הכנות אחרונות לקראת הגאולה
 
תגית: <span>כשרות</span>

101 גדולי עולם פסקו : מי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת כאילו רצח את חבירו- מקבץ תוכחות לעם ישראל

עלון 1025מזכי הרבים חלק ז ידינו לא שפכו את הדם הזה

 

עלון מס' 1025 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על צניעות ויסודי הדת – ל"ג בעומר – תשפ"ג

מזכי הרבים – חלק ז'

101 גדולי עולם פסקו שמי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת כאילו רצח את חבירו

ידינו מלאו דמים

כדאי להתעורר לפני שיהיה מאוחר

מקבץ תוכחות להצלת עם ישראל

 

101 גדולי עולם פסקו: "מי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת, אלא אומר "שלום עליך נפשי" מעלה עליו הכתוב כאילו רצח את חבירו", [ספרי שכר ועונש חלקים ד-ה, ספר התוכחה כהלכתה, ספר מזכי הרבים, ספר חובת מחאה], ומדוע? מכיון שהיה בידו להוכיחו ולהצילו מבאר שחת, והוא לא עשה זאת. לכן, הוא מתחייב בדמו ודם זרעו עד סוף כל הדורות, והחפץ חיים כתב על זה בספריו חומת הדת  ובספר נדחי ישראל בהקדמה, [וראה בעלון 1041-1042 באריכות] וזה תוכן דבריו: שלכל ישראל יש דין ערבות מאחד לשני, ועל כל עם ישראל מוטלת חובת התוכחה מאחד לשני, מכיון שאם יש בכוחו להוכיח והוא לא הוכיח, הוא יחויב על כל אחד ואחד שיכל להוכיח ולא הוכיח עד סוף כל הדורות, ועל זה אנחנו אומרים בכל יום על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו ועל דורות זרע ישראל עבדיך.

כעת, אנחנו כותבים עלון זה לאור המצב המסוכן שעם ישראל  נמצאים בו, כפי שכל אחד יכול לראות שמידת הדין מתוחה מאד אסונות ופיגועים פוקדים  אותנו כחדשות לבקרים. אנחנו בפיתחה של מלחמת עולם שלישית שאחריתה מי ישורנו. לכן, חובת התוכחה, היא צו השעה, ובפרט בענין הצניעות  שזה כולל את הפאה הנכרית, וענין הכשרות בעם ישראל, שכל מי שאוכל משחיטה תעשייתית אוכל נבילות וטריפות חלב ודם, וכתוצאה מכל זה רוב מטבחי ישראל הם טריפות.

בנוסף, ישנה בעיה בכשרותן של הקלפים של ספרי תורה תפילין ומזוזות, [ראו באריכות בעלונים שכתבנו על כל הבעיות של הקלפים, וכמו כן ניתן לשמוע שיעורים על כל מה מה שאנחנו כותבים כעת בקו שומרי החומות מספר 027-33-72-978].

יש לדעת שאם הסופר סת"ם אוכל של  בשר של נבילות וטריפות (וזה המצב רח"ל של כל הבשר בהמה בימינו), או אם אשתו חובשת פאה, והוא לא מוחה בה, אז התפילין והמזוזות והספר תורה שהוא כותב  לא כשרים. ואז יוצא שהכל פסול רח"ל,  ונחשב כאילו אדם לא הניח תפילין מימיו, ולא הייתה לו בביתו מזוזה כשרה מעולם, ולא קרא מספר תורה כשר, וכל הברכות היו ברכות לבטלה רח"ל, וזה לפי בעלי שו"ע.

ישנה בעיה חמורה של זלזול בבתי כנסיות ובתי מדרשות שבו מדברים בשעת תפילה קדיש וקדושה, [וכתוצאה מכך כל התפילות עוברות לרשות הסטרא אחרא, ואנחנו לא מבינים מדוע התפילות שלנו לא מתקבלות, חת"ס כתובות], וכמו כן אותו הדבר קורה כאשר נשים נכנסות לבתי כנסיות ובתי מדרשות בפריצות בפאה נכרית עם חצאיות עד הברך, עם גרביים שקופות, ובגדים צמודים אז כל התפילות עוברות לרשות הסטרא אחרא, והנשים הללו מטמאות את כל המקום. וברור שהשכינה הקדושה לא יכולה לשרות במקום טומאה שכזה.

ישנם בעיות עם מקוואות שישנם הרבה מקוואות פסולות, ולכן צריכים לבדוק ולברר אם המקוה כשירה.

כל אדם שלא רוצה שיחייבו אותו מן השמים ברציחת אחיו בני ישראל, יוכל לקבל מאיתנו עלונים על כל הנושאים שהזכרנו ולהפיץ אותם ברבים.

היום התוכחה מתקבלת יותר על הלב, כאשר היא בכתב כמו שכתב מרן החיד"א זי"ע, ולא צריך להתווכח עם אף אחד מכיון שהכל כתוב עם הוכחות שחור על גבי לבן. וראו באריכות בעלוני מדה כנגד מדה מספרים 10019-10025

בכדי לקבל עלונים אפשר להתקשר למספר טל:02-6523510

או לכתוב (למייל 9951300@gmail.com)

ואנחנו נשלח לכם בע"ה את כל החומר.

כמו כן, כל אחד יכול להדפיס העלונים שיקבל (במייל 9951300@gmail.com) באיזה כמות שיחפוץ ולהפיץ ברבים, ובזה יקיים את מצוות התוכחה וחיוב הערבות, ולא יחייבו אותו בשמים על 15 מיליון יהודים עד סוף כל הדורות [מכל אדם  חרדי יוצאים 48 מיליון נשמות, והחשבון הוא לפי ממוצע של  חמישה ילדים במשפחה במשך 11 דורות], וכמו שכתוב כל המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים, ואהוב וחביב לפני אבינו שבשמים, עם זכויות ללא סוף.

משל של בעל הסולם זצוק"ל- לענין הערבות של עם ישראל

אדם עושה חור  בספינה – שואלים אותו: אדוני -למה אתה עושה חור בספינה? הרי כולנו נטבע? והוא עונה: אני עושה רק חור מתחת למושב שלי.

לכן כל אחד צריך לעשות בדק בית לעצמו ויבדוק שהוא לא עושה חור בספינה של עם ישראל

ודין של מזכה הרבים הוא לא דין של בן אדם רגיל, מכיון שהזכויות של מזכי הרבים, זה מיליוני זכויות עד סוף כל הדורות של כל אחד ואחד שהציל.

כתוב בתורה יראת ה' היא אוצרו, כמו שידוע שהקב"ה מחפש את הלב של האדם, הוא לא זקוק ללמדנים, יש לו מספיק למדנים ויודעי תורה בשמים, והשעשוע הכי הגדול של הקב"ה, זה דוקא מכלים שבורים שעושים לשם שמים, ולכן הדבר הכי חשוב בדור שלנו, זו האמונה  והיראת שמים וזה לא הלמדנות ולא הכבוד, (כי שכל זה לא "האדם" זה דבר שמקבלים אותו במתנה מהשמים- ולכן המתנה  של שכל לא מרשימה את הקב"ה- כי זה משלו]  האדם הוא היראת שמים והאמונה שלו-  וזה הדבר היחידי שלא מקבלים מהקב"ה.  הרב ניסים  פרץ זצ"ל היה אומר ש-99% – האדם  מקבל הכל מהקב"ה (שכל, חכמה, עושר,  ילדים אישה)- ורק 1%  הוא לא מקבל שזה- היראת שמים שלו- וזה כל העבודה, לכן  לא כדאי  לרדוף אחרי ה99% כי היא ממילא קבועים)

– ולא לפתוח כוללים ללא סוף, ולא לבזבז את החיים ואת הזמן היקר, ולהתרוצץ ולפתוח עוד כולל ועוד ישיבה וכו'. ולכן הקב"ה עדיין מחזיק ברסן ולא נותן לפורענות הגדולה להגיע מכיון, שהוא מחכה שעוד יהודים יעשו תשובה וינצלו לפני הגאולה, והדרך היחידה היא להציל יהודים היא להפיץ תוכחה ולצאת אל העם.

וזאת כל העבודה, שהיא צריכה להיות, כרגע לנגד עינינו- צו השעה, להחזיר יהודים בתשובה לגבי כל העבירות שכתבנו כאן.

ונכון, שכתוב שלימוד תורה כנגד כולם, אבל זה אחרי שהצלנו את הילד מלטבוע בנהר. (כמו שכתוב בגמרא על חסיד שוטה שראה אישה טובעת בנהר ולא  אץ להציל אותה כי לא  רצה להיכשל  בצניעות).

וכאשר כתוב תלמוד תורה כנגד כולם הפירוש הוא תלמוד תורה עם יראת שמים, שזה בלי פריצות ופאה נכרית, ובלי אכילת נבילות וטריפות ובלי אייפונים וכל השאר. ולזה צריכים יראת שמים ומסירות נפש כמו שכתוב בספר נחלת שבעה סימן נ"ח, ובספרי שכר ועונש ה' חלקים.

וידוע שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ואשרי מי שישמע יבין ויפעל.

ברוך ה' לעולם אמן אמן.

הערה: למידע מורחב על כל איסורי הפאה, הוכחות וכו' מי שנכשל בפאה נכרית ורוצה לעשות תשובת המשקל, נא להתקשר ולהשיג חומר בנושא בטלפון: 054-8505928.

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

מידה כנגד מידה – הנהגת ה' עם הבריות- קובץ עלונים

 

עלון 1019 מדה כנגד מדה חלק א עלון 1020 מידה כנגד מידה חלק ב (1) עלון 1023מדה כנגד מדה

עלון מס' 1019 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על צניעות ויסודי הדת – כ"ט כסלו – שנה שניה תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק א'

הנהגת השם יתברך עם הבריות מידה כנגד מידה

 

 

מידה כנגד מידה

מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות

צריך להתבונן מפני מה כל כך קשה לאישה להסיר את אלוהי הנכר זה הפאה הנכרית מתקרובת עבודה זרה ירחם ה'.

מי אשם?

אלא מפני שראתה בקטנותה את המורות שלה ואת הרבניות הגדולות ואת האימהות המפורסמות, לכן קשה ההרגל עד מאוד!!!

לכן תקנו גדולי ישראל שהמורות המלמדות [גם הגננות-גירסא דינקותא לא משתכחת].

ידקדקו ביותר על לבושם ויקפידו ללכת רק בכיסוי ראש אמיתי!

ועל זה יקבלו שכר עצום, כי כל הדור תלוי בהם, ובזכות נשים צדקניות נגאלנו וניגאל, (קב הישר).

בכוח רוח הטהרה הזה יתן השי"ת רוח טהרה כדברי הנביא וזרקתי עליכם רוח טהרה וטהרתם וגו'.

במידה שאדם מודד בה מודדים לו, ומידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות!!!

זכות הרבים תלוי בכם! חושו להצלת עם ישראל!

לעורר רחמי שמים, כי כאשר אתם תעשו נגד הטבע שקשה לכם ככה משים ירחמו ויהפכו מידת הדין לרחמים, והכל יתהפך לטובה הכל יזקף לזכותכם, הדורות הבאים ירשמו על שמכם!

כל אחד ילמד עם בני ביתו את הגמרא דלהלן, כדי שיבינו איך הנהגת ה' בעולם, הפנקס פתוח והיד רושמת והכל מתועד וכמה כדאי להינצל מהעבירות, לא שווה א הבזיונות והצער הנורא!

ועם מעט התגברות מקבלים שפע של סייעתא דשמיא והצלחה בכל הענינים.

אנא למען השם תגלגלו את היצר הרע מכל המדרגות לא תשמעון אליו ולא תתפתו לטיפשות המכשלה הטמאה, כי מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך.

בואו וראו איך בעזות דקדושה נצחו החשמונאים שהיו מעטים את המון היוונים, כי ה' הולך איתם!

כן עם כל אחת ואחת שתדרוך על יצר הרע ולא תתפתה, הכוח הזה יהיה למגן וצינה לה ולכל משפחתה, וכל צאצאיה יקבלו סייעתא דשמיא מיוחדת לדורות!!!

וידוע מאמר החזון איש זי"ע, שאם רואים שהנכד חוזר בתשובה זה מפני הדמעות של הסבתא, וכן כשסיפרו לגאון הצדיק מרן הרב שטיינמן זי"ע, על הרב הצדיק רבי אורי זוהר זצ"ל שחזר בתשובה בגיל 40 ועזב את כל מנעמי העולם הזה, אמר הרב שטיינמן זה בגלל הדמעות של הסבתא שלו שמחקו את האותיות בתהילים, ואחרי הרבה שנים אמרו את זה להרב אורי זוהר זצ"ל, מיד הראה להם את התהילים של הסבתא שלו, שמרוב הדמעות נמחקו האותיות בתהילים! ויהי לפלא!!!

אבל צריך להסיר את המכשולים החוסמים את התפילות, כי עבודה זרה מטמאה כנידה (גמרא שבת פרק רבי עקיבא), ותקרובת עבודה זרה מטמאה כטומאת אוהל המת, (תוספות יום טוב, פסקי הרג"מ שטרנבוך). ואיך יתקבלו התפילות?

וצריך קודם לילך בדרכי אבותינו כמו שציוה יעקב אבינו לבניו, (בראשית לה, ב-ה) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם. וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.!!! רק אחרי שנטהרו זכו לשמירה הצלה וקיבול תפילות, כן אנחנו ניטהר מהעבודה זרה ונזכה לשמירה והצלה וקבלת התפילות וגאולה ברחמים, אמן כן יהי רצון.

בגמרא (סוטה ח:) אמר רב יוסף: אף על גב [אף על פי] שמדה עצמה בטילה, שאין בית דין בזמן הזה רשאי לדון ולהעניש בעונשי גוף כדין המפורש בהם, מכל מקום במדה, בדין שראוי להיענש לא בטיל [בטל], ואדם נענש משמים כראוי לחטאיו. שאמר רב יוסף, וכן תני [שנה] ר' חייא: מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלה סנהדרי – ארבע מיתות לא בטלו. ותוהים: והא [והרי] בטלו! אלא, הכוונה היא: דין ארבע מיתות לא בטלו מן המציאות, כיצד?

מי שנתחייב סקילה – או נופל מן הגג בדומה למה שעושים תחילה לנידון בסקילה, או חיה דורסתו ומשברת את איבריו. מי שנתחייב שריפה – או נופל בדליקה ונשרף, או נחש מכישו שיש בזה תחושת שריפה כמו בשריפה ממש. מי שנתחייב הריגה בחרב – או נמסר למלכות והם הורגים אותו בחרב, או ליסטין (שודדים) באין עליו ורוצחים אותו. מי שנתחייב חניקה – או טובע בנהר ונחנק במים, או מת בסרונכי (אסכרה), שנחנק בגרונו על ידי מחלה זו. תניא [שנויה ברייתא], היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו – שנאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה" (ישעיה כז, ח), כלומר, במידה (סאה) שנהג בה – בה הוא נענש ("תריבנה"). אין לי אלא סאה שהיא מידה גדולה, מנין לרבות תרקב (חצי סאה) וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע הקב וחצי רובע, תומן (שמינית הקב) ועוכלא שהיא אחת משלושים ושתים בקב מנין – תלמוד לומר: "כי כל סאון סאן ברעש" (ישעיה ט, ד), שהוא מפרש "סאון" סאה קטנה, שאפילו על עבירה קטנה אין מוותרים לאדם. ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, שגם אם אינו נענש מיד על העבירות הקטנות, בסופו של דבר הכל מצטרף לעונש חמור – תלמוד לומר: "אחת לאחת למצא חשבון" (קהלת ז, כז).

וכן מצינו בסוטה, שבמדה שמדדה – בה מדדו לה; היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לנואף – לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל. היא פרסה לו (עבורו) סודרין נאין על ראשה – לפיכך כהן נוטל (מוריד) כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה. היא קשטה לו פניה – לפיכך

(דף ט׳.): פניה מוריקות, שצבע פניה משתנה לירוק לאחר ששותה. היא כחלה לו בכוחל וייפתה את עיניה – לפיכך עיניה בולטות לאחר ששותה. היא קלעה לו את שערה – לפיכך כהן סותר את שערה. היא הראתה לו באצבע, שרמזה לו לבוא אליה – לפיכך ציפורניה נושרות, היא חגרה לו בצילצול (בסרט, חגורה) – לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה. היא פשטה לו את יריכה – לפיכך יריכה נופלת. היא קיבלתו על כריסה – לפיכך בטנה צבה. היא האכילתו מעדני עולם – לפיכך קרבנה מאכל בהמה (שעורים). היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים – לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה (כלי פשוט) של חרש. היא עשתה בסתר – "ישב בסתר עליון" (תהלים צא, א), הקדוש ברוך הוא, שם בה פנים, שנאמר בסוג כזה של מעשים "ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים "(איוב כד, טו). שהנואף בא בלילה ("נשף") שלא יראוהו ("לא תשורני עין"), והקדוש ברוך הוא עושה שיתגלה הדבר ברבים ("פנים ישים"). דבר אחר: היא עשתה בסתר – המקום פירסמה בגלוי, שנאמר: "תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל" (משלי כו, כו), ששנאה וחטא שהיו מכוסים בחושך ("משאון") – לסוף מתגלים בקהל.

א לענין זה שאמרנו שאף העבירות הקטנות שעושה אדם מצטרפות ונחשבות, ולבסוף נענש על הכל, שואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיצאה, נלמדה, לו] ההוכחה לענין זה מ"אחת לאחת למצא חשבון" (קהלת ז, כז), אם כן הכתוב "כי כל סאון סאן ברעש" (ישעיה ט, ד) המלמד שנענשים גם על עבירות קטנות, למה לי? ומשיבים: להורות לנו שלא רק שהדברים מצטרפים ואין דבר אובד, אלא לכמדה, שהעונש הוא מידה במידה. ושואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיוצא, נלמד, לו הענין] של מידה במידה מ"כי כל סאון סאן ברעש", אם כן הכתוב "בסאסאה בשלחה תריבנה" (ישעיה כז, ח) למה לי?

ומשיבים: כתוב זה נדרש לענין אחר, לכ דברי רב חיננא בר פפא. שאמר רב חיננא בר פפא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה החוטאת עד שעת שילוחה איבודה הסופי מן העולם, שנאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה". ושואלים: איני [וכן הוא]? והאמר [והרי אמר] רבא: שלשה כוסות (של פורענות) האמורות בחלומו של שר המשקים במצרים ("וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה". בראשית מ, יא), למה? אחת – ששתת (ששתתה) בימי משה בעשר המכות, ואחת – ששתת בימי פרעה נכה מלך מצרים שנוצח בידי נבוכדנצר, ואחת – שעתידה לשתות עם חברותיה עם שאר האומות בימות המשיח. ואם כן נמצא שמצרים לקתה לא פעם אחת אלא פעמים אחדות! וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו [ואם תאמר כי אלה, המצרים הקדמונים, הלכו, ואלה שנמצאים שם כעת אחרים הם] – והתניא [והרי שנינו בברייתא], אמר ר' יהודה: מנימין גר המצרי היה לי חבר, ואף הוא היה מתלמידי ר' עקיבא. ואמר מנימין גר המצרי: אני מצרי ראשון, כלומר, שהוא עצמו התגייר ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני (שהוא מצרי מדור שני) מצרית שניה, כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל כי מצרים אסורים לבוא בקהל רק עד דור שלישי. משמע מכך שדיני המצרים הקדמונים חלים גם על המצרים שבזמן הזה והם אותה אומה!

אלא אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר כך נאמר], אמר רב חיננא בר פפא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע ("בסאסאה") מן המלך עד שעת שילוחו מן העולם, שנאמר "בסאסאה בשלחה תריבנה" (ישעיה כז, ח). אמימר מתני להא [היה שונה את זו] שאמר רב חיננא בר פפא אהא [על זו]: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג, ו)? – "אני ה' לא שניתי" מתפרש: לא הכיתי לאומה ושניתי לה (נצרכתי להכותה שנית) שכאשר מכה אותה פעם אחת – שוב אין לה תקומה, "ואתם בני יעקב", למרות שהוכיתם פעמים רבות – "לא כליתם" היינו דכתיב [וזהו שנאמר] "חצי אכלה בם" (דברים לב, כג), לומר: חצי כלין, והן, ישראל, אינן כלין, אלא נשארים קיימים למרות הפורענויות הרבות שעברו עליהם. אמר רב המנונא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו (המידה הראויה לו), שנאמר "במלאות שפקו יצר לו" (איוב כ, כב). שכאשר מתמלא השיעור המספיק ("ספקו") אז תבוא עליו הצרה ("יצר לו"). ואגב כך הביאו עוד מה שדרש ר' חיננא בר פפא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה" (תהלים לג, א)? אל תקרי "נאוה תהלה" אלא "נוה (בית) תהלה", לומר: זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם, שבנו נוה לה', והנוה הזה נשאר קיים.

דוד מניין שלא הרסו זרים מעשיו – דכתיב [שנאמר]: "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב, ט), לומר שבשערי המקדש לא שלטו השונאים, אלא טבעו השערים בארץ ונטמנו בה. משה – שאמר מר [החכם]: משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד, קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. ושואלים: היכא [היכן] נגנז? אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, באדם זר, ונענשה שמה שביקשה להיות עם הנואף – לא ניתן לה, שהרי נאסרת עליו לעולם, ומה שבידה (בעלה) – נטלוהו ממנה, שנאסרת גם עליו. וכלל הוא: שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו – מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו.

שם (דף ט׳:): וכן מצינו בנחש הקדמוני שפיתה את חוה, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו שרצה לשאת את חוה, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו. שכן אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי תחילה: יהא הנחש מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה (ראה בראשית ג, יד). אני אמרתי יהלך בקומה זקופה – עכשיו על גחונו ילך. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם – עכשיו עפר יאכל. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה – עכשיו "איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה" (בראשית ג, טו). וכן מצינו בקין, שרצה לרשת לבדו את העולם, וקרח שרצה כהונה, ובלעם שרצה את ממונו של בלק, ודואג ואחיתופל שקינאו בדוד, וגחזי שלקח את ממונו של נעמן, ואבשלום ואדוניהו שרצו במלוכה, ועוזיהו שרצה כהונה גדולה, והמן שרצה לאבד את כל היהודים, שכל אלה נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, ולכן מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם.

א נאמר במשנה: בירך התחילה הסוטה בעבירה ואחר כך בבטן, ולפיכך נענשת תחילה בירך. ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו] שכך סדר העונש? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: "בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה" (במדבר ה, כא), שמשמע שזה סדר העונש – והכתיב [והרי נאמר] גם "וצבתה בטנה ונפלה ירכה" (בראשית ג, כז), משמע שהפורענות באה בבטן תחילה ואחר כך בירך! אמר אביי: כי לייט [כאשר הכהן מקלל] – הריהו לייט [מקלל] תחילה את הירך והדר [ואחר כך] את הבטן לייט [מקלל], ומיא כי בדקי [והמים כאשר בודקים הם אותה] – כי אורחייהו בדקי [כדרכם בודקים אותה], שהמים נכנסים בבטן ברישא [בתחילה] והדר [ואחר כך] מגיעים לירך. ומקשים: בקללה נמי כתיב [גם כן נאמר] "לצבות בטן ולנפל ירך" (בראשית ג, כב), משמע שקודם שתחילת הפורענות הבטן ואחר כך בירך! ומשיבים: הכתוב ההוא אותו בא לומר דמודע [שמודיע] לה הכהן שהבטן נבדקת ברישא [בתחילה] והדר [ואחר כך] הירך נבדקת, שלא להוציא לעז על מים המרים, שאם לא יהיה הדבר לפי הסדר הזה, יאמרו שהמים לא בדקו אותה.

ב משנה ועוד בדברי אגדה על כך שאדם מקבל מידי שמים לפי המידה שהוא עצמו מודד. שמשון הלך אחר עיניו – לפיכך נענש מידה במידה כאשר נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר: "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" (שופטים טז, כא).

אבשלום נתגאה בשערו – לפיכך נתלה בשערו. ועוד, לפי שבא על עשר פלגשי אביו (ראה שמואל ב טו, טז, ושם טז, כב) – לפיכך נתנו (נתקעו) בו עשר לונביות (חניתות), שנאמר: "ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימיתוהו" (שמואל ב יח, טו). ולפי שגנב שלש גנבות, שגנב ליבם של שלושה; לב אביו, שרימה אותו כשאמר לו שהולך לזבוח, ולב בית דין שרימה גם את בית הדין שיתמכו בו, ולב כל ישראל, שנאמר: "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל" (שמואל ב טו, ו) – לפיכך נתקעו בו בליבו שלשה שבטים, שנאמר: "ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום" (שמואל ב יח, יד).

וכן לענין הטובה משלמים לאדם מידה כנגד מידה, מרים המתינה למשה שעה אחת על שפת היאור, שנאמר: "ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב, ד) – לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר כאשר לקתה בצרעת, שנאמר: "והעם לא נסע עד האסף מרים" (במדבר יב, טו).

יוסף זכה לקבור את אביו, ואף שאין באחיו מי שהיה גדול בחשיבות ממנו, שנאמר: "ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו… עמו גם רכב גם פרשים" (בראשית נ, ז. בראשית נ, ט) – מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו בארונו אלא משה שהיה גדול שבישראל.

משה זכה להתעסק בעצמות יוסף ואף שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג, יט) – מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום (הקדוש ברוך הוא) עצמו, שנאמר: "ויקבר אתו בגי" (דברים לד, ו), ואין מבואר בכתוב מי קברו, ללמדנו שה' הוא שקבר אותו. לא על משה בלבד אמרו שהקדוש ברוך הוא התעסק בו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר: "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך" (ישעיה נח, ח).

ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: שמשון בעיניו מרד שמשום שהלך אחר עיניו עבר עבירות, שנאמר: "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" (שופטים יד, ג) – לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר: "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" (שופטים טז, כא). ומקשים: איני [וכי כן הוא]? והכתיב [והרי נאמר] "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים" (שופטים יד, ד), משמע שלא היה זה מפני שהלך אחר עיניו, אלא מפני שעשה בכך שליחות המקום! ומשיבים: אמנם עונשם של פלשתים נועד מעם ה', אבל כי אזל מיהא [כאשר הלך על כל פנים] – בתר ישרותיה אזל [אחר ישרותו, נטיית ליבו, הלך] ולא עשה לשם שמים. תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: תחילת קלקולו בעזה – לפיכך לקה בעזה. ומסבירים: תחילת קלקולו בעזה – דכתיב [שנאמר]: "וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה" (שופטים טז, א), לפיכך לקה בעזה – דכתיב [שנאמר]: "ויורידו אותו עזתה" (שופטים טז, כא). ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] קודם לכן: "וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים" (שופטים יד, א), משמע שכבר בתמנה החל הדבר! ומשיבים: תחלת קלקולו מיהא [על כל פנים] בעזה היה, שזאת שבתמנה נשא לאשה ואילו בזנות קילקל בעזה.

נאמר "ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה" (שופטים טז, ד). תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: גם אילמלא (אם לא) לא נקרא שמה "דלילה" – ראויה היתה שתקרא "דלילה". ומדוע? משום שדילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו. ומבאר: דילדלה את כחו – דכתיב [שנאמר] לאחר שגילחה את שערו: "ויסר כחו מעליו" (שופטים טז, יט). דילדלה את לבו – דכתיב [שנאמר]: "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו" (שופטים טז, יח). דילדלה את מעשיו – דאיסתלק [שהסתלקה] שכינה מיניה [ממנו], דכתיב [שנאמר]: "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו" (שופטים טז, כ).

ישעיהו הנביא צועק תקבלו מכה שמקרחת את הראש!

  • הנביא ישעיהו (ג' ט"ז). בעת החורבן – ניבא גם לדורנו האחרון – "יַעַן כִּי גָבְהוּ …" – הנשים היו מכשילות את האנשים בהליכותיהן: איפור, נעליים גבוהות, בושם, התקשטות וכו'.
  • "הָלוֹךְ וְטָפוֹף…" – הנשים היו קולעות פאות לתוך שערן שיהיה יותר עבה ומושך, וכך החטיאו את הגברים.
  • "וְתַחַת מַעֲשֶׂה" (ג' כ"ד) רש"י: מקום שהיו עושות בו המעשה האמור… העונש -"מִקְשֶׁה קָרְחָה" , רש"י: שם תהיה מקשה קרחה, מכה המקרחת את הראש.
  • אנחנו רואים שהנבואה הזאת מתקיימת בימינו, רח"ל. למרבה הפחד והצער, בעקבות הטיפולים הקשים הכימוטרפיים של המחלה הארורה רח"ל – שיער הראש נושר.
  • מידתו של הקדוש ברוך הוא, זה מידה כנגד מידה. והעונש בדור האחרון יהיה על אותה פריצות שהייתה בתקופת בית המקדש.
  • כמו כן ישנו סיפור מחריד ומזעזע ממרן הבעל שם טוב הקדוש, אור שבעת הימים זי"ע, שעשה פעם עליית נשמה וראה חומה גדולה ואדירה ומאוד התפלא מה זה ועל מה זה, ושאל מלאך אחד והגיד לו שזאת לא חומה אלא סיר ענק בגודל של עיר, והעלה אותו גבוה לראות מה יש בסיר הזה, וראה שם מרן הבעל שם טוב זי"ע, שהסיר מלא ידיים ורגליים. ולשאלתו על מה זה, ענו לו, לבשל בסיר הזה אלו האיברים של נשים שהלכו בחוסר צניעות, רח"ל.
  • לב מי לא יחרד ויזדעזע לשמוע דברים כאלה. מי עדיין טיפש ללכת בשרירות ליבו ולזרוק מאחורי גבו את כל מה ששמע וקרא על הדינים הקשים בשמים על חוסר הצניעות?
  • נשים ובעלים, מהרו עוד היום לשרוף את הפאה הנכרית ולזרוק את כל הבגדים הלא צנועים ולחזור בלב שלם, וחרטה גדולה לאבינו שבשמים. והצילו את עצמכם מכל הדינים הקשים והמרים שמחכים אחרי 120 שנה למי שלא יקשיב ויפנים את כל מה שקרא ושמע על הצניעות והפאה הנכרית. השנים חולפות במהירות ואז מתייצבים מול האמת המפחידה והמרה. (ניתן לקרוא את הסיפור המלא בספר "שכר ועונש" של כ"ק מרן האדמו"ר מהאלמין שליט"א).
  • יהודים יקרים, הזמן אוזל במהירות עצומה. קומו ותעשו תשובה כל עוד שיש את האפשרות לכך. מחר עלול להיות מאוחר מדי.

המורה מעבירה את כל התפילות של הילדות לפסל בהודו, ועל זה חייבים המנהלים והמנהלות והראשים שלהם

  • אם המורה שלכם חובשת פאה והולכת עם חצאית קצרה, בגדים צמודים, וגרביים שקופות או בצבע הרגל, זה המסר שהיא תעביר לתלמידות שלה, שזה בסדר כביכול, להתלבש בפריצות ולחבוש פאה, ולהיראות כמו בחורה פנויה. וכך הם יתלבשו בעתיד, ויראו פרוצות כמו המורה שהייתה להן, שכן הפאה אינה מהווה כיסוי ראש, כמבואר בפוסקים שאם אומרים ברכה כנגד פאה כל הברכות לבטלה, כמבואר בפוסקים רבים (מהר"י מינץ, פרמ"ג ועוד).
  • הבעיה המרכזית כרגע היא, ששיער הפאות מגיע מתקרובת עבודה זרה בהודו, כפי שכבר הוכח מעל לכל ספק. אין פאות כשרות. הכל שקר ומרמה. ישנם הרבה רבנים שמתירים את הפאות בעבור הרבה מאוד כסף, ואסור לסמוך עליהם. כתוב באר"י הקדוש זיע"א והבעש"ט הקדוש זיע"א שבדור האחרון יהיו רוב הרבנים, רבני ערב רב כמו שומשומין, כך שהמורה הזאת עם הפאה שלה, מלמדת תלמידות קדושות ותמימות עם שתי וערב על הראש [ע"ז]. יותר נכון 150,000 שתי וערב על הראש כמניין שערות הפאה.
  • וכל התפילות של הבנות הללו, בגלל המורה שלהם, עוברות לס"א [לפסל בהודו]. מכיון שאם הם התפללו כנגד המורה הזאת, הם התפללו כנגד הפאה שלה שהיא מתקרובת ע"ז – הנשים ההודיות מקריבות את שיער ראשן לפסל שלהם בהודו והשיער נפוץ בכל העולם תחת הַסְוָואוֹת ושמות שונים שמטעים את מקורו.

הגרא"מ שך זי"ע זעק "שאם הנשים הולכות בפריצות, כל התורה בסכנה! מה שווה התורה של הבעל? הרי כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא!"

  • הגרא"מ שך זי"ע זעק "שאם הנשים הולכות בפריצות, כל התורה בסכנה! אין שום קדושה ושום סייעתא דשמיא לתורה הזאת, מה שווה התורה של הבעל? הרי כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא!" המורה הזאת פשוט שורפת נשמות תמימות וקדושות מעם ישראל שנה אחר שנה. והיא תהיה אחראית וענושה על כל אחת מהם שהיא הכשילה, ושהם יכשילו בעתיד. שרשרת ללא סוף. והמורה הזאת עושה יותר גרוע מהעבודה זרה שהייתה בעבר, שהיו מעבירים את זרעם למולך. במולך היו שורפים את הגופות של הילדים השם ישמור, וכאן המורה החרדית שורפת נשמות קדושות מעם ישראל, לנצח נצחים.

למה באה השואה?
האם הצדיקים ידעו והזהירו מקודם?

  • לפני השואה הנוראה, הרה"ק רבי שמחה בונים מאוטוואצק זי"ע, צעק על זה שנשים בזמנו החלו לשים על המצח חתיכת עור כבש עם שערות, ואמר "שאם זה ימשיך, יבוא יום ויתחילו ללבוש פאות הדומות לשיער, ואז יקום גוי אחד וישמיד את כל יהודי אירופה!" כך דיבר לפני השואה הנוראה, וידוע שהחלה התדרדרות בעניין יהדות אירופה, גם בנושא כיסוי הראש, והסוף המר ידוע לכולם רח"ל. הגר"מ שטרנבוך כתב (תשובות והנהגות ח"ו סי' כ"ב), מכ"ק האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זי"ע [נפטר בשנת תרפ"ז] שאמר שפריצות זו אביזרייהו דגילוי עריות, שיהרג ואל יעבור (ועי' בתשובות והנהגות סי' ר"ס ועוד), ושם מביא את דברי האור החיים הקדוש ומסיים, ותמצא שהאיסור איבוד עכו"ם ומשמשיה, ואיסור הנאה מתקרובתה בא"י מדאורייתא, ועוברים בכל רגע יהרג ואל יעבור, (גר"א בדעת הרמ"א יו"ד קנ"ז, וכן בר"ן פסחים פ"ב, ועי' שו"ת מן השמים סי' כ"ח ועוד, ועי"ש דתקרובת ע"ז חמור מעבודה זרה גופא שמטמאה באוהל).
  • כל אישה שלובשת פאה מחטיאה את הרבים בפריצות הנוראה של אומות העולם, ונחשבת למין ואפיקורס ויינם יין נסך, והרי היא כבר לא נחשבת לבת ישראל, אלא נכרית (ספר פסק בי"ד של 71 גדו"י משנת תרכ"ו). וידוע שיש הרבה שאומרים שנוהגים לפי הרמ"א דעו לכם שכל מפרשי השו"ע ביארו שהרמ"א דיבר רק לענין ק"ש, כנגד פאה נכרית בביתה ובחצר, ולא לענין יציאה בפאה לרשות הרבים: יעב"ץ, (מו"ק סימן ע"ה), חסד לאברהם (מהדו"ת אבה"ע סי' פ"ז), כף החיים (סי' ע"ה), החקל יצחק (סי' פ"א): הרמ"א מדבר רק בחצר. ירושלמי (כתובות ט"ז), ועוד 16 פוסקים, ואכמ"ל. (ראה באריכות בקונטרס שמסר עולמו לשומרים). ובוודאי שלא מדובר בפאות של היום המנוגדות לצניעות.
  • יהודי יקר: מה תענה על זה בבית דין של מעלה, שבכל רגע עברת יחד עם אשתך על יהרג ולא יעבור, ואם לא מחיתם אתם גם נענשים על זה.

חשבון הנפש

  • כתוב במס' כריתות (דף ב'), "הנותן מזרעו למולך ברצונו או בזדון חייב כרת. בשוגג מביא חטאת קבועה. ואם עשה בעדים והתראה נסקל. שנאמר אשר יתן מזרעו למולך מות יומת". כל הורה ששולח את בתו לבית ספר וסמינר עם מורה שחובשת פאה, זה כמו שמעביר את זרעו למולך, והוא יותר אכזרי מעבודה זרה של המולך, שהמולך היה בעולם הזה, והפריצות ופאה נכרית שורפת את נשמות הבנות לנצח נצחים.
  • כל איסורי הפאה מפורסמים בכל מקום. הפאה היא עבודה זרה מהודו, תקראו את הספר "הישכם אוהבים את ה'". הכל בדוק, ואין שום פאות מאף מקום אחר בעולם. הכל מוסווה ע"י שמות מארצות שונות, וגם מעל 260 גדולי עולם פוסקים שאסרו את הפאה משום פריצות, וזה כולל גם פאה סינטטית. אישה עם פאה אפילו סינטטית, היא בחרם ע"י הרה"ק בעל ה"הפלאה" שיצא עם שני בתי דינים, ביחד עם ספר תורה ושמו בחרם כל אשה שתחבוש פאה, חרם שאין לו התרה עולמית, עפ"י 71 פוסקים. [עד שתחדול מחבישת הפאה].
  • ההולכים בפאה נכרית עוברים על יהרג ואל יעבור, כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות חלק ו' סימן כ"ב) מכ"ק אדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זצ"ל שאמר שפריצות זו אביזרייהו דגילוי עריות, שיהרג ואל לעבור. בפרט שכיום יש מכשול של תקרובת עבודה זרה בשיער הפאות שאסור בהנאה, כפי שמתריעים גדולי הרבנים. היתכן להחטיא כך את הרבים, בלי לרעוד מחרדת ואימת הדין הצפוי על כך? והחשבון של העובר על יהרג ואל יעבור: ועכשיו נכתוב לכם פרט חשוב מאוד שתדעו איזה גדולים אתם וכמה גדול לאין שיעור הרב והרבי שלכם:
  • 60 דקות בשעה כפול 24 שעות, יוצא: 1,440 ביממה עוברים על יהרג ואל יעבור. כפול 365 ימים בשנה יוצא: 525,000 פעמים עברו על יהרג ואל יעבור. כפול שבעים שנה: 36,750,000 מיליון 750 אלף פעמים שעברו על יהרג ואל יעבור. כפול 48 מיליון כנ"ל: 1,764,000,000,000,000 במילים 1 קוואדריליון 764 טריליארד פעמים שעברו על יהרג ואל יעבור.

מה מועילה המזוזה הכשרה השומרת דלתות ישראל, אם הטומאה נכנסת גם בבית סגור

  • אמר מרן הגה"ק רבנו שמואל וואזנר זצוק"ל "מה מועילה המזוזה הכשרה השומרת דלתות ישראל, אם הטומאה נכנסת גם בבית סגור. אם זה התלבושת הפרוצה שנלקחה כידוע מהירודים שבאומות. וכל אופנה כידוע מקורה בשאול תחתית של הגיהנום. ואם זה הפאות הנכריות, כיסוי הראש בפאה אין בינו לגילוי ראש ולא כלום. האישה הזאת לא נראית כאישה חרדית, אלא כאחת השחקניות מהרחוב התחתון, ולא כבת ארצנו הקדושה אלא כבת פריז". עכ"ל.
  • כתוב: "וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים…" (ישעיה ד' א'). בדור האחרון יחזיקו 7 נשים באיש אחד, מרוב נשים אלמנות שיהיו, כמו שאנחנו רואים שבכל יום מתווספים עוד אלמנות ויתומים, רח"ל.
  • השאלה הנשאלת היא מדוע הקדוש ברוך הוא לוקח את הבעל? הרי האישה הזאת שחובשת פאה, מה היא בעצם אומרת? היא אומרת תסתכלו עלי שאני יפה. ואני נראית כמו בחורה. בחורה פנוייה. והקדוש ברוך הוא אומר, את רוצה להיראות פנוייה? תהיי פנוייה. ולוקח לה את בעלה, רח"ל, והיא נשארת לָשֵׂאת בְּכָל הָעֹל עִם כָּל הַקְשַׁיִים וְהַצָּרוֹת, אַלְמָנָה וּמִסְכֵּנָה. כעת אנחנו כמו דור המבול. איש כטוב בעיניו יעשה.
  • צריכים לחשוב, איך אנחנו נראים בפני החברה החילונית עם ההופעה הלא צנועה של מראה הפאות והלבוש הקצר והצמוד. הגורם לתגובות לא חיוביות בקרב הציבור החילוני שבזה גורמים לחילול השם נוראי!
  • בת ישראל, תדעי שכאשר האישה היא צנועה, היא מונעת אסונות מעם ישראל, וכאשר אישה "חרדית כביכול" מסתובבת בפריצות היא גורמת לאסונות נוראים בעם ישראל, לְמָוֶת, הרס וחורבן.
  • האם אתם יודעות שחוסר צניעות בציבור החרדי מעכב את הגאולה? חם לכם בקיץ? קשה לך להתלבש ארוך וסגור? תדעי שכל טיפת זיעה מבגדים צנועים לכבוד השם יתברך – זה טל תחייה בתחיית המתים, ושכר אין קץ בגן עדן לכל מי שהקריבה את גַּאֲוָתָהּ והלכה בצניעות למען השי"ת.

הערה: למידע מורחב על כל איסורי הפאה, הוכחות וכו' מי שנכשל בפאה נכרית ורוצה לעשות תשובת המשקל, נא להתקשר ולהשיג חומר בנושא בטלפון: 054-8505928.

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 1020 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ג אייר תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק ב'

הקב"ה כל מדותיו מידה כנגד מידה – במדה שאדם מודד מודדין לו

 

מדה כנגד מדה

חלק ב'

במדה שאדם מודד מודדין לו

ישמחו השמים ותגל הארץ שזכינו להוציא לאור לפני כעשרים ושתים שנים את הספרים שכר ועונש ו' חלקים עם כל המקורות ויסודות מהתורה וחז"ל הקדושים, ראשונים ואחרונים וכל ספרי הזוהר וקבלה וספרי תלמידי בעל שם טוב ותלמידיהם זי"ע, על ענייני שכר ועונש, וסיפורים נפלאים שנתקבלו בכל העולם, והדפסנו קרוב לשש מאות אלף עותקים, וגם הבאנו שם הרבה על הענין שהקב"ה משלם הכל מידה כנגד מידה. ואני מקווה להביא כל המקורות מאדם הראשון ועד תקופת הראשונים המבוארים בתנ"ך חז"ל ראשונים ואחרונים וכל ספרי מוסר כמו שהבאתי כבר חלק מהם בספרי שכר ועונש.

מכל המקורות האלו אנו לומדים שדרך הנהגת הקב"ה את עולמו, הכל הוא בהנהגה של מדה כנגד מדה, ובעלונים אלו ימצא נפש כל חי,  טל תחיה להשיב נפשו, ולעורר הלב לחשוב חשבונו של עולם, וגם יראו עין בעין שכל ההשתלשלות כל עניני הבריאה לפי מעשי האדם הן לטוב הן למוטב, כמו שפירשו הקדמונים, דע! מה למעלה, ממך! כלומר כל הבריאה היא תלויה במעשיך, (עיין נפש החיים להגר"ח מוואלוזין שהאריך בזה)  ונדע איך צריך להתנהג ומה היא הדרך הרצויה.

הענין של מדה כנד מדה הוא דבר העומד ברומו של עולם בעניני האמונה והשגחה פרטית והנהגת שכר ועונש וכו', [כמו שהארכתי בשכר ועונש ח"א]. והוא ממש דבר בעיתו, וזהו היסוד ושורש, איך שנכשלים בעבירות הכי חמורות של אכילת נבילות וטריפות חלב ודם, וטומאת פאה נכרית עם תקרובת עבודה זרה, וכאילו לא כלום, ולא חלי ולא מרגיש, וכל זה הוא מפני שאין מאמינים בשכר ועונש ובמדה כנגד מידה, כמבואר בספר צפית לישועה מהח"ח זצ"ל שזה יסוד האמונה בשכר ועונש, כמו שהארכתי בשכר ועונש מש"ס בבלי וירושלמי ומאמרי חז"ל ומספרי בעש"ט הקדוש ותלמידיו, מה שנוגע לעקרי יסודות האמונה והשגחה בשכר ועונש, ומחויבים אנחנו כל אחד ואחד לחזק את עיקרי יסודות הדת, כמו שכתב הרמב"ן פרשת בא (פרק יג פסוק טז): ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא), עכ"ל.

ובעזרת השי"ת על ידי שיראו  וילמדו מתורתן של רבותינו הראשונים והאחרונים קדושי עליונים אשר כל דבריהם כגחלי אש תמיד תוקד להלהיב הלבבות שוכני בתי חומר בארץ תלאובות המוקפות נסיונות לאלפים ורבבות, ואמרת ה' אמרות טהורות יחזקם יאמצם ויעודדם לתורה ויראת שמים אמונה ובטחון אמיתי.

ובעזרת השם יתברך הספר הזה מדה כנד מדה יהיה לתועלת גדול לחיזוק האמונה והיראת שמים ולהתעוררות גדולה לעבודת הבורא יתברך א-ל חי צורינו יוצרינו יתברך שמו. 

כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה

כלל זה למדונו חז"ל הקדושים -כי כל מידותיו של השם יתברך הם מדה כנגד מדה  כדאיתא במסכת כלה (פרק ראשון) [גמ'] אמר רבא כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, וכן הוא בגמרא סנהדרין (דף צ., ובעין יעקב שם אות קכז) – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יונָתָן, מִנַּיִן שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר, (מ"ב ז) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, שִׁמְעוּ דְבַר ה' וגו', כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן", וּכְתִיב, (שם) "וַיַּעַן הַשָּלִישׁ וְגוֹ' וַיֹּאמַר, הִנֵּה ה' עֹשֶׁה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיֹּאמֶר, הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל", וּכְתִיב, (שם) "וַיְהִי לוֹ כֵּן, וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּעַר וַיָּמֹת". וְדִלְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גָּרְמָה לֵיהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, קִלְלַת חָכָם – אֲפִילוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה. אִם כֵּן לִכְתֹּב, ,וַיִּרְמְסֻהוּ וַיָּמֹת'? מַאי, בַּשַּעַר'? עַל עִסְקֵי שַׁעַר.

כי בדבר אשר זדו עליהם – כתרגומו במים דמו לאבדם, והם נאבדו במים

ועל ידי זה נתעורר יתרו ונתפעל להתגייר כמו שכתוב (שמות פרק יח, פסוקים י-יב) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְדֹוָד אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְדֹוָד מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: ופירש רש"י שם, עתה ידעתי – מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר (מכילתא) מכל האלהים – מלמד שהיה מכיר בכל עבודת אלילים שבעולם שלא הניח ע"א שלא עבדה (מכילתא): כי בדבר אשר זדו עליהם – כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים: אשר זדו – אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו (סוטה יא) לשון (בראשית כה) ויזד יעקב נזיד בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו.

וברבנו בחיי (שמות פרק א פסוק י): ובמדרש (עיין סוטה יא. מדרש אגדה שמות א, י) הבה נתחכמה לו, לעם, הבה נתחכמה לו, למלכו של עולם, אם נשרפם הם בני אברהם שניצל מכבשן האש, אם נהרגם הם בני יצחק שניצל מן החרב, אם נסקלם באבנים הם בני יעקב שנתעלה באבן, שנאמר (בראשית מט, כד) משם רועה אבן ישראל, ועוד מלכותם נמשלה לאבן, שנאמר (דניאל ב, לה) ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא, אלא נשליכם במים שהרי נשבע שלא יביא מבול לעולם לפיכך הטביעם במים שנאמר (שמות יח, יא) כי בדבר אשר זדו עליהם בתבשיל שבשלו בו נתבשלו, וכן אמר הנביא (ישעיה סו, ד) גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם:

עוד עד עולם. סופי תבות, מודד

ובחומת אנך (שמות פרק יד פסוק יג אות ו.) לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. סופי תבות, מודד והענין דישראל נתיראו משר של ים שעדיין היה קיים כמו שכתוב: והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ואמרו רז"ל שראו שר של מצרים, ועל זה היו יראים, דאיך היה קיים, כי הקב"ה בתחילה מבטל שר האומה ואחר כך האומה. ואילו הכא המצריים לקו כמה מכות ושר של מצרים קיים. והתשובה לזה, כי הקב"ה כל מדותיו מדה כנגד מדה ועד הים אינו פרעון. וכל הקודם הם פירות והכנה, ובים גמר הפרעון שגזרו היאורה תשליכו כל הבן הילוד, ונתחכמו על מושיען של ישראל דנשבע שלא יביא מבול. ולזה הם אומה אחת באים ונופלים בתוכו ובים יאבדו השר והאומה, וזה שכתוב, אשר ראיתם את מצרים והשר, לא תוסיפו לראותם, שיאבדו בים מצרים והשר, שהוא הפרעון, כמו שכתבתי אני בעניי בנחל על פסוק, כי בדבר אשר זדו, עי"ש וכל זה רמוז בסופי תיבות שהוא מודד מדה כנגד מדה כדבר האמור.

כי ה' מודד מדה כנגד מדה

ובאור החיים (שמות פרק ג פסוק יח) : גם השאלת הכסף וגו' אין בו דבר שקר, כי בתורת שאלה בא לידם אלא שעכבוהו בעד תביעתם שיש להם כנגד שכר שכיר שעבדו אותם, ובנו כמה בנינים, וכשיבואו לחשבון ידייקו החשבון וישלמו להם המצריים מה שנוגע להם.

ואחת שאלתי עמדה לי, ומה הכריח הדבר להיות כן לרדוף המצריים אחרי בני ישראל ולמה לא יכבד ה' בפרעה ובכל עמו ויעלה עליהם היאור, בדבר עצמו אשר זדו, ושם יצף ה' לפרעה ולכל עמו וגם הנשים והטף, ולא היה צריך לכל האמור, ויוציא ישראל בכסף וזהב בעל כרחם, או שיטלו הכל בשבעת ימי אפילה כי להם היה אור וחפשום כמו שכתבנו בסמוך: ואולי כי עשה ה' ככה לב' טעמים, הא' כי קריעת ים סוף ופלאיו פרסמו גדולתו יתברך וכבודו מלא עולם כידוע מה שלא היה נעשה כן באופן אחר, וטעם ב' כי ה' מודד מדה כנגד מדה, ואמרו חז"ל (תנחומא בהעלותך יג) כי המצריים נתחכמו על ישראל לשעבדם בתחילה בפה רך ואח"כ בפרך, והשופט בצדק מדד במדה עצמה כי מתחילה בפה רך נלכה ג' ימים, השאילוני כספיכם שמלותיכם וגו', ואח"כ בפרך, ועל כל פנים נתחכם האדון שלא יצא גם מפי ישראל דבר שקר כנזכר תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ).

כל אותן עשר מכות חשבו לעשות לנו, ונהפוך עליהם

ובספר פנים יפות (שמות פרק יח פסוק יא): עתה ידעתי וגו' כי בדבר וגו', פירש"י קדירה שבשלו בה נתבשלו. ענינו שלא כמדת מלך בשר ודם, שהחטא והעונש הם שני דברים, מה שאין כן, אצל הקב"ה, שהחטא עצמו הוא העונש, כמו שכתוב [ירמיה ב, יט] תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך, ואמר עוד [איכה ג, לט] מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, וכן היה במצרים שכל כחו של פרעה הוא מחמת שנתערב בו כח הקדושה, ובהגיע זמן הגאולה להוציא ממנו הקדושה, בכח זה עצמו הכהו עשר מכות, וכדאיתא במדרש [תנחומא בא ד] שכל אותן עשר מכות חשבו לעשות לנו, ונהפוך עליהם. והיינו דאמר יתרו עתה ידעתי, כיון שאמרו חז"ל [סוטה יא.] שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו, יתרו ברח, ואיוב שתק וכו', וכשסיפר לו משה העשר מכות ידע יתרו מן העצה שחשבו לעשות לנו, וכן אמר עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו וגו', והוא הענין עצמו שהיה בגלות מדי, כמו שנאמר במגילה [אסתר ו, ד] על העץ אשר הכין לו, תנא, לו הכין [מגילה טז.] וכתיב [שם ט, א] ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו', שאותו הכח עצמו נתהפך לרעה להם. ויש לפרש בזה מה שאמר בגאולה העתידה [תהילים קמח, ט] רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וגו' לאסור מלכיהם בזיקים וגו'. כי ענין החרב אינו מידה של ישראל אלא מידת עשו שנאמר [בראשית כז, מ] ועל חרבך תחיה, ומצינו הכתוב בנקמה העתידה [דברים לב, מב] וחרבי תאכל בשר וגו', ונאמר (ישעיה לד, ה) כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט. וכן כתיב גבי יהושע [לעיל יז, יג] ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב. אמנם הענין הוא, כי מה שנאמר בעשו על חרבך תחיה הוא בכח ניצוצות הקדושה שנשארו לעשו ובהגיע זמן הגאולה יתהפך אותו החרב עצמו עליו והוא המכה, כמו שאמר הכתוב(ישעיה פרק כז ז) הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג. וזה שאמר כי עיקר מלחמת ישראל הוא ע"י רוממות אל שבגרונם, ועל ידי זה נעשה חרב פיפיות שהוא כחו של עשו להרוג את עמו ולמחות את זכרו, והיינו דאמר לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם וגו, שהם ניצוצות הקדושה שבהם הנקראים מלכים, ועל ידי רוממות אל בגרונם של ישראל, יכופו את הכח הקדושה של עשו לעשות משפט כתוב, מחיית עמלק, שהוא כתוב בתורה כדכתיב כתוב זאת זכרון וגו', וכמ"ש לעיל בסוף פ' בשלח שזהו שאמר מתחת השמים שאותו החרב עצמו שהוא שרשו בשמים תירד עליהם למחות אותם, והיינו דמסיים הדר הוא לכל חסידיו, שהם בעצמם במדת החסד, ואין זה הדר להם נקמת החרב אלא שהשם בעצמו הוא ימחה אותם.

אין דבר רע יורד מלמעלה רק החטא הוא הממית

ובנחלת יעקב (שמות פרק יח פסוק יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. הכתוב הזה תמוה דנראה כאלו אלהי העמים גם כן גדולים, ועוד איך נתוודע הדבר הזה שהוא גדול במה שאמר כי בדבר אשר זדו. והנראה בכוונתו, דהנה ידוע כי אין דבר רע יורד מלמעלה רק החטא הוא הממית כדכתיב (ישעי' סד, ו) ותמוגנו ביד עוונינו. וידוע (בראשית רבה לג, ג) ששם הוי"ה ב"ה הוא רחמים ואלהים הוא דין. וזהו שאמר, אחר שנודע לי החטאים שעשו והעונשים שהגיע עליהם אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, כלומר שה' הוא מדת רחמים ואין לייחס לו מדת הרע שהוא מדת הדין המכונה בשם אלהים, כי בדבר אשר זדו עליהם, כלומר הרע שהיה מגיע עליהם לא היה רק בדבר אשר בישלו בעצמם עליהם, שבכל העונש הוכר החטא שהיה מכוון כנגדו העונש.

בדבר אשר זדו עליהם שנתכוון לדונם דוקא במים

ובחתם סופר (שמות פרק יח פסוק ח): ויספר משה לחתנו וגו' את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה', י"ל דמוסב על מצריים את כל התלאה אשר מצאו המצריים בדרך שהיה ראוי שימותו ע"י אותן התלאות, כגון וישקף ה' בעמוד אש וענן ויהם וגו' ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות וכהאי גוונא, והקב"ה הצילם כדי לתת נקמתו בהם במים דוקא, ועל זה אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל אלקי' ר"ל העונש הבא מרחמי הוי' כמו עונשי המצרים הוא קשה מכל אלקי' מדה"ד שבעולם ומסיים בדבר אשר זדו עליהם שנתכוון לדונם דוקא במים כנ"ל. [תקס"ג].

אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש

ובדעת זקנים מבעלי התוספות (שמות פרק א פסוק י) הבה נתחכמה לו – הב"ה בגימטריא י"ב נתחכמה לי"ב שבטים. ופרש"י נתחכם למושיען של ישראל וכו' והם טעו כי לא נשבע אלא שלא יביא מים על האומות אבל שלא יבואו האומות במים לא נשבע. ואמרו חז"ל שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נדון ביסורים, יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית ובלעם דהוה בעצת דהבה נתחכמה קשה מהא דאמרינן בפרק חלק, בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם חגירא, כד קטל יתיה פנחס ליסטאה משום דכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואם היה בעצה זו נמצא היה בן מאה וארבעים כשנפל במלחמת מדין שהרי לכל הפחות היה בן עשרים כשיעץ ותחשוב שמנים של משה ולסוף ארבעים שהלכו במדבר היתה מלחמת מדין כדכתיב אחר תאסף הרי שהיה בן ק"מ שנה. לכך פי' ר' מנחם מדאנ"י, שלשה היו באותה עצה דלכה איעצך כדאמרינן, אמר ליה לבלק אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כדאיתא בחלק, והקשה הרב משה כי בדברי הימים דמשה תמצא כתיב בפי' העצה דהכא ויען בלעם הקוסם, ועל כן הקשה ר' מנחם מהא דאמרינן בזבחים פרק פרת חטאת, בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקבצו כל האומות אצל בלעם ואמרו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב"ה רוצה להביא מבול כדאיתא התם. ואפילו אם תמצא לומר שלא היה כי אם בן כ' כששואלין ממנו עצה ובסוף ארבעים נהרג אלמא בן ששים היה כשמת. ויש ספרים שכתוב בהן ונקבצו כלן אצל קמואל והני פי' לא נהירא לי דהתם משמע דקמואל אבי ארם היינו בלעם אם כן תפל היה במיתתו. וגם נמצא בב"ר קמואל אבי ארם הוא לבן הארמי הוא כושן רשעתים הוא בלעם ולמה נקרא קמואל שקם על אומתו של אל. וכן נמי אמרינן בחלק הוא בלעם הוא בעור, ולמה נקרא בעור שבא על בעירו, הוא לבן הוא כושן רשעתים ולמה נקרא שמו כושן רשעתים שעשה שתי רשעיות אחת בימי יעקב ואחת בימי שופטים, מכל אלה משמע שהיה תפל והאי דכתיב באיוב כי יתרי פתח ויענני ובמסורת כתיב יתרו, ומפרש דהכי קאמר, יתרו נמי היה באותו עצה והוא פתח הדבר ואותי תענה, וקשיא דהא דאמרינן דיתרו ברח ואיוב לא ברח אלא שתק, ויש לומר, שהיה יתרו גדול הדור באותה שעה והיה בידו למחות ולא לברוח ולכך מאשימו איוב.

וכל חז"ל הקדושים מלאים מדרכי הנהגתו של הקב"ה ובכל דבר מסבירים את עניין מדה כנגד מדה שבדבר, וברש"י (כתובות דף עב.) אזהרה – מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור, אי נמי מדכתיב ופרע, מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר:

ובתפארת ישראל /יכין/ (מסכת אבות פרק ד משנה י [נד]) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה – מדל"ק הוה ממעט מלעסוק, שמע מיניה, הכי קאמר, דאפילו באותו עסק שצריך לפרנסתך תמעט בו כל שאפשר: [נה] והוי שפל רוח בפני כל אדם – אפילו נגד מי שאינו ממעט בעסק כמוך, או ר"ל דהמרבה בעסק וודאי כוונתו כדי להרבות כבודו בעשרו, לכן אמר הוה שפל וכו':[נו] ואם בטלת מן התורה – מחמת עסקיך: [נז] יש לך בטלים הרבה כנגדך – שיענשוך מדה כנגד מדה, שאפילו שכשתרצה בסוף לעסוק בתורה, ישפכו לך קיתון על פניך [כסוכה כ"ח ב']: [נח] ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך – שיקילו לך טרחת פרנסתך, שמלאכתך יעשה ע"י אחרים [כברכות ל"ה ב']:

לעולם יזהר אדם מן העבירות שאף על פי שעונש בית דין בטל, דין שמים במקומו עומד

והמאירי (סוטה דף ח:) כתב: לעולם יזהר אדם מן העבירות ואל יהא לבו בז לדבר בעשייתם, מצד שאין סנהדרין לבער הרע מקרבנו, או שאין עדים בדבר, שאף על פי שעונש בית דין בטל, דין שמים במקומו עומד. דרך הערה אמרו אף על פי שארבע מיתות בטלו, דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה, או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומפילתו לארץ כדרך הסקילה שמפילין אותו ממקום גבוה, נתחייב שריפה, או נופל בדליקה או נחש מכישו וארס שורפו, נתחייב הריגה, או נמסר למלכות להתזת הראש או ליסטים באים עליו, נתחייב חנק, או טובע בנהר או מת בסרונכי, רוצה לומר בועות הנעשות בגרונו וחונקות אותו, וכן בכל עבירה גדולה או קטנה הקדוש ברוך הוא משלם בה מדה כנגד מדה, ואל יקל ראש במה שרואה שאין נפרעין ממנו, שפרוטה ופרוטה מצטרפת לכאיסר, וכן כל עבירה ועבירה מצטרפת לחשבון גדול והכל שמור לו. ואף בענין סוטה אמרו במדה שמדדה בה מדדו לה, היא עמדה על פתח ביתה לראותו, וכהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל, היא פירסה סודרים נאים על ראשה, וכהן נוטל צעיף שבראשה ומניחו תחת רגליה, היא קישטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות, היא כחלה לו את עיניה, לפיכך עיניה בולטות וכמו שאמרו אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות, היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה, היא הראתה לו את אצבעה לרמוז לו שיבא, לפיכך צפרניה נושרות, היא חגרה עצמה בצלצול נאה לפניו, וכהן קושרה בחבל המצרי, היא פשטה לו ירכה, לפיכך ירכה נופלת, היא קבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה, היא האכילתו מעדנים, לפיכך קרבנה מאכל בהמה, רוצה לומר, שעורים, היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים, וכהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס, היא עשתה בסתר, והקב"ה מפרסמה, היא נתנה עיניה במה שאינו שלה, מה שבקשה לא ניתן לה ואת שלה נטלו הימנה, וכן מצינו בקין וקרח ובלעם דואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדניה ועזיה והמן, נתנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידן נטל מהן, ופירוטן: קין בתאומה שנולדה עם הבל, לפי הדרש קרח בנשיאות, בלעם בממונו של בלק, דואג בחכמתו של דוד שקינא בו כמו שנדרש בהגדת חלק, אחיתופל במלוכה, וכמו שנדרש שם, שראה בחלום אים יוצאה מאמתו, גחזי בממונו של נעמן, אבשלום במלכות, אדניה באבישג, עזיה בכהונה, המן בישראל.

למדה טובה מצינו שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה

והמאירי (סוטה דף ט/ב) כתב: וכן למדה טובה מצינו שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה, כיצד מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו וכו' ונתעכבו לה ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים, יוסף זכה לקבור את אביו, והוא היה גדול שבאחיו, רוצה לומר, נכבד שבכלם, ולפיכך זכה שנתעסק גדול שבישראל בקבורתו, רוצה לומר, משה רבינו, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וכו', משה היה גדול שבישראל ונתעסק בעצמות יוסף, ולפיכך זכה ונתעסק בו גדול על כל גדולים והוא השם יתברך, שנאמר ויקבור אותו וכו' ואף לכל הצדיקים כן, כדכתיב וכבוד ה' יאספך.

במדה שאדם מודד מודדין לו

במהרש"א (סנהדרין דף צ/א) מנין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כו'. נראה דלא סגי ליה לאתויי הכא הא דתניא בפרק המקנא רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה וגו' דהתם אפשר לפרש דאמרינן במעשה אדם אבל הכא הוסיף לומר מניין שכל מדותיו כו' שאף בכופר במחשבה בתחיית המתים דלעתיד הקב"ה משלם לו מדה כנגד מדה שנאמר ויאמר אלישע וגו' שזה השליש כפר במחשבה הפרטית כזו שלא היה אפשר כביכול לתת לחם לכלם ועל כן, א"ל הנך רואה בעיניך בהשגחה פרטית זו ומשם לא תאכל שאין אתה ראוי ליהנות בהשגחה זו במדה כנגד מדה וכתיב ויהי לו כן וגו'.

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 1021 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ג אייר תשפ"ג

מדה כנגד מדה – חלק ג'

הקב"ה כל מדותיו מידה כנגד מידה – ושכר ועונש

 

מדה כנגד מדה

חלק ג'

תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹקָיִךְ (ירמיה פרק ב יט).

ישמחו השמים ותגל הארץ שזכינו להוציא לאור לפני כעשרים ושתים שנים את הספרים שכר ועונש ו' חלקים עם כל המקורות ויסודות מהתורה וחז"ל הקדושים, ראשונים ואחרונים וכל ספרי הזוהר וקבלה וספרי תלמידי בעל שם טוב ותלמידיהם זי"ע, על ענייני שכר ועונש, וסיפורים נפלאים שנתקבלו בכל העולם, והדפסנו קרוב לשש מאות אלף עותקים, וגם הבאנו שם הרבה על הענין שהקב"ה משלם הכל מידה כנגד מידה. ואני מקווה להביא כל המקורות מאדם הראשון ועד תקופת הראשונים המבוארים בתנ"ך חז"ל ראשונים ואחרונים וכל ספרי מוסר כמו שהבאתי כבר חלק מהם בספרי שכר ועונש.

מכל המקורות האלו אנו לומדים שדרך הנהגת הקב"ה את עולמו, הכל הוא בהנהגה של מדה כנגד מדה, ובעלונים אלו ימצא נפש כל חי,  טל תחיה להשיב נפשו, ולעורר הלב לחשוב חשבונו של עולם, וגם יראו עין בעין שכל ההשתלשלות כל עניני הבריאה לפי מעשי האדם הן לטוב הן למוטב, כמו שפירשו הקדמונים, דע! מה למעלה, ממך! כלומר כל הבריאה היא תלויה במעשיך, (עיין נפש החיים להגר"ח מוואלוזין שהאריך בזה)  ונדע איך צריך להתנהג ומה היא הדרך הרצויה.

הענין של מדה כנגד מדה הוא דבר העומד ברומו של עולם בעניני האמונה והשגחה פרטית והנהגת שכר ועונש וכו', [כמו שהארכתי בשכר ועונש ח"א]. והוא ממש דבר בעיתו, וזהו היסוד ושורש, איך שנכשלים בעבירות הכי חמורות של אכילת נבילות וטריפות חלב ודם, וטומאת פאה נכרית עם תקרובת עבודה זרה, וכאילו לא כלום, ולא חלי ולא מרגיש, וכל זה הוא מפני שאין מאמינים בשכר ועונש ובמדה כנגד מידה, כמבואר בספר צפית לישועה מהח"ח זצ"ל שזה יסוד האמונה בשכר ועונש, כמו שהארכתי בשכר ועונש מש"ס בבלי וירושלמי ומאמרי חז"ל ומספרי בעש"ט הקדוש ותלמידיו, מה שנוגע לעקרי יסודות האמונה והשגחה בשכר ועונש, ומחויבים אנחנו כל אחד ואחד לחזק את עיקרי יסודות הדת, כמו שכתב הרמב"ן פרשת בא (פרק יג פסוק טז): ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא), עכ"ל.

ובעזרת השי"ת על ידי שיראו  וילמדו מתורתן של רבותינו הראשונים והאחרונים קדושי עליונים אשר כל דבריהם כגחלי אש תמיד תוקד להלהיב הלבבות שוכני בתי חומר בארץ תלאובות המוקפות נסיונות לאלפים ורבבות, ואמרת ה' אמרות טהורות יחזקם יאמצם ויעודדם לתורה ויראת שמים אמונה ובטחון אמיתי.

ובעזרת השם יתברך הספר הזה מדה כנד מדה יהיה לתועלת גדול לחיזוק האמונה והיראת שמים ולהתעוררות גדולה לעבודת הבורא יתברך א-ל חי צורינו יוצרינו יתברך שמו. 

מי ששותק מלתת עצה טובה הוא מדה כנגד מדה שנידון ביסורים

ובערוך לנר (סנהדרין דף קו.): אמר רבי  חייא ב"א אמר רב סימאי, ג' היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית.

למה איוב מפני ששתק נידון ביסורין, יש לבאר מדרש תמוה בשעה שהתרעם איוב על היסורין הראה לו סוכה של ג' דפנות, ובפירוש י"ל שמי ששותק מלתת עצה טובה הוא מדה כנגד מדה שנידון ביסורים,  דיסורין מעוררין קול צעקה שלא לרצונו, והוא העונש שלא פתח פיו לעמוד לימין חבירו בעצה טובה, ולכן גם איוב ששתק מלתת עצה טובה לפרעה שישלח ישראל, מפני שתיקתו נידון ביסורין. ועל פי זה, יובן הפסוק (תהילים פרק לט, ב-ג) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא…. נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. כלומר שדוד היה רוצה לשתוק לגמרי שלא לחטוא בפיו, ועל ידי זה החשיתי מטוב, אבל כאבי נעכר, דמי ששותק מטוב, נידון ביסורין. והנה לאיוב לכאורה היה התנצלות על ששתק שהיה ירא שלא ימית אותו פרעה אם יאמר נגדו עם העצה שהיה בלבבו, וכמו שבאמת יתרו ברח מטעם זה.

אין לעשות עוול מיראת אנשים,שבני אדם אין להם ממשלה רק כשהם בעולם הזה

ואפשר שהוא יירא לברוח, אכן אין זה תירוץ, שאין לעשות עוול מיראת אנשים,שבני אדם אין להם ממשלה רק כשהם בעולם הזה, אכן העולם הזה אין סתום מכל צד שצד אחד פתוח לצאת ממנה ולא יעכבוה אנשים, והנה ידוע שיש פלוגתא אי סוכה בעי ג' דפנות או ד', דלמאן דאמר, ד' דפנות סבירא ליה, סוכה דירת קבע בעינן, ולמאן דאמר ג', סבירא ליה סוכה דירת עראי בעינן, גם ידוע דסוכה מרמז על עולם הזה, על דרך צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, שימי שנותינו על הארץ הם כמו ישיבת עראי, ולכן איוב שלא שם לבו לזה שימי שבתנו על הארץ הם כמו דירת עראי ושתק מיראת אדם, הראו לו סוכה של ג' דפנות ובעולם הזה נידון ביסורין.

מי שאומר שלום עליך נפשי, ואינו רוצה בחיבור ואחדות, טורפין תפלתו בפניו

וכתב בניהו בן יהוידע (ברכות דף ה:) שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו. נראה לי בס"ד טעם לזה, כי המתנה שממתין לחבירו מורה על חיבור ואחדות, והיוצא ומניח חבירו במורא ופחד זה מורה על הפירוד, שאומר שלום עליך נפשי, ואינו רוצה בחיבור ואחדות, ולכן טורפין תפלתו בפניו, כי על הרוב אין תפלתו של האדם שלימה מצד הכונה, אך נשלם חסרונה מחמת הצטרפות שלה עם תפלות הצדיקים שהם שלימות, והם מושכים תפילות החלשים, כמו ספינה של אש שמושכת עמה ספינה פשוטה, ולכך זה שאין לו חפץ ורצון בחיבור ואחדות, אז מדה כנגד מדה תפלתו לא תהיה מצטרפת עם תפילות צדיקים השלמים, ונבדלת ונפרדת מהם, ואז יוכר חסרונה ואין בה כח לעלות, ולכך טורפין לו תפלתו בפניו, ולכך גורם גם כן סילוק שכינה מישראל, כי השראת שכינה בישראל יהיה על ידי קיום תרי"ג מצות, ובאמת אי אפשר שיהיה כל אדם מקיים הכל, אך על ידי החיבור ואחדות נחשב כל אחד ואחד קיים כל תרי"ג מצות, וזה לפי שיטתו שאינו רוצה באחדות וחיבור לכך גורם כך, ובזה יובן הילפותא מקרא,(ישעיה פרק מח יח) לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. ופירש רש"י: שצותי לגמול חסד, וקשא למה נקיט לשון רבים, ובזה ניחא שאם המתנת, שאתה מודה וחפץ בחיבור ואחדות, אז תזכה למצות רבים משל אחרים

כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם

ועוד בבניהו בן יהוידע (ברכות דף טו:) כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם. נראה לי בס"ד דאיירי בצדיק גמור שיורד לגיהנם לפי שעה, כדי למשוך ולעלות משם נשמות, וכדי שלא יצטער אותה שעה מאש גיהנם, מצננין לו, ושוב ראיתי שכן כתב הגאון הצל"ח ז"ל, יעיין שם, ובזה יובן טעם נכון מה יש בזה מדה כנגד מדה, והוא כי אש גיהנם הוא כולו חלק אחד, ועצם אחד, ואם יצטנן האש בשביל אותו צדיק נמצא הרשעים שצריכים להשרף בכל רגע באין הפסק ומנוח הם ניצולים, ואיך יתכן זה, ולכך ראוי שלא יצטנן בשביל הצדיק ההוא, אך באמת אם זה הצדיק מדקדק בקריאת שמע, שנותן ריוח בין הדבקים להבדיל בין תיבה לתיבה, כן הקב"ה יעשה הבדלה בין האש שיורד שם הצדיק, ובין האש שהוא דולק על הרשעים, ועל ידי כן אותו האש שיורד בו הצדיק יצטנן, ואותו האש ששורף את הרשעים ישאר בחומו, כיון שנבדלו זה מזה, ונעשה כמו כותל מפסיק בניהם, ונמצא הווה מדה כנגד מדה, ובאופן אחר נראה לי בס"ד טעם למדה כנגד מדה, כי הקורא במהירות בלתי הרווחה בין תיבה לתיבה יהיה הבל פיו חם יותר, כי ההבל יוצא מקרב האדם חם הרבה, ואם יקרא לאט לאט כדי לתת ריוח בין תיבה לתיבה, יצטנן ההבל קצת בתוך הפה דהיינו בעודו באויר הפה, לכן המדקדק באותיותיה שנותן ריוח מוכרח שקורא בנחת, שאז יצטנן ההבל בתוך פיו קצת ולכך מצננין לו גיהנם, והנה ראשי תיבות פסוקים פרשת שמע ופרשת והיה אם שמע עולה ת"ז, כמנין אתה עם הכולל, ובזה יובן [תהלים כ"ג ד'] גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, רצונו לומר זכות הפסוקים שראשי תיבות שלהם אתה, שאני מדקדק בהם הוא עמדי.

המקבל יסורין באהבה גורם בזה למתק מדת הגבורה במדת החסד

ועוד בבניהו בן יהוידע (ברכות סג.שם), כל המשתף שם שמים בצערו. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל מאי שמים, אש ומים, שטרפן הקב"ה זה בזה ועשה מהם שמים נמצא שם של שמים, רמוז בו חסד וגבורה שהם מים ואש, וידוע המקבל יסורין באהבה גורם בזה למתק מדת הגבורה במדת החסד, ולכך זוכה שיבא לו שפע משתי מידות חסד וגבורה הנרמזים בשם של שמים, שהוא אש מים, וזה שאמר כל המשתף שם שמים בצערו פירוש ממתק הגבורה בחסד הנרמזים בשם שמים בתוך הצער שלו שמקבל היסורין באהבה, אז כופלין לו פרנסתו שיבא לו שפע כפל ממדת החסד וממדת הגבורה.

גם בעת הצער שלבו טרוד, עם כל זה הוא נזהר ליחד שם הוי"ה ושם אדנ"י שהם סוד שם שמים שמכוין בכל תורה ומצוה ליחד הוי"ה ואדנ"י שהם אחד

ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע שמים כינוי לשם הוי"ה ב"ה שנקרא שמים, ושם הוא כינוי לשם אדני בסוד [ש"ב ח' י"ג] ויעש דוד שם, ובזה פירשו הראשונים, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, פירוש ליחד שם שהיא סוד אדני עם שמים שהיא סוד הוי"ה עד כאן דבריו, וידוע ששם אדני נזכר בפה אבל שם הוי"ה בלב ובזה פירשו המקובלים [תהלים ק"ל א'] ממעמקים קראתיך ה', שם הוי"ה בלב דוקא, אך שם אדני שמעה בקולי בפה בגלוי עד כאן דבריו, וידוע מה שכתבו הראשנים בפסוק [שם כ"א ג'] תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, יש מתפלל בפיו שיתן לו הקב"ה אלף דינר, אך בלבו רוצה עוד אלף דינר כדי לקנות בהם חצר, וברצות ה' דרכי איש שיתן לו משאלות לבו הוא החצר, וגם ארשת שפתיו שבקש בגלוי על אלף דינר, בל מנעת סלה עד כאן דבריו, וזה שאמר כל המשתף שם שמים בצערו, רצונו לומר גם בעת הצער שלבו טרוד, עם כל זה הוא נזהר ליחד שם הוי"ה ושם אדנ"י שהם סוד שם שמים שמכוין בכל תורה ומצוה ליחד הוי"ה ואדנ"י שהם אחד נסתר בלב דוקא ואחד נגלה בפה, אז כופלין לו פרנסתו מדה כנגד מדה, שיתן לו הקב"ה תאות לבו הנסתרת, וגם ארשת שפתיו הנגלית, וכמו שכתב על פסוק תאות לבו נתת לו, או יובן בס"ד הכונה שאינו דואג בעבור חסרונות הגופניים בלבד אלא בעבור חסרונות הנפשיים גם כן, שהם ענין תורה ומצות, אז כופלים לו פרנסתו שישפעו לגופו וגם לנפשו.

מי שיוצא מבית הכנסת ולא אכל פת שחרית, ובא לבית המדרש מקום שקובעין עת לתורה בכל יום ועוסק בתורה עסק ממש בכרס רעבה, שנמצא זה נצטער על דברי תורה הרי זה זוכה ומקבל פני שכינה

עוד בניהו בן יהוידע על (ברכות דף סד.) שם היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה. י"ל למאי הוצרך לפרש ולומר ועוסק בתורה, ונראה לי יש בא לבית המדרש לשמוע דוקא והוא יושב ודומם, וביאתו שם מצות אנשים מלומדה שכך הנהיגו אותו אבותיו לבא לקביעות דברי תורה בבית המדרש כל יום אחר התפלה, ולכן אינו מטה אזניו לכל ד"ת אלא עיניו תחזנה כה וכה וצופה על היושבים ועל ההולכים ובאים, הנה זה אין לו חלק במעלה זו דקתני הכא אלא רק מי שיוצא מבית הכנסת שעדיין לא אכל פת שחרית, ובא לבית המדרש מקום שקובעין עת לתורה בכל יום ועוסק בתורה עסק ממש בכרס רעבה, שנמצא זה נצטער על דברי תורה הרי זה זוכה ומקבל פני שכינה, שאותו למוד שלמדו ביגיעה בכרס רעבה, נעשה אורות שרפי קודש ומתעטר בהם בעולם הבא, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל על מאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם אורות שנבראו מלימוד תורה, ולזה אמר מקבל רצונו לומר שיקבל עטרות שהם אורות שרפי קודש הנבראים מד"ת שלמד על ידי צער ויגיעה, והא דאמר זוכה ומקבל הכונה שהוא זוכה מכוחו ומעצמו שאינו נצרך לקבל כח מצדיק זולתו, כי ידוע שיש צדיק אשר אורות עטרות לימודו ומצותיו חלשים והם במדרגת אספקלריא שאינה מאירה, ורק יאירו מן הארת אורות צדיקים גדולים כדרך הלבנה שהיא חשובה ומקבלת אורה מן השמש, לזה אמר כאן הנה איש כזה זוכה ומקבל, זוכה מעצמו ולא על ידי סיוע וכח זולתו, ועל זה הביא הכתוב [תהלים פ"ד ח'] ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, יראה מעצמו ולא על ידי זולתו, והא דקרי לבית הכנסת ובהמ"ד בשם חיל, מפני ששם נברא חיל מלאכים מתפלה ותורה.

בשכר שהוא מקדים מזון הנפש על מזון הגוף כן בעולם הבא יעשו לו קדימה, שיהיה מוקדם לישב בשורות העליונות הרואין פני שכינה, ולא ישב בשורות האחרונים שאין רואין פני שכינה

ועוד נראה לי בס"ד בענין זה שאמר זוכה ומקבל פני שכינה, שיש בזה מדה כנגד מדה, והוא באמרו בגמרא יש צדיקים שזוכין לישב בפני שכינה דהיינו בשורה העליונה, ויש צדיקים שיושבין אחר כמה שורות, שאין רואין פני שכינה, אלא פניהם כנגד שורות הצדיקים שקודמין להם, והנה כאן כיון שיצא האדם מבית הכנסת שכבר התפלל שאז מותר לו לאכול, והוא אינו הולך לביתו לאכול מזון הגוף אלא הולך לבית המדרש לעסוק בתורה שהיא מזון הנפש, שגם התורה נקראת לחם כעבור שהיא מזון הנפש, ולכן בשכר שהוא מקדים מזון הנפש על מזון הגוף כן בעולם הבא יעשו לו קדימה, שיהיה מוקדם לישב בשורות העליונות הרואין פני שכינה, ולא ישב בשורות האחרונים שאין רואין פני שכינה, שאף על פי. שהוא מדורות האחרונים יזכה לישב עם דורות הקדמונים שרואין פני שכינה, ועיין מ"ש בס"ד עוד במאמר זה בסוף מ"ק.

אם רואין אדם ערום בגילוי הראש הם נדבקין ונאחזין בו בחשבם שהוא דומה להם, ולכן הקפידו רבותינו ז"ל על גילוי הראש יותר כי החיצונים משוטטין באויר העולם

בניהו בן יהוידע שבת (דף קנו/ב): שם א"ל כסי רישך. פירוש כיסוי נוסף על הנהוג כדי שלא יזדמן לו באיזה שעה שיהיה בגילוי הראש לגמרי אפילו רגע, ומה שבחרה בסגולה זו, מפני דידוע שהחיצונים והקליפות אין להם יניקה מן אור מקיף והם עומדים ערומים בלי מקיף, בסוד הכתוב [בראשית ג' א'] והנחש היה ערום, ולכן אם רואין אדם ערום בגילוי הראש הם נדבקין ונאחזין בו בחשבם שהוא דומה להם, ולכן הקפידו רבותינו ז"ל על גילוי הראש יותר כי החיצונים משוטטין באויר העולם, וכמו שאמר השטן משוט בארץ ומתהלך בה, וכיון דישוטטו באויר המה יביטו בראש, שהוא כנגדם יותר משאר הגוף, וידוע דהסטרא אחרא נח לה בעון גניבה שגונב האדם מחבירו יותר משאר עונות, מפני שבזה אז מדה כנגד מדה גם היא תגנוב מן הקדושה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מאן רשעים גנבי וביארנו הדבר במקומו, ולכן בחרה בסגולת שמירה זאת של כסוי הראש כדי שלא ישנה בשום פעם להיות בגילוי הראש אפילו זמן מועט, ובזה יבדלו החיצונים והקליפות ממנו ולא ישלטו חס וחלילה בו לעשות איזה גניבה חלילה כדאמרי לה כלדאי, והא דנזדמן פעם אחת דפסקה לקיבורא בשיניה, נראה לי דמן השמים גלגלו דבר זה שיתגבר יצרו כל כך עליו כדי שלא יקוץ בדבר זה שהכריחתו אמו.

הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסטרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סטרא

בניהו בן יהוידע עירובין (דף כא/א): שם כל הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. נראה לי בס"ד הטעם דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד בית פעור, דהסטרא יונקת מאותו מקום דאחוריים דאדם, ולכן נקראת הקליפה בית פעור, ולכן כתיב בסטרא קיא צואה בלי מקום, ובזה רמזו המפרשים ז"ל הפסוק [בראשית ל"ט ה'] ויברך ה' את המצרי בגלל יוסף, לשון גללים. והנה זה הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסטרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סטרא.

תתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר, כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת

גם עוד נראה טעם לזה דהוא מדה כנגד מדה, כיון דלועג על דברי חכמים הנה הוא ממאיס דבריהם ותקנותם בעיני הבריות, לכן זה משפטו שיהיה נידון בדבר המאוס ביותר שהוא צואה רותחת. ודע כי משפט זה דצואה רותחת הוא בשתי אופנים, האחד הוא שתתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר, כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת, ואופן הב' הוא כי אש גיהנם אשר נידון בו נהפך לו לבדו כצואה רותחת ונידון בו, ובזה יהיה סחי ומאוס גם בעיני שאר רשעים הנידונים עמו באש גיהנם, ועוד יקללוהו כל הנידונים שם כי יגיע להם ריח רע מן האש שלו, ונמצא זה צערו כפול.

כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו

בניהו בן יהוידע (עירובין דף סג.) שם אזיל לשאול בלא ולד. נראה לי בס"ד הטעם, הוא זלזל בכבוד רבו לכך לא יהיה לו בן שיכבדהו, כי התלמיד נחשב בן לרבו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו, וכן אמר ישעיה הנביא ע"ה (ישעיהו ח' י"ח) אני והילדים אשר נתן לי ה', והיינו רצונו לומר תלמידים. או יובן בס"ד הכונה דלא יהיה לו בן זכר, אבל בת יהיה לו, דהא יהושע היה לו בנות, ולכן דקדק בעל המאמר למנקט הכי, אזיל לשאול בלא ולד, והדרך הזכר מוליך את האב לקבר ולא הבת, והוי מדה כנגד מדה, הוא זלזל בכבוד תורה לכך לא יהיה לו בן זכר שישנו בעסק התורה, אלא בת שאין לה מצות תלמוד תורה.

יש שעובר על פשע חבירו שחטא לו בדברי בזיון מפני הענוה שלו שהוא נבזה ונמאס בעיני עצמו

ועוד בבניהו בן יהוידע (ראש השנה דף יז:) למי שמשים עצמו כשיריים. נראה לי בס"ד על פי מה שפירש מורנו הרב יעקב מדובנא ז"ל, יש עובר על פשע חבירו שחטא לו בדברים, מפני שיהיה לו טובה בזה כדי שיהיה הקב"ה מעביר לו על פשעיו מדה כנגד מדה, ויש שעובר על פשע חבירו שחטא לו בדברי בזיון מפני הענוה שלו שהוא נבזה ונמאס בעיני עצמו, ולכן לא יחשוב דברים אלו שדבר חבירו בעדו לבזיון.

כל אדם צריך לחשוב עצמו תמיד הוא סוף ושיור שבו נשלם הכרעת כף הזכיות והכרעת כף העונות, הנה זה הוא אשר יזכה לכך

וכמו שכתוב (תהלים ט"ו ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד. נבזה מאחרים בדברים, הנה בעיניו, רצונו לומר בעיני עצמו, הוא נמאס יותר מן הבזיון שביזוהו, ולכן אינו מקפיד על מה שחטא לו חבירו בדברים, עד כאן דבריו, יעויין שם. וכאן בא ר' אחא בר חנינא לפרש מה שנאמר שיעביר לו הקב"ה על כל פשעיו לאו בכל מעביר על פשעי חבירו איירי אלא רק אותו שאינו מקפיד על פשע חבירו מפני שהוא משים ורואה עצמו בדעתו שהוא מאוס כשיריים אלו שמשיירין בקערה אחר אכילה שהם נמאסין בעיני בני אדם ואין אוכלים השיורין אלא הפחותים שהם המשרתים והעניים כן הוא נמאס בעיני עצמו, ולכך אינו מקפיד על בזיון שבזהו חברו, הנה לזה דוקא מעביר על פשעיו, אבל היודע בעצמו שהוא אדם חשוב ובזהו חבירו בדברים וחטא לו והוא שותק ועובר על פשע חבירו כדי להרויח טובה מאת ה' שיעביר על פשעיו לא יזכה לכך. או יובן בס"ד מה שאמר משים עצמו כשיריים, על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל [קדושין מ' ע"א] לעולם יראה אדם עצמו כאלו העולם חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף זכות, וכו'. ונמצא שכל אדם צריך לחשוב עצמו תמיד הוא סוף ושיור שבו נשלם הכרעת כף הזכיות והכרעת כף העונות, הנה זה הוא אשר יזכה לכך.

יחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, ומי יודע כמה חטא בגלגולים שקדמו, ואף על פי שעתה מלא תורה ומצות לא יספיקו להשלים חסרון גלגולים שקדמו לשליש ולרביע, ובזה יהיה שפל בעיניו באמת

ועוד נראה לי בס"ד דאם האדם רואה עצמו מלא תורה ומצות איך יהיה שפל ועניו בעיני עצמו באמת, אך בזאת יוכל להיות שפל אף על פי שהוא מלא תורה ומצות והיינו שיחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים ומי יודע כמה חטא בגלגולים שקדמו, ואף על פי שעתה מלא תורה ומצות לא יספיקו להשלים חסרון גלגולים שקדמו לשליש ולרביע ובזה יהיה שפל בעיניו באמת. וזה שאמר למי שמשים עצמו כשיריים רצונו לומר עתה הוא שיורין של גלגולים אחרים, ובזה יהיה שפל באמת. או יובן יעשה עצמו דהיינו צרכי גופו כשיריים כלומר טפלים.

להודיע לבני אדם כח המצוה של זכות הרבים

ועוד בבניהו בן יהוידע (תענית דף כד.) ומייתנא חמרא לקדושא ואבדלתא. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, הוא עשה מצוה ביין שהוא בסוד הגבורה כנודע, לכן הגשמים שהם בסוד הגבורה ירדו בזכותו, דידוע מה שאמרו לעיל [דף ב' ע"א], למה נקראו גבורות גשמים מפני שיורדים בגבורה, ובודאי זכות רבנו הקדוש נפיש טובא טפי מאותו האיש אלף פעמים, ובכלל מאתים מנה, אך רצו מן השמים להודיע לבני אדם כח המצוה של זכות הרבים.

העובר עבירה בסתר הרי זה גונב דעת הבריות, שמראה עצמו לפניהם שהוא צדיק והוא איש רשע, וכיון שגונב דעת הבריות גורם שגם הקליפה תעיז לגנוב משפע הקדושה יותר מדאי מדה כנגד מדה

ועוד בבניהו בן יהוידע (חגיגה דף טז.) ועוד נראה לי בס"ד כי העובר עבירה בסתר הרי זה גונב דעת הבריות, שמראה עצמו לפניהם שהוא צדיק והוא איש רשע, וכיון שגונב דעת הבריות גורם שגם הקליפה תעיז לגנוב משפע הקדושה יותר מדאי מדה כנגד מדה, וידוע שאין הקליפות יכולות ליקח כלום אלא רק מן הגבורות שבקדושה הנקראים אלקים קדושים, וידוע ששם אלקים שבקדושה שהוא סוד הגבורות בכללו שמונים ושש כמנין כו"ס, ובפרטיו מספר ת"ל, דכל אות ממנו כולל מספר שם אלקים שלם, וכל זה נרמז באותיות שאחר אותיות שכינה שהם אותיות ת"ל, ואותיות כו"ס, וזה שאמר כל העובר עבירה בסתר, שגונב דעת הבריות, ובזה גורם שהקליפה תגנוב ותינק מן הגבורות שבקדושה, כאלו דוחק רגלי השכינה, רצה לומר הגבורות הרמוזות בסוף אותיות שכינה, שהם ת"ל וכו"ס, כאמור, שגורם שינקו הקליפות מהם.

כל הכועס כאלו שכינה אינה חשובה כנגדו

ועוד נראה לי בס"ד, כאלו דוחק רגלי השכינה, על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר [נדרים כ"ב ע"ב] כל הכועס כאלו שכינה אינה חשובה כנגדו, דאותיות שכינה מתחלקות לשתי חלוקות שהם ש"ך ינ"ה, והכועס מגביר הדינים וממשיך ש"ך ניצוצין של הדינים, ומסלק ינ"ה שהוא מספר שם אדנ"י, ולזה אמר אין שכינה, רמז לשם אדנ"י הנרמז באותיות ינ"ה דשכינה, חשוב כנגדו, עכ"ד בשער מאמרי רז"ל ע"ש. ובזה יובן, העובר עבירה בסתר, שאז הוא כופר בהשגחתו יתברך, הרי זה מגביר הדינים מדה כנגד מדה, שממשיך ש"ך ניצוצין של הדינים, ומסלק שם אדנ"י שרמוז באותיות ינ"ה שבסוף שכינה, וזהו רגלי השכינה, כי ינ"ה הם סוף שם שכינה.

המדקדק לומר דבר בשם אומרו הרי זה מואס בגאוה ולומד תורה לשמה

ועוד בבניהו בן יהוידע (מגילה דף טו.) נמצא למדנו מכאן שהאומר דבר תורה בשם אומרו מביא גאולה, וצריך להבין מה טעם יש בזה על דברי תורה. ונראה לי בס"ד דאם אומר דבר תורה ואינו אומרו בשם אומרו, זה יהיה מחמת גאוה שרוצה להתגאות בטלית אחרים, שיחשבו העולם שדבר זה הוא המחדש אותו מדעתו, ולפי זה המדקדק לומר דבר בשם אומרו הרי זה מואס בגאוה ולומד תורה לשמה, לכן מדה כנגד מדה בזכות זה שלומד לשמה יטיל הקב"ה אות למ"ד שבו רמוז לימוד התורה בתוך אותיות גאוה אשר מאס זה האדם, ויהיה כאן צירוף גאולה ולזה אמר מביא גאולה לעולם.

האומר דבר בשם אומרו בשביל טעם זה, יש לו אמונה בדברים הנסתרים שנעשים לצדיקים בקבר, כי דברים אלו אינם גלוים אלא נסתרים, ורק נודעים לנו על פי הקבלה

או יובן בס"ד טעם לזה, כי ידוע התועלת שיצאה לבעל אותו דבר אם יאמרו דבר תורה משמו הוא שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ונמצא זה האומר דבר בשם אומרו בשביל טעם זה, יש לו אמונה בדברים הנסתרים שנעשים לצדיקים בקבר, כי דברים אלו אינם גלוים אלא נסתרים, ורק נודעים לנו על פי הקבלה, וזה המאמין בדברי קבלה שאין גלויים לעיני הכל הרי זה בעל אמונה, וידוע האמונה מקרבת הגאולה וכמו שאמרו רז"ל [מכות כ"ד ע"א] בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, והמאמין בדבר אחד מדברי קבלה הרי זה מאמין בכל, ולכן האומר דבר בשם אומרו שנמצא מאמין בדברי קבלה הנזכרת מביא גאולה לעולם.

השי"ת ישלם מדה כנגד מדה, ואינו מקפח שכר דבר כל דהו

בגמרא כתובות (דף סב:) רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה איעכב לי עד דאתי בהדך, לא איעכבא ליה, אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי, אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה, אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל, אמר שמע מינה האי רביתא דידן, אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא, דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה, אמר לפניו רבונו של עולם ענייה זו זה שכרה, בעא רחמי עלה וחייה. ומבאר  בבניהו בן יהוידע ,  הא דהוצרך תלמודא לפרש דבר זה, שאמר לו תמתין לי ולא רצה להמתין, היינו ליישב בזה דבר אחר, שיש להתפלאת הלא אלישע הנביא ע"ה כשהחיה את הילד הוצרך לעשות כמה דברים, ששם פיו על פיו וכו', ואיך ר' חנניה בבקשת רחמים החיה אותה תכף ומיד, אך בזה מובן הטעם, כי השי"ת ישלם מדה כנגד מדה, ואינו מקפח שכר דבר כל דהו, והיינו בשכר שהיה להוט ומהיר לילך ללמוד תורה, דהגם שבקש ממנו ר' שמעון שימתין לו לא רצה, וזה הוא חוץ משורת דרך העולם, שיותר טוב להולכי דרכים שיתלוו זה עם זה, ויהיו בצוותא חדא, ועם כל זה להיותו נחפז ללמוד תורה שעה אחת קודם, לא רצה להמתין, ועל כן פרע לו השי"ת עתה שבקש רחמים להחיות את אשתו, ענה אותו תכף ומיד, ולא איחר לו בקשתו. ובמדרש ויקרא פרשה כ"א איתא י"ג שנים, וכאן אמר י"ב, אולי הם ישבו י"ב שלמים, ובתוך שנת י"ג חזר, ובמדרש חשיב מקוטעים, ובתלמודא חשיב י"ב שלמים.

ישראל, כשעושין רצונו של מקום הם יקחו עיקר השפע הקדוש, והחיצונים חלקם מן הפסולת אשר בעולם התחתון תדמה אליה הצואה והזבל של בית הכסא, ועל כן החיצונים נקראים בשם צואה בלי מקום

ועוד בבניהו בן יהוידע (כתובות דף סו:) מלקטת שעורים מבין גללי בהמתם של ערביים, נראה לפרש בס"ד הטעם שהגיעו ישראל בחרבן למדרגה התחתונה הזאת שילקטו שעורים מבין גללים לפרנס עצמן בהם, והוא כי ישראל כשעושין רצונו של מקום הם יקחו עיקר השפע הקדוש, והחיצונים חלקם מן הפסולת אשר בעולם התחתון תדמה אליה הצואה והזבל של בית הכסא, ועל כן החיצונים נקראים בשם צואה בלי מקום, וזהו סוד עבודה זרה של פעור, וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים, ובזה פרשו המפרשים רמז הכתוב [בראשית ל"ט ה'] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף לשון גללים, ולכן מדה כנגד מדה בחרבן שרבו העונות ועשו תגבורת לחיצונים, ליזון מעיקר השפע הקדוש, אז ירדו ישראל למדרגה התחתונה הזאת, שיהיו יקרים שבהם מתפרנסים מן הגללים של בהמות הערביים, ודוק היטב.

ואם תהיה האומה גדולה אז גם קליפתה גדולה, ואז ממילא צריך יגיעה רבה לברר ניצוצי קדושה שבה

שם אשריכם ישראל. קשא מה שייך לשון אשריכם בחלוקה השנית. ונ"ל בס"ד דידוע אם ישראל נמסרים ביד איזה אומה, אז הקליפה של אותה אומה חוטפת ניצוצי קדושה מישראל ואין ישראל נגאלין ממנה אלא עד שיתבררו ניצוצי קדושה שחטפה הקליפה מהם, וגם ניצוצי קדושה שהיו באותה הקליפה מכבר, באופן שיבררו הכל חדשים עם ישנים, ואז יגאלו ממנה, וכדהוה בגלות מצרים שלא נגאלו אלא עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן [ברכות ט' ע"ב], ואם תהיה האומה גדולה אז גם קליפתה גדולה, ואז ממילא צריך יגיעה רבה לברר ניצוצי קדושה שבה, ואפשר שלא יוכלו לה, אך אם האומה שפלה אז גם קליפתה קטנה ושפלה, ויוכלו לה בודאי לברר ניצוצי קדושה שבה בנקל, שאז יהיו נגאלין ממנה בנקל, ולזה אמר אשריכם ישראל בחלוקה זו גם כן.

אם עשה בממון חסד הגון הרי זה נחשב מלח, לקיים הממון שלו

שם מלח ממון חסר ברי"ש, ואמרי לה חסד בדל"ת. נ"ל בס"ד הנפקותא בזה, אם ברי"ש אין זה מלח אלא אם כן יחסר ממונו, כגון שנותן צדקה לעני, אבל אם עשה גמילות חסדים שהלוה לאדם בששת דוחקו, ואחר כך חזר זה ופרע לו, דאין נחסר ממנו כלום, לא יועיל זה להיות בסוג מלח. ולמאן דאמר חסד בדל"ת, גם גמילות חסד כזו שהלוה ונפרע יועיל, דהא עשה חסד. ועוד נ"ל בס"ד הנפקותא, למאן דאמר חסר ברי"ש, אם נתן הצדקה לאדם שאינו הגון, כי חשב שהוא הגון יועיל, דהא זה חסר ממונו בשביל מצוה, ולמאן דאמר חסד בדל"ת בעינן שיהיה זה המתן חסד, ואם נתן לאינו הגון אין זה חסד, ולכן תמצא ממון מספרו עולה מספר חס"ד הגו"ן, כלומר אם עשה בממון חסד הגון הרי זה נחשב מלח, לקיים הממון שלו. גם ממון עולה מספר נח מלח, רמז שצריך להניח על הממון מלח, כדי שיתקיימו בצדקה זו גם כן.

דוד המלך ע"ה וחבקוק הנביא ע"ה כל מה שאמרו בבואם בעולם הזה, כבר אמרה אותו נשמתם שהיא מזלם בשמים, מקודם ביאתם לעולם הזה, וגם תפילות שלהם אלו נאמרו מכבר, ובעבורם ניצולו ישראל.

ועוד בבניהו בן יהוידע (סוטה דף מט.) אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב. קשה, ומקמי דייתי דוד המלך ע"ה ויתפלל תפלה זו, איך ניצולו ישראל מן העניות, וכן יש להקשות במאמר השני של חבקוק הנביא ע"ה. ונ"ל בס"ד, דאיתא בגמרא דשבת, כשעלה משה רבנו ע"ה למרום, הראהו הקב"ה את רבי עקיבא יושב ודורש עם תלמידיו על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, וכיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו רבינו מנין לך, אמר להם הלכה למשה מסיני ע"ש, ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים, הכונה שהראהו מזלו של רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ע"ש, ולפי זה גם דוד המלך ע"ה וחבקוק הנביא ע"ה כל מה שאמרו בבואם בעולם הזה, כבר אמרה אותו נשמתם שהיא מזלם בשמים, מקודם ביאתם לעולם הזה, וגם תפילות שלהם אלו נאמרו מכבר, ובעבורם ניצולו ישראל.

ואלו יתוקנו על ידי יסורין של עניות יותר משאר מיני יסורין, כי שבירתם עניות ותיקונם עשירות

ומה שהיו ישראל ראויים ליסורין של עניות שהם קשים ביותר, היינו כי ישראל באו לתקן שבירת הכלים, שהם ז' ספירות הנקראים ימי קדם, ואלו יתוקנו על ידי יסורין של עניות יותר משאר מיני יסורין, כי שבירתם עניות ותיקונם עשירות. ובזה מובן נועם שיח דברי רז"ל, שאמרו היו ישראל מוכרי רבב, כי רב"ב עולה מספר ימי קדם, ושבעה ספירות שנשברו נקראים ימי קדם כנודע, ולכן נאמר בישראל [יחזקאל ט"ז ז'] רבבה כצמח השדה נתתיך, שהם היו מוכרי רבב, ועל ידי תפילת דוד המלך ע"ה שהיא בסוד ה"א אחרונה שבשם, ניצולו מן רבב ונעשו רבבה, ולזה אמר [תהלים ט' כ"א] שיתה ה' מורא להם, שית הא על רבב, ויהיו רבבה, וזהו שאמר [שם כ"ג ה'] תערוך לפני שלחן נגד צוררי.

ולכן אם אין ביניהם תורה, שהיא סוד חכמה, ראויין להשרף, כי מדה כנגד מדה יסתלק אות יו"ד, שהיא סוד חכמה המפסקת בשם איש שראוי לחכם וישאר אש, ולכך ראויין להשרף

שם ואין ביניהם דברי תורה ראויין להשרף. נ"ל בס"ד תואר איש יצדק על תלמיד חכם, כי איש, לשון חשיבות כמו איש ירושלים, אישי כהן גדול, ותוך איש יש יו"ד שהיא סוד חכמה מפסקת בתוך אש, ולכן אם אין ביניהם תורה, שהיא סוד חכמה, ראויין להשרף, כי מדה כנגד מדה יסתלק אות יו"ד, שהיא סוד חכמה המפסקת בשם איש שראוי לחכם וישאר אש, ולכך ראויין להשרף.

התורה מעלה חן על לומדיה, דכתיב אילת אהבים ויעלת חן, ואם תוסיף מספר חן על מספר אש, יהיה מספר שנ"ט אותיות שטן, ולכן התורה שהיא אש ויעלת חן דוחה את השטן

או יובן בס"ד, התורה נקראת אש, דכתיב [ירמיה כ"ג כ"ט] הלא כה דברי כאש נאם ה', אך התורה מעלה חן על לומדיה, דכתיב [משלי ה' י"ט] אילת אהבים ויעלת חן, ואם תוסיף מספר חן על מספר אש, יהיה מספר שנ"ט אותיות שטן, ולכן התורה שהיא אש ויעלת חן דוחה את השטן, ולכן שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך שהוא מקום סכנה, ואין ביניהם דברי תורה, שהיא אש המעלה חן, לדחות השטן, אז ראויין להשרף באש של השטן, ועל זה הביא הפסוק דקאמר ויפרידו בין שניהם, וקשה הוה ליה למימר ויפרידום, ולמה האריך לומר בין שניהם, אך בא הכתוב לרמוז מאחר שהיו הלוך ודבר בדברי תורה שדוחה את השטן, לכך נדחה השטן ונפרד מהם, והיינו כי ההפרש שיש בין מספר אליהו שעולה ב"ן למספר אלישע שעולה תי"א, הוא מספר שנ"ט בדקדוק שהיא אותיות שטן, ולזה אמר ויפרידו בין שניהם, רצה לומר הפרידו השטן, שהוא רמוז במספר היתרון שיש בין שניהם.

 

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 1021 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ג אייר תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק ג'

הקב"ה כל מדותיו מדה כנגד מדה – ושכר ועונש

 

מדה כנגד מדה

חלק ג'

תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹקָיִךְ (ירמיה פרק ב יט).

ישמחו השמים ותגל הארץ שזכינו להוציא לאור לפני כעשרים ושתים שנים את הספרים שכר ועונש ו' חלקים עם כל המקורות ויסודות מהתורה וחז"ל הקדושים, ראשונים ואחרונים וכל ספרי הזוהר וקבלה וספרי תלמידי בעל שם טוב ותלמידיהם זי"ע, על ענייני שכר ועונש, וסיפורים נפלאים שנתקבלו בכל העולם, והדפסנו קרוב לשש מאות אלף עותקים, וגם הבאנו שם הרבה על הענין שהקב"ה משלם הכל מידה כנגד מידה. ואני מקווה להביא כל המקורות מאדם הראשון ועד תקופת הראשונים המבוארים בתנ"ך חז"ל ראשונים ואחרונים וכל ספרי מוסר כמו שהבאתי כבר חלק מהם בספרי שכר ועונש.

מכל המקורות האלו אנו לומדים שדרך הנהגת הקב"ה את עולמו, הכל הוא בהנהגה של מדה כנגד מדה, ובעלונים אלו ימצא נפש כל חי,  טל תחיה להשיב נפשו, ולעורר הלב לחשוב חשבונו של עולם, וגם יראו עין בעין שכל ההשתלשלות כל עניני הבריאה לפי מעשי האדם הן לטוב הן למוטב, כמו שפירשו הקדמונים, דע! מה למעלה, ממך! כלומר כל הבריאה היא תלויה במעשיך, (עיין נפש החיים להגר"ח מוואלוזין שהאריך בזה)  ונדע איך צריך להתנהג ומה היא הדרך הרצויה.

הענין של מדה כנגד מדה הוא דבר העומד ברומו של עולם בעניני האמונה והשגחה פרטית והנהגת שכר ועונש וכו', [כמו שהארכתי בשכר ועונש ח"א]. והוא ממש דבר בעיתו, וזהו היסוד ושורש, איך שנכשלים בעבירות הכי חמורות של אכילת נבילות וטריפות חלב ודם, וטומאת פאה נכרית עם תקרובת עבודה זרה, וכאילו לא כלום, ולא חלי ולא מרגיש, וכל זה הוא מפני שאין מאמינים בשכר ועונש ובמדה כנגד מידה, כמבואר בספר צפית לישועה מהח"ח זצ"ל שזה יסוד האמונה בשכר ועונש, כמו שהארכתי בשכר ועונש מש"ס בבלי וירושלמי ומאמרי חז"ל ומספרי בעש"ט הקדוש ותלמידיו, מה שנוגע לעקרי יסודות האמונה והשגחה בשכר ועונש, ומחויבים אנחנו כל אחד ואחד לחזק את עיקרי יסודות הדת, כמו שכתב הרמב"ן פרשת בא (פרק יג פסוק טז): ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא), עכ"ל.

ובעזרת השי"ת על ידי שיראו  וילמדו מתורתן של רבותינו הראשונים והאחרונים קדושי עליונים אשר כל דבריהם כגחלי אש תמיד תוקד להלהיב הלבבות שוכני בתי חומר בארץ תלאובות המוקפות נסיונות לאלפים ורבבות, ואמרת ה' אמרות טהורות יחזקם יאמצם ויעודדם לתורה ויראת שמים אמונה ובטחון אמיתי.

ובעזרת השם יתברך הספר הזה מדה כנד מדה יהיה לתועלת גדול לחיזוק האמונה והיראת שמים ולהתעוררות גדולה לעבודת הבורא יתברך א-ל חי צורינו יוצרינו יתברך שמו. 

מי ששותק מלתת עצה טובה הוא מדה כנגד מדה שנידון ביסורים

ובערוך לנר (סנהדרין דף קו.): אמר רבי  חייא ב"א אמר רב סימאי, ג' היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית.

למה איוב מפני ששתק נידון ביסורין, יש לבאר מדרש תמוה בשעה שהתרעם איוב על היסורין הראה לו סוכה של ג' דפנות, ובפירוש י"ל שמי ששותק מלתת עצה טובה הוא מדה כנגד מדה שנידון ביסורים,  דיסורין מעוררין קול צעקה שלא לרצונו, והוא העונש שלא פתח פיו לעמוד לימין חבירו בעצה טובה, ולכן גם איוב ששתק מלתת עצה טובה לפרעה שישלח ישראל, מפני שתיקתו נידון ביסורין. ועל פי זה, יובן הפסוק (תהילים פרק לט, ב-ג) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא…. נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. כלומר שדוד היה רוצה לשתוק לגמרי שלא לחטוא בפיו, ועל ידי זה החשיתי מטוב, אבל כאבי נעכר, דמי ששותק מטוב, נידון ביסורין. והנה לאיוב לכאורה היה התנצלות על ששתק שהיה ירא שלא ימית אותו פרעה אם יאמר נגדו עם העצה שהיה בלבבו, וכמו שבאמת יתרו ברח מטעם זה.

אין לעשות עוול מיראת אנשים,שבני אדם אין להם ממשלה רק כשהם בעולם הזה

ואפשר שהוא יירא לברוח, אכן אין זה תירוץ, שאין לעשות עוול מיראת אנשים,שבני אדם אין להם ממשלה רק כשהם בעולם הזה, אכן העולם הזה אין סתום מכל צד שצד אחד פתוח לצאת ממנה ולא יעכבוה אנשים, והנה ידוע שיש פלוגתא אי סוכה בעי ג' דפנות או ד', דלמאן דאמר, ד' דפנות סבירא ליה, סוכה דירת קבע בעינן, ולמאן דאמר ג', סבירא ליה סוכה דירת עראי בעינן, גם ידוע דסוכה מרמז על עולם הזה, על דרך צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, שימי שנותינו על הארץ הם כמו ישיבת עראי, ולכן איוב שלא שם לבו לזה שימי שבתנו על הארץ הם כמו דירת עראי ושתק מיראת אדם, הראו לו סוכה של ג' דפנות ובעולם הזה נידון ביסורין.

מי שאומר שלום עליך נפשי, ואינו רוצה בחיבור ואחדות, טורפין תפלתו בפניו

וכתב בניהו בן יהוידע (ברכות דף ה:) שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו. נראה לי בס"ד טעם לזה, כי המתנה שממתין לחבירו מורה על חיבור ואחדות, והיוצא ומניח חבירו במורא ופחד זה מורה על הפירוד, שאומר שלום עליך נפשי, ואינו רוצה בחיבור ואחדות, ולכן טורפין תפלתו בפניו, כי על הרוב אין תפלתו של האדם שלימה מצד הכונה, אך נשלם חסרונה מחמת הצטרפות שלה עם תפלות הצדיקים שהם שלימות, והם מושכים תפילות החלשים, כמו ספינה של אש שמושכת עמה ספינה פשוטה, ולכך זה שאין לו חפץ ורצון בחיבור ואחדות, אז מדה כנגד מדה תפלתו לא תהיה מצטרפת עם תפילות צדיקים השלמים, ונבדלת ונפרדת מהם, ואז יוכר חסרונה ואין בה כח לעלות, ולכך טורפין לו תפלתו בפניו, ולכך גורם גם כן סילוק שכינה מישראל, כי השראת שכינה בישראל יהיה על ידי קיום תרי"ג מצות, ובאמת אי אפשר שיהיה כל אדם מקיים הכל, אך על ידי החיבור ואחדות נחשב כל אחד ואחד קיים כל תרי"ג מצות, וזה לפי שיטתו שאינו רוצה באחדות וחיבור לכך גורם כך, ובזה יובן הילפותא מקרא,(ישעיה פרק מח יח) לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. ופירש רש"י: שצותי לגמול חסד, וקשא למה נקיט לשון רבים, ובזה ניחא שאם המתנת, שאתה מודה וחפץ בחיבור ואחדות, אז תזכה למצות רבים משל אחרים

כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם

ועוד בבניהו בן יהוידע (ברכות דף טו:) כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם. נראה לי בס"ד דאיירי בצדיק גמור שיורד לגיהנם לפי שעה, כדי למשוך ולעלות משם נשמות, וכדי שלא יצטער אותה שעה מאש גיהנם, מצננין לו, ושוב ראיתי שכן כתב הגאון הצל"ח ז"ל, יעיין שם, ובזה יובן טעם נכון מה יש בזה מדה כנגד מדה, והוא כי אש גיהנם הוא כולו חלק אחד, ועצם אחד, ואם יצטנן האש בשביל אותו צדיק נמצא הרשעים שצריכים להשרף בכל רגע באין הפסק ומנוח הם ניצולים, ואיך יתכן זה, ולכך ראוי שלא יצטנן בשביל הצדיק ההוא, אך באמת אם זה הצדיק מדקדק בקריאת שמע, שנותן ריוח בין הדבקים להבדיל בין תיבה לתיבה, כן הקב"ה יעשה הבדלה בין האש שיורד שם הצדיק, ובין האש שהוא דולק על הרשעים, ועל ידי כן אותו האש שיורד בו הצדיק יצטנן, ואותו האש ששורף את הרשעים ישאר בחומו, כיון שנבדלו זה מזה, ונעשה כמו כותל מפסיק בניהם, ונמצא הווה מדה כנגד מדה, ובאופן אחר נראה לי בס"ד טעם למדה כנגד מדה, כי הקורא במהירות בלתי הרווחה בין תיבה לתיבה יהיה הבל פיו חם יותר, כי ההבל יוצא מקרב האדם חם הרבה, ואם יקרא לאט לאט כדי לתת ריוח בין תיבה לתיבה, יצטנן ההבל קצת בתוך הפה דהיינו בעודו באויר הפה, לכן המדקדק באותיותיה שנותן ריוח מוכרח שקורא בנחת, שאז יצטנן ההבל בתוך פיו קצת ולכך מצננין לו גיהנם, והנה ראשי תיבות פסוקים פרשת שמע ופרשת והיה אם שמע עולה ת"ז, כמנין אתה עם הכולל, ובזה יובן [תהלים כ"ג ד'] גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, רצונו לומר זכות הפסוקים שראשי תיבות שלהם אתה, שאני מדקדק בהם הוא עמדי.

המקבל יסורין באהבה גורם בזה למתק מדת הגבורה במדת החסד

ועוד בבניהו בן יהוידע (ברכות סג.שם), כל המשתף שם שמים בצערו. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל מאי שמים, אש ומים, שטרפן הקב"ה זה בזה ועשה מהם שמים נמצא שם של שמים, רמוז בו חסד וגבורה שהם מים ואש, וידוע המקבל יסורין באהבה גורם בזה למתק מדת הגבורה במדת החסד, ולכך זוכה שיבא לו שפע משתי מידות חסד וגבורה הנרמזים בשם של שמים, שהוא אש מים, וזה שאמר כל המשתף שם שמים בצערו פירוש ממתק הגבורה בחסד הנרמזים בשם שמים בתוך הצער שלו שמקבל היסורין באהבה, אז כופלין לו פרנסתו שיבא לו שפע כפל ממדת החסד וממדת הגבורה.

גם בעת הצער שלבו טרוד, עם כל זה הוא נזהר ליחד שם הוי"ה ושם אדנ"י שהם סוד שם שמים שמכוין בכל תורה ומצוה ליחד הוי"ה ואדנ"י שהם אחד

ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע שמים כינוי לשם הוי"ה ב"ה שנקרא שמים, ושם הוא כינוי לשם אדני בסוד [ש"ב ח' י"ג] ויעש דוד שם, ובזה פירשו הראשונים, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, פירוש ליחד שם שהיא סוד אדני עם שמים שהיא סוד הוי"ה עד כאן דבריו, וידוע ששם אדני נזכר בפה אבל שם הוי"ה בלב ובזה פירשו המקובלים [תהלים ק"ל א'] ממעמקים קראתיך ה', שם הוי"ה בלב דוקא, אך שם אדני שמעה בקולי בפה בגלוי עד כאן דבריו, וידוע מה שכתבו הראשנים בפסוק [שם כ"א ג'] תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, יש מתפלל בפיו שיתן לו הקב"ה אלף דינר, אך בלבו רוצה עוד אלף דינר כדי לקנות בהם חצר, וברצות ה' דרכי איש שיתן לו משאלות לבו הוא החצר, וגם ארשת שפתיו שבקש בגלוי על אלף דינר, בל מנעת סלה עד כאן דבריו, וזה שאמר כל המשתף שם שמים בצערו, רצונו לומר גם בעת הצער שלבו טרוד, עם כל זה הוא נזהר ליחד שם הוי"ה ושם אדנ"י שהם סוד שם שמים שמכוין בכל תורה ומצוה ליחד הוי"ה ואדנ"י שהם אחד נסתר בלב דוקא ואחד נגלה בפה, אז כופלין לו פרנסתו מדה כנגד מדה, שיתן לו הקב"ה תאות לבו הנסתרת, וגם ארשת שפתיו הנגלית, וכמו שכתב על פסוק תאות לבו נתת לו, או יובן בס"ד הכונה שאינו דואג בעבור חסרונות הגופניים בלבד אלא בעבור חסרונות הנפשיים גם כן, שהם ענין תורה ומצות, אז כופלים לו פרנסתו שישפעו לגופו וגם לנפשו.

מי שיוצא מבית הכנסת ולא אכל פת שחרית, ובא לבית המדרש מקום שקובעין עת לתורה בכל יום ועוסק בתורה עסק ממש בכרס רעבה, שנמצא זה נצטער על דברי תורה הרי זה זוכה ומקבל פני שכינה

עוד בניהו בן יהוידע על (ברכות דף סד.) שם היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה. י"ל למאי הוצרך לפרש ולומר ועוסק בתורה, ונראה לי יש בא לבית המדרש לשמוע דוקא והוא יושב ודומם, וביאתו שם מצות אנשים מלומדה שכך הנהיגו אותו אבותיו לבא לקביעות דברי תורה בבית המדרש כל יום אחר התפלה, ולכן אינו מטה אזניו לכל ד"ת אלא עיניו תחזנה כה וכה וצופה על היושבים ועל ההולכים ובאים, הנה זה אין לו חלק במעלה זו דקתני הכא אלא רק מי שיוצא מבית הכנסת שעדיין לא אכל פת שחרית, ובא לבית המדרש מקום שקובעין עת לתורה בכל יום ועוסק בתורה עסק ממש בכרס רעבה, שנמצא זה נצטער על דברי תורה הרי זה זוכה ומקבל פני שכינה, שאותו למוד שלמדו ביגיעה בכרס רעבה, נעשה אורות שרפי קודש ומתעטר בהם בעולם הבא, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל על מאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם אורות שנבראו מלימוד תורה, ולזה אמר מקבל רצונו לומר שיקבל עטרות שהם אורות שרפי קודש הנבראים מד"ת שלמד על ידי צער ויגיעה, והא דאמר זוכה ומקבל הכונה שהוא זוכה מכוחו ומעצמו שאינו נצרך לקבל כח מצדיק זולתו, כי ידוע שיש צדיק אשר אורות עטרות לימודו ומצותיו חלשים והם במדרגת אספקלריא שאינה מאירה, ורק יאירו מן הארת אורות צדיקים גדולים כדרך הלבנה שהיא חשובה ומקבלת אורה מן השמש, לזה אמר כאן הנה איש כזה זוכה ומקבל, זוכה מעצמו ולא על ידי סיוע וכח זולתו, ועל זה הביא הכתוב [תהלים פ"ד ח'] ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, יראה מעצמו ולא על ידי זולתו, והא דקרי לבית הכנסת ובהמ"ד בשם חיל, מפני ששם נברא חיל מלאכים מתפלה ותורה.

בשכר שהוא מקדים מזון הנפש על מזון הגוף כן בעולם הבא יעשו לו קדימה, שיהיה מוקדם לישב בשורות העליונות הרואין פני שכינה, ולא ישב בשורות האחרונים שאין רואין פני שכינה

ועוד נראה לי בס"ד בענין זה שאמר זוכה ומקבל פני שכינה, שיש בזה מדה כנגד מדה, והוא באמרו בגמרא יש צדיקים שזוכין לישב בפני שכינה דהיינו בשורה העליונה, ויש צדיקים שיושבין אחר כמה שורות, שאין רואין פני שכינה, אלא פניהם כנגד שורות הצדיקים שקודמין להם, והנה כאן כיון שיצא האדם מבית הכנסת שכבר התפלל שאז מותר לו לאכול, והוא אינו הולך לביתו לאכול מזון הגוף אלא הולך לבית המדרש לעסוק בתורה שהיא מזון הנפש, שגם התורה נקראת לחם כעבור שהיא מזון הנפש, ולכן בשכר שהוא מקדים מזון הנפש על מזון הגוף כן בעולם הבא יעשו לו קדימה, שיהיה מוקדם לישב בשורות העליונות הרואין פני שכינה, ולא ישב בשורות האחרונים שאין רואין פני שכינה, שאף על פי. שהוא מדורות האחרונים יזכה לישב עם דורות הקדמונים שרואין פני שכינה, ועיין מ"ש בס"ד עוד במאמר זה בסוף מ"ק.

אם רואין אדם ערום בגילוי הראש הם נדבקין ונאחזין בו בחשבם שהוא דומה להם, ולכן הקפידו רבותינו ז"ל על גילוי הראש יותר כי החיצונים משוטטין באויר העולם

בניהו בן יהוידע שבת (דף קנו/ב): שם א"ל כסי רישך. פירוש כיסוי נוסף על הנהוג כדי שלא יזדמן לו באיזה שעה שיהיה בגילוי הראש לגמרי אפילו רגע, ומה שבחרה בסגולה זו, מפני דידוע שהחיצונים והקליפות אין להם יניקה מן אור מקיף והם עומדים ערומים בלי מקיף, בסוד הכתוב [בראשית ג' א'] והנחש היה ערום, ולכן אם רואין אדם ערום בגילוי הראש הם נדבקין ונאחזין בו בחשבם שהוא דומה להם, ולכן הקפידו רבותינו ז"ל על גילוי הראש יותר כי החיצונים משוטטין באויר העולם, וכמו שאמר השטן משוט בארץ ומתהלך בה, וכיון דישוטטו באויר המה יביטו בראש, שהוא כנגדם יותר משאר הגוף, וידוע דהסטרא אחרא נח לה בעון גניבה שגונב האדם מחבירו יותר משאר עונות, מפני שבזה אז מדה כנגד מדה גם היא תגנוב מן הקדושה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מאן רשעים גנבי וביארנו הדבר במקומו, ולכן בחרה בסגולת שמירה זאת של כסוי הראש כדי שלא ישנה בשום פעם להיות בגילוי הראש אפילו זמן מועט, ובזה יבדלו החיצונים והקליפות ממנו ולא ישלטו חס וחלילה בו לעשות איזה גניבה חלילה כדאמרי לה כלדאי, והא דנזדמן פעם אחת דפסקה לקיבורא בשיניה, נראה לי דמן השמים גלגלו דבר זה שיתגבר יצרו כל כך עליו כדי שלא יקוץ בדבר זה שהכריחתו אמו.

הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסטרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סטרא

בניהו בן יהוידע עירובין (דף כא/א): שם כל הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. נראה לי בס"ד הטעם דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד בית פעור, דהסטרא יונקת מאותו מקום דאחוריים דאדם, ולכן נקראת הקליפה בית פעור, ולכן כתיב בסטרא קיא צואה בלי מקום, ובזה רמזו המפרשים ז"ל הפסוק [בראשית ל"ט ה'] ויברך ה' את המצרי בגלל יוסף, לשון גללים. והנה זה הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסטרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סטרא.

תתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר, כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת

גם עוד נראה טעם לזה דהוא מדה כנגד מדה, כיון דלועג על דברי חכמים הנה הוא ממאיס דבריהם ותקנותם בעיני הבריות, לכן זה משפטו שיהיה נידון בדבר המאוס ביותר שהוא צואה רותחת. ודע כי משפט זה דצואה רותחת הוא בשתי אופנים, האחד הוא שתתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר, כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת, ואופן הב' הוא כי אש גיהנם אשר נידון בו נהפך לו לבדו כצואה רותחת ונידון בו, ובזה יהיה סחי ומאוס גם בעיני שאר רשעים הנידונים עמו באש גיהנם, ועוד יקללוהו כל הנידונים שם כי יגיע להם ריח רע מן האש שלו, ונמצא זה צערו כפול.

כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו

בניהו בן יהוידע (עירובין דף סג.) שם אזיל לשאול בלא ולד. נראה לי בס"ד הטעם, הוא זלזל בכבוד רבו לכך לא יהיה לו בן שיכבדהו, כי התלמיד נחשב בן לרבו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו, וכן אמר ישעיה הנביא ע"ה (ישעיהו ח' י"ח) אני והילדים אשר נתן לי ה', והיינו רצונו לומר תלמידים. או יובן בס"ד הכונה דלא יהיה לו בן זכר, אבל בת יהיה לו, דהא יהושע היה לו בנות, ולכן דקדק בעל המאמר למנקט הכי, אזיל לשאול בלא ולד, והדרך הזכר מוליך את האב לקבר ולא הבת, והוי מדה כנגד מדה, הוא זלזל בכבוד תורה לכך לא יהיה לו בן זכר שישנו בעסק התורה, אלא בת שאין לה מצות תלמוד תורה.

יש שעובר על פשע חבירו שחטא לו בדברי בזיון מפני הענוה שלו שהוא נבזה ונמאס בעיני עצמו

ועוד בבניהו בן יהוידע (ראש השנה דף יז:) למי שמשים עצמו כשיריים. נראה לי בס"ד על פי מה שפירש מורנו הרב יעקב מדובנא ז"ל, יש עובר על פשע חבירו שחטא לו בדברים, מפני שיהיה לו טובה בזה כדי שיהיה הקב"ה מעביר לו על פשעיו מדה כנגד מדה, ויש שעובר על פשע חבירו שחטא לו בדברי בזיון מפני הענוה שלו שהוא נבזה ונמאס בעיני עצמו, ולכן לא יחשוב דברים אלו שדבר חבירו בעדו לבזיון.

כל אדם צריך לחשוב עצמו תמיד הוא סוף ושיור שבו נשלם הכרעת כף הזכיות והכרעת כף העונות, הנה זה הוא אשר יזכה לכך

וכמו שכתוב (תהלים ט"ו ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד. נבזה מאחרים בדברים, הנה בעיניו, רצונו לומר בעיני עצמו, הוא נמאס יותר מן הבזיון שביזוהו, ולכן אינו מקפיד על מה שחטא לו חבירו בדברים, עד כאן דבריו, יעויין שם. וכאן בא ר' אחא בר חנינא לפרש מה שנאמר שיעביר לו הקב"ה על כל פשעיו לאו בכל מעביר על פשעי חבירו איירי אלא רק אותו שאינו מקפיד על פשע חבירו מפני שהוא משים ורואה עצמו בדעתו שהוא מאוס כשיריים אלו שמשיירין בקערה אחר אכילה שהם נמאסין בעיני בני אדם ואין אוכלים השיורין אלא הפחותים שהם המשרתים והעניים כן הוא נמאס בעיני עצמו, ולכך אינו מקפיד על בזיון שבזהו חברו, הנה לזה דוקא מעביר על פשעיו, אבל היודע בעצמו שהוא אדם חשוב ובזהו חבירו בדברים וחטא לו והוא שותק ועובר על פשע חבירו כדי להרויח טובה מאת ה' שיעביר על פשעיו לא יזכה לכך. או יובן בס"ד מה שאמר משים עצמו כשיריים, על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל [קדושין מ' ע"א] לעולם יראה אדם עצמו כאלו העולם חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף זכות, וכו'. ונמצא שכל אדם צריך לחשוב עצמו תמיד הוא סוף ושיור שבו נשלם הכרעת כף הזכיות והכרעת כף העונות, הנה זה הוא אשר יזכה לכך.

יחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, ומי יודע כמה חטא בגלגולים שקדמו, ואף על פי שעתה מלא תורה ומצות לא יספיקו להשלים חסרון גלגולים שקדמו לשליש ולרביע, ובזה יהיה שפל בעיניו באמת

ועוד נראה לי בס"ד דאם האדם רואה עצמו מלא תורה ומצות איך יהיה שפל ועניו בעיני עצמו באמת, אך בזאת יוכל להיות שפל אף על פי שהוא מלא תורה ומצות והיינו שיחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים ומי יודע כמה חטא בגלגולים שקדמו, ואף על פי שעתה מלא תורה ומצות לא יספיקו להשלים חסרון גלגולים שקדמו לשליש ולרביע ובזה יהיה שפל בעיניו באמת. וזה שאמר למי שמשים עצמו כשיריים רצונו לומר עתה הוא שיורין של גלגולים אחרים, ובזה יהיה שפל באמת. או יובן יעשה עצמו דהיינו צרכי גופו כשיריים כלומר טפלים.

להודיע לבני אדם כח המצוה של זכות הרבים

ועוד בבניהו בן יהוידע (תענית דף כד.) ומייתנא חמרא לקדושא ואבדלתא. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, הוא עשה מצוה ביין שהוא בסוד הגבורה כנודע, לכן הגשמים שהם בסוד הגבורה ירדו בזכותו, דידוע מה שאמרו לעיל [דף ב' ע"א], למה נקראו גבורות גשמים מפני שיורדים בגבורה, ובודאי זכות רבנו הקדוש נפיש טובא טפי מאותו האיש אלף פעמים, ובכלל מאתים מנה, אך רצו מן השמים להודיע לבני אדם כח המצוה של זכות הרבים.

העובר עבירה בסתר הרי זה גונב דעת הבריות, שמראה עצמו לפניהם שהוא צדיק והוא איש רשע, וכיון שגונב דעת הבריות גורם שגם הקליפה תעיז לגנוב משפע הקדושה יותר מדאי מדה כנגד מדה

ועוד בבניהו בן יהוידע (חגיגה דף טז.) ועוד נראה לי בס"ד כי העובר עבירה בסתר הרי זה גונב דעת הבריות, שמראה עצמו לפניהם שהוא צדיק והוא איש רשע, וכיון שגונב דעת הבריות גורם שגם הקליפה תעיז לגנוב משפע הקדושה יותר מדאי מדה כנגד מדה, וידוע שאין הקליפות יכולות ליקח כלום אלא רק מן הגבורות שבקדושה הנקראים אלקים קדושים, וידוע ששם אלקים שבקדושה שהוא סוד הגבורות בכללו שמונים ושש כמנין כו"ס, ובפרטיו מספר ת"ל, דכל אות ממנו כולל מספר שם אלקים שלם, וכל זה נרמז באותיות שאחר אותיות שכינה שהם אותיות ת"ל, ואותיות כו"ס, וזה שאמר כל העובר עבירה בסתר, שגונב דעת הבריות, ובזה גורם שהקליפה תגנוב ותינק מן הגבורות שבקדושה, כאלו דוחק רגלי השכינה, רצה לומר הגבורות הרמוזות בסוף אותיות שכינה, שהם ת"ל וכו"ס, כאמור, שגורם שינקו הקליפות מהם.

כל הכועס כאלו שכינה אינה חשובה כנגדו

ועוד נראה לי בס"ד, כאלו דוחק רגלי השכינה, על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר [נדרים כ"ב ע"ב] כל הכועס כאלו שכינה אינה חשובה כנגדו, דאותיות שכינה מתחלקות לשתי חלוקות שהם ש"ך ינ"ה, והכועס מגביר הדינים וממשיך ש"ך ניצוצין של הדינים, ומסלק ינ"ה שהוא מספר שם אדנ"י, ולזה אמר אין שכינה, רמז לשם אדנ"י הנרמז באותיות ינ"ה דשכינה, חשוב כנגדו, עכ"ד בשער מאמרי רז"ל ע"ש. ובזה יובן, העובר עבירה בסתר, שאז הוא כופר בהשגחתו יתברך, הרי זה מגביר הדינים מדה כנגד מדה, שממשיך ש"ך ניצוצין של הדינים, ומסלק שם אדנ"י שרמוז באותיות ינ"ה שבסוף שכינה, וזהו רגלי השכינה, כי ינ"ה הם סוף שם שכינה.

המדקדק לומר דבר בשם אומרו הרי זה מואס בגאוה ולומד תורה לשמה

ועוד בבניהו בן יהוידע (מגילה דף טו.) נמצא למדנו מכאן שהאומר דבר תורה בשם אומרו מביא גאולה, וצריך להבין מה טעם יש בזה על דברי תורה. ונראה לי בס"ד דאם אומר דבר תורה ואינו אומרו בשם אומרו, זה יהיה מחמת גאוה שרוצה להתגאות בטלית אחרים, שיחשבו העולם שדבר זה הוא המחדש אותו מדעתו, ולפי זה המדקדק לומר דבר בשם אומרו הרי זה מואס בגאוה ולומד תורה לשמה, לכן מדה כנגד מדה בזכות זה שלומד לשמה יטיל הקב"ה אות למ"ד שבו רמוז לימוד התורה בתוך אותיות גאוה אשר מאס זה האדם, ויהיה כאן צירוף גאולה ולזה אמר מביא גאולה לעולם.

האומר דבר בשם אומרו בשביל טעם זה, יש לו אמונה בדברים הנסתרים שנעשים לצדיקים בקבר, כי דברים אלו אינם גלוים אלא נסתרים, ורק נודעים לנו על פי הקבלה

או יובן בס"ד טעם לזה, כי ידוע התועלת שיצאה לבעל אותו דבר אם יאמרו דבר תורה משמו הוא שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ונמצא זה האומר דבר בשם אומרו בשביל טעם זה, יש לו אמונה בדברים הנסתרים שנעשים לצדיקים בקבר, כי דברים אלו אינם גלוים אלא נסתרים, ורק נודעים לנו על פי הקבלה, וזה המאמין בדברי קבלה שאין גלויים לעיני הכל הרי זה בעל אמונה, וידוע האמונה מקרבת הגאולה וכמו שאמרו רז"ל [מכות כ"ד ע"א] בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, והמאמין בדבר אחד מדברי קבלה הרי זה מאמין בכל, ולכן האומר דבר בשם אומרו שנמצא מאמין בדברי קבלה הנזכרת מביא גאולה לעולם.

השי"ת ישלם מדה כנגד מדה, ואינו מקפח שכר דבר כל דהו

בגמרא כתובות (דף סב:) רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה איעכב לי עד דאתי בהדך, לא איעכבא ליה, אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי, אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה, אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל, אמר שמע מינה האי רביתא דידן, אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא, דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה, אמר לפניו רבונו של עולם ענייה זו זה שכרה, בעא רחמי עלה וחייה. ומבאר  בבניהו בן יהוידע ,  הא דהוצרך תלמודא לפרש דבר זה, שאמר לו תמתין לי ולא רצה להמתין, היינו ליישב בזה דבר אחר, שיש להתפלאת הלא אלישע הנביא ע"ה כשהחיה את הילד הוצרך לעשות כמה דברים, ששם פיו על פיו וכו', ואיך ר' חנניה בבקשת רחמים החיה אותה תכף ומיד, אך בזה מובן הטעם, כי השי"ת ישלם מדה כנגד מדה, ואינו מקפח שכר דבר כל דהו, והיינו בשכר שהיה להוט ומהיר לילך ללמוד תורה, דהגם שבקש ממנו ר' שמעון שימתין לו לא רצה, וזה הוא חוץ משורת דרך העולם, שיותר טוב להולכי דרכים שיתלוו זה עם זה, ויהיו בצוותא חדא, ועם כל זה להיותו נחפז ללמוד תורה שעה אחת קודם, לא רצה להמתין, ועל כן פרע לו השי"ת עתה שבקש רחמים להחיות את אשתו, ענה אותו תכף ומיד, ולא איחר לו בקשתו. ובמדרש ויקרא פרשה כ"א איתא י"ג שנים, וכאן אמר י"ב, אולי הם ישבו י"ב שלמים, ובתוך שנת י"ג חזר, ובמדרש חשיב מקוטעים, ובתלמודא חשיב י"ב שלמים.

ישראל, כשעושין רצונו של מקום הם יקחו עיקר השפע הקדוש, והחיצונים חלקם מן הפסולת אשר בעולם התחתון תדמה אליה הצואה והזבל של בית הכסא, ועל כן החיצונים נקראים בשם צואה בלי מקום

ועוד בבניהו בן יהוידע (כתובות דף סו:) מלקטת שעורים מבין גללי בהמתם של ערביים, נראה לפרש בס"ד הטעם שהגיעו ישראל בחרבן למדרגה התחתונה הזאת שילקטו שעורים מבין גללים לפרנס עצמן בהם, והוא כי ישראל כשעושין רצונו של מקום הם יקחו עיקר השפע הקדוש, והחיצונים חלקם מן הפסולת אשר בעולם התחתון תדמה אליה הצואה והזבל של בית הכסא, ועל כן החיצונים נקראים בשם צואה בלי מקום, וזהו סוד עבודה זרה של פעור, וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים, ובזה פרשו המפרשים רמז הכתוב [בראשית ל"ט ה'] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף לשון גללים, ולכן מדה כנגד מדה בחרבן שרבו העונות ועשו תגבורת לחיצונים, ליזון מעיקר השפע הקדוש, אז ירדו ישראל למדרגה התחתונה הזאת, שיהיו יקרים שבהם מתפרנסים מן הגללים של בהמות הערביים, ודוק היטב.

ואם תהיה האומה גדולה אז גם קליפתה גדולה, ואז ממילא צריך יגיעה רבה לברר ניצוצי קדושה שבה

שם אשריכם ישראל. קשא מה שייך לשון אשריכם בחלוקה השנית. ונ"ל בס"ד דידוע אם ישראל נמסרים ביד איזה אומה, אז הקליפה של אותה אומה חוטפת ניצוצי קדושה מישראל ואין ישראל נגאלין ממנה אלא עד שיתבררו ניצוצי קדושה שחטפה הקליפה מהם, וגם ניצוצי קדושה שהיו באותה הקליפה מכבר, באופן שיבררו הכל חדשים עם ישנים, ואז יגאלו ממנה, וכדהוה בגלות מצרים שלא נגאלו אלא עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן [ברכות ט' ע"ב], ואם תהיה האומה גדולה אז גם קליפתה גדולה, ואז ממילא צריך יגיעה רבה לברר ניצוצי קדושה שבה, ואפשר שלא יוכלו לה, אך אם האומה שפלה אז גם קליפתה קטנה ושפלה, ויוכלו לה בודאי לברר ניצוצי קדושה שבה בנקל, שאז יהיו נגאלין ממנה בנקל, ולזה אמר אשריכם ישראל בחלוקה זו גם כן.

אם עשה בממון חסד הגון הרי זה נחשב מלח, לקיים הממון שלו

שם מלח ממון חסר ברי"ש, ואמרי לה חסד בדל"ת. נ"ל בס"ד הנפקותא בזה, אם ברי"ש אין זה מלח אלא אם כן יחסר ממונו, כגון שנותן צדקה לעני, אבל אם עשה גמילות חסדים שהלוה לאדם בששת דוחקו, ואחר כך חזר זה ופרע לו, דאין נחסר ממנו כלום, לא יועיל זה להיות בסוג מלח. ולמאן דאמר חסד בדל"ת, גם גמילות חסד כזו שהלוה ונפרע יועיל, דהא עשה חסד. ועוד נ"ל בס"ד הנפקותא, למאן דאמר חסר ברי"ש, אם נתן הצדקה לאדם שאינו הגון, כי חשב שהוא הגון יועיל, דהא זה חסר ממונו בשביל מצוה, ולמאן דאמר חסד בדל"ת בעינן שיהיה זה המתן חסד, ואם נתן לאינו הגון אין זה חסד, ולכן תמצא ממון מספרו עולה מספר חס"ד הגו"ן, כלומר אם עשה בממון חסד הגון הרי זה נחשב מלח, לקיים הממון שלו. גם ממון עולה מספר נח מלח, רמז שצריך להניח על הממון מלח, כדי שיתקיימו בצדקה זו גם כן.

דוד המלך ע"ה וחבקוק הנביא ע"ה כל מה שאמרו בבואם בעולם הזה, כבר אמרה אותו נשמתם שהיא מזלם בשמים, מקודם ביאתם לעולם הזה, וגם תפילות שלהם אלו נאמרו מכבר, ובעבורם ניצולו ישראל.

ועוד בבניהו בן יהוידע (סוטה דף מט.) אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב. קשה, ומקמי דייתי דוד המלך ע"ה ויתפלל תפלה זו, איך ניצולו ישראל מן העניות, וכן יש להקשות במאמר השני של חבקוק הנביא ע"ה. ונ"ל בס"ד, דאיתא בגמרא דשבת, כשעלה משה רבנו ע"ה למרום, הראהו הקב"ה את רבי עקיבא יושב ודורש עם תלמידיו על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, וכיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו רבינו מנין לך, אמר להם הלכה למשה מסיני ע"ש, ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים, הכונה שהראהו מזלו של רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ע"ש, ולפי זה גם דוד המלך ע"ה וחבקוק הנביא ע"ה כל מה שאמרו בבואם בעולם הזה, כבר אמרה אותו נשמתם שהיא מזלם בשמים, מקודם ביאתם לעולם הזה, וגם תפילות שלהם אלו נאמרו מכבר, ובעבורם ניצולו ישראל.

ואלו יתוקנו על ידי יסורין של עניות יותר משאר מיני יסורין, כי שבירתם עניות ותיקונם עשירות

ומה שהיו ישראל ראויים ליסורין של עניות שהם קשים ביותר, היינו כי ישראל באו לתקן שבירת הכלים, שהם ז' ספירות הנקראים ימי קדם, ואלו יתוקנו על ידי יסורין של עניות יותר משאר מיני יסורין, כי שבירתם עניות ותיקונם עשירות. ובזה מובן נועם שיח דברי רז"ל, שאמרו היו ישראל מוכרי רבב, כי רב"ב עולה מספר ימי קדם, ושבעה ספירות שנשברו נקראים ימי קדם כנודע, ולכן נאמר בישראל [יחזקאל ט"ז ז'] רבבה כצמח השדה נתתיך, שהם היו מוכרי רבב, ועל ידי תפילת דוד המלך ע"ה שהיא בסוד ה"א אחרונה שבשם, ניצולו מן רבב ונעשו רבבה, ולזה אמר [תהלים ט' כ"א] שיתה ה' מורא להם, שית הא על רבב, ויהיו רבבה, וזהו שאמר [שם כ"ג ה'] תערוך לפני שלחן נגד צוררי.

ולכן אם אין ביניהם תורה, שהיא סוד חכמה, ראויין להשרף, כי מדה כנגד מדה יסתלק אות יו"ד, שהיא סוד חכמה המפסקת בשם איש שראוי לחכם וישאר אש, ולכך ראויין להשרף

שם ואין ביניהם דברי תורה ראויין להשרף. נ"ל בס"ד תואר איש יצדק על תלמיד חכם, כי איש, לשון חשיבות כמו איש ירושלים, אישי כהן גדול, ותוך איש יש יו"ד שהיא סוד חכמה מפסקת בתוך אש, ולכן אם אין ביניהם תורה, שהיא סוד חכמה, ראויין להשרף, כי מדה כנגד מדה יסתלק אות יו"ד, שהיא סוד חכמה המפסקת בשם איש שראוי לחכם וישאר אש, ולכך ראויין להשרף.

התורה מעלה חן על לומדיה, דכתיב אילת אהבים ויעלת חן, ואם תוסיף מספר חן על מספר אש, יהיה מספר שנ"ט אותיות שטן, ולכן התורה שהיא אש ויעלת חן דוחה את השטן

או יובן בס"ד, התורה נקראת אש, דכתיב [ירמיה כ"ג כ"ט] הלא כה דברי כאש נאם ה', אך התורה מעלה חן על לומדיה, דכתיב [משלי ה' י"ט] אילת אהבים ויעלת חן, ואם תוסיף מספר חן על מספר אש, יהיה מספר שנ"ט אותיות שטן, ולכן התורה שהיא אש ויעלת חן דוחה את השטן, ולכן שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך שהוא מקום סכנה, ואין ביניהם דברי תורה, שהיא אש המעלה חן, לדחות השטן, אז ראויין להשרף באש של השטן, ועל זה הביא הפסוק דקאמר ויפרידו בין שניהם, וקשה הוה ליה למימר ויפרידום, ולמה האריך לומר בין שניהם, אך בא הכתוב לרמוז מאחר שהיו הלוך ודבר בדברי תורה שדוחה את השטן, לכך נדחה השטן ונפרד מהם, והיינו כי ההפרש שיש בין מספר אליהו שעולה ב"ן למספר אלישע שעולה תי"א, הוא מספר שנ"ט בדקדוק שהיא אותיות שטן, ולזה אמר ויפרידו בין שניהם, רצה לומר הפרידו השטן, שהוא רמוז במספר היתרון שיש בין שניהם.

 

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 1022 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ג אייר תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק ד'

הקב"ה כל מדותיו מדה כנגד מדה – ושכר ועונש

 

מדה כנגד מדה בתנ"ך ובחז"ל הקדושים

חלק ד'

תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹקָיִךְ (ירמיה פרק ב יט).

ישמחו השמים ותגל הארץ שזכינו להוציא לאור לפני כעשרים ושתים שנים את הספרים שכר ועונש ו' חלקים עם כל המקורות ויסודות מהתורה וחז"ל הקדושים, ראשונים ואחרונים וכל ספרי הזוהר וקבלה וספרי תלמידי בעל שם טוב ותלמידיהם זי"ע, על ענייני שכר ועונש, וסיפורים נפלאים שנתקבלו בכל העולם, והדפסנו קרוב לשש מאות אלף עותקים, וגם הבאנו שם הרבה על הענין שהקב"ה משלם הכל מידה כנגד מידה. ואני מקווה להביא כל המקורות מאדם הראשון ועד תקופת הראשונים המבוארים בתנ"ך חז"ל ראשונים ואחרונים וכל ספרי מוסר כמו שהבאתי כבר חלק מהם בספרי שכר ועונש.

מכל המקורות האלו אנו לומדים שדרך הנהגת הקב"ה את עולמו, הכל הוא בהנהגה של מדה כנגד מדה, ובעלונים אלו ימצא נפש כל חי, טל תחיה להשיב נפשו, ולעורר הלב לחשוב חשבונו של עולם, וגם יראו עין בעין שכל ההשתלשלות כל עניני הבריאה לפי מעשי האדם הן לטוב הן למוטב, כמו שפירשו הקדמונים, דע! מה למעלה, ממך! כלומר כל הבריאה היא תלויה במעשיך, (עיין נפש החיים להגר"ח מוואלוזין שהאריך בזה) ונדע איך צריך להתנהג ומה היא הדרך הרצויה.

הענין של מדה כנגד מדה הוא דבר העומד ברומו של עולם בעניני האמונה והשגחה פרטית והנהגת שכר ועונש וכו', [כמו שהארכתי בשכר ועונש ח"א]. והוא ממש דבר בעיתו, וזהו היסוד ושורש, איך שנכשלים בעבירות הכי חמורות של אכילת נבילות וטריפות חלב ודם, וטומאת פאה נכרית עם תקרובת עבודה זרה, וכאילו לא כלום, ולא חלי ולא מרגיש, וכל זה הוא מפני שאין מאמינים בשכר ועונש ובמדה כנגד מידה, כמבואר בספר צפית לישועה מהח"ח זצ"ל שזה יסוד האמונה בשכר ועונש, כמו שהארכתי בשכר ועונש מש"ס בבלי וירושלמי ומאמרי חז"ל ומספרי בעש"ט הקדוש ותלמידיו, מה שנוגע לעקרי יסודות האמונה והשגחה בשכר ועונש, ומחויבים אנחנו כל אחד ואחד לחזק את עיקרי יסודות הדת, כמו שכתב הרמב"ן פרשת בא (פרק יג פסוק טז): ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא), עכ"ל.

ובעזרת השי"ת על ידי שיראו וילמדו מתורתן של רבותינו הראשונים והאחרונים קדושי עליונים אשר כל דבריהם כגחלי אש תמיד תוקד להלהיב הלבבות שוכני בתי חומר בארץ תלאובות המוקפות נסיונות לאלפים ורבבות, ואמרת ה' אמרות טהורות יחזקם יאמצם ויעודדם לתורה ויראת שמים אמונה ובטחון אמיתי.

ובעזרת השם יתברך הספר הזה מדה כנד מדה יהיה לתועלת גדול לחיזוק האמונה והיראת שמים ולהתעוררות גדולה לעבודת הבורא יתברך א-ל חי צורינו יוצרינו יתברך שמו. 

השכר והעונש לפי מעשי האדם

מידה כנגד מידה

מקורות מפסוקי התורה

בפרשת נח (ט', ו'):, שופך דם האדם באדם דמו ישפך. וכתב נזר הקדש ז"ל במדה שמדד ימודד לו.

ועל כן המלבין פני חברו ברבים הרי הוא כאילו שפך את דמו ועליו אמר הכתב שופך דם גו' כלו' מי שמלבין פני חברו ברבים ושופך דם האדם באדם עצמו עד שבא הדם נגד פניו ופניו מאדימות, וזהו מלת באדם דקאמר דמו ישפך על ידי יתברך, והוא העונש שאמר התנא שאין לו חלק לעולם הבא והוא מדה כנגד מדה, שכמו שהדם הוא הנפש לגוף להחיותו, כן גם כן החיות של הנשמה לעולם הבא השכר הצפון לצדיקים שהיא נשמה לנשמה ובה היא חיה ומבלתי השכר היא מתה. (מדרש שמואל, אבות פ"ג).

שם (י"א ג'): ויאמרו הבה נלבנה וגו'. פ"ד, הבה נבנה וגו'. פ"ו, ויאמר ה' וגו'. פ"ז, הבה נרדה וגו'. פירש"י ז"ל מדה כנגד מדה. הם אמרו הבה נבנה והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה. ופי' בס' גור ארי', כלומר הא דקאמר לשון הבה והוא ל' הזמנה ואין הקב"ה צריך להזמנה כי הכל מוכן לפניו אלא שהוא מדה כנגד מדה שהם אמרו הבה והקב"ה אמר גם כן הבה.

והרמב"ן ז"ל כתב באמצע דיבור ז"ל, והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה כי היו קוצצים בנטיעות כו'.

לך (ט"ו ח'):, במה אדע גו'. פי"ג, ידע תדע גו'. וכתב כלי יקר ז"ל, רז"ל אמרו בעבור שאמר אברהם במה אדע, נענש בידע תדע, וכו' גלות מצרים הי"ל סבות אחרות וכו' ובעון במה אדע שרצה לידע דבר שלא היה בו צורך לידע כי מה לו לבקש אות על דבר ה' על כן נענש בידע תדע, שהודיעו הקב"ה דבר לצערו וזה גם כן מדה כנגד מדה.

מקץ (מ"ב כ"א), ויאמרו גו' על כן באה אלינו הצרה הזאת. מדה כנגד מדה, אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו נאסרים בבית השבי.

שם (כ"ח):, מה זאת עשה וגו'. מדה כנגד מדה יש כאן להוסיף לנו ממון על פירעון עוונינו. (רשב"ם)

וזה לשון הספורנו שם, בהתחננו וגו', והיינו אכזרים נגד אחינו אף על פי שחשבנוהו לרודף הי' לנו לרחם בהתחננו, וכנגד מדת אכזריותנו זה האיש מתאכזר נגדנו.

סוף פרשת בא, ואם לא תפדה וערפתו. וכתב המכילתא אם אין אתה פודהו עורפהו הואיל ואבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו.

בשלח (י"ד כ"ח):, וישובו המים וגו'. ובמכילתא יחזור עליהם הגלגל ויחזיר עליהם זדונם שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני דנן. הם חשבו לאבד את בני במים איני נפרע מהם אלא במים שנאמר (תהלים ז') בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, וכתב (קהלת י') חופר גומץ בו יפול וגו'. ואומר (תהי' שם) ישוב עמלו בראשו, ואומר (משלי כ"ו) כורה שחת בו יפול וגו', וכן שלמה המלך אומר מפרי פי איש תשבע בטנו וגמול אדם ישיב לו (שם י"ח), וכן ישעי' הנביא אומר (ישעי' נ"ט) ואומר (שם ס"ח) ומדותי פעולתם וגו', וכן ירמי' הנביא אומר (ירמי' ל"ב) גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, וכן הוא אומר (שם נ') השמיעו על בבל רבים כל דורכי קשת חנו עליה סביב אל יהי לה פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל ה' זדה ואל קדוש ישראל, וכן יתרו אמר למשה (יתרו י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' וגו', מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבדבר שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם.

שם (פסוק ו'):, כמו אבן. במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הן אמרו וראיתן על האבנים, אף אתה עשית להם המים כאבנים והיו המים מכין אותם על מקום האבנים לכך נאמר כמו אבן.

שם (פסוק ח'):, וברוח אפיך נערמו. במדה שמדדו בה מדדת להם, הם אמרו הבה נתחכמה לו, אף אתה נתת ערמה למים והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות.

יתרו (י"ח י"א):, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. ז"ל אונקלוס ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל בי' דנינון.

במכילתא שם, שבמה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו נפרע מהם המקום.

שם (סוף בשלח פסוק י"ד): לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר כי בדבר וגו'.

וזה לשון רש"י על התורה, כי בדבר גו' כתרגומו במים דמו לאבדם, והם נאבדו במים.

בסוטה (י"א):. אשר זדו, בקדירה שבישלו בה נתבשלו. האי זדו לישנא דקדירא דכתיב ויזד יעקב גו'.

כתב התורה והמצוה יתרו שם, עתה ידעתי גו' כי בדבר גו'. שהמצרים נדונו מדה כנגד מדה, וזה לא יוכל לעשות רק מי שהוא מושל בכל הכחות, כי מי שאינו מוטבע רק על כח מיוחד אי אפשר שיעניש, רק במה שיש בכחו למשל הברק באשו והים במימיו, ומכות מצרים שכולם היו מדה במדה הראה כי בכל דבר שזדו על ישראל הוא גדול עליהם בדבר הזה עצמו והעניש אותם בו בדבר שזה לא יוכל לעשות רק מי שגדול על כל האלוקים.

שם (כ' י"ג):, לא תרצח. וכתב התרגום יונתן ב"ע ז"ל בחובי קטליא חרבא נפיק על עלמא. וכתב בפי' יונתן וזה לשונו: מדה כנגד מדה.

לא תנאף. בחובי גיורא מותא נפיק על עלמא.

לא תגנב. בחובי גנביא כפנא נפיק על עלמא.

לא תענה ברעך עד שקר. בחובי סהדי שקרא עננן סלקין ומיטרא לא נחית ובצורתא אתיא על עלמא.

לא תחמוד בית רעך. בחובי חימודיא מלכותא מתגריא בנכסיהון דבי נשא ולמיסב יתהון ועתירי נכסין מתמסכנין וגלותא אתיא על עלמא. ע"כ.

וזה לשון פי' יונתן המלכות מתגרה בנכסיהון וממונן של ישראל בעון החמדה והוא מדה כנגד מדה, הם חמדו מה שאינו שלהם גם המלכויות חומדין שלהם.

משפטים (כ"א כ"ד), עין תחת עין וגו'. ז"ל הספורנו כך הי' ראוי כפי הדין הגמור שהיא מדה כנגד מדה, ובאה הקבלה שישלם ממון מפני חסרון השערתנו פן נסכל ונוסיף על המדה לאשמה בה. ע"כ. ועי' בעל הטורים שלח י"ד י"ד.

בספר נזר הקדש כתב וזה לשונו, כבר באה הקבלה האמיתית בהל"מ שהוא ממון לא עין ושן ממש, ולא לחנם נאמר בכתוב סתם עין תחת גו' כו' דבדיני אדם אינו אלא ממון אבל מ"מ בידי שמים נידון כמדתו ממש והיינו בסוד הגלגול הנודע ליודעי חן כו' ובאשר אין אנו מכירין המגולגלים אי אפשר לנו לעמוד על הבירור. ומה שאינו נעשה פתגם הדין מיד בפעם הראשון מאת ה' היתה זאת בכונה מכוונת לבל יתבטל פנת הבחירה בהיות נראה לעין כל מה שגומל לרשע רע כרשעתו כמדתו, אבל עתה מתקיים הבחירה בהעלם דבר ומכל מקום צדיק באמונתו יחיה אמונת אומן כי הדין דין אמת במדה כנגד מדה.

שם (כ"ב כ"א):, כל אלמנה ויתום לא תענון, אם ענה תענה וגו' והרגתי אתכם בחרב גו'. וזה לשון חינוך (סוף מצוה ס"ה): באמצע דיבור, השי"ת שבוחן לבבות תובע צערם כו' שנאמ' והרגתי גו'. כלומר מדה כנגד מדה שתהיינה נשי המענים אלמנות ובניהם יתומים ולא ימצאו מרחם שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. [ועיין חפץ חיים על התורה בפרשת משפטים על הפסוק הנ"ל, סיפור נורא על זה]

תזריע (י"ג מ"ו):, בדד ישב מחוץ למחנה. ואמרו בערכין ט"ז: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב וגו', הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה בדד ישב וגו'.

וזה לשון רש"י על התורה, ואם כן מה נשתנה משאר טמאים כו' הואיל והוא הבדיל בלה"ר כו' אף הוא יבדל.

שם, מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי צפרים לטהרתו, (שם י"ד). אמר הקב"ה הוא עושה מעשה פטיט (לשון קול היוצא בחשאי, רש"י) לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט (שהצפרים צועקים בכל שעה, ערש"י על התורה).

בזוהר – (ספר בראשית-פרשת נח -דף סז ע"א): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין לְךְ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַנֵּא לוֹ כְּמוֹ חֵטְא הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו) חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. וּבא וּרְאֵה, לֹא הֻשְׁלַם חֵטְא דּוֹר הַמַּבּוּל אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁחָטְאוּ בְּהַשְׁחָתַת דַּרְכָּם עַל הָאָרֶץ, וְאַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ חוֹמְסִים זֶה אֶת זֶה, כַּכָּתוּב וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס [וחמס מהכל היה, ולכן], וְכָתוּב כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. הִנְנִי מַשְׁחִיתָם בְּחֵטְא הַהַשְׁחָתָה.

בזוהר – (ספר בראשית-פרשת תולדות -דף קמג.): בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו, וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִדה, בְּהֵ"א, וּבֵאֲרוּהָ, וְיָצָא עֵשָׂו כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ מִיִּצְחָק, שֶׁאָמַר לוֹ וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה'. שֶׁאִלּוּ אָמַר וַאֲבָרֶכְכָה וְלֹא יוֹתֵר – יָפֶה. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לִפְנֵי ה', בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הִזְדַּעֲזַע כִּסֵּא כְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמְרָה, וּמַה שֶּׁיֵּצֵא נָחָשׁ מֵאוֹתָן הַקְּלָלוֹת וְיִשָּׁאֵר יַעֲקֹב.

בַּשָּׁעָה הַהִיא הִזְדַּמֵּן מִיכָאֵל, וּבָא לִפְנֵי יַעֲקֹב וְהַשְּׁכִינָה עִמּוֹ. וְיָדַע יִצְחָק, וְרָאָה אֶת גַּן עֵדֶן עִם יַעֲקֹב וּבֵרְכוֹ לְפָנָיו. וּכְשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו, נִכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם, וְעַל כֵּן וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדלָה עַד מְאֹד, שֶׁחָשַׁב שֶׁעֵשָׂו לֹא הָיָה בַּצַּד הַהוּא. פָּתַח וְאָמַר, וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.

מִשּׁוּם כָּךְ הִזְדַּמֵּן יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וּבְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁהֵבִיא בְּרָכוֹת עַל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְנִנְטְלוּ מֵאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שְׂפַת שֶׁקֶר. שֶׁכַּמָּה שֶׁקֶר אָמַר, וְכַמָּה דִּבְרֵי שֶׁקֶר עָשָׂה כְּדֵי לְהַטְעוֹת וּלְהָבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ בָּא יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וְהִטְעָה אֶת אָבִיו, כְּדֵי לְהָבִיא בְּרָכוֹת עַל הָעוֹלָם וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁמָּנַע מִן הָעוֹלָם. וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הָיְתָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ. עָלָיו כָּתוּב (בראשית ג) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. וְנִשְׁאָר בּוֹ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וּבָא יַעֲקֹב וְנָטַל מִמֶּנּוּ הַבְּרָכוֹת.

בזוהר – (ספר במדבר-פרשת בלק -דף קצ"ז.): רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (שיר השירים א) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מַה זֶּה כְּנֶסֶת? זוֹהִי עֲצֶרֶת הִתְכַּנְּסוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י) מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנוֹת. מִי שֶׁמְּכַנֵּס כָּל הַמַּחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים אֵלָיו.

וּמִתּוֹךָ שֶׁלִּפְעָמִים הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת נְקֵבָה, וְנֶאֱמַר עֲצֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ) כִּי עָצוֹר עָצַר ה', שֶׁמַּחֲזִיק וְלֹא נוֹתֵן – כָּךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי מִתּוֹךְ אֱמוּנָה רַבָּה שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהּ מוּם (מח), נוֹתְנִים לָהּ לְלֹא עִכּוּב כְּלָל. וְהִיא, כְּשֶׁבָּאָה אֵלֶיהָ, כָּל מַה שֶּׁכּוֹנֶסֶת עָצַר וּמְעַצֵּר וּמְעַכֶּבֶת, שֶׁלֹּא יוֹרֵד וּמֵאִיר אֶלָּא כְּפִי הַטַּל, טִפִּין טִפִּין, מְעַט מְעַט. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִמְצֵאת לְמַטָּה אֱמוּנָה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. זְכוּת קְטַנָּה וְהֶאָרַת טַל קְטַנָּה, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

שֶׁאִלְמָלֵא תִמָּצֵא אֱמוּנָה כְּמוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ בָהּ, הִיא מְרֻקֶּנֶת בְּכָל צַד וְצַד לְלֹא עִכּוּב כְּלָל, וְהִיא שְׂמֵחָה. וְאָז נוֹתְנִים לָהּ מַתָּנוֹת וְאוֹצָרוֹת רַבִּים זֶה עַל זֶה, וְלֹא יְעַכְּבוּ אוֹתָהּ כְּלָל. אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים מְעַכְּבִים אוֹתָם וּמְעַכְּבִים אוֹתָהּ, וְאָז הִיא עֲצֶרֶת. עָצוֹר עָצַר ה' וַדַּאי. כִּבְיָכוֹל נוֹתֵן תַּמְצִית, וְלֹא יוֹתֵר.

בזוהר – (תיקוני הזוהר-תקונא ארביסר -דף ל:): אָמַר הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: בְּוַדַּאי כָּעֵת הַדָּבָר הוּא בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, וְזֶהוּ מְלֵאָתְךְ וְדִמְעֲךְ לֹא תְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁמָּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בְּרַחֲמִים, חֵטְא זֶה שֶׁעֵרַב אָדָם טִפָּה בְּכוֹרָה בְּזִוּוּג נִדָּה שִׁפְחָה גוֹיָה זוֹנָה, זֶה גוֹרֵם שֶׁנּוֹטֵל אַחֵר אֶת בַּת זוּגוֹ, וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךְ תָּבִיא בֵּית יהו"ה אֱלֹהֶי"ךְ, וְלֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, שֶׁאוֹתוֹ בֵן הוּא עִרְבּוּבְיָא שֶׁיּוֹצֵא כִלְאַיִם, מֵאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מִינוֹ, שֶׁהִיא כְנֶגְדּוֹ, וּמִשּׁוּם זֶה זָכָה? עֵזֶר, בַּת זוּגוֹ שֶׁהִיא עֵזֶר לוֹ בְּתוֹרָה בְּמִצְוָה בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה, עֵזֶר לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאִם לֹא, אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ הִיא כְנֶגְדּוֹ לְאַבְּדוֹ מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, וְכָל זֶה גָרַם לוֹ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא שָׁמַר טִפָּה רִאשׁוֹנָה לְבַת זוּגוֹ.

וְעִם כָּל זֶה, אִם חָזַר בִּתְשׁוּבָה, עָלָיו נֶאֱמַר וְשָׁב וְרָפָא לוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ בַּת זוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךְ, וְהִיא דְמוּת שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְפוּאָה וְהִיא חַיִּים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְאִשְׁתּוֹ הִיא בִדְמוּתָהּ. זֶה שֶׁכָּתוּב רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. הַתּוֹרָה הִיא טוֹב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, וְאִשְׁתּוֹ הִיא בִדְמוּתָהּ. זֶה שֶׁכָּתוּב מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב. סוֹף סוֹף עֲשָׂרָה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בָּזֶה וַעֲשָׂרָה בָּזֶה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים.

בזוהר – (תיקוני הזוהר-תקונא תשסרי -דף לח:): וּבְאֵלּוּ שֶׁלֹּא מַלְוִים אוֹתָהּ וְלֹא מוֹסִיפִים לְשַׁבָּתוֹת וּלְיָמִים טוֹבִים, הִיא סְתוּמָה לָהֶם, וּמִשּׁוּם זֶה כָּל הַמּוֹסִיף מוֹסִיפִים לוֹ, וְזוֹ תוֹסֶפֶת נְשָׁמָה יְתֵרָה, וְהִיא תוֹסֶפֶת שֶׁל רוּחַ קְדֻשָּׁה, וְכָל הַגּוֹרֵעַ, גּוֹרְעִים לוֹ אוֹתָהּ נְשָׁמָה יְתֵרָה, וְנִשְׁאָר עָנִי, וְאִם הוּא חָכָם, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ, וְאִם הוּא עָשִׁיר בְּמָמוֹן, מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאָר עָנִי יָבֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁהוּא מוֹנֵעַ מִלְמַעְלָה נְשָׁמָה יְתֵרָה, שֶׁהִיא נִשְׁמַת כָּל חַי, וְנִשְׁאָר יוֹם הַשַּׁבָּת עָנִי וּשְׁכִינָה יְבֵשָׁה, כָּךְ נִמְנָעוֹת מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת, וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְכָל מִי שֶׁמּוֹסִיף בְּשַׁבָּת, אָז וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ. אַף כָּךְ גַּם אַצְמִיחַ הַטּוֹבָה שֶׁלּוֹ, וּמִי זֵרוּעֶיהָ שֶׁל שְׁכִינָה שֶׁלְּמַעְלָה? אוֹתָן נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת שֶׁזּוֹרְעִים מִמֶּנּוּ, וִישַׂמְּחוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה מִזִּיו כְּבוֹדָהּ.

תיקוני הזוהר- (תקונא עשרין, וחד ועשרין -דף נט:): וְאֵלּוּ שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּבַהֲמוֹת הַשָּׂדֶה, שֶׁאוֹכְלִים בְּלִי תְפִלּוֹת, מִיתָתָם תִּהְיֶה כְּבַהֲמוֹת הַשָּׂדֶה, וְשׁוֹחֵט אוֹתָם מַלְאַךְ הַמָּוֶת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּסַכִּין פָּגוּם שׁוֹחֵט אוֹתָם, וְנִקְרְאוּ נְבֵלָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. מַה זֶּה סַכִּין פָּגוּם? זֶה סמא"ל אֵל אַחֵר, וַדַּאי נִקְרָא סַכִּין פָּגוּם, וּפְגִימָה הִיא סַם הַמָּוֶת, טְרֵפָה וּנְבֵלָה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְּנוּ בִידֵיהֶם, כְּבָר קִבְּלוּ עָנְשָׁם, וּמִשּׁוּם זֶה נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, כָּל הַסְּרָכוֹת שֶׁל סַם הַמָּוֶת הֵן הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהּ, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת וְגוֹמֵר, וְהֵן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה סְרָכוֹת, עֲלֵיהֶן כָּתוּב וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַ"י כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, לְאוֹתָם שֶׁמִּתְפַּלְלִים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלּוֹת. (ומי גרם שמי המבול מתגברים, מי שמריק מי הזרע של ברית מילה בנדה שפחה גויה זונה) וּלְעוֹלָם הַוַּרְדָּא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּסְתָּרֵךְ – טְרֵפָה, וְאֵינָהּ חַיָּה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּסְתָּרֵךְ בָּאָדָם בַּחֲטָאֶיהָ – הוֹרֶגֶת.

וְעוֹד, שְׁכִינָה הִיא מִצְוַת אֲסִיפַת דְּגֵי הַיָּם שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם דָּגִים וַחֲגָבִים אֵינָן טְעוּנִין שְׁחִיטָה, וְהֵם תַּלְמִידֵי בֵּית רַב שֶׁמִּתְרַבִּים בְּיָם הַתּוֹרָה, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אֲסִיפָתָן הִיא הַמַּתֶּרֶת אוֹתָן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם, הִיא הַמַּתֶּרֶת אוֹתָם מִשְּׁחִיטָה וַדַּאי.

וְכַנְפֵי הַשְּׁכִינָה הֵם כִּסּוּי דַּם חַיָּה אוֹ עוֹף, שֶׁהֵם כַּנְפֵי יוֹנָה, וְאֵלּוּ הֵם כַּנְפֵי מִצְוָה, שֶׁמְּכַסִּים עַל דְּמֵיהֶם, שֶׁלֹּא שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם כְּלָבִים שֶׁהֵם חֲצוּפִים, שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה (וכלם), וְשֶׁלֹּא מַכִּירִים בָּהֶם בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת, (הרי) כָּךְ הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ, וְהֶעָפָר שֶׁמְּכַסֶּה עָלָיו רוֹמֵז וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

בזוהר – (תיקוני הזוהר-תקונא חמשין ושתא): וְכָךְ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה עִם חָכְמָה, צָרִיךְ לְקָרְבָם לַצַּדִּיק וְכָל הָעֲנָפִים שָׁם מִתְיַחֲדִים וְנִקְשָׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים, וּמְקַבְּלִים זֶה מִזֶּה, וְהַכֹּל עַל יְדֵי הַצַּדִּיק, וּבְלִי צַדִּיק אֵין קִרְבַת הַיִּחוּד אֶלָּא אַחֲוָה, וּמִשּׁוּם זֶה חֶסֶד שָׁם נִקְרָא ו' אָח וְה' אָחוֹת, מִצַּד הַיָּמִין, וּבַמָּקוֹם הַזֶּה נֶאֱמַר וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְגוֹמֵר, חֶסֶד הוּא, וְעִם כָּל זֶה שֶׁחֶסֶד הוּא, וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם. מִי שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתִיּוֹת בְּמָקוֹם שֶׁל פֵּרוּד, כְּאִלּוּ הִפְרִיד בֵּינֵיהֶן, וּמִשּׁוּם כָּךְ וְנִכְרְתוּ, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

וְכָךְ י"ה בְּיָמִין הֵם בְּאַחֲוָה, וְאֵין יִחוּד אֶלָּא עַל יְדֵי צַדִּיק, וּמִשּׁוּם זֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה, וְכָךְ בְּשׁוֹק יָמִין וּשְׂמֹאל שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא צָרִיךְ לְקָרֵב שָׁם אוֹתִיּוֹת בִּזְמַן שֶׁאֱלֹהִים אֲחֵרִים שָׁם, שֶׁהֵם מִצַּד שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וְסוֹד הַדָּבָר – וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יהו"ה אֵשׁ זָרָה.

בזוהר – (תיקוני הזוהר- תקונא חמישאה -דף קמב:): וְאִם חָבֹל תַּחְבֹּל – תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, שַׂלְמַת רֵעֶךְ – כִּסּוּי שֶׁל מִצְוָה, עַד בּא הַשֶּׁמֶשׁ – שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו"ה אֱלֹהִי"ם, תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ – קֹדֶם שֶׁיִּתְכַּנֵּס מִמֶּנּוּ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. מַה זֶּה צְדָקָה? תְּפִלָּה, וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ – כַּנְפֵי מִצְוָה שֶׁהֵם תְּפִלִּין, כַּנְפֵי יוֹנָה, וְכַנְפֵי מִצְוַת צִיצִית, הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ – עוֹר הַתְּפִלִּין, וְאִם אַתָּה לֹא תַחֲזִיר אֶת הַכִּסּוּיִים הַלָּלוּ קֹדֶם שֶׁיִּתְכַּנֵּס מִמֶּנּוּ הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו"ה אֱלֹהִי"ם, כָּךְ תִּתְכַּנֵּס מִמְּךְ נִשְׁמָתְךְ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כִּסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וּמִשּׁוּם זֶה עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, לוֹ – לֶעָנִי, שֶׁהוּא צַדִּיק, וְלַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא עֲנִיָּה בַגָּלוּת, כְּשֶׁיָּבֹא הַלַּיְלָה שֶׁהוּא גָלוּת, בַּמֶּה תִשְׁכַּב הַשְּׁכִינָה? שֶׁוַּדַּאי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא מֵאִיר לָהּ בַּגָּלוּת, שֶׁהִיא הַלַּיְלָה, וְנִשְׁאֶרֶת בַּחֲשֵׁכָה, וּמִשּׁוּם זֶה צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְהָאִיר לָהּ בַּגָּלוּת בְּאוֹר וְנֵר, שֶׁהוּא תוֹרָה וּמִצְוָה, אוֹר הַנְּשָׁמָה, נֵ"ר – נֶפֶשׁ רוּחַ, שֶׁהֵם סִימַן נֵ"ר, בָּתֵּי הַתְּפִלִּין שֶׁתִּשְׁכַּב בָּהֶם הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְכִסּוּי שֶׁל צִיצִית לְהִתְעַטֵּף בָּהּ בְּמִשְׁכָּבָהּ.

בזוהר – (זוהר חדש-מדרש רות): הָלַךָ אֲבִישַׁי וּבָא לַסַּנְהֶדְרִין וְאָמַר, מַהוּ לִרְכֹּב עַל סוּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּשְׁעַת הַדְּחַק? וְהִתִּירוּהוּ. מְצָאוֹ לְדָוִד עוֹמֵד בָּאֲוִיר. אָמַר לוֹ, חֲזֹּר מִתְּפִלָּתְךְ.

אָמַר לוֹ, (תהלים קטז) מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. שֶׁכָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, שֶׁאֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים. מִיָּד חָזַר מִתְּפִלָּתוֹ, וְקִבֵּל הַדִּין עַל זַרְעוֹ, שֶׁכָּתוּב (שמואל ב כא) וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וְגוֹ'.

מַה כָּתוּב? (שמואל א יא) וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקָם, (דברי הימים ב' כב) וַתְּאַבֵּד אֵת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה. כָּתוּב וַתְּאַבֵּד, וְכָתוּב וַתְּדַבֵּר אֶת כָּל זֶרַע כוּ'. מַהוּ וַתְּדַבֵּר? אָמְרָה, שֶׁעֲתִידִין זַרְעוֹ שֶׁל דָּוִד לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם.

וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם כוּ', אֶת יוֹאָשׁ כוּ'. מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְעַל כָּל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה זוֹ וְנִתַּן רְשׁוּת לְמִדַּת הַדִּין, עַל זֶה כָּתוּב (ישעיה י) עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד. עֲדַיִן מִדַּת הַדִּין בְּנֹב עוֹמֶדֶת וְתוֹבַעַת דִּין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמָה בְּצַדִּיקִים מְדַקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ – בִּרְשָׁעִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

בחקותי (כ"ו י"ח):, ואם עד אלה וגו'. כתב בעל הטורים ז"ל, סופי תיבות מדה שאמדוד לכם מדה כנגד מדה.

שם (פסוק כ"א):, ואם תלכו עמי קרי וגו', ושם מ', ואף אני אלך עמכם בקרי. וכתב בתורת כהנים (שם פ"ח):, הם עשו את דיני עראי בעולם, אף אני אעשה אותם עראי בעולם.

שם (פסוק כ"ז):, והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי. ובת"כ לפי הגהו' רבינו הגר"א ז"ל אתם עשיתם את תורתי עראי בעולם, אף אני כו'. ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם, אתם עברתם לפני ז' עבירות בואו וקבלו ז' פורעניות.

שם (פסוק מ"ג):, יען וביען במשפטי מאסו. וכתב בתרגום יונתן ב"ע מיכלא קביל מיכלא. פי' מדה כנגד מדה.

והכי איתא בתורת כהנים שם לפי הגהו' הגר"א ז"ל יען גו', וכי ראש בראש פרעתי מהם בישראל והלא לא פרעתי מהם אלא אחת ממאה שחטאו לפני, ולמה נאמר יען וביען במדה שחטאו בה באותה מדה ילקו בה.

בעל הטורים חקת (כ' י"ב):, יען לא האמנתם בי גו' לכן לא תביאו גו'. וכתב ז"ל לכן בגימט' מדה במדה.

בעל הטורים (ריש פנחס):, השיב את חמתי וגו' לכן אמור גו'. לכן בגימטריה מדה במדה.

מסעי (ל"ה ל"ג), ולא תחניפו את הארץ וגו'. וכתב בספרי הרי זו אזהרה לחנפים. ד"א אל תגרמו אל הארץ שתהי' מחנפת לכם.

וע' רמב"ן על התורה שם באמצע דיבור כל חנופה עשות ההפך הנראה והנדמה לעינים והוא ענש בארץ בעבודה זרה ובשפיכת דמים ובגילוי עריות כמו שכתוב (ירמי' ג' א') הלא חנף תחנף הארץ. והארץ חנפה תחת יושביה. (ישעי' כ"ד ה') ותחניפי ארץ בתזנותך. (ירמי' שם ב', בזנותיך וברעתך.)

וכתב התורה והמצוה וזה לשונו:, החנף הוא מי שאין תוכו כברו, נגלהו כצדיק והוא רשע באמת. והונח על הארץ, כשאין תוכה כברה, נראית ארץ טובה ופירותי' זרים ורעים, וזה בא על ידי חנופה מדה כנגד מדה.

פרשת עקב, והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה"א לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ותרגם אונקלוס ז"ל, ויהי חלף די תקבלון ית דיניא וכו'. וכתב הרמב"ן ז"ל, חלף כמו חלף עבודתכם, והיה סבת שמעכם המשפטים ועשותכם אותם שישמור השם לכם בריתו.

שם (ח' י"ט):, והי' אם שכח תשכח את ה"א וגו', כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון וגו'. וכתב בעל הטורים כגוים ג' דין. ואידך (יחזקאל כ') אם לא נהי' כגוים. (מ"ב י"ז) ויקטירו שם כגוים. מדה כנגד מדה, בשביל ויקטירו וגו', ואמרו אם לא נהי' כגוים, על כן כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן גו'.

שופטים (י"ט):, ועשיתם לו כאשר זמם גו'. כתב השל"ה פרשת שופטים וזה לשונו: וענין עדים זוממים כאשר זמם כן יעשה לו, מדה כנגד מדה, ובמדה שהאדם מודד מודדין לו. הענין כי זה לעומת זה עשה האלקים, כמו שיש אצילות הקודש, כן לעומתן מצד הקליפות. והעושה טוב נדבק במדה טובה, דהיינו מזו המדה שהמצוה זו יוצא כי שכר מצוה רוחניות המצוה. וכן שכר עבירה עבירה היא מדה רעה. לעומת המדה טובה. וזהו מדה כנגד מדה ובמדה שמודד מודדין לו.

תבוא (כ"ח מ"ז):, תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב מרב כל.

פסוק (מ"ח):, ועבדת את איביך וגו' ובעירום ובחסר כל גו'.

פסוק (מ"ח):, ועבדת את איביך וגו' ובעירום ובחסר כל גו'. זה ממדותיו של הקב"ה שהן מדה כנגד מדה, הם לא עבדו להקב"ה מרב כל לפיכך יעבדו את האויבים בחוסר כל. (רבינו בחיי).

האזינו (ל"ב ט"ו):, ויטש אלוק עשהו. כתב בספרי וכה"א ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ (ישעי' נ"א י"ג). ואומר כי שתים רעות עשה עמי, אמר להם הקב"ה במדה שמדדתם בי מדדתי לכם עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, ויטש משכן שילה (תהלים ע"ח), כי נטשתה עמך בית יעקב (ישעי' ב' א').

שם (פסוק כ"א), הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם.

ישעי' (כ"ה כ"ב):, ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. וכתב רבינו יונה (במשלי א' כ"ב) וזה לשונו: מדה כנגד מדה כי אתם פורקים עול שמים והוא יכבוד את עוליכם ויחזקו מוסריכם. ועיין מ"ש בשערי תשובה שער ג' אות קע"ז.

שם (ל' ט"ז):, ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון ועל קל נרכב על כן יקלו רודפיכם.

יואל (ד' ג'):, ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו.

שם (ז'), הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה והשבותי גמולכם בראשכם. – פ"ח):, ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהוד' ומכרום לשבאים אל גוי רחוק וגו'.

ירמי' (ב' י"ט):, תיסרך רעתך וגו'.

יחזקאל (ט' ט'):, ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים וגו' כי אמרו עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה. – ולא יענוש על הרע ולא יגמול על הטוב, רד"ק.

שם (י'):, וגם אני לא תחוס עיני ולא אחמול דרכם בראשם נתתי. – כמו שהם לא חסו ולא חמלו על העניים גם אני לא תחוס עיני מדה כנגד מדה, רד"ק.

תהלים (ז'), בור כרה ויחפרהו וגו'. ישוב עמלו בראשו וגו'.

שם (ל"ד), תמותת רשע רע וגו'.

משלי (כ"א י"ג):, אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. וכתב רלב"ג ז"ל הנה מי שהוא חותם אזנו שאינו רוצה לשמוע צעקת דל לחננו מאשר הביא אלקי בידו, הנה ישיב הש"י גמולו שישיבהו לדלות ויקרא ולא יענה, ר"ל שלא יחמלו האנשים עליו וזה מדה כנגד מדה. ואפשר שירצה בזה כי גם הוא יקרא לש"י ויצעק אליו מתוך צרתו ולא תשמע תפלתו כי הש"י יתנהג עמו בדרך אשר הוא מתנהג לזולתו.

מדה כנד מדה

מלוקט מש"ס ופוסקים זוהר הקדוש ראשונים ואחרונים,

מודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה, ומתים בדוגמת אותה מיתה

סוטה (דף ח.): במשנה במדה שאדם מודד בה מודדין לו, כו'.

אמר רב יוסף אף על גב דמדה בטילה [מדה עצמה בטילה שפסקו ד' מיתות בית דין] במדה לא בטיל [שמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים בדוגמת אותה מיתה, רש"י] וכו', דאמר רב יוסף וכן תני ר' חייא, מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו והא בטלו, אלא דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה, או נופל מן הגג, או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה, או נופל בדליקה, או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה, או נמסר למלכות, או ליסטין באין עליו, מי שנתחייב חניקה, או טובע בנהר, או מת בסרונכי.

תניא היה רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה, [בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה לאבדון תריבנה].

אין לי אלא סאה [עבירה גדולה], מנין לרבות כו', [משקולות קטנות].. תלמוד לומר כי כל סאון סואן ברעש ומנין, ושם ט. כי כל סאון גו', לכמדה [רש"י לפי גירסת הב"ח ללמדנו שבמדה שמודד מודדין לו הפרען מעין החטא].

גם בבית דין של מטה דנין את האדם לפי מדתו

יבמות (קז.): במתניתין בית שמאי אומרים בפניו וכו': ובגמרא שם, תניא אמרו להן בית הלל לבית שמאי והלא פישון הגמל מיאנה אשתו שלא בפניו אמרו להן בית שמאי אומרים לבית הלל פישון הגמל במדה כפושה מדד, לפיכך מדדו לו במדה כפושה, [במידה כפויה מדד לשון אונאה וכו', שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה, רש"י], לפיכך מדדו לו במדה כפושה.

בבא בתרא (מח:(: הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן.

כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בָּרְשָׁעִים לְקַבֵּל פֻּרְעָנוּתָן, כָּךְ נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים, לְקַבֵּל טוֹבָתָן

סנהדרין (ק.): תַּנְיָא, א] רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד – מוֹדְדִין לוֹ, דִּכְתִיב, (ישעיה כז) "בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה". (אמר לו רבי יהודה) [אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ], וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? – אָדָם נוֹתֵן מְלֹא עֻמְסוֹ [מלא חפניו] לֶעָנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ מְלֹא עֻמְסוֹ לָעוֹלָם הַבָּא? וְהָא כְּתִיב, (שם מ) "וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן". [וז"ל רש"י: במדה שאדם מודד. אם מדד ונתן צדקה לעני מלא חפניו הקב"ה מודד בחפניו ונותן לו: וכי אפשר לומר כן. שיהא הקב"ה נותן לאדם מלא חפניו והלא אינו יכול לסבול כל כך:] וְאַתָּה, אִי אוֹמֵר כֵּן? – אֵי זוֹ הִיא מִדָּה מְרֻבָּה, מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה, אוֹ מִדַּת פֻּרְעָנוּת? [שם ע"ב] הֱוֵי אוֹמֵר, מִדַּת טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת. בְּמִדָּה טוֹבָה כְּתִיב, (תהלים עח) "וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל, וְדַּלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח, וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל, וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ". וּבְמִדַּת פֻּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר, (בראשית ז) "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ". בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת כְּתִיב, (ישעיה סו) "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי, כִּי תּוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵּרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר". וַהֲלֹא אָדָם מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּאוּר עוֹלָם הַזֶּה, מִיָּד נִכְוֶה? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בָּרְשָׁעִים לְקַבֵּל פֻּרְעָנוּתָן, כָּךְ נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים, לְקַבֵּל טוֹבָתָן.

מיום שנברא העולם ועד אותה שעה הוא נותן לכל אחד שכרו בין טוב ובין רע

תנא דבי אליהו רבא (פ"ז): צא ולמד מפרעה וכל מחנהו כולן כמו שהם כולם קנאו ונקמו בהן בישראל, כמו כן הקב"ה נתקנא ונתנקם בו בפרעה ובכל מחנהו צא ולמד מיום שנברא העולם ועד אותה שעה הוא נותן לכל אחד שכרו בין טוב ובין רע שנאמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וגו'.

הנה טוב מאד זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת יסורין

מדרש רבה בראשית (פרשה ט' י"א): (ח) אמר רב הונא הנה טוב מאד זו מדת הטוב והנה טוב מאד זו מדת יסורין וכי מדת יסורין טובה מאד אתמהא אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא וכן שלמה אומר (משלי ו) ודרך חיים תוכחת מוסר אמרת צא וראה איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא הוי אומר זו מדת יסורין.

כל המדות בטלו מדה כנגד מדה לא בטלה

(יא) אמר ר' שמעון בר אבא הנה טוב מאד זו מדת הטוב והנה טוב מאד זו מדת הפורענות וכי מדת הפורענות טובה היא מאד אלא שוקד על הפורענות היאך להביאה אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בר אבא כל המדות בטלו מדה כנגד מדה לא בטלה רבי הונא בשם ר' יוסי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו לפיכך אמרו חכמים והנה טוב מאד זו מדה טובה.

(י) רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר אע"ג דאת אמר כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ועם אלו מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן מנין שפורענותן של רשעים קרויה מלאכה שנאמר (ירמיה נ) פתח ה' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. (ועיין מדרש רבה ברכה פרק יא ט', אמר משה רבש"ע כל מדותיך מדה).

אבות (פ"ב משנה ו':): [א] הילל אומר אל תפרוש מן הציבור. ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאיפשר לשמוע וסופו להישמע, ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה: הוא היה אומר אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכם, ובמקום שאין איש השתדל להיות איש.

רשע היית ומלסטם את הבריות ומציפן בנהר. ובאותה מדה מדדו לך

אף הוא ראה גולגולת שצפה על פני המים ואמר לה על דאטפת אטפוך [פירוש רע"ב: על דאטפת אטפוך – רשע היית ומלסטם את הבריות ומציפן בנהר. ובאותה מדה מדדו לך] וסוף מטיפיך יטופון: הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה, מרבה שפחות מרבה זימה, מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה נשים מרבה כשפים, מרבה תורה מרבה חכמה, מרבה עיצה מרבה תבונה, מרבה ישיבה מרבה שלום, מרבה חכמה מרבה צדקה קנה שם טוב קנה לעצמו, קנה לו דברי תורה קונה לו חיי העולם הבא.

וזה דבר הנראה לעין בכל עת ובכל זמן ובכל מקום, שכל מי שיעשה רע ויחדש מיני החמס ופחיתיות, שהוא עצמו יוזק מן הרעות ההם בעצמם אשר חידש

וברמב"ם פירוש המשניות: (ו) אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון – ר"ל שאתה נהרג בעבור שהרגת זולתך, ואשר הרגך עתיד ליהרג, הכוונה בזה המאמר שפעולות הרעות ישובו בראש עושיהם כמו שאמר עונותיו ילכדונו את הרשע וגו' ואומר בור כרה ויחפרהו, ואמרו חכמים (סנהדרין צ. ק. סוטה ט.) במדה שאדם מודד בה מודדין לו. וזה דבר הנראה לעין בכל עת ובכל זמן ובכל מקום, שכל מי שיעשה רע ויחדש מיני החמס ופחיתיות שהוא עצמו יוזק מן הרעות ההם בעצמם אשר חידש מפני שהוא למד מלאכה שתעשה נזק לו ולזולתו, וכן כל המלמד מעלה שמחדש פעל טוב מן הטובות יגיעהו תועלת הפעל ההוא מפני שהוא מלמד דבר שיעשה טוב לו ולזולתו ודברי הכתוב בזה טובים מאד אמר כי פועל אדם ישלם לו.

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 1023 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על צניעות ויסודי הדת – לב בעומר – שנה שניה תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק ה'

הנהגת השם יתברך עם הבריות מידה כנגד מידה

 

 

מידה כנגד מידה – חלק ה'

מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות

ספרי האזינו (פסקא ב'): צדיק וישר הוא. שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם. ד"א הצור התקיף. תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מדותיו אפילו עונה של כלום ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר מה ראו אנשי דור המבול שנשטפו במים ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשטף באש וגפרית ומה ראה אהרן ליטל הכהונה ומה ראה דוד ליטול את המלכות ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ ת"ל כי כל דרכיו משפט יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו.

ילקוט שמעוני דברים לב רמז תתקמב): הצור תמים פעלו, הצייר שהוא צר את העולם תחלה וצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם. תמים פעלו פעולתו שלמה על כל באי העולם ואין להרהר אחר מדותיו אפי' (עונה) (שנוי) של כלום, אין באחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלש עינים אילו היו לי שלש ידים אילו היו לי שלש רגלים אילו הייתי מהלך על ראשי אילו היו פני הפוכין לאחורי כמה היה נאה, ת"ל (תמים פעלו). כי כל דרכיו משפט יושב על כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו. אל אמונה שהאמין בעולם ובראו. ואין עול שלא ברא בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים, וכן הוא אומר לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר. צדיק וישר הוא שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם. דבר אחר הצור התקיף. תמים פעלו פעולתו שלמה עם כל באי העולם ואין להרהר אחר מעשיו אפי' (עונה) (עולה) של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר מה ראו דור המבול שישטפו במים, ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו, ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשטף באש וגפרית, ומה ראה אהרן ליטול את הכהונה, ומה ראה דוד ליטול את המלכות, ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ, ת"ל כי כל דרכיו משפט יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו את הראוי לו. אל אמונה בעל פקדון. ואין עול גובה את שלו באחרונה, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת ב"ו אדם מפקיד אצל חברו מאתים ויש בידו מנה כשבא ליטולאת המלכות, ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ, ת"ל כי כל דרכיו משפט יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו את הראוי לו. אל אמונה בעל פקדון. ואין עול גובה את שלו באחרונה, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת ב"ו אדם מפקיד אצל חברו מאתים ויש בידו מנה כשבא ליטול את שלו אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה ואין עול גובה את שלו באחרונה. צדיק וישר הוא כענין שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב. דבר אחר הצור התקיף, תמים פעלו פעולתם של באי העולם שלמה לפניו, מאחר מתן שכרן של צדיקים ומתן פורענותן של רשעים, אלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הזה ואלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הבא, אלו לא נטלו כלום משלהן בעולם הזה שנאמר הלא הוא כמוס עמדי, אימתי אלו ואלו נוטלין למחר כשהוא יושב בדין שנאמר כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו.

היסוד הוא כי הקב"ה יגמול לטובים ויעניש הרעים, והכל במשפט כי כן העיד עליו הפסוק כי משפטיו ישרים, שנאמר כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול

רמב"ם פירוש המשניות (סוף ברכות פ"ט משנה ה'): כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם כו' – טועים הם הצדוקים הכופרים בתורה שלא יאמינו בחיי העוה"ב, ועוד נבאר ענין העולם הבא במקומו במסכת סנהדרין. ופירוש קלקלו השחיתו הדעות והאמונות. ושאמר בכלל התקנות שתקנו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם האל, מפני שמלת שלום הוא שם משמות הקב"ה, והביאו ראיה שהדבר ההוא מותר, מענין בעז שאמר ה' עמכם והשיבוהו יברכך ה'. ומה שאמר אחר כן ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, אינו ראיה על מה שהקדים שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם, אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנות חכמים, אע"פ שהם ישנות וקדמוניות, ועל זה הזהיר שלמה בזה המשל. ואחר כן הביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם, כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה, וזהו שאמר הפרו תורתך עת לעשות לה', אבל מי שיעזוב הפסוק על סדורו, ויפרשהו ויאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך, יאמר כי כשיבא העת להפרע מהם להנקם, יזדמנו סיבות לבני אדם להפר התורה, כדי שיבא עליהם העונש בשפט, וזה הענין ארוך ורחוק עמוק עמוק מי ימצאנו, כי נצא ממנו לענין הדין הנגזר מהקב"ה על כל אדם, ועל כן אל תבקש ממני עתה בענין הזה אשר אני בו, אלא לבאר דברי המדברים בלבד על דרך פי' פשוט בכל דבריו, כי דברי הכתוב יבטלו קצתם לקצתם בענין ההוא וכן דברי החכמים, אבל היסוד הוא כי הקב"ה יגמול לטובים ויעניש הרעים, והכל במשפט כי כן העיד עליו הפסוק כי משפטיו ישרים, שנאמר כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול, ודרך הצדק בהם אין ביכולת אדם להשיגו, כאשר אין בכח שכל אדם להיות שכלו כולל דעת הקב"ה, וכבר הודיענו הכתוב כי אין ביכולת רעיונינו להשיג חכמתו וצדק דיניו בכל מה שפעל ויפעל, והוא מה שאמר כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם, ועל כן יש לך לסמוך על היסוד הזה, ואל תשגה נפשך להעמיק אחר הענין הזה כי כל מי שחקר אחריו מאנשי תורתינו וזולתה לא השיג ממש, אבל הוא כמו שאמרו ע"ה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו. ואם תראה בדברי מן המדבר בזה הענין דמות ענינים אמיתיים ומלים דומים טענה אינה כן, אך בעת תטיב להסתכל יסור הצפוי ההוא שהוא כסף סיגים מצופה על חרס ויש עליו קושיות, ובאחרונה יחזור למה שאמרתי לך ונאבד רוב הדברים וחבור הספרים, אבל דברי הפילוסופים בענין ההוא והם הבקיאים בפילוסופיא, הוא דבר מופלא מאד ועמוק וצריך להקדמות רבות. והרגיל בחכמות והאיש המשכיל הלבוב ישים אל לבו הדברים ההם, ויקשור את דבריהם עם דברי הכתוב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' אות באות, ויכוין מדבריהם ענין קרוב ממה שדברתי לך ביסוד הזה, או מה שהוא יותר מדויק ממנו ומבורר, ועוד נדבר בקצת הענין הזה במסכת אבות, ואראך קצת מהסכמת בקיאי הפלוסופים לדברי הכתוב בכל הענינים, ואין זה מקום להביא שם הדבר הזה, לולי אשר כוונתי כשיבא זכר דבר בענין האמונה, לבאר בו מעט כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו. סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת ברכות.

במדה שאדם מודד בה מודדים לו

חינוך מצוה (קעא): הנהגת המצורע בקריעה ופרימה וכל מטמאי אדם: שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה, שנאמר (ויקרא י"ג, מ"ה) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, וכן כל שאר הטמאים גם כן צריכין להודיע את עצמן. ולשון ספרא, טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין, תלמוד לומר וטמא טמא יקרא (שם). והקריאה היא שיעשה בגופו ענין שיוכר לבני אדם שהוא טמא ויסורו ממנו. משרשי המצוה, שיקח דמיון בנפשו בהרחקתו מבני אדם כי בסיבת החטא ירוחק אדם מכל טוב, למען ישוב מדרכו הרעה. וזהו אמרם זכרונם לברכה (ערכין ט"ז ע"ב) הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו בין אדם לחבירו, ולפיכך מחוץ למחנה אהלו. ולכן ראוי שיקרא לכל אדם שיסורו ממנו. ובלל גדול בכל הדברים, במדה שאדם מודד בה מודדים לו. ופירוש דבר זה לא ידעוהו רבים, כי יחשבו לפרש דבר זה אצל השם ברוך הוא בדוגמת גמול בני אדם שכל אחד ישלם את חבירו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה, ולא כן הענין אצל השם ברוך הוא חלילה, כי אין עם השם ברוך הוא כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם, ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן אל כל הראוי לקבלו, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ"א, ד'). ומה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה ה' ע"ב) אצלו ברוך הוא במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הכוונה לומר כי כפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך יתכן לקבלת הגמול, כי לעולם באותו הענין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו בדוגמתו ממש תמשך עליו הברכה או ההפך.

וכן אמר הכתוב (איכה ג', ל"ג) כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, וכתיב גם כן (תהלים ה', ה') כי לא אל חפץ רשע אתה, כלומר שהשם יתברך לא יחייב בריה מחפצו בחיוב, כי האל הטוב חפץ בטוב לעולם. אבל האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן היושר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו לקבל הטובה. והמשל על זה ההולך בדרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל ויש לדרך גדר קוצים מכאן ומכאן, ועבר אחד ונתחכך בגדר ונכוה, באמת אין לומר על האיש הזה שהשם חפץ בכוייתו, אבל הוא הגורם כי לא נזהר ללכת ביושר.

וכמו כן בעל החטא מדת הדין תחייבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר עליו שהאל הטוב יחפוץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו ימצא אליו הרע. וכעין דבר זה אמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה פ' נ"א, ג'), אין דבר רע יורד מלמעלה.

וכלל דברינו, כי כל המקרה הרע המתחדש באדם הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני השם מן האיש, כלומר שהשם מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא, ואז יצוה מלאכיו לשומרו כאשר בתחילה, כמו שכתוב (דברים ל"א, י"ז) והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. וכתב חכם אחד, ידענו כי השם אחד, והשנוי יבוא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו בי כולם הם בחכמה.

כפי אשר האדם מתנהג עצמו בהליכתו בתורת ה' ובעבודתו ובעשיית מצוותיו באהבה,
כן משלם לו כגמולו.

באר מים חיים (פרשת נח): (יד) עשה לך תיבת עצי גפר וגו'. רש"י ז"ל כתב בפסוק זה, הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה וכו', ולי נראה לתת עוד טעם לבנין התיבה, כי נודע מאמר חז"ל (סוטה ח' ע"ב) אשר במדה שאדם מודד מודדין לו, ופועל אדם ישלם לו (איוב ל"ד, י"א) וכפי אשר האדם מתנהג עצמו בהליכתו בתורת ה' ובעבודתו ובעשיית מצוותיו באהבה, כן משלם לו כגמולו. ואם התנהגותו הוא בדרך טבע העולם עושה מצוות כפי כח גופו וכל מה שיוכל לעשות בכוחו, יעשה. אבל חושש הוא לחלישת גופו, ואם תכבד עליו העבודה בעשיית המצוות למשל במצות פריקה וטעינה בכח גדול או בהליכה לבית המדרש בימות החורף והקור גדול, ושינה בסוכה אם הקרירות גדולה למאוד או להעביר שינה מעיניו בכח, בלימוד התורה בלילה אז מיד הוא פורש ולא יאבה לרדוף אחר קיום המצוות למעלה מטבע מזגו, ואם יחלש לבו או יחטפנו שינה בעיניו ילך לו לעסוק בצרכי גופו, ולא ירצה בשיבור כוחותיו וטבע גופו לעבוד את ה' ביתר מטבעו, וכן בנתינת הצדקה מפזר על המצוות ונותן צדקה בערך השגת ידו, ואם יזדמן לו לפעמים להוציא על המצוה ביותר מהשגת ידו כקניית אתרוג בסך רב ולהלביש ערומים ולהשיא יתומים ביותר מהשגת ידו, יניח המצוה מלקיימה ולא יהיה מפזר ונוסף מכפי ערכו. אבל מה שהוא לפי ערך כח גופו וטבעו ומזגו והשגת ידו, יעשה מצוות וילמוד תורה ויתן צדקה ולא יפחות כאשר בטבע העולם, ולעומת זה כן הקב"ה מתנהג עמו בדרך טבע העולם, ובהיטיבו לכל העולם יטיב גם עמו ומברכו בברכת בני חיי ומזוני בדרך הטבע אבל אם לפעמים יצטרך להעשות לו דבר שהוא חוץ לטבע העולם למשל כאשר יפלו עליו ליסטים ושודדי לילה, או אם יברח לו אל ארץ ויצטרך לעבור הנהר וכדומה, לא ישתנו עליו סדרי בראשית לשדד מערכת השמים בשבילו כי פרי מעלליו יאכל כאשר עשה הוא כן יעשה לו מדה כנגד מדה.

ויש אשר המצא ימצא אדם שיתנהג עצמו אף בפחות מדרך טבע העולם ולא יעשה מצות הבורא כי אם כשיגיע לו המצוה בלי שום טרחא של כלום ואין יצרו משיב עליו, ומעט דמעט יחסר מממונו ובהזדמן לידו בקל עשייתו ולא יקשה לו, אבל אם יצטרך לטרוח בטרחת מה, ובהפזרת ממון אף בדרך הבינוני, אין יכול לעמוד בו ועזוב יעזוב התורה והמצוה מרוב אהבת גופו וממונו ולבו חזק עליו ולא ירצה לנצח יצרו אף במעט נצחון, רק מפנק מנוער עבדו (משלי כ"ט, כ"א) שתיכף נעשה מנוער מן התורה ומצוות, ונקרא פורש מן הציבור, וכמו כן מוליכין אותו מלמעלה בפחות מדרך טבע העולם וכשכל העולם הוא בנחת, הוא אז בצער, ובדד ישב מחוץ למחנה ובשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב י"ד, כ"ב) וצרות רבות באין עליו ונגעי בני אדם, ואוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (ישעיה ג', י"א).

כמה העין רואה בחוש נסים שנעשו לגדולי ישראל ולצדיקי אמת שנתהפך הטבע בפניהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ושם ה' נקרא עליהם שמהוה לנגדם התהוות חדשות ומשדד כל מערכת השמים ומזלות הרקיע בשבילם, והכל עבור כי עז צדקתם ואמתתם בדרך ה' שלא בטבע כוחי גופו

אמנם הירא וחרד לדבר ה' ורוצה בעבדות בוראו לא כן הוא עושה כי הוא אינו חושש לגופו וטבעו, ורוחו ונפשו אליו יאסוף אל צור העולמים ברוך הוא אשר בראו יש מאין והוא מהפך עצמו מהיש אל האין ואומר לנפשו שחי ונעבורה ומטריח עצמו בטרחא יתירה יותר מכוחו להשיג איזה ממצוות ה' לעשותה, ועוסק בתורה יותר מלימודו ובמסירת נפשו לה' כההוא מעשה דרבא (שבת פ"ח.) שהיה נובע דם מאצבעו והוא היה קא מעיין בשמעתיה ולא הוה ידע כלל, ומכבד את ה' מהונו יותר מהשגת ידו, וכשיגיע לידו ממצוות היקרים כל אשר לו יתן בעד נפשו לזכותה במצוות ה' ופושט את מלבושיו להלביש ערומים ולהשיא יתומים, וכשנותן צדקתו לעני אינו משגיח כלל אם נשאר לו עוד בידו ליתן טרף לביתו או לא, והכל עבור כי צמאה נפשו ויכמה בשרו לאהבת ה' אלהיו, עד כי נכסף וחפץ בכלות נפשו לה'. וכשעומד בתפילה נגד המקום נפשואליו ישא והחיות שלו רץ ושוב לדבק עצמה למקור שורשה מקום אשר נלקחה משם בהשתוקקות רב ובחפיצה ותשוקה גדולה. ולמול זה גם הקב"ה מתנהג עמו שלא בדרך טבע העולם, וכשרצה ר' פנחס בן יאיר לעבור הנהר תיכף נקרע לפניו והיה לנגדו במים עזים נתיבה ללכת לדרכו (כמו שאמרו בחולין ז'.). ור' חנינא בן דוסא אמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק וכו' (תענית כ"ה.). ועליו היו אומרים אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא (כמו שאמרו בברכות ל"ג.). הרי שאף שטבע העולם הוא להיות המים נמשכין והולכין, ושמן ידליק ולא חומץ, וכשפגע ערוד באדם הורג אותו, ולהם עשה הקב"ה להנהיגם למעלה מטבע העולם שיהיה הטבע נדחה מפניהם.

ואפילו בדורותינו כמה העין רואה בחוש נסים שנעשו לגדולי ישראל ולצדיקי אמת שנתהפך הטבע בפניהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ושם ה' נקרא עליהם שמהוה לנגדם התהוות חדשות ומשדד כל מערכת השמים ומזלות הרקיע בשבילם, והכל עבור כי עז צדקתם ואמתתם בדרך ה' שלא בטבע כוחי גופו ואדרבה מסגף עצמו בסגופים גדולים כדי לזכך ולטהר ולהחליש כח הגוף כדי שיהיה כלי נכון מקודש ומזומן להשראת הקדושה, והקב"ה וברוך שמו מיחד שמו על אדם הזה כמו אלהי אברהם יצחק ויעקב או אלהי ישראל שנקרא כן עבור הנסים הגדולים ונוראות הנפלאים שנעשו לאבות העולם למעלה מן הטבע, אברהם ניצל מכבשן האש וכדומה, וכמה נסים נעשו לאבותינו במצרים ובים סוף ונפלאות שהיה להם במדבר, כי הכל יראו על ידו כי אין קדוש כה' ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, ולזה צונו הקב"ה לאמר ואהבת את ה' אלהיך שתאהב את זאת שה' המהוה את כל ומעלה אותם מטבעם, הוא יהיה אלהיך שיהיה שמו נקרא עליך כמו אלהי אברהם ועל ידך יתגדל שמו ויוודע גדולתו בעיני הבריות. ומפרש הכתוב במה תוכל לזכות לזה ואמר כשתעבוד אותו ותעשה תורתו ומצוותיו בכל לבבך ואמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, ואף אם היצר הרע יראה לו שבירת כח וחלישת הלב על ידי עשיית תורה ומצוות לא יחוש על כוחי גופו, ויעבדהו יותר מכוחו וטבעו. ובכל נפשך, אפילו כשהוא נוטל את נפשך תקיים בעצמך אומר לנפשי שחי ונעבורה. ומכל שכן בכל מאודך בכל ממונך וכל חפציך לא ישוו בה לעזוב את מצוות ה' עבור קומץ ממונך. אם כה תעשה אז ה' בחינת הוי"ה המהוה את כל ומשדד כל טבע העולם, הוא יהיה אלהיך שהנהגתך יהיה על ידו לא בבחינת אלהים שגימטריא הטבע, רק בלמעלה מהטבע ושמו הגדול יהיה נקרא עליך כמבואר.

הקב"ה לאדם הראשון דור ודור ושופטיו דור ודור ומנהיגיו

והנה נח נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה ל"א, א') בפסוק ונח מצא חן וגו'. כההוא דאמר רבי אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח, אפילו נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן וכו' עד כאן. וכן אמרו בגמרא דידן (סנהדרין ק"ח.) אף על נח נחתם גזר דין וכו'. והענין הוא אף שהיה צדיק תמים בדורותיו אבל כל צדקו לא היה אלא בדרך טבע העולם עושה מצוה כפי כח גופו ומתרחק הרבה מן החטא אבל לא למעלה מהטבע לשבר ולהכניע כל כוחי גופו ותאות מורשי לבבו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע, ולמסור נפשו על קדושת בוראו כמו אברהם, ועל כן אמר עליו הכתוב את האלהים התהלך נח כלומר רק בטבע העולם בחינת אלהים כאמור, כי הוא היה צדיק לפי ערך דורו והם היו רשעים והלכו בפחות מטבע העולם והוא היה עובד ה' בכל כוחו בטבע, וזה ודאי אשר אילו היה בדור אחר היה עובד ה' בצדקו למעלה למעלה כי כל הצדיקים שעברו מראש הבריאה כולם היו צדיקים לפי ערך דורם כאמרם ז"ל (ברכות ל"ב.) שאמר הקב"ה למשה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו', ולהיפך אמרו (סנהדרין י"א.) נתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך וכו' הרי שגדולתו בצדקתו הוא לערך דורו, ולזה הראה הקב"ה לאדם הראשון דור ודור ושופטיו דור ודור ומנהיגיו (סנהדרין ל"ח ע"ב), כי כל שופט שבדור שייך לאותו הדור ועל כן נקבע הלכה לשמוע תמיד אחר שופט שבימיך ויפתח בדורו כשמואל בדורו, כי כל צדיק ושופט הוא לפי ערך הדור ועל כן כל דור ודור מחויב לציית לשופטו, ועל כן בדור המבול לא היה יכול נח להתגבר עוד בצדקו כי לא הניחוהו בני דורו בגודל רשעם לילך במעלות (ועיין מה שכתב הרב ז"ל בליקוטי תורה פרשה ואתחנן בפסוק (דברים ג', כ"ו) ויתעבר ה' בי למענכם וזה לשונו, כי הלא ה' יתברך נתן חכמה בפרנס הדור כפי זכות הדור וכאשר חטאו ישראל בעגל גרמו שיחזור משה לסוד העיבור והפסיד שאר האורות וכו' עד כאן. הרי מפורש כנזכר) ולהבינך זה הדבר למה הוא כן, וכו'.

במדה שאדם מודד מודדין לו ופועל אדם ישלם לו

ספר סידורו של שבת (חלק ראשון השורש השלישי ענף א'): ידוע מאמר רז"ל (סוטה ח' ע"ב) אשר במדה שאדם מודד מודדין לו ופועל אדם ישלם לו. וכפי אשר האדם מתנהג עצמו בהליכתו בתורת ה' ובעבודתו ובעשיית מצותיו באהבה כן משלם לו כגמולו ואם התנהגותו הוא בדרך טבע העולם עושה מצות כפי כח גופו. וכל מה שיוכל לעשות בכוחו יעשה. אבל חושש הוא לחלישת גופו. ואם תכבד עליו העבודה בעשיית המצות למשל במצות פריקה וטעינה בכח גדול או בהליכה לבהמ"ד בימות הקרים ושינה בסוכה אם הקרירות גדלה למאוד. אז מיד הוא פורש. ולא יאבה לרדוף אחר קיום המצות למעלה מטבעו ומזגו. וכן בלימוד התורה ילמוד עד מקום שידו מגעת כפי ערך טבעו ומזגו. ואם יחלש לבו או יחטפנו שינה ילך לו לעסוק בצרכי גופו. ולא ירצה בשיבור כחותיו וטבע גופו לעבוד את ה' ביותר מטבעו. וכן בנתינת הצדקה מפזר על המצות ונותן צדקה בערך השגת ידו. ואם יזדמן לו לפעמים שיצטרך להוציא על המצוה ביותר מהשגת ידו כקניית האתרוג בסך רב ולהלביש ערומים ולהשיא יתומים ביותר מהשגת ידו. יניח המצוה מלקיימה ולא יהיה מפזר ונוסף כפי ערכו. אבל מה שהוא לפי ערך כח גופו וטבעו ומזגו והשגת ידו. יעשה המצות וילמוד התורה ויתן צדקה ולא יפחות כאשר בטבע העולם. כן הקב"ה מתנהג עמו בדרך טבע העולם. ובהטיבו לכל העולם יטיב גם עמו ומברכו בברכת בני חיי ומזוני בדרך הטבע. אבל אם לפעמים יצטרך להעשות לו דבר שהוא חוץ לטבע העולם למשל כאשר יפלו עליו לסטים ושודדי לילה. או אם יברח לו אל ארץ ויצטרך לעבור הנהר וכדומה. לא ישתנו עליו סדרי בראשית לשדד מערכת השמים בשבילו. כי פרי מעלליו יאכל כאשר עשה הוא כן יעשה לו מדה כנגד מדה. ויש אשר ימצא אדם שיתנהג עצמו אף בפחות מדרך טבע העולם. ולא יעשה מצות הבורא כי אם כשיגיע לו המצוה בלי שום טרחא של כלום ואין יצרו משיב עליו. ומעט המעט יחסר ממונו. ובהזדמן לידו בקל עשיותו ולא יקשה לו. אבל אם יצטרך לטרוח בטרחות מה ובהפזרת ממון אף בדרך הבינוני. אין יכול לעמוד בו ועזוב יעזוב התורה והמצוה מרוב אהבת גופו וממונו. ולבו חזק עליו ולא ירצה לנצח את יצרו אף במעט נצחון. רק מפנק מנוער עבדו שתיכף נעשה נוער מן התורה והמצות. ונקרא פורש מן הצבור. וכמו כן מוליכין אותו מלמעלה בפחות מדרך הטבע. וכשכל העולם הוא בנחת הוא אז בצער. ובדד ישב מחוץ למחנה. ובשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. וצרות רבות באין עליו ונגעי בני אדם ואוי לרשע כי גמול ידיו יעשה לו.

אפילו בדורותינו כמה העין רואה בחוש נסים שנעשו לצדיקי אמת שנתהפך הטבע בפניהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'

אמנם הירא והחרד לדבר ה' ורוצה בעבודת בוראו. לא כן הוא עושה. כי הוא אינו חושש לגופו וטבעו. ורוחו ונפשו אליו יאסוף אל צור העולמים ב"ה. אשר בראו יש מאין. והוא מהפך עצמו מהיש אל האין ואומר לנפשו שחי ונעבירה ומטריח עצמו בטרחא יתירה יותר מכחו להשיג איזה מהמצות ה' לעשותה. ועוסק בתורה יותר מלימודו ובמסירת נפשו לה' כההיא מעשה דרבא (שבת) שהיה נובע דם מאצבעו והוא היה לומד יותר ומכבד את ה' מהונו יותר מהשגת ידו. וכשיגיע לידו ממצות היקרים כל אשר לו יתן בעד נפשו לזכותה במצוה. ופושט את מלבושיו להלביש ערומים ולהשיא יתומים. וכשנותן צדקתו לעני אינו משגיח כלל אם נשאר לו עוד בידו ליתן טרף לביתו או לא. והכל עבור כי צמאה נפשו ויכמה בשרו לאהבת ה' אלהיו. עד כי נכסוף וחפץ בכלות נפשו לה'. וכשעומד בתפלה נגד המקום. נפשו אליו ישא והחיות שלו רץ ושוב לדבק עצמה למקור שורשה מקום אשר לוקח משם בהשתוקקת רב ובחפיצה וחשוקה גדולה. למול זה גם הקב"ה מתנהג עמו שלא בדרך טבע העולם. וכשרצה ר' פנחס בן יאיר לעבור הנהר תיכף נקרע לפניו. והיה לנגדו במים עזים נתיבה ללכת לדרכו כמ"ש (בחולין ז' ע"א) ורבי חנינא בן דוסא אמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק כו' (בתענית כ"ח ע"א) ועליו היו אומרים אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא כמ"ש (בברכות ל"ג ע"א) הרי כי אף שטבע העולם הוא להיות המים נמשכים והולכים ושמן ידליק ולא חומץ ושיפגע ערוד באדם יהרוג אותו. ולהם עשה הקב"ה להנהיגם למעלה מטבע העולם שיהיה הטבע נדחה מפניהם. ואפילו בדורותינו כמה העין רואה בחוש נסים שנעשו לצדיקי אמת שנתהפך הטבע בפניהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. ושם ה' נקרא עליהם שמהוה לנגדם התהוות חדשות ומשדד כל מערכת השמים ומזלוה הרקיע בשבילם. והכל עבור כי עז צדקתם ואמתתם בדרך ה' שלא בטבע כוחי גופו ואדרבה מסגף עצמו בסיגופים גדולים כדי לזכך ולטהר ולהחליש כח הגוף. כדי שיהא כלי נכון מקודש ומזומן להשראת הקדושה. ובדרך אלהי ישראל יקרא שמו על אדם הזה. כמו אלהי אברהם ויצחק ויעקב או אלהי ישראל עבור הנסים ונוראות הנפלאים שנעשו לאבות העולם למעלה מהטבע. אברהם ניצול מכבשן האש וכדומה. וכמה נסים נעשו לאבותינו. ביציאת מצרים ובים סוף. ונפלאות שהיה להם במדבר. כי הכל יראו על ידו כי אין קדוש כה' ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וזה פירוש הפסוק ואהבת את ה' אלהיך. שתאהב את זאת שה' המהוה את כל ומעלה אותם מטבעם. הוא יהיה אלהיך שיהיה שמו נקרא עליך כמו אלהי אברהם ועל ידך יתגדל שמו ויוודע גדולתו בעיני הבריות. ומפרש הקרא במה תוכל לזכות לזה. ואמר כשתעבוד אותו ותעשה תורותיו ומצותיו בכל לבבך ואמרו חז"ל (משנה ברכות נ"ד ע"א) בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. ואף אם היצה"ר יראה לך חלישות כח ושבירת הלב על ידי עשיות תורה ומצוה לא יחוש על כוחי גופו. ויעבדהו יותר מכוחו וטבעו. וכל נפשך אפי' כשהוא נוטל את נפשך תקיים בעצמך אומר לנפשי שחי ונעבורה. ומכש"כ בכל מאודך בכל ממונך וכל חפציך לא ישוו בה לעזוב את מצות ה' עבור קימוץ ממונך. אם כה תעשה אז ה' בחי' הויה המהוה את כל הוא יהיה אלהיך שהנהגתך יהיה ע"י. לא בבחי' אלהים שגי' הטבע רק בלמעלה מהטבע ושמו הגדול יהא נקרא עליך כמבואר.

הערה: למידע מורחב על כל איסורי הפאה, הוכחות וכו' מי שנכשל בפאה נכרית ורוצה לעשות תשובת המשקל, נא להתקשר ולהשיג חומר בנושא בטלפון: 054-8505928.

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

עדותן של רבנים בכל יסודי התורה- הסכמות ומכתבים חלק ג"

 

עלון 1002 עדותן של רבנים - הסכמות ומכתבים חלק ג

 

נושאי מכתבים:

אמונה ובטחון, לפרנסה, ארץ ישראל, שעטנ"ז,   זוהר הקדוש, אדרא רבא, אדרא זוטא,ספרא דצניעותא,ראשית חכמה, פלא יועץ, בגדד, איראן, בית לחם יהודה, הרב יהודה פתיה זי"ע. שער הגלגולים, אליהו הנביא, מקדש מלך,.בית המדרש ,גלות, גאולה, משיחי שקר, משיח, חובת הלבבות, מידה כנגד מידה, משנה יומית, הלכה יומית, הלכות שבת, מי הוא יהודי? דין תורה, הלכה, אמת, זוהר הקדוש, חק  לישראל, כשרות, מוסר, מילה, מסירה, מקווה, ניקור, עירוב, ערב רב, בשר בהמה, זיכוי רבים, אכילה בכשרות, מנהרות הבשר, קלף כשר ,פסח, צדקה, ציצית, צניעות, שבת, שולחן ערוך, שחיטה, בדיקת סכין, שידוכין, שמירת הברית והעיניים, פאה נכרית, תנ"ך, תרי"ג מצוות, ל"ג בעומר, רשב"י זיע"א, היכלא דרשב"י , בן איש חי, הרבי"ז הקדוש, הגר"א, מגלה עמוקות, רמח"ל, אדמו"ר רבי שלום מבעלזא זי"ע , המגלה עמוקות, רבי אלעזר, מירון, ספירת העומר,  ימים טובים, פסח, ראש השנה יום גיפור סוכות,   פסח שבועות,  נר חנוכה, פורים, פצצת אטום,  שואה, פאה נכרית,  מלחמה גרעינית,   משה רבינו אהרון הכהם, דוד המלך, בית המקדש, חפץ חיים, פנחס, בעל הסולם,  עץ חיים, הגוב"י  על עץ חיים, ,אור חיים הקדוש זי"ע אוקראינה, אומן , רוסיה, ארה"ב, לונדון, בלגיה.  הודו, ג' בירות, עבודה זורה,  גילוי עריות, שפיכות דמים, מחלת  סרטן, לעילוי נשמת 45 קדושי מירון זצ"ל

  

 

מי יזכה להיכנס לגן עדן

חלק י&quot;ד:

1.

2. ספר שחיטת ואכילת בשר
כהלכתה – כרך ב'. [915/925]
3. מפתח הספרים לספר שחיטת
ואכילת בשר חלק ב'.
[כ-1000 מראה מקומות].
4. מלחמת קודש בפרשת ניקור
החלב. [עלון 926/927/928]
5. אגרת קודש מכתב תוכחה מן
השמים להגה&quot;ק רבי מרדכי
באנטה זי&quot;ע. [עלון 101/102]
6. קובץ עלונים – סיפורים נוראים על
כשרות הבשר ב- 250 שנים
אחרונות. [עלון 77/191]
7. רוב הבשר שאוכלים היום הוא
באיסור החמור של חרם על
שחוטי חוץ [מכל גדולי ישראל]. [עלון
78]
8. דין תורה בבית דין של מעלה לרב
מכשיר הבשר. [עלון 72]
9. הסכמות ומכתבים מגדולי ישראל
מתוך הספרים עדותן של רבנים.
[1000/1003]
10. שמע ישראל – סוד השואה. [עלון
953]
11. מי נקרא ברוך מרדכי? [עלון 952]
12. אור הזוהר הניקור בהלכה.
[1225/1226]
13. אור הזוהר גלוי הרשב&quot;י [להצה&quot;ק
רבי יוחנן באנון זי&quot;ע]
14. ספר חינוך בית חדש. [עלון 940]

 עלון מס' 1002 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ב אייר תשפ"ג

הסכמות ומכתבים

מתוך הספרים עדותן של רבנים

בו נקבצו חלק גדול מקרוב לשלשת אלפים מכתבי ברכה ועידוד מגדולי וחכמי דורנו, ובני תורה נכבדים זצ"ל, ולהבחל"ח העודנו חיים אתנו לאורך ימים ושנים טובים, ידידי ותומכי "ועד הוצאות ספרי שחיטה וכשרות וספרים על כל יסודי הדת", הדורשים בשלמה של המחבר – שנתקבלו על ידי הועד.

מכון להוצאת ספרי יהודה וישראל.

בנשיאות הרהגה"צ מוהר"ר שלום יהודה גראס, כ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א

 

עדותם של רבנים

תוכנן אור מבהיק על תועלת הגדול בהוצאת הספרים הנ"ל לבתי דינים, אדמור"ים, רבנים, מוסדות, ישיבות – אוצר הספרים, יושבי אוהל – וכל איש ישראל בכל קצות תבל.

קובץ הסכמות ומכתבים

חלק ב'

רשימת הרבנים גאוני וצדיקי הדור, אנשי כנסת הגדולה, בישיבה של מעלה, עמודי העולם, ראשי סנהדראות, אשר כל בית ישראל נשען עליהם, וכגחלי אש דבריהם, אשר הסכימו ונתנו מהודם, על הספרים שנתחברו ויצאו לאור ע"י הרהגה"צ מוהר"ר שלום יהודה גראס כ"ק אדמו"ר שליט"א מהאלמין רב דקהל "מגן שאול" ור"מ בישיבה וכולל "בית ישעי'", "מכון להוראה בשחיטות ובדיקות" ,ונשיא של "המכון להוצאת ספרי יהודה וישראל".

בשער

מכתבי ברכה והסכמה מגאוני הדור חכמי ושרי התורה וכן מתלמידי חכמים ושוחרי תורה המדברים בשבח "הועד" שהוקם לעורר הרבים בדיני שחיטה הנזנחים ובמכשולות הגדולות העצומות המתרחשים בזמננו כהיום ממש בכל העולם כולו, וממנו יראו מה לתקן והאיך לתקן ולסדר שחיטה בסדר נכון על צד היותר טוב שיהיה הכתב "למהדרין מן המהדרין" הולמהו באמת, ולא כאשר נהוג בעוה"ר שכל קצב או מאן דהו לוקח לו רב או מו"צ אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו וחושב שכל שעבודו ותואר רב המכשיר לילך לבית המטבחיים ולראות אם השוחטים הם יהודים, ואם הבהמות והעופות הם ממינים הטהורים, ועל הסכינים סומך על מה שהשוחט מביא לביתו, ואינו יודע המכשולות בשחיטה, והבעה"ב משלם לו משכורתו פעם לחודש, ובשכר זאת נותן לו חתימתו הנקראת "כשר למהדרין מן המהדרין" תחת השגחת רב פלוני ופלוני (ויתר ביאור עיין בפנים החיבור), וד"ל.

ה׳ ישפות שלו׳ ורב טוב לכל הרבנים גאוני וצדיקי זמננו להם ולכל בני ביתם ולכל הנלוים אליהם לאוי"ט ונעימים.

קובץ הסכמות ומכתבים

הסכמות ומכתבי עידוד שנדפסו בשו"ת "זבחו זבחי צדק" ובספר "נפש ישעי׳" ב' חלקים ובקונטרס "מנחת יהודה" ח"ו מספרי "נפש ישעי'" על מאכלות אסורות, ועוד, מגאוני וצדיקי וקדושי הדור, אנשי כנסת הגדולה, בישיבה של מעלה. עמודי העולם, ראשי סנהדראות, אשר כל בית ישראל נשען עליהם, וכגחלי אש דבריהם. מסודר לפי סדר השנים.

תשמ"ו

י' מנ"א תשמ"ו,

שלומים מרובים מגובהי מרומים הרי הגליל אשר ספונים תמונים קדושי עליונים שלוחה בזה למע"כ הרה"ג החסיד זוכה ומזכה רבים בספרים הקדושים המאירים עינים

מוה"ר שלו' יהודה גראס שליט"א

אחדשה"ט באה"ר

קבלתי בספוק רב את ספריו בעניני שוחטים שנתן לנו ולכל השוחטים באזורינו מרום הגליל חזוק גדול שאין לתאר בכתיבה וכמו"כ הספר בעניני אפיית מצות שג"כ נחוץ לנו כי אנו עושים מצות עבור הקהל ואם יזכינו גם הלאה בספריו היקרים ידע כת"ר שמזכה בזה רבים כי אנו צריכים מאד לעדוד וכו' ללכת בדרכי אבותינו הקדושים אשר סללנו לנו מסילה ישרה במסירות נפש על קוצו של יוד ובדרכם נילך עדי ביאת גואלינו האמיתי.

והנה ספריו מחזקים אותנו לדרכם הקדושה יישר כוחו ורב חילו לאורייתא.

הרב מאיר שטרן

מרא דאתרא, מירון

תשנ"ז

רפאל בלום

ראב"ד דק"ק קאשוי יע"א

בעדפארד היללס, ניו יארק יע"א

בס"ד, יום ב' לסדר להחיות לכם לפליטה גדולה תשנ"ז לפ"ק.

הביאו לפני איזה עלים מהעתקת שבט מוסר בלשון אידיש המדובר היום, ולמותר להאריך בשבח גדולת המחבר כי כבר יצא טבעו בכל העולם כולו בספריו המקודשים המלאים זיו ומפיקים נוגה שבט מוסר, מדרש תלפיות ועוד וכבר שתו ושותין בצמא דבריו הקדושים כל קהל עדת ישראל זה כמה דורות (וזכה שהספר שבט מוסר נדפס קרוב לשישים פעמים) וכבר נתעוררו אלפי ישראל לשוב לחיק אביהם שבשמים בכח דבריו הקדושים החוצבים להבות אש וביניהם גדולי הדור שהעידו על עצמם כן. עיניו כיונים על כל דחז"ל בש"ס ומדרשים וגם ספרי קבלה, כמו שהעיד בסכמתו הגאון שר התורה בעל שו"מ זצ"ל, ונכתבו בלשון צח המתקבלים היטב בלב כל אחד.

פוק חזי מאן גברא רבה מסהיד הגאון הצדיק מוהר"ח אבולעפיא זצ"ל שבימיו היו הרבה גדולי הדור וכולם לא הגיעו למעלת וחשיבת הרב הדומה למלאך בעל שבט מוסר אפילו למחצה לשליש ולרביע.

טובה גדולה וזכות הרבים נפלאה העתקת הדברים בלשון המדובר כדי שיהי' שוה לכל נפש אנשים נשים גדולים וקטנים כי ספר זה מצטיין במעלתו הנפלא שיד הכל ממשמשים בו גדול כקטן וכולם מוצאים בו דברים נעימים ומתוקים, וכבר האריכו הספרים בגודל הנחיצות ללמוד ספרי מוסר בכל יום ובפרט בזמן הזה שהדור פרוץ במלואה בעוה"ר.

ואחזיקנא טיבותא להני עוסקי בקדשי שמים הטורחין ומתייגעין טובא להוציא מתחת ידן דבר שלם על טהרת הקודש ומצוה רבה להביא ברכה זו לבית ישראל ולהשרות השכינה בביתם. והדברים שנכתבו בקדושה וטהרה יקרבו לבות ישראל לאבינו שבשמים.

ונזכה כולנו לעבדו שכם אחד מתוך בריות גופא ונהורא מעליא עבגצבב"א.

רפאל בלום

ראב"ד דק"ק קאשוי יע"א

 

מאיר בראנדסדארפער

חבר הביד"צ העדה החרדית

רב שכונת בתי אונגארין והסביבה

בעיה"ק ירושלים תובב"א

מח"ס שו"ת קנה בושם

רח' שבטי ישראל 27, טל. 582-9692

בס"ד.

יום ב' לס' כתב זאת זכרון בספר, י"ב לחדש שבט תשנ"ז לפ"ק.

הנני בשבח המגיע לכתבים למע"כ הרה"ג בנש"ג, שמו נודע בשערים מופלג בהפלגת חכמים ויראתו קודמת לו לחכמתו, וכו', … אשר רחש לבו דבר טוב לתרגם את הספר הק' שבט מוסר מלשון הקודש לשפה המדוברת באידיש שהוא לשון המורגל בינינו.

והנה למותר להאריך בגודל מעלת וחשיבות הספר ומעלת מחברו, כי כבר יצא טבעו בעולם ונתפשט אצל כל יראי ה' עוד בדורות הקודמים, ומעתה אין ערך לגודל המצוה בזה שעשה הרה"ג… לתרגמו בלשון המדוברת ומובן גם לפשוטי העם ונשים וילדים, שהוא ספר מלא בתורה ויראת שמים.

את הכל עשה יפה בעטו בלשון צח וקל למען ירוץ הקורא בו, למען זַכּוֹת את הרבים. ויעזור לו השי"ת שיזכה לברך על המוגמר ולהגדיל תורה ולהאדירה עד שנזכה לגאולתן וישועתן ולשמיעת קול שופר של משיח צדקינו בב"א באעה"ח למען כבוד תורתינו הק' ולומדי'.

מאיר בראנדסדארפער

חבר הביד"צ העדה החרדית, פה עיה"ק ירושלים

תשנ"ט

שלום קרויז

אב"ד דק"ק אודווארי

כעת הרב בביהמ"ד בית ישעי'

מח"ס שו"ת דברי שלום ד"ח ושאר ספרים עה"ת וסוגיות

בס"ד, עש"ק זאת חקת התורה תשנ"ט.

הן הראה לפני הספר הקדוש קב הישר אשר ידידי הרה"ג המפורסם בחובוריו היקרים שהוציא לטובת הכלל ובתוכם סה"ק שבט מוסר והצליח ברוחניות כי הוציאם ברוב פאר והדר בלשון אידיש המורגל אצלינו. ועתה הוסיף עוד בכח הרצון להוציא גם סה"ק קב הישר בלשון אידיש, מאוד נחוץ בכל בית ישראל להביאם לביתם למען ירגלו גם הנשים והבתולות לקרוא בו בתמידות ועי"ז יבואו למדריגות ירא שמים באמת.

אין בפי מילין להלל המלאכה הגדולה שעשה בזה, ובטוח אני שכל מי שיביא הסה"ק הזה בתוך ביתו ישתדל שכל בני ביתו ירגילו לקרות בו בכל זמן פנוי יהנה מאוד מזה הספר ומפירושו הנפלא ויהא לו לעזר להביא חינוך יפה לדורותיו.

והשי"ת יעזור לו שיצליח בכל ענינים ובפרט כי הוא בעצמו גדול וחנך את יוצ"ח לתלמידי חכמים גדולים ולבעלי מדות טובות.

הכותב וחותם לכבוד התוה"ק בשמחה רבה.

הק' שלום קרויז

אבדק"ק אודווארי

מחבר ספרי שו"ת דברי שלום ו' חלקים

תקצירים

הרב הגאון מוהר"ר אליעזר זוסיא פורטיגאל שליט"א אדמו"ר מסקולען כותב: לאסהידא קאתינא על הני גברי חשיבי ויקירי דקא עסקין לאכשורא דרא במאכלות כשרות.. תחזקנה ידי העוסקים החשובים הזוכין ומזכין את הרבים ויזכו להפיץ רוח הכשרות בכל בתי ישראל…

הרב אליעזר זוסיא פורטיגאל

אדמו"ר מסקולען

הרב הגאון מוהר"ר שלמה הלברשטאם שליט"א אבד"ק באבוב כותב:  מינא לפעלא טבא יישר כוחו וחילו בהתיסדות וועד הכשרות לעמוד על המשמר לשום עין פקיחא ולהציל את אחב"י ממאכלות אסורות.. לכן שמח לבי לברך אתכם.

הרב שלמה הלברשטאם

אבד"ק באבוב

הרב הגאון מוהר"ר נחום מרדכי פערלאוו שליט"א אדמור מגאוואמינסק כותב: אמינא לפועלי אמת שתהי' פעולתיכם אמת.. להיות לתלפיות שהכל יפנו אליכם לעזור להם בשאלות וספיקות במיני הזנה החדשים המצויים בימינו.. ויישר חיליכם ברוב עוז ושלום.

הרב נחום מרדכי פערלאוו

אדמו"ר מנאוואמינסק

הרב הגאון מוהר"ר הלל ליכטענשטיין שליט"א אב"ד קראסנא כותב: אביע שביעת רצוני כי התנדרו עצמם כמה מיקירי קרתא דבורו פארק לעיין היטב בשדה הכשרות אשר נזנח הרבה.. בואו ונחזיק טובה להני גברי יקירי.. מי יתן שכל קהלה נאה יעמוד לימינם.

הרב הלל ליכטענשטיין

אב"ד קראסנא

הרב הגאון מוהר"ר משה ניישלאס שליט"א אב"ד דשיכון סקווירא כותב: ומצוה גדולה להחזיק ידי העושים ומעשים מתעסקים במצוה רב זו שלא להתטמא במאכלות אסורות ח"ו.. ואשרי מי שמסייע בזה…

הרב משה ניששלאס

אב"ד דשיכון סקווירא

הרב הגאון מוהר"ר חי"ל דייטש שליט"א אדמו"ר מהעלמעץ – כותב: ועלינו לשבחו בכבוד ותפארת.. אני משתחוה להדום רגליהם שותה בצמא דבריהם מפיל תחנה לפני קהל עמינו, עורי נא התעוררו קומי נא השתתפו בפעילת החברה הוועד הקדוש…

הרב חי"ל דייטש

אדמו"ר מהעלמעץ

הרב הגאון מוהר"ר אברהם מאיר איזראעל שליט"א אב"ד הוניאד כותב: מאוד שמחתי בהוצאת מדריך הכשרות. הנני מוכן ומזומן לשתף פעולה עם כבודכם שמשונה וועד זו מוועדים הקודמים..

הרב אברהם מאיר איזראעל

אב"ד הוניאד

הרב הגאון מוהר"ר יצחק אייזיק אייכענשטיין שליט"א אב"ד קיוואשד כותב: צריכים לסייעתא דשמיא להחזיק מעמד ומצב. מלחמה ממש פנים ואחור, אמנם מובטחני בנושא הדגל שלא יחת ולא יסוג אחור מכל דוחק ולחץ.

הרב יצחק אייזיק אייכענשטיין

אב"ד קיוויאשד

בס"ד

מצוה גדולה להחזיק ידי העושים ומעשים ומתעסקים במצוה רבה זו שלא להתטמא במאכלות אסורות ח"ו שמטמטמים לבו של אדם כמאז"ל ביומא לט. ת"ר לא תטמאו בהם ונטמאתם בה אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו בעולם הבא, כי"ר ואשרי מי שמסייע בזה, והבא לטהר מסייעין אותו ובזכות זה נזכה במהרה לגאולה שלמה בב"א.

הכו"ח לכבוד המצוה

משה ניישלאס

אב"ד ניו סקווירא

בס"ד

הרב מאיר שטרן

הרב דאתרא קדישא מירון ואזור מרום הגליל

טל' 046987107  046990382   ת.ד. 33

 

ח' שבט תש"ע

ביבמות צז ע"א בכורות לא ע"ב דאמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, ורש"י שם ביבמות וז"ל שיהא שפתי נעות בקבר כאלו אני חי ורש"י שם בבכורות וז"ל ונאה הוא לו שדומה כחי, רבינו גרשום שם דובבות בעוה"ז ושפתותיו דובבות בעוה"ב, ואמרתי לפרש תוכן של "שפתותיו דובבות" מהו המשמעות ומה הנאה יוצא לו ולנו על ידי זה, כי אנו באים להרשב"י ומבקשים כל אחד בבקשתו הרוחנית והגשמית, ששניהם אחד כי אי אפשר זה בלי זה ובמה נתרצה לפני הרשב"י שיתפלל ויעתיר בעדינו שהשי"ת ימלא בקשתינו, וזה ע"י שאנו לומדים תורתו כבקשתו "למדו תורתי" [גיטין ס"ז] ועושים לו נחת רוח ועי"ז הוא עושה לנו נ"ר ומתפלל בעדינו וכמו גדול וכמו שאמר על עצמו יכולני לפטור את כל העולם מן הדין וכמבואר בזוה"ק ח"ג דקכ"ח וז"ל אנן קיומי עלמין דעלמא מתברך בגינן.

על כן באו ונחזיק טובה להרה"צ רבי שלום יהודה גראס כ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א שזוכה ומזכה רבים בהשתדליתו יומם ולילה להפיץ "אור הזוהר" ולהלהיב את לבות בני ישראל קדושים לעסוק וללמוד תמידין כסדרן את תורת הרשב"י בזוה"ק ומלבד את גודל התעוררות שנשמת בנ"י מקבלים ע"י לימוד זוה"ק להתקרב להקב"ה באמונה שלימה ולתשובה שלימה באמת להטהר ולהתקדש בקדושה של מעלה, זוכים גם לעורר התנה"ק הרשב"י שימליץ טוב בעדינו לפטור אותנו מן הדין וגולו עלינו מדת הרחמים שנזכה לגאולה שלימה במהרה אכי"ר.

כה דברי ידיו עוז מוקירו כערכו הרמה

מברכו בהצלחה גדולה בעבודתו הקדושה הנ"ל

מאיר שטרן

 

 

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

מצמרר- סרטון מצב כשרות הבשר והעופות בארץ ישראל- דעת רבנים-. שחיטת ואכילת בשר / עופות כהלכתה- סיפור הבעש"ט האם כדאי להיות שוחט?

עלון 900 מספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה כרך א חלק א 12 עמודים

סיפור  מהבעש"ט הקדוש- האם כדאי להיות שוחט?

בס'ד סיפור מעשה מהבעל שם טוב הקדוש~ סיפר רבי יצחק איזיק מקומרנא בשם חותנו רבי אברהם מרדכי מפינטשוב
" פעם אחת בא איש אחד אל הבעל שם טוב כדי לשאול בעצתו אם כדי לו ללמוד מלאכת שוחט.
ביקשו הבעל שם טוב לצאת עמו החוצה ואמר לו "הבט נא על הגג שלי", הרים האיש את עיניו ונבהל לראות שם אדם עומד ליד ארובת העשן , כשסכינו בידו והוא עומד ומשחיז אותו שוב ושוב ,נבהל האיש מאוד!
והבעל שם טוב הסביר לו "איש זה היה שוחט ובודק לפני כמה מאות שנים והיה שוחט בסכין פגומה בלי להבחין בפגימה ועדין לא באה נשמתו לתיקונה עד שגזרו עליו לבא אלי ולהראות לי סכין מלוטשת כהלכתה , וזה כבר שלוש שנים שהוא עומד על גג ביתי , ועדין לא עלתה בידו ללטש סכין כראוי.. ואתה רוצה ללמוד להיות שוחט"?! נבהל האיש לשמוע דברי הבעל שם טוב הקדוש והתחרט מיד על בקשתו להיות שוחט

 

 
 

 

עלון מס' 900 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כו ניסן תשפ"ג

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

כרך א' חלק א'

 

 

  • הספר הזה מכיל קובץ גדול מספרי ראשונים עד אחרון שבאחרונים תמצית דבריהם בכל הנוגע למעשה בסדר שחיטה – שוחטים ואכילת בשר למהדרין.

 

  • בו ימצאו רבנים שוחטים ונותני קבלה לשוחטים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון להיות נכון לבם בטוח שלא תצא תקלה מתחת ידם ח״ו.
  • בו ימצאו מפקחים ומשגיחים על השחיטה ובדיקת הריאה הדרכה לפקח ולהשגיח שמעשה הכל באופן היותר נעלה על פי ההלכה ועל נתיבת המסורה.
  • בו ימצאו כל בני אדם מקטן ועד גדול הדרכה נפלאה האיך להנהיג את ביתם ושלחנם הטהור באופן שיהיה להם מזבח כפרה.

באכילת בשר גלאט כשר – באמת

אשר רבתה הזנחתה בעונותינו הרבים והוא הנוטל חלק בראש בכל שארי מאכלים ומעדנים המוכנסין לבתי ישראל.

נאסף ונלקט

על ידי חברי הכולל מכון להוראה בשחיטות ובדיקות ירושלים עיה"ק.

שנת תשמ"א

 

א. ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי׳ בעליה כשני עולמות. ״והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם״ וכן יאבדו כל אויבך ד׳. ועלינו יערה רוח ממרום (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו״ת טוטו״ד ח״א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש״ק זצ״ל אודות השוחט רע מעללים מק״ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

 

ב) מאכלות אסורות מכניסין טומאה ממש בלבו ובנפשו של אדם… ומאכלות אסורות יתירים בזה על כל האיסורים, כיון שהם נכנסים בגופו של אדם ממש ונעשים בשר מבשרו… והנה כל בר ישראל שיש לו מח בקדקדו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי… (לשון מסלת ישרים פי״א).

ג) מי שאכל מאכל איסור בלא הודע ולשם שמים לעבוד ד׳ בכח אכילה ההוא וגם עשה כן וקרא והתפלל בכח אכילה ההוא, אין החיות שבה עולה ומתלבשת בתיבות התורה והתפלה, ואפילו הוא איסור מדרבנן וכו' עכ״ל התניא (בסה״ק ליקוטי אמרים פ״ח, וע״ע בבאמ״ח פרשת שמיני, ובצמח דוד שם).

ד) כל העונשים שאדם עובר בעולם הנשמות הוא בעבור מאכלות אסורות נבילות וטריפות. ונבלת הפה (זוה״ק שמיני עה״כ כל עמל האדם, צרור המור פרשת שמיני עה״כ זאת החי׳).

ה) הכופרים בדחז״ל שמע מינה שלא נזהרו ממאכלות אסורות והשכל והדעת נעשו מהדמים של טריפות ואיסורים שנמשך להטומאה כי ממנו נעשה. (תשובת הרמב״ם מובא בצפנת פענח פרשת יתרו בשם מורו בעש״ט הק׳ ד״ה ונראה דשמעתי, ובדגל מחנה אפרים פרשת עקב בשם בעש״ט הק׳).

ו) הקב״ה מתקנא בעריות ומאכלות אסורות יותר מכל העבירות (ר״ח שעה״ק פרק ט״ז, של״ה שער אותיות אות ק׳).

התוכן

הקדמה לשחיטה ולמאכלות אסורות ……..לא

 

א. זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם…………………………נה

 

ב. בדיקת הסכין לתועלת הרבנים, מפקחים, והשוחטים………………………………………… פ

 

ג. שוחט הנחשד לדבר איסור – וגדר ירא שמים הנצרך לשוחט ובודק………………………….. צב

 

ד. החוב לעקוב אחר השוחט ובודק…………קט

 

ה. סדר נתינת קבלה להשוחט ובודק……… קכה

 

ו. גודל העונש המתרשל, ושכר הנזהר במאכלות אסורות וגם בספיקות ……………………….קמד

 

ז. דברים נפלאים……………………………..קסז

 

ח. צרות ומצוקות קלקולים ומכשולות בכל דור ודור בשחיטה הקדמה………………………..קפג

 

ט. סדר בדיקת הסכין………………………..קצה

 

י. מאמר נפלא…………………………………קצט

 

יא. זקן מגודל…………………………………..ר"ג

 

יב. חילוק בין בשר בהמה לבשר עוף וממנו יראו כי הנמנע מבשר בהמה שומר מצרות נפשו ונפש ביתו וניצול מעשירות חששות רציניות. נעשה על ידי צוות שוחטים מומחים……………….רטז

 

 מפתח לספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

פרק א׳

זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם

מקצת פרושים לא אכלו כי אם מה ששחטו בעצמם (אות א׳).

ב. הגה״ק רשכבה״ג רבי נתן אדלר זצ״ל רצה להכניע חותם הסט״א השורה על השובי״ם ולקרב הקץ (אות ב׳).

ג. הגה״ק מהר״א ראטה זצ"ל בעהמ״ח שו״א מתאונן ומתרעם על השוחטים (אות ג׳).

ד. בעוה״ר אכשור דרא וכל אחד נאמן וצדיק לשחוט – אבל בממונות עניני עולם הזה אין מאמינים (אות ד׳).

ה. טבח מאכל נבילות וטריפות מת במיתה משונה וכלבים מלקקין דמו (אות ה׳).

ו. מוכר טריפות ומת בלי תשובה אין מתעסקין בקבורתו (אות ו׳).

ז. מערמת הס״מ שלא לפתות כל יחיד – רק מעמיד שוחטים בכל מקום מסיטרא דיליה ועל ידי זה הכל ברשותו (אות ח׳).

ח. רוב השוחטים במדינה של יראים ושלימים מאכילין נבילות וטריפות, וגורמים חלאים רעים (אות ט׳).

ט. שוחט המזלזל במצוה אחת – פסול לשוחט (אות י׳).

י. שוחט המסתכל בנשים – אין אוכלין משחיטתו (אות י״א).

יא. בדיקת הסכין צריך הרבה יראת שמים וישוב הדעת (אות י״ב).

יב. יבחרו בכל מקום שוחט ירא שמים גדול – כי עם רב מישראל תלויין עליו בשחיטה ובדיקה (אות י״ג).

יג. טעות גדול לרבנים הסוברים שבשביל שיורד לעומקו של הלכה יודע ומבין בבדיקת הסכין (אות י״ד).

יד. בעונותינו הרבים מאחר שנעשה מורה מורינו בושה לו שאין לו הרגשה וסומך על הכתוב לא יאונה לצדיק כל און (אות טו).

טו. עיני ראו ולא זר כמה וכמה רבנים הגורמים להאכיל טריפות הגם שהמה יראי ה׳ בענינים אחרים (אות ט״ז).

טז. עצה לרב להבחין אם יש לו חוש הרגשה לבדיקת הסכין – דגלימא של משי ומקל של כסף אין מעידין (אות י״ז).

יז. להזהר מבשר שאינו כהוגן בבית אחרים (אות י״ח).

יח. דרך יראי השם שפחד הדר גאון עוז השי״ת לנגד עיניהם תמיד (אות י״ח).

יט. דרך המון עם להקל יותר מדי בנאמנות שוא להשוחט ובודק (אות כ).

כ. דרך המון עם שלא להחמיר בספיקות – ולסמוך על דעת יחידי להקל (אות כ״א).

כא. שוחט שמעשיו אינם מתוקנים כל כך – תזהר ותזהיר אחרים מלאכול משחיטתו (אות כ״כ).

כב. חוב על הגאונים והמנהיגים לעמוד על המשמר שלא ישתו השוחטים משקה המשכר זולת שבת ויו"ט (אות כ״ג).

כג. החובה על הגאונים להעמיד חומה בשמתא וארור לבל ישחוט בלתי היודע ללמוד גמרא ופוסקים (אות כ״ד).

כד. מאד יזהר בשחיטה כי בשר נבילה מטמא גופו ונפשו (אות כ״ה, ב׳).

כה. תתרחק מאומנות השחיטה (אות כ״ה).

כו. החכם המפקח צריך לעקוב אחר השוחט ובודק בחכמה עמוקה ובינה יתירתא – דבלא״ה מאכיל נבילות וטריפות (אות כ"ו).

כז. שוחט המכשיר יותר מהרגיל – צריך בדיקה (אות כ"ו).

כח. האומרים מה הנאה לשוחט ובודק להכשיר הטריפה כיון שהבהמות של עכו׳׳ם ואין ישראל נפסד – טועים נוראות (אות כ״ז).

כט. ההכרח להיות אימת הרב על השו"ב – אבל באם השוחט ובודק אינו ירא שמים מרבים לא יועיל (אות כ״ט).

ל. איכות ירא שמים – הנצרך לשוחט ובודק (אות ל׳).

לא. ערמת היצר הרע – ללכוד ברשתו בסיטונות (אות ל״א).

לב. שוחט בלי יראה הנצרכת – יורד ומוריד אחרים עמו (אות ל״ב).

לג. תלמידי חכמים יראי השם שהיו דבוקין לצדיקים וירדו אחורנית אחר שנתחנכו באומנות הזו (אות ל״ג).

לד. מלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג׳ רגלים חזנים, שוחטים, סופרים (אות ל״ד).

לה. שוחט כשר אליהו בעיר – שוחט רע מלאך המות בעיר (אות ל״ה).

לו. עמודי העולם נתרופפו – עד שבא הבעש׳׳ט הקדוש וחיזקם (אות ל״ו).

לז. הגזירות המתהווים מזמן לזמן נגד השחיטה – מטעם אי פיקוח על השוחטים (אות ל״ז).

לח. השוחט ובודק לא יעסוק במסחר אחרת דעל ידי זה אובד ישוב הדעת (אות ל״ח).

לט. אפילו שוחט ובודק שיש לו קבלה, וירא שמים, ומוחזק למומחה ואומן בכל, חוב גדול לחקור ולדרוש אחריו (אות ל״ט).

מ. קשה לסמוך אפילו על מדקדק היותר גדול וירא שמים, דידע בנפשיה אם הרגשתו נחלש, וחיוב לעקוב אחריו (אות מ׳).

מא. עצות לבדיקת הסכין לרב והשוחט ובודק (אות מ״א).

מב. קשיות הצפורן לבדיקה – והחלקתה (אות מ״ג).

מג. בכפרות ערב יום הכיפורים יזהרו שלא יהא תקנתם קלקלתם (אות מ״ה).

מד. הידור נכון – בשחיטה מרובה (אות מ״ו).

מה. אסור להמורה ליקח אפילו מועט מהוראתו (אות מ״ז).

מו. שוחט ובודק שהיה עליו רינון נפסל על כל פנים להבא בנגיעה כל דהו (אות מ״ח).

מו. בשוחט ובודק שנתפס בעון נפסל להבא בנגיעה כל דהוא (אות מ״ט).

מז. שוחט המתפחד צריך לחוש לשחיטתו (אות נ׳).

מח. שוחט ירגיע מן המלאכה או טורח הדרך (אות נ״א).

מט. חוב לחקור אם אין השוחט ובודק משתכר (אות נ״ב).

נ. איסור לשוחט ובודק לסייע לגזלן (אות נ״ג).

נא. שוחט ובודק המעיז פנים – חלילה להיות שוחט ובודק לרבים (אות נ״ ד).

נב. שוחט ובודק המצטדק בטענת בהול – פושע הוא (אות נ״ה).

נג. שוחט ובודק המבזה בכבוד הרב (אות נ״ו).

נד. אין להראות הלכות שחיטה על עצמו (אות נ״ז).

נה. אין להראות דיני וציורי טריפות על עצמו (אות נ״ח).

נו. בספק בשחיטה ובדיקה במנהג – יחמיר (אות נ״ט).

נז. אסור לשוחט המבלה זמן בעסק הנגינה (אות ס׳).

נח. השוחט ובודק לא יתעסק במו״מ כלל (אות ס״א).

נט. גם בשחיטות שבזמן הזה יש לחוש טובא מטעם זה (אות ס״ב).

ס. הנבהל והנחפז אין לו להיות שוחט ובודק (אות ס״ג).

סא. הנשים נאמנות במציאות – אבל לא ח״ו בהוראה (אות ס״ד).

סב. נאמנות לקצבים – ח״ו (אות ס״ה).

סג. הבית דין ישימו לב במיוחד על שחיטת לילה (אות ס״ו).

סד. סכין של שחיטה (אות ס״ז).

סה. חומרת הצדיקים (אות ע״א).

סו. השגת גבול (אות ע״ג).

סז. בגדי השוחט ובודק (אות ע״ד).

סח. שוחט המשתמש בבתי עינים – ברי״ל (אות ע״ה).

סט. רוב בהמות כשרות – כבר נתבטל (אות ע״ו).

ע. עונש מאכיל טריפות (אות ע״ז).

עא. אין לאכול בשר רק בא׳ מג׳ תנאים (אות ס׳).

עב. אכל בלי בדיקה (אות פ״ב).

עג. הרוצה להתנזר מבשר מחמת סיבת פקפוק בשוחט (אות פ״ו).

עד. אינו עוסק בשחיטה זה כמה שנים (אות פ״ט).

עה. למנוע מבשר בשבת – מחמת פקפוק (אות צ׳).

עו. התנהגות במקום מנהג (אות צ״א).

עז. שויא אנפשי׳ חתיכא דאיסורא (אות צ״ב).

עח. צער בעל חיים (אות צ״ג).

עט. הסכין של שחיטה (אות צ״ו).

פ. זהירות להשוחטים והאוכלין משחיטתן (אות ק׳).

פא. השגחה מעולה בשחיטה (אות ק׳).

פב. שחיטה במקום קר (אות ק"א).

פג. אכל ונמצא טריפה (אות ק"ג).

פד. שוחט ובודק השוחט לבדו (אות ק״ד).

פה. שוחט ובודק הממאן להראות סכינו לאחר (אות ק"ד).

פו. זהירות לשוחטים – והאוכלין משחיטתן (אות ק"ה).

ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

חלק א׳ – פרק א׳

זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם
מקצת פרושים לא אכלו כי אם מה ששחטו בעצמם

א) אני ראיתי אחד מן הפרושים האמיתיים שלא אכל בשר כי אם מה ששחט בעצמו וכו׳ כי צריך להיות מופלג בירא שמים ומופלג בהבנת בדיקה, ולא לחנם היה מנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דוקא בכבודם ובעצמם, ולא להאמין לשום טבח אף על גב שהוא ירא שמים, כי הרבה צריך ישוב הדעת וירא שמים לבדיקת הסכין (שלה״ק שער האותיות או׳ ק׳).

הגה״ק רשכבה״ג ר״ג אדלער זצ״ל רצה להכניע חותם הסט״א השורה על השובי״ם ולקרכ הקץ

ב) הגהצה״ק ר׳ נתן אדלער זצ״ל רצה לפסול השוחט ובודק דפפ״ד ולהכניע החותם של הסט״א השורה על השובי״ם הפסולים, ואלמלי השיג כל רצונו היה בא משיח צדקינו, אך הס״מ העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח מפפ״ד ותלמידו החת׳׳ס זצ״ל רץ אחריו כמה פרסאות (שמרו משפט להגה׳׳צ בעהמ״ח לב העברי מובא בס׳ משכיל אל דל).

הגה״ק מהר״א ראטה זצ״ל בעה״מ שו״א מתאונן ומתרעם על השוחטים

ג) בשלחה״ט להגה״ק מוהר״ר אהרן ראטה זצ׳׳ל התרעם והתאונן על השוחטים, העתקתי דבריו במדור ״להדר בתר בשר עוף״ ע״ש). בעוה״ר אפשור דרא וכל אחד נאמן וצדיק לשחוט, אבל בממונות עניני עוה״ז אין מאמינים

ד) בדרותינו היום אם יבא אחד ובידו סכין לשחוט ויאמר כי הוא שוחט ובודק ומומחה יאמינו לו בכל שהוא ולא ישאול ויחקור וידרוש עליו כ״כ, ויאמר מסתמא, כל המצויין אצל שחיטה מומחין, ולא כן יעשה אם יבא אחד ללוות מאתו מעות או שאר דבר חפץ לא יאמין לו כפשוטו בשום אופן עד שידרוש ויחקור וישאל היטב עליו מי הוא זה ואי זה הוא, והכל בשביל כי זה הוא העיקר בעיניו בכל עבודתו שעובד בעוה״ז ולזה יתן כל לבו ונפשו ועיניו שלא יבא לידי הפסד, משא״כ במצות ד׳ שלטפל נחשב בעיניו, ע״ש (באר מים חיים פרשת חיי שרה).

 טבח מאכיל נבילות וטריפות מת במיתה משונה וכלבים מלקקיו דמו

ה) מעשה בטבח בציפורין שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות, פעם אחת שתה יין ערב שבת קודש עלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקין דמו, שאלו לר׳ חנינא אי מותר להעביר המת משם, אמר להם כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, וזה היה גוזל הכלבים ומאכילן לישראל וע״כ הניחו אותו שם כי משלהן אוכלין (ירושלמי תרומות פ״ח ה״ג, ילקוט פרשת אמר). וזה נוגע לכל יהודי המאכיל את משפחתו מאכלות אסורות שיתגלגל בכלב, כי נקרא מאכיל נבילות וטריפות. שגוזל הכלבים ומאכילן למשפחתו.

מוכר טריפות ומת בלי תשובה אין מתעסקין בקבורתו

ו) המוכר טריפות בחזקת כשרות ומת בלי תשובה אסור להתעסק בקבורתו (הג״ה אשר״י פרק גיד הנשה סי׳ ט״ז).

 מערמת הט׳׳מ שלא לפתות כל יחיד, רק מעמיד שוחטים בכ״מ מסיטרא דילי׳ ועל ידי זה הכל ברשותו

ח) עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דילי׳ המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו (תולדות יעקב יוסף נשא ד״ה העולה, וע״ע לקמן או׳ ל״א, ל״ד, ל״ו).

 רוב השוחטים במדינה של יראים ושלימים מאכילין נבילות וטריפות, וגורמים חלאים רעים

ט) לבי ככנור יהגה בראותי המכשלה הגדולה בעסק השוחטים ובודקים כמעט לא נשמע כזאת בשום מדינה.

והאמת אגיד אשר עיני ראו כמעט רובם ככולם האכילו נבילות וטריפות לישראל כל השומע תצילנה שתי אזניו. פקחו נא וראו זה כמה שנים בעוה״ר מכה מהלכת במדינה זו חולאים רעים ונאמנים חולי מעים, השי״ת ישמור שארית ישראל ולמה לא תב״נו שזה עבור שמכניסין דברים אסורים לתוך מעיהם וכו' (אזהרות מהרצ״א מדינוב זצ״ל).

שוחט המזלזל במצוה אחת, פסול לשחוט

י) לדידי חזי לי דכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה אחת ממצות התורה קים לי בגוי׳ דלא רמי נפשו למעבד בדיקה בסכין הצריכה כאשר צונו ד׳, עכ״ל (בעל אוה״ח הק׳ בס׳ פרי תואר סי׳ י״ח או׳ ל״א).

שוחט המסתכל בנשים, אין אוכלין משחיטתו

יא) בדבר השוחט דסאני שומעני׳ שמסתכל ומביט בנשים, בבית אברהם על יור״ד כ׳ וז״ל: המסתכל בנשים כ׳ גדול המורים ״שהוא מומר לדבר אחד״, וכו' וז״ל פר״ת דכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה אחת וכו׳ לכן עצתי שלא ינוח ולא ישקוט לעורר לב המון עם ד׳ שלא יאכלו משחיטתו, ולא יהיה רפוי ידים כי הבא לטהר מסייעין אותו, וקושטא קאי וכו׳ עכ״ל (שו״ת בית הלל להגה״ק ר״ה מקאלאמייע זצ״ל סי׳ ע״ח).

 בדיקת הסכין צרין הרבה ירא שמים וישוב הדעת

יב) הרבה צריך ישוב הדעת ירא שמים לבדיקת הסכין הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח״כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחי׳ חוש המישוש כפי כוונת הלב (שמ״ח סי׳ י״ח).

יבחרו בכל מקום שוחט יר"ש גדול, כי עם רב מישראל תלויין עליו בשחיטה ובדיקה

יג) העד בעם ויזהרו בתורת השחיטה ודיקדוקי׳ להשלים חוקי׳ ויבחרו להם בכל מקום שוחט ירא חטא כי עם רב מישראל תלויין עליו במצות השחיטה והבדיקה, וגם אמנם אמרו חז״ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם יש מקומות מבלי משים ואין תוכחה מצויין שם רבים מן העם הנמצאים אצל שחיטה בלתי מומחים בחושים.

ועוד ראינו במקצתם שערורי׳ כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא, ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין כי צריך לכוין את לבו במאד מאד בבדיקתו הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ולאחר כן ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב, מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדים, בהגלות נגלות לפני כל יודעי דת ודין (שע״ת לר״י מובא במט״א סי׳ א׳).

הקדמה לשחיטה, ולמאכלות אסורות

להזהיר להעמיד משגיחים ומפקחים, שישגיחו בשבעים ושבע עינים ולהטות השכם לסבול עול אחריות הגדול של מכשול הרבים בחקירות ודרישות עד לאין חקר

המעיין בסגנון לשון הפוסקים והרגיל בהם יראה כמה הצטערו כל אחד בימיו על מצב שטח השחיטה ובדיקה ועד כמה התרעמו על פריצות הדור ומכשולותיה, עד שניכר מלשונם כי עם כל גודל זהירותם היו מתייראין ומפחדין אימת מות שלא יהי׳ ח"ו מכשול אצל עסק השחיטה והוסיפו בכל דור גדרים וסייגים, ועם כל זה הזהירו וחזרו להזהיר להעמיד משגיחים ומפקחים, שישגיחו בשבעים ושבע עינים ולהטות השכם לסבול עול אחריות הגדול של מכשול הרבים בחקירות ודרישות עד לאין חקר וכולא האי ואולי שלא יצא מכשול.

הרגיל בספרי החיים הן השו״ת וספרי גדולי הפוסקים שמפיהן אנו חיים יראה כי ענין השחיטה הוא היחידי אשר לא דיגלה אף ספר אחד לבלי להכתב שם איזה פירצה ומכשול או שאר שערורי׳ שנפלה בענין השחיטה שהיתה מכשול לרבים בימים ההם.

הרואה בספרי הקדושים יראה שקרה הרבה מאד מדנים וקטטות בין השוחטים וחברי הקהלות, וכן בין הרבנים והשוחטים, קרה גם כן שהריבות הללו הביאו פירוד לבבות. ידידים נתרחקו ואוהבים נתפרדו. ולא פעם אחת או שתים נולדו בגלל מריבות הללו, קהלות חדשות, כן לא פעם עזב הרב את קהלתו כשלא עזרו לו ידידיו כשיצא לריב עם השוחט, או כשהוכרח להכריז איסור על הבשר, ולא פעם קרה שבני קהלתו מיאנו לשלם לו משכרות, וכן גם לא לשוחט והיו רעבים ללחם.

קרה גם כן שגדולי ישראל לא היו בעצה אחת כשפרצו מדנים בין קהל ושוחט, או בין רב ושוחט, אז גדלה המהומה עד מאד, ראה להלן, כן גם לא פעם אחת נתחלל שם שמים כשאחדים מסרו משפטם לפני שרי העיר, והמה פסקו כשר או טרפה ושם שמים נתחלל, אוי לאותה בושה, ומכל שכן שהשוחט היה גם כן חזן, אז רבו ידידיו שהגינו עליו, גם קרה שהשוחט-חזן לא שמע לדברי הרב כשהרגיש כי רבים עמו.

ומשם אנו רואין עד היכן כחה של הסט״א לרכוב דוקא על העוסקים במלאכה זו ולסמות העינים שמחוץ יתראה הכל בכי טוב ורק בחדרים אימה חשיכה גדולה נופלת על עין החודרת ורואה מה נעשית.

מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות

וכאשר נדייק היטב נראה כי המכשלה הזאת גם בימי חז״ל לא נבצר לדוגמא: בירושלמי תרומות (פ״ח ה״ג) מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות פעם אחת שתה יין בערב שבת ונפל מן הגג ומת והיו כלבים מלקקין דמו, שאלו לרבי חנינא כדת מה לעשות, והשיב להון כתיב ״ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו״, וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל לישראל ועל כן לא תבריחו הכלבים דמשלהן אוכלין, ע״כ.

להורות לדורות הבאים לבל יבטח שום אדם לומר שלום עלי נפשי מאחר שהעמדתי טבח כשר וישר בודאי לא יצא מכשול מתחת ידו

ועיין בהגהות אשרי פרק גיד הנשה (סי׳ ט״ז) שפסק (עפ״י הירושלמי) דהמוכר טריפות בחזקת כשר ומת קודם שעשה תשובה שאסור להתעסק בקבורתו ואפילו כלבים לוקקין דמו ואוכלין בשרו אסור להבריחם מעליו, ע״כ. ועיין עוד בקידושין פרק בתרא במשנה ״כשר שבטבחים שותפו של עמלק״ ופירש״י ספיקי טריפות באות לידו וחש על ממונו ומאכילן, ע״כ.

רואין אנן מזה עד היכן העריכו חז״ל מכשולות הבאים על ידי הטבחים עד שלא נמנעו לכנותם בביטוי היותר חריפה שמצינו באיזה מקום שותפו של עמלק, הדברים מסמרין שערות ראש, פוק חזי עד היכן הדברים מגיעין הלא מספק טריפות לבד אנו חוששין, ואף על פי כן לא חששו חז״ל לגנותן בלשון מדקרות חרב. ולא נח דעת רבותינו ז״ל עד שכתבו ״כשר שבטבחים״ להורות לדורות הבאים לבל יבטח שום אדם לומר שלום עלי נפשי מאחר שהעמדתי טבח כשר וישר בודאי לא יצא מכשול מתחת ידו, וחזקה לחבר שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, ובפרט אם הטבח תלמיד חכם שבו נאמר ניחא לי לחבר ליעביד איסורא זוטא ולא יעשה עם הארץ איסורא רבה. דע כי לא מחשבות אדם מחשבות חכז״ל אשר כל דבריהם ברוח הקודש נאמרו, ולא זז שכינה מבית מדרשם, וכל מה שנשנה במשנה או בגמרא קדוש בכל מיני קדושות, ולא רפרף אדם מעולם עליהם, רק המינים והאפיקורסים שיצאו מדת ישראל, פוק חזי כמה טרחו הגאונים וראשונים ליישב חיסור או יתר תיבה ובנו עליה תילי תילין של הלכות, וגם כשאמרו האי מימרא של ״כשר שבטבחים״ וכו׳ מלין מפי עילאה ימלל מתוך גרונם, ושליחי דרחמנא נינהו, ואם אנו אנשים אבל הראשונים כמלאכים ושרפים, וכל דבריהם גחלי אש ואל ישיאך יצרך לומר כי חז״ל כוונו לטבחים מוכרי וסוחרי הבשר, ואין בכללו השוחט, פוק חזי מה שכתוב ברא״ש חולין (דף ח״י), בהוכחה מש״ס שם, וכ״כ במ"מ ה׳ שחיטה פ״א (ה׳ כ״ו) שסתם טבח שבזמן הש״ס היה גם השוחט ובודק, ע״ש.

עדותן של חז״ל שאמרו בטוחות כי הכשר שבטבחים שותפו של עמלק

ואחר הקדמה זו תדעו עם לבבכם כי לא כאשר יצייר האדם קושטא הוא, ואפילו יהיה ברור לו בכל מיני הוכחות שבעולם אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותו, כי טבח זה אפשר לסמוך עליו מבלי לחקור ולדרוש אחר מעשיהו, כולן בטלין ומבוטלין לעומת עדותן של חז״ל שאמרו בטוחות כי הכשר שבטבחים שותפו של עמלק, וזה ידע כל בר דעת כי בעוה״ר לא אכשור דרא והיותר כשר שבטבחים בזמן הזה ודאי לא יגיע לקרסולי הבינוני בימים ההם כל שכן להיותר כשר.

מנין התחילה לפרוץ לאכול מכל שוחט מבלי לידע ידיעה ברורה כחו דהיתירא

וע״כ כל הרוצה ללכת בנתיב תורה״ק ובשבילי הוראותיה ודרכיה הנעימים צריך לבטל דעתו ומחשבתו נגד דחז״ל ולהתלבש באימה וחרדה ורתת וזיעה טרם יקרב להכניס לביתו בשר מן הבא בידו, ופוק חזי מה שכתב השל״ה (שער האותיות או׳ ק׳) שראה פרושים שלא אכלו בשר רק ממה ששחטו הם, ומתמה שם האי צדיקיא מנין התחילה לפרוץ לאכול מכל שוחט מבלי לידע ידיעה ברורה כחו דהיתירא.

וגם בענין עונש מאכיל איסור מצינו לחז״ל שהחמירו באופן יוצא מן הכלל במאכלות אסורות שלא מצינו דוגמתו בענין אחר, בחולין (דף צ״ג:) טבח שמצאו חלב אחריו בכשעורה מעבירין אותו, ואם מצאו אחריו כזית מלקין אותו.

במקום אכילת איסור של בית ישראל הכל נדחין ואין חסין על שום אדם

ודחז״ל הללו בלי הערות והארות כבר מדברין לעצמן, עמדו והתבוננו קצת בקדושת דבריהם, הלשון מוכיח וכן נראה בהפוסקים דמיירי בשוגג וכל קנסן של חכמים היתה על התרשלות המנקר לעשות מלאכתו באמונה, וזה ידוע גם כן כי הרבה לימודי זכות היינו יכולין למצוא על האי מנקר, לדוגמא: ״לא ניתנה תורה למלאכי השרת״ ״שגיאות מי יבין״ ״אונס רחמנא פטריה״ וכיוצא, ואף על גב שאמתלאות הללו מתקבלין הן בשאר מקום, אבל במאכלות אסורות תפסו חז״ל בחומר הדין, כיון שכח היצר כל כך גדול להכשיל אחינו בני ישראל באכילת איסור, לעומת זה הוצרכו חז״ל להגביר כח הקדושה ולחזק ידי העוסקים לעשות מלאכתם בהתאמצות ודיקדוק יותר מהרגיל להחליש כחו של הס״ם וסיטרא דיליה העומדים ככיסלא לאוגיא בין הטבחים. ומהאי טעמא העלימו עין על כל צד זכות שיש ללמד על אותו טבח ולא חיסו ולא חמלו לא על הטבח ולא על נפשות ביתו שעיניהם תלויות לאב ביתם לכלכלם, ודנו אותו בהעברה, ועל מה? על כל שהוא של חלב לא גדול משעורה שכמעט אינה נראית לעין, ולמה? כי במקום אכילת איסור של בית ישראל הכל נדחין ואין חסין ומרחמין על שום אדם.

פוק חזי מה שאמרו חז״ל במחלוקת קרח, טף למה נענשו להראות שקשה המחלוקת, ובנידון דידן גם הטף נענשים, הרי שלהאכיל ישראל דבר איסור נמנה בין היותר קשות. וכאשר תדקדקו היטב תראו עוד יותר מזה כי הענישו חז״ל כל כך קשות, ואף על גב שעדיין לא נכשל שום אדם ועדיין לא אכל שום אדם אותה משהו של חלב שהשאיר הטבח, ורק על השארת הטבח באופן שהיה אפשר לבא לאכילת איסור אף על גב שאין זה ברור דעדיין יש כמה ספיקות דלמא יסרח הבשר ולא תבא לידי אכילה, דלמא ירגיש הלוקח בהחלב (וכמו שנראה בדחז״ל דמזה מיירי) וישליכנו, ודלמא יתבשל באופן שיתבטלו בששים וביותר.

וכל הני ספיקי אין עומדין לאותו הטבח לזכותו בדינו בפרק שאנו עוסקין בו מחשש מכשול לרבים, במקום שהציבור, והכלל עומדים על המשקל להכשל ח״ו במאכלות אסורות אין רחמים בדין, אף על גב שבנזקי ממון והגוף היה פטור מצד גרמא בניזיקין, אבל נפשות ישראל עומדין למעלה מהכל ובמדה אחרת נמדדין, משקלן עדינה ממשקל הגוף והממון.

ודע לך כי מה שהבאנו מדחז״ל עד היכן החמירו, בחשש כשלון להכלל כשנוגע למאכלות אסורות כאשר תעיין בדברי הראשונים תתפלא הפלא ופלא שלא נח דעתם בחומרת חז״ל והוסיפו עליה כהנה וכהנה לדוגמא:

פלוני הטבח שהעבירונוהו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה

ברא״ש חולין פ״ז (או׳ ט״ז) בסופו בהג״ה (על טבח שהניח אחריו כשעורה חלב) וז״ל: ונראה שיש להכריז עליו בבית הכנסת שני וחמישי ושני: ״פלוני הטבח העבירוהו מאומנתו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה ויהיה חודש ימים שלא יעסוק באומנתו, ולאחר חדש ימים יבא אל תלמיד חכם שבעירו או עיר הסמוך לעירו ויאמר כך וכך עשיתי וחטאתי ותוהא אני על הראשונות ויתנו לו הדיין עונש לפי ראות עיניהן, ואחר כך יכריזו בבית הכנסת פלוני הטבח שהעבירונוהו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה כבר תוהא ונתחרט על מעשה הרע הזה וקבל עליו מה שצוהו תלמיד חכם״ וכו' וקודם שישמעו הכרזה זו בביהכ״נ אין לסמוך עליו ואסור ליקח ממנו בשר, עכ״ל.

וכשמצאו אחריו כזית חלב, עוד הוסיפו להחמיר על הטבח ביתר שאת, וז״ל הרא״ש שם: ואם נמצא אחריו כזית היו מלקין אותו ברבים בביהכ״נ ואחר המלקות אומר בעצמו בקול רם ״אני פלוני לקיתי מפני שנמצא אחרי כזית חלב״ וכו' עכ״ל. ולא די זה בלבד אלא החמירו עוד גם לענין מזיד, כמבואר בסנהדרין (כ״ה ע״ב) בההוא טבח שהוציא טריפה מתחת ידו ועשה פעולות המורים ששב, ולא רצה רבא להכשירו דלמא קא מערים, ואיפסיק שאין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ילבש שחורים ויתכסה שחורים ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או יוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו ע״כ.

והרמב״ם העתיק דין זה כמה פעמים (ה׳ עדות פי״ב, ה׳ שחיטה פ״י, ה׳ מאכלות אסורות פ״ח ה״ט, ה׳ ת״ת פ״ו הי״ד).

וענין לבישה וכיסוי בשחורים שמבואר בחז״ל העתיקו ג׳ עמודי העולם, הרי״ף והרא״ש, והרמב״ם, והוא דבר שלא מצינו שיחמירו במקום אחר זולת מה שאמרו בהרואה שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך וכו׳, וכבר עמד על מדוכה זו הסמ״ע בחו״מ (סי׳ ל״ד, סעי׳ ל״ד) וכתב דהטעם שהחמירו כל כך בטבח דבשביל שהכשיל הרבים צריך שיכנע לבו כי השחרות משפיל הגאוה והזדון שבלב, ע״כ. ועיין עוד בענין זה בכנה״ג הגה״ט כ״ח, וברכ״י סי׳ ל"ד שם.

וכן תמצא עוד ביור״ד (סי׳ קי״ט ס״א) דהחשוד לאכול דבר האסור אין לסמוך עליו, וחידוש הדבר הוא דלפי מה שנתבאר בבית שלמה (למהר״ש חסון יור״ד סי׳ י״ז, ובשו״ת חקרי לב ח״א יור״ד קס״ז בשם הרשב״א, הרשב״ש, ריב״ש, מהרשד״ם) ״חשוד״ המובא בש״ס ופוסקים גבי איסור אינו ר״ל שידוע בודאי, אלא גם בחשש וספק שעבר איסור הוא בכלל חשוד (וכ״כ בערוה״ש שם כ׳) דבר שלא ראינו במקום אחר.

 

וכמו כן המעיין בפנים החיבור ימצא חומרות לרוב אצל מאכלות אסורות וספיקן שלא מצינו בשאר מקום, ולקושטא דמילתא כאשר תפקחנה עיני הרואה, יראה בספרן של צדיקים גודל הזיקן של הנכשל בהם, עד כי יחדל לתמוה על מה ולמה החמירו כל כך במאכלות אסורות כי לגודל הפגם והנזק ראוי לחזק הגדר, ובחוזק הגדר יתרחק הנזק.

הצה"ק רבי נתן אדלער זי"ע שהוכרח לברוח שרצה להכניע כחו של הס״ם שרבץ על השוחטים ולקרב הגאולה בביאת המשיח וגברו עליו כלבים עזי נפש שלוחים של הס״מ עד שהוצרך לברוח

והנה לא אאריך כאן בהעתקת דברי קדושים בגודל הפגם הנעשית על ידי מאכלות אסורות שהלא הם כתובים בפנים תחת הכותרת ״גודל עונש המתרשל, ושכר הזהיר במאכלות אסורות וספיקן״, ומשם תדרשנו, וכן מ״ש לעיל כי מבואר בספרי הפוסקים שבכל דור ודור המכשולות העצומות בלי הרף על שחיטה ובדיקה לא אאריך כאן, כי כבר מבואר בפנים במדור ״רוב מצויין אצל שחיטה״, ומכל מקום מעצור לא אוכל מלהעיר מה שכתוב בספר שמרו משפט (ח״ב, דף ע׳־ע״ב) שהעיד הקדוש רע"י שלעזינגער זצ״ל משמי׳ דגברא רבה מעשרת השבטים שדר אצל חמיו הגה"ק מהר״ה מקאלאמייע זצ״ל בימי הפסח, וגילה כמה מטמוניות, ומהם שמה שסבל הגה״ק מהר״נ אדלער זצ״ל מדורות בעיר פראנקפורט עד שהוכרח לברוח היתה מטעם שרצה להכניע כחו של הס״ם שרבץ על השוחטים ולקרב הגאולה בביאת המשיח וגברו עליו כלבים עזי נפש שלוחים של הס״מ עד שהוצרך לברוח, ויחד עמו תלמידו החת״ס זצ״ל.

רואין אנו משם כי אפילו אצל קדושים כמו אלו לא בניקל עלתה להם לזכות קהל ועדה מישראל שיהיה השוחטים וקצבים מכינים בשר כשר כראוי, ואם כן מה נעני אנן יתמי דיתמי אשר נתקיים בנו בעוה״ר במלוא המובן יתומים היינו ואין אב, וגברי בעלי זרוע ובעלי שקר, ואין דורש ומבקש, נשארנו גלמודים אפילו מזכותן של צדיקים חיים שיגינו עלינו להנצל מכל מכשול, עמ״ש בתפא״י סנהדרין פ״ה במשנה ״מיתת צדיקים רע להם ורע לעולם״ כי טובת הצדיקים אינה פעולתן לבד אולם גם זכותן וכח קדושה שלהן מגין על הדור.

וכעין זה בספר זאת זכרון להגה״ק מלובלין זי״ע, כי צדיק היושב באהלו ועובד את בוראו בכל לבו ונפשו כח קדושתו בוקעת ומתפשטת לחלל העולם ומשם שואבין העולם, וגם מזה כבר נתרוקנו כמעט בעוה״ר ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים שיקיים מה שהבטחתנו למעני למעני אעשה.

וכדי להראות איזה דוגמאות עד היכן כחן של הסט״א כשהדיון בענין שחיטת בשר, או שאר מידי דאכילה שאז מתגברין בכל כחן ולא בניקל להנצל מהן אפילו לבעלי מדריגה אמיתיים. פוק חזי מה שהעיד אחד המיוחד מקדושי עליון ושרפי מעלה שהיה מב״ד הגדול שלמעלה בדורו, ומוכר אצל כל גאוני וקדושי דורו כענק שבחבורה ה״נ השרף הנורא מרן רשכבה״ג בעל שו״ת דברי חיים זצ״ל, וזי״ע, וכתב בשו״ת ד״ח יור״ד ח״א סי׳ ו׳ וז״ל: ״ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיה אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי״ עכ״ל.

ודברי תורה עניים במקום אחר ועשירים במקום אחר, וכבר גילה לן מרן רשכבה״ג בעל חת״ס זצ״ל פתרון הדברים שקיבל כן מגדול אחד וכתב בשו״ת חת״ס או״ח סי׳ ר״ה כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג׳ רגלים חזנים שוחטים וסופרים, וכן נכתב: בתולדות יעקב יוסף פרשת נשא ד״ה והעולה. וכוונת המלך הכסיל ידוע שהלא מאכלות אסורות מטמטם הלב והמוח ומכניס מחשכת מינות וכפירה ואפיקורסות וכמו שכתב הרמב״ם באגרת הידוע מובא בדגל מחנה אפרים פרשת עקב משמו, ובפרי חדש ובברכ״י בסי׳ פ״א, ובחת״ס פרשת שמיני שרוב אפיקורסות בא ממאכלות אסורות. אבל סוד כל הדברים ומטרה המרכזית הוא העברת הדת רח״ל וכמ״ש בשו״ת ד״ח ח״א יור״ד סי׳ ז׳ שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם.

ועיין מה שכתב בספר טיול בפרדס ח״א מערכת שחיטה, כי כח הציונות נתהוה גם על ידי השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל. ולסיום הענין אעתיק דיבור נפלא שראיתי בס׳ קרן ישראל סו״פ שמיני ובאשר שלענ״ד יש בו הרבה תועלת לענינינו אעתיקנו בשלימות.

כ׳ שם בד״ה אל תשקצו וז״ל: הנה הדיקדוקים בפרשה זו של שיקוץ ותיעוב על ידי מאכלות אסורות רבו כמו רבו, הלא הם מבוארים במפרשי התורה ולא אאריך בהם, אולם עוד לאלקי מילין בכמה ענינים הנוגעין לנושא זה, דחז״ל בב״מ (מובא גם ברש״י על אתר) דאלמלי לא העלה הקב״ה ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים, וקשה הכי מאכלות אסורות כולל כל התורה כולה.

שנית מצינו ביור״ד סי׳ פ״א, וכ״ה באוה״ח סו״פ שמיני דמאכלות אסורות גם בשוגג מטמטם הנפש, וצ״ע למה,

שלישית מצינו לחז״ל שדרשו בכמה מקומות שאין הקב״ה מביא תקלה ע׳׳י צדיקים, ופי׳ תוס׳ דדוקא במאכל איסור ולא שאר דבר וצ״ע למה, ידוע דרשת חז״ל מובא ברש״י על הכתוב ואנשי קדש תהיון לי אם אתם נבדלים ממאכלות אסורות אתם שלי ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחביריו, ועוד יש לדקדק וכו'.

וליישב כל הנ״ל נעמיק קצת בסדר הבריאה, ויה״ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו, וד׳ הטוב יכפר, מבואר במדרשי חז״ל על הכתוב בראשית שכל העולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית וישראל נבראו לשמירת התורה וקיום המצות, ואם כן מצד הדין היה נותן שיתאפשר לכל איש מזרע ישראל לקיים מצות בוראו בכל עת ורגע דאם לא כן מטיל גרעון במעשי בראשית דכיון שבריאת העולם למען ישראל, וישראל למען המצות, אם יתבטלו ממצות אפילו שעה אחת נמצא אותה שעה יצאה לבטלה, וזה אי אפשר כלל, והרבה קולמסים כבר נשברו ליישב תמיה הלזו.

ולענינינו נאמר הנה ידוע דבאכילה יש עבודה גדולה של העלאת ניצוצי הקדושה שהוא היתה מעיקרי מטרת הבריאה כמבואר בכל ספרי קודש, וכח העלאתן על ידי שהזרעים נזרעין בקרקע וצומחין נמצא שכבר נגמר חלק ראשון של העלאה מדומם לצומח (דד׳ מינים נבראו זו למעלה מזו דומם, צומח, חי, מדבר) דהקרקע שהוא הדומם מעלה הצמחים, ואחר כך כאשר שור אוכל עשב וחמור באבוס בעליו אז נתעלים הצמחים לחי, וכאשר שוחטים בהמות והחיות ואוכלין בשרם מתעלין מחי למדבר (ועוד יש בו נסתרות, ואכ״מ).

אבל חילוק גדול יש בין אופני ההעלאה דמדומם לצומח וכן מצומח לחי לעולם נעשה בסדר אחד, אבל באכילת אדם יש מין ממינים שונים, הצדיקים ובעלי מדריגה המופשטין מתאות עוה״ז ויודעין לייחד יחודים מעלין באכילתן העלאה היותר גבוה השייך, הבינונים מכוונין באכילתן שיהיה להם כח לעבוד את בוראם, ואף על גב שמרגישין גם עריבות מתיקות גשמי מכל מקום הו״ל כהנאת הגוף בהדי מצוה, דלדעת הרשב״א והרבה ראשונים אינו מזיק.

והכת האחרונה שלבם אטומים לכוון גם זאת, מכל מקום מקפידין על כל פנים שיהיה כל אכילתן בתכלית הכשרות ויבחרו יותר לרעב מלהכניס לפיהם בשר אסור ח״ו, וקורא הדורות מראש הבוחן כליות ולב אשר לפניו נגלו כל תעלומות בחר במצוה זו של אכילה שיתאפשר לכל יהודי בלי יוצא מן הכלל (אם רק ירצה) לקיימו בכל עת ועידן באופן שלא יבצר רגע מחייו שיתערטל ממצוה גבוה הלזו.

ביאור הדברים כאשר האדם אוכל אכילתו אז בלי ספק מקיים מצוה של זהירות ממאכלות אסורות ודיקדוק בכשרות, כאשר קם מאכילתו אז כל זמן שלא נתעכל המאכל, עדיין עוסק במצוה הלזו, ואין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה, וכל זמן שאכילתו בתוך האיצטומכא הלא בידו להקיא כל מאכלו, וכאשר כבר נגמר העיכול אז נתהפך מאכלו ומשתיו לבשר מבשרו ודם מדמו ורק מכח זה חיו יחי׳ כמו שאנו מברכין כמה פעמים בכל יום ״ומפליא לעשות״ שהקב״ה קושר נשמתו של האדם שהוא רוחני באכילתו שהוא גשמי והוא פלאי פלאות, ואי אפשר לאדם בער ונבער להשיג אחד מני אלפי אלפים כוונת היוצר למה עשה כן, אבל על פי דברינו יתחדש לן טעם אחד המושג גם לקיצורי מוח כמוני, שעשה הקב״ה כן כדי שתהיה כל חיותנו נוצר ונברא ממקור מצוה דוקא ולא זולת.

וכאשר יתענה האדם יותר משיעור האפשרי יצא רוחו וישוב לאדמתו, נמצא שכל חיותו אך ורק במצותו שקיים באכילת כשר דוקא, נמצא לפי זה באם ח״ו יתפטם האדם במאכל האסור אי אפשר שיחשב בין זרע ישראל שבשבילם נברא העולם שהרי לא נברא רק בשביל ישראל המקיימים מצותיו יתברך ואי אפשר למצוא מצוה שיהיה קשור ומדובק בה בכל רגע של חייו רק האכילה כמו שביארנו ואם אוכל איסור אם כן חסר לו הרבה זמן שבטל ממצות הקב״ה, ועל כן הבריאה של אז לאו בשבילו הוא, והלא אי אפשר לבטל רצון הקב״ה שיהיה הבריאה בשביל ישראל, ועל כרחך שעל ידי אכילתו נתבטל ממנו שם ישראל.

ומובן במושכל פשוט לפי זה למה ד׳ שומר נפשות חסידיו שלא יכשלו במאכלות אסורות אפילו בשוגג, שאם בריאת העולם לאו בשבילם יהיה אז על כרחך שיחרב, שהלא הצדיקים הם יסודי העולם, ומובנים גם כן דחז״ל שדוקא אם נזהרין ישראל ממאכלות אסורות נחשבין לגיונו של מלך מלכי המלכים ואם לאו הם של נבוכדנצר וחביריו, פי׳ שלא תקשה דאם אין העולם מתקיים בשבילן אם כן האיך עדיין חיים אותן ישראלים שאין נזהרין באכילתן, ועל זה אמר שאינם גרועין מנבוכדנצר וחביריו שגם כן נבראו, ודו״ק.

ומה שדרשו חז״ל שכדאי היתה יציאת מצרים בשביל מאכלות אסורות לבד גם כן יתבאר היטב, דידוע מה שכתב הרמב״ן ואחריו נמשך החינוך ועוד קדמונים בענין יצי״מ אשר כוונת ורצון הבוי״ת היתה לאמת מעשי בראשית ולחזקה בידי המאמינים כי הבריאה לא נתברר בראייה ממשית רק באמונה לבד, ועל ידי הנסים ונפלאות שעשה הקב״ה לפרעה ולכל עמו ששידד המערכות ושינה סדרי בראשית על ידי הפיכת הטבע כמה מאות פעמים (כמבואר בהגדה של פסח שנלקו המצריים במצרים ועל הים למאות) עד שנתאמת בבירור גמור כי לד׳ המלוכה ומושל בעליונים ותחתונים כרצונו ועל כן בידו להטות הטבע כפי רצונו.

וכל זה הוצרך רק אם מקיימין ישראל מצותיו יתברך שבשביל זה נברא העולם, אבל בלא״ה למה הוצרך יצי״מ לאמת הבריאה, הלא אם לא יקיימו ח״ו המצות אז יתבטל כל הבריאה ומהאי טעמא ברגע ראשונה כאשר פקד הקב״ה למשה רבינו ע״ה על עצמו אמר לו בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלקים בהר הזה, דהא בהא תליא דכל נסי יצי״מ ופלאותיה לא נצרך רק לזה כנ״ל.

ועל כן קאמר המדרש שאם לא העלה הקב״ה ישראל ממצרים רק בשביל מאכלות אסורות דיו, פירוש דמאכלות אסורות הוא מצוה תדיריות לא יזוז מנפש הישראלי רגע אחד ועל כן יש לבריאת העולם שנברא בשביל ישראל המקיימים המצות על מה לתמוך, דכל רגע ורגע של הבריאה מתקיים על ידי האכילה הכשרה, אבל אלמלא לא היה מצוה זו רק אחרת שאפשר להסיח ממנו יום או שעה ואפילו רגע, כבר לא היה להבריאה האיך להתקיים, וגם נסי יצי״מ היו אז בכדי.

ובאופן פשוט יש לומר במה זכתה מאכלות אסורות להתעלות כל כך מעלות יתירות על שאר מצות עד שלא מצינו מצוה שנשנו בו כל כך גזירות קשות ועונשין חמורין להגוף והנפש של המבטלן לו ולזרעו, כמו שמצינו כאן (אמר המו״ל: עי׳ בפנים חיבורינו ויתבאר לך הכל באר היטב) אצל האוכל מאכלות אסורות, ונראה דזה פשוט שכל תכלית האי עלמא לבא על ידיה לעלמא דעתיד, והאי עלמא כפרוזדור לפני הטרקלין כמשלת חז״ל ולפי המצות ומעש״ט שעושה בעוה״ז לעומתו יקבל שכרו לעוה״ב.

ועל כן כל זמן שגופו של האדם מתפטם במאכלים הכשרים בלי פקפוק אז כל המצות ומעשים טובים הנעשין על ידי הכח שקיבל מאותו האכילה נחשבין לו לטובה ולברכה, ומתברך בשבילן בהצלחה, לא כן כאשר מתפטם במאכלות אסורות ובכח ההוא עוסק במצות ומעש״ט לתהו נחשבו כולם הבל ורעות רוח ישאם הרוח, דקשר רשעים אינה מן המנין וקוב״ה שונא גזל בעולה, ומצוה הבאה בעבירה שנאה אצל הקב״ה וללא נחשבין.

ומיושב היטב למה לא נחשב ״ישראל״ על ידי מאכלות אסורות דכמו שישראל המבטל כל המצות שבתורה פשיטא שלא נחשב מעם סגולתו של הקב״ה הוא הדין האוכל מאכלות אסורות ומקיים מצות באותו הכח דהו״ל כלא עשה כלל וכלל עטיפת קדושת ישראל נפשט ממנו.

ומהאי טעמא נבצר מצדיקים להכשל ח״ו במאכלות אסורות אפילו בשוגג דאף על גב דגוף האכילה נעשה בשוגג מכל מקום הלא כל המצות שיעשה אחר כך בכח האכילה ההוא בטלין ומבוטלין וכלא נחשבו והוא כשלון עצום עד למאוד, ושומר ישראל ישמרם מכל כי האי, ומיושב גם כן למה הפגם כל כך גדול גם בשוגג, ומטעם זה גופא אמר הקב״ה שאם נשמרין ממאכלות אסורות אנו שלו דבלאו הכי אי אפשר לעשות פעולה קטנה שיתעלס ויתקלס עילאה דכולן כאין נחשבו, אבל באם נשמר וזהיר בכל כחו שלא יכשל אפי׳ בשוגג ואונס בסרך מאכל של איסור אז ילך לבטח דרכו.

ומה״ט מבואר בהפוסקים כמה פעמים דהכנה למצוה עוד יותר גדולה מגוף המצוה, דברים שקשין להולמן, ואחד מן הראיות מאכילת עיוה״כ שנחשב כתענית ב׳ ימים ואינו יותר מהכנה שיוכלו להתענות ביוה״כ ואכמ״ל.

אבל לדרכינו הדברים מתקבלין על הלב מאד, כי ענין הכנה שדיברו בו היינו הכנה לאפשר שעשיית המצוה יחשב לו למצוה, ולא ח״ו להיפוך, לברר ולנקות כל סוג ופסולת מנופה בי״ג נפה, שלא יהא מצוה בעבירה, ושיהא בכוונה ועוד, דברים המעכבין המצוה, ומה״ט נחשב יותר מגוף המצוה דהו״ל כעין מה דאחז״ל גדול המעשה יותר מן העושה, וה״ה בזה.

וכבר כתבתי במקום אחר להוסיף תבלין להנאמר, דמה״ט הכנה חשובה יותר מגוף המצוה, דהלא בהכנה מתקיים שני דברים, הראשון ההכנה שהנהו מצוה מצד עצמה, לדוגמא חוב הכוונה לפני העשייה, הוא מצוה בפני עצמה אלא דפליגי רבוותא אי מן התורה או מדרבנן (מבואר באורך בשערי תורה, ושו״ת מחנ״ח, ודפ״ק ועוד ואכמ״ל) ואם כן כאשר יכוון בכוונה הנצרכת לפני עשיית המצות כבר קיים שתי מצות, חדא המצוה לכוון, ושנית, שעל ידי זה יתקיים המצוה בעצמה, וזהו ממש מצוה גוררת מצוה. ועכשיו בינו והתבוננו אם הכנה למצוה יחידית יעלה לו כפליים מגוף המצוה הזהיר ממאכלות אסורות שמאפשר לו לקיים כל התורה כולה עם כל פרטי׳ ענפי׳ ודקדוקיה, על אחת כמה וכמה שנוטל שכר כנגד כל מה שעושה כל ימיו.

ועתה בואו חשבון הנכשל במאכלות אסורות מתעכב מלקיים כל התורה כולה ונענש בכפליים על ביטול כל התורה, וגם על אי זהירותו במאכלות אסורות, וכמה נואלו אלו אשר מדקדקין בקלה כבחמורה לקיים כל מצוה בהידורה ויפיה ושוכח העיקר שבאם אינו בטוח במה שנכנס לתוך פיו אז לשוא כל עמלו, וכל יגיעו לריק ח״ו.

ולו חכמו ישכילו יבינו אחרית דבר מראשיתו, ויחשוב עם לבבו אם כל כך ימים ושעות אני מבלה בעד מצות שמורים, ואתרוג מהודר, וטלית נאה, וכיוצא, על אחת כמה וכמה הרבה מאד יותר מזה חייב אני לבלות לתקן ביתי שבל יכנס בו רק דברים הכשרים ומהודרים בכשרותם בכל מיני יופי והידור שהלא הוא היתד והפינה אשר בו הכל תלוי ולא לחנם התאמץ נחש הקדמוני להכשיל יציר כפיו של הקב״ה במידי דאכילה, דאם האכילה שהוא היסוד מרופרף אז כל הבנין יסתר.

וזה לעומת זה ישים ללבו עד כמה ירוויח בהתאמצותו יותר ויותר מכפי יכלתו להשמר ולהזהר ולעשות גדר לפנים מגדר סייג לפנים מסייג ולברוח מצ״ט שערי היתר לבלי להלכד בשער אחד של איסור ח״ו, שהרי בו תלוי כל תורתו מצותיו ומעשיו כל ימי חייו, ואשר מהאי טעמא יקבל שכר עבור התרחקות ממאכלות אסורות נגד כל תורתו וכו׳ כנ״ל, ולמסקנא ימצא כי שכרו בזה הוא כפליים מכל שאר שכרו יחד,

חדא, עבור התרחקותו ממאכלות אסורות שהוא מצוה חשובה כשלעצמה,

והשנית, כי היא הנהו הגורם שיתקיימו כל שאר המצות דאלמלא אכל האסור היו חוטפין ומשליכין כל טיבותא אחיזרא,

והשלישית, כי על ידי האכילה ניתן בו גם כח גשמי וחיות לקיים המצוה, שגם כן ליתא באוכל האסור דאז לא שייך שנתן בו חיות כיון שאין המצוה נחשב למצוה.

ובזה תבין דבר נפלא במשנה סוף מכות רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו׳ ופירש״י שאסר להם שרצים ונבילה שבלאו הכי נפש האדם קץ בהו וכו׳, והנה בפשטות כוונת רש״י שנפש הישראלי קץ בשרצים ונבילה, והוא פליאה קצת דבשלמא שרצים מובן, אבל נבילות נפש ישראל קץ בהן מטעם שאסרן תורה בלי שחיטה אבל אלמלי לא היה מצות שחיטה למה יקוץ נפש ישראל בנבילה יותר משחוטה, ופוק חזי בדגים וחגבים דליכא חיוב שחיטה אוכלין אותן מתים, ובשלמא אבר מן החי יש בהם שיקוץ, וכמבואר במסכת שבת שלא לתת לתינוק חגב חי להשתעשע בה שמא יאכלנו, ויעבור משום בל תשקצו.

אבל לקושטא דמילתא אפשר לפרש כוונת רש״י גם בע״א ואקדים ליישב תמיה אחרת שמצינו רק במאכלות אסורות, בחו״מ סי׳ רל״ד (סעיף ד׳) קי״ל במי שקנה בשר ונמצאת אחר כך אסורה מן התורה אף על גב שכבר אכלו הקונה, יחזיר מוכר הדמים, וביאר הכוונה בסמ״ע שם דאף על גב שבעת האכילה כבר נהנה הישראל במלואו דהלא לא ידע שהוא טריפה מכל מקום הנאה זו אינה חשובה הנאה לאחר שנודע לו שאסורה מה״ת, והביאו גם כן הש״ך ביור״ד סי׳ קי״ט כ״ז, והדברים מרפסין איגרא מה איכפת לן מה שקוץ עכשיו בהו סוף כל סוף נהנה מהן.

אבל על פי הנ״ל הכל על מקומו יבא בשלום, דאף על גב שנהנה מעצם האכילה, אבל הזיק לו יותר מדאי, במה שכל מעשיו הטובים שנעשו מכחו ההוא לריק הן, ועוד יותר מזה דמבואר במפרשים (עי׳ בסמוך) דעבור הכנה למצוה משלמין שכר גם בהאי עלמא, ואם כן אילו היה אוכל כשר ודאי היה מקבל שכר בעוה״ז על הכנה למצוה כנ״ל, וגם בזה ניזק.

ועל פי זה י״ל דגם כוונת רש״י כן דלא הוצרכה תורה לעשות מצוה נפרדת מאכילת איסור, אלא מוטב הי״ל לכתוב דהמצות הנעשים בכח אכילת איסור מתועבין נינהו, ועל כן יצטרך כל אחד מישראל למנוע ממנו, אלא מה״ט עשאי הקב״ה למצוה בפני עצמה כדי שיקבלו שכר גם על קיום מצווה זו לבד ממה שמקבל עבור שנתאפשר לו לקיים על ידי זה שאר מצות.

ובזה יובן גם כן מה שכתוב בזוה״ק ח״ג (מ״ב.) דהאוכל איסור כאילו עובד עבודה זרה, דכיון שאוכל איסור הלא כל מצוותיו אין מתקבלין לעילא, והולכת לסט״א, ועל ידי זה נראה עבודתו כאילו עובד לאחרים רח״ל.

ובזה יתפרש גם כן מ״ש בדגמ״א פרשת עקב בשם הרמב״ם דעל ידי מאכלות אסורות נכנס בלב האדם מינות וכפירה, דעל ידי אכילתו מצותיו ועבודתו אין מתקבלין ונכנסין לסט"א כידוע דליכא ביניים רק או סטרא דקדושה, ובלא״ה הכל הולך לסט״א רח״ל, וכן כתוב להדיא בזוה״ק שם דיוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסט״א, וכיון שהוא ברשותן ועובד להם כבר נלכד במצודתם וגוברין עליו כחות הטומאה המינות והכפירה.

ועל ידי זה תבינו מה שכתב התבואות שור דשוחט צריך להיות ירא שמים מרבים דאם לא כן יורד השוחט מטה מטה ונתקלקל, ומקלקל גם אחרים האוכלים משחיטתו (אמר המו״ל: דברי תב״ש הללו מובאין גם בטיול בפרדס מע׳ ״שחיטה״) ודבריו אומרים דורשינו דעל כרחך מיירי ששחיטת האי שוחט היתה כשרה, דאם לא כן למה איצטריך לתת טעם שיתקלקלו האוכלים מסיבת קטנות ירא שמים של השוחט בלא״ה יתקלקלו ע״י אכילת נבילות וטריפות, אלא על כרחך דמיירי שהשחיטה היתה הוגנת אלא כיון שהשוחט קל גורם קלקול להאוכלין ממעשי ידיו, ודא ודאי טעמא בעי. אבל על פי הנ״ל הכל מובן דאם אין השוחט ירא שמים מובהק ע״כ אינו נזהר כדבעי באכילתו ובאופן זה ודאי יתקלקל בקרוב כיון שאין מצותיו הולכין להקדושה כנ״ל דיוצא מסטרא דקדושה לסט״א, ובכה״ג גם מה ששחט כאילו לא שחט כיון שכחו לאו מקדושה ניזונת ומצותיו בטלין, ואם כן האוכלין משחיטתו אוכלי נבילות נינהו.

ונתקרב לן להבין מה שכתוב באדר״נ דבאים לעבירות חמורות רח״ל דאחז״ל רשעים הן ברשות לבן פירוש שאין שולטין בעצמן אלא כעבד נרצע לתאותו, וכל שכן האוכל מאכלות אסורות שלדעת הזוה״ק נכנס לרשות הסט״א ודאי שמחטיאין אותו בהיותר חמורות רח״ל (אמר המו״ל: בענין המשכה לעבירות חמורות עמ״ש בדברי יואל שמיני עמ׳ ר״נ ד״ה ועוד).

ומובן גם כן מה שכתב בספר יסוש״ה (שער הבכורות פ״ד ד״ה הגידה לי) דאומץ עונשם חמור מכל עבירות שבעולם, דהלא עבירה זו שקול נגד כל מצות ועבירות שבתורה שהלא על ידי אכילת האיסור כל מעשיו אין נחשבין לו. ויתיישב גם כן באופן נפלא דברי המדרש (בקהלת רבה פ״א סי׳ כ״ח) דלעתיד לבוא הקב״ה מוציא כרוז ומכריז ואומר ״כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו״,

ואחר כך: הקב״ה מוציא כרוז פעם שניה ומכריז ואומר ״כל מי שלא אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים יבא ויטול שכרו, ע״כ. והדברים תמוהין ומתמיהין ומה עם שאר כל המצות ושכרן, וכי ליכא רק שני מצות הללו של מניעה מאכילת חזיר ונבילות וטריפות (וראיתי להחת״ס זצ״ל שטרח ליישב הדברים בתורת משה פרשת קדושים, ע״כ מהמו״ל).

ועל פי הנ״ל יתיישבו כל התמיהות, כי כן הוא האמת שכל השכר מכל המצות תלוי בהתנהגות במאכלות אסורות ועל כן מכריז הקב״ה דכל הנזהר יבא ויטול שכרו, ואין הכוונה לשכר מניעת אכילה לבד, אלא הכוונה לשכר של קיום כל המצות.

וכמה יאירו לנגד עינינו דברי זוה״ק ח״ג (מ״ב.) שכתב דכל מה שהאדם סובל בעוה״ז הכל מפני שלא נזהר במאכלות אסורות, וצ״ע הכי עבירה זו חמורה מכל העבירות להיענש עליה גם בעוה״ז, אבל דבריו הקדושים מאירים עפ״י הקדמה הנ״ל, ונקדים עוד מבואר בש״ס סוטה (כ״א.) כי התורה והמצות הן המגינין ומצילין ואחז״ל שם וחילוק בין תורה ומצות דתורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא פי׳ מגין מן היסורין ומציל מיצר הרע שלא יכשילנו לחטא, ובמצות דוקא בעידנא דעסיק בה, אבל בדלא עסיק אגוני מגנא מן הפורעניות ולא מצלא מיצר הרע.

ועכשיו אם קיום המצות נעשה על ידי מאכלות אסורות שאכל דבכהאי גונא אין נחשבין לכלום נשאר בלי מחסה ומסתור מפני הפורעניות ומוצאין הפורעניות אצלו מקום לחול, והוא גם כן כוונת בעל אוה״ח פרשת שמיני שכתב דעל ידי זה באים מכות נוראות רח״ל ע״ש.

וירווח לן גם כן מה שכתב באגרא דפרקא (אות קכ״ו) דעל ידי זה הבנים יוצאין לתרבות רעה רח״ל, וכן מה שכתוב במאור ושמש שמיני ד״ה אל תשקצו דאפילו רק מקיל בחומרא נטמא נפשו ואינו יכול להשיג השגת התורה, דאיתא בשבת פרק ב״מ דהרגיל בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים שנאמר ״כי נר מצוה ותורה אור״ על ידי נר של מצוה זוכה לאור התורה, ומכלל הן אתה שומע לאו דהאינו זהיר בשום מצוה לא בנר של מצוה ולא בשאר מצוה לא יזכה לבנים תלמיד חכם וכו׳ וכל שכן אם בנו בעצמו אינו זהיר, וכיון שעל ידי מאכלות אסורות אי אפשר לקיים מצות שיחשב לו כקיים כבר מובן הכל.

ומובן גם כן מ״ש בזוה״ק דעיקר משפט האדם בר״ה על אכילת מצות שבפסח (מובא גם כן בשו״ת אבני נזר סי׳ שצ״ב, המו״ל) דאכילת המצות הוא ראש וראשון לכל עניני אכילה שבה החמירה תורה בבל יראה ובל ימצא בגבול ישראל מה שלא מצינו במקו״א והוא הדין שדנין גם על שאר אכילותיו ומטעם דבו הכל תלוי דאם האכילה לא היתה הוגנת גם מצותיו לא נחשבין.

ומה״ט עולה מעלת הזהירות ממאכלות אסורות יותר מאותן מצות החמורות השקולין נגד כל התורה, כמו ציצית, ועוד דבהם נאמר רק ששקול, אבל מאכלות אסורות הנהו יסוד ושורש הכל, ובו תלוי הכל, דאם אינו מקיימו כדבעי מה תועלת בשאר מצותיו.

ונמנה גם כן בין המצות שמקבל שכר גם בהאי עלמא וכמ״ש בכתב סופר (פרשת בחוקתי) דעל טירחת הכנה למצוה גם בהאי עלמא איכא שכר, וגם מאכלות אסורות בכלל זה כמבואר לעיל, ועוד דאי׳ במדרש שאין ישראל נזונין בעוה״ז אלא בזכות האמונה (עי׳ יש״מ ריש מטות, המו״ל) וכיון שכתב הרמב״ם דמאכלות אסורות מביא מינות וכפירה, מרובה מדה טובה האוכל כשר שנשפע באמונה, ועל כן עומד לן זכות הזהירות במאכלות אסורות להיטיב לן בעוה״ז ובעוה״ב, עכ״ל.

עוד מצאתי דבר פלא בספר קרן ישראל פרשת אמור (בד׳׳ה בזאת יבא באמצע הדברים) וז״ל: ועל פי זה יתבארו היטב דחז״ל שאמרו כי ביוה״כ לית רשות לשטן לאסטוני דלא מצינו יום אחר שתיאסר מה״ת לאכול רק ביוה״כ והוא הכח הגדול להשתיק כחו של שטן שכל גבורתו לקטרג על בני קל חי במה שנכנס לתוך מעיהם וכיון שכל העם מתענין שוב אי״ל מה לקטרג, ובזה תבינו טעם האומר בסוף יומא שעיצומו של יוה״כ מכפר בלי תשובה, והוא לכאורה פלא במקום שהכל יודעין כי אין כפרה בלי תשובה, אבל הדברים מובנים מטעם שאף האינו שב כדבעי מכל מקום על כל פנים מתענה וזה כשלעצמו זכות אדיר לזכות בשבילו בדינא, עכ״ל.

עוד שם עה״כ וזבחת כאשר צויתיך, כי שוחט דלית בי׳ ירא שמים כשיעור הנרצה נעשה אח וריע של השטן דמעשיהם דמי לגמרי ומה״ט שט״ן בגימט׳ ל״ו שוח״ט, כי השוחט השווה עצמו לו, ובמה, דאחז״ל (ב״ב פ״א:) טכסיסו של השטן יורד ומסית, עולה ומקטרג, יורד ונוטל נשמה, וכן הוא בשוחט קל וריק, קודם מסית העם לחטוא באכילת בשר פיגולו, ואחר כך מקטרג, פירוש אחר כך כשכבר נתפס בעונו אז מקטרג מקבץ קרוביו ידידיו ורעיו לעשות מחלוקת עם הקמים נגדו, ואחר כך נוטל נשמה פי׳ כשכבר עלה בידו להשתיק כל מפריעיו ועושה מלאכתו הרמיה בלי מפריע נוטל נשמת הקהל ומורידם לשאול תחתי' רח״ל.

ומצאתי בספר חלקת חיים או׳ ש׳ ערך ״שחיטה״ כי השם חלי״ף שקוראיו לסכין השחיטה לדעתו נקרא כן, על כי עלולה להחליף השוחט וגם האוכלים משחיטתו שימירו דתם רח״ל, כמבואר בתב״ש ובשו״ת ד״ח יור״ד ח״א סי׳ ז׳.

ועוד שמחליף אכסניותו של אליהו הנביא זל״ט עם להבדיל מלאך המות, כמבואר באמרי צדיקים, דברי גאונים עמוד ה׳ דכשהשוחט כשר אז השחיטה טוב ואליהו בעיר, אבל כשמאכיל ח״ו נבילות וטריפות גורם שיהיה מלאך המות בעיר, ועוד שמחליף נשמת האדם ממאמין בד׳ ותורתו לאפיקורסת כמבואר בדגמ״א פרשת עקב בשם הרמב״ם, ועוד כי מחליף טי״ת תחת דלי״ת פי׳ שגורסין ״כי השוח״ט יעור עיני חכמים״ עכ״ל.

בהקדמה לס׳ פינת יקרת דף ז׳, כי דבאם השוחט מקלקל בשחיטתו אז מחליש ומחריב ג׳ עמודי העולם תורה, עבודה, וגמ״ח,

תורה, דעושה תורת ד׳ פלסתר על ידי שמזלזל ומקיל בדיניה, וגם גורם קטיגוריא בין תלמיד חכם.

עבודה, על פי מה שאמרו חז״ל (סוף חגיגה) בזמן שבית המקדש היה קיים קרבנו של אדם מכפר, עכשיו שלחנו של אדם מכפר, ואם כן אם שלחנו מלא קיא צואה במרק פיגולים בטלה גם עבודה.

גמ״ח, כי הכנסת אורחים הוא עיקרן של מדת החסד, וכדחז״ל בתענית אצל אבא חלקיהו דמקרבא הנייתא, ואם מכבד אורחו בנבילות וטריפות תקנתו קלקלתו. ועוד כי על הרוב נעשין מחלוקת ושנאת חנם ולשה״ר ועוד, שהוא היפוכו של חסד.

בספר שו״ת מראה יחזקאל האחרון (להגאון הצדיק מהרי״ח אבדק״ק גלינא זצ״ל) סימן מ״ג כתב וז״ל: כי בעינינו ראינו את כל הגזירות קשות ורעות המתרגשות לבא בעולם הוא בעו״ה רק למען העון הזאת, עכ״ל.

ואם תרצה אחי לדעת עד היכן גדלה כח הכשלון בענין השחיטה אצטט לך מה שכתב בעל אור החיים זצ״ל אשר גאונותו צדקתו ופרישותו מי ימלל וכפי עדותו של בעש״ט הקדוש היה חלק רוח האצילות של דהמע״ה, דברים שאין לנו השגה בהם, וכתב בספרו פרי תואר בסי׳ ח״י (או׳ ל״א) וז״ל: ולדידי חזי לי דכל בן אדם המזלזל קצת במצוה אחת ממצות התורה קים לי בגוי׳ דלא רמי נפשי׳ למעבד בדיקה הצריכה לסכין כאשר צונו ד׳, בין והתבונן חומר הענין שהמזלזל במצוה אחת בלבד כבר אי אפשר לו לבדוק הסכין כדבעי.

ודבר חידוש נמצא במ"מ ה׳ שחיטה פ״א (ה׳ כ״ו) בשם הראב״ד דמה״ט הצריכו חז״ל ראיית הסכין לחכם לפני שחיטה מה שלא מצינו במצות אחרות בציצית ותפילין, ותמצית דבריו דבדיקת הסכין צריכה פניית המחשבה היטב בעת הבדיקה להרגיש בפגימה ואין כמוהו (של החכם) מי שיוכל להזהר בדבר, ע״כ.

ועי׳ בפנים מדור ״זהירות לשוחטים״ או׳ ק״ה דברים נפלאים מהספרים להרבות אומץ להחמיר בזמן הזה בגדרים וסייגים ככל האפשר ועוד יותר, עיי״ש.

.הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

 

 

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 901 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כו ניסן תשפ"ג

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

כרך א' חלק א'

 

  • הספר הזה מכיל קובץ גדול מספרי ראשונים עד אחרון שבאחרונים תמצית דבריהם בכל הנוגע למעשה בסדר שחיטה – שוחטים ואכילת בשר למהדרין.
  • בו ימצאו רבנים שוחטים ונותני קבלה לשוחטים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון להיות נכון לבם בטוח שלא תצא תקלה מתחת ידם ח״ו.
  • בו ימצאו מפקחים ומשגיחים על השחיטה ובדיקת הריאה הדרכה לפקח ולהשגיח שמעשה הכל באופן היותר נעלה על פי ההלכה ועל נתיבת המסורה.
  • בו ימצאו כל בני אדם מקטן ועד גדול הדרכה נפלאה האיך להנהיג את ביתם ושלחנם הטהור באופן שיהיה להם מזבח כפרה.

באכילת בשר גלאט כשר – באמת

אשר רבתה הזנחתה בעונותינו הרבים והוא הנוטל חלק בראש בכל שארי מאכלים ומעדנים המוכנסין לבתי ישראל.

הלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם

ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי׳ בעליה כשני עולמות. ״והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם״ וכן יאבדו כל אויבך ד׳. ועלינו יערה רוח ממרום (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו״ת טוטו״ד ח״א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש״ק זצ״ל אודות השוחט רע מעללים מק״ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

 

ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

חלק א׳ – המשך פרק א׳

זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם
טעות גדולה לרבנים הסוברים שבשביל שיורד לעומקו של הלכה יודע ומבין בבדיקת הסכין

יד) מוטל עלי לצאת ידי שמים והבריות וכבר עלה על רעיוני זה כמה פעמים שראוי לכתוב לרבנים שהמה יראי השם, ומינה שמקבלים האמת ממי שאמרו יהיה מי שיהיה שלא יסמכו על הרגשתם לנסות את השוחטים, ולא ידעתי מאין נתפשט ובא המכשול וטעות הזה, וכי בשביל שהוא בקי בהויות דאביי ורבא ויורד לעומקו של הלכה יודע ומבין גם כן בבדיקת הסכין, אתמהה, וכי מה ענין זה לזה הלא זה מתת אלקים הוא. יש שיש לו חוש מישוש גדול והרגשה חזקה, הגם שאין לו יד ושם בתוכה וכן להיפוך, ואם בזמן הגמרא היה צריך השוחט להראות סכינו לחכם אז היה תלמיד חכם ג״כ שוחט ואומן כמאחז״ל ת״ח צריך שילמוד כתב שחיטה ומילה, ופירש״י שיאמן ידו לכך, (שו״ת בית הלל סי׳ מ״ז, וע״ע בסמוך או׳ כ״ו).

בעוה״ר מאחר שנעשה מורה מורינו בושה לו שאין לו הרגשה וסומן על הכתכ לא יאונה לצדיק

טו) ואם ת״ח בדורות הראשונים שהיה בלי ספק ירא ד׳ רצה להיות שוחט ודאי היה מכתת רגליו זמן זמנים לילך מעיר לעיר מאומן לאומן ללמוד על צד היותר טוב חכמת השחזה והרגשה ממורא שלא יפגם נפשו. מה שאין כן עתה אמש היה בחור, מה דרכן של בחורים תפארת בחורים כחן לעייל פילא בקופא דמחטא ולפלפל, ולמחר נשא ונעשה רב, ומיד ישמיע כל תהלתו, וכל רז לא אניס ליה דמאחר שנקרא מורה מורינו בושה הוא לו שאין לו הרגשה ולקרות לאחר שיסייענו לנסות השוחט וסומך על המקרא ״לא יאונה לצדיק כל און״ (שם).

עיני ראו ולא זר כמה וכמה רבנים הגורמים להאכיל טריפות הגם שהמה יראי ד׳ בענינים אחרים

טז) בעונותינו הרבים עיני ראו ולא זר כמה וכמה רבנים הגורמים להאכיל טריפות הגם שהמה יראי השם בענינים אחרים, אוי לאותה בושה עד כמה האמת נעדרת, וכמה וכמה מקלקלת השורה מדת גאוה הסרוחה המושרשת בלבם (שם).

עצה לרב להבחין אם יש לו חוש הרגשה לבדיקת הסכין, דגלימא של משי ומקל של כסף אין מעידין

יז כל רב ומורה שיראת ד׳ על פניו באמת צריך תחלה לנסות עצמו דהיינו שיקרא כל השוחטין ובעלי בתים שיש להם הרגשה ויראה להם פעם ושתים ושלש ואז יוכל לסמוך על בדיקתו להקל, ואטו אם אני הייתי רוצה לא היה לי הרגשה הלא יש לי ג״כ מצנפת ומקל של כסף, וגלימא של משי, כמו רב אחר אלא לבי אומר לי וגס רוח מה לך ולצרה הזאת אם מה שלמדת מה חכמתך ומה גבורתך, מכש״כ מה שלא למדת (שו״ת בית הלל סי׳ מ״ז).

להזהר מבשר שאינו כהוגן בבית אחרים

יח) קל שמזלזל במצות ומלעיג בדברי חכמים אין לאכול משחיטתו, ואם הזמינו אותו לאכול אצל אדם אחד ויודע שאותו האדם קונה בשר משוחט שאינו הגון, כזה, צריך להתרחק מלאכול בשר שם (נדחי ישראל להח״ח ז״ל).

 דרך יראי השם שפחד הדר גאון עוז השי״ת לנגד עיניהם תמיד

יט) הנה הצדיק התמים פוסל כמה מיני מאכלים עד אין מספר עד שיברור אחד ממאה כמו בענין בדיקת השוחט ובודק אשר צריך השוחט ובודק שלו להיות מוחזק אצלו לאיש כשר ירא את ד׳ מרבים ובקי באומנתו וכאשר הולך לשחוט חיל ורעדה יאחזנו ואימת מות יפול עליו פן לא בדק סכינו בכל כחו ובישוב דעתו כראוי, ונמצא ח״ו יאכיל לבר ישראל דבר שאינו ראוי לאכול חלילה.

ואח״כ בעת השחיטה ובדיקה עושה הכל ביראת ד׳ אשר עליו במתינות ובישוב הדעת לפני ד׳, ועד אשר לא מוחזק אצלו השוחט ובודק לכל אלה לא יאכל משחיטתו כי אם עד אשר יבדוק הסכין בעצמו.

ואחר כך אם יפול שאלה בבהמה או בבשרה בעת מליחה ובישול אף אם רוב דיעות הפוסקים מתירין אותה, ואסורה לדעת היחיד פיגול היא בפיו לא ירצה לאכלו, עכ״ל (באר מים חיים, בראשית).

דרך המון עם להקל יותר מדי בנאמנות שוא להשוחט ובודק

כ) והמון עם מבני ישראל ומכל שכן הרשעים המה בכל דהו ניחא להו, לא יקפיד ולא ישאל כלל על השוחט ובודק אם ירא את ד׳ אם לא, ומקיל בלבו לומר הלא בר ישראל הוא, אם אינו יכול לא היה מתיר עצמו לכך, אף שבאמת אינו מאמין כל כך לאחד מפשוטי בני ישראל לומר מן הסתם, נאמן וכשר הוא, ואם אחד היה רוצה ללות מאתו ממון או איזה דבר לא היה נותנו לו בשום אופן עד אשר ישאל היטב ויחקור ויבדוק אם הוא איש נאמן וישר ולא ירצה להטמין משל אחרים ובעסקי שמים תיכף מאמינו (באר מים חיים, בראשית).

 דרך המון העם שלא להחמיר בספיקות, ולסמוך על דעת יחידי להקל

כא) דרך המון העם וכל שכן הרשעים שלא להחמיר בספיקות לחוש אולי ימלא פיו במה שאסרה התורה, וסומך עצמו על דעת יחידי לומר הרי זה מתיר, והוא יתן חשבון למעלה בעדי, ובדברים הצריכים בדיקה מתולעים מדינא דשו״ע אם תאמר איזה אשה כשרה הוא שבדקה זאת תיכף יאמין לה אף שבאמת בלבו אינו מאמין לה כלל ובדברים שבינו למקום תיכף מאמין ומחבר כל הספיקות לאחד להיות עדיף ליה כחא דהתירא, והכל כי תאוה נפשו לאכול בשר (באמ״ח, בראשית).

 שוחט שמעשיו אינן מתוקנים כל כך, תזהר ותזהרי אחרים מלאכול משחיטתו

כב) שוחט שמעשיו אינן מתוקנין כל כך הוה זהיר מאד מלאכול משחיטתו ואף גם זאת להזהיר אחרים על זה, ובתחבולות תעשה להעבירו מלשחוט עוד (יסוש״ה שער ז׳ פ״ד).

חוב על הגאונים והמנהיגים לעמוד על המשמר שלא ישתו השוחטים משקה המשכר זולת שבת ויו״ט

כג) מאד ראוי וישר למלכי רבנין גאוני מדינה מוסדי הארץ הרודים בעם להקהל ולעמוד על הפירצה וישחטו להם שטוח מצודות חרמים גדולים על כל זובחי הזבח אשר בכל גבולם סביב שבכל ימות החול לא ישתו שום משקה המשכר מלבד שבתות ד׳ וימים טובים, כי בעוה״ר גדלה מכשלה הזאת תחת ידם במשקה המשכר יאמר לשותיו כח ברגשותיו, ולבו לא יכין בפגימת הסכין (יסוש״ה שער ז׳ פ״ד).

החובה על הגאונים להעמיד חומה בשמתא וארור לבל ישחוט בלתי היודע ללמוד גמרא ופוסקים

כד) ביחוד החובה להטיל גודא רבא בשמתא ואור לבל ירים איש את ידו ליקח המאכלת לשחוט כי אם מי שיודע ללמוד גמרא ופוסקים, והן רבים עתה שוחטים אף אם אינו מכיר צורתא דשמעתתא ואינו יודע מאי קאמרי רבנן, ואינו ירא שמים כלל כי לא ע״ה חסיד, אוי לעינים שכך רואות, ובודאי דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה, וזכות הרבים תלוי בהם (יסוש״ה שער ז׳ פ״ד).

מאד יזהר בשחיטה בי בשר נבילה מטמא גופא ונפשא

כה) מאד יש ליזהר באיסורי אכילות ולהשגיח בשחיטה שלא יהיה ח״ו בשר נבילה כי בזה נטמא גופו ונפשו יפול לתוך הטומאה (יערות דבש סוף ח״ב).

תתרחק מאומנות השחיטה

בני משוך ידך משחיטה כי ספיקותיה גדולות וסתום פיך ולשונך שלא להורות בהוראות טריפות להקל, ולא בשום הוראות איסורים גיטין, וקידושין, מיאונין, כי טומאה כשעורה מטמא גוף גדול (ספר הקנה דף קמ״ה).

החכם המפקח צרין לעקוב אחר השוחט בחכמה עמוקה ובינה יתירתא, דבלא״ה מאכיל נו״ט

כו) שוחט המכשיר יותר מהרגיל, צריך בדיקה חכם עיניו בראשו אם רואה שהכשירות אצל השוחט ובודק האחד מרובות הרבה יותר מאשר בשאר השוחטים המומחים שבאותה העיר יבדוק אחר מעשיו, עי׳ בדכ״ת סי׳ ל״ט סק״ז בעובדא דק״ק בארדיטשוב שאסר המהרש״ק את השוחט ובודק דשם שנתכשרו אצלו יותר מהרגיל, וגם אני ראיתי בעיר אחת שנתכשרו אצל השוחט ובודק האחד כמעט כל מה ששחט, ומאותן הבהמות ששחטו שאר השובי״ם נטרפו אצלם למחצה ויותר, והרבנים לא ידעו לבדוק אחריו ואחרי מעשיו, ותלו הדבר באומנותו שהתפאר שמצטיין יותר משאר השוחטים, והקצבים החזיקו בו והפליגו בשבחו, וחביריו השוחטים העלימו עין ממנו מפני המחלוקת עד שהקב״ה אנה לידו ונתפס ברשעו והוסר ממשמרתו (שמושה של תורה דף ק״ח לבעהמ״ח מצודות דוד על קיצור שו"ע).

האומרים מה הנאה לשוחט ובודק להכשיר הטריפה כיון שהבהמות של עכו״ם ואין ישראל נפסד, טועים נוראות

כז) טעות הוא בפי האומרים מה לו להשו׳׳ב להכשיר ולהכשיל את הרבים בפרט בבהמות של עכו״ם שאינו מגיע היזק לטבח ישראל לא כן הוא, יש ויש הרבה טעמים שלא ניתנו להכתב, והיצר הרע פותח לו פתחא זוטא דהתירא ומגבב לו קולות רבות, וכיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר (שם).

כח) שוחטים שמעלימין עין משוחט שמעשיו משליכין חשד אין שתיקתם נידון כהודאה על פעולותיו שמרוצין הם (עי׳ לעיל או׳ כ״ו).

ההכרח להיות אימת הרב על השוחט ובודק, אבל באם השוחט ובודק אינו ירא שמים מרבים לא יועיל

כט) מבואר ביור״ד (סי׳ ל״ט סעי׳ י״א, י״ג), שהבודק צריך להיות ירא שמים מרבים, אומרים בשם החת״ס זצ׳׳ל על מה שאמרו חז״ל שבת (ע״ז(: חמשה אימות בן שאימות חלש על גבור, והוסיף הוא זצ״ל אימת הרב על השוחט ובודק, מיהו בדברים שבסתר כמו בדיקת פנים שהבודק מכניס ידו למקום שעין הרב אינה שולטת בו ואם הבודק אינו ירא שמים בסתר כבגלוי יכול לנתק סירכות ולהכשיל ולא תועיל אימת הרב אפילו כשעומד על גביו (שמושה של תורה דף ק״ח מבעה״מ מצודות דוד על קש״ה).

איכות ירא שמים מרבים, הנצרך לשוחט ובודק

ל) הבודק צריך להיות ירא שמים מרבים כמבואר ביור״ד (סי׳ ל״ט סעי׳ י״א י״ג), וביאור תיבות ״מרבים״ עי׳ ברש״י (נחמי׳ ז׳ פסוק ב׳) שפירוש מימים רבים – אבל בביאור אבן יחייא שבמקראות גדולות פי׳ דר״ל יותר מכל שאר הרבים והגדולים שבישראל, עיי״ש ובדע״ת (סי׳ ל״ט ס״ק ס'), כתב ששמע בשם הגאבדק׳׳ק לבוב בשם הגה״ק מבטשאטש ז״ל דהכוונה שיהיה מפורסם ברבים שיחזיקו אותו לירא ד׳, ועל פי זה אמר דגם אם הרבים טועים בדמיונם באיזה דבר וסוברים שנוהג כן אינו ירא שמים אף שהאמת אינו כן אסור לו להיות שוחט ובודק אצלם ולנהוג קולות הללו ודומיהן, עכ״ל.

ערמת היצר הרע ללכוד ברשתו בסיטונות

לא) דהנה היצר הרע בעונותינו הרבים בחר לו דרך יותר מרווח לעבודתו ואינו הולך לכל אחד ואחד בפרט להסיתו על כל עבירה מיוחדת, כי אם הולך לבית המטבחיים אשר משם יאכלו בני ישראל בשר ומסית את השוחט או את הקצב להאכיל ח״ו נבילות וטריפות וממילא יש לו בידו כל העיר כי הנבילות וטריפות מטמטם את לבם וממילא בנקל לו ללכוד את כל העיר ברשתו (כנסת יחזקאל פרשת משפטים על הכתוב ואנשי קודש, וע״ע או׳ ח׳, ל״ד, ל״ו).

שוחט בלי יראה הנצרכת, יורד ומוריד אחרים עמו

לב) כתוב בתבואת שור שהשוחט צריך להיות ירא שמים מרבים ותהיה היראה ניכרת על פניו דבלאו הכי הוא בעצמו יורד מטה מטה ומחטיא האחרים האוכלים משחיטתו שנתמלאים על ידו בטומאה וזוהמא עד שנתהפכים לאפיקורסים רח״ל (טיול בפרדס להגה״צ משאמלוי ערך ״שחיטה״).

ת״ח יראי השם שהיו דבוקין לצדיקים וירדו אחורנית אחר שנתחנכו באומנות הזו

לג) עיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים ולאחר שנתחנכו באומנות הזו נתהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי, עכ״ל (שו״ת דברי חיים יור״ד ח״א סי׳ ז׳).

מלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג׳ רגלים, חזנים, שוחטים, סופרים

לד) המלך זקן וכסיל (הוא היצר הרע) יושב על כסא של ג׳ רגלים,

רגל אחד החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל,

רגל ב׳ שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל,

רגל ג׳ סופרים הכותבין תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום (שו״ת חת״ס או״ח סי׳ ר״ה, וע״ע אות ח׳, ל״א, ל״ו).

שוחט כשר אליהו בעיר, שוחט רע מלאך המות בעיר

לה) אם השוחט ירא שמים כדבעי אז אליהו הנביא בעיר, ואם אינו כהוגן אז מלאך המות בעיר (אמרי צדיקים, דברי גאונים עמוד ה׳, ובס׳ שמחה בבשר בפתיחה פי׳ בזה דבר נפלא מה שאחז״ל כלבים שוחקין אליהו בעיר, כלבים בוכין מלאך המות בעיר, דהיינו כשהשוחט ירא שמים אז הכשרות לאכילה והטריפות להכלבים שזה מנת חלקם כמו שנאמר ״לכלב תשליכון אותו״, ועל כן שוחקין, ואם כן הרי זה סימן שאליהו בעיר כיון שאכילת הבשר כהוגן, אבל שוחט שלא כהוגן מאכיל נבילות וטריפות לישראל ח״ו אז גוזל חלק הכלבים ועל כן בוכין, ואז מלאך המות בעיר).

עמודי העולם נתרופפו,
עד שבא הבעל שם טוב הקדוש וחיזקם

לו'

שמעתי בשם בעש״ט הקדוש, כי בא לעולם הזה לתקן תיקון עולם ואשר היה ג׳ עמודי העולם מתרופפין,

עמוד התורה, על ידי הדרשנים שהלכו מעיר לעיר לדרוש דרשות של דופי והיו קלים ופוחזים,

עמוד העבודה, על ידי החזנים הקלים,

עמוד גמילות חסדים, קלקלו שוחטים הקלים דעל ידי שנתנו בעלי בתים לעניים לאכול מבשר נבילות וטריפות משחיטת שוחטים הקלים נמצא שלא עשו גמילות חסדים רק עוד הכשילו את העניים הסובבים ממקום למקום,

עד שבא הבעש״ט זי"ע, והיה בתחלת ימיו שוחט ובודק,

ואחר כך היה [ש"ץ] שליח ציבור, ועורר לבב העם בתפלותיו, ואמר תורות על דרך האמת לתקן אלו הקלקולים (דברי תורה, להגאון הצדיק בעל מנח״א זצ׳׳ל ח״ג פ״ו).

הגזירות המתהווים מזמן לזמן נגד השחיטה, מטעם אי פיקוח על השוחטים

לז) בטוח אני דמה שגוזרין גזירות נגד השחיטה בימינו הכל מטעם שאין מפקחין על השוחטים כדבעי (טיול בפרדס, ערך שחיטה, להגאבדק״ק שאמלוי זצ״ל).

השו"ב לא יעסוק במסחר אחרת, דעל ידי זה אובד ישוב הדעת

לח) השוחט ובודק לא יתעסק בשום מסחר או מלאכה אחרת ועל כן על הרב להשתדל עבורו אצל ראשי קהלה שיתנו להשוחט ובודק פרנסתו בריווח שיהיה לו הרחבת הדעת ומנוחת הנפש כי טרדת הפרנסה בצירוף התעסקות במלאכה יטרידוהו שבל יהיה לו ישוב הדעת כראוי, הן בהלכות, הן בבדיקת סכין (שמושה של תורה לבעל מצודות דוד זצ״ל דף צ״ג).

אפילו שוחט ובודק שיש לו קבלה, וירא שמים, ומוחזק למומחה ואומן בכל, חוב גדול לחקור ולדרוש אחריו

לט) אף על גב שיש קבלה לשוחט ובודק, ואפילו הוא ירא שמים ומוחזק לשוחט ובודק מומחה ואומן בכל הפרטים, צריכין לידע כי היא חזקה העשויה להשתנות על ידי כמה סיבות, וגם לאבד חוש ההרגשה ברוב הימים. ולפעמים שומעים אנו מהמון העם שנותנים שבח להשוחט ובודק שהוא אומן נפלא לא רק במלאכת הקודש אלא אומן לעשות כל מלאכת חרש וחושב ומוכשר לתקן בעצמו כל דבר ואין צריך אומן לביתו אפילו למלאכות הכבידות, ותיקונו זה הוא קלקולו שידיו נעשות כבידות וכח הרגשתו נחלש (שמושה של תורה עמ׳ צ״ב להרה״ג בעהמ״ח מצודות דוד).

קשה לסמוך אפילו על מדקדק היותר גדול וירא שמים, דידע בנפשיה אם הרגשתו נחלש, וחיוב לעקוב אחריו

מ) קשה לסמוך על ״לידע איניש בנפשיה״ אף על המדקדק היותר גדול וירא שמים, כי כח ההרגשה אפילו בשעה שהולך וחסר אינו שוה בכל פעם כמו שאר כחות שבאדם, פעם עולה ופעם יורד, וכיון שעלה, הוא חושב ככחי אז כחי עתה, ועדיין אני ראוי למלאכת הקודש על צד היותר טוב, וגם הלא השטן עומד על ימינו לשטנו, ואינו מניחו לעזוב את משמרתו.

ועל כן על הרב לידע, כי אחריותו של השוחט ובודק אקרקפתיה דרב מונח, שעליו לחקור ולדרוש אחריו אם הכל על מכונו, ואם הרב אינו משגיח על השוחט ובודק כראוי וסומך עצמו על חזקתו זו העלולה להשתנות הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו כנ״ל בשערי תשובה לרבינו יונה ז״ל (שם).

עצות לבדיקת הסכין לרב והשוחט ובודק

מא) יזהר שלא יהיה הצפורן רך בשעת בדיקת הסכין כגון לאחר בדיקת פנים שמחמימות ורטיפות בגוף הבהמה נעשה צפרנו רך, וכן על ידי רחיצת הידים ברותחין, ועל כן טוב שיתן ידו במים צוננים שעל ידי זה זה יתקשה הצפורן, אבל לא יבדוק את הסכין בעוד ידו מצוננת, או במקום שהרוח מנשב והקור גדול, וינגב הסכין יפה יפה, וגם הצפורן יהיה נגוב, ובין שחיטה לשחיטה שאי אפשר לנגב הסכין ילחלח גם הצפורן בשעת בדיקה, ועל כל פנים אם אפשר לו ינגב את הסכין גם בין השחיטות ויבדקהו בצפורן נגוב כדינא, שזהו בדוק ומנוסה דאין מרגישין כשסכין וצפורן לחים כמו בנגובים (שמושה של תורה להגאון בעל מצודות דוד זצ״ל דף צ״ה ועי׳ בסמוך או׳ מ״ב, מ״ג).

מב) בפרי תואר (סימן ח״י ס״ק י״ד) דבמרגיש יותר בצפורן בלי לחלוחית יבדקנו בלא לחלוחית דוקא. ובספר זבח שמואל וצע״ק שם, בשם הרבה שוחטים מובהקים שאין מלחלחין ביד כלל כיון שעל ידי זה נתמעט כח ההרגשה.

ובבית אברהם (בש״ס ס״ק י״ז) כתב ואנחנו שוחטים נוהגין לבדוק מתחלה בצפורן נגוב ואחר כך בצפורן מטופח, ודוקא לכתחילה הוא דיש ליזהר, בזה אבל בדיעבד אפילו לא בדק בצפורן מטופח כלל אין לאסור, כיון שאינו מוזכר לא בש״ס ולא בראשונים, עד כאן.

ובשו״ת תפארת ישראל (יור״ד סי׳ ג׳) דרב ההולך לבית המטבחים לפקח מזמן לזמן יחוש לעשות שני אופני הבדיקות דהיינו בין בנגוב, בין בטפוח).

הספרים של שחיטת ואכילת בשר, ועוד, נשלחו לבתי דינים, בתי כנסת, ובתי ספר של בתי יעקב, לרבנים ושוחטים כמעט בכל העולם, ונביא כמה מכתבים שקיבלנו על הספרים [המספור מסודר על פי רשימת הספרים ששלחתי – מספר עדותן של רבנים – משנת תשכ"ז – תשע"ז]

מנחם מנדל שניאורסאהן

ליובאוויטש

ב"ה, י"ז אד"ר תשד"מ

ברוקלין

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

כ' מו"ה שלום יודא שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת החו' (מדריך לכשרות ולחיזוק הדת והיהדות), ות"ח.

ודבר בעתו

בחדש אדר ראשון – חדש העיבור המשלים שנה זו,

ובסמיכות לפורים קטן, ומפורסם מאמר דא"ח דפ"ק שנת פרזת, והמעשה הוא העיקר.

הפ"נ שבמכ' יקראו בעת רצון על הציון הק'.

בכבוד ובברכה להצלחה ולב'

מנחם מנדל שניאורסאהן

ליובאוויטש

 

ב"ה, אור ליום עש"ק וילך, ה' דעשי"ת פעיה"ק ירושלים.

גמר חתימה טובה אל כבוד הרה"ג המופלג וו"ח וכו' כש"ת מו"ה שלו' יודא גראס שליט"א.

קבלתי ספרו אכילת מצות בישראל ב"ח ותש"ח למעכת"ה על זה כמובן כעת בעשי"ת הזמן מוגבל מאד וא"א כעת לעיין בספרים המיוחדים לחג הפסח רק מפני כבודו מהרתי להשיב תיכף.

יזכה להרביץ תורה בישראל ונזכה בקרוב לישועת ישראל בביאת גואל צדק בב"א.

הדושת"ה

אברהם יצחק קאהן

.נ.ב. האי ניהו הרב הגאון הצדיק המפורסם מנהיג חבריא קדישא תולדות אהרן בארעא קדישא, לתורה, טהרה וקדושה.

 

בעזהי"ת יום י"א אב תשל"ד.

לכבוד מערכת וועד הכשרות הרבנים הגאונים שליט"א

יהי נועם ה' עליהם! אחדשה"ט בכבוד רב,

מאשר אני בזה קבלת מדריך הכשרות, והסליחה אתכם שלא אישרתי עד היום שהייתי באירופא, וכעת חזרתי ונהניתי לקרוא החוברת, וב"ה לא אלמן ישראל, ואתם משתדלים להרים קרן הכשרות,יסוד היסודות בקדושת עם ישראל. אשריכם ואשרי חלקכם, ומגלגלין זכות ע"י זכאי. ויהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם. ורצוני להעיר לכם על כל סוגי טבלאות לרפואה, לכאב ראש ולמחלות. שלאחרי בירורים נתברר לי שכולם בתערובות איסור.ולדבריהם כאן פועלים כפי תקן האמריקאי. וא"כ באמריקא המצב בדיוק כמו כאן…

הטבלאות מורכבים:

לקטון – מחלב עכו"ם – ארבעים אחוז (החשש לחלב עכו"ם – ואחרי בשר)

עמילן – תפוחי אדמה או דגן – ארבעים אחוז (החשש בפסח לחמץ בפסח)

ג'לטין – מעור עצמות בע"ח – ארבעה אחוז (החשש לדברים טמאים ונבלות)

מגניזיום סטיארט – החשש משומן בע"ח או צמחי עד שני אחוז…

ולדינא נראה שאם אין בטבלא טעם כלל, מאחר שהאיסור נפגם בתערובות. אין לחוש לאסור דהוה נותן טעם לפגם. אבל בהוסיפו תבלין למתק, אף שדעת החו"ד (ק"ג) שאם אינו ראוי לגר ומיתקו לא נאסר "בחלקת יואב" (יו"ד י"א) אוסר כה"ג, וכן דעת עוד כמה אחרונים (ולקטין ועמילן לא נפסלו לאכילת כלב) ולכן אם הטבלא בטעם מר אין איסור כלל כשאוכלו לכאב ראש ולרפואה וכדומה, אבל במיתקו הטבלא אף דהוה שלא כדרך אכילתו, אין להתיר אלא בפקוח רופא ולחולה אף שאין בו סכנה, וראוי לפרסם דבר זה. וכדאי לעמוד עוד בבירור הדברים, ואם תתקשרו עם כימיים דתיים שאינם משוחדים תמצאו כנ"ל. וגם יש תקנה בכל אלו בתחליפים כשרים. וכבר התחילו גם כאן להשתדל בזה שיעשו גם בהכשר ובלי חשש. ולהעושים ומעשים בכשרות שכרם רב מאוד. שפגם מאכלות אסורות בנפש נורא מאוד. ומצוי תחת ידי רשימת מצרכים שראוי לבדוק שבחששות לכשרות.

והנני מקוה שבית ישראל יכירו נחיצות מפעלכם, וה' יהיה בעזרתכם להרים קרן הכשרות ונקדם עצמינו שזה"פ ראויים לקבל בקרוב פני משיח צדקינו. ומרוב טירדות אני מקצר. וכאן החששות רבו מאוד בערלה כלאי הכרם וטבל ושביעית, וה' יציל אותנו ממכשול.

ידידכם המצפה בכליון לרחמי שמים וישועת ה' כהרף עין

משה שטרנבוך

(נין ונכד לרבנו הגר"א זצ"ל)

נשיא הכולל והישיבה ראש העין

בין כסא לעשור יזרח אור כוח"ט למעכ"ת ידידינו ומכובדינו הנעלה, ערוגת הבשם, מרביץ תורה והוראה בישראל, רב הפעלים והמעש, הרב הגאון המפו' צמ"ס מוה"ר שלו' יודא גראס שליט"א אבדק"ק מגן שאול ובעמח"ס נפש ישעי' ושס"ח.

אחדשכ"ה באה"ר,

הנני במזמור לתודה על דשדר לן ספר"א נפש ישעי' על הל' מאכלות אסורות, ונהניתי מאוד מנועם הדברים הנאמרים בטוב טעם ודעת, ואף שלא נתנוני עתותי לעיין הרבה ולהעיר בדבריו, אבל מ"מ אגיד לכת"ר שליט"א, איישר כוחו וחילו לאורייתא, ויזכה להמשיך בעבוה"ק בהפצת ספריו היקרים ולחלקם בישראל להאיר עיני הלומדים ות"ח העמלים בתוה"ק ובירורי ההלכות.

ונזכה לגמח"ט, שנת ישועה כללית, ישראל נושע בה' תשועת עולמים בבנין בית מקדשינו ותפארתינו בביאת גוא"צ מתוך רחמים וחסדים אכי"ר.

והנני בזה ידידו דוש"ת בלונ"ח

משה האלברשטאם

דומ"צ פעיה"ק ת"ו

נ.ב. הספר "אפיית המצות" לא קבלתי עד כה, ואשמח לקבלו, ומעתה כבר גם על התודה והברכה, ויישר כוחו וחילו לאורייתא.

הנ"ל

לנכון קבלתי הספר "אפיית מצה כהלכתה"

תודה רבה

הרב משה האלברשטאם

מו"צ בעדה החרדית, ראש ישיבת טשאקווע, ירושלים

עדיין לא קבלתי הספר אנציקלופדיה לעניני כשרות.

 

לכ' ועד הכשרות וכו'

נא לפרסם מודעה הזאת כי נחוץ מאוד לידיעת רבים.

א) משקאות "שוופס" שאין על התווית חותמת עגולה בדבר כשרות אינם בהשגחתי.

ב) בחבילות סוכר ארוזות המציות בחנויות נתגלה תערובת של סולת בכמות מסויימת ואין להשתמש בהם להכנת יין לפסח.

יעקב לנדא

רב ואב"ד דבני-ברק

הנני בזה ברגשי תודה והוקרה על ספריו החשובים "שחיטה ואכילת בשר כהלכתה" ו-"אפית המצות השלם" עבור לומדי ישיבתנו הק'. ובאו הספרים למקומם (שאר הספרים עדיין לא קבלנו) ורבים נהנו ויהנו מאורה.

הערכת כל מעיין בספרו שיש לו תועלת מהפרטים הרבים שנאספו ובאו בסדר מצוין, ונאספו הרבה הלכות הנוגע למעשה, וגם לבני תורה היגיעים ושקועים בהלכה-יש לספריו של מעכ"ת תועלת רבה הן על הפרטים הרבים, והן הליקוט מה שאין יד כל אדם משגת.

תשואות חן למעכ"ת, ואני תפלה לה' שיזכה אותו למלאות רצונו, שתהי' כל מחשבותיו נטרדת בזה (כפי לשונות בפתח השער) ויפיץ מעיינותיו חוצה לזכות ולזכות את הרבים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויזכו עי"ז לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתנו הק'.

בברכה והוקרה בשם חכמי ורבני הישיבה,

הרב רפאל דוד אויערבאך

ישיבת הרבנים והמקובלים, שער השמים, ירושלים

תודה עבור ספריו המחוכמים המחכימים והיפים אנציקלופדיה לכשרות וכעת הספר החדש נפש ישעיה על מאכלות אסורות השי"ת יתן ויפוצו מעיונתיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה.

תשואות חן חן לו וכט"ס. בתודה והוקרה

יצחק זילברשטיין

רב שכונת רמת אלחנן, בני ברק

 

ב"ה, ב' מרחשוון תשל"ט.

שוכט"ס לכב' ידידינו הרה"ג זוכה ומזכה ורבים השיב מעוון ע"י חיבוריו הנחמדים והיקרים וכו' כש"ת מוה"ר ר' שלום יודא גראס שליט"א.

אחדשה"ט היום קבלתי חבילת ספריו ופתחתיו והאירו לפני עיני שבעת ספרים קדושים שמלאים זיו וזוהר להאיר ע"פ תבל בכל ענינים הצריכים בדק, תיקון וזהירות. יעזור השי"ת שיתקדש ש"ש ע"י ויזכה עוד להוציא יקר מזולל להאיר עיני עוורים ולפקוח עיני הרוצים לידע ולהבין פרצות הדור. פתחתי ספרו הח' מנוחת שלום ח"ז ופתחתי בפתח השער וראיתי שבטעות העתיק בקטע הראשון מס"ח ת"ק – וצ"ל תק"ל, ושם בע"ב מביא בשם הזוה"ק באדרא שבזמן שביהמ"ק קיים וכו' ומסיים וכבר ומובא בשם הזוה"ק בס' ברית עולם וכו' וזה טעות כי בס' ברית עולם ס' תק"ל מביא ממרא זאת מהקדמת ס' החשוב לב אריה בשם רז"ל עיי"ש, ומצוה לתקן במהדורא הבאה, כרגע אין הזמן לעיין בכל הספרים היקרים, וכש"כ איני בר הכי להעיר עליהם. רק זאת אכתוב שהאירו הספרים ביתי ושמחתי עליהם מאד, והיה מן הראוי לשלם מחירו משלם, רק כפי שמכיר כב' אותנו קשה לשלוח מכאן…

הנה קבלתי ספריו: א) נפש ישעי', ב) מנחת יהודה, ג) מנחת שלום, ד) אפיית מצות השלם, ה) אכילת מצות בישראל, ו) זבחו זבחי צדק, ז) אהלי ישראל – דבר משה. וכפי שראיתי בשער הספרים שחיבר עוד ס' חנוך ישראל סבא, ומדריך לצניעות, גדולי ישראל, מזוזת שלום, קדושת בנות ישראל וכו', אשר כל אלה לא ראיתי עד הנה, והיה לי למשיב נפש לרכושם ואם אפשר לשלחם, אשלח מספרי ימי בחרות וס' קדושה וצניעות שחיברנו בסד"ש.

כ"ד ידידו דושה"ט באה"ר ובנפ"ח.

דניאל פריש

 

בס"ד יום ה' לסדר ואספת את תבואתה, דרך הישר לפ"ק.

בימי השובבי"ם, יתברך כטל, וכרביבים, ה"ה כבוד הרב הגדול בתורה ויר"ש, צנא מלא ספרא, אשכול הכופר חכם וסופר וכו' כש"ת מו"ה שלו' יודא גראס נ"י, רב דקהל מגן שאול, אבדק"ק האלמין.

אחדשה"ט, זה כבר קבלתי ממנו כל הספרים שהוציא לאור עולם, ובאמת נהנתי מאוד בעברי קצת בין העלים, ושם ראיתי את גדול וכובד העבודה אשר השקיע בחיבוריו הנעימים, ובכל יום חשבתי לבוא עם איזה הערות אבל מחמת אפיסת הפנאי מוכרח אני לבוא בידים ריקניות. יה"ר שדבריו יעשו רושם בעולם, וכל המזכה את הרבים וכו' ויצליח בכ"ע כאוונה"ט.

אמנם אכתוב לו מה שפירשתי זה כבר בפ' נח הקרא כי מלאה הארץ חמס מפניהם וברשיז"ל מגמ' סנהדרין (ק"ח, לא נחתם גז"ד אלא על הגזל, וקשה הלא בקרא משמע דהשחית כל בשר את דרכו וחטאו בע"ז ג"ע וכו' וגזל הוה רק חטא קלה נגד החטאים ההם דזה רק לאו ובפרט דיש ג"כ גבי' עשה והוה רק לאהנל"ע. אבל ניחא לפימ"ש בס' בנין דוד בשם הה"ק מקאסוב זצ"ל דיש חסידים וכו' דבניהם סרו מדרך השי"ת דיש מצות שבין אדם לחבירו היינו שנושא ונותן שלא באמונה בגזל וכדומה ונתפטמו הבנים בגזל המוליד טבע רע לכן התולדות פורקים עול מ"ש עיי"ש, א"כ בלי חטא גזל הי' מקום להציל את דור המבול כי אולי יעשו תשובה אבל כיון שחטאו בגזל א"כ לא יהי' להם דורות קדושים כי יהי' להם טבע רע אפי' האבות יעשו תשובה אבל בניהם נתפטמו מגזל וממון שאינו כשר א"כ אינו כדאי להצילם ודו"ק לכן שפיר הביא רשיז"ל דנחתם גזר דינם עיקר החותם לרעה בא דוקא מפני הגזל ודו"ק.

ובאחת אעוררו עוד כי לפי ראות עיני שכח בספרו לעורר על בדיקת השמושין הנקרא מוין דשכיח מאוד בהם נמלים קטנים ומאוד צריכין ליזהר בהם ודו"ק.

הדושה"ט מאהבה ומברכו בהצלחה ברו"ג. ואצרף כאן המחאה קטנה בעד הוצאות ספרו.

הק' שלו' קרויז

אבדק"ק אודווארי, מח"ס שו"ת דברי שלום ד' חלקים

 

בעזהשי"ת. כבוד ידידי רב חביבי הרה"ג יקר הערך מוהר"ר שלום יהודא גראסס שליט"א בעמח"ס יקרים.

נא לקבל תודת לבבי על המנחה הטהורה שכבדני בספרו היקר רב הערך עיינתי בו ומצאתיו שאלות העומדים ברום עולם היהדות מה יתן ומה יוסף לנקוט נפשאי בשיפול גלימייהו אוכל רק להוסיף את ברכתי ברכת הדיוט יזכהו ד' לחזקו ולאמצו לאורך ימים ושנים טובים ונעימים מתוך רוב מנוחת הנפש ובריות גופא להפיץ עוד הרבה דעת ותבונה להגדיל תורה ולהאדירה.

דושת"ה באהבה מוקירו ומכבדו.

יחזקאל הלוי גרובנער

רב דפה, דטרויט

ב"ה. החיים והשלו' וכט"ס לכ' מע"כ ידידי הרב הגאון הגודר גדר ועומד בפרץ, לוחם מלחמת ה' במסירות נפלאה וכו' כש"ת מוהר"ר שלו' יודא גראס שליט"א אבדק"ק האלמין יצ"ו.

אחדשה"ט, באתי בזה לשלוח לו מנחת תודתי על ספריו הנכבדים שמע"כ שלח אלי בפרט ספריו הנפלאים על ענינים אכילת מצה בישראל ז' חלקים, והחיבור היקר אפיית המצות השלם, שבאמת דבר גדול עשה בזה לקבץ למקום אחד כל שנכתב ע"י גדולי הפוסקים מדורות הקודמים שכתבו בעניני זהירות ודיקדוקים באפיית ואכילת מצה בפסח. ובפרט הקונטרס בירור הלכה המבארת דיני יצירת התרופות הרפואיות וכשרותם לכל השנה (בכלל) ולחג הפסח (בפרט), הוא חיבור נחוץ מאוד בדורינו שהתכניקא ממציאה לנו מידי יום ביומו המצאות חדשות בהרכבות כלאים מינים ממינים שונים, אשר לפי דבריהם א"א להחליט בבירור שום תרופה שהוא נקי מחשש, בפרט בחשש חמץ שהוא במשהו.

ע"כ נחוץ מאוד לעורר שמי שנחוץ לו לקחת תרופות בפסח, היות שיש הרבה תרופות עם השגחה, ישתדל ליקח מאותן שיש השגחת רב מובהק עליהם, ובעניני שאר תרופות שאין עליהם השגחה, מי שמוכרח לקחתם יתייעץ עם מורה הוראה מובהק.

ואנו תפלה לה' הרופא כל בשר שישלח רפו"ש במהרה לכל חולי ישראל, אמן.

בכבוד רב,

שמואל טובי' שטערן

אב"ד מיאמי ביטש

בס"ד, ג' לס' הנני נותן לו את בריתי שלום, שנת תשל"ח לפ"ק.

פה אטל"ס על שפת הים.

שלמא רבא מן שמיא יסגי להרב הגאון נודע בשערים, בר אבהן עילאין קדישין, יראת ה' אוצרו, כש"ת רש"י גראס שליט"א האב"ד דהאלמין ור"מ בישיבה וכולל בית ישעי' ברוקלין יצ"ו.

בשובי הביתה – פילאדעלפיא – בעש"ק העבר [כי כן דרכי לשבות בבית מדרשי גם בימי הקיץ] מצאתי ספריו המצויינים בהלכה, אפיית המצות ואכילת המצות, אשר כת"ר כיבדני בהם, ובבואי כאן לקחתים עמי לעיין בהם. שמחתי לראות כי שניהם מלאים וגדושים בכל דקדוקי הלכות ומנהגים, מיוסדים על אדני ספרי ראשונים ואחרונים וספרי קבלה וחסידות, לקיים בשלימות מצות מצה שמורה בליל התקדש החג ובכל ימי הפסח שהיא מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהמנותא ושרשה לעילא במוחין דאבא. אשרי חלקו דמר שזכה וזיכה את הרבים.

ראיתי הלכה ונזכרתי מעשה: עבודת הקודש בכל כחו ובהתלהבות נוראה של טחינת חטים שמורים בידו הקוה"ט של אאמו"ר ציס"ע ומופה"ד מרן אורי הכהן מאסמבור, שהי' תלמיד מוסמך של הצדיקים הגדולים, הרה"ק שר שלום מבעלזא והרה"ק מסטערעטין, תלמיד השרף הנורא רבנו אורי מסטרעליסק, זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל.

אגב, אעיר נקודה אחת במה שדן בספרו אכילת המצות, פ"ג, אם יש חשיבות בקיום חצי שיעור של מצוה, וכת"ר ציין להרבה פוסקים שדנו בזה, לענ"ד היה לו למר לציין לראי' מפורשת בתורה, פרשת ואתחנן, אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן, ופרש"י (עפ"י חז"ל) אעפ"י שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה. והלא משנה מפורשת במס' מכות דף ט': עד שלא נבחרו שלוש שבארץ ישראל וכו' שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיהי' ששתן קולטות [תהיינה משמע הוי' אחת], הרי דהבדלת שלש הערים בעבר הירדן לא היתה אלא בגדר חצי שיעור של המצוה ואעפי"כ התאמץ משה רבנו לקיימה, אמנם יש לפלפל בראי' זו, מכל מקום זכר לדבר מן התורה איכא.

והנני חותם בברכת כהן שיפוצו מעיינותיו לחיזוק תורה ומצוה.

אפרים אליעזר הכהן יאלעס

באמ"ו גאון ההוראה מרן שלום – הכהן זצ"ל אבד"ק פילאדעלפיא רבתי

 

ב"ה, כ"ח כסלו ד' חנוכה תשל"ח

שלו' ורב ברכה לכת"ר שליט"א

ספרו נפש ישעי' על מאכא"ס נחוץ מאוד לכל אשר יראת ה' נוגעת בלבבו. ור"פ מנחתי הקטנה בברכה שהשי"ת יצליח דרכו בקודש ושיוסיף להרביץ טהרה בישראל…

אפרים אלעזר

באמ"ו גאון ההוראה, מרן שלום הכהן זצ"ל.

 

בס"ד, י' ניסן תשל"ד

לכבוד הרבנים הגאונים של הוועד שליט"א.

הנני מבקש לכבודכם שליט"א שיכניסו את שמי בוועד הכשרות ובוועד הפועל.

תודה רבה למפרע, בברכת חג כשר ושמח

מנחם מענדל פליישער רב דקהלת תפארת צבי איטיקא נ"י יע"א

 

הרב שלמה יודא שווייצער

רב דקהל דרכי נועם ספרינג וואלי ניו יורק

בעמ"ח קו' דרכי נועם על הלכות דרכים, ושו"ת לשלמה משפטיך על עניני חו"מ, וש"ס.

 

בס"ד, נא לשלוח לי מדריך הכשרות, והנני שולח 4$ על שנה אחת כמבוקש.

בתודה

יעקב יצחק ניימאנן

רב דביהמד"ר חסידי בעלזא ומחזיקי הדת מאנטרעאל יע"א, קנדה

 

ועד הכשרות והרבנים

בית דין צדק

דפילאדעלפיא רבתי

בס"ד א' לס' זאת חקת התורה. תשל"ד לפ"ק. פה פילאדעלפיא.

שמחתי לקבל קונטרס השני של הירחון מדריך הכשרות ור"פ דמ"ח עבודה גדולה וקדושה העמסתם על עצמכם. המקום יהי' בעזרכם לתקן בדקי הכשרות במאכלי ישראל קדושים.

והנני בשמי ובשם חברי הרבנים המובהקים ביד"צ דפה"ק יצ"ו. לברך אתכם שחפץ ה' בידכם יצליח להרים דגל הכשרות בכל המדינה. לטהר בני ישראל לקבל קדושת ישראל.

אפרים אליעזר הכהן באמ"ו גאון ההוראה מהר"ש יאלעס אבד"ק פילאדעלפיא רבתי.

חזקי' פייבל ראזענבערג

מלפנים אבדק"ק דעברעצין, רב דקהל אגודת אזב

בס"ד ב' בהעלותך י"ג סיון תשל"ד לפ"ק.

שוכט"ס להמערכת קונטרסי מדריך הכשרות דעיר רבתי נ.י.

הקונטרס ב' מחדשי איירסיון הנשלח אלי בא לידי ובעיוני בו עלו במצודתי ובדעתי הערות אחדות על הענינים המובאים בו – אך אין עת האסף פה. וגם קשה עלי מלאכת הכתיבה וד' יחזקני ואיה"ש אבוא בדברי בזמן היותר מוכשר. רצופה לשורות אלו הנני שולח 4$ דמי חתימה לשנה. בד"ש ובכל חותמי ברכות.

חזקי' פייבל ראזענבערג

מלפנים אבדק"ק דעברעצין רב דקהל אגודת אזב ברוקלין נ.י.

ב"ה, ד' שלח, התשל"ד

שלו' רב לאוהבי תוה"ק המתעסקים בחולין על טהרת הקודש וכו' ועד הכשרות עליהם יחי'.

הגיעני קונטרס מדריך הכשרות ועברתי עליו בשום לב. ואמרתי יהי ד"א עמכם ובכל אשר תפנו תצליחו. הגם שהענין מקושר בנסיונות אשר לא תוכלו לשער בהתחלתו וצריכים לסייעתא דשמיא להחזיק מעמד ומצב. מלחמה ממש פנים ואחור. אמנם מובטחני …שלא יחת ולא יסוג אחור מכל דוחק ולוחץ וחפץ ד' בידכם יצליח. ר"פ דמי חתימה, ואחתום בכל חותמי ברכות והוקרה רבה לכל העוסקים באמונה,

ה"ק יצחק אזיק אייכענשטיין

אב"ד ור"מ קיוויאשד, רב דקהל יראים עטרת צבי פארעסט הילס נ.י.

 

יום ה' פ' בהעלותך ט"ז סיון תשל"ד.

אל כבוד חברי ועד הכשרות.

צרופה כאן המחאה תמורת חוברתכם "המדריך" לעניני כשרות ואמינא לפועלי אמת שתהי' פעולתכם אמת וחפץ ה' בידכם יצליח. להיות לתלפיות שהכל יפנו אליכם לעזור להם בשאלות וספקות במיני ההזנה החדישים המצוים בימינו. ויישר חיליכם ברוב עוז ושלו'

ידידכם

נחום מרדכי פערלאוו

באאמו"ר הגה"ק האי"ש זללה"ה מנאוואמינסק

 

הישיבה מנייטרא

ב"ה, ד' לס' מה טובו אהליך יעקב תשל"ד לפ"ק.

היום קבלתי המדריך השני והנני שולח רצוף ש'ק על סך 4$ ויהי נועם ה' עליכם להרבות קדושה וטהרה בישראל בפרט בדברים הנוגעים אל אכילת האדם שהוא יסוד קדושת האדם כמבואר בסה"ק וכל עמל האדם לפיהו.

וזכות זיכוי הרבים יעמוד לכם ולכל העוסקים בה באמונה כעתירת דו"ש באהבה.

ה"ק שלו' משה הלוי אונגאר

הישיבה מנייטרא, ראש ישיבה

 

ב"ה, שוכט"ס לכ' הרה"ג שליט"א.

מכתבו קבלתי… יה"ר שתשרה שכינה במע"י וזכות הרבים יהי' תלוי בכם בתור מזכים וגם אני אצרף בהסכמתי לדבר מצוה רבה מצוה דרבים וחפץ ה' בידכם יצליח להציל את הרבים ממ"א ולזכותם בכשרות ברצ"ה בדרכיכם.

ידידו ודוש"ת ה"ק שמחה בונם גר"ב

שמחה בונם גרינבערגער, מ. ראב"ד דק"ק פרעשבורג יע"א

 

ב"ה, ר"ח תמוז תשל"ד.

שלו רב וכט"ס למתעסקים בדבר מצוה להוציא ירחון נחוץ מאוד בשם "מדריך הכשרות". קבלתי חוברת ב' ורצוף דמי מינוי 4$ לשנה. תחזקנה ידיכם וידי הציבור שילמדו מהירחון "דברים נכונים".

א) בדבר רפואה בפסח אם יש בו חשש חמץ. נא לעיין בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ב סי' ע"ב.

ב) מה שהובא ממדרש תלפיות להחמיר ביין שהסתכל עכו"מ. איך הדין אם היין מבושלי? וכ"כ לברר אצל בית חרושת ליין "קדם" אם היין שלהם מבושל דאם לא יש להזהיר שלא לשתות בבית כנסת שמי שלא נזהר בשבת נגע בזה.

ג) בדבר בקבוקים של קפה איך מותר להשתמש בלי טבילה. נא לעיין מה שכ' בזה בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן מ' טעם להתיר.

ד) ואחד אמר לי שאסור לנקות כלים בסבון שנעשה מחלב. ולכאורה האיסור הוא באכילה ממש אף שנפסל מלאכול הכלב. ולא לרחוץ כלים. וכבר דן בזה ג"כ שם באגרות משה סימן ל'.

ה) משחת שיניים שיש שם חשש איסור כיון שיש בהם רק טעימה ולא בליעה הבאתי בספרי שו"ת רבבות אפרים שכעת עומד בדפוס מאוד אבקש להדפיס מכתב זה ובפרט המודעה בענין ספרי ואני מודה לכם ומאחל לכם הצלחה.

הדורש שלומכם הטוב בכבוד התורה ולומדה

ובכבוד מחזיקי הכשרות.

הרב אפרים גרינבלט

שו"ב, ממפיס טנסי

כ"ד אלול תשמ"ג

לכבוד הרב גראס שליט"א

שלום רב לכבודו.

אני מאשר בתודה רבה את קבלת ספרו היקר על מאכלות אסורות אשר בו הראה את כוחו וגבורתו אשרי יולדתו אשר בדבריו מעריב ערבים בחכמה.

תזכה להגדיל תורה ולהאדירה, בכבוד והוקרה

הרב שמעון אבוחצירא

רב שכונה, ירושלים

ב"ה, נא לשלוח לי כל החלקים שיצאו לאור עד עתה, והנני שולח 5$ על שנה אחת כמבוקש. ייש"כ.

בתודה. יוסף דוד קליין, אבד"ק טאב יצ"ו, מאנטריאל קענעדע יע"א

בס"ד, יום ה' במדבר תשל"ד לפ"ק

שלו וכט"ס, הנה הגיע אלי חוברת הראשון של מדריך הכשרות ונהנתי מאוד ובפרט שהוא ענין נחוץ מאוד וב"ה שקבלו עליהם הרבנים שליט"א ואברכים לעסוק בענין הנ"ל. ומעוניין אני לקבל המדריך כל השנה. ע"כ בבקשה מכם שתרשום את שמי ג"כ בין המקבלים. רצוף פה תמצאו טשעק של סך ארבעה דולר כפי הנכתב במדריך הראשון.

ותודה רבה למפרע. ברגשי כבוד

יעקב ישראל ישרון מייזליש

 

..זכות גדול הי' לי אם תוכלו לזכות אותי להיות לי חלק גדול בעבודתכם הכי חשובה…

הרב צבי הירש הורוויץ, בן האדמו"ר מסטריזוב זצ"ל

 

בכל לב ונפש אני שולח דמי חתימה …תחזקנה ידיכם בעזר מקודש…

הרב ליבוש לייזר

 

שמעתי שיש חשש על כמה "בעיקינג פאדער".

הרב יוסף יהושע העשיל בלום, בן הרב מקאשוי שליט"א

 

.יום א' ויק"פ י"ט אדר שנת תשל"ה לפ"ק.

שלמא רבא חינא וחסדא וחיי ראיכא וסיעתא דשמיא למע"כ הרבנים הגאונים הגדולים והמפורסמים שליט"א העומדים על משמרת העשרות והטהרה בעיר ואם בישראל ברוקלים נוא יארק יצ"ו.

לאסהודתא קאתינא על הני גבריחשיבי ויקירי 'קא עסקין לאכשורי דרא במאכלות כשרות ולאפרושא מאיסורא המטמטמין את המוח הקדושתא ואבדלתא.

תחזקנה ידי העוסקים החשובים הרבנים הגאונים והבעלי בתים החשובים שליט"א הזוכין ומזכין את הרבים.

ויזכו להפיץ רוח הכשרות והטהרה בכל בתי ישראל, בזכות זה נזכה להרמת קרן ישראל והתורה בביאת משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה דידן אמן.

בברכת התורה הנצחית והגאולה השלמה והאמיתית בב"א.

הרב אליעזר זוסיא פרטיגול

.נ.ב. ידוע מ"ש הר"ן וכל ספה"ק שצריכים ללמוד מוסר ממה שבחפצי אדם החומרים מהדרים לקנות מה שיותר טוב ויותר נאה כ"ש שבחפצי שמים כשרות וכדומה שצריכים להדר שיהי' מה שאוכל עם כל הדקדוקים בלא שום חשש ופקפוק כלל. ויעיין בבאמ"ח הק' בפ' חיי שרה בפסוק ואברהם זקן וגו' ויאמר אל עבדו זקן ביתו וגו' דברים נחוצים נעימים וקדושים. ע"כ יישר כחם של כבוד הרבנים והעסקנים התורנים העוסקים בזה לקיים הפ' ואנשי קודש וגו' להרים קדושת ישראל עם קדוש.

הק' אליעזר זוסיא

בהרהגה"צ רי"א זצ"ל

פרטיגול

 

ב"ה

לכבוד וועד הכשרות:

שמחתי מאוד ביסוד וועד הכשרות שהי' נחוץ מאוד מקדמת דנא, ולבטח יוסיף הדבר בהרמת קרן הכשרות בארה"ב.

ברצוני להודות לכם על בקורכם בכמה מפעלים העומדים תחת השגחתי, ואני מקוה שתמשיכו לבקר בעוד ועוד מפעלים. מתוך בקורכם הכרתי שמטרתכם הוא לשפר מצב הכשרות לא מתוך פניות אשיות וכספיות, אלא אך ורק למען כשרות וטהרת המזון שבני ישראל זקוקים לזה.

אני מקוה שהרבה רבנים ומוסדות המכשירים ימצאו ברכה במפעלכם הגדול וישתתפו פעולה עם וועד הכשרות.

בברכת התורה

דובער ליווי

מנהל הכשרות של האו.קעי. לאבראטארי

.האמת – ניתן לכתוב כי באו לפני אברכים חשובים בשם הוועד הכשרות דבארא פארק, ואחרי שדיברנו יחד ראיתי כי המה בקיאים בהם ובשמותיהם בכל פרטיהם, ונוכחתי לדעת כי הוועד הכשרות עומד על המשמר, ולדעתי הוא עושה נפלאות ויש"כ וחילם. ויתן ה' שיזכו גם להלאה לעשות פעלים לכשרות.

וגם החרושת מעדנים אשר עומד תחת השגחתי הבטיח להם שיעמוד עמהם בעניני כשרות בעת שהמה יעשו התוצרץ שלהם, וטוב הי' שכל בעלי החרושת של תוצרת כשרים יתקשרו עם המוסד הזה, ואז בעזהי"ת יהי' בטוח שלא יבא ח"ו שום מכשול על ידם.

וע"ז באעה"ח פה ברוקלין

יום ה' לס' שמן זית זך תשל"ה לפ"ק

שלמה זלמן פריעדמאן

(אבד"ק טענקע)

ב"ה, ה' מנ"א התשל"ח.

שוכט"ס למע"כ ידידי הרב הגאון… מוה"ר שלום יודא גראס שליט"א.

אחדשה"ט, שמחתי בראותי מעשי ידיו אמת ומשפט הנהו תרי צנתרי דדהבא ספריו היקרים ששלח אלי. יישר חילו לאורייתא כי כל רב ומורה הוראה יכול למצוא בהם חפנים, ובוודאי זכה וזיכה את הרבים, ועוד להרבות תורה ויר"ש.

נא לקבל ממני מתנה עבורם וגם בקרוב אשלח לו מתנה את ספרי שו"ת השביט ח"ה וח"ו, היוצאים לאור כעת.

בכל הכבוד הראוי, נזכה לראות בנחמת ציון וירושלים.

דושה"ט

שמואל טובי' שטערן, אב"ד מיאמי ביטש

 

ב"ה.

בצירוף המחאה ע"ס 4$ דולר תמורת הקונטרס "מדריך הכשרות". תחזקנה ידיכם בשמירת קדושת וגופי ישראל, וה' יהי' בעזרכם.

בברכת חג שמח וכשר.

יצחק דובער אושפאל,

רב לעדת אנשי ליובאוויטש בבארא פארק

 

.יואילו בטובכם לברר אצל הכעמיקעקר בענין "הסירופ" שנותנים בחורף לכל מאן דמשתעל (הוסט) ומצטנן קצת בחולה שאין בו סכנה (כלומר בלי חום) ורבים מקבלים זה בחורף. ויש לברר אם לא מעורב בדבר איסור של נבילות וטמאות כמו שיש בכמה תרופות. והנה לשאר תרופות אין שאלה כיון שהם מרים ורעים יש לנו ההיתר של הרמ"א ז"ל (יו"ד סי' קנ"ו) כיון שהם שלא כדרך הנאתן (באיסור דרבנן), אבל הסירופ הוא מתוך לחיך ויש לו טעם טוב ואט הי' מעורב עם דבר איסור בוודאי אסור לחולה שאין בו סכנה. לכן יואילו בטובכם לברר דבר זה ואם יהי' מותר אז צריכים גם לעשות ברכה על הסירופ כי על יתר תרופות אין עושים ברכת הנהנין משום שהם בטעם רע ומר, אבל הסירופ יש לו טעם טוב.

הרב חיים אלי' שטערנבערג

רב דמחזיקי תורה , חיפה

 

הרב הגאון מוהר"ר אליעזר זוסיא פורטיגאל שליט"א אדמו"ר מסקולען – כותב

.לאסהידא קאתינא על הני גברי חשיבי ויקירי דקא עסקין לאכשורא דרא במאכלות כשרות.. תחזקנה ידי העוסקים החשובים הזוכין ומזכין את הרבים ויזכו להפיץ רוח הכשרות בכל בתי ישראל…

הרב אליעזר זוסיא פורטיגאל

אדמו"ר מסקולען

 

הרב הגאון מוהר"ר שלמה הלברשטאם שליט"א אבד"ק באבוב – כותב

.אמינא לפעלא טבא יישר כוחו וחילו בהתיסדות וועד הכשרות לעמוד על המשמר לשום עין פקיחא ולהציל את אחב"י ממאכלות אסורות.. לכן שמח לבי לברך אתכם.

הרב שלמה הלברשטאם

אבד"ק באבוב

 

הרב הגאון מוהר"ר נחום מרדכי פערלאוו שליט"א אדמור מגאוואמינסק – כותב

אמינא לפועלי אמת שתהי' פעולתיכם אמת.. להיות לתלפיות שהכל יפנו אליכם לעזור להם בשאלות וספיקות במיני הזנה החדשים המצויים בימינו.. ויישר חיליכם ברוב עוז ושלום.

הרב נחום מרדכי פערלאוו

אדמו"ר מנאוואמינסק

הרב הגאון מוהר"ר הלל ליכטענשטיין שליט"א אב"ד קראסנא – כותב

אביע שביעת רצוני כי התנדרו עצמם כמה מיקירי קרתא דבורו פארק לעיין היטב בשדה הכשרות אשר נזנח הרבה.. בואו ונחזיק טובה להני גברי יקירי.. מי יתן שכל קהלה נאה יעמוד לימינם.

הרב הלל ליכטענשטיין

אב"ד קראסנא

 

הרב הגאון מוהר"ר משה ניישלאס שליט"א אב"ד דשיכון סקווירא – כותב

ומצוה גדולה להחזיק ידי העושים ומעשים מתעסקים במצוה רב זו שלא להתטמא במאכלות אסורות ח"ו.. ואשרי מי שמסייע בזה..

הרב משה ניששלאס

אב"ד דשיכון סקווירא

 

הרב הגאון מוהר"ר חי"ל דייטש שליט"א אדמו"ר מהעלמעץ – כותב

ועלינו לשבחו בכבוד ותפארת.. אני משתחוה להדום רגליהם שותה בצמא דבריהם מפיל תחנה לפני קהל עמינו, עורי נא התעוררו קומי נא השתתפו בפעילת החברה הוועד הקדוש..

הרב חי"ל דייטש

אדמו"ר מהעלמעץ

 

הרב הגאון מוהר"ר משה שטרנבוך שליט"א מח"ס מועדים וזמנים ר"מ דמוסדות ראש העין – כותב

וב"ה לא אלמן ישראל ואתם משתדלים להרים קרן הכשרות, אשריכם ואשרי חלקכם ומגלגלין זכות ע"י זכאי.. הנני מקוה שבית ישראל יכירו נחיצות מפעלכם..

הרב משה שטרנבוך

מח"ס מועדים וזמנים ר"מ דמוסדות ראש העין

 

הרב הגאון מוהר"ר שלו' משה הלוי אונגאר שליט"א אב"ד נייטרא – כותב

ויהי' נועם ה' עליהם להרבות קדושה וטהרה בישראל.. וזכות זיכוי הרבים יעמוד לכל העוסקים בה באמונה.

הרב שלו' משה הלוי אונגאר

אב"ד נייטרא

 

הרב הגאון מוהר"ר אברהם מאיר איזראעל שליט"א אב"ד הוניאד – כותב

מאוד שמחתי בהוצאת מדריך הכשרות. הנני מוכן ומזומן ףלשתף פעולה עם כבודכם שמשונה וועד זו מוועדים הקודמים..

הרב אברהם מאיר איזראעל

אב"ד הוניאד

 

הרב הגאון מוהר"ר שמחה בונם גרינבערגער שליט"א ראב"ד פרעשבורג – כותב

וגם אני אצרף בהסכמתי לדבר מצוה רבה, מצוה דרבים וחפץ ה' בידכם יצליח..

הרב שמחה בונם גרינבערגער

ראב"ד פרעשבורג

 

הרב הגאון מוהר"ר יצחק אייזיק אייכענשטיין שליט"א אב"ד קיוואשד – כותב

צריכים לסייעתא דשמיא להחזיק מעמד ומצב. מלחמה ממש פנים ואחור, אמנם מובטחני בנושא הדגל שלא יחת ולא יסוג אחור מכל דוחק ולחץ.

הרב יצחק אייזיק אייכענשטיין

אב"ד קיוויאשד

 

ב"ה יום ג' לסדר ויקח ממאה וחלב וגו' תשל"ו לפ"ק.

הנה ע"ד ההתעוררות של אברכים ת"ח יראי ה' וחושבי שמו לגדור גדר ולעמוד בפרץ להסיר מכשול מדרך בני עמנו בעניני כשרות, הנה בודאי שכרם אתם מן השמים. וכבר המליצו על העוסקים בצ"צ באמונה שרק הקב"ה ישלם שכרם, כי אין לקוות בעולם הזה ל"ישר כח" ע"ז, ושכר מצוה כי האי בודאי בעולם הזה ליכא, וטבעי הדבר שבעסק זה בעכ"ח מתנגשים בבעלי פניןת שונות אשר השוחד יעור עינם, ואף אם אין כוונתם חו"ש להכשיל ולהרשיע עכ"ז כמה פעמים לא ידעו במה יכשלו, כי ע"י התפתחות המדע בזמנינו כמה מיני אוכלים ומשקאות מורכבים מחומרים שונים אשר קשה לעמוד על שורשם. ועל כן לא די שיהי' מהכשיר בן תורה ףוירא ה' אלא צריך שיהי' גם חכם ופיקח ומבין מדעתו, וידוע דאלה המעלות לא תמיד הולכים יחד, והעירו רבים מהא דאמרינן (נדה דף ףט"ז ע"ב) ששהמלאך הממונה עלההריון נוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ב ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו צדיק ורשע ףלא קאמר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים עי"ש. חזינן מזה דיתכן שהכריזו על הטפה שיהי' טיפש, ועכ"ז יש לו בחירה להיות צדיק ולהתמיד בתורה ויגעת ומצאת תאמין, ממילא יהי' למדן גדול וצדיק, ועכ"ז נשאר טיפש כאשר נגזר מלחתחילה. וע"ש יש להזהר מאד מאד "דלא לימסר עלמא בידא דטפשאי" רק לת"ח אשר יש להם דעת וכח לחקור ולדרוש היטב בתוך תוכיות הדברים, וגם מצויים ביראת ה' וזריזות ורצון עז, כי גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית (משלי יט ט') ואז רק אז נזכה לטהר השולין של בנים שגלו משולחן אביהם, ובזכות זה ירחם השי"ת עלינו ונזכה בקרוב לקיום ההבטחה של ושבו בנים לגבולם אכי"ר.

כ"ד המצפה לישועת ה' הקרובה ולהרמת קרן התורה וישראל.

אברהם ויינפעלד

בעמח"ס "שובה ישראל" ב"ח חופק"ק מאנסי יצ"ו

 

בעזהי"ת יום ג' לס' וירא י"ז חשון תשל"ו לפ"ק.

כבוד המדריך לכשרות שיחי' לאויט"א,

שמחתי לראות שהתעוררו אנשים חשובים אשר נדבה לבם אותם לגשת אל המלאכה מלאכת הקדש, בעניני מאכלות הכשרות, לברר לבדוק ולחפש עד מקום שידם מגעת כדי לידע בידיעה ברורה אם אין שום חשש של תערובות דברים אסורים בעניני מאכל ומעשה אופה.

והנסיון יגיד ויעיד ולמדנו מציאה מחיפוש, שאם בודקים היטב אז נמצא בכמה מיני מאכלים חששות גמורות וחמורות אשר אפשר לתקן אותם בניקל אם רק משימים לב. ועיין בגמרא בבא מציעא סץא ע"ב תנא דבי רבי ישמעאל אמר הקב"ה אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אל בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים די. ראינו מזה כמה כחה של מאכלות אסורות שבשביל דבר זה בלבד הי' כדאי כל הנסים והנפלאות שעשה ד' עמנו במצרים.

וכמו כן מצינו בתוס' חולין דף ה' ע"ב ד"ה צדיקים. שמה שאמרו חכז"ל בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן זה דוקא במאכלות אסורות מפני שגנאי לצדיק שאוכל דבר איסור, וכאן לא איירי במזיד ח"ו ואפילו לא בשוגג רג באונס ואפ"ה גנאי הוא מפני שמטמטם את הלב ואין מועיל לזה דום אמתלא של שוגג או אונס מפני שהמאכל בעצם פוגם. אבל המדובר כאן אינו משום מילתא דחסידותא רק דברים הנוגעים מעיקר הדין ובמקום דאיתחזק איסורא חייב בדיקה להוציא מהחשש, וכמו כן מצינו בדיקת חציצה לטבילה ובדיקת חמץ ובדיקת פירות מתולעים, וכאן במדינה זו אותחזק איסורא כי בהרבה מיני מאכלות מערבים דברים אסורים על כן מחויבים לברר ולבדוק בכל מה שאפשר ביד אדם.

וכמו שהגנאי גדול למי שנכשל במאכלות אסורות, כמו כן הזכות גדול למי שנזהר בזה ומכל שכן למי שמציל את הרבים ממכשול זו של מאכלות אסורות ומצוה גדולה לחזק את ידי האנשים האלו בכל מה שאפשר, וכל המסייעים בדבר מצוה יתברכו מן השמים.

הרב יחזקאל הורוויץ,

צאנזער קלויז, מאנסי נ.י.

 

בס"ד

באתי בשורותיי אלה לחזק ידי האברכים החשובים העוסקים בעניני כשרות האכילה כאן בעירנו מאנסי בחנותים החרדים שלנו. ומצוה גדולה לעזור לאברכים הללו בכל מה דאפשר.

וע"ז באעה"ח אור ליום ועש"ק חיי שרה כ"ו מר חשון תשל"ו לפ"ק פה מאנסי.

הק' ישראל האגער

בהרה"צ מוויזשניץ שליט"א

 

בס"ד, מצוה גדולה להחזיק ידי העושים ומעשים ומתעסקים במצוה רבה זו שלא להתטמא במאכלות אסורות ח"ו שמטמטמים לבו של אדם כמאז"ל ביומא לט. ת"ר לא תטמאו בהם ונטמאתם בה אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו בעולם הבא, כי"ר ואשרי מי שמסייע בזה, והבא לטהר מסייעין אותו ובזכות זה נזכה במהרה לגאולה שלמה בב"א.

הכו"ח לכבוד המצוה

משה ניישלאס

אב"ד ניו סקווירא

 

ב"ה, הן באו לפני המוכ"ז אברכים יר"ש וחסידים ונטלו עליהם העול לפ'ח על מצב הכשרות בחנויות המוכרים דברים בחזקת כשרות בעירנו. ובאמת הדבר נחוץ מאד כי רובם ככולם אשר מדחרם עיקר בעניני אכילה אין להם משגיח תמידי כמו שהי' מקדם בכל ערי ישראל וצריכים לסמוך רק על חזקה אבל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואם ישנם אברכים אשר רוצים לזכות את הרבים ולבקר על כל עניני כשרות בעירנו אמרתי לפעלא טבא יישר חכם וחילם ויהי' השי"ת בעזרם.

וע"ז בעה"ח היום ג' לסדר וירא ט"ז חשון שנת תשל"ו לפ"ק פה עיר מאנסי יע"א.

נתן סג"ל הורוויץ

רב דקהל בית ישראל

בעזהי"ת, נבוא ונחזיק טובה וברכה להנהו אברכים היקרים מנהלי וועד הכשרות שהעמיסו על שכמם עבודה יקרה וקדושה לחקור אחר מותא כל מאכל אם הוא בתכלית הכשרות עפ"י דתוה"ק שמחמת ריבוי התוצרות לא נודע מהותם עד אחרי חקירה ודרישה רבה וההמון לוקחים מכל הבא לידם שרואים עליו תיבת כשר, וחזי הוית שנסיון הזה בדרא בתראה נרמז בפרשה זו בפסוק ויהי עשו בן מ ' שנה פרש"י שפושט טלפיו כחזיר לומר ראו שאני טהור ובמדרש שם שזה רמז למלכות גלות אדום שאנחנו בו משערימים לומר על כל דבר כשר וטהור ושזה דרכו לומר הלעיטני נא מן האדום ובמדרש פער פיו כגמל ואמר אני פתח פומי ואת תהא משדר כמד"א מלעיטין את הגמל, היינו שאינן בודקין ורואין מה שנותנין לפיהם וכנרמז בדניאל ז' בחיוא רביעיא שיניה די פרזל אכלה ומדקה ופוס ממלל רברבן. והיינו שזה הנסיון בגלות האחרון שיאכלו מכל הבא לפיהם וכדאי' בזוה"ק ס"פ שמיני ע"ז נאמר כל עמל אדם לפיהו דכל העונשין באין עבור שלא שמר פיו ממאכלות אסורות וע"כ כתיב ונטמתם בלא אלף בלא אלופו של עולם ועתיד הקב"ה לדכאן להון לישראל במ"ש ואנשי קודש תהיון לי, וע"כ מזה נלמד גודל שכר לאותן העומדים על משמרת הקודש לעזור לקיים הקרא ואנשי קודש תהיון לי ושכרם כפול מן השמים בזה ובבא והשי"ת יערה עלינו רוח טהרה ויחיש גאולתינו ופדות נפשינו בב"א.

החותם יום ג' לס' וישמור משמרתי תשל"ו לפ"ק,

הרב שלום הכהן ווייס,

ביהמ"ד בית שלמה, ברוקלין

 

בס"ד, ד' – חשון תשל"ו לפ"ק, מונטריאל קענעדע יצ"ו

כבוד המערכת מדריך לכשרות הי"ו

אחדשה"ט הנה באתי בשורותי אלו לעורר בענין האתרוגים הגדילים בארץ ישראל שלא לאוכלם בלי לקיחת מעשר והעולם נכשלים בזה.

יישר כוח.

ה"ק מנחם מענדל קליין

באאמו"ר אבדק"ק טאב שליט"א

 

לכבוד ידידי נ"י.

הגיע עוד ספר נפש ישעי' ומכרתיו ואני שולח מה שקיבלתי.

בכבוד רב ובברכת כל טוב ומצפה לישועת ד'

יעקב יצחק ניימאנן

רב דביהמד"ר חסידי בעלדא ומחזיקי הדת

מאנטראע-ל יע"א, קנדה

 

קבלת הספרים החשובים "אפיית המצות כהלכתה", "שחיטת ואכילת בשר", "אינציקלופדיה לכשרות", "נפש ישעי'".

ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה.

אליהו הלוי קצנלבוגן

רב שכונה בירושלים

 

אור יקרות. טל אורות. החכם השלם והכולל. שבחיו מי ימלל. מזר"ק טהור. שלשלת יוחסים. קדשי קדשים. זה שמו הטוב. הגאון האדיר. כמוהר"ר שלום יודא גראס שליט"א.

יהי שלו' בחיליה. ויסגי מזליה. וכל הנלוים אליו.

fשר התורה! אריה שבחבורה! מקל עוז. מטה תפארה. אורה זו תורה.

ראשית דברי! להודות להלל לשבח לכת"ר על מתנתא דתורא' עוד זה מדבר (אפית המצות) וזה בא ויאמר נפש ישועה. מבשר טוב. יתפלל טוב. שלא יכנסו מאכלות אסורות בתוך גופו. ספר אשר עטוי במצנפת הקודש. מלא מכל טוב. לטהר ולקדש שלחן האדם. מכל סיג של איסור. ולתקן התועים מדרך הטובה. ואשר עברו דרך בני חטא ועון. ולמונעם מדרך הנלוזה.

fרב נאצל! את האמת אגיד. כי הצצתי בהקפה ראשונה בספרו הקדוש נפש ישועה. מראה דרך להחיות נפש נענה. בידיעה משכלת מה יעשה ישראל וחי בהם. ממש ישע לנפשם. לעורר נפשות נרדמות. במוסר השכל. ובהבנה מרובה. ממש שלחן ערוך מכל טוב. כשר וטהור. ובלי לחפש ספרים. ובלי לשאול סופרים.

נברשת הקודש! יישר חיליה דמר. אשר מזכה הרבים בהונו ואונו. ובתורה יהגה יומם ולילה. ולילה כיום יאר. לברך הלכה. כדי לזכות את הרבים. אשרי חלקו. וכמ"ש בזו"הק זכאה איהו מאן דמזכי חייבא זכיה לעו"הז ולעו"הב הנני לברכו בשם השם. שיבורך ממקור כל הברכות. בברכה המשולשת בתורה. הוא וכל משפחתו. משפחת הפלואי. ימשיך עוד כהנה וכהנה. בבריאות מתמדת. וכח איתן ובריא. עד לביאת הגואל. ועד בכלל.

חזק ואמץ

הרב שמואל בן הרוש

רב מקומי לנוה שלם. וחבר הרבנות הראשית בת"א

הערה: אם ישנה אפשרות לקבל ספורי נפלאות מצדיקי ישראל זצ"ל במחיר אשר יושת עליו.

 

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 903 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כו ניסן תשפ"ג

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

כרך א' חלק א'

 

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

 

כרך א' חלק א׳

 

  • הספר הזה מכיל קובץ גדול מספרי ראשונים עד אחרון שבאחרונים תמצית דבריהם בכל הנוגע למעשה בסדר שחיטה – שוחטים ואכילת בשר למהדרין.

 

  • בו ימצאו רבנים שוחטים ונותני קבלה לשוחטים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון להיות נכון לבם בטוח שלא תצא תקלה מתחת ידם ח״ו.
  • בו ימצאו מפקחים ומשגיחים על השחיטה ובדיקת הריאה הדרכה לפקח ולהשגיח שמעשה הכל באופן היותר נעלה על פי ההלכה ועל נתיבת המסורה.
  • בו ימצאו כל בני אדם מקטן ועד גדול הדרכה נפלאה האיך להנהיג את ביתם ושלחנם הטהור באופן שיהיה להם מזבח כפרה.

באכילת בשר גלאט כשר – באמת

אשר רבתה הזנחתה בעונותינו הרבים והוא הנוטל חלק בראש בכל שארי מאכלים ומעדנים המוכנסין לבתי ישראל.

נאסף ונלקט

על ידי חברי הכולל מכון להוראה בשחיטות ובדיקות ירושלים עיה"ק.

שנת תשמ"א

א. ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי׳ בעליה כשני עולמות. ״והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם״ וכן יאבדו כל אויבך ד׳. ועלינו יערה רוח ממרום (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו״ת טוטו״ד ח״א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש״ק זצ״ל אודות השוחט רע מעללים מק״ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

פרק ב׳

בדיקת הסכין לתועלת, הרבנים, מפקחים, והשוחטים

התוכן:

א. חוב על השוחט (אות א׳ ה׳).

ב. בדיקת הסכין (אות ו׳ ט״ז).

ג. ככה יעשה בדיקתו (אות י״ז י״ט).

ד. רחיצת סכין קודם בדיקה (אות ב׳ כ״א).

ה. אצבע של בדיקה (אות כ״ב כ״ד).

ו. שוחט ובודק שלא הרגיש (אות כ״ה כ״ו).

ז. טעם איסור פגימה (אות כ״ז כ״ט).

ח. רוי"ך־שאר״ט־לייג״ל (אות ל׳ ל״א).

ט. ב׳ שוחטים (אות ל״ב).

י. שתיית יי״ש ושאר משקה המשכר (אות ל״ג).

יא. ערעור על השוחטים (אות ל״ד).

יב. שימוש – לימוד (אות ל״ה ל״ט).

יג. שתה יין (אות מ׳).

יד. בדיקה על ידי זכוכית מגדלת (אות מ״א).

טו. תכיפות בדיקה לשחיטה (אות מ״ב).

טז. השחזת הסכין ע׳׳י אשה ועכו׳׳ם (אות מ״ג).

יז. זמן המוכשר ביותר לבדיקת הסכין (אות מ״ד).

יח. בדיקה על ידי ראיה (אות מ״ה נ״א).

יט. בענין התקנה ששנים יבדקו הסכין (אות נ״ב).

כ. בדיקת הסכין במקום קר (אות נ״ג).

כא. כח הסכין (אות נד).

פרק ב׳

בדיקת הסכין לתועלת הרבנים מפקחין, והשוחטין

ידוע דעיקר השחיטה והטריפות הוא הסכין ומקרא מלא הוא גורו לכם מפני חרב וגו׳ (דע״ת סי׳ ח״י או׳ ל״ח).

א) חוב על השוחט בשחיטת בהמות לבדוק הסכין אחר כל שחיטה, ובדלא עשה כן אף על גב שלא אירע כלום מיקרי ״עובר על דחז״ל (עי׳ יור״ד סי׳ י״ח בב״ח, וכ״כ בט״ז י״ז, כרו״פ, זבחי צדק סי׳ ט״ו ס״ק י״ד, תורת יקותיאל סק״ד, שפ״ד י״ח, מש״ז סוס״ק ח׳, שמ״ח סי״א, תב״ש כ״ג).

ב) בעופות יש להקל ודי לן לבדוק אחר כל ה׳ עופות (פרי תואר סק״ד, מנחת יוסף ביאורים ס״ק כ״ג), ויש מקילין בעיוה״כ (שמ״ח י״ג, שפ״ד י״ח) אבל למעשה יש להחמיר (דכ״ת ע״ז).

ג) ואם אירע סיבה שבסיבתה עלולה הסכין להתקלקל כגון חתך במפרקת, או נמצא איזה דבר בוושט שנחתך על ידי הסכין, אסור לשחוט אחר כך בסכין זה אף בשעהד״ח ועיוה״כ בלתי בדיקת הסכין תחלה, וירחץ הסכין כדת ויבדקנו י״ב בדיקות, בין בעוף שלו, בין של אחרים (שמ״ח י״ד, תב״ש כ״ח, דכ״ת ע״ז).

ד) הפוסקים מחמירין דלאחר השחיטה צריך גם כן י״ב בדיקות, אף על גב שבדק י״ב בדיקות קודם השחיטה והיינו אבישרא וטופרא ותלת רוחתא (שמ״ח רי' י״ח, ותב״ש י״ב, תורת יקותיאל סוס״ק ד׳, מש״ז א׳ ו׳ שפ״ד ס״ק כ״ד, ותמה על האין נזהרין, וע״ע בס״ק ט״ז, ל״א שם, מנה״ז ס״ק כ׳ י״ז) אולם יש מקילין בשעהד״ח בשוחט הרבה ואין פנאי בהולכה והובאה לבד, ולדעתך לכתחילה על כל פנים אין להקל (ש״ע הגר״ז בקו״א סק״ה, דע״ק ס״ק ט״ו).

ה) צריך להזהיר להשוחט ובודק דגם הבדיקה שבין השחיטות יהיה לאט לאט ובכוונת הלב ולא במהירות כלל, דמה שמוליך האצבע על הסכין במהירות קצת אינה בדיקה כלל, דיכול לדלג על פגימה דקה (ש״ע הגר״ז קי״א סק״ה. ובמנחת יוסף ביאורים ס״ק פ״ט ר׳ תוכחה להשוחטים שמתפארים במלאכתם שהם אומנים גדולים ושוחטין הרבה בזה אחר זה ובמהירות והסכין יפה, והוא מסיבה שבודקין במהירות ואם היו בודקין במתינות ובכוונת הלב לאח״ש י״ל שהיו מרגישין ואין יודעין כי בנפשם הוא (דכ״ת ס״ק פ״ב). ועיי״ע כמה נקודות נחיצות בענין בדיקת הסכין בפ״ז או׳ כ״ה, עד או׳ כ״ט).

ו) בדק הסכין אחר השחיטה בהולכה והובאה ולא י״ב בדיקות והצניעה, ואחר כך הוציאה משם ובדקה ונמצא פגום, מטריפין העופות ששחט עד בדיקה שלפניה (דע״ק ס״ק ט״ו, בית אברהם בש״ז ס״ק ל״א, דכ״ת קמ״ה).

ז) צריך ליזהר שלא לבדוק הסכין בשעה שמטורף מפני השינה.

ד) שוחט ובודק שנתגלה שאינו מרגיש בפגימת הסכין יש כמה חילוקים עי׳ היטב יור״ד סי׳ ח״י סעי׳ י״ט ובדכ״ת וש״א שם, ובדכ״ת ס״ק קע״ב, קע״ג.

ט) בשו״ת תפא״י יור״ד סי׳ ה׳ כתב דראוי לרב שיש לו שוחטים תחתיו להיות בקי היטב בכל סימן י״ח לידע האיך לנהוג למעשה.

י) הרבה צריך ישוב הדעת וירא שמים לבדיקת הסכין. הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כך ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב (סי׳ י״ח סעי׳ י״ז).

י) יבדוק לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים אחרים (סי׳ ח״י סעי׳ ט), כשיש חשש היסח הדעת כל שהוא או טירדא כל דהוא באמצע הבדיקה צריך לחזור ולבדוק אפי׳ כמה פעמים, וצריך לזה משקל הנכון דיראת חטא בלי נטיה כל דהו בפחד אכילת סם המות (דע״ק סק״ג).

יא) צריך להיות מתון מתון בשעת בדיקת הסכין (שמ״ח סעי׳ ז׳) מי שבודק הסכין במהירות נקרא מומר לתיאבון (בית אברהם, דכ״ת ס״ק נ״ט) ועי׳ בסמוך או׳ כ״ד.

יב) לא יבדוק השו״ב סכינו תיכף לאחר ההשחזה רק ירגיע וינוח זמן מה כדי שלא יהיו אבריו כבדים עליו מחמת ההשחזה, וכן כשבא מן הדרך, או קם ממלאכתו שעסק בה, ירגיע עצמו לפחות חצי שעה (דכ״ת או׳ קע״ה).

יג) המשתכרין אפי׳ שלא בשעת שכרות איבריהם כבדין עליהם, וצריך הממונה לחקור על זה (שמ״ח או׳ ז׳).

יד) נכון להתפלל להקב״ה קודם בדיקת הסכין שיהיה לו הרגשה טובה ולא יכשל ח״ו כי הרבים בו תלויין, ולומר נוסח לשם יחוד, עי׳ שבט מוסר פרק ל׳׳ו ונדפסו הנוסחאות בריש ספר מטה אשר, עיי״ש, ובספרי זבחו זבחי צדק אחר הקדמה העתקתי ד׳ נוסחאות, ע״ש).

טו) אף על גב דמעיקרא דדינא אין קפידא באיזה סדר עושה הי״ב בדיקות, כמבואר בתב״ש ט״ז, ושמ״ח ס״ז, מכל מקום לאו שפיר עביד באם עושה למעט הולכה בצד אחד וקודם הובאה הולך לצד האחר, דשמא יתבלבל על ידי זה ולא יבדוק כדבעי, אלא יבדוק כל צד הולכה והובאה אבישרא, ואחר כך אטופרא (דכ״ת ס״ק מ״ח).

טז) בענין מה שמקילין השוחטים לבלי לבדוק אבישרא עי׳ ש״ע הגר״ז קו״א סק״ג, ופר״ת ס״ק י״ג, ובדע״ת ס״ק י״ט, ובדכ״ת ס״ק נ׳ באורך גדול, ע״ש.

יז) ככה יעשה בדיקתו: יבדוק בדרך הולכה והבאה קצרה על מקצת הסכין ובתנועה דהרגשה קלה ותמיד יחזור למעלה ממקום שפסק שם בדיקתו וכן יעשה עד גמירא ושוב יחזור לעשות באותו צד עצמו הולכה והבאה ארוכה קצת ובכבדות ומהירות קצת יותר מבתחילה, וכן יעשה בכל צד ב׳ הולכות וב׳ הובאות עד שיעלה מכולם י״ב בדיקות בטופרא (דכ״ת נ"ה בשם מנה״ז).

יח) אין חילוק אם מוליך האצבע לבד או שמוליך היד ובאצבע אינו מנענע כפי שטוב לו ההרגשה יעשה (דע״ק סק״ב, מנח״י סעי׳ ט׳, דכ״ת(.

יט) המנהג שהבודק בעצמו מחזיק הסכין בעת בדיקתו ולא אחר דע"י התנועה ביד שמחזיק בה הסכין מתחזק כח החיוני וההרגשה ביד הב׳ שעובר באצבעו על הסכין (שם).

רחיצת סכין קודם בדיקה

כ) בענין בדיקת הסכין לאחר השחיטה לכתחילה צריך לרחצו קודם הבדיקה, ובדיעבד או שעהד״ח (עי׳ היטב שע״ה הגר״ז ס״ק י״ד, דע״ק י״ג, ובדכ״ת או׳ נ״ו באורך).

כא) אחר השחזת הסכין לא יבדקנו עד שירחץ הסכין היטב ויקנחנו יפה יפה עד שנעשה יבש ואחר כך יבדקנו (דכ״ת או׳ נ״ו).

כב) אצבע של בדיקה, אין קפידא באיזה ישתמש (תב״ש ט״ו, שמ״ח סעי׳ ז׳) והיותר טוב לבדוק שתי אצבעות יחד וכו׳, כ״כ בבית אברהם בא״ז ס״ק י״ח וכתב שהוא יש לו הרגשה ביותר שבכולן כשיסמוך את האגודל להאצבע הסמוכה לה שוה בשוה מעט למטה מראש האצבע (יגיע האגודל), ובודק באצבע גרידא, ושהראה זאת לשוחטים והודו לדבריו (דכ״ת ס״ק נ״ז).

כג) אין לבדוק ביד מצונן שמעכב ההרגשה, ולענין בדיעבד הכל לפי ראות עיני המורה לפי הענין והקור והאדם (דכ״ת ס״ה).

כד) הרבה צריך ישוב הדעת וירא שמים לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כך ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב (סי׳ ח״י סעי׳ י״ז), לשון השמ״ח: שיהיו ״יראים ושלימים, יודעי תורה, וזריזים, עכ״ל.

כה) שוחט ובודק שלא הרגיש וטענתו בפיו שהוא מחמת הבהלה שהיה בבית המטבחים אין זה אמתלא טובה, כי ידוע בכל פעם דבבית המטבחיים יש כמה צעקות ובהלות בדברי ריבות שבין הקצבים וגם צעקת הבל כאשר ראיתי בהיותי הולך מנעורי לבקר השוחט ובודק בהמטבחיים וראיתי טירדות רבות וצעקות ובהלות שונות שהיו בהמטבחיים, ואף על פי כן צריך השוחט ובודק ליישב דעתו, ועל כן אין טענת השוחט ובודק טענה כי אם מחמת שנבהל יצא טריפה מתחת ידו מה יעשה כאשר יקרה לו לשחוט במקומות (מבוהלות) הנ״ל והי״ל פושע (שו״ת ד״ח ח״א יור״ד סי׳ ח׳).

כו) עכשיו צריך לדקדק מאד שיהיו השוחט ובודק הממונים זהירים וזריזים וידועים ביראת ד׳ יותר מהשוחט ובודק שהיה בזמן התלמוד, או שיהיה איש ירא שמים ביותר ממונה עליהם לבדוק סכינם לפני השחיטה, אבל אם אינם זהירים וזריזים ויראת ד׳ על פניהם כל כך אין להאמינם על בדיקת הסכין יותר מבימי חכמי התלמוד שלא היו רשאים לשחוט אלא אם החכם בודק הסכין (ש״ע הגר״ז קו״א ס״ק ט׳).

כז) טעם איסור פגימה לא נאמרה למשה בסיני, רק עיקור ושהייה נאמרה, וכל שיש בסכין עכבות מקום שמעכב העברת הציפורן יהיה פגימה מגוף הסכין או בליטה מדבר אחר הנדבק בסכין כל שאינו יכול להסירו בנקל על ידי ידו ועל ידי הדחה קלה וכדומה רק צריך זמן מה להחליקו על עץ ועור וכדומה, גורם או עיקור, או שהייה (שו״ת חת״ס יור״ד סי׳ טו״). וי״א טעם איסור פגימה משום צער בעלי חיים (חינוך מצוה תנ״א, מחזיק ברכה יור״ד סי׳ ח״י, דבר המלך שער כ״ו פרק כ״ח).

וי״א דח״ו ליתן טעם רק הלכה למשה מסיני הוא ואין בה טעם כי בנתינת טעמים תפוג תורה וח״ו להקל בדינים על ידי זה (כרו״פ סי׳ ח״י סק״ה, פמ״ג סוף פתיחה ה׳ שחיטה, ועי׳ תב״ש רי׳ סי׳ כ״ג, וכ״כ הפמ״ג עמ״ש החינוך טעם שחיטה מן הצואר כדי שיצא הדם, דרוב דם יוצא משם, ופלא שבזה כתב בתו״כ מובא ברש״י עה״ת וכי מה איכפת לי׳ להקב״ה לשוחט מן הצואר או העורף, הלא לא ניתנה תורה אלא לצרף הבריות).

כח) השוחט ובודק מחויב להיות זריז וקולע אל השערה ולא יחטא ח״ו, וצריך להיות בעל הרגשה טובה, וכל יד המרבה לבדוק הר״ז משובח, וגם צריך להדר שיהא גוף הסכין מברזל טוב ויפה, ויעשה מה שעליו לעשות (חי׳ מהרא״ל צינץ רי׳ סי׳ ח״י, וכעין זה בשו״ע הגר״ז סי׳ א׳ סק״ג, ועי׳ דע״ת סי׳ ח״י ס״ק ז׳ בסופו).

כט) שוחט ובודק שהעידו עליו שלא התפלל פעם אחת והוא מכחיש רק שמתנצל שקיצר בתפלה מחמת דוחק וקושי פרנסה, אי״ל חזקת כשרות לבדיקת הסכין, ומכל מקום יש לו תקנה להתירו שיראה סכינו פעם אחת בכל יום לחכם, ולצירוף קבלת ד״ח, וביזיונות שעברו עליו (שו״ת צמח צדק ליובאוויטש. יור״ד סי׳ ג׳) ויש עוררין להחמיר גם בזה (מנחת יוסף סי׳ ב׳)

רוי"ך, שאר״ט, לייגי״ל

ל) אותן המקילין על סכין שאין בו פגימה ממש רק הנקרא בל״א רוי״ך, ושאר״ט, ולייגי״ל שהוא כשר הוא מחמת חסרון הרגשתך וידיעתך, ומי ששוחט בסכין כזה נקרא רשע ומאכיל טריפות לישראל, ויש לגזור באיסור חרם שזה השם ״רוי״ך״ ואינך לא יזכר ולא יפקד כי היא פגימה גמורה (כו״פ סי׳ ח״י סק״ו, דע״ק סק״א, חכ״א כלל ג׳ סעי׳ י׳׳א ושאר ספרי שו"ב, דכ״ת ס״ק מ״א).

לא) עכשיו תה״ל אכשור דרא שבוחרין בסכינים המהותכין חלקים, ויפים, וחדין, ונראה לעין כל דיצא מחשש לייגי״ל, שאר״ט, או רוי״ך, אף שהוא בתכלית הדקות והקטנות, ומתקנים אותו על נכון, ואין להקל ח״ו בענין לייגי׳׳ל שאר״ט רוי״ך בשום מדינה (דע״ק שם, דכ״ת ס״ק כ״א, כ״ב, כ״ג, כ״ד).

הספרים של שחיטת ואכילת בשר, ועוד, נשלחו לבתי דינים, בתי כנסת, ובתי ספר של בתי יעקב, לרבנים ושוחטים כמעט בכל העולם, ונביא כמה מכתבים שקיבלנו על הספרים [המספור מסודר על פי רשימת הספרים ששלחתי – מספר עדותן של רבנים – משנת תשכ"ז – תשע"ז]

תרצט

הריני מאשר קבלת ספריו אפית המצות השלם שחיטת בשר כהלכתה, נפש ישעיהו. יישר כחו ויפוצו מעינותיו חוצה

בבה"ת, אליהו שרים, חבר הרבנות הראשית לת"א יפו, ראש ישיבת "תורה והוראה"

תש

חן חן על מעשיך הטובים כל המזכה את הרבים זכות הרבים מגינה עליו.

הרב דמאיר שלום, רב בבתים

תשח

קבלת הספרים החשובים "אפיית המצות כהלכתה", "שחיטת ואכילת בשר", "אינציקלופדיה לכשרות", "נפש ישעי'".

ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה.

אליהו הלוי קצנלבוגן, רב שכונה בירושלים

תשטז

אור יקרות. טל אורות. החכם השלם והכולל. שבחיו מי ימלל. מזר"ק טהור. שלשלת יוחסים. קדשי קדשים. זה שמו הטוב. הגאון האדיר. כמוהר"ר שלום יודא גראס שליט"א.

יהי שלו' בחיליה. ויסגי מזליה. וכל הנלוים אליו.

שר התורה! אריה שבחבורה! מקל עוז. מטה תפארה. אורה זו תורה.

ראשית דברי! להודות להלל לשבח לכת"ר על מתנתא דתורא' עוד זה מדבר (אפית המצות) וזה בא ויאמר נפש ישועה. מבשר טוב. יתפלל טוב. שלא יכנסו מאכלות אסורות בתוך גופו. ספר אשר עטוי במצנפת הקודש. מלא מכל טוב. לטהר ולקדש שלחן האדם. מכל סיג של איסור. ולתקן התועים מדרך הטובה. ואשר עברו דרך בני חטא ועון. ולמונעם מדרך הנלוזה.

רב נאצל! את האמת אגיד. כי הצצתי בהקפה ראשונה בספרו הקדוש נפש ישועה. מראה דרך להחיות נפש נענה. בידיעה משכלת מה יעשה ישראל וחי בהם. ממש ישע לנפשם. לעורר נפשות נרדמות. במוסר השכל. ובהבנה מרובה. ממש שלחן ערוך מכל טוב. כשר וטהור. ובלי לחפש ספרים. ובלי לשאול סופרים.

נברשת הקודש! יישר חיליה דמר. אשר מזכה הרבים בהונו ואונו. ובתורה יהגה יומם ולילה. ולילה כיום יאר. לברך הלכה. כדי לזכות את הרבים. אשרי חלקו. וכמ"ש בזו"הק זכאה איהו מאן דמזכי חייבא זכיה לעו"הז ולעו"הב הנני לברכו בשם השם. שיבורך ממקור כל הברכות. בברכה המשולשת בתורה. הוא וכל משפחתו. משפחת הפלואי. ימשיך עוד כהנה וכהנה. בבריאות מתמדת. וכח איתן ובריא. עד לביאת הגואל. ועד בכלל.

חזק ואמץ

הרב שמואל בן הרוש, רב מקומי לנוה שלם.

וחבר הרבנות הראשית בת"א

הערה: אם ישנה אפשרות לקבל ספורי נפלאות מצדיקי ישראל זצ"ל במחיר אשר יושת עליו.

תשיז

מזמור לתודה

א נציקלופדיה לכשרות ובה-ה"א חלקים ודינים וחוקים, ל-כל בשם אקרא "אכילת התרנגולים" איך נאכלים, י צא אחריו "זבחו זבחו צדק" להסיר כל חדק, ה שלישי בחבורה "מנוחת שלום" מי-יגיע הלום?!, ו ירצה השם "מנחת יהודה" זבחי תודה, כ ולם כולם "שמירה טובה" בחיבה ואהבה, צ ירפם לאחד ולטשם כיהלום הרב שלום יודא שליט"א ועבור ספר זה הנני מודה,

הרב אלי' כ"ץ, ראב"ד ורב הראשי בב"ש

תשכט

בשורות אלו באנו להודות לו בשם התלמידים והרמים, על אשר עלה בדעתו היפה להעניק לנו את ספרו החשוב והידוע בשם טוב ה"ה, "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר כשמו כן הוא דברים נפלאים בעניני שחיטה והדרכה לאכילת בשר בתכלית הכשרות. הספר נתקבל בחביבות ובהערצה בפי כל, ובוודאי זה יתרום להרמת קרן התורה בישיבה.

זכות המצוה תגן עליו להתברך בכל מילי דמיטב, והשי"ת יעזור לו שיוכל להמשיך בפעולותיו הברוכות בהצלחה רבה עד ביאת הגוא"צ במהרה בימינו אמן.

החותמים בברכת התורה

משה דיכנפלד, ישיבה דחסידי בעלזא, גבאי אוצר הספרים, ירושלים

תשמה

לנכון קבלתי הספר "אפיית מצה כהלכתה", תודה רבה.

הרב משה האלברשטאם

מו"צ בעדה החרדית, ראש ישיבת טשאקווע, ירושלים

עדיין לא קבלתי הספר אנציקלופדיה לעניני כשרות.

תשנא

הנני בזה להודות לכם מקרב לב על הענותכם למכתב וב"ה זכינו אף אנו לקבל את הספרים היקרים נפש ישעי' שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואינציקלופדיה לכשרות ה' חלקים.

יה"ר שחפץ ה' בידכם יצלח להגדיל תורה ולהאדירה ועינינו ועיניכם תחזנה בבוא לציון גואל בב"א עת התקבצות כל נדחי ישראל ונזכה כולנו לשמוע את קול שופרו של משיח צדקנו שיבוא וילמד תועים בינה.

המברככם בכל טוב ובכל אשר תפנו תצליחו

הרב יפת מוגרבי, רב ושו"ב, בני ברק

תשנה

הרינו לאשר בתודה את קבלת 3 הספרים: א. אינציקלופדיה לכשרות. ב. שחיטת ואכילת בשר כשר. ג. נפש ישעיהו.

ספרים אלו הדנים בעניני כשרות הבשר – מטרתם לזכות את הרבים לשמור על קדושת הגוף והנפש, ועל כך תבואו על הברכה!

בכל הכבוד,

הרב צבי צייכנר, ישיבת פרחי אהרן, מנהל אוצר הספרים, חיפה

תשס

בתשובה למכתבו היקר קבלתי עד עכשיו 1. נפש ישעיה על מאכלות אסורות 2. אפיית מצות. את הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכה אמנם קבלתי אבל נעלם לי, ואלו הספר אנציקלופדיה לכשרות טרם קבלתי אודה לכב' אם יואיל לשלוח לי את שני הספרים האלה.

בתודה וברכה, ביקרא דאוריתא

תשעט

הריני מאשר קבלת הספרים אפית המצות השלם, נפש ישעיה, שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ואנציקלופדיה לכשרות.

הספרים הם מאד מענינים ואשמח לקבל מכב' עוד ספרים.

יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.

בכבוד רב

הרב מתאנה מנשה, רב המושבים פדיח ופתחיה, נחל אילון

תשפב

הנני לאשר כי קבלנו מכם את הספרים כדלקמן:

3  ספרים של "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

3  ספרים של "נפש ישעיה על מאכלות אסורות".

3  ספרים של "אנצקלופדיה לכשרות ה' חלקים".

1  ספר "אפית מצות השלם".

נודה לכם אם תשלחו עוד 3 ספרים של "אפיית מצות השלם" ועוד ספר אחד מכל אחד מהספרים דלעיל.

אנו מודים לכם על המשלוח ומצפים לקבל עוד ספרים שיהיו בידיכם.

בכבוד רב, הרב ח. שכטר, המועצה הדתית, קרית מוצקין

תתיז

ברצוני להודיעך כי במשלוח האחרון חלה טעות במשלוח הספרים.

לצערי קבלתי 2 ספרי "אפית המצות השלם" יתר על המידה ולעומת זאת חסרים לי 2 ספרים של "שחיטת בשר כהלכתה" אבקש לשולחם. את שני הספרים המיותרים אני משאיר אצלי ובמשלוח הבא נחסיר ספרים אלו.

בכבוד רב, הרב ח. שכטר, המועצה הדתית, קרית מוצקין

תתיח

אחדשה"ט כראוי הנני מאשר בתודה ובברכה קבלת שני הספרים החשובים והיקרים 1. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. 2. אנציקלופדיה לכשרות. ואי"ה כשיצאו עוד ספרים אני מבקש שתשלחו לי אותם. וזכות הרבים תעמוד לו ולזרעו עד עולם.

ביקרא דאוריתא, הרב א. אלבז, רב המקום, גבעת שמואל

אני מאשר בזה את קבלת הספרים: 1. שחיטת ואכילת בשר כהלכתו 2. אפית המצות השלם 3. אינצקלופדיה לכשרות 4. אכילת מצות בישראל 5. נפש ישעי' על מאכלות אסורות.

מאת הרב שלום יודא גרוס שליט"א ניו יורק

בכבוד רב, הרב שרגא וויס, חיפה

תתלד

בשם מתפללי בית הכנסת ולומדי בית המדרש של ישיבנו כוכב השחר הנני מודה לכם על תרומתכם הנדיבה של שלשת הספרים העוסקים בהלכות כשרות המזון וביחוד בתחום הטריפות נפש ישעיה אנציקלופדיה לכשרות ושחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

הננו מודים לכם ומברכים שתזכו להפיץ את תורתנו ולהסיר מכשולים מדרך הרבים.

בתודה ובברכה, עפר שיפמן, בשם תושבי כוכב השחר, יריחו

תתלו

לפי בקשת הרב דוד סגל רב הנני מאשר שקבלתי מידו את הספרים "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" ו"נפש ישעיה" על מאכלות אסורות. ואני מודה לכם מאד.

בכבוד רב, נתן שפר שו"ב

תתלז

קבלתי בזמנו את הספר החשוב שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואני מודה לכם מאד על כך.

יש בספר זה תועלת מרובה בכל הענינים שכת"ר המחבר שליט"א דן. שמעתי כי יצאו לאור עוד כמה ספרים העוסקים בהלכות חשובות אשמח מאוד לקבל את שאר הספרים שיצאו לאור.

זכות גדולה יש לכת"ר המחבר שליט"א המעורר ומדרבן לחיזוק, בענינים שהם יסודות דתוה"ק.

בברכה ובהוקרה, יורם זלצברג, רב ומורה הוראה, חבר הרבנות הראשית, תל אביב יפו

תתלח

אחדשה"ט הודיעכם כי קבלתי הספרים ששלחתם לי 02 ספרים נפש ישעי' 02 ספרים אנציקלופדיה 5 ספרים שחיטת ואכילת בשר.

מעביר לכם בזאת אני את תודאתי ותודות השוחטים והמשגיחים אשר קבלו הספרים. ודבר בעיתו מה טוב ועושר תמיד עת להתחזק ולהתגבר על השגרה והשכחה המקררת את להבת ההתלהבות דקדושה בבחינת "תלכו עמי בקרי" חלילה וחלילה ולכן יישר חילכם לאורייתא כה לחי עלו והצליחו להפיץ הקדושה וכשרות המאכלים בכל בית ישראל ויהי רצון שלא תצא תקלה ח"ו מתחת ידנו וחפץ ה' בידינו יצליח ובא לציון גואל בבי"א.

בשם השוחטים והמשגיחים "במעוף"

בברכת התורה

מנחם ווייס, בית חלקיה

תתעב

הנני לאשר כי קבלנו את ספריו של הרב הגאון שלום יהודה גראס הי"ו.

הכוללים א. אפית המצות השלם ב. אכילת מצות בישראל ג. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

הספרים הנ"ל הגיעו למעלת כבוד תורתו רבינו הרב דוד כהן שליט"א אשר העביר אותם לעיון לישיבתינו הקדושה "אורות התורה" מיסודו של רבינו שליט"א

יה"ר שהשי"ת יתן לו משאלות לבו לטובה אורך ימים ישביעהו ועושר וכבוד יעטרהו בבריאות איתנה ונהורא מעליא ושובע שמחות וכל טוב אמן.

בברכת התורה

בנימין ענתבי

תתעט

ברצוני להודות לכת"ר על משלוח הספרים החשובים שכב' שלח לי:

א. אפית המצות השלם ב. נפש ישעיה על מאכלות אסורות, ג. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ד. אכילת מצות בישראל.

מתוך הספרים ניכרת גדלותו של כת"ר בהלכה וגם למעשה, ו"גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה" ויותר חשובה פעולתו של כת"ר להפצת מעינותיו חוצה כדי לזכות את הרבים ע"י "סור מרע ועשה טוב".

בברכת התורה ובצפיה לישועה

ישעיהו מיטליס, לשכת הרבנות, נהריה

תתקכד

הרינו בזה להודות לכב' בתרמו לאוצר הספרים דישיבתנו הק' את הספרים החשובים "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" "אכילת מצות בישראל"

ובזכות זה יתברך ממעון הברכות הוא וביתו בבריאות הגו"נ ובכל מילי דמיטב לאויט"א.

וכמו"כ אנו מודים לכם גם על הקונטרסים החשובים ששלחתם לנו. בברכת התורה,

אוצר הספרים, שע"י ישיבת "יחל ישראל", רמת ויזניץ, חיפה

תתקכה

ראיתי את הספרים החשובים שחיבר כב' הרב ושהואיל בטובו לשלחם בקביעות למו"ר אבי שליט"א ולכן אבקשו לשלוח גם לי ברוב טובו את כל ספריו שחיבר עד עתה! נפש ישעי'ה, אנציקלופדיה לכשרות, אכילת מצות השלם, שחיטת ואכילת בשר, וכו'. שיהיה לי לעזר רב בלימודי בישיבה הק'.

בתודה מראש, דביר עובדי'ה שרים, בלאאמו"ר הרה"ג אליהו שליט"א, תל אביב

תתקסח

י"ב טבת תשד"מ

לכבוד הר"ר שלום יהודא גרוס שליט"א

בראשית מכתבי זה אפאר ואגדל מאד ספריכם היקירים למאד כידוע לכל, מאד התרשמתי מאלו הספרים המלקטים ומאספים לכל הענינים השייכים לדורינו זה שמאד נצרכים אלו הספרים להורות דבר ה' זו הלכה ולהאיר פני הארץ ולדרים עליה.

הנה באתי במגילת ספר לכתוב אליכם לברר כמה ענינים שמאד רציתי לבררם כבר זמן כביר עד שראיתי מעט מספריכם שהגיעו פה בישיבה (ישיבת ברסלב בני – ברק) כגון "שחיטת ואכילת בשר כהלכה" "אכילת מצות בישראל" שמאוד התפעלתי מהם ע"כ אמרתי שיש לי כבר למי לפנות.

ובכן רציתי לבאר בקשר לאוכל שנותנים במטוסים כבר נסעתי כמה פעמים עם כמה מיני חברות תעופה ושם במטוס נותנים אוכל כשר כמובן שהבשר לא אכלתי ע"כ אמרתי לפנות אליכם לברר מי ומה אפשר לסמוך ועל איזה בד"צ שייך לסמוך לאכילת בשר גם, אגב צרפתי פה שתי תעודות א. של הבד"ץ דציריך ב. הרב עזריאל חייקין לברר האם ידוע לכם מה על הכשרים הללו ועל כל ההכשרים במטוסים כי מאד נכספתי לדעת כל זאת.

עוד רציתי לברר היות שפה בארץ ישראל נמצא הקופסאות שקורין מקרל (דגים) מליסבון פרטוגל בהכשר הרב אברהם עשור מפרטוגל האם ידוע לכם בקשר לכשרות על הדגים הנ"ל.

מאד אשמח לקבל תשובה תהיה זאת תשובה לרבים המבקשים לדעת דברים אלו כי רבים הם הנוסעים למדינות ומאד נחוץ הוא לדעת כל זאת.

אסיים בברכה שתזכו להפיץ מעינכם חוצה להפיץ תורה ודעת לרבים הצמאים לספרים אלו מאוד אמן.

אליעזר ויספיש, ישיבת "ברסלב", בני ברק

אבקש עוד דבר אחד לברר והוא לפני כמה שבועות הייתי בפריז שם אמרו לי שיש שאוכלים הלחם של הגויים (פת עכו"ם) ויש להם היתר כי הלחם נאפה ללא מגע יד כלל, ע"כ ברצוני לברר אם יש מקום להיתר זה ומה כל החילוקי דינים בזה, עוד אבקש לדעת האם בקפה או תה (שמוכנים לשתיה כבר) יש בישול עכו"ם זה נוגע אם מותר לשתות הקפה או התה שנותנים במטוס כידוע.

אליעזר ויספיש, הנ"ל

תתקעה

ב"ה כ"ו אלול תשמ"ג

א. נ, אבקש לשלוח לנו 3 סטים מהספרים דלקמן:

א. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

ב. אפית מצות השלם

ג. נפש ישעיה על מאכלות אסורות

ד. אנצקלופדיה לכשרות ה' חלקים

בכבוד רב, הרב ח. שכטר, המועצה הדתית, קרית מוצקין

תתקעט

תמוז תשמ"ג

כבוד הרה"ג מוה"ר שלום יהודה גראס שליט"א, רב דקהל "מגן שאול", ור"מ בישיבה וכולל בית ישעי', ברוקלין ניו יארק.

אחרי הברכה כראוי!

רצינו בשורות אלו להודות לכהד"ת על נתינתו הגדולה מתנת אדם חשוב אתמחי גברא ואתמחי קמיעא ספריו המפורסמים "נפש ישעי'" על מאכלות אסורות "ושחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר נועדו לעורר את אחב"י לאפרושי מאיסורא מכל דבר אשר שייך בו חשש נדנוד דבר איסור.

ובטוחני אשר רבים ימצאו בו דברי חפץ. יה"ר שכשם שזכה לחבר ספרים אלה כן יזכה לחבר מתוך בריאות ורב נחת עוד ספרים הרבה ולהמשיך ולזכות את הרבים.

בברכת התורה, אוצר הספרים, שע"י ישיבת עטרת ישראל, ירושלים. – נ.ב. שאר ספרי כת"ר ידועים לנו רק מפי השמועה.

תתקפ

כ"ט מנחם אב תשמ"ג

מעלת כבוד הרה"ג מוהר"ר ש.י. גראס שליט"א, רב דקהל "מגן שאול", ור"מ בישיבה וכולל "בית ישעי'", ברוקלין, נ.י.

בתודה נאמנה הננו לאשר על קבלת ספריו:

אנציקלופדיה לכשרות בו ה' חלקים. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. חן חן ישלם לו ה' הטוב כפעלו הטוב ויתן את חלקו בין מזכי הרבים מתוך עושר ואושר כאשר עם לבבו הטוב,

עיניו תראינה בשוב ה' את שיבת ציון וארמון על משפטו ישב במהרה בימינו.

בהוקרה רבה ובברכת התורה, הרב ניסן טוקצ'ינסקי, מנהל מרכז התורה הראשון והגדול בישראל "עץ חיים", ירושלים

תתקפט

י' אלול תשמ"ג

הריני מאשר קבלת ארבעה ספרים של הרב שלום יהודה גראס:

אפיית המצות השלם, אכילת תרנגולים… שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, נפש ישעי'ה על מאכלות אסורות

בתודה, הרב אברהם מוסא

תתקצא

לכבוד הרב הגאון ר' שלום יהודה גראס שליט"א,

אנו מודים לכבודו כי הגיע ספרו החשוב שחיטת בשר כהלכתה, וכן אנציקלופדיה לכשרות, אשר בודאי יהי' לתועלת ועזרה לכל לומדי תורה ובכן בשם כל בני הישיבה ובאי אוצר הספרים נמטי אפריון למעכ"ת ושפתינו תבענה תשואות חן – חן על תשרתו היקרה.

כן נודה לכב' אם יואיל לשלוח לנו את שאר הספרים שיצאו על ידו.

הנהלת אוצר הספרים, שע"י הישיבה לצעירים, בקרית טלז סטון

תתקצב

שלום רב, ראיתי את הוצאת הספרים שלכם. מאד אהיה אסיר תודה באם תשלחו לי.

שנה טובה, הרב ארליך מיכאל, מנהל המחלקה לתשמישי קדושה

הרבנות הראשית, תלאביב – יפו והמחוז

אלף יא

י"ט אלול מבורך תשמ"ג

לכבוד הרה"ג שלום יהודה גראס שליט"א, ניו יורק

כבוד הרב, הרינו מאשרים בזה קבלת הספרים החשובים רבי התוכן והכמות: א. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. ב. נפש ישעיה.

ג. אנציקלופדיה לכשרות 5 חלקים.

את הספרים הכנסנו לביהמ"ד לעיון ולימוד של האברכים הי"ו, ובעזה"י יפיקו מהם הרבה תועלתיות.

יה"ר ויזכה להפיץ מעיינותיו חוצה כהנה וכהנה יגדיל תורה ויאדיר.

בברכת התורה, ובברכת כתיבה וחתימה טובה, משה יונה, נתיב בנימין, המנהל הכללי, ירושלים

אלף יט

אלול תשמ"ג

לכ' כת"ר הרה"ג שליט"א

הננו בזה לאשר ברב תודה קבלת ספרו החשוב "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

למותר לציין גודל התועלת הנצמח לכל אחד ואחד מאתנו להתעורר בענין קדושת האכילה, ולדעת על מה יש להשים לב.

ואנו תפילה שבשכר זאת יזכהו השי"ת בבריות גופא ונהורא מעליא, ושכר מצוה מצוה בעוד חיבורים יקרים וחשובים לתועלת הרבים לאויטו"א ולביאת גצבב"א.

אברכי כולל סערעט – ויזניץ, רמת ויזניץ, חיפה

בין כסא לעשור יזרח אור כוח"ט למעכ"ת ידידינו ומכובדינו הנעלה, ערוגת הבשם, מרביץ תורה והוראה בישראל, רב הפעלים והמעש, הרב הגאון המפו' צמ"ס מוה"ר שלו' יודא גראס שליט"א אבדק"ק מגן שאול ובעמח"ס נפש ישעי' ושס"ח.

אחדשכ"ה באה"ר,

הנני במזמור לתודה על דשדר לן ספר"א נפש ישעי' על הל' מאכלות אסורות, ונהניתי מאוד מנועם הדברים הנאמרים בטוב טעם ודעת, ואף שלא נתנוני עתותי לעיין הרבה ולהעיר בדבריו, אבל מ"מ אגיד לכת"ר שליט"א, איישר כוחו וחילו לאורייתא, ויזכה להמשיך בעבוה"ק בהפצת ספריו היקרים ולחלקם בישראל להאיר עיני הלומדים ות"ח העמלים בתוה"ק ובירורי ההלכות.

ונזכה לגמח"ט, שנת ישועה כללית, ישראל נושע בה' תשועת עולמים בבנין בית מקדשינו ותפארתינו בביאת גוא"צ מתוך רחמים וחסדים אכי"ר.

והנני בזה ידידו דוש"ת בלונ"ח

משה האלברשטאם

דומ"צ פעיה"ק ת"ו

נ.ב. הספר "אפיית המצות" לא קבלתי עד כה, ואשמח לקבלו, ומעתה כבר גם על התודה והברכה, ויישר כוחו וחילו לאורייתא. הנ"ל

אלף לב

בס"ד כ"ו תשרי מ"ד לפ"ק

לכבוד הרבנים שליט"א. מזכי הרבים אשר עליהם נאמר בזוה"ק ומזכי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

אחד"ש באה"ר ובר"ב

הנני בזה פונה אליכם בבקשה נחוצה נקלעת אצל רב ידי"נ והראה לי את הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר חובר ע"י הרה"ג ר' שלום יודא גראס שליט"א ואשר בו הפליא והאיר עיני חכמים בהלכה ובקדושת שולחנו הטהור של האיש היהודי, אי לכך מאד הייתי רוצה שגם ספר זה יהא בביתי לצורך ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהורות את דרך ה' זו תורה.

אקוה שתשלחו לי את הספר בהקדם.

בברכת התורה, הרב יפת מוגרבי, רב ושו"ב, ק"ק "ראשית חכמה", בני ברק.

אלף מא

הריני לאשר שקבלתי את הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואקוה להמשך קבלת הספרים

בכבוד רב, ויקרא דאורייתא, בסל נסים, רב מושב עזריקם

אלף מב

יום ז' אדר – יום עליית נשמתן של רבן של ישראל תשמ"ג

לכב' הועד המפיץ את ספרי מרן הגה"צ הגרש"י גרוס שליט"א

ברכת ה' ושלום רב ויאדיר תורה!

הריני לאשר בשלמי תודה וברכה לראש משביר ולמש"כ העוסקים נאמנה בזכוי הרבים את קבלתו של הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" להגרש"י גרוס שליט"א.

הצליח בס"ד הרה"ג המחבר שליט"א במועט המחזיק את המרובה לעורר ולהתריע אף לגלות צפונות בעמק גדול שקדושת ישראל וטהרתו תלוי' בו ואשרי חלקו בזה ובבא.

יזכהו הרה"צ לבריות גופא ונהורא מעליא להמשיך דרכו בקודש וזכות הרבים יהי' תלוי בו.

במחננו קליעת ואפיית מצות חשמלית ואנו נודה מאד אם נוכל ליהנות מפה עלו של הרב של הרה"ג המחבר שליט"א על אפיית המצות.

ביקרא דאורייתא, וברגשי תודה, הרב אברהם הלל גולדברג, הרב המקמי, כפר פינס

אלף מד

יום ג' ב' לחדש שבט התשמ"ג

שלום וכל טוב, מאשר אני בזה את קבלת הספר החשוב, קטן הכמות ורב האיכות, שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ותודה מראש.

בכבוד ובהוקרה, אלטר מאזוז

אלף מה

הגיע לי הספר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" סליחה אני מבקש מאדני שלא החזרתי תשובה תיכף, לפי שלא הייתי פה בירושלים.

ובכן תודה רבה וזכות מו"ר זקנינו הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, תגן בעדכם אכי"ר.

בכבוד רב, שמעון אבוחצירא ס"ט, רב "מקור חיים", ירושלים

אלף מו

בתודה ובתשואות חן קבלתי לנכון את הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה והוא ספר טוב ומאוד נחוץ.

יישר כחכם, המצפה לישועה, דוד קליין, אב"ד יסודות

אלף פה

ב' דר"ח אדר תשמ"ג

כבוד מצדיקי הרבים המחזירים עטרה ליושנה ה' עליכם יהי'

שלום וברכה, לנכון נתקבל באהבה ובחיבה הספר היקר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה… אשרי חלקכם צדקתם עומדת לעד, ביקרא דאורייתא, הרב שלמה נח קרול, רב ור"מ, מושב חמד

אלף פו

יום ה' י' אדר תשמ"ג

לכבוד אדונינו הרה"ג מוה"ר שלום יודא גראס שליט"א אבדק"ק האלמין בעמ"ס ספרים רבים ונכבדים.

הנדון: אישור לקבלת ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכה:

אני הח"מ מאשר בקבלת הספר הנ"ל קבלתי אותו בכבוד ויראה ורוממות על מפעלכם האדיר זוכים ומזכים כמו שאמרו חז"ל כל המזכה את הרבים זכות הרבים בו תזכו לכל מילי דמיטב מן קדם אלהנא דבשמיא אמן.

אני דפדפתי בספר ונהניתי מאמירותיו אמרות השם אמרות טהורות נחמדים מזהב ומפז ומתוקים מדבש ונופת צופים השם יסייענו על מעשה רצונו ויאיר עינינו במאור תורתו ויוליכנו בנתיבות דרכו הטהורה ויצילנו משגיאות וינחנו בדרך עולם אכי"ר.

הכ"וח, הרב שלמה דהרי, הרב המקומי, מושב פדויים, ד.נ. הנגב

אלף צ

בס"ד, אני החתום מטה מאשר בזאת שקבלתי ספר על הילכות שחיטה ודיניה, "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

ומודה בזאת שקבלתי את הספר הזה מהרב ברדוגו, שליט"א, הרב של משחטת "עוף העמק".

אני מביע את תודתי למחבר, ושיחיה לאורך ימים טובים, ויזכה להפיץ עוד תורה בעם ישראל.

עוף העמק, רמת ישי

אלף צא

בס"ד, אני החתום מטה מאשר בזאת שקבלתי ספר על הילכות שחיטה ודיניה, "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

ומודה בזאת שקבלתי את הספר הזה מהרב ברדוגו, שליט"א, הרב של משחטת "עוף העמק".

אני מביע את תודתי למחבר, ושיחיה לאורך ימים טובים, ויזכה להפיץ עוד תורה בעם ישראל.

בתודה ובהוקרה רבה, רון גבור, חיפה

אלף צד

בע"ה כ"ט סיון תשמ"ג

הרה"ג ש"י גראס שליט"א

אחדשה"ט, הריני לאשר קבלת הספרים כדלהלן: 1) שחיטת ואכילת בשר כהלכתה 2) אפיית המצות השלם

והנני לברכו שהי"ת יזכהו להמשיך להרבות תורה ואמונה וקיום מצוותיה.

בברכת התורה למחזיקה, המקוה לחסדי ה' ועזרתו, הרב סעדיה ברזילי, רב המקום, גני תקוה

אלף צו

ב"ה יום כ"ה בסיון תשמ"ג

אנו שוחטי עוף העמק ברמת ישי מאשרים את קבלת הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

בהוקרה רבה

ר' אברהם גנזלר, ר' עזריאל פזינצבסקי, ר' דוד פרץ, ר' דוד אברזיל, ר' אליעזר גלאנץ, ר' דוד ועקנין, ר' יצחק אדזישוילי, ר' שלום אלמקייס, ר' נסין פרץ, ר' רפאל בירד, עוף העמק, רמת ישי

אלף צז

כ"ז סיון תשמ"ג

לכ' הרה"ג ר' שלום יהודה גרוס שליט"א

השלום והברכה! אחדשה"ט,

הנני לאשר בזה את קבלת חיבורכם היקר והחשוב "שחיטת בשר כהלכתה" לבית מדרשנו.

אנו תקוה בע"ה שהתלמידים שיחי' יפיקו ממנו תועלת רבה.

יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, בתודה ובברכת התורה ולומדיה, ישיבת באר שבע, באר שבע

אלף קב

כ"ו סיון תשמ"ג

לכבוד השה"ט רענן כגן רטוב… ה"ה צנצנת המן… ותפארת הזמן…

הרב הגאון רבי שלום יהודה גראס שליט"א גזע ישישים אראלים ותרשישים

רב דק"ק מגן שאול ור"מ דכולל בית ישעיה, ברוקלין ניו יורק

ובכן שובע שמחות את פני הודו והדרו ויוסיפו ימיו כהנה וכהנה מציון מכלל יופי, מראש העין יעבור רב שלו' טו"ב לרבי שלום שלם הוא ושלמה משנתו.

אחר עתירת החיים והשלום לכת"ר הרב ולכל הנלוים הנני מאשר בתודה וברכה קבלת הספר הקדוש אפיית המצות השלם, וכן מקדם לפני כמה חדשים הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

וחמותי ראיתי אור הרואה אומר ברקאי ונהנתי מאוד מסידורי היפה ומהערותיו הנצרכות לעת כזאת שהפרוץ מרובה על העומד שצריך לעמוד על המשמר לשמור על הגחלת הנשארת בבחינת והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ולכל חיבוריה דמר הם בעניני קדושת עם ישראל, ולפעלא טבא אמינא יישר בפרט שקירב את הרחוקים וקיבצם כעמיר גורנה וציין למקורות הדינים והמנהגים דבר בשם אומרו ומועיל הרבה למעיין, והכל בקצור ולשון צח, והנני מברך את מעכת"ר שיוסיף כהנה וכהנה אורך ימים ושנות חיים להיות ממזכי הרבים בחיבוריו היקרים והאהובים המעלים חן על לומדיהם כה יתן ה' וכה יוסיף.

מקצה בחוברת אתיא זכירה ראיתי בסוף הספ' הנ"ל רשימת חיבוריו היקרים ואשמח מאוד אם מעכת"ר ישלחם לי ואשלם בל"נ מחירם כאשר ישית כבו', ואסיים בשי"ש או"ב לכת"ר ולכל הנלוים.

ביקרא דאורייתא, הכו"ח לכבוד התורה ולומדיה

הצבי' עזריה בכמו"ר יחיא בסיס ס"ט, רב שכונה ור"מ דכולל תפארת שלום, ראש העין

אלף קה

בס"ד ב' דר"ח תמוז תשמ"ג

אל כב' מעלת הרה"ג רבי ש' י' גרוס שליט"א, רב ור"מ בק"ק ברוקלין נ"י.

אחדשה"ט כראוי, לעונג רב לי לקבל את ספרו היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" – הפותח ומאיר עינים לדעת להזהר מפני המכשולים הרבים הקיימים לצערנו, בנדון אכילת בשר.

ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיעזרו עוד ועוד להוציא מפרי תורתו – תבונתו לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, וזכות הרבים תלויה בו וזכות אבותם מסייעתו.

בתודה רבה, הרב מ. אבידן, חיפה

אלף קו

יום ב' כ"א אייר תשמ"ג

לכבוד הרה"ג הרב שלום יהודה גרוס שליט"א, ר.מ.נ.

בתודה ובברכה קיבלתי את הספר חיבור כת"ר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואמינא יישר חיליה דרב וה' יאריך ימיו בטוב ובנעימים ויזכיהו להוציא לאור חיבורים נוספים להאיר לעם מאור תורתו, וחפץ ה' בידו יצליח.

זה הספר היחידי שקיבלתי מכב', בכבוד רב והוקרה רבה

הרב צדוק עמימי

אלף קז

א' תמוז תשל"ג, שלום רב,

בתודה הננו לאשר בזה קבלת הספר החשוב "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר למיותר להרבות אודות נחיצות הספר, ובפרט בזמן זה אשר השאלות הן רבות וודאי וודאי כי הספר מביא ברכה ותועלת מרובה למעיינים בו.

בברכת התורה, הרב יוסף ברוין, ישיבת ברנוביץ, ראש הישיבה, גדרה

אלף קח

בעזהי"ת, לכ' מעכ"ת היקר והנעלה הרה"ג שלום יהודה גראס

רב דק"ק מגן שאול יע"א שליט"א

השלום והברכה. אחדשה"ט, קיבלתי דרך הדואר את ספרו וחבורו היקר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ולע"ע עדיין לא הגיע אלי אלא זה בלבד, לא הספקתי עדיין לקרוא את כולו אלא חלק קטן, ומהשקפה ראשונה הוא בבחינת כלה שעיניה יפות. יתברך השכל הישר, ופה מפיק מרגליות, יזכה מעכ"ת לחיים ארוכים, ולחבר עוד ספרים הרבה להגדיל תורה ולהאדירה, ויפוצו מעיינותיו חוצה, שאר ספרים מה שהזכיר כב' במכתב עדיין לא קבלתי, רוב תודות למעכ"ת על השי הטהור ששלח והמתנה הטובה, ואין להאריך כי אם בשלומו הטוב.

ברוב תודה וברכה, הצ' בישראל\ יצחק אברהם

אלף קיא

יום ראשון, פ' קרח תשמ"ג, כ"ד סיון תשמ"ג

לכבוד הרה"ג יראת ד' אוצרו בנש"ק כש"ת הרב שלום יהודה גראס שליט"א, רב ור"מ בברוקלין

אחדשה"ט, קיבלתי את ספרו אפיית המצות השלם, וכמו"כ עלי להודות לו על ספרו האחר על השחיטה "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה". ואברכהו בהצלחה רבה ויופוצו מעיינותיו חוצה.

יה"ר שנזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

פנחס כהן ס"ט, רב מקומי, בית הגדי

אלף קיב

א' תמוז תשמ"ג,

כבוד הרב הגאון הגדול וכו' מחבר ספרים נפלאים ונחוצים עד מאד

מוה"ר שלום יהודה גרוס שליט"א, רב ור"מ ברוקלין

הננו לאשר בזה בתודה קבלת ספרו החשוב שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ספר חשוב עד מאד, מי יתן שנהי' נזהרים בדקדוק וממילא הי' האדם שאוכל את הבשר במדרגה גבוהה.

הקב"ה יזכהו להוציא עוד ספרים בכדי לזכות את הרבים, ומגלגלין זכות ע"י זכאי.

בכבוד רב ובברכת התורה, ישיבת "בית יוסף" ירושלים

אלף קיד

בס"ד ב' תמוז התשמ"ג

א., מ., נ., הריני מאשר בתודה קבלת הספרים החיבורים החשובים והיקרים: א.. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. ב. סדר אפיית המצות השלם, מאת המחבר העורך והמלקט הרה"ג שלום יודא גראס שליט"א אשר פעל גדולות ע"מ לעורר ולזכות את הרבים בדברים הנחוצים מדי יום ביומו.

ויהי רצון שיפוצו מעיינותיו חוצה, ויזכה לזכות ולזכות כברכת מוקיריו.

בכבוד והוקרה, יוסף שרעבי, רב שכונת גבעת מרדכי, ירושלים ת"ו

אלף קטז

יום ב' י"ט לח' אייר תשמ"ג

לכבוד מעלת הרה"ג כמוה"ר שלום יהודה גראס שליט"א

הנני לאשר בהכרת תודתי העמוקה מקרב לב את קבלת הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה". י"ר מאבינו שבשמים שכת"ר יזכה לברכה, יפוצו מעיינותיו החוצה, ולהגדיל תורה ולהאדירה. בהזדמנות זו הנני להודיע לכת"ר שיש כאן במשחטת עוף העמק כמה שוחטים שמעונינים לקבל את הספר הנ"ל.

בברכת התורה,

הרב יהושע בורדוגו, רב במשחטת עוף העמק, רמת ישי

אלף קכג

י' תמוז תשמ"ג

מע"כ הגאון הגדול ממזכי הרבים שלעולם יזהירו כש"ת שלום יהוד' גראס שליט"א

למרבה המשרה ולשלום אין קץ.

הריני לאשר בתודה קבלת שני הספרים שהנם רבי האיכות שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, אפיית המצות השלם,…

…אבל זה יכולים בהחלט לקבוע תיכף, שרואים בספרים שהושקע בהם יגיעה גדולה, וביחוד בסדור מנהגי צדיקים וגאוני עולם בנידון, שזה הכל משובץ בכלל גדולה שמושה מלימודה.

וגדולה היא מדת זכוי הרבים.

ויה"ר שיזכה ויהא חלקו בין מזכי הרבים וממשיבי מעון שגדול שכרם בזה ובבא.

המצפה לישועת ה',

הרב נחום הכהן גולדשמיד, רב אזורי דשכוני בצרון ודרך השלום, תל אביב

אלף קכו

כבוד הרה"ח מו"ה שלו' יודא גרוס נ"י, בעמח"ס שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

אחדשה"ט, הנני לאשר כי קבלתי ספרו שחיטה ואכילת בשר כהלכתה, ותשואות חן לו, ורציתי להודות לכבודו על מנחתו.

ואברכהו בברכת הדיוט, יה"ר שדבריו יעשו פירות ונזכה לאכול משור הבור ומיין המשומר.

אברהם חיים רזנר

אלף קכח

בעזהשי"ת עש"ק בהר סיני בחקותי

הנני מאשר שקבלתי ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואע"פ שכתוב שוני מתנות יחיו שאני מתנת מוסר שאוהבים לשמוע מוסר ה' באחריות השו"ב ביראת שמים וכו' והנני מודה מקרב לב לכבוד הרב המחבר שליט"א שזיכה אותי במתנה יקרה וחשובה שלא יערכנה זהב, ותודה לשולח הנכבד תושב בני ברק שליח מצוה לזכות אותי בספר.

החותם בברכת התורה, יחי' זכרי' בן שלמה צברי

אלף קכט

ה' אייר תשמ"ג

הנני מאשר קבלת ספר שחיטת ואכילת בשר מכבודו. הננו מודים לו מאד על זה שיזכה להוציא עוד ספרים מתוך נחת והרחבה וכל טוב.

הרב שמואל פלמן

אלף קלב

י' תמוז תשמ"ג

הרה"ג מעכ"ת איש חי רב פעלים מזכה הרבים הרב הגרש"י גראס שליט"א.

שוכט"ס, חן חן עבור ספרו שחיטת ואכילת בשר כהלכתה וספר אפיית המצות השלם, שנתקבלו בהתענינות מרובה בקרב הלומדים. ויה"ר ויפוצו מעיינותיו חוצה, חלקו בין מזכי הרבים אשר צדקתם עומדת לעד.

הכו"ח בכבוד ובתודה, הרב נח קרול, רב אב"ד ור"מ מושב חמד

אלף קלו

י"ז תמוז תשמ"ג

לכבוד הרב המופלא וכבוד ה' מלא צימ"ס הרב הגדול מעוז ומגדול מזר"ק טהור האי גברא רבא ויקירא סוע"ר הרב הגאון עצום ורב מוה"ר שלו'ם יאודה גראס שליט"א.

אחדשה"ט כיאות להדר"ג הנני מאשר בתודה קבלת ג' ספריו הגדולים, ראשון בקודש "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" ואחיו השני "אפיית המצות השלם" והשלישי הכי נכבד "נפש ישעי'".

ובאשר לחוות דעתי הקטנה אני הדל מה אני כי אבוא אחר המלך מלכי רבנן אשר גדולי דורנו ראוהו אשרוהו כולם אהובים כולם קדושים ולא נצרכו אלא לברכה ברכת הדיוט, אנא דאמרי מארי דעלמא יתן למעכתר"ה עוז ותעצומות להוסיף חיבורים כהנה וכהנה לזכות את הרבים לאויושט"א עוד ינובון בשיבה על התורה ועל העבודה דשן ורענן בבריות גופא ונהורא מעלי' בשלוה והשקט עד ועד בכלל כי יבוא שילה – גו"צ בבי"א ועיניו תחזינה בנין אפיריון עומד על תלו ובקרוב ממש צום הרביעי יהפוך אותו הקב"ה לנו לששון ולשמחה ולמועדי' טובים בימיו ובימינו תיוושע יאודה וישראל ישכון לבטח אמן.

כה דברי הצעיר הדל באלפי ע"ה

סעדי – ה אריבי ס"ט רב שכונת נוה י – הונתן, אשדוד

אלף קמד

לכבוד הרב שלום גראס ר.,נ.,מ., שלום וברכה,

הנדון: חומר ביהדות

ברצוננו להודות לכב' על תרומתו הנדיבה על משלוח הספרים הבאים:

1) שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. 2) נפש ישעי'ה על מאכלות אסורות, הספרים הנ"ל מלאי תוכן וענין ומוצבים בספרייתנו לנוחות התלמידים במקום.

בתקוה להמשיך הקשר ובתודה ותקוה בלב.

בברכה, דוד דחמיר, מכון ללימוד היהדות "נוה העמק", עפולה

אלף קנא

ב"ה, אנו הח"מ שוחטי "עוף ירושלים" מאשרים בזה שקבלנו ממע"כ את הספר החשוב "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" ומודים לו ע"כ ויה"ר שיזכה להרחיב גבולות הקדושה ולא יצא מכשול מתח"י.

140 ד. קופמן, אברהם בריזל, גיאת שלמה, מסעוד חזק, שמואל ד. זייציק, משה אייזנשטיין, שמואל דוד זייבלד, ישראל יוסף קניגסהפר, יצחק מיכאלשוילי, יוסף קופמן, שמחי בנימין, יוסף רש"י, משה אסייג, בן ציון מיכאלשוילי, יהונתן טהדש, שלמה גולובנציץ, משה לב, יוסף שפיצר, הלל כהן, משה יצחק זייבלד, הרב שמואל מייבסקי, שלמה כהן, יוסף צדוק, מרדכי בוקשפאן, שלום חן, יונתן שקאל.

אבקש סליחה בעד עיכוב שחל בחלוקת הספרים לשוחטים ולשלוח לכב' התשובה מסיבות בלתי תלויות בי.

בכבוד רב, ש.צ. וינר, רב המשחטה

אבקש לשלוח לנו עוד חמש ספרים בשביל עוד שוחטים. בתודה, הנ"ל.

אלף קנט

יום שלישי כ"ד בתמוז תשמ"ג

לכבוד הרב הגאון כמוה"ר שלום יהודה גראס שליט"א, רב דקהל "מגן שאול" ור"מ בישיבה וכולל "בית ישעי',, ברוקלין ניו יורק

שלום רב וישע' יקרב

אחדשה"ט, הנני מתכבד בזה לאשר את קבלת שני ספריו – חיבוריו היקרים א) ספר אפיית המצות השלם ב) נפש ישעיה על מאכלות אסורות. דפדפתי בהם אחת הנה ואחת הנה וקראתים בעיון רב באיזהו מקומן וראיתי שידיו רב לו בהלכה ובפוסקים אנא דאמרי לפעלא טבא איישר. יה"ר שיפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה ולא ימוש מעשות פרי והקב"ה יאריך ימיו ושנותיו בבריות גופא ונהורא מעליא יחד עם כל אשר באהלו אהל ישרים יבורך. בזמנו גם נשלח לי הספר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" שגם הוא נמנה בשרשרת הזהב של ספריו היקרים.

הננו בתודה ובכל הכבוד הראוי,

הרב מרדכי מזרחי, רב אזור רמת ישראל – בצרון, וחבר הרבנות בתל אביב יפו, תל אביב

אלף קסג

י"ח תמוז תשמ"ג

לכבוד ידידי הדגול והיקר מזהב ומפז הרב שלום יהודה גראס שליט"א רב דק"ק מגן שאול יע"י.

הנדון: קבלת ספרי מעכת"ר

הננו מודים לכת"ר וכו' על … שלשה ספרים והם כדלקמן: א. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. ב. אפיית המצות השלם. ג. נפש ישעיה על מאכלות אסורות ר"ל

הנני לאשר שקבלתי הספרים הנ"ל מכת"ר אשר ראה לנכון לעזרני בעבודתי עבודת הקודש ואני תקוה שבזכות כת"ר … … מענה על עזרת כת"ר… השי"ת ישלם לכת"ר גמולו הטוב אכי"ר.

ויקויים בכת"ר חזקו ידים רפות וברכות משלוש ארצות…

בכבוד רב, ובברכת יקרא דאורייתא

הרב מנחם עדיד, שמעון מדיד, מודיעים, בני עטרות

אלף קסח

בעה"י יום עש"ק תי"א מנ"א תשמ"ב

אני מאשר בזה קבלת הספר זבח פסח. אני מודה לכם מאוד נהניתי מאוד מדברי תוה"ק ופסקי הלכה יפוצו מעיינותיו חוצה יגדיל תורה ויאדיר.

דרך אגב, ראיתי בספר הנ"ל שהאריך והרחיב כיד ה' הטובה עליו בענין שצריך למנות ב' שוחטים בשחיטת הבהמות ע"ש. ואני באתי לחזק את דברי קדשו ולומר שגם בעירנו זרבה (עיר הידועה במדינת תוניס עיר של חכמים וסופרים) ואגפיה היתה תקנת חכמים בכל תוקף כי לשחיטת הבהמות צריך להיות על ידי ב' שוחטים הבהמות דקות וגסות אבל העופות דוקא בשחיטת ערב יוהכ"פ צריך להיות שנים שוחטים והטעם הפשוט הוא כי אולי מרוב העייפות של השוחט לא ירגיש בבדיקת הסכין בפגימה ח"ו ולכן תקנו שאחד שוחט ואחד בודק הסכין ורק בבדיקת הריאה בדקה די באחד וכמ"ש כ"ז מוה"ר מוהרמ"ק זצ"ל בספריו בר"כ ושואל ונשאל ואין כאן מקום להאריך אסיים בברכה ודו"ש ממני

הרב ראובן עלוש, מושב זמרת

אלף קצד

יום ב' א' לח' כסלו תשמ"א

לכבוד מעלת הרב הגאון שלום יהודה גראס שליט"א

אנחנו שוחטי עוף העמק מודים בהוקרה רבה לכת"ר על הספר "זבח פסח" שקבלנו ע"י הרב המשחטה הרב ברדוגו ור' יהושע שליט"א.

אנחנו תפלה שיצאו מעיינותיו החוצה. בברכת התורה ולומדיה

140 ר' פרץ דוד, ר' יצחק אדזיאשולר, ר' אברהם גנגלר, ר' פרץ נסים, ר' עזריאל פדינדבסקי, ר' שלום אגיאשוילי, ר' ברוך חורי, ר' רפאל ברדוגו, ר' דוד אברזיל, ר' גבריאל רון, ר' אליעזר גנז, ר' כהן לוי, בן עמי אשר, ר' אברהם פלמן, ר' יעקב אזאי, ר' נחום קפלון, ר' שלום אלמקייס, ר' פרידמן.

אלף קצט

בס"ד, לכבוד הרב הגאון שלום יודא גראס שליט"א

קבלנו בברכה את הספר שיצא לאור "נפש ישעיה" ע"י הרב ברדוגו יהושע שליט"א רב המשחטה ברמת ישי.

ואנו שוחטי עוף העמק באנו עהח"מ:

140 ר' עזריאל פזינצבסקי, ר' אברדגי'ל דוד יצחק, ר' אדזיאשוילי יצחק, ר' פרץ נסים, ר' ועקנין דוד, ר' אלמקייס שלום, ר' גלאנץ אליעזר, ר' פרידמן אברהם, ר' גנזלר אברהם, ר' רפאל ברדוגו, ר' נחום קפלון, ר' אברהם פלמן, ר' יעקב אגאשוי, ר' דוד אוחיון, ר' שלום אדזיאשוולי, ר' אשר בן עמי.

מעבר לדף רשימת השוחטים שקבלו ע"י הספר היקר "נפש ישעיה". בברכת התורה ולומדיה,

ע"ה יהושע ברדוגו, רב במשחטות עוף העמק, רמת ישי

אלף ר

יום ד' ח' טבת תשד"מ

אנו מאשרים בזה את קבלת 2 הספרים על מאכלות אסורות נפש ישעי – ה ואכילת תרנגולים כל אחד מאתנו קבל את הספרים הנ"ל ותודה רבה ע"ז.

140 הרב שמואל מייבסקי, יוסף שפיצר,  צבי קופמן, משה אסייג

גיאת שלמה, משה י. זייבלד, ישראל גוטליב, שלמה ברזסקי, שמואל זייבאלד, אברהם דוד רוזל, מרדכי בוקשפן, בן ציון שקול

יוסף קניגספור, שלמה גולובנציץ, יוסף צדוק, הלל כהן, אריה בוימל, יוסף קויפמן, משה לב, בן ציון מיכאלשוילי, יצחק מיכאל

רן שלום, מסעוד חזן, ש. גור אריה, א.נ.

נא לשלוח עוד חמש ספרי אכילת תרנגולים ונפש ישעי' כי זה חסר עוד לכמה שוחטים.

בכבוד רב, ש.צ. וינר

אלף רכ

ב' לס' צו תשמ"ד

בעזהשי"ת, פורים שמח ופסח כשר ושמח וכט"ס

א"כ מעכת"ר הרה"ג המו"מ בעמ"ח הרבה ספרים נחוצים רבי שלו' יהודה גרוס שליט"א רב דקהל מגן שאול ברקולין יצ"ו.

אחדשה"ט כראוי. קבלתי ספרו החשוב אכילת מצה בישראל נוסף על כמה ספרים ששלח לי מעכת"ר כבר מזמן כמו שחיטת ואכילת בשר, סדר אפיית מצות ונפש ישעי' על מאכלות אסורות וכולם אחד אחד הם ספרים נחוצים מאד בדברים העומדים ברומו של עולם מלוקטים מספרי רבותינו ראשונים ואחרונים ומסודרים בסידור יפה ונאה בטוטו"ד כדי לזכות את הרבים ולהסיר מכשולות וכו' – ע"כ תשואות חן חן למעכת"ר בעד הספרים ששלח לי – יה"ר שיזכה גם להבא להפיץ מעינותיו חוצה ויתקבלו ספריו לרצון בקרב כל ישראל.

וע"ז באתי עה"ח לכבוד התורה ולומדי'.

הרב דוד בן ציון קליין, הרב הראשי, יסודות

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

מאכלות אסורות- ענין ניקור החֵלֶב – כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות

ניקור החֵלֶב 

PURGING FORBIDDEN FATS FROM MEAT

HOME        ראשי

PAGE 1

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10
11  12  13  14  15  16  17  18  19  20  21  22  23  24  25  26  27  28  29  30  31  32  33

 

 

מאגר הספרים בדף # 1 ובדף 4 ובדף 10

מכל מחשב, בכל מקום, בכל רגע שירות ידיעות על כל מה שמתרחש בעולם הכשרות ובבשר שאתה אוכל היום, הספרים האלו מציעים לך שירות ישירה מאובטחים ומשתלמים.
בשירות הזה, ניתן לקבל מידע על כל מצב החשבון שלך, ברוחניות, ובגשמיות,  תשלומי 400 אחוז ששילמת על הכשרות, היה הכל גניבה, [ראה – פרטים בדף # 4 ובדף # 6, ותקבל מידע ישירה מהמנהרות בעזה וכו'], כי לא קיבלת הבשר הכשר, על מה ששילמת, עבדת קשה כל החיים לקחת משכנתא, השקעות, כרטיסי אשראי והלוואות כדי שתאכל כשר, ובסוף… ???????? – כאן תמצא כל המידע על מה שלא חלמת שיתגלה לך.
שירות האתר הזה מעניקים לך 24 שעות ביממה של החיים המאושרים.
שירותי גישה של האתר הזה, זה נוח, וזה משתלם. תגלה לעוד 10 חברים שלך הכי הטובים, שיזכו לחיים טובים קדושים וטהורים.

בקרוב יצא לאור הספר המופלא שממתין בדפוס זה עשרים וחמש שנים
(ורק בשביל רבני הערב רב עדיין לא נדפס) השם של הספר המופלא הוא:
"מנהרות הקלף – חלק א'"

 

פרק א' – איפה הם המנהרות האלו. – פרק ב' – המנהרות בעזה – פרק ג' – המנהרות בניו יארק –
פרק ד' – המנהרות בסין – פרק ה' – המנהרות ביאפאן – פרק ו' – המנהרות בארצינו הקדושה

 על שדה הכשרות
קול קורא על מאכלות אסורות
  בו יבואר גודל הפגמים והעונשים שבאים על האדם
האוכל מאכלות אסורות

1.    רוב אפיקורסות רח"ל מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבילות וטריפות, (תורת משה פרשת קדושים).

2.    מאכלות אסורות פוגם אפילו בשוגג, אלא שיתשנה הפגם דבמזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמטם נפשו ונטמאת (אור החיים הקדוש פרשת שמיני).

3.    אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש"י משפטים ל').

4.    אין עבירה גדולה כל כך כמאכלות אסורות שמזה יצאו מדינות שלימות לתרבות רעה (שו"ת דברי חיים סימן ז').

5.    כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).

6.    יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).

7.    אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב"ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"א).

8.    מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).

9.    נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח"ב דף קכ"ה).

10.  נכנס בו מחשבת כפירה ומינות (רמב"ם).

11.   הבנים יוצאים לתרבות רעה ח"ו (אגרא דפרקא אות קכ"ו).

12.   מכניס טומאה בלבו ובנפשו של אדם (מסילת ישרים)

13.  למה משיח לא בא בשנת הכת"ר? � תשובה! עבור שוחטים קלים, (דרך הנשר, שמרו משפט).

14.  כל האוכל מאכלות אסורות מעכב ביאת משיח צדקינו – מי החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו? – מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום ? עבור שוחטים שמאכילים נבילות וטריפות (ברית מטה משה על הגדה של פסח).

15.   אין לו טהרה עולמית ומאבד חלק עולם הזה ועולם הבא (יש שכר עמוד מ"ב).

16.   נעשה מין ורשע (האריז"ל).

17.   מליון יהודים נהרגו בשנת ת"ח עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק קב).

18.  שלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת בגרמניה עבור שוחטים קלים (שו"ת דברי חיים).

19.   הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטה (ברכת אברהם).

20.  מחזה מחרידה ומזעזע: השוחט אינו שוחט עוף או בהמה, רק שוחט את עצמו.

21.   אכילת נבילות וטריפות חמור יותר מחילול שבת קודש (חפץ חיים).

22.  רואים אנו מכל זה ג"כ דהמכשול במאכלות אסורות מביא את האדם לידי מינות ועבודה זרה רח"ל, והוא כדברי זקיני הרה"ק מאפטא זי"ע שאמר לאיש ההוא שאם לא אכל בנו חמץ בפסח אפשר להושיעו, כי בזה תלוי כל ענין חטא עבודה זרה, דאם אכל חמץ בפסח ח"ו אין לו הזכות ואפשריות לינצל מחטא עבודה זרה, מה שאין כן אם ניצול מאיסור חמץ.

23.  התיקון להחטא של הכשלת אלפי יהודים בנבילות וטריפות – על ידי הרב הקדוש בעל "מגלה עמוקות" הגאון הקדוש המקובל רבי נתן נטע שפּירא זצוק"ל אב"ד קראקא – מאורע מסעיר שהתרחש בתקופת הגאון הצדיק ר' נתן נטע שפירא זצ"ל בעל "מגלה עמוקות" זצ"ל

מעשה אבות סימן לבנים (זוהר הקדוש)

שני קבצים

מאכילי נבילות וטריפות חלב ודם
בעלי תשובה

קראקא שמ"ו � נוא יארק תשמ"ו

הסיפור שאירע בקראקא חוזר על עצמו בארצות הברית

הופיע מחדש הסיפור המזעזע שאירע לפני 400 שנה,
שזיעזע את העולם כולו ובמיוחד את יהודי אירופה.

מומחים מעידים כי הסיפור הזה הוא המזעזע והמעניין ביותר שאירע בכלל ישראל בכל הדורות.

תוכן הסיפור:

1. מה שקצבים מסוגלים לעשות. (טוב שבטבחים שוטפו של עמלק, רש"י קידושין פ"ב:)

2. גדולי ישראל נופלים במלכודת.

3. דרך ושיטה לרמות את כלל ישראל באכילת ונבילות וטריפות.

4. קצבים מחלקים צדקה ביד רחבה לכל נרשא ונצרך.

5. לקצבים מקום מכובד בכל עניני הקהילה ועומדים במרכזה.

6. מקום מיוחד בשמחות ובאירועים משפחתיים מוכן עבורם בכל אירוע.

7. הבחורים המכובדים היפים והטובים ביותר חתניהם.

8. בית החיים מתמלא בנשמות של צעירים שנקטעו בדמי ימיהם.

9. אנשים צעירים משאירים אלמנות ויתומים ל"ע.

10. ילדים צעירים נפטרים מן העולם ללא עת ומשאירים הורים מלאי צער.

11. העיר כולה על גלגלים.

12. אלפי קילוגרמים של בשר נזרקים לאפתות.

13. כלים בערך של מליוני דולרים נשברים ונזרקים לזבל.

14. עשרות בחורים ואברכים תלמידי חכמים עוזבים את הדרך הישר.

15. מנקרים מאכילים חלב ודם לעיר שלמה ששמה קראקא במשך עשרות שנים.

16. תלמידי חכמים � רבנים � דיינים � גאונים וצדיקים � ראשי ישיבות כלי קודש � סופרים � שוחטים מלמדים � בני ישיבות � חסידים ואנשי מעשה � תינוקות של בית רבן ועשרות אלפי משפחות חשובות אוכלים נבילות וטריפות חלב ודם עשרות שנים.

17. בכיות ויללות עד לב השמים בכל קראקא.

18. ה"מגלה עמוקות" גוזר עשרות תעניות בגלל עשרות המגיפות.

כמה היבטים של המעשה הנורא

ההבדל בין ארצות הברית לקראקא

1. לקראקא הי' רב אחד � בארצות הברית ישנם מאות רבנים.

2. בקראקא היו שני קצבים � בארצות הברית מאות קצבים.

3. בקראקא האכילות טריפה בשוגג � בארצות הברית במזיד.

4. בקראקא זה קרה מתחת לאפו של הרב, � בארצות הברית הוא בהכשר ובהסכמתם של חלק מהרע-בנים.

5. קראקא היתה רק עיר אחת � בארצות הברית ישנן מאות קהילות חרדיות, שהוא חלק גדול מכלל ישראל.

6. בקראקא הקצבים חזרו בתשובה בהתעוררות הראשונה � בארצות הברית לאחר עשרות שנים של זעקה מרה על ידי רבנים גדולי ישראל, ואנשי המחנו"ט (ראשי-תיבות: מאכילית חלב נבילות וטריפות) עדיין עוד ישנם מאכילי חלב.

7. בקראקא הקצבים חששו מאימת יום הדין הגדול והנורא � בארצות הברית למאכילי הטריפות לא הי' כל פחד.

8. בקראקא הרבנים קרעו לבבם ובכו על חורבן בית המקדש � בארצות הברית לוקחים חלק גדול של הרבנים קרוב למליון דולר דמי הכשר, בכדי להתגונן נגד הרבנים המעוררים, להשתיק את הערעור, ולטשטש את המוחות היהודים התמימים ולא להרשות חלילה ליהודים שיפסיקו לאכול בשר טריפה.

9. בקראקא בסך הכל במשך 40 שנה מכרו כל כך הרבה נבילות וטריפות, ובניו יורק מוכרים ביום אחד כמו כזו כפי שמכרו שם במשך כל השנים, כי בקראקא לא הי' אקספורט ביזנעס, אבל בניו יורק מפיצים אלפי טונות של בשר כל יום לכל האטליזים בכל ארצות הברית ולכל המסעות שם, לבתי המלון, למסעדות, לקעיטערערס, לבתי החולים, למטוסים אלפי טונות בשר בתוך חודש (ובפרט סאלאמיס, פרענקפורטער, נקניקיות שהם מטובלים בחלב, לשונות וכבדים ועוד.

מתי תהי' לנו הזכי' שהרבנים יצוו שהעיר הטריפה ששמה ניו יורק ישברו את הכלים הטרפים, ולזרוק את כל הבשר הטרף לזבל.

וועד משמרת הניקור

 

 

 

ספר מציל חיים! ספר כשרות המזון – כשרות המטבח- קובץ מלוקט בענייני כשרות- עוף, בשר, דגים, תבלינים, ירקות ועוד- הרב רפאל אליהו

קובץ מלוקט בבעיות השעה בעניני הכשרות עם הספר בכור ההיתוך לאתר טקסט רץ 19-03-2023 (2)

 

כשרות המזון

וזה לשונו הטהור של

מרן החפץ חיים זצוק"ל:

"והנה לפי מה שבארנו את גודל האיסור של מאכלות המגואלים,

יתבונן כל איש:

כמה צריך לתן לבו תמיד לזה ולא יכשל ח"ו!

ואפילו אם נזדמן בין הרבה חברים שמורגלין באסור זה

והם מחרפין ומגדפין אותו

ומחזיקים אותו בעיני הכל לשוטה ופתי עבור זה,

אעפ"כ אל ישים לבו לזה,

וידע: כי עבור זה שסבל בזיונות עבור מצותיו של הקב"ה,

 יגדל שכרו בשביל זה יותר ויותר לבסוף" (נדחי ישראל).

 

ומובא מפי בעל יסוד ושרש העבודה:

"שעל כל עברות שבתורה – אפילו על אלה שחיב מיתת בית דין,

מכל מקום אחרי שסובל את העונש בגיהנם,

ושאר העונשים שנגזרו עליו בעולם העליון,

יהיה לו חלק לעוה"ב ויש לו חלק בקב"ה ובשמו,

אבל זה שטמא את עצמו וגופו ממאכלות אסורות,

 מבואר בזוהר הקדוש:

שאין לו חלק כלל בא-לקי ישראל

 ולא בעוה"ב

ונדון לדורי דורין!".

 

 

נִתן להיות שותפים בהצלת הרבים

ולתקון עוון אכילת מאכלות אסורות והחטאת הרבים

וגם תוכלו לקבל הקדשה

להצלחה / לרפואה / לזיווג / לע"נ יקירכם ועוד

(ראה בסוף הקונטרס 'וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַבְּרָכָה' עמ' 142)

וזכות זיכוי הרבים הגדולה

תעמוד לכל התורמים למגן וצינה

ולמילוי כל משאלות לבם לטובה ולברכה

ינצלו מכל צרה וצוקה

ויזכו עם כל ישראל אחיהם

לראות פני משיח צדקנו

במהרה בימינו

אמן.

 

לפרטים:

רפאל אליהו

טל' 054-9543484

ואו במייל refaelyhu@gmail.com .

 

(מהדורה שלישית מתוקנת משופרת ומעודכנת

 – ולהבדיל אא"ה באישור עו"ד:)

[ראה אישורו לפרסום, עמ' 144]

 

ליל שני בשבת קדש פרשת ויקרא

כז' אדר ה'תשפ"ג לפ"ק

(19-03-2023)

בני ברק

 

3 נושאים מרכזיים;

  • כשרות הבשר והעוף בימינו…………………….. עמ' 13

 

בונוס מרתק!

בירור הסוגיא: מומר לתאבון או מומר להכעיס ומה דיננו? תגלית!………………………………………………עמ' 58

 

עדות הבית חדש מהנעשה בבית דין של מעלה למאכילי נבלות וטרפות בדורו!……………………………………………………עמ' 67

***

  • כשרות המטבח – קמח, גלוטן, תבלינים, הדברים המזיקים שבמזון ועוד……………………………………………………..עמ' 72

***

  • בעיות הכשרות – שש (6) שיעורים מקיפים בדיני בדיקת תולעים דין 'איסור ביטול איסור לכתחילה' והמסתעף……………………………………………….עמ' 83

 

כולל הקלטות נדירות!!

מהרבנים;

הרב עובדיה יוסף זצ"ל

(הראשון לציון הרב הראשי לישראל ונשיא מועצת החכמים בש"ס),

ובנו הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל

הרב שלמה משה עמאר

(הרב הראשי לישראל הראשון לציון לשעבר),

הרב בן ציון מוצפי,

הרב שמואל בורנשטיין (המומחה לכשרות)

ועוד…

***

ובסופו 2 תשובות בעיון עמוק

ומראי מקומות מקיפים ביותר

מהאברך החשוב א.מ. שליט"א

(שובר מכתב כשרות, עמ' 129

תשובה לאכילה משחיטה תעשיתית, עמ' 134)

 

 

הקדמה: 9

הגדרתו הנוראה של הרמח"ל! 10

כשרות הבשר והעוף בימינו 13

הרב עובדיה יוסף זצ"ל: שאר החברות שקר וכזב בענין 'חָלָק בית יוסף!' 15

היום גם בד"ץ בית יוסף לא מוכרים חָלָק בית יוסף – פסיקתו של הרב יצחק מלכה. 15

הרב שלמה עמאר: בכל החוגים כותבים על טרף "חָלָק בית יוסף!" 16

הרב בן ציון מוצפי: אנשי עולם התחתון בכשרות השחיטה ועוד. 17

כמויות השחיטה בישראל. 19

הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל בענין מתן זריקות לעופות ומה עושה הרבנות?. 20

ה"מומחה" שבודק קורקבן ואומר שהיא "ריאה כשרה" 21

הגאון הרב משה שטרנבוך שליט"א פוסק: שאין לאכול אלא משחיטת 'חבורה' 21

'המשכיל בוחר – בטוח מכל נזק!' 21

הרב בְּרַנְדְסְדוֹרְפֶר פוסק על בעיות השחיטה באופן תעשיתי 25

רבנו יונה מגירונדי זצוק"ל: "אין הרבה שיש להם יראת שמים בכלל – ואפילו שהם מומחים!" 26

הגאון רבי נחום יברוב מעיד: עמי ארצות בבדיקת הריאות. 27

קצת מדיני שחיטה. 27

צרירות דם ומליחה. 29

הרה"ג הרב יעקב יוסף זצ"ל – האם אפשר לאכול באולמות אירועים?. 29

המשגיח: 29

החֵלֶב בבשר הכשר – הודאת הרבנות הראשית: 30

חיוב להגעיל את הכלים! 32

ביטול חד (1) בתרי (2) וביטול בששים (60) 33

רבנו החת"ם סופר זצוק"ל על השטן שיושב בכסא בעל שלוש (3) רגלים. 34

הרש"ל: שוחט העיר וסכינו הפגומה! 35

תולדות יעקב יוסף: ירידת הדורות, עצת היצר ודין ש"ץ. 36

רבי חיים מצאנז על פרצות הדור! 37

הרב שלמה קלוגר זצוק"ל: בעזרת קשרים נופלים באיסורי נבלות וטרפות. 37

רבנו השל"ה הקדוש זצוק"ל: אין להאמין לשוחטים אפילו יראי שמים. 38

רבנו אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא זצוק"ל בעל יסוד ושרש העבודה: שוחטים שיכורים ועמי הארצות, האחריות על גדולי הדור לתקן 39

רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל: סיכוי קלוש לבהמה כשרה ובמקום ספק לעולם לחומרא. 41

פלא יועץ ערך טרף. 43

כבר הרבה מאוד מהפוסקים הזהירו! 44

תשובת החפץ חיים למעשה השטן למכשול במאכלות אסורות. 47

רבנו החפץ חיים זצוק"ל: הנסיון האחרון יהיה במאכלות אסורות. 48

קצת שמחה….. 48

אכלת באונס? עשרים ושבע (27) תעניות או גלגול בכלב או מיתה במגיפה….. 49

מה דין השוחט שהאכיל נו"ט?. 49

הבן איש חי זיע"א: התיקון לאוכל טרפיות; 50

המאכיל נבלות לישראל – מתגלגל בעלה; 50

גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות עפ"י החפץ חיים. 51

הבעל שם טוב זי"ע מראה העונש שקבל שוחט שסכינו היתה פגומה! 52

שו"ת מהרה"ג הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל; יולדת, גר צדק, בחור ישיבה חלש וזוג 53

להלן שש (6) שאלות שהגיעו לשלחנו של הרה"ג הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל; 55

תשובות מהרה"ג הרב שריה דבליצקי זצוק"ל: ש"ץ לא מוציא ידי חובה, להתפלל לבד, אסור לבשל, אסור להאכיל. 57

בירור הסוגיא: מומר לתאבון או מומר להכעיס? מה דיננו? – תגלית! 58

עדות הבית חדש מהנעשה בבית דין של מעלה למאכילי נבלות וטרפות בדורו! 67

מה התיקון שנתן הב"ח לשוחט שהאכיל נבלות וטרפות?. 68

כשרות המטבח. 72

הודעה חשובה בנושא הקמח. 72

חשיפה: גלוטן שעבר עליו הפסח. 73

בעיות חמורות בתבלין ומה מאכילים אותנו בתעשיה?. 73

מה קורה בכשרות התבלין?. 76

בעיות בתבלין בקצרה. 77

יש במזון דברים שמזיקים. 79

לסיכום. 79

דגים – דברים הצריכים לדעת. 80

האם אפשר לאכול טונה?. 81

'בעיות הכשרות' – שש (6) שיעורים מקיפים! 83

הלכות כשרות עפ"י הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל – א' 84

ביטול איסור לכתחילה: על מי מוטלת האחריות שלא לבטל איסור לכתחילה?. 86

מאכל החיב בבדיקה – יש לבדוק את כל הכמות ואין להסתמך על מדגם. 87

הלכות כשרות עפ"י הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל – ב' 90

בישולי עכו"ם עפ"י הרב הגאון מרדכי אליהו זֵצ"ל. 93

דיני דם בביצים. 100

כשרות במאכלים שונים. 107

דוגמא להכשלת הרבים בנושא הכשרות: "אין טרף – הכל בסדר!" מענה לשיחה ברדיו בין השואל התמים למשיב – בנושא כשרות והוצאת לעז… 115

הקלטה של הרב עובדיה יוסף. 119

הרב בן ציון מוצפי 121

האם יש איסור הוצאת לעז?. 124

שובר 'מכתב כשרות' 129

תשובה לאכילה משחיטה תעשייתית… 134

'וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַבְּרָכָה' 142

אישור העו"ד לפרסם קונטרסי: 144

 

הקדמה:

בקונטרס זה מובא טיפה מן הים מדבריהם של גדולי ישראל זצ"ל ויבדלחט"א בנושא השחיטה וכשרות הבשר והעוף.       

 

הדברים לוקטו באדיבות ע"י מספר ת"ח (החפצים בעילום שמם הטוב) ויהיו לתמיהה ופלא בעיני הקורא הנעים,

 

ואחת הדוגמאות: כמובא בספר בכור ההיתוך בעירו של בעל המגלה עמוקות זצוק"ל; ששני יהודים החטיאו עיירות שלמות! באכילת נבלות וטרפות!! חֵלֶב ודם!!! – שעונשם כרת.

 

ולדאבון לב! גם בדורנו השפל, המון בית ישראל חוטאים ומחטיאים! חלקם בשוגג וחלקם במזיד את בני ביתם באכילת נבלות וטרפות.

 

הרבה בגלל גדולי ישראל ורבנים ששותקים,

 

וכמו שהעיד הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זצוק"ל בעל הדברי חיים דברים קשים מאד: "שבעוונותינו הרבים ראינו פרצות הדור ובכל שבוע ושבוע באים מכתבים מגלילותיכם, משוחט ובודק שאינם נוהגים כשורה ולפי דעתי שזה בא מחמת שגדולי דורנו המה מרחמים ביותר ומחזקים בפלפולים את הראוי לרחק ולפי דעתי שיותר טוב לדחות שוחט ובודק אחד עם טפיו, מלדחות כמה נפשות מישראל" (חלק יורה דעה סימן יג).

 

אז הוא למעשה מאשים את גדולי הדור, שהם מרחמים ועושים פלפולים ואת מי שראוי לרחק אותו הם מקרבים,

באומרם: "אם נפטר אותו – לא יהיה לילדיו מה לאכול, הוא יהיה עני וזה המקצוע שהוא יודע!"

ובכל זאת הרבי מצאנז פוסק: "לדעתי, טוב לדחות שוחט ובודק אחד (1) עם טפיו (ילדיו) מלדחות כמה נפשות מישראל!" – שהרי יצטרכו להיות בגיהנם בגלל אכילת נבלות וטרפות! אז הטענה על גדולי הדור.

 

וכן כתב הרב עובדיה יוסף ז"ל בשם הרב תורת יקותיאל (יביע אומר חלק ה' יורה דעה סימן ג). ועיין גם תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.

 

ובזה נתן לבאר את דברי רבנו החת"ם סופר זצוק"ל; שהשטן לקח לו בזקנותו כסא של שלוש רגלים שֶׁאִתוֹ הוא מחטיא את המון בית ישראל:

  • א. ע"י השוחטים מאכילים נבלות וטרפות;
  • ב. סופרי סת"ם – כתיבתם פוסלת את עבודתם והמון בית ישראל נכשלים בביטול מצוות עשה וברכות התורה לרוב לבטלה (עיין פרי מגדים אורח חיים סימן לב ובנושאי הכלים שם בסימן הנ"ל).
  • ג. החזנים צריכים להיות כפי שפסק מרן השלחן ערוך זיע"א (אורח חיים בסימן נג) בנוסף, באכילת הנבלות וטרפות נפסלים מלהיות ש"ץ – ובגללם תפילת הציבור נדחית מחוץ למחנה (שו"ת אורח חיים סימן רה').

וכבר גילה רבנו הבן איש חי זצוק"ל שהשטן מתגבר ומתגרה בשעת האכילה וזה לשונו: "כמו שחטא אדם הראשון וחוה היה ע"י אכילה, כן עיקר התיקון שצריכין אנחנו לתקן יהיה ע"י אכילה" (שנה ב בראשית).

 

וזה הוא הנסיון של הדור האחרון (רבנו החפץ חיים זצוק"ל בספרו דבר בעתו פרק י).

 

ואיש האמת – יחקור ויברר כדי שלא יכניס דבר איסור לפיו.

 הגדרתו הנוראה של הרמח"ל!

וכהגדרת הרמח"ל זצוק"ל: "וְהִנֵּה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ יַחְשׁוֹב אִיסּוּרֵי הַמַּאֲכָל כְּמַאֲכָלִים הָאַרְסִיִּים אוֹ כְּמַאֲכָל שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ אֵיזֶה דָּבָר אַרְסִיִּי, כִּי הִנֵּה לוּ דָּבָר זֶה יֶאֱרַע, הֲיָקֵל אָדָם עַל עַצְמוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ? אִם יִשָּׁאֵר לוֹ בּוֹ אֵיזֶה בֵית מֵיחוּשׁ אֲפִילּוּ חֲשָׁשָׁא קְטַנָּה – וַדַּאי שֶׁלֹּא יָקֵל. וְאִם יָקֵל, לֹא יִהְיֶה נֶחְשָׁב אֶלָּא לְשׁוֹטֶה גָמוּר. אַף אִסּוּר הַמַּאֲכָל כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא אֶרֶס מַמָּשׁ לְלֵב וְנֶפֶשׁ.

 

אִם כֵּן מִי אֵפוֹא יִהְיֶה הַמֵּקֵל בִּמְקוֹם חֲשָׁשָׁא שֶׁל אִיסּוּר – אִם בַּעַל שֵׂכֶל הוּא?![1] וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר: "וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלוֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה" (משלי כג ב) (מסילת ישרים פרק יא').

 

ועיין פלא יועץ ערך טרף (לקמן עמ' 43).

 

ועיין גם דרכי תשובה סימן א' ס"ק פג' בשם תשובת דברי חיים יורה דעה סימן ח'.

 

והמקילים או השוטים מתקיים בהם דברי רבנו בחיי זצוק"ל: "עושים בִּטְנָם אֱלֹהֵיהֶם" (חובות הלבבות שער הפרישות פרק ב).                                                                               

 

ואען ואומר: דבחלק הראיות והמעשים מקונטרס זה כתבתי הדברים כעין שיחה קולחת, למען ירוץ הקורא בו.

 

קריאה מהנה!

 

 

 

 

 

 

כשרות הבשר והעוף בימינו

 

 

כשרות הבשר והעוף בימינו

היום לאור חוסר המודעות, או חוסר הרצון להיות נודעים, יש מכשולות רבים בשחיטות הבד"ץ והרבנות, ב"ה ננסה להעלות קצת את הידיעה בנושא סכנת 'הבשר והעופות' מה שנמצא בכל בית יהודי, לצערינו הרב! בדור הזה.

להוי ידוע: אסור ע"פ ההלכה לאכול בשר בכלל! משום שתי (2) סיבות עיקריות כדלהלן;

  • בעית הסכינים הפגומות

הבעיה החמורה ביותר, זה בעית הסכינים, שמעבירים אע"פ שהן פגומות לפי ההלכה, כי ההלכה אוסרת פגימה 'כל שהיא' אפילו כחוט השערה ושלא תהיה פגימה דקה מן הדקה בסכין לאחר השחיטה. כמובן שלפני – ודאי שלא, אבל גם אחרי ואם נמצאה פגימה ולו הדקה ביותר, הבהמה היא נבלה ואסור לאכול אותה.

 

הרב עובדיה יוסף העיד בלשון הזו בשיעור לאחר שחרית מבית המדרש מביתו: "חמש (5) הלכות למדים מסיני הלכות שחיטה, שחיטה – זה דבר חמור מאד! אם השוחט הוא לא ירא כל כך… לכן צריך לשים לב… שלא תהיה פגימה דקה מן הדקה כדי שתהיה הסכין חד וחָלָק, שאם יש פגימה דקה – העוף הזה נבלה!… לא יקרא אפילו 'טְרֵפָה' – יותר גרוע נבלה! לכן צריך שהשוחטים ישחטו לאט-לאט, עם בדיקות הסכין מפעם לפעם, אם שחטו כמה עופות… שחט ואחר כך בא ובדק את הסכין ומצא פגימה – כל העופות שנשחטו אסור לאכול אותם כולם נבלה כי לא יודעים מתי נפגם לכן מאד צריך להזהר בזה…

והכפרות שעושים בערב יום הכיפורים – עושים לנו צרות! היינו אז, זוכר אני היה… הספרדים היה להם כוח חזק היו מסתובבים כל הרבנים שבקיאים בשחיטה מסתובבים על השוחטים בערב יום הכיפורים היו עומדים בכמה מקומות והיו השוחטים באים אליהם כל אחד (1) מביא את העופות לפי מספר בני ביתו, יש לו עשר (10) נפשות – מביא עשר (10) תרנגולים, אז זה שוחט-שוחט-שוחט ולא גומר… כשהסכין גם כן עדין! אם אחרי ששחט עשר (10) עופות – כבר נפגם! התחיל להפגם זה צריך להזהר מאד! זה דבר חמור מאד!… זה מכשול גדול ע"י הכפרות האלה! אלה הכפרות…"[2]

(ע"כ עדות הרב עובדיה יוסף זצ"ל)

 

זאת אומרת שאחרי עשר (10) סכינים כבר יש פגימות ופגימה פרושו; שהבשר שנשחט – הוא נבלה! ולכן הרב עובדיה יוסף מֵצר על מה ששוחטים בזמן הכפרות במהירות וזה כמובן הרבה יותר לאט – ביחס למה ששוחטים בתעשיה! והתעשיה פרושו: ששוחטים על ליין על סרט נע (בפס יצור). כל יום שוחטים בישראל למעלה ממיליון (1,000,000) עופות. אי אפשר להקפיד על כל דקדוקי ההלכה ולהוציא את העופות 'כשרים למהדרין' כי אם כן – זה לא משתלם וזה לא תעשיתי, לכן חיבים 'לחפף', בכמה מקומות בלית ברירה ואז 'מעבירים' את הסכינים גם כשיש בהם הרגשים. לא קוראים לזה: 'פגימה', קוראים לזה: 'הרגש'.

אם נשאל את השוחט: האם הרגיש פגימה דקה בסכין?

הוא יאמר: "לא! זה משהו קטן-קטן"

  • קטן-קטן? אבל נבלה גדולה! ו'מעבירים' את זה!

ואז ממילא אם בדקו את הסכין אחרי מאה (100) עופות, אחרי אלף (1,000) עופות, אם נמצאה בה פגימה אחת (1) – כל האלף (1,000) נבלות. זאת אומרת התעשיה מתקדמת ולא מורידים מהמסוע, מהליין מאות ואלפי עופות! זה ראיה: שמעבירים אותם עם פגימות ולא בודקים, כי אי אפשר שהסכינים לא יפגמו, הם נפגמים הן מהנוצות, הן מהעור, הן מהמפרקת של העוף. אי אפשר שהסכין תשאר אותו דבר, הסכינים הם מאד דקות בחוד – והן רגישות מאד. זה בעיה ראשונה והיא חמורה ביותר ובזה נכשל חלק משמעותי מהציבור, כי אף אחד (1) לא יכול לדקדק עד הסוף, אלא אם כן הוא יעמיד 'בודק סכינים' שהתפקיד שלו: לחפש פגימות.

 

והבדיקה חיבת להיות, כמו שכתוב בהלכה;

  • "בכוונת הלב".
  • ביראת שמים.
  • במקום שקט.
  • בתנאים אופטימאלים.
  • שהבודק סכינים לא מאוים ע"י הסוחר ואז הבודק יכול לפסול כמה שצריך לפי האמת.
  • שיש לו תחושת הרגש כשהוא מעביר את היד.
  • שהוא בודק ביבש ולא ברטוב, כי אם בודקים את הסכין ברטוב – אז לפעמים הדם או המים מכסים את הפגימה ואז לא ירגיש אותה, לכן צריך לשטוף את הסכין וכל פעם ליבש.
  • ואז לעבור ולבדוק את הסכין באיטיות בכוונת הלב (סדר הבדיקה כזה, הבודק מעביר את הציפורן מלמטה של הסכין על למעלה ואח"כ מלמעלה ללמטה וזה עושה לשלושה כיוונים וכל הסדר הזה עושה גם על בשר האצבע וגם על הציפורן – ביחד יוצא שתים עשרה (12) בדיקות)
  • "ופעמים שיבדוק פעמַים ושלוש (2-3) ולא ימצא וברביעית (4) ימצא" למה? משום כוונת הלב. אם הוא לא התכוון מהתחלה בצורה טובה – הוא לא ימצא. אם הוא טרוד במחשבה, אם הוא מדבר עם מישהו, אם יש רעש סביבתי – הוא לא יכול להתרכז ולמצוא. זו נקודת התורפה הכי הכי הכי חלשה בשחיטה קודם כל.
  • בעית הרירים והסירכות

הבשר שמוכרים בתעשיתי, אינו 'חָלָק בית יוסף', פרושו; הוא טרף! כי לפי מרן הבית יוסף זיע"א: אסור שיהיה רירים וסירכות והיום לצערנו הרב 'מעבירים' אותם. לכן התעשיה מיצרת בכמות בלתי מסתברת שלא יתכן לעולם שיצא: ששים אחוז (60%) חָלָק, ארבעים אחוז (40%) חָלָק, בזמן שניתן להוציא מקסימום עשרים אחוז (20%), אולי "נגרד" עשרים וחמש אחוז (25%) חָלָק. פרושו; שהריאות יהיו נקיות לגמרי, אם לא – זה טרף!

הרב עובדיה יוסף זצ"ל: שאר החברות שקר וכזב בענין 'חָלָק בית יוסף!'

הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק בשיעור מוצאי שבת בלוין מבית המדרש מביתו בזה הלשון: "בשחיטה של 'בד"ץ בית יוסף' – יוצא עשרים אחוז (20%) חָלָק! שמונים אחוז (80%) לא חָלָק, חֵלק כשר וחֵלק טרף! אצלם, אצל שאר החברות שקוראים את עצמם 'בית יוסף' – ששים אחוז (60%) חָלָק! מאיפה זה? איך יצא ככה חָלָק? עושים לא כמו מרן, קוראים את עצמם: 'חָלָק' "וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בראשית כז יא) – הכל שקר וכזב! צריך לדעת: רק בד"ץ בית יוסף – זה אמת, השאר זה הכל בודים מלבם…"

(ע"כ עדות מהרב עובדיה יוסף).

 

זאת אומרת הרב עובדיה פוסל כל הכשר מלבד ה'בית יוסף', אם אתה אוכל בד"ץ אחר – אתה אוכל טרף – אומר הרב עובדיה.

אולם, הרב עובדיה בעצמו לא ידע שרימו אותו ב'בית יוסף' ואין ה'בית יוסף' מוציא באמת כמו שהוא חשב שמוציאים…

היום גם בד"ץ בית יוסף לא מוכרים חָלָק בית יוסף – פסיקתו של הרב יצחק מלכה.

גם העשרים אחוז (20%) שאמר הרב בזמנו על 'בית יוסף' גם אצלם אין.

מי אומר את זה?

הרב יצחק מלכה, רב בית המטבחים ב'דיר אל אסאד' אומר בעצמו: 'אין חָלָק בית יוסף', הוא כתב על זה קונטרס[3], להצדיק את דבריו ולהוכיחם: 'אין בשר בארץ ובעולם ליהודים חָלָק בית יוסף!'.

זאת אומרת במציאות חלק משמעותי מהציבור[4],[5] מוציאים לפחות פי שתים (2) ממה שאמר הרב עובדיה! ארבעים, חמשים, ששים אחוז (40-50-60%) כולל ה'בית יוסף', זאת אומרת מעבירים רירים וסירכות ומאכילים את ישראל טרפות!

 

למדנו שני (2) דברים:

דבר ראשון (1): שסכין נפגמת מכל פגימה דקה וכל פגימה מנבלת את הבהמה (הופכת אותה לנבלה)! וצריך לבדוק היטב ויש דינים רבים מעבר לנושא של הפגימה.

והרוצה להחכים יעיין בדברי הפוסקים בעניני שחיטה וחומרתה.

דבר שני (2): לא יכול להיות יותר מעשרים עד עשרים וחמש אחוז (20%-25%) בשר כשר באמת! וזאת רק אם הבהמה היא מצוינת והיא גדלה במרעה טוב, בלי מסמרים [כי אם המרעה לא טוב אז הבהמות אוכלות מסמרים שמנקבים את הריאה וכו'] ולא נפגמו הריאות ושאר מרעין בישין וכו',

דרך אגב: מכניסים מגנטים לריאות של הבהמות בשביל שיתמגנטו כל הברזלים שהן אוכלות. אבל לרוע המזל של בעלי המשחטה, הן נטרפות ונעשים להן חורים בריאות ונעשות סירכות בריאות!

ועם כל זאת, אחרים מוכרים ששים אחוז (60%) חָלָק בית יוסף! איך זה יכול להיות? זאת אומרת עוד לפני בעית הסכינים, הבהמה עצמה לא יכולה להיות במצב של ששים אחוז (60%) מתוך מאה (100)! אין דבר כזה. "שקר וכזב!" אומר הרב עובדיה. "שקר וכזב, משקרים!" אין דבר כזה כי לפי מר"ן השלחן ערוך צריך שיהיה בלי רירים ובלי סירכות. היום חלק משמעותי מכשירים רירים וסירכות – שלפי הספרדים זה טרף! זאת אומרת חלק משמעותי אוכל טרף – כל מי שאוכל 'בית יוסף', קונים 'בשר' שכתוב עליו 'בית יוסף' – והוא טרף גמור! זה שקר גמור! לפי מי? לפי הרב עובדיה יוסף[6].

 

[וכך גם פסק הרב עובדיה יוסף (הנכד) שאמר: 'שהיום כולם סומכים על הבית דוד האשכנזי ומקילים בסירכא!' – וזו טְרֵפָה לפי מרן!]

הרב שלמה עמאר: בכל החוגים כותבים על טרף "חָלָק בית יוסף!"

כעת נראה מה הרב עמאר אמר כשהיה הראשל"צ (הראשון לציון) זאת אומרת אחראי על כל הרבנות!

(עיין משפטי ישראל על הרבנות וכו')

הרב שלמה עמאר[7]: "אני מעולם נמנעתי לא לומר על אף אחד, אבל ברור אני יכול להגיד באופן כללי: אני ראיתי בעיני! אנשים שרחוקים מ'חָלָק' – וכותבים על זה 'חָלָק בית יוסף'! רבים!! לצערי, גם מכל החוגים!! יש הרבה שזה רחוק מ'חָלָק בית יוסף', צריך להיות אמיתי, אם זה חָלָק בית יוסף זה פרושו חָלָק אמיתי בלי סירכות – כלל ועיקר! אחרת נכנסים לשאלה בהלכה של 'טרף'!"

(ע"כ עדות מהרב שלמה עמאר).

 

גם הוא אומר "ראיתי במו עיני" שמעבירים שקר וכזב! אומרים על מה שלא חָלָק – חָלָק… ואנשים קונים במיטב כספם – בשר נבלות וטרפות!

הרב בן ציון מוצפי: אנשי עולם התחתון בכשרות השחיטה ועוד

הרב בן ציון מוצפי, גם כן ביקר בהרבה מקומות, ראה הרבה דברים והתלונן עליהם בשיעוריו!

הרב בן ציון מוצפי בשיעור: "ואתה רואה לפעמים ש… אין הבדל! להפך; אצל הספרדים הוא מוציא לך הרבה פעמים 'חָלָק' שש מתוך עשר (6/10) איך זה יכול להיות? ולמה האשכנזי יוציא רק ארבעה מתוך עשר (4/10)? יש מקום לשאלה פה! זאת אומרת ש'מעבירים' כל מיני דברים… אנחנו יודעים גם, יש דברים ש… לא נתנים להאמר, בהרבה ערים בארץ, זה תשאל את השוחטים באופן אישי: ויספרו לך! או השוחט או הבודק או המנקר, מישהו בא, מכניס את היד שמה ומנתק! ואומר 'נכון, זה בסדר? ותראה ו…!' – ותכף נראה זה חמור מאד!"

 

הרב בן ציון מוצפי בשיעור נוסף: "תראה למשל בכשרות, תדע! זה שוד ושבר מה שקורה! קודם כל, למה הבד"צים צריך…

אל"ף: אין שום הצדקה לבד"צים האלה שמוכרים אה… במחירים מפולפלים! זה סתם, זה בגלל שהם לוקחים לכיסים שלהם! יש הבדל גדול, אמת במחיר, בין בד"ץ ללא בד"ץ לרבנות, אני אגיד לך למה? מפני שעוף של רבנות, סליחה שאני אומר את זה. יכול להיות…

אני שאלתי פעם את השוחט, אמרתי לו: "תגיד, בדקו לך את הסכין?"

אומר: "ארבע (4) שעות אף אחד (1) לא בדק לי את הסכין"

אז הוא יכול לעבוד… וממילא השוחטים שהם לוקחים – זה שוחטים סקפטים, ככה מתחילים, לפעמים מתלמדים אז הם בכמה פרוטות עובדים.

אבל אתה בתור בד"ץ אתה לא יכול לקחת שוחט אם הוא לא עבד כבר לפחות חמש (5) שנים של וותק וגם שיש לו מוניטין ואני יודע שהוא ת"ח וירא א-לקים, עכשיו זה עולה המון כסף! ברוב המקרים הוא לא ירושלמי אני צריך להביא אותו מאשדוד, להביא אותו מביתר, צריך להביא אותו ממקום רחוק, אז הוא צריך לקבל תוספת בהתאם, הוא נוסע במיוחד כדי לשחוט, אז זה כבר מכפיל את המחיר.

 

ואחר כך הליין עצמו, ב'ליין' שלהם (רבנות, ר.א.) לך תראה ששים (60) בדקה (60 שניות)! אני לא מספר לך סיפורים, אני ראיתי, אני ביקרתי בכל המשחטות שבארץ, כל המשחטות. ויש היום זה הכל ממוחשב, אתה יושב בחדר מחשבים ואתה רואה. אתה רואה שני (2) ליין יש – אחד (1) ששים וארבע-ששים ושמונה (68-64) בדקה, אתה רואה יש במחשב, השני (2) ארבעים וכמה (+40)… אתה יודע איזה מהירות זאת? זאת אומרת הם שוחטים מאה -מאה עשרים (100-120) עופות בדקה! אז אתה מבין שזה לא בדיקה! ולא כלום.

עכשיו, אין בדיקת ריאות ידנית – בשום פנים ואופן, אלא מדגמי והם אומרים: "אחד למאה" (1/100) – וזה שקר! זה אחד לאלף (1/1,000).

 

אחר כך אין בדיקת צומת הגידים, שיש בעיה עם צומת הגידים"

 

(עיינו באורך בספרו מבשרת ציון חלק ג' סימן א' ותוכלו למצוא עוד 12 בעיות בשחיטה שהביא שם…).

"הרבה פעמים יש טרפות של חמש עד שבע אחוז (5%-7%) של צומת הגידים – זה מחלה שיש בעופות[8].

ועוד בלי סוף איזה צרות שיש עם המליחה – יאוו! אם אין פיקוח – מה שקורה… בפרט בסוף היום כשגומרים את העבודה, אז הגוים רוצים ללכת הביתה, הכל בידיהם והקבלן הוא גוי…

הוא אומר לו: "יאלה"

אז הוא אומר לו: "יאלה" לוקח את כל העופות זורק מראש הסולם, זאת אומרת אולי העוף יעמוד במלח שבע (7) דקות עד עשר (10) דקות וזה יקרא: 'עוף רבנות – בית יוסף'…

 

אין בדיקה של צרירות דם! שלדעת מרן: אם העוף היה פצוע ויש בו טיפת דם ושמת מלח – לא נקרא שמלחת! אז אתה חיב להעמיד משגיח מיוחד, שזה עולה לך עוד כסף וזה מיקר… וגם מכביד על המערכת והוא פוסל; הוא רואה, בודק את העופות, כל עוף שיש בו איזה צרירות דם הוא מוריד אותו, מוריד אותו זה מתמלא, עכשיו צריך לבוא פועל מיוחד לקחת את זה לנקות את זה מחדש, להוריד את הצרירות דם או לקלף את זה וזה מכביד לך על המערכת! כל זה מכביד עוד מיקר-ומיקר-ומיקר.

עכשיו יש כאלה שלא אכפת להם!

 

עכשיו יש בד"צים שהם יש להם מונופול, זה קרטל! הם קנו איזה… סופרים, קנו איזה רשתות שיווק או כל מיני 'קווי שיווק' היום זה הכל בידי… תדע! ה-טייקונים. ה-כל!… ומי שיגיד לך אחרת – לא יודע מה מדבר. הכל ממש! שולטים אנשי רשע! על כל הענפים האלה. אז הם מחליטים שזה המחיר. עכשיו אתה בא,

אם אתה תוריד: 'אני רוצה למכור במחיר אפסי בלי רווח'.

– מיד יקרעו אותך, ישברו אותך, לא יתנו לך להיכנס לשום מקום, אתה לא יודע באיזה הלשנות ואיזה הפרעות ואיזה מלחמות. הכל… הכל אלימות! אנשי עולם התחתון נמצאים שם! אז אתה לא יכול לעשות כלום.

בקיצור, שום דבר.

מקסימום אתה יכול לעשות שחיטה פרטית לקבוצה שלך וזהו. מה שיעלה לך – יעלה לך,

זה בעופות.

 

אח"ז בבקר ואנשים לא יודעים מה שקורה… אנשים קונים הכל – הודו, נקניקיות, יואוו – מה שהולך. או למשל מוכרים קבב – לרוב הקבב תדע שיש היום בשוק – אפשר לאכול אותו עם חָלָב! באחריות אני אומר לך, הוא לא מכיל בשר בכלל. הוא מכיל, במקרה הטוב, פסולת של עופות. אני ראיתי פעם איך הם אוספים מהמכולה את כל מה שנשאר מהעופות, את החלקי עצמות ואת החלקי רגלים ואת החלקי… לא רוצה להגיד, האחוריים של התרנגול שמורידים ועם הטנופת. ואת כל זה הם לוקחים טוחנים, מוסיפים לו חומרי טעם וריח, מוסיפים לו סויה, מוסיפים לו כל מיני חומרים מיצבים וכל מיני חומרים משמרים, עושים לך; קבב, קציצות בשר, קציצות עוף – מה שאתה רוצה, הכל כיד ה… וזהו,

ואתה צריך להתמודד עם כל השוק הזה. ויש להם את הבד"צים הכי טובים! מה לעשות? זו המציאות… כן…".

(עד כאן עדות מהרב מוצפי).

 

כמויות השחיטה בישראל

שוחט לא בודק אחרי שהוא שוחט, כיון שהיד שלו כבידה אחרי השחיטה ואין לו הרגש לבדיקה.

דבר שני (2): במקום של רעש הוא לא יכול לצאת ידי חובת כוונת הבדיקה – כי צריך בשביל זה 'כוונת הלב' ורוגע ושלוה ויראת שמים כנ"ל; ולא מהירות ופחיזות וכל הזמן מחשבתו רק על הכסף: 'שבע עשרה (17) אגורות 17 אגורות 17 אגורות 17 אגורות 17 אגורות' – כל שחיטה 17 אגורות 17 אגורות, כמה שהוא מספיק – זה המשכורת… זו בעיה חמורה ביותר!

(ונגד פסק השלחן ערוך במקרה שנוטל שכר רק על הכשרות…!)

ובוודאי שחלק גדול מכל העופות האלה – הם נבלות!

 

עכשיו נבין, אם הוא שחט אלף (1,000) ובסוף בדקו את הסכין ונמצאה פגימה – אז כל האלף (1,000) לפח! כי הם טרפות.

ומה הם עושים?

אם נמצא פגימה, זה לא נהיה 'בד"ץ' זה הופך להיות 'כשר'

למה ירד מדרגה של 'חָלָק' לדרגה של 'כשר'?

הרי יש ספק, ספק כשר ספק טרף.

איך החלטתם שזה כשר? מי התיר את הספק, איך זה הפך להיות כשר? לפי ההלכה: פגימה – לכולי עלמא טרף! אין מצב של פגימה שלמישהו זה יהיה בסדר – ואת זה מאכילים חלק משמעותי מעם ישראל יום-יום!

 

יש משחטות ששוחטות מאה וחמש עשרה אלף (115,000) עוף ביום! יש שבעים אלף (70,000) יש ששים אלף (60,000), יש ארבעים אלף (40,000), יש שמונה עשר אלף (18,000), אבל זה ממוצע השחיטה, כל יום נשחטים למעלה ממיליון (1,000,000+)! כל יום! וחיבים להגיע עם האספקה לשוק, אם לא תגיע לשוק עם האספקה – יקחו מישהו אחר, בד"ץ אחר. והבד"ץ הזה לא יכול להתעכב עם דקדוקים בהלכה; לעצור את הליין, להוריד מהליין, לפסול את אלה וגם את אלה וגם את אלה – זה הפסדים! הפסדים כלכלים! מי ישא אותם? וככה זה עובד, עם קולות והיתרים והמצאות וכו' וכו' וכו' – וזה מה שחלק משמעותי מהציבור אוכל!

הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל בענין מתן זריקות לעופות ומה עושה הרבנות?

"בחוץ לארץ או בארץ ישראל לפני חמשים (50) שנה לא היו מזריקים, לא היו זריקות, לא היה חשש: לא על הריאות שיהיה בהם חור ולא חלילה על צומת הגידים הדלקת ריאות סרטן הריאות.

לא פעם זה נגרם מבעיות מסוימות שיש גם במזג האויר, כל הדברים האלה לא היה בתימן, בתימן מזג האויר היה חם ויבש, שם לא היה דלקת ריאות ולא המרעין בישין האחרים,

ולכן אתה לא יכול להגיד: 'יש מנהג והמנהג היה שלא בודקים'

אחד מגדולי דורנו הגאון ר' מאיר מאזוז ראש ישיבת כסא רחמים הוא כתב תשובה בדבר הזה והוא מתיר והוא אומר: 'המנהג בג'רבא שלא היו בודקים את הריאות'

אני מסכים אתו, שמה לא היה צריך לבדוק, גם בג'רבא מזג האויר חם ושמה לא היו מזריקים ולכן לא היה צורך לבדוק,

היום בארץ אם מזריקים זריקה – אולי קרעו את צומת הגידים! יש לך ריעותא ויש לא רק 'מיעוט המצוי' פעמים רבות!! המשלוח שמגיע למשחטה שמונים אחוז (80%) – מזה יוצא טרף!! עד כדי כך.

מה הוא יעשה? הביא משאית שלמה! מה, הוא יזרוק אותה לים?! לא! מיד הוא מטלפן מזמין 'צוות מהרבנות' הצוות של הרבנות [9] הם לא בודקים את הריאות! קודם היה שמונים אחוז (80%) טרף! כשמגיעים הצוות של הרבנות שהם לא בודקים – מכניסים את הכל לשקיות שלהם שמה כתוב 'כשר למהדרין!'???!!!

איך זה נהיה כשר? קודם כל היה, לפני כן, לפני רבע שעה (15 דקות) בדקנו! ראינו!! שמונים אחוז (80%) טרף!!! איך אצלהם נהיה 'כשר למהדרין'?! – אין תשובה!

אבל, זו השיטה!! שכך עובדים לצערינו אצל הרבנות".

(עד כאן עדות מהרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל).

 

ה"מומחה" שבודק קורקבן ואומר שהיא "ריאה כשרה"

שוחט מאחיעזר סיפר:

שהיה בן אדם ששאל: "איך הולך פה השחיטה? מי פה אחראי?"

אמרו לו: "יש אחד (1) פה שהוא המבין הכי גדול, תגש אליו"

הלך וחיפש את 'המבין הגדול!' הוא לא היה בעמדה, לא היה בשום מקום, סתם, מסתובב…

מצא אותו ושאל: "אתה יכול לבדוק לי את הריאה הזאת?"

בדק

אמר לו: "כשר"

ומה הוא נתן לו לבדוק?

קורקבן!…

הוא לא יודע מה זה ריאה!

מבינים עד איפה הקטסטרופה?!

עכשיו תגידו: "זה סיפורים"… אז הנה לפנינו דוגמאות משו"ת לעה"א בין השוחטים!

הגאון הרב משה שטרנבוך שליט"א פוסק: שאין לאכול אלא משחיטת 'חבורה'[10]

הרב ברנדסדורפר, הרב נחום יברוב וכן הרב נתן גשטטנר זצ"ל (בספרו שו"ת להורות נתן חלק ג סימן לט) – כולם אומרים אותו דבר. אלה פוסקי הלכות בנושאי השחיטה וכל אחד טעמו ונמוקו עמו.

מסביר הרב שטרנבוך:

"עיקר הבעיה בבדיקות שעושים היום היא שבהרבה משחטות מונח העוף על סרט נע והבודק לחוץ מאד לבדוק אותו במינימום של זמן, דבר זה אינו מאפשר בדיקה יסודית ודיקנית המצריכה זמן וריכוז אופטימאלי, מלבד מה שצריך בודקים מומחים, שמכירים במשמוש כל חסרון מבחוץ או מבפנים, העלול להטריפו…

'המשכיל בוחר – בטוח מכל נזק!'

וראוי לכל אחד לזכור את דבריו של הריב"ש שם כתב: "אפילו בעסק העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח ומשומר מכל נזק ומכשול[11] ואפילו בחשש רחוק, עאכו"כ שיש לנו לעשות כן בדרכי תורה ומצוות שהם כבשונו של עולם והיאך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים?!" (מובא בבית יוסף אורח חיים סימן תרצ').

 

וראוים הדברים ונכונים לנידון שלנו, שלא לקנות העופות העוברים על סרט נע במהירות שמצוי בהם טרפות, בגלל שהמחיר יותר בזול?! ולא זה דרך אבותינו מדור דור. וראוי לסדר שחיטה מיוחדת, שבכל עוף ועוף יבדק צומת הגידין והריאות וגם הדקין ואז יהיו באמת 'למהדרין' ובלי שום חשש ואפילו שהם ביוקר יותר, כדאי הדבר".

הנ"ל מדובר ביראי שמים, זאת אומרת שהסוחר והיבואן הם כאלה, מה שלא נמצא כמעט! שסוחר ירא שמים יפקיר את הכל ויאמר: "תעשו מה שאתם רוצים!" -? זה קשה מאד! קשה מאד למצוא כזה סוחר שירשה ויסכים לשים השגחה על השגחה. כי זו תעשיה! והם לא יוותרו על רווחיהם!!

 

מעיד הרב שטרנבוך: "ואני מוסיף עוד, שיש לדעת שבמשחטות שממהרים להספיק לשחוט אלפי עופות ביום אחד, קל מאד להיכשל בבדיקת הסכין ואז – הבשר כנבלה"[12].

ובזה ידוו כל הדווים שבעוונותינו הרבים היום בשחיטה המזורזת השוחט ממהר לשחוט ובתוך שעות ספורות שוחט מאות שוורים"

זאת אומרת המציאות כיום היא ששוחטים מאה ושלושים (130) ראשי בקר – בשעה (60 דקות)! כל חצי דקה (30 שניות) – שוחטים שור! עכשיו צריך באותו קצב גם לבדוק אותו ולעקוב אחריו ושלא יתערבב עם הטרפות ויש שמה גוים שעושים את רוב העבודה והמרחקים – הם גדולים מאד! עד שאין קשר עין ואם לא יהיה לך אנשים משלך שיעקבו אח"ז – תשכח מזה! אתה ודאי אוכל 'מעורב' – לא ירושלמי…

עיין משא חיים לרבנו חיים פלאג'י זצ"ל (דף כז') שכתב שהיו שוחטים המומחים בעיר איזמיר כמאה וחמשים (150) בהמות בשבוע!!!! ונודע כי רבנו חיים פלאג'י כתב הרבה בספריו בחומרת השחיטה, השוחטים ואכילת הבשר ועיין גם בדברי הרב נתן גשטטנר (בספרו שו"ת להורות נתן חלק ג סימן לט).

 

ועוד אומר הרב שטרנבוך: "והבודק ממהר ואינו בודק ומכשיל הציבור לאכול בלי בדיקה… אמנם היום במקומות ששוחטים מהר ומוכרים 'גלאט' ולא ידעו ולא יבינו שאין הכונה רק לענין סירכא, רק 'גלאט' היינו כמשמעו"…[13]

זאת אומרת 'גלאט' צריך שיהיה 'חָלָק' מכל הבחינות וצריכים לעבור את כל השלבים מתחילה ועד סוף!

הרב שטרנבוך: "ומצוי, שמיד בתחילת השחיטה, הבהמה מתחילה לפרכס והשוחט בורח! מבלי שיספיק לבדוק היטב אם רוב הסימנים אם הם שחוטין".

שוחט, אחרי ששחט את הבהמה, צריך להכניס את האצבעות ולבדוק ששני (2) הסימנים; הקנה והוושט – נשחטו. לכתחילה צריך כל הסימנים אבל אם שחט רוב סימנים גם כן כשר. איך יודעים? צריכים להכניס את האצבע ולבדוק. יש מצבים שלא מכניסים את האצבע בגלל שאחרי ששוחטים מרימים את הבהמה למעלה והרגלים שלה קשורות למעלה והראש שלה למטה משתולל וכשהיא מפרכסת היא קורעת את שאר הסימנים, זאת אומרת מה שלא נשחט, היא קורעת מהתנועות שלה! גם אם יבדקו אח"ז – זה לאו דוקא מהשחיטה, אז ממילא אין ראיה! והדין הוא: שאם לא בדקו – זה נבלה! אפילו אם שחטו כראוי ורק לא בדקו (הבעיה מצויה גם בעופות).

 

ומעיד הרב שטרנבוך: שהוא ראה דברים כאלה למכביר! שהשוחטים בורחים ולא בודקים את הסימנים…!

מסכם הרב שטרנבוך: "רק סומכים שחתכו טוב וברווח ולמבואר לעיל זה לא מספיק ומכשילים את הציבור במאכלות אסורות". את זה הוא מביא בתשובות והנהגות חלק ב' יורה דעה סימן שסא'.

"ודע, שכיום שהשחיטה היא בסיטונאות, כך ששוחטים רבבות עופות כל יום וכן בבהמות שוחטים כמויות, אם כן חיבין לתת לשוחט או לבודק כמה וכמה פעמים ביום (הפסקות) וכן שלא לעבוד יותר מדי שעות, כדי שלא יהא עייף בשעת מלאכתו ועלול הוא שלא בכוונה להתיר שחיטה או בדיקה שלא כדין ומאכיל בזה טרפות בישראל!"

 

סיפרו לנו שוחטים, שלא רק שהם עבדו משמרת אחת (1) – שזה קטסטרופה! אלא חיבו אותם לעבוד עוד משמרת!! איזה לחץ! איזה רעש! מה הולך שמה…!

עיין דרכי תשובה (בשם ספר תואר משה) שחובה לנוח אחרי עשרים (20) עופות בערב יום כיפור בשחיטת הכפרות,

וכתב הרב ישכיל עבדי שבזמנינו יש כל יום דין 'ערב יום כיפור' מחמת ריבוי השחיטה! (חלק ז' יורה דעה א).

 

הרב שטרנבוך: "ואביא כאן לשון הטהור של גאון ישראל בעל הפרדס בתשובותיו (והגר"א, הגאון מווילנה בהסכמה כותב עליו ש:'הרב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָקוֹת' (חגיגה טו:)) וזה לשונו: "בעונותינו הרבים בדור הזה אֶחָד מֵאֶלֶף (1-1,000) מָצָאתִי שיהיה לו הרגשה שלמה"

"אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" (קהלת ז כח) – שיש לו הרגשה שלמה!"

מה זה "הרגשה שלמה"?

כדי שהשוחט יוכל לשחוט הוא צריך להרגיש אם יש פגימה, בשביל להרגיש פגימה אתה צריך להיות בעל הרגש, צריך שתהיה לך עדינות ביד, כוונת הלב, יראת שמים, בתנאים האופטימליים – רק ככה אתה יכול. בפינה, בצד, בלי לחץ, בלי זמן, בלי סטופר, בלי בעל הבית על הראש ושיש לך הרגש, אם אין לך הרגש לא יועיל לך שום דבר! איך תבדוק?!

ואפילו האדם הכי צדיק וירא שמים אבל שיהיה בלי הרגשה שלמה ויבדוק – בדיקתו לא תהיה כהלכה!

ובפרט, אם אתה בודק ברטוב, הסכין רטובה ואחרי שחיטה היא שומנית, בגלל שהעוף הוא שומני וזה סותם את הפגימות הקטנות וממילא לא מרגיש אם תעבור עם היד ברטוב – זה יחליק לך ולא תרגיש!

ומי יש לו הרגשה שלמה?

באֶחָד מֵאֶלֶף (1-1,000) – הוא מצא!

 

לקנות את ההרגש צריך שנים של עבודה! אי אפשר שאדם ירגיש ובלחץ וכשעומדים לך על הראש ולכן לא מחפשים פגימות, אלא אדרבה! מחפשים שלא יהיו פגימות, לכן לא בודקים ביבש, בשביל שזה יעבור!

היום יש כאלה שמשתמשים עם הסכין שמעבירים אותה על סבון ואז ממילא הכל נסתם! זאת אומרת יש כל מיני פטנטים – בשביל להכשיר את הנבלות והטרפות עם כל התירוצים המתאימים…

 

אומר במפורש! בעל הפרדס: ש"אֶחָד מֵאֶלֶף (1-1,000) מָצָאתִי שהיתה לו הרגשה שלמה! ובגליל כאן, איני נותן קבלה אלא לאֶחָד מֵאֶלֶף! (1-1,000)"

זאת אומרת אם באים אליו אלף שוחטים למבחן שיתן להם 'קבלה' דהיינו; אישור לשחוט,

הוא אומר: "רק לאחד מאלף" זה הממוצע שהוא היה נותן אישור.

היום, 'אין לך עבודה?[14] בוא, ניקח אותך לשחיטה אתה בא? בוא, משלמים שבע עשרה, תשע עשרה (17-19) אגורות תלוי לפי איזה מקום… בוא'

לא יודע דינים, לא הלכות, לא יראת שמים, שום דבר! גורנישט מיט גורנישט.

ועוד אומר בעל הפרדס: אבל צריך גם שיהיה "ירא שמים ביותר! ואומן גדול וביודעי ומכירי ואף גם זה לולי שהשוחטים מובהקים קא סמיכנא שמעידים עליו, הוי קרוב לודאי שלא היה ביכולתו לעמוד על פי הרגשתו".

 

בעל הפרדס: "וגם זה, איני נותן רשות, אלא לשנה אחת (365 יום), כי 'אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ' אמרו חז"ל (אבות ב ד) וכ"ש לאחרים!

וכמו שאמר הראב"ד ז"ל וזה לשונו: "אף שאמר רבי יוחנן: שמפני כבוד הבריות צריך להראות סכינו לחכם, אבל כיון שיש בו תועלת גדולה, שהרי בדיקת סכין צריכה דקדוק ביותר ומי כהחכם יודע להזהר?

אין ראוי לחכמים למחול על כבודם בדבר הזה אשר לא כדת, שאין משגיחים על תקנת הדור!"

זאת אומרת צריכים להראות סכין לחכם,

 

[וראה את החרם של מרן על זה! שהביאו הדרכי תשובה והרב ארץ חיים:

הרב חיים סתהון זצ"ל בספרו ארץ חיים חלק יורה דעה, יח' סי"ז כתב וזה לשונו: "והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין וכו', כתב הדרכי תשובה לקמן סי' צט' סק"ל משם ספר דעת תורה שמצא כתב ישן על קלף וחתומים עליו מרן בית יוסף ועוד מאה (100) רבנים זלה"ה שתיקנו: שבכל עיר שיש בה שני (2) שוחטים לא יבדוק אחד (1) מהם את הסכין או את הריאה מבלעדי השני. ונעשה בגזירת נח"ש (נידוי, חרם שמתא) עי"ש ועי' פרי האדמה ח"ג פ"א מהלכות שחיטה"].

 

והיום – לא עושים את זה! אף אחד (1) לא עושה את זה.

למה?

דבר ראשון – החכמים לא שוחטים, משום שהם צריכים לבדוק כמו שצריך ולעמוד על כך שהדור יהיה מתוקן.

אבל אם הם לא עומדים על כך, הם בעצם 'מוחלים' ואומרים; 'לא צריך, אני סומך על שוחט פלוני' – והם עוברים על תקנת הדור והדור הזה יוצא מקולקל! ומטומטם בטומאת נבלות וטרפות.

 

בעל הפרדס: "וגם כל העם כולו ראשים וחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם – וגדול המכשול! מכל מקום ומאחר שכל החכמים אין מקפידים על זה, אין מעבירין את הטבח (השוחט) שאינו מראה סכין לחכם (והוא נשאר בתפקידו)

אבל דורות הראשונים אמרו: 'האי טבחא דלא סר סכינא (סכינו) קמיה חכם – משמתינן ליה'" [דהיינו מנדים אותו!] (חולין יח.).

בדורות האלה אם לא הראה סכינו לחכם לא מעבירים אותו מתפקידו, אבל בדורות הקודמים – היו משמתין אותו, מעבירים אותו מתפקידו ומרחיקים אותו מן הציבור.

בעל הפרדס: "ואע"ג דלית לן בדורות הללו 'חכם', אע"פ כן בענין זה שרי להחמיר: לא לאכול משום שוחט אלא אם סר סכינא קמיה" (רק אם הראה את סכינו לחכם!)

בעל הפרדס: "ונהגו כן כל הקדמונים וכן אני נוהג והדברים מבהילים עד כמה יש לזהר בבדיקת הסכין".

  • מתוך הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות חלק א' יורה דעה סימן תח'.

הרב בְּרַנְדְסְדוֹרְפֶר פוסק על בעיות השחיטה באופן תעשיתי [15]

הרב בְּרַנְדְסְדוֹרְפֶר והחכמים שנז"ל – הם מראשי וגדולי הבד"ץ 'העדה החרדית' בירושלים!

"והדבר ברור, כי לא זאת הוא עיקר טענתם, רק מחמת מהירות השחיטה הוא דנגעו בה והיא היא סיבת הדבר מקלקול השחיטה אשר בעוכרנו. וכ"ש לשחוט בסילוק הנוצות לצדדין, שיתארך השחיטה יותר מחמת זה, בוודאי שאין זה מטרתם. כל עיקר טענתם זה אינו אלא לסמיות עינים, כאילו לתקן הם באים. ולא באו אלא לסכן ולהכשיל את עם בנ"י הקדושים, בחשש נבלה ומאכלי פיגול[16].

 

רבנו יונה מגירונדי זצוק"ל: "אין הרבה שיש להם יראת שמים בכלל – ואפילו שהם מומחים!"

רבנו יונה מגירונדי אומר: "רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא ואשר איננו ירא – לבו לא יבין לדקדק לבדיקת הסכין, כי צריך לכוון את לבו במאד מאד בבדיקתו" (שערי תשובה שער ג אות צו),

יש בשחיטה גם צורך להסיר נוצות שיש בעופות ובבהמות צריך לגלח את צווארם – אם רוצים שלא לפגום את הסכינים. אבל אם שוחטים על הנוצות, בסכינים של ימינו שהן מאד דקות[17], הן נפגמות מהנוצה. גרגיר חול – עושה שריטה! גרגיר חול אם נמצא בתוך השערות – הוא יכול לפגום את הסכין!

[ובוודאי שיש לוודא שלא תהיה צרירות דם ע"י שתולשים ומסירים את הנוצות].

 

מה זה גרגיר חול?

זה זכוכית!

אם לוחצים ויש גרגיר חול – הסכין יכולה להפגם, לא צריך להגיע למפרקת.

עכשיו כשיש עופות רזים, אז אין הרבה בשר בין שני (2) הסימנים עד למפרקת ובכל שחיטה – בפרט אם היא בחיפזון – ודאי שהסכין פוגעת במפרקת אחר מפרקת – והיא נפגמת.

אם כן, איך בכלל ממשיכים לשחוט אם הכל סמיות עינים – והכל שקר? בשביל למכור רק לגוים?!

אלא, השאלה היא: איך בכלל ממשיכים לאכול דבר כזה?!..

 

כל זה עוד בלי בעית הריאות שהעידו הרב עובדיה (לעיל עמ' 15) והרב עמאר (עמ' 16)…, אנחנו עוד בהתחלה בסכין והסכין זה דאוריתא![18]

ויש עוד עשרות בעיות בשחיטה! ובכשרות השוחטים!!

זאת אומרת אם יש רק חשש! חשש, לא ודאי, אלא חשש שהסכינים לא טובות, או שאנשים לא יראים, או שאין להם חוש מישוש – אסור לאכול!

למה?

כל ספק דאוריתא – לחומרא! אי אפשר לאכול. כמו בדבר שהוא ספק רעל – תאכל?! – ודאי שלא! (ראה לעיל בהקדמה דברי הרמח"ל, עמ' 8).

הבעיה הזאת חמורה ביותר! רק בשחיטה קטנה – יש סיכוי ואולי, בתנאי; שיעמדו השוחטים והבודקים וכו' בכל הקריטריונים שכתובים בהלכה! – והם הרבה! הרבה מאד!!

ואם שוחט לא יודע צורת שמעתתא ולא יודע ללמוד בכלל – אסור לו לשחוט!

 

ועיין רוח חיים פלאג'י (תחילת יורה דעה) ומרן הבית יוסף (סימן א') שיש לשוחט לדעת כמה פרקים מהתלמוד ולהיות בקי בתנ"ך ועיין דרכי תשובה.

ואם הוא לא חוזר על תלמודו כל שלושים (30) יום – הוא לא יכול לשחוט!

ואם תשאל אותו שאלות – תראה שהוא עם הארץ בהרבה תחומים שהוא מתעסק בהם – ואתה סומך עליו?![19]

אז שוב: איך אפשר לאכול???

אתה אוכל נבלות וטרפות!! נכון שהוא ישלם על זה גיהנם וכל העונשים שיש על כל כזית נבלה וטְרֵפָה – הוא ישלם על כל מי שהאכיל! אבל אתה גם אכלת, אתה גם טמא עכשיו, אתה וכל הסירקולציה של הדם שלך – עשוים מנבלה וטְרֵפָה! ואתה מטומטם! לפי התורה: אתה מטומטם! התורה קוראת לך: 'מטומטם!' – "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא מג) – 'אַל תִּקְרֵי ״וְנִטְמֵאתֶם״ אֶלָּא: ״וְנִטַּמְטֵם״' (יומא לט.) ואתה לא יכול לצאת מהגיהנם לפני שתתקן את זה – אז מה מועיל לך להמשיך לאכול?!

הגאון רבי נחום יברוב מעיד: עמי ארצות בבדיקת הריאות.

אומר כך: "מכאן תוכחה מגולה למנהג הרע שנשתרש בזמנינו במשחטות של העופות, שבודקי הריאות אינם יודעים מאומה מהלכות טרפות וכשבא לפניהם ריאה עם רעותא הם מורים בעצמם אם היא כשרה או טְרֵפָה"

זאת אומרת הם בעצמם אומרים אם זה כשר או טרף, לא שואלים לחכם, אלא הם בעצמם!

הרב נחום יברוב: "וראיתי מעשיהם – ונבהלתי! כי הם מכשירים את האסור ומטריפים את המותר. ומי שנוהג כן ודאי שאיסור טְרֵפָה קל בעיניו ואין ראוי לאכול גם את מה שהוא מכשיר למהדרין" (!)[20].

 

קצת מדיני שחיטה

א') בדיקת הסכין נעשית ברטוב ובתוספת שומן שנשאר מהשחיטה ובאשר לזאת אין הפגימות שבסכין נרגשות ומובא בפוסקים שבדיקת הסכין צריכה להיות ביבש! עיין פתחי תשובה (יורה דעה סימן יח' סעיף קטן ה') וזה לשונו: "גם יקנח הסכין שלא יהא בו שום לחלוחית" עכ"ל.

ועוד ע"ש בש"ך סעיף קטן יד'.

 

ב') בדיקת הסכין נעשית ע"י השוחט עצמו ולא ע"י בודק אחר ומובא בפוסקים שאין השוחט רשאי לבדוק, מפני שידיו כבידות מפעולות השחיטה!

עיין בספר בית דוד סוף סימן א'.

 

ג') בדיקת הסכין נעשית במהירות! מפאת הצורך לספק ליבואנים ולחנויות. ובחוסר שימת לב, מפני הרעש שיש במקום השחיטה. מה שאין כן לפי דרישות ההלכה שצריך שתהיה הבדיקה בכוונת הלב. וזה לשון השלחן ערוך: "והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים, שלוש (2-3) – ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כך ימצאנה (פעם 4)! כי הכין לבו באחרונה ובחינת חוש המישוש – כפי כוונת הלב"[21].

 

זאת אומרת אדם יכול לבדוק את הסכין שלוש (3) פעמים ברצינות – ולא ירגיש ובפעם הרביעית (4) – ירגיש! סבלנות כזו? אינה מצויה! אם תראו ראשי בד"צים איך הם בודקים, תבהלו! הם עושים בדיקה אחת וחצי (1.5), לא שש (6) הלוך ושוב על שלוש (3) רוחות; אלא אחת וחצי (1.5)[22].

ועפ"י ההלכה עלול אדם לבדוק שלוש (3) פעמים כמו שצריך! שש (6) בדיקות (כל בדיקה זה הולכה והובאה) שמונה עשרה (18) ביחד – ולא ירגיש ובבדיקה האחרונה – תמצאנה!

מה ההבדל? מה קרה בשלוש (3) הראשונות לא הרגיש וברביעית הרגיש?

פוסק רבנו יונה וכך פסק השלחן ערוך: "כי הכין לבו באחרונה ובחינת חוש המישוש – כפי כוונת הלב" זאת אומרת האם אתה מתכוון למצוא או לא?!

לא! כפשוטו. האם אתה מכוון בבדיקה? או שמא דעתך מוסחת?! אינו ענין ללמצוא או לא, אם היה ירא שמים – ממילא היה פוסל כשצריך!

 

ד') גם הבד"צים המובחרים לא בודקים את כל אורך הסכין מכל הצדדים, כמבואר בפוסקים שצריך שתהיה הבדיקה על כל אורך הסכין משלוש (3) רוחותיה, דהיינו; בפנים של הסכין ובשני (2) צדדי הסכין, הלוך ושוב, פַּעמַיִם (2) בכל צד. ופשוט הדבר, שאם לא בודקים לפי ההלכה – אין הבדיקה נחשבת לכלום! שלחן ערוך סימן יח' סעיף ט' (דהיינו; שתים עשרה (12) בדיקות כדרשת חז"ל: "וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה" (שמואל-א יד לד) (חולין יז:).

ולאחר מכן בבדיקת הריאות, שכל הרוצה ליטול התפקיד של בדיקת הריאות נוטל – אף שאינו ראוי לכך! וכדברי הרב נחום יברוב שהבאנו לעיל: "וראיתי מעשיהם ונבהלתי כי הם מכשירים את האסור ומטריפים את המותר".

צרירות דם ומליחה

מצוי שיש בעוף שקונים צרירות דם ויש חלק מהמשחטות שלא פותחים את חלק הכנף ויש שלא חולקים את הגב ועושים כך בשביל שיראה העוף יפה ושלם. ומבואר בדברי הפוסקים: שצריך לפתוח ולהוריד את הצרירות דם, שאם לא כן – לא מועיל תהליך המליחה!

אז יש פותחים בצדדי הכנפים, יש מורידים את הקצה של הכנף לגמרי – שכל הדם יזרום החוצה ע"י המליחה.

וכל שמוצא בביתו עוד דם צרור מתחת לעור, חיב להעבירו, לגרדו להוציאו, אבל צריך למלוח מחדש! זאת אומרת זה לא פשוט, כי המליחה שעל גבי צרירות הדם – לא מועילה!

אז יש הרבה דינים, הרבה הלכות.

מסקנת בינים פשוטה: מי שרוצה להזהר ולהרוויח את החיים שלו – שלא יאכל בכלל בשר ועופות! בכלל!

ולכן היתה תקנה אצל הספרדים בשנת התקפז' ליצירה: שלא יביאו עופות לסעודת ברית מילה או חתונה – מחשש החטאת הרבים בטרפות!

(וכמו שהעיד רבנו חיים פלאג'י בספר משא חיים ובכף החיים סימן כד).

 

הרה"ג הרב יעקב יוסף זצ"ל – האם אפשר לאכול באולמות אירועים?

המשגיח:

"אולם שמחות, אני הולך לשם

אומר לי האבא של החתן: 'יש לנו משגיח! מהבוקר עד הלילה המשגיח הזה שם לב'

אני אומר למשגיח: 'אתה פה מהבוקר?'

  • 'כן'

אומר לי: 'כל מה שנכנס – רק בשר חָלָק! הכל הכשר הבד"ץ הכל בסדר'

אני שואל אותו: 'הגעלת את הכלים? הרי אתמול בשלו כאן 'כשר!'

אז הוא עונה לי בשאלה: 'מה, זה פסח?! צריך להגעיל?'

  • הוא עם הארץ! האדם הזה הוא קורא לעצמו 'משגיח' על מי הוא משגיח? אני לא יודע! אולי הוא משגיח על הזבובים

אבל במציאות: אם אתמול היה שמה או מהבשר הכשר הקפוא, או מהעופות האלה שתארנו – צריך להגעיל! אם הוא לא מגעיל – האוכל אסור!!

הרשב"א כותב: אדם שמבשל בכלי כזה בלי הגעלה דינו כדין 'מבטל איסור'[23] ולכן גם המרק ירקות, סלט חצילים, סלט מיונז – גם הם נאסרו באכילה! וממילא אם הם נאסרו באכילה – מי שיברך על זה הברכה היא ברכה לבטלה!![24]

החֵלֶב בבשר הכשר – הודאת הרבנות הראשית:

שמה ('מהדרין') – אין שמה חשש של דם[25], מיד אחרי השחיטה במקום שורים את זה במים, מולחים, עושים את הכל!

לעומת זה ה'כשר' – כמו שאמרתי: גם לא מנוקר!! וגם לא מלוח!! הם לא מולחים את זה שמה, אז מי אמר לך שעשו את כל הדברים האלה בכל השנה כולה?! אם לא עשו את זה – הכלים הם: 'בחזקת טרף!!!'

ולכן אדם לא צריך להתפתות שיש איזה 'חזן דגול' / 'חזן מפואר' – כל הכבוד לחזנים! אנחנו אוהבים מאוד לשמוע את החזנים; גם ב'בקשות' וגם במקומות האחרים, אבל זה לא מתיר עדין לאכול חֵלֶב!!! בשביל לשמוע איזה 'חזן מפואר' באיזה שבת או באיזה חג….

אלה הדברים! ואני לא קורא לכם את זה מתוך ספר של הבד"ץ 'עדה החרדית' – זה של 'הרבנות הראשית' – זה הספר שלהם! הם כל שנה חוזרים על הדבר הזה!! יש משנת תשס' (2000) כאן זה תשסה' (2005) אני תריסר (12) שנים מקבל את החוברות האלה!!! וכל שנה זה חוזר על עצמו הדברים האלה.

אתה מטלפן להם אתה שואל, הם אומרים לך: 'כן! נכון!!'

אנחנו טלפנו להם: 'האם זה נכון?'

  • 'כן הסעיף הזה נכון! לפעמים יש חֵלֶב!!'

הם 'מודים על האמת'…

עכשיו, מי יכול לדעת: אם במלון הזה נכנס פעם חֵלֶב עם ה'כשר' הזה או לא נכנס?! אתה נמצא שמה שלוש מאות ששים וחמשה (365) ימים בשנה?! – אתה לא נמצא! אז אם כן יש בעיה גם עם הכלים –

ולכן המילה הזאת שאומרים: 'אני מביא משגיח!'

– המילה הזו אין לה שום תוכן! זה סתם דברים בטלים!! איך אומרים בערבית: כַּלַאם פַאדִי!…

ולכן כל אדם שרוצה ללכת לאכול במסעדה, רוצה… מותר לאכול מותר להנות מהחיים: "בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב כ) אנחנו לא אוסרים לאכול בשר, אדרבה! בחג יש מצוה לאכול בשר – בתנאי: שאת הבשר הזה יבשלו בסירים כשרים! עם ישראל לא היה להם כלים כשרים בחג השבועות, לכן אכלו אז מאכלי גבינה, אנחנו עושים עד היום זכר לזה אוכלים 'מאכלי גבינה' בחג השבועות, אז יכול להיות שאותו אדם שלא היתה לו ברירה ונקלע למלון כזה – אולי יצטרך לאכול מאכלי גבינה בתוך חג השבועות. הוא רוצה לאכול בשר? – שישאר בבית! בבית ב"ה אתה יודע: הכל בסדר תמיד היה בשר 'חָלָק', אתנו אין לנו את הספקות, את הבעיות, אנחנו ב"ה כל השנה זהירים!!!

אבל בתי מלון, אולם שמחות, מסעדות וכיוצא בהם בכל מקום שמכניסים את ה'כשר' – יש את הבעיות האלה!!

נניח שוטר שיבוא יגיד לך: 'עכשיו במשטרה מבשלים לנו ואני הייתי במטבח, ראיתי שהכל בסדר! לא היה גוי ולא היה נוצרי ולא היה שום דבר, לא היה 'בישולי גוים'?

אבל תגיד לו: 'הבשר מה הוא? הבשר 'כשר' בשר שקוראים לו: 'כשר' – ויש בו גם חֵלֶב!! אז איך אתה יכול מאותו האוכל!? איך השוטר יכול לאכול שם באותה תחנת המשטרה?! וכן על זה הדרך…

כמעט בכל הארץ מכניסים את הבשר הזה שנקרא בשם: 'בשר כשר' אבל למעשה הוא לא כשר!!! בגלל התערובת החֵלֶב שיש בו.

לכן אנחנו הזהרנו פעמים רבות!!! אמרנו את הדברים, אבל לצערנו הרבה אנשים; או שהם מתנהגים כמו פתי, או שבאמת הם פתי, אבל לפחות אנחנו חיבים להוכיח אותם! קראנו בפרשה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט יז) את חובתנו – אנחנו חיבים לעשות, להסביר להם בלשון יפה לאותם האנשים.

וזה לא משנה לי אם הפרסומת היא; בעיתון דתי, בעיתון חרדי, ברדיו חרדי, אם בגלל שהיתה בפרסומת ברדיו חרדי – אז החֵלֶב הפך להיות שומן!? החֵלֶב נהיה כשר למהדרין!? מה, בהבל פיהם הם ישנו את המציאות?! לא!

ולכן אדם לא צריך גם להתפעל מהמילה הזו: 'שמנו משגיח מיוחד!' – זה בלוף! המשגיח הזה אין בכוחו להגעיל את כל בית המלון ולהחליף את כל הצלחות – זה דברים בטלים!! אל תאמינו לאף אחד שהוא עשה את הדברים האלה!!

וממילא אדם ירא שמים – ישמור על נפשו! "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא מג) – המאכלות האסורות לא רק שמטמא את הנפש, דרשו חכמנו: 'וְנִטְמֵתֶם מלשון: טמטום! אח"כ יהיה המוח שלו יהיה מעפא'ן יהיה צריך לבחור אותו: שישב בממשלה, שיהיה חבר שלהם, לפי 'הכשרון' שלו שיהיה – תבין איפה הוא צריך לשבת – תשים אותו בקבינט…:)

 

(ע"כ עדותו של הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל)

חיוב להגעיל את הכלים!

את כל הכלים בבית – צריך להגעיל! כי גם אם תעשו בהם דברים אחרים – הם יטרפו!

ואם אתם רוצים באמת לאכול בשר ועוף פעם ב… אז העצה היחידה היא, לדאוג שתהיה שחיטת 'חבורה' קטנה שחבריה בקיאים באמת ויראי שמים ולא עושים בשביל כסף, אלא רק בשביל להציל את הקבוצה, את החבורה.

ככלל: יש לדעת כששוחטים בקר, אחרי שעקבת ושמת מעקב אחרי הבקר, בסיום המהלך יש 'ניקור'. ניקור זה חֵלֶב דאוריתא וחֵלֶב דרבנן. והמנקרים – משאירים חֵלֶב דאוריתא! לא מנקרים הכל! ומביאים מנקר משלנו אחרי המנקר שלהם, שמראה לנו ומסריטים: 'הנה, פה השאירו חֵלֶב דאוריתא, פה חֵלֶב דרבנן' ורואים בדיוק מה משאירים אחרי שחיטה – ואת זה אתם אוכלים!

זאת אומרת אם עברתם את שלב הסכינים בהצלחה – מחיאות כפים!

הריאות בסדר – מחיאות כפים!

בדקו את הכרס ובית הכוסות – מחיאות כפים!

עברתם הכל-הכל-הכל, הגעתם לניקור – 'אכלתם אותה!' חֵלֶב דאוריתא – זה כרת! שקול כאילו אכלת ביום הכיפורים.

למה?

זה תעשיה! הם רוצים: 'לגמור', כל מי שגמר את החלק שלו – עף הביתה! לא מענין אותו מה קרה אחר כך…

 

ומי שנשאר לְסַיֵּם את העבודות?

זה גוים! לא יהודים.

והמנקרים ברוב המשחטות – גוים!

כי סומכים עליהם…

וכי זה בעיה לגוי לעשות אותו דבר בכולם?

– כן, אבל הוא גוי! אכפת לו אם הוא דיק או לא דיק – מה אכפת לו?

הרי אם ימצאו חֵלֶב כשעורה שהשאיר מנקר או שוחט – מעבירים אותו! פעם היו מלקין אותו!

והיום – הכל אפשר, 'הכל מֻתָּרִים לָכֶם, הכל שְׁרוּיִם לָכֶם…'

תשאלו רבנים, יגידו לכם: "הכל בסדר, הכל בסדר…"

זה בסדר?! איך יכול להיות "הכל בסדר" -? "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים"?! (ישעיה ס כא) אז אם כולם צַדִּיקִים, למה צריך כל כך הרבה בד"צים? כולם יסמכו על צדיק אחד (1) – וגמרנו!

אבל כל 'צדיק' רוצה להרויח ויש תחרות והתחרות מביאה למכשלות…

ויש עוד הרבה דברים, אין פה ביטול בששים (60), אין ביטול חד (1) בתרי (2) כפי שיבואר.

ביטול חד (1) בתרי (2) וביטול בששים (60)

יש כאלה ליצנים שרוצים להגיד: 'שיש ביטול חד בתרי';

אם יש לך חתיכת בקר שהוא כשר מאה אחוז (100%) ועוד חתיכה כשר מאה אחוז (100%) וחתיכה אחת (1) של איסור מאה אחוז (100%).

אז יש לך שתים; (2) אחת (1) של היתר ואחת (1) של איסור ונתערבבו ואתה לא יודע מה, הדין: שמותר לך לאכול, למה? 1, 1.

זה נקרא 'ביטול חד בתרי' זאת אומרת הרוב הוא מותר,

כמו שיש ביטול בששים (60); שאם נכנס איסור לתוך תבשיל – אם יש ששים (60) כנגדו; מתבטל האיסור. אז יש גם ביטול 'חד בתרי'.

אבל זה לא שייך בעופות, כי כששחטת, כל עוף הוא ספק, עד שיבדקו את הסכין [ובינתים העופות ממשיכים בליין ונאספים!]; אם הסכין כשרה – כולם מותרים, אם הסכין פגומה – כולם אסורים! אז איזה ביטול יש?

אין ביטול!

רבנו החת"ם סופר זצוק"ל על השטן שיושב בכסא בעל שלוש (3) רגלים

החת"ם סופר כבר גילה, לפני מאתים (200) שנה: "שיצה"ר, הוּא שָׂטָן[26] הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת (ב"ב טז.) אין לו כח עכשיו לתפוס כל יהודי בנפרד… אז מה הוא עשה?

הוא תפס שלושה (3);

  • את השוחטים, את הסופרים ואת החזנים – ואותם הוא מפיל.

ממילא, אם השוחטים "מחפפים" – חלק משמעותי מעם ישראל אוכלים נבלות וטרפות!

ואז כל הבתים שלהם נבלות וטרפות, לא יעזור,

מה שיאכלו – הכל טרף! ממילא הם מטומטמים,

לא יהיה להם רגשות של קדושה,

לא יבינו למה הם לא נמשכים לקדושה,

למה הם לא רצים למצוות, למה לכסף – כן! לחומר – כן! ולקדושה – לא! למה? למה לכל דבר שבקדושה מתעכבים 'רגע, חכה רגע, תכף אני בא'

אבל אם יש משהו של חולין … ישר מזדרזים.

 

אוטם הלב הזה בא מהטמטום של המאכלות האסורות – לא נותן הרגשי קדושה לאדם.

 

הדבר השני (2): חזנים שלא ראוים, האוכלים נבלות וטרפות – אינם יכולים להיות שליחי ציבור;

אי אפשר להתפלל עם חזן אוכל נבלות וטרפות. צריך שביתו יהיה ריקן מעברות, אסור לו לעשות עברה אחת במזיד![27] ואדם שאוכל אפילו ספק, ספק נבלות – זה מומר![28] ספק נבלות – זה מומר! אם הוא לא בטוח שהוא אוכל נבלות, זה ספק – אבל אם אתה מעז לאכול את הספק – אתה מומר! לכן הוא לא יכול להיות שליח ציבור ולא עונים אחריו לא 'אמן' על ברכותיו[29] ולא על הקדיש ולא על הקדושה שלו – שום דבר.

 

וזה לשון קדשו של החת"ם סופר: "ואחד מרבותי הרב המופלג מו"ה מענדל לילג זצ"ל דיין ורב בבהמ"ד בפפד"מ רגיל על לשונו על דרך הלצה: המלך זקן וכסיל הידוע, בזקנותו ישיב לו על כסא של ג' (3) רגלים;

א' – חזנים – שיוליכו כל תפלות ישראל אל מחוץ למחנה כקדשים פסולין רח"ל!

ב' – השוחטים שיאכילו כל הקהילה נבלות וטרפות!!!

ג' – סופרי סת"ם שיופסלו כל תפילין ומזוזות על ידם ודי לו למלך זקן בזה – וה' ירחם!" (שו"ת אורח חיים סימן רה').

אז מה העצה?

מי שלא אוכל – יהיה הוא החזן, או יעשה מנין בנפרד, או יתפלל 'לחש' אבל לא יענה ב'חזרת שליח ציבור'. סתם קדיש מהאנשים כשרים – מותר לענות, אבל דין שליח ציבור שנפסק בשלחן ערוך (סימן נג) – לא עונים אחר ברכותיו – כי אינו ראוי להוציא אחרים ידי חובה בגלל חטאיו.

בעיה נוספת: אם הסופר כתב לך תפילין מזוזות או ספר תורה והוא אוכל נבלות וטרפות – הם פסולים! כך נפסק בשלחן ערוך!

זאת אומרת יש הרבה השלכות קשות! קשות מאד!!

יותר מזה! בעיות של קידושין, של גיטין! אדם כזה שאוכל נבלות וטרפות – פסול להיות עד ואם אתה לוקח אותו עד לקידושין או בגיטין – הכל פסול! זה בעיה רח"ל!

זה הנפילה של הדור הזה.

הרש"ל: שוחט העיר וסכינו הפגומה!

הרב הקדוש רבי שלמה לוריא, בים של שלמה מעיד: "ואני הגבר אשר ראיתי עני, פעם אחת הייתי בוועד ובקיבוץ חכמים ובא שוחט העיר וסכינו בידו והיה המעשה בערב יום כיפור [לשחוט בו כפרות] לקחתי הסכין מידו.

ושאלתי אותו: "אם הוא בדוק"

השיב: "יבדוק"

בדקתי בעצמי ומצאתי בה חגירת ציפורן"

[חגירת ציפורן – שהציפורן נכנסת בתוך פגימה],

אמרתי לו: "הסכין פגום"

חזר לקח הסכין מידי, בדק כהרגלו במהירות! ושחק בי, אמר: "כשר הוא ובדוק"

"חזרתי ולקחתי הסכין מידו ובדקתי ומצאתי בה פגימה כבראשונה. ומקצת אלופים גערו בי!"

 

זאת אומרת חכמים שנכחו שם גערו בו

[בים של שלמה רבי שלמה לוריא – גאון עולם! (המהרש"ל! – עיין שם הגדולים להחיד"א זצ"ל בשבחו ומעלתו) גערו בו!]

אמרו לו: "מה לך בנסתרות?"

והשבתי: "גלויות הן! כי לא בחינם כתב הרא"ש: "הרבה צריך ישוב הדעת ויראת ה' בבדיקת הסכין!"

עד שהיה לשם זקן אחד בעל הוראה, לקח הסכין מידנו, בדק אותו בנחת ומצא כמוני בה פגימה בחגירת הציפורן!!

ואמרתי: "אם כן משבח "אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ" (קהלת ד ב) שאמרו: "צריך הרבה ישוב הדעת ויראת ה' בבדיקת הסכין" לכן ראוי להזהיר השוחטים ולהקפיד עליהם בדבר הזה" (חולין פרק א' סימן טל').

תולדות יעקב יוסף: ירידת הדורות, עצת היצר ודין ש"ץ

הרב יעקב יוסף מפולנאה תלמיד הבעל שם טוב הקדוש, בספרו תולדות יעקב יוסף פרשת נשא, כותב: "וכאשר עֵינַי ראו ולא זר, מלחמה זו תמיד במי שרוצה להתקדש ולהיות פרוש, להתפלל במנין בפני עצמו[30] מאחר שאי אפשר להתפלל בציבור שעושים "מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט יג) וכמה טעמים כיוצא בזה".

 

מי שאוכל נבלות וטרפות – לא יכול להיות שליח ציבור ואם הוא שליח ציבור – לא עונים אחריו לא קדיש ולא קדושה ולא אמנים. כי צריך להעלות שליח ציבור שביתו רֵיקָם מעברות כמו שנפסק בסימן נג' בשלחן ערוך וגם לא אוכל נבלות וטרפות. אם אתה מגיע למנין שיש שמה מי שכן אוכל, דהיינו; אוכל מכל הבד"צים – לא משנה איזה – אתה לא יכול להתפלל אתו את חזרת השליח ציבור, אלא אפשר להתפלל רק את תפילת ה'לחש', כי הוא לא ראוי. אז או שאתה תהיה 'שליח ציבור' אם אתה לא אוכל, או שאתה לא משיב ולא עונה בחזרת הש"ץ למי שאוכל נבלות וטרפות, או לחילופין ניתן להקים מנין חדש, העיקר שהשליח ציבור יהיה מי שלא אוכל נבלות וטרפות מהבד"צים.

 

ואומר התולדות יעקב יוסף: "ובענין אכילה – לא אכשר דרי (לא הוכשר הדור), שהכל שוחטים אפילו מי שאינו בקיא בהלכות שחיטה ואינו ירא שמים וזה נגד רבותינו הקדושים שהזהירו הפוסקים ראשונים ואחרונים: "שיהיה השוחט ירא את ה' מרבים" ובפרט בענין חוש מישוש והרגשת בדיקת הסכין שהוא לפי כוונתו ביראת הלב. וכמו שאמר רבנו יונה ובוודאי הפורש ממאכלי העולם "קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ" (ישעיה ד ג) כי הרבה אינן בקיאים בהלכות מליחה ושטיפה שהרבה דינים מסתעפין ממנו".

וזה בהתאם למה שהגמרא אומרת: 'עַם הָאָרֶץ אָסוּר לֶאֱכוֹל בְּשַׂר' (פסחים מט:) כי אינו רגיל בכל הדינים המתלווים לזה

(ועיין שבט מוסר פרק לו').

 

ומסיים התולדות יעקב יוסף: "ובזמננו היו כמה מוכיחים דורשים הלכות מליחה לנשים בפרטות ולא כן עתה ובודאי מי שרוצה להתקדש – לא יסב במסיבתן"

זאת אומרת אי אפשר לאכול בכל מקום, לא באולמות חתונות לא במלונות ולא במסיבות בבתים, בכל מקום, אי אפשר לאכול!

למה?

כי מאכילים נבלות וטרפות.

 

רבי חיים מצאנז על פרצות הדור!

"בעוונותינו הרבים! ראינו פרצות הדור ובכל שבוע ושבוע באים מכתבים מגלילותיכם, משוחט ובודק שאינם נוהגים כשורה"

ומסקנתו – חמורה ביותר!

"ולפי דעתי שזה בא מחמת שגדולי דורנו המה מרחמים ביותר ומחזקים בפלפולם את הראוי לרחק"

הנשמע כדבר הזה?

"לפי דעתי זה מחמת שגדולי דורנו מרחמים ביותר ומחזקים בפלפולם את הראוי לרחק"

את השוחטים שראוי לרחק – הם לא מרחקים! למה?

"מפני שהם לא רוצים לדחות שוחט ובודק, כי לילדים שלו שלא יהיה להם מה לאכול" כי אם אתה תגיד שהשוחט והבודק לא בסדר – אז אתה כרתת לו את הענף שממנו הוא מתפרנס, אז הם עושים פלפולים בשביל להשאיר אותו…

הוא אומר: "וטוב יותר לדחות שוחט ובודק אחד עם טַפַּיו – מלדחות כמה נפשות מישראל!" (דברי חיים יורה דעה סימן יג').

 

מילים פשוטות וכדורבנות מרבי חיים מצאנז הקדוש!

 

(ועיין יביע אומר חלק ה' יורה דעה סימן ג' שכתב כן בשם התורת יקותיאל בענין הטרפות).

 

הרב שלמה קלוגר זצוק"ל: בעזרת קשרים נופלים באיסורי נבלות וטרפות

הרב הקדוש רבי שלמה קלוגר זצוק"ל, אומר: "ולא כימים ראשונים אנחנו עתה בזמן הזה, שבימים ראשונים שהיו רוב העולם יראי ה' ומבקשי האמת, היה מקום להקל בשוחט ובודק ע"י תשובה וקבלת דיני חברות אפילו שיתכן שעושה כן שלא יקופח פרנסתו, מכל מקום היה מועיל כיון שהיה עליו מורא בשר ודם, אולי ימצאו עוד בו רעה ולא יבוא לו עזר להועיל".

 

זאת אומרת פעם השוחטים היו באמת יראי שמים ואכפתיים וכו' ואם מצאו אצל שוחט אחד משהו קטן, אז נתנו לו כל מיני תקנות וקבלת דיני חברות ותשובה ואז אפשר היה לסמוך, אפילו אם הוא עשה את התשובה רק בשביל שלא יפסיד את הפרנסה, אבל הוא ידע שעוד פעם אחת (1) – כבר לא יהיה לו צ'אנס (הזדמנות)!

 

"אבל עתה בעוונותינו הרבים פשעה הארץ רח"ל ה' הטוב יכפר, כל שוחט אפילו קל שבקלים מוצא לו עזרה ממשפחתו, או שאר אנשים אוהבי שקר שעומדים לימינו[31] ועל כן אין לשוחט והבודק מורא בשר ודם כי הוא בבטחון תמיד שכמה דרכים ימצא לו עזרה. לכן בזמן הזה צריכים לראות שיהיה שוחט ובודק ירא ה' מרבים יותר ממה שהיה לפנינו ובאיזה דבר קל שימצאו עליו יהיה מה שיהיה צריך לדחות אותו מהאומנות[32] ומה שחוששים לאשתו ובניו שתלוים בו, יש יותר לחשוש לאנשים שיאכלו משחיטתו אנשים נשים וטף שיכשלו באכילת איסור ומה לנו לאשה ובנים התלוים בו?! הנה את הדמים – מידו יבקשו, שהיה לו להיות ירא שמים ולעשות כמשפט התורה – וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם!" (טוב טעם ודעת, תליתאי סימן לג').

 

זאת אומרת מאז ומתמיד המצב היה חמור ביותר!

 

(ועיין באורך בספרו של הרב גרינוואלד זצ"ל על השחיטה השוחט והשחיטה בספרות הרבנית).

 

ומדובר שלא היה תעשיה, אלא כמו ששחטו לפני ארבעים (40) שנה: הולכים לשוחט עם העוף והיינו תולשים את הנוצות ומכשירים בבית עם מלח, הכל היו עושים לבד וזה היה באיטיות רבה והרבנים הנ"ל מדברים על מכשולים בשוחטים כאלה! אז בתעשיה של ימינו, מי בכלל מדבר על מכשולים?! מיליון (1,000,000) ביום! ועוד מיליון (1,000,000) למחרת! וכן כל יום מיליון (1,000,000)! ואף אחד (1) לא מדבר על מכשולים…![33]

רבנו השל"ה הקדוש זצוק"ל: אין להאמין לשוחטים אפילו יראי שמים.

השל"ה הקדוש כותב: "ואני הגבר, מיום היותי לאיש, נצטערתי על דבר זה! מה שאוכלים בשר מכל אשר יביאו, מישובי העיר ואגפיה, אף כי נתמנה שם שוחט שקבלוהו בני הישוב ההוא, מכל מקום לפעמים מקבלין לשוחט "מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו ב) אפילו שאינו מופלג בחסידות ואומנות יתירה. ואף בעיר גדולה שהיא עיר ואם בישראל, ראוי לכל ירא וחרד לדבר על לב האב בית דין,

לדרוש ולחקור: 'איך הוא הסכין של השוחט של העיר?'

– אפילו אם הוא ירא שמים! כי נוסף על ירא שמים, צריך אומנות יתירה.

 

ואני ראיתי אחד מן הפרושים שלא אכל בשר, אם לא כששחט הוא בעצמו והיה בא ל"עִיר גְּדוֹלָה לֵא-לֹקִים" (יונה ג ג) המתנהגת בחסידות ובקדושה,

ודברו עמו אנשי העיר: "למה אתה לא אוכל הבשר ששחט השוחט המומחה?".

לרוב הפצרתם, לקח את הסכין מן השוחט ובדק אותו.

ואמר לשוחט: "תאמר לי, איך אתה מחזיק הסכין?".

אמר לו השוחט: "הוא כשר".

אמר לשוחט: "בדוק אותו שנית (2)".

ובדק אותו שנית, אמר: "הוא כשר".

אחר כך הראה הוא לחכמים ואמר: "תראו כאן יש פגימה!"

וכדבריו כן היה ותמהו חכמי העיר.

"ראו עד היכן הדבר מגיע, כי צריך להיות מופלג ביראת שמים! ומופלג בהבנת הבדיקה! ולא לחנם היה המנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דווקא הם בעצמם ובכבודם!"

ולא סמכו על השוחט.

 

השל"ה הקדוש: "לא להאמין לשום טבח!" (טבח זה שוחט) אפילו שהוא ירא שמים, כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקות הסכין".

וכי בקצב של התעשיה שבימינו אפשר להיות עם ישוב הדעת?! עם יראת שמים?! אפשר לבדוק את הסכין?! זאת אומרת, זה להאכיל את כלל ישראל נבלות וטרפות!

רבנו אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא זצוק"ל בעל יסוד ושרש העבודה: שוחטים שיכורים ועמי הארצות, האחריות על גדולי הדור לתקן

הרב הקדוש בעל יסוד ושרש העבודה, רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא זצוק"ל כותב: "ומה מאד ראוי וישר אל מלך מלכי רבנן, גאוני מדינה האיתנים מוסדי הארץ הרודים בעם, להקהל ולעמוד על הפרצה!

וישטחו להם שטוח, מצודות חרמים גדולים, על כל זובחי הזבח אשר בכל גבולם סביב:

שבכל ימות החול, לא ישתו שום משקה המשכר, מלבד שבתות ה' וימים טובים".

זאת אומרת יש עוד רעה חולה! שחלק מהשוחטים שיכורים והם שותים משקאות חריפים ואדם כזה לא יכול לעלות לשחוט, לכן לשטוח להם שטוח מצודות וחרמים להתחקות אחריהם ולבדוק אם הם שותים או לא שותים…

 

בעל יסוד ושרש העבודה: "כי בעונותינו הרבים, גדלה המכשלה הזאת תחת ידם, במשקה המשכר…

והן רבים עתה בשחיטה עוסקים והכל שוחטים אפילו שאינם יודעים צורה של שמועה בגמרא!!

ואינו יודע אפילו מה אומרים חכמים ואינו ירא שמים כלל!!! כי 'וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד' (אבות ב ה) וכל הפושט ידו ליטול חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בכח גברא! נעשה 'מומחה לרבים' בשחיטתו ואוי לעינים שכך רואות!"

זאת אומרת אנשים אלימים[34], לוקחים את התפקיד של שוחט בכח! או שיש לו קשרים.

 

בעל יסוד ושרש העבודה: "ובוודאי, דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה, בכל מה שיש בידם לתקן ולהרים המכשול מדרך עם קדוש וזכות הרבים תלוי בהם

גם בְּמַדָּעֲךָ בְרוֹר, מאיזה שוחט – שמעשיו אינם מתוקנים כל כך, תהיה זהיר מאד מלאכול משחיטתו".

אם ידוע לך על שוחט שרואה טמבלויזיה – פסול לשחיטה! יש לו פלאפון ('חכם' – דהיינו; לא כשר) – פסול לשחיטה. אם הוא לא נזהר מעברות – הוא יהיה פסול לשחיטה. אם הוא בעצמו אוכל נבלות וטרפות – הוא פסול לשחיטה! אז צריך להזהר מאד: ממי אתה אוכל!!

 

בעל יסוד ושרש העבודה: "ואף גם זאת, להזהיר את האחרים על זה ובתחבולות תעשה דרך להעביר אותו מלשחוט עוד".

זאת אומרת מותר אפילו לחבל תחבולות, לסלק שוחטים שאינם ראוים מתפקידם – כדי שלא יכשילו את הציבור.

 

עוד כותב הרב הקדוש, רבי אלכסנדר זיסקינד מהורדאנא, בעל יסוד ושרש העבודה: "לפי הזוהר הקדוש על כל עברות שבתורה אפילו על אלה שחיב מיתת בית דין, מכל מקום אחרי שסובל את העונש בגיהנם ושאר העונשים שנגזרו עליו בעולם העליון, יהיה לו חלק לעוה"ב. ויש לו חלק בקב"ה ובשמו, אבל זה שטימא עצמו וגופו ממאכלות אסורות, מבואר בזוהר הקדוש שאין לו חלק כלל בא-לקי ישראל ולא בעוה"ב ונדון לדורי דורין.

עליו נאמר: "וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה" (ישעיה סו כד) גיהנם עתיד להתבטל ואש שבהם לא תתבטל!"

– מי שאוכל מאכלות אסורות, זה חמור ביותר – יותר חמור מחילול שבת.

עלינו לחשוש בכל מקום שיש ספק. ויותר מזה, אם אדם אכל בשוגג דבר מקולקל, נגרם לו קלקול קיבה ומכניסים אותו לבית חולים ומכניסים לו צינורות ושוטפים לו את המעים, כי קלקול קיבה יכול להמית בן אדם.

אבל את הטומאה לא נתן להוציא ע"י גשמיות כי טומאה זה טומאה רוחנית.

 

רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל: סיכוי קלוש לבהמה כשרה ובמקום ספק לעולם לחומרא.

הרב הקדוש רבי אליעזר פאפו, בעל הפלא יועץ זצוק"ל כותב: "ברוב המקומות, הבשר בדוחק"

זאת אומרת גם בזמנם אי אפשר היה להוציא בשר אלא בדוחק כמו שאמרנו, הבהמה נטרפת בגלל סירכות ורירים ובגלל מסמרים שהיא בולעת שפוגעים בריאות וזה עוד לפני בעית הסכינים.

הפלא יועץ: "ברוב המקומות הבשר בדוחק ובפרט כשיש הרבה שנותנים עינם בחלק יפה"

זאת אומרת כל אחד רוצה לקחת את החלק הכי יפה שיש בבשר,

הפלא יועץ: "והרבה אוחזים בחתיכת בשר… (ומרבים במחלוקת) ובלאו הכי (אפילו בלי המחלוקת) יותר טוב אם הוא באפשר לו, לאכול לעולם בשר עוף! כי הוא נצול ממכשלות הרבה!!" [ערך בשר].

קודם כל לכתחילה הוא אומר, כדאי לא לאכול בשר! כי הוא נצול ממכשלות הרבה!!" הרי שהפלא יועץ ממליץ שלא לאכול בשר כלל!

 

"ואשרי מי שיוכל לעמוד ולהזהר שלא לאכול בשר כלל או לפחות שלא לאכול כי אם בשר עוף…. מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ובפרט בדור יתום זה שרבו השוחטים בכפרים אשר אין יראת ה' נגד פניהם ולא דעת ולא תבונה בהם לידע הדינים על בורין" [ערך שוחט].

וזה בזמנו! עוד לפני הכמויות התעשיתיות האדירות שבזמנינו…!

 

ובמקום אחר אומר הפלא יועץ: "והנה בקושי יוכל להמצא בהמה שתהא נקיה מכל דבר רע! – בקושי – ושתהא כשרה אליבא דכולי עלמא!!" [ערך טרף].

 

עכשיו ניתן דעתנו על 'סוּפֵּרִים' ו'רשתות השיווק' והכל – ש'חיבים' לעמוד בכמויות כל יום ואם לא תספק להם – הם יקחו מִסַפּק אחר… כי אי אפשר להשאיר את הסופר בלי בשר. מה יגידו לצרכנים: "שהיום אין, תנסה בעוד יומים …"?

– אין דבר כזה! כל יום המדפים צריכים להיות מלאים בפרט בחגים. ובחגים לאור הביקוש האם ידקדקו במצוות יותר 'לכבוד החג'? אלא, ההפך הוא המצב המצוי.

[היפך דין הגמרא שבערב חג הוא צריך לדקדק יותר מחמת הדוחק! עיין חולין פג. ועירובין פא: בארבעה פרקים וכו' דהיינו; היו מדקדקין יותר לשים לב לדון: "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" (ויקרא כב כח) מחמת השחיטה המרובה בערב החג!].

 

המשגיח במשחטה מסוימת רצה לעצור את הליין בגלל בעיה,

ומנהל העבודה אמר לו: "לא עוצרים עכשיו, ערב חג!"

וכי ערב חג מקדש את הנבלות!… ולא עוצרים לבדוק?!

 

כך אמר הפלא יועץ: "והנה, בקושי יוכל להמצא בהמה שתהיה נקיה מכל דבר רע ושתהיה כשרה אליבא דכולי עלמא, כי אין מי שיוכל לעמוד על המשמר!

ועיקר המצווה הזאת, מוטלת על השוחטים ועל המורים, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד בבואם לבדוק; משום איסור טְרֵפָה! וילמדו חִיפּוּשׂ מֵחִיפּוּשׂ בבדיקת הריאה ולדעת כל הדינים וכל הסברות,

ויפחדו מאד!

ויראו מהא-ל: שלא להאכיל טרפות לישראל ח"ו!

ובמקום של ספק ומחלוקת – ילכו לחומרא".

אם יש ספק – אפילו כשאפשר להתיר – יש לפסוק לחומרא ולא להתיר [ובהמשך הובאו דבריו בערך טרף].

 

הפלא יועץ: "אבל השוחטים מלאכתם כבדה, כי צריך להרגיש בפגימה דקה מן הדקה! וצריך דעת צלולה ומיושבת!!

כי כמה פעמים אדם מעביר ציפורנו על הסכין – פעמים (2) שלוש (3) ולא ימצא פגימה ואל הארבע (4) – תמצאנה! וחוזרת ונגלית. אז צריך שתהיה לו יראת שמים יתרה, לדקדק מאד בבדיקת הסכין ובדיקת הריאה".

עכשיו אם יראה בעל הבית שהבודק סכינים בודק פעמים (2) את כל סדר הבדיקות ורק בסוף מוצא פגימה

(סדר הבדיקה כזה, הבודק מעביר את הציפורן מלמטה של הסכין על למעלה ואח"כ מלמעלה ללמטה וזה עושה לשלושה (3) כיוונים וכל הסדר הזה עושה גם על בשר האצבע וגם על הציפורן – ביחד יוצא שתים עשרה (12) בדיקות)

ויוצא שרק אחרי עשרים וארבע (24) בדיקות הוא ימצא פגימה. מי יתן לו לעשות כזה דבר?

אלא, יאמרו לו: 'לא מצאת? – תמשיך!'…

אבל הוא אומר בשם רבנו יונה: שאפשר שבגלל שלא היה לו כוונת הלב וישוב הדעת כמו שצריך – שהוא לא ימצא אפילו אם יבדוק שמונה עשרה (18) פעם, אלא רק בפעם הבאה! (19)

וזאת משום שזה תלוי בישוב הדעת ובתנאים האופטימלים.

 

דינם של השוחטים: כותב הפלא יועץ: "וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת!" (רות ג ח) שלא להאכיל טרפות לישראל!! כי עושה אלה, הוא "חֵטְא רַבִּים נָשָׂא" (ישעיה נג יב) וגדול עוונו מנשוא וראוי להשליכו לכלבים, כיון שנטל את שלהם והאכיל את ישראל…"

הרי כתוב: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (שמות כב ל) אבל השוחט לקח את המאכל שמגיע לכלבים והאכיל את ישראל, ראוי הוא להֵאכל ע"י הכלבים כעונש על מה שהאכיל את ישראל.

הפלא יועץ: "ובפרט בדור היתום הזה"

הוא אומר בזמנו! לפני מאתים (200) שנה לערך (כ"ש בזמנינו!).

הפלא יועץ: "שרבו השוחטים בכפרים, שאין יראת א-לקים נגד פניהם ולא דעת ותבונה בהם לדעת הדינים על בורים ואינם יודעים (השוחטים) ליגע בספרים, רק מעט שלמדו קצת דינים בעל פה. והקולר תלוי בצוואר השוחטים והמורים שנותנים כתב 'סמיכה' בלי בדיקה יפה-יפה אם הם בקיאים ואם קדמה להם יראת חטא…

וכבר צווחו על זה הראשונים והאחרונים במפורש: "אין תקנה!"

(הוא אומר במפורש: לא תהיה תקנה!)

עד שיתוקן העולם במלכות ש-די".

זאת אומרת השוחטים ונותני הכשרות והסמיכה להיות שוחטים – לא יתוקנו עד שה' יגאלנו. זאת אומרת אין תקנה.

פלא יועץ ערך טרף

"כמה גדולים דיני טרפות! "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'" (תהלים קיב א) שיוכל לזהר שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם שהיא טְרֵפָה, אע"פ שרובא דרובא של הפוסקים מכשירים, למחש בעי (צריך לחשוש). וזה החסידות עדיף טפי (יותר) מכל מיני חסידות שבעולם כדכתיב: "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה" (משלי כג ב); כי מאד צריך לזהר מכל צד נדנוד אסור ולהחמיר בענין הנוגע באכילה ושתיה, כי "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ"[35] (קהלת ו ז) שאם יפגע באסור, נמצא הגוף גדל באסור ומשוי אַנַּפְשֵׁהּ חֲתִיכָא דְּאִסוּרָא (שם על עצמו חתיכת איסור) ורוח הטמאה היא שורה עליו ואין דרך ומבוא לרוח קדשה שתשרה עליו ומתוך כך מרעה אל רעה יוצא ואינו יכול 'לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד' ולכון לְיִרְאָה ולאהבה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא ולשמוח בעדן (בזמן) חדוה, שמחה של מצוה ולהתעצב בעדן עציבותא כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת:

 

וכבר ספר הרב החסיד של"ה, שכשנפטר מרבו שלמדו חכמה,

שאל ממנו: 'שילמדנו ארחות חיים, שיזכה בהם לחיי העוה"ב!'.

ואמר לו: 'שיזהר בשלשה (3) דברים;

שיתקדש מאד בשעת תשמיש בקדשה ובטהרה ומחשבות טהורות, כדי שלא יהא יסוד הולד רעוע ונבנה באסור ח"ו, שגורם לו שלא יוכל להשיג כל כך ארחות חיים.

וכן שיזהר מאד באסור אכילה, כדי שלא יהא הגוף נבנה באסור.

ושיברח מאה (100) שערים של התר, כדי שלא יכנס באחד (1) של אסור. ועל כגון זה אמרו: 'איזהו ת"ח, הרואה טְרֵפָה לעצמו' (חולין מד:) שאע"פ שהוא מקל לאחרים, יחמיר על עצמו לצאת ידי כל הדעות:

 

והנה בקושי יוכל להמצא בהמה, שתהא נקיה מכל דבר רע ושתהא כשרה אלבא דכולי עלמא ומי יוכל לעמוד על המשמר על זה, לכן הנאני (נאה לפני) מנהג חסידים ואנשי מעשה, שראיתי שלא היו אוכלים כי אם בשר עוף. אבל הדבר הקשה שצריך גם כן שיוכל לעשות גם את זאת שלא יסעד בבית אחר. "אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת" (ישעיה נו ב) ויזהר בכל צד נדנוד אסור אכילה ושתיה וזוכה לס"ד. ועקר המצוה הזאת מטלת על השוחטים ועל המורים יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד בבואם לבדוק משום אסור טְרֵפָה וילמדו חִיפּוּשׂ מֵחִיפּוּשׂ בבדיקת הריאה ולדעת כל הדינים וכל הסברות ויפחדו מאד ויראו מהא-ל, שלא להאכיל טרפות לישראל ח"ו ובמקום ספקא ופלוגתא (ספק ומחלוקת) ילכו לחומרא ובפרט בממון עכו"ם לא יבקרו לכחא דהתרא (לא יעדיפו כוח המתיר). זוהי דרך ישרה":

 

כבר הרבה מאוד מהפוסקים הזהירו![36]

הרבה מגדולי הפוסקים הזהירו בספריהם על החשיבות בדקדוק בשחיטה ובהלכותיה והזהירו רבות על השוחטים שרובם מאכילים טריפות ואם נרצה להזכיר את כולם נגיע לכדי ספר שלם ולכן נזכיר כאן רק דוגמאות בודדות.

 

רבנו דוד הכהן סקלי זיע"א (אחד מגדולי גאוני ומקובלי מרוקו) כתב בספרו (ילקוט דוד באהל דוד הנספח לספרו קרן לדוד, דף ו ע"א) וזו לשונו על השוחטים: "ומעשיהם כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס, אוי להם לשוחטים כאלו, שהגזירה עומדת לעומתן להכרית ולכלות אנשי רשע המאכילין נבילות וטריפות לישראל ואינם חשים על עצמם ועל בניהם מה יהיה אחריתם אחרית לרעה, ה' יכלה קוצים מן הכרם ויאמר הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וצדיקים יותרו בה, שנאמר: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י כה) עכ"ל קודשו.

 

וכבר נזכרו בקונטרס זה דברי החתם סופר בתשובתו (או"ח סימן ר"ה) על כך שהשוחטים יהיו מ-3 רגליו של השטן ונביא כאן 2 דוגמאות שכך קיבלו תלמידיו ממנו, כיון שהורה לכלל תלמידיו: להיזהר ולהתרחק מהשוחטים. והרי לפניכם הקוראים חלק מדבריהם.

 

בספר שמרו משפט תנינא (לגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר, חתן רבי הלל ליכטנשטיין, מגדולי תלמידי החתם סופר) כתב בתוך דבריו על הלכות שחיטה ודיבר כנגד השוחטים (דף טו.) וז"ל: "וגם במה שכתוב בגמרא (חולין ט.) להיות בקי בכתב (דהיינו סת"ם), מילה, שחיטה, לשעבר היה זה כמו תכשיטים לתלמיד חכם ועתה הוא מן ההכרח כאשר הנסיון יוכיח, כמה מחלוקות עברו על מו"ח זצ"ל (רבנו הלל ליכטנשטיין הנזכר קודם מגדולי הלוחמים על כל דקדוק הלכה) בשביל השוחטים בזמנו, לרובם נפסלו שם גם הכלים ושומן של בשר בהמה והוא בעצמו לא היה בודק כי לא היה בקי בהרגשה וכעת הרבנים מחזיקין עצמן לבדוק סכינים ולא חלי ולא מרגיש וכו' על כן כתבתי לכל מקום אשר ידעתי שם למען לא יסמכו על השוחט עד יעמד על נסיון" וכו', עיי"ש כל דבריו.

 

ועתה הגיע לידי ספר חוקי חיים לגאון רבי חיים צבי ווינקלער (מתלמידי תלמידי החתם סופר) והוא ספר מדהים שנכתב בשביל להוכיח את הדור על צרות הדור והדברים הצריכים חיזוק וזו לשונו שם (דף ה:) "ומעתה אין חידוש אשר אנו רואים זה כחמישים שנה אשר אפיקורסות והמינות מתרבה בכל יום רח"ל וזה הכל ע"י השוחטים והסופרים שאינם הגונים וראיתי בספר אחד שיוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי כמובא בש"ס (ברכות כט.) זה ע"י שאכל פעם אחת מאכל איסור, על כן מאוד צריך להתאמץ בזה בכל הכוחות ולא יחושו להוצאות רבות להציל נפשותם ממיתה עולמית והיא כרת הנפש, כמ"ש הרמב"ם שאין נקמה גדולה בכל הנקמות ככריתות הנפש לעולם ולעולמי עולמים רח"ל!" עכ"ל.

 

עוד כתב (דף יב:) "כי גם כמה רבנים החדשים נותנים קבלות והתרות לשוחטים שאינם הגונים כאשר כתב המהרש"ל בבבא קמא ואם זה המנהג היה לפני ג' מאות שנים (הרב דיבר לפני למעלה ממאה שנה), מכל שכן עתה שרבה פרצת הדור ואין יראין מעונשין המגיעין בעוה"ז ובעוה"ב רח"ל" וכו' ואני אומר כל שכן בדור יתום זה. ועיין שם בהמשך העמוד שדיבר על השוחטים.

 

עוד כתב שם (דף טו:) "עתה אכתוב מענייני השוחטים, שבכמה מקומות אין לו יראת ה' ואין מדקדק במצות ואינו לומד בתורת ה' אפילו יש לו פנאי ואפילו קריאת שמע אינו קורא כראוי וכתב הגאון בעל פרי תואר (הוא רבנו חיים בן עטר בעל ספר אור החיים הקדוש) (סימן י"ח) וזו לשונו: כל שוחט שמזלזל באחת המצות, קים ליה בגויה שאינו בודק סכינו יפה וכיון שאינו חושש ללימוד התורה שהיא מצוה יקרה עד מאוד עד שאמרו חז"ל: 'שהקב"ה ויתר על גילוי עריות ושפיכת דמים ולא וויתר על ביטול תורה!' אין לך זלזול גדול מזה וחשוד הוא שאינו בודק סכינו יפה.

 

ורבינו יונה הובא בבית יוסף כתב: שכל שאינו ירא וחרד לדבר ה' אינו בודק סכינו אלא פעם אחת במהירות, אבל הירא בודק ג' וד' פעמים כי ירא לנפשו והנה ידעתי שיש כמה מקומות בזמנינו שהשוחטים הם קלי דעת וכמעט אי אפשר למצוא שוחט שהוא ירא שמים לאמיתו.

 

והזוהר הקדוש כתב דאין שום עבירה מטמא הנפש כמו מאכלות אסורות ומביא לידי אפיקורסות ומינות כמ"ש בספר דגל מחנה אפרים פרשת עקב מביא אגרת אחת בשם הרמב"ם שהשיב לאפיקורסים שכתבו לו קושיות וטענות על הניסים שנעשו לאבותינו והשיב להם: שהם אכלו מאכלות אסורות ועל ידי זה נעכר הדמים ואין יכולים להשיג האמת, על כן נתן להם עצה שישמרו נפשם זמן ויאכלו וישתו מה שנעשה בהיתר וממילא ישיגו האמת ויתורץ להם כל הקושיות ויודו לכל הניסים שנעשו לאבותינו שהם אמת.

 

וכעת נותנים עיניהם בשוחט שיודע לעשות מעשה זמר"י ואפילו אם אינו ירא שמים ואינו בן תורה, כי ראשי הקהילה ברוב המקומות המה בורים וקלי דעת ואין הרב אב"ד יכול לעמוד נגדם ובעל כרחו מוכרח לאכול ממנו מפני דרכי שלום כי הוא אנוס.

 

אולם עצה היעוצה לזה: כי כל רב או ירא שמים לאמיתו ילמוד עצמו שחיטת עופות שאינו מלאכה גדולה וישחוט לעצמו ולא יטמא את עצמו במאכלות אסורות בכל יום לעבור על כל כזית, הלא קיימא לן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קנ"ז) דצריך לפזר כל הונו ולא יעבור איסור דאורייתא ובספר פתחי תשובה שם מביא דיש אומרים גם באיסור דרבנן כן הדין" עכ"ל ועיי"ש כל העמוד. וכל שכן בדורנו.

 

עוד כתב (דף טז:) "ועל כל פנים מי שהוא משופע בפרנסה ימנע את עצמו מלאכול בשר בהמה, רק בשר עופות, כי שמעתי מכמה שוחטים שלאחר השחיטה לא מצאו הסכין יפה וזה שכיח בשחיטת בהמות מחמת שעור הצוואר הוא עב ומלא שיער ולפעמים יש בשיער חוט ועפר ועל ידי זה נתקלקל הסכין ובעופות לא שייך זה כמובן (רק אחרי ששוחטים כמה ברציפות).

 

שנית, בבהמות שכיחי הרבה ריעות בריאה והשוחטים ממעכים ומכשירין ואם השוחט הוא קל ולפעמים ירא וחרד מלפני הקצב לומר: 'טריפה!' ומכשיר ובמדינתנו יש הרבה בני אדם היראים אשר אוכלין רק בשר עופות כי עיקר דת יהודית תלוי בזה שלא יהיה נכשל ח"ו במאכלות אסורות כי מטמא כל הגוף והנשמה כמבואר בזוהר הקדוש ועל כל פנים יזהרו מאוד לבדוק הסכין של שחיטה וגם מעשה השוחט האיך הוא נוהג, אם מדקדק במצוות וקובע עיתים, אבל בכמה מקומות אין משגיח על זה ואוכלין מכל שוחט בלי שום הרהור וכהיתרא דמי, כי כן הורגלו מנעוריהם באומרם: 'רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן' וגם הרב אב"ד אוכל משחיטתו'… וזה הוא דבזמנינו הדור היתום אין לסמוך לא על הרוב ולא על הרב כיון שאין יראה.

 

ומה שכתוב בשולחן ערוך: 'רוב מצויין', היה זה לפני שלוש מאות שנים, אבל כעת המינות ואפיקורסות נתרבה ומלבד זה הבלבול הדעת כי הצטרכות של בני אדם נתרבו בזמנינו הן באכילה והן במלבושים כנודע והפרנסה אינו מספיק והעולם המה מלאים דאגות ואין להם ישוב הדעת לא להתפלל ולא על לימוד התורה ולא על בדיקת הסכין וכבר כתב בספר פרי תואר שהשוחט שהוא מוטרד בטרדות אין לאכול משחיטתו דאין לבו פנוי לבדיקה" עכ"ל קודשו. ועיין שם בהמשך דבריו הנפלאים.

 

ועוד הביא שם משל השייך לענין, העונה לכל המסכנים שחושבים שצריך להקל בכל דבר וזו לשונו "וכתב בשו"ת הר"ן ששאלו: אותו אם מותר לקרות המגילה אשר לחד שיטה היא פסולה?

והשיב: אם אדם צריך לילך על הגשר ואחד אומר לו: 'שהוא מקום סכנה!' בוודאי לא ילך ואינו מכניס עצמו בסכנה ואם על הגוף חושש להחמיר כל כך, מכל שכן שיש להחמיר בעניני נפשות לעשות המצוה על צד היותר טוב וכשר בבירור" וכו' עיי"ש.

 

ואני אומר: אחרי ראותינו כל זאת, דהכי טוב לא לאכול בשר ועוף כלל. וזו לשון רבנו חיים פלאג'י גדול הפוסקים והמחברים (כף החיים סימן כ"ד אות ט"ז) "ועוד אני אומר, דאיש כזה שבא לגדר זה, שאינו אוכל בשר כלל ואפילו דגים מה שאוכל הוא בעת מן העתים, הנה האי גברא, אלים כוחו לברר אוכל אפילו בחול ולגבי דידיה הוי ליה סעודות חול כמו שבתות" והרב האריך בספריו באזהרות על השחיטה ואכילת הבשר בכמה אופנים (בכף החיים, משא חיים ועוד) ואין כאן המקום להאריך.

 

גם הגאון רבי משה כלפון הכהן מגדולי חכמי ג'רבה האריך בספרו תורה וחיים (זכרון שלישי, מדף כד. ואילך) בבעיות השחיטה והכשרות ובתוך כל דבריו לאחר שהזהיר על בדיקת הסכין ויראת השמים ואם הציבור היו שומעים לזה, היו מבטלים את השחיטה לגמרי כדי שלא יאכלו נבילות וטריפות. עיי"ש כל דבריו היקרים.

 

וכעת הגיעני ספר ראשית בכורים לאחד מגדולי הדור בארצות אשכנז (נדפס באמשטרדם לפני כ-300 שנה) וגם הוא האריך בזה בתוכחתו (דפים כח-כט) ובין דבריו כתב "על כן הירא את דבר ה', יחוש לעצמו ולא יאכל בשר אלא בהזמנה שיש לו שוחט ידוע בכשרות ויודע" ושם דיבר על עוד בעיות בשחיטה, ראה שם באורך.

 

כל אלו רק דוגמאות בקצרה וכפי שכתבנו, אם נרצה להאריך, אפשר להביא עוד מקורות רבים וראה לדוגמא בספר דרכי תשובה (סימן א וי"ח) עשרות מקורות בעניינים אלו ודי בזה כעת.

 

תשובת החפץ חיים למעשה השטן למכשול במאכלות אסורות

רבים שואלים: איך יכול להיות מכשול כזה גדול שחלק משמעותי מהציבור יאכל נבלות וטרפות [37], האם יתכן דבר כזה?

אילו החפץ חיים זצוק"ל היה חי בזמנינו והיינו מזמינים אותו לדבר בנושא, מה היה אומר?

הנה הוא כותב לנו במפורש בספר דבר בעיתו:

 

"והנה התבוננתי בנפשי: "מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹקִים לָנוּ" (בראשית מב כח) אשר בנינו מדור החדש חלק גדול מהם יטמאו נפשם בנבלות וטרפות וחֵלֶב וכדומה? ואמרתי לנפשי: אין זה אלא מעשה שטן [38], שחפץ לטמא גופינו ונשמותינו כדי לחיב אותנו לשמים. ועל כן הוא מסמא עיני הכל, שלא יראו ויתבוננו בענין הנורא הזה ומטעה אותם בהיתרים של תוהו ובוהו, כדי לצוד נפשותיהם ביסורים הנוראים האלה ולקטרג אחר כך עליהם לפני המקום. ומי יודע אחרית דבר מה יגיע מזה ח"ו???"

הבה נקשיב לדבריו: "ומי יודע אחרית דבר מה יגיע מזה ח"ו?"- מזה שאוכלים נבלות וטרפות, בגלל השוחטים וזה היה לפני ה'שואה' האיומה! (לתפ"ץ).

 

[עיינו בהקדמת שו"ת צל"ח (דפוס מוסד הרב קוק) שהובא מכתב מהחפץ חיים שתמך ברב לייטער שתקף את השוחטים שמאכילים טרפות! ולמרות שביזו את הרב לייטער על כך – החפץ חיים חיזקו ועודדו!!]

 

בשואה, רבי אהרן מבעלזא זצ"ל אמר: שכל מה שקם הצורר הגרמני ימח שמו וזכרו ושחט יהודים, זה היה בגלל הסכינים של השוחטים.

ואמר את זה כבר החפץ חיים לפני כן: "ומי יודע" הרי זה לא ילך בחינם, שחוטאים כל כך בנבלות וטרפות: "וחלילה חלילה לנו להתרשל בדבר הזה וכל מי שיראת ה' בלבו – עליו לעמוד בפרץ בעת צר כזה ולהתבונן: איך לתקן הפרצה הגדולה הזו". [39]

זאת אומרת אין להשלים עם המצב וכל מי שיש לו יראת שמים – חיב לעמוד בפרץ ולתקן את הפרצה הזו.

רבנו החפץ חיים זצוק"ל: הנסיון האחרון יהיה במאכלות אסורות.

אמר החפץ חיים: שבדור האחרון הנסיון האחרון יהיה במאכלות אסורות.

מצער כל כך לקרוא ולהיוודע על הקלקול הנורא של מאכלות אסורות כפי שהוכח אך מעט מזעיר בקונטרס זה, אך אם נפנים ונקבל את התוכחה – זוהי הצלתנו! ואם התעצבתם על המוגבלות המתבקשת בצריכת מוצרי מזון, נזכור שהויתור הזמני בעוה"ז עדיף בשביל לרקוד ולשמוח לנצח בעוה"ב!

קצת שמחה…

החפץ חיים גער מאד-מאד במצב ודיבר קשה מאד נגד אלה שמכשילים עצמם במאכלות אסורות,

ואמר: שאי אפשר לצאת מהגיהנם בלתי אם אדם יתנקה שם!

ומובא בספר הזוהר הקדוש: שאדם שאוכל נבלות וטרפות, עוונו יותר גרוע מכל העברות שבעולם! כל עברות שבעולם אם אדם היה בגיהנם וקיבל את עונשו – בסוף הוא עולה, יש לו חלק לעוה"ב.

אבל האוכל נבלות וטרפות, כתוב בזוהר הקדוש: "אין לו חלק בא-לקי ישראל ואין לו חלק לעוה"ב!"

  • זו אזהרה קדמונית מהזוהר הקדוש – מרשב"י!

אכלת באונס? עשרים ושבע (27) תעניות או גלגול בכלב או מיתה במגיפה…

מה הדין של מי שאכל נבלות וטרפות? באונס? זאת אומרת דחפו לו שווארמה לתוך הגרון.

– צריך להתענות עשרים ושבע (27) תעניות![40]

אדם שאכל נבלות וטרפות ולא חזר בתשובה – יתגלגל בכלב!

וימות במגיפה! שאותיות פגימ"ה זה מגיפ"ה.

ואם לא ימות ככלב בעוה"ז ולא ימות במגיפה – יחזור בגלגול בשביל למות ככה ולא יפטר מהדין!

מה דין השוחט שהאכיל נו"ט?

ושוחט שהאכיל נבלות וטרפות – "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (שמות כב ל) דהיינו; שאם נראה שוחט כזה שכלבים אוכלים אותו, לועסים אותו – אסור לנו להצילו מידם – כי זה שלהם! ולכן;

  • לא קוברים אותו.
  • לא מתאבלים עליו.
  • ולא יושבים עליו 'שבעה' (7).
  • מניחים אותו בשדה שיבואו הכלבים ויאכלו אותו! [41]

הבן איש חי זיע"א: התיקון לאוכל טרפיות;

וזה לשון קדשו: "והנה תיקון אוכל טרפיות לא נתפרש בדברי רבנו האריז"ל מספר תעניותיו ובספר עיר מקלט (סימן עד') כתב: יצום תשעה ואחד יום כמנין מאכל (עד כאן) ותקון זה בנוי מהשערת השכל ואין לו יסוד על פי הסוד.

ובליקוטים כתב יד לא נודע למי הם, מצאתי כתוב: האוכל טְרֵפָה יתענה שלש פעמים עשרים וארבעה יום רצופים, כי בכל עשרים וארבעה יום יש רפ"ח שעות, דכל יום נחשב כשתים עשרה שעות אפילו שהוא יום ארוך וכשיתענה שלוש פעמים עשרים וארבעה יום, שהם שבעים ושנים יום, יש בידו שלש פעמים רפ"ח ואם ירצה יתענה שלש הפסקות של שני ימים ושני לילות, שכל הפסקה עשרים ושבעה יום והרי בידו רפ"ח ביתרון, עכ"ל.

ומצאתי בס"ד שורש למספר התעניות הנזכר על פי הסוד שגילה רבנו האריז"ל בעץ חיים (שער מט' פרק ואו') וזה לשונו: וכן מצות הטרפה היא הרע שברפ"ח ניצוצין דקליפת נגה שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפה שהיא סוד ב"ן מיין נוקבין של הקליפה הרע וכשחוזרת למוטב נתקנה בב"ן מיין נוקבין דקדושה וזה הטרפה היא מהלבוש העליון דחשמ"ל הנקרא בשר שנטרפה מאדם הראשון וזהו "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה" (שמות כב ל) עכ"ל.

ובשער טעמי המצות (פרשת אחרי) כתב על פסוק: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה" (ויקרא יז טו) וזה לשונו: וּטְרֵפָה היא סוד רפ"ח ניצוצין שהם ניצוצות קדושה אשר נטרפו ויצאו לחוץ עם הכלים של המלכים ואחר כך נתקנו בסוד: "כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ" (הושע ו א) ובסוד: "טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו" (תהלים קיא ה) עכ"ל, עיין שם.

והנה כפי סוד זה של הטרפה יתיישב לנכון מספר התעניות שמצאתי כתוב בליקוטים כתב יד הנז"ל, שהם שבעים ושנים ימים שיש בהם שלש פעמים רפ"ח שעות והמשכיל יבין מאליו.

המאכיל נבלות לישראל – מתגלגל בעלה;

והנה זה השואל נראה דלא אכל הוא עצמו מן הטרפה ורק שואל תיקון על אשר נכשלו אחרים על ידו ומצינו לרבנו האריז"ל בשער הגלגולים (הקדמה כב' דף כג'.) המאכיל נבלות לישראל מתגלגל בעלה האילן והוא הצומח ואז עונשו הוא שהרוח מכה בעלה ההוא באילן ונובלת ונופלת לארץ וזהו דוגמת מיתה ממש אפילו שנכרת ונעקר מן העולם וזהו סוד פסוק: "וְהֶעָלֶה נָבֵל" (ירמיה ח יג) כי מי שמאכיל נבלות לישראל מתגלגל בעלה הנופלת לארץ. גם זה סוד: "כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת" (ישעיה א ל) ולפעמים אחר שהעלה הזאת חוזרת להתגלגל בעלה אחרת וגם היא נובלת עד כמה פעמים, על דרך האדם המתגלגל בעוה"ז כמה פעמים, כפי העונש הראוי להם, עכ"ל, עיין שם.

וכתוב בגליון הספר בכתב יד: נראה דהוא הדין למאכיל טרפות דגם כן מתגלגל בעלה אילן, כי העלה היא טרפא בלשון חז"ל ותרגום: "עֲלֵה" (בראשית ח יא) 'טַרְפָא' (תרגום ירושלמי) וגם כן ענשו הוא שהרוח מכה בטרפא ההיא ומחזרתה לכאן ולכאן ואין לה מנוחה וכשנשלם הזמן הקצוב לו נטרפת הטרפא ההיא ע"י עופות או ע"י אדם שטורפין אותה ומשליכין אותה…"

(שו"ת רב פעלים חלק ג' יורה דעה שאלה יד' עמ' 169, ד"ה והנה תיקון…)[42]

 

אבל, בואו נראה: מה השכר של מי שנמנע מלאכול איסור!!!

גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות עפ"י החפץ חיים

דבר ראשון (א): "ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה! ככתוב: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וגו' (ויקרא יא מג) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'" (שם כ כו). וכמו שכתוב: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (שמות כב ל).

אומר החפץ חיים עפ"י הפסוקים הנ"ל שמי שלא אוכל איסור מושך על עצמו קדושה!

 

דבר שני (ב): "עבור כל עת שנזדמן לידו דבר איסור ומונע עצמו מלעשות איסור, חושבין לו מן השמים כאילו עשה מצות עשה דאוריתא בפועל ממש!".

זאת אומרת אם הלכת לסעודה אצל חברים או באיזה סעודה (כי אם יש טרפות – זו לא תקרא 'סעודת מצוה' רח"ל!) ולא אכלת – נחשב לך שכל מה שהיית יכול לאכול ולא אכלת – קימת מצוה בפועל!

 

דבר שלישי (ג): מי שנזהר ממאכלות אסורות "אפילו אם הוא איש פשוט שאינו ת"ח, יזכה להיות אור ה' עטרה בראשו לעתיד לבוא כמו על גדולי התורה!"

 

דבר רביעי (ד): "זוכה עבור זה, להראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא, כשיעשה להם הקב"ה הסעודה הגדולה בג"ע".

מי שרוצה לאכול מבשר עורו של לוויתן לעתיד לבוא עם כל הצדיקים – שיתאפק עכשיו, בלוויתן יש הרבה בשר!

(ובכלל אתה רואה שהלויתן הוא דג ולא בשר/ עוף…)

 

דבר חמישי (ה): "זוכה עבור השמירה ממאכלות אסורות, לחיי הנצח בעולם הנצח!"[43].

 

הדבר הששי (ו): "אם סובל בזיונות עבור זה, גדול שכרו יותר ויותר, ככתוב: "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה – בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים קכו ה).

 

שימו לב מה קורה בשמים כל יום!

 

דבר שביעי (ז): "צריך שידע, שבעבור זה שמו נִכַּר למעלה בכל יום לאות ולתפארת והקב"ה בעצמו מעיד עליו לפני פמליא של מעלה, על מעשיו והנהגתו".

וכל זה אם רק סתם את פיו מלאכול! ככתוב: "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה" (משלי כג ב) ועל הרשעים כתוב: "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (משלי יג כה).

רבנו בחיי זצוק"ל קורא לרשעים: "בִּטְנָם אֱלֹהֵיהֶם" (חובות הלבבות שער ט הפרישות) – האלהים של הרשעים זה הבטן, היא קובעת אם מותר או אסור…

 

דבר שמיני (ח): "בזה שנשמר ממאכלות אסורות, הוא מזכה לעוד הרבה מחבריו שילמדו ממעשיו וזכות הרבים יהיה תלוי בו".

וכ"ש אם מסביר להם את הדברים ומעודדם לאכול בכשרות אמיתית!

דבר תשיעי (ט): "ועל כולם: ידע; שמתקדש בזה שם שמים לעיני כל ישראל וגם לעיני האומות! ואשרי הנברא שמתקדש שם שמים על ידו"[44].

הבעל שם טוב זי"ע מראה העונש שקבל שוחט שסכינו היתה פגומה!

יהודי אחד שבא לבעל שם טוב

ואמר לו: שהוא רוצה ללמוד שחיטה.

אמר לו: בוא ואוציא אותך החוצה.

הוציא אותו החוצה והראה לו על הגג ליד הארובה שוחט שמתקן סכין.

אמר לו: "אתה יודע מי זה? זה היה שוחט שהסכין שלו היתה תמיד פגומה והוא לא היה מרגיש והוא עובר את העונש הזה כבר שלוש (3) שנים! שמו אותו פה שיתקן את הסכין, עד שאני אעביר לו את הסכין ושלוש (3) שנים הוא עוד לא מצליח לסדר סכין!"

אמר לו: "אתה רוצה להיות שוחט? בבקשה…"[45]

 

קורא יקר! עובדים עלינו בכל המאכלים!

ידענו שיש בעיות בכשרויות מסוימות, אבל…

  • לא ידענו שיש בעיה כללית של סכינים.
  • לא ידענו שמרמים במזיד ומעבירים כמויות כאלה ביודעין ומשקרים וכותבים הפוך.
  • לא ידענו שגונבים לנו את הכסף.
  • ועכשיו עומדים לעשות 'תביעה יצוגית', כי אם אומרים לך זה 'מהדרין' וזה לא מהדרין, פרושו של דבר; שגונבים לך כסף! לוקחים לך יותר תוספת על ה'מהדרין' שאיננו, זו בעיה חמורה של מדינה שלמה!

לא רק אני אומר, בטמבלויזיה עשו שלשה (3) תחקירים שהראו שיש חותמות על שקיות, ארבע (4) חותמות של בד"צ [46]– כשבעצם המשגיח הוא של 'הרבנות'. אז איך חתמו ארבע (4) בד"צים? כי הבד"צים סומכים עליו! אבל אתה לא סומך עליו, אתה שילמת בשביל החותמת של הבד"צ ובד"צ סומך על הרבנות! אז נאמר שהרבנות היא כמו הבד"צים לפחות, אבל האמת היא שאפילו הרבנות יותר טובה! משום שלהם יש משגיח ולבד"צים אין, אז על מה לוקחים לנו כסף? – זה חותמות בשביל פרנסה, לא חותמות בשביל כשרות. אנחנו מבינים מה הבעיה?

 

שו"ת מהרה"ג הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל; יולדת, גר צדק, בחור ישיבה חלש וזוג

שו"ת ששאלו את הרב חיים קנייבסקי גדול הדור בנושא של מאכלות אסורות;

1) אשה חודש (30 יום) אחרי לידה

כתבה לו: "כבוד הרב! אני אוכלת משחיטת 'חבורה' וכרגע אין לי כסף ואני מרגישה חלשה ויש לי חמשה (5) ילדים קטנים ואני רוצה שיגדלו בריאים, אני שואלת: איזה בד"ץ אני יכולה לאכול?"

הרב בירך אותה בבריאות והכל,

ואמר לה: "לא חיבים לאכול עופות!"

אשה אחרי לידה – נקראת 'אשה חולה' ודין חולה – מקילים לה והרב לא מקל לה שום דבר!

ואומר לה: "לא חיבים לאכול עופות!"

  • גר צדק;

אשתו אמרה לו: "אם אתה ממשיך לאכול שחיטת חבורה ולא מביא מה שרגילים לקנות בסוּפֵּרִים – אני מתגרשת!"

ודבר שני (2): "אם אתה לא תוריד את הזקן – אני מתגרשת"

הלך לרב חיים

אמר לו: "אתה צודק!"

אם היא רוצה להתגרש – תתגרש, אבל אתה צודק! אל תחליף את האכילה ואל תוריד את הזקן…

  • בחור ישיבה, בישיבה ליטאית, בדרך כלל אומרים 'מה שאוכלים בישיבה, צריכים לאכול' והוא אוכל משחיטה פרטית והוא לא אוכל כמו כולם בישיבה…

ואמא שלו באה להתלונן אצלי שהילד חלוש – מה לעשות? לא אאריך מה דיברנו.

בסוף היא הלכה לרב קנייבסקי לשאול אותו.

והיא אמרה לו: "הוא לא אוכל והוא חלוש!"

אמר לה: "יאכל חָלָבי!"

אז הבן של רבי חיים אמר: "אבל היא אומרת שהוא נחלש!"

אמר לה: "שתביא לו בשר מהבית!"

– זאת אומרת, לא הלך לפי הכלל 'שבחור ישיבה מה שאוכלים – יאכל…' כי הוא מודע לכך שיש בעיות!!!

  • שאלה (ב אדר-א תשעו 11-02-2016):

זוג, שהאשה אוכלת מה שאמרנו ובעלה מתנגד!

והוא אומר: "לא! לפני שהתחתנו אמרנו ששומעים לרבנים שלי ואת באה עכשיו עם 'הרב הזה' ואומרת כך וכך… ולא אוכלת כמו כולם ואני לא מוכן!"

אז היא אמרה לו: "טוב, אם אתה רוצה – תתגרש!"

הגיעו אלי,

שאלו: "מה לעשות?"

אמרתי: "תלכו לרבי חיים"

הלכו לרבי חיים, מי 'הלכו'? ראש הישיבה ועוד שני (2) רבנים והבעל וכתבו 'מגילה' שהם התחיבו וכתבו והסכימו והחליטו כך וכך מאז החתונה ופתאם היא באה בטענותיה ויש לה רב שאומר: 'שחלק משמעותי מהציבור – אוכל נבלות וטרפות!'[47] והיא לא רוצה לאכול, מה לעשות?

שאל אותו רבי חיים: "אתה כהן?"

אמר: "לא"

אמר: "תתגרש ואם תרצה – תחזיר אותה אחר כך" (!!!)

– אין משחקים!!!

 

אם זה היה מהסיבה שצריך לגרש אותה בגלל שהיא לא שומעת, אז מה שייך להחזיר אותה? גם אם אתה כהן, תגרש, אשה כזו לא מחזיקים אם היא עוברת על מה שסוכם – גמרנו.

דבר שני (2): מה, קשה לרב להגיד שהיא צריכה לשמוע בקול בעלה? הרי כתוב במפורש! "אֵין לְךְ כְּשֵׁרָה בַּנָּשִׁים אֶלָּא אִשָּׁה שֶׁעוֹשָׂה רְצוֹן בַּעֲלָהּ!" (תנדב"א ט) הוא יודע את מאמר חז"ל, למה הוא אומר לו "תגרש"?

כי הוא מבין שזה דברים של עקרונות! היא מבינה בדיוק מה היא אוכלת ולא רוצה לאכול. והוא לא רוצה… הוא הולך לפי הרבנים… והרב שלו 'בדק', איך בדק? צלצל לשוחט

ושאל: "הכל בסדר?"

ענה השוחט: "הכל בסדר…"

זה נקרא 'לבדוק'?!

להלן שש (6) שאלות שהגיעו לשלחנו של הרה"ג הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל;

  • "לאור הבעיות בכשרות;
  • האם לאכול משחיטת חבורה גם כאשר פעמים נמנעים מאכילת בשר ועוף בשבת?
  • מה לעשות כשהולכים להורים בשבתות וחגים?"

התשובות (לשני (2) השאלות):

"נכון תמיד"

(ובפוסקים מבואר באורך שאין חובה לאכול בשר בשבת)

  • "שמעתי מאנשים ששחיטה ששוחטים להמון, פעמים שיש תקלות אפילו אצל יראי ה'! ולכן יש אומרים: שנכון לאכול בשר ועוף רק משחיטה פרטית. ופעמים שלא נמצא אצלנו שחיטה פרטית ויכול להימנע מעונג שבת או שמחת יום טוב, האם ראוי להקפיד לאכול בכל אופן דווקא משחיטה פרטית?"

תשובתו: "נכון!"

(ובפוסקים מבואר באורך שאין חובה לאכול בשר בשבת)

  • יהודי: "אני רוצה לשאול את הרב שתי (2) שאלות"

משב"ק: "יש לו שתי (2) שאלות; שאלה ראשונה…

יהודי: "אמא שלי התחילה לאכול מחבורה ואת כל הכלים שלה, שלפני שהיא התחילה לאכול מחבורה – היא רוצה לתת לאחותה, כי היא אומרת שהיא סומכת על כל התעשיה…"

משב"ק: "אז מה השאלה?"

יהודי: "מותר לה לעשות את זה?"

משב"ק: "אמא שלו היתה אוכלת מהכשר רגיל, לאחרונה היא התחילה לאכול מחבורה, משחיטה פרטית" שואל: "השאלה על כלים שלפני והיה הכשר, יכול להיות הכשר טוב – רגיל, אפשר להעביר לאחות שלה?"

הרה"ג הרב חיים קנייבסקי: "להגעיל!".

משב"ק: "להגעיל".

(דהיינו; להגעיל את הכלים כיון שכל זמן בלוע בהם טרף – כל מה שיתבשל בהם – יהיה טרף![48])

  • האם הרה"ג הרב קנייבסקי מכיר כשרות לבשר ועוף שנתן לסמוך עליה?

זוג תלמידי ישיבות נכנסו להרה"ג חיים קנייבסקי לשאול את השאלה הבאה: "איזה כשרות אפשר לסמוך על בשר ועופות?"

הרה"ג הרב חיים קנייבסקי: "לא מכיר!"

משב"ק: "הרב לא מכיר…"

 

הרב לא מכיר איזה הכשר ניתן לסמוך עליו בבשר ועופות? הרב לא מכיר! לא מכיר, מה זה "לא מכיר"? טוענים שהוא אוכל 'שארית' למה הוא לא אומר 'שארית'?…

  • אב שאוכל ספק נו"ט – לא מוציא יד"ח בקידוש!

יהודי הגיע להרה"ג הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל ובידו מכתב עם שתי (2) שאלות:

"שאלה לכבוד הרה"ג שליט"א;

  1. אבי אוכל ספק נבלות וטרפות האם אני יכול לצאת ידי חובה בקידוש שלו?
  2. האם עונים "אמן" על ברכותיו?"

משב"ק: "זה הפתק שלו, אבא שלו אוכל נבלות וטרפות"

יהודי: "הוא ספק… הוא לא… הוא לא מקפיד, אמרתי לו, הוא לא כזה מקשיב, עונים לברכות שלו או לא?"

משב"ק: "גם אם עונים על הברכות של אדם שאוכל נבלות וטרפות וגם אם הוא יכול לצאת ידי חובה בקידוש שלו?"

הרה"ג הרב חיים קנייבסקי: "אתה לא יכול לצאת בקידוש שלו.

אבל אמן על הברכות שלו תענה".

משב"ק: "אמן" תענה. שמעת? "אמן" תענה, אבל לצאת ידי חובה? אתה לא יכול לצאת!"

 

  • פסקו של הגר"ח קניבסקי: חזן האוכל נו"ט – אפיקורוס!

יהודי שואל את הרה"ג הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל: מי שאנו יודעים שאוכל נבלות וטרפות בין שידוע לו או לא, האם עונים אחריו כשליח ציבור 'אמן' ו'קדושה' או לא ומה המקור לזה? דומיא דמי שאנו יודעים שהוא פסול לעדות והוא אינו יודע, האם נקחהו לעד בכתובה?!

במקרה ולא, מה עדיף? לא לענות או לצאת או להגיד פסוק: "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט נג) במקום ספק כבן איש חי?

הרה"ג הרב חיים קנייבסקי: "לא לקחת אותו לחזן ולא לענות אחריו 'אמן'".

יהודי: "גם אם הוא לא מודע לבעיה?"

הרה"ג הרב חיים קנייבסקי: "אפיקורוס!"

יהודי: "הוא חושב שהוא אוכל…"

הרה"ג הרב חיים קנייבסקי: "אפיקורוס!"[49]

יהודי: "הוא חושב שהוא אוכל כשר… הוא אומר: 'אני אוכל כשר'… אבל הוא בפועל אנו יודעים שהוא לא אוכל כשר".

הרה"ג הרב חיים קנייבסקי: "אז שישאל רב! מה הוא חושב?! הוא אומר…"

יהודי: "הבנתי, תודה רבה כבוד הרב!"

 

[מכאן תוכחת לאלו החושבים ש'בסדר' להתפלל בבית כנסת של אנשים כאלו. ראשית; יעויין באורך בספר אשרי האיש לריא"ז מרגליות ובתשובות מהרש"א אלפאנדרי (בתחילת הספר) שהעדיף להתפלל יחיד! אפילו אם יש בבית הכנסת אדם ששלח את ילדו לבית ספר דתי לאומי… כ"ש אוכל טרפות במזיד! שנית (2), צריך להבהיר, אמרו חז"ל: 'גָּדוֹל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ' וכו' (נזיר סו:) וגם מבחינת העונה אמן לברכה לבטלה! הוא מעיד שקר!! וגרוע מהמברך, ככתוב בספר ראשית חכמה, לכן אם בכל זאת נמצא שם יגיד פסוקים ותורה כשיכול כך שאסור לו בכלל לענות כי 'הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה…' (סוכה כה.)

ולמעשה: קדיש יתום יענה, קדושה – כיון שזה פסוקים יכול לענות וכן 'מודים דרבנן' וירויח ברכת כהנים וקריאת התורה כו' וההקפדא היא על החזרת הש"ץ באם אינו אוכל כשר רח"ל והקדישים שלו].

 

תשובות מהרה"ג הרב שריה דבליצקי זצוק"ל: ש"ץ לא מוציא ידי חובה, להתפלל לבד, אסור לבשל, אסור להאכיל

שאלות שנשאל הרב שריה דבליצקי זצוק"ל: "כבוד הרב! שליח ציבור שאוכל נבלות וטרפות – מוציא ידי חובה?"

אמר לי: "לא"

– "אם אין אחר?"

אמר לי: "תתפלל לבד"

שאלתי: "אם אשה ובעל, הוא רוצה לאכול שחיטה… והיא לא רוצה, היא לא רוצה לבשל לו מה שאסור! חיבת האשה לבשל לבעלה?"

אמר: "לא"

שאלתי: "בעל ואשה אחד מהם רוצה לתת לילדים הקטנים לאכול משחיטה כזאת רגילה?"

אמר: "לֹא תַּאֲכִילוּם" (יבמות קיד:)

– אסור להאכיל ילדים קטנים.

ההלכה אומרת: שאשה שהיתה חולה והתירו לה בחוליה לאכול איסור – לא תניק את הילד! אמנם היא אוכלת איסור בהיתר, אבל מה שהיא תניק אותו – זה איסור ואסור להאכיל לתינוק איסור.

[ועיין יורה דעה סימן פא' סעיף ז' בהגה ובכף החיים שם ס"ק סו' בשם הרבה פוסקים שכתבו כן במפורש!].

 

 

"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱ-לֹקִים יְרָא

וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת יב יג)

ובאם נקפיד כנ"ל – אז נזכה:

שה' יצילנו מכל דבר איסור – אמן כן יה"ר.

 

 

בונוס – מרתק!

(עכו 07-12-2016 ז' כסלו תשעז').

בירור הסוגיא: מומר לתאבון או מומר להכעיס? מה דיננו? – תגלית!

"עפ"י פרשת השבוע, בואו נראה: מה דיננו? כתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה כח) כי מצידו היה אוכל. רש"י אומר: שיצחק אבינו היה אוכל מהציד של עֵשָׂו וביקש ממנו: "שָׂא נָא כֵלֶיךָ" – 'חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה, שֶׁלֹּא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלָה (בראשית כז ג).

 

זאת הבעיה הכי חמורה בדורנו: שמאכילים אותנו נבלות וטרפות בגלל הסכינים! ורואים שיצחק אבינו מקפיד מאד!! ואומר: 'חַדֵּד סַכִּינְךָ וּשְׁחֹט יָפֶה, שֶׁלֹּא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלָה' וזה מדובר בשחיטה של בהמה אחת-שתים (1-2) לא תעשיתי כמו ששוחטים היום למעלה ממאה (100+) בשעה (60 דקות).

ואומר לו: "וְצוּדָה לִּי צָיִד".

 

ויש להבין: הן אמת שיצחק חשב שעֵשָׂו צדיק ומתענין ושואל בהלכה בכל דבר, אבל כידוע, האבות הקדושים קימו אֶת כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה (קידושין פב.) וכבר ידוע שאין הקב"ה מֵבִיא תַּקָּלָה לצדיקים באכילת איסור (גיטין ז ובתוספות שם) וידוע שעֵשָׂו קרוי: "יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד (מומר)" (קידושין יח.) וידוע שהמומר שחיטתו נבלה (שלחן ערוך יורה דעה סימן ב הלכה ה) אז חיבים לומר: שעֵשָׂו היה בגדר מומר לתאבון, שאם שחט כהלכה שחיטתו מותרת.

 

ההלכה אומרת: שמומר לתאבון, שאם יש יהודי כשר על גביו ובודק לו את הסכין – אז שחיטתו מותרת, אם הוא מומר לתאבון – תכף נבין מה זה המושג הזה ומה ההבדל בינו לבין מומר להכעיס?… אז חיבים לומר: שעֵשָׂו היה בגדר 'מומר לתאבון' כי אחרת איך אכל ממנו יצחק?!

וכך כתבו הישמח ישראל והמהרי"ל דיסקין בפרשה.

 

וכמו שאמרו: "לָצוּד צַיִד לְהָבִיא" (בראשית כז ה) לשון הפסוק: לָצוּד צַיִד לְהָבִיא מה פרוש? ש:'אִם לֹא יִמְצָא צַיִד יָבִיא מִן הַגֶּזֶל' (רש"י).

 

זאת אומרת: עֵשָׂו הולך לָצוּד צַיִד אבל אם הוא לא מוצא צַיִד – לְהָבִיא מה זה לְהָבִיא? בטח מי שצד ציד הולך לְהָבִיא, בשביל מה מיתרת התורה ואומרת עוד מילה לְהָבִיא? אז מה, צדים ציד בשביל להשאיר?! בטח לְהָבִיא.

 

אלא זה בא ללמד אותנו: שאם הוא לא צד צַיִד (של היתר) – הוא יביא מהגזל. וכן בתרגום יהונתן כתוב: שכאשר לא מצא ציד כשר – הרג כלב ועשאו מטעמים! כתוב: שהמלאכים באו והיו מתירים לו כל הצבאים שעשו היה צד, כדי לעכב אותו, עד שיעקב יטול את הברכות, לכן עכבוהו, כדי שיספיק יעקב לקחת את הברכות וכשכבר לא מצא ציד, אז הוא הביא כלב! ועשה ממנו מטעמים…!

 

אז מה לומדים מפה? שעשו היה מומר לתאבון, מה זה 'מומר לתאבון'? 'לָא שָׁבֵיק הֶיתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא' (גיטין לז:) זה המושג של מומר לתאבון, לא עוזב היתר ואוכל איסור, זאת אומרת יש לפניו שני (2) דברים; יש לו מאכל היתר ויש לו איסור, אז הוא לא יאכל את האיסור ויעזוב את ההיתר 'מומר לתאבון' אוכל את מה שמותר. אבל כשאין והוא לא מוצא ואין מה שמותר והוא רעב, אז זה לא מענין אותו, כשנכנס למסעדה אינו בודק: 'האם יש כשרות? או אין כשרות, או שהכשרות מפוקפקת' מה זה מענין אותו? – הוא אוכל! זה נקרא: 'מומר לתאבון' אבל לכתחילה הוא מחפש היתר, אבל אם אין היתר – רק אז גם כלב הוא יאכל, גם גזל הוא יאכל וזה נקרא: 'מומר לתאבון'.

 

והנה בספר בית הלל כתב: 'בזמננו' – שזה כבר לפני מאות שנים! "מי שחשוד לאכול נבלות לתאבון – שחיטתו אסורה!" (יורה דעה ב ב) "מי שחשוד לאכול נבלות לתאבון – שחיטתו אסורה!" כדין המומר להכעיס!

 

ונשאל הרב קנייבסקי שאלה חדשה: "האם לתרום לכולל, שהלומדים בו חשודים באכילת נבלות וטרפות?"

הרב אמר: "חלילה!" לא לתרום.

איך אפשר ללמוד דינים והלכות כשאוכלים נו"ט או ספק אוכלים נבלות וטרפות?! מה יצא מהתורה הזאת שכל הזמן הם אוכלים טומאה ומטמאים ומטמטמים?!

 

אז הבית הלל כותב (ביורה דעה ב ב) שבזמננו [אז כך כתב! והיום? יותר גרוע!] מי שחשוד לאכול נבלות לתאבון – שחיטתו אסורה!" ופוסקים רבים פסקו כך (תבואות שור, פרי מגדים, באר היטב, חכמת אדם וכן כתב החוק יעקב באורח חיים סימן תמח'): שעכשיו חלק משמעותי נחשבים למומרים להכעיס. ומומר להכעיס זה שיש לפניו היתר ואיסור – ואין לו בעיה לאכול את האיסור אפילו שיש לפניו היתר, זה נקרא: 'מומר להכעיס'.

 

שואל הרב גלינסקי זלה"ה: "איך עקרו הלכה מהגמרא שנפסקה (שלחן ערוך יורה דעה סימן ב וסימן קנח) שיש חילוק בין 'מומר לתאבון' לבין 'מומר להכעיס'?

 

הוא אומר: "תשובת הדבר בתוספות (ע"ז כו) והן רמוזים ברמ"א (סוף סימן קנח' ובדרכי משה שם): מומרים של זמננו להכעיס הם; דשָׁבֵיק הֶיתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא!' הם מניחים את ההיתר ואוכלים את האיסור! לא כמו 'מומר לתאבון' שמומר לתאבון אוכל קודם כל מה שמותר, רק כשאין מותר אז הוא אוכל איסור. אבל 'מומר להכעיס' הוא עוזב את המותר שלפניו ואוכל בדוקא את האיסור.

 

וכל שהוא נקרא 'מומר להכעיס' – אין אנחנו מצווים להחיותו! מה פרוש? כתוב: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה לו) אנחנו מצווים להחיות את אחינו, עמנו ולעזור לו! אבל אם הוא 'מומר להכעיס' איננו בכלל אחווה! ואין אנחנו מצווים להחיותו. אפילו עני מרוד – לא עוזרים לו! זה נקרא 'מומר להכעיס' ודינו כאפיקורוס[50] וכעובד ע"ז!

ובמי זה נאמר? כתב הבית הלל: שבזמננו שמי שחשוד לאכול נבלות לתאבון – שחיטתו אסורה כדין המומר להכעיס ששחיטתו אסורה. וכך הביאו הפוסקים הנ"ל וכך כתב החוק יעקב: שעכשיו חלק משמעותי נחשבים למומרים להכעיס, אם כן יש בעיה עצומה!

 

עכשיו נראה מה נקודת המבחן: מה ההבדל בין 'מומר לתאבון' לבין 'מומר להכעיס'? נביא כמה דוגמאות שהן נראות קטסטרופליות! אבל תשמעו איזה הבדל יש בין 'מומר לתאבון' לבין 'מומר להכעיס' יתברר לנו: שעֵשָׂו הוא 'סוכר' לידנו! 'סוכר!' שהרי יצחק אבינו היה יכול לסמוך על שחיטתו ועל שחיטתנו – ודאי שלא!

 

נקודת המבחן: האם כשיש אפשרות שלא לעבור על איסור ואנחנו בוחרים בה ואז אנחנו נחשבים "רק מומר לתאבון" כמובן שאף אחד לא יהיה מוכן להתפאר בתואר הזה שהוא: 'מומר לתאבון', אבל ודאי שאין להשוותו ל'מומר להכעיס' כי 'מומר להכעיס' – הוציא את עצמו מכלל ישראל, הוא אפיקורוס והוא כעובד עבודת כוכבים כמו שנפסק בשלחן ערוך יורה דעה סימן ב הלכה ה.

 

[אז המבחן: יש לפנינו איסור והיתר ויש לנו אפשרות לעבור על איסור, האם אנחנו בוחרים: שלא לעבור על האיסור! כי הרי יש היתר ויש איסור; אז אנחנו בוחרים ומעדיפים: שלא לעבור על האיסור, אבל אם לא יהיה היתר, יהיה רק איסור – האם נעבור עליו? אז אנחנו נקראים רק: 'מומרים לתאבון!']

 

ותשמעו דבר מתמיה – שהאוזנים יעמדו קצת בהתחלה! רבנו ישראל מסלאנט זצ"ל מביא בהערה באגרת המוסר את דברי הגמרא (חולין ד.) שנפסקו להלכה (בית יוסף יורה דעה ב): 'חִמְצַן של עוברי עברה אחר הפסח מותר' ידוע, חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ולא מכרו לגוי ונשאר ברשותו – לאחר הפסח אסור בהנאה! לא רק באכילה ופה כתוב: שחמץ של עוברי עברה אחר הפסח – מותר!

 

לא הבנתי! וכי עוברים עברה קיבלו פרס?! הרי החמץ שאצלם עבר עליו הפסח והם לא קיימו מצוות ביעור חמץ אז איך החמץ יהיה מותר?! אבל זו ההלכה! תשמעו דבר מדהים – פלא פלאות!!

 

אומר הרב יעקב גלינסקי: "אספר לכם דוגמא, נניח שיש לי שכן שבלי פיתות החיים שלו לא חיים, הוא לא יכול, אין דבר כזה יום שיעבור בלי פיתות… מגיע פסח ולא יכול בלי פיתות, אז הוא גודש את המקפיא שלו בפיתות, כדי שיוכל לשרוד את השבוע וידוע שעל כל כזית שאוכלים חמץ בפסח – זה כרת! שהוא ימות בין גיל חמשים לששים (50-60), על כזית אחד (1) כשלושים גרם (27 גרם) אם אכל חמץ בפסח.

 

הפסח עבר, עשו הבדלה, 'מנהג ישראל' לרוץ למאפית ויז'ניץ, להוט על הלחמניות הלוהטות, אבל למה להדחף, להתקוטט להאבק להרמס? אפשר לדפוק בדלת של השכן ולבקש: 'כמה פיתות' לקים את "מצוות היום" לכאורה, האם זה מותר? הרי למדנו: 'חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח – אָסוּר בַּהֲנָאָה!' מה הדין?

 

מותר! למה? מפני שעוברי עברה מחליפין את חמצן ולכן מותר אחר הפסח. מה זה 'מחליפין'? אחרי הבדלה, אותו אחד שאכל פיתות כל הפסח! מחפש איזה גוי: להחליף אתו את הפיתות, למה? 'לָא שָׁבֵיק הֶיתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא' כי אם יש לו פיתות בהיתר דהיינו; פיתות של גוי, כיון שהאיסור הוא רק על חמץ של ישראל אבל על חמץ של גוי אין איסור.

 

אז היהודי מבקש מהגוי: "קח את הפיתות שלי שהיו באיסור ותן לי את הפיתות שלך". כי אם הוא יכול לאכול היתר! למה הוא יאכל איסור?! שמעתם?!

  • אבל כל הפסח אכלת פיתות!?
  • "טוב, אבל זה אני לא יכול, אין לי ברירה, אין לי אפשרות אחרת, אני בלי פיתות לא חי!…"

מישיגינער כזה. עובר עברה! "לא יכול… אבל אם אני יכול להחליף ולמצוא פיתות בהיתר ולא באיסור אפילו בדרבנן – ודאי שאני אעשה את זה!"

 

זה היה העברינים של פעם! אתם שומעים כזה דבר? למה? 'מפני שמחליפין' ודאי שהם מחליפים, זה 'מומר לתאבון' – איזה דוגמא מדהימה!

 

הגאון הצדיק רבי אברהם גרודז'ינסקי זצ"ל, שהיה המשגיח של ישיבת סלבודקה, מביא בספרו תורת אברהם (דף רל') את דברי הגמרא: 'רועים (רועי צאן) דינם כגזלנים ופסולים לעדות!' (סנהדרין כה) כל הרועי צאן, יש להם דין של גזלנים ופסולים לעדות, כי הם מכוונים את בהמותיהם לרעות בשדות זרים וכשאוכלים משדות זרים בלי רשות זה גזל, כל מי שהוא גזלן – פסול לעדות.

 

ושימו לב! אז ב'כתובות' כשלוקחים עדים, צריך שיהיו כשרים וגם בגיטין, שלא יהיו פסולים לעדות והגזלן, שגזל מישהו ולא החזיר את החוב – פסול לעדות.

 

אבל אמרו בגמרא: 'שאין הדברים אמורים אלא כשהם רועים את בהמותיהם'; מתי אומרים שהרועים דינם גזלנים שפסולים לעדות? כשרועים את צאנם, אבל כשרועה בשכר לאחרים – כשר לעדות! – אֶה! מה ההבדל? מה ההבדל?? כי יש 'חֲזָקָה: אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ' (בבא מציעא ה) אדם לא מוכן לחטוא בשביל חברו, אדם מוכן לחטוא בשביל עצמו – שהוא נהנה מזה, אבל שהוא יעשה חטא שחברו יהנה מזה – שהוא יקח את הגיהנם וחבר שלו ירוויח?! זה הוא לא מוכן! כי יש חֲזָקָה: אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ כשאין לו לעצמו תועלת – הוא לא חוטא.

 

עכשיו צריך לזכור: שהרועים הם בורים ונבערים 'אינם מן הישוב' (סנהדרין כו) אבל אפילו פשוטי עם כמותם מוכנים ללכת מרחק רב – כדי שלא לרעות בהמות של אחרים בשדה שאסור המרעה!! כי עבור עצמם – הם מוכנים לחטוא! אבל לא עבור אחרים!! והחזקה הזאת, ש: אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ – הופכת אותם להיות נאמנים אפילו בעדות של נפשות! אם צריך להעיד בדיני נפשות, שיכולים להוציא אדם להורג או לא – הם נאמנים! ולהיות עדי קידושין וגירושין – בלי שמץ של פקפוק!! -אֶהה… אז למרות שהוא מוכן לגזול בשביל עצמו, אבל בשביל אחרים הוא לא מוכן – אדם כזה נאמן! כי: אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ על עצמו הוא לא נאמן, אבל לאחרים – כן.

 

ועוד הוסיף; גמרא שנינו: אם אדם עמד למות ושכב על ערש דווי, ערך 'חשבון נפש' ולבו דווי: 'עם מה הוא יעלה למרום? איזה זכויות יציג שמה?!'

 

בחרדתו החליט: 'להקדיש באותו רגע את כל רכושו לבית המקדש!' כדי שיעמוד הדבר לזכותו. אז ברגע שהוא הקדיש את זה לקדש לרוחניות – הוא יודע: שיש לו זכות גדולה ועצומה! לפחות עם זה הוא יבוא למעלה. לקחת את זה – הוא לא יקח, להשאיר לילדים – לך תדע מה יעשו… אבל אם הוא מקדיש את זה הכל לבית המקדש – הוא בטוח עכשיו: שיש לו זכויות. כי אמירתו (עצם זה שהוא אמר) 'אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ, כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט' כאילו נתן את כל הרכוש ביד.

והבנים עמדו לידו והתחילו לבכות: "אבא! מה יהיה עלינו? ממה נחיה?"

התעשת ואמר: "רגע, הכסף הסגור בבנק – אינו שלי, הילדים הפקידו אותו בידי ושלהם הוא!".

 

עצם את עיניו ונפטר. באים הגזברים של ההקדש, לוקחים את הדירה שלו, את הרהיטים שלו, את חשבון העובר ושב שלו, כל מה ששלו – הוא הקדיש. עכשיו, מה עם תוכנית החיסכון שהוא אמר ברגע האחרון,

הוא אמר: "הכסף הסגור בבנק אינו שלי – הילדים הפקידו בידי ושלהם הוא!" – מה עם זה?

 

הרב פונה לקהל: "מה אתם סוברים? שהוא המציא את זה ברגע האחרון? או שזה אמיתי? מה אתם אומרים?"…

 

תשמעו: הסברא נותנת: שגם זה שלו וגם את זה הוא הקדיש וכשהבין: שהוא קיפח את בניו – חזר בו וניסה להציל עבורם והמציא: 'שהפיקדון שלהם' – ככה הסברא אומרת.

 

אבל ההלכה קובעת: שמאמינים לדבריו ומוסרים את הכסף לצאצאים! למה? 'חֲזָקָה: אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ' (שבועות מב) אהבתו לבניו לא תביא אותו לעבור עברה, למרות שעבור עצמו הוא יכול למעול בהקדש, אבל 'מומר לתאבון' הוא ולא יחטא אפילו בשביל בניו! זה נקרא: 'מומר לתאבון'. זה חמור ביותר להיות 'מומר לתאבון' אבל זה מעלה גדולה ביחס ל'מומר להכעיס'! והיום: כל החשודים על נבלות – הם כ'מומרים להכעיס!' כי יש אפשרות לאכול היתר, אך מניחים ההיתר ואוכלים את האיסור!

 

עוד דוגמא מזוויעה:

אדם הולך עם בתו הקטנה לתחנת רכבת, מבקש לקנות כרטיס ונוכח שאבד הארנק, אובד עצות, הרכבת הגיעה, החלטה של רגע: הוא עולה לקרון. הרכבת חוצה את הישימון והמבקר עולה לבדוק כרטיסים ואין לו כרטיס, עכשיו יורידו אותו בתחנה הבאה בלב הישימון עם הבת הקטנה שלו?! והוא שח את הצרה שלו לשכן בספסל לידו, שואל אותו השכן: "בת כמה הילדה?"

  • "בת עשר (10)"
  • "אתן לך מאה (100) שקל לקדש את בתך"… המבקר מתקרב…
  • "תן!"

וההוא אומר: "הרי בתך מְקוּדֶּשֶׁת לִי במאה (100) שקלים אלו כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל"

וזה מספיק למחיר של הכרטיס וגם לתשלום של הקנס.

אותו שכן ירד בתחנה הבאה והאבא נזכר: שהוא לא שאל את השם שלו 'הבעל של בתו' לא יודע מי הוא! אתם צוחקים?… שלא יהיה אבא כזה לשום בת בישראל, אבל הילדה הזאת 'עגונה' לנצח! אם לא יבוא הבעל – היא לא יכולה להתחתן עולמית!

 

והנה, ישועה! מופיע אדם משום מקום ואומר: "נו, מתי החתונה?"

ואז עיניו של האבא אורו: "זה אתה באמת?"

  • "כן זה אני".

האבא לא מכיר אותו, האם הוא נאמן?! האם הוא יתיר אותה מן העגינות שלה או לא?

 

ההלכה: 'האומר: 'קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ' (כמו במקרה הזה נגיד)

'וּבָא אֶחָד וְאָמַר: 'אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ'

נֶאֱמָן לִתֵּן גֵּט וְאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס; נֶאֱמָן לִתֵּן גֵּט – אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ! יש לו את החזקה וְאֵין נֶאֱמָן לִכְנוֹס – אֵימָא יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ' (קידושין סג) כי שמא היצה"ר תקף אותו, לכן כששמע שיש פה עגונה בא ואמר: "מתאים לי, זה אני!"

 

אז אולי היצה"ר תקף אותו לכן הוא רוצה… אז לא נותנים לו לִכְנוֹס, אבל יכול לתת גט, למה? כי אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ.

 

הרי לפנינו אדם חשוד על העריות שמא הוא שמע על העגונה המסכנה והחליט לזכות בה ומוכן לשקר ולהציג את עצמו כבעלה ולחיות חיי חטא כל ימי חייו! כי נהנה. אבל הוא אינו חשוד לשקר סתם כך ולא נאמר: 'שנכמרו רחמיו עליה לתת גט ולהתיר אותה לאחֵר' – ורק מי שקידש אותה יעשה זאת כי אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ.

 

זה העברינים של פעם! ואנחנו! מה אתנו?!

מה אתם אומרים: אנחנו יש לנו דין של 'מומר לתאבון' או 'מומר להכעיס'?

 

הרב פונה לקהל: אני רואה שיש פה חבר'ה שמבינים ענין…

 

בהנחה ש:'אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ' אדם אינו חוטא בלי שתהיה לו הנאה מכך. אז איך אנחנו מדברים לשון הרע?! הרי על המדבר לשון הרע נאמר: "וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן" (קהלת י יא) אין הנאה מחטאי הלשון, זה לא כמו אוכל נבלות וטרפות וזה רוע צרוף בלי הנאה! ואפילו לא טורחים למזער את האיסור, כמו העברינים של פעם שהיו מחליפין את החמץ! למזער, לטשטש את הזהות של האדם שעליו מדברים, למעט בדיבור ככל שאפשר, לדבר אודות דברים אחרים – גם זה לא.

 

"אבל עכשיו תשמעו, פחד לומר! פחד לומר, אבל מה לעשות? זה כתוב"

 

הרב גלינסקי אומר: "אבל חיבים לומר, אחרת אוי ואבוי! כשנגיע לעולם האמת, יגידו לנו את הדוגמא הזאת ויסתתמו כל הטענות, אתה תבוא עם כל המצוות ועם כל מה שאתה חושב שיש לך, יביאו לך דוגמא כזאת ומה תגיד?! תשמעו מה הדוגמא.

 

מי שיש לפניו ספר קדש, ספר מענין, למשל ילקוט מעם לועז – מומלץ בכל בית יהודי, סידרה נפלאה, משהו עולמי! שבתות – בעליה רוחנית לאין שיעור. אבל בלי שבת, יש לו את הספר לפניו עכשיו אפילו ביום חול ויש לו עיתון לידו, או יש לידו טמבלויזיה, או אינטרנט, או פיסבוק, או כל מרעין בישין. ואמרנו: מה זה 'מומר לתאבון' שיש לו היתר ויש לו איסור מה הוא עושה? הוא בוחר בהיתר ולא נוגע באיסור, נכון?

 

אז אם יש לך ספר קדש ועיתון – מה ההיתר? הספר קדש והעיתון זה האיסור, אם אתה עוזב את ההיתר ואתה הולך לאיסור! מה אתה? 'מומר להכעיס'!!! יש לך אפשרות ללמוד ובמקום ללמוד אתה הולך ועושה איסור ולא בוחר באפשרות ללמוד, פה (הספר קדש) זה מצווה ופה (העיתון) זה עברה ואתה בוחר בעברה ולא במצווה – אתה 'מומר להכעיס'!!! יש לך דין של אפיקורוס! של עובד ע"ז. אתם שומעים מה יגידו לאדם בעולם האמת?

 

זה לא פשוט רבותי! לא פשוט. וקצבו את דינו התוספות (בע"ז כו) ופסק את זה הרמ"א: 'מומר להכעיס'! והוא גרוע מעֵשָׂו.

 

אז אם יש לך אפשרות לאכול בשר ועופות משוחט שיקפיד על כל ההלכות כמו שנפסק בהלכה [כמו שב"ה מדקדקים ב'קהילות פז' כמו שאין מדקדקין בכל העולם כולו[51]] ואתם מעדיפים לאכול משהו אחר – אתם 'מומרים להכעיס!'

 

שחיטת 'חבורה' מגיעה גם לצפון מידי פעם, אתה יודע למה מידי פעם? כי לא כל מה שנשחט כשר. אבל אצל אחרים? כל מה שנשחט כמעט כשר [52] כי שוחטים ביום (1) מיליון (1,000,000), מיליון וחצי (1,500,000)! איך אפשר לספק לכל הארץ? איך אפשר?! אם ידקדקו כמו שאצלנו – אז מארבעים (40) בקר יוצא שלוש (3) ובסוף אנחנו לא לוקחים את זה, כי מישהו לא בדק את זה ביבש שאנחנו סומכים עליו. וממאה שלושים וחמש (135) יוצא לנו גם כן לפעמים שלוש (3) ואצל אחרים יוצא ששים אחוז (60%), איך זה? וכבר פרסמנו ענין זה.

 

ואמרנו: זה 'מומר להכעיס'!! לכן שליח ציבור שאוכל נבלות וטרפות או שחשוד – פסול ואין מתפללים אתו במנין ואין עונים על ברכותיו, כמו שפסק הרב שריה דבליצקי[53] וכמו שפסק הרב חיים קנייבסקי[54], סופר שאוכל נבלות וטרפות – פסול! מעבד תפילין – פסול! פסולים גם לעדות! אתם שומעים מה כתוב פה? 'מומר להכעיס!'

 

תוכלו לחזור על הדרשה, יש מקורות כדי שיהיה נתן לבדוק את הדברים בפנים, אדרבא! ללמוד לדעת את גודל וחומר האיסור – כדי לא להכשל.

 

ברגע שנודע לנו מה המצב – במשך חודשים רבים אכלנו רק דגים! לא קרה לנו כלום, יש אנשים שבכלל לא אוכלים בשר ועופות – לא קורה להם כלום, דווקא כתוב: שמי שהוא טבעוני וצמחוני – הוא מאריך ימים יותר מאלה שאוכלים בשר כי בדרך כלל הבשר עושה סתימות בעורקים ויש גם 'טופו' ולא חיבים סויה…

 

 

 

 

 

עדות הבית חדש מהנעשה בבית דין של מעלה למאכילי נבלות וטרפות בדורו!

ועכשיו לסיום נושא זה, בשביל שיהיה סגור ותבינו מה קורה ב'בית דין של מעלה', אז הנה מעשה אמיתי שמעיד עליו הב"ח בעל הבית חדש, רבי יואל סירקיש למשפחת יַפֶה, שכתב על הטור פרוש על הבית יוסף כמו מרן רבי יוסף קארו כתב הב"ח פרושו על הטור ארבעה טורים לבאר הכל להלכה. הוא סיפר אותו לבני הישיבה שלו.

 

הנושא המדובר, מה זה לצער יהודי! אפילו כשאתה עוזר לו!!

אבל בין ובין, אנחנו גם שומעים: מה הדין בשמים של מאכילי נבלות וטרפות.

 

[דרך אגב; כל מי שקונה בשר ועופות שלא מתקימים בהם הגדרים הנזכרים לעיל ודברי הפוסקים – דינו כ'מאכיל נבלות וטרפות בביתו!' כי קונה לביתו או אשתו קונה ומאכילים את הילדים ואת האורחים מידי פעם וכו'…]

 

לגאון הקדוש ר' יואל סירקיש, בעל הב"ח זכותו תגן עלינו אמן, היה לו תלמיד אחד עשיר ובעל צדקה, הרב היה מלמד אותו הלכות צדקה בכל יום כי חשש האיש: פן לא יקלע אל המטרה בצדקותיו אשר יעשה.

כי אם העשיר לא נותן כפי מידתו מה שהוא חיב – הוא יענש; גם בעוה"ז וגם לעוה"ב! אז לכן כל דבר שאל את רבו הב"ח.

 

כי גם מעשה צדקה היא תורה וצריך ללמוד. וכל מעשי צדקת העשיר הזה, הנגלים והנסתרים, היו כולם עפ"י עצתו של הגאון הב"ח.

 

פעם אחת בא אל הב"ח יהודי שהיה 'מוזג' וסיפר לו: "עשרות שנים שחוכר את בית המזיגה מהפריץ ועתה בא אדם להשיג את גבולי, יום-יום הוא דופק על פתחֵי הפריץ, משדל אותו בדברים ומבטיח לו: 'שישלם לו הרבה יותר ממני!' ובלבד שיחכיר לו את בית המזיגה".

 

ואז הוא פונה אל הב"ח ואמר: "מורי ורבי!" כשהוא זועק מעומק לבו: "האיש הזה יורד לחיי ולחיי בני ביתי, רחם עלי! והצילני מן הצרה הזאת!".

 

אמר לו הב"ח: "לך אל גביר פלוני שהוא התלמיד שלי ותבקש ממנו 'גמילות חסדים בגופו' שילך בעצמו לפריץ וידבר עליך טובות באוזניו כי הפריץ מכבד אותו ומקבל את דעתו".

 

יצא המוזג מלפני הרב, בא אל הגביר ואמר לו את כל הדברים. העשיר שמע את דברי היהודי והבטיח לו: 'לדבר עם הפריץ!' אך המוזג לא הסתפק בהבטחתו והפציר בו: 'שילך מיד לדבר עם הפריץ, כדי שהפריץ לא יקדים אותו העריץ במזימותיו…'

 

העשיר התנצל ואמר לו: "אני מצטער! עליך לחכות מספר ימים, עד אשר אסדר את עניני מסחרי ביריד הגדול ב'לייפציג', כי הזמן של היריד עובר ואם לא אסדר הכל בימים הקרובים, אפסיד את רוב הוני!".

 

כאשר שמע המוזג את דברי העשיר התחיל לבכות ואמר: "אם כך הדבר, אָנָה אֲנִי בָא? הלא העריץ בא להשיג את גבולי והוא אדם חרוץ ויבוא בתחבולות לפריץ ויקפח את פרנסתי!".

החל העשיר לפייס אותו בדברים ולחזק אותו בדברי אמונה ובטחון.

ושוב הבטיח לו: "ברגע שאחזור מן היריד לא אסור אל ביתי עד שאבוא אל הפריץ וברצון ה' ובחסדו הגדול אהיה שליח לטובתך!".

 

אחרי הדברים האלה קים העשיר את הכתוב: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ" (משלי לא ו) שתו שניהם "לחיים-לחיים ולהצלחה!" ושלח אותו לביתו לשלום.

 

המוזג יצא מבית העשיר וסיפר לאשתו את כל הדברים ולבו מלא תקוה לימים שיבואו. אבל אשתו לא מצאה ניחומים ותאמר לו דברים קשים כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב! יען אשר לבהּ היה מלא יאוש ופחד. וראתה בעיני רוחהּ את משיג גבולם הולך אל הפריץ ומנשל אותם מפרנסתם…! בעלה שמע בכאב אבל לא יכול להשיב דבר, נסה לפייס אותה ולדבר על לבה דברי חיזוק ואמונה – לא עזר.

 

פרצה בבכיה ביללה והאשימה אותו: "תדע לך! אתה תהיה אשם בכל האסון שיקרה אותנו, כי לא היית צריך להניח לגביר, עד שהוא ילך לפריץ ויסדר את הענין ב'כי טוב'!".

 

ככה עברו על המוזג ימים של ריב ורוגז ובביתו אין שלום ושלוה.

 

והנה חלפו ימי היריד והעשיר קים את דבריו, בטרם דרכו רגליו על מפתן ביתו, סר אל הפריץ דיבר אתו בַּעִנְיָן – ודבריו מצאו מסילות אל לבו של הפריץ. כשיצא העשיר מבית הפריץ, שלח הפריץ לקרוא למוזג וחידש עמו את חוזה החכירה לעוד עשר (10) שנים!

 

– נו, סוף טוב נכון? יופי!

מה התיקון שנתן הב"ח לשוחט שהאכיל נבלות וטרפות?

לימים נפטר העשיר והלך לעולמו ולילה אחד בא העשיר בחלום הלילה אל רבו בעל הב"ח,

 

ואמר לו: "באתי אליך מורי ורבי! לספר לך איך קבלו את פני בפמליא של מעלה אחרי מותי.

בבואי שמה מצאתי שמה כמה נשמות מרחפות ומחכות ליום הדין, ביניהן שתי (2) נשמות שהכרתי אותן עוד בעולם התחתון, הנשמות היו של שני (2) קצבים, שהאכילו רח"ל נבלות וטרפות את בנ"י בעיר קראקא ימים רבים!

אחד (1) מהם בא אליך מורי ורבי עוד בימי חייו והתוודה על עוונו וביקש ממך תיקון ודרך תשובה[55].

 

"נכון!" אמר הרב: "אמת ונכון הדבר, אחד (1) מהם חזר בתשובה שלמה, השני (2) לא התחרט – ומת בטרם חזר בתשובה".

 

המשיך העשיר את סיפורו: "פתאם שמעתי קול מכריז בכל העולמות: "פלוני בן פלוני יבוא לפני בית דין של מעלה!"

 

והנה נכנס האיש וכלבים עַזֵּי נֶפֶשׁ אצים ורצים לפניו ומאחוריו במהומה של הנביחה

והם טוענים: "האיש הזה השיג את גבולם! וגזל מהם הכלבים את הנבלות והטרפות שהם מנת חלקם מן התורה מימות עולם! ומכר אותם ליהודים…"[56].

 

פתאם הושלך הס!

 

בת קול יצאה והכריזה בחרדה:

"טיפה סרוחה!

איך לא פחדת מפני יום הדין?!

איך העזת פניך

להאכיל את בני נבלות וטרפות!?"

 

הקצב היה נבוך ומבוהל! ולא ענה מאומה, תוך כדי דיבור אחזו בו והשליכוהו לתוך עמקי השאול והוא נאבד מתוך הקהל ואיננו!

ואחר כך הכריזו שוב:

"פלוני בן פלוני יבוא לפני בית דין של מעלה!"

 

נכנס חברו בפחד וברעדה ועמד לפני בית הדין,

ונשמע קול שואל בכעס ורוגז:

"טיפה סרוחה!

איך לא פחדת

מלהאכיל נבלות וטרפות לבני?!"

 

עוד לא גמרו את השאלה, נשמע קול דממה דקה והנה בא "מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד" (1) (איוב לג כג) ובידו מגילה ובה פסק דין מבית דינו של הב"ח ועדים מעידים: 'שקים זה את כל מה שכתוב במגילה הזו' פרשׂוּ את המגילה,

וקראו בה כדברים האלה:

"פלוני בן פלוני

שהאכיל נבלות וטרפות לעם ה'

– חטא בכפלים (2);

חטא לקב"ה!

וחטא לבריות!!

במה חטא לבריות?

גזל את הרבים! לקח מחיר של בשר כשר – בעד בשר של טְרֵפָה,

 

ואין לו תקנה אחרת: רק להקדיש את כל נכסיו לצורכי הרבים!

ובמה שחטא לקב"ה – עליו להסתפק רק לאכול לחם צר ומים לחץ!!

ואם יקים זאת – וָשָׁב וְרָפָא לוֹ!" (ישעיה ו י).

 

והעדים מעידים: "שמאותו היום ואילך, הקדיש הקצב את כל נכסיו לצורכי הרבים, נשאר בעירום וּבְחֹסֶר כֹּל, כילה את ימיו בצומות ובתחנונים לפני הא-לקים".

 

ואחר הדברים האלה לקחו את האיש והובילו אותו ל'היכל בעלי התשובה'!".

 

למי שלא יודע, 'היכל בעלי התשובה' – הוא למעלה מהיכלם של הצדיקים!!

 

"מיד אחריו "נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ" (אסתר ד יא) כאשר שמעתי את שמי יוצא מפורש מפי הכרוז, התחילו ארכובותי "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה ו) אולם חסדי ה' היו עלי ויצאתי זכאי בדין! ותכף באו מלאכי שלום והוליכו אותי בקול רינה ושירה להיכלי אשר בג"ע. שערי ג"ע נפתחו לפני באורה ושמחה וריח ניחוח עלה באפי שאין לשער אותו!! טעם כזה לא טעמתי כל ימי היותי בעולם התחתון!!!

 

ויהי כאשר דרכו כפות רגלי על סף שערי ג"ע והנה ראיתי מלאך אחד פוסע פסיעות קטנות לקראתי, גונח ומתאנח והוא ניגש אלי וניצב לשטן לי בדרך,

 

ואשאל אותו לאמור: "מי אתה? ומֶה עשיתי לך שאתה בא לחסום את הדרך בפני?"

 

ויען המלאך ויאמר: "אמת ונכון שעשית טובה ליהודי המוזג ההוא, אך אינך יודע כמה דמעות נשפכו בגללך בטרם בוא הישועה, כמה מריבות וקטטות היו בין בני הזוג, עד אשר הלכת לפריץ!! דע לך! שכל המעשים האלה בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין והם דורשים מבית דין: 'צדק ומשפט!' לדון אותך על כך!".

 

אז אמרתי לו: "הלא לא עשיתי זאת מרוע לב, אלא כדי להציל את כספי! ולולא נסעתי ליריד הזה הייתי מפסיד את רוב הוני!"

 

אך טענותי לא הועילו, החזירוני עוד פעם לפני בית דין של מעלה ולאחר דין ודברים,

הוציא בית הדין פסק חדש: שעלי לשבת בשערי ג"ע ולא להיכנס פנימה, כמספר הימים אשר המתין המוזג עד שובי מן היריד בלייפציג.

 

עוד לא כילו לקרוא את פסק הדין ושני (2) מלאכים קלים אחזו בי והביאוני אל שערי ג"ע, כמה ימים ישבתי שם? לא אדע, אך לי היה דומה כאילו אני יושב שם ימים ושנים! וגדול היה צערי בימים ההם, צער שאין לתארו במילים, כלתה נפשי בכל רגע ורגע אל מקום מנוחתי, שראיתיו מרחוק ואליו עדין לא באתי".

 

זה היה המעשה שהעשיר סיפר בחלום לב"ח.

למחרת סיפר הב"ח את החלום בפני קהל ועדה,

ואמר: "שמעו וראו, עד כמה צריכים בני אדם להיות נזהרים בכל מצווה שלא להחמיץ אותה ועאכו"כ במצוות שבין אדם לחברו, כגון; צדקה וגמילות חסדים, שחיי בני אדם תלוים בהם ותמיד צריכים להיות מן הַזְּרִיזִין המַקְדִּימִין לַמִּצְווֹת" (פסחים ד.).

אנו מאחלים לכל בית ישראל:

שיזכו לאכול כשר באמת,

ולעמוד בניסיון האחרון הזה בדורנו

 וכך נוכל לעמוד בבית דין של מעלה כצדיקים גמורים,

אמן!

 

 

כשרות המטבח

 

הודעה חשובה בנושא הקמח

הלכנו למקום שמיצר קמח ומצאנו שיש בעיות, ראשית, מפסח ועד שבועות יש בעיה של 'חמץ שעבר עליו הפסח', כגון; האם המכירה התנהלה כראוי? בגמירות דעת הראויה? ובקיום כל שאר הדינים והתנאים שההלכה מחיבת? טחינת הקמח; איך נעשית? ואיך עורכים את הבדיקות במהלך היצור? וכו'. מעבר לזה, זורקים טבליות של רעל בתוך הקמח כדי לשמר אותו מהתפתחות של חידקים ותולעים.

 

במפעל יצור הקמח ראינו, סקרנו ולמדנו את כל קו היצור, ישבנו עם מהנדס המזון [שאגב היה חילוני אך בקי בכמה מסכתות ובדיני 'לחם הפנים' ו'בית גמזו' ואיך הפת לא נתעפשה במשך שמונה ימים! ושולט בנושאים מגוונים בנושא הקמח – מעורר התפעלות] לאחר ששאלנו אותו שאלות וחקרנו – הבהרנו ממה אנחנו חוששים ושרוצים ללא משפרי אפיה וללא אבקות אפיה וללא עמילן וללא חומרי ה-E ולא כל מיני מרעין בישין.

 

תשובתו: הם מסוגלים ליצר לנו קמח מיוחד, שכבר בתוך הקמח יש אבקת אפיה, אבל לא אבקת אפיה המסחרית המשווקת, אלא כזה שאין את כל מה שאנחנו לא רוצים, זאת אומרת בלי ספקות וחששות וזה נקרא 'קמח תופח' בדיוק כמו שמוכרים בחנויות. וכל החיטים באותו מפעל עוברות מכונות שבודקות חיטה חיטה וכל חיטה חלולה – נופלת! – שמחנו!! החיטים עוברות טחינה ואח"ז נפות על גבי נפות ועוד שלבים של נפות, עד שזה נארז בוואקום ואין שום מציאות של גוף זר בקמח – גם אם היו ביצים קטנטנים של חרקים יש פטנט מיוחד בפס היצור שמזהה ומפוצץ אותם. זאת אומרת: לא יכול להיווצר שום דבר חוץ מקמח.

 

התחיבות המפעל לתקינות המוצר מתולעים: למשך שנה תמימה! [בתנאי שנשמר במקום קריר ומוצל ולא נפגם הוואקום]. עד כאן לגבי כשרותו של הקמח, אך מה לגבי אכותו? לקחנו את הקמח והלכנו לבדוק. ועשינו כל מה שרק אפשר: עשתה לחוח, חלות, לחמניות, פיתות, עוגה ועוד מאפים אחרים והתוצאה – אכותי ביותר, הקמח כמו בשוויץ, מדהים!

 

מי שיודע לעבוד עם הקמח הזה, יודע שלא צריך להוסיף שמרים. ביום ראשון נוסעים לראות במו עינינו את ההסברים ולצלם את הכל, לתעד ולקבל הסבר שנוכל להראות ולהסביר לקהל. – אכן, מה שמצאנו – זה מציאה שאין כדוגמתה!

 

עוד מוצרים שאנחנו משתדלים לבדוק וליצר: טחינה, חומוס, חַלְווה, שוקולד, מוצרי בשר ועוף, תבלין, רטבים, סלטים, מגוון עוגות, עוגיות, מאפים, פלאפל ועוד דברים מפתיעים שעושים בכשרות המהודרת והקפדנית ואני מקווה עם כל מה שעושים שתעמוד זו הזכות לשאר עם ישראל כולם – עד שכולם ישובו בתשובה – מהרה אמן.

 

חשיפה: גלוטן שעבר עליו הפסח

צריך לשאול ב'וועדי כשרות': איך הם בודקים? עד כמה אפשר לסמוך על התשובות שלהם? יש להסתפק! משום שכששואלים אותם – הם כועסים! ואפילו מקללים, כגון; בתקרית שהיה עם ה'גלוטן' שהסתירו מעיני כולם, שהמאפיות אחרי פסח עשו שימוש בגלוטן שעבר עליו הפסח! ולא הודיעו לציבור.

 

הודיעו רק: ש"הקמח נאפה ונטחן אחרי הפסח" אבל לא הודיעו שהגלוטן שהוא חמץ גמור עבר עליו הפסח! ואחרי שזה נחשף בעקבות פרסום שהיה, התחילו לכעוס מרוב שאלות ופניות שהגיעו מהציבור והדבר הגיע לידי קללות. ויש לתמוה, מדוע לכעוס? זה לא בגלל שהם מפסידים אם הם יגלו לכולם שיש ליקוים בכשרות?!

 

אבל מה, יש מאפיות גדולות מאד שמרוויחות הרבה מאד כסף ואם יודיעו לכולם ש: 'יש בעיה עם הגולטן' – אז תהיה בעיה; הן מהלחץ שיופעל עליהם מצד המאפיות והן מצד הציבור. אז אם בכל זאת לא משקרים בפועל בינתים, מכל מקום מעלימים מידע מן הציבור בסגנון: "אם אתה לא יודע – אתה לא יודע!" לכן אם זה המצב, פשוט שלא ניתן לסמוך על 'וועדי הכשרות' ולא על הכשרויות בכלל!

 

בעיות חמורות בתבלין ומה מאכילים אותנו בתעשיה?

שאלה: "מדוע אין לרכוש תבלין מוכנים מן התעשיה – קרי: מכל שיווק מסחרי?"

 

לאור ההיקף של היצור פעמים רבות ניתן למצוא בתבלין התעשיתי תולעים, כי טוחנים את התבלין עם כל מה שיש בהם בלי בדיקה. ומאות טונות מידי יום – מטבע הדברים: נכנס לתוך התבלין גם דברים אחרים… למרות ש'אסור לבטל איסור לכתחילה', היות ויש בתבלין חרקים ותולעים שנטחנים גם כן. נכון שאם אחרי שבדקו כדבעי (כמו שצריך), אבל בכל זאת היה במקרה תולעת וטחנו אותה – זה מתבטל כי בדקו לפני כן. אבל לבטל לכתחילה?! דהיינו; לקחת את התבלין עם התולעים ולטחון – זה איסור גמור, היות ואי אפשר לבדוק כל יום טונות של תבלין [אלא אם כן יביאו לפה את הסינים מרוב עבודה!] אז לכן טוחנים הכל! עם הגבעולים עם עובש, עם אבק, עם חרקים והתולעים מבחוץ ומבפנים – וחלק משמעותי מהציבור אוכל לתאבון באשליה שזה באמת 100% תבלין כשר ונקי כמו שטוענים על גבי האריזה.

 

לכן העצה היחידה היא: לבדוק לבד ולטחון לבד בבית, או לרכוש תבלין מהמקום היחיד בעולם שבודק דבר-דבר – וזה לוקח שעות רבות לבדוק. יש מטחנה גדולה שטוחנת כל סוגי התבלין.

 

יהודי יקר! כשאתה קונה לדוגמא פפריקה אדומה – עליך לדעת: שכמו שהפפריקה מגיעה – ככה טוחנים אותה, יחד עם העובש והאבק! ועם החרקים והגבעולים! וזה לא מענין אף אחד, הכל טוחנים לך! ומוסיפים קצת שמן כדי שיוסיף במשקל [וזו סוגיא בפני עצמה בשלחן ערוך חושן משפט… היות ויש בזה חשש גזל והונאת הלקוח התמים] – זה מה שחלק משמעותי מהציבור אוכל!

 

לעומת זאת כשתטעמו פפריקה כזו – אתם תשימו שליש מהכמות שהייתם רגילים, למה? זה יותר אדום! ויותר טעים! ובלי שום תוספות ובלי חרקים, בלי עובש ובלי אבק [הכי הלכתי והכי אכותי!].

 

תנסו לבדוק בבית, תקנו קילו בלבד ותתחילו לבדוק לבד ותראו בעצמכם מה תמצאו שם. מתוך עשר (10) קילו – שלוש (3) קילו אנחנו זורקים! זה עובש, גבעולים, אבק וחרקים, אבל בתעשיה – זה כסף! וכסף – לא זורקים! 'הֵל' הוא עוד דוגמא טובה; יש חורים, מתוך קילו – מאתים וחמשים (250) גרם נגוע. תסתכלו ותראו חורים, חורים! תפתחו את הספר של הרב משה ויא, תראו את הצילומים, תראו איך בודקים ותבדקו בעצמכם! אל תסתבכו [חבל להקל ולאבד את העוה"ב!].

 

פלפל שחור קטן: יודעים כמה עבודה זה? מי שמצליח בחצי שעה לעשות מאה (100) גרם בדיקה – זה מהר מאד! יש כאלה שלוקח להם שעה לבדוק מאה (100) גרם פלפל שחור. כי צריך לבדוק אותו אחד-אחד! יש חלולים, כי כבר נאכלו מבפנים ואם תסננו – תראו כמה חרקים נופלים, קודם כל צריך לשים ברשת [לכל דבר יש רשת מיוחדת].

 

ויש רבנים הבקיאים בדיני בדיקת תולעים כדוגמת הרב משה ויא, הרב יוסף פרידמן ועוד איך בודקים את כל המאכלים – אין יותר מקום לטעות! תוכלו לראות את התולעים הנמצאות בתוך הדגים, תולעים ארוכות, דברים מבהילים! יש גם דגים שיש חשש שהם טמאים, באים בלי עור ולא יודעים אם יש לו סנפיר וקשקשת. לדוגמא; דגי טונה – יש כשרים ויש טמאים והם דומים וקשה להבחין ביניהם. יש דגים טמאים שמלחו עם הדגים הכשרים וזה בעיה הלכתית של 'כבוש' (דהיינו; שהיו יחד בתוך מים עשרים וארבע (24) שעות ודין הכשרים כטמאים – שאסורים!) ואחר כך לוקחים את הדגים הכשרים ומוכרים אותם!

 

לכן חשוב ביותר לדעת בדיוק איך בודקים כל דבר, יש דיסקים על 'כשרות' המראים בדיוק איך בודקים, ניתן לראות לדעת ולהשכיל. אבל מי שלא נכנס ולא עוקב אחר הנושא – לא יודע כלום ויכול לחיות שבעים (70) שנה באשליה ש:'יודע… ושאוכל כשר…'

 

ובבית דין של מעלה[57] יגידו לו: "אתה אכלת עכברים, צפרדעים, תולעים, 'דבר אחר' הכל אכלת! – כי לא בדקת!".

 

התעשיה אינה יכולה לפקח על כל מוצר ומוצר, לדוגמא, מצאו בשקיות של חסה; נחש, עכבר, צפרדע. ובתוך הסופרמרקטים עצמם נמצאים חתולים! עכברים על האוכל! אחר כך מגיע הצרכן, קונה ואוכל ולא יודע מאומה מה עבר על האוכל שהוא אוכל.

 

כולם קונים עוגות ואיך הם נראות? טעימות ומפתות! אבל מאיפה הביצים? מג'ריקנים. והג'ריקנים האלה עברו 'לינת לילה', זאת אומרת שלא משאירים ביצה שהיא קלופה למשל הלילה ואם היא עוברת לילה – זה בעיה של סכנה! ('סַכַּנְתָּא חֲמִירָא מֵאִסּוּרָא' – 'חמורה הסכנה מהאיסור' (חולין י.; רמ"א קטז, ה). דבר שני: הפחים נשארים פתוחים כמו שהעידו לנו אנשים שעושים גלידות ודברים אחרים ואף אחד לא יכניס את האצבע פנימה להוציא משהו אם יבחין בבעיות כל שהן, אלא שופכים הכל איך שהוא… ואיפה 'משגיחי הכשרות'? בחלק מן המקרים פיטרו אותם!

 

ובד"ץ בעניני כשרות אמרו: "כל אחד יעשה מה שהוא רוצה" זאת אומרת הכל רמאות ולא מצליחים להשתלט על הבעיה! לאחרונה העלו רעיון לעשות 'כשרות עם מצלמות' זאת אומרת המצלמה תבדוק. ומי יבדוק את כל המצלמות? הכל 'חרטות' והכל בלוף! כסף-כסף-כסף – זה הדבר היחיד שעומד לנגד עיניהם – ולא כשרות אמיתית.

 

לכן, מי שרוצה להיות חכם; אלא יסמוך רק על עצמו, כך שתוכל להגיד: "אני בדקתי! אני ראיתי במו עיני" זה הכל. רק אז המאכל הוא כשר ללא חשש והטעם? מעבר למצופה! אנחנו מכירים אנשים יראי ה' שמכינים: לחם, מיונז, כל פריט – הכל לבד! לא צריכים אף אחד ולא סומכים על אף אחד והכל מאכלים שאין בהם סימן 'E', כמעט בכל מוצרי המזון היום נמצא המרכיב 'אִי' ['E'] תחקרו מה הוא מכיל[58] – רח"ל! כמה מחלות יש מהם וכמה צרות וחלק מקורם מהחי וחלק מהצומח וחלק? לא כדאי לדעת…

 

דוגמא קטנה; יש חומר ב'אבקת מרק' – 'אלסיטיסאין' יודעים מה זה? שערות של אדם! שערות מבית השחי או מהראש וכדומה. גם כנפים של עופות, נוצות – בתוך האבקה שנקראת 'אבקת מרק' [!]. ממה עשוי נקניק? ממה לא! מהמקור, מהכרבולת, מהרגלים, עם הבוץ של העופות, עם הקישקה, גם עם הצואה! והם מוכרים קילו בשקל. קילו בשקל ויש לך נקניק בטעם 'מעודן' – בתאבון!

ניתן לראות ולהשתעשע מעט מכל הנושא של מה שהתעשיה מאכילה את הציבור ומהרמאות של ההכשרים. אבל אנחנו חיבים להתחיל להיות רצינים; הציבור אוכל – ה' ירחם! לכן רוב הציבור 'מטומטם', כי זה מטמטם, כתוב: "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא מג) אפילו תַרְאֵה ההוכחות – זה לא יועיל למי שטמטם את נפשו וגופו בנבלות וטרפות שקצים ורמשים – וידחה כל ראיה בטענות שוא ומדוחים.

 

שאלה בנושא הדגים: "האם אפשר לאכול דגים בהכשר 'העדה החרדית'?

תשובה: "כן, עדיפות לטרים, או כאלה שניתן לזהות אותם. הבד"ץ העדה החרדית / לנדא מראה בחוברת שלו אלו דגים אין בהם חשש נגיעות של תולעים, עי"ש".

מה קורה בכשרות התבלין?

חיבים לברור תבלין בעצמנו, היות ונתברר שההשגחות הכי 'טובות' מוכרות תבלין לא בדוקים כראוי, 'לא לפסח' ולא לימות החול. כגון: כורכום, הל, זנגביל וכל שאר התבלין. לכן בודקים הכל בעצמנו; קנינו מכונה גדולה עם פטישים שמפרקת הכל והחלטתי שאשב ואלמד את הנושא בעצמי.

 

עיינו בספרו של הרב משה ויא בעניני התבלין ותלמדו את הדברים ותחקרו במציאות ואז תופתעו לראות כמה חרקים אכלתם…!

 

וב"ה מכירים אנשים יראי ה' שרגילים לבדוק הכל ומצאו בתוך כורכום תולעת חיה! אותו דבר בפלפל שחור, מנפים אותם על משטח לבן שיוכלו לראות ברשת של מלט מנערים ורואים שנופלות תולעים שחורות בדיוק בצבע שלו. בודקים שעות על גבי שעות! יושבים עם צוות של עשרה (10) – ובודקים…! לדוגמא; לקח להם ארבעה (4) אנשים לגמור קילו הֵל במשך שעה (60 דקות), זאת אומרת: ארבע (4) שעות לבדוק קילו ומצאו בהל של קילו לפחות חמשים (50) מחוררים (דהיינו; נגועים בתולעים!).

 

בתעשיה לא בוררים ולא מוציאים את המחוררים האלה – הם מכניסים את הכל, הכל נכנס! כי אי אפשר למלאות ביקוש של מיליוני אנשים! למכור להם כל מה שהם רוצים לחג הפסח, אין דבר כזה. מי יבדוק את כל התבלין? אף אחד. חלק משמעותי מהציבור אוכל את התבלין יחד עם החרקים ויחד עם הלכלוך. פלפל אדום או פפריקה, הם דוגמא טובה, יש עליהם הרבה אבק ועובש, פותחים ובודקים בפנים, לחלק יש עוד עובש בפנים וגם חרקים קטנים שחורים.

 

לכן יש לנקות כל אחד, קודם כל עם סמרטוט על מנת להוציא את האבק ואחר כך יש לחתוך ולסלק לגמרי. כל מה שנגוע בעובש חותכים לחצי, פותחים אותו ומסתכלים מול אור שיקוף שמקרין כל מה שבולט וכך בודקים אחד-אחד, לוקח לבדוק אחד – לפחות דקה עד דקה וחצי, כדי שהתבלין יצא נקי וכשר. עכשיו מבינים את גודל ההשקעה ומדוע התעשיה לעולם לא תבדוק אחד-אחד כמו שאצלנו, כי הם ינחלו הפסדים. זה 'תעשיה לכסף' תבדקו לבד ותגידו אם מסתבר לכם שמישהו יכול לעמוד בזה. זו בעיה חמורה אמיתית! אין שום אפשרות בעולם לבדוק כמויות תעשיתיות.

 

עכשיו אני אסביר לכם יותר גרוע: הסבירו לי שאת הפפריקה האדומה שם מכניסים עם האבק, העובש, הגבעול – והכל טוחנים. כך עושים חלק משמעותי!! כי אי אפשר לבדוק, זה יקח שנים ושמיטים (דהיינו; שנות שמיטה) תנסו בבית ותראו כמה זמן יקח לכם ותבינו.

 

אלא תקנו מוכן, אל תסמכו על אף אחד, תקנו כמות קטנה מה שצריך לפסח ותבדקו בבית היטב בשיטות שכתוב בספר של הרב משה ויא ומה שספק שימו בצד ואל תזרקו, אחר כך תפתחו לבד לבדוק את זה כדי שתהיו מיומנים ויודעים בדיוק ויהיה לכם ניסיון וכך תעשו לכם מידי פעם קצת-קצת כדי שלא יחסר ואל תסמכו יותר על תבלין בחוץ, לא בימות החול ובוודאי שלא בפסח (זה סכנה!) תכינו לבד אני אומר לכם.

והסכנה גוברת לקראת חג הפסח, זה לא רק יום חול שזה 'רק' תולעים, פסח! לדוגמא; השיפון דומה מאד לכמון, אם מתערבב לך אחד כזה? אז אתה אוכל חמץ!! צריך לברור אחד-אחד והם דומים! ואיזה גודל הם? וכמה יש לך? עשרות אלפים! וכן בכל התבלין. אתם יודעים כמה גרגירי פלפל שחור יש בקילו? וכמה הם קטנים? וצריך לבדוק אחד-אחד, זה לא בערך! זה לא מדגם! זה לבדוק אחד-אחד. לכן זה לא פשוט ואנשים תמימים חושבים: "יש הכשר? אם יש הכשר – הכל בסדר…"

בעיות בתבלין בקצרה

אסור לבטל איסור בסתם, דהיינו; לכל מי שירצה לקנות, זאת אומרת: פלוני לקח דבר מאכל הצריך בדיקה, אך לא בדק, או לא בדק כראוי וטחן את הכל. והוא עשה את זה בסתם! זאת אומרת לא עשה את זה למישהו מיוחד. אם דבר המאכל היה נגוע וטחנו, הרי שביטל את הנגיעות בששים 'לכתחילה' [בלי לבדוק] ואפילו ביטל בסתם [לכל מי שירצה לקנות] פוסק הרב אלישיב זצ"ל: "הרי הוא כמו שנעשה בשבילם ביחוד ואסור לכולם!" זאת תשובת הריב"ש כמו שאמרנו. ונשמע מזה: דאף אם המבטל ביטל לכתחילה עבור פלוני ואותו פלוני לא ידע מזה, בכל זאת אכל איסור. כמו שמצדד בריב"ש רבי עקיבא איגר ולא כט"ז. ופסק רבנו הרב אלישיב: "שחוששים לדעת הריב"ש ואסור לכולם". זאת אומרת: זה הדין.

 

לכן למסקנה: לצערנו הרב! (הלוואי ולא היה כך) – חלק משמעותי מבטל איסור לכתחילה ולא בודק. אלא רק עושה 'מדגם'… ומדגם לא מועיל וצריכים לבדוק דבר-דבר – אחד-אחד וזה לא משנה בין אם מדובר בבית חרושת או בית מלון ומסעדות וכו'. ומי שלא עשה כן – אסור לאכול את מה שהוא נותן; לא תבלין ולא כל המוצרים שכתוב במרכיבים שיש 'תבלין' ולא שאר דברים כמו; טחינה, חומוס. ולא מה שטוחנים, לא ריבות ולא 'פרילי' ולא כל דבר המצריך בדיקה.

 

אין מה לעשות! אלא יש לעשות לבד, לבדוק תבלין לבד. מי שירצה להשיג תבלין מוכנים ובדוקים – יוכל להשיג, מי שלא – יקנה איפה שיקנה, רק את התבלין יבדוק ויטחן לבד בבית.

 

אין ספק שלבדוק זה קשה! קילו הֵל – שלוש (3) שעות בדיקה! ונמצא מתוך זה מאתים חמשים (250) גרם מהקילו – נגוע עם חורים של תולעים וקונים את הסחורה הכי טובה! טְרִיָּה! ומקפידים להשיג את האכותי ביותר אפילו אם צריך לשלם יותר! העיקר לקבל יותר טוב!! אין מה לעשות: יש קללה של התולעים והיום הכל מתולע ונגוע, למעט כמה בודדים שאין בהם נגיעות. אבל כל שאר הדברים שאוכלים ומשתמשים – הכל בחזקת נגוע בתולעים וצריך לבדוק היטב-היטב. אין מה לעשות.

 

[ועיין באורך בכף החיים פלאג'י סימן כד' בכל הדינים האלו ורשימה ארוכה של ירקות ופירות שכלל לא אכלם מחשש תולעים – זיע"א!].

 

אני מכיר אנשים יראי שמים שבדקו פלפל שחור, איש לחוד ואשה לחוד, בשעתים האשה בדקה מאתים (200) גרם והאיש בדק מאתים חמשים (250) גרם. זה הממוצע. זאת אומרת: בממוצע כל שעה ניתן לבדוק מאה (100) עד מאה עשרים וחמש (125) גרם של פלפל שחור. כמה מוכרים פלפל שחור בארץ? טונות! כמה שעות צריך בשביל לבדוק טונות? צא וחשוב… איפה יש דבר כזה? וכן הדבר לא רק בשאר התבלין אלא בשאר כל מוצרי המזון!

וזה לא ביטול תורה! זה חובה מן התורה לבדוק!

[ורק עם הארץ יאמר שזה ביטול תורה ולכן 'יתיר' לאכול…[59] אלא או שלא יאכל כלל או שיבדוק או יקנה כהלכה].

 

יש במזון דברים שמזיקים.

הבעיות ההלכתיות הרבות המצויות במזון יספיקו לכל בעל נפש להימנע מהם לצמיתות, אך מלבד זאת ישנן גם בעיות בריאותיות, כתוב ש:'סַכַּנְתָּא חֲמִירָא מֵאִסּוּרָא!' (רמ"א יו"ד קטז ה) סכנה – זה מִיַּדִי, לפעמים אי אפשר אפילו לשוב בתשובה על סכנה. הסתכנת? – "אכלת אותה!" מאידך, עברת עברה – אם תספיק – אתה עוד יכול לחזור בתשובה. אז בואו נראה עשרה (10) מרכיבים שנמצאים במצרכי המזון וחלק משמעותי מהציבור מכניס הביתה בלי הבחנה, שהם מזיקים ביותר.

 

ובכן לצערנו הרב! הרבה אנשים לא קוראים תוויות ולא יודעים מה התעשיה מכניסה להם לגוף ע"י מצרכי המזון שלהם ודווקא הצרכן שהוא נפגע מכל זה – דורש את המוצרים בתוקף בלי לדעת מה הוא דורש, המרכיבים הנפוצים הנמצאים במצרכי המזון המעובד מזיקים מאד לבריאותנו.

 

בזמן שכולנו יודעים שמאכלים טריים וטבעים טובה מאד לבריאותנו, עדין קשה לאנשים להימנע ממצרכים 'מעובדים' ולכן לאותם האנשים חשוב מאד לקרוא מה כתוב על גבי תוויות המזון. מומלץ לכולם לקרוא את רשימת הרכיבים הכתובים על גבי תוויות המזון, על מנת שיוכלו להימנע מהכנסת המרכיבים המזיקים האלה לגופם.

לסיכום

עלינו לשים לב לדברים שמכניסים לגוף מכיון שהאחריות היא עלינו. אנחנו אולי עכשיו לא רואים את ההשפעות המזיקות של החומרים האלה, אבל בהצטברות החומרים האלה בגוף בטווח הארוך הגוף יתחיל להרגיש את ההשפעות המזיקות {מה שנקרא 'מתחילים להחזיר ציוד'}. לכן כדאי כבר מעכשיו להתחיל לבחור מזונות כשרים, בריאים, טרים, מלאים ונטולי סוכר ומלח.

 

יש לאכול יותר פירות וירקות טרים, ירקות מאדים, דגנים מלאים כמו: אורז מלא, גריסים ושומשום מלא {טחינה}, שמן זית, חומץ תפוחים לא מפוסטר {שאנחנו עושים} ולא מסונן ועוד…

 

כדי שיהיה לנו קל יותר להבחין בתוספים הכימים שמוסיפים למזון המעובד שאנחנו קונים, לפניך הסבר כללי של סדרת החומרים של ה-'E'.

המשמעות של מספרי ה-E שעל תוויות האוכל, האות E פרושה שמנהל המזון והתרופות האירופאי אישר אותם לשימוש. E = Emulsifier

E100-E199 צבעי מאכל, E200-E299 חומרים משמרים, E300-E399 חומרי מונומנט חמצון ומווסתי חומציות, E400-E499 חומרים מעבים, חומרים מיצבים וחומרים מתחלבים. E500-E599 חומרים מווסתי חומציות, חומרים מונעי התגישות {מונע גושים}, E600-E699 חומרים מחזקי טעם, E700-E799 חומרים אנטיביוטים, E900-E999 שונות {לך תדע, זה מאושר, שונות…} E1000-E1999 חומרים כימים נוספים… שאין יודעים מה הם.

 

כל זה נמצא במזון המעובד התעשיתי, עלינו לשים לב! יש הרבה בעיות בכל תעשית המזון: בישולי עכו"ם, בדיקות מתולעים וחרקים שלא עושים כי מבטלים איסור לכתחילה, הפרשות של תרומות ומעשרות, איסור 'חדש' איסור 'טבל!' הכי טוב להיות בשליטה עצמית, לאכול טבעי, להכין הכל בבית.

 

ויראי שמים מכינים הכל לבד – התנתקו מן התעשיה ולמדו לעשות כמעט כל דבר: לחמניות, חלות, לחם, לחוח, קובנה, ג'חנון, סלטים, מבחר מאפים, גלידות, ממתקים, טחינה, חומוס, סוכריות, מבחר עוגות דליקטס, עוגיות אכותיות וכמובן יין, בשר, עוף, קמח, תבלין ועוד-ועוד. כך שיכולים לשמור על הבריאות ועל הכשרות. לא להיות אדם טמא ולא להיות אדם חולה, להיות בריא – ולאכול כשר!

 

דגים – דברים הצריכים לדעת.

ישנם דגים המוחזקים עם הרבה תולעים במעים ואותה תולעת נמצאת גם בבשר ובבדיקת דגים כגון; דג סול, או סולומון מהים [לא נורווגי], נמצאו תולעים בבשר עצמו וחלקם; חצי בבשר וחצי מחוצה לו.

 

דעת הרב אלישיב זצ"ל: מכיון שהדג מוחזק בתולעים במעים, אז יש לחוש לאיסור תורה שבאו התולעים האלו מבחוץ, החשש הזה דווקא בדגי – ים. אבל בדגים הבאים מן הבריכות – אין בהם חשש לאותם תולעים. אבל – יש בהם חשש של טפילים חיצונים וטעונים פיקוח. והדברים ידועים ומפורסמים.

 

מה הדין למוכר דגים? סוחר שקונה דגים שיש בהם חשש תולעים – ודאי אסור לו למכור לאחד שסובר שאין בזה חשש תולעים. זה איסור: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד).

 

אין להשתמש בדג 'פילה' בלי להיות מומחה שמכיר את הדג, אלא אם כן יש עליו כשרות מהודרת. הבד"ץ העדה החרדית והרב לנדא – הם הכשרות המהודרת בענינים אלה [כמובן לא במוצרי בשר ועוף].

 

הרב אלישיב זצ"ל התיר לטחון את דג 'וויט פיש' {WHITE FISH} אפילו לכתחילה ואחרי זמן הורה – שרק על סמך בדיקה קלה מקודם – יוכל לרסקו.

 

דגים שלא נבדקו כל אחד לגופיה [כל אחד לעצמו] האם אפשר להשתמש בהם לג'לטין {שעושים מהעצמות של הדגים ג'לטין}? אמר רבנו: "שלמהדרין – אינו ראוי!". זאת אומרת: צריך שהדגים יבדקו אחד-אחד – לפני שעושים מהם ג'לטין! ואם לא בדקו אלא רק 'מדגם' או כל שיטה אחרת שלא בדקו אחד-אחד, אינו ראוי להקרא: 'מהדרין'! מי שלא אוכל 'מהדרין' אוכל הכל – רח"ל! אבל, מי שמקפיד על מזון 'מהדרין' ולא רוצה להיכנס לספיקות – לא ישתמש בג'לטין כזה שלא בדקו אותו כראוי!

האם אפשר לאכול טונה?

טונה – תשמעו סיפור: הדיגים שדגים את הדגים בחוץ לארץ באוקינוסים [הגויים], הכשרות שולחת משגיח…

[יש כשרויות שלא שולחת לשום מקום כלום, רק מדביקים מדבקות. אבל לנדא והבד"ץ העדה החרדית שולחים משגיח לשטח],

אז משגיח אחד הגיע ללב ים על הספינה של הדיגים, הדיגים גויים.

 

בתוך הספינה יש מי ים מכונסי