תגית: בוריס גונסון

🔸️רמזי דוד 14 וגאולה חדשים 🔸️רמזי הקורונה מאנגליה ממשיכים 🔸️רשת סבן (7) אילבן מגיעה לישראל 

🔮 נדיר 🔮
(בארה"ב)

כל ארבעת הכדורים שנשלפו מהכד הכילו את הספרה 7 , שידועה כמספר מזל בתרבויות ודתות שונות. בעקבות כך הפרס הכספי בהגרלה נאלץ להתחלק בין 1,400 משתתפים

רבים מאיתנו שמעו במהלך החיים שהספרה 7 היא סימן למזל והצלחה.

ארבעת המספרים שיצאו בהגרלה היו 7-7-7-7, מה שהוביל למספר שיא של 1,400 זוכים. כמניין 'דוד'

ושימו לב שבכתבה נכתב "חמישה" אותיות "המשיח"

ראה מאות רמזים נוספים במספר 14 בגלריות דוד המלך

המספר 7 זה גימטריה של מזל 77

המרמז על מעבר לדרגת השבע שמקבלים את השבת נכנסים לעולם המשיח

כזכור

"קבלת שבת = 1234
התגלות השכינה = 1234
התגלות יהוה ומשיח = 1234"

(שבע = 372 = בן ישי)

ביאת המשיח = 776
צירוף מקרים = 776

הנספר 776 זה 77 (שבת) לתוך ה6 (עולם החומר)

לעולם יש 6 רוחות יש ששה ימים בשבוע … 600 = שקר כשהולכים רק עם ה6 זה שקר. צריך להכניס את מימד המזל מימד ה7. ואז מגלים אלוקותו יתברך ומקבלים את ה 67  זה תהליך ההבנה שיש רק ה' בעולם. זה נקרא "בינה =67"

 

🔸️ המשך רמזי הקורונה מאנגליה 🔸️

 

חמישה שחקנים מנבחרת אנגליה לא רוצים להתחסן  

(כזכור: חמישה = המשיח) ובבריטניה ששם ראש ממשלתה כמניין "מלך המשיח" אנו רואים  רמזי קורונה רבים. וזה המשך לרמזים שנכתבו בפוסט מרכזי קורונה כאן: 

בבריטניה הכל הפוך. מי שמקבל בוסטר נדבק יותר… 

 

גולשים יקרים: כדי שנעלה פוסט רמזים נוסף נצטרך לאסוף תרומות עד לסכום כולל של 700 ש"ח. התרומות של כולם יתווספו יחד ויוצגו בעמוד הראשי של האתר. ניתן להקדיש לעילוי נשמת. להצלחה וכ"ו

לתרומה כעת לחץ כאן

עדכון זה לזכות צ"ו וא.מ שתרמו לאתר להצלחת כל בני ביתם ומשפחתו…

🔸️ רשת סבן אילבן מגיעה לישראל 🔸️

שוב המספר שבע ושוב מארה"ב. הרשת הענקית מארה"ב מגיעה

הרשת פותחת 400 סניפים

"ו400 איש עמו…" ארה"ב זה שורש עשו… 400 חנויות "נוחות"

עשיו הלך עם 400 שזה האות האחרונה 'ת' האות שהכי רחוקה מהאלף… התכלית להביא את הרחוק ביותר מלמטה לכיוון הקב"ה דווקא הרחוק משמח את הקב"ה יותר… תכלית היהודי לקרב את כל העולם לה' יתברך…

אין שום מציאות אחרת מלבד הקב"ה הרמזים שאנו רואים מראים לנו שאנו נכנסים עוד לתוך עולם הגאולה…

בעתה = 477 כמניין אתמול 477 שתבוא הגאולה נבין שהכל קרה אתמול רק לא ראינו. כי אנו שקועים בתוך האגו והתאוות שלנו… אבל הקב"ה נמצא כאן איתנו ושומר על כל אחד ועושה לו את הכי טוב בשבילו והכל רק חסד וטוב… 

רצה הקב"ה להשכין שכינתו בתחתונים.
מטרת הבריאה זה לא העולם הבא…

המטרה זה העולם הזה דווקא.

מטרת הבריאה זה לגלות שכאן הקב"ה נמצא איתך והוא מתלבש דרך כל הסובב שלך ודרך כל האירועים שעוברים עליך.
צריך להגיע למצב של "עולמך תראה בחייך…"

ולגלות שהבורא אוהב אותך ומסתתר אחרי כל דיבור ומצב נמצא הבורא. תחשוב מה הוא מרמז לך בכל ה"צירוף מקרים = 776 = שלמות = 776 = ביאת המשיח = 776

מטרת הבריאה זה לגלות את י-הוה כאן דווקא בעולם! לעשות מהלב שלי מקדש מ' קדוש … ראה: סוד המ’ והרמז  

 

 

 

מאמר חזק שרץ ברשת שווה לקרוא

אז אתמול הייתי בשיעור של הרב זיו קצבי.
זה היה אחד מהשיעורים היפים ביותר ששמעתי.
השיעור הזה נשאר בי קצת כמו שנשאר לך טעם טוב וחמימות של איזה משקה חם, רשימו של הרגשה.
וככה הסתובבתי לי אתו בלב מאתמול…
והיום היה לי רגע בהיר, אחרי שקיבלתי איזו הודעה,
ועלו לי כמה מחשבות.

••••••*

הבנתי שעבור כל אדם שמבקש לדעת, יגיע הרגע שבו הוא יבין מה חשוב לו ומה לא.
רגע שבו יתברר לנו, מתוך ניסיון כזה או אחר, מה עיקרי ומה משני, במה הטעם ומהו התפל, במטבח שהוא חיינו.

אדם שמבקש לצבור רכוש, מעמד, כבוד,
הנשמה שלו תהיה ממוקדת בקליפה, וגם כשהוא כביכול עובד את השם אלוקיו, זו עבודה על עצמו, בעיקר…
כי הרי הוא מבקש עזרה מהשם כדי שיהיה לו משהו.
בית, מכונית, מעמד, כבוד…

מי שעבר את השלב הזה והגיע למקום שהוא מבין שהוא חלק ממערך קצת יותר גדול, יודע להשתמש בכלים שהשם משפיע עליו לטובת הכלל ולא רק לרווחתו.

אדם כזה, שהבין שה' הוא הטוב המוחלט,
בדרך כלל יהיה מסופק ומאושר, מטבע הכרת הטוב.
אדם במקום כזה כבר מגיע למצב של משפיע, ולא רק מושפע.

וממילא יתחיל לשאול את עצמו שאלות כמו:
איפה אני מונח?
האם אני עושה כל שיש ביכולתי כדי להשאיר אחרי כמה שיותר יופי, שמחה, טוב, וכמה שפחות נזק?
למי אני בעצם עוזר?

וזאת משום שככל שמשווים צורה להשם יתברך, כך נעשות התכונות האלוקיות יקרות וקרובות.
ארך אפיים, טוב ומטיב, וכו'.

ומאחר שהשם הוא משפיע,
ככל שאנחנו מתקרבים אליו באמת, כך אנחנו מבקשים להשפיע.

מתחילים לשאול את עצמנו,
מה אני באמת נותן מעצמי?
מה אני משאיר ממני פה, על האדמה?

••••••*

למדנו בשיעור אתמול, עם הרב זיו, על ההתייחסות של החסידות לעולם הזה.

בעבר היתה התפישה הרווחת שהעולם הזה הוא מן מסדרון, משחק תיקונים שבו צוברים נקודות זכות וחובה, ומי שהיה ילד טוב נכנס לגן עדן ומי שלא – לגיהנום, חס וחלילה.

על פניו, נדמה שגן עדן הוא העיקר, הפרס… הממתק שמחכה בקצה המסע שהוא העולם הזה.

אבל החסידות מלמדת אותנו שהעולם הזה הוא הוא העיקר!

ולראייה, אילו היה גן העדן העיקר, מדוע היינו צריכים לרדת הנה לכתחילה?
לצבור נקודות?
אם כך הוא, אז כיצד יתכן שלעתיד לבוא כל המערך של הניקוד הזה יהיה בטל ומבוטל?
העולם הוא העיקר.
כאן ועכשיו.

גילוי האלוקות בכל רגע ורגע, כל דקה ודקה, פה ממש.
איפה שקשה ולא ברור. לא רק איפה שקל ונוח.

האם אני זוכר שאלוקים נמצא פה?
האם אני זוכר ששם הויה הוא הפועל כאן, ממש כאן,
לא רק כשכיף לי, אחרי ארוחה טובה, במיטה נוחה,
אלא גם בפנצ'ר בגלגל?
בעבודה שלא התקבלתי אליה?

האם אני נאמן וישר גם כשלא רואים אותי הבריות?

האם כשמישהו מציע לי לחטוא, לעשות דבר אסור, האם יראת שמים מונעת אותי מעשותו?
או שמא יראת אדם היא שמונעת?

האם הייתי פועל בדרך ישרה אם לא היה מחכה לי עונש בסוף המסלול, גשמי או רוחני?

🖤 הרב נתן שיטה יפה לבדוק אם אתה באמת נמצא עם אלוקיך בכל רגע –
לשאול את עצמנו האם למקום שבו אנחנו נמצאים לא היינו מתביישים להביא אתנו את השם יתברך.
אהבתי את הרעיון הזה 🖤

האם אני זוכר שיש רק אחד שרואה הכל פועל הכל?

••••••*

אברהם ויצחק חפרו בורות.

בור = בהמשגה רוחנית – אין מים אלא תורה.
העולם הזה הוא כמו בור, מלא בחול ואבנים, שאברהם ויצחק היו צריכים לחפור כדי לגלות מתוכו את המים, התורה.

אברהם שהיה כולו חסד, באו הפלשתים וכיסו את הבורות שחפר.
תנועה של חסד היא תנועה שנעשית מעצמה. צורך להשפיע של המשפיע ללא קשר למקבל.
בגלל שרק חסד ללא גבול מאפשר פריצות, באו הפלשתים וכיסו בחול (חולין) את הבורות.

בא יצחק, חפר את הבורות שחפר אביו אברהם, אבל הפעם הפלשתים לא יכולים היו לכסות אותם.
מדוע?
משום שיצחק בא בגבורות.
זה אפשר לו לבצע את החסד בדיוק רב יותר, ושם גבול שלא אפשר לפלישתים (ההבל, הקליפות, העולם הזה) לכסות את הקודש בחולין.

אבל יעקב…
יעקב הגיע למדרגה מזוככת, למקום של מיזוג בין חסד וגבורות. לקו האמצע. ולכן ממנו יצאו 12 שבטי-יה.

יעקב כבר לא צריך היה לחפור בורות.
אחרי 14 שנים בבית שם ועבר, כשכבר יצא משם, יעקב חולם את חלום הסולם.

כשהוא מתעורר, הוא מבין ששם הויה פועל בכל דבר ודבר,
וכאן עולה תמיהה גדולה –
יעקב למד 14 שנים תורה בבית שם ועבר, בקדושה עליאית…
האם לא ידע זאת כבר קודם?

אלא, שיעקב הגיע למדרגה חדשה –
הוא כבר לא היה צריך לחפור אבנים וחול, הוא כבר לא היה צריך "לחפור" את העולם הזה כדי לגלות את המים, התורה, האלוקות.
הוא גילה שגם הבור, גם האבנים וגם החול, החולין – הם אלוקות.

כשהשם הוא קונו של אדם והאדם מחובר לקניין הזה –
אי אפשר לקנות אותו בהבלי העולם הזה.
לא בכסף, לא בכבוד, לא בשום דבר.
יש לו הכל כבר עכשיו, ברגע שיש לו הבנה שהכל הוא אלוקות. זה הרגש הטוב המוחלט.
ברגע שיש לנו הרגש מוחלט של טוב, מה יכול להשתוות לו?
מי ימכור שבת אחת שלו, אם הוא יודע את הערך שלה?

כשאדם מחובר לקונו, כיעקב אבינו, הוא יודע שגם 14 שנים של לימוד תורה במקום קדוש וגם העיזים שהוא הולך לרעות עכשיו – חד הם.

כי הכל אלוקות.

וזאת הבקשה של הנשמה.
כי כשהבטן מקרקרת, מרגישים את זה. כשרעבים, מרגישים את זה.
אבל הנשמה לא מקרקרת כשלא מקיימים מצוות.
והנשמה, כל תכלית הירידה שלה לכאן היא לגלות את האלוקות בכל דבר ודבר בגשמיות.

לכן העבודה היא כאן ועכשיו, לכן העולם הזה הוא העיקר.

ציור: בן ישעיהו