תושבי חיפה, שאיבדו את רכושם בשריפה הנוראה, מודים על חייהם ומספרים על הניסים העצומים שבתוך השריפות: "העובדה שלא היו הרוגים בדירות ובבניינים הרבים שנשרפו ונתרו מאחור זה נס עצום"
כתבה מיוחדת התפרסמה הבוקר (שלישי) בעיתון יתד נאמן, כוללת מארג סיפורים מופלאים המצביעים על חן וחסד, השגחה אלוקית דקדקנית, אמונה גדולה וקבלת הדין באהבה ובשמחה עצומה. דרך אתר "הדברות"
"בניינים עלו בלהבות והאנשים חיים – זה לא על פי דרך הטבע בכלל"
"אנשים לא מבינים מה קרה כאן. בערה אש אכזרית וגבוהה, שאיימה לכלות הכל. בניינים שלמים עלו בלהבות. אלה דברים שאי אפשר לתאר. שום דבר ממה שהתרחש בחיפה אינו מובן מאליו. היו פה ניסים גלויים ממש. כמה מהדירות שנשרפו כללו פגועי נפש, שהפינוי שלהם לא היה מובן מאליו. אנשים חוו ניסי ניסים, מתוך אימה גדולה. צריך לדעת את זה, ולהודות ולהלל לבורא עולם".
המונולוג שלעיל שייך לרב משה אדלר, יו"ר איחוד הצלה בחיפה, ומנהל לשכת ראש מועצת רכסים יצחק רייך, שמתקשה לשמור על טון שליו, כשהוא מספר ליתד נאמן על החוויות המצמררות ומלאות העוצמה שחווה – יחד עם מתנדבים ותושבים רבים אחרים, במהלך האש הנוראה שפשטה על העיר חיפה בשבוע שעבר. "חובה לפרסם את הניסים שעשה לנו בורא העולם. ראינו את ההשגחה בעיניים", הוא אומר.
"ההשגחה ליוותה אותנו בכל צעד ושעל. כך, לדוגמה, בעוד הלהבות בערו והאש השתוללה – נכנסנו לרחוב דקר כדי לפנות דיירים בהוראת המשטרה והכיבוי. כשיצאנו מהבנין, האש כבר הגיעה לחצר… אילו היינו מאחרים בשניות ספורות, הכל היה עלול להיראות אחרת. נס רדף נס, פשוטו כמשמעו".
"העובדה שלא היו הרוגים בדירות ובבניינים הרבים שנשרפו ונתרו מאחור, זה לא על פי דרך הטבע בכלל. כל מי שהיה שם וחש את האש הענקית דולקת אחריו – מבין שזה נס. אצבע אלוקים. אין שום אפשרות להסביר את זה על פי דרך אנוש".
תראו כמה חשובה ההודאה לה' יתברך..בשבוע שעבר נשרף בית בישוב טלמון, הבוקר המשפחה נכנסה לביתה ונתקלה בדבר המדהים הבא..אותו הדף, ב2 חדרים שונים מצמרר! תודה רבה לך ה'!
"למה אתם מנחמים אותי?! הבית נשרף – אנחנו חיים. נמשיך הלאה בעז"ה"
סיפור מיוחד נוסף סופר על ידי הרב יעקב רוזנברג, שחמותו, אישה מעל גיל 80, היא תושבת שכונת רוממה בחיפה.
"ביתה של חמותי נשרף כליל", מספר הרב רוזנברג. "בשבת היא שהתה אצלנו בירושלים, כאשר כל הנכדים והנכדות מבקשים לנחם אותה ולעודד אותה.
'למה אתם מנחמים אותי, זאת הלוויה?!', היא שאלה בתגובה, 'הבית נשרף – אנחנו חיים. נמשיך הלאה בעזרת השם', היא אמרה בביטחון מוחלט ובאמונה עצומה".
הרב רוזנברג מספר כי השבוע הם נסעו לחיפה לבחון את הנזקים. "גילינו דבר מעניין: הדירה של חמותי נשרפה כמעט לחלוטין, ואילו דירה אחרת נותרה שלמה. הדפוס הזה חזר על עצמו בכמה וכמה בניינים. אי אפשר היה שלא להתרשם כי אצבע אלוקים היא".
"הבית נשרף כליל, חוץ מחפץ אחד – החנוכיה"
הרב רוזנברג מוסיף ומתאר כי כשהגיעו לחיפה, התוודעו לסיפור מדהים שמעיד על השגחה פרטית מופלאה, כאשר אדם לא דתי הגיע אליו בהתרגשות: "אני חייב לומר לך משהו, כל הבית שלי נשרף כליל, חוץ מחפץ אחד – החנוכיה… ".
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
פרמדיק באיחוד הצלה מספר כי "אני מתגורר בשכונת אחוזה, ופעלתי בשכונת רוממה, שם ראיתי מול עיני את התופת שהשתוללה. כאשר הגעתי לביתי, בשעה 13:00, חשכו עיניי: הפרגולה של השכנים עלתה באש, כאשר המחסן שלנו נדלק גם הוא. אין לי מושג מאיפה גייסתי את הכוחות. לקחתי לידי צינור גינה קטן, כיוון שהצינור המרכזי הגדול נשרף, וכיוונתי זרם קטן של מים לכיוון האש. עמדתי כך במשך שעה וחצי – שעתיים, והצלחתי בס"ד לרסן את האש ולמנוע ממנה לאחוז בבית. בשלב מסוים עליתי לרשת וביקשתי ממי שבסביבה לשלוח לי כבאית. לקראת השעה 14:30 הגיעו עוד כמה כוננים, ועד 15:30 הצלחנו למנוע מהאש לתפוס את הבניין".
מדובר בנס עצום, כיוון שהמחסן הכיל ציוד דליק רב. "היה לנו פה נס גלוי, שהבניין לא נדלק כתוצאה מהשריפה העזה. פשוט השגחה עליונה. אין דרך אחרת להסביר את זה. הצינור הקטן שבו נעזרתי, לא היה בכוחו באופן טבעי לבלום את האש".
אש התורה כנגד השריפה: האש נעצרה בפתח בית המדרש
-
השריפה ליחכה את בנין הישיבה משלוש פינותיו, ברחוב הבית והברוש, והגיעה ממש עד פתח בית המדרש. שם היא נעצרה
בין יתר השריפות שהשתוללו בסוף השבוע, בלטה במיוחד השריפה ביישוב בית מאיר, השוכן בקרבת העיר ירושלים, וטובל כולו בתוככי ירק ועצים. שריפה במקום פורח כזה היא מסוכנת ביותר, ועלולה באחת להצית את היישוב כולו על בתיו ויושביהם.
את הנס הפלאי שראה ראש המוסדות התורניים ביישוב "בית מאיר", הגאון רבי שלום קרלינסקי שליט"א, והוא התקשה לתאר מרוב התרגשות
בשיחה ליתד נאמן, סיפר הרב קרלינסקי כי בעבר, כשהיתה שריפה גדולה במקום, חמיו הגר"צ כהנא זצ"ל, סירב להתפנות, באומרו שמקום ששומרים בו את השבת לא תשלוט בו השריפה, ובריכת השחייה התבקעה מהלהבות והצילה את המבנה. כיום, המבנה שניצל בנס מהשריפה הקודמת, הוא בית מדרש לאברכים השוקדים על לימודם בהתמדה.
"האש היתה נוראה ואכזרית. כל התושבים פונו. האש בערה בסמוך לישיבה, גלריה מיוחדת ומושקעת בת 40 שנה, הממוקמת מטרים ספורים מהישיבה, נאכלה כליל. בצמוד לישיבה קיים מחסן 'בנים', המהווה מתחם גדול שמאחסן בקרבו צעצועים רבים לילדים, והמחסן כולו עלה בלהבות האש, שהיתמרו לגובה של 20 מטרים. לדברי כוחות הכיבוי, לא ייתכן בשריפה כזו שהבתים הסמוכים יישארו בשלמותם", מסר הרב קרלינסקי.
"הפלא הגדול", ממשיך הרב כשגרונו חנוק מדמעות, "שלמרות שהמחסן נשרף על כל תכולתו מבלי הותיר אחריו שריד ופליט, כאשר הגיעה האש לבנין הישיבה הצמודה למחסן הצעצועים, היא פשוט נעצרה".
"לאחר שכובתה האש, חזרתי למקום, והשתאיתי לנוכח הנס שנגלה לנגד עיניי: השריפה ליחכה את בנין הישיבה משלוש פינותיו, ברחוב הבית והברוש, והגיעה ממש עד פתח בית המדרש. שם היא נעצרה, עוד בטרם הגיעו כוחות הכיבוי למקום. מלבד ריח פיח ועשן, בית המדרש על תכולתו לא נפגע כלל", מספר ראש המוסדות את הסיפור המיוחד.
למרות השריפה, הבית נותר שלם: "מדובר בנס עצום. אולי זו זכות השבת"
-
"הלהבות היו מאחורינו ונמלטנו רגלית מהמושב. חשנו כמו נמלים חסרות ישע, כאשר התברר שהיציאה מהמושב חסומה בפקק ארוך"
משפחת קדוש מתגוררת ביישוב "בית מאיר", שניזוק קשות בגל השריפות שפקד את הארץ בשבוע שעבר. המשפחה מתפרנסת מחווה שבבעלותם.
החווה של משפחת קדוש, "חוות השבת" – להמחשת ל"ט מלאכות", שמה לה למטרה להמחיש את הלכות שבת לילדי ישראל, בצורה מוחשית ומרתקת. למרות השריפה האיומה, החווה ובית המשפחה נותרו שלמים לגמרי באורח פלא.
בשיחה ליתד נאמן, משחזר הבן שלמה, את אשר אירע ביום חמישי האחרון: "שעה מאוחרת של יום חמישי בלילה. לפתע נשמעות צעקות: 'יש שריפה במושב. לצאת מהר מהבתים'. יצאנו תיכף מהבית. ראשית כל, פניתי אל עבר מיכל המים הגדול, אולם בקושי הספקנו להפעיל את הברז כדי למלא את המכל, וכבר אנו מבחינים בעשן הסמיך הממלא את האזור כולו, כשגיצים ענקיים מקיפים אותנו מכל עבר.
"עוצמת האש הפכה באמצעות רוח הפרצים האיומה לבלתי נתפסת, והחלטנו להימלט מיד מהמושב", הוא מספר. "לגודל ההשגחה, החלטתי להותיר את הברז כשהוא פועל". מאוחר יותר יתברר, שהפעולה הזאת הצילה את הבית ואת החווה הסמוכה אליה.
"אבי כבר הספיק לצאת משטח המושב, לאחר שהזיז ממקומם את שני בלוני הגז, שהצינור שלידם כבר החל להישרף, והיה חשש שהם יתפוצצו. אני, יחד עם אמי ואחי, רצנו אל הכביש המוביל ליציאה מן המושב וביקשנו לעצור טרמפ. חשנו את עצמנו כמו נמלים חסרות ישע. אין לי הגדרה טובה יותר. אלא, שכאן מתברר, שהדרך היחידה המובילה אל היציאה מהמושב, חסומה. נוצר פקק ארוך", ממשיך קדוש בסיפורו.
"היתה פאניקה נוראית, כאשר באותם רגעים האש הולכת ומפשטת מאחורינו, שורפת כל חלקה טובה. החלטנו לנסות ולפרוץ דרך אחורית, החסומה בימי שגרה באבנים גדולות, אלא שעם כל הרצון הטוב, לא נמצאה כל דרך להזיז אותן ממקומן, נותרנו סמוכים מאוד ללהבות, בזעקה עצומה לבורא שיצילנו.
"בשלב מסוים, קרוב לשעה 4 לפנות בוקר, הגיעו כוחות מתוגברים וסייעו לנו לצאת מהמקום, כשאנו בוטחים בקדוש ברוך הוא שידאג לנו ברחמיו, למרות שהיינו בטוחים לגמרי שהבית והחווה עלו בלהבות האימתניות", הוא מספר.
כשכובתה השריפה, חזר אביו של שלמה אל הבית, ובפיו בשורה מרגשת: "הכל נותר שלם. החווה לא נפגעה. הבית עומד על מכונו. רק הגדר המקיפה את החצר נפגעה. מעבר לכך, לא נגרם כמעט נזק".
שלמה מסיים את הסיפור בהודיה להשם יתברך: "אין לי כל הסבר אחר לעובדה שמצאנו את הבית ואת החווה כשהם שלמים וקיימים, מלבד נס עצום". עוד מוסיף שלמה: "אולי זו זכות השבת, שאת ידיעתה אנו מתאמצים לנחיל לילדי ישראל בצורה מוחשית, היא אשר שמרה מכל משמר על חיינו ועל רכושנו"
"האם אנו זקוקים למצג הנורא של עיר עולה באש כדי להשתתף בצער הזולת?"
ביתד נאמן ממשיכה הכתבה בנקודה למחשבה: "בית אינו סך הכל של קירותיו. אלפי אנשים איבדו את ביתם שחרב לבלי שוב, כי בית הוא כספת של פקדונות, אכסניה של זכרונות, מפגש שכנים לאתנחתא מאבק היומיום. מקום לשבת אחים גם יחד. וגם מקום להתגורר בו. גם".
"אז מה יעריכו השמאים? כמה שווה ש"ס וילנא הישן של אב, שנשרף והרוח העיפה את דפיו לצמרות העצים? אפשר לקנות ש"ס חדש ויפה, אך זה לעולם לא יהיה "הש"ס של אבא". בכמה ישערו השמאים את אלבומי החתונה והתצלומים הישנים בשחור לבן? פיסות חיים עלו בלהבות. כמה שווה המכתב הישן ששלח סבא? ומה ערכה של המפה שרקמה סבתא כמתנה לאמא שהעבירה לבתה? כמה יוסיף השמאי על ריח הדפים של הסידור הישן? כמה שווה הריח? כמה שווים הציורים של הצייר האומן יורם רענן מבית מאיר, בעיקר הציורים שלא רצה למכור כי ראה בהם את ראי נפשו, ובמשיכות המכחול הטביע את הסערה הפנימית של חייו? איך משלמים את פני הבית שהלך ונבנה מפריטי מתנות, מזכרות, ותמונות של הורים ומורים, ילדים ונכדים?", תוהה כתב העיתון בכאב.
(צילום: פלאש 90)
"האם לפחות בתחושותינו, לא נהיה עמם בצרה? האם בהרגשותינו נישאר דבוקים לדיווחים האינפורמטיביים, בלי לחדד את רגשות החמלה? ואולי זה יגרום לנו לחשוב לרגע, שמא לידינו, בסביבתנו, ללא אש וללא שריפה, ללא "סופר טנקר" ומטוסי כיבוי, נחרב מדי פעם בית, ונשרפת משפחה באסונה? אולי אנחנו זקוקים למצג הנורא של עיר עולה באש, כדי לחדד את ההרגשים למצוקתו של הזולת? הרי במבט חטוף מבעד לחלון אפשר לראות אנשים, שזקוקים ליד שלא הושטנו להם, ואנחנו יכולים בקלות לסייע".
ממשיך הכתב ומצטט את דברי החפץ חיים: "המבין יבין, שלא דבר פשוט הוא, ולא במקרה באות כל הצרות האלה, אלא התראה משמים היא לבני האדם אשר בארץ המה, שישובו מדרכיהם הרעים וממעשיהם אשר לא טובים, כי אין אנו בטוחים מצרות כאלה וכדומה, וכאשר נתבונן במעשינו נמצא שבהרבה דברים אנו נכשלים…" (מכתבי החפץ החיים, אגרות ומאמרים י').
לחצו כעת על "שתף" וזכו גם את החברים