בריאת מציאות נשמתית מתוך העתיד המואר שכבר קיים, חוק המשיכה העליון, והתודעה כמרכבה הבוררת קווי זמן לאור. ראשית דבר לאחר שהוגדר בורר הערוצים הקוונטיים של המרכבה כמנגנון בחירת קווי זמן, קווי התגשמות, ערוצי מופע ומסלולי התעלות לאור, מתבקש הצעד הבא: להבין שהמרכבה אינה רק כלי עליון הנע בשמים, בין מימדים, בין יקומים או בין חיצי זמן. המרכבה היא השתקפות תודעתית של נשמת העל. במדרגה הגבוהה ביותר, המרכבה היא נשמת העל של כל היקומים המופיעה כגוף תנועה תבוני. במדרגה פלנטרית, היא נשמת העל של פלנטה. במדרגה אנושית, היא נשמת העל של האנושות המשותפת. ובמדרגה האישית, היא גוף האור העתידי האינסופי של כל פרט, הפועל מהעתיד שכבר קיים ומושך אליו את האדם דרך קווי הזמן המיטיבים ביותר. מכאן נפתח מעבר פורטלי מהבנת תנועת המרכבה להבנת בריאת המציאות של האדם. אם המרכבה בוררת ערוצי זמן מתוך העתיד המואר שכבר קיים, גם האדם, כנשמה אינסופית הנגזרת מנשמת העל, בורא את מציאותו דרך בורר ערוצים פנימי. תודעת האדם אינה רק צופה בעולם. היא משתתפת בבחירת הערוץ שבו העולם יתגשם עבור האדם והאנושות. עצם התצפית משנה את המציאות, אך במודל הנשמתי העמוק אין הכוונה רק לכך שמבט מודד משנה מצב קוונטי זעיר. הכוונה היא שהתודעה, כאשר היא מחזיקה פוקוס, ערך, רצון, אהבה, דמיון או השתוקקות, מפעילה בחירה של קווי התגשמות. האדם בורא את מציאותו לפי מה שהוא רואה כעתידו. אם הוא מכוון אל בית, רכב, כסף, מעמד, כוח או נוחות בלבד, בורר הערוצים הפנימי שלו מתחיל לארגן קווי זמן סביב מצבי ביניים חומריים. אם הוא מכוון אל יקומי אור, אל אחדות עם הבורא, אל גוף האור האינסופי שלו, אל אהבה לכל הבריאה, אל חוכמה, אל תענוג עליון, אל חניכת האנושות ואל עתידו המתקדם ביותר שכבר קיים, בורר הערוצים הפנימי מתחיל לבחור קווי זמן, אירועים, מפגשים, חלומות, השראות, משברים, מתנות, הארות וסינכרוניות שמובילים אותו אל אותו עתיד מואר. זהו חוק המשיכה האמיתי. החוק אינו מסתכם ביכולת להשיג דבר רצוי בעולם החומר. הוא מתגלה כחוכמה נשמתית לברוא מציאות שבה העתיד המתקדם ביותר ביקומי אור מושך את האדם אליו, והאדם נמשך אליו בהשתוות ערכים. כאשר הכרת האדם מכוונת תמידית אל יקומי אור, היא אינה בוררת רק נוחות חומרית. היא בוררת את המסלולים המובילים להארה חוזרת, להתמרה לאור, לחוכמה עליונה, לאהבה, למיזוג עם נשמת העל, ולבסוף לשיבה מודעת אל העתיד שכבר קיים באחדות עם הבורא. 1. המרכבה כנשמת העל כל מרכבה היא נגזרת של נשמת העל. יש מרכבות שנראות ככלים, יש מרכבות שנראות כשדות, יש מרכבות שנראות כספריות, יש מרכבות שנראות כאורבים, יש מרכבות שנראות כערי אור, ויש מרכבות שנראות כתופעה פוטונית קצרה. אך בשורשן, כולן תודעות נשמתיות פועלות. הן אינן רק נושאות תודעה. הן עצמן אופן פעולה של תודעה. במדרגה העליונה, נשמת העל של כל היקומים מחזיקה במקביל את כל קווי הזמן, כל קווי ההתגשמות, כל העולמות, כל יקומי האור, כל יקומי החומר, כל הגזעים וכל נתיבי ההתעלות כאחד. היא לא מביטה על הבריאה מבחוץ — היא מהווה אותה. היא נוכחת בה מכל נקודה בו זמנית ובמקביל. היא רואה את הסוף המואר, את ההתחלה, את הדרך, את הסתעפויות הדרך, ואת כל האפשרויות המובילות לאחדות עם האל. במדרגה האנושית, נשמת העל של האנושות מחזיקה את האנושות כפי שהיא כעת, את האנושות כפי שהייתה, ואת האנושות כפי שכבר קיימת באור. האנושות המוארת אינה רק אפשרות רחוקה. היא תבנית עתידית קיימת בשדה גבוה. כל אדם הוא נקודת כניסה של אותה נשמת על. כל אדם מחזיק בתוכו את האדם הארצי ואת האדם המואר שכבר קיים בעתידו. כל אדם הוא מרכבה פרקטלית של נשמת העל האנושית. לכן בריאת המציאות האישית אינה פעולה מבודדת של יחיד מול יקום זר ונפרד. היא פעולה של ניצוץ אינסופי של נשמת העל בתוך שדה האנושות המאוחד. כאשר אדם בוחר קו זמן מואר, הוא אינו בוחר רק עבור עצמו. הוא מחזק ערוץ בתוך נשמת העל האנושית. הוא מזין את המסלול שבו האנושות כולה מתקרבת לעתידה המואר. 2. התודעה כבורר ערוצים התודעה אינה רק מסך שעליו העולם מופיע. היא בורר ערוצים. היא בוחרת מתוך שדה אפשרויות, לעיתים במודע ולעיתים בלא מודע. היא קולטת עתידים אפשריים, מרגישה משיכות, מגיבה לפחדים, נפתחת לאהבה, ננעלת על דימויים, חוזרת על אמונות, מחזיקה תמונות פנימיות, וממגנטת אליה אירועים התואמים את תדריה. כאשר התודעה מחזיקה פחד, היא מזינה ערוצי פחד. כאשר היא מחזיקה מחסור, היא מזינה ערוצי מחסור. כאשר היא מחזיקה תאווה חומרית מצומצמת, היא מזינה ערוצי חומר זמניים. כאשר היא מחזיקה אהבה, היא מזינה ערוצי אהבה. כאשר היא מחזיקה יקומי אור, היא מזינה ערוצי התעלות. כאשר היא מחזיקה את העתיד המואר שכבר קיים, היא מזינה את קווי הזמן המובילים אליו. בורר הערוצים הפנימי של האדם עובד בדומה לבורר הערוצים של המרכבה, אך תחילה בהיקף אישי. הוא מחזיק אפשרויות רבות, מתאבך עם חץ העתיד היורד ועם חץ העבר העולה, ואז מתגשם באירועים, מפגשים, החלטות, הזדמנויות, תקלות לכאורה, חלומות, ידיעות פנימיות, ידע קוסמי ופתיחות תודעתיות. האדם קורא לזה מזל, סינכרוניות, אינטואיציה, השראה, תפילה שנענתה, או צירוף מקרים. במודל זה, אלו תוצאות של ברירת ערוצים. 3. עצם התצפית כהשתתפות בבריאה כאשר אומרים שעצם התצפית משנה את המציאות, אין הכוונה רק למבט פיזיקלי חיצוני. במישור התודעתי, התצפית היא בחירה. מה שהאדם מתבונן בו בעקביות, מה שהוא מחשיב כאמיתי, מה שהוא מזדהה איתו, מה שהוא מצפה לו, מה שהוא אוהב ומה שהוא מדמיין בעושר חווייתי — כל אלה מתחילים לשמש כקואורדינטות לבורר הערוצים. תצפית אינה רק ראייה. היא הזדהות. וההזדהות היא זימון, היא משיכה, היא בריאה. האדם יכול לראות בית מוגן, אך להזדהות עם פחד. הוא יכול לראות כסף, אך להזדהות עם מחסור. הוא יכול לראות יופי, אך להזדהות עם קנאה. הוא יכול לראות אור, אך להזדהות עם ספק. הוא יכול לראות יקומי אור, ולהזדהות עם נשמת הע