דברים חזקים מאת רבי ברוך שלום אשלג זצ"ל
"אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים? מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא [שהשכינה בעפר], ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל." (כתבי רב"ש, כרך ג', חורבן דקדושה)
זאת אומרת שאם האדם נכלל לגמרי בכלל ומתפלל עבור הכלל, וגם עבור חברו רק אז תבוא הישועה האישית שלו…
מתוך כתבי בעה"ס, "לא עת היאסף המקנה".
"המשיל הזוהר לשניים שבאו בספינה, והיה אחד קודח תחתיו, גער בו חבירו, למה אתה קודח, ואותו שוטה ענה לו, מה איכפת לך, הלא תחתי אני קודח, כי באמת מקלקל היחיד יופי כל הדמות."..
"וזה סוד תפילה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו."..
"כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו, כמו שכתוב, "כל המתגאה". כי לא יצוייר לך יוצא מהכלל, בלא לבוש גאות, ואוי לו שגורם חורבן לנפשו."..
"וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו,"..
וצריך כל אדם להאסף בכל כחו, בכלל ישראל, בכל פניות לה' בתפילה ועבודה, ויכלול את עצמו בשורש כל ישראל, ואז וישקו כל העדרים, מבאר מים, ממקור אחד, כי אחד מקבל מאחד. כי הגבול הקודם, שהיה בהרגשת האחד, יוסר מעל כל נפשות ישראל, הן למטה הימנו, והן למעלה הימנו, גם בהזדככות, גם בהשגת העביות, וכלל הקדושה יורחב מאד, אפילו לחלקים שקודם לא היו שייכים לישראל, ועכשיו מתחברים לאחדות שלו. כי יתגלה האור, מחזה ולמטה, איפה שהיו קודם כלים דקבלה, שלא יכלו להיות מחוברים למושג אחד, להשפעה, שזו תכונת הכלים מחזה ולמעלה. כי כן טבע אור הכלל השורה על הפרט, שבטל לגבי מציאת הפרט שלו, ואינו מרגיש את עצמו." זה נקרא שנכלל בכלל ישראל, שמפסיק להרגיש את פרטיותו עצמו.
"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", אבל על חבירו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו, וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו, ישראל ערבים זה לזה, פירוש עריבין – לשון מתיקות, מפני שממתיקים זה לזה בתפלתם שמתפללים, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפלה היא במחשבה, מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפלתו." (אלימלך וייסבלום מלִיזֶ'נְסְק, נועם אלימלך, ליקוטי שושנה)