מוּבָא מֵהר"ש אוֹסְטְרוֹפְּלִי זצ"ל שֶׁהַכָּתוּב עַל חֹדֶשׁ נִיסָן "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם כד"ת הֶחָקוּק עַל מִצְחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁלְּשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בְּנִיסָן נִדּוֹנִין עַל הַתְּבוּאָ"ה ר"ת "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ" שנאמר על ביאת המשיח. וְכֵן חֹדֶשׁ נִיסָן נִרְמָז בַּכָּתוּב (תהילים ב, ו) "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי" וְהֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" בְּגִימַטְרִיָּא יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן נִיסָן תשפ"ה בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב "אֲנִי הוי"ה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" עִם הָאוֹתִיּוֹת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁחַג הַמַּצּוֹת תשפ"ה בְּגִימַטְרִיָּא בשורות טובות. וְכֵן ליל הסדר תשפ"ה בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד" עם המילים.
הָאוֹר שֶׁל פּוּרִים קָשׁוּר עִם פֶּסַח, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהָמָן נִתְלָה בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח, וּבְאוֹתוֹ יוֹם קוֹדֶם הַתְּלִיָּה הִרְכִּיב הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי עַל הַסּוּס, וְהָיָה מִשְׁתֵּה הַיַּיִן הַשֵּׁנִי. וּבַלַּיְלָה קוֹדֶם בליל הסדר נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. וּבְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הוֹשִׁיט אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְהָיָה מִשְׁתֵּה הַיַּיִן הָרִאשׁוֹן. וְהָמָן הֵכִין אֶת הָעֵץ. וְכֵן יְשׁוּעַת פּוּרִים בָּאָה לְאַחַר שֶׁהִתְעוֹרֵר רַעַשׁ בַּשָּׁמַיִם מִזֶּה שֶׁצָּמוּ בְּיוֹם א' דְּפֶסַח. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר ח, ט) "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" זוֹ אֶסְתֵּר שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בְּמִצְוַת בִּעוּר חָמֵץ. ומכל זה אנו רואים שחג הפסח זה הזמן המסוגל להכניע את קליפת פרס. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ד. לֵב שליט"א שֶׁנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּגִימַטְרִיָּא אִירַן. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' צִיּוֹן דָּוִד סִיבּוֹנִי שליט"א שֶׁלֵּיל הַסֵּדֶר בְּגִימַטְרִיָּא פָּרַס. וּבְגִימַטְרִיָּא פְּצָצַת גַּרְעִין.
בשנת 2025 לבריאת העולם לפי המנין שאנו מונים היום שמחשיבים את בריאת העולם כשנה שלימה, בְּלֵיל פֶּסַח הִצִּיל אַבְרָהָם אֶת לוֹט בְּמִלְחֶמֶת הַמְּלָכִים, כַּמּוּבָא בְּ'פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' (כז), וְהָיָה זֶה לְצֹרֶךְ הֻלֶּדֶת נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצֵא מִלּוֹט בשנת 2025 למנינם. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יד, יד) "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וְכֵן "כִּי נִשְׁבָּה" בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וְכֵן לוֹט בְּגִימַטְרִיָּא גְּאוּלָה, דְּלוֹט הוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ וְהַגְּאֻלָּה. נִרְאֶה דְּיֵשׁ רֶמֶז בְּדִבְרֵי מֶלֶךְ סְדֹם לְאַבְרָהָם (בראשית יד, כא) "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְרַמֶּזֶת עַל הַמַּלְכוּת שֶׁתִּשָּׁאֵר אֶצְלוֹ, וְהָרְכוּשׁ, אַדְּרַבָּה, שֶׁאַבְרָהָם יִקַּח כְּדֵי שֶׁלַּקְּלִפָּה תִּהְיֶה יְנִיקָה. וְכֵן הַפָּסוּק הַזֶּה הוּא הַפָּסוּק הַ358 מִתְּחִילַת הַתּוֹרָה כְּמִנְיַן מָשִׁי"חַ. וראה זה פלא האותיות לי"ל הסד"ר תשפ"ה התגלו בפסוק הזה בסינון ראשון בתורה, "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ". והאותיות שנשארו ביניהם הן נמא"ן מוא"ב, ויש כאן רמז ברור מה היה מונח בתוך הדברים של מלך סדום לאברהם בחג ראשון של פסח, שהוא מתנגד להוצאת הניצוץ של משיח שעתיד להתגלות ביום הזה בלי"ל הסד"ר תשפ"ה, והוא אומר נמא"ן מוא"ב, היינו שהוא לא מרשה להוציא את ניצוץ מואב שבו משיח שמתגלה ביום הזה. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שנמאן מואב בגימטריא קץ. וכפי שבארנו שמלך סדום רצה להלחם בקץ על ידי שהוא ישלוט בנשמת משיח. וכן האותיות סד"ר נאכ"ט התגלו בסינון אותיות ראשון בתורה בפסוק שמדבר על הצלת לוט מהפיכת סדום שגם היתה בערב פסח, (בראשית יט, א) "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט ישֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם". והוסיף הרה"ג ר' חיים שטרית שליט"א שליל הסדר ה'תשפ"ה בגימטריא גאולת ישראל פסח, ובגימטריא הפסוק שנאמר על מלך המשיח "ורוח אלהים מרחפת".
וזה גופא הסיבה ששרש הַמָּשִׁיחַ נוֹלַד לְאַחַר חֻרְבַּן סְדֹם, דְּקֹדֶם צָרִיךְ לְכַלּוֹת אֶת הָרָע וְאַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אֶת הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְכֵן רוֹאִים שֶׁלּוֹט יָצָא מִסְּדֹם בְּלִי שׁוּם רְכוּשׁ וּבְחֻרְבַּן סְדֹם נֶאֶבְדוּ כָּל רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנָיו. דְּבִזְמַן זֶה שֶׁלּוֹט הָיָה צָרִיךְ לִפְעֹל בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם לְהוֹלִיד אֶת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַצָּב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם שַׁיָּכוּת לִסְדֹם, וַאֲפִלּוּ הַיַּיִן שֶׁבְּנוֹתָיו הִשְׁקוּהוּ נִזְדַּמֵּן לָהֶם בַּמְּעָרָה וְלֹא הָיָה מִסְּדֹם. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית יט, יג), דְּכָךְ הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִסְּדֹם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יד, כג) "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ". וְכֵן נִרְאֶה שֶׁאַבְרָהָם ענה למלך סדום: (בראשית יד, כב) "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל הוי"ה אֵל עֶלְיוֹן", לְרַמֵּז עַל הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַמָּשִׁיחַ, (תהילים פט, כ) "הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם". הַיְינוּ שֶׁהַתַּכְלִית הָיְתָה הֲרָמַת הַנִּיצוֹץ שֶׁל משיח מֵהַקְּלִפָּה. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה"צ ר' חָנָא מִקָּאלְשִׁיץ זי"ע שֶׁסְּדֹ"ם ר"ת סְעֻדָּתָא דְּדָוִד מַלְכָּא, דְּבִזְמַן שֶׁנִּשְׁמַת דָּוִד הָיְתָה בִּסְדֹם הָיְתָה לָהֶם יְנִיקָה מִבְּחִינָה זוֹ, וְזֶה כָּל הַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בִּסְדֹם "כְּגַן ה'", יְנִיקָה מִגַּן ה' דֶּרֶךְ נִשְׁמַת דָּוִד. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁסְּדֹ"ם מְסַמֶּלֶת אֶת דָּוִד שֶׁשָּׁבוּי בְּתוֹךְ הַס"ם. וְכֵן סְדֹם וַעֲמֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט ויקרא תרנג) כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ חֵלֶק לֶעָתִיד לָבֹא בְּסֻכָּתָהּ שֶׁל סְדֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד". מַהוּ עֵמֶק סֻכּוֹת, זוֹ סֻכָּתָהּ שֶׁל סְדֹם שֶׁהָיְתָה מְסוֹכֶכֶת בְּשִׁבְעָה אִילָנוֹת שֶׁהֵן מְסוֹכְכוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, גֶּפֶן תְּאֵנָה וְרִמּוֹן וּפַרְסֵק וּשְׁקֵדִים וֶאֱגוֹז וּתְמָרִים עַל גַּבֵּיהֶם. רוֹאִים שֶׁהַשֶּׁפַע הַגָּדוֹל שֶׁל סְדֹם הָיָה בִּבְחִינַת סֻכָּה, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁיָּנְקוּ מִסֻּכַּת דָּוִד, זֶה הִשְׁתַּלְשֵׁל אֶצְלָם בְּצוּרַת סֻכָּה. וְלָכֵן הָיוּ שִׁבְעָה אִילָנוֹת, דְּמִסְפָּר שֶׁבַע מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת.
הקץ של הזהר למספר 1775 מכוון לשנת ה'תשפ"ה
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פקודי רכז:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים", וְכוּ' "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה", דְּאִינוּן אֶלֶף יוֹמֵי הַחוֹל, וְאִינוּן יוֹמֵי דְּגָלוּתָא. כְּמָה דְּאִית אֶלֶף יוֹמִין דִּקְדֻשָּׁה, הָכִי נַמִּי אֶלֶף יוֹמִין לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְעַל דָּא אִתְעָרוּ חֶבְרַיָּא, אִינוּן יוֹמִין דְּגָלוּתָא אֶלֶף שְׁנִין הֲווּ, וְעַל דָּא אִית אֶלֶף וְאִית אֶלֶף, וְאִינוּן אֶלֶף שְׁנִין דְּגָלוּתָא, אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל יְהוֹן בְּגָלוּתָא וְיִתְמַשְּׁכוּן יָתִיר, בְּהַנֵּי אֶלֶף שְׁנִין יִתְמַשְּׁכוּן. רוֹאִים מֵהַזֹּהַר שֶׁהָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי שֶׁנִּרְמָז בַּפָּסוּק "וְאֶת הָאֶלֶף", וּבַפָּסוּק "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה", נִקְרָא אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, בִּגְלַל שְׁלִיטַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי נִקְרָא אֶלֶף יוֹמִין דִּקְדֻשָּׁה בִּגְלַל שְׁלִיטַת הַקְּדֻשָּׁה. וְהַזֹּהַר מוֹסִיף שֶׁגַּם אִם תִּמָּשֵׁךְ הַגָּלוּת לְתוֹךְ הָאֶלֶף יוֹמִין דִּקְדֻשָּׁה, הוּא לֹא יִמָּשֵׁךְ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק עַל הָאֶלֶף הַזֶּה, הַיְינוּ: שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ. ולכאורה לפי הזוהר היינו צריכים להגאל מקסימום עד שנת תשע"ה, ומדוע לא ראינו את הגאולה. וכן מובא ב"עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שער נ' סוף פ"ג) גַּם בָּזֶה תָּבִין עִנְיַן הַגָּלוּת שֶׁהוּא אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, וְהָעִנְיָן כִּי הֵם ה' חֲסָדִים כָּל אֶחָד כָּלוּל מִק' הֲרֵי ת"ק כְּמִנְיַן כָּתֵ"ף יָמִין, וְה' גְּבוּרוֹת כְּמִנְיַן כָּתֵף שְׂמֹאל, הֲרֵי אֶלֶף, וּבִהְיוֹתָן בְּעֵץ הַדַּעַת נִקְרָא אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, יַעַן כִּי שָׁם הוּא טוֹב וְרָע שֶׁהֵם בָּר וְתֶבֶן, וְהַגָּלוּת הוּא הֱיוֹת אֵלּוּ הָאֶלֶף נְתוּנִים שָׁם תּוֹךְ הָרָע אֲשֶׁר שָׁם וְלִהְיוֹת כִּי גִּלּוּי הַחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת תּוֹךְ ז"א הוּא מֵהֶחָזֶה וּלְמַטָּה אֲשֶׁר שָׁם נה"י הַנִּקְרָא וָוֵי עַמּוּדִים, לָכֵן אֵלּוּ הֵם דֻּגְמַת הַקְּדֻשָּׁה "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים", וְהָבֵן זֶה. כִּי אֵין אֲחִיזַת עֵץ הַדַּעַת אֶלָּא בְּמָקוֹם הַגָּלוּי וְזֶה סוֹד "כָּל הַיּוֹם דָּוָה" אֶלֶף שְׁנִין. הַיְינוּ שֶׁהַפָּסוּק "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים", מְרַמֵּז עַל הָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי שֶׁהוּא בְּסוֹד "כָּל הַיּוֹם דָּוָה", וְנִקְרָא בַּזֹּהַר אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל, וְעוֹד שְׁבַע מֵאוֹת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי שֶׁבָּהֶם יֵשׁ אֲחִיזָה לַקְּלִפָּה, וְיֵשׁ עֵרוּב טוֹב וְרָע, וּבִשְׁנַת ה' אֲלָפִים תשע"ה יִפָּרְדוּ הַטּוֹב מֵהָרַע.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר נא, ו) "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה" כָּל מַה שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂין, עוֹשִׂין עַל פִּי מֹשֶׁה, מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אָמַר לָהֶם מֹשֶה בּוֹאוּ וַאֲנִי עוֹשֶׂה לִפְנֵיכֶם חֶשְׁבּוֹן, עַד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב שָׁכַח בְּאֶלֶף וְשִׁבְעָה מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל מַה שֶּׁעָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים, הִתְחִיל יוֹשֵׁב וּמַתְמִיהַּ אָמַר עַכְשָׁיו יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין יְדֵיהֶם לֵאמֹר מֹשֶה נְטָלָן, מֶה עָשָׂה הֵאִיר הקב"ה עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם עֲשׂוּיִים וָוִים לָעַמּוּדִים, אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּיְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. מִי גָרַם לוֹ עַל יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וּפִיְּסָן. וְלָמָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה בּוֹאוּ וְנַעֲסֹק בַּמִּשְׁכָּן וּנְחַשֵּׁב לִפְנֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה לֵיצָנֵי יִשְׂרָאֵל מְדַבְּרִים מֵאַחֲרָיו שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה" וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים ר' יוֹחָנָן אָמַר אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ שֶׁל זֶה, וּמַה הִיא רוֹאָה בוֹ כָּל יָמָיו, הקב"ה מְדַבֵּר עִמּוֹ כָּל יָמָיו הוּא מֻשְׁלָם לְהקב"ה, זֶהוּ "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה", ר' חָמָא אָמַר הָיוּ אוֹמְרִים חָמֵי קְדַל דִּבְרֵיהּ דְּעַמְרָם וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר לוֹ אָדָם שֶׁשָּׁלַט עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּהֵא עָשִׁיר כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה חַיֵּיכֶם נִגְמַר הַמִּשְׁכָּן אֶתֵּן לָכֶם חֶשְׁבּוֹן אָמַר לָהֶם בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן הֱוֵי "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן". וְרוֹאִים שֶׁמֹּשֶׁה שָׁכַח בִּתְחִלָּה אֶת הַמִּסְפָּר 1775 עַד שֶׁה' גִּלָּה לוֹ וְאָז נִתְפַּיְּסוּ יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁכָּאן טָמוּן הַקֵּץ כָּךְ צָפוּי לִהְיוֹת בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה שֶׁהַתַּאֲרִיךְ שֶׁל 1775 יַעֲבוֹר וִיסְתַּיֵּם וְאַחַר כָּךְ נָבִין אֶת עֹמֶק פְּנִימִיּוּתוֹ וְאָז יִתְפַּיְּסוּ יִשְׂרָאֵל. וביאר הרה"ג ר' יצחק נוסבוים שליט"א שהתאריך האמיתי הוא שנת ה'תשפ"ה שאז נתפייס ונבין את סוד הקץ שהיה בפסוק הזה, וכפי שמבאר ה'כלי יקר' את הפסוק הזה: (שמות לח, כא) אמרו במדרש כשבא משה ליתן חשבון חסרו מן המשקל אלף וז' מאות ושבעים וחמשה שקלים ושכח ולא היה יודע מה עשה בהם, יצתה בת קול ואמרה ואת האלף וז' מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים לקיים מה שנאמר "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". ונראה שבעל מדרש זה הרגיש בשני ההי"ן יתירים שנאמר "ואת האלף ושבע המאות" והוה ליה למימר ואלף ושבע מאות כמו שאמר למעלה "מאת ככר" ולא המאת ככר בה"א הידיעה, ולמה הזכיר ה"א הידיעה באלף ומאות שנזכר כאן, אלא ודאי שמשה שכח ולא ידע מה נעשה מהם. והיו ישראל מרננים אחריו לומר שלקחם לעצמו ויצא בת קול ואמר שאותו האלף הידוע אשר אמרתם וז' המאות הידועים אשר אמרתם שמשה לקחם לא כן הוא אלא עשה אותם ווים לעמודים. ורואים שהראיה שמשה שכח בתחילה מה עשה עם האלף שבע מאות חמישים וחמשה נרמז בשתי אותיות ה' שמיותרות לכאורה, ולפי זה יש כאן רמז ברור שצריך להוסיף על המספר 1775 שמתחיל מתחילת האלף החמישי עוד 10 שנים כנגד שתי אותיות ה', ואז נבין את עומק פנימיות הקץ שטמון במספר הזה שמגיע לשנת תשפ"ה. וכל זה נרמז בפסוק שמדבר על זמן הקץ הכמוס: (דברים לב, לד) "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי". שהוא הפסוק 5785 מתחילת התורה כנגד שנת ה'תשפ"ה אם מונים את הפסוק "ויהיו בני יעקב שנים עשר" לפי טעם עליון, המילים "הוּא כָּמֻס" בגימטריא ו"ו עמוד, וכן עמוד נרמז במילה "עִמָּדִי", וכשם שהווים האלה היו כמוסים ונתכסו ממשה, כך הקץ האחרון סתום ומכוסה, והפסוק ממשיך "חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי" רמז על מה שנאמר על הווים "וצפה ראשיהם" אותיות אוצ"ר פ"ה, וכן המילים "וחשק אותם" מרמזים על החתימה של "חתום באוצרתי".
וְכֵן מוּבָא בְּפֵרוּשׁ 'זֹהַר חָי' מֵרַבִּי יִצְחָק אַיְיזִיק מִקָּאמָרְנָא זצ"ל (פקודי) שֶׁהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כָּל הָאוֹתִיּוֹת א' ב' עִם אוֹתִיּוֹת מנצפ"ך, כְּשֶׁמְחַשְּׁבִים אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשתמנצפך הוּא 1775 לְרַמֵּז עַל הַפָּסוּק שֶׁל הַקֵּץ "וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים". ואם נוסיף גם את המילוי של האות יו"ד שכידוע לאות יו"ד יש כפל במילוי שלה דומה למה שיש לאותיות מנצפ"ך כפל באותיות הסופיות נגיע ל1785 שמרמז על שנת תשפ"ה כדלעיל. וְכֵן אוֹתִיּוֹת הָא' ב' מִתְחַלְּקוֹת לְ3; הָאוֹתִיּוֹת מֵא' עַד ט' הָעוֹלוֹת יַחַד 45, הָאוֹתִיּוֹת מי' עַד צ' הָעוֹלוֹת יַחַד 450, וְהָאוֹתִיּוֹת מִק' עַד ץ' סוֹפִית הָעוֹלוֹת יַחַד 4500. וְרוֹאִים שֶׁאוֹתִיּוֹת הָא' ב' קְשׁוּרוֹת לְמִסְפַּר 45 כְּמִנְיַן גְּאוּלָה אוֹ אָדָ"ם ר"ת אָדָם דָּוִד מָשִׁיחַ. כִּי סוֹד הַגְּאֻלָּה הוּא סוֹד הָאוֹתִיּוֹת.
וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל כ"ז אוֹתִיּוֹת כַּאֲשֶׁר אֶת הַכ"ב נְחַשֵּׁב גַּם כָּרָגִיל וְגַם בְּמִלּוּי: א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ' ק' ר' ש' ת'. מנצפ"ך. אָלֶ"ף בֵּי"ת גִּימֶ"ל דָּלֶ"ת הֵ"א וָא"ו זַיִ"ן חֵ"ת טֵ"ת יוֹ"ד כַּ"ף לָמֶ"ד מֶ"ם נוּ"ן סָמֶ"ךְ עַיִ"ן פֵּ"ה צָדִ"י קוֹ"ף רֵי"שׁ שִׁי"ן תָּא"ו. עוֹלָה 6000 כְּנֶגֶד 6000 שָׁנָה שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם וְנִבְרָא עַל יְדֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וְאֶת הַמנצפ"ך אֵין צֹרֶךְ לְחַשֵּׁב גַּם בְּמִלּוּי כִּי הֵן סוֹפִיּוֹת וְכוֹלְלוֹת אֶת הַכֹּל עַד סוֹף הַמִּלּוּי. וְכֵן מוּבָא מוּבָא בְּסֵפֶר 'וַיְכֻלּוּ' מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א (ע' קלה) שֶׁהַכָּתוּב הַמְסַיֵּם אֶת בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְאֶת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת (בראשית ב, א) "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" יֵשׁ בּוֹ כ"ב אוֹתִיּוֹת.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (תהילים ז) הִתְחִיל צֹוֵחַ, "עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע". עָנָהוּ הקב"ה וְאָמַר לוֹ, בֶּן תּוֹרָה אַתָּה וְלֹא עַם הָאָרֶץ, כְּתֹב לְךָ בְּלוּחַ אֶחָד אָלֶ"ף בֵּי"ת, וְאַחַר כָּךְ תֹּאמַר הוֹדִיעֵנִי אֶת הַקֵּץ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "וַיַּעְנֵנִי וַיֹּאמֶר כְּתוֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת". וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה". רוֹאִים שֶׁחֲבַקוּק שׁוֹאֵל אֶת ה' "עַד מָתַי", וַה' עוֹנֶה לוֹ שֶׁיִּקַּח לוּחַ וְיִכְתֹּב עָלָיו אֶת הָאַלֶּ"ף בֵּי"ת בְּמִלּוּיָן וְיֵדַע אֶת הַקֵּץ. וּכְעֵין זֶה מוּבָא בְּמִדְרָשׁ פְּלִיאָה (הובא בספר 'תפארת משה' עמוד ק"ל) שָׁאַל חֲבַקוּק אֶת הקב"ה עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, אָמַר לוֹ עַד שֶׁתִּכְתֹּב אָלֶ"ף בַּלּוּחַ. וְאִם נְחַשֵּׁב אָלֶ"ף לוּ"חַ בְּמִלּוּי הָאוֹתִיּוֹת אָלֶ"ף לָמֶ"ד פֵּ"ה לָמֶ"ד וָ"ו חֵי"ת. עִם הַשִּׁשָּׁה כּוֹלְלִים בְּגִימַטְרִיָּא תש"פ. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שכָ"ף בֵּי"ת אותיות בְּגִימַטְרִיָּא 1335.
וכן האותיות עבו"ר ח"ג המצו"ת תשפ"ה התגלו ברצף אותיות יחיד בתורה בפסוק שמדבר על תפילת פנחס שהוא אליהו הנביא: (תהילים קו, ל) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם". ולכן הפסוק ממשיך "וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם" כי תפילה זו היתה מיועדת "לדור ודור עד עולם".
5728 – מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לא, ו) "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" הוּא הַפָּסוּק הַ5727 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן, וּבִשְׁנַת 5727 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁה' עָשָׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עִם עַם יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וכן שמעתי בשם הג"ר שמואל יניב שליט"א שהפסוק שלפני כן (דברים לא, ד) "וְעָשָׂה ה' לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם" מרמז על חוסין מלך ירדן שנחל מפלה גדולה באותה מלחמה, ובפרט שממלכת חוסין נמצאת באותו מקום שהיתה ממלכת סיחון.
5766 – ההתנתקות מגוש קטיף ופינוי הישובים.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, טו) "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" הוּא הַפָּסוּק הַ5766 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לפי טעם עליון, וּבִשְׁנַת 5766 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם השלימו את תכנית ההתנתקות מישובי גוש קטיף ופנוי למעלה משמונה אלף תושבים. שמו של ראש הממשלה שרון שהיה אדם שמן, שעשה את הפינוי, ושמו של ראש מועצת חוף עזה אהרן צור שהיה ראש המועצה של גוש קטיף שפינו אותם נרמזים בפסוק: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ", יש כאן רמז ששרון נלחם בצור.
5767 – האיפונים הראשונים בעולם.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' יהונתן גליס שליט"א שהפסוקים (דברים לב, טז ואילך) "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ: וַיַּרְא יְהֹוָ"ה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו: וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם: הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים" הם הפסוקים 5767 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה עד 5774, והם כנגד השנים שבהם הגיע לעולם האיפונים ששינו את כל העולם, אנשים התמכרו לזה לראות תועבות ולבטל הזמן וכו' וכו', וזה מעורר חרון אף ה', כפי שהפסוקים אומרים: "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם".
5780 – מגיפת הקורונה בכל העולם.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (דברים לב, כח) "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" הוּא הַפָּסוּק הַ5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5780 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם התפשטה מגיפת הקורונה בכל העולם, וכולם היו אובדי עצות בלי תבונה לדעת מה לעשות. וגם בארץ ישראל היו אובדי עצות מבחינה פולטית שהלכו שוב ושוב לבחירות ולא הצליחו להקים שום ממשלה. וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה לְהָבִין מָה ה' רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁאִם נְחַשֵּׁב "כִּי" כָּפוּל "גוֹי אֹבַד" בְּגִימַטְרִיָּא תש"פ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּגֵּפַת כּוֹבִיד 19 שֶׁהִתְחִילָה בִּשְׁנַת תש"פ נִרְמֶזֶת בַּפָּסוּק שֶׁל תש"פ "כִּי גוֹי אֹבַד" וְ"גוֹי" בְּגִימַטְרִיָּא 19. וְכֵן "זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" ס"ת מָוֶ"ת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מְנַחֵם בַּרְהוּם שליט"א שֶׁהָר"ת וְס"ת שֶׁל הַפָּסוּק "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" עִם מִסְפַּר כ"ט שֶׁהוּא מִסְפַּר הַפָּסוּק עוֹלֶה 588 הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְכֵן "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ" בְּגִימַטְרִיָּא "זֹאת יָבִינוּ" וּבְגִימַטְרִיָּא אֵלִיָּהוּ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד. וְכֵן אִם נִמְנֶה אֶת הַפְּסוּקִים לְפִי טַעַם עֶלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ 5842 פְּסוּקִים בְּכָל הַתּוֹרָה, הַפָּסוּק 5780 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה הוּא: "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה". וּבְרַשִּׁ"י שָׁם "וּמֵחֲדָרִים אֵימָה" בַּבַּיִת תִּהְיֶה אֵימַת דֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ".
4289 – חובר ספר החוקים הרומי.
מוּבָא מֵהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר יט, ב) "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" הוּא הַפָּסוּק הַ4289 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה. וּבִשְׁנַת 4289 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם חובר ספר החוקים הרומי ששמו קורפוס יוריס קיוויליס, שממנו שואבים הגויים את החוקה שלהם עד היום. לרמז שכל יניקתם מחוקת התורה ואין להם מעצמם כלום.
4773 – נולד רבנו הרי"ף.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק שנרמז בו אותיות רי"ף (במדבר לג, טו) "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי" הוּא הַפָּסוּק הַ4773 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4773 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רבנו הרי"ף שחיבור תלמוד קטן שהודפס בסוף מסכתות התלמוד, לרמז על הקשר שלו למסירת התורה שבעל פה שקבלנו מסיני שנרמז בפסוק. וכן חז"ל דרשו את הפסוק שצריך ליסוע מרפיון ידים להתחזק בתורה, ורבנו הרי"ף חיזק את הרפיון ידים שהיה בזמנו והעמיד את כללי ההלכות. וכן הכינוי שלו אלפסי היה על שם העיר פאס שבמרוקו ששם למד וכתב את חיבוריו, ואפשר לראות את צירוף האותיות מעי"ר פ"ס בפסוק: "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי". וכן האות השלישית בפסוק "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי" נד"ח פ"ס רמז על רבנו הרי"ף שנאלץ לברוח מהעיר פס עקב הלשנת שוא שהלשינו עליו למלכות. וכן יצחק בן יעקב אלפס בגימטריא תרי"ג. וכן יצחק אלפס בגימטריא "במדבר סיני".
4788 – פטירת רבנו גרשם מאור הגולה.
הַפָּסוּק (במדבר לג, ל) "וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת" הוּא הַפָּסוּק הַ4788 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4788 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נפטר רבנו גרשם מאור הגולה שתיקן את חרם דרבנו גרשום שאיש לא ישא יותר מאשה אחת, וזה נרמז בפסוק הזה, כי חשמונה מרמז כידוע על אור החשמונאים של חנוכה שהוא האור של האות ה' ראשונה של שם יהו"ה ששם הסוד של יחוד אבא ואמא שהם תרין רעין דלא מתפרשין תמיד בבחינת יחוד ללא הפסק, שדוגמתו בעולם הזה אדם שנושא הרבה נשים ומתייחד הרבה, ומשם נסעו למוסרות רמז לשכינה שהיא האות ה' אחרונה של שם יהו"ה שנמצאת בגלות בבחינת בית האסורים, ואין לה יחוד עם בעלה קב"ה, ומגבלות המצב של בחינת בית האסורים של הגלות הכריחו לתקן שאדם לא ישא יותר מאשה אחת, ובזה אנחנו משתתפים במשהו עם השכינה שאין לה יחוד בגלות. וכן רבנו גרשם מאור הגולה מרמז בשמו על המצב של כלל ישראל שמגורשים בגלות, וכידוע שהוא חיבר את הסליחות על צעקת השכינה בגלות, כגון הסליחה: הָעִיר הַקֹּדֶשׁ וְהַמְּחוֹזוֹת. הָיוּ לְחֶרְפָּה וּלְבִזּוֹת. וְכָל מַחֲמַדֶּיהָ טְבוּעוֹת וגְנוּזוֹת. וְאֵין שִׁיּוּר רַק הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְהָשֵׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקֹב וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וכן רבנו גרשם בגימטריא 801 שזה מרמז על אור השמיני יחד עם הספרה 1 שמסמלת את ירידת האור למטה למגבלות המצב של מוסרות. וכן רבנו גרשם מאור הגולה עם האותיות והמילים בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד". וכן רבנ"ו גרש"ם נרמז בנוטריקון כמעט יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על נבוזראדן רב טבחים שאחרי חורבן בית המקדש וגלות ישראל השאיר מדלת העם קצת יהודים בארץ ישראל, וזה השתלשל לסמל שעדין יש סעד לשכינה בגלות: (מ"ב כה, יב) "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים וְאֵת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְהֹוָ"ה". והוסיף הרה"ג ר' א. כליל שליט"א שבשנת 4788 לבריאת העולם השתלשל בקליפה שמת קיסר הממלכה הביזנטית ששמו היה קונסטנטינוס השמיני, וחתנו רומנוס ירש את מקומו, ונרמז כאן הנסיעה מהשמונה של חשמונה, למוסרות שמרמז על רומנוס. ואחד הדברים שמובאים על רומנוס שעשה עם הכתרתו למלך: הוא רוקן את בתי הכלא מהאסירים שהיו עצורים ממסים שלא שולמו.
4801 – נולד רש"י הקדוש.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לג, מג) "וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת" הוּא הַפָּסוּק הַ4801 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4801 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רש"י הקדוש ששמו המלא לפי החיד"א ב'שם הגדולים' שלמה בן יצחק ירחי שעולה בגימטריא 863 והפסוק הזה הוא אחד משני פסוקים יחידים בתורה שעולים לגימטריא 863. וכן הפסוק שלפני שהוא כנגד השנה של עיבור רש"י "וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן" מרמז שנסעו מצלמי העבודה זרה להיות פנוים בתורה ובחכמתה, וכפי שמובא המעשה בספר 'שלשלת הקבלה' שאביו של רש"י זכה להוליד אותו בזכות שזרק אבן יקרה שהיתה ברשותו לתוך הנהר כשניסו להכריח אותו למכור אותה לעבודה זרה. וכן מובא בספר 'תולדות יצחק' (מסעי) "ויחנו בפונן", פונן הוא מספר מקו"ם, לרמז על הקב"ה שהוא מקומו של עולם. "ויחנו באבות", אבות לשון רצון ואהבה. פירוש שעל ידי זה שנתגלה להם מלכותו יתברך, נתעורר בם אהבה לעבודתו יתברך.
4855 – רצח היהודים במסעי הצלב בראשות הרוצח וילהלם.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לה, יב) "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט" הוּא הַפָּסוּק הַ4855 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4855 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נרצחו רבבות יהודים על ידי הרוצח וילהלם במסעות הצלב. והמילים וילהל"ם הרוצ"ח נרמזים בפסוק בר"ת: "וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט". וכן הפסוק עוסק בגואל הדם, ובמסעות הצלב הנוצרים טענו שהם באים לגאול את דמו של יש"ו כביכול מידי היהודים. ואת את המילה הרוצח מתרגם אונקלוס קטולא רמז לנוצרים הקטולים ששחטו ביהודים. והיה עוד רשע שעמד בראש מסעות הצלב ששמו גוטפריד מבוילון, והמילים "יָמוּת הָרֹצֵחַ" בגימטריא גוטפריד מבוילון הָרֹצֵחַ.
4837 – לידת הר"י מיגאש.
מובא מהרה"ג ר' אברהם ישעיהו טרופ שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (במדבר לד, כג) "לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד" הוּא הַפָּסוּק הַ4837 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4837 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נולד רבינו יוסף הלוי אבן מיגאש שהיה תלמידו של הרי"ף מגדולי רבותינו הראשונים. והפסוק מתחיל במילים "לבני יוסף" לרמז על רבי יוסף אבן מגאש, והמילה "לבני" בא"ל ב"ם אותיות מגא"ש. וכן שמו המלא רבינו יהוסף הלוי אבן מיגאש בגימטריא חניאל בן אפד שמוזכר בפסוק.
4901 – פְּטִירַת הָרִ"י מִגַּאשׁ.
כָּתוּב (דברים א, יג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". וּמוּבָא בְּרַשִּׁ"י (שם טו) אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶה וְלֹא מָצָא, אֶלָּא ג' אֲנָשִׁים צַדִּיקִים חֲכָמִים וִידוּעִים. וּמוּבָא בָּראב"ד עַל הָרִ"י מִגַּאשׁ, ('סדר הדורות', הר"י מיגאש) שֶׁאֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶה לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ, כִּי אִם הָיָה כָּמוֹהוּ הָיוּ מוֹצְאִים נְבוֹנִים. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם' שֶׁהַפָּסוּק (דברים א, יג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם", הוּא הַפָּסוּק הַ4903 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 4901 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִפְטַר הָרִ"י מִגַּאשׁ זצ"ל לָכֵן כַּבְיָכוֹל בַּפְּסוּקִים שֶׁאַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ כְּבָר לֹא מוֹצְאִים כָּמוֹהוּ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁהָרִ"י מִגַּאשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אֲנָשִׁים נְבוֹנִים.
אדם שמוסיף או גורע באבריו הוא נחשב לבעל מום, לכן גם במצות התורה אין להוסיף או לגרוע, על ישמעאל מצינו שהוא נקרא "פרא אדם", היינו יותר מדאי אדם, ומאידך עשו נקרא "אדמוני" בבחינת אדם קטן.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות יד.) אָמַר רַב כָּל הַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה. בֵּאַרְנוּ שֶׁבִּזְמַן תְּפִלָּה הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת מִזְבֵּחַ וְהַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת קָרְבָּן שֶׁנִּקְרָב עַל מִזְבַּח הַלֵּב וְעוֹלֶה לְמַעְלָה. נִרְאֶה דְּלָכֵן אָסוּר לָתֵת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, דְּמָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט יהושע יח) קָרְבָּנוֹת מְשִׂימִים שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְאַחַר הַתְּפִלָּה כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ לְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בִּרְכַּת שָׁלוֹם גַּם עַל חֲבֵרוֹ. אֲבָל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא הִקְרִיב קָרְבָּן וְלֹא זָכָה לְבִרְכַּת שָׁלוֹם מֵהקב"ה, אָסוּר לָתֵת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רמח.) וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹ לַבֶּן אָדָם לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ בַּבֹּקֶר, עַד שֶׁיְּבָרֵךְ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְבָּרֵךְ בָּרֹאשׁ וְאַחַר כָּךְ יִתְבָּרְכוּ אֲחֵרִים.
נִרְאֶה לְבָאֵר עִנְיַן בָּמָה, שֶׁבַּבָּמָה גַּם הִתְכַּוְּנוּ לְהַקְרִיב לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל הָיָה אָסוּר לְהַקְרִיב, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה אָסוּר הָיָה בָּזֶה אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּן הָאָדָם שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַשָּׁלוֹם מֵה' לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּרָכָה עַל חֲבֵרוֹ, זֶה כְּאִלּוּ הוּא מַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם מִשֶׁלּוֹ לְבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, וְזֶה כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. דְּבֶאֱמֶת רַק מַה שֶּׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵה', לְפִי חֻקֵּי הַתּוֹרָה שֶׁה' קָבַע, הוּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ בֶּאֱמֶת, וְלָכֵן זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה דְּהוּא מַחְשִׁיב אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת בַּדֶּרֶךְ שֶׁהוּא מֵבִין. וְזוֹ הוֹרָאָה לָאָדָם בְּכָל עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה' שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד אֶת ה' לְפִי הַחֻקִּים וְהַתּוֹרָה שֶׁה' קָבַע, וְלֹא אֵיךְ שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב מֵעַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ טוֹב לַעֲבֹד אֶת ה', וְאִם עוֹשֶׂה דְּבָרִים מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לַעֲבוֹדַת ה', אִם הֵם מְנֻגָּדִים לַתּוֹרָה זֶה עָלוּל לִהְיוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ בָּמָה, וּכְמוֹ שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה. וְכֵן בָּמָה בְּגִימַטְרִיָּא אֱוִיל הַמְסַמֵּל אָדָם חֲסַר דַּעַת.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ברכות י:) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", לֹא תֹאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם. הַיְינוּ שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, נִרְאֶה דְּמִי שֶׁאוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, יֵשׁ בָּזֶה סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר שָׁלוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, דְּאִם הַתּוֹרָה קָבְעָה שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אִם הוּא אוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה זֶה סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמַּחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ כְּבַעַל כֹּחַ עַצְמִי לֶאֱכֹל, מִבְּלִי שֶׁקִּבֵּל אֶת הַכֹּחַ מֵה'. וְלָכֵן מַמְשִׁיךְ הַכָּתוּב (ויקרא יט, כו) "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", דְּאֵלּוּ הַכְּשָׁפִים שַׁיָּכִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (שם לא) "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" דְּעוּ אֶת מִי אַתֶּם מַחֲלִיפִים בְּמִי. וְלָכֵן הַלָּשׁוֹן קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם, דְּבִזְמַן תְּפִלָּה הַדָּם שֶׁל הָאָדָם עוֹלֶה לְמַעְלָה כְּמוֹ דָּם שֶׁנִּזְרָק עַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'מִזְבֵּחַ לֵב', וְלָכֵן רַק לְאַחַר הַתְּפִלָּה נֶהְפָּךְ דָּמוֹ לִהְיוֹת דָּם שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת וּמִמֵּילָא הוּא יָכוֹל גַּם לֶאֱכֹל וּלְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת דֶּרֶךְ הָאֲכִילָה.
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקהל רטו:) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִקְרָא זֶה נִתְבָּאֵר, וְסוֹד הַדָּבָר כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל בְּלִי תְּפִלָּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל עַל דָּמוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל, חָשׁוּב הוּא כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן, לְפִי שֶׁבַּלַּיְלָה עוֹלָה הַנְּשָׁמָה לְהַבִּיט בְּסוֹד כָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הָרָאוּי לוֹ, וְנִשְׁאָר הָאָדָם בַּכֹּחַ הַהוּא שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּתוֹךְ הַדָּם כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַגּוּף, וְעַל כֵּן הוּא טוֹעֵם טַעַם מִיתָה, שֶׁהֲרֵי צַד הַטֻּמְאָה שׁוֹלֵט עַל הַגּוּף שֶׁנִּמְצָא בְּלִי נְשָׁמָה, וְכַאֲשֶׁר נִתְעוֹרֵר הָאָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִשְׁמָתוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, וְאֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם, אֶלָּא כֹּחַ הַדָּם בִּלְבַדּוֹ שֶׁנִּקְרָא נֶפֶשׁ, אוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בָּאָדָם תָּמִיד, וְזֶה נִתְבָּאֵר, וְכַאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל הָאָדָם הַתְּפִלָּה שֶׁל עֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, אָז נִתְיַשֵּׁב כֹּחַ הַדָּם בִּמְקוֹמוֹ, וְנִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַנְּשָׁמָה, וּמִתְיַשֶּׁבֶת עַל הַמָּקוֹם הַהוּא, וְאָז נִשְׁלָם הָאָדָם לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, הַנֶּפֶשׁ מִתְיַשֶּׁבֶת לְמַטָּה, וְסוֹד עִנְיַן הַנְּשָׁמָה לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן זֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם הָאֲכִילָה, גּוּפוֹ קַיָּם כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, וְנִשְׁמָתוֹ תַּעֲלֶה עַל מְקוֹם מוֹשָׁבָהּ כְּמוֹ שֶׁנִּצְרָךְ, וְאִם אוֹכֵל טֶרֶם שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, שֶׁאֵין כֹּחַ הַדָּם נִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ, הֲרֵי הוּא כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן, לְפִי שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ הַנָּחָשׁ לְהַעֲלוֹת לְצַד הַטֻּמְאָה וּלְהַשְׁפִּיל צַד הַקְּדֻשָּׁה, וּמִפְּנֵי מָה נִקְרָא זֶה הָאִישׁ שֶׁעֲמָלוֹ בַּצַּד הַהוּא מְנַחֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁעָמֵל בַּנָּחָשׁ הַהוּא לְהַגְבִּיר כֹּחוֹ שֶׁיִּתְחַזֵּק, וְזֶהוּ כְּמִי שֶׁעוֹבֵד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכוּ'. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְקַשֵּׁר מִי שֶׁאוֹכֵל קֹדֶם הַתְּפִלָּה לִמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן בִּבְחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן לָמְדוּ הַפּוֹסְקִים מֵהַזֹּהַר הַזֶּה שֶׁמִּי שֶׁיָּשֵׁן וְקָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה גַם קוֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל, כַּמּוּבָא בְּ'מִשְׁנָה בְּרוּרָה' (פט כח), כֵּיוָן שֶׁהַשֵּׁנָה הוֹרִידָה מִמֶּנּוּ אֶת הָאָלֶ"ף שֶׁל אָדָם, הֲרֵי הוּא בִּבְחִינַת דָּם עַד הַתְּפִלָּה, וְרַק הַתְּפִלָּה יְכוֹלָה לְהַחֲזִיר לָאָדָם אֶת הָאָלֶ"ף.
מוּבָא מֵהַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ (הובא ב'מעינה של תורה' פ' קדושים), שֶׁאָדָם קֹדֶם הַתְּפִלָּה נִקְרָא דָּם, וְרַק לְאַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל לִיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתּוֹסֵף לוֹ אָלֶ"ף וְנִקְרָא אָדָם, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", בְּעוֹד אַתֶּם נִקְרָאִים דָּם. וּמְקוֹרוֹ מֵהַזֹּהַר דִּלְעֵיל, שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל אֶת הַנְּשָׁמָה וְהָאָלֶ"ף רַק בַּתְּפִלָּה. וְקֹדֶם לָכֵן הֲרֵי הוּא דַּם הַנֶּפֶשׁ בִּלְבַד.
מָצִינוּ לְאַחַר חֵטְא הַמְרַגְּלִים כָּתוּב (דברים א, מא) "וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַה' אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה". הַיְינוּ שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם לְכַפֵּר חֶטְאָם, אֲבָל עָשׂוּ עַל דַּעַת עַצְמָם, מַה שֶּׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁכְּדַאי וְטוֹב לַעֲשׂוֹת, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל משֶׁה, וְנֶהֶרְגוּ.
נִרְאֶה לְבָאֵר הָאִסּוּר שֶׁל בַּל תּוֹסִיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד, ב) "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" דְּאָדָם אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַחְלִיט בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא יוֹסִיף עַל הַמִּצְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁמְּכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְרַק לְחז"ל הָיָה מֻתָּר לְהוֹסִיף, וְלַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (קהלת רבה ג, יח) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּתִיב "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". אֲבָל הַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין עָלָיו וְאֵין גּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ. אָמַר רַב יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבָּמָה נִתֶּרֶת אֶלָּא עַל יְדֵי נָבִיא וְאֵלִיָּהוּ עוֹמֵד וּמַקְרִיב בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל. רוֹאִים שֶׁלַּצַּדִּיקִים מֻתָּר לְהוֹסִיף, וְכֵן נָבִיא מֻתָּר לוֹ לְהַקְרִיב בַּבָּמָה, כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁרַק הֵם יוֹדְעִים מָתַי הַהוֹסָפָה הִיא רְצוֹן ה' בֶּאֱמֶת, אֲבָל לִפְשׁוּטֵי הָעָם יֵשׁ אִסּוּר תּוֹרָה לְהוֹסִיף עַל הַתּוֹרָה. וכן מובא מהג"ר צבי חשין שליט"א ששרש האיסור להוסיף או לגרוע נובע מזה שרמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה הם כנגד רמ"ח אברים של אדם ושס"ה גידין, ואדם שמוסיף או גורע באבריו הוא נחשב לבעל מום, לכן גם במצות התורה אין להוסיף או לגרוע, ולפי זה מבואר שלחז"ל היה מותר להוסיף, כי הם מוסיפים באופן של סיג לתורה ובהוספה שלהם אין חשש של בעל מום חס ושלום. ועוד מבאר שם שלכן התורה מסמיכה את האיסור בל תוסיף לעבודה זרה של פעור, "לא תוסיפו וגו' ולא תגרעו וגו', כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור וגו'", כמו שכתוב "והיה כאשר תריד ופרקת עולו", היינו כאשר תורי"ד להוסיף מתרי"ג לתרי"ד זה פריקת עול שיש בבעל פעור שאדם חושב שהוא מבין לבד איך לעבוד את ה' ומה להוסיף על ציווי ה'. ועוד מבאר שם שכלל ישראל נקראים אדם כמובא בחז"ל 'אתם קרויים אדם', ואדם מסמל שלימות של רמ"ח אברים ושס"ה גידים, מה שאין כן שבעים אומות שנכללים בעשו וישמעאל, על ישמעאל מצינו שהוא נקרא "פרא אדם", היינו יותר מדאי אדם בבחינה של בל תוסיף, שמידת החסד דקליפה שלו רוצה להתפשט יתר על המידה. ומאידך עשו נקרא "אדמוני" בבחינת אדם קטן, שהוא משרש בל תגרע, כיון שהוא משרש הגבורות דקליפה שרוצים לצמצם יתר על המידה.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים כב.) ר' נָתָן אוֹמֵר כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּבָר"ן שָׁם בִּזְמַן אִסּוּר הַבָּמוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ, דְּגַם בָּזֶה יֵשׁ סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ בַּבָּמָה, דְּכֵיוָן שֶׁהַתּוֹרָה מַתִּירָה דָּבָר זֶה, וְהוּא אָסַר עַל עַצְמוֹ אִסּוּר חָדָשׁ, וּמַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא מֵבִין וְיוֹדֵעַ לְבַד מַה שֶּׁצָּרִיךְ לֶאֱסֹר וְכוּ', יֵשׁ כָּאן סְרַךְ עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ בַּבָּמָה, דְּאָדָם צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לַתּוֹרָה וְלִרְצוֹן ה', וְלֹא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְכַמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי (נדרים כט.) דַּיֶּךָ בַּמֶּה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תמורה כה.) שֶׁאִם אָדָם אָמַר עַל בְּכוֹר בְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁנּוֹלַד, שֶׁבְּרֶגַע הַלֵּדָה הוּא יִהְיֶה עוֹלָה, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ. וְהַטַּעַם מוּבָא בַּגְּמָרָא דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִים. הַיְינוּ אַף עַל פִּי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹסִיף עַל צִוּוּי ה' שֶׁהַבְּהֵמָה תִּהְיֶה עוֹלָה כָּלִיל לַה', וְלֹא רַק בְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לַכֹּהֲנִים, אֵין שׁוֹמְעִים לוֹ, כִּי הקב"ה אָמַר שֶׁבְּהֵמָה זוֹ יָחוּל עָלֶיהָ דִּין בְּכוֹר, וּמַה שֶּׁהוּא מוֹסִיף אֵינוֹ רְצוֹן ה'.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה ד:) עֻלָּא אָמַר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת רוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י בָּמָה, עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּמְבֹאָר לְפִי דְּבָרֵינוּ, דְּגַסּוּת הָרוּחַ הִיא גַּם כֵּן כְּמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, דְּבַעַל גַּאֲוָה עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב, וְאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ לְמֵבִין מֵעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים מְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם, הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, וּכְדִלְעֵיל.
נִרְאֶה לְבָאֵר הַגְּמָרָא (מנחות פו:) יָכוֹל יְהֵא [שֶׁמֶן זַיִת] זָךְ פָּסוּל לִמְנָחוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר וְעִשָּׂרוֹן, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לַמָּאוֹר, אֶלָּא מִפְּנֵי הַחִסָּכוֹן, מַאי חִסָּכוֹן, אָמַר ר' אֶלְעָזָר, הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַיְינוּ שֶׁהַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה הִדְגִּישָׁה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לַמָּאוֹר דַּוְקָא, כְּדֵי שֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁלִּמְנָחוֹת פָּסוּל זָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל פִּי דִּין זֶה כָּשֵׁר, הַתּוֹרָה לֹא רָצְתָה שֶׁיּוֹצִיאוּ מָמוֹנָם לִקְנוֹת זָךְ שֶׁהוּא יָקָר. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, וּמַה בְּכָךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצִיאוּ הַרְבֵּה מָמוֹן, וִיהַדְּרוּ בַּמִּצְווֹת, וִינַדְּבוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ לִמְנָחוֹת, וּבִכְלָל בַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ כְּלָל שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי תּוֹרָה אֵין עִנְיָן בְּהִדּוּר זֶה, הַתּוֹרָה נָתְנָה לְהָבִין שֶׁאָסוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַזְבְּזוּ מָמוֹנָם עַל זֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמְּנוֹרָה, שֶׁשָּׁם יֵשׁ עִנְיָן דַּוְקָא בְּשֶׁמֶן זָךְ. רוֹאִים גַּם כָּאן שֶׁרַק מַה שֶּׁיֵּשׁ עִנְיָן עַל פִּי תּוֹרָה לְהַדֵּר וּלְהוֹסִיף, צָרִיךְ לְהַדֵּר וּלְהוֹסִיף, וְלֹא מַה שֶּׁאָדָם חוֹשֵׁב מֵעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה עִנְיָן.
הַפְתָּעוֹת עִם טְרַאמְפּ | הָרַב אַמְנוֹן יִצְחָק שְׁלִיטָ"א,
זה התשובה על על מה שהיה (ה' שולח לנו מסרים)
מה רצון השכינה –
