ43 שָׁנָה שֶׁשָּׁאוּל וְדָוִד מָלְכוּ, וּנְחַלֵּק אֶת הַ292 לְ43, יוֹצֵא שֶׁבְּתשכ”ז מַקְבִּילָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה לַזְּמַן שֶׁדָּוִד הִתְחִיל לִמְלֹךְ בְּחֶבְרוֹן, כִּי שָׁאוּל נֶהֱרַג אַחֲרֵי קְצַת פָּחוֹת מִשָּׁלֹש שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁהוּמְלַךְ. וּבְתשכ”ז הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ הֶאָרַת דָּוִד כְּשֶׁשּׁוּב הִתְאַפְשֵׁר לְהִתְפַּלֵּל בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּחֶבְרוֹן, וּבַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, דִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ שַׁיָּכִים לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְכֵן שְׁנַת תשכ”ח מֻזְכֶּרֶת בְּסֵפֶר ‘נַחַל קְדוּמִים’ לַחִידָ”א בְּשֵׁם הָאֲרִיזָ”ל כִּזְמַן פְּקִידָה.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תב) בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ תתקצ”ט מַלְאָכִים מְלַמְּדִין חוֹבָה וּמַלְאָךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הקב”ה מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַה טַּעַם “אִם יֶשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף וְגוֹ’ וַיְחֻנֶּנּוּ”. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל שֶׁטַּעַם הַיְרִידָה לַגָּלוּת הוּא לְהַשְׁלִים תתקצ”ט אוֹרוֹת שֶׁנִּלְקְחוּ מִמֹּשֶה בְּחֵטְא הָעֵגֶל וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (ויקרא קנח) אַחַר עֲוֹן הָעֵגֶל, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הקב”ה לְמֹשֶה “לֶךְ רֵד”, נִתְמָעֵט מִמֶּנּוּ תתקצ”ט חֲלָקִים, מִן הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רַק חֵלֶק אֶחָד, מִכָּל אֶלֶף חֲלָקִים הָרִאשׁוֹנִים. וּבָזֶה נָבִין עִנְיָן אֶחָד, אָלֶ”ף זוֹ לָמָה זְעִירָא, כִּי אָלֶף רַבָּתִי, הִיא עוֹלָה בְּמִסְפַּר אֶלֶף, כִּי כֵן בְּמִלּוּאָהּ הֵם אוֹתִיּוֹת אֶלֶף. וְאַחַר כָּךְ לֹא נִשְׁתַּיֵּר לוֹ רַק אָלֶף פְּשׁוּטָה, שֶׁהוּא מִסְפָּר אֶחָד בִּלְבָד, וְאָז נִקְרָא אָלֶף זְעִירָא. וְלָכֵן נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, הַנִּקְרָא אֶלֶף שָׁנִים דְּגָלוּתָא, כַּנִּזְכָּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי עַל פָּסוּק “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁ“בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה” בְּא”ת ב”ש בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁ“הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף” הַכַּוָּנָה לַמִּסְפָּר הַקָּטָן שֶׁל הָאוֹת אָלֶף שֶׁהוּא 1 יִהְיֶה לְאֶלֶף שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹת אָלֶף רַבָּתִי, וְאָז נִזְכֶּה לַתּוֹסֶפֶת שֶׁל טצ”ץ כְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אָדָם מ. שליט”א שֶׁ1000 הוּא גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל קֵ”ץ לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁצ’ סוֹפִית הִיא בְּמִסְפַּר 900. וְכֵן שְׁפָטִים בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 999, כִּי כְשֶׁנַּגִּיעַ לִנְקֻדַּת הַ999 יַעֲשֶׂה ה’ שְׁפָטִים בְּכָל הַגּוֹיִם.

 

אִיָּ”ר ר”ת הַכָּתוּב “אֲנִי יְהֹוָ”ה רֹפְאֶךָ” וְכֵן “רֹפְאֶךָ” בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. וְגַם ר”ת וְס”ת אוֹר פָּנֶיךָ, רֶמֶז עַל שְׁנַת תשפ”א ר”ת תְּהֵא שְׁנַת אוֹר פָּנֶיךָ.

מוּבָא בְּ’שַׁעַר מַאֲמָרֵי רשב”י’ לְהָאֲרִיזַ”ל (נשא) יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהִיא גְּבוּרָה דְּז”א נִתְקַיֵּם “שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי”, וְאַחַר כָּךְ הֵאִיר אוֹר אִמָּא הַנִּקְרָא רְחִימוּ בְּנוּקְבָא דְּז”א בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וַהֲרֵי נִגְמַר בְּחִינַת “שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי”, וְאַחַר כָּךְ בְּחַג הַסֻּכּוֹת הוּא הַיָּמִין בְּסוֹד “וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי”, וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם חַג ח’ עֲצֶרֶת הָיָה הַזִּוּוּג פָּנִים בְּפָנִים. וְרוֹאִים שֶׁיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁעָלָיו כָּתוּב (דברים ה, ד) “פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר הוי”ה עִמָּכֶם” הָיָה בִּבְחִינַת זִוּוּג בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בָּרמב”ן (ויקרא כג, לו) שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת נִקְרָא עֲצֶרֶת, דְּשָׁבוּעוֹת הוּא בְּחִינַת שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְהַשִּׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר הַשַּׁיָּכִים לַמִּסְפָּר שֶׁבַע, הֵם בִּבְחִינַת חוֹל הַמּוֹעֵד אָרֹךְ קוֹדֶם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַשַּׁיָּךְ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁמִינִית, וּבוֹ נִתְּנָה תּוֹרָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַשְּׁמִינִי. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘פֶּסַח קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ’ שֶׁחַג הַפֶּסַח הוּא בְּסוֹד מִצְווֹת שֶׁמְּסַמְּלוֹת אוֹר מַקִּיף, הֲכָנָה לְמַתַּן תּוֹרָה שֶׁהוּא אוֹר פְּנִימִי בְּסוֹד פָּנִים. וְזֶה דּוֹמֶה לְסֻכּוֹת שֶׁהוּא מַקִּיף הַמֵּכִין לְאוֹר פְּנִימִי שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת בְּסוֹד פָּנִים.

בֵּאַרְנוּ שֶׁאוֹר פָּנֶיךָ בְּגִימַטְרִיָּא קוֹרוֹנָה, שֶׁזֶּה מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵאוֹר הַכֶּתֶר שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים, וְלָכֵן מַשְׁפִּיעָה הַקּוֹרוֹנָה עַל מַעֲרֶכֶת הָאֲוִיר וְהַנְּשִׁימָה שֶׁל הָאָדָם שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְצַד הַפָּנִים. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהַכָּתוּב (שמות טו, כו) “אֲנִי יְהֹוָ”ה רֹפְאֶךָ” ר”ת וְס”ת אוֹר פָּנֶיךָ לְרַמֵּז שֶׁהַקֹּרוֹנָה בָּאָה לְהָבִיא אוֹתָנוּ לִתְשׁוּבָה וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. וְכֵן “רֹפְאֶךָ” בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א שֶׁנִּזְכֶּה לִרְפוּאָה וּגְאֻלָּה. וְכֵן שְׁנַת תשפ”א ר”ת תְּהֵא שְׁנַת אוֹר פָּנֶיךָ. וְכֵן “רֹפְאֶךָ” אוֹתִיּוֹת ר”ך בַּחוּץ, וְאוֹתִיּוֹת אַ”ף בִּפְנִים, הַיְנוּ לְרַכֵּךְ אֶת הַחֲרוֹן אַף וּלְהָבִיא רְפוּאָה.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהִסְמִיכוּ אֶת הַפָּסוּק “אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ” לְמֵימְרָא שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה: (סנהדרין קא.) אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא לְרַבָּה בַּר מָרִי כְּתִיב “כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ”. וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹּא שָׂם [הַמַּחֲלָה] רְפוּאָה לָמָּה, אָמַר לוֹ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִקְרָא זֶה מֵעַצְמוֹ נִדְרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ”, אִם תִּשְׁמַע לֹא אָשִׂים, וְאִם לֹא תִּשְׁמַע אָשִׂים, וְאַף עַל פִּי כֵן “אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ”. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ, אָמַר לָהֶם חֵמָה עַזָּה יֵשׁ בָּעוֹלָם, הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה אַתָּה שׂוֹחֵק, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים, אָמְרוּ לוֹ אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה שָׁרוּי בְּצַעַר וְלֹא נִבְכֶּה, אָמַר לָהֶם לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי שֶׁאֵין יֵינוֹ מַחֲמִיץ, וְאֵין פִּשְׁתָּנוֹ לוֹקֶה, וְאֵין שַׁמְנוֹ מַבְאִישׁ, וְאֵין דֻּבְשָׁנוֹ מַדְבִּישׁ, אָמַרְתִּי שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם קִבֵּל רַבִּי עוֹלָמוֹ. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי בְּצַעַר אֲנִי שָׂמֵח. אָמַר לוֹ עֲקִיבָא כְּלוּם חִסַּרְתִּי מִן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר לוֹ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ “כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שַׁעֲרֵי אוֹרָה’ (שער א) שֶׁעִנְיַן הָרְפוּאָה בָּא מִמִּדַּת הַדִּין. וְכֵן מוּבָא בִּ’פְרִי עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (העמידה ע’ ריט) רְפָאֵנוּ ה’ וְנֵרָפֵא ר”ת רי”ו הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אַתָּה ר”ת גִּימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים רי”ו. רוֹאִים שֶׁמִּסְפָּר רי”ו שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הַמִּלָּה גְּבוּרָה מְרֻמָּז ג’ פְּעָמִים בִּתְחִלַּת בִּרְכַּת רְפָאֵנוּ. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (במדבר יח, יט) “בְּרִית מֶלַח עוֹלָם” כָּרַת בְּרִית עִם אַהֲרֹן, בְּדָבָר הַבָּרִיא, וּמִתְקַיֵּם, וּמַבְרִיא אֶת אֲחֵרִים, “בְּרִית מֶלַח” כַּבְּרִית הַכְּרוּתָה לַמֶּלַח שֶׁאֵינוֹ מַסְרִיחַ לְעוֹלָם. רוֹאִים שֶׁהַמֶּלַח הַגַּשְׁמִי שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה יֵשׁ לוֹ תְּכוּנוֹת נַעֲלוֹת, שֶׁאֵינוֹ מַסְרִיחַ לְעוֹלָם, וְהוּא בָּרִיא וּמַבְרִיא, דְּשֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת גָּבֹהַּ מֵהַחֲסָדִים, וְשֹׁרֶשׁ הָרְפוּאוֹת בָּא מֵהַמְתָּקַת הַדִּינִים. וְכֵן מוּבָא בַּמַּלְבִּי”ם (ויקרא ב, יג) שֶׁה’ שָׂם מֶלַח בְּיַם אוֹקְיָנוּס שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁבְּרִיאוּת עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר, לְרַמֵּז שֶׁהַבְּרִיאוּת כּוֹלֶלֶת חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת עִם הַכּוֹלֵל שֶׁלָּהֶם בִּבְחִינַת כֶּתֶר. וּכְשֵׁם שֶׁמֶּלַח פּוֹעֵל דֶּרֶךְ צִמְצוּם, עַל יְדֵי שֶׁהוּא מַחְסִיר בַּמַּאֲכָל. כָּךְ רְפוּאָה הִיא מִלְּשׁוֹן רִפְיוֹן וְחֻלְשָׁה, שֶׁפּוֹעֶלֶת חֻלְשָׁה בַּחוֹלֶה, וְזֶה מֵבִיא לוֹ אֶת הָרְפוּאָה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּשַּׁ”ס שֶׁהָיוּ מַקִּיזִים דָּם לִרְפוּאָה. וְכֵן רוֹאִים בְּגַשְׁמִיּוּת בִּתְרוּפוֹת הָאַנְטִיבְּיוֹטִיקָה וְהַחִיסוּנִים וְכַדּוֹמֶה. וְכֵן מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת’ (כרך ב’ ע’ 529) שֶׁחוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא מ”ט, וְהָרְפוּאָה בָּאָה מִשַּׁעַר הַנ’ שֶׁל הַבִּינָה שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת. וְכֵן נִרְאֶה דְּחֹדֶשׁ אִיָּ”ר ר”ת “אֲנִי הוי“ה רֹפְאֶךָ”, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַחֹדֶשׁ שַׁיָּךְ לִימֵי הַדִּין שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, לָכֵן הוּא מַשְׁפִּיעַ אֶת הָרְפוּאָה שֶׁבָּאָה מִמִּדַּת הַגְּבוּרָה.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ’ שֶׁהַמָּן הִתְחִיל לָרֶדֶת בַּמִּדְבָּר בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, וּבַמָּן הָיוּ כְּלוּלִים כָּל הָרְפוּאוֹת, וְכֵן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַמְתָּקַת מֵי מָרָה שֶׁשָּׁם ה’ הִבְטִיחַ “כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ”, הָיָה בְּחֹדֶשׁ אִיָּר. וְכֵן שֹׁרֶשׁ רְפוּאָה קָשׁוּר עִם פ”ר דִּינִים מִמִּדַּת הַגְּבוּרָה. וְכֵן רְפוּאָה נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן חֲזַ”ל ‘שְׁחִיקַת סַמְּמָנִים’, וּפְעֻלַּת הַשְּׁחִיקָה שַׁיֶּכֶת לְמִדַּת הַגְּבוּרָה, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘סוֹד הַחֵצִי’ שֶׁיִצְחָק נִקָרא יִשְׂחָק, מִלְּשׁוֹן לִשְׁחֹק וּלְפוֹרֵר וּלְצַמְצֵם. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֵׁם מֵכִין הַתְּרוּפוֹת רֹקֵח מִרְקַחַת, אוֹתִיּוֹת קֹרַח הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁלָּכֵן הקב”ה בָּא לְבַקֵּר אֶת אַבְרָהָם בִּקּוּר חוֹלִים לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, לְרַמֵּז לְאַבְרָהָם שֶׁשֹּׁרֶשׁ הָרְפוּאָה שֶׁל יִצְחָק מַגִּיעַ לָעוֹלָם, כַּיָּדוּעַ שֶׁבִּקּוּר חוֹלִים עִנְיָנוֹ לְבַקֵּר וּלְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה וְלִרְאוֹת מֶה חָסֵר לוֹ, וְלָקַחַת אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵחָלְיוֹ, וְכֵן עִנְיַן הַבִּקּוּר מְרַמֵּז עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁל יִצְחָק שֶׁמְּבַקֶּרֶת וּבוֹחֶנֶת כָּל דָּבָר לָעֹמֶק לְהַשְׁלִימוֹ. כַּיָּדוּעַ שֶׁעוֹמֶק בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרָה.

וּלְפִי דְּבָרֵינוּ נִרְאֶה לְיַשֵּׁב אֶת קוּשְׁיַת הַ’קֶּרֶן אוֹרָה’ (תענית ז.) שֶׁמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין כו:) שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם. וּמֵאִידָךְ מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין נד.) שֶׁתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה לָאָדָם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַהַתָּשָׁה הִיא סוֹד הָרִפְיוֹן וְחֻלְשָׁה שֶׁמֵּבִיא רְפוּאָה. וְכֵן מָצִינוּ רְפוּאָה בְּהַשְׁפָּעַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּאָה דֶּרֶךְ הַחֹם שֶׁבַּגְּבוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג, כ) “שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יז:) וּמָה רָאוּ לוֹמַר “רְפוּאָה” בַּשְּׁמִינִית, אָמַר רַבִּי אַחָא מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְּנָה מִילָה בַּשְּׁמִינִית שֶׁצְּרִיכָה רְפוּאָה, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַשְּׁמִינִית. וְרוֹאִים שֶׁרְפוּאָה הִיא הַבְּרָכָה הַשְּׁמִינִית בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּמִסְפַּר שְׁמוֹנֶה מְסַמֵּל אֶת שֹׁרֶשׁ מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁהִיא בִּסְפִירַת הַבִּינָה הַשְּׁמִינִית מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה.

צְופָן מֵאֵת הרה”ג ר’ נ. דּוֹיְטְשׁ שליט”א בְּדִלּוּג 2021 אוֹתִיּוֹת

המילים המופיעות בצופן

מוֹ”ת רוֹ”ב בְּנֵ”י עֹלָ”ם אִיָּ”ר תשפ”א, אֲנִ”י דָּ”ן אֶ”ת הָאָרֶ”ץ.

וּבְנִיסָן עֲתִדִין לְהִגָּאֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א | רמז ג’ו ביידן | סוד החשמל

וּבְנִיסָן עֲתִדִין לְהִגָּאֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ר”ה יא.) בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל. הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁשּׁוֹאֲלִים כֻּלָּם: בְּאֵיזֶה נִיסָן נִזְכֶּה לְכָךְ. וּבְּנִיסָן עֲתִדִין לְהִגָּאֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ח. ש. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (מלאכי ג, א) “הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר …

הַקּוֹרֹנָה שֶׁהִיא הַכֶּתֶר מְבָרֶרֶת מִי רוֹצֶה אֶת הַגְּאֻלָּה וּמִי לֹא חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ מַכַּת אַרְבֶּה בְּמִצְרַיִם שֶׁבָּרְרָה מִי יָמוּת בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ וּמִי יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים | סוד החשמל

הַקּוֹרֹנָה שֶׁהִיא הַכֶּתֶר מְבָרֶרֶת מִי רוֹצֶה אֶת הַגְּאֻלָּה וּמִי לֹא חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ מַכַּת אַרְבֶּה בְּמִצְרַיִם שֶׁבָּרְרָה מִי יָמוּת בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ וּמִי יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים. מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין קיא.) תַּנְיָא רַבִּי סִימָאִי אוֹמֵר נֶאֱמַר “וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם”, וְנֶאֱמַר “וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם”, מַקִּישׁ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם לְבִיאָתָן לָאָרֶץ, מַה בִּיאָתָן לָאָרֶץ שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים …

ראה את מלאך המוות וניצל בדקה האחרונה. בזכות מצוות צפייה לישועה | הרמזים מהאדם עולים כאן באתר

סיפור אמיתי שמספר אותו הרב יקותיאל פיש שקרה לפני כמה ימים

צפנים מדהימים על אירן וחודש אדר תשפא | מאת: סוד החשמל

בְּצֹפֶן שֶׁעוֹבֵר אֶת הַפָּסוּק “בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה” רוֹאִים בַּאֲרִיכוּת אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: מֶלֶךְ פָּרַס מִתְגָּרֶה בְּמֶלֶךְ עַרְבִי, וְהוֹלֵךְ מֶלֶךְ עַרְבִי לֶאֱדוֹם לִיטוֹל עֵצָה מֵהֶם וְנִרְמָז הַתַּאֲרִיךְ ו’ אֲדָר תשפ”א.

הִתְקָרְבוּת נְדִירָה בֵּין כּוֹכַב שַׁבְּתַאי לְכוֹכַב צֶדֶק בְּיָמִים אֵלּוּ | עוד על צופן הפלא 1820 | סוד החשמל

הִתְקָרְבוּת נְדִירָה בֵּין כּוֹכַב שַׁבְּתַאי לְכוֹכַב צֶדֶק בְּיָמִים אֵלּוּ. מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘תַּרְבּוּת הַמַּאיָה וְהַיַּהֲדוּת’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן וּפְּרוֹפֶסוֹר הָארְלִיק, שֶׁמְּבִיאִים תַּרְבּוּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם מִלִּפְנֵי יוֹתֵר מִ2000 שָׁנָה שֶׁהִתְיַחֲסוּ לִשְׁנַת 2012 לְמִנְיָנָם כְּסוֹף הָעוֹלָם, וּבְיֶתֶר דִּיּוּק הֵם מְסַיְּמִים אֶת הַלּוּחַ שֶׁלָּהֶם בְּיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת ה’תשע”ג. 21/12/12 וְהַמַּאיָה הִגִּיעוּ לְזֶה עַל פִּי מַדַּע …

עודכן יום ה# המשך לצופן משיח טבת עשירי שפורסם בתשע”ו

עדכון יום ה’ ט טבת תוספת מדהימה מאת יניב

רבי רבי = 424

עדכון ראשון בפוסט

תמונת הצופן שפורסם בדילוג 1820 חותם הקודשמאת סוד החשמל:

בענין הצופן הידוע (בדילוג 1820): משיח_טבת_עשירי. ידוע שלידו כתוב: תשע”ו, ועבר עליהם מה שעבר ועדיין לא נושענו. אך אם ממשיכים לקרוא, כתוב בצופן כך: לתשע”ו_נָּסוּ_ה’, שיש לפרש שהכוונה היא שמהשנה תשע”ו ברחו ה’ שנים (כלומר בעוה”ר נדחה הקץ עוד ה’ שנים אחרי תשע”ו), כלשון הפסוק “וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ”, כך שמגיעים לשנת תשפ”א. ויש בטבלה גם א”ש פ”ת (בשתי שורות אחד ליד השני) בדילוג 1820.

חשוב לציין, שחז”ל הבטיחו שמשיח לא יגיע בערב שבת (והשנה י’ בטבת חל בערב שבת), כך שכוונת הצופן הנ”ל היא אחת משנים: או משיח יגיע עוד לפני כן, ואז ב”טבת עשירי” כבר יהיה “משיח”, או שביום זה הקב”ה יגזור שיבוא משיח כדברי החת”ס שבעשרה בטבת מחליטים אם השנה תהיה הגאולה, ויכול להגיע בהמשך השנה עד סוף תשפ”א

ועוד הוסיפו שכיון שהצופן הוא בצורת כסא, ניתן לראות בצופן גם צורת הדום רגליו שמופיע אותיות תשפ”א בשתי שורות אחד ליד השני בדילוג 1820, וכתוב א”ש פ”ת רמז על בית המקדש שעתיד להבנות בא”ש. וכמו שכתוב על בית המקדש: [ישעיה סו, א] “כֹּה אָמַר יְהֹוָ”ה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי”. ובנוסף רואים את המילים: לתשע”ו נָּסוּ ה’, שיש כאן רמז שמשנת תשע”ו ברחו ה’ שנים כלשון הפסוק שבמלחמת המלכים שהצופן עובר “וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ”, ולפי זה מגיעים לעשרה בטבת תשפ”א. חשוב לציין, שחז”ל הבטיחו שמשיח לא יגיע בערב שבת והשנה עשרה בטבת חל בערב שבת, כך שכוונת הצופן היא שביום זה הקב”ה יגזור שיבוא משיח בהמשך השנה עד סוף תשפ”א

עודכן# צופן מבהיל בתורה בדילוג 1480 הגענו לרגע האחרון בתשפ”א – מדהים!!! | צופן לתושבי חו”ל | סרטון מדהים

יום רביעי 25/11/2020 נוסף עדכון חדש מתחת לסרטון ~~ צופן בדילוגי אותיות בתורה בסיכוי סטטיסטי מדהים ביותר בנושא: אירן | מלחמת אזרחים בארה”ב | מלחמת גוג ומגוג | תשובה

תזכורת: מטרת הצפנים היא לא חיזוי לעתיד. אלא רק להראות את גדולת יוצר התורה

מצורף לינק כשר לסרט 

עדכון יום ד’ 25/11/2020 נוסף קובץ שמע הסבר נוסף לצופן וכן תמונת צופן נוסף

 
צופן: ויהי אש בהתשפא + פסוקי אש
לצפייה במצגת 11 צפנים מרתקים המסבירים את נושא הדילוגים בתורה לינק כשר לחץ כאן  – לינק ליוטיוב לחץ כאן
מדהים ביותר צפונות בתורה של כי לה' המלוכה

המשך לקרוא“עודכן# צופן מבהיל בתורה בדילוג 1480 הגענו לרגע האחרון בתשפ”א – מדהים!!! | צופן לתושבי חו”ל | סרטון מדהים”

הפסוקים ה358 כמנין משיח מתחילת כל חומש מרמזים על שנת תשפ”א | סוד החשמל

שמעתי מהרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א שספר מתחילת כל חומש את הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת כל חומש, וקיבל את הפסוקים האלו: (בראשית יד, כא) “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ”. (שמות יד א) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם”. (ויקרא יג נא) “וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא”. (במדבר ח, כג) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד”. (דברים יב, יד) “כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ”. הגימטריא של כל החמשה פסוקים עולה 21784 ועם הכולל עולה 21785 שטמון בפנים המפר 5781. ונשאר הספרה 2 שמרמזת שזה יהיה בתוך 2000 שנות משיח. וכן בכל החמשה פסוקים יש 220 אותיות שזה מספר השנים שנשארו מתשפ”א עד סוף האלף. 

וכן הפסוקים מספר 434 בכל חומש כמנין משיח בן דויד בתוספת 358 כמנין משיח עולים בגמטריא עם האותיות והמילים והכולל 21784. וכן 21784 עם ה5 כוללים ומספר הקץ 1335 עולה 4 פעמים 5781. וכן קץ הוי”ה 21784 בגימטריא 220000. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יבמות סג:) “וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה’ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל” מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. וכן מובא ב’אור החיים’ (במדבר לג, ט) שכשיש כ”ב אלף זוכים להשראת שם צבאות, וכבר בארנו ששם צבאות בא”ת ב”ש אותיות ה’תשפ”א. וכן שם צבאות במילוי צדי”ק בי”ת אל”ף וא”ו תי”ו כפול 5 פעמים עם הכולל עולה 5781.

וכן אם ניקח 67 אותיות מתחילת כל חומש, רמז על היחוד השלם חיבור יסוד ומלכות שהם סוד המספרים 6 ו7. נקבל את אותו גימטריא 21784. וכן 67 כפול חמש עולה 335 אותיות שמרמזים על הקץ בסוף דניאל במספר 1335. וכן אם ניקח 9 אותיות מתחילת כל חומש, יחד 45 אותיות רמז על הגאולה בגימטריא 45, ונחשב רק את המילוי לבד של כל האותיות נקבל עם הכולל 5781. וכן אם נחשב שני פסוקים מתוך ה5 שהזכרנו “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר”. “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר” במילוי האותיות עם המילים והכולל עולה 5781

וכן תוכן הפסוקים קשורים למשיח, הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש בראשית מדבר על מֶלֶךְ סְדֹם שאמר לְאַבְרָהָם (בראשית יד, כא) “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ” שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְרַמֶּזֶת עַל הַמַּלְכוּת שֶׁתִּשָּׁאֵר אֶצְלוֹ בִּסְדוֹם, כִּי נִשְׁמַת מָשִׁיחַ הָיְתָה שָׁם בְּאוֹתוֹ זְמַן לִפְנֵי שֶׁלּוֹט בֵּרֵר אוֹתָהּ. וְהָרְכוּשׁ, אַדְּרַבָּה, שֶׁאַבְרָהָם יִקַּח כְּדֵי שֶׁלַּקְּלִפָּה תִּהְיֶה יְנִיקָה. והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שכל הפסוק הזה ס“ת ככ”ר של”ם משי”ח, יחד עם האות נ’ שהיא הסוד של חודש חשון בספר יצירה שבו אנו קוראים את הפרשה הזאת. כי היה שם דיון על נשמת משיח, בהשתתפות מלך סדום שמלך על ערי הככר, ומלכי צדק מלך שלם שהוציא לחם ויין. וכן ככ”ר של”ם משי”ח מרמז על חיבור ירושלים שנקראת שלם לערי הככר ששם נולד שרש משיח. ואולי זה הסוד שמברכים על ככר לחם שלם, כי לֶחֶם מִשְׁנֶה מְרַמֵּז עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת לֶחֶם שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מֵהַשְּׁמִינִי, וְלָכֵן שֹׁרֶשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא מִבֵּית לֶחֶם, שֶׁשָּׁם בֹּעַז נָשָׂא אֶת רוּת. וְשָׁם גַּם קָבְרוּ אֶת רָחֵל אִמֵּנוּ שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ סְפִירַת הַמַּלְכוּת. כִּי בֵּי”ת לֶחֶם מְרַמֵּז עַל ב’ לֶחֶם הַיְינוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה. וְכֵן בֵי”ת לֶחֶם מְרַמֵּז עַל ב’ לֶחֶם, הַקָּרְבָּן שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְכֵן בֵּי”ת לֶחֶ”ם ס”ת הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל דָּוִד, (ש”ב כג, א) “מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל“. וְכֵן בֹּעַז בְּגִימַטְרִיָּא לֶחֶם, וְכֵן דָוִד נִקְרָא בַּכָּתוּב (ש”א יז, נח) “דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי”. וְכֵן סִבַּת בּוֹאָן שֶׁל נָעֳמִי וְרוּת לְבֵית לֶחֶם הָיְתָה כַּכָּתוּב (רות א, ו) “כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד ה’ אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם”. וְכֵן שְׁמָהּ שֶׁל רוּת בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א’ כד, כב) “וְיָשֻׁבִי לָחֶם”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש שמות מדבר על יציאת מצרים, שהיתה סימן לגאולה העתידה: (שמות יד א) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש ויקרא מדבר על נגעים שקשורים למשיח כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח:) שֶׁבִּזְמַן הַגָּלוּת הַמָּשִׁיחַ הוּא מְצֹרָע חִיוָורָא דְּבֵי רַבִּי: (ויקרא יג נא) “וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש במדבר עוסק בעבודת בית המקדש שקשורה למשיח: במדבר ח, כג) “וַיְדַבֵּר יְהֹוָ”ה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד”.

הפסוק ה358 כמנין משיח מתחילת חומש דברים עוסק בעבודת בית המקדש שקשורה למשיח: (דברים יב, יד) “כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָ”ה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ”. וּכְפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ט. חַיְמוֹבִיץ שליט”א שֶׁמָּשִׁי”חַ מְרֻמָּז שָׁם בַּכָּתוּב “בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר”. וכן “בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ” מרמז אל התאריך אחד בחודש שבט שמסוגל לגאולה, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּ’סֵפֶר יְצִירָה’ שֶׁחֹדֶשׁ שְׁבָט נוֹצַר בָּאוֹת צ’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, וּלְפִי הַחֲלֻקָּה שֶׁל י”ב חֳדָשִׁים כְּנֶגֶד י”ב שְׁבָטִים, חֹדֶשׁ שְׁבָט הוּא כְּנֶגֶד יוֹסֵף. וּכְפִי שֶׁמַּאֲרִיךְ הַ’פְּרִי צַדִּיק’ מַדּוּעַ שׁוֹבָבִי”ם הֵם בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט. ומובא בְּלק”ת מֵהָאֲרִיזַ”ל (בלק ע’ רכח) “וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל”, שֶׁהוּא הַיְסוֹד, וְשֵׁבֶט גִּימַטְרִיָּא אִישׁ, כִּי יְסוֹד זְעֵיר אַנְפִּין נִקְרָא אִישׁ. וְרוֹאִים שֶׁהָאֲרִיזַ”ל מְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק בִּנְבוּאַת בִּלְעָם שֶׁמְּדַבֵּר עַל הַגְּאוּלָה “וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל” שֶׁהַקִּימָה תִּהְיֶה דֶּרֶךְ בְּחִינַת “שֵׁבֶט” שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא אִישׁ הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בָּ’אוֹר הַחַיִּים’ עַל הַפָּסוּק הַזֶּה: “וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל”, יִרְמֹז עַל מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם. וְרוֹאִים שֶׁ“וְקָם שֵׁבֶט” הוּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן חֹדֶשׁ שְׁבָט מִלְּשׁוֹן שֵׁבֶט, שֶׁהוּא יְסוֹד. 

מובא ב’בעל הטורים’ (דברים לד, יב) אותיות ראשונות של כל נ”ד פרשיות שבתורה עולין תשצ”א כמנין “ודבר ה’ בפיך אמת”. ושמעתי מהרה”ג ר’ צ. פ. שליט”א שאם נוריד את האותיות הראשונות של האזינו וזאת הברכה נקבל תש”פ. כי ב’ הפרשיות האחרונות הם כנגד המאתיים שנים האחרונות של האלף השישי שזה זמן השכר השלם. והם מכונות כנגד השנים שאחרי שנת תש”פ עד סוף האלף שאלו יהיו השנים של הגאולה. כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ”ן עַל שִׁיר הַשִּׁירִים (שה”ש ח, ב הובא בכתבי רמב”ן ח”ב הוצאת מוסד הרב קוק) “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה” רָמַז בְּכָאן עַל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁיְּהֵא אֶלֶף שָׁנִים, הוּא הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי מִשְּׁנוֹת עוֹלָם, “וּמָאתַיִם” מִן הָאֶלֶף הַזֶּה “לַנּוֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ” לְשׁוֹמְרֵי שְׂכַר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, רָצָה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי קוֹדֶם מָאתַיִם שָׁנָה, וְתִגָּלֶּה הַגְּאֻלָּה וְהַיְשׁוּעָה. וְכֵן בְּסֵפֶר ‘יַם הַחָכְמָה’ מֵהַגרי”מ מוֹרְגֶּנְשְׁטֶרְן שליט”א (תשע”א) הַגְּרָ”א ז”ל אָמַר כִּי בְּסֵפֶר מִשְׁנֶה תּוֹרָה מְרֻמָּז בְּכָל סִדְרָה מַה שֶּׁיֶאֱרַע בְּמֵאָה שָׁנִים מֵאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, כְּסֵדֶר יוֹ”ד פַּרְשִׁיּוֹת נֶגֶד יוֹ”ד מֵאוֹת, כִּי נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ נֶחֱשָׁבִים לְאֶחָד כַּיָּדוּעַ. דְּהַתּוֹרָה כְּלוּלָה מִשִּׁשָּׁה סְפָרִים, לְפִי שֶׁמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית חֲשִׁיב כְּסֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ (עיין זהר משפטים קיט:). וְכֵן כָּתַב הָרַב בַּעַל עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כּוֹלֶלֶת שִׁשָּׁה קְצָווֹת, גַּם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שִׁשָּׁה סְדָרִים כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה קְצָווֹת וְכוּ’, כִּי הַשְּׁתֵּי תּוֹרוֹת הַלָּלוּ מְכֻוָּנוֹת כְּאַחַת מְיֻחָדוֹת זוֹ בְּזוֹ, זוֹ מֻשְׁפַּעַת בְּזוֹ וְכוּ’. וְאֵלוּ הַשִּׁשָּׁה סְפָרִים הֵמָּה כְּנֶגֶד שִׁית אַלְפֵי שָׁנֵי דֶּהֱוֵי עָלְמָא, וְסֵפֶר מִשְׁנֶה תּוֹרָה כְּנֶגֶד הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְכָלוּל מֵעֶשֶׂר פַּרְשִׁיּוֹת, כָּל פָּרָשָׁה כְּנֶגֶד מֵאָה שָׁנָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁוַּיֵּלֶךְ הַאֲזִינוּ זֹאת הַבְּרָכָה בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ שהיא השנה שמחברת אותם. וְכֵן כִּי תָבוֹא נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ הַאֲזִינוּ עִם הכולל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ

 

רמז ברש”י במסכת ביצה על מגיפת הקורונה שנקראת קובי”ד בלע”ז שתפסק בתקופת טבת, והלידה של משיח תהיה בניסן.

כָּתוּב (בראשית ט, יב) “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד יִצְחָק וַיְצְמַן שליט”א שֶׁהַמִּלִּים בַּפָּסוּק “לְדֹרֹת עוֹלָם” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת תש”פ. רֶמֶז שֶׁעַד לִשְׁנַת תש”פ יֵשׁ אֶת בְּרִית הַקֶּשֶׁת שֶׁה’ לֹא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. אֲבָל מִשְּׁנַת תש”פ וּבִפְרָט בְּחֹדֶשׁ בּוּל שֶׁבּוֹ הִתְחִיל הַמַּבּוּל, הִתְחִיל שׁוּב מַבּוּל, כַּמּוּבָא בַּתּוֹסֶפְתָּא (תענית ב, יא) “וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַּבּוּל וְגוֹ'” רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין אֲבָל מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ וְשֶׁל גָּפְרִית יֵשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵבִיא עַל הַסְּדוֹמִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר “וַה’ הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְגוֹ'”, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַבּוּל שֶׁל כָּל בָּשָׂר אֵין אֲבָל מַבּוּל שֶׁל יְחִידִים יֵשׁ כֵּיצַד נָפַל לַיָּם טָבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם וָמֵת הֲרֵי הוּא מַבּוּלוֹ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין אֲבָל מַבּוּל שֶׁל דֶּבֶר לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר “וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וְגוֹ'” מַהוּ אוֹמֵר “וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא”. וְרוֹאִים שֶׁרַבִּי יוֹסֵי בְּשׁוֹנֶה מִשְּׁאַר הַתַּנָּאִים מוֹסִיף מִלִּים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. לְרַמֵּז שֶׁאָכֵן יָבוֹא מַבּוּל שֶׁל דֶּבֶר בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּפִי שֶׁרוֹאִים הַיּוֹם אֶת מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה. וְכֵן הַנֻּסָּח אֲבָל מַבּוּל שֶׁל דֶּבֶר לְעֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ בְּגִימַטְרִיָּא הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים 2020. וְכֵן רוֹאִים שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר מְשֻׁנָּה מִכָּל הַשָּׁנִים, וְזֶה מַמָּשׁ הַמַּצָּב שֶׁל הַמַּבּוּל שֶׁקַּיִץ וָחֹרֶף מְשַׁמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְיוֹצְאִים מֵהַסֵּדֶר הָרָגִיל שֶׁה’ קָבַע לָהֶם אַחֲרֵי הַמַּבּוּל: (בראשית ח, כב) “עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ”. 

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נח נד:) שֶׁתֵּבַת נֹחַ מְרַמֶּזֶת עַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁתִּהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, שֶׁיִּנָּצְלוּ שְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, לָכֵן כָּתוּב “שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה”. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּנָּצְלוּ שִׁבְעָה מִמִּשְׁפָּחָה, כְּמוֹ הַבְּהֵמוֹת הַטְּהוֹרוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לַתֵּבָה “שִׁבְעָה שִׁבְעָה”. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. תֵּיבַת נֹחַ יוֹם הַכִּפּוּרִים. רוֹצֶה לוֹמַר תֵּיבָה לְשׁוֹן תְּיוּבְתָא. וְכֵן אָמַר עַל “וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה”, דָּא אִיהוּ בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה דְּחַלּוֹנוֹת הַתְּשׁוּבָה פְּתוּחִים. רוֹאִים שֶׁהַצֹּהַר סִמֵּל אֶת חַלּוֹן הַתְּשׁוּבָה וְהַגְּאֻלָּה. וְהַתֵּבָה נִקְרֵאת תֵּבָה מִלְּשׁוֹן תְּיוּבְתָא, תְּשׁוּבָה.

וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יהודה ניימן שליט”א שהשנים תש”פ תשפ”א נרמזים במידות התיבה, שהיתה ש’ אמה אורך, ונ’ אמה רוחב, ול’ אמה גובה יחד פ’, ובתוספת האמה מלמעלה נרמז גם תשפ”א, ולכן כתוב “וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה” מלשון תכלה וסיום וכדלקמן. וכן עשיית התיבה מתחילה ומסתיימת במילת תעש”ה שעם האותיות והכולל בגימטריא תש”פ: (בראשית ו, טו) “וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ: צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ”. וכן ה”צהר” מרמז על הפסוק שנאמר על הגאולה העתידה: (ירמי’ ל, ז) “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”, היינו שבזכות התשובה שנרמזת בצהר של התיבה כפי שהבאנו מהזהר, הצרה תתהפך לצהר, ויתקיים המשך הכתוב: “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”, וְכֵן “וְעֵת צָרָה” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. והוסיף הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א שבתיבה היו 45 אלף אמות מרובעות, ומספר 45 מסמל את שם מ”ה שהוא שם התיקון ובגימטריא גאולה וכו’. וכן 45 פעמים אלף עולה 4995 ועוד המילים אמות ריבועים עם הכולל עולה 5781.

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רנח:) שֶׁהַקֵּץ נִרְמָז בְּתֵבַת נֹחַ שֶׁנָּחָה עַל הָרֵי אֲרָרָט בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, וּלְפִי מָסֹרֶת מֵהַגְּרָ”א תִּהְיֶה שָׁם אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה. ומצינו בגמרא (ביצה י.) בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל: אמר רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה ראשונה דבית שמאי סברי גזרינן דלמא אתי לאמלוכי ובית הלל סברי לא גזרינן אבל בבריכה שניה דברי הכל בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא. ומבאר רש”י בבריכה ראשונה דרך מגדלי יונים להניח בריכה ראשונה של כל שנה, להיות צוות [צוותא] לאמה: גזרינן כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי, וחייס עלייהו והוי ליה טלטול שלא לצורך, ומשנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס. בריכה קובי”ד בלע”ז, שהיונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש, והן שני גוזלות זכר ונקבה, ומפסיקין בתקופת טבת, וחוזרים ויולדים בניסן. ושמעתי מהרה”ג ר’ בנימין נתאי שליט”א שיש כאן רמז על מגיפת הקורונה שנקראת קובי”ד בלע”ז שתפסק בתקופת טבת, והלידה של משיח תהיה בניסן, כמובא בזהר (פנחס רמט:) שֶׁעִקַּר נְקֻדַּת הַלֵּדָה שֶׁל ב’ מְשִׁיחִין הִיא בְּי”ד בְּנִיסָן. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א ששני משיחין עם המילים והכולל בגימטריא תשפ”א. וכן מצינו במדרש (בתי מדרשות ח”א פרקי היכלות לט, ד) דע כי מנחם בן עמיאל יבא בארבעה עשר בניסן ויעמד על בקעתי ויען ויאמר מנחם בן עמיאל לזקנים אני הוא משיח ה’ אשר שלחני לבשר אתכם. וְכֵן יד’ נִיסָן בְּגִימַטְרִיָּא “פָּקֹד”. וּמוּבָא בָּ’אוֹר הַחַיִּים’ (שמות ג, טז) שֶׁהַלָּשׁוֹן “פָּקֹד” בַּכָּתוּב שָׁם, מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ אברהם ויספיש שליט”א שהכתוב שם: “פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם” ר”ת פ’ פ”א, רמז שהשנתיים של לידת משיח יהיו בשנים תש”פ תשפ”א. וכן “פָּקֹד פָּקַדְתִּי” עם האותיות בגימטריא ה’תשפ”א. וְכֵן פָּרָשַׁת פְּקוּדֵ”י שֶׁבָּהּ נִרְמָז הַקֵּץ בַּכָּתוּב “וְאֶת הָאֶלֶף” וְגוֹ’ אוֹתִיּוֹת פּוּ”ק י”ד, שֶׁנִּזְכֶּה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת בְּי”ד בְּנִיסָן. וְכֵן יד’ בְּנִיסָן בָּא אַחֲרֵי קֵ”ץ יָמִים מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה. וְכֵן חֹדֶשׁ נִיסָן נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים ב, ו) “וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי” וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “הוי”ה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה” עם המילים בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א, וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ” בְּגִימַטְרִיָּא יְרוּשָׁלַיִם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ד. לֵב שליט”א שֶׁנִיסָן בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף דָּוִד, הַמְסַמְּלִים חִבּוּר ב’ מְשִׁיחִים. וכן נִיסָן ה’תשפ”א עִם הַמִלִים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב “אֲנִי הוי”ה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה” עם האותיות והמילים.

צופן מאת הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א תשפ”א מופיע בדילוג 1670 מהאות ת’ שבתחילת ספר שמות שנתחיל לקרוא בחודש טבת אחרי פרשת ויחי ששם סוד הקץ, ועובר את הפסוק “פקד פקדתי”. כאשר האות ת’ הראשונה היא האות מס’ 78072 בתורה. היינו אחרי שנת 780 כשיסתיימו ה72 שנים. וכן המספר 1670 מרמז על שנת תשפ”א: אל”ף בגימטריא 111 ועוד 670 עולה 781.

עוֹד הוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א בְּעִנְיַן הַמִּסְפָּר 1670 שֶׁמְּרַמֵּז עַל אֶלֶ”ף כְּמִנְיַן 111 וְעוֹד 670 יַחַד תשפ”א שֶׁגַּם הַפָּסוּק: (דברים כ, ד) “כִּי יְהֹוָ”ה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא 1670. וְכֵן “כִּי” כָּפוּל “יְהֹוָ”ה” בְּגִימַטְרִיָּא 5780. וְכֵן שְׁנַת תשפ”א נִרְמֶזֶת בַּמִּלִּים: “לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם”. וְכֵן 1670 נִרְמָז בַּכָּתוּב עַל שְׁלַל מִלְחֶמֶת מֹשֶׁה בְּמִדְיָן: (במדבר לא, לב) “וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזֲזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים” וְאַחֲרֵי שֶׁנְּחַשֵּׁב 1670 בְּמִסְפַּר תשפ”א נוֹסִיף לָזֶה אֶת הַ“חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים” שְׁמֻּזְכָּרִים בַּפָּסוּק וּנְקַבֵּל 5781. וְלָכֵן מִיַּד אַחַר כָּךְ כָּתוּב “וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף” לְרַמֵּז שֶׁהִגַּעְנוּ לַבֹּקֶר אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הַ72 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכֵן תש”פ נִרְמֶזֶת בַּס”ת “שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף“. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א שֶׁלָּכֵן 1670 עוֹלָה כְּמִנְיַן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תשפ”א עִם מָשִׁי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת עם האותיות שֶׁעוֹלֶה 889 שֶׁזֶּה גַם בְּגִימַטְרִיָּא “קֵץ שָׂם לְחוֹשֵׂךְ”. וְכֵן 1670 זֹאת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל שְׁמוֹ שֶׁל הקב”ה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל זְעֵיר אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט בראשית קנז) בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, אָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ פְּסוּל בְּמִטָּתִי כְּאַבְרָהָם אֲבִי אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וּכְיִצְחָק אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אָמְרוּ לוֹ “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'” כְּשֵׁם שֶׁאֵין בִּלְבָבְךָ אֶלָּא אֶחָד כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד, מִיַּד פָּתַח וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְגוֹ’. אָמַר לוֹ הקב”ה “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”, אֵין הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ שֶׁלְּךָ שֶׁנֶּאֱמַר “הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד”. וְרוֹאִים שֶׁה’ אָמַר עַל גִּלּוּי הַקֵּץ אֶת הַפָּסוּק: (משלי כה, ב) “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁזֶּה גּוּפָא נִרְמָז בַּפָּסוּק שֶׁכָּל עוֹד הַקֵּץ רָחוֹק “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”, אֲבָל כְּשֶׁהַקֵּץ קָרוֹב וּכְבָר נִרְאִים הַסִּימָנִים בָּעוֹלָם, אָז הַזְּמַן לַחְקוֹר אֶת הַקֵּץ: “וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר”. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב, ד) “וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת”. וְרוֹאִים שֶׁבִּזְמַן הַקֵּץ “יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת”. וּמְבָאֵר הַ’מְּצוּדַת דָּוִד’ שָׁם בְּבֹא הָעֵת אָז יֻפְקְחוּ עֵינֵי כֹּל לְהָבִין רִמְזֵי זְמַן הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וירא קיח.) אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֵית רֵעוּתָא דְּקב”ה בְּדָא דְּיִתְגַּלֵי כָּל כָּךְ לְעָלְמָא, וְכַד יְהֵא קְרִיב לְיוֹמֵי מְשִׁיחָא, אֲפִלּוּ רַבְיֵי דְּעָלְמָא זְמִינִין לְאַשְׁכְּחָא טְמִירִין דְּחָכְמָתָא, וּלְמִנְדָּע בֵּיהּ קִצִּין וְחוּשְׁבָּנִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְיָא לְכֹלָּא. הַיְינוּ שֶׁקָּרוֹב לִזְמַן הַקֵּץ יֵדְעוּ אוֹתוֹ כֻּלָּם, אֲפִלּוּ יְלָדִים קְטַנִּים. וביאר הרה”ג ר’ מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א שֶׁלָּכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר” עוֹלָה 1670. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁ“כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. וְכֵן יֵשׁ 8 תֵּבוֹת בַּפָּסוּק, וְהָר”ת בְּגִימַטְרִיָּא 88, וְהַס”ת בְּגִימַטְרִיָּא 888, וְיֵשׁ לָזֶה קֶשֶׁר לְאוֹר הַגְּאֻלָּה שֶׁבָּא מֵהָעוֹלָם הַשְּׁמִינִי, הַיְנוּ אִמָּא עִלָּאָה בְּסוֹד שֵׁם אֶהֱיֶה. וְכֵן כָּל הַפָּסוּק בְּלִי הַס”ת עוֹלֶה 781 הַיְנוּ שְׁנַת תשפ”א. וְכֵן הַסְתֵּר דָּבָר” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר “הַסְתֵּר” לְמִסְפַּר “חֲקֹר” הוּא 358 כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה לָאוֹתִיּוֹת א”ח שֶׁל אֶחָ“ד שֶׁבַּפָּסוּק “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'”: (ח”ג רלו:) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”. אוֹת ע’ גְּדוֹלָה וְאוֹת ד’ גַּם כֵּן. וְסִימָן זֶה עֵד. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב “עֵד ה’ בָּכֶם”. נִשְׁאֲרוּ אוֹתִיּוֹת ש”מ. מ’ פְּתוּחָה. מָה הַטַּעַם לֹא סְתוּמָה, מִשּׁוּם שֶׁם’ סְתוּמָה הִיא מֶלֶךְ עֶלְיוֹן מ’ פְּתוּחָה הִיא מֶלֶךְ תַּחְתּוֹן. אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת נִשְׁאֲרוּ א’ ח’, עֲלֵיהֶן כָּתוּב “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר”. וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קכג.) שֶׁהַמִּלָּה אֶחָד מְרַמֶּזֶת עַל הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם. דְּאוֹת ד’ מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת נְקֵבָה, וְאוֹתִיּוֹת א”ח מְסַמְּלוֹת אֶת הַתֵּשַׁע סְפִירוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת זָכָר שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת. לכן הזהר מקשר את המילים “כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר” לָאוֹתִיּוֹת א”ח שֶׁל אֶחָ“ד שהם כנגד הזכר ששם הקץ נסתר, מה שאין באות ד’ שהיא סוד המלכות הקץ מתגלה בסוד “וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צ. פ. שליט”א שֶׁ“כְּבֹד אֱלֹהִים” בְּגִימַטְרִיָּא רְגִילָה וּמִלּוּי יַחַד עוֹלֶה 1358 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל ‘בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד’. וְנִרְמָז בִּשְׁנֵיהֶם הָעִנְיָן שֶׁל כְּבוֹד ה’.

וכן הבאנו מֵהרה”ג ר’ י. ב. א. שליט”א שֶׁהָאוֹת הַ123 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה כְּמִנְיַן מִלְחָמָ”ה, הִיא הָאוֹת כ’ בַּפָּסוּק (בראשית א, ד) “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ”. וְאִם נְחַשֵּׁב “כִּי טוֹב” כָּפוּל מִלְחָמָ”ה נְקַבֵּל 5781. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה יז:) מִלְחָמָה אַתְחַלְתָּא דִגְאֻלָּה הִיא. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה עַצְמָהּ הִיא הָאוֹר כִּי טוֹב שֶׁל אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה. והוסיף הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א ש“כי טוב” במילוי האותיות כ”ף יו”ד ט”ת וא”ו ב”ת עם האותיות והכולל עולה 1670. וכן מגילה פרק שני דף יז עם האותיות והמילים והכולל בגימטריא 1670. ומגילה דף י”ז כמנין טוב מרמזת על האור כי טוב.

וצוח להון סיפרי קיסמי בגימטריא תשפ”א.

דוקניתא דהיא טבא מן כולם בגימטריא ה’תשפ”א.

מצינו ב’ירושלמי’ (מעשרות טז:) תאינה שהיא עומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב. [כיון שהחצר קובע למעשר, לא שייך לאכול עראי בלי להפריש מעשר, רק אחד אחד שזה דרך אכילה ולא דרך ליקוט] רבי שמעון אומר אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו. עלה לראשה ממלא חיקו ואוכל [כי למעלה באויר חצר אין לו דין חצר]. רבי לעזר בי רבי שמעון אומר שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו, רבי אלעזר בי רבי שמעון על ידי דהוה אכלן הוה משער גרמיה כן. רבי לעזר בי רבי שמעון אזל לגביה רבי שמעון בי רבי יוסי בן לקוניא חמוי, הוה מזג ליה והוא שתי, מזג ליה והוא שתי. אמר ליה לא שמעת מן אבוך כמה אדם צריך לגמות בכוס. אמר ליה כמות שהיא אחת, בצונין שתים, בחמין שלש, ולא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה, ולא בכוסך שהוא קטן, ולא בכריסי שהיא רחבה. והוה רבי יהושע בן קרחה צווח ליה חלא בר חמרא. אמר ליה למה את צווח לי כן. אמר ליה עד דערקת ואזלית לך ללודקיא. [היינו שילך לגור במקום אחר ולא ימסור את הגנבים מישראל למלכות], אמר ליה ולא קוצין כסיחין כסחתי. [היינו שמכלה קוצים מהכרם]. אמר ליה ולא היה לך לילך לסוף העולם להניח בעל הגינה שיקוץ את קוצין. [היינו שישאיר את זה לקב”ה]. רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא היתה ניטלת בדוקני. [היינו אם יש לו תאנה בכל יד ועוד אחד בזקן האם זה כמו בפה לרבי שמעון] רבי זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתבין, והוה רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצוח להון סיפרי קיסמי. [רבי זעירא אמר על דורשי אגדות שהם סופרים קוסמים, שמפרשים כל פסוק איך שרוצים], אמר ליה רבי בא בר כהנא למה את מקנתר לון שאל ואינון מגיבין לך. אמר ליה מהו דין דכתיב “כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור”. אמר ליה “כי חמת אדם תודך” בעולם הזה, “שארית חמות תחגור” לעולם הבא. [היינו שה’ שומר את שארית הכעס לעולם הבא, שהאדם יודה בעולם הזה שלא קיבל את כל הכעס של ה’]. אמר ליה או נימר “כי חמת אדם תודך” בעולם הבא, “שארית חמות תחגור” בעולם הזה. [היינו שה’ יגמור את הכעס בעולם הזה כדי שאדם יודה לו בעולם הבא], אמר רבי לוי כשתעורר חמתך על הרשעים צדיקים רואין מה את עושה להן והן מודין לשמך. אמר רבי זעירא היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום. ירמיה בני אזל צור צור דוקניתא דהיא טבא מן כולם. [תקח את השאלה ששאלת על תאנה בזקן שהיא טובה מכל דרשות האגדה שמהפכים אותם לכל מיני צדדים]. 

וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שהפסוק הזה (תהילים עו, יא) “כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר” מדבר על חזקיהו שמודה לה’ שהושיע אותו מסנחריב הרשע, וזה מתחבר לפסוקים שחזקיהו הודה לה’ כשקם מחליו, (ישעיה לח, טז) “אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי: הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי: כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ: חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ: יְהֹוָ”ה לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִינוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית יְהֹוָ”ה: וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי”. ולכן הירושלמי דורש את הפסוק על סוד החיבור בין העולם הזה לעולם הבא, כי זה הסוד של נצחון חזקיהו על סנחריב, שהתנוצץ שם אור הגאולה שמחבר בין העולם הזה לעולם הבא כשמשיח מנצח את גוג ומגוג, כמובא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צד.) בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. ולכן כל הפסוק “כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר” עולה בגימטריא גדולה 3963 ואם נוסיף לזה עוד 1818 כנגד הפסוק “חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ” נקבל 5781 ששוב יתנוצץ האור הזה של הגאולה העתידה. וכן “חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ” מרמז על חיבור העולם הזה והעולם הבא שנודה לה’ בשני עולמים כמו שהירושלמי דורש את הפסוק “חמת אדם תודך”. כי ח”י אחד הוא בעשרות כנגד העולם הזה, וח”י השני במאות שהוא סוד העולם הבא, היינו 1818

וכן מה שקנתר רבי זעירא את בעלי האגדה וצוח להון סיפרי קיסמי בגימטריא תשפ”א, וגם המשך הקנתור דוקניתא דהיא טבא מן כולם בגימטריא ה’תשפ”א. לרמז להם שעיקר לימוד האגדה הוא לחבר את כל הפרד”ס יחד שלזה נזכה בזמן הגאולה בשנת תשפ”א, מה שאין כן אלו שדורשים אגדה לבד, הוא אמר שעדיף ללמוד פשט לבד ולא ללמוד אגדה לבד. ובאופן אחר אפשר לפרש שעד שנת תשפ”א תגדל מעלת לימוד הפשט, ומשנת תשפ”א שנזכה לתורתו של משיח שיחבר את כל הפרד”ס יחד, אז נעריך את אגדות חז”ל יותר מהפשט כפי מקומם האמיתי שהם סמוכים לסוד. שאז תתגלה מעלת האגדות. ולכן הוא רמז שהוא מעדיף את הספק בענין ההלכה על השאלה ששאל בענין תאנה בזקן, ולא ספק בעניני אגדה שדורשים אותם לכמה פנים. כי ספק בענין הלכה גם אם נשאר בספק יש כללים מה עושים כשיש ספק, כגון ספק דאורייתא לחומרא, וספק דרבנן לקולא וכו’. אבל בענין אגדה היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום. ולכן הם רמזו לרבי זעירא בדרוש שמדבר על החיבור של עולם הזה ועולם הבא, לרמז לו שבחיבור הזה שיהיה בזמן הגאולה, אז הוא יגלה את מעלת הדרוש על הפשט כשיחברו את כל הפרד”ס יחד. כי העולם הזה הוא בחינת פשט, והעולם הבא הוא בחינת סוד, ובזמן ביאת המשיח יתחברו העולמות יחד בסוד היחוד, ולכן תורתו של משיח היא לחבר את כל הפרד”ס יחד דרך תורת הרמז, וכפי שמצינו בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא דרב כהנא ב) “סַכּוֹתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק” מַהוּ נָשֶׁק א”ר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כַּיּוֹם שֶׁיַּשִּׁיקוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת זֶה לָזֶה הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. ורואים שדחיבור העולמות הוד סוד נשיקת היחוד שמחברת את כל הפרד”ס יחד.

וכן רואים את הקשר לתאנים בשני המקומות, ברפואת חזקיהו כתוב שם “וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי”. וגם את דרשת הפסוק “חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ” הירושלמי מסמיך להלכות התאנים, ורבי זעירא אמר שעדיף לחקור בהלכות התאנים בחצר מאשר לדרוש את הפסוק הזה כדלעיל. כי התאנה מסמלת את אור הגאולה כשעץ הדעת יחזור להיות כולו טוב, כמובא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים ע’ שמא) הַתְּאֵנָה הוּא נֶגֶד מַה שֶּׁנִּתְבָּרֵר הַכֹּל, כִּי הַכֹּל טוֹב [הַיְינוּ דְּבִפְרִי הַתְּאֵנָה אֵין קְלִפּוֹת וְגַרְעִינִין], וְאִילַן סְרָק הַכֹּל רַע, וְיֵשׁ אִילָנוֹת שֶׁפְּרִי שֶׁהוּא הַמֹּחַ מִלְּגָיו, וְהַקְּלִפָּה חוֹפֵף עָלָיו מִבַּחוּץ כְּמוֹ אֱגוֹזִים וְרִמּוֹנִים, וְיֵשׁ מִינֵי אִילָנוֹת כְּגוֹן זֵיתִים וּתְמָרִים שֶׁהַמֹּחַ מִלְּבַר וְהַקְּלִפָּה מִלְּגָיו שֶׁהוּא הַגַּרְעִינִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעֲנָבִים וְכַיּוֹצֵא. וְכֵן תְּאֵנָה בְמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת תָּי”ו אָלֶ”ף נוּ”ן הֵ”א בְּגִימַטְרִיָּא עֵץ הַדַּעַת, דִּתְאֵנָה הִיא הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל עֵץ הַדַּעַת, הַיְינוּ צַד הַקְּדֻשָּׁה וְהַטּוֹב שֶׁבּוֹ. ולכן כל זה קשור להלכות התאנים שדרשו רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוכה מה:) אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי אֶלְעָזָר בְּנִי עִמִּי, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ עִמָּנוּ, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. ויוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא תְּאֵנָה, כִּי הוּא הָיָה מֶלֶךְ שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְלֹא נִמְצָא בּוֹ שׁוּם פְּגָם, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (דהי”ב כז, ב) יוֹתָם לֹא נִמְצָא בוֹ שׁוּם דֹּפִי. וְכֵן “יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן” ר”ת יוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁמַּצִּילִין אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין. ולכן הירושלמי מסמיך שם את הדיון על רבי אלעזר בן רבי שמעון שמסר את הגנבים למלכות לכלות קוצים מהכרם, שזה אור הגאולה העתידה. שהוא אור התאנה שאין לה קוצים וגרעינים וקליפות. וכן הסיום של פרק ע”ו בתהילים אחרי הפסוק “חמת אדם תודך” מדבר על מלך המשיח: “נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיהֹוָ”ה אֶלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא”.

וכן השתלשל הלכות התאנים שרבי שמעון התיר לצרף אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו בבחינה של ג’ קוים, ורבי אלעזר הוסיף שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו בבחינת של תשע ספירות שנכללים בג’ קוים. כְּפִי שמצינו בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר מו, א) אָמַר רַב יוּדָן מָה הַתְּאֵנָה הַזֹּאת אֵין לָהּ פְּסֹלֶת אֶלָּא עֻקְצָהּ בִּלְבַד, הַעֲבֵר אוֹתוֹ וּבָטֵל הַמּוּם, כָּךְ אָמַר הקב”ה לְאַבְרָהָם אֵין בְּךָ פְּסֹלֶת אֶלָּא הָעָרְלָה, הַעֲבֵר אוֹתָהּ וּבָטֵל הַמּוּם, היינו שֶׁהַבְּרִית שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם הָיָה בִּבְחִינַת נְטִילַת עֹקֶץ הַתְּאֵנָה, וַה’ רָמַז לוֹ שֶׁהָעָרְלָה אֵינָהּ חֵלֶק מִמֶּנּוּ רַק בִּבְחִינַת עֹקֶץ שֶׁאֵינוֹ חֵלֶק מֵהַפְּרִי, וּכְשֶׁאַבְרָהָם יִטּוֹל אֶת הָעֹקֶץ הוּא יְגַלֶּה שֶׁמְּקוֹם הַמִּילָה הוּא בִּבְחִינַת תְּאֵנָה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם קְלִפּוֹת, וְאָז הוּא יוּכַל לְהוֹלִיד אֶת יִצְחָק שֶׁהוּא פְּרִי קֹדֶשׁ. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר מו, ב) שֶׁהַבְּרִית מִילָה הָיָה הֶכְרֵחִי לְלֵדַת יִצְחָק. הַיְינוּ בִּזְכוּת שֶׁאַבְרָהָם עָשָׂה בְּרִית מִילָה בִּבְחִינַת נְטִילַת עֹקֶץ הַתְּאֵנָה הוּא זָכָה לְהוֹלִיד אֶת יִצְחָק, לכן תְּאֵנָה בְּגִימַטְרִיָּא אַבְרָהָם יִצְחָק, וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית כה, יט) “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק” בְּגִימַטְרִיָּא תְּאֵנָה. כִּי הַתְּאֵנָה הִיא סוֹד חִבּוּר אַבְרָהָם לְיִצְחָק שֶאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וכשיש ב’ קוים של אברהם ויצחק, זוכים גם לקו השלישי שמחבר אותם יחד. ובהלכות אלו רמזו רבי שמעון ורבי אלעזר את אור הגאולה שקשור עם הג’ קוים שנכללים בתאנה כשמסירים את הערלה להתייחד עם המלכות. והתעוררה שאלה על תאנה בזקן שזה בחינה יותר גבוה של אור הכתר שהוא שרש הג’ קוים. ועל השאלה הזאת אמר רבי זעירא צור דוקניתא דהיא טבא מן כולם בגימטריא ה’תשפ”א היינו אור הכתר של הגאולה שיאיר בשנת תשפ”א הוא טוב מכולם. וכן הגימטריא של שד”ה שעולה 309 נרמז בהלכות התאנים 3 או 9 שדינם בחצר כמו בשדה שעדין לא קובע למעשר. וכן אם נחשב 9 ועוד 3 שעולה 12 ונכפיל במספר של תאנ”ה ונוסיף את המספר של שד”ה נקבל 5781. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יצחק אבוהב שליט”א ששנת תשפ”א בא”ת ב”ש אותיות אבו”ת שמסמלים את הג’ קוים, וגם אם נוסיף את האות ה’ של ה’תשפ”א להחליפה בא”ת ב”ש לצ’, הרי אוֹת צ’ דּוֹמָה לַסִּפְרָה 3, ושוב נרמזים הג’ קוים. וכן ימין שמאל פה בגימטריא משיח בן יוסף שהוא מסמל את עטרת היסוד שכוללת ג’ קוים בבחינת התאנה שמסמלת את מקום המילה כדלעיל. (בביאור מאמר זה סייעני הרה”ג ר’ א. י. שליט”א).