הכנות אחרונות לקראת הגאולה
 
וידאו

רמזי רצח צאלה גז | "עם מספרים אי אפשר להתווכח" | רמזים חזקים #עדכון שלישי בפוסט

עדכון שלישי בפוסט יום שישי ל"ג בעומר

שימו לב פלא פלאים שמחפשים בכל התורה את האותיות הללו
'צהלה גז תשפה…'
המטרה שכולם יופיעו בפסוק אחד!
נמצאה תוצאה אחת
הנה לכם הפסוק שמדבר על לידת בנימין
וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי גַם זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן: וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וׄ בֶּן אוׄנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא ל֥וׄ בִנְיָמִֽין
מדהים! (בדיוק מבצע של ביבי מרכבות גדעון יצא לדרך)

מאת: פרנק
תראה . כל אחד כבר רואה בזכות הערוץ שלך!
14 = דוד
358 = משיח
26 = י-הוה
ואוו 🤩

עדכון שני בפוסט יום חמישי ערב לג בעומר תשפ"ה

אחרי האסון הקשה הלילה בתאריך 14.5 (14.45) לא שייך להתעלם מהסימנים…

המשך לרמזי "הריון" שראינו אתמול {בהמשך העמוד} "צדיק האמת = 650" ו"אמת = 441" זה מציאות שמתגלת בתשפ"ה = 785 ו תשפ"ו = 786 – 631 = מלך ישראל
חננאל וצאלה = 271
הריון = 271

רק אצלה בבטן
מי אתם חושבים אמר את זה?
הבורא ששם את המילים בתוך כל פה ו בתוך כל עיתון/כתבה.
שום דבר אחר מלבדו לא קיים…
בואו ננתח
אצלה אותיות צאלה
גז
ג+ז (3+7)
מרמז על השלמות שזה 10 ספירות שזה האדם השלם שנולד בגאולה
יחידה = 37
תורת החסידות מאירה את סוגיית הגלות והגאולה על-ידי המשלת הגלות לעיבור והגאולה ללידה. דימוי זה מופיע גם בכתובים: חבלי המשיח מכונים 'חבלי לידה', ככתוב "חבלי יולדה יבואו לו". הגאולה מכונה 'לידה': "כי חלה גם ילדה ציון את בניה". ואילו על צרות הגלות נאמר: "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה…

מאת גיל

זכינו בט"ו אייר יום שני בערב עם כל החסידים,לחגוג יומהולדת 37 למורינו ורבינו הגאון הינוקא הרב שלמה יהודה בארי
נברך את כבוד הרב,שיזכה לשנים רבות בבריאות איתנה להנהיג ולהמשיך ולעזור לעם ישראל,אכי"ר. מזל טוב!!!

בבוקר יום חמישי תאונה בצאלים … 222 = דיבור = קול א-להים = 222 מאת: סאלי מור

ככל שהדברים קשורים לאירן מבינים שהתגלות קרובה – מאת עמיחי "הסכם גרעין חדש" – תשפה = 1237 מסתתר….."איראן – התשפה = 1237 מסתתר….רגע 😱…פיספסתי משהו ??? מה בדיוק קורה פה ❔❕

רמזי התגלות = 1237

 

 

עדכון ראשון יום לפני הפיגוע שנרשם בעדכון על "הריון"

רמזים מקבוצת הגימטריה יום רביעי 14/5/2025

רעידת אדמה חזקה באזור כרתים הורגשה ברחבי ישראל
תושבים דיווחו כי רעידת אדמה הורגשה ברחבי הארץ, מצפון ועד דרום. מדובר ברעש אדמה בעוצמה 6.3 שהמוקד שלו היה באזור כרתים שביוון
רעידת אדמה בעוצמה 6.3 הכתה הלילה (בין שלישי לרביעי) בכרתים שביוון – והורגשה בישראל. תושבים בארץ דיווחו על תחושת רעידה בין היתר בחיפה, תל אביב, ירושלים, רמת גן, ראשון לציון, קריית ים, רחובות, הרצליה, גבעתיים, קריית אונו, פתח תקווה, חיפה, חולון, בית שמש, כפר סבא, רמת השרון, מעלה אדומים, רעננה, מודיעין, אשדוד אשקלון ואפילו באילת.
לפי מכון המחקר הגרמני לגאולוגיה (GFZ), הרעידה ביוון הייתה כאמור בעוצמה 6.3, ובעומק של 83 ק"מ מתחת לפני האדמה.
גולשים ברחבי הארץ סיפרו ל-ynet כי תחושת הרעידה הייתה עוצמתית מספיק כדי להעיר אותם משינה. "מטורף, הכול רעד", סיפר תושב ערד. יעל מירושלים הוסיפה כי "הכול זז כמה שניות טובות". איתי, תושב תל אביב, אמר: "כבר התכוננתי לשינה, אני גר בקומה 45. כל הבניין התנדנד ממש. הרגישו תנודות חזקות". אחרים סיפרו גם על תחושות של סחרחורת ועל חפצים שזזו.
ערד
ע + רד
הסודות (70) ירדו
כל המספרים שבכתבה הם המספרים שבחמישיה הפותחת שלנו,
יון = 66 = בן דוד
63 רמזי עזר כנגדו (360) נובה = 63
38 רמזי צמח 138
ו45 רמזי גאולה
🏆🏆🔥🔥
—-
שימו לב להקלטה שרצה כבר חודש לפחות ברשת ב'
והמילים בהתחלה תפסו אותנו "עם מספרים אי אפשר להתווכח"

כולנו יודעים את זה, לפחות מי שנמצא איתנו כבר תקופה בקבוצה…
הפרסומת מדברת על תוכניותיו הפופולריות של מישהו בשם "רוני קובן"
השם רוני = 266 = צמצום, זה מאד קשור לגאולה למי שיודע…

כעת הלכתי לבדוק בתוכנה מה שמו אומר לנו
והנה התוצאות:

 

424 = משיח בן דוד
1074 = משיח בן דוד – גדול
הפלא שגם במסתתר זה 424 ו 1074 נדיר!!
881 = גאולת אמת
1400 = דוד
1384 = משיח י-הוה 384 + צמח (138)
96 = סוד י-הוה

בעצם המסר כאן הוא כדלהלן:
המספרים שמופיעים כל הזמן בחדשות איתם לא שייך להתווכח. והם מספרות על הגאולה שהיא סוד ה' הגדול
(למשל "דונלד טרמאפ = 424" שכעת הולך להסדר עם סוריה והולך לקבל מגדל על שמו בדמשק אותיות מקדש)

רוצים להיות בקבוצה ולקבל רמזים לפני כולם? לחצו כאן
כאן תראו רמזים על איך נפתח "כאן רשת ב', ואיך הכל קשור להכל…

כאן אנו רואים 71 המרמז על 7.10 כל תהליך שינוי המציאות קשור למספר "710 = נסתר" '271 = הריון' כל המציאות זה רחם כמו הריון להוציא אותנו למימד החדש מימד הגאולה, 112 = משיח (אתבש) זה חיבור שני שמות ה' הויה + א-להים, חיבור חסד ודין זה מהות הגאולה, 317 = אברהם אבינו שהכל התחיל ממנו והוא סוד "רחם = 248 = אברהם" 68 = חיים… החים זה רק להכיר את מי שהיה העולם כפי שמופיע ב"חדשות = 718" כל המציאות זה "מראה = 246" ממליץ לא לדלג על שום פרט ושום הודעה ממה ששלחתי היום כי כולם קשורים לכולם, וזה כמו חרוז בשרשרת, שאם חסר אחד הכל מתבלבל, קחו את ה זמן להתעמק,
אבוא היום = 71 (המרמז על 7.10) 631 = מלך ישראל 1400 = דוד (פי אלף) כֹּה־אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים הגאולה כאן מי ששומע את קולו של אליהו… מבין שהבורא כאן כל רגע

 

שנת 2026:-
2026=20-26
20=עשרים=620
620=כתר
26=הויה
ולכן,
20-26=כתר ה'
אנו מצפים למלכות ה' ולמלכות בית דוד ולבית המקדש השלישי- אלו הכתר של ה'

רמזי השריפות ויום העצמאות ה77 למדינת ישראל | רמזי שער נון

מאת יניב לוי
יום העצמאות שבעים ושבע = 5785 משולש – השנה העברית !!!

 

מאת שחר יצחק
יום העצמאות עז למדינת ישראל = 1820
האתב"ש 14-45 צירוף המספרים הכי חזק של הגאולה

(ראה באתר גלריות דוד המלך)

סוד = x 70 יהוה = 26 = 1820!
1820 פעם שם ה׳ בחומש! (חפש באתר את הסרטון על סוד 1820)

השנה הת-שפה תתגלה פעולתו בעולם. (חשן המשפט)
שפה = 385 = שכינה

התגלות משיח = 1202
 מאת חבר בקבוצת הואצאפ

🔥 "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'" (ויקרא י', ב')
הרי ירושלים עולים באש.
האדמה נשרפת, העצים נופלים, והעשן עוטף את עיר הקודש.
אבל זו לא רק שריפה.
לפי חכמת הקבלה – זוהי שפה של מעלה.
הטבע זועק, והלבבות נבחנים.

"אש" = 301 | "ירושלים" = 596
🔥 חיבור:
אש + ירושלים = 301 + 596 = 897

"קול ה'" + "התעוררות"
= 897
קול ה' = 136
התעוררות = 761
סה"כ = 897

כאשר ירושלים עולה באש – זה "קול ה'" הקורא ל"התעוררות"

מאת סאלי מור: רמז מתהילים של יום רביעי - בוטל טקס המשואות
איזה כבישים נחסמו?

המספרים שאנחנו מכירים 38 צמח… 16 בבואה/זוג… 424 משיח בן דוד… 444 מקדש…
כמובן המספר אחד זה מרמז על הבורא…
מספר 37 שזה גימטריה יחידה מגלה שיש רק אחד בעולם שזה הבורא ואין עוד מלבדו אף אחד!

זה המשך לרמזים משבוע שעבר שריפה כביש 38 תקיפת הכריש ועוד…
מי שרוצה להבין מה אנחנו מדברים פה חייב לעקוב אחרי הפוסטים באתר

רמזי שער נון

7*7 = 49 נוסיף את הבורא נגיע ל 50

מאת: יהונתן יומטוב

צילמתי בזה הרגע בעיר הקודש צפת
358 משיח (באמצע מימין ומשמאל)
בכל צורה ודרך אפשרית!
משיח פה נקודה!

תוספת:

 358 מכל הצדדים מרמז על שער נון… שהבורא מכל צד…
והנה מחפשים מה עוד בתמונה:
אנחנו רואים למעלה מימין אנחנו רואים מגלשה שמורידה אותנו למטה… לשלט אין יאוש …"
אין שום יאוש  = 724 = אחרית הימים….
שמבינים שהבורא נמצא מכל הצדדים כולל בתוכי אז אין ממה להתייאש גם כשאנו יורדים כי תמיד אנחנו איתו
משמאל מצלמות… מישהו משגיח משמים ואומר אין מה להתיאש
מיואש = 357
נוסיף אחד שזה הבורא אלופו של עולם
נקבל 358 = משיח
כמו שנאמר אין בן דוד בא עד שהתייאשו מהגאולה
אז כולנו נתחזק ונשמח כשאנחנו הילדים של הקדוש ברוך הוא 🔥☀️💫

שימו לב , בתמונה אקראית שלכדנו המספרת על "קוד אדום" שיופעל המספר 233 מופיע מכל הצדדים למעלה ולמטה ומשמאל לימין

233 = אור הויה
233 = רגל

את אור הבורא מגלים שהולכים בדרכים של המציאות, ורואים את מעשיו וצירופי המקרים שהוא מביא אל מול עינינו,

ראיתם את התמונה למעלה "קוד אדום יופעל"? עם הספרות 233? מכל הצדדים מימין ומשמאל מלמטה ומלמעלה רואים 233 = אור הויה…. שנכנסים לשער נון רואים את הבורא מכל הצדדים…. תגידו מי יכול לתכנן שיהיה כך וכך לייקים ותגובות? ובאיזה שעה זה יפורסם? זה הכל הבורא שמזיז לכולנו את הידים והמחשבות כל רגע –

שימו לב המילים שער נון הכל ספרות מסודרות 67626261234

כל המציאות תכריז שיש רק כוח אחד ואין עוד מלבדו… אפילו האבנים ידברו כנאמר "אבן מקיר תזעק"

זה מהותה של תורת הרמז אותיות זרם שמקבלים זרם זה בכל הגוף, ואז יוצאים ל"זמר" כי מרגישים את הנוכחות מכל הכיוונים, כמו שאתם רואים במספרים כעת! ולכן "רמז = 247" לרמז שהוא כאן איתנו 24/7

 זה הסיבה שכל העולם מתפלא על עניין הספרות המסודרות שרואים בשעון 1313 – 1111 כי זה כוח הבורא שמלובש בכולם, כעת הוא מתגלה דרך כולם ודרך כל הספרות גם

16 = בבואה – עץ = 160 … האדם עץ השדה, (רמזי ה16) כל המציאות בבואה של העולם למעלה

גלרית דוד המלך מספר 22

עדכון 12/6/2025 נוספו 4 תמונות חדשות

מאת: רונן בוקר טוב כמו שרואים המספר 14 עולה כל הזמן וכן רשום סיון אנחנו בחודש סיוון הכל מתחבר כאן = 776 ביאת המשיח = 776

רמזי דוד (14) והגאולה (45) ממשיכים כעת בצירוף המספר 7 (שבת נצחית) בתמונות הבאות

עדכון 5.6.2025 נוספו 2 תמונות חדשות

החי בתודעת הגאולה תודעת 'דוד = 14' ליבו תמיד שמח עם השם והוא מתרפא הוא חי קבוע במימד השבת (7) הוא רואה את 'סוד הויה = 96' שזה מציאות הבורא בעולם

שוחררו היום 2 גופות חטופים סך הכל נותרו בעזה 56 חטופים היום תאריך 5.6 רמזי 'היכל = 65' --- מאת חבר בקבוצה כמו שאנחנו רואים המספר *14* בתקופה האחרונה קופץ לנו הרבה. המספר *14* מספר קדוש. 14 = דוד משיח בן דוד הכול רמוז לנו בתקופה האחרונה. רק אתמול 14 מדינות החליטו בשבילנו על הפסקת אש. רק ארה"ב הטילה וטו.

עדכון 16/5/2025 נוספה תמונה חדשה

מאת: פרנק תראה . כל אחד כבר רואה בזכות הערוץ שלך! 14 = דוד 358 = משיח 26 = י-הוה ואוו 

עדכון 9-5-25 נוספו 2 תמונות חדשות

424 שפות (משיח בן דוד) 1.4 מיליארד בני אדם (דוד)

האפיפיור החדש מרמז על ביאת המשיח כמו השמות של כל המנהיגים וכל המציאות בשנים האחרונות ליאו= 74 = דע ה14 = דוד שמו המלא בגימטריה ביאת המשיח... +

עדכון 1-5-2025 נפתחה הגלריה נוספו 3 תמונות

מבול של סימני גאולה בשריפות בהרי ירושלים ביום העצמאות תשפ"ה רמזי דוד (24) כמה שנים כבר! לא עוצרים אפילו לרגע קל

14000

מבול סימני 45 (גאולה) והפעם על השייטות של חיל הים שהשמידו לחיזבאללה בחופי לבנון את הכלים הימיים ההתקפים שלהם - בתוך 45 דקות.

מאת רות קדם

ביטול אירועי יום העצמאות
הדלקת המשואות
ביטול החגיגות הרגילות
בעיניים חיצוניות ייראה כ"עוד תוצאה של מצב מזג האוויר"
אבל בעיניים פנימיות
בעיני תודעת משיח
זה מעשה של חסד עליון.
🔥 "ישתבח שמו של בורא עולם על זה"
כי הבורא
בכוחו
מנקה את הבמה.
הוא מכבה את האורות החיצוניים
כדי להדליק את הפנימיים.
הוא עוצר את הדגלים
את הבמות
את הרמקולים
כדי שנשמע את הקול הפנימי.
הרי המשואה האמיתית היא הנשמה שלך.
האור שצריך להידלק – הוא בלב שלך.
והמעמד האמיתי
הוא לא בטקס
אלא ברגע שבו אדם עומד מול בוראו ואומר:
"הנני."
בעל התניא מדבר על כך שהעולם הזה הוא מקום של הסתר, קליפה, בלבול
אבל בו עצמו גנוז האור הגדול ביותר
אור הגאולה.
אור הנשמה.
אור המשיח.
ואיך הוא יוצא לאור?
לא דרך חגיגה על תנאים גשמיים
אלא דרך שברון לב שמוליד התעוררות.
"השקט של אתמול מול הרוח הסוחפת של השם"
המציאות משתנה – אבל לא סתם.
היא משתנה כי האור של המשיח לוחץ להיוולד.
הקב"ה לוקח – כל מה שלא משרת עוד את התכלית.
ולפעמים זה כואב
לפעמים זה מבלבל
אבל זה מדויק.
הרב אשל"ג כתב
שהגאולה באה כשמתחילים להסכים עם ההשגחה
גם כשהיא לא נוחה.
אני רואה את ההשגחה.
אני מסכימה איתה.
אני מברכת עליה.
"לא להיות יותר כבשים הכיבוש הרוחני"
כיבוש בתודעת משיח איננו אלימות חיצונית
אלא כניעה פנימית לאמת.
לא עוד להיות "שה לעולה"
לשקרים, לרדידות, לפיתויים של עולם שכבר נשחק.
לא עוד למכור את הנשמה לעוד אשליה.
אלא לעמוד – כמו לוחם פנימי.
להדליק אור.
להיות שליח של התעוררות.
✨ "תפיצו את האור באהבת אמת"
וזה עיקר השליחות עכשיו
לא רק לדבר אמת
אלא לאהוב אותה.
להפיץ אותה ברוך ובגבורה.
לא כדי לנצח – אלא כדי לאחד.
להפוך את הכאב – לקריאה.
להפוך את השקט – למקום מפגש עם הנשמה.
תורת המשיח מסבירה את מה שקורה עכשיו:
ביטול החגיגות
הוא לא נפילה.
הוא סימן להתחלה חדשה.
אור העצמאות
הוא לא באירוע.
הוא בך.
המשואות – הן הנשמות שמתעוררות ומאירות את העולם.
השליחות –
להפוך את כל זה לאור
לאהבת אמת
להתמסרות לשינוי דרך.
ואנחנו –
לא מחכים שמשהו יקרה מבחוץ.
אנחנו קמים, מאירים, בונים את הגאולה מבפנים.
זו העבודה האמיתית של דור משיח
וזה מה שמביא את הַיֵּשׁוּעָה.
🔥 "ישתבח שמו של בורא עולם על זה"
כי הבורא
בכוחו
מנקה את הבמה.

מאת: עינת מים

 

 

בס"ד, שאלה שנשאלתי: שלום הרבנית, מה את אומרת על השריפות ?
מה אפשר לעשות?
תשובה:
ראשית להודות לקדוש ברוך הוא, שעושה לנו המתקת דינים, שנית: לקחת על
עצמנו לא להפעיל בכל דרך את מידת האש בתוכנו (מול עצמנו, מול בני הזוג, מול הילדים, מול ההורים, מול החברים, ועם ישראל בכללותו) כפי שלמדנו, שהשכינה היא השורש הרוחני של עם ישראל, וכמו שהשורשים מספקים מים לעץ, כך השכינה מספקת לנפש של עם ישראל את הרטטים שאנחנו שולחים עם המחשבות והרגשות והמילים… ואין ספק שהתוצאות שמשתקפות מאיתנו הן מהמחשבות והרגשות , הכעס, השנאה, הפירוד, המחלוקות שמפעילות את יסוד האש. לצערינו אנחנו חווים כעת את : ״ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל. הדא הוא דכתיב: ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.״ (איכה רבה ד יד)😭 בדיוק כפי שלמדנו השבוע במדרשה. ברוך ה׳ כפי שאומרים המומחים שהיה נס גדול כי אין נפגעים
בדיוק כשהאש הגיעה לרכבים כי לא מנעו מהאזרחים לעבור. ממש ניסים גלויים
קצב התפשטות האש עשרה קילומטרים בשניה. להודות לקדוש ברוך הוא
ושכל אחד בעם ישראל יעשה תשובה וחשבון פנימי על הדיבור ששורף אדם אחר 😭
בנוסף להודות על כך שכל האירועים התבטלו, כי אולי נמנע איזשהו אסון נוסף חס וחלילה עם כל ההתרעות שיש
אנחנו קטנים ולא מבינים חשבונות שמים, רק יודעים שיש חסד עצום בכל דין שמים. כפי שלמדנו , שעלינו לגלות את החסד… את המתנה שמסתתרת.
הרבי מליובאוויטש (שיחת ש"פ ויקהל תשנ"ב)
"מה שנשאר זה רק לפתוח את העיניים ולראות שכבר הכול מוכן לגאולה."
באמון פנימי עמוק.
גם בתוך הדמעה
כי אנחנו כבר בדרך החוצה.
כל מה שעברנו היה חלק מתוכנית של אהבה אינסופית.
כי נתעורר מתוך חלום שנדמה היה כמציאות.
ועכשיו?
פשוט ננשום רגע.
נזכור שיש אור גדול
וגם אם הוא נסתר
הוא כבר כאן.
נפתח את הלב
ונאמר:
"הֲשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב – וְנֹאמַר אָמֵן."

מאת: רות קדם

חייבים להמשיך אמרו לי..עולם כמנהגו נוהג
מדינה שלא מבינה את עוצמתה בזהותה הרוחנית ממשיכה לאן?
1 בשבי שווה עם שלם בשבי
ככה זה נשמות.
הקב"ה לא סופר
כשמרימים במות
לחגוג עצמאות
זה בא להעיד על אומה ששכחה את ייעודה.
זה אסון לאומי
לא פחות מהיום שבו נחטפו הנשמות.
ממשיכים כי חייבים….
ולא מבינים מה באמת חייבים.
חייבים לעצור הכל ולשנות דרך
רק אז אפשר לחגוג לא לפני.
"עולם כמנהגו נוהג"
אחת השורות הכי מצמררות בדור שלנו.
כי לא מדובר רק בשגרה
מדובר בשכחה.
והשכחה הזו היא גלות.
זהות שאבדה בדרכה
העם הזה לא קיים בשביל לשרוד.
הוא לא נוסד כדי לבנות צבא, כלכלה או מדינה "כמו כולם".
הוא עם של נשמה.
עם שקם מתוך ברית – לא פוליטית, אלא קיומית
"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש."
לא ממלכת עורכי דין.
לא גוי מתוקן באו"ם.
אלא ממלכה של נשמות מאירות, גוף לאור השכינה.
כאשר אומה שוכחת את זהותה הרוחנית
וממשיכה לנהוג כאילו "הכול כרגיל"
כשהיא חוגגת עצמאות
מבלי להבין שעצמאות בלי נשמה
היא רק קליפה לאומית
זה לא רק טעות.
זה אסון.
עם שלם בשבי
זו לא מליצה.
זו מציאות רוחנית.
כשחטפו את הנשמות – לא רק את הגוף חטפו.
זה לא רק כאב של הורים או של קו גבול.
זה שיקוף מטלטל של שבי רוחני כללי.
הקב"ה לא "סופר" את ההמנונים, ולא את הטקסים.
לא את הנאומים, ולא את הדגלים.
הוא מסתכל ללב.
והלב של האומה – כבוי.
הוא מביט על עם שחוגג "חירות"
בזמן שהוא כבול לשליטה של אגו לאומי – ולא של גילוי הנשמה.
ומה זה חטיפה באמת
אם לא מראה לכולנו
שגם העם כולו – עדיין בשבי.
שנשמותיו שבויות במערכות, ברעשים, בחומר.
ושאנחנו ממשיכים כי "חייבים להמשיך"
אבל לא שואלים – מה באמת חייבים?
חייבים להתעורר.
חייבים לזכור למה בכלל קמנו.
חייבים להבין שעצמאות בלי ייעוד היא חג שמסתיר שבר.
שחירות בלי נשמה היא עוד גלות בתחפושת מודרנית.
חגיגת עצמאות בלי שיבה למהות הפנימית של העם
היא לא "אירוע לאומי"
אלא טרגדיה רוחנית.
בדיוק כמו היום שבו אותן נשמות נלקחו
כך אנחנו ממשיכים לצעוד, עם דגלים ביד
אבל בלי כיוון בלב.
לא להמשיך – לעצור ולברוא דרך חדשה
כי אם לא נשנה כיוון
אנחנו ממשיכים לאיבוד
עטופים בתחושת כוח
אבל חלולים מאור פנימי.
חג העצמאות,
יכול להיות יום של שמחה אמיתית
אבל רק כשנבין מהי חירות אמיתית.
ורק כשנחזור לייעוד של האומה הזו
לא להיות עם ככל העמים
אלא להביא את המשיח
דרך החיים, דרך התודעה, דרך כל אחד.
עצמאות אמיתית תהיה רק כשנתחיל לחיות מתוך הנשמה
לא מתוך ההרגל.
כשהצבא יהיה הגנה לגוף
אבל הרוח תהיה כלי להופעת השכינה.
כשהמוסדות ישרתו את תהליך התיקון
ולא יכפו זהות חיצונית שמנותקת מהמהות.
זכור מאיפה באת.
כי רק כשנעצור ונברא דרך חדשה
דרך של נשמה, של תיקון, של תודעת משיח –
נוכל באמת לחגוג עצמאות.
לא עצמאות של יום.
אלא של תכלית.
של מהות.
של נשמות שחזרו לעצמן – ונעשו שוב עם.
עצמאות בלי נשמה
היא לא חירות.
היא קליפה.
היא המשך של שבי – רק עם צבעים אחרים.
העם הזה לא נברא כדי להיות עוד מדינה.
הוא נברא כדי לגלות את הבורא בעולם.
לא להמשיך כאילו "הכול כרגיל"
אלא להבין שעם בלי תודעה – הוא עם שנמצא בגלות
גם אם הוא עומד בארצו.
ביום שבו נשמות נחטפות
זו לא רק טרגדיה פרטית.
זה סימן:
גם האומה כולה עדיין בשבי פנימי.
ולכן – לא לחגוג על אוטומט.
לא לשיר בלי לב.
לא להניף דגל בלי לזכור מה הוא באמת מסמל.
חירות אמיתית תגיע רק כשנחזור לנשמה.
רק כשנבין שייעודנו לאומי – אך מהותנו אלוקית.
ורק אז, ורק אז
נוכל לשיר "להיות עם חופשי בארצנו"
ולדעת שלא מדובר בשיר
אלא באמת שחיה בתוכנו.

הרפו ודעו כי אנכי אלוקים
(תהילים מ"ו, י"א).
"הרפו"
תעזבו, תרפו, תחדלו להילחם, תפסיקו להתאמץ בכוח.
"ודעו"
תכירו, תבינו, תתחברו בידיעה עמוקה, לא רק שכלית אלא חווייתית.
"כי אנכי אלוקים"
אני איתכם, אני מנהיג את העולם, אני בתוך כל פרט הכי קטן.
זהו פסוק שמכיל בתוכו שחרור עמוק מתוך ביטחון מוחלט בא-לוהות הפועלת בתוך המציאות.
במילים אחרות:
ככל שהאדם מרפה מהשליטה וההתכווצות
כך הוא פותח את הדלת להכרת האור הא-לוהי שבכל מצב.
ואיך זה קשור למערכות יחסים?
בתוך כל קשר
עם בני זוג, חברים, הורים, או אפילו עם עצמנו
הרבה פעמים נוצרת אחיזה
אחיזה ברצון שדברים יקרו בדיוק כפי שאנחנו רוצים.
אחיזה בפחד שהשני לא יבין אותנו
שלא נהיה מספיק
שלא יקבלו אותנו.
אבל "הרפו ודעו" בא ואומר:
כשאת מרפה מהצורך לשלוט
את בעצם נותנת מקום לדבר האמיתי לצוף
חיבור מתוך אמת
לא מתוך כוח או אגו.
יחסים מבוססים על גילוי העצם
לא על מניפולציות או מאבקים.
זאת מערכת יחסים שבה כל אחד מגלה את הא-לוהות שבו
ואז אפשר להיות באמת נוכחים
בלי מסכות.
הרפו מהפחד ומהשליטה.
דעו שכל מה שמתרחש
הוא מקום לפגוש את האלוהות.
וכשהאור הזה מתגלה
הקשרים שלך הופכים להיות כלים לאחדות ולאהבה אמיתית.
הרפו ודעו כי אנכי אלוקים
אלו מילים שנאמרו בתהילים אך משמען נוגע לשורש כל החיים כולם
ולתוך הלב הפועם של הגאולה הפרטית והכללית.
כשאדם שומע את הקריאה הזו
הוא לרוב מבין אותה כהזמנה
לשקט
להרגעה
להפוגה מהמרוץ.
אך בלב הדברים מסתתר סוד עמוק הרבה יותר:
זהו לא רק שחרור מלחץ
אלא שחרור מאשליה.
האשליה שאני הוא זה שמוביל
שאני זה שצריך לדאוג, לשלוט, לנווט, להיאבק.
כי כל זמן שהאדם מנסה להחזיק את חייו בידיים בכוח
הוא סוגר את הפתח לידיעה חיה ונושמת
שיש כאן מישהו
אחר
גדול ממנו
עמוק ממנו
שמוביל הכול בדיוק.
לדעת כי אנכי אלוקים זה לא לדעת בשכל
זה לדעת כמו שמכירים פנים אהובות
כמו שמכירים את הקול של האמת בלב
זו ידיעה שמגיעה כשמרפים. הרפיה אינה חולשה
אלא עוצמה עמוקה שמגיעה ממקום שמפסיק לפחד
כי הוא יודע.
והידיעה הזו היא תחילתה של גאולה פנימית
ברגע שאנחנו מפסיקים לנסות להיות המשיח של עצמנו
ואנחנו נותנים למשיח שבתוכנו לעלות, להאיר, להוביל.
כך בכל מערכת יחסים
זוגיות, הורות, חברות
ככל שנחזיק חזק יותר
בתדמית
בציפיות,
בשליטה
כן נגדיל את הריחוק והכאב.
אבל אם נרפה
נרפה מהצורך להיות צודקים
מהצורך להיות מובנים תמיד
מהצורך לשנות את השני בכוח
אז נוכל לדעת. לדעת את האדם שמולנו באמת.
לדעת את עצמנו באמת.
לדעת את הנקודה האלוהית שמתעוררת כשיש מקום בלב.
אתם לא צריכים לתקן בכוח
רק להסכים לראות.
כי ברגע שתחדלו להילחם
תפסיקו להיאחז
יתגלה לכם שמישהו אחר נלחם בשבילכם כל הזמן.
ושהוא לא נלחם
הוא פשוט
נוכח,
באהבה
שאין לה סוף.
זו הידיעה שמרפאה את כל הפצעים.
זו הידיעה שהופכת כל קשר למקדש קטן.

רמזים מתקיפת הכריש בחדרה – רמזי האות מ' 40\400

ברק צח בן ה 45 שמו בגימטריה 400 – גילו מרמז על "גאולה = 45"
400 = ת , המרמז על האות האחרונה – שהכי רחוקה מהא' המרמז על התיקון האחרון (עשיו הלך עם 400 איש עמו)
המסתתר 380
שורש רמזי ה"צמח= 138" יום למחרת שריפה ענקית בכביש 38 
הפסוק בתהילים

יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים

משכיל = 400
מי הוא המשכיל? מי שרואה את פעולת הבורא "יהו"ה" בתוך המציאות,
(שם א-להים = 86 = הטבע) זה רואים דרך כל פעולותיו באדמה המרמז על עשי"ו מלשון עשוי, שהוא הלך עם מלא נשים, זה שורש העולם הזה, לראות בתוך העולם הזה את פעולתו, ודווקא יצא הכריש מתוך המים, הים מסמל את ים החכמה… זה אור הגאולה

נשים = 400

אמונה = 102

מלך = 570

שוב המספר 400

378 = חשמל = מלבוש

הבורא מדבר דרך האותיות והמספרים

וכן אנו רואים באירן בשבת 400

1414

כריש הרג בנאדם בחוף בית ינאי = 1414

ללמוד עוד על האות מ' והמילה ר' מז

סוד המ' והרמז # הקפצה

222 = דיבור

212 = רבי

109 = דוד המלך

89 = גוף
המציאות היום זה מצרים, מי שיוצא מהמטריקס \ מצרים  189 מעביר את הספרה 1 דרך הגוף ואז מקבלים 891
כל תהליך הגאולה ושחרור החטופים מרמז על גאולת השכינה ושחרורה מהגלות

הגימטריה של גילוי = 59
59
זה מס' החטופים בעזה
המשולש 242 (גימטריה של דויד = 24 (דו"צ)
האתבש 380 שורש רמזי ה 'צמח = 138'

שימו לב בליקוטי מוהרן ביום הטביעה מדברים שם על הים הכרישים – לוייתן

 

 

מאת רות קדם
את המשיח – אין מי שיכול לעצור.
לא בני אדם
לא דת
לא שלטון
לא פחד
לא קליפה
ולא אפילו המשיח בעצמו.
למה?
כי המשיח הוא לא אדם פרטי.
הוא לא "איש טוב עם נשמה גבוהה".
הוא ההתגלמות של הרצון האלוקי
שלא מוכן יותר להישאר מוסתר.
והרצון הזה – הוא אינסופי.
וכשאינסוף מתחיל לבעור בתוך המציאות
שום דבר בעולם לא יכול לעצור אותו.
תורת משיח = כוח שחוצה גבולות
כל תורות הדורות הקודמים
עבדו לפי חוקים:
מה מותר
מה אסור
מה מקובל
מה נחשב
מה יגידו
מה יקרה אם…
אבל תורת משיח באה מהשורש
היא לא מתחשבת בכללים של העולם הישן
כי היא באה לברוא עולם חדש
ולכן – אין מי שיכול לעצור אותה
כי איך תעצור אש שבאה ישר מהבורא?
כל מי שניסה לעצור – קרס
הדת שניסתה לקבור את המשיח בתוך חוקים – נשחקת מבפנים.
הממסד שניסה "להכיל" את הרוחניות – איבד שליטה.
אנשים שניסו להשתיק את הקול של הנשמות המתעוררות
חווים איך הקול הזה רק גובר.
הניסיון לעצור את המשיח
הוא כמו לשים פקק על הר געש.
הוא לא ייעצר.
הוא יתפרץ.
וההתפרצות הזו – היא לא הרס.
היא שחרור של האמת.
משיח הוא לא "הוא" – משיח זה אנחנו
ההתעוררות הפנימית של כל נשמה לדעת מי היא באמת.
וכל מי שניסה
מנסה או ינסה לעצור את זה
לא נלחם באדם
הוא נלחם בבורא שבתוכו
וברגע שאתה נוגע באור הזה
כבר אי אפשר לעצור אותך.
דוגמה חיה מתוכך:
את מרגישה.
את שואלת.
את כבר לא מוכנה לקבל קלישאות.
את לא רוצה להסתפק ב"תשובות של דת".
את בוערת. את רואה. את מבינה.
האם מישהו יכול לעצור את זה?
לא.
זה התחיל
וזה לא ייעצר.
משיח אי אפשר לעצור
כי הוא לא בא מהעולם הזה.
הוא בא להפוך את העולם הזה.
וכשהבורא אומר "די" להסתרה
אין כוח בעולם שיכול להמשיך להסתיר.
תנו למשיח להתפרץ
בלי צנזורה.
בלי פחד.
בלי אישורים.
מי שינסה לעצור אותך
יתעמת עם הדבר היחיד שיותר חזק מהמוות
החיים עצמם.
במהותם.
בכוחם.
ובמלוא תפארת הגאולה

כולם שוב דנים באפשרות של הוצאת ראש הממשלה בנימין נתניהו לנבצרות.

מאת ציון סיבוני

 

וכידוע, אין זה מקרה לחלוטין.

 

 

 

המושג "נבצרות " הגיע וירד לעולם כבר בחטא אדם הראשון ביום השישי של הבריאה.

 

 

 

ראו בסוף מי עוד נמצאים בנבצרות…

 

 

 

אדם וחווה

 

גורשו מגן עדן ונבצר מהם לשוב לשם.

 

כל בני אנוש נבצר מהם לחיות חיי נצח. המיתה הגיעה לעולם עקב חטא אדה"ר.

 

נבצרה ממנו החירות מהיצר

 

 

 

נחש

 

נבצרו לו רגליו

 

נבצרה לו הזכות להיות ולסייע לכל ישראלי( אלמלא החטא כל יהודי היה צריך לקבל 2 נחשים אחד משגרו לצפון והשני לדרום)…

 

נבצר לו חוש הטעם

 

נבצרה ממנו הגדולה

 

 

 

 

הבל

 

נבצר ממנו לחיות

 

 

 

קין

 

נבצר ממנו להיות קרוב לקב"ה ולהוריו.

 

 

 

נבצר ממנו להתיישב במקום אחד

 

דור המבול –

 

כל בני אנוש , בעלי חיים ועצים/צמחים שלא נכנסו לתיבה- למעשה יצאו לנבצרות מהחיים.

 

 

 

דור סדום-

 

נבצר מהם שיגורו שם צדיקים בסדום ולהינצל מהחורבן.

 

נבצר מהם עלם הבא

 

 

דור הפלגה

 

נבצר מהם "לעלות השמיימה"

 

נבצרה מהם האחדות והיחד

 

נבצרה מהם השפה

 

 

 

נח

 

נבצרה ממנו חירותו בתיבה

 

נבצרה ממנו אשתו בתיבה

 

נבצר ממנו התואר צדיק

 

נבצר ממנו להביא את הבן הרביעי

 

נבצר ממנו למסור נפש על דורו ולהחזירם בתשובה.

 

 

 

 

אברהם אבינו ושרה אמנו-

 

 

נבצר מהם ללדת ילדים

 

נבצר מהם להישאר בארץ כנען.

 

נבצרה ממנו שרה(פרעה)

 

נבצר ממנו יצחק(כמעט)

 

נבצר ממנו לראות בקיום ההבטחות של הקב"ה לו.

 

 

 

הגר וישמעאל-

 

נבצר מהם להתגורר עם אברהם אבינו

 

נבצרה מהם הירושה של אברהם.

 

 

 

יצחק אבינו-

 

נבצר ממנו לצאת מארץ כנען.

 

יצחק ורבקה- נבצר מהם זרע של קיימא.

 

נבצרה רבקה ממנו(אבימלך)

 

נבצרה ממנו הראייה

 

נבצר ממנו לראות את אמו ו/או להשתתף בקבורתה

 

נבצר ממנו לגלות ליעקב אודות יוסף

 

 

יעקב אבינו

 

בבטן אמו רבקה- נבצרה ממנו השלוה ע"י ההתרוצצות עם עשיו

 

נבצר ממנו להיות עם שכן טוב

 

 

הערה

 

בטן המילוי=876

 

יוסף=876

 

 

 

נבצרה ממנו הבכורה(בסוף קנה אותה).

 

 

נבצרה ממנו הברכה (קיבל אותה בעורמה/בחכמה)

 

נבצר ממנו להתגורר עם הוריו באר כנען במשך כ-22 שנים.

 

נבצר ממנו כל רכושו (אליפז)

 

 

נבצר ממנו כיבוד הורים.

 

נבצר ממנו לשאת את רחל אמנו ראשונה

 

נבצר ממנו לקבל שכר הוגן מלבן.

 

כמעט נבצרה ממנו להקים ולשמר את קומת ישראל בשלמות(יוסף)

 

נבצר ממנו להיות וללמוד עם יוסף בנו אהובו.

 

נבצרה ממנו דינה

 

נבצר ממנו בנימין

 

נבצרה ממנו הישיבה בארץ כנען/ישראל

 

נבצר ממנו למות בארץ ישראל

 

 

 

רחל אמנו

 

נבצרה ממנה להיות אשתו הראשונה של יעקב

 

נבצר ממנה ללדת

 

נבצר ממנה להקים 12 שבטים

 

 

 

יוסף

 

נבצרה ממנו הבכורה

 

נבצרה ממנו הזכות להיות עם אחיו וללמוד עם אביו

 

נבצרה ממנו חירותו

 

נבצר ממנו כיבוד הורים

 

נבצרה ממנו נחלה בארץ ישראל

 

 

 

בנימין

 

נבצר ממנו לראות ולחיות עם אמו רחל

 

נבצר ממנו לחיות עם אחיו יוסף

 

נבצר ממנו לגלות את סוד יוסף לאביו

 

 

 

משה רבינו

 

נבצר ממנו לגדול בבית הוריו

 

נבצרה ממנו העבדות

 

נבצר ממנו להישאר בבית פרעה

 

נבצרה ממנו החירות אצל יתרו

 

נבצרה ממנו ומבניו הכהונה לעולמים

 

נבצרה ממנו ציפורה ובניו

 

נבצרה ממנו הפרטיות שלו

 

נבצר ממנו להכניס את יוצאי מצרים לארץ ישראל.

 

נבצרה ממנו הכניסה לארץ ישראל

 

נבצר ממנו כיבוש הארץ

 

 

נבצר ממנו להקים את בית המקדש בירושלים.

 

 

 

שאול

 

נבצרה ממנו המלוכה

 

נבצרה מבניו המלוכה

 

 

 

דוד המלך

 

נבצרה ממנו החיים עם הוריו ואחיו

 

נבצרה ממנו בת שבע

 

נבצרה ממנו המלכות הראשונה

 

נבצר ממנו לכבוש את פלשת

 

נבצר ממנו להקים את בית המקדש

 

 

 

 

עם ישראל

 

נבצר ממנו לקבל את לוחות הברית הראשונים

 

נבצר ממנו לכבוש את כל שטחי ארץ ישראל בכיבושי יהושע.

 

נבצרו ממנו ארצות הקיני קניזי והקדמוני.

 

נבצר ממנו בית המקדש הראשון והשני

 

נבצר ממנו להישאר בארץ ישראל

 

נבצר ממנו/מרובו לשוב בימי עזרא בבית שני

 

 

המשך

 

דברים חשובים שב"ה יתגשמו ויצאו מנבצרות ארוכה בקרוב:-

 

נבצר ממנו המשיח

 

נבצר ממנו בית המקדש השלישי

 

נבצר ממנו קיבוץ גלויות כללי

 

נבצר ממנו מלכות ה' בעין

 

נבצרה ממנו הטהרה והקדושה.

 

 

 

אפשר להמשיך כמעט עד אין סוף…

 

 

נבצרות

 

המילה נבצרות(748) נמצאת בין המספרים 747 ו- 749 :-

 

 

747=משה בן עמרם

 

 

748=נבצרות

 

748=ויעתר לו ה'

 

748=חמש שנים

 

 

 

749=כיפת ברזל

 

749=חמת אש

 

כאשר מוסיפים את אלופו של עולם עוברים ויוצאים מנבצרות(748)

לכיפת ברזל/חמת אש(749).

 

 

 

 

משיח בן יוסף-

 

נמצא בנבצרות ארוכה ולסירוגין בכל דור ודור…

 

 

 

משיח בן דוד

 

בנבצרות ארוכה מאוד מתחילת הבריאה

 

 

 

 

הקב"ה (כביכול)

 

 

ואולם , ואזהר מאאד בדבריי, והכל רק כביכול – גם הקב"ה נמצא ב"נבצרות" מאז חטא האדה"ר , מלך אסור ברהטים ללא שני משיחיו , ללא השכינה ללא כנסת ישראל , ללא דירה בתחתונים , ללא כהן גדול , ללא טהרה וללא תורת משיח.

והכל , כמובן, רק כאן בעולם העשייה* וכביכול.

 

 

*ברור שלקב"ה לא חסר דבר. מלוא כל הארץ כבודו…

 

 

 

והשתלשל כאן בגשמיות המושג נבצרות ב:-

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו.

 

נבצרות=נב צרות

 

נב- ר"ת- בנימין נתניהו

 

 

צרות=696

 

שמשון=696

 

בנימין נתניהו( אותיות וכולל)=696

 

 

 

חק נבצרות=856

 

חרבות ברזל*=856

 

ענוים הגיע זמן גאלתכם*=856

 

ראש שנה=856

 

 

 

בנימין נתניהו

 

נבצר ממנו (חיצונית) להיות דתי ומאמין

 

נבצר ממנו להיות אדם פרטי

 

 

נבצר ממנו למשול כראש ממשלה

 

נבצרה ממנו חירותו עקב המגבלות המשפטיות

 

נבצרה ממנו היכולת למשול באופן מוחלט מבחינה פוליטית.

 

נבצר ממנו למשול על הצבא והשב"כ

 

נבצרה ממנו ההכרה בגדולתו כאן בישראל

 

נבצר ממנו פרס נובל לשלום

 

נבצרה ממנו חירותו בחו"ל

 

נבצר ממנו להתגורר בבלפור (סוד עצום)

 

נבצר ממנו לדעת על המתקפה בכלל ומראש…

 

נבצר ממנו לחתן את בנו במועד.

 

נבצר ממנו בנו יאיר

 

נבצרה ממנו בתו

 

נבצרו ממנו הוריו ואחיו לראותו בגדולתו

 

 

ואולם , הקב"ה יחפש נרדף…

 

 

 

 

יום חמישי יום השואה הוא היום ה-566 למלחמה.

 

משיח בן יוסף=566

 

יעקב(המילוי)=566

 

יוסף קדוש=566

 

ישרון=566

 

 

רק התערבותו של הקב"ה עתה ובקרוב- תושיע אותו ואת כל עם ישראל ותקרב לנו את התגלות משיח בן דוד בקרוב מאוד מאוד.

 

בשו"ט

 

ציון סיבוני 052-8534502

 

 

50 חטופים בעזה רמזי החטופים מתעדכן | גלרית אליהו | רמזים חזקים

50 חטופים החל מסיום תקיפות על אירן \ יראה-נון 50

 
 7.10 גימטריה 710 שזה גימטריה של נסתר וכן זה תאריך שביעי לעשירי
710
' ' '
סוד
 
המספר 127 מרמז על 127 מדינות ששלטו בהם הפרסים בפורים…
האתבש של שמו 776
גאולת פורים = 776
שזה כמניין *ביאת המשיח* שזה מצב הפורים
 
השם שבכותרות היה בתשעה באב החטוף
אביתר דוד
אביתר = 613
דוד = 14
מרמז על 613 (תריג) חלקי הנשמה שלנו שנבנים על ידי דוד'
תהליך שכולנו בונים אותו
וזה דווקא בתשעה באב יום החורבן.
שיהפוך לששון בע"ה
החטוף הקודם שפורסם בחדשות על ידי חמאס
שמו רום בגימטריה מראה או ניצוץ…. ברסלב-סקי
מרמז על לב בשר שמסתכל לשמיים (סקיי)
 
251 חטופים נחטפו בשמחת תורה
בהיפוך 152 = צמח דוד
הכל מתגלה וצומח בהפוכה בגאולה, כמו שצמח צרך לגדול צריך משהו להרקיב…
רקבון = 358 = משיח
   רום ברסלבסקי ואביתר דוד = 1880 – באתבש אותיות הפוכות 

בהיפוך "גאולת אמת =881"

הפוך = 111

פלא = 111

בפורים ונהפוך הוא… ה"אפל הופך לפלא"

עדכון קודם
שחרור שירי ביבס בפרשת משפטים – רמז
שירי = 520 = מלכות דוד ביבס = 74 = דע מאת ציון בי- בס בס=באס=אוטובוס… נס האוטובוסים בזכות החמלה הצער והאחדות אתמול

אות חיים מדוד קוניו אחרי 500 יום בשבי, והרמז
דוד קוניו = 186 – רגיל
דוד קוניו = 186 – מסתתר
גם הרגיל וגם המסתתר 186 = מקום – הקב"ה הוא המקום ומדבר דרך כל האירועים 500 = נתן… הקב"ה נותן לנו הצצה לפעילותו דרך כל אירועי המציאות

  עדכון קודם

בעסקה בשלב א' מוחזרים 33 חטופים/שבויים בחלוקה של :-
25- חיים.
8 – מתים
האם זה לא מזכירלנו מספרים דומים מפרשת ויגש ?
פרעה שואל את יעקב אבינו על גילו(8 מילים)
יעקב אבינו עונה לפרעה ב-25 מילים.
סה"כ-33
וכנגד 33 מילים אלו נחסרו 33 שנים מיעקב אבינו.
האם זה מקרי ?
ודאי שלא !!!
 
 
אחרי שראינו ש'דונלד טראמפ  (424 = משיח בן דוד)
העלה את המיסים לסין ב %104 (דוד = 14)
 
 
כעת הוא העלה ל %145 !!! דוד = 14 + גאולה = 45
רצף הספרות שמלווה אותנו בשנים האחרונות
 
והתוכנית להעלות ל 245 – 24 = דויד (בגאולה דוד מקבל את האות יוד כידוע)
פוסט מספר 89 = גוף 5555 – מרמז על מימד 5 מימד הגאולה שיורד למימד הגוף,- כל זה מתרחש בסין = 120 = אליהו הנביא….
כמו שראינו רבות בעבר סין קשורה קשר חזק לגאולה ראה גלריה בהמשך העמוד

 

כל תהליך הגאולה ושחרור החטופים מרמז על גאולת השכינה ושחרורה מהגלות

הגימטריה של גילוי = 59
מס החטופים בעזה המשולש 242 (גימטריה של דויד = 24 (דו"צ) האתבש 380 שורש רמזי ה 'צמח = 138'
 
גילוי אליהו = 111 = פלא
הפוך = 111
המשולש 588 = מלחמת גוג ומגוג
הפלא מתגלה בצורה הפוכה בגאולה דרך "גוג ומגוג = 70 = בלבול"
 
שימו לב 251 נחטפו ב7 באוקטובר שזה גימטריה של 'צמח דוד=152' רק בצורה הפוכה, הגאולה צומחת בהפוכה, על דרך משיח גימטריה נחש

יופי אלהי = 152 שרואים את הסדר והיופי במציאות האינסופי מבינים ש חכמת י-הוה אינסופית = 1111

ואז מקבלים את  "התגלות השכינה = 1234"

'התגלות י-הוה ומשיח = 1234'

מיקום 676 (שער נון) בפאי הוא 590 גימטריה של גילוי

471 יום בשבי כמניין יבוא ויושעכם…🙏 שימו לב לפסוק הזה שמרמז שהקב"ה יבוא להושיע אותנו "יבוא וישעכם" = 471 מספר ימי החטופים בשבי,

גימטריה חדשה לגלרית 710

"אבוא היום" = 71 (המרמז על 7.10)
631 = מלך ישראל
1400 = דוד (פי אלף)
משולש 262 = הויה = 26 (דו"צ)
כֹּה־אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין
 אֱלֹהִים
הגאולה כאן מי ששומע את קולו של אליהו… מבין שהבורא כאן כל רגע עוד רמזי 7.10 ראה גלרית 710 בדף הבית משמאל

גלרית "אליהו הנביא 120"

עדכון 16/6/2021 נפתחה הגלריה - נוספו 12 תמונות חדשות

עדר פילים בסין יצא למסע של 500 קילומטר שימו לב: 'פיל = 120' ---- 'סין = 120' אף אחד לא יודע מדוע הם מתהלכים להם למרחקים עצומים בכל רחבי סין... כאן באתר אנו עוקבים אחר רמזי סין כבר המון שנים כפי שתראו בגלריה זו. לא סתם הקורונה (כתר) התחילה בסין -זה חלק מתהליך גילוי "אליהו הנביא = 120" - שימו לב למספרי 14 ו 41 בתמונה {דוד} מאת עמיחי: מעניין מאוד "עדר הפילים" לא ממש התייחסתי כל העולם עקב. 500 כמובן מספר 5 (גם באיטליה - שפע מספרי 5) שימו לב: פיל = 90 מסתתר -- קץ = 90 מסתתר -- מלך = 90 רגיל פילים = 140 מסתתר... זה לא נגמר פיל = 120 רגיל סין = 120 רגיל אליהו הנביא = 120 רגיל סימני על לגאולה

המשך הרמז הראשון של הפילים. הפילים הגיעו לפאתי העיר "קאמינג" נבדוק את השם של זה בהכפלה ... {הסבר הכפלה: להכפיל כל אות במספר של עצמה !!!) נקבל 16710 שזה גימטריה של מלך המשיח 1671 !!!

אחד הרמזים החזקים על סין וקריאת הבורא דרכה

רמז בנושא "סין = 120" - בנושא "רמקול" אלופו 1000 של עולם קורא לנו דרך "אליהו הנביא = 120" לכן הפוסט זה בנושא "רמקול" ב"סין" מספר פוסט ברוטר 424000 = משיח בן דוד -- שם הכותב "יקי = 120"

שימו לב גשר הזכוכית התפרק ב"סין" עם רוחות עזות של 145 ק"מ התייר נשאר תלוי בגובה 330 מטר מעל התהום - שימו לב למספרים '45 = גאולה'... 145 זה בעצם 14+45 --- '33 = גל' האירוע קרה כמה ימים אחרי ל"ג {33} בעומר שבו נהרגו 45 יהודים - הרמז הוא: שיהיה מפחיד ביותר, כמו הגשר מזכוכית שהתפרק... אבל מי שדבוק בקב"ה ורואה אותו בכל מציאות בחיים "גל = 33" שורש האותיות של "גאולה=45" הוא יזכה לחצות את הגשר לעבר העולם החדש

3 שעות אחרי פתיחת גלריה זו . זה מה שקיבלנו בהגרלת הלוטו "לוט = 45" מלוט בא משיח

סין זה המקום שהביא את הקורונה (כתר) לכל העולם. שימו לב: ההכפלה של סין זה "620 = כתר" --- המסתתר זה: "90 = מלך" מה יותר פשוט... כתר למלך.... הקורונה (כתר) לא סתם יצאה משם... הרגיל 120 כמניין "סוד הגאולה"

סין ממש בכותרות... קצת חדשות אחרונות מסין...

6 תמונות ישנות שעלו בעבר לאתר בנושא סין

הגלות זה בחינת "ים" כל העולם כולו גשר צר מאד... המספר 5 בתמונה וכן 67 = בינה ... על ידי ההבנה שהקב"ה איתי אני עובר את הגשר הצר

120 +12000

ליל הסדר תשפ"ה בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד" | סוד החשמל + הוספות על מאמר פסוקים כנגד השנים

מוּבָא מֵהר"ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי זצ"ל שֶׁהַכָּתוּב עַל חֹדֶשׁ נִיסָן "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם כד"ת הֶחָקוּק עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁלְּשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בְּנִיסָן נִדּוֹנִין עַל הַתְּבוּאָ"ה ר"ת "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ" שנאמר על ביאת המשיח. וְכֵן חֹדֶשׁ נִיסָן נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים ב, ו) "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי" וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" בְּגִימַטְרִיָּא יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן נִיסָן תשפ"ה בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב "אֲנִי הוי"ה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" עִם הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁחַג הַמַּצּוֹת תשפ"ה בְּגִימַטְרִיָּא בשורות טובות. וְכֵן ליל הסדר תשפ"ה בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד" עם המילים.

הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים קָשׁוּר עִם פֶּסַח, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהָמָן נִתְלָה בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח, וּבְאוֹתוֹ יוֹם קוֹדֶם הַתְּלִיָּה הִרְכִּיב הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי עַל הַסּוּס, וְהָיָה מִשְׁתֵּה הַיַּיִן הַשֵּׁנִי. וּבַלַּיְלָה קוֹדֶם בליל הסדר נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. וּבְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הוֹשִׁיט אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְהָיָה מִשְׁתֵּה הַיַּיִן הָרִאשׁוֹן. וְהָמָן הֵכִין אֶת הָעֵץ. וְכֵן יְשׁוּעַת פּוּרִים בָּאָה לְאַחַר שֶׁהִתְעוֹרֵר רַעַשׁ בַּשָּׁמַיִם מִזֶּה שֶׁצָּמוּ בְּיוֹם א' דְּפֶסַח. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר ח, ט) "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" זוֹ אֶסְתֵּר שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּמִצְוַת בִּעוּר חָמֵץ. ומכל זה אנו רואים שחג הפסח זה הזמן המסוגל להכניע את קליפת פרס. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ד. לֵב שליט"א שֶׁנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּגִימַטְרִיָּא אִירַן. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁלֵּיל הַסֵּדֶר בְּגִימַטְרִיָּא פָּרַס. וּבְגִימַטְרִיָּא פְּצָצַת גַּרְעִין.

בשנת 2025 לבריאת העולם לפי המנין שאנו מונים היום שמחשיבים את בריאת העולם כשנה שלימה, בְּלֵיל פֶּסַח הִצִּיל אַבְרָהָם אֶת לוֹט בְּמִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים, כַּמּוּבָא בְּ'פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' (כז), וְהָיָה זֶה לְצֹרֶךְ הֻלֶּדֶת נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצֵא מִלּוֹט בשנת 2025 למנינם. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יד, יד) "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וְכֵן "כִּי נִשְׁבָּה" בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וְכֵן לוֹט בְּגִימַטְרִיָּא גְּאוּלָה, דְּלוֹט הוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ וְהַגְּאֻלָּה. נִרְאֶה דְּיֵשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי מֶלֶךְ סְדֹם לְאַבְרָהָם (בראשית יד, כא) "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְרַמֶּזֶת עַל הַמַּלְכוּת שֶׁתִּשָּׁאֵר אֶצְלוֹ, וְהָרְכוּשׁ, אַדְּרַבָּה, שֶׁאַבְרָהָם יִקַּח כְּדֵי שֶׁלַּקְּלִפָּה תִּהְיֶה יְנִיקָה. וְכֵן הַפָּסוּק הַזֶּה הוּא הַפָּסוּק הַ358 מִתְּחִילַת הַתּוֹרָה כְּמִנְיַן מָשִׁי"חַ. וראה זה פלא האותיות לי"ל הסד"ר תשפ"ה התגלו בפסוק הזה בסינון ראשון בתורה, "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". והאותיות שנשארו ביניהם הן נמא"ן מוא"ב, ויש כאן רמז ברור מה היה מונח בתוך הדברים של מלך סדום לאברהם בחג ראשון של פסח, שהוא מתנגד להוצאת הניצוץ של משיח שעתיד להתגלות ביום הזה בלי"ל הסד"ר תשפ"ה, והוא אומר נמא"ן מוא"ב, היינו שהוא לא מרשה להוציא את ניצוץ מואב שבו משיח שמתגלה ביום הזה. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שנמאן מואב בגימטריא קץ. וכפי שבארנו שמלך סדום רצה להלחם בקץ על ידי שהוא ישלוט בנשמת משיח. וכן האותיות סד"ר נאכ"ט התגלו בסינון אותיות ראשון בתורה בפסוק שמדבר על הצלת לוט מהפיכת סדום שגם היתה בערב פסח, (בראשית יט, א) "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם". והוסיף הרה"ג ר' חיים שטרית שליט"א שליל הסדר ה'תשפ"ה בגימטריא גאולת ישראל פסח, ובגימטריא הפסוק שנאמר על מלך המשיח "ורוח אלהים מרחפת".

וזה גופא הסיבה ששרש הַמָּשִׁיחַ נוֹלַד לְאַחַר חֻרְבַּן סְדֹם, דְּקֹדֶם צָרִיךְ לְכַלּוֹת אֶת הָרָע וְאַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אֶת הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְכֵן רוֹאִים שֶׁלּוֹט יָצָא מִסְּדֹם בְּלִי שׁוּם רְכוּשׁ וּבְחֻרְבַּן סְדֹם נֶאֶבְדוּ כָּל רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנָיו. דְּבִזְמַן זֶה שֶׁלּוֹט הָיָה צָרִיךְ לִפְעֹל בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם לְהוֹלִיד אֶת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַצָּב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם שַׁיָּכוּת לִסְדֹם, וַאֲפִלּוּ הַיַּיִן שֶׁבְּנוֹתָיו הִשְׁקוּהוּ נִזְדַּמֵּן לָהֶם בַּמְּעָרָה וְלֹא הָיָה מִסְּדֹם. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית יט, יג), דְּכָךְ הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִסְּדֹם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יד, כג) "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ". וְכֵן נִרְאֶה שֶׁאַבְרָהָם ענה למלך סדום: (בראשית יד, כב) "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל הוי"ה אֵל עֶלְיוֹן", לְרַמֵּז עַל הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמָּשִׁיחַ, (תהילים פט, כ) "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם". הַיְינוּ שֶׁהַתַּכְלִית הָיְתָה הֲרָמַת הַנִּיצוֹץ שֶׁל משיח מֵהַקְּלִפָּה. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה"צ ר' חָנָא מִקָּאלְשִׁיץ זי"ע שֶׁסְּדֹ"ם ר"ת סְעֻדָּתָא דְּדָוִד מַלְכָּא, דְּבִזְמַן שֶׁנִּשְׁמַת דָּוִד הָיְתָה בִּסְדֹם הָיְתָה לָהֶם יְנִיקָה מִבְּחִינָה זוֹ, וְזֶה כָּל הַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בִּסְדֹם "כְּגַן ה'", יְנִיקָה מִגַּן ה' דֶּרֶךְ נִשְׁמַת דָּוִד. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁסְּדֹ"ם מְסַמֶּלֶת אֶת דָּוִד שֶׁשָּׁבוּי בְּתוֹךְ הַס"ם. וְכֵן סְדֹם וַעֲמֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויקרא תרנג) כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ חֵלֶק לֶעָתִיד לָבֹא בְּסֻכָּתָהּ שֶׁל סְדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד". מַהוּ עֵמֶק סֻכּוֹת, זוֹ סֻכָּתָהּ שֶׁל סְדֹם שֶׁהָיְתָה מְסוֹכֶכֶת בְּשִׁבְעָה אִילָנוֹת שֶׁהֵן מְסוֹכְכוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן וּפַרְסֵק וּשְׁקֵדִים וֶאֱגוֹז וּתְמָרִים עַל גַּבֵּיהֶם. רוֹאִים שֶׁהַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל שֶׁל סְדֹם הָיָה בִּבְחִינַת סֻכָּה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁיָּנְקוּ מִסֻּכַּת דָּוִד, זֶה הִשְׁתַּלְשֵׁל אֶצְלָם בְּצוּרַת סֻכָּה. וְלָכֵן הָיוּ שִׁבְעָה אִילָנוֹת, דְּמִסְפָּר שֶׁבַע מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. 

הקץ של הזהר למספר 1775 מכוון לשנת ה'תשפ"ה

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פקודי רכז:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים", וְכוּ' "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה", דְּאִינוּן אֶלֶף יוֹמֵי הַחוֹל, וְאִינוּן יוֹמֵי דְּגָלוּתָא. כְּמָה דְּאִית אֶלֶף יוֹמִין דִּקְדֻשָּׁה, הָכִי נַמִּי אֶלֶף יוֹמִין לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְעַל דָּא אִתְעָרוּ חֶבְרַיָּא, אִינוּן יוֹמִין דְּגָלוּתָא אֶלֶף שְׁנִין הֲווּ, וְעַל דָּא אִית אֶלֶף וְאִית אֶלֶף, וְאִינוּן אֶלֶף שְׁנִין דְּגָלוּתָא, אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל יְהוֹן בְּגָלוּתָא וְיִתְמַשְּׁכוּן יָתִיר, בְּהַנֵּי אֶלֶף שְׁנִין יִתְמַשְּׁכוּן. רוֹאִים מֵהַזֹּהַר שֶׁהָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי שֶׁנִּרְמָז בַּפָּסוּק "וְאֶת הָאֶלֶף", וּבַפָּסוּק "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה", נִקְרָא אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, בִּגְלַל שְׁלִיטַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי נִקְרָא אֶלֶף יוֹמִין דִּקְדֻשָּׁה בִּגְלַל שְׁלִיטַת הַקְּדֻשָּׁה. וְהַזֹּהַר מוֹסִיף שֶׁגַּם אִם תִּמָּשֵׁךְ הַגָּלוּת לְתוֹךְ הָאֶלֶף יוֹמִין דִּקְדֻשָּׁה, הוּא לֹא יִמָּשֵׁךְ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק עַל הָאֶלֶף הַזֶּה, הַיְינוּ: שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ. ולכאורה לפי הזוהר היינו צריכים להגאל מקסימום עד שנת תשע"ה, ומדוע לא ראינו את הגאולה. וכן מובא ב"עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שער נ' סוף פ"ג) גַּם בָּזֶה תָּבִין עִנְיַן הַגָּלוּת שֶׁהוּא אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, וְהָעִנְיָן כִּי הֵם ה' חֲסָדִים כָּל אֶחָד כָּלוּל מִק' הֲרֵי ת"ק כְּמִנְיַן כָּתֵ"ף יָמִין, וְה' גְּבוּרוֹת כְּמִנְיַן כָּתֵף שְׂמֹאל, הֲרֵי אֶלֶף, וּבִהְיוֹתָן בְּעֵץ הַדַּעַת נִקְרָא אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, יַעַן כִּי שָׁם הוּא טוֹב וְרָע שֶׁהֵם בָּר וְתֶבֶן, וְהַגָּלוּת הוּא הֱיוֹת אֵלּוּ הָאֶלֶף נְתוּנִים שָׁם תּוֹךְ הָרָע אֲשֶׁר שָׁם וְלִהְיוֹת כִּי גִּלּוּי הַחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת תּוֹךְ ז"א הוּא מֵהֶחָזֶה וּלְמַטָּה אֲשֶׁר שָׁם נה"י הַנִּקְרָא וָוֵי עַמּוּדִים, לָכֵן אֵלּוּ הֵם דֻּגְמַת הַקְּדֻשָּׁה "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים", וְהָבֵן זֶה. כִּי אֵין אֲחִיזַת עֵץ הַדַּעַת אֶלָּא בְּמָקוֹם הַגָּלוּי וְזֶה סוֹד "כָּל הַיּוֹם דָּוָה" אֶלֶף שְׁנִין. הַיְינוּ שֶׁהַפָּסוּק "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים", מְרַמֵּז עַל הָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי שֶׁהוּא בְּסוֹד "כָּל הַיּוֹם דָּוָה", וְנִקְרָא בַּזֹּהַר אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, וְעוֹד שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי שֶׁבָּהֶם יֵשׁ אֲחִיזָה לַקְּלִפָּה, וְיֵשׁ עֵרוּב טוֹב וְרָע, וּבִשְׁנַת ה' אֲלָפִים תשע"ה יִפָּרְדוּ הַטּוֹב מֵהָרַע.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר נא, ו) "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה" כָּל מַה שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂין, עוֹשִׂין עַל פִּי מֹשֶׁה, מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אָמַר לָהֶם מֹשֶה בּוֹאוּ וַאֲנִי עוֹשֶׂה לִפְנֵיכֶם חֶשְׁבּוֹן, עַד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב שָׁכַח בְּאֶלֶף וְשִׁבְעָה מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל מַה שֶּׁעָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים, הִתְחִיל יוֹשֵׁב וּמַתְמִיהַּ אָמַר עַכְשָׁיו יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין יְדֵיהֶם לֵאמֹר מֹשֶה נְטָלָן, מֶה עָשָׂה הֵאִיר הקב"ה עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם עֲשׂוּיִים וָוִים לָעַמּוּדִים, אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּיְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. מִי גָרַם לוֹ עַל יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וּפִיְּסָן. וְלָמָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה בּוֹאוּ וְנַעֲסֹק בַּמִּשְׁכָּן וּנְחַשֵּׁב לִפְנֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה לֵיצָנֵי יִשְׂרָאֵל מְדַבְּרִים מֵאַחֲרָיו שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה" וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים ר' יוֹחָנָן אָמַר אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ שֶׁל זֶה, וּמַה הִיא רוֹאָה בוֹ כָּל יָמָיו, הקב"ה מְדַבֵּר עִמּוֹ כָּל יָמָיו הוּא מֻשְׁלָם לְהקב"ה, זֶהוּ "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה", ר' חָמָא אָמַר הָיוּ אוֹמְרִים חָמֵי קְדַל דִּבְרֵיהּ דְּעַמְרָם וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר לוֹ אָדָם שֶׁשָּׁלַט עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּהֵא עָשִׁיר כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה חַיֵּיכֶם נִגְמַר הַמִּשְׁכָּן אֶתֵּן לָכֶם חֶשְׁבּוֹן אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן הֱוֵי "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן". וְרוֹאִים שֶׁמֹּשֶׁה שָׁכַח בִּתְחִלָּה אֶת הַמִּסְפָּר 1775 עַד שֶׁה' גִּלָּה לוֹ וְאָז נִתְפַּיְּסוּ יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁכָּאן טָמוּן הַקֵּץ כָּךְ צָפוּי לִהְיוֹת בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁהַתַּאֲרִיךְ שֶׁל 1775 יַעֲבוֹר וִיסְתַּיֵּם וְאַחַר כָּךְ נָבִין אֶת עֹמֶק פְּנִימִיּוּתוֹ וְאָז יִתְפַּיְּסוּ יִשְׂרָאֵל. וביאר הרה"ג ר' יצחק נוסבוים שליט"א שהתאריך האמיתי הוא שנת ה'תשפ"ה שאז נתפייס ונבין את סוד הקץ שהיה בפסוק הזה, וכפי שמבאר ה'כלי יקר' את הפסוק הזה: (שמות לח, כא) אמרו במדרש כשבא משה ליתן חשבון חסרו מן המשקל אלף וז' מאות ושבעים וחמשה שקלים ושכח ולא היה יודע מה עשה בהם, יצתה בת קול ואמרה ואת האלף וז' מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים לקיים מה שנאמר "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". ונראה שבעל מדרש זה הרגיש בשני ההי"ן יתירים שנאמר "ואת האלף ושבע המאות" והוה ליה למימר ואלף ושבע מאות כמו שאמר למעלה "מאת ככר" ולא המאת ככר בה"א הידיעה, ולמה הזכיר ה"א הידיעה באלף ומאות שנזכר כאן, אלא ודאי שמשה שכח ולא ידע מה נעשה מהם. והיו ישראל מרננים אחריו לומר שלקחם לעצמו ויצא בת קול ואמר שאותו האלף הידוע אשר אמרתם וז' המאות הידועים אשר אמרתם שמשה לקחם לא כן הוא אלא עשה אותם ווים לעמודים. ורואים שהראיה שמשה שכח בתחילה מה עשה עם האלף שבע מאות חמישים וחמשה נרמז בשתי אותיות ה' שמיותרות לכאורה, ולפי זה יש כאן רמז ברור שצריך להוסיף על המספר 1775 שמתחיל מתחילת האלף החמישי עוד 10 שנים כנגד שתי אותיות ה', ואז נבין את עומק פנימיות הקץ שטמון במספר הזה שמגיע לשנת תשפ"ה. וכל זה נרמז בפסוק שמדבר על זמן הקץ הכמוס: (דברים לב, לד) "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי".  שהוא הפסוק 5785 מתחילת התורה כנגד שנת ה'תשפ"ה אם מונים את הפסוק "ויהיו בני יעקב שנים עשר" לפי טעם עליון, המילים "הוּא כָּמֻס" בגימטריא ו"ו עמוד, וכן עמוד נרמז במילה "עִמָּדִי", וכשם שהווים האלה היו כמוסים ונתכסו ממשה, כך הקץ האחרון סתום ומכוסה, והפסוק ממשיך "חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי" רמז על מה שנאמר על הווים "וצפה ראשיהם" אותיות אוצ"ר פ"ה, וכן המילים "וחשק אותם" מרמזים על החתימה של "חתום באוצרתי".

וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ 'זֹהַר חָי' מֵרַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק מִקָּאמָרְנָא זצ"ל (פקודי) שֶׁהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הָאוֹתִיּוֹת א' ב' עִם אוֹתִיּוֹת מנצפ"ך, כְּשֶׁמְחַשְּׁבִים אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתמנצפך הוּא 1775 לְרַמֵּז עַל הַפָּסוּק שֶׁל הַקֵּץ "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים". ואם נוסיף גם את המילוי של האות יו"ד שכידוע לאות יו"ד יש כפל במילוי שלה דומה למה שיש לאותיות מנצפ"ך כפל באותיות הסופיות נגיע ל1785 שמרמז על שנת תשפ"ה כדלעיל. וְכֵן אוֹתִיּוֹת הָא' ב' מִתְחַלְּקוֹת לְ3; הָאוֹתִיּוֹת מֵא' עַד ט' הָעוֹלוֹת יַחַד 45, הָאוֹתִיּוֹת מי' עַד צ' הָעוֹלוֹת יַחַד 450, וְהָאוֹתִיּוֹת מִק' עַד ץ' סוֹפִית הָעוֹלוֹת יַחַד 4500. וְרוֹאִים שֶׁאוֹתִיּוֹת הָא' ב' קְשׁוּרוֹת לְמִסְפַּר 45 כְּמִנְיַן גְּאוּלָה אוֹ אָדָ"ם ר"ת אָדָם דָּוִד מָשִׁיחַ. כִּי סוֹד הַגְּאֻלָּה הוּא סוֹד הָאוֹתִיּוֹת.

וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כ"ז אוֹתִיּוֹת כַּאֲשֶׁר אֶת הַכ"ב נְחַשֵּׁב גַּם כָּרָגִיל וְגַם בְּמִלּוּי: א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ' ק' ר' ש' ת'. מנצפ"ך. אָלֶ"ף בֵּי"ת גִּימֶ"ל דָּלֶ"ת הֵ"א וָא"ו זַיִ"ן חֵ"ת טֵ"ת יוֹ"ד כַּ"ף לָמֶ"ד מֶ"ם נוּ"ן סָמֶ"ךְ עַיִ"ן פֵּ"ה צָדִ"י קוֹ"ף רֵי"שׁ שִׁי"ן תָּא"ו. עוֹלָה 6000 כְּנֶגֶד 6000 שָׁנָה שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם וְנִבְרָא עַל יְדֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וְאֶת הַמנצפ"ך אֵין צֹרֶךְ לְחַשֵּׁב גַּם בְּמִלּוּי כִּי הֵן סוֹפִיּוֹת וְכוֹלְלוֹת אֶת הַכֹּל עַד סוֹף הַמִּלּוּי. וְכֵן מוּבָא מוּבָא בְּסֵפֶר 'וַיְכֻלּוּ' מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א (ע' קלה) שֶׁהַכָּתוּב הַמְסַיֵּם אֶת בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְאֶת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת (בראשית ב, א) "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" יֵשׁ בּוֹ כ"ב אוֹתִיּוֹת.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תהילים ז) הִתְחִיל צֹוֵחַ, "עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע". עָנָהוּ הקב"ה וְאָמַר לוֹ, בֶּן תּוֹרָה אַתָּה וְלֹא עַם הָאָרֶץ, כְּתֹב לְךָ בְּלוּחַ אֶחָד אָלֶ"ף בֵּי"ת, וְאַחַר כָּךְ תֹּאמַר הוֹדִיעֵנִי אֶת הַקֵּץ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "וַיַּעְנֵנִי וַיֹּאמֶר כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת". וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה". רוֹאִים שֶׁחֲבַקוּק שׁוֹאֵל אֶת ה' "עַד מָתַי", וַה' עוֹנֶה לוֹ שֶׁיִּקַּח לוּחַ וְיִכְתֹּב עָלָיו אֶת הָאַלֶּ"ף בֵּי"ת בְּמִלּוּיָן וְיֵדַע אֶת הַקֵּץ. וּכְעֵין זֶה מוּבָא בְּמִדְרָשׁ פְּלִיאָה (הובא בספר 'תפארת משה' עמוד ק"ל) שָׁאַל חֲבַקוּק אֶת הקב"ה עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, אָמַר לוֹ עַד שֶׁתִּכְתֹּב אָלֶ"ף בַּלּוּחַ. וְאִם נְחַשֵּׁב אָלֶ"ף לוּ"חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת אָלֶ"ף לָמֶ"ד פֵּ"ה לָמֶ"ד וָ"ו חֵי"ת. עִם הַשִּׁשָּׁה כּוֹלְלִים בְּגִימַטְרִיָּא תש"פ. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שכָ"ף בֵּי"ת אותיות בְּגִימַטְרִיָּא 1335.

וכן האותיות עבו"ר ח"ג המצו"ת תשפ"ה התגלו ברצף אותיות יחיד בתורה בפסוק שמדבר על תפילת פנחס שהוא אליהו הנביא: (תהילים קו, ל) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם". ולכן הפסוק ממשיך "וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם" כי תפילה זו היתה מיועדת "לדור ודור עד עולם".

5728  – מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים.

מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לא, ו) "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" הוּא הַפָּסוּק הַ5727 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן, וּבִשְׁנַת 5727 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁה' עָשָׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עִם עַם יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וכן שמעתי בשם הג"ר שמואל יניב שליט"א שהפסוק שלפני כן (דברים לא, ד) "וְעָשָׂה ה' לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם" מרמז על חוסין מלך ירדן שנחל מפלה גדולה באותה מלחמה, ובפרט שממלכת חוסין נמצאת באותו מקום שהיתה ממלכת סיחון

 

5766 – ההתנתקות מגוש קטיף ופינוי הישובים.

מוּבָא מֵהרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, טו) "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" הוּא הַפָּסוּק הַ5766 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לפי טעם עליון, וּבִשְׁנַת 5766 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם השלימו את תכנית ההתנתקות מישובי גוש קטיף ופנוי למעלה משמונה אלף תושבים. שמו של ראש הממשלה שרון שהיה אדם שמן, שעשה את הפינוי, ושמו של ראש מועצת חוף עזה אהרן צור שהיה ראש המועצה של גוש קטיף שפינו אותם נרמזים בפסוק: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ", יש כאן רמז ששרון נלחם בצור.

5767 – האיפונים הראשונים בעולם.

מוּבָא מֵהרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שהפסוקים (דברים לב, טז ואילך) "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ: וַיַּרְא יְהֹוָ"ה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו: וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם: הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים" הם הפסוקים 5767 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה עד 5774, והם כנגד השנים שבהם הגיע לעולם האיפונים ששינו את כל העולם, אנשים התמכרו לזה לראות תועבות ולבטל הזמן וכו' וכו', וזה מעורר חרון אף ה', כפי שהפסוקים אומרים: "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם".

 

5780 – מגיפת הקורונה בכל העולם.

מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, כח) "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" הוּא הַפָּסוּק הַ5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5780 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם התפשטה מגיפת הקורונה בכל העולם, וכולם היו אובדי עצות בלי תבונה לדעת מה לעשות. וגם בארץ ישראל היו אובדי עצות מבחינה פולטית שהלכו שוב ושוב לבחירות ולא הצליחו להקים שום ממשלה. וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לְהָבִין מָה ה' רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב "כִּי" כָּפוּל "גוֹי אֹבַד" בְּגִימַטְרִיָּא תש"פ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּגֵּפַת כּוֹבִיד 19 שֶׁהִתְחִילָה בִּשְׁנַת תש"פ נִרְמֶזֶת בַּפָּסוּק שֶׁל תש"פ "כִּי גוֹי אֹבַד" וְ"גוֹי" בְּגִימַטְרִיָּא 19. וְכֵן "זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" ס"ת מָוֶ"ת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט"א שֶׁהָר"ת וְס"ת שֶׁל הַפָּסוּק "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" עִם מִסְפַּר כ"ט שֶׁהוּא מִסְפַּר הַפָּסוּק עוֹלֶה 588 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ" בְּגִימַטְרִיָּא "זֹאת יָבִינוּ" וּבְגִימַטְרִיָּא אֵלִיָּהוּ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד. וְכֵן אִם נִמְנֶה אֶת הַפְּסוּקִים לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ 5842 פְּסוּקִים בְּכָל הַתּוֹרָה, הַפָּסוּק 5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה הוּא: "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה". וּבְרַשִּׁ"י שָׁם "וּמֵחֲדָרִים אֵימָה" בַּבַּיִת תִּהְיֶה אֵימַת דֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ".

 

4289 – חובר ספר החוקים הרומי.

מוּבָא מֵהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר יט, ב) "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" הוּא הַפָּסוּק הַ4289 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה. וּבִשְׁנַת 4289 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם חובר ספר החוקים הרומי ששמו קורפוס יוריס קיוויליס, שממנו שואבים הגויים את החוקה שלהם עד היום. לרמז שכל יניקתם מחוקת התורה ואין להם מעצמם כלום.

 

4773 – נולד רבנו הרי"ף.

מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק שנרמז בו אותיות רי"ף (במדבר לג, טו) "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי" הוּא הַפָּסוּק הַ4773 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4773 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רבנו הרי"ף שחיבור תלמוד קטן שהודפס בסוף מסכתות התלמוד, לרמז על הקשר שלו למסירת התורה שבעל פה שקבלנו מסיני שנרמז בפסוק. וכן חז"ל דרשו את הפסוק שצריך ליסוע מרפיון ידים להתחזק בתורה, ורבנו הרי"ף חיזק את הרפיון ידים שהיה בזמנו והעמיד את כללי ההלכות. וכן הכינוי שלו אלפסי היה על שם העיר פאס שבמרוקו ששם למד וכתב את חיבוריו, ואפשר לראות את צירוף האותיות מעי"ר פ"ס בפסוק: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי". וכן האות השלישית בפסוק "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי" נד"ח פ"ס רמז על רבנו הרי"ף שנאלץ לברוח מהעיר פס עקב הלשנת שוא שהלשינו עליו למלכות. וכן יצחק בן יעקב אלפס בגימטריא תרי"ג. וכן יצחק אלפס בגימטריא "במדבר סיני"

 

4788 – פטירת רבנו גרשם מאור הגולה.

הַפָּסוּק (במדבר לג, ל) "וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת" הוּא הַפָּסוּק הַ4788 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4788 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נפטר רבנו גרשם מאור הגולה שתיקן את חרם דרבנו גרשום שאיש לא ישא יותר מאשה אחת, וזה נרמז בפסוק הזה, כי חשמונה מרמז כידוע על אור החשמונאים של חנוכה שהוא האור של האות ה' ראשונה של שם יהו"ה ששם הסוד של יחוד אבא ואמא שהם תרין רעין דלא מתפרשין תמיד בבחינת יחוד ללא הפסק, שדוגמתו בעולם הזה אדם שנושא הרבה נשים ומתייחד הרבה, ומשם נסעו למוסרות רמז לשכינה שהיא האות ה' אחרונה של שם יהו"ה שנמצאת בגלות בבחינת בית האסורים, ואין לה יחוד עם בעלה קב"ה, ומגבלות המצב של בחינת בית האסורים של הגלות הכריחו לתקן שאדם לא ישא יותר מאשה אחת, ובזה אנחנו משתתפים במשהו עם השכינה שאין לה יחוד בגלות. וכן רבנו גרשם מאור הגולה מרמז בשמו על המצב של כלל ישראל שמגורשים בגלות, וכידוע שהוא חיבר את הסליחות על צעקת השכינה בגלות, כגון הסליחה: הָעִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת. הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת. וְכָל מַחֲמַדֶּיהָ טְבוּעוֹת וגְנוּזוֹת. וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וכן רבנו גרשם בגימטריא 801 שזה מרמז על אור השמיני יחד עם הספרה 1 שמסמלת את ירידת האור למטה למגבלות המצב של מוסרות. וכן רבנו גרשם מאור הגולה עם האותיות והמילים בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד". וכן רבנ"ו גרש"ם נרמז בנוטריקון כמעט יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על נבוזראדן רב טבחים שאחרי חורבן בית המקדש וגלות ישראל השאיר מדלת העם קצת יהודים בארץ ישראל, וזה השתלשל לסמל שעדין יש סעד לשכינה בגלות: (מ"ב כה, יב) "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים וְאֵת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְהֹוָ"ה". והוסיף הרה"ג ר' א. כליל שליט"א שבשנת 4788 לבריאת העולם השתלשל בקליפה שמת קיסר הממלכה הביזנטית ששמו היה קונסטנטינוס השמיני, וחתנו רומנוס ירש את מקומו, ונרמז כאן הנסיעה מהשמונה של חשמונה, למוסרות שמרמז על רומנוס. ואחד הדברים שמובאים על רומנוס שעשה עם הכתרתו למלך: הוא רוקן את בתי הכלא מהאסירים שהיו עצורים ממסים שלא שולמו.

 

4801 – נולד רש"י הקדוש.

מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לג, מג) "וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת" הוּא הַפָּסוּק הַ4801 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4801 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רש"י הקדוש ששמו המלא לפי החיד"א ב'שם הגדולים' שלמה בן יצחק ירחי שעולה בגימטריא 863 והפסוק הזה הוא אחד משני פסוקים יחידים בתורה שעולים לגימטריא 863. וכן הפסוק שלפני שהוא כנגד השנה של עיבור רש"י "וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן" מרמז שנסעו מצלמי העבודה זרה להיות פנוים בתורה ובחכמתה, וכפי שמובא המעשה בספר 'שלשלת הקבלה' שאביו של רש"י זכה להוליד אותו בזכות שזרק אבן יקרה שהיתה ברשותו לתוך הנהר כשניסו להכריח אותו למכור אותה לעבודה זרה. וכן מובא בספר 'תולדות יצחק' (מסעי) "ויחנו בפונן", פונן הוא מספר מקו"ם, לרמז על הקב"ה שהוא מקומו של עולם. "ויחנו באבות", אבות לשון רצון ואהבה. פירוש שעל ידי זה שנתגלה להם מלכותו יתברך, נתעורר בם אהבה לעבודתו יתברך.

 

4855 – רצח היהודים במסעי הצלב בראשות הרוצח וילהלם.

מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לה, יב) "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט" הוּא הַפָּסוּק הַ4855 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4855 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נרצחו רבבות יהודים על ידי הרוצח וילהלם במסעות הצלב. והמילים וילהל"ם הרוצ"ח נרמזים בפסוק בר"ת: "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט". וכן הפסוק עוסק בגואל הדם, ובמסעות הצלב הנוצרים טענו שהם באים לגאול את דמו של יש"ו כביכול מידי היהודים. ואת את המילה הרוצח מתרגם אונקלוס קטולא רמז לנוצרים הקטולים ששחטו ביהודים. והיה עוד רשע שעמד בראש מסעות הצלב ששמו גוטפריד מבוילון, והמילים "יָמוּת הָרֹצֵחַ" בגימטריא גוטפריד מבוילון הָרֹצֵחַ.

 

4837 – לידת הר"י מיגאש.

מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לד, כג) "לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד" הוּא הַפָּסוּק הַ4837 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4837 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רבינו יוסף הלוי אבן מיגאש שהיה תלמידו של הרי"ף מגדולי רבותינו הראשונים. והפסוק מתחיל במילים "לבני יוסף" לרמז על רבי יוסף אבן מגאש, והמילה "לבני" בא"ל ב"ם אותיות מגא"ש. וכן שמו המלא רבינו יהוסף הלוי אבן מיגאש בגימטריא חניאל בן אפד שמוזכר בפסוק.

4901 – פְּטִירַת הָרִ"י מִגַּאשׁ.

כָּתוּב (דברים א, יג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". וּמוּבָא בְּרַשִּׁ"י (שם טו) אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶה וְלֹא מָצָא, אֶלָּא ג' אֲנָשִׁים צַדִּיקִים חֲכָמִים וִידוּעִים. וּמוּבָא בָּראב"ד עַל הָרִ"י מִגַּאשׁ, ('סדר הדורות', הר"י מיגאש) שֶׁאֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶה לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ, כִּי אִם הָיָה כָּמוֹהוּ הָיוּ מוֹצְאִים נְבוֹנִים. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם' שֶׁהַפָּסוּק (דברים א, יג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם", הוּא הַפָּסוּק הַ4903 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4901 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר הָרִ"י מִגַּאשׁ זצ"ל לָכֵן כַּבְיָכוֹל בַּפְּסוּקִים שֶׁאַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ כְּבָר לֹא מוֹצְאִים כָּמוֹהוּ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁהָרִ"י מִגַּאשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אֲנָשִׁים נְבוֹנִים.

 

אדם שמוסיף או גורע באבריו הוא נחשב לבעל מום, לכן גם במצות התורה אין להוסיף או לגרוע, על ישמעאל מצינו שהוא נקרא "פרא אדם", היינו יותר מדאי אדם, ומאידך עשו נקרא "אדמוני" בבחינת אדם קטן.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות יד.) אָמַר רַב כָּל הַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה. בֵּאַרְנוּ שֶׁבִּזְמַן תְּפִלָּה הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת מִזְבֵּחַ וְהַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת קָרְבָּן שֶׁנִּקְרָב עַל מִזְבַּח הַלֵּב וְעוֹלֶה לְמַעְלָה. נִרְאֶה דְּלָכֵן אָסוּר לָתֵת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, דְּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט יהושע יח) קָרְבָּנוֹת מְשִׂימִים שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ לְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם גַּם עַל חֲבֵרוֹ. אֲבָל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא הִקְרִיב קָרְבָּן וְלֹא זָכָה לְבִרְכַּת שָׁלוֹם מֵהקב"ה, אָסוּר לָתֵת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רמח.) וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לַבֶּן אָדָם לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ בַּבֹּקֶר, עַד שֶׁיְּבָרֵךְ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְבָּרֵךְ בָּרֹאשׁ וְאַחַר כָּךְ יִתְבָּרְכוּ אֲחֵרִים. 

נִרְאֶה לְבָאֵר עִנְיַן בָּמָה, שֶׁבַּבָּמָה גַּם הִתְכַּוְּנוּ לְהַקְרִיב לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל הָיָה אָסוּר לְהַקְרִיב, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה אָסוּר הָיָה בָּזֶה אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּן הָאָדָם שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַשָּׁלוֹם מֵה' לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּרָכָה עַל חֲבֵרוֹ, זֶה כְּאִלּוּ הוּא מַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם מִשֶׁלּוֹ לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, וְזֶה כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. דְּבֶאֱמֶת רַק מַה שֶּׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵה', לְפִי חֻקֵּי הַתּוֹרָה שֶׁה' קָבַע, הוּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בֶּאֱמֶת, וְלָכֵן זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה דְּהוּא מַחְשִׁיב אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת בַּדֶּרֶךְ שֶׁהוּא מֵבִין. וְזוֹ הוֹרָאָה לָאָדָם בְּכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה' שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד אֶת ה' לְפִי הַחֻקִּים וְהַתּוֹרָה שֶׁה' קָבַע, וְלֹא אֵיךְ שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב מֵעַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ טוֹב לַעֲבֹד אֶת ה', וְאִם עוֹשֶׂה דְּבָרִים מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לַעֲבוֹדַת ה', אִם הֵם מְנֻגָּדִים לַתּוֹרָה זֶה עָלוּל לִהְיוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ בָּמָה, וּכְמוֹ שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה. וְכֵן בָּמָה בְּגִימַטְרִיָּא אֱוִיל הַמְסַמֵּל אָדָם חֲסַר דַּעַת.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות י:) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", לֹא תֹאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם. הַיְינוּ שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, נִרְאֶה דְּמִי שֶׁאוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, יֵשׁ בָּזֶה סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, דְּאִם הַתּוֹרָה קָבְעָה שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אִם הוּא אוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה זֶה סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמַּחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ כְּבַעַל כֹּחַ עַצְמִי לֶאֱכֹל, מִבְּלִי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַכֹּחַ מֵה'. וְלָכֵן מַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב (ויקרא יט, כו) "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", דְּאֵלּוּ הַכְּשָׁפִים שַׁיָּכִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (שם לא) "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" דְּעוּ אֶת מִי אַתֶּם מַחֲלִיפִים בְּמִי. וְלָכֵן הַלָּשׁוֹן קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם, דְּבִזְמַן תְּפִלָּה הַדָּם שֶׁל הָאָדָם עוֹלֶה לְמַעְלָה כְּמוֹ דָּם שֶׁנִּזְרָק עַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'מִזְבֵּחַ לֵב', וְלָכֵן רַק לְאַחַר הַתְּפִלָּה נֶהְפָּךְ דָּמוֹ לִהְיוֹת דָּם שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת וּמִמֵּילָא הוּא יָכוֹל גַּם לֶאֱכֹל וּלְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת דֶּרֶךְ הָאֲכִילָה.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקהל רטו:) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִקְרָא זֶה נִתְבָּאֵר, וְסוֹד הַדָּבָר כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל בְּלִי תְּפִלָּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עַל דָּמוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל, חָשׁוּב הוּא כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן, לְפִי שֶׁבַּלַּיְלָה עוֹלָה הַנְּשָׁמָה לְהַבִּיט בְּסוֹד כָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, וְנִשְׁאָר הָאָדָם בַּכֹּחַ הַהוּא שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּתוֹךְ הַדָּם כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגּוּף, וְעַל כֵּן הוּא טוֹעֵם טַעַם מִיתָה, שֶׁהֲרֵי צַד הַטֻּמְאָה שׁוֹלֵט עַל הַגּוּף שֶׁנִּמְצָא בְּלִי נְשָׁמָה, וְכַאֲשֶׁר נִתְעוֹרֵר הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִשְׁמָתוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְאֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם, אֶלָּא כֹּחַ הַדָּם בִּלְבַדּוֹ שֶׁנִּקְרָא נֶפֶשׁ, אוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בָּאָדָם תָּמִיד, וְזֶה נִתְבָּאֵר, וְכַאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל הָאָדָם הַתְּפִלָּה שֶׁל עֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, אָז נִתְיַשֵּׁב כֹּחַ הַדָּם בִּמְקוֹמוֹ, וְנִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַנְּשָׁמָה, וּמִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְאָז נִשְׁלָם הָאָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, הַנֶּפֶשׁ מִתְיַשֶּׁבֶת לְמַטָּה, וְסוֹד עִנְיַן הַנְּשָׁמָה לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן זֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם הָאֲכִילָה, גּוּפוֹ קַיָּם כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, וְנִשְׁמָתוֹ תַּעֲלֶה עַל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, וְאִם אוֹכֵל טֶרֶם שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאֵין כֹּחַ הַדָּם נִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ, הֲרֵי הוּא כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן, לְפִי שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ לְהַעֲלוֹת לְצַד הַטֻּמְאָה וּלְהַשְׁפִּיל צַד הַקְּדֻשָּׁה, וּמִפְּנֵי מָה נִקְרָא זֶה הָאִישׁ שֶׁעֲמָלוֹ בַּצַּד הַהוּא מְנַחֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁעָמֵל בַּנָּחָשׁ הַהוּא לְהַגְבִּיר כֹּחוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק, וְזֶהוּ כְּמִי שֶׁעוֹבֵד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכוּ'. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר מִי שֶׁאוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה לִמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן בִּבְחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן לָמְדוּ הַפּוֹסְקִים מֵהַזֹּהַר הַזֶּה שֶׁמִּי שֶׁיָּשֵׁן וְקָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה גַם קוֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל, כַּמּוּבָא בְּ'מִשְׁנָה בְּרוּרָה' (פט כח), כֵּיוָן שֶׁהַשֵּׁנָה הוֹרִידָה מִמֶּנּוּ אֶת הָאָלֶ"ף שֶׁל אָדָם, הֲרֵי הוּא בִּבְחִינַת דָּם עַד הַתְּפִלָּה, וְרַק הַתְּפִלָּה יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר לָאָדָם אֶת הָאָלֶ"ף.

מוּבָא מֵהַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ (הובא ב'מעינה של תורה' פ' קדושים), שֶׁאָדָם קֹדֶם הַתְּפִלָּה נִקְרָא דָּם, וְרַק לְאַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל לִיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתּוֹסֵף לוֹ אָלֶ"ף וְנִקְרָא אָדָם, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", בְּעוֹד אַתֶּם נִקְרָאִים דָּם. וּמְקוֹרוֹ מֵהַזֹּהַר דִּלְעֵיל, שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל אֶת הַנְּשָׁמָה וְהָאָלֶ"ף רַק בַּתְּפִלָּה. וְקֹדֶם לָכֵן הֲרֵי הוּא דַּם הַנֶּפֶשׁ בִּלְבַד. 

מָצִינוּ לְאַחַר חֵטְא הַמְרַגְּלִים כָּתוּב (דברים א, מא) "וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַה' אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה". הַיְינוּ שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם לְכַפֵּר חֶטְאָם, אֲבָל עָשׂוּ עַל דַּעַת עַצְמָם, מַה שֶּׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁכְּדַאי וְטוֹב לַעֲשׂוֹת, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל משֶׁה, וְנֶהֶרְגוּ. 

נִרְאֶה לְבָאֵר הָאִסּוּר שֶׁל בַּל תּוֹסִיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, ב) "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" דְּאָדָם אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַחְלִיט בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא יוֹסִיף עַל הַמִּצְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְרַק לְחז"ל הָיָה מֻתָּר לְהוֹסִיף, וְלַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (קהלת רבה ג, יח) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּתִיב "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". אֲבָל הַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין עָלָיו וְאֵין גּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ. אָמַר רַב יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבָּמָה נִתֶּרֶת אֶלָּא עַל יְדֵי נָבִיא וְאֵלִיָּהוּ עוֹמֵד וּמַקְרִיב בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל. רוֹאִים שֶׁלַּצַּדִּיקִים מֻתָּר לְהוֹסִיף, וְכֵן נָבִיא מֻתָּר לוֹ לְהַקְרִיב בַּבָּמָה, כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁרַק הֵם יוֹדְעִים מָתַי הַהוֹסָפָה הִיא רְצוֹן ה' בֶּאֱמֶת, אֲבָל לִפְשׁוּטֵי הָעָם יֵשׁ אִסּוּר תּוֹרָה לְהוֹסִיף עַל הַתּוֹרָה. וכן מובא מהג"ר צבי חשין שליט"א ששרש האיסור להוסיף או לגרוע נובע מזה שרמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה הם כנגד רמ"ח אברים של אדם ושס"ה גידין, ואדם שמוסיף או גורע באבריו הוא נחשב לבעל מום, לכן גם במצות התורה אין להוסיף או לגרוע, ולפי זה מבואר שלחז"ל היה מותר להוסיף, כי הם מוסיפים באופן של סיג לתורה ובהוספה שלהם אין חשש של בעל מום חס ושלום. ועוד מבאר שם שלכן התורה מסמיכה את האיסור בל תוסיף לעבודה זרה של פעור, "לא תוסיפו וגו' ולא תגרעו וגו', כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור וגו'", כמו שכתוב "והיה כאשר תריד ופרקת עולו", היינו כאשר תורי"ד להוסיף מתרי"ג לתרי"ד זה פריקת עול שיש בבעל פעור שאדם חושב שהוא מבין לבד איך לעבוד את ה' ומה להוסיף על ציווי ה'. ועוד מבאר שם שכלל ישראל נקראים אדם כמובא בחז"ל 'אתם קרויים אדם', ואדם מסמל שלימות של רמ"ח אברים ושס"ה גידים, מה שאין כן שבעים אומות שנכללים בעשו וישמעאל, על ישמעאל מצינו שהוא נקרא "פרא אדם", היינו יותר מדאי אדם בבחינה של בל תוסיף, שמידת החסד דקליפה שלו רוצה להתפשט יתר על המידה. ומאידך עשו נקרא "אדמוני" בבחינת אדם קטן, שהוא משרש בל תגרע, כיון שהוא משרש הגבורות דקליפה שרוצים לצמצם יתר על המידה.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים כב.) ר' נָתָן אוֹמֵר כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּבָר"ן שָׁם בִּזְמַן אִסּוּר הַבָּמוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ, דְּגַם בָּזֶה יֵשׁ סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ בַּבָּמָה, דְּכֵיוָן שֶׁהַתּוֹרָה מַתִּירָה דָּבָר זֶה, וְהוּא אָסַר עַל עַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ, וּמַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא מֵבִין וְיוֹדֵעַ לְבַד מַה שֶּׁצָּרִיךְ לֶאֱסֹר וְכוּ', יֵשׁ כָּאן סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ בַּבָּמָה, דְּאָדָם צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לַתּוֹרָה וְלִרְצוֹן ה', וְלֹא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְכַמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי (נדרים כט.) דַּיֶּךָ בַּמֶּה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תמורה כה.) שֶׁאִם אָדָם אָמַר עַל בְּכוֹר בְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁנּוֹלַד, שֶׁבְּרֶגַע הַלֵּדָה הוּא יִהְיֶה עוֹלָה, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ. וְהַטַּעַם מוּבָא בַּגְּמָרָא דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים. הַיְינוּ אַף עַל פִּי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹסִיף עַל צִוּוּי ה' שֶׁהַבְּהֵמָה תִּהְיֶה עוֹלָה כָּלִיל לַה', וְלֹא רַק בְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לַכֹּהֲנִים, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ, כִּי הקב"ה אָמַר שֶׁבְּהֵמָה זוֹ יָחוּל עָלֶיהָ דִּין בְּכוֹר, וּמַה שֶּׁהוּא מוֹסִיף אֵינוֹ רְצוֹן ה'.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה ד:) עֻלָּא אָמַר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת רוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י בָּמָה, עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ, דְּגַסּוּת הָרוּחַ הִיא גַּם כֵּן כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, דְּבַעַל גַּאֲוָה עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב, וְאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ לְמֵבִין מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים מְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, וּכְדִלְעֵיל. 

נִרְאֶה לְבָאֵר הַגְּמָרָא (מנחות פו:) יָכוֹל יְהֵא [שֶׁמֶן זַיִת] זָךְ פָּסוּל לִמְנָחוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר וְעִשָּׂרוֹן, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לַמָּאוֹר, אֶלָּא מִפְּנֵי הַחִסָּכוֹן, מַאי חִסָּכוֹן, אָמַר ר' אֶלְעָזָר, הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַיְינוּ שֶׁהַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה הִדְגִּישָׁה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לַמָּאוֹר דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁלִּמְנָחוֹת פָּסוּל זָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל פִּי דִּין זֶה כָּשֵׁר, הַתּוֹרָה לֹא רָצְתָה שֶׁיּוֹצִיאוּ מָמוֹנָם לִקְנוֹת זָךְ שֶׁהוּא יָקָר. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, וּמַה בְּכָךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצִיאוּ הַרְבֵּה מָמוֹן, וִיהַדְּרוּ בַּמִּצְווֹת, וִינַדְּבוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לִמְנָחוֹת, וּבִכְלָל בַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ כְּלָל שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי תּוֹרָה אֵין עִנְיָן בְּהִדּוּר זֶה, הַתּוֹרָה נָתְנָה לְהָבִין שֶׁאָסוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַזְבְּזוּ מָמוֹנָם עַל זֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמְּנוֹרָה, שֶׁשָּׁם יֵשׁ עִנְיָן דַּוְקָא בְּשֶׁמֶן זָךְ. רוֹאִים גַּם כָּאן שֶׁרַק מַה שֶּׁיֵּשׁ עִנְיָן עַל פִּי תּוֹרָה לְהַדֵּר וּלְהוֹסִיף, צָרִיךְ לְהַדֵּר וּלְהוֹסִיף, וְלֹא מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב מֵעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִנְיָן.

בפסוק שהוא 5785 מתחילת התורה כתוב: "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם" אוֹתִיּוֹת תַּנִּינִ"ם יַ"ם חֻתִּי"ם תֵּימָ"ן ‎ סוד החשמל

שמעתי מהרה"ג ר' ד. א. שליט"א שפוטין נרמז בפסוק שהוא הפסוק 5785 מתחילת התורה: (דברים לב, לג) "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר", והמשך הפסוק מדבר על הקץ: "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי", וכן הר"ת של "רֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" בגימטריא רוסיה, והס"ת של  "וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" בגימטריא פתין. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. שִׁיפְמַן שליט"א שֶׁהַכָּתוּב "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" אוֹתִיּוֹת תַּנִּינִ"ם יַ"ם חֻתִּי"ם תימ"ן. רֶמֶז עַל הַנְּחָשִׁים שֶׁשּׁוֹרְצִים שָׁם, וְכֵן תֵּימָ"ן נִרְמֶזֶת בִּ"פְתָנִים". מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רמט:) שֶׁמְּבָאֵר בַּאֲרִיכוּת אֶת עִנְיַן הַלֵּדָה בְּב' שָׁנִים, וּמַשְׁמָע שָׁם בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁעִקַּר נְקֻדַּת הַלֵּדָה שֶׁל ב' מְשִׁיחִין הִיא בְּי"ד בְּנִיסָן. וְשָׁמַעְתִּי מהרה"ג ר' ג. פ. שליט"א שֶׁהַיָּם הָאָדֹם מְסַמֵּל בְּצוּרָתוֹ אֶת מְקוֹר הָאִשָּׁה שֶׁמִּסְתַּיֵּם בִּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מְקוֹם יְצִיאַת הַוָּלָד, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שְׁמוֹ הַיָּם הָאָדֹם רֶמֶז לִמְקוֹר הַדָּם שֶׁנִּרְמָז בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל אֶרֶץ תֵּימָן בִּתְחִלַּת הַמִּפְרָץ שֶׁל הַיָּם הָאָדֹם בִּמְקוֹם הָרֶחֶם לְרַמֵּז עַל בְּחִינַת אִמָּא שֶׁנִּרְמֶזֶת בְּמִסְפַּר שְׁמוֹנֶה שֶׁנִּקְרָא תְּמַנְיָא שֶׁקְּשׁוּרָה עִם הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְכֵן הַחוּתִּים בְּתֵימָן מְרַמְּזִים עַל הָאוֹת חֵ"ת סוֹד הַמִּסְפָּר שְׁמוֹנֶה שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הָאִמָּא סוֹד הָרֶחֶם. וְכֵן הָעִיר צַנְעָא מְרַמֵּז עַל מְקוֹם הַצְּנִיעוּת שֶׁמְּסַמֵּל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֵׁם אֶרֶץ גִּיבּוֹטִי בְּגִימַטְרִיָּא וָלָד אוֹ חֶבֶל שֶׁמְּרַמֵּז עַל חֶבְלֵי לְיָדָהּ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'תִּקּוּנִים חֳדָשִׁים' לָרַמְחַ"ל (תיקונא תליסר) בְּבֵי מַקְדְּשָׁא הָווּ תְּרֵין חֲצוֹצְרוֹת לָקֳבֵל תְּרֵין בָּתִּים. שׁוֹפָר בִּגְוֵיְיהוּ דָּא צַדִּיק. וְרוֹאִים שֶׁשְּׁתֵּי הַחֲצוֹצְרוֹת הֵן כְּנֶגֶד אִמָּא וּמַלְכוּת בְּסוֹד נוּקְבָא, וְהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַצַּדִּיק יְסוֹד בִּבְחִינַת זָכָר.  לָכֵן מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מִלְחָמָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה דַּוְקָא מִיּוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁסּוֹד הַמִּלְחָמָה שֶׁהִתְחִילָה בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה הָיְתָה בְּסוֹד הַנָּחָשׁ שֶׁהִכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה, וְשָׁם הַנְּקֻדָּה שֶׁל תְּחִלַּת הָרֶחֶם מְקוֹם הַכָּשַׁת הַנָּחָשׁ, לָכֵן זֶה מַשְׁפִּיעַ דַּוְקָא עֲלֵיהֶם. וְכֵן הָעִיר אֵילַת שֶׁנִּמְצֵאת בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל תְּעָלַת הַלֵּידָה שֶׁנֶּגְדָּהּ הֵם נִלְחָמִים מְרַמֶּזֶת עַל הָאַיָּלָה שֶׁהִיא סֵמֶל לַשְּׁכִינָה שֶׁהַנָּחָשׁ מַכִּישׁ אוֹתָהּ בְּרַחְמָהּ לְהוֹלִיד מָשִׁיחַ. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל סָמוּךְ לָעִיר אֵילַת נַחַל שֶׁחוֹצֶה אֶת הָרֵי אֵילַת וּשְׁמוֹ נַחַל רֶחֶם, רֶמֶז עַל רֶחֶם הָאַיָּלָה שֶׁקָּשׁוּר עִם הַמָּקוֹם הַזֶּה. גַּם הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּסָמוּךְ לְנַחַל רֶחֶם הָאֵזוֹר שֶׁל בִּקְעַת תִּמְנָע, שֶׁבְּמֶרְכָּזוֹ הַר תִּמְנָע שֶׁגָּבְהוֹ 453 מֶטְרִים כְּמִנְיַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְיֵשׁ שָׁם שְׁנֵי נְחָלִים שֶׁשְּׁמָם נַחַל תִּמְנָע וְנַחַל נְחֻשְׁתָּן, וְכַיָּדוּעַ נְחֹשֶׁת הִיא מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. צֶבַע הַסְּלָעִים שָׁם הוּא אָדֹם רֶמֶז לְשֹׁרֶשׁ אֱדוֹם בִּקְדֻשָּׁה וּבַקְּלִפָּה אַדְמוֹנִי כְּנֶגֶד אַדְמוֹנִי הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַיָּם הָאָדֹם, וְכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלוּ בַּמָּקוֹם עַמּוּדֵי אֶבֶן עֲנָקִיִּים שֶׁמְּכֻנִּים עַמּוּדֵי שְׁלֹמֹה, מִשּׁוּם שֶׁמָּצְאוּ בַּמָּקוֹם מִכְרוֹת נְחֹשֶׁת מִזְּמַן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁתִּמְנַע אֵם עֲמָלֵק הִיא הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ, הִיא הָיְתָה תְּאֵבָה לִדָּבֵק בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לִינוֹק מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן הוֹלִידָה תִּמְנָע אֶת עֲמָלֵק מֵאָבִיהָ, דּוֹמֶה לִבְנוֹת לוֹט שֶׁהוֹלִידוֹ מֵאֲבִיהֶן אֶת שֹׁרֶשׁ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מַמָּשׁ בִּבְחִינַת זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְכֵן בִּשְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים מְעֹרָב עִנְיַן הַזְּנוּת, וְכֵן יְהוּדָה הוֹצִיא אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל מָשִׁיחַ בְּתִמְנָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. שִׁיפְמַן שליט"א שֶׁאוֹתִיּוֹת הַיָּ"ם הָאָדוֹ"ם נִרְמָזוֹת בְּאוֹת רְבִיעִית בַּפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל דַּם נִדָּה מֵהַמָּקוֹר וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה: (זכריה יג, א) "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". הַמֵּצַר שֶׁל תֵּימָן הִשְׁתַּלְשֵׁל בִּתְחִלַּת הַמִּפְרָץ שֶׁנִּקְרָא בַּאבּ אֶל מַנְדַּב שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שַׁעַר הַדְּמָעוֹת, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ הַמָּקוֹם מְסַמֵּל אֶת צַעַר הַלֵּדָה וְהַדְּמָעוֹת. וְכֵן בַּא"בּ אֶ"ל מַנְדַּ"ב נִרְמָז בְּנוֹטָרִיקוֹן יָחִיד בַּתַּנַ"ךְ בְּאוֹת שְׁלִישִׁית מִסּוֹף הַמִּלָּה בַּכָּתוּב עַל מַעֲשֵׂה דָּוִד וּבַת שֶׁבַע בּוֹ נִפְגַּם הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן: (תהילים נא, ב) "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע". וְכֵן בַּ"בּ אֶ"ל מַנְדַּ"ב נִרְמָז בְּאוֹת שְׁנִיָּה בַּפָּסוּק בו מֻזְכָּרוֹת חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּלְחָמָה, וּמֻזְכָּר יוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם, רֶמֶז בָּרוּר עַל מִלְחָמָה בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה כְּשֶׁהַנָּחָשׁ נִכְנָס בֵּין הַחֲצוֹצְרוֹת לְהַכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה: (במדבר י,ט) "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִֹי שליט"א שֶׁהַמִּלְחָמָה סְבִיב הַמֵּצָר בַּאב אֶל מַנְדַּב שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בַּעֲרָבִית שַׁעַר שֶׁל דְּמָעוֹת, מְרַמֶּזֶת שֶׁמִּשָּׁם תִּפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג הַנּוֹרָאָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' טוּבְיָה שְׁרַגַּאי שליט"א שֶׁלָּכֵן נִקְרֵאת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה "עֶרְוַת הָאָרֶץ" הֱיוֹת שֶׁנִּמְצֵאת בִּמְקוֹם הָעֶרְוָה. וְכֵן וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז עַל הַחוּתִּים בְּתֵימָן בַּתַּרְגּוּם עַל הַכָּתוּב שֶׁיַּעֲקֹב מוֹרֶה לְבָנָיו לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם: (בראשית מב, ב) "וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה", וּמְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: חוּתוּ לְתַמָּן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה"ג ר' ח. ה. שליט"א שֶׁחוּתִּי"ם אֵילַ"ת נִרְמָזִים בָּר"ת בְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה: 'אַתָּה יְהֹוָה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי' וּבֵין הָר"ת אֵילַ"ת לָר"ת חוּתִּי"ם יֵשׁ תֵּבַת 'רַחֲמֶיךָ' לִרְמֹז עַל רַחֲמֵי ה' שֶׁמַּצִּילֵנוּ מִכָּל אוֹיְבֵינוּ. וְכֵן חוּתִּי"ם ר"ת הַכָּתוּב עַל מֶלֶךְ תֵּימָן: (בראשית לו, לד) "וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי". וְחוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי קָשׁוּר עִם הַקְּלִפּוֹת שֶׁמַּלְבִּישֹׁות עַל מָשִׁיחַ, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'קוֹל בָּרָמָה' לְרַבִּי יַעֲקֹב צֶמַח (קלא) חֻשָׁם הוּא מָשׁוּחַ לְמֶלֶךְ כַּנִּזְכָּר כָּאן, וְנִרְאֶה לִי מָשׁוּחַ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מָשִׁיחַ הֵם אוֹתִיּוֹת חֻשָׁ"ם עִם אוֹר הַפְּנִימִי שֶׁהוּא בְּחִינַת י' הֵם מָשִׁיחַ. וְהִנֵּה כְּתִיב חַ"יִּים שָׁ"אַל מִ"מְּךָ ר"ת חֻשָׁ"ם וְס"ת מֶלֶ"ךְ, וְרוֹצֶה לוֹמַר חַיִּים שָׁאַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּ'יַלְקוּט רְאוּבֵנִי' שֶׁחוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי קָשׁוּר עִם עִנְיַן הַמְּהִירוּת מִלְּשׁוֹן חוּשָׁה, וְיֵשׁ רֶמֶז עַל בְּחִינַת אֲחִישֶׁנָּה שֶׁה' מֵחִישׁ אֶת הַגְּאֻלָּה: (וישלח) "חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי", מִלְּשׁוֹן חוּשָׁה שֶׁהִיא מְמַהֶרֶת לְקַטְרֵג וּלְהָבִיא פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם, מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹנֶה עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהרה"ג ר' י. מ. ה. שליט"א רָצָה לוֹמַר שֶׁצּוּרַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַיָּם הָאָדֹם עִם שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת הַיָּם שֶׁנִּכְנָסוֹת בְּיַם סוּף מְסַמֶּלֶת צוּרַת נָחָשׁ תַּנִּין שֶׁפִּיו פָּתוּחַ וּבָא לְהַכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה שֶׁנִּרְמֶזֶת בָּעִיר אֵילַת וּבְנַחַל רֶחֶם הַסָּמוּךְ לְאֵילַת, וְלָכֵן פַּרְעֹה הַתַּנִּין הַגָּדוֹל רוֹבֵץ בַּמַּיִם שָׁם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (יחזקאל כט, ג) "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִ"ה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". וְהַדְּבָרִים מִתְחַבְּרִים לְמַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ, כִּי חַוָּה הִיא מִלְּשׁוֹן חִוְיָא כַּיָּדוּעַ שֶׁשֹּׁרֶש הַנָּחָשׁ בִּיסוֹד הָאִשָּׁה, לָכֵן הוּא תָּאֵב לַמָּקוֹם הַזֶּה, וּשְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת נִרְמָזוֹת בַּמָּקוֹם כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ. כ"ח עיתים בקהלת מתחלקים לששת אלפים שנים שהעולם קיים. כָּתוּב (קהלת ג, א) "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם וְגוֹ' אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף". מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ"א (הובא ב'לב אליהו' בשלח) שֶׁבְּסֵפֶר קֹהֶלֶת מְחֻלָּקִים הַזְּמַנִּים לְכ"ח עִתִּים שֶׁמַּתְחִילִים מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד סוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה. וכן מובא בספר 'מגלה עמוקות' (ויצא) כ"ח עתים ללבנה מוזכר בקהלת והן הן כ"ח עתים מן תחלת בריאת עולם עד סוף ימי המשיח, כבר כתב מהר"ש מלכו באיגרת שלו ששלח לבני ארץ ישראל קודם ה' ששרפו ה', "עת ללדת" אדם הראשון שנולד ואחר שחטא ביום אכלך ממנו "עת למות". "עת לקרוע" שרבו המינים וחלקו על התורה גם עשו התורה לכמה תורות , עת לספוד" שבא אונקלס הגר וכמה גרים עמו ועשו תרגום לתורה, ואז התקינו קליפת נוגה שהיא סביב לקדושה, ועל זה אמר שלמה "שחורה אני" שהתורה לובשת שק בגלות ושערי תורה נעולים מבחוץ, היא שחורה ובפנים נאוה, כאהלי קדר זה אונקלס שהיה מן הקדרים ועשה אהל מפרס ומסך לתורה ומלבן ומצהיב התורה שהם מלובנים כיריעות שלמה, ולבסוף "עת מלחמה" גוג ומגוג, "ועת שלום" ושבתי בשלום אל בית אבי כי זה הוא אחרון של כ"ח עתים. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יְהוֹנָתָן גֶּלִיס שליט"א שֶׁבֵּאֵר עַל פִּי מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵהרה"ג ר' א. שַׁרְקִי שליט"א, אִם נְחַלֵּק אֶת הַ6000 שָׁנִים שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם לְכ"ח נְקַבֵּל 214.2 וְיוֹצֵא בְּדִיּוּק, שֶׁבְּי"ז בְּתַמּוּז שְׁנַת תשפ"ו אָנוּ נִכְנָסִים לַ214.2 שָׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁמַּקְבִּילוֹת לָעֵת הָאַחֲרוֹן בְּקֹהֶלֶת, "עֵת שָׁלוֹם". ועד אז צריכים להסתיים כל המלחמות כולל מלחמות גוג ומגוג שעליהו ניבאו הנביאים. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הָעֵת מִלְחָמָה הִתְחִילָה בְּאֶמְצַע שְׁנַת תקע"ב, וּבְדִיּוּק בְּשָׁנָה זוֹ בְּי"ד בְּתַמּוּז פָּרְצָה מִלְחֶמֶת נַפּוֹלֵיאוֹן, שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ בָּהּ אֶת תְּחִלַּת מִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג. וכן מובא בספר 'חית קנה' מרבי שלמה מולכו: "עת מלחמה" כד יאספו כל העמים לארץ הצבי כדכתיב "ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה": "ועת שלום" כשיצא ה' ונלחם בגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים, ויגלה לנו משיח בן דוד, ודבר שלום לגוים, ומשלו מים עד ים, ויתעורר עלינו עת רצון, ויתמו העתים אשר תחת הירח אשר להם השתנות, עתים לטובה ועתים לרעה כימי הלבנה, וזהו שאמר "ורב שלום עד בלי ירח וירד מים עד ים". צפנים מאת הרה"ג ר' נ. דויטש שליט"א שם המבצע שהשתלשל בעזה: עו"ז וחר"ב עז"ה בדרו"ם תשפ"ה תימ"ן ק"ל שפ"ר, עובר פסוקים של גאולת מצרים.   יו"ם משי"ח אבי"ב ה'תשפ"ה.   אד"ר ה'תשפ"ה ק"ץ משי"ח בדילוג 66 אותיות כמנין בן דוד.   משה ניתן בתיבה בין קני הסוף, לרמז שמשה בגאולה העתידה בוקע את הים על ידי הקנה שהוא הקולמוס של משיח מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית כ.) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא", טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּלֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן בִּלְעָם הָרָשָׁע. אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי קִלְּלָן בַּקָּנֶה, אָמַר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם" מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן, דָּמְמוּ הָרוּחוֹת עָמַד הַקָּנֶה בִמְקוֹמוֹ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בְּמַיִם הַתּוֹרָה אִם הֵם גּוֹלִין, גִּזְעֵיהֶן מַחֲלִיפִין, וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, וַאֲפִלּוּ כָּל גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִכֹּחַ הַתּוֹרָה. אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָן בְּאֶרֶז שֶׁנֶּאֱמַר "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם". מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, וְאֵין שָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵינוֹ הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. ורואים שאחיה השילוני שהיה רבו של רשב"י קילל את ישראל בקנה שמסמל את הסטרא אחרא, לרמוז להם שאם ישתמשו בקנה לעמוד במקום המים שזה התורה, ולעשות ממנו קולמוס לכתוב בו חידושי תורה ימתיקו את כל הדינים ואף אחד לא יוכל לעקור אותם ולהזיז אותם ממקומם. מָצִינוּ בַּזֹּהַר חָדָשׁ (תיקונים) וּבַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה תּוֹרָה תִּהְיֶה לְיִשְֹרָאֵל כְּמוֹ הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךְ הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן "וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר". בְּסוֹ'ף פ"ו יָמִים דַּרְגָּה שֶׁל גְּאֻלָּה, נֶאֱמַר בְּךְ וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר, שֶׁהוּא אוֹר הַתּוֹרָה. וְמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מג.) בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה הַכֹּל בְּיַם הַתּוֹרָה, מַטֶּה שֶׁלּוֹ שֶׁקּוֹרֵעַ בּוֹ הַיָּם, זֶה קֻלְמוֹס, רוֹאִים שֶׁלַּמָּשִׁיחַ יִהְיֶה מַטֶּה, וְזֶה יִהְיֶה קֻלְמוֹס, שֶׁבּוֹ יִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּבָזֶה יִקְרַע אֶת יַם הַתּוֹרָה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. וביאר הרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שעל זה נאמר על משה "וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר" כפי שאומר הזהר שזה מרמז על סוף הימים בזמן הגאולה, שאז ישתמש המשיח שהוא משה בקנה מקני הסוף לכתוב חידושי תורה ויבקע את ים סוף. וכפי שמבאר רש"י (שמות ב, ג) "ותשם בסוף" הוא לשון אגם ודומה לו "קנה וסוף קמלו". וכן מצינו שִׁיטַת ר' אֱלִיעֶזֶר בַּגְּמָרָא (סוטה יב.) עַל הַכָּתוּב "וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר". "בַּסּוּף", בְּיַם סוּף מַמָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ שָׁם שִׁיטַת ר' חֲנִינָא בַּר פָּפָּא (יב:) אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶשְֹרִים וְאֶחָד בְּנִיסָן הָיָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי שֶׁעָתִיד לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם בְּיוֹם זֶה יִלְקֶה בְּיוֹם זֶה. וְרוֹאִים שֶׁמּשֶׁה נִתַּן בַּתֵּבָה בְּיַם סוּף מַמָּשׁ, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָתִיד הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרֹעַ אֶת יַם סוּף, וְנִצַּל בְּדֶרֶךְ נֵס, לְסַמֵּל שֶׁהַצָּלַת יִשְֹרָאֵל בִּקְרִיעַת יַם סוּף הִיא בִּבְחִינַת הַצָּלַת משֶׁה בַּתֵּבָה. וכפי שבארנו שמשה ניתן בתיבה בין קני הסוף, לרמז על ההצלה בקריעת ים סוף שהיא תהיה גם ההצלה בגאולה העתידה בכח המטה שבוקע את הים שהוא יהיה הקנה והקולמוס של משיח בזמן הגאולה שיבקע את הים. וכן קריע"ת י"ם סו"ף אותיות יו"ם עתי"ק ספ"ר, כמובא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פסח יב) "מַה תִּצְעַק אֵלָי", אֵלָי דָּיְיקָא בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא. ורואים שביום של קריעת ים סוף האירה הארת עתיק, בסוד כתיבת חידושי תורה בספר. וכן הכלי של הדיו נקרא קס"ת בא"ת ב"ש אח"ד, שעל ידי הקולמוס של משיח יתגלה ה' אחד ושמו אחד. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהאותיות וקנ"ה ל"ך חב"ר כתב"ת דב"ר תור"ה מופיעות בסינון אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על מלך המשיח ומזכיר "עט סופר": (תהילים מה, ב) "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם". ואפשר גם לראות רצף אותיות: כתיב"ת שפ"ע דבר"י תור"ה יפיפיי"ם נמצ"א מ"ן: "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם". מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת נו:) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם, וְעָלָה בּוֹ שִׂרְטוֹן, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי. וּמוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (תהילים תלו) "גְּעַר חַיַּת קָנֶה", כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הַנִּקְרָא חָמֵץ, וְסִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה הַנִּקְרָא מַצָּה, וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַחֵי"ת, תִּשָּׁאֵר ה'. וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַק' שֶׁל קָנֶ"ה, יִשָּׁאֵר הִנֵּ"ה, בְּסוֹד "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם". וְזֶהוּ גְּעַר חַיַּ"ת [חֵי"ת], וְק' דְּקָנֶ"ה, וַחֲתָכָם וְעָשָׂה אוֹתָם הֵהִי"ן, וְיַעֲשׂוּ מֵחָמֵץ מַצָּה, וּמִקָּנֶה הִנֵּ"ה. וְזֶה סוֹד נְעִיצַת הַקָּנֶה בַּיָּם, רוֹצֶה לוֹמַר רֶגֶל זֹאת הַק' נִתְאָרְכָה, וְנָעֲצָה בַּיָּם שֶׁהִיא ה' תְּתָאָה, הַנִּקְרָא יָם, וְהוֹרִידָהּ לַחִיצוֹנִים. וְק' שֶׁל זֹאת הַקָּנֶה שֶׁנִּתְאָרְכָה מֵהִנֵּה, הוּא שֶׁהֶעֱלָה שִׂירְטוֹן. רוֹצֶה לוֹמַר, קַו אָרֹךְ מִרֶגֶל הַק'. וְעָלֶיהָ נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי וְכוּ', וּבָזֶה הַשִּׂירְטוֹ"ן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שָׂטָ"ן רְוָיָ"ה, לְמַעַן שְׂפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, וְנִבְנְתָה צוֹר מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְכְשֶׁיֵּשׁ יְנִיקָה לַחִיצוֹנִים הַהִנֵּ"ה מִתְהַפֵּךְ לְקָנֶ"ה דֶּרֶךְ הָרֶגֶל שֶׁל הַק'. והעצה לזה להשתמש בקנה למים של התורה כדלעיל, ואז זוכים לגאולה ולקיום הפסוק "גְּעַר חַיַּת קָנֶה", וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁהִנֵּ"ה ר"ת הַכָּתוּב (שמות כו, לה) "הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן", ובמנורה היו קנים שמרמזים על השתמשות בקנה לקנות חכמה שנרמזת במנורה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רנא:) ר' שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר "גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים". "גְּעַר חַיַּת" זוֹ חַיָּה שֶׁנֶּאֱחַז בָּהּ עֵשָׂו, "קָנֶה" שָׁנִינוּ שֶׁבַּיּוֹם שֶׁלָּקַח שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בַּת פַּרְעֹה, בָּא גַּבְרִיאֵל נָעַץ קָנֶה בַּיָּם הַגָּדוֹל וְעָלָיו נִבְנְתָה הָעִיר שֶׁל רוֹמִי, מַהוּ "קָנֶה" זֶה הַזָּכָר שֶׁל זוֹ הַחַיָּה הָרָעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַד קָטָן בְּהֵאָחֲזוּת הַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה הוּא קָנֶה שֶׁנָּעַץ בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא שׁוֹלֶטֶת עַל הָעוֹלָם, וְעַל שִׁלְטוֹן זֶה כָּתוּב "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ", קָנֶה שִׁלְטוֹן וְרֹאשׁ לְכָל מְלָכִים, "קָנֶה" שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ כְּקָנֶה זֶה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי חַיִּים' שֶׁקָּנֶה וְוֶשֶׁט הֵם בְּסוֹד חַשְׁמַל, וֶשֶׁט שֶׁבּוֹ אֲכִילָה בַּחֲשַׁאי, הוּא בְּחִינַת חַשׁ, וְקָנֶה שֶׁבּוֹ קוֹל, הוּא בְּחִינַת מַל.     מדוע דוד יושב לימינו של ה' לעתיד לבוא, ואברהם יושב לשמאלו של ה'. מוּבָא בְּלק"ת (קרח נד.) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא יִרְאוּ אֶת הַטּוֹב שֶׁטָּמוּן בָּרָע, וּמֵבִיא מֵהָאֲרִיזַ"ל (לק"ת יחזקאל ע' שכג) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵי הַלְּוִיִּם, שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת צַד הַגְּבוּרָה, דְּהַכֹּהֲנִים הֵם חֶסֶד, וּלְוִיִּם גְּבוּרוֹת. וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא תִּהְיֶה הַהֲלָכָה כְּשַׁמַּאי, שֶׁמַּחְמִירִים וּמְסַמְּלִים צַד הַגְּבוּרוֹת. וּמְבָאֵר שָׁם אֶת הַגְּמָרָא (שבת פט:) שֶׁלֶּעָתִיד יֹאמְרוּ לְיִצְחָק כִּי אַתָּה אָבִינוּ, דְּיִצְחָק מְסַמֵּל אֶת צַד הַגְּבוּרָה. וְכֵיוָן שֶׁלֶּעָתִיד הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים יִהְיוּ עִקָּרִים מֵאַחַר שֶׁהַגְּבוּרוֹת יִכָּנְעוּ לַחֲסָדִים, וְיִרְאוּ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁטָּמוּן בָּהֶם, שֶׁהוּא נַעֲלֶה מֵהַחֶסֶד שֶׁבַּחֶסֶד, וִיאַמְּצוּ אוֹתָם, לָכֵן יֹאמְרוּ לְיִצְחָק אַתָּה אָבִינוּ, וְכֵן לֶעָתִיד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁשַּׁיָּךְ לְצַד הַגְּבוּרָה יַהֲפֹךְ לִהְיוֹת טוֹב מְאֹד. וְכֵן בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק לְיַעֲקֹב תִּתְקַיֶּמְנָה לֶעָתִיד בִּזְמַן הַמָּשִׁיחַ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תולדות קמג:), וְאָז יֹאמְרוּ לְיִצְחָק אָבִינוּ. וְכֵן נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב (בראשית ב, ג) "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ", דְּלֶעָתִיד לָבֹא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בַּיּוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, נִזְכֶּה לַבְּרָכָה שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִים הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַדִּין. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (פסחים קיט:) דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמִּי, וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִּי, מַאי דִּכְתִיב, "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָּדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק", מַאי "בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה לַצַּדִּיקִים בַּיּוֹם שֶׁיִּגְמֹל חֶסֶד עִם זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְרוֹאִים שֶׁהַסְּעֻדָּה לֶעָתִיד לָבֹא הִיא בִּבְחִינַת סְעֻדָּתוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְהַגְּמָרָא מַמְשִׁיכָה שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָתִיד לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס בִּסְעֻדָּה זוֹ. וּמְבֹאָר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ שֶׁשֹּׁרֶשׁ דָּוִד מִיִּצְחָק, לָכֵן הוּא הַמְבָרֵךְ בִּסְעֻדַּת יִצְחָק. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה"ג ר' יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁעֹנֶ"ג שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּסוֹד עֵדֶן נָהָר גַּן, בְּגִימַטְרִיָּא ב' פְּעָמִים גְּבוּרָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'זֶרַע קֹדֶשׁ' שֶׁהַשֵּׁם יהי"ה שֶׁיִּשְׁלֹט לֶעָתִיד לָבֹא בְּא"ת ב"ש צמצ"ם הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה הַמְצַמְצֶמֶת. מצינו במדרש תהלים (יח) רבי יודן בשם רבי חמא אמר לעתיד לבוא הקב"ה מושיב מלך משיח לימינו, שנאמר "נאם ה' לאדוני שב לימיני", ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמין, ואומר בן בני יושב על הימין ואני על השמאל. והקב"ה מפייסו ואומר בן בנך לימיני ואני על ימינך. כביכול ה' על ימינך הוי "וענותך תרבני". ורואים שלעתיד לבא המשיח ששרשו מיצחק יושב לימין ה', ואברהם לשמאלו, ויש כאן רמז שאז יתגלה שהימין האמיתי נמצא בצד השמאל וכפי שבארנו. מובא ב'שער הכוונות' להאריז"ל (פסח ו) ובשם אכדט"ם של הגבורות תכוין בחשבון הפשוט בלבד שהוא בגימטריא ע"ד, ולהיותם גבורות גרועות מן החסדים אין אנו מוסיפין בהם הכללות להיותו בגימטריא ע"ה על דרך מה שבארנו בחסדים. ורואים שהסוד של שם אכדט"ם בגימטריא הרגילה הוא סוד הגבורות דדעת, ועם הכולל הוא בסוד החסדים דדעת. ולכאורה קשה הרי הכולל מקשר לשם אלהים שהוא בגימטריא כולל בסוד הגבורות, ומדוע כאן זה להיפך, וכפי ששמעתי מֵהרה"ג ר' מֹשֶה צוּרִיאֵל שליט"א שֶׁכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֱלֹהִים, כַּמּוּבָא מֵהָרי"א חֶבֶר זצ"ל (פתחי שערים מ"ד ומ"ן פי"ז) שֶׁכּוֹלֵל מְסַמֵּל אֶת שׂרֶשׁ הַמִּלָּה. ומבואר לדברינו שאדרבה בגלל שכולל מקשר לשם אלהים ולשלימות הענין יחד עם שורשו, בו יתגלו החסדים שיוצאים מהגבורות שהם החסדים העליונים, לכן עם הכולל הוא סוד החסדים דדעת.

יחוד הבורא והשכינה בגאולה | אלון לוי – לשמוע את קול הבורא | מעבר משאול לדוד

 

 

 

 

 

 

מה הבורא מוסר לנו דרך שחרור החטוף עידן אלכסנדר? מה הם הקודים שבתוך השם עידן אלכסנדר? איך זה קשור לאלכסנדר מוקדון? איך זה קשור לתקופת ימי המשיח? איך זה קשור לגירוש שלנו מגן עדן ולחזרה שלנו לגן עדן? מהו תיקון הגלות הפנימית שעלינו לעשות כדי לחוות גאולה? ועוד. צפייה נעימה!

 
בברית בין הבתרים ניתנה הבטחה לירושת עשר ארצות העמים, וכל זמן שלא נתקיימה במלואה השליחות 'לך לך' לא הסתיימה * בגלות ניתן לשנות את שבע המידות בלבד,
ובבוא הגאולה ניתן יהיה לשנות גם את שלוש בחינות המוחין *
בגאולה אפשר יהיה לתקן את הספירות כתר חכמה בינה זה קשור לכיבוש סוריה
שימו לב שביעי לעשירי
7.10
מרמז על מעבר ממימד ה7 ספירות למימד ה10 ספירות
מתוך הסרטון המדהים של אלון לוי

 
עניין השמחה ופורים

נתניהו: עת הזמיר הגיע | שיחרור 59 החטופים צמוד לגאולה דרך רמטכ"ל בן 59 #עודכן

דברי נתניהו בנאום…. עת הזמיר הגיע

נתניהו – "עת הזמיר הגיע" = 1400 מסתתר ❕

ביבי נתניהו – "עת הזמיר הגיע" = 1424 מסתתר ❕

משיח בן דוד = 424 (דונלד טראמפ = 424)

דוד = 14

[5.3, 21:37] ציון סיבוני: בס"ד

ה' תשפ"ה

*"עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו"*

דברים שנכתבו לפני שבועיים ועתה עודכנו

*הרמטכ"ל ה-24*

*אייל זמיר*

*ר"ת- א"ז*

אייל זמיר הוא בן 59 וזהו מס' החטופים/שבויים שנותרו השבי החמאס ושצריך להחזירם. הוא יצטרך להשתמש גם בהרבה חימוש וכלי נ"ט כי:- נט=59
זמיר הוא הרמטכל השריונר לאחר שנים רבות…… שריון=566
משיח בן יוסף=566.
*"אז" בואו נצא למסע ונמצא היכן הכל רמוז*…

המינוי שלו התרחש בפרשת "בשלח" בה מופיעה גם שירת הים "אז"- ישיר משה"…

ומאידך, בסוף הפרשה יש את פרשיית המלחמה בעמלק "מדר דר"- מלחמת עמלק הראשונה.

*"אז"- ר"ת- אייל זמיר*.

עפ"י התכנון , ימיו הראשון כרמטכ"ל יהיו קרוב לתאריך – ז' אדר .

ז' אדר- ר"ת- "אז" – אייל זמיר.

אייל זמיר יהיה הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל ,
וככל הנראה, הוא יצטרך לטפל ולהשמיד את הגרעין האירני עפ"י הוראתו של ראש הממשלה ביבי.

*ביבי=24*

*הרמטכ"ל ה-24 = 333*

מה זה 333?

*גרעין=333*

קליפת עמלק נקראת "שלג".

*שלג=333*

*גרעין=333*

דרך אגב, בערב שבת פרשת "בשלח", ביום שישי, נוהגים לחלק/לפזר גרעינים לציפורים.

הרי לנו עוד רמז וקשר לגרעין ולפרשה…

*גרעין+שלג=666*

*התיקון הכללי=666*

ומתי יתכן זה יקרה ?

*ליל שמורים= 666*

ליל השמורים הוא ליל הסדר, הוא ליל מכת בכורות המופיעה בפרשה הקודמת.

*ליל הסדר=340* *פרס=340*

*שימו לב*:-

*אייל =51*

*אדום=51*

*אדום=611*

ם=600

וככתוב :-"עת הזמיר הגיע , וקול התור נשמע בארצנו".
והיום גם ראש הממשלה אמר "עת הזמיר הגיע"…
קול התור=747 . משה בן עמרם= 747 עוד קשר למשה רבינו התור=611

*תורה=611*

*אדום=611*

והיום בכתל רא"ל זמיר כתב "כי מציון תצא תורה"..

אייל זמיר- יצטרך לזמור מנהיגים רודנים ועריצים ואת כל האויבים שלנו ומאידך,

אייל זמיר-ר"ת- אז, ס"ת- לר

*סה"כ=238*

*רחל=238*

רחל אמנו היא כנגד שכינה תתאה(שכינה תחתונה).

ועל עשו ועמלק כתוב :- "שאין עשו/עמלק נופלים אלא בידיה של בני רחל"…

*הקב"ה מנחם את רחל אמנו ואומר לה – "מנעי קולך מבכי… ושבו בנים לגבולם"*. וראה זה פלא מה שכתוב בהפטרת השבת:-

*"מיני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך…"*.

*שוב עמלק מופיע יחד עם בנימין ואפרים ומנשה- מצאצאיה של רחל אמנו ע"ה*.

*"אז" בואו ונאחל לו ולכל כוחות הבטחון – הצלחה מלאה שמירה והצלחה* לכל עם ישראל וגאולה שלמה בחן בחסד וברחמים רבים. אכי"ר

🕍ציון דוד סיבוני🕍 052-8534502 sibonyzion@gmail.com
[6.3, 0:30] zuriel: ☝🏻☝🏻☝🏻

מאת דוד יצחק ויצמן

שיחרור 59 החטופים צמוד לגאולה:
דרך רמטכ"ל בן 59
הרמוז בישעיהו פרק 59:
המקום היחיד שמוזכר המספר 59 במילים בתנ"ך . אצל שבט שמעון. שרומז על החטופים.
וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
אם נצרף "אחד" {אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם} למספר "1358" נגיע למספר 1359.
שנמצא ממש ברצף מדוייק אצל שמעון: "אֶלֶף שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה" פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת:
שמעון האחד המסמל את החטופים משתחרר ביחד עם קץ משיח. סה"כ 1359
וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי: זה משיח. עיין למטה דברים נפלאים.
בן איש חי פרשת מקץ:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְכוּ' (בְּרֵאשִׁית מג, יָא). וְנִרְאֶה לִי, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא: דִּדּוֹעַ, בֵּרוּרִים שֶׁל שְׁבִירַת כֵּלִים הֵם שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הָאַחַת הֵם בִּבְחִינַת הֵא אַחֲרוֹנָה, וְהָאַחַת הֵם בִּבְחִינַת וְאוֹ דְּשַׁמָּא קַדִּישָׁא. וְיָדוּעַ דִּשְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ יֶשְׁנָם בְּסוֹד הַיֹּשֶׁר וּבְסוֹד הָעִגּוּלִים; וְלָזֶה אָמַר "קְחוּ", בְּטַעַם שְׁנֵי פַּשְּׁטִין (גֵּרְשַׁיִם) רֶמֶז לִבְחִינַת הַיֹּשֶׁר וּבְחִינַת הָעִגּוּלִים; "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" – הֵם בֵּרוּרִים הַשִּׁיכִים לִבְחִינַת הֵא אַחֲרוֹנָה שֶׁמְּכֻנֵּית בְּשֵׁם "אֶרֶץ"; וְעוֹד גַּם-כֵּן "וְהוֹרִידוּ לְאִישׁ" – הוּא בְּחִינַת וָאו דְּשַׁמָּא קַדִּישָׁא; "מִנְחָה" – הֵם בֵּרוּרִים שֶׁשַּׁיָּכִים לוֹ. וְהִזְכִּיר שִׁשָּׁה מִינִים – "צֳרִי וּדְבַשׁ וְכוּ'", כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה קְצָווֹת שֶׁבּוֹ. וְאָמַר עוֹד: "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם", הַכַּוָּנָה: כִּי כָּל בֵּרוּר מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ וְעַל יָדוֹ הַמְשָׁכַת אוֹרוֹת חֲדָשִׁים, וְזֶהוּ "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה", "וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם", פָּרוּשׁ: "אֶת הַכֶּסֶף" הוּא הַבֵּרוּר אֲשֶׁר בְּרַרְתֶּם וְהֶעֱלִיתֶם לְמַעְלָה בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם אֲשֶׁר הֶחְזִירוּהוּ וְשָׁבוּ אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. "בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם" – הוּא גִּלְגּוּל זֶה, "תָּשִׁיבוּ" אוֹתוֹ עוֹד הַפַּעַם אֶל מְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ, "בְּיֶדְכֶם" – עַל-יְדֵי תּוֹסֶפֶת תִּקּוּן מֵחָדָשׁ, "אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא", פֵּרוּשׁ: שְׁגִיתֶם בּוֹ מִקֹּדֶם בְּאֵיזֶה חִסָּרוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ. דְּלִכָּךְ הוּשַׁב עַתָּה מִן הַשָּׁמַיִם בַּגּוּף שֶׁלָּכֶם בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל עוֹד הַפַּעַם, כְּדֵי לְהַשְׁלִים תִּקּוּנוֹ בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה; וְעַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַבֵּרוּר, אָז "אֶת אֲחֵיכֶם", הוּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף "קְחוּ", שֶׁלֹּא יֵהָרֵג עַל-יְדֵי אַרְמִילוֹס הָרָשָׁע, "וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ", הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַחֲמִשָּׁה שֶׁהֵם נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה, כִּי יִקַּח גַּם יְחִידָה; וְלָזֶה אָמַר "הָאִישׁ", דְּהַיְנוּ "אִישׁ ה'", כְּלוֹמַר, בַּעַל הַחֲמִשָּׁה. "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ", הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד הַנִּזְכָּר, שֶׁתִּזְכּוּ לְרַחֲמִים גְּדוֹלִים בְּיָמָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נָד, ז): "וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ"; "וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר", הוּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב: "וְאֶת בִּנְיָמִין", הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא "בֶּן יָמִין" שֶׁהוּא בְּקַו הַנֶּצַח שֶׁהוּא יָמִין, גַּם הָיָה כֻּלּוֹ מִצַּד הַחֲסָדִים בְּסוֹד (שְׁמוֹת ב, ב): "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא". וְיָדוּעַ מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שמו"ר ב, יב): לֶעָתִיד יָבוֹא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה לְלַמְּדֵנוּ תּוֹרָה, וְיִהְיֶה אֵלִיָּהוּ זְכֹר לְטוֹב מְתֻרְגְּמָן שֶׁלּוֹ; "וַאֲנִי" – שׁוֹפְרָהּ דְּאָדַם קַדְמָאָה, "כַּאֲשֶׁר שָׁכַלְתִּי" מִקֶּדֶם כְּשֶׁהָיִיתִי בְּגִלְגּוּל אָדָם הָרִאשׁוֹן, "שָׁכַלְתִּי" עַתָּה לְסִטְרָא-אַחְרָא; קְרִי בָּהּ: "שִׁכַלְּתִּי" – הַשִּׁין בְּחִירִיק וְכַף בַּפֶּתַח, שֶׁאֶעֱשֶׂה פֹּעַל יוֹצֵא לַאֲחֵרִים לְנַחֵשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה; וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. נִמְצָא, עַל-יְדֵי הַבֵּרוּר שֶׁנַּעֲשָׂה לְנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שְׁבִירַת הַכֵּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, מֻכְרָח שֶׁנּוֹלִיד וְנַמְשִׁיךְ אוֹרוֹת חֲדָשִׁים, וְכַאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ בְּמַה שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מג, יב): "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם". וּבָזֶה פֵּרַשׁ עֲטֶרֶת רֹאשִׁי הָרַב מו"ר אָבִי זַ"ל רֶמֶז מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּגְמָרָא בְּבֵיצָה (דַּף ב.): מַאן דְּאִית לֵהּ מֻקְצֶה, אִית לֵהּ נוֹלַד; וּמָאן דִּלֵּית לֵהּ מֻקְצֶה, לֵית לָהּ נוֹלָד; כְּלוֹמַר: "מַאן דְּאִית לֵהּ מֻקְצֶה", הֵם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ בַּקְּלִפּוֹת שֶׁנִּקְרָאִים מֻקְצֶה, שֶׁהוּא טוֹרֵחַ לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם – "אִית לֵהּ נוֹלַד" – שֶׁהוּא יָכוֹל עַל-יְדֵי זֶה לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת וְאוֹרוֹת חֲדָשִׁים; "וּמָאן דִּלֵּית לֵהּ מֻקְצֶה", שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמֻּקְצִים בַּקְּלִפָּה – "לֵית לֵהּ נוֹלָד"; עַד כָּאן דְּבָרָיו, דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-כָּךְ יִהְיֶה לוֹ כּוֹחַ לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהֵם גַּם-כֵּן נִקְרָאִים מֻקְצֶה, וְאָז יִהְיֶה לוֹ כּוֹחַ מִמֵּילָא בַּנּוֹלָד, לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת בְּשַׁבָּת הַנּוֹלָדִים מִכּוֹחַ הַבֵּרוּר, מָה שֶׁאֵין כֵּן הַנִּכְשָׁל בַּמֻּקְצֶה בְּשַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה לוֹ כּוֹחַ לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמֻּקְצִין, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאָז מִמֵּילָא אֵין לוֹ נוֹלָד.