והריחו ביראת ה’ הקורונה פוגעת בחוש הריח | סוד החשמל

טַעַ”ם וְרֵי”חַ שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה שֶׁנּוֹטֶלֶת מֵהָאֲנָשִׁים אֶת חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ, וּמְכַסִּים בְּמַסֵּכוֹת אֶת הַפֶּה וְהָאַף נִרְמָזִים בַּכָּתוּב עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ “וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי”.

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (סוטה מח.) מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ. וּבַגְּמָרָא (סנהדרין עה:) אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִטְּלָה טַעַם בִּיאָה. וְרוֹאִים שֶׁבִּזְמַן חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁפָּסְקָה טָהֳרָה מִיִּשְׂרָאֵל נִטַּל טַעַם וְרֵיחַ וּבִזְמַן הַגְּאֻלָּה יַחְזְרוּ הַטַּעַם וְהָרֵיחַ לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁטַּעַ”ם וְרֵי”חַ נִרְמָזִים בַּכָּתוּב עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ: (ישעי’ יא, א) “וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי”. הַיְנוּ טַעַ”ם נִרְמָז בָּאֶמְצַע וּבַצְּדָדִים: “חֹטֶר מִגֶּזַע“. וְרֵי”חַ נִרְמָז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בָּאֶמְצַע וּבַצְּדָדִים: “חֹטֶר מִגֶּזַע”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶת הַטַּעַם וְהָרֵיחַ שֶׁנֶּאֶבְדוּ מֵאִתָּנוּ. וְלָכֵן זֶה נִרְמָז בָּאֶמְצַע וּבַצְּדָדִים שֶׁל הַמִּלִּים, כִּי טַעַם וְרֵיחַ בָּאִים מִסְּפִירַת הַכֶּתֶר שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הָאֶמְצַע וְהַצְּדָדִים שֶׁל כָּל הַג’ קַוִּים. כִּי שֹׁרֶשׁ הַטַּעַם הַגַּשְׁמִי בָּא מִטַּעֲמֵי תּוֹרָה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת סְפִירַת הַכֶּתֶר. והוסיף הרה”ג ר’ ל. שטרית שליט”א שחוט”ר ר”ת חוש טעם וריח. וכן משי”ח ס”ת חוש טעם וריח. והוסיף הרה”ג ר’ חיים ש. שליט”א שחוש טעם וריח בגימטריא “ח‍ֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי”. וְכֵן “וְיָצָא חו‍ֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עִם הַמִּלִּים, וְכֵן “וְיָצָא חו‍ֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף אֶת הַו’ לַחוֹטֶר שֶׁיִּהְיֶה אוֹתִיּוֹת טַעַם וְרֵיחַ לְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם. כִּי הַטַּעַם נִפְגַּם בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְהָרֵיחַ לֹא נִפְגַּם. וּבַזְּמַן הַגְּאֻלָּה יִתְחַבָּרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד לִהְיוֹת מְתֻקָּנִים. לָכֵן מַמְשִׁיךְ שָׁם הַכָּתוּב עַל הַמָּשִׁיחַ “וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'”. 

וּלְפִי זֶה יִתָּכֵן שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל בְּמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה שֶׁנּוֹטֶלֶת מֵהָאֲנָשִׁים אֶת חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ. וּמְכַסִּים בְּמַסֵּכוֹת אֶת הַפֶּה וְהָאַף שֶׁשָּׁם הַטַּעַם וְהָרֵיחַ, לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיַּחְזְרוּ הַטַּעַם וְהָרֵיחַ הָאֲמִתִּיִּים לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הַטַּעַם וְהָרֵיחַ עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן הַי’ שֶׁל רֵיחַ נִרְמֶזֶת בָּאוֹתִיּוֹת ג”ז, כִּי גָ”ז פֵּרוּשׁוֹ נֶאֱבַד, כְּמוֹ “כִּי גָז חִישׁ”. וְזֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּסִיּוּם הַשִּׁבְעִים שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּרְמַז בַּכָּתוּב שָׁם: (תהילים צ, י) “יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה”. וְכֵן “כִּי גָז חִישׁ” בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. והוסיף הרה”ג ר’ דוד ויצמן שליט”א שמשיח אותיות חשי”ם, רמז על חושי הטעם והריח. ולכן כתוב (במדבר לב, יז) “וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם” כי האותיות לפני האותיות בנ”י ישרא”ל בגימטריא תש”פ. וגם “לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” עם האותיות בגימטריא ה’תש”פ. 

שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר טַעַ”ם לְמִסְפַּר רֵי”חַ, הוּא אוֹתוֹ הֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין מִסְפַּר שָׁמַיִ”ם לְמִסְפַּר אֶרֶ”ץ. הַיְינוּ שֶׁשָּׁמַיִם וְרֵי”חַ הֵם הַמִּסְפָּרִים הַגְּבוֹהִים, וְטַעַ”ם וְאֶרֶ”ץ הֵם הַמִּסְפָּרִים הַנְּמוּכִים, וְהַהֶפְרֵשׁ בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הוּא כְּמִנְיַן צ”ט שֶׁמְּסַמֵּל אֶת לֵידַת מָשִׁיחַ וְאֶת הַזְּמַן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ הַטַּעַם וְהָרֵיחַ וְהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויק”ר כז, ז) ק’ פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים. וְכֵן 99 הוּא הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל חֶבְלֵי לֵידָה, לְרַמֵּז שֶׁבְּלֵדַת מָשִׁיחַ יִתְחַבָּרוּ שׁוּב הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְיַחְזְרוּ חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ הָאֲמִתִּיִּים לְעַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שׁוֹקָלָד שֶׁהוּא מַאֲכָל שֶׁל תַּעֲנוּג, מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (שמות כ, ח) “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ“. לְרַמֵּז שֶׁהַתַּעֲנוּג שַּׁיָּךְ לְשַׁבָּת שֶׁהִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא שֶׁאָז נִזְכֶּה לְהִתְעַנֵּג עַל ה’ בְּיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת.

מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שה”ש א, ב) “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ” זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמָנוּתָהּ מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף אַךְ אֲנִי מִתְאֲוָה וְשׁוֹקֶקֶת לֶהֱיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַּמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן כְּחָתָן אֶל כַּלָּה פֶּה אֶל פֶּה. וְנֹאמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טַעֲמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ וְזֶהוּ יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. וְרוֹאִים שֶׁגִּלּוּי טַעֲמֵי תוֹרָה הוּא בְּחִינַת נְשִׁיקוֹת פִּיהוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה מִשְׁתּוֹקֶקֶת לָזֶה יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, לָכֵן מִשְׁתַּלְשֵׁל בְּמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה שֶׁכֻּלָּם מְכַסִּים אֶת הַפֶּה. כִּי ה’ מְרַמֵּז שֶׁצְּרִיכִים לְבַקֵּשׁ אֶת הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם שֶׁנִּזְכֶּה לִנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ שֶׁל הקב”ה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּין חֹדֶשׁ נִיסָן בּוֹ קוֹרְאִים אֶת מְגִלַּת שִׁיר הַשִּׁירִים לַפָּנִים נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים ד, ז)נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה'”. וְעוֹד הוֹסִיפוּ שֶׁמַּקְפִּידִים בְּפֶסַח לְהַרְגִּישׁ טַעַם בַּמַּצָה וּבַמָּרוֹר, וְרוֹאִים שֶׁפֶּסַח קָשׁוּר לְטַעַם. וְכֵן נִיסָן בְּגִימַטְרִיָּא טְעָמִים. וְכֵן חֹדֶשׁ נִיסָן מֵאִיר בּוֹ שֵׁם הוי”ה כְּסִדְרוֹ בִּבְחִינַת פָּנִים. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי ‘חֲסַ”ל סִדּוּר פֶּסַח’ הֵן טַעַ”ם. וְהָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי טַעַ”ם הֵן פָּנִי“ם, כְּפִי שֶׁאוֹמֵר רַשִּׁ”י שֶׁהַטַּעַם הוּא נְשִׁיקִין פָּנִים בְּפָנִים

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שיהש”ר ז, ב) כָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְכוּת מִילָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (הובא בספר ‘בית הלוי’ פ’ לך לך) “מַה יָּפִית” בַּמִּילָה, “וּמַה נָּעַמְתְּ” בַּפְּרִיעָה. וְכָתוּב זֶה מְדַבֵּר עַל תַּעֲנוּגִים, “מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים”. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁבִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת לְתַעֲנוּג צָרִיךְ לְהָסִיר אֶת כָּל סוּגֵי הָעָרְלָה לְהִתְחַבֵּר לְאוֹר הַגְּאֻלָּה לְהַחְזִיר אֶת חוּשֵׁי הַטַּעַם וְהָרֵיחַ. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יז, כו) “בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם” ר”ת הֲנָאָ”ה. ולכן יֵשׁ בִּבְרִית מִילָה תְּכוּנוֹת שֶׁל קָרְבַּן שְׁלָמִים דִּשְׁלָמִים הֵם מִלְּשׁוֹן שָׁלֵם. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא יא.) שְׁלָמִים הֵם שְׁלוֹם הַכֹּל, שָׁלוֹם לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. וּמָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (נדרים לא:) גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”. וְכֵן שְׁלָמִים הֵם מִלְּשׁוֹן שָׁלֵם, בִּגְלַל שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם חֵלֶק לַבְּעָלִים וְחֵלֶק לַכֹּהֵן, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא יא.) “וּבוֹאִי תֵימָן”, אֵלּוּ שְׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחָטִים בַּדָּרוֹם, לְפִי שֶׁהֵם שָׁלוֹם שֶׁל הַכֹּל, שְׁלוֹם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְהֵם שְׁלֵמוּת צְדָדֵי הָעוֹלָם, שְׁלֵמוּת הַכֹּל מִצַּד הָאֱמוּנָה, וְהַשְּׁלָמִים לְפִי שֶׁהֵם שָׁלוֹם שֶׁל הַכֹּל, הַבְּעָלִים אוֹכְלִים מֵהֶם וְנֶהֱנִים מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי הַשָּׁלוֹם הוּא לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם בְּמַדְרֵגָה אַחַת. וְכֵן בִּבְרִית מִילָה יֵשׁ שְׁלֵמוּת שֶׁמְּבִיאָה תַּעֲנוּג לָאָדָם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁשָׁלֵם אוֹתִיּוֹת שֶׁמָּל.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מא.) בְּרִית מִילָה לְגַבֵּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת גַּד וְסוֹד הַדָּבָר “וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא”, בְּאוֹתָהּ יוֹ”ד נַעֲשֵׂית גִּי”ד. וּמַדּוּעַ נִקְרֵאת גַּד מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִז’ סְפִירוֹת שֶׁעוֹלוֹת לְחֶשְׁבּוֹן גַּד. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּן הָיָה בִּבְחִינַת מָזוֹן מָהוּל שֶׁעָשׂוּ לוֹ בְּרִית מִילָה. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י “מְחֻסְפָּס”, מְגֻלֶּה, וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם מְקַלַּף לְשׁוֹן “מַחְשׂף הַלָּבָן”. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּן הָיָה בִּבְחִינַת מָזוֹן מָהוּל בְּלִי הָעָרְלָה וְהַמֹּץ הַמִּתְלַבְּשִׁים בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל הַתְּבוּאָה, וְלָכֵן הוּא נִבְלַע בָּאֵבָרִים בְּלִי פְּסֹלֶת. וְכֵן מִילָ”ה ר”ת הַכָּתוּב (שמות טז, כז)יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט”. וְכֵן מִילָה עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא מָּן. לְפִי זֶה נִרְאֶה לְבָאֵר הַמִּדְרָשׁ (ילקוט שה”ש תתקפ”ו) “וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי” זֶה הַמָּן שֶׁיָּרַד לְיִשְׂרָאֵל בְּעַיִן יָפָה וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל טוֹעֲמִין בּוֹ תקמ”ו טְעָמִים מִנְיַן מָתוֹ”ק. כִּי שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה בְּגִימַטְרִיָּא תקמ”ו כִּי גַם שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה הֵם שֹׁרֶשׁ כָּל הַטְּעָמִים וְהַתַּעֲנוּגִים. וְכֵן הָר”ת שֶׁל כָּל הַסְּפִירוֹת שֶׁנִּכְכָלוֹת בַּיְסוֹד בִּמְקוֹם הַמִּילָה כח”ב חג”ת נהי”ם בְּגִימַטְרִיָּא תקמ”ו. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁתקמ”ו הוּא גִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק: (שה”ש ד, טז) “יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁתקמ”ו מ”ן נִרְמָזִים בַּכָּתוּב עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁנִּזְכֶּה שׁוּב לְטַעַם וְרֵיחַ: (תהילים קב, יד) “אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד”.

הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ הוּא 552 כְּמִנְיַן הֶסַּח הַדַּעַת.

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צז.) שְׁלֹשָׁה בָּאִין בְּהֶסַּח הַדַּעַת, אֵלּוּ הֵן, מָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב. וְרוֹאִים שֶׁמָּשִׁיחַ יָבֹא רַק כְּשֶׁיִּהְיֶה הֶסֵּח הַדַּעַת מִמֶּנּוּ, וְזֶה הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא שֶׁאוֹמֵר שֶׁמָּשִׁיחַ יָבֹא רַק כְּשֶׁיְבַקְּשׁוּ אוֹתוֹ: א”ר שִׁמְעוֹן בַּר מְנַסְיָא אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִין סִימַן גְּאֻלָּה לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּם. וְנִרְאֶה לְבָאֵר לְפִי מַה שֶּׁמּוּבָא בַּמהרש”א שֶׁכְּשֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבֹא, לְחֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים תִּהְיֶה בִּיאָתוֹ בְּחִינַת מְצִיאָה שֶׁיָּבִיא לָהֶם שִׂמְחָה. וּלְחֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים תִּהְיֶה בְּחִינַת נְשִׁיכַת עַקְרָב. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבֹא בִּבְחִינַת מְצִיאָה לְמִי שֶׁיְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ וְיִזְכֶּה לְסִימָן שֶׁמֵּבִיא אֶת הַמְּצִיאָה. הַיְינוּ זֶה וַדַּאי שֶׁיְבַקְּשׁוּ אוֹתוֹ כְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, אֲבָל צוּרַת בִּיאָתוֹ תִּהְיֶה בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יָשִׂימוּ לֵב. כֵּיוָן שֶׁהַיִּחוּד יִהְיֶה בְּהֶסְתֵּר בִּבְחִינַת הֶסֵּח הַדַּעַת. שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁמָּשִׁיחַ בָּא בְּהֶסֵּח הַדַּעַת כְּדִבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָשִׂים לֵב שֶׁהַמָּשִׁיחַ בָּא כְּבָר בַּתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יְקַבֵּל סִימָן שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ אֶת אוֹר הַמְּצִיאָה גַּם בִּזְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ הוּא 552 כְּמִנְיַן תַּעֲלוּמָה, וּכְמִנְיַן הֶסַּח הַדַּעַת. לְרַמֵּז שֶׁבִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הִיא תַּעֲלוּמָה שֶׁל סוֹד שֶׁצָּרִיךְ לְגַלּוֹת כְּמוֹ שֶׁמְּגַלִּים תַּעֲלוּמוֹת הַתּוֹרָה, וְהַמָּשִׁיחַ בָּא בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת שֶׁשָּׁם הוּא מִסְתַּתֵּר בַּמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר שֶׁלּוֹ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט”א שֶׁהַמִּסְפָּר 552 הוּא הַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר תַּלְמוּד בַּבְלִי לְמִסְפַּר תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי. הַיְנוּ אוֹר הַמָּשִׁיחַ מְחַבֵּר בֵּין הַתַּלְמוּד שֶׁל הַגָּלוּת לַתַּלְמוּד שֶׁל הַגְּאֻלָּה.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ’ (ח”א תמח) וּמוֹהַרְנַ”תְּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵעֹצֶם הֶרְגֵּשׁוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרְאוֹת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד כִּי בָּעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ כְּלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק, וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו. אוּלַי כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם וְלֹא יֵדְעוּ כִּי כְּבָר הוּא. וּבְבֵאוּר יוֹתֵר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן יְשחֲֹחוּ מָשִיחַ מָשִׁיחַ, וּלְבַסּוֹף הִנֵּה הוּא.

וְהַטַּעַם לָזֶה כֵּיוָן שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית ח:) אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. לָכֵן בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּדֶרֶךְ נִסְתֶּרֶת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. אִם נוֹצִיא אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל סָמוּ”י מֵהַמִּסְפָּר שֶׁל עַיִ”ן נְקַבֵּל מִסְפַּר דָּוִ”ד. וְכָל זֶה עַד שְׁנַת תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא עַיִ”ן. כִּי כָּאן כְּבָר חַיָּב לְהִתְגַּלּוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן. אִם נוֹצִיא אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל סָמוּ”י מֵהַמִּסְפָּר שֶׁל עַיִ”ן נְקַבֵּל מִסְפַּר דָּוִ”ד.

“וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ” רֶמֶז שֶׁאַחֲרֵי אוֹתִיּוֹת רַעַ”שׁ הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת תש”פ, נִזְכֶּה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֵּרֵד בָּנוּי בָּאֵשׁ מֵהַשָּׁמַיִם.

כָּתוּב (יחזקאל א, ד) “וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ”. יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא רָאָה אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיּוֹרֶדֶת לָעוֹלָם, שֶׁנִּקְרֵאת חַשְׁמַל, וְאֶת הַקְּלִפּוֹת הַסוֹבְבִים אוֹתָהּ. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְהַר שָׁלוֹם’ לָרַשַּׁ”שׁ (בהקדמתו לברכת מלביש ערומים) סְבִיב הַחַשְׁמַל מַלְבִּישׁ קְלִפַּת נֹגַהּ, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת עָנָן גָּדוֹל, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה. וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מד:) “רוּחַ סְעָרָה”, דָּא מַלְכוּת בָּבֶל. “עָנָן גָּדוֹל”, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת מָדַי. “וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת”, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת אֱדוֹם. “וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב”, דָּא אִיהוּ מַלְכוּת יָוָן. וּלְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁהֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק “וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה. וְכֵן “מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ גַּמְלִיאֵל רַבִּינוֹבִיץ שליט”א שֶׁהָר”ת שֶׁל נֻסַּח הַתְּפִלָּה ‘כְּנֹעַם שִֹיחַ סוֹד שַֹרְפֵי קֹדֶשׁ’ בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן מוּבָא מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ”ל שֶׁד’ חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה אָדָם וְשׁוֹר וְאַרְיֵה וְנֶשֶׁר בְּגִימַטְרִיָּא 1335 מִסְפַּר הַקֵּץ שֶׁל דָּנִיֵּאל. 

מָצִינוּ אֵצֶל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא כָּתוּב (מלכים א’ יט, יא) “לֹא בָרוּחַ ה’ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה’: וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה’ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה”. וּבַמַּלְבִּי”ם (יחזקאל א, יד) מְפָרֵשׁ כָּתוּב זֶה, דְּהָרוּחַ הוּא קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה, הָרַעַשׁ הוּא קְלִפַּת עָנָן גָּדוֹל, [דְּהָרַעַשׁ בָּא מֵהָעֲנָנִים שֶׁמִּתְנַגְּשִׁים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ וְנַעֲשִׂים רְעָמִים], וְהָאֵשׁ הוּא קְלִפַּת אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְאַחַר כָּל אֵלֶּה הַקְּלִפּוֹת הָיָה הַקּוֹל דְּמָמָה דַקָּה, הַחַשְׁמַל, שֶׁלִּפְעָמִים הֵם בִּבְחִינַת קוֹל מְמַלְּלוֹת, וְלִפְעָמִים דְּמָמָה שׁוֹתְקוֹת, [פֵּרוּשׁ זֶה מְרֻמָּז גַּם בְּזֹהַר (תקונים ג:)], וְשָׁמַעְתִּי רֶמֶז שֶׁכָּתוּב “וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ” רֶמֶז שֶׁאַחֲרֵי אוֹתִיּוֹת רַעַ”שׁ הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת תש”פ נִזְכֶּה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֵּרֵד בָּנוּי בָּאֵשׁ מֵהַשָּׁמַיִם כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת ‘נַחֵם’ ‘כִּי אַתָּה ה’ בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ כָּאָמוּר “וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה’ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁאַחַר הָרַעַשׁ בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ. וּמַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה” הַיְנוּ אַחַר אוֹתִיּוֹת אֵ”שׁ נִזְכֶּה לָאוֹתִיּוֹת בַּ”ת שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת וְר”ת בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ. וְכֵן הַחַשְׁמַל נִקְרָא בַּפְּסוּקִים “כְּעֵין הַחַשְׁמַל” וְעַיִן בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ.

הקב”ה פָּתַח אֶת הַשְּׁבָחִים בָּהֶם מְשַׁבֵּחַ אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בַּפָּסוּק “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” וּבַהֶמְשֵׁךְ הקב”ה מְסַיֵּם אֶת הַשְּׁבָחִים שׁוּב בַּמִּלִּים “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא 5780. 

כָּתוּב (שה”ש ו, ד) “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד: שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ: שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים”. הקב”ה פָּתַח אֶת הַשְּׁבָחִים בָּהֶם מְשַׁבֵּחַ אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בַּפָּסוּק “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” וּבַהֶמְשֵׁךְ הקב”ה מְסַיֵּם אֶת הַשְּׁבָחִים שׁוּב בַּמִּלִּים “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. בְּכָל הַתַּנַ”ךְ לֹא מוֹפִיעוֹת עוֹד מִלִּים אֵלּוּ, וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁשְּׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ: “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” בְּגִימַטְרִיָּא עִם הַמִּלִּים שְׁנַת 5780 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.

הַכָּתוּב מְתָאֵר אֶת יֹפִי הַשְּׁכִינָה בְּהִתְנוֹצְצוּת הַשַּׁחַר וּבִיצִיאַת הַלְּבָנָה בָּעֶרֶב. שְׁנֵי אֵלּוּ הֵם חִבּוּרִים שֶׁל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שֶׁמְּרַמְּזִים עַל זְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁקָּשׁוּר עִם חִבּוּר הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה יד, ז) “וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָ”ה לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר”. וּבְיֶתֶר עֹמֶק, הַפָּסוּק “וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר” מְרַמֵּז שֶׁבִּזְמַן הָעֶרֶב יִתְנוֹצֵץ אוֹר הַשַּׁחַר שֶׁל הַגְּאֻלָּה. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אַבְנֵר שִׁטְרִית שליט”א שֶׁשַּׁחַר עֶרֶב בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וּזְמַנִּים אֵלּוּ קְשׁוּרִים עִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר וּמְחַבֵּר אֶת כָּל הַזְּמַנִּים בַּעֲבוֹדַת ה’. וְכֵן דָּוִד עֶרֶב שַׁחַר בְּגִימַטְרִיָּא “אָעִירָה שָׁחַר”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ דָּוִד וַיְצְמַן שליט”א שֶׁמִּלּוּי עֶרֶ”ב עַיִ”ן רֵי”שׁ בֵּי”ת, הוּא אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי שֶׁל שַׁחַ”ר שִׁי”ן חֵי”ת רֵי”שׁ. וְהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַמִּלּוּי עוֹלָה תש”פ. וְגַם הָר”ת שֶׁל שְׁנֵי הַפְּסוּקִים עִם הַמִּלִּים עוֹלִים ה”א תש”פ. וְכֵן ב’ פְּעָמִים “יָפָה” שֶׁמּוֹפִיעַ בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים בְּגִימַטְרִיָּא קֵץ. וְכֵן ב’ פְּעָמִים נִדְגָּלוֹת עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא 1000 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן “כְּתִרְצָה נָאוָה” עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן “כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה” עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תש”פ. וְכֵן “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי” בְּגִימַטְרִיָּא ה’תש”פ. 

נִרְאֶה לְבָאֵר עַל פִּי הַ’מּוֹשַׁב זְקֵנִים’ מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסְפוֹת (ויקרא טו, כה) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא הָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶם רוֹאִים דַּם נִדּוֹת מִפְּנֵי אֵימַת מִצְרַיִם שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְנוֹתֵיהֶם, וְכֵן בַּמִּדְבָּר לֹא הָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶם רוֹאוֹת דַּם נִדּוֹת מִפְּנֵי אֵימַת שְׁכִינָה שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, “גַּן נָעוּל מַעְיָן חָתוּם”, לְשׁוֹן אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לָהֶם דְּגָלִים בַּמִּדְבָּר וּמַחֲנֵה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם אָז גַּן נָעוּל, וְלַסּוֹף שֶׁנִּתְעַצְּלוּ מִכָּל הַמִּצְוֹת הָיוּ שׁוֹפְעוֹת דָּם. וְרוֹאִים שֶׁ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הַפֵּרוּשׁ מַצָּב שֶׁל טָהֳרָה וְיִחוּד בְּלִי הֶפְסֵק, שֶׁאֵין כִּבְיָכוֹל דַּם נִדָּה לַשְּׁכִינָה לְהַרְחִיקָהּ מִקב”ה, שֶׁזֶּה יִהְיֶה בַּיִּחוּד שֶׁל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהּ. וְכֵן מוּבָא בָּרמ”ע מִפָּאנוֹ (מאמר ‘מאה קשיטה’ נד) וּמִמַּה שֶּׁהָיְתָה בְּסוֹד פַּרְצוּף אָחוֹר בְּאָחוֹר נַעֲשֵׂית “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” פָּנִים אֶל פָּנִים. לָכֵן נִרְמֶזֶת שְׁנַת 5780 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לַיִּחוּד הַשָּׁלֵם. וְלָכֵן פּוֹתֵחַ הַפָּסוּק “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, כִּי מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדה לא:) אָמְרָה תּוֹרָה תְּהֵא טְמֵאָה שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעֲלָהּ כִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ לַחֻפָּה. לָכֵן מְצַיֵּן הקב”ה “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי” לַמְרוֹת שֶׁאַתְּ טְהוֹרָה כָּל הַזְּמַן “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְכֵן מוּבָא בַּ’בֶּן יְהוֹיָדָע’ (ברכות ג.) שֶׁשֻּׁלְחָ”ן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַיִּחוּד נִרְמָז בָּר”ת בַּכָּתוּב שָׁם: “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְכֵן חַמָּה וּלְבָנָה מְסַמְּלִים יִחוּד יְסוֹד וּמַלְכוּת. וְכֵן “כַּנִּדְגָּלוֹת” בְּגִימַטְרִיָּא 9 וָחֵצִי פְּעָמִים מַטֶּה שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יְרוּשַׁת הָאָרֶץ שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁכִינָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לד, יג) “וַיְצַו משֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ”ה לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה”. וְזֶה גַם הַמִּסְפָּר שֶׁל טַבּוּר הָאָרֶץ. וְשֶׁל חָתָן כַּלָּה.

וְכֵן הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הָרִאשׁוֹן מְרַמֵּז עַל הַחֲלֻקָּה שֶׁהָיְתָה בַּמַּלְכוּת בֵּין מַלְכוּת יְהוּדָה שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בְּתִרְצָה: “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, וְלָכֵן עֲדַיִן לֹא זָכִינוּ לַגְּאֻלָּה. אֲבָל כְּשֶׁיִּתְאַחֲדוּ תִרְצָה וִירוּשָׁלַיִם נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. לָכֵן תִּרְצָה יְרוּשָׁלַיִם בְּגִימַטְרִיָּא 1290 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. וְאִם נְחַשֵּׁב אֶת הַמִּלִּים “כְּתִרְצָה כִּירוּשָׁלָם” עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים עוֹלָה 1335. וְכֵן כָּל הַפָּסוּק “יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” עִם הַמִּלִּים, בְּגִימַטְרִיָּא 3146. וּבִשְׁנַת 3142 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִצְטָרַע עוּזִיָּה הַמֶּלֶךְ וּמָלַךְ כ”ו שָׁנִים מַלְכוּת מְנֻגַּעַת. וּמוּבָא בַּ’מְּאִירִי’ (מו”ק ז:) וְעוּזִיָּהוּ מָלַךְ חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה נִמְצֵאת עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁהֵם חֲצִי זְמַן מַלְכוּתוֹ בְּמַלְכוּת מְנֻגַּעַת. וְרוֹאִים שֶׁעוּזִיָּהוּ מָלַךְ ב”ן שָׁנִים, בְּסוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׁם הוי”ה בְּמִלּוּי ב”ן, וַחֲצִי מֵהַשָּׁנִים שֶׁהֵם כ”ו הָיְתָה הַמַּלְכוּת מְנֻגַּעַת, לְרַמֵּז עַל חֲלֻקַּת הַמַּלְכוּת בֵּין תִּרְצָה לִירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיְתָה בְּאוֹתָן שָׁנִים. וּבְאוֹתָן שָׁנִים מִי שֶׁמָּלַךְ בְּפֹעַל הָיָה יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ. וּבִגְלַל שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו וְלֹא לָקַח כֶּתֶר מַלְכוּת לְעַצְמוֹ, מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוכה מה:) אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי אֶלְעָזָר בְּנִי עִמִּי, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ עִמָּנוּ, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י: יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ צַדִּיק הָיָה, וְעָנָיו יוֹתֵר מִשְּׁאָר מְלָכִים, וְזָכָה בְּכִבּוּד אָבִיו, וְעָלָיו נֶאֱמַר “בֵּן יְכַבֵּד אָב”, שֶׁכָּל הַיָּמִים שֶׁהָיָה אָבִיו מְצוֹרָע וְהוּא הָיָה שׁוֹפֵט עַם הָאָרֶץ, לֹא נָטַל עָלָיו כֶּתֶר מַלְכוּת בְּחַיָּיו, וְכָל דִּינִין שֶׁהָיָה דָּן אוֹמְרָן בְּשֵׁם אָבִיו. יוֹצֵא שֶׁבְּאוֹתָן שָׁנִים שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הָרִאשׁוֹן, ה’ הֵכִין אֶת הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הַשֵּׁנִי, שֶׁבִּזְכוּת יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וְכֵן בַּיּוֹם שֶׁנִּצְטָרַע עוּזִיָּהוּ הָיָה רַעַשׁ אֲדָמָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא צו יג) “וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים” הֵם הַמְּזוּזוֹת הַהֵיכָל “מִקּוֹל הַקּוֹרֵא” מִקּוֹל הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים, הוּא הָיָה יוֹם הָרַעַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ “וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְגוֹ'”, כִי בַיּוֹם שֶׁעָמַד עֻזִּיָּה לְהַקְטִיר בַּהֵיכָל רָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁכָּל זֶה הָיָה הֲכָנָה לָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחֲרֵי הָרַעַ”שׁ הַיְנוּ תש”פ. 

לָכֵן אַחֲרֵי הָ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הָרִאשׁוֹן כָּתוּב: “הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי”. וּמְבָאֵר רַשִׁ”י “הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי” כְּבָחוּר שֶׁאֲרוּסָתוֹ חֲבִיבָה וַעֲרֵבָה עָלָיו וְעֵינֶיהָ נָאוֹת וְאוֹמֵר לָהּ הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי כִּי בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ לִבִּי מִשְׁתַּחֵץ וּמִתְגָּאֶה עָלַי וְרוּחִי גַּסָּה כִּי אֵינִי יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק. הַיְנוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה מְעוֹרֶרֶת אֶת הַיִּחוּד, וְהקב”ה מְרַמֵּז לָהּ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנִּרְמָז בַּ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” הַשֵּׁנִי, שֶׁשָּׁם מַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב “אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים” שֶׁזֶּה אוֹר תּוֹרַת הָרֶמֶז שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁמְּעוֹרֵר אֶת הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן. כַּמּוּבָא בַּ’חֲתַם סוֹפֵר’ (‘תורת משה’ דרוש לח’ טבת) “אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי” גִּ’נַּ’ת’ ר”ת גִּ’מַטְרִיָּה נ’וֹטָרִיקוֹן תְּ’מוּרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים עא.) גִּנַּ”ת ג’ גִּימַטְרִיָּאוֹת דְּאִינוּן פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה, נ’ נוֹטְרִיקוּן, ת’ תְּמוּרָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (ירמי’ לא, כא) “כִּי בָרָא ה’ חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר” ר”ת גִּנַּ”ת, וּ“תְּסוֹבֵב” בְּגִימַטְרִיָּא “גִּנַּת אֱגוֹז”, שֶׁהִיא מַמָּשׁ הָעִנְיָן שֶׁל “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא” שֶׁתּוֹרַת הַגִּימַטְרִיָּאוֹת וְהַמִּסְפָּרִים שֶׁשַּׁיֶּכֶת לִבְחִינַת הַנְּקֵבָה תַּעֲלֶה לְמַעְלָה וּתְּסוֹבֵב גָּבֶר, וְתִתְגַּלֶּה מַעֲלַת תּוֹרַת הַנְּקֵבָה עַל הַזָּכָר שֶׁהִיא הַסּוֹד שֶׁל “גִּנַּת אֱגוֹז”. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁגִנַּת בְּגִימַטְרִיָּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹאֵל טַיְטֶלְבּוֹיְם שליט”א שֶׁ”גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי” ר”ת גֶּיְ”א. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁאֱגוֹ”ז אוֹתִיּוֹת זִוֻּג א’. וְכֵן “זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר” ס”ת תּוֹרָ”ה. וְכֵן תֵּבַת “הַנִּשְׁקָפָה” יֵשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת נָשַׁק פֶּה, לְרַמֵּז עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנִּרְמָזִים בַּפָּסוּק “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”. 

וְלָכֵן מָצִינוּ אֶת עִנְיַן הָאוֹתִיּוֹת בְּדִגְלֵי הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (במדבר ב, ב) “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם”. וּמוּבָא בְּ’מִדְרַשׁ פְּלִיאָה’ (אות קנט) “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת” אַל תִּיקְרֵי בְאֹתֹת אֶלָּא בְּאוֹתִיּוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘הִפּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת’ שֶׁדֶּגֶל פֵּרוּשׁוֹ אִסּוּף, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (שבת סג.) הַמַּדְגִּילִים מְאַסְּפִין זֶה אֶת זֶה. וְזֹאת בְּחִינַת הַיְסוֹד שֶׁמְּאַסֵּף אֶת כָּל הַסְּפִירוֹת וּמְאַחֵד אֶת כֻּלָּם. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם סֵפֶר ‘אֶרֶץ צְבִי’ שֶׁהַדְּגָלִים הָיוּ חִבּוּק חוֹזֵר שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל לַקב”ה כִּבְיָכוֹל, שֶׁסִּבְּבוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן בִּבְחִינַת חִבּוּק, וְזֶה כְּנֶגֶד הַחִבּוּק שֶׁל עַנְנֵי הַכָּבוֹד שֶׂה’ חִבֵּק אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּתוּב (שיר השירים ב, ד) “וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה”.

מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘בֶּן יְהוֹיָדָע’ (ברכות ג.) אוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם. נִרְאֶה לִי בס”ד בַּכִּנּוּי שֻׁלְחָן דְּנָקִיט הָכָא וְהוּא עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב בס”ד בְּבֵאוּר שִׁיר הַשִּׁירִים בַּפָּסוּק “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”, זֵכֶר ד’ תָּאֳרִים כְּנֶגֶד ד’ מִינֵי לִמּוּד, שֶׁהֵם מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, קַבָּלָה. וְהַיְנוּ כְּנֶגֶד לִמּוּד מִקְרָא אֲשֶׁר “נִשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר”, כִּי לִמּוּד זֶה הוּא בִּתְחִלַּת יָמָיו שֶׁיָּצָא מִן הַחֹשֶׁךְ וְנִכְנַס לְאוֹר תּוֹרָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל בֶּן חָמֵשׁ לְמִקְרָא, וּכְנֶגֶד לִמּוּד הַמִּשְׁנָה הַבָּא אַחֲרָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֶּן עֶשֶׂר לְמִשְׁנָה, אָמַר “יָפָה כַלְּבָנָה”, כִּי הַלְּבָנָה גּוּפָא חָשׁוּךְ וּמְקַבֶּלֶת אוֹר מִן הַשֶּׁמֶשׁ, כֵּן הַמִּשְׁנָה גּוּפָהּ חָשׁוּךְ וּמְקַבֶּלֶת אוֹר מִן הַגְּמָרָא, כִּי לָכֵן אֵין פּוֹסְקִין דִּין מִן הַמִּשְׁנָה, דְּמִלְּתָא בְּלֹא טַעֲמָא לֹא מִתְיַשְּׁבָא כְּהִלְכָתָא, וּכְנֶגֶד לִמּוּד הַתַּלְמוּד הַבָּא אַחַר הַמִּשְׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְתַלְמוּד, אָמַר “בָּרָה כַּחַמָּה” שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אוֹר לָעוֹלָם, כֵּן הַתַּלְמוּד מֵאִיר עֵינֵי יִשְׂרָאֵל בַּהֲלָכוֹת, וּמֵאִיר אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנֶה, וּכְנֶגֶד לִמּוּד הַקַּבָּלָה, שֶׁהוּא עֶלְיוֹן וְחָזָק וּמְשֻׁבָּח, אָמַר “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְרוֹאִים שֶׁ“אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” מְרַמֵּז עַל לִמּוּד הַקַּבָּלָה לוֹ נִזְכֶּה בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שהש”ר ו, כה) רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי כִּדְגָלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא “כַּנִּדְגָּלוֹת” כְּדוֹר שֶׁנִּתְנַדְנֵד לְגַלּוֹת וְלֹא גָלָה, וְאֵיזֶה זֶה זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב “וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה”, וּמִנַּיִן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵימָה שֶׁנֶּאֱמַר “וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו”. וְרוֹאִים שֶׁהַפְּסוּקִים מְדַבְּרִים עַל דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵןאֲיוּמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר טו, ו) כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל יְרֵאִים מִן הקב”ה וּמִן הַמַּלְאָכִים, כָּךְ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הָיוּ יְרֵאִים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר “וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ”, לְכָךְ נֶאֱמַר “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ח”א קע.) רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיוּמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת”. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ וְנִתְבָּאֵר. אֲבָל מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקִים אוֹתָם וְיוֹצִיאֵם מִן הַגָּלוּת, אָז יִפְתַּח לָהֶם פֶּתַח שֶׁל אוֹר דַּקִּיק קָטָן, וְאַחַר כָּךְ פֶּתַח אַחֵר שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְתַּח לָהֶם שְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים פְּתוּחִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְכֵן מוּבָא בַּסֵּפֶר ‘שֵׂכֶל טוֹב’ מְרַבֵּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זצ”ל: “אֲיֻמָּ”ה כַּנִּדְגָּלוֹת” גִּימַטְרִיָּא חַיִּי”ם הַמַּלְכוּ”ת. גַּם תֵּבַת נִדְגָּלוֹת הוּא נ”ד גָּלוּ”ת. וְכֵ”ן “כַּנִּדְגָּלוֹת” כֵּ”ן גַּדְלוּ”ת, שֶׁהֵן הֵמָּה יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁמֵּהֶם וּבָהֶם חַיִּים נִצְחִיִּים יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ שֶׁנָּדְדָה שְׁנַת הַגָּלוּת מִכֹּל וָכֹל, וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם גַּדְלוּת אַחַר גַּדְלוּת “כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת”.

מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְבוּאַת הַיֶּלֶד’ (אגרת סוד הגאולה) “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” “כְּמוֹ שָׁחַר” בִּגְאֻלָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁנַת הר”ף כִּי עֲדַיִן לֹא הֵאִיר הַיּוֹם אֲבָל הִתְחִיל בְּאֵיזֶה מָקוֹם כְּמוֹ הַשַּׁחַר. “יָפָה כַלְּבָנָה”, בִּגְאֻלָּה שֵׁנִית שֶׁל שְׁנַת הָעֲטָרָ”ה שֶׁתִּהְיֶה יוֹתֵר גְּדוֹלָה וּמְפֻרְסֶמֶת אֲבָל עֲדַיִן לֹא הֵאִיר הַיּוֹם לְגַמְרֵי, וַעֲדַיִן הוּא לַיְלָה זוּלָתִי שֶׁהַלְּבָנָה הִיא מְאִירָה. “בָּרָה כַּחַמָּה” בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שְׁנַת הר”ץ שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַמָּשִׁיחַ בַּגָּלִיל, וְאִם כֵּן כְּבָר זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ. “אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת” בַּגְּאֻלָּה הָרְבִיעִית שֶׁבִּשְׁנַת ה’רצ”ו שֶׁאָז תִּהְיֶה הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה אֲיֻמָּה כְּחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ הַנּוֹשְׂאוֹת דִּגְלֵי הַמֶּרְכָּבָה.

כָּתוּב (במדבר כא, כ) “וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן: עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא”. וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘שִׂפְתֵי כֹהֵן’ (חוקת) שֶׁתֵּבַת “וְנִשְׁקָפָה” יֵשׁ בָּהּ אוֹתִיּוֹת נָשַׁק פֶּה, לְרַמֵּז עַל מִיתַת נְשִׁיקָה שֶׁל מֹשֶה שֶׁהָיְתָה בַּגָּי. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנִּרְמָזִים בַּפָּסוּק “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”, שֶׁמֹּשֶה זָכָה בְּמִיתָתוֹ בַּגָּי לְגִלּוּי שַׁעַר הַנ’. וְכָל עַם יִשְׂרָאֵל יִזְכּוּ לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן “וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי” מְרַמֵּז עַל נְשִׁיקַת פָּנִים שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן “וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן“, מְרַמֵּז עַל עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה נִיצוֹץ מֹשֶה, מֵהַשֶּׁמֶן הָעֶלְיוֹן, וְקָשׁוּר לִנְשִׁיקַת פֶּה שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן מוּבָא בְּכִתְבֵי הַגרמ”מ מִשְּׁקְלוֹב זצ”ל שֶׁיְשִׁמוֹן ר”ת שְׁמוֹת הַתַּנָּאִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם, יְהוּדָה, שִׁמְעוֹן, יוֹסִי, מֵאִיר, נְחֶמְיָה, תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּהֶם שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹאֵל טַיְטֶלְבּוֹיְם שליט”א שֶׁדָּוִ”ד בֶּ”ן יִשַׁ”י נִרְמָז בַּכָּתוּב שָׁם כְּשֶׁהִפְסִידוּ מוֹאָב אֶת חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, ל) “וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא” לְרַמֵּז שֶׁהִפְסִידוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן שֶׁהִיא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וּמִתְקַשִּׁים הַמְפָרְשִׁים שָׁם בְּפֵרוּשׁ הַמִּלָּה “וַנִּירָם” בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק, וְנִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁ“וַנִּירָם” אוֹתִיּוֹת מִירוֹן הַמָּקוֹם שֶׁל תּוֹרַת הַגְּאֻלָּה שֶׁבָּאָה מֵרַשְׁבִּ”י שֶׁקָּשׁוּר לַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁ“וַנַּשִּׁים” מְרַמֵּז עַל הַיְשִׁימֹן“, וְעַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. וְ”עַד דִּיבוֹן” מְרַמֵּז עַל בֶּן דָּוִד. וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ”י שָׁם “וַנִּירָם אָבַד” מַלְכוּת שֶׁלָּהֶם: “אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן” מַלְכוּת וְעֹל שֶׁהָיָה לְמוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן אָבַד מִשָּׁם “נִיר” לְשׁוֹן מַלְכוּת כְּמוֹ “לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִד עַבְדִּי”, וְרוֹאִים שֶׁרַשִּׁ”י מְרַמֵּז עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁיָּצָא הַנִּיצוֹץ מִשָּׁם עַל יַד שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב טִהֲרוּ בְּסִיחוֹן עֲבוּר עַם יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט”א שֶׁיְּשִׁימוֹ”ן הֵן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל מִלּוּי תּוֹרַת הָרֶמֶ”ז רֵי”שׁ מֵ”ם זַיִ”ן. וְכֵן וְנִשְׁקָפָ”ה גַיְ”א בְּאַ”ל ב”ם לְשֶׁפַ”ע גִּיחוֹ”ן, כִּי נְהַר גִּיחוֹן מְסַמֵּל אֶת תּוֹרַת הָרֶמֶז כְּדִלְעֵיל.

וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַכָּתוּב (במדבר כא, כז) “עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ” בְּגִימַטְרִיָּא 5776. וְאִם נוֹסִיף 4 כּוֹלְלִים לַג’ פְּסוּקִים וְכוֹלֵל נְקַבֵּל 5780. וְכֵן “אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ” בְּגִימַטְרִיָּא 999 הַמִּסְפָּר שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכֵן הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב “נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי” עִם הַמִּלִּים עוֹלֶה 5780. וּמְחַשְּׁבִים רַק “עַד” אֶחָד מִתּוֹךְ הַג’, כִּי הוּא כּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם. וּבֶאֱמֶת צָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ חוֹזֵר הַפָּסוּק ג’ פְּעָמִים “עַד”, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל מָשִׁיחַ. “עַד דִּיבוֹן” אוֹתִיּוֹת בֶּן דָּוִיד. “עַד נֹפַח” בְּגִימַטְרִיָּא מְנַחֵם שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. “עַד מֵידְבָא” ר”ת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל. וְכֵן “וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן” בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקִיֵּם.

שְׁנַת תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא תִּשְׁעָה בְּאָב, כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּכִפְלַיִם אֶת שֹׁרֶשׁ הַצָּרָה וְשֹׁרֶשׁ הַנֶּחָמָה שֶׁקְּשׁוּרִים בַּיּוֹם הַזֶּה. 

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (זוטא איכה א) כְּתִיב “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי” לָמָּה שְׁנֵי פְּעָמִים רַבִּי אוֹמֵר לְפִי שֶׁכָּל מַכּוֹת שֶׁלָּהֶן כְּפוּלוֹת, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה הָיָה אוֹמֵר “שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא”. “בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה”. “עֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מָיִם”. “חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם”. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּכִפְלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי”. וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ בְּכִפְלַיִם לָקוּ בְּכִפְלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר “כִּי לָקְחָה מִיַּד ה’ כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ”. וּלְפִי שֶׁמַּכּוֹתֶיהָ כְּפוּלוֹת כָּךְ נְחָמוֹתֶיהָ כְּפוּלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי”. “עוּרִי עוּרִי”. “קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ”. “אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ”. “אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם”. “שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בָּהּ'”. “סֹלּוּ סֹלּוּ”. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁכֵּיוָן שֶׁשְּׁנַת תש”פ בְּגִימַטְרִיָּא תִּשְׁעָה בְּאָב, יוֹצֵא שֶׁהַשָּׁנָה יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב, הוּא יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁבְּתִשְׁעָה בְּאָב. כָּךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּכִפְלַיִם אֶת שֹׁרֶשׁ הַצָּרָה וְשֹׁרֶשׁ הַנֶּחָמָה שֶׁקְּשׁוּרִים בַּיּוֹם הַזֶּה. 

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (‘פסיקתא רבתי’ כח לפי גירסת הר”ז מרגליות) אָמְרוּ מִשּׁוּם אַבַּיֵּי אֵין מָשִׁיחַ בָּא אֶלָּא בְּתִשְׁעָה בְּאָב לְפִי שֶׁקָּבְעוּ אֵבֶל בַּזְּמַן הַזֶּה וְעָתִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר “וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם”. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל’ (מסעי) וְהִנֵּה הַצַּדִּיק אִישׁ אֱלֹהִים מוה’ יַעֲקֹב יִצְחָק אָמַר פֵּרוּשׁ הַגְּמָרָא בִּקֵּשׁ רַבִּי לַעֲקֹר תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת, וְאָמַר הוֹאִיל וְאִידְחִי יִדְחִי. פֵּרוּשׁ שֶׁרָצָה לַעֲקֹר צָרַת תִּשְׁעָה בְּאָב כְּלָל וְעִקָּר וּלְגַלּוֹת הַקֵּץ עַל יְדֵי שֶׁחָל בְּשַׁבָּת יוֹם הַקָּדוֹשׁ, וְהוֹאִיל וְאִידְחִי יִדְחִי לְגַמְרֵי. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁבִּקֵּשׁ רַבִּי לַעֲקֹר תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל בְּשַׁבָּת הַיְנוּ שֶׁחָל בְּתש”פ. כִּי אוֹתִיּוֹת בִּ’ וּפ’ מִתְחַלְּפוֹת. וְכֵן בְּתוֹךְ הָאֵשׁ הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל אוֹת פ’ יֵשׁ בִּפְנִים אֵשׁ לְבָנָה שֶׁל אוֹת ב’. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ח. א. ש. שליט”א שֶׁהַנֹּסַח בַּגְּמָרָא (מגילה ה.) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא רַבִּי נָטַע נְטִיעָה בְּפוּרִים וְרָחַץ בְּקֹרוֹנָה שֶׁל צִפּוֹרִי בְּשִׁבְעָה עֶשֶׂר בְּתַמּוּז וּבִיקֵּשׁ לַעֲקֹר תִּשְׁעָה בְּאָב בְּגִימַטְרִיָּא 5780.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישב קפ:) כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם עָשָׂה אוֹתוֹ עַל הַדִּין, וְעַל הַדִּין מִתְקַיֵּם, וְכָל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם הֵם מִתְקַיְּמִים בְּדִין, מִלְּבַד זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֹאבַד פָּרַשׂ עָלָיו רַחֲמִים. רוֹאִים שֶׁבְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה בְּמִדַּת הַדִּין, דִּבְכָל הַפָּרָשָׁה שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד לְאַחַר וַיְכֻלּוּ, מֻזְכָּר רַק שֵׁם אֱלֹהִים וְדִין. דְּתַכְלִית הַבְּרִיאָה הִיא לְהֵיטִיב לַנִּבְרָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז, יח) “חָפֵץ חֶסֶד הוּא” לָכֵן בָּרָא הקב”ה אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁבָּהּ טְמוּנִים הַחֲסָדִים הַיּוֹתֵר נַעֲלִים. וְאַף שֶׁמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית א, א) שֶׁרָאָה הקב”ה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם וְשִׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים, שֶׁהִיא שִׁלּוּב מִדַּת הַחֶסֶד יַחַד עִם הַדִּין, הַבְּרִיאָה הִתְחִילָה בְּמִדַּת הַדִּין וְתִגָּמֵר בְּמִדַּת הַדִּין, וְהקב”ה מְשַׁלֵּב אֶת מִדַּת הַחֶסֶד יַחַד עִם הַדִּין, רַק כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם יִתְקַיֵּם. דִּכְשֵׁם שֶׁתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּמִדַּת הַדִּין עַל יְדֵי שֵׁם אֱלֹהִים, כָּךְ בְּסוֹף הַבְּרִיאָה תִּהְיֶה מִדַּת הַדִּין. דְּתַכְלִית הַבְּרִיאָה הִיא לְהַגִּיעַ לַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַדִּין. וְכֵן מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויושע) לְקֵץ אַלְפַּיִם שָׁנָה יֵשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כִּסֵּא דִּין בְּעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי’ יג, ט) “הִנֵּה יוֹם ה’ בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף” וְגוֹ’, רוֹאִים שֶׁבְּסוֹף הַבְּרִיאָה יִהְיֶה דִּין. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ י. ב. א. שליט”א שֶׁצֵּרוּף אוֹתִיּוֹת הוי”ה הָרִאשׁוֹן בַּתּוֹרָה מוֹפִיעַ בַּפָּסוּק (בראשית א, ה) “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד”. וְצֵרוּף זֶה הוּא צֵרוּף שֶׁל דִּין שֶׁמְּכַוְּנִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁיּוֹצֵא מֵהַפָּסוּק “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם”. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז עַל תִּשְׁעָה בְּאָב תש”פ שֶׁחָל בְּלֵיל ה’ שֶׁנִּזְכֶּה לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה. כִּי “לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד”. אֶפְשָׁר לִקְרֹא לֵיל ה’ הוי”ה יֶעֱרַ”ב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד. וְכֵן הַמִּלִּים “לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד” זֶה הַצֵּרוּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל מִלִּים שְׁלֵמוֹת שֶׁעוֹלֶה תש”פ. וְכֵן צֵרוּף הָאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁל תש”פ נִמְצָא כָּאן בַּפָּסוּק “יוֹם וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה”. וְכֵן הַס”ת מֵהָאוֹר עַד הַלַּיְלָה: “וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ” עוֹלֶה ב’ פְּעָמִים תש”פ. וכן לי”ל הוי”ה בא”ט ב”ח בגימטריא משיח בן דוד.