רמזים מפסיקת בג"צ האחרונה, וכן רמזים נוספים על סופת ההוריקן אירמה | סוד החשמל

נכתב על ידי מערכת כי לה' המלוכה ב-. פורסם ב-אסונות/תופעות טבע, ארה"ב, סוד החשמל
עדכון אחרון ב-2017-09-13.

מאת הרב שינברגר

בג"ץ 

ראשי תיבות:

ב'יאת ג'ואל צ'דק לפי הסדר

בית המשפט העליון

ראשי תיבות:

במ"ה - ביאת מלך המשיח.

פסיקת בג"ץ לגייס תוך שנה את כל בני הישיבות היל"ת, מרמזת שאי אפשר יותר לדחות את הגאולה, והפתרון היחיד לבקש מלכות שמים. והזמן שנתנו שנה נרמז בכתוב "ושנת גאולי באה".

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, בגימטריא בג"ץ

בגץ
95
המלך
95
המן
95

 

 

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמואל קו) א"ר שִׁמְעוֹן בַּר מְנַסְיָא אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִין סִימַן גְּאֻלָּה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם" זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, "וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם" זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, "וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ" זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. רוֹאִים שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יִגָּאֲלוּ כְּשֶׁיְּבַקְּשׁוּ אֶת דָּוִד בֶּן יִשַׁי.

וְכֵן

רוֹאִים בִּנְבוּאַת הוֹשֵׁעַ שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְבַקְּשׁוּ אֶת דָּוִד מַלְכָּם, לְאַחַר שֶׁיִּהְיֶה מַצָּב שֶׁ"אֵין מֶלֶךְ". (הושע ג, ד) "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים: אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵפֶר 'אִילָנָא דְחַיֵּי' שָׁמַעְתִּי שֶׁנִּמְצָא בְּמִדְרַשׁ אַבְכִּיר שֶׁבְּעִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא יִהְיֶה מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִגְזֹר גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ, וְלֹא לְתוֹעֶלֶת הַמְּדִינָה, וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא הָנֵי עַכְבְּרֵי רְשִׁיעֵי נִינְהוּ, וְיִמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדָר, שֶׁאַחֲרָיו יָבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְיִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, כִּי הֲדָר זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן רוֹאִים בִּנְבוּאַת מַלְאָכִי עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה (מלאכי ג, א) "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וְגוֹ', וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ וְגוֹ', וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה". וּמְבָאֵר הַמַּלְבִּי"ם "וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים" שֶׁהֵם אֵינָם יְגֵעִים לַעֲבֹד אֶת ה', וּבְכָל זֹאת גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה. אֲבָל יִרְאֵי ה' הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאֵין עוֹבְדִים עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס הֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְהוֹכִיחוּ מִזֶּה שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ עוֹלַם הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ רַק עוֹלַם הַנִּסָּיוֹן, וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַצַּדִּיקִים מְעֻנִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הָיָה עֲבוֹדָתָם בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה וְהֵם נִכְתְּבוּ אָז בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְזִכָּרוֹן. ורואים שלפני הגאולה יהיה מצב קשה שלא יוכלו לסבול יותר ויתעוררו לבקש מלכות שמים ואת דוד מלכם.

ונראה דבר פלא שהשתלשל בפסיקת בג"ץ בחלק הקשה ביותר שבו הם פוסקים שיותר לא יוכלו לעשות שינוי בחוק בלי שויון בנטל וכו', הם כותבים שאי אפשר יותר לדחות את הקץ, וצריך מעשים ממש. הנה הציטוט מתוך פסיקת בג"ץ השבוע:

 

  1. הדיון החברתי התמידי בסוגיית שירותם של תלמידי הישיבות נוגע אם כן בקצות העצבים הרגישים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והוא נמצא על סף רתיחה. במשך השנים ומתוך מודעות רבה לרגישות החברתית, נקט בית משפט זה סבלנות ואיפוק מופלגים בעת שנדרש להכריע בעתירות שעסקו בנושא גיוס תלמידי הישיבות. משהתברר בסופו של יום שאין בכוחו של חוק דחיית השירות להגשים את יעדיו ושאין באפשרותו למנוע את המשך הפגיעה בשוויון, קבענו בפרשת רסלר כי לא ניתן עוד להאריך את תוקפו וכי על הכנסת לחוקק מתווה גיוס חדש שיתחשב בקביעות השיפוטיות. כיום איננו רואים מנוס מן הקביעה כי הסדר הגיוס החדש שקבעה הכנסת, תחת חוק דחיית השירות שבוטל בפרשת רסלר, אינו עולה אף הוא בקנה אחד עם תנאיה של פיסקת ההגבלה. ההסדרים שנקבעו בו אינם מקיימים קשר רציונאלי למטרותיו של החוק. אנו נאלצים אפוא להחזיר שוב את העניין לכנסת. בשלב זה, ולאחר עשרות שנים של ניסוי וטעייה, ברור כי לא ניתן להסתפק עוד בהסדרים בלתי מחייבים ובלתי אכיפים שסופם לא ידוע. כל הסדר שיקבע המחוקק בסוגיה זו חייב להציב מטרה ברורה של קידום השוויון בנטל הגיוס ולהתוות מסלול ברור וישים להגשמתה. החברה הישראלית ניצבת אפוא בפתחו של מאמץ חברתי מחודש לפתרון בעיית הגיוס. לשם כך לא די בסיסמאות או בקביעתם של הסדרים הדוחים את הקץ. נדרשים מעשים של ממש.
  2. 107. אציע לחבריי לקבל את העתירות בבג"ץ 1877/14, בבג"ץ 1937/14 ובבג"ץ 8017/15, במובן זה שנורה על ביטולו של פרק ג'1 לחוק שירות ביטחון. בטלותו של פרק זה תיכנס לתוקף בעוד שנה מהיום. עוד אציע לחבריי לדחות את העתירה בבג"ץ 2260/14 מן הטעמים המפורטים בפיסקה 50 לעיל.

 

לְפִי

זֶה יִתָּכֵן לְבָאֵר הַמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעי' תצט. פסיקתא לו) אָמַר רַבִּי יִצְחָק שָׁנָה שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ נִגְלָה בּוֹ, כָּל מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, מֶלֶךְ פָּרַס מִתְגָּרֶה בְּמֶלֶךְ עַרְבִי, וְהוֹלֵךְ מֶלֶךְ עַרְבִי לֶאֱדוֹם לִיטוֹל עֵצָה מֵהֶם, וְחוֹזֵר מֶלֶךְ פָּרַס וּמַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְרָעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְיֶאֱחֹז אוֹתָם צִירִים כְּצִירֵי יוֹלֵדָה, וְיִשְׂרָאֵל מִתְרָעֲשִׁים וּמִתְבַּהֲלִים וְאוֹמֵר לְהֵיכָן נָבֹא וְנֵלֵךְ, לְהֵיכָן נָבֹא וְנֵלֵךְ, וְאוֹמֵר לָהֶם בָּנַי אַל תִּתְיָרְאוּ כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מִתְיָרְאִים אַל תִּירָאוּ הִגִּיעַ זְמַן גְּאֻלַּתְכֶם. לכאורה קשה מדוע ישראל אומרים לְהֵיכָן נָבֹא וְנֵלֵךְ, לְהֵיכָן נָבֹא וְנֵלֵךְ, הרי יכולים ללכת לארץ ישראל, ורואים מכאן שגם בארץ ישראל יהיה מצב קשה כפי שרואים מגזרות הערב רב שגוזרים על ישראל ה' ירחם.

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם מָרְדֳּכַי סַפְרִין שליט"א שֶׁגְּזֵרַת גִּיּוּס בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת נִרְמֶזֶת בַּפָּסוּק (במדבר כה) "כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי". ר"ת צה"ל, 'בְּנִכְלֵיהֶם' הַיְינוּ שֶׁחוֹשְׁבִים לִפְגֹּם לָנוּ אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁהוּא פְּגַם פְּעוֹר, 'וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי' שֶׁהוּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת רח"ל, שֶׁכָּל מַטְרָתָם לְטַמֵּא אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל וּמְכַזְּבִים בְּכַוָּנוֹתֵיהֶם הָאֲמִתִּיּוֹת. וְכֵן אִם נוֹסִיף לָאוֹת ג' שֶׁל גִּיּוּס אֶת הַכּוֹלֵל נְקַבֵּל אוֹתִיּוֹת יְסוֹד, כִּי כָל מַטְרַת הַגְּזֵרָה לִפְגֹּם אֶת הַיְסוֹד. וּבְאֹפֶן אַחֵר נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ גִּיּוּס עוֹלֶה יְסוֹד, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְטַמְּאִים אֶת הַשִּׁלְטוֹן שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת יְסוֹד, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת קְלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וּגְזֵרַת הַגִּיּוּס מְסַמֶּלֶת שֶׁהֵם גּוֹזְרִים יְסוֹד, הַיְינוּ חוֹתְכִים וּמְבַטְּלִים אֶת מַלְכוּת יוֹסֵף שֶׁהִיא בִּבְחִינַת יְסוֹד.

וְכֵן מוּבָא בַּמַּלְבִּי"ם (תהילים פט, נב) "חֵרְפוּ עִקְבוֹת מְשִׁיחֶךָ", רוֹצֶה לוֹמַר יֵשׁ לִי נְחָמָה בְּמַה שֶּׁיָּדַעְתִּי שֶׁמַּה שֶּׁחֵרְפוּ, הוּא "עִקְבוֹת מְשִׁיחֶךָ", שֶׁעַל יְדֵי הַחֵרוּף יָבֹאוּ עִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבָעֵת שֶׁיִּרְבּוּ חֵרוּפֵיהֶם הוּא הָאוֹת שֶׁיָּבֹאוּ עִקְבוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נשא קכה:) כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם בְּתַחְתִּית הָהָר, אִם תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי מוּטָב, וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. כָּךְ יִהְיֶה בִּיצִיאַת גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, אִם תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בִּיצִיאַת הַגָּלוּת, כְּאָדָם שֶׁרוֹכֵב עַל סוּס וְעֶבֶד שֶׁמְּשַׁמְּשׁוֹ מוּטָב. וְאִם לֹא, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם בַּגָּלוּת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף סוֹפֵר שליט"א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֵי אַחַ"ר צה"ל, הֵן הַפָּסוּק "וְקָ"ם שֵׁבֶ"ט". לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי גְּזֵרַת הַגִּיּוּס לְצה"ל יְקֻיַּם הַפָּסוּק שֶׁל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל". וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּכְלֶה מַלְכוּת הַזָּלָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְרַשִּ"י מְפָרֵשׁ עַל שִׁלְטוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נשא קכד:) וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי, וְיִתְקַיֵּם בְּהוֹן "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר". וְאִילָנָא דְּטוֹב וְרָע דְּאִיהוּ אִסּוּר וְהֶיתֵּר טוּמְאָה וְטָהֳרָה לָא שָׁלְטָא עַל יִשְׂרָאֵל יַתִּיר דְּהָא פַּרְנָסָה דִּילָן לָא לֵיהֱוֵי אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּלֵית תְּמַן לָא קַשְׁיָא מִסִּטְרָא דְּרָע וְלֹא מַחֲלֹקֶת מֵרוּחַ הַטּוּמְאָה, דִּכְתִיב "וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" דְּלָא יִתְפַּרְנְסוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אֶלָּא מִסִּטְרָא דְּטוֹב וְלֹא מֵעֶרֶב רַב וְכוּ'. וּבֵאֵר הרה"ג ר' זְאֵב שְׁמוּאֵל דֹּב ר. שֶׁרוֹאִים מֵהַזֹּהַר וְאִינוּן עֶרֶב רַב אִינוּן מָארֵי שֹׁחַד דְּאִינוּן דַּיָּנִין רֵישֵׁי עַמָּא, פֵּרוּשׁ: הָעֵרֶב רַב הֵם ב' מִינִים: אוֹ 'דַּיָּנִין' הַשּׁוֹפְטִים בג"ץ וְכַדּוֹמֶה, כְּלַפֵּיהֶם אָמַר הַנָּבִיא: 'וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה'. וְהֵם גַּם 'רֵישֵׁי עַמָּא' רָאשֵׁי הַמֶּמְשָׁלָה שָׂרֵיהֶם וּפְקִידֵיהֶם הַגְּבוֹהִים.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (סנהדרין צז:) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה נִגְאָלִין, וְאִם לָאו אֵין נִגְאָלִין. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אִם יִשְׂרָאֵל אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, וּמַחֲזִירָן לְמוּטָב. וביאר הרה"ג ר' אברהם ויספיש שליט"א שבג"ץ בגימטריא המן, וגזרותיהם באות אלינו בימי הרחמים והסליחות לעורר אותנו לתשובה, כמו שהבאנו את דברי הפסוק "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם" זוֹ מַלְכוּת שָׁמַיִם, "וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם" זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, "וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ" זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. ורואים את הלשון "יָשֻׁבוּ" שזה התשובה שצריכים לעשות, ויחד עם זה להתאחד כל חלקי היהדות החרדית בזמן הזה שמתקיים בנו: (ירמי' ל, ז) "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" מִמֶּנָּה אוֹתִיּוֹת מֵהָמָן, הַיְינוּ שֶׁהַיְשׁוּעָה יוֹצֵאת מִתּוֹךְ גְּזֵירַת הָמָן בגימטריא בג"ץ, וּבְעִקְבוֹתֶיהָ. וְכֵן הַכָּתוּב (שם ל, ז) "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת תשע"ו שהיא השנה שלנו לפי חז"ל. וְכֵן "הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ו. וְכֵן מִמֶּנָּה נרמז בכתוב "וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק", וכפי שמובא בְּסֵפֶר 'אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל' (זכור)  "וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק", הַיְינוּ כְּשֶׁאֶכְרֹת וַאֲגַדֵּעַ קַרְנֵי רְשָׁעִים, אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּקְּרָנוֹת וּקְצָווֹת שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת מ"ר מִסְפַּר עֲמָלֵ"ק. נִמְצָא נִשְׁאַר אוֹתִיּוֹת יש"ע, וְאָז תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק. רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּקְּרָנוֹת וּקְצָווֹת שֶׁל צַדִּיק שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת קֵ"ץ. וְאָז תִּהְיֶה סוֹד הַגְּאֻלָּה.

רואים מהפסוקים בישעיה שה' יצווה לרוח ולמים ולאש לקבץ את גליות ישראל לארץ ישראל.

שמעתי

מהרה"ג ר' יגאל שמש שליט"א שרואים מהפסוקים בישעיה שה' יצווה לרוח ולמים ולאש לקבץ את גליות ישראל לארץ ישראל. וה' מצווה את הרוח שתנשב חזק לקבץ את הגליות, דברים מבהילים שמתקימים לעינינו, ורואים מהפסוקים שה' קורא ליהודים היושבים בחוץ לארץ ולא מקבלים את הרמזים לעלות לארץ ישראל: עורים וחרשים למרות שיש להם עינים לראות ולב להשכיל וכו', הדברים מדברים בעד עצמם: (ישעיה מג, א) "וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה: כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ: כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ: מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ: אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ: אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ: כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו: הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ: כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת: אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה: אָנֹכִי אָנֹכִי ה' וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ".

ומבאר

רש"י מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי: אומר לרוח צפון תני הגליות שבצפון. ולתימן שהיא רוח חזקה אל תכלאי מלנשב בחזקה להביא גליותי, וכן "עורי צפון ובאי תימן" מתוך שהרוח צפונית חלשה צריכה חיזוק לכך כתוב תני. אבל דרומית שאינה צריכה חיזוק כתוב בואי כמות שהיא ולכן "ואל תכלאי". "הוציא עם עור" הוציא כמו להוציא מן הגולה אותם שגלו על שנעשו כעורים ועינים להם ולא ראו. "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" כל הצדיקים הנקראים בשמי וכל העשוי לכבודי יצרתיו אף עשיתיו תכנתיו בכל הצריך לו והכנתי הכל כלומר אף על פי שעברו בגולה ובצרה כבר הכנתי להם כל צרכי גאולתם.

וכן

במצודות דוד שם "אמר לצפון תני" תן את ישראל הפזורים שמה. "ולתימן אל תכלאי" אל תמנעי מליתן את ישראל. "הביאי בני מרחוק" כאלו יצוה לכל אחד מרוחות השמים להביא את ישראל. כל הנקרא בשמי בראתיו כבר הכנתי לו כל צרכי הגאולה אין מחסור: הוציא להוציא מהגולה אותם שגלו על שנעשו כעוורים ועינים להם ולא ראו מעשה ה', רוצה לומר יש להם לב ואינם רוצים להשכיל. וחרשים נעשו כחרשים ואזנים להם ולא ישמעו מצות ה'. והוסיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שגם ביציאת מצרים הלכו בני ישראל בתוך הים ביבשה באותה בחינה של "תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי" וראה זה פלא יום כ"ה אלו"ל נרמז בכתוב (שמות יד, כט) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם". וְכֵן כ"ה אֱלוּל נִרְמָז בַּכָּתוּב (שמות טו, יא) "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'".

וכן

מצינו לשונות של "אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי" בפסוקים בירמיה שמדברים על קיבוץ גליות, (ירמיה מו, כז) "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחֹוק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹוב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְדֹוָד כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה". (ירמיה ל, ז) "הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים: וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם: וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ". וכן מובא בפירוש האברבנאל על ישעיה (פרק מ"ג) שגירוש 300 אלף מיהודי ספרד היה במטרה שיעלו לארץ ישראל ונרמז בפסוקים אלו, רק חבל שלא הבינו והלכו לארצות אחרות.

רואים

שהפסוק מרמז על מצב שיהיה בקיבוץ גליות סכנה של מים ואש: "כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ". ושמעתי שהענין נרמז בפסוק  (מלכים א' יט, יא) "וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה', וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה': וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה', וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". היינו שבתחילה יהיה נקמה בגויים עם רוח של הוריקנים, ואחר כך יהיה נקמה עם רעש של רעידות אדמה, ואחר כך יבוא האש של המלחמות, ואחר כך יהיה קול דממה דקה של התגלות מלכות ה' בעולם. והם כנגד הד' יסודות אש רוח מים עפר. וכן הסופה ארמ"ה מרמזת על ארמ"ע ר"ת אש רוח מים עפר. וכן רואים בַפִּיּוּט: וּנְתַנֶּה תֹקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם. וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ. וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת' וְגוֹ'. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע, וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. ורואים שבסוף יש קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה. וְכֵן בתשע"ו מרומז בַּמִּלִּים: 'וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת'. וְכֵן וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ו.

וּבַמַּלְבִּי"ם

(יחזקאל א, יד) מְפָרֵשׁ כָּתוּב זֶה, דְּהָרוּחַ הוּא קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה, הָרַעַשׁ הוּא קְלִפַּת עָנָן גָּדוֹל, [דְּהָרַעַשׁ בָּא מֵהָעֲנָנִים שֶׁמִּתְנַגְּשִׁים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ וְנַעֲשִׂים רְעָמִים], וְהָאֵשׁ הוּא קְלִפַּת אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְאַחַר כָּל אֵלֶּה הַקְּלִפּוֹת הָיָה הַקּוֹל דְּמָמָה דַקָּה, הַחַשְׁמַל, שֶׁלִּפְעָמִים הֵם בִּבְחִינַת קוֹל מְמַלְּלוֹת, וְלִפְעָמִים דְּמָמָה שׁוֹתְקוֹת, פֵּרוּשׁ זֶה מְרֻמָּז גַּם בְּזֹהַר (תקונים ג:). וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מד:) "רוּחַ סְעָרָה", דָּא מַלְכוּת בָּבֶל. "עָנָן גָּדוֹל", דָּא אִיהוּ מַלְכוּת מָדַי. "וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת", דָּא אִיהוּ מַלְכוּת אֱדוֹם. "וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב", דָּא אִיהוּ מַלְכוּת יָוָן. וּלְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁהֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק "וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה. וְכֵן ה'תשע"ו נִרְמֶזֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית הֲפוּכָה בִּנְבוּאַת הַחַשְׁמַל שֶׁל יְחֶזְקֵאל (יחזקאל א, ד) "וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". וְכֵן מוּבָא מֵהרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ"ל שֶׁד' חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה אָדָם וְשׁוֹר וְאַרְיֵה וְנֶשֶׁר בְּגִימַטְרִיָּא 1335 מִסְפַּר הַקֵּץ שֶׁל דָּנִיֵּאל.

וכן

שמעתי מהרה"ג ר' פ. ל. שליט"א שיש רמז בכתוב שה' יקבץ את ישראל דרך הים שישטוף את הארץ: (ישעיה ס, ד) "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה: אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ", היינו שכולם נקבצו בגלל ש"יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם". וכן "הֲמוֹן יָם" בגימטריא סופה. וכן פצצת מימן נרמזת ב "הֲמוֹן יָם". וכן הוי"ה סופה הוריקן בגימטריא צפון קוריאה, לרמז ששם הוי"ה מביא סופות הוריקן להבריח את היהודים ממקום הסכנה של צפון קוריאה. וכן סופת אירמ"ה נרמזת בפסוק 5777 מתחילת התורה שמכון כנגד שנת 5777 לבריאת העולם (דברים לב, כה) "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה", וכפי שרואים שהסופה הטילה אימה ופחד על מליוני בני אדם שנמצאים "מִחוּץ", היינו בחוץ לארץ. וכן "בְּתוּלָה" מרמז על חודש אלול שמזלו בתולה, וכפי שרואים שהוריקן אירמה החריב את איי הבתולה. וכן "אִישׁ שֵׂיבָה" מרמז שהסתיימו השבעים שנים של חבלי משיח, כמו שמצינו במשנה (אבות ה, כא) בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה. וכן "יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" ס"ת קמ"ש ה', כפי שאמרו שסופת אירמה היתה בדרגה 5 במהירות הקמ"ש.

וכן

הוריקן מרמז על שרש אמריקה, וכן אלו"ל אמריק"ה נרמזים בפסוק שיעקב אמר ללבן (בראשית לא, מב) "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי", והמשך הכתוב "אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ" ס"ת מחי"ש הע"ת. או מהתשע"ח. והי' תשמש כמילוי לה. וכן אַמֶּרִיקָה הַיּוֹשֵׁב בַּבַּיִת הַלָּבָן, בְּגִימַטְרִיָּא לָבָן בִּלְעָם בָּלָק הַשַּׁיָּכִים לִקְלִפַּת לָבָן, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין קה.) הוּא בְּעוֹר, הוּא לָבָן הָאֲרַמִּי, וּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָיָה בֶּן אוֹ נֶכֶד שֶׁל לָבָן הָאֲרַמִּי. וְכֵן אֲרָמִי נִרְמָז בְּאַמֶּרִיקָה וּבְרוֹמִי. וכן ו"י אירמ"ה נרמזת בהמשך הכתוב שם "וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה". וכן הס"ת לפי הסדר של "וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה" ח' בנ"ה ה', רמז לאמא שבנתה את המלכות, ובגימטריא ע', כנגד ע' שנים של עיבור משיח שהאמא בנתה את המלכות. וכן אָבֶן מַצֵּבָה בגימטריא קץ. וכן הכתוב (תהילים לב, ו) "לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו" ר"ת לאר"ם.

אירמ"א ר"ת "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ הוי"ה".

חוז"א ר"ת "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".

בהמשך

לדברים שהבאנו בשבוע שעבר באריכות על הוריקן בְּגִימַטְרִיָּא יֵשׁ"וּ. ממפרץ מֶקְסִיקוֹ בְּגִימַטְרִיָּא יֵשׁ"וּ, קָרוֹב לָאִי 'פּוֹארְטוֹ רִיקוֹ' בְּגִימַטְרִיָּא יֵשׁ"וּ. והיא בדרך לניו יורק בגימטריא יֵשׁ"וּ. ובארנו שהשתלשל השם של הסופה אירמ"ה בגימטריא רנ"ג עם האותיות, שיש כאן רמז על גמר הבירור רנ"ג ניצוצות שנפלו בקליפת הנצרות שהגאולה תלויה בבירורם, ולכן האזור שם נִקְרָא מְשֻׁלַּשׁ בַּרְמוּדָ"ה, ר"ת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, יַחַד עִם אוֹתִיּוֹת ו"ה שֶׁמְּסַמְּלוֹת אֶת הַיִּחוּד, וְיַחַד עִם הָאוֹת ר' הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַקְּלִפָּה שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה. כי הם מלבישים ויונקים מרוחו של משיח שעל זה נאמר (איכה ד, כ) "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ הוי"ה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם". וראה זה פלא שמעתי מהרה"ג ר' א. ה. שליט"א שאירמ"א ר"ת של הפסוק הזה "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ הוי"ה", לרמז שרוחו של משיח יוצאת מהקליפות להפסיק יניקתם וכשזה נופל זה קם. וזה הפסוק היחיד שכתוב "רוח משיח" בתנ"ך. וכמו שמצינו במדרש (ב"ר ב, ד) "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. ורואים שרוח משיח קשור למים, וכשהוא נלכד בשחיתותם הוא נלכד שם על המים, וכשמשיח יוצא משם מגיע הסופה שמחריבה להם הכל כי להם יניקה יותר. וכעת אנו מצפים שיקויים הפסוק שנאמר על משיח (ישעיה יא, א) "וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְדֹוָד רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְדֹוָד וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע". ויתכן שזה גופא הענין של "וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע". שעל ידי שהוא מפסיק יניקתם מרוחו של משיח הם מתים. היינו "רוח אפנו" נהפך ל"חרון אפו" שזה אותם אותיות. וכן שמעתי מהרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁשְּׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל "מְרַחֶפֶת" בְּגִימַטְרִיָּא עֲמָלֵק. וּשְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל "מְרַחֶפֶת", הֵן בְּגִימַטְרִיָּא לִילִית. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁנֶאֶחְזוּ הַקְּלִפּוֹת בְּנִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאוֹת ח' שֶׁבְּאֶמְצַע "מְרַחֶפֶת", וּמִסָּבִיב נֶאֶחְזוּ הַקְּלִפּוֹת. וְכֵן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (ירמי' טו, יט) "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל".

והוסיף

הרה"ג ר' אברהם ויספיש שליט"א שמצינו בַּזֹּהַר (בלק ריב:) שֶׁבִּתְחִילַת הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יתעורר רוחו של משיח לנקום באדום, וכל זה יהיה בשנה שיצא יוֹם כ"ה בֶּאֱלוּל שֶׁהוּא יוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּשַׁבָּת, וּבִשְׁנַת תשע"ז כ"ה בֶּאֱלוּל יָחוּל בְּשַׁבָּת, וּבְנוֹסָף קוֹרִין בְּשַׁבָּת זוֹ אֶת פַּרְשִׁיּוֹת נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ שֶׁקְּשׁוּרוֹת לַמֵּאָה שָׁנָה הַנּוֹכְחִית וְלַגְּאֻלָּה. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹן הַזֹּהַר מִתּוֹךְ הַתַּרְגּוּם. "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה", שֶׁהֲרֵי דְּבָרִים אֵלּוּ מֵהֶם הִתְקַיְּמוּ בְאוֹתוֹ זְמַן, וּמֵהֶם לְאַחַר זְמַן, וּמֵהֶם בִּזְמַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. שָׁנִינוּ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְנוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם וּלְהַרְאוֹת כּוֹכָב אֶחָד קָבוּעַ נוֹצֵץ בְּשִׁבְעִים רָצִים, וּבְשִׁבְעִים רוּחוֹת מְאִירוֹת מִמֶּנּוּ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וְיִבָּלְעוּ בוֹ שִׁבְעִים כּוֹכָבִים אֲחֵרִים, וִיהֵא מֵאִיר וְלוֹהֵט שִׁבְעִים יוֹם. וְיֵרָאֶה בְּכ''ה לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, וְיִתְכַּנֵּס בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְסוֹף שִׁבְעִים יוֹם. יוֹם רִאשׁוֹן יֵרָאֶה בְּעִיר שֶׁל רוֹמָא, וְאוֹתוֹ יוֹם יִפְּלוּ שָׁלשׁ חוֹמוֹת עֶלְיוֹנוֹת מֵאוֹתָהּ עִיר שֶׁל רוֹמִי, וְהֵיכָל גָּדוֹל יִפֹּל, וְשַׁלִּיט אוֹתָהּ הָעִיר יָמוּת. אָז יִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ כּוֹכָב לְהֵרָאוֹת בָּעוֹלָם, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרְרוּ קְרָבוֹת חֲזָקִים בָּעוֹלָם לְכָל אַרְבָּעָה צְדָדִים, וֶאֱמוּנָה לֹא תִמָּצֵא בֵינֵיהֶם. וּבְאֶמְצַע הָעוֹלָם, כְּשֶׁיָּאִיר אוֹתוֹ כּוֹכָב בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, יָקוּם מֶלֶךְ אֶחָד גָּדוֹל וְשׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, וְתִתְגָּאֶה רוּחוֹ עַל כָּל שְׁאָר הַמְּלָכִים, וִיעוֹרֵר קְרָבוֹת בִּשְׁנֵי צְדָדִים וְיִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. וּבַיּוֹם שֶׁיִּבָּרֵא הַכּוֹכָב, תִּזְדַּעֲזַע הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה מִילִים סְבִיב הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְתִתְגַּלֶּה מְעָרָה אַחַת מִתַּחַת הַקַּרְקַע. וּמֵאוֹתָהּ מְעָרָה תֵּצֵא אֵשׁ חֲזָקָה לִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם. וּמֵאוֹתָהּ מְעָרָה יִגְדַּל עוֹף [עָנָף] אֶחָד גָּדוֹל עֶלְיוֹן שֶׁיִּשְׁלֹט בְּכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ תִּנָּתֵן הַמַּלְכוּת. וּקְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים יִתְכַּנְּסוּ אֵלָיו, וְאָז יִתְגַּלֶּה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ תִּנָּתֵן הַמַּלְכוּת. וּבְנֵי הָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה, יִהְיוּ נִמְצָאִים בְּצָרָה אַחַר צָרָה, וְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִתְגַּבְּרוּ, אָז יִתְעוֹרֵר רוּחַ הַמָּשִׁיחַ עֲלֵיהֶם וְיַכְרִית לֶאֱדוֹם הָרְשָׁעָה, וְכָל אֶרֶץ שֵׂעִיר יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ. אָז כָּתוּב, "וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל". זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו". אוֹיְבָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

והוסיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שהסופה חוז"א שנמצאת כעת בדרך לארה"ב ר"ת הכתוב (שמות ג, יז) "וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", רמז שצריך לעלות לארץ ישראל.

וכן

שלחו לי טבלה מדהימה בה רואים הוריק"ן הריק"ו יוצא מאותה אות ה' של הפסוק [בראשית לז, ז] "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" והמילה אירמ"ה מסתיימת באותה אות ה'. בנוסף מחובר מיאמ"י ופעמיים מנח"ם ו3 פעמים אלו"ל. וכפי שמצינו במדרש [תנחומא ויגש ה, י] שמקשר את הפסוק הזה לפסוק של הגאולה "בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" וְהַסּוֹד שֶׁל חִבּוּר יוֹסֵף לְדָוִד, "קָמָה אֲלֻמָּתִי", זֶה הַסּוֹד כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל זֶה קָם. והוסיף הרה"ג ר' ציון דוד סיבוני שליט"א שיוסף מרמז על הסופה שמביאה את הסוף, וכמו שכתוב "וקצו בשטף". וכן הדילוגים מופיעים בתוך פרשת אלופי עשו. וכפי שמובא ברש"י שיוסף מכניע את עשו: [בראשית ל, כה] "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" אֵשׁ בְּלֹא לֶהָבָה אֵינוֹ שׁוֹלֵט לְמֵרָחוֹק. מִשֶּׁנּוֹלַד יוֹסֵף בָּטַח יַעֲקֹב בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרָצָה לָשׁוּב.

 

אירמ"ה זה אותיות אמריקבלי האות ק' לרמז שהתחיל להתקיים הפסוק "גְּעַר חַיַּת קָנֶה".

כתוב

(דברים כח, סח) "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה", שמעתי ביאור נפלא מהרה"ג ר' א. י. שליט"א שלכן הפסוק הזה מסיים את התוכחה בפרשת כי תבוא, כי יש כאן רמז שהגלות והצרות יסתיימו כשיהיה מצב של "אֵין קֹנֶה", היינו שיתקיים הפסוק"גְּעַר חַיַּת קָנֶה". וכפי שמצינו בַּגְּמָרָא (שבת נו:) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם, וְעָלָה בּוֹ שִׂרְטוֹן, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי. ומובא

בְּ'סֵפֶר

הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (תהילים תלו) "גְּעַר חַיַּת קָנֶה", כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הַנִּקְרָא חָמֵץ, וְסִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה הַנִּקְרָא מַצָּה, וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַחֵי"ת, תִּשָּׁאֵר ה'. וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַק' שֶׁל קָנֶ"ה, יִשָּׁאֵר הִנֵּ"ה, בְּסוֹד "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם". וְזֶהוּ גְּעַר חַיַּ"ת [חֵי"ת], וְק' דְּקָנֶ"ה, וַחֲתָכָם וְעָשָׂה אוֹתָם הֵהִי"ן, וְיַעֲשׂוּ מֵחָמֵץ מַצָּה, וּמִקָּנֶה הִנֵּ"ה. וְזֶה סוֹד נְעִיצַת הַקָּנֶה בַּיָּם, רוֹצֶה לוֹמַר רֶגֶל זֹאת הַק' נִתְאָרְכָה, וְנָעֲצָה בַּיָּם שֶׁהִיא ה' תְּתָאָה, הַנִּקְרָא יָם, וְהוֹרִידָהּ לַחִיצוֹנִים. וְק' שֶׁל זֹאת הַקָּנֶה שֶׁנִּתְאָרְכָה מֵהִנֵּה, הוּא שֶׁהֶעֱלָה שִׂירְטוֹן. רוֹצֶה לוֹמַר, קַו אָרֹךְ מִרֶגֶל הַק'. וְעָלֶיהָ נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי וְכוּ', וּבָזֶה הַשִּׂירְטוֹ"ן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שָׂטָ"ן רְוָיָ"ה, לְמַעַן שְׂפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, וְנִבְנְתָה צוֹר מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רנא:) ר' שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר "גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים". "גְּעַר חַיַּת" זוֹ חַיָּה שֶׁנֶּאֱחַז בָּהּ עֵשָׂו, "קָנֶה" שָׁנִינוּ שֶׁבַּיּוֹם שֶׁלָּקַח שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בַּת פַּרְעֹה, בָּא גַּבְרִיאֵל נָעַץ קָנֶה בַּיָּם הַגָּדוֹל וְעָלָיו נִבְנְתָה הָעִיר שֶׁל רוֹמִי, מַהוּ "קָנֶה" זֶה הַזָּכָר שֶׁל זוֹ הַחַיָּה הָרָעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַד קָטָן בְּהֵאָחֲזוּת הַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה הוּא קָנֶה שֶׁנָּעַץ בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא שׁוֹלֶטֶת עַל הָעוֹלָם, וְעַל שִׁלְטוֹן זֶה כָּתוּב "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ", קָנֶה שִׁלְטוֹן וְרֹאשׁ לְכָל מְלָכִים, "קָנֶה" שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ כְּקָנֶה זֶה. וְכֵן "וְאֵין קֹנֶה" בגימטריא 222 מספר השנים שנשארו מסוף תשע"ז עד סוף האלף. ויתכן שלכן השתלשל שם הסופה אירמ"ה בים הגדול במקום נעיצת הקנה, שזה אותיות אמריק בלי האות ק' לרמז שהתחיל להתקיים הפסוק "גְּעַר חַיַּת קָנֶה". וכן איטליא ששם יניקת הקנה בגימטריא "אין" וכן יו"ן נרמז ב"ואין".

וכן

בגאולת פורים באה הישועה מהפסוק הזה, כמובא בש"ך על התורה "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי" כי כן כתיב "והתמכרתם לעבדים ולשפחות", אבל לא ליהרג. ורואים שאסתר טענה לאחשורוש שאם עם ישראל היו נמכרים לעבדים היו מקבלים את הגזרה, כי ה' אמר בתוכחה "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה", אבל כיון שרוצים להרוג אותם טף וזקן, זה לא נאמר בקללות, ואין סיבה שיתקיימו. והסיבה שהמן לא גזר לעשות אותם עבדים, כי הוא היה עבד עולם של מרדכי, ולא היה שייך שיתהפך הדבר.

שרש "ימלט" מופיע בכל התורה רק בפרשת חורבן סדום שהמלאכים באו למלט את לוט כדי להוליד משיח.

כתוב

(ירמיה טז, יט) "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" ושמעתי מהרה"ג ר' א. ה. שליט"א שיש כאן רמז על מנוסה בשנת ע"ז בזמן שכל הגויים יראו שה' אוהב את ישראל וחפץ להצילם, ויבואו לכולם לדרוש את ה' בירושלים. וכן שרש "ימלט" מופיע בכל התורה רק בפרשת חורבן סדום שהמלאכים באו למלט את לוט כדי להוליד משיח, וּמְרֻמָּז בַּכָּתוּב (בראשית יט, כ) "אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי". לוֹט אָמַר "אִמָּלְטָה" מִלְּשׁוֹן "וְהִמְלִיטָה זָכָר" (ישעי' סו, ז), וְכֵן "וּתְחִי נַפְשִׁי" מְרַמֵּז עַל תְּחִיַּת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ. וְכֵן הַכָּתוּב שָׁם (בראשית יט, יז) "הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ" מְרַמֵּז אֶת אוֹתָם רְמָזִים. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (שם) שֶׁהַכָּתוּב "הָהָרָה הִמָּלֵט" הוּא מִלְּשׁוֹן "וְהִמְלִיטָה זָכָר", וְכֵן הַכָּתוּב שָׁם "וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי" מְרַמֵּז עַל הַמַּלְכוּת שֶׁשַּׁיֶּכֶת לְשֵׁם אֲדֹנָ"י. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' זְאֵב פְרִידְמַן שליט"א שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַתֵּבוֹת "אִמָּלְטָה הִמָּלֵט" נִמְצָא גַּם בָּאוֹתִיּוֹת לוֹט. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (אחרי סח:) "אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה" אוּף הָכָא "וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא". רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר אֶת הַפָּסוּק "אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה", לַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַמַּלְכוּת, "וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא". ומאידך בתנ"ך רואים את שרש "ימלט" בזמן הגאולה העתידה כשה' יינקום בגויים, וימלט את היהודים שגלו בתוכם, כמו שכתוב (דניאל יב, א) "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר". וכן כתוב (יואל ג, ג) "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן: הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה' וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא". וכן כתוב (ירמיה נא, מד) "וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עֹוד גּוֹיִם גַּם חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה: צְאוּ מִתּוֹכָהּ עַמִּי וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת נַפְשֹׁו מֵחֲרֹון אַף ה'". וכן כתוב (זכריה ב, י) "הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם ה' כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה': הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל: רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה': וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ". וכן כתוב על לידת משיח (ישעיה סו, ז) "בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר".

השתלשל אותיות ירא"ה בשמות שתי הסופות שהשתלשלו באמריקה הארו"י אירמ"ה, והאותיות שנשארו מ"ו מרמזים על פרק מ"ו בתהילים ששם כתוב "לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים" והסופה אירמ"ה ר"ץ נרמזת במילים "בְּהָמִיר אָרֶץ".

מובא

ברש"י (ברכות יא:) שבבית המקדש היו אומרים את הברכה 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', כי נוסח 'המחזיר שכינתו לציון' שייך לזמן הגלות. ושמעתי מהרה"ג ר' א. י. שליט"א שלפי זה מבואר מדוע מתפללים שיבנה בית המקדש וכו' ושם נעבדך ביראה, ומדוע ענין היראה תהיה באופן מיוחד בבית המקדש יותר מאהבה למשל ושאר המדות, וביאר שיש כאן רמז שבבית המקדש יש מעלה מיוחדת בענין היראה ולכן מברכים שם 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'. וכן נוסח זה הוא לשון נוכח ובסיומי הברכות לא נאמר לשון נוכח חוץ מהטוב שמך. וכן רואים בברכת מעין שבע שאומרים בליל שבת, במקום 'המחזיר שכינתו' אומרים 'לפניו נעבוד ביראה ופחד'. וכן רואים שהשתלשל אותיות ירא"ה בשמות שתי הסופות שהשתלשלו באמריקה הארו"י אירמ"ה, והאותיות שנשארו מ"ו מרמזים על פרק מ"ו בתהילים ששם מוזכר שיהיו סופות טבע במלחמת גוג ומגוג: (תהילים מו) "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר: אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד: עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים: יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה: נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן: אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר: הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ: ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה". וּמְפָרֵשׁ הַ'מְּצוּדַת דָּוִד' "בְּהָמִיר אָרֶץ" כְּשֶׁתֵּחָלֵף הָאָרֶץ מֵהַשְּׁקֶט לָרַעַד, וְכַאֲשֶׁר יָנוּעוּ הֶהָרִים לִיפּוֹל בְּעֹמֶק הַיָּם, וְהוּא מָשָׁל עַל מַפָּלַת גּוֹג. "יֶהֱמוּ", מֵי הַיָּם יֶהֱמוּ בְּרֹב גַּלָּיו וִיגָרְשׁוּ רֶפֶשׁ וָטִיט, וְהֶהָרִים יִרְעֲשׁוּ לָעוֹלָם בְּגֵאוּת ה', וּמִכָּל זֶה לֹא נִירָא. "נָהָר פְּלָגָיו", פַּלְגֵי הַנָהָר הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְהִנֵּה מַיִם יוֹצְאִים", הַמַּיִם הָהֵם יְשַׂמְחוּ יוֹשְׁבֵי עִיר אֱלֹהִים שֶׁהוּא מָקוֹם קָדוֹשׁ אֲשֶׁר שָׁם מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן. "אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ" ה' יִשְׁכֹּן בְּקֶרֶב יְרוּשָׁלַיִם, לָכֵן לֹא תִּמּוֹט. "לְכוּ" אַתָּה גּוֹג וַחֲבֵרֶיךָ אֲשֶׁר אִתְּךָ, לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה שְׁמָמָה בָּאָרֶץ. וכן הסופה אירמ"ה ר"ץ נרמזת במילים "בְּהָמִיר אָרֶץ". וכן 'שאותך לבדך' בגימטריא התשע"ח. וכן אירמה והארוי בגימטריא תהילים, וכפי שבארנו יש בהם אותיות מ"ו.

הסופות היכו באיים הקרביים ששייכים לאנגליה וצרפת וארה"ב, וזה מתחבר לדברי הָאַדְמוֹ"ר הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין זצ"ל, שֶׁסִּין תַּהֲפֹךְ לְמַעֲצָמָה חֲזָקָה לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהִיא תַחְרִיב אֶת נְיוּ יוֹרְק, פָּרִיז, וְלוֹנְדּוֹן.

 

רואים

שהסופות היכו באיים הקרביים ששייכים לאנגליה וצרפת וארה"ב, וזה מתחבר למה ששמעתי מהרה"ג ר' יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶּר שליט"א שֶׁשָּׁמַע מֵהָרַב לְוִין זצ"ל שֶׁהָיָה מִזִּקְנֵי חֲסִידֵי קַרְלִין, שֶׁהוּא שָׁמַע מֵהָאַדְמוֹ"ר הַיְנוּקָא מִקַּרְלִין זצ"ל, [הַפְרַנְקְפוּרְטֶר] שֶׁהָיָה בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהָיָה מֵהַיְחִידִים שֶׁצָּפוּ אֶת הַשּׁוֹאָה הַרְבֵּה שָׁנִים קוֹדֶם, וְהוּא אָמַר שֶׁסִּין תַּהֲפֹךְ לְמַעֲצָמָה חֲזָקָה לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְהִיא תַחְרִיב אֶת נְיוּ יוֹרְק, פָּרִיז, וְלוֹנְדּוֹן, [ר"ת נפ"ל] בְּתוֹךְ שָׁלֹש דַּקּוֹת. זֹאת הוּא אָמַר לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה בְּטֶרֶם נוֹדַע בָּעוֹלָם עַל פִּצְצוֹת אָטוֹם, וְסִין הָיְתָה מְדִינַת עֹנִי. וְאָכֵן בְּיוֹם ו' י"ג בְּכִסְלֵיו תשע"ה פֻּרְסַם בְּ'הַמּוֹדִיעַ' שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה סִין הִיא מַעֲצָמָה כַּלְכָּלִית חֲזָקָה יוֹתֵר מֵארה"ב. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ש. רֵייסְקִין שליט"א שֶׁהָעִיר נְיוּ יוֹרְק מְרֻמֶּזֶת בְּדִלּוּג ט"ו אוֹתִיּוֹת בַּפְּסוּקִים (יחזקאל ז, ד) "וְלֹא תָחוֹס עֵינִי עָלַיִךְ וְלֹא אֶחְמוֹל כִּי דְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָ'ה: כּה אָמַר אֲדנָי הוי"ה רָעָה אַחַת רָעָה הִנֵּה בָאָה: קֵץ בָּא בָּא הַקֵּץ הֵקִיץ אֵלָיִךְ הִנֵּה בָּאָה".

וְכֵן

מוּבָא בְּרַבֵּנוּ יוֹנָה (אבות פ"א) שֶׁהַשֵּׁם אָמַר עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם "דָּן אָנֹכִי" וְכַמָּה מַכּוֹת בָּאוּ עַל יְדֵי זֶה. וְכָל שֶׁכֵּן בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁכַּמָּה פַּרְשִׁיּוֹת נִכְתְּבוּ עַל יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ". וּבֵאֵר הרה"ג ר' י. ג. שליט"א שֶׁאַף שֶׁרַבֵּנוּ יוֹנָה מְדַבֵּר עַל הַחֵלֶק הַטּוֹב בִּישׁוּעַת יִשְׂרָאֵל וְנֶחֱמָתָם, אַךְ הַפָּסוּק שֶׁהֵבִיא "דָּן אָנֹכִי" מְדַבֵּר עַל נִקְמַת ד' בַּגּוֹיִם וּבִּפְרָט בֶּאֱדוֹם שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל כָּךְ נְבוּאוֹת שְׁלֵמוֹת, "וְהָיָה אֱדוֹם יְרָשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁהּ שֵׂעִיר אוֹיְבָיו וְגוֹ'", "וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂיו". וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּתּוֹסְפוֹת (עבודה זרה ב:) שֶׁמִּיּוֹם שֶׁהִפְשִׁיטוּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל אֶת עוֹרוֹ נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם, וּמַמְתִּין לְבִצּוּעוֹ, וְכֵן הִתְנַבָּא הַנָּבִיא עוֹבַדְיָה "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ".

וְנָבִיא

דְבָרִים שֶאָמַר הָאַדְמוֹ"ר מֵרִימְנוֹב שליט"א בְּיוֹם ה', ז' בְּנִיסָן תשע"ה בְּבִקּוּר בִּפְלוֹרִידָה בְּארה"ב: תַּקְשִׁיבוּ לִי טוֹב טוֹב יְהוּדִים יְקָרִים, מִי שֶׁבְּיָדוֹ לָקוּם וְלִנְסֹעַ וְלַעֲלוֹת לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיָּקוּם וְיַעֲשֶׂה זֹאת בְּהֶקְדֵּם כְּשֶׁעֲדַיִן נִתָּן, ארה"ב תִּהְיֶה מְקוֹם סַכָּנָה בַּמִּלְחָמָה, וַעֲדַיִן מֻקְדָּם לְהוֹרוֹת אֵיזוֹ מְדִינָה בְּתוֹךְ ארה"ב תִּשְׂרֹד, אֲבָל חֲלָקִים רַבִּים יֵחָרְבוּ וְיִרְעֲלוּ, גַּם מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים תִּפְרֹץ בְּתוֹךְ ארה"ב וּמְדִינוֹת יִתְנַתְּקוּ מֵהַמֶּמְשָׁל הַפֶדֶּרַלִּי. ארה"ב לֹא תְשַׁמֵּשׁ כִּמְקוֹם פְּלֵיטָה אֲבָל כֵּן תִּשָּׁאֵר כָּאן שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה הַמָּקוֹם הַבָּטוּחַ בְּיוֹתֵר לִשְׂרֹד אֶת הַמִּלְחָמָה, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם שָׁם יַעַבְרוּ קְשָׁיִים נוֹרָאִים. הַסַּכָּנָה כּוֹלֶלֶת חֲלָקִים נִרְחָבִים מִדְּרוֹם אַמֶרִיקָה וְרֻבָּהּ שֶׁל אֵירוֹפָּה.

וכן

מובא בגליון 'קול החצר' פרשת האזינו תשע"ב דברים שאמר האדמו"ר משומרי אמונים זצ"ל: רואים שנטלו את הדעת מאתנו, הרי הכל מתנענע, כמו שכתוב "נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה", ורואים שכל העולם רותח למעלה מדרך הטבע, וכל ההנהגה למעלה מדרך הטבע, ואמרתי כי מי שהוא בר דעת רואה שמתקיים "משגיא לגויים ויאבדם", שהקב"ה שיגע את שני בעלי היכולת בכלכלה שהם אמריקה ואירופה, והעבירו שמונים וחמש אחוז ממפעליהם לסין, וכיום הם צריכים ללוות מהם כסף, וכך הוא כובש את אירופה, ודבר זה מוזכר בזוה"ק: בההוא זמנא יתער עמא חד מסייפי עלמא על רומי חייבא, ויגח בה קרבא תלת ירחין, ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו, ואין להם שום זכות שבעולם שישאר מהם שריד ופליט, כי אירופה ספוגה בדם בני ישראל שנשפך בה באלפיים השנים האחרונות, ובפרט באלף שנים האחרונות.

"האמרת והאמירך" מרמז על סופת אירמ"ה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (שבת קל.) תַּנְיָא רשב"ג אוֹמֵר כָּל מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, כְּגוֹן מִילָה דִּכְתִיב "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב", עֲדַיִן עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה. וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ" אֲמִירָה יְחִידָה שֶׁקָּדְמָה לִשְׁאָר אֲמִירוֹת, וְהִיא מִילָה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין וְשָׂשִׂים עָלֶיהָ. רוֹאִים שֶׁבְּרִית מִילָה נִקְרֵאת בַּכָּתוּב "אִמְרָתֶךָ", מִלְּשׁוֹן אֲמִירָה. נִרְאֶה דְּיֵשׁ בַּמִּילָה שְׁנֵי חֲלָקִים, יֵשׁ אֶת מִילַת הַיְסוֹד שֶׁמְּקַשֶּׁרֶת לַחַשְׁמַל הַפְּנִימִי, וְיֵשׁ אֶת מִילַת הַפֶּה שֶׁמְּקַשֶּׁרֶת לַחַשְׁמַל הַמַּקִּיף, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חוּטֵי הַחַשְׁמַל' שֶׁהַדִּבּוּר, רוּחַ מְמַלְּלָא, הוּא בְּחִינַת הַחַיָּה שֶׁבָּאָדָם, וְעַל יְדֵי הָרוּחַ מְמַלְּלָא מִתְחַבֵּר הָאָדָם לַקב"ה דֶּרֶךְ הַחַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת - חַשְׁמַל הַמַּקִּיף, לָכֵן מִילָה נִקְרֵאת אֲמִירָה. דְּגַם אֲמִירָה וּשְׁמִירַת הַדִּבּוּר הֵן חֵלֶק מִמִּצְוַת מִילָה. וְכֵן כְּשֶׁיּוֹסֵף הַיְסוֹד הִתְגַּלָּה לְאֶחָיו הוּא הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית מה, ד) וְגַם אָמַר לָהֶם (שם יב) "כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם", וּמוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר צג, י) כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, דְּיוֹסֵף רָמַז לָהֶם שֶׁהוּא שָׁמַר גַּם עַל הַחַשְׁמַל הַפְּנִימִי יְסוֹד, וְגַם עַל הַחַשְׁמַל הַמַּקִּיף פֶּה.

מוּבָא

בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' לך לך ע' נו) דַּע כִּי מִילָה גִּימַטְרִיָּא פֶּה, לָכֵן מוֹצְצִים בַּפֶּה. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּלָכֵן מִילָה בְּגִימַטְרִיָּא פֶּה, דְּהַפֶּה הוּא חֵלֶק מִמִּצְוַת מִילָה, וְלָכֵן מוֹצְצִים בַּפֶּה לְקַשֵּׁר הַחַשְׁמַל הַפְּנִימִי מִילָה, עִם הַחַשְׁמַל הַמַּקִּיף פֶּה. וְכֵן בְּרִית מִילָה מַכְשִׁירָה אֶת הָאָדָם שֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת לַתּוֹרָה שֶׁנִּלְמֶדֶת בַּפֶּה, עַל יְדֵי הָרוּחַ מְמַלְּלָא. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי' (ע' רלו) עַל הַכָּתוּב "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר" שֶׁהוֹצִיאָה אֶת הָאוֹתִיּוֹת צֹר מִצִּפֹּרָה, וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתִיּוֹת פֶּה, בְּגִימַטְרִיָּא מִילָה. כֵּן מְבָאֵר הַכָּתוּב "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם" שֶׁמְּרַמֵּז עַל חֶרֶב הַמִּילָה, "פִּיפִיּוֹת" ב' פִּיּוֹת, בְּרִית הַמִּילָה וְהַלָּשׁוֹן. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת פֶּ"ה הוּא 75 כְּמִנְיַן מִלָּ"ה.

מָצִינוּ

בַּגְּמָרָא (כתובות סה:) מַאי אוֹכֶלֶת רַב אָשִׁי אָמַר תַּשְׁמִישׁ וּכְדִתְנַן אוֹכֶלֶת עִמּוֹ לֵילֵי שַׁבָּת וְכוּ' כְּדִכְתִיב "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן". רוֹאִים שֶׁהַכָּתוּב נוֹקֵט לְשׁוֹן אֲכִילָה עַל תַּשְׁמִישׁ, וּמְבֹאָר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּמִילָה וּפֶה הֵם אֶחָד. וּכְשֵׁם שֶׁפְּעֻלַּת הַפֶּה נִקְרֵאת אֲכִילָה, כָּךְ פְּעֻלַּת הַיְסוֹד נִקְרֵאת אֲכִילָה. כֵּן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (שם יג.) רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד, וּבַגְּמָרָא שָׁם מַאי מְדַבֶּרֶת, רַב אָסֵי אָמַר נִבְעֲלָה. רוֹאִים שֶׁהַגְּמָרָא קוֹרֵאת לְתַשְׁמִישׁ דִּבּוּר. וּמְבֹאָר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּהַיְסוֹד הוּא בִּבְחִינַת פֶּה.

וְכֵן

מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מג:) פּוּמָא דִּילֵיהּ מַלְכוּת, תְּרֵין שִׂפְוָון נֶצַח וָהוֹד, יְסוֹד לְשׁוֹן לִמּוּדִים. רוֹאִים שֶׁהַלָּשׁוֹן הִיא בְּחִינַת הַיְסוֹד שֶׁבַּפֶּה וְהַפֶּה עַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּבַפֶּה יֵשׁ בְּחִינַת זִוּוּג שָׁלֵם. וְכֵן מוּבָא בְּ'אוֹצְרוֹת חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (הארות זו"ן פ"ז) שֶׁיְּסוֹד הַנּוּקְ' נִקְרָא פֶּה. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות צח.) פֶה שֶׁלְּמַעְלָה, פֶּה שֶׁלְּמַטָּה. נִרְאֶה דְּפֶה בִּכְלָלוּתוֹ הוּא מַלְכוּת בִּבְחִינַת יְסוֹד דְּנוּקְ', וְהַלָּשׁוֹן הִיא בְּחִינַת יְסוֹד הַזָּכָר שֶׁבַּפֶּה, לָכֵן אוֹמְרִים בְּרִית הַלָּשׁוֹן, וְלֹא בְּרִית הַפֶּה, כִּי הַבְּרִית הִיא דֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן שֶׁהִיא בִּבְחִינַת יְסוֹד הַזָּכָר. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (ויקרא יט, כז) שֶׁהַלָּשׁוֹן הִיא בְּחִינַת הָאוֹת ו'. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ' (ערך לשון) שֶׁהַכָּתוּב הַמְרַמֵּז עַל כֹּחַ הַיְסוֹד שֶׁל יוֹסֵף (בראשית לט, ד) "וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ" ס"ת לָשׁוֹ"ן. וְכֵן בַּכָּתוּב "יֶשׁ לוֹ נָתַן" יֵשׁ אוֹתִיּוֹת לָשׁוֹן בְּצֵרוּף מִשָּׁלשׁ מִלִּים.

מָצִינוּ

בַּמִּדְרָשׁ (ויק"ר כה, ו) שֶׁיֵּשׁ עָרְלָה בַּפֶּה. וְכֵן מוּבָא בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' לך לך ע' נו) שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בַּבְּרִית עָרְלָה וּפְרִיעָה, כָּךְ יֵשׁ בְּעָרְלַת הַפֶּה ב' חוֹמוֹת. שִׁנַּיִם בִּבְחִינַת עָרְלָה, וּשְׂפָתַיִם בִּבְחִינַת פְּרִיעָה. וּמְבֹאָר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּהָעָרְלָה מִתְלַבֶּשֶׁת עַל הַלָּשׁוֹן שֶׁבַּפֶּה, כְּשֵׁם שֶׁהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת עַל הַיְסוֹד. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁ"בְּפִיךָ" בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם יַבֹּ"ק שֶׁעוֹלֶה הוי"ה אֱלֹהִים וּמְסַמֵּל יִחוּד בְּרָכָה קְדֻשָּׁה. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁבַּפֶּה יֵשׁ יִחוּד שָׁלֵם.

מָצִינוּ

בְּרַשִּׁ"י (שמות יב, ו) עַל הַכָּתוּב "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ", שֶׁעוֹלֶה עַל דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה. שֶׁבִּזְכוּת שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם. נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ דְּבִשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ הוֹצִיאוּ הַנָּחָשׁ מֵהַחַשְׁמַל, עַל יְדֵי מִצְוַת דַּם מִילָה הוֹצִיאוּ הַנָּחָשׁ מֵחַשְׁמַל הַיְסוֹד, וְעַל יְדֵי מִצְוַת דַּם פֶּסַח הוֹצִיאוּ הַנָּחָשׁ מֵחַשְׁמַל הַפֶּה. דְּמוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (ספירת העומר ח"ב ע' קפב) פֶּסַח רָצָה לוֹמַר פֶּה סָח. וְכֵן פֶּסַח בְּגִימַטְרִיָּא נִיב פֶּה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁדַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה בְּגִימַטְרִיָּא יְצִאַת מִצְרַיִם.

כָּתוּב

(דברים כו, יז) "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו", וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י הֶאֱמַרְתָּ וְהֶאֱמִירְךָ אֵין לָהֶם עֵד מוֹכִיחַ בַּמִּקְרָא, וְלִי נִרְאֶה שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה וְהַבְדָּלָה הִבְדַּלְתִּי לְךָ מֵאֱלֹהֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וְהוּא הִפְרִישְׁךָ אֵלָיו מֵעַמֵּי הָאָרֶץ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה. שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יְהוּדָה נַיְימַן שליט"א שֶׁיֵּשׁ כָּאן בְּחִינָה שֶׁל בְּרִית מִילָה כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בַּתַּרְגּוּם שָׁם שֶׁמְּתַרְגֵּם יָת יְיָ חֲטַבְתָּ יוֹמָא דֵין וְכוּ', וַייָ חָטְבָךְ יוֹמָא דֵין לְמֶהֱוֵי לֵהּ לְעַם חַבִּיב כְּמָא דִי מַלִּיל לָךְ וּלְמִטַּר כָּל פִּקּוּדוֹהִי. הַיְינוּ שֶׁה' כַּבְיָכוֹל עָשָׂה בְּרִית מִילָה לָעוֹלָם וְהִפְרִיד אֶת הָאֻמּוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁחוֹתְכִים עָרְלָה מֵהַבְּרִית, וְכֵן עַם יִשְׂרָאֵל חָתְכוּ אֶת הָאֱלִילִים מֵהָאֱמוּנָה כְּמוֹ חִתּוּךְ הָעָרְלָה מֵהַבְּרִית. וְלָכֵן זֶה נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן אֲמִירָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַבְּרִית מִילָה, כְּמוֹ שֶׁהֵבֵאנוּ אֶת הַפָּסוּק "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ". וְכֵן מִילָ"ה נִרְמֶזֶת בַּפְּסוּקִים "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו", וְלָכֵן אוֹמֵר הַפָּסוּק "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ" בְּחִינַת הַמִּילָה שֶׁבַּפֶה שֶׁהִיא הַדִּבּוּר. וְכֵן "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ" בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנַת הַקֵּץ תשע"ז שֶׁאָנוּ מְצַפִּים שֶׁיִּתְקַיֵּם הַפָּסוּק וַה' יָסִיר אֶת הָעָרְלָה שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵעָלֵינוּ. וכן "האמרת והאמירך" מרמז על סופת אירמ"ה שמשתוללת בארה"ב ועושה נקמות בגויים. וְכֵן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּגִימַטְרִיָּא נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁעַל זֶה אוֹמֵר הַתַּרְגּוּם רוּחַ מְמַלְלָא.

וְכֵן

נִרְאֶה שֶׁהַפָּסוּק אוֹמֵר שֶׁהַמִּילָה עוֹשָׂה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל "לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" כִּי מָצִינוּ בִּירוּשַׁלְמִי (פאה לג.) שֶׁסְּגֻלָּה זֶה אֶשְׁכּוֹל. וּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל דָּם', שֶׁאֶשְׁכּוֹל מְסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַמִּילָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שיהש"ר א, סא) מַהוּ "אֶשְׁכֹּל", אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ. הַצַּדִּיק יְסוֹד נִקְרָא אֶשְׁכֹּל, דְּמִדַּת הַיְסוֹד נִקְרֵאת אִישׁ וְנִקְרֵאת כֹּל, וְכֵן אוֹתִיּוֹת סֶגּוֹל וְאֶשְׁכּוֹל מִתְחַלְּפוֹת, [ס' מִתְחַלֶּפֶת בְּש', וְג' מִתְחַלֶּפֶת בְּכ'] וְכֵן הַצֶּבַע הַסָּגֹל הוּא צֶבַע הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז שֶׁסְּגֻלָּה קְשׁוּרָה לַבְּרִית, בַּכָּתוּב (שמות יט, ה) "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים". וְכֵן "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי" ס"ת מִילָ"ה בְּג' אֳפָנִים.

סופת אירמה רמז לירמיהו הנביא.

כתוב

(ירמיה א, י) "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" רואים שירמיהו ממונה על עניני הבנייה וההרס, ויתכן שלכן השתלשל השם הסופה אירמה מלשון ירמיהו, לרמז שההרס בא מכוחו. ומאידך בירושלים יש רמזים שירמיהו בונה, כפי שרואים בִּרְחוֹב יִרְמְיָהוּ, שֶׁהוּא אַחַד הָרְחוֹבוֹת הַמֶּרְכָּזִיִּים בָּעִיר, וְהוּא חוֹצֶה אֶת שְׁכוּנַת רוֹמֵמָה שֶׁהִיא מִלְּשׁוֹן רוֹמֵמוּת כְּמוֹ יִרְמְיָהוּ. בֶּעָבָר הָיָה בּוֹ אֲזוֹר תַּעֲשִׂיָּה וּמִבְנִים פְּשׁוּטִים, וְהָיָה אֵזוֹר לֹא דָּתִי, [תַּעֲשִׂיָּה מְרַמֶּזֶת עַל עֲבוֹדַת הַבֵּרוּרִים שֶׁל זְמַן הַגָּלוּת]. וְהוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת לִהְיוֹת אַחַד הָרְחוֹבוֹת הַיָּפִים וְהַיּוֹקְרָתִיִּים בָּעִיר, וְנִכְנְסוּ לָגוּר בּוֹ יְהוּדִים שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְזָכוּ לִסְגֹּר חֵלֶק מֵהָרְחוֹב בְּשַׁבָּת. וְבָּנוּ עַל הָרְחוֹב הַזֶּה שְׁכוּנָה חֲדָשָׁה שֶׁשְּׁמָהּ גַּנֵּי גְאוּלָה. וְכֵן אירמה נרמזת בכתוב (ישעי' נב, יג) "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד". והוסיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שירמי"ה נרמז בס"ת בב' אופנים בכתוב (בראשית יח, יז) "והוי"ה אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה", וכן בפסוק שדומה לו במשמעות: (עמוס ג, ז) "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי הוי"ה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים", לרמז שסופת אירמ"ה באה לגלות לצדיקים שהגיע זמן הנקמה בגויים וצריך להתכונן. וכן ירמיה"ו נרמז בר"ת בפסוק שמדבר על מצב שמריחים מלחמה דרך שופר, ומתחבר למה שקורה עכשיו שמריחים מלחמה בזמן שתוקעים בשופר: (איוב לט, כה) "בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה".

וְכֵן

מָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לְהִתְחַדְּשׁוּת קְנִיַּת בָּתִּים וּמְכִירָתָם בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה לב, ו) "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בָּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת: וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר ה' הוּא: וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף: וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם: וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי: וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה: וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים: כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת".

מַדָּד הַמַּיִם הַנָּמוּךְ בַּכִּנֶּרֶת

פֻּרְסַם

בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל תשע"ז שֶׁמַּצַּב הַמַּיִם בַּכִּנֶּרֶת הוּא הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר מֵאָז הֵחֵלוּ הַמְּדִידוֹת לִפְנֵי 50 שָׁנָה, יִתָּכֵן שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל יְרִידַת מַיִם מֵרֶחֶם הַנּוּקְבָא לִפְנֵי לֵדַת מָשִׁיחַ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מגילה ו.) וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ "טְבֶרְיָא", שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְרוֹאִים שֶׁהָעִיר טְבֶרְיָה נִקְרֵאת טְבֶרְיָה מִלְּשׁוֹן טַבּוּר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִזּוֹן הַוָּלָד בָּרֶחֶם, ואם יש טבור יש גם בריכת מים שבה התינוק שוחה ברחם, וירידת מים בכנרת מסמלת לידת משיח. והוסיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שטבור אותיות רטוב.

לְפִי

זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ תַּתְחִיל הַגְּאֻלָּה מִטְּבֶרְיָה שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַלֵּדָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ישעיהו תכט) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶשֶׂר גָּלֻיּוֹת גָּלְתָה סַנְהֶדְּרִין. מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית לַחֲנֻיּוֹת. וּמֵחֲנֻיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם. וּמִירוּשָׁלַיִם לְיַבְנֶה. וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא. וּמֵאוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם. וּמִשְּׁפַרְעָם לְבֵית שְׁעָרִים. מִבֵּית שְׁעָרִים לְצִפּוֹרִי. מִצִּפּוֹרִי לִטְבֶרְיָה. וּטְבֶרְיָה עֲמֻקָּה מִכֻּלָּם. כְּדִכְתִיב "וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי". וּמִשָּׁם עֲתִידִין לְהִגָּאֵל. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַנִּצָּחוֹן עַל גּוֹג וּמָגוֹג שֶׁקָּשׁוּר עִם תְּחִלַּת פְּעֻלַּת הַמּוֹשִׁיעִים יִהְיֶה בִּטְבֶרְיָה, כַּמּוּבָא בְּ'תַרְגּוּם יוֹנָתָן' (יחזקאל לט, יא) וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג אֲתַר כָּשַׁר לְבֵית קְבוּרָא בְּיִשְׂרָאֵל בְּחֵילְתָּא מְגִיזָתָא מַדְנַח יַם גִינוֹסַר. וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ קֶשֶׁר בֵּין מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג לְיַם כִּנֶּרֶת שֶׁשָּׁם תִּהְיֶה קְבוּרַת גּוֹג וּמָגוֹג, כִּי גַם שָׁם יַעֲשׂוּ תִּקּוּן לְסַלֵּק אֶת יְנִיקַת אֱדוֹם.

וְרוֹאִים

מֵהַמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבֵאנוּ שֶׁטְּבֶרְיָה קְשׁוּרָה לִמְקוֹם הַסַּנְהֶדְרִין, וּמְקוֹם הַסַּנְהֶדְּרִין הוּא גַם בִּבְחִינַת טַבּוּר, כַּמּוּבָא בַּבַּרְטְנוּרָא (סנהדרין) סַנְהֶדְּרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, דְּאָמַר קְרָא "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר", 'שָׁרְרֵךְ אַגַּן' זוֹ סַנְהֶדְּרִין, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמְגִנָּה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְהִיא דּוֹמָה לְסַהַר, שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּעִגּוּל כַּחֲצִי יָרֵח. וְרוֹאִים שֶׁמְּקוֹם הַסַּנְהֶדְּרִין הוּא טַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּטְבֶרְיָה הִיא בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְפִי זֶה מוּבָן שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַסַּנְהֶדְּרִין נֶאֶלְצוּ לִגְלוֹת מִמְּקוֹם טַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֵם הָלְכוּ לִמְקוֹם הַטַּבּוּר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר ד, ה) יַרְדֵּנָא עָבַר בְּיַמָּא דִּטְבֶרְיָא וְלָא מִתְעָרֵב בֵּיהּ מַעֲשֵׂה נִסִּים יֵשׁ בַּדָּבָר. וּמוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (דברים ע' רסד) יַרְדֵּן סוֹד יְסוֹד דְּנוּקְבָא וְכוּ' אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַנּוּקְבָא וְהַיַּרְדֵּן יְסוֹד. רוֹאִים שֶׁהַכִּנֶּרֶת הִיא מְקוֹם הָרֶחֶם שֶׁמִּתְחַבֵּר לַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קעה:) זוֹ הַתְּכֵלֶת הִיא סוֹד שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהַגָּוֶן שֶׁלָּהּ יוֹצֵא מִדָּג שֶׁהוֹלֵךְ בְּיַם כִּנֶּרֶת, וְעַל כֵּן כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד מְנַגֵּן מֵאֵלָיו. וְכֵן יַם כִּנֶּרֶת הוּא הַיָּם הַשְּׁבִיעִי מִשִּׁבְעָה יַמִּים שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (עקב ע' רמח) שֶׁכִּנֶּרֶת בְּגִימַטְרִיָּא תרע"א שֶׁהוּא שֵׁם אֲדֹנָ"י בְּמִלּוּי, דְּכִנֶּרֶת הִיא בִּבְחִינַת מַלְכוּת, וְרוֹאִים שֶׁהַכִּנֶּרֶת קְשׁוּרָה לַמִּלּוּי שֶׁל שֵׁם אדנ"י שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת, הַיְינוּ לָעִבּוּר שֶׁהָאִשָּׁה מִתְמַלֵּאת מֵהַוָּלָד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'קֹהֶלֶת יַעֲקֹב' (ערך ים) יַם כִּנֶּרֶת הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אֱמוּנַת עִתֶּיךָ' (תש"ס ע' רסה) שֶׁיְּהוּדָה תָּמָר בְּגִימַטְרִיָּא כִּנֶּרֶת.  

וְכֵן

מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (הקדמה לז) שֶׁבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם נִמְצָא בְּיַם כִּנֶּרֶת. וּמִרְיָם הָיְתָה הַמְיַלֶּדֶת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם יַחַד עִם אִמָּהּ, וְנִקְרְאוּ שִׁפְרָה וּפוּעָה. וּבְנוֹסָף הִיא זָכְתָה בְגִיל 6 לוֹמַר לְאָבִיהָ עַמְרָם שֶׁהָיָה גְדוֹל הַדּוֹר 3 קַל וָחֹמֶר, וְגָרְמָה לוֹ לְהַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ. בְּעִקְבוֹתָיו הֶחֱזִירוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל נְשׁוֹתֵיהֶם לְהוֹלִיד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (פסיקתא רבתי מ"ג) בְּשָׁעָה שֶׁגָּזַר פַּרְעֹה "כָּל הַבֵּן הַיִּלוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע עַמְרָם כֵּן הוּא וּבֵית דִּינוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָזְרוּ וּמָנְעוּ יִשְׂרָאֵל מִפִּרְיָה וּרְבִיָּה וְהוֹצִיאוּ אֶת נְשֵׁיהֶם "נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ", מִרְיָם הָיְתָה אוֹתָהּ שָׁעָה בַּת שֵׁשׁ שָׁנִים וְאָמְרָה אַבָּא אַבָּא פַּרְעֹה הָיָה טוֹב לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמְּךָ, לָמָה, פַּרְעֹה גָּזַר בִּזְכָרִים וְאַתְּ בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת, פַּרְעֹה גָּזַר סָפֵק נִתְקַיְּמָה גְזֵרָתוֹ סָפֵק לֹא וְאַתָּה גָזַרְתָּ וְנִתְקַיְּמָה גְזֵרָתְךָ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע עַמְרָם אֶת דְּבָרֶיהָ הֵבִיא אוֹתָהּ לִפְנֵי סַנְהֶדְּרִין וְאָמְרָה לִפְנֵיהֶם, וְאָמְרוּ לוֹ עַמְרָם אַתָּה אָסַרְתָּ וְאַתָּה צָרִיךְ לְהַתִּיר אֶת הַדָּבָר. וְרוֹאִים שֶׁעַמְרָם הִסְתַּפֵּק בְּדִבְרֵי מִרְיָם אִם הִיא צוֹדֶקֶת וְהֵבִיאָהּ לִפְנֵי הַסַּנְהֶדְּרִין שֶׁיַּכְרִיעוּ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁעַמְרָם הֵבִין שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתָהּ שֶׁהוּא בְּסוֹד רֶחֶם וְלֵדָה, לָכֵן הֵבִיאָהּ לַסַּנְהֶדְּרִין שֶׁהֵם הָרֶחֶם הַגָּדוֹל. וּלְפִי זֶה מְבֹאָר הַכָּתוּב (במדבר יב, יב) "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ". לִכְאוֹרָה מַדּוּעַ הִזְכִּיר כָּאן אַהֲרֹן אֶת עִנְיַן הָרֶחֶם, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֲחוֹתֵנוּ לֹא תִהְיֶה מְצֹרַעַת שֶׁחֲשׁוּבָה כְּמֵת כֵּיוָן שֶׁהִיא חֵלֶק מִבְּשָׂרֵנוּ הַיְינוּ אֲחוֹתֵנוּ, וּמַדּוּעַ הוּא מַזְכִּיר כָּאן שֶׁהֵם נוֹלְדוּ מֵאוֹתָהּ רֶחֶם, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁאַהֲרוֹן רָמַז לְמֹשֶׁה שֶׁהָרֶחֶם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מִרְיָם נִמְצָא בְּסַכָּנָה וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ. וְכֵן בֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל עַיִן' שֶׁרֶחֶם הִיא סוֹד הַקַּל וָחֹמֶר, וְלָכֵן מִרְיָם עָשְׂתָה קַל וָחֹמֶר לְאָבִיהָ לְהוֹלִיד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וַה' עָשָׂה לָהּ קַל וָחֹמֶר "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ" וְעוֹד. וְכֵן עַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ בִּבְחִינַת בְּתוֹךְ רֶחֶם עַד הַלֵּדָה שֶׁהָיְתָה בִּכְנִיסָתָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן הֵם שָׁתוּ מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם שֶׁהִיא הַמַּיִם שֶׁבָּרֶחֶם, וְזֶה סוֹד הַמַּיִ"ם שֶׁנִּרְמָז בִּשְׁמָהּ שֶׁל מִרְיָם, וְכֵן בְּאֵר מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן מִרְיָם בְּגִימַטְרִיָּא כִּנּוֹר דָּוִד, דִּכְשֵׁם שֶׁכִּנּוֹר דָּוִד קָשׁוּר לְיַם כִּנֶּרֶת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר כָּךְ מִרְיָם. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁמִּרְיָם הָיְתָה אַחַת הָאִמָּהוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוטה יא:), שֶׁשֹּׁרֶשׁ דָּוִד מֵחוּר בֶּן מִרְיָם. וְהַמהרש"א שָׁם מְבָאֵר (ד"ה דדוד) שֶׁדָּוִד הָיָה נֶכֶד שֶׁל מִרְיָם מִצַּד אִמּוֹ.

וְכֵן

מָצִינוּ בַּזֹּהַר דְּבָרִים שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַל רְעִידַת אֲדָמָה שֶׁהִתְרָחֲשָׁה בִּזְמַנּוֹ בִּטְבֶרְיָה, שֶׁהָרְעִידָה קְשׁוּרָה לַצַּעַר שֶׁה' מִצְטָעֵר עַל הַגָּלוּת, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (שמות ט.) רַבִּי שִׁמְעוֹן הֵרִים יָדָיו בִּתְפִלָּה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ. אַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, בָּאוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְרַבִּי אַבָּא וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו. עַד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, רָאוּ אוֹר יוֹם אֶחָד שֶׁנֶּחְשָׁךְ וְנִשְׁקַע צִנּוֹר אֶחָד שֶׁל שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ בְּתוֹךְ הַיָּם שֶׁל טְבֶרְיָה, וְהִזְדַּעֲזֵעַ כָּל אוֹתוֹ מָקוֹם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי עַכְשָׁו הוּא זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְכָּר בְּבָנָיו וּמוֹרִיד שְׁתֵּי דְמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, וְכַאֲשֶׁר יוֹרְדוֹת, הֵן פּוֹגְעוֹת בַּצִּנּוֹר הַזֶּה שֶׁל שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, וְיִשְׁתַּקְּעוּ זֶה בָּזֶה בַּיָּם. בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וּבָכוּ הַחֲבֵרִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר עח, טז) אָמַר רַב חָנָן כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כַּמָּה נִסּוּכִים נִסֵּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית אֵל יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב אֶת מֵי טְבֶרְיָה. וּמְבָאֵר הַ'מַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה' כְּלוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר אֶת מֵי טְבֶרְיָה, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לֵידַע מִסְפַּר נְסָכָיו שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ נֵס וְכוּ' שׁוֹפֵעַ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְרוֹאִים שֶׁמֵּי הַכִּנֶּרֶת קְשׁוּרִים עִם נִסּוּךְ הַמַּיִם עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַכְנָעַת הַקְּלִפָּה תַּחַת הַקְּדֻשָּׁה, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (נח סד.) שֶׁנִּסּוּךְ הַמַּיִם בְּסֻכּוֹת מְעוֹרֵר אֶת שְׁלִיטַת יִשְׂרָאֵל עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. דְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם בִּבְחִינַת מַיִם הַזֵּידוֹנִים הַיּוֹנְקִים מֵהַמַּיִם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמַיִם מְסַמְּלִים חֶסֶד, וְנִסּוּךְ הַמַּיִם מְרַמֵּז עַל הַשְׁפָּעַת הַחֲסָדִים שֶׁיּוֹרְדִים בִּזְמַן זֶה בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וִישְׂרָאֵל שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם כֵּיוָן שֶׁהֵם מְקַבְּלִים בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל.

תגיות

השאירו תגובה

Optimization WordPress Plugins & Solutions by W3 EDGE