ארכיון כתב

רמזים חזקים מהשריפה בקתדרלת נוטרדאם בצרפת | רמזים מהתרסקות החללית בראשית !

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-אסונות/תופעות טבע, כללי, רמזים חזקים, תיעוד אירועים

עודכן 17.4 – עוד רמז בנושא החללית
אש בכל מקום ….

מאת: גולש באתר בשם ‘יהודה’

אש בלב פריז ובלב העולם הר הבית הקליפות מתחילים להתכלות מהעולם אירועים משמעותיים לפני הגאולה בחודש האביב נשרפים אלוהיהם..
יפקוד ה’ על צבא המרום במרום ועל מלאכי האדמה באדמה..
ביעור חמץ למהדרין מן המהדרין.. והאלילים כרות ייכרתון

באותו זמן גם חדר השומרים של הווקף בהר הבית עולה באש, אין נפגעים

כמו כן היום פורסם תקדים ישראלי עולמי פיתוח “לב” מלאכותי בהדפסה .זה מראה שלבן של ישראל הקב”ה מתעורר למטה ולמעלה בשורות טובות לכל ישראל…

(פורסם ב3:58 = משיח !!!)


מאת: יניב חיו

שימו לב לפרשת השבוע ולמספר העגלות של סיפרי התורה שנשרפו 24 ולמספר הקומות שעלו באש 24
אותו מיקום בדיוק בו עמד פעם התלמוד היום עומדת קתדרלת נוטרדמוס
השריפה בצרפת היא בדיוק במקום שבו היתה שריפת התלמוד לפני 777 שנה.
השריפה אז היתה בערב שבת פרשת חוקת, ובדיוק בערב שבת פרשת חוקת התחילה השריפה בנוטרדם.
בדיוק בחצר נוטרדם שרפו את התלמוד, ובדיוק שם פרצה השריפה שמכלה את נוטרדם עצמו.
בשריפת התלמוד נשרפו 24 קרונות מלאים ספרים, ובדיוק 24 קומות נשרפים שם. למידע ויקפדיה לחץ כאן


מאת גולש באתר “שינשין”

נראה לי שהשריפה של כנסית נוטרדאם מסמנת את ביטול העבודה זרה. אנחנו מתפללים בעלינו לשבח  “והם משתחווים להבל וריק”, ריק בגימטריה 310 נוטרדאם גימטריה 310. הקב”ה פועל לביטול העבודה זרה בעולם לקריאת ביאת המשיח.

מאת: אריה מילשטין

הקתדרלת נוטרדאם נקראת ” גבירתנו ” על שם מרים אמא של ישו….להבדיל אלף הבדלות היום היה פטירתה של מרים הנביאה.

מרים כנגד מרים להבדיל בין הטהור לטמא.

 

מאת יוסי וליאור

היום- י״א ניסן -יום לידת הרבי מחב״ד זצ״ל.  בתחילת דרכו היה הרבי גם בפריז( צרפת)  צרפת- ׳ופרצת׳ השריפה התחילה בדיוק במעבר בין י לי”א ניסן

שימו לב … הרבי נולד היום. השליח הראשון נפטר היום
יגאל- גאולה

׳נוטרדם ׳מזכירה את ׳נוסטרדמוס׳ שחזה את סוף העולם

 

מאת תמי קציר:

הקתדרלה בת 850 שנה….
850= כי עת הזמיר הגיע (זמיר זה משיח)
850= עד ביאת המשיח
850= שבת פסח

רמזי החללית בראשית 

פוסט הרמזים הקודם החללית הישראלית לירח “בראשית” תשוגר בשעה 3:58 !!!

עדכון 17.4.2019

כמה שעות אחרי התרסקות בראשית בכשלון “הנחיתה” על הירח. חברת ספיס אקס הצליחה לראשונה בהסטוריה להחזיר שלושה טילים חזרה לכדור. בנחיתה אנכית. (כמו שבראשית היתה אמורה לנחות) הקב”ה סידר את שני האירועים צמודים. הטילים נשאו לווין תקשורת. מדוע שלושה טילים? 3 זה שורש של “גל = 33” (שורש גאולה) הכשל בנחיתה היה במנוע הראשי. אפשר לומר שהרמז גם עם נכשלתם בהגעה לידע הנכסף “ללבנה” אפשר לנסות שוב ושוב “לוויין תקשורת”  

בדרך לבראשית ב ?
יום לאחר הבחירות החללית מתרסקת על הירח…
מעט מהרמזים שנתקבלו בנושא התרסקות “בראשית” כרגע עדיין לומדים את התמונה ומנסים לפענח רמזים בנושא שרב הנסתר בו. נכתוב כאן מקצת מהדברים הבולטים שהתקבלו ללא הזכרת שמות הכותבים
הקשר למועד הגאולה של דניאל
הירח נחשב למועד,
כי ממנו אנו מחשבים מועדים וזמנים,
כמו שכתוב
עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים,
עכשו עולים לירח,
וידוע מועד הגאולה בספר דניאל,
וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי 
וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי = 2204,
עם הכולל 2205
זו שעת הנחיתה המשוערת 22:05

כשהחללית החלה את הירידה במהירות לירח זו הגובה שנלכד בעדשת צלמינו 1335 – מועד הגאולה בספר דניאל וכן למטה יש 216 = יראה – וכן 26 = הויה

מנוע ראשי לא עבד = 784

התשעט = 784

תאריך הנחיתה

הִנֵּה יוֹם בָּא לַיהוָה וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. … זכריה

“הנה יום בא להויה” = 175

ה’ ניסן = 175
אתבש = 156 = יוסף

56 = יוסף (מקוצר)

221 = השנה

66 = בן דוד

1820 = סוד ה’

שימו לב לגימטריה הזו

156 = יוסף (בנימין /שאול משורש יוסף)

2210 = השנה

הליכוד כחול לבן = 221

המספר 1500 מופיע חזק בהקשר לחללית – והקשר לבחירות ולבנט

כי יד על כס י”ה… מלחמה לה’ בעמלק

15 = י”ה

15 = גאוה

מי שהיתה שרת המשפטים שחוקקה “חוקים”

נאבקת ב”חוק” היבש שלא נותן לה להכנס לכנסת

שימו לב !

הירח נחשב למועד,
כי ממנו אנו מחשבים מועדים וזמנים, כמו שכתוב
עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים,

שימו לב לפסוק עשה ירח בכל וריאציה מביא 1500


הירח  (המלכות) מצומצמת

צמצום = 266 (רגיל) 218 (מסתתר)

ירח + האותיות מביא את השנה 221

218 = ירח 

474 = דעת

המפתח להכל זה סור+יה שדמשק תיפול יבנה המקדש. לא פלא שהם מקשרים את עצמם (!!!) להפלת החללית

סור = 266 = צמצום

לאחר הנחיתה של החללית בירח – יהוד מקום היצור של החללית

 

רמזים לגאולה מהקמת “מגדל 120” החדש ברמת גן

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-רמזים חזקים, תיעוד אירועים

רמזים מאת: עמיחי

שימו לב
מהחשובים ביותר (!)

כל סיפור “מגדל 120” החדש ברמת גן – מגלם בתוכו את כל סיפור הגאולה לפרטיה…

המגדל הראשי היה אמור להיות עם 111 קומות (פלא/אלף)
“הוחלט על תוספת 9 קומות….כלומר 120 קומות.
אליהו הנביא = 120

מדובר על שטח “מתחם הבורסה”

מתחם…. אותיות חותם. חתימה של הקב”ה.

מתחם = 784 מסתתר (התשעט)

הבורסה = 396 מסתתר (דויד בן ישי)

דויד בן ישי התשעט

גילוי אליהו כבר מתרחש צריך לפקוח עיניים

המגדל יתנשא לגובה 520 מטר
מלכות דויד = 520

אליהו = 52

ולידו עוד שני גורדי שחקים
אחד 77 קומות

והשני 88 קומות

(כ”ט אלול במסתתר) !!

—-

הבחירות = 631

מלך ישראל = 631 

גימטריה רגילה !

מגדל אותיות מ‘ גדול

סוד המ’ והרמז

רמזים לגאולה מבחירתו החמישית של נתניהו לראשות הממשלה | התגלה חותם מימי בית ראשון “נתנמלך”

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד האותיות והמספרים, רמזים חזקים, תיעוד אירועים

הליכוד + כחול לבן = 221

גימטריה של השנה שלנו 779 – מסוף האלף.
אנו בכנסת ה-21 – סוף האלף.
הליכוד וכחול לבן יחד – 70 מנדטים.
70 שנה מסתיימים – ב ה’ בניסן

בקרוב ביבי בן 70 שנה

התוצאות פורסמו, בדיוק חודש לפני יום העצמאות 

70 = גוג ומגוג

אנו בעיצומו של תהליך גוג ומגוג

שזה מלחמה על האמונה והבטחון בקב”ה

בשבעים = 424

בשבעים שנה = 779 = תשע”ט.

הכל גימטריות רגילות

 

תוספות חברים
מאת ליאור ש: הכל כתוב בתורתנו הקדושה. כולם יודעים שזאת הבחירה החמישית של נתניהו בספר בראשית כתוב: “ולבנימין נתן חמש חליפות” זאת החליפה החמישית והאחרונה אחריה המשיח (אותיות חמישה)👍👏🙏
מאת יניב: בנימין נתניהו לובש חליפה חמישית, שבעוד מספר ימים מגיע לכהונה הארוכה של “דוד” בן גוריון,
גם פה יש רמז שמגיע לזמן דוד.

ציטוט מהכתבה

נתניהו מכהן ברציפות כראש ממשלה מאז 31 במרץ 2009, כלומר 10 שנים ו-10 ימים

בי”ז בתמוז, הוא צפוי להפוך לראש הממשלה שמכהן בתפקיד במשך הזמן הרב ביותר, ולהדיח מהמקום את קודמו – דוד בן גוריון.

מאת ר.מ שימו לב לגימטריה המדהימה 1820 = סוד * הויה

צמח = 676 – משולש – שער נון = 676 – רגיל

 

מאת: ציון ס’ היום בו נולד נתניהו… כ״ח תשרי תש״י  יום שישי ערש״ק פרשת בראשית !!! מדהים . הוא קשור לבראשית  “בראשית המחשבה”.

הבחירות = 631

מי שהכל קובע כאן הוא:

אין עוד מלבדו אפס זולתו = 813

מלך ישראל = 631

 


עדכון קודם

“נתנמלך עבד המלך”: התגלה חותם מסוף ימי בית ראשון בני 2,600 שנה

מעניין שכל זה מתגלה לפני הבחירות בישראל עם “נתןיהו”

שימו לב לגימטריה המדהימה

590 = גוים’

כי מי גוי גדול אשר לו א-להים קרבים אליו כי-הוה א-להינו בכל קראנו אליו”

2210 !!! השנה שלנו מסוף האלף

1472 = י-הוה מושל (משולש) (הסבר נרחב על המספר בגלרית לילה כיום יאיר)

318 – הסבר בהמשך העמוד

שתי מילים בלבד מביאים לנו בדיוק 2210 !!!

427 = משיח בן דוד בא

1434 = משיח בן  דויד

יש כוח אחד בבריאה מאז ומעולם. וזה כוחו של משיח. לאט לאט יראו זאת בבירור. והוא יצמח ויגדל

שמות שני המפלגות הגדולות

221 !!!

הממשלה תשב ב

ירושלם = 586

יש כאלו שחושבים שיש למישהו בעולם שליטה חוץ מלקב”ה

את הכל מפעיל “משיח = 1236 (רגיל + מילוי)

784 = התשע”ט

434 = משיח בן דויד

(בגאולה משיח יקבל אות יוד ויהיה דויד)

318 גם במילוי וגם בצד ההופכי (אתבש) מרמז לנו על מהותו של משיח שזה

שיח = 318

שיח+ מ

(בעברית: דיבור ה’ דרך הטבע)

(כדי ללמוד עוד על סוד המ‘ והרמז לחץ)

הקב”ה פועל בעולם בשלושה קווים דין חסד ורחמים

שהמטרה לאחד את כולם ולראות שהכל אחד וטוב גמור

לכן: קו = 106 כפול שלושה קוים זה בדיוק 318 

וזה הכוונה בלרכב על החמור/חומר

התאריך של פורים השנה כמניין 221 מניין השנים שנותרו לנו עד סוף האלף.

הצדיק שיאחד אותנו | מסר

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-התחזקות, כללי, מסרים

קטעים מתוך המסר:

  • שאלה : איך יקבלו את הצדיק? יש כל כך הרבה התנגדויות מכל הכיוונים? תשובה : לא לשכוח, שהצדיק – השם שומר עליו אישית. הם לא יכולים לעשות לו כלום. הוא דבוק להשם. לא משנה מה שינסו לפגוע בו זה לא ילך.
  • אם לא לומדים תורה. אז כל החיים זה סיפור בלהות, אם לא הולכים לפי התורה.
  • בתי החולים מלאים עם אנשים חולים מהאוכל, ברור שזה מהשמים, אבל זה מתבטא ככה. כי בן אדם נותן לעצמו להשתולל בלי מעצורים, אז הוא יסבול מזה, כי זה היה הבחירה שלו. ועכשיו, כל המכשירים של הבידור וכל הבידור. בכלל, זה רק לבזבז זמן. אנחנו כאן בעוה”ז באנו לתקופה מסוימת ואם אנחנו מבזבזים את הזמן שניתן לנו, אז לא נשאר לנו כלום.
KDD2019B

“וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא פּוּרִים תשע”ט. “לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא פֶּסַח תש”פ. | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל

 עדכון 5.4.2019

הֶסְתֵּר גְּאֻלַּת בְּעִתָּ”הּ נִרְמֶזֶת בַּהֲסָרַת הַטַּבַּעַת.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יד.) “וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ” אָמַר רַבִּי אַבָּא בַר כַּהֲנָא גְּדוֹלָה הֲסָרַת הַטַּבַּעַת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִתְנַּבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, לֹא הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב, וְאִלּוּ הֲסָרַת טַבַּעַת הֶחֱזִירָתַן לְמוּטָב. נִרְאֶה דְּלָכֵן יְשׁוּעַת פּוּרִים בָּאָה דֶּרֶךְ הֲסָרַת הַטַּבַּעַת שֶׁאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נָתַן לְמָרְדֳּכַי, דְּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים כה:) שֶׁטַּבַּעַת מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, וּלְבִישָׁתָהּ עַל הָאֶצְבַּע מְסַמֶּלֶת זִוּוּג שָׁלֵם. וַהֲסָרַת הַטַּבַּעַת מֵאֶצְבָּעוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶצְבָּעוֹ שֶׁל מָרְדֳּכַי סִמְּלָה אֶת הַזִּוּוּג הָרוּחָנִי שֶׁהֵבִיא אֶת יְשׁוּעַת פּוּרִים.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אֱלִיעֶזֶר שְׁלֹמֹה זוֹנֶנְשַׁיְין שליט”א שֶׁהֲסָרַ”ת אוֹתִיּוֹת הֶסְתֵּ”ר שֶׁבַּנְּקֻדָּה הַזֹּאת הָיָה הַהֶסְתֵּר פָּנִים הַגָּדוֹל שֶׁל פּוּרִים, כְּשֶׁאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הֵסִיר אֶת הַטַּבַּעַת לְהָמָן, וְאַחַר כָּךְ גִּלּוּי הַהֶסְתֵּר שֶׁזָּכִינוּ לוֹ בַּהֲסָרַת הַטַּבַּעַת לְמָרְדְּכַי, וּשְׁתֵּי הֲסָרוֹת טַבַּעַת אֵלּוּ הֵבִיאוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה. וְכֵן נִרְאֶה דְּטַבַּעַת הִיא מִלְּשׁוֹן טֶבַע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַהֶסְתֵּר פָּנִים שֶׁעוֹלַם הַטֶּבַע מְכַסֶּה עָלָיו. וְלָכֵן בַּטַּבַּעַת הִשְׁתַּלְשֵׁל הַהֶסְתֵּר פָּנִים וְהַגִּלּוּי פָּנִים בְּפוּרִים כְּשֶׁגִּלּוּ שֶׁגַּם הַטֶּבַע בְּגִימַטְרִיָּא אֱלֹהִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְלָכֵן גִּלּוּי הַהֶסְתֵּר בְּפוּרִים הִשְׁתַּלְשֵׁל דֶּרֶךְ הֲסָרַת הַטַּבַּעַת, בִּבְחִינַת הֲסָרַת הַהֶסְתֵּר שֶׁל הַטֶּבַע שֶׁנִּרְמָז בְּטַבַּעַת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁצּוּרַת הַטַּבַּעַת כְּגַלְגַּל סָגוּר מְרַמֶּזֶת עַל הַהֶסְתֵּר פָּנִים שֶׁהַכֹּל מְכֻסֶּה וְסָגוּר וְלֹא רוֹאִים אֶת הָאוֹר. וְכֵן הֶסְתֵּר גְּאֻלַּת בְּעִתָּ”הּ נִרְמֶזֶת בַּהֲסָרַת הַטַּבַּעַת. כִּי גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ אוֹתִיּוֹת הַטֶּבַע, כִּי אוֹתִיּוֹת ט’ וְת’ מִתְחַלְּפוֹת, וְהִיא פּוֹעֶלֶת בְּתוֹךְ הַטֶּבַע בְּדוֹמֶה לְאוֹר הַפּוּרִים שֶׁפָּעַל בְּתוֹךְ הַטֶּבַע דֶּרֶךְ הֲסָרַת הַטַּבַּעַת עַד שֶׁנְּגַלֶּה אֶת אוֹר ה’ שֶׁמֵּאִיר בְּתוֹךְ הַטֶּבַע שֶׁהוּא אוֹר הַגְּאוּלָה הָעֲתִידָה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: (ישעיה מ, ה) “וְנִגְלָה כְּבוֹד הוי”ה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי הוי”ה דִּבֵּר” שֶׁיִּרְאוּ אֶת הָאֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹךְ הַגַּשְׁמִי. וְכֵן טַבַּעַ”ת בְּא”ת ב”ש בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁ48 פְּעָמִים נָבִיא עוֹלֶה 3024 וְ7 פְּעָמִים נְבִיאָה עוֹלֶה 476 יַחַד 3500. אִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל נֻסַּח הַפָּסוּק “וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן” יַחַד עִם הַמִּלִּים גְּדוֹלָה מ’, עַם הַ9 מִלִּים נְקַבֵּל 5779 הַשָּׁנָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לְקֵץ בְּעִתָּהּ. וְכֵן 7 פְּעָמִים נְבִיאָה שֶׁעוֹלֶה 476 הוּא מִסְפָּר אֶחָד פָּחוֹת מֵהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל בְּעִתָּהּ שֶׁעוֹלָה 477, כִּי הֲסָרַת הַטַּבַּעַת שֶׁמְּרַמֶּזֶת עַל גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ בְּסוֹד אוֹר הַפּוּרִים הִיא גְּדוֹלָה מֵהַ7 נְבִיאוֹת לָכֵן הִיא מִסְפָּר אֶחָד יוֹתֵר. וְכֵן טַבַּעַת אוֹתִיּוֹת טֵבֵת ע’ רֶמֶז עַל אֶסְתֵּר שֶׁנִּלְקְחָה בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁהוּא הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ, כִּי עֲשִׂירִי כָּפוּל שֶׁבַע עוֹלֶה ע’, וּמִזֶּה הִתְחִילָה לְהִתְרַקֵּם יְשׁוּעַת פּוּרִים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁלָּכֵן הָיְתָה הֲסָרַת הַטַּבַּעַת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי 48 וְעוֹד 7 עוֹלֶה נ”ה וְזֶה הַסּוֹד שֶׁהֲסָרַת הַטַּבַּעַת לְהָמָ”ן הָיְתָה יוֹתֵר מִנ”ה נְבִיאִים.

מַדּוּעַ גִּלּוּי הַהֶסְתֵּר בְּפוּרִים הָיָה בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה הַהֵפֶךְ מִצַּד הַקְּלִפָּה.

שָׁמַעְתִּי קֻשְׁיָא בְּשֵׁם הָאַדְמוֹ”ר מִטָּאלְנֶא שליט”א מַדּוּעַ גִּלּוּי הַהֶסְתֵּר בְּפוּרִים הָיָה בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה הַהֵפֶךְ מִצַּד הַקְּלִפָּה. הַיְינוּ מָרְדְּכַי פָּעַל בְּגָלוּי שֶׁלֹּא כָּרַע וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה, וְהִתְגָּרָה בְּהָמָן וְכוּ’. וְאֶסְתֵּר פָּעֲלָה בְּהֶסְתֵּר שֶׁאֵינָהּ מַגֶּדֶת אֶת עִמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ וּבָאָה בְּהֶסְתֵּר לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לִפְעֹל לְבִטּוּל הַגְּזֵרָה. וּבְצַד הַקְּלִפָּה זֶה הָיָה לְהֵפֶךְ; שֶׁהָמָן פָּעַל בְּהֶסְתֵּר כַּמּוּבָא בַּפִּיּוּט ‘אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרֻמִּים: טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרֻמָּיו. וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשֹוֹת רָעָה. וְגַם אֶת הָאִגְּרוֹת לַהֲרוֹג אֶת הַיְּהוּדִים הוּא כָּתַב בְּהֶסְתֵּר שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ לְכָל הַמְּדִינוֹת שֶׁזֹּאת גְּזֵרָה בְּכָל הַמְּדִינוֹת, וְכִבְיָכוֹל שָׁלַח גְּזֵרָה לְכָל מְדִינָה בְּנִפְרָד. וְכֵן אֶת פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב שֶׁשָּׁלַח לָעָם הוּא רַק אָמַר לִהְיוֹת עֲתִידִים לַיּוֹם י”ג בַּאֲדָר בְּלִי לְגַלּוֹת אֶת הַגְּזֵרָה שֶׁל הַשְׁמָדַת הַיְּהוּדִים. וּמֵאִידָךְ זֶרֶשׁ פָּעֲלָה בְּגָלוּי וְאָמְרָה לוֹ לַעֲשׂוֹת עֵץ גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי בְּגָלוּי לְעֵינֵי כֻלָּם.

וְכֵן הֵעִיר חֲכַם אֶחָד שֶּׁרוֹאִים בַּמְּגִלָּה שֶׁאֶסְתֵּר פָּעֲלָה נֶגֶד הָמָן וּדְאָגָה שֶׁיִּתְלוּ אוֹתוֹ עַל הָעֵץ, וּמֵאִידָךְ זֶרֶשׁ פָּעֲלָה נֶגֶד מָרְדְּכַי וְאָמְרָה (אסתר ה, יד) “וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו”. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ מֹשֶׁה יַעֲקֹב שליט”א שֶׁהַשֵּׁם אֶסְתֵּר מֻזְכָּר בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר 55 פְּעָמִים, וְהַשֵּׁם הָמָן מֻזְכָּר 54 פְּעָמִים וְרוֹאִים שֶׁהֵם אוֹתוֹ מִסְפָּר, וְאֶסְתֵּר הִיא אֶחָד יוֹתֵר כִּי הַקְּלִפָּה יוֹנֶקֶת מֵהַקְּדוֹשָׁה. וּמֵאִידָךְ אִם נוֹסִיף לַ54 פְּעָמִים הָמָן אֶת הַ4 פְּעָמִים שֶׁמֻזְכֶּרֶת זֶרֶשׁ נְקַבֵּל 58 פְּעָמִים, וְזֶה כְּנֶגֶד הַ58 פְּעָמִים שֶׁמֻּזְכָּר מָרְדְּכַי בַּמְּגִלָּה, שׁוּב אוֹתוֹ רֶמֶז שֶׁזֶּרֶשׁ יוֹנֶקֶת מִמָּרְדֳּכַי וְהִיא הַמַּקְבִּילָה שֶׁלּוֹ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁנ”ח פְּעָמִים שֶׁכָּתוּב מָרְדְּכַי יַחַד עִם נ”ה פְּעָמִים שֶׁכְּתוּבָה אֶסְתֵּר מְרַמְּזִים עַל חֶנְנָ”הּ סוֹד “עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד”.

וְנִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁגִּלּוּי הַהֶסְתֵּר הוּא לְגַלּוֹת אֶת הַהֶסְתֵּר שֶׁבַּגְּבוּרוֹת, כִּי חֵלֶק מִצִּמְצוּם הַגְּבוּרָה הוּא לְהַסְתִּיר כָּל דָּבָר וְלֹא לְגַלּוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה הַזָּכָר הוּא חֶסֶד וְהַנְּקֵבָה הִיא גְּבוּרָה, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַהֶסְתֵּר בְּאֶסְתֵּר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּקְּלִפָּה מוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (תצא ע’ רעה) שֶׁבַּקְּלִפָּה הַזָּכָר הוּא בִּבְחִינַת גְּבוּרָה, וְהַנְּקֵבָה הִיא בִּבְחִינַת חֶסֶד, לָכֵן הַהֶסְתֵּר הָיָה בְּצַד הַזָּכָר שֶׁל הָמָן. וְכֵן מוּבָא בָּ’עֵץ חַיִּים לְהַאֲרִיזַ”ל’ (שער מח ח”ב ע’ שעז) שֶׁבַּקְּלִפָּה הַנְּקֵבָה שׁוֹלֶטֶת עַל הַזָּכָר כִּי הִיא בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁשּׁוֹלֵט עַל הַגְּבוּרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רלא:) שֶׁהַזָּכָר דִּקְלִפָּה הוּא בִּבְחִינַת כָּבֵד, וְהַנְּקֵבָה דִּקְלִפָּה הִיא בִּבְחִינַת יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. כִּי יֵשׁ לָהּ יוֹתֵר שֶׁפַע מִמֶּנּוּ, וְהִיא מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, וּמַשְׁפִּיעָה לוֹ רַק אֶת הַשִּׁירַיִם שֶׁלָּהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישלח קעד.) שֶׁכָּל הַשְׁפָּעָה לַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מוֹצִיאָה קֹדֶם אֶת הַדִּינִים וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשֶּׁפַע, וּבַקְּלִפָּה זֶה הַהֵיפֶךְ. וּמְבָאֵר הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ עַל פִּי הָ’עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שער מ”ח) שֶׁלַּזָּכָר דִּקְלִפָּה יֵשׁ אוֹרוֹת רַק בַּשֵּׁשׁ סְפִירוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, וְלַנְּקֵבָה דִּקְלִפָּה יֵשׁ אוֹרוֹת בְּכָל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁלָּהּ. וְכֵן הַנּוּקְבָא דִּקְלִפָּה שֶׁנִּקְרֵאת לִילִית בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים עֲמָלֵק שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַזָּכָר.

דָּבָר זֶה הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהַיִּשְׁמָעֵאלִים הַשַּׁיָּכִים לַיָּמִין דִּקְלִפָּה, מוֹנִים אֶת חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שֶׁלָּהֶם לְפִי הַיָּרֵחַ הַמְסַמֵּל אֶת הַנְּקֵבָה, כֵּיוָן שֶׁהַנְּקֵבָה דִּקְלִפָּה הִיא בְּחִינַת יָמִין. וְצֶאֱצָאֵי עֵשָׂו הַשַּׁיָּכִים לַשְּׂמֹאל דִּקְלִפָּה, מוֹנִים אֶת חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה שֶׁלָּהֶם לְפִי הַחַמָּה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַזָּכָר, כֵּיוָן שֶׁהַזָּכָר דִּקְלִפָּה הוּא בְּחִינַת שְׂמֹאל. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יבמות עח:) שֶׁבְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם הַוָּלָד מִתְיַחֵס אַחֲרֵי אָבִיו, אִם הָאַבָּא עַמּוֹנִי וְהָאִמָּא מִצְרִית הַוָּלָד עַמּוֹנִי וְכַדּוֹמֶה. וְלֹא כְּמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהַוָּלָד מִתְיַחֵס אַחֲרֵי אִמּוֹ, שֶׁאִם אָבִיו גּוֹי וְאִמּוֹ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ דִּין יִשְׂרָאֵל. נִרְאֶה דְּיִחוּס הוֹלֵךְ לְפִי צַד הַדִּין שֶׁהוֹלִיד אֶת הַוָּלָד, וּבְיִשְׂרָאֵל הָאִמָּא הִיא דִּין, וּבְאֻמּוֹת הָעוֹלָם הָאָב הוּא דִּין.

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעֲתּוֹ וְגַם אֵצֶל מָרְדְּכַי מָצִינוּ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת פז.) שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעֲתּוֹ וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעֲתּוֹ, וּפִירֵשׁ מִן הָאִשָּׁה, וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת. הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ מַאי דָּרֵשׁ “הַיּוֹם וּמָחָר” הַיּוֹם כְּמָחָר מַה לְּמָחָר לֵילוֹ עִמּוֹ, אַף הַיּוֹם לֵילוֹ עִמּוֹ. וְלֵילֵיא דְּהָאִידְּנָא נָפֵק לֵיהּ שְׁמַע מִינָּה תְּרֵי יוֹמֵי לְבַר מֵהָאִידְּנָא. וּמְנָא לָן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמוֹ דְּלָא שָׁרְיָא שְׁכִינָה עַד צַפְרָא דְּשַׁבְּתָא. וּפִירֵשׁ מִן הָאִשָּׁה מַאי דָּרֵשׁ נָשָׂא קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ אָמַר וּמַה יִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא דִּבְּרָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם אֶלָּא שָׁעָה אַחַת וְקָבַע לָהֶם זְמַן אָמְרָה תּוֹרָה “אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה” אֲנִי שֶׁכֹּל שָׁעָה וְשָׁעָה שְׁכִינָה מְּדַבֶּרֶת עִמִּי וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ לִי זְמַן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמְנָא לָן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ דִּכְתִיב “לֵךְ אֶמוֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם” וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ “וְאַתָּה פֹּה עֲמוֹד עִמָּדִי”. שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת מַאי דָּרַשׁ אָמַר וּמַה פֶּסַח שֶׁהוּא אֶחָד מִתרי”ג מִצְווֹת אָמְרָה תּוֹרָה “כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ” הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כָּאן וְיִשְׂרָאֵל מוּמָרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמְנָא לָן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר “אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ” וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ יִישָׁר כֹּחַךָ שֶׁשָּׁבַרְתָּ. וְשָׁמַעְתִּי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁגַּם אֵצֶל מָרְדְּכַי מָצִינוּ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. לְאַחַר שֶׁאֶסְתֵּר בִּקְּשָׁה לָצוּם שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וְיוֹם, מָרְדְּכַי הוֹסִיף עוֹד יוֹם אֶחָד מֵאוֹתָהּ סִבָּה שֶׁמֹּשֶׁה הוֹסִיף בְּמַתַּן תּוֹרָה, הַיְינוּ שֶׁהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּלִי לַיְלָה כִּי הִתְחִילוּ מֵהַבֹּקֶר. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בָּרַשַּׁ”שׁ (מגילה טו.) “וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי וְגוֹ'” אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁשָּׁב לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ וְזֶה הָיָה בְּיוֹם ט”ז דְּמָרְדֳּכַי הוֹסִיף יוֹם אֶחָד לְעַצְמוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּחִדּוּשֵׁי הַגְרִי”ז (אסתר ח, טו) נִרְאָה דְּהִנֵּה עַל הַפָּסוּק “וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ” דָּרְשׁוּ חֲזַ”ל שֶׁשָּׁב לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ, וְהַיְינוּ דְּאַף דְּהָיָה לוֹ נִצָּחוֹן עַל הָמָן בְּכָל זֹאת שָׁב לְשַׂקּוֹ וּלְתַעֲנִיתוֹ כִּי מָרְדְּכַי לֹא הָיָה דַּעְתּוֹ לְנִצְחוֹנוֹת עַל הָמָן אֶלָּא רַק לְבִטּוּל הַגְּזֵרָה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא בָּטְלָה הַגְּזֵרָה לֹא הָיָה לִבּוֹ לְשִׂמְחָה עַל נִצְחוֹנוֹ הַפְּרָטִי.

וְכֵן הַדָּבָר הַשֵּׁנִי שֶׁמֻּזְכָּר עַל מֹשֶׁה שֶׁפָּרַשׁ מֵהָאִשָּׁה, מֻזְכָּר גַּם עַל מָרְדְּכַי שֶׁפָּרַשׁ מֵהָאִשָּׁה לְאַחַר הַשְּׁלֹשֶׁת יָמִים הָאֵלּוּ שֶּׁאֶסְתֵּר הָלְכָה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה טו.) “אֲשֶׁר לֹא כַדָּת” אָמַר רַבִּי אַבָּא שֶׁלֹּא כְדָת, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּאוֹנֶס וְעַכְשָׁיו בְּרָצוֹן. “וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי”, כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱבַדְתִּי מִבֵּית אַבָּא, כָּךְ אֹבַד מִמְּךָ. וּמְבָאֵר רַשִׁ”י עַד עַכְשָׁו נִבְעַלְתִּי בְּאוֹנֵס. וְעַכְשָׁו מִכָּאן וָאֵילָךְ מִדַּעְתִּי. אָבַדְתִּי מִמְּךָ וַאֲסוּרָה אֲנִי לְךָ, דְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, וּבְרָצוֹן אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ.

וְכֵן הַדָּבָר הַשְּׁלִישִׁי שֶׁמֻּזְכָּר עַל מֹשֶׁה שֶׁשִּׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת מִדַּעְתּוֹ הָיָה גַּם אֵצֶל מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה. כִּי הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת מְסַמְּלוֹת אֶת הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת, הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הָיוּ מַצָּב קָשֶׁה לְעַם יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה לַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מַצָּב קָשֶׁה בִּגְלַל חֵטְא הָעֵגֶל. וְהָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁבָּהֶם בָּאָה הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ כְּנֶגֶד הַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁה’ סָלַח לְעַם יִשְׂרָאֵל עַל חֵטְא הָעֵגֶל. וְכֵיוָן שֶׁהָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת בִּטְּלוּ אֶת הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת יֵשׁ כָּאן בְּחִינָה שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וּבִטּוּלָם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ אַהֲרֹן לֵב הָאֲרִי שליט”א שֶׁהַכָּתוּב בְּמַתַּן תּוֹרָה (שמות יט, טז) “וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר” דּוֹמֶה לַכָּתוּב (אסתר ה, א) “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת”.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ זְאֵב פְרִידְמַן שליט”א שֶׁלְּאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל נֶאֱמַר עַל מֹשֶה: (דברים ט, יח) “וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה’ כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’ לְהַכְעִיסוֹ”. וּלְאַחַר הַחֵטְא שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּתוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, נֶאֱמַר עַל מָרְדֳּכַי: (תרגום יונתן אסתר א, י) וּמָרְדְכַי צַדִּיקָא צַלֵי קֳדָם ה’ מִן יוֹמָא קַדְמָאָה דְמִשְׁתַּיָא עַד יוֹמָא שְׁבִיעָאָה דִּי הוּא שַׁבְּתָא, לַחְמָא לָא אֲכַל וּמוֹי לָא שְׁתָא.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל’ (פרשת כי תשא) שְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת, בַּמִּדְרָשׁ וְלָמָּה שְׁנַיִם נֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, נֶגֶד חָתָן וְכַלָּה, נֶגֶד שְׁנֵי שׁוֹשְׁבִינִים. הִנֵּה גִּלּוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַסּוֹד שֶׁכָּתַב הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת תֵּצֵא דִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת הָיוּ כְּחָתָן דִּתְבַר בְּתוּלִים דִּילֵיהּ, כִּי יָדוּעַ שֶׁנִּשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא חָטְאוּ, וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ בַּגְּמָרָא לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִן לְאוֹתָהּ מַעֲשֶׂה אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהָיוּ מְיַחֲדִים חָתָן וְכַלָּה בְּעֵדִים. וַהֲגַם שֶׁעַכְשָׁו אֵין הַיִּחוּד בְּעֵדִים, עִם כָּל זֶה עִקַּר הַיִּחוּד הָרִאשׁוֹן וְהַזִּוּוּג הוּא עַל יְדֵי שׁוֹשְׁבִינִים וּבְרֹב עָם וְהוּא פַּרְהֶסְיָא וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ הוּא בְּהֶסְתֵּר. וְגַם עֵת טְבִילָה מְחֻיֶּבֶת לְהַסְתִּיר. וְהָעִנְיָן הוּא יָדוּעַ, אָמְרוּ רַזַ”ל שֶׁאֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה וְלָזֶה לֹא אִכְפַּת לָן הַפַּרְהֶסְיָא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אַחֲרֵי כֵן שֶׁהַיִּחוּד הוּא שֶׁיָּבֹא לִידֵי לֵדָה אָז צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּהֶצְנֵעַ. עַל כֵּן לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הָיוּ בְּפַרְהֶסְיָא וְכִדְאִיתָא גַם בַּגְּמָרָא וּמִטַּעַם שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּשֵׁם הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּלוּחוֹת שְׁנִיּוֹת אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ אָמַר הקב”ה אֵין לְךָ יָפָה מִן הַצְּנִיעוּת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַמִּדְרָשׁ נֶגֶד חָתָן וְכַלָּה וְנֶגֶד שׁוֹשְׁבִינִים וְהָבֵן. וְרוֹאִים שֶׁלּוּחוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁמֹּשֶׁה שִׁבֵּר הָיוּ בְּסוֹד שְׁבִירַת הַבְּתוּלִים שֶׁל בִּיאָה רִאשׁוֹנָה כְּמוֹ לֵיל הַנִּשּׂוּאִין שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה בְּפַרְהֶסְיָא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת הָיוּ יוֹתֵר בְּהֶצְנֵעַ כִּי הֵם מְסַמְּלִים אֶת הַיִּחוּד הַשֵּׁנִי שֶׁהַפַּרְהֶסְיָא שֶׁל לֵיל הַנִּשּׂוּאִין אֵינֶנָּה. וְכֵן אֵצֶל אֶסְתֵּר מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יג.) “וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת”, קְרִי לָהּ “אִשָּׁה” וּקְרִי לָהּ “בְּתוּלָה” אָמַר רַב בִּקֵּשׁ לִטְעֹם טַעַם בְּתוּלָה טוֹעֵם. טַעַם בְּעוּלָה טוֹעֵם. וְרוֹאִים שֶׁהָיְתָה אֶצְלָהּ בְּחִינָה שֶׁל בְּתוּלָה וּבְעוּלָה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת.

אִם נְחַשֵּׁב 33 יָמִים אֲחוֹרָה מִיּוֹם ט”ו נִיסָן שֶׁאֶסְתֵּר נִכְנְסָה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זֶה יוֹצֵא בְּיוֹם י”ג בַּאֲדָר שֶׁאָז הָיְתָה הַפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת שֶׁהִיא נִקְרְאָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה י”ג:) “הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל”, תָּנָּא, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל פּוּר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה, אָמַר, נָפַל לִי פוּר בַּיֶּרַח שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה רַבָּן, וְהוּא לָא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וּבְשִׁבְעָה בַאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה מַדּוּעַ שָׂמַח הָמָן מֵהַגּוֹרָל שֶׁיָּצָא עַל יוֹם י”ג בַּאֲדָר [יוֹם תַּעֲנִית אֶסְתֵּר], בִּגְלַל יוֹם ז’ בַּאֲדָר. וּבַסֵּפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לַ’חֲתַם סוֹפֵר’ מֵבִיא כַּמָּה פֵּרוּשִׁים עַל זֶה, אוֹ שֶׁיּוֹם י”ג בַּאֲדָר יוֹצֵא יוֹם ז’ בַּאֲדָר לִשְׁנַת הַחַמָּה לְפִי הַחֶשְבּוֹן שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁהָיְתָה שָׁנָה אַחֲרֵי הָעִבּוּר. וְעוֹד פֵּרוּשׁ מֵבִיא שָׁם (דרוש לז’ אדר שני) “וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם”, לִכְאוֹרָה אַדְּרַבָּא עַל יְדֵי זֶה שֶׁלֹּא הָיְתָה כְבָר אֶצְלוֹ זְמַן מְרֻבֶּה תִּגְדַּל אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ וִיחַבְּבֶנָּה יוֹתֵר, וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ כִּי כְבָר בֵּאֲרוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכָּר בַּמְּגִלָּה מֶלֶךְ סְתָם הַכַּוָּנָה עַל מֶלֶךְ עֶלְיוֹן בָּרוּךְ הוּא, וְאֶסְתֵּר הִרְגִּישָׁה בְּעַצְמָהּ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם שֶׁהָיְתָה מְנֻדָּה וּמְרֻחָק מִמֶּלֶךְ עֶלְיוֹן וְגַם הָיְתָה מְרֻחָק מִמֶּלֶךְ הַתַּחְתּוֹן, וּתְשׁוּבָתָהּ זֹאת הָיְתָה בְּי”ג נִיסָן, נִמְצָא שֶׁהַתְחָלַת סִלּוּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיְתָה אָז שְׁלוֹשִׁים יוֹם כְּבָר הָיָה בְּי”ג אֲדָר, וּגְזֵרַת הָמָן לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוֹג הָיָה גַם כֵּן מְיֹעָד לְי”ג אֲדָר הַבָּא, וְהִנֵּה מֵאַחַר שֶׁמֵּת מֹשֶׁה בְּז’ אֲדָר שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלוֹ בְּי”ג אֲדָר, וְהָיָה הָמָן יוֹדֵעַ שֶׁאֲבֵלוּת הַצַּדִּיק יָגֵן עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁהֵגֵנוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁהִמְתִּין הקב”ה מִלְּהָבִיא הַמַּבּוּל עוֹד אַחַר הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה עַד שֶׁכָּלוּ יְמֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מְתוּשֶׁלַח, וּלְכָךְ הוּצְרַךְ לִגְזוֹר גְּזֵרוֹת בַּיּוֹם שֶׁכָּלָה אֲבֵלוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְעַכְשָׁיו בְּיוֹם י”ג אֲדָר יוֹם שֶׁכָּלָה אֲבֵלוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה דְמִקְצַת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ נִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְנַעֲשֵׂית כִּמְנֻדָּה לְמֶלֶךְ עֶלְיוֹן וּלְמֶלֶךְ תַּחְתּוֹן לָכֵן חָשְבָה שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּגְזֵרַת הָמָן וּמֻסְכָּם בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, לָכֵן שָׁלְחָה לוֹ וְהוֹדִיעַ זֹאת לְמָרְדֳּכַי כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי כֵן יִתְחַזְּקוּ וְיִתְאַמְּצוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלָצוּם שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֵילוֹת כְּדֵי שֶׁיְרוּחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אֲבִיגְדֹּר אוֹתִיּוֹת י”ג בַּאֲדָר וְזֶה מַרְאֶה שֶׁבֶּאֱמֶת הַיּוֹם הַזֶּה קָשׁוּר לְמֹשֶׁה שֶׁבּוֹ שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלוֹ כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַ’חֲתַם סוֹפֵר’, וְלָכֵן הָמָן שָׂמַח מֵהַיּוֹם הַזֶּה דַּוְקָא. וְכֵן כָּתוּב (אסתר ד, יא) “וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם וגו’ לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת” וְאִם נְחַשֵּׁב 33 יָמִים אֲחוֹרָה מִיּוֹם ט”ו נִיסָן שֶׁאֶסְתֵּר נִכְנְסָה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זֶה יוֹצֵא בְּיוֹם י”ג בַּאֲדָר שֶׁאָז הָיְתָה הַפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת שֶׁהִיא נִקְרְאָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכֵיוָן שֶׁאֶסְתֵּר הִיא סֵמֶל לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹלִידָה אֶת מֹשֶׁה בְּיוֹם ז’ בַּאֲדָר, וְאַחֲרֵי זֶה יֵשׁ בְּחִינָה שֶׁל 7 יְמֵי טֻמְאָה עַד י”ג בַּאֲדָר, וְעוֹד 33 יְמֵי טְבוּלַת יוֹם אָרוֹךְ לְזָכָר עַד ט”ו נִיסָן, וְעַד אָז נֶאֱמַר “בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע”, אֲבָל אַחֲרֵי זֶה הִיא יְכוֹלָה לַחְזֹר לֶאֱכוֹל בְּקָדָשִׁים לָכֵן אֶסְתֵּר נָגְעָה בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט בִּבְחִינַת נְגִיעָה בְּקֹדֶשׁ שֶׁהַשַּׁרְבִיט מְסַמֵּל.

וְלָכֵן כָּתוּב (שמות ב, ד) “וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ”. וּמְבָאֶרֶת הַגְּמָרָא (מגילה יד.) שֶׁהָיְתָה מִתְנַבְּאָה כְּשֶׁהִיא אֲחוֹת אַהֲרֹן, וְאוֹמֶרֶת, עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁהִטִּילוּהוּ בַיְאוֹר, “וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ”, מַה יְּהֵא בְּסוֹף נְבִיאוּתָהּ. וְכֵן כָּתוּב (אסתר ב, יא) “וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י שֶׁעֲתִידָה לָקוּם לְהוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הָיָה מְחַזֵּר לָדַעַת מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת פח.) דָּרַשׁ הַהוּא גְּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, בְּרִיךְ רַחְמָנָא דִּיהַב אוּרְיָין תְּלִיתַאִי, לְעַם תְּלִיתַאִי, עַל יַד תְּלִיתַאִי, בְּיוֹם תְּלִיתַאִי, בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי. רוֹאִים שֶׁכָּל עִנְיְנֵי מַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בְּסוֹד מְשֻׁלָּשׁ. תּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, לְעַם מְשֻׁלָּשׁ, עַל יְדֵי שָׁלשׁ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. [בָּאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי לִבְרִיאַת הָעוֹלָם]. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (פסחים סח:) רַב יוֹסֵף, בְּיוֹמָא דַּעֲצַרְתָּא אָמַר, עָבְדוּ לִי עֶגְלָא תִּלְתָּא. אָמַר, אִי לָאו הַאי יוֹמָא דְּקָא גָּרִים, כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְּשׁוּקָא. רַב שֵׁשֶׁת, כָּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ, וְתָלִי וְקָאִי בְּעִיבְרָא דְּדָשָׁא, אָמַר, חֲדָאִי נַפְשָׁאִי, חֲדָאִי נַפְשָׁאִי, לָךְ קָרָאִי, לָךְ תָּנָאִי. וְרוֹאִים אֶת הַמִּסְפָּר שָׁלשׁ בְּמַתַּן תּוֹרָה. וְכֵן אֶמְצַע הָאוֹתִיּוֹת מְשׁוּלָשׁ בְּגִימַטְרִיָּא פּוּרִים שֶׁקִּבַּלְנוּ שׁוּב אֶת הַתּוֹרָה בְּמַדְרֵגַת הָאַהֲבָה, וְכִבְיָכוֹל מְשׁוּלָּשׁ מְרַמֵּז עַל ש”ם פּוּרִי”ם, הַיְינוּ הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה וְהָאַחֲרוֹנָה שֶׁל מְשׁוּלָשׁ מְרַמְּזוֹת עַל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבִּפְנִים שֶׁהֵן בְּגִימַטְרִיָּא פּוּרִים. כִּי הַפּוּרִים טָמוּן בְּתוֹךְ הַמְשֻׁלָּשׁ, וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל פּוּרִים הַמְשֻׁלָּשׁ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת, וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל מַאֲפֶה לְפוּרִים בְּצוּרַת מְשֻׁלָּשׁ. וְכֵן כָּתוּב (אסתר ה, א) “וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת”. וְכֵן הֶאָרַת פּוּרִים בָּאָה מֵהֲתָךְ שֶׁהָיָה מְתַוֵּךְ בֵּין מָרְדְּכַי לְאֶסְתֵּר, וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ערכין טו:) שֶׁתְּלִיתָאִי פֵּרוּשׁוֹ מְתַוֵּךְ, הַיְינוּ שָׁלִישׁ הַמְחַבֵּר בֵּין שְׁנַיִם.

מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין מֹשֶה לְמָרְדֳּכַי בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר ו, ב) “אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשָׁן הַבִּירָה” אִישׁ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁקוּל בְּדוֹרוֹ כְּמֹשֶה בְּדוֹרוֹ, דִּכְתִיב בֵּיהּ “וְהָאִישׁ מֹשֶה עָנָו מְאֹד”. מַה מֹּשֶה עָמַד בַּפֶּרֶץ דִּכְתִיב “וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶה בְּחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ”, אַף מָרְדֳּכַי כֵּן דִּכְתִיב “דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדוֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ”, מַה מֹּשֶה לִמֵּד תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב “רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים”, אַף מָרְדֳּכַי כֵּן דִּכְתִיב “דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר ז, יג) חָזַר אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לְמֹשֶה אֵי רוֹעֶה נֶאֱמָן כַּמָּה פְּעָמִים עָמַדְתָּ עַל הַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבָטַלְתָּ גְּזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית, מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת, אָמַר לוֹ מֹשֶה כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, אָמַר לוֹ יֵשׁ וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, אָמַר לוֹ לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הוּא מִשָּׁם בִּתְפִלָּה וַאֲנִי מִכָּאן וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הקב”ה, אָמַר לוֹ רוֹעֶה נֶאֱמָן כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר לוֹ מֹשֶה אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם נֶחְתְּמָה מַה שֶּׁהָיָה הוּא, אָמַר לוֹ בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה, אָמַר לוֹ מֹשֶה רַבֵּינוּ לֵךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי מִיָּד. הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדֳּכַי. וְרוֹאִים שֶׁמֹּשֶה פָּעַל בַּשָּׁמַיִם לְבַטֵּל אֶת גְּזֵרַת פּוּרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ מוּבָא בָּ’אַלְשֵׁיךְ’ לְכַוֵּן בְּמִצְוַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים לְעִלּוּי נִשְׁמַת מֹשֶה רַבֵּנוּ. וְכֵן מוּבָא בָּרמ”ד וָואלִי (אסתר) שֶׁ“אִישׁ יְהוּדִי” בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶה. וְכֵן מְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁנִּקְרֵאת אִגֶּרֶת בְּגִימַטְרִיָּא משֶׁה רַבֵּנוּ. וּבְגִימַטְרִיָּא הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי. וְכֵן מְגִילַת אֶסְתֵּר בְּגִימַטְרִיָּא קַבָּלַת תּוֹרָה. וְכֵן פּוּרִים בְּגִימַטְרִיָּא הַר סִינַי. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁמָּרְדֳּכַי נִקְרָא מָר דְּרוֹר, מָ”ר ר”ת מֹשֶה רַבֵּנוּ, וּדְרוֹר מְרַמֵּז עַל מֹשֶה שֶׁבָּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֹסְרִי לַגֶּפֶן’ (פורים ע’ ערה) שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמּשֶׁה נוֹלַד מָהוּל, הַיּוֹם בּוֹ הוּא הָיָה צָרִיךְ לִכָּנֵס בַּבְּרִית וְעָשׂוּ לוֹ הַטָּפַת דַּם בְּרִית חָל בְּפוּרִים.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות קסח) שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ מָלַךְ בְּאֶרֶץ כּוּשׁ אַרְבָּעִים שָׁנָה לִפְנֵי שֶׁהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְכֵן מוּבָא בְּלק”ת לְהָאֲרִיזַ”ל (שופטים ע’ רסח) שֶׁצִּפֹּרָה נִקְרֵאת “הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית” דְּשָׁרְשָׁהּ הָיָה מִשֹּׁרֶשׁ משֶׁה מִבְּחִינַת כּוּשִׁי. וְכֵן מוּבָא מִבַּעַל הַ’שֵּׁבֶט מוּסָר’ בְּסִפְרוֹ ‘מִדְרַשׁ תַּלְפִּיּוֹת’ (ערך בתיה) בְּשֵׁם סֵפֶר ‘יַלְקוּט דָּוִד’ בְּשֵׁם הַזֹּהַר, שֶׁבַּתְיָה וְצִפּוֹרָה הָיוּ אֲחָיוֹת תְּאוֹמוֹת אֲסוּפוֹת, שֶׁאֻמְּצוּ עַל יְדֵי פַּרְעֹה וְיִתְרוֹ. וְיוֹצֵא שֶׁגַּם בַּתְיָה שֶׁהִצִּילָה אֶת מֹשֶה הָיְתָה כּוּשִׁית. וְכֵן מָרְדֳּכַי הָיָה נֶכֶד שֶׁל שָׁאוּל שֶׁנִּקְרָא כּוּשִׁי. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מועד קטן טז.) מֵהַכָּתוּב “עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי”. וְכֵן כּוּשִׁי בְּגִימַטְרִיָּא שָׁאוּל אוֹ פּוּרִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (קידושין מט:) עֲשָׂרָה קַבִּים שִׁכְרוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלוּ כּוּשִׁים. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַכּוּשִׁים לַשִּׁכְרוּת שֶׁל פּוּרִים, וְכֵן אוֹתִיּוֹת כּוּשׁ נִמְצָאוֹת בְּשִׁכּוֹר. וְכֵן מָצִינוּ כּוּשׁ בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁאַחַשְׁוֵרוֹשׁ מָלַךְ “מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוּדָה גּוֹלְד שליט”א שֶׁהַפּוּר שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בִּשְׁמָהּ שֶׁל צִפּוֹרָה שֶׁהִיא הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית.

כָּתוּב (אסתר ד, יד) “כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת”, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַחְפֹּץ בָּךְ הַמֶּלֶךְ לְשָׁנָה הַבָּאָה שֶׁהוּא זְמַן הַהֲרִיגָה, אִם תַּגִּיעִי לִגְדֻלָּה שֶׁאַתְּ בָּהּ עַכְשָׁו. “לְעֵת כָּזֹאת” שֶׁהוּא הָיָה עוֹמֵד בְּנִיסָן וּזְמַן הַהֲרִיגָה בַּאֲדָר לַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְרוֹאִים שֶׁמָּרְדְּכַי מְרַמֵּז לְאֶסְתֵּר בְּנִיסָן שֶׁאֵין וַדָּאוּת שֶׁהִיא תִּשָּׁאֵר מִלְכָּה עַד אֲדָר הַבָּא שֶׁהוּא זְמַן הַגְּזֵרָה, לָכֵן הִיא חַיֶּבֶת לִפְעֹל מִיָּד, כִּי בִּשְׁבִיל הַזְּמַן הַזֶּה הַיְינוּ נִיסָן שֶׁהֵם עָמְדוּ בוֹ הִיא הִגִּיעָה לַמַּלְכוּת. וְשָׁמַעְתִּי מהרה”ג ר’ א. ר. שליט”א וְר’ א. י. שליט”א שֶׁלָּכֵן “לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת פֶּסַח תש”פ, וּמֵאִידָךְ “וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת פּוּרִים תשע”ט. הַיְינוּ רֶמֶז בָּרוּר שֶׁשְּׁנַת תשע”ט הִיא הַקֵּץ הָאֲמִתִּי שֶׁבּוֹ אָנוּ מְצַפִּים לְהַגִּיעַ לַמַּלְכוּת, כִּי אִם נְחַכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לְפֶסַח תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא “לְעֵת כָּזֹאת” כְּבָר יַעֲבוֹר הַזְּמַן וְהוּא לֹא הַזְּמַן הָאֲמִתִּי שֶׁמְּיֹעָד לַמַּלְכוּת וְלֹא בִּשְׁבִילוֹ הִגַּעְנוּ לַמַּלְכוּת. וְכֵן “וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר מַלְכוּת. וּ”לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא אֱמֶת לַאֲמִיתָהּ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁ“לְעֵת כָּזֹאת” בְּמִלּוּי לָמֶ”ד עַיִ”ן תָּי”ו כַ”ף זַיִ”ן אָלֶ”ף תָּי”ו עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1335. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מהרה”ג ר’ צ. א. שליט”א שֶׁי”ד אדר ב’ בְּגִימַטְרִיָּא 221 שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ט מִסּוֹף הָאֶלֶף.

אֶסְתֵּ”ר ר”ת כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁנִּלְחָמוֹת בְּסוּרְיָא אִירַאן סוּרְיָא תּוּרְכִּיָּה רוּסְיָה. וְאִם נְחַשֵּׁב אַסְתִּי”ר נְקַבֵּל גַּם אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּלְחֶמֶת שָׁם.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאֶסְתֵּ”ר ר”ת כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁנִּלְחָמוֹת בְּסוּרְיָא אִירַאן סוּרְיָא תּוּרְכִיָּה רוּסְיָה. וְאִם נְחַשֵּׁב אַסְתִּי”ר נְקַבֵּל גַּם אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּלְחֶמֶת שָׁם, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חולין קלט:) אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר“. כִּי כְמוֹ שֶׁאַחֲרֵי אֶסְתֵּר זָכִינוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, כָּךְ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה בְּסוּרְיָא נִזְכֶּה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיָּבֹא אַחֲרֵי נְפִילַת דַמֶּשֶׂק אוֹתִיּוֹת מִקְדָּשׁ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (אוצר מדרשים אייזנשטיין מדרש רשב”י עמוד 556) וְזֶה לְךָ הָאוֹת כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁנָּפַל נִירוֹן מִזְרָחִי שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק, נָפְלָה מַלְכוּת בְּנֵי מִזְרָח, [יִשְׁמָעֵאל] וְאָז תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מַרְצִיָאנוֹ שליט”א שֶׁ“הַסְתֵּר אַסְתִּיר” בְּגִימַטְרִיָּא 1336. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁגְּאוּלַת פּוּרִים בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 1335 עִם הַכּוֹלֵל, וּבְגִימַטְרִיָּא רְגִילָה עוֹלָה בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁמְּגִלַּת אֶסְתֵּר עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ תשע”טוּבְמִלּוּי עוֹלֶה 3580 כְּמִנְיַן י’ פְּעָמִים מָשִׁיחַ. וּבְנוֹסָף הַדִּלּוּג הַיָּחִיד שֶׁל מְגִלַּ”ת אֶסְתֵּ”ר בַּתּוֹרָה מוֹפִיעַ בְּדִלּוּג שֶׁל 424 אוֹתִיּוֹת כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

מִלּוּי אָזְנֵי הָמָן בִּתְמָרִים אוֹ שׁוֹקֹלָד אוֹ פֶּרֶג ר”ת שְׁנַת תש”פ.

מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (תענית כט.) מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה, יְמֵי נִסִּים הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרִים וּפֶסַח. וְרוֹאִים שֶׁרַשִּׁ”י מַכְלִיל אֶת גְּאֻלַּת פּוּרִים וּפֶסַח יַחַד. וְכֵן לֵיל הַסֵּדֶר בְּגִימַטְרִיָּא פּוּרִים. וּלְפִי זֶה בְּפוּרִים תשע”ט אָנוּ מִתְחַבְּרִים לְפֶסַח תשע”ט שֶׁלְּפִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּנִיסָן זֶה כְּבָר פֶּסַח תש”פ, וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁתש”פ ר”ת תְּהֵא שְׁנַת פּוּרִים, תְּהֵא שְׁנַת פֶּסַח, הַיְינוּ שֶׁכָּל הַשָּׁנָה יָאִיר הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים וּפֶסַח וְתִהְיֶה שְׁנַת גְּאֻלָּה. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת אָזְנֵי הָמָן בִּתְמָרִים אוֹ שׁוֹקֹלָד אוֹ פֶּרֶג ר”ת שְׁנַת תש”פ. וְכֵן פּוּרִים בִּלְשׁוֹן רַבִּים מְרַמֵּז עַל ב’ פְּעָמִים פּוּר, וְאִם נַחֲלִיף פּוּר פּוּר בְּאח”ס בט”ע נְקַבֵּל גמ”ו גמ”ו שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ אוֹתִיּוֹת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁאָנוּ מְצַפִּים שֶׁה’ יֵצֵא וְיִלָּחֵם בַּגּוֹיִם וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. וְכֵן הָמָן הָאֲגָגִי נֶכְדּוֹ שֶׁל אֲגָג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, מְרַמֵּז עַל גּוֹג מֶלֶךְ הַמָּגוֹגוְכֵן יוֹם פּוּרִים יוֹם כִּיפּוּר עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ”ל שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא כְּפוּרִים. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁהָמָן אוֹתִיּוֹת מָנָה, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁעוֹשִׂים אָזְנֵי הָמָן וּמְמַלְּאִים אוֹתָם בְּמַטְעַמִּים, כִּי מָנָה מְסַמֶּלֶת אֹכֶל מְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ, כַּמּוּבָא בַּסֵּפֶר ‘מֶשֶׁךְ חָכְמָה’ (שמות כט, כו) “וְהָיָה לְךָ לְמָנָה” הִנֵּה מָנָה יִקָּרֵא דָבָר הַמְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ, כֵּן בְּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת מְבֻשָּׁלִין.

כָּחוֹ”ל לָבָ”ן ר”ת כֻּלּוֹ חַיָּב וְלָבָן.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צז.) אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁתִּתְהַפֵּךְ כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת. אָמַר רָבָא, מַאי קְרָא “כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יח”ל שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה מִפְלֶגֶת כָּחוֹ”ל לָבָ”ן שֶׁנִּלְחֶמֶת בְּכָל הַקָּדוֹשׁ ר”ת כֻּלּוֹ חַיָּב וְלָבָן.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘צִדְקַת הַצַּדִּיק’ (נֹב) חֲזַ”ל אָמְרוּ שֶׁבֶּן דָּוִד אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב דְּיַעֲמִיד מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וַדַּאי יִהְיֶה חָבִיב, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ חַיָּב וְיִתְהַפְּכוּ לְדוֹר חָבִיב עַל יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבִיאֵם לִתְשׁוּבָה, וְעַל כָּרְחֲךָ שֶׁשֹּרֶשׁ נִשְׁמָתָם מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ יוֹתֵר מִכָּל הַדּוֹרוֹת. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁחַיָּיב שֶׁמִּתְהַפֵּךְ לְחָבִיב הֵן אוֹתָן אוֹתִיּוֹת בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל 8 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת עוֹלַם הַבִּינָה וְהַתְּשׁוּבָה. וּכְפִי שֶׁמְּבָאֵר שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָה יִתְהַפְּכוּ מִחַיָּיב לְחָבִיב. וְכֵן עַל אוֹר הַחֲנֻכָּה שֶׁשַּׁיָּךְ לְמִסְפַּר 8 נֶאֱמַר בָּרַמְבַּ”ם (חִנּוּכָהּ ד, יב) מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה חֲבִיבָה עַד מְאֹד.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא רבתי לו) בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אָמְרוּ אוֹיְבָיו וְשָׂרֵי הַמַּלְכֻיּוֹת בֹּאוּ וְנַשְׂטִין עַל דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁלֹּא יִבָּרְאוּ לְעוֹלָם, אָמַר לָהֶם הקב”ה אֵיךְ אַתֶּם מַסְטִינִים עַל הַדּוֹר הַהוּא שֶׁהוּא חָמוּד וְנָאֶה וַאֲנִי שָׂמֵחַ בּוֹ וַאֲנִי חָפֵץ בּוֹ וַאֲנִי אֶתְמֹךְ בּוֹ וְהֵיאַךְ אַתֶּם מַשְׂטִינִים עָלָיו הֲרֵינִי מְאַבֵּד אֶת כֻּלְּכֶם וּנְשָׁמָה אַחַת מֵהֶם אֵין אֲנִי מְאַבֵּד לְכָךְ נֶאֱמַר “כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר”.

רֶמֶז שֶׁקְּלִפַּת אִירַ”ן עֲרָבִ”י יוֹנֶקֶת מֵרַבִּי עֲקִיבָה

הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁרוּחוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין אֱדוֹם לְפָרַס, הֵם סְבִיב מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז, הַמְרַמְּזִים עַל עִנְיַן הָרֶמֶז שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה. הַמֵּצַר מִתְפַּתֵּל כְּמוֹ נָחָשׁ, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּתְּמוּנָה לְקַמָּן. וְאוֹתִיּוֹת רֶמֶ”ז סְמוּכוֹת לְאוֹתִיּוֹת נָחָ”שׁ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וְכֵן עָרֹד שֵׁם הַנָּחָשׁ, עוֹלֶה כְּמִנְיַן גִּימַטְרִיָּא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁמֵּצָרֵי הוּרְמוֹז נִקְרְאוּ כָּךְ עַל שֵׁם דֶּקֶל הַתָּמָר, שֶׁבְּפַרְסִית הוּא דוֹמֶה לְהוּרְמוֹז, וְתָמָר מְסַמֵּל אֶת הַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרַת הָרֶמֶז.

שָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁרַבִּ”י עֲקִיבָ”ה בְּא”ט ב”ח יוֹצֵא שח”צ לתצח”נ וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחֲרֵיהֶן הֵן תט”ק מאקט”ס, וְעוֹד פַּעַם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחֲרֵיהֶן הֵן אִירַ”ן עֲרָבִ”י. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁקְּלִפַּת אִירַ”ן עֲרָבִ”י יוֹנֶקֶת מֵרַבִּי עֲקִיבָה, כִּי הַחִלּוּפִים וְהַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּאוֹתִיּוֹת מְסַמְּלִים אֶת הַיְרִידָה לַקְּלִפָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרַבִּ”י עֲקִיבָ”א אוֹתִיּוֹת אִירַ”ן עֲרָבִ”י אִם נַחֲלִיף אֶת הָאוֹתִיּוֹת ק”ב שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא בְּאוֹתִיּוֹת נ”ר שֶׁל אִירַן עֲרָבִי, כִּי בְּרַבִּי עֲקִיבָא יֵשׁ שֵׁם יב”ק שֶׁהוּא ר”ת יִחוּד בְּרָכָה קְדֻשָּׁה, וְהַקְּלִפָּה הוֹפֶכֶת אֶת הָאוֹתִיּוֹת ק”ב לְאוֹתִיּוֹת נ”ר שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַזִּוּוּג דִּקְלִפָּה, וְהוּא מוֹצִיא אֶת הָאוֹת י’ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַיִּחוּד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל שֵׁם יב”ק שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין הַק’ לַב’ וְשָׂמָה אוֹתָהּ מִבַּחוּץ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁקְּלִפַּת אִירַ”ן עֲרָבִ”י יוֹנֶקֶת מִמֵּצָרֵי הוּרְמוֹז, הֵם יוֹנְקִים מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרַת הָרָז וְהָרֶמֶז שֶׁמְּקוֹרָהּ מֵרַבִּי עֲקִיבָא. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות כט:) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי הָאוֹתִיּוֹת בְּסוֹד תּוֹרַת הָרֶמֶז: עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי חַיִּים’ (קאמרנא) שֶׁעֲקִיבָ”א ר”ת עַמּוּדִים קְרָשִׁים יְרִיעוֹת בָּרִיחִים אֲדָנִים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת חִבּוּר חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁלָּכֵן הִשְׁתַּלְשֵל בִּטְבֶרְיָה רֹאשׁ עִיר שֶׁנִּלְחָם בַּקְּדֻשָּׁה בְּשֵׁם רוֹן קוֹבִי לְרַמֵּז שֶׁיּוֹנֵק וּמַעֲבִיר שֶׁפַע מֵרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁקָּבוּר בִּטְבֶרְיָה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁהוֹפֵךְ אֶת הַק”ב לְנ”ר.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט אסתר תתרנו) בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיַּרְא [מָרְדֳּכַי] בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה רַעַשׁ וָרַעַד חָזָק מְאֹד וְקוֹל בֶּהָלָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וּפַחַד וָרַעַד עַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ. וַיִּסְעוּ שְׁנֵי תַּנִּינִים גְּדוֹלִים זֶה לִקְרַאת זֶה לְמִלְחָמָה, וַיָּרוּצוּ לְקוֹלָם כָּל הָאָרֶץ, וְהִנֵּה בֵּינֵיהֶם גּוֹי אֶחָד קָטָן, וַיָּקוּמוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל גּוֹי קָטָן לְאַבֵּד זִכְרוֹ מִן הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם חֹשֶךְ וַעֲרָפֶל לְכָל הָעוֹלָם וַיֵּצֶר לַגּוֹי הַקָּטָן מְאֹד וַיִּצְעַק אֶל ה’, וְהַתַּנִּינִים נִלְחָמִים בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָּה. וַיַּרְא מָרְדֳּכַי וְהִנֵּה מַעְיָן אֶחָד עוֹבֵר בֵּין שְׁתֵּי הַתַּנִּינִים וַיַּפְרֵד בֵּין שְׁנֵיהֶם מִן הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר הָיוּ נִלְחָמִים, וַיִּגְדַּל הַמַּעְיָן וַיְהִי לְנַחַל שׁוֹטֵף כְּשֶׁטֶף הַיָּם הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף עַל כָּל הָאָרֶץ, וַיִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּאֶר עַל כָּל הָעוֹלָם וַיִּתְרוֹמֵם הַגּוֹי הַקָּטָן וְנַעֲשָׂה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּכָל הָאָרֶץ. וְ’הָאַבַּרְבַּנֵאל’ (‘מעיני הישועה’ יא, ח) מְבָאֵר אֶת מִלְחֶמֶת הַתַּנִּינִים שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל. וְרוֹאִים בַּמִּדְרָשׁ שֶׁבֵּין אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל יֵשׁ מַעְיָן קָטָן שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וּמְרַמֵּז עַל מֵיצָרֵי הוּרְמוּז. וּמִתְבָּאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ שֶׁמֵּיצָרֵי הוּרְמוּז מְסַמְּלִים אֶת מַעְיַן הַחָכְמָה שֶׁיֵּצֵא לֶעָתִיד לָבֹא מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. שֶׁהוּא מַעְיַן הָרֶמֶז שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין הַפְּשָׁט לַסּוֹד, וּמִתְפַּשֵּׁט לֶעָתִיד לָבֹא, וְכֵן מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז מְחַבְּרִים בֵּין הָאוֹקְיָנוּס הַהוֹדִי לַמִּפְרָץ הַפַּרְסִי, וְיֵשׁ כָּאן סֵמֶל לַיְסוֹד שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין הַנֶּצַח וְהַהוֹד, כִּי הוֹדוּ שַׁיֶּכֶת לִסְפִירַת הַהוֹד, וּפָרַס הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח דִּקְלִפָּה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יומא עז:) שֶׁגַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ הִכְנִיעַ אֶת דּוּבִּיאֵל שַׂר פָּרַס בַּשָּׁמַיִם עִם הַפָּסוּק “שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם”. וְהַבֵּאוּר כֵּיוָן שֶׁקְּלִפַּת פָּרַס הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח דִּקְלִפָּה, מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, דְּהָנֵץ הוּא מִלְּשׁוֹן נֶצַח, שֶׁמִּתְנוֹצֶצֶת נְקֻדַּת הַנֶּצַח שֶׁל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד שֶׁמֵּאִיר לְמַטָּה דֶּרֶךְ הַנֶּצַ”ח שֶׁמְּרַמֵּז עַל הָנֵ”ץ חַמָּה. וְכֵן אֵלִיָּהוּ קָשׁוּר לְשֵׁבֶט גָּד שֶׁמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַנֶּצַח. שֶׁלְּשֵׁבֶט גָּד הָיָה אֶת כֹּחַ הַנִּצָּחוֹן שֶׁל סְפִירַת הַנֶּצַח, וְהֵם הָיוּ יוֹצְאֵי צָבָא לְרַמֵּז שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לַחֵצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל שֵׁם צְבָאוֹת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַנֶּצַח, וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”מ פה:) שֶׁאֵלִיָּהוּ נִדְמֶה כְּדֹב שֶׁל אֵשׁ. וְכֵן פָּרַס קְשׁוּרָה עִם פּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶצַח. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁמֵיצָרֵי הוּרְמוֹז בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר לְעֵשָׂו: (בראשית כז, מ) “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ”, לְרַמֵּז שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

רוֹן קוֹבִי מְרַמֵּז בִּשְׁמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת רוֹן וְשִׂמְחָה בְּמִשְׂחַק הַקּוּבִּיָא

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת יְהוֹנָתָן’ (בלק) אִיתָא בַּ’מִּזְרָחִי’ “וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ”, רֶמֶז לַמְשַׂחֲקִים בְּקֻבִּיָּא, וְהָעִנְיָן הוּא כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל וְזֶה קָם, עִנְיַן הַקֻּבִּיָּא הוּא כָּךְ כְּשֶׁתַּשְׁלִיכִי בְּכָל צַד שֶׁתִּרְצֶה וּתְחַשֵּׁב לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּיַחַד יַעֲלֶה מִסְפַּר ז’. אִם לְמַעְלָה הוּא א’ אָז לְמַטָּה הוּא ו’, אִם לְמַעְלָה הוּא ג’ אָז הוּא לְמַטָּה ד’ וְכֵן לָהֵפֶךְ. וְזֶהוּ כָּאן “וְיָרֹם מֵאֲגַג”, הוּא מַלְכּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, מִמֶּנּוּ יָרוּם מַלְכּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אִם א’ שֶׁל אֲגַג נוֹפֵל לְמַטָּה, יִהְיֶה לְמַעְלָה ו’ שֶׁל דָּוִד, וְאִם ג’ שֶׁל אֲגַג נוֹפֵל לְמַטָּה, יִהְיֶה לְמַעְלָה ד’ שֶׁל דָּוִד, וְכֵן בָּאוֹת ג’ וְד’ הַשֵּׁנִי. וְזֶה שֶׁכָּתַב “יִתֵּן ה’ אֶת אֹיְבֶיךָ” שֶׁהוּא עֲמָלֵק, “בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ”. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד מַלְכוּת דִּקְלִפָּה, הִיא דֶרֶךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ נֶגֶד אֲגַג, וְנִרְמֶזֶת בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁהֵם מַקְבִּילִים בְּמִשְׂחַק הַקֻּבִּיָּא, שֶׁאִם אוֹתִיּוֹת דָּוִ”ד תִּהְיֶינָה לְמַעְלָה בַּקֻּבִּיָּא, אוֹתִיּוֹת אֲגַ”ג תִּהְיֶינָה לְמַטָּה, וְכֵן ח”ו לְהֵפֶךְ, כִּי כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל זֶה קָם, וְהַקֻּבִּיָּא תִּתֵּן תָּמִיד תּוֹצָאָה שֶׁל מִסְפַּר שֶׁבַע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת אִם נְחַשֵּׁב אֶת הַלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה יַחַד. וְשָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל מִלְחָמָה בֵּין הַקְּדֻשָּׁה לַקְּלִפָּה בָּעִיר טְבֶרְיָה כְּשֶׁרֹאשׁ הָעִיר שָׁם רוֹן קוֹבִּי נִלְחָם בְּרַבָּנֵי הָעִיר וּבְכָל דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, וְנִרְמָז בִּשְׁמוֹ רוֹן קוֹבִּי שֶׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת רוֹן וְשִׂמְחָה בְּמִשְׂחַק הַקּוּבִּיָּא כְּשֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד תְּנַצֵּחַ, וְלָכֵן זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל בָּעִיר טְבֶרְיָה שֶׁקְּשׁוּרָה עִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (שלח קעה:) זוֹ הַתְּכֵלֶת הִיא סוֹד שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהַגָּוֶן שֶׁלָּהּ יוֹצֵא מִדָּג שֶׁהוֹלֵךְ בְּיַם כִּנֶּרֶת, וְעַל כֵּן כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד מְנַגֵּן מֵאֵלָיו. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעיהו תכט) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶשֶׂר גָּלֻיּוֹת גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין. מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית לַחֲנֻיּוֹת. וּמֵחֲנֻיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וּמִירוּשָׁלַיִם לְיַבְנֶה. וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא. וּמֵאוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם. וּמִשְּׁפַרְעָם לְבֵית שְׁעָרִים. מִבֵּית שְׁעָרִים לְצִפּוֹרִי. מִצִּפּוֹרִי לִטְבֶרְיָה. וּטְבֶרְיָה עֲמֻקָּה מִכֻּלָּם. כְּדִכְתִיב “וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי”. וּמִשָּׁם עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. רוֹאִים שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין גָּלוּ מִטְּבֶרְיָה וְיַחְזְרוּ לֶעָתִיד לָבֹא לִטְבֶרְיָה. וְכֵן רוֹן קוֹבִּי נִלְחָם בַּג”ר דֹּב קוּק שליט”א שֶׁנִּרְמָזוֹת בִּשְׁמוֹ אוֹתִיּוֹת קו”ק שֶׁדּוֹמוֹת לְדָּוִ”ד שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת אֲגָ”ג. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַג”ר דֹּב קוּק שליט”א שֶׁאָמַר שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם מִפְלֶגֶת יֵשׁ עָתִיד, עַל הַקְּלִפָּה. לְרַמֵּז שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ חֲזַ”ל בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה בְּסֵדֶר טָהֳרוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק ש”י עוֹלָמוֹת. וְכֵן רַב הָעִיר הַג”ר אַבְרָהָם דֹּב אוֹיֶרְבָּךְ שליט”א עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת.

כְּמוֹ כֵן נִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁרַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זַצַ”ל לֹא בֵּאֵר מַה קּוֹרֶה אִם הַקֻבִּיָּה נוֹפֶלֶת עַל מִסְפָּרִים שֶׁל 2 אוֹ 5 שֶׁמַּקְבִּילִים זֶה לָזֶה וְעוֹלִים יַחַד 7. וְלִכְאוֹרָה גַּם כָּאן הַמִּסְפָּר הַגָּבוֹהַּ 5 יְסַמֵּל אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְהַמִּסְפָּר הַנָּמוּךְ 2 יְסַמֵּל אֶת עֲמָלֵק. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים תלו) “גְּעַר חַיַּת קָנֶה”, וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַק’ שֶׁל קָנֶ”ה, יִשָּׁאֵר הִנֵּ”ה, בְּסוֹד “רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם”. וְזֶה סוֹד נְעִיצַת הַקָּנֶה בַּיָּם, רוֹצֶה לוֹמַר רֶגֶל זֹאת הַק’ נִתְאָרְכָה, וְנָעֲצָה בַּיָּם שֶׁהִיא ה’ תְּתָאָה, הַנִּקְרָא יָם, וְהוֹרִידָהּ לַחִיצוֹנִים. וְק’ שֶׁל זֹאת הַקָּנֶה שֶׁנִּתְאָרְכָה מֵהִנֵּה, הוּא שֶׁהֶעֱלָה שִׂירְטוֹן. רוֹצֶה לוֹמַר, קַו אָרֹךְ מִרֶגֶל הַק’. וְעָלֶיהָ נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי וְכוּ’, וּבָזֶה הַשִּׂירְטוֹ”ן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שָׂטָ”ן רְוָיָ”ה, לְמַעַן שְׂפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, וְנִבְנְתָה צוֹר מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְרוֹאִים שֶׁאוֹתִיּוֹת הנ”ה שֶׁהֵן מִסְפָּרִים שֶׁל וְ50 מְסַמְּלוֹת אֶת הַנִּצָּחוֹן שֶׁל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּמֵאִידָךְ אוֹתִיּוֹת בי”ב מְרַמְּזוֹת עַל בִּיבִין [בִּיּוּב בִּלְשׁוֹן חֲזַ”ל] שֶׁל עֲמָלֵק.

וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד מַלְכוּת דִּקְלִפָּה, הִיא דֶרֶךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ נֶגֶד אֲגַג, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּקֻּבִּיָּא שֶׁתָּמִיד יוֹצֵא מִסְפַּר שֶׁבַע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת הַמַּקְבִּילוֹת שֶׁל דָּוִד מוּל אֲגַג הֵן אוֹתִיּוֹת ד’ מוּל ג’, הַיְינוּ אוֹתִיּוֹת דָּ”ג שֶׁמְּסַמֵּל אֶת נְקֻדַּת הַשְּׂחוֹק שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים דָּ”ג, וַאֲגָג בְּגִימַטְרִיָּא פַּעַם אַחַת דָּ”ג. וְכָן גָּ”ד נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים עה, יא) “וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק”. הַיְינוּ שֶׁיִּהְיֶה אֲגַדֵּ”עַ לְגָ”ד, וְיָרוּם קֶרֶן הַדָּ”ג. וְכֵן שְׁמוֹת בְּנֵי דָּוִד נִרְמְזוּ בְּדָגִים; שְׁלֹמֹה נִרְמָז בְּדַג סַלַּמוֹן, וְאַבְשָׁלוֹם בְּדַג סוֹל. וְאַמְנוֹן הוּא שֵׁם שֶׁל דָּג. וְדָנִיֵּאל וַאֲדוֹנִיָּה נִרְמָזִים בְּדַג דֶּנִיס. וֶאֱלִיפֶּלֶט נִרְמָז בְּפִילֶט דָּגִים. וְכֵן דָּג בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי נִקְרָא נוּנָא. וּמוּבָא בְּרַשִּׁ”י (תהילים עב, יז) עַל הַכָּתוּב “לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ” שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בִּבְחִינַת נוּ”ן. יִנּוֹן לְשׁוֹן מַלְכוּת וּשְׂרָרָה כְּמוֹ “וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן”. וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ נִקְרָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נָגִיד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת דָּ”ג נ’. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי נוּ”ן הֵן מה”מ ר”ת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁשְּׁמוֹ יִנּוֹן. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִנֶּכֶד הַמְקֻבָּל רַבִּי לֵוִי סְעַדְיָה נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁאִמּוֹ חָלְמָה לִפְנֵי לֵדַת אָחִיו שֶׁהַבָּבָּא סָאלִי זצ”ל בָּא אֵלֶיהָ בַּחֲלוֹם וְאָמַר לָהּ שֶׁיִּוָּלֵד לָהּ בֵּן וְתִקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִנּוֹן, כִּי יִנּוֹ”ן אוֹתִיּוֹת הוי”ה, וּבָאָה לְאָבִיהָ הַצַּדִּיק וְסִפְּרָה לוֹ אֶת הַחֲלוֹם, וְאָמַר שֶׁהַחֲלוֹם אֲמִתִּי, כִּי אוֹת נ’ מִסְפָּרָהּ חֲמִשִּׁים כְּמוֹ אוֹת ה’ שֶׁמִּסְפָּרָהּ חָמֵשׁ, וְאָכֵן אוֹתִיּוֹת יִנּוֹ”ן הֵן אוֹתִיּוֹת הוי”ה, וְקָרְאוּ לַבֵּן יִנּוֹן.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁפּוּר בַּשָּׂפָה הַפַּרְסִית הוּא סוּג שֶׁל גּוֹרָל שֶׁעוֹשִׂים עַל יְדֵי מִשְׂחָק הַקֻּבִּיָּא, וְהָמָן שֶׁעָשָׂה פּוּר שֶׁנֶּהֱפַךְ לְפוּרֵנוּ הָיָה עַל יְדֵי מִשְׂחַק קֻבִּיָּא שֶׁהָפַךְ אֶת נִצְחוֹן עֲמָלֵק לַנִּצָּחוֹן שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. וְנִרְאֶה שֶׁלָּכֵן יָצָא לוֹ יוֹם י”ג אֲדָ”ר שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת אֲבִיגְדֹ”ר שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁמֻּזְכָּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, כִּי בְּאֶמְצַע אֲבִיגְדֹ”ר יֶשְׁנָן הָאוֹתִיּוֹת ד”ג שֶׁמְּנַצְּחוֹת אֶת עֲמָלֵק. וּבִפְרָט בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָּגִים. הַיְינוּ בַּאֲבִיגְדֹר יֵשׁ ג”ד שֶׁמְּרַמֵּז עַל נִצְחוֹן אֲגָג לָכֵן הָמָן חָשַׁב שֶׁיְנַצֵּחַ, אֲבָל אוֹר הַפּוּרִים הָפַךְ אֶת זֶה, וְשָׂם אֶת הַד’ לִפְנֵי הַג’ וְעַם יִשְׂרָאֵל נִצֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֵּאוּרֵי אַגָּדוֹת אֲפִיקֵי יָם’ שֶׁמֹּשֶׁה הוּא בְּחִינַת דַּג הַלִּוְיָתָן: (ב”ב עָג.) וּפַרְעֹה הוּא הַתַּנִּין הַגָּדוֹל וְכוּ’ וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נֶגְדּוֹ בַּקְּדֻשָּׁה בִּיסוֹד עִלָּאָה לִוְיָתָן דְּבָלַע כָּל נוּנֵי יַמָּא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מִשְׂחַק הַכַּלְכָּלָה הָעוֹלָמִית תַּחַת הַשֵּׁם דַּאוּ גּ’וֹנְס ר”ת ד”ג, וְג’וֹנְס בְּגִימַטְרִיָּא קוּבִּיָּא וּבְגִימַטְרִיָּא דָּוִיד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן מִשְׂחָק עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

דִּבְרֵי הַגְּרָ”א עַל ‘עַד דְּלָא יָדַע’ שֶׁנִּטְּלָה הַנְּקָמָה וְהַדֵּעָה שֶׁנִּתְּנוּ בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת “אֵל נְקָמוֹת ה'”. “אֵל דֵּעוֹת ה'”.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יב.) שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי מִפְּנֵי מָה נִתְחַיְּבוּ שֹוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כְּלָיָה, אָמַר לָהֶם אִמְרוּ לִי אַתֶּם, אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע. אָמַר לָהֶם אִם כֵּן שֶׁל שׁוּשָׁן יֵהָרֵגוּ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא יֵהָרְגוּ, אָמְרוּ לוֹ אֱמוֹר לָנוּ אָתָּה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם. אָמְרוּ לוֹ וְכִי מַשֹּוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר [אֵיךְ זָכוּ לַנֵּס], אָמַר לָהֶם הֵם לֹא עָשֹוּ אֶלָּא לַפָּנִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה עִמָּהֶם אֶלָּא לַפָּנִים, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב “כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ”. וְרוֹאִים שֶׁכָּל הַחֵטְא שֶׁעָלָיו נִגְזְרָה גְזֵרַת פּוּרִים הָיָה חֵטְא רַק לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבַָד, כִּי בְתוֹךְ לִבָּם לֹא הִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם, וְלָכֵן כָּל הַגְּזֵרָה מִלְכַתְּחִלָּה הָיְתָה רַק לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבַָד לְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה וּלְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה. וּמָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (שקלים יד.) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן, בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם. בַּתּוֹרָה מִנַּיִן דִּכְתִיב “וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל”. בַּנְּבִיאִים מִנַּיִן דִּכְתִיב “אֵל אֱלֹהִים ה’ אֵל אֱלֹהִים ה’ הוּא יוֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדַע. בַּכְּתוּבִים מִנַּיִן דִּכְתִיב “וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהֶאָרַת פּוּרִים קְשׁוּרָה עִם הַבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִתְרָחֲשׁוּ דְבָרִים בִּבְחִינָה שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ, גַּם הָמָן לֹא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה נוֹלַד בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, וְגַם עַם יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ שֶׁמָּרְדֳּכַי מִתְגָּרֶה בְּהָמָן כְּדֵי לְהַצִּילֵם, וְהֵם הִתְמַרְמְרוּ עַל מָרְדֳּכַי מַדּוּעַ הוּא מִתְגָּרֶה בְּהָמָן, וְרַק עַל מָרְדֳּכַי כָּתוּב (אסתר ד, א) “וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה”. וְלָכֵן רוֹאִים בַּפְּסוּקִים בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהַיְרוּשַׁלְמִי מַזְכִּיר עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל מַרְאִית עַיִן אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל יָדַע הֵפֶךְ הָעַד דְּלָא יָדַע שֶׁהָיָה בְּפוּרִים: (יהושע כב, כב) “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּהוי”ה אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה”. הַמַּעֲשֶׂה שָׁם הָיָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, וְחָשְׁבוּ שֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲבוֹד חַס וְשָׁלוֹם עֲבוֹדָה זָרָה, וְרָצוּ לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגְדָּם, וְשָׁלְחוּ אֶת פִּנְחָס וְרָאשֵׁי הָעָם לִשְׁאוֹל אוֹתָם, וְהֵם אָמְרוּ שֶׁעָשׂוּ זֹאת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בִּשְׁבִיל קָרְבָּנוֹת. וְהַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁהוּא הַיָּחִיד בַּתַּנַּ”ךְ שֶׁמֻּזְכָּרִים שֵׁשֶׁת שְׁמוֹת ה’ בִּרְצִיפוּת “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” בְּגִימַטְרִיָּא פּוּר, לְרַמֵּז שֶׁפּוּר הָמָן נֶהְפַךְ לְפוּרֵינוּ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מַהֲלָךְ שֶׁלֹּא יָדְעוּ, אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיָּבִינוּ וְיֵדְעוּ, שֶׁיִּהְיֶה “וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל”. וְכֵן הַכָּתוּב שָׁם (יהושע כב, י) “וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה” ר”ת מג”ל שֶׁהֵן ר”ת מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. וְהַשָּׁלִיחַ שָׁם לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לְשָׁאֳלָם מַדּוּעַ בָּנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הָיָה פִּנְחָס שֶׁהוּא אֵלִיָּהוּ שֶׁהָיָה הַשָּׁלִיחַ גַּם בִּגְאֻלַּת פּוּרִים לְהָבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם. וְכֵן הַכָּתוּב “וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם” מְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לִמְצוֹא שֵׂכֶל חָדָשׁ לִפְעוֹל בְּאֹפֶן שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ וְיָבִינוּ שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב, וְלֹא בְּאֹפֶן שֶׁנִּרְאָה מוּזָר בְּעֵינֵי אַחֵרִים.

מוּבָא בַּשו”ע (או”ח תרצ”ה, ב) חַיָּב אֱינִישׁ לְבַסּוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דלא יֵדַע בֵּין אָרוּר הַמָּן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי. וּבְּבֵאוּר הַגְּרָ”א שָׁם רוֹצֶה לוֹמַר בֵּין נִקְמַת הָמָן לִגְדֻלַּת מָרְדֳּכַי, וְהוּא מַה שֶּׁמּוּבָא גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּכְתִיב “אֵל נְקָמוֹת ה'”. גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'”, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְּלָה הַדַּעַת לֹא יָדַע. וְרוֹאִים שֶׁהַסּוֹד שֶׁל עַד דְּלָא יָדַע בְּפוּרִים קָשׁוּר עִם הַדַּעַת וְהַנְּקָמָה שֶׁנִּמְצָאִים בֵּין שְׁמוֹת אֵ”ל לַהוי”ה, וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁנִּרְמָז בַּפְּסוּקִים בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁנִּטְּלָה הַיְדִיעָה שֶׁקְּשׁוּרָה עִם שֵׁמוֹת אֵלּוּ. וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁקָּרָה בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ שֶׁנִּטְּלָה הַנְּקָמָה שֶׁרָצוּ לִנְקוֹם בִּבְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אַחֲרֵי שֶׁהֵבִינוּ שֶׁנִּטְּלָה הַיְדִיעָה וְלֹא הֵבִינוּ אוֹתָם מַה שֶּׁהִתְכַּוְּנוּ בִּבְנִיַּת הַמִּזְבֵּחַ. וְהַהַמְתָּקָה הִיא בְּסוֹד שֵׁמוֹת “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” בְּגִימַטְרִיָּא פּוּר, כִּי מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהִים שֶׁהוּא דִין בֵּין שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת אֵ”ל וַהוי”ה שֶׁמְּסַמְּלִים חֶסֶד וְרַחֲמִים, וְהֵם מַמְתִּיקִים אֶת הַדִּין. וְכֵן לְשׁוֹן הַגְּרָ”א בֵּין נִקְמַת הָמָן בְּגִימַטְרִיָּא הֶמְשֵׁךְ הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ לִגְדֻלַּת מָרְדֳּכַי. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְשֶׁל מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם אוֹ “מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים” שֶׁקְּשׁוּרִים עִם יְשׁוּעַת פּוּרִים. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים קיח, כז) “אֵל הוי”ה וַיָּאֶר לָנוּ” בְּגִימַטְרִיָּא מָרְדֳּכַי, וְהַפָּסוּק מְרַמֵּז שֶׁשֵּׁמוֹת אֵ”ל הוי”ה מַמְתִּיקִים אֶת שֵׁם אֱלֹהִים כְּמִנְיַן “לָנוּ”. וְכֵן א”ל פְּעָמִים הוי”ה בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁמֶן זַיִת שֶׁקָּשׁוּר עִם מָרְדֳּכַי שֶׁנִּרְמָז בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

וְנִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין נְקָמָה לְדֵעָה, שֶׁשְּׁנֵיהֶם קְשׁוּרִים עִם עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים, שֶׁמּוֹשֶכֶת אֶת הַטִּפָּה מֵהַדַּעַת בִּבְחִינַת עַד דְּלָא יָדַע, וְהִיא גַם פּוֹעֶלֶת בִּבְחִינַת מְקַנֵּא וְנוֹקֵם, כִּי נְקָמָה, הִיא חֵלֶק מֵהַקִּנְאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נחום א, ב) “אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם הוי”ה”. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רמה.) כָּל מִי שֶׁאוֹהֵב וְלֹא קָשׁוּר עִמּוֹ קִנְאָה, אֵין אַהֲבָתוֹ אַהֲבָה, כֵּיוָן שֶׁקִּנֵּא הֲרֵי אַהֲבָה נִשְׁלֶמֶת, מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁצָּרִיךְ בֶּן אָדָם לְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַשֵּׁר עִמָּהּ אַהֲבָה שְׁלֵמָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֵּית עוֹלָמִים’ לְרי”א חֶבֶר (דף קמט. ד”ה ותאנא), שֶׁהַמִּלָּה קִנְאָה בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף, וּפִינְחָס הִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ קִנְאָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵף הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כְּשֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי. עַיֵּן בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הקדמה לב) שֶׁפִּינְחָס הָיָה גִּלְגּוּל יוֹסֵף. וְלָכֵן הֶאָרַת פּוּרִים קְשׁוּרָה עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כִּי מָצִינוּ בַּזֹּהַר (כי תשא קצ.) שֶׁאֵלִיָּהוּ הוּא פִּינְחָס. וְאֵלִיָּהוּ הוּא בִּבְחִינַת יְסוֹד מַלְאַךְ הַבְּרִית. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁאֵלִיָּה”וּ נִרְמָז בַּקִּנְאָה שֶׁל פִּינְחָס. (במדבר כה, יג) “תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. וְכֵן רוּחַ קִנְאָה בְּגִימַטְרִיָּא יְסוֹד וַעֲטָרָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁנְקָמָ”ה ר”ת מְסִירוּת נֶפֶשׁ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘עוֹלַם הַשְּׁמִינִי’ מַדּוּעַ נְקָמָה הִיא חֵלֶק מֵהַקִּנְאָה, דְּמוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (בראשית כה) שֶׁנְּקָמָה בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה הִיא גַּם מִלְּשׁוֹן תְּקוּמָה, כִּי הִיא בָּאָה לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי, וְכֵן רוֹאִים שֶׁשֵּׁם אֵ”ל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַחֶסֶד פּוֹעֵל אֶת הַנְּקָמָה שֶׁהִיא תִּקּוּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים צד, א) “אֵל נְקָמוֹת ה’ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ”. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל קִנְאָה שֶׁבָּאָה לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי. הֶאָרַת פּוּרִים בָּאָה לְתַקֵּן אֶת עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה. וְכֵן פְּעֻלַּת הַיְסוֹד הִיא בִּבְחִינַת תְּקוּמָה כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים’ לָרמ”ק (שער טז פ”ו) שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב “וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי” מְרַמֵּז עַל קִשּׁוּי הַיְסוֹד שֶׁבָּא לְהַשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת, דִּנְקָמָה וְקִנְאָה הֵן פְּעֻלּוֹת שֶׁבָּאוֹת מִמִּדַּת הַיְסוֹד הָרוּחָנִית שֶׁעִנְיָנָהּ לְהַשְׁפִּיעַ וּלְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי, לָכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגָם בַּבְּרִית מִתְעוֹרֶרֶת בְּיוֹתֵר הַנְּקָמָה לִנְקוֹם נָקָם בְּרִית, כֵּיוָן שֶׁהַנְּקָמָה הִיא פְּעֻלַּת הַבְּרִית, וְלָכֵן הַקִּנְאָה וְהַנְּקָמָה שֶׁל פִּנְחָס שֶׁמִּשָּׁם לוֹמְדִים עִנְיָנֵי נְקָמָה הָיוּ עַל פְּגַם הַבְּרִית. וְכֵן קִנְאַת הַבַּעַל לְאִשְׁתּוֹ הִיא עַל הַבְּרִית. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁזֶּה הַסּוֹד בְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א שֶׁגְּדוֹלָה דֵעָה וּגְדוֹלָה נְקָמָה קְשׁוּרִים עִם גְדֻלַּת מָרְדֳּכַי, כִּי עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁמּוֹשֶכֶת אֶת הַטִּפָּה מֵהַדַּעַת מְבִיאָה אֶת קִשּׁוּי הַיְסוֹד שֶׁנִּהְיָה גָדוֹל. וְהִיא מַשְׁפִּיעָה אֶת הַקִּנְאָה וְהַנְּקָמָה לַמַּלְכוּת בְּאֹפֶן שֶׁנִּטְּלָה הַנְּקָמָה מֵהַיְסוֹד וְעָבָרה לַמַּלְכוּת. לָכן נִטְּלָה הַדֵּעָה וְנִטְּלָה הַנְּקָמָה. וְכֵן דֵּעָה נְקָמָה בְּגִימַטְרִיָּא מָרְדֳּכַי. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת נָקָ”ם הוּא 110 כְּמִנְיַן שְׁנוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף הַיְסוֹד.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות לג.) אָמַר רַבִּי אַמִּי גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'”, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר “פָּעַלְתָּ הוי”ה מִקְדָּשׁ אדנ”י'”. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. דֵּעָה נִתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. מַתְקִיף לָהּ רַב אַחָא קַרְחִינָאָה אֶלָּא מֵעַתָּה גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּכְתִיב “אֵל נְקָמוֹת ה'”. אָמַר לֵיהּ אִין בְּמִילְתֵיהּ מִיהָא גְּדוֹלָה הִיא. וּמְבָאֵר רַשִׁ”י בְּמִילְתֵיהּ מִיהָא גְּדוֹלָה הִיא בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכָה נְקָמָה דָּבָר גָּדוֹל הוּא. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין דֵּעָה לִנְקָמָה וּלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בִּזְכוּת הֶאָרַת פּוּרִים שֶׁעוֹרְרָה אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן בְּסוֹד דֵּעָה וּנְקָמָה, זָכִינוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁשָּׁם הָיָה יִחוּד קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן רַב אַחָא קַרְחִינָאָה אוֹמֵר אֶת הַמֵּימְרָא, כִּי הַשֵּׁם קֹרַח קָשׁוּר עִם יְשׁוּעַת פּוּרִים וְהַנְּקָמָה בְּהָמָן, כַּמּוּבָא בְּ’פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (מט) רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד בְּיִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל, וְהָמָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח שֶׁמָּצָא אוֹצָרוֹת שֶׁל זָהָב שֶׁל יוֹסֵף, וְהָמָן שֶׁלָּקַח כָּל אוֹצָרוֹת שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת כָּל אוֹצָרוֹת שֶׁל קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְרָאָה הַמֶּלֶךְ עָשְׁרוֹ וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו סוֹפְרִים וְכוֹתְבִין לְפָנָיו וְרָצָה הַמֶּלֶךְ לְגַדְּלוֹ וּלְרוֹמְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא” וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כָּל עַם וָעָם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וְכוּ’. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ ז”ל נִדְמֶה לְחַרְבוֹנָא אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יֵשׁ עֵץ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָמָן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן וְגוֹ’ וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ” מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ וּכְתִיב “וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן”, לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְהָמָן וְנָתַן לְמָרְדֳּכַי וּלְאֶסְתֵּר. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת קֹרַח וְהָמָן שֶׁהֵם שְׁנֵי הָעֲשִׁירִים שֶׁעָמְדוּ בָּעוֹלָם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘חַיֵּי מוֹהֲרָ”ן’ (צ) עֲבוֹדָה שֶׁלִּי בְּפוּרִים הָיָה לְתַקֵּן פְּגַם קֹרַח, וּכְשֶׁנִּתְגַּלָּה לִי זֹאת הָיָה רָחוֹק בְּעֵינַי מְאֹד מַה סְּמִיכוּת יֵשׁ לְפוּרִים עִם קֹרַח עַד שֶׁעָזַר לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ’ כִּי יֵשׁ דְּבָרִים סְתוּמִים מְאֹד בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְנִתְגַּלָּה לִי שֶׁאוֹתִיּוֹת פּוּרִים הֵם רָאשֵׁי תֵבוֹת “וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאֹשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא” בְּחִינַת קֹרַח. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסתר תתרנד) “וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד”, שֶׁמָּא תֹּאמַר קָרְחָה אֲנִי עוֹשֶׂה בְּמַלְכוּתְךָ מְפֻזָּרִים הֵם בְּכָל הָעַמִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה טז.) שֶׁהָמָן הָיָה סַפָּר שֶׁל כְּפַר קַרְצוּם, מִמֵּילָא הוּא קָשׁוּר עִם קֹרַח שֶׁמְּרַמֵּז עַל קָרְחָה שֶׁמֹּשֶׁה עָשָׂה לַלְּוִיִּים לְסַפֵּר אֶת כָּל שַׂעֲרָם.

וְנַחֲזֹר לִרְאוֹת רְמָזִים נוֹסָפִים בַּפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” יֵשׁ 22 אוֹתִיּוֹת. רֶמֶז עַל אוֹר הַפּוּרִים שֶׁקִּבְּלוּ בְּאַהֲבָה אֶת הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ 22 אוֹתִיּוֹתוְכֵן פּוּר אוֹ “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” בְּגִימַטְרִיָּא 22 פְּעָמִים אַהֲבָה לְרַמֵּז שֶׁזָּכוּ בְּפוּרִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ 22 אוֹתִיּוֹת מֵאַהֲבָה. וְכֵן אִם נְחַשֵּׁב ב’ פְּעָמִים פּוּר, כִּי פּוּרִים לְשׁוֹן רַבִּים עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא 22 פְּעָמִים שֵׁם הוי”ה. כי כל התורה שנתנה ב22 אוֹתִיּוֹת היא שמותיו של הקב”ה. וכן אלהים הוי“ה אלהים הוי“ה ר”ת בְּגִימַטְרִיָּא 22. וְכֵן אִם נְחַלֵּק אֶת האוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּ“אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” כְּנֶגֶד 22 אוֹתִיּוֹת, יוֹצֵא שֶׁהַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֱלֹהִים מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת ג’ ד’ ה’ ו’ ז’ נ’ ס’ ע’ פ’ צ’ שֶׁבְּאוֹתִיּוֹת הָא’ ב’, וְהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל ג’ ד’ ה’ ו’ ז’ נ’ ס’ ע’ פ’ צ’ עוֹלָה שע”ה נְהוֹרִין שֶׁיּוֹצְאִים מִשְּׁנֵי שְׁמוֹת א”ל בְּמִלּוּי וּמַמְתִּיקִים אֶת שְׁמוֹת אֱלֹהִים, וּכְפִי שֶׁמְּכַוְּנִים בְּבִרְכַּת ‘שֶׁעָשָׂה נִסִּים’ לִפְנֵי קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בְּפוּרִים לְהַמְשִׁיךְ ש”ע נְהוֹרִין מֵאֲרִיךְ לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ בְּשֵׁם אֱלֹהִים הַנִּרְמָז בָּאוֹתִיּוֹת ש”ה שֶׁהוּא מִלּוּי שֵׁם אֱלֹהִים. וְהַש”ע נְהוֹרִין בִּשְׁלֵמוּתָם הֵם שע”ה נְהוֹרִין, כַּמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (יתרו קמח) שע”ה חֲסָדִים דִּכְלִילָן בְּחֶסֶד דְּעַתִּיק יוֹמִין, כַּנִּזְכָּר בְּאִדְּרָא רַבָּא וּכְנֶגְדָּם בַּחֹטֶם הָעֶלְיוֹן, אָרְכּוֹ שע”ה עָלְמִין, לִכְפּוֹת הַדִּינִים. וְכֵן אִם נְחַלֵּק אֶת האוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּ“אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” כְּנֶגֶד 22 אוֹתִיּוֹת, יוֹצֵא שֶׁשְּׁנֵי שְׁמוֹת אֵ”ל מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת א’ ב’ ל’ מ’ וְעוֹלִים יַחַד כְּמִנְיַן חָכְמָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַחֶסֶד שֶׁנִּרְמָז בְּשֵׁם אֵ”ל. וְזֶה גַּם הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל מג”ל ר”ת מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר כְּדִלְעֵיל. וְכֵן אִם נְחַשֵּׁב עַל דֶּרֶךְ זוֹ אֶת הַשְּׁנֵי שְׁמוֹת הוי”ה יַעֲלוּ בְּגִימַטְרִיָּא 1047 כְּמִנְיַן מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. פ. שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּגַשְׁמִיּוּת הַמִּלָּה פְּרוֹפּוֹרְצְיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת פַּרְצוּ”ף וְגַם ב’ פְּעָמִים אוֹתִיּוֹת פו”ר לְרַמֵּז שֶׁכָּל דָּבָר צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּפְּרוֹפּוֹרְצְיָה בִּבְחִינַת פַּרְצוּף לִרְאוֹת אֶת כָּל הַתְּמוּנָה, וְזֶה סוֹד הַמְתָּקַת הַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ בְּפוּרִים, שֶׁהָאוֹר בָּא מֵעֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַג’ קַוִּים שֶׁנִּרְמָזִים בְּשֵׁמוֹת “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” וּמִמֵּילָא נִמְתָּקִים הַדִּינִים. וְלָכֵן בִּתְחִלָּה יֵשׁ עַד דְּלָא יָדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא רוֹאִים אֶת כָּל הַתְּמוּנָה וַחֲסֵרָה הַדַּעַת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת קַו הָאֶמְצַע שֶׁכּוֹלֵל אֶת הַכֹּל, וּבַסּוֹף כְּשֶׁרוֹאִים וּמְבִינִים זוֹכִים לְאוֹר הַפּוּרִים. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּפוּרִים שֶׁמִּתְחַפְּשִׂים וּמְשַׁנִּים אֶת הַפַּרְצוּף.

כָּתוּב (דברים לג, כ) “וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה’ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ” רָאָה לִטּוֹל לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהִיא רֵאשִׁית כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ. “כִּי שָׁם חֶלְקַת” כִּי יָדַע אֲשֶׁר שָׁם בְּנַחֲלָתוֹ חֶלְקַת שְׂדֵה קְבוּרַת מְחוֹקֵק וְהוּא מֹשֶׁה. “סָפוּן” אוֹתָהּ חֶלְקָה סְפוּנָה וּטְמוּנָה מִכָּל בְּרִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ”. וְרוֹאִים שֶׁשֵּׁבֶט גָּד רָצוּ נַחֲלָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי רָצוּ לִהְיוֹת סְמוּכִים לִמְקוֹם קְבוּרַת מֹשֶׁה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ”. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁשֵּׁבֶט גָּד רָצוּ לִהְיוֹת לְיַד הָעַד דְּלָא יָדַע שֶׁל קְבוּרַת מֹשֶׁה, וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, וְחָשְׁבוּ שֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲבוֹד חַס וְשָׁלוֹם עֲבוֹדָה זָרָה, וְרָצוּ לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגְדָּם, וְשָׁלְחוּ אֶת פִּנְחָס וְרָאשֵׁי הָעָם לִשְׁאוֹל אוֹתָם, וְהֵם אָמְרוּ שֶׁעָשׂוּ זֹאת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בִּשְׁבִיל קָרְבָּנוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבְּנֵי גָד אוֹתִיּוֹת דָּג וּקְשׁוּרִים עִם חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָגִים, נִדְבְּקוּ בָּאוֹר שֶׁל פּוּרִים שֶׁהוּא הָאוֹר שֶׁל עַד דְּלָא יָדַע, וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלָה אֵצֶל מֹשֶׁה הַבְּחִינָה שֶׁל “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” כִּי הֶאָרַת פּוּרִים הִיא הֶאָרַת מֹשֶׁה שֶׁזָּכוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר ז, יג) שֶׁמֹּשֶה פָּעַל בַּשָּׁמַיִם לְבַטֵּל אֶת גְּזֵרַת פּוּרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ מוּבָא בָּ’אַלְשֵׁיךְ’ לְכַוֵּן בְּמִצְוַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים לְעִלּוּי נִשְׁמַת מֹשֶה רַבֵּנוּ. וְכֵן מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת נֵצַח, וּפוּרִים הוּא סוֹד נֵצַח בְּכַוָּנוֹת הָרַשַׁ”ש כַּיָּדוּעַ. וְכֵן שֵׁבֶט גָּד הֵם בְּחִינַת נֵצַח שֶׁבַּשְּׁבָטִים לָכֵן הֵם מְנַצְּחִים אֶת הַמִּלְחָמוֹת.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ קֶשֶׁר בֵּין מֹשֶה לְמָרְדֳּכַי (אסת”ר ו, ב) “אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשָׁן הַבִּירָה” אִישׁ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁקוּל בְּדוֹרוֹ כְּמֹשֶה בְּדוֹרוֹ, דִּכְתִיב בֵּיהּ “וְהָאִישׁ מֹשֶה עָנָו מְאֹד”. מַה מֹּשֶה עָמַד בַּפֶּרֶץ דִּכְתִיב “וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶה בְּחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ”, אַף מָרְדֳּכַי כֵּן דִּכְתִיב “דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדוֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ”, מַה מֹּשֶה לִמֵּד תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב “רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים”, אַף מָרְדֳּכַי כֵּן דִּכְתִיב “דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת”. וְכֵן מוּבָא בָּרמ”ד וָואלִי (אסתר) שֶׁ”אִישׁ יְהוּדִי” בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶה. וְכֵן מְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁנִּקְרֵאת אִגֶּרֶת בְּגִימַטְרִיָּא משֶׁה רַבֵּנוּ. וּבְגִימַטְרִיָּא הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי. וְכֵן מְגִילַת אֶסְתֵּר בְּגִימַטְרִיָּא קַבָּלַת תּוֹרָה. וְכֵן פּוּרִים בְּגִימַטְרִיָּא הַר סִינַי. וְכֵן רוֹאִים בַּפָּסוּק שָׁם רְמָזִים עַל בְּחִינַת רֹאשׁ: “וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם” וּבֵאַרְנוּ שֶׁרֹאשׁ מְסַמֵּל אֶת הֶאָרַת פּוּרִים, כִּי עֲטֶרֶת הַיְּסוֹד נִקְרֵאת רֹאשׁ צַדִּיק, וְגַם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁקָּשׁוּר עִם הֶאָרַת פּוּרִים מָשְׁחוּ עַל הֲרֹאשׁ וְזֶה הָיָה בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁל 500 עִם הַכְרֵעַ כְּמִנְיַן רֹא”שׁ. וְכֵן אָרוּר הָמָן אוֹ בָּרוּךְ מָרְדְּכַי בְּגִימַטְרִיָּא רֹאשׁ.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רלד:) “הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וְגוֹ”, רַבִּי יוֹסֵי שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן מַדּוּעַ בְּמִלָּה זוֹ “וְאַגִּידָה”, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה בְּגִימֶ”ל דָּלֶ”ת בְּלֹא פֵּרוּד, וְזֶה הוּא סוֹד הַחָכְמָה שֶׁהֲרֵי זוֹ בְּזוֹ מִתְקַשְּׁרוֹת, וּמִי שֶׁמַּבְדִּיל אוֹתָם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ מָוֶת. וְזֶה הָיָה חֵטְא שֶׁל אָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יוֹ”ד לִפְעָמִים בֵּין גִּימֶ”ל לַדָּלֶ”ת, זֶה לֹא פֵּרוּד וְהַכֹּל קִשּׁוּר אֶחָד. נִרְאֶה דְּהַזֹּהַר מְרַמֵּז שֶׁקִּשּׁוּר הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶ”ל לַדָּלֶ”ת הַיּוֹצֵר גַּד, אוֹ עִם יוֹ”ד, גִּיד, הוּא קִשּׁוּר הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת דֶּרֶךְ הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד, וְכִדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל שׁוֹפָר’, שֶׁהָאוֹת דָּלֶ”ת מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בַּזֹּהַר (שם רמד:) שֶׁהָאוֹת ג’ נוֹתֶנֶת וְהָאוֹת ד’ לוֹקֶטֶת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קד.) אָלֶף בֵּית אֱלַף בִּינָה. גִּימֶל דָּלֶת גְּמוֹל דַּלִּים. מַאי טַעְמָא פָּשׁוּט כַּרְעֵיהּ דְּגִימֶל לְגַבֵּי דָּלֶת, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹמֵל חֲסָדִים לָרוּץ אַחֲרֵי דַּלִים. וּמַאי טַעְמָא פָּשׁוּט כַּרְעֵיהּ דְּדַלֵית לְגַבֵּי גִּימֶל, דְּלִמְצִי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. וּמַאי טָעְמָא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ דְּדַלֵית מִגִימֶל דְּלִיתֵּן לֵיהּ בְּצִנְעָא, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכְסוֹף מִינֵיהּ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘סוֹד הַשִּׂמְחָה’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א (ע’ 70), שֶׁהָאוֹת ג’ מְסַמֶּלֶת אֶת ג’ הָאָבוֹת הַמַּשְׁפִּיעִים לָאוֹת ד’ הַמְסַמֶּלֶת ד’ אִמָּהוֹת. וְזֶה שֶׁמְּרַמֵּז הַזֹּהַר שֶׁיַּעֲקֹב בֵּרַךְ בַּלָּשׁוֹן וְאַגִּידָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת גִּיד, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּרָכָה דֶּרֶךְ הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד. וְכֵן אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֶטְאוֹ הִפְרִיד בֵּין הַגִּימֶ”ל לַדָּלֶ”ת, דְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָיָה בָּעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’. וּלְפִי זֶה שֵׁבֶט גָּד מְסַמְּלִים בִּשְׁמָם אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד כְּמוֹ שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וּמִמֵּילָא הֵם קְשׁוּרִים לְהֶאָרַת פּוּרִים שֶׁהִיא הֶאָרַת מָרְדְּכַי מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁמְּסַמֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מָצִינוּ מַחֲלֹקֶת בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר עא, ט) אִם אֵלִיָּהוּ בָּא מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין אוֹ מִשֵּׁבֶט גָּד: פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּדָּבָר אֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל גָּד וְאֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, בָּא וְעָמַד לִפְנֵיהֶם אָמַר לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ מָה אַתֶּם נֶחְלָקִים עָלַי, אֲנִי מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. נִרְאֶה דְּלָכֵן טָעוּ בּוֹ שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט גָּד, דְּבִנְיָמִין וְגָד הֵם בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה, וְזֶה בְּחִינַת אֵלִיָּהוּ הַשַּׁיָּךְ לִבְחִינָה זוֹ. וְלָכֵן שָׁלְחוּ אֶת אֵלִיָּהוּ גַּם בִּישׁוּעַת פּוּרִים וְגַם בִּבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לְגַלּוֹת אֶת הַיְּדִיעָה וְאֶת יְשׁוּעַת פּוּרִים מִתּוֹךְ הַכִּסּוּי שֶׁל עַד דְּלֹא יָדַע כְּדִלְעֵיל. וְכֵן אֵלִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא הָר”ת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף הַמְסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא לְמִסְפַּר מָשִׁיחַ הוּא מִסְפַּר רָחֵ”ל. לְרַמֵּז שֶׁרָחֵל מְחַבֶּרֶת אֶת אֵלִיָּהוּ לַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ אֲנִי מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. וְכֵן גָּד הַנָּבִיא הָיָה נָבִיא שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּבְחִינַת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁמַּשְׁפִּיעָה לַמַּלְכוּת וְכֵן רוֹאִים שֶׁשֵּׁבֶט גָּד קִבְּלוּ נַחֲלָה בֵּין הַכִּנֶּרֶת לְיַם הַמֶּלַח בְּאֹפֶן שֶׁהֵם מְחַבְּרִים אֶת שְׁנֵי הַיַּמִים הָאֵלֶּה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת לֵאָה וְרָחֵל כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמָר ‘רֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל’. וְכֵן גָּד מְסַמֵּל מַזָּל טוֹב כְּמוֹ סוֹד הַדָּגִים, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בְּרֵאשִׁית ל, יא) “בָּגָד” בָּא מַזָּל טוֹב. וְכֵן גָּד הָיָה הַשְּׁבִיעִי בַּשְׁבָטִים וּמִסְפָּר שֶׁבַע מְסַמֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קוֹל אֵלִיָּהוּ’ (במדבר כב, יח) “ויען בלעם ויאמר וגו’ לא אוכל לעבור את פי ה’ אלקי לעשות קטנה או גדולה”, ויש לדקדק דהא אם קטנה לא יוכל לעשות ממילא מובן שמכל שכן גדולה לא יוכל לעשות, ולכאורה התבות “או גדולה” מיותרות, אמנם יבואר על פי דרשתם במדרש פליאה על הפסוק “וישם ה’ דבר בפי בלעם וגו'” חד אמר חכה הדא הוא דכתיב “מה אקוב וגו'”, וחד אמר רסן הדא הוא דכתיב “מה אזעום וגו'”. והנה לכאורה דברי המדרש הללו הם סתומים מאוד, אמנם יבואר דהנה החילוק בין רסן לחכה הוא, דחכה הוא מחט כפוף שנכנס בלשון הדג ודוקרו שלא יוכל להוציאו לחוץ. ורסן הוא להיפך שלוחץ את שפתי הבהמה דוחק עצום עד שמתוך הלחץ זו הדחק מוציאה לשונה לחוץ, כי באמת לשניהם הוצרך פעם לחכה לעצור לשונו בתוכו, ופעם לרסן להוציא לשונו לחוץ לדבר יותר, והוא כי תמיד היה חותר רק לקלל את ישראל כי באמת היה שונאם יותר מבלק, והנה ידוע דשם אלקים מורה על דין ותחילתו דהיינו “אל” הוא שם מדת החסד, והשם הוי”ה הוא רחמים, ותחילתו דהיינו י”ה מורה על דין כמו שכתוב “אשרי הגבר אשר תיסרנו יה”, והנה בלעם, רצה תמיד לעורר הדין על ישראל בהזכירו עליהם שמות המורים על דין, אבל הקב”ה החפץ חסד ברחמיו שם דבר בפיו בעת שרצה לקללם שלא יוכל להזכיר עליהם שמות הדין רק שמות הרחמים דהיינו כשהתחיל להוציא מפיו השם אלקים דהוא דין אז שם בפיו חכה לדקור בלשונו שלא יוכל לגמור כל השם רק התחלתו דהיינו שם אל דהוא חסד, וכשהיה רוצה להזכיר עליהם השם י”ה דהוא ג”כ דין, אז שם רסן בפיו להכריחו להוציא לשונו ולגמור את כל השם הוי”ה שהוא רחמים, וזהו שאמר “מה אקוב לא קבה אל”, פירוש איך אקוב אם זה השם אל אינו על הקללה ודין כי אם על חסד, דהיינו על ידי החכה אין ביכולתי לגמור השם אלקים, “ומה אזעום לא זעם הוי”ה” רוצה לומר איך אזעם אם זה השם של הוי”ה איננו מורה על זעם ורוגז, דהיינו על ידי הרסן אנכי מוכרח להזכיר רק השם הוי”ה, ואין ביכולתי להוציא מפי רק שתי שמות הללו חסד ורחמים, וזה שכתוב “הלא את אשר ישים ה’ בפי אותו אשמור לדבר”. והשתא יבואר הפסוק שהתחלנו בו, “אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי הוי”ה אלקי”, רוצה לומר שהם שמות רחמים ודין, לעשות קטנה רוצה לומר דהיינו משם הוי”ה לקצר באותיות ולומר רק השם י”ה, או גדולה דהיינו לומר השם אלקים, דכשאנכי מתחיל בשם אלקים לא אוכל לגמרו ולהגדילו, כי החכה והרסן עומדים לשטן נגדי, ומכריחים אותי פעם להאריך ופעם לקצר, היינו להקטין ולהגדיל. וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א כיון ששמות א”ל הוי”ה מסמלים את הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים, שהדעה והנקמה נתנו בין שמות אלו, וגם הפסוק “אל אלהים הוי”ה” כדלעיל, לכן ה’ שם רסן וחכה בפיו של בלעם שהיה בבחינת דעת דקליפה הלעומת זה של משה רבינו, והכריח אותו לומר שמות א”ל הוי”ה כדי לעורר את הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים שיכניע אותו ויהפוך את הקללה לברכה בסוד אוֹר הַפּוּרִים שזכינו ל”ונהפוך הוא”. כמובא בַּזֹּהַר (בראשית כה.) שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִשֹּׁרֶשׁ בָּבֶל וַעֲמָלֵק, וּמְרֻמָּז בִּשְׁמוֹתָם בִּלְעָם, בָּלָק, אוֹתִיּוֹת בָּבֶל עֲמָלֵק, וְכֵן מוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן (במדבר לא, ח) שֶׁבִּלְעָם גִּרָה אֶת עֲמָלֵק שֶׁיִּלָחֲמוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכֵן בִּלְעָם יָדַע לְכַוֵּן אֶת הרג”ע שֶׁל מִדַּת הַדִּין, ר”ת “רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק” שאמר בלעם בנבואתו. וְכֵן עֲמָלֵ”ק מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית בַּכָּתוּב (במדבר כב, לט) “וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק”. וְכֵן הַכָּתוּב הַנֶּאֱמָר עַל בִּלְעָם (במדבר כב, כב) “וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ” בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵק. וְכֵן רֶסֶן וְחַכָּה הֵם כֵּלִים שֶׁצָּדִים בָּהֶם דָּגִים וּקְשׁוּרִים עִם הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָגִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר ז, יא) שֶׁהָמָן בָּחַר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָּגִים, שֶׁאָמַר כְּשֵׁם שֶׁהַדָּגִים בּוֹלְעִים כָּךְ אֲנִי בּוֹלֵעַ אוֹתָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע, דָּגִים פְּעָמִים נִבְלָעִין פְּעָמִים בּוֹלְעִים. וְכֵן הַשֵּׁמוֹת י”ה אֱלֹהִים שֶׁבִּלְעָם הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְעוֹרֵר אֶת מִדַּת הַדִּין מוֹפִיעִים יַחַד בְּמָקוֹם אֶחָד בַּתַּנַ”ךְ בַּפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר עַל מַתַּן תּוֹרָה: (תהילים סח, יט) “עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה מִדַּת הַדִּין בִּבְחִינַת “סוֹרְרִים” כִּי לֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה, עַד שֶׁזָּכִינוּ לְנֵס פּוּרִים שֶׁנִּצַּח אֶת עֲמָלֵק בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל הַכְנָעַת בִּלְעָם וְנִמְתְּקוּ שְׁמוֹת י”ה אֱלֹהִים, וְכֵן הִכְנִיעוּ אֶת עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו “כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁמָּרְדְּכַי נִקְרָא פְּתַחְיָה לְרַמֵּז שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת שֵׁם י”ה שֶׁעֲמָלֵק מְכַסֶּה עָלָיו.

הוֹסָפוֹת עַל מַאֲמַר “הָאֲחַשְׁתְּרָנִים”.

הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת נְחַשׁ הָאֲתָרִים.

הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת הַר אַחַת שְׁנַיִם.

הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת מַחֲנֵה רֵאשִׁית.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יג:) “הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל”, תָּנָּא, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל פּוּר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה, אָמַר, נָפַל לִי פוּר בַּיֶּרַח שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה רַבָּן, וְהוּא לָא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וּבְשִׁבְעָה בַאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. וּמַקְּשִׁים הַמְפָרְשִׁים מַדּוּעַ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא וְהוּא לָא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הֲרֵי הַגְּמָרָא אָמְרָה שֶׁהָמָן יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה מֵת בַּאֲדָר וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא שָׂמַח. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהָמָן יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה מֵת בַּאֲדָר, אֲבָל לֹא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה גַם נוֹלַד בַּאֲדָר, וְאִם הוּא גַם נוֹלַד זֶה אוֹמֵר שֶׁהַלֵּדָה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַמִּיתָה, הַיְינוּ שֶׁיֵּשׁ מַצָּב שֶׁל מִיתָה שֶׁהוּא דִין, לָכֵן הִצְלִיחַ הָמָן לִשְׁלוֹחַ אֶת הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד, אֲבָל הוּא לֹא יָדַע שֶׁיֵּשׁ גַּם לֵדָה שֶׁתִּתְגַּבֵּר עַל הַמִּיתָה וְתָבֹאנָה הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁתִּתְגַּבֶּרְנָה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת וּתְבַטֶּלְנָה אוֹתָן, וְאֶת סוּג הַמִּיתָה הַזֹּאת הוּא לֹא יָדַע. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ח, יד) “הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה” וְרוֹאִים שֶׁבָּאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים לִתְפּוֹס אֶת הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כְּשֶׁעֲדַיִן תִּהְיֶינָה בַּדֶּרֶךְ וּלְבַטְּלָן מֵעִקָּרָא, בִּבְחִינַת לֵדָה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עַל הַמִּיתָה.

כְּשֵׁם שֶׁעֲמָלֵק מְנַסֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ מִיתַת מֹשֶׁה וְנִכְשַׁל, כָּךְ הוּא נִסָּה לְהִתְגַּבֵּר מִכֹּחַ מִיתַת אַהֲרֹן וְנִכְשַׁל, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ר”ה ג.) “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד” מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע, שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד, וּכְסָבוּר נִתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וּבַתּוֹסְפוֹת שָׁם (ד”ה וישמע) “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד”, בַּמִּדְרָשׁ אָמְרִינַן דְּהַיְנוּ עֲמָלֵק.

וּכְמוֹ שֶׁאַחַר מִיתַת אַהֲרֹן שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה ה’ אָמַר לְמֹשֶׁה לִמְשׁוֹחַ אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְגַם חָזְרוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד, כָּךְ לֵדַת מֹשֶׁה מִתְגַּבֶּרֶת עַל מִיתַת מֹשֶׁה מִכֹּחַ מָרְדֳּכַי שֶׁהוּא סוֹד שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְזָכִינוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל הָמָן וַעֲמָלֵק. וְלָכֵן הָאֲחַשְׁתְּרָנִים מֻזְכָּרִים רַק בְּמִשְׁלוֹחַ הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת כְּשֶׁהִגִּיעָה הַיְשׁוּעָה בִּזְכוּת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁ”הָאֲחַשְׁתְּרָנִים” אוֹתִיּוֹת מְשִׁיחַ”ת אַהֲרֹ”ן וְהֵם מְרַמְּזִים עַל מְשִׁיחַת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁקְשׁוּרָה עִם הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים, כִּי הֵם מְרַמְּזִים שֶׁשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מַמְשִׁיךְ גַּם אַחַר פְּטִירָתָם וְאֵינוֹ מַפְסִיק. וְלָכֵן “הָאֲחַשְׁתְּרָנִים” אוֹתִיּוֹת אֶ“ת נֵ”ר מָשִׁי”חַ שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

וְלָכֵן אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא: (תענית כט.) אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה, כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת כְּשֵׁם לְרַמֵּז שֶׁשְּׁנֵי הֶחֳדָשִׁים קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשִּׂמְחַת הַפּוּרִים בְּחֹדֶשׁ אֲדָר מְבַטֶּלֶת אֶת הָאֲבֵלוּת שֶׁל חֹדֶשׁ אָב, כִּי הִיא מַמְתִּיקָה אֶת מִיתַת אַהֲרֹן בְּחֹדֶשׁ אָב, בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁבִּטְּלוּ אֶת הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהִמְתִּיקוּ אֶת מִיתַת מֹשֶׁה, וְהַכֹּל נִרְמָז בְּאוֹר הָאֲחַשְׁתְּרָנִים שֶׁל פּוּרִים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת וּמְסַמְּלִים אֶת הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּדִלְעֵיל. וְכֵן אַהֲרֹן נִקְבַּר בְּהֹר הָהָר בְּגִימַטְרִיָּא חֹדֶשׁ אֲדָר פַּעֲמַיִם כִּי יֶשְׁנָם שְׁנֵי אֲדָרִים. לְרַמֵּז שֶׁחֹדֶשׁ אֲדָר מַמְתִּיק אֶת מִיתַת אַהֲרֹן. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא: הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת נְחַשׁ הָאֲתָרִים כִּי הֵם מַמְתִּיקִים אֶת הִתְגַּבְּרוּת עֲמָלֵק בְּמִיתַת אַהֲרֹן שֶׁשָּׁם כָּתוּב: (במדבר כא, א) “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד [שֵׁם שֶׁל נָחָשׁ שֶׁנִּקְרָא עָרוֹד] ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל”. וְכֵן הֵבֵאנוּ אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא: מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע, שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד.

וְכֵן הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת הַר אַחַת שְׁנַיִם שֶׁמְּרַמֵּז עַל הֹר הָהָר, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר לג, לט) “הֹר הָהָר” הַר עַל גַּבֵּי הַר כְּתַפּוּחַ קָטָן עַל גַּבֵּי תַּפּוּחַ גָּדוֹל. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁהָאֲחַשְׁתְּרָנִים מַמְתִּיקִים אֶת מִיתַת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר כ, כב) וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָנָן הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וּמַשְׁוֶה אֶת הֶהָרִים שְׁלשָׁה נִשְׁאֲרוּ בָּהֶן; הַר סִינַי לַתּוֹרָה, וְהַר נְבוֹ לִקְבוּרַת משֶׁה, וְהֹר הָהָר לִקְבוּרַת אַהֲרֹן. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא הַר סִינַי הֹר הָהָר הַר נְבוֹ בְּגִימַטְרִיָּא הָאֲחַשְׁתְּרָנִים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַמְתָּקַת מִיתַת מֹשֶׁה בְּהַר נְבוֹ, וְהַמְתָּקַת מִיתַת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר, וְהַמְתָּקַת מַתַּן תּוֹרָה בְּהַר סִינַי כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה בִּישׁוּעַת פּוּרִים. וְלָכֵן כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָיוּ מְיַשְּׁרִים אֶת הֶהָרִים, הֵם חָזְרוּ אַחַר כָּךְ בְּסוֹד מְשִׁיחַת אֶלְעָזָר עַל יְדֵי מֹשֶׁה בִּבְחִינַת הֶאָרַת הָאֲחַשְׁתְּרָנִים שֶׁל פּוּרִים. וְכֵן הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת מַחֲנֵה רֵאשִׁית שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים רֵאשִׁית שֶׁהִתְגַּלָּה לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָיוּ מְכַסִּים עֲלֵיהֶם, וּבָאוּ לְהִלָּחֵם מַחֲנֵה עֲמָלֵק שֶׁגַּם נִקְרָאִים “רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק”. וְאָז בָּא אוֹר הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת מַחֲנֵה רֵאשִׁית בִּבְחִינַת פּוּרִים לְהַחֲזִיר אֶת עַנְנֵי הַכָּבוֹד וּלְהִתְגַּבֵּר עַל עֲמָלֵק. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁאָב בְּשִׂמְחָה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. הַיְינוּ שֶׁעַל יְדֵי הַמְשִׁיחָה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֶפְשָׁר לַהֲפוֹךְ גַּם אֶת חֹדֶשׁ אָב שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה. וְכֵן מַחֲשֶׁבֶת הָמָן הָיְתָה כֵּיוָן שֶׁמֹּשֶׁה הִסְתַּלֵּק בְּהַר נְבוֹ אוֹתִיּוֹת נ’ בּוֹ, חָשַׁב הָמָן שֶׁיֵּשׁ לְעַם יִשְׂרָאֵל חֻלְשָׁה בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בְּגִימַטְרִיָּא הַר בְּמִסְפַּר נ’, לָכֵן הוּא הֵכִין עֵץ גָּבֹהַּ נ’ אַמָּה לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי, וְלֹא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה גַם נוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה, לָכֵן פּוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵינוּ וְתָלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ הַנ’ הַזֶּה. וְכַבְיָכוֹל הַר נְבוֹ הוּא אֲדָר נ’ בּוֹ, כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁהַר בְּגִימַטְרִיָּא אֲדָר.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקרא ח.) בּוֹא וּרְאֵה זֶה הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב לֹא זֻמַּן עַד אוֹתוֹ זְמָן שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁלְּמַטָּה הָיְתָה עוֹלָה, וּפָגְשׁוּ זֶה בָּזֶה, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב “שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב” שֶׁמֶן לְמַעְלָה וּקְטֹרֶת לְמַטָּה אָז הוּא שִׂמְחַת הַכֹּל. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שמיני קסא) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, כִּי מוֹחִין דְּאִימָא נִקְרָאִים קְטֹרֶת, וּדְאַבָּא נִקְרָאִים שֶׁמֶן. וְאָז רָצוּ לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מוֹחִין דְּאִימָא בַּנּוּקְבָא, וְעַל יְדֵי כֵן תַּחֲזוֹר פב”פ לְהִזְדַּוֵּג עִם זְעֵיר. וְזֶהוּ לְשׁוֹן קְטֹרֶת, לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת הַנּוּקְבָא בְּבַעֲלָהּ. וְנוֹדַע, כִּי הַמּוֹחִין דְּאִימָא, הַנִּקְרָאִים קְטֹרֶת, מְלֻבָּשִׁים תּוֹךְ נה”י דְּאִימָא. וְהֵם ג’ אהי”ה, דְּיוּדִי”ן, וַאֲלָפִי”ן, וְהֵהִי”ן. שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא מַחְתָּ”ה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בהעלותך קנא.) וּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה עָמְדוּ בְּיַחַד לְשִׂמְחַת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כז) “שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב”, וְעַל כֵּן לֹא נִקְרַב הַקְּטֹרֶת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁשֶּׁמֶן הָיָה נִמְצָא. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘כַּד הַקֶּמַח’ (נר חנוכה) שֶׁהָיוּ בַּמִּשְׁכָּן שְׁמוֹנָה סוּגֵי רֵיחַ, אַרְבָּעָה בַּקְּטֹרֶת וְאַרְבָּעָה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַקְּטֹרֶת וְהַשֶּׁמֶן לַמִּסְפָּר שְׁמוֹנֶה. נִרְאֶה לְקַשֵּׁר קְטֹרֶת עִם שֶׁמֶן, דִּקְטֹרֶת עִנְיָנָהּ בְּשָׂמִים וְרֵיחַ, וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘פֶּסַח קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ’, אֶת עִנְיַן הָרֵיחַ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַקִּיף, דְּהָאָדָם אֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהָרֵיחַ בַּפְּנִימִיּוּת כְּמָזוֹן, רַק בַּחִיצוֹנִיּוּת בִּבְחִינַת מַקִּיף. וְרֵיחַ מִתְקַשֵּׁר עִם שֶׁמֶן שֶׁהוּא גַם בְּחִינַת מַקִּיף שֶׁצָּף עַל הַמַּיִם וּמְשַׁמֵּשׁ לְסִיכָה וְלֹא לִשְׁתִיָּה, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאַמְרֵי חֲנֻכָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (אחרי נח:) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְדָרַשׁ “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”, זֶה הַפָּסוּק הִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ וְכָךְ הוּא, “לְרֵיחַ”, מַהוּ רֵיחַ, רֵיחַ הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוּא דַּק וּמְעֻלֶּה וּפְנִימִי מֵהַכֹּל, וְכַאֲשֶׁר עָלָה אוֹתוֹ רֵיחַ לְהִתְקַשֵּׁר בְּאוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחָה שֶׁל נַחֲלֵי הַמַּעְיָן, הִתְחַבְּרוּ זֶה בָּזֶה, וְנִקְשְׁרוּ בְּיַחַד, וְאָז הֵם שְׁמָנִים טוֹבִים לְהָאִיר, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”, וְכוּ’, וּמִפְּנֵי שֶׁזּוֹ הַקְּטֹרֶת נִקְשֶׁרֶת בַּשֶּׁמֶן שֶׁלְּמַעְלָה, יוֹתֵר נֶחְשֶׁבֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (יומא ג:) ר’ יוֹנָתָן אוֹמֵר בֵּין “קַח לְךָ סַמִּים” וּבֵין “וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ”, מִשֶּׁל צִבּוּר, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר “קַח לְךָ”, כַּבְיָכוֹל מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמֹּשֶה נוֹלַד בִּשְׁנַת ב’ אֲלָפִים שס”ח, וּבַקְּטֹרֶת יֵשׁ שס”ח מָנִים לְשָׁנָה. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבִּשְׁנַת שס”ח נוֹלַד מִי שֶׁיָּכִין אֶת הַשס”ח. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁהַנִּקּוּד שֶׁל תֵּבַת קְטֹרֶת, שְׁוָא חוֹלָם סֶגּוֹל ר”ת שס”ח.

וְיוֹצֵא מִכָּל זֶה שֶׁשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּקְטֹרֶת הוֹלְכִים יַחַד, לְפִי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ יְשׁוּעַת פּוּרִים שֶׁקְּשׁוּרָה עִם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קְשׁוּרָה גַם עִם קְטֹרֶת, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (וישלח ע’ צה) שֶׁי”א סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת הֵם כְּנֶגֶד י”א אַלּוּפֵי עֵשָׂו, וּכְנֶגֶד הָמָן וְי’ בָּנָיו. וְכֵן פּוּר בְּגִימַטְרִיָּא י”א פְּעָמִים שֵׁם הוי”ה. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל מֵירָא דַּכְיָא. וְכֵן מוּבָא בַּשל”ה (ספר שמות דרוש לשבת זכור) שֶׁהָמָן הוּא בְּחִינַת הַחֶלְבְּנָה שֶׁבַּקְּטֹרֶת שֶׁרֵיחָהּ רַע, וְהִיא הַסַּמְמָן הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר בַּקְּטֹרֶת, וּמָרְדֳּכַי הוּא בְּחִינַת הַקְּטֹרֶת, לָכֵן הוּא בִּבְחִינַת מָר דְּרוֹר. וּמָרְדֳּכַי הָפַךְ גַּם אֶת הָמָן לְטוֹב, בָּזֶה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק, דְּעַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת גַּם הַחֶלְבְּנָה נֶהֱפֶכֶת לְטוֹב. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן קפט) שֶׁהָמָן בְּגִימַטְרִיָּא חֶלְבְּנָה. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁמַּחְתָּה שֶׁל קְטֹרֶת, מְרַמֶּזֶת עַל “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק”. וְכֵן הַס”מ נִרְמָז בְּ”סַמִּים”, וּ”מֹר” בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵק. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהַקְּטֹרֶת הָיְתָה מָנֶה לְכָל יוֹם, אוֹתִיּוֹת הָמָן. לְרַמֵּז שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת אֶת בְּחִינַת הָמָן לְטוֹב. וְכֵן הַקְּטֹרֶת הָיְתָה פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמְרַמֶּזֶת עַל מַלְכוּת פָּרַס שֶׁשָּׁם הָיָה נֵס פּוּרִים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תש”ס ע’ קכב) שֶׁהַכָּתוּב (אסתר ט, א) “וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים” בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (שמות ל, א) “מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ, דִּבְפוּרִים זָכוּ לְ”וְנַהֲפוֹךְ הוּא” בִּבְחִינַת קְטֹרֶת, הֲפִיכַת הָרָע עַצְמוֹ לְטוֹב. וְכֵן כָּתוּב (שם ט, כב) “וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה” וְרוֹאִים שֶׁבְּפוּרִים זָכוּ לִבְחִינַת הַהֲפִיכָה. וְכֵן מָצִינוּ טַעַם מַהְפָּךְ עַל תֵּבַת “וְעָשִׂיתָ” בַּכָּתוּב (שמות ל, לה) “וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת”. לְרַמֵּז עַל הֲפִיכַת הָרָע לְטוֹב בַּעֲשִׂיַּת הַקְּטֹרֶת. וְכֵן שֶׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהַהִפּוּךְ שֶׁל הַקְּטֹרֶת מְרֻמָּז בַּנִּקּוּד שֶׁל קְטֹרֶת; הַשְּׁוָא שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְּׂמֹאל הִתְהַפֵּךְ וְנִמְצָא בְּצַד יָמִין, וְהַסֶּגוֹל שֶׁמְּסַמֵּל חֶסֶד הִתְהַפֵּךְ וְנִמְצָא בְּצַד שְׂמֹאל. וְרַק הַחוֹלָם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הָאֶמְצַע נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹ בָּאֶמְצַע.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם’ שֶׁמָּרְדֳּכַי הוּא בְּחִינַת הָרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁל הַקְּטֹרֶת שֶׁקָּשׁוּר עִם הַחֹטֶם, וְהָמָן הוּא בְּחִינַת הַחֲרוֹן אַף שֶׁיֵּשׁ בְּחֹטֶם, וְכַיָּדוּעַ שֶׁחַג הַפּוּרִים הוּא בְּחִינַת חֹטֶם, כַּמּוּבָא בְּפרע”ח לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ה תקנז) אֲדָר הוּא חֹטֶם הַזָּכָר. וְכֵן מוּבָא בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (ליקוטים לראש חודש אדר) וְזֶה עִנְיַן הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ, וְזֶה עַצְמוֹ הָיָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנִּתְגַּבֵּר בְּחִינַת יְמִינְךָ עַל יְדֵי “בְּרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם” וְכוּ’, וְיֵשׁ לִרְמֹז “בְּרוּחַ אַפֶּיךָ” עַל חֹדֶשׁ אֲדָר סוֹד “וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ” רוּחַ הַבָּא מִן הַמֹּחַ לְהַחֹטֶם עַל יְדֵי זֶה נֶעֶרְמוּ מַיִם, שֶׁהוּא “מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים כוּ’ אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'”, כַּנּוֹדַע בְּדִבְרֵי הָאֲרִ”י ז”ל שֶׁחֹדֶשׁ אֲדָר חָטְמָא דִּדְכוּרָא. וְכֵן הַחֹטֶם דִּדְכוּרָא הוּא הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאוֹת ו’, שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַחוֹתָם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הָאוֹת ו’. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קמה:) שֶׁהַחוֹתָם הוּא בְּחִינַת חֹטֶם.

רמזים לביאת ‘משיח בן דוד’ מאירועים סביב ביבי נתניהו ודונלד טראמפ # מתעדכן

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, רמזים חזקים, תיעוד אירועים

פומפאו ידו של הקדוש ברוך פועלת כאן
עדכון 24.3.2019
מאת אדריאן אגסי: מצורף כתבה מCNN של ראיון טליויזיוני שנתן מייק פומפיו בארץ לערוץ נוצרי הדוק בנושא ישראל . פומפיאו הוא נוצרי הדוק אוונגליקלי אשר על שולחנו תנך נוצרי ומאמין בחזרה של ישו ימח שמו… כמשיח.
 
הוא אומר לכתב כי הוא מאמין בישו כמשיח וכי ידו של הקדוש ברוך פועלת כאן כאשר העלה את טראמפ… להגן על ישראל נגד איראן.
 
יש ביקורת על זה מבית כי אסור שדעות דתיות ישפיעו על החלטות מדיניות… אפשר לומר כי הערבים יחשבו כי הנוצרים חוזרים לעניין מסעות הצלב אשר יכול לסכן את כל האיזור.
 
כל הנ”ל מחזק כל מה שכתבנו על מי הוא טראמפ – גלגול של אותו האיש-וכי הקדוש ברוך הוא מעלה אותו אחרי אובאמה (גלגול פרעה סנחריב ישמאעל) לתקן מה שקילקל.
 
הסוף ידוע…
משיח בן דוד
מי אומר שרק אנחנו קבוצה של משוגעים…

הנה גם מייק פומפיאו אומר אותם דברים בסגנון אחר…אלא הוא חוטר לסיום אחר למה שיהיה….

 

 
טראמפ מכיר ברמת הגולן כבירת ישראל
 
הקדמה

כמו שאלפי קוראי המאמרים באתר יודעים. המטרה של האתר זה לא לפרסם תחזיות או נבואות. למשל: מתי יבוא משיח… היות כי זה לא חשוב המועד אלא חשוב להיות מוכנים. והזמן הוא כל רגע. ואף אחד לא יכול לדעת את סוד ה’ ומי שחושב אחרת פשוט טועה. המטרה היא לראות את גדולת ה’ בעולם ואיך שהיא משתלשלת בעולם בגילוי וזה בעיקר מתגלה דרך האותיות והמספרים. (מלכות

כזכור הוצג לפני כ 5 שנים הצופן הכי ארוך בדילוגי אותיות בתורה…

“התאריך נפל התשע”ה אליהו”

לצפייה בסרטון הצופן באתר יוטיוב לחץ על התמונה

הצופן: דהיינו הקב”ה אומר לנו שגילוי אליהו שהיא בחינה/מצב שקודם למשיח בן דוד יהיה דרך תאריכים… ‘נפל’ מלשון ‘נפלאות’ או נ‘ פלאות

מאז ראינו מאות רמזים וגימטריות שבאים כמעיין המתגבר… החל מתקופת אובמה המשך מתעצם בתקופת טראמפ. כל האירועים הגדולים מתחברים לגאולה דרך התאריכים והגימטריות באופן פלאי לחלוטין. אגב: מבחינת כמות הרמזים רמזי המספר 45 בשיא.

למשל הגיל של דונלד טראמפ כשנבחר לנשיא הוא היה בדיוק בן 70 שנה 7 חודשים ו7 ימים. וזה קרה בשנת תשע”ז שהיא שנת 777. רמז זה ורמזים נוספים שהוצגו בהרחבה בסרטונים הם המשמעות של הצופן “התאריך נפל” וכן ידוע שדונלד טראמפ = 424 כמניין:  משיח בן דוד = 424 וכן שמו דונלד זה מלשון דוד נולד. וכן הוא נולד בחודש סיון כמו דוד המלך שנולד בסיון.. ועוד ועוד… כמובן שהכל זה בא מהקב”ה כדי שנפנים ששליטתו היא מוחלטת בכל דיבור ומעשה של כל אדם בעולם ! (גימטריה = 277 – עזר = 277) והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים. וידיעה זו כשהיא מורגשת וחיה בעצמות היא היא הגאולה. 

 
צירוף מקרים = 776 = ביאת המשיח

שימו לב תיקי נתניהו  תיק 1000 – מסתמן: הפרת אמונים תיק 2000 – מסתמן: הפרת אמונים תיק 4000 – מסתמן: שוחד = ס”ה מספרי התיקים 7000 זה מספר השבת 7  פי 1000 – וכל זה ב 45 עמודים רמז כשנכניס את ה “אלף = 111” לגולה נקבל ‘גאולה = 45‘ והמספר 7000 זה גם הסך הכולל של ימות המשיח ע”פ מסכת סנהדרין, אולי רמז שכשיפול בגין תיקים אלו אז יתחילו ימות המשיח.  וכזכור יש צופן יחיד בתורה של המילים “ימות המשיח” בדילוג 7790 – לחץ כאן לתמונה 

באם כבר דיברנו על המספר 779 נבדוק מה האותיות יגידו לנו על המילים “כתב אישום” ?

מדוע זה לא אחד יותר או אחד פחות? נחזור לגימטריה הזו בהמשך. בנתיים נמשיך ברמזים

הקשר: ביבי ודונלד טראמפ

שימו לב שני התמונות מאותו יום 27.2.2019 בשניהם המנהיגים הולכים להפגש עם מלכי הצפון ובשניהם מוזכר המילע שבע – אנחנו רואים קשר בין דונלד טראמפ = 424 לביבי

ולדימיר פוטין = 424 (מסתתר)

הקשר ביניהם נמשך שימו לב שלושת התמונות הבאות מהשבועיים האחרונים… כתב אישום נגד טראמפ ? מצאו את ההבדלים טראמפ / ביבי

נבדוק את הגימטריה הגדולה של משיח בן דוד = 424 = דונלד טראמפ – הגימטריה הגדולה זה הגימטריה האמיתית זה הערך האמיתי של האותיות הסופיות. נחבר את הגדול + המילוי גדול נקבל מספר 5220

וכעת נחבר כמו בתמונה הקודמת את הגדול של כתב אישום + המילוי הגדול של כתב אישום נקבל את אותו מספר 5220 !!!

 

ההתגלות חייבת להיות דרך ההסתרה

שימו לב המסתתר של “התחלת הגאולה” הוא 1237 כמניין “התגלות” במסתתר

מדוע במסתתר? היות ואין אפשרות לראות את פני הקב”ה. וידוע ההסבר על המילים בפרשת כי תשא שה’ אמר למשה. וראית את אחרי ופני לא יראו… שהאדם תמיד יראה את אחורי פני הקב”ה ולכן זה כמניין “התגלות” 1237 ברגיל…ההתגלות והגאולה זה רק כשהאדם מגיע למצב שהוא כ”כ דבוק בקב”ה וכבר לא אכפת לו שהמצוקות שלו ישארו, העיקר שהוא ימשיך להיות בקשר אהבה עם הקב”ה, וגם במצוקותיו הוא שמח כי הוא יודע שה’ כעת מטפל בו.

כי אין עוד מלבדו וה’ תמיד טוב ומטיב

1237 זה מספר קסום למי שעוקב באתר וזה גם מספר האלקטורליים “שדונלד טראמפ =424= משיח בן דוד” נבחר. המספר הזה מוכר לנו הרבה לפני שטראמפ חשב על הנשיאות.

וכמו שהוסבר המספר מופיע במסתתר היות והסתרה זה מהות  ההתגלות… וזו ההתגלות… 

חשוב לזכור ולשנן  שכל הגאולה היא גילוי הבורא דווקא בתוך ההסתרה בתוך החיים ובתוך המציאות היומיומית… לכן פורים שהוא חג שכולו הסתרה מגילת אסתר מלשון מגלה ההסתר. א’סתר הא’ נסתר… שם ה’ לא מוזכר אפילו פעם אחת במגילה… חג זה לא יתבטל לעתיד לבוא, אלא ישאר לנצח. היות וההסתרה תמיד תהיה וזה מצב מתעצם של התגלות הבורא.

מה הכוונה נתניהו ימסור את השרביט למשיח
חומר לימודי שנשלח ומחייב בדיקה לעומק למי שיש תוספות מוזמן לשלוח לנו - אנו מביאים את כל הדעות

נתניהו = 521 – שרביט = 521 (באם נוסיף 1 הכולל זה 522 = כתב אישום (גדול ומילוי)

מאת: Levi Sudri עיון ב 4 מילים גורליות בספר שמואל “ואנוכי אהיה לך למשנה” דברי יהונתן (לדוד) האחרונים בתנ”ך לפי האדמו”ר מסוכוטשוב ועוד, כיון ש4 מילים אלו לא התממשו בתנ”ך , הן מתממשות בדורנו. ולדברינו ,הן מתממשות בבנימין נתניהו ,כפי הנראה לעניות דעתנו. לשון אחר : יתכן שנתניהו גלגול יהונתן בן שאול להבנת העניין ראו את הסרטון

להורדת הסרטון לינק כשר 

מדוע קיבלנו 221 ! שזה מספר השנים שיש לנו עד סוף האלף – תשע”ט = 779 -+ 221 = 1000

המספר שרשום כאן “3.6.3 = המשיח” הגימטריה של שני המפלגות הגדולות מביא מספרים מדהימים – רגיל = 221 לסוף האלף – 586 = שופר / ירושלם (רגיל) – 1236 = משיח (רגיל + מילוי)
 
 

מאת ל. שטרית

אם נתניהו הוא בחינת משיח בן יוסף המדיני 
אז מצאנו לשון אשמה/ אישום (כתב אישום) אצל יוסף ואחיו:

״וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת״

 

האחים מוכרים את יוסף. 

האחים ( השמאל במדינה. בהנחה שהם לא ערב רב) מוכרים את נתניהו. 

גימטריות מאת ‘עמיחי’

המסתתר הפלאי
מפליא בגימטריות.

סדרת פגישות בין נתניהו לפוטין
לאחרונה
המסתתר לא מחסיר דבר.

בנימין נתניהו – ולדימיר פוטין = 1358 מסתתר רגיל

ולדימיר פוטין = 424 מסתתר רגיל

בנימין נתניהו – גאולה – בתשעט = 779 מסתתר רגיל

בנימין נתניהו – משיח – תשעט = 1877 מסתתר רגיל !

בנימין נתניהו – משיח = 1486 מסתתר רגיל (יחי המלך המשיח)

שימו לב

בנימין נתניהו – משיח בן דוד = 1358 (מסתתר + רגיל)

בנימין נתניהו – גאולה = 990 מסתתר רגיל
(משיח בן דוד משיח בן יוסף)

רמזים חזקים שראינו עם ביבי בתקופת אובאמה

 

הַמְּהוּמוֹת סְבִיב שַׁעַר הָרַחֲמִים | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל, תיעוד אירועים

כָּתוּב (יחזקאל מד, א) “וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים וְהוּא סָגוּר: וַיֹּאמֶר אֵלַי ה’ הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִֹהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר: אֶת הַנָּשִׂיא נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי ה’ מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “בָּא בוֹ” לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן בִּ’מְצוּדוֹת דָּוִד’ “אֶת הַנָּשִׂיא” הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הוֹאִיל וְהוּא נָשִׂיא וְאֵין כְּבוֹדוֹ לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹם הָעָם לֶאֱכוֹל בָּקֳּדָשִׁים עִמָּהֶם לָכֵן יֵשֵׁב בַּחֲלַל הַשַּׁעַר הַהוּא לֶאֱכוֹל בִּבְשַׂר הָקֳּדָשִׁים לִפְנֵי הֵיכַל ה’. רוֹאִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ קָשׁוּר לְשַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ שֶׁפּוֹנֶה קָדִים, הַיְינוּ הַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי שֶׁיִּהְיֶה סָגוּר עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְיִפָּתַח בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְשָׁם יִהְיֶה הַמָּקוֹם שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֹאכַל בְּשַׂר קֳדָשִׁים. וְהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁהַוַּוקַף הַמּוּסְלְמִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּהַר הַבַּיִת פִּרְסֵם שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְתּוֹחַ אֶת שַׁעַר הָרַחֲמִים שֶׁהוּא הַשַּׁעַר הַמִּזְרָחִי, וּלְהַפְעִילוֹ וְלִבְנוֹתוֹ מֵחָדָשׁ וְהַיִּשְׁמָעֵאלִים מַפְגִּינִים סְבִיב הַשַּׁעַר. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁשַּׁעַר רַחֲמִים עִם הַמִּלִּים וְהָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁי”חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן’ (הקדמה) וְאִם שַׁעֲרֵי הָרַחֲמִים הָאֵלֶּה נִפְתָּחִים, לֹא יִהְיֶה שַׁעַר מִן הַשְּׁעָרִים הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁלֹּא יִפָּתַח, כִּי כָל מַעֲשֵׂי הַתַּחְתּוֹנִים תְּלוּיִים בָּעֶלְיוֹנִים, וְנוֹדַע שֶׁהַכֹּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֶחָד מִן הָרֹאשׁ וְעַד הַסּוֹף. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת שְׁמוּאֵל’ שֶׁהַמְקֻבָּל הָרַב שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצ”ל הָיָה מִתְפַּלֵּל מוּסָף בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּא מוּל שַׁעַר הָרַחֲמִים עֵקֶב הַמָּסֹרֶת שֶׁפְּתִיחַת הַשַּׁעַר קְשׁוּרָה עִם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ.

שַׁעַר הָרַחֲמִים מִבַּחוּץ.

שַׁעַר הָרַחֲמִים מִבִּפְנִים.

הוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁשַּׁעַר הָרַחֲמִים מְרַמֵּז עַל שַׁעַר הָרֶחֶם שֶׁמִּשָּׁם תִּהְיֶה לֵדַת מָשִׁיחַ דֶּרֶךְ הַמֶּ״ם הַסְּתוּמָה, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁהַשַּׁעַר סָתוּם עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן שַׁעַר הָרַחֲמִים עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 877 אוֹתָן סְפָרוֹת שֶׁל 778, הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ לְפִי חֲזַ”ל, שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לִפְתִיחַת הַשַּׁעַר. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁבְּקִיעַת הַמֶּ”ם סְתוּמָה תִּהְיֶה בַּאֲלַכְסוֹן, וְאִם נְחַשֵּׁב שַׁעַר הָרַחֲמִים בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁל אֲלַכְסוֹן נְקַבֵּל 1,222.2 שֶׁהוּא רֶמֶז עַל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הָ’אוֹר הַחַיִּים’ הַקָּדוֹשׁ מוּל שַׁעַר הָרַחֲמִים, וְ’אוֹר הַחַיִּים’ יֵשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת רַחֲמִי”ם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בַּגַּשְׁמִיּוּת שֶׁהִדְפִּיסוּ אֶת תְּמוּנַת שַׁעַר הָרַחֲמִים עַל שְׁטָר שֶׁל חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים, לְרַמֵּז שֶׁהַמָּקוֹם קָשׁוּר לְשַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁמִּמֶּנּוּ תָבֹא הַגְּאֻלָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁדָּוִד קָנָה אֶת מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ מֵאֲרַוְנָה הַיְבוּסִי בַּחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ש”ב כד, כד) “וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַה’ אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים“. וְכֵן חֲמִשִּׁי”ם אוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ ם’ סוֹד פְּתִיחַת הַמֶּ”ם סְתוּמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת סג.) אָמַר רַחֲבָה, אָמַר רַב יְהוּדָה, עֲצֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קִינָּמוֹן הָיוּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַסִּיקִין מֵהֶן, רֵיחָן נוֹדֵף בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִשֶּׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם נִגְנְזוּ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵיר אֶלָּא כִּשְׂעוֹרָה, וּמִשְׁתַּכַּח בְּגַזֵאי דְּצִמְצְמַאי מַלְכְּתָא. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁלָּכֵן הִדְלִיקוּ בִּירוּשָׁלַיִם בַּעֲצֵי קִנָּמוֹן, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת מִנּוּ”ן, כֵּיוָן שֶׁרָצוּ לִינוֹק מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת שֶׁאַחַד הַסַּמְּמָנִים הָיָה קִנָּמוֹן, וְכֵן אַחַד הַסַּמְּמָנִים שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, הָיָה קִנְמֹן בֹּשֶם, וְדֶרֶךְ עֵצִים אֵלּוּ הָיוּ מִתְחַבְּרִים, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חִבּוּר לַנּוּ”ן. וְלָכֵן הָרֵיחַ הָיָה נוֹדֵף בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְהַשְׁפִּיעַ מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת לְכָל הָאָרֶץ. וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין קְטֹרֶת, נִגְנְזוּ גַם הָעֵצִים הָאֵלּוּ שֶׁהָיוּ יוֹנְקִים מֵהַקְּטֹרֶת, וְנִשְׁאֲרָה מֵהֶם רַק חֲתִיכָה קְטַנָּה כִּשְׂעוֹרָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁיּוֹרֵד לַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שָׂעִיר וּשְׂעָרוֹת, וְלָכֵן זֶה נִמְצָא אֵצֶל צִמְצְמַאי מַלְכְּתָא, שֶׁמְּרַמֶּזֶת עַל סוֹד הַצִּמְצוּם שֶׁל הַשֶּׁפַע כְּשֶׁהוּא יוֹרֵד לַקְּלִפָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. דּוּסְטֶר שליט”א שֶׁלָּכֵן נֶאֱמַר בַּבָּרַיְתָא שֶׁל הַקְּטֹרֶת וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת תשע”ט בָּהּ נִזְכֶּה שׁוּב לְקִנָּמוֹן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט”א שֶׁקִּינָמוֹן בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ בֶּן דָּוִד. וְכֵן קִינָמוֹן מְרֻמָּז ב’ פְּעָמִים בְּר”ת בַּפָּסוּק הַמְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה, (ירמי’ מח, כה)נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב וּזְרֹעֹו נִשְׁבָּרָה נְאֻם הוי“ה”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם הִירְשׁ שליט”א שֶׁקִּינָמוֹ“ן אוֹתִיּוֹת יוֹ”ם נָקָ”ם שֶׁה’ יַעֲשֶׂה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה.

סוד המ’ והרמז

צדיק המזוזות לנתניהו: “אתה תמסור את המפתחות למשיח” | צפו

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, רמזים מצדיקים

סרטון נדיר שנחשף. צדיק המזוזות רבי משה בן טוב זצ”ל לראש הממשלה מר בנימין נתניהו: “תישאר עד שיבוא משיח, ותיפגש איתו לתת לו את המפתחות של הלשכה!”. צפו

להורדת הסרטון לחץ כאן
הרב משה בן טוב, שהסתלק ב-ה’ באב תש”ע, היה ראש “מוסדות דור ודור”, העוסקים בהדרכת מדריכים לטהרת המשפחה. כונה “רואה המזוזות” בשל כוח שיוחס לו לראות דרך המזוזה את עברו ומצבו של האדם.

רמזי גאולה בבחירת קובי מרימי לייצג את ישראל באירוזיון | סוד ההסתרה

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, רמזים חזקים, תיעוד אירועים

עדכון 27.3.2019

רמז נוסף
24= דויד
221 –  השנה שלנו מסוף האלף


עדכון 12.3.19

השיר שנבחר לאירוויזיון נבחר בהגרלה להיות השיר שיוצג במספר ה 14
מתוך 26 שירים…

דוד = 14 26 = שם הויה

דוד בגימטריה יד… דוד יודע שכל הפעולות בבריאה הם יד ה’ שפועלת. ואין שום מציאות אחרת

מאת עמיחי.  מה עוד שחלק מהמשלחות “פרשו” כדי שתהיינה בדיוק 41 ארצות המשתתפות באירוויזיון (פעמיים 14)…”אירווזיון בימינו” = 424 רגיל, והפעם מקבל דגש מיוחד עם הופעתו בארץ הקודש.

14 = דוד – פורסם ב12:37 = התגלות (מסתתר)

ומה שם השיר ? Home בית… המקדש
קובי – (יעקב) . מרימי… (מתרומם). יעקב עולה למדרגת ישראל עוד שלב בהתפתחות הגאולה

מאת עמיחי:

home בית
חזק
אבל היכן

ירושלים = 596 רגיל

הר הבית = 596 מסתתר רגיל

הר הבית בתשע”ט = 1385 מסתתר רגיל
385 = שכינה !! (רגיל)

בית לקב”ה 💡💡💡
שימו לב

השכינה חוזרת הביתה
כמה מרגש
סוף סוף לאחר אלפיים שנה


עדכון ראשון בפוסט:

רמזים ראשוניים שנשלחו למערכת. בבחירת האחד מתוך השלושה לייצג את ישראל בתחרות שתתקיים בישראל השנה

וזה כהמשך לרמזי תחרות האירוזיון שבה זכתה ישראל בשיר “אני לא צעצוע”

ציטוט מהרמזים שעלו “ממש לא במקרה זכינו באירוויזיון במקום הראשון ביום ירושלים
בורא עולם הגיב לאירופה שהתנגדה להזכרת המילה ״ירושלים״, דרך הזכייה במקום הראשון. לא רציתם להזכיר את ירושלים? אז הנה – יזכירו אותה מליוני פעמים בשנה הקרובה וגם יחגגו בה את האירוויזיון הבא.
שמות שלושת המקומות הראשונים בתחרות של מי ייצג את ישראל בתחרות שתהיה בקרוב בתל אביב
מקום ראשון: והוא המייצג את ישראל שמו של הנבחר “קובי מרימי
מקום שני: שמה “שפיטה
מקום שלישי: שמה “כתריה
נכון זה שמות לא רגילים…? אבל כשהקב”ה מנהל את העניינים. הכל אפשרי…
היו רמזים נוספים בכל המהלכים מסביב זה אבל עיקר הרמז הוא

שפיטה המשיח ישפוט את הגויים – ילחם איתם ואז ימליך את ה’ לעיני כולם – קובי (יעקב) מרימי – ירים את עמ”י מהתחתית – שפיטה – ישפוט את כולם ו-כיתריה – ימליך את ה’ – איזה אלוקות

אנו משערים שהבורא יביא רמזים נוספים בנושא זה גם בתחרות עצמה שתהייה בקיץ…

עדכון 17.2 שעה 14:37  ## נשלחו רמזים נוספים ומדהימים מאת אואזיס צ’

***

אנו בחודש הניסים חודש אדר  מלשון א‘ דר… אנו קוראים בקרוב את מגילת א‘ סתר… מלשון “מגלה ההסתר” כשנבין שכל הגילוי חייב לבוא דרך ההסתרה והכל זה שעשוע ומשחק מהבורא. אנו לא נפחד מהסתרות. ומצבים מפחידים. אלא תמיד נהיה בדריכות לראות מה ההצגה שעכשיו הקב”ה רוצה להראות לי

שימו לב המספר 67 מופיע גם ברגיל (פי 10 !!!) וגם ב”מיקום האות”… כשזה מילה אחת משמעותית ופעמיים רואים את המספר של בינה = 67.. זה חותמת אלוקית…

ידוע שהבינה מולידה את ה”דעת” כל שיש בו “דעת” כאילו נבנה בית המקדש בימיו… מי שמבין שבהסתרה שבתוך ההסתרה הבורא נמצא בשיא עוצמתו… וכל המטרה שלנו בעולם (מלשון העלם) זה לגלות אותו יתברך… אז גם בהסתרה הכי עמוקה אנחנו נהיה כמו יוסף שישב בבית האסורים והתורה קוראת לו “איש מצליח” מדוע ? כי הוא היה דבוק בבורא… וכל המציאות הגשמית רק עזרה לו להדבק בבורא יותר… לכן הגאולה יכלה להתרחש רק כשלקחו את עצמות (עצמיות) יוסף. כי זה מהות הגאולה. לשמוח ולהבין שכל מקום ומקום הקב”ה נמצא ומה לי להיות בצער או בלחץ עם הוא יתברך כעת מטפל בי ואוהב אותי. וכעומק ההסתרה כך גודל הישועה. ועד שלעתיד נגיד תודה דווקא על ההסתרות. כי שם הישועה… לכן במילה דעת יש המון מספרי גאולה “552 = משיח (מסתתר)” –  “363 = המשיח” – “396 = הישועה / דויד בן ישי”

ולכן “בשורת משיח” היא כמניין “דעת” (474)… זו בשורת המשיח… הבשורה זה להבין שאין כלום חוץ מלדעת את הקב”ה שמצייר לי את כל המציאות סביבי כהסבר על הפסוק “אין צור כאלוקינו” איין צייר כאלוקינו…

ובקרוב נגיע לימים שכל העולם ידע את הקב”ה כנאמר בנביא ירמיה:

“וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד”

כשמבינים שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים… ממילא נכללים בקב”ה והמחובר לטהור טהור.. וכל החטאים והעוונות הופכים לזכויות ושערים גדולים להכרת הבורא

רמזים חזקים מהעברת השגרירות לירושלים לאחר 70 שנה בדיוק מהכרזת העצמאות | רמזי תחרות הארווזיון

וזכרתי את בריתי יעקב – כביש 67 רמז מיוחד מהקב”ה

תחילת החורבן: פומפיוס, סוף תהליך הגאולה: פומפאו | רמזים חדשים על טראמפ # עודכן יום שלישי

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, שבעים שנה, תיעוד אירועים

רמזים חדשים שנשלחו למערכת:

תוספות חדשות עלו מודגשות בצבע כתום 

התחלת החורבן היתה בעצם בתחילת ימי חשמונאי עם השתלטות רומא על האיזור, דרך פומפיוס.

אז פומפיוס היה בתחילת תהליך החורבן.

ומי שנמצא בקצה השני – בהשלמת סוף תהליך הגאולה – נמצא פומפאו האמריקאי.

פומפיוס מת בגיל 57.

פומפאו נבחר ברוב של 57 קולות בסנאט.

ב-13 במרץ 2018 פיטר הנשיא דונלד טראמפ את מזכיר המדינה רקס טילרסון והודיע שימנה במקומו את פומפאו. ב-26 באפריל אישר הסנאט את מינויו ברוב של 57–42[4]. זמן קצר לאחר ההצבעה הושבע לתפקידו על ידי שופט בית המשפט העליון סמואל אליטו.

הרבה דברים ארעו עם מייק פומפאו ב-23 לחודש זה או אחר

פומפיוס ירש את מקום אביו בגיל 23. 

פומפיוס עשה תהלוכת ניצחון על יהודה גם כן, שקרוי בלטינית טריומף, ולכן פומפאו בגלגול הזה הוא מזכיר המדינה של טראמפ.

פומפאו חגג את נצחונו ביום הולדתו ה-45, ובימינו טראמפ הוא הנשיא ה 45.

וכן העיר פומפיי נחרבה עם השלמת החורבן בפועל. וזה פלא שהשם מיי”ק פומפא”ו עולה כמניין גע”ש.

הוא שואב את הגאולה אלינו כמו פומפיה. הכל מתנקז להבאת משיח.

מאת א. אגאשי. טראמפ גלגול עשו.

תוספת מאת סוד החשמל ילקוט ראובני על התורה – פרשת בראשית

וזה שאמרו רז”ל שדהו אדום וכולם אדומים שמו אדום מאכלו אדום שנא’ הלעיטני נא מן האדם הזה,

גם  צבע שחור של קולה הוא אדום לפי הגמרא בנדה ששחור הוא אדום שהתקלקל

לדעתי פומפאו דומה קצת במראהו החיצוני לפומפיוס, אלא שהוא שמן יותר. הפה שלו דומה מאוד, אלא שהאף אינו בולבוסי כמו של פומפיוס, אך זה כנראה היה משתיית אלכוהול.

***

מתוך ויקיפדיה

גנאיוס פומפיוס מגנוסלטינית:Gnaeus Pompeius Magnus  ‏,29 בספטמבר106 לפנה”ס29 בספטמבר 48 לפנה”ס) מדינאי רומי,מצביא ואיש ציבור אשר היה מתחרהו הגדול שליוליוס קיסר, עמו ניהל מלחמת אזרחים בסופה קיבל קיסר את השלטון המוחלט ברומא. בתולדותעם ישראלזכור פומפיוס ככובשירושליםבשנת63 לפנה”ס.                

כיבוש ירושלים [עריכת קוד מקור|עריכה]  

לאחר מותה של המלכה החשמונאית שלומציון, בשנת 67 לפנה”ס, נחלקה הארץ לשני מחנות יריבים. מן הצד האחד בנה יוחנן הורקנוס השני, ועמו אנטיפטרוס האדומי יועצו, ומן הצד האחר בנה יהודה אריסטובולוס השני, כאשר כל אחד מן הצדדים הניצים שואף לקבל לעצמו את המלוכה.

אריסטובולוס התבצר בירושלים, וכוחותיהם של הורקנוס ואנטיפטרוס, הנעזרים בחרתת מלך הנבטים צרו על העיר. באותה העת היה בסוריה שר צבאו של פומפיוס, סקאורוס. סקאורוס שמע על האירועים בירושלים, וראה בכך שעת הזדמנות להגדיל את עושרו וכוחו של אדוניו. הוא עלה על ירושלים, ושם פנו אליו שני האחים כי יסייע בעדם. אריסטובולוס שיחד את סקאורוס בשוחד כספי רב, וסקאורוס הכריח את הנבטים לסגת מן העיר, ובדרכם חזרה הכה אותם אריסטובולוס.

בינתיים הגיע פומפיוס עצמו לאזור. בישבו בדמשק באו בפניו שלוש משלחות לשטוח את טענותיהן באשר לנעשה ביהודה. משלחתו של אריסטובולוס, משלחתו של הורקנוס, ומשלחת שלישית מאת “העם” אשר דרשה את הסרת שלטון בית חשמונאי, והחזרת שלטונם של הכהנים הגדולים. פומפיוס נמנע מלהכריע במריבה, וירד עם חייליו לירושלים.

חלון הצאט
מערכת כי לה' המלוכה
צאט זה סגור למבזקים בלבד ולחברי vip המעוניין לכתוב כאן מתבקש לשלוח בקשה בטופס https://forms.gle/jd6LeHQpmahEHY95A
baruc
***** ישנם שני מצבים עיקריים שהאור יורד אל תודעת האדם.
.
**** מצב ראשון:
.
האור אמור לרדת בצורה קוהרנטית, בצורה ישירה כמו לייזר, בלי הפרעות. מעולם עליון, עד העולם הזה.
אך הבעיה מתחילה, כשאין ישורת בירידת האור, והוא לא מצליח להכנס לכלי.
האור יורד מעולם המחשבה, עובר לעולם הרגשות ואז יורד עד לעולם המעשה.
זאת אומרת, קודם המחשבה נוצרת אצל האדם, אחר כך המחשבה מייצרת רגש, ואחר כך מתחילה הפעולה הפיזית על ידי הנעת גוף האדם לעשות משהו בעולם הזה.
פעולה זו שהאור יורד אל הכלי, נקראת:: “הבורא יורד לדירה בתחתונים” , הבורא מוציא שמותיו, פעולותיו וכינוייו.
.
מכיוון ששם הבורא הוא : “אהבה” והבורא בעצמו אהבה, הבורא יפשט את אור “האהבה שבדעת” על ידי, שמות של אהבה, פעולות של אהבה, וכינויים של אהבה, שאנחנו הנבראים נצטרך לחוות אותם, על פי מרחקים שונים מעצמות האהבה… בין השאר נלמד מה זה “כעס מאהבה (אדם שכועס כי לא אוהבים אותו) , פחד מאהבה (אדם שמפחד לחיות חיים אוהבים) וכו’… נלמד אהבה, גם דרך , מה זה לא אהבה, ודרך מה זה כן אהבה. נלמד ונתנסה בכל האיוושות האהבה של שמות הבורא. על מנת שנדע כמה אנחנו יישיות של אהבה.
.
כאן בעולם הזה, אנחנו רק רואים את העולם של הסמלים שמתקבלים מתנועות תודעתיות של אהבה, שהנשמה עוברת בעולם העליון, ואז נחווה את ההקרנה של הדבר , כאן בעולם הזה.
.
הבעיה מתחילה כשהאדם:
.
חושב א’
מרגיש ב’
עושה ג’
יוצא שהאור שיורד ומשתלשל מהעולם העליון אל הכלי/הנברא, לא מצליח לקבל ירידה חדה לתוך תודעת האדם, ומתפזר לכל עבר.
.
על מנת שהאור ירד אל תודעת האדם, אדם צריך :
לחשוב א’
להרגיש א’
לעשות א’.
.
לדוגמה: אם אני רוחצת כלים, אני צריכה לחשוב על רחיצת הכלים, להרגיש את רחיצת הכלים, ולעשות את רחיצת הכלים.
אך רב האנשים, בזמן רחיצת הכלים, מחשבתם נודדת, לכל מיני מטלות אחרות, כמו להביא את הילדים לחוג. במקביל הם מרגישים איך הבן זוג מזלזל בדברים שהם עושים, ובמקביל הם עסוקים ברחיצת הכלים.
יוצא שהאור / הארה שצריכים לקבל דרך תנועות תודעתיות בעולם העליון, שכאן מתקבלות, כ”סמלים”, של אדם רוחץ כלים, לא מצליחים להיכנס לתודעת האדם.
בלשון של תודעת הנסתר ביהדות, אין קוהרנטיות.
.
מצב שני, זה שהאור לא ירד עד קומה שלמה.
.
**** ירידת האור לקומה שלמה, תעזור לאדם לחיות בהרמוניה.
.
בעיה שניה בהורדת האור אל הכלי, היא שדווקא האנשים הכי רוחניים, שעושים הגות, או מדיטציה, או מטפלים באחרים, נהיים בעצמם חולים.
.
בגלל שרב האור נשאר תקוע בתוך התודעה, ולא יורד לקומה שלמה, מכח הפוטנציאל, לפועל עצמו , במציאות חיי היום יום.
יוצא שהאור שהם משיגים אותו, באמצעות מדיטציות למשל, או טיפולים
baruc
***** תהליך פתיחת דלת העולם העליון על ידי ביעור חמץ פנימי , לפי תודעת הנסתר ביהדות. וזה קורה פעם בשנה, ורק יום לפני ליל הסדר (היום, ברגעים אלו, לכן כדאי להזדרז).
----------------------------------------------------------------------------
כמה חיכיתי שירד הלילה בכדי שאוכל להתחיל את פעולת ביעור החמץ התודעתי. האם ידעתם שרק היום, מתאפשר לכל אדם, ללא קשר בדרגת התודעה שלו, לחוות זמן תודעתי מיוחד מאד, שבו האדם יכול לפתוח דלת בין שני מימדים . דלת בין העולם הזה, לבין העולם העליון, בלי שהוא צריך לעשות עליה רוחנית.
רק היום זה קורה, ורק אחרי צאת שלושה כוכבים בשמים.

כמו שלמדנו, כל מה שרואים מחוץ לגוף, למעשה זוהי הקרנה גשמית של מה שנמצא בעולם העליון, עולמות עליונים, זה עמקי התודעה של הבורא.
לכן, כל דבר שקורה לנו במציאות, מתרחש לנו על התודעה. ובתודעת הנסתר, לומדים כיצד האלגוריתמים התודעתיים משפיעים לנו על ההקרנה הגשמית, שלה אנחנו קוראים מציאות.

***** ביעור חמץ באמצעות נר בחושך.
המטרה של ביעור החמץ התודעתי, הוא לחפש בעמקי ובנבכי תת המודע שלנו, את התנועות התודעתיות הנסתרות והחשוכות, שגורמות לנו, פחדים, חששות, כעסים, שפיטה, לשון הרע, וכל תנועה תודעתית שרחוקה על מד האהבה מהדרגה התודעתית הכי גבוהה, שהיא עצמות האהבה שלא תלויה בדבר.
התהליך של חיפוש החמץ והביעור שלו, הינו תהליך מאד פשוט, אך דורש ריכוז גדול, נוכחות, רצינות אך בעיקר ענוה.

*****
כיצד עושים את מציאת החמץ התודעתי בעמקי תת המודע.
את התהליך עושים בכל רחבי הבית , חוץ מהשירותים.

1. יש להדליק נר רגיל
2. לכבות את כל האורות בבית
3. להתחיל להסתובב ברחבי החדרים. לעבור חדר חדר, ללכת לפינות החדר, לעבור לאורך הקירות, להכנס למקומות הכי נסתרים בתוך החדר, לאור הנר, ותוך כדי התהליך עצמו, להכנס פנימה למחשבה הפנימית.
4. להחזיק את המילה "חמץ" במחשבה ולנסות להרגיש אילו הרגשות "מחסור" "פירוד" "פחד" "שקר" מתחילות להציף אותנו תוך כדי החיפוש עם אור הנר, בחדרים החשוכים.
5. ממשיכים בתהליך, עד שמרגישים שדמעות שחונקות את הגרון מתחילות לעלות מתוכינו. ממש לתת לדמעות לעלות ולהציף את כל גופינו, לשטוף את החמץ.
6. הדמעות עצמן שמגיעות מעמקי הנשמה שרוצה להרגיש נקיה, הן אילו שיפתחו את הדלת בין הממדים, ואור עצום ישטוף את התודעה שלנו, וינקה את החמץ הנפשי, התודעתי והרוחני.
7. לאחר תהליך הניקיון שיכול לקחת מינימום עשר דקות ועד כמה שאתם מרגישים שצריך. (מקובלים שדברתי איתם, ספרו שלפעמים זה לקח להם אפילו עד שעות הבוקר, עד שעלה האור ממש, כי הם נכנסים עמוק מאד, לבחון את העולם הפנימי שלהם שמקרין לעולם החיצוני, על כל דבר פעוט)
לאחר התהליך עם הנר והדמעות שהציפ
baruc
קצת טעימות מהסודות הנסתרים שקשורים לחג הפסח, לפי תודעת הנסתר הקדמונית ביהדות.
.
חג שמח לכולם.
קריעת ים סוף, זה התהליך התודעתי של קריעת ה"סוף" וההתגלות לאין סוף. כי קריעת ים סוף, נעשתה בתודעה. כשכתוב לנו בתנ"ך שבני ישראל הלכו ארבעים שנה במדבר, אנחנו שואלים את עצמינו... איך? את המדבר הזה גומרים בשלושה ימי הליכה.

הסוד הוא, שזה לא ארבעים שנה במדבר, אלא ארבעים שערי תודעה, שהתודעה הקולקטיבית של עם ישראל, היתה צריכה לעבור, ולעלות מדרגת התודעה: ארבעים ותשע דטומאה... כאשר טומאה, זה מלשון "אטום".
מה שאוטם את התודעה, וקדושה, זה מה שמקדם את התודעה להתפתח לעבר מטרת האהבה והאחדות.

הכל זה עולם תודעתי וההקרנה מתקבלת כאן בגשמי, כתודעת חלקיק שהוקרסה. סוד קריעת ים סוף, זה שהגבול נפרץ והתבנית נשברת, והבורא מתגלה. וכאן אנחנו צריכים לתת מתן תוקף לנוכחות של הבורא בביתינו. זה היום שצריך להתבודד, אתם עם הבורא... להתפעם, ולהתאהב. השם המפורש של הבורא הוא: אהבה. כך כתוב לנו בספרי תודעת הנסתר.
אהבה זה לא לאבי דאבי, או אהבה בין גבר לאישה, כי בעולמות העליונים, אין פיזיקאליות ולא גופים.
אהבה זה הכח שמרכיב את כל היקום, מלשון א' הבה. שזה אומר, הכח שמחבר ושומר על תשתית רקמת האחדות שהכל בנוי בתוכה.

אם חס וחלילה, אדם פוגע ברקמת האחדות שכבר מתקיימת, על ידי לשון הרע, שיימינג, עצבות דטומאה, פחד דטומאה, כעסים, שפיטה וכו'. זה נקרא "עבודה זרה" , כי תנועות כאלו בתוך יישות אלוקית, זרים לה. כי אנחנו נבראנו בצלם אלוקים, שאין קשר לעצבות, כעסים, פחדים למהות שלנו שהיא אהבה.
לכן הבריאה שיש לה מערכת חיסונית לשמור על האחדות, תשלח יסורים לאדם, כמו מחלות, כאבים, תאונות, וכו'... על מנת לעצור את הנשמה, שתתבונן על עולם האשליה שהיא נותנת לו כח לנהל אותה.
ותגרום לנשמה לשאול שאלות ושהיקום ישלח לה תשובה.

זה מה שנקרא: "לחזור בתשובה" . האדם שואל, הבורא עונה תשובה. וכל שאלה, זה כלי להורדת אור שזה התשובה, עד שהאדם מזדכך על ידי שאילת שאלות יקומיות..
.
כל הגמרא מבוססת על שאלה ותשובה, ובעולם העליון, אנשים שחוו מוות קליני, מספרים על השאלה שהחזיקו בתודעתם, ומיידי חוו את התשובה, כי שם אין זמן ומרחב.
עד ששבו דרך המנהרה התודעתית של האור.

כשכתוב, שאסור לעשות פסל או תמונה, הכוונה, לא להגשים את העולם הזה, כי אין עולם פיזיקאלי, ולא לתת כח לסמלי האשליה שהמח מייצר לנו מאותות חשמליים, כי כלום לא נמצא באמת מחוץ לגופינו. זה הכל רק תודעה.
.
בשפת הקודש, לא רק מסתכלים על הויזואליה, אלא גם על הסאונד. זה משמעות של שם לפי הסאונד, או אותיות מתחלפות .
י. ה. ו. ה. מלשון התהוות
א. ה. ב. ה מלשון א' הבה התאהבות.
.
**
baruc
[10:24, 19/4/2019] ‪+972 52-657-5533‬: ** ישנם ארבעה סוגי תקשורת של הנברא עם הבורא
מדבר בתודעת הנסתר, זה מלשון דיבור. וזו דרגת תודעת נפש. הדרגה הנמוכה ביותר... דיבור זו הדרך שבא הנברא מתקשר עם הבורא

רוח- דרגת התפילה, האדם מתפלל לבורא

דרגת הנשמה - תקשורת דרך שירה. מקובלים רבים כתבו שירה, בינם לבין הבורא

. דרגת חיה - תקשורת דרך ניגון... מקובלים אחדים, עלו לעולמות עליונים והביאו משם ניגונים, ניגוני הבעל שם טוב, ניגוני אשלג וכו'

דרגת יחידה- דרך התקשורת היא ריקוד. זו כבר אומנות בפני עצמה, כי כאן נכנסים לעולמות עליונים דרך ריקוד, התבטלות, עשיית סלטות ותנועות תיקון על התודעה, תוך כדי הריקוד.
לרקוד עם הבורא, זה לקום בבוקר, ולהגיד לבורא, אני רוקד איתך. כל דבר שאתה שולח לי היום, אני פשוט מתנהל לפי מה ששלחת, מקבל באהבה, מתבונן ומוצא, מה רצית שאלמד היום שקשור לאהבה. דרך מה זה לא אהבה ודרך מה זה כן אהבה.

מי יתן ושישאר לנו האור אין סוף בתוך כל תא בתודעה המוקרסת שלנו גם כגוף וגם כנשמה כתודעת גל.
אנונימי121629 IL
אנונימי122195 IL
אנונימי123325 IL
אנונימי123722 IL
אנונימי124193 IL
אנונימי124344 IL
אנונימי124347 US
מס' משתתפים בצאט: 7