מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ('פסיקתא רבתי' כח לפי גירסת הר"ז מרגליות) אָמְרוּ מִשּׁוּם אַבַּיֵּי אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְפִי שֶׁקָּבְעוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשֹוֹתוֹ יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָֹשֹוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִֹמַּחְתִּים מִיגוֹנָם".‏ ומובא במהרש"א שיש קשר בין יום שמיני עצרת ליום תשעה באב: (בכורות ח:) רָמַז יִרְמְיָה "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה" שֶׁהֵם כ"א יוֹם מִי"ז בְּתַמּוּז עַד ט' בְּאָב, וְהֵם רָמְזוּ לוֹ יָמִים אֵלּוּ בְּזוּגִיתָא אוּכְמְתָא עַל שֵׁם הַגָּלוּת, וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד כ"א יְמֵי סְלִיחָה וְשִֹמְחָה מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד כ"א תִּשְׁרֵי שֶׁהוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּא יוֹם גְּמַר הַחֲתִימָה כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁוֹת. וכן מובא בספר 'אמרי פנחס' (שער ד שבת ומועדים) כ"ג ימים של קטנות שמי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב הם נגד כ"ג ימי הגדלות של ראש השנה עד שמחת תורה, אף ששם כ"ג ימים חוץ שמחת תורה זהו משום ספיקא דיומא וגם כאן יש דוגמתו עשירי באב, שם בראש השנה הוא יום הזכרון, ובי"ז בתמוז סגולה לכתוב קמיע לזכרון, וביום שמחת תורה אומרים אתה הראת לדעת, ואחר תשעה באב בשבת נחמו קוראים אתה הראת לדעת, כי בין בימי הרעה בין בימי הטובה ד' הוא האלקים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אֵשׁ הַמּוֹעֲדִים' שֶׁהַפָּסוּק שֶׁקָּשׁוּר עִם יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת: (דברים ד, לה) "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָ"ה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" הוּא חֵלֶק מִקְּרִיאַת הַתּוֹרָה שֶׁל יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב בַּפָּרָשָׁה שֶׁל "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְגוֹ'", לְרַמֵּז שֶׁהָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת טָמוּן בְּיוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל מִנְהָג הַיְלָדִים בְּתִשְׁעָה בְּאָב בִּירוּשָׁלַיִם, לְזָרוּק בּו‍ֹבְּקֶעְס [אִיצְטְרוּבָלִים], בְּדוֹמֶה לִזְרִיקַת הַסֻּכָּרִיּוֹת בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה.

וּבֵאַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז עַל לֵידַת מָשִׁיחַ שֶׁתַּתְחִיל בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה בַּכָּתוּב (דברים לב, יח) "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ", הַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל הַקָּבָּ"ה שֶׁמּוֹלִיד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּילָה תֶּשִׁ"י ר"ת יוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה. לְפִי זֶה כְּשֵׁם שֶׁלֵּדַת מָשִׁיחַ הִתְחִילָה בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת תשפ"ד שֶׁמְּסַיֵּם אֶת כ"ב הַיָּמִים שֶׁל תְּחִלַּת חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, כָּךְ יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב תשפ"ד שֶׁמְּסַיֵּם אֶת כ"ב יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הוּא יוֹם לֵדַת מָשִׁיחַ. וכפי שמצינו בִּירוּשַׁלְמִי (ברכות ב, ד) שֶׁבְּתִשְׁעָה בְּאָב נוֹלַד מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' שֶׁטֵּית בְּאָב בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן טֵי"ת בְּאָב בְּגִימַטְרִיָּא גְּאֻלָּה שְׁלֵימָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ד. לֵב שליט"א שֶׁחֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שמיום שמחת תורה תשפ"ד עד יום תשעה באב תשפ"ד יש שב"י ימים מיום לקיחתם בשבי. ומתחילת השנה עד יום תשעה באב יש 333 ימים כמנין גרעין רמז על פצצת אטום. וכן יום תשעה באב הוא יום 51 מסוף השנה, ונרמז בשתי המספרים 333 ו51 נוסח התפילה הושע נא שלש שעות. וְכֵן מוּבָא בַּסְּפָרִים עַל הַכָּתוּב (איכה א, ג) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", שֶׁמִּי שֶׁרוֹדֵף אַחֲרֵי הַתּוֹרָה יַשִּׂיג אוֹתָהּ בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים. וְכ"ב יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הֵם כְּנֶגֶד כ"ב אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. לָכֵן יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב קָשׁוּר עִם יוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹלִידִים מָשִׁיחַ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב עִם הָאוֹתִיּוֹת והמילים בְּגִימַטְרִיָּא ה'תשפ"ד.

ועוד הוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שסינון אותיות ק"ץ תשע"ה בא"ב תשפ"ד מופיע במקום אחד בכל התנ"ך בתהילים פרק מ"ו שמדבר על מלחמת גוג ומגוג: (תהילים מו, י) "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה: נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן: אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר: הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ: יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ: מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ: הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ". ובפרק הזה יש שצ"ב אותיות שזה חצי מתשפ"ד והסינון מתחיל במילה "יְשַׁבֵּר" לרמז על שנת תשפ"ד שנשברת לשני חלקים של שמחת תורה ותשעה באב. וכן המילה יְשַׁבֵּר היא המילה 5880 מתחילת התהילים ומרמז על הגימטריא של מלחמת גוג ומגוג שעולה 588. והיא המילה 13680 מסוף ספר תהילים רמז למלחמת גוג ומגוג תשעה באב שעולה 1368. וכן כל תבות הסינון עולות 3045 כמנין הפסוק של הקץ בסוף דניאל: "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלושים וחמשה".

מוּבָא בְּסֵפֶר 'לֵב אֵלִיָּהוּ' סוֹף ח"א מֵהַגר"א לָאפְּיַאן זַצַּ"ל: הֶחָפֵץ חַיִּים אָמַר שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג תִּתְחַלֵּק לִשְׁלֹשָה חֲלָקִים. הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. וְהַשֵּׁנִי יִהְיֶה כְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַד שְׁלֹשִים שָׁנָה אַחֲרֶיהָ. וְאַחַר כָּךְ תָּבֹא מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית, שֶׁבָּהּ יִסְבֹּל כָּל הָעוֹלָם, וְאַחֲרֵי זֶה יָבֹא מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן' (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ'חָפֵץ חַיִּים', וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ'חָפֵץ חַיִּים' שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אַדְמוֹרֵ"י בֶּעלְזְא' (ח"ג ע' שכ) שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה פָּרְצָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב תרע"ד וְהָאַדְמוֹ"ר מהרי"ד מִבֶּעלְזְא אָמַר שֶׁתְּחִלַּת הַמִּלְחָמָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב, הִיא סִימָן שֶׁהַמִּלְחָמָה תִּמָּשֵׁךְ עַד בִּיאַת מָשִׁיחַ. ורואים שיום תשעה באב הוא השרש של מלחמת גוג ומגוג. וכן המולד של חודש אב תשפ"ד הוא בליל שני בשעה 1:53 דקות, והמילים "כי בא מועד" בגימטריא 153. ויש כאן רמז כי אב מועד, היינו שנזכה שחודש אב יתהפך למועד בשנה הזאת. וכן שמעתי מהרה"ג ר' ל. שטרית שליט"א שהיכל התשובה עם הכולל בגימטריא תשפ"ד. וכן תשובה בגימטריא הפסוק: "ופתאם יבוא אל היכלו האדון".

שמעתי מהרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שהמילה "לבנון" מופיעה בשלש פעמים יחידות בתורה בפרשיות שקוראים בסמוך ליום תשעה באב, 2 פעמים בפרשת דברים, ועוד פעם בפרשת עקב. וכמו שכתוב: (יחזקאל כו, א) "וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְֹרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְהֹוָ"ה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו: וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע". וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (פסחים מב:) "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה", אִם מְלֵאָה זוֹ חֲרֵבָה זוֹ, וְאִם מְלֵאָה זוֹ חֲרֵבָה זוֹ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" רֵישָׁא דִּקְרָא "יַעַן אָמְרָה צוֹר לִירוּשָׁלַיִם הֶאָח וְגוֹ'", אִתְמַלֵּא מִן חֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלָיִם. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִׁ"י (בראשית כה, כג) כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל וְכוּ', לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. ורואים שנפילת קליפת הלבנון והעיר צור תביא לנו בחזרה את בנין בית המקדש שנקרא לבנון, וכפי שרואים כעת את התגרויות המלחמה עם ארץ הלבנון. וכן כתוב (זכריה סוף פרק י' ותחילת פרק י"א) "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם וְגוֹ' וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים וְהֹבִישׁוּ כֹּל מְצוּלוֹת יְאֹר וְגוֹ' פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ: הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ". וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י "וְעָבַר בַּיָּם צָרָה" וְתַעֲבֹר צָרָה בְּצוֹר הַיּוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַיָּם וְהוּא רֹאשׁ לְמַלְכוּת צוֹר. "וְהִכָּה" הקב"ה אֲשֶׁר הוּא הַמַּכֶּה, יַכֶּה "בַיָּם גַּלִּים" לְהַשְׁקִיעַ אֶת צוֹר. "פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ" תִּרְגֵּם יוֹנָתָן פְּתָחוּ עַמְמַיָּא תַּרְעֵיכוֹן. וְרוֹאִים שֶׁצּוֹר תְּקַבֵּל מַכָּה לְהַשְׁקִיעַ אוֹתָהּ בַּיָּם. וְכָל זֶה קָשׁוּר עִם פְּתִיחַת דַּלְתוֹת הַלְּבָנוֹן, הַיְנוּ פְּתִיחַת שַׁעֲרֵי הָעַמִּים שֶׁנִּרְמָזִים בִּקְלִפַּת הַלְּבָנוֹן. וְזֶה מַקְבִּיל לְמַה שֶּׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל: "נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה". וְנִרְמְזָה כָּאן פְּתִיחַת הַדְּלָתוֹת שֶׁל הַמֶּ"ם סְתוּמָה לִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דָּלֶ"ת בְּלֵדַת מָשִׁיחַ.

וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁדּוֹרֶשֶׁת זֹאת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: (יומא לט:) תָּנוּ רַבָּנָן, אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבַּן הַבַּיִת לֹא הָיָה גוֹרָל עוֹלֶה בְיָמִין, וְלֹא הָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין, וְלֹא הָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק, וְהָיוּ דַלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאָמַר הֵיכָל הֵיכָל, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מַבְעִית אֶת עַצְמְךָ, יוֹדֵעַ אֲנִי בְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לֵיחָרֵב, וּכְבָר נִתְנַבֵּא עָלֶיךָ זְכַרְיָה בֶן עִדּוֹ, "פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ". אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר טַבְלָאִי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "לְבָנוֹן", שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן נְפִילַת קְלִפַּת הַלְּבָנוֹן, תָּבִיא אֶת פְּתִיחַת הַדְּלָתוֹת שֶׁל לֵדַת מָשִׁיחַ וּגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹד: "נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים". "פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ". כִּי מַה שֶּׁהָיָה בִּזְמַן הַחֻרְבָּן יַחֲזֹר שׁוּב בְּאוֹתוֹ אֹפֶן בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה. לָכֵן זֶה חוֹזֵר בְּאוֹתָם יָמִים. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שכשם שגלות מצרים התחילה בפסח והסתיימה בפסח. כך הגלות האחרונה התחילה בתשעה באב ותסתיים בתשעה באב. וכן האותיות פצצ"ת אטו"ם מופיעות 6 פעמים בכל התורה בסינון אותיות שלא כסדרן, והראשון מתחיל במילה "להמית" שהיא המילה 5784 מתחילת התורה בפסוק: (בראשית יח, כה) "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט". והפסוק הזה הוא פסוק 450 מתחילת התורה כמנין נשק שנאמר על מלחמת גוג ומגוג ב"יום נשק". ועוד 4 פעמים נרמז האותיות פצצ"ת אטו"ם בתורה בכל מקום שכתוב "ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אותם". וכפי שמובא בש"ך על התורה שהבדים מסמלים תומכי תורה, ומלחמת גוג ומגוג תהיה על צינורות השפע והממון כמובא בפסוקים ביחזקאל שהממון ימשוך אותם למלחמה.

וכן שמעתי שהאותיות מתקפ"ה איר"ן מופיעות באות רביעית בשתי נוטריקונים יחידים בתנ"ך בפסוקים: (יחזקאל מה, ט) "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִ"ה רַב לָכֶם נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל חָמָס וָשֹׁד הָסִירוּ וּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲשׂוּ הָרִימוּ גְרֻשֹׁתֵיכֶם מֵעַל עַמִּי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִ"ה: מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאֵיפַת צֶדֶק וּבַת צֶדֶק יְהִי לָכֶם". (עמוס ב, יא) "וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָ"ה: וַתַּשְׁקוּ אֶת הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ". וכפי שמבאר הרד"ק שהפסוק מוכיח את מה שנלחמו בנביאי ה', וזה מרמז על מלחמת שלטון הערב רב בבני הישיבות שזה גורם את המתקפה מאירן: "ותשקו" לא די שאתם לא נזהרתם במה שהזהרתי אתכם ולא פקחתם עיניכם למה שעשיתי עמכם אלא שהנביאי' והנזירים שהיו לכם לאות לקדושתכ' בטלתם אותם ומנעתם אותם מקדושת' שהיה לכם ללמד מהם: והשקיתם הנזירים יין – כלומר פתיתם אותם בדברים עד ששמעו לכם לשתות יין ולבטל קדושתם, וכן על הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו, וטעם צויתם רוצה לומר בהכרח מנעתם אותם מלהנבא לכם ומלהזהירכם בשמי:

האותיות מש"ה ה"ר סינ"י נרמזות ברצף אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על שיני רשעים: "אֶלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ".

מוּבָא בְּסֵפֶר 'נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ' (ערך חמס) בְּשֵׁם הַבעש"ט וְהַגר"א שֶׁאוֹתִיּוֹת ש"ן שֶׁיֵּשׁ בְּתֵבוֹת שָׂטָן וְנָחָשׁ, הֵן אוֹתִיּוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶן, וְאוֹתִיּוֹת ח"ט הֵן אוֹתִיּוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁלָּהֶן. (עיין בפרוש הגר"א על תיקוני זהר תיקון יט). וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וישלח ד) "וָיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ", בִּקֵּשׁ עֵשָׂו לְנָשְׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְשַׁיִשׁ. "וַיִּבְכּוּ" עֵשָׂו בּוֹכֶה עַל שֶׁנַּעֲשָׂה צַוַּאר יַעֲקֹב כְּשַׁיִשׁ, וְיַעֲקֹב בּוֹכֶה שֶׁמָּא יַחֲזֹר עֵשָׂו וְיִנְשְׁכֶנּוּ, וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (איכה קיא. עם פירוש 'מתוק מדבש') שֶׁיֵּצֶר הָרָע שֶׁמַּחֲטִיא אֶת הָאָדָם הוּא נוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ. וּלְפִי זֶה הַבֶּכִי שֶׁל יַעֲקֹב לֹא הָיָה מִנְּשִׁיכָה גַּשְׁמִית שֶׁל עֵשָׂו, מִזֶּה לֹא פָּחַד, יַעֲקֹב פָּחַד מִנְּשִׁיכָה רוּחָנִית בַּצַּוָּאר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִהְיֶה חֵטְא, וְזֶה יִגְרֹם לִנְשִׁיכָה שֶׁל עֵשָׂו. 

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (הקדמה ב:) שֶׁהָאוֹת שׁ' הִיא אוֹת שֶׁל אֱמֶת וּקְדֻשָּׁה, וְג' הַקַּוִּים שֶׁבָּהּ הֵם כְּנֶגֶד ג' אָבוֹת. וְאוֹת זֹאת מִתְחַבֶּרֶת לַקְּלִפָּה לָתֵת יְנִיקָה לַקְּלִפָּה. הַיְינוּ שֶׁיְּנִיקַת הַקְּלִפָּה הַשַׁיֶּכֶת לָאוֹתִיּוֹת ק' וְר' הִיא מֵהָאוֹת ש', שֶׁהִיא אוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, וְזֶה סוֹד הַשֶּׁקֶ"ר שֶׁהַק"ר יוֹנְקִים מֵהַשִּׁי"ן. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (בין המצרים ח"ב ע' רה) שֶׁחִלּוּפֵי שֵׁם הֲוָיָ"ה הַמְּאִירִים בִּימֵי בֵּין הַמְּצָרִים וּמְרַמְּזִים עַל הַהַשְׁפָּעָה שֶׁיּוֹרֶדֶת מִשֵּׁם הֲוָיָ"ה לַקְּלִפָּה, הֵם בְּסוֹד הָאוֹת שִׁי"ן, דְּג' הַחִלּוּפִים טדה"ד, כוז"ו, מצפ"ץ הֵם בְּגִימַטְרִיָּא שִׁי"ן. וְכֵן צָרָה עִם שֵׁם אדנ"י בְּגִימַטְרִיָּא שִׁי"ן, וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל בֵּין הַמְּצָרִים, בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שִׁי"ן, אֶחָד שֶׁל הַג' חִלּוּפִים, וְהַשֵּׁנִי שֶל צָרָ"ה אדנ"י. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַפְּסוּקִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (בלק קפה) שֶׁבִּלְעָם קִבֵּל נְבוּאָתוֹ מֵהָאוֹת שִׁי"ן, וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב (במדבר כד, ד) "מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל", ר"ת שִׁי"ן. נִרְאֶה דְּלָכֵן עֵשָׂו נוֹשֵׁךְ בְּשִׁנָּיו, אֶת צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, דְּמָצִינוּ בְּ'מִדְרַשׁ אוֹתִיּוֹת דְּר"ע' (אות ש') שֶׁהַשֵּׁן הִיא בִּבְחִינַת אוֹת שִׁי"ן. וְכֵן לַשֵּׁן יַחַד עִם הַשָּׁרָשִׁים שֶׁלָּהּ יֵשׁ צוּרַת אוֹת שִׁי"ן כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּצִּלּוּם הַשִּׁנַּיִם.

נִרְאֶה דְּלָכֵן צַוָּארָם שֶׁל יַעֲקֹב וּמשֶׁה נֶהְפַךְ לְשַׁיִשׁ, דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תקונים פ:) שֶׁשְּׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית נִקְרָאִים אַבְנֵי שַׁיִשׁ, וְצַוָּארָם שֶׁל יַעֲקֹב וּמשֶׁה שֶׁהָיוּ עַמּוּדֵי הַתּוֹרָה, הָיָה בִּבְחִינַת הַשַּׁיִשׁ שֶׁל הַלֻּחוֹת שֶׁמַּצִּיל מִנְּשִׁיכַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְכֵן שַׁיִשׁ עִם ג' הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תרי"ג. וְכֵן מָצִינוּ בַּתּוֹסְפוֹת (ב"ק ב: ד"ה כאשר) שֶׁהַשֵּׁן דּוֹמָה לְאֶבֶן שַׁיִשׁ, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּשֵׁן שֶׁיּוֹנֶקֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה הִיא דּוֹמָה לְאַבְנֵי הַשַּׁיִשׁ הַשַּׁיָּכִים לְצַד הַקְּדֻשָּׁה. וְהַשַּׁיִּשׁ דִּקְדֻשָּׁה מַצִּיל מֵהַשֵּׁן דִּקְלִפָּה, שֶׁעֲשׂוּיָה מֵאֶבֶן שֶׁדּוֹמֶה לְשַׁיִּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר א, לא. שיהש"ר ז, ט) שֶׁהַכָּתוּב "צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן", נֶאֱמַר עַל יַעֲקֹב וּמֹשֶה כְּשֶׁצַּוָּארָם נֶהְפַּךְ לְשַׁיִּשׁ, וְרוֹאִים שֶׁהַכָּתוּב קוֹרֵא לְשַׁיִּשׁ שֵׁן. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אברהם הירש שליט"א שֶׁהַשֵּׁן הִיא הָאֵבָר הַיָּחִיד בְּגוּף הָאָדָם שֶׁעָשׂוּי מֵאֶבֶן, וְלָכֵן הַקְּלִפּוֹת יוֹנְקוֹת דֶּרֶךְ הַשִּׁנַּיִם כִּי אֶבֶן מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַדּוֹמֵם שֶׁקְּרוֹבָה אֶל הַקְּלִפָּה. וְכֵן סֶלַ"ע נִרְמָז בִּלְעִיסָה.

האותיות מש"ה ה"ר סינ"י נרמזות ברצף אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על הכנעת שיני רשעים: (תהילים נח, ז) "אֶלֹהִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהֹוָ"ה". לרמז שהכח של משה בהר סיני מכניע את שיני רשעים שיונקים מהקדושה ושובר אותם בכח אבני הלוחות שנתנו בסיני שהם אבני שיש שנלחם באבן השיש של שיני רשעים. וְיִתָּכֵן לְבָאֵר עִנְיַן הָאֲבָנִים שֶׁמָּצְאוּ בְּהַר סִינַי, שֶׁעֲלֵיהֶם יֵשׁ צִיּוּר סְנֶה, וְכַמָּה שֶׁשּׁוֹבְרִים אֶת הָאֲבָנִים עֲדַיִן רוֹאִים אֶת הַצִּיּוּר. (ע' ב'סידור בית יעקב' לר' יעקב עמדין ע' 240), מִשּׁוּם שזכינו במקום הזה לאבני השיש דקדושה שמכניעים את אבני השינים של הקליפה, לכן השתלשל ציור סנה אותיות השן בחילוף ש' בס' באותיות השינים על האבנים בהר סיני אותיות שיני, כי סנה הוא קוצים שמסמלים את הקליפות, וה' התגלה למשה מתוך הסנה היינו מתוך הקליפות, כמובא בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר ב, ה) מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ מִתּוֹךְ קוֹצִים כַּבְיָכוֹל אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעֲרָן. רוֹאִים שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּסְּנֶה סִמְּלָה אֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּמְצֵאת בַּגָּלוּת, בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת. וכן הש"ן אותיות סנ"ה מסמל את אחיזת הקליפות בסיני רמז על שיני, ואבני השיש של הלוחות מכניעים את שיני השיש של הרשעים שיונקים משם. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רמו:) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יְנַצֵּחַ אֶת אֱדוֹם, וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד יְנַצֵּחַ אֶת יִשְׁמָעֵאל, וּמֹשֶה יְנַצֵּחַ אֶת הָעֵרֶב רַב. ורואים שמשה נלחם ברשעי ישראל. וכן שינים נרמזים בכל מקום שכתוב "שני לחות" כי הלוחות הם השינים דקדושה שנלחמים בשיני רשעים כדלקמן. וכן שמעתי מהרה"ג ר' אבישי כהן שליט"א שהר סיני עם האותיות והמילים והכולל בגימטריא 344 שזה מספר אחד פחות מהגימטריא של משה שעולה 345, ומבואר לדברינו שמשה מתעלה מעל הר סיני ועולה משם לשמים, ומכניע את הקליפות של הסנה שיונקים מהמקום הזה. וְכֵן נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (בראשית מט, י) "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" שֶׁהַמָּשִׁיחַ שנקרא שילה בגימטריא משה שהוא גואל ראשון והוא גואל אחרון, יַכְנִיעַ אֶת הָעַמִּים בְּסוֹד הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו שֶׁיְּבַטֵּל יְנִיקָתָם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁקְהָת אֲבִי עַמְרָם מִמֶּנּוּ יָצְאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם שֶׁהִכְנִיעוּ אֶת פַּרְעֹה, מְרַמֵּז בִּשְׁמוֹ עַל הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט במדבר תשס"ח) עוֹג הוּא אֱלִיעֶזֶר וּפַרְסוֹת רַגְלָיו אַרְבָּעִים מִיל, וְאַבְרָהָם הָיָה טוֹמְנָם בְּכַף יָדוֹ, פַּעַם אַחַת גָּעַר בּוֹ אַבְרָהָם וּמִיִּרְאָתוֹ נָפַל שִׁנּוֹ מִמֶּנּוּ וּנְטָלוֹ אַבְרָהָם וַעֲשָׂאוֹ מִטַּת שֵׁן וְהָיָה יָשֵׁן שָׁם. בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'כֹּחַ הָאַחְדוּת' שֶׁנִּמְרוֹד וּבְנוֹ עוֹג שֶׁהוּא אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שַׁיָּכִים לַיָּמִין דִּקְלִפָּה שֶׁיּוֹנֵק מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ הַמְסַמֵּל אֶת הַיָּמִין דִּקְדֻשָּׁה. נִרְאֶה דְּלָכֵן גַּעֲרַת אַבְרָהָם הִפִּילָה אֶת שִׁנּוֹ שֶׁל עוֹג, דְּגַעֲרַת אַבְרָהָם בִּטְּלָה אֶת יְנִיקָתוֹ, וּמִמֵּילָא נָפְלָה הַשֵּׁן, וְלָכֵן אַבְרָהָם לָקַח אֶת הַשֵּׁן לְשִׁמּוּשׁוֹ, דְּשֵׁן זוֹ שַׁיֶּכֶת לַקְּדֻשָּׁה שֶׁל עוֹג שֶׁמִּמֶּנָּה הוּא יוֹנֵק וְרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁהַתּוֹרָה קוֹרֵאת לֶאֱלִיעֶזֶר "חֲנִיכָיו" לְרַמֵּז שֶׁהוּא קָשׁוּר עִם הַחֲנִיכַיִם וְהַשִּׁנַּיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (בראשית יד, יד) "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ" וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י "חֲנִיכָיו" זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחֲנָכוֹ לְמִצְווֹת. וְהַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה שֶׁל הַמִּלָּה "חֲנִיכָיו" הוּא הַיָּחִיד בַּתַּנַ"ךְ. וְכֵן הָרֹק שֶׁבַּפֶּה נִרְמָז בְּ"וַיָּרֶק". וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'עֶרְכֵי הַקֹּדֶשׁ' בְּשֵׁם הָ'רוֹקֵחַ' (סוף פרשת חקת) עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִקְרָא הַבָּשָׁן כְּמוֹ בֵּין שִׁנַּיִם כִּי מִן שִׁנָּיו עָשׂוּ הַחוֹמָה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁכָּל יְנִיקָתָם הָיְתָה דֶּרֶךְ הַשִּׁנַּיִם שֶׁל עוֹג, לָכֵן הֵם עָשׂוּ אֶת הַחוֹמָה וְהַשְּׁמִירָה שֶׁלָּהֶם מִשִּׁנַּיִם אֵלּוּ. וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב (תהילים לה, טז) "בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ". וְכֵן כָתוּב (עמוס ד, א) "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה". וּמְבָאֵר הַ'מְּצוּדַת דָּוִד' שָׁם "פָּרוֹת הַבָּשָׁן" הֵם נְשֵׁי הַשָּׂרִים בְּשֹׁמְרוֹן וְעַל כִּי הָיוּ מִתְעַנְּגוֹת וּשְׁמֵנוֹת מֵרֹב כֹּל, הִמְשִׁילָם אֶל הַפָּרוֹת הָרוֹעוֹת בַּבָּשָׁן בְּמִרְעֵה שָׁמֵן שֶׁהֵן שְׁמֵנוֹת וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת לב:) "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן, הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים". אָמַר רָבָא, כְּגוֹן הָנֵי נְשֵׁי דִּמְחוֹזָא, דְּאָכְלָן וְלָא עָבְדָן.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות נד:) אֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִזְרֹק עַל יִשְׂרָאֵל, אָמַר מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הָוֵי תְּלָתָא פַּרְסֵי, אֵיזִיל וְאֶיעְקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאֶישְׁדֵּי עֲלַיְיהוּ, וְאִיקְטְלִינְהוּ, אֲזַל עֲקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי וְאַיְיתֵי עַל רֵישֵׁיהּ, וְאַיְיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵיהּ קַמְצֵי וְנַקְבוּהָ, וּנְחֵית בְּצַוַּארֵיהּ, הֲוָה בָּעֵי לְמִישְׁלְפַהּ מָשְׁכִי שִׁינֵּיהּ לְהַאי גִּיסָא וּלְהַאי גִּיסָא. מָצִינוּ בַּזֹּהַר (חקת קפד.) שֶׁעוֹג נִסָּה לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ זְכוּת הַמִּילָה שֶׁלּוֹ שֶׁנִּמּוֹל עַל יְדֵי אַבְרָהָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה שֶׁאֵין לוֹ מַה לְּפַחֵד מֵעוֹג דְּעוֹג קִלְקֵל אֶת בְּרִיתוֹ בַּחֲטָאָיו. וּבָרשב"א בְּ'חִדּוּשֵׁי אַגָּדוֹת' מְבָאֵר הַגְּמָרָא שֶׁעוֹג עָקַר הַר, הַכַּוָּנָה שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּזְּכוּת שֶׁהָיְתָה לוֹ אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא הַר. רוֹאִים שֶׁעוֹג נִסָּה לְהִלָּחֵם בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, בְּכֹחוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה. וְכֵן נִרְאֶה דְּעוֹג נִסָּה לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עַל יְדֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל אַבְרָהָם וְלָכֵן משֶׁה נִלְחַם בַּשִּׁנַּיִם ובצואר שֶׁל עוֹג דְּשָׁם יְנִיקָתוֹ דרך האות שי"ן והשינים כדלעיל. וְדֶרֶךְ יְנִיקָתוֹ הוּא נִסָּה לְהִלָּחֵם.

כָּתוּב (תהילים סח, טז) "הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ". וּבִ'מְצוּדַת דָּוִד' שָׁם מְבָאֵר הַר סִינַי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו אֱלֹהִים הוּא לָכֶם הַר בָּשָׁן רוֹצֶה לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁהַר בָּשָׁן הוּא דָּשֵׁן וְשָׁמֵן וּמְקוֹם מִרְעֶה כֵּן הוּא לָכֶם הַר סִינַי, כִּי זְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְתֶּם שָׁמָה הִיא הָרוֹעָה אֶתְכֶם וּמָגֵן עֲלֵיכֶם. רוֹאִים שֶׁהַפָּסוּק מְרַמֵּז לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין הֵם צְרִיכִים לְקַבֵּל שֶׁפַע דֶּרֶךְ הַר בָּשָׁן כֵּיוָן שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהַר סִינַי. ומבואר לדברינו שהר סיני מסמל את השינים דקדושה, והר בשן מסמל את השינים דקליפה, והפסוק מרמז לישראל להתקשר לשינים דקדושה ולא להזדקק לשינים דקליפה, ומשה שיורד עם אבני השיש מהר סיני שנקרא הר בשן, זה ממש המלחמה בשיני רשעים, לכן האותיות מש"ה ה"ר סינ"י התגלו ברצף אותיות במילים "אלהים הרס שינימו בפימו". וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר ב, ד) "הַר בָּשָׁן" שֶׁכָּל מַה שֶּׁאוֹכֵל אָדָם בְּשִׁנָּיו בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בָּהָר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְגוֹ' וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם". רוֹאִים שֶׁבָּשָׁן מְרַמֵּז עַל שִׁנַּיִם, וְהַבָּשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא הַר סִינַי. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט תהילים תשצו) שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, הַר אֱלֹהִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנוֹן, הַר חֶמֶד, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי. הַר בָּשָׁן הַר שֶׁשָּׁכַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם. וְגַם כָּאן רוֹאִים שֶׁהַר סִינַי הוּא הַבָּשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. 

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישלח קעא:) שֶׁהַנִּסָּיוֹן שֶׁל עֵשָׂו לִנְשֹׁךְ בַּצַּוָּאר שֶׁל יַעֲקֹב, מְרַמֵּז עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁנֶּחֱרַב עַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו, דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִמְשַׁל לְצַוָּאר. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשִּׁנַּיִם הֵן בְּחִינַת הָאוֹת שִׁי"ן, שֶׁהִיא סוֹד הַחֻרְבָּן וּבֵין הַמְּצָרִים כְּדִלְעֵיל. וְכֵן מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר סג, ח) "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" הָא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּעֵשָׂו הוּא מִלְּשׁוֹן שָׁוְא וְשֶׁקֶר. כֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹנֵק מֵהָאוֹת שִׁי"ן שֶׁבְּתֵבַת שֶׁקֶר.

מָצִינוּ עַל שֵׁן שֶׁמְּרַמֶּזֶת עַל תַּעֲנוּגֵי הַקְּלִפָּה בַּכָּתוּב (עמוס ג, טו) "וְהִכֵּיתִי בֵית הַחֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן". וְכֵן כָּתוּב (עמוס ו, ד) "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן". וּמְבָאֶרֶת הַגְּמָרָא (שבת סב:) "הַשּׁוֹכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרוּחִים עַל עַרְשׂוֹתָם" וְכוּ', אֵלּוּ בְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים זֶה בָזֶה, וְדוֹבְקִין מִטּוֹתֵיהֶן זוּ בְזוּ, וּמַחְלִיפִים נְשׁוֹתֵיהֶן זֶה עִם זֶה, וּמַסְרִיחִין עַרְסוֹתָם בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶם.

מוּבָא בַּ'שְּׂפַת אֱמֶת' (דברים תרנ"ט) מִשְׁנֶה תּוֹרָה הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְהַד' סְפָרִים בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, לָכֵן יֵשׁ בְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה כָּל הַנֶּאֱמַר בַּד' סְפָרִים הַקּוֹדְמִים כְּמוֹ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁכָּל הַד' פַּרְשִׁיּוֹת בְּבַיִת אֶחָד, וְלָכֵן נִקְרָא דְבָרִים דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת שֶׁהֵם מְקָרְבִין לִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד "וּקְשַׁרְתָּם" וְהוּא נֶגֶד הַלֵּב. וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ שֶׁהוּא מַדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁכֵּן הָיָה הַנְהָגַת דּוֹר הַמִּדְבָּר בְּהִתְגַּלּוּת שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ הַטֶּבַע. וּמִשְׁנֶה תּוֹרָה הוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ". בְּכֹחַ מִשְׁנֶה תּוֹרָה מִתְדַּבְּקִין בְּכָל הַתּוֹרָה וּקְשַׁרְתָּם וַהֲדָר וְהָיוּ לְטֹטָפֹת. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' ב. צ. ג. שליט"א שֶׁאָכֵן רוֹאִים שֶׁכָּל הַפְּסוּקִים שֶׁכְּתוּבִים בַּתְּפִלִּין שֶׁל הקב"ה נִמְצָאִים בְּחֻמָּשׁ דְּבָרִים, וּכְפִי שֶׁהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁגַּם בַּתְּפִלִּין שֶׁל הקב"ה כָּל הַפַּרְשִׁיּוֹת כְּתוּבוֹת שׁוּב גַּם בַּתְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְנָבִיא אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (ברכות ו.) אָמַר רַבִּי אַבִּין בַּר רַב אַדָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין שֶׁנֶּאֱמַר "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ", וְאֵין "יְמִינוֹ" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ". וְאֵין "עֻזּוֹ" אֶלָּא תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן". וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". וְתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּא בַּר אַבִּין הַנֵי תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא, מַה כְּתִיב בְּהוּ אָמַר לֵיהּ "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד". אָמַר לוֹ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי תֵּינַח בְּחַד בֵּיתָא בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי אָמַר לֵיהּ "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל", "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל", "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל", "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים" "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן", אִי הָכִי נְפִישֵׁי לְהוּ טוּבָא בָּתֵּי, אֶלָּא "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל", וּ"מִי גוֹי גָּדוֹל", דְּדַמְיָן לַהֲדָדֵי בְּחַד בֵּיתָא. "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל" וּמִי כְּעַמְךָ בְּחַד בֵּיתָא. "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים" בְּחַד בֵּיתָא. "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן" בְּחַד בֵּיתָא. וְכוּלְהוּ כְּתִיבֵי בְּאֶדְרְעֵיהּ. וְכֵן סֵפֶר דְּבָרִים בְּגִימַטְרִיָּא תְּפִילִין יָד עִם הַמִּלִּים.

מוּבָא בַּ'שְּׂפַת אֱמֶת' (דברים תר"מ)  סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן שֹׁרֶשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת נֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. עוֹג בְּעַשְׁתְּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הַמַּעֲשֶׂה נֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל יָד. וְרוֹאִים שֶׁחֻמָּשׁ דְּבָרִים פּוֹתֵחַ בַּפְּסוּקִים שֶׁל הַכְנָעַת סִיחוֹן וְעוֹג: (דברים א, ד) "אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי", וּכְפִי שֶׁמְּבָאֵר שֶׁבְּאֶדְרֶעִי, מְרַמֵּז עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁהוּא הַסּוֹד שֶׁל חֻמָּשׁ דְּבָרִים. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף עַל פִּי דְבָרֵינוּ שֶׁהָאוֹת שִׁי"ן שֶׁל תְּפִלִּין מְסַמֶּלֶת אֶת יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת מֵהַתְּפִלִּין, לָכֵן הַתְּפִלִּין קְשׁוּרוֹת לְסִיחוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁהוּא סוֹד הָאוֹת שִׁי"ן שֶׁיּוֹנֶקֶת מֵהַתְּפִלִּין. וכן האותיות ה"ר סינ"י נרמזות בר"ת וס"ת של סיחון האמורי. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שְׁבִילֵי פִּנְחָס' שֶׁבָּשָׁ"ן ר"ת נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה. וכפי שהבאנו מהספר 'קוֹל אֵלִיָּהוּ' לַגר"א עַל הַגְּמָרָא (סנהדרין עח.) אֶרֶס נָחָשׁ בֵּין שִׁנָּיו הוּא עוֹמֵד. שֶׁשָּׂטָן וְנָחָשׁ אוֹתִיּוֹת שֵׁן שֵׁן חֵט. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מהרה"ג ר' צ. פ. שליט"א ששי"ן בגימטריא דרקון השם של הנחש, וכן מדינת סין הסמל שלה הוא דרקון לרמז שממנו הם יונקים. וסי"ן מתחלף בשי"ן באותיות השיניים. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת לִקְרֹא לְרֶגַע הָאֱמֶת שְׁעַת הַשִּׁי"ן, ובארנו שקליפת סין היא בבחינת תפארת דקליפה שמלבישה על מידת התפארת דקדושה של יעקב שנקראת אמת וכוללת ג' קוים. לכן שעת האמת היא שעת השי"ן כי האמת נרמזת בג' קוים של האות שי"ן. וכן השתלשל שמו של נשיא סין שנקרא שַׁי. וְכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלָה בַּדֶּגֶל שֶׁלָּהֶם צוּרַת כּוֹכָבִים בִּבְחִינַת "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב". כִּי יַעֲקֹב הוּא הַתִּפְאֶרֶת דִּקְדֻשָּׁה. וכן סי"ן בא"ת ב"ש חט"ם שהוא שרש קו האמצע. וכן שִׁי"ן דַּרְק‍ֹ"ן נרמזים באות שלישית בחטא של זמרי בן סלוא שפגם את הברית שהיא בקו האמצע שיש בו שלש קוים: (במדבר כה, ו) "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וכן דרקון או שי"ן בגימטריא שובבי"ם, לרמז שבכח תיקון הברית מתגברים על הנחש הזה. 

מצינו במדרש (אוצר המדרשים עמוד 527) אדם מרנן, שד מזמר, זיז היה קורא וקולו עולה לשמים, נשר צועק כקול מים רבים, יונה מהגה, נץ מצפצף והיה מקולו מתעוררים כל ישני ירושלם, נחש בפיו היה שורק והיו חולי ירושלם מתרפאין מקולו. ורואים שתכונת הנחש לשרוק. וכן מוּבָא בְּסֵפֶר 'יְצִירָה' (ב א) מ' דּוֹמֶמֶת, ש' שׁוֹרֶקֶת. וּמְבָאֵר הַגְּרָ"א ש' שׁוֹרֶקֶת שֶׁהִיא מֵהַלָּשׁוֹן בַּשִּׁנַּיִם, וְהִיא שׁוֹרֶקֶת יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת. רוֹאִים שֶׁשְּׁרִיקָה בָּאָה מֵהַשִּׁנַּיִם וּמֵהָאוֹת שִׁי"ן. וכפי שבארנו הנחש פועל דרך השיניים והאות שי"ן לכן הוא שורק.

מוּבָא בְּסֵפֶר 'הַנִּיקוּד' לָר"י גִּיקְטִילְיָא כְּתִיב "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים", כִּי בִּהְיוֹת הַשּׁוּרֻק שָׁרוּי בַּמַּלְכוּת אֲזַי יִתְקַבְּצוּ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל זֶה בֶּהֱיוֹתוֹ שׁוֹכֵן מִלְמַעְלָה, אֲבָל בִּשְׁעַת הַחֻרְבָּן כְּשֶׁנִּפְרַד הַשּׁוּרֻק מִן הַחִירִק, נֶחֱרַב הַבַּיִת וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל. נִרְאֶה דְּסוֹד הַשְּׁרִיקָה הוּא הִתְקַשְּׁרוּת עִם הָאוֹת שִׁי"ן שֶׁמְּחַיֶּה אֶת הַקְּלִפָּה, שרק אוֹתִיּוֹת שֶׁקֶר. לָכֵן הַגְּאֻלָּה בָּאָה דֶּרֶךְ שְׁרִיקָה "אֶשְׁרְקָה וַאֲקַבְּצֵם". מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּזְמַן הַגָּלוּת שֶׁהַיְסוֹד הִתְרַחֵק מֵהַמַּלְכוּת.הַשִּׁי"ן בְּיַד הַקְּלִפָּה, וְהַקְּלִפָּה שׁוֹרֶקֶת. "שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן". וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַ'טּוּר' עַל הַתּוֹרָה (בראשית כז, ג) שֶׁעֵשָׂו הָיָה שׁוֹרֵק לַחַיּוֹת וְצָד אוֹתָן, לָכֵן כָּתוּב "כִּי צַיִד בְּפִיו". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁעֵשָׂו פּוֹעֵל דֶּרֶךְ שְׁרִיקָה לָצוּד אֶת נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה לְחֶלְקוֹ. וְכֵן מוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים' (בראשית מט, א) וּכְנֶגֶד גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּעֵזֶר הַשֵּׁם שֶׁתִּהְיֶה בְּיָמֵינוּ אָמַר "וְלַשֹּׂרֵקָה", פֵּרוּשׁ בָּעֵת אֲשֶׁר יִשְׁרֹק ה' דִּכְתִיב "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם". וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַיעב"ץ עַל הַגְּמָרָא (ברכות נז) הָרוֹאֶה שׂרֵקָה בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לַמָּשִׁיחַ. שֶׁנֶּאֱמַר "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ". וּכְתִיב "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם". 

וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (חולין סג.) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, "רָחָם" זוֹ שְׁרַקְרַק. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָה "רָחָם" אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רָחָם, בָּאוּ רַחֲמִים לָעוֹלָם. אָמַר רַב בִּיבִּי בַּר אַבַּיֵי, וְהוּא דְּיָתִיב אֲמִידֵי, וְעָבִיד "שְׁרַקְרַק", וּגְמִירִי דְּאִי יָתִיב אֲאַרְעָא וְשָׁרִיק אַתִי מְשִׁיחָא, שֶׁנֶּאֱמַר, "אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם". וְכֵן מוּבָא מֵהָר"ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי זצ"ל שֶׁשְּׁרַקְרַק בְּגִימַטְרִיָּא ץ' סוֹפִית, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת יְסוֹד וּבָהּ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט לך לך סד) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת נִכְפְּלוּ וְכֻלָּן לְשׁוֹן גְּאֻלָּה. ך"ך שֶׁבּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ אַבְרָהָם מֵאוּר כַּשְׂדִּים שֶׁנֶּאֱמַר "לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ". ם"ם בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ יִצְחָק מִיַּד פְּלִשְׁתִּים שֶׁנֶּאֱמַר "לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד". ן"ן בּוֹ נִגְאַל אָבִינוּ יַעֲקֹב מִיַּד עֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר "הַצִּילֵנִי נָא". ף"ף בּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם "פָּקֹד פָּקַדְתִּי". ץ"ץ בּוֹ עָתִיד הקב"ה לִגְאֹל לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף מַלְכוּת רְבִיעִית שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח". וּמוֹסִיף הָר"ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי זצ"ל שֶׁהָעִנְיָן נִרְמָז בַּכָּתוּב "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי וְגוֹ'", כִּי אוֹתִיּוֹת מִכְּנַ"ף הֵן הַגְּאֻלּוֹת שֶׁכְּבָר שָׁמַעְנוּ, וְאָנוּ מְצַפִּים לָאוֹת צ' שֶׁהִיא בִּבְחִינַת "צְבִי לַצַּדִּיק". 

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י. א. שליט"א שֶׁ"אֶשְׁרְקָה" בְּגִימַטְרִיָּא רוּת שֶׁהִיא אִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְכֵן שֹׁרֶשׁ אוֹתִיּוֹת שר"ק הוֹלֵךְ מֵהַסּוֹף לָהַתְחָלָה, מֵהָאוֹת ש' שֶׁהִיא בַּסּוֹף, לָאוֹת ר' שֶׁלְּפָנֶיהָ, וְלָאוֹת ק' שֶׁלְּפָנֶיהָ. וְזֶה מְסַמֵּל אֶת הַמַּיִּין נוּקְבִּין שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁעוֹלִים מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה.