פיוט נבואי על תקופתנו | רבי אלעזר הקליר

קיים מספר לא מבוטל של פיוטים שיוסדו על ענייני אחרית הימים. אחד הפייטנים הידועים ביותר, וגם הקדומים ביותר, הוא רבי אלעזר הקליר, שרבינו תם (נכדו של רש”י) אמר על פיוטיו, שבשעה שרבי אלעזר הקליר כתב אותם – אש היתה מלחכת סביבותיו. רבי אלעזר הקליר כתב מספר פיוטים גם בענייני אחרית הימים. את הפיוטים הללו היו נוהגים לומר בכמה קהילות בתשעה באב, בזמן קריאת הנחמות.
ראשית נראה חלקים מהפיוט “בימים ההם ובעת ההיא”, ששד”ל (ר’ שמואל דוד לוצאטו) כתב אודותיו (במחזור שנדפס בליוורנו תרכ”א), שהוא מיוסד על דברי חז”ל שחלק מהם נאבדו מאיתנו ברבות השנים, אך בימי רבי אלעזר הקליר עדיין היו ידועים:

בימים ההם ובעת ההיא / רבי אלעזר הקליר

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש הרביעי, הוא חודש תמוז,
זעם ועברה בכל תִמצֵא,
ומלך מבלעדי שמים יצא,
חסן מסטין יאמר לו: צא, 
(חסן הוא שמו הפרטי של נסראללה)
ורווח והצלה למעוטים תִמצֵא

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש החמישי, הוא חודש אב,

טהור יעט בגדי רקמתו,
והר הזיתים ייבקע מגערתו,
יצא משיח בגדולתו,
כצאת השמים בגבורתו.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השישי, הוא חודש אלול,

כשרון יכריז לו בן-שאלתיאל,
[וירדו] מיכאל וגבריאל, (‘וירדו’ תוספת של הדפסת ליוורנו תרכ”א)
לערוך מלחמת נקמת אל,
ולא ישאירו אחד מאויבי אל.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השביעי, הוא חודש תשרי,

מהומה וסכסוך יהיו בכל גוי,
ויאמר: לכו ונכחידם מגוי,
נורא כלקח לו גוי מקרב גוי,
יבזה נפש, ויתעב בו גוי.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש השמינו, הוא חודש חשון,

סער יהיה בגלות ראשונה,
ובו למדבר תצא שושנה,
עשרה אלף יגלו במשענה,
ולא תהיה כראשונה האחרונה.

בימים ההם ובעת ההיא,
בחודש התשיעי, הוא חודש כסלו,

פתאום תיפול חרב משמים,
ודם רשעים יהלך כנחלי מים,
צח (משלוש ועד תשע) יהום הומים כמים,
ומתים יקומו ויחיו מיומיים…


(מקור: הפיוט כפי שהופיע בדפוס הראשון, ונציה רפ”ב. גרסה אחרת של הפיוט שנדפסה  כ-350 שנה מאוחר יותר, נמצאת בספר אוצרות הימים, סוף חלק ב)

אנחנו לא מתכוונים לפרש את הפיוט, מפני שמה שברור – ברור (כגון “חסן” נסראללה המשטין, המקטרג, שאכן קם למלחמה נגד ישראל בחודש תמוז), ומה שלא ברור – קשה מאוד לפרשו.

כזכור המושג ב”עת ההיא” מרומז על ימינו כפי שראינו בסרט “תשע”ה עת צרה 2”

 סרט אחרון שעלה סוף גלות ישראל בימינו – “קץ אדום קץ ישמעאל”

אוסף רמזים על מלחמות גוג ומגוג שעלולה לפרוץ בחודש תמוז השנה


פיוט נוסף של ר’ אליעזר הקליר בענייני הגאולה ואחרית הימים הוא פיוט הנקרא “אותו היום”, ויש מקומות שבהם הוא נקרא “חזון המלחמה האחרונה”, והנה הוא לפניכם:


אותו היום (חזון המלחמה האחרונה) / ר’ אליעזר הקליר

אותו היום [אשר] יבוא משיח בן-דוד
(‘אותו היום’: אין הכוונה ליום אחד בלבד, אלא לתקופה שלמה, כפי שניתן ללמוד מסוף הפיוט שמדבר בפירוש על תקופה נוספת של 45 ימים, כך שהאותות הללו הם אותות שיקרו במשך תקופה. והשם ‘יום’ יוחס כאן בפיוט מפני שיום מתאר את הגאולה לעומת הגלות שנמשלה ללילה וחשיכה)
אל עם אשר נדחקו
תיראינה האותות האלה בעולם – ויופקו:
ארקא ודוק (כינוי לארץ ושמים -(ארעקה אולי עיר הבירה של דאע”ש) יימקו,
וחמה ולבנה – ילקו,
ויושבי הארץ – ישתקו,
ומלך מערב עם מלך מזרח – זה לזה ידיקוּ,
ומלך מערב – חילותיו בארץ יתחזקו.
ומארץ יקטן ייצא מלך – ומחנותיו בארץ יחוזקו.
(יקטן הוא שם אחד מצאצאי שם, עפ”י ספר הישר ארצו היא ‘ארץ הקדם’, דהיינו ארץ המזרח)
ויושבי תבל – כולם ידוקדקו,
ושחקים על חלד – עפר יריקו,
ורוחות בארץ יופקו.
וגוג ומגוג איש את-אחיו ידפוקו,
ואימה בלב הגויים ידליקו,
וישראל מכל פשעיהם יתנקו,
ומבית התפילה עוד לא יורחקו (נ”א: יודחקו),
ברכות ונחמות עליהם יורקו,
ובספר החיים יוחקו.
ומלכים מארץ אדום ייתמו,
ויושבי אנטוכיה (עיר בסוריה) ימרדו וישלימו,
ומעוזיה ושומרון ינוחמו (לסברת ן’ שמואל מעוזיה היא טבריה)
ועכו והגליל ירוחמו,
ואדומים וישמעאלים בבקעת עכו יילחמו,
עד ישקעו הסוסים בדמים ויהמו,
ועזה ובנותיה יורגמו,
ואשקלון ואשדוד יוהממו.
וישראל מקריה יצאו ויקדימו,
ארבעים וחמישה ימים בר לא יטעמו,
וייגלה משיחם וינוחמו,
וסוד רז למלכם ינעימו,
ושבח למלכם ירוממו,
וכל רשעים במשפט לא-יקומו.

(מקור: גנזי שירה ופיוט א 28, ונמצא גם בנוסח לא כ”כ נאמן למקור, אלא “מתוקן”, באוצרות אחרית הימים סוף חלק ב)

גם כאן אין צורך בפירושים רבים. מלחמת “המערב” מול “המזרח” היא בדיוק המלחמה שאמורה להיערך בקרוב בין ארה”ב ובעלות בריתה לאיראן ובעלות בריתה, כפי שהובא מספר פעמים על פי המקורות. אך הדבר המיוחד הנראה בפיוט זה, והמתאים במיוחד לימינו, הוא המלחמה המתוארת מצד אחד בצפון הארץ (עכו והגליל) ומצד שני מדרומה (עזה ובנותיה שיופצצו, לעומת אשקלון ואשדוד ש’יוהממו’), וזה סימן מאוד מעניין לזמן הזה.