שמעתי מהרה"ג ר' ד. א. שליט"א שפוטין נרמז בפסוק שהוא הפסוק 5785 מתחילת התורה: (דברים לב, לג) "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר", והמשך הפסוק מדבר על הקץ: "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי", וכן הר"ת של "רֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" בגימטריא רוסיה, והס"ת של "וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" בגימטריא פתין. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. שִׁיפְמַן שליט"א שֶׁהַכָּתוּב "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" אוֹתִיּוֹת תַּנִּינִ"ם יַ"ם חֻתִּי"ם תימ"ן. רֶמֶז עַל הַנְּחָשִׁים שֶׁשּׁוֹרְצִים שָׁם, וְכֵן תֵּימָ"ן נִרְמֶזֶת בִּ"פְתָנִים".
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רמט:) שֶׁמְּבָאֵר בַּאֲרִיכוּת אֶת עִנְיַן הַלֵּדָה בְּב' שָׁנִים, וּמַשְׁמָע שָׁם בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁעִקַּר נְקֻדַּת הַלֵּדָה שֶׁל ב' מְשִׁיחִין הִיא בְּי"ד בְּנִיסָן. וְשָׁמַעְתִּי מהרה"ג ר' ג. פ. שליט"א שֶׁהַיָּם הָאָדֹם מְסַמֵּל בְּצוּרָתוֹ אֶת מְקוֹר הָאִשָּׁה שֶׁמִּסְתַּיֵּם בִּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מְקוֹם יְצִיאַת הַוָּלָד, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שְׁמוֹ הַיָּם הָאָדֹם רֶמֶז לִמְקוֹר הַדָּם שֶׁנִּרְמָז בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל אֶרֶץ תֵּימָן בִּתְחִלַּת הַמִּפְרָץ שֶׁל הַיָּם הָאָדֹם בִּמְקוֹם הָרֶחֶם לְרַמֵּז עַל בְּחִינַת אִמָּא שֶׁנִּרְמֶזֶת בְּמִסְפַּר שְׁמוֹנֶה שֶׁנִּקְרָא תְּמַנְיָא שֶׁקְּשׁוּרָה עִם הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְכֵן הַחוּתִּים בְּתֵימָן מְרַמְּזִים עַל הָאוֹת חֵ"ת סוֹד הַמִּסְפָּר שְׁמוֹנֶה שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הָאִמָּא סוֹד הָרֶחֶם. וְכֵן הָעִיר צַנְעָא מְרַמֵּז עַל מְקוֹם הַצְּנִיעוּת שֶׁמְּסַמֵּל הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֵׁם אֶרֶץ גִּיבּוֹטִי בְּגִימַטְרִיָּא וָלָד אוֹ חֶבֶל שֶׁמְּרַמֵּז עַל חֶבְלֵי לְיָדָהּ. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'תִּקּוּנִים חֳדָשִׁים' לָרַמְחַ"ל (תיקונא תליסר) בְּבֵי מַקְדְּשָׁא הָווּ תְּרֵין חֲצוֹצְרוֹת לָקֳבֵל תְּרֵין בָּתִּים. שׁוֹפָר בִּגְוֵיְיהוּ דָּא צַדִּיק. וְרוֹאִים שֶׁשְּׁתֵּי הַחֲצוֹצְרוֹת הֵן כְּנֶגֶד אִמָּא וּמַלְכוּת בְּסוֹד נוּקְבָא, וְהַשּׁוֹפָר מְסַמֵּל אֶת הַצַּדִּיק יְסוֹד בִּבְחִינַת זָכָר.
לָכֵן מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מִלְחָמָה נֶגֶד יִשְׂרָאֵל מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה דַּוְקָא מִיּוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁסּוֹד הַמִּלְחָמָה שֶׁהִתְחִילָה בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה הָיְתָה בְּסוֹד הַנָּחָשׁ שֶׁהִכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה, וְשָׁם הַנְּקֻדָּה שֶׁל תְּחִלַּת הָרֶחֶם מְקוֹם הַכָּשַׁת הַנָּחָשׁ, לָכֵן זֶה מַשְׁפִּיעַ דַּוְקָא עֲלֵיהֶם. וְכֵן הָעִיר אֵילַת שֶׁנִּמְצֵאת בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל תְּעָלַת הַלֵּידָה שֶׁנֶּגְדָּהּ הֵם נִלְחָמִים מְרַמֶּזֶת עַל הָאַיָּלָה שֶׁהִיא סֵמֶל לַשְּׁכִינָה שֶׁהַנָּחָשׁ מַכִּישׁ אוֹתָהּ בְּרַחְמָהּ לְהוֹלִיד מָשִׁיחַ. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל סָמוּךְ לָעִיר אֵילַת נַחַל שֶׁחוֹצֶה אֶת הָרֵי אֵילַת וּשְׁמוֹ נַחַל רֶחֶם, רֶמֶז עַל רֶחֶם הָאַיָּלָה שֶׁקָּשׁוּר עִם הַמָּקוֹם הַזֶּה. גַּם הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּסָמוּךְ לְנַחַל רֶחֶם הָאֵזוֹר שֶׁל בִּקְעַת תִּמְנָע, שֶׁבְּמֶרְכָּזוֹ הַר תִּמְנָע שֶׁגָּבְהוֹ 453 מֶטְרִים כְּמִנְיַן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְיֵשׁ שָׁם שְׁנֵי נְחָלִים שֶׁשְּׁמָם נַחַל תִּמְנָע וְנַחַל נְחֻשְׁתָּן, וְכַיָּדוּעַ נְחֹשֶׁת הִיא מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. צֶבַע הַסְּלָעִים שָׁם הוּא אָדֹם רֶמֶז לְשֹׁרֶשׁ אֱדוֹם בִּקְדֻשָּׁה וּבַקְּלִפָּה אַדְמוֹנִי כְּנֶגֶד אַדְמוֹנִי הַהֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַיָּם הָאָדֹם, וְכֵן הִשְׁתַּלְשְׁלוּ בַּמָּקוֹם עַמּוּדֵי אֶבֶן עֲנָקִיִּים שֶׁמְּכֻנִּים עַמּוּדֵי שְׁלֹמֹה, מִשּׁוּם שֶׁמָּצְאוּ בַּמָּקוֹם מִכְרוֹת נְחֹשֶׁת מִזְּמַן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁתִּמְנַע אֵם עֲמָלֵק הִיא הַקְּלִפָּה שֶׁמַּלְבִּישָׁה עַל שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ, הִיא הָיְתָה תְּאֵבָה לִדָּבֵק בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לִינוֹק מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן הוֹלִידָה תִּמְנָע אֶת עֲמָלֵק מֵאָבִיהָ, דּוֹמֶה לִבְנוֹת לוֹט שֶׁהוֹלִידוֹ מֵאֲבִיהֶן אֶת שֹׁרֶשׁ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מַמָּשׁ בִּבְחִינַת זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְכֵן בִּשְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים מְעֹרָב עִנְיַן הַזְּנוּת, וְכֵן יְהוּדָה הוֹצִיא אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל מָשִׁיחַ בְּתִמְנָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. שִׁיפְמַן שליט"א שֶׁאוֹתִיּוֹת הַיָּ"ם הָאָדוֹ"ם נִרְמָזוֹת בְּאוֹת רְבִיעִית בַּפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל דַּם נִדָּה מֵהַמָּקוֹר וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה: (זכריה יג, א) "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ".
הַמֵּצַר שֶׁל תֵּימָן הִשְׁתַּלְשֵׁל בִּתְחִלַּת הַמִּפְרָץ שֶׁנִּקְרָא בַּאבּ אֶל מַנְדַּב שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שַׁעַר הַדְּמָעוֹת, וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ הַמָּקוֹם מְסַמֵּל אֶת צַעַר הַלֵּדָה וְהַדְּמָעוֹת. וְכֵן בַּא"בּ אֶ"ל מַנְדַּ"ב נִרְמָז בְּנוֹטָרִיקוֹן יָחִיד בַּתַּנַ"ךְ בְּאוֹת שְׁלִישִׁית מִסּוֹף הַמִּלָּה בַּכָּתוּב עַל מַעֲשֵׂה דָּוִד וּבַת שֶׁבַע בּוֹ נִפְגַּם הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן: (תהילים נא, ב) "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע". וְכֵן בַּ"בּ אֶ"ל מַנְדַּ"ב נִרְמָז בְּאוֹת שְׁנִיָּה בַּפָּסוּק בו מֻזְכָּרוֹת חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּלְחָמָה, וּמֻזְכָּר יוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם, רֶמֶז בָּרוּר עַל מִלְחָמָה בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה כְּשֶׁהַנָּחָשׁ נִכְנָס בֵּין הַחֲצוֹצְרוֹת לְהַכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה: (במדבר י,ט) "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִֹי שליט"א שֶׁהַמִּלְחָמָה סְבִיב הַמֵּצָר בַּאב אֶל מַנְדַּב שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בַּעֲרָבִית שַׁעַר שֶׁל דְּמָעוֹת, מְרַמֶּזֶת שֶׁמִּשָּׁם תִּפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג הַנּוֹרָאָה.
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' טוּבְיָה שְׁרַגַּאי שליט"א שֶׁלָּכֵן נִקְרֵאת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה "עֶרְוַת הָאָרֶץ" הֱיוֹת שֶׁנִּמְצֵאת בִּמְקוֹם הָעֶרְוָה. וְכֵן וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז עַל הַחוּתִּים בְּתֵימָן בַּתַּרְגּוּם עַל הַכָּתוּב שֶׁיַּעֲקֹב מוֹרֶה לְבָנָיו לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם: (בראשית מב, ב) "וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה", וּמְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: חוּתוּ לְתַמָּן.
שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הרה"ג ר' ח. ה. שליט"א שֶׁחוּתִּי"ם אֵילַ"ת נִרְמָזִים בָּר"ת בְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה: 'אַתָּה יְהֹוָה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי' וּבֵין הָר"ת אֵילַ"ת לָר"ת חוּתִּי"ם יֵשׁ תֵּבַת 'רַחֲמֶיךָ' לִרְמֹז עַל רַחֲמֵי ה' שֶׁמַּצִּילֵנוּ מִכָּל אוֹיְבֵינוּ. וְכֵן חוּתִּי"ם ר"ת הַכָּתוּב עַל מֶלֶךְ תֵּימָן: (בראשית לו, לד) "וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי". וְחוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי קָשׁוּר עִם הַקְּלִפּוֹת שֶׁמַּלְבִּישֹׁות עַל מָשִׁיחַ, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'קוֹל בָּרָמָה' לְרַבִּי יַעֲקֹב צֶמַח (קלא) חֻשָׁם הוּא מָשׁוּחַ לְמֶלֶךְ כַּנִּזְכָּר כָּאן, וְנִרְאֶה לִי מָשׁוּחַ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מָשִׁיחַ הֵם אוֹתִיּוֹת חֻשָׁ"ם עִם אוֹר הַפְּנִימִי שֶׁהוּא בְּחִינַת י' הֵם מָשִׁיחַ. וְהִנֵּה כְּתִיב חַ"יִּים שָׁ"אַל מִ"מְּךָ ר"ת חֻשָׁ"ם וְס"ת מֶלֶ"ךְ, וְרוֹצֶה לוֹמַר חַיִּים שָׁאַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּ'יַלְקוּט רְאוּבֵנִי' שֶׁחוּשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי קָשׁוּר עִם עִנְיַן הַמְּהִירוּת מִלְּשׁוֹן חוּשָׁה, וְיֵשׁ רֶמֶז עַל בְּחִינַת אֲחִישֶׁנָּה שֶׁה' מֵחִישׁ אֶת הַגְּאֻלָּה: (וישלח) "חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי", מִלְּשׁוֹן חוּשָׁה שֶׁהִיא מְמַהֶרֶת לְקַטְרֵג וּלְהָבִיא פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם, מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹנֶה עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
וְהרה"ג ר' י. מ. ה. שליט"א רָצָה לוֹמַר שֶׁצּוּרַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַיָּם הָאָדֹם עִם שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת הַיָּם שֶׁנִּכְנָסוֹת בְּיַם סוּף מְסַמֶּלֶת צוּרַת נָחָשׁ תַּנִּין שֶׁפִּיו פָּתוּחַ וּבָא לְהַכִּישׁ אֶת רֶחֶם הָאַיָּלָה שֶׁנִּרְמֶזֶת בָּעִיר אֵילַת וּבְנַחַל רֶחֶם הַסָּמוּךְ לְאֵילַת, וְלָכֵן פַּרְעֹה הַתַּנִּין הַגָּדוֹל רוֹבֵץ בַּמַּיִם שָׁם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (יחזקאל כט, ג) "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִ"ה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". וְהַדְּבָרִים מִתְחַבְּרִים לְמַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ, כִּי חַוָּה הִיא מִלְּשׁוֹן חִוְיָא כַּיָּדוּעַ שֶׁשֹּׁרֶש הַנָּחָשׁ בִּיסוֹד הָאִשָּׁה, לָכֵן הוּא תָּאֵב לַמָּקוֹם הַזֶּה, וּשְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת נִרְמָזוֹת בַּמָּקוֹם כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כ"ח עיתים בקהלת מתחלקים לששת אלפים שנים שהעולם קיים.
כָּתוּב (קהלת ג, א) "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם וְגוֹ' אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף". מוּבָא בְּשֵׁם הַגְּרָ"א (הובא ב'לב אליהו' בשלח) שֶׁבְּסֵפֶר קֹהֶלֶת מְחֻלָּקִים הַזְּמַנִּים לְכ"ח עִתִּים שֶׁמַּתְחִילִים מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד סוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה. וכן מובא בספר 'מגלה עמוקות' (ויצא) כ"ח עתים ללבנה מוזכר בקהלת והן הן כ"ח עתים מן תחלת בריאת עולם עד סוף ימי המשיח, כבר כתב מהר"ש מלכו באיגרת שלו ששלח לבני ארץ ישראל קודם ה' ששרפו ה', "עת ללדת" אדם הראשון שנולד ואחר שחטא ביום אכלך ממנו "עת למות". "עת לקרוע" שרבו המינים וחלקו על התורה גם עשו התורה לכמה תורות , עת לספוד" שבא אונקלס הגר וכמה גרים עמו ועשו תרגום לתורה, ואז התקינו קליפת נוגה שהיא סביב לקדושה, ועל זה אמר שלמה "שחורה אני" שהתורה לובשת שק בגלות ושערי תורה נעולים מבחוץ, היא שחורה ובפנים נאוה, כאהלי קדר זה אונקלס שהיה מן הקדרים ועשה אהל מפרס ומסך לתורה ומלבן ומצהיב התורה שהם מלובנים כיריעות שלמה, ולבסוף "עת מלחמה" גוג ומגוג, "ועת שלום" ושבתי בשלום אל בית אבי כי זה הוא אחרון של כ"ח עתים. וְשָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יְהוֹנָתָן גֶּלִיס שליט"א שֶׁבֵּאֵר עַל פִּי מַה שֶּׁשָּׁמַע מֵהרה"ג ר' א. שַׁרְקִי שליט"א, אִם נְחַלֵּק אֶת הַ6000 שָׁנִים שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם לְכ"ח נְקַבֵּל 214.2 וְיוֹצֵא בְּדִיּוּק, שֶׁבְּי"ז בְּתַמּוּז שְׁנַת תשפ"ו אָנוּ נִכְנָסִים לַ214.2 שָׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁמַּקְבִּילוֹת לָעֵת הָאַחֲרוֹן בְּקֹהֶלֶת, "עֵת שָׁלוֹם". ועד אז צריכים להסתיים כל המלחמות כולל מלחמות גוג ומגוג שעליהו ניבאו הנביאים. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הָעֵת מִלְחָמָה הִתְחִילָה בְּאֶמְצַע שְׁנַת תקע"ב, וּבְדִיּוּק בְּשָׁנָה זוֹ בְּי"ד בְּתַמּוּז פָּרְצָה מִלְחֶמֶת נַפּוֹלֵיאוֹן, שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל רָאוּ בָּהּ אֶת תְּחִלַּת מִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג. וכן מובא בספר 'חית קנה' מרבי שלמה מולכו: "עת מלחמה" כד יאספו כל העמים לארץ הצבי כדכתיב "ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה": "ועת שלום" כשיצא ה' ונלחם בגוים והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים, ויגלה לנו משיח בן דוד, ודבר שלום לגוים, ומשלו מים עד ים, ויתעורר עלינו עת רצון, ויתמו העתים אשר תחת הירח אשר להם השתנות, עתים לטובה ועתים לרעה כימי הלבנה, וזהו שאמר "ורב שלום עד בלי ירח וירד מים עד ים".
צפנים מאת הרה"ג ר' נ. דויטש שליט"א
שם המבצע שהשתלשל בעזה: עו"ז וחר"ב עז"ה בדרו"ם תשפ"ה תימ"ן ק"ל שפ"ר, עובר פסוקים של גאולת מצרים.
יו"ם משי"ח אבי"ב ה'תשפ"ה.
אד"ר ה'תשפ"ה ק"ץ משי"ח בדילוג 66 אותיות כמנין בן דוד.
משה ניתן בתיבה בין קני הסוף, לרמז שמשה בגאולה העתידה בוקע את הים על ידי הקנה שהוא הקולמוס של משיח
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית כ.) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא", טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּלֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן בִּלְעָם הָרָשָׁע. אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי קִלְּלָן בַּקָּנֶה, אָמַר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם" מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן, דָּמְמוּ הָרוּחוֹת עָמַד הַקָּנֶה בִמְקוֹמוֹ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין בְּמַיִם הַתּוֹרָה אִם הֵם גּוֹלִין, גִּזְעֵיהֶן מַחֲלִיפִין, וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, וַאֲפִלּוּ כָּל גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִכֹּחַ הַתּוֹרָה. אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָן בְּאֶרֶז שֶׁנֶּאֱמַר "כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם". מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, וְאֵין שָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵינוֹ הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן, כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. ורואים שאחיה השילוני שהיה רבו של רשב"י קילל את ישראל בקנה שמסמל את הסטרא אחרא, לרמוז להם שאם ישתמשו בקנה לעמוד במקום המים שזה התורה, ולעשות ממנו קולמוס לכתוב בו חידושי תורה ימתיקו את כל הדינים ואף אחד לא יוכל לעקור אותם ולהזיז אותם ממקומם.
מָצִינוּ בַּזֹּהַר חָדָשׁ (תיקונים) וּבַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה תּוֹרָה תִּהְיֶה לְיִשְֹרָאֵל כְּמוֹ הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךְ הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן "וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר". בְּסוֹ'ף פ"ו יָמִים דַּרְגָּה שֶׁל גְּאֻלָּה, נֶאֱמַר בְּךְ וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר, שֶׁהוּא אוֹר הַתּוֹרָה. וְמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מג.) בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה הַכֹּל בְּיַם הַתּוֹרָה, מַטֶּה שֶׁלּוֹ שֶׁקּוֹרֵעַ בּוֹ הַיָּם, זֶה קֻלְמוֹס, רוֹאִים שֶׁלַּמָּשִׁיחַ יִהְיֶה מַטֶּה, וְזֶה יִהְיֶה קֻלְמוֹס, שֶׁבּוֹ יִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּבָזֶה יִקְרַע אֶת יַם הַתּוֹרָה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. וביאר הרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שעל זה נאמר על משה "וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר" כפי שאומר הזהר שזה מרמז על סוף הימים בזמן הגאולה, שאז ישתמש המשיח שהוא משה בקנה מקני הסוף לכתוב חידושי תורה ויבקע את ים סוף. וכפי שמבאר רש"י (שמות ב, ג) "ותשם בסוף" הוא לשון אגם ודומה לו "קנה וסוף קמלו". וכן מצינו שִׁיטַת ר' אֱלִיעֶזֶר בַּגְּמָרָא (סוטה יב.) עַל הַכָּתוּב "וַתָּשֶֹם בַּסּוּף עַל שְֹפַת הַיְאֹר". "בַּסּוּף", בְּיַם סוּף מַמָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ שָׁם שִׁיטַת ר' חֲנִינָא בַּר פָּפָּא (יב:) אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶשְֹרִים וְאֶחָד בְּנִיסָן הָיָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי שֶׁעָתִיד לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם בְּיוֹם זֶה יִלְקֶה בְּיוֹם זֶה. וְרוֹאִים שֶׁמּשֶׁה נִתַּן בַּתֵּבָה בְּיַם סוּף מַמָּשׁ, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָתִיד הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרֹעַ אֶת יַם סוּף, וְנִצַּל בְּדֶרֶךְ נֵס, לְסַמֵּל שֶׁהַצָּלַת יִשְֹרָאֵל בִּקְרִיעַת יַם סוּף הִיא בִּבְחִינַת הַצָּלַת משֶׁה בַּתֵּבָה. וכפי שבארנו שמשה ניתן בתיבה בין קני הסוף, לרמז על ההצלה בקריעת ים סוף שהיא תהיה גם ההצלה בגאולה העתידה בכח המטה שבוקע את הים שהוא יהיה הקנה והקולמוס של משיח בזמן הגאולה שיבקע את הים. וכן קריע"ת י"ם סו"ף אותיות יו"ם עתי"ק ספ"ר, כמובא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פסח יב) "מַה תִּצְעַק אֵלָי", אֵלָי דָּיְיקָא בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא. ורואים שביום של קריעת ים סוף האירה הארת עתיק, בסוד כתיבת חידושי תורה בספר. וכן הכלי של הדיו נקרא קס"ת בא"ת ב"ש אח"ד, שעל ידי הקולמוס של משיח יתגלה ה' אחד ושמו אחד.
והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהאותיות וקנ"ה ל"ך חב"ר כתב"ת דב"ר תור"ה מופיעות בסינון אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר על מלך המשיח ומזכיר "עט סופר": (תהילים מה, ב) "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם". ואפשר גם לראות רצף אותיות: כתיב"ת שפ"ע דבר"י תור"ה יפיפיי"ם נמצ"א מ"ן: "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם".
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת נו:) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם, וְעָלָה בּוֹ שִׂרְטוֹן, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי. וּמוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (תהילים תלו) "גְּעַר חַיַּת קָנֶה", כִּי יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, סִטְרָא דִּמְסָאֲבָא הַנִּקְרָא חָמֵץ, וְסִטְרָא דִּקְדֻשָּׁה הַנִּקְרָא מַצָּה, וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַחֵי"ת, תִּשָּׁאֵר ה'. וּכְשֶׁיַּחְתֹּךְ רֶגֶל זוֹ הַק' שֶׁל קָנֶ"ה, יִשָּׁאֵר הִנֵּ"ה, בְּסוֹד "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם". וְזֶהוּ גְּעַר חַיַּ"ת [חֵי"ת], וְק' דְּקָנֶ"ה, וַחֲתָכָם וְעָשָׂה אוֹתָם הֵהִי"ן, וְיַעֲשׂוּ מֵחָמֵץ מַצָּה, וּמִקָּנֶה הִנֵּ"ה. וְזֶה סוֹד נְעִיצַת הַקָּנֶה בַּיָּם, רוֹצֶה לוֹמַר רֶגֶל זֹאת הַק' נִתְאָרְכָה, וְנָעֲצָה בַּיָּם שֶׁהִיא ה' תְּתָאָה, הַנִּקְרָא יָם, וְהוֹרִידָהּ לַחִיצוֹנִים. וְק' שֶׁל זֹאת הַקָּנֶה שֶׁנִּתְאָרְכָה מֵהִנֵּה, הוּא שֶׁהֶעֱלָה שִׂירְטוֹן. רוֹצֶה לוֹמַר, קַו אָרֹךְ מִרֶגֶל הַק'. וְעָלֶיהָ נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי וְכוּ', וּבָזֶה הַשִּׂירְטוֹ"ן יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שָׂטָ"ן רְוָיָ"ה, לְמַעַן שְׂפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, וְנִבְנְתָה צוֹר מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְכְשֶׁיֵּשׁ יְנִיקָה לַחִיצוֹנִים הַהִנֵּ"ה מִתְהַפֵּךְ לְקָנֶ"ה דֶּרֶךְ הָרֶגֶל שֶׁל הַק'. והעצה לזה להשתמש בקנה למים של התורה כדלעיל, ואז זוכים לגאולה ולקיום הפסוק "גְּעַר חַיַּת קָנֶה", וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁהִנֵּ"ה ר"ת הַכָּתוּב (שמות כו, לה) "הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן", ובמנורה היו קנים שמרמזים על השתמשות בקנה לקנות חכמה שנרמזת במנורה.
וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (פנחס רנא:) ר' שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר "גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים". "גְּעַר חַיַּת" זוֹ חַיָּה שֶׁנֶּאֱחַז בָּהּ עֵשָׂו, "קָנֶה" שָׁנִינוּ שֶׁבַּיּוֹם שֶׁלָּקַח שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בַּת פַּרְעֹה, בָּא גַּבְרִיאֵל נָעַץ קָנֶה בַּיָּם הַגָּדוֹל וְעָלָיו נִבְנְתָה הָעִיר שֶׁל רוֹמִי, מַהוּ "קָנֶה" זֶה הַזָּכָר שֶׁל זוֹ הַחַיָּה הָרָעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַד קָטָן בְּהֵאָחֲזוּת הַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה הוּא קָנֶה שֶׁנָּעַץ בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא שׁוֹלֶטֶת עַל הָעוֹלָם, וְעַל שִׁלְטוֹן זֶה כָּתוּב "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ", קָנֶה שִׁלְטוֹן וְרֹאשׁ לְכָל מְלָכִים, "קָנֶה" שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ כְּקָנֶה זֶה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי חַיִּים' שֶׁקָּנֶה וְוֶשֶׁט הֵם בְּסוֹד חַשְׁמַל, וֶשֶׁט שֶׁבּוֹ אֲכִילָה בַּחֲשַׁאי, הוּא בְּחִינַת חַשׁ, וְקָנֶה שֶׁבּוֹ קוֹל, הוּא בְּחִינַת מַל.
מדוע דוד יושב לימינו של ה' לעתיד לבוא, ואברהם יושב לשמאלו של ה'.
מוּבָא בְּלק"ת (קרח נד.) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא יִרְאוּ אֶת הַטּוֹב שֶׁטָּמוּן בָּרָע, וּמֵבִיא מֵהָאֲרִיזַ"ל (לק"ת יחזקאל ע' שכג) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא תִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ עַל יְדֵי הַלְּוִיִּם, שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת צַד הַגְּבוּרָה, דְּהַכֹּהֲנִים הֵם חֶסֶד, וּלְוִיִּם גְּבוּרוֹת. וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא תִּהְיֶה הַהֲלָכָה כְּשַׁמַּאי, שֶׁמַּחְמִירִים וּמְסַמְּלִים צַד הַגְּבוּרוֹת. וּמְבָאֵר שָׁם אֶת הַגְּמָרָא (שבת פט:) שֶׁלֶּעָתִיד יֹאמְרוּ לְיִצְחָק כִּי אַתָּה אָבִינוּ, דְּיִצְחָק מְסַמֵּל אֶת צַד הַגְּבוּרָה. וְכֵיוָן שֶׁלֶּעָתִיד הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים יִהְיוּ עִקָּרִים מֵאַחַר שֶׁהַגְּבוּרוֹת יִכָּנְעוּ לַחֲסָדִים, וְיִרְאוּ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁטָּמוּן בָּהֶם, שֶׁהוּא נַעֲלֶה מֵהַחֶסֶד שֶׁבַּחֶסֶד, וִיאַמְּצוּ אוֹתָם, לָכֵן יֹאמְרוּ לְיִצְחָק אַתָּה אָבִינוּ, וְכֵן לֶעָתִיד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁשַּׁיָּךְ לְצַד הַגְּבוּרָה יַהֲפֹךְ לִהְיוֹת טוֹב מְאֹד. וְכֵן בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק לְיַעֲקֹב תִּתְקַיֶּמְנָה לֶעָתִיד בִּזְמַן הַמָּשִׁיחַ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תולדות קמג:), וְאָז יֹאמְרוּ לְיִצְחָק אָבִינוּ. וְכֵן נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב (בראשית ב, ג) "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ", דְּלֶעָתִיד לָבֹא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בַּיּוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, נִזְכֶּה לַבְּרָכָה שֶׁל שֵׁם אֱלֹהִים הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַדִּין. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (פסחים קיט:) דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמִּי, וְזִימְנִין אָמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִּי, מַאי דִּכְתִיב, "וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָּדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק", מַאי "בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה לַצַּדִּיקִים בַּיּוֹם שֶׁיִּגְמֹל חֶסֶד עִם זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְרוֹאִים שֶׁהַסְּעֻדָּה לֶעָתִיד לָבֹא הִיא בִּבְחִינַת סְעֻדָּתוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְהַגְּמָרָא מַמְשִׁיכָה שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָתִיד לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס בִּסְעֻדָּה זוֹ. וּמְבֹאָר עַל פִּי דְּבָרֵינוּ שֶׁשֹּׁרֶשׁ דָּוִד מִיִּצְחָק, לָכֵן הוּא הַמְבָרֵךְ בִּסְעֻדַּת יִצְחָק. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה"ג ר' יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁעֹנֶ"ג שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּסוֹד עֵדֶן נָהָר גַּן, בְּגִימַטְרִיָּא ב' פְּעָמִים גְּבוּרָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'זֶרַע קֹדֶשׁ' שֶׁהַשֵּׁם יהי"ה שֶׁיִּשְׁלֹט לֶעָתִיד לָבֹא בְּא"ת ב"ש צמצ"ם הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה הַמְצַמְצֶמֶת.
מצינו במדרש תהלים (יח) רבי יודן בשם רבי חמא אמר לעתיד לבוא הקב"ה מושיב מלך משיח לימינו, שנאמר "נאם ה' לאדוני שב לימיני", ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמין, ואומר בן בני יושב על הימין ואני על השמאל. והקב"ה מפייסו ואומר בן בנך לימיני ואני על ימינך. כביכול ה' על ימינך הוי "וענותך תרבני". ורואים שלעתיד לבא המשיח ששרשו מיצחק יושב לימין ה', ואברהם לשמאלו, ויש כאן רמז שאז יתגלה שהימין האמיתי נמצא בצד השמאל וכפי שבארנו.
מובא ב'שער הכוונות' להאריז"ל (פסח ו) ובשם אכדט"ם של הגבורות תכוין בחשבון הפשוט בלבד שהוא בגימטריא ע"ד, ולהיותם גבורות גרועות מן החסדים אין אנו מוסיפין בהם הכללות להיותו בגימטריא ע"ה על דרך מה שבארנו בחסדים. ורואים שהסוד של שם אכדט"ם בגימטריא הרגילה הוא סוד הגבורות דדעת, ועם הכולל הוא בסוד החסדים דדעת. ולכאורה קשה הרי הכולל מקשר לשם אלהים שהוא בגימטריא כולל בסוד הגבורות, ומדוע כאן זה להיפך, וכפי ששמעתי מֵהרה"ג ר' מֹשֶה צוּרִיאֵל שליט"א שֶׁכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֱלֹהִים, כַּמּוּבָא מֵהָרי"א חֶבֶר זצ"ל (פתחי שערים מ"ד ומ"ן פי"ז) שֶׁכּוֹלֵל מְסַמֵּל אֶת שׂרֶשׁ הַמִּלָּה. ומבואר לדברינו שאדרבה בגלל שכולל מקשר לשם אלהים ולשלימות הענין יחד עם שורשו, בו יתגלו החסדים שיוצאים מהגבורות שהם החסדים העליונים, לכן עם הכולל הוא סוד החסדים דדעת.
יחוד הבורא והשכינה בגאולה | אלון לוי – לשמוע את קול הבורא | מעבר משאול לדוד
האם המלחמה מול איראן קשורה למלחמת גוג ומגוג ולימי השלום בגאולה?
מה הקשר בין הלחימה בעזה, מבצע "מרכבות גדעון", יובל רפאל ודוד זיני?
מה הבורא מוסר לנו דרך שחרור החטוף עידן אלכסנדר? מה הם הקודים שבתוך השם עידן אלכסנדר? איך זה קשור לאלכסנדר מוקדון? איך זה קשור לתקופת ימי המשיח? איך זה קשור לגירוש שלנו מגן עדן ולחזרה שלנו לגן עדן? מהו תיקון הגלות הפנימית שעלינו לעשות כדי לחוות גאולה? ועוד. צפייה נעימה!
בברית בין הבתרים ניתנה הבטחה לירושת עשר ארצות העמים, וכל זמן שלא נתקיימה במלואה השליחות 'לך לך' לא הסתיימה * בגלות ניתן לשנות את שבע המידות בלבד,
ובבוא הגאולה ניתן יהיה לשנות גם את שלוש בחינות המוחין *
בגאולה אפשר יהיה לתקן את הספירות כתר חכמה בינה זה קשור לכיבוש סוריה
שימו לב שביעי לעשירי
7.10
מרמז על מעבר ממימד ה7 ספירות למימד ה10 ספירות
מתוך הסרטון המדהים של אלון לוי
עניין השמחה ופורים
נתניהו: עת הזמיר הגיע | שיחרור 59 החטופים צמוד לגאולה דרך רמטכ"ל בן 59 #עודכן
דברי נתניהו בנאום…. עת הזמיר הגיע
נתניהו – "עת הזמיר הגיע" = 1400 מסתתר ❕
ביבי נתניהו – "עת הזמיר הגיע" = 1424 מסתתר ❕
משיח בן דוד = 424 (דונלד טראמפ = 424)
דוד = 14
[5.3, 21:37] ציון סיבוני: בס"ד
ה' תשפ"ה
*"עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו"*
דברים שנכתבו לפני שבועיים ועתה עודכנו
*הרמטכ"ל ה-24*
*אייל זמיר*
*ר"ת- א"ז*
אייל זמיר הוא בן 59 וזהו מס' החטופים/שבויים שנותרו השבי החמאס ושצריך להחזירם. הוא יצטרך להשתמש גם בהרבה חימוש וכלי נ"ט כי:- נט=59
זמיר הוא הרמטכל השריונר לאחר שנים רבות…… שריון=566
משיח בן יוסף=566.
*"אז" בואו נצא למסע ונמצא היכן הכל רמוז*…
המינוי שלו התרחש בפרשת "בשלח" בה מופיעה גם שירת הים "אז"- ישיר משה"…
ומאידך, בסוף הפרשה יש את פרשיית המלחמה בעמלק "מדר דר"- מלחמת עמלק הראשונה.
*"אז"- ר"ת- אייל זמיר*.
עפ"י התכנון , ימיו הראשון כרמטכ"ל יהיו קרוב לתאריך – ז' אדר .
ז' אדר- ר"ת- "אז" – אייל זמיר.
אייל זמיר יהיה הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל ,
וככל הנראה, הוא יצטרך לטפל ולהשמיד את הגרעין האירני עפ"י הוראתו של ראש הממשלה ביבי.
*ביבי=24*
*הרמטכ"ל ה-24 = 333*
מה זה 333?
*גרעין=333*
קליפת עמלק נקראת "שלג".
*שלג=333*
*גרעין=333*
דרך אגב, בערב שבת פרשת "בשלח", ביום שישי, נוהגים לחלק/לפזר גרעינים לציפורים.
הרי לנו עוד רמז וקשר לגרעין ולפרשה…
*גרעין+שלג=666*
*התיקון הכללי=666*
ומתי יתכן זה יקרה ?
*ליל שמורים= 666*
ליל השמורים הוא ליל הסדר, הוא ליל מכת בכורות המופיעה בפרשה הקודמת.
*ליל הסדר=340* *פרס=340*
*שימו לב*:-
*אייל =51*
*אדום=51*
*אדום=611*
ם=600
וככתוב :-"עת הזמיר הגיע , וקול התור נשמע בארצנו".
והיום גם ראש הממשלה אמר "עת הזמיר הגיע"…
קול התור=747 . משה בן עמרם= 747 עוד קשר למשה רבינו התור=611
*תורה=611*
*אדום=611*
והיום בכתל רא"ל זמיר כתב "כי מציון תצא תורה"..
אייל זמיר- יצטרך לזמור מנהיגים רודנים ועריצים ואת כל האויבים שלנו ומאידך,
אייל זמיר-ר"ת- אז, ס"ת- לר
*סה"כ=238*
*רחל=238*
רחל אמנו היא כנגד שכינה תתאה(שכינה תחתונה).
ועל עשו ועמלק כתוב :- "שאין עשו/עמלק נופלים אלא בידיה של בני רחל"…
*הקב"ה מנחם את רחל אמנו ואומר לה – "מנעי קולך מבכי… ושבו בנים לגבולם"*. וראה זה פלא מה שכתוב בהפטרת השבת:-
*"מיני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך…"*.
*שוב עמלק מופיע יחד עם בנימין ואפרים ומנשה- מצאצאיה של רחל אמנו ע"ה*.
*"אז" בואו ונאחל לו ולכל כוחות הבטחון – הצלחה מלאה שמירה והצלחה* לכל עם ישראל וגאולה שלמה בחן בחסד וברחמים רבים. אכי"ר
🕍ציון דוד סיבוני🕍 052-8534502 sibonyzion@gmail.com
[6.3, 0:30] zuriel: ☝🏻☝🏻☝🏻
מאת דוד יצחק ויצמן
שיחרור 59 החטופים צמוד לגאולה:
דרך רמטכ"ל בן 59
הרמוז בישעיהו פרק 59:
המקום היחיד שמוזכר המספר 59 במילים בתנ"ך . אצל שבט שמעון. שרומז על החטופים.
וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
אם נצרף "אחד" {אֲחִיכֶ֣ם אֶחָ֔ד יֵאָסֵ֖ר בְּבֵ֣ית מִשְׁמַרְכֶ֑ם} למספר "1358" נגיע למספר 1359.
שנמצא ממש ברצף מדוייק אצל שמעון: "אֶלֶף שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה" פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת:
שמעון האחד המסמל את החטופים משתחרר ביחד עם קץ משיח. סה"כ 1359
וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי: זה משיח. עיין למטה דברים נפלאים.
בן איש חי פרשת מקץ:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְכוּ' (בְּרֵאשִׁית מג, יָא). וְנִרְאֶה לִי, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא: דִּדּוֹעַ, בֵּרוּרִים שֶׁל שְׁבִירַת כֵּלִים הֵם שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הָאַחַת הֵם בִּבְחִינַת הֵא אַחֲרוֹנָה, וְהָאַחַת הֵם בִּבְחִינַת וְאוֹ דְּשַׁמָּא קַדִּישָׁא. וְיָדוּעַ דִּשְׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ יֶשְׁנָם בְּסוֹד הַיֹּשֶׁר וּבְסוֹד הָעִגּוּלִים; וְלָזֶה אָמַר "קְחוּ", בְּטַעַם שְׁנֵי פַּשְּׁטִין (גֵּרְשַׁיִם) רֶמֶז לִבְחִינַת הַיֹּשֶׁר וּבְחִינַת הָעִגּוּלִים; "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" – הֵם בֵּרוּרִים הַשִּׁיכִים לִבְחִינַת הֵא אַחֲרוֹנָה שֶׁמְּכֻנֵּית בְּשֵׁם "אֶרֶץ"; וְעוֹד גַּם-כֵּן "וְהוֹרִידוּ לְאִישׁ" – הוּא בְּחִינַת וָאו דְּשַׁמָּא קַדִּישָׁא; "מִנְחָה" – הֵם בֵּרוּרִים שֶׁשַּׁיָּכִים לוֹ. וְהִזְכִּיר שִׁשָּׁה מִינִים – "צֳרִי וּדְבַשׁ וְכוּ'", כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה קְצָווֹת שֶׁבּוֹ. וְאָמַר עוֹד: "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם", הַכַּוָּנָה: כִּי כָּל בֵּרוּר מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ וְעַל יָדוֹ הַמְשָׁכַת אוֹרוֹת חֲדָשִׁים, וְזֶהוּ "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה", "וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם", פָּרוּשׁ: "אֶת הַכֶּסֶף" הוּא הַבֵּרוּר אֲשֶׁר בְּרַרְתֶּם וְהֶעֱלִיתֶם לְמַעְלָה בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם אֲשֶׁר הֶחְזִירוּהוּ וְשָׁבוּ אוֹתוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. "בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם" – הוּא גִּלְגּוּל זֶה, "תָּשִׁיבוּ" אוֹתוֹ עוֹד הַפַּעַם אֶל מְקוֹמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ, "בְּיֶדְכֶם" – עַל-יְדֵי תּוֹסֶפֶת תִּקּוּן מֵחָדָשׁ, "אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא", פֵּרוּשׁ: שְׁגִיתֶם בּוֹ מִקֹּדֶם בְּאֵיזֶה חִסָּרוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ. דְּלִכָּךְ הוּשַׁב עַתָּה מִן הַשָּׁמַיִם בַּגּוּף שֶׁלָּכֶם בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל עוֹד הַפַּעַם, כְּדֵי לְהַשְׁלִים תִּקּוּנוֹ בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה; וְעַל-יְדֵי שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַבֵּרוּר, אָז "אֶת אֲחֵיכֶם", הוּא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף "קְחוּ", שֶׁלֹּא יֵהָרֵג עַל-יְדֵי אַרְמִילוֹס הָרָשָׁע, "וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ", הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הַחֲמִשָּׁה שֶׁהֵם נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה, כִּי יִקַּח גַּם יְחִידָה; וְלָזֶה אָמַר "הָאִישׁ", דְּהַיְנוּ "אִישׁ ה'", כְּלוֹמַר, בַּעַל הַחֲמִשָּׁה. "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ", הוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד הַנִּזְכָּר, שֶׁתִּזְכּוּ לְרַחֲמִים גְּדוֹלִים בְּיָמָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נָד, ז): "וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ"; "וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר", הוּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לְטוֹב: "וְאֶת בִּנְיָמִין", הוּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא "בֶּן יָמִין" שֶׁהוּא בְּקַו הַנֶּצַח שֶׁהוּא יָמִין, גַּם הָיָה כֻּלּוֹ מִצַּד הַחֲסָדִים בְּסוֹד (שְׁמוֹת ב, ב): "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא". וְיָדוּעַ מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שמו"ר ב, יב): לֶעָתִיד יָבוֹא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה לְלַמְּדֵנוּ תּוֹרָה, וְיִהְיֶה אֵלִיָּהוּ זְכֹר לְטוֹב מְתֻרְגְּמָן שֶׁלּוֹ; "וַאֲנִי" – שׁוֹפְרָהּ דְּאָדַם קַדְמָאָה, "כַּאֲשֶׁר שָׁכַלְתִּי" מִקֶּדֶם כְּשֶׁהָיִיתִי בְּגִלְגּוּל אָדָם הָרִאשׁוֹן, "שָׁכַלְתִּי" עַתָּה לְסִטְרָא-אַחְרָא; קְרִי בָּהּ: "שִׁכַלְּתִּי" – הַשִּׁין בְּחִירִיק וְכַף בַּפֶּתַח, שֶׁאֶעֱשֶׂה פֹּעַל יוֹצֵא לַאֲחֵרִים לְנַחֵשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה; וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. נִמְצָא, עַל-יְדֵי הַבֵּרוּר שֶׁנַּעֲשָׂה לְנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שְׁבִירַת הַכֵּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, מֻכְרָח שֶׁנּוֹלִיד וְנַמְשִׁיךְ אוֹרוֹת חֲדָשִׁים, וְכַאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ בְּמַה שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית מג, יב): "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם". וּבָזֶה פֵּרַשׁ עֲטֶרֶת רֹאשִׁי הָרַב מו"ר אָבִי זַ"ל רֶמֶז מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּגְמָרָא בְּבֵיצָה (דַּף ב.): מַאן דְּאִית לֵהּ מֻקְצֶה, אִית לֵהּ נוֹלַד; וּמָאן דִּלֵּית לֵהּ מֻקְצֶה, לֵית לָהּ נוֹלָד; כְּלוֹמַר: "מַאן דְּאִית לֵהּ מֻקְצֶה", הֵם נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ בַּקְּלִפּוֹת שֶׁנִּקְרָאִים מֻקְצֶה, שֶׁהוּא טוֹרֵחַ לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם – "אִית לֵהּ נוֹלַד" – שֶׁהוּא יָכוֹל עַל-יְדֵי זֶה לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת וְאוֹרוֹת חֲדָשִׁים; "וּמָאן דִּלֵּית לֵהּ מֻקְצֶה", שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמֻּקְצִים בַּקְּלִפָּה – "לֵית לֵהּ נוֹלָד"; עַד כָּאן דְּבָרָיו, דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי-כָּךְ יִהְיֶה לוֹ כּוֹחַ לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהֵם גַּם-כֵּן נִקְרָאִים מֻקְצֶה, וְאָז יִהְיֶה לוֹ כּוֹחַ מִמֵּילָא בַּנּוֹלָד, לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת בְּשַׁבָּת הַנּוֹלָדִים מִכּוֹחַ הַבֵּרוּר, מָה שֶׁאֵין כֵּן הַנִּכְשָׁל בַּמֻּקְצֶה בְּשַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה לוֹ כּוֹחַ לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמֻּקְצִין, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאָז מִמֵּילָא אֵין לוֹ נוֹלָד.
סעודת הלויתן ושור הבר תהיה ריבוי הדעת שתתפשט בעולם | סוד החשמל
מוּבָא בָּ'אֶבֶן שְׁלֵמָה' לַגְּרָ"א (יא) סְעֻדַּת לִוְיָתָן הוּא הַדַּעַת אֲשֶׁר תִּתְרַבֶּה בָּאָרֶץ, שֶׁהוּא הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב עד:) מַעֲשֶׂה בְּר' אֱלִיעֶזֶר וְר' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָּאִין בַּסְּפִינָה, וְהָיָה ר' אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן, וְר' יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר, נִזְדַּעְזַע ר' יְהוֹשֻׁעַ וְנִנְעַר ר' אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ מַה זֶּה יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזַעְתָּ, אָמַר לוֹ מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם, אָמַר לוֹ שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ, דִּכְתִיב "עֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר". רוֹאִים שֶׁעֵינָיו שֶׁל הַלִּוְיָתָן מְאִירוֹת בְּאוֹר מְיֻחָד. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁלִוְיָתָן הוּא אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי שֶׁל דַּעַ"ת דָּלֶ"ת עַיִ"ן תָּ"ו. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אִמְרֵי נוֹעַם' שֶׁהַכָּתוּב "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה" בְּגִימַטְרִיָּא תּוֹךְ הַיָּם.
וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב עה.) כִּי אַתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁלִוְיָתָן צָמֵא עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר, "אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב". וְרוֹאִים שֶׁהַגַּלִּים שֶׁהַלִּוְיָתָן מְיַצֵּר הֵם בְּסוֹד אוֹר, "יָאִיר נָתִיב". וְכֵן מוּבָא שָׁם בְּבֵאוּרֵי אַגָּדוֹת אֲפִיקֵי יָם "אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב", שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז הַמֵּאִיר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ מִבִּינָה עַד סוֹף יְסוֹד שֶבּוֹ נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם. וְכֵן הַלִּוְיָתָן נִקְרָא תַּנִּים אוֹתִיּוֹת תֵּימָן שֶׁמְּסַמֵּל חָכְמָה, הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. וְכֵן מָדוֹר הַלִּוְיָתָן אוֹתִיּוֹת דָּרוֹם.
שמעתי רמז ששמו של משי"ח שיל"ה ר"ת של המאכלים שנזכה להם בסעודה לעתיד לבא לויתן, שור הבר, יין המשומר, ומבואר לדברינו כיון ששמו של משיח שילה בגימטריא משה, ומסמל את החיבור של משיח למשה ולתורה חדשה שנזכה לעתיד לבוא, ותורה זו היא עיקר הסעודה של הלויתן ושור הבר והיין המשומר, וכפי שמובא ב'רבנו בחיי' (בראשית מט, ט) "עד כי יבוא שילה" והוא רמז על משה. והוא משה רבינו הגואל הראשון המולך על ישראל. וכן מצינו במדרש (שהש"ר א, כח) יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן, יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה, הדא הוא דכתיב "הביאני המלך חדריו". ורואים שאליהו הנביא יבוא ויגלה חדרי לויתן וחדרי בהמות שהוא השור הבר, וזה יהיה גילוי הסודות לעתיד לבוא. וכן מצינו במדרש (ויק"ר יג, ג) "כל אמרת אלוה צרופה" רב אמר לא נתנו המצות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות, וכל כך למה שנאמר "מגן הוא לכל החוסים בו ". אמר רב יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין [הצגה של מלחמת חיות זה בזה] של צדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא, כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין, אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא "תורה חדשה מאתי תצא" חדוש תורה מאתי תצא. ורואים שהמדרש מרמז על סעודת הלויתן והשור הבר שהם סוד הצירוף והזיכוך שיש בשחיטה שמעלה את הבעלי חיים לדרגה שיוכלו לאכול אותם, שכל זה קשור לתורה חדשה מאיתי תצא. וכפי שבארנו שעיקר הסעודה לעתיד לבוא היא הדעת שתתרבה בעולם אחרי שהעולם יעבור זיכוך בבחינת שחיטה שיוכלו להשיג את הדעת הזאת. וכן האותיות סעוד"ת לוית"ן כפר"ה מופיעות ברצף אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר בשבח הדעת: (קהלת ז, יב) "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".
וכן מובא בספר 'פרי צדיק' (פורים ב) עיקר הסעודה העתידה הוא התגלות סודות התורה ואור ה' וכמו שכתב הרמב"ם, ואף שהראב"ד השיגו, כבר אמרנו שכדברי הרמב"ם מפורש במדרש הנעלם, וזהו משתה גדול יינא דאורייתא דבעל פה שיהיה לעתיד ויהיו מפורש שהוא מהשם יתברך. וזה אי אפשר להתגלות כל זמן שהאדם בגוף. וזהו נקרא משתה גדול שיהיה מפורש דגדול עולמים שם שהקב"ה יגלה הסודות לצדיקים. וכן מובא בספר 'משך חכמה' (שמות כ, יח) סדרו רבותינו כל צרכי סעודה, בשר שור הבר, ואוזות שמינות, ולויתן, ויין המשומר בענביו, שזהו מורה הכל על השגות רוחניות מגיעות לנפש החומרי באשר יהיה דק ונעלה מאוד וישיג גם בעונג אלקית לעתיד, ה' יזכנו לזה. וכן מובא בספר 'ליקוטי הלכות' (יו"ד בשר בחלב ד) יזכו הצדיקים לעתיד לבא בהסעודה שיעשה ה' יתברך בשבילם מהלויתן ושור הבר ויין המשמר, שעל ידי בחינת אכילה הזאת, ישיגו בכל פעם השגת הכתרים בחינת נעשה ונשמע הגבוה יותר, שזהו עקר החיים והתענוג של עולם הבא. וכן האותיות לוית"ן שו"ר יי"ן נרמזות באות שניה מסוף המילה בפסוק שמדבר על נתינת התורה: (ויקרא כו, מה) "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָ"ה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה". וכן בס"ת בפסוק שמדבר על הרכוש גדול שהוציאו ממצרים שזה סוד בירור הניצוצות שבזכותם זכו לתורה: (בראשית טו, יד) "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".
וְכֵן מוּבָא בְּלק"ת מִבַּעַל הַ'תַּנְיָא' (שמיני) שֶׁרַשְׁבִּ"י וְהָאֲרִיזַ"ל וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם הֵם בְּחִינַת דָּגִים וּבְחִינַת הַלִּוְיָתָן, לְעֻמַּת שְׁאַר הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שׁוֹר הַבָּר, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: יֵשׁ ב' מִינֵי צַדִּיקִים. הָא' אוֹתָן שֶׁהֵם בְּסֵתֶר שֶׁעֲבוֹדָתָם בְּרוּחָנִיּוּת פֵּרוּשׁ בְּכַוָּנַת הַלֵּב לְיַחֵד יִחוּדִים עֶלְיוֹנִים וּבִּבְחִינַת עֲלִיּוֹת. וּכְגוֹן רַשְׁבִּ"י וְכֵן הָאֲרִיזַ"ל הָיָה גַם כֵּן בִּבְחִינָה זוֹ. וְהַב' הֵם אוֹתָן צַדִּיקִים שֶׁהֵן בְּגִלּוּי שֶׁעֲבוֹדָתָם בְּגַשְׁמִיּוּת בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת. וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי עֲבוֹדָה הַגַּשְׁמִיּוּת אֶלָּא עַל יְדֵי עֲבוֹדָה רוּחָנִיּוּת שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים נוּנֵי יַמָּא כְּדָגִים אֵלּוּ שֶׁהַיָּם מְכַסֶּה עֲלֵיהֶם כָּךְ הֵם מִבְּחִינַת עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא וְיֶשְׁנָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם צַדִּיקִים שֶׁבַּסֵּתֶר, וְהֵם הַמְחַבְּרִים הָעוֹלָמוֹת לְאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ עִנְיַן לִוְיָתָן שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת כְּמוֹ הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כוּ'. אַךְ לִהְיוֹת כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא גַשְׁמִי לָכֵן צָרִיךְ לַצַּדִּיקִים שֶׁעֲבוֹדָתָם בְּגַשְׁמִיּוּת לְקַיֵּם מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת. כִּי הִנֵּה הִלּוּךְ הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים נוּנֵי יַמָּא הִיא נִפְלָאָה וְגָבֹהַּ מְאֹד כְּמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל הַדָּגִים שֶׁשָּׁטִים בַּיָּם כָּךְ הֵם שָׁטִים וּבְטִיסָה אַחַת מַגִּיעַ לְמַעְלָה מַעֲלָה וּגְדוֹלָה הַרְבֵּה מֵעֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת שִׂמְחָה בְּבָשָׂר כוּ' שֶׁהַכֹּל לְמַטָּה בְּמַדְרֵגָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הִלּוּכָם שֶׁהוּא כְּמָשָׁל דַּג הַיָּם שֶׁשָּׁט מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ כָּךְ הִלּוּכָם בְּרוּחָנִיּוּת בְּטִיסָה אַחַת עוֹלִים וּמַגִּיעִים לְמַעְלָה מַעְלָה. וְלָכֵן לֹא קִיֵּם רַשְׁבִּ"י בֶּהֱיוֹתוֹ בַּמְּעָרָה כַּמָּה מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת אֶלָּא הַכֹּל בְּרוּחָנִיּוּת. וְזֶהוּ עִנְיַן סְנַפִּירָיו שֶׁל הַלִּוְיָתָן, וְלָכֵן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עוֹמֵד עַל לִוְיָתָן שֶׁמַּקִּיף כָּל הָעוֹלָם. וְלֶעָתִיד הַלִּוְיָתָן יַעֲשֶׂה מִלְחָמָה עִם שׁוֹר הַבָּר וְיִשְׁחֲטֶנּוּ בִּסְנַפִּירָיו. כִּי הִנֵּה עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּבְּחִינָה הַשֵּׁנִית נִקְרֵאת שׁוֹר הַבָּר פְּנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל אֶלָּא שֶׁהוּא בָּר וְזָךְ כוּ' מִילְתָא זוּטְרָתָא הִיא לְגַבֵּי הִלּוּךְ הַנִּפְלָא שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים לִוְיָתָן וְלָכֵן הַלִּוְיָתָן יִשְׁחֹט אֶת שׁוֹר הַבָּר.
תשפ"ה ר"ת תהא שנת השגחה פרטית שהיא הארת הכתר בתורתו של משיח.
מצינו במשנה (אבות ב, א) הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין. כאן נמצא היסוד של השגחה פרטית שכל מעשיך בספר נכתבין. ומצינו בגמרא (ר"ה טז:) אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיּם. שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְחַיִּים. שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתֵּר לְמִיתָה. וּבֵינוֹנִיִּים תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכוּ נִכְתְּבוּ לְחַיִּים, לֹא זָכוּ נִכְתָּבִים לְמִיתָה. ושמעתי מהרה"ג ר' יצחק גנזבורג שליט"א ששלשה ספרים בגימטריא השגחה הפרטית, לרמז שאלו הספרים שנפתחים בראש השנה הם הספרים של השגחה פרטית שעליהם נאמר וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין, ובהם כתוב אם האדם צדיק או בינוני או רשע, וכן שנת תשפ"ה ר"ת תהא שנת השגחה פרטית. נראה דלכן ידוע שבשידוכים רואים השגחה פרטית בחוש, כי בכל שידוך מתנוצץ הארת קריעת ים סוף, כמובא בגמרא קשה זיווגם כקריעת ים סוף, וקריע"ת י"ם סו"ף אותיות יו"ם עתי"ק ספ"ר, כמובא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פסח יב) "מַה תִּצְעַק אֵלָי", אֵלָי דָּיְיקָא בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא. ורואים שביום של קריעת ים סוף האירה הארת עתיק, וכן בכל שידוך מאיר האור הזה, וכביכול מאיר הספר של ההשגחה פרטית של האדם מכח הארת עתיק שמאירה ומביאה את האדם להרגיש בחוש את ההארה של השגחה פרטית. וכן השגחה פרטית עם המילים והכולל בגימטריא אור עליון השם של הארת עתיק. וכן הפסוק שמשה רבינו ביקש: "וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" בְּגִימַטְרִיָּא השגחה פרטית. כמובא בגמרא שמשה ביקש להשיג את סוד ההשגחה פרטית מדוע יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו: (ברכות ז.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁנֶּאֱמַר "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ". אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִפְּנֵי מַה יֵּשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ. וכן ספר השגחה פרטית בגימטריא בגתן ותרש ששם כתוב (אסתר ב, כג) "וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ". והספר הזה הביא את ישועת פורים בהשגחה פרטית כשנדדה שנת המלך וביקש להביא את ספר הזכרונות, וכפי שבארנו שספר השגחה פרטית הוא ספר הזכרונות שנפתח בראש השנה. וכן ספר השגחה פרטית עם המילים והכולל בגימטריא תורת משיח שהיא הארת עתיק כידוע שמשיח יזכה ליחידה מעתיק, ועתיד לגלות איך כל מה שמשתלשל בעולם הוא בהשגחה פרטית שה' הסתכל באורייתא וברא עלמא. וכן הקולמוס נקרא קס"ת בא"ת ב"ש אח"ד, שעל ידי הקולמוס של משיח יתגלה ה' אחד ושמו אחד. ולכן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מג.) בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה הַכֹּל בְּיַם הַתּוֹרָה, מַטֶּה שֶׁלּוֹ שֶׁקּוֹרֵעַ בּוֹ הַיָּם, זֶה קֻלְמוֹס, רוֹאִים שֶׁלַּמָּשִׁיחַ יִהְיֶה מַטֶּה, וְזֶה יִהְיֶה קֻלְמוֹס, שֶׁבּוֹ יִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּבָזֶה יִקְרַע אֶת יַם הַתּוֹרָה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַקּוּלְמוֹס שֶׁל הַמָּשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת המטה של משה שבוקע את הים מהארת עתיק בסוד הספר של השגחה פרטית כדלעיל.
האותיות מה"ר והב"א עלינ"ו ברכ"ה ושלו"ם מופיעות ברצף אותיות יחד עם האותיות צח"ק בפסוק שמדבר על נקמת ה' בגויים
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תולדות קלה.) בְּאוֹתוֹ זְמָן יַשִּׂיגוּ הַצַּדִּיקִים דַּעַת שְׁלֵמָה וְכוּ', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם", אֵלּוּ הֵם תּוֹלְדוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק שֶׁיְּהֵא בָּעוֹלָם בְּאוֹתוֹ זְמָן. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ע"ז ג:) אָמַר לֵיהּ רַב אָחָא לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין שְׂחוֹק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים קכו, ב) "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה", ר"ת שפ"ו. וְכֵן "וּלְשׁוֹנֵנוּ" מְרַמֵּז עַל הַלָּשׁוֹן שֶׁהִיא גַּם בְּגִימַטְרִיָּא שפ"ו. וְכֵן הַכָּתוּב (איוב ח, כא) "עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְּרוּעָה", ר"ת שפ"ו. וְכֵן מָשִׁיחַ אוֹתִיּוֹת יְשַׂמַּח. וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא יִשְׂחוֹק. וכן האותיות מה"ר והב"א עלינ"ו ברכ"ה ושלו"ם מופיעות ברצף אותיות יחד עם האותיות צח"ק בפסוק שמדבר על נקמת ה' בגויים: (ירמיה מו, י) "וְהַיֹּום הַהוּא לַאדֹנָי יֱהֹוִ"ה צְבָאֹות יֹום נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאֹות בְּאֶרֶץ צָפֹון אֶל נְהַר פְּרָת". וכמו שבארנו כשזה נופל זה קם יחד עם הצחוק דקדושה. וכן מובא מהרה"ג ר' יצחק גנזבורג שליט"א שזמן שמחתנו בגימטריא אורו של משיח. וכן שמעתי מהרה"ג ר' אברהם אגשי שליט"א שמועדים לשמחה חגים וזמנים לששון בגימטריא 1453 שזה עולה מלך המשיח, משיח בן יוסף משיח בן דויד.
וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַר צִיּוֹן מֵבִיא שִׂמְחָה לַבָּאִים בִּשְׁעָרָיו, כַּמּוּבָא בְּזֹהַר חָדָשׁ (ויצא לו.) "מְשׂוֹש כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן", שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ, הָיָה שָׂמֵחַ. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסִי א"ר חִיָּא, מֵעוֹלָם לֹא נִכְנַס אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיָה עָצֵב. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים מח, ג) "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב". ס"ת בְּגִימַטְרִיָּא שפ"ו. וְכֵן שֵׁם שפ"ו בָּאוֹת הַשְּׁנִיָּה "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ". וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט"א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי וְאַחֲרֵי רָ"ז הֵן שְׂחוֹ"ק, לְרַמֵּז שֶׁגִּלּוּי הָרָז עַל יְדֵי הַמָּשִׁיחַ יְעוֹרֵר אֶת הַשְּׂחוֹק. וְכֵן שְׂחוֹק בְּגִימַטְרִיָּא ב' פְּעָמִים רָז. וּבְגִימַטְרִיָּא אוֹר אֵין סוֹף. (התקבל מהרה"ר' ש' רייסקין שליט"א). וּמֵאִידָךְ זֶרֶשׁ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַלֵּיצָנוּת דִּקְלִפָּה, הוֹפֶכֶת אֶת הָרָז לְזָר דֶּרֶךְ הַש' שֶׁל זֶרֶשׁ. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (כתובות קיא:) וְאַחְוִי לִי שִׁנֶּיךָ לְשׁוֹן שְׂחוֹק שֶׁהַשּׂוֹחֵק שִׁנָּיו נִגְּלִין. וְרוֹאִים שֶׁשְּׂחוֹק שַׁיָּךְ לַשִּׁנַּיִם שֶׁהֵן בְּסוֹד הָאוֹת שִׁי"ן, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל סֻלָּם'. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פורים ח"ב שכט) שֶׁהָמָן וְזֶרֶשׁ נִסּוּ לִלְחֹם בְּמָרְדֳּכַי דֶּרֶךְ הָרֶגֶל הָאֲרֻכָּה שֶׁל הָאוֹת ק' שֶׁיּוֹנֶקֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה וְנוֹתֶנֶת כֹּחַ לַחִיצוֹנִים, וְהָעֵץ שֶׁהֵם עָשׂוּ מְרַמֵּז עַל רֶגֶל הַק'. וְזֶרֶשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אוֹת ק'. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ('אותיות דר"ע' אות ק') שֶׁהָאוֹת ק' מְסַמֶּלֶת "קַרְנֵי רְשָׁעִים". וְכֵן מִילְּתָא דִּבְדִיחוּתָא בְּגִימַטְרִיָּא תִּירוֹשׁ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וּבְגִימַטְרִיָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁגִּלָּה אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁבְּדִיחָ"ה ר"ת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת הוֹד יְסוֹד, הַיְנוּ הַיְסוֹד שֶׁמַּמְשִׁיךְ אֶת הַטִּפָּה מֵהַמֹּחַ בִּזְמַן הַיִּחוּד, וְהַמֹּחַ הוּא בְּסוֹד חַבַּ"ד, שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת שֶׁעוֹמֶדֶת בִּסְפִירַת הַהוֹד כַּיָּדוּעַ.
מוּבָא בְּפרע"ח לְהָאֲרִיזַ"ל (העמידה רלא) שֶׁאִם תַּכֶּה יוֹ"ד פְּעָמִים הֵ"א, וְוָא"ו פְּעָמִים הֵ"א, יוֹצֵא יַחַד בְּגִימַטְרִיָּא קצ"ח. [צח"ק]. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל כַּוָּנַת אֵל עֶלְיוֹן בַּעֲמִידָה שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא קצ"ח. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַצְּחֹ"ק שֶׁל הַגְּאֻלָּה, שֶׁאָז יִתְחַבְּרוּ הַי"ה לַו"ה וְיִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם. וְלָכֵן הוּא נִרְמָז בְּהַכָּאָה, דְּהַכָּאָה מְרַמֶּזֶת עַל שְׁחִיקַת הַשֶּׁפַע מִלְּשׁוֹן שְׂחוֹק, וּפֵרוּרוֹ לְפֵרוּרִים קְטַנִּים דֶּרֶךְ הַצִּמְצוּם שֶׁל הַגְּבוּרָה. וְזֶה סוֹד כַּוָּנוֹת אֵל עֶלְיוֹן שֶׁאָז מַמְשִׁיכִים אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁבּוֹנֶה אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת לְפִי הָאֲרִיזַ"ל. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת בַּשָּׂפָה הַצָּרְפַתִּית, שֶׁקּוֹרְאִים לְכוֹבַע שַׁפּוֹ וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַכּוֹבַע וְהַכֶּתֶר מֵהַשֵּׁם שפ"ו. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַ'חֲתַם סוֹפֵר' שֶׁשֵּׁמוֹת אהי"ה הוי"ה, אדנ"י, אֱלֹהִי"ם, בְּגִימַטְרִיָּא קצ"ח. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַשְׁפָּעַת כָּל הַשֵּׁמוֹת כְּשֶׁיּוֹרְדִים לְשֵׁם אֱלֹהִים שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גְּבוּרָה, הִיא בְּסוֹד הַצְּחֹק שֶׁל יִצְחָק. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת כּוֹבַ"ע הוּא 86 כְּמִנְיַן שֵׁם אֱלֹהִים. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יט, ל) "וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי" ר"ת כּוֹבַ"ע הַמְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַכֶּתֶר, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים מ:) דִּבְהֻלֶּדֶת דָּוִד הָיְתָה הֶאָרָה מִסְּפִירַת הַכֶּתֶר.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (משלי ח) בִּתְחִלָּה הָיְתָה תּוֹרָה בַּשָּׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת". וְאַחַר כָּךְ עָלָה מֹשֶה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ וּנְתָנָהּ לִבְנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם". וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה בְּחִינָה שֶׁל שְׂחוֹק וְשַׁעְשׁוּעַ. וְדָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר (תהילים קיט, צב) "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" לְרַמֵּז שֶׁהַהֲנָאָה שֶׁלוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא בִּבְחִינַת שַׁעֲשׁוּעִים וְנִרְאֶה דְּלָכֵן הַתּוֹרָה "מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל" דְּמוּבָא בַּזֹּהַר (תרומה קסא.) אִסְתַּכֵּל בְּאוֹרַיְיתָא וּבָרָא עַלְמָא. וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵהַתּוֹרָה, יֵשׁ כָּאן בְּחִינָה שֶׁהַתּוֹרָה מְשַׂחֶקֶת וְשׁוֹחֶקֶת וּמְצַמְצֶמֶת אֶת הָאוֹר לְגַשְׁמִי לְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם, וְהִיא כַּבְיָכוֹל מְשַׂחֶקֶת בַּתֵּבֵל שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִמֶּנָּה. וְכֵן שְׂחוֹ"ק מְרֻמָּז ב' פְּעָמִים בַּכָּתוּב עַל חָכְמַת שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת מְשָׁלִים לְצַמְצֵם אֶת אוֹר הַתּוֹרָה, (קהלת יב, ט) "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה".
דברי ה'אבן עזרא' שאברהם אבינו עזר לבנות את מגדל דור ההפלגה, והקשר למדינת ישראל.
מוּבָא בַּ'תּוֹרָה אוֹר' (נח יא.) עַל אַנְשֵׁי דּוֹר הַפַּלָּגָה, שֶׁרָצוּ לֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, וְשֶׁאַף עַל פִּי כֵן יֻמְשַׁךְ לָהֶם הַשְׁפָּעַת טוֹבָה, עַל כֵּן נִתְחַכְּמוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּגְדָּל וְהָעִיר, וְהוּא שֶׁנִּתְיַעֲצוּ שֶׁעַל יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה יַמְשִׁיכוּ לָהֶם טוֹבָה וְהַשְׁפָּעָה גַּשְׁמִית, וְהַיְנוּ כִּי יָדְעוּ בְּכֹחַ שִׁמּוּשׁ הַשֵּׁמוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁבִּבְחִינַת הִתְכַּלְּלוּת מֵאִיר אוֹר עֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, וְעַל כֵּן אָמְרוּ "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם", וְלָכֵן עָשׂוּ הָעִיר וְהַמִּגְדָּל שֶׁיִּהְיֶה סִימָן לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", פֵּרוּשׁ כִּי לְפִי שֶׁבֶּאֱמֶת עַל יְדֵי הַהִתְכַּלְּלוּת וְהַחִבּוּר נִמְשָׁךְ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, וְאִם כֵּן שֶׁ"לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם" וְאִם כֵּן הֲרֵי חַס וְשָׁלוֹם יַמְשִׁיכוּ הַמַּיִם הַיּוֹצְאִים מִבֵּית ה' לְבֵית הַכִּסֵּא, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, וְעַל כֵּן "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם וְגוֹ'". רוֹאִים שֶׁעַל יְדֵי כֹּחַ הָאַחְדוּת הָיוּ מַמְשִׁיכִים רֹב שֶׁפַע וְטוֹבָה, וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נח עה:) שֶׁהֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי לִינֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, וְכֵן מוּבָא בַּגִּלָּיוֹן 'שַׁעֲרֵי אוֹרָה' (נח תשע"ג) שֶׁהַכָּתוּב (בראשית יא, א) "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים", בְּגְימַטְרִיָּא לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶהִיא בְּחִינַת אַחְדּוּת. וְכֵן מוּבָא מֵהרה"ג ר' יוֹסֵף מוֹרָד שליט"א שֶׁכָּל הַפָּסוּק "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים", בְּגִימַטְרִיָּא כ"ב הָאוֹתִיּוֹת:אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁ"שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד.
מוּבָא בְּסֵפֶר 'תִּפְאֶרֶת יְהוֹנָתָן' מֵהָרַבִּי ר' יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זַצַ"ל שֶׁדּוֹר הַהַפְלָגָה שֶׁאָמְרוּ "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" כַּוָּנָתָם הָיְתָה לַעֲלוֹת לַיָּרֵחַ עִם סְפִינַת אֲוִיר [חֲלָלִית] כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמַּבּוּל שֶׁיָּבוֹא לְעוֹלָם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: ('תפארת יהונתן' פרשת נח) הָעָב הַלָּזֶה יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרוּחַ מַעְלָה מַעְלָה עַד הַכַּדּוּר הַיַּרְחִי. כִּי הָרוּחַ יַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ תָּמִיד לֵילֵךְ מַעְלָה הָרוּחַ הוֹלֵךְ וְחָזֵק, וּכְבָר חִבְּרוּ חִבּוּרִים אֵיךְ לַעֲשֹוֹת סְפִינָה לֵילֵךְ לַכַּדּוּר הַיַּרְחִי, אֲבָל הָעִקָּר שֶׁתַּגִּיעַ סְפִינָה זוֹ תְּחִלָּה לְמַעְלָה מֵהָאֲוִיר הֶעָכוּר הַזֶּה. וְזֶה הָיְתָה כַּוָּנָתָם דּוֹר הַהַפְלָגָה גַּם כֵּן שֶׁבִּקְּשׁוּ לִקְבֹּעַ מוֹשָׁבָם בַּכַּדּוּר הַיַּרְחִי שֶׁשָּׂם יִהְיוּ נִצּוֹלִים מִמַּבּוּל וְחָשְׁבוּ לַעֲשֹוֹת עַל יְדֵי סְפִינָה הַנַּ"ל, אֶפֶס, כֵּיצַד יַגְבִּיהוּ אוֹתָהּ הַסְּפִינָה לְמַעְלָה מֵאֲוִיר הֶעָכוּר הַהוּא וְלָזֶה חָשְׁבוּ לִבְנוֹת מִגְדָּל גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עַד לְמַעְלָה הָאֲוִיר וּמִשָּׁם יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּסְּפִינָה הַנַּ"ל לָשׁוּט בָּאֲוִיר עַד הַכַּדּוּר הַיַּרְחִי. וְרוֹאִים שֶׁדּוֹר הַהַפְלָגָה בָּנוּ אֶת הַמִּגְדָּל לַעֲלוֹת מֵעַל כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ, וְאָז הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיַּפְלִיגוּ בִּסְפִינַת אֲוִיר לָגוּר עַל הַיָּרֵחַ וּלְהִנָּצֵל מֵעוֹד מַבּוּל שֶׁאוּלַי יָבוֹא לָעוֹלָם.
לפי זה נראה לבאר את דברי ה'אבן עזרא' שאברהם אבינו היה מבוני המגדל: (בראשית יא, א) דברי סדר עולם נכונים ועליו נסמוך, ואם כן הוא, היה אברהם מבוני המגדל, ואל תתמה כי נח ושם היו שם. ועוד מובא שם (בראשית יא, ג) ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים גם לא פחדו מהמבול כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו, וכלם היו סרים אל משמעתם כי בניהם היו. והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהלה לדעת מקום העיר להולכים חוצה כרועי המקנה גם יעמד שמם אחריהם כל ימי המגדל וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם. ובסדר הדורות משמע שהבין מהאבן עזרא שנח ושם עצמם גם השתתפו בבנית המגדל. כיון שבשרש הענין היה מחשבה של אחדות ויניקה מהקדושה דרך לשון הקדש שבזכותה יזכו לשפע, וגם חשבו מחשבות בדרך הטבע איך להועיל לעולם כדברי האבן עזרא, אברהם אבינו תמך ברעיון, כי אברהם הוא איש החסד ורוצה לעשות כל מה שניתן להמשיך לעולם שפע וברכה, ואמנם אנשי דור ההפלגה לקחו את זה לעבודה זרה ולכן נענשו, מה שאין כן אברהם ונח ושם כיוונו לשם שמים להתקרבות לה'. ואפשר לדמות את זה לתמיכת חלק מגדולי ישראל ברעיון הקמת מדינת ישראל וכל המסתעף, למרות שידעו שמקימיה מתכוונים במעשיהם להלחם נגד ה' ותורתו, זה לא מנע מהם לתמוך ברעיון שהיו בו דברים טובים כמו עזרא ליהודים לעלות לארץ ישראל, ובניית הארץ וכו', הם תמכו כביכול בלית ברירה ברע במיעוטו בתקוה שהטוב יתגבר על הרע, אותו דבר אברהם ונח ושם ראו שיש דברים טובים שאנשי העולם מתאחדים יחד במטרה למשוך טובה וברכה, ולהציל בדרך הטבע מאסונות וכו', עצם הדבר הזה הוא מבורך, ואף על פי שהאנשים היו דבוקים בעבודה זרה ונלחמו נגד ה', זה לא מנע מהצדיקים באותה בחינה כדלעיל. ויתכן שלכן חלק מהמגדל לא נחרב וקיים עד היום הזה, לרמז על חלקם של אברהם נח ושם שכיוונו בעשיית המגדל לשם שמים. ובאמת רואים שגם הקליפה של הציונים משתמשים בלשון הקודש לינוק ממנה דומה לאנשי דור ההפלגה באותה בחינה ממש.
ואותם גדולי ישראל שהתנגדו להקמת מדינת ישראל והתבדלו ממנה בתכלית יסברו כמו שיטת ה'אבברבנאל' שחולק על ה'אבן עזרא' ונביא את דבריו: (בראשית יא א) ולפי שהיו שם בדור הפלגה אנשים צדיקים וטובים, נח שם ועבר ואברהם שלא הלכו בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמדו, ונשארו על מנהגם הטהור וסיפוקם הטבעי, מתעסקים בחכמה האלהית ומשמשים בלשון המקודשת, מבלתי שיפסידוה בבלבולם ועירובם אותה כאנשי דורם, לכן לא נסתלקה מהם השגחתו יתברך, והפלא ה' חסיד לו אברהם וזרעו אחריו להיות לו לעם סגולה מכל העמים. ולזה אמר: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", כי שיתף הקדוש ברוך הוא עצמו בזה עמהם. לפי שהוא לקח לו להשגחתו והנהגתו אומה אחת זרע אברהם אוהבו, עם הלשון הקדושה שנשארה בידם.
וכן שרש אברהם אבינו הוא ממידת החסד שדרכה לְאַחֵד כָּל דָּבָר בְּסוֹד מַיִם הַמַּדְבִּיקִים כַּמּוּבָא בַּ'לֶשֶׁם' (ספר הדעה ב) תְּכוּנַת הַחֲסָדִים הוּא לְהִתְחַבֵּר וּלְהִתְיַחֵד, וּתְכוּנַת הַגְּבוּרוֹת הוּא לְהִתְפָּרֵד וּלְהִתְרַחֵק. לכן מובן שאברהם תמך בפעולת האחדות של אנשי דור ההפלגה בתקוה שהטוב יתגבר כדלעיל, וְכֵן מָצִינוּ בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ"א עַל הַזֹּהַר (פקודי רנד:) חֶסֶד דַּרְכּוֹ לְהִתְחַבֵּר, זֶה בְּסוֹד מַיִם, וְזֶה בְּסוֹד אֵשׁ. וּמְבָאֵר בְּסֵפֶר 'בֵּית שַׁעַר' שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם הַמְסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַחֶסֶד לְהַדְבִּיק כָּל דָּבָר, וְטֶבַע הָאֵשׁ הַמְסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה לְפוֹרֵר כָּל דָּבָר, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת יח.) אֵפֶר לָאו בַּר גִּבּוּל הוּא. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שׂרֶשׁ לִדְחֹס בְּעְנְיַן חִבּוּר דְּבָרִים, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת חֶסֶד. וְכֵן בִּקְהִלֹות הַחֲסִידִים שֶׁשָּׁרְשָׁם מֵהַחֶסֶד נָהֲגוּ לְהִדָּחֵס סְבִיב הַצַּדִּיקִים. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁיָמִין בְּגִימַטְרִיָּא אוֹת אָלֶ"ף שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הָאַחְדּוּת.
מובא בספר 'סדר הדורות' (אלף תתקע"ג) ויתקבצו כשש מאות אלף איש ויבקשו וימצאו בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתים ימים ויסעו כלם וישבו שם ויחלו ללבון הלבנה, ויהי הם בונים ומרדו בה' ויחשבו להלחם בו ולעלות השמימה, ויתחלקו לשלשה חלקים. ותאמר האחת נעלה השמימה ונלחם בו, והשניה אמרו נעלה שם ונעמיד שם אלהינו ונעבדם שם, השלישית אמרו נעלה שמים ונכה אותו בקשתות ורמחים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאד ומרוב גבהו לא הגיע החומר והלבנים אל הבונים עד מלאות להם שנה תמימה, ויהי אלה עולים ואלה יורדים ויהי כאשר תפול לבנה מידם ותשבר ויבכו כלם עליה, וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם כו', ויזרקו חצים אל השמים ויפלו החצים עליהם מלאים דם ויאמרו הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם, ויבנו ככה ימים רבים ושנים, ויאמר אלהים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הבה נרדה ונבלה שפתם, ומיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו וכאשר יקח איש הבונה מיד רעהו חומר או אבן אשר לא אמר וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת וימותו מהם רבים, והכה ה' את שלשת החלקים. אשר אמרו נעלה השמים ונעבוד אלהינו היו לקופים ושנהבים, ואשר אמרו נכה השמים בחצים המיתם ה' איש ביד רעהו, והשלישית שאמרו נעלה השמים ונלחם בו הפיצם ה' ויחדלו לבנות, ותפתח הארץ את פיה ותבלע שליש המגדל ותרד גם אש משמים ותשרוף השלישית האחרת ושליש נשאר עד היום הזה, נח ואברם ושם עזרו בבנין המגדל.
כָּתוּב עַל חֵטְא דּוֹר הַפַּלָּגָה, (בראשית יא, ה) "וַיֵּרֶד הוי"ה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם". וְלָשׁוֹן כָּזוֹ מָצִינוּ רַק בְּמָקוֹם נוֹסָף אֶחָד בְּכָל הַתּוֹרָה, בְּהַר סִינַי בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה, (שמות יט, כ) "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה", וּבִשְׁאַר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁכָּתוּב "וַיֵּרֶד הוי"ה", מֻזְכָּר "בֶּעָנָן" אוֹ "בְּעַמּוּד עָנָן". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁכֹּחַ הָאַחְדּוּת מוֹשֵׁךְ אֶת הקב"ה לְהַשְׁפִּיעַ לְמַטָּה בַּדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת "וַיֵּרֶד הוי"ה" בְּעַצְמוּתוֹ עַל הַר סִינַי.
וּמִכָּאן אָנוּ רוֹאִים אֶת גֹּדֶל הַשָּׂגָתָם שֶׁל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, שֶׁיָּדְעוּ לְהִתְחַבֵּר לַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'כֶּתֶם פָּז' עַל הַקְדָּמַת הַזֹּהַר, שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּין עֲבוֹדָה זָרָה לַקְּדֻשָּׁה הוּא כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הִשִּׂיגוּ בַּסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְחָשְׁבוּ אוֹתָן לֶאֱלֹקוּת, וּבַקְּדֻשָּׁה אַף שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַסְּפִירוֹת הֵן אֱלֹקוּת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ סְפִירוֹת מֵעַל סְפִירוֹת וּדְרָגוֹת מֵעַל דְּרָגוֹת עַד אֵין סוֹף, וְגַם הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הֵן צִנּוֹרוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא וְלֹא הַבּוֹרֵא מַמָּשׁ, שֶׁנִּמְצָא מֵעַל הַכֹּל. וכן מובא בתדבא"ר בענין הקרבנות שהקריבו הגויים באותה בחינה שישראל מקריבים: (כח) אמר לו בלעם לבלק שם בן נח נתנבא ארבע מאות שנה על כל העכו"ם ולא קבלו ממנו מכאן ואילך נתנבא אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי ואיוב מארץ עוץ ובעור אבי ואני האחרון שבכלם ואומר לך מה עשו אבותיהם של אלו כל אחד מהם עמד ובנה מזבח והקריבו עליו שלש פעמים בכל שנה כל אחד שור וכל אחד איל אבל אתה "בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אלים". באותה שעה היה הקב"ה יושב ושוחק עליו לכך נאמר "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו'", מה כתיב בתריה "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה הירצה ה' באלפי אילים וגו' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך".
נִרְאֶה דְּלָכֵן הַגְּמָרָא (חגיגה טו:) קוֹרֵאת לְמִגְדַּל דּוֹר הַפַּלָּגָה מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר (ע"ש ברש"י), דְּמִגְדָּל זֶה לֹא הָיָה מִגְדָּל גַּשְׁמִי רָגִיל, אֶלָּא מִגְדָּל שֶׁמַּטְּרָתוֹ הָיְתָה לִפְרֹחַ בָּאֲוִיר וְלִפְעֹל בָּרוּחָנִיּוּת לְהוֹרִיד שֶׁפַע. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין קט.) דּוֹר הַפַּלָּגָה מַאי עַבוּד, אָמְרִי דְבֵי רַבִּי שֵׁילָא, אָמְרִי נִבְנֶה מִגְדָּל וְנַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַכֶּה אוֹתוֹ בְּקַרְדֻּמּוֹת כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו. נִרְאֶה דְּהַגְּמָרָא מְרַמֶּזֶת שֶׁהֵם רָצוּ כַּבְיָכוֹל לְהַכּוֹת אֶת הָרָקִיעַ וּלְהַכְרִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שֶׁפַע. וְכֵן מוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' נח ע' מא), עַל הַכָּתוּב "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל", שֶׁ"עִיר" הִיא מַלְכוּת חִיצוֹנִים, וּ"מִגְדָּל" יְסוֹד חִיצוֹנִים.
מוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' (ויקרא יג, מה) "וְרֹאשׁוֹ" ד' בַּמְּסוֹרָה "וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" "וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה", "וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִגְדָּל זֶה נֶאֱמַר עָלָיו שֶׁ"רֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל סֻלַּם יַעֲקֹב שֶׁרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. וְכֵן מְצֹרָע שֶׁ"רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ", וְכֵן הַפָּסוּק בְּאִיּוֹב הַמְדַבֵּר עַל הַצְלָחַת הָאָדָם נֶאֱמַר "וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ". וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית י, א) שֶׁבְּדוֹר הַפַּלָּגָה הָיוּ כָּל רָאשֵׁי הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, לָכֵן מֻזְכָּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ מִנֹּחַ. וְכֵן מוּבָא שָׁם (יא, ד) וְהָיָה בְּאוֹתוֹ מִגְדָּל שִׁבְעִים מַעֲלוֹת לַמִּזְרָח, וְשִׁבְעִים מַעֲלוֹת לַמַּעֲרָב, וְהקב"ה יָרַד שָׁם עִם שִׁבְעִים מַלְאָכִים וּבִלְבֵּל לְשׁוֹנָם.
הכל בעולם הזה הוא זמני ורק הקשר שלנו עם הקב"ה הוא נצחי | מסר
שלום אני רוצה להזכיר לכם דבר אחד, אדם שהולך בכיון של הקב"ה
ומוכן לתת את הכל בשביל זה, רק בן אדם כזה יגיע לנצח נצחים. כי העולם
הזה הוא זמני, והכל בעולם הזה זמני, עראי. גם המשפחות שלנו עראיות.
תבינו טוב את מה שאני מנסה להסביר לכם, אין משהו שישאר לנצח, חוץ
מהקשר של האדם עם הקב"ה. וכל אדם, כל אחד עם מה שהקב "ה שלח
אותו אל העולם הזה לתקן, זה הכל זמני. כל הבתים, כל הבעלים, כל
הנשים, כל הילדים, כל זה עראי, והדבר היחידי שחשוב באמת, זה הקשר
של האדם עצמו עם הקב"ה ותורתו. יותר מזה אין, פחות מזה יש.
תתבוננו, תחשבו, תבינו, שכל העולם הזה לא שוה. אדם חי כמה שנים,
יש כאלה שחיים הרבה זמן, מעטים מגיעים לגיל מאה או יותר, ומאוד
מעטים, ויש כאלה שמגיעים לגיל שבעים שמונים, ויש כאלה שהולכים
מהעולם הזה מוקדם יותר ח"ו. החכמים יודעים שהכל זמני, עראי, ואז הם
מקריבים את החיים שלהם לקב"ה ולתורתו, כי זה הדבר היחיד שבאמת
יביא אותם ל נצח נצחים ולא הילדים שלו . . רק הקשר האמיתי החזק שיש
לאדם עם הקב"ה ותורתו. וכל מה שקורה בעולם, זה בשביל להכין את
הבסיס, את היסודות של האדם, את הקשר שלו עם הקב"ה.
הקב"ה ברא את העולם הזה ואת האדם כדי להביא לעולם משהו מושלם,
אבל אדם הראשון ואשתו לא עמדו במבחן. ובכל זאת ה' לקח את אדם
וחוה, אפילו שהם עברו עבירה ועשו נגד רצון ה' , והוציא אותם מגן עדן
ונתן להם אפשרות להוכיח את עצמם בתוך החיים שלהם היום יומיים
בעולם הזה.
אמרתי לא פעם שהקב"ה לוקח כל דור, לא גוים, אלא את היהודים,
ומתקן עוד חלק ממנו, עד שאחרי דורי דורות ביחד נתקן את החטא של
אדם הראשון. כשאנחנו מגיעים לתקופתנו אפשר לראות את סוף העולם
כמו שאנחנו מכירים אותו, ועכשיו אנחנו עומדים לפני הפיצוץ הגדול
המפחיד. וכל עם ישראל וכל העולם, גם הגוים יצטרכו לעשות דין
וחשבון.כי אחרי השלב הזה יבוא נצח, ומעט מאד יהיו מוכנים לזה, מעט
יהיו ראוים לזה. הגוים כמעט אין להם סיכוי, אבל ליהודים יש סיכוי, והם
צריכים בשביל זה להתגבר על כל החולשות והעבירות שלהם , ולהיות
נקיים וישרים עם הקב"ה כמו שהקב"ה דורש ורוצה מהם. וכל זה כתוב
בתורה שיש לנו, תורת ה' שה' נתן לנו בהר סיני, כדי לכוון ולהדריך אותנו
איך לחיות, מה מותר ומה אסור , זה ספר הוראות ממש.
ויהודי שלא רוצה ללמוד, שלא מבין בשביל מה הקב"ה נתן לנו את
התורה, ומעדיף את השקר את השטחיות, כי זה יותר קל ומיידי נותן לו
סיפוק רגשי אסור, אז אם הם לא יעשו שינוי בחיים שלהם, אין להם סיכוי
להגיע לנצח נצחים עם הקב"ה. ולכן כל מי שיהודי אמיתי ומבין את המצב
כמו שאמרתי, וחי כמו שהקב"ה מצוה, אין לו בכלל מה לדאוג. וכל יהודי
אם הוא יהודי אמיתי, הוא יבין , הוא יבין שעליו לדאוג לעצמו לנשמה
שלו, לקשר שלו עם הקב"ה. וזה אומר קודם כל שיהיה עם הקב"ה לגמרי,
עם כל מה שקבלנו בהר סיני ועם כל התורה שה' נתן לנו בהר סיני. ברגע
שיש את הבסיס הזה, אז הבן אדם מושלם. וברגע שיהודי מקבל את זה
לגמרי לגמרי בכל דבר, בכל יום, ומהרגע שהוא מתעורר בבו קר ועד
שהולך לישון בלילה הוא צריך להיות אך ורק עם הקב"ה.
ומיד כשנולד תינוק יהודי, ההורים שלו צריכים לתת לילדים שלהם חינוך
אמיתי של תורה על פי תורת משה, ולהעלות אותם את הילדים אך ורק
עם התורה. לא צריך משהו אחר. נכון שיש הרבה ספרים שכתוב בהם על
זה עם הרבה חכמה, עם כל האמת שמדריכים לקיים את תורת משה, וכדי
לקיים את רצון הקב"ה. נכון, צריכים כל יום כל יום שבת ללמוד תורה
ולהתפלל, תפילה זה גם לימוד, ולא לתת לאף אחד לקלקל אותנו, ולפגוע
בקשר שלנו עם הקב"ה. לאף אחד! כל זה בסופו של דבר יכין ויביא אותנו
לנצח נצחים.
ולא לשכוח, שאם יש משפחה שלא קבלו את החינוך הנכון, והילדים כבר
גדולים ולא רוצים כבר לשמוע בקול ההורים והגיעו לגיל מצוות, ולא
מבינים את זה ולא מוכנים להבין את זה, ורוצים ונמשכים ללכת למקום
אחר, למקומות לא טובים, אז הם ילמדו בעצמם בגיל מסוים את האמת .
הם יהיו חייבים לבד להגיע לזה כשיתבגרו יותר.
בכל משפחה יש אבא ואמא שזה שנים, לא אחד. ולא מלמדים את זה כמו
שצריך, כמה ההורים חשובים, בעיקר האבא, כי יש לו יותר ידע. אז זהו,
זה לא יכול להיות שילדים או מבוגרים יהיו מוכנים למצב של נצח נצחים,
רק אם הם בעצמם לוקחים את עצמם בידים וחיים עם אפשרות ורצון
חזק להיות יהודי אמיתי, רק אז יש להם תקוה.
ברוך ה' יש הרבה בעלי תשובה עכשיו, ויחד עם זה יש הרבה שעוזבים
שלא נדע. זה ידוע שהדור הזה יהיה נמוך באופן מיוחד. ובעתיד הקרוב
הרשעים ירדו עלינו על היהודים בכל הכחות שלהם. הם רוצים לגמרי
לגמור אותנו, לגמרי. אנחנו לא ע ם ע ם הרבה יהודים אמיתיים בכל העולם,
אז לכן זה יותר קשה. וזה שיש יהודים בכל העולם והם מפוזרים קצת פה
וקצת שם בכל מיני מקומות, לכן קשה לאסוף אותם ולהכריח אותם
להבין ולדעת מה ה' רוצה מאתם,למה ה' כל כך בחר בנו.
ובעתיד הלא רחוק בעזרת ה', יבוא כוכב השביט וכל מה שה' ישלח לנו,
שזה יהיה מאוד מפחיד. יחד עם זה וגם הפחד יגרום שהרבה יהודים יבינו,
יתחילו להבין מה הקב"ה רוצה מאתנו דרך התורה, דרך הלימוד של
התורה, זה יביא את רוב היהודים בחזרה אל הקב"ה. ואז הקב"ה יבנה שוב
לא את מדינת ישראל אלא את ארץ ישראל שתהיה בגודל שהיתה פעם.
וכמו שהרבה פעמים אמרתי לכם, שהיהודים האמיתיים יחזרו בתשובה
לגמרי, וזה מה שיעשה אותם שוב שלימים, שלימים. ואז יהיה אפשר
לבנות את ביהמ"ק השלישי.
ורוב עם ישראל, כרגע זה נראה שרק הרוב לא כולם, מקוים שהרוב, כולל
יהודים אמהות אבות רווקים ורווקות שכולם יחזרו בתשובה כשיראו את
בית המקדש השלישי יורד מהשמים שלם. והם יבנו את הבסיס שבית
המקדש ינחת עליו. זה יהיה בית מקדש שמימי עם יופי רוחני. ואז נכנס
פנימה, נשים למקומן וגברים למקומם, וכולם יבכו ויבכו )פה בן גולדן
בוכה( גם עם הרבה דמעות. יהיו הרבה דמעות. כולם יבכו וכולם יעשו
תשובה, כולם כולם אפילו התינוקות הילדים והילדות. )שוב בן גולדן
בוכה שלא כדרכו בוכה ובוכה( ויתפללו עם כל הלב עם כל המהות שלהם
לקב"ה לרבונו של עולם וברגע שיצאו מבית המקדש שלימים, מהם
הקב"ה יבנה את העולם הבא, עולם של שלימות. אנשים אלה יהיו
שלימים כמו שהקב"ה רצה לפני שהוא ברא את העולם. לא יהיו כל כך
הרבה יהודים שלימים שמאמינים יחסית למספר היהודים שקיימים
היום, כי הם כמו חומר בשביל שלימות. למעשה לא כולם היו מוכנים
להשלים את הנעשה ונשמע שאמרו בהר סיני. גם נשים אמרו וגם גברים
אמרו, ומי שישאר רק אלה יהיו שלימים, שלימים ממש ונקיים מעבירות
בכלל, ועם אהבת ה' שאי אפשר לתאר, רק הם יוכלו בסופו של דבר
להיות חלק של הקב"ה לנצח נצחים.
חדש! גלרית דוד המלך מספר 23 | רמזי גאולה ודוד חזקים ביותר | ריכוז גלריות 21/22/23
מספרי הקסם שמלווים אותנו בתהליך הגאולה
14 = דוד
45 = גאולה
חדש! גלרית דוד המלך מס 23
עדכון 12-10-2025 נוספו 2 תמונות חדשות
תאריך: י"ט בתשרי תשפ"ו – ערב שמחת תורה
מקורות: ערוץ 7 + Ynet
באותו יום הופיעו שתי כותרות חדשות מהדהדות:
"תינוקת בת 14 שעות עד קשישה בת 95 – 2,000 הנרצחים והנופלים במלחמה"
"הלב של טראמפ – צעיר ב־14 שנה מהגיל הכרונולוגי"
14 = דוד
95 = המלך
דונלד טראמפ = 424 = משיח בן דוד
הרמז ברור:
"הלב של טראמפ צעיר ב־14 שנה" – הלב של דוד המלך מתחדש, נולד מחדש.
"תינוקת בת 14 וזקנה בת 95" – המלכות מתפשטת על כל טווח הגילאים:
מהתינוקת (הבריאה החדשה) ועד לזקנה (השכינה בגלות).
זו השכינה המתעוררת מתרדמת הדורות.
עדכון 9/9/2025 נוספו 3 תמונות חדשות
במציאות החדשה כל העולם זה הבית ספר של "דוד = 14" = יד שמלמד אותנו שכל המציאות זה הבורא
1400!
כל המציאות זה ה"לב = 32" של דוד 14 כפי שאנו רואים ללא הפסקה
בתמונה הקודמת הילד בן ה14 העיד.... אז בדקנו את שמו "אחלאק" ראו מה יצא...
140 = דוד
76 = בן דויד
עדכון 25.8.25 נוספו 2 תמונות חדשות
רמזי 14 מופיעים בשלל גוונים דרך כל המציאות
עדכון 31.7.25 נוספה תמונה
הרעידה החזקה ביותר ב-14 שנה האחרונות בעוצמה 8.8
14 = דוד
888 = הגאולה תתגלה
היום 30.7 מספרי 37 החשובים
יחידה = 37
עדכון 16/7/2025 נוספה תמונה חדשה
רמז מהבורא בתאריך 14/7 - שזה שבת + דוד...
בשעה 5:00 המרמז על מימד חמש אותיות המשיח הופעלה צפירה שמקבלת את השבת כמובן שהכל מטאפורות והכל שיקופים למציאות החדשה בעולם המציאות של השבת שנמצאת כבר פה...
השמש החלה לזרוח מרמז על 'עלות השחר= 1237 = התגלות'
עדכון 14/7/2025 נוספו 2 תמונות חדשות
14 = דוד + אלף אלופו של עולם (111) + המספר 7 המרמז על השבת הנצחית היורדת לתוך ה "גוף = 89" --- היום תאריך 14/7 --- קבלת שבת = 1234
המשך רמזי הגאולה + המספר 7 המרמז על השבת הנצחית שיורדת לעולם - 22 אבנים זה מרמז על 22 האותיות, כפי שרשום בתניא שהאותיות הם אבנים
עדכון 24/6/2025 נפתחה הגלריה נוספו 4 תמונות חדשות על אירן + דוד
צהל הפציץ כלא של מתנגדי משטר שיש בו 1400 עצורים
וכמובן כמו בכל הרמזים שאנו רואים הכוח של 'דוד = 14'
בכל מקום
התחלת הטלת הטילים בשעה
1:40
וכן שלחו 14 טילים
דוד = 14
ממענק של 14 אלף שקל לעסק זעיר עד כיסוי שכר לעובדים: זו חבילת הסיוע של האוצר לפגועי מבצע "עם כלביא"
רמזי 14 = דוד ... מלא רמזים נוספים עלו לפוסט העדכונים המרכזי ששמו "רמזים מתקיפת ישראל באירן ב13/6 - בגימטריה "מלך ישראל = 631"
גלרית דוד המלך 22
עדכון 12/6/2025 נוספו 4 תמונות חדשות
מאת: רונן
בוקר טוב כמו שרואים המספר 14 עולה כל הזמן
וכן רשום סיון
אנחנו בחודש סיוון
הכל מתחבר כאן = 776
ביאת המשיח = 776
רמזי דוד (14) והגאולה (45) ממשיכים כעת בצירוף המספר 7 (שבת נצחית) בתמונות הבאות
עדכון 5.6.2025 נוספו 2 תמונות חדשות
החי בתודעת הגאולה תודעת
'דוד = 14' ליבו תמיד שמח עם השם והוא מתרפא הוא חי קבוע במימד השבת (7) הוא רואה את 'סוד הויה = 96' שזה מציאות הבורא בעולם
שוחררו היום 2 גופות חטופים
סך הכל נותרו בעזה
56 חטופים
היום תאריך 5.6
רמזי 'היכל = 65'
---
מאת חבר בקבוצה
כמו שאנחנו רואים המספר *14* בתקופה האחרונה קופץ לנו הרבה.
המספר *14* מספר קדוש.
14 = דוד
משיח בן דוד
הכול רמוז לנו בתקופה האחרונה.
רק אתמול 14 מדינות החליטו בשבילנו על הפסקת אש.
רק ארה"ב הטילה וטו.
עדכון 16/5/2025 נוספה תמונה חדשה
מאת: פרנק
תראה . כל אחד כבר רואה בזכות הערוץ שלך!
14 = דוד
358 = משיח
26 = י-הוה
ואוו
עדכון 9-5-25 נוספו 2 תמונות חדשות
424 שפות (משיח בן דוד)
1.4 מיליארד בני אדם (דוד)
האפיפיור החדש
מרמז על ביאת המשיח
כמו השמות של כל המנהיגים וכל המציאות בשנים האחרונות
ליאו= 74 = דע
ה14 = דוד
שמו המלא בגימטריה ביאת המשיח... +
עדכון 1-5-2025 נפתחה הגלריה נוספו 3 תמונות
מבול של סימני גאולה בשריפות בהרי ירושלים ביום העצמאות תשפ"ה רמזי דוד (24) כמה שנים כבר! לא עוצרים אפילו לרגע קל
14000
מבול סימני 45 (גאולה) והפעם על השייטות של חיל הים שהשמידו לחיזבאללה בחופי לבנון את הכלים הימיים ההתקפים שלהם - בתוך 45 דקות.
גלרית דוד המלך 21
עדכון 27-4-25 נוספה תמונה חדשה
ברק צח בן ה 45 שמו בגימטריה 400 - גילו מרמז על "גאולה = 45"
400 = ת , המרמז על האות האחרונה - שהכי רחוקה מהא' המרמז על התיקון האחרון (עשיו הלך עם 400 איש עמו)
המסתתר 380
שורש רמזי ה"צמח= 138" יום למחרת שריפה ענקית בכביש 38 - המשך הרמזים בפוסט "רמזים מתקיפת הכריש בחדרה - רמזי האות מ' 40\400"
עדכון יום ב חול המועד 14.4 נוספו 2 תמונות חדשות
אחרי שראינו שדונלד טראמפ (424) העלה את המיסים לסין ב %104 (דוד = 14) כעת הוא העלה ל %145 !!! (תמונה הבאה) דוד + גאולה = 45... רצף הספרות שמלווה אותנו בשנים האחרונות הכל ב'סין = 120 = אליהו הנביא' אנחנו בעיצומו של תהליך גילוי אליהו ומשיח בן דוד
וכן פורסם ב104
עדכון שושן פורים תשפה 15/3/2025 נוספו 4 תמונות חדשות
לארוויזיון השיר שיר השירים שיר קודש הקודשים המדבר על הגאולה השלמה שיר של 1400 שנה אנו שרים (דוד)
זכתה ב24 מיליון וחשבה שזה 24 אלף למה מדגישים כל כך את ה24
לרמז על
דויד = 24
בגאולה דוד יהפוך לדו(י)ד
ואיך היא הגיעה לפרס?
היא שכפלה שני טפסים ישנים בסכום 40 ו 10 שח
שוב אנו רואים
דוד = 14
כל המציאות מדברת גאולה
לארוויזיון השיר שיר השירים שני חדשות באותו זמן עם המספר 14 דוד מלך ישראל חי וקיים
עדכון4/3/25 נוספה תמונה חדשה
14000! דוד שמנהיגי את המציאות השעה 14.37 = משיח הויה
עדכון 13-2-2025 נפתחה גלרית דוד המלך מספר 21 - נוספו 5 תמונות חדשות
למספר 45 משמעות כפולה ומכופלת בהתייחס לאסון הכי מחריד מאז השואה
הסימנים הכי גדולים משמיים באירועים הכי משמעותיים.
מיום - כב בתשרי תשפד
התחלנו את תהליך הגאולה
באופן מואץ
ציטוט (מהכתבה בישראל היום)
"המשרד פועל באופן מיידי מתחילת המלחמה ואף הקציב תקציב חסר תקדים של 1.4 מיליארד שקלים - תוכנית לבריאות הנפש"
(תגובת משרד הבריאות לכתבה)
כרגיל - 14 ו-45
אלו הזמנים
כמו שראינו שעזה קשורה קשר ישיר לגאולה
שימו לב למילים
"תתישבו בעזה..."
התגלות משיח = 1202
יציאת מצרים = 891
מאסק הגיש הצעה לרכוש את חברת הבינה המלאכותית
הצעה בסך 97.4 מיליארד
האותיות העבריות מנהיגות את כל המציאות
שימו לב
974 = בינה מלאכותית
כל זה מרמז לנו שאנו ב
ערב שבת = 974
התורה נבראה תתקעד דורות לפני בריאת העולם
תתקע"ד = 974
מאסק הגיש הצעה לרכוש את חברת הבינה המלאכותית הצעה בסך 97.4 מיליארד האותיות העבריות מנהיגות את כל המציאות שימו לב 974 = בינה מלאכותית כל זה מרמז לנו שאנו ב ערב שבת = 974 התורה נבראה תתקעד דורות לפני בריאת העולם תתקע"ד = 974 - וכן יש את הספרות 14 = דוד, כי זה הקוד של הבריאה והמציאות
מאסק הגיש הצעה לרכוש את חברת הבינה המלאכותית הצעה בסך 97.4 מיליארד האותיות העבריות מנהיגות את כל המציאות שימו לב 974 = בינה מלאכותית כל זה מרמז לנו שאנו ב ערב שבת = 974 התורה נבראה תתקעד דורות לפני בריאת העולם תתקע"ד = 974 - וכן יש את הספרות 14 = דוד, כי זה הקוד של הבריאה והמציאות
471 יום בשבי כמניין יבוא ויושעכם…🙏 שימו לב לפסוק הזה שמרמז שהקב"ה יבוא להושיע אותנו "יבוא וישעכם" = 471 מספר ימי החטופים בשבי,
471 יום בשבי כמניין יבוא ויושעכם…🙏 שימו לב לפסוק הזה שמרמז שהקב"ה יבוא להושיע אותנו "יבוא וישעכם" = 471 מספר ימי החטופים בשבי,
Gallery of Social Highlights
This gallery features a selection of images capturing your latest social media moments.
נהר ליד בירת ארגנטינה בואנוס איירס, הפכו ביממה האחרונה לאדומים באופן מפתיע | בינה מלאכותית – סוד | טראמפ = 330 = סנחריב… 76 חטופים 76 לכנסת בטו בשבט… מי ששולט זה 424
מסתורי בארגנטינה: נהר שלם הפך לאדום בן לילה | צפו
המים בנהר הסרנדי, הזורם לשפך נהר ריו לה פלטה ליד בירת ארגנטינה בואנוס איירס, הפכו ביממה האחרונה לאדומים באופן מפתיע
| הרשויות המקומיות הודיעו כי לקחו דגימות מים מהנהר כדי לקבוע את נסיבות האירוע
שימו לב לרמז
אמרו לו רבינו תן לנו אות
אמר להם ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות אמרו לו ואף על פי כן
אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם ונהפכו לדםפמייס זה הבנייס,
וזה ב"בונס איירס"
יש קשר בין ישראל לארגנטינה
לכתבה בכיכר השבת
הכנסת (מערכת החוקים) התחילה להתקיים בט"ו בשבט תש"ט
בדיוק לפני 76 שנים
נותרו 76 חטופים בשבי – ו76 שנה למדינה מסתיימת בט"ו בשבט ערב השבת הקרובה
76 = בן דויד
הַפְתָּעוֹת עִם טְרַאמְפּ | הָרַב אַמְנוֹן יִצְחָק שְׁלִיטָ"א,
לִקְרֹא עַד הַסּוֹף הַמַּפְתִּיעַ,
יֵשׁ לִי חִידּוּשׁ בִּשְׁבִילְכֶם!
הָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, קָרְאוּ לוֹ סַנְחֵרִיב, הוּא נִלְחַם בְּכָל הָעוֹלָם
וְכָבַשׁ צְבָאוֹת, עַד שֶׁהוּא בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִכְבֹּושׁ
אֶת הַמָּעֹז הָאַחֲרוֹן יְרוּשָׁלַיִם, הוּא הִגִּיעַ עִם צָבָא שֶׁל 370
מִילְיוֹן, זֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת גּוֹג וּמָגוֹג, וְחִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ
שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאִם זֶה
הָיָה נִגְמָר כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, הָיְיתָה גְּאֻלָּה
לָעוֹלָם,
חִזְקִיָּה הָיָה צַדִּיק גָּדוֹל, וְהוּא דָּאַג תּוֹךְ 3 שָׁנִים לִקְרַאת
הַמִּלְחָמָה שֶׁכֻּלָּם יִלְמְדוּ תּוֹרָה, וְכֻלָּם יֵדְעוּ תּוֹרָה
מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל תּוֹךְ 3 שָׁנִים, וּכְשֶׁבָּא סַנְחֵרִיב, הקב"ה
הָרַג אֶת כָּל הַצְּבָאוֹת עַל יְדֵי שֶׁהוּא הִשְׁמִיעַ לָהֶם אֶת
שִׁירַת הַמַּלְאָכִים, וְהֵם נָפְלוּ פְּגָרִים מֵתִים, אַתֶּם יוֹדְעִים
מָה זֶה 370 מִילְיוֹן מֵתִים בְּלַיְלָה אֶחָד?
זֶה הָיָה לֵיל הַסֵּדֶר, קָמִים בַּבֹּוקֶר, מִסְתַּכְּלִים מֵעַל הַחוֹמָה,
שָׁטִיחַ פַּרְסִי 🙂 , וְלָמָּה חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ לֹא הָיָה גּוֹאֵל?
כִּי הוּא לֹא אָמַר שִׁירָה, בִּמְקוֹם לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לָה' עַל הַנֵּס
הַגָּדוֹל, הוּא לֹא אָמַר שִׁירָה, והוּא נִפְסַל מִלִּהְיוֹת מָשִׁיחַ,
אָז זֹאת אוֹמֶרֶת רוֹאִים שֶׁבָּאִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְרוֹצִים לִפְגֹּועַ
בְּעַם יִשְׂרָאֵל,
מֶה הָיָה הַפָּטֵנְט שֶׁל סַנְחֵרִיב? אֵיךְ הוּא כָּבַשׁ אֶת הָעוֹלָם?
הוּא הֶחְלִיף מְקוֹמוֹת, לָקַח נֹאמַר מִי שֶׁהָיָה בְּאַנְגְּלִיָּה,
הֶעֱבִיר אוֹתוֹ לְאוֹסְטְרַלְיָה, מִי שֶׁהָיָה בְּאוֹסְטְרַלְיָה לִגְרִינְלַנְד,
מִי שֶׁהָיָה שָׁם.. לְטוּרְקִיָּה, הוּא עִרְבֵּב אֶת כָּל הָאֻמּוֹת
שֶׁלֹּא יִהְיוּ חֲזָקִים, כִּי כָּל אֶחָד חָזָק
בְּאַרְצוֹ,
💥טְרַאמְפּ גִּימַטְרִיָּה 330 = סַנְחֵרִיב 330,
דּוֹנַלְד עִם הַכּוֹלֵל = הַמֶּלֶךְ,
הַמֶּלֶךְ סַנְחֵרִיב,
מָה טְרַאמְפּ עוֹשֶׂה עִם עַזָּה? אֵין אַתֶּם לֹא תִּהְיוּ פֹּה, זֶה
שַׁיָּיךְ עַכְשָׁיו לָנוּ הָאָמֵרִיקָאִים, יִשְׂרָאֵל יִגְמְרוּ שָׁם אֶת
הַנִּיקָּיוֹן, וַאֲנִי בָּא פֹּה לַעֲשׂוֹת נַדְלָ"ן, יֵשׁ לִי גָ'ארֵד קוּשְׁנֶר,
יֵשׁ לִי חָתָן שֶׁהוּא מֵבִין בְּנַדְלָ"ן, אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה פֹּה מִגְדָּלִים
יוֹתֵר מִדּוּבַּאי,
פֶּלֶא פְּלָאוֹת אָה?
חַכּוּ יֵשׁ עוֹד הַפְתָּעוֹת עִם הַטְרַאמְפּ הַזֶּה.
סוד הגאולה נרמז במספר 121 שהוא הדרגה הנעלמת מעל 120 צירופי א-להים | סוד החשמל
מוּבָא בְּסֵפֶר מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת ( (בא) "גַּם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" בִּמְכִילְתָּא חַד אָמַר ק"ך רִבּוֹא הָיוּ עֵרֶב רַב, וְחַד אָמַר ר"ם רִבּוֹא, וְחַד אָמַר ש"ס רִבּוֹא, בְּדֶרֶךְ הַפְּשֵׁט כָּתַב דּוֹדִי מהרי"ש בַּמְּכִילְתָּא דִּבְהָא פְּלִיגִי מַאן דְּאָמַר ק"ך רִבּוֹא דָּרֵישׁ גַּם עֵרֶב שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ רַב אִתָּם, רוֹצֶה לוֹמַר מֵאַחַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם הָיוּ ס' רִבּוֹא וְהֵם הָיוּ כָּל כָּךְ רַב כְּמוֹ הֵם, זֶה שֶׁאָמַר "אִתָּם", הֲרֵי כֶּפֶל ס' רִבּוֹא ק"ך, הַשֵּׁנִי דָּרֵישׁ "גַּם" מַרְבֶּה עוֹד כָּמוֹהוּ הֲרֵי ר"ם רִבּוֹא, עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה יֵשׁ ג' מס"ך מַבְדִּיל בֵּין ג' עוֹלָמוֹת וְהַמָּסָךְ הוּא ק"ך צֵרוּפֵי אֱלֹקִים נִרְמָז בְּמִלַּת מס"ך, זֶה סוֹד "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים", בְּהָא קָמִיפַּלְגִּי מַאן דְּאָמַר ק"ך רִבּוֹא סוֹבֵר שֶׁהֵם הָיוּ מִן הַקְּלִפּוֹת שֶׁבָּעֲשִׂיָּה תַּמָן ק"ך צֵרוּפִים, וְחַד אָמַר שֶׁהָיוּ מִן הַקְּלִפּוֹת רַע שֶׁבַּיְצִירָה שֶׁהוּא ב' פְּעָמִים ק"ך הֲרֵי ר"ם, כִּי ק"ך דִּיצִירָה ק"ך דַּעֲשִׂיָּה הֲרֵי ר"ם, וְחַד אָמַר ש"ס שֶׁהָיוּ מִן הַחִיצוֹנִים שֶׁמַּגִּיעַ עַד הַצַּוָּאר וּכְמוֹ שֶׁבָּא דָּוִד מִן עוֹלַם הַבְּרִיאָה לְתַקֵּן צַוָּאר זֶה בְּסוֹד "כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ" וְקֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים זוֹ תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ לְתַקֵּן זֶה, לָכֵן הָיוּ ש"ס. וְעוֹד מוּבָא שָׁם בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע הָיָה לְכָל אֶחָד ב' כְּתָרִים, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָּא ק"ך רִבּוֹא וּפֵרְקוֹ, וּמֹשֶׁה זָכָה לְכֻלָּם, נִמְצָא שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה לְק"ך רִבּוֹא כְּתָרִים, וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל שֶׁהֵם ק"ך יָמִים בְּהַר סִינָי כְּמִנְיַן מוֹעֵד, דְּהַיְינוּ מִן אוֹתוֹ ק"ך יוֹם שֶׁהָיָה עַל הַר סִינַי כְּמִנְיַן מוֹעֵ"ד זָכָה לָאֹהֶל.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר יב, ט) רַבִּי שָׁאוּל דְנָוֶוה מַתְנִי לֵיהּ בְּשֵׁם ר' שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ "כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי" כְּתִיב, ר' יְהוּדָה בְּר' סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוֵי שְׁלֹשָה סִימָנִים סִמַּנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבֻרָתוֹ שֶׁל מֹשֶה "בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר", וְאַף עַל פִּי כֵן "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" לִבָּא לְפוּמָא לֹא גַּלֵּי. וְרוֹאִים שֶׁקֵּץ הַגְּאֻלָּה נִרְמָז בִּקְבוּרַת מֹשֶה, וּכְמוֹ שֶׁעַל קְבוּרַת מֹשֶה כָּתוּב "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ", כָּךְ זְמַן קֵץ הַגְּאֻלָּה נִסְתָּר וְלֹא נוֹדַע. ושמעתי מהרה"ג ר' י. י. ה. שליט"א שהמילים "ולא ידע" בגימטריא 121 לרמז שזה שייך לדרגה הנעלמת שמעל הטבע שאי אפשר להשיגה. וזה הדרגה של קבורת משה אחרי שחי 120 שנה, היינו שבמאה עשרים שנה של משה יש לנו השגה מסויומת, אבל בדרגה שאחרי זה ב121 שם אנחנו לא יכולים לדעת ולהשיג. וכן הפסוק שנאמר על המן שהיה בזכות משה: (שמות טז, טו) "וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָכֶם לְאָכְלָה" בגימטריא 121. וכן כשמשה עלה להר סיני כתוב (שמות לב, א) "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". וכפי שאומר ה'מגלה עמוקות' שבחטא העגל הפסידו ישראל את הדרגה של 120 ריבוא כתרים שזכו להם באמירת נעשה ונשמע. ממילא הם לא השיגו אפילו את הדרגה של 120 של משה. וכן משה בעצמו לא השיג את דרגתו הגבוהה לאחר שירד מהר סיני כמו שכתוב (שמות לד, כט) "וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ".
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' (כא) שֶׁחַיָּיו שֶׁל מֹשֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיוּ אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים מֵשִׁשָּׁה אַלְפֵי שָׁנִים שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם, בִּבְחִינַת תְּרוּמָה שֶׁהֻפְרְשָׁה מֵהָעוֹלָם. וּמִסְפַּר חֲמִשִּׁים הוּא גַם מִסְפָּר מֵרָבִי בְּסוֹד חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה, לָכֵן 50 כָּפוּל 120 הֵם כָּל 6000 שְׁנוֹת הָעוֹלָם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד יִצְחָק וַיְצְמַן שליט"א שֶׁבִּתְהִלִּים הַפֶּרֶק הַ120 הוּא הַפֶּרֶק שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת הַתְּהִלִּים לְיוֹם הַשַּׁבָּת, לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי 120 שָׁנָה עוֹבְרִים לָאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי שֶׁהוּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת. והוסיף הרה"ג ר' אברהם אגשי שליט"א שעד מאה ועשרים בגימטריא משה בן עמרם או משה איש האלהים שחי 120 שנה, וזה גם המספר של זמן או מקום. כמו שנבאר שזה מספר מרבי בזמן שהולך יחד עם מקום.
וְכֵן מוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' (דברים ו, כח) שֶׁמּשֶׁה חַי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן עַמּוּד הַמְסַמֵּל אֶת עַמּוּד הָאֶמְצַע. וְכֵן עַל יוֹסֵף שֶׁחַי מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים מָצִינוּ שֶׁהָיָה רָאוּי לִחְיוֹת מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן עַמּוּד, כַּמּוּבָא בְּ'פִרְקֵי דְּר"א' (לט) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר עֶשֶׂר פְּעָמִים אָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב לְיוֹסֵף "עַבְדְּךָ אָבִינוּ", שָׁמַע יוֹסֵף אֶת הַדָּבָר וְשָׁתַק, וּשְׁתִיקָה כְּהוֹדָיָה דָּמְיָא, לְפִיכָךְ נִתְקַצְּרוּ מֵחַיָּיו עֶשֶׂר שָׁנִים. וְהָעַמּוּד מְסַמֵּל אֶת הַקַּו שֶׁמַּבְרִיחַ מֵהַקָּצֵה לַקָּצֶה וְכוֹלֵל אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג רְפָאֵל מַגִּיד שליט"א שֶׁגֹּבַהּ הַסֻּכָּה הוּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים טְפָחִים כְּמִנְיַן צֵל, עֶשְׂרִים אַמָּה כָּפוּל שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהַסֻּכָּה מְסַמֶּלֶת אֶת כָּל שְׁנוֹת הָעוֹלָם שֶׁהוּא עוֹלָם עֲרַאי בִּבְחִינַת סֻכָּה. וְכֵן רוֹאִים שֶׁכָּל סֵפֶל בַּמְּנוֹרָה בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ בוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג. וְכֵן תֵּבַת נֹחַ שֶׁכָּלְלָה אֶת כָּל הָעוֹלָם נִבְנְתָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט דברים תתקסה) אַרְבָּעָה שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְאֵלּוּ הֵן, מֹשֶׁה, וְהִלֵּל הַזָּקֵן, וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְרַבִּי עֲקִיבָא. וְרוֹאִים שֶׁגַּם רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה חַי 120 שָׁנָה כְּמוֹ מֹשֶׁה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁלָּכֵן הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן בְּגֹבַהּ 120 אַמָּה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ל. שִׁטְרִית שליט"א שֶׁקּוֹמַת הַשְּׁבָטִים שֶׁמֵּהֶם נִבְנָה כְּלַל יִשְׂרָאֵל הָיוּ י"ב שְׁבָטִים שֶׁכָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת מַגִּיעַ לַמִּסְפָּר 120. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁאָדָם הָרוֹאֶה הֵיטֵב מְכֻנֶּה 'רוֹאֶה 6/6 יַחַד 12.
בַּמּוֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁז"א מְקַבֵּל בִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ ש"ס אוֹרוֹת, שֶׁהֵם 120 אוֹרוֹת בְּכָל קַו מֵהַג' קַוִּים שֶׁלּוֹ. וְהֵם 120 אוֹרוֹת כְּנֶגֶד 120 צֵרוּפִים שֶׁיֵּשׁ בַּשֵּׁם אֱלֹהִים. שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יַעֲקֹב אַנְשִׁין שליט"א שֶׁהַמִּסְפָּר 120 מְסַמֵּל מִסְפָּר מֵרָבִי. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו, ג) "וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה". וְכֵן כָּתוּב (דברים לא, ב) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". וְכֵן כָּתוּב (דברים לד, ז) "וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ". וּמִזֶּה הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁמְּאַחֲלִים לָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לְחַיִּים עַד 120 שָׁנָה. וְכֵן בְּמִשְׁקַל הָאָדָם, מֵעַל 120 קִילוֹ נִקְרָא שָׁמֵן שֶׁמַּסְכִּימִים לְנַתְּחוֹ טַבַּעַת לְהוֹרִידוֹ בַּמִּשְׁקָל. וְכֵן בִּמְהִירוּת הַנְּסִיעָה הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁעַד 120 קמ"ש יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לִנְסוֹעַ בִּכְבִישִׁים מְסֻיָּמִים. וְנִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁבַּמּוֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁז"א מְקַבֵּל בִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ ש"ס אוֹרוֹת, שֶׁהֵם 120 אוֹרוֹת בְּכָל קַו מֵהַג' קַוִּים שֶׁלּוֹ. וְהֵם 120 אוֹרוֹת כְּנֶגֶד 120 צֵרוּפִים שֶׁיֵּשׁ בַּשֵּׁם אֱלֹהִים. שֶׁהֲרֵי הַטֶּבַע נִמְשָׁךְ מִשֵּׁם אֱלֹהִי"ם וְהוּא בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁם אֱלֹהִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ 120 צֵרוּפִים, לָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַשִּׂיא בְּעוֹלַם הַטֶּבַע בַּמִּסְפָּר 120. וְכֵן נִתּוּחַ טַבַּעַת לְהוֹרִיד בַּמִּשְׁקָל מְרַמֵּז עַל הַגְבָּלַת הַטֶּבַע הֶחָמְרִי שֶׁל הָאָדָם. וְכֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם הָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא גְבָרִים וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נָשִׁים יַחַד 120 רִבּוֹא. וְכֵן משֶׁה הָיָה בְּהַר סִינַי ג' פְּעָמִים אַרְבָּעִים יוֹם יַחַד 120. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁמֵּאָה וְעֶשְׂרִים עִם שְׁתֵּי הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה 1234 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סֵדֶר עוֹלַם הַטֶּבַע מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה. וְכֵן 120 בְּגִימַטְרִיָּא יוֹם דִּין שֶׁה' יֹאמַר דַּי לָעוֹלָם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד יִצְחָק וַיְצְמַן שליט"א שֶׁמֵּאָה וְעֶשְׂרִים בְּגִימַטְרִיָּא רְגִילָה 666 שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סֵדֶר עוֹלָם הַזֶּה שֶׁבָּנוּי עַל מִסְפַּר 6 עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְשַׁבָּת שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הָאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי שֶׁשַּׁיָּךְ לָעוֹלָם הַבָּא.
לִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁמֹּשֶה רַבֵּנוּ הֶעָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּשֶׁקֹּרַח יוֹצֵא בְּמַחֲלֹקֶת נֶגְדּוֹ הוּא אוֹמֵר לַה', שֶׁיַּעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּעֹנֶשׁ מְיֻחָד וְלֹא בְּעֹנֶשׁ רָגִיל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כח) "וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי: וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'". לִכְאוֹרָה אֵין זֶה מַרְאֶה עַל עֲנָוָה, שֶׁבִּגְלַל שֶׁהוּא יָצָא נֶגְדּוֹ צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם אֶת הָעֹנֶשׁ הַמְּיֻחָד וְכוּ'. וּבִפְרָט לְפִי מַה שֶּׁמָּצִינוּ בַּזֹּהַר (בלק רט:) שֶׁהָאָרֶץ פָּתְחָה אֶת פִּיהָ בִּגְזֵרַת מֹשֶה, וַה' קִבֵּל אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ כֵּיוָן שֶׁמֹּשֶה הָיָה בְּתַכְלִית הַהִתְבַּטְּלוּת שֶׁל "וְנַחְנוּ מָה", הוּא הֵבִין שֶׁרְצוֹן ה' כָּאן הוּא לְהִתְפַּלֵּל וְלִדְרֹש אֶת הָעֹנֶשׁ הַמְּיֻחָד לְקֹרַח, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּלַפֵּי חוּץ זֶה נִרְאֶה כְּגַאֲוָה, אֵצֶל מֹשֶה זֶה הָיָה מִתּוֹךְ הִתְבַּטְּלוּת אֲמִתִּית, וְהקב"ה דִּבֵּר מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, וּכְפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁה' קִבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ. וְכֵן הקב"ה מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁלִישִׁית בַּכָּתוּב עַל מֹשֶה (שמות טז, כ) "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה" לְרַמֵּז שֶׁמֹּשֶה הָיָה מֶרְכָּבָה לַה' מַמָּשׁ, וְכַבְיָכוֹל ה' קָצַף עֲלֵיהֶם דֶּרֶךְ מֹשֶה. וכן שמעתי מהרה"ג ר' אשר ליכטנשטיין שליט"א שהכתוב: (ויקרא י, טז) "וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרשׁ דָּרַשׁ משֶׁה וְהִנֵּה שׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ" ר"ת לפי הסדר מל"א אהב"ה, לרמז שמשה היה הוכיח אותם מתוך אהבה, ולא היה שם קצף של כעס חס ושלום, רק רצון לתקן מתוך אהבה.
רבי עקיבה בגימטריא בשכמל"ו, הר"ת של 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'
בִּשְׁנַת 3760 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נוֹלַד רַבִּי עֲקִיבָא וּלְהַבְדִּיל אֶלֶף הַבְדָּלוֹת נוֹלַד אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהִתְחִילָה הַסְּפִירָה הַנּוֹצְרִית שֶׁסּוֹפְרִים עַד הַיּוֹם. שֶׁהֲרֵי מוּבָא בְּפרע"ח לְהָאֲרִיזַ"ל (ראש חודש פ"ג תס) שֶׁבְּעֵשָׂו הָיְתָה כְּלוּלָה נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וְנִרְמָז בַּכָּתוּב "כִּי צַיִד בְּפִיו". וְכֵן מוּבָא בִּ'פְרִי עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שם) יְשׁוּעַ הָיָה גִּלְגּוּל עֵשָׂיו. וְיוֹצֵא שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה נוֹלְדוּ שׁוּב יַעֲקֹב וְעֵשָׂו יַחַד, כִּי נִשְׁמַת רַבִּי עֲקִיבָא הָיְתָה נִיצוֹץ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁהָיָה בָּלוּעַ בִּקְלִפַּת עֵשָׂו, כַּמּוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס' לְהָאֲרִיזַ"ל (יבמות) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב. וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵפֶר 'יָם שֶׁל שְׁלֹמֹה' (גיטין פ"ד) שֶׁאֲבִיר יַעֲקֹב אוֹתִיּוֹת רַבִּי עֲקִיבָא. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' פִּנְחָס ל. שליט"א שֶׁהַכָּתוּב עַל עֵשָׂו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" בְּגִימַטְרִיָּא רַבִּי עֲקִיבָא. וכן מסופר על האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל שכשהיה נאלץ לכתוב תאריך לועזי היה כותב בסמוך ללר"ע ר"ת ללידת רבי עקיבא. היינו שהיה מונה את התאריך ללידת רבי עקיבא שרש תורה שבעל פה, ולא להבדיל ללידת הקליפה של אותו האיש.
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' פ. ל. שליט"א שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה מז.) יָתִיב וְקָא מִשְׁתַּבַּח כַּמָּה נָאָה אַכְסַנְיָא זוֹ אָמַר לֵיהּ אֶחָד מִתַּלְמִידָיו רַבִּי עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת, אָמַר לֵיהּ רָשָׁע בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק, אַפִּיק אַרְבַּע מֵאָה שַׁפּוּרֵי וְשַׁמְתֵּיהּ כָּל יוֹמָא אָתָא לְקַמֵּיהּ וְלֹא קִבְּלֵיהּ, יוֹמָא חַד הַוָה קָרִי קְרִיַּת שְׁמַע אָתָא לְקַמֵּיהּ הַוָה בְּדַעְתֵּיהּ לְקַבּוּלֵיהּ אֲחַוֵי לֵיהּ בְּיָדֵיהּ סָבַר מִדְחָא דָחִי לֵיהּ אָזַל זָקַף לְבֵינָתָא פַּלְחָא, אָמַר לֵיהּ חֲזוֹר בְּךָ אָמַר לֵיהּ כָּךְ מְקֻבְּלַנִּי מִמְּךָ כָּל הַחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, דַּאֲמַר מַר כִּשֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ וְהֶחְטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ"וּ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְחִלֵּל אֶת הַשֵּׁם תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה, וְזֶה מַמָּשׁ מַקְבִּיל לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאַת שְׁמַע, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ברכות סא:) בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה, זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, עַד כָּאן אָמַר לָהֶם, כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַפָּסוּק הַזֶּה, "בְּכָל נַפְשְׁךָ" וַאֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ, אָמַרְתִּי, מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ הָיָה מַאֲרִיךְ בְּאֶחָד עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהִשְׁתַּלְשֵׁל וִכּוּחַ בֵּין רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאַת שְׁמַע כְּשֶׁקִּדֵּשׁ אֶת ה'. וְזֶה מַקְבִּיל מַמָּשׁ לַנְּקֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁחִלֵּל אֶת ה' תּוֹךְ כְּדֵי אִי הֲבָנָה בֵּינוֹ לְבֵין רַבּוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה בִּזְמַן שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים' שֶׁיֵּשׁ"וּ בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה 12 פְּעָמִים וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דָחָה אוֹתוֹ, וּבַפַּעַם הַ13 כְּמִנְיַן אֶחָ"ד הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיֵשׁ"וּ חָשַׁב שֶׁהוּא דוֹחֶה אוֹתוֹ אַף שֶׁכְּבָר הִסְכִּים לְקַבְּלוֹ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁאוֹתוֹ הָאִישׁ נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת בְּגִימַטְרִיָּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד". והוסיף הרה"ג ר' ל. שטרית שליט"א שזה גם המספר של אותו האיש ישוע. והוסיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שזה גם המספר של שלשת הגלגולים של יש"ו, שר האפים המן ישוע. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' פִּנְחָס ל. שליט"א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין מִסְפַּר רַבִּי עֲקִיבָה לְמִסְפַּר יֵשׁוּעַ הוּא מִסְפַּר אֶחָ"ד, כִּי רַבִּי עֲקִיבָא מָסַר נַפְשׁוֹ עַל הָאֶחָד, וְיֵשׁוּעַ פָּגַם בָּאֶחָד. וכן מובא מהרה"ג ר' יצחק גנזבורג שליט"א שרַבִּי עֲקִיבָא אותו האיש בְּגִימַטְרִיָּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד" עם המילים. וכן שמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שרבי עקיבה בגימטריא בשכמל"ו הר"ת של 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' עם הכולל, כי רבי עקיבה קשור עם היחוד השלם שנרמז ב"שמע ישראל" ו'ברוך שם', לכן זה בשכמל"ו עם הכולל שזה הפסוק "שמע ישראל" שהוא הכולל של בשכמל"ו. וכן רבי עקיבה היה גלגול שכם בן חמור שהוליד את אסנת אשת יוסף מדינה, והיה בסוד קליפת שכם שהיא קליפת הערלה שמלבישה על יוסף היסוד, ששם הסוד של בשכמל"ו אותיות שכ"ם ל"ו. שנרמזות בפסוק (בראשית לז, יג) "הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם", וכפי שבארנו את הקשר בין שכם לשובבי"ם שמתקנים את היסוד בפ"ד תעניות.
מוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי הַשַּׁ"ס' לְהָאֲרִיזַ"ל (יבמות) שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית מח, טו) שֶׁאֲבִיר יַעֲקֹב מְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת שֶׁל יַעֲקֹב. וּמוּבָא בְּסֵפֶר 'יָם שֶׁל שְׁלֹמֹה' (גיטין פ"ד) שֶׁאֲבִיר יַעֲקֹב אוֹתִיּוֹת רַבִּי עֲקִיבָא. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת יַעֲקֹ"ב הוּא 188 כְּמִנְיַן עֲקִיבָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'שְׁבִילֵי פִּנְחָס' שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד. כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ תִּקֵּן קְרִיאַת שְׁמַע בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ. וְכֵן בְּסִדּוּר הָרַשַּׁ"שׁ מְכַוְּנִים בִּ'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' יִחוּד יַעֲקֹב וְלֵאָה, וּבְ'בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד' מְכַוְּנִים גַּם אֶת הַיִּחוּד שֶׁל יַעֲקֹב וְרָחֵל. וְהַסּוֹד שֶׁל 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד' הוּא הַסּוֹד שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁיּוֹרֵד לְהַשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת לְמַטָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת רָחֵל, לָכֵן כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב שֶׁמִּטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְזָכָה לְהַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים הֲגוּנִים בַּזְּמַן שֶׁבַּקֵּשׁ לְגַלּוֹת לָהֶם אֶת הַקֵּץ הוּא אָמַר 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד וְכוּ'. והבאנו מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהמקום הַיָּחִיד בַּתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ סִנּוּן יָשָׁר שֶׁל בשכמל"ו, הָר"ת שֶׁל 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד', נִמְצָא בַּפָּסוּק שֶׁיַּעֲקֹב מְבַקֵּשׁ מִלָּבָן אֶת רָחֵל בְּגִיל פ"ד: (בראשית כט, כא) "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ". וְכֵן הַמִּלִּים "הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ" בְּגִימַטְרִיָּא מְדֻיֶּקֶת 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' שֶׁהִיא גַם הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל קֵץ מְשִׁיחַ. ויש כאן מעשה אבות סימן לבנים שבזכות שיעקב שמר בריתו פ"ד שנים, כמו שכתוב בלידת ראובן "כוחי וראשית אוני", זכו בניו לתיקון היסוד בפ"ד תעניות. וְכֵן יַּעֲקֹב רָחֵל פ"ד בְּגִימַטְרִיָּא 504, כְּמִנְיַן סֻכַּת דָּוִיד כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה סוֹד הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם שֶׁמֵּקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא בְּכָל הַתַּנַ"ךְ יֵשׁ 504 רֶצֶף אוֹתִיּוֹת פ"ד יָשָׁר אוֹ הָפוּךְ. וכן סינון אותיות רב"י עקיב"ה בכל התורה מופיע 504 פעמים.
וְכֵן קְרִיאַת שְׁמַע אוֹמְרִים בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר, וּמָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (דניאל ח, יד) שֶׁבַּמִּלִּים עֶרֶב בֹּקֶר טָמוּן סוֹד הַקֵּץ שֶׁיּוֹצֵא מֵהַגִּימַטְרִיָּא שֶׁלָּהֶם שֶׁעוֹלֶה 574, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁסּוֹד הַקֵּץ טָמוּן בַּתִּקּוּן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע לַפְּגָם שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, לָכֵן 574 בְּגִימַטְרִיָּא עֲקִיבָה יֵשׁוּעַ עִם הַכּוֹלֵל, הַיְינוּ שֶׁהַנִּיצוֹץ חוֹזֵר לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁנִּרְמָז בַּכּוֹלֵל שֶׁלּוֹ. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת ע"ד הַגְּדוֹלוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע בְּמִלּוּי עַיִ"ן דָּלֶי"ת עוֹלֶה 574. וְכֵן רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה רֹעֵה בָקָר שֶׁמְּרַמֵּז עַל עֶרֶב בֹּקֶר. וְכֵן מָצִינוּ בְּפֵרוּשׁ 'מִצְפֶּה אֵיתָן' עַל הַגְּמָרָא (יבמות טז.) אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מוּבָא שָׁם מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ גִּימַטְרִיָּא תקס"ד כְּמִנְיַן פְּעָמִים שֶׁנִּזְכַּר רַבִּי עֲקִיבָא בְּכָל הַשַּׁ"ס. וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף נְקַבֵּל שׁוּב אֶת מִסְפַּר 574 עִם הַכּוֹלֵל. וְכֵן ר' עֲקִיבָא נֶהֶרַג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים בְּגִימַטְרִיָּא 574. וְכֵן עֲקִיבָ"ה ר"ת עַל קִדּוּשׁ הוי"ה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
והוסיף הרה"ג ר' ל. שטרית שליט"א שהטענה על רבי יהושע בן פרחיה שדחה את אותו האיש היתה, שהוא בעצמו אומר: (אבות א, ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. ומדוע הוא לא דן לכף זכות את תלמידו לאחר שבקש מחילה י"ב פעמים. ובפרט שהחטא של יש"ו היה בנקודה הזאת של עֲשֵׂה לְךָ רַב בזה שהלעיג על דברי חכמים. וכן עֲשֵׂה לְךָ רַב בגימטריא גדולה עם האותיות והמילים והכולל עולה "שמע ישראל הוי"ה אלהינו הוי"ה אחד". מַקְבִּיל מַמָּשׁ לַנְּקֻדָּה שֶׁל יש"ו שֶׁחִלֵּל אֶת ה' תּוֹךְ כְּדֵי אִי הֲבָנָה בֵּינוֹ לְבֵין רַבּוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה בִּזְמַן שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע. וכן השתלשל שמישהו דוחה מישהו אומרים שהוא דחה אותו בקש, לרמז על הדחייה הגדולה של רבי יהושע בן פרחייה שדחה בזמן שקרא קריאת שמע ר"ת ק"ש.
הַמֻּשָּׂג טוֹב הוּא דָּבָר שֶׁיִתְקַיֵּם לָנֶצַח, וְהָרָע הוּא מִלְּשׁוֹן רָעוּעַ, שֶׁהוּא מָט לִפֹּל.
מובא ברמב"ן שהמושג טוב הוא דבר שקיים לנצח: (בראשית א, ד) "וירא אלהים כי טוב", שרצה בקיומו לעד וכו', גזר בהם הקיום, ואמר בהם "וירא אלהים כי טוב". וכן מובא ברמב"ן (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו", ה"טוב" הוא הקיום כאשר פירשתי במאמר "וירא אלהים כי טוב". ונראה לבאר שכל דָּבָר שֶׁהוּא מֻגְבָּל שַׁיָּךְ לָרַע, דְּרַע הוּא מִלְּשׁוֹן רָעוּעַ, שֶׁהוּא מָט לִפֹּל. וְכֵן שֹׁרֶשׁ הָרַע בָּעוֹלָם הוּא מִשְּׁבִירַת הַכֵּלִים שֶׁהָיְתָה בִּזְמַן בְּרִיאַת הָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בְּ'עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שער א' ח"א ע' ד'). וּשְׁבִירַת הַכֵּלִים מְרַמֶּזֶת עַל דָּבָר שָׁבוּר שֶׁהוּא מָט לִפֹּל וְכַּבְיָכוֹל עוֹמֵד לְהִסְתַּיֵּם. כָּךְ כָּל דָּבָר מֻגְבָּל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוֹף, וְהוּא זְמַנִּי, זֶה שַׁיָּךְ לָרַע, וְזוֹ הַמַּהוּת הַפְּנִימִית שֶׁל הַמֻּשָּׂג רַע, דְּדָבָר שֶׁשַּׁיָּךְ לַקְּדֻשָּׁה הוּא נִצְחִי הֱיוֹת שֶׁהוּא מְחֻבָּר לָאֵין סוֹף.
וכן שמעתי מהרה"ג ר' אהרן ברדה שליט"א שרע הוא מלשון שבר, כמו שכתוב (תהילים ב, ט) "תרעם בשבט ברזל", ומבאר הרד"ק. "תְּרֹעֵם" פֵּרוּשׁוֹ תְּשַׁבְּרֵם. והטוב הוא דבר שלם ולא שבור, כמו שכתוב "לא טוב היות האדם לבדו" כי הוא לא שלם אז הוא לא טוב, וכן התורה שהיא "תורת ה' תמימה" ושלימה נקראת "לקח טוב", וכפי שבארנו שהרע הוא מלשון רעוע, וזה המהות של דבר שבור שאינו שלם שאין לו קיום ונזרק לאשפה, מה שאין כן דבר שלם שיש בו שימוש עומד וקים ולא נזרק.
וביתר עומק נראה להוסיף על פי מה שלימד הרמח"ל בענין הנהגת היחוד, שה' מסובב גם את הרע שבעולם שבסוף יביא לתוצאות הטובות של יחוד ה' שיהיה לעתיד לבוא, וזה נרמז בענין הרע שהוא רעוע ושבור, כי גם השבר יכול להתחבר לשברים אחרים ולשמש בסוף שיצא ממנו דבר שלם, גם אם אלו שעשו אותו לא כיונו לכך, ה' יאסוף את השברים של הרע להוציא גם מהם את היחוד השלם. וכן מצינו בגמרא (סוטה לד:) "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ" אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ "שְׁלַח לְךָ" לְדַעְתְּךָ, וְכִי אָדָם בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ, הַיְנוּ דִּכְתִיב "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ "בְּעֵינַי" וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם. ומבאר ה'מאירי' ואף על פי שהכתוב מוכיח שבמצות השם נעשה וכדכתיב "שלח לך" אין זה כלום, שאין אדם בורר חלק רע לעצמו במה שיודע שהוא רע, וכל שכן שאין הקדוש ברוך הוא מצוה לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה, אלא הם שאלו כן וכמו שכתוב בתורה "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו" והקב"ה אמר שלח לך לדעתך כלומר שאיני מעכב. ורואים שהבחירה ברע נקראת 'חלק רע' וכמו שאמרנו שהרע במהותו הוא שבר וחלק מהשלם, ועל זה אומרת הגמרא שמצד הקב"ה לא יתכן שתבוא הוראה לבחור ב'חלק רע', ומה שה' אמר "שלח לך" זה היה בגלל שהם בקשו, וה' אמר שלח לך לדעתך כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכן צירופי המילים טוב ורע מופיעים 13 פעמים בכל התורה כמנין אח"ד, לרמז שבשביל להגיע להנהגת היחוד שה' יהיה אחד ושמו אחד, ה' משתמש בצירוף של טוב ורע יחד כדברי הרמח"ל. ומאידך המילה "טוב" בלי תוספת אות מופיע בכל התורה 35 פעמים כמנין יהוד"י, כי הטוב האמיתי נמצא רק בקדושה בכלל ישראל. וכן שמעתי מהרה"ג ר' יהודה ר. שליט"א שהר"ת של רע מכלה את עצמו הוא אותו ר"ת של אש רוח מים עפר, ומבואר לדברינו דד' יסודות אלו שהם מסמלים את עולם החומר יש להם כליון, כמו כל דבר גשמי שמתכלה והחומר לא נשאר, והטעם מדוע החומר מתכלה הוא אותו טעם מדוע הרע מכלה את עצמו, כי הרע קשור עם עולם החומר שרובו רע והקליפות שולטות בו, וכל מה שהוא רע הוא רעוע ואין לו קיום נצחי. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות יב, לח) "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" ר"ת רָעוּ"עַ.
וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר הַמֻּשָּׂג טוֹב וָרָע, דְּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" הוּא מְעֹרָב טוֹב וָרָע, וְכָל דָּבָר יָכוֹל לְהִשְׁתַּיֵּךְ לְטוֹב וְלִהְיוֹת טוֹב, אוֹ הַהֵיפֶךְ לְרָע, וְאִם כֵּן מַה מַּהוּת הַמֻּשָּׂג טוֹב וָרָע, הֲרֵי זֶה דָּבָר יַחֲסִי תָּלוּי לְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמָן. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר שֶׁכָּל דָּבָר וְכָל פְּעֻלָּה אִם הִיא נִצְחִית הִיא טוֹב, וְאִם הִיא זְמַנִּית בְּאֹפֶן שֶׁאֵין לָהּ שַׁיָּכוּת עִם הַנֶּצַח הִיא רָע. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (ע' קלב) שֶׁהֵרָיוֹן הוּא בִּבְחִינַת רַע, דְּיֵשׁ בַּהֵרָיוֹן רַ"ע יָמִים. וְכֵן הֵרָיוֹן בְּגִימַטְרִיָּא רַע. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּהֵרָיוֹן מְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְבֵיצָה שֶׁבָּהּ נוֹצַר הַוָּלָד. וּכְשֵׁם שֶׁהָהֵרָיוֹן הוּא זְמַנִּי, כָּךְ הָעוֹלָם הַזֶּה הַשַּׁיָּךְ לִסְפִירַת הַמַּלְכוּת, כְּפִי שֶׁהוּא הַיּוֹם מְעֹרָב טוֹב וָרָע הוּא זְמַנִּי, וְשַׁיָּךְ לְמַעֲרֶכֶת הַמִּסְפָּר בָּהּ שׁוֹלֵט הָרַע. וְכֵן מוּבָא בְּ'אוֹצְרוֹת חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (אורות ניצוצות וכלים פ"ב) שֶׁעִבּוּר מְסַמֵּל אֶת בֵּרוּר הָרפ"ח נִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹךְ הָרַע, וְרוֹאִים שֶׁהֵרָיוֹן מְסַמֵּל אֶת הַמַּצָּב שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ טוֹב וָרָע וְעוֹסְקִים בְּבֵרוּר הַטּוֹב מֵהָרַע, וְלֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁהָרַע יִבָּטֵל מֵהָעוֹלָם, יִבָּטְלוּ גַם ר"ע יְמֵי הָעִבּוּר וַעֲתִידָה אִשָּׁה לֵילֵד בְּכָל יוֹם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. ה. שליט"א שֶׁעִבּוּר ט' חֳדָשִׁים אוֹתִיּוֹת טוֹ"ב וָרָ"ע, הַיְינוּ שֶׁהָעִבּוּר שֶׁל ט' חֳדָשִׁים מְעֹרָב טוֹב וָרָע, וּכְשֶׁתֵּלֵד בְּכָל יוֹם זֶה יִהְיֶה מִצַּד הַטּוֹב לְבַד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁעִבּוּר אוֹתִיּוֹת בּ"וֹ רָ"ע. וְטַבּוּ"ר ר"ת בֵּרוּר טוֹב וְרָע. וכן מובא בספר 'באר לחי' שכיום אשה מחכה 1000 ימים בין לידה ללידה, היינו 270 ימי הריון ועוד פעמיים 365 ימי הנקה, ולכן לעתיד לבא כתוב: (דברים א, יא) "ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם", כי עתידה לילד בל יום זה פי 1000 ממה שהיה קודם. וכן שמעתי מהרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שאותיות בי"ת הסוה"ר מופיעות בנוטריקון כמעט יחיד בתנ"ך באות רביעית בפסוק" (ש"א ד, ה) "וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת: וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהֹוָ"ה סָגַר רַחְמָהּ: וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ". ומבואר לדברינו שהרחם הוא מקום שליטת הרע והקליפות בסוד בית הסוהר, והפסוק מדבר על סגירת הרחם של חנה שבית הסוהר שלה היה סגור ומסוגר בלי להוליד.
מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פסח ח"ב ע' קמח) שֶׁדַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה שֶׁבִּזְכוּתָם יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ בִּבְחִינַת דַּם לֵדָה שֶׁל לֵדַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הַכָּתוּב (שמות ג, ט) "הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ר"ת בֵּיצָ"ה. דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ בִּבְחִינַת עִבּוּר בְּתוֹךְ בֵּיצָה, וְצַעֲקָתָם הָיְתָה בְּתוֹךְ בְּחִינַת בֵּיצָה. וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם הָיְתָה פְּקִיעַת הַבֵּיצָה בִּבְחִינַת לֵדָה. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אֹסְרִי לַגֶּפֶן' (פסח ע' קא) שֶׁאֲכִילַת בֵּיצָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר זֵכֶר לְקָרְבַּן חֲגִיגָה מְרַמֶּזֶת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם בִּבְחִינַת עִבּוּר בְּתוֹךְ בֵּיצָה, וְכֵן מוּבָא שָׁם שֶׁצְּלִיַּת הַקָּרְבַּן פֶּסַח רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו מְרַמֵּז עַל מַצָּב שֶׁל עִבּוּר שֶׁהַתִּינוֹק רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'זֶרַע קֹדֶשׁ' שֶׁהַכָּתוּב (שמות ו, ט) "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" ר"ת מָקוֹ"ר הַמְרַמֵּז עַל רֶחֶם הָאִשָּׁה. אוֹ קְרוּ"ם שֶׁל הָרֶחֶם שֶׁבְּתוֹכוֹ הַוָּלָד. וְכֵן הַכָּתוּב הַמְדַבֵּר עַל הַמְלָכַת יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, שֶׁהוֹבִיל אֶת הַיְרִידָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם (תהילים פא, ו) "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" ר"ת שִׁלְיָ"א כִּי יְרִידַת יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם הָיְתָה חִבּוּר לִבְחִינַת שִׁלְיָא שֶׁבָּרֶחֶם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'וַיִּכְתֹּב משֶׁה' בְּשֵׁם רַבֵּנוּ בַּחְיֵי סְגֻלָּה לַמַּקְשָׁה לֵילֵד לוֹמַר לָהּ הַכָּתוּב (שמות יא, ח) "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ", דִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה בִּבְחִינַת לֵדָה, כַּמּוּבָא בְּ'מִדְרַשׁ תְּהִלִּים' (קיד) אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי חַנִּין, מַהוּ "גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי", כְּאָדָם שֶׁשּׁוֹמֵט אֶת הָעֻבָּר מִמְּעֵי בְּהֵמָה. כָּךְ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר, גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי. כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמָר "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם" וְכוּ', אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן, מַהוּ מִקֶּרֶב גּוֹי. שֶׁהָיוּ מֻבְלָעִים בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶם. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהַוָּלָד בְּרֶחֶם אִמּוֹ עוֹבֵר בְּחִינַת לִבּוּן, (נדה לא.) שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא הַוָּלָד מְלוּבָּן וּמְזוּרָז. וּמִצְרַיִם נִמְשְׁלָה לִמְקוֹם לִבּוּן, כַּמּוּבָא בַּכָּתוּב (דברים ד, כ) "וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם". וְכֵן רוֹאִים בַּבֵּיצָה עַצְמָהּ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֶלְבּוֹן. וְכֵן רוֹאִים שֶׁהַוָּלָד יוֹצֵא מְזֹרָז וּבִיצִיאַת מִצְרַיִם יָצָאנוּ בְּחִפָּזוֹן וּבִזְרִיזוּת. וְכֵן כָּל הָעִנְיָן שֶׁל קֹשִי הַשִּׁעְבּוּד, וְהַכָּתוּב (שמות יג, טו) "וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ" מְרַמֵּז עַל אִשָּׁה מַקְשָׁה לֵילֵד.
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת' שֶׁהַכָּתוּב (במדבר כד, כ) "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" ר"ת רֶגַ"ע, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּכָתוּב זֶה הַמְדַבֵּר עַל שֹׁרֶשׁ הָרַע בָּעוֹלָם מְרַמֵּז שֶׁהָרַע שַׁיָּךְ לְמַעֲרֶכֶת הַזְּמַן שֶׁהִיא בִּבְחִינַת רֶגַע. וְכֵן נִרְאֶה דְּיֵשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (ישעי' כו, כ) "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" שֶׁהַצָּרוֹת הַבָּאוֹת מֵהָרְשָׁעִים שַׁיָּכוֹת לִבְחִינַת הָרֶגַע שֶׁכָּלֶה וְנִגְמָר. וְכֵן כָּתוּב (שמות לג, ה) "רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ". וְכֵן (ישעי' נד, ח) "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ". וְכֵן רֶגַע אוֹתִיּוֹת גָּרַע שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הֶחְסִיר כְּדֶרֶךְ הַס"א. וְכֵן אוֹתִיּוֹת סֶדֶ"ק סְמוּכוֹת לְאוֹתִיּוֹת הָרַ"ע, לְרַמֵּז שֶׁהָרַע הוּא סָדוּק וְרָעוּעַ הָעוֹמֵד לְהִסְתַּיֵּם. וְכֵן סֶדֶק מְסַמֵּל אֶת יְסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַהֵרָיוֹן. כַּמּוּבָא בְּ'סֵפֶר הַבָּהִיר' (קצח) שֶׁיְסוֹד הָאִשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת סֶדֶק, וְכֵן כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בִּבְחִינַת נְקֵבָה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֶת הַנְּשָׁמוֹת מֵהַיְסוֹד, וּכְשֵׁם שֶׁהַוָּלָד גָּדֵל בְּרֶחֶם אִמּוֹ כָּךְ הָאָדָם גָּדֵל בָּעוֹלָם, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל חֵטְא' אֶת הַמִּשְׁנָה (אבות ד, טז) הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר, כֵּיוָן שֶׁהָרֶחֶם נִקְרָא בְּשֵׁם פְּרוֹזְדוֹר.
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (נדרים לח.) אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא לֹא הֶעֱשִׁיר משֶׁה אֶלָּא מִפְּסָלְתָּן שֶׁל לוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" פְּסָלְתָּן שֶׁלְּךָ יְהֵא. וְרוֹאִים שֶׁהַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת פְּסֹלֶת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְאַף שֶׁוַּדַּאי מְדֻבָּר עַל פְּסֹלֶת לְפִי עֵרֶךְ, כְּמוֹ פְּסֹלֶת שֶׁל יַהֲלוֹמִים שֶׁאֵינָהּ נִזְרֶקֶת לָאַשְׁפָּה, אֲבָל עֲדַיִן בָּרוּר שֶׁזֶּה טָפֵל לְעֻמַּת הָעִקָּר שֶׁהֵם הַלּוּחוֹת עַצְמָם. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט"א שֶׁזֶּבֶל נִרְמָז בִּשְׁמוֹ שֶׁל זְבֻלוּן הַמִּתְעַסֵּק עִם הַל"ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵן בְּגִימַטְרִיָּא זֶבֶל הַמְסַמֵּל אֶת חֵלֶק הַקְּלִפָּה. כִּי ל"ט מְלָאכוֹת הֵן מִלְּשׁוֹן לַטְטַיָא, שֶׁהוּא שֵׁם קְלָלָה. כַּמּוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (אסרו חג ח"ב קלד) הַמְּלָאכוֹת כֻּלָּם הֵם בַּקְּלִפָּה, כַּנּוֹדָע בְּסוֹד ט"ל מְלָאכוֹת דְּשַׁבָּת, וְט"ל מַלְקִיּוֹת, וְט"ל קְלָלוֹת אֲשֶׁר נִתְקַלְּלוּ אָדָם וְחַוָּה וְנָחָשׁ וְהָאֲדָמָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (וישלח קעב.) שֶׁמְּלָאכָה מְסַמֶּלֶת אֶת הַדְּרָגוֹת הַנְּמוּכוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן מוּבָא בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהֲרָ"ן' (יד) שֶׁכָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַסְּחוֹרוֹת הֵן בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת, דְּהַקּוֹנֶה רוֹצֶה לִקְנוֹת וְהַמּוֹכֵר רוֹצֶה לִמְכֹּר, וְהֵם חֲלוּקִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וְכָךְ בְּכָל סְחוֹרָה וּמַשָּׂא וּמַתָּן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּעִנְיָנִים אֵלּוּ יָרְדוּ לְעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת לִמְקוֹם הַפֵּרוּד, לָכֵן הֵם נַעֲשִׂים בְּצוּרָה שֶׁל פֵּרוּד וּמַחֲלֹקֶת, לְפִי הַדַּרְגָּה שֶׁהֵם שַׁיָּכִים אֵלֶיהָ. וכן חנו"ת אותיות נתו"ח לרמז על הנתוח והחלוקה שיש במקום זה בין המוכר לקונה. וְכֵן הָמָן בְּגִימַטְרִיָּא מְלָאכָה, דְּהָמָן נִמְצָא בְּתוֹךְ הַמְּלָאכָה הַגַּשְׁמִית. וְכֵן אָב מְלָאכָה בְּגִימַטְרִיָּא ס"מ אוֹ יְגִיעָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף סוֹפֵר שליט"א שֶׁגַּם עֵשָׂו הַסַּבָּא שֶׁל עֲמָלֵק הוּא מִלְּשׁוֹן עֲשִׂיָּה וּמְלָאכָה. וְכֵן אוֹתִיּוֹת חֹמֶ"ר רח"ם רמ"ח מָחָ"ר וְכוּ' נִמְצָאוֹת בְּמִסְחָ"ר. וְהַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת סוֹחֵ"ר הוּא 248 כְּמִנְיַן חֹמֶ"ר רח"ם רמ"ח מָחָ"ר וְכוּ'. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי חַיִּים' שֶׁסְחֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא רֶגַ"ע שֶׁמְּסַמֵּל אֶת עֲמָלֵק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כד, כ) "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק". וְכֵן מוּבָא בְּמַהֲרַ"ל ('גור אריה' דברים כה, ב) שֶׁהַגּוּף נוֹצָר בְּל"ט יָמִים, וּבַיּוֹם הָאַרְבָּעִים נִכְנֶסֶת הַנְּשָׁמָה. וְרוֹאִים שֶׁמִּסְפַּר ל"ט קָשׁוּר עִם הַגּוּף הַמְסַמֵּל אֶת הַיֵּצֶר הָרָע. וְכֵן מוּבָא מֵהרה"ג ר' מַתִּתְיָהוּ גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א שֶׁל"ט מְלָאכוֹת הֵן בְּחִינַת כִּסּוּי, כְּמוֹ לֹט בַּעֲרָפֶל, הַיְינוּ שֶׁמְּכַסִּים אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'עוֹד יוֹסֵף חָי' מֵהַ'בֶּן אִישׁ חָי' שֶׁעָשִׁיר אוֹתִיּוֹת יֵשׁ רָע, וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לְכֹחוֹת הָרָע אֲחִיזָה בָּעֹשֶר.
תפילה היא בבחינת הושטת יד
שמעתי מהג"ר צבי ויספיש שליט"א בשם חמיו הג"ר ראובן פיין זצ"ל שתפילה היא בבחינת הושטת יד לקבל את השפע שה' רוצה להשפיע, ונראה לבאר אף שלכאורה תפילה היא עבודה שבלב ומהכא תיתי לקשר לידים, כיון שמובא בְּ'עוֹלַת תָּמִיד' לְהָאֲרִיזַ"ל (קלא) שֶׁשְּׂעָרוֹת הֵן אוֹר שֶׁיּוֹצֵא מֵהַמֹּחַ, [מוֹתָרֵי מוֹחִין], וְצִפָּרְנַיִם הֵן אוֹר הַיּוֹצֵא מֵהַלֵּב, [מוֹתָרֵי הַלֵּב]. וְרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין הַיָּדַיִם לַלֵּב. היינו שאור הלב מתפשט לידים דוקא והמותר יוצא בציפורניים, לכן יש בחינה בתפילה שהיא בסוד הושטת יד, היינו הושטת יד היא בעצם פעולת הלב, והוסיפו לי שהענין נרמז בפסוק: (איכה ג, מא) "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם", היינו תפילת הלב מתפשטת עד הכפים ומשם עולה "אל אל בשמים", וכן מצינו בגמרא (תענית ח.) אָמַר רַבִּי אַמִי אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "נִשָּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם". וכן רש"י מבאר שם: "נשא לבבינו אל כפים" כשאנו נושאים את כפינו אל השמים נשא אף לבבינו עמהם לשוב להשיב לבבינו לפני המקום ברוך הוא. וכן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (ר"ה כט.) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל", וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. ושוב רואים שהידים של משה כלפי מעלה מסמלים את פעולת הלב של ישראל שמתאמצת בתפילה. וכן נראה שיש רמז בכתוב: (שמות יז, יא) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד". היינו זה שידי משה כבדים זה מרמז שחסר בפעולת הלב, לכן הביאו אבן לרמז שהאבן שמסמלת את היצר הרע יושבת על הלב ומפריעה לו להגיע לשלימות. וכן מובא בשל"ה (ווי העמודים פ"ט) 'נִשָּא לְבָבֵנוּ' נְשַׁוְיֵה לִבֵּנוּ לְכַף יָדֵינוּ, כְּלוֹמַר נָשִֹימָה הַיָּדַיִם עַל הַלֵּב כְּדַעַת הָרַמְבַּ"ם, לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ. וכן מובא בספר 'ייטב לב' (ויחי) וזה שאומרים בכל יום בבקר בקומו ממטתו ברכת על נטילת ידים, אבל עיקר הוא בלב, זהו שנאמר "שאו ידיכם קודש" שהלב ישא את הידים, כענין שנאמר "נשא לבבנו אל כפים" שהלב ישא את הכפים אל אל בשמים החוקר לב, אז יברכך ה' מציון, מלשון "וינטלם וינשאם" שרוצה לומר שצונו לנטל ולנשא את הידים על ידי הלב, כענין שכל את ידיו. וכן האותיות לְבָבֵנ"וּ אֶ"ל כַּפָּיִ"ם מופיעות ברצף אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק של כח התפילה: (תהילים סב, ט) "בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה לָּנוּ סֶלָה". וכן "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם" בגימטריא זמן תפילה. ובגימטריא הר הבית ששם מקום התפילה.
ובאמת יש במפרשים שהתקשו בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק, וְכִי הקב"ה הוּא בִּבְחִינַת כַּפָּיִם. ומשמע שהם הבינו ש"נשא לבבנו אל כפים" יש כאן בחינה שהקב"ה הוא הכפים שמקבלים את התפילה. וְהָראב"ד לְסֵפֶר יְצִירָה מְבָאֵר (ב, א) וְלִהְיוֹת השי"ת פּוֹעֵל בַּכַּפַּיִם הָאֵלֶּה כָּל פְּעֻלּוֹתָיו נֶאֱמַר "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם". וְהַסּוֹד שֶׁל כַּף זְכוּת "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי". וְהִנֵּה כָּל הַנִּמְצָאוֹת חֲקוּקוֹת בַּכַּפַּיִם הָאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר "הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ וְגוֹ'", וְהַסּוֹד בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתֹּם, לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ כִּי הָאָדָם אָדָם מַמָּשׁ וְהָבֵן זֶה. וְהִנֵּה עַם יִשְׂרָאֵל מְבִינִים הַיּוֹדְעִים לְהִתְחַסֵּד עִם יוֹצְרָם שֶׁנֶּאֱמַר "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם", וְאוֹמֵר "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי", הִנֵּה בֵּאֵר לְךָ כִּי כָל הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת הֵם בְּיָדוֹ בְּסוֹד "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי". ולפי דברי הג"ר ראובן פיין זצ"ל מבואר שבתפילה יש הושטת יד, וכביכול הקב"ה מושיט ידו לקבל התפילה, לכן "נשא לבבנו אל כפים" הכונה לכפים של הקב"ה כביכול שמקבלים את התפילה.
וכן רואים בגמרא (מנחות לו.) שקוראת לתפילין של יד בשם תפילה של יד, וכידוע שתפילין הם מלשון תפילה והם חלק מעבודת התפילה שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר וכו', ורואים שיש קשר בין הידים לתפילה, ותפילין של יד נקראים תפילה של יד. וכן מנהג עדות המזרח לפתוח ידים כשאומרים "פותח את ידיך" ורואים שהפעילו את הידים ממש להושיט יד בעבודת התפילה. ויתכן שהתפילה עצמה והדביקות שייכים ללב ולידים שהם חלק ממערכת הלב, מה שאין כן כונת התפילה תהיה שייכת לראש ולתפילה של ראש ויש כאן שתי מערכות שעבודות במקביל של מוח ולב כידוע. וכן האותיות הושט"ת י"ד מופיעים בס"ת יחיד בתנ"ך בפסוק: (בראשית לח, א) "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" כי הפסוק מדבר על יהודה שהולך להוליד את שרש מלכות בית דוד שכל מהותה היא תפילה, כמו שאמר דוד המלך "ואני תפילה", וכן יהודה הוא שורש ההודאה שהיא חלק מהתפילה, ויתכן שזה הסוד של הושטת היד בלידת פרץ וזרח שורש מלכות בית דוד, לסמל את מהות המלכות שענינה הושטת יד בעבודת התפילה.
צופן מאת הרה"ג ר' מתתיהו גלזרסון שליט"א: ל' שבט תשפ"ה תשוע"ה ב"ן יש"י תשוב"ה
רמזי משפחת ביבס | קית סיגל המשוחרר מהשבי בעזה נאלץ לכתוב מכתב תודה לשוביו | רמזי 16 | רמזי שחרור השבויים #פוסט 1
הרמז במשפחה לא סתם היא בכותרות הירדן יסוב לאחור בגאולה יהיה שיר חדש עם בניין אריאל עם ישראל כמו כפיר
עדכון יום ב 24-2-25
מדהים רמז משפחת ביבס בתהילים – הפרעון קרב!
🍇🔥
נשלחחברים שלום. אין לי ענין "למכור" גימטריאות לציבור אלא לחזק באמונת התנ"ך.
ולעיתים הדברים מאירים, אז אני מקצר : במזמור לחג *שמיני עצרת* של הספרדים אנו אומרים "למנצח על השמינית…*משוד עניים* מאנקת אביונים… ומסיימים: *"סביב* רשעים יתהלכון" *סביב = ביבס* מהסוף להתחלה.
הם נחטפו ביום אמירת המזמור. מזמור יב בתהילים. ביום החטיפה המדינה היתה בגיל 75 ביבס עם הכולל. ונסיים בטוב: "שאי *סביב* עינייך וראי כולם נקבצו באו לך" (ישעיהו). אמן. מהרב לוי סודרי. 🔥🧣
עדכון קודם
זה התשובה על על מה שהיה (ה' שולח לנו מסרים)
ה' רוצה אחדות בעם ישראל . במקום שהיינו אחד מול השני קבלנו את היום 😔 באותו הצבע בדיוק .
כתום מסמל את ספירת היסוד , היום הצום האחרון של שובבים שהוא תיקון היסוד שהסמל ליסוד זה יוסף הצדיק שהיה בעצמו שבוי במצרים.
יוסף אמר כשהתאחד עם אחיו לאחר מה שעשו לו זה אני אחיכם יוסף ומחל להם.
כתום מסמל את ההתקשרות לצדיקים האמת הוא גם יכול לפתוח מרכזי השמחה והאנרגיה שלנו , התדר של הצבע זה כמו אש שרוצה כל הזמן לעלות למעלה.
הצבע הכתום מסמל גם את אהבת החינם שבתוכנו.
נשלח
עדכון ראשון בפוסט
קית סיגל החטופים הכריחו את 'קית סיגל' לכתוב להם מכתב תודה…
שימו לב להדגשות ורמזי ה16 שבולטים כאן חזק
מי שעוקב אחרי הפוסטים באתר ראה ששמות דורון אמילי ורומי שלושת המשוחררים הראשונים הגימטריה של שלושתם 613
כמניין 'תרי"ג,
וזה שמו של "קית סיגל" וכן אנו רואים כאן 2566
256 = אהרן 566 = משיח בן יוסף… אהרן זה האר נון… משיח בן יוסף זה הארכיטקטורה הרוחנית של המדינה
וכן 613 זה גם כמניין 'חכמה = 613' במילוי… זה בעצם תריג כוחות הנפש הפנימיים שנחשפים בגאולה
אז למה מכתב תודה? כי אנחנו בעולם הפוך נמצאים… בגאולה נאמר
ישעיהו יב
וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְהוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי
אנחנו נגיד תודה גם על הרע, היום מברכים על מי שמת דיין האמת, בגאולה נברך הטוב והמיטיב על הכל… אנו נבין שהכל מדוייק לפרטים והכל לטובתי העליונה! בדיוק כמו בפורים שהכל התהפך והתברר למפרע איך הכל מדוייק ואיך המן נכנס לחדר "בדיוק" ברגע המתאים וכו'… הכל רצף של שלמות וצירוף מקרים = 776 = שלמות = ביאת המשיח…. זה נקרא לקבל פני משיח, להודות לה' לכתוב לו מכתב תודה על כל מה שנעשה עמנו גם שלא מבינים!
בגאולה אנחנו נקבל חוכמה ונבין שכל המציאות זה הדיבור של השכינה זה הדיבור של הבורא והחמאס וזה שהוא מביא להם מכתב תודה זה סוד גילוי החכמה של הגאולה להבין שאין פה ערבים אלא כולם מלאכים וכולם עושים את תפקידם, כי אין כלום מלבדו
וגם כל מי שנרצח ב7.10 זה הכל מראש ידוע, האדם תכנן מראש לפני שירד לכאן את המסלול ורצה שזה יקרה… הכל כאן שלמות גמורה
מה רצון השכינה –
גם מילוי האותיות, וגם האותיות ההפוכות (אתב"ש)…
מלמדות אותנו
מה רצונה..?
משיח = 358
כל הרצונות שיש לנו זה הכל הרצון הזה הרצון למשיח שזה שלמות הרגשת אהבת הבורא
אסירים תקועים במצרים וגם שם לא רוצים אותם… שימו לב למספרים
דונלט טראמפ = 424 המרמז על כוחו של 424 = משיח בן דוד. כוח טבע זה ישנה את פני המזרח התיכון…
ברוח פיו ימית רשע…
הוא זורק פצצות לאוויר ומתמיע במציאות את רצונו… וכן יהיה טרנספר בסוף
שני תמונות שנשלחו היום בקבוצת הואצאפ מתוך החדשות רמזים הקודם עם הספרות 202… היום תאריך 2.02 וכן המילה "תרי"ג" = 613"
רמזים משמים בנושא שפה ו'רכב = 222 = דיבור = 222' מהעליונים וכמובן המספר 16 = זוג = בבואה
רמזים על צפייה לגאולה בחודש שבט תשפ"ה, ובפרט על התאריך י"ח שבט | סוד החשמל
מוּבָא בְּלק"ת מֵהָאֲרִיזַ"ל (בלק ע' רכח) "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", שֶׁהוּא הַיְסוֹד, וְשֵׁבֶט גִּימַטְרִיָּא אִישׁ, כִּי יְסוֹד זְעֵיר אַנְפִּין נִקְרָא אִישׁ. וְרוֹאִים שֶׁהָאֲרִיזַ"ל מְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" שֶׁהַקִּימָה תִּהְיֶה דֶּרֶךְ בְּחִינַת "שֵׁבֶט" שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא אִישׁ הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד. וְכֵן מוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים' עַל הַפָּסוּק הַזֶּה: וּכְנֶגֶד גְּאֻלַּת בְּעִתָּהּ אָמַר "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל", פֵּרוּשׁ שֶׁיָּקוּם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּדֶרֶךְ הַקָּמִים בָּעוֹלָם דֶּרֶךְ טֶבַע. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' יוֹסֵף סוֹפֵר שליט"א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרֵי אַחַ"ר צה"ל, הֵן הַפָּסוּק "וְקָ"ם שֵׁבֶ"ט". לְרַמֵּז שֶׁאַחֲרֵי גְּזֵרַת הַגִּיּוּס לְצה"ל יְקֻיַּם הַפָּסוּק שֶׁל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל". כמובא בַּמַּלְבִּי"ם (תהילים פט, נב) "חֵרְפוּ עִקְבוֹת מְשִׁיחֶךָ", רוֹצֶה לוֹמַר יֵשׁ לִי נְחָמָה בְּמַה שֶּׁיָּדַעְתִּי שֶׁמַּה שֶּׁחֵרְפוּ, הוּא "עִקְבוֹת מְשִׁיחֶךָ", שֶׁעַל יְדֵי הַחֵרוּף יָבֹאוּ עִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבָעֵת שֶׁיִּרְבּוּ חֵרוּפֵיהֶם הוּא הָאוֹת שֶׁיָּבֹאוּ עִקְבוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן כָּל זֶה מַתְחִיל בַּיָּמִים הַסְּמוּכִים לְחֹדֶשׁ שְׁבָט מִלְּשׁוֹן שֵׁבֶט, שֶׁהוּא יְסוֹד. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּ'סֵפֶר יְצִירָה' שֶׁחֹדֶשׁ שְׁבָט נוֹצַר בָּאוֹת צ' הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַיְסוֹד, וּלְפִי הַחֲלֻקָּה שֶׁל י"ב חֳדָשִׁים כְּנֶגֶד י"ב שְׁבָטִים, חֹדֶשׁ שְׁבָט הוּא כְּנֶגֶד יוֹסֵף. וּכְפִי שֶׁמַּאֲרִיךְ הַ'פְּרִי צַדִּיק' מַדּוּעַ שׁוֹבָבִי"ם הֵם בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט. וְכֵן ראש חֹדֶשׁ שְׁבָט תשפ"ה הִיא יוֹם חֲמִישִׁי אוֹתִיּוֹת מְשִׁיחִי, והמולד בשעה 6:17 דַּקּוֹת בגימטריא אטום עם הכולל. [והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שזה גם הגימטריא של יתרו עם הכולל, היינו יום א' אחרי קריאת פרשת יתרו]. וְכֵן הַמּוֹלָד הָאֲמִתִּי הוּא בְּשָׁעָה 14:37 וְהַמִּסְפָּר 437 הוּא גִימַטְרִיָּא שֶׁל משיח בן דויד עם המילים, ועוד 1000 המספר של הגאולה העתידה. וְכֵן חֹדֶשׁ שְׁבָט נִקְרָא בַּתּוֹרָה "עַשְׁתֵּי עָשָׂר" בְּגִימַטְרִיָּא עִם הָאוֹתִיּוֹת והכולל תשפ"ה. וְכֵן נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז בַּכָּתוּב (תהילים קכה, ג) "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים". וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י לֹא יִתֵּן הקב"ה אֶת מֶמְשֶׁלֶת הָרְשָׁעִים לָנוּחַ עַל הַצַּדִּיקִים.
כיון שהיסוד נקרא צדיק חי העולמים, יוצא שיום י"ח שבט הוא בחינת יסוד שביסוד, ושמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שביום הזה נשלמים ב' פעמים 70 ימים מכ"ה אלול תשפ"ד, שהבאנו את דברי הזוהר (בלק ריב:) שבאותו יום ימות שליט גדול כמו שאכן קרא שהרגו את נסרלה, ואחרי יהיה תהליך של 70 ימים, ויש גורסים שיהיה תהליך של ב' פעמים 70 ימים, וכפי שמבאר הרמ"ק בפירושו על הזוהר שסיום ה70 ימים יהיה ביום ח' כסליו, וביום הזה היתה נפילת דמשק. והוסיף הרה"ג ר' חיים שטרית שליט"א שהמילה "אחישנה" מתחלקת לשני מילים אנ"ה חי"ש ר"ת י"ח שבט. וכן משי"ח ר"ת י"ח שבט מגיע. וכן י"ח שב"ט התשפ"ה בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד". והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שזה גם הגימטריא של התאריך למנינם יום ראשון 16 פברואר. וכן בעתה יום א' י"ח שבט תשפ"ה בגימטריא אלף ארבע מאות ושבעים ושבעה, היינו המספר 1477 כמנין קץ בעתה. והוא גם הגימטריא של הפסוק שנאמר על הגאולה העתידה: (שמות ד, יג) "ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח". וכן הפסוק 1477 מתחילת התורה הוא (בראשית מט, ב) "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" ששם יעקב בא לגלות את הקץ. וכן האותיות אל"ף וארב"ע מאות ושבעי"ם ושבע"ה נרמזים ברצף יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר גם על בני ראובן שעליהם נאמר בזוהר שהם עתידים לעורר מלחמות בעולם בזמן ביאת המשיח: (דבהי"א ה, יח) "בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה מִן בְּנֵי חַיִל אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָא". וכן הפסוק בדברי הימים א' פרק ה' פסוק י"ח רמז ליום י"ח שבט שהוא החודש הה' ויחול ביום א' בשבוע.
וכן האותיות בעת"ה תשפ"ה מופיעות בכל התנ"ך 1590 פעמים בסינון אותיות, ויש כאן רמז על הפסוק שנאמר על הגאולה: "הקטן יהיה לאלף", כי קטן בגימטריא 159 ואם נגדיל אותו לאלף היינו נוסיף לו אפס נקבל 1590. וכן בספר בראשית יש 1534 פסוקים כמנין יו"ד חי"ת שב"ט תשפ"ה. וכן הפסוק הראשון של התורה עולה לגימטריא של 37 כפול 73 ואם נכתוב שבעים ושלשה כפול שלשה ושבעים עולה לגימטריא 2262 כמנין קץ בעתה תשפ"ה. והוסיף הרה"ג ר' י. מ. ה. שליט"א שיום י"ח שבט הוא יום ההילולא של הג"ר צבי לויסון זצ"ל חתנו של ה'חפץ חיים' שה'חפץ חיים' אמר שהיה דין על חצי מהעולם, ובפטירתו הוא כיפר עליהם. וכן יום י"ח שבט הוא היום ה137 מתחילת השנה, ומובא בְּשֵׁם הָרה"ג ר' יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁהַמִּסְפָּר הַפִּלְאִי וְהֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁהִתְגַּלָּה בְּחָכְמַת הַפִיזִיקָה הוּא מִסְפַּר 137 כְּמִנְיַן תֵּבַת אוֹפַן אוֹ קַבָּלָה. אוֹ פֶּלֶא הוי"ה. כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יוֹסֵף סוֹפֵר שליט"א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת קל"ז שֶׁהֵן 137 בָּאוֹת לִפְנֵי אוֹתִיּוֹת חֹמֶר, שֶׁהַמִּסְפָּר הַזֶּה הוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָרוּחָנִי שֶׁל עוֹלַם הַחֹמֶר, לָכֵן הוּא נִרְמָז בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁמֵּעַל הָאוֹתִיּוֹת חֹמֶר. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י. ב. שליט"א שֶׁמִּסְפַּר 137 עִם הַכּוֹלֵל הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁהַיְרוּשַׁלְמִי מְצַיֵּן בְּעִנְיַן שְׁמוֹתָיו שֶׁל מָשִׁיחַ, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: (ברכות יז.) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר צֶמַח שְׁמוֹ, ר' יוּדָן בְּרֵיהּ דְּר' אַיְיבוּ אָמַר מְנַחֵם שְׁמוֹ, אָמַר חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּר' אֲבָהוּ וְלֹא פְּלִיגִי חוּשְׁבְּנֵיהּ דְּהָדֵין כְּחוּשְׁבְּנֵיהּ דְּהָדֵין הוּא צֶמַח הוּא מְנַחֵם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. עֶבְרוֹן שליט"א שֶׁסְּפִירַת כֶּתֶר בְּגִימַטְרִיָּא 1370 הַיְינוּ 10 פְּעָמִים 137, לְרַמֵּז שֶׁהַכֶּתֶר קָשׁוּר לַמִּסְפָּר הַזֶּה, וְלָכֵן הוּא כָּפוּל 10, כִּי הַכֶּתֶר כּוֹלֵל אֶת כָּל הַ10 סְפִירוֹת.
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' י. מ. ה. שליט"א שֶׁנְּבוּאַת זְכַרְיָה עַל סִיּוּם שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֶמֶז גַּם עַל סִיּוּם שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁל חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, הָיְתָה בְּיוֹם כ"ד בִּשְׁבָט. וְזֶה מַרְאֶה עַל קֶשֶׁר בֵּין חֹדֶשׁ שְׁבָט עִם סִיּוּם שִׁבְעִים הַשָּׁנִים. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה א, ז) "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְהֹוָ"ה אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא לֵאמֹר וגו', וַיַּעַן מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה וַיֹּאמַר יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה וְגוֹ'.
מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהַתַּאֲרִיךְ ל' בְּטֵבֵת שֶׁמְּחַבֵּר אֶת חָדְשֵׁי טֵבֵת וּשְׁבָט הוּא הַתַּאֲרִיךְ בּוֹ תִּפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג: ('בתי מדרשות' ח"ב מדרש אלפא ביתות) וְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה יָבֹא גּוֹג וּמָגוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְעוֹשֶׂה עִם מָשִׁיחַ וְעִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשָה מִלְחָמוֹת בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת; מִלְחָמָה אֶחָד בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת וּמִלְחָמָה אֶחָד בְּל' בְּטֵבֵת. וְכֵן מוּבָא בַּגְּרָ"א ('אדרת אליהו' בלק) "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" זֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "וְקָם שֵׁבֶט" הוּא כּוֹכָבָא דְּשָׁבִיט, וְהוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי שְׁבָ"ט הֵן אַחַ"ר רֶמֶז לַפָּסוּק (הושע ג, ה) "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם".
מוּבָא בָּ'אִבְּן עֶזְרָא' (במדבר ז, עב) "בַּיּוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם" כְּבָר בֵּאַרְתִּי בְּסֵפֶר מֹאזְנַיִם לָמָּה הִשְׁתַּנָּה זֶה הַמִּסְפָּר, וְטַעַם עַשְׁתֵּי כְּמוֹ עֶשְׁתֹּנֹתָיו מַה שֶּׁיּוֹלִידוּ מַחְשְׁבוֹתָיו כְּאִלּוּ הָעֶשֶׂר הוֹלִיד וְהוּא סוֹד גָּדוֹל. וְרוֹאִים שֶׁהַמִּסְפָּר עַשְׁתֵּי מְרַמֵּז עַל לֵידַת הָעֶשֶׂר שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת הָעֲשִׂירִית שֶׁמּוֹלִידָה מָשִׁיחַ. וְכֵן דְּלִי שֶׁהוּא מַזָּלוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ שְׁבָט, מְרַמֵּז עַל הַמַּעֲבָר בֵּין הַגָּלוּת לַגְּאֻלָּה, כַּמּוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים' (במדבר כד, ז) "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְגוֹ' וַתִּנָּשֵׂא מַלְכוּתוֹ". וְאָמַר לְשׁוֹן דְּלִי, לוֹמַר כִּי בְּעֵרֶךְ בִּינָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָתִיד ה' לְגַלּוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף הַדּוֹרוֹת, בִּימֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל בִּינָה, כָּל הַמ"ט הֵם בְּגֶדֶר דְּלִי בְּעֶרְכּוֹ, וְאָמַר כִּי הֲגַם שֶׁעַתָּה הוּא דְּלִי זֶרַע יִשְׂרָאֵל, יִזְכֶּה לָקַחַת מַיִם רַבִּים שֶׁהוּא שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים, וְהוּא אוֹמְרוֹ וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים. "וְתִנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ" הִיא מַלְכוּת הַמָּשִׁיחַ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ל. שִׁטְרִית שליט"א שֶׁדְּלִי מְרַמֵּז עַל לֵדַת מָשִׁיחַ. וְכֵן שָׁמַעְתִּי שֶׁדְּלִ"י ר"ת יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ. וְכֵן הַפָּסוּק "כְּמַר מִדְּלִי" מְרַמֵּז עַל הַמָּשִׁיחַ שֶׁנִּקְרָא מַר: אֵימָתַי קָאָתֵי מַר. וְכֵן יֵשׁ רֶמֶז בַּפְּסוּקִים (ירמי' א, יא) "מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשׂתוֹ". "מַקֵּל שָׁקֵד" מְרַמֵּז עַל חֹדֶשׁ שְׁבָט שֶׁבּוֹ פּוֹרֵחַ הַשָּׁקֵד. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שבדף היומי של יום י"ח שבט תשפ"ה מובא (סנהדרין סא:) סימן עב"ד ישתחו"ה למשי"ח. שמרמז על ההתהפכות משלטון האומות לשלטון משיח, ושהם יהיו עבדים למלך המשיח. וכן סימן עב"ד ישתחו"ה למשי"ח בגימטריא 1353 שזה אותם מספרים של 1335 וגם בגימטריא 1335 ועוד י"ח. וכן בשנת תשפ"ה ימלאו עב"ד שנים לשלטון הערב רב שעליהם נאמר "עבד כי ימלך". וכן האותיות ביו"ם א' י"ח שב"ט תשפ"ה התגלו בסינון יחיד בתנ"ך בפסוק של נקמת ה' בגויים: (יואל ד, יב) "יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב: שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם: הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם יְהֹוָה בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ".
ד' יסודות אש רוח מים עפר בעשר מכות במצרים וכנגד זה בביעור חמץ.
מוּבָא בַּסְּפוֹרְנוֹ (שמות ח, יב) דצ"ך הָיוּ אוֹתוֹת בִּשְׁתֵּי הַיְסוֹדוֹת הַכְּבֵדִים, וְעד"ש הָיוּ אוֹתוֹת בְּבַעֲלֵי חַיִּים, וּבא"ח הָיוּ אוֹתוֹת בָּאֲוִיר. ורואים שהספורנו מחלק את ג' החלוקות של רבי יהודה בעשר מכות דצ"ך עד"ש בא"ח, לדומם, חי, ורוח שקשורה עם המדבר בסוד רוח ממללא. היינו מכות דם צפרדע כינים קשורים עם הדומם, כי הצפרדע באה מהמים שהם דומם, וכן הכינים נוצרו מהעפר שהוא דומם, ומכות ערוב דבר שחין הם בבעלי חיים, ומכות ברד ארבה חושך היו באויר שהוא בסוד הרוח שקשורה עם המדבר, כי הדיבור נקרא רוח ממללא. ונראה להוסיף שמונח כאן בעומק גם חלוקה של הד' יסודות אש רוח מים עפר, כי מכות דם צפרדע כינים קשורים עם הדומם שהוא יסוד העפר ויסוד המים, ומכות ערוב דבר שחין קשורות עם יסוד האש, היינו התגברות יסוד האש שבבעלי חיים, כמו הפיח כבשן שהביא את השחין הבוער, וכן המגיפה לבהמות במכת דבר שבאה ממכת חום מיסוד האש, וכן מכת ערוב שחיממה את הבעלי חיים לבוא ולהזיק. ומכות ברד ארבה חושך היו באויר שהוא ביסוד הרוח. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שמכת ברד יש בה גם מים וגם אש וגם רוח לכן היא נרמז באות ב' של באח"ב שהיא אות חיבור, ומחברת לדצ"ך ועד"ש. ושמעתי מהג"ר דן מחבר שליט"א שכנגד זה מבטלים את החמץ באש רוח מים עפר, כיון שהוא עשוי מאש רוח מים ועפר, כמובא בְּ'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' לְהָר"נ מִבְּרֶסְלַב (פסח ג, ח) הַחִלּוּק בֵּין חָמֵץ וּמַצָּה. דְּחָמֵץ מֻרְכָּב מִכָּל הַד' יְסוֹדוֹת. קֶמַח – יְסוֹד הֶעָפָר, מַיִם – יְסוֹד הַמַּיִם, שְׂאוֹר הַמַּתְפִּיחַ – יְסוֹד הָרוּחַ, וְהַתַּנּוּר – יְסוֹד הָאֵשׁ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן מַצָּה אֵין בָּהּ יְסוֹד הָרוּחַ דְּאֵינָהּ תּוֹפַחַת. וּבִיסוֹד הָרוּחַ נֶאֱחָז הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁנִּקְרָא רוּחַ סְעָרָה, וְלָכֵן בַּמַּצָּה אֵין לוֹ אֲחִיזָה. ומובא בְּסֵפֶר 'אֱמוּנַת עִתֶּיךָ' (תשנ"ב ע' קו) שֶׁבִּעוּר חָמֵץ נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ הַד' יְסוֹדוֹת, שְׂרֵפָה כְּנֶגֶד יְסוֹד הָאֵשׁ, מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ כְּנֶגֶד יְסוֹד הָרוּחַ, מֵטִיל לַיָּם כְּנֶגֶד יְסוֹד הַמַּיִם, וּבִטּוּל כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא כְּנֶגֶד יְסוֹד הֶעָפָר. וכשם שביציאת מצרים יצאנו להתעלות מעל החומר ששולט בד' יסודות אש רוח מים עפר, כך יהיה בגאולה העתידה, לכן האותיות א"ש רו"ח מי"ם עפ"ר נרמזים ברצף יחיד בתנ"ך בפסוק של עיכוב המשיח: (תהילים פט, נא) "זְכֹר אֲדֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל רַבִּים עַמִּים: אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָ"ה אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ". וכן האותיות תכז"ב א"ש רו"ח מי"ם עפ"ר נרמזים ברצף אותיות בפסוק: (תהילים צב, ח) "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד".
וכן שמעתי מהרה"ג ר' יהודה ר. שליט"א שהר"ת של רע מכלה את עצמו הוא אותו ר"ת של אש רוח מים עפר, ומבואר לדברינו דד' יסודות אלו שהם מסמלים את עולם החומר יש להם כליון, כמו כל דבר גשמי שמתכלה והחומר לא נשאר, והטעם מדוע החומר מתכלה הוא אותו טעם מדוע הרע מכלה את עצמו, כי הרע קשור עם עולם החומר שרובו רע והקליפות שולטות בו, וכל מה שהוא רע הוא רעוע ואין לו קיום נצחי. וכן אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר בגימטריא דבר שאין בו ממש.
וכן בפרה אדומה שנכנסת בעומק הטומאה לטהר טמאים ולטמא טהורים, מצינו בַּגְּמָרָא (סוטה טז:) "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת", אָמַר ר' שִׁמְעוֹן וְכִי עָפָר הוּא וַהֲלֹא אֵפֶר הוּא שִׁנָּה הַכָּתוּב בְּמַשְׁמָעוֹ לָדוּן הֵימֶנוּ גְּזֵרָה שָׁוָה, נֶאֱמַר כָּאן עָפָר וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עָפָר מַה לְּהַלָּן עָפָר עַל גַּבֵּי הַמַּיִם אַף כָּאן עָפָר עַל גַּבֵּי הַמַּיִם. וְרוֹאִים שֶׁלּוֹמְדִים גְּזֵרָה שָׁוָה מֵעַפַר סוֹטָה לְאֵפֶר פָּרָה שֶׁהַתּוֹרָה מְכַנָּה אֶת הָאֵפֶר בַּפָּסוּק הַזֶּה בַּשֵּׁם עָפָר. וגם שם עוֹשִׂים שְׂרֵפָה מיסוד האש, ומייצרים אֵפֶר שנקרא עפר מיסוד העפר, ונותנים לְמַיִם מיסוד המים, ומזים בַּאֲוִיר עַל הַטָּמֵא ביסוד הרוח. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁאֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר בְּגִימַטְרִיָּא תתקנ"ה מִלְּשׁוֹן לְתַקֵּן. וְכֵן אֵפֶר פָּרָה בְּגִימַטְרִיָּא תִּיקוּן. וכן משה רבינו שָׂרַף אֶת הָעֵגֶל כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לַפָּרָה אֲדֻמָּה, וְטָחַן אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ אֵפֶר כְּמוֹ אֵפֶר הַפָּרָה, וְעִרְבֵּב עִם הַמַּיִם כְּמוֹ בַּפָּרָה אֲדֻמָּה. וכפי שמובא בָּ'אַבַּרְבַּנֵאל' שָׁם שֶׁמֹּשֶה עָשָׂה ד' פְּעֻלּוֹת כְּנֶגֶד ד' יְסוֹדוֹת: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר. שְׂרֵפָה, כְּנֶגֶד יְסוֹד הָאֵשׁ, טְחִינַת הָאֵפֶר כְּנֶגֶד יְסוֹד הֶעָפָר, זְרִיקָה בָּאֲוִיר, כְּנֶגֶד יְסוֹד הָרוּחַ, וּנְתִינָה לַמַּיִם כְּנֶגֶד יְסוֹד הַמַּיִם.
וכן שמעתי מהרה"ג ר' י. ק. שליט"א שד' ערים קדושות בארץ ישראל ירושלים צפת חברון טבריה הם כנגד ד' יסודות אש רוח מים עפר. היינו חברון מתקנת את בחינת עפר ששם מקום הקבורה של אבות העולם והיתה בידי קליפת עפרון. וירושלים מתקנת את בחינת אש, כמו שאומרים בתפילת 'נחם' 'כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ כָּאָמוּר "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב'. וטבריה מתקנת את בחינת מים שיושבת בטבורה של ישראל בבחינת המים שברחם שנרמזים בים כנרת. וצפת מתקנת את בחינת רוח, כמו שמשתלשל שם שיש רוח במרומי ההרים.
שם מ"ב מתחלק לשתי חצאים שכל אחד הוא כ"א כמנין השם אהיה, אחד לגאולת מצרים, והשני לגאולה לעתיד לבוא.
מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַפְּסוּקִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (חיי שרה סא) טִפַּת הַזָּכָר הִיא שֵׁם מ"ב, וְטִפַּת הַנְּקֵבָה כְּלוּלָה מִב' טִפִּין, ב"פ מ"ב, שֶׁהֵם פ"ד, כְּמִנְיַן יָדַ"ע, בְּסוֹד אֵין טִפָּה יוֹרֶדֶת מִלְמַעְלָה, שֶׁאֵין כְּנֶגְדָּהּ עוֹלָה ב' טִפִּין. גַּם נִקְרָא יָדַע, עַל שֵׁם הַזִּוּוּג, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ". רואים שהתקון לִפְגַם הַבְּרִית הוּא פ"ד תַּעֲנִיּוֹת, כְּנֶגֶד הַפְּגָם בַּזִּוּוּג שֶׁל שֵׁם מ"ב ב' פְּעָמִים, כמובא בְּ'עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שער לט ח"ב ע' רס) שֶׁשֵּׁם מ"ב שאיתו ה' ברא את העולם, מְסַמֵּל אֶת הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד. דְּז' וָוִי"ן הֵם מ"ב, וְשֵׁם מ"ב מְחַבֵּר אֶת הַו' לַז'. וְכֵן מוּבָא בְּפרע"ח לְהָאֲרִיזַ"ל (קריאת שמע ע' קנז) שֶׁהָאוֹת ה' הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַמַּלְכוּת יֵשׁ לָהּ ג' צִיּוּרִים ד"י ד"ו וו"ו שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא מ"ב לְרַמֵּז שֶׁהַהַשְׁפָּעָה שֶׁמְּמַלְּאָה אֶת הָאוֹת ה' נַעֲשֵׂית דֶּרֶךְ שֵׁם מ"ב. וְכֵן מוּבָא בְּ'עֵץ חַיִּים' לְהָאֲרִיזַ"ל (שער לט ע' רס) הִנֵּה ו' דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא הִיא דְּיוֹקָנָא דִּבְרִית, כִּי הַיְסוֹד הוּא אָרֹךְ דּוֹמֶה לָאוֹת ו' וְכוּ', אַחַר כָּךְ אוֹתוֹ הָרֶגֶל הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַוָּא"ו הוּא נְקֻדַּת הָעֲטָרָה שֶׁל הַיְסוֹד, וְזוֹ הַו' הוּא שֵׁם ז' דְּמ"ב, וְזוֹ הַנְּקֻדָּה נִכְנֶסֶת בִּיסוֹד הַנּוּקְבָא שֶׁהוּא ה' דַּהֲוָיָ"ה בִּנְקֻדַּת צִיּוֹן שֶׁבָּהּ, וְאָז נִקְרָא גְּמַר בִּיאָה. וְנִמְצָא שֶׁשֵּׁם זֶה הָאַחֲרוֹן (של מ"ב) הוּא בְּחִינַת הָעֲטָרָה שֶׁהִיא מַלְכוּת שֶׁבַּיְסוֹד, וְגַם שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת בַּיְסוֹד דְּמַלְכוּת, לָכֵן שֵׁם הָאַחֲרוֹן שֶׁל מ"ב מַכְנִיס אוֹתוֹ בַּזֹּהַר אֶל הַמַּלְכוּת. רוֹאִים שֶׁשֵׁם מ"ב הוּא חִבּוּר שֶׁל ו' פְּעָמִים ז' תֵּבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאָנָּא בְּכֹחַ, וּמִסְפָּר ו' וְז' מְסַמְּלִים אֶת הַיְסוֹד וַעֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁמַּשְׁפִּיעִים לַמַּלְכוּת, וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. עֶבְרוֹן שליט"א שֶׁהַהֶפְרֵשׁ בֵּין זָכָ"ר בְּמִלּוּי אוֹתִיּוֹת, לִנְקֵבָ"ה בְּמִלוּי הָאוֹתִיּוֹת הוּא מִסְפַּר מ"ב שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתָם.
בֵּאַרְנוּ שֶׁשֵּׁם מ"ב הוּא בִּבְחִינַת גְּבוּרָה שביסוד שפועלת את היחוד, ולכן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (קידושין עא.) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁצָּנוּעַ וְעָנָו וְעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו. כי גְּבוּרָה בְּגִימַטְרִיָּא חֵצִי חֵצִי, וְחֵצִי מְרֻמָּז בִּשְׁמוֹ שֶׁל יִצְחָק, הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה, וְתֵּבַת חַד הַמְרַמֶּזֶת עַל חִתּוּךְ חַד, מְרַמֶּזֶת גַּם עַל יחוד שֶׁעוֹשֶׂה חַד, כמובא במהר"ל (ח"א ח"ד, מס' עבודה זרה) קָרְאוּ חֲכָמִים חִתּוּךְ הַדִּין, כִּי הַדִּין הוּא חַד וְיֶשׁ לוֹ חִתּוּךְ. לכן אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁעוֹמֵד בַּחֲצִי יָמָיו.
עַיֵּן בְּ'שַׁעֲרֵי אוֹרָה' (שער ו-ז), שֶׁמִּדַּת הַגְּבוּרָה, שׁוֹמֶרֶת אֶצְלָהּ אֶת הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁהִיא צִמְצְמָה, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ אֶת זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא. וזה הסוד של יחץ אותיות חצי שעושים במצה הָאֶמְצָעִית בְּלֵיל הַסֵּדֶר. דְּמַצָּה זוֹ הִיא כְּנֶגֶד לֵוִי, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה, וְכֵיוָן שֶׁעִנְיָנָהּ שֶׁל הַגְּבוּרָה הוּא לחתוך חֲצִי חֲצִי, לָכֵן מְסַמְּלִים את זה במצות יחץ שחצי מקבלים בעולם הזה והחצי השני צפון לעתיד לבוא. וכן שם מ"ב שהוא בבחינת גבורה הוא בסוד החצי ובסוד היחוד שעושה חד, ושמעתי מהרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א ששם מ"ב מתחלק לשתי חצאים שכל אחד הוא כ"א כמנין השם אהיה, וכפי שמצינו בַּגְּמָרָא (ברכות ט:) "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, אֲנִי הָיִיתִי עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד זֶה, וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיָּהּ לְצָרָה בְּשַׁעְתָּהּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם "אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". רוֹאִים שֶׁה' אָמַר לְמֹשֶה שיש שתי שמות אהיה אחד לגאולת מצרים, והשני לגאולה לעתיד לבוא, ממש בחינת החלוקה לשתי חצאים בין העולם הזה לעולם הבא שמידת הגבורה מחלקת. וכן "אהיה אשר אהיה" בגימטריא פ"ד סוד ב' פעמים מ"ב, לפי גימטריא של מיקום האותיות. וכן יוכבד שהולידה את משה שהוא גואל ראשון והוא גואל אחרון בגימטריא מ"ב, לרמז שיוכבד היא סוד שם מ"ב, שמתחלקת לשתי חצאים בסוד שתי שמות אהיה, הראשון הוליד את משה שהיה גואל אחרון, והשני יוליד את משה פעם שניה להיות גואל אחרון. וכן יוֹכֶבֶד נִקְרֵאת בַּת לֵוִי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ב, א) "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי", דְּבַת הִיא בְּחִינַת גְּבוּרָה וְלֵוִי הוּא בְּחִינַת גְּבוּרָה. וּמְרַמֵּז עַל בְּחִינַת הַגְּבוּרָה שנרמזת בשם מ"ב. וְכֵן שֵׁם מ"ב הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו הֵן שֵׁם אֵ"ל הַמְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁנִּשְׁאֲרָה לְמַעְלָה בִּבְחִינַת לְפָנָיו וְלֹא הוּשְׁפְּעָה לַמַּלְכוּת. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחַרֵי שֵׁם מ"ב הֵן ג"ן הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן שֵׁם מ"ב בְּא"ת ב"ש י"ש, לְרַמֵּז שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאָה הַשְׁפָּעַת הַי"ש שֶׁהִיא חֲצִי מֵהַתר"ך, כמובא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (ר"ה ח"ב רמ) דַּע כִּי הַכֶּתֶר יֵשׁ בּוֹ תר"ך אוֹרוֹת כְּמִנְיַן כֶּתֶ"ר, וְנֶחֱלָקִים לַחֲצָאִין חֶצְיָן נִשְׁאָרִין לְעַצְמוֹ וְחֶצְיָן נִתָּנִין בְּאַבָּא וְאִמָּא, וְהֵם ש"י אוֹרוֹת, קנ"ה אוֹרוֹת לְאַבָּא וְקנ"ה לְאִמָּא. והוסיף הרה"ג ר' א. ל. א. שליט"א שחומש שמות פותח במילה "ואלה" בגימטריא מ"ב, לרמז ששורש הגאולה בשם מ"ב.
וּבְיֶתֶר בֵּאוּר הֲרֵי יָדוּעַ בְּכַוָּנוֹת הַקַּדִּישִׁים שֶׁשֵּׁם מ"ב תַּפְקִידוֹ לְחַבֵּר אֶת הָעוֹלָמוֹת, וְסוֹד חִבּוּר הָעוֹלָמוֹת הוּא שֶׁהַכֶּתֶר שֶׁל כָּל עוֹלָם מִתְחַבֵּר לַמַּלְכוּת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁמֵּעָלָיו. סוֹד הַחִבּוּר הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּפַרְצוּפֵי הָעוֹלָמוֹת, שֶׁבְּחִינַת הַנְּקֵבָה שֶׁבְּכָל פַּרְצוּף, מִתְחַבֶּרֶת לָעוֹלָם שֶׁמֵּעָלֶיהָ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַזָּכָר שֶׁלָּהּ, וְחִבּוּר זֶה נַעֲשָׂה דֶּרֶךְ כֶּתֶר הַנְּקֵבָה שֶׁהוּא עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁל הַזָּכָר, שֶׁמִּתְחַבֵּר בִּזְמַן הַזִּוּוּג עִם הַמַּלְכוּת שֶׁל עוֹלַם הַזָּכָר שֶׁהוּא עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁלּוֹ. הַיְינוּ עֲטֶרֶת הַיְסוֹד שֶׁבְּכָל פַּרְצוּף הוּא הַמַּלְכוּת שֶׁל הַזָּכָר וְהַכֶּתֶר שֶׁל הַנְּקֵבָה בְּסוֹד הָעֲטָרָה שֶׁעַל רֹאשָׁהּ שֶׁמִּמֶּנָּהּ הִיא מְקַבֶּלֶת אֶת הַשֶּׁפַע, וּכְשֶׁיֵּשׁ זִוּוּג בְּכָל הָעוֹלָמוֹת דֶּרֶךְ שֵׁם מ"ב, הָעוֹלָמוֹת מִתְחַבְּרִים. וְלָכֵן הַיִּחוּדִים בָּאֲצִילוּת הֵם בַּשֵּׁמוֹת מ"ה וּב"ן ר"ת מ"ב. וְכֵן הָרל"א שְׁעָרִים דַּרְכָּם מִתְחַלְּפוֹת הָאוֹתִיּוֹת קְשׁוּרִים עִם חִלּוּף מ"ב שֶׁל א"ל ב"ם, כִּי חִלּוּף מְצַמְצֵם אֶת הָאוֹר לְדַרְגָּה יוֹתֵר נְמוּכָה, וְזֶה נַעֲשָׂה בְּכֹחַ שֵׁם מ"ב שֶׁפּוֹעֵל בַּעֲטֶרֶת הַיְסוֹד לְצַמְצֵם הַשֶּׁפַע לְהַעֲבִירוֹ לַנְּקֵבָה בְּאֹפֶן הַמְצֻמְצָם.
נִרְאֶה
דְּלָכֵן הֻצְרְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לִנְסֹעַ מ"ב מַסָּעוֹת [מִלְּבַד הַשְּׁמוֹנָה שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם], קֹדֶם כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ, כַּמּוּבָא בְּרֵישׁ פָּרָשַׁת מַסְעֵי, דְּזֶה הָיָה לְהִתְקַשֵּׁר עִם הָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד הַשַּׁיֶּכֶת לְשֵׁם מ"ב, קֹדֶם כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן שֶׁהוּא הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּמּוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (דברים ע' רסד). וּמ"ב מַסָּעוֹת אֵלּוּ קִשְּׁרוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָעֲטָרָה שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁחִבְּרָה אוֹתָם לַיַּרְדֵּן הַמְסַמֵּל אֶת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת. וְכֵן מָצִינוּ בִּיהוֹשֻׁעַ (פ"ו) שֶׁקֹּדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לִכְבּשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִקִּיפוּ אֶת יְרִיחוֹ שִׁבְעָה יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁבַע פְּעָמִים. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' דָּוִד פֶּרֶץ שליט"א שֶׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהוּא הַשְּׁבִיעִי מִתִּשְׁרֵי, וּבַתַּאֲרִיךְ י' שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת הָעֲשִׂירִית, וְהַמְרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח יְהוֹשֻׁעַ הָיּו פִּינְחָס וְכָלֵב שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא י' פְּעָמִים שֵׁם הוי"ה. וְהוֹסִיף הָרה"ג ר' שְׁמוּאֵל קֶעסִין שליט"א שֶׁפָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא הִיא הַפָּרָשָׁה הַמ"ט בַּתּוֹרָה, וּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא הִיא הַפָּרָשָׁה הַנ', לְרַמֵּז שֶׁהַיְצִיאָה מֵהַמִּדְבָּר וְהַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה דֶּרֶךְ הַמִּסְפָּר מ"ט שֶׁהוּא שֶׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע שֶׁמְּקַשֵּׁר לַנ' שֶׁנִּמְצָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אֱמוּנַת עִתֶּיךָ' (תשנ"ז ע' רצו) שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם מֻזְכֶּרֶת בַּתּוֹרָה חֲמִשִּׁים פְּעָמִים, וְהַפַּעַם הַחֲמִשִּׁים מֻזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא שֶׁהִיא הַפָּרָשָׁה הַחֲמִשִּׁים. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'נְהוֹרָא דְּיוֹסֵף' (ח"ב ש) שֶׁמ"ב מַסָּעוֹת בִּכְתִיב מָלֵא, הֵם אוֹתָהּ גִּימַטְרִיָּא שֶׁל "אָנָא בְּכֹחַ" עִם הַשֵּׁמוֹת שֶׁלּוֹ. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב "וַיִּסְעוּ מֵ' וַיַּחֲנוּ בְּ' יֵשׁ רֶמֶז עַל שֵׁם מ"ב. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ"ל שֶׁנְּקֻדּוֹת הַמַּסָּע הַפְּרָטִי שֶׁל כָּל אָדָם בַּחַיִּים גַּם קְשׁוּרוֹת עִם שֵׁם מ"ב; בְּרִית מִילָה. בַּר מִצְוָה. בְּעִילַת מִצְוָה. בַּר מַזָּל. בַּר מִינַן.