הכנות לקראת הגאולה - משיח וגאולה בצפונות התורה
 
על מהומות הערבים שהתחילו בלוד | הָעִיר לוֹד הִיא בְּסוֹד הַלֵּידָה | תורת משיח נעלמה ממשה, מדוע? | סוד החשמל

על מהומות הערבים שהתחילו בלוד | הָעִיר לוֹד הִיא בְּסוֹד הַלֵּידָה | תורת משיח נעלמה ממשה, מדוע? | סוד החשמל

הָעִיר לוֹד הִיא בְּסוֹד הַלֵּידָה. 

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (הקדמה יג:) שֶׁהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַשְּׁמִינִי. וְהַקּוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא שֶׁהִיא הַשְׁפָּעַת הַשְּׁמִינִי. וְכֵן רוֹאִים בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ”שׁ שֶׁהֶבֶל הַשּׁוֹפָר הוּא מִלּוּי שֵׁם ס”ג, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת אִמָּא עִלָּאָה. וּמוּבָא בְּסֵפֶר ‘הַמַּנְהִיג’ (ר”ה כא) שֶׁמֵּאָה הַקּוֹלוֹת שֶׁל שׁוֹפָר הֵם כְּנֶגֶד מֵאָה קוֹלוֹת שֶׁהַיּוֹלֶדֶת צוֹעֶקֶת בִּזְמַן לֵדָה, וְרוֹאִים שֶׁשּׁוֹפָר קָשׁוּר עִם מְקוֹם הַלֵּדָה. ולכן אומרים בראש השנה היום הרת עולם מלשון הריון, כי זה היום שבו נולדת השנה החדשה. וכפי שמובא ב’אליהו רבה’ בשם האבודרהם: (או”ח תקצב) ‘היום הרת’ לשון הריון, כי הריון יאמר גם על עת לידה כמו הורה גבר שהוא בריאת אדם הראשון בראש השנה.

מָצִינוּ בְּ’פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר’ (פ”ז) מְדוֹר הַלְּבָנָה בֵּין עָנָן לַעֲרָפֶל, וּכְשֶׁהוּא מוֹלַד לְבָנָה אֵלּוּ שְׁנֵי עֲנָנִים הוֹפְכִים אֶת פְּנֵיהֶם בְּרוּחַ מַעֲרָבִית, וְהוּא יוֹצֵא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם כְּמִין שׁוֹפָר. נִרְאֶה דְּלָכֵן הַלְּבָנָה יוֹצֵאת כְּמִין שׁוֹפָר לְסַמֵּל שֶׁהִיא נוֹלְדָה מִיסוֹד אִמָּא עִלָּאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שׁוֹפָר. וְכֵן רוֹאִים שֶׁעִנְיָנֵי קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ וּמוֹלַד הַלְּבָנָה נִכְתְּבוּ בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וכן לשון המשנה: (ר”ה כב.) בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל מרמז על חודש אלול שתוקעים בשופר ומתכוננים לראש השנה. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדה לח.) שֶׁיֵּשׁ בְּחִינָה שֶׁל תְּקִיעַת שׁוֹפָר כְּשֶׁהָאִשָּׁה נִכְנֶסֶת לַחֹדֶשׁ הַתְשִיעִי לָהֵרָיוֹן, וְהַשּׁוֹפָר כַּבְיָכוֹל מַכְרִיז שֶׁהָאִשָּׁה עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת. וְהָרִיטְבָ”א שָׁם מְבָאֵר בְּדִבְרֵי רַשִּׁ”י שֶׁהַצִּירִים לִפְנֵי הַלֵּדָה הֵם בִּבְחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת לה:) שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּשׁוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ תִּינוֹקוֹת. וְרוֹאִים שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בַּשּׁוֹפָר שֶׁהוּא כְּלִי שֶׁל אִמָּא, לְהָנִיק אֶת הַקְּטַנִּים.

לוד = 40

עניין הלידה קשור למספר 40

עניין של בניה. 40 יום יצירת הוולד. חלב = 40 ועוד…

לוד אותיות ולד

מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ר”ה כב.) בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל, מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם נִרְאָה בַעֲלִיל, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג, וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְּלוֹד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים, נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא עִכְּבָן אֶלָּא שִׁזְפַּר רֹאשָׁהּ שֶׁל גָּדֵר עִכְּבָן וְשָׁלַח רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ. וּמְבָאֵר הֶ’עָרוּךְ לַנֵּר’ שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין הַמִּשְׁנָה לַבָּרַיְיתָא מִי עִכֵּב אֶת אַרְבָּעִים הַזּוּג בְּלוֹד, לְפִי הַמִּשְׁנָה רַבִּי עֲקִיבָא עִכֵּב, וּלְפִי הַבָּרַיְיתָא חַס וְשָׁלוֹם לוֹמַר שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא עִכֵּב אֶלָּא שִׁזְפַּר רֹאשׁ הָעִיר גָּדֵר הוּא זֶה שֶׁעִכֵּב. וְרוֹאִים שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל עִנְיַן עֵדוּת עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה שֶׁהִיא כְּמִין שׁוֹפָר, וְהִתְעַסְּקוּ בְּעִנְיָן זֶה רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא בְּסוֹד הַשּׁוֹפָר, אוֹ שִׁזְפַּר שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת שׁוֹפָר עִם הַכּוֹלֵל. וּבַ’תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב’ מְבָאֵר שֶׁשִּׁזְפַּר עִכֵּב וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא מָחָה, לָכֵן נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן הַמַּעֲשֶׂה הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּלוֹד, כִּי לוֹד אוֹתִיּוֹת וָלָד לָכֵן הִיא קְשׁוּרָה עִם מוֹלַד הַלְּבָנָה. וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל דָּם’ שֶׁכְּנִיסַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בְּחִינַת לֵדָה, הָיְתָה בִּשְׁנַת ב’ אֲלָפִים תפ“ח שֶׁאָז נִפְתַּח הַפֶּתַח שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּיָמֵינוּ שֶׁשַּׁעַר הַכְּנִיסָה הָרָאשִׁי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא בָּעִיר לוֹד אוֹתִיּוֹת וָלָד. וְיִתָּכֵן שֶׁהִשְתַּלְשְׁלוּ אַרְבָּעִים זוּג שֶׁבָּאוּ לְהָעִיד עַל הַלְּבָנָה, לְסַמֵּל אֶת אַרְבָּעִים הַיּוֹם שֶׁל יְצִירַת הַוָּלָד עַל יְדֵי הַזּוּג, הַיְינוּ הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, וְלָכֵן עִכְּבוּם רַבִּי עֲקִיבָא אוֹ שִׁזְפַּר אוֹ שְׁנֵיהֶם בְּלוֹד אוֹתִיּוֹת וָלָד, לְרַמֵּז שֶׁכְּבָר נוֹלַד הַוָּלָד וּבֵית דִין קִדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, וְאֵין צֹרֶךְ לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת יוֹתֵר, הַיְינוּ כְּמוֹ שֶׁאֵין תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר בְּשַׁבָּת חוּץ מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כָּךְ אֵין מְחַלְּלִים אֶת הַשַּׁבָּת לְהָעִיד עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה כְּמִין שׁוֹפָר רַק כְּשֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְאִם כְּבָר קִדְּשׁוּ אֶת הַלְּבָנָה אֵין מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת יוֹתֵר.

וְכֵן אַרְבָּעִים הַשָּׁנָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בַּמִּדְבָּר, הָיוּ בִּבְחִינַת אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְצִירַת הַוָּלָד בְּרֶחֶם הָאֵם לִפְנֵי הַלֵּדָה בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן וָלָד אוֹ לוֹד בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבָּעִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (יבמות סט:) מִיעַבְּרָא עַד אַרְבָּעִים מַיָּא בְּעַלְמָא הִיא. הַיְינוּ רַק לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם בָּרֶחֶם, מְקַבֵּל הַוָּלָד שֵׁם וָלָד. וְכֵן לְשׁוֹן הַגְּמָרָא מִיעַבְּרָא אוֹתִיּוֹת אַרְבָּעִים. וְאוֹתִיּוֹת עֻבָּר מַיָא, הַיְינוּ שֶׁעַד אַרְבָּעִים הָעֻבָּר הוּא מַיָּא בִּלְבָד כִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מנחות צט:) וּבַמִּדְרָשׁ (ב”ר לב, ה) שֶׁגַּם הַתּוֹרָה וְגַם הַמַּבּוּל נִתְּנוּ בְּאַרְבָּעִים יוֹם, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל יְצִירַת הַוָּלָד. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁעַד אַרְבָּעִים יוֹם הָעֻבָּר הוּא בְּחִינַת מַיִם, לָכֵן הָיָה מַבּוּל שֶׁל מַיִם אַרְבָּעִים יוֹם כְּנֶגֶד יְצִירַת הַוָּלָד. וְלָכֵן הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם נִתְּנָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם כְּנֶגֶד יְצִירַת הַוָּלָד. וְכֵן מָצִינוּ מִסְפָּר אַרְבָּעִים בַּמַּיִם שֶׁל מִקְוֶה שֶׁמְּטַהֲרִים בְּמִסְפָּר אַרְבָּעִים סְאָה. 

וכן מצינו בזהר חדש (כי תבא) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָלַךְ לוֹ וּבָרַח לְמִדְבַּר לוֹד, וְנִגְנַז בִּמְעָרָה אַחַת, הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ. הִתְרַחֵשׁ לָהֶם נֵס וְיָצָא לָהֶם חָרוּב אֶחָד וּמַעְיַן מַיִם אֶחָד. אָכְלוּ מֵאוֹתוֹ חָרוּב וְשָׁתוּ מֵאוֹתָם מַיִם. הָיָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, בָּא אֲלֵיהֶם כָּל יוֹם פַּעֲמַיִם, וּמְלַמֵּד אוֹתָם. וְלֹא יָדַע אִישׁ עֲלֵיהֶם. ורואים שרשב”י ורבי אלעזר היו במערה במדבר לוד ושם נתגלו להם סודות התורה בבחינת תינוק ברחם אמו שיושב במערה ומלמדים אותו את כל התורה. וכן רואים בשנת תשפ”א שהתחילו מהומות בעיר לוד אחרי האסון הגדול שהיה בל”ג בעומר במירון, ועושה רושם שאנחנו נמצאים בתוך צירי לית משיח, לכן זה השתלשל במירון ובעיר לוד.

 

מַדּוּעַ תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ נֶעֶלְמָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ וּמִצַּד שְׁנֵי קְבוּרַת מֹשֶׁה הָיְתָה בְּסוֹד תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

 

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תולדות קלט.) אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים אֶלָּא נְקִיּוּת וַהֲשָׂגַת יְדִיעָה, וְכוּ’, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קוֹדֵם לְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת קוֹדֵם לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים הוּא אַחֲרוֹן שֶׁבְּכֻלָּם. וְכֵן רוֹאִים מִתְּפִלַּת הָרַשַּׁ”שׁ לִפְנֵי הַהוֹשַׁעְנוֹת בְּסֻכּוֹת: וְתֵן לִבֵּנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנֵנוּ, לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּעִמְקֵי סוֹד תַּנְחוּמֶיךָ. וְרוֹאִים שֶׁלִּמּוּד הַסּוֹד הוּא הַנְּחָמָה וְהַגְּאֻלָּה שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ”א (‘נתיבות יאיר’ על רעיא מהימנא) שֶׁהַכָּתוּב (זכריה ט, ט) “עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר”, מְרַמֵּז עַל ג’ מַסֶּכְתּוֹת עֵרוּבִין נִדָּה יְבָמוֹת ר”ת עָנִ”י, שֶׁהֵן בְּחִינַת חֲמוֹר, הַיְינוּ חָמְרֵי הַשַּׁ”ס, וְהַמָּשִׁיחַ רוֹכֵב עֲלֵיהֶן. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א עַל הַזֹּהַר (צו כח.) הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה שֶׁעֲתִידָה לְהִתְגַּלּוֹת לֹא תִּהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם תּוֹרָה אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לְהִתְפָּרֵשׁ הֵיטֵב, וְתִהְיֶה חֲדָשָׁה לָנוּ. 

נִרְאֶה דְּלָכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ נוֹלַד וְנִפְטַר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְרַמֵּז שֶׁהַמַּתָּנָה שֶׁה’ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה בַּיּוֹם הַזֶּה, וְהַמַּתָּנָה שֶׁה’ נָתַן לָנוּ אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁנּוֹלַד בַּיּוֹם הַזֶּה הִיא אוֹתָהּ מַתָּנָה, כִּי מַתַּן תּוֹרָה הָאֲמִתִּי יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא דֶּרֶךְ שֹׁרֶשׁ דָּוִד, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (קה”ר יא, ח) תּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל הִיא לִפְנֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי’ ב, ג) “כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה“. וְצִיּוֹן הִיא הַצִּנּוֹר שֶׁל שֹׁרֶשׁ דָּוִד, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל מַטֶּה’. וְכֵן כָּתוּב (שם נא, ד) “כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא”. וְכֵן בְּתֵבַת “מֵאִתִּי” יֵשׁ רֶמֶז עַל חָכְמַת הָאֱמֶת. וְלָכֵן קוֹרִין מְגִלַּת רוּת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְרַמֵּז שֶׁמִּשְׁתּוֹקְקִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּית דֶּרֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבָּא מֵרוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רטו:) שֶׁהַכָּתוּב “וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ” מְרַמֵּז עַל קוֹל הַתּוֹרָה. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים עה:) שֶׁרוּת הִיא בְּחִינַת תּוֹרָה וְהִיא בְּחִינַת “קוֹל הַתּוֹר” הַמֻּזְכָּר בַּכָּתוּב. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צו:) שֶׁשְּׁמָהּ שֶׁל רוּת קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה הָיָה גִּילִית בַּת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, וְגִּילִית מְרַמֶּזֶת עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֶעָתִיד לָבֹא, וְכֵן מָצִינוּ בַּתַּרְגּוּם עַל הַכָּתוּב (רות ג, ז) “וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל” וְעָלַת רוּת בְּרָז. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁאַחֲרֵי אוֹתִיּוֹת לָט רָז, בָּאוֹת אוֹתִיּוֹת מָשִׁי”חַ שֶׁיָּצָא מֵרוּת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁדִּבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ (ש”ב ו, כב) “וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי” ר”ת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.

מוּבָא בפירוש הברטנורא למגילת רות שתורתו של משיח נעלמה גם ממשה רבינו: “וימד שש שעורים”, וזה לשון פתח ושער, והיה ראוי שיהיו שבעה נגד שבע ספירות וכו’, ולפי שטוב זה השער הוא נסתר ואינו יכול לגלות אלא למשיח בן דוד, לא כתב כאן אלא “שש שעורים”. רמז לשש שערים. וזה השער נעלם אפילו ממשה רבינו עליו השלום, ועל זה השער טרח משה הרבה להשיגו, ועליו נאמר “הודיעני נא את דרכיך”. ומצד שני קבורת משה היתה בסוד תורתו של משיח, כמובא בַּזֹּהַר (תצא רפ.) עַל הַכָּתוּב “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי”, שֶׁמֹּשֶה נִקְבַּר בְּסוֹד הַכָּתוּב “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים קכ:) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, אֵלּוּ גִּימַטְרִיָּאוֹת פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ”א עַל הַפָּסוּק (ישעי’ מ, ד) “כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא”, שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא תִּנָּשֵּׂא וְתִתְרוֹמֵם מְאֹד תּוֹרַת הָרֶמֶז. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים פח:) עַל הַכָּתוּב “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי”, שֶׁמֹּשֶה נִקְבַּר בְּסוֹד נְהַר גִיחוֹן. וּמוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ”א (על הזהר פקודי רנה:) קְלִפָּה יְרֻקָּה פִּישׁוֹן פְּשָׁט, תֹּהוּ, וּבָהּ אֵין צָרִיךְ הַכָּאָה. וְכַד מָטוּ לִקְלִיפָּא תִּנְּיָנָא דְּאִיהִי תַּקִּיפָא רֶמֶז, בֹהוּ, שָׁם “כָּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן”, “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ”, וְשָׁם הַאי נָחָשׁ אִיהִי קַשְׁיָא לוֹן. רוֹאִים שֶׁעַל תּוֹרַת הָרֶמֶז יֵשׁ נָחָשׁ חָזָק וְתַקִּיף, וְהִיא שַׁיֶּכֶת לִנְהַר גִיחוֹן שֹׁרֶשׁ הַנָּחָשׁ שֶׁנִּקְרָא גָחוֹן ושם נקבר משה, כמו שכתוב “וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ” היינו שאי אפשר להשיג את תורת הרמז בעולם הזה שתתגלה רק בביאת המשיח. וְכֵן מוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ האזינו ע’ שכה) שֶׁיְּנִיקַת הַגָּחוֹן וְהַנָּחָשׁ, הִיא מֵהַגִּיחוֹן. וְהַגִּיחוֹן הוּא כַּבְיָכוֹל הַנָּחָשׁ לְמַעְלָה שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַגָּחוֹן. הַיְינוּ הוּא גָּחוֹן עִם י’ הַמְסַמֵּל אֶת הַנָּחָשׁ דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא נָחָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַנָּחָשׁ בַּקְּדֻשָּׁה. והוסיף הרה”ג ר’ ציון דוד סיבוני שליט”א שמשה נקבר בהר נבו בגימטריא גמטריא, היינו שנקבר בתורת הרמז בסוד הגמטריא.

ונראה לבאר כמו שמדריכים את החתנים שהאשה היא עולם אחר, ויש לה הלך מחשבה אחר לגמרי, כך תורתו של משיח שהיא תורת המלכות בבחינת נקבה תבאר את התורה בדרך חדשה לגמרי, ובדרך הזאת יפתחו כל הדברים הסתומים, כדרכה של הנקבה לְפַתֵּחַ את הטיפה לעובר שלם ולגלות את הסוד שהיה טמון וסתום ביסוד, כי כח הגילוי נמצא במלכות. כמובא בזהר (פנחס רלו.) צַּדִּיק יְסוֹד שֶׁבּוֹ סוֹד. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פקודי רלד.) “סוֹד הוי”ה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם” מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁעוֹמֵד לְגַלּוֹת. רוֹאִים שֶׁהַבְּרִית מְגַלָּה אֶת סוֹדוֹת הֲוָיָ”ה במלכות בסוד היחוד. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קְדֻשַּׁת צִיּוֹן’ בְּשֵׁם אָבִיו שֶׁמִּלּוּי סוֹ”ד סָמֶ”ךְ וָ”ו דָּלֶ”ת אוֹתִיּוֹת מַלְכוּ”ת, רֶמֶז שֶׁבַּיְסוֹד בּוֹ סוֹד, אֲבָל בַּמִּלּוּי שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַהַשְׁפָּעָה לַמַּלְכוּת שָׁם מִתְגַּלֶּה הַסּוֹד. 

ולכן קבורת משה היתה בסוד תורתו של משיח, כי קבר מסמל את יסוד הנוקבא ששם שרש דוד ומשיח, כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (נידה כא:) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין פְּתִיחַת הַקֶּבֶר בְּלֹא דָּםוְכֵן כָּתוּב (ירמי’ ה, טז) “אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ כֻּלָּם גִּבּוֹרִים”. וּמְבָאֵר הַ’מְצוּדַת דָּוִד’ “אַשְׁפָּתוֹ” נַרְתִּק חִצָּיו הוּא כְּקֶבֶר פָּתוּחַ רוֹצֶה לוֹמַר כְּמוֹ קֶבֶר פָּתוּחַ הוּא מוּכָן לְהָבִיא בּוֹ אֶת הַמֵּת כֵּן חִצֵּי הָאַשְׁפָּה יָבִיאוּ מֵתִים רַבִּים כִּי יַצְלִיחוּ בַּמִּלְחָמָה. כֻּלָּם כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֵמָּה גִבּוֹרִים. וְרוֹאִים שֶׁהַכְּלִי שֶׁל הַחִצִּים נִקְרָא אַשְׁפָּה, בְּגִימַטְרִיָּא שפ”ו, וְנִמְשָׁל לְקֶבֶר שֶׁמְּסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא, כְּפִי שֶּׁמּוּבָא בְּ’סֵפֶר הַלִּקּוּטִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (פ’ בראשית ע’ לז) הַג’ חִצִּים שֶׁזָּרַק יְהוֹנָתָן לְדָוִד, כִּי יְהוֹנָתָן הוּא בַּיְסוֹד, וְדָוִד בַּמַּלְכוּת, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב “נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים” וְזָרַק לוֹ אֵלּוּ הַג’ בְּסוֹד שִׁכְבַת זֶרַע הַיּוֹרָה כְּחֵץ. רוֹאִים שֶׁיְּסוֹד הַנּוּקְבָא הוּא מְקוֹם קַבָּלַת הַחִצִּים, לָכֵן כְּלִי הַחִצִּים נִקְרָא אַשְׁפָּה אוֹ קֶבֶר שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא. וְכֵן נִרְאֶה לְבָאֵר הַכָּתוּב (ש”א ב, ח) “מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַה’ מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל” כֵּיוָן שֶׁהֲקָמַת מַלְכוּת תְּלוּיָה בִּיסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁנִּקְרָא אַשְׁפָּה, לָכֵן “מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן”. וכן שמעתי שאשפה אותיות פה אשה שמסמל את יסוד הנוקבא. וכן אשפות לשון רבים מרמז על שתי בחינות האשפה של החיצים והפסולת. וכפי שהבאנו מה’חתם סופר’ שֶׁ”מֵאַשְׁפֹּת” אותיות מ’תשפ”א.

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קעג:) שֶׁהַבְּשׂוֹרָה עַל הַגְּאֻלָּה תָּבֹא דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה, וְהָהָר הַגָּבֹהַּ שֶׁמְּבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן תַּעֲלֶה עָלָיו, הוּא הַר הָעֲבָרִים ששם נקבר מֹשֶה. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: “עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן וְגוֹ'”. “עַל הַר גָּבֹהַּ” זֶה וַדַּאי הַר הָעֲבָרִים, מָקוֹם שֶׁמֹּשֶׁה נִקְבַּר בּוֹ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁשְּׁכִינָה תַעֲלֶה לְשָׁם וּתְבַשֵּׂר לָעוֹלָם. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַמְבַשֵּׂר נִרְמָז בְּמֹשֶה רַבֵּינוּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (דב”ר ג, יז) אָמַר לֵיהּ הקב”ה מֹשֶה חַיֶּיךָ כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתָּ אֶת נַפְשְׁךָ עֲלֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁאָבִיא לָהֶם אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שְׁנֵיכֶם בָּאִין כְּאַחַת. וְרוֹאִים שֶׁמֹּשֶה וְאֵלִיָּהוּ מְבַשְּׂרִים יַחַד אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַבְּשׂוֹרָה הִיא דֶרֶךְ הַתּוֹרָה. 

וכן מובא בספר ‘נזר ישראל’ (נישואין עמוד ש”ג) שהלשון כסא הוא מלשון כיסוי, בגלל שאדם שיושב על כסא היסוד שלו נסתר, ואם היסוד נסתר אין מצב של גילוי. והוסיף הרה”ג ר’ יוסף בנדיקט שליט”א שמקור ברוך עם המילים בגימטריא יסוד מלכות. כי המקור לא יכול להיות ברוך עם אין לו מלכות. וְכֵן יוֹסֵף היסוד אָמַר לְאֶחָיו שמסמלים את המלכות שֶׁהַגָּבִיעַ מְגַלֶּה לו אֶת הַסּוֹדוֹת, וְדֶרֶךְ הַגָּבִיעַ הוּא הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, דְּבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל אוֹת’ שֶׁגָּבִיעַ מְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד, וְיוֹסֵף רָמַז לָהֶם שֶׁהַגָּבִיעַ שֶׁהוּא הַיְסוֹד מְגַלֶּה אֶת הַסּוֹד. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט”א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר זָכָר לְמִסְפַּר נְקֵבָה הוּא כְּמִנְיַן סוֹד, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַסּוֹד הוּא סוֹד רַק אֵצֶל הַזָּכָר, וּבַנּוּקְבָא הוּא מִתְגַּלֶּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רלט.) שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב “לֵאמֹר” מְרַמֵּז עַל זִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת, דְּכָל לֵאמֹר הוּא גִּלּוּי חָדָשׁ שֶׁמִּתְגַּלֶּה בַּמַּלְכוּת. וְכֵן לֵאמֹר בְּגִימַטְרִיָּא הֵרָיוֹן, דְּהַשְׁפָּעָה חֲדָשָׁה בַּמַּלְכוּת יוֹצֶרֶת הֵרָיוֹן חָדָשׁ וְהַגִּלּוּי הוּא בְּחִינַת לֵדָה.

וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (שה”ש פא:) על הכתוב (שה”ש א, ד) “הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ”. שֶׁכָּתוּב זֶה מְרַמֵּז עַל הַזִּוּוּג שֶׁל הקב”ה עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר שָׁם (שה”ש פ.) שֶׁכָּתוּב זֶה מְרַמֵּז עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. נִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁחֶדֶר מְסַמֵּל אֶת פְּנִימִיּוּת יְסוֹד נוּקְבָא, שֶׁשָּׁם הַמָּקוֹם שֶׁל צִיּוֹן וּמִשָּׁם תֵּצֵא פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל מַטֶּה’. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּמִּשְׁנָה (נדה יז:) מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה, הַחֶדֶר, וְהַפְּרוֹזְדוֹר, וְהָעֲלִיָּה. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל חַדְרֵי וָא”ו וְ“חַדְרֵי בָטֶן”, כִּי יְסוֹד נוּקְבָא הוּא גַם בְּחִינַת אוֹת ו’וְכֵן “נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ” ר”ת מ”ן מ”ד הַמְרַמֵּז עַל הַזִּוּוּג שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִּין נוּקְבִּין וּמַיִּין דְּכוּרִין. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘מַלְאַךְ הַבְּרִית’ לַ’בֶּן אִישׁ חַי’ (פ’ וילך) שֶׁהַמִּלָּה “חֲדָרָיו” הִיא נוֹטָרִיקוֹן חַדְרֵי וָא”ו וּמְרַמֶּזֶת עַל הַיְסוֹד שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁפִּיעִים אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן חֶדֶר בְּגִימַטְרִיָּא אוֹרָה. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מגילה טז:) אוֹרָה זוּ תּוֹרָה. וְכֵן חֶדֶר בְּגִימַטְרִיָּא רַבִּי הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה, וְכֵן בְּגִימַטְרִיָּא עֲצָבִּים הַמְסַמְּלִים אֶת הַשְׁפָּעַת הַמֹּחַ דֶּרֶךְ עֲצָבִּים שֶׁמִּתְפַּשְׁטִים בַּגּוּף, כַּמּוּבָא בָּרמב”ן (איוב י). וְכֵן מובא בספר ‘המוציא יין’ שעצבי”ם אותיות ע”ץ בי”ם, היינו סוד היחוד שהיסוד שהוא בחינת עץ מתחבר עם הים שמסמל את המלכות. ולכן כתוב (הושע ד, יז) “חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ”. כי אפרים מסמל את היסוד, ואפרי”ם אותיות פר”י א”ם שהוא הפרי של היחוד.

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים יז.) כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ זֶה הַחִבּוּר הִסְכִּימוּ עָלָיו לְמַעְלָה וְקָרְאוּ לוֹ סֵפֶר הַזֹּהַר. נִרְאֶה דְּלָכֵן נָתְנוּ מִשָּׁמַיִם אֶת הַשֵּׁם זֹהַר לְסֵפֶר הַזֹּהַר, דְּזֹהַר בְּגִימַטְרִיָּא חֶדֶר, וּבְסֵפֶר זֶה גִּלּוּ אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַחֶדֶר, וְהִזְהִירוּ אֶת זֶה לַחוּץ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘נְהוֹרָא דְּיוֹסֵף’ שֶׁמְּקוֹם גִּלּוּי הַסּוֹדוֹת נִקְרָא אִדְּרָא מִלְּשׁוֹן חֶדֶר, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ב”מ פו.) עַיְילֵיהּ לְאִדְרוֹנָא. וְכֵן אִדְּרָא בְּגִימַטְרִיָּא רָז אוֹ אֵין סוֹף

מָצִינוּ עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ (מלכים א, ב, יא) “וּבִירוּשָׁלַיִם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים” כְּמִנְיַן גַּ”ל. וְכֵן דָּוִד הָיָה הַדּוֹר הַל”ג מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן אֲחִיתֹפֶל שֶׁנִּלְחַם בְּדָוִד חָנַק אֵת עַצְמוֹ לַמָּוֶת בְּגִיל ל”ג, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמואל ב’ קמח). וְכֵן דּוֹיֵיג הָאֲדוֹמִי שֶׁנִּלְחַם בְּדָוִד, מֵת בְּגִיל ל”ד לְאַחַר שֶׁהִשְׁלִים אֶת שְׁנָתוֹ הַל”ג, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ שָׁם. וְכֵן דּוֹיֵיג בְּגִימַטְרִיָּא גַּ”ל. וְכֵן גְּאֻלָּה הִיא מִלְּשׁוֹן גַּל, דְּלֶעָתִיד לָבֹא בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה יִזְכּוּ לְחָכְמַת הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ בְּחִינַת גַּל. וכן מובא בעלון ‘כי לה’ המלוכה’ שבל”ג בעומר סופרים ארבעה שבועות וחמשה ימים ונרמז 45 כמנין גאולה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁחֶסֶד יַחַד עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא מַלְכוּת, לָכֵן מִתְפַּלְּלִים “וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ” הַכַּוָּנָה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ הַמַּלְכוּת. וְכֵן כָּתוּב (ישעי’ טז, ה) “וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא”. וכן “וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ” עם האותיות והכולל בגימטריא ה’תשפ”א, והמילה חסד שנשארה בגימטריא ע”ב רמז על סיום ע”ב שנים של חבלי משיח ולידת משיח בשנה זו.

וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויחי קס) “מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁיָּצָא מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים, אָבִיו מִיהוּדָה וְאִמּוֹ מִדָּן. וּמָצִינוּ קֶשֶׁר בֵּין שֵׁבֶט דָּן לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. שֶׁאַבְנוֹ שֶׁל שֵׁבֶט דָּן בַּחֹשֶן הִיא לֶשֶׁם, וְכֵן מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (מגילה ו.) שֶׁלֶּשֶׁם הָיְתָה עִיר בְּנַחֲלַת דָּן, וְלֶשֶׁם אוֹתִיּוֹת מָשָׁל שֶׁמְּסַמֵּל אֶת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּלְמֶדֶת דֶּרֶךְ מָשָׁל וְנִמְשָׁל. וְנִרְמֶזֶת גַּם בִּ’לְשֵׁם יִחוּד קב”ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ’. וְזֶה גַם הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַשֵּׁם שְׁלֹמֹה שֶׁגִּלָּה אֶת מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ. וְכֵן אֵצֶל רוּת מָצִינוּ (רות ב, יב) “יְשַׁלֵּם ה’ פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו”. וְכֵן שְׁלֵמָה מְרַמֶּזֶת עַל אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה” כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר ‘חַשְׁמַל תּוֹרָה’. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט רות תרב) שֶׁשְׁלֵמָה מְרַמֶּזֶת עַל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, וְכֵן בֹּעַז הָיָה בֶּן שֶׁל שַׂלְמָה, כַּמּוּבָא שָׁם (ד, כא). וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁל”ג בָּעֹמֶר הוּא כְּנֶגֶד שִׂמְלָה דְּשִׂמְלָה, שֶׁהִיא אוֹתִיּוֹת לְמֹשֶה. הַיְינוּ שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה מַפְשִׁיט אֶת הַשִּׂמְלָה שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁשְּׁלֹמֹ”ה אוֹ שַׂלְמָה אוֹ לְמֹשֶה בְּא”ל ב”ם אַבִּי”עַ שְׁמוֹת הַד’ עוֹלָמוֹת שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת פַּרְדֵּ”ס הַתּוֹרָה, שֶׁבָּהֶם שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה מִלְּשׁוֹן שְׁלֹמֹה. וְכֵן מָצִינוּ בַּיְרוּשַׁלְמִי (כתובות כו.) “וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה” עַד שֶׁיִּתְחַוְּרוּ הַדְּבָרִים כְּשִׂמְלָה, וְרוֹאִים שֶׁשִּׂמְלָה מְסַמֶּלֶת אֶת בְּהִירוּת הַתּוֹרָה. 

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט רות תקצו) וּמָה עִנְיַן רוּת אֵצֶל עֲצֶרֶת שֶׁנִּקְרֵאת בַּעֲצֶרֶת בִּזְמַן מַתַּן תּוֹרָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וְעוֹנִי. וְרוֹאִים שֶׁרוּת קְשׁוּרָה עִם שֹׁרֶשׁ מַתַּן תּוֹרָה. וְהוֹסִיף הָרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁלִפְנֵי אוֹתִיּוֹת רוּ”ת יֵשׁ אוֹתִיּוֹת קָשֶׁ”ה, לְרַמֵּז שֶׁלִּפְנֵי שֶׁזּוֹכִים לַתּוֹרָה מִשֹּׁרֶשׁ רוּת יֵשׁ אֶת עִנְיַן הַקֹּשִי וְהַיִּסּוּרִים. וְזֶה גַם הָעִנְיָן שֶׁמַּקְשִׁים עַל הַגֵּרִים שֶׁבָּאִים לְהִתְגַּיֵּר, לְרַמֵּז לָהֶם שֶׁעִנְיַן הַקֹּשִי קוֹדֶם לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל רוּת הַגִּיּוֹרֶת.

וְכֵן רוּת הָיְתָה מִזֶּרַע יִתְרוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בלק קצו:) שֶׁבָּלָק הָיָה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל יִתְרוֹ. וְיִתְרוֹ מְרַמֵּז בִּשְׁמוֹ עַל רוּת, וְעַל “קוֹל הַתּוֹר“, וְכֵן יִתְרוֹ הָיָה גֵּר שֶׁבָּא לְקַבֵּל תּוֹרָה כְּמוֹ רוּת. וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ’טּוּרִים’ (שמות יח, א) שֶׁיִּתְרוֹ מְרַמֵּז עַל י’ דִּבְּרוֹת וְתר”ו מִצְווֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִלְּבַד ז’ מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ שֶׁכְּבָר הָיוּ לוֹ. וְכֵן בָּלָק הַסַּבָּא שֶׁל רוּת נִרְמָז בְּתֵבַת קַבָּלָה. וְכֵן קַבָּלָ”ה מְרֻמֶּזֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית בְּב’ אֳפָנִים בִּשְׁנֵי הַפְּסוּקִים שֶׁהֵם אוֹתוֹ לָשׁוֹן (במדבר כג, ה, – כג, טז) “וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר”. 

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מג.) בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה הַכֹּל בְּיַם הַתּוֹרָה, מַטֶּה שֶׁלּוֹ שֶׁקּוֹרֵעַ בּוֹ הַיָּם, זֶה קֻלְמוֹס, רוֹאִים שֶׁלַּמָּשִׁיחַ יִהְיֶה מַטֶּה, וְזֶה יִהְיֶה קֻלְמוֹס, שֶׁבּוֹ יִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּבָזֶה יִקְרַע אֶת יַם הַתּוֹרָה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. וְלָכֵן הוּא נִמְשָׁל לְמַטֶּה, דְּמַטֶּה וְקוּלְמוּס מַחֲזִיקִים בַּיָּד, וּמְסַמְּלִים אֶת הֶמְשֵׁךְ הַשְׁפָּעַת הַיָּד. וְכֵן מַקֵּל מְרֻמָּז בְּקֻלְמוֹס, וְכֵן מַקֵּל מְרֻמָּז בְּשֵׁם הַקּוּלְמוֹס שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל בְּיָמֵינוּ, מִקְלֶדֶת. וְכֵן הַכָּתוּב (ישעי’ ד, ב) “בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח” בְּגִימַטְרִיָּא קוּלְמוֹס. וְכֵן קוּלְמוֹס מְרַמֵּז עֶל גִּלּוּי הַסּוֹד הַכָּמוּס. וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א עַל הַזֹּהַר (פקודי רנה:) שֶׁמַּטֶּ”ה מְרַמֵּז עַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מ”ט פָּנִים, וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ה’ חֻמָּשִׁים. וְתוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הִיא לְחַבֵּר אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּחִינַת הַנִּסְתָּר, עִם הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּחִינַת הַנִּגְלֶה. וְכֵן הַמַּטֶּה מְרַמֵּז עַל דִּבְרֵי הַזֹּהַר עַל הַשְׁפָּעַת הַחָכְמָה וְהַכֶּתֶר לַמָּשִׁיחַ בְּסוֹד מָטֵי וְלָא מָטֵי. (שלח קסד:) וְאִיהִי תִּטּוֹל עֲטָרָה בְּפוּמְהָא וּתְשַׁוֵּי עַל רֵישֵׁיהּ דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא מָטֵּי וְלָא מָטֵּי. וּכְדִין כְּתִיב “תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז”. 

וְכֵן מוּבָא בָּ’אוֹר הַחַיִּים’ (בראשית מט, יא) “כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ” יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם ז”ל בְּזֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, כִּי גָּלוּת הָרְבִיעִי שֶׁבּוֹ יִגָּלֶּה הַגּוֹאֵל הָעָצוּם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד יִשְׂרָאֵל מִצְוַת עֵסֶק הַתּוֹרָה, וְזוּלַת זֶה יִתְעַכֵּב מִלָּבֹא, וְלָזֶה רָמַז בְּאָמְרוֹ “כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ”, פֵּרוּשׁ כִּי כֹּחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמְצֻפֶּה שִילֹה שְׁמוֹ הוּא בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְרוֹאִים שֶׁהַכֹּחַ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ הוּא בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְלוּ לְיַיִן. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘קוֹל הַתּוֹר’ בְּשֵׁם הַגְּרָ“א “כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה”, הַיְינוּ הִתְגַּלּוּת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁעִקַּר מְקוֹרוֹ הוּא מִצִּיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם, וְהַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְגַּלֶּה קִמְעָא קִמְעָא תּוֹרַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְהִיא תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא מֵהַגרי”מ מוֹרְגֶּנְשְׁטֶרְן שליט”א עַל הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמָּשִׁיחַ (ישעי’ נג, ה) “וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ”. שֶׁ“חֲבֻרָתוֹ” מְרַמֵּז עַל חִבּוּר תּוֹרַת הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר שֶׁהַמָּשִׁיחַ יַעֲשֶׂה, שֶׁמִּזֶּה תָבֹא הָרְפוּאָה לְיִשְׂרָאֵל. וְכֵן תּוֹרַת הָרָז וְהָרֶמֶז תָּבִיא מָזוֹר וּרְפוּאָה לְכָל הָעוֹלָם. וְכֵן “מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ” ר”ת שִׁמְעוֹ”ן, וְכֵן “נִרְפָּא לָנוּ” בְּגִימַטְרִיָּא אָדָם דָּוִד מָשִׁיחַ.

וְחָשׁוּב לְהוֹסִיף שֶׁכְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּסִינַי אֶת הַגּוּף שֶׁל הַתּוֹרָה, כָּךְ רשב”י גִּלָּה אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַתּוֹרָה, אֲבָל עֲדַיִן הֵם כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְחָסֵר הַחִבּוּר בֵּינֵיהֶם, הַיְינוּ לִלְמֹד אֶת תּוֹרַת הַנִּגְלֶה עַל פִּי יְסוֹדוֹת הַקַּבָּלָה שֶׁהִתְגַּלּוּ עַל יְדֵי רשב”י, וְחִבּוּר שְׁתֵּי הַתּוֹרוֹת יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא עַל יְדֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הַיּוֹצֵא מֵרוּת כְּדִלְעֵיל, וְאָז הֲבָנַת הַתּוֹרָה תִּהְיֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות קד:) שֶׁמְּגִלַּת רוּת הִיא בְּסוֹד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁמִּתְחַבְּרִים בִּבְחִינַת זִוּוּג זָכָר וּנְקֵבָה. וְזֶה מְרַמֵּז עַל חִבּוּר הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר יַחַד שֶׁיּוֹצֵא מִזַּרְעָהּ שֶׁל רוּת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘פְּרִי חַיִּים’ (קאמרנא) שֶׁעַל מָגֵנּוֹ שֶׁל דָּוִד הָיְתָה חֲקוּקָה צוּרַת מְנוֹרָה הַמְרַמֶּזֶת עַל חָכְמַת הַתּוֹרָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף סוֹפֵר שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי רוּ”ת הֵן הֶקֵּ”שׁ, לְרַמֵּז שֶׁהִיא עוֹשָׂה הֶקֵּשׁ בֵּין חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי דָּוִ”ד הֵן זה”ה, לְרַמֵּז שֶׁהוּא מְלַמֵּד אֶת הַסּוֹד שֶׁל זֶה כְּמוֹ זֶה לְחַבֵּר אֶת חֶלְקֵי הַתּוֹרָה. 

וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תרומה קעו:) שֶׁהַלּוֹמְדִים אֶת הַסּוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינָם מַרְגִּישִׁים תַּעֲנוּג, כְּמוֹ הָאוֹכְלִים חִטָּה לִפְנֵי טְחִינָתָהּ וַאֲפִיָּתָהּ וְכוּ’, וְהַלּוֹמְדִים סוֹד וּמְבִינִים אֵיךְ מִשָּׁם מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת תּוֹרַת הַנִּגְלֶה, וְכָל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, זוֹכִים לְתַעֲנוּג גָּדוֹל בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. נִרְאֶה דְּלָכֵן סִינַי נִקְרָא “בֵּית הַיָּיִן”וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר ‘אִמְרֵי נֹעַם’ שֶׁסִינַ”י ר”ת נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד. לְרַמֵּז שֶׁגַּם תּוֹרַת הַסּוֹד נִתְּנָה לְמֹשֶה בְּסִינַי. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו”ר ב, ד) שֶׁהַר סִינַי נִקְרָא הַר גַּבְנוּנִים, לְרַמֵּז שֶׁהוּא נָקִי כִּגְבִינָה בְּלִי מוּם. וְכֵן גְבִינָה בְּגִימַטְרִיָּא סוֹד.

מוּבָא בִּ’דְרָשׁוֹת חֲתַם סוֹפֵר’ (דף תז) “כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא”, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִדּוּשׁ תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא. פֵּרוּשׁ אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ כָּל תַּלְמִיד חָכָם בְּדוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ הַנִּקְרֵאת תּוֹרָה חֲדָשָׁה, הַתּוֹרָה הַהִיא מֵאִתִּי תֵצֵא לְעֵין כֹּל יִשְׁמְעוּ מִפִּי כִּי כָל דִּבְרֵי חֲכָמִים קַיָּמִים. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁיְּחַבְּרוּ אֶת הַנִּגְלֶה לַנִּסְתָּר יְגַלּוּ אֵיךְ כָּל חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁל כָּל הַדּוֹרוֹת אֲמִתִּיִּים, כֵּיוָן שֶׁהֵם מַתְאִימִים לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. וְכֵן נֹסַּח הַתְּפִלָּה ‘אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר’ בְּגִימַטְרִיָּא תּוֹרָה. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁהַכְּלָל אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה ר”ת מוֹאָ”ב, לְרַמֵּז שֶׁנִּיצוֹץ דָּוִד שֶׁבָּא מִמּוֹאָב מְגַלֶּה אֵיךְ אֶפְשָׁר לִלְמוֹד אֶת הַתּוֹרָה יָשָׁר וְהָפוּךְ, בִּבְחִינַת הֲפוֹךְ בָּהּ וַהֲפוֹךְ בָּהּ. וְלָכֵן מַזְכִּיר הַתּוֹסְ’ (ברכות ז:) אֶת הַכְּלָל הַזֶּה עַל פָּרָשַׁת אַבְרָהָם וּמִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים, כִּי שָׁם יָצָא אַבְרָהָם לְמִלְחָמָה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת לוֹט וּלְהָבִיא אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָעוֹלָם. וְכֵן מוּבָא בַּתּוֹסְ’ שָׁם שֶׁאַבְרָהָם הָיָה בֶּן ע”ג שָׁנִים כְּמִנְיַן חָכְמָ”ה כְּשֶׁיָּצָא לְהִלָּחֵם בַּמְּלָכִים לְהַצִּיל אֶת לוֹט כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ דָוִד הַמֶּלֶךְ. וּמִי שֶׁבָּא לְבַשֵּׂר לְאַבְרָהָם הָיָה עוֹג.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ויגש ב) בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הקב”ה לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶן תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי אָמְרוּ לוֹ הֵן, אָמַר לָהֶם תְּנוּ לִי עָרֵב שֶׁתְּקַיְּמוּ אוֹתָהּ, אָמְרוּ לוֹ בָּנֵינוּ יִהְיוּ עֲרֵבִים שֶׁלָּנוּ מִיָּד קִבְּלָן הקב”ה וְנָתַן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר “מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַדְתָּ עֹז”. נִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הִיא בִּבְחִינַת הֶבֶל, בְּיַחַס לְתוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְהֶבֶל זֶה הוּא בִּבְחִינַת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, שֶׁלּוֹמְדִים בְּדַרְגָּה נְמוּכָה בִּבְחִינַת הֶבֶל, לָכֵן נְתִינַת הַתּוֹרָה בְּדַרְגַּת הֶבֶל, הָיְתָה בִּזְכוּת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁלוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה ר”ת הֶבֶ”ל

מובא ב’סדר הדורות’ (ב’תתצ”ב) אחיה השילוני התגלגל ברשב”י. וכן מצינו במדרש (ילקוט בראשית סא) אמר רבי שמעון בן יוחאי אי בעי אברהם למקרביה מן גביה עד גבי ואנא מקרב מן גבי עד מלכא משיחא ואין לא בעי יצטרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרביה מן אברהם עד מלכא משיחא. וכן בפיוט ‘ואמרתם כה לחי’ נאמר: מָקוֹם בָּחַר בִּשְׁמַיָּא, עִם הַנָּבִיא אֲחִיָה, זֶה מִבְּנֵי עֲלִיָּה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. ושמעתי מהרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א ששילוני אותיות שיל”ה יו”ן היינו המשיח שנקרא שילה שיושב בפתח איטליא של יון. וכן בשמיא עם האותיות בגימטריא משיח. ורואים שהקשר הוא דרך השם שילה שהוא בגימטריא משה ומסמל את הקשר של משיח ומשה.