מקום המקום — לקרוא שני מקומות בְּבַת-אחת - מימד 5
סדרה: מימד חמשמדיה: וידאובדרך לנצחפרטי הפוסט
מפרסם: בדרך לנצח
תאריך הפוסט:
הבּט בַּחדר וחשוב על מקום אחר — ושניהם נקראים בְּבַת-אחת. הרהור על תודעה, מרחב ו«מְקוֹם הַמָּקוֹם», ונגיעה מהמקורות: «הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו».
המקור נשמר כלשונו. חישוב, מקור ופרשנות נשארים שכבות נפרדות.
מקרא הסמלים בפוסט
- נוסף לפוסט
- מועד הוספת היחידה לפוסט — התאריך המרכזי של עדכון.
- זמן האירוע
- היום שבו התרחש האירוע שהיחידה מספרת עליו, כפי שנכתב ביחידה עצמה.
- זמן פרסום המקור
- היום שבו פורסם המקור המצוטט, כפי שנכתב ביחידה עצמה.
- רגע שיא
- יחידה שנבחרה (אוטומטית או בידי עורך) כרגע מרכזי בסיפור. זה סימן עריכה, לא סימן אמת.
- לא נבדק במנוע
- המספר או הביטוי טרם נבדקו במנוע החישוב. זה מצב ניטרלי, לא אזהרה.
- חישוב נבדק
- השיטה והתוצאה נבדקו בפועל במנוע. אימות חישוב אינו אימות פרשנות.
- אי־התאמה
- הבדיקה במנוע נתנה ערך אחר מהנטען במקור; שני הערכים מוצגים.
סרטון-הרהור על תודעה, מרחב ומיקום — «אתה יכול לקרוא שני מקומות בְּבַת-אחת». הכתוביות בעברית דלוקות כברירת-מחדל.
מה הסרטון אומר
הבּט בַּחדר סביבך — ובאותו רגע החזק בַּמחשבה מקום אחר: בית ילדותך, חוף, רחוב שהלכת בו אתמול. שני המקומות נקראים בו-זמנית. לַגוף יש מיקום ב«שדה האטומי»; לַ«מתבונן» יש מיקום ב«שדה הפנימי». הגוף אינו זז לשום מקום — ובכל זאת המתבונן נע, מתקרב, מתרחק, חוזר להביט בעצמו. השאלה שהסרטון פותח: היכן נקודת-החיבור בין שני השדות?
תשובתו: החיבור אינו חדר נוסף המוסתר בין הגולגולת ליקום — הוא כבר נִשָּׂא בַּמחשבה עצמה. המחשבה נושאת את היחס השלם על כל אפשרויותיו — כל מיקום, כל מרחק, כל כיוון, כל סדר-קריאה — והמוּדעוּת רק עושה אותו לְקָרִיא. זהו «מְקוֹם הַמָּקוֹם»: המקום שמכיל את כל המקומות.
נגיעה מהמקורות — «הַמָּקוֹם»
(ונפריד תחילה: זו פרשנות משלימה, לא זהות — עטיפת-הסרטון היא שפה תודעתית כללית.) ובכל זאת הגרעין מהדהד יסוד עמוק: אחד משמותיו של הקב"ה הוא «הַמָּקוֹם», וכך ביארו חז"ל:
«מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.»
כלומר אין הבורא «נמצא» בְּמקום שבתוך העולם; כל מקום נמצא בּוֹ. «מְקוֹם הַמָּקוֹם» של הסרטון — החדר שבו כל החדרים נקראים — הוא בעברית של הנשמה בדיוק זה: המקום שמכיל את הכול.
וכך גם בלשון החסידות: הקב"ה «סובב כל עלמין וממלא כל עלמין» — מקיף את הכול, ובעת ובעונה אחת ממלא את הכול מבפנים. «לקרוא שני מקומות בְּבַת-אחת» אינו תרגיל-קסם אלא טעימה מן האמת ש«לית אתר פנוי מיניה» — אין מקום ריק ממנו. והמחשבה שנושאת בתוכה את כל המקומות רומזת אל ה«מחשבה» העליונה שבּה כלול הכול.
זהו ליבו של קוד המציאות: העולם אינו אוסף מקומות מנותקים אלא שדה אחד — «עץ אחד» — שכל נקודה בו קוראת את כל השאר. איננו «מחוץ» למפה; אנחנו נקראים בְּתוֹכהּ.
