קטגוריה: כללי

להורדה:

לב בשר+שבט מוסר+אש תוקד
נדחי ישראל
ספר יין נסיכם על מכשולי יין נסך חלק ב מספר יין המשמח

 

החל מדקה 24:

 מסר מהרבי: אי אפשר להגיע עם פאה  נכרית לבית המקדש!!

המשיח יוריד לכל הנשים את הפאות!

הרבי  מלובביץ שם שק ואפר בשמים  ויש לו צער גדול בגלל שאומרים בשמו שאמר לשים פאה

יש פקק בשמים שמונע את הגאולה! הכל בגלל חוסר  צניעות והפאות

יש מגפה בארץ  הרבה  יותר גדולה ומסוכנת מהקורונה- מגפה ממחלת הסרטן-  אלף נשים מתות בכל חודש מהמחלה בגלל הפאה!

מי שרוצה להינצל! שתזרוק מיד את הפאה

זה רצון ה’

מי שחובשת פאה- משחקת באש! זה מסוכן!

החל מדקה 24 הרבנית רבקה (שהיא חבדניקית במקור)  מספרת איך נגלה אליה הרבי מלובביץ  ששם לה כתר על הראש, ואמר  למסור לכל בנות  ישראל  הנשואות  שילבשו  רק  מטפחת ולא פאה!.  ואמרה שראתה את הרבי  בשמים  שם שק ואפר  כשאומרים בשמו שאמר לשים  פאה.- וכמה צער זה גורם לו!!

המפתח לגאולה היא  צניעות בנות ישראל וזה אומר  שצריך לזרוק  מאיתנו  כל סממן שקשור לגויים וזה אומר  לזרוק את הפאות! לזרוק את הטומאה מהבית.

כי אם מכניסים דברים של גויים הביתה, אז זה מכניס טומאה הביתה  וגורר לדברים פסולים אחרים., צריך לזרוק את כל הבגדים הלא צנועים של הגויים.

הרבנית מספרת שבהיותה  חבדנקית צעירה התחתנה ונאלצה ללבוש פאה כמקובל,  ואחרי שנתיים הורידה הפאה, כי הרגישה שזה לא רצון ה’.  וספרה  שממש התחננה לפני  גיסתה הצדקנית מארה”ב שלבשה פאה  בלונדינית – להוריד את הפאה ושום דבר לא עזר!. אמרתי לה: זה מסוכן! את משחקת באש! .ואחרי שנה חלתה במחלת סרטן– ועכשיו לפני חג שבועות  תש”פ היא   נפטרה  והיא צעירה-  פחות מגיל 40, והשאירה בעל אלמן שבור עם 8 ילדים  קטנים יתומים  ואמא שבורה. וכמה צער יש לה בשמים על זה.

הרבנית אומרת שמדברים על מגפה של קורונה, אבל אם נבדוק כמה מתו מסרטן, נגלה שיש ממש מגפת הרבה יותר גדולה ומסוכנת בארץ שהיא מחלת הסרטן ,  ואלף  נשים מתות מהמחלה בכל חודש!  והכל בגלל הפאה !. צריך לזרוק את כל הטומאה. מי שרוצה להציל את עצמה ומשפחתה- שתזרוק מיד את הפאה.

אי אפשר לצעוד לבית המקדש עם פאות נוכריות- זה נגד רצון ה’. מי שבאמת מחוברת את ה’- לא תשים פאה!

כשיגיע המשיח- הוא דבר ראשון ידאג שבנות ישראל יורידו הפאות- כי אי אפשר   להגיע לבית המקדש עם פאה נכרית.

 

בית דין של חבד על הפאות הנכריות

_האמת על הפאות – לפי הרבי מחבד

ממצאים מדהימים מצפונות התורה למשל: מה המענה באחרית הימים להכרזה: “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי ​עָשָׂה לִי ​אֶת הַחַיִל הַזֶּה”​

המצגת מאת שמואל רבר (ניתן להגדיל את המצגת בכפתור בצד שמאל למטה)

כל מצוה היא עוד אבן בבנין בית המקדש

 

 

להורדה

פסק דין חלק א יום ו' מנחם אב תשפ פסק דין לאשה החרדית
פסק דין חלק ב יום ו' מנחם אב תשפ פסק בית דין על יין נסך
פסק דין יום ג' מנחם אב תשפ עם הוספות 2 הגם יין נסך נשתה 3 עמודים
פסק דין יום ה' מנחם אב תשפ 2 פסק הלכה - הרצחת וגם ירשת 3 עמודים
פסק דין מכתב מן השמים (מתורגם) על גודל ענין של תוכחה - אור לד' תמוז עם ארמית

יהודה גראס

אבדק”ק האָלמין

 

בעהמח”ס: קובץ ספרי ארץ ישראל כ”ו חלקים, שמירת המצוות כהלכתן ח”ן חל’, קובץ ספרי כשרות ג”ן חל’, קובץ ספרי שחיטה כ”ו חל’ קובץ ספרי פאה ל”ג חל’, קובץ ספרי שמירת שבת ד”ח, קובץ ספרי מקוואות ח”ח, שמירת הברית י”ח, דברי תורה עה”ת ז”ח,
קובץ ספרי סת”ם כ”ב חל’, קובץ ספרי קדושת ביהכ”נ י”ז חל’, שכר ועונש ו”ח, שו”ת זבחו זבחי צדק ג”ח, אור הזוהר ה”ח, ועוד.

קהל עטרת ישעי’ האלמין F רחוב נחל לכיש 24/8 F רמת בית שמש 02-995-1191

ב”ה, כ”ד סיון תש”פ לס’ “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה’ שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה” (במדבר טז, כח),
פה עיה”ק בית שמש תובב”א

פסק דין – פיקוח נפש –

חיוב מחאה – מי לה’ אלי!

בא וראה מה שכתוב בספר זוהר דעת [קב הישר באידיש ח”ג פרק קב, ובעוד המון ספרים]

מכתב נורא, שקיבל הצדיק הגאון הקדוש

רבי מרדכי באנעטא זי”ע

מן השמים בענין מחאה ותוכחה, על שאינו מוכיח ומוחה על פירצת הדור וזה לשון קדשו:

 

אגרת קודש מן השמים

[מובאת בהרבה ספרים קדושים]

פתקא מן שמיא לרבינו הנשר הגדול, אשר דבריו נשמעים בשמים, הרב הדומה למלאך ה’ צבאות, הגאון הקדוש והטהור רבינו מרדכי בנעט זי”ע, האב”ד ור”מ אבד”ק ניקולשבורג והמדינה.

אגרת להגה״ק רבי מרדכי באנעטה זי״ע

העתק אגרת שבא אל הגאון הקדוש רבי מרדכי באנעטה זי״ע והוא כעין פתקא מן שמיא.

‏(נמצא בסוף ספר שו״ת פרשת מרדכי,‏ וז״ל שם):‏

ב״ה, העתק מאגרת ישן נושן שנמצא אצל הרב הצדיק מו״ה ליב ז״ל אב״ד דק״ק קארלעסבורג,‏ ואמר שנכתב בשנת תק״פ,‏ ואמר שנמצא בלייפניק בזמן ההוא.‏ למעלה נכתב בזה״ל:‏

מכתב מפלוני אלמוני להרב הגאון מו״ה מרדכי בנעט זצ״ל,‏

בלשון תרגום וז״ל:‏ אל נשיא ישראל אב״ד דק״ק ניקלשבורג והמדינה.‏

ה’‏ עמך גבור החיל חביבי וידידי, מרדכי היהודי, איש ימיני, מסטרא דקדושה,‏ הנה יצאתי לקראתך כי הקב׳׳ה ובני הישיבה של מעלה שלחו אותי לתת לך שלום ולהודיעך: “הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, מהזמן שפסלת לך ארבעה טורים, נגד ד’‏ אותיות הוי״ה ב״ה – בכן תעלה ותתנשא ותתרומם לפני כל בני ישיבת השמים, וכולם שולחים לך שלום, על שאתה עוסק תדיר בתורה ובפוסקים הקודמים,‏ ובפרט ברי״ף והרא׳׳ש והרמב״ם ‏ומרדכ”י,‏ שאתה מחבר אותם זה בזה.‏

[ואף על גב, שכמה זמן שנפרדת מהם לעסוק ביגיעה רבה כמו לפני זה, מחמת חולשא, מכל מקום, כיון שהלב שלך חוזר ליראת ה’ ולתורתו, מרוב הטובה ואהבת הקב”ה התחזק עליך, לכן שלח אותי אצלך לעורר נפש רוח נשמה שלך. הלא ידעת אם לא שמעת,‏ איך גברה פרצות בישראל ואבדה אמונה,‏ ואפיקורסות מתגברת בכל יומא ויומא,‏ אין עיר שאין בה מהכת שלהם, יש בהם בגלוי, והרבה מהם בסתר,‏ תיפח רוחם,‏ ומכחישים בתורה שבכתב ושבע״פ,‏ ומזלזלים,‏ בדברי חז״ל,‏ ועל ידי כן התורה מתמעטת בכל עידן ועידן זמן וזמן,‏ וכמעט נתקיים דברי שמואל הקדוש [שבת קלח, ושם בשם רב]: עתידה תורה שתשתכח מישראל,‏ והמון עם כולם שיכורים מחמדת העולם הבלי הבלים,‏ וזו גרם שהתפשטה טומאה הרבה בעולם, והעולם נפגם הרבה, והתחזק סטרא אחרא, הס”מ וחיילותיו,‏ והשכינה הקדושה כביכול בגלות גדולה,‏ והתורה חוגרת שק ומתפלשת בעפר, וצוחת: וי וי רגזה הארץ, תחת עבד כי ימלוך, ושפחה תירוש גבירתה (משלי ל),‏ ואין מלאך מליץ אחד מני אלף, אלו מגיני הדור, להשיב חמת המלך, מלך מלכי המלכים הקב׳׳ה, לקנאות קנאת ה’‏ צבאות, ולנקום נקמת ה’‏, באותם רשעים, כמו שעשה פנחס הקנאי וכו’, ועכשיו אין מי שמשגיח בגודל גלות השכינה, “חרב ויבש” [ע”פ ישעיהו יט ה, ועיין תיקוני זוהר תיקון מג], הרבה, על מעשה רע של הרשעים, ואין מי שמקנא קנאת השכינה הקדושה,‏ ובני עליה המה מועטים.‏ וגם הגדולים וחכמי הדור לא משגיחים רק לעצמם בלבד,‏ לזכות עצמם בלחוד,‏ אבל לא לזכות את הדור לעורר תשובה בעולם, כמו שעשו מרדכי ואסתר בזמן אחשוורוש, ועבודתם כעבודת עבד לאדונו, שלא יראו לשאר אחיהם לעשות עבודה כמו שצריך, משום שלא חושב לכבוד אדונו.‏ וזו ממש יראה תחתונה, שלא כמעשה הבן לפני אביו, שמוסר נפשו רוחו ונשמתו בשביל אביו, ומסתכל (ודואג) שגם מאחרים יהיה כבוד לאביו, בגלל אהבה של אביו, וכבר נאמר בתורה “ואהבת את ה’‏” וכו’.‏ וכמו שפירש משה אמיתי: על פסוק “מה ה’‏ שואל” וכו’.‏ וכבר צווחו חז״ל (אבות א, ג): אל תהיו כעבדים [המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס] וכו’.‏ ומה ששגור בפיהם התירוץ: אין בדור הזה מי שיכול להוכיח,‏ משום שאין מקבלים תוכחה, וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע.‏ אכן ההתנצלות הזו – אינו כלום  הוא,‏ כמאמר חז״ל [שבת דף נד – נה] אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי.‏ ואף חייב אדם למסור את נפשו בשביל אהבת הקב”ה והשכינה, ובשביל אהבת עם ישראל, כמו שעשו משה רבינו ע״ה ומרדכי ואסתר ושאר קדושים, שמסרו נפשם למיתה בשביל ישראל,‏ והחזירו את העולם בתשובה שלא ישרף העולם בשלהבי הדין הקשה חלילה, כמו שאמר רשב״י ז״ל.

‏

ואתה בני חביבי, ראה נא הנה נתתיך נגיד על עמי, גדולי הדור סרים למשמעתך, כל מנהיגי ונגידי העם, מפחדים ממך, ויש לאל ידך לעשות כרצון לבך,‏ ואף על פי כן אתה יושב דומם, “כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות” [תהילים לח טו], ללחום מלחמות ה’‏ ולמלוך ביד חזקה, על אותם רשעים שמחריבים את העולם.‏ וממך יראו שאר חכמי הדור ויושבים ושותקים,‏ ובינתיים האמונה ןהדת ישראל הלוך וחסור בסיבתך,‏ ועל זה עמדו הרבה מקטרגים לעומתך, ועמדו עליך בדין לפני הקב”ה,‏ אלו מיימינים ואלו משמאילים [סנגורים וקטגורים],‏ וכמעט  (כמו) שנגזר הדין עליך, אם לא שבני הישיבה של הרקיע (של מעלה) לימדו עליך זכות, בפרט יעקב דחילו [ירא] (הוא רבינו יעקב בעל הטורים זצ״ל)‏ ויוסף תנאי (הוא מרן בעל הבית יוסף זצ״ל)‏ ועמדו בעזרתך, ואמרו להציל אותך,‏ אלו היית יודעת חלק אחד מיני אלף אלפי אלפים תוקף צער גלות השכינה כביכול, וחורבות עולמות העליונים – בודאי היית מוסר עצמך למיתה כאחד מקדושים הקדמונים.

ואף הקב״ה בזכות תורתך – אוהב אותך והציל אותך מהדין,‏ והסכימו בישיבה של מעלה,‏ והקב”ה וכל בני הישיבה שלחו אותי, להודיעך שאתה הוא בסוד הגלגול נשמת מרדכי היהודי, וכמה דהוא לא דחיל משום אדם וכמו שהוא לא פחד משום אדם אפילו מפני המן הרשע,‏ כך אתה אל תפחד משום אדם שבעולם.‏

והנה אתה מתפלל תדיר להדריכך בדרכי התשובה והעבודה, ושלחו אותי ללמדך להועיל את המעשה אשר תעשה,‏ וזה יהיה לך לזכות לדורי דורות ולעולמי עולמים.‏ וכה תעשה: “לך כנוס את כל היהודים” אלו חכמי הדור שרים ומלכים,‏ מי הם המלכים? הרבנים היושבים על מדין בכל מקום ומקום, וקציני ונגידי ומנהיגי הדור שאתה מכיר בהם שהם סרים ליראת ה’, למקום אחד ליום המוגבל,‏ וכשיהיו כולם יחד, תזעק לפניהם זעקה גדולה ומרה, בבכיה רבה על גלות השכינה כביכול, אשר כמה שנים נפלה ואין לה מנחם לה, ועל גלות התורה, ועל ביטול הדת, ועל התגברות השקר ואבדת האמונה,‏ ולעורר לבבם לקנאות קנאות ה’‏ צבאות,‏ ואנכי אהיה עם פיך והורתיך מה שתדבר (נוסח אחר: ואנכי אהיה שם עם פיך להורתיך מה שתדבר].‏

וכאשר ישמעו (נוסח אחר: שמעו) דברים אלו מפיך],‏ כולם יודו וישבחון לך,‏ ואפילו אותם גדולי הדור שאתה תחשוב שלא יפנו לדבריך, כמו משה עבדי מפ״ב [מפרשבורג, החתם סופר] ומשה מהיר מבודון,‏ [“משה מהיר מבודון” באור ישראל כתב שהכוונה לרבי משה מינץ מאובן ישן, שהיה אב”ד אובן ישן היא אובודה, מחשובי רבני הונגריה בדורו, מחותנו של החת”ס] אדרבה הם יהיה לך לעזרה גדולה,‏ ואתה תתגדל ותתרומם בליבם,‏ ויעשו לך כבוד גדול,‏ וכולם מקטן ועד גדול, יתלבשו עוז וגבורה, ויקבלו עליהם עול מלכות שמים באמת,‏ לקיים מה שאומרים בכל יום ויום שתים ושלוש פעמים “ואהבת” וכו’ ולמסור נפש רוח ונשמה ביראה ואהבה, כדי להחזיר עטרה ליושנה ולקיים הדת על תילה.‏ ומה טוב אם יהיה בכניסתכם מאה רבנים והוא סוד בתיקון העולמות העליונים כידוע.‏ וה׳ עליכם יראה, ויתן בלבבכם עצה, כי המשפט לאלהים הוא,‏ ויתן לכם חן וחסד בעיני המלך והשרים לסמוך ידכם, לכוף כאגמון ראש רשעים,‏ וביד חזקה תמלוכו עליהם,‏ ולהכניע את האפיקורסים ותראו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים מה שיעשה ה’‏ לכם כמו בימים הראשונים.‏

 

וכל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים.‏ ע״י תקנות גזרות וחרמות גדולות כמו שנעשה כבר בימים קדמונים בכת ש״ץ ימ׳׳ש.‏ ואח׳׳כ תלכו בשלום רב כל אחד למקומו, איש חרבו על ירכו לייסר עירו,‏ וכל ישראל ישמעו וייראו,‏ וכולם יענו ויאמרו: “נעשה ונשמע”,‏ וישובו אל ה’‏ בכל לבבם ובלב נפשם ובכל מאודם.‏ ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק,‏ והחלש יאמר גבור אני, לעשות רצון קונו,‏ ותמלא הארץ דעה לדעת את ה’,‏ ובהתעוררות של מעלה, בעולם התשובה, היא בינה והוא יובל,‏ ומשם ישפע שפע רבה בכל הספירות מלכות שמים מלכות כל העולמים,‏ ומשם יבנה ויכונן מלכות בית דוד, ויצמח פורקניה ויקרב משיחא,‏ וימלוך בציון במהרה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל,‏ יהיה ה’‏ אחד ושמו אחד,‏ ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר לך שלום,‏ ה’‏ עוז לעמו יתן ה’‏ יברך את עמו בשלום.‏ עכ״ל האגרת.‏

 

הרי לפנינו גודל חובת התוכחה ותיקון פירצת הדור, והחיוב להחזיר העם בתשובה, ואין לפטור עצמו מתוכחה, כי לפניהם מי גלוי, ובפרט כשמדובר מאותם היהודים שנטמעו ומטמן בכל יום ובכל שעה ורגע, ונשבין לבין האומות, ולבין החרדים שעושים הכל כמו פריצי אומות העולם בלי ידיעתם, מי יהין לומר שלא יקבלו תוכחה, וגם החיוב למסור נפשו בשביל אהבת השם והשכינה ובשביל אהבת ישראל, שלא ישרף העולם באש של הדינים הקשים חלילה.

לכן יהודים יקרים, תדעו שאנחנו לקראת הגאולה, אנחנו כבר בסוף, תעשו את הדבר הנכון, ותלחמו בכל האמצעים שרק תוכלו, לבער את העבודה זרה של הפיאה מקרב עמינו, ובכך להשקיט את מידת הדין על עם ישראל, ומעל כל העולם כולו.

כמו כן תשמעו את כל הדרשות בקו הישכם אוהבים את ה’ 074-796-2328 – ובקו שומרי החומות 072-33-72-978 ותעבירו לרבי שלכם לשמוע את הדרשות גם כן.

ה’ הטוב יהיה בעזרנו, ובזכות התוכחה, נזכה תכף ומיד ממש לגאולה שלימה בב”א. ברוך ה’ לעולם אמן ואמן.

 [בקובץ אור ישראל, וז”ל: והנה מענין לענין כדאי להזכיר כאן דבר לא שגרותי ואף נדיר – אגרת שהי׳ נמצא ברשותו של הגאון רבי יהודה ליב קארלבורג, ונדפס בתור הקדמה לס׳ שו״ת פרשת מרדכי מהגאון האמיתי מוה״ר מרדכי בנעט זצ״ל אב״ד דק״ק נ״ש (ניקלשבורג. נדפס בשנת תרמ״ט במ. סיגעט ע״י בעל נכדו הגאון הרב אברהם יצחק גליק אב״ד טאלטשווא, חתנו של הג״ר שפתי ישנים ט ישעי׳ בענט אב״ד קאלוב ומחוזות סאבאלטש. בץ הג״ר מ״ב. ומשם בס׳ ״מעשיות מצדיקי יסוד עולם מהרב אליעזר שענקל (תרס׳׳ג) עמו׳ 11. וגם בס׳ פאר מרדכי מהרב ראובן פרבר עמו׳ 130 (ע״ד קץ הגאולה ואחרית הימים: ״אגרת שבא אצל הגאון רבי מרדכי, ואינם יודעים ממי בא האגרת והוא כעין ״פיתקא מן שמי׳…״) נכתב בשנת תק׳׳פ, ואם כי לא מיחסים אותה להגאון רי״ל קארלבורג, העובדה שהי׳ המכתב ברשותו (הבלעדית) מורה דקרוב לודאי הי׳ לו איזה שייכות (או ידיעה) בה, ובפרט כידוע שהגרי׳׳ל הי׳ בשעתו מן הלוחמים הגדולים והאבירים נגד המתחדשים לקנאות קנאת ה׳, ולנקום נקמת ה׳ ״כמה דעביד פנחס״, לכן משום חביבותא דמילתא מעתיקים אותה כאן, אם כי לא חדש הוא, אמנם חידוש כן הוא דהא לא מפורסם, ולהרואים יונעם, ומגלגלים זכות על ידי זכאי ה״ה הגרי׳׳ל קארלבורג ז״ל. והפלא ופלא שפע הענינים מתורת הנסתר המובאים והמרומזין כאן, שמגלה לנו יד וכוחות הרב שהי׳ להם לגדולי חכמי אשכנז בתורת הח׳׳ן. [המכתב הזה מובא בספר קב הישר באידיש בחלק שישי פרק קב].

מכתב מאליהו הנביא מהשמים – אחרי שנפטר ראו במפרשים וַיָּבֹ֤א אֵלָיו֙ מִכְתָּ֔ב מֵאֵלִיָּ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר ה’ אֱלֹקֵי֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יךָ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־הָלַ֙כְתָּ֙ בְּדַרְכֵי֙ יְהוֹשָׁפָ֣ט אָבִ֔יךָ וּבְדַרְכֵ֖י אָסָ֥א מֶלֶךְ־יְהוּדָֽה: (דברי הימים ב פרק כא פסוק יב). וַיָּבֹ֤א אֵלָיו֙ מִכְתָּ֔ב מֵאֵלִיָּ֥הוּ – ברש”י שם לאחר שעלה לשמים, בא לו כתב זה של נבואה זו, עכ”ל.

 ……………………………………………………………………………………………………………………………….

ספר

פסקי דין בבית דין של מעלה

חלק א’

פרק א’

מה שמצפה לרבנים המכשירים בבית דין של מעלה

על צער בעלי חיים ששחטו אותם עם סכין פגום

 מתורגם מאידיש מהמאמר בעיתון אלגעמיינר דזשורנאל,
על ידי כ”ק האדמו”ר מהאלמין שליט”א

 

געוואלד, אוכלים טריפות ואומרים שזה כשר!!

מאת: שמעון אריה שוורץ מלוס אנג’לס

המודעה הזאת נכתבה לפני כ – 40 שנה בארצות הברית, אחרי הרבה מודעות שהאדמו”ר מהאלמין כתב על השחיטה, ואז בא היהודי הזה וכתב את המאמר הזה.

סיפור נורא מבית דין של מעלה לאחד שהאכיל שנים רבות טריפה, ואיך שדנו אותו בבית דין של מעלה, ומה שעשו איתו מלאכי חבלה.

געוואלד, אוכלים טרף כמו שזה כשר, ראש בית דין, בעולם האמת. כתבה, אם אתה רוצה, אז זה לא חלום.

מת פתאום רבי פייבל, (פייביש) ראש בית דין עם (קלויסטר) קלסטר פנים יפה, זקן בצבע חום מבריק, גבוה, היה לו כובע שחור כמו ‘סמט’. זה קרה בבוקר כשהלך לאכול ארוחת בוקר.

ר’ פייבל, מילא את הפה מלא קיכל עם בצל מטוגן. (הוא מאוד אהב בצל מטוגן).

התקף הלב שלו הגיע, לפני שהרבנית הלכה לשכנים שיביאו רופא, ראש הבית דין, כבר שכב על המיטה עם הבגדים שלו, הכובע ‘סמט’ בצד, וחתיכות בצל מטוגן בין השפתיים הכחולות שלו, מת…

חדשות מהפטירה שלו עשו כנפיים בכל העיר, בלילה באו כל הרבנים הגאונים לבית המדרש של הנפטר, בכדי להספיד את האבדה הגדולה שהלכה ואיננה.

אלו הרבנים שבאו כעת, הם אותם רבנים, שכאשר היה בחיים, דיברו עליו סרה, וכל דבר לא טוב שאפשר לדבר עליו. כעת, באו, עומדים עם ראש כפוף, ופנים עצובות, בוכים על הנפטר.

הם מוכנים להראות בדרשות שהפטירה שווה לפחות כמו חורבן בית המקדש, ושכל כלל ישראל אשמים על הפטירה שלו בגלל העוונות שלהם.

כולנו נשארנו יתומים מהאבדה. למעלה למעלה היה הארון, שהיה עשוי מחתיכות עצים במקום מסמרים. שמיכה שחורה קצרה כיסתה את הארון. בצד אחד של השמיכה תפרו מגן דוד בכדי שידעו איפה הראש של הנפטר.

כמה פעמים מישהו אמר בקול גדול, מי שלא היה במקווה, שלא יגע בארון! אחד אחרי השני הרבנים המספידים הלכו לעמוד על יד הנפטר עם ניגון של ‘איכה‘, והתחילו להגיד את כל המעלות והמידות הטובות של הנפטר.

כעת הייתה הזדמנות טובה לכל הרבנים להגיד את כל ההספדים שלמדו כל השנים, איך להספיד נפטרים. זה כבר בבטן שלהם שנים, ואף אחד לא רצה לוותר על ההספד שידע. בא אחד ואמר, כמו שאמרו כל המספידים, שהמעלה הכי גדולה של הנפטר זה התורה שלו. שהוא למד לבד, וגם עם אנשים אחרים. בשיעור שלו היה כזה אור גדול, עם פלפול וחריפות, מאיר כמו שמש, ממש בקיאות כמו אחד הגאונים. ואחר-כך המשיכו המספידים, איזה צדקות וענווה הייתה לו בדיוק כמו צדיקי הדור מאירופה (יורופ). צדיק נתפס בעוון הדור!

כך בכו הרבנים – חבל על דעבדין ולא משתכחין. שהוא יהיה מליץ יושר לכלל ישראל. ובלע המוות לנצח.

ההספדים לקחו הרבה זמן, והנפטר לא היה לו כוח לעצור אותם, אבל חשב, מתי הם יפסיקו כבר לדבר, עם הדמעות היבשות ברוח. סוף כל סוף הנפטר שומע את המכות החזקות של רגבי האדמה שנופלות על הארון. ההה סוף כל סוף סתימת הגולל, אומר המת ונאנח ברווחה. אבל תוך כדי דיבור, הוא שומע פתאום שבאה מכה חזקה על הארון, וצעקה גדולה. המלאך דומה הגיע, ושואל אותו מה שמך? פה ענה פייביש בן יאקיש. פייביש בן יאקיש הבית דין של מעלה קורא לך.

מישהוא, איזה צורה, מתחיל לצחוק, בצחוק מאוד חזק וחותך, שזה גרם שכל הדם שלו והגידים יקפאו, ר’ פייביש פתאום מרגיש שלוקחים אותו באוויר במהירות גדולה מאוד, שהראש שלו התחיל להסתחרר מאוד, ופתאום הוא נהיה לבן לגמרי, ומול העיניים שלו בא משהו לבן-כמו אור הגנוז- ואז הוא רואה את עצמו בהיכל גדול כמו בית דין של מעלה. סביב שולחן גדול מאוד ועגול, מכוסה עם מפה יפה, יושבים הרבה זקנים, גדולי ישראל עם פנים מאוד עדינות ומבהיקות, ומסתכלים עליו בריכוז חזק, עם עיניים מאוד תקיפות, ועל יד הרבנים עמדו הרבה מלאכים טובים ורעים באויר היו תלויים המילים “עולם האמת“.

ר’ פייביש היה מאוד מבוהל ומפוחד והלך קרוב לשולחן, פתאום ראה את הרבי שלו-ונשם לרווחה. אבל תיכף ומיד, מישהוא הביא את ספר הזיכרון שלו, שיקראו משם את ההסטוריה של החיים שלו-של ראש הבית דין, הנפטר.

עבר עליו פחד ורעדה, בכל הגוף, כעלה נידף, פחד ר’ פייביש. ומלאך הקטגור אמר את כל העבירות של ר’ פייביש מחטאת הנעורים שהוא כבר מזמן שכח מזה, את כל העבירות שלו. הפנים שלו התחילו לבעור מבושה. והוא חיפש איך יכולים לכבות את זה. כשהמלאך סיים את ההקדמה של החיים שלו, התחילו לדפדף בספר העבה, והתחילו לעבור על ההיסטוריה של הרבנות שלו בארצות הברית. לפי הרקורד שלו, הוא היה ‘הרב המכשיר’, ו’מתיר איסורים’.

בעסק גדול מאוד, העיקר שהוא התעסק זה היה עם כשרות של בתי שחיטה וחנויות אטליזים, תחת ההשגחה שלו, ובכל מקום שנתן השגחה, נכנסה ברכה. בבתי השחיטה קרו דברים גדולים, ידוע ש-כי משמש בד’ לשונות, קיא באידיש זה פרה, לבהמה אחת היו 4 ‘לשונות’ היו 4 לשונות על כל בהמה, לבהמה הזאת היו 4 לשונות, וגם 5 כבדים, (לקחו מבשר טרף שחיטה של גוים, ושמו את הפלומבה על זה)

מה יודע השור הטיפש- אומרים לתת 4 לשונות ו-5 כבדים (הרב הטיפש נותן),

ובכלל, באופן כללי, כל בתי השחיטה וכל האטליזים, היתה להם הנאה ממנו. והשוחטים שלו, אנשים טובים, ידעו מה שרוצים מהם. העיקר ששמו את היד שלהם לבדוק את הבהמה בדיקת פנים, וקרעו את כל הסירכות, ואמרו שהבהמה גלאט כשר. ובדרך כלל היו 70-80-90 בהמות כשרות. ואם היה נחוץ גלאט אז הכל היה גלאט.

אם השוחט היה בטלן ולא יכול להוציא 70-90 כשר, אז ר’ פייביש למחרת בבוקר, שלח אותו והחליף אותו עם מישהו אחר. מועמדים לא היו חסרים לו אף פעם. והמועמדים הכי טובים, השוחטים שהיו באירופה “כלי קודש” כמו חזנים, משמשים, מלמדים ואנשים שעזרו למלמדים עם הילדים הקטנים, שמשים של בתי כנסת ועוד.

האנשים האלו באו מהשואה-מהמחנות. לא היה להם אפילו מעט כסף ועוד יותר, לא היה להם אפילו מעט יראת שמים.

ובתור פרנציפ, בשביל כמה דולרים, מצאו בקלות שוחט עם הארץ קל שבקלים, ועל רגל אחת למד את האומנות של השחיטה, איך ששוחטים את הבהמות, ולחתוך צווארים של שוורים. יותר הם לא הצתרכו ולא ידעו, וכך נהיו מוכשרים, והיו מוכנים תיכף ומיד לעשות כל מה שהראש של בית השחיטה, והאטליזים רוצים.

הרבה פעמים קורה, גם כן שהמוכרים בבתי השחיטה לבדם, היה להם חותמות של כשרות, ועזרו לשים חותמות על טריפות – כשר. והעובד של השוחטים היה צריך לשים חותמות על הבהמות, על הלשונות ועל הכבדים.

המלאך המקטרג סיים לקרוא בספר הזה את הרקורד שלו הגדול ושואל את ר’ פייביש, “מה אתה יכול לענות על זה?” “הכל פנטזיות כלום לא נכון, הכל המציאו השונאים שלו אלו שמקנאים בו” עונה הראש בית דין פייביש, לבית דין, בחוצפה.

“אם כן“- ראש בית דין של מעלה נתן צעקה – “יבואו כל העדויות עליו!” בתוך זה לקח ראש בית דין ופתח חוט של וילון גדול-אולי 200 מטר, ופייביש רואה פתאום משהו איום ונורא.

מרחוק ר’ פייביש רואה אלפי בהמות עם צווארים שחוטים שרצים בטירוף, בחוזקה עם דם חם וטרי נוטף מהם כאילו שנשחטו כעת. העיניים האדומות של הבהמות היו כמו אש, בוערות מכעס. כל המחזות האלה, רצו ישר לראש בית דין, ר’ פייביש. ר’ פייביש עומד מכושף וקפוא כמו אבן, ופתאום הוא עוקר מהמקום שלו, ורץ מהר לשולחן של הבית דין וצועק “רבי, רבי, הצילו!!” אתה מודה פייביש בכל החטאים שלך? זה שאל אותו הרבי שלו – “כן רבי, רק הסר ממני את המוות הזה!! “עונה ר’ פייביש.

הזקן הראש בית דין, שם את היד שלו באוויר, ופתאום ר’ פייביש לא ראה כלום, הכל נעלם.

“ועכשיו תלמיד שלי, ספר לי איך נהיתה חוטא ומחטיא את הרבים” – אמר לו הראש ישיבה – “בעצם, מורי ורבי, אינני אשם, פגעי הזמן הביאו אותי לזה” ענה ר’ פייביש, והמשיך, “תורה לבד, באמריקה אין פרנסה, אי אפשר עם תורה לבד. בכל מדינה יש רק כמה מקומות לרבנים שהם, ת”ח, בלי לדעת אנגלית, והמון עם רוצים דבר ראשון, רב עם הארץ שיודע לדבר טוב אנגלית ובן תורה. אבל דבר אחד האידישקייט של הקיבה, זה כן עובד. הם “משתגעים” עם הנאה כזאת כל כך גדולה, עם כל מיני בשרים., אם יש על זה הכשר, אפילו שזה בלוף, אבל אם יש על זה הכשר, הם אוכלים את זה”.

“בגלל זה, כשר – פרודוקציה, זה ביזנס של מיליונים. והרבנים המכשירים מלקקים מזה שומן – מרוויחים מזה בגדול. אפילו שזה עצם לא כשרה…”

“אתה פושע עוכר ישראל,” צעק הזקן,” בשביל פרנסה ומותרות אתה היית מאכיל נבלות וטריפות, לעולם מלא, אפילו לבני ישיבה. והפכת אלפי בתים של יהודים, לבתים של נבלות וטריפות וטומאה, בהמות טמאות שמטמטמות את הלב והמוח”… “גיהנום כלה ואתה לא כלה!”

“אבל רבי יקר, למה אתה זורק את כל האשמה עלי? איפה הם השוחטים שלי? הם הרי עשו טריפות מתחת ידיהם, והבית דין שלי?

מי הם השוחטים שלך? שלא ידעו מה זה סירכא כסידרן, תרתי לרעותא, מורנא נוקבת מחיים.

ואפילו לא יכלו להעמיד את הסכין כמו שצריך. והרבה פעמים השוחטים, אפילו לא ידעו את 5 הלכות שחיטה.

בית דין: “אתה בכוונה לקחת את השוחטים האלה, ברמה הכי ירודה שאינם יודעים לשאול, כדי שלא ידעו בשחיטה בין ימינם לשמאלם. הבית דין שלך, הוא בית דין חצוף של קלים ולצים. אתה שילמת להם כסף כדי שיהיו “ילדים טובים”.

• כן, רבי אבל “דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים?”
• בית דין: “בוודאי הם יקבלו את העונש שלהם שהכשילו את הרבים. אבל כעת אנחנו אוחזים איתך.”

עכשיו אלפי שוורים, בכעס גדול, צעקו ורצו להיכנס בכל הכוח להיכל של בית דין של מעלה, בכדי לדרוס את ר’ פייביש. פתאום הוא התחיל לרעוד… ולצעוק “עוד טענה אחת מורי ורבי, יש לי , אני למדתי אצלך שהרוב כשרות “אני לא צריך לקבל עונש לכל הכשרות שהיה תחת ההשגחה שלי…”

“אתה ליצן” – צעק הראש ישיבה – האם אתה לא יודע שהשתנה הטבע מזמן הגמרא, והיום אין כבר רוב “בהמות כשרות“. ובוודאי לא יכולים להגיד, ואי אפשר להגיד את הכלל הזה אם הבהמה לא נשחטה כראוי, הבהמה נשארת בחזקת איסור… בהמה בחזקת איסור עומדת עד שנשחטה.

שקט גדול היה בהיכל בית דין, אחרי שהבית דין דיבר אחד עם השני, הוציאו פסק דין:

“פייביש בן יאקיש, העונש שלך שהיית מאכיל טריפות, זה שאתה צריך להתגלגל בכלב. חטא הרבים ילוו אותך לעולם ועד, ולא ניתן לך לעשות תשובה. ובאופן זה לא יהיה לך תקומה לעולמי עולמים“.

המלאכי חבלה התחילו לצחוק בקול גדול ופתאום חטפו את ר’ פייביש, והוא נעלם לאיזה מקום.

ספר

פסקי דין בבית דין של מעלה

פרק ב’

מה שמצפה לרבנים המכשירים בבית דין של מעלה

 

מה יהיה עם הרבנים האלה אחרי מאה ועשרים שנה

החיים על מיטת המת – ש. ארזי סיפור

השחר זה עתה עלה. ברחוב מתהלך הצדיק רבי ר’ שמעלקא מניקלשבורג זי”ע, בלויית הגבאי בכיוון היציאה מהעיר.

תושבי ניקלשבורג עדיין נמים את שנתם, לאחר הערב השמח בה זכו להכתיר את הקדוש ר’ שמעלקא כרב העיר. קבלת הפנים המרוממת, התורה העמוקה והברכות הרבות שהצדיק בירך את כל אחד – הגבי’ אותם מעלה מעלה, כל אחד עלה על יצועו בדברי שבח לרבון העולמים, ששלח להם רב יקר כזה שיאיר להם את הדרך וידריך אותם בדרך התורה.

בניקלשבורג הי’ המנהג שהרב החדש הנתקבל יושב בביתו עד שבת קודש ובשבת קודם תפילת מוסף באים כל אנשי הקהלה והוא עמהם, ואומר דרשה קודם מוסף, ואח”כ מתפללים מוסף והולכים לביתו לקידוש, וכאשר בא ביום ה’ באו הלומדים דשם שיתן להם מראה מקומות באיזה מקום ידרוש, שיעיינו מקודם אמר להם תנו לי גמרא ויתנו לו, ובירר איזה ענין ואמר להם שבכאן ידרוש ועשה סימן באיזה דף (פאַר קנייטשט אין איין אָרט), והיו סבורים שבוודאי יראה לעשות שמה איזה חילוק עמוק, אך הוא לא פתח הגמרא עד יום השבת, וביום שבת היו הלומדים דשם מכינים עצמם בקושיות ובשאלות עצומות במקום הזה והוא צוה להביא הגמרא ושאל להם באיזה ענין אמרתי לכם שאדרוש והראו לו הגמרא שציין הדף ולקח הגמרא על הבימה והתחיל ללמוד גמ’ עם פירש”י והקשה קושיא גדולה והראה איך שרש”י מתרץ זאת, ואח”כ עוד ועוד עד שסיים הדף גמ’ והי’ מתורץ כל הקושיות הלומדים והמפרשים, וכל מה שאפשר לדבר בענין זה והכל רמז ברש”י ושמחו כל הלומדים מאוד, ואח”כ באו לביתו, ותיכף בבואו לבהכ”נ אמר שרואה שתי וערב בבהכנ”ס ובדקו ולא מצאו כלום רק היה מנורה אחת כסף טהור שהיתה שוה הון רב והיה הצ’ היראים אומרים בודאי נמצא במנורה איזה דבר והצד השני אמרו לא והוכרחו להשליש דמי התיקון מה שיוצרך על המנורה לעשותה מחדש וכתתו המנורה ומצאו בה שתי וערב, וביום א’ כשהיה קהל גדול אצלו ראה דרך החלון שאשה אחת מולכת אווזים שחוטים, אמר קראו אותה אלי, ויקראו אותה, וישאלה מי שחט אלו האווזות, ותענה שוחט העיר, ושאל אותה: מה שמו, ואמרה: לא ידעתי, והיה שם קבוצת שוחטים, ושאל אותם האם אתם שחטתם האווזות ויאמרו לא, ויצוה לקרוא כל השו”ב מהעיר ובאו כולם ואמרו שלא שחטו היום האווזות לאשה זאת, ויאמר לה: את מרשעת תני הודאה, מי שחט האווזות, והתחילה לבכות ותאמר בבכיה מה אכחד אנכי בעצמי שחטתיו, וזה יותר מכ’ שנים שאני שוחטת האווזות בעצמי, ותאמר להרב תנו לי תשובה, מה אפשר לך את מרשעת ליתן לך תשובה, כי זה כ’ שנה שהאכלת כל העיר בשר טריפה, ויאמר לה: זה תשובתך לכי לבתך ועשי עצמך חולה נופלת במטה לערך שמונה ימים אחר כך תעשי עצמך מתה שיבואו החברא קדישא ויטהרו אותך כדין תורה ויניחו אותך בארון ויחפרו קבר ויהיה מוכן, וכאשר יביאו אותך אל בית העלמין יקראו לי ואבוא בעצמי, ותחרד מאוד שחשבה שיקברו אותה בחיים ואמר לה דעי שלא יקברו אותך, וכן הי’ ועשתה עצמה חולה, ואח”כ עשתה עצמה מתה, ובאו הח”ק ויטהרו אותה, והניחוה בארון, וקראו לפני מת מצוה כמנהג, וכאשר באו לבית עלמין, וחפרו הקבר קראו לרב ונסע אל הבית עלמין, ומסתמא היה כל העיר דשם לראות מה המעשה אשר יעשה, וכאשר בא לשם צווה להניח אותה על הארץ לפני הקבר והוא עמד עצמו והרכין ראשו (כלפי מטה על המטה שלו) ערך חצי שעה, ואח”כ התחילו לעוף אווזות באויר עד שנחשך מאור היום מהריבוי האווזות ובאו כולם ויקראו אותה בחרטומיהן (כלומר ניקרו את מקוריהן בגופתה) עד שלא נשאר שום דבר מה לקבור (כלומר שהאווזות ניקרו/אכלואת כל גופתה), ונתקיים מה שאמר הרב שלא יקברו אותה.

איך אפשר לתאר את ההלם והבלבול ששרר אצל הקהל בראותם את המראה הזה: לא הי’ צורך בדרשות ולא הי’ חסר דברי תוכחה, בכדי לשבור את לבם של כולם לרסיסים… נהרות של דמעות מילאו את הבית עולם ואנשים נשארו על מקומם שעות ארוכות. ראו בחוש, שכל פעולה לא טובה מביא עונש בעקבותיה, ומכאן למדים ש”מרובה מדה טובה” – כמה שכר יינתן לאלה שעושים טובות ומקיימים תורה ומצוות שצוונו ריבון כל העולמים. (מספר כתבי הר”ר ישעי’ שו”ב, אור ישראל, כדת של תורה).

ולכאורה למה באו האווזים ואכלו אותה?

ואפשר לתרץ כמבואר בשו”ע יו”ד (סימן כ”ה), שאסור להתעסק בקבורתם של מאכילי טריפות, אז האווזות עשו את כל העבודה.

תתארו לכם “הצדיק” הגדול “המקובל” יתגלגל בכלב, ואסור ללכת ללוותו לקבורה!!!

ל”צדיקים” האלה אתם שומעים?

זאת אומרת זכינו לרע-בנים – כלבים שהולכים על שתיים.

    

כל מי שבידו למחות – נתפס באותו עוון!

אברך יקר! בוודאי הנך רואה את מידת הדין המתוחה וקריאות ההצלה של המשפחות האומללות, אנא, עצור לרגע וחשוב: אין בית בלי צרות, אין משפחה שלא מרגישה חרון אף, וכולם תמהים, “יש כל כך הרבה צדקה וחסד…. מה כבר נשאר לתקן?! על מה יש חרון אף כזה? הרי לא חשוד הקב”ה לעשות דין בלא צדק! מהו, אם כן, החטא החמור שפורץ את סכר הצדקה, התורה והחסד, באיזה חטא נגועים כל גווני הציבור החרדי – וכולם שותקים, ולא מוחים ולא מתקנים ולא נלחמים להסיר את מלאך המוות ממחננו “?

ידוע שפגימה הוא אותיות מגיפה, והמצב רק הולך ומחריף. גדולי ישראל מזהירים כי שחיטת ואכילת הטריפות מגבירה חרון אף ומחדירה מחלות נוראות ה”י בקרב הציבור. גם הפירות הנושרים הם מסיבה זו. הקב”ה דוחק בנו ודורש מהפכה בקדושת המחנה, ואנו מתעלמים! וכל מי שלא מוחה נתפס! עד מתי נחריש? כבר עלה המוות בחלוננו רחמנא ליצלן.

בכל המצוות אנו מהדרים חוץ מדבר אחד – כשרות, למרות שהם איסורי תורה חמורים שבעטיים חרב מקדשינו וגלינו מארצנו. כאן, משום מה, לא מחפשים את הלכתחילה. בחיזוק הכשרות לא שואפים להיות מהדרין שבמהדרין. על זה השטן מקטרג בשעת הדין: ”מה שקל ונוח לך אתה עושה, ומה שקצת קשה לך (מפריע לתאוות שלך) אתה לא עושה”…

מי אמר? דע לך, שאין לסמוך אפילו על הבד”ץ, ואין בשר בהמה כשרה בעולם כולו! (הגרמי”ל לנדא)

בשכונות הפנימיות בריכוזים החרדיים כל התושבים חרדים! אם כן כיצד יתכן הדבר שמאכילים טריפות וחלב לכל בני ישראל ואין מוחה!

אין עבירה שמביאה חרון אף כמו שחיטת ואכילת טריפות וחלב ועדיין בנושא זה ישנה אטימות ושתיקה… וכולם נתפסים…

גם החילונים כבר כותבים שנכסים טונות של בשר מוברח מהערבים!

אברך יקר! הגיע הזמן לסלק את מלאך המוות הרוחני והגשמי ממחננו!, די לשחיטת ואכילת הטריפות שמטנפת את כל התורה והמצוות הנעשים על ידי האדם, ואין הקב”ה חפץ במצוות ההן, אלא רק במצוות הנעשות בקדושה (כמבואר באור החיים הקדוש ויקרא, יח עה”פ כמעשה ארץ מצרים וגו’).

אלא מה, בוודאי אתה מצטדק, ואומר: “זה לא נוגע לי, אני סומך על הכשרות של הבד”ץ, לכתחילה שבלכתחילה. אצלי בבית לא נכנסים שבועונים, מחשבים, סרטים, עיתונים ואינטרנט.”

על זה חייבים להשיב תשובה כואבת: יש מכשולות גדולות בכשרות שממש מאכילים טריפות וחלב לא שוחטים ולא בודקים כראוי.

הגיע הזמן שאתה תיקח את הנושא לידיך! גם עליך כוונו חכמים באמרם: ‘כל מי שבידו למחות נתפס באותו עוון’ . ח”ו, כי בנושא זה של הנהגת הבית בכשרות כל אב וכל בעל יכול למחות וחייב למחות! ואם אינו פוקד ובודק את ביתו שהכל בכשרות ובקדושה נקרא חוטא ומחטא ולא ינקה, רחמנא ליצלן!

כל אברך חייב ללמוד את ההלכות הבסיסיות מספר מוסמך כדי שיקיים חובתו למנוע מבני ביתו אכילת טריפות וחלב אנא, קנה לאשתך ולילדך רק עוף משחיטה קטנה וכשרה ואל תתפתה למוכרים בחנויות שאומרים שהכל כשר עשה מהפך למענך ולמען ילדיך, למען בריאות משפחתך, למען עתידך ועתיד עם ישראל כולו!

 

עין רואה ואוזן שומעת –

המשך דין תורה בבית דין של מעלה לאלו שמפיצים תורה ואידישקייט, ועושים הכנסות אורחים ומאכילים מאכלות אסורות

הרבי הגדול:כלל לא חשבתי על זה, כי לא היה לי זמן, כי הייתי עסוק בספרים שלי, ולהפיץ ספרי רבותינו הקדושים זי”ע.

בית דין: הלא בכל הדרשות, דרשת- שכל אחדיעשה זיכוי רבים ויפיץ את ספריך וזה עיקרהטפות המוסר לקהילתך, – זאת אומרת, שעל הענייניים שקשורים אליך ידעת היטב מה לעשות, ועל הפצת דברי הזוהר הקדוש לא חשבת כלום, וּמַעֲשֶׂה בְּקַלְמָן שֶׁהָלַךְ לַשִּׁיעוּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְנִיסָה לִהְיוֹת יְהוּדִי טוֹב, אַךְ גַּם אָהַב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאָמַר לְעַצְמוֹ חֲצִי חֲצִי, וְכָךְ כַּנִּרְאֶה שֶׁיִּטְעַן בבי”ד שֶׁל מַעְלָה, [ראה לעיל בדף כג]…

הרבי הגדול: אני מודה ומתוודה, עשיתי טעות בחיים, ואבקש תסלחו לי!

בית דין: עכשיו אתה נזכר? עכשיו כבר מדי מאוחר, אין כאן לא מחילה ולא סליחה ולא כפרה, אבל יש כאן קבלת שכר ועונש!

בית דין: למה האכלת בשר טרף כל שבוע לכל התלמידים שלך?

הרבי הגדול: הכל היה עם הכשר הכי מהודר!

בית דין: הלא שמעת שכל הבשר טרף, ולמה לא נתת דברים אחרים ולא בשר, אם התלמידים שלך לא היו אוכלים בשר בהמה היו לומדים זוהר הקדוש ומחפשים את האמת!

הרבי הגדול: אני נתתי צדקה לאברכים לכבוד שב”ק, ומאשימים אותי על זה, זה נקרא עולם האמת?

בית דין: האמת לא נתת לכבוד שב”ק, נתת להגדיל הכבוד שלך. ב. תגיד לנו אם היית נותן לאכול בשר חזיר גם היית טוען שנתת צדקה?

ועוד, הלא היה לך מאות ספרים על הכשרות שקיבלת מהאדמו”ר מהאלמין, והוא מגלה ומוסר נפשו לגלות את האמת, וכמה מהאנשים שלך לא אוכלים רק משחיטה קטנה, ואתה גם לא אכלת בשר [ראה עלוני אור הזוהר # 867-1198 קובץ ספרים בעניני כשרות, נפש ישעיה על מאכלות אסורות, שחיטת ואכילת בשר הלכה למעשה שיש לך בבית שקיבלת מהאדמו”ר מהאלמין] ואיפה אתה היית?

הרבי הגדול: לא חשבתי על זה!

בית דין: לא מקובל בבית דין, היה עליך לבדוק ולחקור לפני שאתה מאכיל נבילות וטריפות לאנשים, אתה נושא באחריות על כל תלמידך שיצאו לתרבות רעה, על ידי שאכלו מאכלות אסורות, ותשלם ביוקר על זה! ועכשיו אתה הולך להיות מגולגל בכלב!

הרבי הגדול: אוי ווי!!! – איפה כתוב שעל מאכלות אסורות מתגלגלים בכלב?

בית דין: ביו”ד (סימן כ”ה), ובספר “ברית מטה משה” על הגדה של פסח [נדפס לפני 450 שנה] בדף האחרון וזל”ק: ועכשיו שאיתרע חזקתם ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצא כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע, וכו’. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרו קרוב הדבר לפשוע ולקלקל ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינו מדקדקים כ”כ וממהרים לשחוט וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר…ומי שיהי’ מותמ’ בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג אבותיהם בידם ששוחטים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר ואל תקרא וְיִשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שהיה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה, ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח”ו, ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה: ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח”ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב וכו’ עיי”ש באריכות גדול. ובשמ”ח יו”ד (סימן כ”ה סעיף ד’) ואסור להתעסק בקבורתם של מאכילי טריפות, ואתה נחשב למאכיל נבילות וטריפות שהאכלת את התלמידים שלך, [ועיי”ש במטה אשר ס”ק י”ב הסיפור עם הכלבים מירושלמי תרומות פ”ח ה”ג].

בית הדין: וכאן גם המקום להוכיח אותך על שלא הפצת את הזוהר ששם כתוב דברים חמורים מאוד על מאכלות אסורות והם גורמים לכמה דברים נוראים, א. כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ב. יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ג. אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב”ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”א). ד. מדבק נפשו בסטרא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ה. נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח”ב דף קכ”ה). ו. כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ז. יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). ח. אוי להם ואוי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב”ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”א). ט. מדבק נפשו בסטרא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח”ג דף מ”ב). י. נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח”ב דף קכ”ה).

בית הדין: וכן הנך מואשם על חורבן בית המקדש!

הרבי הגדול: למה? מה עוד עשיתי?

בית הדין: העון של מאכלות אסורות מעכב בנין בית קדשינו כמו שכתוב בספר האביב מהנוגע לדעת בדורנו וז”ל: ר’ נתן אדלר ותלמידו ר’ משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר’ נתן אדלר רצה לפסול השוחטים דפרנקפוט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחיה וגו’ ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הס”ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח ותלמידי החת”ס רץ אחריו י’ פרסאות. [וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב”זע”ם” תצעד ארץ, ראשי תיבות ז’ביחה ע’ירובין מ’קוואות].

ונסיים בקול הקורא, ליהודים הצדיקים – “מי להשם אלי”

 המלחמה נגד רבני הערב רב – נעשה לנו שם

מעשה נורא מהחפץ חיים זצ”ל על הפסוק:

וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה’ אֵלָי וַיֵּאָסְפו אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: (שמות לב כו)

בספר ליקוטי חפץ חיים (דף קס”ח) וזה לשונו:

רב אחד ביקר אצל החפץ חיים זצ”ל כשעמד לפניו שאלו החפץ חיים זצ”ל האם הוא כהן או ישראל? השיב לו הרב “ישראל” אני, אמר לו החפץ חיים “אני כהן“! – חזר בעל החפץ חיים ושאלו: היודע אתה מה הנפקא מינה בזה שאני כהן ואתה ישראל? – ומיד השיב בעצמו: לכשיבוא משיח צדקינו במהרה בימינו, יעלו כולם לירושלים וכל אחד מישראל יחפוץ להיכנס לעזרה ולהקריב קרבנות ולעבוד את עבודת בית המקדש.

כולנו נרוץ אל שערי בית המקדש, וכשיגיע עד השער יעמדו שם שוערים ויבדקו את כל הרוצים להכנס, ואז יפרידו בין שנינו. לי יתנו להכנס פנימה, ואילו אתה תידרש להישאר בחוץ.

קנאת הנשארים בחוץ תהיה גדולה עד מאוד, שהנה הכהנים יזכו לדבר הנכסף – לעבוד את עבודת הקודש, ולישראלים לא תינתן רשות לעבודה, המשיך החפץ חיים ושאל” היודע אתה מהו הגורם למצב זה? הבה ואספר לך: לפני כשלושת אלפי שנה, עמד משה במדבר וקרא: מי לה’ אלי!, אבות אבותי נזדרזו לשמע הקריאה והתייצבו לפני משה, אבות אבותיך לא נענו לקריאה. כשכר על היענותם לקריאה, זכו אבות אבותי במעלת הכהונה. וסיים החפץ חיים את דבריו באמרו: “לשם מה אני מספר לך את כל זה?

היות שלכל איש מישראל יש רגעים בימי חייו, שבהם הוא שומע קול פנימי המכריז ואומר:

מִי לַה’ אֵלָי?

כאשר תשמע קריאה זו ביום מן הימים ותהדהדתחושהזו בליבך פנימה, אל תעמוד!!! אל תחזור על השגיאה של אבותיך! אשר הפסידו לנצח דבר נפלא שיכלו לקבל בקלות, אלו נענו לקריאה. אלא רוץ מיד לקול הקריאה, לבל תחמיץ את ההזדמנות!!!

לכן מורי ורבותי! אנחנו עומדים כעת באותו מצב של הדור שרבני הערב רב הצועקים בקול גדול של: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, (ראה באריכות בספר נעשה לנו שם).

בואו ונצעק כלנו: מה שרב אמיתי, שלא שייך לערב רב, צריך לתקן:

הבעל שם טוב הק’ זי”ע שומע במתיבתא דרקיע ש”מקוה” ש’חיטה וע’ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם.

… ויש שאמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה דף י’ עמוד א’) והאיסור חמור מאוד.

לשמור שבת כהלכתו בכל דקדוקים ופרטים, וסימנך תשב אנוש עד דכה (תהלים צ, ג’), “תשב” אותיות “שבת” אנוש היינו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש (צוואת הריב”ש).

כל מצוה שאין לה דורש ואין מי שיבקש אותה תדרשנה. לפי שהיא כמת מצוה, ומצוה שאין לה רודפים, רדוף אחריה לעשותה שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרועה אנכי שנתעלמתי מכל וכל… (ספר חסידים אות ק”ה)

הבעל שם טוב הקדוש זי”ע ראה ברוח קדשו מה יהיה הנסיון האחרון בעקבתא דמשיחא:

הבעל שם טוב הק’ זי”ע שומע במתיבתא דרקיע ש”מקוה” ש’חיטה וע’ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם.

על כן אנו מפרסמים תורת הבעל שם טוב זי”ע אשר למד אותנו מה ששמע במתיבתא דרקיע, אחד מג’ דברים שצריכים להיזהר הוא עירובין, כי על ג’ דברים הנ”ל זה נלחם הסמ”ך מ”ם. וראה בחק לישראל ערב שבת קודש פרשת בהעלותך שמביא דברי הזוהר הקדוש פרשת ויקהל כי כל מלחמת הערב רב הוא על השבת, וכמו שאנו רואים שהנשים שהולכות בשבת עם פאה נכרית היא מחללת שבת כמו שכתוב בשו”ת משנת יוסף, אז מי הם ראשי העירוב רב שלא אומרים או כותבים שאסור ללכת בפאה נכרית.

הגיע זמן הגאולה וכל האדמורי”ם ורבנים ומנהיגים שלא מוחים נגד העבודה זרה כולם עובדי עבודה, (אוהחה”ק) והם הם היחידים שמעכבים הגאולה שלימה.

בזכות 152 כ”ק האדמורי”ם וגדולי ישראל דיינים ופוסקים, שחתמו נגד העבודה זרה של הפאה הנכרית, וקיימו בזה המאמר חז”ל “כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם (שבת נד:), וגם דברי הזוה”ק (ח”א דף רלט:) “כל פעם שבידו להוכיח ואינו מוכיח עובר בג’ לאוין“, ודברי רש”י (סוטה מא:), ע”י שאינו מוחה מתגברת חסרון ידיעה בחומר העון ועונשה, ומתרבים בעלי עבירות, כולם עולים על חשבונו. ואם הרשע נתפס בעונו, נחשב בשמים כאילו הוא הרגו לזה (יחזקאל ג’), ובמאמר חז”ל (שבת נד:) “כל שיש בידו למחות ולא מיחה” וכו’ נתפס על החטא וכו’ פי’ הגה”ק ר’ חיים פלאג’י בס’ שו”ת חקקי לב (יו”ד סי’ מ”ג) וזל”ק: “כל זה כתבתי להציל את עצמי… והן מצד כי חיובא רמיא משום מצות עשה של הוכח תוכיח אפילו ק’ פעמים. ומצאתי לי און בתשו’ נוב”י (סי’ ל”ו) שכתב וכו’ [ואח”כ כותב להלן]: “ולכן זאת היתה לי חיים ביד לשון לכתוב בספר ויוחקו לבי לחוקקי ישראל גדולים חקרי לב, והיינו מ”ש רז”ל בשבת (נד:) “בידו” למחות וכו’, דוקא “בידו” והיינו לכתוב בידם. [הנה הגי’ בגמ’ דשבת, כל מי “שאפשר” למחות (ולא כתב “בידו” למחות), אבל כבר דייק בזה בספר תוכחת חיים פרשת מקץ וכותב, שבירושלמי איתא “בידו“]. וכן מה שכתבו רז”ל שם ובכמה דוכתי, כל מי שיש בידו למחות דנקטי כי האי לישנא שיש “בידו” למחות, להורות לנו כי הגם אם לא בפיהם להוכיח מאיזה צד וסיבה שתהי’ מכל מקום “ביד” מחוייבים למחות על ידי מעשה וכתב. והרי זה יכתוב “ידו” לה’ לשם שמים להזהיר את העם וכו’ עכל”ק.

וכמו שכתבנו בספר צדיק זה חתם: קראתי שם הספר “צדיק זה חתם” עפ”י מ”ש הלוחם הגדול מוהר”ר חיים סופר זצ”ל בספרו הבהיר שערי חיים (דף ו:), וז”ל: אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד’ על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב: צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נ’, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על א”א, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד’ בסערה: הלא הי’ בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו’ עכ”ל.

ונסיים בדברי הצה”ק רבי הלל מקאלאמייע ויתר לעבור על כל הש”ס כמה פעמים ועל כתיבת חידושים על הש”ס מפני שהיה טרוד להציל את כלל ישראל מרדת שחת … (אבקת רוכל ח”ג), כמו כן היה בידו לחדש חידושים נפלאים על הש”ס כולו ולהעלותם על הכתב, וביטל תלמודו וחידושיו משום “עת לעשות לה’ הפרו תורתיך“. וידועים דברי כ”ק מרן אדמו”ר מצאנז קלויזנבורג זי”ע בעל שפע חיים ושו”ת דברי יציב שאמר, מסירת נפש נקרא לוותר על אלפי דפי גמרא כדי להשפיע על אישה שלא תלבש בגד שיש בו שמץ של פריצות. ונסיים בדברי התיקוני זוהר (דף סו:) שימני כחותם… שבה חקוק ורשום ח”י העולמים.. וזהו הרשם של החותם בפתקה, שהיא התורה, חקיקת האותיות של החותם, זהו צדיק ח”י העולמים, עכ”ל.

ועד לביעור עבודה זרה מארצנו לדבוק בדרכו של אברהם אבינו ע”ה, שמסר נפשו על ביעור עבודה זרה 0527-65-1911

 

לשמיעת יותר מאלף דרשות על הצניעות, בקו שומרי החומות בלשון הקודש אידיש אנגלית 072-33-72-978