מָצִינוּ במדרש (ילקוט מיכה תקנב) "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון". אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל וחרמון ולבנות בית המקדש עליהם, מה טעם "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים", אמר רב הונא ודייך עד כאן, אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו, ומה טעם "ונשא הוא מגבעות" ואין לשון "ונשא" אלא לשון שירה. ורואים שההר שעליו יבנה בית המקדש השלישי יהיה כלול מד' ההרים סיני ותבור וכרמל וחרמון, וכעת שזכינו שעם ישראל כבשו את הר חרמון בשלימותו בודאי זה מקרב אותנו מאד לבית המקדש השלישי. וכן רואים ששירת הגאולה לעתיד לבוא קשורה עם הרים אלו. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (שה"ש ד, ח) "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" בְּקַבְּצִי אֶת נִדָּחַיִךְ תִּסְתַּכְּלִי וְתִתְבּוֹנְנִי מַה שְּׂכַר פְּעֻלָּתֵךְ מֵרֵאשִׁית הָאֱמוּנָה, שֶׁהֶאֱמַנְתְּ בִּי לֶכְתֵּךְ אַחֲרָי בַּמִּדְבָּר, וּמַסָּעוֹתַיִךְ וַחֲנִיּוֹתַיִךְ עַל פִּי, וּבִיאָתֵךְ לְרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן שֶׁהָיוּ מְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת סִיחוֹן וְעוֹג, וּכְשֶׁגָּלֻיּוֹת נִקְבָּצוֹת וּמַגִּיעוֹת שָׁם הֵם צוֹפִים מִשָּׁם וְרוֹאִין גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּשְׂמֵחִים וְאוֹמְרִים הוֹדָיָה לְכָךְ נֶאֱמָר "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן". רוֹאִים שהר חֶרְמוֹן שָׁם יָשִׁירוּ אֶת הַשִּׁירָה בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה. וְכָתוּב זֶה מְרַמֵּז עַל הַשִּׁירָה שֶׁיְּשׁוֹרְרוּ עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה עוֹד קוֹדֶם שֶׁתְּהֵא, כַּמּוּבָא בַּ'של"ה' ('ווי העמודים' כז) וּבָזֶה יִתְבָּאֵר "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" עֲתִידִין שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל שִׁירָה לֶעָתִיד לָבֹא, דְּהַיְינוּ עַל הַנִּסִּים שֶׁיִּתְבַּשְּׂרוּ עֲלֵיהֶם יַקְדִּימוּ לְשׁוֹרֵר מִיָּד קוֹדֶם שֶׁיִּתְקַיֵּם הַדָּבָר, וְזֶהוּ עַל לֶעָתִיד לָבֹא, וְזֶהוּ "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" כְּלוֹמַר תַּתְחִיל לְשׁוֹרֵר מֵרֹאשׁ דְּהַיְינוּ מִקֹּדֶם אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. וכן סיני תבור כרמל חרמון עם המילים בגימטריא 1335 עם הכולל. וכן מָצִינוּ במדרש (ילקוט במדבר תשע"ו) צידונים יקראו לחרמון שריון ובמקום אחר קוראו שיאון נמצא קרוי ארבע שמות חרמון שריון שניר שיאון. ושמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהד' שמות האלו כמו שכתובים בפסוקים חרמון שניר שרין שיאן בגימטריא קץ תשפ"ה.
מָצִינוּ בַּזֹּהַר (השמטות רנח:) "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ" בָּרִאשׁוֹנָה עַתִּיק שֶׁל הַכֹּל, רֹאשׁ כָּל רָאשִׁים, "יֹרֵד עַל הַזָּקָן" וְגוֹ', "כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן", אֵלּוּ שֶׁבַע הָרִים שֶׁנִּקְרָאִים הַרְרֵי צִיּוֹן, "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה", כֵּיוָן שֶׁהִתְחַבְּרוּ "חַיִּים עַד הָעוֹלָם". רוֹאִים ששרש הברכות של הרי ציון באים מהר חרמון. וכן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויקרא ז:) "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ" מִי הוּא שֶׁמֶן הַטּוֹב, זֶה שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ שֶׁנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מֵהָעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ, וְאוֹתוֹ שֶׁמֶן נִמְשָׁךְ בְּרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, וּמֵרֹאשׁוֹ לִכְבוֹד הַזָּקָן הַקָּדוֹשׁ, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ לְכָל אֵלּוּ לְבוּשֵׁי כָבוֹד וְכוּ' וּמִשּׁוּם כָּךְ "שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו", עַל פִּי מִדּוֹתָיו יוֹרֵד וְנִמְשָׁךְ לְכָל הָעוֹלָמוֹת לְהִמָּצֵא בְּרָכוֹת לַכֹּל.
מובא בספרי (עקב א) צידונים יקראו לחרמון שריון ובמקום אחר הוא אומר "עד הר שיאון הוא חרמון" נמצא קרוי ד' שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו ד' מלכיות מתכחשות זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי. והלא דברים קל וחומר פסולת ארץ ישראל ד' מלכיות מתכחשות עליה, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. ורואים שהר חרמון נקרא פסולת של ארץ ישראל, ומצינו גם על העיר חברון שנקראת פסולת של ארץ ישראל, כמובא במדרש (תנחומא שלח ח) "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, להודיעך שבחה של ארץ שהפסולת שבה משובח הרבה יותר מארץ מצרים, שבשעה שנחלו בני נח את העולם אחר דור המבול הם בנו עירם במקום הפסולת תחלה ולא במקום השבח אלא בחרו הפסולת של ארץ ישראל, וחברון פסולת של ארץ ישראל. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שחברון וחרמון הן אותן אותיות כי אות ב' מתלחפת באות מ' בחילוף א"ל ב"ם, וענין הפסולת קשור עם הגאולה העתידה, כמובא בְּ'רַבֵּנוּ בַּחְיֵי' (בראשית מז, כח) שֶׁמ' פְּתוּחָה בְּסוֹף הַתֵּבָה בַּפָּסוּק (נחמיה ב, יג) "הֵמ פְּרוּצִים" שֶׁמְּדַבֵּר עַל שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת, מְסַמֶּלֶת אֶת שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם הַפְּרוּצִים בִּזְמַן הַגָּלוּת, וְהַם' סְתוּמָה שֶׁבַּפָּסוּק "לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה", נִמְצֵאת בְּתוֹךְ הַתֵּבָה לְסַמֵּל שֶׁקֵּץ הַגְּאֻלָּה סָתוּם, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קֵץ הַגְּאֻלָּה יִפְתְּחוּ אֶת הַם' סְתוּמָה שֶׁבִּ"לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה", וְיִסְתְּמוּ אֶת הַמ' פְּתוּחָה שֶׁל "הֵמ פְּרוּצִים".
מובא במהרש"א (חולין ס:) "עד הר שיאון הוא חרמון" הרי לו ד' שמות כו', נקראין שניר על שם הרי שלג כפרש"י בחומש דאין דרך להיות שם ישוב. ורואים שהמקום נקרא שניר על שם השלג שמצוי שם יותר משאר המקומות בארץ ישראל, ושניר בגימטריא גרעין שמצד אחד הוא פסולת כמו שהבאנו שהמקום נקרא פסולת של ארץ ישראל, אבל מצד שני גרעין מסמל שרש, ומרמז על מלחמת הגרעין של גוג ומגוג שקשורה עם המקום הזה. וכן השתלשל שהיהודים כבשו בסוריה את סכר המים של הירמוך שנקרא סכר אל וחדה שעולה לאותה גימטריא של שלג או גרעין, ושם נמצאים מקורות המים של הירדן ושל המדינות הסמוכות.
כָּתוּב (תהילים סח, טז) "הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן: לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ". ומבאר המלבי"ם: הר בשן הרם ונשא מכוסה בשלג כל ימי הקיץ כדרך ההרים הגבוהים וגבנונים, והררי שלג אלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק, יפול על מחנות בני אדם העומדים עליו ויפילם במהמורות בל יקומו, על פי זה צייר שכשעלו לראש ההר ולחמו משם עם ישראל, סער עליהם השלג עד שנעשה שם צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם ויאבדו מתוך הקהל. ורואים שהר בשן הוא הר שמכוסה בשלג גם בקיץ. ומובא ברד"ק (דבהי"א ה, יא) חצי שבט המנשה ישבו בארץ הבשן עד בעל חרמון, רוצה לומר מאותו מקום הבשן שהיה לבני גד עד בעל חרמון. וראים מכל זה שהר חרמון הוא חלק מהר בשן שמכוסה בשלג. ואכן רואים למרגלות הר חרמון את מערת הפמייאס [בנייאס] שנאמר עליה שהיא יוצאת מהר בשן: (דברים לג, כב) "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י שֶׁהָיָה הַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מֵחֶלְקוֹ מִמְּעָרַת פַּמְיַיאס וְכוּ', וְקִילוּחוֹ מִן הַבָּשָׁן. ולפי זה נראה לבאר דברי הגמרא: (סנהדרין צח.) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, אֵימָתַי בֶּן דָּוִד בָּא, אָמַר, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי אוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אוֹת. אָמַר לָהֶן, לִכְשֶׁיִּפֹּל הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְיִבָּנֶה, וְיִפֹּל, וְאֵין מַסְפִּיקִין לִבְנוֹתוֹ עַד שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא. אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ אוֹת, אָמַר לָהֶן, וְלֹא כָּךְ אֲמַרְתֶּם לִי, שֶׁאֵין אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי אוֹת, אָמְרוּ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, אָמַר לָהֶם, אִם כָּךְ יֵהָפְכוּ מֵי מְעָרַת פַּמְיָס לְדָם, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְרוֹאִים שהגאולה תלויה במקום הזה וכפי שבארנו. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (גיטין נז:) "מִבָּשָׁן אָשִׁיב", מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת אָשִׁיב. וְרוֹאִים שֶׁבָּשָׁן הֵם אֲרָיוֹת דִּקְלִפָּה שֶׁיּוֹנְקִים מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְאַרְיֵה. וַה' יָשִׁיב בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה אֶת כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁהֵם גָּנְבוּ מֵהַקְּדֻשָּׁה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מָרְדֳּכַי א. ר. שליט"א שֶׁשְּׁמָם שֶׁל נְשִׂיאֵי דַּמֶּשֶׂק הוּא 'אַסַּאד', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בְּעַרָבִית 'אַרְיֵה'. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מֹשֶה לֶוִינְגֶּר שליט"א שֶׁבַּשַּׁא"ר אַסַּאד ר"ת מִבֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת.
מובא ב'מגלה עמוקות' [ואתחנן רנב] לעתיד לבא יבא משיח בן אפרים מן יהושע, והגאולה תלויה בסוד טל חרמון שהם אותיות יו"ד ה"א וא"ו, שיש ביוסף שנקרא יהוסף, וכן יהושע יש לו גם כן ג' אותיות יהו. ובקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח שיש לו גם כן ג' אותיות יהו, רק שנסתמה ם' של "לםרבה המשרה", שהוא אות של משיח.
האחדות שהיתה בקריעת ים סוף בקעה את הים, ובוקעת גם היום את הים.
שמעתי מהגאון המקובל רבי יהושע צבי בוך שליט"א מדוע קשה זיווגם כקריעת ים סוף, כי ענין הזיווג הוא לעשות אחדות בין החתן לכלה, וענין האחדות האמיתית הוא דבר קשה, שהתגלה בקריעת ים סוף שהים נבקע לי"ב שבילין כנגד י"ב שבטים שהתאחדו יחד להכנס בתוך הים. והוסיף הרה"ג ר' יהושע אליאוף שליט"א שמצינו במדרש (הובא ברע"ב אבות פ"ה) נגזר הים לשנים עשר גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט בדרך אחד לבדו, קפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית כדי שיראו השבטים אלו את אלו, שעמוד האש היה מאיר להם. ורואים שאמנם היו י"ב שבילים אבל ה' עשה מחיצות שקופות שיראו אלו את אלו ויתאחדו אלו עם אלו. ונראה להוסיף על פי מה שמובא בְּ'דַעַת זְקֵנִים מִבַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת' (בראשית א, ט) שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף נִרְמֶזֶת בַּכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה". הַכָּתוּב מְרַמֵּז "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה", לנקודת האחדות של עם ישראל, וּמִמֵּילָא נִהְיָה קְרִיעַת יַם סוּף "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", כמו שרואים בים סוף שעברו כל הי"ב שבטים כאחד, אמנם לכל אחד יש שביל ודרך מיוחדת משלו שבה הוא הולך ופועל ועובד את ה', אבל כל זה לא מנע מכולם לעבור יחד כאיש אחד בלב אחד, וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' אַבְרָהָם אַהֲרֹן זצ"ל עַל הַכָּתוּב (שמות יד, כט) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם". ש"בַיַּבָּשָׁ"ה" ר"ת בְּי"ב שְׁבִילִים הָלְכוּ.
וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר ה, ז) מִלֵא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מַיִם בְּמַיִם, וְאַתְּ אוֹמֵר "אֶל מָקוֹם אֶחָד", אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחְזִיק מֻעָט אֶת הַמְרֻבֶּה, וּדְכְוָותָה אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲלַפְתָּא אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָּאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם אֶתְמָהָא, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהֶחְזִיק מֻעָט אֶת הַמְרֻבֶּה, וּדְכְוָותָה אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ מִמַּה שֶּׁהֶחֱזִיקוּ שְׁנֵי בַדֵּי הָאָרוֹן אֶתְכֶם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁכִינָתוֹ שֶׁל הקב"ה בֵּינֵיכֶם, וְאַף בִּירוּשָׁלַיִם דִּתְנַן עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. וְרוֹאִים שהפסוק "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" מרמז על הָעִנְיָן שֶׁהֶחְזִיק מֻעָט אֶת הַמְרֻבֶּה, שזה נעשה בכח האחדות שעוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים. כי כל אחד רוצה לתת מקום לשני כמו שהוא רוצה לתת מקום לעצמו.
כשם שֶׁקְּרִיעַת יַם סוּף הָיְתָה דֶּרֶךְ י"ב שְׁבִילִין כְּנֶגֶד י"ב שְׁבָטִים, כָּךְ בְּקִיעַת הַיַּרְדֵּן הָיְתָה בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע ד, ה) "וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל: לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם". ורואים שהמעבר בירדן עם י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים כמו בקריעת ים סוף, וגם כאן רואים את סוד הברית, בזכות ארון הברית, והברית הוא הקשר שמחבר את כולם להיות אחד.
והוסיף הרה"ג ר' יצחק ברקלי שליט"א שהענין מרומז במדרש (ב"ר סח, יא) "ויקח מאבני המקום" רבי יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים אמר אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים, כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. ורואים שהמהות של י"ב שבטים זה שהם י"ב מצד אחד ומתאחים לאחד מצד שני. וזה מהות הי"ב אבנים שעברו בירדן בזכות ארון הברית שמאחד את כולם להיות אחד. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהשתלשל ביום ח' כסליו תשפ"ה שעשו סעודת הילולא של מאות יהודים לגאון הצדיק פועל הישועות בעניני הזיווגים רבי אשר לעמיל לעווי זצוק"ל, ועלו על ציונו בהר הזיתים קרוב לאלף יהודים להעתיר בעניני שידוכים לאלפי ישראל שצריכים ישועות בענין זה. כי יום ח' כסליו תשפ"ה עם הכולל בגימטריא קריעת ים סוף, והכולל הוא המאחד את כולם להיות אחד וכפי שראינו בהילולא שהתאחדו שם מכל החוגים והעדות כאיש אחד בלב אחד. ועוד הוסיפו שקול חתן קול כלה בגימטריא תשפ"ה. והוסיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שזכינו לתפילת רבים מול מקום המקדש אחרי שקראנו בתורה פרשת ויצא שפותחת בפסוק (בראשית כח, יא) "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" ואונקלוס מתרגם 'ונסיב מאבני אתרא ושוי אסדוהי ושכיב באתרא ההוא' רמז על נפילת משטר אסד באותו שבוע שנעשה בכח האחדות של ישראל שמתאחדים לאבן אחת להכניע את קליפת דמשק שמלבישה על בית המקדש למנוע את היחוד שנעשה בכח האחדות. וזה נרמז בהתאחדות האבנים לאבן אחת במקום המקדש כשיעקב שכב שם.
לידת משיח בסוד תינוק שנולד לתוך מים, ויכול להמשיך לנשום בתוך המים.
מצינו בַּגְּמָרָא (נדה ל:) דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלַאי לְמָה הַוְּלָד דּוֹמֶה בִמְעֵי אִמּוֹ, לְפִנְקָס שֶׁמְקּוּפָּל וּמוּנָּח, יָדָיו עַל שְׁנֵי צְדָעָיו, וּשְׁנֵי אֲצִילָיו עַל שְׁנֵי אַרְכּוּבוֹתָיו, וּשְׁנֵי עֲקֵבָיו עַל שְׁנֵי עַגְבוֹתָיו, וְרֹאשׁוֹ מוּנַח לוֹ בֵין בִּרְכָּיו, וּפִיו סָתוּם, וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ, וְאוֹכֵל מִמַּה שֶׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת, וְשׁוֹתֶה מִמַּה שֶׁאִמּוֹ שׁוֹתָה, וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי, שֶׁמַּא יַהֲרוֹג אֶת אִמּוֹ. וְכֵיוַן שֶׁיָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם נִפְתָּח הַסָּתוּם, וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. ומצינו בזהר חָדָשׁ (שה"ש עה.) וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ נִסְתַּם הַפָּתוּחַ וְנִפְתַּח הַסָּתוּם, נִסְתַּם הַפֶּה שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ הַדִּבּוּר מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק משֶׁה וְכוּ', נִפְתַּח הַטַּבּוּר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמִשָּׁם אוֹכֵל מַה שֶּׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתֶה מַה שֶּׁאִמּוֹ שׁוֹתָה.
ידוע בעולם הרפואה שאם אשה יולדת את התינוק בתוך מים התינוק יכול להמשיך לצלול במים הרבה זמן וממשיך לקבל את האויר והחמצן דרך חבל הטבור שמחובר לאמא, ברגע שהתינוק ינשום פעם אחת מחוץ למים אז יפתחו אצלו צינורות האויר מהאף והפה ואם הוא יחזור למים הוא יהיה בסכנה ולא יוכל לנשום. וברפואה השתלשל בבתי חולים חדרי לידה בתוך מים עם כל המכשור הנצרך, והם אומרים שזה מיקל את צער הלידה ולחלק מהיולדות יש לזה עוד מעלות רבות. ומכל זה אנו רואים שיש בהשתלשלות סוג של לידה איטית יותר שהתינוק כבר יצא מהאמא אבל עדין לא ממש התחבר לעולם אלא שוחה בבריכה שמחוץ לאמא, ועדין לא נִפְתָּח הַסָּתוּם וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שאויר בגימטריא טבור. כי נשימת האויר סותמת את הטבור ופותחת את נשימת האויר מהאף והפה. וכן שמעתי שהמילה מים עצמה מרמזת על נִפְתָּח הַסָּתוּם וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ כי האות מ"ם סתומה מסמלת את הרחם שנפתחת בלידה לאות מ"ם רגילה, כמובא בְּ'פרע"ח' לְהָאֲרִיזַ"ל (העמידה פרק ט"ו) נְקֻדּוֹת צִיּוֹן דְּנוּקְבָא שֶׁהִיא הַיְסוֹד שֶׁבָּהּ, הִיא סוֹד ם סְתוּמָה, סוֹד הָרֶחֶם שֶׁבָּהּ, וְצוּרַת ם סְתוּמָה, הִיא סוֹד ב' דְּלָתוֹת הָרֶחֶם, בְּסוֹד "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", כִּי ב' דְּלָתִין הֵם צוּרַת מ"ם סְתוּמָה. ומובא ב'רבנו בַּחְיֵי' (בראשית מז, כח) אָמַר יְשַׁעְיָה "לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" וּבָאָה הַמֶּ"ם סְתוּמָה שֶׁלֹּא כַּמִּשְׁפָּט, כִּי מִשְׁפָּט הַמֶּ"ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה לִהְיוֹת פְּתוּחָה וְזוֹ סְתוּמָה לִרְמֹז כִּי הַמַּעֲלָה וְהַמִּשְׂרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֲלֹא הִיא סְתוּמָה בִּזְמַן הַגָּלוּת. אָז תִּפָּתַח הַמִּשְׁרָה שֶׁהִיא סְתוּמָה. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (הלילה ח"א ע' שסט) שֶׁהַם' סְתוּמָה מְסַמֶּלֶת אֶת הָרֶחֶם הַנִּמְצָא בַּיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת, שֶׁשָּׁם נוֹצָר הַוָּלָד לְמ' יוֹם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ' מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א שֶׁוָּלָד בְּגִימַטְרִיָּא ם'. ורואים שהרחם נרמז באות מ"ם סתומה שנפתחת באלכסון בזמן הלידה לשתי אותיות דל"ת. ובגאולה העתידה יש פתיחה ממ"ם סתומה למ"ם רגילה. ובמילה מי"ם יש אות מ"ם רגילה ואות מ"ם סתומה, וכן האות מ"ם עצמה במילוי מ"ם יש בה את הסמל הזה, לרמז שבמים במ"ם סתומה נעשה הלידה שנִפְתָּח הַסָּתוּם וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ. וכן האות יו"ד של מי"ם המילוי הוא אותו מספר של י'.
ויתכן שיתכן בחינה של לידה בתוך מים בלידת משיח, כי מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקוני זוהר חדש קטו.) שֶׁהַקֵּץ הָאַחֲרוֹן יָבוֹא דֶּרֶךְ שֵׁם ע"ב, הַנִּרְמָז בַּכָּתוּב "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" ר"ת בְּגִימַטְרִיָּא ע"ב. וּמְבָאֵר הַ'מָּתוֹק מִדְּבַשׁ' שֶׁהוּא הַמַּבְדִּיל בֵּין הַמַּיִם הַמָּרִים שֶׁל הַגָּלוּת, לְבֵין מַיִם הַמְּתוּקִים שֶׁל הַגְּאֻלָּה. וְשָׁמַעְתִּי מהרה"ג ר' ל. שִׁטְרִית שליט"א שֶׁ"מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ. וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז בְּתֵבַת "מַבְדִּי"ל" ר"ת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד יָבֹא לְגָאֳלֵנוּ. ולפי זה יתכן שיש בחינה שהמשיח מבדיל בין המים שברחם אמו למים שבעולם הזה בזמן לידתו, וזה חלק מתהליך לידת משיח ברחמים.
הבריכה של המים שהמשיח שוחה בה בעולם הזה שנקראת המים המתוקים של הגאולה היא הבריכה של פנימיות התורה שנמשלה למים, וכמו שכתוב על זמן הגאולה: (ישעי' יא, ו) "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשֹ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". וְרוֹאִים שהגאולה תהיה ברחמים שהאנשים שנמשלו לחיות לא יטרפו אחד את השני, "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי" בזכות שנהיה בתוך המים של פנימיות התורה "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פְּרִי חַיִּים' שֶׁהַכָּתוּב (ש"ב כב, נא) "מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ" ר"ת מַיִ"ם חוֹ"ל. שֶׁהֲרֵי סוֹד חִבּוּר גַּלֵּי הַיָּם לַחוֹל מְסַמֵּל אֶת הַשְׁפָּעַת הלידה מאמא עלאה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְגַלֵּי הַיָּם, כַּיָּדוּעַ מֵהַכַּוָּנוֹת עַל הַפָּסוּק "מִשְׁבְּרֵי יָם" בְּקַבָּלַת שַׁבָּת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁהַכָּתוּב עַל הַגְּאֻלָּה (תהילים קכו, א) "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" כְּחֹל מַיִ"ם. וְכֵן חָמֵשׁ הָאוֹתִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, יַחַד עִם הָאוֹת ח' שֶׁל חֲמִשָּׁה חֻמָּשִׁים הֵן מַיִ"ם חוֹ"ל. והאותיות האחרונות מרמזות על זמן הקץ האחרון. וְכֵן מָצִינוּ עַל דָוִד הַמֶּלֶךְ מִזַּרְעָהּ שֶׁל לֵאָה (מלכים א, ב, יא) "וּבִירוּשָׁלַיִם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים" כְּמִנְיַן גַּ"ל. וְכֵן דָּוִד הָיָה הַדּוֹר הַל"ג מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְכֵן המשיח נולד במים עם האותיות בגימטריא "שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד". ומצאתי בס"ד רצף אותיות מדהים משי"ח כד"ת נול"ד במי"ם ר"ז תור"ה בפסוק שמדבר על חנוכת הבית לדוד היינו לידת משיח: (תהילים כט, יא) "יְהֹוָ"ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָ"ה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד". כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר 'קְהִלַּת יַעֲקֹב' כַּדָּ"ת ר"ת כ"ד תַּכְשִׁיטִין, וְהֵם סוֹד כ"ד צֵרוּפֵי אדנ"י, וּבָהֶן מִתְקַשֵּׁט מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְשֵׁם זֶה [כד"ת] חָקוּק עַל מִצְחוֹ. וְכֵן כד"ת בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.
מוּבָא בַּסֵּפֶר 'הַמְפֹאָר' (בהעלותך) ה' בֵּרֵךְ אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ, שֶׁאִיּוֹב רוֹמֵז לְיִשְׂרָאֵל "שִׁבְעָנָה" לִרְמֹז עַל הַשִּׁבְעָה סְפִירוֹת שֶׁאָמַרְנוּ, וְלָזֶה אָמַר שִׁבְעָנָה לְשׁוּם נְקֵבָה. "וְשָׁלֹשׁ בָּנוֹת" שֶׁהֵם הַשְּׁלֹשָׁה הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הַמַּשְׁלִימוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וּלְאַחַת קְרֹא "יָמִימָה" שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן יוֹם, דִּכְתִיב "מִיָּמִים יָמִימָה" וְהִיא כֶתֶר עֶלְיוֹן וּבָהּ אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַשֵּׁנִית "קְצִיעָה" שֶׁהִיא חָכְמָה. וּשְׁלִישִׁית "קֶרֶן הַפּוּךְ" הוּא רוֹמֵז לַבִּינָה. וְכֵן רוֹאִים שֶׁבִּרְכַּת אִיּוֹב אַחֲרִיתוֹ יוֹתֵר טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ מְרַמֶּזֶת עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁה' יְבָרֵךְ אוֹתָם בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יוֹתֵר טוֹב מִמַּה שֶּׁהָיָה בְּרֵאשִׁיתָם. וְכֵן בְּנוֹת אִיּוֹב בְּגִימַטְרִיָּא 477 כְּמִנְיַן בְּעִתָּהּ. וְכֵן בְּנוֹ"ת אִיּוֹ"ב נִרְמָזוֹת בָּר"ת בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: (שמות ד, יג) "וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְהֹוָ"ה בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר". וּכְפִי שֶׁמְּבָאֵר רַשִּׁ"י שָׁם: בְּיַד אַחֵר שֶׁתִּרְצֶה לִשְׁלֹח שֶׁאֵין סוֹפִי לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ וְלִהְיוֹת גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד, יֵשׁ לְךָ שִׁלּוּחִים הַרְבֵּה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד וַיְצְמַן שליט"א שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה הוּא אֶחָד מִשְּׁנֵי פְּסוּקִים יְחִידִים בְּכָל הַתַּנַ"ךְ שֶׁעוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא 1477 כְּמִנְיַן קֵץ בְּעִתָּהּ.
נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין בְּנוֹת אִיּוֹב לְקֵץ הַגְּאֻלָּה, דְּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב טו:) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר אִיּוֹב בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ", אֵיזוֹ דּוֹר שֶׁנִּתְבַּקְשׁוּ נָשִׁים יָפוֹת הֱוֵי אוֹמֵר זֶה דוֹרוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וּמוּבָא בַּגְּרָ"א ('קול אליהו' אסתר ב, יז) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אֶסְתֵּר יְרַקְרֹקֶת הָיְתָה כַּהֲדַס אֶלָּא חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ מֵאֵת הקב"ה לְכָךְ נִרְאֵית יָפָה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק מִי דַּחְקֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִפְּשׁוּטוֹ, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָזֵיל לְשִׁיטָתוֹ, אִיּוֹב בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָיָה. וְהִנֵּה בְּאִיּוֹב כְּתִיב "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יְפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ". הֲרֵי מִקְרָא מְפֹרָשׁ דִּבְנוֹת אִיּוֹב הָיוּ יוֹתֵר יָפוֹת מִכָּל בְּנוֹת הָאָרֶץ, וְכֵיוָן דְּהֵם הָיוּ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כָּרְחֲךָ צָרִיךְ לוֹמַר דְּהָיוּ יָפוֹת בְּיוֹתֵר גַּם מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה לְכָךְ סָבַר דְּאֶסְתֵּר יְרַקְרֹקֶת הָיְתָה רַק חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ מֵאֵת הקב"ה לָכֵן נָשְׂאָה חֵן יוֹתֵר מִכָּל הַבְּתוּלוֹת. וְרוֹאִים שֶׁמִּצַּד הַטֶּבַע אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָיָה צָרִיךְ לִבְחֹר בִּבְנוֹת אִיּוֹב שֶׁהָיוּ הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם בְּאוֹתוֹ זְמַן, וה' עָשָׂה נֵס שֶׁאֶסְתֵּר תִּשָּׂא חֵן וְחֶסֶד וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יִבְחַר בָּהּ. וּמִזֶּה נִרְאֶה שֶׁלִּכְאוֹרָה הָיְתָה הֲוָא אֲמִינָא שֶׁגְּאֻלַּת פּוּרִים תָּבוֹא מִבְּנוֹת אִיּוֹב, וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה קָשׁוּר שֶׁאִם הָיִינוּ זוֹכִים לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה אָז זֶה הָיָה דֶּרֶךְ בְּנוֹת אִיּוֹב שֶׁהַפָּסוּק מֵעִיד עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן הֲכִי יָפוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וּבְוַדַּאי אֵין מְדֻבָּר רַק בְּיֹפִי חִיצוֹנִי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי", אֶלָּא עַל יֹפִי פְּנִימִי שֶׁקָּשׁוּר עִם גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל. וכן מובא ב'ילקוט ראובני' (פרשת בא) בשם ספר 'קרנים' שאביו של איוב היה גלגול יהודה בן יעקב, ורואים שבנות איוב היו משרש הנשמות של שבט יהודה ממלכות בית דוד. וְכֵן הַשֵּׁמוֹת יָמִימָה קְצִיעָה מְרַמְּזִים עַל קֵץ הַיָּמִין, וְקֶרֶן הַפּוּךְ מְרַמֵּז עַל אוֹר הַפּוּרִים שֶׁל "וְנַהֲפוֹךְ הוּא". וְכֵן עַל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁחִים בְּקֶרֶן וּבְפַךְ. והוסיף הרה"ג ר' מ. שיפמן שליט"א שבימימה נרמז האותיות מי"ם שקשורים עם לידת משיח כדלעיל. וכן איו"ב אותיות יבו"א. וכן כתוב (איוב מב, יב) "וַיהֹוָ"ה בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת". ורואים כאן את המספר 6000 שמרמז על 6000 שנות עולם, ואת המספר 14 כמנין דוד, ואת המספר 1000 שהוא המספר של הגאולה העתידה "הקטן יהיה לאלף".
מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (בכורות מה.) תַּנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁצִּירִים לְבַּיִת כָּךְ צִירִים לָאִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֱפְכוּ עָלֶיהָ צִירֶיהָ", רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁדְּלָתוֹת לַבַּיִת כָּךְ דְּלָתוֹת לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמַּפְתֵּחַ לַבַּיִת כָּךְ מַפְתֵּחַ לָאִשָּׁה. שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". רוֹאִים שֶׁלְּפִי רַבִּי עֲקִיבָא יֵשׁ לָאִשָּׁה בְחִינַת מַפְתֵּחַ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (תענית ב.) שֶׁהַלֵּדָה נַעֲשֵׂית דֶּרֶךְ בְּחִינַת מַפְתֵּחַ שֶׁנִּמְצָא בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְרוֹאִים שֶׁפְּתִיחַת הַיְסוֹד שֶׁבַּמַּלְכוּת נַעֲשֵׂית דֶּרֶךְ בְּחִינַת מַפְתֵּחַ. וְכֵן מוּבָא בַּ'כְּלִי יָקָר' שֶׁמַפְתֵּ"חַ ר"ת הַד' מַפְתֵּחוֹת שֶׁבְּיַד ה', מָטָר, פַּרְנָסָה, תְּחִיַּת הַמֵּתִים, חַיָּה. וְכֵן מַפְתֵּ"חַ נִרְמָז בִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם שֶׁהָיְתָה בִּבְחִינַת לֵדָה, (שמות יב, כב) "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר". וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁמַּפְתֵּ"חַ אוֹתִיּוֹת פֶּסַח תמ"ח הַתַּאֲרִיךְ שֶׁל גְּאֻלַּת מִצְרַיִם.
מצינו בַּגְּמָרָא (שבת ל.) כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּקֵשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים, דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָזֶה. אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׁרִים וְאַרְבָּע רְנָנוֹת, וְלֹא נַעֲנָה. פָּתַח וְאָמַר "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶך הַכָּבוֹד". רָהַטוּ בַתְרֵיהּ לְמֵבְלְעֶיהּ. אָמְרוּ "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד", אָמַר לְהוּ "ה' עִזוּז וְגִבּוֹר". חָזַר וְאָמַר "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת, הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה". וְלֹא נַעֲנָה. כֵּיוָן שֶׁאָמַר "ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ", מִיָד נַעֲנָה. נראה שה' רמז לשלמה שפתיחת השערים של בית המקדש בפעם הראשונה הרי זה בבחינת דלתות הלידה שהמפתח בידי ה' בעצמו, לכן לא עזר כלום עד ששלמה התפלל את הפילה הנכונה וה' פתח. ויש 9 פסוקים בכל התנ"ך שהגימטריא שלהם 2662 בבחינת שם יהו"ה משני הצדדים, והפסוק הראשון בתנ"ך שעולה למספר הזה, הוא, (תהילים כד, ז) "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" לרמז שרק ה' בעצמו יכול לפתוח דלתות אלו, לכן שם יהו"ה נרמז כאן משני הצדדים בסוד של שתי דלתות. וכעין זה יש עוד שתי פסוקים שעוסקים בבנין המשכן שעולים למספר הזה: (דבהי"ב ח, יד) "וַיַּעֲמֵד כְּמִשְׁפַּט דָּוִיד אָבִיו אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים עַל עֲבֹדָתָם וְהַלְוִיִּם עַל מִשְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְהַשֹּׁעֲרִים בְּמַחְלְקוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר כִּי כֵן מִצְוַת דָּוִיד אִישׁ הָאֱלֹהִים וגו', וַתִּכֹּן כָּל מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה עַד הַיּוֹם מוּסַּד בֵּית יְהֹוָ"ה וְעַד כְּלֹתוֹ שָׁלֵם בֵּית יְהֹוָ"ה: אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם": (במדבר י, כא) "וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם
תגית: סוריה
מהי המשמעות של רעידות האדמה בתורכיה וסוריה? איך אפשר למנוע רעידות אדמה?? איך זה קשור אלינו? משל נפלא של החפץ חיים
*פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי"*
פעם הגיע אל ה"חפץ חיים" סוחר גדול מסין הרחוקה, שמסתובב בעולם לרגל עסקיו.
*"מה נשמע בסין"* ?
התעניין ה'חפץ חיים'.
נאנח: *"העניינים יגעים. היהודים מפוזרים. אין חינוך יהודי, אין שחיטה כשרה, יש ניסיונות קשים בשמירת השבת, השם ירחם"*!
ה"חפץ חיים" לא התפעל, וענה: *"צרתכם צרת רבים בדורנו. חיברתי עבורם את ספרי 'נדחי ישראל'. קח עמך כמה ספרים ותפיץ אותם בסין. הם מורים איך להחזיק מעמד בתנאים הקשים*.
*ומה עוד נשמע בסין"* ?
המשיך ה"חפץ חיים" לשאול.
*"לפני שהפלגת, על מה דברו שם, על מה דווחו העיתונים"* ?
ענה הסוחר: *"הסינים בנו סכר ענק, להתיישבות חקלאית, אבל הסכר נבנה ברשלנות ומסת המים הכבירה ערערה אותו. הוא קרס, ומאה אלף סינים טבעו למוות"*!
ה"חפץ חיים" הזדעזע מאד, והתחיל לבכות: *"אוי ואבוי, מידת הדין מתוחה…אוי ואבוי"* !
"הרב, מותר לשאול שאלה" ?
"ודאי"
*"כשספרתי על מצבם העגום של היהודים, הגיב הרב בהשלמה*.
*ואולם, כשספרתי על טביעתם של אכרים סיניים, מזדעזע הוא כל כך , מדוע* ?!"
ענה לו ה"חפץ חיים". *"אמור לי, בורשה היית"* ?
*"ודאי! לראדין מגיעים דרך ורשה"*.
*"כמה יהודים גרים שם"* ?
*"מעט לעומת הגויים"*, ענה הסוחר.
"כן", אישר ה"חפץ חיים", "כך אומרים.
*אמור נא, אילו היית רואה אדם עומד בכיכר העיר ונואם באידיש, אל מי הוא פונה"* ?
*"מה השאלה ? בודאי ליהודים העוברים ושבים"* !
*"אבל בעצמך אמרת שאינם, אלא מיעוט"* !
חייך הסוחר: *"אכן הגויים הם הרוב, אבל אינם מבינים אידיש. אם הוא ידבר באידיש, בוודאי שרק ליהודים הוא ידבר"* !
*"כדבריך", הנהן ה"חפץ חיים", "אם כך, הלא תבין* ?
*שיטפון הגורף מאה אלף יצורי אנוש – "שפת שמים" היא, "אות ממרומים"*.
אך מי מבין אות זה ? מי יתבונן בו ומי יזדעזע ממנו ?
הסינים ???
הסינים, אינם מבינים שפה זו !
*אם כן, אל מי כוונו הדברים* ?
*למי אותתו משמים* ?
*מי מבין אותות משמיים* ?
*רק לנו/אנו. עם ישראל*.
*רק אלינו מדברים איתני הטבע , שליחיו של הבורא יתברך* !
*הקב"ה מדבר איתנו היהודים. זו השפה שרק אנחנו היהודים מבינים*,
*ולכן אנחנו צריכים להקשיב ולהפנים אל לבנו שמידת הדין מתוחה עתה בעולם ולכן עלינו לדאוג ולפשפש במעשינו* !
ועל זה כתוב במדרש ב"ילקוט שמעוני":
*"אמר רבי יהושע בן לוי: אילו היו אומות העולם יודעים שהם לוקים(=נענשים) כשחוטאים ישראל, היו מעמידים שני אסטרדיוטין(=שומרים) שיהו משמרין כל אחד ואחד (מישראל) שלא יחטא")*.
*אחים יקרים*!
*מה שקורה בטורקיה ובסוריה צריך לעורר אותנו* !
*לבורא עולם יש צער גדול מאוד על הפילוג בעם* !
הנה, על הכתוב בנביא (ירמיה יג') *"בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי"*
*אמרו חז"ל (חגיגה ה'), שיש לבורא עולם מקום שנקרא "מִסְתָּרִים". ושם הקב"ה בוכה על בניו – על עם ישראל*.
*וצריך להבין על מה ולמה בוכה הקב"ה* ?
על כך עונה הקב"ה במגילת איכה (ג'):
*"פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי"*.
הקב"ה מוריד *"פַּלְגֵי מַיִם"*, דמעות כמים *"עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי"* – על השבר והפירוד בעם בישראל !
*"עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי"* – על השבר והפירוד בעם בישראל !*לצערנו, השבר שבתוכנו, מעורר גם את ה"שבר הסורי-אפריקאי"* !.
*ולכן הקב"ה "מנענע" אותנו (כרגע בקלות, ואתמול זה כבר התקרב והגיע גם אלינו), כדי לעורר אותנו*!
*על כן, הבה נתעורר ונתאחד, כדי לעצור את דמעותיו של הקב"ה. הבה ונרבה באחדות ובאהבת ישראל. שכן, רק כך אפשר לעצור את דמעותיו של הקב"ה, ובוודאי להביא גם את הגאולה השלימה*.
וזאת, כפי שמסופר בגמרא בסנהדרין, על רבי יהושע בן לוי, שפגש את המשיח, *ושאל אותו, מתי יבוא לגאול את ישראל* ?
וענה לו המשיח *"הַיּוֹם"*, והתכוון: *"הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ"*.
ורמז לו:-
*הַ* יּוֹם *אִ* ם *בְּ* קֹלוֹ *תִ* שְׁמָעוּ" –
ראשי תיבות *אַהֲבַת* – להראות, *שסוד הגאולה תלוי באהבת ישראל, ורק על ידי האחדות ואהבת החינם תבוא הגאולה, במהרה בימינו, אמן*.
*קראו , התרגשו, הפנימו והפיצו . אלו דברי אלהים חיים*
יִתָּכֵן שֶׁמַּלְכוּת רוּסְיָה תִּכְבֹּשׁ וְתִשְׁלֹט עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים וְאָז יָבֹא מָשִׁיחַ | סוד החשמל
הערה: כל הרמזים והתאריך המובאים באתר הם מבחינת שורש רוחני של ענף ושורש. ומלכות רוסיה תכבוש את ישראל זה לא חיב להיות פיזי זה יכול להיות השורש הרוחני שלה (קליפת עמלק) ככה כתוב בספרים שונים מוּבָא מֵהַ'חֲזוֹן אִישׁ' (מובא בספר 'מרבה חיים' מהרה"צ ר' חיים ברים זצ"ל ששמע מהחזו"א) שֶׁהַמָּשִׁיחַ לֹא יִקַּח אֶת …
סירטון בו רואים את אלי כהן בתליה בסוריה, שוחרר ע"י המורדים מארכיון בסוריה
המשמעות שסירטון כזה מתפרסם היום לרמז שהסוף של סוריא הגיע… מזעזע אך גם היסטורי. הי"ד. אלי כהן = 116= ינון = עמו = עליו. סימן ברור לגאולה שבפתח… משיח – אלי כהן 474 או 1124 דעת = 474 שמע ישראל יהוה אלקינו יהוה אחד 1118+6=1124
לא תצליחו להבין מה קורה בסוריה – עד שתראו את הסרטון הזה
אתר האינדיפנדט העלה סרטון שצולם על ידי רחפן בשמי העיר חומס שבסוריה מה דעתכם על הסרטון המדהים? הגיבו ושתפו
דמשק אותיות מקדש שזה קם זה נופל | תופעה חדשה גויים עולים להר הבית ומשתחווים
מפילים את שלטון אסד – דמשק = מקדש כשזה קם זה נופל ולאום מלאום יאמץ לא נבנתה צור אלא מחורבנה של ירושלים….. דברי חז"ל בקשר לסוריה. כתוב במדרש (אוצר מדרשים אייזנשטיין מדרש רשב"י עמוד 556): "וְיִצְמַח כּוֹכָב אֶחָד בַּמִּזְרָח וּבְרֹאשׁוֹ שֵׁבֶט, וְהוּא כּוֹכָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִצְמַח מָשִׁיחַ בֶּן …
רמזים וצפנים על רוסיה / סוריה – והקשר לגאולה | מתעדכן 1#
חיבור בין רוסיה וסוריה בצופן התנכי – מדהים! בצופן התנכ"י רוסיה וסוריה נפגשים באופן מדהים בתוך הי"ג מידות. אות סמ"ך של מילת "חסד" היא המרכז, ששם הסמ"ך של רוסיה ושל סוריה ביחד, והכל ממורכז. מצורף בזה. ואולי מכאן ראיה לאדמו"ר שאמר שמלחמת גוג ומגוג התחילה באדמת סוריה במקום בירושלים, מחמת …
תיעוד אירועים ורמזים מלחמת גוג ומגוג | פוסט 2
עדכון 29.10 מעניין שוב רעננה בכותרות – שטפונות והצפות ברעננה, יותר מידי פעמים בחודש האחרון אנו שומעים על העיר הזו השטפון היה ברחוב אחזה איפה שהתרחשו הפיגועים.(פרטים בהמשך הדף) וכן פורסם על רחוב הר סיני. עניין הדעת נמשל למים ככתוב כי מלאה הארץ 'דעה' את ה' כמים לים מכסים.. כמו שהמים …
דברי חז"ל על נפילת סוריה והקשר למשיח
דברי חז"ל בקשר לסוריה. כתוב במדרש (אוצר מדרשים אייזנשטיין מדרש רשב"י עמוד 556): "וְיִצְמַח כּוֹכָב אֶחָד בַּמִּזְרָח וּבְרֹאשׁוֹ שֵׁבֶט, וְהוּא כּוֹכָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִצְמַח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְזֶה לְךָ הָאוֹת, כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁנָּפַל נִירוֹן מִזְרָחִי שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק, נָפְלָה מַלְכוּת בְּנֵי מִזְרָח, וְאָז תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם פֶלְדְּמַן …