הודעות שתייגו‘5778’

קץ לשנת תשע”ח / ר’ עודד כיטוב

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, משיח בתשע"ו, שבעים שנה

המאמר במקור: כאן ידוע שימות עולם חלוקים לשני אלפים תוהו – עד עת שהיה אברהם (שנולד ב-1948) בן 52 שנה (אשר קבלה בידינו שאז החל לעשות נפשות בחרן[1]) ; שני אלפים תורה (- משמע זמן שמסוגלים לקבל תורה כפי שהיא, “מן השמים”, בלי לתהות ולשאול יותר מדאי שאלות…) – בערך עד חתימת המשנה (כמדומה שהשנה המדויקת אינה ידועה, וגם כי נראה שהמשנה ‘נפתחה’ גם בזמן ‘רבותינו’ נכדי רבי, ואכמ”ל); ושני אלפים ימות המשיח – שכבר אין הדורות מסוגלים להפיק תורה חתוכה שתתקבל כמות שהיא, ואז עיקר העניין לתהות על התורה החתומה ולשאת ולתת בה ו’לתרגם’ אותה (‘אמורא’ היינו מתורגמן) באופן המתיישב על הלב, כך שיגבר ‘חסד נעורים’ – דור המדבר, המרכזי בשני אלפים תורה – על ‘חטאת נעורים’ – דור המבול, המרכזי בשני אלפים תוהו – בדורו של משיח.
והנה ידוע שבכל דבר יש התכללות, וראוי אם כן לחלק כל אחד מן השלוש לשלושה.
אם כן, ה’תורה שתוהו’ תתחיל בסביבות שנת 666 ליצירה, שהיא שנת 44 לחנוך, שאולי אז עמד על דעתו והחל לחנך ולהתהלך את האלוקים, ותסתיים בערך בהיות נח קרוב לגיל 400, שאולי אז החלו דור המבול לפרוק מעליהם עול תורת מתושלח, למך ונח,[2] עד שהפכו מי הדעת למים הזידונים והחזירו העולם לתוהו ובוהו; ומאז ועד אברהם יחשבו שנות ‘משיח שבתוהו’, שראוי היה אז להגביר התיקון על התוהו, אך בעוונות יצאו השנים ועדיין לא בא התיקון. (ומכל מקום אינו תוהו גמור כעשרה דורות שלפני המבול, כי “בא אברהם וקיבל שכר כולם”. והיחס ביניהם כבוהו מול תוהו ואכמ”ל).
ובתוך אלפיים שנות התורה יהא השליש הראשון בערך עד ימי בועז, שממנו החל יחס בית דוד. שעד אז התורה במידה מסוימת ‘בשמים’ (לשון שממה ותוהו) ואינה מיושבת בארץ, ובועז תיקן לשאול בשלום חברו בשם – להוריד העניין האלקי לארציות ממש, אשר זה עניין “מלכות פה תורה שבעל-פה קרינן לה”; ומשם עד סוף ימי בית ראשון יש שכינה ומלכות בישראל, והוא ה’תורה שבתורה’; ומאז ועד חתימת המשנה בסילוק שכינה ונבואה (וממילא גם סילוק מלכות של ממש), הוא שנות ה’תוהו שבתורה’.
ובשני אלפים ימות המשיח, יהא השליש הראשון, ה’תוהו-שבימות-המשיח’, מימי האמוראים, התוהים ושואלים שאלות על המשנה המסורה בידם, ועד קרוב לאמצע ימי הגאונים, שהחלו להתחבר ספרי הלכות פסוקות והלכות גדולות וכיוצא בהן; ומשם כל ימי הראשונים והפוסקים הגדולים ועד דור השו”ע, ובמקביל האריז”ל בפנימיות התורה – הרי הן שנות ה’תורה שבימות המשיח’.
וכשבאנו לכך, נחלק גם את השליש האחרון, אשר משנת של”ג, ‘ימות המשיח שבימות המשיח’ – שכבר ערוכה בידינו גם תורת הפוסקים הראשונים, ולא רק המקרא והמשנה – לשלוש יחידות של 222 שנה, ויהא השליש הראשון, ה’תוהו שבימות המשיח שבימות המשיח’, עידן הנושאי כלים ש’פותחים מחדש’ את ספרי הפוסקים ודנים בדבריהם כדרך הגמרא למשנה. ובפנימיות התורה הוא עידן גורי האריז”ל ותלמידיהם, עם ‘בעלי השם’ הנסתרים, כולל רבינו הבעש”ט ותלמידיו הראשונים; ועד סביבות שנת תקנ”ה שהחלה להתגבש תורת הגר”א מצד אחד ותורת אדמו”ר הזקן מצד שני, ומאז הן שנות ה’תורה שבימות המשיח שבימות המשיח’, עד לימינו אלה, היינו סביבות שנת תשע”ח שכבר מלאה הארץ ספרים אין קץ והידע מונח וזמין לכול והגיע השעה שתהא “תורת כל אחד בידו” מופנמת, וגוברת על התוהו שבנפשו. ובא לציון גואל בימות המשיח-שבימות המשיח- שבימות המשיח, בתלת זימני הוי חזקה ולא יתמהמה עוד, אלא בוא יבוא לא יאחר, אמן.
[1] פ”ק דע”ז. וראו במאמר לפרשת לך לך איך מתיישב זה עם דברי סדר עולם שיצאו מאור כשדים לחרן 5 שנים קודם לך לך בגיל 75.
[2] שהיו מסוגלים לקבל תורה, ונשמת משה-‘בשגם’ הייתה שם, כפי הנראה בתוך מתושלח, אך סרב להשתלח ולהיות משיח, וכשמת השליח בא המבול, ואכמ”ל.

⇐ ⇐ ⇐ רמזי גאולה בחדשות 5778 מאת: עמיחי – פוסט מרוכז מתעדכן #

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-גלריות גימטריה, כללי, תיעוד אירועים

כמובן המספר 50
זה כנגד זה
50 שערי טומאה כנגד 50 שערי בינה. (בינה = 67)

כמו ביציאת מצרים…ה-50 זה כאן. והכל קשור לטראמפ (424)

טוד ברסנר אספן אומנות = 7780 את בש !

כתבה מעניינת באתר ynet: 45 =גאולה

424 = משיח בן דוד

כמו תמיד בוחן דבר ראשון מה נותן לי המסתתר.

“אביב נעורים” בימינו = 667 מסתתר רגיל
(המשיח כאן חי קיים ופועל…ועדיין הכל בהסתר)
667 = בהסתר (רגיל)

 ציוץ של טראמפ 222 השנה שלנו 35 = יהודי – 182 = יעקב

“המתחם הקדוש”. הכל רותח מסביב. 700 (70)

צעדת הערבים לגדר 

“צעדת הגדר” = 778 רגיל ומילים

877 במדבר רבה

פי5

“צעדת המיליון” = 3630 רגיל ואותיות ! (363 = המשיח)
משיח בפתח = 4240 רגיל !!!

 

448 – משיח מלך ! חמישה אותיות “המשיח” בת 7 על הגדר + 7 הרוגים

מאת עמיחי: סימן ע צ ו ם !
פעם רביעית תוך שנתיים שאנחנו מקבלים 358 במסתתר הרגיל…ותמיד זה התאים בול לעצם הנושא (מספרי 45 או 70)
הילד בן 4.5 שנים (45 גאולה) !
שמו: ‘חוסאם קבלאן’ = ‘358’ מסתתר רגיל !!! (משיח=358)

וכן יש שלוש פעמים את המספר 48 = מ”ח – והסיפור הוא של תרומת מח עצם לתינוק….! רמז הגיע הזמן להפעיל את המוח ולחפש את הקב”ה בעולם ….. ולקבל גאולה = 45

עיתוי חשיפת השמדת הכור הסיני
עכשיו ברורה יותר.

הכור נמצא 450 ק”מ מגבול ישראל
והפקודה להשמדה ניתנה בדיוק בשעה 00:45
וכמובן נעשה ביום חמישי (חמישה) וכן אנו שוב רואים את הספרות 48 = מח…

 

“עולים לדגל” = 783 גדול !!! התשע”ח
877 משולש !!!

עדכון 13.3.2018 נוספו כל רמזי חודש אדר התשע”ח

הרמזים החזקים מודגשים באותיות גדולות

מאת: ע’ תופעת “עומר אדם”. מהגימטריות הכי חזקות שיצאו לנו השנה !!! 30 אלף נמכרו בשעות ספורות ו-45 אלף בהמתנה ! (גאולה=45+אלופו של עולם{כמו גם תיקי נתניהו 1000 וכו’})

המפיק אשר ראובני – “בכל שנתיים לא זכור לי דבר כזה, בסדר גודל כזה”. העיתוי ושוב העיתוי. הבחור שומר שבת, וההצלחה לא העבירה אותו על דעתו. צנוע וענו. מקבל ברכה מבורא עולם, ותוך כדי סימנים עצומים שאנחנו על סף הגאולה.

45 אלף בהמתנה

שימו לב גם למספר 3 בכתבה כמה פעמים, (גל=33 רמז שצריך לפקוח עיניים ולהתבונן) וכן כתוב: “אנשים מוכרים במחירים מופקעים של 400 500 שח לכרטיס – שוב 45 !

המשך הרמזים אחרי התמונה

תופעת “עומר אדם”

הסימנים חזקים וברורים.

700 דולר לכרטיס בארה”ב (סיבוב הופעות) כרטיסים נמכרים בשוק השחור.

אדם = 45 (גאולה)
עומר אדם = 361 רגיל (משיח בא)
363 רגיל ומילים. (המשיח)

הזמר עומר אדם = 783 את בש (= התשעח)

פי5
הזמר עומר אדם סימן לגאולה = 4240 רגיל ! (משיח בן דוד)

שימו לב

עומר אדם סימן לגאולה בימינו = 13660 מילוי רגיל (366) !
3-366 מסתתר רגיל !

הבחור ענו וצנוע ושומר שבת

לא ייאמן 🕭🕭🕭

פתאום נזכרתי שהוא גר ב-“משמר השבעה” (המספר 7 כמובן)

איך הכל מתחבר

הנה בבקשה פצצת מימן

עומר אדם משמר השבעה = 8775
מסתתר רגיל !!!!!!!!!!

אומר אדם התאשפז 4.5 חודשים – המשך אחרי התמונה

שוב העיתוי. מדוע דווקא בימינו – ומדוע עומר אדם כוכב עליון שמוכר עשרות אלפי כרטיסים ברבע שעה – וכמובן אדם הזמר שהגיע לפני 4.5 חודשים לניתוח פשוט לכאורה, שהסתבך ואף היה בסכנת חיים. הכל מוביל למספר 45 כמו עוד עשרות רבות של אירועים בשנה האחרונה עם מספר הגאולה שהניבו גימטריות שמכוונות אותנו למטרה הקרובה מאוד.


שימו לב כל המצבים שהם טרום המצב המתוקן הם מסומנים ב: 44

גולה = 44

דם = 44

חול = 44

חול מצמיח מתוכו פירות ע”י שהגרעין מרקיב

דם מקבל צורה מכניסים את הנפש האלוקית ואז נהיה ‘אדם = 45’

וכן גולה ע”י שמכניסים את הא’ מקבלים ‘גאולה = 45’ שזה המטרה של הגולה

> כיום הממשל בארה”ב הוא מספר 45 !! <

 למי שעדיין לא ראה את הרמזים המדהימים של 45 בסגירת רשות השידור לחץ כאן

המשך…

רמזים על שנת תשע”ח | אֲזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם וים המלח בעומק 424 מטר | סוד החשמל – מתעדכן #

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סוד החשמל

אֲזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם.

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאֵזוֹר קֶבֶר דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּהַר צִיּוֹן וְאֵזוֹר שַׁעַר יָפוֹ וְהָרֹבַע הַיְּהוּדִי הֵם בְּגֹבַהּ 778 מֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַמָּקוֹם עִם שְׁנַת תשע”ח שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַהֲקָמַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וּכְעֵין זֶה שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ש. רֵייְסְקִין שליט”א שֶׁלָּכֵן הִשְתַּלְשֵׁל שֶׁיַּם הַמֶּלַח הוּא 424 מֶטְרִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָּם כְּמִנְיַן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְרַמֵּז שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר בֵּין יַם הַמֶּלַח לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברי הימים ב’ יג, ה) “הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִיד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח”. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁמָּשִׁיחַ וּמֶלַח פּוֹתְחִים וּמְסַיְּמִים בְּאוֹתִיּוֹת חֹ”ם הַמְסַמְּלוֹת אֶת הָאֵשׁ שֶׁל הַגְּבוּרָה, וְכָל הַהֶבְדֵּל הוּא שֶׁבְּמֶלַח יֵשׁ ל’ בָּאֶמְצַע וּבְמָשִׁיחַ יֵשׁ ש”י בָּאֶמְצַע. וְאִם נְחַלֵּק שׁ’ לְי נְקַבֵּל ל’. וְכֵן כָּל הַמְּצִיאוּת שֶׁל יַם הַמֶּלַח נוֹצְרָה לְאַחַר הֲפִיכַת סְדֹם, כְּשֶׁהוֹלִידוּ אֶת נִשְׁמַת דָּוִד וּמָשִׁיחַ בִּסְדֹם, דִּשְׁלִיטַת הַגְּבוּרוֹת וְהַמֶּלַח, יָצְרָה אֶת יַם הַמֶּלַח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יג, י) “וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”. וּמַשְׁמַע שֶׁלִּפְנֵי הֲפִיכַת סְדֹם הָיָה הַמָּקוֹם פּוֹרֵחַ וּמְלַבְלֵב, וְאַף שֶׁמּוּבָא בַּכָּתוּב (בראשית יג, ג) “כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח”, וְזֶה הָיָה קֹדֶם הֲפִיכַת סְדֹם. מוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם “הוּא יָם הַמֶּלַח”, אַחַר זְמָן נִמְשַׁךְ הַיָּם לְתוֹכוֹ וְנַעֲשָׂה יַם הַמֶּלַח, מַשְׁמַע שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמָן עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יַם הַמֶּלַח. וְכֵן הַתַּרְגּוּם מְתַרְגֵּם שָׁם הוּא אֲתַר יַמָּא דְמִלְחָא, הַיְינוּ הַמָּקוֹם שֶׁל יַם הַמֶּלַח. אֲבָל עֲדַיִן לֹא הָיָה שָׁם יַם הַמֶּלַח עַצְמוֹ. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית יד, י) “הוּא יָם הַמֶּלַח”, שֶׁבַּעֲוֹנָם נַעֲשָׂה אוֹתוֹ הָעֵמֶק מַיִם מְלוּחִים. (בביאור זה סייעני הרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א).

עדכון קודם כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁל 5760 בֵּיצִים, בֵּיצָה לְכָל שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתָּן לְהוֹסִיף עַד ג’ לוּגִין מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁהֵם י”ח בֵּיצִים, מִזֶּה נִלְמַד שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה עַד מַקְסִימוּם י”ח שָׁנָה מִשְּׁנַת 5760, עַד שְׁנַת 5778 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ (מעין ב נהר נט) וְדַע כִּי בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת יֵשׁ שֵׂעָר בַּגּוּף כְּנֶגֶד י’ כִּתּוֹת הַטֻּמְאָה, שְׂעַר הָרֹאשׁ רוֹמֵז לָרִאשׁוֹנָה, שֵׂעָר שֶׁעַל לֶחִי יָמִין רוֹמֵז לַב’, וּשְׂעַר לֶחִי הַשְּׂמֹאל רוֹמֵז לַג’, וְזֶה רוֹמֵז לַג’ עֶלְיוֹנוֹת שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן חֲשׁוּבוֹת אַחַת, וְשֶׁל בֵּית הַשֶּׁחִי הַיָּמִין רוֹמֵז לָרְבִיעִית שֶׁהוּא זְרוֹעַ יָמִין, וְעַל הַשֶּׁחִי הַשְּׂמָאלִי רוֹמֵז לַה’, וְשֵׂעָר שֶׁעַל הַגָּרוֹן וְהַלֵּב רוֹמֵז לַו’ שֶׁהוּא גוּף הָאִילָן, וְשֵׂעָר שֶׁבַּיָּרֵךְ יָמִין רוֹמֵז לַז’, וְשֶׁבַּשְּׂמֹאל רוֹמֵז לַח’, וְשֶׁסְּבִיב הַצַּדִּיק רוֹמֵז לַט’, וְשֶׁל אֲחוֹרָיו רוֹמֵז לָעֲשִׂירִית. וְעֶשֶׂר מְקוֹמוֹת אֵלּוּ הֵם כִּסֵּא לְעֶשֶׂר כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה לָחוּל עֲלֵיהֶם אִם יִטְמָא: וְדַע כִּי שִׁעוּר הַמִּקְוֶה הֵם ה’ אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים בֵּיצִים, וְסוֹד הָעִנְיָן הוּא כִּי לְסוֹף ה’ אֲלָפִים וְתש”ס שָׁנִים יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק “וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ”, וְיִתְקַיֵּם מִקְרָא דִּכְתִיב “מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ”, דְּהַיְינוּ כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה כַּנִּזְכָּר בַּזֹּהַר. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ פ. ל. שליט”א שֶׁלָּכֵן מְקַשֵּׁר הַ’חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ אֶת י’ הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם יֵשׁ שֵׂעָר בַּגּוּף שֶׁמֵּהֶם יוֹנְקִים הַחִיצוֹנִים עִם עִנְיַן הַקֵּץ שֶׁהוּא מְבָאֵר בִּשְׁנַת 5760 בְּסוֹד הַמִּקְוֶה, כִּי שֵׂעָר כָּפוּל 10 בְּגִימַטְרִיָּא 5700, וּמֵאִידָךְ שֵׂיעָר עִם י’ כָּפוּל 10 בְּגִימַטְרִיָּא 5800, וְהַ’חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ מְרַמֵּז שֶׁהַקֵּץ תָּלוּי בְּתִקּוּן הַשֵּׂעָר לְהַפְסִיק אֶת יְנִיקַת הַחִיצוֹנִים, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ 10 מְקוֹמוֹת שֶׁל שֵׂעָר זֶה מַגִּיעַ לְ100 שָׁנִים שֶׁמִּ5700 עַד 5800 שֶׁהֵן הַ100 שָׁנִים שֶׁל קֵץ בְּעִתָּהּ שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר, וּבְתוֹךְ זֶה הוּא רוֹאֶה אֶת שְׁנַת 5760 כִּשְׁנַת מִפְנֶה בְּתוֹךְ הַ100 שָׁנִים. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת (פנחס רנב. וירא קיט.) שֶׁמְּדַבֵּר עַל תַּהֲלִיךְ שֶׁל גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאָה שָׁנָה וְהוּא נוֹקֵט זְמַן שֶׁל שִׁשִּׁים שָׁנִים תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קיט:) שֶׁשִּׁבְעִים הַשָּׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הִתְחִילוּ בִּשְׁנַת תש”א, שֶׁמּוּבָא שָׁם כַּד אֲעֵילַת רֵישָׁהָא בֵּין בִּרְכָּהָא. הַיְינוּ בֵּין נֶצַח לְהוֹד. שֶׁאָז מַתְחִילָה תְּחִילַת זַעֲקָתָהּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהוּא בִּכְנִיסַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה תש”א, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶלֶף שָׁנָה מִתְחַלֵּק לְעֶשֶׂר מֵאוֹת, שֶׁהֵן כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת כַּנּוֹדַע, וּכְנִיסַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת תש”א הָיְתָה הַנְּקֻדָּה שֶׁבֵּין הַמֵּאָה שֶׁל הַנֶּצַח לַמֵּאָה שֶׁל הַהוֹד בֵּין בִּרְכָּהָא. כִּי בִּשְׁנַת תש”א הִתְחִילָה הַמֵּאָה שֶׁל סְפִירַת הַהוֹד, וְאִם נִסְפֹּר מִשָּׁם 60 שָׁנִים, מַגִּיעִים לַקֵּץ שֶׁל 5760 שֶׁעָלָיו דִּבֵּר הַ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’, וּכְפִי שֶׁרָאִינוּ בִּשְׁנַת 5764 שֶׁהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לִשְׂרֹף אֶת הַפֵּאוֹת וְיִתָּכֵן שֶׁהָיִינוּ זוֹכִים לַגְּאֻלָּה בִּזְכוּת תִּקּוּן הַשֵּׂעָר, אֶלָּא שֶׁמַּעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ לִדְחוֹת אֶת הָעִנְיָן. וְנָבִיא אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר: שִׁבְעִים הַקּוֹלוֹת שֶׁצּוֹוַחַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עַל בָּנֶיהָ, שֶׁהִתְחַזֵּק עֲלֵיהֶם הַקַּדְרוּת בַּגָּלוּת, בְּשִׁבְעִים הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל, “כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךְ ה’. וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לָךְ ה’ אֱלֹהֵינוּ”. וּבָהֶם הָאַיֶּלֶת מַכְנִיסָה רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ. הָרֹאשׁ הוּא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. בֵּין בִּרְכֶּיהָ שֶׁהֵם נֶצַח וְהוֹד. וְנִשְׁבַּע לָהּ בּוֹ לִפְדּוֹת אֶת בָּנֶיהָ בַּבֹּקֶר, שֶׁהִיא אַרְיֵה, בֹּקֶר יָמִין שֶׁל אַבָרָהָם, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיּוֹצֵא מִיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ “גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה”. וּמִשּׁוּם זֶה “חַי ה’ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר”. וְהַגְּרָ”א (על הזהר פנחס ריט:) מְחַבֵּר אֶת דִּבְרֵי הַזֹּהַר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת עִם הַזֹּהַר שֶׁל תַּהֲלִיךְ מֵאָה שָׁנָה.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (מקואות ז, ב) כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב וְנָפַל מֵהֶן קֹרְטוֹב לְתוֹכוֹ, לֹא הֶעֱלָהוּ, פּוֹסְלוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁמִּדִּבְרֵי הַ‘חֶסֶד לְאַבְרָהָם’ נִתָּן לִלְמֹד עַד מָתַי נִתָּן לִדְחוֹת אֶת גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ וּמַה סּוֹד הַדְּחִיָּה שֶׁשּׁוֹמְעִים מִצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱלָצִים לִדְחוֹת אֶת הַקֵּץ. כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר מִקְוֶה שֶׁל 5760 בֵּיצִים, בֵּיצָה לְכָל שָׁנָה, וְכֵיוָן שֶׁנִּתָּן לְהוֹסִיף עַד ג’ לוּגִין מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁהֵם י”ח בֵּיצִים, מִזֶּה נִלְמַד שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַגְּאֻלָּה עַד מַקְסִימוּם י”ח שָׁנָה מִשְּׁנַת 5760, עַד שְׁנַת 5778 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. בְּדֶרֶךְ זֹאת שֶׁמּוֹסִיפִים מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁאֵינָם פּוֹסְלִים. וְכֵן מַיִם הַשְּׂאוּבִים בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁמִּתְמַהְמֵהַּ בַּבְּחִינָה הַזֹּאת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁאֲחִישֶׁנָּה אוֹתִיּוֹת ח”י שָׁנָה, לְרַמֵּז שֶׁהָאֲחִישֶׁנָּה שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּעִתָּהּ נִמְצָא בַּח”י שָׁנִים הָאֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן נִתַּן לִדְחוֹת, וּבָהֶם צָרִיךְ לִפְעוֹל אֶת הָאֲחִישֶׁנָּה. וכן ענין הטהרה קשור בעיקר לתיקון השער, כידוע בהלכות טהרה שאם שערה אחת יוצאת מהמים האדם לא טהור, לכן הטהרה יש לה כח להוציא את החיצונים שיונקים דרך השער וְכֵן מַיִם שְׁאוּבִין בְּגִימַטְרִיָּא פַּרְצוּף זְעֵיר אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת, וּמֵאִידָךְ 963 לוּגִין שֶׁבַּמִּקְוֶה שֶׁכָּלוּל בָּהֶם גַּם הָאַרְבָּעִים סְאָה וְגַם הַשְּׁלֹשָה לוּגִין שֶׁנּוֹסְפוּ בְּגִימַטְרִיָּא פַּרְצוּף אֲרִיךְ אַנְפִּין דַּאֲצִילוּת. כי בבחינת זעיר אנפין שנקרא שם מ”ה עדין שייך להתמהמה, אבל כְשֶׁמַּגִּיעִים לְפַרְצוּף אֲרִיךְ אַנְפִּין שֶׁהוּא הַכֶּתֶר שָׁם כְּבָר אֵין דְּחִיּוֹת.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב”ר סט, ז) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָן גָּבֹהַּ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּן אֶלָּא י”ח מִיל, מַאי טַעְמָא “וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם” מִנְיָן “וְזֶה”. וּבְסֵפֶר ‘תּוֹרַת הָעוֹלָה’ לָרמ”א (פ”א) מְבָאֵר אֶת הַמִּדְרָשׁ עַל פִּי הָרַמְבַּ”ם (יסודי התורה ג, ה) מִסְפַּר כָּל הַגַּלְגַּלִּים הַמַּקִּיפִין אֶת כָּל הָעוֹלָם שְׁמוֹנָה עָשָׂר. וְרוֹאִים שֶׁמִּסְפַּר ח”י מְחַבֵּר אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה עִם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה. וְכֵן בְּעִנְיַן הַקֵּץ יִתָּכֵן שֶׁהוּא מְחַבֵּר אֶת קֵץ הַיָּמִין לְמַטָּה עִם קֵץ הַיָּמִין לְמַעְלָה שֶׁהָיָה בִּשְׁנַת תשל”ו לְפִי הָאֲרִיזַ”ל. וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ שָׁהָה בְּסֻכּוֹת י”ח חֳדָשִׁים, וְהִתְעַכֵּב בְּמִסְפַּר י”ח מִלְּהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית לג, יז). וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בַּקְּלִפָּה בִּשְׁנַת תש”ס שֶׁהָיְתָה שְׁנַת 2000 לְמִנְיָנָם שֶׁהֵם דִּבְּרוּ עַל סוֹף הָעוֹלָם, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁיָּכוֹל לְהִדָּחוֹת בְּעוֹד 18 שָׁנִים עַד שְׁנַת 2018 לְמִנְיָנָם.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא, אָמַר, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶן, לִכְשֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת, אָמַר לָהֶן, וְלֹא כָּךְ אֲמַרְתֶּם לִי, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת, אָמְרוּ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לָהֶם, אִם כָּךְ יֵהָפְכוּ מֵי מְעָרַת פַּמְיָס לְדָם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וּבֵאֵר הרה”ג ר’ אַבָרָהם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַכַּוָּנָה לִנְפִילַת קְלִפַּת הַשֵּׂעָר שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹנְקִים הָאֻמּוֹת, וּמִמֶּנָּה יֵשׁ לָהֶם אֶת הַשַּׁעַר שֶׁל הַמָּמוֹן וְהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם. וְהַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעִרְעֲרוּ עַל עֲבוֹדָה זָרָה בַּפֵּאוֹת הָיְתָה בִּשְׁנַת תש”ל, וְאָז חָזַר וְנִבְנָה, כִּי גְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל חָלְקוּ עַל הַגר”מ שְׁטֶרְנְבּוּךְ שֶׁעוֹרֵר זֹאת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה. וְהַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה בִשְׁנַת תשס”ד בָּהּ שָׂרְפוּ אֲלָפִים אֶת הַפֵּאוֹת, וְחָזַר וְנִבְנָה דֶרֶךְ הַהֶכְשֵׁרִים שֶׁהֵקִימוּ. וְאָנוּ מְקַוִּים כָּעֵת בִּשְׁנַת תשע”ח שֶׁשּׁוּב מִתְעוֹרֵר הָעִנְיָן שֶׁמְּעַרְעֲרִים עַל הַהֶכְשֵׁרִים וּנְקַוֶּה שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. וְכֵן יִפֹּל הַשַּׁעַר וְיִבָּנֶה, בְּגִימַטְרִיָּא ה’תשס”ג. כִּי שְׁנַת תשס”ד הִיא תשס”ג לְפִי חֲזַ”ל. וְכֵן שְׁנַת תשע”ח שֶׁהִיא תשע”ז לְפִי חֲזַ”ל, ר”ת תַּם שְׂעַר עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן הוֹסִיפוּ שֶׁיִּפֹּל וְיִבָּנֶה מְרַמֵּז עַל בִּנְיַן הַשֵּׂעָר, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (שבת צה.) דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא “וַיִּבֶן ה’ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע” מְלַמֵּד שֶׁקִּלְּעָהּ הקב”ה לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם. שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעֲתָא בִּנִּיתָא. וְרוֹאִים שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ אֶת עִקַּר הַבִּנְיָן שֶׁל חַוָּה מֵהַצֶּלַע בְּעִנְיַן הַשְּׂעָרוֹת שֶׁל חַוָּה.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י. פַּנֶּט שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (עובדיה א, כא) “וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה’ הַמְּלוּכָה”. וְרוֹאִים שֶׁתְּחִלַּת עֲלִיַּת הַמּוֹשִׁיעִים הִיא “בְּהַר צִיּוֹן”, כִּי הָר בְּאִידִישׁ הוּא שֵׂעָר, וְצִיּוֹן בְּגִימַטְרִיָּא נְקֵבָה, הַיְינוּ שְׂעַר הַנְּקֵבָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹנֵק עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר. וְכֵן שֵׂעָ”ר נִרְמָז בַּמִּלִּים “הַר עֵשָׂו”. וְכֵן לִשְׁפּוֹט אוֹתִיּוֹת שֵׁטְ”ל פ”ו, הַיְינוּ פֵּאָה הַנִּקְרֵאת שֵׁיטְל בְּאִידִישׁ וּפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא פֵּאָה. וּכְשֶׁעוֹצְרִים אֶת יְנִיקַת עֵשָׂו מִצִּיּוֹן אָז “וְהָיְתָה לַה’ הַמְּלוּכָה”. וּמְרֻמָּז בַּמִּשְׁנָה (חגיגה י.) כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִן בְּשַׂעֲרָה. וְכֵן מוּבָא (עיין בספר זהב לבושה ע’ רעו) בְּשֵׁם הָאַדְמוֹ”ר רַבִּי פִּינְחָס מִקּוֹרִיץ זצ”ל שֶׁאָמַר שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ יִרְאוּ שֶׁהַגְּאֻלָּה הָיְתָה תְּלוּיָה בְּחוּט הַשְּׂעָרָה שֶׁל שֵׂעַר הַנָשִׁים.

וְכֵן פֵּאָ”ה נִרְמֶזֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית הֲפוּכָה בַּכָּתוּב (בראשית ג, ג) “וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ פ. ל. שליט”א שֶׁגַּם שֵׂעָ”ר נִרְמָז בְּאוֹתָן מִלִּים בְּאוֹת שְׁנִיָּה הֲפוּכָה “וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן”. וְכֵן יֵצֶ”ר נִרְמָז בְּס”ת בְּאוֹתָן מִלִּים “וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן”.  והוסיף הרה”ג ר’ י. ב. ג. שליט”א שיצר פאה בגימטריא שם שפ”ו שבו תלויה הגאולה, כַּמּוּבָא בִּתְפִלַּת הָר”ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי שֶׁאוֹמְרִים בְּעֶרֶב פֶּסַח: וּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זַ”ל: הַשֵּׁם שפ”ו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, דָּוִ”ד בֶּ”ן יִשַׁ”י גִּימַטְרִיָּא שֵׁם שפו, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם דַּוְקָא בָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וְכֵן שֵׁם שפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב עַל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, (בראשית ג, ה) “כִּי ידֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע”.

וְכֵן פֵּיאָ”ה בְּא”ת ב”ש מַצּוֹ”ת, וְיִתָּכֵן שֶׁלָּכֵן בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר הָאֹפִים נִרְמָזוֹת הַמַּצּוֹת כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם “סַלֵּי חֹרִי” סַלִּים שֶׁל נְצָרִים קְלוּפִים חוֹרִין חוֹרִין וְדֶרֶךְ מוֹכְרֵי פַּת כִּסְנִין לְתִתָּם בְּאוֹתָן סַלִּים. וְסַלֵּי לֶחֶם מְחֹרָרִין מְרַמְּזִים עַל הַמַּצָּה שֶׁהִיא לֶחֶם מְחֹרָר. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַיָּשָׁר’ (הובא ב’סדר הדורות’ ב’ אלפים כ”ג) שֶׁלִּפְנֵי שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם הוּמְלַךְ שָׁם פַּרְעֹה חָדָשׁ שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה רִקָּיוֹן. וְיֵשׁ שָׁם מַעֲשֶׂה אָרֹךְ אֵיךְ הִמְלִיכוּהוּ אַחֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹהֵג לִישׁוֹן בְּבֵית הָאוֹפִים. וְכֵן שַׂר הָאֹפִים הָיָה מַגִּישׁ תִּקְרֹבֶת לְפַרְעֹה שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, מִמֵּילָא הוּא מְסַמֵּל בְּעַצְמוֹ אֶת מַהוּת הַתִּקְרֹבֶת לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּפֵאָה נָכְרִית כְּדִלְקַמָּן. וְכֵן שַׂר הָאֹפִים הִתְגַּלְגֵּל בְּהָמָן אוֹתִיּוֹת נִמָא שֶׁהִיא שַׂעֲרָה, וְכֵן הָמָן הָיָה סַפָּר שֶׁל כְּפַר קַרְצוּם. וְכֵן שַׂר הָאוֹפִים הִתְגַּלְגֵּל בְּיֵשׁ”וּ בֶּן פַּנְדִּירָא ר”ת פֵּאָה נָכְרִית. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט”א שֶׁהָמָן קָשׁוּר גַּם לְחֵטְא עֵץ הַדַּעַת, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (חולין קלט:) הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן “הֲמִן הָעֵץ”. וְהַכָּתוּב מְדַבֵּר עַל חֵטְא עֵץ הַדַּעַת. וְכֵן הָמָן יָצָא “אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ”, לְרַמֵּז עַל קִלְלַת עֵץ הַדַּעַת שֶׁהָאִשָּׁה עֲטוּפָה כְּאָבֵל. וְכֵן מְגִלַּת אֶסְתֵּר פּוֹתַחַת עִם הוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. וְכֵן פָּרֵס אוֹתִיּוֹת סַפָּר.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ולשלום אתם וכל הנלוים אליכם, ונזכה לשנת גאולה וישועה ברחמים.

מוּבָא

בַּ’שְּׂפַת אֱמֶת’ (וארא תרל”ז) ד’ מַלְכֻיּוֹת הֵם נֶגֶד אַרְבַּע פֵּרוּשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה פַּרְדֵּ”ס. וְהֵם הַד’ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה. וּלְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר עוֹד טַעַם מַדּוּעַ תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה בְּלִמּוּד הַסּוֹד דַּוְקָא. כֵּיוָן שֶׁהַד’ מַלְכֻיּוֹת הֵן כְּנֶגֶד פַּרְדֵּ”ס, יוֹצֵא שֶׁהַמַּלְכוּת הָרְבִיעִית הִיא כְּנֶגֶד הַסּוֹד, וְרַק בְּלִמּוּד הַסּוֹד אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אוֹתָם. וְכֵן מוּבָא מהג”ר בְּנָיָהוּ שְׁמוּאֵלִי שליט”א עַל הַכָּתוּב “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַמְתָּקַת תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, הַיְינוּ שֶׁאִם רוֹצִים שֶיִּהְיֶה “וְהָיָה” שֵׁם הוי”ה הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים, “עֵקֶב”, בִּזְמַן הָעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, תִּלְמְדוּ תּוֹרַת רַבִּי עֲקִיבָא, “תִּשְׁמְעוּן” תִּלְמְדוּ תּוֹרַת שִׁמְעוֹן סֵפֶר הַזֹּהַר. וְכֵן “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, ר”ת עִתּ”וֹ, וּמְרַמֵּז עַל זְמַן גְּאֻלָּה בְּעִתָּהּ. וּמְרֻמָּז גַּם כֵּן שֶׁהָעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא תִּהְיֶה רַק עַד שְׁנַת תִּשְׁמְעוּן. וּמְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל מַה שֶּׁאָמַר מָשִׁיחַ לְריב”ל כְּשֶׁשָּׁאַל מָתַי יָבוֹא “הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ”. וְכֵן “תִשְׁמָעוּ” אוֹתִיּוֹת עֵשָׂ”ו מֵ”ת, וְכֵן תִשְׁמָעוּ מְרַמֵּז עַל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן שְׁמִיעָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁ”הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ” ר”ת אַהֲבַ”ת לְסַמֵּל אֶת קֵץ הַיָּמִין שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָ”ה, וְזֶה גַם ר”ת תְּבֻאָ”ה הַמְסַמֶּלֶת פַּרְנָסָה. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יוסף מרציאנו שליט”א שתבת היו”ם בכל סוגי המילויים, ה”י ה”ה ה”א, יו”ד, וי”ו וא”ו ו”ו, מ”מ ם’. בגימטריא תשע”ח. והוסיף הרה”ג ר’ מרדכי אברויה שליט”א שרש”י אומר על הפסוק “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן”, שמרמז על מצות שאדם דש בעקביו, ותשע”ח בגימטריא שדש בעקב. וכן מובא במחזורים בשם הרוקח לומר בימים נוראים ז’ פעמים היום, הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ: הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ: הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ: הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה: הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ: הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ. כנגד ז’ תבות שבפסוק “וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה’ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם”.

וכן

שנת תשע”ח בסדור הרש”ש היא בסוד הוד שבהוד שבהוד, היינו המאה השמינית באלף השישי, העשור השמיני והשנה השמינית בתוך העשור. וסוד הַמִּסְפָּר 888 הוא הגימטריא שֶׁל הַכָּתוּב (איוב כח, ג) “קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ”. וכן תשע”ח ר”ת תהא שנת בעתה אחישנה. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ אברהם מייזלעס שליט”א שתשע”ח ר”ת תהא שנת חיי עולם. וכן ב’ פעמים פשט בגימטריא תשע”ח, לרמז שצריך ללמוד את הפשט ומה שמסתתר בפנים היינו הסוד. וְכֵן שְׁנַת תשע”ח מְרֻמֶּזֶת בָּרַמְבַּ”ן רשב”א ריטב”א ר”ן וְעוֹד, כְּשֶׁמְסַיְּמִים סֵפֶר כּוֹתְבִים תָּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם. וְכֵן הַכָּתוּב (דניאל יב, א) “יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל” בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב שָׁם “וּבָעֵת הַהִיא”. וְכֵן ס”ת שֶׁל כָּל הַפִּסְקָה, וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ. וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ. וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ. וְנָסוּ הַצְּלָלִים, בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן גְּאוּלָה הָעֲתִידָה בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח וְכֵן נֹסַח הַתְּפִלָּה ‘הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא‘. בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן נֻסַח הַתְּפִלָּה וּגְאָלֵנוּ גְאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן הַפָּסוּק (ישעי’ יא, א) “וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן זָכֹר וְשָׁמוֹר בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח וְכֵן “כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְגוֹ’ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ בָהּ”, עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. והוסיף הרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א שמשיח גאולה שלמה בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְכֵן שמעתי שה’תשע”ח בְּגִימַטְרִיָּא לְשׁוֹן הַגְּמָרָא (סנהדרין צח.) לֹא זָכוּ “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר” עם המילים והכולל. וכן ענ”י אותיות עי”ן, רמז שסיימנו עי”ן שנים של חבלי משיח, וכן רֹכֵב בגימטריא 222 מספר השנים שנשארו מתשע”ח עד סוף האלף.

וכן

תשע”ח מרמזת על שע”ח נהורין שהם סוד החשמל, כמובא ברמח”ל (ספר ‘פנות המרכבה’ פנה שניה) כְּשֶׁעָלָה הַנָּבִיא מְאִירִים בּוֹ מִיָּד אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְזֶה הַכֹּחַ יוֹצֵא מִגַּן עֵדֶן עַל הַר צִיּוֹן וְלָכֵן נִקְרָא “הַר קָדְשִׁי”, וְאָז כָּל זֶה מִתְפַּשֵּׁט עַד הַצַּדִּיק לְמַטָּה, הַנִּקְרָא עֵץ הַחַיִּים, כִּי בֶּאֱמֶת לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נִתְקָנִים בָּאוֹת צ’ הַזֶּה, וְעַל כֵּן “יִירְשׁוּ אָרֶץ”, מְקוֹם עֲלִיָּה לְקַבָּלַת הַנְּבוּאָה, מִיָּד הַנְּבוּאָה תִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל יִשְׂרָאֵל, “וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם”, אֵשׁ גָּדוֹל מִתְלַהֵט בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וְסוֹד זֶה חַשְׁמַל, חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת, כִּי הַנְּשָׁמָה מִתְדַּבֶּקֶת בָּם בְּנֹעַם גָּדוֹל מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט מִתְפָּרֵשׁ מִן הַגּוּף, בְּרֹב הַדְּבֵקוּת, וְאָז מִתְעוֹרֵר הָאֵשׁ הַזֶּה הַמִּתְלַהֵט בְּסוֹד הַחַשְׁמַל שע”ח מִינֵי שַׁלְהֲבִיּוֹת מִתְלַהֲטִים מִן הָאֵשׁ הַזֶּה, וְהוּא כְּמִנְיַן חַשְׁמַל, וְהֵם מִתְלַהֲטִים לְנֶגֶד הַנְּשָׁמָה הָעוֹלָה לְקַבֵּל הַנְּבוּאָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁנֹּסַּח הַתְּפִלָּה חַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה ר”ת שע”ח. וְכֵן אוֹתִיּוֹת שע”ח מְרֻמָּז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁקּוֹדֶם טֹטָפֹ”ת. חחע”ש, שֶׁהֵן הָר”ת שֶׁל מִסְפַּר שֵׁם הוי”ה חָמֵשׁ, חָמֵשׁ, עֶשֶׂר, שֵׁשׁ. כי תפילין משפיע את השפעות המזל שבאות דרך שע”ח נהורין.

 

ראש השנה אבילקע ארויף, אבילקע אראף.

ישנה

אמרה מהאדמו”ר רבי ברוך ממז’יבוז’ זצ”ל שאמר שהוא חושש יותר מחג השבועות שבו יש יום הדין על תורה, מאשר ראש השנה שבו נידונים על פרנסה, והוא אמר את המשפט ראש השנה אבילקע ארויף, אבילקע אראף. היינו לחמניה אחת פחות או אחת יותר לא מדאיגה אותו, אבל שבועות שנידונים על חידושי תורה זה הדין הגדול. ושמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שב’ פעמים בילקע בגימטריא משיח בן דוד, וארוף אראף בגימטריא משיח בן יוסף עם המילים, וכן

בלשון

הקדש ב’ פעמים לחם בגימטריא יוסף, היינו שבראש השנה נידונים על החלק של הפרנסה שבאה מיחוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. וכן בילקע מרמז על שם יב”ק שמסמל יחוד יסוד ומלכות.וכידוע שמעבר יב”ק בגימטריא משיח בן דוד. וכן אבילקע ארויף, אבילקע אראף בגימטריא ראש השנה הוא יום הדין עם המילים והכולל. וכן בלק”ע נרמז באמצע התבות של הפסוק “נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל”, ומצינו בַּגְּמָרָא (מו”ק טז:) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב, “נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וּנְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל” שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. היינו שהמלכות מקימה עולה של תשובה דרך השפעת הפרנסה שהיא משפיעה, כמובא בַּזֹּהַר (בראשית כט:) חַיִּים תְּלוּיִים בְּבֶן יִשַׁי, וּבַוָּא”ו נִמְשָׁכִים לוֹ, וּבָהֶם שׁוֹלֵט בַּכֹּל, וְהָאָרֶץ מִמֶּנּוּ נִזּוֹנָה. רוֹאִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ יַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה דֶּרֶךְ הָאוֹת ו’ וּבְכֹחַ זֶה הוּא שׁוֹלֵט בַּכֹּל, ומעורר את עם ישראל לתשובה. דְּבַעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה. וְכֵן קֶמַ”ח מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (ש”א ב, י) “וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ” בְּדִלּוּג ג’ אוֹתִיּוֹת. וכן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי צַדִּיק’ (שבת ה) דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע”ה שֶׁהוּא הַתְחָלַת אוֹר הַמָּשִׁיחַ הוּא הַגֶּבֶר שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וּמָשִׁיחַ יִהְיֶה הַסּוֹף וְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיְּתֻקַּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יָדוֹ. וכן ראש השנה הוא יום של קבלת מלכות ה’, ממילא היום הזה קשור עם המלכות, לכן אוכלים בראש השנה דְּבַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אִשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, וכן המזמור של ראש השנה (תהילים פ”א) מסיים בפסוק “וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ”. וְכֵן דְּבַ”שׁ מְרֻמָּז בַּכָּתוּב “דָּוִד בֶּן יִשַׁי”. וְכֵן גַּלְגַּל חֹזֵר בָּעֹלָם בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חוּטֵי הַחַשְׁמַל’ שֶׁגַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם לְהַשְׁפִּיעַ פַּרְנָסָה הֵם הַמַּלְאָכִים הָאוֹפַנִּים שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרָאִים גַּלְגַּלִּים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אַהֲבַת צִיּוֹן’ מִבַּעַל הַ’נּוֹדָע בִּיהוּדָה’ כָּל הַמַּטְבֵּעוֹת אֲשֶׁר הֵם עוֹבֵר לַסּוֹחֵר כֻּלָּם הֵם עֲגֻלִּים, לְרַמֵּז דָּבָר עָגֹל מִתְעַגֵּל וּמִתְגַּלְגֵּל, וְאֵין לוֹ תְּקוּמָה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהוּא גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם.

וּבְיֶתֶר

עֹמֶק נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הַמָּמוֹן נוֹתֵן אֶת הַשְּׁלִיטָה לַמָּשִׁיחַ, יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר, כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. דְּהִתְגַּלּוּת הַמָּשִׁיחַ הִיא בְּדוֹר אַחֲרוֹן שֶׁל שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת מִבְּחִינַת תַּחְתִּית הָרֶגֶל, כִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר (פקודי רנח.) כְּשֶׁתִּסְתַּיֵּם הַגָּלוּת בְּהַמְשָׁכַת הָרַגְלַיִם, אָז “וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַיּוֹם הַהוּא”. וּמְבָאֵר הַ’מְגַלֵּה עֲמֻקּוֹת’ (ויחי) בְּזֹהַר פְּקוּדֵי כַּד אִשְׁתַּלִים זִוּוּגָא עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין כְּדִין אָתִי מְשִׁיחָא, כִּי הֲלֹא סוֹד מְלָכִים אֵלּוּ, סוֹד אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ, וְרַגְלָיו אֲשֶׁר נִטְבַּע בִּקְלִפּוֹת אֵלּוּ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ מַעֲלִין מַיִּין נוּקְבִּין מַעֲלִין נִיצוֹצוֹת, וְכַאֲשֶׁר הַנִּיצוֹצוֹת יַעֲלוּ מֵחֵלֶק הָרַגְלַיִם דִּילֵיהּ וְיֻבְרְרוּ, אֲזַי מִיָּד יָבֹא מָשִׁיחַ. זֶה שֶׁכָּתוּב “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה” זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְאֵימָתַי יָבֹא מָשִׁיחַ בְּשָׁעָה שֶׁיְּהֵא “וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו”. וּבָרַגְלַיִם מְאִירָה יוֹתֵר הֶאָרַת הַמָּמוֹן מֵהֶאָרַת הַחָכְמָה, דְּהָרַגְלַיִם רְחוֹקוֹת מֵהַמֹּחַ, וּמְאִירָה בָּהֶן רַק הֶאָרָה קְלוּשָׁה מֵהַמֹּחַ. מֵאִידָךְ הָרַגְלַיִם הֵן בְּחִינַת מָמוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.) “וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם”, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו.

וְכֵן

לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ עַל מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּרוֹת צְפֵה לְרַגְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ רוֹמֵז עַל דְּרִיכַת הָרֶגֶל. וְכֵן “דָּרַךְ כּוֹכָב” מְרַמֵּז עַל דְּרִיכַת הָרֶגֶל. כֵּיוָן שֶׁרַגְלַיִם מְסַמְּלוֹת אֶת הַמָּמוֹן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קי.) “וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם”, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְכֵן “דָּרַךְ כּוֹכָב” מְרַמֵּז עַל דְּרִיכַת הַמַּזָּל, כִּי כּוֹכָב מְסַמֵּל מַזָּל, כַּיָּדוּעַ שֶׁה’ בָּרָא בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם אֶת הַכּוֹכָבִים יַחַד עִם הַמַּזָּלוֹת, וּשְׁנֵיהֶם מַשְׁפִּיעִים יַחַד. וְזֶה עֹמֶק הַ“דָּרַךְ כּוֹכָב” שֶׁהַמַּזָּל יִדְרוֹךְ בָּרַגְלַיִם לְמַטָּה מַטָּה בְּכֹחַ הַמָּמוֹן כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר. וְכֵן הַכָּתוּב (ש”א ב, ח) “מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאוֹמְרִים עַל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן שֶׁפָּשַׁט רֶגֶל, הַיְינוּ שֶׁאֵין לוֹ כַּבְיָכוֹל לְבוּשׁ לָרֶגֶל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמָּמוֹן. וְכֵן הַכָּתוּב “עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי” ר”ת נַעַ”ל.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַמִּצְווֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (עקב ע’ צו) שֶׁהַכַּוָּנָה בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ הִיא ה’ מוֹצִיא, הַה’ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת, מוֹצִיאָה אֶת הַלֶּחֶם מִן הָאָרֶץ לְהַשְׁפִּיעַ לְכָל הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ’ מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א (ע’ 282) שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב שֶׁיּוֹסֵף אָמַר (בראשית מז, כג) “הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה”, שֶׁיּוֹסֵף הַיְסוֹד מַשְׁפִּיעַ אֶת הַשֶּׁפַע דֶּרֶךְ הָאוֹת הֵ”א הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן בְּצִיעָ”ה מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב שֶׁדָּוִד אָמַר (ש”ב ו, כא) “אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם הוי”ה” בְּדִלּוּג ה’ אוֹתִיּוֹת, דְּדָוִד הוּא הַבּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה”ג ר’ יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁאוֹתִיּוֹת לֶחֶ”ם מַקְבִּילוֹת לָאוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ. שֶׁהֲרֵי אוֹתִיּוֹת מ”ח יֵשׁ בִּשְׁנֵיהֶם, וְהָאוֹתִיּוֹת ש”י שֶׁל מָשִׁיחַ מַקְבִּילוֹת לָאוֹת ל’ שֶׁל לֶחֶם, כִּי אִם נְחַלֵּק ש‘ לְי‘ נְקַבֵּל ל’. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ש. רֵייְסְקִין שליט”א שֶׁשְּׂדֵה חִטָּה נִקְרָא שָׂדֶה לָבָן מִלְּשׁוֹן לְבָנָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת. והוסיף הרה”ג ר’ אברהם ויספיש שליט”א שתשע”ח בגימטריא לחם.

וְכֵן

מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין לֶחֶם לַמִּסְפָּר עֶשֶׂר הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘בֶּן אִישׁ חַי’ (אמור) יִתֵּן שְׁתֵּי יָדָיו עַל הַפַּת בִּשְׁעַת בְּרָכָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּפַּת, וְגַם כְּנֶגֶד עֶשֶׂר מְלָאכוֹת שֶׁיֵּשׁ מִן הַחֲרִישָׁה עַד הָאֲפִיָּה, כִּי בְּכָל מְלָאכָה נַעֲשֶׂה בֵּרוּר נִיצוֹצוֹת קְדֻשָּׁה, כַּנּוֹדַע, לְכָךְ יֵשׁ עֶשֶׂר תֵּבוֹת בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא, וְעֶשֶׂר תֵּבוֹת בַּפָּסוּק עֵינֵי כֹל וְכוּ’, וּבְסִדּוּר רַבֵּינוּ הָרַשַּׁ”שׁ ז”ל כָּתוּב, תָּנִיחַ שְׁתֵּי יָדֶיךָ עַל הַפַּת וּתְכַוֵּין לְהַשְׁפִּיעַ מִכָּל הַי’ סְפִירוֹת עַל הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת לֶחֶם.

 

ב’ פעמים שטף עולה תשע”ח, ונרמז בכתוב “וְקִצּוֹ בַ – שֶּׁטֶף”.

כָּתוּב

(דניאל ט, כו) “וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף”. ושמעתי מהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שאם נחשב ב’ פעמים שטף עולה תשע”ח, ונרמז בכתוב “וְקִצּוֹ בַ – שֶּׁטֶף”. וכפי שרואים שמשתלשל 2 הוריקנים. וְכֵן שֵׁם שפ”ו עִם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהוּא שֵׁם הַקֵּץ בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁטֶף. וְכֵן ארה”ב מְרֻמֶּזֶת בַּפָּסוּק שֶנִּדְרַשׁ עַל הַמַּבּוּל (תהילים לו, ז) “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם”. וכן ארה”ב אותיות אַרֻבָּ”ה, וְכָּתוּב (בראשית ז, יא) “נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ”. וְכֵן שֹׁרֶשׁ מַיִ”ם מוֹפִיעַ בְּכָל הַתַּנַּ”ךְ 580 פְּעָמִים כְּמִנְיַן גִּשְׁמֵי בְרָכָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁ580 זוֹ גַם גִּימַטְרִיָּא שֶׁל פֶּתֶק שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא בּוֹ נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם.

בענין

הסערות שפוקדות את העולם מן הראוי להביא דברי המלבי”ם (תהילים כט, א) “מזמור לדוד” הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא על ידי סופה וסער מתחולל, על ידי זרם ושטף מים רבים, על ידי אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, על ידי רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה’ ברך את עמו בשלום. “הבו לה'” הזמינו את עצמכם לה’ להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמיכם לה’ השולח אתכם לעשות דברו, “הבו” והזמינו עצמיכם לה’ להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז, אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה’ ועוזו וגבורותיו: “הבו” והזמינו עצמיכם לה’ להראות גם כן כבוד שמו, כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו גם כן כבוד לשמו, כי תשתחוו לה’ בהדרת קדש עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה’, שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה: “קול” מצייר תהלוכות בני אלים אלה, פרץ מים שוטף את הארצות המשורר אומר, הקול הנורא הנשמע על המים הוא קול ה’ הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר אל הכבוד הוא הרעים, השטף הולך ומתרבה, אומר ה’ הוא המרעים ופוקד על מים רבים: “קול” עתה התעורר נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר קול ה’ נשמע בכל כח, קול ה’ נשמע בכל הדר, כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה’ נשמע בו ונחת זרועו יראה: קול הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר קול ה’ הוא השובר ארזים, וה’ הוא המשבר את ארזי הלבנון עד שירקדו מפניו כעגל, והלבנון והשריון עצמו ירקדו לפניו כבן ראמים. “קול” הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר קול ה’ הוא החוצב להבות אש: “קול ה'” הוא אשר יחיל מדבר כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, וה’ הוא יחיל מדבר קדש: “קול” מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה’ ודברו, קול ה’ בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו: “ה'” גם אם ה’ למבול ישב גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, “וישב ה’ מלך לעולם” לשפוט את כל הארץ, כי ה’ ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו , בכל זאת. “ה’ עוז לעמו יתן” לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו על ידי זה עז ותעצומות, וה’ יברך את עמו בשלום שעל ידי כן נחרבו הרשעים הנלחמים מהם והיה להם שלום מני צרים. והוסיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שהסופה אירמ”ה ר”ת רבנו ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים זצ”ל. והסופה חוז”א ר”ת חזון איש, לרמז שזכותם של שני גדולי הדור האחרון מביאה את הסופות להציל את היהודים ממקום הסכנה של אמריקה ולהביאם לארץ ישראל, ולכן חוז”א או חזו”א ר”ת “אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”, וכידוע שהחזון איש ייסד את החיים עם המצוות התלויות בארץ. וכן ארה”ב ר”ת רבי אליעזר בן הורקנוס, שהוא אמר בתשרי עתידים להגאל, וה’ יעשה נקמות בגויים בחודש תשרי ובפרט בחג הסוכות. וכן הורקנוס מרמז שצריך לנוס מפני ההוריקן. וכן הורקנוס בגימטריא משיח בן דוד עם המילים. וכן רבי אליעזר הוא בחינת ימין, בסוד קץ הימין, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ הָרד”ל עַל ‘פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (אות ב’) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר נִקְרָא הַגָּדוֹל לְרַמֵּז שֶׁשָׁרְשׁוֹ מִמִּדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּקְרֵאת גְּדֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (איכה קיג:) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר הָיָה גִּלְגּוּל רְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב. וּרְאוּבֵן בֶּן יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת יָמִין. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שְׁאֵרִית יַעֲקֹב’ מֵהַגרי”מ מוֹרְגֶנְשְׁטֶערְן שליט”א (ע’ קכג) שֶׁר’ אֱלִיעֶזֶר הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַת רְאוּבֵן שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מֵהַיָּמִין, וְלָכֵן שְׁמוֹ מַתְחִיל בָּאוֹתִיּוֹת אֵל שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁל הַיָּמִין. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגר”א עַל הַזֹּהַר (פקודי רנד:) רְאוּבֵן הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְלָכֵן נִקְרָא הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל שֶׁבָּאַחִים. וְכֵן פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִים בַּפָּסוּק “מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'”. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה בִּבְחִינַת חֶסֶד שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה’ וּלְהַמְתִּיקָם. וְכֵן מוּבָא בְּ’לִקּוּטֵי מוֹהַרַ”ן’ (תנינא ז’) שֶׁאֱלִיעֶזֶר ר”ת “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘תּוֹרַת לֵוִי יִצְחָק’ שֶׁאֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם הוי”ה. לָכֵן הוּא אָמַר אֶת הַמַּאֲמָר בַּגְּמָרָא (ברכות נז.) “וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הוי”ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ” ר’ אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

גּ’וֹנְג הַמְרַמֵּז עַל גּוֹג מאיים על האי גואם, בבחינת גוג שיוצא להלחם בארץ המגוג.

מָצִינוּ

בַּזֹּהַר שֶׁבְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יָבֹא עַם מִסּוֹף הָעוֹלָם לְהִלָּחֵם נֶגֶד אֱדוֹם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: (וארא לב.) בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “כִּי זֶבַח לַה’ בְּבָצְרָה וְגוֹ'”. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב, “לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'”. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “ה’ צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶך”. וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁהָעָם מִסּוֹף הָעוֹלָם שֶׁיָּבֹא לְהִלָּחֵם בֶּאֱדוֹם הוּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה ר”ת קֵ”ץ. וּמוּבָא בְּקֻנְטְרֵס ‘וְעָנְתָה הַשִּׁירָה’ מֵהָרַב נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁמִּיּוֹם י”ז בְּתַמּוּז עַד יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא, יִהְיוּ ג’ חֳדָשִׁים שֶׁכָּל כְּלַל יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. וְיִתָּכֵן שֶׁרָמַז עַל הַג’ חֳדָשִׁים שֶׁל הַזֹּהַר כְּדִלְעֵיל. כִּי גְמַר מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וְהַנִּצָּחוֹן, צְפוּיִים לִהְיוֹת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יַעֲקֹב שִׁמְשׁוֹן אָשֵׁר שליט”א שֶׁלְּשׁוֹן הַזֹּהַר סְיָיפֵי עָלְמָא בְּגִימַטְרִיָּא צְפוֹן קוֹרֵיאָה. וְכֵן צְפוֹן קוֹרֵיאָה בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ מָשִׁיחַ. וְכֵן סִיאוֹל מְרַמֶּזֶת עַל הַשְּׁאוֹל. וְרוֹאִים בַּמַּפָּה שֶׁצְּפוֹן קוֹרֵיאָה נִמְצֵאת בַּקָּצֶה הַמִּזְרָחִי בְּיוֹתֵר בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה, שֶׁהוּא הַקָּצֶה הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁמֵּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַתְחִיל הַשֶּׁפַע שֶׁל הָעוֹלָם, הַנְּקֻדָּה שֶׁל צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁהִיא הָרְחוֹקָה בְּיוֹתֵר בַּיַּבֶּשֶׁת, רְאוּיָ’ה לְהִקָּרֵא סוֹף הָעוֹלָם.

וְכֵן

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם’ מֵאֵת הרה”ג ר’ חַיִּים קִינְגְסְבֶּרְג שליט”א אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ אֶת הַסַּנְדְּלָר הַצַּדִּיק הַנִּסְתָּר הרה”ג ר’ מֹשֶה רַבִּיקוֹב זצ”ל מִתֵּל אָבִיב, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהַסַּנְדְּלָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים בְּרוּרִים שֶׁמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג תַּתְחִיל מֵהַמִּזְרָח הָרָחוֹק. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עוּבְדוֹת וְהַנְהָגוֹת לְבֵית בְּרִיסְק’ בְּשֵׁם הַמַּשְׁגִּיחַ ר’ אֵלִיָּהוּ לָאפְּיַאן זצ”ל שֶׁבִּזְמַן הַגְּאֻלָּה יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק (דברים כח, מט) “יִשָּׂא ה’ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ: גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן”. וְכֵן קֵץ נִרְמָז בְּ”מִקְצֵה הָאָרֶץ”. והוסיף הרה”ג ר’ אבישי כהן שליט”א ש“יִשָּׂא הוי”ה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ” בגימטריא צבא קוריאה הצפונית עם האותיות והמילים.

וְכֵן

מוּבָא בְּסִפְרֵי הַהֲלָכָה שֶׁבְּקוֹרֵיאָה עוֹבֵר קַו הַתַּאֲרִיךְ, וְקוֹרֵיאָה, קוֹרַעַת אֶת הָעוֹלָם בְּקַו הַתַּאֲרִיךְ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשָּׁם סוֹף הָעוֹלָם, וְשָׁם תַּתְחִיל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁתִּקְרַע אֶת הָעוֹלָם, וְתָבִיא סוֹף לָעוֹלָם הֶחָשׁוּךְ שֶׁל הַגָּלוּת. וְכֵן שָׁלְחוּ לִי שִׂיחָה מֵאֵת הָאַדְמוֹ”ר מֵחב”ד זצ”ל בְּעִנְיַן הָאָטוֹם. (שיחת י’ שבט תשמ”ו) בּוֹ הוּא מַעֲלֶה חֲשָׁשוֹת שֶׁהָאָטוֹם יִפּוֹל לְיָדַיִם שֶׁל נַעַר צָעִיר בִּלְתִּי שָׁפוּי כִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁיּוּכַל בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי לְרָעָה ח”ו בְּכָל הָעוֹלָם.

וְכֵן

צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁל הַיּוֹם, נוֹסְדָה וְקִבְּלָה עַצְמָאוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁבָּהּ קָמָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, ב – 1948. וְדִגְלָהּ דּוֹמֶה לְדֶגֶל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁבִּשְׁנַת 1948 חִלְּקוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁנַיִם, וְחִלְּקוּ אֶת קוֹרֵיאָה לִשְׁנַיִם. וְכֵן קוֹרֵיאָה מְרַמֶּזֶת עַל הַחֲלֻקָּה לִשְׁנַיִם בִּקְרִיעַת יַם סוּף. וְכַן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית כְּמוֹ אוֹת נוּ”ן הֲפוּכָה, לְרַמֵּז עַל סוֹף הַחֲרוֹן אַף שֶׁל הקב”ה. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית יא, לב) “בְּחָרָן”, הַנּוּ”ן הֲפוּכָה לוֹמַר לְךָ עַד אַבְרָם חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁעַד שֶׁאַבְרָהָם נוֹלַד עָבְרוּ 1948 שָׁנִים שֶׁל חֲרוֹן אַף, כָּךְ מֵחֻרְבָּן הַבַּיִת יֵשׁ 1948 שָׁנִים שֶׁל חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם. וְכֵן מַפַּת קוֹרֵיאָה נִרְאֵית בְּצוּרַת נַעַל הַמְרַמֵּז עַל הַסּוֹף, דֻּגְמַת הַנַּעַל שֶׁהִיא סוֹף קוֹמַת הָאָדָם. וּמְרֻמָּז גַּם בַּכָּתוּב “מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ”, וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַמְקֻבָּל הָרַב נַחְמָנִי זצ”ל שֶׁאָמַר עַל צְפוֹן קוֹרֵיאָה שֶׁהֵם נַאצִים. וְאָטוֹם בְּקוּרִיאָנִית נִקְרָא וַאנְזָה, כְּשֵׁם הַמָּקוֹם בּוֹ כִּנְּסוּ הַנַּאצִים ימ”ש אֶת הַוְּעִידָה שֶׁהֶחְלִיטָה עַל הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי. וְכֵן בְּקוֹרֵיאָה כֻּלָּהּ יֵשׁ 71 מִילְיוֹן תּוֹשָׁבִים כְּמִנְיַן וַאנְזָה. עַד כָּאן דִּבְרֵי הָרַב רֵייסְקִין שליט”א. וְכֵן פֻּרְסַם שֶׁמַּנְהִיג צְפוֹן קוֹרֵיאָה הַנּוֹכְחִי חִלֵּק מַתָּנָה לַחֲבֵרָיו לִכְבוֹד יוֹם הֻלַּדְתּוֹ, אֶת סִפְרוֹ הַיָּדוּעַ שֶׁל הִיטְלֶר ימ”ש.

 

וְנָבִיא טַבְלָה מֵהרה”ג ר’ מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט”א בָּהּ רוֹאִים אֶת הַמִּלִּים הָאִיּוּ”ם מִלְחָמָ”ה שׁוֹאָ”ה אֲטוֹמִי”ת צְפוֹ”ן קוֹרֵיאָ”ה. [שׁוֹאָ”ה אֲטוֹמִי”ת בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח]

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁצְפוֹן קוֹרֵאָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא יִשְׂרָאֵל. וְקוֹרֵיאוֹת מְרֻמָּזוֹת בַּפָּסוּק שֶׁל הַגְּאֻלָּה (זכריה יד, ו) “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ י’ ש’ צוּר שליט”א שֶׁצְפוֹן קוֹרֵיאָה בְּגִימַטְרִיָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶות. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ש. רֵייסְקִין שליט”א שֶׁקוֹרֵיאָ”ה בְּא”ת ב”ש דפגמת”צ בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרוֹ”ת. וְכֵן שֵׁם הַמַּנְהִיג שָׁם הוּא גּ’וֹנְג הַמְרַמֵּז עַל גּוֹג. וְכֵן קוֹרֵיאָה בְּקוֹרִיאָנִית הִיא הַנְגּוֹג וּבָהּ אוֹתִיּוֹת גּוֹג, וּבְגִימַטְרִיָּא גּוֹ”ג מָגוֹ”ג עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן שֵׁם מְדִינַת צְפוֹן קוֹרֵיאָה בֶּעָבָר, הָיָה גוֹגְ‘סאוֹן, וּבָהֶמְשֵׁךְ, גּוֹגוֹרִיאוּ. וְכֵן עַל הַנָּשִׂיא גּוֹג נֶאֱמַר “נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל” וּבְסֵפֶר צִפִּיתָ לִישׁוּעָה מֵהרה”ג ר’ יוֹאֵל שְׁוַוארְץ שליט”א (עמ’ 69) מְבָאֵר שֶׁ“תֻּבָל” הֵם קוֹרֵיאָה, כַּמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי (מגילה פ”א הל’ ט’) שֶׁתֻּבָל זוֹ “וִיתַנְיָיה”. וְכֵן גּ’וֹנְג מאיים על האי גואם, בבחינת גוג שיוצא להלחם בארץ המגוג, וכן שמעתי שקוראה נרמזת בכתוב (דברים לא, כט)וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים”, וכפי שמובא ב’בעל הטורים’ שם “הרעה באחרית הימים” ר”ת עולה בגימטריא גוג. “וקראת” ד’ במסורה. “וקראת אתכם הרעה”. “וקראת שמו ישמעאל”. “וקראת שמו עמנואל”. “וקראת ישועה חומותיך”. כשתקרא אתכם הרעה וקראת ישמעאל שתתפלל לאל שישמע אליך ויהיה עמנו ותשוב אליו בתשובה אז וקראת ישועה חומותיך.

וְהוֹסִיף

הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁשְּׁנַת 2018 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיָה בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים שֶׁה’ הֶרְאָה לְאַבְרָהָם אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כַּמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים (נב) “אֵימָה”, זוֹ בָּבֶל. “חֲשֵׁכָה”, זוֹ יָוָן. “גְּדֹלָה”, זוֹ מָדַי. “נֹפֶלֶת עָלָיו”, זֶה אֱדוֹם. והיא הָיְתָה מֻרְכֶּבֶת מִ70 שָׁנָה שֶׁל אַבְרָהָם וְעוֹד 1948 שָׁנִים עַד לֵדַת אַבְרָהָם, וְזֶה כְּנֶגֶד 70 שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בַּיִת רִאשׁוֹן, וְעוֹד 1948 שָׁנִים מֵחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, יַחַד נְקַבֵּל 2018 שָׁנִים. וְה’ הֶרְאָה לְאַבְרָהָם בִּשְׁנַת 2018 אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁתִּהְיֶינָה 2018 שָׁנִים עַד הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. וְכֵן בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 1335 כַּמּוּבָא בְּקֵץ דָּנִיֵּאל (יב, יב) “אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה”. וְכֵן “אֵימָה” בְּגִימַטְרִיָּא אָטוֹם, “חֲשֵׁכָה” בְּגִימַטְרִיָּא גַּרְעִין. וְכֵן בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים בְּגִימַטְרִיָּא נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁם נוֹלְדָה נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ יעקב אשר בנדיקט שליט”א שיש רמז פשוט ונפלא על בפסוק “אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה”. כי אֶלֶף מרמז על האלף האחרון, האלף השישי, שְׁלשׁ מֵאוֹת מרמז על השְׁלשׁ מֵאוֹת שנים האחרונים בתוך האלף שהחלו משנת ת”ש, שְׁלשִׁים מרמז על השְׁלשִׁים שנים האחרונים במאה הזאת,  “וַחֲמִשָּׁה” מרמז על החֲמִשָּׁה האחרונים בתוך העשר, שהתחילו משנת תשע”ו.

מוּבָא

בְּ’לִקּוּטֵי תּוֹרָה’ לְהָאֲרִיזַ”ל (שמות קכד) עִנְיַן גּוֹג וּמָגוֹג עוֹלֶה ע’ כְּנֶגֶד כָּל הָע’ אֻמּוֹת. כִּי אָז יִמְלֹךְ גּוֹג וּמָגוֹג עַל כָּל ע’ אֻמּוֹת וְכֻלָּם יָבֹאוּ יַחַד עַל יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ מִיָּדָם אָז יִהְיֶה הוֹשַׁעְנָא רַבָּא כִּי עַתָּה שֶׁנִּגְאֲלוּ מִיַּד בָּבֶל גָּלוּ לְמַדָּי וְאַחַר כָּךְ לְיָוָן וְאַחַר כָּךְ לֶאֱדוֹם וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה גְּאֻלָּה בְּהֶחְלֵט. וְכֵן עִנְיַן ז’ יְמֵי הֶחָג נֶגֶד ע’ שָׂרִים וּבְכָל יוֹם נִיצוֹלִים מִיַּד שַׂר אֶחָד שֶׁהוּא כּוֹלֵל עֲשָׂרָה, וְגוֹלִים לְיַד שַׂר אַחֵר, וְיוֹם הַז’ נִיצוֹלוּ מִיַּד כֻּלָּם, וְלָכֵן הוּא יוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וְכֵן רוֹאִים בַּהוֹשַׁעְנוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא “הוֹשַׁעְנָא לְמַעַן תּוֹלְדוֹת אַלּוּפֵי יְהוּדָה תָּשִׂים כְּכִיּוֹר אֵשׁ”. וּמְקוֹרוֹ מֵהַפָּסוּק (זכריה יב, ו) “בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ בִּירוּשָׁלִָם”. וְכֵן הֲרִיגַת הָרְשָׁעִים בְּמִשְׁפְּטֵי נִירְנְבֶּרְג אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, נֶעֶשְׂתָה בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא תש”ז, וְהֵבֵאנוּ מֵהֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה חֵלֶק מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג.

וְכֵן

הַכָּתוּב (תהילים כז, ה) “כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה”, אוֹתִיּוֹת יוֹם עֲרָבָה. כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּמִּשְׁנָה בְּסוּכָּה שֶׁהַתַּנָּא קוֹרֵא לְהוֹשַׁעְנָא רַבָּא יוֹם עֲרָבָה. וְכֵן שְׁנֵי אֵלּוּ עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 333 כְּמִנְיַן גַּרְעִין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט”א שֶׁזֶּה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל הַפָּסוּק “וַיִּצְעַק אֶל הוי”ה”. וכן שמעתי מהרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שהושענא רבה אותיות עונ”ש ארה”ב. וְכֵן יוֹם גִּלּוּי אַמֶּרִיקָה עַל יְדֵי קוֹלוֹמְבּוּס הָיָה הוֹשַׁעְנָא רַבָּא. וכן יש רמז שה’ יעשה נקמה בגויים בחג הסוכות, בכתוב (תהילים קמט, ז) “לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָה” כי “מִשְׁפָּט כָּתוּב” מרמז על הלולב שהתמר נקרא כותבת, “הָדָר” מרמז על האתרוג שנקרא “פרי עץ הדר”, “לְכָל חֲסִידָיו” מרמז על ההדס אותיות חס”ד בחילות ה’ בח’.

מוּבָא

בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ אחרי ע’ רכג) שֶׁאָדָ”ם, ר”ת אָדָם, דָּוִד, מָשִׁיחַ. דְּג’ אֵלּוּ שַׁיָּכִים לְאוֹתוֹ מַזָּל וּלְאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ וְלָכֵן הֵם מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ’ לָאַבַּרְבַּנֵּאל (ח”ב עיון ראשון פ”ה) וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁהַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ תִּתְגַּלְגֵּל בּוֹ נִשְׁמַת אָדָם הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁהוּא הָיָה רִאשׁוֹן בַּחֲזָרָה וְעוֹמֵד בִּמְקוֹם אָדָם רִאשׁוֹן. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהִיא עַצְמָהּ הָיְתָה נִשְׁמַת דָּוִד, כִּי הָיְתָה אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה תְּחִילָה בָּעוֹלָם בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבְאֶמְצַע זְמַן הָעוֹלָם בְּקֵרוּב הָיְתָה בְדָוִד, וּבְסוֹף הָעוֹלָם תִּהְיֶה בְמָשִׁיחַ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר “וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם”. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שה”ש ד) “מִצַּוְּרֹנָיִךְ” זֶה דָוִד שֶׁהָיָה בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת. וְעוֹד מָצִינוּ עַל דָּוִד שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶמְצַע, בְּסֵפֶר ‘שֵׁם מִשְּׁמוּאֵל’ (תצוה תרפ”א) אָרוֹן וְשֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מִתְיַחֲסִים לִשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, מְנוֹרָה מִתְיַחֶסֶת לְדָוִד וּלְמָשִׁיחַ, וּבַשַּׁ”ס סוכה נ”ב. מַאן נִינְהוּ שִׁבְעָה רוֹעִים דָּוִד בָּאֶמְצַע, אָדָם שֵׁת וּמְתוּשֶׁלַח בְּיָמִינוֹ, אַבְרָהָם יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה בִּשְׂמֹאלוֹ, הֲרֵי שֶׁדָּוִד מַקְבִּיל לְגוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה, שְׁלֹשָׁה קְנֵי הַמְּנוֹרָה הַיְמָנִים וְכֵן הַשְּׂמָאלִים פּוֹנִים אֶל פְּנֵי הָאֶמְצָעִי. וְכֵן מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘תִּפְאֶרֶת שְׁמוּאֵל’ (חנוכה) “מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה'”, הַפָּסוּק הַזֶּה אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת לְאֶמְצַע הַשִּׁירָה, וְכָתְבוּ דִלְכָךְ הִפְסִיק בְּאֶמְצַע הַשִּׁירָה, יַעַן שֶׁכְּשֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים בְּכָל הַנִּסִּים לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת, שֶׁהָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבָּם, וְצָעֲקוּ בְּאֶמְצַע הַשִּׁירָה מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה’, וּלְכָךְ הִפְסִיק גַּם כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ “בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'”, וּבְאֶמְצַע הַקַּפִּיטְל הִפְסִיק גַּם כֵּן בְּהַפָּסוּק מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה’, אֲשֶׁר גַּם כֵּן אֵין לוֹ שַׁיָּכוּת שָׁם, אַךְ לְפִי שֶׁהִזְכִּיר שָׁם נִפְלְאוֹת ד’ לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת הַבּוֹעֵר בְּקִרְבּוֹ, וְהוּכְרַח לוֹמַר בָּאֶמְצַע מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה’. וְכֵן עַל הָאוֹת ל’ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת מָצִינוּ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֶמְצַע הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן רוֹאִים בִּשְׁמוֹ שֶׁל דָּוִ”ד שֶׁיֵּשׁ ד’ מִיָּמִין, וְד’ מִשְּׂמֹאל וְהַו’ בָּאֶמְצַע. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט”א שֶׁגַּם בַּשֵּׁם יִשַׁ”י נִרְמְזָה צוּרַת אוֹתִיּוֹת דּוֹמָה לְדָוִד בִּבְחִינַת יָמִין שְׂמֹאל אֶמְצַע, וּבִּפְרָט שֶׁאוֹתִיּוֹת יִשַׁ”י ר”ת יָמִין שְׂמֹאל, וְכֵן ר”ת יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְאַחֲדִים בְּקַו הָאֶמְצַע. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אֶת שְׁנַת הָאֶמְצַע שֶׁל חַיֵּי דָוִד הַמֶּלֶךְ, הַיְינוּ שְׁנַת הָאֶמְצַע שֶׁל שִׁבְעִים שְׁנוֹתָיו, יוֹצֵאת שְׁנַת 2889 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם וְאִם נוֹסִיף עוֹד 2889 לָדַעַת מָתַי נִזְכֶּה שׁוּב לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, יוֹצֵאת שְׁנַת 5778. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יְהוּדָה וַיְנְגּוּט שליט”א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב אוֹתוֹ חֶשְׁבּוֹן עַד לֵדַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּמִלֵּדַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, נַגִּיעַ לִשְׁנַת תש”ח שֶׁהָיְתָה זְמַן פְּקִידָה שֶׁהֻחְמְצָה כְּדִלְקַמָּן. יוֹצֵא לְפִי זֶה שֶׁיֶּשְׁנוֹ הֶפְרֵשׁ שֶׁל 70 שָׁנָה בֵּין שְׁתֵּי הַפְּקִידוֹת כְּמִסְפַּר שְׁנוֹת חַיֵּי דָוִד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן דָּוִד בֶּן יִשַׁי לְפִי מִסְפָּר גָּדוֹל עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לְרַמֵּז שֶׁהֵם הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישִׁים עָלָיו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ אַהֲרוֹן שְׁפִּיצֶר שליט”א שֶׁבְּיוֹם ה’ בְּאִיָּר וְהַיּוֹמַיִם שֶׁאַחֲרָיו צֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת הֵן שפ”ו בְּגִימַטְרִיָּא דָוִד בֶּן יִשַׁי. וכן שמעתי שהשתלשל במדינת ישראל שעשו את הסמל של המדינה מגן דוד, וכמו שדוד אמר לה’ “הודיעני ה’ קיצי”, היינו שסיום חייו של דוד מסמלים את הקץ, כך יהיה אחרי 70 שנים של מדינת ישראל יהיה זמן הקץ.

“הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם” מְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘אֱמוּנַת עִתֶּיךָ’ (מועדים ג’ ע’ קי’) כָּתְבוּ סִפְרֵי הַחָכְמָה שֶׁכְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא הָעוֹלָם, צִמְצֵם כַּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאוֹר אֵין סוֹף, וְנִתְהַוָּה מָקוֹם חָלָל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וּבֶחָלָל הַזֶּה הִמְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹכוֹ אוֹר חָדָשׁ, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹמַר טַעַם חָדָשׁ לָמָּה תְּקִיעַת שׁוֹפָר צָרִיךְ לִהְיוֹת דַּוְקָא בְּשׁוֹפָר דְּהַיְנוּ בַּקְּרָנוֹת הַחֲלוּלִים, לְפִי שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק הַחִיּוּת שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה זֶהוּ כְּמוֹ צִמְצוּם, וְנִתְהַוֶּה מָקוֹם חָלָל לִבְרִיאַת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, וְצִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר שֶׁהוּא מְקוֹם חָלָל, וְעַל יְדֵי הַתְּקִיעָה אֲנַחְנוּ מְפִיחִים בַּמָּקוֹם הֶחָלָל רוּחַ חָדָשׁ וְעַל יְדֵי זֶה אָנוּ מְעוֹרְרִים גַּם לְמַעְלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם כֵּן מַמְשִׁיךְ אוֹר חָדָשׁ בְּתוֹךְ הֶחָלָל, וְכֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַזֶּה נָפַח בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁמַת חַיִּים, וְעַל יְדֵי שֶׁאָנוּ תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר וַאֲנַחְנוּ מְפִיחִים בּוֹ מֵרוּחֵנוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵפִיחַ בָּנוּ כַּבְיָכוֹל אוֹר אֱלֹקִי חָדָשׁ, וַאֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה. נִרְאֶה דְּלָכֵן קוֹל הַשּׁוֹפָר מְעוֹרֵר אֶת הַקַּו וְחוּט לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ, דְּקוֹל הַשּׁוֹפָר הוּא הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְהִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָפִיחַ אֶת הָאוֹר חָדָשׁ בֶּחָלָל וְיִבְרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ.

וְכֵן

מוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ה ח”ב ע’ רסח) שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר עוֹשָׂה תָּקַע יָהּ וּמְזַוֶּגֶת אַבָּא וְאִמָּא. אַף עַל פִּי שֶׁהַזִּוּוּג בַּפַּרְצוּפִים הַתַּחְתּוֹנִים יִהְיֶה רַק בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, תְּקִיעַת שׁוֹפָר מְכִינָה אֶת הַזִּוּוּג הַזֶּה וּפוֹעֶלֶת אֶת הַזִּוּוּגִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְהוֹרִיד אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (הקדמה יג:) שֶׁהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁמִינִי. וְהַקּוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא שֶׁהִיא הַשְׁפָּעַת הַשְּׁמִינִי. וְכֵן רוֹאִים בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ שֶׁהֶבֶל הַשּׁוֹפָר הוּא מִלּוּי שֵׁם ס”ג, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא עִלָּאָה. וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַמַּנְהִיג’ (ר”ה כא) שֶׁמֵּאָה הַקּוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר הֵם כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁהַיּוֹלֶדֶת צוֹעֶקֶת בִּזְמַן לֵדָה, וְרוֹאִים שֶׁשּׁוֹפָר קָשׁוּר עִם מְקוֹם הַלֵּדָה.

כָּתוּב

(ישעיה מא, כג) “הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו: הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם”. הַנָּבִיא מְדַבֵּר לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּמְצַוֶּה אוֹתָם לוֹמַר אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁיָּבֹאוּ לָעוֹלָם לְאָחוֹר, הַיְינוּ קוֹדֶם שֶׁיָּבֹאוּ, וְאָז נֵדַע שֶׁנְּבוּאָתָם אֱמֶת. וְשָׁמַעְתִּי קוּשְׁיָא מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א מַדּוּעַ קָרָא הַכָּתוּב לָאוֹתוֹת בַּשֵּׁם אוֹתִיּוֹת. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁגַּם הָעֲבוֹדָה זָרָה מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶרֶךְ אֲחוֹרַיִם כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַ’תַּנְיָא’ (אגה”ק כב) לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים מַשְׁפִּיעַ חַיֵּי גוּפָם שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן וַחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְכָךְ נִקְרָא אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁיּוֹנְקִים מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִם. וְהַכָּתוּב מְרַמֵּז שֶׁאִם הַקְּלִפּוֹת יַגִּידוּ אֶת “הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר” הַיְינוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת מֵהַקְּדֻשָּׁה דֶרֶךְ הָאָחוֹר לְהַשְׁפִּיעַ לַקְּלִפּוֹת, אָז תִּתְגַּלֶּה הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּתוֹךְ הַקְּלִפָּה וְיוּכְלוּ לוֹמַר עֲתִידוֹת גַּם דֶּרֶךְ הַקְּלִפָּה “וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם”. וּכְמוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן”, הַיְינוּ שֶׁגַּם אַתֶּם מִשְׁתַּלְשְׁלִים יֵשׁ מֵאַיִן מִצַּד הָאֲחוֹרַיִם דִּקְדֻשָּׁה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאִם נַהֲפֹךְ אֶת הַמִּלָּה “לְאָחוֹר” וְנִקְרָא אוֹתָהּ מֵהַסּוֹף לָהַתְחָלָה בִּבְחִינַת אָחוֹר, יוֹצֵא רוּ”חַ אֵ”ל, בְּחִינַת הַשֵּׁם אֵ”ל שֶׁבְּתוֹךְ שֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁהוּא נִיצוֹץ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיּוֹרֵד לְהַחֲיוֹת אֶת הַקְּלִפָּה.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר כז, ז) רַבִּי לֵוִי פָּתַח “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע”, מֵאַיִן מִלֹּא כְלוּם וּמֵלֵחָה סְרוּחָה, מֵאָפַע מִק’ פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” אַף עַל פִּי שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה יוֹצֵא מִתּוֹךְ מֵעֵי אִמּוֹ מְלֻכְלָךְ וּמְטֻנָּף מָלֵא רִירִין וְדָם הַכֹּל מְחַבְּקִין אוֹתוֹ וּמְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁהוּא זָכָר. דָּבָר אַחֵר “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן” אָמַר ר’ בְּרֶכְיָה הֵן לְשׁוֹן יְוָנִי הוּא אֶחָד, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֻמָּה אַחַת אַתֶּם לִי מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵאַיִן מֵאוֹתָן שֶׁכָּתַב בָּהֶם “כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ”, “וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע” אָמַר ר’ לֵוִי כָּל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל פּוּעָה שֶׁפְּעִיתֶם לְפָנַי בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם “כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”, “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” אוֹתָהּ תּוֹעֵבָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ “עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה” מֵאוֹתָהּ הַתּוֹעֵבָה הָבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר “שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב”. רוֹאִים שֶׁהַמִּדְרָשׁ דּוֹרֵשׁ אֶת הַפְּסוּקִים עַל לֵדָה וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עֶל ק’ פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בִּזְמַן הַלֵּדָה שֶׁפְּעִיָּה אַחַת הִיא לְחַיִּים. וּמַמְשִׁיךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁהַפְּעִיָּה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל פָּעוּ לְחַיִּים בְּמַתַּן תּוֹרָה, הִיא נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמַתַּן תּוֹרָה הָיוּ בְּחִינַת לֵדָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אֵם סִיסְרָא פָּעֲתָה מֵאָה פְּעִיּוֹת כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַלֵּדָה שֶׁבִּיסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁנִּקְרָא שׁוֹפָר, וְגַם שָׁם הָיְתָה פְּעִיָּה אַחַת לְחַיִּים, וְהִיא לֵדַת נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא מִסִּיסְרָא וְיָעֵל, כִּי רַבִּי עֲקִיבָא הוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁפָּעוּ בְּסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְכֵן מוּבָא בְּחִדּוּשֵׁי הָרשב”ץ (ר”ה) בַּעַל הָעָרוּךְ כָּתַב שֶׁתּוֹקֵעַ מֵאָה כְּנֶגֶד מֵאָה פְּעִיּוֹת דְּאִימֵיהּ דְּסִיסְרָא, כִּדְדַרְשִׁינַן “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע” מִמֵּאָה פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּלִדְתָּהּ. תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁגַּם בַּשּׁוֹפָר יֵשׁ תְּקִיעָה אַחַת שֶׁמּוֹסִיפִים עַל מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה אַחַת לְחַיִּים בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא הַזְּמֶן שֶׁה’ נִתְרַצָה עַל חֵטְא הָעֵגֶל עַל מַה שֶּׁפָּגְמוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וּכְפִי שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמִּדְרָשׁ אֶת הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” לָאֵם שֶׁרוֹחֶצֶת אֶת הַתִּינוֹק אַחֲרֵי הַלֵּדָה מִכָּל הַלִּכְלוּךְ, כָּךְ ה’ רָחַץ אוֹתָנוּ מֵהַלִּכְלוּךְ שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל, וְזֶה הָיָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לָכֵן בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אָנוּ תּוֹקְעִים תְּקִיעָה אַחַת כְּנֶגֶד הַפְּעִיָּה אַחַת שֶׁל חַיִּים. וְזֶה גַם סוֹד נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁקְּשׁוּרָה עִם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלָכֵן הַמְיַלְּדוֹת נִקְרָאוֹת שִׁפְרָה וּפוּעָה בְּסוֹד הַפְּעִיּוֹת שֶׁל הַשּׁוֹפָר שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַלֵּדָה שֶׁפּוֹעִים לַוָּלָד וּמְשַׁפְּרִים אוֹתוֹ. וְכֵן הַכָּתוּב “תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא דִבְרֵי ה’ אַחֲרֵי הַכַּפָּרָה עַל הָעֵגֶל “סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ”. וְכֵן הַכָּתוּב שָׁם “הֵן אַתֶּם מֵאַיִן” בְּגִימַטְרִיָּא 100 וְעוֹד 1. וְכֵן “הֵן אַתֶּם” בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת, כִּי הַמַּלְכוּת “רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת” וְהִיא צְרִיכָה אֶת הֶאָרַת הַכֶּתֶר מֵאַיִן שֶׁהִיא הַפְּעִיָּה הַ100 שֶׁמְּבִיאָה לָהּ אֶת הַחַיִּים.

וְכֵן

תְּחִלַּת הַכָּתוּב שָׁם מְרַמֵּז עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר: “הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה וְנִרְאֶה יַחְדָּו”, כִּי הַשּׁוֹפָר מַעֲלֶה אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת מִכָּל הַבְּרִיאָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַחֲדָשׁוֹת בְּקַו הַיּשֶׁר לְחַדֵּשׁ אֶת הַחַיִּים לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, יוֹצֵא שֶׁהַשּׁוֹפָר מַעֲלֶה גַם אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבָּאָחוֹר שֶׁל הַקְּלִפּוֹת כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ אֶת הַפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל זֶה, וּבָזֶה טָמוּן הַסּוֹד שֶׁאֶפְשָׁר לְתַקֵּן אֶת הַלִּכְלוּךְ, כִּי מַעֲלִים אֶת שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִפָּה וּמַמְשִׁיכִים מַיִּין דְּכוּרִין לְתַקֵּן אֶת הַפְּגָמִים. וְיֵשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב שָׁם עַל הַמְתָּקַת וַהֲטָבַת שֵׁם אֱלֹהִים בִּתְקִיעַת תְּרוּעָה בַּשּׁוֹפָר: “כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ” וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל תְּקִיעַת שׁוֹפָר (תהילים מז, ו) “עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה’ בְּקוֹל שׁוֹפָר”. וְכֵן “וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן” מְרַמֵּז עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁנֵּדַע מַה יִּהְיֶה בַּשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. וְכֵן אֵצֶל הַמְיַלְּדוֹת יֵשׁ רֶמֶז עַל הַמְתָּקַת הַדִּינִים וַהֲטָבַת שֵׁם אֱלֹהִים בַּכָּתוּב (שמות א, כ) “וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד”.

מוּבָא

בַּמַּלְבִּי”ם (תהילים פא, ג) “שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף” לָשִׁיר בְּשִׁיר, וְגַם תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר שֶׁבָּא הַשִּׁיר וּתְרוּעַת הַשּׁוֹפָר בְּיַחַד. וְרוֹאִים שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר הִיא בְּחִינַת שִׁיר. נִרְאֶה דְּלָכֵן בְּסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂים שִׂירְטוּט לְיַשֵּׁר אֶת הָאוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז שֶׁיּוֹשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת קָשׁוּר עם תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁנִּקְרֵאת טוּט, הַיְינוּ יֹשֶׁר טוּט אוֹ שִׂיר טוּט הֵם סוֹד תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁנִּקְרֵאת טוּט וְנִקְרֵאת שִׁיר וּמְחַדֶּשֶׁת אֶת הַיּוֹשֶׁר. וְכֵן שִׂירְטוּט בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב עַל כַּפָּרַת הָעֵגֶל (במדבר יד, כ) “וַיֹּאמֶר הוי”ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ”, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַשּׁוֹפָר מְתַקֵּן אֶת חֵטְא הָעֵגֶל.

וְכֵן

מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘בְּנֵי יִשָּׂשכָר’ שֶׁהַשִּׂרְטוּט מְגַלֶּה אֶת אוֹר הָאוֹתִיּוֹת מֵהָהֶעְלֵם לַגִּלּוּי: (סיון ד) הִנֵּה זֹאת הַתּוֹרָה צְרִיכָה שִׂרְטוּט, וְדָרְשׁוּ חֲזַ”ל בַּפָּסוּק בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ יָצָאת בַּת קוֹל “וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת”, וּלְדַעְתִּי הוּא הַסּוֹד “דִּבְרֵי חֵפֶץ” הוּא סוֹד הַשִּׂרְטוּט, שֶׁהוּא סוֹד הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמָה קוֹדֶם הִתְגַּלּוּתָהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, וְהוּא סוֹד הַתּוֹרָה בֶּהֱיוֹתָהּ בִּבְחִינַת מַחֲשָׁבָה סוֹד חָכְמָה, הוּא סוֹד בְּרֵאשִׁית תַּרְגּוּמוֹ בְּחָכְמָתָא, כִּי סוֹד הַחָכְמָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אִם לֹא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר אֲנַחְנוּ מְצִיצִים מִן הַחֲרַכִּים עַל יְדֵי הָאוֹתִיּוֹת סוֹד הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמָה, הִיא הַחֶסֶד הַגָּמוּר אֲשֶׁר הִתְחַסֵּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ לָהֶם הַחָכְמָה בְּאוֹתִיּוֹת וְלָשׁוֹן.

וְכֵן

עִנְיַן הַשִּׂרְטוּט קָשׁוּר עִם בְּחִינַת הָאֱמֶת שֶׁבַּתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה טז:) “דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת”, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם וְאָמְרֵי לָהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי, מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. וּמוּבָא בַּסֵּפֶר ‘אוֹר שָׂמֵחַ’ (הלכות מגילה ב, ט) לְעִנְיַן שִׂרְטוּט אָמַר כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה דַּהֲלָכָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה צְרִיכָה שִׂרְטוּט נִסְמְכָה עַל קְרָא דְּכָתוּב “יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת” וְזֶה שִׂרְטוּט וְסִרְגּוּל, וְלָכֵן דָּרִישׁ כַּאֲמִתָּהּ עַל וֶאֱמֶת לְעִנְיַן שִׂרְטוּט שֶׁבָּזֶה שָׁוֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה דִּכְתִיב בָּהּ “יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת”. וְזֶה סוֹד הַשּׁוֹפָר שֶׁמִּתְגַּלֶּה הַתִּקּוּן “וֶאֱמֶת” מֵהַי”ג תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא בַּפָּנִים שֶׁל הַתּוֹקֵעַ, כַּמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ר”ה ז) וְעַתָּה נְבָאֵר מָה הֵם הַקּוֹלוֹת שֶׁיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפָר. הִנֵּה הוֹדַעְתִּיךָ כִּי הַתִּקּוּן הַז’ דִּבְי”ג תִּקּוּנֵי דִיקְנָא דְּעַתִּיקָא הוּא נִקְרָא וֶאֱמֶת וְהוּא בְּחִינַת תְּרֵין תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין דְּעַתִּיקָא וְכוּ’, וּנְבָאֵר עִנְיַן הָאָדָם הַתּוֹקֵעַ אֲשֶׂר פָּנָיו מִתְאַדְּמִים בְּעֵת שֶׁתּוֹקֵעַ וְהוּא כִּי בֶּהֱיוֹתוֹ תּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא ז’ הֲבָלִים וְקוֹלוֹת אֵלּוּ מִחוּץ לַשּׁוֹפָר אָז מִתְעוֹרְרִים שָׁרְשֵׁיהֶם וּמְקוֹרֵיהֶם שֶׁהֵם ז’ הֲוָיוֹת דְּס”ג אֲשֶׂר בִּתְרֵין תַּפּוּחִין דְּעַתִּיקָא וּמְאִירִין וּמִתְאַדְּמִין פָּנָיו. וְזֶה סוֹד הֶאָרַת פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ וְגַם לְסִבָּה זוֹ נִקְרָא שׁוֹפָר מִלְּשׁוֹן שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר מִתְעוֹרֵר יוֹפִי הָעֶלְיוֹן שֶׁל תְּרֵין תַּפּוּחִין דְּעַתִּיקָא וּמִתְגַּלֵּית הֶאָרָתָם לְמַטָּה בְּעֵת תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר כַּאֲשֶׂר מִתְאַדְּמִים פְּנֵי הַתּוֹקֵעַ. וְכֵן הָאֱמֶת שֶׁבַּשִּׂרְטוּט קְשׁוּרָה עִם קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁיֵּשׁ בַּשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמּוּבָא בַּתּוֹסְפוֹת (מנחות לב:) “דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת” מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה שִׂרְטוּט כַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, לֹא כְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם בַּקֻנְטְרֵס דְּמַיְירִי בְּסֵפֶר תּוֹרָה מַמָּשׁ אֶלָּא בִּמְזוּזָה קָאמַר שֶׁהִיא אֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה יח:) וְהִלְכְתָא תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, מְזוּזוֹת צְרִיכִין שִׂרְטוּט. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁתְּפִלִּין הֵם סוֹד הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא סוֹד הַשִּׂרְטוּט לָכֵן תְּפִלִּין אֵין צְרִיכִין שִׂרְטוּט, כִּי מַהוּת הַתְּפִלִּין עַצְמָם הֵם שִׂרְטוּט. וְכֵן שִׂרְטוּט הַמְּזוּזָה בַּדֶּלֶת מְרַמֵּז עַל מְקוֹם הַלֵּדָה שֶׁהוּא בְּסוֹד דֶּלֶת וְשׁוֹפָר שֶׁצָּרִיךְ שִׂרְטוּט לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאוֹרוֹת בַּיֹּשֶׁר.

וְכֵן

שִׂירְטוּט אוֹתִיּוֹת טוּט שָׁרִי, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּעִנְיַן נִדּוּי שֶׁהַשּׁוֹפָר עוֹשֶׂה אֶת הַנִּדּוּי וּמַתִּירוֹ: (מו”ק טז.) אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל טוּט אָסַר וְטוּט שָׁרִי. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל קוֹלוֹת הַשּׁוֹפָר שֶׁ99 סוֹגְרִים בִּבְחִינַת מָוֶת, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ בְּסוֹד הַחַיִּים. וְכֵן אָסַר וְשָׁרִי בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת הַקֵּץ תשע”ז שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַשּׁוֹפָר שֶׁל מָשִׁיחַ, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז גַּם עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁפּוֹתֵחַ וְסוֹגֵר אֶת הַפְּצָעִים לִהְיוֹת מוּכָן לִגְאוֹל אֶת יִשְׂרָאֵל.

עוֹד

הוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים שָׁם בִּישַׁעְיָה קֶשֶׁר לְפָרָשַׁת הַמְיַלְּדוֹת (מא, כא) “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה’ הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב”, וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַכָּתוּב עַל הַמְיַלְּדוֹת (שמות א, כ) “וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד”, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר עַל ה’ שֶׁמְּסַנְגֵּר עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהוּא מֵבִיא כְּתָב הֲגָנָה [עֲצוּמָה] לְהָגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּת שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁקַּבָּלַת הַתּוֹרָה הִיא סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁבּוֹ נִרְמַז סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁל הַלֵּדָה, וְשֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, וְשֶׁל אֵם סִיסְרָא, וְשֶׁל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ: (תהלים כ) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְאֻמּוֹת הָעַכּוּ”ם, בּוֹאוּ וְדוּנוּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר ה’ הַגִּישׁוּ ה’ הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם”. וְהֵם אוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי עוֹשֶׂה קוֹמְטוֹמוֹרִיסוֹן שֶׁל בָּנֶיךָ. וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן, אֲנִי כַּבְיָכוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר “הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם”. וְשָׂרֵי אֻמּוֹת הָעַכּוּ”ם אוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכִי מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, אֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת. אֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים וְאֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים. אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה. מִפְּנֵי מָה הַלָּלוּ יוֹרְדִין לַגֵּיהִנָּם, וְהַלָּלוּ אֵינָן יוֹרְדִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצָא סַנֵּגוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר “וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ”. וְאֵין הָעֹמֵד אֶלָּא מִשְׁתַּתֵּק שֶׁנֶּאֱמַר “חַתּוּ לֹא עָנוּ”. עוֹד שֶׁרָצָה לְלַמֵּד סַנֵּגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהוּא מִשְׁתַּתֵּק אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיכָאֵל נִשְׁתַּתַּקְתָּ וְאֵין אַתָּה מְלַמֵּד זְכוּת וְסַנֵּגוֹרְיָא עַל בָּנַי, שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם צְדָקָה וּמוֹשִׁיעָם, שֶׁנֶּאֱמַר “אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ”. וּבְאֵיזֶה צְדָקָה. רַבִּי פִּנְחָס וְר’ אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר בַּצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתֶם עִמִּי וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא קִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הָיִיתִי מְכַלֶּה אֶתְכֶם. וְחַד אָמַר בִּשְׂכַר שֶׁעָשִׂיתֶם וְקִבַּלְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הָיִיתִי מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם וּמַחֲזִירוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, “וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ”. וְכֵן הַכָּתוּב “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי”הבְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב שֶׁהַמִּדְרָשׁ מְקַשֵּׁר אִתּוֹ (תהילים סח, לו) “נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם”. וזה גם הגימטריא של הכתוב (במדבר כט, א) “יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם”.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ (פרק ב’ סימן ל”ה) “הַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם”, “הַקָּטָן” הַיְינוּ אֶפְרַיִם, כַּכָּתוּב “אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ”. וְכֵן “הַצָּעִיר” הוּא אֶפְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה, אִם הוּא יַגִּיעַ עַד דַּרְגַּת הָאֶלֶף פָּחוֹת אֶחָד, הַיְינוּ טצ”ץ בַּיְסוֹד, שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל אִיתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, אָז אֲנִי ה’ אֲפִלּוּ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. כִּי אָז דַּרְגַּת הָאֶלֶף עַצְמָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת בְּעַנְנֵי שְׁמַיָּא בְּדֶרֶךְ נִסִּית כֻּלָּהּ. “וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ, מִנְיַן חֲלָקִים שֶׁנִּתְחַלְּקָה תְּקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, “וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ”. מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הַמִּסְפָּר אֶלֶף הוּא כְּנֶגֶד מֹשֶה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרוֹן וּמַשְׁלִים לְמִסְפַּר אֶלֶף, בְּסוֹד “הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים כַּמָּה פְּעָמִים אֶת הַמִּסְפָּר 1000 בַּפָּסוּק שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁבּוֹ נִרְמַז סוֹד הַפְּעִיָּה לְחַיִּים שֶׁל הַלֵּדָה, וְשֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר, וְשֶׁל אֵם סִיסְרָא, וְשֶׁל מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהִיא סוֹד הַפְּעִיָּה שֶׁל מִסְפַּר 1000 שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר לְחַיִּים שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה: “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי”ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב”, הַמִּלִּים: “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר” בְּגִימַטְרִיָּא 831 כְּמִנְיַן אֶלֶ”ף לְפִי חֶשְׁבּוֹן פ’ סוֹפִית בְּמִסְפַּר 800, וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם בְּגִימַטְרִיָּא 1000. וְכֵן שֵׁם הוי”ה שֶׁנִּשְׁאָר בָּאֶמְצַע בֵּין שְׁתֵּי הַגִּימַטְרֵאוֹת אִם נְחַשֵּׁב 13 כָּפוּל 13 שֶׁמְּרַמֵּז עַל שֵׁם הוי”ה שֶׁעוֹלֶה 26, יוֹצֵא 169 וְאִם נוֹסִיף זֹאת לְמִסְפַּר 831 שֶׁלְּפָנָיו עוֹלִים יַחַד 1000. וְכֵן “הַגִּישׁוּ” בְּגִימַטְרִיָּא ח”י פְּעָמִים ח”י וְ“עֲצֻמוֹתֵיכֶם” בְּגִימַטְרִיָּא הוי”ה פְּעָמִים הוי”ה וּשְׁנֵיהֶם יַחַד עוֹלִים 1000. וְכֵן קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי“ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב”, ר”ת הַכָּתוּב שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְחִבּוּר הָעוֹלָמוֹת: “יְהִ”י רָקִי”עַ”. וְ“יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב” בְּגִימַטְרִיָּא הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “בְּתוֹךְ הַמָּיִם”. וְכֵן “קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר הוי”ה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר” בְּגִימַטְרִיָּא חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַּח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט“א שֶׁבְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה בְּא”ת ב”ש בְּגִימַטְרִיָּא טצ”ץ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יַעֲקֹב מָטָר שליט”א שֶׁהַקָּטָן יִהְיֶה לְאֶלֶף הַכַּוָּנָה לַמִּסְפָּר הַקָּטָן שֶׁל הָאוֹת אָלֶף שֶׁהוּא 1 יִהְיֶה לְאֶלֶף שֶׁהוּא הַמִּסְפָּר שֶׁל אוֹת אָלֶף רַבָּתִי, וְאָז נִזְכֶּה לַתּוֹסֶפֶת שֶׁל טצ”ץ כְּדִבְרֵי הַגְּרָ”א. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יהודה שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר 1000 בגימטריא בראש השנה הוא יום הדין. וזה גם המספר של האמרה מהאדמו”ר רבי ברוך ממז’יבוז’ זצ”ל על ראש השנה אבילקע ארוף, אבילקע אראף עם המילים והכולל.

מצינו

בגמרא (סוטה יב:) “וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד”. וַתֵּרֶא מִבָּעֵי לֵיהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שֶׁרָאֲתָה שְׁכִינָה עִמּוֹ. “וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה”, קָרִי לֵיהּ “יֶלֶד”, וְקָרִי לֵיה “נַעַר”, תָּנָא הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה, אִם כָּךְ עֲשִׂיתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּבַעַל מוּם, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ חֻפַּת נְעָרִים בַּתֵּבָה, אָמְרָה, שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה לְחֻפָּתוֹ. וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א ששפרה עשתה למשה חופה בגימטריא 99, לרמז שחסר עדין הפעייה ה100 של השופר שנרמז בשפרה, שתביא את החיים למשה, כי הוא עדין בסכנה, ולכן מרים שהיא פועה התייצבה “מרחוק לדעה מה יעשה לו”, היינו לראות איך היא פועה את הפעייה ה100 לחיים להצילו. וכן הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, מרמז על קול השופר שיש בו שברים ותרועה בסוד גַּנּוּחֵי גָנַח וְיַלּוּלֵי יַלֵּיל. היינו הבכי של ילד זה יַלּוּלֵי יַלֵּיל והבכי של נער זה גַּנּוּחֵי גָנַח. וכן מצינו שהקול של משה היה בבחינת קול שופר של מתן תורה ששם היה הפעייה לחיים כשאמרו נעשה ונשמע כדלעיל, כמו שכתוב (שמות יט, יט) “וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל”. וכפי שמבאר ה’אור החיים’ שהיה משה מדבר לפני ה’ דברי שיר ושבח, כמקביל פני מלך הגדול ברוך הוא, והאלהים יעננו בקול, פירוש בקול האמור בסמוך, שהוא קול השופר, כמי שמתרצה בדבריו. ורואים שה’ ענה על השיר של משה אם השיר של השופר. וכן ילד נער בגימטריא השטן, רמז לקול השופר שמכניע את השטן.

מוּבָא

בְּסֵפֶר ‘לֵב אֵלִיָּהוּ’ סוֹף ח”א מֵהַגר”א לָאפְּיַאן זַצַּ”ל בְּשֵׁם הַגר”א וַסֶרְמַן הי”ד שֶׁהֶ’חָפֵץ חַיִּים’ אָמַר בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁ25 שָׁנִים אַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאַחֲרֶיהָ תִּפְרֹץ מִלְחָמָה שְׁלִישִׁית גְּדוֹלָה מִכֻּלָּן, שֶׁגַּם הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמָּתָהּ, וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי יֶשַׁע אַהֲרֹן’ (עמוד רס) שֶׁגַּם הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין דִּבֵּר עַל שָׁלֹש מִלְחָמוֹת בְּדוֹמֶה מְאֹד לְדִבְרֵי הֶ’חָפֵץ חַיִּים’, וְנִבָּא אֶת הַתַּאֲרִיךְ הַמְדֻיָּק שֶׁל מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, וְאָמַר שֶׁתָּבֹא מִלְחֶמֶת עוֹלָם שְׁלִישִׁית שֶׁחֵלֶק מֵהָעוֹלָם יֵחָרֵב וְעוֹד, וּפֶלֶא שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן מִלִּים שֶׁאָמַר הֶ’חָפֵץ חַיִּים’ שֶׁהַמִּלְחָמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הָאַחֲרוֹנָה, וּכְשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מַפְחִיד יְהוּדִים, הוּא עָנָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁמַּרְאִים לוֹ מֵהַשָּׁמַיִם וְלֹא לְשַׁנּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׁבְחֵי רַבִּי אַהֲרֹן’ שֶׁהָאַדְמוֹ”ר רַבִּי אַהֲרוֹן רָאטָה זצ”ל בַּעַל הַ’שּׁוֹמְרֵי אֱמוּנִים’ אָמַר אַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה שֶׁמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הִיא מִשְׂחַק יְלָדִים לְעֻמַּת הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה שֶׁאִתָּהּ יָבֹא מָשִׁיחַ שֶׁמֵּהַמַּבּוּל לֹא הָיָה כָּמוֹהָ. וביאר הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שיתכן שמשה בכה בתבה על מלחמות גוג ומגוג להציל את ישראל, כי הגדולים התבטאו על מלחמות אלו שהם בסוד מִשְׂחַק יְלָדִים, היינו קינדער שפיל באידיש, והאותיות בתוך המילים קינדער שפיל הם יל”ד פ”י נע”ר, כדברי הגמרא הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, והר”ת שנשארו קינדער שפיל זה ק”ש, כמו שכתוב (עובדיה א, יח) “וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה’ דִּבֵּר”. וְכֵן קַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבַּע מֵאוֹת כְּמִנְיַן אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שֶׁל עֵשָׂו. וְכֵן כָּתַב רַשִּׁ”י (בראשית כה, כז) שֶׁעֵשָׂו שָׁאַל אֶת אָבִיו הָאֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַתֶּבֶן שֶׁהוּא קַשׁ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי חַיִּים’ שֶׁ“לְקַ”שׁ”, ר”ת הַכָּתוּב (איוב כח, ג)קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ”. וכן קינדער בגימטריא משיח בן דויד, וגם שפיל עם האותיות בגימטריא משיח בן דוד. וכן מצינו במדרש שהבכי של משה היה על צער ישראל: (במדב”ר ג, ו) אמר רבי אלעזר “בכושרות”, בכי ושירות, אותן שהיו בוכין אלו ישראל ומשה, “והנה נער בוכה”, וכן “ויאנחו בני ישראל וגו'”, הרי הם משוררין עכשיו שנאמר “אז ישיר משה ובני ישראל”.

הרכבת לירושלים מוכנה בסיום 70 שנה למדינה # מתעדכן

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, צפונות בתורה, שבעים שנה, תיעוד אירועים

שימו לב: המספר המסתתר של רכבת הוא 596

כמניין

ירושלים = 596

הרגיל

622 = הר הבית

וראו פלא המסתתר של הר הבית הוא גם 596 = ירושלים, רואים קשר בין רכבת לבית המקדש לירושלים

(יש לנו גם 388 = הויה ימלוך לעולם ועד – וכן 656 = משיח כבר כאן)

הרכבת נפתחה בחול המועד סוכות חג שעולים לרגל להר הבית

רואים קשר בין הדברים: הרכבת תביא את העולים לרגל לירושלים במהירות ל”הר הבית”, וכעת המסתתר מוכיח זאת,

ראו את הרמזים המדהימים שעלו בעבר בהקשר למספר 70 – בהמשך פוסט זה 

כרגע הרכבת מגיעה רק עד “בן גוריון” מאמר יפה שמצאנו, שאולי יסביר מה הרמז שהיא עוצרת דווקא שם בהתחלה

עולים על הפסים.. ההשלכות ההלכתיות של הרכבת המהירה לירושלים.

מאת: עלון אז נדברו

בחג סוכות האחרון סוף סוף הרכבת לירושלים התחילה לפעול… וזה קצת… קצת מרגש … ובכן: אם שמת לב במדור זה אני משתדל לא להיכנס למיסטיקות של ארכיאולוגיה או סימנים מובהקים לגאולה המתקרבת… אבל הפעם תרשה לי באופן חד פעמי כן להיכנס לאיזושהי מיסטיקה… הרכבת הזו מרגשת!!!!! ולמה???? כי דבר ראשון: אל תשכח היא, רכבת לירושלים!!!!!! וזה לא סוד שפניה של הרכבת מועדות לכיוון שאליו אנחנו מתפללים… ואם בעזה”ש בקרוב יבנה המקדש ואנחנו נעלה לירושלים… אז הרכבת הזו תהיה שימושית… מאוד מאוד שימושית … אצלי כבר הכל מתוכנן… יש קרון מיוחד לבכורות… קרון מיוחד למעשר בהמה… וקרון מיוחד לטבולי יום… וקרון מיוחד לראשון לטומאה… ואילו טמאי מתים??? הם ימשיכו לנסוע באוטובוסים … אבל זה לא רק זה!!!!! יש פה משהו הרגש הרבה יותר עמוק כי … ברכבת הזו יש משהו מאוד מיוחד !!!! העניין הוא: שבלי כוונה!!! ממש בלי כוונה אותם יזמים וחברות שהינדסו ובנו את המסלול של הרכבת… בנו אותו כמעט כולו ע”ג גשרים או מנהרות באופן שיוצא שכמעט כל התוואי של הרכבת בנוי על דרך טהורה למהדרין מן המהדרין מפני קבר התהום מה ו!!!! הכי מדהים בזה??? שאני בטוח במאת האחוזים שאותם מהנדסי ואדריכלי הרכבת ממש ממש לא התכוונו לזה… הם לא יודעים מהחיים שלהם מה זה טומאת מת… ולא מה זה טומאת התהום אם ו… בכל זאת ככה גלגלה ההשגחה העליונה שהם עשו !!! אז יש פה אמירה משמים “ש: עמדו זרים ורעו צאנכם , ” בקיצור: הכושי כעת עושה את עבודתו… הציונים עובדים קשה כדי להכשיר את הקרקע… וברגע שהם יסיימו את העבודה… הרי הכושי ילך הבייתה… ועל זה נאמר בתהילים “: כצאן לשאול שתו מוות ירעם וירדו בם ישרים לבוקר… (עיין שערי תשובה מש”כ בזה ). חוץ מזה שברגע שהרכבת הזו עובדת על חשמל… ועד כמה שהבנתי היא כל הזמן מחוברת לחוט שמפעיל אותה… הרי יש לדון שהרכבת הזו נחשבת למחובר!!! זה אומר: שלמרות שהרכבת עשויה ממתכת… היא לא נחשבת כלי אלא מחובר לקרקע… (זה כבר נושא בפני עצמו) זאת אומרת: שברגע שיבנה בית המקדש… אז גם אם באזור של הכנרת יצטרכו במשך שבעה חודשים לטהר את הדרכים מטומאת … מת אבל הרכבת לירושלים תהיה לאלתר דרך טהורה למהדרין מן המהדרין!!!! וזה בהחלט מרגש … אפשר לפרש את זה כאמירה שמימית … משהו פה מתקרב… אבל שוב… בגגגדול אנחנו לא אנשי מיסטיקה… ואם המשיח יגיע היום זה לא בגלל שהרכבת התחילה לפעול… אלא בגלל שהקב”ה הבטיח שמשיח יבא… והוא קל הנאמן האומר ועושה… ולא יזנח לעולם ה’ אבל כעת תרשה לי להפוך את הקערה על פיה… שנכון אמנם שהרכבת לירושלים היא בשורה שמחה ומרגשת … אבל יש תחנה אחת ברכבת שדווקא היא לשם שינוי ממש לא בשורה.. תנחש איזו תחנה??? התחנה הנוכחית!! התחנה של נתב”ג!!!! זו התחנה הכי פחות שימושית!!! ולמה כי?? הרי מה כבר מרגש בתחנה בנתב”ג שמי שכעת הגיע מחו”ל ונחת בנתב”ג הרי יכול מיד לעלות על רכבת ותוך חצי שעה להגיע לירושלים … אז זהו!!! שצר לי לאכזב אתכם חוצניקים יקרים… אבל לעתיד לבא… הרכבת הזו תשרת את כולם רק לא את אלו שהגיעו מנתב”ג ולמה?? נו… תגיד אתה למה?? פשוט מאוד: מי שהיה ב … חו”ל הוא נטמא בטומאת העמים מדרבנן… וזה מטמא כטומאת מת החמורה לכל דבר… זאת אומרת!!!! אם נרצה לדמיין את נתב”ג כשביהמ”ק יבנה… הרי צמוד לשדה . .. בתוך המתחם עצמו יבנה מלון אירוח ענק!!!!!! לככככככל מי שהגיע עכשיו מחו”ל וכל מי שינחת בלוד הוא לא כ”כ ימהר לצאת מהשדה תעופה… כדי לתפוס את הרכבת הקרובה לירושלים… לא… אין לו מה למהר… כי הוא טמא!!!! ולא סתם טמא אלא טמא שבעה ימים!!! אין לטמא מת מה לעשות בירושלים!!! הוא רק מפריע… הוא רק לנטל עלינו… כולם בורחים ממנו… שום אין צורך ברכבת מהירה מנתב”ג לירושלים … יש לנוחת היקר שבעה ימי מעבר!!! שבעה ימי ספירת טהרה כדי להיטהר מטומאת מת !!!! שרק ברגע שהמטוס יגיע לארץ… רק אז אתה יכול להתחיל לספור שבעה ימי טהרה… כך שאין לאיפה למהר… … לכן אני ממליץ בחום לכל בעלי ההשקעות… תתחילו לתכנן את בתי הארחה באזור נתב”ג לכל מאות אלפי עולי הרגלים… שיזדרזו להגיע לארץ כבר שבעה ימים לפני החג… כדי להתחיל לספור שבעה ימים לפני החג… ואיפה הם יהיו עד אז??? איפה?? בבני ברק…??? לא!!! מצטערים מאוד… עם כל הכבוד… ועם כל הרצון לקבל אתכם בסבר פנים יפות… אבל אנחנו ב ה גרים בארץ ישראל ומשתדלים להיות טהורים מטומאת מת… (כי אנחנו לא כמו בני חו”ל שבלאו הכי הם טמאים מצד טומאת ארץ העמים..) וממילא: תאר לעצמך… בבת אחת נוחתים עלינו אלפי עולי רגלים שהם טמאים טומאת מת … אין לך מושג איזה חיידק מדביק זה… זה עניין של כמה שעות עד שכל בני ברק נדבקת ונטמאת בטומאת מת… אז אנא… אל תעשו לנו את זה… אל תעמידו אותנו בניסיון להתייחס אליכם יפה… בו בזמן שאנחנו נאלצים לשמור מרחק מכם!!! … לכן כדי למנוע הידבקות והתפשטות הטומאה… לכן העצה הטובה ביותר היא שמיד כשהחוצניקים נוחתים בנתב … ג” עוד לפני שהם יוצאים מהשדה… שיכינו להם שם במקום חדרי אירוח ואש”ל מלא הם ו… ישארו שם שבעה ימים !!!! ובמשך השבעה ימים האלו יזו עליהם שלישי ושביעי… ולאחר שבעה ימים הם יצאו מהשדה טהורים … ו… ואז!!!!! אז אם כעת הם באמת מאוד ממהרים ומאוד מתגעגעים ומאוד רוצים להגיע לבית ה אז… ‘ הם כעת באמת יכולים לעלות על הרכבת המהירה מנתב”ג לירושלים… אבל לחשוב שאם יש עכשיו רכבת מנתב”ג לירושלים , המשמעות היא שאתה יורד מכבש המטוס ותוך חצי שעה אתה בבית המקדש ???…

עדכון קודם

רכבת מירושלים לתל אביב

מוכנה בעוד שנה !

כל רכבת מסיעה עד אלף נוסעים (אלף = 111 רמז לאלופו של עולם שמתגלה בארץ)

28 דקות בין ירושלים לתל אביב (כח = 28)

התחנה 70 מטר מתחת לקרקע

מעלית ל 70 איש בכניסה לירושלים יורד לרכבת מהכניסה תוך פחות מחצי דקה!

רכבת הכי ארוכה בישראל

גשר הכי ארוך בישראל

מנהרה הכי ארוכה בישראל

תוספות:

מאת: עמיחי גם לגבי הרכבת הקלה בירושלים שבנייתה הסתיימה ב-2011

״כיום משנעת הרכבת הקלה בירושלים כ-70,000 נוסעים מדי יום״.

״אורך כל רכבת עומד על 70 מטר״.

הרכבת הקלה בציון = 2756 ריבוע גדול.
הרכבת הקלה ירושלים = 1363 = המשיח (רגיל)
הרכבת הקלה היא היחידה בארץ.
הרכבת הקלה = 776 רגיל+אותיות
הרכבת הקלה = 767 רגיל
בכל מה שקשור לירושלים – הסימנים החלו מזמן.

רכבת = 622

הר הבית = 622

(תוספת של ע’ : בשנת 622 לספירה, החלה הספירה של האיסלם!)


עדכון קודם:

פורסם היום ששמה של מסילת הרכבת לירושלים “מסילות דוד המלך” מדברי שר התחבורה : “זה אירוע מרגש שממחיש את 70 שנות הקשר בין העם היהודי לירושלים בירת ישראל”. הקב”ה מדבר איתנו דרך האירועים

רמזים עצומים לקראת מסיבות ה70 שנה “מסיבות חוף ענקיות לאורך 70 ק”מ חופי ישראל” (מירי רגב) בחגיגות ה-50 וה-60 לא חגגו 50 ו-60 שעות רצוף. סימני ה-70 יוצאים מגדרם… וכן הסמל לראשונה כולל מגן דוד – בנוסף קו הרכבת המהיר לירושלים יפתח בערב חג הפסח תשע”ח.

צפנת פענח משמעות המספרים 70 – 376 – 1948 – 2018 – 3760 לשנת הגאולה | מצגת/סרטון

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-כללי, סרט, שבעים שנה

סודות ברית בין הבתרים – עודכן סרטון חדש מאת צ’ סיבוני


מצורף מאמר מצויין ומעמיק! ממליץ לכולם לבדוק לעומק!  מסגרת יציבה שיכולה להסביר גאולה השנה! האם “יום הששי” הוא יום ה’ באייר תש”ח ? מאת צ”ס

תגובה של : Rami Zaltsman ק(י)ץ ה׳תשע״ח המיוחל – עליו דובר רבות!

ק(י)ץ (ה׳ אלפים) ת״ח תש״ח תשע״ח

הגאולה נבנית בשלבים – פרעות ת״ח-ת״ט, הקמת מדינת ישראל ב-ה׳ באייר תש״ח וק(י)ץ תשע״ח במלאות 70 שנה למדינת ישראל…
הכל זה נדבכים של הכנה לגאולה – כשם שהגימטריה והאותיות של השנים המסוגלות הללו הן מורכבות אחת מהשניה – בנדבכים – בתוספת עוד אות (והערך הגימטרי שלה) כל פעם.
ואותיות שהתווספו מאז שנת (ה׳ אלפים) ת״ח הן האותיות ש׳+ע׳ – שהן אותיות ״שעשוע״ – שע+שע באלף השישי – שזה גם כן מרמז ומתקשר לפוסט הרמזים של מכירת מובילאיי שבראשות אמנון שעשוע.
אמנון – אם נון.
נון – זה כנגד ן׳ שערי בינה.
אם – כנגד ספירת הבינה.
יוצא פעמיים בינה – שזה מסתדר עם המיזוג בין הבינה המלאכותית של המוצר של מובילאיי – הבינה המלאכותית שמורכבת במכונית ויוצרת מכונית אוטונומית – לבין הבינה החומרתית של חברת אינטל שהיא החברה העיקרית ביצור שבבי מעבדים למחשב.


עדכון קודם “צפנת פענח-סודות המספרים 376 , 1948, 2018, 3760, בברית בין הבתרים” בס”ד-מצ”ב מאמר חדש/מעודכן ובו חידושים ותוספות רבים. לחץ כאן לצפיה במצגת

המאמר הקודם של ציון סיבוני: האם ידוע מקום קבורת משה רבינו ומתי יתגלה ויגאל אותנו
ארון הברית

פוסטים אחרונים

הרשם לרשימת התפוצה

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE