המשך הלכות לשון הרעוְכַאֲשֶׁר נַעֲמִיק בְּזֶה הָעִנְיָן נִמְצָא עוֹד יוֹתֵר, שֶׁמִלְּבַד שֶׁהוּא עָוֹן פְּלִילִי בְּעַצְמוֹ וְכַנַּ ל, עוֹד הוּא מַגְדִּיל הַקִלְקוּל בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּמַחְשִׁיךְ וּמְמַעֵט אוֹרָן, עַל יְדֵי שֶׁרְגִילוּת הוּא לְכַמָה וְכַמָה אֲנָשִׁים, שֶׁכּוֹפְלִים אֶת הַלָּאו הַזֶּה כַּמָה מֵאוֹת וַאֲלָפִים פְּעָמִים בִּימֵי חַיֵּיהֶם, כִּי אֲפִלּוּ עָוֹן קָטָן, כְּשֶׁיַּכְפִּיל הַרְבֵּה פְּעָמִים הוּא נַעֲשָׂה לְבַסוֹף כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה, כְּמוֹ שֶׁצָוַח יְשַׁעְיָה (ה י ח): הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חֲטָאָה . וְהַמָשָׁל מֵחוּט הַמֶשִׁי, כְּשֶׁיִּכְפְּלֶנּוּ כַּמָה מֵאוֹת פְּעָמִים, וְכָל שֶׁכֵּן בַּחֵטְא הַזֶּה שֶׁהוּא חָמוּר מִצַד עַצְמוֹ עַד מְאֹד, וּרְגִילִין לַעֲבֹר עָלָיו הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים בְּכַמָה אֲלָפִים פְּעָמִים בִּימֵי חַיֵּיהֶם, וְאֵין מְקַבְּלִין עַל עַצְמָן כְּלָל לְהִשָּׁמֵר מִמֶנּוּ, שֶׁבְּוַדַּאי הקִלְקוּל לְמַעְלָה הוּא לְאֵין שִׁעוּר.