כשהמלאכים באו להוציא את לוט מסדום הם אמרו: "מִי לְךָ פֹה חָתָן" לרמז לו מי כאן חתן דומה למלך לרדת מדרגתו להשפיע לאחרים, שהוא ראוי להוליד את מלכות בית דוד.
מָצִינוּ בְּ'פִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר' (טז) חָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ, מָה הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ יוֹצֵא לַשּׁוּק לְבַדּוֹ כָּךְ הֶחָתָן, מָה הַמֶּלֶךְ לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד כָּךְ הֶחָתָן, מָה הַמֶּלֶךְ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ כָּךְ הֶחָתָן, מָה הַמֶּלֶךְ פָּנָיו מְאִירוֹת כָּךְ הֶחָתָן. נִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין חָתָן לְמֶלֶךְ, דְּמֶלֶךְ הוּא אָדָם מְרוֹמָם שֶׁיּוֹרֵד מִדַּרְגָּתוֹ לְהַשְׁפִּיעַ לָעָם, וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת מֶלֶךְ, מֵ"ם, לָמֶ"ד, כַּ"ף, מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה, לְכִוּוּן הַיּוֹ"ד הַמְסַמֵּל אֶת הַיְּהוּדִי. וְכֵן חָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ, הֱיוֹת שֶׁצָּרִיךְ לֵירֵד מִדַּרְגָּתוֹ הַגְּבוֹהָה, וְלִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַף שֶׁעִם אִשְׁתּוֹ לֹא יוּכַל לְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, כְּפִי דַּרְגָּתוֹ, וְיִצְטָרֵךְ גַּם לְדַבֵּר עִמָּהּ בְּמִילֵּי דְּעָלְמָא, וְזֹאת בְּוַדַּאי יְרִידָה מִמַּדְרֵגָתוֹ. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (יבמות סג.) נָחִית דַּרְגָּא נָסִיב אִיתְּתָא. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים סא, ז) "יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר", ר"ת שִׁדּוּ"ךְ, דִּשְׁנוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הֵן כְּמוֹ שִׁדּוּךְ שֶׁהֶחָתָן יוֹרֵד מִדַּרְגָּתוֹ לִקְרַאת הַכַּלָּה. וְרוֹאִים שֶׁנִּשּׂוּאִין הֵם יְרִידָה בְּדַרְגָּה. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהֶחָתָן דּוֹמֶה לְשֶׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יט) "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן", וּמוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תדשא כ') נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁמֶשׁ שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם. רוֹאִים שֶׁהֶחָתָן דּוֹמֶה לְשֶׁמֶשׁ, הֱיוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ מִכָּאן וּלְהַבָּא לֵירֵד מִדַּרְגָּתוֹ וּלְהַתְחִיל לְשָׁרֵת אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאֶת בָּנָיו שֶׁיָּבֹאוּ אַחַר כָּךְ. וְכֵן הקב"ה נִקְרָא מֶלֶךְ, דְּהקב"ה כַּבְיָכוֹל, יוֹרֵד וּמַשְׁפִּיעַ טוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וּלְכָל הָעוֹלָם. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ('שוחר טוב' תהלים סח) שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים נִקְרְאוּ מְלָכִים שֶׁנֶּאֱמַר "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ". דִּצְרִיכִים לֵירֵד מִדַּרְגָּתָם, וּלְהַשְׁפִּיעַ תּוֹרָה לְאֵלּוּ שֶׁבְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מֵהֶם. וְכֵן מוּבָא בַּרַ"ן (נדרים כד:) הַהֶבְדֵּל בֵּין כֶּלֶב לְמֶלֶךְ, שֶׁכֶּלֶב רַק לוֹקֵחַ וְאֵינוֹ נוֹתֵן, וּמֶלֶךְ רַק נוֹתֵן וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ. וְזֶה לְמַעֲשֵׂה הַהֶבְדֵּל בֵּין מַלְכֵי בֵּית דָּוִד לְמַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם; שֶׁמַּלְכֵי בֵּית דָּוִד עֲסוּקִים בְּהַשְׁפָּעָה לָעָם רוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת, וּמַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם עֲסוּקִים בִּלְקִיחָה מֵהָעָם לְעַצְמָם כְּמוֹ כְּלָבִים. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (לקח טוב רות ד, כב) וְלָמָּה קוֹרִין מְגִלָּה זוֹ [רוּת] בְּחַג שָׁבוּעוֹת שֶׁמְּגִלָּה זוֹ כֻּלָּהּ חֶסֶד וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חֶסֶד. וְרוֹאִים שֶׁשֹּׁרֶש הַמַּלְכוּת מִמְּגִלַּת רוּת כֻּלָּהּ חֶסֶד.
מוּבָא בְּסֵפֶר 'נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ' שֶׁרוֹאִים אֵצֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁבֵּרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל לְאַחַר שֶׁיָּרַד מֵעֲשׂוֹת הַחַטָּאת לְדַרְגָּה נְמוּכָה יוֹתֵר, וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹד יוֹתֵר הַחוּצָה וְשׁוּב בֵּרְכוּ אֶת הָעָם, לְרַמֵּז שֶׁהַבְּרָכָה נַעֲשֵׂית יַחַד עִם יְרִידָה וִיצִיאָה הַחוּצָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ט, כב) "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים: וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם". נִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁשֹּׁרֶשׁ בר"ך הוּא אוֹתִיּוֹת בֶּרֶ"ךְ בִּבְחִינַת בִּרְכַּיִם שֶׁנִּמְצָאוֹת לְמַטָּה, לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לָרֶדֶת לְמַטָּה לְדַרְגָּה נְמוּכָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכָה.
לִכְאוֹרָה צָרִיךְ בֵּאוּר מַדּוּעַ גָּזְרָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּשְׁמוֹת דָּוִד וּמָשִׁיחַ יֵצְאוּ מִסְּדוֹם דַּוְקָא וְשֶׁתִּהְיֶה לָהֶם שַׁיָּכוּת בַּשֹּׁרֶשׁ לִסְדוֹם, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר מא, ד) אָמַר רַבִּי יִצְחָק "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי" הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדֹם. וְכֵן מוּבָא בַּגר"א עַל 'סִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא' (נז:) שֶׁסְּדוֹם הֵם בְּחִינַת חֹטֶם דִּקְלִפָּה. וְחֹטֶם מִתְקַשֵּׁר עִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ד, כ) "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'". וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה"צ ר' חָנָא מִקָּאלְשִׁיץ זי"ע שֶׁסְּדֹ"ם ר"ת סְעֻדָּתָא דְּדָוִד מַלְכָּא, וְכֵן סְדוֹם, בְּגִימַטְרִיָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן סְדֹם וַעֲמֹרָה בְּגִימַטְרִיָּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁסְּדֹ"ם מְסַמֶּלֶת אֶת דָּוִד שֶׁשָּׁבוּי בְּתוֹךְ הַס"ם. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יג, י) "וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה" בְּגִימַטְרִיָּא סוּכַּת דָּוִד. וְכֵן מַשְׁקֶה בְּגִימַטְרִיָּא מִקְדָּשׁ. וְכֵן מוּבָא בָּרמ"ע מִפָּאנוֹ ('גלגולי נשמות' אות ע) שֶׁשְּׁמָהּ שֶׁל אֵשֶׁת לוֹט הָיָה עִידִית. וְעִידִי"ת מְסַמֶּלֶת קַרְקַע מְשֻׁבַּחַת, דְּמַלְכוּת הִיא בְּסוֹד קַרְקַע, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד הִיא קַרְקַע עִידִית. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' ש. רֵייְסְקִין שליט"א שֶׁמָשִׁי"חַ בְּא"ת ב"ש בְּגִימַטְרִיָּא בִּסְדוֹ"ם. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַמָּקוֹם שָׁם שֶׁהוּא הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם וּמְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּתַחְתִּית הַסְּפִירוֹת וּבְתַכְלִית הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת כַּיָּדוּעַ. וּכְעֵין זֶה שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' ש. רֵייְסְקִין שליט"א שֶׁלָּכֵן הִשְתַּלְשֵׁל שֶׁיַּם הַמֶּלַח הוּא כד"ת מֶטְרִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָּם לְרַמֵּז שֶׁהוּא קָשׁוּר לְמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא כד"ת.
נִרְאֶה לְבָאֵר כֵּיוָן שֶׁסְּדוֹם הָיָה מָקוֹם שֶׁל אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא לָתֵת דָּבָר לַזּוּלַת, הַיְצִיאָה מִסְּדוֹם הִיא בְּעֶצֶם מִדַּת הַמַּלְכוּת שֶׁל דָּוִד. הַיְנוּ כְּכָל שֶׁאָדָם יוֹצֵא יוֹתֵר מִמִּדַּת סְדוֹם שֶׁבּוֹ לְהַשְׁפִּיעַ לַזּוּלַת יוֹתֵר, כָּךְ הוּא נִדְבָּק בְּמִדַּת הַמַּלְכוּת שֶׁל דָּוִד לִהְיוֹת צִנּוֹר לְהַשְׁפִּיעַ מִתּוֹךְ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. וְאֶת זֶה רָצָה ה' לִרְמֹז כָּאן שֶׁמָּצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בִּסְדוֹם, כִּי דָּוִד צָרִיךְ לָצֵאת כָּל חַיָּיו מִמִּדַּת סְדוֹם, וְזוֹ הִיא מִדַּת הַמַּלְכוּת. וְלָכֵן שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ נוֹלַד לְאַחַר חֻרְבַּן סְדֹם, לְרַמֵּז שֶׁלֵּדַת מָשִׁיחַ הִיא חֻרְבַּן מִדַּת סְדוֹם וּבִטּוּלָהּ הַמֻּחְלָט. גַּם רוֹאִים שֶׁלּוֹט יָצָא מִסְּדֹם בְּלִי שׁוּם רְכוּשׁ וּבְחֻרְבַּן סְדֹם נֶאֶבְדוּ כָּל רְכוּשׁוֹ וְקִנְיָנָיו. דְּבִזְמַן זֶה שֶׁלּוֹט הָיָה צָרִיךְ לְהוֹלִיד אֶת נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמַצָּב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם שַׁיָּכוּת לִסְדֹם, וַאֲפִלּוּ הַיַּיִן שֶׁבְּנוֹתָיו הִשְׁקוּהוּ נִזְדַּמֵּן לָהֶם בַּמְּעָרָה וְלֹא הָיָה מִסְּדֹם. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (בראשית יט, יג), דְּכָךְ הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מִסְּדֹם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יד, כג) "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ". וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁמָּשִׁי"חַ מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (בראשית יט, יג) "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבִּשְׁבִיל לְהוֹצִיא מָשִׁיחַ תָּם הַיְינוּ שָׁלֵם בְּלִי פְּגָם, ה' צִוָּה עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת מַשְׁחִתִים אֶת כָּל הָרָע שֶׁבִּסְדֹם. ולכן כשהמלאכים באו להוציא את לוט מסדום הם אמרו: (בראשית יט, יב) "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם". לרמז לו שתכלית ההצלה היא עבור חתן שיוליד מכאן את שרש מלכות בית דוד, והם רמזו מי כאן חתן דומה למלך לרדת מדרגתו להשפיע לאחרים, שהוא ראוי לצאת ממידת סדום להוליד את מלכות בית דוד. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שסד"ם בא"ת ב"ש יק"ח, כי א"ת ב"ש זה דבר והיפוכו, וההיפך ממידת סדם, זה מה שאמר אברהם אבינו: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם".
שָׁמַעְתִּי פֵּרוּשׁ נִפְלָא מֵהרה"ג ר' אַבְרָהָם וַיְסְפִישׁ שליט"א שֶׁהַמַּלְאָכִים רָמְזוּ לְלוֹט "עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן" שֶׁהוּא בְעַצְמוֹ הֶחָתָן, הַיְינוּ "לְךָ פֹה חָתָן", כֵּיוָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹלִיד אֶת הַמָּשִׁיחַ. וְכֵן הַלָּשׁוֹן "עֹד" מְסַמֶּלֶת אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, כְּפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא שֶׁהַלָּשׁוֹן עוֹד מְרַמֶּזֶת עַל שֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, בְּסוֹד יְהוּדָה וְעוֹד לִקְרֹא, וְשָׁם גַּם מְדֻבָּר בְּהִלְכוֹת קִדּוּשִׁין.
שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁהַמַּלְאָכִים רָמְזוּ לְלוֹט שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הֶחָתָן שֶׁל עַצְמוֹ כִּי עוֹמֵד לִשָּׂא אֶת בְּנוֹתָיו. [יֵשׁ פִּתְגָּם בְּאִידִישׁ 'אַ עֵדִים אִיז אַ שְׁטִיק שְׁוֶוער, הַיְנוּ הֶחָתָן הוּא חֵלֶק מֵחָמִיו, וְאֵצֶל לוֹט הוּא הָיָה הֵן הֶחָתָן וְהֵן חָמִיו.] וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר הַשָּׁרָשִׁים לָרַדַּ"ק בְּעֶרֶךְ חָתָן: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" כְּלוֹמַר בְּיוֹם חֻפָּתוֹ שֶׁהוּא יוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה חָתָן, וְאָז יִקָּרֵא חָתָן מִפְּנֵי הַסְּמִיכָה אֶל חוֹתְנוֹ. וְרוֹאִים שֶׁהַשֵּׁם חָתָן בְּיוֹם הַחֻפָּה הוּא מִשּׁוּם שֶׁאָז הוּא קָרוֹב לְחָמִיו שֶׁנִּקְרָא חוֹתְנוֹ, וּכְפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁהַכִּנּוּי חָתָן וְכַלָּה נִשְׁאָרִים כָּל הַחַיִּים רַק בְּיַחַס לְחָמִיו וַחֲמוֹתוֹ, הַיְנוּ הֶחָתָן מְכֻנֶּה חָתָן כָּל חַיָּיו, בְּיַחַס לְחָמִיו, וְהַכַּלָּה נִקְרֵאת כַּלָּה כָּל חַיֶּיהָ בְּיַחַס לַחֲמוֹתָהּ. וְבָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה רֶמֶז לְחָמִיו וַחֲמוֹתוֹ שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָם כְּחָתָן וְכַלָּה כָּל יְמֵיהֶם. וְלָכֵן כָּתוּב: "עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ". רַשִּׁ"י וְהָרַמְבַּ"ן מִתְקַשִּׁים מַה הַכַּוָּנָה "בָּנֶיךָ" לְרַשִּׁ"י הַכַּוָּנָה בְּנֵי בְנוֹתֶיךָ, וְהָרַמְבַּ"ן מֵבִיא אֶת הָ'אִבְּן עֶזְרָא' שֶׁהַכַּוָּנָה לַחֲתָנִים שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים, וּלְפִי דְּבָרֵינוּ הַמַּלְאָכִים רָמְזוּ לְלוֹט עַל הַבָּנִים שֶׁלּוֹ עַצְמָם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹלִיד אַחֲרֵי שֶׁיִּהְיֶה חָתָן שֶׁל עַצְמוֹ. וְכֵן הֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק שָׁם: "וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" מְרַמֵּז שֶׁהוּא הָיָה "כִמְצַחֵק" עִם בְּנוֹתָיו בְּעֵינֵי חֲתָנָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כו, ח) "יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ".
נִרְאֶה דְּלָכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ נוֹלַד וְנִפְטַר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְרַמֵּז שֶׁמַּתַּן תּוֹרָה הָאֲמִתִּי יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא דֶּרֶךְ שֹׁרֶשׁ דָּוִד, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (קה"ר יא, ח) תּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל הִיא לִפְנֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעי' ב, ג) "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה". וְכֵן כָּתוּב (שם נא, ד) "כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא". וְלָכֵן קוֹרִין מְגִלַּת רוּת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְרַמֵּז שֶׁמִּשְׁתּוֹקְקִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הָאֲמִתִּית דֶּרֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבָּא מֵרוּת. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (ויחי רטו:) שֶׁהַכָּתוּב "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" מְרַמֵּז עַל קוֹל הַתּוֹרָה. וּמָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים עה:) שֶׁרוּת הִיא בְּחִינַת תּוֹרָה וְהִיא בְּחִינַת "קוֹל הַתּוֹר" הַמֻּזְכָּר בַּכָּתוּב. וְכֵן מוּבָא בַּגְּרָ"א עַל שִׁיר הַשִּׁירִים "וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע" זֶהוּ מַתַּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר שֶׁהַתּוֹר יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי קוֹלוֹת בְּיַחַד זֶה אַחַר זֶה, כֵּן הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. וְכֵן מָצִינוּ בְּזֹהַר חָדָשׁ (רות צו:) שֶׁשְּׁמָהּ שֶׁל רוּת קֹדֶם שֶׁהִתְגַּיְּרָה הָיָה גִּילִית בַּת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, וְגִילִית מְרַמֶּזֶת עַל גִּלּוּי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן מָצִינוּ בַּתַּרְגּוּם עַל הַכָּתוּב (שם ג, ז) "וַתָּבֹא בַלָּט" וְעָלַת רוּת בְּרָז. וְכֵן רוּת הָיְתָה מִזֶּרַע יִתְרוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (בלק קצו:) שֶׁבָּלָק הָיָה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל יִתְרוֹ. וְיִתְרוֹ מְרַמֵּז בִּשְׁמוֹ עַל רוּת, וְעַל "קוֹל הַתּוֹר", וְכֵן יִתְרוֹ הָיָה גֵּר שֶׁבָּא לְקַבֵּל תּוֹרָה כְּמוֹ רוּת. וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ'טּוּרִים' (שמות יח, א) שֶׁיִּתְרוֹ מְרַמֵּז עַל י' דִּבְּרוֹת וְתר"ו מִצְווֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִלְּבַד ז' מִצְווֹת בְּנֵי נֹחַ שֶׁכְּבָר הָיוּ לוֹ.
שָׁמַעְתִּי מֵהָרַה"ג ר' שַׁבְּתַי וַיְיס שליט"א מַדּוּעַ גֵּרוּת בָּאָה יַחַד עִם תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים שֶׁמְּגִלַּת רוּת קוֹרְאִים בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה, וּפָרָשַׁת מַתַּן תּוֹרָה הִיא בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ שֶׁהָיָה גֵּר, וּכְלַל יִשְׂרָאֵל הִתְגַּיְרוּ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, דְּבִשְׁבִיל לִזְכּוֹת בְּתוֹרָה צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת בְּחִינַת גֵּר שֶׁעוֹזֵב הַכֹּל לְמַעַן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ יִתְרוֹ וְרוּת. ומבואר לדברינו שזה היסוד של מלכות בית דוד, שששם היסוד של מתן תורה האמיתי שיהיה לעתיד לבוא שעל זה יושב הכל, שהנפשות של שורש מלכות בית דוד יוצאים ממידת סדום ומהאינטרסים של עצמם כביכול, ונותנים את כל מה שיש להם לעזור לאחרים ולהשפיע לאחרים, זה השרש של היציאה ממידת סדום, והשרש של הגרות ושל רות שעזבו את הכל למען האמת והתורה ורצון ה'. וְכֵן הָאוֹתִיּוֹת תּוֹר שֶׁבְּתֵבַת תּוֹרָה נִמְצָאוֹת בְּתֵבַת גֵּרוּת, וְהֵן אוֹתִיּוֹת רוּת. וְכֵן מוּבָא בַּשְּׁלָ"ה (שבועות תורה אור צא) רֹב נְתִינַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל יְדֵי אֲחִיזָה בַּגֵּרִים, מֹשֶה רַבֵּינוּ הָיָה מִתְדַּבֵּק לְיִתְרוֹ שֶׁהוּא גֵר, אוּנְקְלוֹס הַגֵּר תִּרְגֵּם הַתּוֹרָה. בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָמְרוּ רז"ל, סְתָם מִשְׁנָה רַבִּי מֵאִיר סְתָם סִפְרִי כוּ' וְכֻלָּהּ סְתִימָאָה עַל יְדֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה מִגֵּרִים מִסִּיסְרָא, וְכֵן רַבִּי מֵאִיר מִנֵּירוֹן קֵיסָר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הָרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א עַל הַגְּמָרָא (פסחים סח:) רַב יוֹסֵף בְּיוֹמָא דַּעֲצַרְתָּא אֲמַר עָבְדִי לִי עִיגְלָא תִילְתָא אֲמַר אִי לָא הַאי יוֹמָא דְקָא גָּרֵים כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְשׁוּקָא. יוֹמָא דְקָא גָּרֵים, מְרַמֵּז עַל הַגֵּרִים, וְכֵן גָּרֵים אוֹתִיּוֹת גָּמִיר שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ לִלְמֹד. וְכֵן מצינו בגמרא (פסחים סח:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲצֶרֶת דְּבָעִינַן נָמֵי לָכֶם, מַאי טַעֲמָא יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה. ושמעתי מהרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שהאותיות מַא"י טַעֲמָ"א יוֹ"ם שֶׁנִּתְּנָ"ה בּ"וֹ תּוֹרָ"ה נמצאים בסנון יחיד בתנ"ך בפסוק שהבאנו: (בראשית יט, יא) "וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם". וכפי שבארנו כאן נמצא השרש והבסיס של יום שנתנה בו תורה שבו נולד דוד המלך שממנו נזכה למתן תורה האמיתי לעתיד לבוא להיות בחינת חתן דומה למלך לרדת מדרגתו להשפיע לאחרים. ולכן מתן תורה נקרא "יום חתונתו" של הקב"ה כביכול, כי הקב"ה ירד על הר סיני באותו סוד של נָחִית דַּרְגָּא נָסִיב אִיתְּתָא להוריד את אור התורה למדרגות הנמוכות בעולם הזה.
רואים בפרק קמ"ה בתהילים ל' פעמים צירופי כ"ל, לרמז על המלך היושב על הכסא
שמעתי מהרה"ג ר' אברהם קוסמן שליט"א שרואים בפרק קמ"ה בתהילים הרבה פעמים את צירופי האותיות כ"ל לרמז על המלך שצריך לדאוג לכולם אותיות מל"ך: "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל יְהֹוָ"ה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה: זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָ"ה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד: טוֹב יְהֹוָ"ה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: יוֹדוּךָ יְהֹוָ"ה כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר: סוֹמֵךְ יְהֹוָ"ה לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים: עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: צַדִּיק יְהֹוָ"ה בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: קָרוֹב יְהֹוָ"ה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר יְהֹוָ"ה אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְהֹוָ"ה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". ולמעשה יוצא שיש ל' פעמים צירופי כ"ל בפרק הזה, ונראה לבאר על פי המדרש 'אותיות דרבי עקיבא' (אות כ"ף) כ"ף מפני מה דומה לכוס ופניה כלפי למ"ד, מפני שכל כסא מלכות אינו מוכן אלא למלכי ארץ לישב, שנאמר "והוכן בחסד כסא", למ"ד מפני מה גבוה מכל האותיות, מפני שהוא באמצע כ"ב אותיות, והוא דומה למלך שיושב על כסא כבוד ומלכות לפניו ולאחריו, כ"ף שמאחריו זה כסא הכבוד, ומ"ם לפניו זה מלכות. ורואים שצירופי האותיות כ"ל מסמלים את המלך היושב על הכסא, לכן דוד המלך רמז ל' פעמים את צירופי האותיות כ"ל בפרק הזה שהיה חביב עליו, כמובא בַּגְּמָרָא (ברכות י.) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נָתָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל פָּרָשָׁה שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עַל דָּוִד פָּתַח בָּהּ בְּאַשְׁרֵי וְסִיֵּם בָּהּ בְּאַשְׁרֵי. וּמָצִינוּ בַּמִדְרָשׁ (תהילים א) כָּל מַה שֶּׁעָשָֹה מֹשֶׁה עָשָֹה דָוִד. מֹשֶׁה בֵּרֵךְ אֶת יִשְֹרָאֵל בְּאַשְׁרֶיךָ. וְדָוִד בֵּרֵךְ בְּאַשְׁרֵי. וְרוֹאִים שֶׁאַשְׁרֵי מְסַמֵּל אֶת הַחִבּוּר בֵּין דָּוִד לְמֹשֶׁה. וְכֵן מוּבָא בַּ'חֲתַם סוֹפֵר' (דברים לד, יב) שֶׁאוֹתִיּוֹת אַשְׁרֵ"י נִמְצָאוֹת גַּם בִּבְרֵאשִׁי"ת וְגַם בְּיִשְֹרָאֵ"ל שֶׁמַּתְחִילוֹת וּמְסַיְּמוֹת אֶת הַתּוֹרָה וְהָאוֹתִיּוֹת לב"ת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מְסַמְּלוֹת אֶת הַלַּבַּת אֵשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה. וְלָכֵן פָּתַח וְסִיֵּם דָּוִד אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים בָּאוֹתִיּוֹת אַשְׁרֵ"י. וְכֵן אַשְׁרֵי עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא דֶּלֶת כִּסֵּא שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת הַמַּלְכוּת. וכן האות ל' היא בסוד לב, כמובא ברמח"ל (אדיר במרום ח"ב) שמל"ך ר"ת מח לב כבד, והאות ל' היא כנגד הלב, וְלֵב מְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן מוּבָא בְּכִתְבֵי ר' אַבְרָהָם אַבּוּעֲלַפְיָא שֶׁאִם נִכְתֹּב ב' אוֹתִיּוֹת ל' אֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי נְקַבֵּל צוּרַת לֵב. וכן מל"ך העול"ם ל' נרמז באות שניה מסוף המילה בכל הפסוק שפותח את המזמור הזה: (תהילים קמה, א) "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד". לרמז שמלכות דוד ומשה שנרמזים באות ל' הם מרכבה למלכות ה' בעולם. וכן ל' פעמים צירופי כ"ל שיש במזמור הזה בגימטריא 1500 וזה הַמִּסְפָּר שֶׁל הַמִּלָה בַּעֲלַת הַגִּימַטְרִיָּא הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בַּתַּנַ"ךְ "תִּשְֹתָּרֵר", וּשְֹרָרָה פֵּרוּשָׁהּ מַלְכוּת רֶמֶז שֶׁנִּזְכֶּה לְמַלְכוּת ה' בָּעוֹלָם. וְכֵן שֵׁם הוי"ה בְּהַכְפָּלָה, י' פְּעָמִים ה', פְּעָמִים ו', פְּעָמִים ה', עוֹלֶה 1500. והוסיף הרה"ג ר' דוד ויצמן שליט"א שיש במזומור קמ"ה ז' פעמים צירופים לכ"ל שמרמזים על ל' פעמים כ"ל.
וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ו, ו) שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלוֹשִׁים מַעֲלוֹת כְּמִנְיַן ל'. וְכֵן מוּבָאִים בְּסֵפֶר 'סוֹד הַמִּסְפָּר שֵׁשׁ' מֵהָרַב גְּלָזֶרְסוֹן שליט"א (ע' 200 ואילך) כַּמָּה עִנְיָנִים עַל מִסְפָּר ל'. יוֹסֵף הַיְסוֹד נִתְמַנָּה לְמֶלֶךְ בְּמִצְרַיִם כְּשֶׁהָיָה בֶּן ל' שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא, מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם". וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ מָלַךְ בְּחֶבְרוֹן כְּשֶׁהָיָה בֶּן ל' שָׁנָה, וְכֵן יְהוּדָה הַמְסַמֵּל אֶת הַמַּלְכוּת בְּגִימַטְרִיָּא ל', וְכֵן הָאוֹת ל' הִיא הָאוֹת הַי"ב בְּאוֹתִיּוֹת א' ב', וּמִסְפָּר י"ב שַׁיָּךְ לַמַּלְכוּת. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' דָּוִד פֶּרֶץ שליט"א שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְחַדֶּשֶׁת י"ב פְּעָמִים בַּשָּׁנָה כָּל ל' יוֹם, הַיְינוּ בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְאַחַר ל' יוֹם. וְכֵן מוּבָא מֵהרה"ג ר' דָּוִד לַיְיטְנֶער שליט"א שֶׁמִּסְפַּר שְׁלוֹשִׁים הוּא רֶמֶז לִלְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּו". וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר צח, ט) לָמָה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא וּמָה הוּא בָּא לַעֲשׂוֹת, לְכַנֵּס גָּלֻיּוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלִיתֵּן לָהֶם שְׁלֹשִים מִצְוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הָרה"ג ר' יִצְחָק גִּינְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁבְּד' נְשׁוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב הַמְסַמְּלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת יֵשׁ אוֹת ל', רָחֵל, לֵאָה, בִּלְהָה, זִלְפָּה. וְכֵן הָיוּ ל' דּוֹרוֹת מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ עַד יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה אַחֲרוֹן בְּשׁוֹשֶׁלֶת מַלְכֵי בֵּית דָּוִד. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' אֵלִיָּהוּ שְׁטֶרְן זצ"ל שֶׁבִּבְרֵאשִׁית פֶּרֶק ל"ח בְּעִנְיַן לֵדַת פֶּרֶץ מִיהוּדָה וְתָמָר וְשֹׁרֶשׁ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, יֵשׁ ל' פְּסוּקִים. וְכֵן הָאוֹת ל' הִיא הָאוֹת הַיְחִידָה בַּסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה, כִּי כְּכָל שֶׁעוֹלִים יוֹתֵר לְמַעְלָה דֶּרֶךְ לִמּוּד הַתּוֹרָה זוֹכִים לְדַרְגַּת עֲנָוָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, כִּי רוֹאִים יוֹתֵר אֶת רוֹמְמוּת ה' וְאֶת שִׁפְלוּת עַצְמֵנוּ. וּכְמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁעָלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּמִמֵּילָא הָיָה הֶעָנָיו מִכָּל הָאָדָם, וְכֵן אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, כִּי מִי שֶׁהוּא שָׁפָל ה' מַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲלֶה.
מוּבָא בְּ'סֵפֶר הַחַיִּים' לְאָחִיו שֶׁל הַמהר"ל (ד, ז) שֶׁהָאוֹתִיּוֹת נַעַ"ל, בָּאוֹת אַחַר הָאוֹתִיּוֹת מָסָ"ךְ, הַיְינוּ שֶׁעִנְיְנֵי הַנַּעַל וְהַחֹמֶר, הֵם מָסָךְ לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִדְבֹּק בַּה', וּמשֶׁה הָיָה צָרִיךְ הִתְפַּשְּׁטוּת מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְלָכֵן ה' אָמַר לוֹ "שַׁל נְעָלֶיךָ" הַיְנוּ שֶׁיִּפְרשׁ מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִזְכֶּה לַמַּדְרֵגוֹת הָרָמוֹת. וְכֵן אִם נַפְחִית אֶת מִסְפַּר נְעָלֶיךָ מִמִּסְפַּר רַגְלֶיךָ בִּבְחִינַת "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ", נְקַבֵּל מִסְפַּר מִזְבַּח הוי"ה, דְּמִי שֶׁפָּרוּשׁ מֵעִנְיָנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵסִיר אֶת הַנַּעֲלַיִם הוּא מַעֲלֶה אֶת הַכֹּל לְמַעְלָה כְּמוֹ מִזְבֵּחַ, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'מִזְבֵּחַ לֵב'. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'דֶּרֶךְ הַמַּעֲבָר' שֶׁהַכָּתוּב (שמות ג, ה) "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" ס"ת לֵ"ךְ לְ"ךָ, לְרַמֵּז שֶׁבִּזְכוּת זֶה זוֹכִים לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים, ומבואר לדברינו שכאן משה קיבל את המלכות מאת ה', לכן נרמז צירוף האותיות כ"ל שמסמלות את המלכות, ומסמלות גם את האופן שבו אדם זוכה למלכות על ידי שמקיים "לך לך" שהולך מכל האנטרסים שלו בעולם כמו אברהם שה' ציווה לו "לך לך מארצך וממלדתך ומבית אביך", ואז זכה למלכות להיות "אב המון גוים", וכן משה בסנה זכה למלכות בזכות "לך לך" שנרמז בס"ת של "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ", וכפי שבארנו שאם אדם הולך מהחומריות והאנטרסים להיות כל כולו לה', הוא זה למלכות שנרמזת באותיות כ"ל. וכן באופן הזה האדם יכול להיות צינור להשפיע לכולם, אם הוא עושה לך לך מהעצמיות שלו, ואז הצינור שלו פתוח להיות מעבר לשפע ללא הפרעות, וזה הסוד של "לך לך" מעצמך להיות כל של מלך להשפיע לכולם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קנז.) שֶׁה' אָמַר לְמֹשֶה (במדבר יג, ב) "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן", לְצֹרֶךְ עַצְמְךָ. וְנִרְאֶה לְבָאֵר כְּמוֹ שֶׁה' אָמַר לְאַבְרָהָם "לֶךְ לְךָ" לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְכֵן "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת". שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ כְּמֶלֶךְ. כָּךְ "שְׁלַח לְךָ" לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ. כֵּיוָן שֶׁה' יָדַע שֶׁמֹּשֶה לֹא יָכוֹל לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל יִכָּנְסוּ מִיָּד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֹשֶה יִצְטָרֵךְ לָמוּת, לָכֵן הוּא אָמַר לוֹ "שְׁלַח לְךָ", שֶׁיִּהְיֶה חֵטְא הַמְּרַגְּלִים, וְיִתְעַכְּבוּ בַּמִּדְבָּר עוֹד ל"ח שָׁנָה, וּמֹשֶה יִחְיֶה ויהיה מלך עוֹד ל"ח שָׁנָה. כַּמּוּבָא בַּמִּשְׁנָה (תענית כו.) בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזָר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁ"שְׁלַח לְךָ", בְּגִימַטְרִיָּא שֻׁלְחָן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשְׁלַח לְךָ הָיָה לְצֹרֶךְ מַלְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶה, וְשֻׁלְחָן מְסַמֵּל מַלְכוּת. כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שמו"ר לד, ב) כֶּתֶר מַלְכוּת זֶה הַשֻּׁלְחָן.