ארכיון אדמור מהאלמין | כי לה' המלוכה

התחזקות, כללי, מסרים

סיפור מזעזע על בית כנסת שלא רצו להפסיק בדיבור אפילו לאחר תוכחה- ( עדות אדמו"ר מהאלמין בגיל 16)

מאת בחגוי הסלע 29/09/2024, 15:28 29/09/2024

התחזקות, כללי, מסרים, עלוני גאולה

חשיפה – למה באה עלינו הצרה הזו בעוטף עזה? למה משיח לא בא? מסרים מרחל אימנו

מאת בחגוי הסלע 23/11/2023, 15:37 23/11/2023

יום ג 8 מתוקן עלון 338 מי מעכב את המשיח רחל אמנו 3 (1) מכתב מרחל אמנו באנגלית

עלון 861 מכתב לרחל אמנו עלון מס' 1385 מכתב מרחל אמנו חלק שכח אסרו חג סוכות תשפד שעה 4 (1)

התחזקות, כללי, מסרים

101 גדולי עולם פסקו : מי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת כאילו רצח את חבירו- מקבץ תוכחות לעם ישראל

מאת בחגוי הסלע 08/05/2023, 17:06 08/05/2023

עלון 1025מזכי הרבים חלק ז ידינו לא שפכו את הדם הזה

עלון מס' 1025 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על צניעות ויסודי הדת – ל"ג בעומר – תשפ"ג

מזכי הרבים – חלק ז'

101 גדולי עולם פסקו שמי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת כאילו רצח את חבירו

ידינו מלאו דמים

כדאי להתעורר לפני שיהיה מאוחר

מקבץ תוכחות להצלת עם ישראל

101 גדולי עולם פסקו: "מי שיש בידו להוכיח ולא עושה זאת, אלא אומר "שלום עליך נפשי" מעלה עליו הכתוב כאילו רצח את חבירו", [ספרי שכר ועונש חלקים ד-ה, ספר התוכחה כהלכתה, ספר מזכי הרבים, ספר חובת מחאה], ומדוע? מכיון שהיה בידו להוכיחו ולהצילו מבאר שחת, והוא לא עשה זאת. לכן, הוא מתחייב בדמו ודם זרעו עד סוף כל הדורות, והחפץ חיים כתב על זה בספריו חומת הדת ובספר נדחי ישראל בהקדמה, [וראה בעלון 1041-1042 באריכות] וזה תוכן דבריו: שלכל ישראל יש דין ערבות מאחד לשני, ועל כל עם ישראל מוטלת חובת התוכחה מאחד לשני, מכיון שאם יש בכוחו להוכיח והוא לא הוכיח, הוא יחויב על כל אחד ואחד שיכל להוכיח ולא הוכיח עד סוף כל הדורות, ועל זה אנחנו אומרים בכל יום על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו ועל דורות זרע ישראל עבדיך.

כעת, אנחנו כותבים עלון זה לאור המצב המסוכן שעם ישראל נמצאים בו, כפי שכל אחד יכול לראות שמידת הדין מתוחה מאד אסונות ופיגועים פוקדים אותנו כחדשות לבקרים. אנחנו בפיתחה של מלחמת עולם שלישית שאחריתה מי ישורנו. לכן, חובת התוכחה, היא צו השעה, ובפרט בענין הצניעות שזה כולל את הפאה הנכרית, וענין הכשרות בעם ישראל, שכל מי שאוכל משחיטה תעשייתית אוכל נבילות וטריפות חלב ודם, וכתוצאה מכל זה רוב מטבחי ישראל הם טריפות.

בנוסף, ישנה בעיה בכשרותן של הקלפים של ספרי תורה תפילין ומזוזות, [ראו באריכות בעלונים שכתבנו על כל הבעיות של הקלפים, וכמו כן ניתן לשמוע שיעורים על כל מה מה שאנחנו כותבים כעת בקו שומרי החומות מספר 027-33-72-978].

יש לדעת שאם הסופר סת"ם אוכל של בשר של נבילות וטריפות (וזה המצב רח"ל של כל הבשר בהמה בימינו), או אם אשתו חובשת פאה, והוא לא מוחה בה, אז התפילין והמזוזות והספר תורה שהוא כותב לא כשרים. ואז יוצא שהכל פסול רח"ל, ונחשב כאילו אדם לא הניח תפילין מימיו, ולא הייתה לו בביתו מזוזה כשרה מעולם, ולא קרא מספר תורה כשר, וכל הברכות היו ברכות לבטלה רח"ל, וזה לפי בעלי שו"ע.

ישנה בעיה חמורה של זלזול בבתי כנסיות ובתי מדרשות שבו מדברים בשעת תפילה קדיש וקדושה, [וכתוצאה מכך כל התפילות עוברות לרשות הסטרא אחרא, ואנחנו לא מבינים מדוע התפילות שלנו לא מתקבלות, חת"ס כתובות], וכמו כן אותו הדבר קורה כאשר נשים נכנסות לבתי כנסיות ובתי מדרשות בפריצות בפאה נכרית עם חצאיות עד הברך, עם גרביים שקופות, ובגדים צמודים אז כל התפילות עוברות לרשות הסטרא אחרא, והנשים הללו מטמאות את כל המקום. וברור שהשכינה הקדושה לא יכולה לשרות במקום טומאה שכזה.

ישנם בעיות עם מקוואות שישנם הרבה מקוואות פסולות, ולכן צריכים לבדוק ולברר אם המקוה כשירה.

כל אדם שלא רוצה שיחייבו אותו מן השמים ברציחת אחיו בני ישראל, יוכל לקבל מאיתנו עלונים על כל הנושאים שהזכרנו ולהפיץ אותם ברבים.

היום התוכחה מתקבלת יותר על הלב, כאשר היא בכתב כמו שכתב מרן החיד"א זי"ע, ולא צריך להתווכח עם אף אחד מכיון שהכל כתוב עם הוכחות שחור על גבי לבן. וראו באריכות בעלוני מדה כנגד מדה מספרים 10019-10025

בכדי לקבל עלונים אפשר להתקשר למספר טל:02-6523510

או לכתוב (למייל 9951300@gmail.com)

ואנחנו נשלח לכם בע"ה את כל החומר.

כמו כן, כל אחד יכול להדפיס העלונים שיקבל (במייל 9951300@gmail.com) באיזה כמות שיחפוץ ולהפיץ ברבים, ובזה יקיים את מצוות התוכחה וחיוב הערבות, ולא יחייבו אותו בשמים על 15 מיליון יהודים עד סוף כל הדורות [מכל אדם חרדי יוצאים 48 מיליון נשמות, והחשבון הוא לפי ממוצע של חמישה ילדים במשפחה במשך 11 דורות], וכמו שכתוב כל המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים, ואהוב וחביב לפני אבינו שבשמים, עם זכויות ללא סוף.

משל של בעל הסולם זצוק"ל- לענין הערבות של עם ישראל

אדם עושה חור בספינה – שואלים אותו: אדוני -למה אתה עושה חור בספינה? הרי כולנו נטבע? והוא עונה: אני עושה רק חור מתחת למושב שלי.

לכן כל אחד צריך לעשות בדק בית לעצמו ויבדוק שהוא לא עושה חור בספינה של עם ישראל

ודין של מזכה הרבים הוא לא דין של בן אדם רגיל, מכיון שהזכויות של מזכי הרבים, זה מיליוני זכויות עד סוף כל הדורות של כל אחד ואחד שהציל.

כתוב בתורה יראת ה' היא אוצרו, כמו שידוע שהקב"ה מחפש את הלב של האדם, הוא לא זקוק ללמדנים, יש לו מספיק למדנים ויודעי תורה בשמים, והשעשוע הכי הגדול של הקב"ה, זה דוקא מכלים שבורים שעושים לשם שמים, ולכן הדבר הכי חשוב בדור שלנו, זו האמונה והיראת שמים וזה לא הלמדנות ולא הכבוד, (כי שכל זה לא "האדם" זה דבר שמקבלים אותו במתנה מהשמים- ולכן המתנה של שכל לא מרשימה את הקב"ה- כי זה משלו] האדם הוא היראת שמים והאמונה שלו- וזה הדבר היחידי שלא מקבלים מהקב"ה. הרב ניסים פרץ זצ"ל היה אומר ש-99% – האדם מקבל הכל מהקב"ה (שכל, חכמה, עושר, ילדים אישה)- ורק 1% הוא לא מקבל שזה- היראת שמים שלו- וזה כל העבודה, לכן לא כדאי לרדוף אחרי ה99% כי היא ממילא קבועים)

– ולא לפתוח כוללים ללא סוף, ולא לבזבז את החיים ואת הזמן היקר, ולהתרוצץ ולפתוח עוד כולל ועוד ישיבה וכו'. ולכן הקב"ה עדיין מחזיק ברסן ולא נותן לפורענות הגדולה להגיע מכיון, שהוא מחכה שעוד יהודים יעשו תשובה וינצלו לפני הגאולה, והדרך היחידה היא להציל יהודים היא להפיץ תוכחה ולצאת אל העם.

וזאת כל העבודה, שהיא צריכה להיות, כרגע לנגד עינינו- צו השעה, להחזיר יהודים בתשובה לגבי כל העבירות שכתבנו כאן.

ונכון, שכתוב שלימוד תורה כנגד כולם, אבל זה אחרי שהצלנו את הילד מלטבוע בנהר. (כמו שכתוב בגמרא על חסיד שוטה שראה אישה טובעת בנהר ולא אץ להציל אותה כי לא רצה להיכשל בצניעות).

וכאשר כתוב תלמוד תורה כנגד כולם הפירוש הוא תלמוד תורה עם יראת שמים, שזה בלי פריצות ופאה נכרית, ובלי אכילת נבילות וטריפות ובלי אייפונים וכל השאר. ולזה צריכים יראת שמים ומסירות נפש כמו שכתוב בספר נחלת שבעה סימן נ"ח, ובספרי שכר ועונש ה' חלקים.

וידוע שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ואשרי מי שישמע יבין ויפעל.

ברוך ה' לעולם אמן אמן.

הערה: למידע מורחב על כל איסורי הפאה, הוכחות וכו' מי שנכשל בפאה נכרית ורוצה לעשות תשובת המשקל, נא להתקשר ולהשיג חומר בנושא בטלפון: 054-8505928.

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

התחזקות, כללי

מידה כנגד מידה – הנהגת ה' עם הבריות- קובץ עלונים

מאת בחגוי הסלע 07/05/2023, 15:58 17/05/2023

עלון 1019 מדה כנגד מדה חלק א עלון 1020 מידה כנגד מידה חלק ב (1) עלון 1023מדה כנגד מדה

עלון מס' 1019 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על צניעות ויסודי הדת – כ"ט כסלו – שנה שניה תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק א'

הנהגת השם יתברך עם הבריות מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה

מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות

צריך להתבונן מפני מה כל כך קשה לאישה להסיר את אלוהי הנכר זה הפאה הנכרית מתקרובת עבודה זרה ירחם ה'.

מי אשם?

אלא מפני שראתה בקטנותה את המורות שלה ואת הרבניות הגדולות ואת האימהות המפורסמות, לכן קשה ההרגל עד מאוד!!!

לכן תקנו גדולי ישראל שהמורות המלמדות [גם הגננות-גירסא דינקותא לא משתכחת].

ידקדקו ביותר על לבושם ויקפידו ללכת רק בכיסוי ראש אמיתי!

ועל זה יקבלו שכר עצום, כי כל הדור תלוי בהם, ובזכות נשים צדקניות נגאלנו וניגאל, (קב הישר).

בכוח רוח הטהרה הזה יתן השי"ת רוח טהרה כדברי הנביא וזרקתי עליכם רוח טהרה וטהרתם וגו'.

במידה שאדם מודד בה מודדים לו, ומידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות!!!

זכות הרבים תלוי בכם! חושו להצלת עם ישראל!

לעורר רחמי שמים, כי כאשר אתם תעשו נגד הטבע שקשה לכם ככה משים ירחמו ויהפכו מידת הדין לרחמים, והכל יתהפך לטובה הכל יזקף לזכותכם, הדורות הבאים ירשמו על שמכם!

כל אחד ילמד עם בני ביתו את הגמרא דלהלן, כדי שיבינו איך הנהגת ה' בעולם, הפנקס פתוח והיד רושמת והכל מתועד וכמה כדאי להינצל מהעבירות, לא שווה א הבזיונות והצער הנורא!

ועם מעט התגברות מקבלים שפע של סייעתא דשמיא והצלחה בכל הענינים.

אנא למען השם תגלגלו את היצר הרע מכל המדרגות לא תשמעון אליו ולא תתפתו לטיפשות המכשלה הטמאה, כי מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך.

בואו וראו איך בעזות דקדושה נצחו החשמונאים שהיו מעטים את המון היוונים, כי ה' הולך איתם!

כן עם כל אחת ואחת שתדרוך על יצר הרע ולא תתפתה, הכוח הזה יהיה למגן וצינה לה ולכל משפחתה, וכל צאצאיה יקבלו סייעתא דשמיא מיוחדת לדורות!!!

וידוע מאמר החזון איש זי"ע, שאם רואים שהנכד חוזר בתשובה זה מפני הדמעות של הסבתא, וכן כשסיפרו לגאון הצדיק מרן הרב שטיינמן זי"ע, על הרב הצדיק רבי אורי זוהר זצ"ל שחזר בתשובה בגיל 40 ועזב את כל מנעמי העולם הזה, אמר הרב שטיינמן זה בגלל הדמעות של הסבתא שלו שמחקו את האותיות בתהילים, ואחרי הרבה שנים אמרו את זה להרב אורי זוהר זצ"ל, מיד הראה להם את התהילים של הסבתא שלו, שמרוב הדמעות נמחקו האותיות בתהילים! ויהי לפלא!!!

אבל צריך להסיר את המכשולים החוסמים את התפילות, כי עבודה זרה מטמאה כנידה (גמרא שבת פרק רבי עקיבא), ותקרובת עבודה זרה מטמאה כטומאת אוהל המת, (תוספות יום טוב, פסקי הרג"מ שטרנבוך). ואיך יתקבלו התפילות?

וצריך קודם לילך בדרכי אבותינו כמו שציוה יעקב אבינו לבניו, (בראשית לה, ב-ה) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם. וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.!!! רק אחרי שנטהרו זכו לשמירה הצלה וקיבול תפילות, כן אנחנו ניטהר מהעבודה זרה ונזכה לשמירה והצלה וקבלת התפילות וגאולה ברחמים, אמן כן יהי רצון.

בגמרא (סוטה ח:) אמר רב יוסף: אף על גב [אף על פי] שמדה עצמה בטילה, שאין בית דין בזמן הזה רשאי לדון ולהעניש בעונשי גוף כדין המפורש בהם, מכל מקום במדה, בדין שראוי להיענש לא בטיל [בטל], ואדם נענש משמים כראוי לחטאיו. שאמר רב יוסף, וכן תני [שנה] ר' חייא: מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלה סנהדרי – ארבע מיתות לא בטלו. ותוהים: והא [והרי] בטלו! אלא, הכוונה היא: דין ארבע מיתות לא בטלו מן המציאות, כיצד?

מי שנתחייב סקילה – או נופל מן הגג בדומה למה שעושים תחילה לנידון בסקילה, או חיה דורסתו ומשברת את איבריו. מי שנתחייב שריפה – או נופל בדליקה ונשרף, או נחש מכישו שיש בזה תחושת שריפה כמו בשריפה ממש. מי שנתחייב הריגה בחרב – או נמסר למלכות והם הורגים אותו בחרב, או ליסטין (שודדים) באין עליו ורוצחים אותו. מי שנתחייב חניקה – או טובע בנהר ונחנק במים, או מת בסרונכי (אסכרה), שנחנק בגרונו על ידי מחלה זו. תניא [שנויה ברייתא], היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו – שנאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה" (ישעיה כז, ח), כלומר, במידה (סאה) שנהג בה – בה הוא נענש ("תריבנה"). אין לי אלא סאה שהיא מידה גדולה, מנין לרבות תרקב (חצי סאה) וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע הקב וחצי רובע, תומן (שמינית הקב) ועוכלא שהיא אחת משלושים ושתים בקב מנין – תלמוד לומר: "כי כל סאון סאן ברעש" (ישעיה ט, ד), שהוא מפרש "סאון" סאה קטנה, שאפילו על עבירה קטנה אין מוותרים לאדם. ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, שגם אם אינו נענש מיד על העבירות הקטנות, בסופו של דבר הכל מצטרף לעונש חמור – תלמוד לומר: "אחת לאחת למצא חשבון" (קהלת ז, כז).

וכן מצינו בסוטה, שבמדה שמדדה – בה מדדו לה; היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לנואף – לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל. היא פרסה לו (עבורו) סודרין נאין על ראשה – לפיכך כהן נוטל (מוריד) כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה. היא קשטה לו פניה – לפיכך

(דף ט׳.): פניה מוריקות, שצבע פניה משתנה לירוק לאחר ששותה. היא כחלה לו בכוחל וייפתה את עיניה – לפיכך עיניה בולטות לאחר ששותה. היא קלעה לו את שערה – לפיכך כהן סותר את שערה. היא הראתה לו באצבע, שרמזה לו לבוא אליה – לפיכך ציפורניה נושרות, היא חגרה לו בצילצול (בסרט, חגורה) – לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה. היא פשטה לו את יריכה – לפיכך יריכה נופלת. היא קיבלתו על כריסה – לפיכך בטנה צבה. היא האכילתו מעדני עולם – לפיכך קרבנה מאכל בהמה (שעורים). היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים – לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה (כלי פשוט) של חרש. היא עשתה בסתר – "ישב בסתר עליון" (תהלים צא, א), הקדוש ברוך הוא, שם בה פנים, שנאמר בסוג כזה של מעשים "ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים "(איוב כד, טו). שהנואף בא בלילה ("נשף") שלא יראוהו ("לא תשורני עין"), והקדוש ברוך הוא עושה שיתגלה הדבר ברבים ("פנים ישים"). דבר אחר: היא עשתה בסתר – המקום פירסמה בגלוי, שנאמר: "תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל" (משלי כו, כו), ששנאה וחטא שהיו מכוסים בחושך ("משאון") – לסוף מתגלים בקהל.

א לענין זה שאמרנו שאף העבירות הקטנות שעושה אדם מצטרפות ונחשבות, ולבסוף נענש על הכל, שואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיצאה, נלמדה, לו] ההוכחה לענין זה מ"אחת לאחת למצא חשבון" (קהלת ז, כז), אם כן הכתוב "כי כל סאון סאן ברעש" (ישעיה ט, ד) המלמד שנענשים גם על עבירות קטנות, למה לי? ומשיבים: להורות לנו שלא רק שהדברים מצטרפים ואין דבר אובד, אלא לכמדה, שהעונש הוא מידה במידה. ושואלים: ומאחר דנפקא ליה [שיוצא, נלמד, לו הענין] של מידה במידה מ"כי כל סאון סאן ברעש", אם כן הכתוב "בסאסאה בשלחה תריבנה" (ישעיה כז, ח) למה לי?

ומשיבים: כתוב זה נדרש לענין אחר, לכ דברי רב חיננא בר פפא. שאמר רב חיננא בר פפא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה החוטאת עד שעת שילוחה איבודה הסופי מן העולם, שנאמר: "בסאסאה בשלחה תריבנה". ושואלים: איני [וכן הוא]? והאמר [והרי אמר] רבא: שלשה כוסות (של פורענות) האמורות בחלומו של שר המשקים במצרים ("וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה". בראשית מ, יא), למה? אחת – ששתת (ששתתה) בימי משה בעשר המכות, ואחת – ששתת בימי פרעה נכה מלך מצרים שנוצח בידי נבוכדנצר, ואחת – שעתידה לשתות עם חברותיה עם שאר האומות בימות המשיח. ואם כן נמצא שמצרים לקתה לא פעם אחת אלא פעמים אחדות! וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו [ואם תאמר כי אלה, המצרים הקדמונים, הלכו, ואלה שנמצאים שם כעת אחרים הם] – והתניא [והרי שנינו בברייתא], אמר ר' יהודה: מנימין גר המצרי היה לי חבר, ואף הוא היה מתלמידי ר' עקיבא. ואמר מנימין גר המצרי: אני מצרי ראשון, כלומר, שהוא עצמו התגייר ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני (שהוא מצרי מדור שני) מצרית שניה, כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל כי מצרים אסורים לבוא בקהל רק עד דור שלישי. משמע מכך שדיני המצרים הקדמונים חלים גם על המצרים שבזמן הזה והם אותה אומה!

אלא אי איתמר הכי איתמר [אם נאמר כך נאמר], אמר רב חיננא בר פפא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע ("בסאסאה") מן המלך עד שעת שילוחו מן העולם, שנאמר "בסאסאה בשלחה תריבנה" (ישעיה כז, ח). אמימר מתני להא [היה שונה את זו] שאמר רב חיננא בר פפא אהא [על זו]: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג, ו)? – "אני ה' לא שניתי" מתפרש: לא הכיתי לאומה ושניתי לה (נצרכתי להכותה שנית) שכאשר מכה אותה פעם אחת – שוב אין לה תקומה, "ואתם בני יעקב", למרות שהוכיתם פעמים רבות – "לא כליתם" היינו דכתיב [וזהו שנאמר] "חצי אכלה בם" (דברים לב, כג), לומר: חצי כלין, והן, ישראל, אינן כלין, אלא נשארים קיימים למרות הפורענויות הרבות שעברו עליהם. אמר רב המנונא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו (המידה הראויה לו), שנאמר "במלאות שפקו יצר לו" (איוב כ, כב). שכאשר מתמלא השיעור המספיק ("ספקו") אז תבוא עליו הצרה ("יצר לו"). ואגב כך הביאו עוד מה שדרש ר' חיננא בר פפא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה" (תהלים לג, א)? אל תקרי "נאוה תהלה" אלא "נוה (בית) תהלה", לומר: זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם, שבנו נוה לה', והנוה הזה נשאר קיים.

דוד מניין שלא הרסו זרים מעשיו – דכתיב [שנאמר]: "טבעו בארץ שעריה" (איכה ב, ט), לומר שבשערי המקדש לא שלטו השונאים, אלא טבעו השערים בארץ ונטמנו בה. משה – שאמר מר [החכם]: משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד, קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו. ושואלים: היכא [היכן] נגנז? אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, באדם זר, ונענשה שמה שביקשה להיות עם הנואף – לא ניתן לה, שהרי נאסרת עליו לעולם, ומה שבידה (בעלה) – נטלוהו ממנה, שנאסרת גם עליו. וכלל הוא: שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו – מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו.

שם (דף ט׳:): וכן מצינו בנחש הקדמוני שפיתה את חוה, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו שרצה לשאת את חוה, מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו. שכן אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי תחילה: יהא הנחש מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה (ראה בראשית ג, יד). אני אמרתי יהלך בקומה זקופה – עכשיו על גחונו ילך. אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם – עכשיו עפר יאכל. הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה – עכשיו "איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה" (בראשית ג, טו). וכן מצינו בקין, שרצה לרשת לבדו את העולם, וקרח שרצה כהונה, ובלעם שרצה את ממונו של בלק, ודואג ואחיתופל שקינאו בדוד, וגחזי שלקח את ממונו של נעמן, ואבשלום ואדוניהו שרצו במלוכה, ועוזיהו שרצה כהונה גדולה, והמן שרצה לאבד את כל היהודים, שכל אלה נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, ולכן מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם.

א נאמר במשנה: בירך התחילה הסוטה בעבירה ואחר כך בבטן, ולפיכך נענשת תחילה בירך. ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו] שכך סדר העונש? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: "בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה" (במדבר ה, כא), שמשמע שזה סדר העונש – והכתיב [והרי נאמר] גם "וצבתה בטנה ונפלה ירכה" (בראשית ג, כז), משמע שהפורענות באה בבטן תחילה ואחר כך בירך! אמר אביי: כי לייט [כאשר הכהן מקלל] – הריהו לייט [מקלל] תחילה את הירך והדר [ואחר כך] את הבטן לייט [מקלל], ומיא כי בדקי [והמים כאשר בודקים הם אותה] – כי אורחייהו בדקי [כדרכם בודקים אותה], שהמים נכנסים בבטן ברישא [בתחילה] והדר [ואחר כך] מגיעים לירך. ומקשים: בקללה נמי כתיב [גם כן נאמר] "לצבות בטן ולנפל ירך" (בראשית ג, כב), משמע שקודם שתחילת הפורענות הבטן ואחר כך בירך! ומשיבים: הכתוב ההוא אותו בא לומר דמודע [שמודיע] לה הכהן שהבטן נבדקת ברישא [בתחילה] והדר [ואחר כך] הירך נבדקת, שלא להוציא לעז על מים המרים, שאם לא יהיה הדבר לפי הסדר הזה, יאמרו שהמים לא בדקו אותה.

ב משנה ועוד בדברי אגדה על כך שאדם מקבל מידי שמים לפי המידה שהוא עצמו מודד. שמשון הלך אחר עיניו – לפיכך נענש מידה במידה כאשר נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר: "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" (שופטים טז, כא).

אבשלום נתגאה בשערו – לפיכך נתלה בשערו. ועוד, לפי שבא על עשר פלגשי אביו (ראה שמואל ב טו, טז, ושם טז, כב) – לפיכך נתנו (נתקעו) בו עשר לונביות (חניתות), שנאמר: "ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימיתוהו" (שמואל ב יח, טו). ולפי שגנב שלש גנבות, שגנב ליבם של שלושה; לב אביו, שרימה אותו כשאמר לו שהולך לזבוח, ולב בית דין שרימה גם את בית הדין שיתמכו בו, ולב כל ישראל, שנאמר: "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל" (שמואל ב טו, ו) – לפיכך נתקעו בו בליבו שלשה שבטים, שנאמר: "ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום" (שמואל ב יח, יד).

וכן לענין הטובה משלמים לאדם מידה כנגד מידה, מרים המתינה למשה שעה אחת על שפת היאור, שנאמר: "ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב, ד) – לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר כאשר לקתה בצרעת, שנאמר: "והעם לא נסע עד האסף מרים" (במדבר יב, טו).

יוסף זכה לקבור את אביו, ואף שאין באחיו מי שהיה גדול בחשיבות ממנו, שנאמר: "ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו… עמו גם רכב גם פרשים" (בראשית נ, ז. בראשית נ, ט) – מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו בארונו אלא משה שהיה גדול שבישראל.

משה זכה להתעסק בעצמות יוסף ואף שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג, יט) – מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום (הקדוש ברוך הוא) עצמו, שנאמר: "ויקבר אתו בגי" (דברים לד, ו), ואין מבואר בכתוב מי קברו, ללמדנו שה' הוא שקבר אותו. לא על משה בלבד אמרו שהקדוש ברוך הוא התעסק בו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר: "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך" (ישעיה נח, ח).

ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: שמשון בעיניו מרד שמשום שהלך אחר עיניו עבר עבירות, שנאמר: "ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" (שופטים יד, ג) – לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר: "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" (שופטים טז, כא). ומקשים: איני [וכי כן הוא]? והכתיב [והרי נאמר] "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים" (שופטים יד, ד), משמע שלא היה זה מפני שהלך אחר עיניו, אלא מפני שעשה בכך שליחות המקום! ומשיבים: אמנם עונשם של פלשתים נועד מעם ה', אבל כי אזל מיהא [כאשר הלך על כל פנים] – בתר ישרותיה אזל [אחר ישרותו, נטיית ליבו, הלך] ולא עשה לשם שמים. תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: תחילת קלקולו בעזה – לפיכך לקה בעזה. ומסבירים: תחילת קלקולו בעזה – דכתיב [שנאמר]: "וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה" (שופטים טז, א), לפיכך לקה בעזה – דכתיב [שנאמר]: "ויורידו אותו עזתה" (שופטים טז, כא). ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] קודם לכן: "וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים" (שופטים יד, א), משמע שכבר בתמנה החל הדבר! ומשיבים: תחלת קלקולו מיהא [על כל פנים] בעזה היה, שזאת שבתמנה נשא לאשה ואילו בזנות קילקל בעזה.

נאמר "ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה" (שופטים טז, ד). תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: גם אילמלא (אם לא) לא נקרא שמה "דלילה" – ראויה היתה שתקרא "דלילה". ומדוע? משום שדילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו. ומבאר: דילדלה את כחו – דכתיב [שנאמר] לאחר שגילחה את שערו: "ויסר כחו מעליו" (שופטים טז, יט). דילדלה את לבו – דכתיב [שנאמר]: "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו" (שופטים טז, יח). דילדלה את מעשיו – דאיסתלק [שהסתלקה] שכינה מיניה [ממנו], דכתיב [שנאמר]: "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו" (שופטים טז, כ).

ישעיהו הנביא צועק תקבלו מכה שמקרחת את הראש!

הנביא ישעיהו (ג' ט"ז). בעת החורבן – ניבא גם לדורנו האחרון – "יַעַן כִּי גָבְהוּ …" – הנשים היו מכשילות את האנשים בהליכותיהן: איפור, נעליים גבוהות, בושם, התקשטות וכו'.
"הָלוֹךְ וְטָפוֹף…" – הנשים היו קולעות פאות לתוך שערן שיהיה יותר עבה ומושך, וכך החטיאו את הגברים.
"וְתַחַת מַעֲשֶׂה" (ג' כ"ד) רש"י: מקום שהיו עושות בו המעשה האמור… העונש -"מִקְשֶׁה קָרְחָה" , רש"י: שם תהיה מקשה קרחה, מכה המקרחת את הראש.
אנחנו רואים שהנבואה הזאת מתקיימת בימינו, רח"ל. למרבה הפחד והצער, בעקבות הטיפולים הקשים הכימוטרפיים של המחלה הארורה רח"ל – שיער הראש נושר.
מידתו של הקדוש ברוך הוא, זה מידה כנגד מידה. והעונש בדור האחרון יהיה על אותה פריצות שהייתה בתקופת בית המקדש.
כמו כן ישנו סיפור מחריד ומזעזע ממרן הבעל שם טוב הקדוש, אור שבעת הימים זי"ע, שעשה פעם עליית נשמה וראה חומה גדולה ואדירה ומאוד התפלא מה זה ועל מה זה, ושאל מלאך אחד והגיד לו שזאת לא חומה אלא סיר ענק בגודל של עיר, והעלה אותו גבוה לראות מה יש בסיר הזה, וראה שם מרן הבעל שם טוב זי"ע, שהסיר מלא ידיים ורגליים. ולשאלתו על מה זה, ענו לו, לבשל בסיר הזה אלו האיברים של נשים שהלכו בחוסר צניעות, רח"ל.
לב מי לא יחרד ויזדעזע לשמוע דברים כאלה. מי עדיין טיפש ללכת בשרירות ליבו ולזרוק מאחורי גבו את כל מה ששמע וקרא על הדינים הקשים בשמים על חוסר הצניעות?
נשים ובעלים, מהרו עוד היום לשרוף את הפאה הנכרית ולזרוק את כל הבגדים הלא צנועים ולחזור בלב שלם, וחרטה גדולה לאבינו שבשמים. והצילו את עצמכם מכל הדינים הקשים והמרים שמחכים אחרי 120 שנה למי שלא יקשיב ויפנים את כל מה שקרא ושמע על הצניעות והפאה הנכרית. השנים חולפות במהירות ואז מתייצבים מול האמת המפחידה והמרה. (ניתן לקרוא את הסיפור המלא בספר "שכר ועונש" של כ"ק מרן האדמו"ר מהאלמין שליט"א).
יהודים יקרים, הזמן אוזל במהירות עצומה. קומו ותעשו תשובה כל עוד שיש את האפשרות לכך. מחר עלול להיות מאוחר מדי.

המורה מעבירה את כל התפילות של הילדות לפסל בהודו, ועל זה חייבים המנהלים והמנהלות והראשים שלהם

אם המורה שלכם חובשת פאה והולכת עם חצאית קצרה, בגדים צמודים, וגרביים שקופות או בצבע הרגל, זה המסר שהיא תעביר לתלמידות שלה, שזה בסדר כביכול, להתלבש בפריצות ולחבוש פאה, ולהיראות כמו בחורה פנויה. וכך הם יתלבשו בעתיד, ויראו פרוצות כמו המורה שהייתה להן, שכן הפאה אינה מהווה כיסוי ראש, כמבואר בפוסקים שאם אומרים ברכה כנגד פאה כל הברכות לבטלה, כמבואר בפוסקים רבים (מהר"י מינץ, פרמ"ג ועוד).
הבעיה המרכזית כרגע היא, ששיער הפאות מגיע מתקרובת עבודה זרה בהודו, כפי שכבר הוכח מעל לכל ספק. אין פאות כשרות. הכל שקר ומרמה. ישנם הרבה רבנים שמתירים את הפאות בעבור הרבה מאוד כסף, ואסור לסמוך עליהם. כתוב באר"י הקדוש זיע"א והבעש"ט הקדוש זיע"א שבדור האחרון יהיו רוב הרבנים, רבני ערב רב כמו שומשומין, כך שהמורה הזאת עם הפאה שלה, מלמדת תלמידות קדושות ותמימות עם שתי וערב על הראש [ע"ז]. יותר נכון 150,000 שתי וערב על הראש כמניין שערות הפאה.
וכל התפילות של הבנות הללו, בגלל המורה שלהם, עוברות לס"א [לפסל בהודו]. מכיון שאם הם התפללו כנגד המורה הזאת, הם התפללו כנגד הפאה שלה שהיא מתקרובת ע"ז – הנשים ההודיות מקריבות את שיער ראשן לפסל שלהם בהודו והשיער נפוץ בכל העולם תחת הַסְוָואוֹת ושמות שונים שמטעים את מקורו.

הגרא"מ שך זי"ע זעק "שאם הנשים הולכות בפריצות, כל התורה בסכנה! מה שווה התורה של הבעל? הרי כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא!"

הגרא"מ שך זי"ע זעק "שאם הנשים הולכות בפריצות, כל התורה בסכנה! אין שום קדושה ושום סייעתא דשמיא לתורה הזאת, מה שווה התורה של הבעל? הרי כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא!" המורה הזאת פשוט שורפת נשמות תמימות וקדושות מעם ישראל שנה אחר שנה. והיא תהיה אחראית וענושה על כל אחת מהם שהיא הכשילה, ושהם יכשילו בעתיד. שרשרת ללא סוף. והמורה הזאת עושה יותר גרוע מהעבודה זרה שהייתה בעבר, שהיו מעבירים את זרעם למולך. במולך היו שורפים את הגופות של הילדים השם ישמור, וכאן המורה החרדית שורפת נשמות קדושות מעם ישראל, לנצח נצחים.

למה באה השואה?
האם הצדיקים ידעו והזהירו מקודם?

לפני השואה הנוראה, הרה"ק רבי שמחה בונים מאוטוואצק זי"ע, צעק על זה שנשים בזמנו החלו לשים על המצח חתיכת עור כבש עם שערות, ואמר "שאם זה ימשיך, יבוא יום ויתחילו ללבוש פאות הדומות לשיער, ואז יקום גוי אחד וישמיד את כל יהודי אירופה!" כך דיבר לפני השואה הנוראה, וידוע שהחלה התדרדרות בעניין יהדות אירופה, גם בנושא כיסוי הראש, והסוף המר ידוע לכולם רח"ל. הגר"מ שטרנבוך כתב (תשובות והנהגות ח"ו סי' כ"ב), מכ"ק האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זי"ע [נפטר בשנת תרפ"ז] שאמר שפריצות זו אביזרייהו דגילוי עריות, שיהרג ואל יעבור (ועי' בתשובות והנהגות סי' ר"ס ועוד), ושם מביא את דברי האור החיים הקדוש ומסיים, ותמצא שהאיסור איבוד עכו"ם ומשמשיה, ואיסור הנאה מתקרובתה בא"י מדאורייתא, ועוברים בכל רגע יהרג ואל יעבור, (גר"א בדעת הרמ"א יו"ד קנ"ז, וכן בר"ן פסחים פ"ב, ועי' שו"ת מן השמים סי' כ"ח ועוד, ועי"ש דתקרובת ע"ז חמור מעבודה זרה גופא שמטמאה באוהל).
כל אישה שלובשת פאה מחטיאה את הרבים בפריצות הנוראה של אומות העולם, ונחשבת למין ואפיקורס ויינם יין נסך, והרי היא כבר לא נחשבת לבת ישראל, אלא נכרית (ספר פסק בי"ד של 71 גדו"י משנת תרכ"ו). וידוע שיש הרבה שאומרים שנוהגים לפי הרמ"א דעו לכם שכל מפרשי השו"ע ביארו שהרמ"א דיבר רק לענין ק"ש, כנגד פאה נכרית בביתה ובחצר, ולא לענין יציאה בפאה לרשות הרבים: יעב"ץ, (מו"ק סימן ע"ה), חסד לאברהם (מהדו"ת אבה"ע סי' פ"ז), כף החיים (סי' ע"ה), החקל יצחק (סי' פ"א): הרמ"א מדבר רק בחצר. ירושלמי (כתובות ט"ז), ועוד 16 פוסקים, ואכמ"ל. (ראה באריכות בקונטרס שמסר עולמו לשומרים). ובוודאי שלא מדובר בפאות של היום המנוגדות לצניעות.
יהודי יקר: מה תענה על זה בבית דין של מעלה, שבכל רגע עברת יחד עם אשתך על יהרג ולא יעבור, ואם לא מחיתם אתם גם נענשים על זה.

חשבון הנפש

כתוב במס' כריתות (דף ב'), "הנותן מזרעו למולך ברצונו או בזדון חייב כרת. בשוגג מביא חטאת קבועה. ואם עשה בעדים והתראה נסקל. שנאמר אשר יתן מזרעו למולך מות יומת". כל הורה ששולח את בתו לבית ספר וסמינר עם מורה שחובשת פאה, זה כמו שמעביר את זרעו למולך, והוא יותר אכזרי מעבודה זרה של המולך, שהמולך היה בעולם הזה, והפריצות ופאה נכרית שורפת את נשמות הבנות לנצח נצחים.
כל איסורי הפאה מפורסמים בכל מקום. הפאה היא עבודה זרה מהודו, תקראו את הספר "הישכם אוהבים את ה'". הכל בדוק, ואין שום פאות מאף מקום אחר בעולם. הכל מוסווה ע"י שמות מארצות שונות, וגם מעל 260 גדולי עולם פוסקים שאסרו את הפאה משום פריצות, וזה כולל גם פאה סינטטית. אישה עם פאה אפילו סינטטית, היא בחרם ע"י הרה"ק בעל ה"הפלאה" שיצא עם שני בתי דינים, ביחד עם ספר תורה ושמו בחרם כל אשה שתחבוש פאה, חרם שאין לו התרה עולמית, עפ"י 71 פוסקים. [עד שתחדול מחבישת הפאה].
ההולכים בפאה נכרית עוברים על יהרג ואל יעבור, כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות חלק ו' סימן כ"ב) מכ"ק אדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זצ"ל שאמר שפריצות זו אביזרייהו דגילוי עריות, שיהרג ואל לעבור. בפרט שכיום יש מכשול של תקרובת עבודה זרה בשיער הפאות שאסור בהנאה, כפי שמתריעים גדולי הרבנים. היתכן להחטיא כך את הרבים, בלי לרעוד מחרדת ואימת הדין הצפוי על כך? והחשבון של העובר על יהרג ואל יעבור: ועכשיו נכתוב לכם פרט חשוב מאוד שתדעו איזה גדולים אתם וכמה גדול לאין שיעור הרב והרבי שלכם:
60 דקות בשעה כפול 24 שעות, יוצא: 1,440 ביממה עוברים על יהרג ואל יעבור. כפול 365 ימים בשנה יוצא: 525,000 פעמים עברו על יהרג ואל יעבור. כפול שבעים שנה: 36,750,000 מיליון 750 אלף פעמים שעברו על יהרג ואל יעבור. כפול 48 מיליון כנ"ל: 1,764,000,000,000,000 במילים 1 קוואדריליון 764 טריליארד פעמים שעברו על יהרג ואל יעבור.

מה מועילה המזוזה הכשרה השומרת דלתות ישראל, אם הטומאה נכנסת גם בבית סגור

אמר מרן הגה"ק רבנו שמואל וואזנר זצוק"ל "מה מועילה המזוזה הכשרה השומרת דלתות ישראל, אם הטומאה נכנסת גם בבית סגור. אם זה התלבושת הפרוצה שנלקחה כידוע מהירודים שבאומות. וכל אופנה כידוע מקורה בשאול תחתית של הגיהנום. ואם זה הפאות הנכריות, כיסוי הראש בפאה אין בינו לגילוי ראש ולא כלום. האישה הזאת לא נראית כאישה חרדית, אלא כאחת השחקניות מהרחוב התחתון, ולא כבת ארצנו הקדושה אלא כבת פריז". עכ"ל.
כתוב: "וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים…" (ישעיה ד' א'). בדור האחרון יחזיקו 7 נשים באיש אחד, מרוב נשים אלמנות שיהיו, כמו שאנחנו רואים שבכל יום מתווספים עוד אלמנות ויתומים, רח"ל.
השאלה הנשאלת היא מדוע הקדוש ברוך הוא לוקח את הבעל? הרי האישה הזאת שחובשת פאה, מה היא בעצם אומרת? היא אומרת תסתכלו עלי שאני יפה. ואני נראית כמו בחורה. בחורה פנוייה. והקדוש ברוך הוא אומר, את רוצה להיראות פנוייה? תהיי פנוייה. ולוקח לה את בעלה, רח"ל, והיא נשארת לָשֵׂאת בְּכָל הָעֹל עִם כָּל הַקְשַׁיִים וְהַצָּרוֹת, אַלְמָנָה וּמִסְכֵּנָה. כעת אנחנו כמו דור המבול. איש כטוב בעיניו יעשה.
צריכים לחשוב, איך אנחנו נראים בפני החברה החילונית עם ההופעה הלא צנועה של מראה הפאות והלבוש הקצר והצמוד. הגורם לתגובות לא חיוביות בקרב הציבור החילוני שבזה גורמים לחילול השם נוראי!
בת ישראל, תדעי שכאשר האישה היא צנועה, היא מונעת אסונות מעם ישראל, וכאשר אישה "חרדית כביכול" מסתובבת בפריצות היא גורמת לאסונות נוראים בעם ישראל, לְמָוֶת, הרס וחורבן.
האם אתם יודעות שחוסר צניעות בציבור החרדי מעכב את הגאולה? חם לכם בקיץ? קשה לך להתלבש ארוך וסגור? תדעי שכל טיפת זיעה מבגדים צנועים לכבוד השם יתברך – זה טל תחייה בתחיית המתים, ושכר אין קץ בגן עדן לכל מי שהקריבה את גַּאֲוָתָהּ והלכה בצניעות למען השי"ת.

הערה: למידע מורחב על כל איסורי הפאה, הוכחות וכו' מי שנכשל בפאה נכרית ורוצה לעשות תשובת המשקל, נא להתקשר ולהשיג חומר בנושא בטלפון: 054-8505928.

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

עלון מס' 1020 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ג אייר תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק ב'

הקב"ה כל מדותיו מידה כנגד מידה – במדה שאדם מודד מודדין לו

מדה כנגד מדה

חלק ב'

במדה שאדם מודד מודדין לו

ישמחו השמים ותגל הארץ שזכינו להוציא לאור לפני כעשרים ושתים שנים את הספרים שכר ועונש ו' חלקים עם כל המקורות ויסודות מהתורה וחז"ל הקדושים, ראשונים ואחרונים וכל ספרי הזוהר וקבלה וספרי תלמידי בעל שם טוב ותלמידיהם זי"ע, על ענייני שכר ועונש, וסיפורים נפלאים שנתקבלו בכל העולם, והדפסנו קרוב לשש מאות אלף עותקים, וגם הבאנו שם הרבה על הענין שהקב"ה משלם הכל מידה כנגד מידה. ואני מקווה להביא כל המקורות מאדם הראשון ועד תקופת הראשונים המבוארים בתנ"ך חז"ל ראשונים ואחרונים וכל ספרי מוסר כמו שהבאתי כבר חלק מהם בספרי שכר ועונש.

מכל המקורות האלו אנו לומדים שדרך הנהגת הקב"ה את עולמו, הכל הוא בהנהגה של מדה כנגד מדה, ובעלונים אלו ימצא נפש כל חי, טל תחיה להשיב נפשו, ולעורר הלב לחשוב חשבונו של עולם, וגם יראו עין בעין שכל ההשתלשלות כל עניני הבריאה לפי מעשי האדם הן לטוב הן למוטב, כמו שפירשו הקדמונים, דע! מה למעלה, ממך! כלומר כל הבריאה היא תלויה במעשיך, (עיין נפש החיים להגר"ח מוואלוזין שהאריך בזה) ונדע איך צריך להתנהג ומה היא הדרך הרצויה.

הענין של מדה כנד מדה הוא דבר העומד ברומו של עולם בעניני האמונה והשגחה פרטית והנהגת שכר ועונש וכו', [כמו שהארכתי בשכר ועונש ח"א]. והוא ממש דבר בעיתו, וזהו היסוד ושורש, איך שנכשלים בעבירות הכי חמורות של אכילת נבילות וטריפות חלב ודם, וטומאת פאה נכרית עם תקרובת עבודה זרה, וכאילו לא כלום, ולא חלי ולא מרגיש, וכל זה הוא מפני שאין מאמינים בשכר ועונש ובמדה כנגד מידה, כמבואר בספר צפית לישועה מהח"ח זצ"ל שזה יסוד האמונה בשכר ועונש, כמו שהארכתי בשכר ועונש מש"ס בבלי וירושלמי ומאמרי חז"ל ומספרי בעש"ט הקדוש ותלמידיו, מה שנוגע לעקרי יסודות האמונה והשגחה בשכר ועונש, ומחויבים אנחנו כל אחד ואחד לחזק את עיקרי יסודות הדת, כמו שכתב הרמב"ן פרשת בא (פרק יג פסוק טז): ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא), עכ"ל.

ובעזרת השי"ת על ידי שיראו וילמדו מתורתן של רבותינו הראשונים והאחרונים קדושי עליונים אשר כל דבריהם כגחלי אש תמיד תוקד להלהיב הלבבות שוכני בתי חומר בארץ תלאובות המוקפות נסיונות לאלפים ורבבות, ואמרת ה' אמרות טהורות יחזקם יאמצם ויעודדם לתורה ויראת שמים אמונה ובטחון אמיתי.

ובעזרת השם יתברך הספר הזה מדה כנד מדה יהיה לתועלת גדול לחיזוק האמונה והיראת שמים ולהתעוררות גדולה לעבודת הבורא יתברך א-ל חי צורינו יוצרינו יתברך שמו.

כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה

כלל זה למדונו חז"ל הקדושים -כי כל מידותיו של השם יתברך הם מדה כנגד מדה כדאיתא במסכת כלה (פרק ראשון) [גמ'] אמר רבא כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, וכן הוא בגמרא סנהדרין (דף צ., ובעין יעקב שם אות קכז) – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יונָתָן, מִנַּיִן שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר, (מ"ב ז) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, שִׁמְעוּ דְבַר ה' וגו', כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן", וּכְתִיב, (שם) "וַיַּעַן הַשָּלִישׁ וְגוֹ' וַיֹּאמַר, הִנֵּה ה' עֹשֶׁה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיֹּאמֶר, הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל", וּכְתִיב, (שם) "וַיְהִי לוֹ כֵּן, וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּעַר וַיָּמֹת". וְדִלְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גָּרְמָה לֵיהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, קִלְלַת חָכָם – אֲפִילוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה. אִם כֵּן לִכְתֹּב, ,וַיִּרְמְסֻהוּ וַיָּמֹת'? מַאי, בַּשַּעַר'? עַל עִסְקֵי שַׁעַר.

כי בדבר אשר זדו עליהם – כתרגומו במים דמו לאבדם, והם נאבדו במים

ועל ידי זה נתעורר יתרו ונתפעל להתגייר כמו שכתוב (שמות פרק יח, פסוקים י-יב) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְדֹוָד אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְדֹוָד מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: ופירש רש"י שם, עתה ידעתי – מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר (מכילתא) מכל האלהים – מלמד שהיה מכיר בכל עבודת אלילים שבעולם שלא הניח ע"א שלא עבדה (מכילתא): כי בדבר אשר זדו עליהם – כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים: אשר זדו – אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו (סוטה יא) לשון (בראשית כה) ויזד יעקב נזיד בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו.

וברבנו בחיי (שמות פרק א פסוק י): ובמדרש (עיין סוטה יא. מדרש אגדה שמות א, י) הבה נתחכמה לו, לעם, הבה נתחכמה לו, למלכו של עולם, אם נשרפם הם בני אברהם שניצל מכבשן האש, אם נהרגם הם בני יצחק שניצל מן החרב, אם נסקלם באבנים הם בני יעקב שנתעלה באבן, שנאמר (בראשית מט, כד) משם רועה אבן ישראל, ועוד מלכותם נמשלה לאבן, שנאמר (דניאל ב, לה) ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא, אלא נשליכם במים שהרי נשבע שלא יביא מבול לעולם לפיכך הטביעם במים שנאמר (שמות יח, יא) כי בדבר אשר זדו עליהם בתבשיל שבשלו בו נתבשלו, וכן אמר הנביא (ישעיה סו, ד) גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם:

עוד עד עולם. סופי תבות, מודד

ובחומת אנך (שמות פרק יד פסוק יג אות ו.) לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. סופי תבות, מודד והענין דישראל נתיראו משר של ים שעדיין היה קיים כמו שכתוב: והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ואמרו רז"ל שראו שר של מצרים, ועל זה היו יראים, דאיך היה קיים, כי הקב"ה בתחילה מבטל שר האומה ואחר כך האומה. ואילו הכא המצריים לקו כמה מכות ושר של מצרים קיים. והתשובה לזה, כי הקב"ה כל מדותיו מדה כנגד מדה ועד הים אינו פרעון. וכל הקודם הם פירות והכנה, ובים גמר הפרעון שגזרו היאורה תשליכו כל הבן הילוד, ונתחכמו על מושיען של ישראל דנשבע שלא יביא מבול. ולזה הם אומה אחת באים ונופלים בתוכו ובים יאבדו השר והאומה, וזה שכתוב, אשר ראיתם את מצרים והשר, לא תוסיפו לראותם, שיאבדו בים מצרים והשר, שהוא הפרעון, כמו שכתבתי אני בעניי בנחל על פסוק, כי בדבר אשר זדו, עי"ש וכל זה רמוז בסופי תיבות שהוא מודד מדה כנגד מדה כדבר האמור.

כי ה' מודד מדה כנגד מדה

ובאור החיים (שמות פרק ג פסוק יח) : גם השאלת הכסף וגו' אין בו דבר שקר, כי בתורת שאלה בא לידם אלא שעכבוהו בעד תביעתם שיש להם כנגד שכר שכיר שעבדו אותם, ובנו כמה בנינים, וכשיבואו לחשבון ידייקו החשבון וישלמו להם המצריים מה שנוגע להם.

ואחת שאלתי עמדה לי, ומה הכריח הדבר להיות כן לרדוף המצריים אחרי בני ישראל ולמה לא יכבד ה' בפרעה ובכל עמו ויעלה עליהם היאור, בדבר עצמו אשר זדו, ושם יצף ה' לפרעה ולכל עמו וגם הנשים והטף, ולא היה צריך לכל האמור, ויוציא ישראל בכסף וזהב בעל כרחם, או שיטלו הכל בשבעת ימי אפילה כי להם היה אור וחפשום כמו שכתבנו בסמוך: ואולי כי עשה ה' ככה לב' טעמים, הא' כי קריעת ים סוף ופלאיו פרסמו גדולתו יתברך וכבודו מלא עולם כידוע מה שלא היה נעשה כן באופן אחר, וטעם ב' כי ה' מודד מדה כנגד מדה, ואמרו חז"ל (תנחומא בהעלותך יג) כי המצריים נתחכמו על ישראל לשעבדם בתחילה בפה רך ואח"כ בפרך, והשופט בצדק מדד במדה עצמה כי מתחילה בפה רך נלכה ג' ימים, השאילוני כספיכם שמלותיכם וגו', ואח"כ בפרך, ועל כל פנים נתחכם האדון שלא יצא גם מפי ישראל דבר שקר כנזכר תתן אמת ליעקב (מיכה ז כ).

כל אותן עשר מכות חשבו לעשות לנו, ונהפוך עליהם

ובספר פנים יפות (שמות פרק יח פסוק יא): עתה ידעתי וגו' כי בדבר וגו', פירש"י קדירה שבשלו בה נתבשלו. ענינו שלא כמדת מלך בשר ודם, שהחטא והעונש הם שני דברים, מה שאין כן, אצל הקב"ה, שהחטא עצמו הוא העונש, כמו שכתוב [ירמיה ב, יט] תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך, ואמר עוד [איכה ג, לט] מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, וכן היה במצרים שכל כחו של פרעה הוא מחמת שנתערב בו כח הקדושה, ובהגיע זמן הגאולה להוציא ממנו הקדושה, בכח זה עצמו הכהו עשר מכות, וכדאיתא במדרש [תנחומא בא ד] שכל אותן עשר מכות חשבו לעשות לנו, ונהפוך עליהם. והיינו דאמר יתרו עתה ידעתי, כיון שאמרו חז"ל [סוטה יא.] שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו, יתרו ברח, ואיוב שתק וכו', וכשסיפר לו משה העשר מכות ידע יתרו מן העצה שחשבו לעשות לנו, וכן אמר עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו וגו', והוא הענין עצמו שהיה בגלות מדי, כמו שנאמר במגילה [אסתר ו, ד] על העץ אשר הכין לו, תנא, לו הכין [מגילה טז.] וכתיב [שם ט, א] ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו', שאותו הכח עצמו נתהפך לרעה להם. ויש לפרש בזה מה שאמר בגאולה העתידה [תהילים קמח, ט] רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וגו' לאסור מלכיהם בזיקים וגו'. כי ענין החרב אינו מידה של ישראל אלא מידת עשו שנאמר [בראשית כז, מ] ועל חרבך תחיה, ומצינו הכתוב בנקמה העתידה [דברים לב, מב] וחרבי תאכל בשר וגו', ונאמר (ישעיה לד, ה) כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט. וכן כתיב גבי יהושע [לעיל יז, יג] ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב. אמנם הענין הוא, כי מה שנאמר בעשו על חרבך תחיה הוא בכח ניצוצות הקדושה שנשארו לעשו ובהגיע זמן הגאולה יתהפך אותו החרב עצמו עליו והוא המכה, כמו שאמר הכתוב(ישעיה פרק כז ז) הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג. וזה שאמר כי עיקר מלחמת ישראל הוא ע"י רוממות אל שבגרונם, ועל ידי זה נעשה חרב פיפיות שהוא כחו של עשו להרוג את עמו ולמחות את זכרו, והיינו דאמר לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם וגו, שהם ניצוצות הקדושה שבהם הנקראים מלכים, ועל ידי רוממות אל בגרונם של ישראל, יכופו את הכח הקדושה של עשו לעשות משפט כתוב, מחיית עמלק, שהוא כתוב בתורה כדכתיב כתוב זאת זכרון וגו', וכמ"ש לעיל בסוף פ' בשלח שזהו שאמר מתחת השמים שאותו החרב עצמו שהוא שרשו בשמים תירד עליהם למחות אותם, והיינו דמסיים הדר הוא לכל חסידיו, שהם בעצמם במדת החסד, ואין זה הדר להם נקמת החרב אלא שהשם בעצמו הוא ימחה אותם.

אין דבר רע יורד מלמעלה רק החטא הוא הממית

ובנחלת יעקב (שמות פרק יח פסוק יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. הכתוב הזה תמוה דנראה כאלו אלהי העמים גם כן גדולים, ועוד איך נתוודע הדבר הזה שהוא גדול במה שאמר כי בדבר אשר זדו. והנראה בכוונתו, דהנה ידוע כי אין דבר רע יורד מלמעלה רק החטא הוא הממית כדכתיב (ישעי' סד, ו) ותמוגנו ביד עוונינו. וידוע (בראשית רבה לג, ג) ששם הוי"ה ב"ה הוא רחמים ואלהים הוא דין. וזהו שאמר, אחר שנודע לי החטאים שעשו והעונשים שהגיע עליהם אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, כלומר שה' הוא מדת רחמים ואין לייחס לו מדת הרע שהוא מדת הדין המכונה בשם אלהים, כי בדבר אשר זדו עליהם, כלומר הרע שהיה מגיע עליהם לא היה רק בדבר אשר בישלו בעצמם עליהם, שבכל העונש הוכר החטא שהיה מכוון כנגדו העונש.

בדבר אשר זדו עליהם שנתכוון לדונם דוקא במים

ובחתם סופר (שמות פרק יח פסוק ח): ויספר משה לחתנו וגו' את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה', י"ל דמוסב על מצריים את כל התלאה אשר מצאו המצריים בדרך שהיה ראוי שימותו ע"י אותן התלאות, כגון וישקף ה' בעמוד אש וענן ויהם וגו' ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות וכהאי גוונא, והקב"ה הצילם כדי לתת נקמתו בהם במים דוקא, ועל זה אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל אלקי' ר"ל העונש הבא מרחמי הוי' כמו עונשי המצרים הוא קשה מכל אלקי' מדה"ד שבעולם ומסיים בדבר אשר זדו עליהם שנתכוון לדונם דוקא במים כנ"ל. [תקס"ג].

אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש

ובדעת זקנים מבעלי התוספות (שמות פרק א פסוק י) הבה נתחכמה לו – הב"ה בגימטריא י"ב נתחכמה לי"ב שבטים. ופרש"י נתחכם למושיען של ישראל וכו' והם טעו כי לא נשבע אלא שלא יביא מים על האומות אבל שלא יבואו האומות במים לא נשבע. ואמרו חז"ל שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נדון ביסורים, יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית ובלעם דהוה בעצת דהבה נתחכמה קשה מהא דאמרינן בפרק חלק, בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם חגירא, כד קטל יתיה פנחס ליסטאה משום דכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואם היה בעצה זו נמצא היה בן מאה וארבעים כשנפל במלחמת מדין שהרי לכל הפחות היה בן עשרים כשיעץ ותחשוב שמנים של משה ולסוף ארבעים שהלכו במדבר היתה מלחמת מדין כדכתיב אחר תאסף הרי שהיה בן ק"מ שנה. לכך פי' ר' מנחם מדאנ"י, שלשה היו באותה עצה דלכה איעצך כדאמרינן, אמר ליה לבלק אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כדאיתא בחלק, והקשה הרב משה כי בדברי הימים דמשה תמצא כתיב בפי' העצה דהכא ויען בלעם הקוסם, ועל כן הקשה ר' מנחם מהא דאמרינן בזבחים פרק פרת חטאת, בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקבצו כל האומות אצל בלעם ואמרו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב"ה רוצה להביא מבול כדאיתא התם. ואפילו אם תמצא לומר שלא היה כי אם בן כ' כששואלין ממנו עצה ובסוף ארבעים נהרג אלמא בן ששים היה כשמת. ויש ספרים שכתוב בהן ונקבצו כלן אצל קמואל והני פי' לא נהירא לי דהתם משמע דקמואל אבי ארם היינו בלעם אם כן תפל היה במיתתו. וגם נמצא בב"ר קמואל אבי ארם הוא לבן הארמי הוא כושן רשעתים הוא בלעם ולמה נקרא קמואל שקם על אומתו של אל. וכן נמי אמרינן בחלק הוא בלעם הוא בעור, ולמה נקרא בעור שבא על בעירו, הוא לבן הוא כושן רשעתים ולמה נקרא שמו כושן רשעתים שעשה שתי רשעיות אחת בימי יעקב ואחת בימי שופטים, מכל אלה משמע שהיה תפל והאי דכתיב באיוב כי יתרי פתח ויענני ובמסורת כתיב יתרו, ומפרש דהכי קאמר, יתרו נמי היה באותו עצה והוא פתח הדבר ואותי תענה, וקשיא דהא דאמרינן דיתרו ברח ואיוב לא ברח אלא שתק, ויש לומר, שהיה יתרו גדול הדור באותה שעה והיה בידו למחות ולא לברוח ולכך מאשימו איוב.

וכל חז"ל הקדושים מלאים מדרכי הנהגתו של הקב"ה ובכל דבר מסבירים את עניין מדה כנגד מדה שבדבר, וברש"י (כתובות דף עב.) אזהרה – מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור, אי נמי מדכתיב ופרע, מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר:

ובתפארת ישראל /יכין/ (מסכת אבות פרק ד משנה י [נד]) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה – מדל"ק הוה ממעט מלעסוק, שמע מיניה, הכי קאמר, דאפילו באותו עסק שצריך לפרנסתך תמעט בו כל שאפשר: [נה] והוי שפל רוח בפני כל אדם – אפילו נגד מי שאינו ממעט בעסק כמוך, או ר"ל דהמרבה בעסק וודאי כוונתו כדי להרבות כבודו בעשרו, לכן אמר הוה שפל וכו':[נו] ואם בטלת מן התורה – מחמת עסקיך: [נז] יש לך בטלים הרבה כנגדך – שיענשוך מדה כנגד מדה, שאפילו שכשתרצה בסוף לעסוק בתורה, ישפכו לך קיתון על פניך [כסוכה כ"ח ב']: [נח] ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך – שיקילו לך טרחת פרנסתך, שמלאכתך יעשה ע"י אחרים [כברכות ל"ה ב']:

לעולם יזהר אדם מן העבירות שאף על פי שעונש בית דין בטל, דין שמים במקומו עומד

והמאירי (סוטה דף ח:) כתב: לעולם יזהר אדם מן העבירות ואל יהא לבו בז לדבר בעשייתם, מצד שאין סנהדרין לבער הרע מקרבנו, או שאין עדים בדבר, שאף על פי שעונש בית דין בטל, דין שמים במקומו עומד. דרך הערה אמרו אף על פי שארבע מיתות בטלו, דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה, או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומפילתו לארץ כדרך הסקילה שמפילין אותו ממקום גבוה, נתחייב שריפה, או נופל בדליקה או נחש מכישו וארס שורפו, נתחייב הריגה, או נמסר למלכות להתזת הראש או ליסטים באים עליו, נתחייב חנק, או טובע בנהר או מת בסרונכי, רוצה לומר בועות הנעשות בגרונו וחונקות אותו, וכן בכל עבירה גדולה או קטנה הקדוש ברוך הוא משלם בה מדה כנגד מדה, ואל יקל ראש במה שרואה שאין נפרעין ממנו, שפרוטה ופרוטה מצטרפת לכאיסר, וכן כל עבירה ועבירה מצטרפת לחשבון גדול והכל שמור לו. ואף בענין סוטה אמרו במדה שמדדה בה מדדו לה, היא עמדה על פתח ביתה לראותו, וכהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל, היא פירסה סודרים נאים על ראשה, וכהן נוטל צעיף שבראשה ומניחו תחת רגליה, היא קישטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות, היא כחלה לו את עיניה, לפיכך עיניה בולטות וכמו שאמרו אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות, היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה, היא הראתה לו את אצבעה לרמוז לו שיבא, לפיכך צפרניה נושרות, היא חגרה עצמה בצלצול נאה לפניו, וכהן קושרה בחבל המצרי, היא פשטה לו ירכה, לפיכך ירכה נופלת, היא קבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה, היא האכילתו מעדנים, לפיכך קרבנה מאכל בהמה, רוצה לומר, שעורים, היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים, וכהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס, היא עשתה בסתר, והקב"ה מפרסמה, היא נתנה עיניה במה שאינו שלה, מה שבקשה לא ניתן לה ואת שלה נטלו הימנה, וכן מצינו בקין וקרח ובלעם דואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדניה ועזיה והמן, נתנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידן נטל מהן, ופירוטן: קין בתאומה שנולדה עם הבל, לפי הדרש קרח בנשיאות, בלעם בממונו של בלק, דואג בחכמתו של דוד שקינא בו כמו שנדרש בהגדת חלק, אחיתופל במלוכה, וכמו שנדרש שם, שראה בחלום אים יוצאה מאמתו, גחזי בממונו של נעמן, אבשלום במלכות, אדניה באבישג, עזיה בכהונה, המן בישראל.

למדה טובה מצינו שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה

והמאירי (סוטה דף ט/ב) כתב: וכן למדה טובה מצינו שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה, כיצד מרים המתינה למשה שעה אחת דכתיב ותתצב אחותו וכו' ונתעכבו לה ישראל שבעה ימים שנאמר והעם לא נסעו עד האסף מרים, יוסף זכה לקבור את אביו, והוא היה גדול שבאחיו, רוצה לומר, נכבד שבכלם, ולפיכך זכה שנתעסק גדול שבישראל בקבורתו, רוצה לומר, משה רבינו, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וכו', משה היה גדול שבישראל ונתעסק בעצמות יוסף, ולפיכך זכה ונתעסק בו גדול על כל גדולים והוא השם יתברך, שנאמר ויקבור אותו וכו' ואף לכל הצדיקים כן, כדכתיב וכבוד ה' יאספך.

במדה שאדם מודד מודדין לו

במהרש"א (סנהדרין דף צ/א) מנין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כו'. נראה דלא סגי ליה לאתויי הכא הא דתניא בפרק המקנא רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה וגו' דהתם אפשר לפרש דאמרינן במעשה אדם אבל הכא הוסיף לומר מניין שכל מדותיו כו' שאף בכופר במחשבה בתחיית המתים דלעתיד הקב"ה משלם לו מדה כנגד מדה שנאמר ויאמר אלישע וגו' שזה השליש כפר במחשבה הפרטית כזו שלא היה אפשר כביכול לתת לחם לכלם ועל כן, א"ל הנך רואה בעיניך בהשגחה פרטית זו ומשם לא תאכל שאין אתה ראוי ליהנות בהשגחה זו במדה כנגד מדה וכתיב ויהי לו כן וגו'.

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

עלון מס' 1021 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ג אייר תשפ"ג

מדה כנגד מדה – חלק ג'

הקב"ה כל מדותיו מידה כנגד מידה – ושכר ועונש

מדה כנגד מדה

חלק ג'

תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹקָיִךְ (ירמיה פרק ב יט).

ישמחו השמים ותגל הארץ שזכינו להוציא לאור לפני כעשרים ושתים שנים את הספרים שכר ועונש ו' חלקים עם כל המקורות ויסודות מהתורה וחז"ל הקדושים, ראשונים ואחרונים וכל ספרי הזוהר וקבלה וספרי תלמידי בעל שם טוב ותלמידיהם זי"ע, על ענייני שכר ועונש, וסיפורים נפלאים שנתקבלו בכל העולם, והדפסנו קרוב לשש מאות אלף עותקים, וגם הבאנו שם הרבה על הענין שהקב"ה משלם הכל מידה כנגד מידה. ואני מקווה להביא כל המקורות מאדם הראשון ועד תקופת הראשונים המבוארים בתנ"ך חז"ל ראשונים ואחרונים וכל ספרי מוסר כמו שהבאתי כבר חלק מהם בספרי שכר ועונש.

מכל המקורות האלו אנו לומדים שדרך הנהגת הקב"ה את עולמו, הכל הוא בהנהגה של מדה כנגד מדה, ובעלונים אלו ימצא נפש כל חי, טל תחיה להשיב נפשו, ולעורר הלב לחשוב חשבונו של עולם, וגם יראו עין בעין שכל ההשתלשלות כל עניני הבריאה לפי מעשי האדם הן לטוב הן למוטב, כמו שפירשו הקדמונים, דע! מה למעלה, ממך! כלומר כל הבריאה היא תלויה במעשיך, (עיין נפש החיים להגר"ח מוואלוזין שהאריך בזה) ונדע איך צריך להתנהג ומה היא הדרך הרצויה.

הענין של מדה כנגד מדה הוא דבר העומד ברומו של עולם בעניני האמונה והשגחה פרטית והנהגת שכר ועונש וכו', [כמו שהארכתי בשכר ועונש ח"א]. והוא ממש דבר בעיתו, וזהו היסוד ושורש, איך שנכשלים בעבירות הכי חמורות של אכילת נבילות וטריפות חלב ודם, וטומאת פאה נכרית עם תקרובת עבודה זרה, וכאילו לא כלום, ולא חלי ולא מרגיש, וכל זה הוא מפני שאין מאמינים בשכר ועונש ובמדה כנגד מידה, כמבואר בספר צפית לישועה מהח"ח זצ"ל שזה יסוד האמונה בשכר ועונש, כמו שהארכתי בשכר ועונש מש"ס בבלי וירושלמי ומאמרי חז"ל ומספרי בעש"ט הקדוש ותלמידיו, מה שנוגע לעקרי יסודות האמונה והשגחה בשכר ועונש, ומחויבים אנחנו כל אחד ואחד לחזק את עיקרי יסודות הדת, כמו שכתב הרמב"ן פרשת בא (פרק יג פסוק טז): ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא), עכ"ל.

ובעזרת השי"ת על ידי שיראו וילמדו מתורתן של רבותינו הראשונים והאחרונים קדושי עליונים אשר כל דבריהם כגחלי אש תמיד תוקד להלהיב הלבבות שוכני בתי חומר בארץ תלאובות המוקפות נסיונות לאלפים ורבבות, ואמרת ה' אמרות טהורות יחזקם יאמצם ויעודדם לתורה ויראת שמים אמונה ובטחון אמיתי.

ובעזרת השם יתברך הספר הזה מדה כנד מדה יהיה לתועלת גדול לחיזוק האמונה והיראת שמים ולהתעוררות גדולה לעבודת הבורא יתברך א-ל חי צורינו יוצרינו יתברך שמו.

מי ששותק מלתת עצה טובה הוא מדה כנגד מדה שנידון ביסורים

ובערוך לנר (סנהדרין דף קו.): אמר רבי חייא ב"א אמר רב סימאי, ג' היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית.

למה איוב מפני ששתק נידון ביסורין, יש לבאר מדרש תמוה בשעה שהתרעם איוב על היסורין הראה לו סוכה של ג' דפנות, ובפירוש י"ל שמי ששותק מלתת עצה טובה הוא מדה כנגד מדה שנידון ביסורים, דיסורין מעוררין קול צעקה שלא לרצונו, והוא העונש שלא פתח פיו לעמוד לימין חבירו בעצה טובה, ולכן גם איוב ששתק מלתת עצה טובה לפרעה שישלח ישראל, מפני שתיקתו נידון ביסורין. ועל פי זה, יובן הפסוק (תהילים פרק לט, ב-ג) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא…. נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. כלומר שדוד היה רוצה לשתוק לגמרי שלא לחטוא בפיו, ועל ידי זה החשיתי מטוב, אבל כאבי נעכר, דמי ששותק מטוב, נידון ביסורין. והנה לאיוב לכאורה היה התנצלות על ששתק שהיה ירא שלא ימית אותו פרעה אם יאמר נגדו עם העצה שהיה בלבבו, וכמו שבאמת יתרו ברח מטעם זה.

אין לעשות עוול מיראת אנשים,שבני אדם אין להם ממשלה רק כשהם בעולם הזה

ואפשר שהוא יירא לברוח, אכן אין זה תירוץ, שאין לעשות עוול מיראת אנשים,שבני אדם אין להם ממשלה רק כשהם בעולם הזה, אכן העולם הזה אין סתום מכל צד שצד אחד פתוח לצאת ממנה ולא יעכבוה אנשים, והנה ידוע שיש פלוגתא אי סוכה בעי ג' דפנות או ד', דלמאן דאמר, ד' דפנות סבירא ליה, סוכה דירת קבע בעינן, ולמאן דאמר ג', סבירא ליה סוכה דירת עראי בעינן, גם ידוע דסוכה מרמז על עולם הזה, על דרך צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, שימי שנותינו על הארץ הם כמו ישיבת עראי, ולכן איוב שלא שם לבו לזה שימי שבתנו על הארץ הם כמו דירת עראי ושתק מיראת אדם, הראו לו סוכה של ג' דפנות ובעולם הזה נידון ביסורין.

מי שאומר שלום עליך נפשי, ואינו רוצה בחיבור ואחדות, טורפין תפלתו בפניו

וכתב בניהו בן יהוידע (ברכות דף ה:) שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו. נראה לי בס"ד טעם לזה, כי המתנה שממתין לחבירו מורה על חיבור ואחדות, והיוצא ומניח חבירו במורא ופחד זה מורה על הפירוד, שאומר שלום עליך נפשי, ואינו רוצה בחיבור ואחדות, ולכן טורפין תפלתו בפניו, כי על הרוב אין תפלתו של האדם שלימה מצד הכונה, אך נשלם חסרונה מחמת הצטרפות שלה עם תפלות הצדיקים שהם שלימות, והם מושכים תפילות החלשים, כמו ספינה של אש שמושכת עמה ספינה פשוטה, ולכך זה שאין לו חפץ ורצון בחיבור ואחדות, אז מדה כנגד מדה תפלתו לא תהיה מצטרפת עם תפילות צדיקים השלמים, ונבדלת ונפרדת מהם, ואז יוכר חסרונה ואין בה כח לעלות, ולכך טורפין לו תפלתו בפניו, ולכך גורם גם כן סילוק שכינה מישראל, כי השראת שכינה בישראל יהיה על ידי קיום תרי"ג מצות, ובאמת אי אפשר שיהיה כל אדם מקיים הכל, אך על ידי החיבור ואחדות נחשב כל אחד ואחד קיים כל תרי"ג מצות, וזה לפי שיטתו שאינו רוצה באחדות וחיבור לכך גורם כך, ובזה יובן הילפותא מקרא,(ישעיה פרק מח יח) לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם. ופירש רש"י: שצותי לגמול חסד, וקשא למה נקיט לשון רבים, ובזה ניחא שאם המתנת, שאתה מודה וחפץ בחיבור ואחדות, אז תזכה למצות רבים משל אחרים

כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם

ועוד בבניהו בן יהוידע (ברכות דף טו:) כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם. נראה לי בס"ד דאיירי בצדיק גמור שיורד לגיהנם לפי שעה, כדי למשוך ולעלות משם נשמות, וכדי שלא יצטער אותה שעה מאש גיהנם, מצננין לו, ושוב ראיתי שכן כתב הגאון הצל"ח ז"ל, יעיין שם, ובזה יובן טעם נכון מה יש בזה מדה כנגד מדה, והוא כי אש גיהנם הוא כולו חלק אחד, ועצם אחד, ואם יצטנן האש בשביל אותו צדיק נמצא הרשעים שצריכים להשרף בכל רגע באין הפסק ומנוח הם ניצולים, ואיך יתכן זה, ולכך ראוי שלא יצטנן בשביל הצדיק ההוא, אך באמת אם זה הצדיק מדקדק בקריאת שמע, שנותן ריוח בין הדבקים להבדיל בין תיבה לתיבה, כן הקב"ה יעשה הבדלה בין האש שיורד שם הצדיק, ובין האש שהוא דולק על הרשעים, ועל ידי כן אותו האש שיורד בו הצדיק יצטנן, ואותו האש ששורף את הרשעים ישאר בחומו, כיון שנבדלו זה מזה, ונעשה כמו כותל מפסיק בניהם, ונמצא הווה מדה כנגד מדה, ובאופן אחר נראה לי בס"ד טעם למדה כנגד מדה, כי הקורא במהירות בלתי הרווחה בין תיבה לתיבה יהיה הבל פיו חם יותר, כי ההבל יוצא מקרב האדם חם הרבה, ואם יקרא לאט לאט כדי לתת ריוח בין תיבה לתיבה, יצטנן ההבל קצת בתוך הפה דהיינו בעודו באויר הפה, לכן המדקדק באותיותיה שנותן ריוח מוכרח שקורא בנחת, שאז יצטנן ההבל בתוך פיו קצת ולכך מצננין לו גיהנם, והנה ראשי תיבות פסוקים פרשת שמע ופרשת והיה אם שמע עולה ת"ז, כמנין אתה עם הכולל, ובזה יובן [תהלים כ"ג ד'] גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, רצונו לומר זכות הפסוקים שראשי תיבות שלהם אתה, שאני מדקדק בהם הוא עמדי.

המקבל יסורין באהבה גורם בזה למתק מדת הגבורה במדת החסד

ועוד בבניהו בן יהוידע (ברכות סג.שם), כל המשתף שם שמים בצערו. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל מאי שמים, אש ומים, שטרפן הקב"ה זה בזה ועשה מהם שמים נמצא שם של שמים, רמוז בו חסד וגבורה שהם מים ואש, וידוע המקבל יסורין באהבה גורם בזה למתק מדת הגבורה במדת החסד, ולכך זוכה שיבא לו שפע משתי מידות חסד וגבורה הנרמזים בשם של שמים, שהוא אש מים, וזה שאמר כל המשתף שם שמים בצערו פירוש ממתק הגבורה בחסד הנרמזים בשם שמים בתוך הצער שלו שמקבל היסורין באהבה, אז כופלין לו פרנסתו שיבא לו שפע כפל ממדת החסד וממדת הגבורה.

גם בעת הצער שלבו טרוד, עם כל זה הוא נזהר ליחד שם הוי"ה ושם אדנ"י שהם סוד שם שמים שמכוין בכל תורה ומצוה ליחד הוי"ה ואדנ"י שהם אחד

ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע שמים כינוי לשם הוי"ה ב"ה שנקרא שמים, ושם הוא כינוי לשם אדני בסוד [ש"ב ח' י"ג] ויעש דוד שם, ובזה פירשו הראשונים, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, פירוש ליחד שם שהיא סוד אדני עם שמים שהיא סוד הוי"ה עד כאן דבריו, וידוע ששם אדני נזכר בפה אבל שם הוי"ה בלב ובזה פירשו המקובלים [תהלים ק"ל א'] ממעמקים קראתיך ה', שם הוי"ה בלב דוקא, אך שם אדני שמעה בקולי בפה בגלוי עד כאן דבריו, וידוע מה שכתבו הראשנים בפסוק [שם כ"א ג'] תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, יש מתפלל בפיו שיתן לו הקב"ה אלף דינר, אך בלבו רוצה עוד אלף דינר כדי לקנות בהם חצר, וברצות ה' דרכי איש שיתן לו משאלות לבו הוא החצר, וגם ארשת שפתיו שבקש בגלוי על אלף דינר, בל מנעת סלה עד כאן דבריו, וזה שאמר כל המשתף שם שמים בצערו, רצונו לומר גם בעת הצער שלבו טרוד, עם כל זה הוא נזהר ליחד שם הוי"ה ושם אדנ"י שהם סוד שם שמים שמכוין בכל תורה ומצוה ליחד הוי"ה ואדנ"י שהם אחד נסתר בלב דוקא ואחד נגלה בפה, אז כופלין לו פרנסתו מדה כנגד מדה, שיתן לו הקב"ה תאות לבו הנסתרת, וגם ארשת שפתיו הנגלית, וכמו שכתב על פסוק תאות לבו נתת לו, או יובן בס"ד הכונה שאינו דואג בעבור חסרונות הגופניים בלבד אלא בעבור חסרונות הנפשיים גם כן, שהם ענין תורה ומצות, אז כופלים לו פרנסתו שישפעו לגופו וגם לנפשו.

מי שיוצא מבית הכנסת ולא אכל פת שחרית, ובא לבית המדרש מקום שקובעין עת לתורה בכל יום ועוסק בתורה עסק ממש בכרס רעבה, שנמצא זה נצטער על דברי תורה הרי זה זוכה ומקבל פני שכינה

עוד בניהו בן יהוידע על (ברכות דף סד.) שם היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה. י"ל למאי הוצרך לפרש ולומר ועוסק בתורה, ונראה לי יש בא לבית המדרש לשמוע דוקא והוא יושב ודומם, וביאתו שם מצות אנשים מלומדה שכך הנהיגו אותו אבותיו לבא לקביעות דברי תורה בבית המדרש כל יום אחר התפלה, ולכן אינו מטה אזניו לכל ד"ת אלא עיניו תחזנה כה וכה וצופה על היושבים ועל ההולכים ובאים, הנה זה אין לו חלק במעלה זו דקתני הכא אלא רק מי שיוצא מבית הכנסת שעדיין לא אכל פת שחרית, ובא לבית המדרש מקום שקובעין עת לתורה בכל יום ועוסק בתורה עסק ממש בכרס רעבה, שנמצא זה נצטער על דברי תורה הרי זה זוכה ומקבל פני שכינה, שאותו למוד שלמדו ביגיעה בכרס רעבה, נעשה אורות שרפי קודש ומתעטר בהם בעולם הבא, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל על מאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם אורות שנבראו מלימוד תורה, ולזה אמר מקבל רצונו לומר שיקבל עטרות שהם אורות שרפי קודש הנבראים מד"ת שלמד על ידי צער ויגיעה, והא דאמר זוכה ומקבל הכונה שהוא זוכה מכוחו ומעצמו שאינו נצרך לקבל כח מצדיק זולתו, כי ידוע שיש צדיק אשר אורות עטרות לימודו ומצותיו חלשים והם במדרגת אספקלריא שאינה מאירה, ורק יאירו מן הארת אורות צדיקים גדולים כדרך הלבנה שהיא חשובה ומקבלת אורה מן השמש, לזה אמר כאן הנה איש כזה זוכה ומקבל, זוכה מעצמו ולא על ידי סיוע וכח זולתו, ועל זה הביא הכתוב [תהלים פ"ד ח'] ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, יראה מעצמו ולא על ידי זולתו, והא דקרי לבית הכנסת ובהמ"ד בשם חיל, מפני ששם נברא חיל מלאכים מתפלה ותורה.

בשכר שהוא מקדים מזון הנפש על מזון הגוף כן בעולם הבא יעשו לו קדימה, שיהיה מוקדם לישב בשורות העליונות הרואין פני שכינה, ולא ישב בשורות האחרונים שאין רואין פני שכינה

ועוד נראה לי בס"ד בענין זה שאמר זוכה ומקבל פני שכינה, שיש בזה מדה כנגד מדה, והוא באמרו בגמרא יש צדיקים שזוכין לישב בפני שכינה דהיינו בשורה העליונה, ויש צדיקים שיושבין אחר כמה שורות, שאין רואין פני שכינה, אלא פניהם כנגד שורות הצדיקים שקודמין להם, והנה כאן כיון שיצא האדם מבית הכנסת שכבר התפלל שאז מותר לו לאכול, והוא אינו הולך לביתו לאכול מזון הגוף אלא הולך לבית המדרש לעסוק בתורה שהיא מזון הנפש, שגם התורה נקראת לחם כעבור שהיא מזון הנפש, ולכן בשכר שהוא מקדים מזון הנפש על מזון הגוף כן בעולם הבא יעשו לו קדימה, שיהיה מוקדם לישב בשורות העליונות הרואין פני שכינה, ולא ישב בשורות האחרונים שאין רואין פני שכינה, שאף על פי. שהוא מדורות האחרונים יזכה לישב עם דורות הקדמונים שרואין פני שכינה, ועיין מ"ש בס"ד עוד במאמר זה בסוף מ"ק.

אם רואין אדם ערום בגילוי הראש הם נדבקין ונאחזין בו בחשבם שהוא דומה להם, ולכן הקפידו רבותינו ז"ל על גילוי הראש יותר כי החיצונים משוטטין באויר העולם

בניהו בן יהוידע שבת (דף קנו/ב): שם א"ל כסי רישך. פירוש כיסוי נוסף על הנהוג כדי שלא יזדמן לו באיזה שעה שיהיה בגילוי הראש לגמרי אפילו רגע, ומה שבחרה בסגולה זו, מפני דידוע שהחיצונים והקליפות אין להם יניקה מן אור מקיף והם עומדים ערומים בלי מקיף, בסוד הכתוב [בראשית ג' א'] והנחש היה ערום, ולכן אם רואין אדם ערום בגילוי הראש הם נדבקין ונאחזין בו בחשבם שהוא דומה להם, ולכן הקפידו רבותינו ז"ל על גילוי הראש יותר כי החיצונים משוטטין באויר העולם, וכמו שאמר השטן משוט בארץ ומתהלך בה, וכיון דישוטטו באויר המה יביטו בראש, שהוא כנגדם יותר משאר הגוף, וידוע דהסטרא אחרא נח לה בעון גניבה שגונב האדם מחבירו יותר משאר עונות, מפני שבזה אז מדה כנגד מדה גם היא תגנוב מן הקדושה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מאן רשעים גנבי וביארנו הדבר במקומו, ולכן בחרה בסגולת שמירה זאת של כסוי הראש כדי שלא ישנה בשום פעם להיות בגילוי הראש אפילו זמן מועט, ובזה יבדלו החיצונים והקליפות ממנו ולא ישלטו חס וחלילה בו לעשות איזה גניבה חלילה כדאמרי לה כלדאי, והא דנזדמן פעם אחת דפסקה לקיבורא בשיניה, נראה לי דמן השמים גלגלו דבר זה שיתגבר יצרו כל כך עליו כדי שלא יקוץ בדבר זה שהכריחתו אמו.

הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסטרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סטרא

בניהו בן יהוידע עירובין (דף כא/א): שם כל הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. נראה לי בס"ד הטעם דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד בית פעור, דהסטרא יונקת מאותו מקום דאחוריים דאדם, ולכן נקראת הקליפה בית פעור, ולכן כתיב בסטרא קיא צואה בלי מקום, ובזה רמזו המפרשים ז"ל הפסוק [בראשית ל"ט ה'] ויברך ה' את המצרי בגלל יוסף, לשון גללים. והנה זה הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסטרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סטרא.

תתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר, כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת

גם עוד נראה טעם לזה דהוא מדה כנגד מדה, כיון דלועג על דברי חכמים הנה הוא ממאיס דבריהם ותקנותם בעיני הבריות, לכן זה משפטו שיהיה נידון בדבר המאוס ביותר שהוא צואה רותחת. ודע כי משפט זה דצואה רותחת הוא בשתי אופנים, האחד הוא שתתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר, כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת, ואופן הב' הוא כי אש גיהנם אשר נידון בו נהפך לו לבדו כצואה רותחת ונידון בו, ובזה יהיה סחי ומאוס גם בעיני שאר רשעים הנידונים עמו באש גיהנם, ועוד יקללוהו כל הנידונים שם כי יגיע להם ריח רע מן האש שלו, ונמצא זה צערו כפול.

כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו

בניהו בן יהוידע (עירובין דף סג.) שם אזיל לשאול בלא ולד. נראה לי בס"ד הטעם, הוא זלזל בכבוד רבו לכך לא יהיה לו בן שיכבדהו, כי התלמיד נחשב בן לרבו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו, וכן אמר ישעיה הנביא ע"ה (ישעיהו ח' י"ח) אני והילדים אשר נתן לי ה', והיינו רצונו לומר תלמידים. או יובן בס"ד הכונה דלא יהיה לו בן זכר, אבל בת יהיה לו, דהא יהושע היה לו בנות, ולכן דקדק בעל המאמר למנקט הכי, אזיל לשאול בלא ולד, והדרך הזכר מוליך את האב לקבר ולא הבת, והוי מדה כנגד מדה, הוא זלזל בכבוד תורה לכך לא יהיה לו בן זכר שישנו בעסק התורה, אלא בת שאין לה מצות תלמוד תורה.

יש שעובר על פשע חבירו שחטא לו בדברי בזיון מפני הענוה שלו שהוא נבזה ונמאס בעיני עצמו

ועוד בבניהו בן יהוידע (ראש השנה דף יז:) למי שמשים עצמו כשיריים. נראה לי בס"ד על פי מה שפירש מורנו הרב יעקב מדובנא ז"ל, יש עובר על פשע חבירו שחטא לו בדברים, מפני שיהיה לו טובה בזה כדי שיהיה הקב"ה מעביר לו על פשעיו מדה כנגד מדה, ויש שעובר על פשע חבירו שחטא לו בדברי בזיון מפני הענוה שלו שהוא נבזה ונמאס בעיני עצמו, ולכן לא יחשוב דברים אלו שדבר חבירו בעדו לבזיון.

כל אדם צריך לחשוב עצמו תמיד הוא סוף ושיור שבו נשלם הכרעת כף הזכיות והכרעת כף העונות, הנה זה הוא אשר יזכה לכך

וכמו שכתוב (תהלים ט"ו ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד. נבזה מאחרים בדברים, הנה בעיניו, רצונו לומר בעיני עצמו, הוא נמאס יותר מן הבזיון שביזוהו, ולכן אינו מקפיד על מה שחטא לו חבירו בדברים, עד כאן דבריו, יעויין שם. וכאן בא ר' אחא בר חנינא לפרש מה שנאמר שיעביר לו הקב"ה על כל פשעיו לאו בכל מעביר על פשעי חבירו איירי אלא רק אותו שאינו מקפיד על פשע חבירו מפני שהוא משים ורואה עצמו בדעתו שהוא מאוס כשיריים אלו שמשיירין בקערה אחר אכילה שהם נמאסין בעיני בני אדם ואין אוכלים השיורין אלא הפחותים שהם המשרתים והעניים כן הוא נמאס בעיני עצמו, ולכך אינו מקפיד על בזיון שבזהו חברו, הנה לזה דוקא מעביר על פשעיו, אבל היודע בעצמו שהוא אדם חשוב ובזהו חבירו בדברים וחטא לו והוא שותק ועובר על פשע חבירו כדי להרויח טובה מאת ה' שיעביר על פשעיו לא יזכה לכך. או יובן בס"ד מה שאמר משים עצמו כשיריים, על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל [קדושין מ' ע"א] לעולם יראה אדם עצמו כאלו העולם חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף זכות, וכו'. ונמצא שכל אדם צריך לחשוב עצמו תמיד הוא סוף ושיור שבו נשלם הכרעת כף הזכיות והכרעת כף העונות, הנה זה הוא אשר יזכה לכך.

יחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, ומי יודע כמה חטא בגלגולים שקדמו, ואף על פי שעתה מלא תורה ומצות לא יספיקו להשלים חסרון גלגולים שקדמו לשליש ולרביע, ובזה יהיה שפל בעיניו באמת

ועוד נראה לי בס"ד דאם האדם רואה עצמו מלא תורה ומצות איך יהיה שפל ועניו בעיני עצמו באמת, אך בזאת יוכל להיות שפל אף על פי שהוא מלא תורה ומצות והיינו שיחשוב שכבר בא בגלגול בעולם הזה כמה פעמים ומי יודע כמה חטא בגלגולים שקדמו, ואף על פי שעתה מלא תורה ומצות לא יספיקו להשלים חסרון גלגולים שקדמו לשליש ולרביע ובזה יהיה שפל בעיניו באמת. וזה שאמר למי שמשים עצמו כשיריים רצונו לומר עתה הוא שיורין של גלגולים אחרים, ובזה יהיה שפל באמת. או יובן יעשה עצמו דהיינו צרכי גופו כשיריים כלומר טפלים.

להודיע לבני אדם כח המצוה של זכות הרבים

ועוד בבניהו בן יהוידע (תענית דף כד.) ומייתנא חמרא לקדושא ואבדלתא. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה, הוא עשה מצוה ביין שהוא בסוד הגבורה כנודע, לכן הגשמים שהם בסוד הגבורה ירדו בזכותו, דידוע מה שאמרו לעיל [דף ב' ע"א], למה נקראו גבורות גשמים מפני שיורדים בגבורה, ובודאי זכות רבנו הקדוש נפיש טובא טפי מאותו האיש אלף פעמים, ובכלל מאתים מנה, אך רצו מן השמים להודיע לבני אדם כח המצוה של זכות הרבים.

העובר עבירה בסתר הרי זה גונב דעת הבריות, שמראה עצמו לפניהם שהוא צדיק והוא איש רשע, וכיון שגונב דעת הבריות גורם שגם הקליפה תעיז לגנוב משפע הקדושה יותר מדאי מדה כנגד מדה

ועוד בבניהו בן יהוידע (חגיגה דף טז.) ועוד נראה לי בס"ד כי העובר עבירה בסתר הרי זה גונב דעת הבריות, שמראה עצמו לפניהם שהוא צדיק והוא איש רשע, וכיון שגונב דעת הבריות גורם שגם הקליפה תעיז לגנוב משפע הקדושה יותר מדאי מדה כנגד מדה, וידוע שאין הקליפות יכולות ליקח כלום אלא רק מן הגבורות שבקדושה הנקראים אלקים קדושים, וידוע ששם אלקים שבקדושה שהוא סוד הגבורות בכללו שמונים ושש כמנין כו"ס, ובפרטיו מספר ת"ל, דכל אות ממנו כולל מספר שם אלקים שלם, וכל זה נרמז באותיות שאחר אותיות שכינה שהם אותיות ת"ל, ואותיות כו"ס, וזה שאמר כל העובר עבירה בסתר, שגונב דעת הבריות, ובזה גורם שהקליפה תגנוב ותינק מן הגבורות שבקדושה, כאלו דוחק רגלי השכינה, רצה לומר הגבורות הרמוזות בסוף אותיות שכינה, שהם ת"ל וכו"ס, כאמור, שגורם שינקו הקליפות מהם.

כל הכועס כאלו שכינה אינה חשובה כנגדו

ועוד נראה לי בס"ד, כאלו דוחק רגלי השכינה, על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר [נדרים כ"ב ע"ב] כל הכועס כאלו שכינה אינה חשובה כנגדו, דאותיות שכינה מתחלקות לשתי חלוקות שהם ש"ך ינ"ה, והכועס מגביר הדינים וממשיך ש"ך ניצוצין של הדינים, ומסלק ינ"ה שהוא מספר שם אדנ"י, ולזה אמר אין שכינה, רמז לשם אדנ"י הנרמז באותיות ינ"ה דשכינה, חשוב כנגדו, עכ"ד בשער מאמרי רז"ל ע"ש. ובזה יובן, העובר עבירה בסתר, שאז הוא כופר בהשגחתו יתברך, הרי זה מגביר הדינים מדה כנגד מדה, שממשיך ש"ך ניצוצין של הדינים, ומסלק שם אדנ"י שרמוז באותיות ינ"ה שבסוף שכינה, וזהו רגלי השכינה, כי ינ"ה הם סוף שם שכינה.

המדקדק לומר דבר בשם אומרו הרי זה מואס בגאוה ולומד תורה לשמה

ועוד בבניהו בן יהוידע (מגילה דף טו.) נמצא למדנו מכאן שהאומר דבר תורה בשם אומרו מביא גאולה, וצריך להבין מה טעם יש בזה על דברי תורה. ונראה לי בס"ד דאם אומר דבר תורה ואינו אומרו בשם אומרו, זה יהיה מחמת גאוה שרוצה להתגאות בטלית אחרים, שיחשבו העולם שדבר זה הוא המחדש אותו מדעתו, ולפי זה המדקדק לומר דבר בשם אומרו הרי זה מואס בגאוה ולומד תורה לשמה, לכן מדה כנגד מדה בזכות זה שלומד לשמה יטיל הקב"ה אות למ"ד שבו רמוז לימוד התורה בתוך אותיות גאוה אשר מאס זה האדם, ויהיה כאן צירוף גאולה ולזה אמר מביא גאולה לעולם.

האומר דבר בשם אומרו בשביל טעם זה, יש לו אמונה בדברים הנסתרים שנעשים לצדיקים בקבר, כי דברים אלו אינם גלוים אלא נסתרים, ורק נודעים לנו על פי הקבלה

או יובן בס"ד טעם לזה, כי ידוע התועלת שיצאה לבעל אותו דבר אם יאמרו דבר תורה משמו הוא שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ונמצא זה האומר דבר בשם אומרו בשביל טעם זה, יש לו אמונה בדברים הנסתרים שנעשים לצדיקים בקבר, כי דברים אלו אינם גלוים אלא נסתרים, ורק נודעים לנו על פי הקבלה, וזה המאמין בדברי קבלה שאין גלויים לעיני הכל הרי זה בעל אמונה, וידוע האמונה מקרבת הגאולה וכמו שאמרו רז"ל [מכות כ"ד ע"א] בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, והמאמין בדבר אחד מדברי קבלה הרי זה מאמין בכל, ולכן האומר דבר בשם אומרו שנמצא מאמין בדברי קבלה הנזכרת מביא גאולה לעולם.

השי"ת ישלם מדה כנגד מדה, ואינו מקפח שכר דבר כל דהו

בגמרא כתובות (דף סב:) רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה איעכב לי עד דאתי בהדך, לא איעכבא ליה, אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי, אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה, אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל, אמר שמע מינה האי רביתא דידן, אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא, דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה, אמר לפניו רבונו של עולם ענייה זו זה שכרה, בעא רחמי עלה וחייה. ומבאר בבניהו בן יהוידע , הא דהוצרך תלמודא לפרש דבר זה, שאמר לו תמתין לי ולא רצה להמתין, היינו ליישב בזה דבר אחר, שיש להתפלאת הלא אלישע הנביא ע"ה כשהחיה את הילד הוצרך לעשות כמה דברים, ששם פיו על פיו וכו', ואיך ר' חנניה בבקשת רחמים החיה אותה תכף ומיד, אך בזה מובן הטעם, כי השי"ת ישלם מדה כנגד מדה, ואינו מקפח שכר דבר כל דהו, והיינו בשכר שהיה להוט ומהיר לילך ללמוד תורה, דהגם שבקש ממנו ר' שמעון שימתין לו לא רצה, וזה הוא חוץ משורת דרך העולם, שיותר טוב להולכי דרכים שיתלוו זה עם זה, ויהיו בצוותא חדא, ועם כל זה להיותו נחפז ללמוד תורה שעה אחת קודם, לא רצה להמתין, ועל כן פרע לו השי"ת עתה שבקש רחמים להחיות את אשתו, ענה אותו תכף ומיד, ולא איחר לו בקשתו. ובמדרש ויקרא פרשה כ"א איתא י"ג שנים, וכאן אמר י"ב, אולי הם ישבו י"ב שלמים, ובתוך שנת י"ג חזר, ובמדרש חשיב מקוטעים, ובתלמודא חשיב י"ב שלמים.

ישראל, כשעושין רצונו של מקום הם יקחו עיקר השפע הקדוש, והחיצונים חלקם מן הפסולת אשר בעולם התחתון תדמה אליה הצואה והזבל של בית הכסא, ועל כן החיצונים נקראים בשם צואה בלי מקום

ועוד בבניהו בן יהוידע (כתובות דף סו:) מלקטת שעורים מבין גללי בהמתם של ערביים, נראה לפרש בס"ד הטעם שהגיעו ישראל בחרבן למדרגה התחתונה הזאת שילקטו שעורים מבין גללים לפרנס עצמן בהם, והוא כי ישראל כשעושין רצונו של מקום הם יקחו עיקר השפע הקדוש, והחיצונים חלקם מן הפסולת אשר בעולם התחתון תדמה אליה הצואה והזבל של בית הכסא, ועל כן החיצונים נקראים בשם צואה בלי מקום, וזהו סוד עבודה זרה של פעור, וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים, ובזה פרשו המפרשים רמז הכתוב [בראשית ל"ט ה'] ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף לשון גללים, ולכן מדה כנגד מדה בחרבן שרבו העונות ועשו תגבורת לחיצונים, ליזון מעיקר השפע הקדוש, אז ירדו ישראל למדרגה התחתונה הזאת, שיהיו יקרים שבהם מתפרנסים מן הגללים של בהמות הערביים, ודוק היטב.

ואם תהיה האומה גדולה אז גם קליפתה גדולה, ואז ממילא צריך יגיעה רבה לברר ניצוצי קדושה שבה

שם אשריכם ישראל. קשא מה שייך לשון אשריכם בחלוקה השנית. ונ"ל בס"ד דידוע אם ישראל נמסרים ביד איזה אומה, אז הקליפה של אותה אומה חוטפת ניצוצי קדושה מישראל ואין ישראל נגאלין ממנה אלא עד שיתבררו ניצוצי קדושה שחטפה הקליפה מהם, וגם ניצוצי קדושה שהיו באותה הקליפה מכבר, באופן שיבררו הכל חדשים עם ישנים, ואז יגאלו ממנה, וכדהוה בגלות מצרים שלא נגאלו אלא עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן [ברכות ט' ע"ב], ואם תהיה האומה גדולה אז גם קליפתה גדולה, ואז ממילא צריך יגיעה רבה לברר ניצוצי קדושה שבה, ואפשר שלא יוכלו לה, אך אם האומה שפלה אז גם קליפתה קטנה ושפלה, ויוכלו לה בודאי לברר ניצוצי קדושה שבה בנקל, שאז יהיו נגאלין ממנה בנקל, ולזה אמר אשריכם ישראל בחלוקה זו גם כן.

אם עשה בממון חסד הגון הרי זה נחשב מלח, לקיים הממון שלו

שם מלח ממון חסר ברי"ש, ואמרי לה חסד בדל"ת. נ"ל בס"ד הנפקותא בזה, אם ברי"ש אין זה מלח אלא אם כן יחסר ממונו, כגון שנותן צדקה לעני, אבל אם עשה גמילות חסדים שהלוה לאדם בששת דוחקו, ואחר כך חזר זה ופרע לו, דאין נחסר ממנו כלום, לא יועיל זה להיות בסוג מלח. ולמאן דאמר חסד בדל"ת, גם גמילות חסד כזו שהלוה ונפרע יועיל, דהא עשה חסד. ועוד נ"ל בס"ד הנפקותא, למאן דאמר חסר ברי"ש, אם נתן הצדקה לאדם שאינו הגון, כי חשב שהוא הגון יועיל, דהא זה חסר ממונו בשביל מצוה, ולמאן דאמר חסד בדל"ת בעינן שיהיה זה המתן חסד, ואם נתן לאינו הגון אין זה חסד, ולכן תמצא ממון מספרו עולה מספר חס"ד הגו"ן, כלומר אם עשה בממון חסד הגון הרי זה נחשב מלח, לקיים הממון שלו. גם ממון עולה מספר נח מלח, רמז שצריך להניח על הממון מלח, כדי שיתקיימו בצדקה זו גם כן.

דוד המלך ע"ה וחבקוק הנביא ע"ה כל מה שאמרו בבואם בעולם הזה, כבר אמרה אותו נשמתם שהיא מזלם בשמים, מקודם ביאתם לעולם הזה, וגם תפילות שלהם אלו נאמרו מכבר, ובעבורם ניצולו ישראל.

ועוד בבניהו בן יהוידע (סוטה דף מט.) אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב. קשה, ומקמי דייתי דוד המלך ע"ה ויתפלל תפלה זו, איך ניצולו ישראל מן העניות, וכן יש להקשות במאמר השני של חבקוק הנביא ע"ה. ונ"ל בס"ד, דאיתא בגמרא דשבת, כשעלה משה רבנו ע"ה למרום, הראהו הקב"ה את רבי עקיבא יושב ודורש עם תלמידיו על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, וכיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו רבינו מנין לך, אמר להם הלכה למשה מסיני ע"ש, ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים, הכונה שהראהו מזלו של רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ע"ש, ולפי זה גם דוד המלך ע"ה וחבקוק הנביא ע"ה כל מה שאמרו בבואם בעולם הזה, כבר אמרה אותו נשמתם שהיא מזלם בשמים, מקודם ביאתם לעולם הזה, וגם תפילות שלהם אלו נאמרו מכבר, ובעבורם ניצולו ישראל.

ואלו יתוקנו על ידי יסורין של עניות יותר משאר מיני יסורין, כי שבירתם עניות ותיקונם עשירות

ומה שהיו ישראל ראויים ליסורין של עניות שהם קשים ביותר, היינו כי ישראל באו לתקן שבירת הכלים, שהם ז' ספירות הנקראים ימי קדם, ואלו יתוקנו על ידי יסורין של עניות יותר משאר מיני יסורין, כי שבירתם עניות ותיקונם עשירות. ובזה מובן נועם שיח דברי רז"ל, שאמרו היו ישראל מוכרי רבב, כי רב"ב עולה מספר ימי קדם, ושבעה ספירות שנשברו נקראים ימי קדם כנודע, ולכן נאמר בישראל [יחזקאל ט"ז ז'] רבבה כצמח השדה נתתיך, שהם היו מוכרי רבב, ועל ידי תפילת דוד המלך ע"ה שהיא בסוד ה"א אחרונה שבשם, ניצולו מן רבב ונעשו רבבה, ולזה אמר [תהלים ט' כ"א] שיתה ה' מורא להם, שית הא על רבב, ויהיו רבבה, וזהו שאמר [שם כ"ג ה'] תערוך לפני שלחן נגד צוררי.

ולכן אם אין ביניהם תורה, שהיא סוד חכמה, ראויין להשרף, כי מדה כנגד מדה יסתלק אות יו"ד, שהיא סוד חכמה המפסקת בשם איש שראוי לחכם וישאר אש, ולכך ראויין להשרף

שם ואין ביניהם דברי תורה ראויין להשרף. נ"ל בס"ד תואר איש יצדק על תלמיד חכם, כי איש, לשון חשיבות כמו איש ירושלים, אישי כהן גדול, ותוך איש יש יו"ד שהיא סוד חכמה מפסקת בתוך אש, ולכן אם אין ביניהם תורה, שהיא סוד חכמה, ראויין להשרף, כי מדה כנגד מדה יסתלק אות יו"ד, שהיא סוד חכמה המפסקת בשם איש שראוי לחכם וישאר אש, ולכך ראויין להשרף.

התורה מעלה חן על לומדיה, דכתיב אילת אהבים ויעלת חן, ואם תוסיף מספר חן על מספר אש, יהיה מספר שנ"ט אותיות שטן, ולכן התורה שהיא אש ויעלת חן דוחה את השטן

או יובן בס"ד, התורה נקראת אש, דכתיב [ירמיה כ"ג כ"ט] הלא כה דברי כאש נאם ה', אך התורה מעלה חן על לומדיה, דכתיב [משלי ה' י"ט] אילת אהבים ויעלת חן, ואם תוסיף מספר חן על מספר אש, יהיה מספר שנ"ט אותיות שטן, ולכן התורה שהיא אש ויעלת חן דוחה את השטן, ולכן שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך שהוא מקום סכנה, ואין ביניהם דברי תורה, שהיא אש המעלה חן, לדחות השטן, אז ראויין להשרף באש של השטן, ועל זה הביא הפסוק דקאמר ויפרידו בין שניהם, וקשה הוה ליה למימר ויפרידום, ולמה האריך לומר בין שניהם, אך בא הכתוב לרמוז מאחר שהיו הלוך ודבר בדברי תורה שדוחה את השטן, לכך נדחה השטן ונפרד מהם, והיינו כי ההפרש שיש בין מספר אליהו שעולה ב"ן למספר אלישע שעולה תי"א, הוא מספר שנ"ט בדקדוק שהיא אותיות שטן, ולזה אמר ויפרידו בין שניהם, רצה לומר הפרידו השטן, שהוא רמוז במספר היתרון שיש בין שניהם.

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

עלון מס' 1021 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – י"ג אייר תשפ"ג

מידה כנגד מידה – חלק ג'

הקב"ה כל מדותיו מדה כנגד מדה – ושכר ועונש