כָּתוּב (יחזקאל כו, א) "וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְהֹוָ"ה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה: לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו: וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע". וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (פסחים מב:) "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה", אִם מְלֵאָה זוֹ חֲרֵבָה זוֹ, וְאִם מְלֵאָה זוֹ חֲרֵבָה זוֹ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" רֵישָׁא דִּקְרָא "יַעַן אָמְרָה צוֹר לִירוּשָׁלַיִם הֶאָח וְגוֹ'", אִתְמַלֵּא מִן חֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלָיִם. וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית כה, כג) כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל וְכוּ', לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְיִתָּכֵן שֶׁהָעִיר בֵּירוּת שֶׁל הַיּוֹם הִיא הָעִיר צוֹר הַמִּקְרָאִית שֶׁהָיְתָה עִיר בִּירָה בְּאוֹתָם יָמִים, כְּפִי שֶׁמּוּבָא עַל חִירָם מֶלֶךְ צוֹר. וְכֵן צוּר קָשׁוּר עִם הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (תהילים יט, טו) "ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי". וְכֵן אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה: צוּר יִשְֹרָאֵל קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְֹרָאֵל. וּפְדֵה כִנְאֻמֶךָ יְהוּדָה וְיִשְֹרָאֵל. וְכֵן בִּבְרָכוֹת הַמִּילָה: אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ. צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט"א שֶׁמִּלּוּי אוֹתִיּוֹת צוֹ"ר; צַדִּי"ק וָא"ו רֵ"שׁ, אוֹתִיּוֹת יְקוֹ"ד אֵ"שׁ לְרַמֵּז שֶׁצּוֹר נִתְמַלְּאָה בְּאוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי שֶׁלָּהּ מִיקִידַת הָאֵשׁ שֶׁל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
בימים אלו השתלשל המלחמה עם חזבאלה שבלבנון, שהמרכז שלהם נמצא ברובע הדאחיה בבירות, ויש כאן רמז על שרש הקליפה שם בארץ הלבנון שיונקים מחורבן הלבנון שהוא בית המקדש, שכל ענינם שרוצים לדחות את הרובע, היינו לדחות את היחוד של הגאולה שאז יהיה הסוף שלהם. וכן צנורות הקליפה נמשלו לבור שנרמז בבירות לעומת צינורות הקדושה שהם בסוד באר. כמובא בְּלק"ת לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' משפטים ע' קנד) שֶׁהַיְסוֹד נוּקְבָא דִּקְלִפָּה נִקְרָא בּוֹר. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (עירובין יח.) שֶׁבְּאֵר יֵשׁ בּוֹ נְבִיעַת מַיִם מִשֶּׁל עַצְמוֹ, וּבוֹר רַק אִם מַכְנִיסִים לוֹ מִבַּחוּץ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תדבא"ז כה) אֵין בּוֹר אֶלָּא גֵּיהִנָּם. וכן האותיות רוב"ע דאחי"ה מופיעות בשתי נוטריקונים יחידים בתנ"ך שמראים על נצחון גדול לעם ישראל ועל הקשר לגאולה, שתי הנוטריקונים באות שלישית מסוף המילה כאשר הראשון הוא בשתי צירופים: (בראשית לה, ה) "וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב". (ישעיה סה, כה) "זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהֹוָ"ה". והוסיף הרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שבירו"ת אותיות ב"י רו"ת לרמז שהם יונקים מרות המואביה שורש מלכות בית דוד. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהשתלשל שם המלחמה חיצ"י הצפו"ן שמופיע בסינון אחד משתים יחידים בתורה בפסוק של לידת עם ישראל בגאולת מצרים: (שמות יא, ח) "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף"
רצף אותיות יחיד בתנ"ך לד"ה פעיל"ה נמצא בפסוק "וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר".
מוּבָא בְּפֵרוּשׁ 'בַּעֲלֵי הַתּוֹסְפוֹת' "וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ". רָמַז לְג' גָּלֻיּוֹת מִצְרַיִם, בָּבֶל, אֱדוֹם. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה זֶה קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת. רוֹאִים שֶׁרְבִיצַת עֶדְרֵי הַצֹּאן עַל הַבְּאֵר מְסַמֶּלֶת אֶת כָּל הַגָּלֻיּוֹת. ואסיפת העדרים להסיר את האבן מעל פי הבאר מסמלת את קיבוץ גליות והגאולה. וראה זה פלא המקום היחיד בתנ"ך שיש רצף אותיות של לד"ה פעיל"ה נמצא בפסוק הזה: "וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר". כי "פי הבאר" מסמל את מקום הלידה של השכינה שמולידה משיח, כמובא בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר ע, ח) "וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה", זוֹ צִיּוֹן. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויצא קנא:) שֶׁהַבְּאֵר מְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת מקום הלידה. ויש כאן רמז ברור שבזמן לידת משיח צריך לאסוף את עם ישראל באחדות כדי להקל את חבלי הלידה. וְכֵן מָשִׁי"חַ נִרְמָז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית בַּכָּתוּב (במדבר כא, יח) "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם". וכן הכתוב (תהילים קלט, טו) "רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ" ר"ת בְּאֵ"ר כמובא ברד"ק שָׁם "רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ", הוּא הָרֶחֶם שֶׁהוּא מָקוֹם שָׁפָל וְאָפֵל כְּמוֹ תַּחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁמִּרְיָם הָיְתָה אַחַת הָאִמָּהוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (סוטה יא:) שֶׁשֹּׁרֶשׁ דָּוִד מֵחוּר בֶּן מִרְיָם. וְהַמהרש"א שָׁם מְבָאֵר (ד"ה דדוד) שֶׁדָּוִד הָיָה נֶכֶד שֶׁל מִרְיָם מִצַּד אִמּוֹ. וּמִרְיָם הָיְתָה בְּסוֹד בְּאֵר, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תענית ט.) בְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֵן מִרְיָם נֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת, הַיִּסּוּרִים שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וכן האותיות וממנ"א ק"ם ליד"ה פעיל"ה מופיעות ברצף בפסוק: (בראשית ח, ח) "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". כמובא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ"א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. היינו היציאה של נח מהתיבה ושילוח היונה מרמזים על היציאה מהגלות ולידת משיח.
והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שיש 1089 פעמים בתנ"ך סינון אותיות לד"ה פעיל"ה כמנין צי"ר ה'תשפ"ד. והסנון מספר 301 מההתחלה שמגיע אחרי צי"ר סינונים שהוא סינון 789 כמנין ה'תשפ"ד מהסוף, מופיע בפסוקים של הנחשים שהכו את בני ישראל במדבר, שמרמזים על הנחש שמכיש את רחם האילה להוליד משיח: (במדבר כא, ז) "וַיָּבֹא הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהֹוָ"ה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָ"ה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם". וכן פסוקים אלו מופיעים בפרשה פתוחה מספר 234 מתחילת התורה כמנין לד"ה פעיל"ה. ומוזכר שם גם ענין הבאר בהמשך הפסוקים. וכן מוזכר שם "אסף את העם" באותה בחינה של "יאספו כל העדרים". וכן לדה פעילה אלול בגימטריא 301 כמנין צי"ר.
מובא בספר 'צָמַח צַדִּיק' (ויצא) "וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן", הֵם אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב, רוֹבְצִים עָלֶיהָ לְתַקֵּן אוֹתָהּ, "וְהָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר", כִּי פִּי הַבְּאֵ"ר הַיְנוּ סוֹף הַמִּלּוּי שֶׁל בְּאֵ"ר בֵּי'ת אָלֶ'ף רֵי'שׁ ס"ת שְׂפַ"ת, שֶׁעֲדַיִן הָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּי הַבְּאֵר "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" שֶׁהוּא מִדַּת יַעֲקֹב, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" כִּי הוּא הָיָה שְׁלִימוּ דַּאֲבָהָן גְּמַר הַתִּקּוּן, לָכֵן "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר", שֶׁהֵרִים וְגַל אֶת הָאֶבֶן נֶגֶף מִן הַבְּאֵר, וְתִקֵּן ז' סְפִירוֹת. וְעוֹד מוּבָא שָׁם (בשלח) וְהִנֵּה י"ב פְּעָמִים אדנ"י [שֶׁהַיָּם נִבְקַע לְי"ב שְׁבִילִים] גִּימַטְרִיָּא תש"פ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַ"ת הַיָּם", שֶׁעַל יְדֵי צֵרוּפֵי אדנ"י שֶׁנִּתְיַחֲדוּ שֶׁהֵם גִּימַטְרִיָּא שְׂפַ"ת, רָאוּ אֶת מִצְרַיִם מֵת, "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה וְגוֹ'". ורואים שהעשור של השנים האלו שהחל משנת תש"פ נרמז בפסוקים אלו והוא בסוד שפ"ת הבאר, היינו זמן לידת משיח כדלעיל. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַהֲרֹן קַרְפְּף שליט"א שֶׁ"מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" בְּגִימַטְרִיָּא גָּלוּת. וְהַמִּלִּים "וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי" עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשפ"ה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שִׂפְתֵי כֹּהֵן' עַל הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" בְּגִימַטְרִיָּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.
ידוע שיש ד' מִלּוּיֵי שֵׁם הוי"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וְג' מִלּוּיֵי שם אהי"ה קס"א קמ"ג קנ"א. שמעתי שאם נחשב את כל השמות האלו בגימטריא עם האותיות והמילים נקבל את המספר תשפ"ד, לפי הסדר הזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"א יו"ד ה"א, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה. כי חיבור שמות יהו"ה עם שם אהי"ה מסמלים את יחוד הכתר שממנו הגאולה העתידה.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ר"ה לב:) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", מַלְכוּת, "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד", מַלְכוּת, "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ", מַלְכוּת, דִּבְרֵי ר' יוֹסֵי, הַיְינוּ שֶׁכְּתוּבִים אֵלּוּ מְסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת, וִיכוֹלִים לְהֵאָמֵר בְּסֵדֶר הַמַּלְכֻיּוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁכֶּתֶר מַלְכוּת עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד". וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שַׁלִּיטָ"א שֶׁד' מִלּוּיֵי שֵׁם הוי"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עִם ג' מִלּוּיֵי שֵׁם אֱלֹהִים ש' רצ"א רצ"ה עוֹלִים יַחַד "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד" לְרַמֵּז שֶׁהַסּוֹד שֶׁל הוי"ה הוּא הָאֱלֹהִים נִרְמָז בִּ"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד". וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד" שֶׁעוֹלָה 1118 הוּא הַמִּסְפָּר הָרִאשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַם כְּפוּלוֹת שֶׁל הוי"ה [43 פְּעָמִים הוי"ה]. וְגַם כְּפוּלוֹת שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִי"ם [13 פְּעָמִים שֵׁם אֱלֹהִים]. וְיֵשׁ 3 מִסְפָּרִים שֶׁהַמִּסְפָּר שֶׁאַחֲרֵיהֶם הוּא כְּפוּלָה שֶׁל הוי"ה וְהַמִּסְפָּר שֶׁלִּפְנֵיהֶם הוּא כְּפוּלָה שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִי"ם, וְהֵם הַמִּסְפָּרִים 259 1377 2495 וְהַהֶפְרֵשִׁים בֵּין מִסְפָּרִים אֵלּוּ הוּא שׁוּב הַמִּסְפָּר 1118. וְכֵן 2495 זֹאת הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק: (שמות כ, ב) "אָנֹכִי הוי"ה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
אם נתבונן בסיפורי התורה אפשר לשים לב שהתורה טורחת לספר ריבוי פרטים בסיפורים שלכאורה לא מובן בשביל מה כל האריכות, ובמקומות אחרים רואים שלומדים תילי תילים של הלכות מכל אות ותג שבתורה, וכשמגיעים לסיפורים התורה מאריכה באופן לא מובן, נקח לדוגמא את הפסוקים האלו: (בראשית כט, א) "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם: וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר: וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן: וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ: וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ". ואמנם חז"ל דרשו על כל מילה דרשות ולימודי מוסר בפרד"ס התורה, אבל ברור שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שכך היה המעשה בגשמיות כפשוטו ממש. ומזה נלמד שכל השתלשלות בגשמיות אפשר להפוך לתורה להשכיל מזה נפלאות בדרכי ה' ולפתוח שערים חדשים בחדרי תורה.
מובא בהגהות היעב"ץ (מגילה ו.) ולמה נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה. אף על פי שמדברי כותבי דברי הימים נודע שזה שם הנתון לה על שם קיסר רומי טיבריאוס שבימיו נבנית, ולכבודו קראוה כך, מכל מקום חז"ל נתכוונו להסב שמה לדבר אחר שלא לתלותו בשם נכרי עובד אלילים. וזה דרכם כסל למו. כך עשו ודרשו גם כמה תיבות ידועות, עשו מהן נוטריקון עיין מגדל עוז עליית לשון לבית מידות שלנו [פרק ג], וכה עשו בשם אלכסנדרוס שהיו מוכרחים לעשותו חטיבה לקרות הנולדים בשנה ההיא שהיה בירושלים וחס עליה ועל המקדש על שמו, מכל מקום לא תמצא בתלמוד שם אחד מחכמינו שיקרא אלכסנדרוס, אבל נמצאים רבים וגדולים להם יקראו בשם אלכסנדרי. ורואים שגם שם שבא מהגויים כמו טבריה שנקראת על שם הקיסר טבריאוס, חז"ל דרשו את השם לפי דעתם, לרמז שאם כך השתלשל השם של המקום זה האמת וצריך לדרוש את הדבר.
מצינו בגמרא (ר"ה כב:) בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶש מִכָּל אָדָם, מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַבַּיְיתּוּסִים וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן מַה קִלְקוּל קִלְקְלוּ הַבַּיְיתּוּסִין, פַּעַם אַחַת בִּקְשׁוּ בַיְיתּוּסִין לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים, שָׂכְרוּ שְׁנֵי בְנֵי אָדָם בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ וְאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם. שֶׁלָּהֶם הֵעִיד עֵדוּתוֹ וְיָצָא. שֶׁלָּנוּ אָמְרוּ לוֹ אֱמוֹר כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה, אָמַר לָהֶם עוֹלֶה הָיִיתִי בְמַעֲלֶה אֲדֻמִּים, וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא רָבוּץ בֵּן שְׁנֵי סְלָעִים, רֹאשׁוֹ דּוֹמֶה לְעֵגֶל, אָזְנָיו דּוֹמִין לִגְדִי, קַרְנָיו דּוֹמוֹת לִצְבִי, וּזְנָבוֹ מֻנַחַת לוֹ בֵין יַרְכוֹתָיו, וְהֵצַצְתִּי בוֹ וְנִרְתַּעְתִּי, וְנָפַלְתִּי לַאֲחוֹרַי, וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לִי, הֲרֵי מָאתַיִם זוּז צְרוּרִים לִי בִסְדִינִי. אָמְרוּ לוֹ מִי הִזְקִיקְךָ לְכָךְ, אָמַר לָהֶם שָׁמַעְתִּי שֶׁבִּקְּשׁוּ בַּיְיתּוּסִים לְהַטְעוֹת אֶת הַחֲכָמִים, אָמַרְתִּי אֵלֵךְ אֲנִי וְאוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁמָּא יָבוֹאוּ בְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִין וְיַטְעוּ אֶת הַחֲכָמִים. אָמְרוּ לוֹ מָאתַיִם זוּז נְתוּנִין לְךָ בְּמַתָּנָה, וְהַשּוֹכֶרְךָ יִמָּתַח עַל הָעַמּוּד. בְּאוֹתָה שָׁעָה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִין. ומבאר המהרש"א עולה הייתי במעלה אדומים כו'. אינו נראה שיהיו כל דבריו של עד זה דרך היתול בלי כוונת מה, וכבר כתב בעל העקידה בזה שער ס"ז, ואענה חלקי גם אני והוא מהידוע בכמה דוכתין דמלכות בית דוד בעולם הזה נדמה ללבנה בכמה ענינים, והצדיקים בעולם הזה נקראים על שם מאור הקטן יעקב הקטן, ואמרו כן על כלל ישראל שהם מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה על פי כוונה זו, ולפי הנראה שהיה זה המעשה בבית שני בזמן שהתחיל מלכות ארם למשול שהוא מלכות אדום, ועל ידי גזירתן בביטול המצות והתורה הושפלו הצדיקים וביחוד בסוד קידוש הלבנה וסוד העיבור, והכא נמי אלו הבייתוסים רצו לבטל סוד העיבור בגזרות ממשלת ארם שהיה אדומים וזה שאמר הייתי עולה במעלה אדומים וממשלתם לקיים גזרתם על פי הבייתוסים ששכרו אותי, וראיתי את חכמי ישראל שהם בדמיון הלבנה להקטינם ולהשפילם בדור הזה שלא להיות סמוכים. וזה שאמר וראיתיו שהוא רבוץ בין ב' סלעים כו' שגזרו שהסומך יהרג והנסמך יהרג כו' מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך לו וישב בין ב' הרים גדולים כו' וסמך ה' זקנים, והיינו שרבץ בין ב' סלעים דקאמר הכא. ואמר עוד בזה וראשו דומה כו'. ורואים שהמהרש"א נדחק לבאר דברי אותו עד שכל דבריו מכוונים על פי אמת, ומבואר לדברינו כיון שהגמרא מצטטת את דבריו זה כשלעצמו סימן שהדברים אכן תורה מן השמים וניתן לדרשם.
החש והריצה של החשמל שיש בברית מילה שחש ומתגלה מל, זה הסוד של האחישנה שיש בגאולה שבכח הברית לעורר את זה
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקהל רג:) כַּאֲשֶׁר עָרְלָה שׁוֹרָה עַל בְּרִית קֹדֶשׁ לְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, אָז אוֹתוֹ קֹדֶשׁ מִתְעַכֵּב מִלְּגַלּוֹת סוֹד אוֹת הַבְּרִית מִתּוֹךְ עָרְלָה, וְכַאֲשֶׁר מַבְדִּיל בֵּין עָרְלָה וּבֵין הַקֹּדֶשׁ אָז נִקְרָא חַשְׁמַל חָשׁ וּמִתְגַּלֶּה מָל, מַהוּ מָל כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר "מָל יְהוֹשֻׁעַ" סוֹד אוֹת הַבְּרִית שֶׁלֹּא מִתְעַכֵּב מִלְּהִתְגַּלּוֹת מִתּוֹךְ עָרְלָה. רוֹאִים שֶׁהַחַשְׁמַל וְהַחַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְּלוֹת הֵם מִלְּשׁוֹן מָל שֶׁל מִילָה, שֶׁעַל יְדֵי הַמִּילָה מִתְגַּלֶּה הַחַשְׁמַל, שֶׁהוּא סוֹד אוֹת הַבְּרִית. וְכֵן מוּבָא בְּ'אוֹצְרוֹת חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (האונאה פרק ג) שֶׁבִּזְמַן הַמִּילָה מִתְגַּלִּים שִׁבְעִים אוֹרוֹת בַּיְסוֹד כְּמִנְיַן מ"ל שֶׁבַּחַשְׁמַל. וְכֵן סוֹד הַחַשְׁמַל בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (בראשית יז, יב) "יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". וּבְגִימַטְרִיָּא מִילָה פְּרִיעָה עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל. וְכֵן מוּבָא בְּכִתְבֵי הַגרמ"ד וָואלִי זצ"ל ('ברית עולם' שמות ד) "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת", אָמְרָה בִּלְשׁוֹן רַבִּים כְּאִלּוּ הָיוּ מִילוֹת הַרְבֵּה, הַסּוֹד הוּא לְפִי שֶׁנִּתְקָן גַּם הַיְסוֹד לְמַעְלָה בְּעֵת שֶׁנִּתְקָן הַיְסוֹד לְמַטָּה.
וכן מובא בספר 'יוסף תהילות' על הפסוק "עד מהרה ירוץ דברו" שמרמז על הארת ברית מילה, ורואים שהארת הברית באה במהירות בסוד חָשׁ וּמִתְגַּלֶּה מָל, ונביא את דבריו (תהילים קמז) "השולח אמרתו" שהיא מילה כמו שכתוב "שש אנכי על אמרתך" זו מילה. ויהיה מוכן לקיים מצותיו יתברך וזהו "עד מהרה ירוץ דברו". וכן מצינו בַּזֹּהַר חָדָשׁ (בראשית ג:) שיש בַּיְסוֹד תכונת ריצה ומהירות להמשיך את הטיפה מהדעת.
כָּתוּב (יחזקאל א, ד) "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא רָאָה אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיּוֹרֶדֶת לָעוֹלָם, שֶׁנִּקְרֵאת חַשְׁמַל, וְאֶת הַקְּלִפּוֹת הַסוֹבְבִים אוֹתָהּ. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'נְהַר שָׁלוֹם' לָרַשַּׁ"שׁ (בהקדמתו לברכת מלביש ערומים) סְבִיב הַחַשְׁמַל מַלְבִּישׁ קְלִפַּת נֹגַהּ, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת אֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת עָנָן גָּדוֹל, וּסְבִיבָהּ קְלִפַּת רוּחַ סְעָרָה. וּמָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (יתרו מד:) "רוּחַ סְעָרָה", דָּא מַלְכוּת בָּבֶל. "עָנָן גָּדוֹל", דָּא אִיהוּ מַלְכוּת מָדַי. "וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת", דָּא אִיהוּ מַלְכוּת אֱדוֹם. "וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב", דָּא אִיהוּ מַלְכוּת יָוָן. וּלְפִי זֶה יוֹצֵא שֶׁהֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק "וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה. והסוד של החש והריצה של החשמל זה הסוד של האחישנה שיש בגאולה שבכח הברית לעורר את זה.
וכן שמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שאותיות מֹה"ל סנד"ק אב"י הב"ן מופיעות בסינון יחיד בתנ"ך בפסוק: (יקרא ח, טו) "וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו". והאותיות שנשארו ביניהם תחתו"ם זר"ע, ואז מקבלים רצף מוה"ל סנד"ק אב"י הב"ן תחתו"ם זר"ע, כי בפסוק הזה משה מכשיר ומחטא את המזבח לקדש את המזבח ואת יסוד המזבח, וזה ממש ברית מילה שמחטא ומקדש את האדם וחותם את בריתו שיוכל להיות מזבח לעבוד את ה' ולהוליד זרע קודש. וכן הפסוק הוא בפרק ח' פסוק ט"ו שרש אותיות חיטוי. וכן המילה "יסוד" בפסוק הזה היא המילה האמצעית בכל התורה, בבחינת היסוד שכל הבנין יושב עליו, שזה גם ענין הברית מילה שכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". וכן במזבח היה חיבור לשיתין לאבן השתיה שהיא נקודת האמצע של העולם שממנה נשתת העולם, וקשורה עם נקודת היחוד של יסוד ומלכות שיש בבית המקדש. וְכֵן מוּבָא בְּפִרְקֵי דר"א (כח) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר", בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִמּוֹל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה דַם מִילָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וּמְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּמּוֹל אַבְרָהָם וְנִשְׁאַר דָּמוֹ, שָׁם נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ, וּלְכָךְ כָּתוּב "וְאֶת כָּל הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ", וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי. וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית יז, יג) וְעַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ מִצְוַת מִילָה הִיא כְּעִנְיַן קָרְבָּן, וּכְשֵׁם שֶׁדַּם הַקָּרְבָּן לְכַפָּרָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כָּךְ דַּם הַמִּילָה מְכַפֵּר. וְעַל כֵּן מִצְוָתָהּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, כִּי הַקָּרְבָּן לֹא יִכְשַׁר עַד יוֹם ח', שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה", וּכְשֵׁם שֶׁכָּתוּב בַּקָּרְבָּן "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם" שֶׁאֲכִילַת הַקָּרְבָּן לְכַפָּרָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין סְעֻדָּה בְּיוֹם הַמִּילָה. וְכֵן מוּבָא בָּרמ"ק שֶׁמִּזְבֵּ"חַ ר"ת מִילָה זְמַנָּהּ בְּיוֹם ח'. עַיֵּן בַּזֹּהַר (לך לך צה.) שֶׁצָּרִיךְ לָשִׂים אֶת הָעָרְלָה בְּתוֹךְ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עָפָר, לְרַמֵּז עַל הַקְרָבָה עַל מִזְבַּח אֲדָמָה.
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מַלְאַךְ הַבְּרִית' לַ'בֶּן אִישׁ חַי' (פ' צו) שֶׁמִּילָה עִם שֵׁם הֲוָיָ"ה בְּגִימַטְרִיָּא עוֹלָה, דְּמִילָה הִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עוֹלָה, שֶׁדַּרְכָּהּ אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה לְהִתְקַשֵּׁר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּפִי שֶׁהֵבֵאנוּ מֵהַזֹּהַר (תיקונים ב:) "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה" בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת מִילָ"ה וּבְסוֹפֵי תֵּבוֹת הֲוָיָ"ה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּבְרֵי 'רַבֵּנוּ בַּחְיֵי' שֶׁהֵבֵאנוּ מַשְׁמַע שֶׁמִּילָה הִיא קָרְבָּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַם אֲכִילָה לַבְּעָלִים, וְלֹא בִּבְחִינַת קָרְבַּן עוֹלָה שֶׁעוֹלֶה כָּלִיל לַה', נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁלִּבְרִית מִילָה יֵשׁ גַּם אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁל קָרְבַּן עוֹלָה, וְגַם אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁל קָרְבַּן שְׁלָמִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַם אֲכִילָה, מִצַּד אֶחָד יֵשׁ לוֹ תְּכוּנוֹת שֶׁל קָרְבַּן עוֹלָה לְחַבֵּר אֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְאַחְדּוּת ה', בָּאֹפֶן הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר שֶׁאָדָם מִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי וְאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ קָרְבַּן עוֹלָה שֶׁעוֹלֶה כָּלִיל לַה', וְלַבְּעָלִים לֹא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם. וּמִצַּד שֵׁנִי יֵשׁ בִּבְרִית מִילָה גַּם תְּכוּנוֹת שֶׁל קָרְבַּן שְׁלָמִים דִּשְׁלָמִים הֵם מִלְּשׁוֹן שָׁלֵם. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא יא.) שְׁלָמִים הֵם שְׁלוֹם הַכֹּל, שָׁלוֹם לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. וּמָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (נדרים לא:) גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". וְכֵן שְׁלָמִים הֵם מִלְּשׁוֹן שָׁלֵם, בִּגְלַל שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם חֵלֶק לַבְּעָלִים וְחֵלֶק לַכֹּהֵן, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא יא.) "וּבוֹאִי תֵימָן", אֵלּוּ שְׁלָמִים שֶׁנִּשְׁחָטִים בַּדָּרוֹם, לְפִי שֶׁהֵם שָׁלוֹם שֶׁל הַכֹּל, שְׁלוֹם הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְהֵם שְׁלֵמוּת צְדָדֵי הָעוֹלָם, שְׁלֵמוּת הַכֹּל מִצַּד הָאֱמוּנָה, וְהַשְּׁלָמִים לְפִי שֶׁהֵם שָׁלוֹם שֶׁל הַכֹּל, הַבְּעָלִים אוֹכְלִים מֵהֶם וְנֶהֱנִים מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי הַשָּׁלוֹם הוּא לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם בְּמַדְרֵגָה אַחַת. וְכֵן בִּבְרִית מִילָה יֵשׁ שְׁלֵמוּת שֶׁמְּבִיאָה תַּעֲנוּג לָאָדָם, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שיהש"ר ז, ב) כָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְכוּת מִילָה. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יז, כו) "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם" ר"ת הֲנָאָ"ה. וְכֵן שָׁלֵם אוֹתִיּוֹת שֶׁמָּל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁאִם נְסַנֵּן אֶת כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לִמְצוֹא אֶת הָאוֹתִיּוֹת "פִּתְאֹ"ם יָבוֹא" שֶׁנֶּאֱמַר עַל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, נִמְצָא רַק בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁשָּׁם מוֹפִיעַ יָבוֹ"א פִּתְאֹ"ם בַּכָּתוּב עַל קָרְבַּן עוֹלָה: (ויקרא א, ג) "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהֹוָ"ה".
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מא.) בְּרִית מִילָה לְגַבֵּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת גַּד וְסוֹד הַדָּבָר "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא", בְּאוֹתָהּ יוֹ"ד נַעֲשֵׂית גִּי"ד. וּמַדּוּעַ נִקְרֵאת גַּד מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִז' סְפִירוֹת שֶׁעוֹלוֹת לְחֶשְׁבּוֹן גַּד. עוֹד מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שם נד.) "כְּזֶרַע גַּד" זֶה י' טִפָּה לְבָנָה שֶׁבּוֹ נִשְׁלָם גַּד וְנַעֲשֶׂה גִּיד, זֶה הַזֶּרַע שֶׁהוּא יוֹ"ד שֶׁהִיא טִפָּה קְדוֹשָׁה וְזֶהוּ גִּיד צַדִּיק חַ"י עוֹלָמִים. וְכֵן אִזְמֵל בְּגִימַטְרִיָּא מַזָּל לְרַמֵּז שֶׁסַּכִּין הַמִּילָה מְעוֹרֵר אֶת הַשְׁפָּעַת הַמַּזָּל. וכן מצינו בגמרא (נדה לא:) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַב אָמִי, בָּא זָכָר בָּעוֹלָם בָּא כִּכָּרוֹ בְיָדוֹ וְכוּ', נְקֵבָה אֵין עִמָּהּ כְּלוּם. ורואים שהזכר בא לעולם עם מזל חדש שנפתח בברית מילה לאחד הסרת הערלה עם האזמל שפותח את המזל.
"לֹא יוֹם אֶחָד" רמז ליום הכיפורים, "וְלֹא יוֹמָיִם" רמז לראש השנה, "וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים" רמז לעשרת ימי תשובה, "עַד חֹדֶשׁ יָמִים" רמז לחודש אלול.
כָּתוּב
(במדבר יא, יד) "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה, כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי, וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי". וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ בֵּאוּר מַדּוּעַ דַּוְקָא כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה לְבָשָׂר אָמַר משֶׁה, "לֹא אוּכַל לְבַדִּי לָשֵׂאת וְגוֹ', וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי וְגוֹ" דִּבְכָל הַתְּלוּנוֹת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל חֲטָאֵיהֶם שֶׁחָטְאוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא מָצִינוּ שֶׁמּשֶׁה אָמַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָשֵׂאת אוֹתָם יוֹתֵר, וְשֶׁה' יַהֲרֹג אוֹתוֹ. וְכֵן צָרִיךְ לְהָבִין מַהִי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הקב"ה (שם טז) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ וְגוֹ' וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם". נִרְאֶה לְבָאֵר דְּעִקַּר תַּפְקִידוֹ שֶׁל משֶׁה בָּעוֹלָם הָיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה וּנְתִינָתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וּכְדֵי שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ כְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, הֻצְרְכוּ לִהְיוֹת מְזֻכָּכִים מִן הַחָמְרִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת, וְלָכֵן אָכְלוּ מָן, שֶׁהוּא מָזוֹן רוּחָנִי, שֶׁאֵינוֹ מְגַשֵּׁם אֶת הַגּוּף. לְעֻמַּת שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים שֶׁהֵם מְגַשְּׁמִים אֶת הַגּוּף וּמַפְרִיעִים לָאָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה. וְלָכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית ט.) שֶׁהַמָּן הָיָה בִּזְכוּת משֶׁה. דְּזֶה הָיָה נִצְרָךְ לְתַפְקִידוֹ שֶׁל משֶׁה בָּעוֹלָם. וְכֵן משֶׁ"ה מְרֻמָּז בַּכְּתוּבִים הַמְדַבְּרִים עַל הַמָּן, (במדבר יא, ח) "כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן" בְּדִלּוּג שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְכֵן (שם כב) "לֶחֶם מִשְׁנֶה" בְּדִלּוּג שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְכֵן (בראשית ל, לז) "מַחְשֹף הַלָּבָן" בְּדִלּוּג שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת הַשֵּׁם מַן בְּאִידִישׁ לְאִישׁ, וּמָצִינוּ שֶׁמֹּשֶׁה נִקְרָא אִישׁ, "וְהָאִישׁ מֹשֶה עָנָו מְאֹד".
וּכְשֶׁבְּנֵי
יִשְׂרָאֵל הִתְאַוּוּ לְבָשָׂר, משֶׁה הֵבִין שֶׁכָּעֵת לֹא יוּכַל לִמְסֹר אֶת הַתּוֹרָה בַּמַּדְרֵגָה הַגְּבוֹהָה, כָּרָאוּי לְהִמָּסֵר עַל יָדוֹ, לָכֵן אָמַר "לֹא אוּכַל לְבַדִּי" וְ"הָרְגֵנִי נָא". דְּאִם אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תַּפְקִידִי בָּעוֹלָם לָמָּה לִי חַיִּים. וְזֶה שֶׁאָמַר לוֹ ה' לְהַאֲצִיל מִן הָרוּחַ לַזְּקֵנִים, שֶׁמֵּעַכְשָׁו יְקַבְּלוּ מֵהַזְּקֵנִים בְּמַדְרֵגָה יוֹתֵר נְמוּכָה, שֶׁיְּכוֹלִים לְקַבֵּל לְאַחַר אֲכִילַת הַבָּשָׂר. וְזֹאת הָיְתָה כָּל הַתְּבִיעָה עֲלֵיהֶם, שֶׁהִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יא, כ) "יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם", שֶׁמְּאַסְתֶּם אֶת מַדְרֵגַת הַשְּׁכִינָה "ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם", שֶׁעַל יְדֵי הַבָּשָׂר תֵּרְדוּ בְּמַדְרֵגָה, וְלֹא תִּהְיוּ כְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כְּמִקֹּדֶם. וְכֵן מָצִינוּ שִׁיטַת ר' יִשְׁמָעֵאל בַּגְּמָרָא (חולין טז:) שֶׁלִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה אָסוּר לֶאֱכֹל בְּשַׂר בְּהֵמָה שְׁחוּטָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִזְרַק דָּמָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ, הַיְינוּ בְּשַׂר קָרְבָּן. וְגַם כָּאן נִרְאֶה שֶׁזֶּה כְּדֵי לֶאֱכֹל אֲכִילָה מְזֻכֶּכֶת מֵהַקְּלִפָּה, שֶׁלֹּא תַּפְרִיעַ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה. וְכֵן הַכָּתוּב (במדבר יא, ד) "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" ס"ת רי"ו בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרָה. כִּי רָצוּ לָרֶדֶת לְדַרְגָּה נְמוּכָה שֶׁשּׁוֹלֵט בָּהּ צִמְצוּם הַגְּבוּרָה. וְכֵן מוּבָא בִּ'פְרִי עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (ראש חודש ח"ב תנח) בָּשָׂר וְיַיִן, הֵם גְּבוּרוֹת. וְכֵן בָּשָׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁבֶר אוֹ שָׁרָב שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה.
כָּתוּב (במדבר יא, יט) "לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם: עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם". וּבֵאֵר הרה"ג ר' מ. פ. שֶׁהַמִּסְפָּרִים הַמֻּזְכָּרִים מַרְכִּיבִים אֶת הָאוֹתִיּוֹת לֹ"א בְּכִיָּ"ה, הַיְינוּ שֶׁה' אוֹמֵר לָהֶם אַל תִבְכּוּ בְּעִנְיַן הַבָּשָׂר, הִנֵּה תֹּאכְלוּ עַד שֶׁיֵּצֵא מֵאַפְּכֶם, וּכְפִי שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַכָּתוּב "וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר". ובאופן אחר שמעתי מהג"ר חיים עדני שליט"א שהמספרים בפסוק הזה מרמזים על ימי התשובה: "לֹא יוֹם אֶחָד [יום הכיפורים] תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם [ראש השנה] וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים [הימים שבין יום הכיפורים לסוכות] וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים [עשרת ימי תשובה] וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם [מראש השנה עד שמיני עצרת]: עַד חֹדֶשׁ יָמִים [חודש אלול] עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא" שכך צריך להתעלות בימי התשובה למאוס את תאות עולם הזה. וכן אלו"ל נרמז באות השניה במילים "תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא".
