שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. מ. ה. שליט”א שֶׁעֲפִיפוֹנִי”ם נִרְמָזִים בְּדִלּוּג ד’ אוֹתִיּוֹת בַּפְּסוּקִים עַל שִׁמְשׁוֹן שֶׁשָּׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַפְּלִשְׁתִּים: (שופטים טו, ג) “וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה: וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ: וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת: וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ”. וּכְמוֹ שֶׁשִּׁמְשׁוֹן שָׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַחִטִּים שֶׁל הַפְּלִשְׁתִּים עַל יְדֵי זַנְבוֹת הַשּׁוּעָלִים, כָּךְ שׂוֹרְפִים הַפְּלִשְׁתִּים אֶת שְׂדוֹת הַחִטִּים שֶׁל הַיְּהוּדִים עַל יְדֵי עֲפִיפוֹנִים שֶׁקְּשׁוּרִים בְּחוּט הַדּוֹמֶה לְזָנָב. וּכְמוֹ שֶׁאֵצֶל שִׁמְשׁוֹן לֹא הָיָה לָהֶם מַה לַּעֲשׂוֹת נֶגֶד זֶה, כָּךְ הַיּוֹם אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת נֶגֶד הַטֶּרוֹר הַזֶּה.

כָּתוּב (בראשית מט, יז) “יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י מְבָאֵר כָּתוּב זֶה עַל שִׁמְשׁוֹן שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת נָחָשׁ. ושמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שרואים כאן רמז על העפיפו”ן בפסוק “שְׁפִיפוֹן עֲלֵי אֹרַח”, ובאופן אחר שפיפו”ן אותיות עפיפו”ן אם נחליף ש’ בע’ בסוד ש”ע נהורין שקשורים לנקמת שמשון בעזה שנקרו לו את העינים וחתכו לו את השערות כדלקמן, וכן נחש יש לו צורת חוט.

מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (סוטה ז.) תָּנִי רֶבִּי אוֹמֵר לְפִי שֶׁתְּחִלַּת קַלְקָלָתוֹ בְּעַזָּה לְפִיכָך עָנְשׁוֹ בְּעַזָּה. וְהַכְּתִיב “וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה”. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן דֶּרֶךְ נִשּׂוּאִין הָיוּ. וְרוֹאִים שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שִׁמְשׁוֹן בְּתִמְנָה שֶׁנָּשָׂא פְּלִשְׁתִּית, וְחָד חִידָה בַחֲתֻנָּה וְהַפְּלִשְׁתִּים פִּתּוּ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתּוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת פִּתְרוֹן הַחִידָה, וְאָז הוּא נָקַם בָּהֶם וְהָרַג בָּהֶם שְׁלוֹשִׁים אִישׁ, וְהֵם לָקְחוּ אֶת אִשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ, וּבָהֶמְשֵׁךְ הוּא שָׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַפְּלִשְׁתִּים עַל יְדֵי זַנְבוֹת הַשּׁוּעָלִים, וּכְתוֹצָאָה מִזֶּה הַפְּלִשְׁתִּים נָקְמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן וְאֶת אָבִיהָ עַל מַה שֶּׁגָּרְמוּ לָהֶם, עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אוֹמֵר הַיְרוּשַׁלְמִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם חֵטְא, כִּי שִׁמְשׁוֹן גִּיֵּר אֶת אִשְׁתּוֹ הַפְּלִשְׁתִּית, וּבַמַּעֲשֶׂה אַחַר כָּךְ שֶׁיָּרַד לְעַזָּה וּבָא עַל אִשָּׁה זוֹנָה, שָׁם הָיָה חֵטְא, וְלָכֵן הִתְגַבְּרוּ עָלָיו הַפְּלִשְׁתִּים בְּעַזָּה עַד שֶׁהֵמִית עַצְמוֹ עִם הַפְּלִשְׁתִּים. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּמַּלְבִּי”ם (שופטים טז, ד) הָרִאשׁוֹנָה גִיֵּר וְשִׁנָּה שְׁמָהּ לְשֵׁם יַהֲדוּת, אֲבָל זוֹ לֹא נִתְגַּיְּרָה וְנִשְׁאָר שְׁמָהּ דְּלִילָה, וְכֵן אָמַר הַיְרוּשַׁלְמִי שֶׁבְּתִמָנָתָה דֶּרֶךְ נִשּׂוּאִין הָיָה וְלֹא בְעַזָּה, וַחֲזַ”ל דָּרְשׁוּ דִלְדְּלָה כֹּחוֹ וּמַעֲשָׂיו וְלִבּוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָעֲפִיפוֹנִי”ם נִרְמָזִים בַּפְּסוּקִים עַל שִׁמְשׁוֹן שֶׁשָּׂרַף אֶת שְׂדוֹת הַפְּלִשְׁתִּים בְּתִמְנָה, לְרַמֵּז שֶׁהָעֲפִיפוֹנִי”ם מֵעַזָּה רוֹצִים לִנְקוֹם עַל מַה שֶּׁשִּׁמְשׁוֹן עָשָׂה לָהֶם בְּתִמְנָה, וְלָכֵן זֶה בָּא דַוְקָא מֵעַזָּה כִּי שָׁם שִׁמְשׁוֹן חָטָא, וְשָׁם הֵם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו.

אֲבָל אִם נִרְאֶה אֶת הֶמְשֵׁךְ דִבְרֵי הַיְרוּשַׁלְמִי שָׁם נָבִין אֵיךְ כָּל זֶה מוֹבִיל אוֹתָנוּ לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה: “וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים”, אָמַר רַבִּי אָחָא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תֵּן לִי שְׂכַר עֵינִי אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׂכַר עֵינִי אַחַת מֻתְקֶנֶת לִי לֶעָתִיד לָבֹא. וְרוֹאִים שֶׁאָמְנָם הִתְגַבְּרוּ הַפְּלִשְׁתִּים עַל שִׁמְשׁוֹן בְּעַזָּה בִּגְלַל הַחֵטְא, אֲבָל ה’ שָׁמַע תְּפִלָּתוֹ עַל מַה שֶּׁנִּקְרוּ אֶת עֵינָיו וְהוּא נָקַם בָּהֶם בְּמוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַה שֶּׁנָּקַם בָּהֶם בְּחַיָּיו, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי שָׁם שֶׁעֶשְׂרִים שָׁנָה אַחֲרֵי זֶה הֵם עֲדַיִן פָּחֲדוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה לְעַם יִשְׂרָאֵל: אָמַר ר’ אָחָא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַפְּלִשְׁתִּים יְרֵאִים מִמֶּנּוּ כ’ שָׁנָה לְאַחַר מוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מִמֶּנּוּ כ’ שָׁנָה בְחַיָּיו. וְאִם שִׁמְשׁוֹן אָמַר שֶׁכָּל הַנְּקָמָה שֶׁנָּקַם בָּהֶם הָיְתָה רַק עַל עַיִן אַחַת, וְאֶת הַנְּקָמָה עַל הָעַיִן הַשְּׁנִיָּה הוּא שׁוֹמֵר לַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, יֵשׁ כָּאן רֶמֶז בָּרוּר שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים בְּעַזָּה מַרְגִּישִׁים וּמְפַחֲדִים מִנִּקְמַת שִׁמְשׁוֹן שֶׁכַּנִּרְאֶה כְּבָר בַּדֶּרֶךְ אֲלֵיהֶם, לָכֵן הֵם הִתְחִילוּ אֶת מִלְחַמְתָּם עַל יְדֵי הָעֲפִיפוֹנִים שֶׁקְּשׁוּרִים בַּחֶשְׁבּוֹן הַיָּשָׁן שֶׁלָּהֶם עִם שִׁמְשׁוֹן. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן עַזָּה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וכן שמשון התגרה בפלישתים כשחד להם חידה “מֵעַז יָצָא מָתוֹק” ולא ידעו לפתור, והוא רמז להם שמעזה יצא המתקת הדינים של גאולת ישראל. והפתרון של החידה הוא על האריה שהוא עז שיצא ממנו הדבש שהוא רדה מגויית האריה, ויש כאן רמז על בית המקדש שנקרא אריה שיצא מכל זה כדלקמן.

וְנִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַדִּלּוּג שֶׁל הָעֲפִיפוֹנִי”ם מוֹפִיעַ בְּדִלּוּג 4 אוֹתִיּוֹת, כִּי מִסְפַּר 4 קָשׁוּר לְשִׁמְשׁוֹן, כְּפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁשִּׁמְשׁוֹן בֶּן צְלַלְפוֹנִית בְּגִימַטְרִיָּא 1444, וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אֶפְרַיִם קַבְּלָן שליט”א שֶׁ4 פְּעָמִים שִׁמְשׁוֹן בֶּן צְלַלְפוֹנִית עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 5777 שֶׁזֹּאת הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ לְפִי חֲזַ”ל שֶׁלֹּא מָנוּ אֶת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כְּשָׁנָה. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הֶרְאָה גְבוּרָה בְּעַזָּה בְּדַלְתוֹת הָעִיר, הַיְינוּ בַּחוֹמָה שֶׁל עַזָּה שֶׁהֵם סָגְרוּ אֶת הַדְּלָתוֹת לִמְנוֹעַ יְצִיאָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים טז, ג) “וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן”. וּדְלָתוֹת מְרַמְּזוֹת עַל הָאוֹת דָּלֶ”ת וּמִסְפַּר 4, כַּמּוּבָא בְּפרע”ח לְהָאֲרִיזַ”ל (פורים ע’ תעט) שֶׁהָאוֹת ד’ הִיא בִּבְחִינַת דֶּלֶת, דְּדֶלֶת מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, הַשַּׁיֶּכֶת לְשֵׁם אדנ”י שֶׁעוֹלֶה בְּמִלּוּיוֹ כְּמִנְיַן תרע”א, שֶׁהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל שַׁעַר וְדֶלֶת. וְכֵן מוּבָא שָׁם (העמידה ע’ ריט) שֶׁהַד’ אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ לַנְּקֵבָה יוֹתֵר מֵהַזָּכָר הֵם שְׁנֵי צִירִים וּשְׁתֵּי דְּלָתוֹת הַנִּמְצָאִים בִּיסוֹד הָאִשָּׁה. וְרוֹאִים שֶׁבְּחִינַת הַנְּקֵבָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, נִרְמֶזֶת בַּמִּסְפָּר ד’ וּבִדְלָתוֹת הַמְרַמְּזוֹת עַל ד’. וְכֵן דֶּלֶת בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד. וְלָכֵן הֵם זוֹרְקִים אֶת הָעֲפִיפוֹנִים מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת עַזָּה, כִּי חוֹמוֹת עַזָּה הֵן מְקוֹם הַחִכּוּךְ שֶׁלָּהֶם עִם שִׁמְשׁוֹן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. מ. ה. שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל שֶׁהַפְּלִשְׁתִּים יִפְּלוּ בִּידֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: (ישעיה יד, כט) לֹא תֵיחְדוּן פְּלִשְׁתָּאֵי כּוּלְכוֹן אֲרֵי אִתְּבַּר שׁוּלְטַן דַהֲוָה מַפְלַח בְּכוֹן אֲרֵי מִבְּנֵי בְנוֹהִי דְּיִשָׁי יִפּוֹק מְשִׁיחָא וִיהוֹן עוֹבָדוֹהִי בְּכוֹן כְּחֵיוֵי מַפְרִיחַ.

וְכֵן מִסְפָּר 4 הוּא סוֹד הַגְּאֻלָּה וְסוֹד הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא 444. כִּי מִסְפַּר 4 מְסַמֵּל אֶת סוֹד מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁיּוֹצֵאת מִשִּׁמְשׁוֹן דֶּרֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁאִמּוֹ מִדָּן, כִּי מַלְכוּת בֵּית דָּוִד הִיא בְּסוֹד מִסְפַּר 4, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל שׁוֹפָר’ שֶׁיְהוּדָה הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת הָיָה הַד‘ בַּבָּנִים, וְהוּא אוֹתִיּוֹת הֲוָיָ”ה ד’, וְדָוִד מַתְחִיל וְנִגְמָר בָּאוֹת ד’, וְהוּא הָרֶגֶל הַד’ בַּמֶּרְכָּבָה, וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְכֵן 444 הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל מִדַּת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת פַּרְצוּף לֵאָה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל שֶׁמִּמֶּנָּה יָצְאָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְכֵן 4 פַּעֲמַיִם ק”ו בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד לְרַמֵּז שֶׁבַּמַּלְכוּת מִתְפַּצֵּל הַקַּו לְ4. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁדָּוִי”ד עִם י’, הוּא בִּבְחִינַת ד’ אוֹתִיּוֹת יהו”ה בְּחִלּוּף אוֹתִיּוֹת ד’ בְּה’. וְכֵן יְהוּדָה הוּא הַדּוֹר הַד’ בְּסֵדֶר הַדּוֹרוֹת שֶׁמּוֹנִים מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ. וְהוֹסִיף מו”ח הָרה”ג ר’ אַבְרָהָם מֹשֶה גְּרוֹסְמַן זצ”ל שֶׁדָּוִד הוּא הַדּוֹר הַד’ מִבֹּעַז וְרוּת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה תָּם שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת דָּוִ”ד הוּא ד’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁנֶּפֶשׁ דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא 444. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד עִם הַמִּלִּים. וְכֵן שֶׁל אֶמֶת עִם הַמִּלִּים. וְכֵן שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַשְּׁמִינִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד. וְכֵן הָאוֹת ד’ הִיא הַד’ בִּשְׁמוֹ שֶׁל יְהוּדָה. וְיֵשׁ טַעַם רְבִיעִי הַמְרַמֵּז עַל הָאוֹת ד’ בַּכָּתוּב (בראשית מד, יח) “וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה“. וְכֵן מוּבָא בְּ’דַעַת זְקֵנִים מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת’ (בראשית לח, יח) בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה “צָדְקָה מִמֶּנִּי” אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִצַּלְתָּ אַרְבַּע נְפָשׁוֹת שְׁלֹשָה מֵאֵשׁ וְאֶחָד מִן הַבּוֹר, חַיֶּיךָ שֶׁאַצִּיל בָּנֶיךָ אֶחָד מִן הַבּוֹר וּשְׁלֹשָה מִן הָאֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ שָׁם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. וְרוֹאִים שֶׁיְּהוּדָה פָּעַל בְּמִסְפַּר ד’. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר (תיקונים מז:) שֶׁהַטַּעַם רְבִיעִי מַעֲלֶה אֶת הַמַּלְכוּת לְיִחוּד. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (קעח) שֶׁגֹּדֶל סְפִירַת הַמַּלְכוּת בִּתְחִלָּתָהּ קוֹדֶם הָעִבּוּר בִּמְעֵי אִמָּא, הִיא רְבִיעִית הַיְסוֹד. וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ תִּקֵּן סְעֻדָּה רְבִיעִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת שַׁבָּת וְרָאָה שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים. וְכֵן שִׁעוּר כּוֹס יַיִן הוּא ‘רְבִיעִית’, וְכוֹס מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת דָּוִד. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קכא:) שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא רְבִיעִית לְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, הַיְנוּ שֶׁהִיא שַׁיֶּכֶת לָאוֹת הָרְבִיעִית שֶׁל שֵׁם הֲוָיָ”ה.

והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שרואים קשר בין שמשון לבית המקדש, ולהשפעת ש”ע נהורין של בני חיי ומזוני שבאים לעולם דרך בית המקדש. דמצינו בגמרא (סוטה י:) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד בֵּין כְּתֵפָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שִׁשִּׁים אַמָּה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזֻזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ, וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו”, וּגְמִירִי, דְּאֵין דַּלְתוֹת עַזָּה פְּחוּתוֹת מִשִּׁשִּׁים אַמָּה. וכן בית המקדש היה בבחינת בֵּין כְּתֵפָיו שִׁשִּׁים אַמָּה, כמו שכתוב על בית המקדש (דברים לג, יב) “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן”. וכתוב (מ”א ו, ב) “וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה’ שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ”, ו“שכן” בגימטריא ש”ע נהורין, ולכן הפלשתים בעזה נלחמו בעינים ובשערות של שמשון, כי הם נלחמים בש”ע נהורין של בית המקדש. וכן שמשון בגימטריא שִׁשִּׁים אַמָּה וכמעט אותם אותיות. וכן מובא ברש”י (זבחים נד.) על הכתוב “חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן”,  חופף כמו נזיר חופף ומפספס. ושמשון היה נזיר. וְכֵן עַזָּה בְּגִימַטְרִיָּא נָבָל, הַקְּלִפָּה שֶׁהִלְבִּישָׁה עַל הַשֶּׁפַע שֶׁל הש”ע נהורין של דוד המלך וְנִלְחֲמָה בּוֹ [נָבָל הַכַּרְמֵלִי]. וְכֵן עַזָּה הָיְתָה בְּנַחֲלַת שֵׁבֶט יְהוּדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים א, יח) “וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ”. וְכֵן עַזָּה נִלְחֶמֶת בְּאַשְׁדּוֹד אוֹתִיּוֹת אֵ”שׁ דָּוִ”ד, כִּי אַשְׁדּוֹד הִיא גַם חֵלֶק מִנַּחֲלַת יְהוּדָה. וְכֵן בֹּעַז עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא עַזָּה.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי עַזָּ”ה הֵן סוֹ”ד לְפִי הַסֵּדֶר. לְרַמֵּז שֶׁלִּמּוּד הַסּוֹד מַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים שֶׁבָּאִים מֵעַזָּה, כֵּיוָן שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּרְמָז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם. וְכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלוּ שְׁמוֹת רָאשֵׁי הַחַמָּאס בְּעַזָּה זוֹהֲרִי, אַזַהָר, מְרַמֵּז שֶׁהַצָּרוֹת בָּאוֹת בִּגְלַל שֶׁלֹּא לוֹמְדִים מַסְפִּיק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי מָגוֹ”ר הֵן קַבָּלָ”ה, לְרַמֵּז שֶׁאִם יֵשׁ מָגוֹר וּפַחַד צָרִיךְ לִלְמֹד קַבָּלָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”ב י.) פַּחַד קָשֶׁה יַיִן מְפִיגוֹ. וְקַבָּלָה הִיא בְּחִינַת יַיִן שֶׁמֵּפִיג פַּחַד. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי רַקֶּטָ”א הֵן רַשְׁבִּ”י. וְהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי רַקֶּטָ”ה סַמָּאֵ”ל הֵן רַבִּ”י שִׁמְעוֹ”ן. וְכֵן צָרַת הַמִּנְהָרוֹת מְרַמֶּזֶת שֶׁצָּרִיךְ לְהִכָּנֵס לַמִּנְהָרוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. כַּמוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבא ו) “הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו”, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לְהקב”ה חַדְרֵי חֲדָרִים בְּתוֹרָתוֹ, כָּךְ יֵשׁ לָהֶם לַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חַדְרֵי חֲדָרִים בְּתוֹרָתוֹ, וְאִם רָאִיתָ שֶׁהַיִּסּוּרִין מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאוֹת עָלֶיךָ רוּץ לְחַדְרֵי דִבְרֵי תוֹרָה וּמִיָּד הַיִּסּוּרִין בּוֹרְחִין מִמְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר “לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ”. והוסיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א ששמשון מתחלף בשמעון בחילוף אותיות ש”ע נהורין. וכן שמעון בגימטריא ב’ פעמים רגל, שמרמז על שמשון שהיה חיגר בשתי רגלים כמובא בגמרא (סנהדרין קה:) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּלְעָם חִגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי”. שִׁמְשׁוֹן בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר “שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס”. ולכן רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד דורש את הדרשה שבֵּין כְּתֵפָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שִׁשִּׁים אַמָּה. וכן חסיד בגימטריא עזה.

וכן יש רמז בכתוב (שה”ש ח, ו) “כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה”, ורואים שהיחוד העליון שקשור עם פנימיות התורה קשור עם עזה, לכן “כַמָּוֶת” בגימטריא שמעון. או ב’ פעמים רגל שמרמז על שמשון שהיה לו בחינת מות ברגליים כדלעיל. כמו שבארנו שאם לא עוסקים בתורת רבי שמעון לעורר את האהבה, אז חס ושלום ה“עזה” יכול להתהפך למות. וכן מצינו עוד מקום שרבי שמעון החסיד דורש על עזה: (חגיגה יג:) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד אֵלּוֹ תֵּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּע דּוֹרוֹת שֶׁקוּמְטוּ לְהִבָּרְאוֹת קוֹדֵם שֶׁנִבְרָא הָעוֹלָם וְלֹא נבראו. עָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁתָּלָן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וְהֵן הֵן עֲזֵי פָּנִים שֶׁבַּדוֹר.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (זבחים נד:) שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ וּשְׁמוּאֵל חָשְׁבוּ בִּתְחִלָּה לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּעֵין עֵיטָם, שֶׁהוּא הַמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה גָּבֹהַּ מִקַּרְקַע הָעֲזָרָה עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ אַמּוֹת. וְאַחַר כָּךְ לָמְדוּ מֵהַפָּסוּק “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן” שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם הֲכִי גָּבֹהַּ בִּבְחִינַת רֹאשׁ, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ מְעַט, בִּבְחִינַת כְּתֵפַיִם. ואת המים של בית המקדש לקחו מעֵין עֵיטָם. שמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שרואים אחרי המעשה ששמשון שרף את שדות הפלשתים הוא ישב במקום שנקרא עיטם ונלחם בפלשתים והרג בהם 1000 איש, כמנין ב’ פעמים כת”ף, וה’ עשה לו נס שהוציא לו מים מתוך השן של לחי החמור שאיתה הוא הרג את ה1000 פלשתים, וכמו שלשמשון היה 60 אמה בין כתפיו, כך השינים של עוג מלך הבשן התארכו לאורך 60 אמות, וגם השרביט הזהב של אחשורוש התארך ל60 אמה, ואז הוא אמר “עד חצי המלכות” ולא רצה לתת את בית המקדש. וגם אמתה של בת פרעה התארכה על המים להציל את משה לאורך 60 אמה, כמובא בגמרא: (מגילה טו:) “וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ”, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְדַּמְּנוּ לָהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶחָד שֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת צַוָּארָהּ, וְאֶחָד שֶׁמָּשַׁךְ עָלֶיהָ חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְאֶחָד שֶׁמָּתַח שַׁרְבִיטוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְכַמָּה מְתָחוֹ, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיָה, וְהֶעֱמִידוֹ עַל שִׁשִּׁים. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַאֲמָתָהּ שֶׁל בַּת פַּרְעֹה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְשִׁנֵּי רְשָׁעִים דִּכְתִיב “שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ”, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אַל תִּקְרֵי “שִׁבַּרְתָּ”, אֶלָּא שִׁרְבַּבְתָּ. ומבאר רש”י  שיני רשעים עוג מלך הבשן שעקר הר בת שלש פרסי להשליכו על ישראל ונתנו על ראשו, ושלח הקדוש ברוך הוא נמלים ונקבוהו, ונכנס בצוארו, בקש לשומטו ונשתרבבו שיניו לכאן ולכאן. ומבואר לדברינו שה60 אמה שבין כתפיו של שמשון קשורים ל60 אמה של אורך המקדש שנקרא “בין כתפיו שכן”. וזה נלחם בשיני רשעים שלוקחים מעם ישראל את הש”ע נהורין, לכן הנמלים שנקראים עש נלחמו בשינים של עוג שהתארכו ל60 אמה. וכן שן עוג בגימטריא ש”ע נהורין. וכן לחי שאיתה שמשון נלחם, מרומז בכתוב (תהילים ג, ח) “קוּמָה ה’ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ”. וכן “אֹיְבַי” בגימטריא כ”ג, רמז לעין עיטם שהיה כ”ג אמה מעל בית המקדש. ומהלחי יצא מים שהם בחינת המים של עין עיטם. וכן מצינו בגמרא (יומא עו.) “וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח” מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַ שִׁשִּׁים אַמָּה.

ונביא את לשון הפסוקים אצל שמשון: (שופטים טו, א) “וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים וַיֹּאמֶר אָבֹאָה אֶל אִשְׁתִּי הֶחָדְרָה וְלֹא נְתָנוֹ אָבִיהָ לָבוֹא: וַיֹּאמֶר אָבִיהָ אָמֹר אָמַרְתִּי כִּי שָׂנֹא שְׂנֵאתָהּ וָאֶתְּנֶנָּה לְמֵרֵעֶךָ הֲלֹא אֲחֹתָהּ הַקְּטַנָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה תְּהִי נָא לְךָ תַּחְתֶּיהָ: וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן נִקֵּיתִי הַפַּעַם מִפְּלִשְׁתִּים כִּי עֹשֶׂה אֲנִי עִמָּם רָעָה: וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ: וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת: וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים מִי עָשָׂה זֹאת וַיֹּאמְרוּ שִׁמְשׁוֹן חֲתַן הַתִּמְנִי כִּי לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וַיִּתְּנָהּ לְמֵרֵעֵהוּ וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׂרְפוּ אוֹתָהּ וְאֶת אָבִיהָ בָּאֵשׁ: וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל: וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה וַיֵּרֶד וַיֵּשֶׁב בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם: וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ וַיֹּאמְרוּ לֶאֱסוֹר אֶת שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ: וַיֵּרְדוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם: וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ לְתִתְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם: וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע: הוּא בָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה’ וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו: וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בִּלְחִי הַחֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ: וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר וַיַּשְׁלֵךְ הַלְּחִי מִיָּדוֹ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא רָמַת לֶחִי: וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל ה’ וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא וְנָפַלְתִּי בְּיַד הָעֲרֵלִים: וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.

מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין שִׁמְשׁוֹן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר צח, יד) שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ [אֶת שִׁמְשׁוֹן] וְסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שֶׁמֵּת אָמַר אַף זֶה מֵת, “לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה””. וְכֵן מוּבָא שָׁם (צט, י) “דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד”, כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים זֶה יְהוּדָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדב”ר י, ה) שִׁמְשׁוֹן בָּא מִשֵּׁבֶט דָּן וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה. וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויחי קס.) “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה”, זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיָּצָא מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים, אָבִיו מִיהוּדָה וְאִמּוֹ מִדָּן. רוֹאִים שֶׁשִּׁמְשׁוֹן אִחֵד בְּתוֹכוֹ אֶת שְׁנֵי הַקְּצָווֹת שֶׁל יְהוּדָה וְדָן כְּמוֹ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן שִׁמְשׁוֹן הוּא בֵּן אַחַר בֵּן שֶׁל חֻשִׁים בֶּן דָּן. וְחֻשִׁים אוֹתִיּוֹת מָשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בִּירוּשַׁלְמִי (יבמות מח:) שֶׁהַפָּסוּק בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א’ ח, ח) קוֹרֵא לְבֹעַז בִּזְמַן שֶׁנָּשָׂא אֶת רוּת לְהוֹלִיד אֶת שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ בְּשֵׁם “חוּשִׁים”, שֶׁחָשׁ לִלְמֹד אֶת הַהֲלָכָה מוֹאֲבִי וְלֹא מוֹאֲבִית. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘לִקּוּטֵי אֲמָרִים’ מֵר’ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין (אות טז) עִנְיַן שִׁמְשׁוֹן. אָמְרוּ חז”ל שֶׁחָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כִּי אִמּוֹ הַצְּלַלְפוֹנִי הִיא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה מִבְּנֵי חוּר שֶׁמִּמֶּנּוּ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת בֵּית דָּוִד גַּם כֵּן מִבְּצַלְאֵל. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה אָבִיו מִיהוּדָה וְאִמּוֹ מִדָּן וְהוּא לְהֵיפֶךְ, כִּי עִנְיַן יְהוּדָה וְדָן שֶׁהֵם רֹאשׁ וְסוֹף הַשְּׁבָטִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז”ל אֵין לְךָ גָּדוֹל מִיהוּדָה וְיָרוּד מִדָּן, וְחִבּוּרָם הַיְינוּ שֶׁמִּתְחַבֵּר הָרֹאשׁ לַסּוֹף נַעֲשָׂה עָגֹל כְּשֶׁלּוֹקְחִים קַו יָשָׁר וְכוֹפְפִים הָרֹאשׁ לְחַבֵּר עִם הַסּוֹף. וְהוּא סוֹד הַמָּחוֹל לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (בראשית לח, יג) “עֹלֶה תִמְנָתָה”, וּבְשִׁמְשׁוֹן הוּא אוֹמֵר “וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה”, בְּשִׁפּוּעַ הָהָר הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת, עוֹלִין לָהּ מִכָּאן וְיוֹרְדִין לָהּ מִכָּאן. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין מַעֲשֶׂה יְהוּדָה וְתָמָר לְהָקִים אֶת הַמַּלְכוּת, לְמַעֲשֶׂה שִׁמְשׁוֹן שֶׁהָלַךְ לָשֵׂאת אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת הַפְּרָטִית שֶׁלּוֹ. וְכֵן שֵׁם שפ”ו שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וְהוּא מֵבִיא אֶת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, נִרְמָז בְּתֵבַת שִׁפּוּעַ. וְהוֹסִיף הרה”ג א. צ. א. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (במדבר יג, יב) “לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּבְגִימַטְרִיָּא שֵׁם כד”ת שֶׁחָקוּק עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְהִלַּת יַעֲקֹב’. וְכֵן כָּל הַפָּסוּק בְּא”ת ב”ש בְּגִימַטְרִיָּא 1335 מִסְפַּר הַקֵּץ שֶׁל דָּנִיֵּאל. וְכֵן “דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד מְנַחֵם בֶּן עַמִּיאֵל, וְיִתָּכֵן שֶׁנִּקְרָא בֶּן עַמִּיאֵל עַל שֵׁם עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי.

וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”ב צא.) שֶׁלְּבֹעַז הָיוּ שִׁשִּׁים יְלָדִים, וְעָשָׂה לָהֶם מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁתָּאוֹת, לְאֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין, וְלֹא הִזְמִין לַמִּשְׁתָּאוֹת אֶת מָנוֹחַ אֲבִי שִׁמְשׁוֹן שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ לוֹ יְלָדִים, וּמָנוֹחַ נִפְגַּע מִזֶּה, וּבֹעַז נֶעֱנַשׁ שֶׁמֵּתוּ לוֹ כָּל הַשִּׁשִּׁים יְלָדִים. וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בֵּן שֶׁהָיָה זָרִיז יוֹתֵר מִכָּל הַשִּׁשִּׁים. וְהָרשב”ם שָׁם מֵבִיא ב’ פֵּרוּשִׁים אוֹ שֶׁהַבֵּן שֶׁנּוֹלַד הוּא עוֹבֵד שֶׁנּוֹלַד מִבֹּעַז וּמִמֶּנּוּ יָצָא דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אוֹ שֶׁהוּא שִׁמְשׁוֹן שֶׁנּוֹלַד מִמָּנוֹחַ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּדָוִד וְשִׁמְשׁוֹן הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אוֹתָהּ בְּחִינָה.

מוּבָא בַּ’חֲתַם סוֹפֵר’ (‘תורת משה’ הפטרת נשא. ‘דרשות חתם סופר’ ח”ב רות תקצ”ד) שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַפְּלִישְׁתִּים נִקְּרוּ אֶת עֵינָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן, שָׂמוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְהָיוּ מְבִיאִים לוֹ נְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁיִּתְעַבְּרוּ מִמֶּנּוּ גִּבּוֹרִים. הֵבִיאוּ לְפָנָיו אֶת עָרְפָּה, וְהוֹלִידָה מִמֶּנּוּ שִׁשָּׁה גִּבּוֹרִים, וּבְרֹאשָׁם גָּלְיַת, וְכֻלָּם מֵתוּ בְּיַד דָּוִד וַאֲנָשָׁיו. וְהַגרי”ח סוֹפֵר בְּסִפְרוֹ ‘הֲדַר יַעֲקֹב’ (ח”ה סט”ז) מֵבִיא שֶׁשָּׁאַל אֶת הַגר”ח קַנְיֶבְסְקִי שליט”א עַל מְקוֹרוֹ שֶׁל הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ וְהֶרְאָה לוֹ כְּתַב יָד שֶׁל תּוֹסֶפְתָּא עַל תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ מַדּוּעַ שִׁמְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת גָּלְיַת, דְּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה ב, ט) ר’ בִּיבִּי בְּשֵׁם ר’ רְאוּבֵן אָמַר רוּת וְעָרְפָּה בְּנוֹתָיו שֶׁל עֶגְלוֹן הָיוּ. וּמוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ש”א שעא) שֶׁאִם עָרְפָּה הָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם רוּת הָיְתָה מְתַקֶּנֶת אֶת עַצְמָהּ וְלוֹקַחַת חֵלֶק בְּבִנְיַן הַמַּלְכוּת, וּכְשֶׁהֵן נִפְרְדוּ, רוּת לָקְחָה אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּעָרְפָּה, וְעָרְפָּה לָקְחָה אֶת הָרַע שֶׁבְּרוּת, וּמִזֶּה נוֹלַד גָּלְיַת שֶׁהָיָה הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וְרוֹאִים שֶׁעַל עָרְפָּה הָיָה הֲוָה אֲמִינָא אוּלַי יֵצֵא הַמָּשִׁיחַ מִמֶּנָּה, וּבַסּוֹף יָצְאָה מִמֶּנָּה הַקְּלִפָּה שֶׁהִיא הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל דָּוִד. וְכֵיוָן שֶׁגָּלְיַת הוּא הַקְּלִפָּה שֶׁל מָשִׁיחַ, הוּא נוֹלַד מִשִּׁמְשׁוֹן שֶהָיָה לוֹ שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צו:) שֶׁשְּׁמָהּ שֶׁל רוּת קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה הָיָה גִּלִּית, נִרְאֶה דְּגָלְיַת הוּא אוֹתִיּוֹת גִלִּית, לְרַמֵּז שֶׁהָרַע שֶׁל רוּת הַנִּרְמָז בִּשְׁמָהּ קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה, נִכְנַס בּוֹ כְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל. וְכֵן גָּלְיַ”ת מְרֻמָּז בַּכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל דָּוִד (ש”ב ה, ב) “וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל” בְּדִלּוּג הָפוּךְ שֶׁל ב’ אוֹתִיּוֹת, דְּגָלְיַת הוּא הַקְּלִפָּה הַמִּתְנַגֶּדֶת לְדָוִד לָכֵן הוּא נִרְמָז בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא עַל גָּלְיַת (סוטה מב:) “וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב”, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּדֵי לְבַטְּלָם מִקְּרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. דְּגָלְיַת הוּא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת לָכֵן הוּא מִתְנַגֵּד לְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְכֵן עָרְפָּה הִיא אוֹתִיּוֹת פֶּה רַע, כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּסוֹד פֶּה טוֹב, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘הַשֻּׁלְחָן פֶּה’.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה י.) “וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים”, מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר מִמֶּנּוּ. וְכוּ’, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְשׁוֹן דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, “דָּן יָדִין עַמּוֹ, כְּאַחַד” וְגוֹ’. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְשׁוֹן, עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר, “כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה’ אֱלֹהִים”. אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יִמָּחֵק, אֶלָּא מֵעֵין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָגֵן עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אַף שִׁמְשׁוֹן הֵגֵן בְּדוֹרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רוֹאִים שֶׁהַגְּמָרָא מַזְכִּירָה עַל שִׁמְשׁוֹן חֲטָאִים, וּמִיָּד אַחַר כָּךְ מַזְכִּירִים אֶת מַעֲלוֹתָיו הַגְּבֹהוֹת, נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהַמַּהֲלָךְ הַפְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל הָיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהַנְּפִילָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה רַק בָּזֶּה שֶׁצֵּרֵף תַּאֲוָה לְמַעֲשֵׂה הָעֲבֵרָה לִשְׁמָהּ. דְּשִׁמְשׁוֹן מֵאָז הֱיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן סִפְּרוּ לוֹ הוֹרָיו אֶת הַסִּפּוּר עִם הַמַּלְאָךְ שֶׁנִּגְלָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם (שופטים יג, ה) “הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים”. לָכֵן חָשַׁב כָּל יָמָיו אֵיךְ הוּא יִזְכֶּה לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. וְהוּא יָדַע שֶׁאִם הוּא יָבֹא לְהִלָּחֵם כְּנָצִיג שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הוּא מְסַכֵּן אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִלְחָמוֹת, וְאֶת זֶה הוּא לֹא רָצָה. לָכֵן הוּא חִפֵּשׂ עֲלִילָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מְרִיבָה פְּרָטִית עִם הַפְּלִשְׁתִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים יד, א) “וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְגוֹ’ כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים“. הַיְינוּ הוּא הִתְחַתֵּן אִתָּם וְחָד לָהֶם חִידוֹת וְכוּ’ כְּדֵי לִמְצֹא עִלָּה לָרִיב אִתָּם וְלַהֲרֹג בָּהֶם, וּלְהָטִיל פַּחְדוֹ עֲלֵיהֶם. וְלָכֵן רוּחַ ה’ הִתְגַּלְּתָה אֵלָיו לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁחָטָא וְנָפַל בְּתַאֲוָה כַּמּוּבָא בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים שָׁם, וּכְשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה שׁוּב חָזַר כֹּחוֹ וְהֵמִית אֶת עַצְמוֹ עִם הַפְּלִשְׁתִּים וְכוּ’. וְדַרְגָּה כָּזֹאת שֶׁל עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ עֲבוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל, מָצִינוּ גַם אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּא עַל בַּת שֶׁבַע בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה עָלֶיהָ אֶת הָאוֹר שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְפִי עֶרְכּוֹ הָיָה בָּזֶה חֵטְא. וְזוֹ דַּרְגַּת מְסִירוּת נֶפֶשׁ גְּבוֹהָה מְאֹד שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל שִׁמְשׁוֹן וְדָוִד, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לַחֲטֹא וְלִמְסֹר נַפְשָׁם גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא עֲבוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל.

וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז שֶׁהַגְּאֻלָּה תַּתְחִיל מִנְּפִילַת עַזָּה, בַּפְּסוּקִים (זכריה פרק ט) “תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב: וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים: וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי: וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְּעֵינָי: גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת”. וְכֵן רוֹאִים בִּנְבוּאַת עָמוֹס שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ אֶת נְפִילַת דַּמֶשֶּׂק עִם נְפִילַת עַזָּה: (עמוס א, ה) “וְשָׁבַרְתִּי בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת אָוֶן וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מִבֵּית עֶדֶן וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה אָמַר ה’: כֹּה אָמַר ה’ עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת עַזָּה וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ”. וּמֻזְכָּרוֹת שָׁם גַּם צֹר וְצִידוֹן: (ב) “וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ צֹר וְצִידוֹן”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ד. לֵב שליט”א שֶׁרְצוּעַת עַזָּה בְּגִימַטְרִיָּא שֻׁבוּ יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל “בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה“.

הַצָּרוֹת שֶׁסּוֹבְלִים הַיּוֹם מֵעַזָּה, נִגְרְמוּ כְּתוֹצָאָה מֵהֶסְכְּמֵי אוֹסְלוֹ הַיְדוּעִים לְשִׁמְצָה, בָּהֶם נָתְנוּ לָעֲרָבִים בְּעַזָּה מְדִינָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁיּוּכְלוּ לְהַכְנִיס נֶשֶׁק וְלַחְפֹּר מִנְהָרוֹת וְכוּ’. וְהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּהֶסְכֵּמִים אֵלּוּ הַהֶסְכֵּם הָרִאשׁוֹן בַּשֵּׁם עַזָּה וִירִיחוֹ תְּחִלָּה. וְנִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל תְּחִלַּת הַגְּאֻלָּה שֶׁתִּהְיֶה קְשׁוּרָה עִם יְרִיחוֹ תִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעַזָּה, דִּירִיחוֹ מְרַמֶּזֶת עַל רָחֵל הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, וְעִם הָאוֹתִיּוֹת עוֹלָה בְּגִימַטְרִיָּא רָחֵל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א (ע’ 56) שֶׁיְּרִיחוֹ הִיא מִלְּשׁוֹן יָרֵחַ הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן הָעִיר יְרִיחוֹ שֶׁנִּמְצֵאת סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן וְנִקְרֵאת בַּכָּתוּב (במדבר לג, מח) “יַרְדֵּן יְרֵחוֹ”, קְשׁוּרָה לַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרָא יַרְדֵּן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יוֹסִיפוּן’ (פל”ח) שֶׁיְּרִיחוֹ הִיא עִיר הַיָּרֵחַ, בָּהּ רָאוּ לָרִאשׁוֹנָה אֶת מוֹלַד הַיָּרֵחַ לִפְנֵי שְׁאַר מְקוֹמוֹת, וְיָרֵחַ מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן הַשֵּׁם יְרִיחוֹ הוּא עַל שֵׁם הָרֵיחַ כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (מ”ב כ, יג) שֶׁהָיָה גָּדֵל שָׁם אֲפַרְסְמוֹן שֶׁנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא לט:) עִזִּים שֶׁבִּירִיחוֹ הָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ קְטֹרֶת. נָשִׁים שֶׁבִּירִיחוֹ אֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְבַּשֵּם מֵרֵיחַ קְטֹרֶת. וְרֵיחַ מְסַמֵּל אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ (ישעי’ יא ג) “וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הוי”ה”. וְכֵן עַזָּה וִירִיחוֹ תְּחִלָּה עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח, לְרַמֵּז שֶׁשָּׁם הִתְחִילָה הַגְּאֻלָּה שֶׁל שְׁנַת תשע”ח.

כָּתוּב (ישעי’ ז, א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ: וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ: יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר: נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה: כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם וְגוֹ’. לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל”. הַנְּבוּאָה נֶאֶמְרָה בִּזְמַן שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת, מַלְכוּת אָחָז מִבֵּית דָּוִד שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם, וּמַלְכוּת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֵאֶפְרַיִם שֶׁמָּלַךְ בְּשׁוֹמְרוֹן. וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ כָּרַת בְּרִית עִם רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם מִדַּמֶּשֶׂק, וְעָלוּ לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם. וִישַׁעְיָהוּ נִבָּא לְאָחָז שֶׁלֹּא יְפַחֵד מֵהֶם, כִּי לֹא יַצְלִיחוּ לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וּבְנוֹסָף, הוּא נִבָּא שֶׁמַּלְכוּת אֶפְרַיִם תִּגְלֶה וּתְסַיֵּם אֶת תַּפְקִידָהּ אַחֲרֵי שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, וְתִיפּוֹל יַחַד עִם אֲרָם, שֶׁהִיא דַּמֶּשֶׂק. בְּעִיּוּן בְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א נִרְאֶה, שֶׁהַפְּסוּקִים מְרַמְּזִים גַּם עַל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים לֶעָתִיד לָבֹא. שֶׁמַּלְכוּת אֶפְרַיִם הִיא כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁתִּהְיֶה לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קוֹדֶם הַגְּאֻלָּה. וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד עִמָּנוּאֵל שֶׁהוּא חִזְקִיָּה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (‘ספרא דצניעותא’ פ”א) וְזֶה סוֹד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי בְּסוֹפוֹ שֶׁהוּא עֲטֶרֶת הַיְסוֹד. וְזֶה סוֹד “וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֶת בֶּן טָבְאַל”, כִּי הַחֲלֻקָּה שֶׁל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁנֶּחְלְקָה עֲטֶרֶת הַיְסוֹד מִן הַמַּלְכוּת, שֶׁשְּׁנֵיהֶן הֵם סִטְרָא דְּמַלְכוּת, וְלָקְחוּ יִשְׂרָאֵל סִטְרָא דִּימִינָא וְנִכְלְלוּ בַּנֶּצַח, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד סִטְרָא דִּשְׂמֹאלָא בַּנּוּקְבָא. וּכְשֶׁחָטָא שְׁלֹמֹה נֶחְלְקָה לִשְׁנַיִם. וְרָצָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחֲזֹר כָּל הַמְּלוּכָה לְיָדוֹ, כֻּלָּא בְּסִטְרָא דִּימִינָא, וְזֶהוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֶת בֶּן טָבְאַל, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה” שֶׁיִּתְבַּטֵּל חַס וְשָׁלוֹם מַלְכוּת נוּקְבָא. וְזֶה סוֹד בִּתְחִלָּה מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם שֶׁהוּא עֲטֶרֶת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְאַחַר כָּךְ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאָז יִתְבַּסְּמוּ וְיַתְחִיל הַתִּקּוּן. יוֹצֵא שֶׁתְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף עִם מַלְכוּת הָעֶרֶב רַב שֶׁשַּׁיֶּכֶת לִתְקוּפָה זוֹ, נִרְמֶזֶת בִּפְסוּקִים אֵלּוּ, וּמֶמְשֶׁלֶת אֶפְרַיִם וְיוֹסֵף תִּיפּוֹל יַחַד עִם דַּמֶּשֶׂק. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם”. וְאָז תִּתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה שֶׁל לֵדַת עִמָּנוּאֵל שֶׁהוּא חִזְקִיָּה, שֶׁמְּרַמֵּז עַל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

וְנִרְאֶה דְּלָכֵן נִקְרֵאת מֶמְשֶׁלֶת הָעֶרֶב רַב בַּפָּסוּק בְּשֵׁם זְנָבוֹת, כִּי מָצִינוּ עוֹד מָקוֹם אֶחָד בִּלְבַד בְּכָל הַתַּנַּ”ךְ שֶׁמֻּזְכָּרִים בּוֹ שְׁנֵי זְנָבוֹת, וְגַם שָׁם שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת נִשְׂרָפוֹת. (שופטים טו, ד) “וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתָּוֶךְ: וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים”.

וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׁנֵי זְנָבוֹת אֵלּוּ מְסַמְּלִים אֶת הַחִכּוּךְ שֶׁיֵּשׁ בֵּין שִׁמְשׁוֹן לְעַזָּה שֶׁיִּהְיֶה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן תִּסְתַּיֵּם מַלְכוּת אֶפְרַיִם יַחַד עִם מַלְכוּת דַּמֶּשֶׂק וְנִזְכֶּה לַמָּשִׁיחַ. וְכֵן זָנָב מְרַמֵּז עַל קֵץ וְסוֹף. וְיִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל יָאִיר לַפִּיד וְאָבִיו, שֶׁהֵם שְׁנֵי לַפִּידִים שֶׁשּׂוֹרְפִים אֶת שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת שֶׁל דַּמֶּשֶׂק וְאֶפְרַיִם הַמֻזְכָּרִים בִּנְבוּאַת יְשַׁעְיָהוּ שֶׁהֵבֵאנוּ. וְכֵן מֻזְכֶּרֶת שָׁם “תְּעָלַת הַבְּרֵכָה” וּמְרַמֶּזֶת עַל שׁוּעָלִים שֶׁנִּקְרָאִים בַּתַּרְגּוּם תְּעָלַיָא. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יְהוּדָה סִילְמַן שליט”א שֶׁאָמַר בִּדְרָשַׁת שַׁבָּת שׁוּבָה תשע”ד, שֶׁזָּנָ”ב ר”ת זֶה נְתַנְיָהוּ בִּנְיָמִין, וְעוֹד זָנָ”ב ר”ת זֶה נַפְתָּלִי בֶּנֶט, וַה’ קָשַׁר אוֹתָם יַחַד עִם הַלַּפִּיד בָּאֶמְצַע, וְשׂוֹרְפִים אֶת כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם. וְכֵן “וַיִּלְכֹּד” מְרַמֵּז עַל מִפְלֶגֶת הַלִּיכּוּד. וְכֵן יָדוּעַ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כְּשֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּיִּשּׁוּב ‘שְׁאָר יָשׁוּב’ אֲסוֹן הַמְּסוֹקִים, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁבּוֹ קָרְאוּ אֶת הַהַפְטָרָה הַזֹּאת, אָמְרוּ כֻלָּם שֶׁהָאָסוֹן מְרֻמָּז בַּהַפְטָרָה בַּפְּסוּקִים “אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ וְגוֹ’, הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה”. וְרָאִינוּ גַם אָז שֶׁהָאָסוֹן שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל נִרְמַז בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת.

“מוֹל סוּף” בְּגִימַטְרִיָּא 222 הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 מִסּוֹף הָאֶלֶף.

כָּתוּב (דברים א, א) “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב”, וּמְבָאֵר רַבִּי יוֹסֵף בְּכוֹר שׁוֹר: “מוֹל סוּף” כְּלוֹמַר לְאַחַר שֶׁגָּזַר לָהֶם הקב”ה יַם סוּף. “מוֹל” לְשׁוֹן גָּזַר, כְּמוֹ “מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” שֶׁהוּא גָזַר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ לְשׁוֹן צִוּוּי, וְזֶה שֵׁם דָּבָר, כְּמוֹ “לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים”. וְכֵן מְבָאֵר ‘בַּעַל הַטּוּרִים’ “מוֹל” ב’ בַּמְסוֹרָה. “מוֹל סוּף”. וְאִידָךְ “מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית”, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ הקב”ה לִיהוֹשֻׁעַ “עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים” וְאַל תָּמוּל בְּקָנֶה הַגָּדֵל בַּסּוּף, פֵּרוּשׁ בָּאֲגָם. וְזֶהוּ מוֹל סוּף מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרוֹאִים שֶׁ“מוֹל סוּף” מְרַמֵּז עַל קְרִיעַת יַם סוּף בִּבְחִינַת מִילָה, כְּמוֹ “לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁ“מוֹל סוּף” בְּגִימַטְרִיָּא 222 שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא 222 שָׁנָה מִסּוֹף הָאֶלֶף. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל זְמַן הַמְסֻגָּל לַגְּאֻלָּה כְּמוֹ קְרִיעַת יַם סוּף, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (חקת סא.) “דֶּרֶךְ יַם סוּף” דֶּרֶךְ הוּא לְיַם סוּף, סוֹף הַדְּרָגוֹת, שֶׁהָיְתָה מַנְהִיגָה לִפְנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר וּמְלַמֶּדֶת אוֹתָם דַּרְכֵי הַחַיִּים, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַדֶּרֶךְ לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן “דֶּרֶךְ יַם סוּף” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁשֵׁם ע”ב שֶׁבּוֹ תְלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יוֹצֵא מֵהַפְּסוּקִים שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף “וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט” בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בשלח נ.) הַיָּם הָעֶלְיוֹן הִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם, וְנִמְחוּ בְּיָדָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ “טֻבְּעוּ בְיַם סוּף”, סוֹף הַדְּרָגוֹת. וְרוֹאִים שֶׁיַּם סוּף מְרַמֵּז עַל נְקֻדַּת הַסּוֹף וְהַקֵּץ.

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (תיקונים קטו.) שֶׁהַכָּתוּב “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי“ה” ר”ת בְּגִימַטְרִיָּא ע”ב לְרַמֵּז עַל מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁפָּעֲלָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְכֵן מוּבָא בְּ’יַלְקוּט רְאוּבֵנִי’ (ערך גאולה) שֶׁהַגְּאֻלָּה תָּבֹא דֶּרֶךְ שֵׁם ע”ב, שֶׁיִפְעַל דֶּרֶךְ שֵׁם ע”ה שֶׁהוּא אַחַד הַשֵּׁמוֹת שֶׁל ע”ב כְּמִנְיַן כֹּהֵ”ן אִישׁ הַחֶסֶד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁכֹּהֵן עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח, אִם נְחַשֵּׁב גַּם אֶת מִסְפַּר שְׁבַע מֵאוֹת וְגַם אֶת מִסְפַּר חֲמִישִׁים שֶׁל הָאוֹת נ’ כְּפִי שֶׁמְּחַשֵּׁב הַסֵּפֶר ‘כְּתֹנֶת תַּשְבֵּץ’ עַל מִדְרַשׁ פְּלִיאָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מָרְצִיָּאנוֹ שליט”א שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתוּב מָשִׁיחַ בַּתּוֹרָה: (ויקרא ד, ג) “הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ”, לְרַמֵּז שֶׁמָּשִׁיחַ יָבֹא בִּשְׁנַת ה’כהן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן בַּתּוֹרָה הוּא כְּמִנְיַן כֹּהֵ”ן, וּמִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת בִּנְקֻדַּת הָאֶמְצַע שֶׁל הַתּוֹרָה בֵּין ו’ דְּגָחוֹן לְ“דָרֹש דָּרַשׁ” הוּא לֵוִ”י פְּעָמִים לֵוִ”י, שֶׁעוֹלֶה 2116 בִּבְחִינַת גְּבוּרָה שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָּא 216 מִדָּתוֹ שֶׁל לֵוִי שֶהוּא כְּנֶגֶד הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וְהַתּוֹרָה מְסַיֶּמֶת בְּ“יִשְׂרָאֵל”. וְכֵן כְּלִ”י ר”ת כֹּהֵן לֵוִי יִשְׂרָאֵל מְרֻמָּז בִּנְקֻדַּת הַיִּחוּד שֶׁל סִיּוּם הַתּוֹרָה “לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל”. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁנֹּסַח הַמִּדְרָשׁ (ב”ר פה, א) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא 2116. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ד. לֵב שליט”א שֶׁהַס”ת שֶׁל ג’ שְׁמוֹת הַפַּרְנָסָה הַיּוֹצְאִים מֵהַכָּתוּב “פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ” פא”י, סא”ל חת”ך הֵן כְּלִ”י לְרַמֵּז עַל הַכְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁהָר”ת שֶׁל כָּל הַפָּסוּק “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם הוי“ה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט. וְכָתוּב זֶה נִכְתָּב בַּסֵּפֶר תּוֹרָה בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע שִׁירַת הַיָּם, הַיְינוּ הַלְּבֵנָה הָאֶמְצָעִית, לְרַמֵּז שָּכָּתוּב זֶה הוּא הַבָּרִיחַ הַתִּיכוֹן שֶׁל כָּל הַשִּׁירָה, לָכֵן הוּא נִמְצָא בִּנְקֻדַּת הָאֶמְצַע. וְכֵן הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל קְרִיעַת יַם סוּף (שמות טו, ו) “יְמִינְךָ ה’ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה’ תִּרְעַץ אוֹיֵב” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא, אָמַר, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶן, לִכְשֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת, אָמַר לָהֶן, וְלֹא כָּךְ אֲמַרְתֶּם לִי, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת, אָמְרוּ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לָהֶם, אִם כָּךְ יֵהָפְכוּ מֵי מְעָרַת פַּמְיָס לְדָם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וּפֶלֶא שֶׁפַּמְיָס אוֹתִיּוֹת יַם סֻף.

מֹשֶה שָׁלַח אֶת הַמְרַגְּלִים לְמ’ יוֹם. וּפָרָשַׁת שְׁלַח יַחַד עִם מ’ אוֹתִיּוֹת חַשְׁמַל.

בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא וישלח ד) “וָיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ”, בִּקֵּשׁ עֵשָׂו לְנָשְׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְשַׁיִשׁ. שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מָרְדֳּכַי פְרַנְק שליט”א שֶׁפָּרָשַׁת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו נִקְרֵאת “וַיִּשְׁלַח”, לְרַמֵּז שֶׁיְּנִיקַת עֵשָׂו מִיַּעֲקֹב דֶּרֶךְ שִׁנָּיו הִיא בִּבְחִינַת שִׁלּוּחַ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ב”ק ג.) שֶׁלְּשׁוֹן שִׁלּוּחַ מְרַמֶּזֶת עַל שֵׁן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לב, כד) “וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם”. וְלָכֵן פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח מְסַפֶּרֶת עַל יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח מַתָּנָה לְעֵשָׂו, דְּשִׁלּוּחַ זֶה הָיָה לָתֵת לוֹ יְנִיקָה דֶּרֶךְ שִׁנָּיו שֶׁלֹּא יִלָּחֵם בּוֹ. וְכֵן נִרְאֶה דְּפַרְשִׁיּוֹת וַיִּשְׁלַח, בְּשַׁלַּח, שְׁלַח, נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן שִׁלּוּחַ הַמְרַמֶּזֶת עַל שֵׁן, דְּגַם בָּהֶם יֵשׁ חִבּוּר קְדֻשָּׁה וּקְלִפָּה, בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה בִּתְחִלָּה שׁוֹלֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם לִינוֹק מֵהֶם. וּבְפָרָשַׁת שְׁלַח הָיָה שִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים שֶׁנָּתַן יְנִיקָה גְּדוֹלָה לַקְּלִפָּה. וְכֵן לְשׁוֹן שִׁלּוּחַ מְרַמֶּזֶת עַל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁנּוֹתְנִים יְנִיקָה לַקְּלִפָּה מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן ג’ פַּרְשִׁיּוֹת וַיִּשְׁלַח בְּשַׁלַּח שְׁלַח אֵלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁמֻּזְכָּר בָּהֶן עֲמָלֵק. בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח “וַתֵּלֵד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק”. בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח “וַיָּבֹא עֲמָלֵק”. בְּפָרָשַׁת שְׁלַח “עֲמָלֵק יוֹשֵב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב”. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי שֵׁ”ן הֵן מ”ר בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵ”ק. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. מ. שליט”א שֶׁשְׁלַח אוֹתִיּוֹת חָלָשׁ הַמְרַמֵּז עַל צַד הַקְּלִפָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמֹּשֶה שָׁלַח אֶת הַמְרַגְּלִים לְמ’ יוֹם. וּפָרָשַׁת שְׁלַח יַחַד עִם מ’ אוֹתִיּוֹת חַשְׁמַל. לְרַמֵּז שֶׁהָיָה כָּאן שִׁלּוּחַ לָתֵת יְנִיקָה מֵהַחַשְׁמַל. וְכֵן מְרַגְּלִים אוֹתִיּוֹת מ’ יֹ”ם רֶגֶ”ל.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן אֵרַע בִּשְׁנַת ג’ אֲלָפִים של”ח לְרַמֵּז שֶׁהוּא עֹנֶשׁ עַל הַבְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם שֶׁפָּגְמוּ אֶת ג’ אוֹתִיּוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת שְׁלַח. כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תענית כט.) “וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא” אָמַר רַבָּה אָמַר ר’ יוֹחָנָן אוֹתָהּ לַיְלָה תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וַאֲנִי קוֹבֵעַ לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וְכֵן חֵטְא הַמְרַגְּלִים הָיָה בְּלָשׁוֹן הָרָע הַנֶּאֱמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּלַחַשׁ, וְעוֹרְרוּ פַחַד מֵהַגִּבּוֹרִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְמָז בַּכָּתוּב (משלי כו, יג) “אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת”. וְהֵם רָצוּ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יַרְגִּישׁ ‘חָלָשׁ’ אַךְ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב עוֹדְדוּ אֶת הַ’נֶּחֱשָׁלִים’ לְהִתְחַזֵּק. וְכֵן חֹדֶשׁ אָב מַזָּלוֹ אַרְיֵה שֶׁנִּקְרָא שַׁחַל. וְכֵן בַּחֻרְבָּן כִּלָּה ה’ חֲמָתוֹ עַל הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים בְּגִימַטְרִיָּא מְרַגְּלִים. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁבְּפָרָשַׁת שְׁלַח יֵשׁ קי”ט פְּסוּקִים כְּמִנְיַן דִּמְעָ”ה.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תהילים יט) “וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ” מֶה חָתָן זֶה נִכְנָס גִּבּוֹר וְיוֹצֵא חָלוּשׁ, כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ יוֹצֵא גִּבּוֹר וְנִכְנָס חָלוּשׁ מֵעֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל בְּרִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר מֶה חָתָן זֶה נִכְנָס טָהוֹר יוֹצֵא טָמֵא, כָּךְ הַשֶּׁמֶשׁ נִכְנָס טָהוֹר וְיוֹצֵא טָמֵא. רוֹאִים שֶׁכָּל הַטַּעַם שֶׁחָתָן נִכְנָס גִּבּוֹר וְיוֹצֵא חָלוּשׁ, הוּא מִשּׁוּם שֶׁנִּכְנָס טָהוֹר וְיוֹצֵא טָמֵא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁנֶּאֱחָזוֹת בְּמַעֲשֵׂה הַתַּשְׁמִישׁ הֵן גּוֹרְמוֹת אֶת הַחֻלְשָׁה, וְכֵן הַשֶּׁמֶשׁ אִם לֹא הָיְתָה נִפְגֶּמֶת מֵהַחֲטָאִים הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת כַּבְיָכוֹל גִּבּוֹרָה וּטְהוֹרָה. לְפִי זֶה נִרְאֶה דְּלָכֵן לַחַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא חָלָשׁ, לְרַמֵּז שֶׁיֵּשׁ אֲחִיזָה לַחִיצוֹנִים בַּיִּחוּד שֶׁל תְּפִלַּת הַלַּחַשׁ, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִתִפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ יִחוּד שֶׁנַּעֲשָׂה בַּחֲשַׁאי לְמָעֵט יְנִיקָתָם. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי זָכָ”ר הֵן חָלָ”שׁ, לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי פְּעֻלַּת הַזָּכָר הוּא יוֹצֵא חָלָשׁ. וְכֵן חָלָשׁ אוֹ לַחַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא לְבוּשׁ, אוֹ הַכְחָשָׁה, לְרַמֵּז שֶׁהֵם צְרִיכִים לְבוּשׁ וְכִסּוּי מֵאֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים שֶׁגּוֹרְמִים הַכְחָשָׁה. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת לַחַ”שׁ הוּא 314 כְּמִנְיַן שֵׁם שַׁדַּ”י, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים, כַּמּוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (יחזקאל ע’ תטז) שֶׁהַהַשְׁפָּעָה שֶׁבָּאָה מֵהַמַּלְאָךְ מְטַטְרוּ”ן שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שֵׁם שַׁדַּ”י, יִתָּכֵן שֶׁתֵּהָפֵךְ לְנָחָשׁ. וְכֵן רֹבַע שֶׁמְּסַמֵּל זִוּוּג בְּא”ט ב”ח חָלָ”שׁ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (ברכות לח.) שֶׁאֵבָרֵי הַתַּשְׁמִישׁ מִתְמָעֲכִים וְלָכֵן נִקְרָאִים חֲשִׁילְתָּא. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַחֲלִישׁוּת שֶׁיֵּשׁ בַּתַּשְׁמִישׁ. וְכֵן מֹשֶׁה שָׁלַח אֶת הַמְרַגְּלִים בְּפָרָשַׁת שְׁלַח אוֹתִיּוֹת לַחַשׁ, כִּי שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים הָיְתָה בַּחֲשַׁאי וְסִמְּלָה אֶת תְּחִילַת הַיִּחוּד עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת נְקֵבָה. וְלָכֵן הֵם נִשְׁלְחוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת תִּפְאֶרֶת וִיסוֹד. וְהֵעִיר חָכָם אֶחָד שֶׁלַּחַשׁ אוֹתִיּוֹת שַׁחַל הַכִּנּוּי לָאַרְיֵה שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קו.) אָמַר רַב יְהוּדָה, אוֹי לָהּ לָאֻמָּה, שֶׁתִּמָּצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּדְיוֹן לְבָנָיו, מִי מַטִּיל כְּסוּתוֹ בֵּין לָבִיא לִלְבִיאָה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָקִין זֶה עִם זֶה.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן תְּפִלַּת הַחֲזָרָה הִיא בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר בִּבְחִינַת חג”ת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַזְּרִיחָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁיּוֹצֵא גִבּוֹר וְאֵין בּוֹ חֻלְשָׁה, לָכֵן אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּקוֹל רָם וְלֹא מְפַחֲדִים מֵהַחִיצוֹנִים. וְכֵן הַחֲזָרָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַתּוֹצָאָה שֶׁל הַזִּוּוּג בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ כְּפִי שֶׁהִיא מִתְגַּלָּה בַּמַּלְכוּת שֶׁיּוֹצֶרֶת עִבּוּר וְלֵדָה, וּבַמַּלְכוּת יֵשׁ עִנְיָן שֶׁל גִּלּוּי כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּעִבּוּר וְלֵדָה שֶׁמִּתְגַּלִּים לְעֵין כֹּל. וְכֵן הַיְסוֹד בּוֹ סוֹד כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַזֹּהַר וּבַמַּלְכוּת הַכֹּל מִתְגַּלֶּה, לָכֵן מִטִּפָּה סְרוּחָה מִתְפַּתֵּחַ וּמִתְגַּלֶּה עֻבָּר שָׁלֵם. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם שַׁחֲלוֹת לִמְקוֹם בֵּיצֵי הָאִשָּׁה לְסַמֵּל שֶׁמָּקוֹם זֶה מִתְחַבֵּר לַזִּוּוּג שֶׁנִּקְרָא לַחַשׁ. כִּי הַשַּׁחֲלָה הִיא הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁהָאִשָּׁה מַזְרִיעָה, וְהוּא קָשׁוּר לַיִּחוּד שֶׁנַּעֲשָׂה בַּחֲשַׁאי. מֵאִידָךְ הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם חֲצוֹצְרוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא הַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי שֶׁהַחֲצוֹצְרָה מַעֲבִירָה אֶת הַבֵּיצִית לָרֶחֶם לִמְקוֹם הַגִּלּוּי, לָכֵן הִיא מְרַמֶּזֶת עַל נְקֻדַּת הַמַּלְכוּת שֶׁעִנְיָנָהּ גִלּוּי, כִּי עִנְיַן הַחֲצוֹצְרָה הוּא פִּרְסוּם וְרַעַשׁ וְגִלּוּי שֶׁקָּשׁוּר לַמַּלְכוּת. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שֶׁה’ אָמַר לְמֹשֶה (במדבר י, ב) “עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת”. שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ כְּמֶלֶךְ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (ערכין יג.) אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. וְרוֹאִים שֶׁהָיוּ לְפָחוֹת שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁכְּלִי הַחֲצוֹצְרָה מְחֻלָּק בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִשְּׁנֵי חֲלָקִים, אוֹ חֵלֶק אֶחָד מְקֻפָּל לִשְׁנַיִם, וּמִסְפַּר שְׁנַיִם מְסַמֵּל אֶת הַזִּוּוּג. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁחֲצֹצְרוֹת מְגַלּוֹת הַחוּצָה אֶת שִׁכְבַת הַזֶּרַע הַיּוֹרָה כְּחֵץ, וְכֵן שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת צ’ שֶׁבַּחֲצוֹצְרוֹת מְרַמְּזוֹת עַל יִחוּד שְׁנֵי הַיְסוֹדוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ בָּאוֹת צ’. וְכֵן חֲצוֹצְרָה הִיא מִלְּשׁוֹן חָצֵר שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת יְצִיאַת הָאוֹרוֹת הַחוּצָה לִמְקוֹם הַנּוּקְבָא. וְכֵן חֲצֹצְרוֹת בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלוֹם בַּיִת עִם הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַלְּשׁוֹנוֹת בְּצִוּוּי ה’ אֶת מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת חֲצוֹצְרוֹת “עֲשֵׂה לְךָ” “וְהָיוּ לְךָ” בְּגִימַטְרִיָּא שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. וְלָכֵן הָיוּ הַחֲצוֹצְרוֹת עֲשׂוּיוֹת מִכֶּסֶף מִלְּשׁוֹן כִּסּוּפִין שֶׁל הַיִּחוּד. וְכֵן הַתּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת הֵם בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְלֹא הַלְּוִיִּים, לְרַמֵּז עַל מִדַּת הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּסֶף שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַכֹּהֲנִים שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד, כִּי הַלְּוִיִּם הֵם בְּחִינַת זָהָב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַגְּבוּרָה. וְכֵן הַחִנּוּךְ מוֹנֶה אֶת מִצְוַת הַחֲצוֹצְרוֹת בְּמִסְפַּר שפ”ד בְּמִנְיַן הַמִּצְווֹת, וְשפ”ד בְּגִימַטְרִיָּא זָכָר נְקֵבָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ זַלְמָן פִישֶׁר שליט”א שֶׁהַפַּעַם הַג”ן שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵאמֹר“ הוּא בְּפָרָשַׁת הַחֲצוֹצְרוֹת, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים כט:) שֶׁגַּ”ן ר”ת גֶּבֶר נְקֵבָה. כִּי הַתַּעֲנוּג בְּגַן עֵדֶן בָּא מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, לָכֵן הוּא קָשׁוּר לַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קסו:) שֶׁהַצַּדִּיק יְסוֹד הוּא הַגַּנָּן שֶׁל גַּן עֵדֶן.

הַמְרַגְּלִים הִתְרַחֲקוּ מִתּוֹרַת הָרֶמֶז.

הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שׁוֹאֵל; הֲרֵי מֹשֶׁה אָמַר “וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ” וּמַדּוּעַ הֵבִיאוּ הַמְרַגְּלִים רַק גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן וְלֹא זַיִת וְתָמָר שֶׁהֵם גַּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. וְנִרְאֶה לְבָאֵר לְפִי דִבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁגֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן מְסַמְּלִים אֶת נִגְלוֹת הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, מֵאִידָךְ זַיִת וְתָמָר מְסַמְּלִים אֶת עֵץ הַחַיִּים וְלָכֵן לֹא לָקְחוּ מֵהֶם, כִּי גֶפֶן שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מִמֶּנָּה יַיִן מְסַמֶּלֶת עֲדַיִן אֶת הַבְּחִינָה הַחִיצוֹנִית, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ז ע’ רפב) בְּשֵׁם הר”ש אוֹסְטוֹפֶּלֶער עַל הַכָּתוּב “וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים”, שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּאוֹת קֹדֶם הַמִּלָּה עֲנָבִם הֵן סַמָּאֵ”ל. וְכֵן תְּאֵנָה הִיא עֵץ הַדַּעַת לְפִי פַּשְׁטוּת הַפְּסוּקִים בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית. וְכֵן עַל הָרִמּוֹן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (יחזקאל ע’ תטז) שֶׁהַמִּלָּה מְטַטְרוּ”ן, מִתְחַלֶּקֶת לְטָט, רִמּוֹ”ן. טָט בְּגִימַטְרִיָּא חַ”י, וּבָזֶה אֵין אֲחִיזָה לַקְּלִפּוֹת. וְרִמּוֹן בְּגִימַטְרִיָּא רָצוֹא, וְשָׁם יֵשׁ אֲחִיזָה לַקְּלִפּוֹת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא ר’ מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּזַּיִת גַּם הַפְּרִי וְגַם הַשֶּׁמֶן מְסַמְּלִים אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּ’תוֹרַת מְנַחֵם’ (ח’ ע’ 130) שֶׁמֶן הוּא בְּחִינַת חָכְמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב “שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ”, שֶׁקֹּדֶשׁ הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, וְהַזַּיִת שֶׁהוּא מְקוֹר הַשֶּׁמֶן, בְּחִינַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעַצְמִי. וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהַזַּיִת אֵינוֹ מְקַבֵּל הַרְכָּבָה, וְעַד שֶׁפּוֹעֵל גַּם בְּהַשֶּׁמֶן שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְעָרֵב עִם הַשְּׁאָר מַשְׁקִין. וְכֵן תָּמָר מְרַמֵּז עַל הַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרַת הָרֶמֶז שֶׁמְּחַבֶּרֶת אֶת הַפְּשָׁט לַסּוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁלָּכֵן תָּמָר שָׁלְחָה לִיהוּדָה בְּרֶמֶז לִפְנֵי לֵדַת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ, “הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת” וְגוֹ’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב עַל הַמְרַגְּלִים שֶׁכָּרְתוּ וְהִתְרַחֲקוּ מִתּוֹרַת הָרֶמֶז: (במדבר יג, כג) “וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁג’ אֵלּוּ הֵם הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר מִתֵּבַת אֶרֶץ בְּשִׁבְעַת הַמִּינִים, לָכֵן הַמְרַגְּלִים אֲשֶׁר רָצוּ לְהַרְחִיק אֶת יִשְׂרָאֵל מֵהָאָרֶץ הֵבִיאוּ דַוְקָא אוֹתָם. וְכֵן שֶׁל תְּאֵנָה גֶפֶן רִמּוֹן ר”ת תג”ר שֶׁמְּרַמֵז עַל תִּגְרָא וּמְרִיבָה שֶׁעָשׂוּ הַמְרַגְּלִים.

מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (חוקת רנה) שֶׁה’ אָמַר לְמֹשֶה לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע וּלְהַשְׁפִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַשְׁפָּעַת הַמַּיִם הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְלָקַחַת בַּיָּד אֶת הַמַּטֶּה הַמְרַמֵּז עַל נִגְלוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הַגּוּף וְהַקְּלִפָּה שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קְצַת גּוּף. וּמֹשֶה חָשַׁב שֶׁבִּגְלַל הָעֵרֶב רַב אֵין הֵם רְאוּיִים לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְהוּא הִכָּה אֶת הַסֶּלַע לִשְׁבֹּר אֶת קְלִפּוֹת הַתּוֹרָה וּלְהַשְׁפִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתַּלְמוּד בַּבְלִי וִירוּשַׁלְמִי. וְלָכֵן כָּתוּב “וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם”, שֶׁמִּזֶּה שָׁתוּ גַם הָעֵרֶב רַב הַנִּמְשָׁלִים לִבְעִירִים. וְאִם מֹשֶה הָיָה מַשְׁפִּיעַ אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה הָיוּ נִכְנָסִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם מֹשֶה, וְזוֹכִים לַגְּאֻלָּה דֶּרֶךְ פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וּבִגְלַל שֶׁמֹּשֶה מָנַע אֶת זֶה הוּא נֶעֱנַשׁ שֶׁלֹּא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ לָבֹא בְּכָל הַגָּלֻיּוֹת לַעֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל לְבָרֵר אֶת קְלִפּוֹת הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיִּזְכּוּ לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה וְלַגְּאֻלָּה, עַד כָּאן דִּבְרֵי הָאֲרִיזַ”ל. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר בְּחֵטְא מֵי מְרִיבָה: (במדבר כ, ה) “וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת” רוֹאִים שֶׁהִתְלוֹנְנוּ רַק עַל גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן לְרַמֵּז שֶׁהַטַּעַם שֶׁאֵין מַיִם לִשְׁתּוֹת הוּא מִשּׁוּם שֶׁעוֹסְקִים רַק בְּנִגְלוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן. וְכֵן תְּאֵנָה גֶפֶן רִמּוֹן ר”ת תג”ר שֶׁמְּרַמֵּז עַל תִּגְרָא וּמְרִיבָה שֶׁל חֵטְא מֵי מְרִיבָה שֶׁהַמַּיִם עָשׂוּ תִגְרָא וּמְרִיבָה עִם מֹשֶׁה וְלֹא רָצוּ לְהַשְׁפִּיעַ בִּגְלַל הַחִסָּרוֹן בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה.

וְכֵן בִּתְאֵנָה גֶּפֶן וְרִמּוֹן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת נוּ”ן, וּבְזַיִת וְתָמָר אֵין אוֹתִיּוֹת נוּ”ן, וּמָצִינוּ שֶׁהָאוֹת נוּ”ן מְסַמֶּלֶת אֶת נְפִילַת הַשְּׁכִינָה וִירִידַת הַתּוֹרָה לְדַרְגּוֹת נְמוּכוֹת. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂיחַ יִצְחָק’ (ליקוטים ו’) אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מַה לֹא נֶאֶמְרָה נוּ”ן בְּאַשְׁרֵי כִּי נוּ”ן מְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, בְּסוֹד נ’ הֲפוּכָה דְּ”וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן”, וְהוּא מְרַמֵּז עַל נְפִילָה דִּילֵהּ בְּגָלוּתָא בֵּין נוּנֵי יַמָּא רַבָּא וּתְהוֹמָא רַבָּא, וְהֵם ב’ נוּנִי”ן, לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ, וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלְתּוֹן, שֶׁהֵם זו”נ דִּלְהוֹן, נ’ כְּפוּפָה הוּא הַנְּקֵבָה, וְנ’ פְּשׁוּטָה דְּכוּרָא דִּלְהוֹן. וְלָכֵן רָצָה יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן שֶׁיֵּשׁ ג’ נוּנִי”ן בִּשְׁמוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתִּקּוּן. וְכֵן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה יֵשׁ נוּ”ן בִּשְׁמוֹ.

מוּבָא בְּשֵׁם הַגר”ח קַנְיֶבְסְקִי שליט”א שֶׁשָּׁאַל מַדּוּעַ הַמִּשְׁנָה בְּבִכּוּרִים מְצַיֶּנֶת רַק גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן: (ביכורים ג’ א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים, יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. וּמְבָאֵר שֶׁג’ אֵלּוּ מִתְבַּשְּׁלִים בְּאוֹתוֹ זְמַן כְּפִי שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים “וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים”. וְנִרְאֶה לְבָאֵר לְפִי מַה שֶּׁהֵבֵאנוּ בְּמַאֲמָרֵי הַבְּכוֹרָה מֵהַחִנּוּךְ שֶׁטַּעַם מִצְוַת בִּכּוּרִים וּבְכוֹר הוּא אוֹתוֹ טַעַם שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַמֻּבְחָר וּלְהַפְרִישׁוֹ לַה’, וּבָזֶה הוּא מְסַמֵּל שֶׁהַכֹּל שֶׁל ה’. לָכֵן צִיְּנָה הַמִּשְׁנָה גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת חִיצוֹנִיּוּת וַהֲנָאָתָם הִיא מִיָּד בְּלִי לְהַמְתִּין לְהוֹצָאַת הַפְּנִימִיּוּת כְּמוֹ זַיִת וְתָמָר שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לַאֲכִילָה מִיָּד. וּכְשֶׁאָדָם מַפְרִישׁ אֶת אֵלּוּ שֶׁלִּבּוֹ קָרוֹב עֲלֵיהֶם מַחֲמַת הַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ מֵהַחִיצוֹנִיּוֹת, זֶה מְסַמֵּל שֶׁהוּא מַפְרִישׁ אֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לַה’. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה הִסְמִיכָה גֶּפֶן לִתְאֵנָה אוֹ לְרִמּוֹן לְעִנְיַן הֲנָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ג, י) “בַּיּוֹם הַהוּא תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה”, (מ”א ה, ה) “אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ”. (יואל ב, כב) “תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם”. (מ”ב יח, לא, ישעי’ לו, טז) “וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ”. וְכֵן הַכָּתוּב (שה”ש ו, יא) “הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים”. וְכֵן לְאַחַר הַחֻרְבָּן כָּתוּב (ירמי’ ח, יג) “אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה”, וְלֶעָתִיד לָבוֹא תַּחֲזֹר הַשְׁפָּעַת הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְאָז “תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מעילה יא:) ר”א בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר לוּל קָטָן הָיָה בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה פִּרְחֵי כְּהוּנָה יוֹרְדִין בּוֹ וּמְבִיאִין יַיִן קָרוּשׁ שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְעִגּוּלֵי דְּבֵלָה. רוֹאִים שֶׁיַּיִן קָרוּשׁ דּוֹמֶה לִתְאֵנִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יומא עו.) שֶׁיֶּשְׁנָם תְּאֵנִים שֶׁאֲכִילָתָן מְשַׁכֶּרֶת כְּמוֹ יַיִן, וְכֹהֵן שֶׁאוֹכֵל אוֹתָם אָסוּר לוֹ לַעֲבוֹד בַּמִּקְדָּשׁ.