5728 – מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לא, ו) "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" הוּא הַפָּסוּק הַ5727 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן, וּבִשְׁנַת 5727 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁה' עָשָׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עִם עַם יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וכן שמעתי בשם הג"ר שמואל יניב שליט"א שהפסוק שלפני כן (דברים לא, ד) "וְעָשָׂה ה' לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם" מרמז על חוסין מלך ירדן שנחל מפלה גדולה באותה מלחמה, ובפרט שממלכת חוסין נמצאת באותו מקום שהיתה ממלכת סיחון.
5766 – ההתנתקות מגוש קטיף ופינוי הישובים.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, טו) "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" הוּא הַפָּסוּק הַ5766 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לפי טעם עליון, וּבִשְׁנַת 5766 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם השלימו את תכנית ההתנתקות מישובי גוש קטיף ופנוי למעלה משמונה אלף תושבים. שמו של ראש הממשלה שרון שהיה אדם שמן, שעשה את הפינוי, ושמו של ראש מועצת חוף עזה אהרן צור שהיה ראש המועצה של גוש קטיף שפינו אותם נרמזים בפסוק: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ", יש כאן רמז ששרון נלחם בצור.
5767 – האיפונים הראשונים בעולם.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שהפסוקים (דברים לב, טז ואילך) "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ: וַיַּרְא יְהֹוָ"ה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו: וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם: הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים" הם הפסוקים 5767 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה עד 5774, והם כנגד השנים שבהם הגיע לעולם האיפונים ששינו את כל העולם, אנשים התמכרו לזה לראות תועבות ולבטל הזמן וכו' וכו', וזה מעורר חרון אף ה', כפי שהפסוקים אומרים: "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם".
5780 – מגיפת הקורונה בכל העולם.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, כח) "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" הוּא הַפָּסוּק הַ5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5780 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם התפשטה מגיפת הקורונה בכל העולם, וכולם היו אובדי עצות בלי תבונה לדעת מה לעשות. וגם בארץ ישראל היו אובדי עצות מבחינה פולטית שהלכו שוב ושוב לבחירות ולא הצליחו להקים שום ממשלה. וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לְהָבִין מָה ה' רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב "כִּי" כָּפוּל "גוֹי אֹבַד" בְּגִימַטְרִיָּא תש"פ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּגֵּפַת כּוֹבִיד 19 שֶׁהִתְחִילָה בִּשְׁנַת תש"פ נִרְמֶזֶת בַּפָּסוּק שֶׁל תש"פ "כִּי גוֹי אֹבַד" וְ"גוֹי" בְּגִימַטְרִיָּא 19. וְכֵן "זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" ס"ת מָוֶ"ת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט"א שֶׁהָר"ת וְס"ת שֶׁל הַפָּסוּק "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" עִם מִסְפַּר כ"ט שֶׁהוּא מִסְפַּר הַפָּסוּק עוֹלֶה 588 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ" בְּגִימַטְרִיָּא "זֹאת יָבִינוּ" וּבְגִימַטְרִיָּא אֵלִיָּהוּ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד. וְכֵן אִם נִמְנֶה אֶת הַפְּסוּקִים לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ 5842 פְּסוּקִים בְּכָל הַתּוֹרָה, הַפָּסוּק 5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה הוּא: "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה". וּבְרַשִּׁ"י שָׁם "וּמֵחֲדָרִים אֵימָה" בַּבַּיִת תִּהְיֶה אֵימַת דֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ".
4289 – חובר ספר החוקים הרומי.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר יט, ב) "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" הוּא הַפָּסוּק הַ4289 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה. וּבִשְׁנַת 4289 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם חובר ספר החוקים הרומי ששמו קורפוס יוריס קיוויליס, שממנו שואבים הגויים את החוקה שלהם עד היום. לרמז שכל יניקתם מחוקת התורה ואין להם מעצמם כלום.
4773 – נולד רבנו הרי"ף.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק שנרמז בו אותיות רי"ף (במדבר לג, טו) "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי" הוּא הַפָּסוּק הַ4773 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4773 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רבנו הרי"ף שחיבור תלמוד קטן שהודפס בסוף מסכתות התלמוד, לרמז על הקשר שלו למסירת התורה שבעל פה שקבלנו מסיני שנרמז בפסוק. וכן חז"ל דרשו את הפסוק שצריך ליסוע מרפיון ידים להתחזק בתורה, ורבנו הרי"ף חיזק את הרפיון ידים שהיה בזמנו והעמיד את כללי ההלכות. וכן הכינוי שלו אלפסי היה על שם העיר פאס שבמרוקו ששם למד וכתב את חיבוריו, ואפשר לראות את צירוף האותיות מעי"ר פ"ס בפסוק: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי". וכן האות השלישית בפסוק "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי" נד"ח פ"ס רמז על רבנו הרי"ף שנאלץ לברוח מהעיר פס עקב הלשנת שוא שהלשינו עליו למלכות. וכן יצחק בן יעקב אלפס בגימטריא תרי"ג. וכן יצחק אלפס בגימטריא "במדבר סיני".
4788 – פטירת רבנו גרשם מאור הגולה.
הַפָּסוּק (במדבר לג, ל) "וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת" הוּא הַפָּסוּק הַ4788 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4788 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נפטר רבנו גרשם מאור הגולה שתיקן את חרם דרבנו גרשום שאיש לא ישא יותר מאשה אחת, וזה נרמז בפסוק הזה, כי חשמונה מרמז כידוע על אור החשמונאים של חנוכה שהוא האור של האות ה' ראשונה של שם יהו"ה ששם הסוד של יחוד אבא ואמא שהם תרין רעין דלא מתפרשין תמיד בבחינת יחוד ללא הפסק, שדוגמתו בעולם הזה אדם שנושא הרבה נשים ומתייחד הרבה, ומשם נסעו למוסרות רמז לשכינה שהיא האות ה' אחרונה של שם יהו"ה שנמצאת בגלות בבחינת בית האסורים, ואין לה יחוד עם בעלה קב"ה, ומגבלות המצב של בחינת בית האסורים של הגלות הכריחו לתקן שאדם לא ישא יותר מאשה אחת, ובזה אנחנו משתתפים במשהו עם השכינה שאין לה יחוד בגלות. וכן רבנו גרשם מאור הגולה מרמז בשמו על המצב של כלל ישראל שמגורשים בגלות, וכידוע שהוא חיבר את הסליחות על צעקת השכינה בגלות, כגון הסליחה: הָעִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת. הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת. וְכָל מַחֲמַדֶּיהָ טְבוּעוֹת וגְנוּזוֹת. וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וכן רבנו גרשם בגימטריא 801 שזה מרמז על אור השמיני יחד עם הספרה 1 שמסמלת את ירידת האור למטה למגבלות המצב של מוסרות. וכן רבנו גרשם מאור הגולה עם האותיות והמילים בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד". וכן רבנ"ו גרש"ם נרמז בנוטריקון כמעט יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על נבוזראדן רב טבחים שאחרי חורבן בית המקדש וגלות ישראל השאיר מדלת העם קצת יהודים בארץ ישראל, וזה השתלשל לסמל שעדין יש סעד לשכינה בגלות: (מ"ב כה, יב) "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים וְאֵת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְהֹוָ"ה". והוסיף הרה"ג ר' א. כליל שליט"א שבשנת 4788 לבריאת העולם השתלשל בקליפה שמת קיסר הממלכה הביזנטית ששמו היה קונסטנטינוס השמיני, וחתנו רומנוס ירש את מקומו, ונרמז כאן הנסיעה מהשמונה של חשמונה, למוסרות שמרמז על רומנוס. ואחד הדברים שמובאים על רומנוס שעשה עם הכתרתו למלך: הוא רוקן את בתי הכלא מהאסירים שהיו עצורים ממסים שלא שולמו.
4801 – נולד רש"י הקדוש.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לג, מג) "וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת" הוּא הַפָּסוּק הַ4801 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4801 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רש"י הקדוש ששמו המלא לפי החיד"א ב'שם הגדולים' שלמה בן יצחק ירחי שעולה בגימטריא 863 והפסוק הזה הוא אחד משני פסוקים יחידים בתורה שעולים לגימטריא 863. וכן הפסוק שלפני שהוא כנגד השנה של עיבור רש"י "וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן" מרמז שנסעו מצלמי העבודה זרה להיות פנוים בתורה ובחכמתה, וכפי שמובא המעשה בספר 'שלשלת הקבלה' שאביו של רש"י זכה להוליד אותו בזכות שזרק אבן יקרה שהיתה ברשותו לתוך הנהר כשניסו להכריח אותו למכור אותה לעבודה זרה. וכן מובא בספר 'תולדות יצחק' (מסעי) "ויחנו בפונן", פונן הוא מספר מקו"ם, לרמז על הקב"ה שהוא מקומו של עולם. "ויחנו באבות", אבות לשון רצון ואהבה. פירוש שעל ידי זה שנתגלה להם מלכותו יתברך, נתעורר בם אהבה לעבודתו יתברך.
4855 – רצח היהודים במסעי הצלב בראשות הרוצח וילהלם.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לה, יב) "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט" הוּא הַפָּסוּק הַ4855 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4855 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נרצחו רבבות יהודים על ידי הרוצח וילהלם במסעות הצלב. והמילים וילהל"ם הרוצ"ח נרמזים בפסוק בר"ת: "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט". וכן הפסוק עוסק בגואל הדם, ובמסעות הצלב הנוצרים טענו שהם באים לגאול את דמו של יש"ו כביכול מידי היהודים. ואת את המילה הרוצח מתרגם אונקלוס קטולא רמז לנוצרים הקטולים ששחטו ביהודים. והיה עוד רשע שעמד בראש מסעות הצלב ששמו גוטפריד מבוילון, והמילים "יָמוּת הָרֹצֵחַ" בגימטריא גוטפריד מבוילון הָרֹצֵחַ.
4837 – לידת הר"י מיגאש.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לד, כג) "לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד" הוּא הַפָּסוּק הַ4837 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4837 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רבינו יוסף הלוי אבן מיגאש שהיה תלמידו של הרי"ף מגדולי רבותינו הראשונים. והפסוק מתחיל במילים "לבני יוסף" לרמז על רבי יוסף אבן מגאש, והמילה "לבני" בא"ל ב"ם אותיות מגא"ש. וכן שמו המלא רבינו יהוסף הלוי אבן מיגאש בגימטריא חניאל בן אפד שמוזכר בפסוק.
4901 – פְּטִירַת הָרִ"י מִגַּאשׁ.
כָּתוּב (דברים א, יג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". וּמוּבָא בְּרַשִּׁ"י (שם טו) אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶה וְלֹא מָצָא, אֶלָּא ג' אֲנָשִׁים צַדִּיקִים חֲכָמִים וִידוּעִים. וּמוּבָא בָּראב"ד עַל הָרִ"י מִגַּאשׁ, ('סדר הדורות', הר"י מיגאש) שֶׁאֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶה לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ, כִּי אִם הָיָה כָּמוֹהוּ הָיוּ מוֹצְאִים נְבוֹנִים. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם' שֶׁהַפָּסוּק (דברים א, יג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם", הוּא הַפָּסוּק הַ4903 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4901 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר הָרִ"י מִגַּאשׁ זצ"ל לָכֵן כַּבְיָכוֹל בַּפְּסוּקִים שֶׁאַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ כְּבָר לֹא מוֹצְאִים כָּמוֹהוּ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁהָרִ"י מִגַּאשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אֲנָשִׁים נְבוֹנִים.
אדם שמוסיף או גורע באבריו הוא נחשב לבעל מום, לכן גם במצות התורה אין להוסיף או לגרוע, על ישמעאל מצינו שהוא נקרא "פרא אדם", היינו יותר מדאי אדם, ומאידך עשו נקרא "אדמוני" בבחינת אדם קטן.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות יד.) אָמַר רַב כָּל הַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה. בֵּאַרְנוּ שֶׁבִּזְמַן תְּפִלָּה הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת מִזְבֵּחַ וְהַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת קָרְבָּן שֶׁנִּקְרָב עַל מִזְבַּח הַלֵּב וְעוֹלֶה לְמַעְלָה. נִרְאֶה דְּלָכֵן אָסוּר לָתֵת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, דְּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט יהושע יח) קָרְבָּנוֹת מְשִׂימִים שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ לְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם גַּם עַל חֲבֵרוֹ. אֲבָל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא הִקְרִיב קָרְבָּן וְלֹא זָכָה לְבִרְכַּת שָׁלוֹם מֵהקב"ה, אָסוּר לָתֵת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רמח.) וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לַבֶּן אָדָם לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ בַּבֹּקֶר, עַד שֶׁיְּבָרֵךְ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְבָּרֵךְ בָּרֹאשׁ וְאַחַר כָּךְ יִתְבָּרְכוּ אֲחֵרִים.
נִרְאֶה לְבָאֵר עִנְיַן בָּמָה, שֶׁבַּבָּמָה גַּם הִתְכַּוְּנוּ לְהַקְרִיב לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל הָיָה אָסוּר לְהַקְרִיב, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה אָסוּר הָיָה בָּזֶה אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּן הָאָדָם שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַשָּׁלוֹם מֵה' לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּרָכָה עַל חֲבֵרוֹ, זֶה כְּאִלּוּ הוּא מַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם מִשֶׁלּוֹ לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, וְזֶה כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. דְּבֶאֱמֶת רַק מַה שֶּׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵה', לְפִי חֻקֵּי הַתּוֹרָה שֶׁה' קָבַע, הוּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בֶּאֱמֶת, וְלָכֵן זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה דְּהוּא מַחְשִׁיב אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת בַּדֶּרֶךְ שֶׁהוּא מֵבִין. וְזוֹ הוֹרָאָה לָאָדָם בְּכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה' שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד אֶת ה' לְפִי הַחֻקִּים וְהַתּוֹרָה שֶׁה' קָבַע, וְלֹא אֵיךְ שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב מֵעַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ טוֹב לַעֲבֹד אֶת ה', וְאִם עוֹשֶׂה דְּבָרִים מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לַעֲבוֹדַת ה', אִם הֵם מְנֻגָּדִים לַתּוֹרָה זֶה עָלוּל לִהְיוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ בָּמָה, וּכְמוֹ שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה. וְכֵן בָּמָה בְּגִימַטְרִיָּא אֱוִיל הַמְסַמֵּל אָדָם חֲסַר דַּעַת.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות י:) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", לֹא תֹאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם. הַיְינוּ שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, נִרְאֶה דְּמִי שֶׁאוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, יֵשׁ בָּזֶה סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, דְּאִם הַתּוֹרָה קָבְעָה שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אִם הוּא אוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה זֶה סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמַּחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ כְּבַעַל כֹּחַ עַצְמִי לֶאֱכֹל, מִבְּלִי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַכֹּחַ מֵה'. וְלָכֵן מַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב (ויקרא יט, כו) "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", דְּאֵלּוּ הַכְּשָׁפִים שַׁיָּכִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (שם לא) "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" דְּעוּ אֶת מִי אַתֶּם מַחֲלִיפִים בְּמִי. וְלָכֵן הַלָּשׁוֹן קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם, דְּבִזְמַן תְּפִלָּה הַדָּם שֶׁל הָאָדָם עוֹלֶה לְמַעְלָה כְּמוֹ דָּם שֶׁנִּזְרָק עַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'מִזְבֵּחַ לֵב', וְלָכֵן רַק לְאַחַר הַתְּפִלָּה נֶהְפָּךְ דָּמוֹ לִהְיוֹת דָּם שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת וּמִמֵּילָא הוּא יָכוֹל גַּם לֶאֱכֹל וּלְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת דֶּרֶךְ הָאֲכִילָה.
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקהל רטו:) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִקְרָא זֶה נִתְבָּאֵר, וְסוֹד הַדָּבָר כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל בְּלִי תְּפִלָּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עַל דָּמוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל, חָשׁוּב הוּא כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן, לְפִי שֶׁבַּלַּיְלָה עוֹלָה הַנְּשָׁמָה לְהַבִּיט בְּסוֹד כָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, וְנִשְׁאָר הָאָדָם בַּכֹּחַ הַהוּא שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּתוֹךְ הַדָּם כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגּוּף, וְעַל כֵּן הוּא טוֹעֵם טַעַם מִיתָה, שֶׁהֲרֵי צַד הַטֻּמְאָה שׁוֹלֵט עַל הַגּוּף שֶׁנִּמְצָא בְּלִי נְשָׁמָה, וְכַאֲשֶׁר נִתְעוֹרֵר הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִשְׁמָתוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְאֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם, אֶלָּא כֹּחַ הַדָּם בִּלְבַדּוֹ שֶׁנִּקְרָא נֶפֶשׁ, אוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בָּאָדָם תָּמִיד, וְזֶה נִתְבָּאֵר, וְכַאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל הָאָדָם הַתְּפִלָּה שֶׁל עֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, אָז נִתְיַשֵּׁב כֹּחַ הַדָּם בִּמְקוֹמוֹ, וְנִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַנְּשָׁמָה, וּמִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְאָז נִשְׁלָם הָאָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, הַנֶּפֶשׁ מִתְיַשֶּׁבֶת לְמַטָּה, וְסוֹד עִנְיַן הַנְּשָׁמָה לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן זֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם הָאֲכִילָה, גּוּפוֹ קַיָּם כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, וְנִשְׁמָתוֹ תַּעֲלֶה עַל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, וְאִם אוֹכֵל טֶרֶם שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאֵין כֹּחַ הַדָּם נִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ, הֲרֵי הוּא כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן, לְפִי שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ לְהַעֲלוֹת לְצַד הַטֻּמְאָה וּלְהַשְׁפִּיל צַד הַקְּדֻשָּׁה, וּמִפְּנֵי מָה נִקְרָא זֶה הָאִישׁ שֶׁעֲמָלוֹ בַּצַּד הַהוּא מְנַחֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁעָמֵל בַּנָּחָשׁ הַהוּא לְהַגְבִּיר כֹּחוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק, וְזֶהוּ כְּמִי שֶׁעוֹבֵד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכוּ'. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר מִי שֶׁאוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה לִמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן בִּבְחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן לָמְדוּ הַפּוֹסְקִים מֵהַזֹּהַר הַזֶּה שֶׁמִּי שֶׁיָּשֵׁן וְקָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה גַם קוֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל, כַּמּוּבָא בְּ'מִשְׁנָה בְּרוּרָה' (פט כח), כֵּיוָן שֶׁהַשֵּׁנָה הוֹרִידָה מִמֶּנּוּ אֶת הָאָלֶ"ף שֶׁל אָדָם, הֲרֵי הוּא בִּבְחִינַת דָּם עַד הַתְּפִלָּה, וְרַק הַתְּפִלָּה יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר לָאָדָם אֶת הָאָלֶ"ף.
מוּבָא מֵהַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ (הובא ב'מעינה של תורה' פ' קדושים), שֶׁאָדָם קֹדֶם הַתְּפִלָּה נִקְרָא דָּם, וְרַק לְאַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל לִיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתּוֹסֵף לוֹ אָלֶ"ף וְנִקְרָא אָדָם, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", בְּעוֹד אַתֶּם נִקְרָאִים דָּם. וּמְקוֹרוֹ מֵהַזֹּהַר דִּלְעֵיל, שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל אֶת הַנְּשָׁמָה וְהָאָלֶ"ף רַק בַּתְּפִלָּה. וְקֹדֶם לָכֵן הֲרֵי הוּא דַּם הַנֶּפֶשׁ בִּלְבַד.
מָצִינוּ לְאַחַר חֵטְא הַמְרַגְּלִים כָּתוּב (דברים א, מא) "וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַה' אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה". הַיְינוּ שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם לְכַפֵּר חֶטְאָם, אֲבָל עָשׂוּ עַל דַּעַת עַצְמָם, מַה שֶּׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁכְּדַאי וְטוֹב לַעֲשׂוֹת, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל משֶׁה, וְנֶהֶרְגוּ.
נִרְאֶה לְבָאֵר הָאִסּוּר שֶׁל בַּל תּוֹסִיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, ב) "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" דְּאָדָם אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַחְלִיט בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא יוֹסִיף עַל הַמִּצְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְרַק לְחז"ל הָיָה מֻתָּר לְהוֹסִיף, וְלַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (קהלת רבה ג, יח) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּתִיב "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". אֲבָל הַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין עָלָיו וְאֵין גּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ. אָמַר רַב יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבָּמָה נִתֶּרֶת אֶלָּא עַל יְדֵי נָבִיא וְאֵלִיָּהוּ עוֹמֵד וּמַקְרִיב בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל. רוֹאִים שֶׁלַּצַּדִּיקִים מֻתָּר לְהוֹסִיף, וְכֵן נָבִיא מֻתָּר לוֹ לְהַקְרִיב בַּבָּמָה, כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁרַק הֵם יוֹדְעִים מָתַי הַהוֹסָפָה הִיא רְצוֹן ה' בֶּאֱמֶת, אֲבָל לִפְשׁוּטֵי הָעָם יֵשׁ אִסּוּר תּוֹרָה לְהוֹסִיף עַל הַתּוֹרָה. וכן מובא מהג"ר צבי חשין שליט"א ששרש האיסור להוסיף או לגרוע נובע מזה שרמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה הם כנגד רמ"ח אברים של אדם ושס"ה גידין, ואדם שמוסיף או גורע באבריו הוא נחשב לבעל מום, לכן גם במצות התורה אין להוסיף או לגרוע, ולפי זה מבואר שלחז"ל היה מותר להוסיף, כי הם מוסיפים באופן של סיג לתורה ובהוספה שלהם אין חשש של בעל מום חס ושלום. ועוד מבאר שם שלכן התורה מסמיכה את האיסור בל תוסיף לעבודה זרה של פעור, "לא תוסיפו וגו' ולא תגרעו וגו', כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור וגו'", כמו שכתוב "והיה כאשר תריד ופרקת עולו", היינו כאשר תורי"ד להוסיף מתרי"ג לתרי"ד זה פריקת עול שיש בבעל פעור שאדם חושב שהוא מבין לבד איך לעבוד את ה' ומה להוסיף על ציווי ה'. ועוד מבאר שם שכלל ישראל נקראים אדם כמובא בחז"ל 'אתם קרויים אדם', ואדם מסמל שלימות של רמ"ח אברים ושס"ה גידים, מה שאין כן שבעים אומות שנכללים בעשו וישמעאל, על ישמעאל מצינו שהוא נקרא "פרא אדם", היינו יותר מדאי אדם בבחינה של בל תוסיף, שמידת החסד דקליפה שלו רוצה להתפשט יתר על המידה. ומאידך עשו נקרא "אדמוני" בבחינת אדם קטן, שהוא משרש בל תגרע, כיון שהוא משרש הגבורות דקליפה שרוצים לצמצם יתר על המידה.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים כב.) ר' נָתָן אוֹמֵר כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּבָר"ן שָׁם בִּזְמַן אִסּוּר הַבָּמוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ, דְּגַם בָּזֶה יֵשׁ סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ בַּבָּמָה, דְּכֵיוָן שֶׁהַתּוֹרָה מַתִּירָה דָּבָר זֶה, וְהוּא אָסַר עַל עַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ, וּמַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא מֵבִין וְיוֹדֵעַ לְבַד מַה שֶּׁצָּרִיךְ לֶאֱסֹר וְכוּ', יֵשׁ כָּאן סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ בַּבָּמָה, דְּאָדָם צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לַתּוֹרָה וְלִרְצוֹן ה', וְלֹא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְכַמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי (נדרים כט.) דַּיֶּךָ בַּמֶּה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תמורה כה.) שֶׁאִם אָדָם אָמַר עַל בְּכוֹר בְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁנּוֹלַד, שֶׁבְּרֶגַע הַלֵּדָה הוּא יִהְיֶה עוֹלָה, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ. וְהַטַּעַם מוּבָא בַּגְּמָרָא דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים. הַיְינוּ אַף עַל פִּי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹסִיף עַל צִוּוּי ה' שֶׁהַבְּהֵמָה תִּהְיֶה עוֹלָה כָּלִיל לַה', וְלֹא רַק בְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לַכֹּהֲנִים, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ, כִּי הקב"ה אָמַר שֶׁבְּהֵמָה זוֹ יָחוּל עָלֶיהָ דִּין בְּכוֹר, וּמַה שֶּׁהוּא מוֹסִיף אֵינוֹ רְצוֹן ה'.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה ד:) עֻלָּא אָמַר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת רוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י בָּמָה, עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ, דְּגַסּוּת הָרוּחַ הִיא גַּם כֵּן כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, דְּבַעַל גַּאֲוָה עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב, וְאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ לְמֵבִין מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים מְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, וּכְדִלְעֵיל.
נִרְאֶה לְבָאֵר הַגְּמָרָא (מנחות פו:) יָכוֹל יְהֵא [שֶׁמֶן זַיִת] זָךְ פָּסוּל לִמְנָחוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר וְעִשָּׂרוֹן, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לַמָּאוֹר, אֶלָּא מִפְּנֵי הַחִסָּכוֹן, מַאי חִסָּכוֹן, אָמַר ר' אֶלְעָזָר, הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַיְינוּ שֶׁהַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה הִדְגִּישָׁה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לַמָּאוֹר דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁלִּמְנָחוֹת פָּסוּל זָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל פִּי דִּין זֶה כָּשֵׁר, הַתּוֹרָה לֹא רָצְתָה שֶׁיּוֹצִיאוּ מָמוֹנָם לִקְנוֹת זָךְ שֶׁהוּא יָקָר. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, וּמַה בְּכָךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצִיאוּ הַרְבֵּה מָמוֹן, וִיהַדְּרוּ בַּמִּצְווֹת, וִינַדְּבוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לִמְנָחוֹת, וּבִכְלָל בַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ כְּלָל שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי תּוֹרָה אֵין עִנְיָן בְּהִדּוּר זֶה, הַתּוֹרָה נָתְנָה לְהָבִין שֶׁאָסוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַזְבְּזוּ מָמוֹנָם עַל זֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמְּנוֹרָה, שֶׁשָּׁם יֵשׁ עִנְיָן דַּוְקָא בְּשֶׁמֶן זָךְ. רוֹאִים גַּם כָּאן שֶׁרַק מַה שֶּׁיֵּשׁ עִנְיָן עַל פִּי תּוֹרָה לְהַדֵּר וּלְהוֹסִיף, צָרִיךְ לְהַדֵּר וּלְהוֹסִיף, וְלֹא מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב מֵעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִנְיָן.
מאת חבר בקבוצת הואצאפ
עדכון קודם
פוסט מספר 
