מוּבָא בָּ'אֶבֶן שְׁלֵמָה' לַגְּרָ"א (יא) סְעֻדַּת לִוְיָתָן הוּא הַדַּעַת אֲשֶׁר תִּתְרַבֶּה בָּאָרֶץ, שֶׁהוּא הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּהּ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב עד:) מַעֲשֶׂה בְּר' אֱלִיעֶזֶר וְר' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָּאִין בַּסְּפִינָה, וְהָיָה ר' אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן, וְר' יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר, נִזְדַּעְזַע ר' יְהוֹשֻׁעַ וְנִנְעַר ר' אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ מַה זֶּה יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזַעְתָּ, אָמַר לוֹ מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם, אָמַר לוֹ שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ, דִּכְתִיב "עֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר". רוֹאִים שֶׁעֵינָיו שֶׁל הַלִּוְיָתָן מְאִירוֹת בְּאוֹר מְיֻחָד. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁלִוְיָתָן הוּא אוֹתִיּוֹת הַמִּלּוּי שֶׁל דַּעַ"ת דָּלֶ"ת עַיִ"ן תָּ"ו. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'אִמְרֵי נוֹעַם' שֶׁהַכָּתוּב "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה" בְּגִימַטְרִיָּא תּוֹךְ הַיָּם. 

וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב"ב עה.) כִּי אַתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁלִוְיָתָן צָמֵא עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר, "אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב". וְרוֹאִים שֶׁהַגַּלִּים שֶׁהַלִּוְיָתָן מְיַצֵּר הֵם בְּסוֹד אוֹר, "יָאִיר נָתִיב". וְכֵן מוּבָא שָׁם בְּבֵאוּרֵי אַגָּדוֹת אֲפִיקֵי יָם "אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב", שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז הַמֵּאִיר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ מִבִּינָה עַד סוֹף יְסוֹד שֶבּוֹ נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם. וְכֵן הַלִּוְיָתָן נִקְרָא תַּנִּים אוֹתִיּוֹת תֵּימָן שֶׁמְּסַמֵּל חָכְמָה, הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. וְכֵן מָדוֹר הַלִּוְיָתָן אוֹתִיּוֹת דָּרוֹם. 

שמעתי רמז ששמו של משי"ח שיל"ה ר"ת של המאכלים שנזכה להם בסעודה לעתיד לבא לויתן, שור הבר, יין המשומר, ומבואר לדברינו כיון ששמו של משיח שילה בגימטריא משה, ומסמל את החיבור של משיח למשה ולתורה חדשה שנזכה לעתיד לבוא, ותורה זו היא עיקר הסעודה של הלויתן ושור הבר והיין המשומר, וכפי שמובא ב'רבנו בחיי' (בראשית מט, ט) "עד כי יבוא שילה" והוא רמז על משה. והוא משה רבינו הגואל הראשון המולך על ישראל. וכן מצינו במדרש (שהש"ר א, כח) יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן, יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה, הדא הוא דכתיב "הביאני המלך חדריו". ורואים שאליהו הנביא יבוא ויגלה חדרי לויתן וחדרי בהמות שהוא השור הבר, וזה יהיה גילוי הסודות לעתיד לבוא. וכן מצינו במדרש (ויק"ר יג, ג) "כל אמרת אלוה צרופה" רב אמר לא נתנו המצות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות, וכל כך למה שנאמר "מגן הוא לכל החוסים בו ". אמר רב יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין [הצגה של מלחמת חיות זה בזה] של צדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא, כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין, אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא "תורה חדשה מאתי תצא" חדוש תורה מאתי תצא. ורואים שהמדרש מרמז על סעודת הלויתן והשור הבר שהם סוד הצירוף והזיכוך שיש בשחיטה שמעלה את הבעלי חיים לדרגה שיוכלו לאכול אותם, שכל זה קשור לתורה חדשה מאיתי תצא. וכפי שבארנו שעיקר הסעודה לעתיד לבוא היא הדעת שתתרבה בעולם אחרי שהעולם יעבור זיכוך בבחינת שחיטה שיוכלו להשיג את הדעת הזאת. וכן האותיות סעוד"ת לוית"ן כפר"ה מופיעות ברצף אותיות יחיד בתנ"ך בפסוק שמדבר בשבח הדעת: (קהלת ז, יב) "כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ".

וכן מובא בספר 'פרי צדיק' (פורים ב) עיקר הסעודה העתידה הוא התגלות סודות התורה ואור ה' וכמו שכתב הרמב"ם, ואף שהראב"ד השיגו, כבר אמרנו שכדברי הרמב"ם מפורש במדרש הנעלם, וזהו משתה גדול יינא דאורייתא דבעל פה שיהיה לעתיד ויהיו מפורש שהוא מהשם יתברך. וזה אי אפשר להתגלות כל זמן שהאדם בגוף. וזהו נקרא משתה גדול שיהיה מפורש דגדול עולמים שם שהקב"ה יגלה הסודות לצדיקים. וכן מובא בספר 'משך חכמה' (שמות כ, יח) סדרו רבותינו כל צרכי סעודה, בשר שור הבר, ואוזות שמינות, ולויתן, ויין המשומר בענביו, שזהו מורה הכל על השגות רוחניות מגיעות לנפש החומרי באשר יהיה דק ונעלה מאוד וישיג גם בעונג אלקית לעתיד, ה' יזכנו לזה. וכן מובא בספר 'ליקוטי הלכות' (יו"ד בשר בחלב ד) יזכו הצדיקים לעתיד לבא בהסעודה שיעשה ה' יתברך בשבילם מהלויתן ושור הבר ויין המשמר, שעל ידי בחינת אכילה הזאת, ישיגו בכל פעם השגת הכתרים בחינת נעשה ונשמע הגבוה יותר, שזהו עקר החיים והתענוג של עולם הבא. וכן האותיות לוית"ן שו"ר יי"ן נרמזות באות שניה מסוף המילה בפסוק שמדבר על נתינת התורה: (ויקרא כו, מה) "וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָ"ה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה". וכן בס"ת בפסוק שמדבר על הרכוש גדול שהוציאו ממצרים שזה סוד בירור הניצוצות שבזכותם זכו לתורה: (בראשית טו, יד) "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל".

וְכֵן מוּבָא בְּלק"ת מִבַּעַל הַ'תַּנְיָא' (שמיני) שֶׁרַשְׁבִּ"י וְהָאֲרִיזַ"ל וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם הֵם בְּחִינַת דָּגִים וּבְחִינַת הַלִּוְיָתָן, לְעֻמַּת שְׁאַר הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שׁוֹר הַבָּר, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: יֵשׁ ב' מִינֵי צַדִּיקִים. הָא' אוֹתָן שֶׁהֵם בְּסֵתֶר שֶׁעֲבוֹדָתָם בְּרוּחָנִיּוּת פֵּרוּשׁ בְּכַוָּנַת הַלֵּב לְיַחֵד יִחוּדִים עֶלְיוֹנִים וּבִּבְחִינַת עֲלִיּוֹת. וּכְגוֹן רַשְׁבִּ"י וְכֵן הָאֲרִיזַ"ל הָיָה גַם כֵּן בִּבְחִינָה זוֹ. וְהַב' הֵם אוֹתָן צַדִּיקִים שֶׁהֵן בְּגִלּוּי שֶׁעֲבוֹדָתָם בְּגַשְׁמִיּוּת בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת. וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי עֲבוֹדָה הַגַּשְׁמִיּוּת אֶלָּא עַל יְדֵי עֲבוֹדָה רוּחָנִיּוּת שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים נוּנֵי יַמָּא כְּדָגִים אֵלּוּ שֶׁהַיָּם מְכַסֶּה עֲלֵיהֶם כָּךְ הֵם מִבְּחִינַת עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא וְיֶשְׁנָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁהֵם צַדִּיקִים שֶׁבַּסֵּתֶר, וְהֵם הַמְחַבְּרִים הָעוֹלָמוֹת לְאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ עִנְיַן לִוְיָתָן שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת כְּמוֹ הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כוּ'. אַךְ לִהְיוֹת כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא גַשְׁמִי לָכֵן צָרִיךְ לַצַּדִּיקִים שֶׁעֲבוֹדָתָם בְּגַשְׁמִיּוּת לְקַיֵּם מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת. כִּי הִנֵּה הִלּוּךְ הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים נוּנֵי יַמָּא הִיא נִפְלָאָה וְגָבֹהַּ מְאֹד כְּמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל הַדָּגִים שֶׁשָּׁטִים בַּיָּם כָּךְ הֵם שָׁטִים וּבְטִיסָה אַחַת מַגִּיעַ לְמַעְלָה מַעֲלָה וּגְדוֹלָה הַרְבֵּה מֵעֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת שִׂמְחָה בְּבָשָׂר כוּ' שֶׁהַכֹּל לְמַטָּה בְּמַדְרֵגָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הִלּוּכָם שֶׁהוּא כְּמָשָׁל דַּג הַיָּם שֶׁשָּׁט מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ כָּךְ הִלּוּכָם בְּרוּחָנִיּוּת בְּטִיסָה אַחַת עוֹלִים וּמַגִּיעִים לְמַעְלָה מַעְלָה. וְלָכֵן לֹא קִיֵּם רַשְׁבִּ"י בֶּהֱיוֹתוֹ בַּמְּעָרָה כַּמָּה מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת אֶלָּא הַכֹּל בְּרוּחָנִיּוּת. וְזֶהוּ עִנְיַן סְנַפִּירָיו שֶׁל הַלִּוְיָתָן, וְלָכֵן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עוֹמֵד עַל לִוְיָתָן שֶׁמַּקִּיף כָּל הָעוֹלָם. וְלֶעָתִיד הַלִּוְיָתָן יַעֲשֶׂה מִלְחָמָה עִם שׁוֹר הַבָּר וְיִשְׁחֲטֶנּוּ בִּסְנַפִּירָיו. כִּי הִנֵּה עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּבְּחִינָה הַשֵּׁנִית נִקְרֵאת שׁוֹר הַבָּר פְּנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל אֶלָּא שֶׁהוּא בָּר וְזָךְ כוּ' מִילְתָא זוּטְרָתָא הִיא לְגַבֵּי הִלּוּךְ הַנִּפְלָא שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַנִּקְרָאִים לִוְיָתָן וְלָכֵן הַלִּוְיָתָן יִשְׁחֹט אֶת שׁוֹר הַבָּר.

תשפ"ה ר"ת תהא שנת השגחה פרטית שהיא הארת הכתר בתורתו של משיח.

מצינו במשנה (אבות ב, א) הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין. כאן נמצא היסוד של השגחה פרטית שכל מעשיך בספר נכתבין. ומצינו בגמרא (ר"ה טז:) אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיּם. שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְחַיִּים. שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתֵּר לְמִיתָה. וּבֵינוֹנִיִּים תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכוּ נִכְתְּבוּ לְחַיִּים, לֹא זָכוּ נִכְתָּבִים לְמִיתָה. ושמעתי מהרה"ג ר' יצחק גנזבורג שליט"א ששלשה ספרים בגימטריא השגחה הפרטית, לרמז שאלו הספרים שנפתחים בראש השנה הם הספרים של השגחה פרטית שעליהם נאמר וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין, ובהם כתוב אם האדם צדיק או בינוני או רשע, וכן שנת תשפ"ה ר"ת תהא שנת השגחה פרטית. נראה דלכן ידוע שבשידוכים רואים השגחה פרטית בחוש, כי בכל שידוך מתנוצץ הארת קריעת ים סוף, כמובא בגמרא קשה זיווגם כקריעת ים סוף, וקריע"ת י"ם סו"ף אותיות יו"ם עתי"ק ספ"ר, כמובא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פסח יב) "מַה תִּצְעַק אֵלָי", אֵלָי דָּיְיקָא בְּעַתִּיקָא תַּלְיָא מִלְּתָא. ורואים שביום של קריעת ים סוף האירה הארת עתיק, וכן בכל שידוך מאיר האור הזה, וכביכול מאיר הספר של ההשגחה פרטית של האדם מכח הארת עתיק שמאירה ומביאה את האדם להרגיש בחוש את ההארה של השגחה פרטית. וכן השגחה פרטית עם המילים והכולל בגימטריא אור עליון השם של הארת עתיק. וכן הפסוק שמשה רבינו ביקש: "וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" בְּגִימַטְרִיָּא השגחה פרטית. כמובא בגמרא שמשה ביקש להשיג את סוד ההשגחה פרטית מדוע יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו: (ברכות ז.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁנֶּאֱמַר "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ". אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִפְּנֵי מַה יֵּשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ. וכן ספר השגחה פרטית בגימטריא בגתן ותרש ששם כתוב (אסתר ב, כג) "וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ". והספר הזה הביא את ישועת פורים בהשגחה פרטית כשנדדה שנת המלך וביקש להביא את ספר הזכרונות, וכפי שבארנו שספר השגחה פרטית הוא ספר הזכרונות שנפתח בראש השנה. וכן ספר השגחה פרטית עם המילים והכולל בגימטריא תורת משיח שהיא הארת עתיק כידוע שמשיח יזכה ליחידה מעתיק, ועתיד לגלות איך כל מה שמשתלשל בעולם הוא בהשגחה פרטית שה' הסתכל באורייתא וברא עלמא. וכן הקולמוס נקרא קס"ת בא"ת ב"ש אח"ד, שעל ידי הקולמוס של משיח יתגלה ה' אחד ושמו אחד. ולכן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תיקונים מג.) בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה הַכֹּל בְּיַם הַתּוֹרָה, מַטֶּה שֶׁלּוֹ שֶׁקּוֹרֵעַ בּוֹ הַיָּם, זֶה קֻלְמוֹס, רוֹאִים שֶׁלַּמָּשִׁיחַ יִהְיֶה מַטֶּה, וְזֶה יִהְיֶה קֻלְמוֹס, שֶׁבּוֹ יִכְתֹּב דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּבָזֶה יִקְרַע אֶת יַם הַתּוֹרָה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַקּוּלְמוֹס שֶׁל הַמָּשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת המטה של משה שבוקע את הים מהארת עתיק בסוד הספר של השגחה פרטית כדלעיל.

האותיות מה"ר והב"א עלינ"ו ברכ"ה ושלו"ם מופיעות ברצף אותיות יחד עם האותיות צח"ק בפסוק שמדבר על נקמת ה' בגויים

מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תולדות קלה.) בְּאוֹתוֹ זְמָן יַשִּׂיגוּ הַצַּדִּיקִים דַּעַת שְׁלֵמָה וְכוּ', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם", אֵלּוּ הֵם תּוֹלְדוֹת הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׂחוֹק שֶׁיְּהֵא בָּעוֹלָם בְּאוֹתוֹ זְמָן. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ע"ז ג:) אָמַר לֵיהּ רַב אָחָא לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין שְׂחוֹק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים קכו, ב) "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה", ר"ת שפ"ו. וְכֵן "וּלְשׁוֹנֵנוּ" מְרַמֵּז עַל הַלָּשׁוֹן שֶׁהִיא גַּם בְּגִימַטְרִיָּא שפ"ו. וְכֵן הַכָּתוּב (איוב ח, כא) "עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְּרוּעָה", ר"ת שפ"ו. וְכֵן מָשִׁיחַ אוֹתִיּוֹת יְשַׂמַּח. וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא יִשְׂחוֹק. וכן האותיות מה"ר והב"א עלינ"ו ברכ"ה ושלו"ם מופיעות ברצף אותיות יחד עם האותיות צח"ק בפסוק שמדבר על נקמת ה' בגויים: (ירמיה מו, י) "וְהַיֹּום הַהוּא לַאדֹנָי יֱהֹוִ"ה צְבָאֹות יֹום נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאֹות בְּאֶרֶץ צָפֹון אֶל נְהַר פְּרָת". וכמו שבארנו כשזה נופל זה קם יחד עם הצחוק דקדושה. וכן מובא מהרה"ג ר' יצחק גנזבורג שליט"א שזמן שמחתנו בגימטריא אורו של משיח. וכן שמעתי מהרה"ג ר' אברהם אגשי שליט"א שמועדים לשמחה חגים וזמנים לששון בגימטריא 1453 שזה עולה מלך המשיח, משיח בן יוסף משיח בן דויד.

וְכֵן מָצִינוּ שֶׁהַר צִיּוֹן מֵבִיא שִׂמְחָה לַבָּאִים בִּשְׁעָרָיו, כַּמּוּבָא בְּזֹהַר חָדָשׁ (ויצא לו.) "מְשׂוֹש כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן", שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ, הָיָה שָׂמֵחַ. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסִי א"ר חִיָּא, מֵעוֹלָם לֹא נִכְנַס אָדָם בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיָה עָצֵב. וְכֵן הַכָּתוּב (תהילים מח, ג) "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב". ס"ת בְּגִימַטְרִיָּא שפ"ו. וְכֵן שֵׁם שפ"ו בָּאוֹת הַשְּׁנִיָּה "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ". וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' יוֹסֵף מֵאִיר סוֹפֵר שליט"א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת לִפְנֵי וְאַחֲרֵי רָ"ז הֵן שְׂחוֹ"ק, לְרַמֵּז שֶׁגִּלּוּי הָרָז עַל יְדֵי הַמָּשִׁיחַ יְעוֹרֵר אֶת הַשְּׂחוֹק. וְכֵן שְׂחוֹק בְּגִימַטְרִיָּא ב' פְּעָמִים רָז. וּבְגִימַטְרִיָּא אוֹר אֵין סוֹף. (התקבל מהרה"ר' ש' רייסקין שליט"א). וּמֵאִידָךְ זֶרֶשׁ הַמְסַמֶּלֶת אֶת הַלֵּיצָנוּת דִּקְלִפָּה, הוֹפֶכֶת אֶת הָרָז לְזָר דֶּרֶךְ הַש' שֶׁל זֶרֶשׁ. כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י (כתובות קיא:) וְאַחְוִי לִי שִׁנֶּיךָ לְשׁוֹן שְׂחוֹק שֶׁהַשּׂוֹחֵק שִׁנָּיו נִגְּלִין. וְרוֹאִים שֶׁשְּׂחוֹק שַׁיָּךְ לַשִּׁנַּיִם שֶׁהֵן בְּסוֹד הָאוֹת שִׁי"ן, כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל סֻלָּם'. וְכֵן מוּבָא בְּ'שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת' לְהָאֲרִיזַ"ל (פורים ח"ב שכט) שֶׁהָמָן וְזֶרֶשׁ נִסּוּ לִלְחֹם בְּמָרְדֳּכַי דֶּרֶךְ הָרֶגֶל הָאֲרֻכָּה שֶׁל הָאוֹת ק' שֶׁיּוֹנֶקֶת מֵהַקְּדֻשָּׁה וְנוֹתֶנֶת כֹּחַ לַחִיצוֹנִים, וְהָעֵץ שֶׁהֵם עָשׂוּ מְרַמֵּז עַל רֶגֶל הַק'. וְזֶרֶשׁ בְּגִימַטְרִיָּא אוֹת ק'. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ('אותיות דר"ע' אות ק') שֶׁהָאוֹת ק' מְסַמֶּלֶת "קַרְנֵי רְשָׁעִים".  וְכֵן מִילְּתָא דִּבְדִיחוּתָא בְּגִימַטְרִיָּא תִּירוֹשׁ שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וּבְגִימַטְרִיָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁגִּלָּה אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. י. שליט"א שֶׁבְּדִיחָ"ה ר"ת חָכְמָה בִּינָה דַּעַת הוֹד יְסוֹד, הַיְנוּ הַיְסוֹד שֶׁמַּמְשִׁיךְ אֶת הַטִּפָּה מֵהַמֹּחַ בִּזְמַן הַיִּחוּד, וְהַמֹּחַ הוּא בְּסוֹד חַבַּ"ד, שֶׁמַּשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת שֶׁעוֹמֶדֶת בִּסְפִירַת הַהוֹד כַּיָּדוּעַ.

מוּבָא בְּפרע"ח לְהָאֲרִיזַ"ל (העמידה רלא) שֶׁאִם תַּכֶּה יוֹ"ד פְּעָמִים הֵ"א, וְוָא"ו פְּעָמִים הֵ"א, יוֹצֵא יַחַד בְּגִימַטְרִיָּא קצ"ח. [צח"ק]. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁל כַּוָּנַת אֵל עֶלְיוֹן בַּעֲמִידָה שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא קצ"ח. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז עַל הַצְּחֹ"ק שֶׁל הַגְּאֻלָּה, שֶׁאָז יִתְחַבְּרוּ הַי"ה לַו"ה וְיִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם. וְלָכֵן הוּא נִרְמָז בְּהַכָּאָה, דְּהַכָּאָה מְרַמֶּזֶת עַל שְׁחִיקַת הַשֶּׁפַע מִלְּשׁוֹן שְׂחוֹק, וּפֵרוּרוֹ לְפֵרוּרִים קְטַנִּים דֶּרֶךְ הַצִּמְצוּם שֶׁל הַגְּבוּרָה. וְזֶה סוֹד כַּוָּנוֹת אֵל עֶלְיוֹן שֶׁאָז מַמְשִׁיכִים אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁבּוֹנֶה אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת לְפִי הָאֲרִיזַ"ל. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת בַּשָּׂפָה הַצָּרְפַתִּית, שֶׁקּוֹרְאִים לְכוֹבַע שַׁפּוֹ וְיֵשׁ כָּאן רֶמֶז שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַכּוֹבַע וְהַכֶּתֶר מֵהַשֵּׁם שפ"ו. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הַ'חֲתַם סוֹפֵר' שֶׁשֵּׁמוֹת אהי"ה הוי"ה, אדנ"י, אֱלֹהִי"ם, בְּגִימַטְרִיָּא קצ"ח. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁהַשְׁפָּעַת כָּל הַשֵּׁמוֹת כְּשֶׁיּוֹרְדִים לְשֵׁם אֱלֹהִים שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גְּבוּרָה, הִיא בְּסוֹד הַצְּחֹק שֶׁל יִצְחָק. וְכֵן הַמִּסְפָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין אוֹתִיּוֹת כּוֹבַ"ע הוּא 86 כְּמִנְיַן שֵׁם אֱלֹהִים. וְכֵן הַכָּתוּב (בראשית יט, ל) "וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי" ר"ת כּוֹבַ"ע הַמְסַמֵּל אֶת סְפִירַת הַכֶּתֶר, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (תיקונים מ:) דִּבְהֻלֶּדֶת דָּוִד הָיְתָה הֶאָרָה מִסְּפִירַת הַכֶּתֶר.

מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (משלי ח) בִּתְחִלָּה הָיְתָה תּוֹרָה בַּשָּׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת". וְאַחַר כָּךְ עָלָה מֹשֶה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ וּנְתָנָהּ לִבְנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם". וְרוֹאִים שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה בְּחִינָה שֶׁל שְׂחוֹק וְשַׁעְשׁוּעַ. וְדָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר (תהילים קיט, צב) "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" לְרַמֵּז שֶׁהַהֲנָאָה שֶׁלוֹ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הִיא בִּבְחִינַת שַׁעֲשׁוּעִים וְנִרְאֶה דְּלָכֵן הַתּוֹרָה "מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל" דְּמוּבָא בַּזֹּהַר (תרומה קסא.) אִסְתַּכֵּל בְּאוֹרַיְיתָא וּבָרָא עַלְמָא. וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵהַתּוֹרָה, יֵשׁ כָּאן בְּחִינָה שֶׁהַתּוֹרָה מְשַׂחֶקֶת וְשׁוֹחֶקֶת וּמְצַמְצֶמֶת אֶת הָאוֹר לְגַשְׁמִי לְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם, וְהִיא כַּבְיָכוֹל מְשַׂחֶקֶת בַּתֵּבֵל שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מִמֶּנָּה. וְכֵן שְׂחוֹ"ק מְרֻמָּז ב' פְּעָמִים בַּכָּתוּב עַל חָכְמַת שְׁלֹמֹה לַעֲשׂוֹת מְשָׁלִים לְצַמְצֵם אֶת אוֹר הַתּוֹרָה, (קהלת יב, ט) "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה". 

דברי ה'אבן עזרא' שאברהם אבינו עזר לבנות את מגדל דור ההפלגה, והקשר למדינת ישראל.

מוּבָא בַּ'תּוֹרָה אוֹר' (נח יא.) עַל אַנְשֵׁי דּוֹר הַפַּלָּגָה, שֶׁרָצוּ לֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, וְשֶׁאַף עַל פִּי כֵן יֻמְשַׁךְ לָהֶם הַשְׁפָּעַת טוֹבָה, עַל כֵּן נִתְחַכְּמוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּגְדָּל וְהָעִיר, וְהוּא שֶׁנִּתְיַעֲצוּ שֶׁעַל יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה יַמְשִׁיכוּ לָהֶם טוֹבָה וְהַשְׁפָּעָה גַּשְׁמִית, וְהַיְנוּ כִּי יָדְעוּ בְּכֹחַ שִׁמּוּשׁ הַשֵּׁמוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁבִּבְחִינַת הִתְכַּלְּלוּת מֵאִיר אוֹר עֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, וְעַל כֵּן אָמְרוּ "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם", וְלָכֵן עָשׂוּ הָעִיר וְהַמִּגְדָּל שֶׁיִּהְיֶה סִימָן לָהֶם שֶׁלֹּא יִתְפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", פֵּרוּשׁ כִּי לְפִי שֶׁבֶּאֱמֶת עַל יְדֵי הַהִתְכַּלְּלוּת וְהַחִבּוּר נִמְשָׁךְ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, וְאִם כֵּן שֶׁ"לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם" וְאִם כֵּן הֲרֵי חַס וְשָׁלוֹם יַמְשִׁיכוּ הַמַּיִם הַיּוֹצְאִים מִבֵּית ה' לְבֵית הַכִּסֵּא, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, וְעַל כֵּן "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם וְגוֹ'". רוֹאִים שֶׁעַל יְדֵי כֹּחַ הָאַחְדוּת הָיוּ מַמְשִׁיכִים רֹב שֶׁפַע וְטוֹבָה, וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (נח עה:) שֶׁהֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי לִינֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, וְכֵן מוּבָא בַּגִּלָּיוֹן 'שַׁעֲרֵי אוֹרָה' (נח תשע"ג) שֶׁהַכָּתוּב (בראשית יא, א) "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים", בְּגְימַטְרִיָּא לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶהִיא בְּחִינַת אַחְדּוּת. וְכֵן מוּבָא מֵהרה"ג ר' יוֹסֵף מוֹרָד שליט"א שֶׁכָּל הַפָּסוּק "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים", בְּגִימַטְרִיָּא כ"ב הָאוֹתִיּוֹת:אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' אַבְרָהָם אַגָּשִׂי שליט"א שֶׁ"שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" בְּגִימַטְרִיָּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי"ה אֱלֹהֵינוּ הוי"ה אֶחָד.

מוּבָא בְּסֵפֶר 'תִּפְאֶרֶת יְהוֹנָתָן' מֵהָרַבִּי ר' יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ זַצַ"ל שֶׁדּוֹר הַהַפְלָגָה שֶׁאָמְרוּ "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" כַּוָּנָתָם הָיְתָה לַעֲלוֹת לַיָּרֵחַ עִם סְפִינַת אֲוִיר [חֲלָלִית] כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמַּבּוּל שֶׁיָּבוֹא לְעוֹלָם. וְנָבִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ: ('תפארת יהונתן' פרשת נח) הָעָב הַלָּזֶה יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרוּחַ מַעְלָה מַעְלָה עַד הַכַּדּוּר הַיַּרְחִי. כִּי הָרוּחַ יַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ תָּמִיד לֵילֵךְ מַעְלָה הָרוּחַ הוֹלֵךְ וְחָזֵק, וּכְבָר חִבְּרוּ חִבּוּרִים אֵיךְ לַעֲשֹוֹת סְפִינָה לֵילֵךְ לַכַּדּוּר הַיַּרְחִי, אֲבָל הָעִקָּר שֶׁתַּגִּיעַ סְפִינָה זוֹ תְּחִלָּה לְמַעְלָה מֵהָאֲוִיר הֶעָכוּר הַזֶּה. וְזֶה הָיְתָה כַּוָּנָתָם דּוֹר הַהַפְלָגָה גַּם כֵּן שֶׁבִּקְּשׁוּ לִקְבֹּעַ מוֹשָׁבָם בַּכַּדּוּר הַיַּרְחִי שֶׁשָּׂם יִהְיוּ נִצּוֹלִים מִמַּבּוּל וְחָשְׁבוּ לַעֲשֹוֹת עַל יְדֵי סְפִינָה הַנַּ"ל, אֶפֶס, כֵּיצַד יַגְבִּיהוּ אוֹתָהּ הַסְּפִינָה לְמַעְלָה מֵאֲוִיר הֶעָכוּר הַהוּא וְלָזֶה חָשְׁבוּ לִבְנוֹת מִגְדָּל גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ עַד לְמַעְלָה הָאֲוִיר וּמִשָּׁם יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּסְּפִינָה הַנַּ"ל לָשׁוּט בָּאֲוִיר עַד הַכַּדּוּר הַיַּרְחִי. וְרוֹאִים שֶׁדּוֹר הַהַפְלָגָה בָּנוּ אֶת הַמִּגְדָּל לַעֲלוֹת מֵעַל כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ, וְאָז הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיַּפְלִיגוּ בִּסְפִינַת אֲוִיר לָגוּר עַל הַיָּרֵחַ וּלְהִנָּצֵל מֵעוֹד מַבּוּל שֶׁאוּלַי יָבוֹא לָעוֹלָם. 

לפי זה נראה לבאר את דברי ה'אבן עזרא' שאברהם אבינו היה מבוני המגדל: (בראשית יא, א) דברי סדר עולם נכונים ועליו נסמוך, ואם כן הוא, היה אברהם מבוני המגדל, ואל תתמה כי נח ושם היו שם. ועוד מובא שם (בראשית יא, ג) ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים גם לא פחדו מהמבול כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו, וכלם היו סרים אל משמעתם כי בניהם היו. והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהלה לדעת מקום העיר להולכים חוצה כרועי המקנה גם יעמד שמם אחריהם כל ימי המגדל וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם. ובסדר הדורות משמע שהבין מהאבן עזרא שנח ושם עצמם גם השתתפו בבנית המגדל. כיון שבשרש הענין היה מחשבה של אחדות ויניקה מהקדושה דרך לשון הקדש שבזכותה יזכו לשפע, וגם חשבו מחשבות בדרך הטבע איך להועיל לעולם כדברי האבן עזרא, אברהם אבינו תמך ברעיון, כי אברהם הוא איש החסד ורוצה לעשות כל מה שניתן להמשיך לעולם שפע וברכה, ואמנם אנשי דור ההפלגה לקחו את זה לעבודה זרה ולכן נענשו, מה שאין כן אברהם ונח ושם כיוונו לשם שמים להתקרבות לה'. ואפשר לדמות את זה לתמיכת חלק מגדולי ישראל ברעיון הקמת מדינת ישראל וכל המסתעף, למרות שידעו שמקימיה מתכוונים במעשיהם להלחם נגד ה' ותורתו, זה לא מנע מהם לתמוך ברעיון שהיו בו דברים טובים כמו עזרא ליהודים לעלות לארץ ישראל, ובניית הארץ וכו', הם תמכו כביכול בלית ברירה ברע במיעוטו בתקוה שהטוב יתגבר על הרע, אותו דבר אברהם ונח ושם ראו שיש דברים טובים שאנשי העולם מתאחדים יחד במטרה למשוך טובה וברכה, ולהציל בדרך הטבע מאסונות וכו', עצם הדבר הזה הוא מבורך, ואף על פי שהאנשים היו דבוקים בעבודה זרה ונלחמו נגד ה', זה לא מנע מהצדיקים באותה בחינה כדלעיל. ויתכן שלכן חלק מהמגדל לא נחרב וקיים עד היום הזה, לרמז על חלקם של אברהם נח ושם שכיוונו בעשיית המגדל לשם שמים. ובאמת רואים שגם הקליפה של הציונים משתמשים בלשון הקודש לינוק ממנה דומה לאנשי דור ההפלגה באותה בחינה ממש. 

ואותם גדולי ישראל שהתנגדו להקמת מדינת ישראל והתבדלו ממנה בתכלית יסברו כמו שיטת ה'אבברבנאל' שחולק על ה'אבן עזרא' ונביא את דבריו: (בראשית יא א) ולפי שהיו שם בדור הפלגה אנשים צדיקים וטובים, נח שם ועבר ואברהם שלא הלכו בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמדו, ונשארו על מנהגם הטהור וסיפוקם הטבעי, מתעסקים בחכמה האלהית ומשמשים בלשון המקודשת, מבלתי שיפסידוה בבלבולם ועירובם אותה כאנשי דורם, לכן לא נסתלקה מהם השגחתו יתברך, והפלא ה' חסיד לו אברהם וזרעו אחריו להיות לו לעם סגולה מכל העמים. ולזה אמר: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם", כי שיתף הקדוש ברוך הוא עצמו בזה עמהם. לפי שהוא לקח לו להשגחתו והנהגתו אומה אחת זרע אברהם אוהבו, עם הלשון הקדושה שנשארה בידם. 

וכן שרש אברהם אבינו הוא ממידת החסד שדרכה לְאַחֵד כָּל דָּבָר בְּסוֹד מַיִם הַמַּדְבִּיקִים כַּמּוּבָא בַּ'לֶשֶׁם' (ספר הדעה ב) תְּכוּנַת הַחֲסָדִים הוּא לְהִתְחַבֵּר וּלְהִתְיַחֵד, וּתְכוּנַת הַגְּבוּרוֹת הוּא לְהִתְפָּרֵד וּלְהִתְרַחֵק. לכן מובן שאברהם תמך בפעולת האחדות של אנשי דור ההפלגה בתקוה שהטוב יתגבר כדלעיל, וְכֵן מָצִינוּ בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ"א עַל הַזֹּהַר (פקודי רנד:) חֶסֶד דַּרְכּוֹ לְהִתְחַבֵּר, זֶה בְּסוֹד מַיִם, וְזֶה בְּסוֹד אֵשׁ. וּמְבָאֵר בְּסֵפֶר 'בֵּית שַׁעַר' שֶׁטֶּבַע הַמַּיִם הַמְסַמְּלִים אֶת מִדַּת הַחֶסֶד לְהַדְבִּיק כָּל דָּבָר, וְטֶבַע הָאֵשׁ הַמְסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה לְפוֹרֵר כָּל דָּבָר, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת יח.) אֵפֶר לָאו בַּר גִּבּוּל הוּא. וְכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת שׂרֶשׁ לִדְחֹס בְּעְנְיַן חִבּוּר דְּבָרִים, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת חֶסֶד. וְכֵן בִּקְהִלֹות הַחֲסִידִים שֶׁשָּׁרְשָׁם מֵהַחֶסֶד נָהֲגוּ לְהִדָּחֵס סְבִיב הַצַּדִּיקִים. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁיָמִין בְּגִימַטְרִיָּא אוֹת אָלֶ"ף שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת הָאַחְדּוּת.‏ 

מובא בספר 'סדר הדורות' (אלף תתקע"ג) ויתקבצו כשש מאות אלף איש ויבקשו וימצאו בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתים ימים ויסעו כלם וישבו שם ויחלו ללבון הלבנה, ויהי הם בונים ומרדו בה' ויחשבו להלחם בו ולעלות השמימה, ויתחלקו לשלשה חלקים. ותאמר האחת נעלה השמימה ונלחם בו, והשניה אמרו נעלה שם ונעמיד שם אלהינו ונעבדם שם, השלישית אמרו נעלה שמים ונכה אותו בקשתות ורמחים, ויבנו להם עיר גדולה ומגדל בתוכה גבוה וחזק מאד ומרוב גבהו לא הגיע החומר והלבנים אל הבונים עד מלאות להם שנה תמימה, ויהי אלה עולים ואלה יורדים ויהי כאשר תפול לבנה מידם ותשבר ויבכו כלם עליה, וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם כו', ויזרקו חצים אל השמים ויפלו החצים עליהם מלאים דם ויאמרו הנה הרגנו את כל אשר בשמים, כי מאת ה' היתה זאת למען התעם, ויבנו ככה ימים רבים ושנים, ויאמר אלהים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הבה נרדה ונבלה שפתם, ומיום ההוא והלאה שכחו איש שפת רעהו וכאשר יקח איש הבונה מיד רעהו חומר או אבן אשר לא אמר וישליכם הבונה מידו ויפילם על רעהו וימת וימותו מהם רבים, והכה ה' את שלשת החלקים. אשר אמרו נעלה השמים ונעבוד אלהינו היו לקופים ושנהבים, ואשר אמרו נכה השמים בחצים המיתם ה' איש ביד רעהו, והשלישית שאמרו נעלה השמים ונלחם בו הפיצם ה' ויחדלו לבנות, ותפתח הארץ את פיה ותבלע שליש המגדל ותרד גם אש משמים ותשרוף השלישית האחרת ושליש נשאר עד היום הזה, נח ואברם ושם עזרו בבנין המגדל.

כָּתוּב עַל חֵטְא דּוֹר הַפַּלָּגָה, (בראשית יא, ה) "וַיֵּרֶד הוי"ה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם". וְלָשׁוֹן כָּזוֹ מָצִינוּ רַק בְּמָקוֹם נוֹסָף אֶחָד בְּכָל הַתּוֹרָה, בְּהַר סִינַי בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה, (שמות יט, כ) "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה", וּבִשְׁאַר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁכָּתוּב "וַיֵּרֶד הוי"ה", מֻזְכָּר "בֶּעָנָן" אוֹ "בְּעַמּוּד עָנָן". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁכֹּחַ הָאַחְדּוּת מוֹשֵׁךְ אֶת הקב"ה לְהַשְׁפִּיעַ לְמַטָּה בַּדַּרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת "וַיֵּרֶד הוי"ה" בְּעַצְמוּתוֹ עַל הַר סִינַי.

וּמִכָּאן אָנוּ רוֹאִים אֶת גֹּדֶל הַשָּׂגָתָם שֶׁל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, שֶׁיָּדְעוּ לְהִתְחַבֵּר לַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'כֶּתֶם פָּז' עַל הַקְדָּמַת הַזֹּהַר, שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּין עֲבוֹדָה זָרָה לַקְּדֻשָּׁה הוּא כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הִשִּׂיגוּ בַּסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְחָשְׁבוּ אוֹתָן לֶאֱלֹקוּת, וּבַקְּדֻשָּׁה אַף שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַסְּפִירוֹת הֵן אֱלֹקוּת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ סְפִירוֹת מֵעַל סְפִירוֹת וּדְרָגוֹת מֵעַל דְּרָגוֹת עַד אֵין סוֹף, וְגַם הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הֵן צִנּוֹרוֹת שֶׁל הַבּוֹרֵא וְלֹא הַבּוֹרֵא מַמָּשׁ, שֶׁנִּמְצָא מֵעַל הַכֹּל. וכן מובא בתדבא"ר בענין הקרבנות שהקריבו הגויים באותה בחינה שישראל מקריבים: (כח) אמר לו בלעם לבלק שם בן נח נתנבא ארבע מאות שנה על כל העכו"ם ולא קבלו ממנו מכאן ואילך נתנבא אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי ואיוב מארץ עוץ ובעור אבי ואני האחרון שבכלם ואומר לך מה עשו אבותיהם של אלו כל אחד מהם עמד ובנה מזבח והקריבו עליו שלש פעמים בכל שנה כל אחד שור וכל אחד איל אבל אתה "בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אלים". באותה שעה היה הקב"ה יושב ושוחק עליו לכך נאמר "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו'", מה כתיב בתריה "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה הירצה ה' באלפי אילים וגו' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך". 

נִרְאֶה דְּלָכֵן הַגְּמָרָא (חגיגה טו:) קוֹרֵאת לְמִגְדַּל דּוֹר הַפַּלָּגָה מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר (ע"ש ברש"י), דְּמִגְדָּל זֶה לֹא הָיָה מִגְדָּל גַּשְׁמִי רָגִיל, אֶלָּא מִגְדָּל שֶׁמַּטְּרָתוֹ הָיְתָה לִפְרֹחַ בָּאֲוִיר וְלִפְעֹל בָּרוּחָנִיּוּת לְהוֹרִיד שֶׁפַע. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין קט.) דּוֹר הַפַּלָּגָה מַאי עַבוּד, אָמְרִי דְבֵי רַבִּי שֵׁילָא, אָמְרִי נִבְנֶה מִגְדָּל וְנַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַכֶּה אוֹתוֹ בְּקַרְדֻּמּוֹת כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו. נִרְאֶה דְּהַגְּמָרָא מְרַמֶּזֶת שֶׁהֵם רָצוּ כַּבְיָכוֹל לְהַכּוֹת אֶת הָרָקִיעַ וּלְהַכְרִיחַ אוֹתוֹ שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם שֶׁפַע. וְכֵן מוּבָא בְּ'סֵפֶר הַלִּקּוּטִים' לְהָאֲרִיזַ"ל (פ' נח ע' מא), עַל הַכָּתוּב "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל", שֶׁ"עִיר" הִיא מַלְכוּת חִיצוֹנִים, וּ"מִגְדָּל" יְסוֹד חִיצוֹנִים. 

מוּבָא בְּ'בַעַל הַטּוּרִים' (ויקרא יג, מה) "וְרֹאשׁוֹ" ד' בַּמְּסוֹרָה "וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ" "וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה", "וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ". וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּמִגְדָּל זֶה נֶאֱמַר עָלָיו שֶׁ"רֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל סֻלַּם יַעֲקֹב שֶׁרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה. וְכֵן מְצֹרָע שֶׁ"רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ", וְכֵן הַפָּסוּק בְּאִיּוֹב הַמְדַבֵּר עַל הַצְלָחַת הָאָדָם נֶאֱמַר "וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ". וְכֵן מוּבָא בְּרַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בראשית י, א) שֶׁבְּדוֹר הַפַּלָּגָה הָיוּ כָּל רָאשֵׁי הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, לָכֵן מֻזְכָּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ מִנֹּחַ. וְכֵן מוּבָא שָׁם (יא, ד) וְהָיָה בְּאוֹתוֹ מִגְדָּל שִׁבְעִים מַעֲלוֹת לַמִּזְרָח, וְשִׁבְעִים מַעֲלוֹת לַמַּעֲרָב, וְהקב"ה יָרַד שָׁם עִם שִׁבְעִים מַלְאָכִים וּבִלְבֵּל לְשׁוֹנָם.