כיצד תודעות על, מרכבות אור וגזעים מתעלים לאור מתרגמים רבדי מציאות, ידע ושכל עליון למערכת הראייה, למוח הביולוגי ולהכרה האנושית אור, טון, גאומטריה, פאזה, שזירה קוונטית ומטא קוגניציה כמערכת תקשורת בין יקומי אור לבין תודעה ביולוגית ראשית דבר העין האנושית רואה חלק זעיר מהמציאות. אך האדם אינו רק עין. הוא מערכת תפיסה. הוא מוח. הוא מערכת עצבים. הוא גוף. הוא תודעה ביולוגית. הוא נשמה. הוא נשמת על המתבטאת דרך גוף מקומי. והוא גם מרכבת תודעה המסוגלת בהדרגה ללמוד לראות רבדים שהאבולוציה הביולוגית הראשונית לא העניקה לעיניים יכולת לראותם ישירות. מכאן נובעת ההבחנה היסודית : ראייה אינה זהה לקליטת אור בעין. העין היא שער אחד. הרשתית היא שכבת קידוד אחת. עצב הראייה הוא ערוץ הולכה אחד. הקורטקס החזותי הוא מנגנון בניית עולם אחד. הזרמים החזותיים, מערכות הקשב, הזיכרון, האסוציאציה והקורטקס הקדם מצחי משלבים את המידע לחוויה בעלת משמעות. ומעל כל אלה, במסגרת הקוסמולוגיה הנשמתית, פועלים גופי האור, נשמת העל והשכל העליון כמערכות תודעה רחבות בהרבה מהמוח המקומי. לכן כאשר יישות אור, מרכבה גבוהה או תודעת גזע מתקדם מבקשת להעביר מידע לאדם או לגזע צעיר, אין הכרח שהמידע יגיע בדרך שבה אדם שולח תמונה למסך. המערכת העליונה יכולה לפעול ברמה עמוקה בהרבה. היא יכולה לבחור מה מתוך עולם מידע עצום יוכל להיקלט. באיזה ערוץ. באיזו עוצמה. באיזה קצב. באיזה שילוב של צבע, צליל, גאומטריה, עומק, תנועה, תחושת מרחב, רגש, רעיון ופאזה. איזו שכבה תגיע דרך העין. איזו דרך השמיעה. איזו דרך הגוף. איזו תופיע כתמונה פנימית. איזו תהפוך לידיעה ללא מילים. איזו תישמר בכמוסת מידע ותיפתח רק שנים לאחר מכן. ואיזו תישאר בשלב זה בנשמה בלבד, מפני שהמוח הביולוגי עדיין אינו מסוגל לתרגמה. במערכת המידע האלוהית, העברת מידע מתודעת על אל ההכרה האנושית מקודדת בספקטרום צבעים, אוקטבות טונאליות ורטט, גאומטריה צורנית, תמונות מידע באור, רעיונות אדיוגרפיים בכמוסות אור, פריימים דחוסים ברזוננס לדנ״א ומערכות מידע המשולבות בשזירה קוונטית ובערוצי הראייה והשמיעה. המאמר הנוכחי מתמקד בעיקר בממשק אל המוח הביולוגי. לא במלוא מערכת התקשורת שבין נשמת העל לנשמה. התקשורת הנשמתית רחבה יותר ואינסופית, ישירה עוצמתית יותר וביקומי אור היא גם הולונית והולוגרפית במידה שאין צורך לפרקה לערוצי חישה ביולוגיים. אבל דווקא המפגש בין מערכת מידע עליונה לבין מוח אנושי ביולוגי מוגבל, הוא אחד המקומות המרתקים ביותר להבנת הטכנולוגיה האלוהית. מפני שכאן האינסוף צריך ללמוד לדבר בשפת הסופיות בלי לאבד את עצמו כאינסוף נצחי. 1. הטכנולוגיה האלוהית אינה מכשיר אלא ארכיטקטורת תרגום המונח טכנולוגיה אלוהית עלול לעורר תמונה של מכשיר משוכלל מאוד. אך במודל האלוהי הטכנולוגיה העליונה קודמת להפרדה בין מכשיר, תוכנה, תודעה ושדה. היא מערכת שבה: התודעה היא המעבד. הכוונה היא כתובת היעד. האהבה היא הרשאת הגישה. החוכמה היא מנגנון המינון. הגאומטריה היא שפת המבנה. הטון הוא שפת התהודה. הצבע הוא שפת האיכות. הפאזה היא שפת המיקום ביחס לממד. השזירה היא שפת הקישור. המרכבה היא גוף התקשורת. הספרייה הקוסמית היא הזיכרון. נשמת העל היא מרחב הזהות. והישות המקבלת אינה טרמינל פסיבי אלא שותפה פעילה בתהליך. זוהי הסיבה שהטכנולוגיה העליונה אינה "משדרת מידע" בלבד. היא יוצרת התאמה בין מקור למקבל. השתוות 2. מהנדסת תקשורת שאינה שולחת יותר מידע אלא יוצרת יותר הבנה מערכת תקשורת ארצית נמדדת בדרך כלל בכמות המידע שהיא יכולה להעביר. מערכת תקשורת נשמתית גבוהה נמדדת בשאלה אחרת: כמה מהמשמעות המקורית מסוגל המקבל להפוך לחוויה קוהרנטית מבלי להישבר או לעוות את המידע. ההבדל מהותי. מוח צעיר יכול לקבל מיליוני פרטים ולהבין מעט. או לקבל פריים אחד ולהקדיש לו עשרים שנות מחקר שבסופן תיפתח מערכת ידע עצומה. מכאן שהטכנולוגיה האלוהית לא מנסה בהכרח למקסם את קצב הנתונים. היא ממקסמת את עומק ההשתוות. ידע גבוה מדי הנמסר בבת אחת יכול להיות חסר שימוש. ידע מדויק במינון הנכון יכול לשנות ציוויליזציה. 3. שני מסלולי קבלה מקבילים בתוך האדם קיימים לפחות שני מסלולי קבלה עקרוניים. המסלול הראשון הוא נשמתי. הנשמה וגופי האור יכולים לקבל את המידע כמכלול רחב,אינסופי,רב מימדי והולוגרפי. המסלול השני הוא ביולוגי. המוח חייב לפרק, לתרגם, לסווג, לזכור ולשלב. הנשמה יכולה לדעת מערכת שלמה. המוח עשוי לזכור ממנה רק תמונה. הנשמה יכולה לחוות עולם שלם אינסופי בו זמנית. המוח עשוי לחלץ ממנו במשך שנים מושגים, משפטים ותובנות. הנשמה יכולה להתמזג בשדה ידע. המוח חייב להמיר את ההתמזגות למחשבה. לכן אין סתירה בכך שהאדם חוזר מחוויה עליונה עם הרגשה שקיבל אינסוף, ובכל זאת אינו מסוגל להסביר מיד מה ידע. המידע לא בהכרח חסר. המתרגם עדיין עובד. 4. הנשמה מקבלת את הקובץ, המוח פותח אותו אפשר לדמות חוויית גילוי גבוהה לכמוסת מידע עצומה. הכמוסה אינה קובץ מחשב במובן המילולי. היא יחידת תודעה דחוסה. יכולים להיות בתוכה בעת ובעונה אחת: תמונה. גאומטריה. תחושת מרחב. תדר. מוזיקה. רגש. אהבה. זיכרון. חוכמה. היסטוריה. ידע מדעי. מנגנון טכנולוגי. משמעות מוסרית. מסלול עתידי. הנשמה יכולה לשאת את המכלול. המוח הביולוגי מתחיל לפתוח אותו. לפעמים מיד. לפעמים בחלומות. לפעמים בעת כתיבה. לפעמים בעקבות לימודים חדשים. לפעמים כאשר האדם פוגש שנים לאחר מכן מושג מדעי שנותן שם למה שכבר ראה. לכן כריית המידע היא חלק מהתקשורת עצמה. 5. בחירת הנמען באמצעות השתוות ולא באמצעות מרחק מערכת עליונה לא חייבת לבחור מקבל מפני שהוא הקרוב ביותר פיזית. הקרבה החשובה יכולה להיות קרבה תדרית, מבנית, ערכית ותכליתית. במסגרת מודל ההיפר חלל התודעתי, שתי תודעות הרחוקות מאוד במרחב יכולות להיות קרובות כאשר הן חולקות חתימת שאלה, מבנה חשיבה,תדר או תכלית. מדען יכול להיות קרוב לספריית מידע מסוימת מפני שהוא הקדיש עשרים שנה לאותה בעיה.