תגית: בשר

עלון 900 מספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה כרך א חלק א 12 עמודים

סיפור  מהבעש"ט הקדוש- האם כדאי להיות שוחט?

 

 
 

 

עלון מס' 900 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כו ניסן תשפ"ג

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

כרך א' חלק א'

 

 

• הספר הזה מכיל קובץ גדול מספרי ראשונים עד אחרון שבאחרונים תמצית דבריהם בכל הנוגע למעשה בסדר שחיטה – שוחטים ואכילת בשר למהדרין.

 

• בו ימצאו רבנים שוחטים ונותני קבלה לשוחטים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון להיות נכון לבם בטוח שלא תצא תקלה מתחת ידם ח״ו.
• בו ימצאו מפקחים ומשגיחים על השחיטה ובדיקת הריאה הדרכה לפקח ולהשגיח שמעשה הכל באופן היותר נעלה על פי ההלכה ועל נתיבת המסורה.
• בו ימצאו כל בני אדם מקטן ועד גדול הדרכה נפלאה האיך להנהיג את ביתם ושלחנם הטהור באופן שיהיה להם מזבח כפרה.

באכילת בשר גלאט כשר – באמת

אשר רבתה הזנחתה בעונותינו הרבים והוא הנוטל חלק בראש בכל שארי מאכלים ומעדנים המוכנסין לבתי ישראל.

נאסף ונלקט

על ידי חברי הכולל מכון להוראה בשחיטות ובדיקות ירושלים עיה"ק.

שנת תשמ"א

 

א. ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי׳ בעליה כשני עולמות. ״והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם״ וכן יאבדו כל אויבך ד׳. ועלינו יערה רוח ממרום (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו״ת טוטו״ד ח״א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש״ק זצ״ל אודות השוחט רע מעללים מק״ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

 

ב) מאכלות אסורות מכניסין טומאה ממש בלבו ובנפשו של אדם… ומאכלות אסורות יתירים בזה על כל האיסורים, כיון שהם נכנסים בגופו של אדם ממש ונעשים בשר מבשרו… והנה כל בר ישראל שיש לו מח בקדקדו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי… (לשון מסלת ישרים פי״א).

ג) מי שאכל מאכל איסור בלא הודע ולשם שמים לעבוד ד׳ בכח אכילה ההוא וגם עשה כן וקרא והתפלל בכח אכילה ההוא, אין החיות שבה עולה ומתלבשת בתיבות התורה והתפלה, ואפילו הוא איסור מדרבנן וכו' עכ״ל התניא (בסה״ק ליקוטי אמרים פ״ח, וע״ע בבאמ״ח פרשת שמיני, ובצמח דוד שם).

ד) כל העונשים שאדם עובר בעולם הנשמות הוא בעבור מאכלות אסורות נבילות וטריפות. ונבלת הפה (זוה״ק שמיני עה״כ כל עמל האדם, צרור המור פרשת שמיני עה״כ זאת החי׳).

ה) הכופרים בדחז״ל שמע מינה שלא נזהרו ממאכלות אסורות והשכל והדעת נעשו מהדמים של טריפות ואיסורים שנמשך להטומאה כי ממנו נעשה. (תשובת הרמב״ם מובא בצפנת פענח פרשת יתרו בשם מורו בעש״ט הק׳ ד״ה ונראה דשמעתי, ובדגל מחנה אפרים פרשת עקב בשם בעש״ט הק׳).

ו) הקב״ה מתקנא בעריות ומאכלות אסורות יותר מכל העבירות (ר״ח שעה״ק פרק ט״ז, של״ה שער אותיות אות ק׳).

התוכן

הקדמה לשחיטה ולמאכלות אסורות ……..לא

 

א. זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם…………………………נה

 

ב. בדיקת הסכין לתועלת הרבנים, מפקחים, והשוחטים………………………………………… פ

 

ג. שוחט הנחשד לדבר איסור – וגדר ירא שמים הנצרך לשוחט ובודק………………………….. צב

 

ד. החוב לעקוב אחר השוחט ובודק…………קט

 

ה. סדר נתינת קבלה להשוחט ובודק……… קכה

 

ו. גודל העונש המתרשל, ושכר הנזהר במאכלות אסורות וגם בספיקות ……………………….קמד

 

ז. דברים נפלאים……………………………..קסז

 

ח. צרות ומצוקות קלקולים ומכשולות בכל דור ודור בשחיטה הקדמה………………………..קפג

 

ט. סדר בדיקת הסכין………………………..קצה

 

י. מאמר נפלא…………………………………קצט

 

יא. זקן מגודל…………………………………..ר"ג

 

יב. חילוק בין בשר בהמה לבשר עוף וממנו יראו כי הנמנע מבשר בהמה שומר מצרות נפשו ונפש ביתו וניצול מעשירות חששות רציניות. נעשה על ידי צוות שוחטים מומחים……………….רטז

 

 מפתח לספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

פרק א׳

זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם

מקצת פרושים לא אכלו כי אם מה ששחטו בעצמם (אות א׳).

ב. הגה״ק רשכבה״ג רבי נתן אדלר זצ״ל רצה להכניע חותם הסט״א השורה על השובי״ם ולקרב הקץ (אות ב׳).

ג. הגה״ק מהר״א ראטה זצ"ל בעהמ״ח שו״א מתאונן ומתרעם על השוחטים (אות ג׳).

ד. בעוה״ר אכשור דרא וכל אחד נאמן וצדיק לשחוט – אבל בממונות עניני עולם הזה אין מאמינים (אות ד׳).

ה. טבח מאכל נבילות וטריפות מת במיתה משונה וכלבים מלקקין דמו (אות ה׳).

ו. מוכר טריפות ומת בלי תשובה אין מתעסקין בקבורתו (אות ו׳).

ז. מערמת הס״מ שלא לפתות כל יחיד – רק מעמיד שוחטים בכל מקום מסיטרא דיליה ועל ידי זה הכל ברשותו (אות ח׳).

ח. רוב השוחטים במדינה של יראים ושלימים מאכילין נבילות וטריפות, וגורמים חלאים רעים (אות ט׳).

ט. שוחט המזלזל במצוה אחת – פסול לשוחט (אות י׳).

י. שוחט המסתכל בנשים – אין אוכלין משחיטתו (אות י״א).

יא. בדיקת הסכין צריך הרבה יראת שמים וישוב הדעת (אות י״ב).

יב. יבחרו בכל מקום שוחט ירא שמים גדול – כי עם רב מישראל תלויין עליו בשחיטה ובדיקה (אות י״ג).

יג. טעות גדול לרבנים הסוברים שבשביל שיורד לעומקו של הלכה יודע ומבין בבדיקת הסכין (אות י״ד).

יד. בעונותינו הרבים מאחר שנעשה מורה מורינו בושה לו שאין לו הרגשה וסומך על הכתוב לא יאונה לצדיק כל און (אות טו).

טו. עיני ראו ולא זר כמה וכמה רבנים הגורמים להאכיל טריפות הגם שהמה יראי ה׳ בענינים אחרים (אות ט״ז).

טז. עצה לרב להבחין אם יש לו חוש הרגשה לבדיקת הסכין – דגלימא של משי ומקל של כסף אין מעידין (אות י״ז).

יז. להזהר מבשר שאינו כהוגן בבית אחרים (אות י״ח).

יח. דרך יראי השם שפחד הדר גאון עוז השי״ת לנגד עיניהם תמיד (אות י״ח).

יט. דרך המון עם להקל יותר מדי בנאמנות שוא להשוחט ובודק (אות כ).

כ. דרך המון עם שלא להחמיר בספיקות – ולסמוך על דעת יחידי להקל (אות כ״א).

כא. שוחט שמעשיו אינם מתוקנים כל כך – תזהר ותזהיר אחרים מלאכול משחיטתו (אות כ״כ).

כב. חוב על הגאונים והמנהיגים לעמוד על המשמר שלא ישתו השוחטים משקה המשכר זולת שבת ויו"ט (אות כ״ג).

כג. החובה על הגאונים להעמיד חומה בשמתא וארור לבל ישחוט בלתי היודע ללמוד גמרא ופוסקים (אות כ״ד).

כד. מאד יזהר בשחיטה כי בשר נבילה מטמא גופו ונפשו (אות כ״ה, ב׳).

כה. תתרחק מאומנות השחיטה (אות כ״ה).

כו. החכם המפקח צריך לעקוב אחר השוחט ובודק בחכמה עמוקה ובינה יתירתא – דבלא״ה מאכיל נבילות וטריפות (אות כ"ו).

כז. שוחט המכשיר יותר מהרגיל – צריך בדיקה (אות כ"ו).

כח. האומרים מה הנאה לשוחט ובודק להכשיר הטריפה כיון שהבהמות של עכו׳׳ם ואין ישראל נפסד – טועים נוראות (אות כ״ז).

כט. ההכרח להיות אימת הרב על השו"ב – אבל באם השוחט ובודק אינו ירא שמים מרבים לא יועיל (אות כ״ט).

ל. איכות ירא שמים – הנצרך לשוחט ובודק (אות ל׳).

לא. ערמת היצר הרע – ללכוד ברשתו בסיטונות (אות ל״א).

לב. שוחט בלי יראה הנצרכת – יורד ומוריד אחרים עמו (אות ל״ב).

לג. תלמידי חכמים יראי השם שהיו דבוקין לצדיקים וירדו אחורנית אחר שנתחנכו באומנות הזו (אות ל״ג).

לד. מלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג׳ רגלים חזנים, שוחטים, סופרים (אות ל״ד).

לה. שוחט כשר אליהו בעיר – שוחט רע מלאך המות בעיר (אות ל״ה).

לו. עמודי העולם נתרופפו – עד שבא הבעש׳׳ט הקדוש וחיזקם (אות ל״ו).

לז. הגזירות המתהווים מזמן לזמן נגד השחיטה – מטעם אי פיקוח על השוחטים (אות ל״ז).

לח. השוחט ובודק לא יעסוק במסחר אחרת דעל ידי זה אובד ישוב הדעת (אות ל״ח).

לט. אפילו שוחט ובודק שיש לו קבלה, וירא שמים, ומוחזק למומחה ואומן בכל, חוב גדול לחקור ולדרוש אחריו (אות ל״ט).

מ. קשה לסמוך אפילו על מדקדק היותר גדול וירא שמים, דידע בנפשיה אם הרגשתו נחלש, וחיוב לעקוב אחריו (אות מ׳).

מא. עצות לבדיקת הסכין לרב והשוחט ובודק (אות מ״א).

מב. קשיות הצפורן לבדיקה – והחלקתה (אות מ״ג).

מג. בכפרות ערב יום הכיפורים יזהרו שלא יהא תקנתם קלקלתם (אות מ״ה).

מד. הידור נכון – בשחיטה מרובה (אות מ״ו).

מה. אסור להמורה ליקח אפילו מועט מהוראתו (אות מ״ז).

מו. שוחט ובודק שהיה עליו רינון נפסל על כל פנים להבא בנגיעה כל דהו (אות מ״ח).

מו. בשוחט ובודק שנתפס בעון נפסל להבא בנגיעה כל דהוא (אות מ״ט).

מז. שוחט המתפחד צריך לחוש לשחיטתו (אות נ׳).

מח. שוחט ירגיע מן המלאכה או טורח הדרך (אות נ״א).

מט. חוב לחקור אם אין השוחט ובודק משתכר (אות נ״ב).

נ. איסור לשוחט ובודק לסייע לגזלן (אות נ״ג).

נא. שוחט ובודק המעיז פנים – חלילה להיות שוחט ובודק לרבים (אות נ״ ד).

נב. שוחט ובודק המצטדק בטענת בהול – פושע הוא (אות נ״ה).

נג. שוחט ובודק המבזה בכבוד הרב (אות נ״ו).

נד. אין להראות הלכות שחיטה על עצמו (אות נ״ז).

נה. אין להראות דיני וציורי טריפות על עצמו (אות נ״ח).

נו. בספק בשחיטה ובדיקה במנהג – יחמיר (אות נ״ט).

נז. אסור לשוחט המבלה זמן בעסק הנגינה (אות ס׳).

נח. השוחט ובודק לא יתעסק במו״מ כלל (אות ס״א).

נט. גם בשחיטות שבזמן הזה יש לחוש טובא מטעם זה (אות ס״ב).

ס. הנבהל והנחפז אין לו להיות שוחט ובודק (אות ס״ג).

סא. הנשים נאמנות במציאות – אבל לא ח״ו בהוראה (אות ס״ד).

סב. נאמנות לקצבים – ח״ו (אות ס״ה).

סג. הבית דין ישימו לב במיוחד על שחיטת לילה (אות ס״ו).

סד. סכין של שחיטה (אות ס״ז).

סה. חומרת הצדיקים (אות ע״א).

סו. השגת גבול (אות ע״ג).

סז. בגדי השוחט ובודק (אות ע״ד).

סח. שוחט המשתמש בבתי עינים – ברי״ל (אות ע״ה).

סט. רוב בהמות כשרות – כבר נתבטל (אות ע״ו).

ע. עונש מאכיל טריפות (אות ע״ז).

עא. אין לאכול בשר רק בא׳ מג׳ תנאים (אות ס׳).

עב. אכל בלי בדיקה (אות פ״ב).

עג. הרוצה להתנזר מבשר מחמת סיבת פקפוק בשוחט (אות פ״ו).

עד. אינו עוסק בשחיטה זה כמה שנים (אות פ״ט).

עה. למנוע מבשר בשבת – מחמת פקפוק (אות צ׳).

עו. התנהגות במקום מנהג (אות צ״א).

עז. שויא אנפשי׳ חתיכא דאיסורא (אות צ״ב).

עח. צער בעל חיים (אות צ״ג).

עט. הסכין של שחיטה (אות צ״ו).

פ. זהירות להשוחטים והאוכלין משחיטתן (אות ק׳).

פא. השגחה מעולה בשחיטה (אות ק׳).

פב. שחיטה במקום קר (אות ק"א).

פג. אכל ונמצא טריפה (אות ק"ג).

פד. שוחט ובודק השוחט לבדו (אות ק״ד).

פה. שוחט ובודק הממאן להראות סכינו לאחר (אות ק"ד).

פו. זהירות לשוחטים – והאוכלין משחיטתן (אות ק"ה).

ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

חלק א׳ – פרק א׳

זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם
מקצת פרושים לא אכלו כי אם מה ששחטו בעצמם

א) אני ראיתי אחד מן הפרושים האמיתיים שלא אכל בשר כי אם מה ששחט בעצמו וכו׳ כי צריך להיות מופלג בירא שמים ומופלג בהבנת בדיקה, ולא לחנם היה מנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דוקא בכבודם ובעצמם, ולא להאמין לשום טבח אף על גב שהוא ירא שמים, כי הרבה צריך ישוב הדעת וירא שמים לבדיקת הסכין (שלה״ק שער האותיות או׳ ק׳).

הגה״ק רשכבה״ג ר״ג אדלער זצ״ל רצה להכניע חותם הסט״א השורה על השובי״ם ולקרכ הקץ

ב) הגהצה״ק ר׳ נתן אדלער זצ״ל רצה לפסול השוחט ובודק דפפ״ד ולהכניע החותם של הסט״א השורה על השובי״ם הפסולים, ואלמלי השיג כל רצונו היה בא משיח צדקינו, אך הס״מ העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח מפפ״ד ותלמידו החת׳׳ס זצ״ל רץ אחריו כמה פרסאות (שמרו משפט להגה׳׳צ בעהמ״ח לב העברי מובא בס׳ משכיל אל דל).

הגה״ק מהר״א ראטה זצ״ל בעה״מ שו״א מתאונן ומתרעם על השוחטים

ג) בשלחה״ט להגה״ק מוהר״ר אהרן ראטה זצ׳׳ל התרעם והתאונן על השוחטים, העתקתי דבריו במדור ״להדר בתר בשר עוף״ ע״ש). בעוה״ר אפשור דרא וכל אחד נאמן וצדיק לשחוט, אבל בממונות עניני עוה״ז אין מאמינים

ד) בדרותינו היום אם יבא אחד ובידו סכין לשחוט ויאמר כי הוא שוחט ובודק ומומחה יאמינו לו בכל שהוא ולא ישאול ויחקור וידרוש עליו כ״כ, ויאמר מסתמא, כל המצויין אצל שחיטה מומחין, ולא כן יעשה אם יבא אחד ללוות מאתו מעות או שאר דבר חפץ לא יאמין לו כפשוטו בשום אופן עד שידרוש ויחקור וישאל היטב עליו מי הוא זה ואי זה הוא, והכל בשביל כי זה הוא העיקר בעיניו בכל עבודתו שעובד בעוה״ז ולזה יתן כל לבו ונפשו ועיניו שלא יבא לידי הפסד, משא״כ במצות ד׳ שלטפל נחשב בעיניו, ע״ש (באר מים חיים פרשת חיי שרה).

 טבח מאכיל נבילות וטריפות מת במיתה משונה וכלבים מלקקיו דמו

ה) מעשה בטבח בציפורין שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות, פעם אחת שתה יין ערב שבת קודש עלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקין דמו, שאלו לר׳ חנינא אי מותר להעביר המת משם, אמר להם כתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, וזה היה גוזל הכלבים ומאכילן לישראל וע״כ הניחו אותו שם כי משלהן אוכלין (ירושלמי תרומות פ״ח ה״ג, ילקוט פרשת אמר). וזה נוגע לכל יהודי המאכיל את משפחתו מאכלות אסורות שיתגלגל בכלב, כי נקרא מאכיל נבילות וטריפות. שגוזל הכלבים ומאכילן למשפחתו.

מוכר טריפות ומת בלי תשובה אין מתעסקין בקבורתו

ו) המוכר טריפות בחזקת כשרות ומת בלי תשובה אסור להתעסק בקבורתו (הג״ה אשר״י פרק גיד הנשה סי׳ ט״ז).

 מערמת הט׳׳מ שלא לפתות כל יחיד, רק מעמיד שוחטים בכ״מ מסיטרא דילי׳ ועל ידי זה הכל ברשותו

ח) עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דילי׳ המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו (תולדות יעקב יוסף נשא ד״ה העולה, וע״ע לקמן או׳ ל״א, ל״ד, ל״ו).

 רוב השוחטים במדינה של יראים ושלימים מאכילין נבילות וטריפות, וגורמים חלאים רעים

ט) לבי ככנור יהגה בראותי המכשלה הגדולה בעסק השוחטים ובודקים כמעט לא נשמע כזאת בשום מדינה.

והאמת אגיד אשר עיני ראו כמעט רובם ככולם האכילו נבילות וטריפות לישראל כל השומע תצילנה שתי אזניו. פקחו נא וראו זה כמה שנים בעוה״ר מכה מהלכת במדינה זו חולאים רעים ונאמנים חולי מעים, השי״ת ישמור שארית ישראל ולמה לא תב״נו שזה עבור שמכניסין דברים אסורים לתוך מעיהם וכו' (אזהרות מהרצ״א מדינוב זצ״ל).

שוחט המזלזל במצוה אחת, פסול לשחוט

י) לדידי חזי לי דכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה אחת ממצות התורה קים לי בגוי׳ דלא רמי נפשו למעבד בדיקה בסכין הצריכה כאשר צונו ד׳, עכ״ל (בעל אוה״ח הק׳ בס׳ פרי תואר סי׳ י״ח או׳ ל״א).

שוחט המסתכל בנשים, אין אוכלין משחיטתו

יא) בדבר השוחט דסאני שומעני׳ שמסתכל ומביט בנשים, בבית אברהם על יור״ד כ׳ וז״ל: המסתכל בנשים כ׳ גדול המורים ״שהוא מומר לדבר אחד״, וכו' וז״ל פר״ת דכל בן אדם דמזלזל קצת במצוה אחת וכו׳ לכן עצתי שלא ינוח ולא ישקוט לעורר לב המון עם ד׳ שלא יאכלו משחיטתו, ולא יהיה רפוי ידים כי הבא לטהר מסייעין אותו, וקושטא קאי וכו׳ עכ״ל (שו״ת בית הלל להגה״ק ר״ה מקאלאמייע זצ״ל סי׳ ע״ח).

 בדיקת הסכין צרין הרבה ירא שמים וישוב הדעת

יב) הרבה צריך ישוב הדעת ירא שמים לבדיקת הסכין הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח״כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחי׳ חוש המישוש כפי כוונת הלב (שמ״ח סי׳ י״ח).

יבחרו בכל מקום שוחט יר"ש גדול, כי עם רב מישראל תלויין עליו בשחיטה ובדיקה

יג) העד בעם ויזהרו בתורת השחיטה ודיקדוקי׳ להשלים חוקי׳ ויבחרו להם בכל מקום שוחט ירא חטא כי עם רב מישראל תלויין עליו במצות השחיטה והבדיקה, וגם אמנם אמרו חז״ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם יש מקומות מבלי משים ואין תוכחה מצויין שם רבים מן העם הנמצאים אצל שחיטה בלתי מומחים בחושים.

ועוד ראינו במקצתם שערורי׳ כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא, ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין כי צריך לכוין את לבו במאד מאד בבדיקתו הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ולאחר כן ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב, מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדים, בהגלות נגלות לפני כל יודעי דת ודין (שע״ת לר״י מובא במט״א סי׳ א׳).

הקדמה לשחיטה, ולמאכלות אסורות

להזהיר להעמיד משגיחים ומפקחים, שישגיחו בשבעים ושבע עינים ולהטות השכם לסבול עול אחריות הגדול של מכשול הרבים בחקירות ודרישות עד לאין חקר

המעיין בסגנון לשון הפוסקים והרגיל בהם יראה כמה הצטערו כל אחד בימיו על מצב שטח השחיטה ובדיקה ועד כמה התרעמו על פריצות הדור ומכשולותיה, עד שניכר מלשונם כי עם כל גודל זהירותם היו מתייראין ומפחדין אימת מות שלא יהי׳ ח"ו מכשול אצל עסק השחיטה והוסיפו בכל דור גדרים וסייגים, ועם כל זה הזהירו וחזרו להזהיר להעמיד משגיחים ומפקחים, שישגיחו בשבעים ושבע עינים ולהטות השכם לסבול עול אחריות הגדול של מכשול הרבים בחקירות ודרישות עד לאין חקר וכולא האי ואולי שלא יצא מכשול.

הרגיל בספרי החיים הן השו״ת וספרי גדולי הפוסקים שמפיהן אנו חיים יראה כי ענין השחיטה הוא היחידי אשר לא דיגלה אף ספר אחד לבלי להכתב שם איזה פירצה ומכשול או שאר שערורי׳ שנפלה בענין השחיטה שהיתה מכשול לרבים בימים ההם.

הרואה בספרי הקדושים יראה שקרה הרבה מאד מדנים וקטטות בין השוחטים וחברי הקהלות, וכן בין הרבנים והשוחטים, קרה גם כן שהריבות הללו הביאו פירוד לבבות. ידידים נתרחקו ואוהבים נתפרדו. ולא פעם אחת או שתים נולדו בגלל מריבות הללו, קהלות חדשות, כן לא פעם עזב הרב את קהלתו כשלא עזרו לו ידידיו כשיצא לריב עם השוחט, או כשהוכרח להכריז איסור על הבשר, ולא פעם קרה שבני קהלתו מיאנו לשלם לו משכרות, וכן גם לא לשוחט והיו רעבים ללחם.

קרה גם כן שגדולי ישראל לא היו בעצה אחת כשפרצו מדנים בין קהל ושוחט, או בין רב ושוחט, אז גדלה המהומה עד מאד, ראה להלן, כן גם לא פעם אחת נתחלל שם שמים כשאחדים מסרו משפטם לפני שרי העיר, והמה פסקו כשר או טרפה ושם שמים נתחלל, אוי לאותה בושה, ומכל שכן שהשוחט היה גם כן חזן, אז רבו ידידיו שהגינו עליו, גם קרה שהשוחט-חזן לא שמע לדברי הרב כשהרגיש כי רבים עמו.

ומשם אנו רואין עד היכן כחה של הסט״א לרכוב דוקא על העוסקים במלאכה זו ולסמות העינים שמחוץ יתראה הכל בכי טוב ורק בחדרים אימה חשיכה גדולה נופלת על עין החודרת ורואה מה נעשית.

מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות

וכאשר נדייק היטב נראה כי המכשלה הזאת גם בימי חז״ל לא נבצר לדוגמא: בירושלמי תרומות (פ״ח ה״ג) מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל לישראל נבילות וטריפות פעם אחת שתה יין בערב שבת ונפל מן הגג ומת והיו כלבים מלקקין דמו, שאלו לרבי חנינא כדת מה לעשות, והשיב להון כתיב ״ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו״, וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל לישראל ועל כן לא תבריחו הכלבים דמשלהן אוכלין, ע״כ.

להורות לדורות הבאים לבל יבטח שום אדם לומר שלום עלי נפשי מאחר שהעמדתי טבח כשר וישר בודאי לא יצא מכשול מתחת ידו

ועיין בהגהות אשרי פרק גיד הנשה (סי׳ ט״ז) שפסק (עפ״י הירושלמי) דהמוכר טריפות בחזקת כשר ומת קודם שעשה תשובה שאסור להתעסק בקבורתו ואפילו כלבים לוקקין דמו ואוכלין בשרו אסור להבריחם מעליו, ע״כ. ועיין עוד בקידושין פרק בתרא במשנה ״כשר שבטבחים שותפו של עמלק״ ופירש״י ספיקי טריפות באות לידו וחש על ממונו ומאכילן, ע״כ.

רואין אנן מזה עד היכן העריכו חז״ל מכשולות הבאים על ידי הטבחים עד שלא נמנעו לכנותם בביטוי היותר חריפה שמצינו באיזה מקום שותפו של עמלק, הדברים מסמרין שערות ראש, פוק חזי עד היכן הדברים מגיעין הלא מספק טריפות לבד אנו חוששין, ואף על פי כן לא חששו חז״ל לגנותן בלשון מדקרות חרב. ולא נח דעת רבותינו ז״ל עד שכתבו ״כשר שבטבחים״ להורות לדורות הבאים לבל יבטח שום אדם לומר שלום עלי נפשי מאחר שהעמדתי טבח כשר וישר בודאי לא יצא מכשול מתחת ידו, וחזקה לחבר שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, ובפרט אם הטבח תלמיד חכם שבו נאמר ניחא לי לחבר ליעביד איסורא זוטא ולא יעשה עם הארץ איסורא רבה. דע כי לא מחשבות אדם מחשבות חכז״ל אשר כל דבריהם ברוח הקודש נאמרו, ולא זז שכינה מבית מדרשם, וכל מה שנשנה במשנה או בגמרא קדוש בכל מיני קדושות, ולא רפרף אדם מעולם עליהם, רק המינים והאפיקורסים שיצאו מדת ישראל, פוק חזי כמה טרחו הגאונים וראשונים ליישב חיסור או יתר תיבה ובנו עליה תילי תילין של הלכות, וגם כשאמרו האי מימרא של ״כשר שבטבחים״ וכו׳ מלין מפי עילאה ימלל מתוך גרונם, ושליחי דרחמנא נינהו, ואם אנו אנשים אבל הראשונים כמלאכים ושרפים, וכל דבריהם גחלי אש ואל ישיאך יצרך לומר כי חז״ל כוונו לטבחים מוכרי וסוחרי הבשר, ואין בכללו השוחט, פוק חזי מה שכתוב ברא״ש חולין (דף ח״י), בהוכחה מש״ס שם, וכ״כ במ"מ ה׳ שחיטה פ״א (ה׳ כ״ו) שסתם טבח שבזמן הש״ס היה גם השוחט ובודק, ע״ש.

עדותן של חז״ל שאמרו בטוחות כי הכשר שבטבחים שותפו של עמלק

ואחר הקדמה זו תדעו עם לבבכם כי לא כאשר יצייר האדם קושטא הוא, ואפילו יהיה ברור לו בכל מיני הוכחות שבעולם אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותו, כי טבח זה אפשר לסמוך עליו מבלי לחקור ולדרוש אחר מעשיהו, כולן בטלין ומבוטלין לעומת עדותן של חז״ל שאמרו בטוחות כי הכשר שבטבחים שותפו של עמלק, וזה ידע כל בר דעת כי בעוה״ר לא אכשור דרא והיותר כשר שבטבחים בזמן הזה ודאי לא יגיע לקרסולי הבינוני בימים ההם כל שכן להיותר כשר.

מנין התחילה לפרוץ לאכול מכל שוחט מבלי לידע ידיעה ברורה כחו דהיתירא

וע״כ כל הרוצה ללכת בנתיב תורה״ק ובשבילי הוראותיה ודרכיה הנעימים צריך לבטל דעתו ומחשבתו נגד דחז״ל ולהתלבש באימה וחרדה ורתת וזיעה טרם יקרב להכניס לביתו בשר מן הבא בידו, ופוק חזי מה שכתב השל״ה (שער האותיות או׳ ק׳) שראה פרושים שלא אכלו בשר רק ממה ששחטו הם, ומתמה שם האי צדיקיא מנין התחילה לפרוץ לאכול מכל שוחט מבלי לידע ידיעה ברורה כחו דהיתירא.

וגם בענין עונש מאכיל איסור מצינו לחז״ל שהחמירו באופן יוצא מן הכלל במאכלות אסורות שלא מצינו דוגמתו בענין אחר, בחולין (דף צ״ג:) טבח שמצאו חלב אחריו בכשעורה מעבירין אותו, ואם מצאו אחריו כזית מלקין אותו.

במקום אכילת איסור של בית ישראל הכל נדחין ואין חסין על שום אדם

ודחז״ל הללו בלי הערות והארות כבר מדברין לעצמן, עמדו והתבוננו קצת בקדושת דבריהם, הלשון מוכיח וכן נראה בהפוסקים דמיירי בשוגג וכל קנסן של חכמים היתה על התרשלות המנקר לעשות מלאכתו באמונה, וזה ידוע גם כן כי הרבה לימודי זכות היינו יכולין למצוא על האי מנקר, לדוגמא: ״לא ניתנה תורה למלאכי השרת״ ״שגיאות מי יבין״ ״אונס רחמנא פטריה״ וכיוצא, ואף על גב שאמתלאות הללו מתקבלין הן בשאר מקום, אבל במאכלות אסורות תפסו חז״ל בחומר הדין, כיון שכח היצר כל כך גדול להכשיל אחינו בני ישראל באכילת איסור, לעומת זה הוצרכו חז״ל להגביר כח הקדושה ולחזק ידי העוסקים לעשות מלאכתם בהתאמצות ודיקדוק יותר מהרגיל להחליש כחו של הס״ם וסיטרא דיליה העומדים ככיסלא לאוגיא בין הטבחים. ומהאי טעמא העלימו עין על כל צד זכות שיש ללמד על אותו טבח ולא חיסו ולא חמלו לא על הטבח ולא על נפשות ביתו שעיניהם תלויות לאב ביתם לכלכלם, ודנו אותו בהעברה, ועל מה? על כל שהוא של חלב לא גדול משעורה שכמעט אינה נראית לעין, ולמה? כי במקום אכילת איסור של בית ישראל הכל נדחין ואין חסין ומרחמין על שום אדם.

פוק חזי מה שאמרו חז״ל במחלוקת קרח, טף למה נענשו להראות שקשה המחלוקת, ובנידון דידן גם הטף נענשים, הרי שלהאכיל ישראל דבר איסור נמנה בין היותר קשות. וכאשר תדקדקו היטב תראו עוד יותר מזה כי הענישו חז״ל כל כך קשות, ואף על גב שעדיין לא נכשל שום אדם ועדיין לא אכל שום אדם אותה משהו של חלב שהשאיר הטבח, ורק על השארת הטבח באופן שהיה אפשר לבא לאכילת איסור אף על גב שאין זה ברור דעדיין יש כמה ספיקות דלמא יסרח הבשר ולא תבא לידי אכילה, דלמא ירגיש הלוקח בהחלב (וכמו שנראה בדחז״ל דמזה מיירי) וישליכנו, ודלמא יתבשל באופן שיתבטלו בששים וביותר.

וכל הני ספיקי אין עומדין לאותו הטבח לזכותו בדינו בפרק שאנו עוסקין בו מחשש מכשול לרבים, במקום שהציבור, והכלל עומדים על המשקל להכשל ח״ו במאכלות אסורות אין רחמים בדין, אף על גב שבנזקי ממון והגוף היה פטור מצד גרמא בניזיקין, אבל נפשות ישראל עומדין למעלה מהכל ובמדה אחרת נמדדין, משקלן עדינה ממשקל הגוף והממון.

ודע לך כי מה שהבאנו מדחז״ל עד היכן החמירו, בחשש כשלון להכלל כשנוגע למאכלות אסורות כאשר תעיין בדברי הראשונים תתפלא הפלא ופלא שלא נח דעתם בחומרת חז״ל והוסיפו עליה כהנה וכהנה לדוגמא:

פלוני הטבח שהעבירונוהו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה

ברא״ש חולין פ״ז (או׳ ט״ז) בסופו בהג״ה (על טבח שהניח אחריו כשעורה חלב) וז״ל: ונראה שיש להכריז עליו בבית הכנסת שני וחמישי ושני: ״פלוני הטבח העבירוהו מאומנתו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה ויהיה חודש ימים שלא יעסוק באומנתו, ולאחר חדש ימים יבא אל תלמיד חכם שבעירו או עיר הסמוך לעירו ויאמר כך וכך עשיתי וחטאתי ותוהא אני על הראשונות ויתנו לו הדיין עונש לפי ראות עיניהן, ואחר כך יכריזו בבית הכנסת פלוני הטבח שהעבירונוהו מפני שנמצא אחריו חלב כשעורה כבר תוהא ונתחרט על מעשה הרע הזה וקבל עליו מה שצוהו תלמיד חכם״ וכו' וקודם שישמעו הכרזה זו בביהכ״נ אין לסמוך עליו ואסור ליקח ממנו בשר, עכ״ל.

וכשמצאו אחריו כזית חלב, עוד הוסיפו להחמיר על הטבח ביתר שאת, וז״ל הרא״ש שם: ואם נמצא אחריו כזית היו מלקין אותו ברבים בביהכ״נ ואחר המלקות אומר בעצמו בקול רם ״אני פלוני לקיתי מפני שנמצא אחרי כזית חלב״ וכו' עכ״ל. ולא די זה בלבד אלא החמירו עוד גם לענין מזיד, כמבואר בסנהדרין (כ״ה ע״ב) בההוא טבח שהוציא טריפה מתחת ידו ועשה פעולות המורים ששב, ולא רצה רבא להכשירו דלמא קא מערים, ואיפסיק שאין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ילבש שחורים ויתכסה שחורים ויחזיר אבידה בדבר חשוב, או יוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו ע״כ.

והרמב״ם העתיק דין זה כמה פעמים (ה׳ עדות פי״ב, ה׳ שחיטה פ״י, ה׳ מאכלות אסורות פ״ח ה״ט, ה׳ ת״ת פ״ו הי״ד).

וענין לבישה וכיסוי בשחורים שמבואר בחז״ל העתיקו ג׳ עמודי העולם, הרי״ף והרא״ש, והרמב״ם, והוא דבר שלא מצינו שיחמירו במקום אחר זולת מה שאמרו בהרואה שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך וכו׳, וכבר עמד על מדוכה זו הסמ״ע בחו״מ (סי׳ ל״ד, סעי׳ ל״ד) וכתב דהטעם שהחמירו כל כך בטבח דבשביל שהכשיל הרבים צריך שיכנע לבו כי השחרות משפיל הגאוה והזדון שבלב, ע״כ. ועיין עוד בענין זה בכנה״ג הגה״ט כ״ח, וברכ״י סי׳ ל"ד שם.

וכן תמצא עוד ביור״ד (סי׳ קי״ט ס״א) דהחשוד לאכול דבר האסור אין לסמוך עליו, וחידוש הדבר הוא דלפי מה שנתבאר בבית שלמה (למהר״ש חסון יור״ד סי׳ י״ז, ובשו״ת חקרי לב ח״א יור״ד קס״ז בשם הרשב״א, הרשב״ש, ריב״ש, מהרשד״ם) ״חשוד״ המובא בש״ס ופוסקים גבי איסור אינו ר״ל שידוע בודאי, אלא גם בחשש וספק שעבר איסור הוא בכלל חשוד (וכ״כ בערוה״ש שם כ׳) דבר שלא ראינו במקום אחר.

 

וכמו כן המעיין בפנים החיבור ימצא חומרות לרוב אצל מאכלות אסורות וספיקן שלא מצינו בשאר מקום, ולקושטא דמילתא כאשר תפקחנה עיני הרואה, יראה בספרן של צדיקים גודל הזיקן של הנכשל בהם, עד כי יחדל לתמוה על מה ולמה החמירו כל כך במאכלות אסורות כי לגודל הפגם והנזק ראוי לחזק הגדר, ובחוזק הגדר יתרחק הנזק.

הצה"ק רבי נתן אדלער זי"ע שהוכרח לברוח שרצה להכניע כחו של הס״ם שרבץ על השוחטים ולקרב הגאולה בביאת המשיח וגברו עליו כלבים עזי נפש שלוחים של הס״מ עד שהוצרך לברוח

והנה לא אאריך כאן בהעתקת דברי קדושים בגודל הפגם הנעשית על ידי מאכלות אסורות שהלא הם כתובים בפנים תחת הכותרת ״גודל עונש המתרשל, ושכר הזהיר במאכלות אסורות וספיקן״, ומשם תדרשנו, וכן מ״ש לעיל כי מבואר בספרי הפוסקים שבכל דור ודור המכשולות העצומות בלי הרף על שחיטה ובדיקה לא אאריך כאן, כי כבר מבואר בפנים במדור ״רוב מצויין אצל שחיטה״, ומכל מקום מעצור לא אוכל מלהעיר מה שכתוב בספר שמרו משפט (ח״ב, דף ע׳־ע״ב) שהעיד הקדוש רע"י שלעזינגער זצ״ל משמי׳ דגברא רבה מעשרת השבטים שדר אצל חמיו הגה"ק מהר״ה מקאלאמייע זצ״ל בימי הפסח, וגילה כמה מטמוניות, ומהם שמה שסבל הגה״ק מהר״נ אדלער זצ״ל מדורות בעיר פראנקפורט עד שהוכרח לברוח היתה מטעם שרצה להכניע כחו של הס״ם שרבץ על השוחטים ולקרב הגאולה בביאת המשיח וגברו עליו כלבים עזי נפש שלוחים של הס״מ עד שהוצרך לברוח, ויחד עמו תלמידו החת״ס זצ״ל.

רואין אנו משם כי אפילו אצל קדושים כמו אלו לא בניקל עלתה להם לזכות קהל ועדה מישראל שיהיה השוחטים וקצבים מכינים בשר כשר כראוי, ואם כן מה נעני אנן יתמי דיתמי אשר נתקיים בנו בעוה״ר במלוא המובן יתומים היינו ואין אב, וגברי בעלי זרוע ובעלי שקר, ואין דורש ומבקש, נשארנו גלמודים אפילו מזכותן של צדיקים חיים שיגינו עלינו להנצל מכל מכשול, עמ״ש בתפא״י סנהדרין פ״ה במשנה ״מיתת צדיקים רע להם ורע לעולם״ כי טובת הצדיקים אינה פעולתן לבד אולם גם זכותן וכח קדושה שלהן מגין על הדור.

וכעין זה בספר זאת זכרון להגה״ק מלובלין זי״ע, כי צדיק היושב באהלו ועובד את בוראו בכל לבו ונפשו כח קדושתו בוקעת ומתפשטת לחלל העולם ומשם שואבין העולם, וגם מזה כבר נתרוקנו כמעט בעוה״ר ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים שיקיים מה שהבטחתנו למעני למעני אעשה.

וכדי להראות איזה דוגמאות עד היכן כחן של הסט״א כשהדיון בענין שחיטת בשר, או שאר מידי דאכילה שאז מתגברין בכל כחן ולא בניקל להנצל מהן אפילו לבעלי מדריגה אמיתיים. פוק חזי מה שהעיד אחד המיוחד מקדושי עליון ושרפי מעלה שהיה מב״ד הגדול שלמעלה בדורו, ומוכר אצל כל גאוני וקדושי דורו כענק שבחבורה ה״נ השרף הנורא מרן רשכבה״ג בעל שו״ת דברי חיים זצ״ל, וזי״ע, וכתב בשו״ת ד״ח יור״ד ח״א סי׳ ו׳ וז״ל: ״ועיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיה אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי״ עכ״ל.

ודברי תורה עניים במקום אחר ועשירים במקום אחר, וכבר גילה לן מרן רשכבה״ג בעל חת״ס זצ״ל פתרון הדברים שקיבל כן מגדול אחד וכתב בשו״ת חת״ס או״ח סי׳ ר״ה כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג׳ רגלים חזנים שוחטים וסופרים, וכן נכתב: בתולדות יעקב יוסף פרשת נשא ד״ה והעולה. וכוונת המלך הכסיל ידוע שהלא מאכלות אסורות מטמטם הלב והמוח ומכניס מחשכת מינות וכפירה ואפיקורסות וכמו שכתב הרמב״ם באגרת הידוע מובא בדגל מחנה אפרים פרשת עקב משמו, ובפרי חדש ובברכ״י בסי׳ פ״א, ובחת״ס פרשת שמיני שרוב אפיקורסות בא ממאכלות אסורות. אבל סוד כל הדברים ומטרה המרכזית הוא העברת הדת רח״ל וכמ״ש בשו״ת ד״ח ח״א יור״ד סי׳ ז׳ שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם.

ועיין מה שכתב בספר טיול בפרדס ח״א מערכת שחיטה, כי כח הציונות נתהוה גם על ידי השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל. ולסיום הענין אעתיק דיבור נפלא שראיתי בס׳ קרן ישראל סו״פ שמיני ובאשר שלענ״ד יש בו הרבה תועלת לענינינו אעתיקנו בשלימות.

כ׳ שם בד״ה אל תשקצו וז״ל: הנה הדיקדוקים בפרשה זו של שיקוץ ותיעוב על ידי מאכלות אסורות רבו כמו רבו, הלא הם מבוארים במפרשי התורה ולא אאריך בהם, אולם עוד לאלקי מילין בכמה ענינים הנוגעין לנושא זה, דחז״ל בב״מ (מובא גם ברש״י על אתר) דאלמלי לא העלה הקב״ה ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים, וקשה הכי מאכלות אסורות כולל כל התורה כולה.

שנית מצינו ביור״ד סי׳ פ״א, וכ״ה באוה״ח סו״פ שמיני דמאכלות אסורות גם בשוגג מטמטם הנפש, וצ״ע למה,

שלישית מצינו לחז״ל שדרשו בכמה מקומות שאין הקב״ה מביא תקלה ע׳׳י צדיקים, ופי׳ תוס׳ דדוקא במאכל איסור ולא שאר דבר וצ״ע למה, ידוע דרשת חז״ל מובא ברש״י על הכתוב ואנשי קדש תהיון לי אם אתם נבדלים ממאכלות אסורות אתם שלי ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחביריו, ועוד יש לדקדק וכו'.

וליישב כל הנ״ל נעמיק קצת בסדר הבריאה, ויה״ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו, וד׳ הטוב יכפר, מבואר במדרשי חז״ל על הכתוב בראשית שכל העולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית וישראל נבראו לשמירת התורה וקיום המצות, ואם כן מצד הדין היה נותן שיתאפשר לכל איש מזרע ישראל לקיים מצות בוראו בכל עת ורגע דאם לא כן מטיל גרעון במעשי בראשית דכיון שבריאת העולם למען ישראל, וישראל למען המצות, אם יתבטלו ממצות אפילו שעה אחת נמצא אותה שעה יצאה לבטלה, וזה אי אפשר כלל, והרבה קולמסים כבר נשברו ליישב תמיה הלזו.

ולענינינו נאמר הנה ידוע דבאכילה יש עבודה גדולה של העלאת ניצוצי הקדושה שהוא היתה מעיקרי מטרת הבריאה כמבואר בכל ספרי קודש, וכח העלאתן על ידי שהזרעים נזרעין בקרקע וצומחין נמצא שכבר נגמר חלק ראשון של העלאה מדומם לצומח (דד׳ מינים נבראו זו למעלה מזו דומם, צומח, חי, מדבר) דהקרקע שהוא הדומם מעלה הצמחים, ואחר כך כאשר שור אוכל עשב וחמור באבוס בעליו אז נתעלים הצמחים לחי, וכאשר שוחטים בהמות והחיות ואוכלין בשרם מתעלין מחי למדבר (ועוד יש בו נסתרות, ואכ״מ).

אבל חילוק גדול יש בין אופני ההעלאה דמדומם לצומח וכן מצומח לחי לעולם נעשה בסדר אחד, אבל באכילת אדם יש מין ממינים שונים, הצדיקים ובעלי מדריגה המופשטין מתאות עוה״ז ויודעין לייחד יחודים מעלין באכילתן העלאה היותר גבוה השייך, הבינונים מכוונין באכילתן שיהיה להם כח לעבוד את בוראם, ואף על גב שמרגישין גם עריבות מתיקות גשמי מכל מקום הו״ל כהנאת הגוף בהדי מצוה, דלדעת הרשב״א והרבה ראשונים אינו מזיק.

והכת האחרונה שלבם אטומים לכוון גם זאת, מכל מקום מקפידין על כל פנים שיהיה כל אכילתן בתכלית הכשרות ויבחרו יותר לרעב מלהכניס לפיהם בשר אסור ח״ו, וקורא הדורות מראש הבוחן כליות ולב אשר לפניו נגלו כל תעלומות בחר במצוה זו של אכילה שיתאפשר לכל יהודי בלי יוצא מן הכלל (אם רק ירצה) לקיימו בכל עת ועידן באופן שלא יבצר רגע מחייו שיתערטל ממצוה גבוה הלזו.

ביאור הדברים כאשר האדם אוכל אכילתו אז בלי ספק מקיים מצוה של זהירות ממאכלות אסורות ודיקדוק בכשרות, כאשר קם מאכילתו אז כל זמן שלא נתעכל המאכל, עדיין עוסק במצוה הלזו, ואין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה, וכל זמן שאכילתו בתוך האיצטומכא הלא בידו להקיא כל מאכלו, וכאשר כבר נגמר העיכול אז נתהפך מאכלו ומשתיו לבשר מבשרו ודם מדמו ורק מכח זה חיו יחי׳ כמו שאנו מברכין כמה פעמים בכל יום ״ומפליא לעשות״ שהקב״ה קושר נשמתו של האדם שהוא רוחני באכילתו שהוא גשמי והוא פלאי פלאות, ואי אפשר לאדם בער ונבער להשיג אחד מני אלפי אלפים כוונת היוצר למה עשה כן, אבל על פי דברינו יתחדש לן טעם אחד המושג גם לקיצורי מוח כמוני, שעשה הקב״ה כן כדי שתהיה כל חיותנו נוצר ונברא ממקור מצוה דוקא ולא זולת.

וכאשר יתענה האדם יותר משיעור האפשרי יצא רוחו וישוב לאדמתו, נמצא שכל חיותו אך ורק במצותו שקיים באכילת כשר דוקא, נמצא לפי זה באם ח״ו יתפטם האדם במאכל האסור אי אפשר שיחשב בין זרע ישראל שבשבילם נברא העולם שהרי לא נברא רק בשביל ישראל המקיימים מצותיו יתברך ואי אפשר למצוא מצוה שיהיה קשור ומדובק בה בכל רגע של חייו רק האכילה כמו שביארנו ואם אוכל איסור אם כן חסר לו הרבה זמן שבטל ממצות הקב״ה, ועל כן הבריאה של אז לאו בשבילו הוא, והלא אי אפשר לבטל רצון הקב״ה שיהיה הבריאה בשביל ישראל, ועל כרחך שעל ידי אכילתו נתבטל ממנו שם ישראל.

ומובן במושכל פשוט לפי זה למה ד׳ שומר נפשות חסידיו שלא יכשלו במאכלות אסורות אפילו בשוגג, שאם בריאת העולם לאו בשבילם יהיה אז על כרחך שיחרב, שהלא הצדיקים הם יסודי העולם, ומובנים גם כן דחז״ל שדוקא אם נזהרין ישראל ממאכלות אסורות נחשבין לגיונו של מלך מלכי המלכים ואם לאו הם של נבוכדנצר וחביריו, פי׳ שלא תקשה דאם אין העולם מתקיים בשבילן אם כן האיך עדיין חיים אותן ישראלים שאין נזהרין באכילתן, ועל זה אמר שאינם גרועין מנבוכדנצר וחביריו שגם כן נבראו, ודו״ק.

ומה שדרשו חז״ל שכדאי היתה יציאת מצרים בשביל מאכלות אסורות לבד גם כן יתבאר היטב, דידוע מה שכתב הרמב״ן ואחריו נמשך החינוך ועוד קדמונים בענין יצי״מ אשר כוונת ורצון הבוי״ת היתה לאמת מעשי בראשית ולחזקה בידי המאמינים כי הבריאה לא נתברר בראייה ממשית רק באמונה לבד, ועל ידי הנסים ונפלאות שעשה הקב״ה לפרעה ולכל עמו ששידד המערכות ושינה סדרי בראשית על ידי הפיכת הטבע כמה מאות פעמים (כמבואר בהגדה של פסח שנלקו המצריים במצרים ועל הים למאות) עד שנתאמת בבירור גמור כי לד׳ המלוכה ומושל בעליונים ותחתונים כרצונו ועל כן בידו להטות הטבע כפי רצונו.

וכל זה הוצרך רק אם מקיימין ישראל מצותיו יתברך שבשביל זה נברא העולם, אבל בלא״ה למה הוצרך יצי״מ לאמת הבריאה, הלא אם לא יקיימו ח״ו המצות אז יתבטל כל הבריאה ומהאי טעמא ברגע ראשונה כאשר פקד הקב״ה למשה רבינו ע״ה על עצמו אמר לו בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלקים בהר הזה, דהא בהא תליא דכל נסי יצי״מ ופלאותיה לא נצרך רק לזה כנ״ל.

ועל כן קאמר המדרש שאם לא העלה הקב״ה ישראל ממצרים רק בשביל מאכלות אסורות דיו, פירוש דמאכלות אסורות הוא מצוה תדיריות לא יזוז מנפש הישראלי רגע אחד ועל כן יש לבריאת העולם שנברא בשביל ישראל המקיימים המצות על מה לתמוך, דכל רגע ורגע של הבריאה מתקיים על ידי האכילה הכשרה, אבל אלמלא לא היה מצוה זו רק אחרת שאפשר להסיח ממנו יום או שעה ואפילו רגע, כבר לא היה להבריאה האיך להתקיים, וגם נסי יצי״מ היו אז בכדי.

ובאופן פשוט יש לומר במה זכתה מאכלות אסורות להתעלות כל כך מעלות יתירות על שאר מצות עד שלא מצינו מצוה שנשנו בו כל כך גזירות קשות ועונשין חמורין להגוף והנפש של המבטלן לו ולזרעו, כמו שמצינו כאן (אמר המו״ל: עי׳ בפנים חיבורינו ויתבאר לך הכל באר היטב) אצל האוכל מאכלות אסורות, ונראה דזה פשוט שכל תכלית האי עלמא לבא על ידיה לעלמא דעתיד, והאי עלמא כפרוזדור לפני הטרקלין כמשלת חז״ל ולפי המצות ומעש״ט שעושה בעוה״ז לעומתו יקבל שכרו לעוה״ב.

ועל כן כל זמן שגופו של האדם מתפטם במאכלים הכשרים בלי פקפוק אז כל המצות ומעשים טובים הנעשין על ידי הכח שקיבל מאותו האכילה נחשבין לו לטובה ולברכה, ומתברך בשבילן בהצלחה, לא כן כאשר מתפטם במאכלות אסורות ובכח ההוא עוסק במצות ומעש״ט לתהו נחשבו כולם הבל ורעות רוח ישאם הרוח, דקשר רשעים אינה מן המנין וקוב״ה שונא גזל בעולה, ומצוה הבאה בעבירה שנאה אצל הקב״ה וללא נחשבין.

ומיושב היטב למה לא נחשב ״ישראל״ על ידי מאכלות אסורות דכמו שישראל המבטל כל המצות שבתורה פשיטא שלא נחשב מעם סגולתו של הקב״ה הוא הדין האוכל מאכלות אסורות ומקיים מצות באותו הכח דהו״ל כלא עשה כלל וכלל עטיפת קדושת ישראל נפשט ממנו.

ומהאי טעמא נבצר מצדיקים להכשל ח״ו במאכלות אסורות אפילו בשוגג דאף על גב דגוף האכילה נעשה בשוגג מכל מקום הלא כל המצות שיעשה אחר כך בכח האכילה ההוא בטלין ומבוטלין וכלא נחשבו והוא כשלון עצום עד למאוד, ושומר ישראל ישמרם מכל כי האי, ומיושב גם כן למה הפגם כל כך גדול גם בשוגג, ומטעם זה גופא אמר הקב״ה שאם נשמרין ממאכלות אסורות אנו שלו דבלאו הכי אי אפשר לעשות פעולה קטנה שיתעלס ויתקלס עילאה דכולן כאין נחשבו, אבל באם נשמר וזהיר בכל כחו שלא יכשל אפי׳ בשוגג ואונס בסרך מאכל של איסור אז ילך לבטח דרכו.

ומה״ט מבואר בהפוסקים כמה פעמים דהכנה למצוה עוד יותר גדולה מגוף המצוה, דברים שקשין להולמן, ואחד מן הראיות מאכילת עיוה״כ שנחשב כתענית ב׳ ימים ואינו יותר מהכנה שיוכלו להתענות ביוה״כ ואכמ״ל.

אבל לדרכינו הדברים מתקבלין על הלב מאד, כי ענין הכנה שדיברו בו היינו הכנה לאפשר שעשיית המצוה יחשב לו למצוה, ולא ח״ו להיפוך, לברר ולנקות כל סוג ופסולת מנופה בי״ג נפה, שלא יהא מצוה בעבירה, ושיהא בכוונה ועוד, דברים המעכבין המצוה, ומה״ט נחשב יותר מגוף המצוה דהו״ל כעין מה דאחז״ל גדול המעשה יותר מן העושה, וה״ה בזה.

וכבר כתבתי במקום אחר להוסיף תבלין להנאמר, דמה״ט הכנה חשובה יותר מגוף המצוה, דהלא בהכנה מתקיים שני דברים, הראשון ההכנה שהנהו מצוה מצד עצמה, לדוגמא חוב הכוונה לפני העשייה, הוא מצוה בפני עצמה אלא דפליגי רבוותא אי מן התורה או מדרבנן (מבואר באורך בשערי תורה, ושו״ת מחנ״ח, ודפ״ק ועוד ואכמ״ל) ואם כן כאשר יכוון בכוונה הנצרכת לפני עשיית המצות כבר קיים שתי מצות, חדא המצוה לכוון, ושנית, שעל ידי זה יתקיים המצוה בעצמה, וזהו ממש מצוה גוררת מצוה. ועכשיו בינו והתבוננו אם הכנה למצוה יחידית יעלה לו כפליים מגוף המצוה הזהיר ממאכלות אסורות שמאפשר לו לקיים כל התורה כולה עם כל פרטי׳ ענפי׳ ודקדוקיה, על אחת כמה וכמה שנוטל שכר כנגד כל מה שעושה כל ימיו.

ועתה בואו חשבון הנכשל במאכלות אסורות מתעכב מלקיים כל התורה כולה ונענש בכפליים על ביטול כל התורה, וגם על אי זהירותו במאכלות אסורות, וכמה נואלו אלו אשר מדקדקין בקלה כבחמורה לקיים כל מצוה בהידורה ויפיה ושוכח העיקר שבאם אינו בטוח במה שנכנס לתוך פיו אז לשוא כל עמלו, וכל יגיעו לריק ח״ו.

ולו חכמו ישכילו יבינו אחרית דבר מראשיתו, ויחשוב עם לבבו אם כל כך ימים ושעות אני מבלה בעד מצות שמורים, ואתרוג מהודר, וטלית נאה, וכיוצא, על אחת כמה וכמה הרבה מאד יותר מזה חייב אני לבלות לתקן ביתי שבל יכנס בו רק דברים הכשרים ומהודרים בכשרותם בכל מיני יופי והידור שהלא הוא היתד והפינה אשר בו הכל תלוי ולא לחנם התאמץ נחש הקדמוני להכשיל יציר כפיו של הקב״ה במידי דאכילה, דאם האכילה שהוא היסוד מרופרף אז כל הבנין יסתר.

וזה לעומת זה ישים ללבו עד כמה ירוויח בהתאמצותו יותר ויותר מכפי יכלתו להשמר ולהזהר ולעשות גדר לפנים מגדר סייג לפנים מסייג ולברוח מצ״ט שערי היתר לבלי להלכד בשער אחד של איסור ח״ו, שהרי בו תלוי כל תורתו מצותיו ומעשיו כל ימי חייו, ואשר מהאי טעמא יקבל שכר עבור התרחקות ממאכלות אסורות נגד כל תורתו וכו׳ כנ״ל, ולמסקנא ימצא כי שכרו בזה הוא כפליים מכל שאר שכרו יחד,

חדא, עבור התרחקותו ממאכלות אסורות שהוא מצוה חשובה כשלעצמה,

והשנית, כי היא הנהו הגורם שיתקיימו כל שאר המצות דאלמלא אכל האסור היו חוטפין ומשליכין כל טיבותא אחיזרא,

והשלישית, כי על ידי האכילה ניתן בו גם כח גשמי וחיות לקיים המצוה, שגם כן ליתא באוכל האסור דאז לא שייך שנתן בו חיות כיון שאין המצוה נחשב למצוה.

ובזה תבין דבר נפלא במשנה סוף מכות רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו׳ ופירש״י שאסר להם שרצים ונבילה שבלאו הכי נפש האדם קץ בהו וכו׳, והנה בפשטות כוונת רש״י שנפש הישראלי קץ בשרצים ונבילה, והוא פליאה קצת דבשלמא שרצים מובן, אבל נבילות נפש ישראל קץ בהן מטעם שאסרן תורה בלי שחיטה אבל אלמלי לא היה מצות שחיטה למה יקוץ נפש ישראל בנבילה יותר משחוטה, ופוק חזי בדגים וחגבים דליכא חיוב שחיטה אוכלין אותן מתים, ובשלמא אבר מן החי יש בהם שיקוץ, וכמבואר במסכת שבת שלא לתת לתינוק חגב חי להשתעשע בה שמא יאכלנו, ויעבור משום בל תשקצו.

אבל לקושטא דמילתא אפשר לפרש כוונת רש״י גם בע״א ואקדים ליישב תמיה אחרת שמצינו רק במאכלות אסורות, בחו״מ סי׳ רל״ד (סעיף ד׳) קי״ל במי שקנה בשר ונמצאת אחר כך אסורה מן התורה אף על גב שכבר אכלו הקונה, יחזיר מוכר הדמים, וביאר הכוונה בסמ״ע שם דאף על גב שבעת האכילה כבר נהנה הישראל במלואו דהלא לא ידע שהוא טריפה מכל מקום הנאה זו אינה חשובה הנאה לאחר שנודע לו שאסורה מה״ת, והביאו גם כן הש״ך ביור״ד סי׳ קי״ט כ״ז, והדברים מרפסין איגרא מה איכפת לן מה שקוץ עכשיו בהו סוף כל סוף נהנה מהן.

אבל על פי הנ״ל הכל על מקומו יבא בשלום, דאף על גב שנהנה מעצם האכילה, אבל הזיק לו יותר מדאי, במה שכל מעשיו הטובים שנעשו מכחו ההוא לריק הן, ועוד יותר מזה דמבואר במפרשים (עי׳ בסמוך) דעבור הכנה למצוה משלמין שכר גם בהאי עלמא, ואם כן אילו היה אוכל כשר ודאי היה מקבל שכר בעוה״ז על הכנה למצוה כנ״ל, וגם בזה ניזק.

ועל פי זה י״ל דגם כוונת רש״י כן דלא הוצרכה תורה לעשות מצוה נפרדת מאכילת איסור, אלא מוטב הי״ל לכתוב דהמצות הנעשים בכח אכילת איסור מתועבין נינהו, ועל כן יצטרך כל אחד מישראל למנוע ממנו, אלא מה״ט עשאי הקב״ה למצוה בפני עצמה כדי שיקבלו שכר גם על קיום מצווה זו לבד ממה שמקבל עבור שנתאפשר לו לקיים על ידי זה שאר מצות.

ובזה יובן גם כן מה שכתוב בזוה״ק ח״ג (מ״ב.) דהאוכל איסור כאילו עובד עבודה זרה, דכיון שאוכל איסור הלא כל מצוותיו אין מתקבלין לעילא, והולכת לסט״א, ועל ידי זה נראה עבודתו כאילו עובד לאחרים רח״ל.

ובזה יתפרש גם כן מ״ש בדגמ״א פרשת עקב בשם הרמב״ם דעל ידי מאכלות אסורות נכנס בלב האדם מינות וכפירה, דעל ידי אכילתו מצותיו ועבודתו אין מתקבלין ונכנסין לסט"א כידוע דליכא ביניים רק או סטרא דקדושה, ובלא״ה הכל הולך לסט״א רח״ל, וכן כתוב להדיא בזוה״ק שם דיוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסט״א, וכיון שהוא ברשותן ועובד להם כבר נלכד במצודתם וגוברין עליו כחות הטומאה המינות והכפירה.

ועל ידי זה תבינו מה שכתב התבואות שור דשוחט צריך להיות ירא שמים מרבים דאם לא כן יורד השוחט מטה מטה ונתקלקל, ומקלקל גם אחרים האוכלים משחיטתו (אמר המו״ל: דברי תב״ש הללו מובאין גם בטיול בפרדס מע׳ ״שחיטה״) ודבריו אומרים דורשינו דעל כרחך מיירי ששחיטת האי שוחט היתה כשרה, דאם לא כן למה איצטריך לתת טעם שיתקלקלו האוכלים מסיבת קטנות ירא שמים של השוחט בלא״ה יתקלקלו ע״י אכילת נבילות וטריפות, אלא על כרחך דמיירי שהשחיטה היתה הוגנת אלא כיון שהשוחט קל גורם קלקול להאוכלין ממעשי ידיו, ודא ודאי טעמא בעי. אבל על פי הנ״ל הכל מובן דאם אין השוחט ירא שמים מובהק ע״כ אינו נזהר כדבעי באכילתו ובאופן זה ודאי יתקלקל בקרוב כיון שאין מצותיו הולכין להקדושה כנ״ל דיוצא מסטרא דקדושה לסט״א, ובכה״ג גם מה ששחט כאילו לא שחט כיון שכחו לאו מקדושה ניזונת ומצותיו בטלין, ואם כן האוכלין משחיטתו אוכלי נבילות נינהו.

ונתקרב לן להבין מה שכתוב באדר״נ דבאים לעבירות חמורות רח״ל דאחז״ל רשעים הן ברשות לבן פירוש שאין שולטין בעצמן אלא כעבד נרצע לתאותו, וכל שכן האוכל מאכלות אסורות שלדעת הזוה״ק נכנס לרשות הסט״א ודאי שמחטיאין אותו בהיותר חמורות רח״ל (אמר המו״ל: בענין המשכה לעבירות חמורות עמ״ש בדברי יואל שמיני עמ׳ ר״נ ד״ה ועוד).

ומובן גם כן מה שכתב בספר יסוש״ה (שער הבכורות פ״ד ד״ה הגידה לי) דאומץ עונשם חמור מכל עבירות שבעולם, דהלא עבירה זו שקול נגד כל מצות ועבירות שבתורה שהלא על ידי אכילת האיסור כל מעשיו אין נחשבין לו. ויתיישב גם כן באופן נפלא דברי המדרש (בקהלת רבה פ״א סי׳ כ״ח) דלעתיד לבוא הקב״ה מוציא כרוז ומכריז ואומר ״כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו״,

ואחר כך: הקב״ה מוציא כרוז פעם שניה ומכריז ואומר ״כל מי שלא אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים יבא ויטול שכרו, ע״כ. והדברים תמוהין ומתמיהין ומה עם שאר כל המצות ושכרן, וכי ליכא רק שני מצות הללו של מניעה מאכילת חזיר ונבילות וטריפות (וראיתי להחת״ס זצ״ל שטרח ליישב הדברים בתורת משה פרשת קדושים, ע״כ מהמו״ל).

ועל פי הנ״ל יתיישבו כל התמיהות, כי כן הוא האמת שכל השכר מכל המצות תלוי בהתנהגות במאכלות אסורות ועל כן מכריז הקב״ה דכל הנזהר יבא ויטול שכרו, ואין הכוונה לשכר מניעת אכילה לבד, אלא הכוונה לשכר של קיום כל המצות.

וכמה יאירו לנגד עינינו דברי זוה״ק ח״ג (מ״ב.) שכתב דכל מה שהאדם סובל בעוה״ז הכל מפני שלא נזהר במאכלות אסורות, וצ״ע הכי עבירה זו חמורה מכל העבירות להיענש עליה גם בעוה״ז, אבל דבריו הקדושים מאירים עפ״י הקדמה הנ״ל, ונקדים עוד מבואר בש״ס סוטה (כ״א.) כי התורה והמצות הן המגינין ומצילין ואחז״ל שם וחילוק בין תורה ומצות דתורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא פי׳ מגין מן היסורין ומציל מיצר הרע שלא יכשילנו לחטא, ובמצות דוקא בעידנא דעסיק בה, אבל בדלא עסיק אגוני מגנא מן הפורעניות ולא מצלא מיצר הרע.

ועכשיו אם קיום המצות נעשה על ידי מאכלות אסורות שאכל דבכהאי גונא אין נחשבין לכלום נשאר בלי מחסה ומסתור מפני הפורעניות ומוצאין הפורעניות אצלו מקום לחול, והוא גם כן כוונת בעל אוה״ח פרשת שמיני שכתב דעל ידי זה באים מכות נוראות רח״ל ע״ש.

וירווח לן גם כן מה שכתב באגרא דפרקא (אות קכ״ו) דעל ידי זה הבנים יוצאין לתרבות רעה רח״ל, וכן מה שכתוב במאור ושמש שמיני ד״ה אל תשקצו דאפילו רק מקיל בחומרא נטמא נפשו ואינו יכול להשיג השגת התורה, דאיתא בשבת פרק ב״מ דהרגיל בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים שנאמר ״כי נר מצוה ותורה אור״ על ידי נר של מצוה זוכה לאור התורה, ומכלל הן אתה שומע לאו דהאינו זהיר בשום מצוה לא בנר של מצוה ולא בשאר מצוה לא יזכה לבנים תלמיד חכם וכו׳ וכל שכן אם בנו בעצמו אינו זהיר, וכיון שעל ידי מאכלות אסורות אי אפשר לקיים מצות שיחשב לו כקיים כבר מובן הכל.

ומובן גם כן מ״ש בזוה״ק דעיקר משפט האדם בר״ה על אכילת מצות שבפסח (מובא גם כן בשו״ת אבני נזר סי׳ שצ״ב, המו״ל) דאכילת המצות הוא ראש וראשון לכל עניני אכילה שבה החמירה תורה בבל יראה ובל ימצא בגבול ישראל מה שלא מצינו במקו״א והוא הדין שדנין גם על שאר אכילותיו ומטעם דבו הכל תלוי דאם האכילה לא היתה הוגנת גם מצותיו לא נחשבין.

ומה״ט עולה מעלת הזהירות ממאכלות אסורות יותר מאותן מצות החמורות השקולין נגד כל התורה, כמו ציצית, ועוד דבהם נאמר רק ששקול, אבל מאכלות אסורות הנהו יסוד ושורש הכל, ובו תלוי הכל, דאם אינו מקיימו כדבעי מה תועלת בשאר מצותיו.

ונמנה גם כן בין המצות שמקבל שכר גם בהאי עלמא וכמ״ש בכתב סופר (פרשת בחוקתי) דעל טירחת הכנה למצוה גם בהאי עלמא איכא שכר, וגם מאכלות אסורות בכלל זה כמבואר לעיל, ועוד דאי׳ במדרש שאין ישראל נזונין בעוה״ז אלא בזכות האמונה (עי׳ יש״מ ריש מטות, המו״ל) וכיון שכתב הרמב״ם דמאכלות אסורות מביא מינות וכפירה, מרובה מדה טובה האוכל כשר שנשפע באמונה, ועל כן עומד לן זכות הזהירות במאכלות אסורות להיטיב לן בעוה״ז ובעוה״ב, עכ״ל.

עוד מצאתי דבר פלא בספר קרן ישראל פרשת אמור (בד׳׳ה בזאת יבא באמצע הדברים) וז״ל: ועל פי זה יתבארו היטב דחז״ל שאמרו כי ביוה״כ לית רשות לשטן לאסטוני דלא מצינו יום אחר שתיאסר מה״ת לאכול רק ביוה״כ והוא הכח הגדול להשתיק כחו של שטן שכל גבורתו לקטרג על בני קל חי במה שנכנס לתוך מעיהם וכיון שכל העם מתענין שוב אי״ל מה לקטרג, ובזה תבינו טעם האומר בסוף יומא שעיצומו של יוה״כ מכפר בלי תשובה, והוא לכאורה פלא במקום שהכל יודעין כי אין כפרה בלי תשובה, אבל הדברים מובנים מטעם שאף האינו שב כדבעי מכל מקום על כל פנים מתענה וזה כשלעצמו זכות אדיר לזכות בשבילו בדינא, עכ״ל.

עוד שם עה״כ וזבחת כאשר צויתיך, כי שוחט דלית בי׳ ירא שמים כשיעור הנרצה נעשה אח וריע של השטן דמעשיהם דמי לגמרי ומה״ט שט״ן בגימט׳ ל״ו שוח״ט, כי השוחט השווה עצמו לו, ובמה, דאחז״ל (ב״ב פ״א:) טכסיסו של השטן יורד ומסית, עולה ומקטרג, יורד ונוטל נשמה, וכן הוא בשוחט קל וריק, קודם מסית העם לחטוא באכילת בשר פיגולו, ואחר כך מקטרג, פירוש אחר כך כשכבר נתפס בעונו אז מקטרג מקבץ קרוביו ידידיו ורעיו לעשות מחלוקת עם הקמים נגדו, ואחר כך נוטל נשמה פי׳ כשכבר עלה בידו להשתיק כל מפריעיו ועושה מלאכתו הרמיה בלי מפריע נוטל נשמת הקהל ומורידם לשאול תחתי' רח״ל.

ומצאתי בספר חלקת חיים או׳ ש׳ ערך ״שחיטה״ כי השם חלי״ף שקוראיו לסכין השחיטה לדעתו נקרא כן, על כי עלולה להחליף השוחט וגם האוכלים משחיטתו שימירו דתם רח״ל, כמבואר בתב״ש ובשו״ת ד״ח יור״ד ח״א סי׳ ז׳.

ועוד שמחליף אכסניותו של אליהו הנביא זל״ט עם להבדיל מלאך המות, כמבואר באמרי צדיקים, דברי גאונים עמוד ה׳ דכשהשוחט כשר אז השחיטה טוב ואליהו בעיר, אבל כשמאכיל ח״ו נבילות וטריפות גורם שיהיה מלאך המות בעיר, ועוד שמחליף נשמת האדם ממאמין בד׳ ותורתו לאפיקורסת כמבואר בדגמ״א פרשת עקב בשם הרמב״ם, ועוד כי מחליף טי״ת תחת דלי״ת פי׳ שגורסין ״כי השוח״ט יעור עיני חכמים״ עכ״ל.

בהקדמה לס׳ פינת יקרת דף ז׳, כי דבאם השוחט מקלקל בשחיטתו אז מחליש ומחריב ג׳ עמודי העולם תורה, עבודה, וגמ״ח,

תורה, דעושה תורת ד׳ פלסתר על ידי שמזלזל ומקיל בדיניה, וגם גורם קטיגוריא בין תלמיד חכם.

עבודה, על פי מה שאמרו חז״ל (סוף חגיגה) בזמן שבית המקדש היה קיים קרבנו של אדם מכפר, עכשיו שלחנו של אדם מכפר, ואם כן אם שלחנו מלא קיא צואה במרק פיגולים בטלה גם עבודה.

גמ״ח, כי הכנסת אורחים הוא עיקרן של מדת החסד, וכדחז״ל בתענית אצל אבא חלקיהו דמקרבא הנייתא, ואם מכבד אורחו בנבילות וטריפות תקנתו קלקלתו. ועוד כי על הרוב נעשין מחלוקת ושנאת חנם ולשה״ר ועוד, שהוא היפוכו של חסד.

בספר שו״ת מראה יחזקאל האחרון (להגאון הצדיק מהרי״ח אבדק״ק גלינא זצ״ל) סימן מ״ג כתב וז״ל: כי בעינינו ראינו את כל הגזירות קשות ורעות המתרגשות לבא בעולם הוא בעו״ה רק למען העון הזאת, עכ״ל.

ואם תרצה אחי לדעת עד היכן גדלה כח הכשלון בענין השחיטה אצטט לך מה שכתב בעל אור החיים זצ״ל אשר גאונותו צדקתו ופרישותו מי ימלל וכפי עדותו של בעש״ט הקדוש היה חלק רוח האצילות של דהמע״ה, דברים שאין לנו השגה בהם, וכתב בספרו פרי תואר בסי׳ ח״י (או׳ ל״א) וז״ל: ולדידי חזי לי דכל בן אדם המזלזל קצת במצוה אחת ממצות התורה קים לי בגוי׳ דלא רמי נפשי׳ למעבד בדיקה הצריכה לסכין כאשר צונו ד׳, בין והתבונן חומר הענין שהמזלזל במצוה אחת בלבד כבר אי אפשר לו לבדוק הסכין כדבעי.

ודבר חידוש נמצא במ"מ ה׳ שחיטה פ״א (ה׳ כ״ו) בשם הראב״ד דמה״ט הצריכו חז״ל ראיית הסכין לחכם לפני שחיטה מה שלא מצינו במצות אחרות בציצית ותפילין, ותמצית דבריו דבדיקת הסכין צריכה פניית המחשבה היטב בעת הבדיקה להרגיש בפגימה ואין כמוהו (של החכם) מי שיוכל להזהר בדבר, ע״כ.

ועי׳ בפנים מדור ״זהירות לשוחטים״ או׳ ק״ה דברים נפלאים מהספרים להרבות אומץ להחמיר בזמן הזה בגדרים וסייגים ככל האפשר ועוד יותר, עיי״ש.

.הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

 

 

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 901 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כו ניסן תשפ"ג

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

כרך א' חלק א'

 

• הספר הזה מכיל קובץ גדול מספרי ראשונים עד אחרון שבאחרונים תמצית דבריהם בכל הנוגע למעשה בסדר שחיטה – שוחטים ואכילת בשר למהדרין.
• בו ימצאו רבנים שוחטים ונותני קבלה לשוחטים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון להיות נכון לבם בטוח שלא תצא תקלה מתחת ידם ח״ו.
• בו ימצאו מפקחים ומשגיחים על השחיטה ובדיקת הריאה הדרכה לפקח ולהשגיח שמעשה הכל באופן היותר נעלה על פי ההלכה ועל נתיבת המסורה.
• בו ימצאו כל בני אדם מקטן ועד גדול הדרכה נפלאה האיך להנהיג את ביתם ושלחנם הטהור באופן שיהיה להם מזבח כפרה.

באכילת בשר גלאט כשר – באמת

אשר רבתה הזנחתה בעונותינו הרבים והוא הנוטל חלק בראש בכל שארי מאכלים ומעדנים המוכנסין לבתי ישראל.

הלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם

ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי׳ בעליה כשני עולמות. ״והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם״ וכן יאבדו כל אויבך ד׳. ועלינו יערה רוח ממרום (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו״ת טוטו״ד ח״א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש״ק זצ״ל אודות השוחט רע מעללים מק״ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

 

ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

חלק א׳ – המשך פרק א׳

זהירות כלליים הנצרך להשוחטים ולהאוכלים משחיטתם
טעות גדולה לרבנים הסוברים שבשביל שיורד לעומקו של הלכה יודע ומבין בבדיקת הסכין

יד) מוטל עלי לצאת ידי שמים והבריות וכבר עלה על רעיוני זה כמה פעמים שראוי לכתוב לרבנים שהמה יראי השם, ומינה שמקבלים האמת ממי שאמרו יהיה מי שיהיה שלא יסמכו על הרגשתם לנסות את השוחטים, ולא ידעתי מאין נתפשט ובא המכשול וטעות הזה, וכי בשביל שהוא בקי בהויות דאביי ורבא ויורד לעומקו של הלכה יודע ומבין גם כן בבדיקת הסכין, אתמהה, וכי מה ענין זה לזה הלא זה מתת אלקים הוא. יש שיש לו חוש מישוש גדול והרגשה חזקה, הגם שאין לו יד ושם בתוכה וכן להיפוך, ואם בזמן הגמרא היה צריך השוחט להראות סכינו לחכם אז היה תלמיד חכם ג״כ שוחט ואומן כמאחז״ל ת״ח צריך שילמוד כתב שחיטה ומילה, ופירש״י שיאמן ידו לכך, (שו״ת בית הלל סי׳ מ״ז, וע״ע בסמוך או׳ כ״ו).

בעוה״ר מאחר שנעשה מורה מורינו בושה לו שאין לו הרגשה וסומן על הכתכ לא יאונה לצדיק

טו) ואם ת״ח בדורות הראשונים שהיה בלי ספק ירא ד׳ רצה להיות שוחט ודאי היה מכתת רגליו זמן זמנים לילך מעיר לעיר מאומן לאומן ללמוד על צד היותר טוב חכמת השחזה והרגשה ממורא שלא יפגם נפשו. מה שאין כן עתה אמש היה בחור, מה דרכן של בחורים תפארת בחורים כחן לעייל פילא בקופא דמחטא ולפלפל, ולמחר נשא ונעשה רב, ומיד ישמיע כל תהלתו, וכל רז לא אניס ליה דמאחר שנקרא מורה מורינו בושה הוא לו שאין לו הרגשה ולקרות לאחר שיסייענו לנסות השוחט וסומך על המקרא ״לא יאונה לצדיק כל און״ (שם).

עיני ראו ולא זר כמה וכמה רבנים הגורמים להאכיל טריפות הגם שהמה יראי ד׳ בענינים אחרים

טז) בעונותינו הרבים עיני ראו ולא זר כמה וכמה רבנים הגורמים להאכיל טריפות הגם שהמה יראי השם בענינים אחרים, אוי לאותה בושה עד כמה האמת נעדרת, וכמה וכמה מקלקלת השורה מדת גאוה הסרוחה המושרשת בלבם (שם).

עצה לרב להבחין אם יש לו חוש הרגשה לבדיקת הסכין, דגלימא של משי ומקל של כסף אין מעידין

יז כל רב ומורה שיראת ד׳ על פניו באמת צריך תחלה לנסות עצמו דהיינו שיקרא כל השוחטין ובעלי בתים שיש להם הרגשה ויראה להם פעם ושתים ושלש ואז יוכל לסמוך על בדיקתו להקל, ואטו אם אני הייתי רוצה לא היה לי הרגשה הלא יש לי ג״כ מצנפת ומקל של כסף, וגלימא של משי, כמו רב אחר אלא לבי אומר לי וגס רוח מה לך ולצרה הזאת אם מה שלמדת מה חכמתך ומה גבורתך, מכש״כ מה שלא למדת (שו״ת בית הלל סי׳ מ״ז).

להזהר מבשר שאינו כהוגן בבית אחרים

יח) קל שמזלזל במצות ומלעיג בדברי חכמים אין לאכול משחיטתו, ואם הזמינו אותו לאכול אצל אדם אחד ויודע שאותו האדם קונה בשר משוחט שאינו הגון, כזה, צריך להתרחק מלאכול בשר שם (נדחי ישראל להח״ח ז״ל).

 דרך יראי השם שפחד הדר גאון עוז השי״ת לנגד עיניהם תמיד

יט) הנה הצדיק התמים פוסל כמה מיני מאכלים עד אין מספר עד שיברור אחד ממאה כמו בענין בדיקת השוחט ובודק אשר צריך השוחט ובודק שלו להיות מוחזק אצלו לאיש כשר ירא את ד׳ מרבים ובקי באומנתו וכאשר הולך לשחוט חיל ורעדה יאחזנו ואימת מות יפול עליו פן לא בדק סכינו בכל כחו ובישוב דעתו כראוי, ונמצא ח״ו יאכיל לבר ישראל דבר שאינו ראוי לאכול חלילה.

ואח״כ בעת השחיטה ובדיקה עושה הכל ביראת ד׳ אשר עליו במתינות ובישוב הדעת לפני ד׳, ועד אשר לא מוחזק אצלו השוחט ובודק לכל אלה לא יאכל משחיטתו כי אם עד אשר יבדוק הסכין בעצמו.

ואחר כך אם יפול שאלה בבהמה או בבשרה בעת מליחה ובישול אף אם רוב דיעות הפוסקים מתירין אותה, ואסורה לדעת היחיד פיגול היא בפיו לא ירצה לאכלו, עכ״ל (באר מים חיים, בראשית).

דרך המון עם להקל יותר מדי בנאמנות שוא להשוחט ובודק

כ) והמון עם מבני ישראל ומכל שכן הרשעים המה בכל דהו ניחא להו, לא יקפיד ולא ישאל כלל על השוחט ובודק אם ירא את ד׳ אם לא, ומקיל בלבו לומר הלא בר ישראל הוא, אם אינו יכול לא היה מתיר עצמו לכך, אף שבאמת אינו מאמין כל כך לאחד מפשוטי בני ישראל לומר מן הסתם, נאמן וכשר הוא, ואם אחד היה רוצה ללות מאתו ממון או איזה דבר לא היה נותנו לו בשום אופן עד אשר ישאל היטב ויחקור ויבדוק אם הוא איש נאמן וישר ולא ירצה להטמין משל אחרים ובעסקי שמים תיכף מאמינו (באר מים חיים, בראשית).

 דרך המון העם שלא להחמיר בספיקות, ולסמוך על דעת יחידי להקל

כא) דרך המון העם וכל שכן הרשעים שלא להחמיר בספיקות לחוש אולי ימלא פיו במה שאסרה התורה, וסומך עצמו על דעת יחידי לומר הרי זה מתיר, והוא יתן חשבון למעלה בעדי, ובדברים הצריכים בדיקה מתולעים מדינא דשו״ע אם תאמר איזה אשה כשרה הוא שבדקה זאת תיכף יאמין לה אף שבאמת בלבו אינו מאמין לה כלל ובדברים שבינו למקום תיכף מאמין ומחבר כל הספיקות לאחד להיות עדיף ליה כחא דהתירא, והכל כי תאוה נפשו לאכול בשר (באמ״ח, בראשית).

 שוחט שמעשיו אינן מתוקנים כל כך, תזהר ותזהרי אחרים מלאכול משחיטתו

כב) שוחט שמעשיו אינן מתוקנין כל כך הוה זהיר מאד מלאכול משחיטתו ואף גם זאת להזהיר אחרים על זה, ובתחבולות תעשה להעבירו מלשחוט עוד (יסוש״ה שער ז׳ פ״ד).

חוב על הגאונים והמנהיגים לעמוד על המשמר שלא ישתו השוחטים משקה המשכר זולת שבת ויו״ט

כג) מאד ראוי וישר למלכי רבנין גאוני מדינה מוסדי הארץ הרודים בעם להקהל ולעמוד על הפירצה וישחטו להם שטוח מצודות חרמים גדולים על כל זובחי הזבח אשר בכל גבולם סביב שבכל ימות החול לא ישתו שום משקה המשכר מלבד שבתות ד׳ וימים טובים, כי בעוה״ר גדלה מכשלה הזאת תחת ידם במשקה המשכר יאמר לשותיו כח ברגשותיו, ולבו לא יכין בפגימת הסכין (יסוש״ה שער ז׳ פ״ד).

החובה על הגאונים להעמיד חומה בשמתא וארור לבל ישחוט בלתי היודע ללמוד גמרא ופוסקים

כד) ביחוד החובה להטיל גודא רבא בשמתא ואור לבל ירים איש את ידו ליקח המאכלת לשחוט כי אם מי שיודע ללמוד גמרא ופוסקים, והן רבים עתה שוחטים אף אם אינו מכיר צורתא דשמעתתא ואינו יודע מאי קאמרי רבנן, ואינו ירא שמים כלל כי לא ע״ה חסיד, אוי לעינים שכך רואות, ובודאי דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה, וזכות הרבים תלוי בהם (יסוש״ה שער ז׳ פ״ד).

מאד יזהר בשחיטה בי בשר נבילה מטמא גופא ונפשא

כה) מאד יש ליזהר באיסורי אכילות ולהשגיח בשחיטה שלא יהיה ח״ו בשר נבילה כי בזה נטמא גופו ונפשו יפול לתוך הטומאה (יערות דבש סוף ח״ב).

תתרחק מאומנות השחיטה

בני משוך ידך משחיטה כי ספיקותיה גדולות וסתום פיך ולשונך שלא להורות בהוראות טריפות להקל, ולא בשום הוראות איסורים גיטין, וקידושין, מיאונין, כי טומאה כשעורה מטמא גוף גדול (ספר הקנה דף קמ״ה).

החכם המפקח צרין לעקוב אחר השוחט בחכמה עמוקה ובינה יתירתא, דבלא״ה מאכיל נו״ט

כו) שוחט המכשיר יותר מהרגיל, צריך בדיקה חכם עיניו בראשו אם רואה שהכשירות אצל השוחט ובודק האחד מרובות הרבה יותר מאשר בשאר השוחטים המומחים שבאותה העיר יבדוק אחר מעשיו, עי׳ בדכ״ת סי׳ ל״ט סק״ז בעובדא דק״ק בארדיטשוב שאסר המהרש״ק את השוחט ובודק דשם שנתכשרו אצלו יותר מהרגיל, וגם אני ראיתי בעיר אחת שנתכשרו אצל השוחט ובודק האחד כמעט כל מה ששחט, ומאותן הבהמות ששחטו שאר השובי״ם נטרפו אצלם למחצה ויותר, והרבנים לא ידעו לבדוק אחריו ואחרי מעשיו, ותלו הדבר באומנותו שהתפאר שמצטיין יותר משאר השוחטים, והקצבים החזיקו בו והפליגו בשבחו, וחביריו השוחטים העלימו עין ממנו מפני המחלוקת עד שהקב״ה אנה לידו ונתפס ברשעו והוסר ממשמרתו (שמושה של תורה דף ק״ח לבעהמ״ח מצודות דוד על קיצור שו"ע).

האומרים מה הנאה לשוחט ובודק להכשיר הטריפה כיון שהבהמות של עכו״ם ואין ישראל נפסד, טועים נוראות

כז) טעות הוא בפי האומרים מה לו להשו׳׳ב להכשיר ולהכשיל את הרבים בפרט בבהמות של עכו״ם שאינו מגיע היזק לטבח ישראל לא כן הוא, יש ויש הרבה טעמים שלא ניתנו להכתב, והיצר הרע פותח לו פתחא זוטא דהתירא ומגבב לו קולות רבות, וכיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר (שם).

כח) שוחטים שמעלימין עין משוחט שמעשיו משליכין חשד אין שתיקתם נידון כהודאה על פעולותיו שמרוצין הם (עי׳ לעיל או׳ כ״ו).

ההכרח להיות אימת הרב על השוחט ובודק, אבל באם השוחט ובודק אינו ירא שמים מרבים לא יועיל

כט) מבואר ביור״ד (סי׳ ל״ט סעי׳ י״א, י״ג), שהבודק צריך להיות ירא שמים מרבים, אומרים בשם החת״ס זצ׳׳ל על מה שאמרו חז״ל שבת (ע״ז(: חמשה אימות בן שאימות חלש על גבור, והוסיף הוא זצ״ל אימת הרב על השוחט ובודק, מיהו בדברים שבסתר כמו בדיקת פנים שהבודק מכניס ידו למקום שעין הרב אינה שולטת בו ואם הבודק אינו ירא שמים בסתר כבגלוי יכול לנתק סירכות ולהכשיל ולא תועיל אימת הרב אפילו כשעומד על גביו (שמושה של תורה דף ק״ח מבעה״מ מצודות דוד על קש״ה).

איכות ירא שמים מרבים, הנצרך לשוחט ובודק

ל) הבודק צריך להיות ירא שמים מרבים כמבואר ביור״ד (סי׳ ל״ט סעי׳ י״א י״ג), וביאור תיבות ״מרבים״ עי׳ ברש״י (נחמי׳ ז׳ פסוק ב׳) שפירוש מימים רבים – אבל בביאור אבן יחייא שבמקראות גדולות פי׳ דר״ל יותר מכל שאר הרבים והגדולים שבישראל, עיי״ש ובדע״ת (סי׳ ל״ט ס״ק ס'), כתב ששמע בשם הגאבדק׳׳ק לבוב בשם הגה״ק מבטשאטש ז״ל דהכוונה שיהיה מפורסם ברבים שיחזיקו אותו לירא ד׳, ועל פי זה אמר דגם אם הרבים טועים בדמיונם באיזה דבר וסוברים שנוהג כן אינו ירא שמים אף שהאמת אינו כן אסור לו להיות שוחט ובודק אצלם ולנהוג קולות הללו ודומיהן, עכ״ל.

ערמת היצר הרע ללכוד ברשתו בסיטונות

לא) דהנה היצר הרע בעונותינו הרבים בחר לו דרך יותר מרווח לעבודתו ואינו הולך לכל אחד ואחד בפרט להסיתו על כל עבירה מיוחדת, כי אם הולך לבית המטבחיים אשר משם יאכלו בני ישראל בשר ומסית את השוחט או את הקצב להאכיל ח״ו נבילות וטריפות וממילא יש לו בידו כל העיר כי הנבילות וטריפות מטמטם את לבם וממילא בנקל לו ללכוד את כל העיר ברשתו (כנסת יחזקאל פרשת משפטים על הכתוב ואנשי קודש, וע״ע או׳ ח׳, ל״ד, ל״ו).

שוחט בלי יראה הנצרכת, יורד ומוריד אחרים עמו

לב) כתוב בתבואת שור שהשוחט צריך להיות ירא שמים מרבים ותהיה היראה ניכרת על פניו דבלאו הכי הוא בעצמו יורד מטה מטה ומחטיא האחרים האוכלים משחיטתו שנתמלאים על ידו בטומאה וזוהמא עד שנתהפכים לאפיקורסים רח״ל (טיול בפרדס להגה״צ משאמלוי ערך ״שחיטה״).

ת״ח יראי השם שהיו דבוקין לצדיקים וירדו אחורנית אחר שנתחנכו באומנות הזו

לג) עיני ראו כמה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים ולאחר שנתחנכו באומנות הזו נתהפכו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי, עכ״ל (שו״ת דברי חיים יור״ד ח״א סי׳ ז׳).

מלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג׳ רגלים, חזנים, שוחטים, סופרים

לד) המלך זקן וכסיל (הוא היצר הרע) יושב על כסא של ג׳ רגלים,

רגל אחד החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל,

רגל ב׳ שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל,

רגל ג׳ סופרים הכותבין תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום (שו״ת חת״ס או״ח סי׳ ר״ה, וע״ע אות ח׳, ל״א, ל״ו).

שוחט כשר אליהו בעיר, שוחט רע מלאך המות בעיר

לה) אם השוחט ירא שמים כדבעי אז אליהו הנביא בעיר, ואם אינו כהוגן אז מלאך המות בעיר (אמרי צדיקים, דברי גאונים עמוד ה׳, ובס׳ שמחה בבשר בפתיחה פי׳ בזה דבר נפלא מה שאחז״ל כלבים שוחקין אליהו בעיר, כלבים בוכין מלאך המות בעיר, דהיינו כשהשוחט ירא שמים אז הכשרות לאכילה והטריפות להכלבים שזה מנת חלקם כמו שנאמר ״לכלב תשליכון אותו״, ועל כן שוחקין, ואם כן הרי זה סימן שאליהו בעיר כיון שאכילת הבשר כהוגן, אבל שוחט שלא כהוגן מאכיל נבילות וטריפות לישראל ח״ו אז גוזל חלק הכלבים ועל כן בוכין, ואז מלאך המות בעיר).

עמודי העולם נתרופפו,
עד שבא הבעל שם טוב הקדוש וחיזקם

לו'

שמעתי בשם בעש״ט הקדוש, כי בא לעולם הזה לתקן תיקון עולם ואשר היה ג׳ עמודי העולם מתרופפין,

עמוד התורה, על ידי הדרשנים שהלכו מעיר לעיר לדרוש דרשות של דופי והיו קלים ופוחזים,

עמוד העבודה, על ידי החזנים הקלים,

עמוד גמילות חסדים, קלקלו שוחטים הקלים דעל ידי שנתנו בעלי בתים לעניים לאכול מבשר נבילות וטריפות משחיטת שוחטים הקלים נמצא שלא עשו גמילות חסדים רק עוד הכשילו את העניים הסובבים ממקום למקום,

עד שבא הבעש״ט זי"ע, והיה בתחלת ימיו שוחט ובודק,

ואחר כך היה [ש"ץ] שליח ציבור, ועורר לבב העם בתפלותיו, ואמר תורות על דרך האמת לתקן אלו הקלקולים (דברי תורה, להגאון הצדיק בעל מנח״א זצ׳׳ל ח״ג פ״ו).

הגזירות המתהווים מזמן לזמן נגד השחיטה, מטעם אי פיקוח על השוחטים

לז) בטוח אני דמה שגוזרין גזירות נגד השחיטה בימינו הכל מטעם שאין מפקחין על השוחטים כדבעי (טיול בפרדס, ערך שחיטה, להגאבדק״ק שאמלוי זצ״ל).

השו"ב לא יעסוק במסחר אחרת, דעל ידי זה אובד ישוב הדעת

לח) השוחט ובודק לא יתעסק בשום מסחר או מלאכה אחרת ועל כן על הרב להשתדל עבורו אצל ראשי קהלה שיתנו להשוחט ובודק פרנסתו בריווח שיהיה לו הרחבת הדעת ומנוחת הנפש כי טרדת הפרנסה בצירוף התעסקות במלאכה יטרידוהו שבל יהיה לו ישוב הדעת כראוי, הן בהלכות, הן בבדיקת סכין (שמושה של תורה לבעל מצודות דוד זצ״ל דף צ״ג).

אפילו שוחט ובודק שיש לו קבלה, וירא שמים, ומוחזק למומחה ואומן בכל, חוב גדול לחקור ולדרוש אחריו

לט) אף על גב שיש קבלה לשוחט ובודק, ואפילו הוא ירא שמים ומוחזק לשוחט ובודק מומחה ואומן בכל הפרטים, צריכין לידע כי היא חזקה העשויה להשתנות על ידי כמה סיבות, וגם לאבד חוש ההרגשה ברוב הימים. ולפעמים שומעים אנו מהמון העם שנותנים שבח להשוחט ובודק שהוא אומן נפלא לא רק במלאכת הקודש אלא אומן לעשות כל מלאכת חרש וחושב ומוכשר לתקן בעצמו כל דבר ואין צריך אומן לביתו אפילו למלאכות הכבידות, ותיקונו זה הוא קלקולו שידיו נעשות כבידות וכח הרגשתו נחלש (שמושה של תורה עמ׳ צ״ב להרה״ג בעהמ״ח מצודות דוד).

קשה לסמוך אפילו על מדקדק היותר גדול וירא שמים, דידע בנפשיה אם הרגשתו נחלש, וחיוב לעקוב אחריו

מ) קשה לסמוך על ״לידע איניש בנפשיה״ אף על המדקדק היותר גדול וירא שמים, כי כח ההרגשה אפילו בשעה שהולך וחסר אינו שוה בכל פעם כמו שאר כחות שבאדם, פעם עולה ופעם יורד, וכיון שעלה, הוא חושב ככחי אז כחי עתה, ועדיין אני ראוי למלאכת הקודש על צד היותר טוב, וגם הלא השטן עומד על ימינו לשטנו, ואינו מניחו לעזוב את משמרתו.

ועל כן על הרב לידע, כי אחריותו של השוחט ובודק אקרקפתיה דרב מונח, שעליו לחקור ולדרוש אחריו אם הכל על מכונו, ואם הרב אינו משגיח על השוחט ובודק כראוי וסומך עצמו על חזקתו זו העלולה להשתנות הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו כנ״ל בשערי תשובה לרבינו יונה ז״ל (שם).

עצות לבדיקת הסכין לרב והשוחט ובודק

מא) יזהר שלא יהיה הצפורן רך בשעת בדיקת הסכין כגון לאחר בדיקת פנים שמחמימות ורטיפות בגוף הבהמה נעשה צפרנו רך, וכן על ידי רחיצת הידים ברותחין, ועל כן טוב שיתן ידו במים צוננים שעל ידי זה זה יתקשה הצפורן, אבל לא יבדוק את הסכין בעוד ידו מצוננת, או במקום שהרוח מנשב והקור גדול, וינגב הסכין יפה יפה, וגם הצפורן יהיה נגוב, ובין שחיטה לשחיטה שאי אפשר לנגב הסכין ילחלח גם הצפורן בשעת בדיקה, ועל כל פנים אם אפשר לו ינגב את הסכין גם בין השחיטות ויבדקהו בצפורן נגוב כדינא, שזהו בדוק ומנוסה דאין מרגישין כשסכין וצפורן לחים כמו בנגובים (שמושה של תורה להגאון בעל מצודות דוד זצ״ל דף צ״ה ועי׳ בסמוך או׳ מ״ב, מ״ג).

מב) בפרי תואר (סימן ח״י ס״ק י״ד) דבמרגיש יותר בצפורן בלי לחלוחית יבדקנו בלא לחלוחית דוקא. ובספר זבח שמואל וצע״ק שם, בשם הרבה שוחטים מובהקים שאין מלחלחין ביד כלל כיון שעל ידי זה נתמעט כח ההרגשה.

ובבית אברהם (בש״ס ס״ק י״ז) כתב ואנחנו שוחטים נוהגין לבדוק מתחלה בצפורן נגוב ואחר כך בצפורן מטופח, ודוקא לכתחילה הוא דיש ליזהר, בזה אבל בדיעבד אפילו לא בדק בצפורן מטופח כלל אין לאסור, כיון שאינו מוזכר לא בש״ס ולא בראשונים, עד כאן.

ובשו״ת תפארת ישראל (יור״ד סי׳ ג׳) דרב ההולך לבית המטבחים לפקח מזמן לזמן יחוש לעשות שני אופני הבדיקות דהיינו בין בנגוב, בין בטפוח).

הספרים של שחיטת ואכילת בשר, ועוד, נשלחו לבתי דינים, בתי כנסת, ובתי ספר של בתי יעקב, לרבנים ושוחטים כמעט בכל העולם, ונביא כמה מכתבים שקיבלנו על הספרים [המספור מסודר על פי רשימת הספרים ששלחתי – מספר עדותן של רבנים – משנת תשכ"ז – תשע"ז]

מנחם מנדל שניאורסאהן

ליובאוויטש

ב"ה, י"ז אד"ר תשד"מ

ברוקלין

הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

כ' מו"ה שלום יודא שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת החו' (מדריך לכשרות ולחיזוק הדת והיהדות), ות"ח.

ודבר בעתו

בחדש אדר ראשון – חדש העיבור המשלים שנה זו,

ובסמיכות לפורים קטן, ומפורסם מאמר דא"ח דפ"ק שנת פרזת, והמעשה הוא העיקר.

הפ"נ שבמכ' יקראו בעת רצון על הציון הק'.

בכבוד ובברכה להצלחה ולב'

מנחם מנדל שניאורסאהן

ליובאוויטש

 

ב"ה, אור ליום עש"ק וילך, ה' דעשי"ת פעיה"ק ירושלים.

גמר חתימה טובה אל כבוד הרה"ג המופלג וו"ח וכו' כש"ת מו"ה שלו' יודא גראס שליט"א.

קבלתי ספרו אכילת מצות בישראל ב"ח ותש"ח למעכת"ה על זה כמובן כעת בעשי"ת הזמן מוגבל מאד וא"א כעת לעיין בספרים המיוחדים לחג הפסח רק מפני כבודו מהרתי להשיב תיכף.

יזכה להרביץ תורה בישראל ונזכה בקרוב לישועת ישראל בביאת גואל צדק בב"א.

הדושת"ה

אברהם יצחק קאהן

.נ.ב. האי ניהו הרב הגאון הצדיק המפורסם מנהיג חבריא קדישא תולדות אהרן בארעא קדישא, לתורה, טהרה וקדושה.

 

בעזהי"ת יום י"א אב תשל"ד.

לכבוד מערכת וועד הכשרות הרבנים הגאונים שליט"א

יהי נועם ה' עליהם! אחדשה"ט בכבוד רב,

מאשר אני בזה קבלת מדריך הכשרות, והסליחה אתכם שלא אישרתי עד היום שהייתי באירופא, וכעת חזרתי ונהניתי לקרוא החוברת, וב"ה לא אלמן ישראל, ואתם משתדלים להרים קרן הכשרות,יסוד היסודות בקדושת עם ישראל. אשריכם ואשרי חלקכם, ומגלגלין זכות ע"י זכאי. ויהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם. ורצוני להעיר לכם על כל סוגי טבלאות לרפואה, לכאב ראש ולמחלות. שלאחרי בירורים נתברר לי שכולם בתערובות איסור.ולדבריהם כאן פועלים כפי תקן האמריקאי. וא"כ באמריקא המצב בדיוק כמו כאן…

הטבלאות מורכבים:

לקטון – מחלב עכו"ם – ארבעים אחוז (החשש לחלב עכו"ם – ואחרי בשר)

עמילן – תפוחי אדמה או דגן – ארבעים אחוז (החשש בפסח לחמץ בפסח)

ג'לטין – מעור עצמות בע"ח – ארבעה אחוז (החשש לדברים טמאים ונבלות)

מגניזיום סטיארט – החשש משומן בע"ח או צמחי עד שני אחוז…

ולדינא נראה שאם אין בטבלא טעם כלל, מאחר שהאיסור נפגם בתערובות. אין לחוש לאסור דהוה נותן טעם לפגם. אבל בהוסיפו תבלין למתק, אף שדעת החו"ד (ק"ג) שאם אינו ראוי לגר ומיתקו לא נאסר "בחלקת יואב" (יו"ד י"א) אוסר כה"ג, וכן דעת עוד כמה אחרונים (ולקטין ועמילן לא נפסלו לאכילת כלב) ולכן אם הטבלא בטעם מר אין איסור כלל כשאוכלו לכאב ראש ולרפואה וכדומה, אבל במיתקו הטבלא אף דהוה שלא כדרך אכילתו, אין להתיר אלא בפקוח רופא ולחולה אף שאין בו סכנה, וראוי לפרסם דבר זה. וכדאי לעמוד עוד בבירור הדברים, ואם תתקשרו עם כימיים דתיים שאינם משוחדים תמצאו כנ"ל. וגם יש תקנה בכל אלו בתחליפים כשרים. וכבר התחילו גם כאן להשתדל בזה שיעשו גם בהכשר ובלי חשש. ולהעושים ומעשים בכשרות שכרם רב מאוד. שפגם מאכלות אסורות בנפש נורא מאוד. ומצוי תחת ידי רשימת מצרכים שראוי לבדוק שבחששות לכשרות.

והנני מקוה שבית ישראל יכירו נחיצות מפעלכם, וה' יהיה בעזרתכם להרים קרן הכשרות ונקדם עצמינו שזה"פ ראויים לקבל בקרוב פני משיח צדקינו. ומרוב טירדות אני מקצר. וכאן החששות רבו מאוד בערלה כלאי הכרם וטבל ושביעית, וה' יציל אותנו ממכשול.

ידידכם המצפה בכליון לרחמי שמים וישועת ה' כהרף עין

משה שטרנבוך

(נין ונכד לרבנו הגר"א זצ"ל)

נשיא הכולל והישיבה ראש העין

בין כסא לעשור יזרח אור כוח"ט למעכ"ת ידידינו ומכובדינו הנעלה, ערוגת הבשם, מרביץ תורה והוראה בישראל, רב הפעלים והמעש, הרב הגאון המפו' צמ"ס מוה"ר שלו' יודא גראס שליט"א אבדק"ק מגן שאול ובעמח"ס נפש ישעי' ושס"ח.

אחדשכ"ה באה"ר,

הנני במזמור לתודה על דשדר לן ספר"א נפש ישעי' על הל' מאכלות אסורות, ונהניתי מאוד מנועם הדברים הנאמרים בטוב טעם ודעת, ואף שלא נתנוני עתותי לעיין הרבה ולהעיר בדבריו, אבל מ"מ אגיד לכת"ר שליט"א, איישר כוחו וחילו לאורייתא, ויזכה להמשיך בעבוה"ק בהפצת ספריו היקרים ולחלקם בישראל להאיר עיני הלומדים ות"ח העמלים בתוה"ק ובירורי ההלכות.

ונזכה לגמח"ט, שנת ישועה כללית, ישראל נושע בה' תשועת עולמים בבנין בית מקדשינו ותפארתינו בביאת גוא"צ מתוך רחמים וחסדים אכי"ר.

והנני בזה ידידו דוש"ת בלונ"ח

משה האלברשטאם

דומ"צ פעיה"ק ת"ו

נ.ב. הספר "אפיית המצות" לא קבלתי עד כה, ואשמח לקבלו, ומעתה כבר גם על התודה והברכה, ויישר כוחו וחילו לאורייתא.

הנ"ל

לנכון קבלתי הספר "אפיית מצה כהלכתה"

תודה רבה

הרב משה האלברשטאם

מו"צ בעדה החרדית, ראש ישיבת טשאקווע, ירושלים

עדיין לא קבלתי הספר אנציקלופדיה לעניני כשרות.

 

לכ' ועד הכשרות וכו'

נא לפרסם מודעה הזאת כי נחוץ מאוד לידיעת רבים.

א) משקאות "שוופס" שאין על התווית חותמת עגולה בדבר כשרות אינם בהשגחתי.

ב) בחבילות סוכר ארוזות המציות בחנויות נתגלה תערובת של סולת בכמות מסויימת ואין להשתמש בהם להכנת יין לפסח.

יעקב לנדא

רב ואב"ד דבני-ברק

הנני בזה ברגשי תודה והוקרה על ספריו החשובים "שחיטה ואכילת בשר כהלכתה" ו-"אפית המצות השלם" עבור לומדי ישיבתנו הק'. ובאו הספרים למקומם (שאר הספרים עדיין לא קבלנו) ורבים נהנו ויהנו מאורה.

הערכת כל מעיין בספרו שיש לו תועלת מהפרטים הרבים שנאספו ובאו בסדר מצוין, ונאספו הרבה הלכות הנוגע למעשה, וגם לבני תורה היגיעים ושקועים בהלכה-יש לספריו של מעכ"ת תועלת רבה הן על הפרטים הרבים, והן הליקוט מה שאין יד כל אדם משגת.

תשואות חן למעכ"ת, ואני תפלה לה' שיזכה אותו למלאות רצונו, שתהי' כל מחשבותיו נטרדת בזה (כפי לשונות בפתח השער) ויפיץ מעיינותיו חוצה לזכות ולזכות את הרבים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויזכו עי"ז לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתנו הק'.

בברכה והוקרה בשם חכמי ורבני הישיבה,

הרב רפאל דוד אויערבאך

ישיבת הרבנים והמקובלים, שער השמים, ירושלים

תודה עבור ספריו המחוכמים המחכימים והיפים אנציקלופדיה לכשרות וכעת הספר החדש נפש ישעיה על מאכלות אסורות השי"ת יתן ויפוצו מעיונתיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה.

תשואות חן חן לו וכט"ס. בתודה והוקרה

יצחק זילברשטיין

רב שכונת רמת אלחנן, בני ברק

 

ב"ה, ב' מרחשוון תשל"ט.

שוכט"ס לכב' ידידינו הרה"ג זוכה ומזכה ורבים השיב מעוון ע"י חיבוריו הנחמדים והיקרים וכו' כש"ת מוה"ר ר' שלום יודא גראס שליט"א.

אחדשה"ט היום קבלתי חבילת ספריו ופתחתיו והאירו לפני עיני שבעת ספרים קדושים שמלאים זיו וזוהר להאיר ע"פ תבל בכל ענינים הצריכים בדק, תיקון וזהירות. יעזור השי"ת שיתקדש ש"ש ע"י ויזכה עוד להוציא יקר מזולל להאיר עיני עוורים ולפקוח עיני הרוצים לידע ולהבין פרצות הדור. פתחתי ספרו הח' מנוחת שלום ח"ז ופתחתי בפתח השער וראיתי שבטעות העתיק בקטע הראשון מס"ח ת"ק – וצ"ל תק"ל, ושם בע"ב מביא בשם הזוה"ק באדרא שבזמן שביהמ"ק קיים וכו' ומסיים וכבר ומובא בשם הזוה"ק בס' ברית עולם וכו' וזה טעות כי בס' ברית עולם ס' תק"ל מביא ממרא זאת מהקדמת ס' החשוב לב אריה בשם רז"ל עיי"ש, ומצוה לתקן במהדורא הבאה, כרגע אין הזמן לעיין בכל הספרים היקרים, וכש"כ איני בר הכי להעיר עליהם. רק זאת אכתוב שהאירו הספרים ביתי ושמחתי עליהם מאד, והיה מן הראוי לשלם מחירו משלם, רק כפי שמכיר כב' אותנו קשה לשלוח מכאן…

הנה קבלתי ספריו: א) נפש ישעי', ב) מנחת יהודה, ג) מנחת שלום, ד) אפיית מצות השלם, ה) אכילת מצות בישראל, ו) זבחו זבחי צדק, ז) אהלי ישראל – דבר משה. וכפי שראיתי בשער הספרים שחיבר עוד ס' חנוך ישראל סבא, ומדריך לצניעות, גדולי ישראל, מזוזת שלום, קדושת בנות ישראל וכו', אשר כל אלה לא ראיתי עד הנה, והיה לי למשיב נפש לרכושם ואם אפשר לשלחם, אשלח מספרי ימי בחרות וס' קדושה וצניעות שחיברנו בסד"ש.

כ"ד ידידו דושה"ט באה"ר ובנפ"ח.

דניאל פריש

 

בס"ד יום ה' לסדר ואספת את תבואתה, דרך הישר לפ"ק.

בימי השובבי"ם, יתברך כטל, וכרביבים, ה"ה כבוד הרב הגדול בתורה ויר"ש, צנא מלא ספרא, אשכול הכופר חכם וסופר וכו' כש"ת מו"ה שלו' יודא גראס נ"י, רב דקהל מגן שאול, אבדק"ק האלמין.

אחדשה"ט, זה כבר קבלתי ממנו כל הספרים שהוציא לאור עולם, ובאמת נהנתי מאוד בעברי קצת בין העלים, ושם ראיתי את גדול וכובד העבודה אשר השקיע בחיבוריו הנעימים, ובכל יום חשבתי לבוא עם איזה הערות אבל מחמת אפיסת הפנאי מוכרח אני לבוא בידים ריקניות. יה"ר שדבריו יעשו רושם בעולם, וכל המזכה את הרבים וכו' ויצליח בכ"ע כאוונה"ט.

אמנם אכתוב לו מה שפירשתי זה כבר בפ' נח הקרא כי מלאה הארץ חמס מפניהם וברשיז"ל מגמ' סנהדרין (ק"ח, לא נחתם גז"ד אלא על הגזל, וקשה הלא בקרא משמע דהשחית כל בשר את דרכו וחטאו בע"ז ג"ע וכו' וגזל הוה רק חטא קלה נגד החטאים ההם דזה רק לאו ובפרט דיש ג"כ גבי' עשה והוה רק לאהנל"ע. אבל ניחא לפימ"ש בס' בנין דוד בשם הה"ק מקאסוב זצ"ל דיש חסידים וכו' דבניהם סרו מדרך השי"ת דיש מצות שבין אדם לחבירו היינו שנושא ונותן שלא באמונה בגזל וכדומה ונתפטמו הבנים בגזל המוליד טבע רע לכן התולדות פורקים עול מ"ש עיי"ש, א"כ בלי חטא גזל הי' מקום להציל את דור המבול כי אולי יעשו תשובה אבל כיון שחטאו בגזל א"כ לא יהי' להם דורות קדושים כי יהי' להם טבע רע אפי' האבות יעשו תשובה אבל בניהם נתפטמו מגזל וממון שאינו כשר א"כ אינו כדאי להצילם ודו"ק לכן שפיר הביא רשיז"ל דנחתם גזר דינם עיקר החותם לרעה בא דוקא מפני הגזל ודו"ק.

ובאחת אעוררו עוד כי לפי ראות עיני שכח בספרו לעורר על בדיקת השמושין הנקרא מוין דשכיח מאוד בהם נמלים קטנים ומאוד צריכין ליזהר בהם ודו"ק.

הדושה"ט מאהבה ומברכו בהצלחה ברו"ג. ואצרף כאן המחאה קטנה בעד הוצאות ספרו.

הק' שלו' קרויז

אבדק"ק אודווארי, מח"ס שו"ת דברי שלום ד' חלקים

 

בעזהשי"ת. כבוד ידידי רב חביבי הרה"ג יקר הערך מוהר"ר שלום יהודא גראסס שליט"א בעמח"ס יקרים.

נא לקבל תודת לבבי על המנחה הטהורה שכבדני בספרו היקר רב הערך עיינתי בו ומצאתיו שאלות העומדים ברום עולם היהדות מה יתן ומה יוסף לנקוט נפשאי בשיפול גלימייהו אוכל רק להוסיף את ברכתי ברכת הדיוט יזכהו ד' לחזקו ולאמצו לאורך ימים ושנים טובים ונעימים מתוך רוב מנוחת הנפש ובריות גופא להפיץ עוד הרבה דעת ותבונה להגדיל תורה ולהאדירה.

דושת"ה באהבה מוקירו ומכבדו.

יחזקאל הלוי גרובנער

רב דפה, דטרויט

ב"ה. החיים והשלו' וכט"ס לכ' מע"כ ידידי הרב הגאון הגודר גדר ועומד בפרץ, לוחם מלחמת ה' במסירות נפלאה וכו' כש"ת מוהר"ר שלו' יודא גראס שליט"א אבדק"ק האלמין יצ"ו.

אחדשה"ט, באתי בזה לשלוח לו מנחת תודתי על ספריו הנכבדים שמע"כ שלח אלי בפרט ספריו הנפלאים על ענינים אכילת מצה בישראל ז' חלקים, והחיבור היקר אפיית המצות השלם, שבאמת דבר גדול עשה בזה לקבץ למקום אחד כל שנכתב ע"י גדולי הפוסקים מדורות הקודמים שכתבו בעניני זהירות ודיקדוקים באפיית ואכילת מצה בפסח. ובפרט הקונטרס בירור הלכה המבארת דיני יצירת התרופות הרפואיות וכשרותם לכל השנה (בכלל) ולחג הפסח (בפרט), הוא חיבור נחוץ מאוד בדורינו שהתכניקא ממציאה לנו מידי יום ביומו המצאות חדשות בהרכבות כלאים מינים ממינים שונים, אשר לפי דבריהם א"א להחליט בבירור שום תרופה שהוא נקי מחשש, בפרט בחשש חמץ שהוא במשהו.

ע"כ נחוץ מאוד לעורר שמי שנחוץ לו לקחת תרופות בפסח, היות שיש הרבה תרופות עם השגחה, ישתדל ליקח מאותן שיש השגחת רב מובהק עליהם, ובעניני שאר תרופות שאין עליהם השגחה, מי שמוכרח לקחתם יתייעץ עם מורה הוראה מובהק.

ואנו תפלה לה' הרופא כל בשר שישלח רפו"ש במהרה לכל חולי ישראל, אמן.

בכבוד רב,

שמואל טובי' שטערן

אב"ד מיאמי ביטש

בס"ד, ג' לס' הנני נותן לו את בריתי שלום, שנת תשל"ח לפ"ק.

פה אטל"ס על שפת הים.

שלמא רבא מן שמיא יסגי להרב הגאון נודע בשערים, בר אבהן עילאין קדישין, יראת ה' אוצרו, כש"ת רש"י גראס שליט"א האב"ד דהאלמין ור"מ בישיבה וכולל בית ישעי' ברוקלין יצ"ו.

בשובי הביתה – פילאדעלפיא – בעש"ק העבר [כי כן דרכי לשבות בבית מדרשי גם בימי הקיץ] מצאתי ספריו המצויינים בהלכה, אפיית המצות ואכילת המצות, אשר כת"ר כיבדני בהם, ובבואי כאן לקחתים עמי לעיין בהם. שמחתי לראות כי שניהם מלאים וגדושים בכל דקדוקי הלכות ומנהגים, מיוסדים על אדני ספרי ראשונים ואחרונים וספרי קבלה וחסידות, לקיים בשלימות מצות מצה שמורה בליל התקדש החג ובכל ימי הפסח שהיא מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהמנותא ושרשה לעילא במוחין דאבא. אשרי חלקו דמר שזכה וזיכה את הרבים.

ראיתי הלכה ונזכרתי מעשה: עבודת הקודש בכל כחו ובהתלהבות נוראה של טחינת חטים שמורים בידו הקוה"ט של אאמו"ר ציס"ע ומופה"ד מרן אורי הכהן מאסמבור, שהי' תלמיד מוסמך של הצדיקים הגדולים, הרה"ק שר שלום מבעלזא והרה"ק מסטערעטין, תלמיד השרף הנורא רבנו אורי מסטרעליסק, זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל.

אגב, אעיר נקודה אחת במה שדן בספרו אכילת המצות, פ"ג, אם יש חשיבות בקיום חצי שיעור של מצוה, וכת"ר ציין להרבה פוסקים שדנו בזה, לענ"ד היה לו למר לציין לראי' מפורשת בתורה, פרשת ואתחנן, אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן, ופרש"י (עפ"י חז"ל) אעפ"י שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה. והלא משנה מפורשת במס' מכות דף ט': עד שלא נבחרו שלוש שבארץ ישראל וכו' שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיהי' ששתן קולטות [תהיינה משמע הוי' אחת], הרי דהבדלת שלש הערים בעבר הירדן לא היתה אלא בגדר חצי שיעור של המצוה ואעפי"כ התאמץ משה רבנו לקיימה, אמנם יש לפלפל בראי' זו, מכל מקום זכר לדבר מן התורה איכא.

והנני חותם בברכת כהן שיפוצו מעיינותיו לחיזוק תורה ומצוה.

אפרים אליעזר הכהן יאלעס

באמ"ו גאון ההוראה מרן שלום – הכהן זצ"ל אבד"ק פילאדעלפיא רבתי

 

ב"ה, כ"ח כסלו ד' חנוכה תשל"ח

שלו' ורב ברכה לכת"ר שליט"א

ספרו נפש ישעי' על מאכא"ס נחוץ מאוד לכל אשר יראת ה' נוגעת בלבבו. ור"פ מנחתי הקטנה בברכה שהשי"ת יצליח דרכו בקודש ושיוסיף להרביץ טהרה בישראל…

אפרים אלעזר

באמ"ו גאון ההוראה, מרן שלום הכהן זצ"ל.

 

בס"ד, י' ניסן תשל"ד

לכבוד הרבנים הגאונים של הוועד שליט"א.

הנני מבקש לכבודכם שליט"א שיכניסו את שמי בוועד הכשרות ובוועד הפועל.

תודה רבה למפרע, בברכת חג כשר ושמח

מנחם מענדל פליישער רב דקהלת תפארת צבי איטיקא נ"י יע"א

 

הרב שלמה יודא שווייצער

רב דקהל דרכי נועם ספרינג וואלי ניו יורק

בעמ"ח קו' דרכי נועם על הלכות דרכים, ושו"ת לשלמה משפטיך על עניני חו"מ, וש"ס.

 

בס"ד, נא לשלוח לי מדריך הכשרות, והנני שולח 4$ על שנה אחת כמבוקש.

בתודה

יעקב יצחק ניימאנן

רב דביהמד"ר חסידי בעלזא ומחזיקי הדת מאנטרעאל יע"א, קנדה

 

ועד הכשרות והרבנים

בית דין צדק

דפילאדעלפיא רבתי

בס"ד א' לס' זאת חקת התורה. תשל"ד לפ"ק. פה פילאדעלפיא.

שמחתי לקבל קונטרס השני של הירחון מדריך הכשרות ור"פ דמ"ח עבודה גדולה וקדושה העמסתם על עצמכם. המקום יהי' בעזרכם לתקן בדקי הכשרות במאכלי ישראל קדושים.

והנני בשמי ובשם חברי הרבנים המובהקים ביד"צ דפה"ק יצ"ו. לברך אתכם שחפץ ה' בידכם יצליח להרים דגל הכשרות בכל המדינה. לטהר בני ישראל לקבל קדושת ישראל.

אפרים אליעזר הכהן באמ"ו גאון ההוראה מהר"ש יאלעס אבד"ק פילאדעלפיא רבתי.

חזקי' פייבל ראזענבערג

מלפנים אבדק"ק דעברעצין, רב דקהל אגודת אזב

בס"ד ב' בהעלותך י"ג סיון תשל"ד לפ"ק.

שוכט"ס להמערכת קונטרסי מדריך הכשרות דעיר רבתי נ.י.

הקונטרס ב' מחדשי איירסיון הנשלח אלי בא לידי ובעיוני בו עלו במצודתי ובדעתי הערות אחדות על הענינים המובאים בו – אך אין עת האסף פה. וגם קשה עלי מלאכת הכתיבה וד' יחזקני ואיה"ש אבוא בדברי בזמן היותר מוכשר. רצופה לשורות אלו הנני שולח 4$ דמי חתימה לשנה. בד"ש ובכל חותמי ברכות.

חזקי' פייבל ראזענבערג

מלפנים אבדק"ק דעברעצין רב דקהל אגודת אזב ברוקלין נ.י.

ב"ה, ד' שלח, התשל"ד

שלו' רב לאוהבי תוה"ק המתעסקים בחולין על טהרת הקודש וכו' ועד הכשרות עליהם יחי'.

הגיעני קונטרס מדריך הכשרות ועברתי עליו בשום לב. ואמרתי יהי ד"א עמכם ובכל אשר תפנו תצליחו. הגם שהענין מקושר בנסיונות אשר לא תוכלו לשער בהתחלתו וצריכים לסייעתא דשמיא להחזיק מעמד ומצב. מלחמה ממש פנים ואחור. אמנם מובטחני …שלא יחת ולא יסוג אחור מכל דוחק ולוחץ וחפץ ד' בידכם יצליח. ר"פ דמי חתימה, ואחתום בכל חותמי ברכות והוקרה רבה לכל העוסקים באמונה,

ה"ק יצחק אזיק אייכענשטיין

אב"ד ור"מ קיוויאשד, רב דקהל יראים עטרת צבי פארעסט הילס נ.י.

 

יום ה' פ' בהעלותך ט"ז סיון תשל"ד.

אל כבוד חברי ועד הכשרות.

צרופה כאן המחאה תמורת חוברתכם "המדריך" לעניני כשרות ואמינא לפועלי אמת שתהי' פעולתכם אמת וחפץ ה' בידכם יצליח. להיות לתלפיות שהכל יפנו אליכם לעזור להם בשאלות וספקות במיני ההזנה החדישים המצוים בימינו. ויישר חיליכם ברוב עוז ושלו'

ידידכם

נחום מרדכי פערלאוו

באאמו"ר הגה"ק האי"ש זללה"ה מנאוואמינסק

 

הישיבה מנייטרא

ב"ה, ד' לס' מה טובו אהליך יעקב תשל"ד לפ"ק.

היום קבלתי המדריך השני והנני שולח רצוף ש'ק על סך 4$ ויהי נועם ה' עליכם להרבות קדושה וטהרה בישראל בפרט בדברים הנוגעים אל אכילת האדם שהוא יסוד קדושת האדם כמבואר בסה"ק וכל עמל האדם לפיהו.

וזכות זיכוי הרבים יעמוד לכם ולכל העוסקים בה באמונה כעתירת דו"ש באהבה.

ה"ק שלו' משה הלוי אונגאר

הישיבה מנייטרא, ראש ישיבה

 

ב"ה, שוכט"ס לכ' הרה"ג שליט"א.

מכתבו קבלתי… יה"ר שתשרה שכינה במע"י וזכות הרבים יהי' תלוי בכם בתור מזכים וגם אני אצרף בהסכמתי לדבר מצוה רבה מצוה דרבים וחפץ ה' בידכם יצליח להציל את הרבים ממ"א ולזכותם בכשרות ברצ"ה בדרכיכם.

ידידו ודוש"ת ה"ק שמחה בונם גר"ב

שמחה בונם גרינבערגער, מ. ראב"ד דק"ק פרעשבורג יע"א

 

ב"ה, ר"ח תמוז תשל"ד.

שלו רב וכט"ס למתעסקים בדבר מצוה להוציא ירחון נחוץ מאוד בשם "מדריך הכשרות". קבלתי חוברת ב' ורצוף דמי מינוי 4$ לשנה. תחזקנה ידיכם וידי הציבור שילמדו מהירחון "דברים נכונים".

א) בדבר רפואה בפסח אם יש בו חשש חמץ. נא לעיין בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ב סי' ע"ב.

ב) מה שהובא ממדרש תלפיות להחמיר ביין שהסתכל עכו"מ. איך הדין אם היין מבושלי? וכ"כ לברר אצל בית חרושת ליין "קדם" אם היין שלהם מבושל דאם לא יש להזהיר שלא לשתות בבית כנסת שמי שלא נזהר בשבת נגע בזה.

ג) בדבר בקבוקים של קפה איך מותר להשתמש בלי טבילה. נא לעיין מה שכ' בזה בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן מ' טעם להתיר.

ד) ואחד אמר לי שאסור לנקות כלים בסבון שנעשה מחלב. ולכאורה האיסור הוא באכילה ממש אף שנפסל מלאכול הכלב. ולא לרחוץ כלים. וכבר דן בזה ג"כ שם באגרות משה סימן ל'.

ה) משחת שיניים שיש שם חשש איסור כיון שיש בהם רק טעימה ולא בליעה הבאתי בספרי שו"ת רבבות אפרים שכעת עומד בדפוס מאוד אבקש להדפיס מכתב זה ובפרט המודעה בענין ספרי ואני מודה לכם ומאחל לכם הצלחה.

הדורש שלומכם הטוב בכבוד התורה ולומדה

ובכבוד מחזיקי הכשרות.

הרב אפרים גרינבלט

שו"ב, ממפיס טנסי

כ"ד אלול תשמ"ג

לכבוד הרב גראס שליט"א

שלום רב לכבודו.

אני מאשר בתודה רבה את קבלת ספרו היקר על מאכלות אסורות אשר בו הראה את כוחו וגבורתו אשרי יולדתו אשר בדבריו מעריב ערבים בחכמה.

תזכה להגדיל תורה ולהאדירה, בכבוד והוקרה

הרב שמעון אבוחצירא

רב שכונה, ירושלים

ב"ה, נא לשלוח לי כל החלקים שיצאו לאור עד עתה, והנני שולח 5$ על שנה אחת כמבוקש. ייש"כ.

בתודה. יוסף דוד קליין, אבד"ק טאב יצ"ו, מאנטריאל קענעדע יע"א

בס"ד, יום ה' במדבר תשל"ד לפ"ק

שלו וכט"ס, הנה הגיע אלי חוברת הראשון של מדריך הכשרות ונהנתי מאוד ובפרט שהוא ענין נחוץ מאוד וב"ה שקבלו עליהם הרבנים שליט"א ואברכים לעסוק בענין הנ"ל. ומעוניין אני לקבל המדריך כל השנה. ע"כ בבקשה מכם שתרשום את שמי ג"כ בין המקבלים. רצוף פה תמצאו טשעק של סך ארבעה דולר כפי הנכתב במדריך הראשון.

ותודה רבה למפרע. ברגשי כבוד

יעקב ישראל ישרון מייזליש

 

..זכות גדול הי' לי אם תוכלו לזכות אותי להיות לי חלק גדול בעבודתכם הכי חשובה…

הרב צבי הירש הורוויץ, בן האדמו"ר מסטריזוב זצ"ל

 

בכל לב ונפש אני שולח דמי חתימה …תחזקנה ידיכם בעזר מקודש…

הרב ליבוש לייזר

 

שמעתי שיש חשש על כמה "בעיקינג פאדער".

הרב יוסף יהושע העשיל בלום, בן הרב מקאשוי שליט"א

 

.יום א' ויק"פ י"ט אדר שנת תשל"ה לפ"ק.

שלמא רבא חינא וחסדא וחיי ראיכא וסיעתא דשמיא למע"כ הרבנים הגאונים הגדולים והמפורסמים שליט"א העומדים על משמרת העשרות והטהרה בעיר ואם בישראל ברוקלים נוא יארק יצ"ו.

לאסהודתא קאתינא על הני גבריחשיבי ויקירי 'קא עסקין לאכשורי דרא במאכלות כשרות ולאפרושא מאיסורא המטמטמין את המוח הקדושתא ואבדלתא.

תחזקנה ידי העוסקים החשובים הרבנים הגאונים והבעלי בתים החשובים שליט"א הזוכין ומזכין את הרבים.

ויזכו להפיץ רוח הכשרות והטהרה בכל בתי ישראל, בזכות זה נזכה להרמת קרן ישראל והתורה בביאת משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה דידן אמן.

בברכת התורה הנצחית והגאולה השלמה והאמיתית בב"א.

הרב אליעזר זוסיא פרטיגול

.נ.ב. ידוע מ"ש הר"ן וכל ספה"ק שצריכים ללמוד מוסר ממה שבחפצי אדם החומרים מהדרים לקנות מה שיותר טוב ויותר נאה כ"ש שבחפצי שמים כשרות וכדומה שצריכים להדר שיהי' מה שאוכל עם כל הדקדוקים בלא שום חשש ופקפוק כלל. ויעיין בבאמ"ח הק' בפ' חיי שרה בפסוק ואברהם זקן וגו' ויאמר אל עבדו זקן ביתו וגו' דברים נחוצים נעימים וקדושים. ע"כ יישר כחם של כבוד הרבנים והעסקנים התורנים העוסקים בזה לקיים הפ' ואנשי קודש וגו' להרים קדושת ישראל עם קדוש.

הק' אליעזר זוסיא

בהרהגה"צ רי"א זצ"ל

פרטיגול

 

ב"ה

לכבוד וועד הכשרות:

שמחתי מאוד ביסוד וועד הכשרות שהי' נחוץ מאוד מקדמת דנא, ולבטח יוסיף הדבר בהרמת קרן הכשרות בארה"ב.

ברצוני להודות לכם על בקורכם בכמה מפעלים העומדים תחת השגחתי, ואני מקוה שתמשיכו לבקר בעוד ועוד מפעלים. מתוך בקורכם הכרתי שמטרתכם הוא לשפר מצב הכשרות לא מתוך פניות אשיות וכספיות, אלא אך ורק למען כשרות וטהרת המזון שבני ישראל זקוקים לזה.

אני מקוה שהרבה רבנים ומוסדות המכשירים ימצאו ברכה במפעלכם הגדול וישתתפו פעולה עם וועד הכשרות.

בברכת התורה

דובער ליווי

מנהל הכשרות של האו.קעי. לאבראטארי

.האמת – ניתן לכתוב כי באו לפני אברכים חשובים בשם הוועד הכשרות דבארא פארק, ואחרי שדיברנו יחד ראיתי כי המה בקיאים בהם ובשמותיהם בכל פרטיהם, ונוכחתי לדעת כי הוועד הכשרות עומד על המשמר, ולדעתי הוא עושה נפלאות ויש"כ וחילם. ויתן ה' שיזכו גם להלאה לעשות פעלים לכשרות.

וגם החרושת מעדנים אשר עומד תחת השגחתי הבטיח להם שיעמוד עמהם בעניני כשרות בעת שהמה יעשו התוצרץ שלהם, וטוב הי' שכל בעלי החרושת של תוצרת כשרים יתקשרו עם המוסד הזה, ואז בעזהי"ת יהי' בטוח שלא יבא ח"ו שום מכשול על ידם.

וע"ז באעה"ח פה ברוקלין

יום ה' לס' שמן זית זך תשל"ה לפ"ק

שלמה זלמן פריעדמאן

(אבד"ק טענקע)

ב"ה, ה' מנ"א התשל"ח.

שוכט"ס למע"כ ידידי הרב הגאון… מוה"ר שלום יודא גראס שליט"א.

אחדשה"ט, שמחתי בראותי מעשי ידיו אמת ומשפט הנהו תרי צנתרי דדהבא ספריו היקרים ששלח אלי. יישר חילו לאורייתא כי כל רב ומורה הוראה יכול למצוא בהם חפנים, ובוודאי זכה וזיכה את הרבים, ועוד להרבות תורה ויר"ש.

נא לקבל ממני מתנה עבורם וגם בקרוב אשלח לו מתנה את ספרי שו"ת השביט ח"ה וח"ו, היוצאים לאור כעת.

בכל הכבוד הראוי, נזכה לראות בנחמת ציון וירושלים.

דושה"ט

שמואל טובי' שטערן, אב"ד מיאמי ביטש

 

ב"ה.

בצירוף המחאה ע"ס 4$ דולר תמורת הקונטרס "מדריך הכשרות". תחזקנה ידיכם בשמירת קדושת וגופי ישראל, וה' יהי' בעזרכם.

בברכת חג שמח וכשר.

יצחק דובער אושפאל,

רב לעדת אנשי ליובאוויטש בבארא פארק

 

.יואילו בטובכם לברר אצל הכעמיקעקר בענין "הסירופ" שנותנים בחורף לכל מאן דמשתעל (הוסט) ומצטנן קצת בחולה שאין בו סכנה (כלומר בלי חום) ורבים מקבלים זה בחורף. ויש לברר אם לא מעורב בדבר איסור של נבילות וטמאות כמו שיש בכמה תרופות. והנה לשאר תרופות אין שאלה כיון שהם מרים ורעים יש לנו ההיתר של הרמ"א ז"ל (יו"ד סי' קנ"ו) כיון שהם שלא כדרך הנאתן (באיסור דרבנן), אבל הסירופ הוא מתוך לחיך ויש לו טעם טוב ואט הי' מעורב עם דבר איסור בוודאי אסור לחולה שאין בו סכנה. לכן יואילו בטובכם לברר דבר זה ואם יהי' מותר אז צריכים גם לעשות ברכה על הסירופ כי על יתר תרופות אין עושים ברכת הנהנין משום שהם בטעם רע ומר, אבל הסירופ יש לו טעם טוב.

הרב חיים אלי' שטערנבערג

רב דמחזיקי תורה , חיפה

 

הרב הגאון מוהר"ר אליעזר זוסיא פורטיגאל שליט"א אדמו"ר מסקולען – כותב

.לאסהידא קאתינא על הני גברי חשיבי ויקירי דקא עסקין לאכשורא דרא במאכלות כשרות.. תחזקנה ידי העוסקים החשובים הזוכין ומזכין את הרבים ויזכו להפיץ רוח הכשרות בכל בתי ישראל…

הרב אליעזר זוסיא פורטיגאל

אדמו"ר מסקולען

 

הרב הגאון מוהר"ר שלמה הלברשטאם שליט"א אבד"ק באבוב – כותב

.אמינא לפעלא טבא יישר כוחו וחילו בהתיסדות וועד הכשרות לעמוד על המשמר לשום עין פקיחא ולהציל את אחב"י ממאכלות אסורות.. לכן שמח לבי לברך אתכם.

הרב שלמה הלברשטאם

אבד"ק באבוב

 

הרב הגאון מוהר"ר נחום מרדכי פערלאוו שליט"א אדמור מגאוואמינסק – כותב

אמינא לפועלי אמת שתהי' פעולתיכם אמת.. להיות לתלפיות שהכל יפנו אליכם לעזור להם בשאלות וספיקות במיני הזנה החדשים המצויים בימינו.. ויישר חיליכם ברוב עוז ושלום.

הרב נחום מרדכי פערלאוו

אדמו"ר מנאוואמינסק

הרב הגאון מוהר"ר הלל ליכטענשטיין שליט"א אב"ד קראסנא – כותב

אביע שביעת רצוני כי התנדרו עצמם כמה מיקירי קרתא דבורו פארק לעיין היטב בשדה הכשרות אשר נזנח הרבה.. בואו ונחזיק טובה להני גברי יקירי.. מי יתן שכל קהלה נאה יעמוד לימינם.

הרב הלל ליכטענשטיין

אב"ד קראסנא

 

הרב הגאון מוהר"ר משה ניישלאס שליט"א אב"ד דשיכון סקווירא – כותב

ומצוה גדולה להחזיק ידי העושים ומעשים מתעסקים במצוה רב זו שלא להתטמא במאכלות אסורות ח"ו.. ואשרי מי שמסייע בזה..

הרב משה ניששלאס

אב"ד דשיכון סקווירא

 

הרב הגאון מוהר"ר חי"ל דייטש שליט"א אדמו"ר מהעלמעץ – כותב

ועלינו לשבחו בכבוד ותפארת.. אני משתחוה להדום רגליהם שותה בצמא דבריהם מפיל תחנה לפני קהל עמינו, עורי נא התעוררו קומי נא השתתפו בפעילת החברה הוועד הקדוש..

הרב חי"ל דייטש

אדמו"ר מהעלמעץ

 

הרב הגאון מוהר"ר משה שטרנבוך שליט"א מח"ס מועדים וזמנים ר"מ דמוסדות ראש העין – כותב

וב"ה לא אלמן ישראל ואתם משתדלים להרים קרן הכשרות, אשריכם ואשרי חלקכם ומגלגלין זכות ע"י זכאי.. הנני מקוה שבית ישראל יכירו נחיצות מפעלכם..

הרב משה שטרנבוך

מח"ס מועדים וזמנים ר"מ דמוסדות ראש העין

 

הרב הגאון מוהר"ר שלו' משה הלוי אונגאר שליט"א אב"ד נייטרא – כותב

ויהי' נועם ה' עליהם להרבות קדושה וטהרה בישראל.. וזכות זיכוי הרבים יעמוד לכל העוסקים בה באמונה.

הרב שלו' משה הלוי אונגאר

אב"ד נייטרא

 

הרב הגאון מוהר"ר אברהם מאיר איזראעל שליט"א אב"ד הוניאד – כותב

מאוד שמחתי בהוצאת מדריך הכשרות. הנני מוכן ומזומן ףלשתף פעולה עם כבודכם שמשונה וועד זו מוועדים הקודמים..

הרב אברהם מאיר איזראעל

אב"ד הוניאד

 

הרב הגאון מוהר"ר שמחה בונם גרינבערגער שליט"א ראב"ד פרעשבורג – כותב

וגם אני אצרף בהסכמתי לדבר מצוה רבה, מצוה דרבים וחפץ ה' בידכם יצליח..

הרב שמחה בונם גרינבערגער

ראב"ד פרעשבורג

 

הרב הגאון מוהר"ר יצחק אייזיק אייכענשטיין שליט"א אב"ד קיוואשד – כותב

צריכים לסייעתא דשמיא להחזיק מעמד ומצב. מלחמה ממש פנים ואחור, אמנם מובטחני בנושא הדגל שלא יחת ולא יסוג אחור מכל דוחק ולחץ.

הרב יצחק אייזיק אייכענשטיין

אב"ד קיוויאשד

 

ב"ה יום ג' לסדר ויקח ממאה וחלב וגו' תשל"ו לפ"ק.

הנה ע"ד ההתעוררות של אברכים ת"ח יראי ה' וחושבי שמו לגדור גדר ולעמוד בפרץ להסיר מכשול מדרך בני עמנו בעניני כשרות, הנה בודאי שכרם אתם מן השמים. וכבר המליצו על העוסקים בצ"צ באמונה שרק הקב"ה ישלם שכרם, כי אין לקוות בעולם הזה ל"ישר כח" ע"ז, ושכר מצוה כי האי בודאי בעולם הזה ליכא, וטבעי הדבר שבעסק זה בעכ"ח מתנגשים בבעלי פניןת שונות אשר השוחד יעור עינם, ואף אם אין כוונתם חו"ש להכשיל ולהרשיע עכ"ז כמה פעמים לא ידעו במה יכשלו, כי ע"י התפתחות המדע בזמנינו כמה מיני אוכלים ומשקאות מורכבים מחומרים שונים אשר קשה לעמוד על שורשם. ועל כן לא די שיהי' מהכשיר בן תורה ףוירא ה' אלא צריך שיהי' גם חכם ופיקח ומבין מדעתו, וידוע דאלה המעלות לא תמיד הולכים יחד, והעירו רבים מהא דאמרינן (נדה דף ףט"ז ע"ב) ששהמלאך הממונה עלההריון נוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ב ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו צדיק ורשע ףלא קאמר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים עי"ש. חזינן מזה דיתכן שהכריזו על הטפה שיהי' טיפש, ועכ"ז יש לו בחירה להיות צדיק ולהתמיד בתורה ויגעת ומצאת תאמין, ממילא יהי' למדן גדול וצדיק, ועכ"ז נשאר טיפש כאשר נגזר מלחתחילה. וע"ש יש להזהר מאד מאד "דלא לימסר עלמא בידא דטפשאי" רק לת"ח אשר יש להם דעת וכח לחקור ולדרוש היטב בתוך תוכיות הדברים, וגם מצויים ביראת ה' וזריזות ורצון עז, כי גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית (משלי יט ט') ואז רק אז נזכה לטהר השולין של בנים שגלו משולחן אביהם, ובזכות זה ירחם השי"ת עלינו ונזכה בקרוב לקיום ההבטחה של ושבו בנים לגבולם אכי"ר.

כ"ד המצפה לישועת ה' הקרובה ולהרמת קרן התורה וישראל.

אברהם ויינפעלד

בעמח"ס "שובה ישראל" ב"ח חופק"ק מאנסי יצ"ו

 

בעזהי"ת יום ג' לס' וירא י"ז חשון תשל"ו לפ"ק.

כבוד המדריך לכשרות שיחי' לאויט"א,

שמחתי לראות שהתעוררו אנשים חשובים אשר נדבה לבם אותם לגשת אל המלאכה מלאכת הקדש, בעניני מאכלות הכשרות, לברר לבדוק ולחפש עד מקום שידם מגעת כדי לידע בידיעה ברורה אם אין שום חשש של תערובות דברים אסורים בעניני מאכל ומעשה אופה.

והנסיון יגיד ויעיד ולמדנו מציאה מחיפוש, שאם בודקים היטב אז נמצא בכמה מיני מאכלים חששות גמורות וחמורות אשר אפשר לתקן אותם בניקל אם רק משימים לב. ועיין בגמרא בבא מציעא סץא ע"ב תנא דבי רבי ישמעאל אמר הקב"ה אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אל בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים די. ראינו מזה כמה כחה של מאכלות אסורות שבשביל דבר זה בלבד הי' כדאי כל הנסים והנפלאות שעשה ד' עמנו במצרים.

וכמו כן מצינו בתוס' חולין דף ה' ע"ב ד"ה צדיקים. שמה שאמרו חכז"ל בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן זה דוקא במאכלות אסורות מפני שגנאי לצדיק שאוכל דבר איסור, וכאן לא איירי במזיד ח"ו ואפילו לא בשוגג רג באונס ואפ"ה גנאי הוא מפני שמטמטם את הלב ואין מועיל לזה דום אמתלא של שוגג או אונס מפני שהמאכל בעצם פוגם. אבל המדובר כאן אינו משום מילתא דחסידותא רק דברים הנוגעים מעיקר הדין ובמקום דאיתחזק איסורא חייב בדיקה להוציא מהחשש, וכמו כן מצינו בדיקת חציצה לטבילה ובדיקת חמץ ובדיקת פירות מתולעים, וכאן במדינה זו אותחזק איסורא כי בהרבה מיני מאכלות מערבים דברים אסורים על כן מחויבים לברר ולבדוק בכל מה שאפשר ביד אדם.

וכמו שהגנאי גדול למי שנכשל במאכלות אסורות, כמו כן הזכות גדול למי שנזהר בזה ומכל שכן למי שמציל את הרבים ממכשול זו של מאכלות אסורות ומצוה גדולה לחזק את ידי האנשים האלו בכל מה שאפשר, וכל המסייעים בדבר מצוה יתברכו מן השמים.

הרב יחזקאל הורוויץ,

צאנזער קלויז, מאנסי נ.י.

 

בס"ד

באתי בשורותיי אלה לחזק ידי האברכים החשובים העוסקים בעניני כשרות האכילה כאן בעירנו מאנסי בחנותים החרדים שלנו. ומצוה גדולה לעזור לאברכים הללו בכל מה דאפשר.

וע"ז באעה"ח אור ליום ועש"ק חיי שרה כ"ו מר חשון תשל"ו לפ"ק פה מאנסי.

הק' ישראל האגער

בהרה"צ מוויזשניץ שליט"א

 

בס"ד, מצוה גדולה להחזיק ידי העושים ומעשים ומתעסקים במצוה רבה זו שלא להתטמא במאכלות אסורות ח"ו שמטמטמים לבו של אדם כמאז"ל ביומא לט. ת"ר לא תטמאו בהם ונטמאתם בה אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשין אותו בעולם הבא, כי"ר ואשרי מי שמסייע בזה, והבא לטהר מסייעין אותו ובזכות זה נזכה במהרה לגאולה שלמה בב"א.

הכו"ח לכבוד המצוה

משה ניישלאס

אב"ד ניו סקווירא

 

ב"ה, הן באו לפני המוכ"ז אברכים יר"ש וחסידים ונטלו עליהם העול לפ'ח על מצב הכשרות בחנויות המוכרים דברים בחזקת כשרות בעירנו. ובאמת הדבר נחוץ מאד כי רובם ככולם אשר מדחרם עיקר בעניני אכילה אין להם משגיח תמידי כמו שהי' מקדם בכל ערי ישראל וצריכים לסמוך רק על חזקה אבל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואם ישנם אברכים אשר רוצים לזכות את הרבים ולבקר על כל עניני כשרות בעירנו אמרתי לפעלא טבא יישר חכם וחילם ויהי' השי"ת בעזרם.

וע"ז בעה"ח היום ג' לסדר וירא ט"ז חשון שנת תשל"ו לפ"ק פה עיר מאנסי יע"א.

נתן סג"ל הורוויץ

רב דקהל בית ישראל

בעזהי"ת, נבוא ונחזיק טובה וברכה להנהו אברכים היקרים מנהלי וועד הכשרות שהעמיסו על שכמם עבודה יקרה וקדושה לחקור אחר מותא כל מאכל אם הוא בתכלית הכשרות עפ"י דתוה"ק שמחמת ריבוי התוצרות לא נודע מהותם עד אחרי חקירה ודרישה רבה וההמון לוקחים מכל הבא לידם שרואים עליו תיבת כשר, וחזי הוית שנסיון הזה בדרא בתראה נרמז בפרשה זו בפסוק ויהי עשו בן מ ' שנה פרש"י שפושט טלפיו כחזיר לומר ראו שאני טהור ובמדרש שם שזה רמז למלכות גלות אדום שאנחנו בו משערימים לומר על כל דבר כשר וטהור ושזה דרכו לומר הלעיטני נא מן האדום ובמדרש פער פיו כגמל ואמר אני פתח פומי ואת תהא משדר כמד"א מלעיטין את הגמל, היינו שאינן בודקין ורואין מה שנותנין לפיהם וכנרמז בדניאל ז' בחיוא רביעיא שיניה די פרזל אכלה ומדקה ופוס ממלל רברבן. והיינו שזה הנסיון בגלות האחרון שיאכלו מכל הבא לפיהם וכדאי' בזוה"ק ס"פ שמיני ע"ז נאמר כל עמל אדם לפיהו דכל העונשין באין עבור שלא שמר פיו ממאכלות אסורות וע"כ כתיב ונטמתם בלא אלף בלא אלופו של עולם ועתיד הקב"ה לדכאן להון לישראל במ"ש ואנשי קודש תהיון לי, וע"כ מזה נלמד גודל שכר לאותן העומדים על משמרת הקודש לעזור לקיים הקרא ואנשי קודש תהיון לי ושכרם כפול מן השמים בזה ובבא והשי"ת יערה עלינו רוח טהרה ויחיש גאולתינו ופדות נפשינו בב"א.

החותם יום ג' לס' וישמור משמרתי תשל"ו לפ"ק,

הרב שלום הכהן ווייס,

ביהמ"ד בית שלמה, ברוקלין

 

בס"ד, ד' – חשון תשל"ו לפ"ק, מונטריאל קענעדע יצ"ו

כבוד המערכת מדריך לכשרות הי"ו

אחדשה"ט הנה באתי בשורותי אלו לעורר בענין האתרוגים הגדילים בארץ ישראל שלא לאוכלם בלי לקיחת מעשר והעולם נכשלים בזה.

יישר כוח.

ה"ק מנחם מענדל קליין

באאמו"ר אבדק"ק טאב שליט"א

 

לכבוד ידידי נ"י.

הגיע עוד ספר נפש ישעי' ומכרתיו ואני שולח מה שקיבלתי.

בכבוד רב ובברכת כל טוב ומצפה לישועת ד'

יעקב יצחק ניימאנן

רב דביהמד"ר חסידי בעלדא ומחזיקי הדת

מאנטראע-ל יע"א, קנדה

 

קבלת הספרים החשובים "אפיית המצות כהלכתה", "שחיטת ואכילת בשר", "אינציקלופדיה לכשרות", "נפש ישעי'".

ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה.

אליהו הלוי קצנלבוגן

רב שכונה בירושלים

 

אור יקרות. טל אורות. החכם השלם והכולל. שבחיו מי ימלל. מזר"ק טהור. שלשלת יוחסים. קדשי קדשים. זה שמו הטוב. הגאון האדיר. כמוהר"ר שלום יודא גראס שליט"א.

יהי שלו' בחיליה. ויסגי מזליה. וכל הנלוים אליו.

fשר התורה! אריה שבחבורה! מקל עוז. מטה תפארה. אורה זו תורה.

ראשית דברי! להודות להלל לשבח לכת"ר על מתנתא דתורא' עוד זה מדבר (אפית המצות) וזה בא ויאמר נפש ישועה. מבשר טוב. יתפלל טוב. שלא יכנסו מאכלות אסורות בתוך גופו. ספר אשר עטוי במצנפת הקודש. מלא מכל טוב. לטהר ולקדש שלחן האדם. מכל סיג של איסור. ולתקן התועים מדרך הטובה. ואשר עברו דרך בני חטא ועון. ולמונעם מדרך הנלוזה.

fרב נאצל! את האמת אגיד. כי הצצתי בהקפה ראשונה בספרו הקדוש נפש ישועה. מראה דרך להחיות נפש נענה. בידיעה משכלת מה יעשה ישראל וחי בהם. ממש ישע לנפשם. לעורר נפשות נרדמות. במוסר השכל. ובהבנה מרובה. ממש שלחן ערוך מכל טוב. כשר וטהור. ובלי לחפש ספרים. ובלי לשאול סופרים.

נברשת הקודש! יישר חיליה דמר. אשר מזכה הרבים בהונו ואונו. ובתורה יהגה יומם ולילה. ולילה כיום יאר. לברך הלכה. כדי לזכות את הרבים. אשרי חלקו. וכמ"ש בזו"הק זכאה איהו מאן דמזכי חייבא זכיה לעו"הז ולעו"הב הנני לברכו בשם השם. שיבורך ממקור כל הברכות. בברכה המשולשת בתורה. הוא וכל משפחתו. משפחת הפלואי. ימשיך עוד כהנה וכהנה. בבריאות מתמדת. וכח איתן ובריא. עד לביאת הגואל. ועד בכלל.

חזק ואמץ

הרב שמואל בן הרוש

רב מקומי לנוה שלם. וחבר הרבנות הראשית בת"א

הערה: אם ישנה אפשרות לקבל ספורי נפלאות מצדיקי ישראל זצ"ל במחיר אשר יושת עליו.

 

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

 

 

 

 

 

 

 

עלון מס' 903 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כו ניסן תשפ"ג

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

כרך א' חלק א'

 

ספר

שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

 

כרך א' חלק א׳

 

• הספר הזה מכיל קובץ גדול מספרי ראשונים עד אחרון שבאחרונים תמצית דבריהם בכל הנוגע למעשה בסדר שחיטה – שוחטים ואכילת בשר למהדרין.

 

• בו ימצאו רבנים שוחטים ונותני קבלה לשוחטים הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון להיות נכון לבם בטוח שלא תצא תקלה מתחת ידם ח״ו.
• בו ימצאו מפקחים ומשגיחים על השחיטה ובדיקת הריאה הדרכה לפקח ולהשגיח שמעשה הכל באופן היותר נעלה על פי ההלכה ועל נתיבת המסורה.
• בו ימצאו כל בני אדם מקטן ועד גדול הדרכה נפלאה האיך להנהיג את ביתם ושלחנם הטהור באופן שיהיה להם מזבח כפרה.

באכילת בשר גלאט כשר – באמת

אשר רבתה הזנחתה בעונותינו הרבים והוא הנוטל חלק בראש בכל שארי מאכלים ומעדנים המוכנסין לבתי ישראל.

נאסף ונלקט

על ידי חברי הכולל מכון להוראה בשחיטות ובדיקות ירושלים עיה"ק.

שנת תשמ"א

א. ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד למעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים החכמה תחי׳ בעליה כשני עולמות. ״והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם״ וכן יאבדו כל אויבך ד׳. ועלינו יערה רוח ממרום (דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו״ת טוטו״ד ח״א בפתחי שערים שכתב הגאון שר התורה מהרש״ק זצ״ל אודות השוחט רע מעללים מק״ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו).

פרק ב׳

בדיקת הסכין לתועלת, הרבנים, מפקחים, והשוחטים

התוכן:

א. חוב על השוחט (אות א׳ ה׳).

ב. בדיקת הסכין (אות ו׳ ט״ז).

ג. ככה יעשה בדיקתו (אות י״ז י״ט).

ד. רחיצת סכין קודם בדיקה (אות ב׳ כ״א).

ה. אצבע של בדיקה (אות כ״ב כ״ד).

ו. שוחט ובודק שלא הרגיש (אות כ״ה כ״ו).

ז. טעם איסור פגימה (אות כ״ז כ״ט).

ח. רוי"ך־שאר״ט־לייג״ל (אות ל׳ ל״א).

ט. ב׳ שוחטים (אות ל״ב).

י. שתיית יי״ש ושאר משקה המשכר (אות ל״ג).

יא. ערעור על השוחטים (אות ל״ד).

יב. שימוש – לימוד (אות ל״ה ל״ט).

יג. שתה יין (אות מ׳).

יד. בדיקה על ידי זכוכית מגדלת (אות מ״א).

טו. תכיפות בדיקה לשחיטה (אות מ״ב).

טז. השחזת הסכין ע׳׳י אשה ועכו׳׳ם (אות מ״ג).

יז. זמן המוכשר ביותר לבדיקת הסכין (אות מ״ד).

יח. בדיקה על ידי ראיה (אות מ״ה נ״א).

יט. בענין התקנה ששנים יבדקו הסכין (אות נ״ב).

כ. בדיקת הסכין במקום קר (אות נ״ג).

כא. כח הסכין (אות נד).

פרק ב׳

בדיקת הסכין לתועלת הרבנים מפקחין, והשוחטין

ידוע דעיקר השחיטה והטריפות הוא הסכין ומקרא מלא הוא גורו לכם מפני חרב וגו׳ (דע״ת סי׳ ח״י או׳ ל״ח).

א) חוב על השוחט בשחיטת בהמות לבדוק הסכין אחר כל שחיטה, ובדלא עשה כן אף על גב שלא אירע כלום מיקרי ״עובר על דחז״ל (עי׳ יור״ד סי׳ י״ח בב״ח, וכ״כ בט״ז י״ז, כרו״פ, זבחי צדק סי׳ ט״ו ס״ק י״ד, תורת יקותיאל סק״ד, שפ״ד י״ח, מש״ז סוס״ק ח׳, שמ״ח סי״א, תב״ש כ״ג).

ב) בעופות יש להקל ודי לן לבדוק אחר כל ה׳ עופות (פרי תואר סק״ד, מנחת יוסף ביאורים ס״ק כ״ג), ויש מקילין בעיוה״כ (שמ״ח י״ג, שפ״ד י״ח) אבל למעשה יש להחמיר (דכ״ת ע״ז).

ג) ואם אירע סיבה שבסיבתה עלולה הסכין להתקלקל כגון חתך במפרקת, או נמצא איזה דבר בוושט שנחתך על ידי הסכין, אסור לשחוט אחר כך בסכין זה אף בשעהד״ח ועיוה״כ בלתי בדיקת הסכין תחלה, וירחץ הסכין כדת ויבדקנו י״ב בדיקות, בין בעוף שלו, בין של אחרים (שמ״ח י״ד, תב״ש כ״ח, דכ״ת ע״ז).

ד) הפוסקים מחמירין דלאחר השחיטה צריך גם כן י״ב בדיקות, אף על גב שבדק י״ב בדיקות קודם השחיטה והיינו אבישרא וטופרא ותלת רוחתא (שמ״ח רי' י״ח, ותב״ש י״ב, תורת יקותיאל סוס״ק ד׳, מש״ז א׳ ו׳ שפ״ד ס״ק כ״ד, ותמה על האין נזהרין, וע״ע בס״ק ט״ז, ל״א שם, מנה״ז ס״ק כ׳ י״ז) אולם יש מקילין בשעהד״ח בשוחט הרבה ואין פנאי בהולכה והובאה לבד, ולדעתך לכתחילה על כל פנים אין להקל (ש״ע הגר״ז בקו״א סק״ה, דע״ק ס״ק ט״ו).

ה) צריך להזהיר להשוחט ובודק דגם הבדיקה שבין השחיטות יהיה לאט לאט ובכוונת הלב ולא במהירות כלל, דמה שמוליך האצבע על הסכין במהירות קצת אינה בדיקה כלל, דיכול לדלג על פגימה דקה (ש״ע הגר״ז קי״א סק״ה. ובמנחת יוסף ביאורים ס״ק פ״ט ר׳ תוכחה להשוחטים שמתפארים במלאכתם שהם אומנים גדולים ושוחטין הרבה בזה אחר זה ובמהירות והסכין יפה, והוא מסיבה שבודקין במהירות ואם היו בודקין במתינות ובכוונת הלב לאח״ש י״ל שהיו מרגישין ואין יודעין כי בנפשם הוא (דכ״ת ס״ק פ״ב). ועיי״ע כמה נקודות נחיצות בענין בדיקת הסכין בפ״ז או׳ כ״ה, עד או׳ כ״ט).

ו) בדק הסכין אחר השחיטה בהולכה והובאה ולא י״ב בדיקות והצניעה, ואחר כך הוציאה משם ובדקה ונמצא פגום, מטריפין העופות ששחט עד בדיקה שלפניה (דע״ק ס״ק ט״ו, בית אברהם בש״ז ס״ק ל״א, דכ״ת קמ״ה).

ז) צריך ליזהר שלא לבדוק הסכין בשעה שמטורף מפני השינה.

ד) שוחט ובודק שנתגלה שאינו מרגיש בפגימת הסכין יש כמה חילוקים עי׳ היטב יור״ד סי׳ ח״י סעי׳ י״ט ובדכ״ת וש״א שם, ובדכ״ת ס״ק קע״ב, קע״ג.

ט) בשו״ת תפא״י יור״ד סי׳ ה׳ כתב דראוי לרב שיש לו שוחטים תחתיו להיות בקי היטב בכל סימן י״ח לידע האיך לנהוג למעשה.

י) הרבה צריך ישוב הדעת וירא שמים לבדיקת הסכין. הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כך ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב (סי׳ י״ח סעי׳ י״ז).

י) יבדוק לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים אחרים (סי׳ ח״י סעי׳ ט), כשיש חשש היסח הדעת כל שהוא או טירדא כל דהוא באמצע הבדיקה צריך לחזור ולבדוק אפי׳ כמה פעמים, וצריך לזה משקל הנכון דיראת חטא בלי נטיה כל דהו בפחד אכילת סם המות (דע״ק סק״ג).

יא) צריך להיות מתון מתון בשעת בדיקת הסכין (שמ״ח סעי׳ ז׳) מי שבודק הסכין במהירות נקרא מומר לתיאבון (בית אברהם, דכ״ת ס״ק נ״ט) ועי׳ בסמוך או׳ כ״ד.

יב) לא יבדוק השו״ב סכינו תיכף לאחר ההשחזה רק ירגיע וינוח זמן מה כדי שלא יהיו אבריו כבדים עליו מחמת ההשחזה, וכן כשבא מן הדרך, או קם ממלאכתו שעסק בה, ירגיע עצמו לפחות חצי שעה (דכ״ת או׳ קע״ה).

יג) המשתכרין אפי׳ שלא בשעת שכרות איבריהם כבדין עליהם, וצריך הממונה לחקור על זה (שמ״ח או׳ ז׳).

יד) נכון להתפלל להקב״ה קודם בדיקת הסכין שיהיה לו הרגשה טובה ולא יכשל ח״ו כי הרבים בו תלויין, ולומר נוסח לשם יחוד, עי׳ שבט מוסר פרק ל׳׳ו ונדפסו הנוסחאות בריש ספר מטה אשר, עיי״ש, ובספרי זבחו זבחי צדק אחר הקדמה העתקתי ד׳ נוסחאות, ע״ש).

טו) אף על גב דמעיקרא דדינא אין קפידא באיזה סדר עושה הי״ב בדיקות, כמבואר בתב״ש ט״ז, ושמ״ח ס״ז, מכל מקום לאו שפיר עביד באם עושה למעט הולכה בצד אחד וקודם הובאה הולך לצד האחר, דשמא יתבלבל על ידי זה ולא יבדוק כדבעי, אלא יבדוק כל צד הולכה והובאה אבישרא, ואחר כך אטופרא (דכ״ת ס״ק מ״ח).

טז) בענין מה שמקילין השוחטים לבלי לבדוק אבישרא עי׳ ש״ע הגר״ז קו״א סק״ג, ופר״ת ס״ק י״ג, ובדע״ת ס״ק י״ט, ובדכ״ת ס״ק נ׳ באורך גדול, ע״ש.

יז) ככה יעשה בדיקתו: יבדוק בדרך הולכה והבאה קצרה על מקצת הסכין ובתנועה דהרגשה קלה ותמיד יחזור למעלה ממקום שפסק שם בדיקתו וכן יעשה עד גמירא ושוב יחזור לעשות באותו צד עצמו הולכה והבאה ארוכה קצת ובכבדות ומהירות קצת יותר מבתחילה, וכן יעשה בכל צד ב׳ הולכות וב׳ הובאות עד שיעלה מכולם י״ב בדיקות בטופרא (דכ״ת נ"ה בשם מנה״ז).

יח) אין חילוק אם מוליך האצבע לבד או שמוליך היד ובאצבע אינו מנענע כפי שטוב לו ההרגשה יעשה (דע״ק סק״ב, מנח״י סעי׳ ט׳, דכ״ת(.

יט) המנהג שהבודק בעצמו מחזיק הסכין בעת בדיקתו ולא אחר דע"י התנועה ביד שמחזיק בה הסכין מתחזק כח החיוני וההרגשה ביד הב׳ שעובר באצבעו על הסכין (שם).

רחיצת סכין קודם בדיקה

כ) בענין בדיקת הסכין לאחר השחיטה לכתחילה צריך לרחצו קודם הבדיקה, ובדיעבד או שעהד״ח (עי׳ היטב שע״ה הגר״ז ס״ק י״ד, דע״ק י״ג, ובדכ״ת או׳ נ״ו באורך).

כא) אחר השחזת הסכין לא יבדקנו עד שירחץ הסכין היטב ויקנחנו יפה יפה עד שנעשה יבש ואחר כך יבדקנו (דכ״ת או׳ נ״ו).

כב) אצבע של בדיקה, אין קפידא באיזה ישתמש (תב״ש ט״ו, שמ״ח סעי׳ ז׳) והיותר טוב לבדוק שתי אצבעות יחד וכו׳, כ״כ בבית אברהם בא״ז ס״ק י״ח וכתב שהוא יש לו הרגשה ביותר שבכולן כשיסמוך את האגודל להאצבע הסמוכה לה שוה בשוה מעט למטה מראש האצבע (יגיע האגודל), ובודק באצבע גרידא, ושהראה זאת לשוחטים והודו לדבריו (דכ״ת ס״ק נ״ז).

כג) אין לבדוק ביד מצונן שמעכב ההרגשה, ולענין בדיעבד הכל לפי ראות עיני המורה לפי הענין והקור והאדם (דכ״ת ס״ה).

כד) הרבה צריך ישוב הדעת וירא שמים לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כך ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב (סי׳ ח״י סעי׳ י״ז), לשון השמ״ח: שיהיו ״יראים ושלימים, יודעי תורה, וזריזים, עכ״ל.

כה) שוחט ובודק שלא הרגיש וטענתו בפיו שהוא מחמת הבהלה שהיה בבית המטבחים אין זה אמתלא טובה, כי ידוע בכל פעם דבבית המטבחיים יש כמה צעקות ובהלות בדברי ריבות שבין הקצבים וגם צעקת הבל כאשר ראיתי בהיותי הולך מנעורי לבקר השוחט ובודק בהמטבחיים וראיתי טירדות רבות וצעקות ובהלות שונות שהיו בהמטבחיים, ואף על פי כן צריך השוחט ובודק ליישב דעתו, ועל כן אין טענת השוחט ובודק טענה כי אם מחמת שנבהל יצא טריפה מתחת ידו מה יעשה כאשר יקרה לו לשחוט במקומות (מבוהלות) הנ״ל והי״ל פושע (שו״ת ד״ח ח״א יור״ד סי׳ ח׳).

כו) עכשיו צריך לדקדק מאד שיהיו השוחט ובודק הממונים זהירים וזריזים וידועים ביראת ד׳ יותר מהשוחט ובודק שהיה בזמן התלמוד, או שיהיה איש ירא שמים ביותר ממונה עליהם לבדוק סכינם לפני השחיטה, אבל אם אינם זהירים וזריזים ויראת ד׳ על פניהם כל כך אין להאמינם על בדיקת הסכין יותר מבימי חכמי התלמוד שלא היו רשאים לשחוט אלא אם החכם בודק הסכין (ש״ע הגר״ז קו״א ס״ק ט׳).

כז) טעם איסור פגימה לא נאמרה למשה בסיני, רק עיקור ושהייה נאמרה, וכל שיש בסכין עכבות מקום שמעכב העברת הציפורן יהיה פגימה מגוף הסכין או בליטה מדבר אחר הנדבק בסכין כל שאינו יכול להסירו בנקל על ידי ידו ועל ידי הדחה קלה וכדומה רק צריך זמן מה להחליקו על עץ ועור וכדומה, גורם או עיקור, או שהייה (שו״ת חת״ס יור״ד סי׳ טו״). וי״א טעם איסור פגימה משום צער בעלי חיים (חינוך מצוה תנ״א, מחזיק ברכה יור״ד סי׳ ח״י, דבר המלך שער כ״ו פרק כ״ח).

וי״א דח״ו ליתן טעם רק הלכה למשה מסיני הוא ואין בה טעם כי בנתינת טעמים תפוג תורה וח״ו להקל בדינים על ידי זה (כרו״פ סי׳ ח״י סק״ה, פמ״ג סוף פתיחה ה׳ שחיטה, ועי׳ תב״ש רי׳ סי׳ כ״ג, וכ״כ הפמ״ג עמ״ש החינוך טעם שחיטה מן הצואר כדי שיצא הדם, דרוב דם יוצא משם, ופלא שבזה כתב בתו״כ מובא ברש״י עה״ת וכי מה איכפת לי׳ להקב״ה לשוחט מן הצואר או העורף, הלא לא ניתנה תורה אלא לצרף הבריות).

כח) השוחט ובודק מחויב להיות זריז וקולע אל השערה ולא יחטא ח״ו, וצריך להיות בעל הרגשה טובה, וכל יד המרבה לבדוק הר״ז משובח, וגם צריך להדר שיהא גוף הסכין מברזל טוב ויפה, ויעשה מה שעליו לעשות (חי׳ מהרא״ל צינץ רי׳ סי׳ ח״י, וכעין זה בשו״ע הגר״ז סי׳ א׳ סק״ג, ועי׳ דע״ת סי׳ ח״י ס״ק ז׳ בסופו).

כט) שוחט ובודק שהעידו עליו שלא התפלל פעם אחת והוא מכחיש רק שמתנצל שקיצר בתפלה מחמת דוחק וקושי פרנסה, אי״ל חזקת כשרות לבדיקת הסכין, ומכל מקום יש לו תקנה להתירו שיראה סכינו פעם אחת בכל יום לחכם, ולצירוף קבלת ד״ח, וביזיונות שעברו עליו (שו״ת צמח צדק ליובאוויטש. יור״ד סי׳ ג׳) ויש עוררין להחמיר גם בזה (מנחת יוסף סי׳ ב׳)

רוי"ך, שאר״ט, לייגי״ל

ל) אותן המקילין על סכין שאין בו פגימה ממש רק הנקרא בל״א רוי״ך, ושאר״ט, ולייגי״ל שהוא כשר הוא מחמת חסרון הרגשתך וידיעתך, ומי ששוחט בסכין כזה נקרא רשע ומאכיל טריפות לישראל, ויש לגזור באיסור חרם שזה השם ״רוי״ך״ ואינך לא יזכר ולא יפקד כי היא פגימה גמורה (כו״פ סי׳ ח״י סק״ו, דע״ק סק״א, חכ״א כלל ג׳ סעי׳ י׳׳א ושאר ספרי שו"ב, דכ״ת ס״ק מ״א).

לא) עכשיו תה״ל אכשור דרא שבוחרין בסכינים המהותכין חלקים, ויפים, וחדין, ונראה לעין כל דיצא מחשש לייגי״ל, שאר״ט, או רוי״ך, אף שהוא בתכלית הדקות והקטנות, ומתקנים אותו על נכון, ואין להקל ח״ו בענין לייגי׳׳ל שאר״ט רוי״ך בשום מדינה (דע״ק שם, דכ״ת ס״ק כ״א, כ״ב, כ״ג, כ״ד).

הספרים של שחיטת ואכילת בשר, ועוד, נשלחו לבתי דינים, בתי כנסת, ובתי ספר של בתי יעקב, לרבנים ושוחטים כמעט בכל העולם, ונביא כמה מכתבים שקיבלנו על הספרים [המספור מסודר על פי רשימת הספרים ששלחתי – מספר עדותן של רבנים – משנת תשכ"ז – תשע"ז]

תרצט

הריני מאשר קבלת ספריו אפית המצות השלם שחיטת בשר כהלכתה, נפש ישעיהו. יישר כחו ויפוצו מעינותיו חוצה

בבה"ת, אליהו שרים, חבר הרבנות הראשית לת"א יפו, ראש ישיבת "תורה והוראה"

תש

חן חן על מעשיך הטובים כל המזכה את הרבים זכות הרבים מגינה עליו.

הרב דמאיר שלום, רב בבתים

תשח

קבלת הספרים החשובים "אפיית המצות כהלכתה", "שחיטת ואכילת בשר", "אינציקלופדיה לכשרות", "נפש ישעי'".

ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה.

אליהו הלוי קצנלבוגן, רב שכונה בירושלים

תשטז

אור יקרות. טל אורות. החכם השלם והכולל. שבחיו מי ימלל. מזר"ק טהור. שלשלת יוחסים. קדשי קדשים. זה שמו הטוב. הגאון האדיר. כמוהר"ר שלום יודא גראס שליט"א.

יהי שלו' בחיליה. ויסגי מזליה. וכל הנלוים אליו.

שר התורה! אריה שבחבורה! מקל עוז. מטה תפארה. אורה זו תורה.

ראשית דברי! להודות להלל לשבח לכת"ר על מתנתא דתורא' עוד זה מדבר (אפית המצות) וזה בא ויאמר נפש ישועה. מבשר טוב. יתפלל טוב. שלא יכנסו מאכלות אסורות בתוך גופו. ספר אשר עטוי במצנפת הקודש. מלא מכל טוב. לטהר ולקדש שלחן האדם. מכל סיג של איסור. ולתקן התועים מדרך הטובה. ואשר עברו דרך בני חטא ועון. ולמונעם מדרך הנלוזה.

רב נאצל! את האמת אגיד. כי הצצתי בהקפה ראשונה בספרו הקדוש נפש ישועה. מראה דרך להחיות נפש נענה. בידיעה משכלת מה יעשה ישראל וחי בהם. ממש ישע לנפשם. לעורר נפשות נרדמות. במוסר השכל. ובהבנה מרובה. ממש שלחן ערוך מכל טוב. כשר וטהור. ובלי לחפש ספרים. ובלי לשאול סופרים.

נברשת הקודש! יישר חיליה דמר. אשר מזכה הרבים בהונו ואונו. ובתורה יהגה יומם ולילה. ולילה כיום יאר. לברך הלכה. כדי לזכות את הרבים. אשרי חלקו. וכמ"ש בזו"הק זכאה איהו מאן דמזכי חייבא זכיה לעו"הז ולעו"הב הנני לברכו בשם השם. שיבורך ממקור כל הברכות. בברכה המשולשת בתורה. הוא וכל משפחתו. משפחת הפלואי. ימשיך עוד כהנה וכהנה. בבריאות מתמדת. וכח איתן ובריא. עד לביאת הגואל. ועד בכלל.

חזק ואמץ

הרב שמואל בן הרוש, רב מקומי לנוה שלם.

וחבר הרבנות הראשית בת"א

הערה: אם ישנה אפשרות לקבל ספורי נפלאות מצדיקי ישראל זצ"ל במחיר אשר יושת עליו.

תשיז

מזמור לתודה

א נציקלופדיה לכשרות ובה-ה"א חלקים ודינים וחוקים, ל-כל בשם אקרא "אכילת התרנגולים" איך נאכלים, י צא אחריו "זבחו זבחו צדק" להסיר כל חדק, ה שלישי בחבורה "מנוחת שלום" מי-יגיע הלום?!, ו ירצה השם "מנחת יהודה" זבחי תודה, כ ולם כולם "שמירה טובה" בחיבה ואהבה, צ ירפם לאחד ולטשם כיהלום הרב שלום יודא שליט"א ועבור ספר זה הנני מודה,

הרב אלי' כ"ץ, ראב"ד ורב הראשי בב"ש

תשכט

בשורות אלו באנו להודות לו בשם התלמידים והרמים, על אשר עלה בדעתו היפה להעניק לנו את ספרו החשוב והידוע בשם טוב ה"ה, "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר כשמו כן הוא דברים נפלאים בעניני שחיטה והדרכה לאכילת בשר בתכלית הכשרות. הספר נתקבל בחביבות ובהערצה בפי כל, ובוודאי זה יתרום להרמת קרן התורה בישיבה.

זכות המצוה תגן עליו להתברך בכל מילי דמיטב, והשי"ת יעזור לו שיוכל להמשיך בפעולותיו הברוכות בהצלחה רבה עד ביאת הגוא"צ במהרה בימינו אמן.

החותמים בברכת התורה

משה דיכנפלד, ישיבה דחסידי בעלזא, גבאי אוצר הספרים, ירושלים

תשמה

לנכון קבלתי הספר "אפיית מצה כהלכתה", תודה רבה.

הרב משה האלברשטאם

מו"צ בעדה החרדית, ראש ישיבת טשאקווע, ירושלים

עדיין לא קבלתי הספר אנציקלופדיה לעניני כשרות.

תשנא

הנני בזה להודות לכם מקרב לב על הענותכם למכתב וב"ה זכינו אף אנו לקבל את הספרים היקרים נפש ישעי' שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואינציקלופדיה לכשרות ה' חלקים.

יה"ר שחפץ ה' בידכם יצלח להגדיל תורה ולהאדירה ועינינו ועיניכם תחזנה בבוא לציון גואל בב"א עת התקבצות כל נדחי ישראל ונזכה כולנו לשמוע את קול שופרו של משיח צדקנו שיבוא וילמד תועים בינה.

המברככם בכל טוב ובכל אשר תפנו תצליחו

הרב יפת מוגרבי, רב ושו"ב, בני ברק

תשנה

הרינו לאשר בתודה את קבלת 3 הספרים: א. אינציקלופדיה לכשרות. ב. שחיטת ואכילת בשר כשר. ג. נפש ישעיהו.

ספרים אלו הדנים בעניני כשרות הבשר – מטרתם לזכות את הרבים לשמור על קדושת הגוף והנפש, ועל כך תבואו על הברכה!

בכל הכבוד,

הרב צבי צייכנר, ישיבת פרחי אהרן, מנהל אוצר הספרים, חיפה

תשס

בתשובה למכתבו היקר קבלתי עד עכשיו 1. נפש ישעיה על מאכלות אסורות 2. אפיית מצות. את הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכה אמנם קבלתי אבל נעלם לי, ואלו הספר אנציקלופדיה לכשרות טרם קבלתי אודה לכב' אם יואיל לשלוח לי את שני הספרים האלה.

בתודה וברכה, ביקרא דאוריתא

תשעט

הריני מאשר קבלת הספרים אפית המצות השלם, נפש ישעיה, שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ואנציקלופדיה לכשרות.

הספרים הם מאד מענינים ואשמח לקבל מכב' עוד ספרים.

יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.

בכבוד רב

הרב מתאנה מנשה, רב המושבים פדיח ופתחיה, נחל אילון

תשפב

הנני לאשר כי קבלנו מכם את הספרים כדלקמן:

3  ספרים של "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

3  ספרים של "נפש ישעיה על מאכלות אסורות".

3  ספרים של "אנצקלופדיה לכשרות ה' חלקים".

1  ספר "אפית מצות השלם".

נודה לכם אם תשלחו עוד 3 ספרים של "אפיית מצות השלם" ועוד ספר אחד מכל אחד מהספרים דלעיל.

אנו מודים לכם על המשלוח ומצפים לקבל עוד ספרים שיהיו בידיכם.

בכבוד רב, הרב ח. שכטר, המועצה הדתית, קרית מוצקין

תתיז

ברצוני להודיעך כי במשלוח האחרון חלה טעות במשלוח הספרים.

לצערי קבלתי 2 ספרי "אפית המצות השלם" יתר על המידה ולעומת זאת חסרים לי 2 ספרים של "שחיטת בשר כהלכתה" אבקש לשולחם. את שני הספרים המיותרים אני משאיר אצלי ובמשלוח הבא נחסיר ספרים אלו.

בכבוד רב, הרב ח. שכטר, המועצה הדתית, קרית מוצקין

תתיח

אחדשה"ט כראוי הנני מאשר בתודה ובברכה קבלת שני הספרים החשובים והיקרים 1. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. 2. אנציקלופדיה לכשרות. ואי"ה כשיצאו עוד ספרים אני מבקש שתשלחו לי אותם. וזכות הרבים תעמוד לו ולזרעו עד עולם.

ביקרא דאוריתא, הרב א. אלבז, רב המקום, גבעת שמואל

אני מאשר בזה את קבלת הספרים: 1. שחיטת ואכילת בשר כהלכתו 2. אפית המצות השלם 3. אינצקלופדיה לכשרות 4. אכילת מצות בישראל 5. נפש ישעי' על מאכלות אסורות.

מאת הרב שלום יודא גרוס שליט"א ניו יורק

בכבוד רב, הרב שרגא וויס, חיפה

תתלד

בשם מתפללי בית הכנסת ולומדי בית המדרש של ישיבנו כוכב השחר הנני מודה לכם על תרומתכם הנדיבה של שלשת הספרים העוסקים בהלכות כשרות המזון וביחוד בתחום הטריפות נפש ישעיה אנציקלופדיה לכשרות ושחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

הננו מודים לכם ומברכים שתזכו להפיץ את תורתנו ולהסיר מכשולים מדרך הרבים.

בתודה ובברכה, עפר שיפמן, בשם תושבי כוכב השחר, יריחו

תתלו

לפי בקשת הרב דוד סגל רב הנני מאשר שקבלתי מידו את הספרים "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" ו"נפש ישעיה" על מאכלות אסורות. ואני מודה לכם מאד.

בכבוד רב, נתן שפר שו"ב

תתלז

קבלתי בזמנו את הספר החשוב שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואני מודה לכם מאד על כך.

יש בספר זה תועלת מרובה בכל הענינים שכת"ר המחבר שליט"א דן. שמעתי כי יצאו לאור עוד כמה ספרים העוסקים בהלכות חשובות אשמח מאוד לקבל את שאר הספרים שיצאו לאור.

זכות גדולה יש לכת"ר המחבר שליט"א המעורר ומדרבן לחיזוק, בענינים שהם יסודות דתוה"ק.

בברכה ובהוקרה, יורם זלצברג, רב ומורה הוראה, חבר הרבנות הראשית, תל אביב יפו

תתלח

אחדשה"ט הודיעכם כי קבלתי הספרים ששלחתם לי 02 ספרים נפש ישעי' 02 ספרים אנציקלופדיה 5 ספרים שחיטת ואכילת בשר.

מעביר לכם בזאת אני את תודאתי ותודות השוחטים והמשגיחים אשר קבלו הספרים. ודבר בעיתו מה טוב ועושר תמיד עת להתחזק ולהתגבר על השגרה והשכחה המקררת את להבת ההתלהבות דקדושה בבחינת "תלכו עמי בקרי" חלילה וחלילה ולכן יישר חילכם לאורייתא כה לחי עלו והצליחו להפיץ הקדושה וכשרות המאכלים בכל בית ישראל ויהי רצון שלא תצא תקלה ח"ו מתחת ידנו וחפץ ה' בידינו יצליח ובא לציון גואל בבי"א.

בשם השוחטים והמשגיחים "במעוף"

בברכת התורה

מנחם ווייס, בית חלקיה

תתעב

הנני לאשר כי קבלנו את ספריו של הרב הגאון שלום יהודה גראס הי"ו.

הכוללים א. אפית המצות השלם ב. אכילת מצות בישראל ג. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

הספרים הנ"ל הגיעו למעלת כבוד תורתו רבינו הרב דוד כהן שליט"א אשר העביר אותם לעיון לישיבתינו הקדושה "אורות התורה" מיסודו של רבינו שליט"א

יה"ר שהשי"ת יתן לו משאלות לבו לטובה אורך ימים ישביעהו ועושר וכבוד יעטרהו בבריאות איתנה ונהורא מעליא ושובע שמחות וכל טוב אמן.

בברכת התורה

בנימין ענתבי

תתעט

ברצוני להודות לכת"ר על משלוח הספרים החשובים שכב' שלח לי:

א. אפית המצות השלם ב. נפש ישעיה על מאכלות אסורות, ג. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ד. אכילת מצות בישראל.

מתוך הספרים ניכרת גדלותו של כת"ר בהלכה וגם למעשה, ו"גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה" ויותר חשובה פעולתו של כת"ר להפצת מעינותיו חוצה כדי לזכות את הרבים ע"י "סור מרע ועשה טוב".

בברכת התורה ובצפיה לישועה

ישעיהו מיטליס, לשכת הרבנות, נהריה

תתקכד

הרינו בזה להודות לכב' בתרמו לאוצר הספרים דישיבתנו הק' את הספרים החשובים "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" "אכילת מצות בישראל"

ובזכות זה יתברך ממעון הברכות הוא וביתו בבריאות הגו"נ ובכל מילי דמיטב לאויט"א.

וכמו"כ אנו מודים לכם גם על הקונטרסים החשובים ששלחתם לנו. בברכת התורה,

אוצר הספרים, שע"י ישיבת "יחל ישראל", רמת ויזניץ, חיפה

תתקכה

ראיתי את הספרים החשובים שחיבר כב' הרב ושהואיל בטובו לשלחם בקביעות למו"ר אבי שליט"א ולכן אבקשו לשלוח גם לי ברוב טובו את כל ספריו שחיבר עד עתה! נפש ישעי'ה, אנציקלופדיה לכשרות, אכילת מצות השלם, שחיטת ואכילת בשר, וכו'. שיהיה לי לעזר רב בלימודי בישיבה הק'.

בתודה מראש, דביר עובדי'ה שרים, בלאאמו"ר הרה"ג אליהו שליט"א, תל אביב

תתקסח

י"ב טבת תשד"מ

לכבוד הר"ר שלום יהודא גרוס שליט"א

בראשית מכתבי זה אפאר ואגדל מאד ספריכם היקירים למאד כידוע לכל, מאד התרשמתי מאלו הספרים המלקטים ומאספים לכל הענינים השייכים לדורינו זה שמאד נצרכים אלו הספרים להורות דבר ה' זו הלכה ולהאיר פני הארץ ולדרים עליה.

הנה באתי במגילת ספר לכתוב אליכם לברר כמה ענינים שמאד רציתי לבררם כבר זמן כביר עד שראיתי מעט מספריכם שהגיעו פה בישיבה (ישיבת ברסלב בני – ברק) כגון "שחיטת ואכילת בשר כהלכה" "אכילת מצות בישראל" שמאוד התפעלתי מהם ע"כ אמרתי שיש לי כבר למי לפנות.

ובכן רציתי לבאר בקשר לאוכל שנותנים במטוסים כבר נסעתי כמה פעמים עם כמה מיני חברות תעופה ושם במטוס נותנים אוכל כשר כמובן שהבשר לא אכלתי ע"כ אמרתי לפנות אליכם לברר מי ומה אפשר לסמוך ועל איזה בד"צ שייך לסמוך לאכילת בשר גם, אגב צרפתי פה שתי תעודות א. של הבד"ץ דציריך ב. הרב עזריאל חייקין לברר האם ידוע לכם מה על הכשרים הללו ועל כל ההכשרים במטוסים כי מאד נכספתי לדעת כל זאת.

עוד רציתי לברר היות שפה בארץ ישראל נמצא הקופסאות שקורין מקרל (דגים) מליסבון פרטוגל בהכשר הרב אברהם עשור מפרטוגל האם ידוע לכם בקשר לכשרות על הדגים הנ"ל.

מאד אשמח לקבל תשובה תהיה זאת תשובה לרבים המבקשים לדעת דברים אלו כי רבים הם הנוסעים למדינות ומאד נחוץ הוא לדעת כל זאת.

אסיים בברכה שתזכו להפיץ מעינכם חוצה להפיץ תורה ודעת לרבים הצמאים לספרים אלו מאוד אמן.

אליעזר ויספיש, ישיבת "ברסלב", בני ברק

אבקש עוד דבר אחד לברר והוא לפני כמה שבועות הייתי בפריז שם אמרו לי שיש שאוכלים הלחם של הגויים (פת עכו"ם) ויש להם היתר כי הלחם נאפה ללא מגע יד כלל, ע"כ ברצוני לברר אם יש מקום להיתר זה ומה כל החילוקי דינים בזה, עוד אבקש לדעת האם בקפה או תה (שמוכנים לשתיה כבר) יש בישול עכו"ם זה נוגע אם מותר לשתות הקפה או התה שנותנים במטוס כידוע.

אליעזר ויספיש, הנ"ל

תתקעה

ב"ה כ"ו אלול תשמ"ג

א. נ, אבקש לשלוח לנו 3 סטים מהספרים דלקמן:

א. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

ב. אפית מצות השלם

ג. נפש ישעיה על מאכלות אסורות

ד. אנצקלופדיה לכשרות ה' חלקים

בכבוד רב, הרב ח. שכטר, המועצה הדתית, קרית מוצקין

תתקעט

תמוז תשמ"ג

כבוד הרה"ג מוה"ר שלום יהודה גראס שליט"א, רב דקהל "מגן שאול", ור"מ בישיבה וכולל בית ישעי', ברוקלין ניו יארק.

אחרי הברכה כראוי!

רצינו בשורות אלו להודות לכהד"ת על נתינתו הגדולה מתנת אדם חשוב אתמחי גברא ואתמחי קמיעא ספריו המפורסמים "נפש ישעי'" על מאכלות אסורות "ושחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר נועדו לעורר את אחב"י לאפרושי מאיסורא מכל דבר אשר שייך בו חשש נדנוד דבר איסור.

ובטוחני אשר רבים ימצאו בו דברי חפץ. יה"ר שכשם שזכה לחבר ספרים אלה כן יזכה לחבר מתוך בריאות ורב נחת עוד ספרים הרבה ולהמשיך ולזכות את הרבים.

בברכת התורה, אוצר הספרים, שע"י ישיבת עטרת ישראל, ירושלים. – נ.ב. שאר ספרי כת"ר ידועים לנו רק מפי השמועה.

תתקפ

כ"ט מנחם אב תשמ"ג

מעלת כבוד הרה"ג מוהר"ר ש.י. גראס שליט"א, רב דקהל "מגן שאול", ור"מ בישיבה וכולל "בית ישעי'", ברוקלין, נ.י.

בתודה נאמנה הננו לאשר על קבלת ספריו:

אנציקלופדיה לכשרות בו ה' חלקים. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. חן חן ישלם לו ה' הטוב כפעלו הטוב ויתן את חלקו בין מזכי הרבים מתוך עושר ואושר כאשר עם לבבו הטוב,

עיניו תראינה בשוב ה' את שיבת ציון וארמון על משפטו ישב במהרה בימינו.

בהוקרה רבה ובברכת התורה, הרב ניסן טוקצ'ינסקי, מנהל מרכז התורה הראשון והגדול בישראל "עץ חיים", ירושלים

תתקפט

י' אלול תשמ"ג

הריני מאשר קבלת ארבעה ספרים של הרב שלום יהודה גראס:

אפיית המצות השלם, אכילת תרנגולים… שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, נפש ישעי'ה על מאכלות אסורות

בתודה, הרב אברהם מוסא

תתקצא

לכבוד הרב הגאון ר' שלום יהודה גראס שליט"א,

אנו מודים לכבודו כי הגיע ספרו החשוב שחיטת בשר כהלכתה, וכן אנציקלופדיה לכשרות, אשר בודאי יהי' לתועלת ועזרה לכל לומדי תורה ובכן בשם כל בני הישיבה ובאי אוצר הספרים נמטי אפריון למעכ"ת ושפתינו תבענה תשואות חן – חן על תשרתו היקרה.

כן נודה לכב' אם יואיל לשלוח לנו את שאר הספרים שיצאו על ידו.

הנהלת אוצר הספרים, שע"י הישיבה לצעירים, בקרית טלז סטון

תתקצב

שלום רב, ראיתי את הוצאת הספרים שלכם. מאד אהיה אסיר תודה באם תשלחו לי.

שנה טובה, הרב ארליך מיכאל, מנהל המחלקה לתשמישי קדושה

הרבנות הראשית, תלאביב – יפו והמחוז

אלף יא

י"ט אלול מבורך תשמ"ג

לכבוד הרה"ג שלום יהודה גראס שליט"א, ניו יורק

כבוד הרב, הרינו מאשרים בזה קבלת הספרים החשובים רבי התוכן והכמות: א. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. ב. נפש ישעיה.

ג. אנציקלופדיה לכשרות 5 חלקים.

את הספרים הכנסנו לביהמ"ד לעיון ולימוד של האברכים הי"ו, ובעזה"י יפיקו מהם הרבה תועלתיות.

יה"ר ויזכה להפיץ מעיינותיו חוצה כהנה וכהנה יגדיל תורה ויאדיר.

בברכת התורה, ובברכת כתיבה וחתימה טובה, משה יונה, נתיב בנימין, המנהל הכללי, ירושלים

אלף יט

אלול תשמ"ג

לכ' כת"ר הרה"ג שליט"א

הננו בזה לאשר ברב תודה קבלת ספרו החשוב "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

למותר לציין גודל התועלת הנצמח לכל אחד ואחד מאתנו להתעורר בענין קדושת האכילה, ולדעת על מה יש להשים לב.

ואנו תפילה שבשכר זאת יזכהו השי"ת בבריות גופא ונהורא מעליא, ושכר מצוה מצוה בעוד חיבורים יקרים וחשובים לתועלת הרבים לאויטו"א ולביאת גצבב"א.

אברכי כולל סערעט – ויזניץ, רמת ויזניץ, חיפה

בין כסא לעשור יזרח אור כוח"ט למעכ"ת ידידינו ומכובדינו הנעלה, ערוגת הבשם, מרביץ תורה והוראה בישראל, רב הפעלים והמעש, הרב הגאון המפו' צמ"ס מוה"ר שלו' יודא גראס שליט"א אבדק"ק מגן שאול ובעמח"ס נפש ישעי' ושס"ח.

אחדשכ"ה באה"ר,

הנני במזמור לתודה על דשדר לן ספר"א נפש ישעי' על הל' מאכלות אסורות, ונהניתי מאוד מנועם הדברים הנאמרים בטוב טעם ודעת, ואף שלא נתנוני עתותי לעיין הרבה ולהעיר בדבריו, אבל מ"מ אגיד לכת"ר שליט"א, איישר כוחו וחילו לאורייתא, ויזכה להמשיך בעבוה"ק בהפצת ספריו היקרים ולחלקם בישראל להאיר עיני הלומדים ות"ח העמלים בתוה"ק ובירורי ההלכות.

ונזכה לגמח"ט, שנת ישועה כללית, ישראל נושע בה' תשועת עולמים בבנין בית מקדשינו ותפארתינו בביאת גוא"צ מתוך רחמים וחסדים אכי"ר.

והנני בזה ידידו דוש"ת בלונ"ח

משה האלברשטאם

דומ"צ פעיה"ק ת"ו

נ.ב. הספר "אפיית המצות" לא קבלתי עד כה, ואשמח לקבלו, ומעתה כבר גם על התודה והברכה, ויישר כוחו וחילו לאורייתא. הנ"ל

אלף לב

בס"ד כ"ו תשרי מ"ד לפ"ק

לכבוד הרבנים שליט"א. מזכי הרבים אשר עליהם נאמר בזוה"ק ומזכי הרבים ככוכבים לעולם ועד.

אחד"ש באה"ר ובר"ב

הנני בזה פונה אליכם בבקשה נחוצה נקלעת אצל רב ידי"נ והראה לי את הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר חובר ע"י הרה"ג ר' שלום יודא גראס שליט"א ואשר בו הפליא והאיר עיני חכמים בהלכה ובקדושת שולחנו הטהור של האיש היהודי, אי לכך מאד הייתי רוצה שגם ספר זה יהא בביתי לצורך ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהורות את דרך ה' זו תורה.

אקוה שתשלחו לי את הספר בהקדם.

בברכת התורה, הרב יפת מוגרבי, רב ושו"ב, ק"ק "ראשית חכמה", בני ברק.

אלף מא

הריני לאשר שקבלתי את הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואקוה להמשך קבלת הספרים

בכבוד רב, ויקרא דאורייתא, בסל נסים, רב מושב עזריקם

אלף מב

יום ז' אדר – יום עליית נשמתן של רבן של ישראל תשמ"ג

לכב' הועד המפיץ את ספרי מרן הגה"צ הגרש"י גרוס שליט"א

ברכת ה' ושלום רב ויאדיר תורה!

הריני לאשר בשלמי תודה וברכה לראש משביר ולמש"כ העוסקים נאמנה בזכוי הרבים את קבלתו של הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" להגרש"י גרוס שליט"א.

הצליח בס"ד הרה"ג המחבר שליט"א במועט המחזיק את המרובה לעורר ולהתריע אף לגלות צפונות בעמק גדול שקדושת ישראל וטהרתו תלוי' בו ואשרי חלקו בזה ובבא.

יזכהו הרה"צ לבריות גופא ונהורא מעליא להמשיך דרכו בקודש וזכות הרבים יהי' תלוי בו.

במחננו קליעת ואפיית מצות חשמלית ואנו נודה מאד אם נוכל ליהנות מפה עלו של הרב של הרה"ג המחבר שליט"א על אפיית המצות.

ביקרא דאורייתא, וברגשי תודה, הרב אברהם הלל גולדברג, הרב המקמי, כפר פינס

אלף מד

יום ג' ב' לחדש שבט התשמ"ג

שלום וכל טוב, מאשר אני בזה את קבלת הספר החשוב, קטן הכמות ורב האיכות, שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ותודה מראש.

בכבוד ובהוקרה, אלטר מאזוז

אלף מה

הגיע לי הספר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" סליחה אני מבקש מאדני שלא החזרתי תשובה תיכף, לפי שלא הייתי פה בירושלים.

ובכן תודה רבה וזכות מו"ר זקנינו הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, תגן בעדכם אכי"ר.

בכבוד רב, שמעון אבוחצירא ס"ט, רב "מקור חיים", ירושלים

אלף מו

בתודה ובתשואות חן קבלתי לנכון את הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה והוא ספר טוב ומאוד נחוץ.

יישר כחכם, המצפה לישועה, דוד קליין, אב"ד יסודות

אלף פה

ב' דר"ח אדר תשמ"ג

כבוד מצדיקי הרבים המחזירים עטרה ליושנה ה' עליכם יהי'

שלום וברכה, לנכון נתקבל באהבה ובחיבה הספר היקר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה… אשרי חלקכם צדקתם עומדת לעד, ביקרא דאורייתא, הרב שלמה נח קרול, רב ור"מ, מושב חמד

אלף פו

יום ה' י' אדר תשמ"ג

לכבוד אדונינו הרה"ג מוה"ר שלום יודא גראס שליט"א אבדק"ק האלמין בעמ"ס ספרים רבים ונכבדים.

הנדון: אישור לקבלת ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכה:

אני הח"מ מאשר בקבלת הספר הנ"ל קבלתי אותו בכבוד ויראה ורוממות על מפעלכם האדיר זוכים ומזכים כמו שאמרו חז"ל כל המזכה את הרבים זכות הרבים בו תזכו לכל מילי דמיטב מן קדם אלהנא דבשמיא אמן.

אני דפדפתי בספר ונהניתי מאמירותיו אמרות השם אמרות טהורות נחמדים מזהב ומפז ומתוקים מדבש ונופת צופים השם יסייענו על מעשה רצונו ויאיר עינינו במאור תורתו ויוליכנו בנתיבות דרכו הטהורה ויצילנו משגיאות וינחנו בדרך עולם אכי"ר.

הכ"וח, הרב שלמה דהרי, הרב המקומי, מושב פדויים, ד.נ. הנגב

אלף צ

בס"ד, אני החתום מטה מאשר בזאת שקבלתי ספר על הילכות שחיטה ודיניה, "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

ומודה בזאת שקבלתי את הספר הזה מהרב ברדוגו, שליט"א, הרב של משחטת "עוף העמק".

אני מביע את תודתי למחבר, ושיחיה לאורך ימים טובים, ויזכה להפיץ עוד תורה בעם ישראל.

עוף העמק, רמת ישי

אלף צא

בס"ד, אני החתום מטה מאשר בזאת שקבלתי ספר על הילכות שחיטה ודיניה, "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

ומודה בזאת שקבלתי את הספר הזה מהרב ברדוגו, שליט"א, הרב של משחטת "עוף העמק".

אני מביע את תודתי למחבר, ושיחיה לאורך ימים טובים, ויזכה להפיץ עוד תורה בעם ישראל.

בתודה ובהוקרה רבה, רון גבור, חיפה

אלף צד

בע"ה כ"ט סיון תשמ"ג

הרה"ג ש"י גראס שליט"א

אחדשה"ט, הריני לאשר קבלת הספרים כדלהלן: 1) שחיטת ואכילת בשר כהלכתה 2) אפיית המצות השלם

והנני לברכו שהי"ת יזכהו להמשיך להרבות תורה ואמונה וקיום מצוותיה.

בברכת התורה למחזיקה, המקוה לחסדי ה' ועזרתו, הרב סעדיה ברזילי, רב המקום, גני תקוה

אלף צו

ב"ה יום כ"ה בסיון תשמ"ג

אנו שוחטי עוף העמק ברמת ישי מאשרים את קבלת הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה".

בהוקרה רבה

ר' אברהם גנזלר, ר' עזריאל פזינצבסקי, ר' דוד פרץ, ר' דוד אברזיל, ר' אליעזר גלאנץ, ר' דוד ועקנין, ר' יצחק אדזישוילי, ר' שלום אלמקייס, ר' נסין פרץ, ר' רפאל בירד, עוף העמק, רמת ישי

אלף צז

כ"ז סיון תשמ"ג

לכ' הרה"ג ר' שלום יהודה גרוס שליט"א

השלום והברכה! אחדשה"ט,

הנני לאשר בזה את קבלת חיבורכם היקר והחשוב "שחיטת בשר כהלכתה" לבית מדרשנו.

אנו תקוה בע"ה שהתלמידים שיחי' יפיקו ממנו תועלת רבה.

יה"ר שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה, בתודה ובברכת התורה ולומדיה, ישיבת באר שבע, באר שבע

אלף קב

כ"ו סיון תשמ"ג

לכבוד השה"ט רענן כגן רטוב… ה"ה צנצנת המן… ותפארת הזמן…

הרב הגאון רבי שלום יהודה גראס שליט"א גזע ישישים אראלים ותרשישים

רב דק"ק מגן שאול ור"מ דכולל בית ישעיה, ברוקלין ניו יורק

ובכן שובע שמחות את פני הודו והדרו ויוסיפו ימיו כהנה וכהנה מציון מכלל יופי, מראש העין יעבור רב שלו' טו"ב לרבי שלום שלם הוא ושלמה משנתו.

אחר עתירת החיים והשלום לכת"ר הרב ולכל הנלוים הנני מאשר בתודה וברכה קבלת הספר הקדוש אפיית המצות השלם, וכן מקדם לפני כמה חדשים הספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה.

וחמותי ראיתי אור הרואה אומר ברקאי ונהנתי מאוד מסידורי היפה ומהערותיו הנצרכות לעת כזאת שהפרוץ מרובה על העומד שצריך לעמוד על המשמר לשמור על הגחלת הנשארת בבחינת והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ולכל חיבוריה דמר הם בעניני קדושת עם ישראל, ולפעלא טבא אמינא יישר בפרט שקירב את הרחוקים וקיבצם כעמיר גורנה וציין למקורות הדינים והמנהגים דבר בשם אומרו ומועיל הרבה למעיין, והכל בקצור ולשון צח, והנני מברך את מעכת"ר שיוסיף כהנה וכהנה אורך ימים ושנות חיים להיות ממזכי הרבים בחיבוריו היקרים והאהובים המעלים חן על לומדיהם כה יתן ה' וכה יוסיף.

מקצה בחוברת אתיא זכירה ראיתי בסוף הספ' הנ"ל רשימת חיבוריו היקרים ואשמח מאוד אם מעכת"ר ישלחם לי ואשלם בל"נ מחירם כאשר ישית כבו', ואסיים בשי"ש או"ב לכת"ר ולכל הנלוים.

ביקרא דאורייתא, הכו"ח לכבוד התורה ולומדיה

הצבי' עזריה בכמו"ר יחיא בסיס ס"ט, רב שכונה ור"מ דכולל תפארת שלום, ראש העין

אלף קה

בס"ד ב' דר"ח תמוז תשמ"ג

אל כב' מעלת הרה"ג רבי ש' י' גרוס שליט"א, רב ור"מ בק"ק ברוקלין נ"י.

אחדשה"ט כראוי, לעונג רב לי לקבל את ספרו היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" – הפותח ומאיר עינים לדעת להזהר מפני המכשולים הרבים הקיימים לצערנו, בנדון אכילת בשר.

ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיעזרו עוד ועוד להוציא מפרי תורתו – תבונתו לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, וזכות הרבים תלויה בו וזכות אבותם מסייעתו.

בתודה רבה, הרב מ. אבידן, חיפה

אלף קו

יום ב' כ"א אייר תשמ"ג

לכבוד הרה"ג הרב שלום יהודה גרוס שליט"א, ר.מ.נ.

בתודה ובברכה קיבלתי את הספר חיבור כת"ר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואמינא יישר חיליה דרב וה' יאריך ימיו בטוב ובנעימים ויזכיהו להוציא לאור חיבורים נוספים להאיר לעם מאור תורתו, וחפץ ה' בידו יצליח.

זה הספר היחידי שקיבלתי מכב', בכבוד רב והוקרה רבה

הרב צדוק עמימי

אלף קז

א' תמוז תשל"ג, שלום רב,

בתודה הננו לאשר בזה קבלת הספר החשוב "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" אשר למיותר להרבות אודות נחיצות הספר, ובפרט בזמן זה אשר השאלות הן רבות וודאי וודאי כי הספר מביא ברכה ותועלת מרובה למעיינים בו.

בברכת התורה, הרב יוסף ברוין, ישיבת ברנוביץ, ראש הישיבה, גדרה

אלף קח

בעזהי"ת, לכ' מעכ"ת היקר והנעלה הרה"ג שלום יהודה גראס

רב דק"ק מגן שאול יע"א שליט"א

השלום והברכה. אחדשה"ט, קיבלתי דרך הדואר את ספרו וחבורו היקר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ולע"ע עדיין לא הגיע אלי אלא זה בלבד, לא הספקתי עדיין לקרוא את כולו אלא חלק קטן, ומהשקפה ראשונה הוא בבחינת כלה שעיניה יפות. יתברך השכל הישר, ופה מפיק מרגליות, יזכה מעכ"ת לחיים ארוכים, ולחבר עוד ספרים הרבה להגדיל תורה ולהאדירה, ויפוצו מעיינותיו חוצה, שאר ספרים מה שהזכיר כב' במכתב עדיין לא קבלתי, רוב תודות למעכ"ת על השי הטהור ששלח והמתנה הטובה, ואין להאריך כי אם בשלומו הטוב.

ברוב תודה וברכה, הצ' בישראל\ יצחק אברהם

אלף קיא

יום ראשון, פ' קרח תשמ"ג, כ"ד סיון תשמ"ג

לכבוד הרה"ג יראת ד' אוצרו בנש"ק כש"ת הרב שלום יהודה גראס שליט"א, רב ור"מ בברוקלין

אחדשה"ט, קיבלתי את ספרו אפיית המצות השלם, וכמו"כ עלי להודות לו על ספרו האחר על השחיטה "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה". ואברכהו בהצלחה רבה ויופוצו מעיינותיו חוצה.

יה"ר שנזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

פנחס כהן ס"ט, רב מקומי, בית הגדי

אלף קיב

א' תמוז תשמ"ג,

כבוד הרב הגאון הגדול וכו' מחבר ספרים נפלאים ונחוצים עד מאד

מוה"ר שלום יהודה גרוס שליט"א, רב ור"מ ברוקלין

הננו לאשר בזה בתודה קבלת ספרו החשוב שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, ספר חשוב עד מאד, מי יתן שנהי' נזהרים בדקדוק וממילא הי' האדם שאוכל את הבשר במדרגה גבוהה.

הקב"ה יזכהו להוציא עוד ספרים בכדי לזכות את הרבים, ומגלגלין זכות ע"י זכאי.

בכבוד רב ובברכת התורה, ישיבת "בית יוסף" ירושלים

אלף קיד

בס"ד ב' תמוז התשמ"ג

א., מ., נ., הריני מאשר בתודה קבלת הספרים החיבורים החשובים והיקרים: א.. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. ב. סדר אפיית המצות השלם, מאת המחבר העורך והמלקט הרה"ג שלום יודא גראס שליט"א אשר פעל גדולות ע"מ לעורר ולזכות את הרבים בדברים הנחוצים מדי יום ביומו.

ויהי רצון שיפוצו מעיינותיו חוצה, ויזכה לזכות ולזכות כברכת מוקיריו.

בכבוד והוקרה, יוסף שרעבי, רב שכונת גבעת מרדכי, ירושלים ת"ו

אלף קטז

יום ב' י"ט לח' אייר תשמ"ג

לכבוד מעלת הרה"ג כמוה"ר שלום יהודה גראס שליט"א

הנני לאשר בהכרת תודתי העמוקה מקרב לב את קבלת הספר היקר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה". י"ר מאבינו שבשמים שכת"ר יזכה לברכה, יפוצו מעיינותיו החוצה, ולהגדיל תורה ולהאדירה. בהזדמנות זו הנני להודיע לכת"ר שיש כאן במשחטת עוף העמק כמה שוחטים שמעונינים לקבל את הספר הנ"ל.

בברכת התורה,

הרב יהושע בורדוגו, רב במשחטת עוף העמק, רמת ישי

אלף קכג

י' תמוז תשמ"ג

מע"כ הגאון הגדול ממזכי הרבים שלעולם יזהירו כש"ת שלום יהוד' גראס שליט"א

למרבה המשרה ולשלום אין קץ.

הריני לאשר בתודה קבלת שני הספרים שהנם רבי האיכות שחיטת ואכילת בשר כהלכתה, אפיית המצות השלם,…

…אבל זה יכולים בהחלט לקבוע תיכף, שרואים בספרים שהושקע בהם יגיעה גדולה, וביחוד בסדור מנהגי צדיקים וגאוני עולם בנידון, שזה הכל משובץ בכלל גדולה שמושה מלימודה.

וגדולה היא מדת זכוי הרבים.

ויה"ר שיזכה ויהא חלקו בין מזכי הרבים וממשיבי מעון שגדול שכרם בזה ובבא.

המצפה לישועת ה',

הרב נחום הכהן גולדשמיד, רב אזורי דשכוני בצרון ודרך השלום, תל אביב

אלף קכו

כבוד הרה"ח מו"ה שלו' יודא גרוס נ"י, בעמח"ס שחיטת ואכילת בשר כהלכתה

אחדשה"ט, הנני לאשר כי קבלתי ספרו שחיטה ואכילת בשר כהלכתה, ותשואות חן לו, ורציתי להודות לכבודו על מנחתו.

ואברכהו בברכת הדיוט, יה"ר שדבריו יעשו פירות ונזכה לאכול משור הבור ומיין המשומר.

אברהם חיים רזנר

אלף קכח

בעזהשי"ת עש"ק בהר סיני בחקותי

הנני מאשר שקבלתי ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה ואע"פ שכתוב שוני מתנות יחיו שאני מתנת מוסר שאוהבים לשמוע מוסר ה' באחריות השו"ב ביראת שמים וכו' והנני מודה מקרב לב לכבוד הרב המחבר שליט"א שזיכה אותי במתנה יקרה וחשובה שלא יערכנה זהב, ותודה לשולח הנכבד תושב בני ברק שליח מצוה לזכות אותי בספר.

החותם בברכת התורה, יחי' זכרי' בן שלמה צברי

אלף קכט

ה' אייר תשמ"ג

הנני מאשר קבלת ספר שחיטת ואכילת בשר מכבודו. הננו מודים לו מאד על זה שיזכה להוציא עוד ספרים מתוך נחת והרחבה וכל טוב.

הרב שמואל פלמן

אלף קלב

י' תמוז תשמ"ג

הרה"ג מעכ"ת איש חי רב פעלים מזכה הרבים הרב הגרש"י גראס שליט"א.

שוכט"ס, חן חן עבור ספרו שחיטת ואכילת בשר כהלכתה וספר אפיית המצות השלם, שנתקבלו בהתענינות מרובה בקרב הלומדים. ויה"ר ויפוצו מעיינותיו חוצה, חלקו בין מזכי הרבים אשר צדקתם עומדת לעד.

הכו"ח בכבוד ובתודה, הרב נח קרול, רב אב"ד ור"מ מושב חמד

אלף קלו

י"ז תמוז תשמ"ג

לכבוד הרב המופלא וכבוד ה' מלא צימ"ס הרב הגדול מעוז ומגדול מזר"ק טהור האי גברא רבא ויקירא סוע"ר הרב הגאון עצום ורב מוה"ר שלו'ם יאודה גראס שליט"א.

אחדשה"ט כיאות להדר"ג הנני מאשר בתודה קבלת ג' ספריו הגדולים, ראשון בקודש "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" ואחיו השני "אפיית המצות השלם" והשלישי הכי נכבד "נפש ישעי'".

ובאשר לחוות דעתי הקטנה אני הדל מה אני כי אבוא אחר המלך מלכי רבנן אשר גדולי דורנו ראוהו אשרוהו כולם אהובים כולם קדושים ולא נצרכו אלא לברכה ברכת הדיוט, אנא דאמרי מארי דעלמא יתן למעכתר"ה עוז ותעצומות להוסיף חיבורים כהנה וכהנה לזכות את הרבים לאויושט"א עוד ינובון בשיבה על התורה ועל העבודה דשן ורענן בבריות גופא ונהורא מעלי' בשלוה והשקט עד ועד בכלל כי יבוא שילה – גו"צ בבי"א ועיניו תחזינה בנין אפיריון עומד על תלו ובקרוב ממש צום הרביעי יהפוך אותו הקב"ה לנו לששון ולשמחה ולמועדי' טובים בימיו ובימינו תיוושע יאודה וישראל ישכון לבטח אמן.

כה דברי הצעיר הדל באלפי ע"ה

סעדי – ה אריבי ס"ט רב שכונת נוה י – הונתן, אשדוד

אלף קמד

לכבוד הרב שלום גראס ר.,נ.,מ., שלום וברכה,

הנדון: חומר ביהדות

ברצוננו להודות לכב' על תרומתו הנדיבה על משלוח הספרים הבאים:

1) שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. 2) נפש ישעי'ה על מאכלות אסורות, הספרים הנ"ל מלאי תוכן וענין ומוצבים בספרייתנו לנוחות התלמידים במקום.

בתקוה להמשיך הקשר ובתודה ותקוה בלב.

בברכה, דוד דחמיר, מכון ללימוד היהדות "נוה העמק", עפולה

אלף קנא

ב"ה, אנו הח"מ שוחטי "עוף ירושלים" מאשרים בזה שקבלנו ממע"כ את הספר החשוב "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" ומודים לו ע"כ ויה"ר שיזכה להרחיב גבולות הקדושה ולא יצא מכשול מתח"י.

140 ד. קופמן, אברהם בריזל, גיאת שלמה, מסעוד חזק, שמואל ד. זייציק, משה אייזנשטיין, שמואל דוד זייבלד, ישראל יוסף קניגסהפר, יצחק מיכאלשוילי, יוסף קופמן, שמחי בנימין, יוסף רש"י, משה אסייג, בן ציון מיכאלשוילי, יהונתן טהדש, שלמה גולובנציץ, משה לב, יוסף שפיצר, הלל כהן, משה יצחק זייבלד, הרב שמואל מייבסקי, שלמה כהן, יוסף צדוק, מרדכי בוקשפאן, שלום חן, יונתן שקאל.

אבקש סליחה בעד עיכוב שחל בחלוקת הספרים לשוחטים ולשלוח לכב' התשובה מסיבות בלתי תלויות בי.

בכבוד רב, ש.צ. וינר, רב המשחטה

אבקש לשלוח לנו עוד חמש ספרים בשביל עוד שוחטים. בתודה, הנ"ל.

אלף קנט

יום שלישי כ"ד בתמוז תשמ"ג

לכבוד הרב הגאון כמוה"ר שלום יהודה גראס שליט"א, רב דקהל "מגן שאול" ור"מ בישיבה וכולל "בית ישעי',, ברוקלין ניו יורק

שלום רב וישע' יקרב

אחדשה"ט, הנני מתכבד בזה לאשר את קבלת שני ספריו – חיבוריו היקרים א) ספר אפיית המצות השלם ב) נפש ישעיה על מאכלות אסורות. דפדפתי בהם אחת הנה ואחת הנה וקראתים בעיון רב באיזהו מקומן וראיתי שידיו רב לו בהלכה ובפוסקים אנא דאמרי לפעלא טבא איישר. יה"ר שיפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה ולא ימוש מעשות פרי והקב"ה יאריך ימיו ושנותיו בבריות גופא ונהורא מעליא יחד עם כל אשר באהלו אהל ישרים יבורך. בזמנו גם נשלח לי הספר "שחיטת ואכילת בשר כהלכתה" שגם הוא נמנה בשרשרת הזהב של ספריו היקרים.

הננו בתודה ובכל הכבוד הראוי,

הרב מרדכי מזרחי, רב אזור רמת ישראל – בצרון, וחבר הרבנות בתל אביב יפו, תל אביב

אלף קסג

י"ח תמוז תשמ"ג

לכבוד ידידי הדגול והיקר מזהב ומפז הרב שלום יהודה גראס שליט"א רב דק"ק מגן שאול יע"י.

הנדון: קבלת ספרי מעכת"ר

הננו מודים לכת"ר וכו' על … שלשה ספרים והם כדלקמן: א. שחיטת ואכילת בשר כהלכתה. ב. אפיית המצות השלם. ג. נפש ישעיה על מאכלות אסורות ר"ל

הנני לאשר שקבלתי הספרים הנ"ל מכת"ר אשר ראה לנכון לעזרני בעבודתי עבודת הקודש ואני תקוה שבזכות כת"ר … … מענה על עזרת כת"ר… השי"ת ישלם לכת"ר גמולו הטוב אכי"ר.

ויקויים בכת"ר חזקו ידים רפות וברכות משלוש ארצות…

בכבוד רב, ובברכת יקרא דאורייתא

הרב מנחם עדיד, שמעון מדיד, מודיעים, בני עטרות

אלף קסח

בעה"י יום עש"ק תי"א מנ"א תשמ"ב

אני מאשר בזה קבלת הספר זבח פסח. אני מודה לכם מאוד נהניתי מאוד מדברי תוה"ק ופסקי הלכה יפוצו מעיינותיו חוצה יגדיל תורה ויאדיר.

דרך אגב, ראיתי בספר הנ"ל שהאריך והרחיב כיד ה' הטובה עליו בענין שצריך למנות ב' שוחטים בשחיטת הבהמות ע"ש. ואני באתי לחזק את דברי קדשו ולומר שגם בעירנו זרבה (עיר הידועה במדינת תוניס עיר של חכמים וסופרים) ואגפיה היתה תקנת חכמים בכל תוקף כי לשחיטת הבהמות צריך להיות על ידי ב' שוחטים הבהמות דקות וגסות אבל העופות דוקא בשחיטת ערב יוהכ"פ צריך להיות שנים שוחטים והטעם הפשוט הוא כי אולי מרוב העייפות של השוחט לא ירגיש בבדיקת הסכין בפגימה ח"ו ולכן תקנו שאחד שוחט ואחד בודק הסכין ורק בבדיקת הריאה בדקה די באחד וכמ"ש כ"ז מוה"ר מוהרמ"ק זצ"ל בספריו בר"כ ושואל ונשאל ואין כאן מקום להאריך אסיים בברכה ודו"ש ממני

הרב ראובן עלוש, מושב זמרת

אלף קצד

יום ב' א' לח' כסלו תשמ"א

לכבוד מעלת הרב הגאון שלום יהודה גראס שליט"א

אנחנו שוחטי עוף העמק מודים בהוקרה רבה לכת"ר על הספר "זבח פסח" שקבלנו ע"י הרב המשחטה הרב ברדוגו ור' יהושע שליט"א.

אנחנו תפלה שיצאו מעיינותיו החוצה. בברכת התורה ולומדיה

140 ר' פרץ דוד, ר' יצחק אדזיאשולר, ר' אברהם גנגלר, ר' פרץ נסים, ר' עזריאל פדינדבסקי, ר' שלום אגיאשוילי, ר' ברוך חורי, ר' רפאל ברדוגו, ר' דוד אברזיל, ר' גבריאל רון, ר' אליעזר גנז, ר' כהן לוי, בן עמי אשר, ר' אברהם פלמן, ר' יעקב אזאי, ר' נחום קפלון, ר' שלום אלמקייס, ר' פרידמן.

אלף קצט

בס"ד, לכבוד הרב הגאון שלום יודא גראס שליט"א

קבלנו בברכה את הספר שיצא לאור "נפש ישעיה" ע"י הרב ברדוגו יהושע שליט"א רב המשחטה ברמת ישי.

ואנו שוחטי עוף העמק באנו עהח"מ:

140 ר' עזריאל פזינצבסקי, ר' אברדגי'ל דוד יצחק, ר' אדזיאשוילי יצחק, ר' פרץ נסים, ר' ועקנין דוד, ר' אלמקייס שלום, ר' גלאנץ אליעזר, ר' פרידמן אברהם, ר' גנזלר אברהם, ר' רפאל ברדוגו, ר' נחום קפלון, ר' אברהם פלמן, ר' יעקב אגאשוי, ר' דוד אוחיון, ר' שלום אדזיאשוולי, ר' אשר בן עמי.

מעבר לדף רשימת השוחטים שקבלו ע"י הספר היקר "נפש ישעיה". בברכת התורה ולומדיה,

ע"ה יהושע ברדוגו, רב במשחטות עוף העמק, רמת ישי

אלף ר

יום ד' ח' טבת תשד"מ

אנו מאשרים בזה את קבלת 2 הספרים על מאכלות אסורות נפש ישעי – ה ואכילת תרנגולים כל אחד מאתנו קבל את הספרים הנ"ל ותודה רבה ע"ז.

140 הרב שמואל מייבסקי, יוסף שפיצר,  צבי קופמן, משה אסייג

גיאת שלמה, משה י. זייבלד, ישראל גוטליב, שלמה ברזסקי, שמואל זייבאלד, אברהם דוד רוזל, מרדכי בוקשפן, בן ציון שקול

יוסף קניגספור, שלמה גולובנציץ, יוסף צדוק, הלל כהן, אריה בוימל, יוסף קויפמן, משה לב, בן ציון מיכאלשוילי, יצחק מיכאל

רן שלום, מסעוד חזן, ש. גור אריה, א.נ.

נא לשלוח עוד חמש ספרי אכילת תרנגולים ונפש ישעי' כי זה חסר עוד לכמה שוחטים.

בכבוד רב, ש.צ. וינר

אלף רכ

ב' לס' צו תשמ"ד

בעזהשי"ת, פורים שמח ופסח כשר ושמח וכט"ס

א"כ מעכת"ר הרה"ג המו"מ בעמ"ח הרבה ספרים נחוצים רבי שלו' יהודה גרוס שליט"א רב דקהל מגן שאול ברקולין יצ"ו.

אחדשה"ט כראוי. קבלתי ספרו החשוב אכילת מצה בישראל נוסף על כמה ספרים ששלח לי מעכת"ר כבר מזמן כמו שחיטת ואכילת בשר, סדר אפיית מצות ונפש ישעי' על מאכלות אסורות וכולם אחד אחד הם ספרים נחוצים מאד בדברים העומדים ברומו של עולם מלוקטים מספרי רבותינו ראשונים ואחרונים ומסודרים בסידור יפה ונאה בטוטו"ד כדי לזכות את הרבים ולהסיר מכשולות וכו' – ע"כ תשואות חן חן למעכת"ר בעד הספרים ששלח לי – יה"ר שיזכה גם להבא להפיץ מעינותיו חוצה ויתקבלו ספריו לרצון בקרב כל ישראל.

וע"ז באתי עה"ח לכבוד התורה ולומדי'.

הרב דוד בן ציון קליין, הרב הראשי, יסודות

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

עלון מס' 695 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ג אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק א'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

 

עלון מס' 695 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ג אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק א'

 יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

הקדמה קצרה לכל היהודים בארצינו הקדושה ובחו"ל

בתוך ספר זה תמצאו ידע שלא שיערתם לעצמכם, אודות כשרות השחיטה.

להוי ידוע לכם שכל עבודה שעבדתי במשך 50 שנה בארצות הברית להוכיח שבשר בהמה טרף לכל הדיעות, וכעת רוב החסידויות ויהודים בארצות הברית לא אוכלים בשר בהמה בכלל, ואוכלים בשר עוף רק משחיטות קטנות. וכעת אני רוצה לגלות לכם שהבשר בארץ ישראל פי כמה וכמה יותר גרוע מהמצב בארצות הברית. אנשים חרדים לדבר ה' נכשלים בנבילות וטריפות חלב ודם, בגלל חוסר ידע ובגלל שסומכים על כשרויות שונות ובדצ"ים שונים, שנותנים לזה הכשר ולא יודעים בין ימינם לשמאלם, ואין להם שום יראת שמים להאכיל את בניו של הקב"ה בנבילות וטריפות חלב ודם, וכבר פירסמתי מודעות בהרבה עיתונים בארץ ובעולם שמי שיכול להראות לי שאני לא צודק במה שאני אומר וכותב נגד הבשר משחיטת התעשיעיות יקבל ממני סך 101 אלף ₪ – בנתיים עוד אף אף אחד לא התקשר לסתור את דברי, ולהראות שאני טועה.

וידוע מה שכתב בשו"ע יו"ד סימן כ"ה ובשמ"ח שם שמי שמאכיל נבילות וטריפות אסור להתעסק בקבורתו, וראה שם בשמ"ח ובמ"א שמביא מירושלמי ומהמדרש שמי שמאכיל נבילות וטריפות מתגללגל בכלב, וכמו כן הילדים שגודלים על ידי נבילות וטריפות יוצאים לתרבות רעה, ולפעמים רח"ל יוצאים מדת ישראל לגמרי. וישנם הרבה דרשות שאמרתי שאפשר לשמוע בקו שומרי החומות 072-33-72-978

לכן מי שלא שומע כל הדרשות וממשיך לתת לילדים שלו לאכול נבילות וטריפות בהכשרם של הבדצי"ם יהיה מי שיהיה, יהיה אחראי על כל מה שיקרא להם, ונסיים בדברי המסילת ישרים פרק י"א  וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה (משלי פרק כג פסוק ב).

 

הקדמה

א. במבט ראשון חלק מן הקוראים בודאי יתמהו, איך זה שהולכים לכתוב על מצב השחיטה בארצות הברית? כל אחד חושב לעצמו, שבודאי בקבוץ יראים כל כך גדול כפי שיש בניו יורק עם רבנים מובהקים שוחטים המוחזקים ליראי השם, הלא גם בבית בעבר באירופה לא זכינו לשוחטים כאלו, במיוחד כשמתהלכות שמועות שבשנים האחרונות מצב השחיטה משתפר, ואם כן לעת עתה הכל נראה טוב ובסדר, אז לשם מה צריך לעשות רעש והמולה ולגלות פצעים ישנים.

ב. דוקא בשל כך, אנו חייבים להעיר את תשומת לב הצבור, שהמצב שונה בתכלית לא רק שהמצב לא השתנה רק אדרבא, במשך הזמן הכל הולך ומחמיר בשטח פרוץ זה של השחיטה.

ג. אל תשכחו רבותי! שהעצם המרכזי, היסודי, של כל מערכת הכשרות זו השחיטה, כל מיני מכשולים של כשרות בכללות, אצל המוצרים הרגילים אין כלל להשוותם מבחינת החומרא לשחיטה, היכן שיכולות להיות חס ושלום נבילות וטריפות במלוא מובן המלה.

ד. כידוע איסור אכילת נבילות וטריפות הוא מהאיסורים החמורים ביותר, שכל הקיום של כלל ישראל תלוי בו, כפי שהאדמו״ר הקדוש מצאנז זי׳׳ע העיד בספרו שאלות ותשובות דברי חיים סימן ז' (ראה מדור שמע בני).

ה. גם ידועים דברות קדשו של ר׳ הלל קאלאמייער זצ׳׳ל (בית הלל, סימן מ״ח אות ט׳) וז׳׳ל:

שתדעו שהעבירה של נבילות וטריפות מאוד חמור הרבה יותר מעבירות אחרות וכו', והחכמים אומרים שהעוון שבנים מתים על ידי מחלות רחמנא ליצלן באים בגלל זה שאוכלים מאכלות אסורות, ולכן תרחמו על ילדיכם ואל תאבדו אותם חס ושלום וכו' עד כאן לשונו הקדוש.

וכפי שידוע מובא בזוהר הקדוש (פרשת שמיני) שלאכול מאכלות אסורות זה ממש כאילו שהוא היה עובד עבודה זרה ונענשים לעולם רחמנא ליצלן, ואף פעם אין זוכים לעולם הבא וכו'.

ו. מכשולים רבים קורים בעת השחיטה, וזה קורה אפילו אצל השחיטות המהודרות ביותר, ללא הבדל איזה חוג שהוא, גם בשחיטת גסות וגם בשחיטת עופות, אל תנסה לרמות את עצמך שאין הכוונה לשחיטה שלך!

ז) השוחטים צריכים לדעת שהם עוסקים במלאכת קודש וצריכים לרעוד שחלילה לא יצא מכשול מתחת ידם, ולא להאכיל מאכלות טריפות לישראל אפילו בשוגג, שהוא חטא ועון פלילי, ובעוונותינו הרבים השוחטים הפכו להיות מכונות, ועובדים על פי ציוויו של הבעל הבית, הוא מאבד את ההרגש ועוסק בעבודת הקודש, הם הופכים לפועלים פשוטים המשועבדים בגוף ונפש לבעל השור (ראה מדור מזון בהלכה), הבעל הבית הוא זה שמחלק הוראות עבודה, ובמשך הזמן השוחט הופך להיות כל כך מורגל בקלקולים עד שהוא עושה זאת בלב שלם ובנפש חפצה, לא מאלצים אותו לעשות זאת, הוא מחפש להרויח כמה דולר נוספים.

ח. השוחט הופך להיות מכונה הוא חייב להוציא מתחת ידו כמות גדולה, ואם לא יספיק, פרנסתו חלילה מוטלת בסכנה, הבעל הבית מאיים עליו שהוא יפסיד את משרתו, ולכן הוא עושה כל מאמץ להספיק יותר. המעביד של השוחט אינו הקהילה (כפי שהיה בבית באירופה), אלא בעל בית המשחטה המתייחס לשוחט כפי שהוא מתייחס לעובד פשוט, הוא קשור לעבודה בכל נפשו ומאודו, הגורם לתוצאות חמורות כפי שנציין להלן.

ט. בשנים האחרונים שמענו מכל מיני מקומות דברי התעוררות וזעקה שיעשו משהו נגד ההפקרות השוררת בשטח זה, אך חוץ מהבטחות דברים של ממש לא נעשו, פעם אחת לאחר סערה שלחו רבנים שיבדקו את השחיטה, והם חזרו משם מרוצים, אך לאחר שתקראו את המדריך הנוכחי בעיון, תווכחו שנסיעתם של הרבנים בשחיטות הגדולות, עשוי אך ורק בשביל להשקיט את הרוחות, כי אי אפשר לשפוט ולהכריע מביקור חטוף.

י. היות ולצבור הרחב לא ידוע מה קורה בשטח שחיטת הבשר שאנו אוכלים, מצאנו לנחוץ וראינו לעצמנו חובה לפרט את המצב בפרטות, דבר שהיו חייבים כבר לעשות מזמן, אך לא נעשה עד היום.

יא. דור הולך ודור בא, היהודים מאירופה זוכרים עוד איך נראתה בעבר השחיטה, אבל הדור הצעיר אינו יודע דבר, לכן הקדשנו את זמננו ומרצנו (ומסירות נפש כידוע וד״ל) לחקור את הדבר עד הסוף.

יב. אנו מבינים שהדו׳׳ח שלנו לא יוסיף כבוד, הסוחרים בצעדיהם הטרוריסטיים לא יישבו בחיבוק ידים (כידוע). כשרב כלשהו רק מזכיר את הדבר הקטן ביותר בענין המכשולים בשחיטה משתיקים אותו במהירות, בדרכים לא כשרות ולא יהודיות, לכן כמעט ולא שומעים על הנעשה במשחטות. געוואלד!! יהודים יקרים אל תתנו שירמו אתכם, שומו שמים !! אנו לא שמים עוד לב שכאן בארצות הברית מפטמים יהודים בנבילות וטריפות, הכלל ישראל יורד לטמיון רחמנא ליצלן, זה קורה בגלל שגדולי ישראל שותקים בשל העובדה שהם סובלים מטרור מכמה בעלי בתים שכוונתם רק מסחר. [מה כבר יכול לצאת מילדים שאוכלים נבילות וטריפות עשרות שנים?]

יג. בוודאי אין צורך להאשים את הרבנים, אלו יודעים ומכירים את השחיטה ושותקים, הם חוששים לחייהם, במיוחד כשמשתמשים בכח של תעמולה של מספר קהילות, לכן הם חוששים ואינם פותחים את פיהם.

יד. כל זה עדיין אינה סיבה מספקת בכדי שהצבור יבין ויסכים לכך, הוא אינו חייב להיכשל במאכלות אסורות, הצבור טוען תמיד הפקרות אסור שיישתק, אם באמת יש שם אי סדר, חייבים לחשוף את האמת.

טו. אנו חיים כיום בדור של חושך ואפילה שכל אחד קופץ בראש, כל מי שרוצה לעשות מסחר בנפשות, אף אחד אינו מפריע לו, אדרבא הוא מקבל עוד חיזוק ועידוד מאנשים מסויימים שמקבלים בשביל זה ״כסף חלוקה״ האוכלים חלק כחלק בכדי לעזור לאינטרסים שלהם, לו היינו כותבים כל דבר בפרטות בכל הנעשה בתחום הכשרות, הייתם מזדעזעים, היה מוכח שאין עוד מורא שמים לרבות אצל תלמידי חכמים. הגדולים והמנהיגים אין להם את הכוח לעמוד מול כל אלו, שרק ברחמי וחסדי השם לאחר כל כך הרבה צרות הכלל ישראל עדיין לא נכנע מבחינה פיזית ומוראלית.

טז. בעניני כשרות הדבר חמור בהרבה מאיסורים אחרים, כפי שהשל״ה הקדוש כותב שהגוף שמתפטם במאכלות אסורות נהפך ממש לדבר טמא.

כך גם מובא באגרות הרמב״ם שמאכלות אסורות גורם שהדבר מביא למינות וכפירה ר״ל, ההשקפות נהפכות.

יז. אנו רואים בעוונותינו הרבים איך שהדור הצעיר גודל בעזות וחציפות דבר הנראה כלא מובן ולא מתקבל, הפרי חדש כותב (יו״ד סימן פ״א) שמאכלות אסורות הוא הגורם לעזות לחציפות, והגם שהמוסד וההורים משתדלים לתת את החינוך הטוב ביותר הם אינם רואים פירות מאמציהם.

חי. גם עוררו אותנו גדולים וטובים כשטענו ושאלו מדוע אנו שותקים בענין ההפקרות בשטח השחיטה שהוא השורש פורה ראש ולענה בכל עניני הכשרות, היתכן? על כן הגענו למסקנה שאכן הטענה צודקת וחייבים לעשות בענין.

יט. בזמן האחרון התרבו אסונות רחמנא ליצלן גם ברוחניות וגם בגשמיות, תסמרנה שערות הראש, הנסתרות לשם אלקינו מה הגורם לכך יכול להיות, אבל הנגלות לנו ולבנינו כשאנו מתבוננים ומגיעים למסקנה שהכל קורה בשל המאכלות אסורות, כפי שכבר העידו גאונים וצדיקים הנ״ל.

כ. בעזר השם אנו מקוים שדו״ח זה יביא לתיקונים במצב השחיטה ואסור לאפשר למצב זה להימשך.

דו״ח זה הוא רק הראשון בסדרה, אנו נמשיך ונדפיס אותן עד שכל הדרוש תיקון יתוקן, אנו נגלה תמיד יותר ויותר, אנו לא נבהלים מטרור ואיומים, החומר שבידינו מלאים בקונטרסים, דוחו״ת, סודות, גביית עדויות, טייפים, וכן אינפורמציה רבה שאספנו בתחום זה (שכולם נמצאים בכספת סייף בבנק).

כא. לאחר שנה של ישיבות, אסיפות, דיונים עם ארגוני ההשגחה הגדולים ביותר בארצות הברית, הצלחנו שהורידו את ההכשר ממשחטה לשחיטת גסות ״חלק״ (זה לא יאומן מה שקורה שם בשחיטה), וכן יוסיף השם הלאה.

כב. אנו מקוים שדו״ח זה יביא קידוש השם או תיקון גדול בעניני שחיטה ופועל השם בידינו תרצה, שיתרבה אצלנו קדושה וטהרה ושיתרומם אצלנו קרן התורה וישראל עד ביאת גואל צדק ומלכינו בראשנו במהרה דידן ברוב רחמיו וחסדיו אמן.

פרק א׳

שחיטת גסות בארצות הברית

אנו פותחים בסדרת דיווחים על הנעשה בתוצרת הבשר בארצות הברית, הדו״ח הוא במבט כללי על הנעשה בשטח זה בכללות, זה עדיין לא דו״ח על הנעשה במשחטה מקומית מסויימת.

שחיטה בעבר

א. שוחט: בכל הדורות עד לזמן האחרון האומנות של השחיטה היתה מלאכת שמים כשכל אחד התייחס אל המקצוע בכבוד, התייחסו לשחיטה ברגשות מיוחדים בזהירות ובייחודיות, כשהנתון העיקרי למקצוע זה, היה יראת שמים (שזה היה העיקר) ורק לאחר מכן היו צריכים לדעת טוב את הלכות שחיטה, ולהיות אומן במלאכה זו (רבינו יונה בספר שערי תשובה). השוחט קיבל את שכרו מהקהילה, ולא היה תלוי בבעל הבית, לא איפשרו לקצב לעמוד מעל ראשו של השוחט בעת בדיקת הריאה ולא איפשרו לקצב לזרז את השוחט, כי השחיטה היתה איטית אפילו אצל השחיטות הקלות ביותר (עיין בשאלות ותשובות שו״מ מהד״ק ח״ב סימן מ׳׳ח ובטטו״ד סימן ק׳׳ז ודע׳׳ת ס״ק ע״א).

ב. מעשה השחיטה: היו מניחים את הבהמה על הריצפה כשגרונה למעלה, העוזרים היו קושרים את ארבעת הרגלים שהבהמה לא תוכל להתנגד ברגלה, השוחט היה שוחט מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה, לאחר מכן הוא היה בודק בידיו ובעיניו אם הוא שחט את רוב הסימנים (העברת יד).

ג. קיימת תקנה קדומה, ששוחט ככל שיהיה ירא שמים ביותר שלא ישחוט אם הוא לבדו ואין אחר שיבדוק את סכיניו, את זה קבלו כתקנה קבועה. (עיין מדור מזון בהלכה).

ד. השוחט היה חייב להביא את הסכין לרב לכל הפחות פעם בחודש, וזאת חוץ ממה שהרב היה מגיע מדי פעם לשחיטה ושם היה בודק את הסכינים וכו' (עיין שאלות ותשובות חת״ס חיור״ד סימן י״ג).

ה. גם כל יהודי יכול לראות מקרוב את כל תהליך השחיטה והבדיקה ללא כל מפריע, אברכים ובחורים שלמדו הלכות טריפות היו בשמחה מאפשרים להם להיכנס למקום והראו להם את הכל.

בדיקת פנים

השוחט או בודק אחר היה מכניס לאט את ידו לגוף של הבהמה והיה בודק את הריאה. הוא היה משחיל את ידו בין הריאות בצידי הבהמה, הוא חייב היה לעשות זאת באיטיות בכדי לבדוק אם הריאה טובה, ובכדי לוודאות שאכן אין סירכה, וכן שאלות אחרות שהשוחט רואה בעת הבדיקה לדוגמא (צמקה) וכו'.

אם הבודק מכניס את ידו במהירות אז סביר להניח שהוא מפריד את הריאות של הבהמה, והדבר גורם שהסירכה נקרעת והוא לא יכול להבחין בה כלל, אם היא לא חזקה מדי, קורא לעתים קרובות שהסירכה מאוד חלשה – פחותה – ובדחיפה קטנה הסירכה נפרדת ונקרעת, ולכן יש לבדוק במתינות ובישוב הדעת, אחת התכונות החשובות ביותר של הבודק הוא שיהיה מומחה להרגיש בידו, וזאת חוץ לידיעות ובקיאות בדיני בדיקת הריאה, הבדיקה הזו נקראת בדיקת פנים, כי בודקים את הריאות בתוך הבהמה.

ו. אם הבודק חש בסירכה בתוך הריאה הוא חייב להשאירה כשמסביבה שומן (שפירוש הדבר שאסור לו לקרוע את הסירכה לבדה, כי הוא חייב לראותה כולה בחוץ, ולכן הוא חייב להורידה יחד עם השומן מסביב לסירכה) שבכדי שכשיוציא את הריאה שלא יקרע את הסירכה, אם קורעים סתם את הסירכה ולא מורידים זאת יחד עם השומן קשה אחר כך למצוא את הסירכה, ואי אפשר עוד לבדוק את הריאה, ובהמה זו על פי ההלכה טריפה.

ז. בכל הריכוזים האורטודוקסים עשו תמיד בדיקה אפילו אם לא חשו כלום בעת בדיקת הפנים, היו מנפחים את הריאות ובודקים אותם – בדיקת חוץ.

כשהבודק משחיל את ידו לבדוק אסור לו לחשוב על נושאים אחרים, הוא מוכרח להתרכז רק על ההרגשה לחוש מה שנעשה בתוך הבהמה.

בדיקת חוץ

א. הוציאו את הריאות של הבהמה ובדקו, הסתכלו על כל הריאה מכל צדדיה, בדקו האם הסירכה תולה או דבוקה, בדקו את הבועות, וכן את כל חלקי הריאה.

ב. לאחר מכן היו מנפחים את הריאה (לראות אם אין בה חורים), והיו מורידים ממנה את הסירכה. במקומות הללו היכן שהיתה סירכה נאלצו לשפוך שם מים, בכדי לבדוק אם הסירכה עם חור או לא, אם יש במקום חור הרי שבאותו מקום יהיו אבעבועות, והמים מבצבצים. הכל נעשה במתינות, ישוב הדעת וזהירות מירבית.

ג. הבודקים היו יראים ושלמים, חרדים לדבר השם, הם קיבלו את משכורתם מהקהילה, כשהיתה שאלה היו שואלים את המו״ץ, ראב״ד, או את רב העיר שהיה אחראי על כל מהלך השחיטה.

ד. לא היו צריכים ללכת לחפש את כל החלקים שהיו שייכים לאותה בהמה, כי בהמה אחרת לא היתה נפתחת בטרם שסיימו את הבדיקות של הבהמה הקודמת, לא היו צריכים תכניות מיוחדות של מספר חלקים על כל חלק של הבהמה.

* * *

ספר

אכילת בשר הלכה למעשה חלק ב'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה

שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א

השחיטה כיום בארצות הברית

א. הדו״ח הזה אינו עוסק בשחיטות המוכרים ״בשר כשר״. הוכח שכמעט כל השחיטות הנוכחיות אינן כשרות, אנו עוסקים כרגע רק בשחיטות האורטודוקסיות, הקוראים לשחיטתם ״בשר חלק״ (גלאט כשר).

ב. בכללות – יש בלי עין הרע ריכוז יהודי גדול במקום אחד, ואוכלים שם בשר כל יום, לכן פיתחו בארצות הברית שיטה מיוחדת של שחיטה השונה בתכלית מהשיטה בעבר.

ג. מתוך כוונה לחקות את המבנה האמריקאי של שחיטה בכמויות ענק על גלגלים נעים, פיתחו המשחטות תכנית מיוחדת שתתאים לצרכיהם.

ד. ברור שאסור להשוות בית חרושת האורז פירות בין חמשת לעשרת אלפים קופסאות לשעה למשחטה, בבית חרושת פשוט עושה לעצמו הבעל הבית את החשבון וקובע את הצורה שיעבוד בה, וכמה תוצרת הוא ייצר מדי יום, הוא זה הקובע את סדר העבודה על פי התחשיב שהוא עושה לעצמו שלפיו הוא ייצר וירויח יותר.

ה. אבל בשחיטה שהיא פרנסה רוחנית, היה צריך הדבר להיעשות על פי הוראות הרב שהוא צריך להיות הבעל הבית של בית חרושת רוחנית, או לפי הוראות השוחט והבודק המסכנים את נשמתם למען כל הכלל המשתמשים באותה שחיטה.

ו. לדאבוננו קשה להאמין שהמשחטות עובדות על פי אותן קריטריונים כפי שעובדים בתי חרושת הרגילים, השוחטים והבודקים וגם הרבנים בעלי המכשירים משועבדים לבעל הבית, הבעל הבית הוא זה שקובע את תהליך העבודה, את סדר העבודה, וכמה על כל אחד לשחוט, המהירות חשובה לו, מאחר וכך הוא חוסך לעצמו הרבה כסף על כל בהמה או עוף, השוחט שהוא בעצם פועל פשוט חושש מאוד לפרנסתו אם הוא לא יעבוד על פי הוראות הבעל הבית.

ז. אם בגלל עבודה איטית של שוחט, יהיה לבעל הבית מניעת רווח, ברור שהוא לא יחזיק אותו יותר אפילו אם הוא יהיה אומן במלאכתו וירא השם, ויתאים למשרתו באמת.

ח. בדרך כלל מקבל כל שוחט את אותו התשלום, אך ישנן מקומות היכן שהבעל הבית רואה ששוחט מסויים מספיק יותר ועובד במהירות גדולה, הוא מקבל תוספת, וכך במשך הזמן השוחט מתרגל לשחוט הרבה יותר, כך שגם השוחט מרוצה כשהוא מקבל יותר וגם הבעל הבית מרוצה שהעלות לכל עוף פוחת וכך הוא מרויח יותר (ראה בשאלות ותשובות).

ט. האומנות של השחיטה הפכה להיות אחת הקשים ביותר בארץ, לאחר שעה של שחיטת 1200 עופות, אין לשוחט עוד הרגשה (ראה בשאלות ותשובות).

י. על כל בהמה הנשחטת על ידי השוחט עומדים מעליו לפחות 50 גויים הממשיכים לעבוד על הבהמה לאחר מכן, לכן השוחט אינו יכול לנוח אפילו לרגע אחד, כי במנוחה שלו הוא גורם להשבתת 50 הפועלים.

יא. בהפסקה הקצרה שיש לשוחט, הוא חייב להספיק את כל הצרכים הפרטיים, הכנות, להתפלל, לאכול, לשוחח, לשטוף את עצמו מכל הלכלוך והדם, ובאותו זמן הוא חייב גם להספיק להכין את הסכינים שנפסלו שלכך הוא זקוק להרבה זמן וישוב הדעת, כשלאחר הכנת חלק מצרכיו כמעט ולא נשאר זמן לנוח מהעבודה הקשה, וכשהוא חוזר לשחיטה הוא עדיין סחוט ועייף.

יב. מאחר ואין מספיק ממלאי מקום לשוחטים, קורה פעמים רבות שהשוחט נאלץ לנסוע לשחוט גם כשהוא חייב להישאר בבית מסיבות כלשהן, קורה לפעמים שלשוחט יש איזה מיחוש או חולשה וממשיך לשחוט נגד רצונו.

יג. קורה לעתים קרובות שהשוחט או הבודק מרגישים שהם עייפים, השוחט כשהוא עייף אין לו הרגשה, ולעתים הם חייבים לצאת לשירותים, והם אינם יכולים לאפשר לעצמם להפסיק את עבודתם הקשה לדקות מספר, בניגוד לכל מקום אחר שניתן לעשות זאת.

יד. בודאי ובודאי שהשוחט אינו יכול לנוח בחדר השחיטה, הוא אינו יכול לשכב לכמה דקות אפילו כשיש לו חום גבוה וכדומה, הדבר גרוע בהרבה מכל בית חרושת אחר, שישנו מישהו שימלא את מקומו כשהוא נאלץ לקום ממקומו.

טו. המטרה הברורה של כל התבנית המיוחדת בשחיטה הוא לשחוט ככל שניתן יותר ויותר, ולהרויח יותר, כאן הדבר תלוי בכמה שפחות משגיחים ושוחטים, שוחטים ועובדים במשחטה, כל שוחט מוצא לעצמו סדר עבודה איך להספיק יותר, סוף כל סוף השוחט אינו מלאך, יש מתוכם כאלו שכמעט אינם בודקים את הסכינים, ישנם כאלו שאינם רוחצים את השערות מן הבהמה (הדבר גורם לפגימות על הסכין), ישנם מתוכם העושים רק הובאה (אצל עופות), (עיינו בחלק מיוחד תחת הכותרת עופות), תמיד מנסים לוותר על משהו בכדי שיוכלו להספיק יותר.

טז. לאחר תקופה מסויימת שהשוחט מתרגל לשחיטה בכמויות גדולות כאלה הוא מאבד כולו את ההרגש שהוא עוסק בעבודת הקודש, הוא חש כאילו הוא פועל פשוט העובד על פי צרכי הבעל הבית, בעניו הזהירות ומעשה השחיטה אין אפילו זמן לחשוב על כך, ובודאי שלא לבצעה.

יז. הרב המכשיר מקבל את משכורתו מבעל הבית (קרוב למיליאן דאלער לשנה) ולדאבוננו הוא תלוי בו לפרנסת אנשי ביתו, הוא אינו יכול להחליף את מבנה עבודת המשחטה, הוא אינו יכול לעמוד מנגד לדעת הבעל הבית כי הוא יכול להפסיד את פרנסתו, במצב הטוב הוא מתיר את כל הבדיעבד'ס וההפסד מרובה'ס וכו' לכשר לכתחילה.

יח. אפילו המשגיחים שמשלמים להם על ידי הקהילה הם אינם יכולים לעשות דבר, כי הקהילה בדרך כלל גם היא שותפה במשחטה.

עלון מס' 696 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ד אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ב'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ראה בעלון חלק א' – הקדמה קצרה לכל היהודים בארצינו הקדושה ובחו"ל

פרק ב׳

שוחטים

א. הכשרות של השחיטות תלוי לגמרי בהתנהגות של השוחט ובודק, היראה שלו היא זו הגורמת לתוצאת הכשרות, אם הוא אינו מדקדק כחוט השערה בכל דבר וענין הוא מאכיל חס ושלום את הציבור טריפות.

ב. למעט הבודק עצמו אין איש יכול לדעת אם הבודק בדחיפה אחת לא נכונה הוריד סירכא וכדומה, הכל תלוי בשוחט ובודק עד כמה שהוא ירא שמים.

ג. צורתו של השוחט בעבר, התנהגותו שהוכיחה תמיד על זהירותו, הלבוש שלו שדרכה ניתן היה לראות את מהותו, לימודו, תפילתו, הנהגת בני ביתו עם מי שיוכלו לראות ולהיווכח שהוא יהודי ירא שמים, כל זאת כמעט ונשכח, רוב השחיטות חלק (גלאט) אין להם שוחטים ובודקים עם מי שיוכלו להיות גאים במעלותיהם.

כפי שהזכרנו קודם שבעבר יראת שמים אצל השוחט היה העיקר, וכיום לדאבוננו היראת שמים עומד ביום במדרגה האחרונה, כמה שוחטים מומחים העבירו מתפקידם לאחר שנתפסו שהוכח כי היו רחוקים מאוד מיראת שמים.

ד. לדאבוננו קיימים שוחטים ובודקים בשחיטות חלק שהם רחוקים מאוד מגישה אמיתית ונכונה לשחיטה, כשרות ושחיטה בעיניהם היא רק אומנות ואינה קשורה עוד במלאכת שמים.

ה. וז׳׳ל הפרי תואר (סימן י׳׳ח ס״ק ל׳׳א): לי נראה שכל אדם המתייחס למצוה אחת מן התורה בקלות, אינו בודק טוב את הסכין, כפי שצווינו על ידי השם יתברך ובמיוחד כשהוא צריך לשחוט הרבה עכ״ל.

ו. ההתייחסות הזולה לשחיטת החלק גרמה לכך שקמה היום שחיטת חלק המוכרים לאלפי יהודים בשר טריפה או ספק טריפה בתור בשר חלק (ראה מה שכתבנו בשאלות ותשובות).

בעזרת השם יתברך

ספר

אכילת בשר

הלכה למעשה

חלק ג׳

יצא לאור על ידי

״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי

הוצאת אמונה

שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

מעשה השחיטה בבהמות

א. אף שחיטה בארצות הברית אינה כפי שהיתה בעבר – כשהם שוכבים על הריצפה. קיימות שני אופני שחיטה.

1. שחיטה תלויה – הבהמה שוכבת באויר כשהרגליים קשורות בשרשרות, אחד העוזרים תופס את ראש הבהמה וסוחב אותה למעלה ואז השוחט שוחט בצד החד של הסכין לכיוון העליון.
2. מטה – הבהמה נכנסת לתוך מכונה אוטומטית התופסת את הבהמה ואת ראשה, הראש מורם על ידי מכונה והשוחט שוחט מלמטה למעלה ואין זמן להעביר יד ולבדוק את הסימנים.

ב. הרבה פעמים קורה שהשוחט אינו מעביר כלל את ידו על הסימנים לבדוק אם רוב הסימנים חתוכים בגלל המהירות, (עיין שמ״ח סימן כ״ה סימן א׳) הבהמה מועברת לבודק ללא כל ידיעה ברורה שרוב הסימנים נחתכו.

ג. השוחט חייב לשחוט גם בגרון ליד הראש, כי אם הוא לא יעשה זאת, הוא גורם לבעל הבית הפסד, כי זה גורם הגרמות (שהכוונה שהוא אינו שוחט במקום הנכון).

ד. ישנן מקרים אצל כבשים ועגלים, אפילו אצל השחיטה החלקה שרק שוחט אחד שוחט, לשוחט אין זמן מספיק בכדי לבדוק את הסכין, מובן שקורה שלפעמים הסכין נפגם (פעם כששחטו רק בהמה אחת באיטיות היה מספיק זמן לבדוק את הסכין, וגם כך השוחט לא שחט רק אם עוד מישהו היה שם, זו היתה תקנה מקובלת אצל כל השחיטות בכל הדורות, ראה באריכות בספרי שו"ת זבחו זבחי צדק).

ה. רוב המשחטות השוחטים לשחיטה המהודרת שוחטים בערך 60 בהמות לשעה, בשחיטה המודרנית שוחטים בין 60 ל־100 בהמות לשעה.

ו. מאחר ושוחטים בהמות רבות לשעה, וכל שכן במקומות ששוחטים 60 ויותר, מוכרחים לשחוט מיד אחד אחרי השני, חייבים לשמור איזה חלק שייכת לבהמה זו או האחרת, כי אם בהמה אחת נטרפת חייבים לדעת איזה חלק שייכת לאותה כשרה, לכן המשחטות קבעו מיספור של בהמות.

ז. מדביק התוויות (בלומבעס) נאלץ להתרוצץ ממקום אחד למשנהו בכדי להדביק תוויות לצדדים, לשון, וכבד, החלקים אינם מונחים במקום אחד, קורות טעויות, הוא מסוגל בטעות להדביק תויות על לשון אחת שהיא בעצם לשון של בהמה אחרת, קיימת סבירות רבה שזה לא כשר, ואילו הוא סבור שמדובר באותו לשון בשל המספר הזה שהוא נושא.

פרק ב'

להכין ולבדוק סכינים

א. המנהג אצל השוחטים בארצות הברית ללא הבדל שלאחר שהוא שחט מספר בהמות והוא רוצה להמשיך ולשחוט (והרבה עושים זאת לאחר כל שחיטת בהמה אפילו בשחיטה חלקה) – הוא לוקח את הסכין והאבן בידים והוא משפשף את הסכין למעלה ולמטה והוא מחדד את החלק במהירות כדי שיהיה הרבה יותר חד, ובאמצע הכנת הסכין הוא מסתכל אם הבהמה צועקת כבר ומוכנה לשחיטה, והרבה פעמים הוא מבחין שהבהמה כבר מוכנה והעובדים צועקים על השוחט: ״נו, האם אתה עדיין לא מוכן ! גמור כבר״ והשור ובעל השור זועקים במרה, והשוחט תופס את הסכין ובודק אותו במהירות וסומך על בדיקה זו.

ב. השוחט בעצמו יודע שהבדיקה הזו לא שוה דבר, רק הוא מוכרח לרמות את עצמו כי מאחר ולסכין לא היתה פגימה קודם והוא בדק זאת (גם במהירות) לאחר שחיטת הבהמות הקודמות, וכל ענין חידוד הסכין הוא רק כדי לעשות את הסכין חד וחלק יותר, אז הרי בטוח שלאחר שהוא שפשף את הסכין באבן הסכין נהיה טוב יותר ולא חלילה להיפך.

אבל האמת היא שונה, כי לאחר שעוברים עם הסכין על האבן, צריך הסכין שיהיה לו 12 בדיקות כמו שהיה לפני השחיטה, וזקוקים לישוב הדעת, כי ידוע שהרבה פעמים האבן מקלקל את הסכין (ועיין שמ״ח סימן י״ח סעיף י״ג ובמטה אשר ס״ק ל״ג, ובאהל יצחק סימן י״ג בזבחי תמים ד״ה ראיתי, ושפתי זהב ס״ק ה') והסכין עתה הרבה יותר גרוע ממקודם, וצריכים הרבה מאמץ בכדי להכין סכין עד שהוא טוב וראוי. בואו ונעשה חשבון: אם שוחטים בין 80 ל-100 בהמות לשעה על ידי שוחט אחד עומד לצידו שוחט אחר שהוא בודק את הסכינים בהולכה והובאה, ואם יש צורך הוא מתקן את החלקים (בדרך כלל אין לו יותר משנים עד שלשה סכינים).

על פי ההלכה מוכרחים תמיד לבדוק את הסכינים באיטיות, בכוונה גדולה ומתוך הרבה ישוב הדעת בכדי שיהיה להם הרגשה גם על פגימה קטנה (עיין שמ״ח סימן ח״י סעיף ז׳).

עתה חשוב לרגע, מה צריך להיעשות בזמן קצר כל כך שהוא פחות מדקה אחת:

א. לשטוף את הסכין,

ב. להעביר את הסכין בהולכה והובאה (קדימה ואחורה),

ג. לעבור עם הסכין על האבן,

ד. לבדוק את הסכין מכל שלשת צדדיו (החוד בקצה הסכין, וכן החוד בשני צידי הסכין), סך הכל ששה בדיקות,

ה. וכן לתקן את הסכין אם יש צורך בכך -כל זה חייב להיעשות על פי ההלכה במתינות ובישוב הדעת.

א. נשאלת השאלה כמה מתינות וישוב הדעת שייך להיעשות בתוך זמן קצר כל כך?

ב. אם שוחטים רק 50 בהמות לשעה מרויחים רק 10 שניות לכל שחיטה.

ג. הרבה פעמים השוחט נוגע במפרקת והוא אינו בודק לאחר מכן אלא רק בהולכה והובאה, ועל פי ההלכה צריך להיות י׳׳ב בדיקות (יורה דעה סימן י׳׳ח).

ד. בספר טיול בפרדס אות שחיטה כותב הגאון והצדיק רבה של שאמלוי זצ״ל: קורה לעתים קרובות שהסכין נוגע במפרקת ואז הסכין יוצא מחזקת כשרות.

ה. להכין הסכין באמצע השחיטה הוא מכשול גדול, מכשילים את הרבים, הוא היה יכול להכין מספיק סכינים בבית ולעשותם בישוב הדעת, ואם אחד מתקלקל הוא לוקח סכין שני, ולא להכין סכין במהירות שכזו. כך נהגו השוחטים היראים באירופה, היה להם חוק קבוע שהם העמידו סכינים בביתם ולא במשחטה כי אין שם ישוב הדעת.

ו. בטיול בפרדס אות שחיטה הוא מזהיר שיבדקו את הסכין בעת שחיטת הבהמות לאחר כל בהמה, גם צריכים להיות זהירים שהסכין יהיה מאוד יבש וגם היד שיהיה יבש וחם, כי החוש מעיד שהיד מאבד את ההרגשה כשהיד רטוב (לקיטת יצחק סימן י״ג בזבחי תמים ד׳׳ה ראיתי, ושפתי זהב ס׳׳ק ה', והוא בכלל דברי הראב״ד שהעתיק הרשב״א במשה״ב מורה לזובחים סימן ג׳ סעיף ז').

ז. כתוב באור זרוע שלא יבדקו את הסכין מיד לאחר שהכינו אותו, רק שינוח מעט זמן, בכדי שהאברים שלו לא יהיו קשים מדי על השוחט בעת ההשחזה, ושהוא יוכל להרגיש את הפגימות (יורה דעה סימן י״ח).

ח. מי שבודק במהירות הוא נחשב מומר לתיאבון (בית אברהם, מנח״י דרכ׳׳ת סימן י׳׳ח ס׳׳ק נ״ט, ועיין בית דוד סימן י׳׳ח ס״ק י״ב).

פרק ב׳

בדיקת פנים

א. לאחר השחיטה חותכים את הבהמה כדי שהבודק יוכל להכניס את ידו לתוך הבהמה בסביבות הריאה, הבדיקה נעשית כשהבהמה שוכבת על הריצפה. ישנן מקומות היכן שהבדיקה נעשית כשהבהמה נוסעת על גלגל נע, במקומות אלו נוסע גם הבודק על אותו גלגל, ובצורה כזו קשה מאוד לעשות בדיקה רצינית, כשנוסעים על הגלגל קשה לחוש ולבדוק את הכל.

ב. הבודק מכניס את ידו במהירות בכדי לבדוק את הבהמה אם יש בה סירכה, המתינות, ישוב הדעת, והרגשה, שזקוקים לה לפני כל בדיקה לא ניתן כלל לבצעה (עיין שמ״ח סימן ל״ט סעיף ב'). קורה שבשל המהירות של היד שחייבת לבדוק את כל צדדי הריאה, נופל סירכה קטנה והוא אינו יכול לחוש בה כלל, לבודק יש בסך הכל דקה אחת בלבד בכדי לבדוק את הבהמה.

ג. הפוסקים העוסקים בנושא בדיקת פנים מזהירים שהבודקים לא ימהרו בעת העבודה ושלא יפחדו מאף אחד, רק לאט לאט מתוך ישוב הדעת, אנו נצטט כאן את לשונם:

התורת הזבח כותב, הבודק שיזהר שלא יבדוק במהירות, הוא צריך להיות ירא שמים גדול בדיוק כמו השוחט, וכשהוא בודק שלא יסיח את דעתו מבוראו, ושלא יחשוב כלל מחשבות זרות שאינן קשורות לבדיקה וכשהוא בודק שלא ידבר עם איש, וכשהיה במורא ובפחד בכל העת שהוא בודק את הראיה, ושלא יעניין אותו כל נושא זר, כי בנפשו דיבר וחטא הרבים תלוי בו (תורת זבח, דרכ״ת סימן ל״ט, מ״א).

ד. איננו יכולים לעלות כאן את כל החסרונות של כל בתי המטבחיים בנפרד, מה שאנו מביאים כאן זו תמונה כוללת של חסרונות השייכים ברוב המקומות.

ה. אם במקום מסויים אין את כל החסרונות, ישנן שם חסרונות אחרים שלא הזכרנו כאן, ברוב השחיטות המהודרות גלאט בודקים את הבדיקות פנים כשהבהמה על הריצפה, ובמקומות הגדולים חייבת הבדיקת פנים להיעשות במהירות גבוהה מכמה סיבות.

ו. מאחר ושוחטים 60 בהמות לשעה, ברור שלבודק אין יותר מאשר דקה אחת לבדיקת בהמה, [ובהרבה מקומות שוחטים יותר ממאה ועשרים לשעה על ידי שוחט אחד] וגם אילו היו בודקים פחות, והיה לשוחט עוד חצי דקה לבדיקה, הרי שגם אז הבדיקה עדיין לא טובה.

ז. אנו נמנה כאן מה שהבודק צריך לעשות באותה דקה בודדת, ואז נבין כמה זמן נשאר לו בכלל בכדי לבדוק ולראות את הריאה וכן כמה ישוב הדעת שייך שיהיה לו.

ח. כשהבודק ניגש לבהמה הוא עדיין אינו יכול להכניס את ידו, כי עומדים לצדו שני עוזרים המורטים את עור הבהמה, כשהעוזרים כבר הספיקו להוריד חלק מהעור שעל בטן הבהמה, רק אז יכול השוחט להכניס את ידו פנימה. [ראה באריכות בספר שמירה טובה, ובספר הרידב׳׳ז והכשרות באריכות, ותבין החורבן הגדול ביותר שקיים היום יום אצל כל השחיטות החרדיות בלי חילוק].

ט. קודם הוא צריך לבדוק את בית הכוסות אם אין שם סירכה לצד הדופן של הטרפש [והיום השוחטים בכלל לא יודעים שצריכים לבדוק את הבית הכוסות, כידוע].

י. לאחר מכן הוא צריך לעשות שלשה חתכים בקיר הטרפש.

יא. הוא חייב להיכנס עם ידיו לשני צידי הבהמה.

יב. הוא חייב לבדוק מסביב לריאה, כל אונה וכל אומה חייבת להיתפס, כך שחמשה אונות ושני אומות הנמצאות על הריאה חייבים להיתפס ולהיבדק, וחייבים לבדוק את הוורדא.

יג. הכל חייב להיעשות מתוך זהירות גדולה ומתינות, בכדי שחס ושלום לא יקלף סירכות.

יד. כשהבודק מרגיש ובודק את הריאה חמשה עוזרים מנדנדים את הבהמה, אחד עובד בצד הראש מסביב לקנה הקשור לריאה, הגוי חותך בסכין מסביב לשומן עד לסביבת האונות, כשהרבה פעמים הוא חותך גם סירכות. (ועיין בשמ״ח סימן ל״ט סעיף נ״א, ובמ׳׳א שם אות ק״ח וז״ל: כתוב בש״ג דהוא הנהוג בירושלים תובב׳׳א שלא יכניס הנכרי סכינו קודם הבדיקה דרך הגרון לחתך סביב הקנה והושט כדי שיהיה נוח לו להוציא הראיה דשמא יחתוך איזה סירכא באונות עליונות עד כאן.

ועיין שם עוד: השוחט צריך גם להיזהר שהסכין לא יחתוך את הידים, דבר שגורם לבלבול הדעת לבודק, שנים מפשיטים את עור הבהמה, ברור שהנדנודים באותו זמן יכולים לגרום להורדת סירכות (זה קורה רק בחלק מן המקומות).

טו. עומד עובד לצד ראש הבהמה, התפקיד שלו הוא לחתוך את בטן הבהמה במשור חשמלי גדול, הוא ממהר כי העבודה צריכה לרוץ, כשהבודק צריך לצמצם את כל כוונותיו בכדי לבדוק כמה סירכות יש, והיכן הן נמצאות, באיזה פינה של אונא, אז מתחילים לעבוד עם המשור האוטומטי, הבודק חייב לגמור במהירות את הבדיקה כי אם לא, הוא עלול לחטוף עם המשור בראשו, (העוזרים הם גויים, רשעים, הם ממהרים מאוד וממהרים את הבודקים. ועיין באריכות בספר שמירה טובה).

טז. לאחר הבדיקת פנים צריך הבודק ללכת מהלך של עשרים עד ארבעים רגל בכדי לכתוב על קרטון מה הוא מצא, הוא כותב (דבר שלוקח זמן) ברמיזה איפה והיכן הוא מצא סירכות בבהמה, ובגלל מהירות הוא אינו יכול לכתוב הכל במדוייק.

יז. למשל אחד מהאונות קוראים לה מתפצלת (כי זה מתחלק ליותר חלקים) לאונא יש 6 פינות, עתה כשמוצאים סירכה על האונא כותב הבודק לא יותר מאשר שתי אותיות ״מפ'״ שהכוונה שלה מתפצלת, אבל הוא אינו כותב היכן מתוך אותן 6 פינות של המתפצלת הוא מצא את הסירכא, שלאחר מכן הבודק אינו יכול למצוא זאת בשל הלחץ הגדול שהוא שרוי בה.

יח. כשהבודק פונה לקרטון הוא חייב להיזהר כי מעבירים אז בהמות על הגלגל הנע, זו סכנה גדולה לעמוד שם כי הבהמה יכולה חלילה ליפול על האדם, הרבה פעמים הבודק חייב לחכות כמה שניות עד שהבהמה עוברת, (בשחיטה גדולה כזו אז כל שניה חשבון גדול, כי הוא מעכב עשרות עובדים).

יט. כל זאת חייב הבודק לעשות בתוך דקה אחת, ובל נשכח בישוב הדעת ובמתינות…

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ד'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״

בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה

שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

חלק ולא חלק

א. בכל משחטה ישנן שני שחיטות, חלק (גלאט) ולא חלק, כל מה שהבודק משחיטת חלק אינו רוצה לקחת, לוקח זאת הבודק האחר המספק כשר אבל לא חלק.

ב. אם הבודק מוצא סירכה שלדעתו הבהמה הזו אינה ראויה לשחיטת חלק, מעבירים את הבהמה לאותו בודק של השחיטה הכשרה אבל לא חלקה, כשהבשר הכשר מיועד לצבור מודרני.

ג. בשחיטה המודרנית החלקה לא כותבים על הקרטון, רק צועקים ונותנים הוראות בפה לבודק חוץ, עד שהבהמה מגיעה לבודק חוץ הוא שוכח בכלל מה שהבודק פנים אמר לו, כי בינתיים הוא הספיק כבר לבדוק מספר בהמות.

ד. ישנן מספר קטן של בהמות שהן חלקות לגמרי, כפי שהיה בעבר, כיום קובעים את הבשר לחלק (גלאט) גם כשמורידים מהם סירכות קטנות, אין כיום ישוב הדעת, דבר החייב להיות בכדי להבחין ביניהם, וכמעט ולא שייך להגיד שכל הבהמות הנמכרות כבשר חלק הן אכן חלקות.

ה. בבית (באירופה) בעיר שחיו בה עשרת אלפים יהודים אכלו רק כמה מאות בשר חלק, יכלו לעבור שבועות שלמים ולא היה בכל להשיג בשר חלק, ולכן אז כמעט ולא אכלו בשר, כמובן שהיהודי הפשוט לא יכל לעבור כל כך הרבה זמן בלי בשר חלק, ולכן הוא הסתפק בבשר כשר מעיקר ההלכה, כיום פשוט מרמים את הציבור כשמציגים בפניו בשר חלק כשלמעשה אין זה חלק, כיום נוצר מצב כזה, שבשחיטות המהודרות כלל אין להשיג בשר כשר לא חלק, אלא אך ורק בשר חלק, כשכל מי שמתבונן רואה איזה אבסורד הוא שבמשך חדשים ושנים לא נוצר כלל מצב של לחץ בשטח הבשר החלק, תמיד יש בשר כזה ואף פעם אין מחסור, כך מספקים ליחידים, קייטרינג, בתי אבות, מסעדות, בתי חולים, בתי מלון, מטוסים, מוסדות וכו' וכו', כל זה נמכר בתור גלאט כשר, ותהליך זה נמשך מדי שבוע בשבוע.

בדרך אגב אנו מוצאים לנכון להעיר כאן את הטעות הפאטאלית שהרבה חושבים כך, שאם יודעים בביטחה שלריאה לא היתה סירכה הרי שהבהמה חלקה לכל הדעות, אנו מוצאים, אבל בפוסקים שאפילו כשהשוחט או הבודק החסירו איזה הידור בעת עבודתם אי אפשר כבר לקרוא לאותה בהמה שחיטה חלקה (עיין בספר מראה ראיה בסימן ל״ט), ממילא זה שרוצה כיום להדר באמת ולאכול רק שחיטה חלקה הוא חייב לעיין בקונטרס זה בעיון ומתוך ישוב הדעת, ושיבחין מעת השחיטה עד שהוא מקבל את הבשר הביתה אם אין את כל אותן המכשולות שהזכרנו לעיל.

* * *

פרק ב'

בדיקת חוץ

א. כשהבהמה עם המספר שהבודק פנים ציין שהוא יכול להיות חלק ־ מגיע לבודק חוץ, הוא מנפח את הריאות (במכונה) והוא בודק בדרך מיעוך ומישמוש בבדיקת פושרין, שם היכן ששוחטים (60) בהמות לשעה אז במצב הטוב ביותר יש דקה אחת לבדיקה, צריכים מתינות ובטחון בכדי להוריד את הסירכות, קשה מאוד לבדוק בפושרין בשיטה כזו, כשחושבים כמה עבודה צריך הבודק חוץ להכניס באותן הדקות אז ממש לא להאמין, לנפח, מיעוך ומישמוש, פושרין. ועל כולם לבחון בישוב הדעת מה שיש שם, ואיך לטפל בבהמה וכדומה.

ב. ישנן מקומות היכן ששוחטים יותר מאשר שישים בהמות לשעה, ואז לא נשאר אפילו דקה אחת לבדיקת חוץ, הבדיקה המתונה זו שמוזכרת בהלכה, התבטלה כליל בארצות הברית, המכשול שלה הוא חמור ביותר. השחיטות שאינן חלקות מורידות אפילו סירכות גדולות. זה בכלל לא כפי שהיה בעבר שחיטה רגילה לא חלקה וד״ל, מי יתן, והשחיטה החלקה של היום תהיה לפחות כמו השחיטה הרגילה שאינה חלקה בעבר.

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 697 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ד אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ג'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

הקדמה קצרה לכל היהודים בארצינו הקדושה ובחו"ל [ראה בעלון חלק א]

פרק ב׳

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ה'

שחיטת כבשים ועגלים

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

מעשה השחיטה של הכבשים

א. בנוסף לכל הבעיות המוזכרות בשחיטת הגסות, ישנה בעיות בשחיטת הכבשים, בעיה שהיא בעצם מעשה השחיטה, ישנם הרבה שומרי תורה ומצוות המדקדקים שלא לאכול בשר כבשים (למרות שהם אוכלים מבשר החלק של השחיטה האחרת).

* * *

ענף א'

הבעיות הן כדלהלן:

ב. לכבשים יש הרבה מאוד שערות (צמר) במקום השחיטה, הדבר גורם שהסכין נפגם במהירות, כשבנוסף לכך תמיד בתוך השערות מתקבץ לכלוך רב וכן אבנים קטנות, השערות נקשרות, הדבר גורם שהסכין נפגם בשעת השחיטה.

[בקו שומרי החומות 072-33-72-978 תשמעו סיפורים על השחיטה ובפרט על הכבשים, שתסמר שערות ראש. מי שלא שומע את הדרשות על השחיטה ואוכל בשר בהמה, ידונו אותו בשמים כמזיד ולא כשוגג, שהייתה יכול לדעת ללמוד ולשמוע, ולא היה איכפת לך!].

ג. גם צריכים להיות זהירים בענין החלדה, כמו שכתוב בשולחן ערוך שמ״ח (סימן כ״ד סעיף ט׳ י״ב) שחייבים להיות זהירים כששוחטים כבשים בגלל החלדה תחת הצמר המסובך.

ד. החת׳׳ם סופר כותב, ידוע שהסכין נפגם כסדר מגרונותיהם של הכבשים בעת השחיטה שהינן מלאות בעפר.

ולחיבת הקודש אעתיק דברים הנלהבים חוצבים להבות אש שנאמרו מפי הקדוש והטהור בעל ספר ברית מטה משה (אצל פיוט חד גדיא) וז"ל אות באות: הנה הואיל ואתא לידן ענין זה באתי להזכיר מעון הרע הזה שעדיין הבשר בין שינינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהיה גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה והרבה מהם מקילין בדבר וממהרים לבדוק, ופשיטא לאחר שחיטה אינם בודקיו הסכין רק דרך העברה בעלמא בלי כוונת הלב מחמת שמוכן לפניו הרבה לשחוט ואינו בכדי שיעשה בזמן קצר והמלאכה מרובה, ופשיטא מחמת שמייעפים ומיגעים, ידם כבדים עליהם מלבדוק סכינים יפה, ושוחטים בסכין א׳ הרבה עד כי חדל לספור כי אין מספר מכל התלאות, ומקרה רעות שקרה עד כה, וגודל עוונותם על ידיי שמחלו הכמים על כבודם והעמידו להם על חזקתם, דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים מן הסתם (רמב״ם פ״ב מקידוש החודש ועוד), ועכשיו שאיתרע חזקתם, ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע. ואם יאמר האומר אם אלו יצאו מחזקתן, כל ישראל מי עומדין בחזקת איסור מכל מקום למיחש מיהו בעי, מחמת שצריך להיות מתון גדול ולדקדק היטב והמלאכה כבידה עליו, כאשר מצאנו שכולם אינן מדקדקין בעבור זה. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרן קרוב הדבר לפשוע ולקלקל, ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינם מדקדקין כל כך וממהרים לשחוט, וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר. ומי שיהיה מתמה בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג ומעשה אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר ואל תקרא וישטחו אלא וישחטו שהיו נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (יומא עה:) על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח״ו. ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות, ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה, כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטריפה, לכלב הוא הקליפה רחמנא ליצלן תשליך אותם ומוכרח להיות מגולגו בכלב, על כן ישימו אל לבם עונש גדול הרע הזה ויחשבו שכרם כנגד העבירה ולראות שתמיד יהיה יראתו של מקום יתברך על פניהם, ומה׳ ומישראל יהיה גם כן נקיים (במדבר לב-­כב), ולהראות סכינים לחכמים שבדורם לפני השחיטה (חולין יח. ובראשונים וטוש״ע סי׳ י״ח סי״ז ובהגה), ואחר כך בכל שבוע ושבוע, ואז תבא עליהם ברכת טוב ויזכו לרב טוב הצפון ליראיו, ועכשיו תודה לה' שמענו שבכמה קהלות קדושות במדינת אשכנז העמידו כשרים ונאמנים בשעת שחיטה כדי לבדוק תיכף אחר השחיטה ולהראות סכינו לפני השחיטה לחכם, גם פה ק״ק ברלין ראה הרב המופלג הישיש והזקן אב״ד ור״מ נר״ו לגדור גדר לפני צאן קדשים שלא יסתאבו את נפשם ח״ו, והסר המכשילה הזאת מישראל עד כי חדל לספור כי אין מספר. על כן הירא וחרד מדבר ה׳ ויש בידו לתקן יראה שלא יתלה אשמו בראשו ואף במי שאין בידו למחות על כל פנים הרי בידו שלא לאכול בשר כי אם על פי תקנה הנ״ל, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפילו בשבתות וביום טוב אל יקל בעבור זה ח״ו דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים, על כן ישים אל לבו הלא זה תולע ורימה ובתכלית יהיה מרה, על כן אל יתבייש מפני אדם כו׳ ויקדש את עצמו במותר לו (יבמות ב.) ואז קדוש יאמרו לו, מה קדוש לעולם קיים, ויזכה בביאת ירושלים במהרה בימינו אמן סלה: עכלה״ק.

כשרגילים להוריד את השער ולשטוף את המקומות.

ה. בגלל כל אותן הבעיות, היה תמיד המנהג לגלח את שערות הכבשים וניקו טוב את המקום לפני השחיטה, בכדי שיהיו בהם פחות פגימות, ועם כל זאת היו פגימות, (עיין בשאלות ותשובות דברי מלכיאל ח״ג סימן מ׳׳א, ובבינת אדם שער ר״ז סימן י״א).

ו. בשחיטה הנוכחית לא גוזזים כלל את שערות הכבשים, עושים רק שביל (מפרידים את הצמר), זה לא נכון לעשות כך לכתחילה (שמ״ח סימן כ״ד סימן י״ב). מאחר והגרון מלא בלכלוך, הדבר גורם להרבה פגימות, ואין זמן לבדוק, ובוודאי שלא לתקן את הסכין.

ז. חוץ מהבעיה המוזכרת, עומד עוד שוחט בשחיטת הכבשים, השחיטה מאוד קשה בגלל הפגימות הרבות, וכן בגלל עצם מעשה שחיטת הגסות שהיא קשה מאוד, כששם גם שני שוחטים אינם מספיקים למלאכה.

ח. אנו מכירים מקרה היכן שרצו להנהיג כאן בארצות הברית שחיטה של כבשים, והשוחט לא רצה לשחוט בלי שהרב יבוא עמם מהמשחטה ולבדוק בעצמו את הסכין לאחר כל כבש, לאחר יום שלם של שחיטה נשאר בסך הכל כבש אחד שהרב אישר שהוא נשחט בסכין טוב, מזה לבד אתה יכול לראות כמה שוחטים עם סכינים טובים היינו צריכים לשחיטה הניו יורקית, וכך ניתן להבין באיזו בעיה אנו בשחיטת הכבשים כאן בניו יורק ששוחטים אלפים מדי שבוע. [זה היה אז, והיום שוחטים אלפים בכל יום, ואני הייתי בשחיטות ששוחטים 400 כבשים בכל שעה].

ט. ישנן הרבה מאות סירכות בעת הבדיקות (ולא כמו שסוחרים מסויימים מנסים לספר לקונים שבכבשים ישנן קצת סירכות).

* * *

ענף ב׳

ראה מדריך לכשרות מספר 40 בדבר שערוריית השחיטה לפני מאה שנים. באותן השנים היתה גדולה ומסועפת, ובכדי לקבל מושג כלשהו מן הנעשה באותה תקופה, נעתיק מספר ״היהודים והיהדות בניו יארק״ שחיבר הרה״ג ר׳ משה וויינבערגער ז״ל יליד אונגארן, בשנת תרמ״ז שנה לפני שהתקבל הרה״ג ר׳ יעקב יוסעף ז״ל לרב הכולל בארצות הברית, וכן הוא כותב:

שו״ב אחד ר׳ חיים דוד מעיר לעווענוורטה קאנזאס כתב להרב ר׳ שלום אלחנן יפה הלוי, לאמר: אנכי נשלחתי מהרב הכולל לבוא פה לזבח זבחים שלמים, והנני עוד צעיר לימים, ומשכורתי לא יותר מעשרים דולאר לחודש, ואין לי יותר מפת לחם ומים להחיות נפשות ב״ב… וכאשר יפלו לי ספיקות בהלכות שו״ב אין לי פה לא רב ומורה, רק בן סורר ומורה, בהיותי נגרש מנחלת ה׳ מד' אמות של הלכה. האם טוב לגבר לפשוע על פת לחם ככה, ולשאת עליו עונות בית ישראל כשעיר המשתלח לעזאזל, בעבור לחמו ומימו הגזול? ואל מי אפנה כעת, ולמי אדבר כזאת? אם אספרה להרב הכולל נ״י הלא חולה הוא, ואם להרב מקאנזאס סיטי? הוא קטן בעיני בני עירו, שהם חסידים מגליציה והוא מליטא. ואם אשאלה מרבני אירופא, הלא חרפה היא לנו, כי היום לא נופלים אנחנו מאחינו אנשי אירופא, כי יש לנו גם כן רבנים גדולים וכו'.

בין שלש השאלות ששאל (שו״ת שואל כענין) אחת אומרת: כי יש שם כבשים שעורם דק מאד ונקראים ״וואלאכישע שעפסען״ ושערם מסובך על צווארם. ואם ירצה השו״ב לתלוש הצמר כדת שלא יבוא לידי חלדה אזי לא ימלט שלא יקרע העור של בית השחיטה, ולפעמים יצא דם מחמת שעורם דק מאד לנוכח הסימנים, וספק בידו אי אמרינן שדינו כמו בעוף שהשוחט התולש נוצות מבית השחיטה ויצא דם לא יגמור שחיטתו דחיישינן שמא ניקב הוושט וכו'. הרב יפה הורה להסיר השער, ואין חוששין שמא יקרע העור. כי קרע על ידי אדם ולא על ידי סכין אי אפשר שיהיה מפולש, וכן הדין גם בעוף לפי דעת בעל חמודי דניאל, עכ״ל.

* * *

פרק ב׳

ענף א׳

שחיטת עגלים, מאחר וידוע ששחיטת עגלים הוא מהודר יותר בגלל המספר הקטן של סירכות הקיים עליהם, אנו רוצים להביא לתשומת לב הצבור שהדבר לא נכון בארצות הברית.

א. באירופה היו שוחטים עגלים בני שלשה עד ארבעה שבועות, ולכן לא היו להם סירכא, הבהמות החלקות ביותר היו עגלים, ולכן אנשי מעשה הקפידו לאכול רק מבשר זה.

ב. כאן בארצות הברית שוחטים עגלים גדולים בני מספר חדשים, כל אחד מהם שוקל כמה מאות פאונט, והבעיות בהם גדולות בהרבה משחיטת הגסות הרגילה.

ג. כפי שידוע ישנו אחוז גדול של חלק בבהמות מכפי שיש בעגלים של היום.

ד. יש אחוז גדול יותר חלק בבהמות מכפי שיש בעגלים של היום.

ד. גם בעגלים קיימת הבעיה שרק שוחט אחד שוחט ולא שניים כפי שצריך להיות ״ויצא העגל הזה״.

* * *

ענף ב׳

א'

השערוריה הגדולה בהקזת דם מצוארי עגלים קודם השחיטה

 

השו״ב הגאון הצדיק רבי אהרן צבי פרידמאן בספרו ״חן טוב״ (ניוארק 578 בחלק טוב טעם (צד 74) כותב:

• א. כאשר באתי פה ניוארק בעת רדתי (תרי״ד 458) לבית המדרש מצאתי שמקיזין דם מצוארי עגלים קודם השחיטה, ושאלתי את פיהם ואמרו לי מפני שהעגלים יבואו בספינות רחוק מנויארק ועומדים כל ימי נסעם על הספינה והשמש יתך עליהם לכן הם חולים ולא יקיזו מהם דם, אינם יכולים לחיות אפילו יום אחד. ואמרו לי שהרב ר׳ שלמה אדלר הרב מלונדון נהג היתר להקיז, וכן במדינת פולין מקיזים הרופאים דם הבהמות בפקודת הממשלה.

ב'

ובעת ההיא היה שו״ב בעיר סטאוויסק תחת יד הרב בעל המחבר ספר ״אבני זכרון״ (ר׳ אברהם מסטאוויסק) והתיר הדבר יען שנעשה על ידי אומן. וכדי לצאת לכל הדעות שלח השאלה לפני מפרשי הים בלבוב, וקבל תשובת הרב ר׳ יוסף שאול נאטאנזאהן בעל שואל ומשיב וז״ל:

לכבוד הרבנים אנשי קהלת בית המדרש חפשית (בית המדרש הזה נפרד מבית המדרש שהיה שם הרב ר' אברהם יוסף אש והיה לו מחלוקת עם ר׳ יהודה מיטעלמאן) ובראשם הרב רחוק מעינינו וקרוב ללבנו וכו' מו״ה יודיל מיטעלמאן וכו' שלום. בדבר השאלה לענין הקזת דם כבר התירו הרב בעהמ״ח שו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ כ״א והרב בעל ברית אברהם (שו״ת ר׳ אברהם צבי הירש אבד״ק פיטרקוב, דיהרנפורט תקע״ט) ויפה כוונו. וגם פה במדינתנו מקיזים דם לכל הבהמות בלי פוצה פה, רק שיהיו על ידי אומן. הצעיר יוסף שאול נאטאנזאהן אבד״ק לבוב.

ג׳

במכתב שני שהעריך לאנשי ביהמ״ד בשנת תברך (תרכ׳׳ז -2681) כותב:

זה איזה שבועות הגיעני מכתב מאיש אחד לא אדע מי הוא ומכנה עצמו בשם רב (בעל פרדס, עיין בסמוך) והוא צועק בכרוכיא על הקזת העגלים סמוך לשחיטה. ולא רציתי להשיב כי נכרים הדברים כי לקנתר בא. וכבר כתבתי על הקזה להתיר וכו'. ובאמת שם (בארצות הדרום) אי אפשר בלי הקזה כי הארץ חמה מאד. בודאי אין דנין אפשר מלא אפשר. וליתר שאת ימתינו אחרי הקזה מלשחוט עד שיעברו שני ימים מעת לעת.

אמנם רואה אני כי לא זה עיקר מחלקותם כי בעוונותינו הרבים השטן מרקד ביניהם, על כן לא תאבו ולא תשמעו לדברי מחלקותם, ותראו לעשות שלום כי שנאוי המחלוקת וגדול השלום.

מאד מאד יפלא בעיני, אחרי כי אתם בארץ מרחק וחברתכם קטנה, ורבים מעמי הארץ יבואו שם ומעטים היודעים, ולמה תריבו כלכם. יראתי מאד אולי בעבור המחלוקת חלילה תתגרשו מן הארץ ולא תוכל הארץ לשאת אתכם, ה׳ ירחם עליכם ויתן בלבבכם כי תהיו לאגודה אחת ותעשו שלום ותהיו לברכה בקרב בארץ.

ד׳

ר׳ משה ב״ר אהרן (אהרנסון) מחבר ספר פרדס החכמה (סדילקאוו 638) ופרדס הבינה (ב״ח דפוס קעניגסברג 558 בספרו מטעי משה, ירושלים 878) במאמר מגלת בית און (חלק ב׳ דף ט׳ ע״א) בתשובתו אמר:

• א. הנה כאשר התעה אותי אלקים לבוא לעיר נויארק (תרכ׳׳ב – 268) מצאתי שכל העיר אוכלים בשר עגלים המדוקרים איזה שעות קודם שחיטתם או ביום שלפני השחיטה בכדי שיהא הבשר לבן וצח ועושים כן לכל העגלים בין בחורף ובין בקיץ, ויש להם כלי בהול חד ארכו כאורך שן מפתח ורחבו הוא כפלים, ולו שתי פיות חדשים משני הצדדים, ועוקץ בראשו וארכו א' צאל, ומכים בקורנס ברזל עם הכלי ישנו וישלשלו ומניחים לזוב ממנו דם רב עד שיעבור הקילוח, ומתחילה יסתמו הנקב בדבק המוכן לזה למען לא ימות העגל. וכמה מתים בשעה או שתים אחר הדקירה והקזה, על על פנים נחלש מאד עד שצריכין להעמיד אותו ואינו אוכל אחר כך. ואחר איזה שעות או למחרת היום שוחט אותו השוחט, ואין פוצה פה ומצפצף וכו'.
• ב. בעיר באלטימור יש שם רב מומחה וחכם מופלא ר׳ אברהם רייס נ״י, וגם הוא אסר ההקזה לכל השומעים בקולו בסביבותיו. וגם בעיר הגדולה סיניסינטי נאסרה ההקזה על ידי רבני העיר.

ובפה נויארק פרצה המכשלה על ידי שניים דהיינו שוחט אחד הבא ממדינת פולין שהיה מלפנים שוחט בעיר סטאוויסק (ר׳ אהרן פרידמאן הנ״ל) ונאסרה שמה שחיטתו על ידי הרב דשם ורבני המדינה. והשני הוא איש מתחפש באדרת רבנן ואיש הבינים שמו (מיטעלמאן) אשר תהלוכו ומעשיו בארצות אירופא מודעת, וגם פה שם עצמו לשר ושופט על האספסוף, וחיפש היתר לכל דבר איסור, ובעבור זה ישר הוא בעיני ההמון. השאלה הזאת נשאלה מפה בשנת תרי׳׳ח מחכמי ירושלים והורו לאסור וכתבו שהוא ספק נבלה. והרב הנ״ל (מיטעלמאן) הורה להם היתר בסמכו על תשובת שני רבנים בשו״ת ברית אברהם ובשו״ת חתם סופר. אבל הרב ר׳ משה אהרנסון לא פנה לזה באמרו כי איסור הקזת העגלים אינו דומה לנידון של הרבנים המתירים, אם נעשה לרפואה לבהמה. חדא מפני רבוי הדם היוצא מהבהמה, ויש לחוש שהוא דם הנפש, כדאיתא בכריתות (כ׳׳ב).

שנית חוששין לנקיבת הוושט מפני שעורק הווריד לעומתו כמבואר בחולין (כ״ח) בההיא בר׳ אווזא דאיתא כי ממסמס קועי דמא וכו', כדאיתא ברש׳׳י שם. והכל נעשה בבית המטבחים פה בחפזון ושוחטים כמה מאות בהמות בכל יום ואינם מדקדקין כל כך אם יקלקלו וימיתו על ידי הקזה.

ועוד שלישית שאם נתיר ההקזה בדקירה, יבואו אחר כך להמית הבהמה על הראש, ותשתכח תורת שחיטה בארץ הזאת שהתורה מועטת והחפשית גברה מאד.

כאן מתבטל קצת טכסיסי הקצבים לעשות מעשיהם בגושפנקא דרבנן. לפנינו ששאלו לגדול הדור בעל שו׳׳מ זצ״ל להתיר הזריקות והתיר אותן בחושבו שהכוונה כאותן שעושין במדינתו, אולם לפנינו נתבאר כי המרחק רב ביניהם.

ו׳

בתשובה על דברי העגלים (שם י״א ע״ב) מוסיף לאמר ״והנה התועבה הזאת היא דראון לבל בשר אף למי שלא עמדו אבותיו על הר סיני, כי גם לפי תורת האדם אין להתנהג באכזריות עם אחד מהברואים להמית בעלי חיים בכמה פעמים, ולזאת כשהותר לבני נח אכילת הבשר נאסר להם אבר מן החי. ומה גם לאיש הישראלי אשר נצטווה בפירוש על צער בעלי חיים, כמ׳׳ש חז׳׳ל (בחולין ז׳:).

וגם הוא היזק לבריאות האדם כי דם המחיה הבהמה הוסר ממנה, והיא נבלה מחיים, ועל זה נאמר ואנשי קדש תהיו לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכו'. ולפי שראיתי במדינה זו אף שאין חזון האמת נפרץ והתורה לא בראש הומיות תקרא להיות לה פתחי שערים, בכל זה נמצאים פה אנשים ישרים החרדים על דבר ה׳ ואינם חפצים באיסור לטמא את נפשותם במרק פגולים, רק שהם נכשלים בלא יודעים וכו'. לזאת שלחתי דברי אלה לכמה מגדולי הדור במדינת אשכנז והם נודעים גם במדינה זו בתורתם וחכמתם, וכולם הסכימו אתי. ואלה הם המסכימים:

הרב ר׳ יעקב צבי מעקלענבורג מחבר הכתב והקבלה רב בקעניגסבורג.

הרב החכם דר׳ הירש בעל החורב ומו״ל ישרון רב בפפד״מ.

הרב ר׳ אליעזר הלוי הורוויץ רב בוויען.

הרב ר׳ שלמה קלוגער רב בבראדי.

הרב ר׳ יצחק דוב הלוי מחבר מלאכת הקדש רב בווירצבורג,

הרב ר׳ אברהם שמואל ברוסיא.

הרב ר׳ שמואל סלנט ובית דינו בירושלים.

וגם הרב ר׳ מרדכי עטינגער ממפרשי הים.

ז'

שו״ב אחד ר׳ חיים דוד מעיר לעווענוורטה קאנזאס כתב להרב ר׳ שלום אלחנן יפה הלוי, לאמר: אנכי נשלחתי מהרב הכולל לבוא פה לזבח זבחים שלמים, והנני עוד צעיר לימים, ומשכורתי לא יותר מעשרים דולאר לחודש, ואין לי יותר מפת לחם ומים להחיות נפשות ב״ב… וכאשר יפלו לי ספיקות בהלכות שו״ב אין לי פה לא רב ומורה רק בן סורר ומורה, בהיותי נגרש מנחלת ה׳ מד׳ אמות של הלכה. האם טוב לגבר לפשוע על פת לחם ככה, ולשאת עליו עוונות בית ישראל כשעיר המשתלח לעזאזל בעבור לחמו ומימו הגזול? ואל מי אפנה כעת ולמי אדבר כזאת?

אם אספרה להרב הכולל נ״י הלא חולה הוא, ואם להרב מקאנזאס סיטי? הוא קטן בעיני בני עירו שהם חסידים מגליציה והוא מליטא.

ואם אשאלה מרבני אירופא הלא חרפה היא לנו, כי היום לא נופלים אנחנו מאחינו אנשי אירופא, כי יש לנו גם כן רבנים גדולים וכו'.

ח'

ובין שלש השאלות ששאל (שו׳׳ת שואל כענין) אחת אומרת: כי יש שם כבשים שעורם דק מאד ונקראים ״וואלאכישע שעפסען״ ושערם מסובך על צווארם. ואם ירצה השו״ב לתלוש הצמר כדת שלא יבוא לידי חלדה אזי לא ימלט שלא יקרע העור של בית השחיטה, ולפעמים יצא דם מחמת שעורם דק מאד לנוכח הסימנים, וספק בידו אי אמרינן שדינו כמו בעוף שהשוחט התולש נוצות מבית השחיטה ויצא דם לא יגמור שחיטתו דחיישינן שמא ניקב הוושט וכו'. הרב יפה הורה להסיר השער ואין חוששין שמא יקרע העור. כי קרע על ידי אדם ולא על ידי סכין אאי אפשר שיהיה מפולש, וכן הדין גם בעוף לפי דעת בעל חמודי דניאל. עכ״ל.

ט׳

הרב יפה הנ׳׳ל בספרו שואל כענין, כתב שאלה בענין איסור קונם שנדר שו׳׳ב אחד שהיה לו שותפות עם שו״ב אחר, והראשון התפטר ממשרתו בפשרה שהתחייב שותפו במעמד בני קהלתו לתת לו חלקו שמגיע לו היינו מחצית הלשון מכל בהמה גסה ומחצית דמי השחיטה. ומיראתו פן לא יקיים דבריו התחכם לאסור את המחצית שמגיע לחלקו באיסור קונם לכל בני קהלתו. ואחר שלא קיים השו״ב השני את התנאי הזה רצו לאסור את הכלים שנתבשל בהם מחצית הלשון שייך להשו׳׳ב השני, וגם המחצית ששייך להשו״ב הראשון מטעם אין ברירה. ופסק הרב יפה לאסור רק החלק המדיר לבד, ולא חלק הנדור.

הרב יפה בדברו אודות שאלות שחיטה יאמר (שואל כענין דף ע״ד) באשר פה המדינה ר״ל הפרוץ מרובה על העומד אם לא נחפש צדדי ההיתר נכונים להתיר בשר תמותה שחיטה יוכלו לבוא חלילה לידי בשר נבילה.

י'

הרב ר׳ משה וויינבערגער בקונטריסו ״הואיל משה״ (ניוארק תרנ״ד) משיב שאלה בנידון השו״ב פייבוש צבי גראס שחתם על כתב שמקבל עליו בגדר ובאיסור חמור על דעת השוחטין פה ניוארק. והם בני חברת שו״ב הנקראת בשם מלאכת הקודש, שלא לשחוט בשום בית מטבחיים הן בפה ובן בגליל המדינה, הן לעצמו והן לאחרים בלי רשות כל החברה הנ״ל. ובכתב נחתם א' דר״ח אדר שני תרנ״ד. והשוחט מודה על חתימת ידו אבל טוען שאנוס היה וגם כי מסר מודעה לפי עדים תחלה כי הוא חותם מחמת אונסו והעדים מעידים כדבריו, והורה הרב להתיר נדרו.

י״א

הרב יפה הורה לאסור בסט. לואיס בשר כשר ששכח השוחט לרשום עליו בחותמו גושפנקא דבדילא תיבת ״כשר״ אף כי היה לו סימן על צואר הבהמה להכירה. והרב זכריה יוסף ראזענפעלד מאותה העיר הורה להתיר (שם).

י״ב

יזהר השוחט לקנח הצואר יפה במקום השחיטה משום שמץ חול או טיט וכדומה, שלא יהיה מלוכלך ואז לא יופגם הסכין, ואנשי מעשה בפולין מגלחין השערות בתער מצואר הגסות וכן בעגלים ורוחצין אחר כך במים שם היטב במקום שרוצים לשחוט (בית אברהם סי׳ ח״י ש״ס סק״ה, אהל יצחק לקי״צ סי׳ י״ב או׳ ז׳).

י״ג

שוחטים ב… ״400 עגלים״ לשעה (שלא יתכן בשום אופן בתור כשר) – החלף (הסכין) הופך מהר לפגום

בעיר … (היכן שגרים יהודים חרדים רבים) היכן ששוחטים עגלים, נעים העגלים במהירות של 400 לשעה ללא כל הגזמה. ויהי היום הצלחתי לשכנע את השוחט המקומי שיקח אותי עמו לשחיטה שם, אני טענתי שאני צריך לדעת הכל, ואני מוכשר מאוד, אין דבר שאי אפשר ללמוד, את הכל ניתן להתלמד, מכל מלמדי וכו'. ראיתי בשחיטה שהעגלים נעות על הגלגל הנע ושוחטים, בודקים את הסכין לאחר כל 5 או 10 עגלים, ואם הסכין פגום, כורתים את אוזנו של העגל, וזה הסימן שזה טרף, הוא נתן לי את הסכין שלו בכדי לשחוט 8 עגלים, 2 עשיתי הגרמות, הסכין לא היה חד, ולא ניתן היה לשחוט. לא בדקתי את הסכין, אבל יודעי דבר אומרים שזה לא טוב, וכי אם אותו שוחט רוצה, הוא יכול להכין סכין כפי שצריך. כפי ששמעתי לפני חמישים שנה הרב מ… זי׳׳ע אכל עוד מהשחיטה של אותו שוחט הש״י. ניתן אולי להמליץ טוב ולומר שאולי אז הוא היה שוחט טוב.

עוד הוא סיפר לי ששחיטת העגלים זו שחיטה קלה, אך שחיטת כבשים 400 לשעה זה קונץ רח״ל, כשאני הייתי שם לא שחטו כבשים, וחבל. (קול השחיטה).

המשך בעלונים הבאים בע"ה

עלון מס' 698 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ו אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ד'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי-הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

המשך מחלק ה'

שחיטת כבשים ועגלים

קהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא ־ בארצות הברית לרבים השואלים

בעזהי״ת המטהרינו ויתעלה המקדשינו בקדושת המאכלים, זכינו תודה לה' זה יותר מארבע שנה לסדר ולהתקין שחיטה מוהודרת של ״קהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא״ בארה״ב ״בשר חלק״ ״גלאט כשר״ עם כל החומרות וההידורים והמנהגים, הן בשחיטה, והן בבדיקה, מליחה, וניקור, המבוארים בשו״ע ובספרי הפוסקים הראשונים והאחרונים, והמסורים לנו מדורי דורות, ולאור ההצלחה הרבה אשר ת״ל נתפרסם בכל רחבי היהדות החרדית בארה״ב שמה הטוב של שחיטתנו המהודרת, נתבקשנו על ידי אנשים חרדים לדבר ה׳ אם אפשר להנהיג גם כן בשחיטתינו המהודרת את הבשר הנקרא ״ווייסע קעלבעלעך״ (עגלים לבנים).

הגשנו הדבר אל הגה״צ שליט׳׳א רבני קהילתינו הק', ולאחר בירור הענין על בוריו בחקריה ודרישה היטב נוכחו לדעת כי:

הבשר של ׳׳העגלים לבנים״ (ווייסע קעלבעלעך), יש בו חששות רבות על אופן פיטומה וגידולה, וחששות רבות של טריפות הריאה, וטריפות שאר האברים הפנימיים.

לאור כל זאת:

אנו נמנעים מלהכניס בשר ״העגלים לבנים״ בשחיטתינו דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא.

נציין מאמרו של רבינו השל״ה הקדוש בשער האותיות אות ק׳ שבו מפליג בחומרת איסור מאכלות אשר יש בו צד איסור וז״ל:

״התורה הזהירה במאכלות אסורות ומותרות והתקדשתם והייתם קדושים, ולא תשקצו את נפשותיכם, ופירשו בזוהר בענין הזה כי המאכלות הטמאים שהזהירה לנו התורה בהם שורה עליהם רוח חיצונית וטמא, ולכן האוכל מאותן הדברים מטמא את נפשו ומראה את עצמו שאין לו חלק בקדושה ולא באלקי ישראל, כי הדבר הטמא נעשה חלק אבר בעצם האדם והנפש מתלבשת שם וכו'. ומסיים השל״ה הק׳: ״שלא לאכול מדבר שיש בו מחלוקות… ואל תהיו אחרי רבים לרעות מאחר שהוא מצד הדין״ עכלה״ק.

הכו״ח למען כבוד התורה וקדושת המאכלים וטהרת הכשרות

מחלקת השחיטה דקהל מחזיקי הדת בארה״ב

סדר

קליפת הסירכות

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה

מעשה קליפת הסירכות

א. מאחר שהמנהג היום לקלף את הסירכות מהריאה, אנו מוצאים לחובה להביא את דעתם של הגאונים והצדיקים מהדורות הקודמים בנושא זה.

ב. המנהג החל בזמנו של הבעל שבות יעקב זצ״ל. קם אז בודק מהעיר פראג שהוא החל להנהיג לקלוף את הסירכות, והגם שמספר גאונים התירו זאת אז, אבל רובא ררובא של הרבנים (כמעט כולם) הרעישו עולמות נגד מעשה זה וטענו שאסור לעשות זאת, ואם עושים זאת הרי שאותו כשר הוא ספק טריפות.

בשל חשיבות הענין נצטט כאן דברי מספר גאונים שאסרו זאת

בספר יד אליהו (ס״ק מ׳׳ג) כתוב, שהוא בעצמו שמע מהגאון רבי חיים מוואלאזין זצ׳ל, שאז כשהבודק הנהיג זאת קמה מהומה גדולה אצל גדולי הדור ורצו להעביר את אותו שוחט, אך בעוונותינו הרבים הצליח מעשה שטן והשוחט הצליח להישאר במשרתו, אלו תמצית דבריו של רבי חיים מוואלזין זצ״ל.

ד. הגאון הצדיק רבי יונתן זצ״ל כותב בספרו (פלתי סימן ל׳׳ט) בענין הסיפור מאותו השוחט, בפאלענד, קמה אז מהומה גדולה בפראג נגד אותם השוחטים שקולפים, אך בעוונותינו הרבים התחזקה אז החנופה, כמה מהחכמים דאז התחנפו לשוחטים, ובכח הממשלה דאז הצליחו לגבור על היהודים היראים שהתנגדו לכך, ולא איפשרו עוד למחות נגד מעשה זה.

ה. עוד מוסיף לסיפור זה הרב רבי יונתן בספרו שאפילו הגאון בעל שבות יעקב שעמד אז לצידם של השוחטים בענין והדפיס לאחר מכן את ההיתר בספרו שבות יעקב הודה שהפירצה היתה גדולה, רק לא היתה אז את האפשרות למחות נגד המהרסים והמחריבים, אבל באמת מסיים בעל השבות יעקב, שכל מי שירא וחרד שישמור את נפשו מאכילת אותו בשר כי הוא מסכן את נפשו.

ו. הפרי מגדים כותב, שאותם השוחטים הנוהגים לקלוף את הסירכות מאכילים את כלל ישראל בטריפות ממש.

ז. החתם סופר הקדוש כותב בספרו (סימן ל״ט), שמי שרוצה לשמור על נפשו, שיתרחק מאכילת בשר כזה.

ח. בספר תורת יקותיאל כותב, השוחטים הקולפים סירכות, מאכילים את עם ישראל בטריפות, ואסור לאכול שום מאכל שנתבשל בסירים שבהם בישלו בשר שנקלף ממנו הסירכות.

ט. בעל התניא זכר צדיק וקדוש לברכה כותב בחריפות במכתבו לדיין של בארדיטשוב כשהוא חשד בו שהוא רצה להתיר לקלוף את הסירכות, כי אף פעם לא עלה דעתו אפילו להקל בכך, ושיידעו שאסור בשום אופן להקל בענין זה.

י. גם הצמח צדק הקדוש כותב (יורה דעה סימן ק״ד), שאסור להקל ראש בענין זה.

יא. הבעל ישמח משה זכר צדיק וקדוש לברכה כותב בספרו (השיב משה יורה דעה סימן כ׳׳ח), שכל ההיתר מקורו ויסודו בטעות.

יב. רבה של צאנז זכר צדיק וקדוש לברכה כותב בספרו (שאלות ותשובות דברי חיים חלק ב׳ יורה דעה סימן כ״ג וסוף סימן כ״ה), בענין זה, שפלא הדבר איך שיכלו הדורות הבאים להקל בענין ולחלוק על הגאונים והצדיקים מהדורות הקודמים, וגם אם אליהו הנביא יבוא ויתיר את הדבר אסור לשמוע לו, ודבר כזה שבכל תפוצות ישראל נזהרו ונשמרו לאסור זאת, במילא לא כדאי בכלל לדבר על ההיתר – מסיים הדברי חיים את דבריו בענין.

יג. הגאון בעל ישועות יעקב כותב (יורה דעה סימן ל״ט), שהוא התפלפל בהלכה עם הגאון מווילנא שרצה להתיר זאת, וטען בפניו שאי אפשר כלל להתיר זאת, ולכן הוא מסיים אסור כלל להקל בענין.

יד. הראש יוסף כותב (חידושים ס׳׳ק ר״מ), [בעירו היה מאוד פרוץ נושא זה של קליפת הסירכות], שאם הוא היה מוצא שוחט שלא קולף את הסירכות הוא היה עושה הכל על מנת לגדלו ולכבדו בכל מה דאפשר, והקדוש ברוך הוא יעזור לעמו שהשוחטים ילמדו שלא לקלוף את הסירכות.

ט״ו. הגר״א (ביאור הגר׳׳א סימן ל׳׳ט סעיף קטן כ״ו), מחמיר מאוד בהלכה של קליפת הסירכות.

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ז׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

יסוד כללי

אנו חשים חובה גדולה ואחריות להזכיר שוב לכל יהודי שנפשו ונפשות בני ביתו יקרים וחשובים לו והוא אינו רוצה שהם חלילה יזרקו בין שתי העולמות, שלא יילך שולל אחרי תירוצים שונים כגון אלו:

1. כל החששות אצלנו לא קיימים, זה רק היה פעם (שתזכרו לא אכשיר דרא).
2. כבר תיקנו את הכל (או חלק מהם).
3. שוחטים חרדים כפי שיש היום, לא היה גם בעבר בבית באירופה, (ראה שאלות ותשובות).
4. הכל בהכשר של גדולי הרבנים, (ראה שאלות ותשובות).
5. איך יתכן שכל העיר יאכל נבילות וטריפות? (ראה שאלות ותשובות).
6. כיום חסר לבריאות הגוף, ולכן אי אפשר כל כך להחמיר, (אל תשכח שכאן לא מדובר באיזה חומרה רק בעיקר ההלכה שאי אפשר להתיר רק במקום סכנה). (ראה מדור שמע בני).

פרק ב'

שימו לב שחיטת עופות בארה״ב

שוחט

א. כפי שידוע כיום הבעיה המרכזית של השחיטה היא בכמות הגדולה של השחיטה, שוחטים במשחטה אחת עשרות אלפי עופות בשבוע, ובמספר מקומות שוחטים מדי שבוע קרוב למאה אלף עופות ויותר, [היום שנת תשפ"ג שוחטים בארץ ישראל בשחיטה אחת 200 אלף ליום, בשבוע מיליון, בשנה 54 מיליון, בעשר שנים 540 מיליון – יותר מחצי ביליון, ושאלתי את השוחט ששוחט שם 10 שנים, האם היה פעם אחת פגימה שהטריפו את העופות, ואמר שלא היה דבר כזה, זאת אומרת שמחקו את כל ענין הפגימה שזה מחמשה הלכות, תקנת משה רבנו ע"ה, ראה מרדכי מסכת חולין]. גם קיימת משחטה הקוראת לעצמה גלאט כשר היכן ששוחטים 300 עופות לשבוע בערך, השחיטה מבוססת כולה על כמות.

ב. הבעלי בתים של המשחטות הם אנשי מסחר, מטרתם היחידה הוא להפיק רווחים גדולים ככל האפשר, בעצם אין בכך עוול, כי הלא זה דרך המסחר, אך הבעיה היא שבכדי להרוויח את הכסף, הורסים את מערכת כשרות השחיטה.

ג. ישנם שוחטים שרואים בקושי ללא משקפיים, אך אינם יכולים לאפשר לעצמם לשחוט עם משקפיים, כי בגלל האבק הרב המצטבר במקום, הלכלוך, והדם השורר בעת השחיטה, המשקפיים מתלכלכות, הזמן הקצר העומד לרשותם אינו מאפשר להם לנקות את המשקפיים באמצע עבודת השחיטה (עי' דרכי תשובה סימן יא).

ד. מתחת לכל שוחט עובדים בערך 50-100 עובדים על העופות השחוטות, ברור שהשוחט אינו יכול לזוז ממקומו, אפילו אם צריך לנקביו, או שהוא חש שהוא זקוק לכמה דקות מנוחה, הוא אינו יכול לאפשר לעצמו את הלוקסוס הזה, כי הוא מעכב אז 50-100 איש מהעבודה.

ה. קורה לעתים מאוד קרובות שהשוחט מאבד את הרגשתו, ולכן אינו יכול לבדוק את הסכין, בגלל הכאבים בידים הוא אינו יכול להרגיש, ובכל זאת הוא נאלץ להמשיך לעבוד ולהספיק את אותה כמות. ישנם שוחטים שמתאמצים מעבר ליכולת הפיזית שלהם, הם נאלצים להספיק כמות גדולה של שחיטת עופות, כי אם לא יספיקן הם עלולים לאבד את מקור פרנסתם, מי שאינו מספיק כמות גדולה הוא בעיני הבעל הבית פועל עצל, הוא גם מתבייש מפני השוחטים האחרים המספיקים יותר, המכנים אותו בתואר ״בטלן״!

ו. ישנם זמנים כשהשוחטים נאלצים לנסוע שעות ארוכות עד שהם מגיעים למשחטות בשעות הבוקר המוקדמות, ולא מאפשרים להם לנוח כלל, הם נאלצים להתחיל את העבודה כשהם סחוטים ועייפים מהדרך הארוכה, (וזאת ללא כל התחשבות, אפילו אם הוא מאבד את הרגשתו).

פרק ג׳

מעשה השחיטה

א. במספר מקומות שוחט כל שוחט בין אלף לאלף חמש מאות עופות לשעה (בערך 17-25 עופות לדקה).

במקומות אחרים טובים יותר, שוחטים שם בין שבע מאות לתשע מאות עופות לשעה כל שוחט (בערך 15-21 עופות לדקה) כן ישנם גם מקומות איטיים יותר ששוחטים שם בסביבות שש מאות לשעה.

ב. ברוב המקומות הסדר הוא כדלהלן: ארגזי העופות נזרקים מהמשאיות על הרצפה, כשהזריקה הוא בגובה יותר מעשרה טפחים, שעל פי ההלכה קיימת שאלה וחשש של ריסוק אברים, שאז חייבים לבדוק כל עוף בנפרד, וזאת לא עושים גם בשחיטות האיטיות ביותר.

ג. הארגזים עם העופות נוסעים על גלגל נע לכיוון השוחט, גוי מוציא את העוף מהארגז, ומוסר אותו לגוי השני האוחז את העוף בעת שהשוחט שוחט.

ישנם מקומות שבהן תולים את העוף על שרשרת שנעה לכיוון השוחט.

ד. לאחר השחיטה תופס את העוף גוי שלישי, והוא תולה זאת על שרשרת אוטומטית הנוסעת לכיון מכונות מריטת הנוצות ועריפת הראש מהעוף.

ה. השרשרת נעה במהירות כפי שמכוונים אותה, בדרך כלל מכוונים אותו בהתאם למספר השוחטים העובדים במשחטה, המהירות בנויה שבכל שעה יגיעו לפחות אלף עופות לכל שוחט, כך שכשוחטים חמשה שוחטים, מריצים על השרשרת חמשת אלפי עופות בשעה.

פרק ד׳

להלן מספר המכשולים שהם תוצאה מהמהירות הגבוהה של השחיטה

א. בכל יום מוצאים נוצות בוושט של העוף, הסיבה לכך היא, שמאחר והעופות מגיעים ממרחק רב, ואינם אוכלים בינתיים, ובשל הרעב הם אוכלים את הנוצות של העופות האחרים. אם מוצאים לאחר השחיטה נוצות בתוך העוף על פי ההלכה העוף טריפה לכתחילה, כי היתה שהיה באמצע מעשה השחיטה (דרכ׳׳ת סימן כ״ג ס״ק מ״ו). השוחטים מחמת המהירות שלהם אינם שמים לב לנוצות, אם הוא היה שוחט באיטיות הוא היה מוצא למעלה ממאה עופות שהם טריפה בגלל הנוצות (שמ״ח סימן כ״ג סעיף ו', ואחרונים).

הוכח שבמשחטה ששוחטים שם קרוב לאלף עופות לשעה לכל שוחט מטריפים בסך הכול (מכל השחיטה) 10 עופות בערך בגלל הנוצות, או בגלל שאלות אחרות שהיו על אותן העופות (כפי שנציין להלן). מספר זה של טריפות אפשר למצוא במשחטה קטנה ביותר ששם שוחטים בערך בין 500 ל־600 עופות ליום שלם. עובדא זו זועקת לשמים!

ב. קורה גם פעמים רבות שהעופות נושכים אחד את השני, והם מדממים בראש ובגרון, וכשזה מתייבש הדם מתקרש וזה נקרא גרר יבש, ואסור להשתמש בעופות כאלו ללא בדיקה, (עיין שמ״ח סימן כ״ג סעיף י״ג). ברור שבגלל המהירות הגדולה השוחט כלל אינו יכול להבחין בעוף בעיה כזו.

ג. קורה הרבה פעמים שהעוף מחורר בגרונו וכן במפרקתו והשוחט כלל אינו רואה זאת.

ד. הרבה פעמים כשהגוי מוסר את העוף לשוחט, והעוף נותן לו דקירה בחרטומו, הגוי נותן לעוף מכה חזקה בראשו, והעוף מת מהמכה, והשוחט כלל לא שם לב ושוחט פגר, מבלי שהוא שם כלל לב שהוא שחט נבילה, כי הרבה פעמים ראשו של העוף עדיין חם.

ה. ישנן מאות עופות שהן מתפגרות בשל הקור העז ששורר בחדשי החורף, או בגלל החום הקשה הפוקד אותן באמצע הקיץ, וכן בגלל גשמים גדולים, ובגלל המהירות הגדולה קורה לעתים תכופות שהשוחט כלל לא שם לב שהוא בעצם שחט פגר או מסוכנת שעל פי ההלכה היא חייבת פירכוס (יו״ד סימן י״ז).

ו. כשהשוחט כבר עייף, והוא עלול לעשות דרסה (הוא לוחץ עם הסכין על הסימנים, שעל פי ההלכה העוף נבילה), אף אחד אינו יודע על כך, אפילו לא השוחט, וזאת בגלל המהירות.

ז. בשחיטות הגדולות נופלות על הסכין הרבה לכלוך, אבק או נוצות, הסכין גם מותז בדם, ובגלל המהירות הגדולה אין לו זמן לשטוף את הסכין, ועל פי הפוסקים קיים חשש רציני של חלדה (דעת קדושים סימן כ״ד ס״ק ט').

ח. השוחטים שוחטים את העופות עמוק מאוד בכדי שייצא הרבה דם ככל שאפשר, (זאת מבקש הבעל הבית), בכדי שהעופות לא יהפכו לאדומות, דבר הגורם שהסכין נוגע הרבה פעמים במפרקת.

ט. השוחטים משתמשים בסכינים מאוד חדים דבר שגורם שלא יוכלו כלל לבדוק את הסכין, ואפילו כשהוא בודק אין לזה כל ערך, (עיין דע״ק סימן י״ח ס״ק ו, מנחת הזבח כלל י' סימן ז', טעמי זבחים סימן י״ח אות ה׳, בית דוד שם, ודרכ״ת שם).

י. חלק מן השוחטים כלל אינם מקפידים בבדיקת הסימנים לאחר השחיטה, (ועיין יו״ד סימן כ״ה).

יא. ברוב המשחטות היכן שהשוחט שוחט בחורף מאוד קר, כלל לא שייך שלשוחט תהיה הרגשה (עיין שמ״ח ודרכ״ת סימן ח״י, אהל יצחק סימן י״ג, בית דוד סימן ח״י).

יב. קורה לעתים קרובות שהגוי תולה על השרשרת עוף שעדיין חי (השוחט בגלל שהוא עסוק כל כך הוא כלל אינו שם לב מה שהגוי עשה) וכשהעוף עדיין חי הוא נכנס לתוך מכונת מריטת הנוצות, והראש נערף, ואז כלל לא ניתן להבחין ולהכיר את אותו עוף הנראה כמו אלו שנשחטו, הוא מתערבב עם כל יתר העופות והעוף נמכר ליהודים יראים וחרדים.

יג. אם שוחט בודק את הסכין ומוצא חס ושלום פגימה הוא חושש לגלות, כי באותן כמה דקות מאז שהוא מצא את הפגימה כבר תלו על השרשרת מאות עופות, ובגלל הפגימה שלו הכל הופך לספק נבילה, כי כל העופות של כל השוחטים נתלים על אותו שרשרת המובילה לחדר מריטת הנוצות, השוחט אין לו את האומץ להטריף כמה מאות עופות ולגרום להפסד גדול כל כך לבעל הבית, כי הבעל הבית יפטר אותו בשל דבר כזה, וכך הוא שותק ומאכיל את היהודים היראים והחרדים בנבילות וטריפות רח״ל.

יד. ישנן מקומות כשעושים שם טריפה בשל פגימה הם סומכים על ביטול, זורקים רק כמות קטנה של עופות שבאמת נטרפו, זהו היתר דחוק, ובודאי שאי אפשר לקרוא לעופות אלו ״גלאט כשר״ !!!

טו. ישנם שוחטים שבגלל המהירות הם שוחטים את העופות כשהם זורקים את עצמם מצד לצד – שאז יש לאותן העופות חשש דרסא.

טז. ישנן מקומות ששם לא ניתן בשום אופן להוריד את הנוצות ממקום השחיטה בגלל המהירות הגדולה – (חשש שהיה, חלדה, פגימת הסכין, שמ״ח סימן כ׳׳ד סעיף י״ב, מ״א סימן כ״ג ס״ק י׳׳ט, מנח״י בלק״י ס״ק מ״ו ובביאורים ס״ק מ׳׳ו, שו״מ, דרכ״ת).

יז. חלק מהשוחטים שוחטים בהובאה בלבד, כי הם ממהרים מאוד, הגם שבדיעבד מותר בהולכה או בהובאה לבד, אך זאת הוא רק בדיעבד, אם קורה דבר כזה, אך בוודאי שאסור לשחוט כך בקביעות, כי אז זה אסור (דע״ת, דרכ״ת, מט״א סימן י״ח). גם גורם שזה נדפק לתוך המפרקת והסכין נפגם מהר.

חי. לשוחטים אין זמן כלל לבדוק את הסכין ביישוב הדעת. על פי ההלכה חייבים לבדוק את הסכין בתדירות גבוהה, וחייבים שתהיה להם הרגשה להבחין בכל פגימה (עיין שמ״ח סימן ח״י סעיף ז׳). זה לא שייך כלל להיעשות בשחיטות הגדולות, ובגלל חוסר הרגשה קורים מכשולים גדולים רח״ל.

יט. ישנן שאלות רבות בענין בני מעיים, צומת הגידין, שבירת עצמות, וישנם מספר קטן מאוד של משגיחים שיוכלו לבחון שאלות אלו הקורים תמידין כסדרן, העיניים מתעייפות כשהמשגיחים צריכים לבדוק כל אחד כמות גדולה כל כך.

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 699 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ז אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ה'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ט׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

כשרות והשגחה על נקנקיות

א. מצאנו בכמה מקומות שהכינו שם נקניק בלי שהיה שם משגיח שישמור על החששות הגדולים שיש בהכנת הנקניק, כגון ניקור, חלב, דם, (וזאת בנוסף לכל אותן חששות שצייננו למעלה כמו שחיטה, בדיקה, מליחה וכו'), כפי שידוע מכניסים לנקניק שומן בנוסף לבשר, שם מכניסים בדרך כלל את כל שאריות הבשר הנשארות לאחר שחתכו וניקו את השמנים מהבשר, (חוץ ממה שזה נעשה מכל הפסולת של הבשר באטליזים, סוחרים, קייטרינג ועוד, וכפי שהרופאים הזהירו לא אחת שזה מזיק מאוד לבריאות האדם), ומי שם לב בכלל אם מדובר בחלב או בשומן רגיל.

ב. בארץ ישראל וגם כאן בארה״ב תפסו שהכניסו לתוך הנקניק בשר של חמורים וסוסים, כפי שהדבר פורסם בעיתונות.

ג. תפסו בארץ ישראל יהודי שהבריח מהערבים מעיים ונקניקים, לדאבוננו תפסה את זה המשטרה ולא הרבנים כפי שהיה צריך להיות.

ד. מצאו גם בנקניקים אבקת ביצים, ואבקת חלב, ואת זאת מכרו בתור ״גלאט כשר למהדרין״. [בשר בחלב].

ה. על כן על כל יהודי להזהר כשהוא קונה נקניק, כי החששות בעשייתן גדולה עד מאוד.

ו. אנו רוצים למנות מספר דברים שהמשגיח צריך לדעת בכדי שיוכל לפקח על כשרות הנקניק:

כמה היה ההספק של השבוע.

כמה בהמות שחטו השבוע.

ממה עושים את ההאלטערס את מעיים של הנקניק:

א) ממעיים של הבהמות?

ב) מנייר?

ג) מפלעסטיק?

ד) ממעיים של צאן?

מה אורכו של המעיים.

כמה מטר יוצא מבהמה אחת.

כמה בשר וכמה שומן מוציאה בהמה אחת.

כמה קילו של נקניק יצא מבית החרושת. מה אחוז הבשר שהכניסו (בערך 58 אחוז).

האם הבשר מנוקר כמו שצריך?

חומרים אחרים שמכניסים לנקניק, למשל דם הזבובים שמערבבים בכדי לצבוע את הנקניק לצבע אדום וכו' (ראה מדור שאלות ותשובות).

כמה שומן (בערך 30 אחוז).

המשגיח צריך גם לדעת ולהכיר את החלקים כל השמות של הבשרים, וכן של הצבע של הבשר, כפי שידוע בשר גמל טעמו וצבעו שונה מבשר חמורים וסוסים, כפי שידוע תפסו כבר כמה פעמים באטליזים ידועים שמכרו שם בשר סוסים וגמלים.

הוא חייב גם להכיר ולהבחין אם לא הכניסו מחלק אחוריים וכו'.

ז. כפי שידוע ישנן רמאויות גדולות במעיים של הבהמות כי את זה מביאים ישירות מהמשחטה לבית החרושת ששם מנקים זאת, ואם אין חותמת אפשר בקלות גדולה להעביר לשם בני מעיים מבהמות שאינן כשרות, לכן חייב שיהיה עליהם חותם מתוך השגחה מיוחדת שכפי הידוע ההשגחה על כך חלשה ביותר.

ח. כפי שידוע ישנם נקניקיות של בשר בהמה, כבשים, שיים, עופות, תרנגולי הודו, וכו' וכו' בין 10 ל־15 סוגים שונים וההשגחה על כך קשה.

ט. לדוגמא, המשגיח חייב להכיר את השמנים המכניסים לתוך הנקניקיות כפי שהזכרנו קודם, בערך 40 אחוז מכניסים לתוך הנקניק, ומומחה יכול להכיר זאת בעינו, או במשמוש בידים, שמנים אינם נמסים בין האצבעות, ואי אפשר להורידן בידים, וחלב רך מאוד ונמס בין האצבעות ולכן ניתן להבחין זאת בידים, רק השמנים שמסביבות הלב דומים לחלב של הכליות, לכן צריך להישמר שלא לתת להכניס שומן הבא מן הלב, רק אם זה בא ביחד עם חלק מהקנה שאז ברור שמדובר בשומן.

ט. גם יש יוצא מן הכלל בבהמה שמנה שיסחבו יחד החלב של הכליות עם הקנה, וצריכים להיות זהירים מאוד בכך.

י. אותו דבר יכול לקרות אצל כבש שמן כיוצא מן הכלל והשומנים של המעיים שהם ליד הכרכשתא הוא גם דומה לחלב של הכליות, לכן חייבים בכך להיזהר במשנה זהירות ולהשתמש רק אם זה מחובר לחלק מן המעיים.

יא. כשבית החרושת לנקניק קונה בשר ושמנים מהסוחר או מהמשחטה חייב לבוא יחד עם הבשר או השומן כתב של המשגיח, (ברור שקודם חייב להיות לפחות בבית מסחר אחד משגיח, דבר שעד כה לא הקפידו על כך, ואין שם משגיחים).

יב. על ידי זה שהמשגיח יערוך חישוב מדוייק, הבעל הבית יחשוש להעביר בשר או שומן שאינו כשר, אותן הוא לוקח ממקומות אחרים, אך אנחנו חייבים להוסיף שהמשגיח חייב להיות הבעל הבית על כל עניני ההשגחה בכדי שיהיה לכך ערך, ולכן חשוב מאוד שהמשגיח לא יקבל את משכורתו מבית החרושת (שעד היום זה לא קורה פרט למקומות בודדים).

יג. בענין המעיים הממולאים ראה במדור הלכה.

פרק ב׳

משגיחים

א. בבתי המלון, קייטרינג, אטליזים, מסעדות, בתי חולים, בתי אבות, ומוסדות, חייבים למנות משגיחים שיהיו מומחים גדולים שיוכלו להבחין נכונה איזה בשר כשר, להבחין בשמות ובמשקל, כי לכל חלק יש שם אחר ומשקל אחר, ועל ידי זה שהוא ינהל חישוב מדוייק מה נכנס ומה יוצא הוא יוכל לפקח נכונה.

ב. ועיקר העיקרים שהמשגיח צריך לדעת מאיזה מקום הוא קונה, ואפילו כשיש לזה השגחה שזה יהיה באמת כשר, הוא חייב להתעניין במקום שהוא קונה מהיכן מביאים את הסחורה, האם קיימת שם השגחה מעולה, כי אם אין שם השגחה טובה הוא לא הועיל דבר כשהוא קונה מאטליז המוכר ככשר, כי הסחורה המיובאת אינה טובה.

מספר  אכילת בשר הלכה למעשה חלק ט'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א,
יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק.

פרק א׳

שאלות ותשובות בענין השחיטה בארצות הברית

שאלה?

מדוע כל כך קשה לפעול שישחטו כמות קטנה יותר של עופות וגסות בכל שעה?

תשובה!

נשיב קודם על העופות.

א. בשנת תשל׳׳ז, הרויח כל שוחט בערך 350$ לשבוע, לכל שוחט יש 3 עוזרים, כל אחד מהעוזרים הרוויח 150$ לשבוע, יוצא שכל שוחט עם עוזריו עלו לבעל הבית בערך 800$ לשבוע.

ב. אם במשחטת עופות הנהיגו לשחוט בערך 1000 לשעה, ויש לו 6 שוחטים, עלה לו דמי השחיטה בסביבות 4800$ לשבוע (השוחט ועוזריו). ול-54 שבועות לשנה יוצא: 259,200$ לשנה.

[הוספה חדשה משנת תשפ"ג]

אם היו שוחטים רק 500 לשעה (שגם זה מספר לא קטן) הוא היה חייב להכניס למשחטה כמות כפולה של שוחטים ועוזרים, ואז ההוצאה שלו על אותה כמות עופות היתה כפולה.

זאת אומרת שצריך להיות לו 12 שוחטים ו-36 עוזרים, זה יוצא הסכום 9,600$ נכפיל את ל-54 שבועות לשנה יוצא: 518,400$ לשנה.

זאת אומרת אם אנחנו רוצים שלא ישחטו כל כך הרבה יעלה לבעל הבית עוד לערך 259,20 אלף דולר לשנה.

וזה היה בשנת תשל"ז, זה מיותר לציין שבתקופה של היום תשפ"ג זה פי כמה וכמה יותר.

מכאן אנחנו יכולים להבין מדוע זה משתלם לכל הרבנים המכשירים והבעלי בתים להאכיל את עם ישראל נבילות וטריפות, ואנחנו הגענו לנקודה המרכזית שהכל זה כסף, אין לאף אחד יראת שמים בכלל, ומה שיש להם כנגד שויתילנגדי דולרים תמיד.

ג. עתה נעבור לשחיטת הגסות. לדוגמא, כשלבעל הבית 4 שוחטים ובודקים עם מדביק תוויות (בלומבע), ומשלם לכל אחד בנפרד 250$ בערך, והם שוחטים במשך השבוע בסביבות 1000 בהמות כנ״ל, יוצא שעולה לו 1$ לשחיטת כל בהמה. [כאן לא נדבר מהעוזרים – שיש בכל מקום הרבה פועלים ונדבר רק השחיטה להבנת הענין]. כפול 54 שבועות יוצא 54 אלף דולר לשנה.

עתה אם ישחטו כמות קטנה יותר 500 בהמות לשבוע, היה עולה כל בהמה 2$ כפול 54 שבועות יוצא 108 אלף דולר לשנה

ובימינו אנו שוחטים כאלף בהמות ליום – ובמקומות שונים 2000 בהמות ליום, והבן הכי טיפש יכול להבין לבד שהכל נבילות וטריפות.

מכאן אנחנו רואים שבמשך שבוע לבד זה יוצא הון רב, האם הם ישתלם להם לקבל הפסדים כאלה? להזיק בידיים? עתה, עתה ברור מדוע שלבעל הבית אין אינטרס להכניס עוד שוחטים, ובשל כך מעמידים בסכנה את כל מערכת הכשרות של השחיטה, ולכן מפטרים כל שוחט שהוא איטי מעבודתו.

עתה נתבונן לרגע, האם בשל מסחר של כמה סוחרים עלינו ועל ילדינו להתפטם עם ספק נבילות וטריפות במשך כל החיים, ובידים לאבד את שתי העולמות, ד׳ ישמרנו.

ב'

שאלה?

מדוע לא עלה בדעתו של קצב בעבר באיירופה להקים שחיטת ענק ולהפיק מכך רווחים גדולים?

תשובה!

א. הציבור לא היה רגיל לאכול הרבה בשר, לא היו להוטים אחרי בשר, כמו שלהוטים כאן בארצות הברית, ולא היו אז כל כך הרבה מסעדות ומאות בתי מלון, קייטערערס כשנאלצים לספק כמויות של מליוני קילו [פאנט] של בשר חלק.

ב. השחיטה היתה בידיה של הקהילה, הרב היה מנהל את הכל בתקיפות וביד חזקה, (והרב לא היה מקבל כל תשלום מן השחיטה, הוא רק קיבל שכר מסויים מהקהילה עבור הרבנות), שבשל כך היה האחריות על הרב בכל עניני הקהילה, למשל לפסוק שאלות, מקוה, וגם שחיטה, ולכן לא נעשו כל שינויים ללא הסכמתו.

ג. המשגיחים קיבלו את שכרם על ידי הקהילה, ובכלל לא היו עובדי הקצב, לא היתה להם כל אפשרות להקים שחיטה מהירה שחייבת היתה לגרום למכשולים גדולים.

ד. השוחטים בעבר היו יראי שמים באמת שהיו יראים מנדנוד של חטא, הוצאת הלעז הקטן ביותר על שוחט שהוא אינו מספיק ירא וחרד, היה גורם למהומה בקהילה היהודית, לעיתים קרובות היו נזעקים על שוחט כשמדובר היה בדברים קטנטנים ופעוטים שהשוחט לא הידר בהם כראוי, למשל כשהוציא ספר מבית המדרש (בכדי לבדוק שאלה קשה) בלי רשות הגבאי (עיין שאלות ותשובות דברי חיים), שוחט שדיבר בעת קריאת הש״ץ, כשהוא דיבר על מישהו מילה רעה, השמיע ניוול פה, ליצנות, שקרים, (וכן עוד הרבה דברים כגון אלו ראה בשאלות ותשובות חת׳׳ס חו׳׳מ קע׳׳ו, דע״ת סימן ב׳, שאלות ותשובות יד אלעזר פ׳׳ה, שאלות ותשובות מהרי״א יו׳׳ד סימן ו', תשובות בית הלל פ״ו, פ״ז). השוחטים לא היו מסכימים אף פעם לשחוט באופן שכזה כפי ששוחטים כיום כאן במדינתנו.

ה. הקצב לא היה יכול להקים שחיטה מהירה וזאת רק בטקטיקה משונה, על ידי הפעלת טרור ולחיצה על הקהילה, רבנים, משגיחים וכדומה, שבכלל לא היה שייך בעבר באירופה, (הנהגה כזו שייכת רק בארצות הברית).

ו. בלונדון רצו להנהיג שחיטת כמויות גדולות בנוסח ארצות הברית, ואז אפילו השוחטים הפשוטים לא רק אלו ששוחטים ״גלאט״ חלק, לא רצו כלל לשמוע על כך והתנגדו, וכיום קיימת שחיטה בלונדון ובאנטוורפן שאנו כאן בארצות הברית צריכים להתבייש מהם.

ג'

שאלה?

הסוחרים טוענים שהשחיטה כיום בארצות הברית היא הרבה יותר טובה מכפי שהיתה באירופה, כשהם מחזקים את טענתם בכן: באירופה אם עשו כמה בהמות טריפה בפני הקצב אותו הקצב היה נשאר ללא פרנסה (חוץ מכך שבגלל שהטריפו את הבשר לא היה כלל להשיג בעיר בשר כשר), כאן בארצות הברית אפשר להטריף כמה שרוצים, ולקצב אין כל היזק מכן, כי את זה הוא מוכר לסוחרים הקונים טריפה, וממילא אין לאיש הפסד מכך. האם טענה זו הכן נכונה?

תשובה!

א. הוכח לנו מעל לכל ספק שטענה זו היא שקרית, כי כפי שבאירופה היה תלוי פרנסתו של הקצב בבהמות, כך גם היום כל המסחר של המשחטה תלויה בעובדה אחת, מהי כמות השחיטה הכשרה!

ב. נסביר זאת יותר:

הבהמות הנשחטות באזורים של ניו יורק וניו ג'רסי מתפתחים במערב (במרחק של קרוב ל־1000 מייל) משם מביאים זאת לשחיטה, כך שאם הבהמה נטרפת במשחטה יש לבעל הבית הפסד והוא אינו יכול להוציא אפילו את הקרן, כי בשביל למכור זאת לטריפה הרבה יותר בזול להרוג את הבהמה במערב.

בכלל לא משתלם להביא בהמה למשחטה כשהיא בחיים, חלק גדול מההוצאות מיותרות. כפי שתראו:

1. ההעברה! במשאית שניתן להכניס בה מקסימום 40 בהמות חיות, כשברור שבכדי להביא בהמות הרוגות ניתן להביא באותו משאית כמות הגדולה פי ארבעה.
2. בדרך כשמביאים את הבהמות חיות היא מפסידה הרבה משקל, דבר שניתן לשמור אם הורגים אותה שם.
3. בדרך ובטרם השחיטה חייבים להאכיל את הבהמות.
4. שכר העובדים באזור הרבה יותר יקר מאשר במערב.
5. מסים מיותרים.
6. אחזקה.

ג. העובדות הן, שבמרוצת 25 השנים האחרונות נסגרו יותר מ־100 משחטות של הגויים בניו גירסי, וזאת כשפיתחו בשנים האחרונות יותר ויותר את הצריכה לבשר, ובכל זאת לא הצליחו לשמור על רווחיות, כך שהדבר מוכיח שבשר המטריפים באיזור הוא יקר בהרבה.

ד. כל בעל הבית מאוד מעוניין שיעשו יותר ויותר כשר, ועוד יותר שיהיו גלאט כשר, כי הרווח על גלאט הוא הרבה יותר מכשר רגיל.

ד'

שאלה?

מדוע השחיטה אינה טובה,
הלא השוחטים יהודים דתיים?

תשובה!

א. כפי שכבר הזכרנו קודם חייבים השוחטים לעבוד במהירות גבוהה, והם תמיד בלחץ של הבעל הבית שבכך תלויה פרנסתם, ולכן הם חייבים למצוא תירוצים שונים לכל העיוותים שבשחיטה, שהם חייבים לעשותם בשל לחץ הפרנסה.

ב. כי הבעל בית לוחץ יותר על השוחטים שיאכילו את הציבור בנבילות וטריפות חס ושלום (חתם סופר סימן ר״ב), ובגלל שהוא אינו ירא שמים באמת הוא מכשיל אחרים (תבו״ש). והרבה יהודים דתיים התקלקלו כשהפכו לשוחטים (שו"ת דברי חיים). אכילת נבילות וטריפות גרמה לכך שמדינות שלימות ירדו מדרך היהדות (שאלות ותשובות ד״ח) (ראה מדור שמע בני).

בפרט כיום כשאוכלים שחוטי חוץ (שחיטת בשר מחוץ לעיר), ביכולת השוחט להאכיל טריפות את כל המדינה, במיוחד כששוחט אחד שוחט כיום עשרות אלפי עופות בשבוע, והכל כשעליהם תוית של מהדרין מן המהדרין.

ג. בזה תבין טוב מדוע הבעל דבר (יצר הרע) הוא כל כך מעוניין לתפוס דוקא את השוחט ברשתו, כי בכך יש לו את כל העולם בכיסו (עיין ספר הקדוש תולדות יעקב יוסף פרשת נשא ד׳׳ה העולה).

ה

שאלה?

א. האם שייך לומר שהשחיטה כלל אינה בסדר במקום שיש להם הכשר של רבנים?

ב. הייתכן שהרבנים משתיקים את הנעשה שם?

תשובה!

א. כשהרבנים נוסעים למשחטה לבדוק את השחיטה שוחטים השוחטים בכוונה באיטיות, והם מראים סכינים יפים במיוחד שהם משתמשים בהם רק בכדי לאחוז עיני הרבנים, ״כי השוח״ט יעור עיני חכמים״.

ב. מעסיקים במיוחד את הרבנים בכדי שלא יוכלו להבחין במה שהבעל אינו רוצה שיבחינו, למשל אם בדרך כלל בודקים 4 או 5 ריאות בתוך 5 דקות, אז עתה בודקים רק אחד, ואת הנותרים הוא משאיר לשוחטים של האינם חרדים, יש להם דרכים שונות איך לטשטש את הרבנים ולמנוע מהם שיראו את התכנית היומיומית של עבודת המשחטה (כפי שאנו מקוים לדווח במדריכים שייצאו בעתיד באריכות). וכך הרב רואה שלשוחט יש מספיק זמן ואינו יודע מה המצב לאמיתו. חוץ מבדיקת פנים שרק הקדוש ברוך הוא יודע מה השוחט עושה, כי אפילו כשהרב עומד שם ומסתכל השוחט יכול לקלוף את הסירכות [בפנים בבטן הבהמה] מבלי שהרב יוכל לראות זאת, הוא אינו יכול לראות לתוך בטן הבהמה.

כשהקימו מהומה בשחיטה מאוד מהודרת וחרדית ששחטו שם 1200 עופות לשעה כל שוחט, שלחו אז משלחת של שלשה רבנים, כל הקצבים והשוחטים ידעו מתי הרבנים יגיעו למשחטה, הרבנים חזרו מהשחיטה כשהם מרוצים מאוד, כי כשהם היו שם שחטו רק 300 לשעה.

השוחטים סיפרו אחר כך שהרבנים הגיעו בסוף היום, היו מזמן כבר גומרים את השחיטה, השאירו מספר קטן של עופות לשחוט, בכדי להראות לרבנים, את השרשרת הנע כיוונו שיסע לאט מאוד, אף אחד לא העובדים ולא הבעל הבית הודיעו לרבנים שהכמות הזו שהם רואים אינה הכמות הרגילה היומיומית ששוחטים שם.

ג. אנחנו התמקדנו על שחיטת עופות שכמה רבנים אמרו שלא יכולים לשחוט שם יותר מאשר 600 עופות לשעה לכל שוחט, והוכח ששוחטים שם כיום קרוב ל־ 1000 עופות לשעה, ממילא עתה לאחר שקראת את אותן השורות, כשתשמעו שהרבנים נסעו למקום ובדקו, ומספרים שעשו תיקונים שם שתדעו, איזה ערך יש לאותן הביקורים, במיוחד כשהכל נע מסביב לדבר אחד – מסחר.

ד. הרבנים לוקחים כסף עבור השגחתם, (לא בתור חלק מרבנותם, רק תשלום מיוחד עבוד ההשגחה על השחיטה [וכידוע שמקבלים סכום של מיליאן דולר לשנה]), וממילא יש לרבנים נגיעה חזקה בעניו, וכשיש למישהו נגיעה, הוא אינו מבחין בחסרונות. [וכדאי לציין דברי הצדיק הקדוש הרב משאפראן זצוקללה״ה, אמר זאת ברבים בבית המדרש דקהל ייטב לב סאטמאר בוויליאמסבורג, וזה לשון קדשו: בעוונותינו הרבים היום, אם הרב המכשיר הוא בעל יראת שמים, כשהולך לראות המקום שנותן ההכשר הוא רואה רק באחת מעיניו, (ובעין השני הוא סומא), ואם הוא אינו ירא שמים, נכנס למקום והוא סומא בב׳ עיניו, עד כאן לשון קדשו]

ה. הרבנים היודעים את האמת מה שקורה בעת השחיטה לא אוכלים מהשחיטה בארצות הברית, תשעים אחוז של הרבנים החרדים לא אוכלים משחיטה גסה כאן בארצות הברית, חלק מהרבנים הנותנים הכשר לאטליזים הם אינם אוכלים מבשר שנשחט במשחטות בארצות הברית, ומשיבים למשפחתם ולכל מי ששואל אותם שיימנעו מאכילת הבשר.

ו. כל זאת אומרים הרבנים רק בשקט, ללא המולה ורעש גדול, אין להם את האומץ לצאת ברבים ולציין את החסרונות ולגלות את הסודות, וזאת בגלל:

1. הלחץ של קהילות מסויימות.
2. הטרור של הבעלי בתים והשותפים וכו' של בעלי המשחטות איטליזים והשוחטים והמשגיחים וכו' המאיימים עליהם שיגרמו להם צרות ובזיונות בדרכים שונות, לא יאומן כי יסופר.
3. בגלל סיבות פיזיות.
4. הדבר יכול לעלות לו בפרנסתו.

ז. ישנם רבנים שמאז שהם נמצאים בארצות הברית במשך שלושים השנים האחרונות מעולם לא דרכו על מפתן של משחטה כשלהי, כי האמינו שהכל מתנהל כשורה, ולא ידעו כלל מה שקורה באמת. (ולענין חיוב מחאה עיין מדור מזון בהלכה).

ח. חלק מהרבנים כלל אינם מבינים בבדיקת סכינים (עיין בספר לב העברי באריכות ועיין בשאלות ותשובות בית הלל בסימן מ״ז באריכות דברים קלורין לעינים).

ט. בכדי שרב יוכל לדעת בדיוק הלכות שחיטה חייב הרב להיות שם לכל הפחות 3 חדשים רצופים מדי יום ביומו, וגם אז הוא זקוק להרבה סייעתא דשמיא, (עיין ספר שמירה טובה).

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 700 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ז אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ו'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלקים ט׳ – י'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

כשרות והשגחה על נקנקיות

שאלה?

ישנם רבנים חרדים הנותנים השגחות על שחיטות שונות, ואם כן איך יתכן שישנן כל כך הרבה טענות שהשחיטות אינן טובות?

תשובה?

א. הרבנים בעלי המכשירים אינם נמצאים מדי יום בשחיטה על מנת לבדוק ולראות איך מתנהלת שם השחיטה, מזמן לזמן כשהרבנים מגיעים למשחטה אז עובדים באיטיות רבה, שוחטים ובודקים בצורה איטית וטובה יותר, למשל כשבודקים בכל ימות השנה 4 או 5 ריאות במשך דקה, כשהרבנים מגיעים בודקים רק ריאה אחת לדקה, ואת היתר משאירים לשחיטת הבשר כשר לא חלק, מתייחסים בכבוד לרבנים מראים להם הכל (פרט לבדיקת פנים שרק הקדוש ברוך הוא יכול לדעת מה הבודק עושה בתוך בטן הבהמה) ממילא רואה הרב שיש מספיק זמן לכל הדרוש לבדיקת כל הבשר (בערך חמש דקות לכל ריאה), יש להם גם דרכים שונות איך למנוע מהרבנים לדעת מה קורה שם כשהם אינם שם.

(אגב, בכדי להוכיח שעובדה זו נכונה, שלחו פעם משלחת של שלשה רבנים לשחיטה חרדית מהודרת, וזאת לאחר שהקימו מהומה גדולה ששוחטים 1200 לשעה על ידי שוחט אחד, הרבנים חזרו משם כשהם מרוצים מאוד, והעידו שכשהם היו שם שחטו רק 400 עופות לשעה.

אחר כך נודע על ידי אחד העובדים שהשיב לשאלה: ״היתכן ששחטתם רק 400 לשעה כשהרבנים היו שם״? – השיב שהסיבה לכך היתה שכבר היה סוף היום וכבר לא היו הרבה עופות. על השאלה האם הודיעו לרבנים שבדרך כלל שוחטים הרבה יותר, הודה העובד שלא סיפרו להם זאת.

זו דוגמא, שאפילו שוחטים בגלל פרנסתם וגם הבעל הבית בגלל מסחרם מרמין את הרבנים בעלי המכשירים).

ג. אנחנו בדקנו משחטת עופות ששם הרבנים אמרו שלא ניתן לשחוט שם יותר מ־600 לשעה כל שוחט, שבאמת שוחטים שם כיום קרוב ל-1000 עופות כל שעה, ממילא עתה לאחר קריאת השורות כשתשמעו שהרבנים נסעו וחזרו ואמרו שעשו תיקונים, שם תדעו שאין לזה כל ערך, ובמיוחד כשמדובר באנשים שכל מאווים הוא מסחר בלבד.

ד. הרבנים לוקחים כסף עבור השגחתם, (לא בתור חלק מרבנותם, רק תשלום מיוחד עבור ההשגחה על השחיטה), וממילא יש לרבנים נגיעה בענין, וכשיש למישהו נגיעה הוא אינו מבחין בחסרונות.

ה. מובא בספרים בכדי שרב יוכל לדעת בדיוק תהלוכות השחיטה חייב הרב להיות שם לכל הפחות 3 חדשים רצופים מדי יום ביומו, ואפילו אם לקוראים נדמה שזה קצת יותר מדי, אבל כל אחד מודה שאם הוא נוסע למשחטה רק פעם אחת בשנה (או אפילו פעם אחת בחודש) זה לא מספיק בכדי להבחין בנעשה במשחטה.

ו. הסיפור המובא להלן זורק אור על מצב השחיטה כיום:

בעיר בארדיטשוב (עיר של יראים ושלמים, גרו שם עשרים נפשות יהודיות), קיבלו שוחט על פי ציווים של גדולי הצדיקים באותו דור, (הוא היה מקובל אצל כולם כקדוש עליון). הראב״ד רבי משולם נתן זצ״ל זעק שאותו שוחט הוא מאכיל נבילות וטריפות. ואז לא נתנו לו (לר׳ משולם נתן) ללכת למשחטה.

מינו אז דיינים אחרים שהם יילכו לבדוק איך שהשוחט שוחט, שבעה רבנים מערים אחרות ודיינים אחרים מבארדיטשוב אמרו אז שהכל מתנהל כשורה, ואין בכלל מקום לחשוש על אותו שוחט.

סוף דבר, הביאו את ר׳ שלמה קלוגער זצ״ל לבארדיטשוב, לאחר שהוא בדק שלשה פעמים את שחיטתו של השוחט, הוא אסר את השחיטה שם, הוא זעק שהשוחט מאכיל טריפות. (שתי הגדולים שהתירו את אותו שוחט ביקשו לאחר מכן מחילה ממהרש״ק) (עייו היטב בטוב טעם ודעת חלק א׳).

תתארו לעצמכם, אותו שוחט האכיל במשך שנים נבילות וטריפות, ושבעה רבנים מובהקים כלל לא ראו, זה מראה שאפשר להיות רב ודיין טוב, תלמיד חכם ומורה הוראה ובכל זאת לא להבין בתהליך של שחיטה ובדיקה, ומכל שכן כיום כשהשחיטה היא מאוד מסובכת בוודאי שאי אפשר לראות ולהבחין בבירור כפי שצריכים לראות.

ז. בחזרה לשאלה: צריכים לשאול את אותה שאלה בצורה הפוכה. היתכן שישנם כל כך הרבה רבנים חרדים ומורה הוראות שבכלל אינם אוכלים בשר מהשחיטה המקובלת בארצות הברית (באירופה כל אותם הרבנים אכלו בשר), חלק מאותם הרבנים הודיעו לאחר שביקרו באותן המשחטות שם כל הרבנים היו מבקרים במשחטות, הם גם לא היו אוכלים בשר. חלקם שכלל לא היו במשחטות אומרים גם לכל מי ששואל אותם בצורה פרטית, שהרבה יותר טוב אם לא אוכלים כלל את הבשר, וחלקם אומרים שאסור לאכול את הבשר.

ח. אפילו הרבנים בעלי המכשירים שנותנים השגחות על חנויות הבשר, חלק גדול מהם כלל אינו אוכל מהבשר.

ט. כל זה חייב לעורר את ההמון שמשהו כאן לא כשורה, הרבה שוחטים מפורסמים, לא בטלנים רק מפורסמים במלאכתם מלאכת השחיטה הפסיקו לשחוט כשהם הגיעו לארצות הברית, בטענה שזה לא טוב כי ממהרים את השוחטים.

ה'

שאלה?

אין יתכן שהשחיטה אינה טובה הרבה מן השוחטים הרי יהודים חרדים?

תשובה!

א. השוחטים עובדים על פי הוראות הבעל הבית, הוא מחלק את העבודה, השוחטים משועבדים לו בגלל פרנסתם, אינה יוצאת אם שאיפתו של הבעל הבית אינה יוצאת אל הפועל, השוחט עלול לאבד את פרנסתו, וכך ניתן להבין שכל העיוותים של השחיטה מזיזים הצידה ומוצאים להם תירוצים.

ידוע שכשהשוחטים הגיעו מאירופה לארצות הברית הם התלוננו שממהרים אותם מאוד בעת השחיטה, ובגלל שהיו זהירים מאוד רצו להפסיק את מלאכת השחיטה, אך מאחר ובאותן הזמים לא היה בנמצא עבורם מקצוע שיתאים להם, נאלצו להישאר בשחיטה, אך בכל הזמן הם התלוננו שהמהירות גבוהה מדי, אך במשך הזמן התרגלו למצב החדש והפסיקו להתלונן על כך, והגיעו למצב כזה שכששוחטים באיטיות הם טוענים שמשחקים ולא עובדים.

חשוב מאוד לציין את העובדה שהמכשירים השיבו על השאלה כמה עופות מותר לשוחט לשחוט בשעה? התשובה היתה שכל שוחט מותר לו לשחוט כמה שהוא יכול.

בזה ניתן להבין את הבעיה המרכזית של השחיטה הענקית, בכל משחטה יש בסביבות ששה או שמונה, ובמקומות אחרים 12 שוחטים, ואם אחד או שניים מאותם השוחטים טוענים שהם יכולים לשחוט 1000 או 1200 לשעה אז הבעל הבית ממהר את השרשרת הנע, כך שכל השוחטים נאלצים להספיק את אותה כמות, כך חייבים לעשות על פי דעת הבעל הבית.

בעיני הבעל הבית אין הבדל בין שוחט צעיר בגיל 30 או שוחט מבוגר בגיל 50 או 70 ויותר, אין חילוק בין שוחט שהוא בטבע זריז לבין שוחט שבטבעו הוא מתון, לבעל הבית גם לא משנה מה השעה, האם השעה שמונה בבוקר כשהשוחט עדיין במלוא כוחו וחושיו, לבין שלש אחר הצהריים כשהשוחט עייף ותשוש, תמיד חייבים להספיק את הכמות שהבעל הבית הכין.

לסיכום, השוחט חייב לשחוט את הכמות שהכין לו הבעל הבית, ואין כל התחשבות ביכולת של השוחט.

ברור שאותו שוחט שכל פרנסתו תלויה בשחיטה, הוא לא יודה (ובודאי לא ברבים) שהשחיטה אינה טובה, אך לדאבוננו זהו המצב.

ו'

שאלה?

מה החסרון בשחיטה המהירה?

תשובה!

כשתקראו את כל הקונטרס אז תקבלו בעצמכם את התשובה לשאלה!

ז'

שאלה?

האם ניתן להסתכל מקרוב ולראות את השחיטה, ולהיווכח שהכל נעשה כדת וכדין?

תשובה!

א. המשחטה נמצאת במרחק רב, כמה שעות נסיעה מהעיר, כך שליחיד הדבר קשה מאוד.

ב. במשחטות הגדולות הבעל הבית כלל אינו מאפשר ליחידים להיכנס לשם, אפילו בחורים  ואברכים  הלומדים  הלכות טריפות, ורצים לראות בעיניהם את השחיטה, הבעל הבית אינו מאפשר זאת מחשש שיתגלו חסרונות המקום.

ג. בכדי להבחין ולקבל תמונה שלימה חייבים לדעת:

1. הלכות שחיטה.
2. אומנות השחיטה.
3. לאט וברור לבחון את תהליך השחיטה, דהיינו הוא חייב לדעת בדיוק כמה משאיות נכנסות למקום במשך היום, כמה ארגזים יש במשאית, וכמה עופות ישנן בכל ארגז (בין 12 ל־15 בערך) (בסך הכל יש בכל משאית בין 5 ל-7 אלפים עופות בערך).
4. חייבים לפקח בזהירות רבה כמה משאיות מגיעים, ואז יש לחשב את שעות השחיטה, ואז תחלקו זאת על פי מספר השוחטים במקום.

ניתן לבחון זאת בדרך נוספת, הבעל הבית מכוון את מהירות הגלגל הנע על פי מספר השוחטים, כשישנם יותר שוחטים השרשרת נעה במהירות גבוהה יותר, בכדי לדעת את הכמות חייבים לדעת כמה עופות שחוטים נוסעים על השרשרת בכל דקה, ולדעת כמה שוחטים ישנם במקום, כך הוא יוכל בעצמו לעשות את החשבון כמה כל שוחט מספיק לשעה.

זאת ועוד בכדי לברר את כל החששות הקיימות בשחיטה הוא חייב לשהות במקום מספר שבועות, בכדי שלא יוכלו לרמותו.

ח'

שאלה?

אפשר לסמוך על כל בעל אטליז?

תשובה!

א. זה תלוי במהימנותו של בעל האיטליז, כי אם הוא לא אמין הוא יכול בקלות למכור גם טריפה בתור כשרה (עיין סנהדרין כה, וברא״ש שם, ירושלמי תרומות פ״ח ה״ג, מעשה בטבח בציפורין וכו', ויקרא רבה ה, ילקוט שמעוני משפטים רמז שנ״ב, ובשבט מוסר פרק ל״ו, חכ״ש או״ח סימן שי״א).

ב. כבר הונהג מאז ומקדם שלא להאמין לשום טבח רק אם ההשגחה כהוגן, ועיין שו״ע יו״ד סי״ח סעי״ח, (אבל שם מדובר שהטבח הוא השוחט).

ב. חייבים גם לדעת אם הבשר אצל בעל האיטליז אין לו את החששות המוזכרות.

ט'

שאלה?

מה הכוונה ששוחט צריך להיות ירא שמים מרבים?

תשובה!

• על פי רש״י הכוונה ״מרבים״, מימים רבים.
• האבן יחייא אומר, יותר מכל שאר הרבים והגדולים  שבישראל.
• הדעת קדושים מפרש, שיהא מפורסם ברבים שיחזיקו אותו לירא שמים.

שאלה?

האם קיים חשש גדול יותר על לשון, כבד, וחלקים אחרים מאשר על בשר הבהמה?

תשובה!

לבהמה יש לשון אחת וכבד אחד, ובית המטבחיים שולחים זאת ומוכרים בכל ארצות הברית לאיטליזים, קייטרינג, בתי אבות, מסעדות ועוד, שלא יתכן במציאות שיהיה גלאט כשר ״חלק״.

י"א

שאלה?

אם יש לי קרוב או ידיד שיש לו אטליז, האם מותר לי לקנות אצלו?, האם התירוץ הזה יתקבל בבית דין של מעלה?

תשובה!

דוד המלך עליו השלום אומר בתהלים, אח לא פדה יפדה איש וגו', הכוונה שהקרוב לא יוכל להוציא אותו משאול תחתית.

י"ב

שאלה?

האם מותר בשל לחץ כשלהו (באיזה אופן שיהיה) לאכול בשר שהוא עצמו לא בטוח שזה נקי מכל החששות המוזכרות לעיל?

תשובה!

תתארו לעצמכם אם לוחצים מישהו מכם שהוא יאפשר לסמם אותו, ולאחר מכן להקפיא את גופו, האם הוא יעשה זאת? בוודאי שלא!!!

המסילת ישרים (פרק י"א) כותב שמאכלות אסורות הוא סם ממש.

החפץ חיים (בספרו נדחי ישראל פרק כ״ח) כותב שלאחר מאה ועשרים שנה יעשו ניתוח קשה מאוד להוציא את הלא טוב (שקרה בדרך אכילת הטריפות) מכל אבר שבגוף, ומכל שערה אפילו שערות עינו, נו, האם כדאי לעבור את העינוי הזה בגלל איזה לחץ אנושי?

י"ג

שאלה?

אני קונה עופות אצל שוחט פרטי ששוחט במשחטה גדולה, האם אני יכול לדעת בבירור שהעופות הם אכן עופות שהוא שחט?

תשובה!

כפי שהזכרנו, במשחטה שוחטים מספר שוחטים יחד, כשהעופות נועים על גלגל נע, ולאחר השחיטה העופות מגיעים לחדר מריטת הנוצות שם מתערבבים כל העופות, כך שבשום אופן לא ניתן לדעת בבירור מי הוא השוחט, ובעל הבית של אותה משחטה מוכר את העופות לאותו שוחט, ואותו דבר בבשר בהמה, תמיד בודק מישהו אחר, בזמן שהשוחט שוחט, כך שגם בתהליך זה יש מספר שוחטים ובודקים, וקשה מאוד לקבוע בבירור מי שחט את הבשר שאותו שוחט מוכר.

י"ד

שאלה?

מדוע צבע הנקניק אדום ולא צבע בשר הבהמה?, במיוחד כשמערבבים 40 אחוז שומן לתוך הנקניק (שהוא לבן)?

תשובה!

הצבע אינו צבע טבעי אלא סינטטי, ידוע השאלה של הצבע שעושים זאת מדם זבובים (עיין שאלות ותשובות מנחת יצחק).

ט"ו

שאלה?

האם יתכן כלל שעיר מלאה בחכמים וסופרים אוכלים דברים האסורים?

תשובה!

א. ידוע סיפור המעשה מהעיר הגדולה קראקא בזמן המגלה עמוקות, כשכל העיר אכלה טריפות עשרות שנים, ואף אחד לא תפס זאת, עד שהקצבים בעצמם הודו והפכו לבעלי תשובה.

ב. הצה"ק רבי נתן אדלר זצוק״ל רצה לאסור את השוחטים מפראנקפורט, כשהוא טען שהם מעכבים את הגאולה כי הם מאכילים טריפות לישראל, (עיין שמרו משפט מבעל לב העברי זצ׳׳ל), וכן זה מוזכר בהרבה ספרי שאלות ותשובות מעשיות וספורים של שוחטים שהודו לפני פטירתם שהם האכילו נבילות וטריפות בכל חייהם.

ט"ז

שאלה?

האם צריכים משגיח שיבדוק כל הזמן את סכינו של השוחט?

תשובה!

א. ראה באריכות במזון בהלכה, מערכת בדיקת הסכין.

ב. בירושלים הנהיגו משגיח מיוחד לבדיקת הסכין.

י"ז

שאלה?

האם מותר לאכול בשר בשמחת נשואין, כשידוע שבעל השמחה הוא אדם המדקדק, ובביתו הכל מאה אחוז כשורה ועל טהדת הקודש?

תשובה!

בעלי השמחות שבביתם הם נזהרים מאוד שלא להשתמש אלא אך ורק במוצרים כשרים למהדרין, כמעט כולם אינם משתמשים בשמחות באותו הבשר שהם משתמשים בו, אלא סומכים על בעל האולם, לכל היותר הוא מדקדק לקחת מקייטרינג שיש לו הכשר, והוא מכירו שהוא אדם אמין, אך כל זאת עדיין אינה הוכחה שאכן הבשר כשר.

יח

שאלה?

האם שייך בכלל לתקן את כל המכשולים או קלקולים?
מה היא התקנה?

תשובה!

א. התקנה יכולה להיות כשינהיגו שחיטה איטית עם תקנות והידורים, ולכל קהילה שתהיה שחיטה נפרדת ואטליז פרטי וכו', כשהרב מפקח חזק, וכשהרב המנקר והמשגיח יקבלו את משכרותם מהקהילה כפי שהיה נהוג בעבר באירופה, (ראה באריכות מה שכתבנו בשחיטה בגסות).

ב. עצם העובדה שהשחיטה תתחלק להרבה יותר חלקים הדבר יעזור למצב הכשרות, המונופול על השחיטה יישמט מידיהם של סוחרים, ואז גם תופסק ההפקרות, אז יוכלו לפקח טוב על השחיטה.

ג. חשוב לציין שבמשך שלשים השנים האחרונות מרבית הקהילות הצליחו לארגן את עצמן בכל המישורים ברוחניות ובגשמיות, לכל קהילה בית כנסת משלה, מקוה, ישיבה, תלמוד תורה, מחנות קיץ, בתי ספר לבנות, כוללים, מוסדות צדקה וחסד ועוד, הדבר נשתנה ברוך השם לטובה, אך דוקא בענין זה של השחיטה שהוא החשוב מכל דוקא כאן קיימת אזלת יד, המוסדות ממומנות בתקציבי ענק על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות, אם כן מדוע שלא יוכלו לממן שחיטה כשרה למהדרין.

ד. אנו פונים ומבקשים מכל קהילה שתקים לעצמה מערכת שחיטה עצמאית.

ה. אנו מוכנים לעזור (ללא כל תשלום) לרבנים, קהילות, שוחטים חרדים להנהיג תיקונים עם כל ההידורים למשל:

1. ללמד איך להכין סכינים.

2 ללמד הלכות שחיטה.

3. שימוש.
4. סידורים טכניים.

ו. כשאנו מסיימים פרק זה אנו רוצים להזכיר שוב לקוראים שאנו נוטלים על עצמנו את מלוא האחריות על כל מה שכתבנו, אנו מוכנים לכל יהודי רציני שרוצה לדעת את האמת על כל מה שכתבנו בקונטרס זה.

(נדפס במדריך לכשרות מספר 14 י״ל בשנת תשל׳׳ז לפ״ק, ובספר נפש ישעיה חלק ד׳).

* * *

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק י׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

שאלות ותשובות בעניו השחיטה בארצות הברית

פרק א׳

שימו לב … מתוך זהירות ואחריות רבה אנו פונים אליכם בשורות אלו בכדי להעלות בפניכם את בעיות ההשגחה בארגוני הכשרות הגדולים כמו הא יו UO ואנו רוצים להבהיר שכשאנו מזכירים את הא יו  UO  כוונתינו אך ורק לארגון הכשרות שלה.

אנו מביאים בזאת את השתלשלות הדברים שהניעו אותנו להעלות שורות אלו, ניסינו בכל מיני השתדלויות לתקן את החסרונות אצל הא יו U0, וזאת בשקט וללא המולה בכדי שהרחוב לא יידע על כך, אך כפי שנציין להלן לא עלה הדבר בידינו.

בלית ברירה נאלצנו להביא את העובדות בפני הצבור כדי שהם ילחצו עליהם על מנת לתקן את הדרוש תיקון.

ניהלנו מו״מ דרך אישים שונים, בישיבות עם עובדי האדמיניסטרציה, וגם עם מנהלי הא יוUO , הצלחנו להוכיח להם שטענותינו צודקות, אך הוברר לנו שהאנשים שם אינם חזקים דיים בכדי שיוכלו להשפיע במסגרת הא יו UO.

במדריך הכשרות מספר 6 הדפסנו מכתב גלוי למנהיגי הא יו UO בעניו תיקון בעת ההשגחה (מודפס מחדש במדריך), בקיץ תשמ״ה שלחנו עוד פעם מכתב למשרדי הא יו UO והעתקים שלחנו לרבנים וגאונים.

כל הנסיונות לא העלו תוצאות של ממש, ולא הביאו כל תועלת ושינויים במסגרת הארגונית.

בגלל זה המפקח שלנו שליט״א, במדריך מספר 14-16, על דעת עצמו העלה את דעתו נגד הא יו UO (אנו מציינים שזה היה אישי, אנו רצינו לצאת בצורה רחבה נגדם, אך הזמן לא איפשר לנו לעשות זאת באותו זמן).

בזמן האחרון ניסינו להעמיד את ראשי הא יו UO על העובדות דרך הסתדרות הרבנים שהוא הממונה האחראי מעל הא יו UO. הרב שרגא שאנפעלד, שהיה אז יו״ר הסתדרות הרבנים, הוכיח שיש לו אינטרס בענין, והתעניין בנעשה בכל הקשור למבנה הכשרות בא יו UO.

אך ככל הנראה גם להסתדרות הרבנים אין פיקוח על הא יו U0, ולכן כל המכשולים עדיין נשארו ולא תוקנו.

בקיץ תשל״ו זימננו אסיפה יחד עם המנהלים של הארגונים הגדולים שיש להם אולי השפעה על הא יו UO, העלינו שם את טענותינו, הם נדהמו כששמעו זאת, לאסיפה הזמננו גם את נתן גראס שהוא יו״ר ועד הכשרות ואת העראלד גיייקוב, שהוא נשיא היאנג איזראעל, אך שני אלו לא באו לאסיפה.

המשתתפים   מהארגונים   הציעו שבינתיים לא יצאו לרחוב נגד הא יו UO, הם ביקשו שיתנו להם זמן שינסו בעצמם לתקן את הדברים, ובמשך שנתיים וחצי ששתקנו עדיין לא נעשו התיקונים הדרושים בכל הנוגע לכשרות.

כפי שהקוראים יכולים לראות ניסינו לתקן קודם כל בדרכים שקטות, ניסינו להידבר מאחורי הפרגוד, אישים מבפנים ומבחוץ כאלו שיכולים להשפיע – אך פועל יוצא לא יצא מכל הענין.

ובכן, מתוך אחריות רבה והמשא הכבד הרובץ על כתפנו, אנו חייבים להביע את עמדתנו בגלוי, ואנו נעלה כאן חלק מן העובדות המוכיחות עד כמה המצב לא טוב בארגוני הכשרות.

ברשימה זו לא ציינו את מרבית שמות בתי החרושת והעדים שהעידו בפנינו, בגלל הנזק שהם עלולים להינזק, במיוחד העדים הנאמנים (שחלקם עובדי ה א יו UO), וכן מפעלים החוששים מנזקים כבדים אם יוודע ששיתפו פעולה וכדומה.

ברור שכל מה שאנו נעלה להלן יש לנו מסמכים המאשרים את העובדות, ואסור לשכוח שישנן עובדות רבות שאינן ידועות לנו עדיין.

לפני שנביא בפניכם את העובדות כפי שהן, אנו נביא בפניכם מבט כללי על מבנה וארגון הא יו U0, בכדי שתבינו איך קורה שבמקום כזה יש כל כך הרבה מכשולים.

תמונת הרכב מארגון:

1. הארגון הרשמי שהיא אמורה להיות האחראית על הא יו UO זו הסתדרות הרבנים בארצות הברית – ראה מדור ״המתרחש בעולם הכשרות״, הללו הקימו ועדת כשרות גדולה שלה ועדות משנה נוספות שלכל אחת מהן תפקידים וחייבים לטפל בהלכות, שיטות, ועוד.
2. ועדת הכשרות מורכבת מעשרים רבנים של הסתדרות הרבנים שחייבים להיות הדוברים של הכשרות וקובעי ההלכה שם.
3. איחוד הקהילות דאמעריקא, הידוע כא יו U0, רשמית הם תחת השפעת הסתדרות הרבנים, מחלקת הכשרות שלה הם אלו המבצעים למעשה את עבודת הכשרות בכל הקשור להשגחה, בירורים, קביעת ההכשרים, מינוי משגיחים, תיקונים, חתימת חוזים, גביית תשלומים, ודואגים לכך שהכל יתנהל כשורה.

מאחר ומחלקת הכשרות של הא יו UO  עסוק בעיקר בנושאים ארגוניים, כמו גביית כספים, משלוחים ועוד, לכן הם שכרו מנהל ארגוני הממונה על כל הפרטים בקשור בכשרות, הוא נוסע למפעלים, הוא מזמין וממנה משגיחים וכדומה. לאותו מנהל יש עוזר אחד ועוד אחד שעוזר לשניהם, זהו פחות או יותר המבנה הארגוני של מחלקת הכשרות של הסתדרות הרבנים שבמילים אחרות מערכת הכשרות של הא יו U0.

אם לקורא איך עדיין תמונה ברורה על מערכת הכשרות של הא יו U0, כי הדבר מסובך, ראה את מאמרינו בענין הסתדרות הרבנים והדברים יובנו יותר.

על הנייר חייב הכל להיות כשורה על פי תקנות מערכת הכשרות, אך במציאות שורה שם תמונה שונה בתכלית.

הבעיות הן כדלהלן:

השלשה המנהלים את מערכת הכשרות של הא יו UO הם היחידים היודעים באמת מה נעשה במערכת זו, הם בכלל לא אחראים או נכנעים לועדת הכשרות, רשמית מקיימת ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים ישיבה עם ראשי מערכת הכשרות של הא יו U0, שם חייבים ראשי הא יו UO למסור דו״ח על פעילותם, אך במציאות מדברים שם על בעיות כלליות ולא ספציפיות, הם עוסקים בעיקר בנוהלי קבלת משגיחים וכדומה, לא עוסקים שם אפי׳ במילה אחת בבעיות כשרות הקיימות בהשגחה.

בגלל סיבות פוליטיות קשות שבין הא יו UO והסתדרות הרבנים לא מסכים אף אחד מן הצדדים למסור דו״ח על הנעשה באמת במערכת הכשרות של הא יו U0.

כשהעלינו עובדות בפני חלק מן הרבנים, החברים בארגון הכשרות של הסתדרות הרבנים (שהם למעשה הרבנים המכשירים הרשמיים). אז הוכח להם שמצב הכשרות של הא יו U0 הוא באמת טראגי והם אינם יודעים כלל על הנעשה בהשגחה, הם הוסיפו ואמרו שאין באפשרותם כל דרך של פיקוח שיוכלן לתקן את המצב, כבר הרבה פעמים העלו בפניהם והוכיחו שהמצב לא טוב, כן העלו זאת בפני הועדה כולה וכן ליחידים העוסקים שם בנושא, ולעתים רבות הם בעצמם נוכחו לדעת שהמצב לא טוב והם לא עשו דבר על מנת לתקן.

הסיבה לכך היא כי לאדמיניסטרציה של הא יו UO כלל חזק שאינן מאפשר בשום אופן לאף אחד לחפש ולבדוק במפעלים שתחת השגחתם, וזאת לא רק לאנשים מבחוץ, אלא גם הרבנים חברי ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים אינם יכולים לבא ולבדוק, את ההכשר, וחותמת הכשרות הוא אך ורק בידי המשגיחים הפועלים מטעם הא יו U0 בכל מפעל.

חלק מהרבנים בעלי המכשירים התחננן וביקשו שיאפשרו להם לנסוע ולבדוק את הנעשה במפעלים ובמיוחד במשחטות, אך תמיד דוחים אותם בתירוצים שונים.

גם כשמעלים בפניהם מסמכים ועובדות קשות נגד הא יו UO, ראשי הא יו UO  מכחישים את העובדות, הם מומחים בתירוצים והכחשות, ומאחר והרבה פעמים קשה מאוד להוכיח את העובדות ליד שולחן הדיונים וחייבים להביא את הרבנים למפעלים הם אינם מאפשרים לבא לשם, וכך הם תמיד נשארים הצודקים.

הרחבת רשת הכשרות שלה על ידי שיתוף ה״ר. סי. עיי.״ לא הצליחה, ועובדה היא שמצב הכשרות שם המשיך להיות כפי שהיה בעבר.

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 701 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ז אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ז'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

המשך מחלק י׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק ו׳

דוגמאות

…א. היינז וועג'טעריען ביענס״ היה להם תוית של הא יו U0, וזאת על אף שצויין על החומר המכיל דג טרף, השתיקו את הענין בכדי שהציבור לא יידע על כך.

ב. עוגיות המצויינות עליהם במילה ׳׳פארווע״ כשעליהם תוית של הא יו UO, הם באמת חלביים, לא היתה כל מודעה בעיתונות על הטעות שעשו וכך נכשל הציבור.

ג. עוגיות שיש בהם גילטין (תוכן החומר המכיל נמסר לא יו U0) גם לא מסרו לציבור על מנת שיהיו זהירים.

ד. משתמשים במיץ ענבים (סתם יינם) בתוצרת על ידי התירים שונים, מבלי שהם מודיעים לציבור הרוצה להישמר מתוצרת כזו.

ה. כשמסרנו ערימת טענות להר״ש שאנפעלד, הוא הבטיח שהוא יעלה זאת בישיבה הקרובה של ועדת הכשרות המתכנסת יחד עם מנהלי הא יו UO, בכדי לברר את האמת.

התעניינו לאחר מכן אצל חברים בועדת הכשרות של הא יו UO, שהשתתפו באותה ישיבה, והם אמרו לנו מאן דכר שמיה, שלא הזכירו כלל אפילו במילה אחת את כל אשר העלינו בפני הרב שאנפעלד.

בישיבה שניה שהיה לנו עם הרב שאנפעלד הוא אמר לנו, שהוא בעצמו בדק את טענותנו אחת לאחד עם ראשי הא יו UO ־ נראה שלא רק שלא מספרים כלום לציבור גם לועדת הכשרות אין מספרים על כך, ומסתירים גם מהם את האמת.

ו. חברה שיש לה את ההכשר של הא יו UO על מוצריהם, הופיעה עם מוצר חדש. המוצר החדש היה בתוך אריזה ועטיפה מיוחדת על מנת שכל הקונים יבחינו במוצר החדש, אך הם עשו אותו דבר גם באריזה קטנה הדומה לאחרים. המוצר החדש באריזה הקטנה היה טריפה בעין. לאריזה הגדולה היה עליו חותמת של הכשר הא יו UO, וכך טשטשו את הצבור שלא ידעו שבאריזה הקטנה יש שומן בשר טריפה וחשבו שזה טוב.

גם לאחר שראשי הא יו U0 נוכחו לדעת איזה מכשול נוצר כאן בשל אותו טעות, הם בכל זאת לא מצאו לנכון להודיע לצבור דרך העיתונות שיהיו זהירים יותר ולא יקנו זאת.

ז. ישנה תוצרת שהיא חלבית, הקונה אינו יכול לדעת על כך גם כשהוא בודק מה מכיל המוצר, ראשית הוא אינו יודע מה יש בתוך אותם מוצרים שהמוצר מכיל, האם הם חלבים, ואולי אפילו שאינם חלביים אך נעשו בתוך כלים חלביים, הא יו UO אינו מודיע על התוית עם התוצרת חלבית.

ח. ישנם מאכלים שבישלו אותם בכלים בשריים, ואף אחד אינו יודע על כך בכדי שיוכלו להיזהר שלא לאכול אותם מאכלים. מספר מוצרים, ביניהם ״בארניעס טשאי מיין וועג׳טעיבעלס״, העובדה היא שמבשלים זאת בכלים בשריים, והא יו UO אינו מודיע כלל שזה בשרי.

ט. העלינו עוד עובדה מצערת בישיבות הללו עם ראשי הא יו UO, הם אינם מודיעים כלל לציבור את ההבדל בין ההשגחות.

על פי דברי הא יו UO הכל בתכלית הכשרות. כפי שידוע לנו ישנן הרבה דרגות בהשגחה שלהם, ישנם מוצרים שהם אסורים על פי שיטות רבות, ישנם מוצרים שהם רק מותרים בדיעבד, וישנן מוצרים שהינם טובים גם ללא ההשגחה שלהם.

הצרכן אינו מקבל דיווח דרך הא יו  UO איזה מאכל שייך לאיזה סוג ודרגה בכשרות, לכן אין לו עצה והוא משתמש בכל.

פרק ז׳

״יתקנו״

…במילים אלו אפשר לכסות הכל. מבטיחים לחזור בתשובה וכל מה שניתן לתקן יתקנו, אך לדאבוננו הכל מסתיים במילים, יותר מאשר המילים שום דבר לא נעשה.

אפילו כשמנהלי הא יו UO מכירים בעובדה שחייבים לתקן לא עושים דבר.

כשהא יו UO מכניסים משגיחים אינם מקבלים המשגיחים את מלוא הסמכויות על מנת שיוכלו לבצע את מלאכתם, הם אינם בכח לתקן תיקונים.

כשהמשגיחים תובעים מראשי הא יו UO לתקן, הדבר לא יוצא אל הפועל, כשהמשגיחים טוענים שהם זקוקים ליותר משגיחים, מבטלים את הטענה.

פרק ח'

דוגמאות

…א. בבית חרושת שמעשנים שם גבינות כשרות ולא כשרות, (בגבינות לא רק שקיימת השאלה של חלב ישראל אלא גם שאלת גבינת עכו״ם וטריפות), שם מעשנים גם גבינות בשביל בית חרושת שבהכשר הא יו UO, העובדים באותו בית חרושת סיפרו לנו שבמשך חמש עשרה השנים האחרונות כלל לא ביקרו במקום ראשי הא יו U0.

כשמסרנו את האינפרומציה הזו למנל הא יו UO (באסיפה שהתקיימה בביתו של האדמו״ר מנאוואמינסק), הוא הבטיח שהוא יבדוק את הדבר ויבדוק מדוע באמת לא ביקרו במשך כל הזמן באותו בית חרושת.

מאז אותו דיווח עברה כבר שנה ועדיין לא ביקרו באותו בית חרושת, ההבטחה נשארה בגדר מילים בלבד.

ב. לא יו U0 יש פריציפ שסימן ההכשר שלה חייב להיות מודפס ביחד עם תוית המוצר ולא כהדפס נפרד.

בגלל הסיבה הזו נוצר מצב שמייצרים מוצרים שעליהם מתנוסס ההכשר של הא יו U0 וכך מכשילים את הציבור באכילת איסורים, הבעל הבית יכול להדביק את תוית המוצר על כל מוצריו ולהכשיל את הרבים.

וכן מאכלים שיש להם רק חותמת כל אחד יכול לעשות לעצמו חותמת ולחתום את התוצרת ככל שירצה.

דיברנו עם ה א יו U0 כענין זה, הבטיחו לתקן את הדבר אך עד כה לא עשו דבר.

ג. במשחטה תחת השגחת הא יו UO ששם מייצרים נקניקיות ואווזים מפוטמים כשרות וטריפות, התלונן המשגיח לשעבר של הא יו UO שאי אפשר לפקח טוב שלא יתערבבו אלו באלו, לכן הוא הציע מספר תיקונים, ולחילופין לשלוח משגיח נוסף. הא יו U0 דחתה את בקשתו, המשגיח הודיע שאצלו כמעט בטוח שהבעל הבית מערבב טריפה בכשרה כשהוא עוזב את המקום לדקה. (יש לציין באהדה את המשגיח החדש, שביוזמה פרטית שלו הוא הצליח להכניס שם שינויים לטובה).

ד. המשחטה של ביוטאני פודס, מייצרים כשר וטריפה באותו מקום הסירים והחומרים אחד ליד השני. המשגיח ציין בפנינו את העובדות כדלהלן:

1. תויות ההכשר תמיד היו מונחות בהפקר (עוד לפני שהגיע למקום). בעלי החברה יכלו להשתמש בהן כאוות נפשם ולהדביקן על התוצרת שאינה כשרה.
2. בשום פנים ואופן לא יכול משגיח אחד לבדו לפקח על הנעשה שם בגלל גודלו והיקפו.
3. אי אפשר לעזוב את המקום שמבשלים אפילו לא לרגע אחד (גם כשנאלצים לצאת לצרכים אישיים).

המשגיח תבע מהא יו UO שיעמידו לרשותו משגיח נוסף, וכמו תמיד גם הפעם דחו את בקשתו.

(כדאי לציין שגילוי עובדה זו היה על ידי דברי המשגיח, הוא גילה שמרק ביוטיני ובשר טריפה נשאו עליהן את התויות עם ההכשר של הא יו UO, זה ככל הנראה קרה בשל העובדה שאף משגיח לא היה כשהדביקו תויות על התוצרת, כי אין שם מספיק משגיחים שיוכלו לפקח על כל מהלך התוצרת).

פרק ט׳

משגיחים

…הבעיה הקשה ביותר ואולי זו גם שורש הבעיה, הם המשגיחים, אלו שמשתמשים בהם ראשי הא יו UO.

בשנים הראשונות של הכשרי הא יו UO היה להם מספר קטן של הכשרים, וגם לא היו אלו במקומות מרוחקים, כל שיכלו יותר לפקח, הם יכלו לבחור לעצמם משגיחים טובים ודאגו שהכל יתנהל כשורה.

על פי הסדר כל משגיח חייב לשלוח פרוטיכל (דו׳׳ח) על כל ביקור שלו במפעלים, פעם היה למנהיגי הא יו UO זמן להתעניין ולבדוק כל פרטיכל, ומזמן לזמן היו מבקרים במפעלים.

הבעיה החלה כשהם התפתחו והתרחבו בצורה רחבה ביותר שאינם יכולים עוד להשתלט על כך.

1. 1. אי אפשר עוד לבחור משגיחים ככל שירצו, הם חייבים לקבל לידם מכל הבא ליד.
2. 2. אם לבית החרושת היה בעבר רב בעל מכשיר בטרם שהא יו U0 קיבל את ההשגחה, הלה נשאר במקומו, אפילו אם הוא אינו מתאים עוד לתפקיד.
3. 3. הם חייבים לקחת משגיחים שגרים קרוב למפעלים, אין מבחר גדול בכל הפינות הנידחות שבהן אינם גרים שומרי תורה ומצוות. רוב המשגיחים שם אינם יראים וחרדים, וספק גדול אם אפשר לסמוך על הפרטיכל שלהם.
4. 4. המנהיגים אינם יכולים לבדוק אם המשגיחים אכן מבקרים במפעלים, הם אינם יכולים אפילו לפקח האם המשגיחים שולחים פרטיכלים כפי שהם חייבים לעשות.
5. 5. את הפרטיכל חייבים לקבל כפי שהוא, כי אין להם ברירה אחרת, לא ניתן ללכת לבקר בכל המקומות.
6. 6. בדרך כלל מבקרים מנהיגי הא יו UO במפעל בטרם הם נותנים לו את ההכשר, לאחר מכן נאלצים לסמוך על נאמנותו של המשגיח (מי שלא יהיה), השגחות ישנות יצאו כבר מזמן ממסגרת הפיקוח של הא יו U0.

הם תמיד עסוקים בקבלת השגחות חדשות ומשגיחים חדשים ולכן נותנים לישנים לרוץ, כאילו הכל היה הולך מעצמו.

מאחר ולראשי הא יו U0 אין כל פיקוח על הנעשה בבית חרושת, לכן עושה המשגיח ככל שהוא מבין וזאת על אף שהאחריות על כך הוא של הא יו UO (הוא אינו חושש, מי בכלל מתעניין בנעשה שם).

פרק י׳

דוגמאות

…א. משרדי הא יו UO מודיעים שבמקום מסויים ישנה השגחה תמידית, בינתיים נודע שהמשגיח נכנס למקום רק אחת לשבוע.

ב. כשהמשגיח הולך לחופש הוא לא מודיע למשרדי הא יו U0, הוא אינו משאיר ממלא מקום, וגם כשהוא משתדל ומביא ממלא מקום, הוא אינו מודיע על כך למשרדי הא יו UO, והללו אינם בודקים אם ממלא המקום הוא אכן מתאים להשגחה, אולי הממלא מקום הוא אדם לא אמין.

ג. במסעדות משתמשים במרגרינה וחמאה דבר שאסור על פי תקנות הא יו הא יו U0 משתמש במשגיחים שאין להם חזקת כשרות.

פרק י״א

דוגמאות

…א. הם מפעילים משגיח שהוא רב בבית הכנסת שאין שם כלל מחיצה (על פי תקנות הא יו UO מקפידים שלא לקבל משגיחים כאלו).

ב. רב שהוא גם הרב המכשיר במפעל לעוגיות שבו אופים בשמן מסויים ושומן טריפה, הרב המכשיר אף פעם לא נמצא בעת אפיית הטריפה, ואז ברור שהוא אינו יכול להיות בר סמכא, וגם כך הוא מועסק על ידי הא יו UO כמשגיח.

ג. רב שנותן השגחות למאפיות של מחללי שבת, מועסק על ידי הא יו UO כמשגיח.

ד. רב שהינו משגיח בבית חרושת שבו זקוקים למשגיח תמידי, ומצויין שיש כזה, נוסע לחופש ואינו מכין כלל ממלא מקום.

פרק י״ב

שחיטת הא יו UO

… ברשימה זו אנו לא מביאים את כל הבעיות הקיימות במערכת השחיטה, אנו מציינים כאן רק את הבעיות המיוחדות הבולטות במערכת ההשגחה של הא יו .U0

ישנן הבדלים משמעותיים בין השגחות רגילות, לבין ההשגחה אצל השחיטה.

1. 1. בבית חרושת רגיל יכול הרב בעל המכשיר להכין תכנית עבודה ושהכל יתנהל כשורה, על המשגיח מוטל התפקיד לדאוג לכך ששום דבר לא יחרוג מהמסגרת שנקבעה לעבודת בית חרושת, וכן שלא ישנו את התוצרת המאושרת לאותן המוצרים, אין צורך לבדוק כל ארגז או קופסה, אבל בשחיטה לא מספיק רק לקבוע סדר עבודה. כל בהמה חייבת להישחט על פי שו״ע כל ריאה חייבת להיבדק בנפרד, כל חלק מן הבהמה חייב להיחתם בתוית כשרה, בקיצור כל בהמה הוא מפעל לעצמו.
2. ההשגחה בשחיטה היא קשה וחמורה, ישנן שם בעיות מסובכות בהרבה מתוצרת רגילה אחרת, וחייבים להיזהר שם הרבה יותר.
3. בשחיטות מעסיקים הרבה שוחטים, בודקים, משגיחים וכדומה, שחייבים שיהיה להם נסיון במלאכה, כשמנגד בבית חרושת רגיל יש בסך הכול משגיח אחד, הוא חייב לשמור על הוראות בעל המכשיר, ואינו זקוק לתבונה מיוחדת.
4. שחיטה וההשגחות עליהן מתמקדות מסביב להרבה איסורי דאורייתא (איסורים בעין), כשמנגד בבית חרושת המייצר תוצרת פשוטה ישנם הרבה פחות איסורים, כי מדובר שם רק בתערובת.

(חלק מחברי ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים תבעו אז שלא יתנו הכשרים על השחיטות בגלל כל הבעיות המסובכות הקשורות בכך).

לכן צריך הרב המכשיר להתמסר כולו ולפקח על השחיטה, עינו ולבו חייבים להיות שם תמיד.

פרק י״ג

מבט קצר על השחיטות

…לפני שהקימו את ההכשר של הא יו UO לפני כמה שנים, היו בארצות הברית שני ארגוני שחיטה.

1. 1. בשר כשר, שכפי שידוע שהוא כלל לא היה ראוי לשאת את השם הזה.
2. 2. גלאט כשר, שהוקים מיד עם הגיעם של יהודי אירופה לארצות הברית בזמן של מלחמת העולם השניה.

הא יו U0 שהחל לתת השגחות לבתי מלון בתנופה גדולה יצאו נגד אותן השחיטות, אך בתי המלון לא רצו לשלם אז את המחיר הגבוה של השחיטה החלקה, ולכן הקימו ראשי הא יו U0 שחיטת גלאט בארצות הברית.

אסור לשכוח שצורכי הבשר החלק הם בני התורה, וכן היהודים החרדים האורטודוקסיים הרגילים לראות שוחט שהוא ירא וחרד לדבר ד׳ כשחזותו מעידה שהוא יהודי עם זקן ופיאות וביתו מתנהל על פי השו״ע.

הכל תלוי בשוחט, אף אחד לא יכול לדעת אם השוחט עשה שהיה, דרסה, סומכים על נאמנותו שהוא יודע אם הבהמה טריפה.

אנו יודעים שהקורא יכול לרמות את עצמו ולומר שסוף כל סוף על פי שולחן ערוך כשר אפילו שחיטה של מומר אוכל נבילות לתיאבון ר״ל, אנו רוצים להבהיר כאן שהטענה הזאת אינה נכונה, כפי שנציין להלן:

11 הפסק של השו״ע מוגבל מאוד, והוא רק אם עומד שם יהודי שיש לו מומחיות הבודק את הסכין לפני שהמומר שחט, כי הוא אינו נאמן על בדיקת הסכין.

2. במצב הטוב ביותר שחיטת מומר הוא רק כשר, ואינו יכול להיות גלאט, ומי שמחפש גלאט כשר בודאי שאינו יכול להשתמש באותו בשר, אלו שמחפשים בשר חלק, אינם מסתפקים רק בעובדה שאין מורידים את הסירכות מן הריאה (אלא עד שלשה רירין), שזה הפירוש ״גלאט״, הם תובעים גם להיזהר ביתר הנושאים הקשורים בשחיטה, כגון שוחטים יראים וחרדים, איזה יהודי אורטודוקסי יאכל משוחט שהוא אינו שומר תורה ומצוות?
3. באמת קיבלו על עצמם היהודים מכל הדורות את פסק ההלכה של התבואות שור בשמלה חדשה, ששוחט צריך להיות ירא שמים מרבים. היהודים לא יקבלו שוחט שאינו מקובל על פי המסורת.

אנו מעתיקים כאן תשובה של הדברי מלכיאל (ח״ו מה״ג):

וע״ד אם מותר לשו״ב ללכת לבתי תיאטראות, תמהני הלא לכל ישראל הוא אסור כמפורש בע״ז (י״ח:) דהוי מושב לצים, וכל ספרי מוסר מלאים מזה, אך בעונותינו הרבים נעשה זה כהיתר לנשים עמי הארץ, אבל שו״ב שצריך להיות בן תורה וירא שמים, חלילה לו לעשות כן, ואם רגיל בכך צריך להעבירו משו״ב כי זה אות שאין יראת ד׳ בלבו.

אבל לדאבוננו, אצל שחיטת הא יו U0 השוחטים שהם קלים ורחוקים מאוד מלהיות יראים וחרדים לדבר ד׳, כשהציבור הסומך עליהם היה יודע מי הם ואיך הם נראים, הם לא היו אוכלים מהשחיטה שלהם.

ישנם שוחטים שהם:

חשודים על חילולי שבת (קלא דלא פסק)

שוחים בתערובת ר״ל.

חברים במועדוני לילה ר״ל

מסתפרים בימי הספירה.

שורפים את זמנם בהסכלות בטלביזיה.

קשורים לטלביזיה אפילו בשבת קודש.

דוגמאות מי הם שוחטי הא מ UO

…א) ״קראס בראדערס״ (האחים קראס), מאחר וזו היתה שחיטת הגסות הראשונה שהא יו UO קיבל על עצמו שם הם דאגו לתקן תיקונים שונים.

על פי מקורות אמינים עדיין ישנם שם שוחטים שאינם מתאימים כלל לשחיטה.

כששאלנו על שוחט שהיה עליו קלא דלא פסק שהוא חשוד בחילול שבת, השיבו לנו ממשרדי הא יו U0 שהוא אינו שוחט עוד, אבל הוברר שהוא המשיך לשחוט.

אנו רוצים לציין כאן מובאה על מנת להביא הוראה פסוקה לגבי אותה מעשה השחיטה:

מסר לנו אדם מומחה ומנוסה בשחיטות (המוכר בא יו U0), שהוא ביקר במשחטה של הקראס בראדערס, וזאת לאחר שערכו שם ריאורגאניזאציה, אז הוא הפך שם את הסדר על פי הוראה של אחד מגדולי מורה ההוראות שבדורנו. אותו גדול בתורה פסק שבשום פנים ואופן זה לא יכול להיות כשר כפי שהם עובדים (במיוחד, כשחותכים את צדדי הבהמה עוד לפני הבדיקות פנים).

(בענין החסרונות הנוספים בשחיטה, זקוקים לידיעה בתבנית השחיטה ובעזר השם עוד נבאר באריכות).

ב. ״סאנפאלער שחיטה״ (שחיטת סאנפאלער) בנעברעסקא, הא יו UO לא מצא שם לנחוץ לתקן שום תיקון של ממש, לכן המצב שם איום ונורא.

1. מהשוחטים חלקם חשודים על חילול שבת, חלקם קשורים לטלוויזיה אפילו בשבת קודש, וחלקם חברים במועדונים ושוחים בתערובת ר״ל.
2. 2. השחיטה מהירה מאוד, בערך 80 -100 בהמות לשעה.
3. 3. הבשר המגיע משם לניו יורק לוקח לעיתים יותר משלשה ימים, ולכן הבשר הופך להיות בשר ששהה ג׳ ימים בלא הדחה.
4. 4. מכל מבנה השחיטה לא כדאי אפילו לטרוח על מנת להביא את כל הפרטים, מספיק רק אם נציין שאחד המנהלים הראשיים של ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים הודה שהועדה ציוותה לעשות 22 תיקונים באותה שחיטה והם לא נעשו.
5. 5. ״פאללס טשיקען״, כשהא יו U0 נאבק נגד אותו בית חרושת היא דיווחה שהיא אינה יכולה להכיר בשחיטה ככשרה, כי הוא במצב ירוד ביותר.

כשהא יו U0 קיבל בסופו של דבר את ההשגחה במקום, הם רק עשו שני תיקונים.

1. 1. שלא ישטפו את העופות במים חמים לפני המליחה.
2. 2. שלא ישחטו את העופות על הגלגל הנע.

אבל – השוחטים ששחטו עד כה על הגלגל הנע כשהעוף נסע נשארו במעמדם והמשיכו לשחוט כך. הא יו UO תבע שיעבירו את אותם השוחטים, אך איגוד השוחטים לא איפשר זאת וממילא נשארו אותם השוחטים במקומם תחת השגחת הא יו OU

פרק י״ד

אין להרהר אחריהם

… מנהיגי הא יו U0 אחזו בעמדתם שלא להכניס אף אחד רק לחקור מה נעשה אצלם או בבתי החרושת שלהם.

לפי שיטתם ושיחתם, השגחתם היא היחידה שהיא טובה, הם דוחים את כל יתר ההשגחות ללא כל סיבה.

לאף אחד אסור לדשדש בנעשה אצלהם, כל הערה או חשש המעבירים על כשרות מפעליהם הוא לא לכבודם בכלל לענות עליהם.

הנסיון הוכיח שלא נעשה כל שינוי לטובה על ידי הא יו UO, ואינם מתחשבים אפילו ברבנים גדולים או באישים מכובדים המעלים הצעות מועילות.

גם כשהם עונים על מכתב, הרי שזה רק לדחויה בעלמא, לתשובותיהם אין כל ערך.

זהו אחד הסיבות שהביא לכך שמצב הכשרות של הא יו UO הוא במצב כזה.

העיתונות האמריקאית היתה דשה בנושאים שכאלו, והיו עושים מבעיות אלו רעש והמולה.

פרק ט״ו

כבר הגיע הזמן

…לאף אחד לא נותנת מנוחה השאלה, היתכן? שארגון שצריך למלאות את החלל בנושאי הכשרות שכך יכשל?

ברור כשמתפרסים יותר מן הכוחות האפשריים בסופו של דבר נופלים, מאות ההשגחות יצאו מזמן מהמסגרת, לא יתכן בשום אופן לפקח כהוגן על כמות כזו על ידי שלשה מנהלים בלבד.

לא נמנעים מלקבל השגחות חדשות, כשמשלמים הרבה כסף עבור ההשגחה (במיוחד בבשר) או בהכשרים מפוזרים (שהוצאות ההשגחה קטנות והרווחים גדולים), את כל זאת עושים בתירוץ של מוסדות ללא רווחים, הפזמון הזה מוזכר בכל המקומות גם בהשגחות אחרות, וכך שהכל לכאורה צריך להיעשות לשם שמים בלי שום פניה.

אבל, מאחר שצריך לכסות את ההוצאות של המזכירות, וכל ההוצאות המשרדיות השונות, ועל כולם השכירות של האדמיניסטרציה, לכן המחיר בנוי בשיטת התוצרת, כשמשלמים אחוז מסויים מן ההכנסות.

ברור שרק אם ישנה הכנסה גדולה אז ניתן להתחשב בתביעות העובדים, ואף אחד אינו בוחל בקבלת תשלומים נוספים. וכשרודפים אחרי כסף מאיזה טעם שיהיה אין לכך גבול ואפילו כשמדובר על מטרתנו בשורות אלו אינה לפגוע בא יו UO, אנו גם לא מתעלמים מהעבודה החשובה והטובה שהם עושים, ובודאי שלא לפגוע ביכולתם.

אנו תובעים רק בשם צבור הצרכנים, שיכניסו תיקונים במסגרת הא יו UO, ושיהיה לו את הברק שהיה צריך שיהיה.

בלית ברירה ובלב כבד, יצאנו בגלוי בענין זה, אנו ידועים כארגון קונסטרוקטיבי.

אנו ניסינו עד כמה שידינו מגעת, לתקן בדרך שקטה, ומאחר שתוצאות מכל השיחות והדיונים במשך השנתיים האחרונות לא העלו דבר, חשנו בתור ארגון הפועל לטובת הכלל חובה לצאת לצבור על מנת שהוא יפעיל את הלחץ הדרוש לתקן את כל שהזכרנו לעיל.

מהימנות העובדות כפי שציינו לעיל – אנו יכולים להוכיח זאת בעובדות ומסמכים!

(נדפס במדריך לכשרות מספר י״ד ט״ו ט״ז, ועוד, ראה נפש ישעיה חלק ג׳ וחלק ד', ראה עוד ספר שחיטת ואכילת בשר חלק א׳ וחלק ב', הבשר הכשר? (הסיפור שהיה בטווין טאויערס), קול השחיטה, בעיר קראקא, פנינים יקרים, מדריך לכשרות חלקים 30 ־ 40, שמירה טובה, הרידב״ז והכשרות, ועוד).

* * *

פרק ט״ז

אזהרת הועד

אטליזים

…אנו חוזרים שוב על האזהרה שפורסם במדריך מספר 4 (דף קט״ו), בענין האיטליזים, אפילו כשיש לאטליז השגחה, הדבר לא אומר שההשגחה הוא השחיטה והבדיקה, ההשגחה על האיטליז מתחילה רק מאז שמביאים את הבשר לאטליז (בעניני ניקור, מליחה, וכדומה).

ישנם אילטיזים המכניסים לחנותם כל סוגי הבשרים מכמה משחטות, ובכדי למשוך קונים הם מדווחים שיש להם בשר חלק משחיטה זו, או אחרת המקובלת על אותם החוגים.

אבל כל זה אינו נכון, כי הקונה אינו יכול לדעת מאיזה שחיטה הגיעה אותו בשר או אותו עוף שהוא קונה, מרמים את הקונה כשהוא חושב שהוא קונה עופות או בשר משחיטה מסויימת שהוא תמיד מהדר בה, עליכם להיות מאוד זהירים ולבדוק היטב מהיכן הגיע הבשר.

אנו נביא בפניכם דוגמאות של שני אטליזים גדולים בבארא פארק: גלאט פאק, ואיזראעל מיעטס (שניהם בשדרה ה-13), שם מוכרים בשר מכמה שחיטות שנשחטו במשחטות של הא יו U0, כמו לדוגמא הקראסס בראדערס, וגם בשר שנשחטה תחת ההשגחה של עדת ישורון (וואשינגטאן הייטס).

ישנם יהודים רבים שרוצים דוקא משחיטה מסויימת, קונה מסויים שונה רק בשר של שחיטת עדת ישורון, ובאמת באותן החנויות לא ניתן כלל להכיר מאיזה מקום הגיע הבשר, ולכן חייבים להיות זהירים מאוד כשקונים בשר על מנת לוודא שהם מקבלים אכן את הבשר מהיכן שהם מהדרים לקנות, תתבעו מבעלי האיטליזים שידווחו מהיכן הם קונים הבשר.

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש

עלון מס' 695 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ג אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק א'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

 

עלון מס' 695 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ג אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק א'

 

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

הקדמה קצרה לכל היהודים בארצינו הקדושה ובחו"ל

בתוך ספר זה תמצאו ידע שלא שיערתם לעצמכם, אודות כשרות השחיטה.

להוי ידוע לכם שכל עבודה שעבדתי במשך 50 שנה בארצות הברית להוכיח שבשר בהמה טרף לכל הדיעות, וכעת רוב החסידויות ויהודים בארצות הברית לא אוכלים בשר בהמה בכלל, ואוכלים בשר עוף רק משחיטות קטנות. וכעת אני רוצה לגלות לכם שהבשר בארץ ישראל פי כמה וכמה יותר גרוע מהמצב בארצות הברית. אנשים חרדים לדבר ה' נכשלים בנבילות וטריפות חלב ודם, בגלל חוסר ידע ובגלל שסומכים על כשרויות שונות ובדצ"ים שונים, שנותנים לזה הכשר ולא יודעים בין ימינם לשמאלם, ואין להם שום יראת שמים להאכיל את בניו של הקב"ה בנבילות וטריפות חלב ודם, וכבר פירסמתי מודעות בהרבה עיתונים בארץ ובעולם שמי שיכול להראות לי שאני לא צודק במה שאני אומר וכותב נגד הבשר משחיטת התעשיעיות יקבל ממני סך 101 אלף ₪ – בנתיים עוד אף אף אחד לא התקשר לסתור את דברי, ולהראות שאני טועה.

וידוע מה שכתב בשו"ע יו"ד סימן כ"ה ובשמ"ח שם שמי שמאכיל נבילות וטריפות אסור להתעסק בקבורתו, וראה שם בשמ"ח ובמ"א שמביא מירושלמי ומהמדרש שמי שמאכיל נבילות וטריפות מתגללגל בכלב, וכמו כן הילדים שגודלים על ידי נבילות וטריפות יוצאים לתרבות רעה, ולפעמים רח"ל יוצאים מדת ישראל לגמרי. וישנם הרבה דרשות שאמרתי שאפשר לשמוע בקו שומרי החומות 072-33-72-978

לכן מי שלא שומע כל הדרשות וממשיך לתת לילדים שלו לאכול נבילות וטריפות בהכשרם של הבדצי"ם יהיה מי שיהיה, יהיה אחראי על כל מה שיקרא להם, ונסיים בדברי המסילת ישרים פרק י"א  וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה (משלי פרק כג פסוק ב).

 

הקדמה

א. במבט ראשון חלק מן הקוראים בודאי יתמהו, איך זה שהולכים לכתוב על מצב השחיטה בארצות הברית? כל אחד חושב לעצמו, שבודאי בקבוץ יראים כל כך גדול כפי שיש בניו יורק עם רבנים מובהקים שוחטים המוחזקים ליראי השם, הלא גם בבית בעבר באירופה לא זכינו לשוחטים כאלו, במיוחד כשמתהלכות שמועות שבשנים האחרונות מצב השחיטה משתפר, ואם כן לעת עתה הכל נראה טוב ובסדר, אז לשם מה צריך לעשות רעש והמולה ולגלות פצעים ישנים.

ב. דוקא בשל כך, אנו חייבים להעיר את תשומת לב הצבור, שהמצב שונה בתכלית לא רק שהמצב לא השתנה רק אדרבא, במשך הזמן הכל הולך ומחמיר בשטח פרוץ זה של השחיטה.

ג. אל תשכחו רבותי! שהעצם המרכזי, היסודי, של כל מערכת הכשרות זו השחיטה, כל מיני מכשולים של כשרות בכללות, אצל המוצרים הרגילים אין כלל להשוותם מבחינת החומרא לשחיטה, היכן שיכולות להיות חס ושלום נבילות וטריפות במלוא מובן המלה.

ד. כידוע איסור אכילת נבילות וטריפות הוא מהאיסורים החמורים ביותר, שכל הקיום של כלל ישראל תלוי בו, כפי שהאדמו״ר הקדוש מצאנז זי׳׳ע העיד בספרו שאלות ותשובות דברי חיים סימן ז' (ראה מדור שמע בני).

ה. גם ידועים דברות קדשו של ר׳ הלל קאלאמייער זצ׳׳ל (בית הלל, סימן מ״ח אות ט׳) וז׳׳ל:

שתדעו שהעבירה של נבילות וטריפות מאוד חמור הרבה יותר מעבירות אחרות וכו', והחכמים אומרים שהעון שבנים מתים על ידי מחלות רחמנא ליצלן באים בגלל זה שאוכלים מאכלות אסורות, ולכן תרחמו על ילדיכם ואל תאבדו אותם חס ושלום וכו' עד כאן לשונו הקדוש.

וכפי שידוע מובא בזוהר הקדוש (פרשת שמיני) שלאכול מאכלות אסורות זה ממש כאילו שהוא היה עובד עבודה זרה ונענשים לעולם רחמנא ליצלן, ואף פעם אין זוכים לעולם הבא וכו'.

ו. מכשולים רבים קורים בעת השחיטה, וזה קורה אפילו אצל השחיטות המהודרות ביותר, ללא הבדל איזה חוג שהוא, גם בשחיטת גסות וגם בשחיטת עופות, אל תנסה לרמות את עצמך שאין הכוונה לשחיטה שלך!

ז) השוחטים צריכים לדעת שהם עוסקים במלאכת קודש וצריכים לרעוד שחלילה לא יצא מכשול מתחת ידם, ולא להאכיל מאכלות טריפות לישראל אפילו בשוגג, שהוא חטא ועון פלילי, ובעוונותינו הרבים השוחטים הפכו להיות מכונות, ועובדים על פי ציוויו של הבעל הבית, הוא מאבד את ההרגש ועוסק בעבודת הקודש, הם הופכים לפועלים פשוטים המשועבדים בגוף ונפש לבעל השור (ראה מדור מזון בהלכה), הבעל הבית הוא זה שמחלק הוראות עבודה, ובמשך הזמן השוחט הופך להיות כל כך מורגל בקלקולים עד שהוא עושה זאת בלב שלם ובנפש חפצה, לא מאלצים אותו לעשות זאת, הוא מחפש להרויח כמה דולר נוספים.

ח. השוחט הופך להיות מכונה הוא חייב להוציא מתחת ידו כמות גדולה, ואם לא יספיק, פרנסתו חלילה מוטלת בסכנה, הבעל הבית מאיים עליו שהוא יפסיד את משרתו, ולכן הוא עושה כל מאמץ להספיק יותר. המעביד של השוחט אינו הקהילה (כפי שהיה בבית באירופה), אלא בעל בית המשחטה המתייחס לשוחט כפי שהוא מתייחס לעובד פשוט, הוא קשור לעבודה בכל נפשו ומאודו, הגורם לתוצאות חמורות כפי שנציין להלן.

ט. בשנים האחרונים שמענו מכל מיני מקומות דברי התעוררות וזעקה שיעשו משהו נגד ההפקרות השוררת בשטח זה, אך חוץ מהבטחות דברים של ממש לא נעשו, פעם אחת לאחר סערה שלחו רבנים שיבדקו את השחיטה, והם חזרו משם מרוצים, אך לאחר שתקראו את המדריך הנוכחי בעיון, תווכחו שנסיעתם של הרבנים בשחיטות הגדולות, עשוי אך ורק בשביל להשקיט את הרוחות, כי אי אפשר לשפוט ולהכריע מביקור חטוף.

י. היות ולצבור הרחב לא ידוע מה קורה בשטח שחיטת הבשר שאנו אוכלים, מצאנו לנחוץ וראינו לעצמנו חובה לפרט את המצב בפרטות, דבר שהיו חייבים כבר לעשות מזמן, אך לא נעשה עד היום.

יא. דור הולך ודור בא, היהודים מאירופה זוכרים עוד איך נראתה בעבר השחיטה, אבל הדור הצעיר אינו יודע דבר, לכן הקדשנו את זמננו ומרצנו (ומסירות נפש כידוע וד״ל) לחקור את הדבר עד הסוף.

יב. אנו מבינים שהדו׳׳ח שלנו לא יוסיף כבוד, הסוחרים בצעדיהם הטרוריסטיים לא יישבו בחיבוק ידים (כידוע). כשרב כלשהו רק מזכיר את הדבר הקטן ביותר בענין המכשולים בשחיטה משתיקים אותו במהירות, בדרכים לא כשרות ולא יהודיות, לכן כמעט ולא שומעים על הנעשה במשחטות. געוואלד!! יהודים יקרים אל תתנו שירמו אתכם, שומו שמים !! אנו לא שמים עוד לב שכאן בארצות הברית מפטמים יהודים בנבילות וטריפות, הכלל ישראל יורד לטמיון רחמנא ליצלן, זה קורה בגלל שגדולי ישראל שותקים בשל העובדה שהם סובלים מטרור מכמה בעלי בתים שכוונתם רק מסחר. [מה כבר יכול לצאת מילדים שאוכלים נבילות וטריפות עשרות שנים?]

יג. בוודאי אין צורך להאשים את הרבנים, אלו יודעים ומכירים את השחיטה ושותקים, הם חוששים לחייהם, במיוחד כשמשתמשים בכח של תעמולה של מספר קהילות, לכן הם חוששים ואינם פותחים את פיהם.

יד. כל זה עדיין אינה סיבה מספקת בכדי שהצבור יבין ויסכים לכך, הוא אינו חייב להיכשל במאכלות אסורות, הצבור טוען תמיד הפקרות אסור שיישתק, אם באמת יש שם אי סדר, חייבים לחשוף את האמת.

טו. אנו חיים כיום בדור של חושך ואפילה שכל אחד קופץ בראש, כל מי שרוצה לעשות מסחר בנפשות, אף אחד אינו מפריע לו, אדרבא הוא מקבל עוד חיזוק ועידוד מאנשים מסויימים שמקבלים בשביל זה ״כסף חלוקה״ האוכלים חלק כחלק בכדי לעזור לאינטרסים שלהם, לו היינו כותבים כל דבר בפרטות בכל הנעשה בתחום הכשרות, הייתם מזדעזעים, היה מוכח שאין עוד מורא שמים לרבות אצל תלמידי חכמים. הגדולים והמנהיגים אין להם את הכוח לעמוד מול כל אלו, שרק ברחמי וחסדי השם לאחר כל כך הרבה צרות הכלל ישראל עדיין לא נכנע מבחינה פיזית ומוראלית.

טז. בעניני כשרות הדבר חמור בהרבה מאיסורים אחרים, כפי שהשל״ה הקדוש כותב שהגוף שמתפטם במאכלות אסורות נהפך ממש לדבר טמא.

כך גם מובא באגרות הרמב״ם שמאכלות אסורות גורם שהדבר מביא למינות וכפירה ר״ל, ההשקפות נהפכות.

יז. אנו רואים בעוונותינו הרבים איך שהדור הצעיר גודל בעזות וחציפות דבר הנראה כלא מובן ולא מתקבל, הפרי חדש כותב (יו״ד סימן פ״א) שמאכלות אסורות הוא הגורם לעזות לחציפות, והגם שהמוסד וההורים משתדלים לתת את החינוך הטוב ביותר הם אינם רואים פירות מאמציהם.

חי. גם עוררו אותנו גדולים וטובים כשטענו ושאלו מדוע אנו שותקים בענין ההפקרות בשטח השחיטה שהוא השורש פורה ראש ולענה בכל עניני הכשרות, היתכן? על כן הגענו למסקנה שאכן הטענה צודקת וחייבים לעשות בענין.

יט. בזמן האחרון התרבו אסונות רחמנא ליצלן גם ברוחניות וגם בגשמיות, תסמרנה שערות הראש, הנסתרות לשם אלקינו מה הגורם לכך יכול להיות, אבל הנגלות לנו ולבנינו כשאנו מתבוננים ומגיעים למסקנה שהכל קורה בשל המאכלות אסורות, כפי שכבר העידו גאונים וצדיקים הנ״ל.

כ. בעזר השם אנו מקוים שדו״ח זה יביא לתיקונים במצב השחיטה ואסור לאפשר למצב זה להימשך.

דו״ח זה הוא רק הראשון בסדרה, אנו נמשיך ונדפיס אותן עד שכל הדרוש תיקון יתוקן, אנו נגלה תמיד יותר ויותר, אנו לא נבהלים מטרור ואיומים, החומר שבידינו מלאים בקונטרסים, דוחו״ת, סודות, גביית עדויות, טייפים, וכן אינפורמציה רבה שאספנו בתחום זה (שכולם נמצאים בכספת סייף בבנק).

כא. לאחר שנה של ישיבות, אסיפות, דיונים עם ארגוני ההשגחה הגדולים ביותר בארצות הברית, הצלחנו שהורידו את ההכשר ממשחטה לשחיטת גסות ״חלק״ (זה לא יאומן מה שקורה שם בשחיטה), וכן יוסיף השם הלאה.

כב. אנו מקוים שדו״ח זה יביא קידוש השם או תיקון גדול בעניני שחיטה ופועל השם בידינו תרצה, שיתרבה אצלנו קדושה וטהרה ושיתרומם אצלנו קרן התורה וישראל עד ביאת גואל צדק ומלכינו בראשנו במהרה דידן ברוב רחמיו וחסדיו אמן.

פרק א׳

שחיטת גסות בארצות הברית

אנו פותחים בסדרת דיווחים על הנעשה בתוצרת הבשר בארצות הברית, הדו״ח הוא במבט כללי על הנעשה בשטח זה בכללות, זה עדיין לא דו״ח על הנעשה במשחטה מקומית מסויימת.

שחיטה בעבר

א. שוחט: בכל הדורות עד לזמן האחרון האומנות של השחיטה היתה מלאכת שמים כשכל אחד התייחס אל המקצוע בכבוד, התייחסו לשחיטה ברגשות מיוחדים בזהירות ובייחודיות, כשהנתון העיקרי למקצוע זה, היה יראת שמים (שזה היה העיקר) ורק לאחר מכן היו צריכים לדעת טוב את הלכות שחיטה, ולהיות אומן במלאכה זו (רבינו יונה בספר שערי תשובה). השוחט קיבל את שכרו מהקהילה, ולא היה תלוי בבעל הבית, לא איפשרו לקצב לעמוד מעל ראשו של השוחט בעת בדיקת הריאה ולא איפשרו לקצב לזרז את השוחט, כי השחיטה היתה איטית אפילו אצל השחיטות הקלות ביותר (עיין בשאלות ותשובות שו״מ מהד״ק ח״ב סימן מ׳׳ח ובטטו״ד סימן ק׳׳ז ודע׳׳ת ס״ק ע״א).

ב. מעשה השחיטה: היו מניחים את הבהמה על הריצפה כשגרונה למעלה, העוזרים היו קושרים את ארבעת הרגלים שהבהמה לא תוכל להתנגד ברגלה, השוחט היה שוחט מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה, לאחר מכן הוא היה בודק בידיו ובעיניו אם הוא שחט את רוב הסימנים (העברת יד).

ג. קיימת תקנה קדומה, ששוחט ככל שיהיה ירא שמים ביותר שלא ישחוט אם הוא לבדו ואין אחר שיבדוק את סכיניו, את זה קבלו כתקנה קבועה. (עיין מדור מזון בהלכה).

ד. השוחט היה חייב להביא את הסכין לרב לכל הפחות פעם בחודש, וזאת חוץ ממה שהרב היה מגיע מדי פעם לשחיטה ושם היה בודק את הסכינים וכו' (עיין שאלות ותשובות חת״ס חיור״ד סימן י״ג).

ה. גם כל יהודי יכול לראות מקרוב את כל תהליך השחיטה והבדיקה ללא כל מפריע, אברכים ובחורים שלמדו הלכות טריפות היו בשמחה מאפשרים להם להיכנס למקום והראו להם את הכל.

בדיקת פנים

השוחט או בודק אחר היה מכניס לאט את ידו לגוף של הבהמה והיה בודק את הריאה. הוא היה משחיל את ידו בין הריאות בצידי הבהמה, הוא חייב היה לעשות זאת באיטיות בכדי לבדוק אם הריאה טובה, ובכדי לוודאות שאכן אין סירכה, וכן שאלות אחרות שהשוחט רואה בעת הבדיקה לדוגמא (צמקה) וכו'.

אם הבודק מכניס את ידו במהירות אז סביר להניח שהוא מפריד את הריאות של הבהמה, והדבר גורם שהסירכה נקרעת והוא לא יכול להבחין בה כלל, אם היא לא חזקה מדי, קורא לעתים קרובות שהסירכה מאוד חלשה – פחותה – ובדחיפה קטנה הסירכה נפרדת ונקרעת, ולכן יש לבדוק במתינות ובישוב הדעת, אחת התכונות החשובות ביותר של הבודק הוא שיהיה מומחה להרגיש בידו, וזאת חוץ לידיעות ובקיאות בדיני בדיקת הריאה, הבדיקה הזו נקראת בדיקת פנים, כי בודקים את הריאות בתוך הבהמה.

ו. אם הבודק חש בסירכה בתוך הריאה הוא חייב להשאירה כשמסביבה שומן (שפירוש הדבר שאסור לו לקרוע את הסירכה לבדה, כי הוא חייב לראותה כולה בחוץ, ולכן הוא חייב להורידה יחד עם השומן מסביב לסירכה) שבכדי שכשיוציא את הריאה שלא יקרע את הסירכה, אם קורעים סתם את הסירכה ולא מורידים זאת יחד עם השומן קשה אחר כך למצוא את הסירכה, ואי אפשר עוד לבדוק את הריאה, ובהמה זו על פי ההלכה טריפה.

ז. בכל הריכוזים האורטודוקסים עשו תמיד בדיקה אפילו אם לא חשו כלום בעת בדיקת הפנים, היו מנפחים את הריאות ובודקים אותם – בדיקת חוץ.

כשהבודק משחיל את ידו לבדוק אסור לו לחשוב על נושאים אחרים, הוא מוכרח להתרכז רק על ההרגשה לחוש מה שנעשה בתוך הבהמה.

בדיקת חוץ

א. הוציאו את הריאות של הבהמה ובדקו, הסתכלו על כל הריאה מכל צדדיה, בדקו האם הסירכה תולה או דבוקה, בדקו את הבועות, וכן את כל חלקי הריאה.

ב. לאחר מכן היו מנפחים את הריאה (לראות אם אין בה חורים), והיו מורידים ממנה את הסירכה. במקומות הללו היכן שהיתה סירכה נאלצו לשפוך שם מים, בכדי לבדוק אם הסירכה עם חור או לא, אם יש במקום חור הרי שבאותו מקום יהיו אבעבועות, והמים מבצבצים. הכל נעשה במתינות, ישוב הדעת וזהירות מירבית.

ג. הבודקים היו יראים ושלמים, חרדים לדבר השם, הם קיבלו את משכורתם מהקהילה, כשהיתה שאלה היו שואלים את המו״ץ, ראב״ד, או את רב העיר שהיה אחראי על כל מהלך השחיטה.

ד. לא היו צריכים ללכת לחפש את כל החלקים שהיו שייכים לאותה בהמה, כי בהמה אחרת לא היתה נפתחת בטרם שסיימו את הבדיקות של הבהמה הקודמת, לא היו צריכים תכניות מיוחדות של מספר חלקים על כל חלק של הבהמה.

* * *

ספר

אכילת בשר הלכה למעשה חלק ב'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה

שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א

השחיטה כיום בארצות הברית

א. הדו״ח הזה אינו עוסק בשחיטות המוכרים ״בשר כשר״. הוכח שכמעט כל השחיטות הנוכחיות אינן כשרות, אנו עוסקים כרגע רק בשחיטות האורטודוקסיות, הקוראים לשחיטתם ״בשר חלק״ (גלאט כשר).

ב. בכללות – יש בלי עין הרע ריכוז יהודי גדול במקום אחד, ואוכלים שם בשר כל יום, לכן פיתחו בארצות הברית שיטה מיוחדת של שחיטה השונה בתכלית מהשיטה בעבר.

ג. מתוך כוונה לחקות את המבנה האמריקאי של שחיטה בכמויות ענק על גלגלים נעים, פיתחו המשחטות תכנית מיוחדת שתתאים לצרכיהם.

ד. ברור שאסור להשוות בית חרושת האורז פירות בין חמשת לעשרת אלפים קופסאות לשעה למשחטה, בבית חרושת פשוט עושה לעצמו הבעל הבית את החשבון וקובע את הצורה שיעבוד בה, וכמה תוצרת הוא ייצר מדי יום, הוא זה הקובע את סדר העבודה על פי התחשיב שהוא עושה לעצמו שלפיו הוא ייצר וירויח יותר.

ה. אבל בשחיטה שהיא פרנסה רוחנית, היה צריך הדבר להיעשות על פי הוראות הרב שהוא צריך להיות הבעל הבית של בית חרושת רוחנית, או לפי הוראות השוחט והבודק המסכנים את נשמתם למען כל הכלל המשתמשים באותה שחיטה.

ו. לדאבוננו קשה להאמין שהמשחטות עובדות על פי אותן קריטריונים כפי שעובדים בתי חרושת הרגילים, השוחטים והבודקים וגם הרבנים בעלי המכשירים משועבדים לבעל הבית, הבעל הבית הוא זה שקובע את תהליך העבודה, את סדר העבודה, וכמה על כל אחד לשחוט, המהירות חשובה לו, מאחר וכך הוא חוסך לעצמו הרבה כסף על כל בהמה או עוף, השוחט שהוא בעצם פועל פשוט חושש מאוד לפרנסתו אם הוא לא יעבוד על פי הוראות הבעל הבית.

ז. אם בגלל עבודה איטית של שוחט, יהיה לבעל הבית מניעת רווח, ברור שהוא לא יחזיק אותו יותר אפילו אם הוא יהיה אומן במלאכתו וירא השם, ויתאים למשרתו באמת.

ח. בדרך כלל מקבל כל שוחט את אותו התשלום, אך ישנן מקומות היכן שהבעל הבית רואה ששוחט מסויים מספיק יותר ועובד במהירות גדולה, הוא מקבל תוספת, וכך במשך הזמן השוחט מתרגל לשחוט הרבה יותר, כך שגם השוחט מרוצה כשהוא מקבל יותר וגם הבעל הבית מרוצה שהעלות לכל עוף פוחת וכך הוא מרויח יותר (ראה בשאלות ותשובות).

ט. האומנות של השחיטה הפכה להיות אחת הקשים ביותר בארץ, לאחר שעה של שחיטת 1200 עופות, אין לשוחט עוד הרגשה (ראה בשאלות ותשובות).

י. על כל בהמה הנשחטת על ידי השוחט עומדים מעליו לפחות 50 גויים הממשיכים לעבוד על הבהמה לאחר מכן, לכן השוחט אינו יכול לנוח אפילו לרגע אחד, כי במנוחה שלו הוא גורם להשבתת 50 הפועלים.

יא. בהפסקה הקצרה שיש לשוחט, הוא חייב להספיק את כל הצרכים הפרטיים, הכנות, להתפלל, לאכול, לשוחח, לשטוף את עצמו מכל הלכלוך והדם, ובאותו זמן הוא חייב גם להספיק להכין את הסכינים שנפסלו שלכך הוא זקוק להרבה זמן וישוב הדעת, כשלאחר הכנת חלק מצרכיו כמעט ולא נשאר זמן לנוח מהעבודה הקשה, וכשהוא חוזר לשחיטה הוא עדיין סחוט ועייף.

יב. מאחר ואין מספיק ממלאי מקום לשוחטים, קורה פעמים רבות שהשוחט נאלץ לנסוע לשחוט גם כשהוא חייב להישאר בבית מסיבות כלשהן, קורה לפעמים שלשוחט יש איזה מיחוש או חולשה וממשיך לשחוט נגד רצונו.

יג. קורה לעתים קרובות שהשוחט או הבודק מרגישים שהם עייפים, השוחט כשהוא עייף אין לו הרגשה, ולעתים הם חייבים לצאת לשירותים, והם אינם יכולים לאפשר לעצמם להפסיק את עבודתם הקשה לדקות מספר, בניגוד לכל מקום אחר שניתן לעשות זאת.

יד. בודאי ובודאי שהשוחט אינו יכול לנוח בחדר השחיטה, הוא אינו יכול לשכב לכמה דקות אפילו כשיש לו חום גבוה וכדומה, הדבר גרוע בהרבה מכל בית חרושת אחר, שישנו מישהו שימלא את מקומו כשהוא נאלץ לקום ממקומו.

טו. המטרה הברורה של כל התבנית המיוחדת בשחיטה הוא לשחוט ככל שניתן יותר ויותר, ולהרויח יותר, כאן הדבר תלוי בכמה שפחות משגיחים ושוחטים, שוחטים ועובדים במשחטה, כל שוחט מוצא לעצמו סדר עבודה איך להספיק יותר, סוף כל סוף השוחט אינו מלאך, יש מתוכם כאלו שכמעט אינם בודקים את הסכינים, ישנם כאלו שאינם רוחצים את השערות מן הבהמה (הדבר גורם לפגימות על הסכין), ישנם מתוכם העושים רק הובאה (אצל עופות), (עיינו בחלק מיוחד תחת הכותרת עופות), תמיד מנסים לוותר על משהו בכדי שיוכלו להספיק יותר.

טז. לאחר תקופה מסויימת שהשוחט מתרגל לשחיטה בכמויות גדולות כאלה הוא מאבד כולו את ההרגש שהוא עוסק בעבודת הקודש, הוא חש כאילו הוא פועל פשוט העובד על פי צרכי הבעל הבית, בעניו הזהירות ומעשה השחיטה אין אפילו זמן לחשוב על כך, ובודאי שלא לבצעה.

יז. הרב המכשיר מקבל את משכורתו מבעל הבית (קרוב למיליאן דאלער לשנה) ולדאבוננו הוא תלוי בו לפרנסת אנשי ביתו, הוא אינו יכול להחליף את מבנה עבודת המשחטה, הוא אינו יכול לעמוד מנגד לדעת הבעל הבית כי הוא יכול להפסיד את פרנסתו, במצב הטוב הוא מתיר את כל הבדיעבד'ס וההפסד מרובה'ס וכו' לכשר לכתחילה.

יח. אפילו המשגיחים שמשלמים להם על ידי הקהילה הם אינם יכולים לעשות דבר, כי הקהילה בדרך כלל גם היא שותפה במשחטה.

עלון מס' 696 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ד אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ב'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ראה בעלון חלק א' – הקדמה קצרה לכל היהודים בארצינו הקדושה ובחו"ל

פרק ב׳

שוחטים

א. הכשרות של השחיטות תלוי לגמרי בהתנהגות של השוחט ובודק, היראה שלו היא זו הגורמת לתוצאת הכשרות, אם הוא אינו מדקדק כחוט השערה בכל דבר וענין הוא מאכיל חס ושלום את הציבור טריפות.

ב. למעט הבודק עצמו אין איש יכול לדעת אם הבודק בדחיפה אחת לא נכונה הוריד סירכא וכדומה, הכל תלוי בשוחט ובודק עד כמה שהוא ירא שמים.

ג. צורתו של השוחט בעבר, התנהגותו שהוכיחה תמיד על זהירותו, הלבוש שלו שדרכה ניתן היה לראות את מהותו, לימודו, תפילתו, הנהגת בני ביתו עם מי שיוכלו לראות ולהיווכח שהוא יהודי ירא שמים, כל זאת כמעט ונשכח, רוב השחיטות חלק (גלאט) אין להם שוחטים ובודקים עם מי שיוכלו להיות גאים במעלותיהם.

כפי שהזכרנו קודם שבעבר יראת שמים אצל השוחט היה העיקר, וכיום לדאבוננו היראת שמים עומד ביום במדרגה האחרונה, כמה שוחטים מומחים העבירו מתפקידם לאחר שנתפסו שהוכח כי היו רחוקים מאוד מיראת שמים.

ד. לדאבוננו קיימים שוחטים ובודקים בשחיטות חלק שהם רחוקים מאוד מגישה אמיתית ונכונה לשחיטה, כשרות ושחיטה בעיניהם היא רק אומנות ואינה קשורה עוד במלאכת שמים.

ה. וז׳׳ל הפרי תואר (סימן י׳׳ח ס״ק ל׳׳א): לי נראה שכל אדם המתייחס למצוה אחת מן התורה בקלות, אינו בודק טוב את הסכין, כפי שצווינו על ידי השם יתברך ובמיוחד כשהוא צריך לשחוט הרבה עכ״ל.

ו. ההתייחסות הזולה לשחיטת החלק גרמה לכך שקמה היום שחיטת חלק המוכרים לאלפי יהודים בשר טריפה או ספק טריפה בתור בשר חלק (ראה מה שכתבנו בשאלות ותשובות).

בעזרת השם יתברך

ספר

אכילת בשר

הלכה למעשה

חלק ג׳

יצא לאור על ידי

״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי

הוצאת אמונה

שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

מעשה השחיטה בבהמות

א. אף שחיטה בארצות הברית אינה כפי שהיתה בעבר – כשהם שוכבים על הריצפה. קיימות שני אופני שחיטה.

1. שחיטה תלויה – הבהמה שוכבת באויר כשהרגליים קשורות בשרשרות, אחד העוזרים תופס את ראש הבהמה וסוחב אותה למעלה ואז השוחט שוחט בצד החד של הסכין לכיוון העליון.
2. מטה – הבהמה נכנסת לתוך מכונה אוטומטית התופסת את הבהמה ואת ראשה, הראש מורם על ידי מכונה והשוחט שוחט מלמטה למעלה ואין זמן להעביר יד ולבדוק את הסימנים.

ב. הרבה פעמים קורה שהשוחט אינו מעביר כלל את ידו על הסימנים לבדוק אם רוב הסימנים חתוכים בגלל המהירות, (עיין שמ״ח סימן כ״ה סימן א׳) הבהמה מועברת לבודק ללא כל ידיעה ברורה שרוב הסימנים נחתכו.

ג. השוחט חייב לשחוט גם בגרון ליד הראש, כי אם הוא לא יעשה זאת, הוא גורם לבעל הבית הפסד, כי זה גורם הגרמות (שהכוונה שהוא אינו שוחט במקום הנכון).

ד. ישנן מקרים אצל כבשים ועגלים, אפילו אצל השחיטה החלקה שרק שוחט אחד שוחט, לשוחט אין זמן מספיק בכדי לבדוק את הסכין, מובן שקורה שלפעמים הסכין נפגם (פעם כששחטו רק בהמה אחת באיטיות היה מספיק זמן לבדוק את הסכין, וגם כך השוחט לא שחט רק אם עוד מישהו היה שם, זו היתה תקנה מקובלת אצל כל השחיטות בכל הדורות, ראה באריכות בספרי שו"ת זבחו זבחי צדק).

ה. רוב המשחטות השוחטים לשחיטה המהודרת שוחטים בערך 60 בהמות לשעה, בשחיטה המודרנית שוחטים בין 60 ל־100 בהמות לשעה.

ו. מאחר ושוחטים בהמות רבות לשעה, וכל שכן במקומות ששוחטים 60 ויותר, מוכרחים לשחוט מיד אחד אחרי השני, חייבים לשמור איזה חלק שייכת לבהמה זו או האחרת, כי אם בהמה אחת נטרפת חייבים לדעת איזה חלק שייכת לאותה כשרה, לכן המשחטות קבעו מיספור של בהמות.

ז. מדביק התוויות (בלומבעס) נאלץ להתרוצץ ממקום אחד למשנהו בכדי להדביק תוויות לצדדים, לשון, וכבד, החלקים אינם מונחים במקום אחד, קורות טעויות, הוא מסוגל בטעות להדביק תויות על לשון אחת שהיא בעצם לשון של בהמה אחרת, קיימת סבירות רבה שזה לא כשר, ואילו הוא סבור שמדובר באותו לשון בשל המספר הזה שהוא נושא.

פרק ב'

להכין ולבדוק סכינים

א. המנהג אצל השוחטים בארצות הברית ללא הבדל שלאחר שהוא שחט מספר בהמות והוא רוצה להמשיך ולשחוט (והרבה עושים זאת לאחר כל שחיטת בהמה אפילו בשחיטה חלקה) – הוא לוקח את הסכין והאבן בידים והוא משפשף את הסכין למעלה ולמטה והוא מחדד את החלק במהירות כדי שיהיה הרבה יותר חד, ובאמצע הכנת הסכין הוא מסתכל אם הבהמה צועקת כבר ומוכנה לשחיטה, והרבה פעמים הוא מבחין שהבהמה כבר מוכנה והעובדים צועקים על השוחט: ״נו, האם אתה עדיין לא מוכן ! גמור כבר״ והשור ובעל השור זועקים במרה, והשוחט תופס את הסכין ובודק אותו במהירות וסומך על בדיקה זו.

ב. השוחט בעצמו יודע שהבדיקה הזו לא שוה דבר, רק הוא מוכרח לרמות את עצמו כי מאחר ולסכין לא היתה פגימה קודם והוא בדק זאת (גם במהירות) לאחר שחיטת הבהמות הקודמות, וכל ענין חידוד הסכין הוא רק כדי לעשות את הסכין חד וחלק יותר, אז הרי בטוח שלאחר שהוא שפשף את הסכין באבן הסכין נהיה טוב יותר ולא חלילה להיפך.

אבל האמת היא שונה, כי לאחר שעוברים עם הסכין על האבן, צריך הסכין שיהיה לו 12 בדיקות כמו שהיה לפני השחיטה, וזקוקים לישוב הדעת, כי ידוע שהרבה פעמים האבן מקלקל את הסכין (ועיין שמ״ח סימן י״ח סעיף י״ג ובמטה אשר ס״ק ל״ג, ובאהל יצחק סימן י״ג בזבחי תמים ד״ה ראיתי, ושפתי זהב ס״ק ה') והסכין עתה הרבה יותר גרוע ממקודם, וצריכים הרבה מאמץ בכדי להכין סכין עד שהוא טוב וראוי. בואו ונעשה חשבון: אם שוחטים בין 80 ל-100 בהמות לשעה על ידי שוחט אחד עומד לצידו שוחט אחר שהוא בודק את הסכינים בהולכה והובאה, ואם יש צורך הוא מתקן את החלקים (בדרך כלל אין לו יותר משנים עד שלשה סכינים).

על פי ההלכה מוכרחים תמיד לבדוק את הסכינים באיטיות, בכוונה גדולה ומתוך הרבה ישוב הדעת בכדי שיהיה להם הרגשה גם על פגימה קטנה (עיין שמ״ח סימן ח״י סעיף ז׳).

עתה חשוב לרגע, מה צריך להיעשות בזמן קצר כל כך שהוא פחות מדקה אחת:

א. לשטוף את הסכין,

ב. להעביר את הסכין בהולכה והובאה (קדימה ואחורה),

ג. לעבור עם הסכין על האבן,

ד. לבדוק את הסכין מכל שלשת צדדיו (החוד בקצה הסכין, וכן החוד בשני צידי הסכין), סך הכל ששה בדיקות,

ה. וכן לתקן את הסכין אם יש צורך בכך -כל זה חייב להיעשות על פי ההלכה במתינות ובישוב הדעת.

א. נשאלת השאלה כמה מתינות וישוב הדעת שייך להיעשות בתוך זמן קצר כל כך?

ב. אם שוחטים רק 50 בהמות לשעה מרויחים רק 10 שניות לכל שחיטה.

ג. הרבה פעמים השוחט נוגע במפרקת והוא אינו בודק לאחר מכן אלא רק בהולכה והובאה, ועל פי ההלכה צריך להיות י׳׳ב בדיקות (יורה דעה סימן י׳׳ח).

ד. בספר טיול בפרדס אות שחיטה כותב הגאון והצדיק רבה של שאמלוי זצ״ל: קורה לעתים קרובות שהסכין נוגע במפרקת ואז הסכין יוצא מחזקת כשרות.

ה. להכין הסכין באמצע השחיטה הוא מכשול גדול, מכשילים את הרבים, הוא היה יכול להכין מספיק סכינים בבית ולעשותם בישוב הדעת, ואם אחד מתקלקל הוא לוקח סכין שני, ולא להכין סכין במהירות שכזו. כך נהגו השוחטים היראים באירופה, היה להם חוק קבוע שהם העמידו סכינים בביתם ולא במשחטה כי אין שם ישוב הדעת.

ו. בטיול בפרדס אות שחיטה הוא מזהיר שיבדקו את הסכין בעת שחיטת הבהמות לאחר כל בהמה, גם צריכים להיות זהירים שהסכין יהיה מאוד יבש וגם היד שיהיה יבש וחם, כי החוש מעיד שהיד מאבד את ההרגשה כשהיד רטוב (לקיטת יצחק סימן י״ג בזבחי תמים ד׳׳ה ראיתי, ושפתי זהב ס׳׳ק ה', והוא בכלל דברי הראב״ד שהעתיק הרשב״א במשה״ב מורה לזובחים סימן ג׳ סעיף ז').

ז. כתוב באור זרוע שלא יבדקו את הסכין מיד לאחר שהכינו אותו, רק שינוח מעט זמן, בכדי שהאברים שלו לא יהיו קשים מדי על השוחט בעת ההשחזה, ושהוא יוכל להרגיש את הפגימות (יורה דעה סימן י״ח).

ח. מי שבודק במהירות הוא נחשב מומר לתיאבון (בית אברהם, מנח״י דרכ׳׳ת סימן י׳׳ח ס׳׳ק נ״ט, ועיין בית דוד סימן י׳׳ח ס״ק י״ב).

פרק ב׳

בדיקת פנים

א. לאחר השחיטה חותכים את הבהמה כדי שהבודק יוכל להכניס את ידו לתוך הבהמה בסביבות הריאה, הבדיקה נעשית כשהבהמה שוכבת על הריצפה. ישנן מקומות היכן שהבדיקה נעשית כשהבהמה נוסעת על גלגל נע, במקומות אלו נוסע גם הבודק על אותו גלגל, ובצורה כזו קשה מאוד לעשות בדיקה רצינית, כשנוסעים על הגלגל קשה לחוש ולבדוק את הכל.

ב. הבודק מכניס את ידו במהירות בכדי לבדוק את הבהמה אם יש בה סירכה, המתינות, ישוב הדעת, והרגשה, שזקוקים לה לפני כל בדיקה לא ניתן כלל לבצעה (עיין שמ״ח סימן ל״ט סעיף ב'). קורה שבשל המהירות של היד שחייבת לבדוק את כל צדדי הריאה, נופל סירכה קטנה והוא אינו יכול לחוש בה כלל, לבודק יש בסך הכל דקה אחת בלבד בכדי לבדוק את הבהמה.

ג. הפוסקים העוסקים בנושא בדיקת פנים מזהירים שהבודקים לא ימהרו בעת העבודה ושלא יפחדו מאף אחד, רק לאט לאט מתוך ישוב הדעת, אנו נצטט כאן את לשונם:

התורת הזבח כותב, הבודק שיזהר שלא יבדוק במהירות, הוא צריך להיות ירא שמים גדול בדיוק כמו השוחט, וכשהוא בודק שלא יסיח את דעתו מבוראו, ושלא יחשוב כלל מחשבות זרות שאינן קשורות לבדיקה וכשהוא בודק שלא ידבר עם איש, וכשהיה במורא ובפחד בכל העת שהוא בודק את הראיה, ושלא יעניין אותו כל נושא זר, כי בנפשו דיבר וחטא הרבים תלוי בו (תורת זבח, דרכ״ת סימן ל״ט, מ״א).

ד. איננו יכולים לעלות כאן את כל החסרונות של כל בתי המטבחיים בנפרד, מה שאנו מביאים כאן זו תמונה כוללת של חסרונות השייכים ברוב המקומות.

ה. אם במקום מסויים אין את כל החסרונות, ישנן שם חסרונות אחרים שלא הזכרנו כאן, ברוב השחיטות המהודרות גלאט בודקים את הבדיקות פנים כשהבהמה על הריצפה, ובמקומות הגדולים חייבת הבדיקת פנים להיעשות במהירות גבוהה מכמה סיבות.

ו. מאחר ושוחטים 60 בהמות לשעה, ברור שלבודק אין יותר מאשר דקה אחת לבדיקת בהמה, [ובהרבה מקומות שוחטים יותר ממאה ועשרים לשעה על ידי שוחט אחד] וגם אילו היו בודקים פחות, והיה לשוחט עוד חצי דקה לבדיקה, הרי שגם אז הבדיקה עדיין לא טובה.

ז. אנו נמנה כאן מה שהבודק צריך לעשות באותה דקה בודדת, ואז נבין כמה זמן נשאר לו בכלל בכדי לבדוק ולראות את הריאה וכן כמה ישוב הדעת שייך שיהיה לו.

ח. כשהבודק ניגש לבהמה הוא עדיין אינו יכול להכניס את ידו, כי עומדים לצדו שני עוזרים המורטים את עור הבהמה, כשהעוזרים כבר הספיקו להוריד חלק מהעור שעל בטן הבהמה, רק אז יכול השוחט להכניס את ידו פנימה. [ראה באריכות בספר שמירה טובה, ובספר הרידב׳׳ז והכשרות באריכות, ותבין החורבן הגדול ביותר שקיים היום יום אצל כל השחיטות החרדיות בלי חילוק].

ט. קודם הוא צריך לבדוק את בית הכוסות אם אין שם סירכה לצד הדופן של הטרפש [והיום השוחטים בכלל לא יודעים שצריכים לבדוק את הבית הכוסות, כידוע].

י. לאחר מכן הוא צריך לעשות שלשה חתכים בקיר הטרפש.

יא. הוא חייב להיכנס עם ידיו לשני צידי הבהמה.

יב. הוא חייב לבדוק מסביב לריאה, כל אונה וכל אומה חייבת להיתפס, כך שחמשה אונות ושני אומות הנמצאות על הריאה חייבים להיתפס ולהיבדק, וחייבים לבדוק את הוורדא.

יג. הכל חייב להיעשות מתוך זהירות גדולה ומתינות, בכדי שחס ושלום לא יקלף סירכות.

יד. כשהבודק מרגיש ובודק את הריאה חמשה עוזרים מנדנדים את הבהמה, אחד עובד בצד הראש מסביב לקנה הקשור לריאה, הגוי חותך בסכין מסביב לשומן עד לסביבת האונות, כשהרבה פעמים הוא חותך גם סירכות. (ועיין בשמ״ח סימן ל״ט סעיף נ״א, ובמ׳׳א שם אות ק״ח וז״ל: כתוב בש״ג דהוא הנהוג בירושלים תובב׳׳א שלא יכניס הנכרי סכינו קודם הבדיקה דרך הגרון לחתך סביב הקנה והושט כדי שיהיה נוח לו להוציא הראיה דשמא יחתוך איזה סירכא באונות עליונות עד כאן.

ועיין שם עוד: השוחט צריך גם להיזהר שהסכין לא יחתוך את הידים, דבר שגורם לבלבול הדעת לבודק, שנים מפשיטים את עור הבהמה, ברור שהנדנודים באותו זמן יכולים לגרום להורדת סירכות (זה קורה רק בחלק מן המקומות).

טו. עומד עובד לצד ראש הבהמה, התפקיד שלו הוא לחתוך את בטן הבהמה במשור חשמלי גדול, הוא ממהר כי העבודה צריכה לרוץ, כשהבודק צריך לצמצם את כל כוונותיו בכדי לבדוק כמה סירכות יש, והיכן הן נמצאות, באיזה פינה של אונא, אז מתחילים לעבוד עם המשור האוטומטי, הבודק חייב לגמור במהירות את הבדיקה כי אם לא, הוא עלול לחטוף עם המשור בראשו, (העוזרים הם גויים, רשעים, הם ממהרים מאוד וממהרים את הבודקים. ועיין באריכות בספר שמירה טובה).

טז. לאחר הבדיקת פנים צריך הבודק ללכת מהלך של עשרים עד ארבעים רגל בכדי לכתוב על קרטון מה הוא מצא, הוא כותב (דבר שלוקח זמן) ברמיזה איפה והיכן הוא מצא סירכות בבהמה, ובגלל מהירות הוא אינו יכול לכתוב הכל במדוייק.

יז. למשל אחד מהאונות קוראים לה מתפצלת (כי זה מתחלק ליותר חלקים) לאונא יש 6 פינות, עתה כשמוצאים סירכה על האונא כותב הבודק לא יותר מאשר שתי אותיות ״מפ'״ שהכוונה שלה מתפצלת, אבל הוא אינו כותב היכן מתוך אותן 6 פינות של המתפצלת הוא מצא את הסירכא, שלאחר מכן הבודק אינו יכול למצוא זאת בשל הלחץ הגדול שהוא שרוי בה.

יח. כשהבודק פונה לקרטון הוא חייב להיזהר כי מעבירים אז בהמות על הגלגל הנע, זו סכנה גדולה לעמוד שם כי הבהמה יכולה חלילה ליפול על האדם, הרבה פעמים הבודק חייב לחכות כמה שניות עד שהבהמה עוברת, (בשחיטה גדולה כזו אז כל שניה חשבון גדול, כי הוא מעכב עשרות עובדים).

יט. כל זאת חייב הבודק לעשות בתוך דקה אחת, ובל נשכח בישוב הדעת ובמתינות…

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ד'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״

בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה

שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

חלק ולא חלק

א. בכל משחטה ישנן שני שחיטות, חלק (גלאט) ולא חלק, כל מה שהבודק משחיטת חלק אינו רוצה לקחת, לוקח זאת הבודק האחר המספק כשר אבל לא חלק.

ב. אם הבודק מוצא סירכה שלדעתו הבהמה הזו אינה ראויה לשחיטת חלק, מעבירים את הבהמה לאותו בודק של השחיטה הכשרה אבל לא חלקה, כשהבשר הכשר מיועד לצבור מודרני.

ג. בשחיטה המודרנית החלקה לא כותבים על הקרטון, רק צועקים ונותנים הוראות בפה לבודק חוץ, עד שהבהמה מגיעה לבודק חוץ הוא שוכח בכלל מה שהבודק פנים אמר לו, כי בינתיים הוא הספיק כבר לבדוק מספר בהמות.

ד. ישנן מספר קטן של בהמות שהן חלקות לגמרי, כפי שהיה בעבר, כיום קובעים את הבשר לחלק (גלאט) גם כשמורידים מהם סירכות קטנות, אין כיום ישוב הדעת, דבר החייב להיות בכדי להבחין ביניהם, וכמעט ולא שייך להגיד שכל הבהמות הנמכרות כבשר חלק הן אכן חלקות.

ה. בבית (באירופה) בעיר שחיו בה עשרת אלפים יהודים אכלו רק כמה מאות בשר חלק, יכלו לעבור שבועות שלמים ולא היה בכל להשיג בשר חלק, ולכן אז כמעט ולא אכלו בשר, כמובן שהיהודי הפשוט לא יכל לעבור כל כך הרבה זמן בלי בשר חלק, ולכן הוא הסתפק בבשר כשר מעיקר ההלכה, כיום פשוט מרמים את הציבור כשמציגים בפניו בשר חלק כשלמעשה אין זה חלק, כיום נוצר מצב כזה, שבשחיטות המהודרות כלל אין להשיג בשר כשר לא חלק, אלא אך ורק בשר חלק, כשכל מי שמתבונן רואה איזה אבסורד הוא שבמשך חדשים ושנים לא נוצר כלל מצב של לחץ בשטח הבשר החלק, תמיד יש בשר כזה ואף פעם אין מחסור, כך מספקים ליחידים, קייטרינג, בתי אבות, מסעדות, בתי חולים, בתי מלון, מטוסים, מוסדות וכו' וכו', כל זה נמכר בתור גלאט כשר, ותהליך זה נמשך מדי שבוע בשבוע.

בדרך אגב אנו מוצאים לנכון להעיר כאן את הטעות הפאטאלית שהרבה חושבים כך, שאם יודעים בביטחה שלריאה לא היתה סירכה הרי שהבהמה חלקה לכל הדעות, אנו מוצאים, אבל בפוסקים שאפילו כשהשוחט או הבודק החסירו איזה הידור בעת עבודתם אי אפשר כבר לקרוא לאותה בהמה שחיטה חלקה (עיין בספר מראה ראיה בסימן ל״ט), ממילא זה שרוצה כיום להדר באמת ולאכול רק שחיטה חלקה הוא חייב לעיין בקונטרס זה בעיון ומתוך ישוב הדעת, ושיבחין מעת השחיטה עד שהוא מקבל את הבשר הביתה אם אין את כל אותן המכשולות שהזכרנו לעיל.

* * *

פרק ב'

בדיקת חוץ

א. כשהבהמה עם המספר שהבודק פנים ציין שהוא יכול להיות חלק ־ מגיע לבודק חוץ, הוא מנפח את הריאות (במכונה) והוא בודק בדרך מיעוך ומישמוש בבדיקת פושרין, שם היכן ששוחטים (60) בהמות לשעה אז במצב הטוב ביותר יש דקה אחת לבדיקה, צריכים מתינות ובטחון בכדי להוריד את הסירכות, קשה מאוד לבדוק בפושרין בשיטה כזו, כשחושבים כמה עבודה צריך הבודק חוץ להכניס באותן הדקות אז ממש לא להאמין, לנפח, מיעוך ומישמוש, פושרין. ועל כולם לבחון בישוב הדעת מה שיש שם, ואיך לטפל בבהמה וכדומה.

ב. ישנן מקומות היכן ששוחטים יותר מאשר שישים בהמות לשעה, ואז לא נשאר אפילו דקה אחת לבדיקת חוץ, הבדיקה המתונה זו שמוזכרת בהלכה, התבטלה כליל בארצות הברית, המכשול שלה הוא חמור ביותר. השחיטות שאינן חלקות מורידות אפילו סירכות גדולות. זה בכלל לא כפי שהיה בעבר שחיטה רגילה לא חלקה וד״ל, מי יתן, והשחיטה החלקה של היום תהיה לפחות כמו השחיטה הרגילה שאינה חלקה בעבר.

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 697 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ד אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ג'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

הקדמה קצרה לכל היהודים בארצינו הקדושה ובחו"ל [ראה בעלון חלק א]

פרק ב׳

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ה'

שחיטת כבשים ועגלים

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

מעשה השחיטה של הכבשים

א. בנוסף לכל הבעיות המוזכרות בשחיטת הגסות, ישנה בעיות בשחיטת הכבשים, בעיה שהיא בעצם מעשה השחיטה, ישנם הרבה שומרי תורה ומצוות המדקדקים שלא לאכול בשר כבשים (למרות שהם אוכלים מבשר החלק של השחיטה האחרת).

* * *

ענף א'

הבעיות הן כדלהלן:

ב. לכבשים יש הרבה מאוד שערות (צמר) במקום השחיטה, הדבר גורם שהסכין נפגם במהירות, כשבנוסף לכך תמיד בתוך השערות מתקבץ לכלוך רב וכן אבנים קטנות, השערות נקשרות, הדבר גורם שהסכין נפגם בשעת השחיטה.

[בקו שומרי החומות 072-33-72-978 תשמעו סיפורים על השחיטה ובפרט על הכבשים, שתסמר שערות ראש. מי שלא שומע את הדרשות על השחיטה ואוכל בשר בהמה, ידונו אותו בשמים כמזיד ולא כשוגג, שהייתה יכול לדעת ללמוד ולשמוע, ולא היה איכפת לך!].

ג. גם צריכים להיות זהירים בענין החלדה, כמו שכתוב בשולחן ערוך שמ״ח (סימן כ״ד סעיף ט׳ י״ב) שחייבים להיות זהירים כששוחטים כבשים בגלל החלדה תחת הצמר המסובך.

ד. החת׳׳ם סופר כותב, ידוע שהסכין נפגם כסדר מגרונותיהם של הכבשים בעת השחיטה שהינן מלאות בעפר.

ולחיבת הקודש אעתיק דברים הנלהבים חוצבים להבות אש שנאמרו מפי הקדוש והטהור בעל ספר ברית מטה משה (אצל פיוט חד גדיא) וז"ל אות באות: הנה הואיל ואתא לידן ענין זה באתי להזכיר מעון הרע הזה שעדיין הבשר בין שינינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהיה גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה והרבה מהם מקילין בדבר וממהרים לבדוק, ופשיטא לאחר שחיטה אינם בודקיו הסכין רק דרך העברה בעלמא בלי כוונת הלב מחמת שמוכן לפניו הרבה לשחוט ואינו בכדי שיעשה בזמן קצר והמלאכה מרובה, ופשיטא מחמת שמייעפים ומיגעים, ידם כבדים עליהם מלבדוק סכינים יפה, ושוחטים בסכין א׳ הרבה עד כי חדל לספור כי אין מספר מכל התלאות, ומקרה רעות שקרה עד כה, וגודל עוונותם על ידיי שמחלו הכמים על כבודם והעמידו להם על חזקתם, דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים מן הסתם (רמב״ם פ״ב מקידוש החודש ועוד), ועכשיו שאיתרע חזקתם, ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע. ואם יאמר האומר אם אלו יצאו מחזקתן, כל ישראל מי עומדין בחזקת איסור מכל מקום למיחש מיהו בעי, מחמת שצריך להיות מתון גדול ולדקדק היטב והמלאכה כבידה עליו, כאשר מצאנו שכולם אינן מדקדקין בעבור זה. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרן קרוב הדבר לפשוע ולקלקל, ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינם מדקדקין כל כך וממהרים לשחוט, וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר. ומי שיהיה מתמה בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג ומעשה אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר ואל תקרא וישטחו אלא וישחטו שהיו נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (יומא עה:) על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח״ו. ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות, ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה, כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטריפה, לכלב הוא הקליפה רחמנא ליצלן תשליך אותם ומוכרח להיות מגולגו בכלב, על כן ישימו אל לבם עונש גדול הרע הזה ויחשבו שכרם כנגד העבירה ולראות שתמיד יהיה יראתו של מקום יתברך על פניהם, ומה׳ ומישראל יהיה גם כן נקיים (במדבר לב-­כב), ולהראות סכינים לחכמים שבדורם לפני השחיטה (חולין יח. ובראשונים וטוש״ע סי׳ י״ח סי״ז ובהגה), ואחר כך בכל שבוע ושבוע, ואז תבא עליהם ברכת טוב ויזכו לרב טוב הצפון ליראיו, ועכשיו תודה לה' שמענו שבכמה קהלות קדושות במדינת אשכנז העמידו כשרים ונאמנים בשעת שחיטה כדי לבדוק תיכף אחר השחיטה ולהראות סכינו לפני השחיטה לחכם, גם פה ק״ק ברלין ראה הרב המופלג הישיש והזקן אב״ד ור״מ נר״ו לגדור גדר לפני צאן קדשים שלא יסתאבו את נפשם ח״ו, והסר המכשילה הזאת מישראל עד כי חדל לספור כי אין מספר. על כן הירא וחרד מדבר ה׳ ויש בידו לתקן יראה שלא יתלה אשמו בראשו ואף במי שאין בידו למחות על כל פנים הרי בידו שלא לאכול בשר כי אם על פי תקנה הנ״ל, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפילו בשבתות וביום טוב אל יקל בעבור זה ח״ו דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים, על כן ישים אל לבו הלא זה תולע ורימה ובתכלית יהיה מרה, על כן אל יתבייש מפני אדם כו׳ ויקדש את עצמו במותר לו (יבמות ב.) ואז קדוש יאמרו לו, מה קדוש לעולם קיים, ויזכה בביאת ירושלים במהרה בימינו אמן סלה: עכלה״ק.

כשרגילים להוריד את השער ולשטוף את המקומות.

ה. בגלל כל אותן הבעיות, היה תמיד המנהג לגלח את שערות הכבשים וניקו טוב את המקום לפני השחיטה, בכדי שיהיו בהם פחות פגימות, ועם כל זאת היו פגימות, (עיין בשאלות ותשובות דברי מלכיאל ח״ג סימן מ׳׳א, ובבינת אדם שער ר״ז סימן י״א).

ו. בשחיטה הנוכחית לא גוזזים כלל את שערות הכבשים, עושים רק שביל (מפרידים את הצמר), זה לא נכון לעשות כך לכתחילה (שמ״ח סימן כ״ד סימן י״ב). מאחר והגרון מלא בלכלוך, הדבר גורם להרבה פגימות, ואין זמן לבדוק, ובוודאי שלא לתקן את הסכין.

ז. חוץ מהבעיה המוזכרת, עומד עוד שוחט בשחיטת הכבשים, השחיטה מאוד קשה בגלל הפגימות הרבות, וכן בגלל עצם מעשה שחיטת הגסות שהיא קשה מאוד, כששם גם שני שוחטים אינם מספיקים למלאכה.

ח. אנו מכירים מקרה היכן שרצו להנהיג כאן בארצות הברית שחיטה של כבשים, והשוחט לא רצה לשחוט בלי שהרב יבוא עמם מהמשחטה ולבדוק בעצמו את הסכין לאחר כל כבש, לאחר יום שלם של שחיטה נשאר בסך הכל כבש אחד שהרב אישר שהוא נשחט בסכין טוב, מזה לבד אתה יכול לראות כמה שוחטים עם סכינים טובים היינו צריכים לשחיטה הניו יורקית, וכך ניתן להבין באיזו בעיה אנו בשחיטת הכבשים כאן בניו יורק ששוחטים אלפים מדי שבוע. [זה היה אז, והיום שוחטים אלפים בכל יום, ואני הייתי בשחיטות ששוחטים 400 כבשים בכל שעה].

ט. ישנן הרבה מאות סירכות בעת הבדיקות (ולא כמו שסוחרים מסויימים מנסים לספר לקונים שבכבשים ישנן קצת סירכות).

* * *

ענף ב׳

ראה מדריך לכשרות מספר 40 בדבר שערוריית השחיטה לפני מאה שנים. באותן השנים היתה גדולה ומסועפת, ובכדי לקבל מושג כלשהו מן הנעשה באותה תקופה, נעתיק מספר ״היהודים והיהדות בניו יארק״ שחיבר הרה״ג ר׳ משה וויינבערגער ז״ל יליד אונגארן, בשנת תרמ״ז שנה לפני שהתקבל הרה״ג ר׳ יעקב יוסעף ז״ל לרב הכולל בארצות הברית, וכן הוא כותב:

שו״ב אחד ר׳ חיים דוד מעיר לעווענוורטה קאנזאס כתב להרב ר׳ שלום אלחנן יפה הלוי, לאמר: אנכי נשלחתי מהרב הכולל לבוא פה לזבח זבחים שלמים, והנני עוד צעיר לימים, ומשכורתי לא יותר מעשרים דולאר לחודש, ואין לי יותר מפת לחם ומים להחיות נפשות ב״ב… וכאשר יפלו לי ספיקות בהלכות שו״ב אין לי פה לא רב ומורה, רק בן סורר ומורה, בהיותי נגרש מנחלת ה׳ מד' אמות של הלכה. האם טוב לגבר לפשוע על פת לחם ככה, ולשאת עליו עונות בית ישראל כשעיר המשתלח לעזאזל, בעבור לחמו ומימו הגזול? ואל מי אפנה כעת, ולמי אדבר כזאת? אם אספרה להרב הכולל נ״י הלא חולה הוא, ואם להרב מקאנזאס סיטי? הוא קטן בעיני בני עירו, שהם חסידים מגליציה והוא מליטא. ואם אשאלה מרבני אירופא, הלא חרפה היא לנו, כי היום לא נופלים אנחנו מאחינו אנשי אירופא, כי יש לנו גם כן רבנים גדולים וכו'.

בין שלש השאלות ששאל (שו״ת שואל כענין) אחת אומרת: כי יש שם כבשים שעורם דק מאד ונקראים ״וואלאכישע שעפסען״ ושערם מסובך על צווארם. ואם ירצה השו״ב לתלוש הצמר כדת שלא יבוא לידי חלדה אזי לא ימלט שלא יקרע העור של בית השחיטה, ולפעמים יצא דם מחמת שעורם דק מאד לנוכח הסימנים, וספק בידו אי אמרינן שדינו כמו בעוף שהשוחט התולש נוצות מבית השחיטה ויצא דם לא יגמור שחיטתו דחיישינן שמא ניקב הוושט וכו'. הרב יפה הורה להסיר השער, ואין חוששין שמא יקרע העור. כי קרע על ידי אדם ולא על ידי סכין אי אפשר שיהיה מפולש, וכן הדין גם בעוף לפי דעת בעל חמודי דניאל, עכ״ל.

* * *

פרק ב׳

ענף א׳

שחיטת עגלים, מאחר וידוע ששחיטת עגלים הוא מהודר יותר בגלל המספר הקטן של סירכות הקיים עליהם, אנו רוצים להביא לתשומת לב הצבור שהדבר לא נכון בארצות הברית.

א. באירופה היו שוחטים עגלים בני שלשה עד ארבעה שבועות, ולכן לא היו להם סירכא, הבהמות החלקות ביותר היו עגלים, ולכן אנשי מעשה הקפידו לאכול רק מבשר זה.

ב. כאן בארצות הברית שוחטים עגלים גדולים בני מספר חדשים, כל אחד מהם שוקל כמה מאות פאונט, והבעיות בהם גדולות בהרבה משחיטת הגסות הרגילה.

ג. כפי שידוע ישנו אחוז גדול של חלק בבהמות מכפי שיש בעגלים של היום.

ד. יש אחוז גדול יותר חלק בבהמות מכפי שיש בעגלים של היום.

ד. גם בעגלים קיימת הבעיה שרק שוחט אחד שוחט ולא שניים כפי שצריך להיות ״ויצא העגל הזה״.

* * *

ענף ב׳

א'

השערוריה הגדולה בהקזת דם מצוארי עגלים קודם השחיטה

 

השו״ב הגאון הצדיק רבי אהרן צבי פרידמאן בספרו ״חן טוב״ (ניוארק 578 בחלק טוב טעם (צד 74) כותב:

• א. כאשר באתי פה ניוארק בעת רדתי (תרי״ד 458) לבית המדרש מצאתי שמקיזין דם מצוארי עגלים קודם השחיטה, ושאלתי את פיהם ואמרו לי מפני שהעגלים יבואו בספינות רחוק מנויארק ועומדים כל ימי נסעם על הספינה והשמש יתך עליהם לכן הם חולים ולא יקיזו מהם דם, אינם יכולים לחיות אפילו יום אחד. ואמרו לי שהרב ר׳ שלמה אדלר הרב מלונדון נהג היתר להקיז, וכן במדינת פולין מקיזים הרופאים דם הבהמות בפקודת הממשלה.

ב'

ובעת ההיא היה שו״ב בעיר סטאוויסק תחת יד הרב בעל המחבר ספר ״אבני זכרון״ (ר׳ אברהם מסטאוויסק) והתיר הדבר יען שנעשה על ידי אומן. וכדי לצאת לכל הדעות שלח השאלה לפני מפרשי הים בלבוב, וקבל תשובת הרב ר׳ יוסף שאול נאטאנזאהן בעל שואל ומשיב וז״ל:

לכבוד הרבנים אנשי קהלת בית המדרש חפשית (בית המדרש הזה נפרד מבית המדרש שהיה שם הרב ר' אברהם יוסף אש והיה לו מחלוקת עם ר׳ יהודה מיטעלמאן) ובראשם הרב רחוק מעינינו וקרוב ללבנו וכו' מו״ה יודיל מיטעלמאן וכו' שלום. בדבר השאלה לענין הקזת דם כבר התירו הרב בעהמ״ח שו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ כ״א והרב בעל ברית אברהם (שו״ת ר׳ אברהם צבי הירש אבד״ק פיטרקוב, דיהרנפורט תקע״ט) ויפה כוונו. וגם פה במדינתנו מקיזים דם לכל הבהמות בלי פוצה פה, רק שיהיו על ידי אומן. הצעיר יוסף שאול נאטאנזאהן אבד״ק לבוב.

ג׳

במכתב שני שהעריך לאנשי ביהמ״ד בשנת תברך (תרכ׳׳ז -2681) כותב:

זה איזה שבועות הגיעני מכתב מאיש אחד לא אדע מי הוא ומכנה עצמו בשם רב (בעל פרדס, עיין בסמוך) והוא צועק בכרוכיא על הקזת העגלים סמוך לשחיטה. ולא רציתי להשיב כי נכרים הדברים כי לקנתר בא. וכבר כתבתי על הקזה להתיר וכו'. ובאמת שם (בארצות הדרום) אי אפשר בלי הקזה כי הארץ חמה מאד. בודאי אין דנין אפשר מלא אפשר. וליתר שאת ימתינו אחרי הקזה מלשחוט עד שיעברו שני ימים מעת לעת.

אמנם רואה אני כי לא זה עיקר מחלקותם כי בעוונותינו הרבים השטן מרקד ביניהם, על כן לא תאבו ולא תשמעו לדברי מחלקותם, ותראו לעשות שלום כי שנאוי המחלוקת וגדול השלום.

מאד מאד יפלא בעיני, אחרי כי אתם בארץ מרחק וחברתכם קטנה, ורבים מעמי הארץ יבואו שם ומעטים היודעים, ולמה תריבו כלכם. יראתי מאד אולי בעבור המחלוקת חלילה תתגרשו מן הארץ ולא תוכל הארץ לשאת אתכם, ה׳ ירחם עליכם ויתן בלבבכם כי תהיו לאגודה אחת ותעשו שלום ותהיו לברכה בקרב בארץ.

ד׳

ר׳ משה ב״ר אהרן (אהרנסון) מחבר ספר פרדס החכמה (סדילקאוו 638) ופרדס הבינה (ב״ח דפוס קעניגסברג 558 בספרו מטעי משה, ירושלים 878) במאמר מגלת בית און (חלק ב׳ דף ט׳ ע״א) בתשובתו אמר:

• א. הנה כאשר התעה אותי אלקים לבוא לעיר נויארק (תרכ׳׳ב – 268) מצאתי שכל העיר אוכלים בשר עגלים המדוקרים איזה שעות קודם שחיטתם או ביום שלפני השחיטה בכדי שיהא הבשר לבן וצח ועושים כן לכל העגלים בין בחורף ובין בקיץ, ויש להם כלי בהול חד ארכו כאורך שן מפתח ורחבו הוא כפלים, ולו שתי פיות חדשים משני הצדדים, ועוקץ בראשו וארכו א' צאל, ומכים בקורנס ברזל עם הכלי ישנו וישלשלו ומניחים לזוב ממנו דם רב עד שיעבור הקילוח, ומתחילה יסתמו הנקב בדבק המוכן לזה למען לא ימות העגל. וכמה מתים בשעה או שתים אחר הדקירה והקזה, על על פנים נחלש מאד עד שצריכין להעמיד אותו ואינו אוכל אחר כך. ואחר איזה שעות או למחרת היום שוחט אותו השוחט, ואין פוצה פה ומצפצף וכו'.
• ב. בעיר באלטימור יש שם רב מומחה וחכם מופלא ר׳ אברהם רייס נ״י, וגם הוא אסר ההקזה לכל השומעים בקולו בסביבותיו. וגם בעיר הגדולה סיניסינטי נאסרה ההקזה על ידי רבני העיר.

ובפה נויארק פרצה המכשלה על ידי שניים דהיינו שוחט אחד הבא ממדינת פולין שהיה מלפנים שוחט בעיר סטאוויסק (ר׳ אהרן פרידמאן הנ״ל) ונאסרה שמה שחיטתו על ידי הרב דשם ורבני המדינה. והשני הוא איש מתחפש באדרת רבנן ואיש הבינים שמו (מיטעלמאן) אשר תהלוכו ומעשיו בארצות אירופא מודעת, וגם פה שם עצמו לשר ושופט על האספסוף, וחיפש היתר לכל דבר איסור, ובעבור זה ישר הוא בעיני ההמון. השאלה הזאת נשאלה מפה בשנת תרי׳׳ח מחכמי ירושלים והורו לאסור וכתבו שהוא ספק נבלה. והרב הנ״ל (מיטעלמאן) הורה להם היתר בסמכו על תשובת שני רבנים בשו״ת ברית אברהם ובשו״ת חתם סופר. אבל הרב ר׳ משה אהרנסון לא פנה לזה באמרו כי איסור הקזת העגלים אינו דומה לנידון של הרבנים המתירים, אם נעשה לרפואה לבהמה. חדא מפני רבוי הדם היוצא מהבהמה, ויש לחוש שהוא דם הנפש, כדאיתא בכריתות (כ׳׳ב).

שנית חוששין לנקיבת הוושט מפני שעורק הווריד לעומתו כמבואר בחולין (כ״ח) בההיא בר׳ אווזא דאיתא כי ממסמס קועי דמא וכו', כדאיתא ברש׳׳י שם. והכל נעשה בבית המטבחים פה בחפזון ושוחטים כמה מאות בהמות בכל יום ואינם מדקדקין כל כך אם יקלקלו וימיתו על ידי הקזה.

ועוד שלישית שאם נתיר ההקזה בדקירה, יבואו אחר כך להמית הבהמה על הראש, ותשתכח תורת שחיטה בארץ הזאת שהתורה מועטת והחפשית גברה מאד.

כאן מתבטל קצת טכסיסי הקצבים לעשות מעשיהם בגושפנקא דרבנן. לפנינו ששאלו לגדול הדור בעל שו׳׳מ זצ״ל להתיר הזריקות והתיר אותן בחושבו שהכוונה כאותן שעושין במדינתו, אולם לפנינו נתבאר כי המרחק רב ביניהם.

ו׳

בתשובה על דברי העגלים (שם י״א ע״ב) מוסיף לאמר ״והנה התועבה הזאת היא דראון לבל בשר אף למי שלא עמדו אבותיו על הר סיני, כי גם לפי תורת האדם אין להתנהג באכזריות עם אחד מהברואים להמית בעלי חיים בכמה פעמים, ולזאת כשהותר לבני נח אכילת הבשר נאסר להם אבר מן החי. ומה גם לאיש הישראלי אשר נצטווה בפירוש על צער בעלי חיים, כמ׳׳ש חז׳׳ל (בחולין ז׳:).

וגם הוא היזק לבריאות האדם כי דם המחיה הבהמה הוסר ממנה, והיא נבלה מחיים, ועל זה נאמר ואנשי קדש תהיו לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכו'. ולפי שראיתי במדינה זו אף שאין חזון האמת נפרץ והתורה לא בראש הומיות תקרא להיות לה פתחי שערים, בכל זה נמצאים פה אנשים ישרים החרדים על דבר ה׳ ואינם חפצים באיסור לטמא את נפשותם במרק פגולים, רק שהם נכשלים בלא יודעים וכו'. לזאת שלחתי דברי אלה לכמה מגדולי הדור במדינת אשכנז והם נודעים גם במדינה זו בתורתם וחכמתם, וכולם הסכימו אתי. ואלה הם המסכימים:

הרב ר׳ יעקב צבי מעקלענבורג מחבר הכתב והקבלה רב בקעניגסבורג.

הרב החכם דר׳ הירש בעל החורב ומו״ל ישרון רב בפפד״מ.

הרב ר׳ אליעזר הלוי הורוויץ רב בוויען.

הרב ר׳ שלמה קלוגער רב בבראדי.

הרב ר׳ יצחק דוב הלוי מחבר מלאכת הקדש רב בווירצבורג,

הרב ר׳ אברהם שמואל ברוסיא.

הרב ר׳ שמואל סלנט ובית דינו בירושלים.

וגם הרב ר׳ מרדכי עטינגער ממפרשי הים.

ז'

שו״ב אחד ר׳ חיים דוד מעיר לעווענוורטה קאנזאס כתב להרב ר׳ שלום אלחנן יפה הלוי, לאמר: אנכי נשלחתי מהרב הכולל לבוא פה לזבח זבחים שלמים, והנני עוד צעיר לימים, ומשכורתי לא יותר מעשרים דולאר לחודש, ואין לי יותר מפת לחם ומים להחיות נפשות ב״ב… וכאשר יפלו לי ספיקות בהלכות שו״ב אין לי פה לא רב ומורה רק בן סורר ומורה, בהיותי נגרש מנחלת ה׳ מד׳ אמות של הלכה. האם טוב לגבר לפשוע על פת לחם ככה, ולשאת עליו עוונות בית ישראל כשעיר המשתלח לעזאזל בעבור לחמו ומימו הגזול? ואל מי אפנה כעת ולמי אדבר כזאת?

אם אספרה להרב הכולל נ״י הלא חולה הוא, ואם להרב מקאנזאס סיטי? הוא קטן בעיני בני עירו שהם חסידים מגליציה והוא מליטא.

ואם אשאלה מרבני אירופא הלא חרפה היא לנו, כי היום לא נופלים אנחנו מאחינו אנשי אירופא, כי יש לנו גם כן רבנים גדולים וכו'.

ח'

ובין שלש השאלות ששאל (שו׳׳ת שואל כענין) אחת אומרת: כי יש שם כבשים שעורם דק מאד ונקראים ״וואלאכישע שעפסען״ ושערם מסובך על צווארם. ואם ירצה השו״ב לתלוש הצמר כדת שלא יבוא לידי חלדה אזי לא ימלט שלא יקרע העור של בית השחיטה, ולפעמים יצא דם מחמת שעורם דק מאד לנוכח הסימנים, וספק בידו אי אמרינן שדינו כמו בעוף שהשוחט התולש נוצות מבית השחיטה ויצא דם לא יגמור שחיטתו דחיישינן שמא ניקב הוושט וכו'. הרב יפה הורה להסיר השער ואין חוששין שמא יקרע העור. כי קרע על ידי אדם ולא על ידי סכין אאי אפשר שיהיה מפולש, וכן הדין גם בעוף לפי דעת בעל חמודי דניאל. עכ״ל.

ט׳

הרב יפה הנ׳׳ל בספרו שואל כענין, כתב שאלה בענין איסור קונם שנדר שו׳׳ב אחד שהיה לו שותפות עם שו״ב אחר, והראשון התפטר ממשרתו בפשרה שהתחייב שותפו במעמד בני קהלתו לתת לו חלקו שמגיע לו היינו מחצית הלשון מכל בהמה גסה ומחצית דמי השחיטה. ומיראתו פן לא יקיים דבריו התחכם לאסור את המחצית שמגיע לחלקו באיסור קונם לכל בני קהלתו. ואחר שלא קיים השו״ב השני את התנאי הזה רצו לאסור את הכלים שנתבשל בהם מחצית הלשון שייך להשו׳׳ב השני, וגם המחצית ששייך להשו״ב הראשון מטעם אין ברירה. ופסק הרב יפה לאסור רק החלק המדיר לבד, ולא חלק הנדור.

הרב יפה בדברו אודות שאלות שחיטה יאמר (שואל כענין דף ע״ד) באשר פה המדינה ר״ל הפרוץ מרובה על העומד אם לא נחפש צדדי ההיתר נכונים להתיר בשר תמותה שחיטה יוכלו לבוא חלילה לידי בשר נבילה.

י'

הרב ר׳ משה וויינבערגער בקונטריסו ״הואיל משה״ (ניוארק תרנ״ד) משיב שאלה בנידון השו״ב פייבוש צבי גראס שחתם על כתב שמקבל עליו בגדר ובאיסור חמור על דעת השוחטין פה ניוארק. והם בני חברת שו״ב הנקראת בשם מלאכת הקודש, שלא לשחוט בשום בית מטבחיים הן בפה ובן בגליל המדינה, הן לעצמו והן לאחרים בלי רשות כל החברה הנ״ל. ובכתב נחתם א' דר״ח אדר שני תרנ״ד. והשוחט מודה על חתימת ידו אבל טוען שאנוס היה וגם כי מסר מודעה לפי עדים תחלה כי הוא חותם מחמת אונסו והעדים מעידים כדבריו, והורה הרב להתיר נדרו.

י״א

הרב יפה הורה לאסור בסט. לואיס בשר כשר ששכח השוחט לרשום עליו בחותמו גושפנקא דבדילא תיבת ״כשר״ אף כי היה לו סימן על צואר הבהמה להכירה. והרב זכריה יוסף ראזענפעלד מאותה העיר הורה להתיר (שם).

י״ב

יזהר השוחט לקנח הצואר יפה במקום השחיטה משום שמץ חול או טיט וכדומה, שלא יהיה מלוכלך ואז לא יופגם הסכין, ואנשי מעשה בפולין מגלחין השערות בתער מצואר הגסות וכן בעגלים ורוחצין אחר כך במים שם היטב במקום שרוצים לשחוט (בית אברהם סי׳ ח״י ש״ס סק״ה, אהל יצחק לקי״צ סי׳ י״ב או׳ ז׳).

י״ג

שוחטים ב… ״400 עגלים״ לשעה (שלא יתכן בשום אופן בתור כשר) – החלף (הסכין) הופך מהר לפגום

בעיר … (היכן שגרים יהודים חרדים רבים) היכן ששוחטים עגלים, נעים העגלים במהירות של 400 לשעה ללא כל הגזמה. ויהי היום הצלחתי לשכנע את השוחט המקומי שיקח אותי עמו לשחיטה שם, אני טענתי שאני צריך לדעת הכל, ואני מוכשר מאוד, אין דבר שאי אפשר ללמוד, את הכל ניתן להתלמד, מכל מלמדי וכו'. ראיתי בשחיטה שהעגלים נעות על הגלגל הנע ושוחטים, בודקים את הסכין לאחר כל 5 או 10 עגלים, ואם הסכין פגום, כורתים את אוזנו של העגל, וזה הסימן שזה טרף, הוא נתן לי את הסכין שלו בכדי לשחוט 8 עגלים, 2 עשיתי הגרמות, הסכין לא היה חד, ולא ניתן היה לשחוט. לא בדקתי את הסכין, אבל יודעי דבר אומרים שזה לא טוב, וכי אם אותו שוחט רוצה, הוא יכול להכין סכין כפי שצריך. כפי ששמעתי לפני חמישים שנה הרב מ… זי׳׳ע אכל עוד מהשחיטה של אותו שוחט הש״י. ניתן אולי להמליץ טוב ולומר שאולי אז הוא היה שוחט טוב.

עוד הוא סיפר לי ששחיטת העגלים זו שחיטה קלה, אך שחיטת כבשים 400 לשעה זה קונץ רח״ל, כשאני הייתי שם לא שחטו כבשים, וחבל. (קול השחיטה).

המשך בעלונים הבאים בע"ה

עלון מס' 698 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ו אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ד'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי-הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

המשך מחלק ה'

שחיטת כבשים ועגלים

קהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא ־ בארצות הברית לרבים השואלים

בעזהי״ת המטהרינו ויתעלה המקדשינו בקדושת המאכלים, זכינו תודה לה' זה יותר מארבע שנה לסדר ולהתקין שחיטה מוהודרת של ״קהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא״ בארה״ב ״בשר חלק״ ״גלאט כשר״ עם כל החומרות וההידורים והמנהגים, הן בשחיטה, והן בבדיקה, מליחה, וניקור, המבוארים בשו״ע ובספרי הפוסקים הראשונים והאחרונים, והמסורים לנו מדורי דורות, ולאור ההצלחה הרבה אשר ת״ל נתפרסם בכל רחבי היהדות החרדית בארה״ב שמה הטוב של שחיטתנו המהודרת, נתבקשנו על ידי אנשים חרדים לדבר ה׳ אם אפשר להנהיג גם כן בשחיטתינו המהודרת את הבשר הנקרא ״ווייסע קעלבעלעך״ (עגלים לבנים).

הגשנו הדבר אל הגה״צ שליט׳׳א רבני קהילתינו הק', ולאחר בירור הענין על בוריו בחקריה ודרישה היטב נוכחו לדעת כי:

הבשר של ׳׳העגלים לבנים״ (ווייסע קעלבעלעך), יש בו חששות רבות על אופן פיטומה וגידולה, וחששות רבות של טריפות הריאה, וטריפות שאר האברים הפנימיים.

לאור כל זאת:

אנו נמנעים מלהכניס בשר ״העגלים לבנים״ בשחיטתינו דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא.

נציין מאמרו של רבינו השל״ה הקדוש בשער האותיות אות ק׳ שבו מפליג בחומרת איסור מאכלות אשר יש בו צד איסור וז״ל:

״התורה הזהירה במאכלות אסורות ומותרות והתקדשתם והייתם קדושים, ולא תשקצו את נפשותיכם, ופירשו בזוהר בענין הזה כי המאכלות הטמאים שהזהירה לנו התורה בהם שורה עליהם רוח חיצונית וטמא, ולכן האוכל מאותן הדברים מטמא את נפשו ומראה את עצמו שאין לו חלק בקדושה ולא באלקי ישראל, כי הדבר הטמא נעשה חלק אבר בעצם האדם והנפש מתלבשת שם וכו'. ומסיים השל״ה הק׳: ״שלא לאכול מדבר שיש בו מחלוקות… ואל תהיו אחרי רבים לרעות מאחר שהוא מצד הדין״ עכלה״ק.

הכו״ח למען כבוד התורה וקדושת המאכלים וטהרת הכשרות

מחלקת השחיטה דקהל מחזיקי הדת בארה״ב

סדר

קליפת הסירכות

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה

מעשה קליפת הסירכות

א. מאחר שהמנהג היום לקלף את הסירכות מהריאה, אנו מוצאים לחובה להביא את דעתם של הגאונים והצדיקים מהדורות הקודמים בנושא זה.

ב. המנהג החל בזמנו של הבעל שבות יעקב זצ״ל. קם אז בודק מהעיר פראג שהוא החל להנהיג לקלוף את הסירכות, והגם שמספר גאונים התירו זאת אז, אבל רובא ררובא של הרבנים (כמעט כולם) הרעישו עולמות נגד מעשה זה וטענו שאסור לעשות זאת, ואם עושים זאת הרי שאותו כשר הוא ספק טריפות.

בשל חשיבות הענין נצטט כאן דברי מספר גאונים שאסרו זאת

בספר יד אליהו (ס״ק מ׳׳ג) כתוב, שהוא בעצמו שמע מהגאון רבי חיים מוואלאזין זצ׳ל, שאז כשהבודק הנהיג זאת קמה מהומה גדולה אצל גדולי הדור ורצו להעביר את אותו שוחט, אך בעוונותינו הרבים הצליח מעשה שטן והשוחט הצליח להישאר במשרתו, אלו תמצית דבריו של רבי חיים מוואלזין זצ״ל.

ד. הגאון הצדיק רבי יונתן זצ״ל כותב בספרו (פלתי סימן ל׳׳ט) בענין הסיפור מאותו השוחט, בפאלענד, קמה אז מהומה גדולה בפראג נגד אותם השוחטים שקולפים, אך בעוונותינו הרבים התחזקה אז החנופה, כמה מהחכמים דאז התחנפו לשוחטים, ובכח הממשלה דאז הצליחו לגבור על היהודים היראים שהתנגדו לכך, ולא איפשרו עוד למחות נגד מעשה זה.

ה. עוד מוסיף לסיפור זה הרב רבי יונתן בספרו שאפילו הגאון בעל שבות יעקב שעמד אז לצידם של השוחטים בענין והדפיס לאחר מכן את ההיתר בספרו שבות יעקב הודה שהפירצה היתה גדולה, רק לא היתה אז את האפשרות למחות נגד המהרסים והמחריבים, אבל באמת מסיים בעל השבות יעקב, שכל מי שירא וחרד שישמור את נפשו מאכילת אותו בשר כי הוא מסכן את נפשו.

ו. הפרי מגדים כותב, שאותם השוחטים הנוהגים לקלוף את הסירכות מאכילים את כלל ישראל בטריפות ממש.

ז. החתם סופר הקדוש כותב בספרו (סימן ל״ט), שמי שרוצה לשמור על נפשו, שיתרחק מאכילת בשר כזה.

ח. בספר תורת יקותיאל כותב, השוחטים הקולפים סירכות, מאכילים את עם ישראל בטריפות, ואסור לאכול שום מאכל שנתבשל בסירים שבהם בישלו בשר שנקלף ממנו הסירכות.

ט. בעל התניא זכר צדיק וקדוש לברכה כותב בחריפות במכתבו לדיין של בארדיטשוב כשהוא חשד בו שהוא רצה להתיר לקלוף את הסירכות, כי אף פעם לא עלה דעתו אפילו להקל בכך, ושיידעו שאסור בשום אופן להקל בענין זה.

י. גם הצמח צדק הקדוש כותב (יורה דעה סימן ק״ד), שאסור להקל ראש בענין זה.

יא. הבעל ישמח משה זכר צדיק וקדוש לברכה כותב בספרו (השיב משה יורה דעה סימן כ׳׳ח), שכל ההיתר מקורו ויסודו בטעות.

יב. רבה של צאנז זכר צדיק וקדוש לברכה כותב בספרו (שאלות ותשובות דברי חיים חלק ב׳ יורה דעה סימן כ״ג וסוף סימן כ״ה), בענין זה, שפלא הדבר איך שיכלו הדורות הבאים להקל בענין ולחלוק על הגאונים והצדיקים מהדורות הקודמים, וגם אם אליהו הנביא יבוא ויתיר את הדבר אסור לשמוע לו, ודבר כזה שבכל תפוצות ישראל נזהרו ונשמרו לאסור זאת, במילא לא כדאי בכלל לדבר על ההיתר – מסיים הדברי חיים את דבריו בענין.

יג. הגאון בעל ישועות יעקב כותב (יורה דעה סימן ל״ט), שהוא התפלפל בהלכה עם הגאון מווילנא שרצה להתיר זאת, וטען בפניו שאי אפשר כלל להתיר זאת, ולכן הוא מסיים אסור כלל להקל בענין.

יד. הראש יוסף כותב (חידושים ס׳׳ק ר״מ), [בעירו היה מאוד פרוץ נושא זה של קליפת הסירכות], שאם הוא היה מוצא שוחט שלא קולף את הסירכות הוא היה עושה הכל על מנת לגדלו ולכבדו בכל מה דאפשר, והקדוש ברוך הוא יעזור לעמו שהשוחטים ילמדו שלא לקלוף את הסירכות.

ט״ו. הגר״א (ביאור הגר׳׳א סימן ל׳׳ט סעיף קטן כ״ו), מחמיר מאוד בהלכה של קליפת הסירכות.

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ז׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

יסוד כללי

אנו חשים חובה גדולה ואחריות להזכיר שוב לכל יהודי שנפשו ונפשות בני ביתו יקרים וחשובים לו והוא אינו רוצה שהם חלילה יזרקו בין שתי העולמות, שלא יילך שולל אחרי תירוצים שונים כגון אלו:

1. כל החששות אצלנו לא קיימים, זה רק היה פעם (שתזכרו לא אכשיר דרא).
2. כבר תיקנו את הכל (או חלק מהם).
3. שוחטים חרדים כפי שיש היום, לא היה גם בעבר בבית באירופה, (ראה שאלות ותשובות).
4. הכל בהכשר של גדולי הרבנים, (ראה שאלות ותשובות).
5. איך יתכן שכל העיר יאכל נבילות וטריפות? (ראה שאלות ותשובות).
6. כיום חסר לבריאות הגוף, ולכן אי אפשר כל כך להחמיר, (אל תשכח שכאן לא מדובר באיזה חומרה רק בעיקר ההלכה שאי אפשר להתיר רק במקום סכנה). (ראה מדור שמע בני).

פרק ב'

שימו לב שחיטת עופות בארה״ב

שוחט

א. כפי שידוע כיום הבעיה המרכזית של השחיטה היא בכמות הגדולה של השחיטה, שוחטים במשחטה אחת עשרות אלפי עופות בשבוע, ובמספר מקומות שוחטים מדי שבוע קרוב למאה אלף עופות ויותר, [היום שנת תשפ"ג שוחטים בארץ ישראל בשחיטה אחת 200 אלף ליום, בשבוע מיליון, בשנה 54 מיליון, בעשר שנים 540 מיליון – יותר מחצי ביליון, ושאלתי את השוחט ששוחט שם 10 שנים, האם היה פעם אחת פגימה שהטריפו את העופות, ואמר שלא היה דבר כזה, זאת אומרת שמחקו את כל ענין הפגימה שזה מחמשה הלכות, תקנת משה רבנו ע"ה, ראה מרדכי מסכת חולין]. גם קיימת משחטה הקוראת לעצמה גלאט כשר היכן ששוחטים 300 עופות לשבוע בערך, השחיטה מבוססת כולה על כמות.

ב. הבעלי בתים של המשחטות הם אנשי מסחר, מטרתם היחידה הוא להפיק רווחים גדולים ככל האפשר, בעצם אין בכך עוול, כי הלא זה דרך המסחר, אך הבעיה היא שבכדי להרוויח את הכסף, הורסים את מערכת כשרות השחיטה.

ג. ישנם שוחטים שרואים בקושי ללא משקפיים, אך אינם יכולים לאפשר לעצמם לשחוט עם משקפיים, כי בגלל האבק הרב המצטבר במקום, הלכלוך, והדם השורר בעת השחיטה, המשקפיים מתלכלכות, הזמן הקצר העומד לרשותם אינו מאפשר להם לנקות את המשקפיים באמצע עבודת השחיטה (עי' דרכי תשובה סימן יא).

ד. מתחת לכל שוחט עובדים בערך 50-100 עובדים על העופות השחוטות, ברור שהשוחט אינו יכול לזוז ממקומו, אפילו אם צריך לנקביו, או שהוא חש שהוא זקוק לכמה דקות מנוחה, הוא אינו יכול לאפשר לעצמו את הלוקסוס הזה, כי הוא מעכב אז 50-100 איש מהעבודה.

ה. קורה לעתים מאוד קרובות שהשוחט מאבד את הרגשתו, ולכן אינו יכול לבדוק את הסכין, בגלל הכאבים בידים הוא אינו יכול להרגיש, ובכל זאת הוא נאלץ להמשיך לעבוד ולהספיק את אותה כמות. ישנם שוחטים שמתאמצים מעבר ליכולת הפיזית שלהם, הם נאלצים להספיק כמות גדולה של שחיטת עופות, כי אם לא יספיקן הם עלולים לאבד את מקור פרנסתם, מי שאינו מספיק כמות גדולה הוא בעיני הבעל הבית פועל עצל, הוא גם מתבייש מפני השוחטים האחרים המספיקים יותר, המכנים אותו בתואר ״בטלן״!

ו. ישנם זמנים כשהשוחטים נאלצים לנסוע שעות ארוכות עד שהם מגיעים למשחטות בשעות הבוקר המוקדמות, ולא מאפשרים להם לנוח כלל, הם נאלצים להתחיל את העבודה כשהם סחוטים ועייפים מהדרך הארוכה, (וזאת ללא כל התחשבות, אפילו אם הוא מאבד את הרגשתו).

פרק ג׳

מעשה השחיטה

א. במספר מקומות שוחט כל שוחט בין אלף לאלף חמש מאות עופות לשעה (בערך 17-25 עופות לדקה).

במקומות אחרים טובים יותר, שוחטים שם בין שבע מאות לתשע מאות עופות לשעה כל שוחט (בערך 15-21 עופות לדקה) כן ישנם גם מקומות איטיים יותר ששוחטים שם בסביבות שש מאות לשעה.

ב. ברוב המקומות הסדר הוא כדלהלן: ארגזי העופות נזרקים מהמשאיות על הרצפה, כשהזריקה הוא בגובה יותר מעשרה טפחים, שעל פי ההלכה קיימת שאלה וחשש של ריסוק אברים, שאז חייבים לבדוק כל עוף בנפרד, וזאת לא עושים גם בשחיטות האיטיות ביותר.

ג. הארגזים עם העופות נוסעים על גלגל נע לכיוון השוחט, גוי מוציא את העוף מהארגז, ומוסר אותו לגוי השני האוחז את העוף בעת שהשוחט שוחט.

ישנם מקומות שבהן תולים את העוף על שרשרת שנעה לכיוון השוחט.

ד. לאחר השחיטה תופס את העוף גוי שלישי, והוא תולה זאת על שרשרת אוטומטית הנוסעת לכיון מכונות מריטת הנוצות ועריפת הראש מהעוף.

ה. השרשרת נעה במהירות כפי שמכוונים אותה, בדרך כלל מכוונים אותו בהתאם למספר השוחטים העובדים במשחטה, המהירות בנויה שבכל שעה יגיעו לפחות אלף עופות לכל שוחט, כך שכשוחטים חמשה שוחטים, מריצים על השרשרת חמשת אלפי עופות בשעה.

פרק ד׳

להלן מספר המכשולים שהם תוצאה מהמהירות הגבוהה של השחיטה

א. בכל יום מוצאים נוצות בוושט של העוף, הסיבה לכך היא, שמאחר והעופות מגיעים ממרחק רב, ואינם אוכלים בינתיים, ובשל הרעב הם אוכלים את הנוצות של העופות האחרים. אם מוצאים לאחר השחיטה נוצות בתוך העוף על פי ההלכה העוף טריפה לכתחילה, כי היתה שהיה באמצע מעשה השחיטה (דרכ׳׳ת סימן כ״ג ס״ק מ״ו). השוחטים מחמת המהירות שלהם אינם שמים לב לנוצות, אם הוא היה שוחט באיטיות הוא היה מוצא למעלה ממאה עופות שהם טריפה בגלל הנוצות (שמ״ח סימן כ״ג סעיף ו', ואחרונים).

הוכח שבמשחטה ששוחטים שם קרוב לאלף עופות לשעה לכל שוחט מטריפים בסך הכול (מכל השחיטה) 10 עופות בערך בגלל הנוצות, או בגלל שאלות אחרות שהיו על אותן העופות (כפי שנציין להלן). מספר זה של טריפות אפשר למצוא במשחטה קטנה ביותר ששם שוחטים בערך בין 500 ל־600 עופות ליום שלם. עובדא זו זועקת לשמים!

ב. קורה גם פעמים רבות שהעופות נושכים אחד את השני, והם מדממים בראש ובגרון, וכשזה מתייבש הדם מתקרש וזה נקרא גרר יבש, ואסור להשתמש בעופות כאלו ללא בדיקה, (עיין שמ״ח סימן כ״ג סעיף י״ג). ברור שבגלל המהירות הגדולה השוחט כלל אינו יכול להבחין בעוף בעיה כזו.

ג. קורה הרבה פעמים שהעוף מחורר בגרונו וכן במפרקתו והשוחט כלל אינו רואה זאת.

ד. הרבה פעמים כשהגוי מוסר את העוף לשוחט, והעוף נותן לו דקירה בחרטומו, הגוי נותן לעוף מכה חזקה בראשו, והעוף מת מהמכה, והשוחט כלל לא שם לב ושוחט פגר, מבלי שהוא שם כלל לב שהוא שחט נבילה, כי הרבה פעמים ראשו של העוף עדיין חם.

ה. ישנן מאות עופות שהן מתפגרות בשל הקור העז ששורר בחדשי החורף, או בגלל החום הקשה הפוקד אותן באמצע הקיץ, וכן בגלל גשמים גדולים, ובגלל המהירות הגדולה קורה לעתים תכופות שהשוחט כלל לא שם לב שהוא בעצם שחט פגר או מסוכנת שעל פי ההלכה היא חייבת פירכוס (יו״ד סימן י״ז).

ו. כשהשוחט כבר עייף, והוא עלול לעשות דרסה (הוא לוחץ עם הסכין על הסימנים, שעל פי ההלכה העוף נבילה), אף אחד אינו יודע על כך, אפילו לא השוחט, וזאת בגלל המהירות.

ז. בשחיטות הגדולות נופלות על הסכין הרבה לכלוך, אבק או נוצות, הסכין גם מותז בדם, ובגלל המהירות הגדולה אין לו זמן לשטוף את הסכין, ועל פי הפוסקים קיים חשש רציני של חלדה (דעת קדושים סימן כ״ד ס״ק ט').

ח. השוחטים שוחטים את העופות עמוק מאוד בכדי שייצא הרבה דם ככל שאפשר, (זאת מבקש הבעל הבית), בכדי שהעופות לא יהפכו לאדומות, דבר הגורם שהסכין נוגע הרבה פעמים במפרקת.

ט. השוחטים משתמשים בסכינים מאוד חדים דבר שגורם שלא יוכלו כלל לבדוק את הסכין, ואפילו כשהוא בודק אין לזה כל ערך, (עיין דע״ק סימן י״ח ס״ק ו, מנחת הזבח כלל י' סימן ז', טעמי זבחים סימן י״ח אות ה׳, בית דוד שם, ודרכ״ת שם).

י. חלק מן השוחטים כלל אינם מקפידים בבדיקת הסימנים לאחר השחיטה, (ועיין יו״ד סימן כ״ה).

יא. ברוב המשחטות היכן שהשוחט שוחט בחורף מאוד קר, כלל לא שייך שלשוחט תהיה הרגשה (עיין שמ״ח ודרכ״ת סימן ח״י, אהל יצחק סימן י״ג, בית דוד סימן ח״י).

יב. קורה לעתים קרובות שהגוי תולה על השרשרת עוף שעדיין חי (השוחט בגלל שהוא עסוק כל כך הוא כלל אינו שם לב מה שהגוי עשה) וכשהעוף עדיין חי הוא נכנס לתוך מכונת מריטת הנוצות, והראש נערף, ואז כלל לא ניתן להבחין ולהכיר את אותו עוף הנראה כמו אלו שנשחטו, הוא מתערבב עם כל יתר העופות והעוף נמכר ליהודים יראים וחרדים.

יג. אם שוחט בודק את הסכין ומוצא חס ושלום פגימה הוא חושש לגלות, כי באותן כמה דקות מאז שהוא מצא את הפגימה כבר תלו על השרשרת מאות עופות, ובגלל הפגימה שלו הכל הופך לספק נבילה, כי כל העופות של כל השוחטים נתלים על אותו שרשרת המובילה לחדר מריטת הנוצות, השוחט אין לו את האומץ להטריף כמה מאות עופות ולגרום להפסד גדול כל כך לבעל הבית, כי הבעל הבית יפטר אותו בשל דבר כזה, וכך הוא שותק ומאכיל את היהודים היראים והחרדים בנבילות וטריפות רח״ל.

יד. ישנן מקומות כשעושים שם טריפה בשל פגימה הם סומכים על ביטול, זורקים רק כמות קטנה של עופות שבאמת נטרפו, זהו היתר דחוק, ובודאי שאי אפשר לקרוא לעופות אלו ״גלאט כשר״ !!!

טו. ישנם שוחטים שבגלל המהירות הם שוחטים את העופות כשהם זורקים את עצמם מצד לצד – שאז יש לאותן העופות חשש דרסא.

טז. ישנן מקומות ששם לא ניתן בשום אופן להוריד את הנוצות ממקום השחיטה בגלל המהירות הגדולה – (חשש שהיה, חלדה, פגימת הסכין, שמ״ח סימן כ׳׳ד סעיף י״ב, מ״א סימן כ״ג ס״ק י׳׳ט, מנח״י בלק״י ס״ק מ״ו ובביאורים ס״ק מ׳׳ו, שו״מ, דרכ״ת).

יז. חלק מהשוחטים שוחטים בהובאה בלבד, כי הם ממהרים מאוד, הגם שבדיעבד מותר בהולכה או בהובאה לבד, אך זאת הוא רק בדיעבד, אם קורה דבר כזה, אך בוודאי שאסור לשחוט כך בקביעות, כי אז זה אסור (דע״ת, דרכ״ת, מט״א סימן י״ח). גם גורם שזה נדפק לתוך המפרקת והסכין נפגם מהר.

חי. לשוחטים אין זמן כלל לבדוק את הסכין ביישוב הדעת. על פי ההלכה חייבים לבדוק את הסכין בתדירות גבוהה, וחייבים שתהיה להם הרגשה להבחין בכל פגימה (עיין שמ״ח סימן ח״י סעיף ז׳). זה לא שייך כלל להיעשות בשחיטות הגדולות, ובגלל חוסר הרגשה קורים מכשולים גדולים רח״ל.

יט. ישנן שאלות רבות בענין בני מעיים, צומת הגידין, שבירת עצמות, וישנם מספר קטן מאוד של משגיחים שיוכלו לבחון שאלות אלו הקורים תמידין כסדרן, העיניים מתעייפות כשהמשגיחים צריכים לבדוק כל אחד כמות גדולה כל כך.

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 699 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ז אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ה'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק ט׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

כשרות והשגחה על נקנקיות

א. מצאנו בכמה מקומות שהכינו שם נקניק בלי שהיה שם משגיח שישמור על החששות הגדולים שיש בהכנת הנקניק, כגון ניקור, חלב, דם, (וזאת בנוסף לכל אותן חששות שצייננו למעלה כמו שחיטה, בדיקה, מליחה וכו'), כפי שידוע מכניסים לנקניק שומן בנוסף לבשר, שם מכניסים בדרך כלל את כל שאריות הבשר הנשארות לאחר שחתכו וניקו את השמנים מהבשר, (חוץ ממה שזה נעשה מכל הפסולת של הבשר באטליזים, סוחרים, קייטרינג ועוד, וכפי שהרופאים הזהירו לא אחת שזה מזיק מאוד לבריאות האדם), ומי שם לב בכלל אם מדובר בחלב או בשומן רגיל.

ב. בארץ ישראל וגם כאן בארה״ב תפסו שהכניסו לתוך הנקניק בשר של חמורים וסוסים, כפי שהדבר פורסם בעיתונות.

ג. תפסו בארץ ישראל יהודי שהבריח מהערבים מעיים ונקניקים, לדאבוננו תפסה את זה המשטרה ולא הרבנים כפי שהיה צריך להיות.

ד. מצאו גם בנקניקים אבקת ביצים, ואבקת חלב, ואת זאת מכרו בתור ״גלאט כשר למהדרין״. [בשר בחלב].

ה. על כן על כל יהודי להזהר כשהוא קונה נקניק, כי החששות בעשייתן גדולה עד מאוד.

ו. אנו רוצים למנות מספר דברים שהמשגיח צריך לדעת בכדי שיוכל לפקח על כשרות הנקניק:

כמה היה ההספק של השבוע.

כמה בהמות שחטו השבוע.

ממה עושים את ההאלטערס את מעיים של הנקניק:

א) ממעיים של הבהמות?

ב) מנייר?

ג) מפלעסטיק?

ד) ממעיים של צאן?

מה אורכו של המעיים.

כמה מטר יוצא מבהמה אחת.

כמה בשר וכמה שומן מוציאה בהמה אחת.

כמה קילו של נקניק יצא מבית החרושת. מה אחוז הבשר שהכניסו (בערך 58 אחוז).

האם הבשר מנוקר כמו שצריך?

חומרים אחרים שמכניסים לנקניק, למשל דם הזבובים שמערבבים בכדי לצבוע את הנקניק לצבע אדום וכו' (ראה מדור שאלות ותשובות).

כמה שומן (בערך 30 אחוז).

המשגיח צריך גם לדעת ולהכיר את החלקים כל השמות של הבשרים, וכן של הצבע של הבשר, כפי שידוע בשר גמל טעמו וצבעו שונה מבשר חמורים וסוסים, כפי שידוע תפסו כבר כמה פעמים באטליזים ידועים שמכרו שם בשר סוסים וגמלים.

הוא חייב גם להכיר ולהבחין אם לא הכניסו מחלק אחוריים וכו'.

ז. כפי שידוע ישנן רמאויות גדולות במעיים של הבהמות כי את זה מביאים ישירות מהמשחטה לבית החרושת ששם מנקים זאת, ואם אין חותמת אפשר בקלות גדולה להעביר לשם בני מעיים מבהמות שאינן כשרות, לכן חייב שיהיה עליהם חותם מתוך השגחה מיוחדת שכפי הידוע ההשגחה על כך חלשה ביותר.

ח. כפי שידוע ישנם נקניקיות של בשר בהמה, כבשים, שיים, עופות, תרנגולי הודו, וכו' וכו' בין 10 ל־15 סוגים שונים וההשגחה על כך קשה.

ט. לדוגמא, המשגיח חייב להכיר את השמנים המכניסים לתוך הנקניקיות כפי שהזכרנו קודם, בערך 40 אחוז מכניסים לתוך הנקניק, ומומחה יכול להכיר זאת בעינו, או במשמוש בידים, שמנים אינם נמסים בין האצבעות, ואי אפשר להורידן בידים, וחלב רך מאוד ונמס בין האצבעות ולכן ניתן להבחין זאת בידים, רק השמנים שמסביבות הלב דומים לחלב של הכליות, לכן צריך להישמר שלא לתת להכניס שומן הבא מן הלב, רק אם זה בא ביחד עם חלק מהקנה שאז ברור שמדובר בשומן.

ט. גם יש יוצא מן הכלל בבהמה שמנה שיסחבו יחד החלב של הכליות עם הקנה, וצריכים להיות זהירים מאוד בכך.

י. אותו דבר יכול לקרות אצל כבש שמן כיוצא מן הכלל והשומנים של המעיים שהם ליד הכרכשתא הוא גם דומה לחלב של הכליות, לכן חייבים בכך להיזהר במשנה זהירות ולהשתמש רק אם זה מחובר לחלק מן המעיים.

יא. כשבית החרושת לנקניק קונה בשר ושמנים מהסוחר או מהמשחטה חייב לבוא יחד עם הבשר או השומן כתב של המשגיח, (ברור שקודם חייב להיות לפחות בבית מסחר אחד משגיח, דבר שעד כה לא הקפידו על כך, ואין שם משגיחים).

יב. על ידי זה שהמשגיח יערוך חישוב מדוייק, הבעל הבית יחשוש להעביר בשר או שומן שאינו כשר, אותן הוא לוקח ממקומות אחרים, אך אנחנו חייבים להוסיף שהמשגיח חייב להיות הבעל הבית על כל עניני ההשגחה בכדי שיהיה לכך ערך, ולכן חשוב מאוד שהמשגיח לא יקבל את משכורתו מבית החרושת (שעד היום זה לא קורה פרט למקומות בודדים).

יג. בענין המעיים הממולאים ראה במדור הלכה.

פרק ב׳

משגיחים

א. בבתי המלון, קייטרינג, אטליזים, מסעדות, בתי חולים, בתי אבות, ומוסדות, חייבים למנות משגיחים שיהיו מומחים גדולים שיוכלו להבחין נכונה איזה בשר כשר, להבחין בשמות ובמשקל, כי לכל חלק יש שם אחר ומשקל אחר, ועל ידי זה שהוא ינהל חישוב מדוייק מה נכנס ומה יוצא הוא יוכל לפקח נכונה.

ב. ועיקר העיקרים שהמשגיח צריך לדעת מאיזה מקום הוא קונה, ואפילו כשיש לזה השגחה שזה יהיה באמת כשר, הוא חייב להתעניין במקום שהוא קונה מהיכן מביאים את הסחורה, האם קיימת שם השגחה מעולה, כי אם אין שם השגחה טובה הוא לא הועיל דבר כשהוא קונה מאטליז המוכר ככשר, כי הסחורה המיובאת אינה טובה.

מספר  אכילת בשר הלכה למעשה חלק ט'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א,
יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק.

פרק א׳

שאלות ותשובות בענין השחיטה בארצות הברית

שאלה?

מדוע כל כך קשה לפעול שישחטו כמות קטנה יותר של עופות וגסות בכל שעה?

תשובה!

נשיב קודם על העופות.

א. בשנת תשל׳׳ז, הרויח כל שוחט בערך 350$ לשבוע, לכל שוחט יש 3 עוזרים, כל אחד מהעוזרים הרוויח 150$ לשבוע, יוצא שכל שוחט עם עוזריו עלו לבעל הבית בערך 800$ לשבוע.

ב. אם במשחטת עופות הנהיגו לשחוט בערך 1000 לשעה, ויש לו 6 שוחטים, עלה לו דמי השחיטה בסביבות 4800$ לשבוע (השוחט ועוזריו). ול-54 שבועות לשנה יוצא: 259,200$ לשנה.

[הוספה חדשה משנת תשפ"ג]

אם היו שוחטים רק 500 לשעה (שגם זה מספר לא קטן) הוא היה חייב להכניס למשחטה כמות כפולה של שוחטים ועוזרים, ואז ההוצאה שלו על אותה כמות עופות היתה כפולה.

זאת אומרת שצריך להיות לו 12 שוחטים ו-36 עוזרים, זה יוצא הסכום 9,600$ נכפיל את ל-54 שבועות לשנה יוצא: 518,400$ לשנה.

זאת אומרת אם אנחנו רוצים שלא ישחטו כל כך הרבה יעלה לבעל הבית עוד לערך 259,20 אלף דולר לשנה.

וזה היה בשנת תשל"ז, זה מיותר לציין שבתקופה של היום תשפ"ג זה פי כמה וכמה יותר.

מכאן אנחנו יכולים להבין מדוע זה משתלם לכל הרבנים המכשירים והבעלי בתים להאכיל את עם ישראל נבילות וטריפות, ואנחנו הגענו לנקודה המרכזית שהכל זה כסף, אין לאף אחד יראת שמים בכלל, ומה שיש להם כנגד שויתילנגדי דולרים תמיד.

ג. עתה נעבור לשחיטת הגסות. לדוגמא, כשלבעל הבית 4 שוחטים ובודקים עם מדביק תוויות (בלומבע), ומשלם לכל אחד בנפרד 250$ בערך, והם שוחטים במשך השבוע בסביבות 1000 בהמות כנ״ל, יוצא שעולה לו 1$ לשחיטת כל בהמה. [כאן לא נדבר מהעוזרים – שיש בכל מקום הרבה פועלים ונדבר רק השחיטה להבנת הענין]. כפול 54 שבועות יוצא 54 אלף דולר לשנה.

עתה אם ישחטו כמות קטנה יותר 500 בהמות לשבוע, היה עולה כל בהמה 2$ כפול 54 שבועות יוצא 108 אלף דולר לשנה

ובימינו אנו שוחטים כאלף בהמות ליום – ובמקומות שונים 2000 בהמות ליום, והבן הכי טיפש יכול להבין לבד שהכל נבילות וטריפות.

מכאן אנחנו רואים שבמשך שבוע לבד זה יוצא הון רב, האם הם ישתלם להם לקבל הפסדים כאלה? להזיק בידיים? עתה, עתה ברור מדוע שלבעל הבית אין אינטרס להכניס עוד שוחטים, ובשל כך מעמידים בסכנה את כל מערכת הכשרות של השחיטה, ולכן מפטרים כל שוחט שהוא איטי מעבודתו.

עתה נתבונן לרגע, האם בשל מסחר של כמה סוחרים עלינו ועל ילדינו להתפטם עם ספק נבילות וטריפות במשך כל החיים, ובידים לאבד את שתי העולמות, ד׳ ישמרנו.

ב'

שאלה?

מדוע לא עלה בדעתו של קצב בעבר באיירופה להקים שחיטת ענק ולהפיק מכך רווחים גדולים?

תשובה!

א. הציבור לא היה רגיל לאכול הרבה בשר, לא היו להוטים אחרי בשר, כמו שלהוטים כאן בארצות הברית, ולא היו אז כל כך הרבה מסעדות ומאות בתי מלון, קייטערערס כשנאלצים לספק כמויות של מליוני קילו [פאנט] של בשר חלק.

ב. השחיטה היתה בידיה של הקהילה, הרב היה מנהל את הכל בתקיפות וביד חזקה, (והרב לא היה מקבל כל תשלום מן השחיטה, הוא רק קיבל שכר מסויים מהקהילה עבור הרבנות), שבשל כך היה האחריות על הרב בכל עניני הקהילה, למשל לפסוק שאלות, מקוה, וגם שחיטה, ולכן לא נעשו כל שינויים ללא הסכמתו.

ג. המשגיחים קיבלו את שכרם על ידי הקהילה, ובכלל לא היו עובדי הקצב, לא היתה להם כל אפשרות להקים שחיטה מהירה שחייבת היתה לגרום למכשולים גדולים.

ד. השוחטים בעבר היו יראי שמים באמת שהיו יראים מנדנוד של חטא, הוצאת הלעז הקטן ביותר על שוחט שהוא אינו מספיק ירא וחרד, היה גורם למהומה בקהילה היהודית, לעיתים קרובות היו נזעקים על שוחט כשמדובר היה בדברים קטנטנים ופעוטים שהשוחט לא הידר בהם כראוי, למשל כשהוציא ספר מבית המדרש (בכדי לבדוק שאלה קשה) בלי רשות הגבאי (עיין שאלות ותשובות דברי חיים), שוחט שדיבר בעת קריאת הש״ץ, כשהוא דיבר על מישהו מילה רעה, השמיע ניוול פה, ליצנות, שקרים, (וכן עוד הרבה דברים כגון אלו ראה בשאלות ותשובות חת׳׳ס חו׳׳מ קע׳׳ו, דע״ת סימן ב׳, שאלות ותשובות יד אלעזר פ׳׳ה, שאלות ותשובות מהרי״א יו׳׳ד סימן ו', תשובות בית הלל פ״ו, פ״ז). השוחטים לא היו מסכימים אף פעם לשחוט באופן שכזה כפי ששוחטים כיום כאן במדינתנו.

ה. הקצב לא היה יכול להקים שחיטה מהירה וזאת רק בטקטיקה משונה, על ידי הפעלת טרור ולחיצה על הקהילה, רבנים, משגיחים וכדומה, שבכלל לא היה שייך בעבר באירופה, (הנהגה כזו שייכת רק בארצות הברית).

ו. בלונדון רצו להנהיג שחיטת כמויות גדולות בנוסח ארצות הברית, ואז אפילו השוחטים הפשוטים לא רק אלו ששוחטים ״גלאט״ חלק, לא רצו כלל לשמוע על כך והתנגדו, וכיום קיימת שחיטה בלונדון ובאנטוורפן שאנו כאן בארצות הברית צריכים להתבייש מהם.

ג'

שאלה?

הסוחרים טוענים שהשחיטה כיום בארצות הברית היא הרבה יותר טובה מכפי שהיתה באירופה, כשהם מחזקים את טענתם בכן: באירופה אם עשו כמה בהמות טריפה בפני הקצב אותו הקצב היה נשאר ללא פרנסה (חוץ מכך שבגלל שהטריפו את הבשר לא היה כלל להשיג בעיר בשר כשר), כאן בארצות הברית אפשר להטריף כמה שרוצים, ולקצב אין כל היזק מכן, כי את זה הוא מוכר לסוחרים הקונים טריפה, וממילא אין לאיש הפסד מכך. האם טענה זו הכן נכונה?

תשובה!

א. הוכח לנו מעל לכל ספק שטענה זו היא שקרית, כי כפי שבאירופה היה תלוי פרנסתו של הקצב בבהמות, כך גם היום כל המסחר של המשחטה תלויה בעובדה אחת, מהי כמות השחיטה הכשרה!

ב. נסביר זאת יותר:

הבהמות הנשחטות באזורים של ניו יורק וניו ג'רסי מתפתחים במערב (במרחק של קרוב ל־1000 מייל) משם מביאים זאת לשחיטה, כך שאם הבהמה נטרפת במשחטה יש לבעל הבית הפסד והוא אינו יכול להוציא אפילו את הקרן, כי בשביל למכור זאת לטריפה הרבה יותר בזול להרוג את הבהמה במערב.

בכלל לא משתלם להביא בהמה למשחטה כשהיא בחיים, חלק גדול מההוצאות מיותרות. כפי שתראו:

1. ההעברה! במשאית שניתן להכניס בה מקסימום 40 בהמות חיות, כשברור שבכדי להביא בהמות הרוגות ניתן להביא באותו משאית כמות הגדולה פי ארבעה.
2. בדרך כשמביאים את הבהמות חיות היא מפסידה הרבה משקל, דבר שניתן לשמור אם הורגים אותה שם.
3. בדרך ובטרם השחיטה חייבים להאכיל את הבהמות.
4. שכר העובדים באזור הרבה יותר יקר מאשר במערב.
5. מסים מיותרים.
6. אחזקה.

ג. העובדות הן, שבמרוצת 25 השנים האחרונות נסגרו יותר מ־100 משחטות של הגויים בניו גירסי, וזאת כשפיתחו בשנים האחרונות יותר ויותר את הצריכה לבשר, ובכל זאת לא הצליחו לשמור על רווחיות, כך שהדבר מוכיח שבשר המטריפים באיזור הוא יקר בהרבה.

ד. כל בעל הבית מאוד מעוניין שיעשו יותר ויותר כשר, ועוד יותר שיהיו גלאט כשר, כי הרווח על גלאט הוא הרבה יותר מכשר רגיל.

ד'

שאלה?

מדוע השחיטה אינה טובה,
הלא השוחטים יהודים דתיים?

תשובה!

א. כפי שכבר הזכרנו קודם חייבים השוחטים לעבוד במהירות גבוהה, והם תמיד בלחץ של הבעל הבית שבכך תלויה פרנסתם, ולכן הם חייבים למצוא תירוצים שונים לכל העיוותים שבשחיטה, שהם חייבים לעשותם בשל לחץ הפרנסה.

ב. כי הבעל בית לוחץ יותר על השוחטים שיאכילו את הציבור בנבילות וטריפות חס ושלום (חתם סופר סימן ר״ב), ובגלל שהוא אינו ירא שמים באמת הוא מכשיל אחרים (תבו״ש). והרבה יהודים דתיים התקלקלו כשהפכו לשוחטים (שו"ת דברי חיים). אכילת נבילות וטריפות גרמה לכך שמדינות שלימות ירדו מדרך היהדות (שאלות ותשובות ד״ח) (ראה מדור שמע בני).

בפרט כיום כשאוכלים שחוטי חוץ (שחיטת בשר מחוץ לעיר), ביכולת השוחט להאכיל טריפות את כל המדינה, במיוחד כששוחט אחד שוחט כיום עשרות אלפי עופות בשבוע, והכל כשעליהם תוית של מהדרין מן המהדרין.

ג. בזה תבין טוב מדוע הבעל דבר (יצר הרע) הוא כל כך מעוניין לתפוס דוקא את השוחט ברשתו, כי בכך יש לו את כל העולם בכיסו (עיין ספר הקדוש תולדות יעקב יוסף פרשת נשא ד׳׳ה העולה).

ה

שאלה?

א. האם שייך לומר שהשחיטה כלל אינה בסדר במקום שיש להם הכשר של רבנים?

ב. הייתכן שהרבנים משתיקים את הנעשה שם?

תשובה!

א. כשהרבנים נוסעים למשחטה לבדוק את השחיטה שוחטים השוחטים בכוונה באיטיות, והם מראים סכינים יפים במיוחד שהם משתמשים בהם רק בכדי לאחוז עיני הרבנים, ״כי השוח״ט יעור עיני חכמים״.

ב. מעסיקים במיוחד את הרבנים בכדי שלא יוכלו להבחין במה שהבעל אינו רוצה שיבחינו, למשל אם בדרך כלל בודקים 4 או 5 ריאות בתוך 5 דקות, אז עתה בודקים רק אחד, ואת הנותרים הוא משאיר לשוחטים של האינם חרדים, יש להם דרכים שונות איך לטשטש את הרבנים ולמנוע מהם שיראו את התכנית היומיומית של עבודת המשחטה (כפי שאנו מקוים לדווח במדריכים שייצאו בעתיד באריכות). וכך הרב רואה שלשוחט יש מספיק זמן ואינו יודע מה המצב לאמיתו. חוץ מבדיקת פנים שרק הקדוש ברוך הוא יודע מה השוחט עושה, כי אפילו כשהרב עומד שם ומסתכל השוחט יכול לקלוף את הסירכות [בפנים בבטן הבהמה] מבלי שהרב יוכל לראות זאת, הוא אינו יכול לראות לתוך בטן הבהמה.

כשהקימו מהומה בשחיטה מאוד מהודרת וחרדית ששחטו שם 1200 עופות לשעה כל שוחט, שלחו אז משלחת של שלשה רבנים, כל הקצבים והשוחטים ידעו מתי הרבנים יגיעו למשחטה, הרבנים חזרו מהשחיטה כשהם מרוצים מאוד, כי כשהם היו שם שחטו רק 300 לשעה.

השוחטים סיפרו אחר כך שהרבנים הגיעו בסוף היום, היו מזמן כבר גומרים את השחיטה, השאירו מספר קטן של עופות לשחוט, בכדי להראות לרבנים, את השרשרת הנע כיוונו שיסע לאט מאוד, אף אחד לא העובדים ולא הבעל הבית הודיעו לרבנים שהכמות הזו שהם רואים אינה הכמות הרגילה היומיומית ששוחטים שם.

ג. אנחנו התמקדנו על שחיטת עופות שכמה רבנים אמרו שלא יכולים לשחוט שם יותר מאשר 600 עופות לשעה לכל שוחט, והוכח ששוחטים שם כיום קרוב ל־ 1000 עופות לשעה, ממילא עתה לאחר שקראת את אותן השורות, כשתשמעו שהרבנים נסעו למקום ובדקו, ומספרים שעשו תיקונים שם שתדעו, איזה ערך יש לאותן הביקורים, במיוחד כשהכל נע מסביב לדבר אחד – מסחר.

ד. הרבנים לוקחים כסף עבור השגחתם, (לא בתור חלק מרבנותם, רק תשלום מיוחד עבוד ההשגחה על השחיטה [וכידוע שמקבלים סכום של מיליאן דולר לשנה]), וממילא יש לרבנים נגיעה חזקה בעניו, וכשיש למישהו נגיעה, הוא אינו מבחין בחסרונות. [וכדאי לציין דברי הצדיק הקדוש הרב משאפראן זצוקללה״ה, אמר זאת ברבים בבית המדרש דקהל ייטב לב סאטמאר בוויליאמסבורג, וזה לשון קדשו: בעוונותינו הרבים היום, אם הרב המכשיר הוא בעל יראת שמים, כשהולך לראות המקום שנותן ההכשר הוא רואה רק באחת מעיניו, (ובעין השני הוא סומא), ואם הוא אינו ירא שמים, נכנס למקום והוא סומא בב׳ עיניו, עד כאן לשון קדשו]

ה. הרבנים היודעים את האמת מה שקורה בעת השחיטה לא אוכלים מהשחיטה בארצות הברית, תשעים אחוז של הרבנים החרדים לא אוכלים משחיטה גסה כאן בארצות הברית, חלק מהרבנים הנותנים הכשר לאטליזים הם אינם אוכלים מבשר שנשחט במשחטות בארצות הברית, ומשיבים למשפחתם ולכל מי ששואל אותם שיימנעו מאכילת הבשר.

ו. כל זאת אומרים הרבנים רק בשקט, ללא המולה ורעש גדול, אין להם את האומץ לצאת ברבים ולציין את החסרונות ולגלות את הסודות, וזאת בגלל:

1. הלחץ של קהילות מסויימות.
2. הטרור של הבעלי בתים והשותפים וכו' של בעלי המשחטות איטליזים והשוחטים והמשגיחים וכו' המאיימים עליהם שיגרמו להם צרות ובזיונות בדרכים שונות, לא יאומן כי יסופר.
3. בגלל סיבות פיזיות.
4. הדבר יכול לעלות לו בפרנסתו.

ז. ישנם רבנים שמאז שהם נמצאים בארצות הברית במשך שלושים השנים האחרונות מעולם לא דרכו על מפתן של משחטה כשלהי, כי האמינו שהכל מתנהל כשורה, ולא ידעו כלל מה שקורה באמת. (ולענין חיוב מחאה עיין מדור מזון בהלכה).

ח. חלק מהרבנים כלל אינם מבינים בבדיקת סכינים (עיין בספר לב העברי באריכות ועיין בשאלות ותשובות בית הלל בסימן מ״ז באריכות דברים קלורין לעינים).

ט. בכדי שרב יוכל לדעת בדיוק הלכות שחיטה חייב הרב להיות שם לכל הפחות 3 חדשים רצופים מדי יום ביומו, וגם אז הוא זקוק להרבה סייעתא דשמיא, (עיין ספר שמירה טובה).

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 700 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ז אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ו'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלקים ט׳ – י'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

כשרות והשגחה על נקנקיות

שאלה?

ישנם רבנים חרדים הנותנים השגחות על שחיטות שונות, ואם כן איך יתכן שישנן כל כך הרבה טענות שהשחיטות אינן טובות?

תשובה?

א. הרבנים בעלי המכשירים אינם נמצאים מדי יום בשחיטה על מנת לבדוק ולראות איך מתנהלת שם השחיטה, מזמן לזמן כשהרבנים מגיעים למשחטה אז עובדים באיטיות רבה, שוחטים ובודקים בצורה איטית וטובה יותר, למשל כשבודקים בכל ימות השנה 4 או 5 ריאות במשך דקה, כשהרבנים מגיעים בודקים רק ריאה אחת לדקה, ואת היתר משאירים לשחיטת הבשר כשר לא חלק, מתייחסים בכבוד לרבנים מראים להם הכל (פרט לבדיקת פנים שרק הקדוש ברוך הוא יכול לדעת מה הבודק עושה בתוך בטן הבהמה) ממילא רואה הרב שיש מספיק זמן לכל הדרוש לבדיקת כל הבשר (בערך חמש דקות לכל ריאה), יש להם גם דרכים שונות איך למנוע מהרבנים לדעת מה קורה שם כשהם אינם שם.

(אגב, בכדי להוכיח שעובדה זו נכונה, שלחו פעם משלחת של שלשה רבנים לשחיטה חרדית מהודרת, וזאת לאחר שהקימו מהומה גדולה ששוחטים 1200 לשעה על ידי שוחט אחד, הרבנים חזרו משם כשהם מרוצים מאוד, והעידו שכשהם היו שם שחטו רק 400 עופות לשעה.

אחר כך נודע על ידי אחד העובדים שהשיב לשאלה: ״היתכן ששחטתם רק 400 לשעה כשהרבנים היו שם״? – השיב שהסיבה לכך היתה שכבר היה סוף היום וכבר לא היו הרבה עופות. על השאלה האם הודיעו לרבנים שבדרך כלל שוחטים הרבה יותר, הודה העובד שלא סיפרו להם זאת.

זו דוגמא, שאפילו שוחטים בגלל פרנסתם וגם הבעל הבית בגלל מסחרם מרמין את הרבנים בעלי המכשירים).

ג. אנחנו בדקנו משחטת עופות ששם הרבנים אמרו שלא ניתן לשחוט שם יותר מ־600 לשעה כל שוחט, שבאמת שוחטים שם כיום קרוב ל-1000 עופות כל שעה, ממילא עתה לאחר קריאת השורות כשתשמעו שהרבנים נסעו וחזרו ואמרו שעשו תיקונים, שם תדעו שאין לזה כל ערך, ובמיוחד כשמדובר באנשים שכל מאווים הוא מסחר בלבד.

ד. הרבנים לוקחים כסף עבור השגחתם, (לא בתור חלק מרבנותם, רק תשלום מיוחד עבור ההשגחה על השחיטה), וממילא יש לרבנים נגיעה בענין, וכשיש למישהו נגיעה הוא אינו מבחין בחסרונות.

ה. מובא בספרים בכדי שרב יוכל לדעת בדיוק תהלוכות השחיטה חייב הרב להיות שם לכל הפחות 3 חדשים רצופים מדי יום ביומו, ואפילו אם לקוראים נדמה שזה קצת יותר מדי, אבל כל אחד מודה שאם הוא נוסע למשחטה רק פעם אחת בשנה (או אפילו פעם אחת בחודש) זה לא מספיק בכדי להבחין בנעשה במשחטה.

ו. הסיפור המובא להלן זורק אור על מצב השחיטה כיום:

בעיר בארדיטשוב (עיר של יראים ושלמים, גרו שם עשרים נפשות יהודיות), קיבלו שוחט על פי ציווים של גדולי הצדיקים באותו דור, (הוא היה מקובל אצל כולם כקדוש עליון). הראב״ד רבי משולם נתן זצ״ל זעק שאותו שוחט הוא מאכיל נבילות וטריפות. ואז לא נתנו לו (לר׳ משולם נתן) ללכת למשחטה.

מינו אז דיינים אחרים שהם יילכו לבדוק איך שהשוחט שוחט, שבעה רבנים מערים אחרות ודיינים אחרים מבארדיטשוב אמרו אז שהכל מתנהל כשורה, ואין בכלל מקום לחשוש על אותו שוחט.

סוף דבר, הביאו את ר׳ שלמה קלוגער זצ״ל לבארדיטשוב, לאחר שהוא בדק שלשה פעמים את שחיטתו של השוחט, הוא אסר את השחיטה שם, הוא זעק שהשוחט מאכיל טריפות. (שתי הגדולים שהתירו את אותו שוחט ביקשו לאחר מכן מחילה ממהרש״ק) (עייו היטב בטוב טעם ודעת חלק א׳).

תתארו לעצמכם, אותו שוחט האכיל במשך שנים נבילות וטריפות, ושבעה רבנים מובהקים כלל לא ראו, זה מראה שאפשר להיות רב ודיין טוב, תלמיד חכם ומורה הוראה ובכל זאת לא להבין בתהליך של שחיטה ובדיקה, ומכל שכן כיום כשהשחיטה היא מאוד מסובכת בוודאי שאי אפשר לראות ולהבחין בבירור כפי שצריכים לראות.

ז. בחזרה לשאלה: צריכים לשאול את אותה שאלה בצורה הפוכה. היתכן שישנם כל כך הרבה רבנים חרדים ומורה הוראות שבכלל אינם אוכלים בשר מהשחיטה המקובלת בארצות הברית (באירופה כל אותם הרבנים אכלו בשר), חלק מאותם הרבנים הודיעו לאחר שביקרו באותן המשחטות שם כל הרבנים היו מבקרים במשחטות, הם גם לא היו אוכלים בשר. חלקם שכלל לא היו במשחטות אומרים גם לכל מי ששואל אותם בצורה פרטית, שהרבה יותר טוב אם לא אוכלים כלל את הבשר, וחלקם אומרים שאסור לאכול את הבשר.

ח. אפילו הרבנים בעלי המכשירים שנותנים השגחות על חנויות הבשר, חלק גדול מהם כלל אינו אוכל מהבשר.

ט. כל זה חייב לעורר את ההמון שמשהו כאן לא כשורה, הרבה שוחטים מפורסמים, לא בטלנים רק מפורסמים במלאכתם מלאכת השחיטה הפסיקו לשחוט כשהם הגיעו לארצות הברית, בטענה שזה לא טוב כי ממהרים את השוחטים.

ה'

שאלה?

אין יתכן שהשחיטה אינה טובה הרבה מן השוחטים הרי יהודים חרדים?

תשובה!

א. השוחטים עובדים על פי הוראות הבעל הבית, הוא מחלק את העבודה, השוחטים משועבדים לו בגלל פרנסתם, אינה יוצאת אם שאיפתו של הבעל הבית אינה יוצאת אל הפועל, השוחט עלול לאבד את פרנסתו, וכך ניתן להבין שכל העיוותים של השחיטה מזיזים הצידה ומוצאים להם תירוצים.

ידוע שכשהשוחטים הגיעו מאירופה לארצות הברית הם התלוננו שממהרים אותם מאוד בעת השחיטה, ובגלל שהיו זהירים מאוד רצו להפסיק את מלאכת השחיטה, אך מאחר ובאותן הזמים לא היה בנמצא עבורם מקצוע שיתאים להם, נאלצו להישאר בשחיטה, אך בכל הזמן הם התלוננו שהמהירות גבוהה מדי, אך במשך הזמן התרגלו למצב החדש והפסיקו להתלונן על כך, והגיעו למצב כזה שכששוחטים באיטיות הם טוענים שמשחקים ולא עובדים.

חשוב מאוד לציין את העובדה שהמכשירים השיבו על השאלה כמה עופות מותר לשוחט לשחוט בשעה? התשובה היתה שכל שוחט מותר לו לשחוט כמה שהוא יכול.

בזה ניתן להבין את הבעיה המרכזית של השחיטה הענקית, בכל משחטה יש בסביבות ששה או שמונה, ובמקומות אחרים 12 שוחטים, ואם אחד או שניים מאותם השוחטים טוענים שהם יכולים לשחוט 1000 או 1200 לשעה אז הבעל הבית ממהר את השרשרת הנע, כך שכל השוחטים נאלצים להספיק את אותה כמות, כך חייבים לעשות על פי דעת הבעל הבית.

בעיני הבעל הבית אין הבדל בין שוחט צעיר בגיל 30 או שוחט מבוגר בגיל 50 או 70 ויותר, אין חילוק בין שוחט שהוא בטבע זריז לבין שוחט שבטבעו הוא מתון, לבעל הבית גם לא משנה מה השעה, האם השעה שמונה בבוקר כשהשוחט עדיין במלוא כוחו וחושיו, לבין שלש אחר הצהריים כשהשוחט עייף ותשוש, תמיד חייבים להספיק את הכמות שהבעל הבית הכין.

לסיכום, השוחט חייב לשחוט את הכמות שהכין לו הבעל הבית, ואין כל התחשבות ביכולת של השוחט.

ברור שאותו שוחט שכל פרנסתו תלויה בשחיטה, הוא לא יודה (ובודאי לא ברבים) שהשחיטה אינה טובה, אך לדאבוננו זהו המצב.

ו'

שאלה?

מה החסרון בשחיטה המהירה?

תשובה!

כשתקראו את כל הקונטרס אז תקבלו בעצמכם את התשובה לשאלה!

ז'

שאלה?

האם ניתן להסתכל מקרוב ולראות את השחיטה, ולהיווכח שהכל נעשה כדת וכדין?

תשובה!

א. המשחטה נמצאת במרחק רב, כמה שעות נסיעה מהעיר, כך שליחיד הדבר קשה מאוד.

ב. במשחטות הגדולות הבעל הבית כלל אינו מאפשר ליחידים להיכנס לשם, אפילו בחורים  ואברכים  הלומדים  הלכות טריפות, ורצים לראות בעיניהם את השחיטה, הבעל הבית אינו מאפשר זאת מחשש שיתגלו חסרונות המקום.

ג. בכדי להבחין ולקבל תמונה שלימה חייבים לדעת:

1. הלכות שחיטה.
2. אומנות השחיטה.
3. לאט וברור לבחון את תהליך השחיטה, דהיינו הוא חייב לדעת בדיוק כמה משאיות נכנסות למקום במשך היום, כמה ארגזים יש במשאית, וכמה עופות ישנן בכל ארגז (בין 12 ל־15 בערך) (בסך הכל יש בכל משאית בין 5 ל-7 אלפים עופות בערך).
4. חייבים לפקח בזהירות רבה כמה משאיות מגיעים, ואז יש לחשב את שעות השחיטה, ואז תחלקו זאת על פי מספר השוחטים במקום.

ניתן לבחון זאת בדרך נוספת, הבעל הבית מכוון את מהירות הגלגל הנע על פי מספר השוחטים, כשישנם יותר שוחטים השרשרת נעה במהירות גבוהה יותר, בכדי לדעת את הכמות חייבים לדעת כמה עופות שחוטים נוסעים על השרשרת בכל דקה, ולדעת כמה שוחטים ישנם במקום, כך הוא יוכל בעצמו לעשות את החשבון כמה כל שוחט מספיק לשעה.

זאת ועוד בכדי לברר את כל החששות הקיימות בשחיטה הוא חייב לשהות במקום מספר שבועות, בכדי שלא יוכלו לרמותו.

ח'

שאלה?

אפשר לסמוך על כל בעל אטליז?

תשובה!

א. זה תלוי במהימנותו של בעל האיטליז, כי אם הוא לא אמין הוא יכול בקלות למכור גם טריפה בתור כשרה (עיין סנהדרין כה, וברא״ש שם, ירושלמי תרומות פ״ח ה״ג, מעשה בטבח בציפורין וכו', ויקרא רבה ה, ילקוט שמעוני משפטים רמז שנ״ב, ובשבט מוסר פרק ל״ו, חכ״ש או״ח סימן שי״א).

ב. כבר הונהג מאז ומקדם שלא להאמין לשום טבח רק אם ההשגחה כהוגן, ועיין שו״ע יו״ד סי״ח סעי״ח, (אבל שם מדובר שהטבח הוא השוחט).

ב. חייבים גם לדעת אם הבשר אצל בעל האיטליז אין לו את החששות המוזכרות.

ט'

שאלה?

מה הכוונה ששוחט צריך להיות ירא שמים מרבים?

תשובה!

• על פי רש״י הכוונה ״מרבים״, מימים רבים.
• האבן יחייא אומר, יותר מכל שאר הרבים והגדולים  שבישראל.
• הדעת קדושים מפרש, שיהא מפורסם ברבים שיחזיקו אותו לירא שמים.

שאלה?

האם קיים חשש גדול יותר על לשון, כבד, וחלקים אחרים מאשר על בשר הבהמה?

תשובה!

לבהמה יש לשון אחת וכבד אחד, ובית המטבחיים שולחים זאת ומוכרים בכל ארצות הברית לאיטליזים, קייטרינג, בתי אבות, מסעדות ועוד, שלא יתכן במציאות שיהיה גלאט כשר ״חלק״.

י"א

שאלה?

אם יש לי קרוב או ידיד שיש לו אטליז, האם מותר לי לקנות אצלו?, האם התירוץ הזה יתקבל בבית דין של מעלה?

תשובה!

דוד המלך עליו השלום אומר בתהלים, אח לא פדה יפדה איש וגו', הכוונה שהקרוב לא יוכל להוציא אותו משאול תחתית.

י"ב

שאלה?

האם מותר בשל לחץ כשלהו (באיזה אופן שיהיה) לאכול בשר שהוא עצמו לא בטוח שזה נקי מכל החששות המוזכרות לעיל?

תשובה!

תתארו לעצמכם אם לוחצים מישהו מכם שהוא יאפשר לסמם אותו, ולאחר מכן להקפיא את גופו, האם הוא יעשה זאת? בוודאי שלא!!!

המסילת ישרים (פרק י"א) כותב שמאכלות אסורות הוא סם ממש.

החפץ חיים (בספרו נדחי ישראל פרק כ״ח) כותב שלאחר מאה ועשרים שנה יעשו ניתוח קשה מאוד להוציא את הלא טוב (שקרה בדרך אכילת הטריפות) מכל אבר שבגוף, ומכל שערה אפילו שערות עינו, נו, האם כדאי לעבור את העינוי הזה בגלל איזה לחץ אנושי?

י"ג

שאלה?

אני קונה עופות אצל שוחט פרטי ששוחט במשחטה גדולה, האם אני יכול לדעת בבירור שהעופות הם אכן עופות שהוא שחט?

תשובה!

כפי שהזכרנו, במשחטה שוחטים מספר שוחטים יחד, כשהעופות נועים על גלגל נע, ולאחר השחיטה העופות מגיעים לחדר מריטת הנוצות שם מתערבבים כל העופות, כך שבשום אופן לא ניתן לדעת בבירור מי הוא השוחט, ובעל הבית של אותה משחטה מוכר את העופות לאותו שוחט, ואותו דבר בבשר בהמה, תמיד בודק מישהו אחר, בזמן שהשוחט שוחט, כך שגם בתהליך זה יש מספר שוחטים ובודקים, וקשה מאוד לקבוע בבירור מי שחט את הבשר שאותו שוחט מוכר.

י"ד

שאלה?

מדוע צבע הנקניק אדום ולא צבע בשר הבהמה?, במיוחד כשמערבבים 40 אחוז שומן לתוך הנקניק (שהוא לבן)?

תשובה!

הצבע אינו צבע טבעי אלא סינטטי, ידוע השאלה של הצבע שעושים זאת מדם זבובים (עיין שאלות ותשובות מנחת יצחק).

ט"ו

שאלה?

האם יתכן כלל שעיר מלאה בחכמים וסופרים אוכלים דברים האסורים?

תשובה!

א. ידוע סיפור המעשה מהעיר הגדולה קראקא בזמן המגלה עמוקות, כשכל העיר אכלה טריפות עשרות שנים, ואף אחד לא תפס זאת, עד שהקצבים בעצמם הודו והפכו לבעלי תשובה.

ב. הצה"ק רבי נתן אדלר זצוק״ל רצה לאסור את השוחטים מפראנקפורט, כשהוא טען שהם מעכבים את הגאולה כי הם מאכילים טריפות לישראל, (עיין שמרו משפט מבעל לב העברי זצ׳׳ל), וכן זה מוזכר בהרבה ספרי שאלות ותשובות מעשיות וספורים של שוחטים שהודו לפני פטירתם שהם האכילו נבילות וטריפות בכל חייהם.

ט"ז

שאלה?

האם צריכים משגיח שיבדוק כל הזמן את סכינו של השוחט?

תשובה!

א. ראה באריכות במזון בהלכה, מערכת בדיקת הסכין.

ב. בירושלים הנהיגו משגיח מיוחד לבדיקת הסכין.

י"ז

שאלה?

האם מותר לאכול בשר בשמחת נשואין, כשידוע שבעל השמחה הוא אדם המדקדק, ובביתו הכל מאה אחוז כשורה ועל טהדת הקודש?

תשובה!

בעלי השמחות שבביתם הם נזהרים מאוד שלא להשתמש אלא אך ורק במוצרים כשרים למהדרין, כמעט כולם אינם משתמשים בשמחות באותו הבשר שהם משתמשים בו, אלא סומכים על בעל האולם, לכל היותר הוא מדקדק לקחת מקייטרינג שיש לו הכשר, והוא מכירו שהוא אדם אמין, אך כל זאת עדיין אינה הוכחה שאכן הבשר כשר.

יח

שאלה?

האם שייך בכלל לתקן את כל המכשולים או קלקולים?
מה היא התקנה?

תשובה!

א. התקנה יכולה להיות כשינהיגו שחיטה איטית עם תקנות והידורים, ולכל קהילה שתהיה שחיטה נפרדת ואטליז פרטי וכו', כשהרב מפקח חזק, וכשהרב המנקר והמשגיח יקבלו את משכרותם מהקהילה כפי שהיה נהוג בעבר באירופה, (ראה באריכות מה שכתבנו בשחיטה בגסות).

ב. עצם העובדה שהשחיטה תתחלק להרבה יותר חלקים הדבר יעזור למצב הכשרות, המונופול על השחיטה יישמט מידיהם של סוחרים, ואז גם תופסק ההפקרות, אז יוכלו לפקח טוב על השחיטה.

ג. חשוב לציין שבמשך שלשים השנים האחרונות מרבית הקהילות הצליחו לארגן את עצמן בכל המישורים ברוחניות ובגשמיות, לכל קהילה בית כנסת משלה, מקוה, ישיבה, תלמוד תורה, מחנות קיץ, בתי ספר לבנות, כוללים, מוסדות צדקה וחסד ועוד, הדבר נשתנה ברוך השם לטובה, אך דוקא בענין זה של השחיטה שהוא החשוב מכל דוקא כאן קיימת אזלת יד, המוסדות ממומנות בתקציבי ענק על ידי יהודים שומרי תורה ומצוות, אם כן מדוע שלא יוכלו לממן שחיטה כשרה למהדרין.

ד. אנו פונים ומבקשים מכל קהילה שתקים לעצמה מערכת שחיטה עצמאית.

ה. אנו מוכנים לעזור (ללא כל תשלום) לרבנים, קהילות, שוחטים חרדים להנהיג תיקונים עם כל ההידורים למשל:

1. ללמד איך להכין סכינים.

2 ללמד הלכות שחיטה.

3. שימוש.
4. סידורים טכניים.

ו. כשאנו מסיימים פרק זה אנו רוצים להזכיר שוב לקוראים שאנו נוטלים על עצמנו את מלוא האחריות על כל מה שכתבנו, אנו מוכנים לכל יהודי רציני שרוצה לדעת את האמת על כל מה שכתבנו בקונטרס זה.

(נדפס במדריך לכשרות מספר 14 י״ל בשנת תשל׳׳ז לפ״ק, ובספר נפש ישעיה חלק ד׳).

* * *

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

חלק י׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק א׳

שאלות ותשובות בעניו השחיטה בארצות הברית

פרק א׳

שימו לב … מתוך זהירות ואחריות רבה אנו פונים אליכם בשורות אלו בכדי להעלות בפניכם את בעיות ההשגחה בארגוני הכשרות הגדולים כמו הא יו UO ואנו רוצים להבהיר שכשאנו מזכירים את הא יו  UO  כוונתינו אך ורק לארגון הכשרות שלה.

אנו מביאים בזאת את השתלשלות הדברים שהניעו אותנו להעלות שורות אלו, ניסינו בכל מיני השתדלויות לתקן את החסרונות אצל הא יו U0, וזאת בשקט וללא המולה בכדי שהרחוב לא יידע על כך, אך כפי שנציין להלן לא עלה הדבר בידינו.

בלית ברירה נאלצנו להביא את העובדות בפני הצבור כדי שהם ילחצו עליהם על מנת לתקן את הדרוש תיקון.

ניהלנו מו״מ דרך אישים שונים, בישיבות עם עובדי האדמיניסטרציה, וגם עם מנהלי הא יוUO , הצלחנו להוכיח להם שטענותינו צודקות, אך הוברר לנו שהאנשים שם אינם חזקים דיים בכדי שיוכלו להשפיע במסגרת הא יו UO.

במדריך הכשרות מספר 6 הדפסנו מכתב גלוי למנהיגי הא יו UO בעניו תיקון בעת ההשגחה (מודפס מחדש במדריך), בקיץ תשמ״ה שלחנו עוד פעם מכתב למשרדי הא יו UO והעתקים שלחנו לרבנים וגאונים.

כל הנסיונות לא העלו תוצאות של ממש, ולא הביאו כל תועלת ושינויים במסגרת הארגונית.

בגלל זה המפקח שלנו שליט״א, במדריך מספר 14-16, על דעת עצמו העלה את דעתו נגד הא יו UO (אנו מציינים שזה היה אישי, אנו רצינו לצאת בצורה רחבה נגדם, אך הזמן לא איפשר לנו לעשות זאת באותו זמן).

בזמן האחרון ניסינו להעמיד את ראשי הא יו UO על העובדות דרך הסתדרות הרבנים שהוא הממונה האחראי מעל הא יו UO. הרב שרגא שאנפעלד, שהיה אז יו״ר הסתדרות הרבנים, הוכיח שיש לו אינטרס בענין, והתעניין בנעשה בכל הקשור למבנה הכשרות בא יו UO.

אך ככל הנראה גם להסתדרות הרבנים אין פיקוח על הא יו U0, ולכן כל המכשולים עדיין נשארו ולא תוקנו.

בקיץ תשל״ו זימננו אסיפה יחד עם המנהלים של הארגונים הגדולים שיש להם אולי השפעה על הא יו UO, העלינו שם את טענותינו, הם נדהמו כששמעו זאת, לאסיפה הזמננו גם את נתן גראס שהוא יו״ר ועד הכשרות ואת העראלד גיייקוב, שהוא נשיא היאנג איזראעל, אך שני אלו לא באו לאסיפה.

המשתתפים   מהארגונים   הציעו שבינתיים לא יצאו לרחוב נגד הא יו UO, הם ביקשו שיתנו להם זמן שינסו בעצמם לתקן את הדברים, ובמשך שנתיים וחצי ששתקנו עדיין לא נעשו התיקונים הדרושים בכל הנוגע לכשרות.

כפי שהקוראים יכולים לראות ניסינו לתקן קודם כל בדרכים שקטות, ניסינו להידבר מאחורי הפרגוד, אישים מבפנים ומבחוץ כאלו שיכולים להשפיע – אך פועל יוצא לא יצא מכל הענין.

ובכן, מתוך אחריות רבה והמשא הכבד הרובץ על כתפנו, אנו חייבים להביע את עמדתנו בגלוי, ואנו נעלה כאן חלק מן העובדות המוכיחות עד כמה המצב לא טוב בארגוני הכשרות.

ברשימה זו לא ציינו את מרבית שמות בתי החרושת והעדים שהעידו בפנינו, בגלל הנזק שהם עלולים להינזק, במיוחד העדים הנאמנים (שחלקם עובדי ה א יו UO), וכן מפעלים החוששים מנזקים כבדים אם יוודע ששיתפו פעולה וכדומה.

ברור שכל מה שאנו נעלה להלן יש לנו מסמכים המאשרים את העובדות, ואסור לשכוח שישנן עובדות רבות שאינן ידועות לנו עדיין.

לפני שנביא בפניכם את העובדות כפי שהן, אנו נביא בפניכם מבט כללי על מבנה וארגון הא יו U0, בכדי שתבינו איך קורה שבמקום כזה יש כל כך הרבה מכשולים.

תמונת הרכב מארגון:

1. הארגון הרשמי שהיא אמורה להיות האחראית על הא יו UO זו הסתדרות הרבנים בארצות הברית – ראה מדור ״המתרחש בעולם הכשרות״, הללו הקימו ועדת כשרות גדולה שלה ועדות משנה נוספות שלכל אחת מהן תפקידים וחייבים לטפל בהלכות, שיטות, ועוד.
2. ועדת הכשרות מורכבת מעשרים רבנים של הסתדרות הרבנים שחייבים להיות הדוברים של הכשרות וקובעי ההלכה שם.
3. איחוד הקהילות דאמעריקא, הידוע כא יו U0, רשמית הם תחת השפעת הסתדרות הרבנים, מחלקת הכשרות שלה הם אלו המבצעים למעשה את עבודת הכשרות בכל הקשור להשגחה, בירורים, קביעת ההכשרים, מינוי משגיחים, תיקונים, חתימת חוזים, גביית תשלומים, ודואגים לכך שהכל יתנהל כשורה.

מאחר ומחלקת הכשרות של הא יו UO  עסוק בעיקר בנושאים ארגוניים, כמו גביית כספים, משלוחים ועוד, לכן הם שכרו מנהל ארגוני הממונה על כל הפרטים בקשור בכשרות, הוא נוסע למפעלים, הוא מזמין וממנה משגיחים וכדומה. לאותו מנהל יש עוזר אחד ועוד אחד שעוזר לשניהם, זהו פחות או יותר המבנה הארגוני של מחלקת הכשרות של הסתדרות הרבנים שבמילים אחרות מערכת הכשרות של הא יו U0.

אם לקורא איך עדיין תמונה ברורה על מערכת הכשרות של הא יו U0, כי הדבר מסובך, ראה את מאמרינו בענין הסתדרות הרבנים והדברים יובנו יותר.

על הנייר חייב הכל להיות כשורה על פי תקנות מערכת הכשרות, אך במציאות שורה שם תמונה שונה בתכלית.

הבעיות הן כדלהלן:

השלשה המנהלים את מערכת הכשרות של הא יו UO הם היחידים היודעים באמת מה נעשה במערכת זו, הם בכלל לא אחראים או נכנעים לועדת הכשרות, רשמית מקיימת ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים ישיבה עם ראשי מערכת הכשרות של הא יו U0, שם חייבים ראשי הא יו UO למסור דו״ח על פעילותם, אך במציאות מדברים שם על בעיות כלליות ולא ספציפיות, הם עוסקים בעיקר בנוהלי קבלת משגיחים וכדומה, לא עוסקים שם אפי׳ במילה אחת בבעיות כשרות הקיימות בהשגחה.

בגלל סיבות פוליטיות קשות שבין הא יו UO והסתדרות הרבנים לא מסכים אף אחד מן הצדדים למסור דו״ח על הנעשה באמת במערכת הכשרות של הא יו U0.

כשהעלינו עובדות בפני חלק מן הרבנים, החברים בארגון הכשרות של הסתדרות הרבנים (שהם למעשה הרבנים המכשירים הרשמיים). אז הוכח להם שמצב הכשרות של הא יו U0 הוא באמת טראגי והם אינם יודעים כלל על הנעשה בהשגחה, הם הוסיפו ואמרו שאין באפשרותם כל דרך של פיקוח שיוכלן לתקן את המצב, כבר הרבה פעמים העלו בפניהם והוכיחו שהמצב לא טוב, כן העלו זאת בפני הועדה כולה וכן ליחידים העוסקים שם בנושא, ולעתים רבות הם בעצמם נוכחו לדעת שהמצב לא טוב והם לא עשו דבר על מנת לתקן.

הסיבה לכך היא כי לאדמיניסטרציה של הא יו UO כלל חזק שאינן מאפשר בשום אופן לאף אחד לחפש ולבדוק במפעלים שתחת השגחתם, וזאת לא רק לאנשים מבחוץ, אלא גם הרבנים חברי ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים אינם יכולים לבא ולבדוק, את ההכשר, וחותמת הכשרות הוא אך ורק בידי המשגיחים הפועלים מטעם הא יו U0 בכל מפעל.

חלק מהרבנים בעלי המכשירים התחננן וביקשו שיאפשרו להם לנסוע ולבדוק את הנעשה במפעלים ובמיוחד במשחטות, אך תמיד דוחים אותם בתירוצים שונים.

גם כשמעלים בפניהם מסמכים ועובדות קשות נגד הא יו UO, ראשי הא יו UO  מכחישים את העובדות, הם מומחים בתירוצים והכחשות, ומאחר והרבה פעמים קשה מאוד להוכיח את העובדות ליד שולחן הדיונים וחייבים להביא את הרבנים למפעלים הם אינם מאפשרים לבא לשם, וכך הם תמיד נשארים הצודקים.

הרחבת רשת הכשרות שלה על ידי שיתוף ה״ר. סי. עיי.״ לא הצליחה, ועובדה היא שמצב הכשרות שם המשיך להיות כפי שהיה בעבר.

המשך בעלונים הבאים בע"ה

 

* * *

עלון מס' 701 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – כ"ז אדר – שנה שניה תשפ"ג

מספר ספר אכילת בשר הלכה למעשה – חלק ז'

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות דהתאחדות הקהילות״ בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי  הוצאת אמונה הוצאה שביעית, שנת תשמ״ט פה ברוקלין נוא יארק, שנדפסו בשנת תשמ"ט, הרבה פעמים ויצאו לאור לערך 600 אלף עותקים, וכעת אנחנו מעתיקים כל זה לעלוני התעוררות.

 

מספר אכילת בשר הלכה למעשה

ספר אכילת בשר הלכה למעשה

המשך מחלק י׳

יצא לאור על ידי ״וועד הכשרות ההתאחדות הקהילות״
בנשיאות הגאון הצדיק מהאלמין שליט״א

יצא לאור על ידי הוצאת אמונה שנת תש״מ פה ברוקלין נוא יארק

פרק ו׳

דוגמאות

…א. היינז וועג'טעריען ביענס״ היה להם תוית של הא יו U0, וזאת על אף שצויין על החומר המכיל דג טרף, השתיקו את הענין בכדי שהציבור לא יידע על כך.

ב. עוגיות המצויינות עליהם במילה ׳׳פארווע״ כשעליהם תוית של הא יו UO, הם באמת חלביים, לא היתה כל מודעה בעיתונות על הטעות שעשו וכך נכשל הציבור.

ג. עוגיות שיש בהם גילטין (תוכן החומר המכיל נמסר לא יו U0) גם לא מסרו לציבור על מנת שיהיו זהירים.

ד. משתמשים במיץ ענבים (סתם יינם) בתוצרת על ידי התירים שונים, מבלי שהם מודיעים לציבור הרוצה להישמר מתוצרת כזו.

ה. כשמסרנו ערימת טענות להר״ש שאנפעלד, הוא הבטיח שהוא יעלה זאת בישיבה הקרובה של ועדת הכשרות המתכנסת יחד עם מנהלי הא יו UO, בכדי לברר את האמת.

התעניינו לאחר מכן אצל חברים בועדת הכשרות של הא יו UO, שהשתתפו באותה ישיבה, והם אמרו לנו מאן דכר שמיה, שלא הזכירו כלל אפילו במילה אחת את כל אשר העלינו בפני הרב שאנפעלד.

בישיבה שניה שהיה לנו עם הרב שאנפעלד הוא אמר לנו, שהוא בעצמו בדק את טענותנו אחת לאחד עם ראשי הא יו UO ־ נראה שלא רק שלא מספרים כלום לציבור גם לועדת הכשרות אין מספרים על כך, ומסתירים גם מהם את האמת.

ו. חברה שיש לה את ההכשר של הא יו UO על מוצריהם, הופיעה עם מוצר חדש. המוצר החדש היה בתוך אריזה ועטיפה מיוחדת על מנת שכל הקונים יבחינו במוצר החדש, אך הם עשו אותו דבר גם באריזה קטנה הדומה לאחרים. המוצר החדש באריזה הקטנה היה טריפה בעין. לאריזה הגדולה היה עליו חותמת של הכשר הא יו UO, וכך טשטשו את הצבור שלא ידעו שבאריזה הקטנה יש שומן בשר טריפה וחשבו שזה טוב.

גם לאחר שראשי הא יו U0 נוכחו לדעת איזה מכשול נוצר כאן בשל אותו טעות, הם בכל זאת לא מצאו לנכון להודיע לצבור דרך העיתונות שיהיו זהירים יותר ולא יקנו זאת.

ז. ישנה תוצרת שהיא חלבית, הקונה אינו יכול לדעת על כך גם כשהוא בודק מה מכיל המוצר, ראשית הוא אינו יודע מה יש בתוך אותם מוצרים שהמוצר מכיל, האם הם חלבים, ואולי אפילו שאינם חלביים אך נעשו בתוך כלים חלביים, הא יו UO אינו מודיע על התוית עם התוצרת חלבית.

ח. ישנם מאכלים שבישלו אותם בכלים בשריים, ואף אחד אינו יודע על כך בכדי שיוכלו להיזהר שלא לאכול אותם מאכלים. מספר מוצרים, ביניהם ״בארניעס טשאי מיין וועג׳טעיבעלס״, העובדה היא שמבשלים זאת בכלים בשריים, והא יו UO אינו מודיע כלל שזה בשרי.

ט. העלינו עוד עובדה מצערת בישיבות הללו עם ראשי הא יו UO, הם אינם מודיעים כלל לציבור את ההבדל בין ההשגחות.

על פי דברי הא יו UO הכל בתכלית הכשרות. כפי שידוע לנו ישנן הרבה דרגות בהשגחה שלהם, ישנם מוצרים שהם אסורים על פי שיטות רבות, ישנם מוצרים שהם רק מותרים בדיעבד, וישנן מוצרים שהינם טובים גם ללא ההשגחה שלהם.

הצרכן אינו מקבל דיווח דרך הא יו  UO איזה מאכל שייך לאיזה סוג ודרגה בכשרות, לכן אין לו עצה והוא משתמש בכל.

פרק ז׳

״יתקנו״

…במילים אלו אפשר לכסות הכל. מבטיחים לחזור בתשובה וכל מה שניתן לתקן יתקנו, אך לדאבוננו הכל מסתיים במילים, יותר מאשר המילים שום דבר לא נעשה.

אפילו כשמנהלי הא יו UO מכירים בעובדה שחייבים לתקן לא עושים דבר.

כשהא יו UO מכניסים משגיחים אינם מקבלים המשגיחים את מלוא הסמכויות על מנת שיוכלו לבצע את מלאכתם, הם אינם בכח לתקן תיקונים.

כשהמשגיחים תובעים מראשי הא יו UO לתקן, הדבר לא יוצא אל הפועל, כשהמשגיחים טוענים שהם זקוקים ליותר משגיחים, מבטלים את הטענה.

פרק ח'

דוגמאות

…א. בבית חרושת שמעשנים שם גבינות כשרות ולא כשרות, (בגבינות לא רק שקיימת השאלה של חלב ישראל אלא גם שאלת גבינת עכו״ם וטריפות), שם מעשנים גם גבינות בשביל בית חרושת שבהכשר הא יו UO, העובדים באותו בית חרושת סיפרו לנו שבמשך חמש עשרה השנים האחרונות כלל לא ביקרו במקום ראשי הא יו U0.

כשמסרנו את האינפרומציה הזו למנל הא יו UO (באסיפה שהתקיימה בביתו של האדמו״ר מנאוואמינסק), הוא הבטיח שהוא יבדוק את הדבר ויבדוק מדוע באמת לא ביקרו במשך כל הזמן באותו בית חרושת.

מאז אותו דיווח עברה כבר שנה ועדיין לא ביקרו באותו בית חרושת, ההבטחה נשארה בגדר מילים בלבד.

ב. לא יו U0 יש פריציפ שסימן ההכשר שלה חייב להיות מודפס ביחד עם תוית המוצר ולא כהדפס נפרד.

בגלל הסיבה הזו נוצר מצב שמייצרים מוצרים שעליהם מתנוסס ההכשר של הא יו U0 וכך מכשילים את הציבור באכילת איסורים, הבעל הבית יכול להדביק את תוית המוצר על כל מוצריו ולהכשיל את הרבים.

וכן מאכלים שיש להם רק חותמת כל אחד יכול לעשות לעצמו חותמת ולחתום את התוצרת ככל שירצה.

דיברנו עם ה א יו U0 כענין זה, הבטיחו לתקן את הדבר אך עד כה לא עשו דבר.

ג. במשחטה תחת השגחת הא יו UO ששם מייצרים נקניקיות ואווזים מפוטמים כשרות וטריפות, התלונן המשגיח לשעבר של הא יו UO שאי אפשר לפקח טוב שלא יתערבבו אלו באלו, לכן הוא הציע מספר תיקונים, ולחילופין לשלוח משגיח נוסף. הא יו U0 דחתה את בקשתו, המשגיח הודיע שאצלו כמעט בטוח שהבעל הבית מערבב טריפה בכשרה כשהוא עוזב את המקום לדקה. (יש לציין באהדה את המשגיח החדש, שביוזמה פרטית שלו הוא הצליח להכניס שם שינויים לטובה).

ד. המשחטה של ביוטאני פודס, מייצרים כשר וטריפה באותו מקום הסירים והחומרים אחד ליד השני. המשגיח ציין בפנינו את העובדות כדלהלן:

1. תויות ההכשר תמיד היו מונחות בהפקר (עוד לפני שהגיע למקום). בעלי החברה יכלו להשתמש בהן כאוות נפשם ולהדביקן על התוצרת שאינה כשרה.
2. בשום פנים ואופן לא יכול משגיח אחד לבדו לפקח על הנעשה שם בגלל גודלו והיקפו.
3. אי אפשר לעזוב את המקום שמבשלים אפילו לא לרגע אחד (גם כשנאלצים לצאת לצרכים אישיים).

המשגיח תבע מהא יו UO שיעמידו לרשותו משגיח נוסף, וכמו תמיד גם הפעם דחו את בקשתו.

(כדאי לציין שגילוי עובדה זו היה על ידי דברי המשגיח, הוא גילה שמרק ביוטיני ובשר טריפה נשאו עליהן את התויות עם ההכשר של הא יו UO, זה ככל הנראה קרה בשל העובדה שאף משגיח לא היה כשהדביקו תויות על התוצרת, כי אין שם מספיק משגיחים שיוכלו לפקח על כל מהלך התוצרת).

פרק ט׳

משגיחים

…הבעיה הקשה ביותר ואולי זו גם שורש הבעיה, הם המשגיחים, אלו שמשתמשים בהם ראשי הא יו UO.

בשנים הראשונות של הכשרי הא יו UO היה להם מספר קטן של הכשרים, וגם לא היו אלו במקומות מרוחקים, כל שיכלו יותר לפקח, הם יכלו לבחור לעצמם משגיחים טובים ודאגו שהכל יתנהל כשורה.

על פי הסדר כל משגיח חייב לשלוח פרוטיכל (דו׳׳ח) על כל ביקור שלו במפעלים, פעם היה למנהיגי הא יו UO זמן להתעניין ולבדוק כל פרטיכל, ומזמן לזמן היו מבקרים במפעלים.

הבעיה החלה כשהם התפתחו והתרחבו בצורה רחבה ביותר שאינם יכולים עוד להשתלט על כך.

1. 1. אי אפשר עוד לבחור משגיחים ככל שירצו, הם חייבים לקבל לידם מכל הבא ליד.
2. 2. אם לבית החרושת היה בעבר רב בעל מכשיר בטרם שהא יו U0 קיבל את ההשגחה, הלה נשאר במקומו, אפילו אם הוא אינו מתאים עוד לתפקיד.
3. 3. הם חייבים לקחת משגיחים שגרים קרוב למפעלים, אין מבחר גדול בכל הפינות הנידחות שבהן אינם גרים שומרי תורה ומצוות. רוב המשגיחים שם אינם יראים וחרדים, וספק גדול אם אפשר לסמוך על הפרטיכל שלהם.
4. 4. המנהיגים אינם יכולים לבדוק אם המשגיחים אכן מבקרים במפעלים, הם אינם יכולים אפילו לפקח האם המשגיחים שולחים פרטיכלים כפי שהם חייבים לעשות.
5. 5. את הפרטיכל חייבים לקבל כפי שהוא, כי אין להם ברירה אחרת, לא ניתן ללכת לבקר בכל המקומות.
6. 6. בדרך כלל מבקרים מנהיגי הא יו UO במפעל בטרם הם נותנים לו את ההכשר, לאחר מכן נאלצים לסמוך על נאמנותו של המשגיח (מי שלא יהיה), השגחות ישנות יצאו כבר מזמן ממסגרת הפיקוח של הא יו U0.

הם תמיד עסוקים בקבלת השגחות חדשות ומשגיחים חדשים ולכן נותנים לישנים לרוץ, כאילו הכל היה הולך מעצמו.

מאחר ולראשי הא יו U0 אין כל פיקוח על הנעשה בבית חרושת, לכן עושה המשגיח ככל שהוא מבין וזאת על אף שהאחריות על כך הוא של הא יו UO (הוא אינו חושש, מי בכלל מתעניין בנעשה שם).

פרק י׳

דוגמאות

…א. משרדי הא יו UO מודיעים שבמקום מסויים ישנה השגחה תמידית, בינתיים נודע שהמשגיח נכנס למקום רק אחת לשבוע.

ב. כשהמשגיח הולך לחופש הוא לא מודיע למשרדי הא יו U0, הוא אינו משאיר ממלא מקום, וגם כשהוא משתדל ומביא ממלא מקום, הוא אינו מודיע על כך למשרדי הא יו UO, והללו אינם בודקים אם ממלא המקום הוא אכן מתאים להשגחה, אולי הממלא מקום הוא אדם לא אמין.

ג. במסעדות משתמשים במרגרינה וחמאה דבר שאסור על פי תקנות הא יו הא יו U0 משתמש במשגיחים שאין להם חזקת כשרות.

פרק י״א

דוגמאות

…א. הם מפעילים משגיח שהוא רב בבית הכנסת שאין שם כלל מחיצה (על פי תקנות הא יו UO מקפידים שלא לקבל משגיחים כאלו).

ב. רב שהוא גם הרב המכשיר במפעל לעוגיות שבו אופים בשמן מסויים ושומן טריפה, הרב המכשיר אף פעם לא נמצא בעת אפיית הטריפה, ואז ברור שהוא אינו יכול להיות בר סמכא, וגם כך הוא מועסק על ידי הא יו UO כמשגיח.

ג. רב שנותן השגחות למאפיות של מחללי שבת, מועסק על ידי הא יו UO כמשגיח.

ד. רב שהינו משגיח בבית חרושת שבו זקוקים למשגיח תמידי, ומצויין שיש כזה, נוסע לחופש ואינו מכין כלל ממלא מקום.

פרק י״ב

שחיטת הא יו UO

… ברשימה זו אנו לא מביאים את כל הבעיות הקיימות במערכת השחיטה, אנו מציינים כאן רק את הבעיות המיוחדות הבולטות במערכת ההשגחה של הא יו .U0

ישנן הבדלים משמעותיים בין השגחות רגילות, לבין ההשגחה אצל השחיטה.

1. 1. בבית חרושת רגיל יכול הרב בעל המכשיר להכין תכנית עבודה ושהכל יתנהל כשורה, על המשגיח מוטל התפקיד לדאוג לכך ששום דבר לא יחרוג מהמסגרת שנקבעה לעבודת בית חרושת, וכן שלא ישנו את התוצרת המאושרת לאותן המוצרים, אין צורך לבדוק כל ארגז או קופסה, אבל בשחיטה לא מספיק רק לקבוע סדר עבודה. כל בהמה חייבת להישחט על פי שו״ע כל ריאה חייבת להיבדק בנפרד, כל חלק מן הבהמה חייב להיחתם בתוית כשרה, בקיצור כל בהמה הוא מפעל לעצמו.
2. ההשגחה בשחיטה היא קשה וחמורה, ישנן שם בעיות מסובכות בהרבה מתוצרת רגילה אחרת, וחייבים להיזהר שם הרבה יותר.
3. בשחיטות מעסיקים הרבה שוחטים, בודקים, משגיחים וכדומה, שחייבים שיהיה להם נסיון במלאכה, כשמנגד בבית חרושת רגיל יש בסך הכול משגיח אחד, הוא חייב לשמור על הוראות בעל המכשיר, ואינו זקוק לתבונה מיוחדת.
4. שחיטה וההשגחות עליהן מתמקדות מסביב להרבה איסורי דאורייתא (איסורים בעין), כשמנגד בבית חרושת המייצר תוצרת פשוטה ישנם הרבה פחות איסורים, כי מדובר שם רק בתערובת.

(חלק מחברי ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים תבעו אז שלא יתנו הכשרים על השחיטות בגלל כל הבעיות המסובכות הקשורות בכך).

לכן צריך הרב המכשיר להתמסר כולו ולפקח על השחיטה, עינו ולבו חייבים להיות שם תמיד.

פרק י״ג

מבט קצר על השחיטות

…לפני שהקימו את ההכשר של הא יו UO לפני כמה שנים, היו בארצות הברית שני ארגוני שחיטה.

1. 1. בשר כשר, שכפי שידוע שהוא כלל לא היה ראוי לשאת את השם הזה.
2. 2. גלאט כשר, שהוקים מיד עם הגיעם של יהודי אירופה לארצות הברית בזמן של מלחמת העולם השניה.

הא יו U0 שהחל לתת השגחות לבתי מלון בתנופה גדולה יצאו נגד אותן השחיטות, אך בתי המלון לא רצו לשלם אז את המחיר הגבוה של השחיטה החלקה, ולכן הקימו ראשי הא יו U0 שחיטת גלאט בארצות הברית.

אסור לשכוח שצורכי הבשר החלק הם בני התורה, וכן היהודים החרדים האורטודוקסיים הרגילים לראות שוחט שהוא ירא וחרד לדבר ד׳ כשחזותו מעידה שהוא יהודי עם זקן ופיאות וביתו מתנהל על פי השו״ע.

הכל תלוי בשוחט, אף אחד לא יכול לדעת אם השוחט עשה שהיה, דרסה, סומכים על נאמנותו שהוא יודע אם הבהמה טריפה.

אנו יודעים שהקורא יכול לרמות את עצמו ולומר שסוף כל סוף על פי שולחן ערוך כשר אפילו שחיטה של מומר אוכל נבילות לתיאבון ר״ל, אנו רוצים להבהיר כאן שהטענה הזאת אינה נכונה, כפי שנציין להלן:

11 הפסק של השו״ע מוגבל מאוד, והוא רק אם עומד שם יהודי שיש לו מומחיות הבודק את הסכין לפני שהמומר שחט, כי הוא אינו נאמן על בדיקת הסכין.

2. במצב הטוב ביותר שחיטת מומר הוא רק כשר, ואינו יכול להיות גלאט, ומי שמחפש גלאט כשר בודאי שאינו יכול להשתמש באותו בשר, אלו שמחפשים בשר חלק, אינם מסתפקים רק בעובדה שאין מורידים את הסירכות מן הריאה (אלא עד שלשה רירין), שזה הפירוש ״גלאט״, הם תובעים גם להיזהר ביתר הנושאים הקשורים בשחיטה, כגון שוחטים יראים וחרדים, איזה יהודי אורטודוקסי יאכל משוחט שהוא אינו שומר תורה ומצוות?
3. באמת קיבלו על עצמם היהודים מכל הדורות את פסק ההלכה של התבואות שור בשמלה חדשה, ששוחט צריך להיות ירא שמים מרבים. היהודים לא יקבלו שוחט שאינו מקובל על פי המסורת.

אנו מעתיקים כאן תשובה של הדברי מלכיאל (ח״ו מה״ג):

וע״ד אם מותר לשו״ב ללכת לבתי תיאטראות, תמהני הלא לכל ישראל הוא אסור כמפורש בע״ז (י״ח:) דהוי מושב לצים, וכל ספרי מוסר מלאים מזה, אך בעונותינו הרבים נעשה זה כהיתר לנשים עמי הארץ, אבל שו״ב שצריך להיות בן תורה וירא שמים, חלילה לו לעשות כן, ואם רגיל בכך צריך להעבירו משו״ב כי זה אות שאין יראת ד׳ בלבו.

אבל לדאבוננו, אצל שחיטת הא יו U0 השוחטים שהם קלים ורחוקים מאוד מלהיות יראים וחרדים לדבר ד׳, כשהציבור הסומך עליהם היה יודע מי הם ואיך הם נראים, הם לא היו אוכלים מהשחיטה שלהם.

ישנם שוחטים שהם:

חשודים על חילולי שבת (קלא דלא פסק)

שוחים בתערובת ר״ל.

חברים במועדוני לילה ר״ל

מסתפרים בימי הספירה.

שורפים את זמנם בהסכלות בטלביזיה.

קשורים לטלביזיה אפילו בשבת קודש.

דוגמאות מי הם שוחטי הא מ UO

…א) ״קראס בראדערס״ (האחים קראס), מאחר וזו היתה שחיטת הגסות הראשונה שהא יו UO קיבל על עצמו שם הם דאגו לתקן תיקונים שונים.

על פי מקורות אמינים עדיין ישנם שם שוחטים שאינם מתאימים כלל לשחיטה.

כששאלנו על שוחט שהיה עליו קלא דלא פסק שהוא חשוד בחילול שבת, השיבו לנו ממשרדי הא יו U0 שהוא אינו שוחט עוד, אבל הוברר שהוא המשיך לשחוט.

אנו רוצים לציין כאן מובאה על מנת להביא הוראה פסוקה לגבי אותה מעשה השחיטה:

מסר לנו אדם מומחה ומנוסה בשחיטות (המוכר בא יו U0), שהוא ביקר במשחטה של הקראס בראדערס, וזאת לאחר שערכו שם ריאורגאניזאציה, אז הוא הפך שם את הסדר על פי הוראה של אחד מגדולי מורה ההוראות שבדורנו. אותו גדול בתורה פסק שבשום פנים ואופן זה לא יכול להיות כשר כפי שהם עובדים (במיוחד, כשחותכים את צדדי הבהמה עוד לפני הבדיקות פנים).

(בענין החסרונות הנוספים בשחיטה, זקוקים לידיעה בתבנית השחיטה ובעזר השם עוד נבאר באריכות).

ב. ״סאנפאלער שחיטה״ (שחיטת סאנפאלער) בנעברעסקא, הא יו UO לא מצא שם לנחוץ לתקן שום תיקון של ממש, לכן המצב שם איום ונורא.

1. מהשוחטים חלקם חשודים על חילול שבת, חלקם קשורים לטלוויזיה אפילו בשבת קודש, וחלקם חברים במועדונים ושוחים בתערובת ר״ל.
2. 2. השחיטה מהירה מאוד, בערך 80 -100 בהמות לשעה.
3. 3. הבשר המגיע משם לניו יורק לוקח לעיתים יותר משלשה ימים, ולכן הבשר הופך להיות בשר ששהה ג׳ ימים בלא הדחה.
4. 4. מכל מבנה השחיטה לא כדאי אפילו לטרוח על מנת להביא את כל הפרטים, מספיק רק אם נציין שאחד המנהלים הראשיים של ועדת הכשרות של הסתדרות הרבנים הודה שהועדה ציוותה לעשות 22 תיקונים באותה שחיטה והם לא נעשו.
5. 5. ״פאללס טשיקען״, כשהא יו U0 נאבק נגד אותו בית חרושת היא דיווחה שהיא אינה יכולה להכיר בשחיטה ככשרה, כי הוא במצב ירוד ביותר.

כשהא יו U0 קיבל בסופו של דבר את ההשגחה במקום, הם רק עשו שני תיקונים.

1. 1. שלא ישטפו את העופות במים חמים לפני המליחה.
2. 2. שלא ישחטו את העופות על הגלגל הנע.

אבל – השוחטים ששחטו עד כה על הגלגל הנע כשהעוף נסע נשארו במעמדם והמשיכו לשחוט כך. הא יו UO תבע שיעבירו את אותם השוחטים, אך איגוד השוחטים לא איפשר זאת וממילא נשארו אותם השוחטים במקומם תחת השגחת הא יו OU

פרק י״ד

אין להרהר אחריהם

… מנהיגי הא יו U0 אחזו בעמדתם שלא להכניס אף אחד רק לחקור מה נעשה אצלם או בבתי החרושת שלהם.

לפי שיטתם ושיחתם, השגחתם היא היחידה שהיא טובה, הם דוחים את כל יתר ההשגחות ללא כל סיבה.

לאף אחד אסור לדשדש בנעשה אצלהם, כל הערה או חשש המעבירים על כשרות מפעליהם הוא לא לכבודם בכלל לענות עליהם.

הנסיון הוכיח שלא נעשה כל שינוי לטובה על ידי הא יו UO, ואינם מתחשבים אפילו ברבנים גדולים או באישים מכובדים המעלים הצעות מועילות.

גם כשהם עונים על מכתב, הרי שזה רק לדחויה בעלמא, לתשובותיהם אין כל ערך.

זהו אחד הסיבות שהביא לכך שמצב הכשרות של הא יו UO הוא במצב כזה.

העיתונות האמריקאית היתה דשה בנושאים שכאלו, והיו עושים מבעיות אלו רעש והמולה.

פרק ט״ו

כבר הגיע הזמן

…לאף אחד לא נותנת מנוחה השאלה, היתכן? שארגון שצריך למלאות את החלל בנושאי הכשרות שכך יכשל?

ברור כשמתפרסים יותר מן הכוחות האפשריים בסופו של דבר נופלים, מאות ההשגחות יצאו מזמן מהמסגרת, לא יתכן בשום אופן לפקח כהוגן על כמות כזו על ידי שלשה מנהלים בלבד.

לא נמנעים מלקבל השגחות חדשות, כשמשלמים הרבה כסף עבור ההשגחה (במיוחד בבשר) או בהכשרים מפוזרים (שהוצאות ההשגחה קטנות והרווחים גדולים), את כל זאת עושים בתירוץ של מוסדות ללא רווחים, הפזמון הזה מוזכר בכל המקומות גם בהשגחות אחרות, וכך שהכל לכאורה צריך להיעשות לשם שמים בלי שום פניה.

אבל, מאחר שצריך לכסות את ההוצאות של המזכירות, וכל ההוצאות המשרדיות השונות, ועל כולם השכירות של האדמיניסטרציה, לכן המחיר בנוי בשיטת התוצרת, כשמשלמים אחוז מסויים מן ההכנסות.

ברור שרק אם ישנה הכנסה גדולה אז ניתן להתחשב בתביעות העובדים, ואף אחד אינו בוחל בקבלת תשלומים נוספים. וכשרודפים אחרי כסף מאיזה טעם שיהיה אין לכך גבול ואפילו כשמדובר על מטרתנו בשורות אלו אינה לפגוע בא יו UO, אנו גם לא מתעלמים מהעבודה החשובה והטובה שהם עושים, ובודאי שלא לפגוע ביכולתם.

אנו תובעים רק בשם צבור הצרכנים, שיכניסו תיקונים במסגרת הא יו UO, ושיהיה לו את הברק שהיה צריך שיהיה.

בלית ברירה ובלב כבד, יצאנו בגלוי בענין זה, אנו ידועים כארגון קונסטרוקטיבי.

אנו ניסינו עד כמה שידינו מגעת, לתקן בדרך שקטה, ומאחר שתוצאות מכל השיחות והדיונים במשך השנתיים האחרונות לא העלו דבר, חשנו בתור ארגון הפועל לטובת הכלל חובה לצאת לצבור על מנת שהוא יפעיל את הלחץ הדרוש לתקן את כל שהזכרנו לעיל.

מהימנות העובדות כפי שציינו לעיל – אנו יכולים להוכיח זאת בעובדות ומסמכים!

(נדפס במדריך לכשרות מספר י״ד ט״ו ט״ז, ועוד, ראה נפש ישעיה חלק ג׳ וחלק ד', ראה עוד ספר שחיטת ואכילת בשר חלק א׳ וחלק ב', הבשר הכשר? (הסיפור שהיה בטווין טאויערס), קול השחיטה, בעיר קראקא, פנינים יקרים, מדריך לכשרות חלקים 30 ־ 40, שמירה טובה, הרידב״ז והכשרות, ועוד).

* * *

פרק ט״ז

אזהרת הועד

אטליזים

…אנו חוזרים שוב על האזהרה שפורסם במדריך מספר 4 (דף קט״ו), בענין האיטליזים, אפילו כשיש לאטליז השגחה, הדבר לא אומר שההשגחה הוא השחיטה והבדיקה, ההשגחה על האיטליז מתחילה רק מאז שמביאים את הבשר לאטליז (בעניני ניקור, מליחה, וכדומה).

ישנם אילטיזים המכניסים לחנותם כל סוגי הבשרים מכמה משחטות, ובכדי למשוך קונים הם מדווחים שיש להם בשר חלק משחיטה זו, או אחרת המקובלת על אותם החוגים.

אבל כל זה אינו נכון, כי הקונה אינו יכול לדעת מאיזה שחיטה הגיעה אותו בשר או אותו עוף שהוא קונה, מרמים את הקונה כשהוא חושב שהוא קונה עופות או בשר משחיטה מסויימת שהוא תמיד מהדר בה, עליכם להיות מאוד זהירים ולבדוק היטב מהיכן הגיע הבשר.

אנו נביא בפניכם דוגמאות של שני אטליזים גדולים בבארא פארק: גלאט פאק, ואיזראעל מיעטס (שניהם בשדרה ה-13), שם מוכרים בשר מכמה שחיטות שנשחטו במשחטות של הא יו U0, כמו לדוגמא הקראסס בראדערס, וגם בשר שנשחטה תחת ההשגחה של עדת ישורון (וואשינגטאן הייטס).

ישנם יהודים רבים שרוצים דוקא משחיטה מסויימת, קונה מסויים שונה רק בשר של שחיטת עדת ישורון, ובאמת באותן החנויות לא ניתן כלל להכיר מאיזה מקום הגיע הבשר, ולכן חייבים להיות זהירים מאוד כשקונים בשר על מנת לוודא שהם מקבלים אכן את הבשר מהיכן שהם מהדרים לקנות, תתבעו מבעלי האיטליזים שידווחו מהיכן הם קונים הבשר.

 

הרב שלום יהודה גראס

אבדק"ק האלמין

בית שמש, ארץ הקודש