הודעות שתייגו‘סוד החשמל’

סוֹד לֵידַת מָשִׁיחַ מֵהַנָּחָשׁ שֶׁנּוֹשֵׁך אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה בִּבְחִינַת זִוּוּג, קָשׁוּר עִם נַחְשׁוֹן שֶׁכּוֹלֵל אֶת כָּל יְמֵי הָעֹמֶר | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גימטריות, כללי, סוד החשמל

סוֹד לֵידַת מָשִׁיחַ מֵהַנָּחָשׁ שֶׁנּוֹשֵׁך אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה בִּבְחִינַת זִוּוּג, קָשׁוּר עִם נַחְשׁוֹן שֶׁכּוֹלֵל אֶת כָּל יְמֵי הָעֹמֶר.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ו) מ”ח קִנְיָנִים שֶׁהַתּוֹרָה נִקְנֵית בָּהֶם, וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁמ”ח קִנְיָנִים הֵם כְּנֶגֶד מ”ח יְמֵי הָעֹמֶר, וְהַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הָעֹמֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַּלְכוּת כּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, הַיְינוּ שֶׁהַמ”ח הֵם בְּחִינַת זָכָר, וְהַיּוֹם הַמ”ט הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁהִיא נְקֵבָה שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כֻּלָּם, לָכֵן הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְחַבֵּר לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁשָּׁם נוֹלְדָה הַמַּלְכוּת. עוֹד הוֹסִיף שֶׁמָּצִינוּ עַל בֹּעַז שֶׁהָיָה גִּבּוֹר חַיִל בַּתּוֹרָה, וְעַל רוּת מָצִינוּ שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת חַיִל לִשְׁמוֹר אֶת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (רות ב, א) “אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז”, וְהַתַּרְגּוּם מְתַרְגֵּם גְּבַר גִּבָּר תַּקִּיף בְּאוֹרַיְתָא וּשְׁמֵיהּ בּוֹעַז. וְעַל רוּת כָּתוּב (רות ג, יא) “כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ”, וְהַתַּרְגּוּם מְתַרְגֵּם אִתְּתָא צַדִּיקְתָּא אַנְתְּ לְסוֹבָרָא נִיר פִּקּוּדַיָּא דַה’. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כִּי גִבּוֹר חַיִל בְּגִימַטְרִיָּא 48, וּבֹעַז הוּא בְּחִינַת הַזָּכָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ 48 קִנְיָנִים בַּתּוֹרָה כְּנֶגֶד 48 יְמֵי הָעֹמֶר, וְרוּת הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הָ48 לָכֵן הִיא גַם אֵשֶׁת חַיִל בְּגִימַטְרִיָּא 48 לִשְׁמוֹר אֶת הַתּוֹרָה וְלִהְיוֹת כְּלִי לְהָכִיל אֶת כָּל הָ48 קִנְיָנִים שֶׁמְּקַבֶלֶת מִבֹּעַז. וְאָז הֵם זָכוּ לְבִרְכַּת הַנִּשּׂוּאִין שֶׁשָּׁם מוֹפִיעַ הַ“חַיִל” הַשְּׁלִישִׁי בִּמְגִלַּת רוּת בַּכָּתוּב: (רות ד, יא) “וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם”. וְכֵן בֹּעַז נָתַן לְרוּת שֵׁשׁ שְׂעֹרִים, כַּמּוּבָא שָׁם (רות ג, טו) “וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר”. לְרַמֵּז לָהּ שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לַמִּסְפָּר שֵׁשׁ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְהִיא שַׁיֶּכֶת לַמִּסְפָּר שֶׁבַע שֶׁמְּקַבֵּל מִמִּסְפַּר שֵׁשׁ. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת מִטְפַּחַ”ת הוּא 566 כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן בִּמְגִלַּת רוּת מֻזְכֶּרֶת שֵׁשׁ פְּעָמִים הַמִּלָּה שְׂעֹרִים. וְכֵן מִילָ”ה הַמְסַמֶּלֶת אֶת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מְרֻמֶּזֶת בְּכָתוּב זֶה בַּמִּלִּים “וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר” בְּדִלּוּג ז’ אוֹתִיּוֹת. וְכֵן בֹּעַז קִדֵּשׁ אֶת הַיְסוֹד כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בָּזֶה שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ עַד הַבֹּקֶר, כְּשֶׁעָשָׂה הַגְּאֻלָּה, וְזֶה הָיָה בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁעוֹת, שֶׁרוּת שָׁכְבָה לְמַרְגְּלוֹתָיו וְלֹא נָגַע בָּהּ. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה ז, א). וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”ב צא.) שֶׁלְּבֹעַז הָיוּ שִׁשִּׁים יְלָדִים. וְכֵן בֹּעַז בְּגִימַטְרִיָּא יְסוֹד. וּכְשֶׁנָּשָׂא אֶת רוּת הוּא הָיָה בְּגִיל 80 כְּמִנְיַן יְסוֹד. וְהִיא הָיְתָה בַּת 40 בִּבְחִינַת בִּינָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת הָעֶלְיוֹנָה. וְכֵן בּוֹעַז בְּגִימַטְרִיָּא וָא”ו פְּעָמִים הֵ”א הַמְרַמֵּז עַל הַשְׁפָּעַת הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת. וְכֵן הַכָּתוּב (רות ד, יג) “וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת” ר”ת בְּאֵ”ר. וְכֵן “וַיִּקַּח בֹּעַז” בְּגִימַטְרִיָּא צַדִּיק.

וְכֵן 48 תַּאֲרִיכֵי סְפִירַת הָעֹמֶר: ט”ז נִיסָן, י”ז נִיסָן, י”ח נִיסָן, י”ט נִיסָן, כ’ נִיסָן, כ”א נִיסָן, כ”ב נִיסָן, כ”ג נִיסָן, כ”ד נִיסָן, כ”ה נִיסָן, כ”ו נִיסָן, כ”ז נִיסָן, כ”ח נִיסָן, כ”ט נִיסָן, ל’ נִיסָן. א’ אִיָּר, ב’ אִיָּר, ג’ אִיָּר, ד’ אִיָּר, ה’ אִיָּר, ו’ אִיָּר, ז’ אִיָּר, ח’ אִיָּר, ט’ אִיָּר, י’ אִיָּר, י”א אִיָּר, י”ב אִיָּר, י”ג אִיָּר, י”ד אִיָּר, ט”ו אִיָּר, ט”ז אִיָּר, י”ז אִיָּר, י”ח אִיָּר, י”ט אִיָּר, כ’ אִיָּר, כ”א אִיָּר, כ”ב אִיָּר, כ”ג אִיָּר, כ”ד אִיָּר, כ”ה אִיָּר, כ”ו אִיָּר, כ”ז אִיָּר, כ”ח אִיָּר, כ”ט אִיָּר, א’ סִיוָן, ב’ סִיוָן, ג’ סִיוָן, ד’ סִיוָן, בְּגִימַטְרִיָּא 9963. וְזֹאת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל פְּסוּקֵי מְגִלַּת רוּת שֶׁמְּדַבְּרִים עַל יִחוּס דָּוִד מִצַּד בֹּעַז עִם הַמִּלִּים וַחֲמֵשֶׁת הַפְּסוּקִים: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב: וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד” וּמֵאִידָךְ הַתַּאֲרִיךְ הָ49 ה’ סִיוָן שֶׁהוּא כְּנֶגֶד רוּת, בְּגִימַטְרִיָּא אֱלִימֶלֶךְ שֶׁדַּרְכּוֹ הִגִּיעָה רוּת לְהוֹלִיד אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְכֵן ה’ סִיוָן עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מַחְלוֹן שֶׁהָיָה הַבַּעַל הָרִאשׁוֹן שֶׁל רוּת, וּבִשְׁבִיל לְתַקֵּן אֶת נִשְׁמָתוֹ הִתְיַבְּמָה רוּת לְבֹעַז לְהוֹלִיד אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ד, י) “וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִם שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו”. וְכֵן מַחְלוֹן בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה שָׁבוּעוֹת כִּי מֵהַיּוֹם הָ49 שֶׁהוּא כְּנֶגֶד אֵשֶׁת מַחְלוֹן מִתְחַבְּרִים לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת.

גַּם הַקֶּשֶׁר שֶׁל רוּת וּבֹעַז הִתְחִיל בִּקְצִירַת הָעֹמֶר. כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (רות ב, כב) “בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י בִּקְצִירַת הָעֹמֶר. וְהַנִּשּׂוּאִין עִם בֹּעַז הָיוּ בִּקְצִיר הַחִטִּים. כַּמּוּבָא שָׁם (ג, כג) “וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים”. וְרוֹאִים שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּין בֹּעַז לְרוּת הוּא סוֹד יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁמְּכִינִים לְמַתַּן תּוֹרָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁבֹּעַז הוּא סוֹד הָ48 יָמִים, וְרוּת הִיא סוֹד הַיּוֹם הָ49.

וְכֵן רוֹאִים בַּפְּסוּקִים אֶת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדּוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ 9 דּוֹרוֹת עַד דָּוִד כַּאֲשֶׁר נַחְשׁוֹן הוּא הָאֶמְצָעִי: פָּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמָה, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשָׁי, וְנַחְשׁוֹן בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עוֹלֶה סְפִירַת הָעֹמֶר, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁיְּמֵי סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁמְּכִינִים אֶת לֵדַת דָּוִד בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת הֵם אוֹתוֹ סוֹד שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת דּוֹרוֹת אֵלּוּ עַד שֶׁנּוֹלַד דָּוִד. וְכֵן נַחְשׁוֹן בְּגִימַטְרִיָּא 414 וְזֶה מַמָּשׁ סֵדֶר הַדּוֹרוֹת בִּמְגִלַּת רוּת 4 לִפְנֵי נַחְשׁוֹן וְ4 אַחֲרָיו, וְהוּא נִרְמָז בּ1 שֶׁבָּאֶמְצַע. וְכֵן נַחְשׁוֹן הוּא הַחֲמִישִׁי אוֹתִיּוֹת הַמְּשִׁיחִי. וְכֵן נַחְשׁוֹן קָשׁוּר עִם נְקֻדַּת הָאֶמְצַע, כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁנַּחְשׁוֹן בְּגִימַטְרִיָּא 414 כְּמִנְיַן אוֹר אֵין סוֹף, שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר קָטָן שֶׁל מַיִם 414 וּמְסַמֵּל אֶת בְּקִיעַת הַיָּם 4 מִכָּאן וְ4 מִכָּאן וְהָ1 בָּאֶמְצַע. כִּי 4 מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת יָם, וְהָ1 מְסַמֵּל אֶת יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁנִּכְנַס בַּיָּם וּבָקַע אוֹתוֹ, וְרוֹאִים שֶׁנַּחְשׁוֹן הוּא בְּחִינַת אֶמְצַע שֶׁבּוֹקֵעַ אֶת הַיָּם שֶׁנִּבְקַע בִּימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁנִּבְקַ”ע הַיָּם ר”ת קְפִיצַת נַחְשׁוֹן בֶּן עֲמִינָדָב. וְכֵן נַחְשׁוֹ“ן יֵשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת חש”ו כְּמִנְיַן שֵׁם שד”י בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת נ’ בִּבְחִינַת הַיְסוֹד שֶׁנִּרְמָז בְּשֵׁם שד”י שֶׁבָּקַע אֶת הַיָּם בְּגִימַטְרִיָּא נ’.  כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים מז.) שֶׁיַּם מְסַמֵּל אֶת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים כְּמִנְיַן יָ”ם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁ414 בְּגִימַטְרִיָּא דת”י ר”ת דַּעַת תִּפְאֶרֶת יְסוֹד שֶׁבָּקַע אֶת הַיָּם. וְכֵן 414 בְּגִימַטְרִיָּא ג’ פְּעָמִים חֵלֶק, כִּי בְקִיעַת הַיָּם יָצְרָה ג’ חֲלָקִים, יָם יַבָּשָׁה יָם. וְכֵן יָם יַבָּשָׁה יָם בְּגִימַטְרִיָּא 417 שֶׁזֶּה 414 עִם הַ3 סְפָרוֹת. וְכֵן 414 זֶה אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל 441 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל אֱמֶת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת קַו הָאֶמְצַע.

וְכֵן פָּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמָה, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשָׁי, דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא 2424 שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַבְּקִיעָה שֶׁל הָ4 לִ2. וְכֵן זֶה הַמִּסְפָּר שֶׁל הָאוֹת ב’ רַבָּתִי בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה שֶׁבָּהּ טָמוּן שֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁעוֹלֶה 2000, יַחַד עִם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן הָאוֹת הָ414 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה הִיא הָאוֹת ה’ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת בַּפָּסוּק (בראשית א, י) “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים”. וְרוֹאִים אֶת הָאוֹת ה’ בֵּין הַיַּבָּשָׁה לָאֶרֶץ בַּפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר עַל גִּלּוּי הַיַּבָּשָׁה מִתּוֹךְ הַיָּם, שֶׁמְּרַמֵּז עַל קְרִיעַת יַם סוּף, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקהל קצח:) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוֹצִיא אֶרֶץ מִתּוֹךְ הַיָּם וְכִנֵּס אֶת הַמַּיִם, וְעָשָׂה מֵאוֹתוֹ קִבּוּץ שֶׁהִתְכַּנְּסוּ לְמָקוֹם אֶחָד אֶת הַיָּם, וְהִתְנָה עִם הַיָּם לְהַעֲבִיר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ בַּיַּבָּשָׁה וּלְהַטְבִּיעַ אֶת הַמִּצְרִים, וְכָךְ הָיָה, שֶׁכָּתוּב “וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ”. אַל תִּקְרֵי לְאֵיתָנוֹ אֶלָּא לִתְנָאוֹ, לְמַה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁ414 מְרַמֵּז עַל צוּרַת הַחֲנֻכִּיָּה 4 מִכָּאן וְ4 מִכָּאן וְהָ1 בָּאֶמְצַע. כִּי הַחֲנֻכִּיָּה שֶׁל חֲנֻכָּה גַּם מְסַמֶּלֶת אֶת הַשְׁפָּעַת הַחָכְמָה, וְלָכֵן “וְאָהַבְתָּ” בְּגִימַטְרִיָּא 414 כִּי מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם בִּבְחִינַת אַהֲבָה.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מָבוֹא לְחָכְמַת הַקַּבָּלָה’ (ח”א ש”ז פ”ב) אַבְרָהָם סוֹד ט’ הֲוָיוֹ”ת עִם דָּוִד, כִּי אַבְרָהָם רֹאשׁ הָאֻמָּה, רֵאשִׁית דְּחַָכְמָה, סְפִירָה תְּשִׁיעִית מִמַּטָּה לְמַעְלָה, ט’ הֲוָיוֹ”ת, וְהוּא קָשׁוּר עִם דָּוִד אַחֲרִית הַכֹּל. וּכְמוֹ כֵן יִצְחָק גִּימַטְרִיָּא ח’ הֲוָיוֹ”ת, דַּרְגָּא דְּבִינָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. וְיַעֲקֹב גִּימַטְרִיָּא ז’ הֲוָיוֹ”ת דַּרְגָּא דְּדַעַת ז’ הֲוָיוֹ”ת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה. וְכֵן הַכָּתוּב “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי”ה” בְּגִימַטְרִיָּא ט’ הויו”ת וְיֵשׁ בּוֹ דָּוִ”ד אוֹתִיּוֹת. כִּי בִקְרִיעַת יַם סוּף הִתְעוֹרְרָה נְקֻדַּת הַחֶסֶד שֶׁל אַבְרָהָם, וְהַפָּסוּק הַזֶּה הוּא עִקַּר הַשִּׁירָה, כַּמּוּבָא בְּ’דַעַת זְקֵנִים’ מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת (שמות טו, יא). וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁבְּקִיעַת הַיָּם קְשׁוּרָה עִם נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב שֶׁהוּא סוֹד נְקֻדַּת הָאֶמְצַע שֶׁכּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ אֶת ה9 סְפִירוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לַמַּלְכוּת. וְכֵן הַכָּתוּב “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי”ה” נִכְתָּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע שִׁירַת הַיָּם, הַיְינוּ הַלְּבֵנָה הָאֶמְצָעִית, לְרַמֵּז שֶׁכָּתוּב זֶה הוּא הַבָּרִיחַ הַתִּיכוֹן שֶׁל כָּל הַשִּׁירָה, לָכֵן הוּא נִמְצָא בִּנְקֻדַּת הָאֶמְצַע. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁנַּחְשׁוֹן מְסַמֵּל אֶת נְקֻדַּת הָאֶמְצַע שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת הַכֹּל. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות טו, יא) “מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ” ס”ת שִׁירָ”ה, דַּאֲמִירַת הַמִּי כָּמֹכָה הַשֵּׁנִי מְרַמֶּזֶת עַל מַדְרֵגַת הַשִּׁירָה.

שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ גִּדְעוֹן נִיצָן שליט”א שֶׁשֵּׁם הוי”ה יַחַד עִם ג’ הַחִלּוּפִים שֶׁלּוֹ טדה”ד כוז”ו מצפ”ץ עוֹלֶה שֵׁם שפ”ו שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וְזֶה הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַכָּתוּב בְּשִׁירַת הַיָּם “הוי”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל, וּבֵאֵר לְפִי זֶה אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות רלד) קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְנָפַל לְגַלֵּי הַיָּם עָלָיו הוּא אוֹמֵר “הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה”, “אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הקב”ה לְמֹשֶׁה מֹשֶׁה יְדִידַי מְשֻׁקָּעִים בְּמַיִם וְהַיָּם סוֹגֵר וְשׂוֹנֵא רוֹדֵף וְאַתְּ עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה. אָמַר לוֹ וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת אָמַר לוֹ “וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ”, וּמָה אָמְרוּ מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם “ה’ יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” אָמַר הקב”ה מִי שֶׁהִמְלִיכָנִי תְּחִלָּה עַל הַיָּם אֶעֱשֶׂנּוּ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וּבֵאֵר מַה הַקֶּשֶׁר בֵּין “הָרֵם אֶת מַטְּךָ” לְ“הוי”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”, כִּי “מַטְּךָ” ר”ת מצפ”ץ טדה”ד כוז”ו וְיַחַד עִם שֵׁם הוי”ה עוֹלִים כָּל הַשֵּׁמוֹת כְּמִנְיַן הַפָּסוּק “הוי”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל.

וְכֵן שֵׁם שפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁירַת הַיָּם: (שמות טו, יח) “הוי”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” עִם הַמִּלִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אָדָם מ. שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁהוּא כָּתוּב “לְעֹלָם” בְּלִי ו’ הוּא הַיָּחִיד בַּתּוֹרָה שֶׁעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא 376 כְּמִנְיַן שָׁלוֹם, כִּי שָׁלוֹם הוּא אַחַד הַשֵּׁמוֹת שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁהַשֵּׁם הוי”ה בְּפָסוּק זֶה, הוּא שֵׁם הוי”ה מִסְפָּר 358 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה כְּמִנְיַן מָשִׁי”חַ אוֹ נָחָשׁ שֶׁנִּרְמָז בְּנַחְשׁוֹן שֶׁבִּזְכוּתוֹ נִבְקַע הַיָּם, כְּדִלְקַמָּן.

וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁ“מַטְּךָ” מְסַמֵּל אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט חוקת תשסג) “קַח אֶת הַמַּטֶּה”, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה’ מִצִּיּוֹן”, זֶה הַמַּטֶּה שֶׁהָיָה בְּיַד משֶׁה, עָתִיד אוֹתוֹ מַטֶּה לִמָּסֵר לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְכֵן עָתִיד לִרְדּוֹת בּוֹ אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, לְכָךְ נֶאֱמַר “מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה’ מִצִּיּוֹן”. וְנַחְשׁוֹן הוּא סוֹד הַמַּטֶה שֶׁנֶּהֱפַךְ לְנָחָשׁ, כַּמּוּבָא בְּשַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (לג) שֶׁנַּחְשׁוֹן הוּא מִלְּשׁוֹן נָחָשׁ, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ, לָכֵן מְקַשֵּׁר הַמִּדְרָשׁ אֶת קְפִיצַת נַחְשׁוֹן לַיָּם, יַחַד עִם הַפְּסוּקִים “הָרֵם אֶת מַטְּךָ” ו“הוי”ה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד”, כִּי ה’ רָמַז לְמֹשֶׁה שֶׁנַּחְשׁוֹן שֶׁהוּא סוֹד הַנָּחָשׁ דִּקְדֻשָּׁה כְּבָר בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְזֶה הַזְּמַן לְחַבֵּר אֵלָיו אֶת הַמַּטֶּה שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּסוֹד מַטֶּה שֶׁנֶּהֱפַךְ לְנָחָשׁ, וּלְעוֹרֵר אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁיִּבְקַע אֶת הַיָּם. וְעַל זֶה אָמְרוּ מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל “הוי”ה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד” לְרַמֵּז עַל הֶאָרַת הַמַּלְכוּת שֶׁהֵאִירָה כָּאן בִּבְקִיעַת הַיָּם.

וְכֵן “הָרֵם אֶת מַטְּךָ” בְּגִימַטְרִיָּא נְקוּדַת צִיּוֹן אוֹ שְׁתִיָּה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁשָּׁרְשָׁהּ מֵאֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן מַטֶּה בְּגִימַטְרִיָּא כַּלָּה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן נִרְאֶה דְּמַטֶּה הוּא מִלְּשׁוֹן מִטָּה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, כַּמּוּבָא בְּפרע”ח לְהָאֲרִיזַ”ל (הציצית ע’ סב). וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אוֹר הַחַמָּה’ עַל הַזֹּהַר (ח”ב מח) שֶׁמַּטֵּה מֹשֶה הָיָה מְרֻבָּע, בַּעַל ד’ צְדָדִים. וְרִבּוּעַ מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן רִבּוּעַ מְרַמֵּז עַל הָאוֹת ם’ סְתוּמָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן כָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ (ישעי’ מט, ד) “וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו”. וּנְבָאֵר שֶׁשֵּׁבֶט הוּא מַקֵּל. וְכֵן כָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ (במדבר כד, יז) “וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל”. וְכֵן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה וּמִרְיָם שֶׁאָמְרוּ אֶת הַשִּׁירָה עַל הַיָּם, וּמְסַמְּלִים אֶת הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁהִתְחַבְּרוּ בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם הִירְשׁ שליט”א שֶׁהִתְנַדְּבוּת הַמָּשִׁיחַ לִסְבֹּל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל נִרְמֶזֶת בַּשֵּׁם שֶׁל נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, רֶמֶז שֶׁמִּתְנַדֵּב עֲבוּר הָעָם. וְכֵן נָדָב הַבֵּן שֶׁל אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב מָסַר נַפְשׁוֹ עֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל. (בביאור זה סייעני הרה”ג ר’ א. י. שליט”א).

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ בָּרוּךְ צְבִי גְּרִינְבּוֹיְם שליט”א שֶׁבְּשִׁירַת הַיָּם מֻזְכֶּרֶת הַמִּלָּה יָם אוֹ מַיִם, עֶשֶׂר פְּעָמִים. וְרָצָה לְבָאֵר שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁמַּה שֶּׁלָּקוּ עַל הַיָּם זֶה הֶמְשֵׁךְ לָעֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁלָּקוּ בְמִצְרַיִם כְּפִי שֶׁרוֹאִים בָּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה, וּכְמוֹ שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת כָּךְ נִרְמְזָה כָּאן עֶשֶׂר פְּעָמִים הַלָּשׁוֹן יָם. וְנִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הֶאָרַת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא הַסְּפִירָה הָעֲשִׂירִית בִּבְקִיעַת הַיָּם. וְכֵן רוֹאִים עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּמַכַּת דָּם, אֶת הָאוֹת ם’ סְתוּמָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, וְגַם כָּתוּב “קַח מַטְּךָ” דּוֹמֶה ל“הָרֵם אֶת מַטְּךָ” שֶׁהָיָה בְּיַם סוּף: (שמות ז, יט) “קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים“. כְּמוֹ שֶׁבְּמַכַּת דָּם שֶׁהִיא הָרִאשׁוֹנָה מֻזְכֶּרֶת עֶשֶׂר פְּעָמִים הָאוֹת ם’ סְתוּמָה וְהַכֹּל בְּקֶשֶׁר לַמַּיִם שֶׁלָּקוּ בְדָם, כָּךְ בַּמַּכָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף מֻזְכָּרוֹת עֶשֶׂר פְּעָמִים יָם אוֹ מַיִם לְרַמֵּז אֶת הַנָּעוּץ תְּחִלָּתָן בְּסוֹפָן, וּכְמוֹ שֶׁמַּכַּת דָּם הֵבִיאָה אֶת הָעֲשִׁירוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּךְ בִּקְרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה בִזַּת הַיָּם. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (וארא ע’ קלז) מַכָּה זוֹ [דָּם] יָצְאָה מִבְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁל הַנְּקֵבָה שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, וְהָלְכָה לְהַכּוֹת בְּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה שֶׁל נוּקְבָא שֶׁבַּקְּלִפּוֹת. רוֹאִים שֶׁמַּכַּת דָּם בָּאָה מֵהַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא הַמַּטֶּה כְּדִלְעֵיל, וְהִכְּתָה אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת דִּקְלִפָּה שֶׁהוּא הַנִּילוּס וְלָכֵן הַנִּילוּס נֶהְפַּךְ לְדָם דְּדָם מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (שמות ג, יט) שֶׁמַּכַּת דָּם הִיא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת דְּעֶשֶׂר מַכּוֹת הֵן כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה, וּמַכַּת דָּם הִיא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות ז, יט) “וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם” ר”ת דָּוִ”ד הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת.

מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל שֶׁהַסּוֹד שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף הָיָה הַסּוֹד שֶׁל מַטֵּה מֹשֶׁה שֶׁנֶּהֱפַךְ לְנָחָשׁ, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (פסח יב) וּבָזֶה תָּבִין עִנְיַן קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנִּקְרַע בְּיוֹם זֶה שֶׁהוּא קְרִיעַת רֶחֶם הָאַיָּלָה שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁבָּהּ סוֹף לְכָל דַּרְגִּין שֶׁבָּהּ עַל יְדֵי זִוּוּג נְשִׁיכַת נָחָשׁ הָעֶלְיוֹן דְּקַטְנוּת. וְזֶה בֵּאוּר מַאֲמַר “מַה תִּצְעַק אֵלָי”, אֵלָי דָּיְיקָא בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי לִהְיוֹת אָז ז”א בִּבְחִינַת קַטְנוּת לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִזְדַּוֵּג עִם נוּקְבָא בְּסוֹד נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ כְּדֵי לִקְרוֹעַ קְרִיעַת יַם סוּף אִם לֹא עַל יְדֵי הֶאָרָה הַנִּמְשֶׁכֶת לוֹ מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא הוּא אֲרִיךְ אַנְפִּין כַּנּוֹדָע. וּבָזֶה תָּבִין עִנְיַן מֹשֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ “וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו”, כִּי הִנֵּה נִתְבָּאֵר אֶצְלֵנוּ כִּי בְּכָל הַדְּבָרִים יֵשׁ קַטְנוּת וְגַדְלוּת וְגַם יֵשׁ בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁל זְמַן הַקַּטְנוּת וְהוּא סוֹד ב’ שֵׁמוֹת א”ל שד”י שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה וּכְשֶׁתּוֹסִיף עֲלֵיהֶם ט’ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִלּוּי שֵׁם שד”י יִהְיוּ בְּגִימַטְרִיָּא שנ”ד וְאִם תּוֹסִיף ה’ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּמִלּוּי א”ל אוֹ ה’ אוֹתִיּוֹת שֶׁל א”ל שד”י בִּפְשׁוּטָם יִהְיֶה הַכֹּל בְּגִימַטְרִיָּא שנ”ט שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא נָחָ”שׁ עִם הַכּוֹלֵל. וְהָאֲרִיזַ”ל מַאֲרִיךְ שָׁם אֶת הַסּוֹד שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהָיָה גַּם זִוּוּג וְגַם לֵדָה, הַכֹּל בִּבְחִינַת נְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁבָּא מֵהַמַּטֶּה שֶׁנֶּהֱפַךְ לְנָחָשׁ, וְהַנָּחָשׁ בִּבְחִינָה שֶׁל זִוּוּג מַכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה לַעְזוֹר לָהּ לָלֶדֶת אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁקִּבְּלָה בְּלֵיל ט”ו נִיסָן, וּבְחִינָה זֹאת מַמְשִׁיכָה כָּל יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁאֵין בָּהֶם זִוּוּג רָגִיל עַד חַג הַשָּׁבוּעוֹת רַק בַּבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁל הַקַּטְנוּת שֶׁהַמַּטֶּה נֶהֱפַךְ לְנָחָשׁ, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶת סוֹד הַמַּטֶּה שֶׁהָיָה בִּקְרִיעַת יָם סוּף שֶׁהֵאִירוּ בוֹ חִלּוּפֵי שֵׁם הוי”ה מצפ”ץ טדה”ד כוז”ו ר”ת “מַטְּךָ”, וְחִלּוּפִים אֵלּוּ מְסַמְּלִים אֶת הֶאָרַת שֵׁם הוי”ה בְּבֵין הַמְּצָרִים שֶׁיּוֹרֶדֶת לְהָאִיר בִּמְקוֹמוֹת נְמוּכִים בִּבְחִינַת הַנָּחָשׁ. וְרוֹאִים גַּם אֶת הַקֶּשֶׁר לְשֵׁם שד”י שֶׁנִּרְמָז בְּאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת נַחְשׁוֹן שֶׁהוּא סוֹד הַנָּחָשׁ שֶׁבָּקַע אֶת הַיָּם, וְהָאוֹתִיּוֹת נוּ”ן שֶׁבִּשְׁנִי הַצְּדָדִים הֵן סוֹד הַנָּחָשׁ כַּמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שבת א), שֶׁהַנָּחָשׁ נִרְמָז בָּאוֹת נוּ”ן סוֹפִית. וְכֵן חש”ו ר”ת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁמְּסַמְּלִים קַטְנוּת כְּפִי שֶׁאוֹמֵר הָאֲרִיזַ”ל שֶׁהֶאָרָה זוֹ הִיא הֶאָרַת הַקַּטְנוּת. וְכָל זֶה קָשׁוּר עִם קְרִיעַת רֶחֶם הָאַיָּלָה הַיְינוּ פְּתִיחַת הָרֶחֶם שֶׁל הַמַּלְכוּת לְקַבֵּל אֶת הֶאָרַת הַיְסוֹד שֶׁבָּקַע אֶת הַיָּם. וְכֵן נַחְשׁוֹן עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא קְרִעַת רֶחֶם הָאַיָּלָה.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה ב.) קָשִׁין לְזַוְּגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ זִוּוּג הוּא בִּבְחִינַת קָשֶׁה. וּלְפִי דִּבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל שֶׁיֵּשׁ כָּאן זִוּוּג בִּבְחִינָה שֶׁל נְשִׁיכַת נָחָשׁ יַחַד עִם לֵדָה, בְּוַדַּאי זֶה דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד שֶׁרַק ה’ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת. וְכֵן כָּל זִוּוּג חָדָשׁ מְקַבֵּל אֶת הַהֶאָרָה הַזֹּאת שֶׁה’ מִזִּוּוּג זִוּוּגִים בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת’ (ע’ מד) בְּשֵׁם סֵפֶר ‘אִמְרֵי נֹעַם’ שֶׁקָּשֶׁה בְּגִימַטְרִיָּא הֲוָיָ”ה אֲדֹנָ”י שַׁדַּ”י. וְאֵלּוּ הָאוֹרוֹת שֶׁהָיוּ בִּקְרִיעַת יַם סוּף כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘תִּפְאֶרֶת יְהוֹנָתָן’ (ויקרא יב, ב) שֶׁכָּל לֵדָה יֵשׁ בָּהּ אֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ שֶׁגּוֹרֵם אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁיֵּשׁ בַּלֵּדָה שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מֵחֵטְא הַנָּחָשׁ, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא מְסַיֵּעַ לַוָּלָד לָצֵאת כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לְרֶחֶם הָאַיָּלָה. וּמְבֹאָר שָׁם שֶׁלָּכֶן הָאִשָּׁה טְמֵאָה מֵהַלֵּדָה בִּגְלַל אֲחִיזַת הַנָּחָשׁ בַּלֵּדָה, וּבִפְרָט בְּלֵדַת נְקֵבָה שֶׁאָז הִיא טְמֵאָה לְיוֹתֵר זְמַן בִּגְלַל זֶה.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן שליט”א שֶׁאַיָּלָ”ה מ’ אוֹתִיּוֹת שֵׁם אֱלֹהִי”ם, לְרַמֵּז שֶׁיֵּשׁ דִּין קָשֶׁה שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִים שֶׁסּוֹגֵר אֶת הָרֶחֶם שֶׁל הָאַיָּלָה שֶׁהוּא בְּסוֹד מֶ”ם סְתוּמָה, עַד שֶׁמַּגִּיעַ הַנָּחָשׁ וּפוֹתֵחַ. וְכֵן הָאַיָּלָה שֶׁרַחְמָהּ צַר יֵשׁ לָהּ תְּכוּנָה שֶׁהִיא רָצָה יוֹתֵר מַהֵר מִשְּׁאַר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְעִנְיַן הָרִיצָה וְהַצַּר מַרְאִים קֶשֶׁר לְעוֹלַם הַכֶּתֶר שֶׁנִּקְרָא רָצוֹן, כְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל שֶׁבִּגְלַל שֶׁרַחְמָהּ צַר יֵשׁ לָהּ חִבּוּר לְעַתִּיק וַאֲרִיךְ שֶׁהֵם עוֹלָמוֹת הַכֶּתֶר, וַה’ אָמַר לְמֹשֶׁה בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא שֶׁאוֹר הַכֶּתֶר עוֹזֵר לָזֶה. וְכֵן בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח יֶשְׁנָהּ הִתְעַסְּקוּת מְיֻחֶדֶת אֵצֶל צַדִּיקֵי הַחֲסִידוּת בְּעִנְיַן לֵדַת מָשִׁיחַ, כִּי לֵידַת מָשִׁיחַ הִיא אוֹתוֹ סוֹד שֶׁל קְרִיעַת רֶחֶם הָאַיָּלָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ וְהֶאָרַת הַכֶּתֶר, כַּמּוּבָא מֵהַגְרי”א חֶבֶר (‘פתחי שערים’ פרצוף נוקבא דז”א כב) אַיָּלָה זוֹ רַחְמָהּ צַר וּכְשֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד אָז הקב”ה מַזְמִין לָהּ נָחָשׁ וּמַכִּישָׁהּ בְּרַחְמָהּ, וְאָז נִפְתָּח רַחְמָהּ וְיוֹלֶדֶת וְהוּא סוֹד חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, שֶׁהָרֶחֶם הָיָה סָתוּם תְּחִלָּה מִפְּנֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁעֲדַיִן הָיָה לוֹ שְׁלִיטָה וְלֹא הָיָה יָכוֹל הַטּוֹב לְהִתְגַּלּוֹת כִּי הַנָּחָ”שׁ עוֹמֵד לְנֶגְדָּהּ, וְהוּא בְּמִסְפַּר מָשִׁי”חַ בְּסוֹד שד”י ד”ם שֶׁאֲחִיזָתוֹ בְדָמִים טְמֵאִים שֶׁבַּצִּיר וְדֶלֶת הַתַּחְתּוֹן, שֶׁלָּכֵן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת סָתוּם. וּבָעֵת שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן הַלֵּידָה אָז צִירֵי יוֹלֵדָה יֹאחֵזוּן שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַצִּירִים לְהִפָּתֵחַ, וְאָז חֶבְלֵי מָשִׁיחַ בְּיוֹתֵר דּוּחֲקָא בָּתַר דּוּחֲקָא. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁאִמּוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ מִשֵּׁבֶט דָּן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויחי קס) “מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיָּצָא מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים, אָבִיו מִיהוּדָה וְאִמּוֹ מִדָּן. כִּי דָּן הוּא סוֹד הַנָּחָשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט, יז) “יְהִי דָּן נָחָשׁ עֲלֵי דָּרֶךְ”, וְדָן הָיָה אָח שֶׁל נַפְתָּלִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו “נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה”, וְהַבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁל נָחָשׁ הַמַּכִּישׁ אֶת הָאַיָּלָה זֶה הַסּוֹד שֶׁל לֵידַת מָשִׁיחַ שֶׁנּוֹלַד מִשֵּׁבֶט דָּן.

וְכֵן מוּבָא בַּסְּפָרִים שֶׁגְּאֻלַּת פּוּרִים הָיְתָה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה, כִּי אֶסְתֵּר נִקְרֵאת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר בְּסוֹד הָאַיָּלָה שֶׁרַחְמָהּ צַר, וְהָמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הָאוֹת נוּ”ן סוֹפִית, וְהוּא סוֹד הַנָּחָשׁ שֶׁהֶחְטִיא בְּעֵץ הַדַּעַת, “הֲמִן הָעֵץ”, הוּא הִכִּישׁ אֶת אֶסְתֵּר כְּשֶׁנָּפַל עַל הַמִּטָּה שֶׁאֶסְתֵּר עָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִזְכּוּ לַגְּאֻלָּה בְּסוֹד פּוּרִים שֶׁמְּרַמֵּז עַל פְּרוּ וּרְבוּ, הַיְינוּ לֵדָה. וְזֶה גַּם הָיָה בִּימֵי הָעֹמֶר, כִּי הָמָן נִתְלָה בְּיוֹם הַקְרָבַת הָעֹמֶר, וְזָכוּ לִישׁוּעָה בִּזְכוּת מִצְוַת הָעֹמֶר, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר כח, ו) שֶׁבִּזְכוּת מִצְוַת הָעֹמֶר נִצְּחוּ אֶת הָמָן.

עוֹד הוֹסִיף שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר בֵּין יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁקְּשׁוּרִים עִם נַחְשׁוֹן, שֶׁקְּשׁוּרִים גַּם עִם הַנָּחָשׁ שֶׁהָיָה עָרוּ”ם, וּכְפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהָאֲרִיזַ”ל שֶׁכָּל יְמֵי הָעֹמֶר יֵשׁ אֶת הַזִּוּוּג הַזֶּה שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף בִּבְחִינַת הַמַּטֶּה שֶׁנֶּהֱפַךְ לְנָחָשׁ עַד חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְזֶה סוֹד שֶׁצָּרִיךְ לִזְקֹף בְּמוֹדִים דּוֹמֶה לִזְקִיפַת הַנָּחָשׁ, כִּי הָעֹמֶר הוּא סוֹד הַזְּקִיפָה וְהַתְּנוּפָה שֶׁהָיָה נִקְצַר מֵהַקָּמָה הַזְּקוּפָה.

וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַנָּחָשׁ אוֹכֵל קַרְקַע בְּתוּלָה דַּוְקָא, וְלָכֵן הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לֶאֱכוֹל אֶת בְּתוּלֵי הָאַיָּלָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: (ילקוט בראשית לא) “וְעָפָר תֹּאכַל” לֹא עָפָר מִכָּל צַד אֶלָּא בּוֹקֵעַ וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה וְשׁוֹמֵט גִּידֵי אֲדָמָה וְאוֹכֵל. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קי.) שֶׁהַנָּחָשׁ מַכִּישׁ אֶת הָאִשָּׁה בִּיסוֹדָהּ, וְיֵשׁ כַּמָּה סְגוּלוֹת לְאִשָּׁה שֶׁנִּתְקֶלֶת בְּנָחָשׁ. וְכֵן בְּחֵטְא מֵי מְרִיבָה יָצָאוּ מֵהַכָּאַת הַמַּטֶּה בַּתְּחִלָּה דַּם בְּתוּלִים וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מַיִם, כִּי הַמַּטֶּה נֶהְפַּךְ בַּחֵטְא לְנָחָשׁ שֶׁקָּשׁוּר עִם הַבְּתוּלִים. וְכֵן מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת הָיָה מִקַּרְקַע בְּתוּלָה, וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת קָשׁוּר עִם שֹׁרֶשׁ הַנָּחָשׁ כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּמַּאֲמָר ‘חַשְׁמַל חֵטְא’ עַל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תְּהִלִּים כְּב) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְחָשִׁים מְבִיאִין קֶרֶן שֶׁל אַיֶּלֶת וּמְעַשְּׁנִין בְּתוֹכוֹ וּמִיַּד הַנָּחָשׁ בּוֹרֵחַ. וְרוֹאִים שֶׁיֶּשְׁנָה מִלְחָמָה בֵּין הַנָּחָשׁ לָאַיָּלָה.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר כא, ז) אָמַר רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סַמָּאֵל הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג אוֹתָן, וְרַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פֵּרְשָׁהּ מִשּׁוּם אָבִיו מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁהָיָה מַעֲבִיר צֹאנוֹ בַּנָּהָר בָּא זְאֵב לְהִתְגָּרוֹת בַּצֹּאן, רוֹעֶה שֶׁהָיָה בָּקִי מֶה עָשָׂה, נָטַל תַּיִשׁ גָּדוֹל וּמְסָרוֹ לוֹ אָמַר יְהֵא מִתְגַּשֵּׁש בָּזֶה עַד שֶׁנַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְבִיאוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סַמָּאֵל הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג אוֹתָן, אָמַר לִפְנֵי הקב”ה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד עַכְשָׁו הָיוּ אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאַתָּה קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, מֶה עָשָׂה הקב”ה מָסַר לוֹ אִיּוֹב שֶׁהָיָה מִיּוֹעֲצֵי פַרְעֹה, דִּכְתִיב בּוֹ “אִישׁ תָּם וְיָשָׁר”, אָמַר לוֹ הִנּוֹ בְיָדְךָ, אָמַר הקב”ה עַד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק עִם אִיּוֹב יִשְׂרָאֵל עוֹלִים לַיָּם וְיוֹרְדִים, וְאַחַר כָּךְ אַצִּיל אֶת אִיּוֹב, וְהוּא שֶׁאָמַר אִיּוֹב “שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי”, אָמַר אִיּוֹב שָׁלֵו הָיִיתִי בָּעוֹלָם וַיְפַרְפְּרֵנִי “וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי” כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹתִי לְמַטָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר “וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה”, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הקב”ה לְמֹשֶׁה מֹשֶׁה הֲרֵי מָסַרְתִּי אִיּוֹב לַשָּׂטָן מַה בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִּסָּעוּ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בא לג.) שֶׁאִיּוֹב הָיָה בִּבְחִינַת שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל כְּשֶׁהַשָּׂטָן קִטְרֵג עַל קְרִיעַת יַם סוּף. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים מֵהַמִּדְרָשׁ שֶׁאִיּוֹב הָיָה בְּחִינַת תַּיִשׁ לַעֲזָאזֵל. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן שליט”א שֶׁלָּכֵן בַּנָּבִיא אִיּוֹב (לט, א) מְבֹאָר הַחִדּוּשׁ שֶׁל הַנָּחָשׁ וְהָאַיָּלָה. כִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב “הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר” וּבְרַשִׁ”י שָׁם “חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר” לְשׁוֹן חִיל יוֹלֵדָה, הָאַיָּלָה רַחְמָהּ צַר וְאֵין הַוְּלַד יָכוֹל לָצֵאת וּבִשְׁעַת לֵידָתָהּ אֲנִי מְזַמֵּן לָהּ דְּרָקוֹן וּמַכִּישָׁהּ בְּרַחְמָהּ וְנִפְתַּח וְאִם מַקְדִּים וּמְאַחֵר רֶגַע מִיַּד מֵתָה, וּבֵין אוֹתָם רְגָעִים אֵינִי מַחְלִיף, וּבֵין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי. רַשִּׁ”י מְרַמֵּז שֶׁאִיּוֹב נִמְסַר לָאוֹיֵב בָּרֶגַע הַזֶּה שֶׁהַנָּחָשׁ הִכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף.

 

עָכָן הָיָה בִּבְחִינַת נָחָשׁ שֶׁתַּפְקִידוֹ לַעְזוֹר בִּזְמַן לֵדָה שֶׁמְּסֻגֶּלֶת לַגְּאֻלָּה, וְהַלֵּדָה נִפְגְּמָה בִּירִיחוֹ כְּשֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בִּבְחִינַת לֵדָה מֵהָרֶחֶם בִּשְׁנַת פת”ח לָאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁאָז נִפְתַּח הַפֶּתַח שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בְּנֹסַּח הַתְּפִלָּה: נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִֹיחַ סוֹד שַֹרְפֵי קֹדֶשׁ. אוֹתִיּוֹת עָכָ”ן סוֹ”ד מָשִׁי”חַ. וְנִרְאֶה לְבָאֵר דְּכָתוּב אֵצֶל עָכָן: (יהושע ז, א) “וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה’ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ’ וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם וְגוֹ’ וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתּוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ: וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ: וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי ה’: וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה’ בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים: וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיָּשָׁב ה’ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה”. וְרוֹאִים שֶׁעָכָ”ן פָּגַם אֶת הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִדְבַּק בְּטֻמְאַת כְּנַעַן אוֹתִיּוֹת עָכָ”ן כְּשֶׁלָּקַח מֵהַחֶרֶם בְּכִבּוּשׁ יְרִיחוֹ, וּכְתוֹצָאָה מִזֶּה הֵבִיא חֲרוֹן אַף ה’ וּפָגַם אֶת כָּל הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא גָרַם אֶת חֻרְבַּן שְׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁוֹת, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן רלח) הַטַּעַם שֶׁנִּקְרָא קְלִפַּת מֶלֶךְ בָּבֶל “אַדֶּרֶת”, לְפִי שֶׁסּוֹפוֹ לְהַחֲרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל”, מִזֶּה הַטַּעַם אִתְּמַר גַּם כֵּן גַּבֵּי עֵשָׂו “כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר”, לְפִי שֶׁגַּם עֵשָׂו הֶחֱרִיב בַּיִת שֵׁנִי, נִמְצָא לְפִי זֶה כְּמוֹ שֶׁשֵּׁם עֲבוֹדָה זָרָה כְּתוּבָה עַל אַדֶּרֶת שֶׁלָּקַח עָכָן, וְהִיא קְלִפַּת בָּבֶל, כֵּן הוּא קְלִפַּת עֵשָׂו, וְלָכֵן הַמִּזְמוֹר עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל אָמַר גַּם כֵּן שָׁם “זְכֹר ה’ לִבְנֵי אֱדוֹם”, כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹנְקִים מִן אַדֶּרֶת, וְלָכֵן שְׁנֵיהֶם הֶחֱרִיבוּ הַלְּבָנוֹן שֶׁהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב “וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל”. רוֹאִים שֶׁהָאַדֶּרֶת שֶׁלָּקַח עָכָן מְסַמֶּלֶת אֶת יְנִיקַת בָּבֶל וְעֵשָׂו מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם לְהַחְרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן עָכָן מָעַל וְלָקַח חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְזֶה הַסְּכוּם בּוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ קָנָה אֶת מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ מֵאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי בִּסְכוּם חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. כִּי יְרִיחוֹ קְשׁוּרָה עִם מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר י, לב) כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַלְּקִין אֶת הָאָרֶץ הָיָה דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ ת”ק אַמָּה עַל ת”ק אַמָּה וְהִנִּיחוּהוּ מִלַּחֲלוֹק, אָמְרוּ מִי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ הוּא יִטְלֶנּוּ. וּמָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (מידות ב, א) הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה. רוֹאִים שֶׁדָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ קָשׁוּר לְהַר הַבַּיִת שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ בְּמִסְפָּר ת”ק עַל ת”ק אַמָּה. וְכֵן מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ספרי בהעלתך) שֶׁהֵנִיחוּ אֶת נַחֲלַת יְרִיחוֹ לְמִי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה בְחֶלְקוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית כז.) שֶׁחֵלֶק מֵהַמִּשְׁמָרוֹת הָיוּ בִּירִיחוֹ, וְחֵלֶק בִּירוּשָׁלַיִם. וְכֵן מוּבָא בָּראב”ד (תמיד ג, ח) שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים בִּירִיחוֹ בְּנֵס אֶת הַדְּבָרִים שֶׁקָּרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, כִּי יְרִיחוֹ הִיא כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין מד:) שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ “בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ’, וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְגוֹ'”, וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֶּר לוֹ וִדּוּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה’ בַּיּוֹם הַזֶּה”, הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְרוֹאִים שֶׁלְּעָכָן יִהְיֶה תִּקּוּן לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִׁ”י (סנהדרין מד:) שֶׁהוּא נִקְרָא עָכָן עַל שֵׁם הַנָּחָשׁ שֶׁגִּלְגֵּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ נָחָשׁ שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל: עָכָן שֶׁעִכֵּן גִּלְגֵּל עֲלֵיהֶם פְּקֻדּוֹת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, כְּעַכְנָא זוֹ שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת בְּהֶקֵּף עָגֹל. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ תִּקֵּן עָכָן אֶת תְּפִלַּת עַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ וְכוּ’ לִפְנֵי שֶׁנֶּהֱרַג עַל יְדֵי יְהוֹשֻׁעַ, וּכְפִי שֶּׁמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (קלג) עַל כֵּן נְקַוֶּה, ר”ת עָכָ”ן, שֶׁתִּקֵּן אוֹתוֹ עָכָן. וּמַדּוּעַ עָכָ”ן נִרְמָז בְּנֹסַּח הַתְּפִלָּה: נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִֹיחַ סוֹד שַֹרְפֵי קֹדֶשׁ. אוֹתִיּוֹת עָכָ”ן סו”ד מָשִׁי”חַ. כִּי עָכָן הֵבִין אֶת גֹּדֶל הַפְּגָם שֶׁגָּרַם בְּכָךְ שֶׁמִּיָּד בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ לֹא שָׁמַע בְקוֹל ה’, וּפָגַם אֶת כָּל הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהוּא נָתַן כֹּחַ לִקְלִפַּת הָאַדֶּרֶת לְהַחֲרִיב אֶת שְׁנֵי בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁוֹת, כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַפְּתִיחָה שֶׁל שַׁעֲרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בִּבְחִינַת לֵדָה. וְכֵן עָכָן הָיָה בִּבְחִינַת נָחָשׁ שֶׁהַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ לַעְזוֹר בִּזְמַן לֵדָה שֶׁמְּסֻגֶּלֶת לִגְאֻלָּה כְּדִלְעֵיל, וְאִם הַלֵּדָה נִפְגְּמָה בִּירִיחוֹ שֶׁמַּקְבִּילָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, זֶה הִשְׁפִּיעַ גַּם עַל בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁוֹת שֶׁבָּאוּ בָּהֶמְשֵׁךְ כְּתוֹצָאָה מִכִּבּוּשׁ הָאָרֶץ. וְכֵן עָכָן מָעַל בַּחֵרֶם בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בִּבְחִינַת לֵדָה מֵהָרֶחֶם בִּשְׁנַת פת”ח לָאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁאָז נִפְתַּח הַפֶּתַח שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לָכֵן הוּא הִתְפַּלֵּל עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּבָּנֶה עַל יְדֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיְּתַקֵּן אֶת הַפְּגָם שֶׁהוּא פָּגַם. וְלָכֵן כְּנֹעַם שִֹיחַ סוֹד אוֹתִיּוֹת עָכָ”ן סוֹ”ד מָשִׁי”חַ שֶׁאָז הוּא יִזְכֶּה לְתִקּוּן בְּלֵדַת מָשִׁיחַ בְּעֶזְרַת הַנָּחָשׁ, וְכַיָּדוּעַ בְּכַוָּנוֹת הָרַשַּׁ”שׁ שֶׁקְּדֻשָּׁה הִיא סוֹד שֶׁל זִוּוּג וְלֵדָה; בַּקְּדֻשָּׁה שֶׁל חֲזָרַת הַשַּׁ”ץ מְכַוְּנִים אֶת הַזִּוּוּג, וּבַקְּדֻשָּׁה שֶׁל ‘וּבָא לְצִיּוֹן’ מְכַוְּנִים אֶת הַלֵּדָה. וּבְלֵדַת מָשִׁיחַ שֶׁתִּהְיֶה שׁוּב מֵהַכָּשַׁת הַנָּחָשׁ, יִזְכֶּה גַּם עָכָן לְתִקּוּן עַל מַה שֶׁפָּגַם אֶת הַלֵּדָה שֶׁל הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן שליט”א שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ הִקִּיף אֶת יְרִיחוֹ שֶׁבַע הַקָּפוֹת וְעָשָׂה עִגּוּלִים מִסָּבִיב לָעִיר שֶׁתִּהְיֶה הַלֵּדָה שֶׁל הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת, וְלָכֵן עָשָׂה חֵרֶם שֶׁלֹּא יִפְגְּמוּ אֶת הָרֶחֶם, וְעָכָן שֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם פָּגַם אֶת הָרֶחֶם וְלָכֵן אוֹמֶרֶת שָׁם הַגְּמָרָא שֶׁהַפְּגָם שֶׁלּוֹ הָיָה בְּסוֹד הָעִגּוּלִים שֶׁל הַנָּחָשׁ, כִּי הוּא פָּגַם אֶת הָעִגּוּלִים שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִסָּבִיב לִירִיחוֹ. וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ נִקְרָא בִּן נוּן רֶמֶז שֶׁהָיָה לוֹ אֶת כֹּחַ הַנּוּ”ן שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַנָּחָשׁ שֶׁמַּכִּישׁ אֶת הָאַיָּלָה לִזְכּוֹת לַגְּאֻלָּה בִּפְתִיחַת הָרֶחֶם בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַמַּעֲשֶׂה עִם עָכָן הָיָה בִּימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא נַחְשׁוֹן, וּכְפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהָאֲרִיזַ”ל שֶׁבְּכָל יְמֵי הָעֹמֶר עַד שָׁבוּעוֹת מֵאִיר בָּעוֹלָמוֹת הַיִּחוּד שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהַנָּחָשׁ מַכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה, לָכֵן בְּיָמִים אֵלּוּ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה עִם עָכָן שֶׁפָּגַם אֶת הַבְּחִינָה הַזֹּאת. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין מד.) “וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ”, וְתַנְיָא שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מַמָּשׁ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְכִי נֶאֱמַר “אִישׁ” וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ”, אֶלָּא זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד רֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְּרִין. וְרוֹאִים שֶׁהַפְּגָם שֶׁל עָכָן גָּרַם שֶׁנֶּהֱרַג יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אוֹתִיּוֹת חֹדֶשׁ אִיּיָר שֶׁבּוֹ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה עִם עָכָן. וְכֵן הַכָּתוּב (במדבר לב, מא) “וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא 1335 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף דָּנִיֵּאל, הַיְינוּ שֶׁעָכָן פָּגַם אֶת הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּשׁוּר עִם יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁנֶּהֱרַג בִּגְלַל חֶטְאוֹ.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁלָּכֵן כָּתוּב עַל הַגְּאוּלָה הָעֲתִידָה: (הושע ב, יז) “וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” לְרַמֵּז שֶׁעֵמֶק עָכוֹר שֶׁעָכָן פָּגַם: “עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה”, יִתְהַפֵּךְ לְפֶתַח תִּקְוָה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, הַיְינוּ פֶּתַח הָרֶחֶם וְהַלֵּדָה הוּא פֶּתַח הַתִּקְוָה שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא מָשִׁיחַ, שֶׁיּוּמְתְּקוּ עַל יְדֵי הַכָּשַׁת הַנָּחָשׁ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לִקְדֻשָּׁה וְיַעֲשֶׂה תִּקּוּן לַפְּגָם שֶׁל עָכָן שֶׁהָיָה כְּשֶׁעָלִינוּ מִמִּצְרַיִם וְנִכְנַסְנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק. וּכְפִי שֶׁעָכָן רָמַז בַּתְּפִלָּה שֶׁתִּקֵּן ‘וְעַל כֵּן נְקַוֶּה’ כִּי תִּקְוָה וּנְקַוֶּה הֵן אוֹתָהּ מִלָּה מַמָּשׁ. הַיְינוּ רָמַז עַל עַצְמוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לְתִקּוּן בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וּכְפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַגְּמָרָא הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא, הַיְינוּ שֶׁהֶעָכוּר יִתְהַפֵּךְ לְפֶתַח תִּקְוָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט הושע תקיח) “וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר” עֵמֶק שֶׁעָכַרְתִּי בְאַפִּי, לְפֶתַח תִּקְוָה אוֹתָהּ שָׁעָה הֵם אוֹמְרִים שִׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר “וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ” וְאֵין עָנְתָה אֶלָּא שִׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר “וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם”. וְרוֹאִים שֶׁמְּקַשֵּׁר לְשִׁירַת מִרְיָם עַל הַיָּם שֶׁנִּבְקַע הַפֶּתַח בְּאוֹתוֹ סוֹד כְּדִלְעֵיל. וְכֵן עָכָ”ן נִרְמָז שָׁם “וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ”.

וְכֵן מוּבָא בָּרַדַּ”ק (הושע ב, יז) “וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה” לְפִי שֶׁבִּתְחִלַּת בּוֹאָם לָאָרֶָץ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ קָרָה לָהֶם הֶעָוֹן הַזֶּה וְהוּא דְּבַר עָכָן, הִבְטִיחָם שֶׁלֹּא יְפַחֲדוּ בְּהִכָּנְסָם לָאָרֶץ וְשֶׁלֹּא יִקְרָם שׁוּם עָוֹן כִּי כֻלָּם יִהְיוּ מְצֹרָפִים וּטְהוֹרִים כִּי בְּמִדְבַּר הָעַמִּים יְצֹרְפוּ, וְאוֹתוֹ עֵמֶק עָכוֹר לֹא יִקָּרֵא עוֹד כֵּן, כִּי שְׁמוֹ הוּא לִגְנַאי אֶלָּא יִקָּרֵא לוֹ שֵׁם לְשֶׁבַח וְהוּא פֶּתַח תִּקְוָה. וּמַה שֶּׁאָמַר פֶּתַח וְלֹא אָמַר עֵמֶק כְּמוֹ שֶׁהָיָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כְּפֶתַח כִּי מִשָּׁם יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בִּתְחִלָּה, וְיִהְיֶה לָהֶם תִּקְוָה וְאַחֲרִית טוֹב לְפִיכָךְ יִקְרְאוּ לוֹ פֶּתַח תִּקְוָה. וְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה גָאוֹן פֵּרֵשׁ יַעֲשֶׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ נִפְלָאוֹת בָּעֵמֶק שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ עָכָן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן וְיִקְרְאוּ לוֹ פֶּתַח תִּקְוָה וְיָשִׁירוּ לָאֵל יִתְבָּרַךְ עַל הַנִּפְלָאוֹת. וְרוֹאִים שֶׁמְּבָאֵר אֶת עֵמֶק עָכוֹר עַל הָעֵמֶק שֶׁל עָכָן שֶׁהוּא יִתְהַפֵּךְ לְפֶתַח תִּקְוָה בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, וְשָׁם ה’ יַעֲשֶׂה נִסִּים בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה וְיָשִׁירוּ אֶת הַשִּׁירָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂפְתֵי צַדִּיק’ (שבועות) “עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה”, מַה שֶּׁיּוֹרֵד לָעֵמֶק עֲכִירַת עִנְיָנִים מָרִים, אַחַר כָּךְ בְּעוֹזְבוֹ דֶּרֶךְ זֶה נִתְהַפֵּךְ עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה שֶׁיִּהְיֶה פֶּתַח תִּקְוָה שֶׁזְּדוֹנוֹת מִתְהַפֵּךְ לִזְכֻיּוֹת. וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ כָּאן אֶת סוֹד הָרַע שֶׁנֶּהֱפַךְ לַטּוֹב, וְזֶה סוֹד עָכָן הַנָּחָשׁ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת מְתֻקָּן וּלְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹב לֶעָתִיד לָבֹא.

וּרְאֵה זֶה פֶלֶא: “עֵמֶק עָכוֹר” בְּגִימַטְרִיָּא עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ, כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁשָּׁם תִּקֵּן עָכָן אֶת תְּפִלַּת “וְעַל כֵּן נְקַוֶּה” וְהִשְׁלִים אֶת תְּפִילַת עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ שֶׁתִּקֵּן יְהוֹשֻׁעַ. וּמֵאִידָךְ תְּפִלַּת “וְעַל כֵּן נְקַוֶּה” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא פֶּתַח תִּקְוָה שֶׁתִּהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה וְתַשְׁלִים אֶת תִּקּוּן עָכָן שֶׁתִּקֵּן תְּפִלָּה זוֹ. וְכֵן פֶּתַח תִּקְוָה אוֹ “וְעַל כֵּן נְקַוֶּה” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא 999 הַמִּסְפָּר שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן “עֵמֶק עָכוֹר” אוֹ עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ בְּגִימַטְרִיָּא תִּקְוָה בְּלִי הָאוֹת ה’ שֶׁנִּפְגְּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן אֶת עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ וְהִגִּיעוּ לְעֵמֶק עָכוֹר. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁעָכָן פָּגַם אֶת הַמַּלְכוּת וְהַלֵּדָה בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁרָחָב שָׂמָה אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי בַּחֲלוֹן, לָכֵן הַתִּקּוּן יִתְהַפֵּךְ לְפֶתַח תִּקְוָה כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מוּבָא מַעֲשֶׂה בְּסִפְרֵי חֲסִידוּת שֶׁפַּעַם רָצוּ לְהַטִּיל חֵרֶם עַל אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הָרַב הַמַּגִּיד וְאַחַר כָּךְ הִמְתִּיקוּ אֶת הַחֵרֶם לְכֶרֶם, וְגַם כָּאן רוֹאִים בַּפָּסוּק שֶׁמְּתַקֵּן אֶת עָכָן שֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם מֻזְכָּר הַכֶּרֶם: “וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם”, כִּי הַתִּקּוּן נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ שֶׁמְּתַקֵּן אֶת חֵטְא הַיַּיִן וְהַכֶּרֶם שֶׁל עֵץ הַדַּעַת. וְכֵן עָכָן הָיָה “בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה”.

מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית לח, ל) רְאוּיָה הָיְתָה תָּמָר לְהִזְדַּוֵּג לִיהוּדָה שֶׁתַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שְׁמָהּ תָּמָר הַכּוֹלֵל כֹּחַ זִכְרוּת וְכֹחַ נְקֵבוּת, כִּי הַלּוּלָב הוּא הַזָּכָר וְהַפְּרִי שֶׁלּוֹ הוּא הַתָּמָר שֶׁהוּא זָכָר מִבַּחוּץ, וּבְגַרְעִינָתוֹ שֶׁבִּפְנִים הוּא נְקֵבָה, וּרְאוּיִם הָיוּ פֶּרֶץ וְזֶרַח לִהְיוֹתָם נֶאֱצָלִים מִתָּמָר כִּי הֵם כְּנֶגֶד חַמָּה וּלְבָנָה הַנֶּאֱצָלִים מִן הָאוֹר הָרִאשׁוֹן הַכּוֹלֵל זָכָר וּנְקֵבָה כִּי כֹּחַ זֶרַח כְּנֶגֶד חַמָּה, וּפֶרֶץ כְּנֶגֶד הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא פַּעַם מִתְמַלֵּאת פַּעַם חֲסֵרָה וְנִפְרֶדֶת. רוֹאִים שֶׁזֶּרַח הוּא בְּחִינַת זָכָר, וּפֶרֶץ בְּחִינַת נְקֵבָה, לְפִי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ עָכָן הַנֶּכֶד שֶׁל זֶרַח הוּא בְּחִינַת נָחָשׁ שֶׁמִּזְדַּוֵּג עִם רֶחֶם הָאַיָּלָה בְּסוֹד זָכָר כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מוּבָא בַּ’חֲתַם סוֹפֵר’ (‘תורת משה’ במדבר ג, מו) שֶׁמֵּהֲרִיגַת עָכָן הִתְחַזְּקָה בְּיִשְׂרָאֵל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁרָאוּ אֶת הָעֹנֶשׁ שֶׁל מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת שֶׁחַיָּב מִיתָה. וְלָכֵן הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר שֶׁעָכָן נִרְמָז בְּהוֹשָׁטַת הַיָּד שֶׁל זֶרַח קֹדֶם לֵדַת פֶּרֶץ, לִרְמֹז שֶׁמִּמֶּנּוּ יֵצֵא עָכָן שֶׁיִּהְיֶה מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת, וְיוֹשִׁיט יָדוֹ נֶגֶד הַמַּלְכוּת, הַיְינוּ קֹדֶם לֵדַת פֶּרֶץ, וְאָז הַיָּד תַּחְזֹר חֲזָרָה לְרַמֵּז עַל הָעֹנֶשׁ שֶׁל מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת. וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר בְּלֵדַת זֶרַח: “וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, שֶׁאָז יִהְיֶה הַתִּקּוּן לְעָכָן בִּבְחִינַת הֲשָׁבַת הַיָּד שֶׁתַּחְזֹר הַכְּנִיעָה שֶׁל עָכָן לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד.

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קיט:) שִׁבְעִים הַקּוֹלוֹת שֶׁצּוֹוַחַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עַל בָּנֶיהָ, שֶׁהִתְחַזֵּק עֲלֵיהֶם הַקַּדְרוּת בַּגָּלוּת, בְּשִׁבְעִים הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל, “כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךְ ה’. וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ ה’ אֱלֹהֵינוּ”. וּבָהֶם הָאַיֶּלֶת מַכְנִיסָה רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ. הָרֹאשׁ הוּא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. בֵּין בִּרְכֶּיהָ שֶׁהֵם נֶצַח וְהוֹד. וְנִשְׁבַּע לָהּ בּוֹ לִפְדּוֹת אֶת בָּנֶיהָ בַּבֹּקֶר, שֶׁהִיא אַרְיֵה, בֹּקֶר יָמִין שֶׁל אַבָרָהָם, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיּוֹצֵא מִיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה”. וּמִשּׁוּם זֶה “חַי ה’ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר”. וְרוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מַזְכִּיר בְּלֵדַת מָשִׁיחַ אֶת תְּפִלַּת עָכָן: “וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ”.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב אַחֲרֵי חֵטְא הַמְרַגְּלִים (במדבר יג, ל) “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” מְרַמֵּז עַל תְּפִלַּת עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ שֶׁתִּקֵּן יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, “עָלֹה נַעֲלֶה” מְרַמֵּז עַל תְּפִלַּת עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ וְעַל תְּפִלַּת “וְעַל כֵּן נְקַוֶּה” שֶׁתִּקֵּן עָכָן בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. וְכֵן “כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” ר”ת ‘וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ‘. וְכֵן עָכָן שֶׁהִתְקַשֵּׁר עִם אַדֶּרֶת הוּא בְּגִימַטְרִיָּא פַּעֲמַיִם שִׁבְעִים. רֶמֶז שֶׁהַתִּקּוּן לְמַעֲשֵׂהוּ יִהְיֶה אַחֲרֵי 70 שָׁנִים שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל וְ70 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכֵן ‘שִׂיחַ סוֹד’ שֶׁנִּרְמָז בּוֹ עָכָן כְּדִלְעֵיל בְּגִימַטְרִיָּא 70. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְדֻשַּׁת לֵוִי’ (דרוש לפורים) שֶׁחֹדֶשׁ אֲדָר הוּא מִלְּשׁוֹן אַדֶּרֶת וְהוּא מְסֻגָּל לְתַקֵּן אֶת פְּגַם הָאַדֶּרֶת שֶׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁחֹדֶשׁ אֲדָר וְאוֹר הַפּוּרִים הֵבִיאוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, כָּךְ הֵם יָבִיאוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְנִיעוּ אֶת קְלִפַּת הָאַדֶּרֶת. וְלָכֵן אָמַר ה’ לִיהוֹשֻׁעַ לַעֲשׂוֹת גּוֹרָל לְגַלּוֹת מִי מָעַל בַּחֵרֶם עַד שֶׁגִּלּוּ אֶת עָכָן, לְרַמֵּז שֶׁאוֹר הַגּוֹרָל שֶׁהוּא אוֹר הַפּוּרִים מְתַקֵּן אֶת פְּגַם הָאַדֶּרֶת שֶׁל עָכָן. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁעָכָ”ן נִרְמָז בְּר”ת בַּכָּתוּב (קהלת יב, יד) “כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם“.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל אֶחָד מִשַּׁעֲרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּעִיר עַכּוֹ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ עוֹלִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הַיָּם, כַּמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי (שביעית יב:) רַבִּי יוֹסִי בֶּן חֲנִינָא מְנַשֵּׁק לְכִיפָּתָא דְּעַכּוֹ. וְעָכָ”ן אוֹתִיּוֹת עַכּ”וֹ כַּאֲשֶׁר הַו’ אֵינָהּ מִתְהַפֶּכֶת לְנוּ”ן סוֹפִית שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַנָּחָשׁ. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁנָּחָשׁ נִפְגָּם עַל יְדֵי עָכָן. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁעַכּוֹ קְשׁוּרָה עִם שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יומא לח.) תָּנוּ רַבָּנָן מַה נִּסִּים נַעֲשׂוּ לְדַלְתוֹתָיו אָמְרוּ כְּשֶׁהָלַךְ נִיקָנוֹר לְהָבִיא דְלָתוֹת מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, בַּחֲזָרָתוֹ עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעוֹ, וְנָטְלוּ אַחַת מֵהֶן וְהִטִּילוּהָ לַיָּם, וַעֲדַיִן לֹא נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ, בִּקְּשׁוּ לְהַטִּיל אֶת חֲבֶרְתָּהּ, עָמַד הוּא וּכְרָכָהּ, אָמַר לָהֶם, הַטִּילוּנִי עִמָּהּ, מִיָּד נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. הָיָה מִצְטַעֵר עַל חֲבֶרְתָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִנְמֵלָהּ שֶׁל עַכּוֹ, הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיוֹצֵאת מִתַּחַת דָּפְנֵי הַסְּפִינָה. לְפִיכָךְ כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהֶם נִסִּים. וְרוֹאִים שֶׁנִּקָּנוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת נ’ דּוֹמֶה לְנַחְשׁוֹן מָסַר נַפְשׁוֹ עַל שַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ בַּיָּם, דּוֹמֶה לְנַחְשׁוֹן שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לְהִכָּנֵס לְיַם סוּף לִפְתֹּחַ אֶת הָרֶחֶם בְּסוֹד פְּתִיחַת שַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ כְּדִלְעֵיל. וְכָל זֶה הָיָה כְּשֶׁ’עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל לְטַבְּעוֹ לָכֵן הוּא זָכָה לְנִסִּים בַּשְּׁעָרִים שֶׁלּוֹ שֶׁעֲתִידִים לְהִקָּבַע גַּם בְּבַיִת הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי, וְכָל זֶה הָיָה בְּעַכּוֹ שֶׁקְּשׁוּרָה עִם פֶּתַח הָרֶחֶם. וְכֵן הַדְּלָתוֹת הָיוּ מִנְּחֹשֶׁת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת שֹׁרֶשׁ הַנָּחָשׁ. וְכֵן נוּ”ן הוּא שֵׁם שֶׁל דָּג שֶׁקָּשׁוּר עִם עַכּוֹ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר ה, ח) אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן.

מוּבָא בִּרְמַ”ע מִפָּאנוֹ (‘גלגולי נשמות’ ע) עָכָן הוּא חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי, שֶׁנִּטְמַן לָתֶת הָאֵשׁ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, וּבָא נָחָשׁ וְהִכִּישׁוֹ שָׁם, כִּי עָכָן הוּא לְשׁוֹן עַכְנָא דְּהִכִּישׁוֹ, וּמִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ, וְגַם כִּי חִיאֵל הוּא חָזַר לִבְנוֹתוֹ, וְעָבַר עַל חֶרְמוֹ “בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ”. וְרוֹאִים שֶׁעָכָן הִתְגַּלְגֵּל בְּחִיאֵל בֵּית הָאֱלִי וְעָבַר שׁוּב עַל הַחֵרֶם שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ שֶׁלֹּא יִבְנוּהָ עַד עוֹלָם, וְהוּא בָּנָה אֶת הָעִיר יְרִיחוֹ, וְאַחַר כָּךְ נֶעֱנַשׁ מֵהַכָּשַׁת נָחָשׁ כְּשֶׁהִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁל נְבִיאֵי הַבַּעַל בְּהַר הַכַּרְמֶל בְּמַטָּרָה לְהַדְלִיק אֵשׁ לְהַרְאוֹת כִּבְיָכוֹל שֶׁהַבַּעַל הוּא אֲמִתִּי. וְרוֹאִים שֶׁכְּשֵׁם שֶׁפָּגַם אֶת לֵדַת מָשִׁיחַ בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא נִסָּה לְהִלָּחֵם בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְּהַר הַכַּרְמֶל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְהִלַּת יַעֲקֹב’ (ערך עכן) עָכָן אֲשֶׁר בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמָּעַל בַּחֵרֶם, נִתְגַּלְגֵּל בְּחִיאֵל בֵּית הָאֱלִי שֶׁנִּטְמַן לָתֶת אֵשׁ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל וְהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ, עָכָן לְשׁוֹן עַכְנָא, נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶּן זַבְדִּי עִם הַכּוֹלֵל וְג’ אוֹתִיּוֹת דְּעָכָן גִּימַטְרִיָּא זֶהוּ חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי וְי”ד אוֹתִיּוֹת עִם הַכּוֹלֵל. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט מלכים רד) “וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה”, מְלַמֵּד שֶׁחִיאֵל עֲשָׂאוֹ נָבוּב וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ וְאָמְרוּ לוֹ כְּשֶׁתִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִיָּד חֲתֵה הָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּיָדְךָ וְהַדְלֵק מִתַּחְתָּיו מִיָּד זִמֵּן הקב”ה נָחָשׁ וּנְשָׁכוֹ וָמֵת. וְכֵן רוֹאִים בַּ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר לָאוֹתִיּוֹת נוּ”ן שֶׁבְּ’וָאֶתְחַנָּן‘: (ואתחנן ריד) “וָאֶתְחַנַּן”, רָאָה מֹשֶׁה דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים לַבַּעַל, וְאִי לָאו שֶׁעוֹבַדְיָה יָרֵא אֶת ה’ מִנְּעוּרָיו, הָיְתָה הוֹרֶגֶת אִיזֶבֶל כָּל נְבִיאֵי ה’, וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵלִיָּהוּ וְהִתְפַּלֵּל בְּהַר הַכַּרְמֶל וְאָמַר “עֲנֵנִי ה’ עֲנֵנִי” וְהָיָה מְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם שֶׁבָּא נָחָשׁ וְנָשְׁכָה לְחִיאֵל בֵּית הָאֱלִי, דְּאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבָּה עַל פָּסוּק אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל מִשָּׁם נֹצְרָהּ אֶת הַנָּחָשׁ וְכוּ’, וּמִזֶּה הַטַּעַם קָרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע חִיאֵל וְיַדְלִיק הָעֵצִים, וְלָכֵן הָיָה מִתְלוֹצֵץ אֵלִיָּהוּ וְאָמַר “קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְגוֹ’ אוּלַי יָשֵׁן הוּא”, עָלָיו קָמְכַוֵּן. וְהִנֵּה עַל אוֹתוֹ דּוֹר בָּא מֹשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, וְלָכֵן פָּתַח וָאֶתְחַנָּן בְּב’ נוּנִי”ן, רֶמֶז עַל מֵאָה נְבִיאִים שֶׁשִּׁיֵּר עוֹבַדְיָה בְּב’ מְעָרוֹת כָּל מְעָרָה הָיוּ בוֹ נ’ נְבִיאִים. וְגַם כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרָיו זֶה נִתְגַּלְגֵּל עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה שֶׁל חִיאֵל הָאֱלִי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ בוֹ קְלָלוֹת יְהוֹשֻׁעַ שֶׁקִּלֵּל כֵּן “אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה’ אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ”, וְסוֹד יְרִיחוֹ כְּנֶגְדָּהּ בַּקְּדֻשָּׁה מַלְכוּת נִקְרֵאתָ יְרִיחוֹ, וּבָהּ כְּלוּלִים כָּל הַסְּפִירוֹת מִכֶּתֶר וְעַד מַלְכוּת גָּדוֹל וְקָטָן שָׁם הוּא. וְכֵן רוֹאִים קֶשֶׁר לָאוֹתִיּוֹת נוּ”ן שֶׁבְּ“עֲנֵנִי ה’ עֲנֵנִי”. וְכֵן חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי בְּגִימַטְרִיָּא עֵמֶק עָכוֹר אוֹ עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ שֶׁקְּשׁוּרִים עִם עָכָן הַגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ כְּדִלְעֵיל.

כָּתוּב (מ”א טז, לד) “בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה’ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן”. וּמְבָאֵר רַשִׁ”י “בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ” כְּשֶׁיִּסְּדָהּ מֵת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, וְקָבַר וְהָלַךְ וְקָבַר כָּל בָּנָיו, עַד שֶׁמֵּת הָאַחֲרוֹן בְּהַצָּבַת דְּלָתוֹת, וְכֵן הוּא קְלָלוֹת שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ “בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ”, וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁחִיאֵל אֲבִירָם שְׂגוּב בְּגִימַטְרִיָּא תרי”ג מִצְוֹת, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה כְּשֶׁנִּזְכֶּה לְתרי”ג מִצְוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רָצָה לְטַהֵר תַּנּוּר שֶׁל עַכְנַאי שֶׁהוּא הַנָּחָשׁ שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף בְּלֵדַת מָשִׁיחַ כְּמוֹ נַחְשׁוֹן. וְלָכֵן תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי טָהוֹר ר”ת תשע”ט.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (כלים ה, י) חִתְּכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. זֶה תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”מ נט:) מַאי עַכְנַאי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁהֵקִיפוּ דְבָרִים כְּעַכְנָא וְטִמְאוּהוּ. תָּנָא בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵשִׁיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כָּל תְּשׁוּבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא קִבְּלוּ הֵימֶנּוּ. אָמַר לָהֶם אִם הֲלָכָה כְמוֹתִי חָרוּב זֶה יוֹכִיחַ, נֶעֱקַר חָרוּב מִמְּקוֹמוֹ מֵאָה אַמָּה, וְאָמְרֵי לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הֶחָרוּב. חָזַר וְאָמַר לָהֶם אִם הֲלָכָה כְמוֹתִי אַמַּת הַמַּיִם יוֹכִיחוּ, חָזְרוּ אַמַּת הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַמַּת הַמַּיִם. חָזַר וְאָמַר לָהֶם אִם הֲלָכָה כְמוֹתִי כָּתְלֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ, הִטּוּ כָתְלֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ לִפּוֹל. גָּעַר בָּהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לָהֶם אִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְנַצְּחִים זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה אַתֶּם מַה טִּיבְכֶם, לֹא נָפְלוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְלֹא זָקְפוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַעֲדַיִן מַטִּין וְעוֹמְדִים חָזַר וְאָמַר לָהֶם אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ, יָצְאתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה מַה לָּכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְכָל מָקוֹם. עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא” מַאי “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא” אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל, שֶׁכְּבָר כָּתַבְתָּ בַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי “אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת”. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי נָתָן לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא שַׁעְתָּא, אָמַר לֵיהּ קָא חַיִיךְ, אָמַר נִצְּחוּנִי בָנַי נִצְּחוּנִי בָנַי. אָמְרוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵבִיאוּ כָּל טְהָרוֹת שֶׁטִּהֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּשְׂרָפוּם בָּאֵשׁ. וְנִמְנוּ עָלָיו וּבֵרְכוּהוּ, וְאָמְרוּ “מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ” אָמַר לָהֶם רַבִּי עֲקִיבָא אֲנִי אֵלֵךְ, שֶׁמָּא יֵלֵךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיוֹדִיעוֹ, וְנִמְצָא מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מֶה עָשָׂה רַבִּי עֲקִיבָא לָבַשׁ שְׁחוֹרִים, וְנִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וְיָשַׁב לְפָנָיו בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲקִיבָא מַה יּוֹם מִיָּמִים אָמַר לוֹ רַבִּי כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁחֲבֵרֶיךָ בְּדֵלִין מִמֶּךָ. אַף הוּא קָרַע בְּגָדָיו וְחָלַץ מִנְעָלָיו, וְנִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע. זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, לָקָה הָעוֹלָם שְׁלִישׁ בְּזֵיתִים, וּשְׁלִישׁ בְּחִטִּים, וּשְׁלִישׁ בִּשְּעוֹרִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף בָּצֵק שֶׁבִּידֵי אִשָּׁה תָפַח. תַּנָּא אַף גָּדוֹל הָיָה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּתַן בּוֹ עֵינָיו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִשְׂרַף. וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה בָא בִסְפִינָה עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל לְטַבְּעוֹ, אָמַר כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס. עָמַד עַל רַגְלָיו וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. אִימָא שָׁלוֹם דְּבִיתְהוּ דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַחְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוָאִי, מֵהַהוּא מַעֲשֶׂה וְאֵילָךְ לָא הֲוָת שַׁבְקַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵיפַּל עַל אַפֵּיהּ. הַהוּא יוֹמָא רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה וְאִיחְלַף לָהּ בֵּין מָלֵא לְחָסֵר. אִכָּא דְאָמְרֵי אֲתָא עַנְיָא וְקָאִי אַבָּבָא אַפִּיקָה לֵיהּ רִיפְתָּא, אַשְׁכַּחְתֵּיהּ דְּנָפַל עַל אַנְפֵּיהּ, אָמְרָה לֵיהּ קְטַלְתֵּיהּ לְאָחִי, אַדְהָכֵי נָפַק שִׁפּוּרָא מִבֵּי רַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּשָׁכִיב. וּבֵאֲרוּ הרה”ג ר’ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן שליט”א וְר’ א. י. שליט”א שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר רָצָה לְטַהֵר תַּנּוּר שֶׁל עַכְנַאי רָצָה לְתַקֵּן אֶת עָכָן שֶׁפָּגַם בְּעֵמֶק עָכוֹר שֶׁנִּקְרָא עֵמֶק יִזְרְעֶאל אוֹתִיּוֹת אֱלִיעֶזֶר (עיין ב’אבן עזרא’ הושע ב, יז). הַיְינוּ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁהָעַכְנַאי שֶׁהוּא הַנָּחָשׁ בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ עוֹלֶה לַקְּדֻשָּׁה וּמִשְׁתַּתֵּף בְּלֵדַת מָשִׁיחַ כְּמוֹ נַחְשׁוֹן כְּדִלְעֵיל, וְהַסּוֹד שֶׁל תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנַאי מְרַמֵּז עַל תִּקּוּן אֶרֶס הַנָּחָשׁ בְּכֹחַ הָאֵשׁ שֶׁבַּתַּנּוּר שֶׁמְּבַטֶּלֶת אֶת אֶרֶס הַנָּחָשׁ, כַּיָּדוּעַ שֶׁאֵשׁ מְבַטֶּלֶת אֶת אֶרֶס הַנָּחָשׁ.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁחָלַק עָלָיו הָיָה בִּבְחִינַת יְהוֹשֻׁעַ שֶׁנִּלְחַם לְהַבְדִּיל, בְּעָכָן, לְרַמֵּז שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן הַתִּקּוּן. לָכֵן עָשׂוּ עַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חֵרֶם אוֹתִיּוֹת רֶחֶם, כְּמוֹ הַחֵרֶם שֶׁעָשׂוּ עַל עָכָן שֶׁפָּגַם אֶת הָרֶחֶם כְּדִלְעֵיל. לְרַמֵּז שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה לְטַהֵר אֶת הָעַכְנַאי. וְלָכֵן הִקִּיפוּ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים כְּנָחָשׁ בִּבְחִינַת הַקָּפַת יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעִיר יְרִיחוֹ וּבְחִינַת הָעִגּוּלִים שֶׁל הַנָּחָשׁ שֶׁהָיָה אֵצֶל עָכָן, כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵרַשִׁ”י: עָכָן שֶׁעִכֵּן גִּלְגֵּל עֲלֵיהֶם פְּקֻדּוֹת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, כְּעַכְנָא זוֹ שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת בְּהֶקֵּף עָגֹל.

וְכֵן הַמַּצָּב שֶׁל כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּאֲלַכְסוֹן מְרַמֵּז עַל חוֹמוֹת יְרִיחוֹ שֶׁהָעֹבִי שֶׁל הַחוֹמָה הָיָה כְּמוֹ הַגּוֹבַהּ כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות נד:), וְזֶה בְּחִינַת הָאֲלַכְסוֹן שֶׁמְּרַמֵּז עַל מַצָּב שֶׁל עֹבִי וְגֹבַהּ שָׁוִים. וּכְמוֹ שֶׁבִּירִיחוֹ הַמַּצָּב הַזֶּה שֶׁל עֹבִי וְגֹבַהּ שָׁוִים לֹא אִפְשֵׁר אֶת נְפִילַת הַחוֹמָה וִהְיוּ צְרִיכִים לְנֵס שֶׁהַחוֹמָה תִּבָּלַע בִּמְקוֹמָהּ, כָּךְ כָּאן הָיָה נֵס בַּקִּיר שֶׁנִּשְׁאַר לַעֲמוֹד בַּאֲלַכְסוֹן וְלֹא נָפַל. וְכֵן הָאֲלַכְסוֹן מְרַמֵּז עַל זְמַן הַלֵּדָה שֶׁהָרֶחֶם נִפְתַּחַת בַּאֲלַכְסוֹן בְּסוֹד מֶ”ם סְתוּמָה שֶׁנִּפְתַּחַת בַּאֲלַכְסוֹן לִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת ד’.

וְכֵן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עָשָׂה וִדּוּי בִּנְפִילַת אַפָּיִם שֶׁגָּרְמָה לְהִסְתַּלְּקוּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דּוֹמֶה לְעָכָן שֶׁהִתְוַדָּה קֹדֶם מִיתָתוֹ. וְכֵן מוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה גִּלְגּוּל אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהַנָּחָשׁ רָצָה לִבְלֹעַ אוֹתוֹ וְצִפּוֹרָה הִכְנִיעָה אוֹתוֹ בְּכֹחַ הַבְּרִית מִילָה שֶׁעָשְׂתָה עִם הַצּוֹר, לְהַכְנִיעַ אֶת הַנָּחָשׁ שֶׁקָּשׁוּר עִם הַצּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר”. וְכֵן נַחְשׁוֹן שֶׁבָּקַע אֶת הַיָּם בְּסוֹד לֵדַת מָשִׁיחַ מֵהַכָּשַׁת הַנָּחָשׁ, נִרְמָז בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא שָׁם ‘וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה בָא בִסְפִינָה עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל לְטַבְּעוֹ‘ כִּי הַקְּפִידָא שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁלֹּא רָצָה לְהָחִישׁ אֶת לֵדַת הַגְּאֻלָּה דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ, גָּרְמָה לוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ שֶׁבַּיָּם בִּקֵּשׁ לְטַבְּעוֹ.

וְאַף שֶׁצָּרִיךְ לְהַבְדִּיל אֶלֶף אַלְפֵי הַבְדָּלוֹת בֵּין הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְעָכָן שֶׁהָיָה חוֹטֵא וּבָעַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה וְגָרַם לַחֲרוֹן אַף ה’, רוֹאִים אֶת הַדִּמּוּיִים בֵּין שְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים שֶׁהָיָה בָּהֶם אֶת סוֹד הַנָּחָשׁ וְתִקּוּנוֹ לֶעָתִיד לָבֹא. וְעִנְיַן הַוִּדּוּי שֶׁיֵּשׁ בְּשֵׁנִי הַמְּקוֹמוֹת מְרַמֵּז עַל תִּקּוּן הַנָּחָשׁ שֶׁקָּשׁוּר עִם הַכְּרִיעָה בְּמוֹדִים וְהַהַכְנָעָה לְצַד הַקְּדֻשָּׁה. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ב”ק טז.) שִׁדְּרוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נַעֲשֶׂה נָחָשׁ, וְהָנֵי מִילֵּי דְלָא כְּרַע בְּמוֹדִים. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהֶעָכָן צָרִיךְ לְהִכָּנַע לַקְּדֻשָּׁה וְלַהֲפֹךְ אֶת הָרַע לְטוֹב. וְכֵן שִׁדְּרָה בְּגִימַטְרִיָּא תַּנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (קדושין כט:) שֶׁהָיָה שֵׁד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּצוּרַת נָחָשׁ עִם ז’ רָאשִׁין וְעַל יְדֵי כָּל כְּרִיעָה וּכְרִיעָה נָפַל לוֹ רֹאשׁ אֶחָד.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ר”ה כ:) אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שָׁעֵי מִכַּסֵּי סִיהַרָא. וְרוֹאִים שֶׁ24 שָׁעוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה מְכֻסָּה לְגַמְרֵי וְאֵין רוֹאִים אוֹתָהּ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁלִּכְאוֹרָה קָשֶׁה מַדּוּעַ בְּשַׁבָּת שֶׁחָלָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹרְאִים אֶת הַהַפְטָרָה שֶׁל מָחָר חֹדֶשׁ, מַה זֶּה שַׁיָּךְ לְעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְכִי בִּגְלַל שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הָיָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ זֶה קָשׁוּר לַיּוֹם הַזֶּה דַּוְקָא. וּבֵאֵר שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׂם דָּוִד אָמַר לִיהוֹנָתָן: (ש”א כ, ה) “וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב וְגוֹ’ וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל”, יֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁהַסּוֹד שֶׁל עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִמְצָא בַּהַפְטָרָה הַזֹּאת שֶׁדָּוִד הִסְתַּתֵּר שָׁם בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּבְחִינַת הַלְּבָנָה שֶׁמִּתְכַּסָּה לְגַמְרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת לְבָנָה.

וְהַבֵּאוּר בָּעֹמֶק, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא יוֹם הִתְחַדְּשׁוּת הַמַּלְכוּת מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכוּת מְקַבֶּלֶת אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ בִּזְמַן הַיִּחוּד זֶה נִמְשָׁל לְלֵדָה, סוֹד מוֹלַד הַלְּבָנָה, כִּי יֵשׁ כָּאן לֵדָה שֶׁל חַיִּים חֲדָשִׁים שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כַּמּוּבָא בְּ’שַׁעַר מַאַמְרֵי רַשְׁבִּ”י’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ע’ ט) שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת אֶת הַחִיּוּת שֶׁל רמ”ח אֵיבָרֶיהָ מִהַבַּעַל בִּזְמַן הַזִּוּוּג וְהִיא תְּלוּיָה בְּבַעֲלָהּ בְּדָבָר זֶה, וְלָכֵן הִיא פְּטוּרָה מֵרמ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ט, ט) “רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ”. דְּבִזְמַן הַזִּוּוּג יֵשׁ נְתִינַת חַיִּים, וְכֵן הַדָּבָר בַּפַּרְצוּפִים הָעֶלְיוֹנִים בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁבִּזְמַן הַיִּחוּד יֵשׁ הִתְחַדְּשׁוּת שֶׁל חַיִּים בִּבְחִינַת לֵדָה מֵחָדָשׁ, לָכֵן הַיִּחוּד מוֹלִיד נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת לָעוֹלָם מִתּוֹסֶפֶת הַחַיִּים שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת. וּמִמֵּילָא יוֹם עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא יוֹם דִּין שֶׁל חַיִּים וּמָוֶת בַּמַּלְכוּת, שֶׁהַלְּבָנָה שֶׁמִּתְכַּסָּה לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל אֵצֶל דָּוִד שֶׁהִסְתַּתֵּר בַּיּוֹם הַזֶּה, לְרַמֵּז שֶׁהַמַּלְכוּת כִּבְיָכוֹל נֶעֱלֶמֶת וְאֵינָהּ קַיֶּמֶת בַּיּוֹם הַזֶּה כְּשֶׁהִיא מְצַפָּה לַחַיִּים הַחֲדָשִׁים שֶׁיָּבוֹאוּ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַן הַיִּחוּד. וְלָכֵן הַיּוֹם הַזֶּה הוּא יוֹם שֶׁל תְּשׁוּבָה וְאוֹמְרִים תְּפִלַּת ‘יום כִּפּוּר קָטָן’ כִּי זֶה חֵלֶק מֵהִסְתַּתְּרוּת הַמַּלְכוּת שֶׁמְּכִינָה אֶת עַצְמָהּ לַיִּחוּד שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּבְחִינַת אִשָּׁה שֶׁנִּטְהֶרֶת לְבַעֲלָהּ לִזְכּוֹת לְחַיִּים חֲדָשִׁים. וְלָכֵן הָיָה דִּיּוּן בְּיוֹם עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ בֵּין דָּוִד לִיהוֹנָתָן אִם שָׁאוּל רוֹצֶה לַהֲרוֹג אֶת דָּוִד אוֹ לֹא, הַיְינוּ הָיָה דִּיּוּן עַל עֶצֶם הַחַיִּים שֶׁל דָּוִד שֶׁמִּתְעוֹרֵר בַּיּוֹם הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָמוֹת.

וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁאֵשֶׁת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טָעֲתָה בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ וְחָשְׁבָה שֶׁעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְלֹא שָׁמְרָה עָלָיו שֶׁלֹּא יֹאמַר תַּחֲנוּן, וּמִזֶּה נִגְרְמָה מִיתַת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַנָּשִׂיא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר רָצָה לְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה וּלְחַדֵּשׁ אֶת הַיִּחוּד וְהַחַיִּים שֶׁל הַמַּלְכוּת. לָכֵן בְּיוֹם עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר הַדָּבָר הַזֶּה, הִתְעוֹרֵר הַדִּין נֶגֶד הַתַּנָּאִים שֶׁפָּסְקוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן, וְנִגְרְמָה מִיתַת רַבָּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵאִירָה בּוֹ הֶאָרַת הַמַּלְכוּת בְּאוֹתוֹ זְמַן. וְכֵן אִימָּא שָׁלוֹם בְּגִימַטְרִיָּא סוֹד מָשִׁיחַ, וּבְגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הַמִּלִּים עוֹלָה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. כִּי בַּסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁל אִימָּא שָׁלוֹם אֵשֶׁת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טָמוּן סוֹד מָשִׁיחַ.

וְכֵן “מָחָ”ר חֹדֶ”שׁ” נִרְמָז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית הֲפוּכָה בַּפָּסוּק שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁיָּבוֹא נָבִיא לְהוֹכִיחוֹ בְּמַה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק: (תהלים קמא, ה) “יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ”. וְכֵן “מָחָ”ר חֹדֶ”שׁ” נִרְמָז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית הֲפוּכָה בַּפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר עַל הַנְּקָמָה שֶׁה’ יַעֲשֶׂה בַגּוֹיִם בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה: (ישעיה לד, ו) “חֶרֶב לַה’ מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם”.

לְפִי זֶה מְבֹאָר הָרֶמֶז שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁתַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי טָהוֹר ר”ת תשע”ט. וְקִירוֹת ביהמ”ד שֶׁהֵחֵלוּ לִפּוֹל עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט. שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לְתִקּוּן הַנָּחָשׁ וְלֵדַת מָשִׁיחַ בְּרַחֲמִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשע”ט. וְכֵן תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנַאי בְּגִימַטְרִיָּא “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי”ה אֱלֹהֵינוּ הוי”ה אֶחָד” עִם הָאוֹתִיּוֹת. עַכְנַאי בְּגִימַטְרִיָּא מִקְוֶה שֹׁרֶשׁ הַטָּהֳרָה, כִּפְסַק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁתַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנַאי טָהוֹר. כִּי בְתשע”ט אָנוּ מַשְׁלִימִים אֶת טָהֳרַת הָעוֹלָם בְּסוֹד 40 סְאָה כִּדְבֵאַרְנוּ בַּמַּאֲמָר ‘חַשְׁמַל מַטֶּה’. וְכֵן לֵידַת מָשִׁיחַ עַל יְדֵי הַנָּחָשׁ בְּגִימַטְרִיָּא 1290 הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל.

נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִמִּדַּת הַחֶסֶד כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר, רָמַז בַּהֲלָכָה זוֹ שֶׁהַתַּנּוּר עָשׂוּי מֵחֻלְיוֹת חֻלְיוֹת שֶׁמְּדֻבָּקוֹת בְּחוֹל עַל גָּלוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים כְּמוֹ הַתַּנּוּר הַשָּׁבוּר הַזֶּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁה’ בְּחַסְדּוֹ מַדְבִּיק אֶת הַשְּׁבָרִים שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׂרֹד וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה, כָּל הַהַדְבָּקָה הַזֹּאת שֶׁל הַחוּלְיוֹת שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל יְדֵי חוֹל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת עוֹלַם הַחוּלִין שֶׁהַקְּלִיפֹּות שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, אֵינָהּ הַדְבָּקָה אֲמִתִּית וּמִמֵּילָא אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, וְכָל הַחֲטָאִים שֶׁלָּהֶם אֵינָם חֲטָאִים, כִּי הֵם אֲנוּסִים בְּתוֹךְ עוֹלַם הַקְּלִפּוֹת שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים לַעֲבֹד אֶת ה’ כָּרָאוּי. וּמִזֶּה נִסָּה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְעוֹרֵר אֶת חֶסֶד ה’ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים וְה’ צָרִיךְ לְגָאֳלָם. וְכֵיוָן שֶׁגְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ הִיא סוֹד שְׁנַת תשע”ט, לָכֵן נִסָּה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְהָחִישׁ זֹאת קֹדֶם, בְּכֹחַ תַּנּוּרוֹ שֶׁל עַכְנָאי טָהוֹר ר”ת תשע”ט. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הֶמְשֵׁךְ הַדְּבָרִים בְּצוּרָה כָּל כָּךְ קָשָׁה עַד שֶׁנִּדּוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבַסּוֹף נִפְטַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל מֵהַקְּפִידָא שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְכֵן הַד’ דְּבָרִים שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּקֵּשׁ שֶׁיּוֹכִיחוּ כִּדְבָרָיו: חָרוּב אַמָּה כּוֹתֶל בַּת קוֹל הֵם ר”ת בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֵ”ל, שֶׁהוּא שֵׁם הַחֶסֶד שֶׁרוֹצֶה לִגְאוֹל אֶת יִשְׂרָאֵל וְנִרְמָז בִּשְׁמוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בָּרַדַּ”ל עַל ‘פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (אות ב’) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר נִקְרָא הַגָּדוֹל לְרַמֵּז שֶׁשָׁרְשׁוֹ מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּקְרֵאת גְּדֻלָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אוֹר הַנֵּר’ (הודפס בסוף ספר ‘שער הגלגולים’) מֵהָאֲרִיזַ”ל שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר מִשֹּׁרֶשׁ הֶבֶל, וְר’ יְהוֹשֻׁעַ מִשֹּׁרֶשׁ קַיִן, וְהֶבֶל הוּא יָמִין, וְקַיִן שְׂמֹאל. וְכֵן מוּבָא בְּזֹהַר חָדָשׁ (איכה קיג:) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר הָיָה גִּלְגּוּל רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב. וּרְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת יָמִין. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א עַל הַזֹּהַר (פקודי רנד:) רְאוּבֵן הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְלָכֵן נִקְרָא הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל שֶׁבָּאַחִים. וְכֵן ‘פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ פּוֹתְחִים בַּפָּסוּק “מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה בִּבְחִינַת חֶסֶד שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה’ וּלְהַמְתִּיקָם. וְכֵן מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהַרַ”ן’ (תנינא ז’) שֶׁאֱלִיעֶזֶר ר”ת “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה”. והוסיף הרה”ג ר’ יהושע א. שליט”א שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים עח:) שָׁאַלְתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ עָרְלָה מַדּוּעַ אָנוּ שָׂמִים בִּכְלִי עָפָר, אָמַר לִי שָׁמַעְתִּי בַּיְשִׁיבָה שֶׁעָרְלָה הוּא נָחָשׁ, וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲבִירִים אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ צָרִיךְ לָתֵת לוֹ מְזוֹנוֹ, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב “וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ”. הַיְינוּ שֶׁהָעָרְלָה הִיא הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַנָּחָשׁ, וְשָׂמִים אוֹתָהּ בֶּעָפָר, דְּהֶעָפָר הוּא הַמָּזוֹן שֶׁל הַנָּחָשׁ וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי’ סה, כה) “וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ”. נִרְאֶה דְּלָכֵן הִקִּיפוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כַּנָּחָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹרֵר אֶת הַלִּמּוּד זְכוּת שֶׁל הַחוּלְיוֹת הַשְּׁבוּרוֹת שֶׁמְּדֻבָּקוֹת בַּחוֹל שֶׁהוּא הַמָּזוֹן שֶׁל הַנָּחָשׁ, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁכִּבְיָכוֹל הַנָּחָשׁ בָּא לֶאֱכוֹל מֵהַחוֹל שֶׁהוּא מְזוֹנוֹ. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת הַשֵּׁם חוּ”ל ר”ת חוּץ לָאָרֶץ, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הֶפֵךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כְּשֶׁרוֹצִים לְסַמֵּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה אוֹמְרִים חֹל, חֻלִּין, חִלּוּל. וְכֵן רוֹאִים בַּמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁהַכֹּל חֹל, הָרִים מֵחֹל, עֲמָקִים מֵחֹל, דְּהַמִּדְבָּר הוּא מְקוֹם מִשְׁכַּן הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (פקודי רלו:). וְכֵיוָן שֶׁחֹל הוּא הַדָּבָר הַחָמְרִי בְּיוֹתֵר, מַתְאִים לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִשְׁכֹּן שָׁם. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות לב, יא) “וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה’ אֱלֹהָיו”. וַיְחַל לְשׁוֹן חֹל. שֶׁבִּקֵּשׁ משֶׁה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּסְלַח לְיִשְׂרָאֵל, בִּגְלַל הַחוֹל וְהַגּוּף שֶׁגָּרְמוּ אֶת הַחֵטְא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֵבִין טוֹב בְּעִנְיְנֵי חוֹל, כַּמּוּבָא בְּ’פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ שֶׁהוּא סִגֵּף אֶת עַצְמוֹ וְאָכַל עָפָר: (פ”א) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עָשָׂה שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וְלֹא טָעַם כְּלוּם שֶׁהָיָה אוֹכֵל קְזֻזוֹת אֲדָמָה עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רָע. וְכֵן הֵם אָמְרוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא” כִּי הַקֵּץ קָשׁוּר עִם הָאָרֶץ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים ד.) אֶרֶץ אֶלֶף רָ”ץ, מָאתַיִם וְתִשְׁעִים, לְקַיֵּם בָּהֶם “אֱמֶ”ת מֵאֶרֶ”ץ תִּצְמָח”, כְּשֶׁיִּהְיוּ בַחוּץ כְּחֶשְׁבּוֹן אֶרֶ”ץ. וְכֵן הַגְּמָרָא הִיא בְּמַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא דַּף נ”ט בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ.

עוֹד הוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁמָּצִינוּ סִפּוּר דּוֹמֶה שֶׁל נִסִּים שֶׁהָיוּ עִם חָרוּב וְאַמַּת הַמַּיִם וּבַת קוֹל שֶׁיָּצְאָה מִשָּׁמַיִם, וְרָצוּ לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם, הַכֹּל סְבִיב צַדִּיקִים שֶׁסָּבְלוּ בְּתוֹךְ הַחוֹל וְלָמְדוּ תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁתִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד לָבֹא, וּבְסוֹף גַּם הֵבִיאוּ תּוֹסֶפֶת טָהֳרָה לָעוֹלָם, מַמָּשׁ כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְזֶה בַּמַּעֲשֶׂה הַיָּדוּעַ שֶׁל רַשְׁבִּ”י וְאֶלְעָזָר בְּנוֹ בַּמְּעָרָה, שֶׁקָּשׁוּר עִם יְמֵי הָעֹמֶר שֶׁמְּאִירָה בָּהֶם הֶאָרַת הַנָּחָשׁ שֶׁמַּכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה כְּדִלְעֵיל, כִּי רַשְׁבִּ”י הוּא סוֹד ל”ג בָּעֹמֶר שֶׁמַּמְתִּיק אֶת יְמֵי הָעֹמֶר, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא: (שבת לג:) אֲזַלוּ טָשׁוּ בִּמְעָרְתָּא. אִתְרָחֵישׁ נִיסָּא אִיבְרִי לְהוּ חָרוּבָא וְעֵינָא דְּמַיָּא, וַהֲווּ מְשַׁלְּחֵי מִנַּיְיהוּ וְהֲווּ יָתְבֵי עַד צַוַּארַָיְיהוּ בְחָלָא. כּוּלֵי יוֹמָא גָּרְסִי בְּעִידָּן צַלּוּיֵי לָבְשׁוּ, מִיכְּסוּ וּמְצַלּוּ וְהָדָר מְשַׁלְּחֵי מָנַיְיהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבְלוּ. אִיתְיבוֹ תְּרֵיסַר שָׁנֵי בַמְּעָרְתָא. אָתָא אֵלִיָּהוּ וְקָם אַפִּתְחָא דִּמְעָרְתָא, אָמַר, מַאן לוֹדְעֵיהּ לְבַּר יוֹחַי דְּמֵית קֵיסָר וּבָטֵל גְּזֵירְתֵיהּ, נַפְקוּ חָזוּ אִינַּשֵּׁי דְּקָא כָּרְבִי וְזָרְעִי, אָמַר מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה כָּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶם מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם לְהַחְרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם. הָדוּר אָזוּל אִיתֵיבוֹ תְּרֵיסַר יַרְחָא שַׁתָּא, אָמְרֵי מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהֵנָּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם, נַפְקוּ כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה מָחֵיי רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה מָסֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לוֹ בְּנִי דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה. בַּהָדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלִי שַׁבְּתָא חָזוּ הַהוּא סָבָא דַהֲוָה נָקִיט תְּרֵי מְדָאנֵי אָסָא, וְרָהִיט בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָמְרוּ לֵיהּ הָנֵי לָמָּה לָךְ, אָמַר לְהוּ לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְתִסְגֵי לָךְ בְּחַד, חַד כְּנֶגֶד “זָכוֹר” וְחַד כְּנֶגֶד “שָׁמוֹר”. אָמַר לֵיהּ לִיבְרֵיהּ חָזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל יָתִיב דַּעֲתֵיְיהוּ. שָׁמַע רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר חֲתָנֵיהּ וּנְפָק לְאַפֵּיהּ. עַיְּילֵיהּ לְבֵי בְנִי, הֲוָה קָא אָרִיךְ לֵיהּ לְבִישְׁרֵיהּ, חָזָא דַהֲווּ בֵיה פִּילֵי בְגוּפֵיהּ, הֲוָא קָא בְכִי קָא נָתְרָן דִּמְעַת עֵינֵיהּ וְקָמְצַוַוח לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לֵיהּ אַשְׁרֶיךָ שֶׁרְאִיתַנִּי בְכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא רְאִיתַנִּי בְכָךְ לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ. דְּמְעִיקָרָא כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי קוּשְׁיָא הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסָר פֵּרוּקֵי. לְסוֹף כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּרוּקֵי. אָמַר הוֹאִיל וְאִתְרַחֵישׁ נִסָּא אֵיזִיל אַתְקִין מִלְּתָא, דִּכְתִיב “וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם”. וְאָמַר רַב ‘שָׁלֵם’ בְּגוּפוֹ ‘שָׁלֵם’ בְּמָמוֹנוֹ ‘שָׁלֵם’ בְּתוֹרָתוֹ. “וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר” אָמַר רַב מַטְבֵּעַ תִּקֵּן לָהֶם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר שְׁוָוקִים תִּקֵּן לָהֶם. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם. אָמַר אִיכָּא מִלְּתָא דְּבָעִי לְתִקּוּנֵי אָמְרוּ לֵיהּ אִיכָּא דּוּכְתָּא דְּאִית בֵּיהּ סְפֵק טֻמְאָה וְאִית לְהוּ צַעֲרָא לַכֹּהֲנִים לַאַקּוֹפֵי. אָמַר אִיכָּא אִינִשׁ דְּיָדַע דְּאִתְחַזֵּק הָכָא טַהֲרָה אָמַר לֵיהּ הַהוּא סָבָא כָּאן קִצֵּץ בֶּן זַכַּאי תּוּרְמוּסֵי תְּרוּמָה. עָבַד אִיהוּ נַמִּי הָכִי כָּל הֵיכָא דַהֲוָה קָשֵׁי טַהֲרֵיהּ. וְכָל הֵיכָא דַהֲוָה רָפֵי צַיּינֵיהּ. אָמַר הַהוּא סָבָא טִהֵר בֶּן יוֹחַאי בֵּית הַקְּבָרוֹת. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁרַשְׁבִּ”י וְרַבִּי אֶלְעָזָר בַּתְּחִלָּה הִתְחַבְּאוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּפָחֲדוּ שֶׁיְּצַעֲרוּ אֶת הָאִשָּׁה וּתְגַלֶּה הֵיכָן הֵם, וְזֹאת בְּחִינָה שֶׁל קִירוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁנָּטוּ לִפּוֹל בַּסִּפּוּר שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַיְינוּ שֶׁהַקִּירוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ לֹא יָכְלוּ לְהָגֵן עֲלֵיהֶם. וְכֵן חָרוּב עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 221 שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ט מִסּוֹף הָאֶלֶף, וְכֵן אֲמַת הַמַּיִם עִם הַמִּלִּים אוֹ בַּת קוֹל עוֹלוֹת כָּל אַחַת בְּגִימַטְרִיָּא 538 אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁעוֹלֶה 358. וְכֵן זָכוֹר שָׁמוֹר שֶׁשִּׂמְּחוּ אֶת רַשְׁבִּ”י וְהִנִּיחוּ דַּעְתּוֹ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ב, ט) אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. וְכוּ’, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (שם ה, יט) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. וְרוֹאִים שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּבַק בְּעַיִן טוֹבָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנִּרְמֶזֶת בִּשְׁנַת תשע”ט ר”ת תְּהֵא שְׁנַת עַיִן טוֹבָה. 

מערכת הבטחון אישרה העברת 222 מיליון ₪ לצרכי מיגון בצפון הארץ

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גימטריות, כללי

222 זה מספר השנה שלנו… 5778 + 222 = 6000

הודעה יפה ומעניינת מקו סוד החשמל בנושא זה

לחץ כאן לשמיעה

כתבה עם המספר 222 מאתר הכנסת כאן

   

מאמר מדהים על טראמפ ועוד מאמר על 70 שנים של מדינת ישראל | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל, שבעים שנה, תיעוד אירועים

תוספות שהתקבלו לפוסט האחרון

שלום רב,
 
מלכות אדום נמשל לחזיר. אומר המדרש : ולמה נקרא שמה חזיר ? שמחזרת עטרת (של מלכות) לבעליה (מלך המשיח). 
 
יום של חנוכת נשיא ארצות הברית זה כ״ בינואר. יש בתאריך זה רמז למלכות : כ״ ר״ת כתר, ינואר חודש ראשון שלכם כנגד ניסן חודש ראשון למלכי ישראל. יום חנוכת נשיא טראמפ חול בכ״ב טבת התשע״ז ו״כב טבת״ בגמטריה ״יום שבן דוד בא בו״ לשון הרמבם (הל״ נזירות ד, יא). הוא מחזיר עטרת המלכות למלך המשיח ב״ה. 
 
שבת שלום.
י”ו 
 
בס”ד
שבוע טוב הרב
בהמשיך לעניין של הגיל של טראמף ביום כהונתו הייתי רוצה להוסיף שזה רמז שהוא נולד לתפקיד הזה! שים לב – נולד בתוך אותיות דונלד! ובנוסף –
777 מוזכר אצל למך (וכולם חשבו שטראמף הוא “למך”. למך תיקן את קין והרגו ונפטר בגיל שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה. אולי טראמף ממשיך ב777 להפוך את למך למלך?
החתן של טראמף הוא יהודי בשם ירד קושנר. הוא בחכמתו גרם לנצחן של טראמף בשימוש גאוני של האינטרנט. ירד בספר בראשית הוא הסבא רבא של למך וישתלשל בגשמיות שהכתובת שלו בניו יורק 666 אבני 5 ומשם הוא ניהל את הקמפיין. 6 היסוד בקדושה מ -666 גרם לעליה של טראמף ב-777!
גם שמעתי מהרב מנדל קסין רעיון – ידוע שברק אובמה גמאטריה משיח – וגם דונלד טראמף משיח בן דוד. היתכן שהם משיח? הם לא עונים בקריטריון הנצרך בהלכה בכלל! אולי יש משיח לישמעאל וגם לעשיו?
אם משיח גורם למהפך – כמו המהפכה של פורים. אולי אובמה היה נשאי על מנת לעזור את ישמעאל לרפות את עצמו. במקום הוא גרם למהפך – זה פעם הראשון ב1,400 שנה שהשיעים ביד על העליונה נגד הסונים – עד שהם יכולים לראות תילים על מכא.  זה יגרום למלך ערביה לבקש עזרה נגד הפרסים ממלך אדום בדיוק כמו שכתוב במדרש ילקות שמעוני.
גם טראמף בה לתקן את אדום – “וינערו רשעים” מהעולם. שניהם גרמו לזעזועים- חבלי משיח להכין את הבמה למשיח של עם ישראל – המשיח של כל העולם.
שבוע טוב
שמואל 

טבלת הוספה על טבלת טראמפ מדהים%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4-%d7%aa%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%aa


 

למאמר המלא על דונלד טראמפ. בקובץ PDF לחץ כאן

המקובל הגר”ש דבליצקי שליט”א, והאדמו”ר מויז’ניץ מונסי שליט”א התבטאו שאם קלינטון תנצח הדבר יהיה סכנה עצומה לעם ישראל ולעולם כולו. והאדמו”ר מרימנוב שליט”א מארה”ב התבטא שבחירת קלינטון היא סכנה לקדושת העינים של עם ישראל. והג”ר משה ואלפסאן שליט”א אמר לפני הבחירות שכמו שלפני בנין בית המקדש השני היה אחשורוש שהיה מלך שוטה, כך יהיה מלך שוטה לפני בנין בית המקדש השלישי. וכן המקובל ר’ דב קוק שליט”א בירך שהחיינו בשם ומלכות על בחירת טראמפ ואמר שהוא בחינת כורש.

נביא כמה רמזים לכבוד נצחון טראמפ בבחירות לנשיאות ארה”ב:

ההפרש בין מספר דולר למספר דונלד הוא מספר קו”ם לרמז על זה נופל וזה קם, “קום בתולת ישראל”.

הלרי קלינטון בגימטריא 500 שהוא מספר מילוי שם שד”י שהוא דין.

דונלד טראמפ בגימטריא 424 כמנין משיח בן דוד, היינו שהוא קליפה שנצרכת לביאת המשיח. וכן תאריך לדתו בט”ו סיון תש”ז הוא תאריך לדת יהודה ראש השבט של מלכות בית דוד. וכן התאריך הלועזי 14 ביוני מרמז על דוד בגימטריא 14, ויוני מרמז על שמו של משיח ינון. וכן אמריקה עם האותיות בגימטריא משיח.

ההפרש בין 500 ל424 הוא 86 כמנין שם אלהים שהוא דין.

היינו שקלינטון היא דין וטראמפ הוא קליפת ימין שתביא את העולם לקץ הימין.

דולרים נרמזים באות ראשונה שניה שלישית בדוד מלך ישראל חי וקים, כי הדולר בגימטריא עמלק הוא האדמוני דקליפה שיונק מהאדמוני דקדושה שהוא דוד המלך, וכשזה נופל זה קם.

יניקת הקליפה היא מהפיכת הד’ של “אֵל אֶחָד” לר’ של “אֵל אַחֵר”, וכעת נרמז החזרה לאות ד’ בסוד דולר שהופך לדונלד.

והוסיף הרה”ג ר’ יואל טיטלבוים שליט”א שטראמ”פ נרמז בפסוק “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ”. וכן יום כניסתו לנשיאות בפועל יוצא ביום שלישי שאחרי פרשת ויחי שבה קוראים את הפסוק הזה, ולפי חלק מהראשונים יום שלישי שאחרי, עדין שייך לפרשה הקודמת.

והוסיף הרה”ג ר’ שמואל טריאסטר שליט”א שהיום שבו נכנס להיות נשיא בפועל 20/1/2017 זה בדיוק 70 שנה ו7 חודשים ו7 ימים מיום לדתו ב14/6/1946 וזה מתחבר לשנת תשע”ז שהיא שנת 777.

ואולי זה סוד מעבר הדרדנלים שהד’ מתגבר על הר’ כמובא  בְּסֵפֶר ‘אוֹרְחוֹת רַבֵּנוּ’ מֵהַסְּטַיְיפְּלֶר [עקבתא דמשיחא חלק ה עמוד עג וכעין זה בחלק א עמוד מד] קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִתַּלְמִידֵי הַגְּרָ”א בְּשֵׁם הַגָּאוֹן: אִם הַסְּפִינוֹת שֶׁל מַלְכוּת רוּסְיָא יֶחֱצוּ אֶת מֵיצַר הַ’דַּרְדַּנַלִּים’ צְרִיכִים לִלְבֹּש בִּגְדֵי שַׁבָּת, לוֹמַר לְךָ, שֶׁהַשָּׁעָה קְרוֹבָה אָז לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ.

כָּתוּב (ישעי’ לו, ו) “הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ”, רוֹאִים שֶׁחוּטֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל מִצְרַיִם, נִמְשְׁלוּ לְקָנֶה, שֶׁנִּשְׁבָּר בְּקַלּוּת, “קָנֶה רָצוּץ”. וְאַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר הוּא קוֹץ שֶׁדּוֹקֵר. ורואים שמצרים מדרדרת מיום ליום. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים תלו) “גְּעַר חַיַּת קָנֶה”, כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הַנִּקְרָא חָמֵץ, וְסִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה הַנִּקְרָא מַצָּה, וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַחֵי”ת, תִּשָּׁאֵר ה’. וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַק’ שֶׁל קָנֶ”ה, יִשָּׁאֵר הִנֵּ”ה, בְּסוֹד “רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם”. כְּשֵׁם שֶׁהֲפִיכַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּאוֹת ה’ לִקְלִפָּה שֶׁבְּאוֹת ק’ בְּסוֹד קָנֶה, הִיא בִּבְחִינַת קוֹץ, כָּךְ מָצִינוּ שֶׁהֲפִיכַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּאוֹת ד’ לִקְלִפָּה שֶׁבְּאוֹת ר’, מֵ“אֵל אֶחָד” לְ“אֵל אַחֵר”, הִיא בְּסוֹד קוֹץ. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אִגָּרָא דְּכַלָּה’ עַל הַכָּתוּב (בראשית ג, יח) “וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ”, שֶׁחֵטְא עֵץ הַדַּעַת גָּרַם לְהוֹצִיא אֶת הַקּוֹץ מֵהָאוֹת ד’ וְנֶהֶפְּכָה לָאוֹת ר’. לָכֵן כָּתוּב “וְקוֹץ וְדַרְדַּר”, וְכֵן קוֹץ ד’ בְּגִימַטְרִיָּא ר’. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא סוֹד דִּרְדּוּר הַדּוֹרוֹת, וְהַמְּרִידָה בַּה’. וְנִרְמָז בַּכָּתוּב (שמות יז, טז) “מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁחֵטְא הָעֵגֶל שֶׁהָיָה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל חֵטְא עֵץ הַדַּעַת, גָּרַם שֶׁעִגְּלוּ אֶת הַפִּנָּה שֶׁל הָאוֹת ד’ לָאוֹת ר’. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר ט, ב) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקּוֹץ לִפְנֵי הקב”ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁאֵין לִי בַּמֶּה לִתְלוֹת, אֶתֵּן אֶת עַצְמִי וְיִתָּלֵה טָמֵא זֶה, שֶׁאֲנִי נִקְרָא שְׁמִי קוֹץ, וְהוּא קוֹץ מַכְאִיב, וְנָאֶה שֶׁיִּתָּלֵה קוֹץ עַל קוֹץ.

והוסיף הרה”ג ר’ יוסף מורציאנו שליט”א ש’דונלד טראמפ’ עם האותיות והמילים והכולל בגמטריה “אלוף עירם״ שהוא מלך אדום האחרון, כמו שכתוב [בראשית לו, מ] “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת: אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן: אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר: אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם”.

מצורף טבלה בה רואים אותיות אמריק”א רושׂי”ה בתוך טראמ”פ כאשר גו”ג מגו”ג חותך אותם כמו צלב. [הש’ של רושׂי”ה היא שי”ן שמאלית בתבת “שׂפם”]. והכל בתוך פרשת נגעים, שכידוע נגע בגימטריא צלב. וּמְרֻמָּז בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (נגעים יא, ח) הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב מִטַּמְּאִים בַּנְּגָעִים מִיָּד. וְכֵן בְּפָרָשַׁת נִגְעֵי בְגָדִים מַזְכִּירִים הַפְּסוּקִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁתִי וָעֶרֶב בְּעִנְיַן הַנְּגָעִים. ויש גם עיר”ק ואס”ד. והמילים “ירקרק או אדמדם” נמצאים במרכז הצלב ירקרק שמסמל את ישמעאל מימין, ואדמדם שמסמל את אדום משמאל. ויש כאן רמז על מלחמת אדום וישמעאל שהיא מלחמת גוג ומגוג בזמנו של טראמפ. והוסיף הרה”ג ר’ אברהם אגשי שליט”א שכתוב בטבלה המילים “הוא טמא” אותיות האטו”ם.

 

והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שמצינו במשנה [נגעים ב, א] בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגַּרְמוֹנִי כֵּהָה, וְהַכֵּהָה בַּכּוּשִׁי עַזָּה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַפָּרָתָן, הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ,לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים, אֶלָּא בֵּינוֹנִיִּים. ורואים שבאומות העולם לא שייך נגעים כי צבע העור הבהיר של הגרמני, וצבע העור הכהה של הכושי לא יכולים לזהות נגע, מאידך בני ישראל שצבע העור שלהם בין לבן לשחור כדוגמת עץ האשכרוע שייך לזהות בהם נגע. ומבואר לדברינו שאומות העולם כל מהותם נגע ולא שייך בהם נגע על נגע, מאידך בני ישראל שהם טהורים שייך בהם נגע כדי לכפר. ולפי זה יוצא שצורת הצלב בטבלה מרמזת על שני נשיאי אמריקה, הגוג השחור והגוג הגרמני שבתקופה של החיבור ביניהם תהיה מלחמת גוג ומגוג על הצלב בגימטריא נגע, כי המלחמה היא על אמונת הנוצרים כידוע. ואז יתרפא המשיח מצרעתו שסובל יסורים לכפר עונות ישראל ונקרא מצורע דבי רבי.

%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%9f-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4

וכן הדילוג אמריק”א רושׂי”ה בתוך טראמ”פ מופיע בויקרא פרק יג בגימטריא טראמפ והפסוק הוא מ”ה, כי הוא הנשיא ה45, וכן מ”ה בגימטריא גאולה וכו’ והוא מחליף את הנשיא ה44 כמנין גולה או דם וכו’. וכן הדילוג טראמ”פ הוא של 8 אותיות שמרמז על תקופת חנוכה שאז תתחיל נשיאותו, וכן חנוכה בגימטריא 44 ועוד 45 יחד פ”ט, כי בחנוכה יהיה המעבר בין הנשיא ה44 לנשיא ה45. וכן פ”ט יש בטראמפ ובפוטין, היינו פוטין אותיות פ”ט יו”ן, וטראמפ אותיות פ”ט אר”ם שהיא קליפת אמריקה. וכן הוסיפו ש“אדמדם” בגימטריא פ”ט. והוא מרמז על מ”ד נרות חנוכה, בסוד “הפ”ח נשבר” לב’ פעמים מ”ד  “ואנחנו נמלטנו”. וכן “יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם” נרמזים בפסוק שנאמר על המשיח [במדבר כד, יז] “דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת: וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה” וברש”י שם “ומחץ פאתי מואב” זה דוד שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית”. וכן “בַשְּׁתִי” אותיות תשבי.

ונביא את לשון הפסוק לראות עוד רמזים: “וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא”. השער הפרוע מזכיר את טארמפ, ובנוסף “פָרוּעַ” בגימטריא אמריקה. “וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא בגימטריא דונלד, וכן יַעְטֶה וְטָמֵא” אותיות האטו”ם. וכן “יַעְטֶה” אותיות העיט, וכפי שמצינו במדרש (ילקוט בראשית עו) “וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים” זֶה דָוִד בֶּן יִשַׁי שֶׁנִּמְשַׁל כְּעַיִט, “הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי”, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ מִן הַמִּזְרָח הָיָה אַבְרָהָם יוֹשֵׁב מֵנִיף עֲלֵיהֶם בְּסוּדָרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְשֹׁל בָּהֶן הָעַיִט עַד שֶׁבָּא הָעֶרֶב. ר’ אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין מוֹשְׁלָן שֶׁל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת הַלָּלוּ אֶלָּא יוֹם אֶחָד מִיּוֹמוֹ שֶׁל הקב”ה א”ל ר’ אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ כִּדְבָרְךָ שֶׁנֶּאֱמַר “נְתָנַנִּי שׁוֹמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה” חוּץ מִשְּׁתֵּי יָדוֹת שָׁעָה תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן בּוֹא וּרְאֵה כְּשֶׁהַחַמָּה נוֹטָה לָבוֹא בַּמַּעֲרָב שְׁתֵּי יָדוֹת שָׁעָה תָּשׁ אוֹרוֹ אֵין נֹגַהּ לוֹ. וְכֵן עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הָעֶרֶב יִצְמַח אוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר. רוֹאִים שֶׁדָּוִד בֶּן יִשַׁי הוּא עוֹף הָעַיִט שֶׁנִּסָּה לִטְרֹף אֶת הַפְּגָרִים שֶׁחָתַךְ אַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, כֵּיוָן שֶׁהֵם סִמְּלוּ אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁמְּצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל. וְאַבְרָהָם הִרְחִיק אֶת הָעַיִט מֵהַפְּגָרִים עַד זְמַן הָעֶרֶב שֶׁתָּבֹא גְאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבִזְמַן הָעֶרֶב הָעַיִט יִטְרֹף אֶת הַפְּגָרִים, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אִגָּרָא דְּכַלָּה’ (דף ש”צ) בַּפָּסוּק “וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים” נִרְמֶזֶת הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רז”ל “וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים”, שֶׁרָצָה דָּוִד לְכַלּוֹת אֶת הָאֻמּוֹת, וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחוֹ עַד שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּרְמָז בְּעַיִ”ט. וְכֵן מוּבָא בָּ’רמ”ע מִפָּאנוֹ’ (מאה קשיטה)וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם” “הָעַיִט” הִיא מִלָּה כּוֹלֶלֶת מִינִים רַבִּים, מַחֲשַׁבְתָּן הַטּוֹבָה שֶׁל כְּנוּפִיַּת הָעוֹף הַהִיא, צֵרְפָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעֲשֶׂה, בְּיוֹם בֹּא גוֹג, דִּכְתִיב “לְעֵיט צִפּוֹר כָּל כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה”, וְטַעַם הַדָּבָר שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן בִּימֵי אַבְרָהָם, וְהוּא מְזֻמָּן לְיוֹם בֹּא גוֹג, תֵּדַע כִּי עַיִט בְּא”ת ב”ש זְמָן. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ כִּי הָעַיִט רָמַז לְדָוִד, וְהוּא בָּרוֹעִים אֶמְצָעִי מְשֻׁבָּח דִּכְתִיב בֵּיהּ “אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל”, וְהוּא מִתְחַזֵּק נֶגֶד גּוֹג וּמָגוֹג בְּכֹחַ צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֵׁת חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח, וּבְכֹחַ גֵּרִים מַמָּשׁ אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב וּמֹשֶה עִמָּהֶם דִּכְתִיב בֵּיהּ “גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה”.

וכן הוסיפו שמצינו במדרש על הפסוק הזה שמרמז על חורבן שתי בתי מקדשות וגלות ישראל, והקץ. [איכה רבה כא] רבי אלכסנדרי פתח “והצרוע אשר בו הנגע וגו'”, “והצרוע” זה בית המקדש, “אשר בו הנגע” זו עבודת כוכבים שהיא מטמאה כנגע, “וראשו יהיה פרוע” הוא שנאמר “ויגל את מסך יהודה” גלי דכסיא. “ועל שפם יעטה” כיון שגלו ישראל לבין אומות העולם לא היה אחד מהן יכול להוציא דבר תורה מפיו. “וטמא טמא יקרא” חורבן ראשון וחורבן שני. אמר רבי יוסי בן חלפתא כל שהוא יודע כמה שנים עבדו ישראל עבודת כוכבים הוא יודע אימתי בן דוד בא.

והוסיף הרה”ג ר’ י. א. שליט”א שהכתוב שממנו לומדים תקיעת שופר שמרמזת על הגאולה [שופטים ה, כח] “בְּעַד הַחַלּוֹן בגימטריא דונלד. נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב” בגימטריא משיח. היינו שזה מתחיל מקליפת טראמפ ועובר למשיח.

וכן תאריך הנצחון היה ב9/11 שמזכיר את תאריך נפילת התאומים ב11/9 כי שני אירועים אלו מסמלים את הכנעת קליפת אדום בסוד המספרים 9 ועוד 11 שעולה עשרים בגימטריא כתר. והוא מכניע את הקליפות שמסלפים את הבסיס של 10 ספירות, ומשנים ל9 או 11 לכפור באמת האלוקית. ולכן הפיגוע בתאומים ונצחון טראמפ השתלשלו באופן גבוה ומדהים לרמז שירד כאן אור גדול של הכתר שקשור לגאולה. וכן תאריך הנצחון לפי התאריך העברי הוא ח’ מרחשו”ן אותיות חמו”ר נח”ש. כי הנחש שהוא הקליפה של משיח, ניצח את מפלגת החמור של קלינטון שהסמל שלהם חמור.


“טֶבַח, גַּחַם” בְּגִימַטְרִיָּא 70, וְכָל זֶה מַתְחִיל מִ“תַּחַשׁ” הַיְינוּ שְׁנַת תש”ח, וּבַסּוֹף יֵשׁ “מַעֲכָ”ה” ר”ת ‘מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם’.

מוּבָא

בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ תרומה ע’ קנז) שֶׁג’ יְרִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן הֵן כְּנֶגֶד ג’ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁמְּסוֹבְבוֹת אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁהָיָה בִּפְנִים בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים. וּלְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁהַמִּכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ שֶׁהָיָה עַל הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהָיָה הַחִיצוֹנִי בְּיוֹתֵר, הוּא מְסַמֵּל אֶת קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה שֶׁהִיא הָרְחוֹקָה בְּיוֹתֵר מֵהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּפְנִים. וּמוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ שִׁמְעוֹן כַּץ שליט”א מִפֶּתַח תִּקְוָה שֶׁמִּכְסֵה עוֹר הַתַּחַשׁ שֶׁהָיָה עַל הַמִּשְׁכָּן, הָיָה מֻרְכָּב לְפִי חֵלֶק מֵהַשִּׁיטוֹת מִצּוּרַת מְשֻׁלָּשׁ גָּדוֹל וּשְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים קְטַנִּים, וְאִם נְצָרֵף אֶת שְׁנֵי הַקְּטַנִּים לְאֶחָד, נְקַבֵּל יַחַד שְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים גְּדוֹלִים. בֵּאַרְנוּ שֶׁצּוּרַת הַמָּגֵן דָּוִד שֶׁמֻּרְכֶּבֶת מִשְּׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים, מְסַמֶּלֶת יִחוּד קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, נִרְאֶה שֶׁלָּכֵן עַל הַמִּכְסֶה הָיְתָה צוּרַת שְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים לְסַמֵּל אֶת יְנִיקַת הַקְּלִפָּה מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהָיָה בִּפְנִים בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, לָכֵן הַמְּשֻׁלָּשִׁים הָיוּ נִפְרָדִים לְרַמֵּז שֶׁהַקְּלִפָּה מַפְרִידָה בֵּין קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ וּמוֹנַעַת אֶת הַיִּחוּד. וְיִתָּכֵן שֶׁהַמְּדִינָה הוּקְמָה בִּשְׁנַת תש”ח אוֹתִיּוֹת תַּחַ”שׁ, וְחָרְטָה עַל דִּגְלָהּ אֶת צוּרַת הַמָּגֵן דָּוִד, לְרַמֵּז שֶׁהֵם בְּסוֹד הָעוֹר תַּחַשׁ שֶׁעָלָיו יֵשׁ צוּרַת מָגֵן דָּוִד, שֶׁיּוֹנֵק מֵהַמָּגֵן דָּוִד שֶׁבִּפְנִים. כֵּיוָן שֶׁהֵם בָּאִים בְּסוֹד קְלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּבָּנֶה בב”א.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קלט.) וְעֹרֹת תְּחָשִׁים צַד אֶחָד יֵשׁ שֶׁגָּדֵל בְּתוֹךְ הַצַּד הָאַחֵר בְּחֻרְבָּה, וְלֹא נִמְצָא בְיִשּׁוּב, וְזֶהוּ צַד טֹהַר, וְנִקְרָא תַּחַשׁ. וּמְבָאֵר הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ שֶׁהַכַּוָּנָה לִקְלִפַּת נֹגַהּ שֶׁמְּעֹרֶבֶת טוֹב וְרָע וּמְחַבֶּרֶת בֵּין הַקְּדֻשָּׁה לַקְּלִפָּה, וּנְבָאֵר שֶׁהַמְּדִינָה הִיא בְּסוֹד קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁשַּׁיָּכִים לִקְלִפַּת נֹגַהּ. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בראשית כח: נשא קכה. תיקונים צז.), שֶׁעֶרֶב רַב הֵם בְּסוֹד קְלִפַּת נֹגַהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר שָׁם (תרומה קמז. עם פירוש ‘מתוק מדבש’) שֶׁעוֹר תַּחַשׁ הוּא בְּסוֹד תַּחַשׁ וּמַעֲכָה שֶׁהָיוּ אֲחֵי יִשְׁמָעֵאל מֵאֵם, כֵּיוָן שֶׁנּוֹלְדוּ מֵהָגָר אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ אַבְרָהָם וְנִשְּׂאָה לְנָחוֹר, וְהֵם שַׁיָּכִים לִקְלִפַּת הַיָּמִין שֶׁהִיא מַקְבִּילָה לְיִשְׁמָעֵאל. וְגַם בַּמְּדִינָה רוֹאִים שֶׁחַיִּים בְּיַחַד עִם הַיִּשְׁמָעֵאלִים וְהֵם לְצַעֲרֵנוּ, חֵלֶק מֵהַמְּדִינָה. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַזֹּהַר: “וְעֹרֹת תְּחָשִׁים” אֵלֶּה הֵם לִפְנִים בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְנֶאֱחָזִים בַּקְּדֻשָּׁה וְלֹא נֶאֱחָזִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאַבְרָהָם הֲרֵי הוֹלִיד בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת אֶת תַּחַשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “וְאֶת תַּחַשׁ”, וְאֵלּוּ הֵם בָּאִמָּא שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, אֲחִיהֶם שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת בְּעֵשָׂו, כָּךְ גַּם יֵשׁ מַדְרֵגוֹת בְּיִשְׁמָעֵאל. אִמּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל הוֹלִידָה לְתַחַשׁ, וּמִצִּדּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בָּאָה. וְעַיֵּן שָׁם בְּהֶמְשֵׁךְ הַזֹּהַר שֶׁקְּלִפַּת הַתַּחַשׁ הִיא בְּסוֹד הַפְּסֹלֶת שֶׁל הָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, הַיְינוּ הַפְּסֹלֶת שֶׁל אוֹר הַגְּאֻלָּה. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל הַגְּאֻלָּה.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (בראשית כב, כד) “וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה” מְרַמֵּז כֻּלּוֹ עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, כִּי רְאוּמָה מְרַמֵּז עַל רְאוּ שֵׁם מ”ה שֶׁמֵּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, הַיְינוּ שֶׁרוֹאִים מֵרָחוֹק אֶת הַהֲכָנוֹת לַגְּאֻלָּה, וְאַחַר כָּךְ יֵשׁ טֶבַח וְגַחַם שֶׁעוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 70 כְּמִנְיַן שְׁנוֹת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ וּקְלִפַּת הָעֵרֶב רַב, וְכָל זֶה מַתְחִיל מִתַּחַשׁ הַיְינוּ שְׁנַת תש”ח, וּבַסּוֹף יֵשׁ מַעֲכָ”ה ר”ת ‘מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם’. וְכֵן “מַעֲכָה”, הִיא הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים ‘מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם’.

עַיֵּן

בַּ’חֲתַם סוֹפֵר’ (שמות כו, יד) שֶׁתְּחָשִׁים הֵם מִלְּשׁוֹן אֲחִישֶׁנָּה, וּמְרַמְזִים עַל הַזְּרִיזוּת בַּמִּצְווֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַפָּסוּק “אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה”. בְּסוֹד הֲכָנָה לַגְּאֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ אֵצֶל הַתַּחַשׁ עִנְיָן שֶׁל גַּאֲוָה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שמות כה, ה) סַסְגּוֹנָא שֶׁשָּׂשׂ וּמִתְפָּאֵר בַּגְּוָונִין שֶׁלּוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית ג, כא) שֶׁהַכָּתְנוֹת עוֹר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ מֵעוֹר תַּחַשׁ. וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל חֵטְא’ שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּן עֵדֶן הָיוּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן כָּתְנוֹת אוֹר, וּכְשֶׁיָּצָא הַחוּצָה הוּא קִבֵּל כָּתְנוֹת עוֹר. דְּעוֹר מְסַמֵּל מַצָּב שֶׁל טוֹב וָרָע, כַּמּוּבָא בְּ’עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שער לא ח”ב ע’ רצא) שֶׁעוֹר אוֹתִיּוֹת רַע שֶׁבְּתוֹכָן יֵשׁ ו’ וּמְרַמֵּז עַל הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ו’, וְעוֹר הָעָרְלָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת רַע מְסוֹבֵב אוֹתוֹ. וְכֵן מְדִינַת יִשְׂרָאֵל בְּגִימַטְרִיָּא עוֹר תְּחָשִׁים עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן בַּמִּלָּה תְּחָשִׁים יֵשׁ הִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת מָשִׁיחַ. לְרַמֵּז שֶׁהֵם הָעָרְלָה עַל הַמָּשִׁיחַ, לָכֵן זֶה בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת. וְכֵן תְּחָשִׁים בְּגִימַטְרִיָּא נָחָשׁ ת’. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּמַאֲמַר ‘דֶּרֶךְ עֵץ חַיִּים’ לָרמח”ל. אֵין הַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹנֶקֶת כִּי אִם מִן הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת, וְסוֹד זֶה אוֹת תָּי”ו שֶׁבְּאָלֶ”ף בֵּי”ת, סוֹף הָרֶגֶל הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּהּ הִיא הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּהּ יוֹנְקִים, וְהוּא עִנְיַן עִקּוּם הָרֶגֶל הַזֹּאת. וְכֵן תַּחַשׁ מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (שמות י, טו) “וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוֹנָתָן ג. שליט”א שֶׁמְדִינָה בְּגִימַטְרִיָּא מָגֵן דָּוִד עִם הַמִּלִּים, כֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵהַמָּגֵן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁ“עֹרֹת תְּחָשִׁים” בְּגִימַטְרִיָּא יַיִן וּבְשָׂמִים וְאֵשׁ, עִם הַמִּלִּים. דְּאֵלּוּ מְחַבְּרִים קֹדֶשׁ וְחוֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי נֹגַ”הּ הַיְינוּ מֵעֲלֵיהֶן בִּבְחִינַת הַחַשְׁמַל שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹנֵק הַנֹּגַהּ, הֵן מב”ד ר”ת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי מב”ד הֵן גֹּאֵ”ל. וְכֵן מב”ד בְּגִימַטְרִיָּא אֵלִיָּה הַנָּבִיא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. א. שליט”א שֶׁשְּׁנַת תשע”ו מְרֻמֶּזֶת בְּר”ת שֶׁל הַכָּתוּב (שמות כה, ה) “וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים”. וְכֵן מְאָדָּמִי”ם ר”ת הַכָּתוּב (ש”א ב, ח) “מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן”. וְכֵן אֵילִים מְסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁל יִצְחָק, אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁבִּזְכוּתוֹ תָּבֹא הַגְּאֻלָּה, וְכֵן מְאָדָּמִים מְסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אָדֹם. וְכֵן “מֵעָפָר דָּל” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן מְאָדָּמִי”ם ר”ת מֹשֶה אַהֲרֹן מִרְיָם דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהֵם הַגּוֹאֲלִים בִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם וּבַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן מְאָדָּמִים מְרַמֵּז עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּקְרָא אַדְמוֹנִי.

גִלּוּי הַקֵּץ מְסַלֵּק אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמְזָרֵז אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. | עוד על סוד עשרה בטבת | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, משיח בתשע"ו, סוד החשמל

מוּבָא בָּרַמְחַ”ל (ליקוטים) טַעַם לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים בַּזֹּהַר, שֶׁבְּסוֹף הַגָּלוּת אֲפִלּוּ הַתִּינוֹקוֹת יֹאמְרוּ קִצִּין. סוֹד הָעִנְיָן הוּא, שֶׁהַז”א בַּגָּלוּת הוּא בְּסוֹד קַטְנוּת, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא יֵשׁ לָהּ אֲחִיזָה, וּבְסוֹף הַגָּלוּת שֶׁצָּרִיךְ לְסַיֵּם זֶה הַדָּבָר, הַתִּינוֹקוֹת יְגַלּוּ קִצִּים, שֶׁבַּגִּלּוּי שֶׁלָּהֶם יִתְרַחֲקוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁנִּתְאַחֲזָה בְּז”א בִּזְמַן קַטְנוּתוֹ, וּבָזֶה יִתְגַּדֵּל בְּמַדְרֵגָתוֹ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. וְרוֹאִים שֶׁגִּלּוּי הַקֵּץ מְסַלֵּק אֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא וּמְזָרֵז אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘אוֹר הַחַמָּה’ (הקדמה), מָצָאתִי כָּתוּב כִּי מַה שֶּׁנִּגְזָר לְמַעְלָה שֶׁלֹּא יִתְעַסְּקוּ בְּחָכְמַת הָאֱמֶת בְּגָלוּי הָיָה לִזְמַן קָצוּב עַד תַּשְׁלוּם שְׁנַת הָר”נ, וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ יִקָּרֵא דָּרָא בַּתְרָאָה וְהֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְכוּ’, וּמִשְּׁנַת הַש’ לַיְצִירָה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּרַבִּים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. כָּאן רוֹאִים שֶׁבִּשְׁנַת ש’ הִתְחִילָה תְּקוּפַת בְּעִתָּהּ, וְאִם נוֹסִיף לַש’ אֶת מִסְפַּר בְּעִתָּ”הּ נַגִּיעַ לְסוֹף שְׁנַת תשע”ו, שֶׁאָז מִסְתַּיֶּמֶת תְּקוּפַת בְּעִתָּהּ.

מוּבָא

בְּשֵׁם הרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה חַנְסִיאָב שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְרוֹאִים דְּבַר פֶּלֶא שֶׁגַּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו וְגַם בַּאֲרָמִית יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא יוֹצֵא אוֹתוֹ מִסְפָּר. וְכֵן יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא ר”ת וְס”ת מָגֵ”ן אֲנִ”י, כִּי תוֹרָתוֹ שֶׁל רשב”י מָגֵן לָנוּ. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁתשע”ו בְּמִלִּים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וָשֵׁשׁ בְּגִימַטְרִיָּא יִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת יוֹד פֵּי קוֹף וָיו נוּן מֶם נוּן גִּימֶל לָמֶד וָיו תָּיו אָלֶף בֵּית רֵישׁ חֵית מֶם יוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ע. טוּבִּי שליט”א שֶׁנֹּסַּח הַפִּיּוּט ‘וְאַפֵּק יַת עַמֵּךְ מִגּוֹ גָלוּתָא’ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְכֵן הַיְשׁוּעָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁתּוֹרָה מִסִּינַי בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשע”ו. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות יט, יא) “לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי” עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו.

מוּבָא

בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (וארא תרל”ז) ד’ מַלְכֻיּוֹת הֵם נֶגֶד אַרְבַּע פֵּרוּשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה פַּרְדֵּ”ס. וְהֵם הַד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר עוֹד טַעַם מַדּוּעַ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּלִמּוּד הַסּוֹד דַּוְקָא. כֵּיוָן שֶׁהַד’ מַלְכֻיּוֹת הֵן כְּנֶגֶד פַּרְדֵּ”ס, יוֹצֵא שֶׁהַמַּלְכוּת הָרְבִיעִית הִיא כְּנֶגֶד הַסּוֹד, וְרַק בְּלִמּוּד הַסּוֹד אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אוֹתָם. וְכֵן מוּבָא מהג”ר בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי שליט”א עַל הַכָּתוּב “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַמְתָּקַת תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, הַיְינוּ שֶׁאִם רוֹצִים שֶיִּהְיֶה “וְהָיָה” שֵׁם הוי”ה הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים, “עֵקֶב”, בִּזְמַן הָעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “תִּשְׁמְעוּן” תִּלְמְדוּ תּוֹרַת שִׁמְעוֹן סֵפֶר הַזֹּהַר. וְכֵן “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, ר”ת עִתּ”וֹ, וּמְרַמֵּז עַל זְמַן גְּאֻלָּה בְּעִתָּהּ. וּמְרֻמָּז גַּם כֵּן שֶׁהָעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא תִּהְיֶה רַק עַד שְׁנַת תִּשְׁמְעוּן. וּמְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל מַה שֶּׁאָמַר מָשִׁיחַ לְריב”ל כְּשֶׁשָּׁאַל מָתַי יָבוֹא “הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ”. וְכֵן “תִשְׁמָעוּ” אוֹתִיּוֹת עֵשָׂ”ו מֵ”ת, וְכֵן תִשְׁמָעוּ מְרַמֵּז עַל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן שְׁמִיעָה.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ חַיִּים אָדָם שליט”א שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בַּמֵּאָה הַשְּׁמִינִית שֶׁבָּאָה לְאַחַר הַשֶּׁבַע, וְהִיא בְּסוֹד שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁבָּא לְאַחַר הַשֶּׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע, מֵעַל הַטֶּבַע, וְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הוּא בְּסוֹד שֵׁם אֶהְיֶה [אִמָּא] שֶׁגּוֹאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרֹן כֹּהֵן שליט”א שֶׁאָנוּ גַם נִמְצָאִים בְּעֶשֶׂר הַשְּׁמִינִי שֶׁל הַמֵּאָה, שֶׁהִתְחִיל בִּשְׁנַת תשע”א. וְכָל זֶה נִרְמָז בַּפְּסוּקִים “לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח“. “עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח“. “עַד מָה ה’ תֶּאֱנַף לָנֶצַח“. “עַד מָה ה’ תִּסָּתֵר לָנֶצַח“. “לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ”. שֶׁבִּזְמַן שֶׁשׁוֹלֶטֶת סְפִירַת הַנֶּצַח הַשְּׁבִיעִית, עֲדַיִן יֵשׁ הֶסְתֵּר פָּנִים, וּכְשֶׁמַתְחִילָה סְפִירַת הַהוֹד הַשְּׁמִינִית מַתְחִיל הַתִּקּוּן. וְכֵן בְּפֶרֶק ה’ שֶׁל מְגִלַּת אֵיכָה יֵשׁ תשע”ה אוֹתִיּוֹת וְתֵבוֹת, אִם מַחֲשִׁיבִים גַּם אֶת הַקְּרִי וְגַם אֶת הַכְּתִיב, וּפֶרֶק זֶה מְסַיֵּם בַּפָּסוּק לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מֹשֶה לֶוִינְגֶּר שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (ישעי’ סג, ד) “כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה”. בְּגִימַטְרִיָּא נ’ שַׁעֲרֵי בִּינָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (ישעי’ סג, ד) “וּשְׁנַת גְּאוּלַי” בְּגִימַטְרִיָּא 800. וְכֵן “וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה” עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא גְּאֻלָּה תשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן אָשֵׁר שליט”א שֶׁכָּל הָאֵרוּעִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בַּשִָּׁנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹת ח’; א’תתקמ”ח נוֹלַד אַבְרָהָם, ב’מ”ח נוֹלַד יִצְחָק, ב’ק”ח נוֹלַד יַעֲקֹב, ב’תמ”ח הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם וּמַתַּן תּוֹרָה. ב’תפ”ח נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. ב’תתקכ”ח הִתְחִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן. ג’של”ח נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן. ג’ת”ח הִתְחִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי. ג’תתקכ”ח נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי. וְכֵן בִּשְׁנַת תשע”ו אָנוּ נִמְצָאִים 1948 שָׁנִים מֵהַחֻרְבָּן. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה תַּהֲלִיךְ שֶׁל גְּאֻלָּה עַד תשע”ח כְּפִי שֶׁאָמְרוּ צַדִּיקִים.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (קה”ר יב, ט) בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל הַקֵּץ מָתַי, שֶׁנֶּאֱמַר “אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ”, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר “כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה”. רַבִּי שָׁאוּל דְנָוֶוה מַתְנִי לֵהּ בְּשֵׁם ר’ שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ “כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי” כְּתִיב, ר’ יְהוּדָה בְּר’ סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוֵי שְׁלֹשָה סִימָנִים סִימַנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבֻרָתוֹ שֶׁל מֹשֶה “בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר”, וְאַף עַל פִּי כֵן “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” לִבָּא לְפוּמָא לֹא גַּלֵּי. וְרוֹאִים שֶׁקֵּץ הַגְּאֻלָּה נִרְמָז בִּקְבוּרַת מֹשֶה, וּכְמוֹ שֶׁעַל קְבוּרַת מֹשֶה כָּתוּב “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ”, כָּךְ זְמַן קֵץ הַגְּאֻלָּה נִסְתָּר וְלֹא נוֹדַע. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ יוֹסֵף מוֹרְסִיָּאנוֹ שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” ס”ת תשע”ו. שֶׁאָז כְּבָר יָבֹא מָשִׁיחַ וְיִהְיֶה “יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” וְלָכֵן זֶה נִרְמָז בְּסוֹפֵי תֵבוֹת שֶׁמְּרַמְּזִים עַל הַסּוֹף. וְכֵן בֵּית פְּעוֹר עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” בְּגִימַטְרִיָּא חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ הַיְינוּ 5776. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תצא רפ.) עַל הַכָּתוּב “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי“, שֶׁמֹּשֶה נִקְבַּר בְּסוֹד הַכָּתוּב “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”. וְעַל זֶה נֶאֱמַר הַפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עַל הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, “וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח”. וְכֵן אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְכֵן אֵלִיָּה”וּ בְּמִלּוּי אָלֶ”ף לָמֶ”ד יוֹ”ד הֵ”א וָא”ו בְּגִימַטְרִיָּא 224 כְּמִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִשְּׁנַת תשע”ו עַד סוֹף הָאָלֶף.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תצא רפ.) עַל הַכָּתוּב “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי“, שֶׁמֹּשֶה נִקְבַּר בְּסוֹד הַכָּתוּב “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”. וְעַל זֶה נֶאֱמַר הַפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עַל הַנְּקָמָה בֶּאֱדוֹם, “וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח”. וְכֵן “וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן“, מְרַמֵּז עַל תִּקּוּן שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּעֲוֹן זִמְרִי, וּמְרַמֵּז גַּם, לְהַבְדִּיל, עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה נִיצוֹץ מֹשֶה, מֵהַשֶּׁמֶן הָעֶלְיוֹן, וְקָשׁוּר לִנְשִׁיקַת פֶּה שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן “וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב” מְרַמֵּז עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁיּוֹצֵא מִמּוֹאָב וּמְגַלֶּה אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁקְּשׁוּרִים לַגַּיְא.

וְכֵן

הַכָּתוּב (בראשית מה, א) “וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו” בְּגִימַטְרִיָּא 5776. וְכֵן תשע”ו מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב “אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בִּכּוּרֵי חוֹתָם’ מֵרַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זצ”ל שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה מְרַמֵּז עַל קֵץ הַגָּלוּת, שֶׁהקב”ה לֹא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק עוֹד מִלִּגְאֹל, “וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ” מְרַמֵּז שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוּכַל יוֹתֵר לְקַטְרֵג בַּזְּמַן הַזֶּה. מוּבָא מֵהַגר”ח פְרִידְלַנְדֶּר זצ”ל (בפירושו להקדמת ‘דעת תבונות’ לרמח”ל) שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיּוֹסֵף אָמַר “אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם” וְהֵבִינוּ הָאַחִים אֶת כָּל הַמְּאוֹרָעוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁפָּקְדוּ אוֹתָם בְּמֶשֶׁךְ 22 שָׁנָה מֵאָז מְכִירַת יוֹסֵף, כָּךְ כְּשֶׁיֹּאמַר הקב”ה לֶעָתִיד לָבֹא “אֲנִי הוי”ה” יָבִינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַמְּאוֹרָעוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁפָּקְדוּ אוֹתָם בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שְׁנוֹת הַגָּלוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ויגש ה) אָמַר רַבִּי יִצְחָק וַוי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וַוי לָנוּ מִיּוֹם תּוֹכֵחָה, וּמַה יּוֹסֵף כְּשֶׁאָמַר לְאֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כְּשֶׁעוֹמֵד הקב”ה לְדִין דִּכְתִיב בֵּיהּ “וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ” שֶׁכָּתוּב בּוֹ “כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי” עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה זֶּה נִבְהֲלוּ אֶחָיו מִפָּנָיו כְּשֶׁיָּבוֹא הקב”ה לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹן הַמִּצְוֹת וּפִשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא פִּיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּכִיָּה כָּךְ כְּשֶיִּגְאַל הקב”ה אֶת יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ בְּכִיָּה הוּא גוֹאֲלָם שֶׁנֶּאֱמַר “בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם”.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (דבר”ר א, יט) אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו וְרָאָה שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת אָמַר לוֹ לֹא הִנַּחְתָּ לִי אֲפִלּוּ בְּרָכָה אַחַת שֶׁנַּאֱמַר “הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה” אָמַר לוֹ יִצְחָק אֲפִלּוּ אֲנִי מְבָרֶכְךָ לוֹ אֲנִי מְבָרֵךְ, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ “הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ” הָעֶבֶד וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לֹא שֶׁל אֲדוֹנָיו הֵם, אָמַר רַב חִיָּא אָמַר לָהֶם אִם רְאִיתֶם אוֹתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִתְגָּרוֹת בָּכֶם אַל תַּעַמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא הַצְפִּינוּ עַצְמְכֶם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר עוֹלָמוֹ, הֱוֵי “פְּנוּ לָכֶם צָפוֹנָה” אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם אִם רְאִיתֶם שֶׁמִּזְדַּוֵּג לָכֶם בִּרְחוּ לַתּוֹרָה וְאֵין צָפוֹנָה אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר “יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה”, דָּבָר אַחֵר מַהוּ “צָפוֹנָה” אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הקב”ה הַמְתִּינוּ עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לָבֹא מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. רוֹאִים שֶׁהָעֵצָה לְהִנָּצֵל מֵעֵשָׂו הִיא רַק עַל יְדֵי הַצְפָּנָה לַסּוֹדוֹת הַצְּפוּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה, בְּסוֹד הַכָּתוּב “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ”, וְלָזֶה נִזְכֶּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן מְקַשֵּׁר הַמִּדְרָשׁ אֶת הָעִנְיָן לְטַעֲנַת עֵשָׂו לְיִצְחָק “הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה”, מִלְּשׁוֹן עוֹלַם הָאֲצִילוּת, כִּי לִמּוּד הַסּוֹד שֶׁנִּקְרָא אֲצִילוּת מַשְׁפִּיעַ גַם לַמַּלְכוּת, וּמִמֵּילָא גַּם אֱדוֹם שֶׁהִיא הַקְּלִפָּה שֶׁל הַמַּלְכוּת מְקַבֶּלֶת אֶת חֶלְקָהּ, אֲבָל כְּפִי שֶׁאָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו שֶׁהוּא עֶבֶד שֶׁל יַעֲקֹב וְכָל יְנִיקָתוֹ הִיא רַק דֶּרֶךְ לִמּוּד הָאֲצִילוּת שֶׁל יַעֲקֹב וְלֹא בְּאֹפֶן אַחֵר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁמִּלּוּי אוֹתִיּוֹת קַבָּלָ”ה, קוֹ”ף בֵּי”ת לָמֶ”ד הֵ”א, יֶפֶ”ת אֱדוֹ”ם. וְכֵן קַבָּלָה בְּגִימַטְרִיָּא עֵשָׂו, לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁאוֹת שׂ הִיא מִסְפַּר 60. וְכֵן אֱדוֹם בְּגִימַטְרִיָּא תּוֹרָה.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר חָדָשׁ (יתרו לט.) שֶׁשּׁוֹאֵל מַדּוּעַ הִזְכִּיר הקב”ה לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם חֲמִשִּׁים פְּעָמִים בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם שֶׁיּוֹצִיא אֶת בָּנָיו מִמִּצְרַיִם וְקִיֵּם אֶת הַהַבְטָחָה. וּמְיַשֵּׁב הַזֹּהַר שֶׁהַהַבְטָחָה לְאַבְרָהָם הָיְתָה לִגְאֹל אֶת הַגּוּפִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל נְתִינַת הַתּוֹרָה. לָכֵן הִזְכִּיר הקב”ה חֲמִשִּׁים פְּעָמִים אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם, לְרַמֵּז שֶׁהוּא נָתַן לָנוּ אֶת חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה בַּחֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים, אַף שֶׁלֹּא הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה מִמִּצְרַיִם וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא הוּא הֲשָׂגַת הַתּוֹרָה וְקִיּוּמָהּ, וְכָל שְׁאַר הָעִנְיָנִים הֵם רַק הֶכְשֵׁר וְלֹא הָעִקָּר.

בְּעִנְיַן

תּוֹרַת הָרֶמֶז מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק רב.) דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵשׁ בָּהֶם פְּשָׁט דְּרוּשׁ רֶמֶז וְסוֹד. הַזֹּהַר נוֹקֵט הַסֵּדֶר שֶׁל פְּשָׁט דְּרוּשׁ רֶמֶז סוֹד לְרַמֵּז שֶׁהַדְּרוּשׁ וְהָרֶמֶז מְחַבְּרִים בֵּין הַפְּשָׁט לַסּוֹד. הַיְינוּ שֶׁדֶּרֶךְ הַדְּרוּשׁ וְהָרֶמֶז אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֶת הַפְּשָׁט עַל פִּי הַסּוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עַרְבֵי נַחַל’ (פרשת נשא) שֶׁפְּשָׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ סוֹד הֵם כְּנֶגֶד הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וְרוֹאִים שֶׁבִּשְׁבִיל לַעֲלוֹת מֵעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת פְּשָׁט, לְעוֹלַם הָאֲצִילוּת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת סוֹד, צָרִיךְ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ עוֹלָמוֹת הַבְּרִיאָה וְהַיְצִירָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת דְּרוּשׁ וְרֶמֶז. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (בראשית ג:) גִּימַטְרִיָּאוֹת וְחֶשְׁבּוֹן וְכוּ’ מִשָּׁם נִכְנָס הָאָדָם לָדַעַת לְמַעְלָה. וְזֶה לְשׁוֹן הָרמ”ק בְּסִפְרוֹ ‘פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים’ (ע’ סח:) יְדִיעַת סוֹדוֹת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הוּא עַל יְדֵי הַצֵּרוּפִים, וְהַגִּימַטְרִיָּאוֹת, וְהַתְּמוּרוֹת, וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת, סוֹפֵי תֵּבוֹת, וְתוֹכֵי אוֹתִיּוֹת, וְרָאשֵׁי פְּסוּקִים, וְסוֹפֵי פְּסוּקִים, וְדִלּוּג אוֹתִיּוֹת וְצֵרוּף אוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בַּגְּרָ”א (משלי א, כ) רֶמֶז הוּא פֶּתַח שַׁעַר לְהַסּוֹדוֹת. רוֹאִים שֶׁיְּדִיעַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הִיא דֶּרֶךְ תּוֹרַת הָרֶמֶז. וְכֵן אוֹתִיּוֹת רָז נִמְצָאוֹת בְּרֶמֶז בְּתֵבַת רֶמֶז, לְרַמֵּז שֶׁדֶּרֶךְ הָרֶמֶז מַגִּיעִים לָרָז. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (חגיגה יא:) אֵין דּוֹרְשִׁין בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. וּמְבָאֵר הָרַמְבַּ”ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְהוּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ וְיָבִין הַכַּוָּנָה מֵעַצְמוֹ וְלֹא יִהְיֶה צָרִיךְ לְפֵרוּשׁ אֶלָּא שֶׁרוֹמְזִין לוֹ הָרְמָזִים, וְהוּא סוֹבֵר בָּהֶן סְבָרָתוֹ וְשִׁקּוּל דַּעְתּוֹ. וְרוֹאִים דִּין שֶׁל מִשְׁנָה שֶׁמֻּתָּר לְלַמֵּד נִסְתָּר רַק לְמִי שֶׁמֵּבִין רֶמֶז, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהָרָז וְהָרֶמֶז הוֹלְכִים יַחַד.

 

מַדּוּעַ “שֵׁם הַיּוֹם” וְ”עֶצֶם הַיּוֹם” קְשׁוּרִים עִם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת.

הַ’חֲתַם

סוֹפֵר’ שׁוֹאֵל (‘תורת משה’ דרוש לז’ אדר, דרשות לח’ טבת) מַדּוּעַ צוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת חָמוּר יוֹתֵר מִצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב, כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב אֵינוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת, וְצוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת דּוֹחֶה שַׁבָּת. [בַּלּוּחַ שֶׁלָּנוּ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת לֹא יָחוּל בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה, יִתָּכֵן שֶׁיָּחוּל]. וּמְבָאֵר הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שֶׁהַתְחָלַת הַצָּרָה קָשָׁה יוֹתֵר מִגְּמַר הַצָּרָה, כִּי שָׁם הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת, וְכָל הַשְּׁאָר הֵם תּוֹצָאָה מִמַּה שֶּׁהִתְחִיל שָׁם. וְאַדְּרַבָּה גְּמַר הַצָּרוֹת מְצַיֵּן אֶת סוֹף הַצָּרוֹת וּתְחִלַּת צְמִיחַת הַיְשׁוּעָה שֶׁנּוֹלַד מָשִׁיחַ בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וּמוֹסִיף הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כְּשֶׁמַּגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, יוֹשְׁבִין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה וְגוֹזְרִין הַחֻרְבָּן שֶׁל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. נִרְאֶה דְּלָכֵן מְצַיְּנִים אֶת צָרַת הַנַּצְרוּת בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁאָז חָל הַנִּיטְל, לְרַמֵּז שֶׁצָּרַת הַנִּיטְל הִיא בִּבְחִינַת עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, כְּשֵׁם שֶׁעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּךְ צָרַת הַנִּיטְל שֶׁבָּהּ נֶחְרְבָה צִיּוֹן הִיא שֹׁרֶשׁ הַשֳּׁרָשִׁים שֶׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בְּאֵר יִצְחָק’ (על ‘אגרת רבי יוחנן בן זכאי’) שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ נוֹלַד בְּעֶרֶב עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֲפִיקֵי יָם’ (בין המצרים רנז) בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים לִמְגִלַּת תַּעֲנִית שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ נוֹלַד בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת כְּשֶׁסִּיְּמוּ לְתַרְגֵּם אֶת הַתּוֹרָה לִיוָנִית עֲבוּר תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ. וּבְסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי לֵוִי יִצְחָק’ מוּבָא שֶׁחֹדֶשׁ טֵבֵת הוּא הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא הַסְּפִירָה הָעֲשִׂירִית. לָכֵן נִקְרָא טֵבֵת מִלְּשׁוֹן ט’ בַּת. הַיְינוּ ט’ סְפִירוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לַבַּת, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּרַשִׁ”י (אסתר ב, טז) שֶׁחֹדֶשׁ טֵבֵת הוּא עֵת צִנָּה שֶׁהַגּוּף נֶהֱנֶה מִן הַגּוּף. וְכֵן טֵבֵת הוּא מִלְּשׁוֹן הַטָּבַת הַנֵּרוֹת. וְלָכֵן תְּקוּפַת טֵבֵת, הִיא הַתְּקוּפָה הָרְבִיעִית, דְּמַלְכוּת הִיא הָאוֹת הָרְבִיעִית שֶׁבְּשֵׁם הוי”ה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁחֹדֶשׁ זֶה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, וּבִּפְרָט יוֹם הָעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁהוּא עֲשִׂירִי שֶׁבָּעֲשִׂירִי, בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַלְכוּת. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁשָּׁם שֶׁשָּׁם יּוֹנֶקֶת קְלִפַּת הַנַּצְרוּת, שֶׁהוּא הַצִּיּוּן שֶׁבְּצִיּוֹן, בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַלְכוּת. כְּפִי שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָּן שֶׁקֵּבֶר נִקְרָא צִיּוּן מִלְּשׁוֹן צִיּוֹן. וְקֶבֶר דָּוִד הוּא הַצִּיּוּן שֶׁבְּצִיּוֹן. וְכֵן עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הוּא יוֹם הַ100 מִתְּחִילַת הַשָּׁנָה בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁהִיא אֶחָד חֶלְקֵי 100 מִכָּל הַסְּפִירוֹת.

כָּתוּב

(יחזקאל כד, א) “וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה”. יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא הָיָה בְּבָבֶל וְנִבָּא בְּיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת אֶת מַה שֶּׁקָּרָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהִתְחִיל הַמָּצוֹר. וְהַמַּלְבִּי”ם הִתְקַשָּׁה מַדּוּעַ “שֵׁם הַיּוֹם” וְ”עֶצֶם הַיּוֹם” קְשׁוּרִים עִם הַנְּבוּאָה כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק, וּמְבָאֵר שֶׁהַמִּלָּה עָשׂוֹר שֶׁהִיא “שֵׁם הַיּוֹם” יַחַד עִם עוֹד מִסְפַּר י’ שֶׁהוּא “עֶצֶם הַיּוֹם” בְּגִימַטְרִיָּא יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵן י”א טֵבֵת בְּגִימַטְרִיָּא נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁסָּמַךְ עַל יְרוּשָׁלַיִם בְּאוֹתוֹ יוֹם. נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ מְבָאֵר הַמַּלְבִּי”ם אֶת הַפָּסוּק דֶּרֶךְ גִּימַטְרִיָּא, כֵּיוָן שֶׁגִּימַטְרִיָּא שַׁיֶּכֶת לַמַּלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַמִּסְפָּר כַּיָּדוּעַ מִסִּדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ, לָכֵן הַבֵּאוּר הוּא בְּדֶרֶךְ גִּימַטְרִיָּא. וּלְפִי דְבָרֵינוּ שֶׁיּוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת הוּא סוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁבַּמַּלְכוּת לֹא קָשָׁה קוּשְׁיַת הַמַּלְבִּי”ם, וּמְבֹאָר מַדּוּעַ שֵׁם הַיּוֹם הַזֶּה, וְעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה קְשׁוּרִים לְצִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם. וְכֵן רוֹאִים שֶׁאַף שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן “עֶצֶם” בְּכָל הַתּוֹרָה רַק ח”י פְּעָמִים, כָּאן כְּתוּבָה שְׁנֵי פְּעָמִים הַלָּשׁוֹן “עֶצֶם”, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁנִּרְמְזָה כָּאן נְקֻדַּת צִיּוֹן שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָעַצְמוּת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בָּעוֹלָם מִלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘פֶּתַח לְסִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ’ וּמִמֶּנָּה שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת אָדָם דָּוִד מָשִׁיחַ. וְכֵן אוֹמְרִים בִּסְלִיחוֹת לַעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, יֶרַח טֵבֵת מְאֹד לָקִיתִי בוֹ. וְנִשְׁתַּנּוּ עָלַי סִדְרֵי נְתִיבוֹ. סָרַרְתִּי פָּשַׁעְתִּי יְגַלֶּה לִי טוּבוֹ. הָאוֹמֵר לַיָּם עַד פֹּה תָבֹא. וְרוֹאִים שֶׁטֵּבֵת הוּא מִלְּשׁוֹן טוֹב, וּלֶעָתִיד לָבֹא יִתְגַּלֶּה הַטּוֹב שֶׁבּוֹ. והוסיף הרה”ג ר’ אליהו נחמני שליט”א שב’ פעמים עצם היום הזה בגימטריא תִּקוּן או קִינוֹת.

וְכֵן

מוּבָא בְּסִדּוּרִים יְשָׁנִים לִפְנֵי הַצֶּנְזוּרָה, שֶׁהַפַּיָּט הוֹסִיף בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת קֶטַע מְיֻחָד עַל חֻרְבַּן אוֹתוֹ הָאִישׁ: צִיּוֹן הַדְּרוּשָׁה, צְבִי כָל־עֹבֵר. נְתוּנָה לְמוֹרָשָׁה, לְצִיּוּן הַקָּבֶר. לְנִבְלַת בֶּן־אִשָּׁה, פְּשׂוּקָה לְכָל־עֹבֵר. וְהוּא חֹבֵר חֶבֶר, כִּי חַטַּאת־קֶסֶם מֶרִי: חֵלֶף מְקוֹם הַשִּׁית, הַיּוֹרֵד לַתְּהוֹם. שָׂמוּ חֲשׂוּפֵי שֵׁת, וְשָׁם קֶבֶר הַתְּהוֹם. כְּרוּחַ הַחֲרִישִׁית, לְבָבִי כֵּן יִנְהוֹם. וְכָל־הָעִיר תֵּהוֹם, וּמֶה חֳרִי.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, וּמוּבָא מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בַּיְסוֹד, וּבְחִלּוּף אוֹתִיּוֹת טצ”ץ שֶׁמִּתְחַלְּפוֹת בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר. שֶׁהֵן כְּמִנְיַן תתקצ”ט מַדְרֵגוֹת שֶׁיֵּשׁ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּסְפָּר הַזֶּה הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁאָז יַגִּיעַ לְהַשְׁלָמַת תַּפְקִידוֹ. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַסֵּפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ (פרק ב’ סימן ל”ה) “הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם”, “הַקָּטָן” הַיְינוּ אֶפְרַיִם, כַּכָּתוּב “אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ”. וְכֵן “הַצָּעִיר” הוּא אֶפְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה, אִם הוּא יַגִּיעַ עַד דַּרְגַּת הָאֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, הַיְינוּ טצ”ץ בַּיְסוֹד, שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אִיתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אָז אֲנִי ה’ אֲפִלּוּ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “לְאֶלֶף”, הַיְינוּ עַד אֶלֶף, וְלֹא עַד בִּכְלָל. כִּי אָז דַּרְגַּת הָאֶלֶף עַצְמָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת בְּעַנְנֵי שְׁמַיָּא בְּדֶרֶךְ נִסִּית כֻּלָּהּ. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, מִנְיַן חֲלָקִים שֶׁנִּתְחַלְּקָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הַמִּסְפָּר אֶלֶף הוּא כְּנֶגֶד מֹשֶה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרוֹן וּמַשְׁלִים לְמִסְפַּר אֶלֶף, בְּסוֹד “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא פֶּתַח תִּקְוָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תב) בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ תתקצ”ט מַלְאָכִים מְלַמְּדִין חוֹבָה וּמַלְאָךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הקב”ה מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַה טַּעַם “אִם יֶשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף וְגוֹ’ וַיְחֻנֶּנּוּ”.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּסִפְרֵי הָרַמְחַ”ל דְּבָרִים מְפֹרָשִׁים שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה מִקְּלִפַּת עֵשָׂו שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְסוֹד הַגְּאֻלָּה יִהְיֶה כְּשֶׁיְּנַתְּקוּ אֶת יְנִיקָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ מִמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְנָבִיא תַּמְצִית דְּבָרָיו: (‘אדיר במרום’ ח”א מאמר ‘בריך ברי’) “רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וְגוֹ’ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא” הַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל עִנְיַן הַטָּמֵא שֶׁהָיָה בְּיִשְׂרָאֵל [אוֹתוֹ הָאִישׁ] רַק שֶׁנִּדְחָה אַחַר כָּךְ. אַךְ הָאֱמֶת הוּא שֶׁמֵּעֵשָׂו הִתְחִילוּ הַדְּבָרִים, וַחֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל גָּרְמוּ לַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהִתְגַּבֵּר וְכוּ’. וְגַם בֶּאֱמֶת זֶה הַדָּבָר הִגִּיעַ הַרְבֵּה לְדָוִד. וְהִנֵּה לְפִי שֶׁהָיָה מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר, “וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן”, כִּי הוּא מַחְשִׁיב עַצְמוֹ כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ. וְכוּ’. וּמִכָּאן יִהְיֶה גַּם כֵּן כִּלְיוֹן הַסִּטְרָא אַחֲרָא לֶעָתִיד לָבֹא, וְזֶה סוֹד “בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלּוּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ”, כִּי בְּסוֹד הַתַּנּוּר וְלַפִּיד הָאֵלֶּה, יֵרְדוּ אַלּוּפֵי יְהוּדָה אֵלֶּה בְּתוֹךְ הַקְּלִפּוֹת בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁבָּהֶם, וְאָז יֹאכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, וְיַכְרִיתוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֲשֶׁר סְבִיבָם. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד, “וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנוּ”, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲבֹר בְּסוֹד אַלּוּפֵי יְהוּדָה בֵּין הַגְּזָרִים, הִנֵּה יַבְלִיעַ אֶת הַטֻּמְאָה בְּסוֹף הַזּוּהֲמָא שֶׁהִיא צוֹאָה רוֹתַחַת, [שֶׁנִּדּוֹן בָּהּ אוֹתוֹ הָאִישׁ] עַד שֶׁלֹּא יֵרָאֶה עוֹד כְּלָל, וְלֹא יִפְגֹּם עוֹד. וְתָבִין שֶׁזֶּה נֶאֱמַר גַּם כֵּן עַל כָּל מִי שֶׁנִּכְרַת מֵעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל לוֹ בִּפְרָט יִהְיֶה זֶה הָעִנְיָן לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. וְהִנֵּה אַחַר כָּךְ יִשְׁתַּלֵּם הַתִּקּוּן, וְהוּא סוֹד, “שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר”, כִּי דָּוִד הָיָה מַכָּתוֹ תַּמָּה, שֶׁנּוֹלַד מָהוּל וְאָדָם הָרִאשׁוֹן גַּם כֵּן נוֹלַד מָהוּל, אֶלָּא שֶׁבְּחֶטְאוֹ נִמְשְׁכָה עָרְלָתוֹ. אַךְ דָּוִד הָיָה תִּקּוּן לְאָדָם הָרִאשׁוֹן לְהַחֲזִירוֹ בְּסוֹד הַיֹּשֶר, וְעַל כֵּן נוֹלַד מָהוּל. אֶלָּא שֶׁהוּא צָרִיךְ עֲדַיִן שְׁמִירָה, כִּי לֹא נִשְׁלַם הַתִּקּוּן עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן אָמַר, “שְׁמָר תָּם”, שֶׁהוּא דָּוִד. “וּרְאֵה יָשָׁר”, שֶׁהוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן הַנִּתְקָן בְּכֹחוֹ בְּתִקּוּן זֶה. וְזֶהוּ סוֹד הָא’ וְהַד’ שֶׁל אָדָם. אַךְ סוֹף הַכֹּל בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא סוֹף הָאָדָ”ם, בְּסוֹד הַם’ שֶׁלּוֹ, וְאָז יִהְיֶה הַתִּקּוּן שֶׁל שָׁלוֹם, בְּסוֹד, “וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם”, וְלָכֵן, “כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם”. וְזֶהוּ תִּקּוּן שָׁלֵם שֶׁל אָדָ”ם אָ’דָם דָּ’וִד מָ’שִׁיחַ. וְאָז, “וּפֹשְעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו”. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַטָּמֵא נִבְלַע בְּזוּהַמְתּוֹ שֶׁל הַצּוֹאָה רוֹתַחַת. (‘אדיר במרום’ ח”ב מאמר ביאור ז’ מלכין) וְהִנֵּה הַנִּזְכָּר יֵשׁ”וּ הוּא בְּסוֹד אֱדוֹם, בְּסוֹד עֵשָׂו, וְכֹחַ טֻמְאָתוֹ בְּסוֹד צוֹאָה רוֹתַחַת, שֶׁעַל כֵן הוּא נִדּוֹן בָּהּ. וְהוּא בְּחִינַת הַזּוּהֲמָא הַנִּדְחֵית מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְרוֹתַחַת בַּדִּין קָשֶׁה שֶׁבָּהּ. וּמִשָּׁם כֹּחַ גָּדוֹל לַסִּטְרָא אַחֲרָא לְטַמֵּא הַבְּרִיּוֹת. וְזֶה סוֹד פְּעוֹר, שֶׁעֲבוֹדָתוֹ בְּכָךְ. [א”ה לָכֵן בַּעַל פְּעוֹר בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ, שֶׁמִּשָּׁם הֵם יוֹנְקִים. וְכֵן פְּעוֹר בְּגִימַטְרִיָּא נוֹצְרִי. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין סד.) מַעֲשֶׂה בְּסַבְטָא בֶּן אל”ס, שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹרוֹ לְעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים אַחַת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר, אָמְרָה לוֹ, הַמְתֵּן, עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. לְאַחַר שֶׁיָּצָאת, אָמַר לָהּ, אַף אַתְּ הַמְתִּינִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא. אָמְרָה לוֹ, וְלֹא יְהוּדִי אַתָּה אָמַר לָהּ, וּמַאי אִיכְפַּת לִיךְ נִכְנַס, פָּעַר בְּפָנָיו, וְקִנֵּחַ בְּחָטְמוֹ, וְהָיוּ מְשָׁרְתֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מְקַלְּסִין לוֹ, וְאוֹמְרִים, מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעֲבָדוֹ לְזוֹ בְּכָךְ. הַיְינוּ שֶׁקִּשֵּׁר אֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה לִבְחִינַת חֹטֶם, שֶׁהוא סוֹד “רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'”.] וְתָבִין קֶשֶר הַדְּבָרִים, כִּי סִטְרָא אַחֲרָא זֹאת אֵינָהּ מִתְחַזֶּקֶת בָּעוֹלָם אֶלָּא עַל יְדֵי הַזְּנוּת דַּוְקָא, וְזֶה סוֹד שִׁטִּים, שֶׁהוּא מַעְיָן הַגּוֹרֵם זְנוּת. וְזֶה הַדָּבָר עוֹמֵד תַּחַת קְלִפַּת מוֹאָב, שֶׁגַּם הִיא בְּסוֹד הַזְּנוּת, בַּחוּצְפָּא שֶׁהִיא הַבְּכִירָה, שֶׁקָּרְאוּ כָּךְ עַל שֵׁם אָבִיהָ, וְהַבְּכִירָה וְהַצְּעִירָה הֵם שְׁתֵּי קְלִפּוֹת קָשׁוֹת, וְהִנֵּה הָלְכוּ הַמִּדְיָנִים וְנִתְחַבְּרוּ בְּמוֹאָב, וְאָז נִתְגַּבֵּר הַזְּנוּת, וְנִתְחַזֵּק עִנְיַן הַצּוֹאָה רוֹתַחַת, וְיָצְאָה אֱמוּנָה כּוֹזֶבֶת, שֶׁהִוא כָּזְבִּי, עַל יְדֵי הַטָּמֵא יֵשׁ”וּ שֶׁהוּא זִמְרִי. וְאָז אָמְרוּ לְמֹשֶה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ, וְזֶה הָיָה הַקִּלְקוּל הוֹלֵךְ לִבְחִינַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ. וְהִנֵּה זֶה הַטַּעַם שֶׁנִּקְבַּר מֹשֶה מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ קְלִפָּה זֹאת, עַד שֶׁתִּבְעַר מִן הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבֹא. וְאָז יֵצֵא מֹשֶה מִקְּבוּרָתוֹ, כִּי הוּא הַמַּחְזִיק הַתּוֹרָה. וַאֲפָרֵשׁ לְךָ עַתָּה סוֹד גָּדוֹל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּזֶה הַמּוֹאָב, כִּי הָעֲטָרָה שֶׁל דָּוִד שֶׁהִיא כֹּחוֹ מַמָּשׁ הָיְתָה שְׁקוּעָה שָׁם, וְהוּא סוֹד הַמְּשִׁיחוּת הָעוֹמֵד לְהַחֲזִיר כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם תַּחַת שִׁעְבּוּד הַקְּדֻשָּׁה, בְּסוֹד “כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה”. וְזֶה סוֹד דָּוִד שֶׁיָּצָא מִמּוֹאָב. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁזִמְרִ”י בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט חוקת תשנ”ט) “פָּרָה אֲדֻמָּה”, מִפְּנֵי מַה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בָּאִים זְכָרִים וְהִיא נְקֵבָה, אָמַר רַבִּי אַיְיבוּ מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ הַצּוֹאָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז גַּם עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, כֵּיוָן שֶׁהַגְּאֻלָּה הִיא אוֹר שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה שֶׁתַּעֲשֶׂה תִּקּוּן לְמַה שֶּׁפָּגַם אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהוּא בֶּן הַשִּׁפְחָה שֶׁל הַגּוֹי שֶׁטִּנֵּף פַּלְטִין שֶׁל מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, וּבִזְמַן הַגְּאֻלָּה תְּתֻקַּן הַצּוֹאָה שֶׁפָּגַם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. א. שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן ‘רַבֵּנוּ בַּחְיֵי’ תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ צוֹאַת בְּנָהּ, ר”ת צְבָאוֹ”ת, וְכֵן צוֹאַת בְּנָהּ, אוֹתִיּוֹת צְבָאוֹת נֶצַּח הוֹד. כִּי בִּסְפִירוֹת הַנֶּצַּח וְהַהוֹד שֶׁהֵן שְׁתֵּי רַגְלַיִם בְּחִינַת שֵׁם צְבָאוֹת, שֶׁיּוֹרֵד לְעִמְקֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שָׁם יֵשׁ אֶת לִכְלוּךְ הַצּוֹאָה שֶׁצָּרִיךְ קִנּוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ש”א כד, ד) “לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו”.  

וְאַף

עַל פִּי שֶׁאִמָּא עִלָּאָה מַשְׁפִּיעָה לִסְפִירַת הַהוֹד שֶׁנִּמְצֵאת בְּקַו הַשְּׂמֹאל כַּיָּדוּעַ, וְלֹא לִסְפִירַת הַנֶּצַּח שֶׁמְּקַבֶּלֶת מֵאַבָּא, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחַנָּה אֵם שְׁמוּאֵל שֶמְּסַמֶּלֶת אֶת אִמָּא עִלָּאָה הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקָּרְאָה לַה’ צְבָאוֹת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות לא:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ‘צְבָאוֹת’, עַד שֶׁבָּאתָ חַנָּה וּקְרָאַתּוֹ ‘צְבָאוֹת’. אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִכָּל צִבְאֵי צְבָאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ, קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ לִתֵּן לִי בֵּן אֶחָד. וְשְׁמוּאֵל תִּקֵּן אֶת הַנֶּצַח כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בראשית כא:) עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל “וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם”. וְכֵיוָן שֶׁבְּנָהּ שֶׁל חַנָּה שְׁמוּאֵל תִּקֵּן אֶת הַנֶּצַח, הָיָה לְחַנָּה כֹּחַ לִקְרֹא לַה’ צְבָאוֹת וּלְהַשְׁפִּיעַ גַּם לַנֶּצַח וְגַם לַהוֹד, וּמִמֵּילָא אִמָּא מְקַנַּחַת אֶת הַצּוֹאָה שֶׁל הַנֶּצַח וְהַהוֹד. (בביאור זה סייעני הרמ”ז שליט”א).

יוֹצֵא

לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁקֶּבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן, וְיוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הֵם בְּחִינַת עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ; הַיְינוּ הַר צִיּוֹן בָּעוֹלָם, יוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בַּשָּׁנָה, וְדָוִד וּמָשִׁיחַ בַּנֶּפֶשׁ. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ יוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת לֹא קִבֵּל מֵעַם יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת אֶת הַהִתְיַחֲסוּת הָרְאוּיָה, אַף שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מִתִּשְׁעָה בְּאָב וְדוֹחֶה שַׁבָּת וּבֹו דָּנִים עַל הַגְּאֻלָּה וְכוּ’, מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כִּשְׁאַר הַצּוֹמוֹת. וְכֵן קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מֻזְנָח רֹב הַשָּׁנִים כַּיָּדוּעַ, כֵּיוָן שֶׁהַחֵלֶק שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַיְינוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ סוֹבֵל יִסּוּרִים בִּזְמַן הַגָּלוּת, וְחֵלֶק מֵהַיִּסּוּרִים הֵם שֶׁלֹּא מִתְיַחֲסִים אֵלָיו כָּרָאוּי וְכוּ’, זֶה מִתְפַּשֵּׁט גַּם לְחֶלְקוֹ בָּעוֹלָם וּבַשָּׁנָה שֶׁיִּהְיוּ מֻזְנָחִים, וּלְפִי זֶה מְבֹאָר הַמִּדְרָשׁ (ילקוט שמואל קו) א”ר שִׁמְעוֹן בַּר מְנַסְיָא אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִין סִימַן גְּאֻלָּה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב “אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם” זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, “וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם” זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, “וּפָחֲדוּ אֶל ה’ וְאֶל טוּבוֹ” זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כְּשֶׁיְּבַקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת דָּוִד מַלְכָּם יִרְאוּ סִימַן גְּאֻלָּה שֶׁיַּתְחִילוּ לְהִתְעוֹרֵר לָבֹא לְקֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּבְמַקְבִּיל יַתְחִילוּ לְהַחֲשִׁיב יוֹתֵר אֶת יוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת וּכְפִי שֶׁרוֹאִים הַיּוֹם. וכן קבר דוד המלך בגימטריא טבת.

2016 שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית שֶׁל תשע”ו. מְרַמֵּז עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה לַגּוֹיִים. | מאמר סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, משיח בתשע"ו

מאמר מתוך עלון “סוד החשמל” פרשת וישלח תשע”ו

2016 שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הַלּוֹעֲזִית שֶׁל תשע”ו. מְרַמֵּז עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה לַגּוֹיִים שֶׁקְּשׁוּרִים עִם הַתַּאֲרִיךְ הַלּוֹעֲזִי, שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָּא 216. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב שֶׁאָמַר יִתְרוֹ עַל קִדּוּשׁ ה’ בְּעֵינֵי הַגּוֹיִים, (שמות יח, יא) “עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל הויה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם” בְּגִימַטְרִיָּא 2160. וְכֵן הַכָּתוּב “בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית” ר”ת תשע”ו. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּבַעַל הַ’טּוּרִים’ שָׁם קָדְחָה. וַתִּיקַד. וַתֹּאכַל. וַתְּלַהֵט. כְּנֶגֶד ד’ מַלְכֻיּוֹת בָּבֶל מָדַי יָוָן אֱדוֹם. וְכֵן תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (דברים טו, ו) “וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ”. וְכֵן הַמִּלִּים לְתשע”ו נְקָמָה בַגּוֹיִם נִרְמָזוֹת בַּכָּתוּב שֶׁהַחִידָ”א דּוֹרֵשׁ עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה: (תהילים קמט, ז) “לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם”.

וְכֵן

שְׁנַת תשע”ו מְרֻמֶּזֶת בְּנִצְחוֹן יַעֲקֹב עַל עֵשָׂו, (בראשית כה, כו) “וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב”. וּכְפִי שֶׁנְּבָאֵר שֶׁאוֹת תּ’ מְרַמֶּזֶת עַל תַּחְתִּית הַקְּדֻשָּׁה. וְהַכָּתוּב (בראשית כה, כה) “וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו” מְרַמֵּז שֶׁיַּעֲקֹב אוֹחֵז ת’ שֶׁעֵשָׂו יוֹנֵק מִשָּׁם, כְּדֵי לְהַפְסִיק חִיּוּתוֹ. כַּמּוּבָא בְּמַאֲמַר ‘דֶּרֶךְ עֵץ חַיִּים’ לָרמח”ל, אֵין הַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹנֶקֶת כִּי אִם מִן הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת, וְסוֹד זֶה אוֹת תָּי”ו שֶׁבְּאָלֶ”ף בֵּי”ת, סוֹף הָרֶגֶל הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלָּהּ הִיא הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּהּ יוֹנְקִים, וְהוּא עִנְיַן עִקּוּם הָרֶגֶל הַזֹּאת. וְכֵן הָאוֹת תָּי”ו הִיא הַמִּסְפָּר אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁשָּׁם מִתְחַבְּרִים הַקְּדֻשָּׁה לָאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁהָיוּ עִם עֵשָׂו. וְכַבְיָכוֹל תשע”ו הִיא עֵשָׂ”ו יַחַד עִם הַת’ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית לב, ו) “בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ” ס”ת תשע”ו, וְר”ת ע’ אֻמּוֹ“ת שֶׁנִּכְלָלִים בּוֹ.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ יוֹסֵף מָרְצִיָּאנוֹ שליט”א שֶׁתשע”ו מְרֻמֶּזֶת בָּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח ‘בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְֹרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ לַעֲשֹוֹת’. וְכַבְיָכוֹל כָּתוּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ לִשְׁנַת תשע”ו. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּגְּרָ”א הַבֵּאוּר עַל כָּךְ שֶׁהקב”ה חִשַּׁב לְזָרֵז אֶת הַקֵּץ בִּבְחִינַת אֲחִישֶׁנָּה כְּמוֹ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁה’ בָּרָא בַּיּוֹם הַשִּׁישִׁי כָּפוּל כְּדֵי לִשְׁבּוֹת בְּשַׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם “אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת”.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר שֶׁבְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יָבֹא עַם מִסּוֹף הָעוֹלָם לְהִלָּחֵם נֶגֶד אֱדוֹם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁהָעָם מִסּוֹף הָעוֹלָם שֶׁיָּבֹא לְהִלָּחֵם בֶּאֱדוֹם הוּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה ר”ת קֵ”ץ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן אָשֵׁר שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר סְיָיפֵי עָלְמָא בְּגִימַטְרִיָּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה.

 

גְּאֻלָּה חָתוּל וְעַכְבָּר בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשע”ו.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבתי בתחילת הפרשה) בִּתְחִלָּה בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ חָתוּל וְעַכְבָּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֻׁתָּפִין זֶה עִם זֶה, יוֹם אֶחָד נִכְנַס תַּחֲרוּת בְּלִבּוֹ שֶׁל עַכְבָּר וְהָלַךְ אֵצֶל אָדָם, אָמַר לוֹ אֲדֹנִי תֵּן לִי רְשׁוּת עַל הֶחָתוּל לְהָרְגוֹ שֶׁהוּא גַּנָּב, אָמַר לוֹ אָדָם הוֹאִיל וְסִפַּרְתָּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע תִּהְיֶה לוֹ לְמַאֲכָל, מִיָּד קָפַץ הֶחָתוּל עַל הָעַכְבָּר וַהֲרָגוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ בָּנָיו שֶׁל עַכְבָּר בָּרְחוּ לִסְעִיפֵי הֶהָרִים. כְּשֶׁבָּא נֹחַ וְהִכְנִיסָן בַּתֵּבָה יוֹם אֶחָד אָמַר הֶחָתוּל לִנְקֵבָתוֹ זְכוּרַנִּי כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק הֵבִיא לִי אַבָּא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל זֶה וַאֲכַלְתִּיו וְהָיָה טוֹב לְמַאֲכָל, וְעַתָּה אֶרְדֹּף אַחֲרָיו וַאֲשִׂיגֶנּוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הָעַכְבָּר נַס מִפָּנָיו וְרָדַף הֶחָתוּל אַחֲרָיו וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְנִזְדַּמֵּן לוֹ חוֹר אֶחָד וְנִכְנַס שָׁם, הִכְנִיס הֶחָתוּל יָדוֹ בַּחוֹר לְהוֹצִיאוֹ וּנְשָׁכוֹ הָעַכְבָּר, גַּם הֶחָתוּל קָרַע לוֹ בְּצִפָּרְנוֹ שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, הָלַך הָעַכְבָּר אֵצֶל נֹחַ וְתָפַר קַרְעוֹ. בַּגְּרָ”א עַל חַד גַּדְיָא מוּבָא שֶׁחָתוּל מְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין ק:) לָמַדְנוּ צְנִיעוּת מֵחָתוּל. צְנִיעוּת שַׁיֶּכֶת בְּעִקָּר לָאִשָּׁה הַמְסַמֶּלֶת אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת, וְהָעַכְבָּר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד דִּקְלִפָּה, שֶׁהוּא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל הַצַּדִּיק דִּקְדֻשָּׁה, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַדִּיר בַּמָּרוֹם’ לָרַמְחַ”ל (ח”ב מאמר ז’ מלכין) וְהָעַכְבָּר אוֹמֵר בְּפִרְקֵי שִׁירָה “וְאַתָּה צַדִּיק וְכוּ'”, כִּי הַצַּדִּיק בֶּהֱיוֹתוֹ שׁוֹלֵט, נֶאֱמַר “וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן”, וְהַדִּין הֶפֵךְ זֶה, נִקְרָא עַכְבָּר, עַכְבְּרָא דְּשָׁכִיב אֲדִינָרֵי, [וְאֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ], וְתִרְאֶה שֶׁבַּצַּדִּיק תְּלוּיָה הַזְּכִירָה, וְהָעַכְבָּר הוּא מַמָּשׁ הַמְשַׁכֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּגְּמָרָא. וְתִרְאֶה שֶׁהַצַּדִּיק אוֹכֵל אֶת הָרָאוּי לוֹ דַּוְקָא, כִּי אֵינוֹ נֶהֱנָה אֶלָּא מִדָּבָר מְתֻקָּן, וּמְקַבֵּל הֲנָאָה מִמַּעֲשָׂיו. אֲבָל הָעַכְבָּר אֵינוֹ אוֹכֵל, אֶלָּא מַפְסִיד בְּלֹא הֲנָאָה. וְעַל כֵּן קְרוּיִים עַכְבָּרֵי רְשִׁיעֵי שֶׁהוּא מַמָּשׁ הֶפֵךְ עִנְיַן הַצַּדִּיק. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְהוֹרָא דְּיוֹסֵף’ שֶׁעַכְבָּ”ר הוּא אוֹתִיּוֹת אַבְרֵ”ךְ הַשֵּׁם שֶׁל יוֹסֵף הַיְסוֹד, כִּי אוֹתִיּוֹת אָלֶ”ף וְעַיִ”ן מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁעַכְבָּר אוֹתִיּוֹת רֶכֶב ע’ לְרַמֵּז שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁרוֹכֵב עַל הַמַּלְכוּת הַנִּרְמֶזֶת בָּאוֹת ע’. וְכֵן רוֹאִים בַּכָּתוּב (ש”א ו, ד) שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים שָׁלְחוּ עַכְבְּרֵי זָהָב לִכְבוֹד אֲרוֹן הַבְּרִית הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן עַכְבָּר קָשׁוּר וְגָר בְּתוֹךְ חוֹר הַמְסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַלָּשׁוֹן חָתוּל הִיא כְּרִיכָה בִּבְגָדִים, שֶׁהוּא עִנְיָן שֶׁל צְנִיעוּת, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (יחזקאל טז, ד) “וְהַחְתֵּל” לְשׁוֹן כְּרִיכָה בִּבְגָדִים וְכֵן “וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ” הוּא שֶׁמְּלַפְּפִין אֶת הַוָּלָד. וְכֵן חָתוּל בְּגִימַטְרִיָּא 444 אוֹ מִקְדָּשׁ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מְקוֹם הַיִּחוּד.

וְנִרְאֶה

לְבָאֵר אֶת דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן גָּרַם פֵּרוּד בֵּין הֶחָתוּל לָעַכְבָּר, כֵּיוָן שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֶטְאוֹ הִפְרִיד בֵּין הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת, לָכֵן הוּא הִפְרִיד בֵּין הֶחָתוּל לָעַכְבָּר. וְאֵצֶל נֹחַ בַּתֵּבָה הֵם שׁוּב חָיוּ יַחַד, כִּי בַּתֵּבָה הָיָה חִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת דֶּרֶךְ נֹחַ. אָמְנָם הָיְתָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה כֵּיוָן שֶׁהַחִבּוּר בַּתֵּבָה הָיָה בְּמַצָּב שֶׁל דִּין, אֲבָל לֹא הָיוּ בְּמַצָּב שֶׁל פֵּרוּד וַהֲרִיגָה. וְכֵן גְּאֻלָּה חָתוּל וְעַכְבָּר בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשע”ו, כִּי בְשָׁנָה זוֹ יַחֲזֹר הַיִּחוּד בעז”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם שֶׁל חָתוּל בְּאִידִישׁ קֶץ מְרַמֵּז עַל קֵץ הַגְּאֻלָּה. וּבְאַנְגְּלִית שֵׁם הֶחָתוּל קַט בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אוֹ מָגֵן דָּוִד עִם הַמִּלִּים.

וְכֵן

מְסֻפָּר עַל הָאַדְמוֹ”ר רַבִּי שְׁלֹמֹה מִזְּוועהִיל זצ”ל שֶׁהָיוּ חֲתוּלִים מִסְתּוֹבְבִים בְּבֵיתֹו וְהָיָה דוֹאֵג לָהֶם וּמַאֲכִילָם, אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהָיָה בִּבִחיַנת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד, וְנִפְטַר בְּיוֹם יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר. וְכֵן אָמְרוּ עַל הָאַדְמוֹ”ר ר’ יְשַׁעְיָ’ מִקְּרֶעסְטִיר זצ”ל שֶׁתְּמוּנָתוֹ הִיא סְגֻלָּה לְהַבְרִיחַ עַכְבָּרִים כַּיָּדוּעַ, שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד.

וְכֵן

הֶחָתוּל אוֹמֵר בְּפֶרֶק שִׁירָה “אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם” אוֹתִיּוֹת מַלְכוּת. וְכֵן אוֹתִיּוֹת חָתוּ”ל נִרְמָזוֹת בְּמַלְכוּ”ת, כִּי ח’ וְכ’ מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (שבת קכח:) שֶׁהֶחָתוּל אוֹכֵל נְחָשִׁים, וְאֵינוֹ מְפַחֵד מֵהָאֶרֶס שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ. וְרוֹאִים שֶׁהִיא סֵמֶל לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל הַנָּחָשׁ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם פֶלְדְּמַן שליט”א שֶׁחָתוּל נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא שׁוּנְרָא, אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹן. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר טו, א) צִיּוֹן נִקְרָא רִאשׁוֹן.

וְכֵן

נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הִשְׁתַּלְשְׁלָה בַּתֵּבָה מְרִיבָה בֵּין נֹחַ לָאַרְיֵה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית ז, כג) “וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ” שֶׁאִחֵר מְזוֹנוֹת לָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ. כִּי נֹחַ הָיָה בְּחִינַת יְסוֹד, וְהָאַרְיֵה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, וּבַתֵּבָה הָיָה חִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּמַצָּב שֶׁל דִּין. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁ“וַיִּשָּׁאֶר אַךְ” אוֹתִיּוֹת אַכִּישׁוֹ אֲרִי.

וְעוֹד

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א עַל הַמִּשְׁנָה (ב”מ מ.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלוֹא אוֹכְלִין בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא. שֶׁלָּכֵן הַמֵּימְרָא עַל שִׁעוּר עִכּוּל שֶׁל עַכְבָּרִין נֶאֶמְרָה עַל יְדֵי ריב”נ, כִּי לָעַכְבָּרִין אוֹתִיּוֹת ריב”נ עִכֻּ”ל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הוּא מִשֹּׁרֶשׁ הַנֵּר שֶׁמְּסַמֵּל יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת, הוּא יוֹדֵעַ אֶת סוֹדוֹת הָעַכְבָּרִים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַיְסוֹד. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁחָתוּל מְיַלֵּל מִי – יהו, כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַשֶּׁפַע מֵהָאִמָּא שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְפַרְצוּף ז”א, בְּסוֹד מִי שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לְיה”ו. וּבְדֶרֶךְ צַחוּת שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. ג. שליט”א שֶׁחָתוּל בְּגִימַטְרִיָּא אֱמֶת עִם הָאוֹתִיּוֹת, לָכֵן צוֹעֲקִים לוֹ קִישְׁטָא שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אֱמֶת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בְּסִיּוּם קַו הָאֶמְצַע שֶׁנִּקְרָא אֱמֶת.

 

אֲרָמִי נִרְמָז בְּאַמֶּרִיקָה וּבְרוֹמִי

מָצִינוּ בַּתּוֹרָה כְּשֶׁיַּעֲקֹב הָיָה אֵצֶל לָבָן, עֵשָׂו לֹא נִלְחַם בּוֹ וְלֹא נִסָּה לְהַזִּיק לוֹ בְּשׁוּם דֶּרֶךְ, וּמִיָּד כְּשֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִלָּבָן כָּתוּב (בראשית לב, ז) “בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ”, מַדּוּעַ דַּוְקָא עַכְשָׁו הִתְעוֹרֵר עֵשָׂו לְהִלָּחֵם בְּיַעֲקֹב, הֵיכָן הוּא הָיָה כָּל הַשָּׁנִים. וְאִם נֹאמַר שֶׁעֵשָׂו לֹא יָדַע הֵיכָן יַעֲקֹב, מִי גִּלָּה לוֹ עַכְשָׁו. וְיֵשׁ מְבָאֲרִים שֶׁעֵשָׂו פָּחַד מִלָּבָן, וַעֲדַיִן קָשֶׁה מַה הִשְׁתַּנָּה כְּשֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִלָּבָן, הֲרֵי יַעֲקֹב הוֹלֵךְ עִם נְשׁוֹתָיו שֶׁהֵן בְּנוֹת לָבָן, וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ מַה לְּפַחֵד. וְנִרְאֶה לְבָאֵר דִּלְאַחַר שֶׁיַּעֲקֹב לָקַח אֶת הַבְּרָכוֹת בְּמִרְמָה, הִתְעוֹרֵר קִטְרוּג חָזָק בְּצַד הַסִּטְרָא אַחֲרָא נֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁלָּקַח אֶת הַבְּרָכָה גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזֶה גָּרַם שֶׁהַשַּׂר שֶׁל עֵשָׂו בַּשָּׁמַיִם הִפְעִיל אֶת עֵשָׂו לְמַטָּה, שֶׁיִּרְצֶה לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב, וְרִבְקָה יָדְעָה אֶת הַכֹּחַ שֶׁל הַשָּׂטָן, לָכֵן הִתְחַכְּמָה נֶגְדּוֹ, וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בראשית כז, מג) “וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה”, הַיְינוּ שֶׁיַּעֲקֹב יֵלֵךְ לְלָבָן, וְיִהְיֶה תַּחַת חֲסוּתוֹ שֶׁל לָבָן שֶׁהוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּרוּעַ מֵעֵשָׂו, וְהַשַּׂר שֶׁל עֵשָׂו נִרְגַּע, אַדְּרַבָּה שֶׁיַּעֲקֹב יֵלֵךְ לְלָבָן שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל וְהוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְכָל זֶה הָיָה לְצֹרֶךְ הַצָּלָה מִיָּדִית שֶׁל הַגּוּף שֶׁל יַעֲקֹב, כְּדֵי שֶׁהַשָּׂטָן כַּבְיָכוֹל יֵרָגַע, וְיַעֲבֹר זְמַן מְסֻיָּם, וְאָז קִוְּתָה רִבְקָה שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן יִשְׁתַּפֵּר הַמַּצָּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מד) “וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ”, וְהַכַּוָּנָה לַשַּׂר שֶׁל עֵשָׂו בַּשָּׁמַיִם שֶׁתָּשׁוּב חֲמָתוֹ. וְכָל זֶה לֹא עָזַר, דְּבָרֶגַע שֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִלָּבָן, וְהַשָּׂטָן רָאָה שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם, הוּא הִתְעוֹרֵר בְּקִטְרוּגוֹ מֵחָדָשׁ וְהִפְעִיל אֶת עֵשָׂו לְמַטָּה לִפְעֹל נֶגֶד יַעֲקֹב, וּמִמֵּילָא יָצָא עֵשָׂו וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וְכֵן אַמֶּרִיקָה בְּגִימַטְרִיָּא לָבָן בִּלְעָם בָּלָק הַשַּׁיָּכִים לִקְלִפַּת לָבָן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קה.) הוּא בְּעוֹר, הוּא לָבָן הָאֲרַמִּי, וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָיָה בֶּן אוֹ נֶכֶד שֶׁל לָבָן הָאֲרַמִּי. וְכֵן נָשִׂיא בַּרַק אוֹבָּמָה בְּגִימַטְרִיָּא בִּלְעָם הָרָשָׁע. וְכֵן אֲרָמִי נִרְמָז בְּאַמֶּרִיקָה וּבְרוֹמִי. וְכֵן אֲרָם הִיא סוּרְיָא שֶׁהִיא מְמֻצָּע בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁאַר אֲרָצוֹת וּבִנְפִילָתָהּ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁמִּשָּׁם עוֹבֶרֶת יְנִיקַת הָאֻמּוֹת מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְכֵן הַשָּׂפָה הָאֲרָמִית הִיא מְמֻצַּעַת בֵּין לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לִלְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים, כַּמּוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהֲרָ”ן’ (א, יט) וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע זֶה לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּבֵין לָשׁוֹן שֶׁל שִׁבְעִין עֲמָמִין. וּלְשׁוֹן עֲמָמִין, כְּשֶׁרוֹצִים לִינֹק מִלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינֹק מִמֶּנּוּ אֶלָּא עַל יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם. וְכֵן רוֹאִים שֶׁלָּבָן הָאֲרָמִי דִּבֵּר אֲרָמִית כְּשֶׁאָמַר יְגַר שָׂהֲדוּתָא.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס

וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ לֵוִי יִצְחָק לֶדֶּרְמַן שליט”א שֶׁהַמַּחְשֵׁב נִרְמָז כְּאַחַד הַסִּימָנִים שֶׁל עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, בְּ’פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (כט) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר חֲמִשָּׁה עָשָׂר דְּבָרִים עֲתִידִין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְכוּ’, וְיִקָּמֵל הַנְּיָר וְהַקּוּלְמוֹס. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַ’בֶּן אִישׁ חָי’ שֶׁמְּבָאֵר אֶת הַגְּמָרָא (סנהדרין צז.) אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּמַטְבֵּעוֹת, וְזֶה מִתְקַיֵּם לְעֵינֵינוּ עִם כַּרְטִיסֵי אַשְׁרַאי וְכַדּוֹמֶה.

 

זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם

מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי תּוֹרָה’ לְהָאֲרִיזַ”ל (מקץ קח) “וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים” הִנֵּה “שְׁנָתַיִם יָמִים” גִּימַטְרִיָּא תש”ל, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי בְּכָל שָׁנָה שס”ה יָמִים, וּב’ פְּעָמִים שס”ה הוּא תש”ל, וּכְלָלוּת ו’ אוֹתִיּוֹת שס”ה שס”ה גִּימַטְרִיָּא תשל”ו, כְּמִנְיַן אדנ”י פָּשׁוּט וּמִלּוּאוֹ גִּימַטְרִיָּא תשל”ו, וְהוּא נִקְרָא קֵץ הַיָּמִין לְמַעְלָה. וּשְׁנַת תשל”ו וְעוֹד מ’ שָׁנָה שֶׁמַּגִּיעַ לִשְׁנַת תשע”ו מְרֻמָּזִים בְּנֹסַּח בִּרְכַּת הַמָּזוֹן ‘בַּמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה”. וְכֵן הַמִּלִּים מִתשע”ו וְאַרְבָּעִים שָׁנָה נִמְצָאוֹת בַּכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל יוֹבֵל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת תְּחִיַּת הַמֵּתִים (ויקרא כה, ח) “וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה”.

 

תשע”ו מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה הֲפוּכָה בַּמִּלִּים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

 

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט בראשית קנז) בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, אָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ פְּסוּל בְּמִטָּתִי כְּאַבְרָהָם אֲבִי אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וּכְיִצְחָק אַבָּא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אָמְרוּ לוֹ “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'” כְּשֵׁם שֶׁאֵין בִּלְבָבְךָ אֶלָּא אֶחָד כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד, מִיַּד פָּתַח וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְגוֹ’. נִרְאֶה דְּיַעֲקֹב רָמַז לָהֶם עַל הַגְּאֻלָּה גַּם בַּמִּלִּים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁמְּרַמְּזוֹת עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּת ה’ לָנֶצַח, לְעוֹלָם וָעֶד. וְלָכֵן מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו (עיין בבן יהוידע חגיגה יג: שתיבות אלו מרמזים על הגאולה). וְכֵן תשע”ו מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה הֲפוּכָה בַּמִּלִּים בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ ל”ו מְרַמְּזוֹת עַל הַקֵּץ שֶׁל תשל”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁתשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא לְעוֹלָם אִם מְחַשְּׁבִים אֶת הָאוֹת ם’ סוֹפִית גַּם בְּמִסְפַּר 40 וְגַם בְּמִסְפַּר 600 כְּפִי שֶׁמְּחַשֵּׁב הַסֵּפֶר ‘כְּתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ’ עַל מִדְרַשׁ פְּלִיאָה (פנחס. וכן מובא ב’צפנת פענח’ על הכתוב “ויחן שם ישראל”). וְכֵן תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא עָבָר הֹוֶה עָתִיד עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. הַיְינוּ שָׁנָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת נֶצַּח מֵעַל הַזְּמָן. וְכֵן גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מָשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ג. שליט”א שֶׁתשע”ו מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה בַּכָּתוּב (יחזקאל לז, כד) “וַאֲנִי ה’ אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם בְּב’ אֳפָנִים”.

מוּבָא בַּגְּרָ”א (תיקונים תיקון כ”ב) עַל הַפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה “כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ”, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא שפ”ה כְּמִנְיַן שְׁכִינָה, וְאִם יֵשׁ בְּשָׁנָה מְעֻבֶּרֶת שפ”ה יָמִים, הִיא מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּעֲלָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁל הַשָּׁנִים, וּמְסֻגֶּלֶת לִגְאֻלָּה. וּבִשְׁנַת תשע”א, וְגַם בִּשְׁנַת תשע”ד, וְגַם בִּשְׁנַת תשע”ו יֵשׁ שפ”ה יָמִים, וְצֵרוּף שֶׁל ג’ שָׁנִים מְעֻבָּרוֹת רְצוּפוֹת שפ”ה, לֹא יִהְיֶה עַד סוֹף הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי. וְכֵן שְׁנַת תשע”ו הִיא שָׁנָה י”ט לְמַחֲזוֹר הַשָּׁנִים הַמְעֻבָּרוֹת, וְיֵשׁ בָּהּ סְגִירַת מַעֲגָל מֻשְׁלָם בֵּין חַמָּה לִלְבָנָה, וּבְצֵרוּף שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית זֶה קוֹרֶה רַק פַּעַם בְּ133 שָׁנִים.

הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁעַצְמָאוּת ארה”ב הָיְתָה בִּשְׁנַת 1776 לְמִנְיָנָם בְּיוֹם י”ז בְּתַמּוּז, וּבִשְׁנַת תשע”ו יִמָּלְאוּ לָהֶם 240 שָׁנִים כְּמִנְיַן עֲמָלֵק וּכְמִנְיַן דּוֹלָר, הַיְינוּ שֶׁיַּגִּיעוּ לְסוֹף הַדֶּרֶךְ וְשׁוּב יָחוּל בְּיוֹם י”ז בְּתַמּוּז. וְלָכֵן סוֹף הַמִּלּוּי שֶׁל ארה”ב אָלֶ”ף רֵי”שׁ הֵ”א בֵּי”ת בְּגִימַטְרִיָּא התשע”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל קֵץ גָּלוּת מִצְרַיִם, “וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה” בְּגִימַטְרִיָּא 1776. וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְרוּת (רות ב, יב) “וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה” בְּגִימַטְרִיָּא 1776. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁ“מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה” אוֹתִיּוֹת מְשָׁכֵךְ רוּת שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (מ”א ד, א) “וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה “מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו.

רוֹאִים מֵהַזֹּהַר חָדָשׁ (בלק סח:) שֶׁיִּהְיֶה חֻרְבָּן בְּבֵית כְּנֶסֶת בַּדָּרוֹם וְיָמוּתוּ חֲמִשָּׁה צַדִּיקִים, וְאָכֵן רָאִינוּ בְּכ”ה בְּחֶשְׁוָן תשע”ה שֶׁנַּעֲשָׂה חֻרְבָּן גָּדוֹל בְּבֵית כְּנֶסֶת בִּדְרוֹם מַעֲרַב יְרוּשָׁלַיִם בִּשְׁכוּנַת הַר נוֹף, וּבִכְלַל, יְרוּשָׁלַיִם הִיא עִיר דְּרוֹמִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְנִרְצְחוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם אַרְבָּעָה צַדִּיקִים, וּבְיוֹם י”א בְּחֶשְׁוָן תשע”ו כְּשָׁנָה לְאַחַר הַפִּגּוּעַ נִפְטַר מִפְּצָעָיו הֶהָרוּג הַחֲמִישִׁי הרה”ג ר’ חַיִּים יְחִיאֵל רוֹטְמַן הי”ד. יוֹצֵא שֶׁיַּחַד נֶהֶרְגוּ חֲמִשָּׁה. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַזֹּהַר: הַשְּׁכִינָה תֵּלֵךְ וְתַחֲזֹר לְמשֶׁה שִׁבְעִים יָמִים. לְסוֹף שִׁבְעִים יָמִים עוֹלָה נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁיִּהְיוּ מְצִיקִים לָהֶם בְּכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם. וּכְנֶסֶת אַחַת לְצַד דָּרוֹם תֹּאבַד וְתֶחֱרַב, וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקֵי אֱמֶת יֵהָרְגוּ בֵּינֵיהֶם. וְאָז, לְסוֹף שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם יָמִים שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת הַכְּנֶסֶת הַהִיא יִלְבַּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִנְאָה לְאוֹתוֹ שׁוֹפָר קָטָן וְכוּ’, וּמִשָּׁם יֵלְכוּ וִיעוֹרְרוּ קְרָבוֹת עַל הָעוֹלָם. וּבְעוֹד שֶׁהֵם יַעַרְכוּ קְרָבוֹת עִם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, יִתְכַּנְּסוּ בְּנֵי אֱדוֹם עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְיִתְפְּסוּ אוֹתָהּ, וְיִשְׁלְטוּ עָלֶיהָ שְׁנֵים עָשָׂר יְרָחִים. לְסוֹף שְׁנֵים עָשָׂר יְרָחִים יִתְגָּעֵשׁ וְיִרְעַשׁ כָּל הָעוֹלָם. וְאִם נוֹסִיף לִסְפֹּר 32 יָמִים מִי”א בְּחֶשְׁוָן תשע”ו, מַגִּיעִים לְי”ג בְּכִסְלֵיו תשע”ו, שֶׁאָז צְרִיכוֹת לְהַתְחִיל הַמִּלְחָמוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת בַּזֹּהַר. אָמְנָם בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּהַר נוֹף בָּרוּךְ הַשֵּׁם לֹא נֶחֱרַב, וּבַזֹּהַר כָּתוּב שֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת יֵחָרֵב, אֲבָל רָאִינוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם בּוֹ נֶהֱרַג הֶהָרוּג הַחֲמִישִׁי נִשְׂרַף בֵּית כְּנֶסֶת בִּנְיוּ גֶ’רְזִי בְּארה”ב, [בֵּית הַכְּנֶסֶת נִשְׂרַף בְּיוֹם ו’ בְּשָׁעָה 4 אַחַר הַצָּהֳרַיִם כְּשֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבָר הָיָה שַׁבָּת], וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁהַדִּין עָבַר לְשָׁם, כַּיָּדוּעַ בַּחֲזַ”ל שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁהֶעֱבִירוּ אֶת הַדִּין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְהַמְתִּיקוֹ. וּבִּפְרָט שֶׁשָּׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת פּוֹעֲלֵי צֶדֶק וְעִנְיַן הַצֶּדֶק מֻזְכָּר בַּפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל תְּחִילַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, “מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק קצט.) שֶׁה’ יָדוּן אֶת הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא בְּמִדַּת הַצֶּדֶק. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ “צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו”. וְכֵן נְיוּ גֶ’רְסִי עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא הַר נוֹף. וְכֵן גֶ’רְסִי דּוֹמָה לִרְחוֹב אַגָּסִי שָׁם הָיָה הַפִּגּוּעַ בְּהַר נוֹף. וְכֵן הַהֲרוּגִים בְּהַר נוֹף הי”ד הָיוּ בִּמְקוֹרָם מֵארה”ב. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהִתְחִילוּ מְהוּמוֹת בִּבְרִיסֶל שֶׁבְּבֶלְגִּיָּה לִקְרַאת סוֹף הַל”ב יוֹם, וּבֶלְגִּיָּה מְרַמֶּזֶת עַל ל”ב יָמִים שֶׁמִּסְתַּיְּמִים בְּי”ג בְּכִסְלֵיו, לְאַחַר הֲרִיגַת הַה’ צַדִּיקִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘בתי מדרשות’ ח”ב מדרש אלפא ביתות) וְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה יָבֹא גּוֹג וּמָגוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְעוֹשֶׂה עִם מָשִׁיחַ וְעִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשָה מִלְחָמוֹת בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת; מִלְחָמָה אֶחָד בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת וּמִלְחָמָה אֶחָד בְּל’ בְּטֵבֵת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּלּוּחַ הַתַּאֲרִיךְ ל’ בְּטֵבֵת יִתָּכֵן שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה יִתְמַלֵּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בְּרוּחָנִיּוּת וְתִהְיֶה בְּחִינָה שֶׁל ל’ גַּם בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. ג. שליט”א שֶׁהַפַּרְשִׁיּוֹת שֶׁל חֹדֶשׁ טֵבֵת; מִקֵּץ, וַיִּגַּשׁ, וַיְחִי בְּגִימַטְרִיָּא 583 אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל 358 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מָשִׁיחַ. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג מָגוֹג.

וְכֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּחֹדֶׁשׁ כִּסְלֵיו תשע”ו הָיָה פִּגּוּעַ בְּפָרָשַׁת וַיֵּצֵא בְּצֵאת הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא זְמַן סְעֻדַּת דָּוִד, בָּעִיר קִרְיַת גַּת, בִּרְחוֹב דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מִסְפַּר 26, וְיָדוּעַ שֶׁהָעִיר קִרְיַת גַּת קְשׁוּרָה לְדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה בְּגָלוּת אֵצֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. וְנִפְצַע אַבְרֵךְ בְּשֵׁם צִיּוֹן וְיָדוּעַ שֶׁצִּיּוֹן הִיא מְקוֹמוֹ שֶׁל דָּוִד.

גַּם הָיָה פִּגּוּעַ בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח בְּתַחֲנַת דֶּלֶק דּוֹר אַלּוֹן וְנִרְמָז בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: “וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת”, וְנֶהֱרַג שָׁם זִיו מִזְרָחִי הי”ד, וְנִרְמֶזֶת בִּשְׁמוֹ זְרִיחַת זִיו הַגְּאֻלָּה, וְהוּא הָיָה גָּר בִּרְחוֹב אַלּוֹן בְּגִבְעַת זְאֵב וְהָרְחוֹב קָרוּי עַל שֵׁם דּוֹדוֹ שֶׁגַּם הוּא נֶהֱרַג בְּפִגּוּעַ הי”ד.

וְכֵן נִרְמָז הַפִּגּוּעַ בְּגוּשׁ עֶצְיוֹן בּוֹ נֶהֶרְגָה הַנַּעֲרָה הָדָר בּוּכְרִיס הי”ד, שֶׁהָיְתָה גָּרָה בִּצְפַת וְעָבְרָה לַיִּשּׁוּב בַּת עַיִן, וְנִקְבְּרָה בְּיוֹם פְּטִירַת הַ‘בַּת עַיִן’ הַקָּבוּר בִּצְפַת. וּשְׁמָהּ בּוּכְרִיס מְרַמֵּז עַל בְּכִי מִבֵּין רִיסֵי הָעַיִן. וְכֵן כִּסְלֵיו תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל פְּרֵדַת יַעֲקֹב מִלָּבָן הָאֲרָמִי בִּגְבוּל סוּרְיָא וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמְסַמֵּל אֶת סוֹף הַגָּלוּת: (בראשית לא, כח) “וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ” וּמְרֻמָּזוֹת גַּם אוֹתִיּוֹת תשע”ו.

 

מובא בשם הג”ר יורם אברג’יל זצ”ל שאמר לפני מותו שהיה לו חזיון שבעשרה בטבת תשע”ו יכלו הרשעים ותתחיל גאולת ישראל.

מובא

בשם הג”ר יורם אברג’יל זצ”ל שאמר לפני מותו שהיה לו חזיון שבעשרה בטבת תשע”ו יכלו הרשעים ותתחיל גאולת ישראל, והזהיר מאד לא ליסוע לארה”ב בזמן הזה. והענין נרמז בכתוב שמדבר על כליון הרשעים: (תהילים צא, ח) “רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט [אותיות י’ טבת] וְשִׁלֻּמַת [בגימטריא תשע”ו] רְשָׁעִים תִּרְאֶה”. והוסיף הרה”ג ר’ ראובן פרנקל שליט”א שהענין נרמז גם בדברי הגמרא שמדברת על הִתְחַדְּשׁוּת הַמַּלְכוּת בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה: (ר”ה כה.) אָמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי חִיָּא, זִיל לְעֵין טַב וְקַדְּשֵׁיהּ לְיַרְחָא, וּשְׁלַח לִי סִימָנָא “דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם”. עין טב מרמז על הפסוק  “בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט“.

הַ’חֲתַם

סוֹפֵר’ שׁוֹאֵל (‘תורת משה’ דרוש לז’ אדר, דרשות לח’ טבת) מַדּוּעַ חָמוּר יוֹתֵר צוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת מִצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב, כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁצּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב אֵינוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת, וְצוֹם עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת דּוֹחֶה שַׁבָּת. [בַּלּוּחַ שֶׁלָּנוּ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת לֹא יָחוּל בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה, יִתָּכֵן שֶׁיָּחוּל]. וּמְבָאֵר הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שֶׁהַתְחָלַת הַצָּרָה קָשָׁה יוֹתֵר מִגְּמַר הַצָּרָה, כִּי שָׁם הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת, וְכָל הַשְּׁאָר הֵם תּוֹצָאָה מִמַּה שֶּׁהִתְחִיל שָׁם. וְאַדְּרַבָּה גְּמַר הַצָּרוֹת מְצַיֵּן אֶת סוֹף הַצָּרוֹת וּתְחִלַּת צְמִיחַת הַיְשׁוּעָה שֶׁנּוֹלַד מָשִׁיחַ בְּתִשְׁעָה בְּאָב. וּמוֹסִיף הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר כְּשֶׁמַּגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, יוֹשְׁבִין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה וְגוֹזְרִין הַחֻרְבָּן שֶׁל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּבְסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי לֵוִי יִצְחָק’ מוּבָא שֶׁחֹדֶשׁ טֵבֵת הוּא הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא הַסְּפִירָה הָעֲשִׂירִית. לָכֵן נִקְרָא טֵבֵת מִלְּשׁוֹן ט’ בַּת. הַיְינוּ ט’ סְפִירוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת לַבַּת, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת. וְלָכֵן תְּקוּפַת טֵבֵת, הִיא הַתְּקוּפָה הָרְבִיעִית, דְּמַלְכוּת הִיא הָאוֹת הָרְבִיעִית שֶׁבְּשֵׁם הוי”ה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁחֹדֶשׁ זֶה הוּא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת, וּבִּפְרָט יוֹם הָעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת שֶׁהוּא עֲשִׂירִי שֶׁבָּעֲשִׂירִי, בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁבַּמַלְכוּת. לְפִי זֶה, מַתְאִים מְאֹד שֶׁתְּחִילַת הִתְנוֹצְצוּת הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה בְּרֵאשִׁית חֹדֶשׁ טֵבֵת, כְּשֵׁם שֶׁתְּחִלַּת הַצָּרוֹת הָיוּ בִּזְמַן הַזֶּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת ר”ת וְס”ת בְּעִתָּ”הּ. וְכֵן עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מַרְצִיָּאנוֹ שליט”א שֶׁיּוֹד בְּטֵבֵת בְּגִימַטְרִיָּא לְשׁוֹן הַגְּמָרָא (עירובין מג.) יוֹם שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בוֹ. וְנָבִיא צֹפָן יְחִידִי מַדְהִים; מָשִׁי”חַ טֵבֵ”ת עֲשִׂירִ”י שֶׁמּוֹפִיעַ פַּעַם אַחַת בִּלְבָד בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, וְהוּא מוֹפִיעַ בְּדִלּוּג 1820 אוֹתִיּוֹת, שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל בְּרֵאשִׁית בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת, וְהוּא כַּיָּדוּעַ, מִסְפָּר שֶׁל חוֹתָם קָדוֹשׁ בַּתּוֹרָה, כְּמִסְפַּר שְׁמוֹת הוי”ה שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וּמִצַּד שְׂמֹאל צָמוּד לַדִּלּוּג מַמָּשׁ, יֵשׁ תשע”ו מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה.

 

וְכֵן

מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת אוֹר ה’תשע”ו [988], הוּא אוֹתוֹ מִסְפָּר שֶׁל אוֹ”ר ה’תשע”ו [988], כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”ו הִיא שְׁנַת מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, הַנִּסְתָּר נֶהְפָךְ לְנִגְלֶה. וּמָה אוֹמֵר הַמִּסְפָּר 988 גִּימַטְרִיָּא שֶׁל עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל גַּרְעִין עִם הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַמִּסְפָּר שֶׁל לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּגִימַטְרִיָּא 776 וְהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי בְּגִימַטְרִיָּא 988

לכניסה לאתר – לחץ

דויד בן ישי = 396

216 = יראה

396 - 2015

בזכות לימוד פנימיות התורה נזכה לגאולה ברחמים – על חובת הבנת תורת הגימטריה | זוהר

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-משיח בתשע"ו

מַאֲמַר

זֶה תַּכְלִיתוֹ לְעוֹרֵר אֶת הַקּוֹרֵא לִתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכָל אֶחָד יוֹדֵעַ בַּמֶּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק. וּבִפְרָט לְעוֹרֵר לְהַתְחִיל לִקְבֹּעַ עִתִּים לַעֲסֹק בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, וְלֹא לִדְחוֹת אֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד. אֵין שׁוּם עֵצָה לַעֲבֹר אֶת תַּהֲלִיכֵי הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים וּבַחֲסָדִים רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הָעִנְיָנִים הָאֵלּוּ, כַּמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר פָּרָשַׁתנָשׂא, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. לֹא מֻזְכָּר בַּחֲזַ”ל שֶׁאִם כָּל עַם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, הַגְּאֻלָּה תָּבֹא בְּרַחֲמִים,מֻזְכָּר שֶׁתְּשׁוּבָה מְבִיאָה אֶת הַגְּאֻלָּה, אֲבָל לֹא מֻזְכָּר אִם בְּדִין אוֹ בְּרַחֲמִים. מֵאִידָךְ לְגַבֵּי הָעֵצָה שֶׁל לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה מֻזְכָּר שֶׁזֶּה מֵבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וּמַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קיח.) כָּל הַמְקַיֵּם שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת, נִיצוֹל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כָּל זֶה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן פְּרָטִי. וּכְמוֹ שֶׁהַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת נִצְּלוּ בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה שֶׁגָּלוּ לְשַׁנְחַאי. אֲבָל עֵצָה לְהַמְתִּיק אֶת כְּלָלוּת הַגְּאֻלָּה שֶׁתָּבֹא בְּרַחֲמִים, וּלְהַצִּיל אַחֵרִים, עַל זֶה מָצִינוּ בַּחֲזַ”ל רַק אֶת הָעֵצָה שֶׁל לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. כְּמוֹ כֵּן מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִפְנִימִיּוּת לְאַחַר גִּלּוּי הַמָּשִׁיחַ בַּיָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם“אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ”, אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל לְמִי שֶׁנִּכְנַס לְלִמּוּד הַפְּנִימִיּוּת בִּזְמַן הַגָּלוּת. וְכֵן הַלָּשׁוֹן בַּזֹּהַר בְּכָל מָקוֹם תָּא חָזִי מְרַמֵּז עַל וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְכֵן מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא זוֹהַר קַבָּלָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן רָז בְּגִימַטְרִיָּא פִּדְיוֹן הַבֵּן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת גְּאֻלַּת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הַבֵּן שֶׁל הקב”ה “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁתשע”ה בְּגִימַטְרִיָּא גְּאוּלָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּכוֹחַ לִימוּד הַזּוֹהַר. וּבְגִימַטְרִיָּא אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ עִם הַמִּלִּים. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה חַנְסִיאָב שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר כָּאן וּבְעוֹד הַרְבֵּה מְקוֹמוֹתיִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְרוֹאִים דְּבַר פֶּלֶא שֶׁגַּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו וְגַם בַּאֲרָמִית יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא יוֹצֵא אוֹתוֹ מִסְפָּר. וְכֵן יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא ר”ת וְס”תמָגֵ”ן אֲנִ”י, כִּי תוֹרָתוֹ שֶׁל רשב”י מָגֵן לָנוּ. וכן מובא ב’עלון כי לה’ המלוכה’ שתשע”ו במילים חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושש בגימטריא יִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי במלוי האותיות  יוד פי קוף ויו נון מם נון גימל למד ויו תיו אלף בית ריש חית מם יוד.

כזכור הגאולה ברחמים = 1692 (רגיל ומשולש) = חמש שבע שבע שש


מִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹנוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת עָתִיד לָרֶדֶת לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בַּגֵּיהִנָּם – זוהר הקדוש


 מָצִינוּ דְּבָרִים מַבְהִילִים בַּזֹּהַר חָדָשׁ (תיקונים קטז.) שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹנוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת עָתִיד לָרֶדֶת לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בַּגֵּיהִנָּם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בַּגִּימַטְרִיָּאוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, עָתִיד לָרֶדֶת לַשְּׁאוֹל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּמִּדְרָשׁ, “כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה”. וּמְבָאֵר הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ שֶׁגִּימַטְרִיָּאוֹת מְיַחֲדוֹת קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם עָלוּל לְהִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרוֹת שֶׁמּוֹרִידוֹת אוֹתוֹ לַשְּׁאוֹל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁתּוֹרַת הָרֶמֶז הִיא סוֹד הַיִּחוּד וְהַגְּאֻלָּה לְחַבֵּר אֶת הָעוֹלָמוֹת, וְיֵשׁ לָהּ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה מְאֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אוֹר הַמֵּאִיר’ בְּשֵׁם סֵפֶר ‘דַּרְכֵי נֹעַם’ שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע, רָמְזוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ יָבָא לְבַשְּׂרֵנוּ עַל הַגְּאֻלָּה כְּשֶׁנַּעֲסֹק בְּכָל הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים פְּשַׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ וְסוֹד.

מוּבָא

בְּשֵׁם הַגְּרָ”א עַל הַפָּסוּק (ישעי’ מ, ד) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא תִּנָּשֵּׂא וְתִתְרוֹמֵם מְאֹד תּוֹרַת הָרֶמֶז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קכ:) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, אֵלּוּ גִּימַטְרִיָּאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה. וְכֵן רֶמֶז אוֹתִיּוֹת זֶמֶר, הַמְסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁיְּזַמְּרוּ אֶת הָעָרְלָה, וִיזַמְּרוּ לַה’. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שהש”ר ב, לג) “עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ” הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה לְהִזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת כּוּתִים שֶׁתִּכְלֶה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁתִּגָּלֶּה. “וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ” זֶה קוֹלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּכְשֵׁם שֶׁגּוֹ”ג וּמָגוֹ”ג הֵם ר”ת גָּלוּת וּגְאֻלָּה, כֵּיוָן שֶׁעִנְיָנָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה לַעֲבֹר מִגָּלוּת לִגְאֻלָּה, כָּךְ הָרֶמֶז וְהַדְּרוּשׁ הֵם אוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. וְכֵן תּוֹרַת הָרֶמֶז תָּבִיא מָזוֹר וּרְפוּאָה לְכָל הָעוֹלָם.

סוד סעודת הלויתן – הקשר לקריסת יון | אודיו

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-משיח בתשע"ו, סוד החשמל

הקב”ה מדבר איתנו מתוך הטבע דרך האירועים והמקרים,

קובץ שמע של 42 דקות – סוד החשמל

בנושא: סעודת המשיח שור הבר והלויתן, הדג של יונה הנביא, העשירות שתהיה בימות המשיח, הקשר למציאת מאגר לויתן בישראל, הקשר לנפילת יון ועוד,

מרתק!

להאזנה לחץ כאן

סעודת המשיח = 2015 (מילוי)

 שיעורי סוד החשמל

סוד משיח בן יוסף בימינו – סוד החשמל | אודיו

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-משיח בתשע"ו

פוסט זה מחולק ל 3 חלקים • הרצאה מאת: סוד החשמל • צופן בנושא משיח בן יוסף • גימטריות למתקדמים •


הרצאה בנושא משיח בן יוסף ופעולתו ב70 שנים האחרונות – חובה לשמוע

לינק כשר

לעדכוני גאולה יומיים – טלפון של קו הגאולה מבית “סוד החשמל”

053-310-3534 שלוחה 1-1


צופן יחיד בתורה “איתו בא אובאמה” דף הצופן מכוון לכך שהופעתו של בן יוסף תקדים במקצת את הגעת אובאמה, והדבר יראה כאילו הם באים יחד..

מאת: “קודים בתורה


גימטריות מעניינות – למתקדמים הסבר מספר מסתתר

566 משיח בן יוסף
566 הוא מסתתר – מסתתר
566 סוד משיחך בימינו
1000 משיח בן יוסף משיח בן דויד

איחוד המשיחים

1000 במוצאי שביעת בן דוד בא
1000 עשרה בטבת סוד יהו-ה – מסתתר
1000 משיח בן יוסף ואליהו הנביא בימינו – מסתתר
1000 שער נון משיח – מסתתר
1139 אליהו יבשר, משיח בן יוסף – מסתתר
1139 משיח התשעו

תהליך הבשורה התחיל בקום המדינה

1948 יבשר – משולש
1948 מדינת ישראל תוקם בשנה

גימטריות נוספות

566 עתי – מילוי
566 עתי אלה-ים
566 תיקון
1000 בן דויד עבדך אליהו תשע”ו
1000 אליהו הנביא עבדך בא התשע”ו
1000 מתי יבא שילה לציון
1000 קץ ישמעאל קץ אדום בימינו – 1566 אתבש
1139 עת מלחמת העולם
1139 דאעש יביס את סוריה
1139 אירן התשע”ה – מסתתר
1139 עת מלחמת העולם
1139 יהוה ילחם בעמלק בהתשעו

כזכור בימינו = 474 = דעת – פרטים נוספים בסרט סוף גלות ישראל בימינו 1

אוסף רמזים על מלחמות גוג ומגוג שעלולה לפרוץ בחודש תמוז השנה | מתוך מאמר קץ הגאולה סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי

עדכון 25.6.2015 הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁנָּתְנוּ שֵׁם לְגַרְעִינֵי מִשְׁמֵשׁ גּוֹגוֹאִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה גַרְעִינִית.

מוּבָא

מֵהַג”ר יוֹסֵף בֶּן פּוֹרָת שליט”א בְּשֵׁם הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ (הובא במוסף ‘שבת קדש’ של ‘יתד נאמן’ לך לך תשע”ה) שֶׁהֶ’חָפֵץ חַיִּים’ אָמַר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁ25 שָׁנִים אַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְ75 שָׁנִים לְאַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁגַּם הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וּכְשֵׁם שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה פָּרְצָה 25 שָׁנָה אַחֲרֵי פְּרוֹץ הָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ בִּשְׁנַת תשע”ה 75 שָׁנָה אַחֲרֵי פְּרוֹץ הַשְּׁנִיָּה צְפוּיָה לִפְרֹץ הַמִּלְחָמָה הַשְּׁלִישִׁית.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן’ (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ’חָפֵץ חַיִּים’, וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת.

לְפִי

זֶה יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁנָּתְנוּ שֵׁם לְגַרְעִינֵי מִשְׁמֵשׁ גּוֹגוֹאִים, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה גַרְעִינִית. וְלָכֵן מְשַׂחֲקִים בָּהֶם הַיְלָדִים בַּקַּיִץ מִלְּשׁוֹן קֵץ, וּמְסַמֵּל אֶת הַקֵּץ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. כִּי הַנְּבוּאוֹת עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ וְגַם שֶׁל הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין נָקְטוּ בַּמִּלִּים: מִשְׂחַק יְלָדִים. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מִשְׂחַק הַיְלָדוֹת בַּקַּיִץ בְּחֶבֶל מְרַמֵּז עַל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְכֵן הַמִּשְׁמֵשׁ מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הַמְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה. וְכֵן הַפְּרִי נִקְרָא מִשְׁמֵשׁ מִלְּשׁוֹן שֶׁמֶשׁ, כִּי יֵשׁ לוֹ צוּרַת שֶׁמֶשׁ, וְהוּא בָּשֶׁל בִּזְמַן תֹּקֶף הַשֶּׁמֶשׁ בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּ”ז וְהֵבֵאנוּ שֶׁחֹדֶׁשׁ תַּמּוּז הוּא זְמַן מְסֻגָּל לְהַתְחָלַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְלָכֵן הר”ת זְמַנֵּי תְּשׁוּבָה מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים. וּמְרַמֵּז גַּם עַל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישָׁה אֶת הָרְשָׁעִים בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג, יט) “כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא”. וְכֵן כָּתוּב עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְשׁוֹן מִשְׂחָק: (תהילים ב, ד) “יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה’ יִלְעַג לָמוֹ”, וְכֵן כָּתוּב עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה (זכריה ח, ה) “וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבתֶיהָ”. “אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ”. וְכֵן הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין מְרַמֵּז עַל קְטַנִּים, וְקַרְלִין מְרַמֵּז עַל “הַבֵּן יַקִּיר לִי”. וְכֵן מִשְׂחֲקִים אוֹתִיּוֹת מָשִׁיחַ קָם. וְכֵן תשע”ו הִיא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל תֵּבַת שַׁעֲשׁוּעַ.

וְכֵן

שְׁנֵי הַמִּשְׂחָקִים; גּוֹגוֹאִים וְחֶבֶל בַּקַּיִץ, מְיֻחָדִים בֶּהֱיוֹתָם מִשְׂחָקִים נִפְרָדִים גּוֹגוֹאִים לְבָנִים בִּלְבָד, וְחֶבֶל לְבָנוֹת בִּלְבָד, וּמְסַמְּלִים אֶת עִנְיַן הַצְּנִיעוּת וּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם שֶׁנִּצְרֶכֶת בַּקַּיִץ כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהַמִּלְחָמָה, וְכֵן מוּבָא מֵהַ’חֲקַל יִצְחָק’ מִסְּפִּינְקָא הי”ד, מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְיָבֹא מִקּוֹדֶם לְתַקֵּן הָעֵינַיִם. וּמְקַשֵּׁר שָׁם עִנְיָן זֶה לְחָדְשֵׁי תַּמּוּז אָב שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֵינַיִם בְּסוֹד הַכָּתוּב “עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מָיִם” כְּנֶגֶד שְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ. וְכֵן אוֹמְרִים בְּנֹסַח הַתְּפִלָּה ‘וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים’. וְכֵן רוֹאִים מֵהַפָּסוּק (זכריה יד, יב) שֶׁתִּהְיֶה מַגֵּפָה בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה עַל הָעֵינַיִם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַכָּתוּב “וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה’ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם”. וכן פרי המשמש שהוא בחינת שמש הוא בסוד עין, כי הַשֶּׁמֶשׁ הִיא בִּבְחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (אגדת בראשית פב) “עֵינַיִךְ יוֹנִים” זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה. וְכֵן אוֹמְרִים בִּתְפִלַּת נִשְׁמַת וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר לח, ח) שֶׁמְּקַשֵּׁר אֶת גַּלְגַּל הַחַמָּה עִם גַּלְגַּל הָעַיִן. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות ב:) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עָלָיו. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁרְאִיַּת הָעַיִן נִקְרֵאת שִׁזּוּף. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כח, ז) “שְׁזָפַתּוּ עֵין”. וְכֵן (שם כ, ט) “עַיִן שְׁזָפַתּוּ” וּבִ’מְצוּדַת צִיּוֹן’ שָׁם “שְׁזָפַתּוּ” רָאַתְהוּ. וְכָתוּב (שיה”ש א, ו) “שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ” וּבִ’מְצוּדַת צִיּוֹן’ שָׁם “שֶׁשְּׁזָפַתְנִי” עִנְיַן רְאִיָּ’ה וְהַבָּטָה, כְּמוֹ “שְׁזָפַתּוּ עֵין”.

וּרְאֵה

זֶה פֶלֶא: הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהַגּוֹגוֹאִים דּוֹמִים בְּצוּרָתָם לְעֵינַיִם, וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת צוּרַת עַיִן פְּקוּחָה עִם כָּל הַפְּרָטִים מִכָּל הַצְּדָדִים כּוֹלֵל הָעַפְעַפַּיִם הַפְּתוּחוֹת, וְכֵן עַיִן נִרְמֶזֶת בְּגַרְעִין, וְגַם אִירַאן הִיא מִשֹּׁרֶשׁ רְאִיָּה, וְכֵן שְׁמוֹ שֶׁל הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ הָיָה יִשְׂרָאֵל מֵאִיר, שֶׁהֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבוּאָה. וְכֵן מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בָּאָה בְּסִיּוּם עַיִ”ן שָׁנָה שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְהַמִּלְחָמָה תִּסְתַּיֵּם בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוכה ב.) לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁדָּר בְּסֻכָּה מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא. רוֹאִים שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לָאָדָם קֶשֶׁר עַיִן עִם הַסְּכָךְ, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַסְּכָךְ כָּל הַזְּמָן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר עַל עַנְנֵי הַכָּבוֹד (אמור קג.) עַנְנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן שֶׁכָּתוּב “אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה [אוֹתִיּוֹת אַהֲרֹן] אַתָּה ה’ וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם”. וְכֵן מוּבָא בְּ’תוֹרַת מְנַחֵם’ שֶׁסֻּכָּה הִיא בְּחִינַת עַיִן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה יד.) שֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיָפְיָהּ. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת עַיִ”ן הוּא 100 כְּמִנְיַן סְכָ”ךְ. וְכֵן עַיִ”ן בְּא”ט ב”ח הַצֵּ”ל. וְכֵן לְפִי הַיְנוּקָא הַסִּינִים פּוֹתְחִים בְּמִלְחָמָה, וְהַסִּינִים נִכָּרִים בְּעֵינֵיהֶם. וְכֵן יְלָדִים קְטַנִּים מְרַמְּזִים עַל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁהַקְּטַנִּים עֲרֵבִים בַּעֲדֵנוּ, וְיֵשׁ רֶמֶז בְּמַתַּן תּוֹרָה עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כִּי הָיוּ קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְקוֹל שׁוֹפָר, וּכְפִיַּת הָהָר כְּגִיגִית מְרַמֶּזֶת עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁמַּעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְסִינַי מְרַמֵּז עַל סִין.

וְיִתָּכֵן

שֶׁדִּבְרֵי הַיְנוּקָא עַל הַסִּינִים מְרֻמָּזִים בַּזֹּהַר (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. לְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁלְּכָל הַמְאֻחָר ג’ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תשע”ו בְּכ”א בְּתַמּוּז תשע”ה, צְפוּיָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כִּי בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהֶחֳדָשִׁים בָּהֶם צְפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אָב אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ לֵוִי יִצְחָק לֶדֶּרְמַן שליט”א שֶׁהַתַּאֲרִיךְ כ”א בְּתַמּוּז הוּא בְּדִיּוּק תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים מִשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, ומובא בסדור הרש”ש שהיחוד הכללי של חודש תשרי נעשה רק בשמיני עצרת ואז נעשה קליטת הזרע, ותשעה חודשים לאחר מכן צריכה להיות לדה, וזה יוצא בדיוק בכ”א תמוז שאז צפויה לדת משיח, כי היחוד של חודש תשרי הוא הוא יחוד כללי של כל השנה. וכן השתלשל השם תמוז לכור הגרעיני העירקי שמדינת ישראל הפציצה. וּמְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר הַקָּלִיר בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, הוּא חֹדֶשׁ תַּמּוּז זַעַם וְעֶבְרָה בַּכֹּל תִּמָּצֵא, וּמֶלֶךְ מִבַּלְעָדֵי שָׁמַיִם יֵצֵא, חֲסַן מַסְטִין יֹאמַר לוֹ צֵא וְרֶוַוח וְהַצָּלָה לַמְּעוּטִים תִּמָּצֵא. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אגדת בראשית סח) בַּיּוֹם שֶׁהֶחֱרִיב נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת הַבַּיִת נוֹלַד מָשִׁיחַ. וְרוֹאִים שֶׁתִּשְׁעָה בְּאָב הוּא הַיּוֹם שֶׁל לֵדַת מָשִׁיחַ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַתְחָלַת הִתְנוֹצְצוּת הַגְּאֻלָּה. וכן י”ז בתמוז תשע”ה יחול בשבת בה קוראים בתורה את פרשת בלק ששם המקום היחיד בתורה בו מופיע הענין של ביאת המשיח בנבואת בלעם “דרך כוכב מיעקב” וכו’ וכבר הבאנו שדר”ך בגימטריא 224 כמנין השנים מתשע”ה עד סוף הששת אלפים שנה שהעולם קים. והוסיף הרה”ג ר’ מנחם ברהום שליט”א שאם נחשב כ”ב תמוז, ועוד כ”ג ועוד כ”ד וכו’ עד כ”א תשרי, נקבל מספר 1335 שהוא מספר הקץ של דניאל. והוסיף הרה”ג ר’ א. עברון שליט”א שי”ז בתמוז במשולש עולה 1775. וכן י”ז בתמוז בהתשע”ה בגימטריא 1254 ויחד עם המספר ההפוך 4521 עולה 5775 וכן שבע עשרה בתמוז בעתה אחישנה בגימטריא 2253 ויחד עם ההפוך 3522 עולה 5775. וכן המספר המסתתר בין אותיות שבת י”ז תמוז תחל מלחמת גוג ומגוג הוא 2015 כמנין השנה הלועזית. וכן השם של השכינה בלשון חז”ל, שכינתא בגימטריא ה’תשע”ו שנת ביאת המשיח.

וְכֵן

גַּרְעִינֵי הַחֲמָנִיָּה מְרַמְּזִים עַל פְּצָצַת הַגַּרְעִין שֶׁל חֲמִנַּאי, וְהַצֶּבַע הַשָּׁחֹר שֶׁלָּהֶם קָשׁוּר לְאוֹבָּאמָה שֶׁהוּא גוֹג כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה. (מדרש רשב”י עמוד 556) הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם אוֹהֵב כֶּסֶף וְזָהָב, וְהוּא אִישׁ שָׁחוֹר וּגְבַהּ קוֹמָה.

מוּבָא

בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וְשׁוּב שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בְּכ”ד בְּתַמּוּז, וּבְיוֹם כ”ד בְּתַמּוּז חָזְרָה הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ, וְכן כ”ד בְּתַמּוּז תשע”א הָיָה הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁמְּחַלְּקִים לְשֵׁשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת. [הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא כ”ו בְּתַמּוּז, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”א הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁתַּנֶּה הַחֶשְׁבּוֹן לְכ”ד בְּתַמּוּז]. וְכֵן מִבְצַע צוּק אֵיתָן הִתְחִיל בְּי’ בְּתַמּוּז תשע”ד. וְהָיְתָה מֵעֵין הַפְסָקָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְכֵן רָאִיתִי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז הוּא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בַּשָּׁנָה שֶׁיּוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּלוּיוֹת בִּבְעִתָּהּ בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְרַק חֵלֶק הַמִּלּוּי בֵּית עַיִן תָּו הֵא בְּעַצְמוֹ, שׁוּב בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְכֵן כ”ד תַּמּוּ”ז בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה. וּבַמְּשֻׁלָּשׁ עוֹלֶה עִם הַכּוֹלֵל 1775. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁכ”ד תַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא גוֹג וּמָגוֹג בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל וָי”ו מֶ”ם גִּימֶ”ל וָי”ו גִּימֶ”ל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁכ”ד בְּתַמּוּז תשע”ה בְּגִימַטְרִיָּא 1254 וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ 4521 יוֹצֵא 5775. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת כ”ד תַּמּוּ”ז ה’תשע”ה הוּא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים. וְשֶׁל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”. וְשֶׁל שְׁנַת הַגְּאוּלָה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁכ”ד תַּמּוּז לְפִי שִׁיטַת גִּימַטְרִיָּא שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ בַּמִּדְבָּר רַבָּה י”ד, י”ז, יוֹצֵא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲרִיאֵל עֲדִי שליט”א שֶׁגַּם בְּעִתָּהּ בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר יוֹצֵא גִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה.

נִרְאֶה

רְמָזִים עַל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּחַג הַסֻּכּוֹת תשע”ו שֶׁהִיא דֶרֶ”ךְ שָׁנִים מִסּוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה שֶׁל הָעוֹלָם, בַּפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים עַל הַגְּאֻלָּה, וְעַל הֲקָמַת סֻכַּת דָּוִד, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם רֶמֶז לְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג בְּחַג הַסֻּכּוֹת: (עמוס ט, יא) “בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם: לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה’ עֹשֶׂה זֹּאת: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה’ אֱלֹהֶיךָ”.

וְכֵן

יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי’ א, יא) “מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד  אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ: וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. מֵרוּסְיָה שֶׁנִּמְצֵאת בִּצְפוֹן הָעוֹלָם תִּפָּתַח הָרָעָה שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן “הָרָעָה” מְרַמֵּז עַל רע”ה שָׁנִים מֵהַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַה’, שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִיד הַנָּה שליט”א שֶׁ“עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ה. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז עַל גּוֹג בִּשְׁנַת רע”ה בַּכָּתוּב (תהילים קז, כו) “נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג“.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש) “וַיִּשְׁקֹד ה’ עַל הָרָעָה”. וְכָתוּב “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה”. וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. וְרוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר דּוֹרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק עַל פְּתִיחַת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁ“מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” עַל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי רַבֵּינוּ שליט”א שֶׁהַמהרש”א מְחַבֵּר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה גַם לְג’ שָׁבוּעוֹת בֵּין הַמְּצָרִים, וְגַם לְג’ שָׁבוּעוֹת מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, וְיֵשׁ רֶמֶז בָּרוּר בִּדְבָרָיו שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג קְשׁוּרָה לִשְׁנֵי הַתַּאֲרִיכִים וּכְדִלְעֵיל. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (בכורות ח:) רָמַז יִרְמִיָּה “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה” שֶׁהֵם כ”א יוֹם מִי”ז בְּתַמּוּז עַד ט’ בְּאָב, וְהֵם רָמְזוּ לוֹ יָמִים אֵלּוּ בְּזוּגִיתָא אוּכְמְתָא עַל שֵׁם הַגָּלוּת, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד כ”א יְמֵי סְלִיחָה וְשִׂמְחָה מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד כ”א תִּשְׁרֵי שֶׁהוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּא יוֹם גְּמַר הַחֲתִימָה כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁוֹת, וְהוּא שֶׁרָמַז לוֹ בְּזוּגְתָא חִיוַרְתָּא גַם כֵּן עַל שֵׁם לִבּוּן עֲוֹנוֹת וְכוּ’, הֵן ב’ שְׂעִירִים שֶׁהֵבִיאוּ יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְכֵן רוֹאִים שֶׁשִּׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁל הַנְּחָמָה מִסְתַּיְּמִים בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, וְהֵם מְחַבְּרִים אֶת יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים לַיָּמִים שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַקַּיִץ הוּא זְמַן שֶׁל קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמי’ ח, כ) “עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘פסיקתא רבתי’ כח לפי גירסת הר”ז מרגליות) אָמְרוּ מִשּׁוּם אַבַּיֵּי אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְפִי שֶׁקָּבְעוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר “וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם”.

וְכֵן

מוּבָא בַּ’צֶּמַח צֶדֶק’ (אור התורה פרשת כי תבוא) שֶׁאוֹתָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעַל פִּי רֹב הֵעִיקוּ לְיִשְׂרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְבָּרֵר כְּלָל גַּם לֹא לֶעָתִיד לָבֹא, וְאִבּוּדָם זֶהוּ תִּקּוּנָם, בִּבְחִינַת שְׁבִירָתָן הִיא טֳהָרָתָם, וְכָךְ גַּם לְגַבֵּי עֲמָלֵק. וְרוֹאִים שֶׁהַנְּבוּאָה שֶׁל גּוֹג וּמָגוֹג בְּיַחַס לַגּוֹיִם אֵינָהּ נְבוּאָה לְרָעָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהִתְבַּטֵּל, אַדְּרַבָּה הִיא נְבוּאָה לְטוֹבָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְבַּטֵּל.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. לְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁלְּכָל הַמְאֻחָר ג’ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תשע”ו בְּכ”א בְּתַמּוּז תשע”ה,  צְפוּיָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כִּי בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא צָרִיךְ לְהִתְקַיֵּם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל דִּבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁהֶחֳדָשִׁים בָּהֶם צְפוּיָה לִהְיוֹת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג אָב אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. ומרומז בדברי רבי אליעזר הקליר בימים ההם ובעת ההיא, בחודש הרביעי, הוא חודש תמוז זעם ועברה בכל תִמצֵא, ומלך מבלעדי שמים יצא, חסן מסטין יאמר לו צא ורווח והצלה למעוטים תִמצֵא.

וְכֵן הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה דּוֹמָה לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז, טו) “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת”. וּגְאֻלַּת מִצְרַיִם הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ בַּתְּקוּפָה שֶׁל תַּמּוּז ב’ אֲלָפִים תמ”ז לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּשֶׁמֹּשֶה וְאַהֲרֹן הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה וְעָשׂוּ אֶת הָאוֹתוֹת, וְאָז הָיְתָה מַכַּת דָּם (כי כלמכה שמשה חודש ימים). וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁתַּמּוּז בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְהֶרְאוּ לִי בְּגִלָּיוֹן ‘פְּנִינִים’ שֶׁמֵּבִיא צִטּוּט מֵהַ’חֲקַל יִצְחָק’ מִסְּפִּינְקָא הי”ד, מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְיָבֹא מִקּוֹדֶם לְתַקֵּן הָעֵינַיִם. וּמְקַשֵּׁר שָׁם עִנְיָן זֶה לְחָדְשֵׁי תַּמּוּז אָב שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֵינַיִם כַּיָּדוּעַ. וְכֵן אוֹמְרִים בְּנֹסַח הַתְּפִלָּה ‘וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים’.

וְכֵן יָדוּעַ שֶׁכַּמָּה מִתַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד מִמֶּעזֶרִיטְשׁ זי”ע נִתְאַחֲדוּ בַּעֲבוֹדָה לְהָחִישׁ אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בַּשָּׁנִים תקע”ב תקע”ה, וְנִסְתַּלְּקוּ בִּשְׁנַת תקע”ה. הֲלֹא הֵמָּה: הַמַּגִּיד מִקָּאזְ’נִיץ, וְרַבִּי מְנַחֵם מֶענְדֶּל מִרִימְנָאב, וְהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין. וּבִּזְמַנָּם מִלְחֶמֶת נַפּוֹלְאוֹן נֶגֶד אַלֶכְּסַנְדֶּר הָרוּסִי פָּרְצָה בְּי”ד בְּתַמּוּז תקע”ב, וְנִמְשְכָה עַד י’ בְּסִיוָן תקע”ה. וְכָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ נִתְאַמְּצוּ הָרמ”מ מִרִימְנָאב זיע”א עִם עוֹד גְּדוֹלִים לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּלְחָמָה לְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְהָחִישׁ אֶת הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל’ עַל הַכָּתוּב “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. “וְעֵת צָרָה” בְּגִימַטְרִיָּא חוֹדֶשׁ תַּמּוּז.

מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וּמוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וְשׁוּב שָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בְּכ”ד בְּתַמּוּז, וּבְיוֹם כ”ד בְּתַמּוּז חָזְרָה הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ, וְכן כ”ד בְּתַמּוּז תשע”א הָיָה הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁמְּחַלְּקִים לְשֵׁשׁ וָחֵצִי שָׁעוֹת. [הַחֶשְׁבּוֹן יוֹצֵא כ”ו בְּתַמּוּז, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תשע”א הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשְׁתַּנֶּה הַחֶשְׁבּוֹן לְכ”ד בְּתַמּוּז]. וְכֵן מִבְצַע צוּק אֵיתָן הִתְחִיל בְּי’ בְּתַמּוּז תשע”ד. וְהָיְתָה מֵעֵין הַפְסָקָה וְהִתְחַדְּשׁוּת בְּיֶתֶר שְׂאֵת בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְכֵן רָאִיתִי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁכ”דתַּמּוּז הוּא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בַּשָּׁנָה שֶׁיּוֹצֵא בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּלוּיוֹת בְּבְּעִתָּהּ בְּגִימַטְרִיָּא 477. וְרַק חֵלֶק הַמִּלּוּי בֵּית עַיִן תָּו הֵא בְּעַצְמוֹ, שׁוּב בְּגִימַטְרִיָּא 477. וכן כ”ד תמו”ז בחילוף אי”ק בכ”ר עולה בגימטריא עם הכולל תשע”ה. ובמשלש עולה עם הכולל 1775.והוסיף הרה”ג ר’ א. עברון שליט”א שכ”ד בתמוז תשע”ה בגימטריא 1254 ויחד עם ההפוך 4521 יוצא 5775. וכן המספר המסתתר בין אותיות כ”ד תמו”ז ה’תשע”ה הוא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים. וְשֶׁל “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”. וְשֶׁל שְׁנַת הַגְּאוּלָה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת. והוסיף הרה”ג ר’ אריאל עדי שליט”א שגם בְּעִתָּהּ בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר יוֹצֵא גִימַטְרִיָּא עִם הַכּוֹלֵל תשע”ה.

וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי’ א, יא) “מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד  אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ: וַיְהִי דְבַר ה’ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. מֵרוּסְיָה שֶׁנִּמְצֵאת בִּצְפוֹן הָעוֹלָם תִּפָּתַח הָרָעָה שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן “הָרָעָה” מְרַמֵּז עַל רע”ה שָׁנִים מֵהַבֹּקֶר שֶׁל הָאֶלֶף הַה’, שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִיד הַנָּה שליט”א שֶׁ”עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ” בְּגִימַטְרִיָּאתשע”ה. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש) “וַיִּשְׁקֹד ה’ עַל הָרָעָה”. וְכָתוּב “מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רוֹאֶה”. וּצְמִיחַת הַשָּׁקֵד אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם. כָּךְ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וּמִיּוֹם שֶׁהַשָּׁקֵד מֵצִיץ, הַפֶּרַח אֵין מוֹצִיא פְּרִי, עַד עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. וְכֵן הַכָּתוּב (איכה א, ג) “כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו, הַיְינוּ שֶׁרַק עַד שָׁנָה זוֹ הִשִּׂיגוּהָ. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל ”הֵמָּה כ”א הַיָּמִים מִי”ז בְּתַמּוּז עַד ט’ בְּאָב’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁהַכָּתוּב “מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה” בְּגִימַטְרִיָּא 1434 וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת זֶה גַם הָפוּךְ:4341, נְקַבֵּל אֶת שְׁנַת 5775 בָּהּ צָפוּי הַפָּסוּק לְהִתְקַיֵּם. וְכֵן מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא הַנִּקּוּד שֶׁל הַמִּלִּים “וַיֹּאמֶר יְהוָ”ה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. וְכֵן תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא הָאוֹת הַשְּׁנִיָּה בַּכָּתוּב “וַיֹּאמֶר יְהוָ”ה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ”. וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אִם נְחַשֵּׁב אֶת הַמִּלִּים מָשִׁיחַ מַגִּיעַ בְּגִימַטְרִיָּא 481 וּבְגִימַטְרִיָּא מְשֻׁלֶּשֶׁת 1862, שְׁתֵּיהֶן יַחַד יוֹצֵא 2343, וְיַחַד עִם הֶהָפוּךְ 3432, יוֹצֵא 5775. וְכֵן הִתְגַּלּוּת בּוֹרֵא הָעוֹלָם בְּגִימַטְרִיָּא רְגִילָה וּמְשֻׁלֶּשֶׁת וְהַמִּלִּים יוֹצֵא 5775.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ דָּוִד אַבּוּחֲצִירָא שליט”א בְּהֶסְפֵּדוֹ עַל אָחִיו הרה”ג ר’ אֶלְעָזָר זצ”ל שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה בְּמוֹצָאֵי יוֹם כ”ו בְּתַמּוּז תשע”א, שֶׁהָר”ת שֶׁל “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” הֵן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְהוֹסִיף שֶׁהָא’ שֶׁל “אֵלֶּה” מְרַמֶּזֶת עַל אָחִיו הרה”ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ”ל, שֶׁלְּפִי דְּבָרָיו יֵשׁ לוֹ נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן מָרָן הראשל”צ ר’עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זצ”ל אָמַר בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּקֻנְטְרֵס ‘נִשְׁמָתִין חַדְתִּין’ מֵהַגרי”מ מוֹרְגְּנְשְׁטֶרְן שליט”א שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן הַהַלְוָיָה וְהַהֶסְפֵּד יָצְאוּ מִישִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לה סעי ני שראל עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”א.וְיֵשׁ בְּתֵבוֹת “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ” כ”ו אוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז עַל יוֹם כ”ו לַחֹדֶשׁ, וְהָר”ת וְס”ת שֶׁבַע תֵּבוֹת אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא בְּתַמּוּז. וְכֵן “אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא אֶלְעָזָר מָשִׁיחַ יוֹסֵף עִם הַמִּלִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁרַבִּי אֶלְעָזָר אֲבִיחֲצִירָא בְּגִימַטְרִיָּא נִצוֹץ מִמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁמָשִׁיחַ אֶלְעָזָר בְּגִימַטְרִיָּא 666 הַמְרַמֵּז עַל יוֹסֵף שֶׁשַּׁיָּךְ לְמִסְפַּר 6. וכן מרן הראשל”צ רבי עובדיה יוסף זצ”ל נפל למשכב האחרון שממנו לא קם ביום א’ תמוז תשע”ג. ויש אומרים שא’ תמוז הוא יום פטירת יוסף הצדיק. וכפי שהארכנו שמרן היה בחינת משיח בן יוסף. וכן בחודש תמוז תשע”ב נפטר מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שהיה משורש משיח בן יוסף כפי שבארנו.

וְכֵן תשע”ה בִּמְשֻׁלָּשׁ יוֹצֵא 2930 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַכָּתוּב (עובדיה א, כא) “וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה להוי”ה הַמְּלוּכָה”. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת “וְעָל”וּ מוֹשִׁעִי”ם” הוּא תשע”ו. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז נִפְלָא עַד מְאֹד שֶׁהַשָּׁנָה בָּהּ יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק מִסְתַּתֶּרֶת בֵּין הָאוֹתִיּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁשְּׁנַת הַגְּאוּלָה התשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא 1581, וְאִם נִכְתֹּב אֶחָד חָמֵשׁ שְׁמוֹנֶה אֶחָד זֶה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת קֵ”ץ הֶסְתֵּ”ר פָּנִי”ם הוּא ה’תשע”ה.

וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁאוֹר ה’ תשע”ו עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1000 שֶׁהִיא הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִת בֶּן דָּוִד בָּא. וּבְגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים. וְכֵן מָשִי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא יִגְאָלֵנוּ בְּתשע”ו. וְכֵן י’ טֵבֵת ה’תשע”ו בְּגִימַטְרִיָּא 1202 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ. וְשֶׁל שׁוֹרֶשׁ דָּוִיד בֶּן יִשַׁי. וְשֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּתשע”ו, וְשֶׁל קֵץ לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל עִם הַמִּלִּים.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ שִׁמְעוֹן גּוֹלְדְבֶּרְג שליט”א שֶׁהָר”ת וְס”ת שֶׁל הַפָּסוּק (תהילים קמז, יב) “שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת הוי”ה”, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאֶמְצַע, בְּגִימַטְרִיָּא תקע”ו, וּמְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל הַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם מַייזֶעלְס שליט”א שֶׁהַפָּסוּק הַיָּחִיד בַּתנ”ך שֶׁעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא5775 מְדַבֵּר עַל חִפּוּשִׂים אַחֲרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, (ש”א כג, כג) “וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה”, לְרַמֵּז שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יִתְקַיֵּם הַכָּתוּב (הושע ג, ד) “וּבִקְשׁוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם”. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁלְּחַפֵּשׂ מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו, וּבָרִבּוּעַ יוֹצֵא 1692 הַמִּסְפָּר שֶׁל חָמֵשׁ שֶׁבַע שֶׁבַע שֵׁשׁ

——————-

תמוז = 453

מלך המשיח = 453

הישיגוה בן המצרים = 776

מתי יפסקו הרדיפות ?

תשע”ו = 776

ביאת המשיח = 776

מנגינת אין עוד מלבדו = 776

תשעה באב = 780

לאיזה שנה זה תואם?

התשע”ה = 780

רמזים חדשים -פוסט מתעדכן- המלחמה בתימן יכולה להתפתח לגוג ומגוג – ההתגרות של מלך פרס ומלך ערבי (סעודיה) מהמדרש משמע שההתגרות תתחיל בחודש ניסן

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, תיעוד אירועים

רמזים חדשים עודכן יב’ ניסן
שם המבצע בתימן ,כלומר שם המבצע המתרחש בתימן במלחמה בין כוחות פרס (אירן) לכוחות מדינות ערב נקרא בשם” סופה נחרצת” וכתוב על המלחמה האחרונה שיעשה השם ,”עמק החרוץ ” בספר יואל (תרי עשר ) אז הנה באה ונהייתה היום אשר דיבר השם כי קרוב הוא מאד
1900448_1563580457264667_705094138938275100_o
שימו לב להשתלטות איראן על מיצרי ” באב אל- מאנדב” נראה כמו צופן מאלוקים… באב = בחודש אב אל = אלוקים וזה מתאים לזמן המלחמה כמו שראינו בתורה – ראה בספר ביאת משיח עמוד 48 הקשר לחודש אב ולמלחמה האחרונה – עוד פרטים יהיו בסרט תשעה עת צרה 2

אורן עברון
  “סופה נחרצת” = 899 (רגיל) “סופה נחרצת” = 3712 (משולש) “סופה נחרצת” = 4611 (רגיל + משולש)… אור ישר ואור חוזר = 1164… ביחד = 5775!!!! (1164+4611) התשע”ה לבריאת העולם = 5775 יש משפט אחד בתורה שהערך שלו 4611: (שמות, פרק יב’, לד’) “וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת-בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל-שִׁכְמָֽם:” = 4611

עוד המון מידע על המלחמה בתימן בגליון סוד החשמל פסח תשע”ה

ה’ שולח את אליה הנביא לפני בוא יום ה’ הגדול והנורא, וזאת ע”מ לעשות שלום בינינו ובתוכנו , ובין עם ישראל לקב”ה…להחזיר אותנו בתשובה ולמשוח את מלך המשיח… ומתי זה יקרה ?
“לפני בוא יום ה’… = 261 אירן = 261. כלומר, ה’ יטפל באירן ביום ה’ הגדול והנורא. “הגדול והנורא”+ 317 יאוש. = 317 זריף ג’וואד = 317 (שר החוץ האירני, המנהל את המשא ומתן על הסכם הגרעין עם המעצמות)….
יאוש=ר”ת- ינון ואליה אני שולח… כלומר, כשיהיה יאוש מהמצב, ה’ ישלח את אליהו והמשיח לגאול אותנו…ניראה לי, שאנו מאוד קרובים ליאוש…אז זה יקרה בקרוב, ממש. אכי”ר.
מאת: ציון סיבוני
לקריאה מייטבית נא לעשות ZOOM למסך

 מֶלֶךְ פָּרַס מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם. (מאת: סוד החשמל)


בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תצט. פסיקתא לו) אָמַר רַבִּי יִצְחָק שָׁנָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נִגְלָה בּוֹ, כָּל מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, מֶלֶךְ פָּרַס [אִירַן] מִתְגָּרֶה בְּמֶלֶךְ עַרְבִי [סַעוּדְיָה שֶׁנִּקְרֵאת עֲרָב הַסַּעוּדִית], וְהוֹלֵךְ מֶלֶךְ עַרְבִי לֶאֱדוֹם [אַמֶּרִיקָה] לִיטוֹל עֵצָה מֵהֶם, וְחוֹזֵר מֶלֶךְ פָּרַס וּמַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְכָל אֻמּוֹתהָעוֹלָם מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְיֶאֱחֹז אוֹתָם צִירִים כְּצִירֵי יוֹלֵדָה, וְיִשְׂרָאֵל מִתְרַעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְאוֹמֵר לְהֵיכָן נָבֹאוְנֵלֵךְ, לְהֵיכָן נָבֹא וְנֵלֵךְ, וְאוֹמֵר לָהֶם בָּנַי אַל תִּתְיָרְאוּ כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מִתְיָרְאִים אַלתִּירָאוּ הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ שְׁמוּאֵל וַיְנְגּוּרְט שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא רבתי לז) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַגְבִּיהוֹ הקב”ה לַמָּשִׁיחַ עַד שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וּפוֹרֵשׂ עָלָיו מִזִּיו כְּבוֹדוֹ מִפְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בִּפְנֵי הַפַּרְסִיִּים הָרְשָׁעִים אוֹמֵר לוֹ אֶפְרַיִם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הֱוֵי דַּיָּן עַל אֵלּוּ וַעֲשֵׂה בָּהֶם מַה שֶּׁנַּפְשְׁךָ חֲפֵצָה שֶׁאִלְמָלֵא רַחֲמִים שֶׁגָּבְרוּ עָלֶיךָ בְּיוֹתֵר, כְּבָר אִבְּדוּךָ מִן הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד. וְרוֹאִים שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה הַפַּרְסִיִּים יִפְעֲלוּ בְּרֶגַע אֶחָד. וְכֵן אִירַ”ן ר”ת הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף (ירמי’ לא, יט) “הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם הוי“ה”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵייסְקִין שליט”א שֶׁאִירַ”ן ר”ת הַפְּסוּקִים הַמְדַבְּרִים עַל שְׁלִיטַת יוֹסֵף וְנֶכְדּוֹ יְהוֹשֻׁעַ עַל הָאֻמּוֹת (בראשית מא, מא) “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם”, (יהושע ו, ב) “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל”.

וכן רואים בגמרא שמלחמת פרס ואדום בזמן הגאולה קשורה עם ארץ תימן, כפי שרבי יהושע בן לוי מזכיר את הפסוק “לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה’ אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יוֹשְׁבֵי תֵימָן. וכן תֵימָן פֵּרוּשׁוֹ דָּרוֹם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת צַד הַיָּמִין. וּבלע”ז מְכֻנָּה אֶרֶץ זוֹ יֶמֶן. ויש כאן רמז על התעוררות “קץ הימין”. וְכֵן תֵּימָן בְּגִימַטְרִיָּא ת”ק כְּמִסְפַּר הַמִּלּוּי שֶׁל שֵׁם שד”י שֶׁאוֹמֵר דָּי, וְעוֹשֶׂה קֵץ וְסוֹף לְכָל דָּבָר בַּבְּרִיאָה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (חגיגה יב.) “אֲנִי אֵל שַׁדַּי”, אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי דַּי. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית מג, יד)לְפִיכָךְ הִתְפַּלֵּל בְּאֵל שַׁדַּי מִי שֶׁאָמַר לָעוֹלָם דַּי יֹאמַר לְצָרוֹתַי דַּי. וְכֵן כָּתוּב עַל הַגְּאֻלָּה “אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא”. (זכריה ט, יד)ֹ “וַאדֹנָי ה’ בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן”.מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא י.) אָמַר רַבָּה בַר בַּר חַנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי, עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד פָּרַס, קַלוָחֹמֶר מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּמַה מִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבְּנָאוּהוּ בְנֵי שֵׁם וְהֶחֱרִיבוּהוּ כַשְׂדִּים, נָפְלוּ כַשְׂדִּים בְּיַד פַּרְסִיִּים, מִקְדָּשׁ שֵׁנִישֶׁבְּנָאוּהוּ פַרְסִיִּים וְהֶחֱרִיבוּהוּ רוֹמִיִּים, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפְּלוּ רוֹמִיִּים בְּיַד פַּרְסִיִּים, אָמַר רַב, עֲתִידָה פָרַס שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד רוֹמִי. אֲמַר לֵיהּ רַבכַּהֲנָא וְרַב אַסִי לְרַב, בַּנָּאֵי בְיַד סְתוֹרָאֵי, אֲמַר לֵיהּ, אִין, גְּזֵירַת מֶלֶךְ הִיא. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה לֶעָתִיד לָבֹא הִיא בֵּין פָּרַס לְרוֹמִי, וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת מִי מְנַצֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בַּגְּמָרָא שָׁם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר רַבִּי, עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד פָּרַס, שֶׁנֶּאֱמַר, “לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה’ אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יוֹשְׁבֵי תֵימָן, אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם: מִקֹּול נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ צְעָקָה בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ: הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיֹּום הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מַרְצִיָאנוֹ שליט”א מִצָּרְפַת, שֶׁפָּרַס נָפַל בְּיַד רוֹמִי עם המילים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו.

וכן רואים ביום ו’ ניסן תשע”ה שסעודיה נלחמת בפרסים בארץ תימן, ומתקיימים דברי המדרש שמלך פרס מתגרה במלך ערבי, ורואים מהמשך הילקוט שמעוני שם שכל זה קורה בחודש ניסן. וכפי שמובא בהמשך המדרש שם ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה: שנו רבותינו עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אף על פי שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ וכו’.

וְכֵן בַּפְּסִיקְתָא כָּתוּב מֶלֶךְ עַרְבִּיָּא, וְזֶה מַמָּשׁ הַשֵּׁם שֶׁל עֲרַב הַסַּעוּדִית שֶׁקּוֹרִים לְעַצְמָם עַרַבְּיָא סַעוּדְיָה. וְכֵן עֲרָב הַסַּעוּדִית ר”ת וְס”ת בְּעִתָּ”הּ. וְכֵן סַעוּדְיָה אוֹתִיּוֹתהַיְסוֹ”ד ע’, אוֹ יְסוֹד ע”ה, שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע”ה. כֵּיוָן שֶׁהִיא שַׁיֶּכֶת לִקְלִפַּת הַיְסוֹד שֶׁל ע’ אֻמּוֹת, שֶׁכְּפוּפָה לְיוֹסֵף הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, וְדַרְכָּהּ הוּא פּוֹעֵל. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁרֹב הָאֶנֶרְגִּיָּה שֶׁל הָעוֹלָם בָּא מִשָּׁם, וְאֶנֶרְגִּיָּה בָּאָה מֵהַיְסוֹד, וּבְנוֹסָף זֶהוּ מָקוֹם שֶׁאוֹסְפִים אֶת הַכֶּסֶף מִכָּל הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף. וְכֵן הַסַּעוּדִים הֵם בְּנֵי בְרִית שֶׁל אֱדוֹם הַשְּׂמֹאל דִּקְלִפָּה, וְזֶה מַרְאֶה עַל שַׁיְּכוּתָם לַיְסוֹד שֶׁמִּתְאַחֵד עִם כֻּלָּם אַף שֶׁהוּא נוֹטֶה לַיָּמִין כַּיָּדוּעַ. וְכֵן סַעוּדְיָה מְרַמֶּזֶת עַל סְעֻדָּה וְשֶׁפַע. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ר. שפיר שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁמֵּת מֶלֶךְ סַעוּדְיָה הַשִּׁישִׁי, בִּבְחִינַת יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד דִּקְלִפָּה, כִּי מִסְפַּר שֵׁשׁ מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְיֵשׁ בְּכָךְ סֵמֶל שֶׁהִסְתַּיְמָה תְּקוּפַת הַיְסוֹד שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּמַתְחִילָה תְּקוּפַת הַמַּלְכוּת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

וְכֵן פֻּרְסַם שֶׁשַּׂר הַחוּץ שֶׁל ארה”ב הִכְרִיז שֶׁארה”ב תָּגֵן עַל סַעוּדְיָה וּבְנוֹת בְּרִיתָהּ בַּמִּפְרָץ, מִפְּנֵי כָּל הַתְקָפָה אִירַנִּית, גַּם אִם יִהְיֶה צֹרֶךְ בְּנֶשֶׁק גַּרְעִינִי. וּמִתְקַיּמִים לְעֵינֵינוּ דִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁמֶּלֶךְ עֲרָבִי נוֹטֵל עֵצָה מֵאֱדוֹם וְכוּ’, וְנִשְׁאָר רַק הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁל מֶלֶךְ פָּרַס מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם ה”י.

וְכֵן סִפֵּר לִי אַבְרֵךְ שֶׁשָּׁאַל אֶת הַגר”א גֶּנִיחוֹבְסְקִי זצ”ל לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כְּשֶהִתְחִילוּ רוּחוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין אִירָאן, לְארה”ב וְאֵירוֹפָא, הַאִם עֲלֵיהֶם דִּבֵּר הַמִּדְרָשׁ. וְאָמַר לוֹ שֶׁאָכֵןהַחֵצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמִּדְרָשׁ כְּבָר מִתְקַיֵּם, וְעַכְשָׁו מְצַפִּים רַק לַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִזְעַק אֶל ה’ וִיבַקֵּשׁ אֶת הַגְּאֻלָּה. וּמַה נֹּאמַר הַיּוֹם כְּשֶׁאָנוּ עֵדִים לְהִתְגָּרוּת חֲזָקָה בֵּין פָּרַס לְמֶלֶךְ עֲרָבִי, שֶׁאֵין שׁוּם סָפֵק שֶׁדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ מִתְקַיְּמִים לְעֵינֵינוּ בָּאֹפֶן הַבָּרוּר בְּיוֹתֵר, וְהֶמְשֵׁךְ הַדְּבָרִים בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, הֲרֵי זֶה נוֹרָא נוֹרָאוֹת, וּמִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי וְכוּ’. וְכֵן מוּבָא בְּגִלָּיוֹן ‘מְסִלּוֹת’ שֶׁל חֲסִידֵי סַאדִיגוּרָא (גיליון י”ב משנת תשמ”ו ניתן לראות ב’אוצר החכמה’) מַאֲמָר מֵאֵת הרה”ג ר’ חַיִּים דּוּבֶּער גְּלוֹבְסְקִי שליט”א דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִסָּבוֹ הָאב”ד בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל ר’ חַיִּים מִבְּרִיסְק רַבִּי שִׂמְחָה זֶלִיג רִיגֶר זצ”ל שֶׁהוּא הַיָּחִיד שֶׁהַגר”ח מִבְּרִיסְק מֵבִיאוֹ בִּסְפָרָיו. וּמֵבִיא מִמֶּנּוּ כַּמָּה עִנְיָנִים בְּקֶשֶׁר לְמַלְכוּת רוּסְיָה שֶׁהֵם חָיוּ שָׁם. וְכָתַב שֶׁסָּבוֹ אָמַר לוֹ שְׁמְּקֻבָּל בְּיָדָיו מִתַּלְמִידֵי הַגְּרָ”א בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁמַּלְכוּת רוּסְיָה תִּתְחַזֵּק לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְכָל הָאֻמּוֹת יְפַחֲדוּ מִמֶּנָּה. וְכֵן מֵבִיא שֶׁהָרוּסִים יָרְשׁוּ אֶת קְלִפַּת פָּרַס דּוּבִּיאֵל. מַה שֶּׁרוֹאִים בְּיָמֵינוּ שֶׁהָרוּסִים הֵם בְּנֵי בְּרִית שֶׁל הַפַּרְסִים. וְכֵן דֹּב נִרְמָז בִּשְׁמוֹ שֶׁל רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת רוּסְיָה מְדַבְדֵּב, וּבְרוּסִית פֵּרוּשׁוֹ דֹּב. וְהרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א בֵּאֵר שֶׁפָּרַס הֵם בְּחִינַת הַדֹּב הַחוּם, וְרוּסְיָה בְּחִינַת הַדֹּב הַלָּבָן, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּגַשְׁמִיּוּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁמֶּלֶךְ עֲרָב בְּגִימַטְרִיָּאאַמֶּרִיקָאִי, לְרַמֵּז שֶׁהֵם בְּנֵי בְרִית. וְדוּבִּיאֵל בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת לְאִיבּוּ”ד, כְּפִי שֶׁרוֹאִים אֶצְלָם אֶת הַהִתְאַבְּדוּת בַּמִּלְחָמָה, וּכְפִי שֶׁאוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֵם יְאַבְּדוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יַלְקוּט אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל’ הרה”ק רַבִּי מָרְדֳּכַי מִסְּלוֹנִים זיע”א סִפֵּר שֶׁשָּׁמַע בְּשֵׁם הָרה”ק מֵאַפְּטָא זיע”א שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִרְצוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִלָּחֵם זֶה בָּזֶה, אַךְ יַחְשְׁבוּ וְיִתְבּוֹנְנוּ שֶׁתֵּצֵא מִזֶּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, וְיִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם לְהַשְׁווֹת הַחִלּוּקִים בֵּינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהִלָּחֵם, אַךְ זֶה לֹא יַעֲזֹר לָהֶם, וְהֵם יִלָּחֲמוּ זֶה בָּזֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ סוֹפָם. וְסִיֵּם שֶׁמֻּתָּר לוֹמַר הַדָּבָר בִּשְׁמוֹ, כָּאוֹמֵר בְּשֵׁם נָבִיא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶּר שליט”א שֶׁפָּרַ”ס ר”ת פָּרַס רוּסְיָה סִין, שֶׁאֵלּוּ הַשָּׁלֹש הוֹלְכוֹת יַחַד נֶגֶד אֱדוֹם, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּיָמֵינוּ. וְכֵן הוֹסִיף שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב לְוִין זצ”ל שֶׁהָיָה מִזִּקְנֵי חֲסִידֵי קַרְלִין, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהָאַדְמוֹ”ר הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין זצ”ל, [הַפְרַנְקְפוּרְטֶר] שֶׁהָיָה בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה מֵהַיְחִידִים שֶׁצָּפוּ אֶת הַשּׁוֹאָה הַרְבֵּה שָׁנִים קוֹדֶם, וְהוּא אָמַר שֶׁסִּין תַּהֲפֹךְ לְמַעֲצָמָה חֲזָקָה לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהִיא תַחְרִיב אֶת נְיוּ יוֹרְק, פָּרִיז, וְלוֹנְדּוֹן, [ר”ת נפ”ל] בְּתוֹךְ שָׁלֹש דַּקּוֹת. זֹאת הוּא אָמַר לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה בְּטֶרֶם נוֹדַע בָּעוֹלָם עַל פִּצְצוֹת אָטוֹם, וְסִין הָיְתָה מְדִינַת עֹנִי. וְאָכֵן בְּיוֹם ו’ י”ג בְּכִסְלֵיו תשע”ה פֻּרְסַם בְּ’הַמּוֹדִיעַ’ שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה סִין הִיא מַעֲצָמָה כַּלְכָּלִית חֲזָקָה יוֹתֵר מֵארה”ב. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵייסְקִין שליט”א שֶׁהָעִיר נְיוּ יוֹרְק מְרֻמֶּזֶת בְּדִלּוּג ט”ו אוֹתִיּוֹת בַּפְּסוּקִים (יחזקאל ז, ד) “וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָ‘ה: כּה אָמַר אֲדנָי הוי”ה רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה: קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה”.

וכן מובא ב’מלבי”ם’ (זכריה ט, יד) ובמלחמה האחרונה של גוג ומגוג ה’ אלהים בשופר יתקע לקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ, כמו שכתוב “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו’, והלך בסערות תימן”, שנגד חיל גוג שיבא מארץ צפון, יבא נגדם רוח סערה מן הדרום להומם ולאבדם.

וכן מצינו במדרש (במדב”ר יג, ב) רבי יוסי בן חנינא “עורי צפון ובואי תימן” פתר ליה בגליות, “עורי צפון” לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון, יבאו ויחנו בדרום, לכשיתעורר גוג שהוא נתון בצפון יבא ויפול בדרום, לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון יבא ויבנה את בהמ”ק שהוא נתון בדרום. ובתחילת המדרש שם מקשר את הפסוק “עורי צפון ובואי תימן” לחודש ניסן. וכן מובא בספר ‘קול התור’ בשם הגר”א “עורי צפון ובואי תימן”, ראשי תבות עצו״ת בגימטריא ״משיח בן יוסף״.

 להבנת המהלכים הבאים ראו את הסרטונים תשע”ה עת צרה ואובמה נחש 4האטום – התחלת כליון הערב רב בתשע”ה כפי שראינו באובמה נחש 3


הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה’ צבאות: {ב} ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים: (מלאכי ג’)


{א} הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה’ צבאות: {ב} ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים:

פירוש מצודת דוד:

מצודת דוד> {א} הנני שולח מלאכי . מוסב למעלה להשיב על תלונותן שאמרו איה אלהי המשפט ויאמר הנה בזמן הגאולה העתידה אשלח אני מלאך מן השמים והוא יפנה הדרך לפני ר”ל הוא יבער מן העולם הפושעים והמורדים לטהר את הארץ לפני בואי להשרות שכינתי בארץ : האדון וגו’ . זהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו : ומלאך הברית . כן יקרא אליהו הנביא כי הוא קנא על ברית המילה שמנעה מלכות אפרים כן ארז”ל : אשר אתם חפצים . שיבא לבשר הגאולה ולהחיות המתים כי הוא מעותד על הבשורה הזאת ועל התחיה כמ”ש בסוף הספר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו’ :הנה בא . אמר בלשון עבר כי כאשר יבא המשיח יהיה אליהו כבר בא כי הוא יקדים לבוא : {ב} ומי מכלכל . ומי יוכל לסבול את יום בוא המלאך המפנה הדרך ומי היוכל להתקיים ביום שיהיה נראה ונגלה המלאך ההוא והוא כפל ענין במ”ש : כי הוא . כי המלאך ההוא יהיה כאש המצרף את הכסף ושורף את הסיג וכבורית של המכבסים שמסיר כתמי הבגדים כי כן הוא ישמיד ויכלה כל הפושעים והמורדים.

“בזמן הגאולה העתידה” = 2015 (במילוי)!!!

 תראו:

“וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת” = מיקום האות 781! וגם עצם העניין לומר “מיקום האות” יש בו רמז עצום! (כזכור, 781=התשעו)

 מאת: אורן עברון

מעניין שכינה = 1820 רגיל + משולש – לדף הגימטריות המלא לחץ

 כולם לבוא לעצרת השבוע11096699_380843595420536_355771721889030535_n

חלון צאט vip
מערכת כי לה' המלוכה
צאט זה סגור למבזקים בלבד ולחברי vip המעוניין לכתוב כאן מתבקש לשלוח בקשה בטופס https://forms.gle/jd6LeHQpmahEHY95A
baruc
***** ישנם שני מצבים עיקריים שהאור יורד אל תודעת האדם.
.
**** מצב ראשון:
.
האור אמור לרדת בצורה קוהרנטית, בצורה ישירה כמו לייזר, בלי הפרעות. מעולם עליון, עד העולם הזה.
אך הבעיה מתחילה, כשאין ישורת בירידת האור, והוא לא מצליח להכנס לכלי.
האור יורד מעולם המחשבה, עובר לעולם הרגשות ואז יורד עד לעולם המעשה.
זאת אומרת, קודם המחשבה נוצרת אצל האדם, אחר כך המחשבה מייצרת רגש, ואחר כך מתחילה הפעולה הפיזית על ידי הנעת גוף האדם לעשות משהו בעולם הזה.
פעולה זו שהאור יורד אל הכלי, נקראת:: “הבורא יורד לדירה בתחתונים” , הבורא מוציא שמותיו, פעולותיו וכינוייו.
.
מכיוון ששם הבורא הוא : “אהבה” והבורא בעצמו אהבה, הבורא יפשט את אור “האהבה שבדעת” על ידי, שמות של אהבה, פעולות של אהבה, וכינויים של אהבה, שאנחנו הנבראים נצטרך לחוות אותם, על פי מרחקים שונים מעצמות האהבה… בין השאר נלמד מה זה “כעס מאהבה (אדם שכועס כי לא אוהבים אותו) , פחד מאהבה (אדם שמפחד לחיות חיים אוהבים) וכו’… נלמד אהבה, גם דרך , מה זה לא אהבה, ודרך מה זה כן אהבה. נלמד ונתנסה בכל האיוושות האהבה של שמות הבורא. על מנת שנדע כמה אנחנו יישיות של אהבה.
.
כאן בעולם הזה, אנחנו רק רואים את העולם של הסמלים שמתקבלים מתנועות תודעתיות של אהבה, שהנשמה עוברת בעולם העליון, ואז נחווה את ההקרנה של הדבר , כאן בעולם הזה.
.
הבעיה מתחילה כשהאדם:
.
חושב א’
מרגיש ב’
עושה ג’
יוצא שהאור שיורד ומשתלשל מהעולם העליון אל הכלי/הנברא, לא מצליח לקבל ירידה חדה לתוך תודעת האדם, ומתפזר לכל עבר.
.
על מנת שהאור ירד אל תודעת האדם, אדם צריך :
לחשוב א’
להרגיש א’
לעשות א’.
.
לדוגמה: אם אני רוחצת כלים, אני צריכה לחשוב על רחיצת הכלים, להרגיש את רחיצת הכלים, ולעשות את רחיצת הכלים.
אך רב האנשים, בזמן רחיצת הכלים, מחשבתם נודדת, לכל מיני מטלות אחרות, כמו להביא את הילדים לחוג. במקביל הם מרגישים איך הבן זוג מזלזל בדברים שהם עושים, ובמקביל הם עסוקים ברחיצת הכלים.
יוצא שהאור / הארה שצריכים לקבל דרך תנועות תודעתיות בעולם העליון, שכאן מתקבלות, כ”סמלים”, של אדם רוחץ כלים, לא מצליחים להיכנס לתודעת האדם.
בלשון של תודעת הנסתר ביהדות, אין קוהרנטיות.
.
מצב שני, זה שהאור לא ירד עד קומה שלמה.
.
**** ירידת האור לקומה שלמה, תעזור לאדם לחיות בהרמוניה.
.
בעיה שניה בהורדת האור אל הכלי, היא שדווקא האנשים הכי רוחניים, שעושים הגות, או מדיטציה, או מטפלים באחרים, נהיים בעצמם חולים.
.
בגלל שרב האור נשאר תקוע בתוך התודעה, ולא יורד לקומה שלמה, מכח הפוטנציאל, לפועל עצמו , במציאות חיי היום יום.
יוצא שהאור שהם משיגים אותו, באמצעות מדיטציות למשל, או טיפולים
baruc
***** תהליך פתיחת דלת העולם העליון על ידי ביעור חמץ פנימי , לפי תודעת הנסתר ביהדות. וזה קורה פעם בשנה, ורק יום לפני ליל הסדר (היום, ברגעים אלו, לכן כדאי להזדרז).
----------------------------------------------------------------------------
כמה חיכיתי שירד הלילה בכדי שאוכל להתחיל את פעולת ביעור החמץ התודעתי. האם ידעתם שרק היום, מתאפשר לכל אדם, ללא קשר בדרגת התודעה שלו, לחוות זמן תודעתי מיוחד מאד, שבו האדם יכול לפתוח דלת בין שני מימדים . דלת בין העולם הזה, לבין העולם העליון, בלי שהוא צריך לעשות עליה רוחנית.
רק היום זה קורה, ורק אחרי צאת שלושה כוכבים בשמים.

כמו שלמדנו, כל מה שרואים מחוץ לגוף, למעשה זוהי הקרנה גשמית של מה שנמצא בעולם העליון, עולמות עליונים, זה עמקי התודעה של הבורא.
לכן, כל דבר שקורה לנו במציאות, מתרחש לנו על התודעה. ובתודעת הנסתר, לומדים כיצד האלגוריתמים התודעתיים משפיעים לנו על ההקרנה הגשמית, שלה אנחנו קוראים מציאות.

***** ביעור חמץ באמצעות נר בחושך.
המטרה של ביעור החמץ התודעתי, הוא לחפש בעמקי ובנבכי תת המודע שלנו, את התנועות התודעתיות הנסתרות והחשוכות, שגורמות לנו, פחדים, חששות, כעסים, שפיטה, לשון הרע, וכל תנועה תודעתית שרחוקה על מד האהבה מהדרגה התודעתית הכי גבוהה, שהיא עצמות האהבה שלא תלויה בדבר.
התהליך של חיפוש החמץ והביעור שלו, הינו תהליך מאד פשוט, אך דורש ריכוז גדול, נוכחות, רצינות אך בעיקר ענוה.

*****
כיצד עושים את מציאת החמץ התודעתי בעמקי תת המודע.
את התהליך עושים בכל רחבי הבית , חוץ מהשירותים.

1. יש להדליק נר רגיל
2. לכבות את כל האורות בבית
3. להתחיל להסתובב ברחבי החדרים. לעבור חדר חדר, ללכת לפינות החדר, לעבור לאורך הקירות, להכנס למקומות הכי נסתרים בתוך החדר, לאור הנר, ותוך כדי התהליך עצמו, להכנס פנימה למחשבה הפנימית.
4. להחזיק את המילה "חמץ" במחשבה ולנסות להרגיש אילו הרגשות "מחסור" "פירוד" "פחד" "שקר" מתחילות להציף אותנו תוך כדי החיפוש עם אור הנר, בחדרים החשוכים.
5. ממשיכים בתהליך, עד שמרגישים שדמעות שחונקות את הגרון מתחילות לעלות מתוכינו. ממש לתת לדמעות לעלות ולהציף את כל גופינו, לשטוף את החמץ.
6. הדמעות עצמן שמגיעות מעמקי הנשמה שרוצה להרגיש נקיה, הן אילו שיפתחו את הדלת בין הממדים, ואור עצום ישטוף את התודעה שלנו, וינקה את החמץ הנפשי, התודעתי והרוחני.
7. לאחר תהליך הניקיון שיכול לקחת מינימום עשר דקות ועד כמה שאתם מרגישים שצריך. (מקובלים שדברתי איתם, ספרו שלפעמים זה לקח להם אפילו עד שעות הבוקר, עד שעלה האור ממש, כי הם נכנסים עמוק מאד, לבחון את העולם הפנימי שלהם שמקרין לעולם החיצוני, על כל דבר פעוט)
לאחר התהליך עם הנר והדמעות שהציפ
baruc
קצת טעימות מהסודות הנסתרים שקשורים לחג הפסח, לפי תודעת הנסתר הקדמונית ביהדות.
.
חג שמח לכולם.
קריעת ים סוף, זה התהליך התודעתי של קריעת ה"סוף" וההתגלות לאין סוף. כי קריעת ים סוף, נעשתה בתודעה. כשכתוב לנו בתנ"ך שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר, אנחנו שואלים את עצמינו... איך? את המדבר הזה גומרים בשלושה ימי הליכה.

הסוד הוא, שזה לא ארבעים שנה במדבר, אלא ארבעים שערי תודעה, שהתודעה הקולקטיבית של עם ישראל, היתה צריכה לעבור, ולעלות מדרגת התודעה: ארבעים ותשע דטומאה... כאשר טומאה, זה מלשון "אטום".
מה שאוטם את התודעה, וקדושה, זה מה שמקדם את התודעה להתפתח לעבר מטרת האהבה והאחדות.

הכל זה עולם תודעתי וההקרנה מתקבלת כאן בגשמי, כתודעת חלקיק שהוקרסה. סוד קריעת ים סוף, זה שהגבול נפרץ והתבנית נשברת, והבורא מתגלה. וכאן אנחנו צריכים לתת מתן תוקף לנוכחות של הבורא בביתינו. זה היום שצריך להתבודד, אתם עם הבורא... להתפעם, ולהתאהב. השם המפורש של הבורא הוא: אהבה. כך כתוב לנו בספרי תודעת הנסתר.
אהבה זה לא לאבי דאבי, או אהבה בין גבר לאישה, כי בעולמות העליונים, אין פיזיקאליות ולא גופים.
אהבה זה הכח שמרכיב את כל היקום, מלשון א' הבה. שזה אומר, הכח שמחבר ושומר על תשתית רקמת האחדות שהכל בנוי בתוכה.

אם חס וחלילה, אדם פוגע ברקמת האחדות שכבר מתקיימת, על ידי לשון הרע, שיימינג, עצבות דטומאה, פחד דטומאה, כעסים, שפיטה וכו'. זה נקרא "עבודה זרה" , כי תנועות כאלו בתוך יישות אלוקית, זרים לה. כי אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, שאין קשר לעצבות, כעסים, פחדים למהות שלנו שהיא אהבה.
לכן הבריאה שיש לה מערכת חיסונית לשמור על האחדות, תשלח יסורים לאדם, כמו מחלות, כאבים, תאונות, וכו'... על מנת לעצור את הנשמה, שתתבונן על עולם האשליה שהיא נותנת לו כח לנהל אותה.
ותגרום לנשמה לשאול שאלות ושהיקום ישלח לה תשובה.

זה מה שנקרא: "לחזור בתשובה" . האדם שואל, הבורא עונה תשובה. וכל שאלה, זה כלי להורדת אור שזה התשובה, עד שהאדם מזדכך על ידי שאילת שאלות יקומיות..
.
כל הגמרא מבוססת על שאלה ותשובה, ובעולם העליון, אנשים שחוו מוות קליני, מספרים על השאלה שהחזיקו בתודעתם, ומיידי חוו את התשובה, כי שם אין זמן ומרחב.
עד ששבו דרך המנהרה התודעתית של האור.

כשכתוב, שאסור לעשות פסל או תמונה, הכוונה, לא להגשים את העולם הזה, כי אין עולם פיזיקאלי, ולא לתת כח לסמלי האשליה שהמח מייצר לנו מאותות חשמליים, כי כלום לא נמצא באמת מחוץ לגופינו. זה הכל רק תודעה.
.
בשפת הקודש, לא רק מסתכלים על הויזואליה, אלא גם על הסאונד. זה משמעות של שם לפי הסאונד, או אותיות מתחלפות .
י. ה. ו. ה. מלשון התהוות
א. ה. ב. ה מלשון א' הבה התאהבות.
.
**
baruc
[10:24, 19/4/2019] ‪+972 52-657-5533‬: ** ישנם ארבעה סוגי תקשורת של הנברא עם הבורא
מדבר בתודעת הנסתר, זה מלשון דיבור. וזו דרגת תודעת נפש. הדרגה הנמוכה ביותר... דיבור זו הדרך שבא הנברא מתקשר עם הבורא

רוח- דרגת התפילה, האדם מתפלל לבורא

דרגת הנשמה - תקשורת דרך שירה. מקובלים רבים כתבו שירה, בינם לבין הבורא

. דרגת חיה - תקשורת דרך ניגון... מקובלים אחדים, עלו לעולמות עליונים והביאו משם ניגונים, ניגוני הבעל שם טוב, ניגוני אשלג וכו'

דרגת יחידה- דרך התקשורת היא ריקוד. זו כבר אומנות בפני עצמה, כי כאן נכנסים לעולמות עליונים דרך ריקוד, התבטלות, עשיית סלטות ותנועות תיקון על התודעה, תוך כדי הריקוד.
לרקוד עם הבורא, זה לקום בבוקר, ולהגיד לבורא, אני רוקד איתך. כל דבר שאתה שולח לי היום, אני פשוט מתנהל לפי מה ששלחת, מקבל באהבה, מתבונן ומוצא, מה רצית שאלמד היום שקשור לאהבה. דרך מה זה לא אהבה ודרך מה זה כן אהבה.

מי יתן ושישאר לנו האור אין סוף בתוך כל תא בתודעה המוקרסת שלנו גם כגוף וגם כנשמה כתודעת גל.
baruc
בבריאה חוק האיזומופריה עובד להפליא, והוא פועל מהגלקסיות הכי גדולות ועד החלקיקים הקוונטיים הכי קטנים , דבר אשר משמר את המכנה המשותף של שפת הבריאה על כל רבדיה. מבחינתי אין איפא ואיפא בין בני האדם. לא בגיל, ולא בתרגיל, לא בדת, לא בלאום, לא במגדר ולא במצב האישי או הסוציואוקונומי.
.
למדתי כבר למצוא את הבורא בכל אדם ואדם, ולראות השתלשלות של אירועים בטבע, מקבלים אפילו ביטוי בתוך התודעה הקולקטיבית והפרטית של האדם. לכן כשאני מדריכה לקוחות פרטיים, אחד על אחד, אני מתבוננת עליהם כעוד מלבוש של הבורא, רק בתצורה שונה. אין מולי אדם, אלא יישות אלוקית וזה הדבר היחיד שאני רואה, מרגישה וחווה.
.
כעת רק ניתן לאפשר לאותו אדם להזכר כיצד מתחברים לתודעה האלוקית, לעולם האמת, וכמה שיותר להתנתק מעולם האשליה.
.
כמה שעולים בתודעה, כך גם התרגום של המציאות של הכרה אנושית שהשתחלפה להכרה אלוקית, מקבלת תרגום בהתאם לדרגת התודעה שהיא נמצאת, ומובן שמגיעים איתו השגות תודעתיות, עם כל שלב ושלב. לי כבר מזמן אין אפשרות לראות את העולם כעולם פיזיקאלי, אלא אני כבר רואה את הכל כמחובר. אני רואה את הכל כרשת של אדוות, שפעולה אחת במקום ובזמן מסוים משפיעה על פעולה שניה במקום אחר בעולם ובזמן אחר. מדוע? כי הכל קשור להכל, וקוראי הפוסטים כבר למדו, שאפילו הנפרדות היא אשליה. כי אם אני אוריד את העור לכל האנשים בעולם, ואני אגע באדם אחד בלבד, כולם ירגישו כאילו אני נוגעת גם בהם, וכולנו מחוברים בניורוני האמפתיה במח.
.
.

******* "עלמא דשיקרא ועלמא דקשוט - עולם השקר ועולם האמת, לפי תודעת הנסתר ביהדות.
.
.
אנו חיים בתרגום של עולם אשלייתי לחושים שלנו, בתודעת הנסתר, בארמית זה נקרא: "עלמא דשיקרא" ולכן עושים המון טעויות בתפיסות החיים שלנו. שחלקן אפילו מסכנות חיים, או עושות נזקים רבים. מדוע ?
.
לבריאה יש המון חוקי אקסיומה שלמדנו עליהם בסמינרים של כיתות, וזה מתקשר כבר ללימוד : "עלמא דקשוט" - עולם האמת. שפועל לפי מערכת חיסונית של אחדות הבריאה.
.
חוקים כמו:
.
מה שאתה רודף אחריו יברח ממך
.
ממה שאתה בורח זה ירדוף אחריך
.
עולם הניגון על הקלידים הלבנים והשחורים
.
גילוי מתוך האפשרויות
.
מה שתזלזל בו, יזלזל בך
baruc
אין זמן ואין מרחב, הכל כתוב והרשות נתונה. כל המציאות מתקיימת בו זמנית, ולאדם יש יכולת לשוטט עם התודעה שלו, על כל עמודי הספר שנכתב מראש.
.
לאדם יש אפשרות לגרום למציאות להתיישר אליו, לפי דרגת האור האלוקי שהוא מחזיק, בדרגת האחדות שלו וקיום ואהבת לרעך כמוך. תודעת הייחוד.
.
הבורא הוא לא זה שמסתיר את עצמו, אלא האדם מסתיר את עצמו מהבורא- המון תלמידים חוו ניסים אחרי ניסים מעל הטבע, כשהבינו את זה.
.
לא אתם אילו שצריכים את הדברים, אלא הדברים צריכים אתכם, כי אתם ישות שעושה פוטוסינתזה לאורות אלוקיים, לקבל התגשמות.
.
. זכות הבחירה שיש לתודעה הקולקטיבית שמתאחדת, שיכולה על ידי אחדות או אי אחדות "להושיב את הבורא על כסא דין (גזירה) או כסא הרחמים (אחדות ואהבה).

.
שמץ מינהו
.
ועוד ועוד..
.
**** עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני
.
חוק אקסיומתי חשוב מאד הוא, שעולם פנימי מקרין לעולם חיצוני. אין באמת שני עולמות. יש רק עולם אחד פנימי, וכל תנועה שעוברת על האדם בתודעה, כאילו מסתכלת בתוך מראה שאנו קוראים לה: "מציאות" .
.
כל מה שקורה לאדם, זה רק השתקפות במראה שמאפשרת לנשמה שלנו, לראות מה מתחולל אצלה בפנים, ואילו תנועות הנפש של האדם עוברת, ואותן תנועות בתודעת האדם , מקבלות בסך הכל תרגום "ויזואלי". ממש כמו סמלים של אימוג'י בסלולרי..
.
אך זכרו, המציאות כלל לא נמצאת מחוץ לנו. המציאות נמצאת מאחורי הסמלים של האימוג'י.

למעשה הדעת של האדם מתחברת כל הזמן לתתי תודעות , ובהתאם לחיבור שהיא התחברה, זה התרגום והחוקים של התודעה שפועלים בדרגה שהתחברנו אליה, זו המציאות שנחווה.
baruc
***** מהם חלומות .

חלום זה בסך הכל , כיס תת תודעתי, שדעת האדם מטיילת בו, לרגעים מסוימים, וחווה שם תיקוני תודעה, של תנועות תודעתיות שהיא לא הספיקה לחוות בזמן העירות שלה. בחלום פשוט משלימים לדעת האדם, את תנועות התודעה שדעת האדם היתה צריכה לסיים לאותו יום.
דעת האדם, עוברת מסטאטוס של תודעה אחד לסטאטוס של תודעה שניה, בין מימדים ומציאויות מקבילות. (נדרש פוסט)
.
בדיוק כמו בחלום, אנחנו בטוחים שאנו חווים מציאות, ובטוחים שמפעילים את חמשת החושים שלנו, רואים, שומעים, וכו', כשלמעשה אנחנו ממש לא, וכשאנו מתעוררים אנו מגלים שהדעת שלנו, פשוט טיילה במציאות שהיתה "אשליה".

חלום לא נועד שיפרשו אותו, כי גם ככה הפירושים יהיו לפי האמת הסובייקטיבית של החולם או המפרש. חלום נועד להשלים תנועות תודעתיות שדעת האדם צריכה לעבור, ולכן, רב פרשני החלומות, מפרשים לפי האמת הסובייקטיבית של עצמם ולא לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. כי הדברים שרואים בחלום, זה כלל לא תואם לפירושים האמיתיים שתודעת האדם חווה.
ובתודעת הנסתר לומדים, שחלום זה בסך הכל הרהורי ליבו של האדם, שמקבלים סימליות, בסטאטוס של תודעה, שאין שם מרחב וזמן ולכן גם אין גבולות ויש ערבוב חושים.
כל מראה ויזואלי בחלום, זו תנועה תודעתית שאין קשר כלל לאיך שהסמל שלה נראה. ובהתאם לדרגת התודעה שדעת האדם נמצאת, אילו החלומות שהוא יחווה, כי זה בסך הכל בא לתקן לו את התודעה, ולא להעביר לו שום מסרים.

המון אנשים רצים לפרש את החלום דרך ספרים שעוסקים בנושא, או אנשים שמפרשים להם חלומות. אין קשר בין פירוש החלום לפי האמת הסובייקטיבית שהאדם מפרש, לפי האמת האובייקטיבית של הבריאה. המושגים של כסא שזה התכנסות התודעה או שולחן , שילוח אורות, ליוותן, ליווי , עז, נחישות ותעוזה, נחש, לנסות לראות בחשכה ולנחש... ואין קשר לפיתוי ומיניות למשל, כמו שמציגים בגלל פיתוי הנחש את חוה... , רצפה, חלון וכו'... הם שונים לחלוטין מסתם להגיד פירוש לפי מה שאנחנו חושבים...

.
מכיוון שחלומות הם תנועות תודעתיות, שמעצבים לנו את העולם הפנימי, תוך כדי שינה, ישנם מצבים שנראה את ההשפעה שלהם לאחר מכן, גם במראה של העולם החיצוני.

.

בחלומות מסרים גבוהים מגיעים כשהם רק בדרגה גבוהה מאד, כשרוח הקודש שורה על האדם.
לא פעם פנו אליי אנשים שאמרו לי שהם לא חולמים, או לא זוכרים חלום. אין אדם שלא חולם, כי אחרת זו יישות אלוקית שלא עוברת את המשך תנועות התודעה שהיא צריכה לעבור כאן. אם אדם לא זוכר את החלום, זה מעיד על כך, שהוא לא מזוכך במידותיו, ולכן משכיחים ממנו את החלום.
.
אומנם בחלום וגם במציאות, העין רואה שולחן, אך שולחן זה רק סמל האימוג'י של תנועה בתודעת האדם,
baruc
שנקראת : "שילוח" . וכסא זה סמל /אימוג'י , ממש כמו סמיילי בסלולרי, שמה שיוצר לנו את ההקרנה של הצורה שלו, זה התנועה התודעתית שנקראת: "התכנסות" ... הרי אפילו לפי המדע, אין אנו יודעים איך באמת נראה כסא, ואיך נראה שולחן, כי העין שלנו קולטת רק תנועות סיבוב של אלקטרונים שמתסובבים מסביב לגרעין האטום. לכן אנו רואים רק תוצאה של "הקרנה" בצורת כסא או שולחן, אך לא באמת יודעים איך נראה כסא או שולחן.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, המקובלים כלל לא מסתכלים על העולם של האשליה ולא מנתחים סמלים, עבורם זה העולם של הסמלים שמתקבלים ממהירות האור של הפוטונים שמייצרים לנו "אשליה" שיש משהו לנגד עייננו, כשלמעשה אין באמת שום דבר מחוץ לגופינו. בתודעת הנסתר עובדים עם הרגשים , ההרגשים הם הקודים הרוחניים והתודעתיים שבונים לנו את ההקרנה שלה אנו קוראים "המציאות הפיזית."
.
בסמינר, כשאנשים עלו על הבמה וסיפרו את סיפורי חייהם, התלמידים למדו לעשות "הרגש הזולת" , דרגה תודעתית יותר גבוהה מיכולת "הרגש הזולת" נקראת: יכולת: "שמיעה רוחנית".
.
**** מהי שמיעה רוחנית.
.
שמיעה רוחנית, זו יכולת שיש לכל אדם, אך צריך להתחבר לתודעה שמאפשרת אותה.
.
למעשה אין קשר בשמיעה רוחנית , לחוש השמיעה.
.
כל דבר ביהדות, אפילו בכל תפילה, כשמופיעה המילה "שמע" , כמו "שמע ישראל" ... "נעשה ונשמע" ... אין קשר לחוש השמיעה, אלא למילה "משמעות".
.
חוש השמיעה הרוחנית, זה למעשה יכולת לסרוק. ממש כמו שיש לך ברקוד, או סקאנר, אתם יכולים לעמוד ליד משהו, או מישהו, ופשוט לסרוק אותו ולקבל מידע על הנשמה, על תנועות התודעה שהוא עובר, מדוע הוא תקוע בחייו, מה הדרך לממש את שיא הפוטנציאל , מה נכון לו, מה יקרה אם הוא יבחר בזה או בזה וכו'...
.
וזו יכולת שכל אחד ואחד יצטרך להגיע אליה, כי לשם התודעה של עם ישראל אמורה להגיע, ובקרוב מאד.
.
מה יקבע את הצלחת האדם ? זה החיבור של הדעת שלו אל התודעה הנכונה.
baruc
**** מה זה תודעה לפי המדע.
.
עד היום, המדע הכי עדכני לא יודע להגדיר מה זה תודעה. גם אם היתה פעם תאוריה שנקראת תורת המיתרים, שרב המורים הרוחניים שלא מעודכנים ממשיכים ללמד אפילו כעת, את מה שכבר הופרך מזמן, וכל שני וחמישי יש תאוריה אחרת, המדע לא מתקרב אפילו להסביר מה זה תודעה.
.
מדוע ? כי העולם הפיזיקאלי לא באמת קיים. אלא מה שמתקיים לפי המדע, זה רק הסתברויות של גלים פוטנציאליים, שעד שהאדם לא שם את תשומת ליבו על נושא מסוים, אותו גל, שזו אחת מהאופציות שמתקיימות בו זמנית, עדיין לא קיבל ביטוי מהכח אל הפועל.
.
כשעשיתי הרצאה באחת האוניברסיטאות, עמדתי על הבמה לפני המדענים, ופשוט נאלצתי לשים להם מול הפנים, את העובדה שהם הכי מפחדים ממנה, ולהגיד להם: "המלך הוא עירום" . אתם בודקים פיזיקאליות ועושים מחקרים, על מה שגדולי המדענים בכל הזמנים אמרו, אין באמת עולם פיזיקאלי, אז מה אתם בדיוק מודדים ?
.
מיותר לציין כיצד קיבלו את המסר הזה. אבל חלקם באמת ניגשו והתעניינו, להבין בתודעת הנסתר ביהדות, וחלקם הסתגרו. אחרת צריך לשנות את כל ספרות הפיזיקה ויש מצב שחלק אפילו יאבדו את מקומות העבודה שלהם.
.
למעשה, כמה שמתרחש תהליך אחישנה שהתלמידים והקוראים למדו על כך, כך אנו עדים לתופעה ולגילויים של המדע, שמיום ליום מתקרב יותר ויותר לידע שקיים בתודעת הנסתר ביהדות.
.
בתודעת הנסתר ביהדות, הידע הזה כתוב לנו כבר בזוהר. אם הכל בנוי מאטומים, וכל אטום בנוי מ99.999 אחוז חלל ריק, אז אין באמת חומר, והכל למעשה מחובר.
.
תתארו לכם כיצד מגיבים הלקוחות שלי, כשאני מסבירה להם שכל מה שהם עומלים ורודפים אחריו, לא באמת קיים באופן פיזיקאלי, וזה לא אני אמרתי, אני מביאה להם נתונים מדעיים. ועוד יותר כיצד הם מגיבים שהם נחשפים לעובדה, שחמישים מיליון איש שחוו מוות קליני, אמרו: נישארתי אותו אני. היישות הזו שחושבת ומרגישה, היא נצחית, רק החזירו אותי לחיים כי אמרו לי שהזמן שלי עדיין לא הגיע לעזוב את המימד הזה, או לא השגתי עדיין את מה שהייתי צריך לעשות כאן. אז הם גם מבינים, שאף אדם לא לוקח שום דבר איתו מכאן אחרי שהנשמה עוזבת את המימד הזה. וכשפותחים לנשמה ומגלים לה את מה שהיה נסתר ממנה, רובם בשוק, ששבעים שנה בממוצע, בזבזו את חייהם ברדיפה ופתחו תלות אחרי משהו שאין לו טעם והוא אשליה גמורה.
.
תתארו לכם את ההלם הראשוני שאני נמצאת עם אנשים שרובם חיים בתוך בריכות של כסף, מותגים, מכוניות מפוארות, בתים של המאיון העליון, יאכטות, ואז באה איזשהי ישראלית קטנה ונסתרת, ומיידעת אותם, שגם הגוף שלהם שהם משקיעים מאות אלפים לטיפוח שלו, גם הוא הקרשה של תודעה.
.
תתפלאו, אבל זה בדיוק מה שהם זקוקים לשמוע. כשח
baruc
אבל זה בדיוק מה שהם זקוקים לשמוע. כשחיים בכזה פאר , שלא באשמתם, אלא רובם הם יורשים ונכנסים למציאות הזו, כמה רגיעה הם מקבלים פתאום, שמישהו באמת מלמד אותם, כיצד העולם הזה עובד. ועוד יותר הם שמחים לדעת, שהם כאן בשביל מטרה מסוימת ויש להם יעוד רוחני ולא רק גשמי.
.
אז מבחינת המדע עד לא מזמן, המדענים חשבו שהמח מייצר תודעה. בזוהר אצלינו מוסבר כיצד התודעה למעשה מייצרת מח. ומיום ליום אנו עדים לכך, יותר ויותר.
baruc
***** שאלה:

מטריד אותי משהו יקירה לא יודעת אם קשור לכאן: העם מפולג, השכינה זועקת לאנרגיית האחדות, ממש יכולה לשמוע אותה, העם הזה עוצמתי מאוד באחדותו, אני חושבת שאנחנו לא ממש מבינים עד כמה. ניסים קורים כשהוא מאוחד והוא לא, מה קורה עם זה? טריגרים יגיעו על מנת לאחד, כולל מהגויים שכמהים " ...............

***** תשובה:

צודקת, אכן... העם מפולג, כאן בעולם הזה, אך בעולם העליון, הנשמות מאד מחוברות אחת עם השניה... ובונות נשמה אחת.

לבריאה יש מערכת חיסונית, שאחראית לשמור על רקמת האחדות שלה. אך היא עושה זאת בשני אופנים. או יסורים, או תודעה. ובמילים יותר קבליות, או תורה, או דרך ארץ. ... אם העם לא מאוחד, ישנה גזרה. ולא מתוך עונש, אלא מתוך עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, של התודעה הקולקטיבית. ואם עם ישראל מפולג, אנשים מדברים לשון הרע אחד על השני, מה שהיה בבחירות, היה שפל המדרגה, שיימינג שעושים על ילדים , חרם שעושים בבתי הספר על ילדים, בני זוג שהם אלימים וכו'... כל זה בונים תודעה קולקטיבית של פחדים, חששות, לחצים, וכו'.. וזה יתורגם למצבים שישמרו על האחדות, כמו מלחמה, שכולם צריכים להתפלל, רעידות אדמה, חס וחלילה, טילים , שריפות גדולות , אסונות... ואז רואים את עם ישראל שיש לו לב ענק, מנחמים אחד את השני באחדות... זו דרך אחת, ונקראת "יסורים" מלשון להסיר את מה שמסתיר לנו להיות יישויות אלוקיות..

כשיש גזרה, המקובלים יפנו לעם ישראל לעשות צום. על מנת שהרוח תגבר על החומר.

מצד שני, אפשר דרך העלאת התודעה... ללמוד שהכל זה הבורא, וכל אדם הוא חלק חשוב בפאזל, והוא מתגלגל רק בשביל לתקן מצבי אהבה, וכולם עדיין כניצנים שרק נפתחים כעת... ואז עם ישראל מתאחד דרך תודעה קולקטיבית של לב אוהב וחם, ודוגמה טובה שאיחדה את עם ישראל, זו להקת שלוה, שהתגלתה פתאום וקיבלה פרסום, ועם ישראל התאחד לאהוב את השונה, ולראות בו את המיוחדות.

ככה או ככה, מבניות הבורא תמיד תשמור על רקמת האחדות. הכל תלוי על איזה כסא אנחנו מושיבים את הבורא.

כסא הדין, שמפעיל חוקי אקסיומה , כמו ילד שמכניס אצבע לחשמל, ומתחשמל . זה לא שהחשמל כועס על הילד, זה פשוט, חוק אקסיומתי שמופעל.

או כסא הרחמים, שזו התודעה הקולקטיבית שהיא אוהבת, מקבלת אורות גבוהים לתודעה, בלי צורך לעבור יסורים.

בסיפורי התנ"ך, אפשר לראות בבירור, שהיכן שעם ישראל היה מפולג, וגם בהיסטוריה שלנו, כמו במגילת אסתר, שלטו עלינו האויבים.

כשעם ישראל הפך ליישות אחת, אי אפשר לגעת בו, כי הוא מקבל את כח האחדות של הנחיל. הסופר אורגניזם.

לא סתם כתוב לנו "והיום נהיית לעם" ... לא כתוב נהייתם, אלא נהיית. גוף אחד מאוחד ומיוחד.
baruc
אור הנשמה, מהות הסבל, תכלית כל הדברים, הצדק שבהגיון, אחדות ההפכים, מהות האושר, החלל והזמן, מה זה "אני"?

הרגשתם פעם שמשהו חסר? נדמה היה לכם ששכחתם משהו ואינם מצליחים להיזכר במה? מרגישים מנותקים מהמציאות? לא מוצאים את התכלית?

כל התיאורים האלה הם תיאורים של אותה תחושה, שהיא השורש של הסבל והיא הניתוק מאור הנשמה. לרוב האנשים אין מושג בכלל מה הוא ה"אני שלהם"

לכל אחד מאיתנו יש "רצונות" אותם רצונות עשויים מאותו החומר שעשוי ה"אני" שלנו. האני שלנו הוא הרצון הראשון שלנו והוא ה"חור" שממנו יוצאים כל הרצונות האחרים שלנו.

רצון הוא חוסר. חסר = נפרד. כל מה שחסר את מה שהוא לא הוא במהותו נמצא בנפרדות. כל הרצונות שלנו הם חוסרים. המילה רצון מבטאת את הדרך שבה דורש החוסר את מילויו.

מטבעו - דורש החוסר את מילויו, כי כל החסר, חסר דבר מה. ואותו הדבר אותו הוא חסר, מתבקש מטבעו למלא להתאחד עם מה שהוא חסר אותו.
רעב הוא חוסר בשובע, הרעב בפני עצמו הוא לא משהו, הוא חוסר במשהו.

האני שלנו הוא רצון (חוסר) כי הוא חסר את כל מה שהוא לא (את כל המציאות שמסביבו). שורש הסבל וחוסר התכלית בכל נובע מהנפרדות של האדם מהמציאות.

האחדות האמיתית היא הסוד לצדק שבהגיון ולאושר המוחלט. האני של האדם הוא מרכז הנפרדות שלו מהמציאות. אם אין "אני", אין משהו שהמציאות חווה כנפרדת ממנה.

המציאות עצמה היא ביטוי של מחשבה אלוקית, כל המציאות שלנו עשויה ממחשבה, בראשית הזמן כשברא אלוקים את המציאות הוא השתמש באותיות ה"אבג" בכדי ליצור את החלל והזמן, על זה ניתן ללמוד יותר ב"סוד האותיות" בספר היצירה.

החומר במציאות הוא יציקה של צליל שמקבל צורה בחומר דרך תנועה של התהוות מותנית. הצלילים שמהווים את המציאות הם תוצאה של התנהגותם של החלל הזמן. חוקי הפיזיקה מתייחסים לדרך שבה עובד החלל הריק הפנוי במציאות.

אותו חלל ריק הוא למעשה אותם אותיות שמהוות את הבריאה, שהן מעין "תבניות על". אפשר לכנותן "הקוד של המציאות". בנוסף לאותיות יש גם ניקוד וטעמים, שהם "תוספים" שמאפשרים יצירה של מימדים נוספים של מורכבות הצליל שיוצר את הצורה.

כל הנשמות הנפרדות הן התפצלות של אותה הנשמה האחת, שכשהיא שלמה, היא נקראת אור אחד המציאות האחת. שהיא המקום והזמן שבו אין יותר דברים. אלא רק דבר אחד, והיא התודעה הכללית של המציאות כפי שהיא חווה את עצמה מחוץ למקום ולזמן.

איחוד כל הנשמות הוא מהות האהבה. אהבה בין שני אנשים כולל אהבה רומנטית, אהבה משפחתית או חיבה הן ביטויים של אותה תחושה של אהבה שהיא בעצם ה"רשימו" (זיכרון מוטמע רושם) מהמקום והזמן שבו כל הדברים הם אחד.

ישנה רמה מסוימת באהבה, שכשאדם מאוהב כל כך והוא מסתכל למי שהוא
baruc
מאוהב בו בעיניים הוא רואה דרכו דרכה את עצמו בתוך הבן אדם השני מסתכל על עצמו דרך העיניים שלו (כן.. קחו לכם זמן לקרוא את זה שוב)

תחושת האהבה התאהבות היא למעשה שורש תחושת האושר. ובכדי להגיע אל האושר המוחלט על כל הנשמות המפוצלות לעבור תהליך לאחר "שכחה ניתוק" מאמת של המציאות אל עבר האחדות הכוללת ומימוש תכלית הדברים.

מדובר בתהליך שיכול אף לקחת עשרות ומאות גלגולי חיים, הגילוי הסופי היחיד שהוא תכלית המסע והדרך הוא הגילוי של סוד אחדות ההפכים, שהוא החיבור לאהבה האין סופית של הבורא.

הנשמה בעולם הפיזי יותר מתייחסת לדרך שבה אנחנו מסתכלים על המציאות, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור מי שאנחנו חושבים שאנחנו.
כל הדברים "קורים" אבל בכל רגע יש לנו בחירה בכיצד להסתכל עליהם.

מקור ההסתכלות הפנימית של הנשמה הוא בחלל הריק, שהוא למעשה כלי התפיסה של הנשמה. החלל הריק הוא החיבור בין הנשמה למציאות הפיזית והוא המסך שמסתיר מאיתנו את עצמיותנו המקורית הנשמה.

הסוד של גילויי ההפכים שווה לסוד של גילוי שלמות העשיה, והתאהבות ללא תנאי בעצמי. מערכת היחסים היחידה במציאות היא מערכת היחסים בין הבורא לנברא. ואהבה היחידה שקיימת היא האהבה של הבורא והנברא.

להתאהב בעצמנו = להתאהב בחלק בנו שאין לנו בו שליטה (כל המציאות). כי כפי שכבר נכתב, אין לנו באמת בחירה חופשית בתור הגוף, ואין לנו בחירה על איך לחשוב מה להרגיש או מה לרצות.

רוב האנשים כועסים ואף שונאים את עצמם. הרבה אנשים אומרים "אני שונא את עצמי, למה אני כל כך רוצה את הבחורה או הבחור הזה למרות שאני יודע שאני לעולם לא אשיג אותו אותה" הם מאשימים את החלק בהם שאין להם בו שליטה, שרוצה משהו שאין להם אפשרות להשיג.

מהרגע שבו מתאהב האדם באהבה אמיתית ללא תנאי באותו חלק בעצמיותו הוא משיג אהבה בדרגה חדשה שנקראת חמלה. שהיא למעשה אהבה ללא תנאי לחי, צומח ולדומם ללא נבדלים וללא הנחות.

הדרך להנות במציאות היא על ידי אהבה עצמית, שהיא למעשה מילוי הרצון הגדול ביותר (האני). אהבה = חיבור לבורא, אני = נפרדות מהבורא.

אהב העצמית = השלמות שבנפרדות מהבורא. (יינ ינג). כשאנחנו מתאהבים במישהו אחר אנחנו מתאהבים בו בגלל הדרך שבה הוא גורם לנו להרגיש בתור החלק בנו שאין לנו עליו שליטה.

כשאנחנו מאוהבים במישהו החלק בנו שאין לנו בו שליטה פתאום הופך לטוב ומוצלח והוא משרת אותנו וגורם לנו להתאהב בו ולהיות שמחים בחלקנו ומעצם היותנו.
baruc
התאהבות באחר = התאהבות בחלק בעצמנו שהוא לא בשליטנו, הרי שכל המציאות עצמה היא אחת, וכל אותם חלקים שנראים לנו נפרדים מאיתנו הם אך ורק ביטוי של החלקים המודחקים של עצמנו ושל הנשמה שלנו שמקבלים ביטוי דרך אור הבורא במציאות.

אור הבורא = יצירת מציאות. הקרנה של צורות בחומר דרך סאונד. הכלי שדרכו יוצר הבורא את המציאות נקרא היכל הבורא. היכל הבורא עצמו הוא החלל הריק שמורכב מאותן אותיות שבהן השתמש בכדי ליצור צליל ותנועה בחומר.

הסוד הצדק שבהגיון (הסוד ללהיות מאושר למרות שאין במציאות הגיון וצדק) הוא החיבור שלנו למחשבת הבריאה, ולתכלית כל הדברים. מהרגע שבו מגיע האדם בתודעתו למצב של אחדות בין ההפכים, הוא רוכש הגיון חדש.

אותו הגיון הוא החיבור של שני השכלים, הזכרי והנקבי, והוא השכל האולטימטיבי להבנת המציאות. קנאביס לדוגמא הוא צמח שעם צריכתו מתרחשת אינטגרציה בין שני צידי המוח וחיבור בין הצד הנקבי לצד הזכרי, בין הרגש להגיון.

אין הבדל בין התהליך שעובר אחד בכדי להגיע להארה, לתהליך שעובר תינוק משהוא נולד ועד שהוא מזדקן, מדובר בתהליך אחד של הבנת המציאות. בדיוק כפי שהרעיון עבור תינוק בעולם על זה שההורים שלו הולכים לעבוד באיזה מפעל מוזר בשביל להביא משהו שנקרא כסף כדי לקנות אוכל הביתה מחנות ייראה מופלא ויוצא דופן, גם לנו בני האדם נראים הרעיונות האידאות הגבוהות שמנהלות את המציאות ממש יוצאות דופן ומופלאות, כך גם העולמות העליונים. (ביטוי של מחשבת הבורא במימדים אחרים של חלל-זמן)

בשביל להאיץ את התהליך ולהגיע להארה ולאחדות על האדם למקד את הרצון שלו רק בדבר אחד. ולשם כך עליו להבין את עצמו בשלמות ולהגיע לאושר פנימי אמיתי ראשית.
baruc
*** אתם לא באמת נוגעים במשהו בחייכם...
אם אלקטרונים דוחים אחד את השני... ואלקטרונים נמצאים מסביב לגרעין האטום, ואתם כולכם עשויים מאטומים, וכל אטום בנוי מ 99.9999. אחוז חלל ריק... יוצא שאתם לא באמת נוגעים בכלום, כי האלקטרונים של הגוף, דוחים את האלקטרונים של המקלדת... אז מי בעצם כותב עבורי, ומי בעצם מחזיק אותי על הכסא, כי אין כלל מגע... מי הוא זה שכותב בעט ומיהו זה שמדפדף לי דפים במחברת?... הרי האלקטרונים דוחים אחד את השני, ויוצא שאני לא נוגעת באמת בכלום.... אההההה... זה נקרא אלוקות... מעניין מאד מי עושה עבורי הכל, ואני רק תודעה, נשאר לי להתבונן ולהזדהות
baruc
מהו סוד שחלוף ההכרה האנושית להכרה האלוקית. מה באמת מאפשר לאדם שנמצא בעולם הזה, שהוא אינו עולם פיזיקאלי, לצאת מגבולות זמן ומרחב, ובאמת לחוות תודעת אלוקות, תודעת האחד.
.
פוסטים רבים נכתבו על כך שהמסע של אדם שלומד תודעה גבוהה, הוא לעבור במצבי תודעה שונים על מנת להגיע למצב של שחלוף מההכרה האנושית , שמזוהה עם הארציות / עולם הזה/ אגו/ גוף ונפש , שמי שלא יודע כיצד לעשות נכון את המסע הזה, מרגיש ריקנות בחייו, דכאון, עצבות, סבל, בדידות, וחוסר חיות.
.
baruc
.
רב האנשים שחוו מוות קליני הבינו שהם רק תודעה ודיווחו על משהו שנקרא "זמן הסתגלות" וזה היה החלק הכי מורכב עבורם. הם פתאום היו מודעים שהם לא צריכים רגליים ולא צריכים ידיים, והם לא צריכים מישהו להישען עליהם שמא יפלו, הם לא צריכים עיניים לראות ולא אוזניים לשמוע, ואפילו לקח להם מעט זמן להיות מודעים שהם בכלל כנשמה לא צריכים גם לנשום. הם פשוט הבינו שהם זה לא הגוף שהיה רק מלבוש עבור הנשמה שלהם. רק חליפה שהנשמה נכנסה בה...
אין לזלזל בגוף כמובן, רק לא להזדהות איתו כאילו זה אתם.
.
כמה שאתם נאחזים עוד יותר בהזדהות הרוח שלכם עם הגוף והנפש, כך דרגת התודעה שלכם יורדת עוד יותר, וככל שנאחזים בגוף עוד יותר, ככה יורדים עוד יותר, האחיזה בגוף היא חזקה מאד, והיא כוללת גם את הגוף הפיזי, גם את הנפש, וגם את האגו, ולמעשה האדם צריך לנטוש את הגוף וגם לא לתת לגוף לנהל לו את המצב הטבעי שלו כרוח... "איך אני נראה, מה אומרים עליי, אני זה מה שאני מרגיש, אני לא שווה, אני כן שווה, אני מוצלח, אני כישלון, אני בודד " וכו'
.
.

נכון, רב הפילוסופיות מחברות גוף ונפש ורוח, אך למרות שזה קשה, דרושה כאן תפיסת חיים שונה לחלוטין על מנת לעמוד במה שהמקובלים השיגו.. וכל אחד יכול לעשות זאת, כן כן, אפילו ילדים בני חמש.
baruc
בדרגות גבוהות יותר, מקובלים כבר לא מזדהים, לא מדברים ולא חושבים אפילו בלשון "אתה" אלא ממש מתנתקים מההזדהות עם הגוף ומשתמשים בגוף שלישי "הוא". .. "הוא עייף, הוא רעב. הוא עצבני הוא לא מרוצה, הוא צמא, עצבנו אותו, רגשו אותו, שמחו אותו, " וכו'...ואז אתם מנותקים ממנו לגמרי
מערכת כי לה' המלוכה
הרב נווה שליט"א:

*'יום הזכרון'*

אחד הימים הקשים כל כך רגשית להכיל-
23,741 חללים המדוייק נכון לשעת כתיבת שורות אלו.
כל חייל וחיילת נספרו,
כל בן של או בת של,
אח של או אחות של.
עולמות שלמים, משפחות שלמות.
'ויקרא שמם אדם'.

אנחנו קוראים לזה 'יום הזכרון' ,
הכוונה שיהיה ערב שבו העם החי והיושב בציון יזכור את בניו ובנותיו שנפטרו במערכות ישראל על הגנת המולדת כדי שתהיה לנו אחת.

אבל אולי ליום הזכרון יש משמעות אפילו עמוקה יותר?!-
הרי כל מדינה ואפילו מדינות אויבינו מציינים אצלם יום זכרון
על אותה סיבה בדיוק
גם הם חושבים שהם מגנים מפנינו על מולדתם .

אבל האם הלב לא חש בהבדל?!
בחוסר הצדק הפנימי שזועק ׳אבל זה לא אותו דבר׳???!!!

אז אולי חשוב להבהיר לעצמנו לפחות-
׳למה בעצם זה לא אותו דבר׳

העם היהודי הוא העם היחידי בעולם שיש לגביו תיעוד מלווה ועקבי זה קרוב ל 6000 שנה
ראשיתו נעוצה באברהם אבינו כניצן שחנט מעץ מיוחס ונצטווה לראשונה- לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך...

או אז כבר אז נתגלה הקשר המיסטי בין האדם למקום ועל מושג האדם הקדוש, הזמן הקדוש והמרחב הקדוש.

הזמן הקדוש הוא זמן התפקחות האדם והתעוררותו לטבעו הרוחני ולגילוי מהותו,
האדם הקדוש- היא מהותו של האדם כישות שלתודעה שלו אין קץ ולא גבול לה ולרוממותה
והמרחב הקדוש- הוא מקום ההתפתחות של אדם זה כמקום ייחודי שרק בו יוכל לקיים את ייעודו כמו אמן הזקוק לבית מלאכתו.

העם היהודי,
בה׳ באייר התש׳ח,
בארץ ישראל

הם שלושת החיבורים הנדרשים לארוע הגדול ביותר שיחווה העם היהודי והאנושות כולה לקראת האנושות החדשה-
גאולתו של העם היהודי מגלותו.

הגעתו של העם היהודי בזמן הזה לארץ ישראל כמוה כהגעתו של אמן המגיע לבית מלאכתו כדי להשלים את כלי האומנות החשוב ביותר של המלך ערב הכתרתו.

העם היהודי נושא מאז אברהם אבינו מסר חשוב מאד מעבר להיותו עדת אנשים הנושאת מטען גנטי משותף.
אברהם אבינו קרוי איש החסד והנתינה ואנו בניו- בעלי אותה תכונה דומיננטית של נתינה ואהבה ללא תנאי.
יצחק איש הגבורה שעליו נאמר איזהו גיבור- הכובש את יצרו
ויעקב איש הרחמים והאמת המגשר והממזג בין השניים
ואנו בניו וצאצאיו.

ב 70 נפש ירדנו למצרים ופרינו ורבינו לכדי 600 אלף איש

ההתייחסות למספר זה היא עקב ההתפרטות של שלושת האבות הראשיים
ואנו הנשאים במינונים שונים של מידותיהם האופייניים.

משמעות נשיאת המטען הערכי הזה הוא שאנו מסוגלים בינינו לבין עצמנו לקיים אחדות חברתית עמוקה ואמיצה תוך הרגש הזולת והענקת חסד ואהבה שאינם תלויים בדבר עקב עובדת היותינו ישות אחת שורשית.

ממשיך התיעוד ומתאר את אחדותנו במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד
ובנדוד
baruc
להירגע אל תוך הרגע

בכדי להירגע עליכם להיות כנים עם עצמכם עד הסוף תמיד ז"א לא להדחיק, ולא משנה מה שאתם חושבים שלא בסדר במציאות פשוט אל תדחיקו יותר, עליכם להבין שאם רע לכם יש משהו שאתם מדחיקים ועליכם לקחת זאת ברצינות כמו "תרגול" ולבצע זאת מספר פעמים ביום, המטרה היא להבין בדיוק ובפרטי פרטים למה באמת רע לנו, ולמה אנחנו מרגישים בצורה מסוימת לא מסופקים מהמציאות. לאחר מכן יש להבין כיצד לקבל את מה שאנחנו חושבים ש"לא בסדר" בשלמות ולהגיע למצב של רגיעה הדרגתית, חזרה לגוף ולמודעות והרפיה מלאה של הגוף הפיזי והכלים המחשבתיים שלנו. במהלך הדרך ייתכן שנתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלנו ונגלה משהו מצמרר. לאחר שנתמודד עם הפחד לחלוטין נגיע לרגיעה ושלווה ולמצב של אמון מלא ברגע הזה בעצמנו, ובמה שקורה עכשיו. זה ייתן לכם תחושה של ביטחון עצום ושל חום שמאיר את הפחדים. אתם תרגישו הרפיה הדרגתית בכל הגוף עד למצב של רגיעה מושלמת וזרימה עם הרגע הזה, במצב הזה יהיה ביכולתכם להשפיע בצורה מודעת על "תפיסת" האני שלכם, שהיא הדרך שבה אתם תופסים את עצמכם במציאות. שימו לב שהמינוח אני מתייחס לתפיסה שלנו, ז"א לדרך שבה אנו תופסים את המציאות ולא. המילה "רגיעה" באה מהמילה "רגע" שהוא הדרך לתאר את מה שקורה מעבר לשליטה שלנו כבני אדם בתוך גבולות הגוף שלנו. הרגע הוא כל מה שהוא לא אנחנו שקיים במציאות. המשפט "אני מרגיש את עצמי בגוף שלי" נשמע לכם הגיוני? אם כן, סימן שאתם מודעים מספיק כדי להבין מה המשמעות של זה. אני מרגיש את עצמי, אני הוא החלק בנו שאין לנו עליו שליטה כביכול כשעצמי הוא החלק בנו שקשור לרגשות. מדובר על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות באותו רגע ביחס לתפיסת האני שלנו, הדרך להארה ולשלמות פנימית היא על ידי התמודדות עם התדר של הפחד,
baruc
סימן שאתם מודעים מספיק כדי להבין מה המשמעות של זה. אני מרגיש את עצמי, אני הוא החלק בנו שאין לנו עליו שליטה כביכול כשעצמי הוא החלק בנו שקשור לרגשות. מדובר על הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות באותו רגע ביחס לתפיסת האני שלנו, הדרך להארה ולשלמות פנימית היא על ידי התמודדות עם התדר של הפחד, שהוא למעשה גם המפתח לתדר אחר, שקשור לסוג מסוים של סכנה, שהיא לא הסכנה "למות או להיפגע פיזית או רגשית" אלא לסכנה מהרגע הזה, שהוא תמיד משתנה, והוא אף פעם לא זהה למה שהוא היה מקודם. מדובר על הפחד לאבד שליטה. לאבד שליטה = להגיע לתדר שתמיד משתנה ושאף פעם הוא לא זהה לקודמיו. ועל כן הוא חלק מהפוטנציאל הטהור שדרכו מתכווץ החלל הריק לתוך הזמן ויוצר את ה"יש". ברגע הזה כל מה שקורה עכשיו הוא ההתגלמות של המהות של הצורה של ההגיון שבצדק של הבורא לתוך החלל הריק דרך הזמן. הפירוש של מה שכתוב פה במילים אחרות זה שחוקי ההגיון של האדם נוצרים בתוך מציאות שבה כל מה שקורה הוא חלק מההגיון של הבורא. "צדק" היא המילה הכי טובה לתאר את הדרך שבה הדרך שבה הבורא חושב "בצורה צודקת" את המחשבה שלו אל תוך המציאות דרך חוקי הטבע, שהם האופן שבו היש נוצר דרך החלל שמתכווץ אל הדבר שנקרא זמן. הזמן האמיתי הוא אין סוף רגעים שקיימים בו זמנית, בתוך החלל הריק, החלקיקים שהמציאות עשויה מתוכם שינו את מיקומם ביחס לחלל הריק אין סוף פעמים בתוך ה"אין סוף זמן" שקיים במציאות שהוא עצמיותו של חלק בבורא, שיצר את כל הרגעים שקיימים במרחב זמן דרך המחשבה האין סופית שלו ברגע הזה. הרגע הזה הוא הרגע היחידי שקיים ועצמיותו עצמה של הבורא קיימת במימדים יותר עמוקים שהם ההשתלשלויות הגבוהות יותר של חוקי הטבע והזמן שקיימות כאן ועכשיו במציאות שלנו בלי שתהיה לנו את היכולת בתור בני אדם להבחין בהם. אם תיקחו תינוק שזה עתה נולד ותשימו אותו בתוך עיר הומה אדם שמלאה במכוניות ובדברים משונים זה יהיה מעין "אונס לתודעה שלו" בגלל שחשפתם אותו לדברים שהם לא חלק מהמקום והזמן שלו כרגע בתור יישות. באותה הדרך אם תיקחו חיידק ותשימו אותו בתוך גוף של תינוק שזה עתה נולד זה יהיה מעין "אונס לתודעה" שלו. מישהו פה פעם חשב איך זה באמת מרגיש להיות חיידק? חשבתם כמה הוא רחוק בהבנה שלו מהבנה שלכם את המציאות ואת איך הדברים קורים? ההתפתחות שאנו חווים היא התפתחות תודעתית של ההכרה האלוקית במציאות שהיא חלק מתת-המודע הכללי של המציאות. המציאות היא יצירה של הבורא וכך גם התת-מודע עצמו. אלא שהתת מודע שקיים במציאות הוא חלק יותר עמוק והוא חלק בעצמיותו של הבורא עצמו ולא חלק במציאות של הבורא שעשויה מחלק אחר בו. המטרה שלנו כרגע במימד הזה הי
baruc
היא להתעורר ולהבין את החוקים שבהם עובד הצדק האמיתי של הדברים, שהוא חלק מהמצב הטבעי והעמוק שקיים בטבע של עצמיותו של הבורא. במקום והזמן הזה, כל הדברים קורים בהתאם לתפיסת מציאות אחרת. השער שדרכו האדם מגיע אל מציאויות אחרות של ממש, כמו אל מציאויות שהוא רוצה בעזרת הרצון שלו היא דרך זה שינוי של תפיסת האני שלו, שהיא המפתח שדרכו הוא מנהל את מערכת היחסים שלו עם המציאות, ישנן גם אין סוף תפיסות אני שהן חלק מעצמיותו של הבורא. כל תפיסת אני היא כמו טביעת אצבע, והיא משנה את הדרך שבה האדם תופס את המציאות עד לרמה של יופי ושל טעם, של מחשבה ושל רגש וכו.. תפיסת האני הנכונה היא התפיסה של אין תפיסה והיא החיבור של התודעה עם עצמיותו של הבורא, שהיא הקדושה והחלק במציאות שגורם לכל הדברים לקרות ברגע הזה. אפשר לקרוא לכוח הזה "כוח הרצון" או הכוח המחיה. והוא הכוח שמזיז את כל החלקיקים לאין סוף דרכים באין סוף חלל ריק, ויוצר את הזמן. לכל אחד מאיתנו כאינדיבידואל יש בתודעה שלו את הזיכרון של האחדות שהוא הרגע שבו הכל היה אחד והוא הרגע שבו נוצרה המהות הכללית של הדברים שהיא הזמן, והיא החלק בבורא שמחייה את המציאות, והמסע שלנו בתור נשמות הוא מרסיסי רגעים בכוורת האין סופית של הרגע הזה, אלא הרגע שבו כל הדברים קורים עכשיו, שהוא הפוטנציאל והחיבור שלנו למציאות עצמה ולקשר שלנו עם הבורא.
baruc
הפוסל במומו פוסל Chat image
baruc
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"
"בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"
• זע – זע ונע
• אפיך - רוחניות
• תאכל – ניזון תודעתית
• לחם - הלחמה
• עד שובך - התחברות
• אל האדמה – אדמה לעליון

הבריאה פועלת מידה כנגד מידה
הבורא לא שופט את האדם – האדם שופט את עצמו.
הבריאה מזמנת לכם מקרה דומה למה ששפטתם אדם אחר, ואתם צריכים לשפוט את עצמכם
הבורא מביא מלבוש שלו לפני האדם – ומבקש מהאדם, תבדוק איך אתה לא בסדר כלפיו. לא כלפי
האדם אלא כלפי הבורא.
צריך להיות בהמון שתיקה- עד ששומעים את הנשימה ממש של עצמך

אין למעלה מענג
• אם האדם לא נמצא בהרגש של ענג רוחני, זה אומר שהאדם לא נמצא מחובר לבורא.
• עצבני, מרוגז, עצוב, במרה, בשפיטה, וכו'...
זה מעיד על כך שהאדם נמצא בסטאטוס תודעתי שהבורא לא נמצא בו. וזה נקרא מדומיין
יצר – מלשון ציור
יצר הרע – ציור הרע
יצר הטוב – ציור הטוב
התבטלות – לאפשר לבורא, למחוק ולצייר נכון את מה שטוב לבריאה כולה.

השתחלפות מסוף אל האין סוף
מכיוון שתודעת הבורא היא אור אין סוף, דעת האדם אמורה לעשות השתוות הצורה
על ידי שבירת הסוף אל האין סוף
איכה
האדם ירד מתודעת אין סוף לתודעת סוף
ולכן הבורא שאל לאיזו תודעה אתה מחובר Chat image
baruc
סוד המילה ישראל Chat image
מערכת כי לה' המלוכה
מערכת כי לה' המלוכה
מערכת כי לה' המלוכה
היום שנה בדיוק מפתיחת השגרירות בירושלים מומלץ לראות את הרמזים המדהימים
baruc
גמר תיקון והארה יצירת מציאות ובחירה חופשית המימד הבא והחלל והזמן

למה אין לנו בחירה חופשית אמיתית במימד הזה? מה זה בכלל מימד? מה היא התעוררות רוחנית במימד הזה ומה קורה אחריה?

גמר תיקון הוא המקום והזמן שבו מגיע אחד למצב של שלמות, שנובעת מתוך המודעות השלמה שלו כלפי המציאות.

מימדי מציאות זה עניין שקשה להבין אותו, בעיקר בגלל שהוא תלוי בחלל הריק שמקיף את המציאות החומרית. (ההוויה של כל הדברים במימד).

הסיבה שאין לנו באמת בחירה חופשית במימד הזה של המציאות היא שכל הרגעים שקיימים במימד הזה, כלומר כל אופציות המציאות שניתן להגיע אליהן, כבר כתובות ורשומות, והעולם הזה הוא למעשה "משחק שהוא מבחן".

ובשביל לשחק אותו כל מה שצריך זה להיות קיימים בו, הלימוד, ההתפתחות וההכרה של העולם מתבצעת בלאו הכי עם חלוף הזמן בעוד שניתן להאיץ את ההתפתחות על ידי הכרה ותרגול של דרגות הרצון.

הרצון שלנו הוא המקור לבחירה החופשית היחידה שלנו במימד הזה, כי כפי שכבר נאמר, אין לנו בחירה חופשית אמיתית, כל הרגעים שניתן לחוות במימד הזה כבר כתובים מראש והם חלק מהמבחן שהוא העולם הזה.

אין לנו בחירה חופשית אמיתית במובן של ליצור מציאות, אלא רק במובן של מתוך סט מוכן של רגעים לבחור לאיזה רגע להגיע.

ההבדל בין מימד זה למימדים אחרים בבריאה הוא בדרך שבה עובד החלל הריק כדי ליצור את המציאות, כלומר = חוקי הטבע במימדים אחרים שונים.

חוקי הטבע מקורם בחלל הריק, ומקורו של החלל הריק הוא במפץ הגדול, שהוא למעשה אחד הכלים שדרכם מסוגלת ישות בדרגת בורא ליצור מציאות.

יצירת המציאות מתבצעת דרך הגדרה מראש של חוקי טבע מסוימים ואז הפעלתם דרך מפץ שהוא למעשה כלי שדרכו יכול הבורא להמיר חלקיק קטן (ניצוץ) מאור אין סוף שלו בכדי לתפעל ולהחיות מרחב מקודש של מציאות.

אנחנו כרגע יצורים שמסוגלים לחוות את עצמנו מבחינה תודעתית במקום ובזמן אחד ורק במימד הזה של הקיום.

לבחירה חופשית יש דרגות (בסדר אקראי): אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה מקומות להיות בו זמנית, אם ליישות יש את היכולת לבחור בכמה זמנים להיות בו זמנית. אם ליישות את היכולת לבחור באיזה מקום וזמן במימד הספציפי היא רוצה להיות, אם ליישות יש את היכולת לבחור באיזה מימד היא רוצה להיות. ברמה יותר גבוהה: אם ליישות יש את היכולת לשנות את הקיום העצמי שלה, אם ליישות יש את היכולת ליצור מימדים חדשים של זמן חלל וכו..

בגלל שאנחנו כרגע בתוך המשחק, ועלינו להגיע לגמר תיקון - אין לנו באמת בחירה חופשית אמיתית, אלא רק חלקית, ואסביר:

גמר תיקון הוא תמיד כאן ועכשיו, כל המסע שאנחנו עוברים הוא המסע לכאן ועכשיו, לרגע הזה.

דיסאסוציאציה הוא מצב שמ
baruc
דיסאסוציאציה הוא מצב שמתאר ניתוק מסוים של האדם מהמציאות, למעשה כולם כולל כולם סובלים מדיסאסוציאציה מסוימת, כי כל מי שקיים, הוא נמצא ברמה מסוימת של ניתוק מכלל הדברים ומשאר המציאות ברמה התודעתית.

וזו היא הסיבה לניתוק מהרגע הזה, והפתרון לדיסאסוציאציה, שהיא ניתוק של המודעות, היא כמובן להיות מודעים בשלמות להכל.

והדרך היחידה להיות ברגע הזה היא לפתח מודעות שלמה. בכל רגע מסוגלת התודעה שלנו לפי רמת ההתפתחות התודעתית שלנו לקלוט ולעבד מידע.

מי שיכולת ניתוח התהליכים שלו יותר חזקה = הוא מסוגל בכל רגע נתון שחולף לקלוט יותר מידע ובכך להבין יותר את המציאות.

מי שניחן ביכולת ניתוח תהליכים אין סופית מסוגל דרך כל רגע לראות את הבריאה כולה ודרך כל רגע ורגע במציאות להיזכר ולחוות את גמר תיקון הכללי, שזה הרגע שבו כל רסיסי הנשמה האחת של הבורא באיחוד ודבר והיפוכו הם אחד.

בחירה חופשית היא גם היכולת להיות מודע. לנשימה שלנו נגיד - אנחנו מודעים לפעמים ולפעמים לא, כשאנחנו לא מודעים לכך שאנחנו נושמים, אנחנו אומרים שהנשימה נשמה לבד. וכשאנחנו כן מודעים לעובדה שאנחנו נושמים ברגע הזה אנחנו מרגישים ומקבלים את התחושה שיש לנו שליטה על הנשימה.

כנ"ל לגבי כל שאר הדברים, מודעות לדבר = בחירה חופשית. אם היינו מסוגלים להיות מודעים מבפנים לפעולה שהלב שלנו פועם היינו אומרים אני מפעים את הלב שלי ולא הלב שלי פועם וכנ"ל לגבי שאר האיברים הפנימיים והמערכות בגוף.

אותו כוח שמניע את כלל הטבע שנמצא מחוץ לגבול המודעות האישית שלנו שמאפשרת לנו להרגיש את התחושה של הבחירה החופשית, מניע גם את החלקים בנו שאנו מרגישים שמתרחשים לבד כגון המערכות השונות בגוף, תהליכי חשיבה ורגש ועוד...

הדרך להגיע להארה, ז"א לגמר תיקון היא על ידי זה שהאדם מגיע למודעות אין סופית ליכולת ניתוח תהליכים אין סופית. ועל ידי כך הוא יהיה מסוגל להרגיש בתחושה של ממש שכאילו הוא זה שאחראי על כל מה שקורה ברגע הזה בצורה ישירה, בדיוק כמו שאנחנו מרגישים שאנחנו שולטים על הנשימה שלנו ועל תנועות הגוף.

המשחק שאנחנו משחקים כאן בעולם הזה מטרתו לעזור לנו לפתח אינדיבידואליות של ממש, דרך שעורים שאנו חווים ביום-יום דרך סיטוצאציות שקשורים לנתינה וקבלה נכונה, ולכיצד לקבל ולתת בצורה מושלמת (בצורה שדומה לדרכו של הבורא).

כל הסיטואציות שקיימות פה בעולם הזה והמצבים הפסיכולוגיים השונים הם כולם נועדו להוביל את האדם בהבנה שלו, ז"א בדרך שבה הוא מסתכל על המציאות לגמר תיקון הפרטי.

כי אלוהים ברא אין ספור רגעי מציאות במימד הזה, ואין ספור דרכים להסתכל על כל רגע, וגמר תיקון זה כשהאדם חווה את עצמו כאן ועכש
baruc
כלומר הוא מסיר את הפילטר של "איך להסתכל על המציאות" ושל "אני נמצא במקום וזמן מוגדר" והוא מגיע למצב שבו המציאות ברגע הזה כאן ועכשיו לנצח נחווית כפי שהיא ללא פילטרים מסיכות. (קליפות)

דרגות הבחירה החופשית קשורות לרצון, והרצון עצמו הוא מילה שמתארת את הדרך שבה "דורש החוסר את מילויו". וכל רצונותיו של האדם הם השתלשלות שיוצאת ומתחילה ב"אני" של האדם, שהוא למעשה הרצון (החוסר שדורש להתמלא) הכי גדול.

כי הרי האני של האדם, חסר את כל מה שהוא לא, ז"א את כל שאר המציאות, ואני הוא מרכז הנפרדות של האדם משאר הדברים במציאות. והוא למעשה גם החוסר הכי גדול של האדם, כי הוא חסר את כל מה שהוא לא.

והבחירה החופשית שאנחנו קיבלנו בתור התחלה שממנה אנחנו אמורים להגיע לדרגה של הבורא בסופו של דבר ולגמר התיקון היא הבחירה באיך להסתכל על הדברים ולא באיזה מקום וזמן להיות.

והסוד לשלמות העשיה ולשלמות התודעה (ההסתכלות החווה) היא דרך זה שהאדם יגיע לסינכרון הרמוניה מושלמת. על ידי הגעה למצב של אין תפיסה אין מקום וזמן.

שזה אומר חזרה בתוך העצמיות של אחד לתוך החלל הריק הפוטנציאל (שונייתא). שבו נוצרים כל התפיסות ובו נוצרים כל המקומות וכל הזמנים.

והאושר האמיתי, הוא נמצא אך ורק בגמר תיקון. כי האושר החלקי, הוא האושר שהאדם חווה ביום יום, והוא אושר שנובע מקבלה, ולא מנתינה.

האושר שאנו חווים נובע ממילוי הרצון שלנו. למעשה, אושר = מילוי רצון. בעוד שסבל = חוסר מילוי רצון. מדובר במילים נרדפות.

לאחר שמגיע האדם במציאות זו לאחר ייזע ומאמץ רב לכך שהמציאות תהיה ככ רצונו הוא מגיע מבין שהוא עדיין רוצה עוד, ושעדיין חסר לו.

וממצב זה מתחיל האדם לפתח רצון חדש, שהוא רצון אין סופי, שהמילוי שלו אפשרי רק על ידי מילוי ישיר מאור אין סוף של הבורא, רצון זה נקרא נקודה שבלב.

אם אתם קוראים את הפוסט הזה עד לכאן, סביר להניח שכבר יש לכם "נקודה שבלב" ושזו הסיבה שהובילה אתכם ללקרוא את זה.
baruc
אנו חברי מועצת האור פונים אליכם ומבקשים:
עורו אחים עורו
מצאו את הלב המאחד את כל הנשמות לכדי נשמה אחת גדולה ומוארת.
עליכם אהובים יקרים להפסיק להיות בתרדמת ולהתעורר אל קולות האהבה
המתנגנים להם בחדווה בכל היקומים.
עורו אחים עורו, נשמות על חי
ובקשו מהאלוהים את אשר אתם חפצים בלבכם!
חיבור עמוק אל הבריאה ולנפש הגבוהה יובילו אתכם לעולמות טובים יותר מזה שאתם חווים.
לו כולכם הייתם בחיבורים מלאים אל עצמכם ונשמתכם,
הייתם מבינים שהחיים יכולים להיות הרבה יותר קלים.
עורו אחים עורו
הביאו את נשמכם אל קדמת הבמה ואפשרו לעצמכם להיות בהגשמה מלאה של מי שהנכם.
הפסיקו עם מחול השדים, הזימה, הקנאה, צרות העין והמלחמה.
צריכים אתם אהובים יקרים, לחיות בעולמות גבוהים ולא בנמוכים.
אם כל אחד ואחת מכם יהיו נאמנים לתדר הפנימי שלהם, אזיי יבואו ימים יפים יותר על פני כדור הארץ.
הבעיה הגדולה עמכם, בני האדם שהינכם מטילים ספק בכך שהעולם של מעל קיים,
לכן אתם לא פותחים את ליבכם אל האור הגדול והנפלא הקיים בעולמכם.
עורו אחים עורו
וקחו את גורלכם בידכם, התבוננו על סביבתכם ותבינו מה יצרתם בלבבכם.
הן כל יצירה בסביבה בה אתם חיים, היא יצירה פנימית של כל מה שמתחולל בלבבכם הקט, אהובים!
לכן אם אינכם מרוצים, הבינו שזה מה שאתם יוצרים בכך שאינכם מרוצים מחייכם והגשמתכם הפנימיים.
עורו אחים עורו!
זמנים חדשים מאפשרים לכם אהובים להתחדש באנרגיות של מעלה,
באנרגיות של אור מופלא היורד קבין קבין לעולמכם
ומטהר את כל השרץ, הכעס והאימה שיצרתם בעולמכם.
זהו זמן גדול עבורכם יקרים לפתוח את לבבותיכם לאהבה,
אהבה גדולה המקיפה אתכם בתדרי החמלה.
עורו אחים עורו יקרים,
פתחו את ליבכם לשירי הלב המתנגן ביקומים של אור רבים.
אם רק תקשיבו במעט אל המסרים המגיעים אליכם אהובים,
תדעו שאנו קיימים ופועלים על מנת ליצור בעולמכם תדרים חדשים של אהבה ואחדות הלבבות בכל העולם.
הפסיקו לקלל, להשמיץ, לשנוא ולהאמין לריכולים ודברים קשים ומראות מזוויעות!
התנתקו מעט מכל המדיה הסובבת אתכם, נטרלו את השפעתה מעולמכם!
תנו לעצמכם זמן ואפשרו חמלה לעצמכם, התייחדות עם הלב של האחר,
זמן לגעת ולאהוב את כל מה שבעולמכם ומסביבכם.
עורו אחים עורו יקרים,
כי הגיע הזמן לעשות מעשה ולא רק לשבת על הכיסא ולצפות שאחרים,
יעשו זאת עבורכם.
זהו זמן תפילה, זמן הודיה לבריאה,
זהו זמן להתגבר על כל הכעס והכאב שסוחבים אתם מכל שלב של חייכם.
הן סוחבים אתם עול כבד על גבכם.
עורו אחים עורו אהובים,
כי לכל אחד יש תפקיד עליון ברקמת הבריאה בעולמכם
עורו אחים עורו אהובים,
כי הנה מגיעים להם ימים טובים,
אנרגיה מתחדשת שזורמת אליכם ומרפאה א
baruc
אנרגיה מתחדשת שזורמת אליכם ומרפאה את ליבותיכם.
נצלו אותה לטובתכם והפעילו מחדש את התדרים בגופכם!
זהו זמן נפלא לעשות עבודה פנימית, להשתנות ולשנות הרגלים.
אם כל אחד ואחת מכם תאפשרו לתדר החדש ליצור שינוי בחייכם,
הרי תהיו מאושרים ותחיו בעולם חדש וטוב יותר.
אנו קוראים לכם ליצור מעמד הר סיני חדש בחייכם ולקבל את תורת הלב,
עורו אחים עורו יקרים, כי הגיעו זמנים חדשים,
אתם נקראים להחליף מחלפותיכם וללבוש בגדים לבנים לטובת קבלת האור בחייכם
עורו אחים עורו אחים!
אנונימי160132 IL אנונימי161824 IL אנונימי164840 IL אנונימי165395 IL אנונימי166161 IL אנונימי166337 IL אנונימי166679 IL אנונימי166695 IL אנונימי166844 CA אנונימי167049 IL אנונימי167081 IL אנונימי167116 IL אנונימי167127 IL אנונימי167149 IL אנונימי167156 IL אנונימי167157 IL אנונימי167164 IL אנונימי167165 US אנונימי167166 IL אנונימי167167 IL בחגוי הסלע IL
מס' משתתפים בצאט: 21