תחיית המתים משמעותה שאתה מפסיק להיות צרכן בעולם הזה.

לא נכנסת לדיכאון

ואתה לא עובר משבר גיל המעבר.

אלא אתה נכנס לעולם מקודש

שבו אתה מביט על העולם החיצון "כביכול" מתוך עיניים של שלמות אלוקית שמצאת בפנימיותך.

ואז אין לך עסק לא עם הגופים

ולא עם אף אחד.

יצאת מהעולם הזה

נכנסת לעולם הבא

ועשית אותם לאחד.

שנאמר אתה הוא אחד.

ושמך אחד.

מי שנמצא במדרגות נמוכות

עדיין חווה את העולם הזה כגירוי או ריגוש

זה החלק הכי נמוך להיות בו.

זה עולם הנחש עולם הפיתויים.

במדרגה גבוהה שום דבר לא מפתה אותך.

הנחש לא מצליח לפתות אותך.

יצאת מעולם השקר לעולם האמת.

אדם במדרגה נמוכה לא יכול להבין את זה

כי הוא מופעל על ידי ריגוש הורמונים צרכים ובהמיות.

לכן הטקסט הזה נשמע לו לא נורמלי.

מי שנמצא במדרגת יחידה למשל- לא מרגיש, הוא חי.

זה הבדל עצום בין התנהלות מצד עולם הזה לעולם הבא עולם האמת.

פה הפערים בין נשמות שהגיעו ויודעות תורה לאלה שנשארות במדרגות הנמוכות שבה.

לכן, כל תגובה היא בהתאם למדרגה בה אתה נמצא.

כל אחד יגן בחירוף נפש על מדרגתו.

תורה לא באה לשכנע אותך שכדאי לך לדעת.

אם אתה לא תדע תישאר מחילה בור ועם הארץ

תחת חרב הלהט המתהפכת ותתבכיין כל חייך על "למה זה קורה "

כי מה ששולט בך אלה תאוותך הנפולות.

או הצרכים הכי בסיסיים שמנהלים את רוב העולם הזה.

“תחיית המתים”

אינה אירוע פיזי בזמן העתיד

אלא תהליך פנימי של “החייאת” הכלים התחתונים על ידי אור עליון.

לידה מחדש של מציאות פנימית.

הנשמה יורדת ומתלבשת בכלים מדורגים:

נפש → רוח → נשמה → חיה → יחידה.

הנשמה האמיתית, שורשה נצחי

ה“רדום” הוא לא היא אלא הכלי שלה

היכולת שלנו לקלוט ולבטא אותה.

כשהתהליך מתקדם האור של היחידה נותן “נשימה”

לכל הדרגות התחתונות

חי החיים מחייה המתים

זהו לא חילוף של תוכן אלא גילוי של מה שהיה שם מאז ההתחלה

אור שנגלה לתוך כלי שמסוגל להכילו.

הזוהר מתאר זאת בתמונות של אור שחודר אל תוך בשר ודם

ומחיה אותו מבפנים.

כשזה קורה, ההנאות החומריות מאבדות את משיכתן

לא משום שהן “מזויפות”

אלא משום שהכלי הפנימי כבר מחפש את האור שהוא נותן

ולא את האור שהוא מקבל לעצמו.

יש כאן התעוררות של “אין לי עסק עם העולם”

כי את חיה בעולם הבא באותו גוף.

התחייה היא מעבר תודעתי

את לא “מפסיקה להרגיש”

אלא משמעותם השתנתה.

הגוף נשאר כאדם בעולם הזה

אך ההכרה הפנימית חיה ממקום של אחדות אלוקית

למה האחרים לא מבינים (ולכן טועים)

מי שעדיין פועל מרובד הנפש/הרוח התחתונים שופט לפי רגש, גירוי הורמונלי ותועלת מידית.

הוא מודד הצלחה בעוצמת ההנאה החיצונית.

מצב של התעלות יראה לו כ"לא נורמלי"

כנעדר כוח או כאדישות

כי אין לו את הכלים לראות שהאדם המואר פשוט לא מגיב עוד לאותם גירויים.

הזוהר קורא לזה מצב שבו "העור שברח"

לא מתגלה העומק של האדם אלא רק מראהו החיצוני.

לכן כל תגובה היא לפי מדרגה

כל אחד יגן על עולמו הרגשי-מחשבתי כי זה כל מה שיש לו.

התהליך אינו קפיצה אלא העלאה הדרגתית

תחילה נחלש הכוח של תשוקת הנפש (הדחף)

אחר כך נפתחים ערוצי הרוח והנשמה להשראה

ולבסוף מגיעות הברקות של חיה ויחידה חיות ויחוד עם האחד.

בעל־הסולם מסביר שכל עלייה כזאת דורשת חשיפה של הכלי

כלומר חשבון נפש

תשובה ואימונים

תשובה מאהבה שמממשת את השינוי הזה.

אדם בתודעת יחידה:

לא “נעלם מן העולם”

אלא חי בו בכוונה חדשה

ראיית העולם כמרחב לעבודת האחדות.

הוא לא נאבק

אלא פועל מתוך אהבה

אינו נמשך לפיתויים

כי אין בהם מקום בתוך החוויה הפנימית שלו.

לכן הוא חופשי ועוצמתי באופן אחר לחלוטין.

שמרו על גבולות בסביבה

השתדלו למזער מעורבות רגשית עמוקה עם מקומות שמרעילים

בזמן שאת/ה מרגיש/ה אי־נוחות בין העולם הישן לחדש

איך להינצל מגזלת האנרגיה הרוחנית שלנו

ממשיכים לדבוק בדרך אמת באתר כי לה המלוכה…

חזק חזק ונתחזק

מסר מאת ר' קדם

האור והחכמה תמיד משרתים את החיבור לאדם ולנשמה

לא את הפחד

לא את החרדה

ולא את השליטה.

מי הם אותם “מקובלים” מסוכנים?

אלו אנשים המציגים עצמם כמקובלים או מגשרים בין העולמות

אך בפועל מפעילים פחד ודמיון.

הם טוענים שהם "מדברים עם רוחות"

מאיימים על אנשים שאינם שומרים מצוות

ומכניסים נשמות תמימות למצב של חרדה.

למעשה

מדובר בשדים יהודיים במובן של פעילות רוחנית מסוכנת

חסרי דעת אמיתית וחסרי חיבור לאור הבורא.

מה הם עושים בפועל?

עובדים לפי דת של עבודה זרה רוחנית

כשהמטרה היא לשלוט בנפש ולשלול ביטחון פנימי.

הם ציידי נשמות

מחפשים נשמות תמימות כדי לשלוט בהן ולגרום לחרדה

מביאים את האדם לכלא פנימי

למצב של פחד והגבלה

זהו הגיהנום האמיתי

לא גן עדן או גאולה חיצונית.

ההבדל מהתורה האמיתית

תורת ישראל היא תורה של אהבה

שמלמדת את האדם לחיות בגוף ובעולם הזה עם תודעה גבוהה

שמחה ואור פנימי.

מושגים כמו “עולם הבא”, “גן עדן” ו-“חיי נצח”

אינם מימד חיצוני

אלו תודעות פנימיות שניתן להשיג כבר כאן ועכשיו

בגוף

בעולם הזה.

מקובלים אמיתיים אינם מפחידים או שולטים

הם מדריכים את האדם למודעות פנימית

לא מראים דרכי פחד.

כל מי שנופל למעגל הפחד הזה צריך לשמור נפשו ולברוח מיד.

אין לאותם אנשים חיבור לאמת או לאור

הקשר לאלוהים הוא דרך אהבה, שמחה, חיבור פנימי ושחרור מהפחד.

כל השאר הוא גלגול של תולדות איומות

שאין להן קשר למציאות הנשמתית והאמתית.

כל ניסיון לשלוט או להפחיד הוא מסוכן וחסר אמת.

מקובלים אמיתיים מדריכים לאור

אינם מאיימים ואינם שוללים

הם מחברים את האדם למקור האלוקי

ולא לגורמים שוליים שמזיקים לנשמה

מי שמחובר לאור האמיתי

לפנימיות הנשמה ולתודעה גבוהה

נשאר חופשי ואינו נלכד בכבלים של פחד ודמיון.

“הם צדים כל נשמה תמימה, אך מי שמחובר לאור הבורא לא יפול ברשתם”

(זוהר, פרשת יתרו, דף קעב ע"ב).

בלי קיום האפשרות לרוע

אין אפשרות לתרגל אמת ובחירה מודעת,

ואין צמיחה רוחנית אמיתית.

לכן הבורא מרשה שגם יצורים מסוכנים, “ציידי נשמות” ושדים יהודיים

הם אתגר ותזכורת לאדם לשמור על חיבורו לאור

ולהבין את הבחירה הפנימית שלו.

כל מי שנלכד או נפגע

זהו מבחן לנשמה ולתיקון הפנימי

הזדמנות לגדילה רוחנית.

לכן עלינו לדעת:

פחד, חרדה או אי-וודאות אינם כוח עצמאי

הם כלי שצריך להכיר ולהתגבר עליו כדי להתחבר לאור האמיתי.

ציידי נשמות ושדים – חלק מהסטרא אחרא

הסטרא אחרא הוא הצד של הכוחות הנגדיים לאור הבורא

כוח הרסני שמנסה להפריד את האדם מהחיבור הפנימי שלו לאור.

ציידי נשמות, מקובלים מזויפים ומפחידים

הם מייצגים את הסטרא אחרא בעולם הזה

הם מטעים, מאיימים ומכניסים פחד לתודעה.

הם לא משרתים את התורה או את הנשמה

אלא את הכוחות של השטן

שמנסים ללכוד את הנשמות התמימות ולהרחיקן מהאור.

מי שנופל ברשתם

נכנס לכלא פנימי של פחד וחוסר אור

והחוויה הזו מייצרת כאב מיותר ובלבול רוחני.

ההבדל מהתורה האמיתית:

התורה היא תורה של אהבה

שמחה וחיבור לאור, והיא מנוגדת לגמרי לדרכי הסטרא אחרא.

המקובלים האמיתיים מדריכים לאור ולא לפחד

ומחזירים את האדם לחיבור לנשמה ולבורא.

לא כל מי ששם כיפה ושומר שבת ומניח תפילין ומגדיר את עצמו "מקובל"

או דתי או חרדי -צדיק.

טעות מוחלטת להאמין בזה.

גם זה לבוש

וצריך מאוד מאוד להיות בר דעת להבחין בין אמת לשקר.

משיח מרוב שהוא פשוט זה נראה לא הגיוני.

אבל משיח אין לו לבוש

זה היופי האלוקי במלוא תפארת נשמתנו

רק כאשר נהיה מסודרים רוחנית

מיושרים לפי הסדר שבו נברא העולם.

כשההבנה האלוקית של תכלית הקיום שלנו וייעודנו מתבהרת

היא מחברת אותנו לדבקות אמיתית

למקום שבו ברור לי שאין לי כתובת אחרת בעולם מלבדו.

הקב"ה הוא הבסיס שלי.

האנשים סביבי הם שליחים בלבד זרזים לעבודה הרוחנית שלי.

כאשר אני מונחת בדיוק במקום שהשם ייעד לי מלכתחילה

אין צורך לחפש תשובות בחוץ.

הטוב האמיתי לא נמדד בנראות חיצונית, כסף, עבודה או בית.

הטוב תלוי במעמד הרוחני שלי

בקרבה שלי אל השורש.

ככל שאני דבוק בשורשי

כך אני חי בתחושת מלכות

לא מכוח גאווה, אלא מתוך הבנה עמוקה

הבנתי את השיעור שלשמו נבראתי.

וזו עיקר העבודה שלנו בעולם.

טוב אמיתי

רק כאשר חייו הפנימיים מסודרים על פי הסדר הרוחני שבו נברא העולם.

הסדר הזה אינו חיצוני

אינו תלוי נסיבות או תוצאות

הוא סדר הנשמה

היישוב הדעת שבא מהכרת התכלית.

כאשר האדם מבין את שורש קיומו

את הייעוד שלשמו ירדה נשמתו לעולם,

נולדת בתוכו תחושת שייכות עמוקה.

הדבקות בבורא איננה פעולה

היא מצב תודעתי.

הכרה שאין לי באמת כתובת אחרת בעולם הזה מלבדו.

כל אדם וכל אירוע בחיי אינו אלא שליח.

לא כתובת לפתרון

אלא אמצעי לעבודה פנימית.

כשאני רואה באנשים שליחים

ולא מקורות

אני משתחררת מהתלות, מהציפייה, מהבלבול.

השם יתברך הוא היסוד.

הוא לא תוספת

הוא הקרקע שמתוכה אני צומחת.

וכאשר אני מונחת במקום שבו הנשמה שלי נועדה להיות

אינני מחפשת עוד תשובות מבחוץ.

הטוב אינו תלוי במה שיש לי – אלא במה שאני.

לא כסף, לא מראה, לא הצלחות ולא שייכות חברתית

הטוב הוא פועל יוצא של המצב הרוחני שלי.

ככל שאני דבוקה בשורש

כך אני מתקרבת למצב של מלכות.

לא של שליטה, אלא של חירות פנימית.

מלכות שמגיעה מההבנה הפנימית של "הבנתי לשם מה נבראתי"

וזה עיקר מה שבאנו לפה לעשות.

לא לבנות חיים מבחוץ פנימה אלא מבפנים החוצה.

לגלות את האור שכבר הוטמן בתוכנו

ולחיות מתוך ידיעה שהטוב כבר כאן כשהלב מונח במקום הנכון.

מסר קודם

אם אנחנו לא משתנים אנחנו מחריבים את עצמנו.

ככה עובד הטבע מצד האלוקות.

כביכול אנחנו חיים בעולמות מקבילים.

עולם הזה
ועולם הבא
זה שקר מוחלט.

כל מטרת הבריאה היא עולם הבא תהיה בחייך.

כלומר שתעשה בעולם הזה את התהליך מאני לאין.
תתאיין לחלוטין.

ואז לא תבדיל
ולא תפריד
ולא תחייה בדואליות.

זה נקרא התעלות הרוח מעל לחומר.

כל קריסה חיצונית או התנהגות
שהיא מנוגדת לתהליך הרוחני
תביא אותנו לקריסה מוחלטת

ואומר-
בדיוק כמו עולם תחתון מקרין לעולם עליון.
כלומר כל תנועה שלנו למטה גורמת לעליון לפעול עלינו מלמעלה למטה.

בעולם הזה כביכול
אם נסתכל על "ההנהגה"
מה שקורה בתוכה
זה מה שקורה בתוכנו.

חורבן עצמי מוחלט.

לא צריך להיות גאון
כדי להבין שהתמונה הזו מעוותת לחלוטין.
והיא אות אזהרה לנו להתחיל להנהיג לפני הכל את עצמנו.

ולצאת מכל ההתפעמות החיצונית מכל בשר.

אין עוד מלבדו בכל מזג אוויר
בכל מצב רוח.

זו עלייה שלך מעל לכל חורבן עצמי.

זה משנה אותך מקצה לקצה.

זה נקרא לצאת מהמוות לנצח.

העולם הזה הבל הבלים מוחלט.

מה שעושים אנשים חסרי דעת זה רק להזמין לעצמם טרגדיות.

כביכול הם בטוחים שהם יודעים מה שהם עושים.
אדם בלי דעת בלי לדעת קבלה
לא יודע שום דבר מחייו.

הוא מובל ולא מוביל.

זה להיות עבד כפוף ושפוט של דור חברה תרבות מציאות שבה אתה שפוט למאסר עולם.

רק כשאנחנו משנים את ההכרה התודעה לכיוון שהעולם הזה מגחך עליו
יוצא לגמרי מאחיזת הנחש…

אתה מתחיל להבין אפוא אתה חי.

התיקון התודעתי השלם

אם האדם לא עובר תיקון הוא נכנס להתנגדות גמורה עם מחשבת הבריאה.

כל מטרת הבריאה היא שעולם הבא יהיה בחייך

זהו בדיוק מה שאומר הזוהר הקדוש (ויקרא):

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס

אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס

ועולם הבא
בלשון חכמים
הוא לא מקום אלא מדרגה.

עולם הבא הוא תודעה של קיום רוחני נצחי בתוך הגוף.

והאדם
בעודו בגוף
צריך להשיג דעת עליון עד שיהיה לו השגה של עולם הנשמות
אף על פי שהוא חי בתוך העולם הזה

“להתאיין” = "מאני לאין"

המונח הזה שאת משתמשת בו נוגע בדיוק ביסוד כל התיקון

צמצום תנועה של קבלת הצורה של אין.

האין אינו חידלון אלא שלמות.

רק כשהאדם נפסק מלהיות מרכז העולם

הוא יכול להתחיל להיות שותף לבורא.

כל זמן שה'אני' קיים לא יכול ה'אין סוף' לשכון בו.

“לצאת מכל ההתפעמות החיצונית מכל בשר”

זהו שורש העבודה של דור הגאולה

תיקון המלכות

תיקון המלכות שנפלה

לבשר, לתאווה, לחומר.

החטא היותר נורא הוא ההתפעלות מן החיים החיצוניים.

יש לשוב ולהפנות את העין פנימה

אל יסוד הנשמה.

“אין עוד מלבדו בכל מזג אוויר, בכל מצב רוח”

זוהי תודעת יחידה
השגה שאין רע יורד מלמעלה
גם לא תחושות
מצבים
או קריסות.

הכול הופעה של טוב מוחלט

גם אם נדמה שהוא רע.

כשאדם יודע
שכל מה שבא עליו
בא מה' יתברך
אפילו הייסורים
ממילא לא נופל רוחו
כי הכל בהשגחה לטובתו

הרצון לקבל אשליה או מציאות?

הרצון לקבל זו גם אשליה

אין מה לקבל

יש מה לדעת

כל זמן שהאדם רוצה לקבל

הוא עדיין חי באשליית ישות עצמית נפרדת.

אבל באמת, כמו שאומר הרמח"ל (קל"ח פתחי חכמה פתח א'):

ה' יתברך הוא לבדו נמצא באמת

ואין עוד שום מציאות אלא גילוי שלו

כלומר

כל קיום אחר

אינו אלא כלי לגילוי דעת ה'

אז מהו הרצון לקבל?

מצע של אשליה שניתן לנו כדי לתקן.

ברגע שהוא מתוקן
הוא מתבטל בצורתו המקורית
והופך לרצון לדעת
לרצון להשפיע, לרצון לאהוב.

להיות צינור לאין סוף.

לצאת ממוות לנצח

מהאני החומרי אל תודעת אין-עוד-מלבדו

כמו שנאמר בזוהר:

עתיד הקב"ה להוציא את עם ישראל מהגלות הזו
לא בגוף
אלא בתודעה
גלות התודעה היא העיקר
וגאולת הדעת
היא הגאולה האמיתית

ולכן..
אין עוד חורבן חיצוני
אלא השתקפות של קריסה פנימית
ואין עוד גאולה
אלא התעוררות ההכרה לאחדות.

אין עוד מלבדו גם בתוהו

הרצון הוא בריאה שלמה.
אך כשהוא תופס את עצמו כ"ישות נפרדת מהאור"
הוא הופך לאשליה
לכלי שבור.

תורת משיח איננה מדברת רק על שינוי התנהגות
אלא על שינוי צורת ההכרה.

שיבקש לדעת
להכיר
לאהוב
להשפיע
כמו הבורא.

האדם נעשה דומה לאלוקות
לא כשהוא צם או סובל
אלא כשהוא משנה את צורת הרצון מקבלה פרטית להשראה אלוקית.

תורת משיח מלמדת
כל מה שקורה לך
הוא תהליך הולך ומתעצם של לידה מחדש.

לפי הרב קוק:

"הכפירה הגדולה ביותר, תביא לאמונה הגדולה ביותר"

העולם הזה מתפורר
כדי שהפנים יתגלה.

תודעת משיח שוכנת במעמקי ההכרה
והיא מנערת את כל המסכים
כדי שהנשמה תתעורר לידע אמיתי
לא מה יש לי
אלא מי אני
לא מה אני מקבל
אלא מה נבראתי לדעת.

ממהות ליעוד

"הנברא לא בא אלא להידמות ליוצרו"

ולכן אין קיום לנברא
אלא כשהוא חוזר לצורתו האמיתית

רוחנית
נצחית
כלולה באור העליון.
.

האדם חייב להתאיין מהאשליה של עצמו כנפרד.

כשהנשמה יוצאת מהאשליה

היא איננה צריכה למלא יותר

היא שוכנת בידיעה

החושך הוא לא "אין אור", אלא שכינה בלבוש דינים

 

אין חושך שהוא העדר

אלא חושך שהוא מדרגה.

בזוהר (תרומה, דף קנ"ב) נאמר:

"וכול סטרין דא יאות, דא בשעתא דחשוכא, שריא שכינתא בגלותא, לאתנסא בר נש, וכד סליק ניסיונא – אתגליא אור דמארי עלמא."

כל הצדדים נכונים

גם בזמן החושך שורה השכינה בגלות

כדי לנסות את האדם.

וכשהסתיים הניסיון

מתגלה אור אדונו של עולם

החושך הוא לא "אין אור", אלא שכינה בלבוש דינים.

הנשמה רואה עצמה כנטושה

אבל האור שם

רק הפך לנסתר כדי שהאדם יזעק מעצמו, יחשוק, יתעורר

ויבנה כלי שיקבל אותו בהשוואת צורה.

הזוהר רומז שכאשר האדם נופל לתחושת אפסות וריק

זהו הרגע שבו השכינה הקרובה אליו ביותר.

דווקא השפל, תחושת חוסר האור, היא שיא הקירבה, כי משם יכולה לצמוח

"תשובה מהאהבה"

חזרה לאור מתוך ידיעה שהכול ממנו ואין עוד מלבדו.

לפי תורת אשל"ג

זהו מצב שנקרא "ירידה לצורך עלייה"

שבו הכלי מתרוקן כדי שיהיה מקום לאור גבוה יותר

כזה שלא יישבר בו.

תודעת משיח באה ללמד שאפילו החושך הוא אמצעי של האור

כי הקב"ה לא עוזב את האדם אף פעם

אלא מתלבש בהסתרה כדי לקרב את האדם לשורשו לא דרך קבלה

אלא דרך בחירה פנימית.

אם כך

כשאין באדם אור

יש בו הכנה עילאית לקבלת אור גדול יותר.

ויותר מזה:

כשהאדם נושא את החושך בענווה, בלי לרדוף אור חיצוני, הוא מגלה שהחושך

עצמו הוא אור בגוונא דיליה.

וכמו שנאמר בזוהר:

"במחשכים הושיבני זה תלמודה של משיח."

(איכה רבה, זוהר חדש)

דווקא מתוך החושך נבראת תודעת המשיח

לא האור שהאדם רואה

אלא זה שהוא מוכן לשאת באמונה

🛑 גוג ומגוג. יעקב. בלבול. משיח. יציאה.

בתמונה — רכב עם מדבקה: "המשיח", שלצידה שלט ברור: "יציאה".
מתחת, מספר לוחית: 70-541-70 — קוד פתוח למי שיש לו עיניים לראות.

🔢 70 — גימטריה של "בלבול". וכן גימטריה של 'גוג ומגוג'
🔢 541 — גימטריה של "ישראל".
המספר הזה לא מקרי.
זהו סיפור הירידה למצרים:
לא כ"ישראל", אלא כ"בני יעקב".
וכשיעקב יורד — הוא נושא עמו את הבלבול (70), ואת החיפוש. כידוע יעקב ירד עם 70 נפש למצרים

כי "יעקב" זה יבק + ע׳
👉 יבק – המקום שבו האדם נאבק עם עצמו, עם מלאך, עם מצבים, עם אמת חיה.
👉 גימטריה של יבק = 112 — צירוף של שם הוי"ה (26) עם שם א-להים (86).
זה החיבור בין הגלוי לנסתר, בין הרצון העליון לרצון הארצי.
ואם נלך עם זה עוד צעד —
משיח = 112 (אתבש) — זהו ההיפוך של כל הבלבול. זה האור שצומח מתוך ההסתרה.

—

🌄 העלות של השחר: לצאת מהבלבול

"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" —
המאבק הפנימי עד שנבקע האור,
ועד שהאדם מגלה מי הוא באמת.
גימטריה מסתתרת של "עלות השחר" = 1237 —
רמז לעומק הנשמה, לסדר הגבוה שמתעורר רק אחרי מאבק.

—

🧭 "לך לך" — קריאה פנימית אל היעוד

אברהם שמע: "לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך"
והוא הלך.
אבל לאן?

לרצון האותנטי ביותר שבתוכו.
הארץ = הרצון.
"אשר אראך" = הרצון שייתגלה לך רק אחרי שתעז ללכת, בלי לדעת.

—

🔥 מסר רוחני מהתמונה:

אתה רוצה לצאת מהבלבול?
רוצה לגלות את ה"ישראל" שבך?
רוצה לפגוש את המשיח שבתוכך?
לך בכל הכוח. כמו יעקב.
נאבק. נופל. קם.
והולך עם הקול הפנימי — גם אם הוא לא ברור עדיין.

רק אז תגלה שהיציאה —
הייתה תמיד מול העיניים שלך

התמונה מאת סאלי מור,

הטקסט בעזרת gpt

 

כל מראות העולם הזה

הם בסך הכל הסתרה

של עולם האמת.

האור

והמציאות

העליונה.

זה נדרש להתגלות רק בתוך האדם עצמו.

כל הדרמות

כל מה שמנסים

לחנך באדם

ולעצב באדם

לכפות באדם

מצד עולם הזה

הוא עבדות מוחלטת לשקר המוחלט.

ככל שאדם נרגש מהעולם הזה

הוא לגמרי חי בדמיונות של עצמו.

כאן זה רק מסלול רוחני למיטבי לכת .

להגיע להבנה הייחודית

שאני מסיים עם השקר אחת ולתמיד

ולעולם לא חוזר

לעוד גלגול טרגי

כזה או אחר.

כשאדם מחייה את האמת הזו הוא נגאל ממש כהרף עין.

"כָּל מַאן דְּמִתְבָּר בְּעָלְמָא דִּלְעֵילָא לָא בָּקִי, כִּי בַּחֲלוֹם יַחֲזֶה."

(זוהר ח"א קנב ע"ב)

כל מי שחי את העולם הזה כמוחשי ומוחלט כמו חי בתוך חלום.

הדרמות, הכבוד, הפחדים, הדאגות

הכל תעתוע שנועד להסיח אותך מהאמת הפשוטה

אין עוד מלבדו.

האדם שאינו רואה זאת נשאר בגלות הנפש.

אבל ברגע של ראייה פנימית הוא יוצא ממצרים.

הטבע החיצוני הוא שקר

וכל התרגשות ממנו

היא גניבת דעת הנשמה

הדרמה החיצונית היא עבודת פרעה

העסקת הנשמה במאבקים חסרי תכלית.

אבל כשאדם מתנתק מהרגש המזויף

ומבין שהכול תפאורה

הוא נכנס לתוך תודעת המשיח

שהיא בהירות מוחלטת

אין חוץ.

רק פנימיות.

ברגע הזה

כהרף עין

הוא נגאל מגלות השקר.

חיצוניות אינה קיימת באמת

המוח שולט על הלב

כשיש בו דעת של אמת

ככל שהאדם נמשך יותר לריגוש

למה שאמרו לו

למה ש"נכון" לפי החברה

הוא יותר עבד.

אבל כשהוא שב לדעת האלוקית שבו

כשהוא יודע שהלב שלו שייך לאור

הוא מפסיק להגיב

ומתחיל לברוא מציאות של אמת.

וכשזה קורה

הוא מפסיק לשוב בגלגול.

כי תכלית הגלגול כבר הושגה.

אין עוד מלבדך

אין דבר חוץ ממנו

ואף המציאות הנתפסת אינה אלא לבוש להסתר פניו

(דעת תבונות קמ"ז)

העולם הזה הוא מסך הסתרה

כדי שתחפש את פניך האמיתיות.

כל מה שמחנכים, מעצבים, כופים

הוא ניסיון ליצור זהות מזויפת.

אבל הנשמה שבך יודעת את המקור.

היא באה לעולם הזה רק כדי לגלות בעצמה שהיא לא שייכת לו.

ואז בא הרגע…

שאת מתעוררת באמת.

לא מחפשת תשובה

אלא הופכת את עצמך לתשובה.

לא מחכה לאור

אלא מחייה אותו מבפנים.

לא חוזרת בתשובה

אלא שבה אל האמת שבלב.

נגאל כהרף עין זה אומר

נגאלת מהשקר

"עולם הזה"

העולם הזה הוא מסכה

את/ה ה-מקור.

הדרמות אינן אמת אל תתעסק/י באף אחת מהן

תגובתך להן היא הבחירה בין גלות לגאולה.

החיצוניות לא תציל אותך.

תורת משיח לא מלמדת איך לשפר את החלום

אלא איך להתעורר ממנו.

בני העולם הזה

הם בחינת אוכלי מרור.

הם לא מגיעים לסעודת המלך

ששם אין עוד מלבדו

זה ההבדל בין חיי גלות לבין חיי גאולה

המרור מסמל את העבודה הקשה

המרירות, הסבל, ההצמדות לגוף ולדמיון

"כל עוד האדם מזוהה עם גופו ורגשותיו החולפים

הוא במצרים, בעבדות קשה, אוכל מרור"

המרור הוא תוצאה ישירה של חיבור לַשקר.

מי שדבק בעולם הזה כחזות הכול חי מרירות פנימית שאינה נרפאת.

הסעודה היא הארת הפנימיות

התענוג בנוכחות השם

גילוי התכלית של הנשמה

העונג האמיתי אינו אלא הדבקות בו יתברך

וכל עונג אחר הוא שקר

"אין עוד מלבדו אינה אמונה"

זו הנחת יסוד פנימית של הנשמה

כשאדם רק מאמין בזה הוא עדיין מחוץ להיכל.

אבל כשאדם חי את זה הוא כבר בתוך הסעודה.

צדיקים רואים את האמת

כי האמת נהיית מוחשית להם.

"דחיית המת המהלך הזה שצמוד להבלי העולם"

מושג "המתים בחייהם" בזוהר

"רשעים אף בחייהם נקראים מתים."

כשאדם צמוד להבלי הזמן, רכוש, דימוי, שליטה, תחרות, פחדים

הוא

מת

מהלך

מנותק מהחיים האמיתיים

שאינם אלא "חיים אלוקיים"

כל עוד הוא מחיה את העולם הזה – הוא לא מחיה את נשמתו.

סעודת המלך — היא מקום בתוכך שבו אין חוץ, אין דאגה, אין פרעה.

אכילת מרור — היא התמסרות לתודעה הישנה, הקליפתית, הדמיונית.

המשיח — לא בא לשכנע את אוכלי המרור להגיע לסעודה.

הוא פשוט מכין את השולחן למי שבחר לקום ממנה.

העולם הזה מציע לך מרור מצופה בזהב.

המלך מציע לך סעודה – אך הדלת נפתחת רק למי שלא בא עם מזוודות.

לא של אמונות. לא של פחדים.

רק עם לב פנוי.

שלום אני רוצה להזכיר לכם דבר אחד, אדם שהולך בכיון של הקב"ה
ומוכן לתת את הכל בשביל זה, רק בן אדם כזה יגיע לנצח נצחים. כי העולם
הזה הוא זמני, והכל בעולם הזה זמני, עראי. גם המשפחות שלנו עראיות.
תבינו טוב את מה שאני מנסה להסביר לכם, אין משהו שישאר לנצח, חוץ
מהקשר של האדם עם הקב"ה. וכל אדם, כל אחד עם מה שהקב "ה שלח
אותו אל העולם הזה לתקן, זה הכל זמני. כל הבתים, כל הבעלים, כל
הנשים, כל הילדים, כל זה עראי, והדבר היחידי שחשוב באמת, זה הקשר
של האדם עצמו עם הקב"ה ותורתו. יותר מזה אין, פחות מזה יש.
תתבוננו, תחשבו, תבינו, שכל העולם הזה לא שוה. אדם חי כמה שנים,
יש כאלה שחיים הרבה זמן, מעטים מגיעים לגיל מאה או יותר, ומאוד
מעטים, ויש כאלה שמגיעים לגיל שבעים שמונים, ויש כאלה שהולכים
מהעולם הזה מוקדם יותר ח"ו. החכמים יודעים שהכל זמני, עראי, ואז הם
מקריבים את החיים שלהם לקב"ה ולתורתו, כי זה הדבר היחיד שבאמת
יביא אותם ל נצח נצחים ולא הילדים שלו . . רק הקשר האמיתי החזק שיש
לאדם עם הקב"ה ותורתו. וכל מה שקורה בעולם, זה בשביל להכין את
הבסיס, את היסודות של האדם, את הקשר שלו עם הקב"ה.
הקב"ה ברא את העולם הזה ואת האדם כדי להביא לעולם משהו מושלם,
אבל אדם הראשון ואשתו לא עמדו במבחן. ובכל זאת ה' לקח את אדם
וחוה, אפילו שהם עברו עבירה ועשו נגד רצון ה' , והוציא אותם מגן עדן
ונתן להם אפשרות להוכיח את עצמם בתוך החיים שלהם היום יומיים
בעולם הזה.
אמרתי לא פעם שהקב"ה לוקח כל דור, לא גוים, אלא את היהודים,
ומתקן עוד חלק ממנו, עד שאחרי דורי דורות ביחד נתקן את החטא של
אדם הראשון. כשאנחנו מגיעים לתקופתנו אפשר לראות את סוף העולם
כמו שאנחנו מכירים אותו, ועכשיו אנחנו עומדים לפני הפיצוץ הגדול
המפחיד. וכל עם ישראל וכל העולם, גם הגוים יצטרכו לעשות דין
וחשבון.כי אחרי השלב הזה יבוא נצח, ומעט מאד יהיו מוכנים לזה, מעט
יהיו ראוים לזה. הגוים כמעט אין להם סיכוי, אבל ליהודים יש סיכוי, והם
צריכים בשביל זה להתגבר על כל החולשות והעבירות שלהם , ולהיות
נקיים וישרים עם הקב"ה כמו שהקב"ה דורש ורוצה מהם. וכל זה כתוב
בתורה שיש לנו, תורת ה' שה' נתן לנו בהר סיני, כדי לכוון ולהדריך אותנו
איך לחיות, מה מותר ומה אסור , זה ספר הוראות ממש.
ויהודי שלא רוצה ללמוד, שלא מבין בשביל מה הקב"ה נתן לנו את
התורה, ומעדיף את השקר את השטחיות, כי זה יותר קל ומיידי נותן לו
סיפוק רגשי אסור, אז אם הם לא יעשו שינוי בחיים שלהם, אין להם סיכוי
להגיע לנצח נצחים עם הקב"ה. ולכן כל מי שיהודי אמיתי ומבין את המצב
כמו שאמרתי, וחי כמו שהקב"ה מצוה, אין לו בכלל מה לדאוג. וכל יהודי
אם הוא יהודי אמיתי, הוא יבין , הוא יבין שעליו לדאוג לעצמו לנשמה
שלו, לקשר שלו עם הקב"ה. וזה אומר קודם כל שיהיה עם הקב"ה לגמרי,
עם כל מה שקבלנו בהר סיני ועם כל התורה שה' נתן לנו בהר סיני. ברגע
שיש את הבסיס הזה, אז הבן אדם מושלם. וברגע שיהודי מקבל את זה
לגמרי לגמרי בכל דבר, בכל יום, ומהרגע שהוא מתעורר בבו קר ועד
שהולך לישון בלילה הוא צריך להיות אך ורק עם הקב"ה.
ומיד כשנולד תינוק יהודי, ההורים שלו צריכים לתת לילדים שלהם חינוך
אמיתי של תורה על פי תורת משה, ולהעלות אותם את הילדים אך ורק
עם התורה. לא צריך משהו אחר. נכון שיש הרבה ספרים שכתוב בהם על
זה עם הרבה חכמה, עם כל האמת שמדריכים לקיים את תורת משה, וכדי
לקיים את רצון הקב"ה. נכון, צריכים כל יום כל יום שבת ללמוד תורה
ולהתפלל, תפילה זה גם לימוד, ולא לתת לאף אחד לקלקל אותנו, ולפגוע

בקשר שלנו עם הקב"ה. לאף אחד! כל זה בסופו של דבר יכין ויביא אותנו
לנצח נצחים.
ולא לשכוח, שאם יש משפחה שלא קבלו את החינוך הנכון, והילדים כבר
גדולים ולא רוצים כבר לשמוע בקול ההורים והגיעו לגיל מצוות, ולא
מבינים את זה ולא מוכנים להבין את זה, ורוצים ונמשכים ללכת למקום
אחר, למקומות לא טובים, אז הם ילמדו בעצמם בגיל מסוים את האמת .
הם יהיו חייבים לבד להגיע לזה כשיתבגרו יותר.
בכל משפחה יש אבא ואמא שזה שנים, לא אחד. ולא מלמדים את זה כמו
שצריך, כמה ההורים חשובים, בעיקר האבא, כי יש לו יותר ידע. אז זהו,
זה לא יכול להיות שילדים או מבוגרים יהיו מוכנים למצב של נצח נצחים,
רק אם הם בעצמם לוקחים את עצמם בידים וחיים עם אפשרות ורצון
חזק להיות יהודי אמיתי, רק אז יש להם תקוה.
ברוך ה' יש הרבה בעלי תשובה עכשיו, ויחד עם זה יש הרבה שעוזבים
שלא נדע. זה ידוע שהדור הזה יהיה נמוך באופן מיוחד. ובעתיד הקרוב
הרשעים ירדו עלינו על היהודים בכל הכחות שלהם. הם רוצים לגמרי
לגמור אותנו, לגמרי. אנחנו לא ע ם ע ם הרבה יהודים אמיתיים בכל העולם,
אז לכן זה יותר קשה. וזה שיש יהודים בכל העולם והם מפוזרים קצת פה
וקצת שם בכל מיני מקומות, לכן קשה לאסוף אותם ולהכריח אותם
להבין ולדעת מה ה' רוצה מאתם,למה ה' כל כך בחר בנו.
ובעתיד הלא רחוק בעזרת ה', יבוא כוכב השביט וכל מה שה' ישלח לנו,
שזה יהיה מאוד מפחיד. יחד עם זה וגם הפחד יגרום שהרבה יהודים יבינו,
יתחילו להבין מה הקב"ה רוצה מאתנו דרך התורה, דרך הלימוד של
התורה, זה יביא את רוב היהודים בחזרה אל הקב"ה. ואז הקב"ה יבנה שוב
לא את מדינת ישראל אלא את ארץ ישראל שתהיה בגודל שהיתה פעם.
וכמו שהרבה פעמים אמרתי לכם, שהיהודים האמיתיים יחזרו בתשובה
לגמרי, וזה מה שיעשה אותם שוב שלימים, שלימים. ואז יהיה אפשר
לבנות את ביהמ"ק השלישי.
ורוב עם ישראל, כרגע זה נראה שרק הרוב לא כולם, מקוים שהרוב, כולל
יהודים אמהות אבות רווקים ורווקות שכולם יחזרו בתשובה כשיראו את
בית המקדש השלישי יורד מהשמים שלם. והם יבנו את הבסיס שבית
המקדש ינחת עליו. זה יהיה בית מקדש שמימי עם יופי רוחני. ואז נכנס
פנימה, נשים למקומן וגברים למקומם, וכולם יבכו ויבכו )פה בן גולדן
בוכה( גם עם הרבה דמעות. יהיו הרבה דמעות. כולם יבכו וכולם יעשו
תשובה, כולם כולם אפילו התינוקות הילדים והילדות. )שוב בן גולדן
בוכה שלא כדרכו בוכה ובוכה( ויתפללו עם כל הלב עם כל המהות שלהם
לקב"ה לרבונו של עולם וברגע שיצאו מבית המקדש שלימים, מהם
הקב"ה יבנה את העולם הבא, עולם של שלימות. אנשים אלה יהיו
שלימים כמו שהקב"ה רצה לפני שהוא ברא את העולם. לא יהיו כל כך
הרבה יהודים שלימים שמאמינים יחסית למספר היהודים שקיימים
היום, כי הם כמו חומר בשביל שלימות. למעשה לא כולם היו מוכנים
להשלים את הנעשה ונשמע שאמרו בהר סיני. גם נשים אמרו וגם גברים
אמרו, ומי שישאר רק אלה יהיו שלימים, שלימים ממש ונקיים מעבירות
בכלל, ועם אהבת ה' שאי אפשר לתאר, רק הם יוכלו בסופו של דבר
להיות חלק של הקב"ה לנצח נצחים.

Hebrewbooks_org_23518 שער נפתלי

מה מעכב לך את הישועה? בזווג, רפואה, פרנסה, זש"'ק- העבירות שחקוקות באיברי האדם ובעצמותיו מגלגול זה,  ו/או מגלגולים קודמים. ולכן אם אדם ע"י הוידוי מכפר על כל העבירות שחקוקות באיבריו-   אזי אין מניעה לזכות בישועות, כמו שנאמר " הפרה רוצה להיניק יותר מאשר  העגל רוצה לינוק"

כידוע אין יסורים ללא עוון,

ולכן בכח ספר זה לכפר על העבירות שחקוקים בעצמות האדם וכל איבריו- כולל מגלגולים קודמים. רצוי לקרוא לפחות פעם בשנה, בפרט בעשרת ימי תשובה, או בימי השובבי"ם, ערב ראש חודש,.

ספר שהוא טובה נצחית. בספר יש  60 עמודים, רצוי לקרוא כל יום דף אחד, ספר זה ראוי לקרוא  עד יומו האחרון של האדם.

נדפס בשנת תקי"ז

הצדיק הקדוש המקובל האלוקי רבי נפתלי כ"ץ

(נולד ה'ת"ט; – נפטר כ"ד בטבת ה'תע"ט;) היה רב, מקובל, אב בית דין וראש ישיבה, שנדד וגלה בין אוסטרהא (כיום במערב אוקראינה), פוזן (כיום פוזנן), פראג בצ'כיה, פרנקפורט במערבה של גרמניה, ושוב אוסטרהא.

נולד בשנת ה'ת"ט בעיר אוסטרהא לרבי יצחק הכהן, אב בית הדין בעיירה סטפאן ודרשן בפראג ולאידל בת מנחם שטנגן (מרגליות) אב בית דין פרמישלן. בצעירותו נלקח בשבי הטטארים, אך הצליח להימלט.

נשא לאשה את אסתר שינדיל, בתו של הרב שמואל שמעלקא ז"ק (מצאצאי המהר"ל מפראג), אב"ד אוסטרהא, אשר מינה אותו כראש ישיבה וכגבאי בית המדרש, שאותו בנה מכספו, ונחשב רב העיירה.

רבי נפתלי כיהן כראש החברה קדישא וכאב בית דין בעיר פוזן (כיום פוזנן בפולין). בעיר זו הותיר קמע בתוך ראש צבי, שנחשב בידי יהודי העיר ורבניה כסגולה מוצלחת נגד שרפה. אחרי תקופת מה עבר לעיר פרנקפורט שבגרמניה, שם התעמק בחכמת הנסתר.

ספריו:

• סמיכת חכמים,
• ברכת ה', כולל את הספרים קדושה וברכה וסמיכת חכמים,
• פי ישרים,
• שער ההכנה,
• שער נפתלי,
• משך הזרע פירוש על סדר זרעים
• בית רחל סידור תפילה

ב"ה 12 שיעורים בקול הלשון

שיעור מספר 1

https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818788/1/0/false

שיעור מספר 2

https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818791/1/0/false

שיעור מספר 3

https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818792/1/0/false

שיעור מספר 4

https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818794/1/0/false

שיעור מספר 5

https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818796/1/0/false

שיעור מספר 6

https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818798/1/0/false

בקרוב בע"ה תקבלו את ההוצאה החדשה בחינם אין כסף תוכלו להפיץ בכל העולם

שימו לב גימטריה מדוייקת

הגדול 5785 = התשפ"ה

הריבוע 11110 = חכמת הויה אינסופית

עוד פעימה בהתגלות משיח בשמחת תורה

מאת: פורסם ברשת

מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מתייחס לחיסול סינוואר ואומר שאם הגר"א דיבר על מלחמת גוג ומגוג [כפי שהעברנו בהודעה במוצאי החג], שהיא בעצם 'מחיית עמלק', הרי בחיסול זה אפשר לראות את תחילת התהליך של 'מחיית עמלק'!

דבריו של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א על כך שמלחמת גוג ומגוג תהיה בשלוש השעות ביום הושענא-רבה, ומי שיהיה אז בסוכה – יינצל, עוררו כצפוי הדים אדירים בכל רחבי תבל!

הבוקר, יום ראשון של חול המועד, דיווחנו להרב שליט"א על ההדים הכבירים הללו, והרב שאל: האם העברנו את דבריו לפני שנודע על חיסולו של סינוואר או לאחר מכן? והרב המשיך והסביר:

החיסול של הרשע הזה מוסיף נופך לדברים שאמרנו בחג, בגלל שדברי הגר"א מווילנא על מלחמת גוג ומגוג, הם בעצם 'מחיית עמלק', וחיסולו של סינוואר הוא-הוא מחיית עמלק, ואולי יש בכך תחילת התגשמותם של הדברים המופלאים המתעתדים להתרחש [למותר לציין, שהרב שליט"א לא דיבר על תאריך מסוים וספציפי, רק הזכיר את מסורתו של הגר"א מווילנא על הושענא-רבה].

*

מרן הרב שליט"א ביקש מאתנו להדגיש שכל הדברים הללו לא צריכים להכניס את הקהל ללחץ, אלא אדרבה – לגרום לחיזוק גדול. אחד החיזוקים הבולטים יכול להתבטא בישיבה תמידית בסוכה. דהיינו, אם בכל השנים היינו יוצאים לפעמים מהסוכה, והולכים לפה ולשם, היום בגלל דברי הגר"א שמי שיהיה בסוכה יינצל ממלחמת גוג ומגוג, יש יותר חשק להישאר בסוכה!

*

גם במלחמת יום הכיפורים שנמשכה כזכור אל תוך חג הסוכות, עורר מרן ה'קהילות יעקב' זצ"ל להישאר בתוך הסוכה.

*

כמו-כן עורר הרב שליט"א על הסיעתא דשמיא הגדולה שהיתה בחיסול, בכך שאף אחד לא יכול להתגאות כאן ב'כוחי ועוצם ידי', שכן לפני החיסול לא היה פירור של מידע על מקום הימצאו של ראש המחבלים הארור, והדבר התרחש בהיתקלות 'מקרית'. כך זכינו ל'מחיית עמלק' שנעשתה לא מתוך 'כוחי ועוצם ידי', אלא מתוך התגלות כוחו ועזוז-גבורתו של השם יתברך. וזה עוד קידוש השם נורא.

*

ועוד הנהגה מופלאה שראינו בימים האחרונים אצל מרן הגר"י זילברשטיין: מילות התפילה של הימים הנוראים עדיין מרחשות בשפתותינו, ומה היה קורה אילו היינו משחילים אותן גם בימול החול, וממשיכים להתפלל 'ובכן תן פחדך' וכו'? כך עושה מרן הגר"י זילברשטיין כאשר גם לאחר יום הכיפורים, בסיום תפילת שחרית בלחש, הוא מדפדף בדפי הסידור שלו לתפילות הימים הנוראים ומתפלל קטע אחד או שניים מהתפילות הללו.

יש בכך שתי מעלות; הראשונה, להזכיר לנו את האווירה המרוממת שהיתה בתפילות הימים הנוראים; והשניה, כי אכן אנחנו זקוקים מאוד שהשי"ת ייתן את פחדו 'על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם' וכו'.

ההודעה הקודמת, שהועברה במוצאי החג

מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מזכיר שמלחמת גוג ומגוג תהיה בשלוש השעות ביום הושענא-רבה, ומי שיהיה אז בסוכה – יינצל!

כל הסימנים שנאמרו בסוף מסכת סוטה על עקבתא דמשיחא, התקיימו. המלחמות, הצרות, היסורים, השכול והכאב, והגלות מבית – הכל מתרחש בימינו, ברמה היותר-גבוהה שאפשר.

בליל החג הזכיר מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בבית מדרשו ברמת אלחנן גם את הנסים הגדולים שנעשו אתנו במשך השנה האחרונה כאשר רבבות טילים שנורו מכל הכיוונים לא גרמו לנפגעים רבים.

במקביל הזכיר הרב שליט"א את הברטנורא במסכת מגילה (ג' ה') כתב: 'מסורת בידינו, דתחיית המתים עתידה להיות בפסח, ומלחמת גוג ומגוג בסוכות'!

בד-בבד הזכיר הרב גם את הקבלה שיש בידינו מדור לדור עד להגר"א מווילנה ורבי חיים ויטאל האומרים שמלחמת גוג ומגוג תהיה בשלוש שעות בהושענא-רבה, ומי שירצה להינצל – שיישב בסוכה! ועל כך נאמר, 'כי יצפנני מסוכה ביום רעה', שיום רעה היא מלחמת גוג ומגוג, ומי שירצה להינצל – יישב בסוכה.

מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר שהשלוש-שעות הן השעות שלפני זמן הנץ ביום הושענא-רבה.

השאלות שהוצגו בשיעור לפני מרן הגרי"ז היו: האם כדאי יותר לשבת בבית המדרש, או בסוכה? אם יש אזעקה בשעות הללו, האם להיכנס למקלט? ושאלות נוספות.

'צריך להשתדל לא לקלקל'

כאשר בערב החג הזכרנו את דברי הברטנורא לפני רבינו מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אמר ש'כיון שכך – צריך להשתדל לא לקלקל'!

דהיינו, הכל תלוי בנו, בכל אחד ואחד מאתנו. העת היא עת רצון מיוחדת, וצריך להשתדל לא לקלקל, כדברי מרן הרב.

ו'לא לקלקל' – פירושו להשתדל לעשות את רצון ה', כל אחד כפי יכולתו.