מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מו"ק כח.) אָמַר רַבָּא חַיֵּי בְּנֵי וּמְזוֹנֵי לא בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא. וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא צָרִיךְ זְכוּת בִּשְׁבִיל דְּבָרִים אֵלּוּ, דִּבְוַדַּאי צָרִיךְ גַּם זְכוּת, אֶלָּא שֶׁתָּלוּי בַּמַּזָּל, וּלְאַחַר שֶׁיֵּשׁ מַזָּל, צָרִיךְ גַּם זְכוּת שֶׁתָּבֹאנָה הַהַשְׁפָּעוֹת בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (שבת קיט.) עֲשִׁירִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּמָּה הֵן זוֹכִין, אָמַר לֵיהּ בִּשְׁבִיל שֶׁמְּעַשְּׂרִין. הַיְינוּ שֶׁגַּם הָעֲשִׁירִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַזָּל, צְרִיכִים אֶת הַזְּכוּת שֶׁל מַעֲשֵׂר, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשֶּׁפַע בְּפֹעַל. וְכֵן מָצִינוּ בִּירוּשַׁלְמִי (פאה ג:) אֲמַר ר' מְנָא יָאוּת אִילֵּין טְחוּנְיָיא אָמְרִין כָּל בַּר נָשׁ וּבַר נָשׁ זְכוּתֵיהּ גּוֹ קֻפָּתֵיהּ, וּבִ'פְנֵי משֶׁה' שָׁם יָפֶה הֵם אוֹמְרִים אֵלּוּ הַטּוֹחֲנִים קֶמַח, כָּל אָדָם זְכוּתוֹ בְּתוֹךְ קֻפָּתוֹ הוּא, וּלְפִי זְכוּתוֹ וּמַזָּל שֶׁלּוֹ, יוֹצִיא הַקֶּמַח, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה. רוֹאִים שֶׁהַפַּרְנָסָה תְּלוּיָה בְּמַזָּל וּבִזְכוּת. נִרְאֶה דְּגַם גאולת בעיתה שבאה במצב שלא זכו, כמובא בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) זָכוּ "אֲחִישֶׁנָּה", לֹא זָכוּ "בְּעִתָּהּ". באה מכח המזל שאינו תלוי בזכות אלא ברצון ה' בלבד. וגם כאן הסבירו המפרשים שיתקיים שניהם יחד, גם אחישנה וגם בעתה, היינו שבזמן הבעיתה יהיה האחישנה שבתוך הבעיתה, שזה אותה בחינה של זכות ומזל שהולכים יחד כפי שבארנו שאחרי שיש מזל צריך גם את הזכות שיבוא ברחמים ושיהיה מזל טוב. ואמנם יש מצב של זכו שהגאולה יכולה לבוא לפני הזמן מכח הזכות בלבד, אבל אם לא זוכים לזה ומגיעים לזמן המזל של בעיתה מספיק קצת זכות שעושה את האחישנה שבתוך הבעיתה ששניהם יבואו יחד המזל והזכות. וכן השתלשל שיהודים מאחלים בלידת בן את הנוסח 'מזל טוב שתזכו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו', ורואים שמצמידים למזל טוב את המילה בעתו ששני הדברים קשורים, וכידוע שמערכת המזלות קשורה עם מערכת הזמן שהולכים יחד, לכן ענין הבעיתה ששיך למערכת הזמן שייך גם למערכת המזל. והוסיף הרה"ג ר' צ. א. שליט"א שהדברים נרמזים ברש"י (עירובין נד. וכעין זה ברש"י ב"ב ט. וגם י.) זכה אם יש לו מזל טוב "תאות לבו נתת לו". ורואים שזכות ממתיקה את המזל שיהיה מזל טוב. והוסיף הרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שהנוסח של הגמרא: 'אָמַר רַבָּא חַיֵּי בְּנֵי וּמְזוֹנֵי לא בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִילְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא' ר"ת אמ"ת חרו"ב תב"ל, רמז על העולם שיחרב באלף השביעי, ולכן בס"ת יש ז' פעמים אות אל"ף לרמז על ז' אלפים של העולם שעומדים על המזל והזכות שבאים מאלופו של עולם שמפליא לעשות.
וכן על הפסוק שנאמר על ביאת המשיח "דרך כוכב מיעקב" אומר רש"י "דרך כוכב" כלומר יקום מזל. וכן רואים שהסמיכו בנוסח התפילה בקידוש לבנה לומר: דָּוִד מֶלֶךְ יִשְֹרָאֵל חַי וְקַיָּם יַחַד עִם סִימָן טוֹב וּמַזָּל טוֹב. כי דוד ומשיח הם שרש מזל העולם שנזכה בגאולה השלימה, וגם בזמן הגלות המשיח סובל יסורים להמתיק את השפעות המזל לישראל שיהיה ברחמים, וְכֵן נִשּׂוּאִין בְּגִימַטְרִיָּא אָדָם דָּוִד מָשִׁיחַ. וכן משיח בן דויד בגימטריא גלגל חוזר בעולם שהוא גלגל המזל שמשפיע פרנסה בעולם. וכן 'מזל של המשיח' במקסימום עם האותיות והמילים והכולל בבחינה של זמן בעתה האחרון בגימטריא תשפ"ד, וכן 'סימן טוב ומזל טוב בעתו' במקסימום עם האותיות והמילים והכולל בגימטריא ה'תשפ"ד, ובגימטריא גדולה עם האותיות והכולל עולה קץ משיח בן דוד. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהכתוב (תהילים יח, נא) "מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם" בגימטריא מזל, כאשר האות ז' של מז"ל הופכת לג"ד שהוא מזל כדלקמן, וזה גם האותיות מדל"ג שנאמר על הגאולה "מדלג על ההרים", וכן בתוך הגימטריא של בעתה שעולה 477 יש את המספר 77 שהוא הגימטריא של מזל.
מצינו במדרש (איכ"ר א, נא) כל המעשה שנולד משיח בזמן חורבן בית המקדש, ומבואר שם שהאמא של המשיח היתה בצער שהוא נולד בזמן החורבן ושאלו אותה למה היא לא קונה לבדין לבנה והיא אמרה את המילים: דחשייה קשיא לינוקי, ואחרי זה שבאה רוח ונשאה את הילד ונעלם היא שוב אמרה שכבר אמרתי לכם: דחשיה קשיי, ומבאר ה'מתנות כהונה': דחשיה קשייה כלומר סימניו והוראות מזלו הוא קשה. ורואים שהאמא של המשיח הבינה שכיון שהמשיח נולד בזמן החורבן הוא נולד עם מזל קשה של יסורים כפי שהיא ראתה את מה שהתרחש איתו באותו זמן, והיא קישרה את זה לחורבן בית המקדש, כי מה שעובר על עם ישראל עובר גם על המשיח, וכשהמצב של כלל ישראל זה חורבן בית המקדש שנחרב מזלם של ישראל, גם המצב של המשיח הוא אותו מצב, וכשתבוא גאולתם של ישראל יתרומם מזלו של המשיח ונזכה שוב לבית המקדש כפי שבארנו. וכן מצינו במדרש (ילקוט ישעיה תצט) שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם. ורואים שהמשיח משכנע את עם ישראל שהגיע זמן הגאולה מזה שהאור שלו עצמו זורח על גג בית המקדש, היינו עצם זה שהתרומם מזלו של משיח וזכינו לבית המקדש זה הראיה הכי גדולה שהגיע זמן הגאולה ולא ישאר יהודי אחד בגלות.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר מב, ד) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא אִם רָאִיתָ מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ צְפֵה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. לִכְאוֹרָה מַדּוּעַ אָנוּ מְצַפִּים לְרַגְלוֹ וְלֹא לְרֹאשׁוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְנִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ נִמְצָא בָּעוֹלָם תָּמִיד, וְעוֹד קֹדֶם הַבְּרִיאָה מוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית א, ב) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְעִקַּר הַצִּפִּיָּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ הִיא לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְלַחֲמוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁקָּשׁוּר עִם הָרַגְלַיִם, כִּי הַחֲמוֹר הוּא חֵלֶק מֵהָרַגְלַיִם שֶׁמּוֹלִיכוֹת אֶת הָאָדָם, כִּי אָנוּ מְצַפִּים לְ"דָּרַךְ כּוֹכָב" שֶׁהַמַּזָּל יִדְרוֹךְ בָּרַגְלַיִם לְמַטָּה מַטָּה בְּכֹחַ הַמָּמוֹן. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.) "וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְזֶה סוֹד שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ עַל מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת צְפֵה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ רוֹמֵז עַל דְּרִיכַת הָרֶגֶל. וְכֵן ה' יַעֲשֶׂה אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּכֹר אוֹתִיּוֹת בֶּרֶ"ך, וְיִתֵּן לוֹ אֶת כֹּחַ הַבְּרָכָה שֶׁקְּשׁוּרָה עִם הָרַגְלַיִם וְהַבִּרְכַּיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת מָמוֹן שֶׁמַּעֲמִיד אֶת הָאָדָם עַל רַגְלָיו. וְכֵן כָּתוּב עַל תָּמָר "הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ" לְשׁוֹן דְּרִיכָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בראשית כט:) חַיִּים תְּלוּיִים בְּבֶן יִשַׁי, וּבַוָּא"ו נִמְשָׁכִים לוֹ, וּבָהֶם שׁוֹלֵט בַּכֹּל, וְהָאָרֶץ מִמֶּנּוּ נִזּוֹנָה. רוֹאִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ יַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה דֶּרֶךְ הָאוֹת ו' וּבְכֹחַ זֶה הוּא שׁוֹלֵט בַּכֹּל. דְּבַעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאוֹמְרִים עַל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן שֶׁפָּשַׁט רֶגֶל, הַיְינוּ שֶׁאֵין לוֹ כַּבְיָכוֹל לְבוּשׁ לָרֶגֶל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמָּמוֹן. וְכֵן הַכָּתוּב "עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" ר"ת נַעַ"ל. וְכֵן רוֹאִים בַּפְּסוּקִים שֶׁמְּסַיְּמִים אֶת פָּרָשַׁת עֵקֶב, שֶׁכִּבּוּשׁ הָאָרֶץ תָּלוּי בָּרַגְלַיִם: (דברים יא, כד) "כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם". וּבְכִבּוּשׁ הָאָרֶץ נִמְצָא שֹׁרֶשׁ הַשֶּׁפַע הַגַּשְׁמִי וְהָרוּחָנִי שֶׁבָּא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁשְּׁתֵּי הַקְּלִפּוֹת שֶׁיִלָחֲמוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג נֶגֶד ב' מְשִׁיחִים הֵם רוּסְיָה בְּגִימַטְרִיָּא אֵפֶר, וְאַמֶּרִיקָא בְּגִימַטְרִיָּא עָפָר עִם הָאוֹתִיּוֹת.
כָּתוּב (דניאל יב, יב) "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה: וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין". המושג גורל פירושו מזל, כמובא בספר 'מבוא לחכמת הקבלה' (ח"א ש"ד פ"ג) גורל הוא הגורל העליון, בחינת מזל התלוי בבינה. וכן מובא בספר 'דרשות בנין דוד' (תרכ"ו) הגורל של המן היה אשר מנסה על פי מזל מתי יצליח להרוג היהודים. וכן משמע מפרקי דר"א (נ) רבי יוסי אומר איסטרטלטס היה המן וכתב אגרות פתקין והפיל גורלות על המזלות לידע בין יום ליום בין חדש לחדש בין מזל למזל. ולפי זה כשה' אומר לדניאל "וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" מונח כאן שיעמוד למזלו לקץ הימין, היינו מזל משיח בן דוד שהוא משרש דניאל. וְכֵן יש רֶמֶז בַּכָּתוּב "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה". ס"ת מתשפ"ה וּכְמוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכָּתוּב "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ", הַיְנוּ לֵךְ לַסּוֹף שֶׁנִּרְמָז בְּסוֹפֵי הַתֵּבוֹת. וְהָאוֹתִיּוֹת הַסְּמוּכוֹת לפני הס"ת מתשפ"ה הֵן אֱלוּ"ל: "אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת". הַיְנוּ רֶמֶז עַל חֹדֶשׁ אֱלוּ"ל תשפ"ד שיתחילו הענינים לפני תשפ"ה כפי שנראה לקמן. וְכֵן הַכָּתוּב "וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" עם המילים בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁי"חַ תשפ"ד.
האותיות ל"א זכ"ו בעת"ה, ב"א מז"ל המשי"ח מופיעות ברצף אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק: (שמות כ, כ) "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". ואפשר גם לצרף את האותיות אליה"ו, כי המילה "וֵאלֹהֵ"י" אותיות אליה"ו. ונראה לבאר כיון שהמילים "מזבח אדמה" מופיעות כאן במקום יחיד בתנ"ך, יש כאן רמז שה' אומר לצפות לו ולהאמין בו למרות שהקליפות מתגברות בעולם, לא ללכת אחרי צינורות הקליפה של אלהי כסף וזהב אלא לדבוק באמונה הפשוטה שנרמזת ב"מזבח אדמה". וכן רש"י מבאר שם: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך, מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם. ורואים שהזכרת שם המפורש במקדש נלמדת מהפסוק הזה, ושם המפורש מרמז על הנהגת המזל שהיא הנהגת היחוד שמעל שכר ועונש מה שתלוי בה' לבדו. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהגמרא (ע"ז מב:) דורשת את הפסוק הזה שלא יעשו דמות עבודה זרה מהמזלות ורואים שהפסוק אכן קשור לענין המזל: אמר מר כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה וכו', כל המזלות מי שרי והכתיב "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום.
וכן מובא בספר 'אהבת יהונתן' (הפטרת שבת ר"ח) והענין קסם הוא שקוסם לגרמיים השמים וזובח לאלקים אחרים כדי לקבל שפע מן המזלות להציל אותו מכל פגע רע, והיו מקטרין שור כדי לקבל גבורות שור והם היו הגבורים אנשי השם אשר כחשו בה' ממעל. ולעומת זה צוה האל יתברך להקריב שור על גבי מזבח לה' לבדו להודיע שאין לשום מזל פעולה מיוחסת בבחינת עצמו כי הכל ברצון ה' אשר משגיח על השפלים, ובזה הענין היו נוצחין הגבורים גבורי עשו הנקרא איש שדה וזה שכתוב שוחט השור בזה מכניע כח עשו הנקרא איש שדה וזהו מכה איש דבזה יתבטלו כל כת דיליה. ורואים שכל ענין עבודת המזבח היא נגד עבודת המזלות של עבודי עבודה זרה. וכן מזל ומזבח מתחילים באותן אותיות.
והוסיף הרה"ג ר' צ. א. שליט"א שהקשר בין "מזבח אדמה" לקץ בעיתה מכח המזל עמוק מאד, שהרי כָּתוּב (בראשית ב, ז) "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י: עָפָר מִן הָאֲדָמָה נָטַל עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶֹה לִּי". ומובא ברמב"ם (בית הבחירה ב, א) המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם, ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא. ומכל זה יוצא שהשרש של אדם הראשון הוא מ"מזבח אדמה", שמהעפר שתחת המזבח בבית המקדש נברא, ועל שם זה נקרא אדם, ושם הקריב אדם הראשון קרבן וחנך את מקום המזבח לנצח נצחים. וכיון שמובא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' אחרי ע' רכג) שֶׁאָדָ"ם, ר"ת אָדָם, דָּוִד, מָשִׁיחַ. דְּג' אֵלּוּ שַׁיָּכִים לְאוֹתוֹ מַזָּל וּלְאוֹתוֹ שׂרֶשׁ וְלָכֵן הֵם מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. יוצא ששורש נשמת משיח היא גם גם מ"מזבח אדמה" כמו שרש אדם הראשון, ולכן הקץ האחרון של התעוררות מזל בעיתה של ביאת המשיח נרמז ב"מזבח אדמה" ששם שרש המזל של אדם דוד ומשיח שהוא מזל הקץ האחרון. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהאותיות ל"א זכ"ו מז"ל תשפ"ד מופיעות בסינון יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על המזבח: (מ"א ו, כב) "וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב".
ומרומז בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט בראשית מא) "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו וְכוּ', הֶרְאָהוּ דָּוִד חַיִּים חֲקוּקִין לוֹ ג' שָׁעוֹת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא תְהֵא תַּקָּנָה לָזֶה, אָמַר כָּךְ עָלְתָה בְּמַחְשָׁבָה לְפָנַי, אָמַר לוֹ כַּמָּה שְׁנֵי חַיַּי, אָמַר לוֹ אֶלֶף שָׁנִים, אָמַר לוֹ יֵשׁ מַתָּנָה בָּרָקִיעַ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ ע' שָׁנִים מִשְּׁנוֹתַי יִהְיוּ לְמַזָּל זֶה, מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם. ורואים שלשון המדרש שאדם הראשון נתן מתנה 70 שנים למזל זה, וכפי שבארנו שזה חלק מהמזל שלו שמתחלק ל3 חלקים אדם דוד משיח. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' לַ'בֶּן אִישׁ חַי' (בחקתי) שֶׁדָּוִד נִקְרָא אַדְמֹנִי מִלְּשׁוֹן אָדָם דְּדָוִד הָיָה גִּלְגּוּל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רמח:) שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה צָרִיךְ לְהִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה יַחַד עִם הָאָבוֹת כִּי הוּא רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן הִשְׁלִים אֶת מְקוֹמוֹ שָׁם. וכן מובא ב'מצודת דוד' להרדב"ז (דש) וסוד המזבח הוא מה שכתוב "מזבח אדמה", אל תקרא אדמה אלא אדומה והבן. ורואין שגם מזבח אדמה קשור עם שרש האדמוני של דוד המלך. ולכן עיקר עבודת המזבח היתה בשפיכת דם שקשורה עם שרש האדמוני.
וביתר עומק כיון ששרש אדם דוד משיח הוא מיסוד השכינה שענינו להעלות מיין נוקבין מלמטה למעלה לעורר את השפעת המזל מלמעלה למטה, זה ממש ענין המזבח שמעלה מיין נוקבין לעורר את היחוד העליון ואת השפעת המזל מלמעלה למטה. וכמו שכתוב (בראשית ו, ד) "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה". הַמַּצָּב הַזֶּה שֶׁל קֹדֶם שֶׁהָאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ הוּא מַצָּב שֶׁל דִּין קָשֶׁה שֶׁאֵין מיין נוקבין שיעוררו את הגשם, וְאַחֲרֵי שֶׁאֵד יַעֲלֶה בסוד עבודת המזבח של אדם הראשון שעובד את האדמה, היינו מעלה נוקבין בסוד מזבח אדמה ששם שורשו של אדם הראשון שבשביל זה נברא, אָז ה' מַשְׁפִּיעַ מִלְמַעְלָה בְּאֹפֶן מְמֻתָּק וְזוֹכִים לְגֶשֶׁם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (הקדמה כה:) "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה", זֶה מָשִׁיחַ רִאשׁוֹן, "טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ". "וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח", זֶה מָשִׁיחַ שֵׁנִי. וְלָמָּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם מֹשֶׁה לַעֲבֹד אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה". ורואים שהפסוקים האלו קשורים גם למשיח שהוא חלק מנשמת אדם הראשון.
כתוב (בראשית ב, יח) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". ומצינו בַּגְּמָרָא (יבמות סג.) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב "אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" זָכָה עוֹזַרְתּוֹ לֹא זָכָה כְּנֶגְדּוֹ. ורואים שגם אצל אדם הראשון היתה הבחינה הזאת של זכה או לא זכה בבריאת האשה, שהרי בזכות האשה האדם זוכה ליחוד שמעורר את השפעות המזל, ויתכן מצב של מזל טוב שהוא יחד עם זכה, ויתכן מצב של חס ושלום ההיפך שלא זכה והמזל מתהפך עליו שהאשה היא כנגדו להלחם בו במקום לעזור לו, וכפי שבארנו שהכל תלוי בזכות שממתיקה את המזל להיות מזל טוב. וכן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁמָּצִינוּ בְּג' מְקוֹמוֹת בַּשַּׁ"ס לָשׁוֹן דּוֹמָה בַּגְּמָרָא (סוטה יז.) דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן, לֹא זָכוּ אֵשׁ אוֹכַלְתָּן. בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָאִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמִי, כְּתִיב, "בְּעִתָּהּ", וּכְתִיב "אֲחִישֶׁנָּה", זָכוּ "אֲחִישֶׁנָּה", לֹא זָכוּ "בְּעִתָּהּ". וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרָאִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמִי, כְּתִיב, "וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵהּ", וּכְתִיב, "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר". זָכוּ "עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא", לֹא זָכוּ "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר".
וכן מצאתי רצף אותיות: נר"י לֹ"א זָכ"וּ בְּעִתָּ"הּ בפסוק (בראשית ט, טז) "וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם". כי ברית הקשת גם מרמזת על הנהגת היחוד בסוד הברית [נרי] של רצון ה' לקיום העולם שמעל הנהגת שכר ועונש, וגם אם חוטאים ה' ממשיך לקיים את העולם לפי הנהגה זו.
ונביא צופן מדהים ביותר מהרה"ג ר' נ. דויטש שליט"א: ליד"ת משי"ח י' אלו"ל ה'תשפ"ד בדילוג 153 כמנין 'כי בא מועד' בתוך הפסוקים של קרבן שבט גד: (במדבר ז, מז) "בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל וגו' זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל". ויום י' אלול תשפ"ד יהיה ביום השישי, וכן י' אלול בגימטריא מזל, שזה הפירוש של גד שפירושו מזל ונקרא על שם המזל.
עוד צופן: מז"ל שנ"ת הק"ץ
אליהו הנביא בא משבט גד והוא נקרא מזל העולם. כמובא במדרש (ב"ר עא, ט) "וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד", אַתְיָא גַּדָּא דְּבֵיתָא, אֲתָא גַּדָּא דְּעָלְמָא, בָּא מִי שֶׁעָתִיד לְגַדֵּד מַשְׁתִּיתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמַנּוֹ אֵלִיָּהוּ. וכן האותיות מז"ל על"ם נרמזים בסנון אותיות בפסוק של הדילוג: "כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם". וכן שמעתי שמו שמשיח בן דוד בא יחד אליהו הנביא שבא משבט גד, כך לדוד המלך היה את הנביא גד שהיה החוזה של דוד. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהפסוק: "בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל" הוא אחד משני פסוקים יחידים בתנ"ך שעולים בגימטריא קץ בעתה. וכן זלפה שהולידה את גד בגימטריא מהמזל וכמעט אותן אותיות. וכן האותיות זלפ"ה אליה"ו נרמזים בנוטריקון יחיד בתנ"ך בר"ת בפסוק שמסכם את גבולות ארץ ישראל וחלוקת ארץ ישראל לכל הי"ב שבטים: (יחזקאל מז, כ) "זֹאת פְּאַת יָם: וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל". כי ארץ ישראל היא שרש המזל של ישראל שקשור עם שרש אליהו שנולד מזלפה. וכן האותיות מז"ל אליה"ו נרמזים ברצף אותיות בפסוקים שמדברים על השכר הגדול שיזכו הצדיקים לעתיד לבא: (ישעיה סד, ג) "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ". (הושע יג, ד) "וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי".
וכן שמעתי מהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁמֹּשֶׁה סָפוּן וְנִקְבַּר בְּחֶלְקַת גָּ"ד אוֹתִיּוֹת דָּ"ג, וּמְרַמֵּז עַל חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁהוּא מַזָּל דָּגִים, וּבִּפְרָט עַל יוֹם פְּטִירַת מֹשֶׁה בְּז' בַּאֲדָר כְּמִנְיַן גָּ"ד אוֹ דָּ"ג. וְכֵן "שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק" ר"ת שָׂמֵ"חַ לְרַמֵּז עַל חֹדֶשׁ אֲדָר בּוֹ מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה. וחודש אדר מקביל לחודש אלול, ששניהם נקראים החודש השישי. וכן רוֹאִים שֶׁשֵּׁבֶט גָּד רָצוּ לִהְיוֹת סְמוּכִים לִמְקוֹם קְבוּרַת מֹשֶׁה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ". ומצינו בַּמִּדְרָשׁ ששם טמון הקץ: (קה"ר יב, ט) רַבִּי שָׁאוּל דְנָוֶוה מַתְנִי לֵהּ בְּשֵׁם ר' שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה, ר' יְהוּדָה בְּר' סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוֵי שְׁלֹשָה סִימָנִים סִימַנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבֻרָתוֹ שֶׁל מֹשֶה "בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר", וְאַף עַל פִּי כֵן "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" לִבָּא לְפוּמָא לֹא גַּלֵּי. וכן אליסף בן דעואל מרמז בשמו על גילוי האור הזה שנאמר עליו "וְלֹא יָדַע" וקשור גם עם האור של חודש אדר שהוא בסוד 'עד דלא ידע'. וקשור גם עם הקץ והסוף שנרמז באליסף. וכן י' אלול ה'תשפ"ד בגימטריא סוף. וכן י' אלול תשפ"ד בגימטריא בית המקדש ובגימטריא ראש השנה כידוע שאלול מכין את ראש השנה. ובגימטריא שמות שני המשיחים מנחם בן עמיאל נחמיה בן חושיאל. והוסיף הרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שסינון אותיות שלא כסדרן של המילה בעת"ה מופיע בכל התורה 5784 פעמים בדיוק. רמז על שנת 5784 שהיא שנת גאולת בעתה.
מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (שמות א, ג) שֶׁמְּקַשֵּׁר בֵּין שֵׁבֶט גָּד שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר בָּא גָד בָּא מַזָּל טוֹב, לַמָּן שֶׁהָיָה כְּזֶרַע גַּד. ושמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שיש בכל התורה 1146 סינון אותיות ב"א ג"ד והסינון ה'תשפ"ד מההתחלה הוא סינון משי"ח מהסוף, ומופיע בפסוק הזה: (במדבר יא, ו) "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ".
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק ריב:) שֶׁבִּתְחִילַת הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יֵצֵא יוֹם כ"ה בֶּאֱלוּל שֶׁהוּא יוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּשַׁבָּת, וּבִשְׁנַת תשפ"ד כ"ה בֶּאֱלוּל יָחוּל בְּשַׁבָּת. וּבְנוֹסָף קוֹרִין בְּשַׁבָּת זוֹ אֶת פַּרְשִׁיּוֹת נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ שֶׁקְּשׁוּרוֹת לַמֵּאָה שָׁנָה הַנּוֹכְחִית וְלַגְּאֻלָּה. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַזֹּהַר מִתּוֹךְ הַתַּרְגּוּם. "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה", שֶׁהֲרֵי דְּבָרִים אֵלּוּ מֵהֶם הִתְקַיְּמוּ בְאוֹתוֹ זְמַן, וּמֵהֶם לְאַחַר זְמַן, וּמֵהֶם בִּזְמַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. שָׁנִינוּ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְנוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם וּלְהַרְאוֹת כּוֹכָב אֶחָד קָבוּעַ נוֹצֵץ בְּשִׁבְעִים רָצִים, וּבְשִׁבְעִים רוּחוֹת מְאִירוֹת מִמֶּנּוּ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וְיִבָּלְעוּ בוֹ שִׁבְעִים כּוֹכָבִים אֲחֵרִים, וִיהֵא מֵאִיר וְלוֹהֵט שִׁבְעִים יוֹם. וְיֵרָאֶה בְּכ"ה לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, וְיִתְכַּנֵּס בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְסוֹף שִׁבְעִים יוֹם. יוֹם רִאשׁוֹן יֵרָאֶה בְּעִיר שֶׁל רוֹמָא, וְאוֹתוֹ יוֹם יִפְּלוּ שָׁלשׁ חוֹמוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵאוֹתָהּ עִיר שֶׁל רוֹמִי, וְהֵיכָל גָּדוֹל יִפֹּל, וְשַׁלִּיט אוֹתָהּ הָעִיר יָמוּת. אָז יִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ כּוֹכָב לְהֵרָאוֹת בָּעוֹלָם, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרְרוּ קְרָבוֹת חֲזָקִים בָּעוֹלָם לְכָל אַרְבָּעָה צְדָדִים, וֶאֱמוּנָה לֹא תִמָּצֵא בֵינֵיהֶם. וּבְאֶמְצַע הָעוֹלָם, כְּשֶׁיָּאִיר אוֹתוֹ כּוֹכָב בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, יָקוּם מֶלֶךְ אֶחָד גָּדוֹל וְשׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, וְתִתְגָּאֶה רוּחוֹ עַל כָּל שְׁאָר הַמְּלָכִים, וִיעוֹרֵר קְרָבוֹת בִּשְׁנֵי צְדָדִים וְיִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. וּבַיּוֹם שֶׁיִּבָּרֵא הַכּוֹכָב, תִּזְדַּעֲזַע הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה מִילִים סְבִיב הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְתִתְגַּלֶּה מְעָרָה אַחַת מִתַּחַת הַקַּרְקַע. וּמֵאוֹתָהּ מְעָרָה תֵּצֵא אֵשׁ חֲזָקָה לִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם. וּמֵאוֹתָהּ מְעָרָה יִגְדַּל עוֹף [עָנָף] אֶחָד גָּדוֹל עֶלְיוֹן שֶׁיִּשְׁלֹט בְּכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ תִּנָּתֵן הַמַּלְכוּת. וּקְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים יִתְכַּנְּסוּ אֵלָיו, וְאָז יִתְגַּלֶּה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ תִּנָּתֵן הַמַּלְכוּת וּבְנֵי הָעוֹלָם, בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה, יִהְיוּ נִמְצָאִים בְּצָרָה אַחַר צָרָה, וְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִתְגַּבְּרוּ, אָז יִתְעוֹרֵר רוּחַ הַמָּשִׁיחַ עֲלֵיהֶם וְיַכְרִית לֶאֱדוֹם הָרְשָׁעָה, וְכָל אֶרֶץ שֵׂעִיר יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ. אָז כָּתוּב, "וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל". זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו". אוֹיְבָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ"א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר תקט"ו תְּפִלּוֹת לָרַמְחַ"ל (קעז) "לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" שֶׁהוּא הַזְּמָן שֶׁשָּׁבָה הַיּוֹנָה אֶל נֹחַ "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב". וְכֵן בְעִתָּ"הּ נרמז שם בחיבור המילים "לְשִׁבְעַת הַיָּמִים", וְשִׁלּוּחַ הַיּוֹנָה הַשֵּׁנִי הָיָה בְּיוֹם כ"ד בֶּאֱלוּל, וְהַיּוֹנָה חָזְרָה עִם עֲלֵה זַיִת בְּפִיהָ, לְעֵת עֶרֶב בִּכְנִיסַת יוֹם כ"ה בֶּאֱלוּל, שֶׁהוּא יוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם. וְכֵן הַתַּאֲרִיךְ שֶׁל י' בֶּאֱלוּל הוּא תַּאֲרִיךְ שִׁלּוּחַ העורב שֶׁל נֹחַ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ע. טִיבִּי שליט"א שֶׁי"ז בֶּאֱלוּל שהיה שילוח היונה הראשון ובו פרצה מלחמת העולם השניה כדלקמן, נִרְמָז בַּעֲלֵה זַיִת שֶׁל הַיּוֹנָה שֶׁל נֹחַ, וְהָאוֹת ת' שֶׁל זַיִת מְסַמֶּלֶת אֶת אֱלוּל שֶׁהוּא הַחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן בַּשָּׁנָה בִּבְחִינַת הָאוֹת ת' הָאַחֲרוֹנָה. והוסיף הרה"ג ר' י. מ. ה. שליט"א שיום שישי י' אלול תשפ"ד הוא היום 364 מתחילת השנה כמנין השט"ן, וכמנין המשי"ח עם הכולל שייצא להלחם בו ביום הזה. וזה גם סוד שילוח העורב על ידי נח, כידוע שהעורב מסמל את צד הרע בעולם, ומסמל גם את דוד המלך שהוא הלעומת זה של השטן כפי שבארנו. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהתאריך י"ז אלול תשפ"ד בגימטריא "לפנות בקר" שצפוי להתחיל מלחמת גוג ומגוג, כמו שכתוב (תהילים מו) "יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר".
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט"א שֶׁכ"ה אֱלוּל. מְרֻמָּז בִּתְחִילַת הַפָּרָשָׁה "אַתֶּם", אוֹתִיּוֹת אֱמֶת, אוֹ ר"ת אֵלִיָּהוּ תִּשְׁבִּי מָשִׁיחַ. "נִצָּבִים" בְּגִימַטְרִיָּא בַּקֵּץ. "הַיּוֹם כֻּלְּכֶם" ר"ת כ"ה, "הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי הוי"ה אֱלֹהֵיכֶם", ר"ת בְּגִימַטְרִיָּא אֱלוּל. "לְמַעַן הָקִים אוֹתְךָ" עִם האותיות בְּגִימַטְרִיָּא תשפ"ד. הַיְינוּ שֶׁמֹּשֶה אוֹמֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְכֶם בְּכ"ה בֶּאֱלוּל כְּדֵי שֶׁה' יָקִים אֶתְכֶם וְיִגְאַל אֶתְכֶם. וְכֵן אֱלוּל תשפ"ד בְּגִימַטְרִיָּא בעתה אחישנה ובגימטריא הַמָּשִׁיחַ מִתְגַּלֶּה עִם האותיות. וְכֵן אֱלוּל עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן כ"ה בֶּאֱלוּל הוּא יוֹם פְּטִירַת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. וְכֵן אֱמֶת כ"ה אֱלוּל נִרְמַז בַּכָּתוּב (מלאכי ג, א) "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים". וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁ'אֲחַכֶּ"ה לוֹ בְכָל יוֹם שֶׁיָּבֹא' ר"ת חֹדֶשׁ אֱלוּל כ"ה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' בָּרוּךְ צְבִי גְּרִינְבּוֹיְם שליט"א שֶׁאֱלוּל תְּשׁוּבָה עם האותיות בְּגִימַטְרִיָּא ה'תשפ"ד.
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'קוֹל הַתּוֹר' בְּשֵׁם הַגְּרָ"א (פ"ב) "עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", "עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" הֵם ב' מְשִׁיחִין, "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה" הוּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, שֶׁהוּא בְּמִדַּת הַדִּין, "וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּחֹדֶשׁ הָרַחֲמִים. וְרוֹאִים שֶׁמָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שַׁיָּךְ לְחֹדֶשׁ אֱלוּל. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מִנְהַג יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל אֱלוּל שֶׁאוֹמְרִים בְּקוֹל: לְדָוִד. וְכֵן אֱלוּ"ל ר"ת "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי". וְדוֹדִי אוֹתִיּוֹת דָּוִיד. וְכֵן בְּסִדּוּר הָרש"ש חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא בְּחִינַת יְסוֹד דְּנוּקְ', שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן חוֹדֶשׁ אֱלוּל בְּגִימַטְרִיָּא דָוִד בֶּן יִשַׁי אוֹ שֵׁם שפ"ו. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהָרה"ג ר' נ. ג. שליט"א שֶׁדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם ר"ת בְּגִימַטְרִיָּא אֱלוּל. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' רְאוּבֵן פְרֶנְקֶל שליט"א שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ קָשׁוּר לְחֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁהוּא חֹדֶשׁ הַתְּשׁוּבָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מו"ק טז:) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב, "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל" שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי צַדִּיק' (שבת ה) דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה שֶׁהוּא הַתְחָלַת אוֹר הַמָּשִׁיחַ הוּא הַגֶּבֶר שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וּמָשִׁיחַ יִהְיֶה הַסּוֹף וְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיְּתֻקַּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יָדוֹ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁאֱלוּ"ל ר"ת אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְתַאֵר, שֶׁנִּזְכֶּה לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ.
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט"א שֶׁאָכֵן רָאִינוּ בְּסוֹף הַשְּׁמִיטָה שֶׁל שְׁנַת תשס"א בְּכ"ג בֶּאֱלוּל הָיְתָה נְפִילַת הַתְּאוֹמִים, וּבְסוֹף הַשְּׁמִיטָה שֶׁל שְׁנַת תשס"ח בְּי"ד בֶּאֱלוּל הָיְתָה הַנְּפִילָה הַכַּלְכָּלִית הַגְּדוֹלָה בְּארה"ב וְאֵרוֹפָּה כַּיָּדוּעַ. וּבִשְׁתֵּי הַשְּׁמִיטוֹת הַמְּאוֹרָעוֹת הִתְרַחֲשׁוּ בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא לְסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁאֲסוֹן מִגְדְּלֵי הַתְּאוֹמִים הָיָה בְּיוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל פָּרָשַׁת נִצָּבִים, יְדוּעָה שִׁיטַת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַשָּׁבוּעַ מַתְחִיל בְּיוֹם רְבִיעִי וּמִמֵּילָא יוֹם שְׁלִישִׁי עֲדַיִן הָיָה שַׁיָּךְ לַשָּׁבוּעַ שֶׁלְּפָנָיו. (ע' בס' 'כד הקמח' על ויכלו). וְכֵן פְּרוֹץ הַשּׁוֹאָה בְּי"ז בֶּאֱלוּל תרצ"ט הָיָה בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא, וְהָיְתָה שְׁנַת מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְכֵן הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן בְּהַפְטָרַת פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא הוּא (ישעי' ס, כב) "אֲנִי הוי"ה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה". וְכֵן כִּי תָבֹא בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד. וְתָבֹא מְרַמֵּז עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' נ. דּוֹתָן שליט"א שֶׁפְּרוֹץ הַשּׁוֹאָה בְּפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא נִרְמָז בַּכָּתוּב (משלי ג, כה) "אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁמְּרֻמָּז גַּם "פִּתְאֹם" כְּמוֹ שֶׁאָכֵן הָיָה פִּתְאֹם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁהַשּׁוֹאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל "כִּי תָבֹא" שֶׁיַּעֲלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ".
וכן התאריך י' אלו"ל תשפ"ד מופיע ב4 נוטריקונים יחידים בכל התנ"ך בפסוקים שמדברים על נצחון דוד על אויביו, ומפלת הפלשתים, ומפלת צור וצידון: (תהילים נז, ד) "יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ: נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה": (ירמיה מז, ג) "מִקֹּול שַׁעֲטַת פַּרְסֹות אַבִּירָיו מֵרַעַשׁ לְרִכְבֹּו הֲמֹון גַּלְגִּלָּיו לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיֹון יָדָיִם: עַל הַיֹּום הַבָּא לִשְׁדֹוד אֶת כָּל פְּלִשְׁתִּים לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידֹון כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר כִּי שֹׁדֵד יְהֹוָה אֶת פְּלִשְׁתִּים שְׁאֵרִית אִי כַפְתֹּור". (ש"א ל, יד) "אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים אִם תְּמִיתֵנִי וְאִם תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה". (ש"א יז, מג) "וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו".
רָאִיתִי בְּעַלּוֹן 'בְּנֵי צִיּוֹן' בְּשֵׁם הרה"ג ר' מֹשֶה יַבְנְאֵלִי שֶׁאֱלוּל מְרֻמָּז בַּפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל תְּשׁוּבָה וּגְאֻלָּה, (ישעי' נט, כ) "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב". וְרוֹאִים שֶׁאֱלוּ"ל מְרֻמָּז בִּנְקֻדַּת הַחִבּוּר שֶׁבֵּין תְּשׁוּבָה לִגְאֻלָּה בַּפָּסוּק. וְכֵן מוּבָא בְּכִתְבֵי הַמְּקֻבָּל רַבִּי לֵוִי נַחְמָנִי זצ"ל שֶׁאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה תִּהְיֶה בַּשַּׁבָּת הָרְבִיעִית אוֹ הַחֲמִישִׁית שֶׁל שָׁבוּעוֹת הַנְּחָמָה, וְזֶה יוֹצֵא בֶּאֱלוּל.
צֹפָן בּוֹ רוֹאִים חִבּוּר בֵּין עֵרֶ"ב רַ"ב לַמְּלָכִים שֶׁמָּלְכוּ בֶּאֱדוֹם שֶׁקְּשׁוּרִים עִם הַתַּאֲרִיךְ י"ז עַד כ"ה בֶּאֱלוּל, הַיְינוּ עוֹלַם הַתֹּהוּ, וְאַחַר כָּךְ עוֹבְרִים לַמַּלְכוּ"ת שֶׁל עוֹלַם הַתִּקּוּן מַלְכוּת יַעֲקֹב ויוסף. הַדִּלּוּג בְּמִסְפָּר 190 כְּמִנְיַן קֵץ.
