כָּתוּב (אסתר ד, יד) “כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת”, וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַחְפֹּץ בָּךְ הַמֶּלֶךְ לְשָׁנָה הַבָּאָה שֶׁהוּא זְמַן הַהֲרִיגָה, אִם תַּגִּיעִי לִגְדֻלָּה שֶׁאַתְּ בָּהּ עַכְשָׁו. “לְעֵת כָּזֹאת” שֶׁהוּא הָיָה עוֹמֵד בְּנִיסָן וּזְמַן הַהֲרִיגָה בַּאֲדָר לַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְרוֹאִים שֶׁמָּרְדְּכַי מְרַמֵּז לְאֶסְתֵּר בְּנִיסָן שֶׁאֵין וַדָּאוּת שֶׁהִיא תִּשָּׁאֵר מִלְכָּה עַד אֲדָר הַבָּא שֶׁהוּא זְמַן הַגְּזֵרָה, לָכֵן הִיא חַיֶּבֶת לִפְעֹל מִיָּד, כִּי בִּשְׁבִיל הַזְּמַן הַזֶּה הַיְינוּ נִיסָן שֶׁהֵם עָמְדוּ בוֹ הִיא הִגִּיעָה לַמַּלְכוּת. וְשָׁמַעְתִּי מהרה”ג ר’ א. ר. שליט”א וְר’ א. י. שליט”א שֶׁלָּכֵן “לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת פֶּסַח תש”פ, וּמֵאִידָךְ “וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת פּוּרִים תשע”ט. הַיְינוּ רֶמֶז בָּרוּר שֶׁשְּׁנַת תשע”ט הִיא הַקֵּץ הָאֲמִתִּי שֶׁבּוֹ אָנוּ מְצַפִּים לְהַגִּיעַ לַמַּלְכוּת, כִּי אִם נְחַכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לְפֶסַח תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא “לְעֵת כָּזֹאת” כְּבָר יַעֲבוֹר הַזְּמַן וְהוּא לֹא הַזְּמַן הָאֲמִתִּי שֶׁמְּיֹעָד לַמַּלְכוּת וְלֹא בִּשְׁבִילוֹ הִגַּעְנוּ לַמַּלְכוּת. וְכֵן “וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא כֶּתֶר מַלְכוּת. וּ”לְעֵת כָּזֹאת” בְּגִימַטְרִיָּא אֱמֶת לַאֲמִיתָהּ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁ“לְעֵת כָּזֹאת” בְּמִלּוּי לָמֶ”ד עַיִ”ן תָּי”ו כַ”ף זַיִ”ן אָלֶ”ף תָּי”ו עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1335. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מהרה”ג ר’ צ. א. שליט”א שֶׁי”ד אדר ב’ בְּגִימַטְרִיָּא 221 שֶׁהִיא שְׁנַת תשע”ט מִסּוֹף הָאֶלֶף.

אֶסְתֵּ”ר ר”ת כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁנִּלְחָמוֹת בְּסוּרְיָא אִירַאן סוּרְיָא תּוּרְכִּיָּה רוּסְיָה. וְאִם נְחַשֵּׁב אַסְתִּי”ר נְקַבֵּל גַּם אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּלְחֶמֶת שָׁם.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאֶסְתֵּ”ר ר”ת כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁנִּלְחָמוֹת בְּסוּרְיָא אִירַאן סוּרְיָא תּוּרְכִיָּה רוּסְיָה. וְאִם נְחַשֵּׁב אַסְתִּי”ר נְקַבֵּל גַּם אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּלְחֶמֶת שָׁם, וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חולין קלט:) אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן “וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר“. כִּי כְמוֹ שֶׁאַחֲרֵי אֶסְתֵּר זָכִינוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, כָּךְ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה בְּסוּרְיָא נִזְכֶּה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיָּבֹא אַחֲרֵי נְפִילַת דַמֶּשֶׂק אוֹתִיּוֹת מִקְדָּשׁ, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (אוצר מדרשים אייזנשטיין מדרש רשב”י עמוד 556) וְזֶה לְךָ הָאוֹת כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁנָּפַל נִירוֹן מִזְרָחִי שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק, נָפְלָה מַלְכוּת בְּנֵי מִזְרָח, [יִשְׁמָעֵאל] וְאָז תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מַרְצִיָאנוֹ שליט”א שֶׁ“הַסְתֵּר אַסְתִּיר” בְּגִימַטְרִיָּא 1336. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁגְּאוּלַת פּוּרִים בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 1335 עִם הַכּוֹלֵל, וּבְגִימַטְרִיָּא רְגִילָה עוֹלָה בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּעַלּוֹן ‘כִּי לַה’ הַמְּלוּכָה’ שֶׁמְּגִלַּת אֶסְתֵּר עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ תשע”ט. וּבְמִלּוּי עוֹלֶה 3580 כְּמִנְיַן י’ פְּעָמִים מָשִׁיחַ. וּבְנוֹסָף הַדִּלּוּג הַיָּחִיד שֶׁל מְגִלַּ”ת אֶסְתֵּ”ר בַּתּוֹרָה מוֹפִיעַ בְּדִלּוּג שֶׁל 424 אוֹתִיּוֹת כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

מִלּוּי אָזְנֵי הָמָן בִּתְמָרִים אוֹ שׁוֹקֹלָד אוֹ פֶּרֶג ר”ת שְׁנַת תש”פ.

מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (תענית כט.) מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה, יְמֵי נִסִּים הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרִים וּפֶסַח. וְרוֹאִים שֶׁרַשִּׁ”י מַכְלִיל אֶת גְּאֻלַּת פּוּרִים וּפֶסַח יַחַד. וְכֵן לֵיל הַסֵּדֶר בְּגִימַטְרִיָּא פּוּרִים. וּלְפִי זֶה בְּפוּרִים תשע”ט אָנוּ מִתְחַבְּרִים לְפֶסַח תשע”ט שֶׁלְּפִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּנִיסָן זֶה כְּבָר פֶּסַח תש”פ, וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁתש”פ ר”ת תְּהֵא שְׁנַת פּוּרִים, תְּהֵא שְׁנַת פֶּסַח, הַיְינוּ שֶׁכָּל הַשָּׁנָה יָאִיר הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים וּפֶסַח וְתִהְיֶה שְׁנַת גְּאֻלָּה. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁמְּמַלְּאִים אֶת אָזְנֵי הָמָן בִּתְמָרִים אוֹ שׁוֹקֹלָד אוֹ פֶּרֶג ר”ת שְׁנַת תש”פ. וְכֵן פּוּרִים בִּלְשׁוֹן רַבִּים מְרַמֵּז עַל ב’ פְּעָמִים פּוּר, וְאִם נַחֲלִיף פּוּר פּוּר בְּאח”ס בט”ע נְקַבֵּל גמ”ו גמ”ו שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ אוֹתִיּוֹת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁאָנוּ מְצַפִּים שֶׁה’ יֵצֵא וְיִלָּחֵם בַּגּוֹיִם וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. וְכֵן הָמָן הָאֲגָגִי נֶכְדּוֹ שֶׁל אֲגָג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, מְרַמֵּז עַל גּוֹג מֶלֶךְ הַמָּגוֹג. וְכֵן יוֹם פּוּרִים יוֹם כִּיפּוּר עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ”ל שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא כְּפוּרִים. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁהָמָן אוֹתִיּוֹת מָנָה, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁעוֹשִׂים אָזְנֵי הָמָן וּמְמַלְּאִים אוֹתָם בְּמַטְעַמִּים, כִּי מָנָה מְסַמֶּלֶת אֹכֶל מְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ, כַּמּוּבָא בַּסֵּפֶר ‘מֶשֶׁךְ חָכְמָה’ (שמות כט, כו) “וְהָיָה לְךָ לְמָנָה” הִנֵּה מָנָה יִקָּרֵא דָבָר הַמְתֻקָּן כָּל צָרְכּוֹ, כֵּן בְּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת מְבֻשָּׁלִין.

כָּחוֹ”ל לָבָ”ן ר”ת כֻּלּוֹ חַיָּב וְלָבָן.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צז.) אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁתִּתְהַפֵּךְ כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת. אָמַר רָבָא, מַאי קְרָא “כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יח”ל שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה מִפְלֶגֶת כָּחוֹ”ל לָבָ”ן שֶׁנִּלְחֶמֶת בְּכָל הַקָּדוֹשׁ ר”ת כֻּלּוֹ חַיָּב וְלָבָן.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘צִדְקַת הַצַּדִּיק’ (נֹב) חֲזַ”ל אָמְרוּ שֶׁבֶּן דָּוִד אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא בְּדוֹר שֶׁכֻּלּוֹ חַיָּב דְּיַעֲמִיד מֶלֶךְ קָשֶׁה כְּהָמָן שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וַדַּאי יִהְיֶה חָבִיב, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ חַיָּב וְיִתְהַפְּכוּ לְדוֹר חָבִיב עַל יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְבִיאֵם לִתְשׁוּבָה, וְעַל כָּרְחֲךָ שֶׁשֹּרֶשׁ נִשְׁמָתָם מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ יוֹתֵר מִכָּל הַדּוֹרוֹת. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁחַיָּיב שֶׁמִּתְהַפֵּךְ לְחָבִיב הֵן אוֹתָן אוֹתִיּוֹת בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל 8 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת עוֹלַם הַבִּינָה וְהַתְּשׁוּבָה. וּכְפִי שֶׁמְּבָאֵר שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָה יִתְהַפְּכוּ מִחַיָּיב לְחָבִיב. וְכֵן עַל אוֹר הַחֲנֻכָּה שֶׁשַּׁיָּךְ לְמִסְפַּר 8 נֶאֱמַר בָּרַמְבַּ”ם (חִנּוּכָהּ ד, יב) מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה חֲבִיבָה עַד מְאֹד.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא רבתי לו) בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אָמְרוּ אוֹיְבָיו וְשָׂרֵי הַמַּלְכֻיּוֹת בֹּאוּ וְנַשְׂטִין עַל דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁלֹּא יִבָּרְאוּ לְעוֹלָם, אָמַר לָהֶם הקב”ה אֵיךְ אַתֶּם מַסְטִינִים עַל הַדּוֹר הַהוּא שֶׁהוּא חָמוּד וְנָאֶה וַאֲנִי שָׂמֵחַ בּוֹ וַאֲנִי חָפֵץ בּוֹ וַאֲנִי אֶתְמֹךְ בּוֹ וְהֵיאַךְ אַתֶּם מַשְׂטִינִים עָלָיו הֲרֵינִי מְאַבֵּד אֶת כֻּלְּכֶם וּנְשָׁמָה אַחַת מֵהֶם אֵין אֲנִי מְאַבֵּד לְכָךְ נֶאֱמַר “כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר”.

רֶמֶז שֶׁקְּלִפַּת אִירַ”ן עֲרָבִ”י יוֹנֶקֶת מֵרַבִּי עֲקִיבָה

הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁרוּחוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין אֱדוֹם לְפָרַס, הֵם סְבִיב מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז, הַמְרַמְּזִים עַל עִנְיַן הָרֶמֶז שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה. הַמֵּצַר מִתְפַּתֵּל כְּמוֹ נָחָשׁ, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּתְּמוּנָה לְקַמָּן. וְאוֹתִיּוֹת רֶמֶ”ז סְמוּכוֹת לְאוֹתִיּוֹת נָחָ”שׁ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וְכֵן עָרֹד שֵׁם הַנָּחָשׁ, עוֹלֶה כְּמִנְיַן גִּימַטְרִיָּא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵיְיסְקִין שליט”א שֶׁמֵּצָרֵי הוּרְמוֹז נִקְרְאוּ כָּךְ עַל שֵׁם דֶּקֶל הַתָּמָר, שֶׁבְּפַרְסִית הוּא דוֹמֶה לְהוּרְמוֹז, וְתָמָר מְסַמֵּל אֶת הַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹרַת הָרֶמֶז.

שָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁרַבִּ”י עֲקִיבָ”ה בְּא”ט ב”ח יוֹצֵא שח”צ לתצח”נ וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחֲרֵיהֶן הֵן תט”ק מאקט”ס, וְעוֹד פַּעַם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחֲרֵיהֶן הֵן אִירַ”ן עֲרָבִ”י. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁקְּלִפַּת אִירַ”ן עֲרָבִ”י יוֹנֶקֶת מֵרַבִּי עֲקִיבָה, כִּי הַחִלּוּפִים וְהַתְּמוּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּאוֹתִיּוֹת מְסַמְּלִים אֶת הַיְרִידָה לַקְּלִפָּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרַבִּ”י עֲקִיבָ”א אוֹתִיּוֹת אִירַ”ן עֲרָבִ”י אִם נַחֲלִיף אֶת הָאוֹתִיּוֹת ק”ב שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא בְּאוֹתִיּוֹת נ”ר שֶׁל אִירַן עֲרָבִי, כִּי בְּרַבִּי עֲקִיבָא יֵשׁ שֵׁם יב”ק שֶׁהוּא ר”ת יִחוּד בְּרָכָה קְדֻשָּׁה, וְהַקְּלִפָּה הוֹפֶכֶת אֶת הָאוֹתִיּוֹת ק”ב לְאוֹתִיּוֹת נ”ר שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַזִּוּוּג דִּקְלִפָּה, וְהוּא מוֹצִיא אֶת הָאוֹת י’ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַיִּחוּד דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל שֵׁם יב”ק שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין הַק’ לַב’ וְשָׂמָה אוֹתָהּ מִבַּחוּץ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁקְּלִפַּת אִירַ”ן עֲרָבִ”י יוֹנֶקֶת מִמֵּצָרֵי הוּרְמוֹז, הֵם יוֹנְקִים מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרַת הָרָז וְהָרֶמֶז שֶׁמְּקוֹרָהּ מֵרַבִּי עֲקִיבָא. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות כט:) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי הָאוֹתִיּוֹת בְּסוֹד תּוֹרַת הָרֶמֶז: עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי חַיִּים’ (קאמרנא) שֶׁעֲקִיבָ”א ר”ת עַמּוּדִים קְרָשִׁים יְרִיעוֹת בָּרִיחִים אֲדָנִים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת חִבּוּר חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁלָּכֵן הִשְׁתַּלְשֵל בִּטְבֶרְיָה רֹאשׁ עִיר שֶׁנִּלְחָם בַּקְּדֻשָּׁה בְּשֵׁם רוֹן קוֹבִי לְרַמֵּז שֶׁיּוֹנֵק וּמַעֲבִיר שֶׁפַע מֵרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁקָּבוּר בִּטְבֶרְיָה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁהוֹפֵךְ אֶת הַק”ב לְנ”ר.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט אסתר תתרנו) בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיַּרְא [מָרְדֳּכַי] בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה רַעַשׁ וָרַעַד חָזָק מְאֹד וְקוֹל בֶּהָלָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וּפַחַד וָרַעַד עַל כָּל יוֹשְׁבֶיהָ. וַיִּסְעוּ שְׁנֵי תַּנִּינִים גְּדוֹלִים זֶה לִקְרַאת זֶה לְמִלְחָמָה, וַיָּרוּצוּ לְקוֹלָם כָּל הָאָרֶץ, וְהִנֵּה בֵּינֵיהֶם גּוֹי אֶחָד קָטָן, וַיָּקוּמוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל גּוֹי קָטָן לְאַבֵּד זִכְרוֹ מִן הָאָרֶץ, וְהִנֵּה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם חֹשֶךְ וַעֲרָפֶל לְכָל הָעוֹלָם וַיֵּצֶר לַגּוֹי הַקָּטָן מְאֹד וַיִּצְעַק אֶל ה’, וְהַתַּנִּינִים נִלְחָמִים בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָּה. וַיַּרְא מָרְדֳּכַי וְהִנֵּה מַעְיָן אֶחָד עוֹבֵר בֵּין שְׁתֵּי הַתַּנִּינִים וַיַּפְרֵד בֵּין שְׁנֵיהֶם מִן הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר הָיוּ נִלְחָמִים, וַיִּגְדַּל הַמַּעְיָן וַיְהִי לְנַחַל שׁוֹטֵף כְּשֶׁטֶף הַיָּם הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף עַל כָּל הָאָרֶץ, וַיִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּאֶר עַל כָּל הָעוֹלָם וַיִּתְרוֹמֵם הַגּוֹי הַקָּטָן וְנַעֲשָׂה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּכָל הָאָרֶץ. וְ’הָאַבַּרְבַּנֵאל’ (‘מעיני הישועה’ יא, ח) מְבָאֵר אֶת מִלְחֶמֶת הַתַּנִּינִים שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל. וְרוֹאִים בַּמִּדְרָשׁ שֶׁבֵּין אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל יֵשׁ מַעְיָן קָטָן שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וּמְרַמֵּז עַל מֵיצָרֵי הוּרְמוּז. וּמִתְבָּאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ שֶׁמֵּיצָרֵי הוּרְמוּז מְסַמְּלִים אֶת מַעְיַן הַחָכְמָה שֶׁיֵּצֵא לֶעָתִיד לָבֹא מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. שֶׁהוּא מַעְיַן הָרֶמֶז שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין הַפְּשָׁט לַסּוֹד, וּמִתְפַּשֵּׁט לֶעָתִיד לָבֹא, וְכֵן מֵיצָרֵי הוּרְמוֹז מְחַבְּרִים בֵּין הָאוֹקְיָנוּס הַהוֹדִי לַמִּפְרָץ הַפַּרְסִי, וְיֵשׁ כָּאן סֵמֶל לַיְסוֹד שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין הַנֶּצַח וְהַהוֹד, כִּי הוֹדוּ שַׁיֶּכֶת לִסְפִירַת הַהוֹד, וּפָרַס הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח דִּקְלִפָּה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יומא עז:) שֶׁגַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ הִכְנִיעַ אֶת דּוּבִּיאֵל שַׂר פָּרַס בַּשָּׁמַיִם עִם הַפָּסוּק “שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם”. וְהַבֵּאוּר כֵּיוָן שֶׁקְּלִפַּת פָּרַס הִיא בִּבְחִינַת נֶצַח דִּקְלִפָּה, מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, דְּהָנֵץ הוּא מִלְּשׁוֹן נֶצַח, שֶׁמִּתְנוֹצֶצֶת נְקֻדַּת הַנֶּצַח שֶׁל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד שֶׁמֵּאִיר לְמַטָּה דֶּרֶךְ הַנֶּצַ”ח שֶׁמְּרַמֵּז עַל הָנֵ”ץ חַמָּה. וְכֵן אֵלִיָּהוּ קָשׁוּר לְשֵׁבֶט גָּד שֶׁמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַנֶּצַח. שֶׁלְּשֵׁבֶט גָּד הָיָה אֶת כֹּחַ הַנִּצָּחוֹן שֶׁל סְפִירַת הַנֶּצַח, וְהֵם הָיוּ יוֹצְאֵי צָבָא לְרַמֵּז שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לַחֵצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל שֵׁם צְבָאוֹת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַנֶּצַח, וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”מ פה:) שֶׁאֵלִיָּהוּ נִדְמֶה כְּדֹב שֶׁל אֵשׁ. וְכֵן פָּרַס קְשׁוּרָה עִם פּוּרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶצַח. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁמֵיצָרֵי הוּרְמוֹז בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר לְעֵשָׂו: (בראשית כז, מ) “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ”, לְרַמֵּז שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

רוֹן קוֹבִי מְרַמֵּז בִּשְׁמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת רוֹן וְשִׂמְחָה בְּמִשְׂחַק הַקּוּבִּיָא

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת יְהוֹנָתָן’ (בלק) אִיתָא בַּ’מִּזְרָחִי’ “וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ”, רֶמֶז לַמְשַׂחֲקִים בְּקֻבִּיָּא, וְהָעִנְיָן הוּא כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל וְזֶה קָם, עִנְיַן הַקֻּבִּיָּא הוּא כָּךְ כְּשֶׁתַּשְׁלִיכִי בְּכָל צַד שֶׁתִּרְצֶה וּתְחַשֵּׁב לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּיַחַד יַעֲלֶה מִסְפַּר ז’. אִם לְמַעְלָה הוּא א’ אָז לְמַטָּה הוּא ו’, אִם לְמַעְלָה הוּא ג’ אָז הוּא לְמַטָּה ד’ וְכֵן לָהֵפֶךְ. וְזֶהוּ כָּאן “וְיָרֹם מֵאֲגַג”, הוּא מַלְכּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, מִמֶּנּוּ יָרוּם מַלְכּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אִם א’ שֶׁל אֲגַג נוֹפֵל לְמַטָּה, יִהְיֶה לְמַעְלָה ו’ שֶׁל דָּוִד, וְאִם ג’ שֶׁל אֲגַג נוֹפֵל לְמַטָּה, יִהְיֶה לְמַעְלָה ד’ שֶׁל דָּוִד, וְכֵן בָּאוֹת ג’ וְד’ הַשֵּׁנִי. וְזֶה שֶׁכָּתַב “יִתֵּן ה’ אֶת אֹיְבֶיךָ” שֶׁהוּא עֲמָלֵק, “בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ”. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד מַלְכוּת דִּקְלִפָּה, הִיא דֶרֶךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ נֶגֶד אֲגַג, וְנִרְמֶזֶת בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁהֵם מַקְבִּילִים בְּמִשְׂחַק הַקֻּבִּיָּא, שֶׁאִם אוֹתִיּוֹת דָּוִ”ד תִּהְיֶינָה לְמַעְלָה בַּקֻּבִּיָּא, אוֹתִיּוֹת אֲגַ”ג תִּהְיֶינָה לְמַטָּה, וְכֵן ח”ו לְהֵפֶךְ, כִּי כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל זֶה קָם, וְהַקֻּבִּיָּא תִּתֵּן תָּמִיד תּוֹצָאָה שֶׁל מִסְפַּר שֶׁבַע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת אִם נְחַשֵּׁב אֶת הַלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה יַחַד. וְשָׁמַעְתִּי מֵהָרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל מִלְחָמָה בֵּין הַקְּדֻשָּׁה לַקְּלִפָּה בָּעִיר טְבֶרְיָה כְּשֶׁרֹאשׁ הָעִיר שָׁם רוֹן קוֹבִּי נִלְחָם בְּרַבָּנֵי הָעִיר וּבְכָל דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, וְנִרְמָז בִּשְׁמוֹ רוֹן קוֹבִּי שֶׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת רוֹן וְשִׂמְחָה בְּמִשְׂחַק הַקּוּבִּיָּא כְּשֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד תְּנַצֵּחַ, וְלָכֵן זֶה מִשְׁתַּלְשֵׁל בָּעִיר טְבֶרְיָה שֶׁקְּשׁוּרָה עִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (שלח קעה:) זוֹ הַתְּכֵלֶת הִיא סוֹד שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהַגָּוֶן שֶׁלָּהּ יוֹצֵא מִדָּג שֶׁהוֹלֵךְ בְּיַם כִּנֶּרֶת, וְעַל כֵּן כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד מְנַגֵּן מֵאֵלָיו. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעיהו תכט) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶשֶׂר גָּלֻיּוֹת גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין. מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית לַחֲנֻיּוֹת. וּמֵחֲנֻיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וּמִירוּשָׁלַיִם לְיַבְנֶה. וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא. וּמֵאוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם. וּמִשְּׁפַרְעָם לְבֵית שְׁעָרִים. מִבֵּית שְׁעָרִים לְצִפּוֹרִי. מִצִּפּוֹרִי לִטְבֶרְיָה. וּטְבֶרְיָה עֲמֻקָּה מִכֻּלָּם. כְּדִכְתִיב “וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי”. וּמִשָּׁם עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. רוֹאִים שֶׁהַסַּנְהֶדְרִין גָּלוּ מִטְּבֶרְיָה וְיַחְזְרוּ לֶעָתִיד לָבֹא לִטְבֶרְיָה. וְכֵן רוֹן קוֹבִּי נִלְחָם בַּג”ר דֹּב קוּק שליט”א שֶׁנִּרְמָזוֹת בִּשְׁמוֹ אוֹתִיּוֹת קו”ק שֶׁדּוֹמוֹת לְדָּוִ”ד שֶׁמְּנַצֵּחַ אֶת אֲגָ”ג. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַג”ר דֹּב קוּק שליט”א שֶׁאָמַר שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֵּׁם מִפְלֶגֶת יֵשׁ עָתִיד, עַל הַקְּלִפָּה. לְרַמֵּז שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁעָלֶיהָ אָמְרוּ חֲזַ”ל בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה בְּסֵדֶר טָהֳרוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק ש”י עוֹלָמוֹת. וְכֵן רַב הָעִיר הַג”ר אַבְרָהָם דֹּב אוֹיֶרְבָּךְ שליט”א עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת.

כְּמוֹ כֵן נִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁרַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זַצַ”ל לֹא בֵּאֵר מַה קּוֹרֶה אִם הַקֻבִּיָּה נוֹפֶלֶת עַל מִסְפָּרִים שֶׁל 2 אוֹ 5 שֶׁמַּקְבִּילִים זֶה לָזֶה וְעוֹלִים יַחַד 7. וְלִכְאוֹרָה גַּם כָּאן הַמִּסְפָּר הַגָּבוֹהַּ 5 יְסַמֵּל אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְהַמִּסְפָּר הַנָּמוּךְ 2 יְסַמֵּל אֶת עֲמָלֵק. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תהילים תלו) “גְּעַר חַיַּת קָנֶה”, וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַק’ שֶׁל קָנֶ”ה, יִשָּׁאֵר הִנֵּ”ה, בְּסוֹד “רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם”. וְזֶה סוֹד נְעִיצַת הַקָּנֶה בַּיָּם, רוֹצֶה לוֹמַר רֶגֶל זֹאת הַק’ נִתְאָרְכָה, וְנָעֲצָה בַּיָּם שֶׁהִיא ה’ תְּתָאָה, הַנִּקְרָא יָם, וְהוֹרִידָהּ לַחִיצוֹנִים. וְק’ שֶׁל זֹאת הַקָּנֶה שֶׁנִּתְאָרְכָה מֵהִנֵּה, הוּא שֶׁהֶעֱלָה שִׂירְטוֹן. רוֹצֶה לוֹמַר, קַו אָרֹךְ מִרֶגֶל הַק’. וְעָלֶיהָ נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי וְכוּ’, וּבָזֶה הַשִּׂירְטוֹ”ן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שָׂטָ”ן רְוָיָ”ה, לְמַעַן שְׂפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, וְנִבְנְתָה צוֹר מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְרוֹאִים שֶׁאוֹתִיּוֹת הנ”ה שֶׁהֵן מִסְפָּרִים שֶׁל 5 וְ50 מְסַמְּלוֹת אֶת הַנִּצָּחוֹן שֶׁל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, וּמֵאִידָךְ אוֹתִיּוֹת בי”ב מְרַמְּזוֹת עַל בִּיבִין [בִּיּוּב בִּלְשׁוֹן חֲזַ”ל] שֶׁל עֲמָלֵק.

וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַמִּלְחָמָה שֶׁל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד מַלְכוּת דִּקְלִפָּה, הִיא דֶרֶךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ נֶגֶד אֲגַג, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּקֻּבִּיָּא שֶׁתָּמִיד יוֹצֵא מִסְפַּר שֶׁבַע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת הַמַּקְבִּילוֹת שֶׁל דָּוִד מוּל אֲגַג הֵן אוֹתִיּוֹת ד’ מוּל ג’, הַיְינוּ אוֹתִיּוֹת דָּ”ג שֶׁמְּסַמֵּל אֶת נְקֻדַּת הַשְּׂחוֹק שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים דָּ”ג, וַאֲגָג בְּגִימַטְרִיָּא פַּעַם אַחַת דָּ”ג. וְכָן גָּ”ד נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים עה, יא) “וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק”. הַיְינוּ שֶׁיִּהְיֶה אֲגַדֵּ”עַ לְגָ”ד, וְיָרוּם קֶרֶן הַדָּ”ג. וְכֵן שְׁמוֹת בְּנֵי דָּוִד נִרְמְזוּ בְּדָגִים; שְׁלֹמֹה נִרְמָז בְּדַג סַלַּמוֹן, וְאַבְשָׁלוֹם בְּדַג סוֹל. וְאַמְנוֹן הוּא שֵׁם שֶׁל דָּג. וְדָנִיֵּאל וַאֲדוֹנִיָּה נִרְמָזִים בְּדַג דֶּנִיס. וֶאֱלִיפֶּלֶט נִרְמָז בְּפִילֶט דָּגִים. וְכֵן דָּג בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי נִקְרָא נוּנָא. וּמוּבָא בְּרַשִּׁ”י (תהילים עב, יז) עַל הַכָּתוּב “לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ” שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בִּבְחִינַת נוּ”ן. יִנּוֹן לְשׁוֹן מַלְכוּת וּשְׂרָרָה כְּמוֹ “וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן”. וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ נִקְרָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת נָגִיד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹתִיּוֹת דָּ”ג נ’. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי נוּ”ן הֵן מה”מ ר”ת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁשְּׁמוֹ יִנּוֹן. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִנֶּכֶד הַמְקֻבָּל רַבִּי לֵוִי סְעַדְיָה נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁאִמּוֹ חָלְמָה לִפְנֵי לֵדַת אָחִיו שֶׁהַבָּבָּא סָאלִי זצ”ל בָּא אֵלֶיהָ בַּחֲלוֹם וְאָמַר לָהּ שֶׁיִּוָּלֵד לָהּ בֵּן וְתִקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִנּוֹן, כִּי יִנּוֹ”ן אוֹתִיּוֹת הוי”ה, וּבָאָה לְאָבִיהָ הַצַּדִּיק וְסִפְּרָה לוֹ אֶת הַחֲלוֹם, וְאָמַר שֶׁהַחֲלוֹם אֲמִתִּי, כִּי אוֹת נ’ מִסְפָּרָהּ חֲמִשִּׁים כְּמוֹ אוֹת ה’ שֶׁמִּסְפָּרָהּ חָמֵשׁ, וְאָכֵן אוֹתִיּוֹת יִנּוֹ”ן הֵן אוֹתִיּוֹת הוי”ה, וְקָרְאוּ לַבֵּן יִנּוֹן.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁפּוּר בַּשָּׂפָה הַפַּרְסִית הוּא סוּג שֶׁל גּוֹרָל שֶׁעוֹשִׂים עַל יְדֵי מִשְׂחָק הַקֻּבִּיָּא, וְהָמָן שֶׁעָשָׂה פּוּר שֶׁנֶּהֱפַךְ לְפוּרֵנוּ הָיָה עַל יְדֵי מִשְׂחַק קֻבִּיָּא שֶׁהָפַךְ אֶת נִצְחוֹן עֲמָלֵק לַנִּצָּחוֹן שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. וְנִרְאֶה שֶׁלָּכֵן יָצָא לוֹ יוֹם י”ג אֲדָ”ר שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת אֲבִיגְדֹ”ר שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁמֻּזְכָּר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, כִּי בְּאֶמְצַע אֲבִיגְדֹ”ר יֶשְׁנָן הָאוֹתִיּוֹת ד”ג שֶׁמְּנַצְּחוֹת אֶת עֲמָלֵק. וּבִפְרָט בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָּגִים. הַיְינוּ בַּאֲבִיגְדֹר יֵשׁ ג”ד שֶׁמְּרַמֵּז עַל נִצְחוֹן אֲגָג לָכֵן הָמָן חָשַׁב שֶׁיְנַצֵּחַ, אֲבָל אוֹר הַפּוּרִים הָפַךְ אֶת זֶה, וְשָׂם אֶת הַד’ לִפְנֵי הַג’ וְעַם יִשְׂרָאֵל נִצֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֵּאוּרֵי אַגָּדוֹת אֲפִיקֵי יָם’ שֶׁמֹּשֶׁה הוּא בְּחִינַת דַּג הַלִּוְיָתָן: (ב”ב עָג.) וּפַרְעֹה הוּא הַתַּנִּין הַגָּדוֹל וְכוּ’ וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נֶגְדּוֹ בַּקְּדֻשָּׁה בִּיסוֹד עִלָּאָה לִוְיָתָן דְּבָלַע כָּל נוּנֵי יַמָּא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מִשְׂחַק הַכַּלְכָּלָה הָעוֹלָמִית תַּחַת הַשֵּׁם דַּאוּ גּ’וֹנְס ר”ת ד”ג, וְג’וֹנְס בְּגִימַטְרִיָּא קוּבִּיָּא וּבְגִימַטְרִיָּא דָּוִיד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן מִשְׂחָק עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

דִּבְרֵי הַגְּרָ”א עַל ‘עַד דְּלָא יָדַע’ שֶׁנִּטְּלָה הַנְּקָמָה וְהַדֵּעָה שֶׁנִּתְּנוּ בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת “אֵל נְקָמוֹת ה'”. “אֵל דֵּעוֹת ה'”.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יב.) שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי מִפְּנֵי מָה נִתְחַיְּבוּ שֹוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כְּלָיָה, אָמַר לָהֶם אִמְרוּ לִי אַתֶּם, אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע. אָמַר לָהֶם אִם כֵּן שֶׁל שׁוּשָׁן יֵהָרֵגוּ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא יֵהָרְגוּ, אָמְרוּ לוֹ אֱמוֹר לָנוּ אָתָּה, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם. אָמְרוּ לוֹ וְכִי מַשֹּוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר [אֵיךְ זָכוּ לַנֵּס], אָמַר לָהֶם הֵם לֹא עָשֹוּ אֶלָּא לַפָּנִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה עִמָּהֶם אֶלָּא לַפָּנִים, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב “כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ”. וְרוֹאִים שֶׁכָּל הַחֵטְא שֶׁעָלָיו נִגְזְרָה גְזֵרַת פּוּרִים הָיָה חֵטְא רַק לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבַָד, כִּי בְתוֹךְ לִבָּם לֹא הִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם, וְלָכֵן כָּל הַגְּזֵרָה מִלְכַתְּחִלָּה הָיְתָה רַק לְמַרְאִית עַיִן בִּלְבַָד לְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה וּלְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה. וּמָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (שקלים יד.) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן, בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם. בַּתּוֹרָה מִנַּיִן דִּכְתִיב “וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל”. בַּנְּבִיאִים מִנַּיִן דִּכְתִיב “אֵל אֱלֹהִים ה’ אֵל אֱלֹהִים ה’ הוּא יוֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדַע. בַּכְּתוּבִים מִנַּיִן דִּכְתִיב “וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם”. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהֶאָרַת פּוּרִים קְשׁוּרָה עִם הַבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִתְרָחֲשׁוּ דְבָרִים בִּבְחִינָה שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ, גַּם הָמָן לֹא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה נוֹלַד בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, וְגַם עַם יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ שֶׁמָּרְדֳּכַי מִתְגָּרֶה בְּהָמָן כְּדֵי לְהַצִּילֵם, וְהֵם הִתְמַרְמְרוּ עַל מָרְדֳּכַי מַדּוּעַ הוּא מִתְגָּרֶה בְּהָמָן, וְרַק עַל מָרְדֳּכַי כָּתוּב (אסתר ד, א) “וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה”. וְלָכֵן רוֹאִים בַּפְּסוּקִים בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהַיְרוּשַׁלְמִי מַזְכִּיר עַל הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל מַרְאִית עַיִן אֶת הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל יָדַע הֵפֶךְ הָעַד דְּלָא יָדַע שֶׁהָיָה בְּפוּרִים: (יהושע כב, כב) “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּהוי”ה אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה”. הַמַּעֲשֶׂה שָׁם הָיָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, וְחָשְׁבוּ שֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲבוֹד חַס וְשָׁלוֹם עֲבוֹדָה זָרָה, וְרָצוּ לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגְדָּם, וְשָׁלְחוּ אֶת פִּנְחָס וְרָאשֵׁי הָעָם לִשְׁאוֹל אוֹתָם, וְהֵם אָמְרוּ שֶׁעָשׂוּ זֹאת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בִּשְׁבִיל קָרְבָּנוֹת. וְהַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁהוּא הַיָּחִיד בַּתַּנַּ”ךְ שֶׁמֻּזְכָּרִים שֵׁשֶׁת שְׁמוֹת ה’ בִּרְצִיפוּת “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” בְּגִימַטְרִיָּא פּוּר, לְרַמֵּז שֶׁפּוּר הָמָן נֶהְפַךְ לְפוּרֵינוּ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מַהֲלָךְ שֶׁלֹּא יָדְעוּ, אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיָּבִינוּ וְיֵדְעוּ, שֶׁיִּהְיֶה “וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל”. וְכֵן הַכָּתוּב שָׁם (יהושע כב, י) “וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה” ר”ת מג”ל שֶׁהֵן ר”ת מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. וְהַשָּׁלִיחַ שָׁם לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לְשָׁאֳלָם מַדּוּעַ בָּנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הָיָה פִּנְחָס שֶׁהוּא אֵלִיָּהוּ שֶׁהָיָה הַשָּׁלִיחַ גַּם בִּגְאֻלַּת פּוּרִים לְהָבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם. וְכֵן הַכָּתוּב “וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם” מְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לִמְצוֹא שֵׂכֶל חָדָשׁ לִפְעוֹל בְּאֹפֶן שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ וְיָבִינוּ שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב, וְלֹא בְּאֹפֶן שֶׁנִּרְאָה מוּזָר בְּעֵינֵי אַחֵרִים.

מוּבָא בַּשו”ע (או”ח תרצ”ה, ב) חַיָּב אֱינִישׁ לְבַסּוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דלא יֵדַע בֵּין אָרוּר הַמָּן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי. וּבְּבֵאוּר הַגְּרָ”א שָׁם רוֹצֶה לוֹמַר בֵּין נִקְמַת הָמָן לִגְדֻלַּת מָרְדֳּכַי, וְהוּא מַה שֶּׁמּוּבָא גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּכְתִיב “אֵל נְקָמוֹת ה'”. גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'”, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְּלָה הַדַּעַת לֹא יָדַע. וְרוֹאִים שֶׁהַסּוֹד שֶׁל עַד דְּלָא יָדַע בְּפוּרִים קָשׁוּר עִם הַדַּעַת וְהַנְּקָמָה שֶׁנִּמְצָאִים בֵּין שְׁמוֹת אֵ”ל לַהוי”ה, וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁנִּרְמָז בַּפְּסוּקִים בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁנִּטְּלָה הַיְדִיעָה שֶׁקְּשׁוּרָה עִם שֵׁמוֹת אֵלּוּ. וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁקָּרָה בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ שֶׁנִּטְּלָה הַנְּקָמָה שֶׁרָצוּ לִנְקוֹם בִּבְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אַחֲרֵי שֶׁהֵבִינוּ שֶׁנִּטְּלָה הַיְדִיעָה וְלֹא הֵבִינוּ אוֹתָם מַה שֶּׁהִתְכַּוְּנוּ בִּבְנִיַּת הַמִּזְבֵּחַ. וְהַהַמְתָּקָה הִיא בְּסוֹד שֵׁמוֹת “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” בְּגִימַטְרִיָּא פּוּר, כִּי מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁם אֱלֹהִים שֶׁהוּא דִין בֵּין שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת אֵ”ל וַהוי”ה שֶׁמְּסַמְּלִים חֶסֶד וְרַחֲמִים, וְהֵם מַמְתִּיקִים אֶת הַדִּין. וְכֵן לְשׁוֹן הַגְּרָ”א בֵּין נִקְמַת הָמָן בְּגִימַטְרִיָּא הֶמְשֵׁךְ הַלָּשׁוֹן שֶׁלּוֹ לִגְדֻלַּת מָרְדֳּכַי. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְשֶׁל מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם אוֹ “מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים” שֶׁקְּשׁוּרִים עִם יְשׁוּעַת פּוּרִים. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים קיח, כז) “אֵל הוי”ה וַיָּאֶר לָנוּ” בְּגִימַטְרִיָּא מָרְדֳּכַי, וְהַפָּסוּק מְרַמֵּז שֶׁשֵּׁמוֹת אֵ”ל הוי”ה מַמְתִּיקִים אֶת שֵׁם אֱלֹהִים כְּמִנְיַן “לָנוּ”. וְכֵן א”ל פְּעָמִים הוי”ה בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁמֶן זַיִת שֶׁקָּשׁוּר עִם מָרְדֳּכַי שֶׁנִּרְמָז בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

וְנִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין נְקָמָה לְדֵעָה, שֶׁשְּׁנֵיהֶם קְשׁוּרִים עִם עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים, שֶׁמּוֹשֶכֶת אֶת הַטִּפָּה מֵהַדַּעַת בִּבְחִינַת עַד דְּלָא יָדַע, וְהִיא גַם פּוֹעֶלֶת בִּבְחִינַת מְקַנֵּא וְנוֹקֵם, כִּי נְקָמָה, הִיא חֵלֶק מֵהַקִּנְאָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נחום א, ב) “אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם הוי”ה”. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רמה.) כָּל מִי שֶׁאוֹהֵב וְלֹא קָשׁוּר עִמּוֹ קִנְאָה, אֵין אַהֲבָתוֹ אַהֲבָה, כֵּיוָן שֶׁקִּנֵּא הֲרֵי אַהֲבָה נִשְׁלֶמֶת, מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁצָּרִיךְ בֶּן אָדָם לְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַשֵּׁר עִמָּהּ אַהֲבָה שְׁלֵמָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֵּית עוֹלָמִים’ לְרי”א חֶבֶר (דף קמט. ד”ה ותאנא), שֶׁהַמִּלָּה קִנְאָה בְּגִימַטְרִיָּא יוֹסֵף, וּפִינְחָס הִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ קִנְאָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת יוֹסֵף הַיְסוֹד דִּקְדֻשָּׁה, כְּשֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי. עַיֵּן בְּ’שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (הקדמה לב) שֶׁפִּינְחָס הָיָה גִּלְגּוּל יוֹסֵף. וְלָכֵן הֶאָרַת פּוּרִים קְשׁוּרָה עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כִּי מָצִינוּ בַּזֹּהַר (כי תשא קצ.) שֶׁאֵלִיָּהוּ הוּא פִּינְחָס. וְאֵלִיָּהוּ הוּא בִּבְחִינַת יְסוֹד מַלְאַךְ הַבְּרִית. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁאֵלִיָּה”וּ נִרְמָז בַּקִּנְאָה שֶׁל פִּינְחָס. (במדבר כה, יג) “תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. וְכֵן רוּחַ קִנְאָה בְּגִימַטְרִיָּא יְסוֹד וַעֲטָרָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁנְקָמָ”ה ר”ת מְסִירוּת נֶפֶשׁ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘עוֹלַם הַשְּׁמִינִי’ מַדּוּעַ נְקָמָה הִיא חֵלֶק מֵהַקִּנְאָה, דְּמוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (בראשית כה) שֶׁנְּקָמָה בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה הִיא גַּם מִלְּשׁוֹן תְּקוּמָה, כִּי הִיא בָּאָה לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי, וְכֵן רוֹאִים שֶׁשֵּׁם אֵ”ל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַחֶסֶד פּוֹעֵל אֶת הַנְּקָמָה שֶׁהִיא תִּקּוּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים צד, א) “אֵל נְקָמוֹת ה’ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ”. וְזֶה הָעִנְיָן שֶׁל קִנְאָה שֶׁבָּאָה לְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי. הֶאָרַת פּוּרִים בָּאָה לְתַקֵּן אֶת עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה. וְכֵן פְּעֻלַּת הַיְסוֹד הִיא בִּבְחִינַת תְּקוּמָה כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים’ לָרמ”ק (שער טז פ”ו) שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב “וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי” מְרַמֵּז עַל קִשּׁוּי הַיְסוֹד שֶׁבָּא לְהַשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת, דִּנְקָמָה וְקִנְאָה הֵן פְּעֻלּוֹת שֶׁבָּאוֹת מִמִּדַּת הַיְסוֹד הָרוּחָנִית שֶׁעִנְיָנָהּ לְהַשְׁפִּיעַ וּלְתַקֵּן אֶת הַשֵּׁנִי, לָכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגָם בַּבְּרִית מִתְעוֹרֶרֶת בְּיוֹתֵר הַנְּקָמָה לִנְקוֹם נָקָם בְּרִית, כֵּיוָן שֶׁהַנְּקָמָה הִיא פְּעֻלַּת הַבְּרִית, וְלָכֵן הַקִּנְאָה וְהַנְּקָמָה שֶׁל פִּנְחָס שֶׁמִּשָּׁם לוֹמְדִים עִנְיָנֵי נְקָמָה הָיוּ עַל פְּגַם הַבְּרִית. וְכֵן קִנְאַת הַבַּעַל לְאִשְׁתּוֹ הִיא עַל הַבְּרִית. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁזֶּה הַסּוֹד בְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א שֶׁגְּדוֹלָה דֵעָה וּגְדוֹלָה נְקָמָה קְשׁוּרִים עִם גְדֻלַּת מָרְדֳּכַי, כִּי עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁמּוֹשֶכֶת אֶת הַטִּפָּה מֵהַדַּעַת מְבִיאָה אֶת קִשּׁוּי הַיְסוֹד שֶׁנִּהְיָה גָדוֹל. וְהִיא מַשְׁפִּיעָה אֶת הַקִּנְאָה וְהַנְּקָמָה לַמַּלְכוּת בְּאֹפֶן שֶׁנִּטְּלָה הַנְּקָמָה מֵהַיְסוֹד וְעָבָרה לַמַּלְכוּת. לָכן נִטְּלָה הַדֵּעָה וְנִטְּלָה הַנְּקָמָה. וְכֵן דֵּעָה נְקָמָה בְּגִימַטְרִיָּא מָרְדֳּכַי. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת נָקָ”ם הוּא 110 כְּמִנְיַן שְׁנוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף הַיְסוֹד.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות לג.) אָמַר רַבִּי אַמִּי גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'”, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר “פָּעַלְתָּ הוי”ה מִקְדָּשׁ אדנ”י'”. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו. דֵּעָה נִתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. מַתְקִיף לָהּ רַב אַחָא קַרְחִינָאָה אֶלָּא מֵעַתָּה גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּכְתִיב “אֵל נְקָמוֹת ה'”. אָמַר לֵיהּ אִין בְּמִילְתֵיהּ מִיהָא גְּדוֹלָה הִיא. וּמְבָאֵר רַשִׁ”י בְּמִילְתֵיהּ מִיהָא גְּדוֹלָה הִיא בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכָה נְקָמָה דָּבָר גָּדוֹל הוּא. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין דֵּעָה לִנְקָמָה וּלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בִּזְכוּת הֶאָרַת פּוּרִים שֶׁעוֹרְרָה אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן בְּסוֹד דֵּעָה וּנְקָמָה, זָכִינוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁשָּׁם הָיָה יִחוּד קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן רַב אַחָא קַרְחִינָאָה אוֹמֵר אֶת הַמֵּימְרָא, כִּי הַשֵּׁם קֹרַח קָשׁוּר עִם יְשׁוּעַת פּוּרִים וְהַנְּקָמָה בְּהָמָן, כַּמּוּבָא בְּ’פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (מט) רַבִּי פִּנְחָס אוֹמֵר שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד בְּיִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח בְּיִשְׂרָאֵל, וְהָמָן בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, קֹרַח שֶׁמָּצָא אוֹצָרוֹת שֶׁל זָהָב שֶׁל יוֹסֵף, וְהָמָן שֶׁלָּקַח כָּל אוֹצָרוֹת שֶׁל מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת כָּל אוֹצָרוֹת שֶׁל קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְרָאָה הַמֶּלֶךְ עָשְׁרוֹ וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו סוֹפְרִים וְכוֹתְבִין לְפָנָיו וְרָצָה הַמֶּלֶךְ לְגַדְּלוֹ וּלְרוֹמְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר “גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא” וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כָּל עַם וָעָם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וְכוּ’. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ ז”ל נִדְמֶה לְחַרְבוֹנָא אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יֵשׁ עֵץ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָמָן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר “וַיִּבֶן אֶת בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן וְגוֹ’ וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ” מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִתְלוֹתוֹ וּכְתִיב “וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן”, לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְהָמָן וְנָתַן לְמָרְדֳּכַי וּלְאֶסְתֵּר. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אֶת קֹרַח וְהָמָן שֶׁהֵם שְׁנֵי הָעֲשִׁירִים שֶׁעָמְדוּ בָּעוֹלָם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘חַיֵּי מוֹהֲרָ”ן’ (צ) עֲבוֹדָה שֶׁלִּי בְּפוּרִים הָיָה לְתַקֵּן פְּגַם קֹרַח, וּכְשֶׁנִּתְגַּלָּה לִי זֹאת הָיָה רָחוֹק בְּעֵינַי מְאֹד מַה סְּמִיכוּת יֵשׁ לְפוּרִים עִם קֹרַח עַד שֶׁעָזַר לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ’ כִּי יֵשׁ דְּבָרִים סְתוּמִים מְאֹד בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְנִתְגַּלָּה לִי שֶׁאוֹתִיּוֹת פּוּרִים הֵם רָאשֵׁי תֵבוֹת “וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאֹשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא” בְּחִינַת קֹרַח. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסתר תתרנד) “וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד”, שֶׁמָּא תֹּאמַר קָרְחָה אֲנִי עוֹשֶׂה בְּמַלְכוּתְךָ מְפֻזָּרִים הֵם בְּכָל הָעַמִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן שליט”א שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה טז.) שֶׁהָמָן הָיָה סַפָּר שֶׁל כְּפַר קַרְצוּם, מִמֵּילָא הוּא קָשׁוּר עִם קֹרַח שֶׁמְּרַמֵּז עַל קָרְחָה שֶׁמֹּשֶׁה עָשָׂה לַלְּוִיִּים לְסַפֵּר אֶת כָּל שַׂעֲרָם.

וְנַחֲזֹר לִרְאוֹת רְמָזִים נוֹסָפִים בַּפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” יֵשׁ 22 אוֹתִיּוֹת. רֶמֶז עַל אוֹר הַפּוּרִים שֶׁקִּבְּלוּ בְּאַהֲבָה אֶת הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ 22 אוֹתִיּוֹת. וְכֵן פּוּר אוֹ “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” בְּגִימַטְרִיָּא 22 פְּעָמִים אַהֲבָה לְרַמֵּז שֶׁזָּכוּ בְּפוּרִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ 22 אוֹתִיּוֹת מֵאַהֲבָה. וְכֵן אִם נְחַשֵּׁב ב’ פְּעָמִים פּוּר, כִּי פּוּרִים לְשׁוֹן רַבִּים עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא 22 פְּעָמִים שֵׁם הוי”ה. כי כל התורה שנתנה ב22 אוֹתִיּוֹת היא שמותיו של הקב”ה. וכן אלהים הוי“ה אלהים הוי“ה ר”ת בְּגִימַטְרִיָּא 22. וְכֵן אִם נְחַלֵּק אֶת האוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּ“אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” כְּנֶגֶד 22 אוֹתִיּוֹת, יוֹצֵא שֶׁהַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֱלֹהִים מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת ג’ ד’ ה’ ו’ ז’ נ’ ס’ ע’ פ’ צ’ שֶׁבְּאוֹתִיּוֹת הָא’ ב’, וְהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל ג’ ד’ ה’ ו’ ז’ נ’ ס’ ע’ פ’ צ’ עוֹלָה שע”ה נְהוֹרִין שֶׁיּוֹצְאִים מִשְּׁנֵי שְׁמוֹת א”ל בְּמִלּוּי וּמַמְתִּיקִים אֶת שְׁמוֹת אֱלֹהִים, וּכְפִי שֶׁמְּכַוְּנִים בְּבִרְכַּת ‘שֶׁעָשָׂה נִסִּים’ לִפְנֵי קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בְּפוּרִים לְהַמְשִׁיךְ ש”ע נְהוֹרִין מֵאֲרִיךְ לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ בְּשֵׁם אֱלֹהִים הַנִּרְמָז בָּאוֹתִיּוֹת ש”ה שֶׁהוּא מִלּוּי שֵׁם אֱלֹהִים. וְהַש”ע נְהוֹרִין בִּשְׁלֵמוּתָם הֵם שע”ה נְהוֹרִין, כַּמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (יתרו קמח) שע”ה חֲסָדִים דִּכְלִילָן בְּחֶסֶד דְּעַתִּיק יוֹמִין, כַּנִּזְכָּר בְּאִדְּרָא רַבָּא וּכְנֶגְדָּם בַּחֹטֶם הָעֶלְיוֹן, אָרְכּוֹ שע”ה עָלְמִין, לִכְפּוֹת הַדִּינִים. וְכֵן אִם נְחַלֵּק אֶת האוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּ“אֵל אֱלֹהִים הוי”ה אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” כְּנֶגֶד 22 אוֹתִיּוֹת, יוֹצֵא שֶׁשְּׁנֵי שְׁמוֹת אֵ”ל מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת א’ ב’ ל’ מ’ וְעוֹלִים יַחַד כְּמִנְיַן חָכְמָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַחֶסֶד שֶׁנִּרְמָז בְּשֵׁם אֵ”ל. וְזֶה גַּם הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל מג”ל ר”ת מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר כְּדִלְעֵיל. וְכֵן אִם נְחַשֵּׁב עַל דֶּרֶךְ זוֹ אֶת הַשְּׁנֵי שְׁמוֹת הוי”ה יַעֲלוּ בְּגִימַטְרִיָּא 1047 כְּמִנְיַן מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. פ. שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּגַשְׁמִיּוּת הַמִּלָּה פְּרוֹפּוֹרְצְיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת פַּרְצוּ”ף וְגַם ב’ פְּעָמִים אוֹתִיּוֹת פו”ר לְרַמֵּז שֶׁכָּל דָּבָר צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּפְּרוֹפּוֹרְצְיָה בִּבְחִינַת פַּרְצוּף לִרְאוֹת אֶת כָּל הַתְּמוּנָה, וְזֶה סוֹד הַמְתָּקַת הַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ בְּפוּרִים, שֶׁהָאוֹר בָּא מֵעֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַג’ קַוִּים שֶׁנִּרְמָזִים בְּשֵׁמוֹת “אֵל אֱלֹהִים הוי”ה” וּמִמֵּילָא נִמְתָּקִים הַדִּינִים. וְלָכֵן בִּתְחִלָּה יֵשׁ עַד דְּלָא יָדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא רוֹאִים אֶת כָּל הַתְּמוּנָה וַחֲסֵרָה הַדַּעַת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת קַו הָאֶמְצַע שֶׁכּוֹלֵל אֶת הַכֹּל, וּבַסּוֹף כְּשֶׁרוֹאִים וּמְבִינִים זוֹכִים לְאוֹר הַפּוּרִים. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּפוּרִים שֶׁמִּתְחַפְּשִׂים וּמְשַׁנִּים אֶת הַפַּרְצוּף.

כָּתוּב (דברים לג, כ) “וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה’ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל” וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ” רָאָה לִטּוֹל לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהִיא רֵאשִׁית כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ. “כִּי שָׁם חֶלְקַת” כִּי יָדַע אֲשֶׁר שָׁם בְּנַחֲלָתוֹ חֶלְקַת שְׂדֵה קְבוּרַת מְחוֹקֵק וְהוּא מֹשֶׁה. “סָפוּן” אוֹתָהּ חֶלְקָה סְפוּנָה וּטְמוּנָה מִכָּל בְּרִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ”. וְרוֹאִים שֶׁשֵּׁבֶט גָּד רָצוּ נַחֲלָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי רָצוּ לִהְיוֹת סְמוּכִים לִמְקוֹם קְבוּרַת מֹשֶׁה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ”. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁשֵּׁבֶט גָּד רָצוּ לִהְיוֹת לְיַד הָעַד דְּלָא יָדַע שֶׁל קְבוּרַת מֹשֶׁה, וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעוּ וְלֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן, וְחָשְׁבוּ שֶׁהֵם רוֹצִים לַעֲבוֹד חַס וְשָׁלוֹם עֲבוֹדָה זָרָה, וְרָצוּ לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגְדָּם, וְשָׁלְחוּ אֶת פִּנְחָס וְרָאשֵׁי הָעָם לִשְׁאוֹל אוֹתָם, וְהֵם אָמְרוּ שֶׁעָשׂוּ זֹאת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל עֵבֶר הַיַּרְדֵּן עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בִּשְׁבִיל קָרְבָּנוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבְּנֵי גָד אוֹתִיּוֹת דָּג וּקְשׁוּרִים עִם חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָגִים, נִדְבְּקוּ בָּאוֹר שֶׁל פּוּרִים שֶׁהוּא הָאוֹר שֶׁל עַד דְּלָא יָדַע, וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלָה אֵצֶל מֹשֶׁה הַבְּחִינָה שֶׁל “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” כִּי הֶאָרַת פּוּרִים הִיא הֶאָרַת מֹשֶׁה שֶׁזָּכוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר ז, יג) שֶׁמֹּשֶה פָּעַל בַּשָּׁמַיִם לְבַטֵּל אֶת גְּזֵרַת פּוּרִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ מוּבָא בָּ’אַלְשֵׁיךְ’ לְכַוֵּן בְּמִצְוַת מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים לְעִלּוּי נִשְׁמַת מֹשֶה רַבֵּנוּ. וְכֵן מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת נֵצַח, וּפוּרִים הוּא סוֹד נֵצַח בְּכַוָּנוֹת הָרַשַׁ”ש כַּיָּדוּעַ. וְכֵן שֵׁבֶט גָּד הֵם בְּחִינַת נֵצַח שֶׁבַּשְּׁבָטִים לָכֵן הֵם מְנַצְּחִים אֶת הַמִּלְחָמוֹת.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ קֶשֶׁר בֵּין מֹשֶה לְמָרְדֳּכַי (אסת”ר ו, ב) “אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשָׁן הַבִּירָה” אִישׁ, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁקוּל בְּדוֹרוֹ כְּמֹשֶה בְּדוֹרוֹ, דִּכְתִיב בֵּיהּ “וְהָאִישׁ מֹשֶה עָנָו מְאֹד”. מַה מֹּשֶה עָמַד בַּפֶּרֶץ דִּכְתִיב “וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶה בְּחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ”, אַף מָרְדֳּכַי כֵּן דִּכְתִיב “דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדוֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ”, מַה מֹּשֶה לִמֵּד תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב “רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים”, אַף מָרְדֳּכַי כֵּן דִּכְתִיב “דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת”. וְכֵן מוּבָא בָּרמ”ד וָואלִי (אסתר) שֶׁ”אִישׁ יְהוּדִי” בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶה. וְכֵן מְגִלַּת אֶסְתֵּר שֶׁנִּקְרֵאת אִגֶּרֶת בְּגִימַטְרִיָּא משֶׁה רַבֵּנוּ. וּבְגִימַטְרִיָּא הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי. וְכֵן מְגִילַת אֶסְתֵּר בְּגִימַטְרִיָּא קַבָּלַת תּוֹרָה. וְכֵן פּוּרִים בְּגִימַטְרִיָּא הַר סִינַי. וְכֵן רוֹאִים בַּפָּסוּק שָׁם רְמָזִים עַל בְּחִינַת רֹאשׁ: “וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֶא רָאשֵׁי עָם” וּבֵאַרְנוּ שֶׁרֹאשׁ מְסַמֵּל אֶת הֶאָרַת פּוּרִים, כִּי עֲטֶרֶת הַיְּסוֹד נִקְרֵאת רֹאשׁ צַדִּיק, וְגַם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁקָּשׁוּר עִם הֶאָרַת פּוּרִים מָשְׁחוּ עַל הֲרֹאשׁ וְזֶה הָיָה בְּמִסְפָּרַיִם שֶׁל 500 עִם הַכְרֵעַ כְּמִנְיַן רֹא”שׁ. וְכֵן אָרוּר הָמָן אוֹ בָּרוּךְ מָרְדְּכַי בְּגִימַטְרִיָּא רֹאשׁ.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רלד:) “הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וְגוֹ”, רַבִּי יוֹסֵי שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן מַדּוּעַ בְּמִלָּה זוֹ “וְאַגִּידָה”, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה בְּגִימֶ”ל דָּלֶ”ת בְּלֹא פֵּרוּד, וְזֶה הוּא סוֹד הַחָכְמָה שֶׁהֲרֵי זוֹ בְּזוֹ מִתְקַשְּׁרוֹת, וּמִי שֶׁמַּבְדִּיל אוֹתָם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ מָוֶת. וְזֶה הָיָה חֵטְא שֶׁל אָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יוֹ”ד לִפְעָמִים בֵּין גִּימֶ”ל לַדָּלֶ”ת, זֶה לֹא פֵּרוּד וְהַכֹּל קִשּׁוּר אֶחָד. נִרְאֶה דְּהַזֹּהַר מְרַמֵּז שֶׁקִּשּׁוּר הָאוֹתִיּוֹת גִּימֶ”ל לַדָּלֶ”ת הַיּוֹצֵר גַּד, אוֹ עִם יוֹ”ד, גִּיד, הוּא קִשּׁוּר הַיְסוֹד לַמַּלְכוּת דֶּרֶךְ הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד, וְכִדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל שׁוֹפָר’, שֶׁהָאוֹת דָּלֶ”ת מְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בַּזֹּהַר (שם רמד:) שֶׁהָאוֹת ג’ נוֹתֶנֶת וְהָאוֹת ד’ לוֹקֶטֶת. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קד.) אָלֶף בֵּית אֱלַף בִּינָה. גִּימֶל דָּלֶת גְּמוֹל דַּלִּים. מַאי טַעְמָא פָּשׁוּט כַּרְעֵיהּ דְּגִימֶל לְגַבֵּי דָּלֶת, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹמֵל חֲסָדִים לָרוּץ אַחֲרֵי דַּלִים. וּמַאי טַעְמָא פָּשׁוּט כַּרְעֵיהּ דְּדַלֵית לְגַבֵּי גִּימֶל, דְּלִמְצִי לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ. וּמַאי טָעְמָא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ דְּדַלֵית מִגִימֶל דְּלִיתֵּן לֵיהּ בְּצִנְעָא, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכְסוֹף מִינֵיהּ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘סוֹד הַשִּׂמְחָה’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א (ע’ 70), שֶׁהָאוֹת ג’ מְסַמֶּלֶת אֶת ג’ הָאָבוֹת הַמַּשְׁפִּיעִים לָאוֹת ד’ הַמְסַמֶּלֶת ד’ אִמָּהוֹת. וְזֶה שֶׁמְּרַמֵּז הַזֹּהַר שֶׁיַּעֲקֹב בֵּרַךְ בַּלָּשׁוֹן וְאַגִּידָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת גִּיד, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּרָכָה דֶּרֶךְ הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד. וְכֵן אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֶטְאוֹ הִפְרִיד בֵּין הַגִּימֶ”ל לַדָּלֶ”ת, דְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָיָה בָּעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’. וּלְפִי זֶה שֵׁבֶט גָּד מְסַמְּלִים בִּשְׁמָם אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד כְּמוֹ שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וּמִמֵּילָא הֵם קְשׁוּרִים לְהֶאָרַת פּוּרִים שֶׁהִיא הֶאָרַת מָרְדְּכַי מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁמְּסַמֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מָצִינוּ מַחֲלֹקֶת בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר עא, ט) אִם אֵלִיָּהוּ בָּא מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין אוֹ מִשֵּׁבֶט גָּד: פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּדָּבָר אֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל גָּד וְאֵלּוּ אוֹמְרִים מִשֶּׁל בִּנְיָמִין, בָּא וְעָמַד לִפְנֵיהֶם אָמַר לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ מָה אַתֶּם נֶחְלָקִים עָלַי, אֲנִי מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. נִרְאֶה דְּלָכֵן טָעוּ בּוֹ שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט גָּד, דְּבִנְיָמִין וְגָד הֵם בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה, וְזֶה בְּחִינַת אֵלִיָּהוּ הַשַּׁיָּךְ לִבְחִינָה זוֹ. וְלָכֵן שָׁלְחוּ אֶת אֵלִיָּהוּ גַּם בִּישׁוּעַת פּוּרִים וְגַם בִּבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לְגַלּוֹת אֶת הַיְּדִיעָה וְאֶת יְשׁוּעַת פּוּרִים מִתּוֹךְ הַכִּסּוּי שֶׁל עַד דְּלֹא יָדַע כְּדִלְעֵיל. וְכֵן אֵלִיָּהוּ בְּגִימַטְרִיָּא הָר”ת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף הַמְסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא לְמִסְפַּר מָשִׁיחַ הוּא מִסְפַּר רָחֵ”ל. לְרַמֵּז שֶׁרָחֵל מְחַבֶּרֶת אֶת אֵלִיָּהוּ לַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ אֲנִי מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. וְכֵן גָּד הַנָּבִיא הָיָה נָבִיא שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּבְחִינַת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁמַּשְׁפִּיעָה לַמַּלְכוּת וְכֵן רוֹאִים שֶׁשֵּׁבֶט גָּד קִבְּלוּ נַחֲלָה בֵּין הַכִּנֶּרֶת לְיַם הַמֶּלַח בְּאֹפֶן שֶׁהֵם מְחַבְּרִים אֶת שְׁנֵי הַיַּמִים הָאֵלֶּה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת לֵאָה וְרָחֵל כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמָר ‘רֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל’. וְכֵן גָּד מְסַמֵּל מַזָּל טוֹב כְּמוֹ סוֹד הַדָּגִים, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בְּרֵאשִׁית ל, יא) “בָּגָד” בָּא מַזָּל טוֹב. וְכֵן גָּד הָיָה הַשְּׁבִיעִי בַּשְׁבָטִים וּמִסְפָּר שֶׁבַע מְסַמֵּל אֶת עֲטֶרֶת הַיְסוֹד.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קוֹל אֵלִיָּהוּ’ (במדבר כב, יח) “ויען בלעם ויאמר וגו’ לא אוכל לעבור את פי ה’ אלקי לעשות קטנה או גדולה”, ויש לדקדק דהא אם קטנה לא יוכל לעשות ממילא מובן שמכל שכן גדולה לא יוכל לעשות, ולכאורה התבות “או גדולה” מיותרות, אמנם יבואר על פי דרשתם במדרש פליאה על הפסוק “וישם ה’ דבר בפי בלעם וגו'” חד אמר חכה הדא הוא דכתיב “מה אקוב וגו'”, וחד אמר רסן הדא הוא דכתיב “מה אזעום וגו'”. והנה לכאורה דברי המדרש הללו הם סתומים מאוד, אמנם יבואר דהנה החילוק בין רסן לחכה הוא, דחכה הוא מחט כפוף שנכנס בלשון הדג ודוקרו שלא יוכל להוציאו לחוץ. ורסן הוא להיפך שלוחץ את שפתי הבהמה דוחק עצום עד שמתוך הלחץ זו הדחק מוציאה לשונה לחוץ, כי באמת לשניהם הוצרך פעם לחכה לעצור לשונו בתוכו, ופעם לרסן להוציא לשונו לחוץ לדבר יותר, והוא כי תמיד היה חותר רק לקלל את ישראל כי באמת היה שונאם יותר מבלק, והנה ידוע דשם אלקים מורה על דין ותחילתו דהיינו “אל” הוא שם מדת החסד, והשם הוי”ה הוא רחמים, ותחילתו דהיינו י”ה מורה על דין כמו שכתוב “אשרי הגבר אשר תיסרנו יה”, והנה בלעם, רצה תמיד לעורר הדין על ישראל בהזכירו עליהם שמות המורים על דין, אבל הקב”ה החפץ חסד ברחמיו שם דבר בפיו בעת שרצה לקללם שלא יוכל להזכיר עליהם שמות הדין רק שמות הרחמים דהיינו כשהתחיל להוציא מפיו השם אלקים דהוא דין אז שם בפיו חכה לדקור בלשונו שלא יוכל לגמור כל השם רק התחלתו דהיינו שם אל דהוא חסד, וכשהיה רוצה להזכיר עליהם השם י”ה דהוא ג”כ דין, אז שם רסן בפיו להכריחו להוציא לשונו ולגמור את כל השם הוי”ה שהוא רחמים, וזהו שאמר “מה אקוב לא קבה אל”, פירוש איך אקוב אם זה השם אל אינו על הקללה ודין כי אם על חסד, דהיינו על ידי החכה אין ביכולתי לגמור השם אלקים, “ומה אזעום לא זעם הוי”ה” רוצה לומר איך אזעם אם זה השם של הוי”ה איננו מורה על זעם ורוגז, דהיינו על ידי הרסן אנכי מוכרח להזכיר רק השם הוי”ה, ואין ביכולתי להוציא מפי רק שתי שמות הללו חסד ורחמים, וזה שכתוב “הלא את אשר ישים ה’ בפי אותו אשמור לדבר”. והשתא יבואר הפסוק שהתחלנו בו, “אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי הוי”ה אלקי”, רוצה לומר שהם שמות רחמים ודין, לעשות קטנה רוצה לומר דהיינו משם הוי”ה לקצר באותיות ולומר רק השם י”ה, או גדולה דהיינו לומר השם אלקים, דכשאנכי מתחיל בשם אלקים לא אוכל לגמרו ולהגדילו, כי החכה והרסן עומדים לשטן נגדי, ומכריחים אותי פעם להאריך ופעם לקצר, היינו להקטין ולהגדיל. וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א כיון ששמות א”ל הוי”ה מסמלים את הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים, שהדעה והנקמה נתנו בין שמות אלו, וגם הפסוק “אל אלהים הוי”ה” כדלעיל, לכן ה’ שם רסן וחכה בפיו של בלעם שהיה בבחינת דעת דקליפה הלעומת זה של משה רבינו, והכריח אותו לומר שמות א”ל הוי”ה כדי לעורר את הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים שיכניע אותו ויהפוך את הקללה לברכה בסוד אוֹר הַפּוּרִים שזכינו ל”ונהפוך הוא”. כמובא בַּזֹּהַר (בראשית כה.) שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִשֹּׁרֶשׁ בָּבֶל וַעֲמָלֵק, וּמְרֻמָּז בִּשְׁמוֹתָם בִּלְעָם, בָּלָק, אוֹתִיּוֹת בָּבֶל עֲמָלֵק, וְכֵן מוּבָא בְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן (במדבר לא, ח) שֶׁבִּלְעָם גִּרָה אֶת עֲמָלֵק שֶׁיִּלָחֲמוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכֵן בִּלְעָם יָדַע לְכַוֵּן אֶת הרג”ע שֶׁל מִדַּת הַדִּין, ר”ת “רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק” שאמר בלעם בנבואתו. וְכֵן עֲמָלֵ”ק מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית בַּכָּתוּב (במדבר כב, לט) “וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק”. וְכֵן הַכָּתוּב הַנֶּאֱמָר עַל בִּלְעָם (במדבר כב, כב) “וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ” בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵק. וְכֵן רֶסֶן וְחַכָּה הֵם כֵּלִים שֶׁצָּדִים בָּהֶם דָּגִים וּקְשׁוּרִים עִם הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָגִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אסת”ר ז, יא) שֶׁהָמָן בָּחַר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁמַּזָּלוֹ דָּגִים, שֶׁאָמַר כְּשֵׁם שֶׁהַדָּגִים בּוֹלְעִים כָּךְ אֲנִי בּוֹלֵעַ אוֹתָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע, דָּגִים פְּעָמִים נִבְלָעִין פְּעָמִים בּוֹלְעִים. וְכֵן הַשֵּׁמוֹת י”ה אֱלֹהִים שֶׁבִּלְעָם הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְעוֹרֵר אֶת מִדַּת הַדִּין מוֹפִיעִים יַחַד בְּמָקוֹם אֶחָד בַּתַּנַ”ךְ בַּפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר עַל מַתַּן תּוֹרָה: (תהילים סח, יט) “עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה מִדַּת הַדִּין בִּבְחִינַת “סוֹרְרִים” כִּי לֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה, עַד שֶׁזָּכִינוּ לְנֵס פּוּרִים שֶׁנִּצַּח אֶת עֲמָלֵק בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל הַכְנָעַת בִּלְעָם וְנִמְתְּקוּ שְׁמוֹת י”ה אֱלֹהִים, וְכֵן הִכְנִיעוּ אֶת עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו “כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁמָּרְדְּכַי נִקְרָא פְּתַחְיָה לְרַמֵּז שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת שֵׁם י”ה שֶׁעֲמָלֵק מְכַסֶּה עָלָיו.

הוֹסָפוֹת עַל מַאֲמַר “הָאֲחַשְׁתְּרָנִים”.

הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת נְחַשׁ הָאֲתָרִים.

הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת הַר אַחַת שְׁנַיִם.

הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת מַחֲנֵה רֵאשִׁית.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יג:) “הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל”, תָּנָּא, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל פּוּר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה, אָמַר, נָפַל לִי פוּר בַּיֶּרַח שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה רַבָּן, וְהוּא לָא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וּבְשִׁבְעָה בַאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. וּמַקְּשִׁים הַמְפָרְשִׁים מַדּוּעַ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא וְהוּא לָא יָדַע שֶׁבְּשִׁבְעָה בַאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הֲרֵי הַגְּמָרָא אָמְרָה שֶׁהָמָן יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה מֵת בַּאֲדָר וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא שָׂמַח. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהָמָן יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה מֵת בַּאֲדָר, אֲבָל לֹא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה גַם נוֹלַד בַּאֲדָר, וְאִם הוּא גַם נוֹלַד זֶה אוֹמֵר שֶׁהַלֵּדָה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַמִּיתָה, הַיְינוּ שֶׁיֵּשׁ מַצָּב שֶׁל מִיתָה שֶׁהוּא דִין, לָכֵן הִצְלִיחַ הָמָן לִשְׁלוֹחַ אֶת הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד, אֲבָל הוּא לֹא יָדַע שֶׁיֵּשׁ גַּם לֵדָה שֶׁתִּתְגַּבֵּר עַל הַמִּיתָה וְתָבֹאנָה הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁתִּתְגַּבֶּרְנָה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת וּתְבַטֶּלְנָה אוֹתָן, וְאֶת סוּג הַמִּיתָה הַזֹּאת הוּא לֹא יָדַע. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ח, יד) “הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה” וְרוֹאִים שֶׁבָּאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים לִתְפּוֹס אֶת הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כְּשֶׁעֲדַיִן תִּהְיֶינָה בַּדֶּרֶךְ וּלְבַטְּלָן מֵעִקָּרָא, בִּבְחִינַת לֵדָה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עַל הַמִּיתָה.

כְּשֵׁם שֶׁעֲמָלֵק מְנַסֶּה לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ מִיתַת מֹשֶׁה וְנִכְשַׁל, כָּךְ הוּא נִסָּה לְהִתְגַּבֵּר מִכֹּחַ מִיתַת אַהֲרֹן וְנִכְשַׁל, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ר”ה ג.) “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד” מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע, שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד, וּכְסָבוּר נִתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וּבַתּוֹסְפוֹת שָׁם (ד”ה וישמע) “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד”, בַּמִּדְרָשׁ אָמְרִינַן דְּהַיְנוּ עֲמָלֵק.

וּכְמוֹ שֶׁאַחַר מִיתַת אַהֲרֹן שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה ה’ אָמַר לְמֹשֶׁה לִמְשׁוֹחַ אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְגַם חָזְרוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד, כָּךְ לֵדַת מֹשֶׁה מִתְגַּבֶּרֶת עַל מִיתַת מֹשֶׁה מִכֹּחַ מָרְדֳּכַי שֶׁהוּא סוֹד שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְזָכִינוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל הָמָן וַעֲמָלֵק. וְלָכֵן הָאֲחַשְׁתְּרָנִים מֻזְכָּרִים רַק בְּמִשְׁלוֹחַ הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת כְּשֶׁהִגִּיעָה הַיְשׁוּעָה בִּזְכוּת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁ”הָאֲחַשְׁתְּרָנִים” אוֹתִיּוֹת מְשִׁיחַ”ת אַהֲרֹ”ן וְהֵם מְרַמְּזִים עַל מְשִׁיחַת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁקְשׁוּרָה עִם הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים, כִּי הֵם מְרַמְּזִים שֶׁשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מַמְשִׁיךְ גַּם אַחַר פְּטִירָתָם וְאֵינוֹ מַפְסִיק. וְלָכֵן “הָאֲחַשְׁתְּרָנִים” אוֹתִיּוֹת אֶ“ת נֵ”ר מָשִׁי”חַ שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

וְלָכֵן אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא: (תענית כט.) אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כְּשֵׁם שֶׁמִּשֶּׁנִּכְנָס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה, כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת כְּשֵׁם לְרַמֵּז שֶׁשְּׁנֵי הֶחֳדָשִׁים קְשׁוּרִים זֶה בָּזֶה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשִּׂמְחַת הַפּוּרִים בְּחֹדֶשׁ אֲדָר מְבַטֶּלֶת אֶת הָאֲבֵלוּת שֶׁל חֹדֶשׁ אָב, כִּי הִיא מַמְתִּיקָה אֶת מִיתַת אַהֲרֹן בְּחֹדֶשׁ אָב, בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁבִּטְּלוּ אֶת הָאִגְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהִמְתִּיקוּ אֶת מִיתַת מֹשֶׁה, וְהַכֹּל נִרְמָז בְּאוֹר הָאֲחַשְׁתְּרָנִים שֶׁל פּוּרִים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הָאִגְּרוֹת הַשְּׁנִיּוֹת וּמְסַמְּלִים אֶת הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כְּדִלְעֵיל. וְכֵן אַהֲרֹן נִקְבַּר בְּהֹר הָהָר בְּגִימַטְרִיָּא חֹדֶשׁ אֲדָר פַּעֲמַיִם כִּי יֶשְׁנָם שְׁנֵי אֲדָרִים. לְרַמֵּז שֶׁחֹדֶשׁ אֲדָר מַמְתִּיק אֶת מִיתַת אַהֲרֹן. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא: הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת נְחַשׁ הָאֲתָרִים כִּי הֵם מַמְתִּיקִים אֶת הִתְגַּבְּרוּת עֲמָלֵק בְּמִיתַת אַהֲרֹן שֶׁשָּׁם כָּתוּב: (במדבר כא, א) “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד [שֵׁם שֶׁל נָחָשׁ שֶׁנִּקְרָא עָרוֹד] ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל”. וְכֵן הֵבֵאנוּ אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא: מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע, שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד.

וְכֵן הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת הַר אַחַת שְׁנַיִם שֶׁמְּרַמֵּז עַל הֹר הָהָר, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר לג, לט) “הֹר הָהָר” הַר עַל גַּבֵּי הַר כְּתַפּוּחַ קָטָן עַל גַּבֵּי תַּפּוּחַ גָּדוֹל. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁהָאֲחַשְׁתְּרָנִים מַמְתִּיקִים אֶת מִיתַת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (במדבר כ, כב) וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָנָן הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וּמַשְׁוֶה אֶת הֶהָרִים שְׁלשָׁה נִשְׁאֲרוּ בָּהֶן; הַר סִינַי לַתּוֹרָה, וְהַר נְבוֹ לִקְבוּרַת משֶׁה, וְהֹר הָהָר לִקְבוּרַת אַהֲרֹן. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא הַר סִינַי הֹר הָהָר הַר נְבוֹ בְּגִימַטְרִיָּא הָאֲחַשְׁתְּרָנִים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַמְתָּקַת מִיתַת מֹשֶׁה בְּהַר נְבוֹ, וְהַמְתָּקַת מִיתַת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר, וְהַמְתָּקַת מַתַּן תּוֹרָה בְּהַר סִינַי כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה מֵאַהֲבָה בִּישׁוּעַת פּוּרִים. וְלָכֵן כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָיוּ מְיַשְּׁרִים אֶת הֶהָרִים, הֵם חָזְרוּ אַחַר כָּךְ בְּסוֹד מְשִׁיחַת אֶלְעָזָר עַל יְדֵי מֹשֶׁה בִּבְחִינַת הֶאָרַת הָאֲחַשְׁתְּרָנִים שֶׁל פּוּרִים. וְכֵן הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת מַחֲנֵה רֵאשִׁית שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים רֵאשִׁית שֶׁהִתְגַּלָּה לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׁהָיוּ מְכַסִּים עֲלֵיהֶם, וּבָאוּ לְהִלָּחֵם מַחֲנֵה עֲמָלֵק שֶׁגַּם נִקְרָאִים “רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק”. וְאָז בָּא אוֹר הָאֲחַשְׁתְּרָנִים אוֹתִיּוֹת מַחֲנֵה רֵאשִׁית בִּבְחִינַת פּוּרִים לְהַחֲזִיר אֶת עַנְנֵי הַכָּבוֹד וּלְהִתְגַּבֵּר עַל עֲמָלֵק. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁאָב בְּשִׂמְחָה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. הַיְינוּ שֶׁעַל יְדֵי הַמְשִׁיחָה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֶפְשָׁר לַהֲפוֹךְ גַּם אֶת חֹדֶשׁ אָב שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה. וְכֵן מַחֲשֶׁבֶת הָמָן הָיְתָה כֵּיוָן שֶׁמֹּשֶׁה הִסְתַּלֵּק בְּהַר נְבוֹ אוֹתִיּוֹת נ’ בּוֹ, חָשַׁב הָמָן שֶׁיֵּשׁ לְעַם יִשְׂרָאֵל חֻלְשָׁה בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בְּגִימַטְרִיָּא הַר בְּמִסְפַּר נ’, לָכֵן הוּא הֵכִין עֵץ גָּבֹהַּ נ’ אַמָּה לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי, וְלֹא יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה גַם נוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה, לָכֵן פּוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵינוּ וְתָלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ הַנ’ הַזֶּה. וְכַבְיָכוֹל הַר נְבוֹ הוּא אֲדָר נ’ בּוֹ, כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁהַר בְּגִימַטְרִיָּא אֲדָר.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקרא ח.) בּוֹא וּרְאֵה זֶה הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב לֹא זֻמַּן עַד אוֹתוֹ זְמָן שֶׁהָעֲבוֹדָה שֶׁלְּמַטָּה הָיְתָה עוֹלָה, וּפָגְשׁוּ זֶה בָּזֶה, זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב “שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב” שֶׁמֶן לְמַעְלָה וּקְטֹרֶת לְמַטָּה אָז הוּא שִׂמְחַת הַכֹּל. וְכֵן מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שמיני קסא) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, כִּי מוֹחִין דְּאִימָא נִקְרָאִים קְטֹרֶת, וּדְאַבָּא נִקְרָאִים שֶׁמֶן. וְאָז רָצוּ לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מוֹחִין דְּאִימָא בַּנּוּקְבָא, וְעַל יְדֵי כֵן תַּחֲזוֹר פב”פ לְהִזְדַּוֵּג עִם זְעֵיר. וְזֶהוּ לְשׁוֹן קְטֹרֶת, לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת הַנּוּקְבָא בְּבַעֲלָהּ. וְנוֹדַע, כִּי הַמּוֹחִין דְּאִימָא, הַנִּקְרָאִים קְטֹרֶת, מְלֻבָּשִׁים תּוֹךְ נה”י דְּאִימָא. וְהֵם ג’ אהי”ה, דְּיוּדִי”ן, וַאֲלָפִי”ן, וְהֵהִי”ן. שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא מַחְתָּ”ה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בהעלותך קנא.) וּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה עָמְדוּ בְּיַחַד לְשִׂמְחַת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כז) “שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב”, וְעַל כֵּן לֹא נִקְרַב הַקְּטֹרֶת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁשֶּׁמֶן הָיָה נִמְצָא. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘כַּד הַקֶּמַח’ (נר חנוכה) שֶׁהָיוּ בַּמִּשְׁכָּן שְׁמוֹנָה סוּגֵי רֵיחַ, אַרְבָּעָה בַּקְּטֹרֶת וְאַרְבָּעָה בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַקְּטֹרֶת וְהַשֶּׁמֶן לַמִּסְפָּר שְׁמוֹנֶה. נִרְאֶה לְקַשֵּׁר קְטֹרֶת עִם שֶׁמֶן, דִּקְטֹרֶת עִנְיָנָהּ בְּשָׂמִים וְרֵיחַ, וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘פֶּסַח קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ’, אֶת עִנְיַן הָרֵיחַ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַקִּיף, דְּהָאָדָם אֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵהָרֵיחַ בַּפְּנִימִיּוּת כְּמָזוֹן, רַק בַּחִיצוֹנִיּוּת בִּבְחִינַת מַקִּיף. וְרֵיחַ מִתְקַשֵּׁר עִם שֶׁמֶן שֶׁהוּא גַם בְּחִינַת מַקִּיף שֶׁצָּף עַל הַמַּיִם וּמְשַׁמֵּשׁ לְסִיכָה וְלֹא לִשְׁתִיָּה, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאַמְרֵי חֲנֻכָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (אחרי נח:) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְדָרַשׁ “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”, זֶה הַפָּסוּק הִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ וְכָךְ הוּא, “לְרֵיחַ”, מַהוּ רֵיחַ, רֵיחַ הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוּא דַּק וּמְעֻלֶּה וּפְנִימִי מֵהַכֹּל, וְכַאֲשֶׁר עָלָה אוֹתוֹ רֵיחַ לְהִתְקַשֵּׁר בְּאוֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחָה שֶׁל נַחֲלֵי הַמַּעְיָן, הִתְחַבְּרוּ זֶה בָּזֶה, וְנִקְשְׁרוּ בְּיַחַד, וְאָז הֵם שְׁמָנִים טוֹבִים לְהָאִיר, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר “לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים”, וְכוּ’, וּמִפְּנֵי שֶׁזּוֹ הַקְּטֹרֶת נִקְשֶׁרֶת בַּשֶּׁמֶן שֶׁלְּמַעְלָה, יוֹתֵר נֶחְשֶׁבֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (יומא ג:) ר’ יוֹנָתָן אוֹמֵר בֵּין “קַח לְךָ סַמִּים” וּבֵין “וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ”, מִשֶּׁל צִבּוּר, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר “קַח לְךָ”, כַּבְיָכוֹל מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמֹּשֶה נוֹלַד בִּשְׁנַת ב’ אֲלָפִים שס”ח, וּבַקְּטֹרֶת יֵשׁ שס”ח מָנִים לְשָׁנָה. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבִּשְׁנַת שס”ח נוֹלַד מִי שֶׁיָּכִין אֶת הַשס”ח. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁהַנִּקּוּד שֶׁל תֵּבַת קְטֹרֶת, שְׁוָא חוֹלָם סֶגּוֹל ר”ת שס”ח.

וְיוֹצֵא מִכָּל זֶה שֶׁשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּקְטֹרֶת הוֹלְכִים יַחַד, לְפִי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ יְשׁוּעַת פּוּרִים שֶׁקְּשׁוּרָה עִם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קְשׁוּרָה גַם עִם קְטֹרֶת, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (וישלח ע’ צה) שֶׁי”א סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת הֵם כְּנֶגֶד י”א אַלּוּפֵי עֵשָׂו, וּכְנֶגֶד הָמָן וְי’ בָּנָיו. וְכֵן פּוּר בְּגִימַטְרִיָּא י”א פְּעָמִים שֵׁם הוי”ה. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל מֵירָא דַּכְיָא. וְכֵן מוּבָא בַּשל”ה (ספר שמות דרוש לשבת זכור) שֶׁהָמָן הוּא בְּחִינַת הַחֶלְבְּנָה שֶׁבַּקְּטֹרֶת שֶׁרֵיחָהּ רַע, וְהִיא הַסַּמְמָן הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר בַּקְּטֹרֶת, וּמָרְדֳּכַי הוּא בְּחִינַת הַקְּטֹרֶת, לָכֵן הוּא בִּבְחִינַת מָר דְּרוֹר. וּמָרְדֳּכַי הָפַךְ גַּם אֶת הָמָן לְטוֹב, בָּזֶה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק, דְּעַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת גַּם הַחֶלְבְּנָה נֶהֱפֶכֶת לְטוֹב. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (אופן קפט) שֶׁהָמָן בְּגִימַטְרִיָּא חֶלְבְּנָה. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁמַּחְתָּה שֶׁל קְטֹרֶת, מְרַמֶּזֶת עַל “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק”. וְכֵן הַס”מ נִרְמָז בְּ”סַמִּים”, וּ”מֹר” בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵק. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהַקְּטֹרֶת הָיְתָה מָנֶה לְכָל יוֹם, אוֹתִיּוֹת הָמָן. לְרַמֵּז שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת אֶת בְּחִינַת הָמָן לְטוֹב. וְכֵן הַקְּטֹרֶת הָיְתָה פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּמְרַמֶּזֶת עַל מַלְכוּת פָּרַס שֶׁשָּׁם הָיָה נֵס פּוּרִים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (תש”ס ע’ קכב) שֶׁהַכָּתוּב (אסתר ט, א) “וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים” בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (שמות ל, א) “מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ, דִּבְפוּרִים זָכוּ לְ”וְנַהֲפוֹךְ הוּא” בִּבְחִינַת קְטֹרֶת, הֲפִיכַת הָרָע עַצְמוֹ לְטוֹב. וְכֵן כָּתוּב (שם ט, כב) “וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה” וְרוֹאִים שֶׁבְּפוּרִים זָכוּ לִבְחִינַת הַהֲפִיכָה. וְכֵן מָצִינוּ טַעַם מַהְפָּךְ עַל תֵּבַת “וְעָשִׂיתָ” בַּכָּתוּב (שמות ל, לה) “וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת”. לְרַמֵּז עַל הֲפִיכַת הָרָע לְטוֹב בַּעֲשִׂיַּת הַקְּטֹרֶת. וְכֵן שֶׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהַהִפּוּךְ שֶׁל הַקְּטֹרֶת מְרֻמָּז בַּנִּקּוּד שֶׁל קְטֹרֶת; הַשְּׁוָא שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְּׂמֹאל הִתְהַפֵּךְ וְנִמְצָא בְּצַד יָמִין, וְהַסֶּגוֹל שֶׁמְּסַמֵּל חֶסֶד הִתְהַפֵּךְ וְנִמְצָא בְּצַד שְׂמֹאל. וְרַק הַחוֹלָם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הָאֶמְצַע נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹ בָּאֶמְצַע.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם’ שֶׁמָּרְדֳּכַי הוּא בְּחִינַת הָרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁל הַקְּטֹרֶת שֶׁקָּשׁוּר עִם הַחֹטֶם, וְהָמָן הוּא בְּחִינַת הַחֲרוֹן אַף שֶׁיֵּשׁ בְּחֹטֶם, וְכַיָּדוּעַ שֶׁחַג הַפּוּרִים הוּא בְּחִינַת חֹטֶם, כַּמּוּבָא בְּפרע”ח לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ה תקנז) אֲדָר הוּא חֹטֶם הַזָּכָר. וְכֵן מוּבָא בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (ליקוטים לראש חודש אדר) וְזֶה עִנְיַן הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ, וְזֶה עַצְמוֹ הָיָה בִּקְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנִּתְגַּבֵּר בְּחִינַת יְמִינְךָ עַל יְדֵי “בְּרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם” וְכוּ’, וְיֵשׁ לִרְמֹז “בְּרוּחַ אַפֶּיךָ” עַל חֹדֶשׁ אֲדָר סוֹד “וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ” רוּחַ הַבָּא מִן הַמֹּחַ לְהַחֹטֶם עַל יְדֵי זֶה נֶעֶרְמוּ מַיִם, שֶׁהוּא “מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים כוּ’ אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'”, כַּנּוֹדַע בְּדִבְרֵי הָאֲרִ”י ז”ל שֶׁחֹדֶשׁ אֲדָר חָטְמָא דִּדְכוּרָא. וְכֵן הַחֹטֶם דִּדְכוּרָא הוּא הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאוֹת ו’, שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַחוֹתָם שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הָאוֹת ו’. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קמה:) שֶׁהַחוֹתָם הוּא בְּחִינַת חֹטֶם.