עלון 3010 וידוי הגדול על חטא ליל ה וישלח יא כסלו 30 עמודים 230 בלילה
עלון 3002 רבינו נפתלי כץ - שער נפתלי הנהגות וסיפורים חלק ג', יום ג' וישלח (1) עלון 3003 רבינו נפתלי כץ - הנהגות וסיפורים חלק ד', יום ד' וישלח (1) עלון 3004 רבינו נפתלי כץ - הנהגות וסיפורים חלק ה', קובץ שני ושלישי יום ד' וישלח (1) עלון 3010 וידוי הגדול על חטא ליל ה וישלח יא כסלו 30 עמודים 230 בלילה
נדפס בשנת תקי"ז
הצדיק הקדוש המקובל האלוקי רבי נפתלי כ"ץ
(נולד ה'ת"ט; – נפטר כ"ד בטבת ה'תע"ט;) היה רב, מקובל, אב בית דין וראש ישיבה, שנדד וגלה בין אוסטרהא (כיום במערב אוקראינה), פוזן (כיום פוזנן), פראג בצ'כיה, פרנקפורט במערבה של גרמניה, ושוב אוסטרהא.
נולד בשנת ה'ת"ט בעיר אוסטרהא לרבי יצחק הכהן, אב בית הדין בעיירה סטפאן ודרשן בפראג ולאידל בת מנחם שטנגן (מרגליות) אב בית דין פרמישלן. בצעירותו נלקח בשבי הטטארים, אך הצליח להימלט.
נשא לאשה את אסתר שינדיל, בתו של הרב שמואל שמעלקא ז"ק (מצאצאי המהר"ל מפראג), אב"ד אוסטרהא, אשר מינה אותו כראש ישיבה וכגבאי בית המדרש, שאותו בנה מכספו, ונחשב רב העיירה.
רבי נפתלי כיהן כראש החברה קדישא וכאב בית דין בעיר פוזן (כיום פוזנן בפולין). בעיר זו הותיר קמע בתוך ראש צבי, שנחשב בידי יהודי העיר ורבניה כסגולה מוצלחת נגד שרפה. אחרי תקופת מה עבר לעיר פרנקפורט שבגרמניה, שם התעמק בחכמת הנסתר.
ספריו:
ב"ה 12 שיעורים בקול הלשון
שיעור מספר 1
https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818788/1/0/false
שיעור מספר 2
https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818791/1/0/false
שיעור מספר 3
https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818792/1/0/false
שיעור מספר 4
https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818794/1/0/false
שיעור מספר 5
https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818796/1/0/false
שיעור מספר 6
https://www2.kolhalashon.com/#/regularSite/playShiur/39818798/1/0/false
בקרוב בע"ה תקבלו את ההוצאה החדשה בחינם אין כסף תוכלו להפיץ בכל העולם
בחסות אמנות יהודית ציורי צדיקים מרהיבים
לצפיה בקטלוג לחצו על הקובץ/ הקישור
https://drive.google.com/file/d/1My3MSeeq6QKnhbTRGpHSitzhak קטלוג אומנות יהודית-JIIaQvYaLtzA/view
עלון 1985 אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין יום ה נצבים וילך עלון 1985 אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין יום ה נצבים וילך תמונה חסות אמנות יהודית
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
'אסמיך' – לשון סמוי. אומרת הגמרא (תענית ח ע"ב): "תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר "יצו ה' איתך את הברכה באסמיך… שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין".
רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים החרדית, היה שקדן עצום, והתייגע בתורה יומם ולילה.
הוא נולד בסלובקיה, וכשהיה בן חמש עשרה שנים שלחוהו הוריו ללמוד בישיבה מרוחקת מאוד מעיירת מגוריהם.
הישיבה לא הייתה יכולה לספק את כל צרכיהם של הבחורים, ולכן הורי הבחורים היו שולחים כסף לבניהם, כדי שיוכלו לקנות בגדים ומזון, ובפרט צורכי שבת.
הוריו של רבי יוסף חיים היו עניים מרודים, ולא היה באפשרותם לשלוח לו אפילו סכום מועט.
פעם אחת, בערב שבת, נזקק הבחור יוסף חיים לכסף בדחיפות, עבור צורכי שבת, אך לא הייתה בידו אפילו פרוטה אחת.
יצא לרחוב העיר, והתהלך כשהוא שקוע בלימודו, ופתאום ראה על שביל העפר מטבע כסף נוצץ. הרים את המטבע, ובלב מלא שמחה נתן תודה לה', והלך וקנה כל צורכי השבת ברווח.
שבוע לאחר מכן, כאשר הוצרך לכסף, יצא שוב אל הרחוב, ושוב מצא מטבע. רבי יוסף חיים הודה להקב"ה על חסדו הרב, והלך וקנה צורכי שבת.
כך היה במשך שבועות רבים.
ביום שישי אחד יצא איתו חבר. החבר ראה שרבי יוסף חיים מביט על שביל העפר שבו הלכו, כאילו הוא מחפש משהו.
שאל החבר: "אבד לך משהו? אתה רוצה שאעזור לך לחפש?".
סיפר לו רבי יוסף חיים, "כל ערב שבת אני יוצא אל רחוב העיר, ומוצא מטבע שמספיק לי להוצאות השבת".
מאותו יום שישי והלאה לא נמצא שום מטבע. ולמה? כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.
ישנם דברים שראוי לו לאדם להצניע ולא לפרסם. אם רואה אדם שהקב"ה ברכו בהצלחה מאוד גדולה, ברוחניות או בגשמיות, ראוי לו להצניע לכת, כדי שתמשיך לשרות הברכה במעשיו.
* * *
רבי יצחק היה בעל חנות קטנה וצנועה. יום אחד החליט לקנות חנות נוספת. מנין הכסף? איש לא ידע. כמו כן היה מפזר הון רב לצדקה ולמעשי חסד. הוא קנה בית בסמוך לביתו, שכר משרתים ושיכן שם יתומים עניים מסכנים שאיבדו את הוריהם. הוא האכיל והשקה אותם וסיפק את כל מחסורם, וכשהגיעו לפירקם השיא אותם ודאג לכל צורכיהם.
מנין התעשר? תעלומה גדולה. אפילו אשתו לא ידעה את הסוד. אך היא נמנעה מלשאול אותו. אם הוא לא שיתף אותה בסודו, צריך לכבד את רצונו, עד שיום אחד סקרנותה גברה והחליטה לשאול אותו על מקור העושר.
וזה סיפורו הפלאי:
היה זה לפני כמה שנים. יום אחד נכנס אליו לחנות אדם אלמוני, הניח על הריצפה שק של חמר טבעי, 'חינה', שהיו רגילים למרוח על השער, ואמר לו: "רבי, זו מתנה עבורך".
"תודה רבה", השיב רבי יצחק, "אבל ברוך ה' פרנסתי מצויה, ואינני זקוק למתנות".
האיש עזב את החנות, רבי יצחק רץ אחריו, אך הוא נעלם ואיננו. רבי יצחק הבין שזה מן השמים. ומה יעשה עם השק? חשב בליבו: "אניח את השק בצד למשך תקופה, ואם בינתיים ישוב בעליו – אחזיר לו את השק".
בחלוף הזמן, כשראה שאיש אינו בא לדרוש את אבדתו, חשש שהחמר יתעפש ויתקלקל. מן הראוי למכור את הסחורה בעודה בעלת ערך, ואם יבוא בעליה – ישיב לו את ערכה.
מאז הוא ראה ברכה גדולה במעשה ידיו. ל'חינה' היה ביקוש רב, במשך כל היום מילאו הקונים את חנותו. הוא ראה שהביקוש גדול וקנה עוד חינות. בכסף שהרוויח הירבה במעשי צדקה וחסד, גידל יתומים בביתו והשיאם בדרך כבוד.
והברכה נמשכת ונמשכת. וראה זה פלא: מאז החל למכור את ה'חינה' שבשק שהשאיר האלמוני בחנותו, תכולת השק לא נגמרה. בכל פעם הוא מוציא מן השק עוד קילו ועוד קילו, בלי שיעור וגבול. ממש נס מן השמים!
והינה, מאז גילה רבי יצחק את סודו לאשתו, תכולת השק הלכה ופחתה, עד שיום אחד השק התרוקן לגמרי. זהו זה, הברכה באה לסיומה. הקונים הלכו ופחתו, הרווחים הלכו והצטמצמו. עד שהוא נאלץ למכור את חנותו השנייה ונשאר עם החנות הקטנה והצנועה.
התברר כי היה זה אליהו הנביא שנגלה אל רבי יצחק ונתן לו שק של ברכה. אך כל עוד הברכה הייתה סמויה מן העין, היא התקיימה. ברגע שהסוד נתגלה, הברכה פרחה ואיננה.
כל דבר שבצינעה – יש בו ברכה והוא מתקיים. דבר שבגלוי – אין בו ברכה והוא אינו מתקיים, אך לא די שהוא סמוי מן העין של אחרים, כדי שתשרה בו ברכה, מן הראוי שיהיה סמוי אפילו מן האדם עצמו. אם הרוויח – אל יספור את רווחיו במדויק, אלא לצורך מתן מעשר מרווחיו – "שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין".
לא רק לעניין ממון מדובר אלא, "כבוד אלוקים הסתר דבר" (משלי כה, ב). כל הלומד בצינעא – לא במהרה משתכח. אדם שמסתיר את ידיעותיו בתורה – תורתו משתמרת. אם יתהלך בענווה ובצניעות, מובטח לו שהקב"ה יברך את מעשי ידיו, וגם פרנסתו תהא מצויה. (אור לחיים כי תבא תשפ"ד).
| בחסות אמנות יהודית ציורי צדיקים מרהיבים
|
| הרב שלום יהודה גראס
אבדק"ק האלמין בית שמש, ארץ הקודש
|
עלון 1540 תשפד סגולה לחזור בתשובה- לבנה ששמים בתנור- כותבים עליה הבקשה- ואחכ מניחים על קבר של תנא
עלון מס' 1540 לימוד דף היומי דהתאחדות הקהילות על יסודי הדת – ז' כסלו – שנה רביעית תשפ"ד
מדה כנגד מדה – "סגולה לחזור בתשובה" שכר ועונש – חלק ש"ח
עור של נחש, מגינה על הנושא אותו מכל כלי משחית!
סגולה לחזרה בתשובה
סגולה לחזור בתשובה- לבנה (שהיתה בתנור) ששמים על קבר של תנא
סגולת האבן מהאריז"ל לחזרה בתשובה
7 . בספרים כתוב שיניח את הלְבֵנָה על הקבר לכמה שבועות, ולכן יש ענין להשתדל להניח על קבר שלא מורידים.
===========————–==========
שאלה?
שמעתי שיש סגולה להחזיר אנשים בתשובה, שכותבים את השם של האדם שרוצים שיחזור בתשובה על גבי אבן (לבינה או בלאטה), ומניחים אותה בתנור יחד עם החלות של שבת, ומשאירים שם שבועיים, ואח"כ מניחים את הלבינה על קבר של צדיק. רציתי לדעת מה הם הפרטים המדוייקים בסגולה זו, ומה הנוסח שצריכים לכתוב בלבינה, כי שמעתי בזה כל מיני אופנים שונים.
להלן פרטי סגולת הלבינה בשילוב המקורות (מתוך ספרי הקטן שושני ציו"ן – עודנו בכת"י).
סגולה ידועה לעורר לחזרה בתשובה למי שיצא בתרבות רעה ח"ו, לקחת לבינה (לבינה חדשה ולא משומשת) ולשים בערב שבת בתנור שהוסק לאפיית חלות לשבת, ולהשאיר את הלבינה שם כל השבוע עד אחרי אפיית החלות שבערב שבת השניה, ואח"כ יקח הלבינה ויכתוב עליה שמו של האדם שיצא לתרבות רעה ר"ל (שמו ושם אמו – פלוני בן פלונית), ויכתוב גם: "וכשם שהלבינה זה בוער בתנור אש, כן יבער הלב של פלוני בן פלונית שיצא לתרבות רעה, שיתהפך לבו לשמים לטובה", ואח"כ יקרא בפיו את הנוסח הנ"ל ג' פעמים. ואח"כ יניח את הלבינה על קבר של צדיק, באופן שיעמוד שם לפחות שבוע אחד[1]. וישנם מגדולי ישראל בדור האחרון שהיו תומכים מאוד בסגולה זו ומפרסמים אותה[2]. ויש מייחסים סגולה זו לרבינו האריז"ל[3].
ונאמרו בזה כמה פרטים ושינויים:
א. במקורות מופיע דצריך שיהיה "תנור אש"[4]. ומ"מ תנור של חשמל שיש בו גוף חימום המתאדם, מסתברא דדינו כתנור של אש[5]. ומיהו יש מי שאומר שלצורך סגולה זו, צריך שיהיה תנור של מאפיה דוקא, ושיהיה התנור בשימוש כל השבוע פרט לשבת[6].
ב. יש להכניס את הליבנה כאשר התנור כבר התחמם, אך לפני הכנסת הבצק של החלות[7]. [ויש מי שהוסיף בזה, דצריכים להניח את החלות על גבי הליבנה, אך אין לזה מקור מוסמך כלל[8]].
ג. לגבי נוסח האמירה, יש נוקטים שצ"ל "בערה בתנור" (לשון עבר) ולא "בוערת בתנור" (לשון הווה)[9]. ויש שנקטו נוסח אחר לגמרי, דהתייחסות היא כלפי התנור ולא כלפי הלבינה: "כשם שזה התנור מתחמם לכבוד שבת, כך יתחמם ליבו של פלוני בן פלוני לאהבת ה' ולמצוותיו"[10].
ד. יש שנקטו, דנוסח "כשם שלבינה זו וכו'" אין צורך לכותבו בלבינה, אלא רק לאמרו בפה, אבל שמו של האדם ושם אמו, צריכים לכתוב בליבנה[11]. ואולם ברוב המקורות מבואר דצריכים לכתוב כל הנוסח בלבינה (פעם אחת) וגם לומר בפה (ג' פעמים)[12]. ויש שכתבו לדקדק שהנוסח יהיה כתוב בשורה נפרדת מתחת לשורת השם[13].
ה. לפי הסוברים דיש לכתוב את הנוסח על גבי הלבינה, יש לכתוב אחר שהוסרה מהתנור בשבת השניה[14]. ואולם יש מי שכתב, שצריכים לכתוב דוקא לפני שמכניסים לתנור בשבת הראשונה, ואם נתקלקלו האותיות מחמת החום, לכתוב שוב, ואז להניח על קבר הצדיק[15]. ושיטה שלישית נמצאת בכת"י של היר"א ז"ל, דיש לכתוב את הנוסח בערב שבת השניה ושוב להכניס לתנור, כלומר מניחים בשבת הראשונה בלי כתיבה, ומשאירים בתוך התנור כל השבוע, ואח"כ בערב שבת השניה כותבים את הנוסח וגם אומרים את הנוסח ג' פעמים, ושוב משליכין לתנור שהוסק לחלות, ואח"כ מוציאים כדי להניח בקבר הצדיק[16].
ו. יש מי שאומר, שהכתיבה הנ"ל צריכה להיות בכתב אשורי[17].
ז. ובענין טיב הלבינה, יש שכתבו דצריך שהלבינה תהיה דוקא בצורת מלבן[18]. ויש שכתבו דאין צורך שתהיה דוקא מלבן, ואפשר מרובע, והעיקר שלא יהיו צדדים מעוגלים אלא שיהיו כל הפינות מרובעות[19].
ח. י"א דצריך שתהיה הלבינה עשויה מחימר (ולא מאבן וכיו"ב)[20]. וי"א דגם חרס (קרמיקה) מרובעת היטב, מהניא[21]. ויש שנהגו לייצר בעצמם את הלבינה ע"י חימר[22]. ויש שנקטו דאין צורך בלבינה דוקא אלא העיקר שתהיה אבן חלקה[23].
ט. יש מי שכתב, דצריך שהלבינה תשאר שלמה לאחר שמוציאים אותה מן התנור[24].
י. יש מי שאומר, דכאשר מניחים את הלבינה במצבת הצדיק, עדיף להניחה דוקא בראשו של הצדיק[25]. ועכ"פ צריך שתהיה על המצבה ולא לידה[26].
יא. יש שנקטו, דמה שכתוב להשאיר את הלבינה על קבר צדיק למשך שבוע אחד, היינו באופן שתשאר שבת אחת[27]. ויש שנקטו דצריך שתשאר "איזה שבועות"[28].
יב. יש מי שכתב, דלפני שמניחים את הלבינה על מצבת הצדיק, יש לבקש מהצדיק מחילה[29].
יג. יש מי שכתב, שהסגולה הנ"ל מועילה רק למי שיצא לתרבות רעה ממש, ולא למי שזקוק לחיזוק ביראת שמים[30]. ואולם גדולי הדור האחרון[31] המליצו על סגולה זו גם עבור נערים שנחלשו ביראת שמים באופן משמעותי, אע"פ שלא יצאו לתרבות רעה כפשוטו.
[1] סגולה זו יש בה הרבה "גירסאות", וכאן הבאנו את הסגולה באופן שמופיעה במקור שנראה לכאו' הקדום ביותר, והוא ספר הזכירה (המבורג תס"ט) למוהר"ר זכריה סמינר מווילנא זלה"ה דף ח"ן ע"א. ואחריו העתיקו בספר דרך ישרה (ליוורונו תקמ"ח) למוהר"ר ראובן ן' אברהם זלה"ה, שער הסגולות דף פ"ד ע"ב, ובספר דגל מחנה יהודה להרה"ק רבי יהודה צבי מסטרעטין זצוק"ל בסוף הספר בקונטרס הסגולות (בעמוד האחרון), ועוד רבים (כפי שנזכיר בהמשך).
ובאופן כללי, בספרי סגולות מצוי לרוב סגולות שמתבססות על סוד זה של שריפת חומר גשמי לצורך "שריפת הלב" לטובה, אך באותם סגולות בדרך כלל המטרה היא להשיג אחוה בן איש לרעהו ולא בין אדם למקום. ולכו חזו להג"ר יוסף צוברי זלה"ה בספר אמת ואמונה סי' ל"ח ובהערה שם, עיי"ש.
[2] הרה"ג ר' ישראל יעקב פישר זצוק"ל מח"ס שו"ת אבן ישראל.
[3] ספר הזכירה שם. והגאון מוהר"ר רפאל אוחנא זצ"ל בספרו מראה הילדים מע' ת' אות א'. והמקובל מוהר"ר אברהם חמווי זלה"ה בספרו האח נפשנו מערכת תיקון אות ג'. וכן הוא בכתבי יד קבלה מעשית המיוחסים להיר"א זלה"ה דף מ"ו ע"א, שכתב בסוף דבריו שמקור הדברים הוא מכתבי האר"י ז"ל.
[4] ספר הזכירה הנ"ל.
[5] כדמצינו ברמב"ם פי"ב מהל' שבת ה"א, דהמחמם את הברזל הרי זה תולדה של מבעיר וחייב בשבת. וראה נא בעניינו מה בענין אם גוף חימום נחשב כאש ממש (ובענין ביאור דברי הרמב"ם הנז' והחולקים עליו) בספרי הדל ללקוט שושנים ח"ה שורש ב' נספח ב' סימן ב', עי"ש בארוכה בס"ד.
[6] הרה"ק ר' חיים הכהן פרחיה זצ"ל (המכונה "החלבן"), כך שמעתי בשמו מהרב נסים כפיר הי"ו (שהיה משמשו בקודש רבות בשנים). איברא דלפי מה שהבנתי ממנו, הטעם שהצריך תנור של מאפיה אינו מפני שצריכים שיהיה "אש" ממש (ואפשר דמועיל גם חשמל, ובפרט שגם במאפיות רוב התנורים כיום הם חשמליים פרט לתנורים לייצור "לפות") אלא היינו טעמא מפני שצריך שהיה תנור שפועל כל הזמן במשך כל השבוע פרט לשבת (ואם פועל בשבת ח"ו לא מהני).
[7] שו"ת מנחת משה (למוהר"ר משה נתן נטע יונגרייז זצוק"ל אבדק"ק טיסא פירעד) הנדמ"ח בסוף הספר עמ' שי"ח. ובאמת כן משמע מלשון ספר הזכירה הנ"ל וספר דרך ישירה הנ"ל (ועוד אחרונים שנזכיר בהמשך), דצריך להכניס את הלבינה בערב שבת הראשון לאחר שהתנור כבר הוסק לשם אפיית חלות, אלא דלא מבואר שם דיש צורך להכניס טרם אפיית החלות, אלא אפשר דסגי להכניס בתנור שעודנו חם מה שהוסק לצורך החלות.
[8] שו"ת דברות משה בובליל ח"ב בקו' מילאוים לשמחת בנים עמ' ל"ח, בשם "זקן אחד". והרגיש שם המחבר דלא נראה כן מלשון הספרים שמביאים את הסגולה.
[9] ספר רפאל המלאך ערך "תשובה". ועוד. ולכאו' לפי מה שיבואר בהמשך בשם כתבי יד המיוחסים להיר"א ז"ל, דאחרי הכתיבה צריכים להכניס שוב לתנור הבוער, מתיישב היטב כתיבת נוסח "בוערת" בהווה, כי כותבים על שם סופה שתהיה בוערת.
[10] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ'.
[11] ספר דגל מחנה יהודה הנ"ל. וכן נקט בספר שימוש תהילים כהן מזמור צ' [איברא דבשימוש תהילים אפשר דנקט כן מפני שסובר דהאמירה מתייחסת לתנור ולא ללבינה, כמובא לעיל, וממילא אין מקום לכתיבה על הלבינה].
[12] ספר הזכירה הנ"ל ודרך ישרה הנ"ל, ובאוסף כת"י הנ"ל, וכך היא פשטות העולה לפי הלשון שהובאה סגולה זו בספר שם טוב קטן (למוהר"ר בנימין ביניש הכהן מקראטשין ז"ל) עמ' ל', ובשאר הספרים המזכירים סגולה זו.
[13] ספר רפאל המלאך ערך "תשובה".
[14] כן הוא לפי ספר הזכירה ורוב המקורות המביאים סגולה זו.
[15] שו"ת מנחת משה יונגרייז הנ"ל. עיי"ש. וגם באוסרי לגפן ח"י עמ' של"א ד"ה וצריך שתשאר, נקט בהנח"ה סובר"ת שהכתיבה היא לפני שמכניסים לתנור, אלא שכתב דאם נמחק הכתב לית לן בה.
[16] אוסף כתבי יד קבלה מעשית בחיבור המיוחס לכאו' להיר"א זלה"ה, דף מ"ו ע"א.
[17] שו"ת מנחת משה יונגרייז הנ"ל.
[18] ספר שם טוב קטן הנ"ל. ואולם בספר הזכירה הנ"ל, ובספר דרך ישרה הנ"ל, ובדגל מחנה יהודה הנ"ל, ושאר מקורות, לא מוזכרת קפידא זו.
[19] אוסרי לגפן ח"י עמ' של"א אות רס"ט.
[20] לבוש יוסף שמחות ח"ב עמ' רצ"ד.
[21] אוסרי לגפן ח"י הנ"ל.
[22] מנהג עתיק אצל יהודי מזרח אירופה. ומ"מ בכל המקורות לא מוזכר כלל קפידא כזו, אלא העיקר שתהיה הלבינה "חדשה".
[23] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ'.
[24] אוסרי לגפן ח"י הנ"ל.
[25] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ'.
[26] אוסרי לגפן חט"ז (א) עמ' שס"ח אות פ"ד.
[27] ספר ויוסף שאול פלדמן סגולות מע' ב' אות י"ג.
[28] ספר שם טוב קטן הנ"ל.
[29] שו"ת מנחת משה יונגרייז הנ"ל.
[30] אוסרי לגפן ח"י עמ' של"א אות רס"ט.
[31] הגרי"י פישר זצוק"ל בעל שו"ת אבן ישראל. אלא דלשיטה זו מסתברא למימר לכאו', דכאשר כותבים (ואומרים) את הנוסח, יש לדלג על המילים "שיצא לתרבות רעה", ובכן בכת"י של היר"א (שהזכרנו לעיל) לא מופיעות המילים "שיצא לתרבות רעה".
סגולה לחזרה בתשובה
מרגישים שאבא שבשמיים קורא לכם? רוצים להצית את הלב לעבודת ה'?
הילדים שלכם מחפשים תשובות לשאלות באמונה? אתם רוצים לעזור לילדים למצוא את הדרך אל אבא שבשמיים?
הסגולה הנדירה שמצליחה לפרוץ את המחסום של שערי האמונה והחזרה בתשובה אל בורא עולם.
על פי סוד המקובלים, לב האדם אשר מתאמץ בעבודת הבורא, רמוז ודומה לאבן.
א. כדי ליצור מסילות בלב האבן, יש לקחת אבן בצורת לב ולרשום עליה את השם ושם האם.
ב. לאחר מכן, לערוך הפרשת חלה על חלות שבת ולהזכיר שוב את השם ושם האם.
ג. לאחר מכן, לקחת את האבן הנ"ל ולהכניסה אל תוך תנור ולהניחה בסמוך לחלות שנאפות לכבוד שבת.
ד. להתפלל לחזרה בתשובה ולומר: "אנא אב הרחמים, פתח לב עבדך (השם ושם האם) באמונתך, באהבתך וביראתך וכמו שאבן זו מתחממת, כך יתחמם לב עבדך (השם ושם האם) לאהוב את שמך הגדול אמן".
ה. בסיום האפיה, מוציאים את האבן מהתנור ומניחים אותה על גבי נר נשמה שבוערת 10 ימים ברצף. יש להזהר שהאבן אינה חוסמת את הנר וגורמת לה להכבות.
ו. לאחר שהאבן התחממה עשר ימים ברצף, יש להניחה על קבר של צדיק.
הישועה תגיע בקרוב והלב ייפתח לאמונה ולחזרה בתשובה בבורא עולם במהרה!
סגולה נגד פיגועים
למרות כל האיומים, אנחנו סומכים על בורא עולם שישמור עלינו מכל פגע ופיגוע, מכל חבלה ומחבל. אבל אם אתם מחפשים סגולה נגד פיגועים, תופתעו לשמוע שיש אחת כזאת, ממקורות הקודש.
עור של נחש, מגינה על הנושא אותו מכל כלי משחית!
כך כתוב בספרים הקדושים:
לנשיכת נחש וסגולות עורו עיין בסה"ק האח נפשנו מערכת זו באורך, ובכתבי מוהרח"ו הקדוש, ושם נאמר קבלה מרבי אלעזר ע"ה כל הנושא עליו עור נחש באבנטו לא ישלוט בו כלי זיין.
בספר דגל מחנה יהודה להרה"ק מסטרעטין וז"ל:
מי שיצא לתרבות רעה, קח לבינה חדשה ושים בתנור של אש (שהסיק) [שהוסק] בעש"ק לחלות לחם על שבת, ויניח שם עד שבת השני אחר שנאפה החלות, ואח"כ יקח משם הלבינה ויכתוב שמו של פב"פ שם אמו, ואמור על הלבינה: "כשם שהלבינה הזו בוערת בתנור של אש, כן יבער לב פב"פ שיצא לתרבות רעה, שיתהפך לבו לשמים לטובה". ואח"כ יאמר הכותב הזה עליו ג"פ (נ.ב. כנראה הכוונה שיחזור על אמירה זו שלש פעמים). ואח"כ שים הלבינה בקבר של צדיק אחד, והנח שם שבוע אחד, ותראה נפלאות.
להקדשת עלונים לעילוי נשמת או לברכה ולתרומות, נא להתקשר לטל: 02-6523510
לקבלת עלונים וספרים ורשימת 410 גדולי הדורות שאסרו את הפאה, בטל: 054-850-5928 או במייל: 9951300@gmail.com
| הרב שלום יהודה גראס
אבדק"ק האלמין בית שמש, ארץ הקודש |
