סוד אותיות מפי ספרים וסופרים

סוד האותיות הקדושות וקדושתם – גם בדברים הרחוקים מהקדושה כביכול אפשר לשמוע את קול השכינה בוקע

151 = מקוה (ראיית פלאי האותיות מטהרת את הנפש והגוף)

זה סוד ה 86 = הטבע =86 = א-להים

===

שבועות בשנת 3333 למתן תורה

מהרב דן מחבר:
בס”ד
השנה אנו בדיוק 3,333 שנים מיציאת מצרים
בתלמוד בבלי מסכת שבת פח’ עמ’ א’ כתוב:-
דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא:
בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי , מכאן-כרבנן”.
בלשון הקודש:- הקב”ה נתן את התורה המשולשת , לעם משולש , ע”י אדם שלישי, ביום השלישי, בחודש השלישי- כשיטת רבנן.
יש כאן 5 פעמים 3
33333
ולשיטת רבי יוסי, שמשרע”ה הוסיף 1 יום מדעתו, הרי שמתן תורה/ עשרת הדברות, היה בשבת שהוא היום הרביעי לאחר 3 ימי ההגבלה (ולא היום השלישי).
ומשום כך, יש לנו “רק” 4 שלשות:-תורה משולשת(תורה נביאים כתובים), עם משולש(כהנים, לויים, ישראל), ע”י אדם שלישי (משה רבינו) בחודש שלישי(סיון)
יוצא שיש לנו 3333.
ומשום שאנו בדיוק בשנת 3,333 שנים (!!!) מאז יציאת מצרים ומעמד הר סיני (2448 לבריאה), הרי שעתה ניתן לשער שכיוונה התורה וחז”ל לשנת 3333 שנים מאז יציאת מצרים:-
שנה זו , כאמור , הנה שנת 5781 לבריאה והנה בדיוק 3333 שנים מאז מעמד הר סיני:-
2448+3333=5781 =תשפ”א
יש כאן רמז עצום על שנת 5781 !!!
ורמז נפלא לדבר מוצאים בדברי משיח ה’ ,דוד המלך ע”ה שיום הסתלקותו בחג השבועות בתהילים (ע”ז י”ט) “קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ”
קול רעם הבורא יתברך לשנת הגאולה כאשר ב-גל”גל ,ב’ פעמים ג”ל היינו – 3333 .ואז ביום מתן תורה האירו ברקיםטוב “קולות וברקים” שהיה במתן תורה וכמו שמסיים : ת’בל ר’גזה ו’תרעש ה’ארץ – ראשי תיבות – תורה.
ומובא בתיקוני הזוהר הקדוש ( תיקון כ”א) שבחג השבועות “יפקון מן גלותא “
יהי רצון שנזכה בקרוב ממש אכי”ר

151 = מקוה (ראיית פלאי האותיות מטהרת את הנפש והגוף)

זה סוד ה 86 = הטבע =86 = א-להים

===

ערב שבועות לפני שנתיים זה מה שהלוטו הביא 7777

מאת יעקב בן: מספר נדיר ומיוחד. ובדיוק לקראת סיום ספירת העומר הלילה. 7 שבועות. שבועות לשון שבע | התשעט = 784 = בית שבע = 784 = שבועות = 784 = בית בן ישי
זה סימן טוב מאד. שהעולם הולך לפי הספירות בתורה. שרשור רמזים קודמים מהגרלת הלוטו בפוסט זה:

רמזים מהאסון בהילולות מירון שנהרגו בו 45 אנשים | רמזי 45

אוסף רמזים וגימטריות שנשלחו על האסון במירון בל”ג בעומר התשפ”א שנהרגו בו 45 יהודים שם מפקד המשטרה באירוע מאת טדי (צא”ט) שבוע טוב בוכים זועקים מזועזעים מהאסון הנורא הלב ממאן להאמין לגזרה הנוראה ולא מפסיקים לבכות.. יחד עם זאת כייון שזה אתר שעוסק בעיניני רמזים על הגאולה ומשיח …הבאנו בס”ד …

כל העולם תלוי בתשובה של עם ישראל | מסר

שני מסרים מאת ב. גולדן מהזמן האחרון תשפ”א אבל עם ישראל – אתם עכשיו ישנים, אתם דואגים לגשמיות שלכם במקום לרוחניות שלכם. שכחתם הרבה דברים שאתם צריכים לדעת כמו צניעות, כמו טהרת המשפחה, כמו כשרות והרבה מאוד דברים חוץ מזה. עם ישראל – תתחילו לעשות תשובה – זה הנשק היחיד …

הסבר חזק מהרבי מלובביץ על המילה “גאולה” שמורכבת מהמילה “גולה”

במילה “גאולה” רואים אנו דבר פלא: תיבת “גאולה” היא אותן אותיות של תיבת “גולה” (גלות) אלא בתוספת אל”ף שבמילה “גולה” ומדוע אנו צריכים את המילה גולה בתוך המילה גאולה? מדוע אנו צריכים חלקים מהגלות בתוך הגאולה? התשובה בקצרה: שבתוך הגלות. אנו מגלים את הא’ אלופו של עולם. ואז ממילא הגלות …

מלחמה בעמלק התשפ”א | בנט ביבי לפיד ~~ רמזים חזקים ביותר #מתעדכן

רמזים נפלאים רבים הבורא מראה לנו באירועים האחרונים במדינה.

שימו לב שנכתוב את המשפט הפשוט הזה

נקבל בדיוק את השנה התשפ”א 5781 שנים מבריאת העולם

משולש זה לקחת כל אות כולל כל האותיות שלפניה… שמחברים את הרגיל והמשולש. ומקבלים בדיוק את השנה 5781 ???

זה פלא פלאים…

והמילים הם המפתח…אנו כותבים מילים הכי בסיסיות כנכתב בתורה “מלחמה להויה בעמלק מדר דר”

מול מי עמלק נלחם? מול משיח שוב 5781 …. נדיר!!

עמלק = 240
מול עמלק הפנימי נמצא “דויד = 24” שבכל אחד

המשך לקרוא“מלחמה בעמלק התשפ”א | בנט ביבי לפיד ~~ רמזים חזקים ביותר #מתעדכן”

👰🤵תּוֹבָנָה חֲדָשָׁה.👸🤴 – האם ה’ באייר הוא יום מיוחד? חומר קבלי חדש וחזק

מְּעֻנְיָנִים לְקַבֵּל חֹמֶר “קַבָּלִי” הַמּוֹכִיחַ בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת וּבְרוּרָה… כִּי ה’ בְּאִיָּר הַ’תש”ח “יוֹם הָעַצְמָאוּת”. הוּא יוֹם שֶׁל “אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה”.

התקבל במייל

רמזי המספר 73 שהם שנות המדינה | אִיָּ”ר רֶמֶז עַל שְׁנַת תשפ”א ר”ת תְּהֵא שְׁנַת אוֹר פָּנֶיךָ | צופן חזק בדילוג 2021 | סוד החשמל

1671 = מלך המשיח - המדינה נשלטת בידי מלך המשיח
עוד על המספרים 1671 בפוסט רמזים ראשי ביבי

1 67 1

עצמאות 73.. כמניין 'חכמה' הרחבנו רבות על מעלת ספרות 3+7 - 7+3 מספרי החכמה.. המסתתר של חכמה זה 67 = בינה... היות והבינה מוסתרת בחכמה

בינה = 67 = בי + נ

המשולש של חכמה = 271 = הריון !!!

המילוי של חכמה = 613

המילוי דמילוי – 123 = ענג

ע”י ראיית החכמה האלוקית מקבלים ענג. ומגיעים ל “התגלות השכינה = 1234” כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה

שמחה = 353

ע”י זה מקבלים את 

סוד הויה ליריאו = 353

המילוי בלבד זה השורש. וזה המספר הכי גדול בתורה 1820 – מספר שמות הויה בתורה.

סוד כפול הויה = 1820

כמו שראינו בסרטון “סוד 1820”

מאת צ.ס

🇮🇱🕎🇮🇱🕎🇮🇱🕎🇮🇱

המספר 73 הוא מספר מיוחד מיוחד.

חכמה=73.

ובהיפך הקדושה:-

73=עג

“עג” היה קליפה מאוד גדולה לפני הכניסה לישראל.

ע”ג-ר”ת-עבודת גלולים(עבודה זרה).

חכמה (במילוי) = 613=תרי”ג.

אור חוזר של 73 הוא 37.

דרגת משיח היא יחידה.

יחידה=37=דגל.

וכאשר נכה זה בזה נקבל:-

73×37=2701.

“בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ”=2701.

כולנו מצפים לגאולה:-

ג×א×ו×ל×ה=2700.

ועם הכולל=2701.

73

שבע = 372 = בן ישי

הריון קשור ,כמובן, למצווה הראשונה “פרו ורבו”.

והכל מתקשר גם למה שכתבתי על הריון…

פרו(במילוי) = 613 = תריג=משה רבינו = חכמה במילוי !!!
 “מאז שחרב בית המקדש אין לו לקב”ה בעולמו, אלא ד’ אמות של הלכה”.

ואם זה “רק” מה ש”נותר” לקב”ה , הרי צריך להיות שם גם סוד שנת הגאולה…

בדקתי ומצאתי ש:-

“ד’ אמות של”=781= תשפ”א !!!

הריון = 271

“דלת אמות של הלכה”=1271.

1271=הריון משיח בן דויד משיח בן יוסף.

חתן וכלה מרמזים על הריון.

החלטתי לבדוק מה הן אותן ד’ אמות של הלכה(לא לפי הפשט, אלא לפי הרמז…) ומצאתי ש:-

בתורת הרמז (אותיות)=1271=דלת אמות של הלכה !!!

ד’=דלת=434=משיח בן דויד.

הריון(ן)=921 = ראש הממשלה (ממשלת מלך המשיח).

חג עצמאות 73 שמח
🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱

מי מנהיג את כל מלכי הארץ? זה מלך המשיח... המשיח זה כוח הקב"ה כפי שמתגלה לנבראים כוח ששולט על כל הברואים כל היצורים. כנאמר לב מלכים ושרים ביד ה'... אין משהו אחר חוץ מהקב"ה

טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא ה’ בְּאִיָּר תשפ”א בּוֹ יֻשְׁלַם הַזְּמַן שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְנִזְכֶּה לְהִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

מוּבָא עַל הרה”צ ר’ דָּוִד בַּהֲרָ”ן זצ”ל, שֶׁאָמַר עַל הַשָּׁנִים תש”ח וְתשכ”ז שֶׁהֵן שָׁנִים מְסֻגָּלוֹת לַגְּאֻלָּה, עַל פִּי הַגְּרָ”א וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהָיְתָה זְמַן פְּקִידָה שֶׁהֻחְמְצָה. וְכֵן מוּבָא בְּהַסְכָּמַת רַבִּי יוֹסֵף סַלַּנְט זצ”ל לְסֵפֶר ‘מִדְרַשׁ שְׁלֹמֹה’, שֶׁהרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה רִיבְלִין זצ”ל הִכְרִיז לִפְנֵי ‘כָּל נִדְרֵי’ שֶׁל שְׁנַת תש”ח בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁשָּׁנָה זוֹ תִּהְיֶה פְּקִידָה גְדוֹלָה בְּתַהֲלִיכֵי הַגְּאֻלָּה לְפִי הַגְּרָ”א, וְיִהְיֶה מַעֲבָר קָשֶׁה מְאֹד, שֶׁבְּסוֹפוֹ יִהְיֶה נִצָּחוֹן גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁהָרַב רִיבְלִין זצ”ל אָמַר בְּשֵׁם הַגְּרָ”א עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי קוּם הַמְּדִינָה, שֶׁה’ בְּאִיָּר הוּא תַּאֲרִיךְ שֶׁקָּשׁוּר לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכ”ז בְּאִיָּר [הַזְּמַן שֶׁל מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים] הוּא תַּאֲרִיךְ שֶׁקָּשׁוּר לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוּדָה וַיְנְגּוּט שליט”א שֶׁכ”ח בְּאִיָּיר הוּא יוֹם פְּטִירַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שֶׁהִמְלִיךְ גַּם אֶת שָׁאוּל וְגַם אֶת דָּוִד. לָכֵן בְּיוֹם זֶה הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ הֶאָרַת דָּוִד. וְעִקַּר הַהִתְנוֹצְצוּת הִתְחִילָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהִיא בְּסוֹד נֶצַח, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות נח.) “וְהַנֵּצַח” זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. “וְהַהוֹד” זוֹ בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כִּי שְׁמוּאֵל תִּקֵּן אֶת הַנֶּצַח כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בראשית כא:) עַל הַפָּסוּק שֶׁשְּׁמוּאֵל אָמַר “וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם”. וְכֵן ה’ בְּאִיָּר בְּגִימַטְרִיָּא יָרֵחַ. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּתּוֹסְפוֹת (ר”ה ה. ד”ה אמרה) שֶׁבְּה’ בְּאִיָּר הָיוּ בּוֹדְקִים אֶת הַיָּרֵחַ לָדַעַת מָתַי יִהְיֶה חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְכֵן ה’ אִיָּר אוֹתִיּוֹת אַרְיֵ”ה שֶׁמְּסַמֵּל מַלְכוּת. וְהַצֵּרוּף שֶׁל חֹדֶשׁ אִיָּר יהה”ו מוֹפִיעַ בְּכָל הַתנ”ך בְּר”ת וְס”ת יַחַד 65 פְּעָמִים כְּמִנְיַן שֵׁם אדנ”י שֶׁמְּסַמֵּל מַלְכוּת. וְאֶחָד מֵהֶם הוּא בַּכָּתוּב (תהילים קמט, ד) “כִּי רוֹצֶה הוי”ה בְּעַמּוֹ” וְרוֹצֶ”ה ר”ת רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ טוּבְיָה שְׁרַגַּאי שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁהָעֲרָבִים קוֹרְאִים לְיוֹם הָעַצְמָאוּת יוֹם הַנֶּכְבָּה אוֹתִיּוֹת הַנְּקֵבָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת.

וְכֵן דָּוִד בֶּן יִשַׁי לְפִי מִסְפָּר גָּדוֹל עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לְרַמֵּז שֶׁהֵם הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישִׁים עָלָיו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט”א שֶׁבְּיוֹם ה’ בְּאִיָּר וְהַיּוֹמַיִם שֶׁאַחֲרָיו צֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת הֵן שפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא דָוִד בֶּן יִשַׁי. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשׂוּ אֶת סֵמֶל הַמְּדִינָה מָגֵן דָּוִד, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד לַה’ “הוֹדִיעֵנִי ה’ קִצִּי”, הַיְינוּ שֶׁסִּיּוּם חַיֵּי דָוִד מְסַמֵּל אֶת הַקֵּץ, כָּךְ יִהְיֶה אַחֲרֵי 70 שָׁנִים שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עִם עוֹד שְׁנָתִיִּים לֵדָה יִהְיֶה זְמַן הַקֵּץ.

מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בַּיְסוֹד, וּבְחִלּוּף אוֹתִיּוֹת טצ”ץ שֶׁמִּתְחַלְּפוֹת בְּחִלּוּף אי”ק בכ”ר. שֶׁהֵן כְּמִנְיַן תתקצ”ט מַדְרֵגוֹת שֶׁיֵּשׁ לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּסְפָּר הַזֶּה הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁאָז יַגִּיעַ לְהַשְׁלָמַת תַּפְקִידוֹ. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַסֵּפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ (פרק ב’ סימן ל”ה) “הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם”, “הַקָּטָן” הַיְינוּ אֶפְרַיִם, כַּכָּתוּב “אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ”. וְכֵן “הַצָּעִיר” הוּא אֶפְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה, אִם הוּא יַגִּיעַ עַד דַּרְגַּת הָאֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, הַיְינוּ טצ”ץ בַּיְסוֹד, שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אִיתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אָז אֲנִי ה’ אֲפִלּוּ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר “לְאֶלֶף”, הַיְינוּ עַד אֶלֶף, וְלֹא עַד בִּכְלָל. כִּי אָז דַּרְגַּת הָאֶלֶף עַצְמָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת בְּעַנְנֵי שְׁמַיָּא בְּדֶרֶךְ נִסִּית כֻּלָּהּ. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, מִנְיַן חֲלָקִים שֶׁנִּתְחַלְּקָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הַמִּסְפָּר אֶלֶף הוּא כְּנֶגֶד מֹשֶה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרוֹן וּמַשְׁלִים לְמִסְפַּר אֶלֶף, בְּסוֹד “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְעוֹד מוּבָא בָּהֶמְשֵׁךְ שָׁם טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא פֶּתַח תִּקְוָה. וְכֵן טצ”ץ בְּגִימַטְרִיָּא ה’ בְּאִיָּר תשפ”א שֶׁיֻּשְׁלַם הַזְּמַן שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְנִזְכֶּה לְהִתְגַּלּוּת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג תִּהְיֶה בִּשְׁנַת הַ73 אַחֲרֵי שֶׁנְּסַיֵּם 70 שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ וְעוֹד שְׁנָתַיִם שֶׁל לֵדַת מָשִׁיחַ. וְזֶה מַמָּשׁ עַכְשָׁו שֶׁהִשְׁלַמְנוּ 72 שָׁנִים מֵה’ בְּאִיָּר תש”ט שֶׁאָז הִשְׁלִימוּ אֶת הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל קוּם הַמְּדִינָה: (וירא קיט.) בְּשַׁבְעִין וּתְלָת, כָּל מַלְכֵי עָלְמָא יִתְכַּנְּשׁוּן לְגוֹ קַרְתָּא רַבְּתָא דְּרוֹמִי, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר עָלַיְהוּ אֶשָּׂא וּבַרְדָּא וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וְיִתְאַבְּדוּן מֵעָלְמָא. בַּר אִנּוּן מַלְכִין דְּלָא יִמְטוּן לְתַמָּן, וְיָהַדְרוּן לְאַגָּחָא קְרָבִין אַחֲרָנִין, וּמֵהַהוּא זִמְנָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא יִתְּעַר בְּכָל עָלְמָא, וְיִתְכַּנְּשׁוּן עִמֵּהּ כַּמָּה עַמִּין וְכַמָּה חַיָּלִין מִכָּל סַיְפֵי עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנְּשׁוּן בְּכָל אִנּוּן אַתְרֵי. עַד דְּאִשְׁתְּלִימוּ אִנּוּן שְׁנִין לַמֵּאָה, כְּדֵין וָא”ו יִתְחַבָּר בְּהֵ”א, וּכְדֵין “וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַיהו”ה וְגוֹ'”. וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל זְמִינִין בְּהַהוּא זִמְנָא לְאִתְּעָרָא עַלֵיהוֹן עִם כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא לְמֵיתֵי עַל יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִּיב “וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלַיִם לַמִּלְחָמָה וְגוֹ'”, וּכְתִיב “יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל יהו”ה וְעַל מְשִׁיחוֹ”, וּכְתִיב “יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק יהו”ה יִלְעַג לָמוֹ”. לְבָתַר וָא”ו זְעֵירָא יִתְּעַר, לְאִתְחַבְּרָא וּלְחַדְּשָׁא נִשְׁמָתִין דַּהֲווֹ עַתִּיקִין, בְּגִין לְחַדְתָּא עָלְמָא, כְּמָה דִּכְתִּיב “יִשְׂמַח יהו”ה בְּמַעֲשָׂיו”, וּכְתִיב “יְהִי כְבוֹד יהו”ה לְעוֹלָם”, לְאִתְחַבְּרָא כַּדְקָא יֵאוֹת. “יִשְׂמַח יהו”ה בְּמַעֲשָׂיו”, לְנַחְתָּא לוֹן לְעָלְמָא, וּלְמֶהֱוֵי כֻּלְּהוֹן בִּרְיָן חַדְתִּין, לְחַבְּרָא עָלְמִין כֻּלְּהוּ כְּחַד. וְרוֹאִים שֶׁבִּשְׁנַת הַשִּׁבְעִים וְשָׁלֹש תַּתְחִיל הַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם וְהקב”ה יַמְטִיר עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, וְתַתְחִיל תְּקוּפָה שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה’. והוסיף הרה”ג ר’ חיים ש. שליט”א שמדינת ישראל הפציצה את הכור הגרעיני האיראני ביום ל’ ניסן ר”ח אייר, שזה מרמז על התנוצצות המלחמות שהם אתחלתא דגאולה בחודש ניסן שעתידין להגאל, וזה מתעורר ביום א’ איר אותיות אירא“ן, כאשר האות נו”ן מרמזת על נו”ן ימי הספירה שאנחנו נמצאים בתוכם.

מוּבָא בְּ’פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (לח) שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר שָׁכַב אוֹתָהּ [אֶת דִּינָה] וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת בְּאֹהֶל יַעֲקֹב, מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וּשְׁלָחָהּ וְהָלְכָה לָהּ, וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָהּ כְּבַת, וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל (בראשית ל, כא) שֶׁרָחֵל וְלֵאָה הִתְעַבְּרוּ יַחַד בְּדִינָה וְיוֹסֵף, וּבִתְחִלָּה הָיְתָה דִּינָה אֵצֶל רָחֵל וְיוֹסֵף אֵצֶל לֵאָה, וְהִתְחַלְּפוּ הָעֻבָּרִים. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין דִּינָה לְיוֹסֵף. וּבַ’של”ה’ (וישלח) מְבֹאָר שֶׁהַחְלָפַת הָעֻבָּרִים גָּרְמָה שֶׁהָיְתָה לְדִינָה תְּכוּנַת זָכָר וְהָיְתָה יַצְאָנִית וְנִכְשְׁלָה עִם שְׁכֶם. וְיוֹצֵא שֶׁיּוֹסֵף גָּרַם אֶת הֻלֶּדֶת אָסְנַת. וְכֵן רוֹאִים מֵהַ’פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ שֶׁאֲחֵי יוֹסֵף שֶׁרָצוּ לַהֲרֹג אֶת יוֹסֵף, רָצוּ לַהֲרֹג גַּם אֶת אָסְנַת אִשְׁתּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר פ, א) לֵית אִתְתָא זַנְיָא עַד דִבְרַתָה זַנְיָא, אָמְרוּ לֵיהּ אִם כֵּן לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה, אָמַר לָהֶם “וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ”, יָצָאת מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ “וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תשנ”ז ע’ טז) שֶׁבְּדִינָה הָיָה נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְלָכֵן “וַתֵּצֵא דִינָה” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן דִּינָ”ה בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת דָּלֶ”ת יוֹ”ד נוּ”ן הֵ”א, בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף.

מִכָּל זֶה מִתְבָּאֵר שֶׁדִּינָה הִיא מִשֹּׁרֶשׁ יוֹסֵף, וְתַפְקִידָהּ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַקְּלִפָּה לִפְעֹל עֲבוּר יוֹסֵף לְהוֹלִיד אֶת אָסְנַת וְאֶת שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וּלְפִי זֶה יֵשׁ מְבָאֲרִים שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּגַשְׁמִיּוּת הַקְּלִפָּה שֶׁפּוֹעֶלֶת אֶת הַכֵּלִים עֲבוּר מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהִיא נִקְרֵאת בְּשֵׁם מְדִינָה, לִרְמֹז שֶהִיא מִשֹּׁרֶשׁ דִּינָה, מִ דִּינָה. וְיוֹצֵא שֶׁהַסּוֹד שֶׁל הַמְּדִינָה הוּא הַסּוֹד שֶׁל הַזְּנוּת שֶׁל שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר עִם דִּינָה. וְחָשׁוּב לְהַבְהִיר שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּין הַשָּׁלִיחַ לַמְּשַׁלֵּחַ הִיא רַק פְּעֻלַּת הַשְּׁלִיחוּת, שֶׁאֵלּוּ נִבְחֲרוּ לִהְיוֹת הַשְּׁלִיחִים בְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה לִפְעֹל אֶת הֲכָנַת הַכֵּלִים, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם לוֹמַר עַל אֲנָשִׁים פּוֹרְקֵי עֹל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה שֹׁרֶשׁ מָשִׁיחַ וְכַדּוֹמֶה, כְּמוֹ שֶׁהַרְבֵּה טָעוּ בָּזֶה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁהַמְּדִינָה הוּקְמָה בְּחֹדֶשׁ אִיָּר שֶׁמַּזָּלוֹ שׁוֹר הַמְסַמֵּל אֶת יוֹסֵף שֶׁכָּתוּב עָלָיו “בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ”. יוֹם הַהֲקָמָה הָיָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי פָּרָשַׁת אֱמוֹר ה’ בְּאִיָּר תש”ח. וְיוֹם שִׁשִּׁי הוּא בְּחִינַת יוֹסֵף הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ”א שֶׁה’ בְּאִיָּר הוּא תַּאֲרִיךְ שֶׁקָּשׁוּר לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. יְסוֹד שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁקְּרַ”ב תש”ח אוֹתִיּוֹת חֶרֶ”ב קֶשֶׁ”ת, לְרַמֵּז שֶׁעָמְדָה לָהֶם זְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּשֶׁכָּבַשׁ אֶת חֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף בִּשְׁכֶם וְאָמַר לְיוֹסֵף, (בראשית מח, כב) “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” וּבַתַּרְגּוּם שָׁם מְתַרְגֵּם “בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי.

וְעוֹד חֶשְׁבּוֹן כָּתַב לִי חָכָם אֶחָד שליט”א שֶׁשָּׁאוּל וְדָוִד מָלְכוּ יַחַד 43 שָׁנִים; שָׁאוּל מָלַךְ 3 שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ נֶהֱרַג. וְאָז מָלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים, וְהָיְתָה חֲפִיפָה בֵּין זַרְעוֹ שֶׁל שָׁאוּל לְדָוִד. וְאַחַר כָּךְ מָלַךְ דָּוִד לְבַדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם 33 שָׁנִים. וְאִם נִתְיַחֵס לַשָּׁנִים מִתש”ח עַד סוֹף הָאֶלֶף שֶׁהֵן 292 שָׁנָה שֶׁמְיֹעָדוֹת לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַתְּקוּפָה שֶׁל הָ43 שָׁנָה שֶׁשָּׁאוּל וְדָוִד מָלְכוּ, וּנְחַלֵּק אֶת הַ292 לְ43, יוֹצֵא שֶׁבְּתשכ”ז מַקְבִּילָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה לַזְּמַן שֶׁדָּוִד הִתְחִיל לִמְלֹךְ בְּחֶבְרוֹן, כִּי שָׁאוּל נֶהֱרַג אַחֲרֵי קְצַת פָּחוֹת מִשָּׁלֹש שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁהוּמְלַךְ. וּבְתשכ”ז הִתְחִילָה לְהִתְנוֹצֵץ הֶאָרַת דָּוִד כְּשֶׁשּׁוּב הִתְאַפְשֵׁר לְהִתְפַּלֵּל בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּחֶבְרוֹן, וּבַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, דִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ שַׁיָּכִים לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וְכֵן שְׁנַת תשכ”ח מֻזְכֶּרֶת בְּסֵפֶר ‘נַחַל קְדוּמִים’ לַחִידָ”א בְּשֵׁם הָאֲרִיזָ”ל כִּזְמַן פְּקִידָה.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי’ תב) בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ תתקצ”ט מַלְאָכִים מְלַמְּדִין חוֹבָה וּמַלְאָךְ אֶחָד מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת הקב”ה מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַה טַּעַם “אִם יֶשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף וְגוֹ’ וַיְחֻנֶּנּוּ”. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל שֶׁטַּעַם הַיְרִידָה לַגָּלוּת הוּא לְהַשְׁלִים תתקצ”ט אוֹרוֹת שֶׁנִּלְקְחוּ מִמֹּשֶה בְּחֵטְא הָעֵגֶל וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (ויקרא קנח) אַחַר עֲוֹן הָעֵגֶל, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הקב”ה לְמֹשֶה “לֶךְ רֵד”, נִתְמָעֵט מִמֶּנּוּ תתקצ”ט חֲלָקִים, מִן הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רַק חֵלֶק אֶחָד, מִכָּל אֶלֶף חֲלָקִים הָרִאשׁוֹנִים. וּבָזֶה נָבִין עִנְיָן אֶחָד, אָלֶ”ף זוֹ לָמָה זְעִירָא, כִּי אָלֶף רַבָּתִי, הִיא עוֹלָה בְּמִסְפַּר אֶלֶף, כִּי כֵן בְּמִלּוּאָהּ הֵם אוֹתִיּוֹת אֶלֶף. וְאַחַר כָּךְ לֹא נִשְׁתַּיֵּר לוֹ רַק אָלֶף פְּשׁוּטָה, שֶׁהוּא מִסְפָּר אֶחָד בִּלְבָד, וְאָז נִקְרָא אָלֶף זְעִירָא. וְלָכֵן נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, הַנִּקְרָא אֶלֶף שָׁנִים דְּגָלוּתָא, כַּנִּזְכָּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי עַל פָּסוּק “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁ“בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה” בְּא”ת ב”ש בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁ“הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף” הַכַּוָּנָה לַמִּסְפָּר הַקָּטָן שֶׁל הָאוֹת אָלֶף שֶׁהוּא 1 יִהְיֶה לְאֶלֶף שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹת אָלֶף רַבָּתִי, וְאָז נִזְכֶּה לַתּוֹסֶפֶת שֶׁל טצ”ץ כְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אָדָם מ. שליט”א שֶׁ1000 הוּא גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל קֵ”ץ לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁצ’ סוֹפִית הִיא בְּמִסְפַּר 900. וְכֵן שְׁפָטִים בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 999, כִּי כְשֶׁנַּגִּיעַ לִנְקֻדַּת הַ999 יַעֲשֶׂה ה’ שְׁפָטִים בְּכָל הַגּוֹיִם.

 

אִיָּ”ר ר”ת הַכָּתוּב “אֲנִי יְהֹוָ”ה רֹפְאֶךָ” וְכֵן “רֹפְאֶךָ” בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. וְגַם ר”ת וְס”ת אוֹר פָּנֶיךָ, רֶמֶז עַל שְׁנַת תשפ”א ר”ת תְּהֵא שְׁנַת אוֹר פָּנֶיךָ.

מוּבָא בְּ’שַׁעַר מַאֲמָרֵי רשב”י’ לְהָאֲרִיזַ”ל (נשא) יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהִיא גְּבוּרָה דְּז”א נִתְקַיֵּם “שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי”, וְאַחַר כָּךְ הֵאִיר אוֹר אִמָּא הַנִּקְרָא רְחִימוּ בְּנוּקְבָא דְּז”א בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וַהֲרֵי נִגְמַר בְּחִינַת “שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי”, וְאַחַר כָּךְ בְּחַג הַסֻּכּוֹת הוּא הַיָּמִין בְּסוֹד “וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי”, וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם חַג ח’ עֲצֶרֶת הָיָה הַזִּוּוּג פָּנִים בְּפָנִים. וְרוֹאִים שֶׁיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁעָלָיו כָּתוּב (דברים ה, ד) “פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר הוי”ה עִמָּכֶם” הָיָה בִּבְחִינַת זִוּוּג בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בָּרמב”ן (ויקרא כג, לו) שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת נִקְרָא עֲצֶרֶת, דְּשָׁבוּעוֹת הוּא בְּחִינַת שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְהַשִּׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר הַשַּׁיָּכִים לַמִּסְפָּר שֶׁבַע, הֵם בִּבְחִינַת חוֹל הַמּוֹעֵד אָרֹךְ קוֹדֶם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַשַּׁיָּךְ לַמַּדְרֵגָה הַשְּׁמִינִית, וּבוֹ נִתְּנָה תּוֹרָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַשְּׁמִינִי. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘פֶּסַח קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ’ שֶׁחַג הַפֶּסַח הוּא בְּסוֹד מִצְווֹת שֶׁמְּסַמְּלוֹת אוֹר מַקִּיף, הֲכָנָה לְמַתַּן תּוֹרָה שֶׁהוּא אוֹר פְּנִימִי בְּסוֹד פָּנִים. וְזֶה דּוֹמֶה לְסֻכּוֹת שֶׁהוּא מַקִּיף הַמֵּכִין לְאוֹר פְּנִימִי שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת בְּסוֹד פָּנִים.

בֵּאַרְנוּ שֶׁאוֹר פָּנֶיךָ בְּגִימַטְרִיָּא קוֹרוֹנָה, שֶׁזֶּה מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵאוֹר הַכֶּתֶר שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים, וְלָכֵן מַשְׁפִּיעָה הַקּוֹרוֹנָה עַל מַעֲרֶכֶת הָאֲוִיר וְהַנְּשִׁימָה שֶׁל הָאָדָם שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְצַד הַפָּנִים. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהַכָּתוּב (שמות טו, כו) “אֲנִי יְהֹוָ”ה רֹפְאֶךָ” ר”ת וְס”ת אוֹר פָּנֶיךָ לְרַמֵּז שֶׁהַקֹּרוֹנָה בָּאָה לְהָבִיא אוֹתָנוּ לִתְשׁוּבָה וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. וְכֵן “רֹפְאֶךָ” בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א שֶׁנִּזְכֶּה לִרְפוּאָה וּגְאֻלָּה. וְכֵן שְׁנַת תשפ”א ר”ת תְּהֵא שְׁנַת אוֹר פָּנֶיךָ. וְכֵן “רֹפְאֶךָ” אוֹתִיּוֹת ר”ך בַּחוּץ, וְאוֹתִיּוֹת אַ”ף בִּפְנִים, הַיְנוּ לְרַכֵּךְ אֶת הַחֲרוֹן אַף וּלְהָבִיא רְפוּאָה.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהִסְמִיכוּ אֶת הַפָּסוּק “אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ” לְמֵימְרָא שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה: (סנהדרין קא.) אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא לְרַבָּה בַּר מָרִי כְּתִיב “כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ”. וְכִי מֵאַחַר שֶׁלֹּא שָׂם [הַמַּחֲלָה] רְפוּאָה לָמָּה, אָמַר לוֹ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִקְרָא זֶה מֵעַצְמוֹ נִדְרָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ”, אִם תִּשְׁמַע לֹא אָשִׂים, וְאִם לֹא תִּשְׁמַע אָשִׂים, וְאַף עַל פִּי כֵן “אֲנִי ה’ רֹפְאֶךָ”. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ, אָמַר לָהֶם חֵמָה עַזָּה יֵשׁ בָּעוֹלָם, הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי מָה אַתָּה שׂוֹחֵק, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים, אָמְרוּ לוֹ אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה שָׁרוּי בְּצַעַר וְלֹא נִבְכֶּה, אָמַר לָהֶם לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי שֶׁאֵין יֵינוֹ מַחֲמִיץ, וְאֵין פִּשְׁתָּנוֹ לוֹקֶה, וְאֵין שַׁמְנוֹ מַבְאִישׁ, וְאֵין דֻּבְשָׁנוֹ מַדְבִּישׁ, אָמַרְתִּי שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם קִבֵּל רַבִּי עוֹלָמוֹ. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי בְּצַעַר אֲנִי שָׂמֵח. אָמַר לוֹ עֲקִיבָא כְּלוּם חִסַּרְתִּי מִן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אָמַר לוֹ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ “כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שַׁעֲרֵי אוֹרָה’ (שער א) שֶׁעִנְיַן הָרְפוּאָה בָּא מִמִּדַּת הַדִּין. וְכֵן מוּבָא בִּ’פְרִי עֵץ חַיִּים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (העמידה ע’ ריט) רְפָאֵנוּ ה’ וְנֵרָפֵא ר”ת רי”ו הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אַתָּה ר”ת גִּימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים רי”ו. רוֹאִים שֶׁמִּסְפָּר רי”ו שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל הַמִּלָּה גְּבוּרָה מְרֻמָּז ג’ פְּעָמִים בִּתְחִלַּת בִּרְכַּת רְפָאֵנוּ. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ”י (במדבר יח, יט) “בְּרִית מֶלַח עוֹלָם” כָּרַת בְּרִית עִם אַהֲרֹן, בְּדָבָר הַבָּרִיא, וּמִתְקַיֵּם, וּמַבְרִיא אֶת אֲחֵרִים, “בְּרִית מֶלַח” כַּבְּרִית הַכְּרוּתָה לַמֶּלַח שֶׁאֵינוֹ מַסְרִיחַ לְעוֹלָם. רוֹאִים שֶׁהַמֶּלַח הַגַּשְׁמִי שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה יֵשׁ לוֹ תְּכוּנוֹת נַעֲלוֹת, שֶׁאֵינוֹ מַסְרִיחַ לְעוֹלָם, וְהוּא בָּרִיא וּמַבְרִיא, דְּשֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת גָּבֹהַּ מֵהַחֲסָדִים, וְשֹׁרֶשׁ הָרְפוּאוֹת בָּא מֵהַמְתָּקַת הַדִּינִים. וְכֵן מוּבָא בַּמַּלְבִּי”ם (ויקרא ב, יג) שֶׁה’ שָׂם מֶלַח בְּיַם אוֹקְיָנוּס שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. עֶבְרוֹן שליט”א שֶׁבְּרִיאוּת עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר, לְרַמֵּז שֶׁהַבְּרִיאוּת כּוֹלֶלֶת חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת עִם הַכּוֹלֵל שֶׁלָּהֶם בִּבְחִינַת כֶּתֶר. וּכְשֵׁם שֶׁמֶּלַח פּוֹעֵל דֶּרֶךְ צִמְצוּם, עַל יְדֵי שֶׁהוּא מַחְסִיר בַּמַּאֲכָל. כָּךְ רְפוּאָה הִיא מִלְּשׁוֹן רִפְיוֹן וְחֻלְשָׁה, שֶׁפּוֹעֶלֶת חֻלְשָׁה בַּחוֹלֶה, וְזֶה מֵבִיא לוֹ אֶת הָרְפוּאָה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּשַּׁ”ס שֶׁהָיוּ מַקִּיזִים דָּם לִרְפוּאָה. וְכֵן רוֹאִים בְּגַשְׁמִיּוּת בִּתְרוּפוֹת הָאַנְטִיבְּיוֹטִיקָה וְהַחִיסוּנִים וְכַדּוֹמֶה. וְכֵן מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת’ (כרך ב’ ע’ 529) שֶׁחוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא מ”ט, וְהָרְפוּאָה בָּאָה מִשַּׁעַר הַנ’ שֶׁל הַבִּינָה שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת. וְכֵן נִרְאֶה דְּחֹדֶשׁ אִיָּ”ר ר”ת “אֲנִי הוי“ה רֹפְאֶךָ”, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַחֹדֶשׁ שַׁיָּךְ לִימֵי הַדִּין שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, לָכֵן הוּא מַשְׁפִּיעַ אֶת הָרְפוּאָה שֶׁבָּאָה מִמִּדַּת הַגְּבוּרָה.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ’ שֶׁהַמָּן הִתְחִיל לָרֶדֶת בַּמִּדְבָּר בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, וּבַמָּן הָיוּ כְּלוּלִים כָּל הָרְפוּאוֹת, וְכֵן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַמְתָּקַת מֵי מָרָה שֶׁשָּׁם ה’ הִבְטִיחַ “כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ”, הָיָה בְּחֹדֶשׁ אִיָּר. וְכֵן שֹׁרֶשׁ רְפוּאָה קָשׁוּר עִם פ”ר דִּינִים מִמִּדַּת הַגְּבוּרָה. וְכֵן רְפוּאָה נִקְרֵאת בִּלְשׁוֹן חֲזַ”ל ‘שְׁחִיקַת סַמְּמָנִים’, וּפְעֻלַּת הַשְּׁחִיקָה שַׁיֶּכֶת לְמִדַּת הַגְּבוּרָה, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘סוֹד הַחֵצִי’ שֶׁיִצְחָק נִקָרא יִשְׂחָק, מִלְּשׁוֹן לִשְׁחֹק וּלְפוֹרֵר וּלְצַמְצֵם. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֵׁם מֵכִין הַתְּרוּפוֹת רֹקֵח מִרְקַחַת, אוֹתִיּוֹת קֹרַח הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁלָּכֵן הקב”ה בָּא לְבַקֵּר אֶת אַבְרָהָם בִּקּוּר חוֹלִים לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, לְרַמֵּז לְאַבְרָהָם שֶׁשֹּׁרֶשׁ הָרְפוּאָה שֶׁל יִצְחָק מַגִּיעַ לָעוֹלָם, כַּיָּדוּעַ שֶׁבִּקּוּר חוֹלִים עִנְיָנוֹ לְבַקֵּר וּלְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה וְלִרְאוֹת מֶה חָסֵר לוֹ, וְלָקַחַת אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵחָלְיוֹ, וְכֵן עִנְיַן הַבִּקּוּר מְרַמֵּז עַל מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁל יִצְחָק שֶׁמְּבַקֶּרֶת וּבוֹחֶנֶת כָּל דָּבָר לָעֹמֶק לְהַשְׁלִימוֹ. כַּיָּדוּעַ שֶׁעוֹמֶק בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרָה.

וּלְפִי דְּבָרֵינוּ נִרְאֶה לְיַשֵּׁב אֶת קוּשְׁיַת הַ’קֶּרֶן אוֹרָה’ (תענית ז.) שֶׁמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין כו:) שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת תּוּשִׁיָּה, שֶׁמַּתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם. וּמֵאִידָךְ מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין נד.) שֶׁתּוֹרָה הִיא רְפוּאָה לָאָדָם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַהַתָּשָׁה הִיא סוֹד הָרִפְיוֹן וְחֻלְשָׁה שֶׁמֵּבִיא רְפוּאָה. וְכֵן מָצִינוּ רְפוּאָה בְּהַשְׁפָּעַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּאָה דֶּרֶךְ הַחֹם שֶׁבַּגְּבוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג, כ) “שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ”. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יז:) וּמָה רָאוּ לוֹמַר “רְפוּאָה” בַּשְּׁמִינִית, אָמַר רַבִּי אַחָא מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְּנָה מִילָה בַּשְּׁמִינִית שֶׁצְּרִיכָה רְפוּאָה, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַשְּׁמִינִית. וְרוֹאִים שֶׁרְפוּאָה הִיא הַבְּרָכָה הַשְּׁמִינִית בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּמִסְפַּר שְׁמוֹנֶה מְסַמֵּל אֶת שֹׁרֶשׁ מִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁהִיא בִּסְפִירַת הַבִּינָה הַשְּׁמִינִית מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה.

צְופָן מֵאֵת הרה”ג ר’ נ. דּוֹיְטְשׁ שליט”א בְּדִלּוּג 2021 אוֹתִיּוֹת

המילים המופיעות בצופן

מוֹ”ת רוֹ”ב בְּנֵ”י עֹלָ”ם אִיָּ”ר תשפ”א, אֲנִ”י דָּ”ן אֶ”ת הָאָרֶ”ץ.

וּבְנִיסָן עֲתִדִין לְהִגָּאֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א | רמז ג’ו ביידן | סוד החשמל

וּבְנִיסָן עֲתִדִין לְהִגָּאֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ר”ה יא.) בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל. הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁשּׁוֹאֲלִים כֻּלָּם: בְּאֵיזֶה נִיסָן נִזְכֶּה לְכָךְ. וּבְּנִיסָן עֲתִדִין לְהִגָּאֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשפ”א. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ח. ש. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (מלאכי ג, א) “הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר …