תהילים פרק-כז{א} לְדָוִ֨ד | יְהוָ֤ה | אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהוָ֥ה מָֽעוֹז-חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד: מצודת דוד : ה אורי. הלא ה מאור לי בעת צרה א כ ממי אירא, {יב} אַֽל-תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ-בִ֥י עֵֽדֵי-שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס: מצודת דוד בנפש צרי. להשיג בי תאוותם ורצונם : ויפח חמס. המדברים עלי דברי חמס : {יג} לׄׄוּלֵׄ֗ׄאׄׄ הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב-יְהוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים: מצודת דוד לולא. כאומר הנה כמעט היו מאבדים אותי אם לא עמדה לי זכות האמנה שהאמנתי בדבר ה אשר הבטיחני לראות בטובו בזה העולם : {יד} קַוֵּ֗ה אֶל-יְה֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל-יְהוָֽה: (פ) רש י וקוה אל ה . ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה : (רש י) מצודת דוד קוה. ואמרתי אל נפשי קוה אל ה וחזק בהבטחתו וזכות האמנה היא היא אשר עמדה לי : וקווה וגו . כפל הדבר להתמדתו : דוד המלך מדבר תמיד גם בשם עם ישראל והסבל של כולנו. כך דרכו של מלך , עובר ומרגיש את סבלם של כולם.