ד”ר גיא בכור: הלם, בלבול, ועולם שהשתנה ברגע היציאה מעסקת הגרעין, הרקע, מי מפסיד

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-ארה"ב, כללי, תיעוד אירועים
עדכון אחרון ב-2018-05-15.

הלם, בלבול, ועולם שהשתנה ברגע: היציאה מעיסקת הגרעין, הרקע, מי מפסיד, והאם איראן תגיב צבאית? מאת ד”ר גיא בכור

1

העולם כולו השתנה בבת אחת, לאחר הנאום חמור הסבר והאמיץ של 12 וחצי דקות, ולא רק המזרח התיכון: הכל מעכשיו ייראה אחרת, והרבה יותר טוב מבחינתנו. הנשיא הדגול דונלד טראמפ ייבש בבת אחת את ביצת המשאבים הכספיים האדירים, שהעמיד הנשיא האמריקני הקודם עבור ציר הרשע השיעי-רוסי. אובמה הפשיר להם 150 מליארד דולר, ובכספים העצומים האלה הם הבעירו את המזרח התיכון כולו, בתימן, בסעודיה, בסוריה, בעיראק, בלבנון בעזה, ועוד. תוך כמה חודשים הכספים יתחילו להיגמר, והיכולת השיעית הצבאית צפויה לרדת. זהו צעד גאוני, אמיץ ומחוכם. טראמפ אוהב לתת לכסף לעבוד בשבילו, כמו המלכה אליזבת הראשונה. זוהי מלחמה לא רק כנגד איראן, אלא כנגד הסדר העולמי כולו. ההשפעות יהיו ניכרות בצפון קוריאה, בהסכמי הסחר, עם סין, עם רוסיה, סוריה, ובמה לא. העולם כולו רואה מנהיג נחרץ ונוקשה, שאינו מוותר. והרי טראמפ כבר קבע לפני עשרות שנים בספרו איך להצליח בחיים – “מי מנצח? זה שאינו מוותר“. הנשיא טראמפ לא רק שיצא מעסקת הגרעין, אלא החזיר את כל הסנקציות האמריקניות הראשוניות והמשניות על איראן, כולל חנק פיננסי, מסחר בינלאומי, מניעת חומרי גלם, כניסת אזרחים לארה”ב, ביטול כרטיסי האשראי האמריקניים, הקפאת תעשיות הרכב, ביטול עסקאות קיימות, רכישת דולרים ועוד. וכן סנקציות משניות, בהודעה שכבר יצאה לכל החברות האירופיות, ובמיוחד הגרמניות, לסיים את כל העסקים שלהן, בין אם חתמו כבר או יחתמו, עם איראן, וזאת תוך שלושה עד ששה חודשים, על פי קריטריונים שכבר נקבעו. מי שיישאר ביחסים כלכליים עם איראן לאחר מכן – יהיה אסור כניסה לארצות הברית, ויוחרם כלכלית. המשמעות היא שכבר היום כל העסקות הבינלאומיות עם איראן צפויות לקרוס, עם אובדן עצום לכלכלה האיראנית, הרי אף חברה לא תעדיף את איראן, שכלכלתה כחמישה אחוזים מכלכלת ארצות הברית, ותפסיד את אמריקה. גם חברות אמריקניות יפסידו, למשל עסקת הענק של בואינג למכור לאיראן 80 מטוסי נוסעים תמורת 8 מליארד דולר – העיסקה הזו היא כבר היסטוריה מהיום. יהיו לזה השלכות דרמטיות על העוצמה הצבאית האיראנית במזרח התיכון. היא נלחמת דרך מיליציות שיעיות, להן היא משלמת, והכסף ייגמר מהר מאוד. מרחב השיקולים האיראני יעבור עכשיו טלטלה.

2

האירופים בהלם – אפילו בחלומות הגרועים ביותר מדינות מערב אירופה לא האמינו שהנשיא טראמפ יפרוש, וגם יחזיר את כל הסנקציות, כולל על חברות אירופיות ועולמיות. הוא הרי בחר באפשרות הנוקשה ביותר. הם ידעו שזו אפשרות, אך הן לא הביאו אותה לתחום המודעות. את כל הכלכלה שלהן הציבו איטליה, צרפת, בריטניה וגרמניה על עסקות עשרות מליארדי דולרים על הנפט והגז האיראניים. הנשיא מקרון הכניס את העסקות האלה לתקציב המקרטע של ארצו, ועכשיו הכל קורס. ההשפעה צפויה להיות כל כך דרמטית מבחינתן, עד שהן בהלם ובאלם. היחידה שהופיעה מיד היא האיטלקייה הטיפשה פדריקה מוגריני, שרת החוץ של “האיחוד האירופי”, שהיא בעצמה שפוטה של האיראנים לכל דבר. היא מיהרה להכריז שאירופה תמשיך עם עסקת הגרעין, מה שמראה שהיא אפילו אינה מבינה את מידת האיום על החברות האירופיות. הגברת הזאת מנותקת לגמרי מן המציאות. למשל, חברת האנרגיה הצרפתית “טוטאל” חתמה עם איראן על חוזה בסך 4.8 מיליארד דולר לפיתוח שדה הגז “דרום פארס” במפרץ הפרסי, שעתודותיו מוערכות בכ- 50 טריליון מ”ק. טוטאל יכולה עכשיו להגיד שלום לעיסקה, ולגז. כך גם חברת פז’ו הצרפתית, בעיסקה של 400 מליון אירו, לייצור מכוניות באיראן, או עסקאות של חברות גרמניות (סחר שנתי הדדי של שלושה מליארד אירו) כמו מפעל לבניית משאיות של חברת פולקסווגן, חברות גרמניות בתחום הבריאות שמספקות מוצרים רפואיים לאיראן ואף נושאות ונותנות על הקמת בתי חולים במדינה; אספקת מכונות ותחנות חשמל על ידי חברת סימנס; אספקת מכונות וחלקי חילוף ועוד. כל זה יקרוס מיידית, משום שהוא תלוי בבנקים אירופיים לסחר חוץ (למינוף ולאשראים דוקומנטריים), ואף בנק לא יסתכן בסילוק הסניפים שלו מארצות הברית. גם חברות ביטוח לא יבטחו עוד עסקים עם איראן, והאירופים בהלם. הם מפחדים מן הסנקציות של טראמפ לא פחות מהאיראנים. אירופה מבינה היום שמה שהיה לא יהיה עוד.

3

ההנהגה הרוסית רותחת מזעם ומדאגה – רוסיה בנתה את האסטרטגיה “הסורית” שלה כולה על איראן, כמממנת. במאמרים קודמים ראינו שהגז הסורי נשלל מהרוסים בידי הנשיא טראמפ, מה שהשאיר להם רק את איראן כמקור למימון ההפסדים העצומים ב”סוריה”. ההנחה היתה שאיראן תכרות עסקות ענק עם האירופים, אלה יעבירו סכומים גדולים לאיראן תמורת זיכיונות נפט וגז, ואת הכסף הזה תשלם איראן לרוסיה, בקניית נשק. אבל עכשיו הכסף הזה יימוג, וכך גם האסטרטגיה של הרוסים האומללים. טראמפ ייבש אותם, והם נשארו באוויר. ולמה שטראמפ יישאר בהסכם הגרעין? היחידות שנהנות ממנו הן איראן, רוסיה והאירופאיות. וממילא כלכלת ארה”ב אינה מקבלת ממנו כמעט דבר. אז למה שיישאר בעיסקה שאינה מועילה לו? רק טיפש יסכים להסכם שבו הוא אינו מקבל דבר, ואויביו מתעשרים. רוסיה ניסתה לאיים ביומיים האחרונים על טראמפ, וכנראה שפוטין חושב שעדיין אובמה ניצב מולו. איומים רק מקשיחים את הנשיא טראמפ, ורוסיה השיגה לכן את ההיפך. זהו איתות ברור של ארצות הברית, שחופש הפעולה הרוסי במזרח התיכון – נגמר.

4

המלכוד האיראני – איראן תקועה במלכוד משתק: אם תחזור להעשיר אורניום, תפסיד מיד את מדינות אירופה, שהיא מקווה עכשיו להציב יחד איתה. ואם לא תעשיר אורניום – היא תאבד את כלי הלחץ היחיד שלה על ארצות הברית. האם איראן תגיב צבאית, נגד מטרות אמריקניות או ישראליות? היא יכולה, אך זו תהיה התאבדות כפולה. ראשית, היא תוכיח בכך את מה שטען טראמפ שהיא מדינת טרור מסוכנת, ושנית, היא חושפת את עצמה לתגובת מחץ משתקת של ארצות הברית, ואיראן אינה טיפשה לעשות זאת. האם איראן תגיב כנגד מטרות בישראל? היה חשש במערכת הביטחון שאיראן תורה למיליציות שיעיות בסוריה לתקוף יעדים בישראל, תוך שהיא מסתירה את חלקה. ישראל הפכה את הכוונות האלה לפומביות, וקשרה בכך בין עסקת הגרעין לבין “סוריה”. כלומר אם איראן תורה על תקיפה מסוריה, זה ייראה כחלק מתגובתה על עסקת הגרעין, מה שיעמיד אותה מול זעם ארה”ב. ולכן גם כאן, איראן ממולכדת. היא מבינה שטראמפ רציני, והוא עלול להיות מסוכן מאוד מבחינתה. גם חיזבאללה מבין את זה. “חגיגותיו” המבויימות הפכו לדיכאון. בתוך רגע עבר המשטר באיראן מגן עדן אובמי, לגהינום טראמפי. מרחב התמרון שלו הוגבל מאוד, והבלופים שלו נחשפו. במשך שנים איים על העולם, ועכשיו מתברר שהאיומים שלו היו ריקים מתוכן. מעניינות התגובות באיראן: דווקא הכוחות “המתונים” לכאורה, כמו הנשיא רוחאני ושר החוץ הדוחה זריף, הפיצו איומים על העשרה מיידית של אורניום, בעוד המנהיג הרוחני ח’מנאי קבע שאיראן תשמור על הפרמטרים של הסכם הגרעין, והוא הקובע. אז למה הציר המתון עצבני? כי הוא מבין שזה סוף הדרך שלו. הוא הבטיח פירות מדיניים וכלכליים, וקטף לבסוף חורבן. וכך, בירייה אחת פגע טראמפ בשלוש ציפורים במכה אחת: באיראן, רוסיה והאירופים, שלושתם שנואים עליו. גאוני.

כמה תאריכים נכנסים עכשיו להיסטוריה שלנו: 6 בדצמבר 2017, יום ההכרה האמריקנית בירושלים בירת ישראל; 8 במאי 2018, יום יציאת ארצות הברית מעיסקת הגרעין, ו- 14 במאי 2018, יום חנוכת השגרירות האמריקנית החדשה בבירתנו. אלה ימים היסטוריים, כמוהם לא זכורים לנו מאז קום המדינה. כמו עם ירושלים, שוב הוכח שהפחדות “התקשורת” וכת ה– PC על מלחמה איומה ונוראה – הפחדות אלה הזויות.

5

המסר של הנשיא טראמפ היה גם לעם האיראני, על העדות והדתות שלו, למרוד במשטר. הוא לא יהיה אובמה, ששתק במרידה הגדולה בשנת 2009, כאשר מיליון יצאו לרחובות טהראן נגד המשטר השנוא. ההיפך, הוא יתמוך במורדים נגד המשטר. המסר הזה יחלחל מהר מאוד לציבורים רבים באיראן, שיבינו שיש מי שעומד מאחוריהם, אפילו עד למיגור המשטר. גם שר החוץ האמריקני החדש, מייק פומפאו, חזר על המסר ובייתר שאת: אנחנו יוצאים לעימות עם משטר הרשע, ובכל החזיתות, גם הגרעינית, גם הטילים, גם זכויות האדם, ונעמוד ביחד עם בעלי הברית שלנו. אלה רגעים קשים למשטר, שנכנס גם לדילמה פנימית: אם ימגר בכוח את המהומות שיכולות לפרוץ, יפסיד את האירופים. ואם יניח להן להתפתח – הוא עלול להיעלם. מאפס דילמות, לים של דילמות, והכל בזכות היציאה האמריקנית המדהימה. באיראן ההפגנות לא נעלמו, הן מתקיימות, אך בלי עניין של התקשורת העולמית. האם האזרחים יחטפו את ההזדמנות שבפניהם? את זה נראה בשבועות ובחודשים הבאים. איראן, בכל מקרה, נכנסה למטחנה כלכלית, וכל אזרחי איראני ירגיש את זה. מסכנים אזרחי איראן, שהם קורבן של העולב האסלאמי הזה.

6

הציר החדש, שסברנו שיקרום עור וגידים, כלומר היועץ לביטחון לאומי החדש, ג’ון בולטון, ושר החוץ החדש מייק פומפאו – ניצח. שר החוץ הקודם טילסון הועף, ושר ההגנה ג’יימס מטיס מוזער, וסביר להניח שבקרוב יראו לו את הדרך החוצה. בולטון הוביל את הקו העוין ביותר כנגד איראן, וגם פומפאו הצטרף אליו בגישה הנוקשה ביותר. גישת השניים חריפה כלפי איראן אף יותר מזו של נתניהו, ומבית לבן שיעי בתקופת הנשיא הקודם, לבית לבן עם גישה ישראלית מובהקת כיום. קשה לומר שהוא עם הסונים, כי לצוות ביקורת קשה גם על סעודיה, וקשריה לטרור הסוני בעולם. זהו תיקון טעות ההפצצה הרופסת האחרונה על משטר בשאר, כפי שאותו מאטיס היתווה. היה זה במחצית חודש אפריל, בולטון נכנס אז רק לתפקיד, ופומפאו היה עדיין בחוץ. עכשיו, המאזנים השתנו, וכבר רואים את זה. אין להתייחס להדלפות מהפנטגון על האיום על ישראל, אלה הדלפות של כת ה– PC, המבקשות להראות שביטול העיסקה מאיים על ישראל. צריך להבין שגם האליטה הביטחונית בארץ תומכת בהסכם הגרעין, ויש לה עניין להראות שאנחנו מאויימים עכשיו יותר. עם הציר החדש הזה, נוכל להשיג הרבה מאוד גם בתחומים האחרים הלוחצים עלינו: בולטון אינו מוכן לשום מדינה פלשתינאית, והוא מדבר על האופציה הירדנית, ואת פומפאו ניתן לשכנע להכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן, כתגובת נגד לעויינות הרוסית-שיעית. הכרה אמריקנית בסיפוח הגולן היא הערובה הטובה ביותר ליציבות באיזור המוכה הזה של העולם. לא ברור, לפי שעה, מה עמדת הציר בולטון-פומפאו כלפי השולטן ארדואן. מצד אחד הם בוחנים אמברגו נשק שיוטל עליו, בשל ההתפרעות הבלתי נגמרת, אך מן הצד השני הם זקוקים לו, להדק את החרם על איראן. השבועות הקרובים יעידו, ויש פה עדיין התלבטות אמריקנית. היציאה עליה החליט הנשיא טראמפ היא מכה למימסד הביטחוני גם בארצות הברית וגם בישראל. המסר כלפי שניהם הוא, שיש בעל בית חדש לעולם, עם סדר יום אחר לגמרי.

7

האם ארצות הברית תצא מסוריה? כבר ראינו במאמרים קודמים שבפועל ארצות הברית עשתה את ההיפך, בבנייה ובהשקעה של כעשרים בסיסים בצפון ומזרח סוריה. מי שמקים תשתיות כאלה לא מתכוון לצאת. עכשיו, עם הנטישה של העיסקה, והעימות הכולל נגד איראן, בוודאי שלא נראה יציאה כזו, מה גם שמאטיס נדחק עכשיו החוצה. הנשיא טראמפ לא אוהב להקריב את החיילים שלו למען אחרים, ויתכן שהוא יכפה על מדינות ערביות או אירופיות להיכנס לשטח, תוך עליונות אווירית אמריקנית משתקת. את זה עוד נראה. בכל מקרה, כבר בקרוב אנו צפויים לראות פחות נשק רוסי לבשאר ולמקורביו, כי לא יהיה מי שישלם על כך. בשאר צריך להיות מודאג, ויש כאן חיים חדשים למורדים הסונים, אם יידעו לפעול נכון.

במקביל להחלטת הנשיא, הקונגרס מאשר את החלטת הפנטגון לממן ולאמן “קבוצות בסוריה” עד לסוף 2019. הכוונה למיליציה הכורדית של “סוריה הדמוקרטית”; למורדים סונים הנתמכים בידי ארה”ב לשליטה במעבר הגבול טאנף; וגם במורדים סונים בדרום סוריה, על גבולנו. אלה חדשות מעניינות וחשובות.

8

ההשפעה של הצעד הדרמטי על הפלשתינאים היא מהממת. עכשיו הם מבינים שמדובר באופי אחר לחלוטין משל אובמה, וטראמפ מסוגל לחסל אותם כמנהיגות. כבר עתה המימון האמריקני לרשות הופסק בידי טראמפ והקונגרס (חוק “טיילור פורס”), והתקציב האמריקני לאונר”א כמעט חוסל. הנשיא העניק את ירושלים לישראל, העביר את השגרירות, וקבע שהסכסוך עם ישראל לא מפריע לשלום וליציבות במזרח התיכון. בקרוב אנו עשויים לראות את וושינגטון מסלקת את המחבל הפלשתינאי, המופיע שם כשגריר הרשות, ועוד צעדים משתקים. גם בנאום ההסתלקות מהגרעין כרך הנשיא טראמפ את חיזבאללה יחד עם חמאס והטליבן, כגרורות איראניות, ואיראן נדרשת להפסיק לתמוך בחיזבאללה ובחמאס. הפלשתינאים חזרו בזה עשרות שנים אחורה, לכנופיות של טרור. היום הבין עבאס שהוא בבעיה קשה, ובטיפשותו הוא מבין את זה בביקור מתריס דווקא אצל שנואי נפשו של טראמפ, וונצואלה. במו ידיו כרך עבאס את עצמו בברית של מצורעות, והיכולת שלו להגיע לאיזשהי הסכמה עם ישראל נראית דמיונית.

אלה המיליציות השיעיות מעיראק ומלבנון, שמשתלטות עכשיו על דמשק, וגם בשאר לא אוהב את זה, בוודאי לא הרוסים. זה אספסוף שאיראן מממנת, והוא מבטיח “לכרות את ראשי הסונים ולגרשם”, ומי שיתנגד – הם ישרפו את דמשק כולה. הם כבר תלו כרזות שיעיות על המסגד הסוני האומיי הגדול של דמשק, והם מעוררים זעם עצום אצל הסונים. לא צריך להתערב, הם כבר יעשו את העבודה עבורנו, בין הסונים לשיעים, רק תנו להם קצת זמן.

9

בנאום ובכלל העניק הנשיא טראמפ קרדיט עצום לישראל ולמודיעין הישראלי. אותו ארכיון שישראל העלימה מן האיראנים זכה כאן לנחירות בוז של “התקשורת”, אך הוא הופיע בראשית נאומו של טראמפ, ונראה שהוא העניק לו יותר אמינות מאשר לדו”חות המודיעין שלו. קשה להאמין שהארכיון הזה היטה את הכף אצל טראמפ, משום שהוא כנראה תכנן לסגת מעסקת הגרעין מזמן, הרי זו היתה הבטחת בחירות מרכזית. אך הארכיון משמש לגיטימציה והוכחה, ולכן היה לו תפקיד היסטורי בהסתלקות האמריקנית מן ההסכם. טראמפ אימץ לחלוטין, ואף יותר מכך, את גישתו של ראש הממשלה נתניהו, להטיל “סנקציות משתקות” (זה המונח של נתניהו) על איראן. השפעתו של ראש הממשלה על הממשל הזה בארצות הברית היא מוחלטת. זוהי תמונת מראה למשטר הקודם בוושינגטון, שהתייחס אל ישראל ואל המודיעין שלה בזלזול מופגן. לאובמה ולקרי לא נותר אלא לקונן על עיסקת חייהם, שנרמסה וחוסלה היום. בכל נמחקה בכך כל מורשת אובמה, החל ממדיניות החוץ עם קובה, הפלשתינאים ואיראן, והמשך בנושאי הפנים, ובראשם ביטוח הבריאות. אובמה מופיע היום כאדם המיותר ביותר בעולם, ומורשתו נראית נלעגת ועלובה. סגרנו מעגל, והמאמר שלנו מ 2013 קבע שהאמת מנצחת תמיד. היא אכן ניצחה. ועוד בנוגע לישראל, שוב השדרנים נראו מוכים ונוגים על מסכי הטלוויזיה, בעקבות ביטול עסקת הגרעין. כמה מכות הם עוד יכולים לספוג מטראמפ, כל יום? עולם הפי סי הולך ומתמוטט, וכך זה היה צפוי שיקרה. אותם פרשנים ושדרנים הופכים לאנשים המבודדים והלא רלבנטיים בישראל, והם שייכים לעידן אחר ואפל. הציבור איבד בהם אמון, בהם ובפניקה שהם נוהגים לשדר.

10

מה עוד נבקש מהנשיא הנהדר טראמפ? הרי כתבנו על כך מאמר שלם, על חג ההודיה. זהו הנשיא הטוב ביותר לישראל אי פעם בתולדות ארצות הברית, ונקווה להשיג ממנו עוד פירות, שישמרו על ישראל בעשרות השנים הבאות, למשל, ברית הגנה צבאית. כיוון שהזדמנות כזו אולי לא תחזור עוד עשרת שנים, חובה לקבל הכרה אמריקנית בריבונות שלנו בגולן, אולי כאנטי תיזה לאיראנים המאיימים שם, ולמי שרוצה, גם הכרה בשטחי סי בריבונות ישראלית, ללא צורך בחילופי שטחים. בוודאי יש מקום למבצע כמוהו לא נראה מאז שנות השבעים ליישוב השטחים המזרחיים בירושלים, הרי בשבוע הבא תכיר ארה”ב רשמית וסופית בירושלים בירת ישראל. אז האם ישראל לא תוכל לבנות את בירתה? זו גם החובה לבנות ביו”ש בקצב מואץ, כדי להגיע למיליון תושבים מעבר לקו הירוק כבר בשנים הקרובות, והמספר אינו רחוק מכך ביו”ש ובמזרח ירושלים. מרחב ההזדמנויות שבפני ישראל הוא עצום, רק צריך להעז. בצעד ההסתלקות מעיסקת הגרעין התעלם טראמפ, כדרכו, מן האו”ם, ומזכ”ל האו”ם הפגוע מיהר לקרוא לאחרים להישאר בעסקה. זה מציב את המזכ”ל ההזוי ואת ארגונו המיותר במסלול התנגשות עם טראמפ. הנשיא האמריקני כבר קיצץ את התמיכה האמריקנית באו”ם, אך יש לקוות, גם דרך השגריר פרידמן, לשינוי גורף במוסד האו”ם, אולי סילוקו מארצות הברית. גם היום התבטאה השגרירה היילי שהיחס באו”ם כלפי ישראל הוא כאל ילד מוכה. אז הילד המוכה מבקש, מספיק. סלקו את המכים.

הנשיא האהוב הזה מספק לנו כמעט כל שבוע מתנות, ועוד מתנות. האם אחריו המצב ישתנה באופן קיצוני? קשה להאמין, משום שהאוונגליסטים ממשיכים לגדול ולהתרחב, והשליטה שלהם בממשל מתרחבת גם היא. איתם, כמאה מיליון בצפון אמריקה, אנחנו מסודרים לעוד שנים ארוכות, במיוחד שהנשיא טראמפ איפשר לכנסיות חופש דיבור ועיסוק גם בנושאים פוליטיים. הוא הרי חתם על צו נשיאותי, המבטל את “תיקון הנשיא לינדן ג’ונסון”, משנת 1964, המאיים על אנשי כנסייה בביטול הניכוי ממס לתרומות לכנסיותיהם, אם יתבטאו בענייני ציבור ופוליטיקה. הביטול הזה מעצים את היכולות של הכנסיות, ואנו מרוויחים מכך. לאוונגליסטים היתה השפעה ישירה גם על ביטול עסקת הגרעין. ימים היסטוריים מאחורינו עם טראמפ, ימים היסטוריים יש לנו איתו עכשיו, עם ההסתלקות מעסקת הגרעין, וימים היסטוריים צפויים כבר בשבוע הבא, עם הפתיחה של השגרירות האמריקנית החדשה בירושלים. איך זכינו לכך הטוב הזה, ואיך זה מגיע לנו

תגיות,

הרשם לרשימת התפוצה