הודעות שתייגו‘גאולה בעתה’

וזכרתי את בריתי יעקב – כביש 67 רמז מיוחד מהקב”ה

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד האותיות והמספרים, רמזים חזקים, שבעים שנה

הקב"ה שלח לנו רמז מדהים לגאולה ברחמים בקרוב

הופיע כביש מסתורי באזור זכרון יעקב כביש מספר 67

קראו את הכתבה מאתר החדשות רוטר שימו לב לסימונים הצהובים אח”כ נעבור לרמזים

שימו לב שזה המספרים שרצים באתר ובחדשות כבר שנים. זה לבד פלא גדול

וכעת לרמזים

הנוסעים הופתעו !!

פתאום התגלה כביש חדש באזור מחלף זכרון יעקב המדריך על יציאה מזרחה אל כביש 67

באמצע כביש 70 שנפתח לפני 50 שנה פתאום יש כביש 67 ללא התראה וטקס מיוחד

פרק נ'(50) בתהילים מדבר על מזרח (כיוון ירושלים) שמשם יבוא הקב”ה:

מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱ‍-לֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ. מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱ-לֹהִים הוֹפִיעַ.  יָבֹא אֱ-לֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.

רואים בפסוק זה גם את  עניין השמש והאש. כמו האירועים שראינו לאחרונה על כביש 90 וקליפורניה.

אירועים שקשורים לאש

פירוט הרמז: מקודם היה כביש 70 פתאום נוסף הקטע שלא מופיע במפות הוא 67 הקטע בהמשך הדרך שוב 70

פתאום התגלתה דרך חדשה ? מה קורה פה ??

תשובה: ע”י שמפנימים את הסוד = 70 וקולטים ומרגישים שהקב”ה הוא המלך היחיד ואין עוד מלבדו

מקבלים “בינה” = 67 שזה דעת ושמחה שמובילה לגאולה… וזה הכביש להתקדמות למזרחה… לגאולה וגם אחרי שקיבלנו בינה אנו שוב יורדים לסוד חדש ומתקדם יותר שבזכות האמונה גם הסוד הזה מתגלה ומקבלים בינה (נניח לא ידעת איך לגמור את החודש… תזכר אחורה ותראה שגם לא ידעת איך לגמור את החודש לפני חצי שנה וגם לפני שנה ובכל זאת אתה קיים ולא קרה כלום והקב”ה הציל אותך. הרגע הזה שאתה לא יודע זה נכלל ב”סוד” מתי שאתה מגיע למצב שאתה רגוע ובבטחון זה נחשב ל “בינה/דעת” וזה דוגמה אחת מיני רבים) לכן כתוב בכתבה “שהכביש הופיע בפתאומיות ללא הכרזה ופרסום וכו’. כי גם הישועה האישית והכללית (67) באה לפתע ללא הכרזה מראש {היסח הדעת} כמובן שבדרך אנו חווים מצבים קשים ו “בלבול = 70” – אבל ע”י תפיסה בקב”ה חזק… אנו מגיעים למצב שלא אכפת לנו שהצרה תשאר.. העיקר שיהיה לנו “צהר” או “רצה” וחיבור בדביקות לבורא. כי אין עוד מלבדו… ורק הוא ישאר איתי לנצח בשעה שכל העולם חולף ונגמר…

תזכורת: הקב”ה מדבר איתנו דרך החדשות. ובפרט אליך (!) דרך האירועים שלך בחיים…

חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם !!

הקב”ה אוהב אותנו אהבה עצומה ורוצה רק להיטיב לנו

המשך הרמזים

לכותב ההודעה יש  851 הודעות בדיוק כמניין בעתה אחישנה

והקב”ה גרם שזה יפורסם בשעה 9:13 שזה בדיוק כמניין בראשית 

הקב”ה ברא את העולם בבראשית רק למען הגאולה שזה התכלית.

הגלות נחשבת לקליפה. הפרי זה הגאולה. זה תכלית הבריאה

וזה ליד זכרון יעקב כמאמר הכתוב

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר”

פסוק זה נאמר על הגאולה שיש יעקוב ולא יעקב

שמעו את המילים בשיר המצורף

יעקב = 182  – פי 10 זה  1820

שימו לב במילוי של בראשית יש את סוד ה’ 1820  לחץ למעבר לסוד ה’ 1820

 

 

ברוטר הגולשים לא מבינים מה פשר החדשה המוזרה הזו??... הם לא מבינים שהקב"ה מכוון את מה שיכתבו.. כאן באתר הגולשים ב"ה מבינים את זה.. ומעניין שזה תגובות מספר 6+7 = בינה

סכסוך בין איראן לערב הסעודית לפני הגאולה | סרטי סוד תורה

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סרט, תיעוד אירועים

החדשות האחרונות רשומות בבירור בדברי חז”ל והנביאים – ראו גם שיעורי סוד החשמל בנושא סכסוך אירן וסעודיה    

רמזים על שנת הגאולה תשע”ו – פוסט 3 | גלרית סוד הגאולה

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גלריות גימטריה, כללי, משיח בתשע"ו

מאת: א.ע נכתב על הקשר בין 24 (שעות) ו-7 ימים לבין “רמז” (247). כלומר לקחו את מימד הזמן בצורה כזו ספציפית. מעניין שהמספר “פאי” (פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון? 91?) כפול רמז (247) נותן את סוף שנת התשע”ו כלומר: 247*3.1415 = 775.95 (775 ועוד כמעט כל שנת התשע”ו, בערך 95% משנת התשע”ו במידה וזה בכלל קשור.) כמו כן, אם נסתכל על 1820 ועוד 19 ההופעות של יהו’ה כאשר התורה ללא רווחים, אז 1839 * 3.1415 = 5777.21 שזה גם מעניין לדעתי. אני לא יודע כמה זה מייצג משהו במציאות, אולי מישהו מכם ירצה להרחיב, בברכה, אורן רמז   מאת: א.א כזכור כתבנו מזמן כי יש לנו תקופה של שנתיים
למעשה 776=777=778
תקרא נספח 8 לפירוש שלי לפרשת כי תשא יש קשר בין המטריקס של 666 777 888 כדי לעלות  מ7 ל8 חייבים קודם כל להשלים 6 התיקון הכללי = 666 זה הלוחות 6*6*6 טפחים למעשה זה תורה ומצות בעולם גשמי של 7 אחרי זה עולם לרמה אחרת זה 8 דבר זה מקביל למה שגילת מ776 ל777 ל778 דבר נוסף יש להתחשב בעולם ההפוך שהוא 6 חודשים לפנינו או אחרינו וגם זה יכול להגיע להפרש של שנה וחצי לאור העובדה כי איבדנו שנה בארץ בשנת המבול. לכן פחות חשוב התאריך המדוייק אלה המציאות וזה מדבר בעד עצמו כל טוב
א.א

רמזים בגלרית סוד הגאולה

רשימת גימטריות 776 = תשעו - 2015 זו היתה שנת התחלת התפקחות תודעתית כללית , שזה חלק מהליך הגאולה -זכרו שהגאולה זה תהליך מתמשך וזה מעבר לזמן ולחוקים המוכרים לנו כיום... בעתה=477 - אתמול = 477 - כשהיא תבוא אנו נבין שהל התחיל כבר אתמול, הגא'ולה כבר בתוך הגולה רק צריך להכניס את הא' לחיים ולהבין שאין עוד מלבדו, ומלכותו נמצאת סביבכם דרך כל המצבים שאנו עוברים במשך היום, דרך החברים משפחה עבודה וכדו'.. רק הוא נמצא - כל השאר דמיון...
לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות

גלרית צפנים על זמן הגאולה | גלרית גימטריות 2212 = זמן גאולתנו

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גלריות גימטריה, כללי, משיח בתשע"ו, צפונות בתורה

שוב אנו מזכירים הגימטריות נתנו לנו (ונותנים לנו) הצצה בגדולת ה’ ואיך שמתוך התאריך שכתוב בתורה קיבלנו אין סוף פלאים.. הגימטריות לא נועדו כדי לתת לנו מידע אינפורמטיבי כלשהו מלבד להנות ולהתפעל.. הגימטריות לא נעלמו .. הגיע הזמן לצאת מראיה מצומצמת שכלולה מזמן ומקום !! צפו בפלאי ה’. בקרוב נרעננן מידע על המספרים 2212 = זמן גאולתנו – 988 = התגלות י-הוה בימינו – 1202 = התגלות משיח – צפו בגימטריות הפלא שחיברו לנו את עשירי בטבת המלכות שבמלכות. עם רובד הגימטריות שבמלכות  כמו שהוסבר כאן

נ.ב צפנים חדשים בהכנה

עודכן יום א' 27/12/2015 פרשת שמות תשעו

מדוע שנכתוב את תאריך ביאת המשיח בלועזי נקבל שוב את התאריך ברגיל ?? זה לא רלונטי שלא ראינו בפיזי את המשיח, אנו מתמקדים בתאריך שנכתב בתורה ואיך זה משתלב בגימטריות בעברי ולועזי בו זמנית
לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות
 

גלרית גימטריות 2212

עודכן יום א' לפרשת שמות תשעו

שימו לב לפלא האותיות - ה' אומר לנו "למעני למעני אעשה" ז"א ה' יביא את הגאולה למענו שלא יחולל שמו בגויים. מתי זה יהיה? הרגיל מביא לנו את השנה 776 = תשע"ו נחבר המילוי נקבל את המועד שנרמז לנו בתורה "משיח טבת עשירי" 22.12 נבדוק אותיות אחרי: ז"א כל אות את האות שלאחריה למשל: ל = מ - מ = נ - וכו' נקבל - 988 = עשרה בטבת... = התגלות י-הוה בימינו - כמו שהוסבר זה לא רלונטי שלא ראינו בפיזי את המשיח, אנו מתמקדים בתאריך שנכתב בתורה . ואיך זה משתלב בגימטריות בעברי ולועזי בו זמנית. וחושף את גדולת יוצר בראשית.. מילות אלו תקפות לכל התמונות בגלריה זו. "והמשכילים יבינו"

2212 אנו מכירים - המשולש הגדול = 11390 משיח התשע"ו - באלפים !! מה הסיכוי לתכן את זה ?? תזכורת למשולש: א = 1 ב = 3 ג = 6 וכו') המועד היחיד שהיה מבריאת העולם
לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות

צופן הגאולה בדילוג 1820 המרמז על משיח שיבוא בטבת עשירי (מלכות שבמלכות) חודש טבת זה חודש עשירי מניסן ביום העשירי... הכוונה שהגאולה תבוא דרך הרובד "מלכות שבמלכות" רובד זה מתגלה דרך תורת המספרים הרמז והגימטריה. כמו שהוסבר רבות גילוי משיח אין הכוונה לגילוי פיזי. משיח זה מלשון כוח המושך... כוח שמושך אותך לבורא... כוח זה גלוי רק דרך תורת המספרים... בתורה הכל בתצורה רוחנית מתקיים. כך שהכל מתקיים במדוייק כפי התוכנית האלוקית. וזה דרך הרמזים הרבים שאנו רואים בשנים הללו... גם דרך שמות המנהיגים דונלד טראמפ = 424 ... בראק אובאמה = 358 ... בנימין נתניהו ... והרשימה עוד ארוכה...
לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות

מפליא הדבר שהמילים הבסיסיות הנ"ל מביאים אותנו למועד שצפון בתורה 22.12 שזה היה יטבת תשעו - זה לא רלונטי שלא ראינו את זה בפועל - רלונטי הקשר המספרי שיוצא מהתורה
לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות

גלרית תמונות מעוצבות

רשימת גימטריות 776 = תשעו - 2015 זו היתה שנת התחלת התפקחות תודעתית כללית , שזה חלק מהליך הגאולה -זכרו שהגאולה זה תהליך מתמשך וזה מעבר לזמן ולחוקים המוכרים לנו כיום... בעתה=477 - אתמול = 477 - כשהיא תבוא אנו נבין שהל התחיל כבר אתמול, הגא'ולה כבר בתוך הגולה רק צריך להכניס את הא' לחיים ולהבין שאין עוד מלבדו, ומלכותו נמצאת סביבכם דרך כל המצבים שאנו עוברים במשך היום, דרך החברים משפחה עבודה וכדו'.. רק הוא נמצא - כל השאר דמיון...
לחץ כאן לפתיחת התמונות הבאות

 תמונות 776

יום הדין על אומות העולם בעשרה בטבת התשע”ו | דברי הזוהר הקדוש | רמזים חדשים | סוד האותיות

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד האותיות והמספרים, עשרה בטבת, תיעוד אירועים

עשרה בטבת זה היום שעליו אומר הזוהר שבו יתחיל הדין הקשה של 70 אומות אמנם הקרבות יתחילו כבר בחשון חשון מזל עקרב – אותיות קרב ע’ אומות (גוג ומגוג = 70)

מצינו בזהר (פנחס רנח:) שמיום י”ז תשרי עד עשרה בטבת זה הזמן שיבואו הקללות על אומות העולם, ובי’ טבת יהיה הכליון של האומות. ואכן ראינו שהרוסים התחילו את המלחמה בסוריא ביום י”ז תשרי תשע”ו. ונביא את דבריו: רַבִּי אַבָּא פָּתַח “וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ'”. בֹּא וּרְאֵה, כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים הוֹלֶכֶת אִמָּא עַל הַבָּנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט הַצַּד הָאַחֵר עֲלֵיהֶם וּבִכְדֵי לְהַצִּיל אוֹתָם. כֵּיוָן שֶׁנִּצְּלוּ בָנֶיהָ וַהֲרֵי יוֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, שְׁמוּרִים בִּשְׁמִירָה, יוֹם רִאשׁוֹן וְיוֹם שֵׁנִי צִוְּתָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לִמְמֻנֵּי שְׁאָר הָעַמִּים, וְהִיא לֹא שׁוֹרָה שָׁם. בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא י”ז לַחֹדֶשׁ, מַתְחִילָה לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט”. הָרִים שֶׁכָּל קְלָלוֹת וְיִסּוּרִים שְׁרוּיִים בְּתוֹכָם. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה כָּתוּב “וְדֹרְשֵׁי ה’ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב”. רֹאשׁ הַפָּסוּק “כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ” אֵלּוּ הַמְמֻנִּים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים. “וְדֹרְשֵׁי ה'” אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. אֵלּוּ הוֹלְכִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם מַיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, זֶה טֵבֵת, שֶׁהֲרֵי אָז יְמֵי הָרָעָה הֵם, וּמִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ רָעָה וּמִתְחַזֶּקֶת, וְהַכַּלָּה הַקְּדוֹשָׁה לֹא מְאִירָה מִתּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ. אָז נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים, אֵלּוּ הֵם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, הָרֵי הַקְּלָלוֹת נִרְאִים וּמִתְחַזְּקִים וְעוֹשִׂים רָעוֹת בָּעוֹלָם.


כמויות הגימטריות החדשות שמתקבלות הם מעבר לכל הגיון סביר – הנה גימטריה חדשה 2212 – יטבת התשע”ו = 22.12 

בן דויד מלך ישראל התשעו


 ביום כט’ תשרי 70 יום לעשרה בטבת התגלתה חותמת אלוקית ליום הדין הזה ** למתקדמים **


  כזכור יום עשרה בטבת זהו יום 22.12 – (וכידוע הגילויים הגדולים באים ‘דווקא’ בלועזי להראות שמלכות ה’ חולשת על הכל)

כשנחפש “יום הדין שתים שתים אחד שתים – שתים אפס אחד חמש” *כפול 5 (הכפול 5 זה מרמז על דרגת היחידה הדרגה החמישית של משיח-הסבר רחב בנושא בקרוב בלי נדר)

כשנחפש לפי אחד (בתוכנה יש כפתור שהופך ספרות לאותיות אוטומטי) נקבל 18200 – זה המספר הקדוש 1820 כפול 10 ! כשנחפש לפי אחת – נקבל 22160 שזה המספר 18200 + 3960 (דויד בן ישי) = 22160 – המספר הזה גדול מאד ולא כאן המקום להרחיב על 2216 (ראה תמונה שלישית ורביעית כמה ירושלם יוצאת במשולש)

הסיכוי למצוא בשתי האופצית את שתי המספרים הללו בדיוק ועוד בכפולה של 10 הוא נדיר מאד – במיוחד שזה רק ‘שתי מילים בסיסיות’ וזה רק מחזק את דברי הזוהר – וכל הממצאים שיש לנו

יום הדין 22122015 יום הדין

ירושלם

כסא יהוה

 


צופן נוסף על עשרה בטבת נמצא בסרט  שלא הרבה ראו אותו שם הסרט “עת רצון להתגלות משיח” חפשו את הצופן השני


 

 אור התשע”ו

ידוע שֶׁבְּכָל דָּבָר בַּבְּרִיאָה מִסְתַּתֶּרֶת הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת שֹׁרֶשׁ וּמַעֲמִיד שֶׁל הַדָּבָר. כְּמוֹ שָׁרְשֵׁי הָעֵץ שֶׁנִּסְתָּרִים בָּאֲדָמָה, וּכְמוֹ הַבָּרִיחַ הַתִּיכוֹן בַּמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה נִסְתָּר וְהֶעֱמִיד אֶת כָּל הַמִּשְׁכָּן, וּכְמוֹ הַל”ו צַדִּיקִים נִסְתָּרִים עֲלֵיהֶם עוֹמֵד הָעוֹלָם. וְזֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵהַנְהָגַת הַבְּרִיאָה שֶׁהקב”ה שֶׁמְּחַיֶּה וּמְהַוֶּה אֶת הַכֹּל הִסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מֵהַנִּבְרָאִים, בְּסוֹד ‘אֵל מִסְתַּתֵּר’. אִם נִתְבּוֹנֵן בַּמִּסְפָּר שֶׁמִּסְתַּתֵּר בֵּין הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל כָּל תֵּבָה כְּדִלְקַמָּן, נַגִּיעַ לַנִּיצוֹץ הַפְּנִימִי שֹׁרֶשׁ הַתֵּבָה, אוֹ לַדָּבָר שֶׁנּוֹסָף עָלֶיהָ וּמִסְתַּתֵּר בְּתוֹכָהּ כְּדִלְקַמָּן. מוּבָא בָּאֲרִיזַ”ל שֶׁהָאוֹת י’ הִיא בְּחִינַת חָכְמָה, וְהָאוֹת ה’ הִיא בְּחִינַת בִּינָה, וְהָרֶגֶל הַקְּטַנָּה שֶׁל הָאוֹת ה’ מְסַמֶּלֶת אֶת נְקֻדַּת הַחָכְמָה שֶׁנִּמְצֵאת תָּמִיד בְּתוֹךְ הַבִּינָה. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה תָּם שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר שֶׁמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת חָכְמָ”ה, הַיְינוּ בֵּין הַח’ לַכ’ [12], וּבֵין הַכ’ לַמ’ [20], וּבֵין הַמ’ לַה’ [35], עוֹלֶה יַחַד כְּמִנְיַן בִּינָ”ה שֶׁמְּחֻבֶּרֶת וּמִתְבַּטֶּלֶת תָּמִיד בְּתוֹךְ הַחָכְמָה. וְהַמִּסְפָּר שֶׁמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת בִּינָ”ה עַל אוֹתָהּ דֶּרֶךְ, עוֹלֶה כְּחָכְמָ”ה. לְרַמֵּז שֶׁסְּפִירַת הַבִּינָה דּוֹמָה לַחָכְמָה בִּבְחִינַת נְקֵבָה שֶׁדּוֹמָה לְבַעֲלָהּ, וּבִּפְרָט שֶׁנְּקֻדָּה מֵהַחָכְמָה מְחֻבֶּרֶת אֵלֶיהָ תָּמִיד. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת אוֹר ה’תשע”ו [988], הוּא אוֹתוֹ מִסְפָּר שֶׁל אוֹ”ר ה’תשע”ו [988], כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”ו הִיא שְׁנַת מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, הַנִּסְתָּר נֶהְפָךְ לְנִגְלֶה. וּמָה אוֹמֵר הַמִּסְפָּר 988 גִּימַטְרִיָּא שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת שֶׁהֵבֵאנוּ הַרְבֵּה רְאָיוֹת שֶׁבַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ו יָבֹא מָשִׁיחַ וּבַיּוֹם הַזֶּה יִתְגַּלֶּה הָאוֹר הַמִּסְתַּתֵּר שֶׁל שְׁנַת ה’תשע”ו וְיֵהָפֵךְ לְנִגְלֶה. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל גַּרְעִין עִם הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַמִּסְפָּר שֶׁל לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּגִימַטְרִיָּא 776 וְהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי בְּגִימַטְרִיָּא 988. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת סוֹ”ד מִסְפָּ”ר מִסְתַּתֵּ”ר הוּא 776 שֶׁשָּׁם זֶה יִתְגַּלֶּה. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת גִלוּ”י מִסְפָּ”ר מִסְתַּתֵּ”ר הוּא 775. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁמִּסְפַּר 988 בְּגִימַטְרִיָּא “וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ”, הַיְינוּ מַה שֶּׁ“מֵעַל” הַמְסַמֵּל אֶת הַמִּסְתַּתֵּר, יִהְיֶה נִגְלֶה כְּמוֹ מַה שֶּׁ“מִתַּחַת”. וְכֵן סָתוּם נִסְתָּר בְּגִימַטְרִיָּא 1776. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת גְּאֻלָּ”ה מִסְפָּ”ר מִסְתַּתֵּ”ר הוּא 776.

אור התשעו

 

 

עוד מסוד החשמל: וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ו יוֹצֵא בְּאוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ לוֹעֲזִי שֶׁל עֶרֶב עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ג, וְנָבִיא לְקַמָּן מִסֵּפֶר ‘תַּרְבּוּת הַמַּאיָה וְהַיַּהֲדוּת’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן וּפְּרוֹפֶסוֹר הָארְלִיק, שֶׁמְּבִיאִים תַּרְבּוּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם מִשֶׁבֶט הַמַּאְיָה מִלִּפְנֵי יוֹתֵר מִ2000 שָׁנָה שֶׁהֵם מְסַיְּמִים אֶת הַלּוּחַ שֶׁלָּהֶם בְּיוֹם עֶרֶב עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת ה’תשע”ג כְּסוֹף הָעוֹלָם, וְהִגִּיעוּ לְזֶה עַל פִּי מַדַּע הָאֶסְטְרוֹנוֹמְיָה. וְיִתָּכֵן שֶׁטָּעוּ בְּ3 שָׁנִים וְיוֹצֵא אוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ לוֹעֲזִי. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהַתַּאֲרִיךְ לוֹעֲזִי שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ו הוּא 12 – 22 וְזֶה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תַּמּוּ כָּל הַקִּצִּים וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה שֶׁעוֹלֶה 2212. וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדְּךָ חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ. וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בֶּן דָּוִיד יָבוֹא בְּי’ טֵבֵת בְּחָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ בִּשְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין הָאוֹתִיּוֹת יוֹ”ם הַהִתְגַּלּוּ”ת עֲשָׂרָ”ה בְּטֵבֵ”ת. וְזוֹ גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה פָּשׁוּט וּמִלּוּי. וְכֵן הַשָּׁנִים 2012 וְ2015 הֵן אוֹתוֹ מִסְפָּר כִּי סִפְרָה 5 הִיא כְּסִפְרָה 2 הֲפוּכָה.

הֵבֵאנוּ אֶת דְּבָרָיו הַמַּבְהִילִים שֶׁל הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר כְּשֶׁמַּגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, יוֹשְׁבִין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה וְגוֹזְרִין הַחֻרְבָּן שֶׁל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. כִּי הַיּוֹם הַזֶּה הוּא שֹׁרֶשׁ הַחֻרְבָּן שֶׁנֶּחֱרַב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּבוֹ דָנִים בְּכָל שָׁנָה מֵחָדָשׁ הַאִם נַעֲשָׂה הַתִּקּוּן הַמְבֻקָּשׁ בַּשֹּׁרֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. וְאָכֵן רָאִינוּ בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ד רֶמֶז גָּלוּי מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁדַּוְקָא בְּיוֹם זֶה יָרַד שֶׁלֶג גָדוֹל וְנָדִיר בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִגִּיעַ בְּאֹפֶן בִּלְתִּי צָפוּי לְאַחַר שֶׁהָיְתָה עֲצִירַת גְּשָׁמִים מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, וּכְבָר גָּזְרוּ לְהִתְפַּלֵּל עַל הַגְּשָׁמִים. הַשֶּׁלֶג מְסַמֵּל כַּפָּרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי’ א, יח) “אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ”. וְכֵן כָּתוּב (תהילים נא, ט) “תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין”. וְאָכֵן רָאִינוּ בַּשֶּׁלֶג הַזֶּה שֶׁגָּרַם הַרְבֵּה יִסּוּרִים וְכַפָּרַת עֲוֹנוֹת לַאֲלָפִים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְאוּלַי יֵשׁ כָּאן רֶמֶז מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁאַחֲרֵי אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת וִיסוּרִים הִשְׁלַמְנוּ אֶת הַתִּקּוּן שֶׁל שֹׁרֶשׁ הַחֻרְבָּן בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, וְעַכְשָׁיו תַּתְחִיל הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים אָמֵן. וְכֵן ג’ פְּעָמִים שֶׁלֶ”ג בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ שֶׁקָּשׁוּר עִם סִיּוּם תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף כְּדִלְעֵיל. וְכֵן בַּדַּף הַיּוֹמִי שֶׁלָּמְדוּ בְּיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ד, שֶׁחָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מְסֻפָּר הַמַּעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן וְהַשֶּׁלֶג בְּעֶרֶב שַׁבָּת בִּתְקוּפַת טֵבֵת: (יומא לה:) אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק; חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר, וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִיכָּנֵס. עָלָה וְנִתְלָה, וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמְרוּ, אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן, אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר, וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא, הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה, עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת שֶׁלֶג, פֵּרְקוּהוּ, וְהִרְחִיצוּהוּ, וְסָכוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמְרוּ, רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. וּמַקְשֶׁה הַ’בֶּן יְהוֹיָדָע’ מַדּוּעַ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא שֶׁיָּרַד עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, וְכִי יֵשׁ שֶׁלֶג שֶׁלֹּא בָּא מִן הַשָּׁמַיִם. וּמְבָאֵר שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה נִרְאֶה בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיֵּרֵד שֶׁלֶג, וְהָיָה בִּבְחִינַת נֵס מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי לְלַמֵּד מְסִירוּת נֶפֶשׁ לַתּוֹרָה. וְנִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שיהש”ר ג, כד) מִיכָאֵל שַׂר שֶׁל שֶׁלֶג, הַיְינוּ שֶׁמִּיכָאֵל שַׂר הַחֶסֶד, הוּא שַׂר שֶׁל שֶׁלֶג. הַיְינוּ הַשֶּׁלֶג עַצְמוֹ הוּא חֶסֶד, וְהַקְפָּאָתוֹ נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי הַגְּבוּרָה. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (בראשית יז:) שֶׁשֹּׁרֶשׁ הִלֵּל מִצַּד הַיָּמִין, וְשֹׁרֶשׁ שַׁמַּאי מֵהַגְּבוּרוֹת. הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל הִלֵּל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה, עוֹרְרָה אֶת הַשְׁפָּעַת הַיָּמִין שֶׁל מִיכָאֵל לְהַשְׁפִּיעַ שֶׁלֶג בְּאוֹתוֹ זְמַן. וְלָכֵן הָיָה הַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם בְּדֶרֶךְ נֵס, וְלֹא הָיָה צָפוּי בְּאוֹתוֹ זְמַן כְּדִבְרֵי הַ’בֶּן יְהוֹיָדָע’. וְכֵן בֵּית הִלֵּל בְּגִימַטְרִיָּא בְּעִתָּהּ וְחִלּוּף אי”ק בכ”ר יוֹצֵא גִימַטְרִיָּא תשע”ד וְעִם הַכּוֹלֵל תשע”ה. וְכֵן בֵּית שַׁמַּאי בְּגִימַטְרִיָּא רָגִיל וּמְשֻׁלָּשׁ יָשָׁר וְהָפוּךְ יוֹצֵא 5775, כִּי יָשָׁר וְהָפוּךְ מְרַמֵּז שֶׁהִמְתִּיקוּ אֶת הַדִּין שֶׁבָּהֶם וְהָפְכוּ אוֹתוֹ לְצַד הַחֶסֶד.

דָּבָר דּוֹמֶה לָזֶה מָצִינוּ בַּפְּסוּקִים שֶׁקּוֹרְאִים בָּהַפְטָרָה שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, (ישעי’ נה, י) “כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו: כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף”. כֵּיוָן שֶׁהַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל שֶׁלֶג שֶׁהוּא מָשָׁל לַגְּאֻלָּה, הוּא מַזְכִּיר שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיָּבֹא בְּאֹפֶן לֹא צָפוּי, לְרַמֵּז עַל הִתְעוֹרְרוּת הַגְּאֻלָּה שֶׁתָּבֹא מִצַּד הַחֶסֶד, “קֵץ הַיָּמִין”, שֶׁתָּבֹא בְּדֶרֶךְ נֵס בְּאֹפֶן לֹא צָפוּי. וְלָכֵן הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּרַד בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת תשע”ד הָיָה בְּאֹפֶן לֹא צָפוּי, שֶׁהַחַזָּאִים לְמִינֵיהֶם לֹא צָפוּ מֵרֹאשׁ, וִירִידַת הַשֶּׁלֶג הִמְשִׁיכָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּשַׁבָּת בָּהּ קָרְאוּ בַּתּוֹרָה אֶת הַפָּסוּק (בראשית מט, א) “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים”. וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, כִּי הקב”ה רוֹצֶה שֶׁהַגְּאֻלָּה תָבֹא בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי וּבִלְתִּי צָפוּי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵייְסְקִין שליט”א שֶׁמַּיִם הַמְסַמְּלִים אֶת הַחֶסֶד שֶׁל הַגְּאֻלָּה, נִקְרָאִים בְּאִידִישׁ וַואסֶער, וּמְרַמְּזִים עַל מְבַשֵּׂר הַגְּאֻלָּה שֶׁבָּא מִצַּד הַחֶסֶד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַיִם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁאִם חַס וְשָׁלוֹם סָרִים מִן הַדֶּרֶךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יא, כח) “וְסַרְתֶּםמִן הַדֶּרֶךְ” גּוֹרְמִים שֶׁוַסֶר תָּם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יִצְחָק בֶּן אֵלִיָּהוּ שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל שֵׁם הַסּוּפָה אֲלַכְּסָה, לְרַמֵּז עַל הִתְעוֹרְרוּת קֵץ הַגְּאֻלָּה שֶׁאֵל כִּסָּה מִבְּנֵי אָדָם, שֶׁהִתְחִילָה עִם הַסּוּפָה הַזֹּאת. וְכֵן שְׁנַת תשע”ד בְּגִימַטְרִיָּא אֱמֶת שֶׁלֶג. הַיְינוּ קֵץ הָאֱמֶת שֶׁהִתְחִיל לְהִתְגַּלּוֹת דֶּרֶךְ הַשֶּׁלֶג. וְכֵן שֶׁלֶג בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב “וַיְהִי בֹקֶר” הַמְרַמֵּז עַל הַחֶסֶד שֶׁל הַגְּאֻלָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ד. לֵב שליט”א שֶׁשֶׁלֶג יָרַד בְּי’ טֵבֵת בְּגִימַטְרִיָּא עֶשֶׂר פְּעָמִים טֶפַח, לְרַמֵּז עַל יְרִידַת אוֹר הַגְּאֻלָּה מִתַּחַת לַעֲשָׂרָה טְפָחִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב גֶּפְנֶר שליט”א שֶׁבְּיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בּוֹ הִתְחִיל הַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלַיִם הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁלֶג שֶׁהֵבִיא בְּחִינַת מָצוֹר עַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁאֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא בִּגְלַל הַשֶּׁלֶג.

ובעת ההיא יעמוד השר | גימטריות פסוקים מרתק !! | סוד האותיות פוסט 9#

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד האותיות והמספרים

הפסוק מדניאל י”ב וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה, אֲשֶׁר לֹא-נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא . נבדוק את הפסוקים

1692 = חמש שבע שבע שש

ובעת ההיא 2

פלא פלאים! הפסוק על העת צרה מרמז לנו את השתלשלות המצב – מיקום האות זה השנה 776 -ראשי תיבות מביא לנו את שם המלחמה – מלחמת גוג ומגוג = 588 !!!  אותיות לפני מביא לנו את  396 = דויד בן ישי – שהוא יהיה ה  358 = משיח – ובאלפים – הסיכוי יותר קשה !!

ובעת ההיא - פלא פלא

כשנכתוב את המילים הבאות ונוסיף תשע”ו תראו את התוצאה במשולש !! קומו ונקומה עליה למלחמה

מתי שנת הישועות? ראו משולש

שנת ישועות

והושיעם עיני כלו לישועתך

הגואל בשנת   תשעו 2936 רוחו של משיח שופר תשמעו חמש שבע שבע שש = 1692 – במילוי 3382

מלך המשיח יתגלה פתאם ישמח ישראלגימטריות מספרים 1335 + 1290 מנבואת דניאל בגלריה

עם נבר יענך יהוה חשף יהוה והיה כי ישאלך הפך הגלות בשערי העיר אם לא

אוסף רמזים על מלחמות גוג ומגוג שעלולה לפרוץ בחודש תמוז השנה | מתוך מאמר קץ הגאולה סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי

עדכון 25.6.2015 הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁנָּתְנוּ שֵׁם לְגַרְעִינֵי מִשְׁמֵשׁ גּוֹגוֹאִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה גַרְעִינִית.

מוּבָא

מֵהַג”ר יוֹסֵף בֶּן פּוֹרָת שליט”א בְּשֵׁם הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ (הובא במוסף ‘שבת קדש’ של ‘יתד נאמן’ לך לך תשע”ה) שֶׁהֶ’חָפֵץ חַיִּים’ אָמַר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁ25 שָׁנִים אַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְ75 שָׁנִים לְאַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁגַּם הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וּכְשֵׁם שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה פָּרְצָה 25 שָׁנָה אַחֲרֵי פְּרוֹץ הָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ בִּשְׁנַת תשע”ה 75 שָׁנָה אַחֲרֵי פְּרוֹץ הַשְּׁנִיָּה צְפוּיָה לִפְרֹץ הַמִּלְחָמָה הַשְּׁלִישִׁית.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן’ (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ’חָפֵץ חַיִּים’, וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת.

לְפִי

זֶה יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁנָּתְנוּ שֵׁם לְגַרְעִינֵי מִשְׁמֵשׁ גּוֹגוֹאִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה גַרְעִינִית. וְלָכֵן מְשַׂחֲקִים בָּהֶם הַיְלָדִים בַּקַּיִץ מִלְּשׁוֹן קֵץ, וּמְסַמֵּל אֶת הַקֵּץ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. כִּי הַנְּבוּאוֹת עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ וְגַם שֶׁל הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין נָקְטוּ בַּמִּלִּים: מִשְׂחַק יְלָדִים. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מִשְׂחַק הַיְלָדוֹת בַּקַּיִץ בְּחֶבֶל מְרַמֵּז עַל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכֵן הַמִּשְׁמֵשׁ מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הַמְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. וְכֵן הַפְּרִי נִקְרָא מִשְׁמֵשׁ מִלְּשׁוֹן שֶׁמֶשׁ, כִּי יֵשׁ לוֹ צוּרַת שֶׁמֶשׁ, וְהוּא בָּשֶׁל בִּזְמַן תֹּקֶף הַשֶּׁמֶשׁ בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּ”ז וְהֵבֵאנוּ שֶׁחֹדֶׁשׁ תַּמּוּז הוּא זְמַן מְסֻגָּל לְהַתְחָלַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְלָכֵן הר”ת זְמַנֵּי תְּשׁוּבָה מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים. וּמְרַמֵּז גַּם עַל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישָׁה אֶת הָרְשָׁעִים בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג, יט) “כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא”. וְכֵן כָּתוּב עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְשׁוֹן מִשְׂחָק: (תהילים ב, ד) “יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה’ יִלְעַג לָמוֹ”, וְכֵן כָּתוּב עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה (זכריה ח, ה) “וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבתֶיהָ”. “אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ”. וְכֵן הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין מְרַמֵּז עַל קְטַנִּים, וְקַרְלִין מְרַמֵּז עַל “הַבֵּן יַקִּיר לִי”. וְכֵן מִשְׂחֲקִים אוֹתִיּוֹת מָשִׁיחַ קָם. וְכֵן תשע”ו הִיא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל תֵּבַת שַׁעֲשׁוּעַ.

וְכֵן

שְׁנֵי הַמִּשְׂחָקִים; גּוֹגוֹאִים וְחֶבֶל בַּקַּיִץ, מְיֻחָדִים בֶּהֱיוֹתָם מִשְׂחָקִים נִפְרָדִים גּוֹגוֹאִים לְבָנִים בִּלְבָד, וְחֶבֶל לְבָנוֹת בִּלְבָד, וּמְסַמְּלִים אֶת עִנְיַן הַצְּנִיעוּת וּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם שֶׁנִּצְרֶכֶת בַּקַּיִץ כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהַמִּלְחָמָה, וְכֵן מוּבָא מֵהַ’חֲקַל יִצְחָק’ מִסְּפִּינְקָא הי”ד, מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְיָבֹא מִקּוֹדֶם לְתַקֵּן הָעֵינַיִם. וּמְקַשֵּׁר שָׁם עִנְיָן זֶה לְחָדְשֵׁי תַּמּוּז אָב שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֵינַיִם בְּסוֹד הַכָּתוּב “עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מָיִם” כְּנֶגֶד שְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ. וְכֵן אוֹמְרִים בְּנֹסַח הַתְּפִלָּה ‘וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים’. וְכֵן רוֹאִים מֵהַפָּסוּק (זכריה יד, יב) שֶׁתִּהְיֶה מַגֵּפָה בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה עַל הָעֵינַיִם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַכָּתוּב “וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה’ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם”. וכן פרי המשמש שהוא בחינת שמש הוא בסוד עין, כי הַשֶּׁמֶשׁ הִיא בִּבְחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (אגדת בראשית פב) “עֵינַיִךְ יוֹנִים” זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה. וְכֵן אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת נִשְׁמַת וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר לח, ח) שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת גַּלְגַּל הַחַמָּה עִם גַּלְגַּל הָעַיִן. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות ב:) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עָלָיו. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁרְאִיַּת הָעַיִן נִקְרֵאת שִׁזּוּף. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כח, ז) “שְׁזָפַתּוּ עֵין”. וְכֵן (שם כ, ט) “עַיִן שְׁזָפַתּוּ” וּבִ’מְצוּדַת צִיּוֹן’ שָׁם “שְׁזָפַתּוּ” רָאַתְהוּ. וְכָתוּב (שיה”ש א, ו) “שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ” וּבִ’מְצוּדַת צִיּוֹן’ שָׁם “שֶׁשְּׁזָפַתְנִי” עִנְיַן רְאִיָּ’ה וְהַבָּטָה, כְּמוֹ “שְׁזָפַתּוּ עֵין”.

וּרְאֵה

זֶה פֶלֶא: הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהַגּוֹגוֹאִים דּוֹמִים בְּצוּרָתָם לְעֵינַיִם, וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת צוּרַת עַיִן פְּקוּחָה עִם כָּל הַפְּרָטִים מִכָּל הַצְּדָדִים כּוֹלֵל הָעַפְעַפַּיִם הַפְּתוּחוֹת, וְכֵן עַיִן נִרְמֶזֶת בְּגַרְעִין, וְגַם אִירַאן הִיא מִשֹּׁרֶשׁ רְאִיָּה, וְכֵן שְׁמוֹ שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ הָיָה יִשְׂרָאֵל מֵאִיר, שֶׁהֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבוּאָה. וְכֵן מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בָּאָה בְּסִיּוּם עַיִ”ן שָׁנָה שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְהַמִּלְחָמָה תִּסְתַּיֵּם בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוכה ב.) לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בְּסֻכָּה מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא. רוֹאִים שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לָאָדָם קֶשֶׁר עַיִן עִם הַסְּכָךְ, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַסְּכָךְ כָּל הַזְּמָן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר עַל עַנְנֵי הַכָּבוֹד (אמור קג.) עַנְנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן שֶׁכָּתוּב “אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה [אוֹתִיּוֹת אַהֲרֹן] אַתָּה ה’ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם”. וְכֵן מוּבָא בְּ’תוֹרַת מְנַחֵם’ שֶׁסֻּכָּה הִיא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה יד.) שֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיָפְיָהּ. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת עַיִ”ן הוּא 100 כְּמִנְיַן סְכָ”ךְ. וְכֵן עַיִ”ן בְּא”ט ב”ח הַצֵּ”ל. וְכֵן לְפִי הַיְנוּקָא הַסִּינִים פּוֹתְחִים בְּמִלְחָמָה, וְהַסִּינִים נִכָּרִים בְּעֵינֵיהֶם. וְכֵן יְלָדִים קְטַנִּים מְרַמְּזִים עַל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהַקְּטַנִּים עֲרֵבִים בַּעֲדֵנוּ, וְיֵשׁ רֶמֶז בְּמַתַּן תּוֹרָה עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כִּי הָיוּ קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְקוֹל שׁוֹפָר, וּכְפִיַּת הָהָר כְּגִיגִית מְרַמֶּזֶת עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁמַּעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְסִינַי מְרַמֵּז עַל סִין.

וְיִתָּכֵן

שֶׁדִּבְרֵי הַיְנוּקָא עַל הַסִּינִים מְרֻמָּזִים בַּזֹּהַר (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. לְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁלְּכָל הַמְאֻחָר ג’ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תשע”ו בְּכ”א בְּתַמּוּז תשע”ה, צְפוּיָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כִּי בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהֶחֳדָשִׁים בָּהֶם צְפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אָב אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ לֵוִי יִצְחָק לֶדֶּרְמַן שליט”א שֶׁהַתַּאֲרִיךְ כ”א בְּתַמּוּז הוּא בְּדִיּוּק תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים מִשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, ומובא בסדור הרש”ש שהיחוד הכללי של חודש תשרי נעשה רק בשמיני עצרת ואז נעשה קליטת הזרע, ותשעה חודשים לאחר מכן צריכה להיות לדה, וזה יוצא בדיוק בכ”א תמוז שאז צפויה לדת משיח, כי היחוד של חודש תשרי הוא הוא יחוד כללי של כל השנה. וכן השתלשל השם תמוז לכור הגרעיני העירקי שמדינת ישראל הפציצה. וּמְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, הוּא חֹדֶשׁ תַּמּוּז זַעַם וְעֶבְרָה בַּכֹּל תִּמָּצֵא, וּמֶלֶךְ מִבַּלְעָדֵי שָׁמַיִם יֵצֵא, חֲסַן מַסְטִין יֹאמַר לוֹ צֵא וְרֶוַוח וְהַצָּלָה לַמְּעוּטִים תִּמָּצֵא. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אגדת בראשית סח) בַּיּוֹם שֶׁהֶחֱרִיב נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת הַבַּיִת נוֹלַד מָשִׁיחַ. וְרוֹאִים שֶׁתִּשְׁעָה בְּאָב הוּא הַיּוֹם שֶׁל לֵדַת מָשִׁיחַ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַתְחָלַת הִתְנוֹצְצוּת הַגְּאֻלָּה. וכן י”ז בתמוז תשע”ה יחול בשבת בה קוראים בתורה את פרשת בלק ששם המקום היחיד בתורה בו מופיע הענין של ביאת המשיח בנבואת בלעם “דרך כוכב מיעקב” וכו’ וכבר הבאנו שדר”ך בגימטריא 224 כמנין השנים מתשע”ה עד סוף הששת אלפים שנה שהעולם קים. והוסיף הרה”ג ר’ מנחם ברהום שליט”א שאם נחשב כ”ב תמוז, ועוד כ”ג ועוד כ”ד וכו’ עד כ”א תשרי, נקבל מספר 1335 שהוא מספר הקץ של דניאל. והוסיף הרה”ג ר’ א. עברון שליט”א שי”ז בתמוז במשולש עולה 1775. וכן י”ז בתמוז בהתשע”ה בגימטריא 1254 ויחד עם המספר ההפוך 4521 עולה 5775 וכן שבע עשרה בתמוז בעתה אחישנה בגימטריא 2253 ויחד עם ההפוך 3522 עולה 5775. וכן המספר המסתתר בין אותיות שבת י”ז תמוז תחל מלחמת גוג ומגוג הוא 2015 כמנין השנה הלועזית. וכן השם של השכינה בלשון חז”ל, שכינתא בגימטריא ה’תשע”ו שנת ביאת המשיח.

וְכֵן

גַּרְעִינֵי הַחֲמָנִיָּה מְרַמְּזִים עַל פְּצָצַת הַגַּרְעִין שֶׁל חֲמִנַּאי, וְהַצֶּבַע הַשָּׁחֹר שֶׁלָּהֶם קָשׁוּר לְאוֹבָּאמָה שֶׁהוּא גוֹג כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה. (מדרש רשב”י עמוד 556) הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם אוֹהֵב כֶּסֶף וְזָהָב, וְהוּא אִישׁ שָׁחוֹר וּגְבַהּ קוֹמָה.

מוּבָא

בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וְשׁוּב שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בְּכ”ד בְּתַמּוּז, וּבְיוֹם כ”ד בְּתַמּוּז חָזְרָה הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ, וְכן כ”ד בְּתַמּוּז תשע”א הָיָה הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁמְּחַלְּקִים לְשֵׁשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת. [הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא כ”ו בְּתַמּוּז, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”א הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁתַּנֶּה הַחֶשְׁבּוֹן לְכ”ד בְּתַמּוּז]. וְכֵן מִבְצַע צוּק אֵיתָן הִתְחִיל בְּי’ בְּתַמּוּז תשע”ד. וְהָיְתָה מֵעֵין הַפְסָקָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְכֵן רָאִיתִי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז הוּא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בַּשָּׁנָה שֶׁיּוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּלוּיוֹת בִּבְעִתָּהּ בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְרַק חֵלֶק הַמִּלּוּי בֵּית עַיִן תָּו הֵא בְּעַצְמוֹ, שׁוּב בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְכֵן כ”ד תַּמּוּ”ז בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה. וּבַמְּשֻׁלָּשׁ עוֹלֶה עִם הַכּוֹלֵל 1775. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא גוֹג וּמָגוֹג בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל וָי”ו מֶ”ם גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁכ”ד בְּתַמּוּז תשע”ה בְּגִימַטְרִיָּא 1254 וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ 4521 יוֹצֵא 5775. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת כ”ד תַּמּוּ”ז ה’תשע”ה הוּא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים. וְשֶׁל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”. וְשֶׁל שְׁנַת הַגְּאוּלָה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁכ”ד תַּמּוּז לְפִי שִׁיטַת גִּימַטְרִיָּא שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ בַּמִּדְבָּר רַבָּה י”ד, י”ז, יוֹצֵא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲרִיאֵל עֲדִי שליט”א שֶׁגַּם בְּעִתָּהּ בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר יוֹצֵא גִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה.

נִרְאֶה

רְמָזִים עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּחַג הַסֻּכּוֹת תשע”ו שֶׁהִיא דֶרֶ”ךְ שָׁנִים מִסּוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה שֶׁל הָעוֹלָם, בַּפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים עַל הַגְּאֻלָּה, וְעַל הֲקָמַת סֻכַּת דָּוִד, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם רֶמֶז לְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּחַג הַסֻּכּוֹת: (עמוס ט, יא) “בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם: לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ עֹשֶׂה זֹּאת: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ”.

וְכֵן

יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי’ א, יא) “מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד  אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ: וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. מֵרוּסְיָה שֶׁנִּמְצֵאת בִּצְפוֹן הָעוֹלָם תִּפָּתַח הָרָעָה שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן “הָרָעָה” מְרַמֵּז עַל רע”ה שָׁנִים מֵהַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַה’, שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִיד הַנָּה שליט”א שֶׁ“עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ה. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז עַל גּוֹג בִּשְׁנַת רע”ה בַּכָּתוּב (תהילים קז, כו) “נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג“.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש) “וַיִּשְׁקֹד ה’ עַל הָרָעָה”. וְכָתוּב “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה”. וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. וְרוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר דּוֹרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק עַל פְּתִיחַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁ“מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” עַל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי רַבֵּינוּ שליט”א שֶׁהַמהרש”א מְחַבֵּר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה גַם לְג’ שָׁבוּעוֹת בֵּין הַמְּצָרִים, וְגַם לְג’ שָׁבוּעוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, וְיֵשׁ רֶמֶז בָּרוּר בִּדְבָרָיו שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג קְשׁוּרָה לִשְׁנֵי הַתַּאֲרִיכִים וּכְדִלְעֵיל. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (בכורות ח:) רָמַז יִרְמִיָּה “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה” שֶׁהֵם כ”א יוֹם מִי”ז בְּתַמּוּז עַד ט’ בְּאָב, וְהֵם רָמְזוּ לוֹ יָמִים אֵלּוּ בְּזוּגִיתָא אוּכְמְתָא עַל שֵׁם הַגָּלוּת, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד כ”א יְמֵי סְלִיחָה וְשִׂמְחָה מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד כ”א תִּשְׁרֵי שֶׁהוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּא יוֹם גְּמַר הַחֲתִימָה כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁוֹת, וְהוּא שֶׁרָמַז לוֹ בְּזוּגְתָא חִיוַרְתָּא גַם כֵּן עַל שֵׁם לִבּוּן עֲוֹנוֹת וְכוּ’, הֵן ב’ שְׂעִירִים שֶׁהֵבִיאוּ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן רוֹאִים שֶׁשִּׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁל הַנְּחָמָה מִסְתַּיְּמִים בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, וְהֵם מְחַבְּרִים אֶת יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים לַיָּמִים שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַקַּיִץ הוּא זְמַן שֶׁל קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘פסיקתא רבתי’ כח לפי גירסת הר”ז מרגליות) אָמְרוּ מִשּׁוּם אַבַּיֵּי אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְפִי שֶׁקָּבְעוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר “וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם”.

וְכֵן

מוּבָא בַּ’צֶּמַח צֶדֶק’ (אור התורה פרשת כי תבוא) שֶׁאוֹתָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעַל פִּי רֹב הֵעִיקוּ לְיִשְׂרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְבָּרֵר כְּלָל גַּם לֹא לֶעָתִיד לָבֹא, וְאִבּוּדָם זֶהוּ תִּקּוּנָם, בִּבְחִינַת שְׁבִירָתָן הִיא טֳהָרָתָם, וְכָךְ גַּם לְגַבֵּי עֲמָלֵק. וְרוֹאִים שֶׁהַנְּבוּאָה שֶׁל גּוֹג וּמָגוֹג בְּיַחַס לַגּוֹיִם אֵינָהּ נְבוּאָה לְרָעָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהִתְבַּטֵּל, אַדְּרַבָּה הִיא נְבוּאָה לְטוֹבָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְבַּטֵּל.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. לְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁלְּכָל הַמְאֻחָר ג’ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תשע”ו בְּכ”א בְּתַמּוּז תשע”ה,  צְפוּיָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כִּי בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהֶחֳדָשִׁים בָּהֶם צְפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אָב אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. ומרומז בדברי רבי אליעזר הקליר בימים ההם ובעת ההיא, בחודש הרביעי, הוא חודש תמוז זעם ועברה בכל תִמצֵא, ומלך מבלעדי שמים יצא, חסן מסטין יאמר לו צא ורווח והצלה למעוטים תִמצֵא.

וְכֵן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה דּוֹמָה לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז, טו) “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת”. וּגְאֻלַּת מִצְרַיִם הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ בַּתְּקוּפָה שֶׁל תַּמּוּז ב’ אֲלָפִים תמ”ז לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּשֶׁמֹּשֶה וְאַהֲרֹן הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה וְעָשׂוּ אֶת הָאוֹתוֹת, וְאָז הָיְתָה מַכַּת דָּם (כי כלמכה שמשה חודש ימים). וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁתַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְהֶרְאוּ לִי בְּגִלָּיוֹן ‘פְּנִינִים’ שֶׁמֵּבִיא צִטּוּט מֵהַ’חֲקַל יִצְחָק’ מִסְּפִּינְקָא הי”ד, מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְיָבֹא מִקּוֹדֶם לְתַקֵּן הָעֵינַיִם. וּמְקַשֵּׁר שָׁם עִנְיָן זֶה לְחָדְשֵׁי תַּמּוּז אָב שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֵינַיִם כַּיָּדוּעַ. וְכֵן אוֹמְרִים בְּנֹסַח הַתְּפִלָּה ‘וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים’.

וְכֵן יָדוּעַ שֶׁכַּמָּה מִתַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד מִמֶּעזֶרִיטְשׁ זי”ע נִתְאַחֲדוּ בַּעֲבוֹדָה לְהָחִישׁ אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בַּשָּׁנִים תקע”ב תקע”ה, וְנִסְתַּלְּקוּ בִּשְׁנַת תקע”ה. הֲלֹא הֵמָּה: הַמַּגִּיד מִקָּאזְ’נִיץ, וְרַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל מִרִימְנָאב, וְהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין. וּבִּזְמַנָּם מִלְחֶמֶת נַפּוֹלְאוֹן נֶגֶד אַלֶכְּסַנְדֶּר הָרוּסִי פָּרְצָה בְּי”ד בְּתַמּוּז תקע”ב, וְנִמְשְכָה עַד י’ בְּסִיוָן תקע”ה. וְכָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ נִתְאַמְּצוּ הָרמ”מ מִרִימְנָאב זיע”א עִם עוֹד גְּדוֹלִים לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּלְחָמָה לְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְהָחִישׁ אֶת הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל’ עַל הַכָּתוּב “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. “וְעֵת צָרָה” בְּגִימַטְרִיָּא חוֹדֶשׁ תַּמּוּז.

מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וְשׁוּב שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בְּכ”ד בְּתַמּוּז, וּבְיוֹם כ”ד בְּתַמּוּז חָזְרָה הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ, וְכן כ”ד בְּתַמּוּז תשע”א הָיָה הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁמְּחַלְּקִים לְשֵׁשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת. [הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא כ”ו בְּתַמּוּז, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”א הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁתַּנֶּה הַחֶשְׁבּוֹן לְכ”ד בְּתַמּוּז]. וְכֵן מִבְצַע צוּק אֵיתָן הִתְחִיל בְּי’ בְּתַמּוּז תשע”ד. וְהָיְתָה מֵעֵין הַפְסָקָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְכֵן רָאִיתִי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁכ”דתַּמּוּז הוּא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בַּשָּׁנָה שֶׁיּוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּלוּיוֹת בְּבְּעִתָּהּ בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְרַק חֵלֶק הַמִּלּוּי בֵּית עַיִן תָּו הֵא בְּעַצְמוֹ, שׁוּב בְּגִימַטְרִיָּא 477. וכן כ”ד תמו”ז בחילוף אי”ק בכ”ר עולה בגימטריא עם הכולל תשע”ה. ובמשלש עולה עם הכולל 1775.והוסיף הרה”ג ר’ א. עברון שליט”א שכ”ד בתמוז תשע”ה בגימטריא 1254 ויחד עם ההפוך 4521 יוצא 5775. וכן המספר המסתתר בין אותיות כ”ד תמו”ז ה’תשע”ה הוא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים. וְשֶׁל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”. וְשֶׁל שְׁנַת הַגְּאוּלָה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. והוסיף הרה”ג ר’ אריאל עדי שליט”א שגם בְּעִתָּהּ בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר יוֹצֵא גִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה.

וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי’ א, יא) “מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד  אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ: וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. מֵרוּסְיָה שֶׁנִּמְצֵאת בִּצְפוֹן הָעוֹלָם תִּפָּתַח הָרָעָה שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן “הָרָעָה” מְרַמֵּז עַל רע”ה שָׁנִים מֵהַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַה’, שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִיד הַנָּה שליט”א שֶׁ”עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ” בְּגִימַטְרִיָּאתשע”ה. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש) “וַיִּשְׁקֹד ה’ עַל הָרָעָה”. וְכָתוּב “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה”. וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. וְכֵן הַכָּתוּב (איכה א, ג) “כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו, הַיְינוּ שֶׁרַק עַד שָׁנָה זוֹ הִשִּׂיגוּהָ. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל ”הֵמָּה כ”א הַיָּמִים מִי”ז בְּתַמּוּז עַד ט’ בְּאָב’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” בְּגִימַטְרִיָּא 1434 וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת זֶה גַם הָפוּךְ:4341, נְקַבֵּל אֶת שְׁנַת 5775 בָּהּ צָפוּי הַפָּסוּק לְהִתְקַיֵּם. וְכֵן מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא הַנִּקּוּד שֶׁל הַמִּלִּים “וַיֹּאמֶר יְהוָ”ה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. וְכֵן תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא הָאוֹת הַשְּׁנִיָּה בַּכָּתוּב “וַיֹּאמֶר יְהוָ”ה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אִם נְחַשֵּׁב אֶת הַמִּלִּים מָשִׁיחַ מַגִּיעַ בְּגִימַטְרִיָּא 481 וּבְגִימַטְרִיָּא מְשֻׁלֶּשֶׁת 1862, שְׁתֵּיהֶן יַחַד יוֹצֵא 2343, וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ 3432, יוֹצֵא 5775. וְכֵן הִתְגַּלּוּת בּוֹרֵא הָעוֹלָם בְּגִימַטְרִיָּא רְגִילָה וּמְשֻׁלֶּשֶׁת וְהַמִּלִּים יוֹצֵא 5775.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד אַבּוּחֲצִירָא שליט”א בְּהֶסְפֵּדוֹ עַל אָחִיו הרה”ג ר’ אֶלְעָזָר זצ”ל שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה בְּמוֹצָאֵי יוֹם כ”ו בְּתַמּוּז תשע”א, שֶׁהָר”ת שֶׁל “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” הֵן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְהוֹסִיף שֶׁהָא’ שֶׁל “אֵלֶּה” מְרַמֶּזֶת עַל אָחִיו הרה”ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ”ל, שֶׁלְּפִי דְּבָרָיו יֵשׁ לוֹ נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן מָרָן הראשל”צ ר’עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ”ל אָמַר בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּקֻנְטְרֵס ‘נִשְׁמָתִין חַדְתִּין’ מֵהַגרי”מ מוֹרְגְּנְשְׁטֶרְן שליט”א שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן הַהַלְוָיָה וְהַהֶסְפֵּד יָצְאוּ מִישִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לה סעי ני שראל עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”א.וְיֵשׁ בְּתֵבוֹת “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ” כ”ו אוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז עַל יוֹם כ”ו לַחֹדֶשׁ, וְהָר”ת וְס”ת שֶׁבַע תֵּבוֹת אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא בְּתַמּוּז. וְכֵן “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא אֶלְעָזָר מָשִׁיחַ יוֹסֵף עִם הַמִּלִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר אֲבִיחֲצִירָא בְּגִימַטְרִיָּא נִצוֹץ מִמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁמָשִׁיחַ אֶלְעָזָר בְּגִימַטְרִיָּא 666 הַמְרַמֵּז עַל יוֹסֵף שֶׁשַּׁיָּךְ לְמִסְפַּר 6. וכן מרן הראשל”צ רבי עובדיה יוסף זצ”ל נפל למשכב האחרון שממנו לא קם ביום א’ תמוז תשע”ג. ויש אומרים שא’ תמוז הוא יום פטירת יוסף הצדיק. וכפי שהארכנו שמרן היה בחינת משיח בן יוסף. וכן בחודש תמוז תשע”ב נפטר מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שהיה משורש משיח בן יוסף כפי שבארנו.

וְכֵן תשע”ה בִּמְשֻׁלָּשׁ יוֹצֵא 2930 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַכָּתוּב (עובדיה א, כא) “וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה להוי”ה הַמְּלוּכָה”. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת “וְעָל”וּ מוֹשִׁעִי”ם” הוּא תשע”ו. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז נִפְלָא עַד מְאֹד שֶׁהַשָּׁנָה בָּהּ יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק מִסְתַּתֶּרֶת בֵּין הָאוֹתִיּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁשְּׁנַת הַגְּאוּלָה התשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא 1581, וְאִם נִכְתֹּב אֶחָד חָמֵשׁ שְׁמוֹנֶה אֶחָד זֶה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת קֵ”ץ הֶסְתֵּ”ר פָּנִי”ם הוּא ה’תשע”ה.

וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁאוֹר ה’ תשע”ו עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1000 שֶׁהִיא הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִת בֶּן דָּוִד בָּא. וּבְגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים. וְכֵן מָשִי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא יִגְאָלֵנוּ בְּתשע”ו. וְכֵן י’ טֵבֵת ה’תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ שִׁמְעוֹן גּוֹלְדְבֶּרְג שליט”א שֶׁהָר”ת וְס”ת שֶׁל הַפָּסוּק (תהילים קמז, יב) “שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת הוי”ה”, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאֶמְצַע, בְּגִימַטְרִיָּא תקע”ו, וּמְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם מַייזֶעלְס שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַיָּחִיד בַּתנ”ך שֶׁעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא5775 מְדַבֵּר עַל חִפּוּשִׂים אַחֲרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, (ש”א כג, כג) “וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה”, לְרַמֵּז שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יִתְקַיֵּם הַכָּתוּב (הושע ג, ד) “וּבִקְשׁוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם”. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁלְּחַפֵּשׂ מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו, וּבָרִבּוּעַ יוֹצֵא 1692 הַמִּסְפָּר שֶׁל חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ

——————-

תמוז = 453

מלך המשיח = 453

הישיגוה בן המצרים = 776

מתי יפסקו הרדיפות ?

תשע”ו = 776

ביאת המשיח = 776

מנגינת אין עוד מלבדו = 776

תשעה באב = 780

לאיזה שנה זה תואם?

התשע”ה = 780

קריסות הכלכלה בסוף שנות השמיטה – הסתכלות לגבי 50 השנים האחרונות

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי

בסוף שבוע זה קריסות גדולות בבורסה — 182 = 1820
קריסות2
קריסות
כידוע, שנת שמיטה עוזרת לאדם להבין את מקומו ולסמוך על החוקים המוסריים והאבסולוטיים של התורה(בין היתר) – ולהבין שהוא לא מנהל את העולם אלא השם,
כאשר מדינה/אומה שולטת על ישראל ומכתיבה את המדיניות שלה על ישראל, היא מושפעת מחוקים שבד”כ משפיעים עליה הרבה פחות.
קריסת הכלכלה בשנות שמיטה – הסתכלות לגבי 50 השנים האחרונות:
1973 קריסה (שנת שמיטה)
1980 קריסה (שנת שמיטה)
1987 קריסה (שנת שמיטה)
2000-2001 קריסה (שנת שמיטה) קריסת הבורסות הגדולה ביותר בעולם וזה כבר ממש ביום הסוף של השמיטה כט’ באלול
2007-2008 קריסה (שנת שמיטה) שוב! הקריסת ביום הסוף של השמיטה כט’ באלול
למעשה למעט דילוג אחד 1994 כל 7 שנים, בשנות שמיטה היו קריסות כלכליות מאסיביות בארה”ב ובעקבות שהיא מובילה את העולם, כולם נפגעים מזה מאד. (ובשנה שלאחר 1994, היה רצח רבין)
כמו כן, יש קשר בין המלה “מגדל” לבין “לגדול” – לכן מגדל בבל נקרא “מגדל” ונפילת התאומים, שהיו בנייני הסחר של ארה”ב… המגדלים זה כלפי מעלה ואילו שמיטה זה כלפי מטה. אם האדם מתנהג לפי הצווים התורניים אזי שתבוא אליו ברכה מלמעלה, כמו גשם שמפרה את האדמה. אבל אם לא, אז מה שהאדם עבד להרים, נופל בשנייה.
בשנת 1945 החלו התוכניות של בניית התאומים , והרעיון היה לעשות בניינים גבוהים שייצגו את גאוות ארה”ב לאחר מלחמת העולם השנייה… ושנה זו הייתה שנת שמיטה. מתי החלו לבנות את הבניינים עצמם? בשנת 1966 – שזוהי שנת שמיטה ובשנה שלאחר מכן, 6 חודשים לאחר מכן, מלחמת ששת הימים, בחודש השישי. אנחנו היום בשמיטה העשירית מאז מלחמת העולם השנייה, באמצע שנת השמיה “התשעה”… וכמה זמן לקח לסיים לבנות את התאומים? 7 שנים – כלומר הבנייה הסתיימה בשנת השמיטה שלאחר מכן.
התאומים התרסקו בכא’ אלול התשס”א, כלומר בסוף שנת השמיטה בשנת 2001 ומיד לאחר מכן – מאותו קריסה כלכלית עצומה בארה”ב.
כאשר עם ישראל היה בגלות, אז למעשה היינו תחת חסותם של הגויים, ולכן כולם הושפעו, ולא עם אחד יותר מאחרים, מעניין אם כך, אם יש קשר בין שנת שמיטה לבין תבנית שחוזרת על עצמה לגבי שאר העולם לפני קום המדינה…
השנה… יהיה לנו את הירח האדום האחרון בסוכות שמיד לאחר שנת השמיטה הנוכחית. בנוסף, יהיה ליקוי חמה (לא מלא, אבל היה לנו ליקוי חמה מלא לפני כחודש) באלול כט’ התשעה.
כל שמיטה שביעית, משמעותית יותר מאשר שאר 6 השמיטות שלפניה והיא מסמלת את הכניסה לשנת היובל.
דבר נוסף, הירח האדום האחרון שיהיה בסוכות הוא נדיר ביותר, בניגוד לשאר הירחים האדומים: הוא יהיה במסלול הקרוב ביותר של הירח לכדור הארץ זה נקרא “סופר ליקוי ירח” והוא הרביעי בסדרה, שלא תחזור על עצמה ב400 השנים הקרובות.
הצהרת בלפור הייתה בשנת 1917 (בסוף השנה – נובמבר) מיד לאחר שנת שמיטה.
נספור 7 שמיטות (49 שנים) זהו סוף שנת 1966 שזוהי שנת שמיטה ומיד לאחרי 1967 – מלחמת ששת הימים.
נספור שוב 49 שנה… ואנחנו מקבלים את השמיטה הנוכחית ומה יהיה בשנה הבאה? … … …
אז בהתחלה, הייתה הצהרה לתת לנו את אדמת ישראל.
אחרי זה, קיבלנו בחזרה את ירושלים.
עכשיו בית המקדש ומשיח והגאלה שלמה.
בית המקדש הראשון נוצר בשנת 2928, אם נניח שזה היה בהתחלה של השנה כלומר מיד בסוף 27, ובמידה ויש שנה מוסתרת על בסיס האדם הראשון ו/או אחיש-שנה. אז 2926 זוהי ספירה אפשרית. האילוץ הזה מוזר אבל רציתי לבדוק מה זה ייתן לי וקיבלתי שעברו 57 יובלים מהשנה הזו. במידה וזה נכון, אז אנחנו גם בשנת 49 לקראת שנת יובל מאז הקמת הבית הראשון.
“היובל – חמש שבע ” = 776!!!!!!!!!!!!!! (+ מילים).
“בעתה אחישנה יובל חמש שבע הישועה = 2015 !!!!!!!! (26 אותיות!)
“בעתה אחישנה יובל חמש שבע דויד בן ישי = 2015!!!!!!!!!!
להורדת מחשבון גימטריה remez

רשימת כל הגימטריות 1820 – סוד ה’

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גימטריות, סוד 1820

1820 המשיח בימינו משולש
1820 התגלות השם המפורש
1820 דויד יצמח 2015 (אחת)
1820 הגיע זמן הגאולה אלפ שמונה מאות ועשרים
1820 כי לה’ המלוכה אלף שמונה מאות עשרים
1820 מלכות בישראל התשע”ו
1820 משיח אחרון יטבת תשעו
1820 סוד אלף שמונה מאות עשרים כי לה’ המלוכה
1820 עת 76 מילוי ללא
1820 עת ∆
1820 עת המקדש בימינו בהתשעו
1820 שבעים עמים יעלו לציון למלחמה בהתשע”ו
1820 שכינה = רגיל 385 + ∆1438 = 1820 !!
1820 כאן משיח ואליהו – משולש
1820 אין סוף, אין קץ, אין תכלית, אין מספר
1820 ביאת המשיח האמתי בשנה הבאה עלינו לטובה
1820 בן דויד אליהו חמש שבע שבע שש
1820 בן דויד בא במוצאי שביעית הזה בהתשע”ו
1820 בנימן נתניהו ובראק אובאמה בהתשעו
1820 הישועה בן דויד ∆ – (תזכורת: הישועה = 396)
1820 המלחמה תחל בעתה ב-תשע”ה
1820 התגלות המשיח תריג
1820 י-ה-ו-ה יחריב המסגדים בהר הבית בתשע”ו
1820 י-ה-ו-ה ילחם את מלחמות ישראל עמלק
1820 יה-וה ישכון במקדשו שנה הבאה בירושלם
1820 ישועת ישראל בעתה היא
1820 ישמעאל ואדום יפלו במלחמת העולם האחרנה בימינו
1820 מדינת ישראל תשעה
1820 מלחמה תחל בעתה באב בתשעה
1820 מלחמת העולם האחרונה על יהוה בציון וירושלם
1820 מלכות המשיח לנצח בהתשע”ו
1820 ממשלת הליכוד בנימין בהתשע”ו
1820 מקדש משמים ניסן תשע”ו
1820 משיח בא בשער נון התשעו
1820 משיח ילחם בעמלק ברק אובמה תשעו
1820 נביא אליהו מוצאי שביעית תשעו
1820 נשגב יהוה לבדו ביום ההוא ∆
1820 נשמת משיח י-ה-ו-ה בדרגת יחידה
1820 עורי צפון ובואי תימן בהתשעו
1820 עטרת משיח בהתשעו
1820 עם ישראל יושע ב-התשע”ו
1820 עם ישראל ישמח ביהוה בהתשעו
1820 ציון במשפט תפדה משיח דוד בן ישי
1820 צמח דויד בן ישי יהיה סודי עד הגאלה האחרונה בהתשעו
1820 שנה הבאה גאלת ישראל בעתה
1820 המשיח יבא לציון בעתה התשעו
1820 בעת עת עת זאת
1820 בשתי שבתות
1820 גאלת ישראל בעתה שנה הבאה
1820 דויד המלך יבנה בית מקדש בתשע”ו
1820 הישועה ניסן התשעו מילוי
1820 המשיח יבא התשעו ירד המקדש 1820 – ∆ 7076
1820 המשיח יתגלה בעשירי בטבת 1816+4
1820 יוסף יצחק – מנחם מענדל – שניאורסאהן – אמת
1820 כתל שריד בית מקדש
1820 משבר כלכלי עולמי בהתשעו מילוי ללא מילה
1820 משיח בא התשעו בנימן נתניהו
1820 משיח בא תשעו שמונה אפס אפס
1820 משיח בן דוד יתגלה לעלם בתשע”ו
1820 משיח יהוה בהר הזיתים בהתשעו
1820 משיח יהוה יתגלה עשרה בטבת
1820 משכב הזכר תל אביב התשע”ו
1820 מתי זהו זמן בעתה בתשעו
1820 נכנס יין יצא סוד.. המילה יין נמצאת בתורה 26 פעם 70*26 1820
1820 עם ישראל יקים את כל מצוותיו
1820 עמ ישראל מייחל לאליהו הנביא לאליהו התשבי הגלעדי
1820 עמיר ופולארד ישוחררו ע”י המשיח
1820 פולארד ישוחרר תשע”ה
1820 נשיא אדום בראק אובאמה נחש עמלק נגד יהוה והמשיח
1820 לקראת התשעו בא קץ הימין
1820 המשיח בדרך צריך להתעורר
1820 המשיח דויד בן ישי יגאלינו ניסן התשע”ו
1820 הסכם האטום גרוע לישראל מילוי ללא מילה
1820 הקדוש ברוך הוא + תורה + ישראל + אחד
1820 מלחמת הגוג ומגוג תחול בהתשעו
1820 מסר גדול מעת בורא עולם
1820 מפלת גוג בעתה התשעו
1820 תפל כיפת הזהב התשעו
1820 יַעֲלֹז שָׂדַי, וְכָל אֲשֶׁר-בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ, כָּל-עֲצֵי-יָעַר
1820 תאריך נוצרי רומז על גאולה יהודית
1820 מ ממ ממש (חב”ד)
1820 אנחנו דור המשיח האמיתי האחרון דויד בן ישי
1820 דויד בן ישי ימלך בישראל ה-תשעו
1820 המשיח דוד בן ישי יתגלה בימינו לדור אחרון
1820 אליהו התשבי יתגלה – את ב”ש
1820 דויד מלך ישראל משיח יהו’ה התשעו
1820 נשמת אברהם יצחק ויעקב במשיח יהוה
1820 יהוה ומשיח ילחמו ∆ אטב”ח = 776
1820 משיח צדק יבא בעתה בתשעו – אות שניה 776
1820 מיהו זרע דויד המלך ∆
1820 מלחמת עולם שלשית בזמן הזה
1820 מפלת דמשק האות למשיח יהוה
1820 המשיח יבא בעתה בהתשעו -אתבש
1820 מיהו זרע דויד המלך משולש
  לראשונה מקבלים 1820 – ברגיל – ובאותיות לפני – רמז שהפתרון של הסוד זה דרך חכמת אותיות לפני ואחרי ראו עוד פלאים במספר בסרט “סוף גלות ישראל בימינו” בסוף הסרט גימטריות נוספות
1820 פתרון הסוד תאריכי משיחי – וכן 1820 אותיות אחרי !!

תיעוד אירועים – מלחמת גוג ומגוג | מתעדכן | המקובל האלוקי הישיש רבי ששון טבאשי שליט”א שבוע אחרי שבועות תפרוץ המלחמה

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-תיעוד אירועים

חדשות אחרונות הנשיא ארדואן הטורקי נאם על פלישה לירושלים הכס הקדוש, קריית הוותיקן: האפיפיור לאבו מאזן: ”אתה מלאך של שלום”

עדכון  13.5.2015

מאת אורן ע | וציון ס

חברים!!! שימו לב להתפתחות הזו!! בתשומת לב רבה מאד בבקשה!!! מחר ומחרתיים אלו ימי סיום מחזור ה70 שנה בדיוק מסוף מלחמת העולם השנייה

סגן הרמטכ”ל האיראני: כל ניסיון ל’תקוף’ (לעצור) את האונייה האיראנית לתימן תצית אש מלחמה באזור

במערב מודאגים מהצהרותיה של רוסיה על הצבת נשק גרעיני באיזור חצי האי קרים  

  •  כו אייר: התקיימה השבעת הממשלה ה-34…(=בבל-בלב=לבב…). זו הממשלה האחרונה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. לאחר מכן יש רק ממשלת משיח הראשונה והניצחית… (מעניין שזה בדיוק בספירת היסוד שביסוד קשור ליוסף)

  • מחר 14/5 יום הקמת המדינה בזמן הלועזי 14/5/1948-יום ההכרזה יום שישי ה’ באייר תש”ח…למחרת הפלישה של 5 צבאות…מלחמת העצמאות/השחרור. .ומחר הקמת הממשלה, ומאידך סיום מלחמת העולם השניה (2/3 גוג ומגוג…)

מלחמת העולם השלישית תתחיל הקיץ בסיום 70 שנה למלחמת העולם ה2 לפי החפץ חיים

משיחך יבוא שבעים שנה אחרי שואה בגרמניה = 2015
מלחמת העולם תחל בסיון התשע”ה = 2015

י’ באב עת צרה = 780

תשעה באב = 780

התשע”ה = 780

המלחמה הנוראית = 780

י-ה-ו-ה אחד מעתה ועד עולם = 780

אובאמה גוג = 67

אב אלול = 67

מי שלא הבין מדוע אובאמה הוא גוג התחל בסרט אובאמה נחש 1


מתוך מסר: ‘וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים, כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל…’]. אנחנו לא יודעים איך החישוב הזה נעשה ומה שזה אומר, אבל מה שברור שמעט אנשים ישארו. ובין היהודים – ישרדו רק אלו שבוטחים בה’ [‘וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל, וְחָסוּ בְּשֵׁם ה’…’, צפניה ג’ י”ב], אלה שממש יודעים שאין כלום, אין שום דבר שקורה בעולם בלי הקב”ה, שהקב”ה גורם לכל הדברים שקורים בעולם, בין אם זה הנמלים שזוחלים על הארץ ועושים את שלהם, או הפיל הגדול, או האריה הטורף – זה הכל שייך לקב”ה.[ע”ז דף ג’ ע”ב: ‘מקרני ראמים עד בצי כנים…’].

בשעה שמלך המשיח בא

מוזיקה מומלצת להפעלה ברקע


עדכונים קודמים 11.05.2015

מלחמת גוג ומגוג בעיצומה כעת אנו רואים קדימון למה שנאמר בנבואה על מלחמת גוג ומגוג…

“וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל-הָרַי חֶרֶב, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: חֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו תִּהְיֶה..”

התהפכו היוצרות

בתמונה: התהפכו היוצרות” – פעילי דאע”ש הוצאו להורג בצורה משפילה

ארגון צבא האיסלאם( Jaish al-Islam) הנלחם בארגון המדינה האיסלאמית מזה כמה שנים פרסם תמונות של שבויי דאע”ש טרם הוצאתם להורג לנוכח האירוע לבשו אנשי ארגון צבא האיסלאם כתום לפני הוצאתם של “השחורים” להורג ( פעילי דאע”ש כלובשים שחורים)

——-  
רמז וגימטריות מאת: עמירם טובי

“וקראת אתכם הרעה, באחרית הימים” אירן אובמה י באב = 2504

למידע על המספר 2504 (יום רעידת האדמה בנפאל) ראה את הסרט תשע”ה עת צרה 2ואובמה נחש 4

  • ההסכם שלשים לשישי יכשל = 1820

  • אלפיים חמש מאות וארבע = 1245

  • “סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל-הָעַמִּים, נִפְלְאוֹתָיו” = 1245

ואגב גם הפסוק מספר 2504 בתורה מדבר על נפלאות

  • “ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יהוה כי נורא הוא אשר אני עשה עמך”

  •  “כִּי-אַתָּה יְהוָה, עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ” = משולש ישר והפוך 5775 = התשע”ה

החל מהרעידת אדמה בנפאל אותיות נפלא – אנו נכנסים לתקופת של כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת = פלא + אות – ומי שראה את המוצג בסרטון תשע”ה עת צרה 2 מבין מה הכוונה פלא אות – איך ה’ מראה לנו צעד צעד את התהליכי גאולה

 ——-

אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס [איראן] מתגרה במלך הערבי [ערב הסעודית] והולך מלך הערבי לאדום [ארה”ב] ליטול עצה מהם.   וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם. וכל אומות העולם [הנשארים] מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה.  וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים להיכן נבוא ונלך? ואומרים להיכן נבוא ונלך?  ואומר להם [הקב”ה], בני אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים, הגיע זמן גאולתכם!

שימו לב לחדשות מלך סעודיה כבר “קלט” מי הוא אובמה – פלא פלאים מה שחז”ל חזו מתממש אחד לאחד

11214221_10205256906397041_1759619502681542288_n

 מלך סעודיה לא יבוא לפסגת קמפ-דיוויד. נכשל הניסיון האמריקני לבודד את המדיניות האיראנית של נתניהו

———-

המקובל האלוקי הישיש רבי ששון טבאשי שליט”א, צדיק נסתר ומופלא יליד איראן שגר בירושלים בשכונת כרם, והוא תלמיד חכם זקן בן -106-וכבר כמה פעמים שחזה באופן מדויק את מלחמת לבנון והמפרץ ונפילת מגדלי התאומים אמר שלשום שגילו לו מן השמים ששבוע אחרי שבועות תפרוץ מלחמה ענקית במזרח התיכון ויהיה מצב קשה מאוד עד סוכות ואח”כ יבוא משיח.

——-

רמז מאת: סוד החשמל

וכן יש רמז בכתוב בפרשת השבוע (ויקרא כו, ה) “וְהִשִּׂיג לָכֶם ‘דַּיִשׁ’ אֶת ‘בָּצִיר’ [ארגון דעש יכבוש את בצרה] וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע [בגימטריא סוריא, היינו שהשלב אחרי זה יהיה נפילת דמשק, ואז נזכה לגאולה כמו שממשיך הפסוק] וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם”. מאת: סוד החשמל מצפון תפתח הרעה. צפון = 226 = קלמון…מצפון (מקלמון) תיפתח הרעה לסוריה ,לחיזבאללה, ולאיראן… מאת צ.ס

——-

——-

עדכונים חדשים בנושאי התאריך 23.9

מעניין המטוס המלזי מתחדשים החיפושים אחריו היו בו 239 נוסעים כמנין השנים של ארצות הברית 1 פחות מ 240 = עמלק ראה הפוסט המלא על מה הגויים אומרים על התאריך 23.9 יום הכיפורים הקרוב שלנו –   המלזי אותיות מזל.. שמראה שמזלם של האומות נגמר

עוד שני רמזים במספר 6.7 רמז שמראה שיש רק יד אחת פעילה ביקום וזה רק יד ה’ לרמזים קודמים 67
תמונות קודמות 67

 אנחנו בדרך למלחמת גוג ומגוג نحن في حرب يأجوج ومأجوج We are on the way to war of Gog and Magog Estamos no caminho para a guerra de Gog e Magog Мы находимся на пути к войне Гога и Магога ما در راه به جنگ یأجوج و مأجوج هستند

חלון צאט vip
מערכת כי לה' המלוכה
צאט זה סגור למבזקים בלבד ולחברי vip המעוניין לכתוב כאן מתבקש לשלוח בקשה בטופס https://forms.gle/jd6LeHQpmahEHY95A
baruc
***** ישנם שני מצבים עיקריים שהאור יורד אל תודעת האדם.
.
**** מצב ראשון:
.
האור אמור לרדת בצורה קוהרנטית, בצורה ישירה כמו לייזר, בלי הפרעות. מעולם עליון, עד העולם הזה.
אך הבעיה מתחילה, כשאין ישורת בירידת האור, והוא לא מצליח להכנס לכלי.
האור יורד מעולם המחשבה, עובר לעולם הרגשות ואז יורד עד לעולם המעשה.
זאת אומרת, קודם המחשבה נוצרת אצל האדם, אחר כך המחשבה מייצרת רגש, ואחר כך מתחילה הפעולה הפיזית על ידי הנעת גוף האדם לעשות משהו בעולם הזה.
פעולה זו שהאור יורד אל הכלי, נקראת:: “הבורא יורד לדירה בתחתונים” , הבורא מוציא שמותיו, פעולותיו וכינוייו.
.
מכיוון ששם הבורא הוא : “אהבה” והבורא בעצמו אהבה, הבורא יפשט את אור “האהבה שבדעת” על ידי, שמות של אהבה, פעולות של אהבה, וכינויים של אהבה, שאנחנו הנבראים נצטרך לחוות אותם, על פי מרחקים שונים מעצמות האהבה… בין השאר נלמד מה זה “כעס מאהבה (אדם שכועס כי לא אוהבים אותו) , פחד מאהבה (אדם שמפחד לחיות חיים אוהבים) וכו’… נלמד אהבה, גם דרך , מה זה לא אהבה, ודרך מה זה כן אהבה. נלמד ונתנסה בכל האיוושות האהבה של שמות הבורא. על מנת שנדע כמה אנחנו יישיות של אהבה.
.
כאן בעולם הזה, אנחנו רק רואים את העולם של הסמלים שמתקבלים מתנועות תודעתיות של אהבה, שהנשמה עוברת בעולם העליון, ואז נחווה את ההקרנה של הדבר , כאן בעולם הזה.
.
הבעיה מתחילה כשהאדם:
.
חושב א’
מרגיש ב’
עושה ג’
יוצא שהאור שיורד ומשתלשל מהעולם העליון אל הכלי/הנברא, לא מצליח לקבל ירידה חדה לתוך תודעת האדם, ומתפזר לכל עבר.
.
על מנת שהאור ירד אל תודעת האדם, אדם צריך :
לחשוב א’
להרגיש א’
לעשות א’.
.
לדוגמה: אם אני רוחצת כלים, אני צריכה לחשוב על רחיצת הכלים, להרגיש את רחיצת הכלים, ולעשות את רחיצת הכלים.
אך רב האנשים, בזמן רחיצת הכלים, מחשבתם נודדת, לכל מיני מטלות אחרות, כמו להביא את הילדים לחוג. במקביל הם מרגישים איך הבן זוג מזלזל בדברים שהם עושים, ובמקביל הם עסוקים ברחיצת הכלים.
יוצא שהאור / הארה שצריכים לקבל דרך תנועות תודעתיות בעולם העליון, שכאן מתקבלות, כ”סמלים”, של אדם רוחץ כלים, לא מצליחים להיכנס לתודעת האדם.
בלשון של תודעת הנסתר ביהדות, אין קוהרנטיות.
.
מצב שני, זה שהאור לא ירד עד קומה שלמה.
.
**** ירידת האור לקומה שלמה, תעזור לאדם לחיות בהרמוניה.
.
בעיה שניה בהורדת האור אל הכלי, היא שדווקא האנשים הכי רוחניים, שעושים הגות, או מדיטציה, או מטפלים באחרים, נהיים בעצמם חולים.
.
בגלל שרב האור נשאר תקוע בתוך התודעה, ולא יורד לקומה שלמה, מכח הפוטנציאל, לפועל עצמו , במציאות חיי היום יום.
יוצא שהאור שהם משיגים אותו, באמצעות מדיטציות למשל, או טיפולים
baruc
***** תהליך פתיחת דלת העולם העליון על ידי ביעור חמץ פנימי , לפי תודעת הנסתר ביהדות. וזה קורה פעם בשנה, ורק יום לפני ליל הסדר (היום, ברגעים אלו, לכן כדאי להזדרז).
----------------------------------------------------------------------------
כמה חיכיתי שירד הלילה בכדי שאוכל להתחיל את פעולת ביעור החמץ התודעתי. האם ידעתם שרק היום, מתאפשר לכל אדם, ללא קשר בדרגת התודעה שלו, לחוות זמן תודעתי מיוחד מאד, שבו האדם יכול לפתוח דלת בין שני מימדים . דלת בין העולם הזה, לבין העולם העליון, בלי שהוא צריך לעשות עליה רוחנית.
רק היום זה קורה, ורק אחרי צאת שלושה כוכבים בשמים.

כמו שלמדנו, כל מה שרואים מחוץ לגוף, למעשה זוהי הקרנה גשמית של מה שנמצא בעולם העליון, עולמות עליונים, זה עמקי התודעה של הבורא.
לכן, כל דבר שקורה לנו במציאות, מתרחש לנו על התודעה. ובתודעת הנסתר, לומדים כיצד האלגוריתמים התודעתיים משפיעים לנו על ההקרנה הגשמית, שלה אנחנו קוראים מציאות.

***** ביעור חמץ באמצעות נר בחושך.
המטרה של ביעור החמץ התודעתי, הוא לחפש בעמקי ובנבכי תת המודע שלנו, את התנועות התודעתיות הנסתרות והחשוכות, שגורמות לנו, פחדים, חששות, כעסים, שפיטה, לשון הרע, וכל תנועה תודעתית שרחוקה על מד האהבה מהדרגה התודעתית הכי גבוהה, שהיא עצמות האהבה שלא תלויה בדבר.
התהליך של חיפוש החמץ והביעור שלו, הינו תהליך מאד פשוט, אך דורש ריכוז גדול, נוכחות, רצינות אך בעיקר ענוה.

*****
כיצד עושים את מציאת החמץ התודעתי בעמקי תת המודע.
את התהליך עושים בכל רחבי הבית , חוץ מהשירותים.

1. יש להדליק נר רגיל
2. לכבות את כל האורות בבית
3. להתחיל להסתובב ברחבי החדרים. לעבור חדר חדר, ללכת לפינות החדר, לעבור לאורך הקירות, להכנס למקומות הכי נסתרים בתוך החדר, לאור הנר, ותוך כדי התהליך עצמו, להכנס פנימה למחשבה הפנימית.
4. להחזיק את המילה "חמץ" במחשבה ולנסות להרגיש אילו הרגשות "מחסור" "פירוד" "פחד" "שקר" מתחילות להציף אותנו תוך כדי החיפוש עם אור הנר, בחדרים החשוכים.
5. ממשיכים בתהליך, עד שמרגישים שדמעות שחונקות את הגרון מתחילות לעלות מתוכינו. ממש לתת לדמעות לעלות ולהציף את כל גופינו, לשטוף את החמץ.
6. הדמעות עצמן שמגיעות מעמקי הנשמה שרוצה להרגיש נקיה, הן אילו שיפתחו את הדלת בין הממדים, ואור עצום ישטוף את התודעה שלנו, וינקה את החמץ הנפשי, התודעתי והרוחני.
7. לאחר תהליך הניקיון שיכול לקחת מינימום עשר דקות ועד כמה שאתם מרגישים שצריך. (מקובלים שדברתי איתם, ספרו שלפעמים זה לקח להם אפילו עד שעות הבוקר, עד שעלה האור ממש, כי הם נכנסים עמוק מאד, לבחון את העולם הפנימי שלהם שמקרין לעולם החיצוני, על כל דבר פעוט)
לאחר התהליך עם הנר והדמעות שהציפ
baruc
קצת טעימות מהסודות הנסתרים שקשורים לחג הפסח, לפי תודעת הנסתר הקדמונית ביהדות.
.
חג שמח לכולם.
קריעת ים סוף, זה התהליך התודעתי של קריעת ה"סוף" וההתגלות לאין סוף. כי קריעת ים סוף, נעשתה בתודעה. כשכתוב לנו בתנ"ך שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר, אנחנו שואלים את עצמינו... איך? את המדבר הזה גומרים בשלושה ימי הליכה.

הסוד הוא, שזה לא ארבעים שנה במדבר, אלא ארבעים שערי תודעה, שהתודעה הקולקטיבית של עם ישראל, היתה צריכה לעבור, ולעלות מדרגת התודעה: ארבעים ותשע דטומאה... כאשר טומאה, זה מלשון "אטום".
מה שאוטם את התודעה, וקדושה, זה מה שמקדם את התודעה להתפתח לעבר מטרת האהבה והאחדות.

הכל זה עולם תודעתי וההקרנה מתקבלת כאן בגשמי, כתודעת חלקיק שהוקרסה. סוד קריעת ים סוף, זה שהגבול נפרץ והתבנית נשברת, והבורא מתגלה. וכאן אנחנו צריכים לתת מתן תוקף לנוכחות של הבורא בביתינו. זה היום שצריך להתבודד, אתם עם הבורא... להתפעם, ולהתאהב. השם המפורש של הבורא הוא: אהבה. כך כתוב לנו בספרי תודעת הנסתר.
אהבה זה לא לאבי דאבי, או אהבה בין גבר לאישה, כי בעולמות העליונים, אין פיזיקאליות ולא גופים.
אהבה זה הכח שמרכיב את כל היקום, מלשון א' הבה. שזה אומר, הכח שמחבר ושומר על תשתית רקמת האחדות שהכל בנוי בתוכה.

אם חס וחלילה, אדם פוגע ברקמת האחדות שכבר מתקיימת, על ידי לשון הרע, שיימינג, עצבות דטומאה, פחד דטומאה, כעסים, שפיטה וכו'. זה נקרא "עבודה זרה" , כי תנועות כאלו בתוך יישות אלוקית, זרים לה. כי אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, שאין קשר לעצבות, כעסים, פחדים למהות שלנו שהיא אהבה.
לכן הבריאה שיש לה מערכת חיסונית לשמור על האחדות, תשלח יסורים לאדם, כמו מחלות, כאבים, תאונות, וכו'... על מנת לעצור את הנשמה, שתתבונן על עולם האשליה שהיא נותנת לו כח לנהל אותה.
ותגרום לנשמה לשאול שאלות ושהיקום ישלח לה תשובה.

זה מה שנקרא: "לחזור בתשובה" . האדם שואל, הבורא עונה תשובה. וכל שאלה, זה כלי להורדת אור שזה התשובה, עד שהאדם מזדכך על ידי שאילת שאלות יקומיות..
.
כל הגמרא מבוססת על שאלה ותשובה, ובעולם העליון, אנשים שחוו מוות קליני, מספרים על השאלה שהחזיקו בתודעתם, ומיידי חוו את התשובה, כי שם אין זמן ומרחב.
עד ששבו דרך המנהרה התודעתית של האור.

כשכתוב, שאסור לעשות פסל או תמונה, הכוונה, לא להגשים את העולם הזה, כי אין עולם פיזיקאלי, ולא לתת כח לסמלי האשליה שהמח מייצר לנו מאותות חשמליים, כי כלום לא נמצא באמת מחוץ לגופינו. זה הכל רק תודעה.
.
בשפת הקודש, לא רק מסתכלים על הויזואליה, אלא גם על הסאונד. זה משמעות של שם לפי הסאונד, או אותיות מתחלפות .
י. ה. ו. ה. מלשון התהוות
א. ה. ב. ה מלשון א' הבה התאהבות.
.
**
baruc
[10:24, 19/4/2019] ‪+972 52-657-5533‬: ** ישנם ארבעה סוגי תקשורת של הנברא עם הבורא
מדבר בתודעת הנסתר, זה מלשון דיבור. וזו דרגת תודעת נפש. הדרגה הנמוכה ביותר... דיבור זו הדרך שבא הנברא מתקשר עם הבורא

רוח- דרגת התפילה, האדם מתפלל לבורא

דרגת הנשמה - תקשורת דרך שירה. מקובלים רבים כתבו שירה, בינם לבין הבורא

. דרגת חיה - תקשורת דרך ניגון... מקובלים אחדים, עלו לעולמות עליונים והביאו משם ניגונים, ניגוני הבעל שם טוב, ניגוני אשלג וכו'

דרגת יחידה- דרך התקשורת היא ריקוד. זו כבר אומנות בפני עצמה, כי כאן נכנסים לעולמות עליונים דרך ריקוד, התבטלות, עשיית סלטות ותנועות תיקון על התודעה, תוך כדי הריקוד.
לרקוד עם הבורא, זה לקום בבוקר, ולהגיד לבורא, אני רוקד איתך. כל דבר שאתה שולח לי היום, אני פשוט מתנהל לפי מה ששלחת, מקבל באהבה, מתבונן ומוצא, מה רצית שאלמד היום שקשור לאהבה. דרך מה זה לא אהבה ודרך מה זה כן אהבה.

מי יתן ושישאר לנו האור אין סוף בתוך כל תא בתודעה המוקרסת שלנו גם כגוף וגם כנשמה כתודעת גל.
baruc
בבריאה חוק האיזומופריה עובד להפליא, והוא פועל מהגלקסיות הכי גדולות ועד החלקיקים הקוונטיים הכי קטנים , דבר אשר משמר את המכנה המשותף של שפת הבריאה על כל רבדיה. מבחינתי אין איפא ואיפא בין בני האדם. לא בגיל, ולא בתרגיל, לא בדת, לא בלאום, לא במגדר ולא במצב האישי או הסוציואוקונומי.
.
למדתי כבר למצוא את הבורא בכל אדם ואדם, ולראות השתלשלות של אירועים בטבע, מקבלים אפילו ביטוי בתוך התודעה הקולקטיבית והפרטית של האדם. לכן כשאני מדריכה לקוחות פרטיים, אחד על אחד, אני מתבוננת עליהם כעוד מלבוש של הבורא, רק בתצורה שונה. אין מולי אדם, אלא יישות אלוקית וזה הדבר היחיד שאני רואה, מרגישה וחווה.
.
כעת רק ניתן לאפשר לאותו אדם להזכר כיצד מתחברים לתודעה האלוקית, לעולם האמת, וכמה שיותר להתנתק מעולם האשליה.
.
כמה שעולים בתודעה, כך גם התרגום של המציאות של הכרה אנושית שהשתחלפה להכרה אלוקית, מקבלת תרגום בהתאם לדרגת התודעה שהיא נמצאת, ומובן שמגיעים איתו השגות תודעתיות, עם כל שלב ושלב. לי כבר מזמן אין אפשרות לראות את העולם כעולם פיזיקאלי, אלא אני כבר רואה את הכל כמחובר. אני רואה את הכל כרשת של אדוות, שפעולה אחת במקום ובזמן מסוים משפיעה על פעולה שניה במקום אחר בעולם ובזמן אחר. מדוע? כי הכל קשור להכל, וקוראי הפוסטים כבר למדו, שאפילו הנפרדות היא אשליה. כי אם אני אוריד את העור לכל האנשים בעולם, ואני אגע באדם אחד בלבד, כולם ירגישו כאילו אני נוגעת גם בהם, וכולנו מחוברים בניורוני האמפתיה במח.
.
.

******* "עלמא דשיקרא ועלמא דקשוט - עולם השקר ועולם האמת, לפי תודעת הנסתר ביהדות.
.
.
אנו חיים בתרגום של עולם אשלייתי לחושים שלנו, בתודעת הנסתר, בארמית זה נקרא: "עלמא דשיקרא" ולכן עושים המון טעויות בתפיסות החיים שלנו. שחלקן אפילו מסכנות חיים, או עושות נזקים רבים. מדוע ?
.
לבריאה יש המון חוקי אקסיומה שלמדנו עליהם בסמינרים של כיתות, וזה מתקשר כבר ללימוד : "עלמא דקשוט" - עולם האמת. שפועל לפי מערכת חיסונית של אחדות הבריאה.
.
חוקים כמו:
.
מה שאתה רודף אחריו יברח ממך
.
ממה שאתה בורח זה ירדוף אחריך
.
עולם הניגון על הקלידים הלבנים והשחורים
.
גילוי מתוך האפשרויות
.
מה שתזלזל בו, יזלזל בך
baruc
אין זמן ואין מרחב, הכל כתוב והרשות נתונה. כל המציאות מתקיימת בו זמנית, ולאדם יש יכולת לשוטט עם התודעה שלו, על כל עמודי הספר שנכתב מראש.
.
לאדם יש אפשרות לגרום למציאות להתיישר אליו, לפי דרגת האור האלוקי שהוא מחזיק, בדרגת האחדות שלו וקיום ואהבת לרעך כמוך. תודעת הייחוד.
.
הבורא הוא לא זה שמסתיר את עצמו, אלא האדם מסתיר את עצמו מהבורא- המון תלמידים חוו ניסים אחרי ניסים מעל הטבע, כשהבינו את זה.
.
לא אתם אילו שצריכים את הדברים, אלא הדברים צריכים אתכם, כי אתם ישות שעושה פוטוסינתזה לאורות אלוקיים, לקבל התגשמות.
.
. זכות הבחירה שיש לתודעה הקולקטיבית שמתאחדת, שיכולה על ידי אחדות או אי אחדות "להושיב את הבורא על כסא דין (גזירה) או כסא הרחמים (אחדות ואהבה).

.
שמץ מינהו
.
ועוד ועוד..
.
**** עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני
.
חוק אקסיומתי חשוב מאד הוא, שעולם פנימי מקרין לעולם חיצוני. אין באמת שני עולמות. יש רק עולם אחד פנימי, וכל תנועה שעוברת על האדם בתודעה, כאילו מסתכלת בתוך מראה שאנו קוראים לה: "מציאות" .
.
כל מה שקורה לאדם, זה רק השתקפות במראה שמאפשרת לנשמה שלנו, לראות מה מתחולל אצלה בפנים, ואילו תנועות הנפש של האדם עוברת, ואותן תנועות בתודעת האדם , מקבלות בסך הכל תרגום "ויזואלי". ממש כמו סמלים של אימוג'י בסלולרי..
.
אך זכרו, המציאות כלל לא נמצאת מחוץ לנו. המציאות נמצאת מאחורי הסמלים של האימוג'י.

למעשה הדעת של האדם מתחברת כל הזמן לתתי תודעות , ובהתאם לחיבור שהיא התחברה, זה התרגום והחוקים של התודעה שפועלים בדרגה שהתחברנו אליה, זו המציאות שנחווה.
baruc
***** מהם חלומות .

חלום זה בסך הכל , כיס תת תודעתי, שדעת האדם מטיילת בו, לרגעים מסוימים, וחווה שם תיקוני תודעה, של תנועות תודעתיות שהיא לא הספיקה לחוות בזמן העירות שלה. בחלום פשוט משלימים לדעת האדם, את תנועות התודעה שדעת האדם היתה צריכה לסיים לאותו יום.
דעת האדם, עוברת מסטאטוס של תודעה אחד לסטאטוס של תודעה שניה, בין מימדים ומציאויות מקבילות. (נדרש פוסט)
.
בדיוק כמו בחלום, אנחנו בטוחים שאנו חווים מציאות, ובטוחים שמפעילים את חמשת החושים שלנו, רואים, שומעים, וכו', כשלמעשה אנחנו ממש לא, וכשאנו מתעוררים אנו מגלים שהדעת שלנו, פשוט טיילה במציאות שהיתה "אשליה".

חלום לא נועד שיפרשו אותו, כי גם ככה הפירושים יהיו לפי האמת הסובייקטיבית של החולם או המפרש. חלום נועד להשלים תנועות תודעתיות שדעת האדם צריכה לעבור, ולכן, רב פרשני החלומות, מפרשים לפי האמת הסובייקטיבית של עצמם ולא לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. כי הדברים שרואים בחלום, זה כלל לא תואם לפירושים האמיתיים שתודעת האדם חווה.
ובתודעת הנסתר לומדים, שחלום זה בסך הכל הרהורי ליבו של האדם, שמקבלים סימליות, בסטאטוס של תודעה, שאין שם מרחב וזמן ולכן גם אין גבולות ויש ערבוב חושים.
כל מראה ויזואלי בחלום, זו תנועה תודעתית שאין קשר כלל לאיך שהסמל שלה נראה. ובהתאם לדרגת התודעה שדעת האדם נמצאת, אילו החלומות שהוא יחווה, כי זה בסך הכל בא לתקן לו את התודעה, ולא להעביר לו שום מסרים.

המון אנשים רצים לפרש את החלום דרך ספרים שעוסקים בנושא, או אנשים שמפרשים להם חלומות. אין קשר בין פירוש החלום לפי האמת הסובייקטיבית שהאדם מפרש, לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. המושגים של כסא שזה התכנסות התודעה או שולחן , שילוח אורות, ליוותן, ליווי , עז, נחישות ותעוזה, נחש, לנסות לראות בחשכה ולנחש... ואין קשר לפיתוי ומיניות למשל, כמו שמציגים בגלל פיתוי הנחש את חוה... , רצפה, חלון וכו'... הם שונים לחלוטין מסתם להגיד פירוש לפי מה שאנחנו חושבים...

.
מכיוון שחלומות הם תנועות תודעתיות, שמעצבים לנו את העולם הפנימי, תוך כדי שינה, ישנם מצבים שנראה את ההשפעה שלהם לאחר מכן, גם במראה של העולם החיצוני.

.

בחלומות מסרים גבוהים מגיעים כשהם רק בדרגה גבוהה מאד, כשרוח הקודש שורה על האדם.
לא פעם פנו אליי אנשים שאמרו לי שהם לא חולמים, או לא זוכרים חלום. אין אדם שלא חולם, כי אחרת זו יישות אלוקית שלא עוברת את המשך תנועות התודעה שהיא צריכה לעבור כאן. אם אדם לא זוכר את החלום, זה מעיד על כך, שהוא לא מזוכך במידותיו, ולכן משכיחים ממנו את החלום.
.
אומנם בחלום וגם במציאות, העין רואה שולחן, אך שולחן זה רק סמל האימוג'י של תנועה בתודעת האדם,
baruc
שנקראת : "שילוח" . וכסא זה סמל /אימוג'י , ממש כמו סמיילי בסלולרי, שמה שיוצר לנו את ההקרנה של הצורה שלו, זה התנועה התודעתית שנקראת: "התכנסות" ... הרי אפילו לפי המדע, אין אנו יודעים איך באמת נראה כסא, ואיך נראה שולחן, כי העין שלנו קולטת רק תנועות סיבוב של אלקטרונים שמתסובבים מסביב לגרעין האטום. לכן אנו רואים רק תוצאה של "הקרנה" בצורת כסא או שולחן, אך לא באמת יודעים איך נראה כסא או שולחן.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, המקובלים כלל לא מסתכלים על העולם של האשליה ולא מנתחים סמלים, עבורם זה העולם של הסמלים שמתקבלים ממהירות האור של הפוטונים שמייצרים לנו "אשליה" שיש משהו לנגד עייננו, כשלמעשה אין באמת שום דבר מחוץ לגופינו. בתודעת הנסתר עובדים עם הרגשים , ההרגשים הם הקודים הרוחניים והתודעתיים שבונים לנו את ההקרנה שלה אנו קוראים "המציאות הפיזית."
.
בסמינר, כשאנשים עלו על הבמה וסיפרו את סיפורי חייהם, התלמידים למדו לעשות "הרגש הזולת" , דרגה תודעתית יותר גבוהה מיכולת "הרגש הזולת" נקראת: יכולת: "שמיעה רוחנית".
.
**** מהי שמיעה רוחנית.
.
שמיעה רוחנית, זו יכולת שיש לכל אדם, אך צריך להתחבר לתודעה שמאפשרת אותה.
.
למעשה אין קשר בשמיעה רוחנית , לחוש השמיעה.
.
כל דבר ביהדות, אפילו בכל תפילה, כשמופיעה המילה "שמע" , כמו "שמע ישראל" ... "נעשה ונשמע" ... אין קשר לחוש השמיעה, אלא למילה "משמעות".
.
חוש השמיעה הרוחנית, זה למעשה יכולת לסרוק. ממש כמו שיש לך ברקוד, או סקאנר, אתם יכולים לעמוד ליד משהו, או מישהו, ופשוט לסרוק אותו ולקבל מידע על הנשמה, על תנועות התודעה שהוא עובר, מדוע הוא תקוע בחייו, מה הדרך לממש את שיא הפוטנציאל , מה נכון לו, מה יקרה אם הוא יבחר בזה או בזה וכו'...
.
וזו יכולת שכל אחד ואחד יצטרך להגיע אליה, כי לשם התודעה של עם ישראל אמורה להגיע, ובקרוב מאד.
.
מה יקבע את הצלחת האדם ? זה החיבור של הדעת שלו אל התודעה הנכונה.
baruc
**** מה זה תודעה לפי המדע.
.
עד היום, המדע הכי עדכני לא יודע להגדיר מה זה תודעה. גם אם היתה פעם תאוריה שנקראת תורת המיתרים, שרב המורים הרוחניים שלא מעודכנים ממשיכים ללמד אפילו כעת, את מה שכבר הופרך מזמן, וכל שני וחמישי יש תאוריה אחרת, המדע לא מתקרב אפילו להסביר מה זה תודעה.
.
מדוע ? כי העולם הפיזיקאלי לא באמת קיים. אלא מה שמתקיים לפי המדע, זה רק הסתברויות של גלים פוטנציאליים, שעד שהאדם לא שם את תשומת ליבו על נושא מסוים, אותו גל, שזו אחת מהאופציות שמתקיימות בו זמנית, עדיין לא קיבל ביטוי מהכח אל הפועל.
.
כשעשיתי הרצאה באחת האוניברסיטאות, עמדתי על הבמה לפני המדענים, ופשוט נאלצתי לשים להם מול הפנים, את העובדה שהם הכי מפחדים ממנה, ולהגיד להם: "המלך הוא עירום" . אתם בודקים פיזיקאליות ועושים מחקרים, על מה שגדולי המדענים בכל הזמנים אמרו, אין באמת עולם פיזיקאלי, אז מה אתם בדיוק מודדים ?
.
מיותר לציין כיצד קיבלו את המסר הזה. אבל חלקם באמת ניגשו והתעניינו, להבין בתודעת הנסתר ביהדות, וחלקם הסתגרו. אחרת צריך לשנות את כל ספרות הפיזיקה ויש מצב שחלק אפילו יאבדו את מקומות העבודה שלהם.
.
למעשה, כמה שמתרחש תהליך אחישנה שהתלמידים והקוראים למדו על כך, כך אנו עדים לתופעה ולגילויים של המדע, שמיום ליום מתקרב יותר ויותר לידע שקיים בתודעת הנסתר ביהדות.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, הידע הזה כתוב לנו כבר בזוהר. אם הכל בנוי מאטומים, וכל אטום בנוי מ99.999 אחוז חלל ריק, אז אין באמת חומר, והכל למעשה מחובר.
.
תתארו לכם כיצד מגיבים הלקוחות שלי, כשאני מסבירה להם שכל מה שהם עומלים ורודפים אחריו, לא באמת קיים באופן פיזיקאלי, וזה לא אני אמרתי, אני מביאה להם נתונים מדעיים. ועוד יותר כיצד הם מגיבים שהם נחשפים לעובדה, שחמישים מיליון איש שחוו מוות קליני, אמרו: נישארתי אותו אני. היישות הזו שחושבת ומרגישה, היא נצחית, רק החזירו אותי לחיים כי אמרו לי שהזמן שלי עדיין לא הגיע לעזוב את המימד הזה, או לא השגתי עדיין את מה שהייתי צריך לעשות כאן. אז הם גם מבינים, שאף אדם לא לוקח שום דבר איתו מכאן אחרי שהנשמה עוזבת את המימד הזה. וכשפותחים לנשמה ומגלים לה את מה שהיה נסתר ממנה, רובם בשוק, ששבעים שנה בממוצע, בזבזו את חייהם ברדיפה ופתחו תלות אחרי משהו שאין לו טעם והוא אשליה גמורה.
.
תתארו לכם את ההלם הראשוני שאני נמצאת עם אנשים שרובם חיים בתוך בריכות של כסף, מותגים, מכוניות מפוארות, בתים של המאיון העליון, יאכטות, ואז באה איזשהי ישראלית קטנה ונסתרת, ומיידעת אותם, שגם הגוף שלהם שהם משקיעים מאות אלפים לטיפוח שלו, גם הוא הקרשה של תודעה.
.
תתפלאו, אבל זה בדיוק מה שהם זקוקים לשמוע. כשח
baruc
אבל זה בדיוק מה שהם זקוקים לשמוע. כשחיים בכזה פאר , שלא באשמתם, אלא רובם הם יורשים ונכנסים למציאות הזו, כמה רגיעה הם מקבלים פתאום, שמישהו באמת מלמד אותם, כיצד העולם הזה עובד. ועוד יותר הם שמחים לדעת, שהם כאן בשביל מטרה מסוימת ויש להם יעוד רוחני ולא רק גשמי.
.
אז מבחינת המדע עד לא מזמן, המדענים חשבו שהמח מייצר תודעה. בזוהר אצלינו מוסבר כיצד התודעה למעשה מייצרת מח. ומיום ליום אנו עדים לכך, יותר ויותר.
baruc
***** שאלה:

מטריד אותי משהו יקירה לא יודעת אם קשור לכאן: העם מפולג, השכינה זועקת לאנרגיית האחדות, ממש יכולה לשמוע אותה, העם הזה עוצמתי מאוד באחדותו, אני חושבת שאנחנו לא ממש מבינים עד כמה. ניסים קורים כשהוא מאוחד והוא לא, מה קורה עם זה? טריגרים יגיעו על מנת לאחד, כולל מהגויים שכמהים " ...............

***** תשובה:

צודקת, אכן... העם מפולג, כאן בעולם הזה, אך בעולם העליון, הנשמות מאד מחוברות אחת עם השניה... ובונות נשמה אחת.

לבריאה יש מערכת חיסונית, שאחראית לשמור על רקמת האחדות שלה. אך היא עושה זאת בשני אופנים. או יסורים, או תודעה. ובמילים יותר קבליות, או תורה, או דרך ארץ. ... אם העם לא מאוחד, ישנה גזרה. ולא מתוך עונש, אלא מתוך עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, של התודעה הקולקטיבית. ואם עם ישראל מפולג, אנשים מדברים לשון הרע אחד על השני, מה שהיה בבחירות, היה שפל המדרגה, שיימינג שעושים על ילדים , חרם שעושים בבתי הספר על ילדים, בני זוג שהם אלימים וכו'... כל זה בונים תודעה קולקטיבית של פחדים, חששות, לחצים, וכו'.. וזה יתורגם למצבים שישמרו על האחדות, כמו מלחמה, שכולם צריכים להתפלל, רעידות אדמה, חס וחלילה, טילים , שריפות גדולות , אסונות... ואז רואים את עם ישראל שיש לו לב ענק, מנחמים אחד את השני באחדות... זו דרך אחת, ונקראת "יסורים" מלשון להסיר את מה שמסתיר לנו להיות יישויות אלוקיות..

כשיש גזרה, המקובלים יפנו לעם ישראל לעשות צום. על מנת שהרוח תגבר על החומר.

מצד שני, אפשר דרך העלאת התודעה... ללמוד שהכל זה הבורא, וכל אדם הוא חלק חשוב בפאזל, והוא מתגלגל רק בשביל לתקן מצבי אהבה, וכולם עדיין כניצנים שרק נפתחים כעת... ואז עם ישראל מתאחד דרך תודעה קולקטיבית של לב אוהב וחם, ודוגמה טובה שאיחדה את עם ישראל, זו להקת שלוה, שהתגלתה פתאום וקיבלה פרסום, ועם ישראל התאחד לאהוב את השונה, ולראות בו את המיוחדות.

ככה או ככה, מבניות הבורא תמיד תשמור על רקמת האחדות. הכל תלוי על איזה כסא אנחנו מושיבים את הבורא.

כסא הדין, שמפעיל חוקי אקסיומה , כמו ילד שמכניס אצבע לחשמל, ומתחשמל . זה לא שהחשמל כועס על הילד, זה פשוט, חוק אקסיומתי שמופעל.

או כסא הרחמים, שזו התודעה הקולקטיבית שהיא אוהבת, מקבלת אורות גבוהים לתודעה, בלי צורך לעבור יסורים.

בסיפורי התנ"ך, אפשר לראות בבירור, שהיכן שעם ישראל היה מפולג, וגם בהיסטוריה שלנו, כמו במגילת אסתר, שלטו עלינו האויבים.

כשעם ישראל הפך ליישות אחת, אי אפשר לגעת בו, כי הוא מקבל את כח האחדות של הנחיל. הסופר אורגניזם.

לא סתם כתוב לנו "והיום נהיית לעם" ... לא כתוב נהייתם, אלא נהיית. גוף אחד מאוחד ומיוחד.
baruc
אור הנשמה, מהות הסבל, תכלית כל הדברים, הצדק שבהגיון, אחדות ההפכים, מהות האושר, החלל והזמן, מה זה "אני"?

הרגשתם פעם שמשהו חסר? נדמה היה לכם ששכחתם משהו ואינם מצליחים להיזכר במה? מרגישים מנותקים מהמציאות? לא מוצאים את התכלית?

כל התיאורים האלה הם תיאורים של אותה תחושה, שהיא השורש של הסבל והיא הניתוק מאור הנשמה. לרוב האנשים אין מושג בכלל מה הוא ה"אני שלהם"

לכל אחד מאיתנו יש "רצונות" אותם רצונות עשויים מאותו החומר שעשוי ה"אני" שלנו. האני שלנו הוא הרצון הראשון שלנו והוא ה"חור" שממנו יוצאים כל הרצונות האחרים שלנו.

רצון הוא חוסר. חסר = נפרד. כל מה שחסר את מה שהוא לא הוא במהותו נמצא בנפרדות. כל הרצונות שלנו הם חוסרים. המילה רצון מבטאת את הדרך שבה דורש החוסר את מילויו.

מטבעו - דורש החוסר את מילויו, כי כל החסר, חסר דבר מה. ואותו הדבר אותו הוא חסר, מתבקש מטבעו למלא להתאחד עם מה שהוא חסר אותו.
רעב הוא חוסר בשובע, הרעב בפני עצמו הוא לא משהו, הוא חוסר במשהו.

האני שלנו הוא רצון (חוסר) כי הוא חסר את כל מה שהוא לא (את כל המציאות שמסביבו). שורש הסבל וחוסר התכלית בכל נובע מהנפרדות של האדם מהמציאות.

האחדות האמיתית היא הסוד לצדק שבהגיון ולאושר המוחלט. האני של האדם הוא מרכז הנפרדות שלו מהמציאות. אם אין "אני", אין משהו שהמציאות חווה כנפרדת ממנה.

המציאות עצמה היא ביטוי של מחשבה אלוקית, כל המציאות שלנו עשויה ממחשבה, בראשית הזמן כשברא אלוקים את המציאות הוא השתמש באותיות ה"אבג" בכדי ליצור את החלל והזמן, על זה ניתן ללמוד יותר ב"סוד האותיות" בספר היצירה.

החומר במציאות הוא יציקה של צליל שמקבל צורה בחומר דרך תנועה של התהוות מותנית. הצלילים שמהווים את המציאות הם תוצאה של התנהגותם של החלל הזמן. חוקי הפיזיקה מתייחסים לדרך שבה עובד החלל הריק הפנוי במציאות.

אותו חלל ריק הוא למעשה אותם אותיות שמהוות את הבריאה, שהן מעין "תבניות על". אפשר לכנותן "הקוד של המציאות". בנוסף לאותיות יש גם ניקוד וטעמים, שהם "תוספים" שמאפשרים יצירה של מימדים נוספים של מורכבות הצליל שיוצר את הצורה.

כל הנשמות הנפרדות הן התפצלות של אותה הנשמה האחת, שכשהיא שלמה, היא נקראת אור אחד המציאות האחת. שהיא המקום והזמן שבו אין יותר דברים. אלא רק דבר אחד, והיא התודעה הכללית של המציאות כפי שהיא חווה את עצמה מחוץ למקום ולזמן.

איחוד כל הנשמות הוא מהות האהבה. אהבה בין שני אנשים כולל אהבה רומנטית, אהבה משפחתית או חיבה הן ביטויים של אותה תחושה של אהבה שהיא בעצם ה"רשימו" (זיכרון מוטמע רושם) מהמקום והזמן שבו כל הדברים הם אחד.

ישנה רמה מסוימת באהבה, שכשאדם מאוהב כל כך והוא מסתכל למי שהוא
baruc
מאוהב בו בעיניים הוא רואה דרכו דרכה את עצמו בתוך הבן אדם השני מסתכל על עצמו דרך העיניים שלו (כן.. קחו לכם זמן לקרוא את זה שוב)

תחושת האהבה התאהבות היא למעשה שורש תחושת האושר. ובכדי להגיע אל האושר המוחלט על כל הנשמות המפוצלות לעבור תהליך לאחר "שכחה ניתוק" מאמת של המציאות אל עבר האחדות הכוללת ומימוש תכלית הדברים.

מדובר בתהליך שיכול אף לקחת עשרות ומאות גלגולי חיים, הגילוי הסופי היחיד שהוא תכלית המסע והדרך הוא הגילוי של סוד אחדות ההפכים, שהוא החיבור לאהבה האין סופית של הבורא.

הנשמה בעולם הפיזי יותר מתייחסת לדרך שבה אנחנו מסתכלים על המציאות, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור מי שאנחנו חושבים שאנחנו.
כל הדברים "קורים" אבל בכל רגע יש לנו בחירה בכיצד להסתכל עליהם.

מקור ההסתכלות הפנימית של הנשמה הוא בחלל הריק, שהוא למעשה כלי התפיסה של הנשמה. החלל הריק הוא החיבור בין הנשמה למציאות הפיזית והוא המסך שמסתיר מאיתנו את עצמיותנו המקורית הנשמה.

הסוד של גילויי ההפכים שווה לסוד של גילוי שלמות העשיה, והתאהבות ללא תנאי בעצמי. מערכת היחסים היחידה במציאות היא מערכת היחסים בין הבורא לנברא. ואהבה היחידה שקיימת היא האהבה של הבורא והנברא.

להתאהב בעצמנו = להתאהב בחלק בנו שאין לנו בו שליטה (כל המציאות). כי כפי שכבר נכתב, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור הגוף, ואין לנו בחירה על איך לחשוב מה להרגיש או מה לרצות.

רוב האנשים כועסים ואף שונאים את עצמם. הרבה אנשים אומרים "אני שונא את עצמי, למה אני כל כך רוצה את הבחורה או הבחור הזה למרות שאני יודע שאני לעולם לא אשיג אותו אותה" הם מאשימים את החלק בהם שאין להם בו שליטה, שרוצה משהו שאין להם אפשרות להשיג.

מהרגע שבו מתאהב האדם באהבה אמיתית ללא תנאי באותו חלק בעצמיותו הוא משיג אהבה בדרגה חדשה שנקראת חמלה. שהיא למעשה אהבה ללא תנאי לחי, צומח ולדומם ללא נבדלים וללא הנחות.

הדרך להנות במציאות היא על ידי אהבה עצמית, שהיא למעשה מילוי הרצון הגדול ביותר (האני). אהבה = חיבור לבורא, אני = נפרדות מהבורא.

אהב העצמית = השלמות שבנפרדות מהבורא. (יינ ינג). כשאנחנו מתאהבים במישהו אחר אנחנו מתאהבים בו בגלל הדרך שבה הוא גורם לנו להרגיש בתור החלק בנו שאין לנו עליו שליטה.

כשאנחנו מאוהבים במישהו החלק בנו שאין לנו בו שליטה פתאום הופך לטוב ומוצלח והוא משרת אותנו וגורם לנו להתאהב בו ולהיות שמחים בחלקנו ומעצם היותנו.
baruc
התאהבות באחר = התאהבות בחלק בעצמנו שהוא לא בשליטנו, הרי שכל המציאות עצמה היא אחת, וכל אותם חלקים שנראים לנו נפרדים מאיתנו הם אך ורק ביטוי של החלקים המודחקים של עצמנו ושל הנשמה שלנו שמקבלים ביטוי דרך אור הבורא במציאות.

אור הבורא = יצירת מציאות. הקרנה של צורות בחומר דרך סאונד. הכלי שדרכו יוצר הבורא את המציאות נקרא היכל הבורא. היכל הבורא עצמו הוא החלל הריק שמורכב מאותן אותיות שבהן השתמש בכדי ליצור צליל ותנועה בחומר.

הסוד הצדק שבהגיון (הסוד ללהיות מאושר למרות שאין במציאות הגיון וצדק) הוא החיבור שלנו למחשבת הבריאה, ולתכלית כל הדברים. מהרגע שבו מגיע האדם בתודעתו למצב של אחדות בין ההפכים, הוא רוכש הגיון חדש.

אותו הגיון הוא החיבור של שני השכלים, הזכרי והנקבי, והוא השכל האולטימטיבי להבנת המציאות. קנאביס לדוגמא הוא צמח שעם צריכתו מתרחשת אינטגרציה בין שני צידי המוח וחיבור בין הצד הנקבי לצד הזכרי, בין הרגש להגיון.

אין הבדל בין התהליך שעובר אחד בכדי להגיע להארה, לתהליך שעובר תינוק משהוא נולד ועד שהוא מזדקן, מדובר בתהליך אחד של הבנת המציאות. בדיוק כפי שהרעיון עבור תינוק בעולם על זה שההורים שלו הולכים לעבוד באיזה מפעל מוזר בשביל להביא משהו שנקרא כסף כדי לקנות אוכל הביתה מחנות ייראה מופלא ויוצא דופן, גם לנו בני האדם נראים הרעיונות האידאות הגבוהות שמנהלות את המציאות ממש יוצאות דופן ומופלאות, כך גם העולמות העליונים. (ביטוי של מחשבת הבורא במימדים אחרים של חלל-זמן)

בשביל להאיץ את התהליך ולהגיע להארה ולאחדות על האדם למקד את הרצון שלו רק בדבר אחד. ולשם כך עליו להבין את עצמו בשלמות ולהגיע לאושר פנימי אמיתי ראשית.
baruc
*** אתם לא באמת נוגעים במשהו בחייכם...
אם אלקטרונים דוחים אחד את השני... ואלקטרונים נמצאים מסביב לגרעין האטום, ואתם כולכם עשויים מאטומים, וכל אטום בנוי מ 99.9999. אחוז חלל ריק... יוצא שאתם לא באמת נוגעים בכלום, כי האלקטרונים של הגוף, דוחים את האלקטרונים של המקלדת... אז מי בעצם כותב עבורי, ומי בעצם מחזיק אותי על הכסא, כי אין כלל מגע... מי הוא זה שכותב בעט ומיהו זה שמדפדף לי דפים במחברת?... הרי האלקטרונים דוחים אחד את השני, ויוצא שאני לא נוגעת באמת בכלום.... אההההה... זה נקרא אלוקות... מעניין מאד מי עושה עבורי הכל, ואני רק תודעה, נשאר לי להתבונן ולהזדהות
baruc
מהו סוד שחלוף ההכרה האנושית להכרה האלוקית. מה באמת מאפשר לאדם שנמצא בעולם הזה, שהוא אינו עולם פיזיקאלי, לצאת מגבולות זמן ומרחב, ובאמת לחוות תודעת אלוקות, תודעת האחד.
.
פוסטים רבים נכתבו על כך שהמסע של אדם שלומד תודעה גבוהה, הוא לעבור במצבי תודעה שונים על מנת להגיע למצב של שחלוף מההכרה האנושית , שמזוהה עם הארציות / עולם הזה/ אגו/ גוף ונפש , שמי שלא יודע כיצד לעשות נכון את המסע הזה, מרגיש ריקנות בחייו, דכאון, עצבות, סבל, בדידות, וחוסר חיות.
.
baruc
.
רב האנשים שחוו מוות קליני הבינו שהם רק תודעה ודיווחו על משהו שנקרא "זמן הסתגלות" וזה היה החלק הכי מורכב עבורם. הם פתאום היו מודעים שהם לא צריכים רגליים ולא צריכים ידיים, והם לא צריכים מישהו להישען עליהם שמא יפלו, הם לא צריכים עיניים לראות ולא אוזניים לשמוע, ואפילו לקח להם מעט זמן להיות מודעים שהם בכלל כנשמה לא צריכים גם לנשום. הם פשוט הבינו שהם זה לא הגוף שהיה רק מלבוש עבור הנשמה שלהם. רק חליפה שהנשמה נכנסה בה...
אין לזלזל בגוף כמובן, רק לא להזדהות איתו כאילו זה אתם.
.
כמה שאתם נאחזים עוד יותר בהזדהות הרוח שלכם עם הגוף והנפש, כך דרגת התודעה שלכם יורדת עוד יותר, וככל שנאחזים בגוף עוד יותר, ככה יורדים עוד יותר, האחיזה בגוף היא חזקה מאד, והיא כוללת גם את הגוף הפיזי, גם את הנפש, וגם את האגו, ולמעשה האדם צריך לנטוש את הגוף וגם לא לתת לגוף לנהל לו את המצב הטבעי שלו כרוח... "איך אני נראה, מה אומרים עליי, אני זה מה שאני מרגיש, אני לא שווה, אני כן שווה, אני מוצלח, אני כישלון, אני בודד " וכו'
.
.

נכון, רב הפילוסופיות מחברות גוף ונפש ורוח, אך למרות שזה קשה, דרושה כאן תפיסת חיים שונה לחלוטין על מנת לעמוד במה שהמקובלים השיגו.. וכל אחד יכול לעשות זאת, כן כן, אפילו ילדים בני חמש.
baruc
בדרגות גבוהות יותר, מקובלים כבר לא מזדהים, לא מדברים ולא חושבים אפילו בלשון "אתה" אלא ממש מתנתקים מההזדהות עם הגוף ומשתמשים בגוף שלישי "הוא". .. "הוא עייף, הוא רעב. הוא עצבני הוא לא מרוצה, הוא צמא, עצבנו אותו, רגשו אותו, שמחו אותו, " וכו'...ואז אתם מנותקים ממנו לגמרי
מערכת כי לה' המלוכה
הרב נווה שליט"א:

*'יום הזכרון'*

אחד הימים הקשים כל כך רגשית להכיל-
23,741 חללים המדוייק נכון לשעת כתיבת שורות אלו.
כל חייל וחיילת נספרו,
כל בן של או בת של,
אח של או אחות של.
עולמות שלמים, משפחות שלמות.
'ויקרא שמם אדם'.

אנחנו קוראים לזה 'יום הזכרון' ,
הכוונה שיהיה ערב שבו העם החי והיושב בציון יזכור את בניו ובנותיו שנפטרו במערכות ישראל על הגנת המולדת כדי שתהיה לנו אחת.

אבל אולי ליום הזכרון יש משמעות אפילו עמוקה יותר?!-
הרי כל מדינה ואפילו מדינות אויבינו מציינים אצלם יום זכרון
על אותה סיבה בדיוק
גם הם חושבים שהם מגנים מפנינו על מולדתם .

אבל האם הלב לא חש בהבדל?!
בחוסר הצדק הפנימי שזועק ׳אבל זה לא אותו דבר׳???!!!

אז אולי חשוב להבהיר לעצמנו לפחות-
׳למה בעצם זה לא אותו דבר׳

העם היהודי הוא העם היחידי בעולם שיש לגביו תיעוד מלווה ועקבי זה קרוב ל 6000 שנה
ראשיתו נעוצה באברהם אבינו כניצן שחנט מעץ מיוחס ונצטווה לראשונה- לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך...

או אז כבר אז נתגלה הקשר המיסטי בין האדם למקום ועל מושג האדם הקדוש, הזמן הקדוש והמרחב הקדוש.

הזמן הקדוש הוא זמן התפקחות האדם והתעוררותו לטבעו הרוחני ולגילוי מהותו,
האדם הקדוש- היא מהותו של האדם כישות שלתודעה שלו אין קץ ולא גבול לה ולרוממותה
והמרחב הקדוש- הוא מקום ההתפתחות של אדם זה כמקום ייחודי שרק בו יוכל לקיים את ייעודו כמו אמן הזקוק לבית מלאכתו.

העם היהודי,
בה׳ באייר התש׳ח,
בארץ ישראל

הם שלושת החיבורים הנדרשים לארוע הגדול ביותר שיחווה העם היהודי והאנושות כולה לקראת האנושות החדשה-
גאולתו של העם היהודי מגלותו.

הגעתו של העם היהודי בזמן הזה לארץ ישראל כמוה כהגעתו של אמן המגיע לבית מלאכתו כדי להשלים את כלי האומנות החשוב ביותר של המלך ערב הכתרתו.

העם היהודי נושא מאז אברהם אבינו מסר חשוב מאד מעבר להיותו עדת אנשים הנושאת מטען גנטי משותף.
אברהם אבינו קרוי איש החסד והנתינה ואנו בניו- בעלי אותה תכונה דומיננטית של נתינה ואהבה ללא תנאי.
יצחק איש הגבורה שעליו נאמר איזהו גיבור- הכובש את יצרו
ויעקב איש הרחמים והאמת המגשר והממזג בין השניים
ואנו בניו וצאצאיו.

ב 70 נפש ירדנו למצרים ופרינו ורבינו לכדי 600 אלף איש

ההתייחסות למספר זה היא עקב ההתפרטות של שלושת האבות הראשיים
ואנו הנשאים במינונים שונים של מידותיהם האופייניים.

משמעות נשיאת המטען הערכי הזה הוא שאנו מסוגלים בינינו לבין עצמנו לקיים אחדות חברתית עמוקה ואמיצה תוך הרגש הזולת והענקת חסד ואהבה שאינם תלויים בדבר עקב עובדת היותינו ישות אחת שורשית.

ממשיך התיעוד ומתאר את אחדותנו במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד
ובנדוד
baruc
להירגע אל תוך הרגע

בכדי להירגע עליכם להיות כנים עם עצמכם עד הסוף תמיד ז"א לא להדחיק, ולא משנה מה שאתם חושבים שלא בסדר במציאות פשוט אל תדחיקו יותר, עליכם להבין שאם רע לכם יש משהו שאתם מדחיקים ועליכם לקחת זאת ברצינות כמו "תרגול" ולבצע זאת מספר פעמים ביום, המטרה היא להבין בדיוק ובפרטי פרטים למה באמת רע לנו, ולמה אנחנו מרגישים בצורה מסוימת לא מסופקים מהמציאות. לאחר מכן יש להבין כיצד לקבל את מה שאנחנו חושבים ש"לא בסדר" בשלמות ולהגיע למצב של רגיעה הדרגתית, חזרה לגוף ולמודעות והרפיה מלאה של הגוף הפיזי והכלים המחשבתיים שלנו. במהלך הדרך ייתכן שנתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלנו ונגלה משהו מצמרר. לאחר שנתמודד עם הפחד לחלוטין נגיע לרגיעה ושלווה ולמצב של אמון מלא ברגע הזה בעצמנו, ובמה שקורה עכשיו. זה ייתן לכם תחושה של ביטחון עצום ושל חום שמאיר את הפחדים. אתם תרגישו הרפיה הדרגתית בכל הגוף עד למצב של רגיעה מושלמת וזרימה עם הרגע הזה, במצב הזה יהיה ביכולתכם להשפיע בצורה מודעת על "תפיסת" האני שלכם, שהיא הדרך שבה אתם תופסים את עצמכם במציאות. שימו לב שהמינוח אני מתייחס לתפיסה שלנו, ז"א לדרך שבה אנו תופסים את המציאות ולא. המילה "רגיעה" באה מהמילה "רגע" שהוא הדרך לתאר את מה שקורה מעבר לשליטה שלנו כבני אדם בתוך גבולות הגוף שלנו. הרגע הוא כל מה שהוא לא אנחנו שקיים במציאות. המשפט "אני מרגיש את עצמי בגוף שלי" נשמע לכם הגיוני? אם כן, סימן שאתם מודעים מספיק כדי להבין מה המשמעות של זה. אני מרגיש את עצמי, אני הוא החלק בנו שאין לנו עליו שליטה כביכול כשעצמי הוא החלק בנו שקשור לרגשות. מדובר על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות באותו רגע ביחס לתפיסת האני שלנו, הדרך להארה ולשלמות פנימית היא על ידי התמודדות עם התדר של הפחד,
baruc
סימן שאתם מודעים מספיק כדי להבין מה המשמעות של זה. אני מרגיש את עצמי, אני הוא החלק בנו שאין לנו עליו שליטה כביכול כשעצמי הוא החלק בנו שקשור לרגשות. מדובר על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות באותו רגע ביחס לתפיסת האני שלנו, הדרך להארה ולשלמות פנימית היא על ידי התמודדות עם התדר של הפחד, שהוא למעשה גם המפתח לתדר אחר, שקשור לסוג מסוים של סכנה, שהיא לא הסכנה "למות או להיפגע פיזית או רגשית" אלא לסכנה מהרגע הזה, שהוא תמיד משתנה, והוא אף פעם לא זהה למה שהוא היה מקודם. מדובר על הפחד לאבד שליטה. לאבד שליטה = להגיע לתדר שתמיד משתנה ושאף פעם הוא לא זהה לקודמיו. ועל כן הוא חלק מהפוטנציאל הטהור שדרכו מתכווץ החלל הריק לתוך הזמן ויוצר את ה"יש". ברגע הזה כל מה שקורה עכשיו הוא ההתגלמות של המהות של הצורה של ההגיון שבצדק של הבורא לתוך החלל הריק דרך הזמן. הפירוש של מה שכתוב פה במילים אחרות זה שחוקי ההגיון של האדם נוצרים בתוך מציאות שבה כל מה שקורה הוא חלק מההגיון של הבורא. "צדק" היא המילה הכי טובה לתאר את הדרך שבה הדרך שבה הבורא חושב "בצורה צודקת" את המחשבה שלו אל תוך המציאות דרך חוקי הטבע, שהם האופן שבו היש נוצר דרך החלל שמתכווץ אל הדבר שנקרא זמן. הזמן האמיתי הוא אין סוף רגעים שקיימים בו זמנית, בתוך החלל הריק, החלקיקים שהמציאות עשויה מתוכם שינו את מיקומם ביחס לחלל הריק אין סוף פעמים בתוך ה"אין סוף זמן" שקיים במציאות שהוא עצמיותו של חלק בבורא, שיצר את כל הרגעים שקיימים במרחב זמן דרך המחשבה האין סופית שלו ברגע הזה. הרגע הזה הוא הרגע היחידי שקיים ועצמיותו עצמה של הבורא קיימת במימדים יותר עמוקים שהם ההשתלשלויות הגבוהות יותר של חוקי הטבע והזמן שקיימות כאן ועכשיו במציאות שלנו בלי שתהיה לנו את היכולת בתור בני אדם להבחין בהם. אם תיקחו תינוק שזה עתה נולד ותשימו אותו בתוך עיר הומה אדם שמלאה במכוניות ובדברים משונים זה יהיה מעין "אונס לתודעה שלו" בגלל שחשפתם אותו לדברים שהם לא חלק מהמקום והזמן שלו כרגע בתור יישות. באותה הדרך אם תיקחו חיידק ותשימו אותו בתוך גוף של תינוק שזה עתה נולד זה יהיה מעין "אונס לתודעה" שלו. מישהו פה פעם חשב איך זה באמת מרגיש להיות חיידק? חשבתם כמה הוא רחוק בהבנה שלו מהבנה שלכם את המציאות ואת איך הדברים קורים? ההתפתחות שאנו חווים היא התפתחות תודעתית של ההכרה האלוקית במציאות שהיא חלק מתת-המודע הכללי של המציאות. המציאות היא יצירה של הבורא וכך גם התת-מודע עצמו. אלא שהתת מודע שקיים במציאות הוא חלק יותר עמוק והוא חלק בעצמיותו של הבורא עצמו ולא חלק במציאות של הבורא שעשויה מחלק אחר בו. המטרה שלנו כרגע במימד הזה הי
baruc
היא להתעורר ולהבין את החוקים שבהם עובד הצדק האמיתי של הדברים, שהוא חלק מהמצב הטבעי והעמוק שקיים בטבע של עצמיותו של הבורא. במקום והזמן הזה, כל הדברים קורים בהתאם לתפיסת מציאות אחרת. השער שדרכו האדם מגיע אל מציאויות אחרות של ממש, כמו אל מציאויות שהוא רוצה בעזרת הרצון שלו היא דרך זה שינוי של תפיסת האני שלו, שהיא המפתח שדרכו הוא מנהל את מערכת היחסים שלו עם המציאות, ישנן גם אין סוף תפיסות אני שהן חלק מעצמיותו של הבורא. כל תפיסת אני היא כמו טביעת אצבע, והיא משנה את הדרך שבה האדם תופס את המציאות עד לרמה של יופי ושל טעם, של מחשבה ושל רגש וכו.. תפיסת האני הנכונה היא התפיסה של אין תפיסה והיא החיבור של התודעה עם עצמיותו של הבורא, שהיא הקדושה והחלק במציאות שגורם לכל הדברים לקרות ברגע הזה. אפשר לקרוא לכוח הזה "כוח הרצון" או הכוח המחיה. והוא הכוח שמזיז את כל החלקיקים לאין סוף דרכים באין סוף חלל ריק, ויוצר את הזמן. לכל אחד מאיתנו כאינדיבידואל יש בתודעה שלו את הזיכרון של האחדות שהוא הרגע שבו הכל היה אחד והוא הרגע שבו נוצרה המהות הכללית של הדברים שהיא הזמן, והיא החלק בבורא שמחייה את המציאות, והמסע שלנו בתור נשמות הוא מרסיסי רגעים בכוורת האין סופית של הרגע הזה, אלא הרגע שבו כל הדברים קורים עכשיו, שהוא הפוטנציאל והחיבור שלנו למציאות עצמה ולקשר שלנו עם הבורא.
baruc
הפוסל במומו פוסל Chat image
baruc
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"
• זע – זע ונע
• אפיך - רוחניות
• תאכל – ניזון תודעתית
• לחם - הלחמה
• עד שובך - התחברות
• אל האדמה – אדמה לעליון

הבריאה פועלת מידה כנגד מידה
הבורא לא שופט את האדם – האדם שופט את עצמו.
הבריאה מזמנת לכם מקרה דומה למה ששפטתם אדם אחר, ואתם צריכים לשפוט את עצמכם
הבורא מביא מלבוש שלו לפני האדם – ומבקש מהאדם, תבדוק איך אתה לא בסדר כלפיו. לא כלפי
האדם אלא כלפי הבורא.
צריך להיות בהמון שתיקה- עד ששומעים את הנשימה ממש של עצמך

אין למעלה מענג
• אם האדם לא נמצא בהרגש של ענג רוחני, זה אומר שהאדם לא נמצא מחובר לבורא.
• עצבני, מרוגז, עצוב, במרה, בשפיטה, וכו'...
זה מעיד על כך שהאדם נמצא בסטאטוס תודעתי שהבורא לא נמצא בו. וזה נקרא מדומיין
יצר – מלשון ציור
יצר הרע – ציור הרע
יצר הטוב – ציור הטוב
התבטלות – לאפשר לבורא, למחוק ולצייר נכון את מה שטוב לבריאה כולה.

השתחלפות מסוף אל האין סוף
מכיוון שתודעת הבורא היא אור אין סוף, דעת האדם אמורה לעשות השתוות הצורה
על ידי שבירת הסוף אל האין סוף
איכה
האדם ירד מתודעת אין סוף לתודעת סוף
ולכן הבורא שאל לאיזו תודעה אתה מחובר Chat image
baruc
סוד המילה ישראל Chat image
מערכת כי לה' המלוכה
מערכת כי לה' המלוכה
מערכת כי לה' המלוכה
היום שנה בדיוק מפתיחת השגרירות בירושלים מומלץ לראות את הרמזים המדהימים
baruc
גמר תיקון והארה יצירת מציאות ובחירה חופשית המימד הבא והחלל והזמן

למה אין לנו בחירה חופשית אמיתית במימד הזה? מה זה בכלל מימד? מה היא התעוררות רוחנית במימד הזה ומה קורה אחריה?

גמר תיקון הוא המקום והזמן שבו מגיע אחד למצב של שלמות, שנובעת מתוך המודעות השלמה שלו כלפי המציאות.

מימדי מציאות זה עניין שקשה להבין אותו, בעיקר בגלל שהוא תלוי בחלל הריק שמקיף את המציאות החומרית. (ההוויה של כל הדברים במימד).

הסיבה שאין לנו באמת בחירה חופשית במימד הזה של המציאות היא שכל הרגעים שקיימים במימד הזה, כלומר כל אופציות המציאות שניתן להגיע אליהן, כבר כתובות ורשומות, והעולם הזה הוא למעשה "משחק שהוא מבחן".

ובשביל לשחק אותו כל מה שצריך זה להיות קיימים בו, הלימוד, ההתפתחות וההכרה של העולם מתבצעת בלאו הכי עם חלוף הזמן בעוד שניתן להאיץ את ההתפתחות על ידי הכרה ותרגול של דרגות הרצון.

הרצון שלנו הוא המקור לבחירה החופשית היחידה שלנו במימד הזה, כי כפי שכבר נאמר, אין לנו בחירה חופשית אמיתית, כל הרגעים שניתן לחוות במימד הזה כבר כתובים מראש והם חלק מהמבחן שהוא העולם הזה.

אין לנו בחירה חופשית אמיתית במובן של ליצור מציאות, אלא רק במובן של מתוך סט מוכן של רגעים לבחור לאיזה רגע להגיע.

ההבדל בין מימד זה למימדים אחרים בבריאה הוא בדרך שבה עובד החלל הריק כדי ליצור את המציאות, כלומר = חוקי הטבע במימדים אחרים שונים.

חוקי הטבע מקורם בחלל הריק, ומקורו של החלל הריק הוא במפץ הגדול, שהוא למעשה אחד הכלים שדרכם מסוגלת ישות בדרגת בורא ליצור מציאות.

יצירת המציאות מתבצעת דרך הגדרה מראש של חוקי טבע מסוימים ואז הפעלתם דרך מפץ שהוא למעשה כלי שדרכו יכול הבורא להמיר חלקיק קטן (ניצוץ) מאור אין סוף שלו בכדי לתפעל ולהחיות מרחב מקודש של מציאות.

אנחנו כרגע יצורים שמסוגלים לחוות את עצמנו מבחינה תודעתית במקום ובזמן אחד ורק במימד הזה של הקיום.

לבחירה חופשית יש דרגות (בסדר אקראי): אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה מקומות להיות בו זמנית, אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה זמנים להיות בו זמנית. אם ליישות את היכולת לבחור באיזה מקום וזמן במימד הספציפי היא רוצה להיות, אם ליישות יש את היכולת לבחור באיזה מימד היא רוצה להיות. ברמה יותר גבוהה: אם ליישות יש את היכולת לשנות את הקיום העצמי שלה, אם ליישות יש את היכולת ליצור מימדים חדשים של זמן חלל וכו..

בגלל שאנחנו כרגע בתוך המשחק, ועלינו להגיע לגמר תיקון - אין לנו באמת בחירה חופשית אמיתית, אלא רק חלקית, ואסביר:

גמר תיקון הוא תמיד כאן ועכשיו, כל המסע שאנחנו עוברים הוא המסע לכאן ועכשיו, לרגע הזה.

דיסאסוציאציה הוא מצב שמ
baruc
דיסאסוציאציה הוא מצב שמתאר ניתוק מסוים של האדם מהמציאות, למעשה כולם כולל כולם סובלים מדיסאסוציאציה מסוימת, כי כל מי שקיים, הוא נמצא ברמה מסוימת של ניתוק מכלל הדברים ומשאר המציאות ברמה התודעתית.

וזו היא הסיבה לניתוק מהרגע הזה, והפתרון לדיסאסוציאציה, שהיא ניתוק של המודעות, היא כמובן להיות מודעים בשלמות להכל.

והדרך היחידה להיות ברגע הזה היא לפתח מודעות שלמה. בכל רגע מסוגלת התודעה שלנו לפי רמת ההתפתחות התודעתית שלנו לקלוט ולעבד מידע.

מי שיכולת ניתוח התהליכים שלו יותר חזקה = הוא מסוגל בכל רגע נתון שחולף לקלוט יותר מידע ובכך להבין יותר את המציאות.

מי שניחן ביכולת ניתוח תהליכים אין סופית מסוגל דרך כל רגע לראות את הבריאה כולה ודרך כל רגע ורגע במציאות להיזכר ולחוות את גמר תיקון הכללי, שזה הרגע שבו כל רסיסי הנשמה האחת של הבורא באיחוד ודבר והיפוכו הם אחד.

בחי