בזכות לימוד פנימיות התורה נזכה לגאולה ברחמים – על חובת הבנת תורת הגימטריה | זוהר

מַאֲמַר

זֶה תַּכְלִיתוֹ לְעוֹרֵר אֶת הַקּוֹרֵא לִתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכָל אֶחָד יוֹדֵעַ בַּמֶּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק. וּבִפְרָט לְעוֹרֵר לְהַתְחִיל לִקְבֹּעַ עִתִּים לַעֲסֹק בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, וְלֹא לִדְחוֹת אֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד. אֵין שׁוּם עֵצָה לַעֲבֹר אֶת תַּהֲלִיכֵי הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים וּבַחֲסָדִים רַק עַל יְדֵי לִמּוּד הָעִנְיָנִים הָאֵלּוּ, כַּמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר פָּרָשַׁתנָשׂא, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. לֹא מֻזְכָּר בַּחֲזַ”ל שֶׁאִם כָּל עַם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, הַגְּאֻלָּה תָּבֹא בְּרַחֲמִים,מֻזְכָּר שֶׁתְּשׁוּבָה מְבִיאָה אֶת הַגְּאֻלָּה, אֲבָל לֹא מֻזְכָּר אִם בְּדִין אוֹ בְּרַחֲמִים. מֵאִידָךְ לְגַבֵּי הָעֵצָה שֶׁל לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה מֻזְכָּר שֶׁזֶּה מֵבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וּמַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קיח.) כָּל הַמְקַיֵּם שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת, נִיצוֹל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כָּל זֶה לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּאֹפֶן פְּרָטִי. וּכְמוֹ שֶׁהַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת נִצְּלוּ בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה שֶׁגָּלוּ לְשַׁנְחַאי. אֲבָל עֵצָה לְהַמְתִּיק אֶת כְּלָלוּת הַגְּאֻלָּה שֶׁתָּבֹא בְּרַחֲמִים, וּלְהַצִּיל אַחֵרִים, עַל זֶה מָצִינוּ בַּחֲזַ”ל רַק אֶת הָעֵצָה שֶׁל לִמּוּד פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. כְּמוֹ כֵּן מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִפְנִימִיּוּת לְאַחַר גִּלּוּי הַמָּשִׁיחַ בַּיָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם“אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ”, אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל לְמִי שֶׁנִּכְנַס לְלִמּוּד הַפְּנִימִיּוּת בִּזְמַן הַגָּלוּת. וְכֵן הַלָּשׁוֹן בַּזֹּהַר בְּכָל מָקוֹם תָּא חָזִי מְרַמֵּז עַל וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. וְכֵן מָשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא זוֹהַר קַבָּלָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן רָז בְּגִימַטְרִיָּא פִּדְיוֹן הַבֵּן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת גְּאֻלַּת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם הַבֵּן שֶׁל הקב”ה “בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אֲבִיגְדּוֹר אַהֲרֹנְזוֹן שליט”א שֶׁתשע”ה בְּגִימַטְרִיָּא גְּאוּלָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּכוֹחַ לִימוּד הַזּוֹהַר. וּבְגִימַטְרִיָּא אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ עִם הַמִּלִּים. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ שְׁלֹמֹה חַנְסִיאָב שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר כָּאן וּבְעוֹד הַרְבֵּה מְקוֹמוֹתיִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו. וְרוֹאִים דְּבַר פֶּלֶא שֶׁגַּם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ו וְגַם בַּאֲרָמִית יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא יוֹצֵא אוֹתוֹ מִסְפָּר. וְכֵן יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא ר”ת וְס”תמָגֵ”ן אֲנִ”י, כִּי תוֹרָתוֹ שֶׁל רשב”י מָגֵן לָנוּ. וכן מובא ב’עלון כי לה’ המלוכה’ שתשע”ו במילים חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושש בגימטריא יִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי במלוי האותיות  יוד פי קוף ויו נון מם נון גימל למד ויו תיו אלף בית ריש חית מם יוד.

כזכור הגאולה ברחמים = 1692 (רגיל ומשולש) = חמש שבע שבע שש


מִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹנוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת עָתִיד לָרֶדֶת לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בַּגֵּיהִנָּם – זוהר הקדוש


 מָצִינוּ דְּבָרִים מַבְהִילִים בַּזֹּהַר חָדָשׁ (תיקונים קטז.) שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ חֶשְׁבּוֹנוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת עָתִיד לָרֶדֶת לַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן בְּיוֹתֵר בַּגֵּיהִנָּם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בַּגִּימַטְרִיָּאוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת, עָתִיד לָרֶדֶת לַשְּׁאוֹל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּמִּדְרָשׁ, “כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה”. וּמְבָאֵר הַ’מָּתוֹק מִדְּבַשׁ’ שֶׁגִּימַטְרִיָּאוֹת מְיַחֲדוֹת קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְיַחֲדָם עָלוּל לְהִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרוֹת שֶׁמּוֹרִידוֹת אוֹתוֹ לַשְּׁאוֹל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁתּוֹרַת הָרֶמֶז הִיא סוֹד הַיִּחוּד וְהַגְּאֻלָּה לְחַבֵּר אֶת הָעוֹלָמוֹת, וְיֵשׁ לָהּ חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה מְאֹד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אוֹר הַמֵּאִיר’ בְּשֵׁם סֵפֶר ‘דַּרְכֵי נֹעַם’ שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע, רָמְזוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ יָבָא לְבַשְּׂרֵנוּ עַל הַגְּאֻלָּה כְּשֶׁנַּעֲסֹק בְּכָל הָאַרְבָּעָה דְּבָרִים פְּשַׁט רֶמֶז דְּרוּשׁ וְסוֹד.

מוּבָא

בְּשֵׁם הַגְּרָ”א עַל הַפָּסוּק (ישעי’ מ, ד) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא תִּנָּשֵּׂא וְתִתְרוֹמֵם מְאֹד תּוֹרַת הָרֶמֶז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קכ:) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, אֵלּוּ גִּימַטְרִיָּאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה. וְכֵן רֶמֶז אוֹתִיּוֹת זֶמֶר, הַמְסַמֵּל אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁיְּזַמְּרוּ אֶת הָעָרְלָה, וִיזַמְּרוּ לַה’. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שהש”ר ב, לג) “עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ” הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה לְהִזָּמֵר, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת כּוּתִים שֶׁתִּכְלֶה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁתִּגָּלֶּה. “וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ” זֶה קוֹלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּכְשֵׁם שֶׁגּוֹ”ג וּמָגוֹ”ג הֵם ר”ת גָּלוּת וּגְאֻלָּה, כֵּיוָן שֶׁעִנְיָנָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה לַעֲבֹר מִגָּלוּת לִגְאֻלָּה, כָּךְ הָרֶמֶז וְהַדְּרוּשׁ הֵם אוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ. וְכֵן תּוֹרַת הָרֶמֶז תָּבִיא מָזוֹר וּרְפוּאָה לְכָל הָעוֹלָם.