אבל עכשיו אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מתקרבים אל הסוף במהירות. אין זמן. וחייבים להפוך את הכל, ולזרוק את כל השטויות, ואת כל הדברים שאנחנו מאמינים בהם בשיתוף עם הקב"ה. אנחנו מאמינים ברופאים, ובביטוח לאומי, ובצה"ל, ובכל מיני שטויות, וזה מוריד מהאמונה שלנו בקב"ה. אפילו אם אנחנו מאמינים במה שהרופא אומר – זה כבר ירידה באמונה ובבטחון שלנו בקב"ה. פעם אנחנו היינו מאמינים בחסכונות שלנו, אבל כיום אין כבר כמעט חסכונות, אז אי אפשר להאמין בזה. היינו מאמינים בבנקים שלנו, אבל אי אפשר להאמין היום בבנקים, וגם אי אפשר להאמין בשום דבר היום, רק בקב"ה. הכל נופל.. הכל לא-יציב. אי אפשר אפילוו לבטוח באדמה שאנחנו עומדים עליה, כי פתאום זה יכול להיפתח ואנחנו עלולים ליפול בפנים, כמו קורח… ולכן אין על מה להישען, רק על הקב"ה. ובעוד כמה שבועות, בעוד כמה חדשים, אתם תראו את זה ברור ביותר. תהיה מלחמה. אין ספק. יהיה משהו נורא, אין ספק. בדיוק איפה זה יהיה בעולם – אני לא יודע. אני יודע שזה יהיה 'שׁוֹק' לָעולם. לא תהיה פרוטה לשלם על משהו, לקנות משהו. לא יהיה כלום, כי שום דבר לא יהיה לו ערך, רק אוכל, ואוכל יהיה קשה מאד להשיג. (קטע מהמסר)
בס"ד, ירושלים, מסר מס' 284, תקשור עם בנימין, ראש חודש אייר תשע"ז
אנחנו ברגע זה, רואים ברור, מבינים ברור, שאנחנו בסוף הגלות המר הזה. אין שאלה כבר, לפחות לי אין שאלה על זה. אמנם יש עוד יהודים שממשיכים עם השטויות, עם עגל-הזהב, עם חוסר-הצניעות וכו', כי זה מה שמעניין אותם. הם מפחדים. הם לא רוצים לדעת, הם לא רוצים להבין, כי זה מפחיד אותם מאד. למה זה כ"כ מפחיד אותם? כי הם מפחדים מהמות. כל יהודי וגם כל גוי, כל בן אדם שחי בעולם הזה או כל חיה, לפחות עד היום – מתים. והיהודי, הנשמה-היהודית עוברת לעולם הבא, אבל מי שהוא כל כך עמוק בעולם הזה, הוא מפחד. יהודי או כל אדם שמתעסק כל הזמן עם העולם-הזה בלבד או רוב הזמן – מאבד את הקשר עם הקב"ה, והוא מפחד מהדבר מהטבעי ביותר, שאדם חי, עובר את הילדות, את הבגרות, מתחתן, מביא ילדים לעולם בעזרת ה', לומד תורה כל החיים שלו, מפרנס את המשפחה, ובשלב מסוים נהיה זקן והולך לעולמו, לעולם הבא. זה לא מפחיד אדם שהוא קרוב לה', שהולך לפי התורה, שהוא יודע מה המטרה של החיים, שהוא משתדל למלאות את זה. אמנם זה לא קל לעזוב את העולם-הזה, אבל זה יותר קל למאמין מאשר אדם לא מאמין, או אפילו מאדם שהוא לא-מאמין שהוא נראה כביכול כמאמין, שהוא 'כביכול חרדי'. וזה מאד עצוב.
ועכשיו, המצב הוא היום שברור כמעט לכולם, אפילו הטיפש ביותר, שאנחנו הולכים למלחמת העולם השלישית בלי ספק. ולא רק זה, אני אגיד לכם, יש שלשה סימנים שיאפשרו לכם להבין שהכוכב עם הפלנטות שמסביבו מתקרב מאד לכדור-הארץ. וזה: מלחה"ע השלישית – קודם כל, יחד עם נפילת הכלכלה בכל העולם. הכלכלה תפול לגמרי, לגמרי, אפס. והדבר השלישי זה אסונות-הטבע שכל כך, כל כך הרבה קורים עכשיו בכל מקום, אפילו שהמדיה, העיתונות הרגילה, לא רוצה לספר על זה, רק פה ושם, אבל בכל אופן אנשים סובלים, ולא רק סובלים, הרבה אנשים מתים. וזה לא יכול להשאר בסוד עד כדי כך. ולכן עם כל הסימנים האלה אני כבר רואה שזה כמעט הסוף.
הסוף – יקח קצת זמן, המלחמה – לא תקח הרבה זמן. אבל ברגע שאנחנו רואים את המלחמה ואת הנפילה של הכסף, אז אנחנו צריכים להתחזק באמונה ובטחון בה' בכדי שנוכל לעבור את זה בשלמות. אתם צריכים להבין שהעולם ישתנה. זה יהיה עולם אחר. זה אפילו לא יהיה העולם-הזה כי העולם יהיה משהו אחר. אנחנו נעבור למימד חדש, מימד ששם יש את בית-המקדש עם הקרבנות וכו'. אבל הכניסה לעולם ההוא, הכניסה אל העולם שכולו טוב, העולם של בית המקדש וכו' – זה ירושלים, זה המעבר אל הדבר הזה. ארץ ישראל – היא המעבר לעולם שכולו טוב. לא החוצות של ירושלים היכן שהם עושים מצעד-של-טינופת, מצעד מגעיל, מצעד שזה נגד כל התורה. ומי נותן את האישור? ראש העיר, שהוא אכן ראש-העיר, אבל הוא גם ראש של מנוולים, והוא זה שמעודד גם את הנצרות, והוא גם נותן להם שטחים איפה להיות, איפה לפעול, איפה לעשות את המסיבות שלהם, בשביל יהודים מסכנים שלא מבינים, בשביל אנשים מלוכלכים, מטונפים רוחנית וגם גשמית.
המנוולים, הרשעים – מתכוננים, הם חושבים שהם מתכוננים, לכבוש את ירושלים ולמחוק את הדת היהודית ח"ו. וזה לא יהיה. הם לא תופסים שהם תחת הנהגתו של השטן. והוא – בסך הכל העבד של הקב"ה, רק הוא עושה דברים 'כאילו', והם מאמינים בזה, כי הם רשעים, הם אנשים לא-טובים, הם מחפשים את הרע, מחפשים את ההפוך מהקב"ה. והם יעלמו, והשטן עצמו – יעלם גם הוא. הוא יהיה משהו אחר. ה' יחלק אותו לכל מיני מקומות טובים, והוא ישנה את כל הצורה שלו, והם לא ימצאו לא אותו ולא את כל הרוחות שהם מאמינים בהם שמושכים אותם לרע. והם יבינו את זה לפני שהם ייעלמו גם הם, הרשעים האלה. ובסוף ייעלמו, ימותו לנצח. וכל רשע שחי אי פעם – יעלם לנצח. וכל הרשעים, שהלכו איתם – יעלמו לנצח.
יהודים, עכשיו היה איזה יום שהחילונים החליטו שזה היום לזכר השואה שהיתה בגרמניה. אני רוצה שיהיה ברור לכולם, הצדיקים שהיו באירופה לפני מלחה"ע השניה היו בין הצדיקים ביותר שחיו אי פעם. הדת היהודית, האידישקייט באירופה הגיעה לרמות שאי-אפשר לתאר איזו רמה גבוהה שזה היה. הבעש"ט, הגר"א וכו', משהו מפואר מאד. רבי'ס, חצרות של רבי'ס שאי אפשר לתאר איזו צידקות, איזה גודל של יהודים, איזו רוחניות שהיתה לכל יהודי פשוט. אבל במשך הזמן, עם היהודים החילונים שהתחילו להשתלט – זה ירד וירד. כשהתחיל מלחה"ע השניה, לא הרבה לפני כן, ב-1933 (תרצ"ג), החפץ חיים נפטר. וזה היה ההתחלה של הסוף. כי עד שהגענו לשנת תרצ"ט רוב היהודים של אירופה, עם הדת היהודית שיצאה מאירופה, שהיה דבר כ"כ גדול וקדוש – ירדו מאד. ואפילו שנשארו ישיבות חשובות ביותר – בכל זאת ההשכלה נכנסה גם אל הישיבות. היו קבוצות של תלמידים, של בחורים, שהם היו עם זה, עם הרעל הזה. והם המשיכו עם זה, והם נהיו רבנים, והלכו לכל מיני מקומות, כולל ארץ-ישראל, ואף נהיו 'גדולי-הדור' או כמעט גדולי-הדור, נהיו לרבנים מפורסמים, וסחבו את העם בכל העולם לכוונים שונים ומשונים. וכך עד היום.
בסוף, לפני מלה"ע השניה, בתרצ"ט – רוב היהודים היו מחללי-שבת. ואמרתי זאת הרבה פעמים: מה הקב"ה היה יכול לעשות?! אילו זה היה ממשיך – כל העולם היהודי, כל הדת היהודית, היה נהפך ח"ו למשהו אחר. ואם אנחנו רוצים להבין לְמַה זה היה נהפך – תסתכלו טוב באמריקה, תסתכלו טוב בארץ, תסתכלו טוב באירופה היום, כשרוב היהודים הם לא דתיים, לא מאמינים בכלל. אנחנו לא הצלחנו אפילו להגיע למספר של האנשים שהיו לפני מלה"ע, אפילו שברוך ה' החרדים, שמאמינים באמת, מביאים בע"ה הרבה מאד ילדים לעולם, אבל הם לא מספיק מרובים במספרם בכדי להדביק את החוסר, שזה כמה מיליונים. אנחנו במצב קשה ביותר.
ועוד דבר שאני רוצה לחזור על זה, שכל היהודים-האמיתיים שנכנסו לתאי-הגאזים – אמרו שמע ישראל לפני שמתו, כולם. ומי שלא – לא מקנא בהם, אבל הרוב העצום אמרו 'שמע ישראל'. הם הלכו לקראת זה אפילו בכח, היה להם כח פנימי ללכת לשם, כי סוף-סוף ראו ברור את האמת. אבל היום, אני לא יודע כמה יראו ברגע האחרון את האמת. הם כל כך מבולבלים, הם כל כך לא יודעים מה האמת ומה לא, הם כל כך לא… אני חושב אפילו שהרוב הם לא נורמלים עם זה, הם לא יודעים באיזה כיוון ללכת, הם לא יודעים מי דובר אמת ומי דובר שקר. הם לא יודעים אפילו מי הם, ומה זה להיות יהודי. אפילו החרדים, החרדים שיוצאים מבית-יעקב, הבנות, לא יודעות מה זה 'להיות יהודי'. כשיוצאים מהישיבות – לא יודעים מה זה להיות יהודי, אין בכלל קדושה כמעט. יש כמה, יש כמה מקומות, אבל הרוב?… ויהודי שלא יודע מה זה קדושה – איזה עתיד יש לו בכלל?!… איך זה יכול להיות?!..
אבל עכשיו אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מתקרבים אל הסוף במהירות. אין זמן. וחייבים להפוך את הכל, ולזרוק את כל השטויות, ואת כל הדברים שאנחנו מאמינים בהם בשיתוף עם הקב"ה. אנחנו מאמינים ברופאים, ובביטוח לאומי, ובצה"ל, ובכל מיני שטויות, וזה מוריד מהאמונה שלנו בקב"ה. אפילו אם אנחנו מאמינים במה שהרופא אומר – זה כבר ירידה באמונה ובבטחון שלנו בקב"ה. פעם אנחנו היינו מאמינים בחסכונות שלנו, אבל כיום אין כבר כמעט חסכונות, אז אי אפשר להאמין בזה. היינו מאמינים בבנקים שלנו, אבל אי אפשר להאמין היום בבנקים, וגם אי אפשר להאמין בשום דבר היום, רק בקב"ה. הכל נופל. הכל לא-יציב. אי אפשר אפילו לבטוח באדמה שאנחנו עומדים עליה, כי פתאום זה יכול להיפתח ואנחנו עלולים ליפול בפנים, כמו קורח… ולכן אין על מה להישען, רק על הקב"ה. ובעוד כמה שבועות, בעוד כמה חדשים, אתם תראו את זה ברור ביותר. תהיה מלחמה. אין ספק. יהיה משהו נורא, אין ספק. בדיוק איפה זה יהיה בעולם – אני לא יודע. אני יודע שזה יהיה 'שׁוֹק' לָעולם. לא תהיה פרוטה לשלם על משהו, לקנות משהו. לא יהיה כלום, כי שום דבר לא יהיה לו ערך, רק אוכל, ואוכל יהיה קשה מאד להשיג.
ואחר כך – יבוא הכוכב. ומי שנשאר בחיים – יצטרך להתמודד עם עוד מציאות, מציאות מאד קשה ומאד מפחידה, אבל מי שמחזיק בקב"ה – לאדם הזה לא יהיה ממה לפחד, יהיו לו את הניסים שהיו במצרים, ועוד יותר חזק. רק לא לפחד. כל אחד מאיתנו חי עם בעיות עכשיו, וזה נועד בשביל להכין אותנו לכך שרק נסמוך על הקב"ה, כי רק אתו אפשר לעבור את זה בשלימות. אז עכשיו אני יכול להגיד לכולם: אנחנו בתהליך של הגאולה, זה מאד מאד קרוב. לא לבטוח בשום אדם, לא בשום בעל-מקצוע שאתם סוברים שאתם זקוקים, נכון, לפעמים צריכים עזרה של מישהו, איזה מומחה, אבל לא לקחת אותם כהכל-יכול. לא הכסף יציל אתכם ולא שום דבר.
אנשים חושבים שאם יש דירה ומשלמים על זה משכנתא – אז יש להם דירה, זה שלהם. אבל במלה"ע השניה, כשלקחו את היהודים למחנות, כאשר הם חזרו – לא היו להם בתים. הגוים לקחו מהם את בתיהם ואף אחד לא יכול היה לקחת את זה אליו בחזרה. הם היו הורגים את היהודי הזה שחזר, שעבר את כל מה שעבר, וחזר, ורצה את הבית שלו – רצחו אותו, אחרי כל מה שהוא עבר. אז אל תחשבו שיש לכם חיים בטוחים. אין! אין, אין! יכול להיות שישנם חסכונות, אבל זה הכל יעלם! ה' יראה לכולנו, כמו אלה במצרים, שיש רק את הקב"ה. ואם אנחנו איתו – הוא איתנו, ואז יהיה לנו נצח, בעזרת ה'. ואם לא – אז לא יהיה לנו כלום, אבל כלום! אתם עוד לא יודעים מה זה כלום, כלום זה כלום! אפס!
ולכן, אנחנו חייבים עכשיו להתכונן, להכין את עצמנו לבטוח בהקב"ה. אנחנו אומרים את זה עוד ועוד ועוד: אין עוד מלבדו. כשהולכים ברחוב, כשמישהו נוהג ברכב או לא משנה מה הוא עושה, שהוא יחזור על המילים האלה עוד הפעם ועוד הפעם: 'אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו'. שלא יהיה רגע שאתם לא חושבים על זה ולא מכינים את עצמכם לזה. היהודים שיצאו ממצרים היו רק עשרים אחוז! ומה עם כל השמונים האחוזים האחרים? איפה הם עכשיו? הם לא עִם היהדות. הם לא יצאו וקיבלו את התורה. זה לא יכול להיות שהם יהודים שחזרו הֵנָה כיהודים. הם לא קיבלו את התורה. מי שעמד בהר-סיני – קיבל את התורה וזה נשאר אתו לנצח. אתם מבינים? לנצח!
אנחנו צריכים להתכונן, לדבר, לעשות התבודדות, להיות עם ה'. להיות עם ה', להרגיש אותו. וברגע שנרגיש אותו – לא נרגיש הרבה מאד מהעולם-הזה, עולם של גסות. להרגיש אותו! הכל יכול. ואז לא נפחד. סוף.