סיון רהב מאיר:“וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”. כך מתחילה פרשת השבוע. אברהם היה עלול להיות יהודי חד-פעמי, אם יצחק לא היה ממשיך את המורשת. לילך ורדי כתבה לי השבוע שיש לה סיפור על “המשכיות ולקיחת אחריות, ממש כמו בפרשה”. וכך היא מספרת:מני גודארד בן ה-73, אחת מאגדות קיבוץ בארי, נחטף ונרצח ב-7.10. כמה חודשים אחרי חטיפתו, המשפחה שלא ידעה מה עלה בגורלו, הצטרפה לעשרות משפחות חטופים ל”מבצע תפילין”. גם הם פרסמו הודעה צנועה, שמבקשת שיהודי שלא מניח תפילין ביומיום, יניח את התפילין של מני היקר.לילך מספרת: “אחי, אביחי יוסף, שבדרך כלל לא הניח תפילין, התנדב. הוא התחבר לדמות של מני ואמר: ‘בשבילו אני מניח’. הוא קיבל בהתרגשות את התפילין ומאז הניח בכל יום, בלי לפספס. זה היה נדר שקט של אהבה, אחווה ומשמעות.“כך חלפו שנתיים, ועכשיו אל שני משפטים שאני לא מאמינה שאני כותבת ברצף: השבוע גופתו של מני חזרה – והוא הובא לקבורה. השבוע אחי היקר – התחתן. דווקא בשבוע השמח בחייו של אחי, גופתו של מני חזרה הביתה. המשפחה שלו ישבה שבעה בזמן שאנחנו חגגנו השבוע את ימי שבע הברכות.אני מרגישה חיבור בין אחי, שגר בבת ים, לבין הקיבוצניקים של בארי. חיבור בין שמחה לכאב, חיבור בין הפרשה שמתארת המשכיות יהודית לבין הסיפור שלנו, וחיבור בין כל חלקי העם שלנו, קשרים סמויים שאנחנו לא רואים, אבל הם קיימים וחזקים”.תנחומים למשפחת גודארד. ומזל טוב, אביחי ומור.